תנינא תורה יא
Source: https://ajew.org/reader/likutay-nanach/volume-4/11

Segment 1
HE:
דע כשאדם מתפלל בשדה אזי כל העשבים כלם באין בתוך התפלה ומסיעין לו וכו' ע"ש.

Segment 2
HE:
עיין במסכת ברכות סוף פרק אין עומדים (דף לד:) אמר רב כהנא חציף עלי מאן דמצלי בבקתא (פרש"י בבקעה שכשהוא במקום צניעות חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר, עכ"ל אכן עיין שם ברש"י שלפניה דיבור המתחיל חלונות ז"ל שגורמין לו שיכוין לבו שהוא מסתכל כלפי שמים ולבו נכנע, עכ"ל). ובתוספות ד"ה חציף עלי מאן דמצלי בבתקא כז"ל וא"ת הכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה (בראשית כד) י"ל דהתם מיירי בהר המוריה כדאמרי' בפסחים פרק האשה (דף פח.) לא כיצחק שקראו שדה וכו', אי נמי בקתא דהכא מיירי בבקעה במקום שרגילין שם בני אדם לעבור והולכי דרכים, עכ"ל. והבית יוסף (סי' צה) תמה על זה שזה חשש שמא יפסיקוהו, אך למה נקרא חצוף? ותירץ המגן אברהם (סעיף ו), שחציפותו בכך שמתפלל שם ומראה שלא יתבטל מכוונתו אפילו שיעברו רבים על פניו. והב"ח ביאר שאין כוונת תוספות שלא יתפלל שם כדי שלא יפסיקוהו, אלא שהעוברים שם רואים אותו מתפלל ואין זה מקום צנוע להכניע לבו מפני השם יתברך. ועוד תירץ על קושית תוספות, שיצחק התפלל בין האילנות ולא במקום פרוץ, ולכן נאמר "לשוח, שמשמעותו בין השיחים.

Segment 3
HE:
הרי שדברי רבינו הולכים לפי התירוץ השני של תוספות, או תירוצו של הב"ח וכדומה. והרי שצריכים להקפיד לעשות ההתבודדות במקום צנוע ויש להדר שיהיה במקום אילנות כמו הב"ח. ואף שרבינו אמר לעשות התבודדות אפילו בין אנשים, זה ודאי בדרך מוצנע ואין זה אלא כאשר הוא בין כך ובין כך בין אנשים, אז בודאי לכולי עלמא יש להשתדל לעשות כמה שאפשר.

Segment 4
HE:
שוב ראיתי בתנא דבי אליהו פרק ח' ז"ל שלא יעמד אדם בבקעה להתפלל כדרך אמות העולם, ע"כ ובזית רענן על הילקוט (כי תצא תתקלד) ביאר שתפילה במקום פרוץ היא מחוקות הגוים. וכתב שיש לפרש שזה טעם הגמרא גם כן. אכן בפירוש המענה אליהו ביאר המדרש, מפני שהיא מקום שמצויים בו עובדי כוכבים.