ליקוטי ננח — תורה כב
Source: https://ajew.org/reader/likutay-nanach/1/22

Segment 1
HE:
אות ה. אנחה שוברת עזות הגוף. אכן צריכים להזהר לכוון היטב באנחות להגביר רוח של הקדושה, דאם לא כן ח"ו תשלוט העצבות, וז"ל הספרי מוסר מובא בחק לישראל (משפטים יום שני) יזהר האדם מלהיות עצב ונאנח כי העצבות והאנחה גורמין להטמא כי היא מדת פלונית כשמה ובהיותו תופס אומנותה נותן לה יד לעשות בו תאותה כיון דהוא מסטרא דילה, ע"ש.

Segment 2
HE:
כב:ה וצריך כל אדם לרחם מאד על בשר הגוף וכו' לראות לזככו, כדי שיוכל להודע לו מכל ההארות וההשגות שהנשמה משגת וכו' ע"ש.

Segment 3
HE:
ע' פירוש מאמר הזוהר ריש משפטים של הרמח"ל (גנזי רמח"ל עמ' רפ-רפא) ז"ל וזה סוד גדול, כי לא תאמר שכשבא רוח הקודש אפילו בנשמה שפלה – יזככנה, וימצא – יפתח מיד נעשה כשמואל ממש. אלא אדרבא הנשמה נשארת כמות שהיא, וכו' ע"ש. ואחר כך (עמ' רפא) כז"ל שאין כל הגופים שוים במהותם, אף על פי שהם שוים בצורתם השטחיית. והיינו כי יש גופים שנכנסת בבנינם הס"א ממש, דהיינו קליפות נוגה בסוד משכא דחויא. ויש גופים אחרים שהם בנוים מעצמות קדוש הבא מן היסודות העליונים וכו' והתיקון הוא בב' דרכים: או שרוח הקודש, כשיורד להזדווג עם הבת יחידה יתחבר גם בגוף ויאיר בו. או שיכניע הגוף תחת הנשמה, והוא סוד "עני ורוכב על החמור" ע"ש (וע"ע מש"כ בתורה קט).

Segment 4
HE:
ועיין בספר שרשי המצוות לרמח"ל סוף כלל נו, ז"ל ולבחי' הגוף הוזהרנו 'שלא יחסום שור בדישו', וזה כי הנה הבמה נבראת לתשמיש האדם ונתקנת בזה, אמנם הנה בשעת ההשתמש בה צריך שלא ליטול ממנה ההנאה ממלאכתה, אלא כמו שנהנה האדם ממנה כך צריך שתהנה היא מן האדם, ואז נתקנות המדריגות זו בזו, וכנגד זה ניתן לגופו של אדם להיות גם הוא מקבל הארות מתיקוני המצות גם בזמן עבודתו, עכ"ל.

Segment 5
HE:
כב:ו עקר עצמיות האדם, מה שנקרא אצל האדם "אני", הוא הנשמה ע"ש (וכן בחיי מוהר"ן אות קמז ז"ל ואני אין לי כלום, אך זאת כל נחמתי כשאני מזכיר שבעלמא דקשוט יהיו כלם צריכים לי וישתוקקו כלם לשמע החדושים שאני מחדש וכו' מהו אני, רק מה שהנשמה שלי מחדש, ע"כ). [עיין בספר ראשית חכמה, שער היראה ב:יט, ז:י – הנשמה היא הנקראת אדם באמתות, כי מה שנאמר (בראשית א:כז) ויברא אלקים את האדם בצלמו, הוא על הנשמה, כי הגוף נקרא בשר אדם וכו' ע"ש].

Segment 6
HE:
קשה מנוסח אלהי נשמה שנתתה בי, הרי שהנשמה אינה אלא נתון בי, בעקר עצמיותי. וי"ל דמבואר בכוונות שאותה הנשמה היא הנשמה לנשמה, ולכן י"ל שעיקר האני הוא הנשמה כמש"כ רבינו, מה שאין כן הנשמה לנשמה היא תוספת.

Segment 7
HE:
וכעין זה יש ליישב על פי המבואר בכתבי האר"י, בשער מאמרי רשב"י זיע"א (עמ' קמח) ז"ל ודע כי יש שתי נקודות אמצעיות בגוף. אם נקודת ציון שבה, והיא אמצעית לגוף לבד, מכף רגל ועד הכתפים לבד. ואם נקודה אמצעית מכל הגוף, מכף רגל ועד ראש, והוא הטיבור. ושתי נקודות אלו, הם, כנגד א"י וג"ע. כי ארץ ישראל אמצעית לישוב לבד. וגן עדן, אמצע כל העולם בכללו. ונקודת ארץ ישראל, כנגד מלכות. ונקודת ג"ע, כנגד בינה וכו' וכו' וכו' ושתי נקודות אלו, כל אחת נקראת אני, וזהו סוד ראו עתה כי אני אני הוא כו', והבן כל זה וכו' עיין שם, שבינה היא בחינת הנשמה, ומלכות בחינת הנפש. ולפי זה יש לומר שהברכה מדבר על עצמיות האדם מצד נפשו, ורבינו דיבר מבחינת הנשמה.

Segment 8
HE:
וע"ע בספר לקוטי תורה של האריז"ל, פרשת בראשית, ד"ה הנה באדם יש ארץ ושמים שכז"ל כי בצלמנו הוא בחי' נשמה, שהיא נקרא אדם, כמ"ש על בשר אדם לא ייסך. והגוף אינו אדם, אלא בשר אדם. ומלת נעשה, אמר על הגוף, שנעשה מחומר העולם הגשמי. וכמו שהמלאכים כשבאים לעולם הזה עולם התחתון, מתלבשים (בגוף) בעולם הזה החומרי, לכן אכלו בבית אברהם, כן נשמת האדם, מתלבשת באויר עולם הזה, לכן אמר נעשה לשון רבים, כי ע"י שמתלבשת הנשמה שהיא מאתו יתברך, באויר העולמות, אמר נעשה אדם, נעשה ללבוש בעולם העשיה אדם שהיא הנשמה, ויהיה בצלמינו שהוא הרוחניות המלאכים, כדמותינו, שהוא התלבשות שמתלבשות באויר עולם הזה כשבאים כאן. הרי שיש בזה האדם ב' בחינות: אדם עליון, שהוא הנשמה. ואדם התחתון, שהוא הגוף, הרי ב' מיני אדם זה תוך זה, עכ"ל.

Segment 9
HE:
ונראה שאפילו לפי פשוטן של דברי רבינו שאני הוא הנשמה, זה לא רק הנשמה, עיין בשיחות הר"ן אות נד ז"ל השם יתברך אינו עושה שנים פעמים דבר אחד, כי אפלו גלגולים אין זאת הנשמה נתגלגלת פעם שניה כמו שהיא, רק זאת הנפש עם זה הרוח וכו' ע"ש. וכל פרט בזה חשוב, וכל האילן נכלל בשם העליון – הנשמה, שהיא בחי' אני.

Segment 10
HE:
עצמי היא הנשמה שהיא עצם האדם כי עקר עצמיות האדם מה שנקרא אצל האדם אני הוא הנשמה, ע"כ. עיין בספר חרדים דף ע: (חק לישראל עש"ק פרשת וירא) העולם ים סוער, הגוף תל עפר, בתוכו הנשמה, איש עומד על התל ועץ החיים נטוי עליו, אם הוא חכם לב יתחזק ויתשב באילן וכו', ע"ש.

Segment 11
HE:
ועיין בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות מהז' קבצנים, יום ראשון – הקבצן העור, כתוב שם ז"ל ואמר להם: חזרו אל הספינות שלכם, שהם הגופים שלכם שנשבו, שיחזרו ויבנו, עתה חזרו אליהם, ע"כ. כן מבואר בתיקוני זוהר (תיקון כא, דף נג.) והאניה, דאיהי גופא, חשבה להשבר (אכן לעיל מיניה ביאר בדרך אחר, שספינה רומזת לקרקפתא, שהיא סוד הכתר אשר בו המח שהוא משכן הנשמה, ועיין שם – דספינה איהי רישא ואיהי לבא ואיהי גופא, ובפירוש הסבירו, כי הספינה רומזת לשכינה, ויש משכן של הנר"נ בשלושה אלו). וכמדומני שגם בפירוש האגדות של רבה בר בר חנה פירש הגר"א ענין יורדי הים בספינה הוא ענין ירידות הנשמות לגופים בעוה"ז.

Segment 12
HE:
והנה ספינה נקראת אני, כמש"כ (מלכים א:ט:כו) ואני עשה המלך שלמה. ולפי דברי רבינו כאן צריכים לאמר שנקראת על שם הנשמה צפונה, ודו"ק. ומובא מספר מעשה שושן שהשורש של אניה הוא: אנה, והוא ענין יגון ואבל, כמו (ישעיה ג:כו) ואנו ואבלו פתחיה, והשאל השרש הזה לספינה מפני שהיורדים בה בים הם ביגון ואבל מחמת סכנת הים. וכן י"ל לענין הנשמה בגוף בעולם הזה, אבל מלשון רבינו בחיי מוהר"ן שהבאתי, שקרא לנשמתו בעולם הבא אני, לא משמע כן.

Segment 13
HE:
והנה כתוב בספר ישעיה (מח:יג) אף ידי יסדה ארץ (-בחי' גוף) וימיני טפחה שמים (-בחי' נשמה) קורא אני אליהם יעמדו יחדו, קורא אני, אני דייקא, כאשר הם עומדים יחדו (וכדרשת חכמים במסכת חגיגה דף יב על פסוק זה, זה וזה כאחת נבראו).

Segment 14
HE:
כב:ז וזה (ראש השנה כז:) התוקע בבור וכו', עמש"כ שם במסכת ראש השנה.

Segment 15
HE:
כב:ז ענין שקול הקדשה מעורר התנגדות עצום שתכף מתעורר כנגדו, עיין פנה ראשונה של פנות המרכבה להרמח"ל ומש"כ שם.

Segment 16
HE:
אות ט: ולבוא לעזות דקדשה הנ"ל הוא על ידי שמחה, ע"כ. מצינו בסיפורי מעשיות, מעשה ג' מהחיגר, שהשדין היו ג"כ מתחזקים בשמחה כדי שיהיה להם עזות לגשת לעקר את האילן.

Segment 17
HE:
אות י. דברי התורה הם דיבורי התורה שסביבות המצוה, כגון וידבר כנ"ל שהם בחי' נשמע כנ"ל וכו' שהם בחי' הנסתרות וכו' בחי' תורה ה'. ע"ש, ועיין בתנינא תורה נט שמבואר שם שדייקא על ידי בחי' זו יש קשר בין המצות, ואכמ"ל.

Segment 18
HE:
ועיין במסכת שקלים טז: ז"ל חנניה בן אחי רבי יהושע אומר, בין כל דבור ודבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה, דכתיב ( שיר השירים ה:יד) ממולאים בתרשיש, כימא רבא. רבי שמעון בן לקיש כד הוה מטי הדין קרייה הוה אמר יפה למדני חנניה בן אחי רבי יהושע, מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים, כך בין כל דבור ודבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה, ע"כ. ובפירוש תלמיד רשבר"ש כתב שדקדוקיה היינו טעמיה.

Segment 19
HE:
אות י – צריכים לעשות מתורת ה' תורתו, עמש"פ בזה את הגמרא בעבודה זרה דף ג:

Segment 20
HE:
אות י: אך בחינת הנשמע שבתחלת האצילות היא תורה ה' באמת כי אין גבוה משם רק תורת ה' ממש ע"ש. וק"ק ממה שרבינו גילה למוהרנ"ת (שיחות הר"ן רכה) שיש עולמות גבוה מעל גבוה בלי שיעור מלמעלה מעולם האצילות. וי"ל שרבינו סתם מכנה לאצילות לעולם הכי קרוב לאין סוף, אבל דוחק. אכן י"ל שלמעלה מעולם אצילות, אפילו שיש עולמות שאינם ממש אין סוף, עם כל זה הם בבחי' אין סוף, וכן מובא בספרים, וק"ל.

Segment 21
HE:
אות יא: בענין שאין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם, ולעתיד יבקש עוון ישראל ואיננו, כי מהזדונות נעשין זכיות, ואיננו כי יהיו כל העוונות נכללין בהאין סוף ע"ש. ולפ"ז יש לפרש את הפסוק שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול (תהלים קיט:קסה), שמגעין להאין על ידי המכשול, וזוכין לבחינת תורתך (המבואר שם שזה העליה לעשות מהנשמע נעשה – תורת ה' תורתך), ועל ידי זה זוכין לקבל ממוכיחי הדור (כי על ידי שזוכים לעלות בנעשה ונשמע זוכים לשמחה שע"י זוכים לעזות דקדושה שע"י יכולים להתקרב להנ"ל) שעושים שלום בעולם (כמבואר בריש התורה).

Segment 22
HE:
אות יא: מבואר שלעתיד ההשגה יהיה דוקא על ידי החטאים, שיתהפכו לזכויות. ולעתיד יבוקש עון ישראל, יחפשו את החטאים. וי"ל שזה השורש ליסוד שקיימא לן בהלכה שראות האנשים תמיד נמשכת אחר החסרונות (ולכן בעל מום אינו עולה לדוכן לברכת כהנים).

Segment 23
HE:
ורבינו גילה בהשיחות והתורות שלאחר הסיפורי מעשיות שעל ידי הכרת חסרון כל דבר ניכר מהותו (וכן הוא יסוד ועיקר בכל ספרי בעל הסולם). ומובן ג"כ ע"פ הנ"ל כי מה שחסר ויושלם בסוף בבחי' נהפך לזכויות. וע"כ יהיה אז במעלה יתירה, וע"כ יהיה עיקר המהות (כידוע ומוסבר היטב בספרי בעל הסולם שהדבר נקרא על פי מעלתה, כי מי שיש לו מאתים אינו נקרא על שם מאה).

Segment 24
HE:
וכן מצינו בסיפורי מעשיות מהז' קבצנים שמומיהם היה מעליותם.

Segment 25
HE:
הגן עדן והגיהנם הם בזה העולם אך אי אפשר לבוא לשם מחמת הקרירות שבצד צפון ודרום. עיין מסכת תמיד (לב:) שאלכסנדרוס מוקדון הגיע לפתחא של גן עדן (אמנם המהר"ל, חי' אגדות ד"ה ואמר דהוי, ביאר שזה לא היה בגשמי, רק ברוחו) – שוב מצאתי בספר סודי רזיי לבעל הרוקח (ח"א אות ו' ד"ה ודע כי גיהנם וגן עדן סמוכים וכו' וגן עדן מצד צפוני מזרחי וכו' ולצד צפוני מערבי גיהנם – ומשמע שאינם בדרום כלל, רק בצפון) שכז"ל ואלכסנדרוס שבא לפתח גן עדן משמע שתחת הרקיע הוא, אבל מצד אחד הוא נכנס בעולם ושאר חוץ לרקיע. והקליפות שבהן נהר דינור מקיפין אותו וכו' ע"ש עכ"ל, ועוד כתב שם (עמ' לד.) ז"ל ואי דבר מקיף את הקליפות, כי בפנים גן עדן וגיהנם ואדוקין בזה העולם, ע"ש, עכ"ל. ועוד שם במסכת תמיד, בתנא דבי אליהו גיהנם למעלה מן הרקיע ויש אומרים לאחורי חשך. והמהרש"א (ח"א ד"ה גיהנם) הביא סוגיית הגמרא במסכת חגיגה (יב:) שאמרו שבעה רקיעים הם, ומבואר בגמרא שם שיש שם אוצרות שלג אש וברד של פורענות, והקשתה הגמרא, שבתהלים (קמח:ז-ח) מבואר שהם בארץ. ותירצה הגמרא, שדוד ביקש עליהם רחמים והורידם לארץ. וביאר המהרש"א, שמה שאמרו בתחילת הברייתא שהגיהנום למעלה מן הרקיע, הוא קודם שביקש דוד רחמים, ומה שאמרו היש אומרים שהוא לאחורי הרי החושך, הוא לאחר שביקש דוד רחמים והרידם לארץ.

Segment 26
HE:
ועיין במסכת עירובין (יט.) בענין פתחו של גן עדן, אמר ריש לקיש אם בארץ ישראל הוא, בית שאן פתחו, ואם בערביא, בית גרם פתחו, ואם בין הנהרות הוא, דומסקנין פתחו (שבמקומות אלו היו פירות מתוקים ומשובחים ביותר – מהרש"א), ואם בבבל, אביי משתבח בפירי דמעבר ימינא, רבא משתבח בפירי דהרפניא, ע"כ. (ובזוהר פרשת וילך דף רפה: וכמה פתחין אית ליה לגיהנם, וכלהו פתחין לקבל פתחין דגן עדן ע"ש).

Segment 27
HE:
[בספר אדיר במרום (מכון רמח"ל עמ' ס) כז"ל ולולא הדבר ארוך מאד הייתי מראה לך היטב זה הדבר: איך גן הוא הוא פנימיות העולם הזה וכו' ע"ש. וביחוד היראה (עמ' שיד) כז"ל שהגן עדן מאיר ממש על ארץ ישראל וכו' ארץ ישראל נקרא למטה ביושר ע"כ].

Segment 28
HE:
עיין בזוהר ח"ב רעא. [תוספות] איכא בצואת ר"א הגדול קרקע הגן הוא כשברא הקב"ה גן עדן נטל שלג מתחת כסא הכבוד וממנה נעשה קרקע הגן וזהו קרקעיתו של ג"ע ואינו נוגע עם הארץ הזאת שהיא למעלה מכל הארצות, עכ"ל.

Segment 29
HE:
ועיין במסכת תענית (י.) ארץ מצרים הויא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, והוא אחד מששים בכוש, וכוש אחד מששים בעולם, ועולם א' מששים בגן, וגן אחד מששים לעדן, ועדן אחד מששים לגיהנם, ע"כ. והרי לפי זה אי אפשר לאמר שלא רואים ומגיעים שם כי הוא בקצה, הרי גדלו ענק יותר מכל היישוב. ועל כרחך יש בחינות בזה.

Segment 30
HE:
[ועיין בתוספות במסכת חגיגה דף יא: ד"ה יכול, שפירש האיסור לשאול מה לפנים ומה לאחור, היינו מה בסוף גבול העולם למזרח ולמערב. והוא הדין שאין לשאול מה לצפון ומה לדרום].

Segment 31
HE:
רמ"ק באור ישר פרשת תרומה כז"ל ואיהו מתתקן לגו לגו, הענין כי גן עדן עם היות שנראה מן הכתוב שהוא בארץ הזאת הגשמית והוא במזרחו של עולם, אין ספק שאינו מן העולם הזה הגשמי השקוע בעמקי הכליון וההפסד, אמנם הוא רוחני, וסודו הוא בסוד היות העולם הזה כולול ממש מתלבש רוחניות זה בתוך זה כגלדי בצלים, והרוחני שהוא לגו לגו, רוחני בתוך רוחני, ודאי כי יש לעשיה זו הגשמית המקוללת בקללות נחש וטבעו הרע עוד נפש רוחנית, ושם מדור נפשות הצדיקים, וזה מושד לקצת הצדיקים מכמה עובדי דאיתא בזוהר, ויש פנימה לנפש העשיה רוח, והוא דקות גן עדן זה שאנו בו, והיינו לגו לגו, דהיינו גו טמיר דרזא דלתתא, ועדיין יש מדרגות אחרות ששם משכן הכוחות המנהיגים העולם התחתון, שזהו סוד פרק שירה, והם שרי אילנות ודשאים, שרי הרים וגבעות, שרי הרים וגבעות, עץ פרי וכל אארזים, ואלו הם המשוררים ומהללים להקב"ה כאומרו הללו את ה' וכו', אמנם אין אלו משידים סוד גן עדן כלל, ע"כ.

Segment 32
HE:
ראיתי שטוענים שלא נותנים לראות דרך הלוויינים את אזור מוט צפונה ודרומה. והוא פלא.

Segment 33
HE:
בימי רבן גמליאל היה הדור שהיתה תורתם בחי' נשמע, בחי' תפלה וכו' ע"ש. לכאורה פה רבינו מחדש על כל מה שהוא גילה שלכל אדם, ואפילו להשם יתברך יש שני הבחי', תורה ותפלה, נעשה ונשמע, וצריכים תמיד לעלות מנעשה ונשמע זה להגבוה, עם כל זה, יש שאוחזים בעיקר בבחי' תורה, ויש שעיקר אחיזתם הוא בהתפלה והנשמע, ודו"ק.