Sichos HaRan 122 — When to Borrow
שיחות הר"ן קכב — מתי יש ללוות
Source: https://ajew.org/reader/likutay-nanach/4/122

Segment 1
HE:
שיחות הר"ן קכב: ואם נדמה לו שצריך מלבוש, או לאשתו ובניו, אף על פי שמוכרח לו, אל ידחק השעה ללוות ולהקיף ולהיות בעל חוב וכו'; ומוטב שיהיה בעל חוב לעצמו או לבני ביתו במלבושים מלהיות בעל חוב להחנוני או לאחרים, עיין שם.

EN:
Sichos HaRan 122 teaches that even when clothing for oneself, one's wife, or one's children seems necessary, one should not force the moment by borrowing, buying on credit, and becoming a debtor. It is better to owe clothing to oneself or one's household than to owe the shopkeeper or others.

Segment 2
HE:
במסכת חולין פד ע"ב דרש רב עוירא, פעמים משמו של רבי אמי ופעמים משמו של רבי אסי: "טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט" (תהלים קיב:ה) — לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו, וילבש ויתכסה במה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו, שהן תלויין בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם.

EN:
Chullin 84b expounds Psalms 112:5: a person should eat and drink below his means, dress according to his means, and honor his wife and children beyond his means, because they depend upon him and he depends upon the One Who spoke and the world came into being.

Segment 3
HE:
המהרש"א ביאר ש"חונן" היינו לכבד את אשתו ובניו במלבושים נאים יותר ממה שיש לו, ואם אין לו יהיה "מלוה" — ילווה בשבילם; ואילו את צרכיו שלו "יכלכל דבריו במשפט". החיד"א חלק וביאר שאין הכוונה ללוות כדי לכבד את אשתו, אלא להפחית ממאכלו ולהוסיף לכבודה; ו"מלוה" פירושו שמלוה לאחרים אם נשאר לו ממון. רבינו גרשום פירש: "מלוה את בניו שהן תלויין בו".

EN:
The Maharsha reads 'lends' as borrowing for one's wife and children when necessary, while limiting one's own needs. The Chida disagrees: one should reduce personal food expenses and redirect the savings to honor one's wife, while 'lends' means lending to others if money remains. Rabbeinu Gershom explains: he extends support to his children, who depend upon him.

Segment 4
HE:
בספר המידות, ממון א:ו: "כגון אנו — לווין ואוכלין"; ממון א:ח: "אכילה ושתיה יהיה פחות ממה שיש לו, וילבש ויתכסה כמה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו"; וממון ב:יט: "מי שצריך ללוות מאחרים, הוא דומה לבהמה".

EN:
Sefer HaMidos, Money I:6: 'People such as ourselves borrow in order to eat'; I:8 repeats the teaching about living below one's means and honoring one's wife and children beyond one's means; II:19 says: 'One who needs to borrow from others is comparable to an animal.'

Segment 5
HE:
בפירוש אור עוטה לספר המידות פירש, על פי שיחות הר"ן, שלא ילווה; אלא כדברי החיד"א, ממה שפוחת מאכילתו יוסיף לכבוד אשתו ובניו. לשיטתו, גנות והרחקת ההלוואות אמורות אפילו כשיודע מהיכן יחזיר, וסמך דבריו לשיח שרפי קודש ח:עו. אבל אם אין מקבלים הנחה זו, אפשר לפרש בפשטות שההיתר ללוות הוא דווקא באופן שיודע מהיכן יחזיר.

EN:
Or Oteh reconciles the sources through Sichos HaRan: do not borrow; instead, as the Chida explains, reduce one's own food expenses and use the savings to honor one's wife and children. He understands the warning against borrowing to apply even when one knows how repayment will be made. If that premise is not accepted, the permission to borrow may be limited to a case in which one knows exactly how the debt will be repaid.

Segment 6
HE:
אפשר לפרש "חונן ומלוה" כך: "חונן" — לכבד את אשתו ובניו יותר ממעמדו; "ומלוה" — כאשר אין לו, יהיה בעל חוב לעצמו או לבני ביתו במלבושים, בדיוק כלשון רבינו. ואפשר גם לפרש "ומלוה יכלכל דבריו במשפט": בשביל מאכלו שלו ראוי ללוות במקרה המתאים, כדברי רב נחמן בחולין פד ע"א: "כגון אנו לווין ואוכלין"; ומבואר שם גם "לחמך — ללחם ביתך; לחמך קודם ללחם ביתך".

EN:
One may also explain 'is gracious and lends' as follows: 'is gracious' means honoring one's wife and children beyond one's social station; 'and lends' means that when funds are lacking, one remains indebted to oneself or one's household in clothing, precisely as the Rebbe taught. Alternatively, borrowing for one's own food may be warranted in the proper case, as Rav Nachman says on Chullin 84a: 'People such as ourselves borrow and eat'; the same passage teaches that one's own bread precedes the bread of one's household.