תורה רעג
Source: https://ajew.org/reader/likutay-nanach/volume-4/273

Segment 1
HE:
עמש"כ בערך בית הכסא, שמותר לכנס לישרותים עם כיפה של נ נח כי זה בחי' בנים של הצדיקים שאינם מתלבשים בעולם הזה.

Segment 2
HE:
וזה בחינות בני משה, שכתוב בהם 'ובני רחביה רבו למלעה', ודרשו חז"ל (ברכות ז) למעלה מששים רבוא, כי הם לא היו נחשבים בכלל הששים רבוא כי הם היו למעלה מהם כנ"ל, ע"כ.

Segment 3
HE:
ויש לעיין אם בכלל זה נדב ואביהו בני אהרן, שמשה רבינו אמר שהם גדולים ממנו (רש"י ויקרא י:ג). והם גם כן נחשבים בני משה (רש"י במדבר ג:א – ואלה תולדת אהרן ומשה, ואינו מזכיר אלא בני אהרן, ונקראו תולדות משה לפי שלמדן תורה, מלמד שכל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, עכ"ל). ולכאורה בני משה היו מיוחדים לעילא לגמרי, כי הם לא היו אפילו בסדר המשנה (הובא ברש"י לד:לב, משה היה לומד מפי הגבורה, נכנס אהרן, שנה לו משה פרקו, נסתלק אהרן וישב לו לשמאל משה, נכנסו בניו, שנה להם משה פרקם וכו'), ולפני הסתלקות משה ביקש מהשם יתברך שיקבלו ההנהלה, ואמר לו הקב"ה (במדבר רבה כא:יד) נוצר תאנה יאכל פריה (משלי כז:יח), בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה (-רש"י לא הביא מילים אלו), עיין שם. וכיון שחז"ל דיברו בשבחם, על כרחך פירושו שישבו בחי' ישיבה של מעלה, שמקבלים את התורה במנוחה ועונג בלי טרחה יגיעה ועסק. וכן לענין מה שיש דיעה שבני משה בכלל לא היו במתן תורה, לפי המאן דאמר שיתרו בא לאחר מתן תורה (ואפילו לפי מאן דאמר זו, יש סוברים שבאו בשביל מתן תורה וחזרו, רבינו שלום מנוישטט רבו של המהרי"ל, והמהרי"ל דיסקין. אבל החזקוני כתב שלא היו וכז"ל ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר – שלא הוזכרו מכאן ואילך בשום מקום בתורה, ע"כ, ומשמע לגנאי ואינו אלא לשבח כנ"ל. אכן נראה שבסוף הפך עליהם לגרעון, בנו של גרשום עשה מעשה מנשה, ונקרא יהונתן בן גרשום בן מנשה (שופטים יז:ז, בבא בתרא קט:)), כי באיזה מקום שהיו בודאי היו במתן תורה, כי היו בבחינת למעלה מן המקום של עולם הזה, כמו שכתב רבינו כאן.

Segment 4
HE:
והנה בפרשת פנחס (במדבר כז:טו) כתב רש"י ז"ל וידבר משה אל ה' וגו' להודיע שבחן של צדיקים, שכשנפטרין מן העולם מניחין צרכן ועוסקין בצרכי צבור, ע"כ, ויש עוד דיבור, ומיד אחר כך בפסוק טז כז"ל יפקד ה' כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו, אמר הגיעה שעה שאתבע צרכי שיירשו בני את גדולתי, אמר לו הקב"ה לא כך עלתה במחשבה לפני, כדאי הוא יהושע ליטול שכר שמושו וכו' עיין שם. והדבר פליאה שנראה שסותר עצמו תוך כדי דיבורו שדיבר בשבח משה שהניח צרכו, מיד כתב שמשה אמר שהגיע שעה שאתבע צרכי. ולפני הרבה שנים זכיתי לפרש זה עם עוד כמה דברים, ונאבד ממני ובעזה"י עוד ימצא. וכעת נראה לפרש בעזה"י שעסק בניו, כינה לזה משה רבינו בשם צרכי, כי הם כאילו מה שהוא צריך, מה שנצרך לו, והוא רצה לזכות את בני ישראל שיהיו בניו (ולא בני אהרן שהיו כבניו כנ"ל) מקבלים ההנהגה, שעל ידי זה יזכו להתגלות של תורה גבוה ביותר, ובאמת איך יזכו בני ישראל לזה, והרי אפילו יציאת מצרים שאל משה רבינו את הקב"ה מה זכות יש להם (רש"י שמות, ריש פרק ג'), ואיך יזכו להתגלות תורה בבחינת עולם הנשמות בישיבה של מעלה, ועם כל זה משה רבינו השתדל בעבורם וביקש מהשם יתברך, וענה לו כך עלתה במחשבה, שמצינו בכמה מקומות שזה בחי' הדין, שעל כרחך יהושע צריך לקבל ההנהגה. ועיין שם בפרשת פנחס כז:כא ברש"י ז"ל ולפני אלעזר הכהן יעמוד, הרי שאלתך ששאלת שאין הכבוד הזה זז (ס"א נוטל) מבית אביך, שאף יהושע יהא צריך לאלעזר. ושאל לו (במשפט האורים לפני ה' וכו') כשיצטרך לצאת למלחמה, עיין שם. מבואר שהכבוד הזה שביקש משה היה ענין של השראת רוח נבואה ורוח הקודש, והקב"ה הבטיח למשה, שגם זה יהיה הצורך של יהושע -כמו שפרשתי למעלה, שהצורך של משה היה השראה גבוה של חכמה עילאה מה ששייך להנשמות בעולמות שלהם, כך הבטיח הקב"ה שיהושע יהיה לו ענין גם בהשגות כאלו, בעת שיצטרך למלחמה כבר יזכה דרך אלעזר להוריד רוח הקודש להאיר לו במשפט האורים.

Segment 5
HE:
(עכשיו ראיתי בשם הגר"א, שאלו שנשתמדו במהלך הדורות, נכחו נשמותיהם במתן תורה אך לא אמרו נעשה ונשמע, ולא כן שיטת הרמב"ן שאמר שלא היו בכלל, ואשתו הראה את האצבע שנשכה וחתכה מיד הכומר וכו'. וכמה פסוקים וחז"ל מורים שכל עם ישראל היו מיוחדים בתכלית במתן תורה, ואיך תומר שקצת מהם כבר לא היו איתם?)