Treasury of Awe (Oatzar HaYeerah) — Volume I
Treasury of Awe (Oatzar HaYeerah) — Volume I
Source: https://ajew.org/reader/otzar-hayirah/1/24

Segment 1
HE:
עִנְיַן בִּטּוּל הָאִסּוּר בְּשִׁשִׁים, וַחֲתִיכָה הָרְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד אֵינָהּ בְּטֵלָה - עַיֵּן "גַּאֲוָה וַעֲנָוָה" אוֹת יג, וְעַיֵּן עוֹד מֵעִנְיָן זֶה וּמֵעִנְיַן אֵין מְבַטְּלִין אִסּוּר לְכַתְּחִלָּה - "גֵּרִים", אוֹת יא יב.

EN:
The essential vitality and existence of food comes through the letters of speech [ osiyos ha-dibur ] that have fallen into it — the letters of the Holy Tongue [ lashon ha-kodesh ]. And from there comes the taste [ ta'am ] of the food — for ta'am is the language of speech [ dibur ], as it is written concerning Avigail: "and blessed is your ta'am " [ u-varuch ta'amech ] [Shmuel I 25:33]. And this is the aspect of: "Does not the ear try words, and the palate taste food for it?" [ ha-lo ozen milin tivachan, ve-chech ochel yit'am lo ] [Iyov 12:11] — for they are one aspect, as above. See there [Likutay Halachos] further on the matter of: the nullification of a liquid prohibition in sixty-to-one [ bitul lach b'shishim ]; dry-in-dry in a majority [ yavesh b'yavesh be-rov ]; things that are not nullified due to their importance [ davar chashuv ]; the rule of "fixed is like half-and-half" [ kavua k'mechetzah al mechetzah dami ]; Torah doubt toward stringency and Rabbinic doubt toward leniency; a double doubt [ sefek-sefeika ] even in Torah matters toward leniency; and the rule against pre-emptively nullifying a prohibition [ ein mevatlim issur le-chatchilah ]; and those who say fragrance is not a substantive thing [ reicha lav milsa ]. All of this is explained well in the aforementioned law. (Likutay Halachos, Halachos of Mixtures, Law 1, section 2)

Segment 2
HE:
גְּמַר תִּקּוּן רֹב הַמַּאֲכָלִים הוּא עַל־יְדֵי בִּשּׁוּל בָּאֵשׁ, כִּי בְּכָל הַמַּאֲכָלִים יֵשׁ אוֹתִיּוֹת שֶׁל לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ, רַק שֶׁנֶּאֱחָז בָּהֶם עֲדַיִן קְצָת מֵהָרַע שֶׁל שִׁבְעִים לָשׁוֹן, שֶׁעַל־ יְדֵי־זֶה אֵינוֹ רָאוּי לְאָכְלוֹ חַי, כִּי־אִם כְּשֶׁהוּא מְבֻשָּׁל בָּאֵשׁ, "כִּי מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ וְהָאֵשׁ תֹּאכְלֵם", כִּי הָרַע הַנַּ"ל הוּא בְּחִינַת מְדוּרַת־ אֵשׁ שֶׁל שַׁבְעִין כּוֹכְבִין, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן בִּשּׁוּלֵי־עַכּוּ"ם אָסוּר, כִּי הֵן עַצְמָם הָרַע הַכּוֹלֵל שֶׁהוּא בְּחִינַת אֵשׁ דְּסִטְרָא־ אָחֳרָא (הִלְכוֹת מַאַכְלֵי עַכּוּ"ם, הֲלָכָה א). וְשָׁם מְבֹאָר גַּם אִסּוּר פַּתשׂעַכּוּ"ם וְיֵינָם, וְחָלָב שֶׁחֲלָבוֹ עַכּוּ"ם וְאֵין יִשְׂרָאֵל רוֹאֵהוּ, וּגְבִינוֹת עַכּוּ"ם, וְאִסּוּר לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בִּדְבָרִים אֲסוּרִים אִם לֹא שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ לְיָדוֹ, וְעִנְיַן דְּבָרִים הַנִּשְׁלָחִים עַל־יְדֵי עַכּוּ"ם אוֹ מוּמָר, שֶׁצְּרִיכִין חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם.

EN:
The matter of the nullification of a prohibition in sixty, and the rule that a piece fit to be honored [ chatichah ha-re'uyah lehiskaved ] is not nullified — see [the section on] Ga'avah va-Anavah [Pride and Humility], entry 13 of this volume. And see further on this matter and the matter of "one may not pre-emptively nullify a prohibition" — [the section on] Geirim [Converts], entries 11–12. Cross-references to the Oatzar HaYeerah sections on Ga'avah va-Anavah entry 13 and Geirim entries 11–12. (Likutay Halachos)

Segment 3
HE:
הֶחָלָב לְאַחַר שֶׁנִּקְפֶּה, וְחוֹזֵר לְהִתְבָּרֵר בְּבֵרוּר אַחַר בֵּרוּר, נַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ חֶמְאָה וּגְבִינָה וְנַסְיוּבֵי דַחֲלָבָא. חֶמְאָה הוּא הַטּוֹב וְהַמֻּבְחָר שֶׁבּוֹ, בְּחִינַת לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ, וּגְבִינָה הוּא בְּחִינַת לְשׁוֹן תַּרְגּוּם, וְנַסְיוּבֵי דַחֲלָבָא הוּא בְּחִינַת הַפְּסֹלֶת הַגָּמוּר לְאַחַר שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל וְנִקְפֶּה מִמֶּנּוּ הַגְּבִינָה שֵׁנִית. וְעַל־ כֵּן יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהִיא אֲסוּרָה. וְעַל־כֵּן בְּחֶמְאָה שֶׁל עַכּוּ"ם נוֹהֲגִין הֶתֶּר בִּקְצָת מְקוֹמוֹת, כִּי אֵין לְהָרַע אֲחִיזָה בָּהּ כָּל־כָּךְ, כִּי עִקַּר יְנִיקָתָן עַל־יְדֵי לְשׁוֹן תַּרְגּוּם. וּגְבִינָה שֶׁלָּהֶם אֲסוּרָה מִתַּקָּנַת חֲכָמִים, כִּי הַגְּבִינָה הִיא בִּבְחִינַת תַּרְגּוּם, שֶׁשָּׁם יֵשׁ לָהֶם יְנִיקָה, וְעַל־כֵּן אֲסָרוּהָ חֲכָמִים כִּי הִיא בִּבְחִינַת אִסּוּר דְּרַבָּנָן, בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן לְשׁוֹן תַּרְגּוּם כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁשָּׁאַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְכוּ': מִפְּנֵי מָה אָסְרוּ גְּבִינוֹת הָעַכּוּ"ם וְכוּ', הֵשִׁיב לוֹ: "כִּי טוֹבִים דּוֹדֶיךָ מִיָּיִן" - עֲרֵבִים עָלַי דִּבְרֵי דוֹדִים יוֹתֵר מִיֵּינָהּ שֶׁל תּוֹרָה, כִּי יֵינָהּ שֶׁל תּוֹרָה הוּא בְּחִינַת לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ, וְעִקַּר שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ הוּא עַל־יְדֵי שֶׁמַּעֲלִין הַטּוֹב שֶׁבַּתַּרְגּוּם לְתוֹכוֹ עַל־יְדֵי תַּקָּנַת חֲכָמִים וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה, בְּחִינַת עֲרֵבִים עָלַי דִּבְרֵי דוֹדִים וְכוּ' (שם אות ד).

EN:
The completion of the rectification of most foods is through cooking in fire — for in all foods there are letters of the Holy Tongue, but there still clings to them some of the evil of the seventy languages. Therefore it is not fit to eat them raw, but only when cooked in fire — "for from the fire they came forth and the fire shall consume them" [Yechezkel 15:7]. For the aforementioned evil is in the aspect of the bonfire of the seventy stars [ meduras eish shel shiv'in kochvin ], as explained within. Therefore food cooked by non-Jews [ bishul akum ] is forbidden — for they themselves are the comprehensive evil which is the aspect of the fire of the Sitra Achra . And it is explained there also: the prohibition of bread baked by non-Jews [ pas akum ] and their wine [ yeinam ]; and milk milked by a non-Jew without a Jew watching; and cheese of non-Jews; and the prohibition of trading in forbidden items unless they came to one's hand without one seeking them; and the matter of items sent via a non-Jew or an apostate — which require a seal within a seal [ chosom b'soch chosom ]. (Likutay Halachos, Halachos of Foods of Non-Jews, Law 1)

Segment 4
HE:
עַל־יְדֵי שֶׁאֵין הָאָדָם נִזְהָר מִמַּאֲכַל עַכּוּ"ם וּמִיַּיִן שֶׁנָּגַע בּוֹ עַכּוּ"ם, עַל־ יְדֵי־זֶה נִדְבָּק בּוֹ רַע הַכּוֹלֵל וְיָכוֹל לָבוֹא עַל־יְדֵי־זֶה לִפְגַם הַבְּרִית מְאֹד חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל־יְדֵי שֶׁנִּזְהָר מִמַּאֲכָלָם וְיֵינָם, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְתִקּוּן הַבְּרִית וְשֶׁיִּתְגַּלּוּ לוֹ סוֹדוֹת הַתּוֹרָה (שם אות ג).

EN:
After milk has curdled, it continues to be refined — refining after refining — producing butter, cheese, and whey [ nasyuvei d'chalava ]. Butter is the best and most refined within it — the aspect of the Holy Tongue. Cheese is the aspect of Targum -language. And whey is the aspect of the complete waste left after the secondary cheese has been extracted from it by a second curdling. And therefore in some places there is a lenient practice regarding butter of non-Jews — for the evil does not cling so strongly to it, since their essential suckling is through Targum -language. But their cheese is forbidden by Rabbinic enactment — for cheese is the aspect of Targum , where the nations have a hold. And therefore the Sages forbade it — for it is in the aspect of a Rabbinic prohibition, the aspect of the Oral Torah which is the aspect of the rectification of Targum -language, as explained within. And therefore when Rabbi Yishmael asked: "Why did they forbid the cheese of non-Jews?" — the reply given to him was: "for your loves are better than wine" [ ki tovim dodecha mi-yayin ] [Shir HaShirim 1:2] — "the words of the beloved ones [the Sages] are more beloved to me than the wine of the Torah." For the wine of the Torah is the aspect of the Holy Tongue — and the essential wholeness of the Holy Tongue is through elevating the good within the Targum into it through Rabbinic enactments and the Oral Torah — the aspect of: "the words of the beloved ones are more beloved to me." (Likutay Halachos, Halachos of Foods of Non-Jews, Law 1, section 4)

Segment 5
HE:
כָּל אֲכִילַת יִשְׂרָאֵל הוּא בִּבְחִינַת מְזוֹנָא דְּנִשְׁמְתָא, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁמְּקַדְּשִׁין עַצְמָם בַּאֲכִילָתָן עַל־פִּי מִצְוַת הַתּוֹרָה וּמְבָרְכִין עַל כָּל דָּבָר תְּחִלָּה וָסוֹף, עַל־יְדֵי־זֶה כָּל אֲכִילָתָם וּשְׁתִיָּתָם הוּא בִּבְחִינַת מְזוֹנָא דְּנִשְׁמְתָא. וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי שֶׁמַּמְשִׁיכִין קְדֻשַּׁת שַׁבָּת עַל אֲכִילַת חֹל גַּם־כֵּן, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל שַׁמַּאי הַזָּקֵן שֶׁהָיָה אוֹכֵל כָּל יָמָיו לִכְבוֹד שַׁבָּת, כִּי אֲכִילַת שַׁבָּת כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ וְהוּא רַק בִּבְחִינַת מְזוֹנָא דְּנִשְׁמְתָא, וְעַל־יְדֵי שֶׁאֲנַחְנוּ עַם קָדוֹשׁ מַמְשִׁיכִין קְדֻשָּׁה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, כִּי מֵהַהוּא יוֹמָא מִתְבָּרְכִין כָּל שִׁתָּא יוֹמִין, עַל־יְדֵי־זֶה כָּל אֲכִילָתֵנוּ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל הוּא גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת מַאֲכָל שֶׁל שַׁבָּת, כִּי צְרִיכִין לֶאֱכֹל תָּמִיד לִכְבוֹד שַׁבָּת כַּנַּ"ל וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן אֲכִילַת יְמֵי הַחֹל גַּם־כֵּן. וְעַל־כֵּן בִּשּׁוּלֵי־עַכּוּ"ם אָסוּר, כִּי גְּמַר תִּקּוּן רֹב הַמַּאֲכָלִים הוּא עַל־יְדֵי הַבִּשּׁוּל בָּאֵשׁ, וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁמֵּאֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע נֶאֱחַז הָרַע בְּכָל הַמַּאֲכָלִים, עַד שֶׁצְּרִיכִין בֵּרוּר אַחַר בֵּרוּר וְתִקּוּן אַחַר תִּקּוּן, וּגְמַר תִּקּוּנָם הוּא עַל־יְדֵי בִּשּׁוּל בָּאֵשׁ, "כִּי מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ וְהָאֵשׁ תֹּאכְלֵם", כִּי הָרַע בְּשָׁרְשׁוֹ הוּא מִסִּטְרָא דְדִינָא שֶׁהוּא בְּחִינַת אֵשׁ, עַל־כֵּן צְרִיכִין לְהַכְנִיעַ וּלְבַטֵּל הָרַע גַּם־כֵּן עַל־יְדֵי אֵשׁ. וְזֶה הָאֵשׁ שֶׁמְּבַשְּׁלִין בּוֹ הַמַּאֲכָל הוּא בִּבְחִינַת הַתּוֹכָחָה שֶׁצְּרִיכִין לְהוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ כְּשֶׁעוֹבֵר עַל מִצְו?ֹת הַתּוֹרָה חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל־יְדֵי הַתּוֹכָחָה מְכַלִּין מִמֶּנּוּ הָרַע וּמְגַלִּין וּמְעוֹרְרִין הַטּוֹב שֶׁבּוֹ. וּכְמוֹ שֶׁצְּרִיכִין לִזָּהֵר בְּהַתּוֹכָחָה שֶׁלֹּא יַחֲלִישׁ נִשְׁמָתוֹ עַל־ יְדֵי־זֶה, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי שֶׁמְּעוֹרֵר הָרֵיחַ רַע שֶׁל הַמַּעֲשִׂים רָעִים שֶׁלּוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר הָרַע שֶׁלּוֹ בְּיוֹתֵר. וְעַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְקַיֵּם מִצְוַת תּוֹכָחָה בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁזּוֹכִין לְקוֹל הַשִּׁיר שֶׁיִּתְּעַר לֶעָתִיד, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַנָּהָר הַיֹּצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן שֶׁשָּׁם גְּדֵלִים כָּל הָרֵיחוֹת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה אַדְּרַבָּא, עַל־יְדֵי תּוֹכַחְתּוֹ מוֹסִיף וְנוֹתֵן רֵיחַ טוֹב בְּנִשְׁמָתוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַתּוֹכָחָה שֶׁל משֶׁה כַּמְבֹאָר בִּפְנִים; כְּמוֹ־כֵן בִּשּׁוּל הַמַּאֲכָלִים צָרִיךְ לִהְיוֹת עַל־יְדֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָאֵשׁ שֶׁלָּהֶם הוּא אֵשׁ דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת הַתּוֹכָחָה הַשְּׁלֵמָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִכְנָע הָרַע שֶׁבּוֹ וְנִתְגַּלֶּה הַטּוֹב; אֲבָל אֵשׁ שֶׁל עַכּוּ"ם הוּא בְּחִינַת אֵשׁ שֶׁל גֵּיהִנּוֹם, שֶׁשָּׁם תֹּקֶף הָרֵיחַ רַע שֶׁל כָּל הָעֲבֵרוֹת, כִּי זֶה לְעֻמַּת זֶה - כְּמוֹ שֶׁבְּגַן־עֵדֶן שָׁם גְּדֵלִים כָּל הָרֵיחוֹת עַל־יְדֵי הַנָּהָר הַנַּ"ל, כְּמוֹ־כֵן לְהֵפֶךְ בַּגֵּיהִנּוֹם שָׁם כָּל הָרֵיחוֹת רָעוֹת שֶׁל כָּל הָעֲו?ֹנוֹת, וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי הָאֵשׁ שֶׁל עַכּוּ"ם לֹא דַי שֶׁלֹּא נִכְנָע הָרַע שֶׁבַּמַּאֲכָל, אֶלָּא אַדְּרַבָּא מוֹסִיפִים רֵיחַ רַע בְּהַמַּאֲכָלִים, וְאָז הַמַּאֲכָלִים בִּבְחִינַת מְזוֹנָא דְּגוּפָא מַמָּשׁ וְלֹא בִּבְחִינַת מְזוֹנָא דְּנִשְׁמְתָא שֶׁהוּא בִּבְחִינַת רֵיחַ טוֹב, כִּי בְּמַאֲכָלִים אֵלּוּ אֵין בָּהֶם שׁוּם רֵיחַ טוֹב וְעַל־כֵּן הֵם אֲסוּרִים לַאֲכִילַת יִשְׂרָאֵל. וְעַל־כֵּן חֲנַנְיָא מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָא, שֶׁנִּזְהֲרוּ מִמַּאַכְלֵי עַכּוּ"ם, לֹא שָׁלְטָה בָּהֶם הָאֵשׁ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר, וְזֶה שֶׁכָּתוּב בָּהֶם: "וְרֵיחַ נוּר לָא עֲדָת בְּהוֹן" - רֵיחַ דַּיְקָא כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן הָיוּ נוֹהֲגִין לְהָבִיא מֻגְמָר לְהָרִיחַ אַחַר הַסְּעוּדָה, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: וְהוּא מְבָרֵךְ עַל הַמֻּגְמָר. וְכָל זֶה כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַסְּעוּדָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּבְחִינַת רֵיחַ, שֶׁהוּא מְזוֹנָא דְּנִשְׁמְתָא כַּנַּ"ל (שם הל' ב, אות א ב ג ד ה).

EN:
Through not being careful about the food of non-Jews and the wine touched by a non-Jew — the comprehensive evil clings to one through this, and one can thereby come to a severe blemish of the bris , G-d forbid. And through being careful about their food and their wine — through this one merits the rectification of the bris and that the secrets of the Torah will be revealed to one. (Likutay Halachos, Halachos of Foods of Non-Jews, Law 1, section 3)

Segment 6
HE:
מְזוֹנָא דְּנִשְׁמְתָא הוּא רַק מֵרוּחָנִיּוּת שֶׁבַּמַּאֲכָל, וּמְזוֹנָא דְּגוּפָא הוּא רַק מִגַּשְׁמִיּוּת גָּמוּר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "הַקֹּל קֹל יַעֲקֹב" הוּא בְּחִינַת מְזוֹנָא דְּנִשְׁמְתָא, "וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" הוּא בְּחִינַת מְזוֹנָא דְּגוּפָא. וּמְזוֹנָא דְּנִשְׁמְתָא הוּא בְּחִינַת רֵיחַ טוֹב, וּמְזוֹנָא דְּגוּפָא הוּא בְּחִינַת רֵיחַ רַע שֶׁנַּעֲשֶׂה מִמּוֹתָרוֹת שֶׁבְּגַשְׁמִיּוּת הַמַּאֲכָל. וְזֶה בְּחִינַת אִסּוּר הַיַּיִן שֶׁנָּגַע בּוֹ הָעַכּוּ"ם; כִּי הַיַּיִן הוּא בִּבְחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַשְּׁנֵי כֹּחוֹת שֶׁיֵּשׁ בַּיַּיִן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "זָכָה - נַעֲשֶׂה רֹאשׁ", בִּבְחִינַת נְשָׁמָה, בְּחִינַת מֹחִין. וְעַל־כֵּן אֵין אוֹמְרִים שִׁיר אֶלָּא עַל הַיַּיִן, כִּי עִקַּר מְזוֹנָא דְּנִשְׁמְתָא הוּא עַל־יְדֵי הָרֵיחוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁגְּדֵלִין עַלשׂיַד הַנָּהָר הַמַּשְׁקֶה אֶת הַגָּן, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַקּוֹל שֶׁל הַשִּׁיר שֶׁיִּתְּעַר לֶעָתִיד, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַשִּׁירוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה; אַךְ אִם לֹא זָכָה, אֲזַי הוּא לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אָז הַיַּיִן הוּא בִּבְחִינַת יְלָלָה, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁהוּא הֵפֶךְ הַשִּׁיר הַנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מְזוֹנָא דְּגוּפָא, בְּחִינַת "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה", וְאָז הַיַּיִן מִסִּטְרָא דְּעֵשָׂו, וְעַל־כֵּן נֶאֱסָר הַיַּיִן בְּמַגַּע עַכּוּ"ם, כִּי מֵחֲמַת שֶׁהוּא בִּבְחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע, עַל־כֵּן בְּקַל לְהַטּוֹתוֹ לְכָאן וּלְכָאן, וְעַל־כֵּן תֵּכֶף שֶׁנּוֹגֵעַ בּוֹ הָעַכּוּ"ם בְּיָדָיו אֲזַי נִפְגָּם קְדֻשָּׁת עַל־יְדֵי בְּחִינַת "הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו", וְאָז אָסוּר לִשְׁתִיַּת יִשְׂרָאֵל, כִּי אֵין אָנוּ רַשָּׁאִים לִשְׁתּוֹת הַיַּיִן כִּי־אִם בִּבְחִינַת "הַקֹּל קֹל יַעֲקֹב", שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁמְּבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ: "יַיִן לַאֲרָמָא קָלָא". עַיֵּן פְּנִים (שם אותיות ז יב).

EN:
All of Israel's eating is in the aspect of mezonah d'nishmata [soul-food] — for through sanctifying themselves in their eating according to the commandments of the Torah and reciting blessings over every thing before and after — through this all their eating and drinking is in the aspect of soul-food. And the essential means is by drawing the holiness of Shabbos upon weekday eating as well — as our Rabbis of blessed memory stated concerning Shammai the Elder: that he ate every day of his life in honor of Shabbos. For Shabbos eating is entirely holy and entirely the aspect of soul-food. And through our being a holy people and drawing the holiness of Shabbos into the six weekdays — for from that day [Shabbos] all six days are blessed — through this all our eating in the six weekdays is also in the aspect of Shabbos food. For one must always eat in honor of Shabbos as above — and through this weekday eating is also rectified. And therefore bishul akum [food cooked by non-Jews] is forbidden — for the completion of the rectification of most foods is through cooking in fire. And all of this is because since the eating of the Tree of Knowledge of Good and Evil, evil has clung to all foods — until they require refinement after refinement and rectification after rectification. And their final rectification is through cooking in fire — "for from the fire they came forth and the fire shall consume them" [Yechezkel 15:7]. For at its root the evil is from the side of strict judgment [ Sitra d'Dinah ] — which is the aspect of fire. Therefore one must subdue and nullify the evil through fire as well. And this fire through which the food is cooked is the aspect of the tochachah [reproof] one must give a companion who transgresses Torah commandments, G-d forbid. And through the reproof the evil within him is consumed and the good within him is revealed and awakened. And just as one must be careful in giving reproof that one should not weaken the other's soul through this, G-d forbid — through arousing the foul odor of his evil deeds whereby the evil within him can prevail even more — therefore one can only fulfill the commandment of reproof completely when one merits the voice of the song that will resound in the future: which is the aspect of the river flowing from Eden to water the garden, where all the fragrances grow. Through this, on the contrary — through one's reproof one adds good fragrance to the other's soul. This is the aspect of the reproof of Moshe, as explained within. Likewise the cooking of foods must be through Israel specifically — for their fire is holy fire, the aspect of the complete reproof — through which the evil within the food is subdued and the good is revealed. But the fire of non-Jews is the aspect of the fire of Gehinnom — where the full intensity of the foul odor of all sins resides. For this corresponds to that: just as in Gan Eden all fragrances grow through the aforementioned river — so too in the opposite direction in Gehinnom there are all the foul odors of all sins. And therefore through the fire of non-Jews, not only is the evil within the food not subdued — on the contrary, foul odor is added to the foods. Then the foods are literally in the aspect of mezonah d'gufa [body-food] and not mezonah d'nishmata [soul-food] — which is the aspect of good fragrance. For in these foods there is no good fragrance whatsoever — and therefore they are forbidden for Israel's eating. And therefore Chananiah, Mishael, and Azaryah — who were careful about the food of non-Jews — the fire of Nevuchadnezzar had no power over them. And this is what is written about them: "and the smell of fire had not clung to them" [ v'reiach nur la adat b'hon ] [Daniel 3:27] — the smell specifically, as above. And therefore it was customary to bring incense [ mugmar ] to smell after the meal — as our Rabbis of blessed memory stated: "and he recites a blessing over the mugmar." And all of this was so that Israel's meal should be in the aspect of fragrance — which is soul-food, as above. (Likutay Halachos, Halachos of Foods of Non-Jews, Law 2, sections 1–5)

Segment 7
HE:
עַל־יְדֵי שֶׁאֵין נִזְהָרִין מִפַּת־עַכּוּ"ם וּבִשּׁוּלֵי־עַכּוּ"ם וְיֵין־נֶסֶךְ, עַל־יְדֵי־זֶה מִתְגַּבֵּר בְּחִינַת סִטְרָא דְּעֵשָׂו שֶׁהוּא בְּחִינַת מְזוֹנָא דְּגוּפָא כַּנַּ"ל, וְנֶחֱלָשׁ מְזוֹנָא דְּנִשְׁמְתָא וְנִפְגָּם הַדַּעַת עַד שֶׁהַסִּטְרָא־אָחֳרָא יוֹנֶקֶת מִמֶּנּוּ, וְעַל־יְדֵי־זֶה מִתְגַּבֵּר תַּאֲוַת נִאוּף וְזֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, שֶׁהוּא אֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת וַעֲבוֹדָה זָרָה, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. וְזֶה מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: גָּזְרוּ עַל פִּתָּן וְשַׁמְנָן מִשּׁוּם יֵינָן, וְעַל יֵינָן מִשּׁוּם בְּנוֹתֵיהֶם, וְעַל בְּנוֹתֵיהֶן מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר, הַיְנוּ עֲבוֹדָה זָרָה; וְעַל־כֵּן נִקְרָא יֵין־נֶסֶךְ, עַל שֵׁם: "כִּי נָסַךְ ה' עֲלֵיהֶם רוּחַ תַּרְדֵּמָה", שֶׁהוּא בִּלְבּוּל הַמְדַמֶּה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה בָּאִין אֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת (שם אותיות יג יד).

EN:
Mezonah d'nishmata [soul-food] comes only from the spiritual within the food, and mezonah d'gufa [body-food] comes only from the completely physical [ gashmiyus gamur ]. This is the aspect of: "the voice is the voice of Yaakov" [ ha-kol kol Yaakov ] [Bereishis 27:22] — which is the aspect of soul-food — and "but the hands are the hands of Esav" [ v'ha-yadayim ydei Esav ] — which is the aspect of body-food. And soul-food is the aspect of good fragrance, while body-food is the aspect of foul odor that arises from the waste of the physical matter of the food. And this is the aspect of the prohibition of wine touched by a non-Jew [ yayin she-naga bo ha-akum ]. For wine is in the aspect of the Tree of Knowledge of Good and Evil — which is the aspect of the two forces within wine, as our Rabbis of blessed memory stated: "if he merited, it becomes head" [ zachah, na'aseh rosh ] — the aspect of soul, the aspect of mochin . And therefore song is only recited over wine — for the essential soul-food comes through the good fragrances that grow by the river that waters the garden, which is the aspect of the voice of the song that will resound in the future — from which all songs in this world are drawn. But if one did not merit — then it is the reverse, G-d forbid. For then the wine is in the aspect of wailing [ yelulah ], as our Rabbis stated — which is the opposite of the aforementioned song. This is the aspect of body-food — the aspect of: "in sorrow you shall eat it" [ b'itzavon tochlenah ] [Bereishis 3:17]. And then the wine is from the side of Esav. Therefore wine is forbidden upon the touch of a non-Jew — for since it is in the aspect of the Tree of Knowledge of Good and Evil, it is easily tilted in either direction. And therefore as soon as the non-Jew touches it with his hands — its holiness is blemished through the aspect of "the hands are the hands of Esav." And then it is forbidden for Israel's drinking — for we are not permitted to drink wine except in the aspect of "the voice is the voice of Yaakov." And this is the aspect of what is stated in the holy Zohar: "wine — for the Aramean it is a sound of wailing" [ yayin l'Aramah kalah ]. See within. (Likutay Halachos, Halachos of Foods of Non-Jews, Law 2, sections 7, 12)

Segment 8
HE:
עִקַּר טַעַם הַמַּאֲכָל נִמְשָׁךְ מֵהַטּוֹב שֶׁבַּמַּאֲכָל, כִּי בְּכָל דָּבָר מְלֻבָּשׁ בּוֹ טוּב ה', דְּהַיְנוּ נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה, וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ הַטַּעַם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּאֲכָל, בִּבְחִינַת "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה'". אַךְ מֵאֲכִילַת עֵץ־הַדַּעַת נִתְעָרֵב טוֹב וָרַע בְּכָל הַמַּאֲכָלִים, וּמֵאָז אִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת הַטּוֹב שֶׁבַּמַּאֲכָל כִּי־אִם עַל־יְדֵי כַּמָּה תִּקּוּנִים וּבֵרוּרִים מִמּוֹץ וָתֶבֶן וְסֻבִּין וּמֻרְסָן וְכַיּוֹצֵא, וְעִקַּר גְּמַר הַתִּקּוּן לְבַסּוֹף הוּא עַל־יְדֵי אֲפִיָּה וּבִשּׁוּל, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא נִרְגָּשׁ טַעַם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּאֲכָל. וְכָל הַתִּקּוּנִים שֶׁבַּמַּאֲכָל, הַכֹּל כְּדֵי לְהַכְנִיעַ וּלְשַׁבֵּר הַקְּלִפָּה הַקּוֹדֶמֶת לַפְּרִי כְּדֵי לִזְכּוֹת לְהַפֶּרִי, דְּהַיְנוּ לְהַפְּנִימִיּוּת הַטּוֹב שֶׁמְּלֻבָּשׁ שָׁם בְּאוֹתוֹ הַמַּאֲכָל; וְהַקְּלִפָּה הַקּוֹדֶמֶת לַפְּרִי הוּא בְּחִינַת כֹּחַ הַמְדַמֶּה כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי בְּכָל עוֹלָם וְעוֹלָם וּבְכָל מַדְרֵגָה וּמַדְרֵגָה יֵשׁ שָׁם בְּחִינַת דִּמְיוֹנוֹת, וְהֵם הֵם הַקְּלִפָּה הַקּוֹדֶמֶת לַפֶּרִי, וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר שְׁבִירַת כֹּחַ הַמְדַמֶּה הוּא עַל־יְדֵי הִתְגַּלּוּת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא, וּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא הוּא בְּחִינַת אֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא, אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא", וּמֵעֹצֶם גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ בּוֹעֲרִין כָּל הַחַיּוֹת וְהָאוֹפַנִּים וְהַמַּלְאָכִים וְהַשְּׂרָפִים כְּגַחֲלֵי אֵשׁ, וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ נָהָר שֶׁל אֵשׁ שֶׁהוּא נְהַר דִּי־נוּר הַנִּמְשָׁךְ מִזֵּעָתָן שֶׁל הַחַיּוֹת כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וְעַל־יְדֵי הָאֵשׁ הַזֶּה שֶׁהוּא גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, נִכְנָע וְנִתְבַּטֵּל הָאֵשׁ דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֲמִימַת כָּל הַתַּאֲווֹת רָעוֹת הַנִּמְשָׁכִין מִבְּחִינַת כֹּחַ הַמְדַמֶּה, בִּבְחִינַת "כִּי מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ וְהָאֵשׁ תֹּאכְלֵם". וּמֵהָאֵשׁ שֶׁל מַעְלָה נִמְשָׁךְ וְנִשְׁתַּלְשֵׁל גַּם הָאֵשׁ שֶׁל מַטָּה, וְעַל־כֵּן יֵשׁ כַּמָּה גַּוְנִין בְּאֶשָּׁא כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְזֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הִתְגַּלּוּת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְעַל־כֵּן גְּמַר תִּקּוּן רֹב הַמַּאֲכָלִים, שֶׁהוּא לְשַׁבֵּר בִּשְׁלֵמוּת קְלִפָּה הַקּוֹדֶמֶת לַפֶּרִי, הַיְנוּ לְהַכְנִיעַ הַמְדַמֶּה הַנֶּאֱחָז בָּהֶם וּלְגַלּוֹת הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ עִקַּר הַטַּעַם הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם, הוּא עַל־ יְדֵי אֵשׁ, שֶׁנִּמְשָׁךְ בְּשָׁרְשׁוֹ מִבְּחִינַת הָאֵשׁ הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל הִתְגַּלּוּת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר הִתְגַּלּוּת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא הוּא עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל דַּיְקָא, בִּבְחִינַת "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר", עַל־כֵּן צְרִיכִין שֶׁתִּהְיֶה הָאֲפִיָּה וְהַבִּשּׁוּל בָּאֵשׁ עַל־יְדֵי יִשְׂרָאֵל דַּיְקָא, וְאָז עַל־יְדֵי־זֶה נִכְנָע הַמְדַמֶּה וְהַקְּלִפָּה הַקּוֹדֶמֶת לַפְּרִי, בִּבְחִינַת "אֵשׁ לְפָנָיו תֵּלֵךְ וּתְלַהֵט סָבִיב צָרָיו"; מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם בִּשְּׁלָם עַכּוּ"ם, שֶׁהֵם מִבְּחִינַת הָאֵשׁ דְּסִטְרָא־ אָחֳרָא, עַל־יְדֵי־זֶה נֶאֱחָז בְּהַמַּאֲכָל בְּיוֹתֵר כֹּחַ הַדִּמְיוֹנוֹת הָרָעִים, וְעַל־כֵּן אֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילַת יִשְׂרָאֵל, כִּי אֲכִילַת יִשְׂרָאֵל צְרִיכָה לִהְיוֹת בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה בִּבְחִינַת שְׁבִירַת הַדִּמְיוֹנוֹת (שֶׁמֵּהֶם כָּל הַתַּאֲווֹת), שֶׁעַל־יְדֵי־ זֶה נִתְגַּלֶּה הַטּוֹב וְהַקְּדֻשָּׁה שֶׁבַּמַּאֲכָל, שֶׁהוּא בְּחִינַת נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה הַמְלֻבָּשִׁים בּוֹ. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "שֻׁלְחָן מְכַפֵּר כַּמִּזְבֵּחַ", כִּי אֲכִילָה דִּקְדֻשָּׁה הוּא בִּמְקוֹם קָרְבָּן, כִּי כָּל הַקָּרְבָּנוֹת הֵם בִּבְחִינַת שְׁבִירַת הַמְדַמֶּה כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְזֶה גַּם־כֵּן עִקַּר קְדֻשַּׁת אֲכִילַת יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל (שם הל' ג, אותיות א ב ד).

EN:
Through not being careful about pas akum [bread baked by non-Jews], bishul akum [food cooked by non-Jews], and yayin nesech [wine used for idolatry] — through this the aspect of the side of Esav prevails — which is the aspect of body-food, as above — and the soul-food is weakened and the daas is blemished, until the Sitra Achra draws sustenance from one. And through this the lust for licentiousness [ ta'avahs ni'uf ] and the defilement of the serpent are strengthened — which are false beliefs and idolatry [ avodah zarah ], may the Merciful One save us. And this is hinted at in the words of our Rabbis of blessed memory: "They decreed against their bread and their oil because of their wine, and against their wine because of their daughters, and against their daughters because of another matter" — namely idolatry. And therefore [libation-wine] is called yayin nesech — after the verse: "for Hashem has poured out upon them a spirit of slumber" [ ki nasach Hashem aleihem ruach tardaimah ] [Yeshayahu 29:10] — which is the confusion of the koach ha-medameh [the power of imagination/fantasy] — through which false beliefs come. (Likutay Halachos, Halachos of Foods of Non-Jews, Law 2, sections 13, 14)

Segment 9
HE:
כְּשֶׁזּוֹכִין לְקַדֵּשׁ הָאֲכִילָה בִּשְׁלֵמוּת עַל־יְדֵי הִתְגַּלּוּת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תִּקּוּן הַמַּאֲכָלִים עַל־יְדֵי כֹּחַ הָאֵשׁ דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא כָּלוּל מִכַּמָּה גְּוָנִין, אָז נִתְגַּלִּין הַגַּוְנִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין שֶׁהֵם שֹׁרֶשׁ הַמָּמוֹן דִּקְדֻשָּׁה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יוֹצְאִין מִתַּאֲוַת מָמוֹן. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁמְּבֹאָר בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבַּעַל־תְּפִלָּה, שֶׁעַל־יְדֵי הַמַּאֲכָלִים הַמִּתְבַּשְּׁלִים בְּכֹחַ הָאֵשׁ הַמְבֹאָר שָׁם, עַל־ יְדֵי־זֶה מַשְׁלִיכִין תַּאֲוַת מָמוֹן (שם אות ו).

EN:
The essential taste of food is drawn from the good within the food — for within every thing the goodness of Hashem [ tuv Hashem ] is garbed — namely the holy sparks. And from there the good taste within the food is drawn — the aspect of: "Taste and see that Hashem is good" [ ta'amu u-re'u ki tov Hashem ] [Tehillim 34:9]. But since the eating of the Tree of Knowledge, good and evil became intermixed in all foods — and from then it is impossible to reveal the good within the food except through many rectifications and refinements: removing chaff, straw, bran, coarse bran [ motz, teven, subin, mursan ], and the like. And the essential final completion of the rectification at the end is through baking and cooking — for through this specifically the taste of the good within the food is perceived. And all the rectifications of the food are for the purpose of subduing and breaking the husk that precedes the fruit [ kelipah ha-kodemet la-pri ] — in order to merit the fruit itself — namely the inner goodness garbed in the food. And the husk that precedes the fruit is the aspect of the koach ha-medameh [the power of imagination/fantasy], as stated elsewhere. For in every world and every level there is the aspect of imagination [ dimyonos ] — and these are the husk that precedes the fruit. And since the essential breaking of the koach ha-medameh is through the revelation of the greatness of the Creator — and the greatness of the Creator is the aspect of fire, as it is written: "for Hashem your G-d is a consuming fire, a great and awesome G-d" [Devarim 4:24] — and from the intensity of His greatness, blessed be He, all the chayyos , ofanim , angels, and serafim burn like coals of fire. And from there the river of fire flows — which is the Nehar di-Nur [the river of fire] drawn from the perspiration of the chayyos , as our Rabbis of blessed memory stated. And through this fire — which is the greatness of the Creator, blessed be He — the fire of the Sitra Achra is subdued and nullified: which is the aspect of the heat of all the evil desires drawn from the koach ha-medameh — the aspect of: "for from the fire they came forth and the fire shall consume them" [Yechezkel 15:7]. And from the supernal fire above, the earthly fire below is derived and descends — therefore there are many colors in fire, as stated in the holy Zohar. And this is drawn from the aspect of the revelation of the greatness of the Creator, blessed be He — which comes through the totality of the colors, as explained within. Therefore the final rectification of most foods — which is to completely break the husk preceding the fruit, namely to subdue the imagination that clings to them and reveal the good within them (from which the essential good taste within them is drawn) — is through fire. For fire is drawn at its root from the aspect of the holy fire of the revelation of the greatness of the Creator, blessed be He. And since the essential revelation of the greatness of the Creator is specifically through Israel — the aspect of: "Israel in whom I take pride" [ Yisrael asher becha espa'ar ] [Yeshayahu 49:3] — therefore the baking and cooking must specifically be through Israel. And then through this the imagination and the husk preceding the fruit are subdued — the aspect of: "fire goes before Him and burns up His enemies around Him" [ eish lefanav teilech u-tlahet saviv tzarav ] [Tehillim 97:3]. But if non-Jews cooked them — since they are from the aspect of the fire of the Sitra Achra — through this the force of evil imagination clings even more strongly to the food. And therefore it is not fit for Israel's eating — for Israel's eating must be in great holiness, in the aspect of breaking the imagination (from which all desires come) — through which the good and holiness within the food is revealed: which is the aspect of the holy sparks garbed in it. And therefore our Rabbis of blessed memory stated: "the table atones like the altar" [Chagigah 27a] — for holy eating is in place of a sacrifice. For all the sacrifices are in the aspect of breaking the imagination, as explained within. And this too is the essential holiness of Israel's eating, as above. (Likutay Halachos, Halachos of Foods of Non-Jews, Law 3, sections 1, 2, 4)

Segment 10
HE:
בְּכָל הַמַּאֲכָלִים יֵשׁ בָּהֶם אוֹרוֹת גְּבוֹהִים מְאֹד. וְעַל־כֵּן הַצַּדִּיק שֶׁאֲכִילָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה בִּבְחִינַת "צַדִּיק אֹכֵל לְשׂבַע נַפְשׁוֹ", הוּא נִזּוֹן בַּאֲכִילָתוֹ מֵאוֹרוֹת הַצַּחְצָחוֹת, בִּבְחִינַת "וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ"; וְעַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל הָאוֹר הַגָּבֹהַּ שֶׁל הַמַּאֲכָלִים כִּי־אִם עַל־יְדֵי כֵּלִים קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים שֶׁהֵם נַעֲשִׂים מִבְּחִינַת אֱמוּנַת חֲכָמִים (ע' אמונה אות סט), וּכְשֶׁפּוֹגְמִין חַס וְשָׁלוֹם בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים אֲזַי נִפְגָּמִין הַכֵּלִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה מִמֵּילָא נִפְגָּמִין הַמַּאֲכָלִים וְנִסְתַּלֵּק אוֹר הַקְּדֻשָּׁה מֵהֶם, מֵחֲמַת שֶׁאֵין לוֹ כְּלִי לְקַבֵּל בְּתוֹכָהּ אֶת הָאוֹר, וְאָז נִשְׁאָרִין הַמַּאֲכָלִים בִּבְחִינַת פְּסֹלֶת לְבַד, וַאֲזַי עוֹלִין הַמּוֹתָרוֹת וְהַפְּסֹלֶת וּפוֹגְמִין אֶת הַמֹּחַ. וְעַל־כֵּן הָעַכּוּ"ם שֶׁהֵם רְחוֹקִים מֵאֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל, וְעִקַּר הִתְרַחֲקוּתָם הוּא מֵאֱמוּנַת חֲכָמִים, כִּי רֹב חַכְמֵיהֶם יוֹדְעִין גַּם־כֵּן מֵאֱמוּנַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, רַק שֶׁכּוֹפְרִין בְּתוֹרָה וּמִצְו?ֹת, וְהָעִקָּר בְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמוּנַת חֲכָמִים, וּמֵחֲמַת שֶׁהֵם רְחוֹקִים מֵאֱמוּנָה עַל־כֵּן אֵין לָהֶם כֵּלִים דִּקְדֻשָּׁה, וְכָל כְּלֵיהֶם טְמֵאִים הֵם אֶצְלֵנוּ, וְאִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְקַבֵּל אוֹר קְדֻשַּׁת הַמַּאֲכָלִים שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים כִּי־אִם עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת כֵּלִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֲבָל לֹא בִּכְלֵיהֶם, שֶׁהוּא בְּחִינַת "כְּלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ", וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁהֵם רְחוֹקִים מֵאֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר קְדֻשַּׁת הַכֵּלִים, וְעַל־כֵּן כְּשֶׁקּוֹנִים כְּלֵי אֲכִילָה מֵהֶם צְרִיכִים לְטָבְלָם בְּמֵי מִקְוֶה, וְעַל־יְדֵי־זֶה אָנוּ מַמְשִׁיכִים עֲלֵיהֶם קְדֻשַּׁת הַמַּיִם טְהוֹרִים שֶׁהֵם מְטַהֲרִין מֵאֵלּוּ הַמּוֹתָרוֹת שֶׁבָּאִים עַל־יְדֵי פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְעַל־יָדָם נִתְתַּקֵּן בְּחִינַת אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁזֶּה עִקַּר קְדֻשַּׁת וְתִקּוּן כָּל הַכֵּלִים דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל (הלכות הכשר כלים, הל' ב, אותיות ב ג ד ז; ע' פנים).

EN:
When one merits to sanctify one's eating completely through the revelation of the greatness of the Creator, blessed be He — which is the aspect of the rectification of foods through the power of the holy fire that is composed of many colors — then the supernal holy colors [ gavnin ila'in kadishin ] are revealed. These are the root of holy wealth [ mamon d'kedushah ] — and through this one is freed from the desire for money. And this is the aspect of what is explained in the story of the Ba'al Tefilah [the Master of Prayer — one of the stories in Rebbe Nachman's Sipuray Maasiyos ] — that through the foods cooked by the power of the fire described there, the desire for money is cast away. (Likutay Halachos, Halachos of Foods of Non-Jews, Law 3, section 6)