otzar-nachmani — complete plain text
Source index: https://ajew.org/reader/otzar-nachmani/

Sections:
- Chapter One — https://ajew.org/reader-plain/otzar-nachmani/1/1/index.txt


====================



# Chapter One
URL: https://ajew.org/reader-plain/otzar-nachmani/1/1/

Chapter One
פרק א
Source: https://ajew.org/reader/otzar-nachmani/1/1

Segment 1
HE:
שמעתי מאנ"ש (מרלו"י, מרא"ח, ומרי"מ קורמן) שמוהרנ"ת ז"ל שח פעם בארוכה השתלשלות בניין הקלויז באומאן והסיבות שגרמוהו והביאוהו לידי כך, שיעסוק בבנינו אעפ"י שידע מראש שבהכרח שזה יהיה כרוך בהרבה ביטול תורה ותפילה ועבודת ה' וזמן רב יגזול ממנו מעתות שיעוריו ולימודיו ושיחותיו עם אנשיו וקירוב שאר אנשים לעבודתו ית' ושאר עסקיו ועניניו. וגם סיפר איך שעברו עליו כל מיני צער ויסורים וטלטולים קשים ונסיעות רבות בכל העיירות שישבו שם אנ"ש כדי לעוררם על נחיצות הדבר הנשגב הזה שהוא יסוד קיום הר"ה של רבינו ז"ל. והאריך אז בשיחתו לתאר המכשולים הרבים שעמדו אז בדרכו עד שהשיג בחסדו ית' הרשיון לבנות והמגרש וחומרי הבניה והאומנין והפועלים העוסקים במלאכה ושאר ענינים הקשורים לבנין קדוש זה. ומאידך גיסא עוצם החששות והפחדים הנוראים מהחולקים והמתנגדים שבוודאי ישתדלו למנוע הבניה בכל האופנים והאמצעים שברשותם, וגם המלשינות אצל השררה כמנהגם. אבל אתה מרום לעולם ה' שאחרי כל ההרפתקאות והמאורעות הללו היה השי"ת בעזרו, וזכותו וכוחו הגדול של רבינו ז"ל עמד לו, לגמור בכי טוב הבנין הקדוש והנפלא הזה המשמש לבית מקדש מעט ובנוי לתלפיות לדורשי ומבקשי ה' לתורה ותפילה ועבודת ה' ע"פ דעת רבינו ז"ל, והעיקר שהוא מקום מרווח ביותר עבור כל הקיבוץ הקדוש המתאספים על ר"ה לרבינו ז"ל העוסק אז בתיקון העולם יותר מכל השנה כידוע לנו, וזאת אחרי שסבל הקיבוץ הק' למעלה מעשרים ראשי שנים טלטולים רבים ממקום למקום עד שזכינו לבוא אל המנוחה ואל הנחלה בעזרתו ית'.
אות ב

EN:
I heard from Anash (from R' Levi Yitzhak, R' Eliyahu Chaim, and R' Yitzhak Meir Korman) that Moharnat z"l once spoke at length about the sequence of events in the building of the kloyz in Uman, and about the causes that brought him to undertake its construction, even though he knew in advance that it would necessarily involve much suspension of Torah, prayer, and service of Hashem, and that it would take much time away from his fixed lessons, his studies, his conversations with his people, his efforts to draw other persons near to His service, may He be blessed, and his other affairs and concerns.He also related how every kind of distress, suffering, hard displacement, and many journeys through all the towns where Anash resided passed over him, in order to arouse them concerning the necessity of this exalted matter, which is the foundation for the maintenance of Rabbeinu z"l's Rosh HaShanah. In that conversation he went on at length to describe the many obstacles that then stood in his way until, by His kindness, may He be blessed, he obtained the permit to build, the lot, the building materials, the craftsmen and workers engaged in the labor, and the other matters connected with this holy building.On the other hand, he described the intensity of the terrible concerns and fears regarding the opponents and adversaries, who would certainly try to prevent the building by every means and method in their power, including informing to the authorities, as was their way. But "You, Hashem, are exalted forever": after all those adventures and occurrences, Hashem yisbarakh was his help, and the merit and great power of Rabbeinu z"l stood for him, so that he completed, in the best manner, this holy and wondrous building. It serves as a miniature sanctuary, built as a citadel for those who seek and search for Hashem, for Torah, prayer, and service of Hashem according to the knowledge of Rabbeinu z"l. The main point is that it is a very spacious place for the entire holy gathering that assembles on Rosh HaShanah with Rabbeinu z"l, when he is then engaged in rectifying the world more than during the entire year, as is known to us. This came after the holy gathering had suffered, for more than twenty Rosh HaShanahs, many displacements from place to place, until we merited, with His help, to come to rest and inheritance.
Entry ב

Segment 2
HE:
שמעתי מרא"ח רוזין שסיפר מוהרנ"ת ז"ל שבגמר בניית הקלויז כשנכנס בפנים נפל על ראשו חתיכת עץ שהכאיבו מאד. ואמר, שהעץ הזה בקע את מוחו ונפתחו לו מעיינות החכמה.א"ה: בודאי היה לו למוהרנ"ת כוונה מיוחדת בזה, כי עוד בימי חייו הק' של רבינו ז"ל נתן לו בירור המדמה לחדש חידושים כמובא בביאור הליקוטים על תורה נ"ד. וגם אמר לו שיפתח לו שבילי השכל כמובא בחיי מוהר"ן (סי' תקצד)... ואין מה להאריך בזה.
אות ג

EN:
I heard from R' Eliyahu Chaim Rosen, who related that Moharnat z"l said that at the completion of the kloyz, when he entered inside, a piece of wood fell on his head and hurt him greatly. He said that this wood split open his brain, and the fountains of wisdom were opened for him.Author's note: Certainly Moharnat had a particular intention in this, for even during the holy lifetime of Rabbeinu z"l, Rabbeinu gave him the clarification of the imagination by which to originate novelties, as is brought in Bi'ur HaLikkutim on Torah 54. Rabbeinu also told him that he would open for him the pathways of intellect, as is brought in Chayay Moharan (sec. 594). There is no need to lengthen this further.
Entry ג

Segment 3
HE:
להסיפור ממצוקת מוהרנ"ת בערב פסח ובטחונו החזק שנדפס באבניה ברזל (שיחות ממוהרנ"ת ז"ל סי' ס"ד) [וז"ל: פעם בשעת דחקו של מוהרנ"ת היה שהגיע יריד האחרון של ערב פסח ועוד לא היה לו צרכי פסח, ובכן בהשכמת יום זה עוד קודם התפילה התחילה זוגתו דישעל ע"ה להתאונן לפניו על זה, בהצעות טענותיה הנשמעות לו ומדאיבים את נפשו כל כך, עד שעל זה העיד בעצמו אח"כ לפני אנ"ש, ואמר: "אוי האט זיא מיט מיר אבגעלערנט א פרק פון מרה שחורה". בכל זאת כשהגיע זמן התפילה חיזק את עצמו בכל מיני התחזקות בכל עוז ותעצומות באמונה ובטחון, ודיבק את עצמו בהשי"ת והתפלל תפילתו, עד שאחר התפילה העיד הר' נחמן טולטשינער עליו שראה אותו בפנים צהובות ושמחים כמו שנתמלא חסרונו. וכן ביום זה היה יומא דשוקא בברסלב שדרך אנשי ראריד סמוך לברסלב היא לבוא לשם על היריד, ובאו אליו שנים או שלשה אנשים מאנ"ש ונתנו לו סכום הגון ונתמלא חסרונו בכל מכל כל. ובשעה שנתנו לו אמר הר' נחמן הנ"ל שלא ראה בפניו שום שינוי של שמחה יתירה, בשביל שעוד קודם שבאו היה מלא בבטחון חזק בהתמלאות החסרון כמונח בכיסו, ואך אנשים אלו זכו להיות השלוחים למצוה רבה זו. עכ"ל]. יש לי שתי הוספות.א) מה שסיפר מורינו רבי אברהם שטרנהרץ ז"ל מהתמרמרות מוהרנ"ת ז"ל אז על שהבע"ד רוצה להחלישו במ"ש ועצבות ולהסיח דעתו מהכנת קדושת חג הפסח הקרב ובא, ובכן בקול גערה פנה לר' נחמן טולטשינער שעמד אז על ידו, ואמר לו בזה"ל: גזלן! אויף פסח וועט זיין מיטן אויבערשטינס הילף אבער וויא נעמט מען דעם פסח, ע"כ. כלומר שגער כלפי היצה"ר שרוצה לגזול ולחטוף את מוחו וקדושתו בבלבולי מחסוריו של הוצאות הפסח, דייקא בזמנו הבוער שהוא עוסק בהכנותיו הק' לקראת החג שיוכל לקבל עוצם קדושת אור הפסח בפרט בליל הסדר אשר יורדים אז אורות גבוהים ונשגבים כמובא באריכות בלקוטי הלכות.ב) מה ששמעתי מר' איטשע מאיר קורמן ז"ל שסיפר שבזמן דחקו אז בע"פ שלחו אנ"ש מראריד צרור הכסף למוהרנ"ת ז"ל לכבוד הוצאות חג הפסח ביד אחד מאנ"ש שנסע על היריד בברסלב ומקודם נכנס אל מוהרנ"ת למסור לו הכסף עם עוד כמה אנשים מאנ"ש אשר ג"כ באו על היריד, אבל מוהרנ"ת כדרכו בקודש שוחח אתם ארוכות מעניני החג הק' ע"פ דעת רבינו ז"ל כדת מה לעשות בימים אלה בעבודת ה' להכין עצמם בכיסופין וגעגועים ובתפילות ותחנונים בינם לבין קונם לזכות לקדושת הפסח שהוא ראש לכל המועדות והאורות הקדושות אשר יורדים בליל הסדר ונשפעים לכל השנה וכו', והם נתלהבו ונתעוררו מאד מהדיבורים הנפלאים האלה אשר החיה את נפשם, ואח"כ נפרדו ממנו בברכת החג כנהוג והלכו להם, ומוהרנ"ת ז"ל לא הזכיר כלל בשיחתו מדוחקו ומצוקתו הגדולה, והאיש אשר צרור הכסף בידו ג"כ הלך אתם מבלי למסור הכסף למוהרנ"ת ז"ל כי שכח לגמרי מהשליחות שהוטל עליו, מחמת דביקותו בהדיבורים היקרים שיצאו מפי מוהרנ"ת ז"ל בענינא דיומא, ועדיין בבית מוהרנ"ת ז"ל שורר המחסור החמור לצרכי הפסח, ור' נחמן טולטשינער עמד אז ליד מוהרנ"ת ז"ל עצוב ומודאג מאד מזה שאפילו אנשיו לא ידעו למלא מחסורו והלכו להם מבלי לתומכו עבור צרכי הפסח, והרגיש זאת מוהרנ"ת ז"ל בפניו של רנ"ט, וכדי לחזקו התחיל להסביר לו במאור פניו ענין בטחון ופרנסה שהשי"ת מסבב כל מיני סיבות באופן נפלא איך להשפיע להאדם כל צרכו דרך צינורות השפע והפרנסה ושאר הישועות שיורדים מלמעלה עד שמגיע להאדם בעתו ובזמנו ובשעה הנכונה, עד שלפעמים השפע הנצרך נמצא כבר בבית ומסתלק בחוץ מחמת שעדיין לא הגיע העת לקבלת השפע כמאמר הכתוב (תהלים קמה): עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו – בעתו דייקא לא מוקדם ולא מאוחר אפילו ברגע אחת, כי הקדמת השפע יכול להזיק ח"ו לענין אחר, וזה מנפלאות תמים דעים וכו', והרחיב לו הדיבור בזה, והנה תוך כדי שיחתו בא במרוצה השליח הנ"ל לביתו ומסר לו צרור הכסף בהתנצלותו ובקשת מחילה על עיכוב השליחות מחמת השכחה, ונתפעל מאד רנ"ט מגודל בטחונו של מוהרנ"ת בשעתא דחיקא כזאת ומשיחתו בישוב הדעת נפלא כזה כאילו לא חסר לו כלום, ונתמלא רנ"ט שמחה גדולה ופניו צהלו מקבלת השפע הזה עד שאמר לו מוהרנ"ת ז"ל "נחמן! זעהסטו אז אצינדערט איז געקומען די רגע פון די ישועה, נישט פריער נישט שפעטער, און דאס הייסט דער אמת'ר בטחון אז די ישועה וועט קומען צוא דער ריכטיגער צייט".א"ה: יכול להיות שכל ההוספות הנ"ל לא אירעו בשנה אחת כי בכל שנה היה נצרך מוהרנ"ת ז"ל לבטחון חדש עבור השפעת חג הפסח.~~מילואים[על המובא לעיל מאבניה ברזל ראה בספר שיח ש"ק ב'תשכה וזה תמצית לשונו: סיפר ר' נחמן טולטשינער ז"ל מגדולת מוהרנ"ת ז"ל שגם בעוצם עניותו לא ראה שום שינוי בפניו כשנתמלא לו החסרון למקודם לזה, אך לפני תפילה ולאחריה אז ראו שינוי בפניו - "א אנדער פנים!"ועוד ראה שם באות ה'פז: פעם ביום שלפני ע"פ נכנסה אל מוהרנ"ת ז"ל בתו מרת חנה צירל והתאוננה לפניו כי הפסח כבר מתקרב ועדיין ביתם ריקן (כי זוגתו מרת דישל כבדה אותו מאד וכו'), ויען אליה "טאכטער'ל! גאט וועט העלפן". ואכן היה ה' בעזרו ונתעורר א' מאנ"ש (שהיה דר בריחוק מקום) וחשב בדעתו: מי יודע אם יש למוהרנ"ת ז"ל את צרכי החג, ותיכף מילא עגלה בכל טוב: תפו"א, ביצים, ועוד והביאה למוהרנ"ת ז"ל בערב פסח. אח"כ בליל הסדר הרבה מוהרנ"ת לספר חסדי ה' כי לא עזבם והזמין להם כל צרכם, ובתוך דבריו אמר אל בתו: "ווען איך האב גיזאגט גאט וועט העלפן האב איך נישט אים גימיינט" (שלא היה לו שום סמיכות על אדם זה או אחר שיביא לו על פסח, רק בטחונו היה חזק בה' ית' לבד, והוא יסבב סיבות לטובה כרצונו).על הוספה א' ראה שם באות ג'קעב: שמע פעם מוהרנ"ת ז"ל איך שמתאונן א' מאנ"ש לפני חבירו היות שמתקרב חג הפסח ואין לו כלל על צרכי החג ואמר לו: "וואו נעמט מען אויף פסח?" פנה אליו מוהרנ"ת ז"ל ונחמו: "אויף פסח וועט זיין, ווי נעמט מען דעם פסח אליין" (איך זוכים לקדושת פסח בעצמו).עוד מענין תלאותיו בערבי חג הפסח ראה שם באות ה'פח: פעם כשהתקרב חג הפסח ועדיין לא היה לו למוהרנ"ת על הוצאות החג, ראה איך ממלאים החבית במים עבור ימי החג, והתחיל לרקוד בשמחה "ברוך ה' שיש לנו כבר מים עבור ימי החג".גם מצאתי במכתבי מוהרנ"ת כתב יד מיום ד' ל"ו לספירה תר"א לר' אברהם בער'ניו נכד אדמו"ר ז"ל: וזה כמה שנים עברו ואיני זוכר שיהיה לי דוחק כל כך על פסח כמו בשנה הזאת, ולסוף אחר שיגעתי ללוות על הוצאות פסח גנבו אצלי בליל י"ד ערב פסח כל הבשר והדגים והיין שהכנתי על פסח והוכרחתי בע"פ לטרוח עוד הפעם ללוות ולקנות צרכי פסח ובודאי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד, אך מגודל אהבתך בלבי עד הנפש ואהבת כל אנ"ש הכשרים והנדיבים כי"ב לא יכולתי להתאפק מלפרש צערי ולהודיעך את אשר בלבי...]
אות ד

EN:
Regarding the story of Moharnat's distress on Erev Pesach and his strong trust, which was printed in Avnei Barzel (Sichos MiMoharnat z"l, sec. 64), and these are its words: Once, in a period of Moharnat's straits, the final market day before Erev Pesach had arrived and he still did not have the Pesach needs. Early that day, even before prayer, his wife Dishel, peace be upon her, began to complain before him about this, setting forth her claims, which he heard and which pained his soul so deeply that he later testified about it himself before Anash and said: "Oy, she studied with me a chapter of black melancholy." Nevertheless, when the time for prayer arrived, he strengthened himself with every form of strengthening, with all might and power, in faith and trust. He cleaved himself to Hashem yisbarakh and prayed his prayer, until after the prayer R' Nachman Tulchiner testified about him that he saw him with a bright and happy face, as if his lack had already been filled.That day was also market day in Breslov, for the people of Rarid, near Breslov, customarily came there for the market. Two or three people from Anash came to him and gave him a respectable sum, and his lack was filled in every respect. R' Nachman, mentioned above, said that at the hour when they gave it to him he saw no change of extra joy on his face, because even before they came he was full of strong trust that the lack would be filled, as if it were already lying in his pocket; these men had merely merited to be the agents for this great mitzvah. End quote. I have two additions.1) What our teacher R' Avraham Sternhartz z"l related concerning Moharnat's bitterness at that time: the Baal Davar wanted to weaken him with melancholy and sadness and to distract his mind from preparing for the holiness of the approaching Pesach festival. Therefore, with a voice of rebuke, he turned to R' Nachman Tulchiner, who was then standing beside him, and said to him in these words: "Robber! For Pesach there will be, with the Eibershter's help; but how does one take the Pesach itself?" That is, he rebuked the Yetzer Hara, which wants to rob and snatch away one's mind and holiness through the confusions of one's lack of funds for Pesach expenses, precisely at the burning time when one is occupied with his holy preparations for the festival, so that he might receive the great holiness of the light of Pesach, particularly on the Seder night, when lofty and exalted lights descend, as is brought at length in Likkutay Halakhos.2) What I heard from R' Itche Meir Korman z"l, who related that in the time of Moharnat's straits on Erev Pesach, Anash from Rarid sent a bundle of money to Moharnat z"l for the honor of the Pesach festival expenses, by the hand of one of Anash who traveled to the market in Breslov. He first entered Moharnat's house to hand him the money, together with several other men of Anash who had also come for the market. But Moharnat, in his holy way, spoke with them at length about the matters of the holy festival according to the knowledge of Rabbeinu z"l: what properly ought to be done in these days in the service of Hashem, preparing oneself with longings and yearnings, with prayers and supplications between oneself and one's Maker, to merit the holiness of Pesach, which is the head of all festivals and of the holy lights that descend on the Seder night and are drawn down for the entire year, and so forth. They became very enflamed and aroused by those wondrous words, which revived their souls. Afterwards they took leave of him with the customary festival blessing and went their way.Moharnat z"l did not mention his pressure or great distress at all in his conversation. The man who had the bundle of money in his hand also went with them without handing the money to Moharnat z"l, for he had completely forgotten the mission laid upon him, because of his cleaving to the precious words that had come from Moharnat z"l's mouth concerning the matter of the day. Meanwhile, in Moharnat z"l's house the severe lack of the Pesach needs still prevailed. R' Nachman Tulchiner was then standing beside Moharnat z"l, very sad and worried that even his own people did not know to fill his lack and had gone away without supporting him for the Pesach needs.Moharnat z"l sensed this on R' Nachman Tulchiner's face, and in order to strengthen him he began to explain to him, with a shining countenance, the matter of trust and sustenance: Hashem yisbarakh brings about every sort of cause in a wondrous way in order to bestow upon a person all he needs, through the channels of abundance and livelihood and other salvations that descend from above, until it reaches a person at his time, in his proper season, and at the correct hour. Sometimes the needed abundance is already in the house and then goes outside, because the time to receive the abundance has not yet arrived, as the verse says, "The eyes of all look expectantly to You, and You give them their food in its proper time" (Psalms 145): precisely in its proper time, not early and not late even by a single moment, for the premature arrival of the abundance can, God forbid, damage another matter. This is among the wonders of the Perfect One in knowledge, and so forth. He expanded the discussion for him in this matter.While he was still speaking, the aforementioned agent came running to his house and handed him the bundle of money, apologizing and asking forgiveness for the delay in the mission because of forgetfulness. R' Nachman Tulchiner was greatly moved by the greatness of Moharnat's trust at such a pressing hour, and by his conversation with such wondrous composure, as if he lacked nothing. R' Nachman Tulchiner was filled with great joy and his face shone from the reception of this abundance, until Moharnat z"l said to him: "Nachman! Do you see that now the moment of salvation has arrived--not earlier and not later. This is what true trust means: that the salvation will come at the right time."Author's note: It may be that all the above additions did not occur in one single year, for each year Moharnat z"l needed new trust regarding the influence for the Pesach festival.Addenda: Regarding what was brought above from Avnei Barzel, see the book Si'ach S.K. 2:725; this is the substance of its words: R' Nachman Tulchiner z"l related the greatness of Moharnat z"l, that even in the depth of his poverty he saw no change in his face when his lack was filled as compared with before; but before prayer and after it they did see a change in his face--"a different face!"See further there, letter 5:87: Once, on the day before Erev Pesach, Moharnat z"l's daughter, Mrs. Chana Tziril, came in to him and complained before him that Pesach was already approaching and their house was still empty (for his wife, Mrs. Dishel, honored him greatly, etc.). He answered her: "My daughter, God will help." Indeed, Hashem was his help, and one of Anash (who lived at a distance) was aroused and thought to himself: Who knows whether Moharnat z"l has the festival needs? Immediately he filled a wagon with all good things--potatoes, eggs, and more--and brought it to Moharnat z"l on Erev Pesach. Afterwards, on Seder night, Moharnat spoke much of Hashem's kindnesses, for He had not abandoned them and had provided them with all they needed. In the course of his words he said to his daughter: "When I said that God would help, I did not mean him"--that is, he had no reliance on this or any other person to bring him what he needed for Pesach; his trust was strong in Hashem yisbarakh alone, and He would bring about causes for good according to His will.Regarding addition 1, see there, letter 3:172: Moharnat z"l once heard one of Anash complaining before his fellow that the Pesach festival was approaching and he had nothing at all for the needs of the festival. He said to him, "Where does one get for Pesach?" Moharnat z"l turned to him and comforted him: "For Pesach there will be. How does one get the Pesach itself?"--meaning, how does one merit the holiness of Pesach itself?For more concerning his hardships on the eves of the Pesach festival, see there, letter 5:88: Once, when the Pesach festival was approaching and Moharnat still did not have the festival expenses, he saw them filling a barrel with water for the days of the festival and began to dance joyfully: "Blessed is Hashem, for we already have water for the days of the festival."I also found in the manuscript letters of Moharnat, dated Wednesday, the thirty-sixth day of the Omer, 5601, to R' Avraham Ber'niu, the grandson of Admor z"l: "Many years have passed, and I do not remember having such straits for Pesach as this year. In the end, after I labored to borrow for the Pesach expenses, they stole from me on the night of the fourteenth, Erev Pesach, all the meat, fish, and wine that I had prepared for Pesach, and I was forced on Erev Pesach to trouble myself once again to borrow and to buy the Pesach needs. Certainly all that the Merciful One does is for good; however, because of the great love for you in my heart, to the very soul, and the love of all the upright and generous Anash like you, I could not restrain myself from explaining my pain and informing you of what is in my heart..."
Entry ד

Segment 4
HE:
רבי אבא'לע מטשערין היה מגדולי הנגידים של אנ"ש ומאנשי מוהרנ"ת המובהקים, והיה נוהג להזמין את אנ"ש בביתו בחג השבועות אחרי תפילת שחרית בהשכמה (כנהוג אצלינו) לסעודת החלב, והושיבם בטרקלין שלו באולם הגדול כדרך הנגידים ומכבדם במאכלי חלב ובמעדנים יקרים כיד ה' הטובה עליו, והיו שרים ושמחים ויוצאים בריקוד לכבוד שמחת יום טוב וקבלת התורה, ומזמרים כמה ניגונים, כמו: אתה נגלית וכו' שמדבר מקבלת התורה במעמד הר סיני, ברוך שמך וכו' בשמי שמי קדם ובפי התורה הקדושה וכו' (המובא בשערי ציון שער ג' ליום השבת) שמדבר בשבח התורה, בניגון הידוע כנהוג אצלינו. וכמו שנהג רבינו ז"ל (כמובא בימי מוהרנ"ת ח"א אות כג). והיו מספרים ביניהם ממה שראו עיניהם ועבר עליהם בקיבוץ חג השבועות אצל מוהרנ"ת ז"ל, וההתעוררות הגדולה וההכנות לקבלת התורה שהיה אז בין אנ"ש.אחרי שנתאלמן ל"ע ר' אבא'לע ונתחתן בזיווג שני, הודיע לזוגתו לפני חג השבועות מהמנהג הזה ושתכין כראוי לאנ"ש מהמאכלים והמטעמים הטובים לסעודת החלב בבוקר אחרי התפילה, וכבר ידעו אנ"ש שמבית המדרש הולכים ישר לבית ר' אבא'לע, ובכן כשהוא בא לביתו ראה את אנ"ש עומדים צפופים באולם הקטן ומחכים לבואו, כי זוגתו נעלה את האולם הגדול באמרה שאינה חפיצה שאנ"ש ילכלכו ויזהמו בסעודתם את האולם המיוחד רק לעריכת שמחות ולקבלת אורחים נכבדים רמי מעלה שבעלה נוהג להזמינם מדי פעם בפעם בקשר לעסקיו ולטובת יהודי העיר, ולאנ"ש די להם באולם הקטן. ור' אבא'לע בראותו זאת הקפיד על זה ואמר לה קצת בגערה: "צוליב וועמען האב איך דעם גרויסן זאל אויב נישט (וועגן) פאר אונזערע לייט, זייא זענען דאך מיינע באליבסטע חשוב'ע געסט", וזוגתו בשמעה זאת מיד פתחה את האולם לרווחה והכינה שם את הסעודה כראוי, ומאז והלאה ידעה כי כבוד אנ"ש עדיף מכולם וצריך לכבדם ולשרתם כערכם. (שמעתי מרי"מ קורמן ז"ל, ומר' לוי יצחק ז"ל, ור' אלי' חיים רוזין ז"ל)
אות ה

EN:
R' Abba'le of Tcherin was among the great wealthy men of Anash and among the outstanding men of Moharnat. He had the practice of inviting Anash to his home on Shavuot after the early morning prayer (as is customary among us) for the dairy meal. He seated them in his large hall, in the manner of the wealthy, and honored them with dairy foods and precious delicacies, as Hashem's good hand rested upon him. They would sing and rejoice and go out in dance in honor of the joy of Yom Tov and the receiving of the Torah, and they would sing several melodies, such as "Atah Nigleita," which speaks of the receiving of the Torah at the standing at Mount Sinai, and "Barukh Shimkha," etc., "in the heavens of the heavens of old, and in the mouth of the holy Torah," etc. (brought in Sha'arei Tziyon, gate 3 for the Sabbath day), which speaks in praise of the Torah, with the known melody customary among us, as Rabbeinu z"l conducted himself (as brought in Yemei Moharnat, part 1, letter 23). They would recount among themselves what their eyes had seen and what they had passed through at the Shavuot gathering with Moharnat z"l, and the great arousal and preparations for the receiving of the Torah that were then among Anash.After R' Abba'le, may it not be upon us, became widowed and married a second wife, he informed his wife before Shavuot of this custom, and that she should prepare properly for Anash the good foods and delicacies for the dairy meal in the morning after the prayer. Anash already knew that from the beit midrash they would go straight to R' Abba'le's house. When he came home he saw Anash standing crowded in the small hall and waiting for his arrival, for his wife had locked the large hall. She said that she did not wish Anash to dirty and soil, with their meal, the hall designated only for arranging celebrations and receiving important, high-ranking guests whom her husband would invite from time to time in connection with his business and for the benefit of the Jews of the city; for Anash, the small hall was sufficient.When R' Abba'le saw this, he objected and said to her, somewhat rebukingly: "For whom do I have this large hall, if not for our people? They are my most beloved, honored guests." When his wife heard this, she immediately opened the hall wide and prepared the meal there properly. From then on she knew that the honor of Anash takes precedence over all, and that they must be honored and served according to their worth. I heard this from R' Yitzhak Meir Korman z"l, from R' Levi Yitzhak z"l, and from R' Eliyahu Chaim Rosen z"l.
Entry ה

Segment 5
HE:
פעם אחת ביום טוב או באיזה שמחה יצאו אנ"ש בטשערין בריקוד נלהב ובדביקות עצומה, ורובם היו גבוהי קומה והריקוד היה באופן כזה שנתנו יד איש על כתף רעהו, וממש רוח לבם נשא את רגלם, והיתה אז התעוררות גדולה מיוחדת בשעת הריקוד, וגם הרב מורנו הר"ן מטשערין ז"ל היה ביניהם ובכל הקפה והקפה (?) נעצר הרב והרים ונשא כפיו ופניו הבוערות כאש כלפי מעלה, ואמר בדביקות ובהתלהבות: וואס פעלט אלע אונזערע לייט, בני חיי מזוני, רפואות ישועות, זיווגים וכל טוב וכו' ועוד כהנה וכהנה דברי ברכה, והפטיר בקולו "גיב זיי רבונו של עולם", וכך חזר ואמר כמה וכמה פעמים, וראו אז עליו שהוא כולו לפיד אש ומופשט מגשמיות לגמרי, וספרו אנ"ש מטשערין שראו אז עין בעין שכל אלו שהיו במעגל הריקוד הזה נענו מן השמים בפקודת ישועה ורחמים ונתמלאו משאלותיהם כאשר יצא מפי קדשו של הרב ז"ל. ועי' בליקוטי מוהר"ן תנינא (סי' מ"א) על פסוק מופתיו ומשפטי פיהו. (שמעתי מרי"מ קורמן ז"ל).
אות ו

EN:
Once, on a Yom Tov or at some celebration, Anash in Tcherin went out in a burning dance and with tremendous cleaving. Most of them were tall, and the dance was in such a manner that each man placed his hand on the shoulder of his fellow. Truly, the spirit of their hearts carried their feet. There was then a particular great arousal at the time of the dance. The Rav, our teacher, R. Nachman of Tcherin z"l, was also among them, and at every circuit--so it seems--the Rav stopped, lifted and raised his hands, and raised his face, burning like fire, upward. In cleaving and enthusiasm he said: "What are all our people lacking? Children, life, and sustenance; healings, salvations, matches, and all good," and more such words of blessing. He concluded aloud, "Give them, Master of the Universe." Thus he repeated it many times. They then saw upon him that he was entirely a torch of fire and completely divested of physicality. Anash of Tcherin related that they then saw with their own eyes that all who were in that circle of dance were answered from Heaven with an appointment of salvation and mercy, and their requests were fulfilled according to what had gone forth from the holy mouth of the Rav z"l. See Likkutay Moharan Tinyana (sec. 41), on the verse "His wonders and the judgments of His mouth." I heard this from R' Yitzhak Meir Korman z"l.
Entry ו

Segment 6
HE:
עוד שמעתי מהנ"ל כשהיה ר' נחמן טולטשינער ז"ל בטשערין ביקשו הרב מטשערין ז"ל שיאכל אצלו איזה ארוחה, והרב בכבודו ובעצמו טרח בשבילו לחתוך הלחם לפרוסות כדי שיוכל רנ"ט לאכול הרבה (כי בטבעו אכל הרבה כידוע), ובתוך כך הוציא ממנו שיחות וסיפורים ששמע וקיבל ממוהרנ"ת ז"ל, כי היה אומר הרב מטשערין שהשיחות והסיפורים של ר' נחמן טולטשינער הם עבורו פירוש על הליקוטי מוהר"ן.
אות ז

EN:
I also heard from the above that when R' Nachman Tulchiner z"l was in Tcherin, the Rav of Tcherin z"l asked him to eat some meal with him. The Rav himself, in his own honor, troubled himself to cut bread into slices for him so that R' Nachman Tulchiner could eat a great deal (for by nature he ate much, as is known). Meanwhile the Rav drew from him conversations and stories that he had heard and received from Moharnat z"l, for the Rav of Tcherin would say that the conversations and stories of R' Nachman Tulchiner were, for him, a commentary on Likkutay Moharan.
Entry ז

Segment 7
HE:
בשעת הלווייתו של רבי שמשון בארסקי ז"ל ליוו אותו כל אנ"ש מאומן ורבים מתושבי אומן, והכניסו אז את מיטתו לתוך הקלויז לכבודו של הנפטר שהיה נכד רבינו ז"ל [דור חמישי], ואעפ"י שלא נהגו אנ"ש בהספדים מכל מקום לכבודו הספידו קצרות מורינו רבי אברהם סופר שטרנהרץ ז"ל כדי לעורר את הקהל על מה שזכה הנפטר שהשאיר שם טוב בהנהגת הקודש שלו ע"פ דרכי רבינו ז"ל, ומסתמא יחסה ויתלונן בצל כנפי רבינו ז"ל בעולם העליון כפי שהבטיח רבינו ז"ל למקורביו ההולכים אחר עצתו (שמעתי מר' לוי"צ ורא"ח ז"ל).אמר הכותב: כמדומה שהזכיר אז בהספדו הקצר את זקינו של הנפטר (הנקרא על שמו) ה"ה ר' שמשון ז"ל מהיער מאנשי מוהרנ"ת ז"ל ידוע לאנ"ש מהחלום הנורא של רבי אברהם בער נכד רבינו ז"ל שר' שמשון הנזכר נתגלה אליו בחלום וסיפר לו איך הגיע לרבינו ז"ל.
אות ח

EN:
At the funeral of R' Shimshon Barsky z"l, all the Anash of Uman and many of the inhabitants of Uman accompanied him. They then brought his bier into the kloyz in honor of the deceased, who was a descendant of Rabbeinu z"l (fifth generation). Although Anash were not accustomed to eulogies, nevertheless, in his honor, our teacher R' Avraham Sofer Sternhartz z"l delivered a brief eulogy, in order to arouse the community regarding what the deceased had merited: that he left a good name through his holy conduct according to the ways of Rabbeinu z"l. Presumably he would take refuge and dwell in the shadow of Rabbeinu z"l's wings in the upper world, in accordance with Rabbeinu z"l's promise to those close to him who follow his counsel. I heard this from R' Levi Yitzhak and R' Eliyahu Chaim z"l.The writer says: It seems to me that in his brief eulogy he then mentioned the grandfather of the deceased, after whom he was named, namely R' Shimshon z"l of the forest, from the men of Moharnat z"l, known to Anash from the awesome dream of R' Avraham Ber, the grandson of Rabbeinu z"l, in which the aforementioned R' Shimshon appeared to him in a dream and told him how he came to Rabbeinu z"l.
Entry ח

Segment 8
HE:
רבינו ז"ל צוה לר' בער מטשערין שיפריש חומש לצדקה (כמובא בכוכבי אור חלק אנשי מוהר"ן אות י"ט) ועי"ז נתברך בעושר רב כי כל כמה שפיזר לצדקה... והיה עשיר מופלג מאד וכל ארונו היה מלא שקים זהובים, וכל פעם שעבר ליד הארון או שהיה מוציא כסף משם היה נותן אנחה גדולה ואומר: "גיוואלד! וואס האט דער רבי גיוואלט פון מיר, איך זאל זיין א שומר אויף דיא טינופות" (שמעתי מרי"מ קורמן ז"ל. ועי' בספורי מעשיות מעשה מהבעל תפילה שהרגישו סרחון בהממון וכו' ועיי"ש).ר' בער הנ"ל היה עוסק במשא ומתן והיה איש כשר וירא ה' בתכלית היראה והעיד עליו רבינו ז"ל שהוא ירא כל כך מהשי"ת כמו שמניחים (שמותחים) איש על העמוד ברוסיא לקבל מלקות אכזריות שאז הפחד על האיש עצום ונורא מאד מי יכילנו ואי אפשר לתאר עד היכן מגיעים יסורים האלה, כך היה אצל ר' בער הנ"ל מפחד ה' כל היום.והוא קיים מאמר חז"ל באבות (פ"ב): טוב תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון, והיה קובע עתים לתורה ולתפילה ועבודת ה' מלבד צדקת פזרונו כנ"ל.כשנתקרב לרבינו ז"ל התחיל לעסוק בעבודתו ית' בהתעוררות וביראה גדולה ונפלאה, ועל ידו נתקרבו לרבינו ז"ל שני הצדיקים הני תרי צנתרי דדהבא: הרב המקובל רבי יודל מדאשיב (תלמיד הרב הקדוש רבי פנחס קאריצער זצ"ל), ורבי שמואל אייזיק מדאשיב שרבינו ז"ל העלה אותו למדריגה גבוהה מאד בעבודת ה' להיות עובד ה' במסירות נפש כחד מן קמייא, ואמרו עליו שאם היה בזמן הבעש"ט והמגיד היה נמנה על גדולי החברייא שלהם באופן עבודתו ית' יומם ולילה. וידוע שהוא אמר על עצמו שבאם היה מתפלל היום מנחה או קורא קריאת שמע כמו אתמול היה מניח את ראשו על חרב חדה שיתיזו את ראשו (כי על מה הוא חי אם הוא נשאר באותה המדריגה של אתמול. ורבינו ז"ל אמר שזקן דקדושה נקרא מי שהוא מוסיף בכל יום קדושה ודעת, שכל יום צריך שיאיר ביותר תוספות אור כמובא בליקוטי מוהר"ן סי' ד'). ועי' במ"א מה שמוהרנ"ת ז"ל אמר על זה.
אות ט

EN:
Rabbeinu z"l commanded R' Ber of Tcherin to set aside a fifth for charity (as brought in Kokhvay Ohr, section Anshei Moharan, letter 19), and through this he was blessed with great wealth, for the more he distributed for charity, the more he prospered. He became exceedingly wealthy, and his entire chest was filled with sacks of gold coins. Every time he passed by the chest, or when he would take money out from there, he would give a great sigh and say: "Gevald! What did the Rebbe want from me--that I should be a guard over this filth?" I heard this from R' Yitzhak Meir Korman z"l. See Sippuray Maasiyos, the story of the Master of Prayer, where they sensed a stench in money, etc.; see there.The aforementioned R' Ber was engaged in commerce, and he was a proper man and God-fearing in the utmost fear. Rabbeinu z"l testified about him that he feared Hashem yisbarakh as much as a person fears when he is placed--stretched--on the post in Russia to receive cruel lashes; then the terror upon the person is immense and awful--who can contain it? It is impossible to describe how far those sufferings reach. Such was the fear of Hashem within the aforementioned R' Ber all day long.He fulfilled the statement of the Sages in Avot (ch. 2): "Torah together with derekh eretz is good, for the labor of both causes sin to be forgotten." He fixed times for Torah, prayer, and service of Hashem, aside from the charity that he distributed, as above.When he drew near to Rabbeinu z"l, he began to engage in His service with great and wondrous arousal and fear. Through him two righteous men drew near to Rabbeinu z"l--these two golden pipes: the kabbalist Rav R' Yudel of Dashiv (a student of the holy Rav R' Pinchas of Koretz zt"l), and R' Shmuel Isaac of Dashiv. Rabbeinu z"l raised him to a very high level in the service of Hashem, to be a servant of Hashem with self-sacrifice like one of the early ones. They said of him that if he had lived in the time of the Baal Shem Tov and the Maggid, he would have been counted among the great members of their fellowship in the manner of his service of Hashem day and night.It is known that he said of himself that if he prayed Minchah today or recited the Shema as he had yesterday, he would place his head upon a sharp sword so that they would cut off his head--for upon what was he living if he remained on the same level as yesterday? Rabbeinu z"l said that an elder in holiness is called one who adds holiness and knowledge every day; every day must shine with a greater addition of light, as brought in Likkutay Moharan, sec. 4. See elsewhere what Moharnat z"l said about this.
Entry ט

Segment 9
HE:
סיפר לי ר' יאנקיל מלמד ז"ל [יארצייט ט' שבט], שהיתה תקופה שאנ"ש הלכו להתבודד במערת צדקיהו בירושלים, ואירע פעם אחת שחבורה אחת מאנ"ש הלכו להתבודד שם והרחיקו לכת קצת בעומק המערה והשתהו שם בהתבודדות ותפילות ובקשות וצעקות ע' קלין כדרך אנ"ש, אח"כ כשרצו לצאת משם נאבד להם הדרך לפתח המערה, ותוך כדי החיפוש נתעו יותר ויותר בפיתולי השבילים והנתיבות הנמצאים במרחב המערה (כמובא בפירש"י מלכים ב' פרק כ"ה שהמערה נמשכת עד ערבות יריחו אשר בה ניסה צדקיהו המלך להמלט מביתו דרך יריחו הנמצאת מפתח השני של המערה עיי"ש). וככה התרחקו מפתח היציאה והסתובבו במערה החשוכה כמה שעות כדי למצוא הפתח עד שנטה היום לערוב ולהחשיך, וכידוע שחשכת הלילה במערה היא כפולה ומכופלת הרבה יותר מחשכת המערה ביום ולא רואים כלל וכלל הפתח. וככה הגיעו למצב של סכנה גדולה כי אף אחד לא ידע מהם וגם קריאה לעזרה מבחוץ לא עוזרת מאחר שהקול אינו נשמע כלל רק נבלע בכותלי המערה, וכן היו אתם ילדים קטנים, ונרות לא היה נמצא אצלם להעלות אור, גם אוכל ומים לא לקחו אתם כי היו הולכים רק על שעה אחת של התבודדות ולא יותר, ולכן גברה הסכנה משעה לשעה, ופתאום נשמע קולו של ר' יונה לבל ז"ל זועק בחזקה אל החבורה: "האט דאס איז דאס, איהר קענט נאר אלע שרייען צום אייברשטין, קיינער וועט אייך נישט העלפן, שרייט! שרייט! שרייט אלע צוזאמען ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו" ומיד התחילו כולם כאחד לצעוק ולזעוק בקולי קולות הפסוק הזה כמה וכמה פעמים ברחמים ותחנונים ועוד כמה פסוקי דרחמי, והתחילו להזכיר שמות הצדיקים כל אחד ואחד כפי שזכר בעל פה (כמובא בספר המדות אות צדיק שהזכרת שמות צדיקים מסוגל לשנות הטבע), ואמרו ביחד "תיקון הכללי" בהתעוררות ובבכיות, ואח"כ התחיל ר' יונה לצרוח בקול צרוד "שמע ישראל" וכו' וכולם אחריו בקול מר כאילו זהו הסוף, והילדים הקטנים בכו וצרחו "מאמע! מאמע!" וכאן צמחה הישועה כי כרבע שעה לפני השקיעה אחד מן החבורה שהרחיק נדוד במערה צעק בקול גדול: "הנה! הנה מצאתי בע"ה הדרך לפתח המערה, התקרבו אלי ואל תתמהמהו כי השמש נוטה לשקוע" אבל מחמת ריבוי הפיתולים המצויים במערה היה קשה להם להבחין היכן הוא נמצא וצעקו אליו שיגביר קולו כדי שיוכלו להגיע אליו לפי הד הקול ועשה כן ויקרבו אליו והלכו יחדיו אל פתח המערה, וכשנתגלה לפניהם הפתח התחילו לרקוד ולשמוח ולפזז ולכרכר בכל עוז ולהודות לה' על ישועתו, ועל יד הפתח נעמדו להתפלל תפילת מנחה בשמחה עצומה, וככה יצאו מהמערה בלי שום פגע ונזק, בריאים ושלימים, ששים ושמחים בחסדו ית'. ואמר לי ר' יאנקיל הנ"ל שחלק מן החבורה לא האמינו שיצאו הפעם חיים מכאן מחמת שהיו כבר שמועות מקודם שאנשים נכנסו למערה ולא נודעו עקבותם. אבל כבר אמרו חז"ל: "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים", וכבר צעק רבינו ז"ל: "קיין יאוש איז גאר נישט פארהאנדין". ויצאו בשלום ונתקיים בהם הכתוב: "ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם".
אות י

EN:
R' Yankel Melamed z"l (yahrzeit: 9 Shevat) told me that there was a period when Anash would go to practice hitbodedut in Zedekiah's Cave in Jerusalem. Once a group of Anash went there to practice hitbodedut. They went somewhat far into the depth of the cave and lingered there in hitbodedut, prayers, requests, and cries--the seventy sounds--in the manner of Anash. Afterwards, when they wanted to leave, the path to the cave entrance was lost to them. While searching, they became more and more lost among the winding trails and paths in the breadth of the cave (as brought in Rashi's commentary to II Kings ch. 25, that the cave extends as far as the plains of Jericho, through which King Zedekiah attempted to flee from his house by way of Jericho, which is located at the second opening of the cave; see there).Thus they became distant from the exit, wandering about in the dark cave for several hours in order to find the entrance, until the day turned toward evening and darkness. It is known that the darkness of night in a cave is doubled and redoubled far more than the darkness of the cave by day, and the entrance cannot be seen at all. They reached a state of great danger, for no one knew of them, and calling for help from outside would not help, since the voice is not heard at all but is swallowed by the cave walls. Small children were also with them. They had no candles with which to raise light, nor did they bring food or water with them, for they had gone for only one hour of hitbodedut and no more. Therefore the danger increased from hour to hour.Suddenly the voice of R' Yonah Lebel z"l was heard crying out forcefully to the group: "This is it! This is it! All of you can only cry to the Eibershter. No one will help you. Cry out! Cry out! Cry out all together: 'Hashem, save! May the King answer us on the day we call!'" Immediately all of them together began to cry and shout the verse several times with mercy and supplications, along with several other verses of mercy. They began to mention the names of the tzaddikim, each one according to what he remembered by heart (as brought in Sefer HaMiddos, entry "Tzaddik," that mentioning the names of tzaddikim is capable of changing nature). Together they said Tikkun Haklali with arousal and weeping.Afterwards R' Yonah began to scream in a hoarse voice, "Shema Yisrael," etc., and all of them followed him with a bitter voice, as if this were the end. The small children cried and screamed, "Mama! Mama!" Here salvation sprouted: about a quarter-hour before sunset, one of the group who had wandered farther within the cave cried out in a loud voice: "Here! Here! With Hashem's help I have found the way to the cave entrance. Come near to me and do not delay, for the sun is tending to set." Because of the many twists in the cave it was difficult for them to discern where he was, so they shouted to him to raise his voice so that they could reach him by following the echo. He did so; they came near to him and went together to the mouth of the cave.When the entrance appeared before them, they began to dance, rejoice, leap, and whirl with all their strength, and to thank Hashem for His salvation. Near the entrance they stood to pray Minchah with immense joy. Thus they left the cave without any injury or harm, healthy and whole, rejoicing and happy in His kindness, may He be blessed. R' Yankel, mentioned above, told me that part of the group had not believed they would leave there alive that time, because there had already been rumors beforehand that people had entered the cave and their traces were never known. But the Sages already said: "Even if a sharp sword rests upon a person's neck, he should not withhold himself from mercy." Rabbeinu z"l already cried out: "There is no despair at all!" They went out in peace, and the verse was fulfilled in them: "They cried out to Hashem in their distress, and He brought them out from their straits."
Entry י

Segment 10
HE:
שמעתי מידידינו החסיד ר' יעקב (יאנקיל) כהן ברזסקי ז"ל שפעם אחת נסע למירון עם עוד איש אחד (שנקב בשמו אבל נשכח ממני) דרך טבריה, והם היו צמאים ונגשו לאיזה קיוסק לשתות משהו סודה, והנה בעל הקיוסק היה עומד בגילוי ראש אבל כשראה שני חסידים באים מיהר וחבש איזה כיפה על ראשו לכבודם וגם ענה אמן על ברכתם שהכל וכו', ואחרי שגמרו השתיה ועמדו ללכת, בקשם האיש לומר לו איזה מלה טובה שיזכור זאת תמיד, וסיפר ר' יעקב שאעפ"י שהוא מלא דיבורים מרבינו ז"ל אבל ברגע זאת כאילו נעלמו המוחין ממנו ולא זכר כלל איזה דיבור טוב להגיד לו, ונשא עיניו לשמים לשום בפיו דבר טוב להחיות את האיש ובס"ד עברה איזה דקה ונזכר במאמרו של רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן תנינא סי' קי"ב): "אם אתה מאמין שיכולין לקלקל תאמין שיכולים לתקן". ואמר זאת להאיש שהיה שבע רצון מדיבור נפלא זה, והודה לו על כך, ונפרדו ממנו לשלום והלכו להם. כעבור שנים רבות נזדמנו עוד שוב פעם להיות בטבריה וגם בקיוסק הנ"ל לשתות, והנה עומד לפניהם איש אחר עם זקן וכובע על ראשו ומקבלם בסבר פנים יפות, ושאלו אותו על בעל הקיוסק הקודם איפה הוא ומה קרה אתו, והתפלא מאד על שאלתם: הלא אני כאן הרבה שנים ולא היה פה מישהו אחר, וכנראה שתוך כדי שיחתם נזכר האיש בשני החסידים האלה והכירם קצת, וענה ואמר להם: אולי אתם הם השני חסידים שהיו אצלי לפני הרבה שנים ובקשתי מהם שיאמרו לי איזה דבר טוב שאהנה מזה, ואחד מהם אמר לי איזה דבר פנטסטי שחדר לתוך נשמתי "אם אתה מאמין וכו'" והמילים האלה רדפו אחרי איפה שהלכתי ולא נתנו לי מנוחה ומרגוע, כי חשבתי בלבי הלא אני יודע שבאמת קלקלתי רבות בימי חיי ולא שמרתי תורה ומצוות כיהודי ומה אוכל לתקן זאת, אבל המשפט הנפלא הזה דיבר אלי הרבה מאד ונסך בי הרבה תקווה ועידוד - אם יכולים לקלקל גם יכולים לתקן, ובכן לאט לאט חל אצלי מהפך והתחלתי לשמור קצת מצוות ולהגמל ממעשים לא טובים להם נגד הדת, גם התחלתי ללכת לבית הכנסת מדי פעם, ולשמור שבתות וכשרות וצניעות, ואני מקוה בע"ה שתקנתי מה שקלקלתי, והנה היום אתם רואים אותי יהודי חרד לכל דבר, חי עם משפחתי חיים קדושים וטהורים, מדקדקים במצוות ומקפידים על חיי הדת בבית ובכל מקום, השבח והתהלה לבורא עולם על שגמל עמי החסד הגדול הזה ששלח אלי שלוחים טובים כמוכם לזכותני לחיי נצח ולעולם הבא. וכשר' יעקב הציג עצמו שהוא אמר לו אז הדיבור הנ"ל חיבקו האיש ונשק לו בחביבות ובחמימות על שבזכותו נכנס לתוך היהדות ונהפך ליהודי כשר ותיקן מה שקלקל והודה לו מקרב לב והעתיר עליו הרבה ברכות ואיחולים בדמעות גיל מתוך שמחה, וכך נפרדו ממנו שנית אבל בלב שמח... ואמר ר' יענקל הנ"ל שמאז המאורע הנפלא הזה למד לקח שצריכים לחזור תמיד על הרבה דיבורים מרבינו ז"ל כדי שיהא מוכן לו לעת מצוא, וכמו שאמרו חז"ל: שאם ישאלך אדם אל תגמגם.
אות יא

EN:
I heard from our friend the chasid R' Yaakov (Yankel) Cohen Brezsky z"l that once he traveled to Meron with another man (he named him, but I forgot the name), by way of Tiberias. They were thirsty and approached a kiosk to drink some soda. The owner of the kiosk was standing bareheaded, but when he saw two chasidim coming he quickly put some sort of kippah on his head in their honor, and he also answered amen to their blessing of Shehakol.After they finished drinking and stood up to leave, the man asked them to say some good word to him that he would always remember. R' Yaakov related that although he was full of teachings from Rabbeinu z"l, in that moment it was as if his mind disappeared from him and he did not remember any good word to tell him. He lifted his eyes to Heaven, asking that a good word be placed in his mouth to revive the man. With Heaven's help, after about a minute he remembered Rabbeinu z"l's statement (Likkutay Moharan Tinyana, sec. 112): "If you believe that one can damage, believe that one can repair." He said this to the man, who was very satisfied with this wondrous statement, thanked him for it, and they parted from him in peace and went their way.Many years later they happened once again to be in Tiberias, and also at that kiosk to drink. Before them stood another man, with a beard and a hat on his head, receiving them with a pleasant countenance. They asked him about the previous owner of the kiosk: where he was and what had happened to him. He was very astonished at their question: "I have been here for many years, and there was no one else here." Apparently, during their conversation the man remembered these two chasidim and recognized them somewhat. He answered and said to them: "Perhaps you are the two chasidim who were here many years ago, when I asked them to tell me some good thing from which I would benefit, and one of them said to me something fantastic that entered my soul: 'If you believe...,' etc. Those words pursued me wherever I went and gave me no rest or repose. I thought in my heart: I know that in truth I spoiled much during my life and did not keep Torah and mitzvos as a Jew. How can I repair this? But this wondrous sentence spoke to me very much and poured much hope and encouragement into me: if one can damage, one can also repair."Therefore, slowly, a transformation took place in me. I began to keep some mitzvos and to wean myself from acts that are not good, against the religion. I also began to go to the synagogue from time to time, to keep Shabbos, kashrut, and modesty. I hope, with Hashem's help, that I have repaired what I damaged. Today you see me as an observant Jew in every respect, living with my family a holy and pure life, exacting in mitzvos and careful in religious life at home and everywhere. Praise and thanks to the Creator of the world for bestowing upon me this great kindness, that He sent me good emissaries such as you to merit me with eternal life and the World to Come."When R' Yaakov introduced himself as the one who had then said the above words to him, the man embraced him and kissed him with affection and warmth, because through him he had entered Judaism, had become a proper Jew, and had repaired what he had damaged. He thanked him from the depth of his heart and showered him with many blessings and wishes, with tears of joy and happiness. Thus they parted from him a second time, but with a joyful heart. R' Yankel, mentioned above, said that from that wondrous event he learned a lesson: one must constantly review many teachings from Rabbeinu z"l, so that they will be ready for him at the moment when he finds occasion, as the Sages said: if a person asks you, do not stammer.
Entry יא

Segment 11
HE:
בפורים היו מתקבצים הרבה מאנ"ש בבית מורנו רבי אברהם שטרנהרץ ז"ל, פעם אחת נתקבצו אצלו המון גדול מאנ"ש (וביניהם הרב ר' אלחנן ספקטור והרה"ח ר' לוי יצחק, ר' אלי' חיים, ר' יחיאל גרינולד, ר' זאב חשין ושאר אנ"ש משערי חסד וכו') לשמוח אתו בשמחת פורים ולשמוע ממנו דא"ח מעניני רבינו ז"ל כדרכו בקודש בכל שנה ושנה, והשמחה גדולה עד מאד בשתיה כדת ובשכרות כדרך אנ"ש בפורים, והללו בוכים משתיית היין וצועקים מעומק הלב והללו שמחים ורוקדים מהיין המשמח. והחסיד הנלהב רבי יונה לבל ע"ה גם כן היה קצת בגילופין וניגש אל מורנו ושואלו: רבי אברהם, הלא הרבי אומר "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד" האם גם היום צריכים להיות בשמחה? ואמר לו מורנו בתמיהה ובצחוק על שפתיו, יונה! וואס עפעס פאלט דיר איין צוא פרעגן אזא זאך? דער רבי האט גיהייסן פריילאך זיין תמיד א גאנץ יאר כדי אז עס קימט פורים זאל מען קענען מערער פריילאך זיין וויא גיוויינטליך "משנכנס אדר מרבים בשמחה", קומסטו מיר פרעגן אמשונה'דיגע שאלה צוא מ'דארף היינט אויך פריילאך זיין? אמר לו ר' יונה: אויב אזוי פארוואז'ע אונזערע לייט טרינקען אסאך וויין און מען שיכור'ט זיך האן און מ'וויינט בדמעות שליש אז היינט איז א טאג פון שמחה? והשיב לו מורנו: דאס האסטו גוט גיפרעגט, אוודאי גידענקסטו וואס דער רבי זאגט אין ליקוטי מוהר"ן (סי' קע"ה) אז דער עיקר מעלה פון וויינען היא כשהיא מתוך שמחה וחדוה, היינט פורים האלטן אונזערע לייט בייא דיא העכסטע דרגא פון שמחה מיט השי"ת "ישמח ישראל בעושיו" און פון "כי בו ישמח לבנו" וועלכעס מען ביינקט אויף דעם א גאנץ יאר, און מ'הייבט האן צו שפירן דיא גרויסקייט פון השי"ת און היינט פורים נכנס יין יצא סוד מעלת הבכיה שהיא דייקא מתוך שמחה, וזהו השמחות והבכיות אצל אנ"ש בפורים, וכמובא בהמעשה של הבעל תפילה "איז דארט גיווען שמחות און בכיות" עיי"ש.
אות יב

EN:
On Purim many of Anash would gather in the home of our teacher R' Avraham Sternhartz z"l. Once a great multitude of Anash gathered with him--among them the Rav R' Elchanan Spector, the eminent chasid R' Levi Yitzhak, R' Eliyahu Chaim, R' Yechiel Greenwald, R' Ze'ev Cheshin, and other Anash from Sha'arei Chesed, etc.--to rejoice with him in the joy of Purim and to hear from him words of living Torah concerning the matters of Rabbeinu z"l, as was his holy way every year. The joy was very great, with drinking according to the law and with intoxication in the way of Anash on Purim. Some wept from drinking wine and cried from the depth of the heart, and some rejoiced and danced from the wine that gladdens.The fiery chasid R' Yonah Lebel, peace be upon him, was also somewhat intoxicated, and he approached our teacher and asked him: "R' Avraham, does not the Rebbe say, 'It is a great mitzvah to be always joyful'? Must one also be joyful today?" Our teacher said to him, with astonishment and a smile on his lips: "Yonah! Why does it even enter your mind to ask such a thing? The Rebbe commanded us to be joyful always, the entire year, so that when Purim comes we will be able to be even more joyful than usual--'When Adar enters, one increases joy.' And you come to ask me a strange question, whether one must also be joyful today?"R' Yonah said to him: "If so, why do our people drink much wine and become intoxicated, and then weep copiously, if today is a day of joy?" Our teacher answered him: "That you have asked well. Certainly you remember what the Rebbe says in Likkutay Moharan (sec. 175), that the primary virtue of weeping is when it is from joy and gladness. Today, on Purim, our people are holding at the highest level of joy with Hashem yisbarakh--'Israel shall rejoice in its Maker' and 'for in Him our heart shall rejoice'--for which one longs throughout the whole year. One begins to feel the greatness of Hashem yisbarakh. Today, on Purim, 'wine enters and the secret comes out': the virtue of weeping is specifically when it is from joy. This is the rejoicing and the weeping among Anash on Purim. As is brought in the story of the Master of Prayer: 'There were rejoicings and weepings there'; see there."
Entry יב

Segment 12
HE:
פעם אחרת בפורים נגש אל מורנו בעינים זולגות דמעות ומתחנן לפניו: "אוי רבי אברהם! אוי רבי אברהם! היינט איז פורים "נכנס יין יצא סוד" זייט אונז מגלה דעם סוד וויא אזוי ווערט מען אנהערליכער איד, וויא אזוי דינט מען דעם אויבערשטין באמת? אוי רבי אברהם! אוי רבי אברהם! וויא אזוי באקומט מען א ריינעם מוח, א ריינע הארץ, צום אייבערשטין? אוי רבי אברהם! וככה חזר הרבה פעמים עד שהדמעות חנקו את גרונו ולא יכל לדבר עוד, והשיב לו מורנו במתק שפתיו ובהרמת קולו קצת: יונה! האט דעם סוד האט אונז שוין דער הייליגער רבי פון לאנג מגלה גיווען, דורך זיינע הייליגע ספרים און טייערע עצות וואס איז פול מיט התחזקות און התעוררות, בפרט דער ליקוטי הלכות וואס איז פול מיט חיות און געפילן לעבודת ה',און זיך אויסגיסן דאס הארץ מיטן ליקוטי תפילות וואס גיט א וועג וויא אזוי צוא האבן התבודדות פאר השי"ת.היינטיגן טאג איז "כל הפושט יד נותנים לו", דער רבי זאגט אז "יד" איז תפילה, שפאר זיך צו צום אויבערשטין און רייד זיך אויס דאס הארץ פאר איהם האט דיא אלע זאכן וואס דו האסט מיר גיפרעגט, ער איז דאך א שומע תפילה ער וועט דיר ענטפערן און דיר געבן א משלוח מנות מיט מתנות לאביונים אזוי שטייט "כי שומע אל אביונים ה'" און דאס מעגסטו א גאנץ יאר בעטן דעם אויבערשטין אזוי האט אונז דער הייליגער רבי גילערנט און דא ליגט דער סוד פון אידישקייט, און אויף דעם האט דער רבי גיזאגט "גאר מיין זאך איז תפילה", אויך האט דער רבי גיזאגט "אפילו אז מ'פאלט אריין אין א בלאטע שרייט מען און מען שרייט און מ'בעט, דער עיקר איז מבטן שאול שוועתי" כהנה וכהנה דיבורים נפלאים ערבים ומתוקים דיבר מורנו אל רבי יונה, והוא עומד ובוכה וצוחק בוכה וצוחק ומתחנן אל מורינו שאעפי"כ יגלה לו את הסוד איך יזכה להיות יהודי כשר כי גם רבינו אמר בעצמו "איך זוכין להיות יהודי?" ושוב ענה לו מורינו: היינט האבן מיר גיליינט אין דער מגילה "ויזעק זעקה גדולה ומרה" מרדכי הצדיק האט געשריגן צום אויבערשטין ביז עס איז גיווארן א פורים פאר כלל ישראל ליהודים היתה אורה ושמחה וכו' עס איז גיווארן א נייער קימו וקבלו, רבי נתן שרייבט אין ליקוטי הלכות (ברכת הריח ה"ד אות כ"ה) אז דאס וואס דער רבי האט גיזאגט "ועכשיו – און היינט" מיינט דאס פורים, אזוי האט ער פארשטאנען פון רעבן אז היינט איז דיא התחלה פון פורים, האסטו יונה א גאלדערנע גילעגנהייט פון היינט האן הייבן שרייען אלע טאג צוא השי"ת "רבונו של עולם! האב שוין רחמנות אויף מיר איך וויל ווערן פון היינט האן אנערליכער איד אזוי וויא דוא ווילסט, דוא האסט אונז אליין גילערנט אז מיר זאלן דיר בעטן תן לנו אתה יראת שמים, בעט איך דיר ברחמיך הרבים תן לי חיים שיש בהם יראת שמים ויראת חטא וכו'" און אזוי זאלסטו זיך איינעקשנ'ן בעטן און שרייען אלע טאג ביז דער רבש"ע וועט רחמנות האבן און דיר מזכה זיין מיט א אמת'ן משלוח מנות צו ווערן א איש כשר באמת, אז מ'איז זוכה באקומט מען משלוח מנות באלד אין פורים, און אז נישט באקומט מען שפעטער אבער בתנאי אז מען בעט און מ'שרייט. [האמרה של הקאצקער הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים]. מורנו ז"ל האריך עם ר' יונה איזה שעה ארוכה ובודאי מי שעמד סביבם והאזין להם היה לו הרהורי תשובה אמיתיים.
אות יג

EN:
Another time, on Purim, he approached our teacher with eyes flowing with tears and pleaded before him: "Oy, R' Avraham! Oy, R' Avraham! Today is Purim; 'wine enters and the secret comes out.' Reveal to us the secret: how does one become a truly pious Jew? How does one serve the Eibershter in truth? Oy, R' Avraham! Oy, R' Avraham! How does one obtain a clean mind, a clean heart, for the Eibershter? Oy, R' Avraham!" Thus he repeated it many times until the tears choked his throat and he could no longer speak.Our teacher answered him with sweet lips and with his voice raised somewhat: "Yonah! This secret has already been revealed to us by the holy Rebbe long ago, through his holy books and precious counsels, which are full of strengthening and arousal--especially Likkutay Halakhos, which is full of vitality and feeling for the service of Hashem, and pouring out the heart with Likkutay Tefillos, which gives a path for how to practice hitbodedut before Hashem yisbarakh."On this day, 'whoever stretches out his hand is given.' The Rebbe says that 'hand' means prayer. Press yourself close to the Eibershter and pour out your heart before Him concerning all these matters that you have asked me. He is, after all, the Hearer of prayer. He will answer you and give you a mishloach manot with gifts to the poor, as it is written, 'For Hashem hears the needy.' You may ask the Eibershter for this the whole year; thus did the holy Rebbe teach us. Here lies the secret of Yiddishkeit. Concerning this the Rebbe said, 'My entire matter is prayer.' The Rebbe also said, 'Even if one falls into mud, one cries and cries and asks; the main thing is, From the belly of Sheol I cried out.'" Our teacher spoke many such wondrous, pleasant, and sweet words to R' Yonah.R' Yonah stood there weeping and laughing, weeping and laughing, pleading with our teacher that nevertheless he should reveal to him the secret of how he could merit to be a proper Jew, for Rabbeinu himself also said, "How does one merit to be a Jew?" Again our teacher answered him: "Today we read in the Megillah, 'He cried out a great and bitter cry.' Mordechai the tzaddik cried to the Eibershter until there came to be a Purim for all Israel: 'The Jews had light and joy,' etc.; there came to be a new 'they confirmed and accepted.' R' Natan writes in Likkutay Halakhos (Blessing over Fragrance, law 4, letter 25) that what the Rebbe said, 'and now--and today,' means Purim; thus he understood from the Rebbe, that today is the beginning of Purim."So, Yonah, you have a golden opportunity from today onward: begin to cry out every day to Hashem yisbarakh: 'Master of the Universe! Have mercy on me already. From today onward I want to become a truly pious Jew, as You desire. You Yourself taught us that we should ask You, Give us fear of Heaven. So I ask You, in Your abundant mercies: Give me life that contains fear of Heaven and fear of sin,' and so forth. In this manner you should persistently ask and cry out every day until the Master of the Universe has mercy on you and merits you with a true mishloach manot--to become a genuinely proper man. If one merits, one receives the mishloach manot immediately on Purim; if not, one receives it later--but on condition that one asks and cries out." (The saying of the Kotzker: everything is in the hands of Heaven except fear of Heaven.) Our teacher z"l spoke with R' Yonah for a long hour, and certainly whoever stood around them and listened had genuine thoughts of repentance.
Entry יג

Segment 13
HE:
איש זקן בא בימים בא פעם לרבינו ז"ל ותינה בפניו את קובלנתו היות שזקינכם הק' הבעל שם טוב זצ"ל בירך אותי והבטיח לי שאזכה עוד בחיים חיותי לראות פני המשיח, והנה כבר זקנתי ושבתי בזקנה מופלגת ועדיין המשיח לא בא, ומה יהיה עם ההבטחה של זקינכם הק' שאזכה עוד לקבל פניו הק', כשמוע זאת רבינו ז"ל מפי הזקן הראה לו פנים שוחקות וחייך אליו, ומיד התנוצץ במוחו של הזקן אולי זהו המשיח שהבעש"ט הק' התכוון אליו ואז נחה דעתו (שמעתי מרלוי"צ).ועוד שמעתי מאחד מזקני אנ"ש (אולי רצ"א ליפעל ז"ל או רא"ח רוזין ז"ל או רב"צ אפטר ז"ל) ששמע מזקני אנ"ש הקודמים שבאותה הרגע שחייך רבינו ז"ל ראה הזקן בדמות דיוקנו את פני המשיח והתנחם בזה.
אות יד

EN:
An elderly man, advanced in days, once came to Rabbeinu z"l and presented his complaint before him: "Your holy grandfather, the Baal Shem Tov zt"l, blessed me and promised me that in my lifetime I would yet merit to see the face of Mashiach. Now I have already become old and gray in extreme old age, and Mashiach has still not come. What will become of your holy grandfather's promise that I would yet merit to receive his holy face?" When Rabbeinu z"l heard this from the old man, he showed him a smiling face and smiled at him. Immediately it shone in the old man's mind: perhaps this is the Mashiach to whom the holy Baal Shem Tov had intended. Then his mind was set at rest. I heard this from R' Levi Yitzhak.I also heard from one of the elders of Anash--perhaps R' Tzvi Aryeh Lippel z"l, or R' Eliyahu Chaim Rosen z"l, or R' Ben-Tzion Apter z"l--who heard from the earlier elders of Anash that at the moment when Rabbeinu z"l smiled, the old man saw, in the image of his countenance, the face of Mashiach, and he was comforted by this.
Entry יד

Segment 14
HE:
שייך להתורה "ואת העורבים" בליקוטי תנינא סימן ד'. כשסיפרו לפני רבינו ז"ל שהזקן הידוע אמר: ס'וועט זיין גרויסע פרעסט בחורף, נתלהב מאד רבינו ז"ל ואמר בהקפדה גדולה: "וואס? ער בארימט זיך מיט פרעסט חורף – חרף מערכות אלקים חיים, דיא חכמי הטבע זענען יונק פין אזעלכע זקנים" (עיין בהתורה הזאת ותבין דברים נוראים אלה. גם עיין בשיחות הר"ן (סי' רכא) מה שאמר רבינו ז"ל על אלו המחקרים שעושים הלוחות מתי יהיה קור או חום).גם אמר רבינו ז"ל אז: "והחזקתי בזקנו" איך האב איהם האנגינימען ביים (פארן) זיידין – שרימז רבינו ז"ל על הזקן הנ"ל וגם על זקינו הק' הבעש"ט, כי אמרו עליו שאביו לקח אותו להבעש"ט בהיותו קטן, והיה תמיד מתפאר בזה נגד רבינו ז"ל שהיה נכד הבעש"ט, ועל זה אמר רבינו ז"ל: "ער האט זיך גימאכט א נעסט אין אידישקייט מיט זיינע צדקות (עיין בהתורה ט"ו בליקוטי תנינא), ער בארימט זיך נאך אז ער איז גיווען ביים זיידין, "והחזקתי בזקנו" איך האב זיך האנגענימען פארן זיידין שלא יהרוס קדושתו. ועיין בפנים אות י"א "ובא הארי והדוב" – דוד המע"ה האט גיזאגט אז ער האט שוין גיהאט אזא מעשה וכו'. (שמעתי זאת מרי"מ קורמן, וקצת מזה מובא בהשיחות הנדפסים בהתחלת ס' ביאור הליקוטים. וראה עוד בס' כוכבי אור בהקונטרס "ספורים נפלאים", העתק מכתב יד חיי מוהר"ן שהיה אצל ר' נפתלי, וז"ל: הוא מתפאר בחורף כי חרף מערכות אלקים חיים, אבל דוד לא נתיירא ממנו כלל ואמר שכבר היה לו מעשה עם ז' והחזיק אותו בז' שלו, כי בא הארי וכו' "והחזקתי בזקנו" שהחזיק אותו בז' והכיתיו והמיתיו, אמן כן יקום, עיי"ש)וידוע הסיפור מר' עוזר שהיה על החתונה של ר' ישראל נכד רבינו ז"ל (עם בת הרב ר' אהרן ז"ל בהרה"ק ר' מאטעלי מטשערנאביל ז"ל) יחד עם מוהרנ"ת ז"ל, ושם דיברו החסידים מהזקן שגילה אותו המגיד הק' ר' נחום מטשערנאביל ז"ל, ופלט ר' עוזר מפיו בחריפות: וואס מגלה גיווען דעם זקן – "מגלה עריות" (עיין בימי התלאות הסיפור הזה).
אות טו

EN:
This belongs to the Torah "And the Ravens" in Likkutei Tinyana, sec. 4. When they told Rabbeinu z"l that the known elder had said, "There will be great frosts in the winter," Rabbeinu z"l became very enflamed and said with great severity: "What? He prides himself with frosts--choref, winter: he has blasphemed the arrays of the living God. The sages of nature derive nourishment from such elders." Examine that Torah and you will understand these awesome matters. See also Sichos HaRan (sec. 221), what Rabbeinu z"l said regarding those investigators who make calendars indicating when there will be cold or heat.Rabbeinu z"l also said then: "And I grasped his beard"--"I took hold of him by the beard"--alluding both to the aforementioned elder and to his holy grandfather, the Baal Shem Tov. For they said of him that his father had taken him to the Baal Shem Tov when he was small, and he would always boast of this against Rabbeinu z"l, who was the grandson of the Baal Shem Tov. Concerning this Rabbeinu z"l said: "He made himself a nest in Yiddishkeit with his charities"--see Torah 15 in Likkutei Tinyana--"and he still boasts that he was by Grandfather. 'And I grasped his beard': I took hold for Grandfather, so that he should not destroy his holiness." See inside, letter 11: "And the lion and the bear came"--King David, peace be upon him, said that he had already had such an incident, etc. I heard this from R' Yitzhak Meir Korman. A little of this is also brought in the printed conversations at the beginning of Bi'ur HaLikkutim.See further in Kokhvay Ohr, in the kuntres "Wondrous Stories," copied from a manuscript of Chayay Moharan that was with R' Naftali: "He prides himself in winter, for he blasphemed the arrays of the living God; but David was not afraid of him at all and said that he had already had an incident with the zayin and had grasped him by his zayin, for 'the lion came,' etc., 'and I grasped him by his beard'--he grasped him by his zayin--'and I struck him and killed him.' Amen, so may it be fulfilled; see there."The story is known from R' Ozer, who was at the wedding of R' Yisrael, Rabbeinu z"l's grandson (with the daughter of Rav R' Aharon z"l, son of the holy Rav R' Mottele of Chernobyl z"l), together with Moharnat z"l. There the chasidim spoke of the elder whom the holy Maggid R' Nachum of Chernobyl z"l had revealed. R' Ozer sharply let slip from his mouth: "What did he reveal? The elder--he revealed nakedness!" See Yemay HaTelaos for this story.
Entry טו

Segment 15
HE:
רבינו ז"ל בשיחתו עם האפיקורסים באומן אמר להם פעם: "וואס דארפט איהר אזוי פיל פאר שווארצט ווערן אז ס'זאל פין אייך גארנישט בלייבן, ווערט ווינציגער פאר שווארצט וועט פין אייך עפעס מערער בלייבן". כלומר היגיעות והטרחות והרדיפות הרבות אחר עסקי הגשמיים בעולם הזה משחירים את האדם כל ימי חייו, ועוקרים אותו מן העולם מבלי להשאיר שארית בארץ, אבל מי שממעט עצמו מלרדוף ולהשחיר בעניני העולם במיעוט אחר מיעוט, ולהיפך הוא מרבה בדברים שבקדושה "ווערט ער נישט אזוי פיל פאר שווארצט" ויש לו תקוה טובה ושארית טוב בעולם (שמעתי מרלוי"צ).ורא"ח הי' אומר בנוסח כזה: "זייט נישט אזוי פיל פאר שווארצט אין דער וועלט אז סע זאל פין אייך גאר נישט פאר בלייבן".
אות טז

EN:
In his conversation with the heretics in Uman, Rabbeinu z"l once said to them: "Why do you need to become so blackened that nothing at all should remain of you? Become a little less blackened, and somewhat more of you will remain." That is, the many labors, efforts, and pursuits after physical concerns in this world blacken a person all the days of his life, uprooting him from the world without leaving any remnant in the land. But one who diminishes himself from pursuing and blackening himself in worldly matters, reducing one thing after another, and who, conversely, increases in holy matters--he does not become so blackened, and he has a good hope and a good remnant in the world. I heard this from R' Levi Yitzhak.R' Eliyahu Chaim would say it in this version: "Do not become so greatly blackened in the world that nothing at all remains of you."
Entry טז

Segment 16
HE:
ר' אברהם ב"ר נחמן אמר בשם רבינו ז"ל או בשם מוהרנ"ת ז"ל: "דער יצר הרע איז גיגליכנט אזוי וויא א גאל וואס איז באשמירט מיט האניג, גיט מען אלעק איז דאס זיס, טאמער גיט מען אביס איז ביטער וויא גאל". כלומר מה שמוכרח לחיי האדם להנות מעוה"ז הוא כמו שמלקק מהדבש מלמעלה אבל אינו נוגע עדיין במרה, אך מי שרוצה להנות מהעוה"ז בעומק דהיינו יותר מכדי צרכו ומשקיע עצמו בעמקי מצולות העוה"ז והבליו אזי מר כלענה "ביטער וויא גאל", כי העוה"ז הוא מלא יגונות ומכאובות ותמרורים ויסורים המררים חיי האדם ששקוע בהבלי העולם (שמעתי מרלוי"צ ששמע זאת מראבר"נ ונסתפק אם זה מרבינו ז"ל או ממוהרנ"ת ז"ל).ובנוסח אחר שמעתי מהנ"ל: כלומר כך הוא העוה"ז ותאוותיו, אם נהנים מהם רק בלקיקה היינו מה שמוכרח לקיום הגוף בלבד ולא יותר ומסתפק במועט, אזי החיים מתוקים לו כדבש "איז דאס זיס האניג", וגם שמח בחלקו, ואז טוב לו בעוה"ז ובעוה"ב, אבל אם רוצים להנות מהעוה"ז בנגיסה היינו ליכנס בעומק הנאות ותאוות העוה"ז יותר מכדי קיום הגוף, אזי מר ומרור כמרה "ביטער גאל", כי כל ימיו כעס ומכאובות, ומלא יגונות צרות ויסורים ר"ל עד אין שיעור, וחייו אינם חיים. (וכבר אמרו חז"ל (קהלת רבה פ"א) אין אדם מת וחצי תאוותו בידו. ועיין בסיפורי מעשיות מחכם ותם).ומר' אלי' חיים שמעתי כך: דער יצה"ר מאכט זיס האניג אלע תאוות אין נארישקייטן פין דער וועלט, אין די וועלט לויפט אהין צי גיניסן פין דיא זיסקייט, נאר זייא ווייסן ניט אז דאס איז נאר פין אויבן, אבער אינטער דעם איז ביטער גאל, דיא תאוות פאר ביטערן דאס לעבן פין דעם מענטש.
אות יז

EN:
R' Avraham son of R' Nachman said in the name of Rabbeinu z"l or in the name of Moharnat z"l: "The Yetzer Hara is likened to a gallbladder smeared with honey. If one gives it a lick, it is sweet; if one gives it a bite, it is bitter like gall." That is, what is necessary for human life to enjoy from this world is like licking the honey from above, without yet touching the gall. But one who wishes to enjoy this world in depth--that is, more than his need--and immerses himself in the deep abysses of this world and its vanities, then it is bitter as wormwood, bitter like gall; for this world is full of griefs, pains, bitterness, and sufferings that embitter the life of the person who is sunk in the vanities of the world. I heard from R' Levi Yitzhak, who heard this from R' Avraham son of R' Nachman, and he was unsure whether it was from Rabbeinu z"l or from Moharnat z"l.I heard another version from the above: such is this world and its desires. If one enjoys them only by licking--that is, what is necessary for the maintenance of the body alone, and no more, and one is content with little--then life is sweet to him like honey, and he is also happy with his portion; then it is good for him in this world and in the World to Come. But if one wishes to enjoy this world with a bite--that is, to enter deeply into the pleasures and desires of this world beyond what is needed to maintain the body--then it is bitter and embittering like gall, for all his days are anger and pains, filled with griefs, troubles, and sufferings, may the Merciful One save us, without measure, and his life is not life. The Sages already said (Kohelet Rabbah 1): a person dies without half his desire in his hand. See Sippuray Maasiyos, the story of the Wise Man and the Simple Man.From R' Eliyahu Chaim I heard as follows: the Yetzer Hara makes sweet honey of all the desires and foolishness of the world, and the world runs there to enjoy that sweetness; only they do not know that this is only on top, while underneath it is bitter gall. The desires embitter a person's life.
Entry יז

Segment 17
HE:
רבינו ז"ל אמר: "יעדער עבודה וואס איז פאר טשעפעט מיט גשמיות זאל מען זעהן מקצר זיין (שמעתי מרלוי"צ).
אות יח

EN:
Rabbeinu z"l said: "Every service that is entangled with physicality should be shortened." I heard this from R' Levi Yitzhak.
Entry יח

Segment 18
HE:
פעם אחת כשנסע מוהרנ"ת ז"ל לאומן על ציונו הק' של רבינו ז"ל בא הירש בער לבקר את מוהרנ"ת באכסניתו, וכדרכו של הירש בער היה תמיד שוחח ומתווכח אתו על עניני אמונה והשגחה (וכידוע שזולת מוהרנ"ת לא התיר רבינו ז"ל לאף אחד מאנשיו לשוחח עם הירש בער ולהכנס עמו בדברים מחמת דיבוריו הארסיים בכפירות ואפיקורסות), ואז בפעם הזאת נכנסו שניהם בויכוח עמוק על ענין האמונה במציאות אלקותו ית' עד שנתלהב מוהרנ"ת מגודל אמונתו הצרופה ואמר לו בזה"ל: "וואס רעדסטו מיט מיר פין גאט, איך זאג דיר: ואראה את ה'", ונכנסו הדברים עמוק בלבו והאמין לו, כי יצאו המילים האלה מפי מוהרנ"ת כחץ מקשת עד שנדמה לו כאילו ישעיה הנביא עומד לפניו ואומר לו דברים אלה (מלבד שנדפס זאת (בכוכבי אור חלק אנשי מוהר"ן בהדיבורים ממוהרנ"ת ז"ל אות לב עיי"ש) גם שמעתי מכל זקני אנ"ש. ועיין בהקדמת קונטרס "ימי התלאות" מראבר"ן זצ"ל שכותב שם שבכל מקרא ומקרא מדברי התנ"ך שהיה מוציא מוהרנ"ת מפיו היה ממש נדמה להשומע כאילו הנביא בעצמו קורא וצועק את אלה הדברים).
אות יט

EN:
Once, when Moharnat z"l traveled to Uman to Rabbeinu z"l's holy tziyun, Hirsch Ber came to visit Moharnat at his lodging. Hirsch Ber's way was always to converse and argue with him about matters of faith and providence. It is known that, aside from Moharnat, Rabbeinu z"l permitted none of his men to speak with Hirsch Ber or to enter into conversation with him, because of his venomous words of heresy and unbelief. This time the two entered into a deep debate about faith in the existence of His Godliness, may He be blessed, until Moharnat became enflamed by the greatness of his pure faith and said to him in these words: "Why are you speaking with me of God? I tell you: 'And I saw Hashem.'"These words entered deeply into his heart and he believed him, for these words came from Moharnat's mouth like an arrow from a bow, until it seemed to him as if the prophet Isaiah himself were standing before him and saying those words. Aside from the fact that this was printed in Kokhvay Ohr, section Anshei Moharan, in the teachings from Moharnat z"l, letter 32, see there, I also heard it from all the elders of Anash. See the introduction to the kuntres Yemay HaTelaos by R' Avraham son of R' Nachman zt"l, where he writes that with every verse from the words of Scripture that Moharnat would utter from his mouth, it truly seemed to the listener as if the prophet himself were reading and crying out those words.
Entry יט

Segment 19
HE:
פעם אחת שבת מוהרנ"ת ז"ל עם כמה מאנשיו אצל בעה"ב חשוב ומכובד בעל מכניס אורחים, וכששרו הזמירות והניגונים בשב"ק היה שם גם כן אורח אחד יושב על השולחן ומשמיע קולו בנגינות וזמירות אחרות, והפריע לאנ"ש לשיר הזמירות כמנהגם, וכן גם באמירת התורה של מוהרנ"ת ושיחתו דברי אלקים חיים מרבינו ז"ל הפריע האיש הנ"ל בכל פעם עם דברים אחרים עד שהגדיש הסאה "ער האט צושטערט דעם טיש", ואמר לו מוהרנ"ת בהקפדה: "בייא אינזער טיש, איז נאר אינזערע ניגונים אין אינזערע שיחות (שמועסן)!", ואמר לו האיש הנ"ל בלעג ובחוצפה: "און אז נישט?" והשיב לו מוהרנ"ת ז"ל: "און אז נישט, פאטשט מען!" (כידוע שאמר לו רבינו ז"ל "אין אמאל גיט מען א פאטש"). האיש נבהל מאד מדבריו הקשים האלה, וקם מהשולחן והחל לברוח מפחד ובהלה, ונהיה מהומה בשולחן, בעל הבית שלא נעם לו זאת אמר למוהרנ"ת: "ר' נתן! וואס מאכט איהר עפיס א גערידער אין א רעש?" ויען מוהרנ"ת ויאמר לו: "היינט איז אזוי, אז בקול רעש גדול..." (כלומר לעתיד אז יהיה רעש גדול האמיתי בענין רבינו ז"ל). וכשהלך האיש המחוצף מהשולחן נשקט הרעש והמשיך מוהרנ"ת באין מפריע באמירת תורתו ושיחתו בהתעוררות ודביקות כדרכו בקודש (שמעתי מרי"מ קורמן וקצת מרלוי"צ ורא"ח ז"ל).
אות כ

EN:
Once Moharnat z"l spent Shabbos with several of his men at the home of an important and honored householder, one who received guests. When they sang the zemirot and melodies on Shabbos Kodesh, another guest was also sitting at the table and raising his voice in other tunes and zemirot, disturbing Anash from singing the zemirot according to their custom. Likewise, during Moharnat's recitation of Torah and during his conversation of living words of God from Rabbeinu z"l, that man repeatedly disturbed with other matters until he overfilled the measure--"he disrupted the table." Moharnat said to him sternly: "At our table there are only our melodies and our conversations!" The man said to him mockingly and insolently: "And if not?" Moharnat z"l answered him: "And if not, one slaps!" as is known that Rabbeinu z"l told him, "And sometimes one gives a slap."The man was very frightened by these harsh words. He got up from the table and began to flee in fear and alarm, and there was a commotion at the table. The host, to whom this was unpleasant, said to Moharnat: "R' Natan! Why are you making some kind of turmoil and noise?" Moharnat answered him: "Today it is so--'with a great roaring sound...'" meaning that in the future there will be the true great roar concerning the matter of Rabbeinu z"l. When the insolent man left the table, the uproar quieted, and Moharnat continued undisturbed with the recitation of his Torah and his conversation in arousal and cleaving, as was his holy way. I heard this from R' Yitzhak Meir Korman and a little from R' Levi Yitzhak and R' Eliyahu Chaim z"l.
Entry כ

Segment 20
HE:
פעם אחת שוחח מוהרנ"ת באריכות עם אנשיו בענין ירידת הדורות בעקבתא דמשיחא וחלישותם בעבודת ה' עד כדי כך שעל כל כף של התעוררות צריכים לתת מיד קערה מלאה התחזקות שלא יפלו ח"ו מההתעוררות (שמעתי מרא"ח, וגם מכ"י אנ"ש, ואח"כ גם מרלוי"צ ז"ל)א"ה: ויש לצרף לזה מאמר מוהרנ"ת שהתעוררות מהתחזקות מחזיק יותר וכו'.
אות כא

EN:
Once Moharnat spoke at length with his people about the decline of the generations in the footsteps of Mashiach and their weakness in the service of Hashem, to the point that for every spoonful of arousal one must immediately give a full bowl of strengthening, so that they should not, God forbid, fall from the arousal. I heard this from R' Eliyahu Chaim, also from manuscripts of Anash, and afterwards also from R' Levi Yitzhak z"l.Author's note: One should join to this Moharnat's saying that arousal that comes from strengthening endures more, etc.
Entry כא

Segment 21
HE:
פ"א אמר מוהרנ"ת: "צוויי רעביס האב איך גיהאט אין מיין לעבן, איין רבי וואס האט מיר אויסגילערינט א"ב (אלף-בית), און דער הייליגער רבי וואס האט מיר אויסגילערינט וויא אזוי צי דינען דעם אויבערשטין (שמעתי זאת מר' יאנקיל מלמד קלמנוביץ ששמע זאת מזקני אנ"ש, והוסיפו לזה שגם אתנו למד רבינו ז"ל את הא"ב שלו, דהיינו שני התורות: א' –אזמרה. ב' –בצר הרחבת לי, שהם שני היסודות העיקריים בחיי האדם בגשמיות וברוחניות לעבור את הגשר בשלום. וראה בעלים לתרופה (מכתב) מזה. וגם מוהרנ"ת אמר שרבינו ז"ל לומד אתנו "קמץ אלף").
אות כב

EN:
Once Moharnat said: "I had two rebbes in my life: one rebbe who taught me the alef-beit, and the holy Rebbe who taught me how to serve the Eibershter." I heard this from R' Yankel Melamed Kalmanovitz, who heard it from the elders of Anash. They added to this that Rabbeinu z"l taught us also his alef-beit, namely the two Torahs: alef--"Azamra"; beit--"Batzar Hirchavta Li" ("In distress You broadened for me"), which are the two primary foundations in a person's life, physically and spiritually, by which to cross the bridge in peace. See Alim LiTerufah (letter ___) concerning this. Moharnat also said that Rabbeinu z"l teaches us "kamatz alef."
Entry כב

Segment 22
HE:
רבינו ז"ל בירך את מוהרנ"ת ז"ל בשתי ברכות: א) שבכל שעה שירצה לישן אזי תיכף יישן בלי שום שהיות, וכן הוה שהרבה פעמים היה מתאחר ללכת לישן באישון לילה מחמת שיחתו עם אנשיו כמובא במכתביו, או כדי להשלים שיעוריו, או מחמת איזה שמחה, או איזה נסיעה בדרך, והיה כבר קרוב לחצות הלילה, וברצונו היה לקיים מצות קימת חצות כפשוטו כמו שאמר רבינו ז"ל שהעיקר הוא לקום בחצות ולשבר השינה, ולא להיות ער עד חצות. ובכן מיד שהניח ראשו על ידיו או שהשכיב עצמו במטה נרדם וישן איזה שעה, ואח"כ נתעורר וקם כארי בעת חצות לערוך תיקון חצות ולעבוד עבודת בוראו.ב) בירכו רבינו ז"ל שאף פעם לא יזיק לו עשן התנור, וכן הוה שכמה פעמים אירע שנתמלא הבית עשן, בפרט בליל שבת קודש, וכל בני הבית היו מעולפים מהעשן, ולמוהרנ"ת לא קרה כלום מחמת ברכתו של רבינו ז"ל (שמעתי מרלוי"צ)
אות כג

EN:
Rabbeinu z"l blessed Moharnat z"l with two blessings. 1) Whenever he would want to sleep, he would immediately sleep without any delay. So it was: many times he would delay going to sleep until the dead of night because of his conversation with his people, as brought in his letters, or in order to complete his fixed lessons, or because of some celebration, or because of some journey on the road. It would already be close to midnight, and he wished to fulfill the mitzvah of rising at midnight in its simple sense, as Rabbeinu z"l said that the main point is to rise at midnight and break the sleep, not to remain awake until midnight. Therefore, as soon as he placed his head on his hands or lay down in bed, he fell asleep and slept for about an hour; afterwards he awakened and rose like a lion at midnight to arrange Tikkun Chatzos and to serve the service of his Creator.2) Rabbeinu z"l blessed him that the smoke of the stove would never harm him. So it was: several times it happened that the house filled with smoke, especially on Friday night, and all the members of the household were overcome by the smoke, yet nothing happened to Moharnat because of Rabbeinu z"l's blessing. I heard this from R' Levi Yitzhak.
Entry כג

Segment 23
HE:
מוהרנ"ת ז"ל היה לו כידוע הרבה שיעורים קבועים מחצות לילה עד למחרת בערוב היום, בין השיעורים היה אומר "יום תהלים" לגמור התהלים בכל שבוע, ובימי תשובה וספירה ושובבי"ם וכיוצא היה מוסיף עוד מזמורים ע"פ מה שכתב רבינו ז"ל בליקוטי מוהר"ן תנינא סי' ע"ג שתהלים מסוגל לתשובה וכו' עיי"ש קצת באריכות גודל מעלת אמירת תהלים. (שמעתי מרלוי"צ)
אות כד

EN:
Moharnat z"l, as is known, had many fixed lessons from midnight until the following evening. Among the lessons he would say the "day of Psalms" in order to finish Tehillim each week. During the days of repentance, the Omer, Shovavim, and the like, he would add further psalms according to what Rabbeinu z"l wrote in Likkutay Moharan Tinyana, sec. 73, that Tehillim is effective for repentance, etc.; see there somewhat at length concerning the greatness of reciting Tehillim. I heard this from R' Levi Yitzhak.
Entry כד

Segment 24
HE:
מוהרנ"ת ז"ל אמר: "וואויל דיא אויגן וואס האבן גיזעהן דער רעבינס אויגן, אין וואויל דיא אויגן וואס האבן גיזעהן דיא אויגן וועלכעס האבן גיזעהן דעם רעבינס אויגן". וראבר"ן כשהגיד השיחה הזאת הוסיף וסיים: וכן הוא מדור לדור (שמעתי מרלוי"צ)א"ה: אשרינו שזכינו ב"ה בדורינו לראות עיני מורינו הרב רבי אברהם שטרנהארץ ז"ל שזכה עוד לראות במו עיניו לפחות חמשה אנשים שזכו לראות עיני רבינו ז"ל, אשרינו. ועיין בליקוטי מוהר"ן סי' צ"ח שהצדיק יש לו עיני ה' כ"ש (תהלים לד) עיני ה' אל צדיקים עיי"ש).
אות כה

EN:
Moharnat z"l said: "Fortunate are the eyes that saw the Rebbe's eyes, and fortunate are the eyes that saw the eyes that saw the Rebbe's eyes." When R' Avraham son of R' Nachman related this conversation, he added and concluded: "And so it is from generation to generation." I heard this from R' Levi Yitzhak.Author's note: Fortunate are we that, thank God, in our generation we merited to see the eyes of our teacher, the Rav R' Avraham Sternhartz z"l, who with his own eyes merited to see at least five men who had merited to see Rabbeinu z"l's eyes. Fortunate are we. See Likkutay Moharan, sec. 98, that the tzaddik has the eyes of Hashem, as it is written (Psalms 34), "The eyes of Hashem are toward the righteous"; see there.
Entry כה

Segment 25
HE:
מוהרנ"ת ז"ל במכתביו בס' עלים לתרופה תחילת שנת תקצ"א מתאר כמה פעמים נוראות המחלה שנקרא "חלירע" ר"ל. וכותב שם במכתב ל"ד: והנה זה יותר מב' שבועות אשר בערה אש ה' בכמה וכמה נפשות הק' שנעדרו הרבה באלו הימים המעוטים, המקום ירחם ויאמר למלאך הרף וכו'. עיי"ש בכמה מכתבים מהמחלה הנוראה הזאת. והנה בתקופה הזאת אירע בליל שבת אחד בשעת הסעודה כשהגיע מוהרנ"ת ז"ל לומר בתפילת "ויהא רעוא" – "ויזמין ויתייהב לנא מזונא ופרנסתא טבתא בלי צרה ועקתא וכו'", באמירתו זאת התלהב מאד מוהרנ"ת וחזר כמה פעמים על המלים האלה בהתעוררות רבה שלא כדרכו, ופרץ בבכי ובדמעות שליש, ונבהלו היושבים בשולחן ולא הבינו מה קרה לו, עד שנרגע והסביר בסיפורו שבשבוע זאת רצו אליו הרבה אנשים עם פדיונות להתפלל עליהם על המחלה הנוראה הזאת אשר נגע בביתם ר"ל, ולכאורה היה לו מזה פרנסה טובה וצריך לשמוח על זה, אבל איך לא תבכה נפשי על פרנסה כזאת הבנויה על צרות ישראל וסבל יסוריהם ר"ל, ועל כן לא היה יכול להתאפק מלבכות על צרות ודמעות ישראל ממחלת החלירע ר"ל ושאר יסורים וחולאים הממציאים לו פרנסה מהפדיונות, ולכן השתפך נפשו בבכי על זה, וביקש מהקב"ה הזן ומפרנס במילים אלו: "ויזמין ויתייהב לנא מזונא ופרנסתא טבתא בלי צרה ועקתא", היינו שהשם ית' יזמין לו פרנסה טובה כשהיא בלי צרה ועקתא, היינו בלי צרות ורעות ישראל שצריכים להביא לו פדיונות וצדקות להמתיקם ולבטל הגזירות שמזה תהיה פרנסתו, ועל זה באה תפילתו ובכייתו שלא יצטרך בכלל לפרנסות כאלה, ושלא יצטרכו ישראל לסבול צרות ויסורים חלילה בגלל פרנסתו (שמעתי מרי"מ קורמן ומרלוי"צ ומרא"ח ז"ל)
אות כו

EN:
In his letters in the book Alim LiTerufah, at the beginning of the year 5591, Moharnat z"l several times describes the terrors of the disease called "cholera," may the Merciful One save us. In letter 34 he writes: "For more than two weeks now the fire of Hashem has burned among many holy souls, and many have been taken in these few days. May the Omnipresent have mercy and say to the angel, 'Enough,'" etc. See there, in several letters, regarding this terrible illness.During that period, one Friday night at the meal, when Moharnat z"l came to say in the prayer "Yehei Ra'ava": "May there be prepared and given to us good food and good sustenance, without trouble and distress," etc., he became very enflamed while saying this. He repeated those words several times with great arousal, not according to his usual way, and burst into weeping and copious tears. The people sitting at the table were alarmed and did not understand what had happened to him, until he calmed down and explained the story: that week many people had run to him with pidyonot, asking him to pray for them because of that terrible illness that had afflicted their homes, may the Merciful One save us. Seemingly, from this he had good livelihood and ought to rejoice in it. But how could his soul not weep over such livelihood, built upon the troubles of Israel and the suffering of their afflictions, may the Merciful One save us? Therefore he could not restrain himself from weeping over the troubles and tears of Israel, from the cholera disease, may the Merciful One save us, and other sufferings and illnesses that brought him livelihood from the pidyonot. Therefore his soul poured itself out in weeping over this, and he asked the Holy One, blessed be He, Who nourishes and sustains, with these words: "May there be prepared and given to us good food and good sustenance, without trouble and distress"--that is, that Hashem yisbarakh should prepare for him good livelihood when it is without trouble and distress, meaning without the troubles and evils of Israel, who would need to bring him pidyonot and charities in order to sweeten them and cancel decrees, from which his livelihood would come. His prayer and weeping were that he should not need such livelihoods at all, and that Israel should not need to suffer troubles and afflictions, God forbid, on account of his livelihood. I heard this from R' Yitzhak Meir Korman, R' Levi Yitzhak, and R' Eliyahu Chaim z"l.
Entry כו

Segment 26
HE:
מוהרנ"ת ז"ל היה לו בין אנשיו איש חסיד עובד ה' במסירות נפש, עני מרוד ובעל יסורים, שמו רבי נחמן ב"ר יודל ז"ל, וכדי שיהיה לו איזה פרנסה מועטת מינו אותו החברא קדישא כעין שמש שהוא יהיה כל היום בבית הקברות ובכל הלוויות יעשה הוא ה"מלא רחמים", ויגיש להמלווים מים לרחוץ אחרי הלויה כנהוג, ושאר דברים הנצרכים, ועבור זה היו משלמים לו "זעקסער" (איזה מטבע). כשנודע למוהרנ"ת ז"ל שלקחו איש צדיק כזה על הבית הקברות, נזדעזע מזה, ואמר להם בהקפדה גדולה לבל יעשו זאת ויורידו אותו משם מיד, כי ח"ו ח"ו עבור איש צדיק עני מרוד כזה יכול הקב"ה לקחת איזה ילד או נפש ממשפחה אחת ר"ל כדי להספיק לו "זעקסער" על שבת, וזה מסוכן מאד מאד להעמיד אותו בבית הקברות (שמעתי מרלוי"צ ומרא"ח)
אות כז

EN:
Among Moharnat z"l's people there was a chasid, a servant of Hashem with self-sacrifice, utterly poor and afflicted with suffering. His name was R' Nachman son of R' Yudel z"l. In order that he should have some small livelihood, the chevrah kadisha appointed him as a kind of attendant: he would be at the cemetery all day; at every funeral he would recite the "Malei Rachamim"; he would bring water to those accompanying the deceased so that they could wash after the funeral, as is customary; and he would attend to other necessary matters. For this they paid him a "zekser"--a certain coin.When Moharnat z"l learned that they had taken such a righteous man for the cemetery, he was shaken by it. He told them sternly not to do this and to remove him from there immediately, for God forbid, God forbid, on account of such a righteous man, poor and downtrodden, the Holy One, blessed be He, could take some child or soul from a family, may the Merciful One save us, in order to provide him with a "zekser" for Shabbos. It is very, very dangerous to place him in the cemetery. I heard this from R' Levi Yitzhak and R' Eliyahu Chaim.
Entry כז

Segment 27
HE:
פעם אחת נסעו מוהרנ"ת ורבי נפתלי מנעמרוב לברסלב להיות אצל רבינו ז"ל על ר"ה כפקודתו, כשנכנסו אליו וקבלו פניו, אמר להם: "דאנקען גאט וואס איהר זענט שוין דא, אין אז איהר זענט דא האט באדארפט דיא גאנצע וועלט ציא זיין דא (כמאמרו ז"ל "איש בל יעדר", "אפילו כל העולם כולו תלוי בר"ה שלי"), אין אז זייא זענען נישט דא וויא אזוי זענט איהר דא. אין אז איהר זענט יא דא, באדארף דאך דיא גאנצע וועלט ציא זיין דא וכו'" וכך חזר רבינו ז"ל לפניהם כמה וכמה פעמים (שמעתי זאת מפי ידידנו החסיד רבי נתן בארסקי (שליט"א) [ז"ל] נכד רבינו ז"ל. כשאמרתי השיחה הזאת לרלוי"צ קלסיה מאד ואמר שהיא יקרה וחדשה אצלו שלא שמעה מעולם, וזהו עוד נדבך לבנין הר"ה של רבינו ז"ל)א"ה: רואים מכאן עד היכן הדברים מגיעים, כמה הפליג רבינו ז"ל בגודל יקרת הר"ה שלו שהוא עוסק אז בתיקון העולם כמאמרו ז"ל: כל העולם כולו תלוי בר"ה שלי, ובפירוש אמר שעושה בר"ה תיקונים כאלה שבכל השנה אינו יכול לעשות כזאת, ממילא מובן מאליו שראוי לכל העולם לבוא אליו באומן על ר"ה (כשיפתחו המצרים בחסדו ית'), וב"ה שכהיום אפשר לנסוע לשם בקלי קלות עם רצונות וכיסופים עד ביאת ינון שמו בב"א, ומה שבאמת זכו הנ"ל יותר מכל העולם להיות אצל רבינו ז"ל בר"ה הוא מנפלאות תמים דעים, ובעצם זהו שאלת מוהרנ"ת לרבינו ז"ל מדוע זכה הוא יותר מכל העולם להתקרב אליו כידוע זאת.
אות כח

EN:
Once Moharnat and R' Naftali of Nemirov traveled to Breslov to be with Rabbeinu z"l for Rosh HaShanah, according to his command. When they entered to him and received his face, he said to them: "Thank God that you are already here. And if you are here, the entire world ought to have been here"--like his statement, "Let no man be absent," and, "Even if the whole world depends on my Rosh HaShanah." "And if they are not here, how are you here? And if you are indeed here, then the whole world ought to be here," etc. Rabbeinu z"l repeated this before them several times. I heard this from our friend the chasid R' Natan Barsky z"l, a descendant of Rabbeinu z"l. When I told this conversation to R' Levi Yitzhak, he praised it greatly and said that it was precious and new to him, for he had never heard it. This is another course in the building of Rabbeinu z"l's Rosh HaShanah.Author's note: From here we see how far these matters reach--how greatly Rabbeinu z"l emphasized the preciousness of his Rosh HaShanah, when he is then engaged in the rectification of the world, as in his statement, "The entire world depends upon my Rosh HaShanah." He said explicitly that on Rosh HaShanah he makes such rectifications as he cannot make during the entire year. Therefore it is self-understood that it is fitting for the entire world to come to him in Uman for Rosh HaShanah, when the straits will open by His kindness, may He be blessed. Thank God, today it is possible to travel there very easily, with desires and longings, until the coming of Yinon, may his name come speedily in our days, amen.What in truth caused the above-mentioned men to merit more than the whole world to be with Rabbeinu z"l on Rosh HaShanah is among the wonders of the Perfect One in knowledge. Essentially this is Moharnat's question to Rabbeinu z"l: why did he merit more than the whole world to draw near to him, as is known.
Entry כח

Segment 28
HE:
רבי אהרן ליפאוועצקי ב"ר מאיר ממעדוועדיווקע (ר' מאיר היה נגיד ואצלו היתה החתונה של מרת שרקע ע"ה בת רבינו ז"ל, ולא היה לו בנים, ובברכתו של רבינו ז"ל נולדו לו שלשה בנים ואחד מהם היה ר' אהרן הנ"ל) הוא היה גר באומן בזמן ר' נפתלי תלמיד רבינו ז"ל, פעם אחת שאל את רבי נפתלי: הלא אתם יש לכם ה"מגילת סתרים" וויא האלט דאס מיט משיח'ן, כלומר מתי יבוא הגואל צדק? ור' נפתלי הקפיד על שאלה נועזת זו, ואמר לו בלשון תוכחה: "לערנסטי ליקוטי מוהר"ן? מיר האבן א קבלה פין רעבין אז רוב וועלט וועט האן נעמען מיין ספר זאל מען זיך רעכטין אויף משיח'ן" (שמעתי מרלוי"צ)א"ה: בזמנינו רואים בחוש שהליקוטי מוהר"ן החל להתפשט בכל העולם כולו, ומדפיסים ומפיצים אותו לאלפים ולרבבות, גם בכמה שפות, שלא היתה כזאת לעולמים, וזהו סימנא טבא לקרבת ביאת המשיח במהרה בימינו אמן
אות כט

EN:
R' Aharon Lipovetsky, son of R' Meir of Medvedivka (R' Meir was a wealthy man; at his home was the wedding of Mrs. Sarah, peace be upon her, the daughter of Rabbeinu z"l. He had no sons, and by Rabbeinu z"l's blessing three sons were born to him, one of whom was the aforementioned R' Aharon), lived in Uman in the time of R' Naftali, the disciple of Rabbeinu z"l.Once he asked R' Naftali: "You have the Megillat Setarim--where does the matter stand with Mashiach?" meaning, when will the righteous redeemer come? R' Naftali objected to this bold question and said to him in words of rebuke: "Do you learn Likkutay Moharan? We have a tradition from the Rebbe that when most of the world will take hold of my book, then one should prepare oneself for Mashiach." I heard this from R' Levi Yitzhak.Author's note: In our time we see tangibly that Likkutay Moharan has begun to spread throughout the entire world; it is printed and distributed by the thousands and tens of thousands, also in several languages, something that never existed before. This is a good sign of the nearness of Mashiach's coming, speedily in our days, amen.
Entry כט

Segment 29
HE:
פעם דיבר מוהרנ"ת ז"ל מענין המובא בגמרא (ב"ב דף י) ששאלו לר' עקיבא אם הקב"ה אוהב את העניים מפני מה אינו מפרנסם, והשיב כדי להנצל מדינה של גיהנם, כי צדקה תציל וכו' עיי"ש. והסביר מוהרנ"ת שאינו קשה כלל, כי אין ספק בזה שהקב"ה יכול לפרנס את העניים בכבוד ולהשפיע להם כל טוב כמו שמשפיע לעשירים, אבל מאחר שעולם חסד יבנה, והוא קיומו של עולם, והעולם נברא רק בשביל האדם הבעל בחירה שהוא יעשה חסד עם הבריות, ועל כן נחת רוח לפניו ית' כשרואה שהעני בא להעשיר לבקש עזרתו, והעשיר שבידו כספו של הקב"ה נלחם עם יצרו ורוע לבבו המונעו מנתינת צדקה, והוא בכח בחירתו מתגבר על יצרו ומטה כלפי חסד ועושה רצון יוצרו להמשיך חסדו של הקב"ה להעני הפושט ידו אליו. וע"כ מובא בזוה"ק (): מאן דרחים ליה קוב"ה שדר ליה דורונא מסכנא. כי הקב"ה אוהב גם את העניים וגם את העשירים ושולח להם מתנה את העני כדי לזכותו במעשה החסד שהוא קיום העולם, וע"כ אמרו חז"ל (רות רבה פ"ד): יותר מה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית – כדי להצילו מדינה של גיהנם כמו שאמרו חז"ל, וגם שהקב"ה יוכל להתפאר במעשה ידיו, שהוא האדם הבעל בחירה שהתגבר על יצרו ועשה רצון יוצרו לקיים העולם בחסד. (מפי רלוי"צ וכמדומה גם מרא"ח)
אות ל

EN:
Once Moharnat z"l spoke about the matter brought in the Gemara (Bava Batra 10): they asked R' Akiva, "If the Holy One, blessed be He, loves the poor, why does He not sustain them?" He answered: "So that we may be saved through them from the judgment of Gehinnom," for charity saves, etc.; see there.Moharnat explained that there is no difficulty at all, for there is no doubt that the Holy One, blessed be He, can sustain the poor honorably and bestow upon them every good, just as He bestows upon the wealthy. But since "the world is built with kindness," and this is the maintenance of the world, and the world was created only for the human being who possesses free choice--that he should do kindness with the creatures--therefore there is pleasure before Him, may He be blessed, when He sees the poor man come to the wealthy man to ask his help. The wealthy man, in whose hand is the money of the Holy One, blessed be He, then battles with his inclination and the evil of his heart, which prevents him from giving charity. Through the power of his choice he overcomes his inclination, inclines toward kindness, and does the will of his Maker, to draw down the kindness of the Holy One, blessed be He, to the poor person who extends his hand to him.Therefore it is brought in the holy Zohar: "Whomever the Holy One, blessed be He, loves, He sends him a gift--a poor person." For the Holy One, blessed be He, loves both the poor and the wealthy, and He sends the poor person to the wealthy person as a gift, in order to merit him with the act of kindness, which is the maintenance of the world. Therefore the Sages said (Ruth Rabbah ch. 4): more than the householder does for the poor person, the poor person does for the householder--in order to save him from the judgment of Gehinnom, as the Sages said; and also so that the Holy One, blessed be He, can glory in the work of His hands--the human being with free choice, who overcame his inclination and did the will of his Maker to sustain the world with kindness. From R' Levi Yitzhak; it seems to me also from R' Eliyahu Chaim.
Entry ל

Segment 30
HE:
ספרו לפני מוהרנ"ת ז"ל בשבח אחד מהמשכילים "אז ער איז א לייטישער אין א גלייכער (ארנטליכער) מענטש, ער גייט מיט א אמת און זאגט נישט קיין ליגן" וכו', ענה ואמר להם מוהרנ"ת: "וואס ווערט איהר נתפעל פין איהם, אויב ער זאגט נישט קיין ליגן, טיט ער א ליגן" (רלוי"צ). כלומר, כי מחמת השכלתו והתרחקותו מהיהדות ואינו הולך בדרך התורה שהיא דרך האמת אזי הוא הולך בדרך שקר, וכל מעשיו נגד התורה הם שקר בנפשו... ועי' בשיחות הר"ן (סי' קטז) שעל יהודי אין שייך לומר "ארנטליך" עיי"ש.
תוספות המתרגם

EN:
They told Moharnat z"l in praise of one of the maskilim: "He is a decent and upright person; he goes with truth and does not tell lies," etc. Moharnat answered them: "Why are you impressed by him? If he does not tell a lie, he performs a lie." R' Levi Yitzhak.That is, because of his haskalah and his distance from Judaism, and because he does not walk in the path of the Torah, which is the path of truth, he walks on a path of falsehood. All his actions against the Torah are a lie in his soul. See Sichos HaRan (sec. 116), that regarding a Jew it is not applicable to say "decent"; see there.
Translator's Additions

Segment 31
HE:
תוספת המתרגם — תקציר: ברצף זה נפתחת מסירת הזיכרונות סביב בניין הקלויז באומן, גדולת מוהרנ"ת, כוח הביטחון בשעת הדחק, כבוד אנשי שלומנו, כוח הריקוד והתפילה, ויכולת דיבור אחד של רבינו ז"ל להחזיר נפש מישראל אל התיקון.

EN:
Translator's Addition — Summary: These entries open the chain of recollections around the building of the kloyz in Uman, the greatness of Moharnat, the power of trust in straits, the honor of Anash, the force of dance and prayer, and the capacity of a single teaching of Rabbeinu z”l to return a Jewish soul to repair.

Segment 32
HE:
תוספת המתרגם — צירים מרכזיים: א) מסירות נפש למען קיום הקיבוץ הקדוש; ב) ביטחון מעשי שאינו מתפעל מן החסרון; ג) כוח הדיבור, השיחה והסיפור לעורר תשובה; ד) קדושת החבורה וכבוד אנ"ש; ה) זהירות מן תאוות העולם והחזקת האמונה התמימה.

EN:
Translator's Addition — Central Axes: 1) self-sacrifice for the maintenance of the holy gathering; 2) practical trust that is not impressed by lack; 3) the power of speech, conversation, and story to awaken repentance; 4) the sanctity of the fellowship and the honor of Anash; 5) caution regarding worldly desires and the preservation of simple faith.

Segment 33
HE:
תוספת המתרגם — תרשים מבני: מניעה וחשש → התחזקות וביטחון → פעולה של צדיקים ואנ"ש → ישועה, בניין, או התעוררות → לימוד לדורות בעבודת ה'.
התוצאה
העבודה
הקושי
ישועה, תיקון, בניין הקודש או חיזוק הנפש
ביטחון, תפילה, שיחת חברים, דבקות בצדיק
חסרון, מחלוקת, סכנה או בלבול
דיבור אחד נעשה פתח לתשובה
זכירת דברי רבינו ז"ל וחזרה עליהם
הסתרת האור בתוך חיי היום־יום
נשארת שארית טובה בעולם
מיעוט הרדיפה אחר גשמיות
כבוד מדומה ותאוות העולם
אות לא

EN:
Translator's Addition — Structural Diagram: obstruction and fear -> strengthening and trust -> action by tzaddikim and Anash -> salvation, building, or awakening -> instruction for generations in the service of Hashem.
Difficulty
Avodah / Response
Result
Lack, opposition, danger, or confusion
Trust, prayer, fellowship, attachment to the tzaddik
Salvation, repair, sacred building, or strengthening of the soul
Concealment of light within daily life
Remembering and reviewing Rabbeinu z”l’s words
One word becomes an opening for repentance
Imagined honor and worldly desires
Diminishing the pursuit of physicality
A good remnant remains in the world
Entry לא

Segment 34
HE:
אמר מוהרנ"ת ז"ל: כדאי וכדאי לסבול כל הסבל והתלאות שהאדם עובר בעולם הזה במשך כל ימי חייו - שבעים שנה ובלבד שיהיה לו הרהור רע אחד פחות (כ"כ חמור הרהור אחד, וכמו שאמר רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן תנינא סי'): "עס האט א פנים אז מען דארף זיך פין א הרהור זייער היטן"). ואמר על זה ר' אברהם ב"ר נחמן ז"ל: "ווער שמועסט, צוליב איין מחשבה טובה מערער, איז דאך אוודאי כדאי". (שמעתי מרלוי"צ ורא"ח)[א"ה: עיין בליקוטי הלכות ה' שלוחין ה"ג וז"ל: וראוי להאדם הבר דעת שיהיה מרוצה שאפילו אם לא יפעול בכל עבודתו וטרחו ויגיעו רק שעל ידי זה ינצל פעם אחת מאיזה עבירה גמורה או הרהור או תאוה כל ימי חייו, דהיינו שע"י עבודתו ותפילתו והתבודדותו וכו' יזכה שבסוף ימיו יהיה לו נחסר ונפחת עבירה אחת, היינו שע"י עבודתו זכה שעכשיו יש לו עבירה אחת פחותה מחשבון עוונותיו מאשר היה לו אם לא היה חותר ומתפלל להנצל מהם - גם זה היה כדאי לו. כי סוף כל סוף לא נשאר לאדם מכל עמלו ויגיעו מה שעמל וטרח בעוה"ז כ"א מה שזכה לפעמים להנצל מרע ועבירות ולחטוף לפעמים איזה מצוות. וא"א להאריך בענין זה כי אלפים ורבבות יריעות לא יספיקו לבאר עד היכן האדם צריך להתחזק תמיד בהשתוקקות להשי"ת ולא יניח את הרצון לעולם, כי כל אחד ואחד יש לו מניעות ובלבולים אחרים בכל יום ויום בלי שיעור. והכלל שעיקר הוא האמת כי אמת הוא אחד ומי שאינו רוצה להטעות א"ע ומסתכל על האמת שלא יאבד עולמו הנצחי, בוודאי ישוב אל ה' מכל מקום שהוא כי אמת ה' לעולם והבן היטב דברינו ויערבו לך לעד ולעולמי עולמים:]
אות לב

EN:
Moharnat z"l said: It is exceedingly worthwhile to suffer all the suffering and all the troubles that a person undergoes in this world throughout all the days of his life--seventy years--provided that he will have one evil thought less. Such is the severity of a single thought, and this accords with what Rabbeinu z"l said in Likkutay Moharan Tinyana: “It has the appearance that one must guard oneself very much from a thought.” On this R' Avraham b'R' Nachman z"l said: “Need one even speak of one additional good thought? For that it is certainly worthwhile.” I heard this from R' Levi Yitzhak and R' Eliyahu Chaim. Author's note: See Likkutay Halakhos, Hilchos Shluchin 3, where it is written that a person of understanding ought to be satisfied even if he accomplishes through all his service, toil, and exertion only that through it he is saved once, all the days of his life, from one complete sin, or from one evil thought, or from one desire--that is, that through his service, prayer, hisbodedus, and so forth, he merits that at the end of his days one sin has been removed and diminished from the account of his transgressions, in comparison with what he would have had had he not dug and prayed to be saved from them. Even that alone would have been worthwhile. For in the end nothing remains to a person from all his toil and labor in this world except what he merited at times to be saved from evil and sins, and to snatch at times some mitzvos. It is impossible to lengthen sufficiently in this matter, for thousands and myriads of sheets would not suffice to explain how far a person must constantly strengthen himself with yearning for Hashem yisbarakh and never abandon desire; for every person has different preventions and confusions each and every day without measure. The general rule is that the essence is truth, for truth is one. One who does not wish to deceive himself, and who looks at the truth so that he not lose his eternal world, will surely return to Hashem from whatever place he is, for “the truth of Hashem is forever.” Understand our words well, and they will be sweet to you forever and to all worlds.
Entry לב

Segment 35
HE:
כן אמר מוהרנ"ת ז"ל שכל כרכי הליקוטי הלכות שכתב ביגיעות וטרחות עצומות ויגע וטרח עליהם, אם על ידם ינצל האדם אפילו רק מהרהור רע אחד, כבר כדאי לו כל עמלו ויגיעו (שמעתי כמדומה מר' שמואל הורביץ ז"ל)
אות לג

EN:
Moharnat z"l likewise said that all the volumes of Likkutay Halakhos, which he wrote with tremendous labors and efforts, and over which he toiled and labored--if through them a person will be saved even from only one evil thought, all his toil and exertion were already worthwhile. I heard this, as it seems to me, from R' Shmuel Horowitz z"l.
Entry לג

Segment 36
HE:
הפליג פעם מוהרנ"ת בשבח ספרי "ליקוטי הלכות" שלו אשר כתב שם דיבורים כאלה שהם יכולים להחיות נפש כל חי, מקטן ועד גדול, יהיה מי שיהיה, אפילו אם חלילה עבר על כל התורה ר"ל, אותו יחזקו דבריו וישיבו נפשו בשבעה משיבי טעם. ואפילו מי שכבר למד וקיים כל התורה כולה, אבל אינו מרגיש טעם וחיות אמיתי, ואפילו לומדים וגאונים מופלגים, רבנים וצדיקים גדולים ומפורסמים, ואפילו מחצדי חקלא ומארי קבלה ובעלי השגות גבוהות בגדולתו יתברך, גם הם עוד לא השיגו שתורת ה' תמימה ועדיין לא נגעו בה כמאמר הבעש"ט הק' ז"ל, ויש גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם וכו' ואין חקר לגדולתו ותבונתו וכו', ויש ששים רבוא פנים לתורה בדרך פרד"ס, ועליהם אלפי אלפים ורבי רבבות פנים לתורה עד אין מספר כמובא בכתבי האריז"ל, ולכן הן אלו שהם בבחי' "ירדו תהומות" במדריגות התחתונות ר"ל, והן אלו שהם בבחי' "יעלו שמים" במדריגות העליונות, מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין, כולם כאחד אם יסתכלו בדבריו הק' בעין האמת ימצאו טעם ועונג ונוחם ומרגוע לנפשם בכל מדריגה שהיא להתחזק ולהתעורר להתרומם ולהתעלות בעסק התורה ובעבודת התפילה ובכל דבר שבקדושה הן בין אדם למקום הן בין אדם לחבירו. ובפרט מי שאמונתו רופפת לו, מי שלימודו אינו עולה יפה, מי שתפילתו אינה שגורה לו, ומי שעבודת הקודש שלו אינו הולך לו כסדר, ירוץ ויטעם מהדבש הזה ויאורו עיניו בעזה"י. (נשמע מפי אנ"ש כמדומה מר' גדליה ברגר)א"ה: וכבר ידוע מאמר מוהרנ"ת ז"ל שהליקוטי הלכות הם הגן עדן של השם ית' בעצמו. ותלמידו רבי נתן ב"ר לייבל'ע ראובנ'ס כותב במכתביו (בס' נתיב צדיק) שהליקוטי מוהר"ן הוא גן עדן העליון והליקוטי הלכות הוא גן עדן התחתון. ובמקום אחר כותב שהוא לומד ההלכות בחושן משפט והוא תוהה ומשתומם אם זה יצא מפי ילוד אשה וכו'. ועוד כותב בהקדמת קונטרס הצירופים ששמע ממוהרנ"ת ז"ל שמה שאמרו חז"ל (ב"ב דף י): "אשרי מי שבא לכאן, ותלמודו בידו" סובב בזמנינו על הליקוטי הלכות.
אות לד

EN:
Moharnat once spoke in great praise of his books Likkutay Halakhos, saying that he had written there such words as can give life to every living soul, from small to great, whoever he may be. Even if, Heaven forbid, someone transgressed the entire Torah, may the Merciful One save us, his words will strengthen that person and restore his soul with sevenfold consolations of taste. Even one who has already studied and fulfilled the entire Torah, but does not feel true taste and life, and even outstanding scholars and tremendous geniuses, great and famous rabbis and tzaddikim, and even “reapers of the field,” masters of Kabbalah and men of high apprehensions in His blessed greatness--they too have not yet attained that “the Torah of Hashem is perfect,” and they still have not touched it, in accordance with the holy Baal Shem Tov z"l's statement. For there is “high above high, and higher ones over them”; there is no searching His greatness and understanding; there are six hundred thousand faces to the Torah by way of pshat, remez, drash, and sod, and above them thousands upon thousands and myriads upon myriads of faces to the Torah without number, as is brought in the writings of the Ari z"l. Therefore, both those who are in the aspect of “they went down to the depths,” in the lower levels, may the Merciful One save us, and those who are in the aspect of “they ascended to the heavens,” in the upper levels--from the head of all levels to the end of all levels--all together, if they look into his holy words with the eye of truth, will find taste, delight, comfort, and rest for their souls in whatever level they are, to strengthen themselves and to be aroused to rise and ascend in the occupation of Torah, in the service of prayer, and in every holy matter, whether between man and the Omnipresent or between man and his fellow. In particular, one whose faith is weak, whose learning does not go well, whose prayer is not fluent for him, and whose holy service does not proceed in orderly fashion--let him run and taste from this honey, and his eyes will shine with Hashem's help. This was heard from Anash, as it seems, from R' Gedaliah Berger. Author's note: It is already known that Moharnat z"l said that Likkutay Halakhos is the Gan Eden of Hashem yisbarakh Himself. His student, R' Noson b'R' Leibele Reubens, writes in his letters, printed in Nesiv Tzaddik, that Likkutay Moharan is the upper Gan Eden and Likkutay Halakhos is the lower Gan Eden. Elsewhere he writes that he studies the halakhos in Choshen Mishpat, and he stands amazed and astonished whether this came from the mouth of one born of woman. He further writes in the introduction to Kuntres HaTzirufim that he heard from Moharnat z"l that what Chazal said, “Fortunate is he who comes here with his learning in his hand,” refers in our time to Likkutay Halakhos.
Entry לד

Segment 37
HE:
מוהרנ"ת ז"ל היה מרבה לדבר בעומק האמונה המושרשת בלב כל אחד מישראל אפילו בהגרוע שבגרועים, ואמר פעם בלשון הזה: "איך גלויב אין יעדן אידן אז ער איז א מאמין, אין טאמער רעדט ער אזעלכע דיבורים וואס איז קעגן דער אמונה, גלויב איך אז "אין פיו ולבו שוין" - אין הארצן טראכט ער ניט דאס וואס ער רעדט מיטן מויל" (אני מאמין בכל יהודי שהוא מאמין, ואם אני שומע מפיו דיבורים שהם כנגד האמונה, אני מאמין שאין פיו ולבו שוין ואינו חושב בלבו הדברים שהוא מדבר בפיו) (שמעתי מרלוי"צ ור' גדליה ברגר)ועיין בשיחות וסיפורים מר' אברהם ב"ר נחמן ז"ל (סי' ח') בשם מוהרנ"ת בזה הלשון: אני מאמין בכל אדם מישראל, ואם איני שומע מפיו דברים רעים בוודאי אני מאמין, רק אפילו אם אני שומע באזני דברים רעים יוצאים מפיו, אני מאמין שלא נמצאים בלבבו ככל אשר הם יוצאים מפיו, עכ"ל.
אות לה

EN:
Moharnat z"l would speak much about the depth of faith rooted in the heart of every Jew, even in the worst of the worst. Once he said in these words: “I believe regarding every Jew that he is a believer. And if he says such words as are against faith, I believe that ‘his mouth and his heart are not equal’; in his heart he does not think what he speaks with his mouth.” That is: I believe every Jew to be a believer, and if I hear from his mouth words that oppose faith, I believe that his mouth and heart are not the same and that he does not think in his heart the words that he speaks with his mouth. I heard this from R' Levi Yitzhak and R' Gedaliah Berger. See also Sichos Vesippurim of R' Avraham b'R' Nachman z"l, section 8, in the name of Moharnat, in this language: “I believe in every person of Israel; if I do not hear bad words from his mouth, I certainly believe. But even if I hear with my ears bad words emerging from his mouth, I believe that they are not found in his heart in the way that they emerge from his mouth.”
Entry לה

Segment 38
HE:
בזמן מוהרנ"ת היה יהודי אחד שגר בברסלב וכינוהו בשם "דער דייטשל" (הגרמני) מחמת שהתרחק מדרך היהדות והתנהג כדרך היהודים המשכילים בגרמניה שלא שמרו כמעט על דת התורה הק'. הוא היה עובד בעיריית ברסלב בתור פקיד, פעם אחת הזדמן שנכנס בשבת לקלויז של אנ"ש בשעה שאמרו "קדושת כתר" בהתלהבות ובהרמת ידים ובמחיאת כפים כדרך אנ"ש, התלהב גם הוא והרים ידיו ומחא כפיו, באותה השעה הבחינו כמה מאנ"ש שאצבעות ידיו מוכתמות בדיו מכתיבתו בבוקר בעבודתו בשבת, כלומר חילל את השבת ועוד העיז לבוא לבית הכנסת בחוצפתו, ובכן לא יכלו להתאפק וביקשו לרחקו ולסלקו מבית המדרש. וכשנודע זאת למוהרנ"ת ז"ל, אבל הוא עצר בעדם מלעשות שום פעולה נגדו, באמרו להם: "לאזט איהם! לאזט איהם! טשעפעט איהם נישט! ער וועט אזוי לאנג הייבן דיא הענט אין פאטשן ביז ער וועט אויפהערן צי שרייבן אום שבת". והסביר להם, הלא אנו יודעים שאין מקבלים אותו בשאר בתי כנסיות בגלל התנהגותו זאת, ואם הוא נכנס כבר אלינו באקראי, סימן הוא שיש לו איזה הרהור תשובה וזהו הסיבה שנכנס ולכן צריכים אנו לקבלו, וכן הוה, שנתחבר עם אנ"ש, ומוהרנ"ת ז"ל הרבה לשוחח אתו בעניני אמונה ובדרכי היהדות עד שנהפך לאיש כשר וירא שמים ונעשה בעל תשובה גמור (שמעתי מרי"מ קורמן ומרלוי"צ)והוא אחד משני הבעלי תשובה שעליהם אמר מוהרנ"ת ז"ל: "איך וועל זיך נאך מיט זייא בארימען פארן כסא הכבוד, וואס איך האב גיבראכט צי השם ית' אזעלכע צוויי בעלי תשובה פין שאול תחתית" (וכמו שמתפארת השכינה הק': חזי במה ברא קאתינא לגבך) (שמעתי מרלוי"צ)האיש השני היה אחד מאנשי ההשכלה שרצה ללמוד ולהשתלם במדעי ההשכלה אצל ראשי המשכילים בברלין, ולכן הלך אצל ר' יצחק בן מוהרנ"ת שהוא היה אז מנהל בית הדואר בטולטשין, להזמין אצלו מקום במרכבת הדואר הנוסעת לברלין, כשהגיע לביתו (לדואר) פגש שם את מוהרנ"ת ז"ל שבא אז אל בנו (שישב שם) ובהסתכלו עליו מצא חן בעיניו מאד, ועל כן שאל את ר' יצחק: מיהו הזקן הלזה היושב פה, והשיב לו: זהו אבי מורי, ושוב שאלו: האם אפשר לדבר אתו? וענה לו ר' יצחק: בוודאי אתה יכול לשוחח אתו כחפצך, ונגש אל מוהרנ"ת ז"ל ושוחח אתו קצת בארוכה, ותוך כדי שיחתו אתו שינה מיד דעתו וביטל נסיעתו לברלין ונתקרב למוהרנ"ת בכל לבו ושב בתשובה שלימה (שמעתי מרלוי"צ ז"ל)
אות לו

EN:
In the time of Moharnat there was a certain Jew who lived in Breslov and whom they called “der Deitshel,” the German, because he had grown distant from the way of Judaism and behaved in the manner of the enlightened Jews in Germany, who hardly observed the religion of the holy Torah. He worked in the municipality of Breslov as a clerk. Once it happened that he entered the kloyz of Anash on Shabbos, at the time when they were saying Kedushas Kesser with fervor, lifted hands, and clapping of hands, as is the way of Anash. He too became inflamed, lifted his hands, and clapped. At that hour several of Anash noticed that the fingers of his hands were stained with ink from his writing that morning at his work on Shabbos--that is, he had desecrated Shabbos, and then in his boldness dared to come to the synagogue. They were unable to restrain themselves and wished to distance him and remove him from the beis midrash. When this became known to Moharnat z"l, he restrained them from taking any action against him, saying to them: “Leave him! Leave him! Do not bother him! He will lift his hands and clap so long, until he will stop writing on Shabbos.” He explained to them: We know that he is not accepted in the other synagogues because of this conduct. If he has already entered among us incidentally, it is a sign that he has some thought of repentance; this is the reason he entered, and therefore we must receive him. And so it was. He joined himself to Anash, and Moharnat z"l spoke with him much about matters of faith and the ways of Judaism, until he became a proper man, one who fears Heaven, and became a complete baal teshuvah. I heard this from R' Yitzhak Meir Korman and R' Levi Yitzhak.He was one of the two baalay teshuvah concerning whom Moharnat z"l said: “I will yet pride myself with them before the Throne of Glory, that I brought to Hashem yisbarakh such two baalay teshuvah from the nethermost Sheol.” This is like the pride of the holy Shechinah: “See with what a son I have come to You.” I heard this from R' Levi Yitzhak.The second man was one of the men of the Haskalah who wanted to study and perfect himself in the sciences of the enlightenment with the leaders of the maskilim in Berlin. Therefore he went to R' Yitzhak, the son of Moharnat, who was then manager of the post office in Tulchin, to reserve a place in the mail coach traveling to Berlin. When he arrived at his house, that is, at the post office, he met Moharnat z"l, who had then come to his son and was sitting there. When he looked at him, he found great favor in his eyes, and so he asked R' Yitzhak: Who is this elder sitting here? He answered him: This is my father, my teacher. He asked again: Is it possible to speak with him? R' Yitzhak answered him: Certainly, you may converse with him as you wish. He approached Moharnat z"l and conversed with him somewhat at length. In the course of his conversation with him he immediately changed his mind, canceled his journey to Berlin, drew near to Moharnat with all his heart, and returned in complete repentance. I heard this from R' Levi Yitzhak z"l.
Entry לו

Segment 39
HE:
מוהרנ"ת הרחיב פעם את שיחתו עד היכן נקרא "תאוות ממון", ואמר בזה"ל: "אפילו א מחשבה פין געלט איז אויך תאוות ממון, איי פירן געשעפטן אין האנדלען, קען מען פירן מיטן זיבעטן חלק פין מוח, מע מיז נישט אריין לייגן דעם גאנצן מוח נאר אין געלט" [אפילו מחשבה של ממון היא תאוות ממון, ובאשר לניהול עסקים ומסחרים אפשר לנהל (לעסוק) עם חלק השביעי של המוח, ואינו בהכרח להשקיע כל המוח רק בממון]. כלומר, בהעברה בעלמא במחשבת המוח אפשר ג"כ לעסוק במשא ומתן ומסחרים ולא להיות שקוע כל כולו בממון ולהיות נבהל להון חלילה (ועי' באריכות בליקוטי מוהר"ן סי' כ"ג ויונעם לך) (שמעתי מרלוי"צ וגם מרא"ח)
אות לז

EN:
Moharnat once expanded his conversation on how far the desire for money extends, and he said in these words: “Even a thought of money is also the desire for money. And as for running businesses and conducting trade--one can conduct them with the seventh part of the mind. One need not place the whole mind only into money.” That is, with a mere passing movement of thought in the mind one can also engage in business and commerce, without being immersed entirely in money and without becoming panicked for wealth, Heaven forbid. See at length in Likkutay Moharan, siman 23, and it will be pleasant to you. I heard this from R' Levi Yitzhak and also from R' Eliyahu Chaim.
Entry לז

Segment 40
HE:
מוהרנ"ת העמיק פעם שיחתו בענין מדת הבטחון וכמו שאמר רבינו ז"ל: "נאר בטחון" (עי' חיי מוהר"ן סי' תק"א שיחה נפלאה בענין זה) ואחד מהאנשים שעמדו אצלו אז אמר לו בבדיחותא כדרך העולם: "ר' נתן! אבער צים בטחון איז גיט אז מען האט געלט אין דיא קעשענע", כשמוע זאת מוהרנ"ת התלהב מאד וענה לו בקול: "רעד זיך איין! ווען איך זאל וויסן ווי סע געפינט זיך ערגעץ געלט וואלט איך גיוועזן דארט פאר דיר, ווארן איך בין א זריז, נאר איך ווייס דעם אמת אז געלט איז נישט דא, טאמער וויל זיך איינער איינרעדן אז דאס געלט איז ביי איהם, זאל ער זיך גיט גיט ארום קיקן וועט ער זעהן אז ער איז א גרויסער ארעמאן". וכמו שאמרו חז"ל (קהלת רבה): אין אדם מת וחצי תאוותו בידו, יש לו מנה רוצה מאתים וכו'. וכמ"ש בשיחה אחרת: "תאוות און געלט איז נישט, אין מען געפינט דאס נישט. תורה ותפילה ועבודת ה' איז יא, אין מען געפינט עס יא". (שמעתי מר' גדליה ברגר ומר' הירש לייב ליפעל ז"ל)
אות לח

EN:
Moharnat once deepened his conversation regarding the attribute of trust, as Rabbeinu z"l said: “Only trust.” See Chayay Moharan, section 501, a wonderful conversation on this matter. One of the people standing with him then said to him jokingly, in the manner of the world: “R' Noson! But for trust it is good when one has money in the pocket.” When Moharnat heard this, he became very inflamed and answered him aloud: “Convince yourself! If I knew where there was money somewhere, I would have been there before you, for I am diligent. But I know the truth: money is not there. If a person wants to persuade himself that the money is with him, let him look around well, and he will see that he is a great pauper.” This accords with what Chazal said in Koheles Rabbah: A person does not die with even half his desire in his hand; if he has one hundred, he wants two hundred, and so forth. As he said in another conversation: “Desires and money are not, and one does not find them. Torah, prayer, and service of Hashem are yes, and one does find them.” I heard this from R' Gedaliah Berger and R' Hirsch Leib Lipel z"l.
Entry לח

Segment 41
HE:
פעם אחת בהיות רבינו ז"ל בקיץ האחרון באומן ועסק שם עם ג' האפיקורסים הגדולים לקרבם לאבינו שבשמים, פעם אחת מסר למוהרנ"ת איזה ענין לכתוב אותו, וכן נתן אותו הענין להירש בער הורוויץ שהוא היה האפיקורס הגדול שבין השלשה הנ"ל, אשר עליו אמר רבינו ז"ל שהוא ממש "מצח הנחש". כשגמרו לכתוב מסרו את הכתב לרבינו ז"ל, ואח"כ כשהלך הירש בער הראה רבינו ז"ל את הכתב של הירש בער למוהרנ"ת, והתפעל מזה מוהרנ"ת עד למאד מיופי הכתיבה ובלשון מליצה נפלאה, וחלשה דעתו של מוהרנ"ת מזה שהוא עולה עליו בכתב ולשון מליצה. אז אמר לו רבינו ז"ל: אבל הכתוב אומר (ישעי' מג, כז): "ומליציך פשעו בי", היינו שיכול להיות מליץ טוב ובעל לשון אבל הוא פושעי ישראל, ממילא אין מקום להתפעל מהכתב הזה. ואז הרחיב את הדיבור בשבח המליצה מצד הקדושה, שיש לה כח לעורר את האדם, ולעורר רחמי שמים לפעול ישועות גדולות ונפלאות. אבל על אלו הבעלי לשון ומליצה האפיקורסים והכופרים המליץ עליהם את הכתוב: "ומליציך פשעו בי" (שמעתי מידידנו החסיד ר' יצחק מאיר קורמן ז"ל, ועי' בליקוטי הלכות ה' תפילה ה"ד אות ז' באריכות נפלא, ובס' חיי מוהר"ן סי' רו)
אות לט

EN:
Once, when Rabbeinu z"l was in Uman during the last summer and was occupied there with the three great heretics in order to draw them near to our Father in Heaven, he once gave Moharnat some matter to write down. He likewise gave that matter to Hirsch Ber Horowitz, who was the greatest heretic among those three, and concerning whom Rabbeinu z"l said that he was literally “the forehead of the serpent.” When they finished writing, they handed the writing to Rabbeinu z"l. After Hirsch Ber left, Rabbeinu z"l showed Hirsch Ber's writing to Moharnat. Moharnat was exceedingly impressed by the beauty of the writing and by the wonderful style of expression, and his mind was weakened because Hirsch Ber surpassed him in handwriting and style. Then Rabbeinu z"l said to him: But Scripture says, “And your melitzim have sinned against Me”; that is, one can be a fine stylist and a master of expression, and yet be among the sinners of Israel. Consequently there is no place to be impressed by this writing. Then he expanded his words in praise of holy expression, for it has power to arouse a person and to awaken the mercies of Heaven to accomplish great and wondrous salvations. But regarding these masters of language and expression, the heretics and deniers, he applied the verse: “And your melitzim have sinned against Me.” I heard this from our friend, the chasid R' Yitzhak Meir Korman z"l. See also Likkutay Halakhos, Hilchos Tefillah 4:7, in wonderful length, and Chayay Moharan, section 206.
Entry לט

Segment 42
HE:
רבי נחמן טולטשינער היה יתום מקטנותו ונתגדל אצל דודו ר' ראובן יוסל אחי אביו בהייסין שהיה מאנשי רבינו ז"ל, ומוהרנ"ת ז"ל כשהיה נוסע לאומן היה כ"פ מתעכב בדרכו בהייסין ומתאכסן אצל ר' ראובן יוסף הנ"ל, ור' נחמן היה משרת אותו ומשמשו בפקודת דודו, ובינתיים היה שומע ממוהרנ"ת תורות רבינו ז"ל ושיחות יקרות שהיה מדבר עם אנ"ש. פעם אחת האריך מאד בשיחה נפלאה מתכלית האדם בעולם הזה, וסיים את דבריו בקולו הנמרץ כדברים האלה: "דיא וועלט מיט דיא געלט אין אלע תאוות פין עולם הזה איז נישט, אין מען קריגט דאס נישט. תורה ותפילה ועבודת ה' איז יא, אין מען קריגט דאס יא". הדיבורים הנוקבים הללו חדרו במעמקי לבו וחדרי בטנו והשאירו רושם חזק בנפשו וחוללו בקרבו... אע"פ שהיה אז צעיר לימים, ומני אז גמלה בלבו ההחלטה הנמרצת שמוהרנ"ת הוא המורה דרך האמיתי שלו, ותדבק נפשו בנפש מוהרנ"ת ומאז נתקרב אליו יותר ויותר ושרת אותו בכל לבו ונפשו עד שנהפך במשך השנים למשרתו ומשמשו ותלמידו המובהק וממלא מקומו אחרי הסתלקותו, והוא היה המוציא והמביא אצל אנ"ש בכל עניני רבינו ז"ל, והשמש דקלויז, והבעל תפילה כידוע, והשתדל בכל כחו להדפיס כל כרכי "ליקוטי הלכות" מלבד הכרך הראשון אשר הדפיסו עוד בחיי מוהרנ"ת (כמסופר באבניה ברזל (עמ' פו-פח) בתוספת מזקני אנ"ש)
אות מ

EN:
R' Nachman Tulchiner was an orphan from childhood and was raised by his uncle, R' Reuven Yosel, his father's brother, in Haysin, who was among the men of Rabbeinu z"l. When Moharnat z"l would travel to Uman, he would several times delay on his way in Haysin and lodge with the above-mentioned R' Reuven Yosef. R' Nachman would serve him and attend to him by command of his uncle. Meanwhile he would hear from Moharnat the teachings of Rabbeinu z"l and precious conversations that he would speak with Anash. Once he prolonged greatly with a wondrous conversation about the purpose of man in this world, and he concluded his words in his powerful voice in words like these: “The world, with its money and all the desires of this world, is not; and one does not obtain it. Torah, prayer, and service of Hashem are yes; and one does obtain them.” These penetrating words entered the depths of his heart and the chambers of his belly, left a strong impression upon his soul, and made a transformation within him, even though he was then young in years. From then on the firm decision ripened in his heart that Moharnat was his true guide, and his soul clung to the soul of Moharnat. From then on he drew nearer and nearer to him and served him with all his heart and soul until, over the years, he became his attendant, servant, outstanding disciple, and the one who filled his place after his passing. He was the one who brought in and brought out among Anash in all matters of Rabbeinu z"l, the shamash of the kloyz, and the baal tefillah, as is known. He exerted himself with all his strength to print all the volumes of Likkutay Halakhos, aside from the first volume, which was printed already during Moharnat's lifetime. This is as related in Avnei Barzel, pages 86-88, with additions from the elders of Anash.
Entry מ

Segment 43
HE:
הרב החסיד מורה צדק דק"ק סוקולוב רבי מרדכי סוקולובער ז"ל הלברשטאט מגדולי וחשובי חסידי ברסלב בפולין [יארצייט ט"ו בשבט] היה איש מורם מעם בגאונותו ולמדנותו וחסידותו וענוותנותו, גם היה לו יד ושם בלימוד הקבלה, והאדמו"ר הרב מסוקולוב היה מכבדו כערכו והחשיב אותו עד למאד, וכשהיה נוסע לפרקים לדרכו היה מצוה לר' מרדכי למלא מקומו בהוראה. ושמעתי מידידנו החסיד ר' מאטיל יגלניק ז"ל שבתקופה הקשה שנסגרו הגבולות בין פולין לרוסיא ואי אפשר היה בשום אופן לנסוע לאומן על ציונו הק' ובפרט על ר"ה, והרצונות והכיסופין אצל אנ"ש לנסוע לשם גברו עד מאד עד כדי כך שעשו כל מיני עצות ותחבולות ואפילו מסי"נ תוך כדי סכנות נפשות לגנוב הגבול ולשחד השומרים בכספים ובבקבוקי "וואדקע" ויי"ש, ורק בודדים הצליחו לעבור הגבול בשלום ולהגיע לאומן, אבל יתר האנשים, חלק חזרו בשלום, וחלק נתפסו ונכלאו, ואחדים מהם נהרגו ע"י השומרים. וסיפר הנ"ל אשר פעם לפני ר"ה בהיותו כבר בלובלין להיות שם עם הקיבוץ של אנ"ש בר"ה, התבודד ר' מרדכי בעליה או באיזה חדר מיוחד ושהה שם זמן רב, כשיצא משם אמר לכמה יחידים מאנ"ש שהוא יודע לכוין שם קדוש אשר על ידו יוכל להגיע לאומן בקפיצת הדרך על ר"ה, אמנם אין זה רצון רבינו ז"ל כי אמר: "צו מיר פארט מען מיט וואגין אין פערד, נישט מיט קיין שמות" [אלי נוסעים בעגלה וסוסים, לא עם "שמות"] (כידוע הסיפור מהשוחט באומן ועוד יסופר בזה אי"ה), וע"כ הוא מנוע מלעשות כזאת, אבל לולא זאת היה יכול בקלות להגיע לשם. ואמר ר' מאטיל הנ"ל שלא היה זה פליטת פה ופטומי מילי בעלמא, כי מי שהכיר מקרוב את ר' מרדכי סוקולובער ידע היטב שהוא שומר פיו ולשונו ואינו מדבר בגוזמאות ובדברי הבאי או בדמיונות שוא. ואמר ר' מאטיל שר' מרדכי דיבר זאת מתוך דמעות בעיניו וכיסופים וגעגועים עזים לציון רבינו ז"ל, והאריך אז מנחיצות הנסיעה לאומן על ר"ה אצל שר העולם אשר כל תיקון העולם תלוי בזה וכו', וכל העומדים שם חיל ורעדה יאחזון מדברים נוקבים אלה.
אות מא

EN:
The chasidic rav and halakhic authority of the holy community of Sokolov, R' Mordechai Sokolover z"l Halberstadt, among the great and important Breslov chasidim in Poland--his yahrtzeit is the fifteenth of Shevat--was an exalted man in his genius, scholarship, piety, and humility. He also had a recognized place in the study of Kabbalah. The admor, the rav of Sokolov, would honor him according to his worth and esteemed him exceedingly, and when he would travel from time to time on his way, he would command R' Mordechai to fill his place in halakhic ruling. I heard from our friend, the chasid R' Mottel Yagelnik z"l, that during the difficult period when the borders between Poland and Russia were closed and it was impossible in any manner to travel to Uman to Rabbeinu's holy tziyun, especially for Rosh Hashanah, the desires and yearnings among Anash to travel there grew very great--so much so that they tried all sorts of counsels and stratagems, and even self-sacrifice amid mortal dangers, to steal across the border and bribe the guards with money and bottles of vodka and spirits. Only a few succeeded in crossing the border in peace and reaching Uman, while the rest--some returned in peace, some were caught and imprisoned, and some were killed by the guards. The above-mentioned man related that once before Rosh Hashanah, when he was already in Lublin to be there with the gathering of Anash for Rosh Hashanah, R' Mordechai secluded himself in an attic or in a special room and remained there a long time. When he came out, he said to several select individuals of Anash that he knew how to direct a holy Name by which he could reach Uman by kefitzas haderech for Rosh Hashanah. However, this was not the will of Rabbeinu z"l, for he said: “To me one travels with wagon and horses, not with Names,” as is known from the story of the shochet in Uman, and more will be told of this, with Hashem's help. Therefore he was prevented from doing such a thing, although without this he could easily have reached there. R' Mottel said that this was not a slip of the mouth or mere words, for whoever knew R' Mordechai Sokolover from up close knew well that he guarded his mouth and tongue and did not speak in exaggerations, empty matters, or vain imaginings. R' Mottel said that R' Mordechai said this with tears in his eyes and with intense yearning and longing for the tziyun of Rabbeinu z"l. He then spoke at length about the necessity of the journey to Uman for Rosh Hashanah, to the Sar HaOlam, upon whom all the repair of the world depends, and so forth. All who stood there were seized with trembling and awe from these piercing words.
Entry מא

Segment 44
HE:
הרב הצדיק המקובל רבי יודל ז"ל מגדולי וחשובי תלמידי רבינו ז"ל, כשהיה אברך היה מתלמידיו של הרב הקדוש רבי פנחס קאריצער זצ"ל ואחרי הסתלקותו נתקרב לרבינו ז"ל באופן נפלא כידוע (אעפ"י שהיה מבוגר מרבינו ז"ל ערך חמש עשרה שנים) ונתדבק בו כל ימיו, וגם אחר הסתלקות רבינו ז"ל נסע הרבה לאומן על ציונו הק' ובפרט על ר"ה. וסיפר שחותנו היה הצדיק המפורסם המקובל רבי לייבלי טראסטינעצער זצ"ל (יש סברא שהוא היה מבני היכלא של הבעש"ט הק' זצ"ל ושיתף אותו לענין ביטול הגזירות ונזכר במכתביו הק') ואחרי חתונתו אכל על שולחן חמיו כמקובל, ובהיות שהוא היה צדיק נסתר עוסק בעבודת ה' יומם ולילה מבלי שום מעמד פרנסה על כן היה שורר בביתו עניות מופלגת במאכלים פשוטים ומלבושים פשוטים מאד, כותלי ביתו ורהיטיו וחפציו זעקו על העניות והדחקות המופלגת השורר בביתו (כהתנא רבי יהושע בשעתו המובא בגמרא (ברכות כח) שרבן גמליאל הנשיא ביקר בביתו ואמר לו: מכותלי ביתך ניכר שפחמי אתה, מחמת גודל עניותו ודחקותו שאף אחד לא ידע, עיי"ש וכן היה אצל ר' לייבלי דנן. וכבר ידוע הסיפור מהצדיק רבי מאטל'ע מטשערנאביל שביקר בביתו וראה אצלו פמוטים של כלי חרס – אפילו לא של מתכת פשוטה – עוד יסופר מזה אי"ה. גם בכל נסיעותיו היה לוקח אתו כלי מטתו (כר לשינה) ומזונו כדי לא להנות מאף אחד. וידוע הסיפור מביקורו בסוכתו של הרבי הקדוש רבי ברוכ'ל ממעז'בוז' זצ"ל עוד יסופר בזה אי"ה). ובכן סיפר ר' יודל שכשאכל אצל חמיו פעם ראשונה והגישו לו מאכל ה"בארשט" הידוע בכל בית בצלחת של חרס, וטעם מזה כף הראשונה כבר לא היה מסוגל יותר לאכול זאת, כי היה כחוש מאד בלי טעם של בשר ומלח ושאר תבלינים כמו שהיה רגיל בבית אבותיו. אבל חמיו הבחין בזה ושאל אותו בחביבות: מדוע אינך אוכל הבארשט הטעים הזה, ונתבייש לומר לו האמת והשיב לו שזה אינו לפי טעמו, מיד קירב חמיו צלחתו עם הבארשט והגיש לפניו ואמר לו: אכול בני, אכול! ומחמת ההכרח טעם מהבארשט הכחוש ומה מאד התפלא כשהרגיש בטועמו כל מיני מטעמים שלא טעם מעולם, והמשיך במאכלו, אז אמר לו חמיו במאור פניו: "זעהסטי אז דאס עסין איז נישט שולדיג נאר דער עסער! עס ווענט זיך וויא אזוי מען עסט". (שמעתי מרי"מ קורמן ומרלוי"צ וגם מרא"ח)
אות מב

EN:
The holy rav, the mekubal R' Yudel z"l, one of the great and important disciples of Rabbeinu z"l, was, when he was a young married man, among the disciples of the holy rav R' Pinchas of Koretz, zatzal. After R' Pinchas's passing he drew near to Rabbeinu z"l in a wondrous manner, as is known--although he was older than Rabbeinu z"l by about fifteen years--and he cleaved to him all his days. Even after the passing of Rabbeinu z"l he traveled much to Uman, to his holy tziyun, and especially for Rosh Hashanah. He related that his father-in-law was the famous tzaddik and mekubal R' Leiblie Trostinets, zatzal. There is a view that he was among the inner circle of the holy Baal Shem Tov zatzal and that the Baal Shem Tov joined him in the matter of nullifying decrees, and he is mentioned in the Baal Shem Tov's holy letters. After his wedding, R' Yudel ate at his father-in-law's table, as was customary. Since his father-in-law was a hidden tzaddik occupied with the service of Hashem day and night without any established means of livelihood, extreme poverty reigned in his house: very simple foods and very simple garments. The walls of his house, his furniture, and his objects cried out about the extreme poverty and pressure that ruled in his home. This was like the Tanna R' Yehoshua in his time, as brought in Berakhos 28, when Rabban Gamliel the Nasi visited his house and said to him: “From the walls of your house it is recognizable that you are a charcoal-burner,” because of his great poverty and pressure, which no one knew. So too was it with this R' Leiblie. It is already known the story of the tzaddik R' Mottele of Chernobyl, who visited his house and saw that he had candlesticks of earthenware--not even of simple metal--and more will be related of this, with Hashem's help. Also, in all his travels he took his bedding with him, a pillow for sleep, and his food, so as not to benefit from anyone. The story is known of his visit to the sukkah of the holy rebbe R' Boruch'l of Mezhibuzh, zatzal, and more will be related of this, with Hashem's help. R' Yudel related that when he first ate at his father-in-law's table and they served him the well-known borscht in an earthenware bowl, as soon as he tasted the first spoonful he was no longer able to eat it, for it was very thin and lacked the taste of meat, salt, and other spices to which he had been accustomed in his father's home. But his father-in-law noticed this and asked him affectionately: Why are you not eating this tasty borscht? He was ashamed to tell him the truth and answered that it was not according to his taste. His father-in-law immediately drew near his own bowl of borscht, placed it before him, and said to him: Eat, my son, eat! Because he had to, he tasted the thin borscht, and he was greatly amazed when, as he tasted it, he felt in it all sorts of delicacies that he had never tasted in his life. He continued eating. Then his father-in-law said to him with a shining face: “You see that the food is not at fault, only the eater! It depends on how one eats.” I heard this from R' Yitzhak Meir Korman, R' Levi Yitzhak, and also R' Eliyahu Chaim.
Entry מב

Segment 45
HE:
הרה"ח רבי שמואל הורביץ ז"ל כשחזר מהשבי בעבר הירדן, היה גר בקטמון כמה שנים, ודירתו היתה בקומה שניה מעל דירת אבי מורי שיחי' ששם היה חדר מיוחד למורינו רבי אברהם שטרנהרץ ז"ל כשעבר לגור שם (אחרי שמסר לי הדירה שלו שאני גר בה עד היום). ובחדר הזה של מורינו היו מתאספין אנ"ש בפורים לשתות ולשמוח עם מורינו בשמחת פורים ובריקודין וכו' ולשמוע ממנו דברי אלקים חיים מענינא דיומא כדרכו בקודש ע"פ דברי רבינו ז"ל וסיפורים נפלאים מאנ"ש מדורות הקודמים איך היו שמחים בשמחת פורים. וזוכרני שר' שמואל הנ"ל פעם אחת בפורים שתה לשכרה וצעק בקולי קולות אל בניו בזה"ל: "בריינגט מיר צים צדיק! בריינגט מיר צום צדיק! איך וויל איהם זעהן". וכך צעק כמה וכמה פעמים. ובתחילה לא הבינו על מי הוא התכוון, וכששאלו אותו: צו וועלכן צדיק? פתח עליהם עינים גדולות וצעק להם: "אינטן, אינטן איז דא דער צדיק", והבינו שכוונתו על מורינו. ומאחר שבחוץ היה אז גשם שוטף, חששו להוציאו החוצה פן יצטנן חלילה, ולכן התעצלו בזה ולא הוציאוהו, אבל הוא בשלו צועק ושואג בכל כחו פעמים אין מספר: "בריינגט מיר צים צדיק! איך וויל זעהן דעם צדיק!" עד שריחמו עליו ונטלוהו ונשאוהו בידיהם כי לא היה אז מסוגל ללכת מחמת השכרות, כשהורידוהו בהמדריגות התחיל להתנדנד בכח וצעק עוד פעם בקולי קולות: צום צדיק! צום צדיק! כי חשד בהם שמוליכים אותו למקום אחר, וכמעט שנפל מידיהם, ולכן הוליכוהו כשרגליו נסחבות על הארץ, וכך הובילוהו בתוך הגשם השוטף הזה עד שנכנסו לתוך הבית. כשראיתי זאת הסתכלתי בפניו והביט בי, וכנראה שהכירני כי היינו שכנים, ואמר לי: "בריינג מיר צו רבי אברהמ'לי דער צדיק". ובבית היה דוחק גדול מריבוי אנשים, ובניו נדחפו עמו לתוך החדר של מורינו. ומה היה הלאה לא ראיתי, כי לא יכולתי ליכנס שם אפילו בדוחק.א"ה: כתבתי זאת למען דעת איך אנ"ש הגדולים, עובדי ה' האמיתיים, השתוקקו והתגעגעו להיות אצל מורינו ביומא דפוריא ולראות אנפי צדיקיא.
אות מג

EN:
The chasid R' Shmuel Horowitz z"l, when he returned from captivity in Transjordan, lived in Katamon for several years. His apartment was on the second floor above the apartment of my father and teacher, may he live, where there was a special room for our teacher R' Avraham Sternhartz z"l when he moved to live there, after he had given me the apartment in which I dwell until today. In this room of our teacher, Anash would gather on Purim to drink and rejoice with our teacher in the joy of Purim, with dances and so forth, and to hear from him words of the living God concerning matters of the day, in his holy way, according to the words of Rabbeinu z"l, and wondrous stories of Anash from earlier generations, how they rejoiced in the joy of Purim. I remember that the above-mentioned R' Shmuel once, on Purim, drank to intoxication and cried aloud to his sons in these words: “Bring me to the tzaddik! Bring me to the tzaddik! I want to see him.” He cried this many times. At first they did not understand whom he meant. When they asked him, “To which tzaddik?” he opened wide eyes at them and cried to them: “Downstairs, downstairs is the tzaddik.” They understood that his intention was our teacher. Since outside there was then a pouring rain, they were concerned to take him outside lest he catch cold, Heaven forbid, and therefore they were sluggish about this and did not take him out. But he persisted in his crying and roaring with all his strength, countless times: “Bring me to the tzaddik! I want to see the tzaddik!” until they had mercy on him and took him and carried him in their hands, for because of the intoxication he was then unable to walk. When they brought him down the stairs, he began to sway forcefully and again cried aloud: “To the tzaddik! To the tzaddik!” for he suspected that they were taking him elsewhere, and he almost fell from their hands. Therefore they led him while his feet dragged on the ground. Thus they led him through this pouring rain until they entered the house. When I saw this, I looked at his face and he looked at me. Apparently he recognized me, for we were neighbors, and he said to me: “Bring me to R' Avraham'le, the tzaddik.” The house was very crowded because of the multitude of people, and his sons pushed their way with him into our teacher's room. What happened afterward I did not see, for I could not enter there even with difficulty. Author's note: I wrote this so that it should be known how the great ones of Anash, true servants of Hashem, longed and yearned to be with our teacher on the day of Purim and to see the faces of tzaddikim.
Entry מג

Segment 46
HE:
רבינו ז"ל אמר: פעלתי אצל השם ית' כשידברו ממני יזכו להרהור תשובה, יהיה מי שיהיה. (רלוי"צ)
אות מד

EN:
Rabbeinu z"l said: I accomplished with Hashem yisbarakh that when people speak of me, they will merit a thought of repentance, whoever the person may be. R' Levi Yitzhak.
Entry מד

Segment 47
HE:
רבינו ז"ל אמר: ווען מידערמאנט זיך אין מיר איז מען "כקטן שנולד" (רלוי"צ).ומר' אלי' חיים שמעתי: ווערט מען א בריה חדשה.
אות מה

EN:
Rabbeinu z"l said: “When one mentions me, one becomes like a newborn child.” R' Levi Yitzhak. And from R' Eliyahu Chaim I heard: “One becomes a new creature.”
Entry מה

Segment 48
HE:
רבינו ז"ל אמר: אמאל אז מ'וויל נישט ליידין אביסל, ליידט מען אסאך (רלוי"צ).
אות מו

EN:
Rabbeinu z"l said: Sometimes, when one does not want to suffer a little, one suffers a great deal. R' Levi Yitzhak.
Entry מו

Segment 49
HE:
רבינו ז"ל אמר: דער וואס האט דער אמת'ן ריכטיגן דעת קען דינען דעם אויבערשטין אין א פערטל שעה וואס אנאנדערער בעדארף ציא האריווען זיבעציג יאר (רלוי"צ).אמר הכותב: עיין בספר שיחות הר"ן (סימן קעד) וזה לשונו: גם שמעתי בשמו שאמר: כשזוכין לדעת השלם אזי יכולין לעשות ולעבוד הש"י ברבע שעה מה שאדם אחר צריך לעבוד ולהתייגע על זה שבעים שנה: (ועי' עוד בליקוטי מוהר"ן תנינא סי' ס"א ובפל"ח. ובחיי מוהר"ן סי' תסח).
אות מז

EN:
Rabbeinu z"l said: “The one who possesses the true, correct daas can serve the Eibershter in a quarter of an hour in a manner for which another person would need to labor seventy years.” R' Levi Yitzhak. The writer says: See Sichos HaRan, section 174, which states: “I also heard in his name that he said: When one merits complete daas, one can do and serve Hashem in a quarter of an hour what another person needs to serve and toil over for seventy years.” See also Likkutay Moharan Tinyana, siman 61, and Parparaos LeChokhmah, and Chayay Moharan, section 468.
Entry מז

Segment 50
HE:
רבינו ז"ל אמר: פויעלין פויעלט מען מיט גיטינס, נישט מיט בייזן. טאמער האט מען אמאל יא גיפויעלט מיט בייזן, וואלט מען דאס מאל מיט גיטינס בעסער גיפויעלט (רלוי"צ).
אות מח

EN:
Rabbeinu z"l said: “One accomplishes what one accomplishes with goodness, not with harshness. If on one occasion one did accomplish with harshness, that time one would have accomplished better with goodness.” R' Levi Yitzhak.
Entry מח

Segment 51
HE:
רבינו ז"ל אמר: יעדער איד דארף זיך רייסן (ציען) צי די גרעסטע דרגא, און נישט אראפ פאלן פין די קלענסטע דרגא (רלוי"צ).א"ה: עיין בליקוטי מוהר"ן סי' ו'.
אות מט

EN:
Rabbeinu z"l said: “Every Jew must tear himself--that is, pull himself--toward the greatest level, and not fall down from the smallest level.” R' Levi Yitzhak. Author's note: See Likkutay Moharan, siman 6.
Entry מט

Segment 52
HE:
רבינו ז"ל אמר: די ערשטע עבודה פין טאג דארף א איד אויף שטיין חצות אין ווינטער, אין פאר טאגס אין זומער. אין מיטן שלאף זיך אפרעכינען בייא טאג (מאנ"ש ובאבניה ברזל)א"ה: עיין בשיחות הר"ן (סימן שא) וזה לשונו: שמעתי בשמו שאמר: שעיקר עבודת איש הישראלי הוא בחורף לקום בחצות לילה, ובקיץ בעת שהלילה קצרה מאד (שאז אין עומדין בחצות (בחוץ לארץ) כמבואר במקום אחר) אז יזהר לעמוד בבוקר השכם כעלות השחר: (ועי' עוד בליקוטי מוהר"ן סוף סימן נד, סימן קמט, ובח"ב סימן סז)
אות נ

EN:
Rabbeinu z"l said: “The first avodah of the day for a Jew is that he should rise at Chatzos in the winter, and before daybreak in the summer. And in the midst of sleep he should make his reckoning in the day.” This is from Anash and in Avnei Barzel. Author's note: See Sichos HaRan, section 301, which states: “I heard in his name that he said that the principal avodah of a Jewish man is, in winter, to rise at midnight; and in summer, when the night is very short--when one does not rise at midnight in the Diaspora, as explained elsewhere--then he should be careful to rise early in the morning at dawn.” See also Likkutay Moharan, end of siman 54, siman 149, and Part II, siman 67.
Entry נ

Segment 53
HE:
רבינו ז"ל אמר: א איד אזוי וויא ער שטייט אויף פין שלאף, באדארף ער שוין באלד צי טראכטן אויף דעם תכלית, אז סע איז דא נאך א וועלט (מאנ"ש. ועיין בליקוטי מוהר"ן סימן נד וזה לשונו: כך ראוי להיות מנהג יראי ה' תיכף בבוקר בהקיצו, קודם שיתחיל שום דבר, יזכור מיד בעלמא דאתי).
אות נא

EN:
Rabbeinu z"l said: “A Jew, as soon as he rises from sleep, must already immediately think about the tachlis--that there is another world.” This is from Anash. See Likkutay Moharan, siman 54, which states: “So should be the conduct of those who fear Hashem: immediately in the morning, upon awakening, before beginning any matter, he should at once remember the World to Come.”
Entry נא

Segment 54
HE:
רבינו ז"ל אמר: איך וואלט גיוואלט איינפירן אין דער וועלט, אז היינט זאל מען מאכן 'קנס'מאל (תנאים, אירוסין) אין צי מארגינ'ס שטעלין א חופה. איי הכנות, זאל מען זעהן צי גרייטן פריער (רלוי"צ).
אות נב

EN:
Rabbeinu z"l said: “I would have wanted to institute in the world that today one should make the kenas-mal,” that is, the tenaim or engagement, “and tomorrow make the chuppah. And as for preparations, one should see to prepare earlier.” R' Levi Yitzhak.
Entry נב

Segment 55
HE:
רבי נפתלי ז"ל היה בערך בן כ"ב שנה כשנתקרב לרבינו ז"ל ביחד עם מוהרנ"ת ז"ל בחודש אלול שנת תקס"ב, הוא היה גר בנעמרוב בחיי רבינו ז"ל עם מוהרנ"ת ז"ל, ושניהם היו מתרועעים באהבה ואחוה ממש כשני אחים לא יתפרדו, וע"פ רוב היו נוסעים ביחד לרבינו ז"ל בהג' זמנים הקבועים דהיינו: ראש השנה, שבת חנוכה, שבועות. ולומדים ועובדים את ה' בצוותא חדא וברעותא דליבא ע"פ הג' נקודות שגילה רבינו ז"ל בהתורה ל"ד שהם: א) נקודת הצדיק שתלמידיו מקבלים ממנו התעוררות לעבודת ה'. ב) נקודת החבר שמדברים יחד ביראת שמים "ומקבלין דין מן דין" - ששני הנקודות שלהם מתעוררים זה מזה לעבודת ה'. ג) נקודת עצמו מניה וביה שמתבודד בתפילתו ומשיח בינו לבין קונו שיזכהו להתעורר בעבודתו ית' עיי"ש היטב. ותמיד היו מדברים ומשיחים ביניהם התורות והשיחות והמאמרים שזכו לשמוע מרבינו ז"ל ולקיימם לעובדא ולמעשה (וכידוע שאצל רבינו ז"ל היו הם התלמידים המובהקים ביותר כמאמרו ז"ל: "נתן נפתלי"), וזה היה בחיי רבינו ז"ל כמובן, אבל אח"כ כשנסתלק רבינו ז"ל בח"י תשרי תקע"א ונטמן באומאן, ונשארו כיתומים ואין אב אשר נפלה עטרת ראשם והשאיר אותם לאנחות, התנחמו והתחזקו זה בזה בדרכי רבינו ז"ל בבחי' "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק". ובחורף הזה היה מוהרנ"ת ז"ל עסוק בעניני רבינו ז"ל וחלק מהם גם חבירו רבי נפתלי ז"ל (כמובא בימי מוהרנ"ת חלק א'), ואח"כ בקיץ היו שריפות גדולות בנעמרוב כ"פ, וזה היה הסיבה העיקרית שמוהרנ"ת ז"ל עבר לגור בברסלב עירו של רבינו ז"ל וחידש שם הביהמ"ד של רבינו ז"ל, וגר שם עד יום הסתלקותו, עשרה בטבת תר"ה, למעלה מל"ג שנים. וכעת רבי נפתלי ז"ל נשאר לבד בנעמרוב מבודד גם מחבירו הטוב והאהוב מוהרנ"ת ז"ל, ומה יעשה עכשיו כשחסר לו שני הנקודות של הצדיק והחבר כנ"ל, ואיך ישאר על עמדו בין חולקים ומתנגדים אשר בנעמרוב, וגם השריפות הגדולות שם היו בעוכריו (ויתכן שהיו לו עוד כמה סיבות לזה שאינם ידועים לנו), ובכן הם האיצו בו להחליט שאין לו מקום אחר יותר טוב לגור אלא באומן אצל ציון רבינו ז"ל, וגם חבירו הנאמן מוהרנ"ת ז"ל היה נוסע לשם כמה וכמה פעמים בשנה, וממילא יהיה לו נחמה פורתא על הסתלקות רבינו ז"ל, וכל מה שיעבור עליו בגשמיות וברוחניות יהיה לו מקום לשפוך שיחו ותפילתו, וגם יוכל לשוחח עם רעו אוהבו מוהרנ"ת ז"ל כל פעם שבא לאומן והתאכסן אצלו, וכן עשה (והיה לו מנין מיוחד עד בנין הקלויז ע"י מוהרנ"ת), וגר שם באומן קרוב ליובל שנים עד יום הסתלקותו י"ט מנחם אב תר"כ, ומנוחת כבודו באומן. ויש עליו הרבה סיפורים נפלאים ויוכתבו אי"ה במקום אחר, וצדקתו ואמונתו ברבינו ז"ל רואים קצת במכתבו הנדפס בסוף ספר עלים לתרופה. (שמעתי מרלוי"צ ומרא"ח ועוד אנ"ש)
אות נג

EN:
R' Naftali z"l was approximately twenty-two years old when he drew near to Rabbeinu z"l together with Moharnat z"l in the month of Elul 5562. He lived in Nemirov during the lifetime of Rabbeinu z"l together with Moharnat z"l, and the two of them associated in true love and brotherhood, like two brothers who would not part. Most of the time they traveled together to Rabbeinu z"l at the three fixed times: Rosh Hashanah, Shabbos Chanukah, and Shavuos. They studied and served Hashem together, as one fellowship and with the friendship of the heart, according to the three points that Rabbeinu z"l revealed in Torah 34: 1) the point of the tzaddik, from whom his disciples receive arousal for the service of Hashem; 2) the point of the companion, when they speak together in fear of Heaven and “receive one from the other,” so that their two points awaken one another to the service of Hashem; 3) his own point, from himself and within himself, when he engages in hisbodedus in prayer and speaks between himself and his Maker, that He should merit him to be aroused in His blessed service. See there well. They would always speak and converse with one another about the teachings, conversations, and statements that they merited to hear from Rabbeinu z"l, in order to fulfill them in work and deed. It is known that with Rabbeinu z"l they were the most outstanding disciples, as in his statement: “Noson-Naftali.” This was, of course, during the lifetime of Rabbeinu z"l. But afterward, when Rabbeinu z"l passed away on the eighteenth of Tishrei 5571 and was buried in Uman, they remained like orphans without a father, for the crown of their head had fallen and he had left them to sighs. They consoled and strengthened one another in the ways of Rabbeinu z"l, in the aspect of, “Each man shall help his fellow, and to his brother he shall say, Be strong.” That winter Moharnat z"l was occupied with the matters of Rabbeinu z"l, and some of them also involved his companion R' Naftali z"l, as is brought in Yemay Moharnat, Part I. Afterward, in the summer, there were great fires in Nemirov several times. This was the primary reason that Moharnat z"l moved to live in Breslov, the town of Rabbeinu z"l, and renewed there the beis midrash of Rabbeinu z"l. He lived there until the day of his passing, the tenth of Teves 5605, more than thirty-three years. Now R' Naftali z"l remained alone in Nemirov, separated also from his good and beloved companion, Moharnat z"l. What would he now do, lacking the two points of the tzaddik and the companion mentioned above? How would he remain standing among the opposers and opponents who were in Nemirov? The great fires there also worked against him; and it is possible that he had several other reasons for this which are not known to us. Therefore they pressed him to decide that there was no better place for him to live than Uman, by the tziyun of Rabbeinu z"l. His faithful companion Moharnat z"l would also travel there many times a year, and consequently he would have a small consolation after the passing of Rabbeinu z"l. Whatever would pass over him physically or spiritually, he would have a place to pour out his conversation and prayer, and he would also be able to speak with his beloved companion, Moharnat z"l, every time that he came to Uman and lodged with him. And so he did. He had a special minyan until the building of the kloyz by Moharnat. He lived there in Uman close to a jubilee of years, until the day of his passing, the nineteenth of Menachem Av 5620, and his honorable resting place is in Uman. There are many wondrous stories about him, and they will be written, with Hashem's help, elsewhere. A little of his righteousness and faith in Rabbeinu z"l may be seen in his letter printed at the end of the book Alim Litrufah. I heard this from R' Levi Yitzhak, R' Eliyahu Chaim, and other Anash.
Entry נג

Segment 56
HE:
א' דר"ח מר חשון תשנ"ה.פעם אחת דברתי עם הרב החסיד הותיק ר' לוי יצחק ז"ל בענין המנהג בתקופה האחרונה לומר בציבור (ברבים) העשרה מזמורים (הנקראים בשם "תיקון הכללי") בשבת אחרי תפילת מוסף, אך בבית מדרשינו בעיר העתיקה ירושלים ת"ו ופה שכונת קטמון לא נהגו כן בחיי מורינו הרב ר' אברהם סופר שטרנהרץ ז"ל, גם ראבר"נ וחותנו ר' נפתלי כהן ור' שלמה ווקסלר לא נהגו כן, רק אחרי הסתלקות מורינו הנהיג כן החסיד ר' יצחק מאיר קורמן ז"ל והוא בעצמו ניגש לעמוד לומר היו"ד מזמורים. ושאלתי את הרלוי"צ מה החילוקי דעות בזה, והסביר לי שאמנם בקלויז באומן לא היה נהוג כלל לומר בציבור בשבתות, כי רבינו ז"ל פקד לומר זאת על קברו הק' או לענין מקרה בלתי טהור ר"ל. ומובן מאליו שלא שייך לומר בציבור, ומי שרצה לומר היה פוקד את ציונו הק' או אומר ביחיד כשנצרך לזה. רק בשנים האחרונות כשבאו המקורבים החדשים מפולין לאומן ורובם היו בחורים ונשתקעו שם כי לא יכלו לחזור לפולין מחמת סכנת הדרכים המשובשים וסגירת הגבול בין פולין לרוסיא, והמקורבים האלו היו מהם לומדים ועובדי ה' וחסידות ברסלב בער בקרבם, והם רצו להנהיג אמירת "תיקון הכללי" בציבור גם בקלויז באומן, כי הורגלו כך בפולין אשר שם הנהיגו ראשי חסידי ברסלב להגיד זאת בציבור, וזה היה אחד מהתקנות שהתקינו בקרב קהילות אנ"ש, כנדפס בקונטרס "עין זוכר" (אולי בגלל שלא היה להם ציון רבינו ז"ל). ולכן מיד בבואם לאומן רצו גם כן להנהיג תקנה זו. אבל כל זקני אנ"ש ובתוכם גם מורינו הנ"ל התנגדו נמרצות למנהג אנ"ש בפולין ולא נתנו להנהיג זאת בקלויז. אבל במשך השנים כאשר המקורבים החדשים מפולין נהיו לוותיקים והם היוו רוב מנין ורוב בנין בקלויז ועמודי התווך שבחבורת "אנשי מעמד", וגם היו קבועים בקלויז רוב היממה, ממילא הצליחו לאט לאט לקיים המנהג של אמירת "תיקון הכללי" בציבור גם בקלויז, עד שנהיה למנהג קבוע. וגם השפיעו על מורינו הנ"ל שגם הוא יאמר עמהם. וכה סיים רלוי"צ, שכאשר ניגש מורינו אל העמוד לומר העשרה מזמורים היה מסיים כל מזמור בקול בעריבות ונעימות – ווען ר' אברהם סופר איז ציא גיגאנגען צים עמוד זאגן דיא עשרה מזמורים, האט ער אויסגעלאזט יעדן קפיטיל אויפן הויכן קול מיט א זיסקייט אין א גישמאק, מיט א בעזינדער הארציגן נוסח, וואס צוליב דעם אליין איז שוין גיווען כדאי ציא זאגן "תיקון הכללי" בציבור. עס האבן זיינע תנועות אריינגעבראכט אין הארצן א הרהור תשובה, אין אמאל אויך א טרער. דער עולם האט באקימען א התעוררות ביים זאגן דיא מזמורים. ומני אז היה מורינו רוב פעמים החזן של התיקון הכללי, אפילו פרעמדע מענטשן פין דער שטאט וואס פלעגן צי קימען בייא אונז דאווינען זענען נתעורר גיווארן פין דעם "תיקון הכללי", פין יעמאלט איז ר' אברהם סופר גיווען כמעט יעדן שבת דער חזן קבוע פין דעם "תיקון הכללי".
אות נד

EN:
First day of Rosh Chodesh Mar Cheshvan, 5755. Once I spoke with the veteran chasid R' Levi Yitzhak z"l about the practice in the recent period to say publicly, in a group, the Ten Psalms, called Tikkun Haklali, on Shabbos after Mussaf. Yet in our beis midrash in the Old City of Jerusalem, may it be rebuilt, and here in the Katamon neighborhood, they did not conduct themselves so during the lifetime of our teacher, the rav R' Avraham Sofer Sternhartz z"l. Nor did R' Avraham b'R' Nachman, his father-in-law R' Naftali Cohen, and R' Shlomo Wexler conduct themselves so. Only after the passing of our teacher did the chasid R' Yitzhak Meir Korman z"l institute this, and he himself approached the lectern to say the Ten Psalms. I asked R' Levi Yitzhak what the differences of opinion in this were. He explained to me that indeed in the kloyz in Uman it was not at all customary to say them publicly on Shabbosos, because Rabbeinu z"l commanded to say them at his holy grave, or in relation to an impure incident, may the Merciful One save us. It was understood that this did not belong to public recitation. Whoever wished to say them would visit his holy tziyun, or would say them privately when he needed to do so. Only in the later years, when the new mekuravim from Poland came to Uman--most of them young men--and settled there, because they could not return to Poland on account of the danger of the roads being disrupted and the closing of the border between Poland and Russia, these mekuravim included scholars and servants of Hashem, and Breslov chasidus burned within them. They wanted to institute the recitation of Tikkun Haklali publicly also in the kloyz in Uman, because they had been accustomed to this in Poland, where the leaders of Breslov chasidim had instituted reciting it publicly. This was one of the enactments they established among the communities of Anash, as printed in the kuntres Ein Zokher--perhaps because they did not have the tziyun of Rabbeinu z"l. Therefore, immediately upon coming to Uman, they wanted to institute this enactment there as well. But all the elders of Anash, among them also our teacher mentioned above, opposed the custom of Anash in Poland vigorously and did not allow it to be instituted in the kloyz. Over the years, however, when the new mekuravim from Poland became veterans and constituted most of the minyan and the core of the kloyz, and were also the pillars of the group of Anshei Maamad, and were fixed in the kloyz most of the day, they gradually succeeded in maintaining the custom of saying Tikkun Haklali publicly also in the kloyz, until it became an established custom. They also influenced our above-mentioned teacher to say it with them. R' Levi Yitzhak concluded that when our teacher approached the lectern to say the Ten Psalms, he would conclude each Psalm aloud with sweetness and pleasantness: When R' Avraham Sofer approached the lectern to say the Ten Psalms, he would leave off each kapitel in a raised voice with sweetness and geshmak, with a specially heartfelt nusach, so that for this alone it was already worthwhile to say Tikkun Haklali publicly. His movements brought a thought of repentance into the heart, and sometimes also a tear. The congregation received an arousal when saying the Psalms. From then on our teacher was most often the chazan for Tikkun Haklali. Even unfamiliar people from the city who would come to pray with us became aroused by this Tikkun Haklali. From that time, R' Avraham Sofer was almost every Shabbos the fixed chazan for Tikkun Haklali.
Entry נד

Segment 57
HE:
אלול תנש"א.בעלים לתרופה (דפוס ברדיטשוב מכתב רצ"ה) מיום ערב סוכות תר"א כותב מוהרנ"ת ז"ל בזה"ל: שבבחינה זאת צריך איש הישראלי לילך בדרך, הן רחוק הן קרוב, או בעירו כשהולך בשביל משא ומתן ופרנסה כגון לבית הפאסט וכו' (המכתב הזה הוא לבנו ר' יצחק שניהל בית הפאסט כידוע), שצריך לכוין כדי שירויח ויתן צדקה וכו'. וגם צריך לכוין אולי יפגע עם איזה אדם לדבר עמו מהתכלית, ולהודיע לו מאמיתת החידושים של התגלות התורה של צדיקי אמת שבדור וכו'. ושמעתי מר' הירש ליב ליפעל נ"י ששמע מאחד מאנ"ש (שמו נשכח לי) שדברי המכתב הזה ראו בחוש אצל נכדו רבי מיכלי מטולטשין ז"ל (בנו של ר' יצחק) שהיה נוהג שגם כשהיה הולך ברחוב בדרכו להפאסט היה דבוק בהש"י ומקיים שויתי ה' לנגדי תמיד, ומחשבותיו משוטטות ושפתותיו דובבות בעניני תורה ותפילה ואמונה ובטחון והתכלית האחרון וזכרון בעלמא דאתי וכו'. וכשהיה פוגש את אחד מאנ"ש בדרך היה מתעכב לדבר אתו דיבורי אמונה ויראה והתחזקות וכו' ולעוררו לעבודת ה'. ולפעמים ארכה השיחה הזאת אפילו יותר משעה, וכך היה מנהגו פעמים רבות. (ועיין במכתבי אביו רבי יצחק ז"ל שכותב לו בשם אביו מוהרנ"ת ז"ל שאמר לו: והעיקר שתשא עיניך למרום בכל עסקיך וכו' ובפרט בעת הילוכך על הפאסט תשא עיניך למרום וכל רצונך ומגמתך יהיה להטוב האמיתי וכו').וסיפר האיש הנ"ל שפעם אחת הלך ברחוב וראה מולו מרחוק את רבי מיכלי הולך בדרך להפאסט, וידע כבר מראש שבפגישתו אתו יצטרך להתעכב אתו בשיחתו מי יודע כמה זמן, ואעפ"י שהיה שמח מאד לשמוע את שיחתו הנעימה כדרכו בקודש, אבל דווקא אז נחפז לעניניו ולא היה לו פנאי לזה, ובכן כדי למנוע הפגישה הזאת סיבב דרך הילוכו לאיזה סמטא שמשם יוצאים לרחוב השני, ויתכן שר' מיכלי הבחין בו אז ששינה דרכו לסמטא צדדית, ולכן גם הוא בעצמו נטה מדרכו לסמטא אחרת שיוצא לאותו הרחוב השני, וכך נפגשו שניהם יחדיו, ואז פנה אליו רבי מיכלי בדבריו הנעימים והמעוררים: "טייערער ברידער, טאמער ווייסטי וויא אזוי מ'ווערט אנערליכער איד, לאמיר זיך צוזאמען צונויף רעדן וואס דארף מען טאקע טאהן כדי ציא ווערן אן אמתער ערליכער איד וויא אזוי דער הייליגער רבי לערינט אונז", וכך המשיך ר' מיכלי לשוחח אתו באריכות בעניני עבודת ה' ע"פ דרכי רבינו ז"ל וכו'. וסיפר האיש הנ"ל שאעפ"י שדחקה לו השעה מכל מקום לא סבל אחר כך שום הפסד ונזק מהשיחה הארוכה הזאת, ואדרבא עוד הגיע לו טובה מזה כי דיבר אתו דיבורים נפלאים ממש כמו צדיק וראה אז שנתקיים בו "לא יאונה לצדיק כל און". (כמדומה לי ששמעתי שהענין היה שהיה לו פגישה נחוצה ודחופה עם מנהל של איזה עסק גדול בשעה קבועה בבוקר, והמנהל הזה לא בא בזמן ואיחר מאד וכל אלו המוזמנים אצלו הלכו כלעומת שבאו כי לא יכלו לחכות לו כ"כ זמן רב כזה, אבל הוא שאיחר מאד כשבא חיכה לו איזה שעה קלה וכשהמנהל הגיע הוא היה היחידי שם שחיכה לו וקיבל אותו מיד והטיב עמו כרצונו). ועל כגון זה אמרו: כל עכבה לטובה. ובפרט שרבינו ז"ל אמר: "צו מיר האט נאך קיינער נישט דערלייגט" - עבורי עוד לא הפסיד אף אחד. כלומר מי שעוסק בעניני רבינו ז"ל הן ברוחני הן בגשמי אינו מפסיד כלום. (ועיין שיש"ק חלק ד' תכב-תלט)
אות נה

EN:
Elul, 5751. In Alim Litrufah, Berditchev edition, letter 295, written on Erev Sukkos 5601, Moharnat z"l writes in these words: “In this aspect a Jewish man must go on the way, whether far or near, or in his own city when he goes for the sake of business and livelihood, such as to the post office”--this letter was to his son R' Yitzhak, who managed the post office, as is known--“that he must have in mind that he should profit and give charity, and so forth. He must also have in mind that perhaps he will meet some person with whom to speak about the tachlis, and to make known to him the truth of the novelties of the revelation of Torah of the true tzaddikim of the generation,” and so forth. I heard from R' Hirsch Leib Lipel, may his light shine, who heard from one of Anash--his name has been forgotten to me--that the words of this letter were visibly observed in Moharnat's grandson, R' Michli of Tulchin z"l, the son of R' Yitzhak. His practice was that even when he walked in the street on his way to the post office, he was cleaving to Hashem yisbarakh and fulfilling “I place Hashem before me always.” His thoughts would range and his lips would move in matters of Torah, prayer, faith, trust, the final purpose, remembrance of the World to Come, and so on. When he would meet one of Anash on the way, he would stop to speak with him words of faith, fear, and strengthening, and to arouse him to the service of Hashem. Sometimes this conversation would last even more than an hour. Such was his practice many times. See the letters of his father, R' Yitzhak z"l, who writes to him in the name of his father, Moharnat z"l, who said to him: “The main thing is that you should lift your eyes heavenward in all your dealings,” and so forth; “especially when you walk to the post office, lift your eyes heavenward, and let all your desire and aim be for the true good,” and so forth.The above-mentioned man related that once he walked in the street and saw R' Michli at a distance across from him, walking on the way to the post office. He already knew in advance that when he met him, he would have to pause with him in conversation for who knows how long. Although he was very happy to hear his pleasant conversation in his holy way, precisely then he was hurried because of his matters and did not have time for this. In order to avoid this meeting, he turned the path of his walk into a certain alleyway from which one exits to the second street. It may be that R' Michli noticed then that he changed his way to a side alley. Therefore he too turned from his way to another alley that goes out to the same second street, and so the two of them met together. Then R' Michli turned to him with his pleasant and arousing words: “Precious brother, perhaps you know how one becomes an ehrlicher Yid. Let us speak together about what one truly must do in order to become a truly ehrlicher Yid, as the holy Rebbe teaches us.” Thus R' Michli continued to speak with him at length concerning matters of the service of Hashem according to the ways of Rabbeinu z"l, and so forth. The above-mentioned man related that although the hour pressed upon him, nevertheless afterward he suffered no loss or damage because of that long conversation. On the contrary, good came to him from it, for R' Michli spoke with him wondrous words, truly like a tzaddik, and he saw then that there was fulfilled in him, “No wrong shall befall the righteous.” It seems to me that I heard that the matter was that he had an urgent and pressing appointment with the manager of a large business at a set hour in the morning; the manager did not come at the time and was very delayed, and all those who were scheduled with him went away as they had come, for they could not wait such a long time. But he, who had been very delayed, arrived and waited for him a short while; when the manager arrived, he was the only one there waiting for him, and he received him immediately and did good for him according to his desire. Of such a matter people say: every delay is for the good. In particular, Rabbeinu z"l said: “No one has ever lost out because of me.” That is, one who is occupied with matters of Rabbeinu z"l, whether spiritual or material, loses nothing. See Sichos Sharshei Kodesh, Part IV, sections 422-439.
Entry נה

Segment 58
HE:
שמעתי מר' הירש לייב ליפעל ששמע מאנ"ש באומן שידוע שרבי זלמן הרב ממעדוועדיווקא (נכד הרה"צ המקובל רבי יודל תלמיד רבינו ז"ל שנתקרב אליו אחר הסתלקותו של הרה"ק רבי פנחס קאריצער) סבל מאד מהמתנגדים בעירו, והציקו לו בדבריהם הבוטות כמדקירות חרב, פעם אחת תוך להט הויכוח עם מתנגד אחד מגדולי החולקים שפער פיו ודיבר סרה על רבינו ז"ל, עפרא לפומיה. גער בו ר' זלמן ואמר לו: "וואס רעדט איהר, אויף וועמען רעדט איהר, אויף א קדוש עליון, א אייניקל פין דעם הייליגן בעל שם טוב הקדוש?" אבל המתנגד בעזות מצח ובחוצפתו הנועזה ענה לו דברי עתק בגאוה ובוז... השיב לו ר' זלמן כדברים האלה... "דער הייליגער רבי איז דאך גיוועזן א אוצר פין יראת שמים, יעדערער וואס איז אריין צי איהם איז גיפאלן אויף איהם א אימה ופחד אין איז גיווארן פיל מיט יראת שמים, דער הייליגער רבי נחום דער מגיד פין טשערנאביל האט גיזאגט אויף איהם אז דער פסוק "למען תהיה יראת ה' על פניכם לבלתי תחטאו" זעהט מען ביי איהם, גייט איהר מהפך זיין הקערה על פיה, דוד המלך האט טאקע גיזאגט "אנכי תולעת ולא איש" אבער נישט איהר וועט מיר צי רייבן. וכאן לא יכל ר' זלמן להתאפק והשמיע לו דברים כדרבונות: מיר האבין בקבלה אז ווער סי דער וואגט זיך צי ריידן אויף דעם הייליגן רעבן שפילט נישט אפ גיט, אין מיר האבן שוין גיזעהן אזעלכע מענטשין וואס האבן מקבל גיווען עונשים ופסקים ר"ל, זאלט איהר זיך היטן מיט דיא ביינער צי ריידן אויף א תלמיד חכם וצדיק אמיתי וואס דער הייליגער חוזה פין לובלין שרייבט אויף איהם "איש אלקים" אין זיין הסכמה אויף דעם ליקוטי מוהר"ן (וכן שאר ההסכמות שמשבחין ומפארין אותו מאד). ואח"כ נשמע שהחולק הזה נחלה קשות ונפטר בזמן מועט ר"ל. ה' יצילנו וישמרנו משפתי חלקות הדוברות על צדיק עתק ר"ל, ומעונשים קשים ומרים ע"ז ל"ע, אשרינו אשרינו שאנו כן זכינו להתקרב להאוצר של יראת שמים, וברוך אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים וכו' כן יזכנו לקבל עצותיו הק' כאשר למדנו (שמעתי מרה"ל ליפל)
אות נו

EN:
I heard from R' Hirsch Leib Lipel, who heard from Anash in Uman, that it is known that R' Zalman, the rav of Medvedivka--a grandson of the holy rav and mekubal R' Yudel, disciple of Rabbeinu z"l, who drew near to him after the passing of the holy rav R' Pinchas of Koretz--suffered greatly from the opponents in his town, and they pained him with their sharp words, like the piercings of a sword. Once, in the heat of a dispute with one of the great opponents who opened his mouth and spoke evil against Rabbeinu z"l--dust to his mouth--R' Zalman rebuked him and said to him: “What are you saying? About whom are you speaking? About a supernal holy one, a grandchild of the holy Baal Shem Tov?” But the opponent, with brazenness and bold effrontery, answered him arrogant and contemptuous words. R' Zalman answered him with words like these: “The holy Rebbe was a treasure-house of fear of Heaven. Anyone who entered to him had awe and fear fall upon him and became filled with fear of Heaven. The holy Rebbe Nachum, the Maggid of Chernobyl, said about him that the verse ‘so that the fear of Hashem should be upon your faces, so that you not sin’ is seen in him. And you go to turn the bowl upside down? David HaMelech indeed said, ‘I am a worm and not a man,’ but you will not grind him down for me.” Here R' Zalman could no longer restrain himself and uttered words like goads: “We have a received tradition that whoever dares to speak against the holy Rebbe does not end well, and we have already seen such people who received punishments and decrees, may the Merciful One save us. Guard your bones from speaking against a talmid chacham and a true tzaddik, concerning whom the holy Chozeh of Lublin writes ‘man of God’ in his approbation to Likkutay Moharan,” as do the other approbations, which praise and glorify him greatly. Afterward it was heard that this opponent became severely ill and died within a short time, may the Merciful One save us. Hashem save us and protect us from smooth lips that speak boldly against a tzaddik, may the Merciful One save us, and from severe and bitter punishments for this, may we not know such things. Fortunate are we, fortunate are we, that we indeed merited to draw near to the treasure-house of fear of Heaven, and blessed is our God Who created us for His glory and separated us from those who err, and so forth. So may He merit us to receive his holy counsels as he taught us. I heard this from R' Hirsch Leib Lipel.
Entry נו

Segment 59
HE:
כ"ג מרחשון תשס"גסיפר לי ר' הירש לייב ליפל ששמע מזקני אנ"ש באומן הסיפור הנפלא מהבעל שם טוב זיע"א, פעם אחת באחת ממסעותיו הק' של הבעל שם טוב ז"ל לן בכפר אחד אצל איכר יהודי פשוט, וכדרכו בקודש קם בחצות לילה לעבודת הקודש שלו, והנה הוא רואה שגם האיש הכפרי התעורר משנתו ולוקח סידור ישן שהיה עבה מאד (כי היו בו כל תפילות השנה) והוא אומר וגומר כל הסידור מתחילתו עד סופו, עם כל הברכות השייכים לשבת ויו"ט, עד אור הבוקר, ככה התנהג מידי לילה בלילה. הבעל שם טוב כשראה זאת כאב לו מאד שיהודי תמים כמוהו יגיד כ"כ הרבה ברכות לבטלה אשר עונשם חמור מאד, ובכן אחרי סעודת פת שחרית שהגיש לו הכפרי וכבר התכונן לנסוע משם ולהמשיך במסעותיו אז העיר לו הבעל שם טוב על חומרת הדבר והעונש הצפוי לו לעולם הבא על ברכותיו לבטלה. ענה לו הכפרי: רבי הקדוש! מה אעשה, אני עם הארץ כי לא למדתי שום לימודים רק ה"עברי" (קריאת המלים) ותו לא, כי נשארתי יתום מילדותי ולא היה מי שילמד אתי, רק זכורני שאבי המנוח היה מתפלל בהסידור הזה יום יום, ולכן אני עושה אחריו להתפלל ג"כ בהסידור הזה עד גמירא ואיני יודע להבחין בין ברכה לברכה ובזה אני מרגיש שאני יוצא ידי חובת יהודי להתפלל יום יום לפני אבינו שבשמים, אם כן לא די לי שאני מתפלל ביגיעה רבה עוד גם אקבל עונש גדול על זה. כשמוע הבעל שם טוב את דבריו היוצאים מן הלב, שאל אותו אם אני אסדר לך סדר בהתפילות שתדע להבא איזה תפילות לימי החול ואיזה לשבת ואיזה ליו"ט וכו' תקבל ממני ותקיים זאת? ענה לו הכפרי בשמחה רבה: בוודאי ובוודאי אעשה כדבריכם ובלבד שאנצל מן העונש החמור המגיע לי. ובכן הציע לו הבעל שם טוב ז"ל שיביא לו חבילת קש ולקח הבעל שם טוב הסידור ושם קש קטן לסימן בתוך הסידור אחרי תפילת ימי החול כלומר עד כאן תתפלל בימות החול, ואח"כ לקח קש בינוני ושם בתוכו אחרי תפילת שבת כלומר עד כאן תתפלל בשבת, ואח"כ קש גדול אחרי תפילת ר"ח, ואח"כ קש יותר גדול אחרי תפילת יו"ט, ועוד קש יותר גדול אחרי תפילת ימים נוראים חנוכה ופורים וכו'. והבעל שם טוב חזר על הסדר כמה פעמים עד שהכפרי ידע היטב כל קש לאיזה תפילה הוא מסמן ושמח מאד על זה שמעתה הוא יודע להתפלל על נכון כל תפילה במועדה ובזמנה, והודה להבעל שם טוב על טרחתו ולימודו עמו. ויסע הבעל שם טוב לדרכו, והנה לא עברה שעה מועטת ונשבתה השמחה כליל מהכפרי, כי ברצותו להניח את הסידור על מקומו הקבוע, נפלו כל הקשין מתוכו על הרצפה, ונשבר מאד מזה כי עכשיו אין לו סימן כלל בין תפילה לתפילה כפי שלימדהו הבעל שם טוב. ויתמרמר מאד על שברונו כי כבר לא יוכל כלל להתפלל מאחר שהבעל שם טוב אמר לו שהוא יקבל עונש חמור על תפילותיו וברכותיו לבטלה, ונשאר אובד עצות כי מה יעשה עכשיו כשיש לו סידור ואסור לו להתפלל, ואיך יוכל לסבול זאת. ומרוב מרירותו ושברונו רץ החוצה אולי עוד ישיג את הבעל שם טוב בדרכו, ובמרוצתו הגיע עד הנהר ולתדהמתו הוא רואה מרחוק את הבעל שם טוב שט על הנהר בפאטשיילע שלו ללא סירה ומעבורת, והתחיל לצעוק ולצרוח בכל כוחו: אבי! אבי! רבי! רבי! הושיעני! כי אומלל אני. אבל אין קול ואין קשב, כי המרחק ביניהם היה גדול מאד ולא נשמע קולו כלל, ועל כן מרוב מרירותו לא הסתכל כלל על עצמו והסתכן בדבר ועשה מעשה כמו הבעל שם טוב ולקח ג"כ הפאטשיילע שלו ושטחה על הנהר ושט עליה עד שהגיע קרוב אל הבעל שם טוב וצעק אליו כנ"ל, והבעל שם טוב הפנה את פניו אליו וראה אותו שט ג"כ עם הפאטשיילע שלו, והבין שתפילותיו הנאמרים באמת ובתמימות בלי שום פניות רק לשם שמים כנראה עושים רושם גדול בשמים עד שהוא יכול ג"כ לעשות מופת כזה, ובכן אמר לו: אם אתה יכול לעשות ג"כ כמוני שוב לביתך ותחזור להתפלל כמו שאתה מתפלל תמיד. והוסיפו אנ"ש לצרף להסיפור הזה מה שמובא בחיי מוהר"ן (סימן תקכ) שרבינו ז"ל אמר שהוא מקנא את "יוסיל סידור" שהיה מתפלל בסידור עבה ואומר כל התחינות והבקשות הנמצאים שם, ורבינו ז"ל קינא בו שיכול לומר הרבה תפילות ובקשות בתמימות ובפשיטות בלי שום חכמות (שמעתי מר' הירש לייב ליפל)
אות נז

EN:
Twenty-third of Marcheshvan, 5763. R' Hirsch Leib Lipel told me that he heard from the elders of Anash in Uman the wondrous story of the Baal Shem Tov, may his merit protect us. Once, on one of the holy journeys of the Baal Shem Tov z"l, he lodged in a certain village with a simple Jewish farmer. In his holy way, he rose at Chatzos for his holy service. Then he saw that the villager also awakened from his sleep, took an old siddur that was very thick--because it contained all the prayers of the year--and said and completed the entire siddur from beginning to end, with all the blessings relevant to Shabbos and Yom Tov, until the light of morning. This is how he conducted himself every night. When the Baal Shem Tov saw this, it pained him greatly that such a simple Jew should say so many blessings in vain, the punishment for which is very severe. Therefore, after the morning meal which the villager served him, when he was already preparing to travel from there and continue his journeys, the Baal Shem Tov pointed out to him the severity of the matter and the punishment awaiting him in the World to Come for his blessings in vain. The villager answered him: Holy Rebbe! What shall I do? I am an ignoramus, for I did not learn any studies, only “Ivri,” the reading of the words, and nothing more, because I remained an orphan from childhood and there was no one to learn with me. I only remember that my deceased father would pray in this siddur day by day, and therefore I do after him: I too pray in this siddur until the end. I do not know how to distinguish between one blessing and another. In this I feel that I am fulfilling the obligation of a Jew to pray day by day before our Father in Heaven. If so, is it not enough that I pray with great exertion--will I also receive great punishment for this? When the Baal Shem Tov heard his words, which came from the heart, he asked him: If I arrange for you an order in the prayers, so that you will know from now on which prayers are for weekdays, which for Shabbos, which for Yom Tov, and so forth, will you accept it from me and fulfill it? The villager answered him with great joy: Certainly, certainly, I will do according to your words, provided that I be saved from the severe punishment that is coming to me. The Baal Shem Tov z"l therefore suggested that he bring him a bundle of straw. The Baal Shem Tov took the siddur and placed a small piece of straw as a marker inside the siddur after the weekday prayers, meaning: until here you should pray on weekdays. Afterward he took a medium piece of straw and placed it inside after the Shabbos prayer, meaning: until here you should pray on Shabbos. After that he placed a large piece of straw after the Rosh Chodesh prayer, and then an even larger piece of straw after the Yom Tov prayer, and another still larger piece after the prayers of the Yamim Noraim, Chanukah, Purim, and so forth. The Baal Shem Tov reviewed the order several times until the villager knew well which straw marked which prayer. He rejoiced greatly that from now on he knew how to pray correctly, each prayer in its proper time and season, and he thanked the Baal Shem Tov for his effort and for teaching him. The Baal Shem Tov then traveled on his way. But a short time had not passed when all the villager's joy vanished, for when he wanted to place the siddur in its fixed place, all the straws fell out of it onto the floor. He was very broken by this, for now he had no marker at all between one prayer and another, as the Baal Shem Tov had taught him. He became very embittered over his broken state, for now he could not pray at all, since the Baal Shem Tov had told him that he would receive a severe punishment for his prayers and blessings in vain. He remained at a loss for counsel: what could he now do, when he had a siddur and was forbidden to pray? How could he bear this? Because of his great bitterness and brokenness, he ran outside, perhaps he could still catch up with the Baal Shem Tov on the way. In his running he reached the river, and to his amazement he saw from afar that the Baal Shem Tov was floating on the river on his kerchief, without boat or ferry. He began to shout and scream with all his strength: Father! Father! Rebbe! Rebbe! Save me, for I am wretched. But there was no voice and no listener, for the distance between them was very great and his voice was not heard at all. Therefore, because of his great bitterness, he paid no attention at all to himself, endangered himself in the matter, and did like the Baal Shem Tov: he too took his kerchief, spread it over the river, and floated upon it until he came near the Baal Shem Tov, and cried to him as above. The Baal Shem Tov turned his face toward him and saw that he too was floating with his kerchief. He understood that his prayers, said in truth and simplicity without any ulterior motives but only for the sake of Heaven, evidently made a great impression in Heaven, until he too was able to perform such a wonder. Therefore he said to him: If you can do as I do, return home and go back to praying as you always pray. Anash added to this story what is brought in Chayay Moharan, section 520, that Rabbeinu z"l said that he envies “Yossel Siddur,” who would pray in a thick siddur and say all the supplications and requests found there. Rabbeinu z"l envied him that he could say many prayers and requests in simplicity and plainness, without any sophistication. I heard this from R' Hirsch Leib Lipel.
Entry נז

Segment 60
HE:
פעם אחת בסוכות היו כמה מאנשיו של מוהרנ"ת אתו בסוכה ושוחח אתם כדרכו בקודש בענינא דיומא ע"פ דעת רבינו ז"ל, בתוך כך הבחין מוהרנ"ת ז"ל שאחד מהנוכחים מחזיק בידו ארבעת המינים, ובכן לקח האתרוג ממנו וגלגלו בידו דרך חיבה, וענה ואמר: אז מען נעמט דעם אתרוג אין האנט, באדארף מען גידיינקען וואס דער הייליגער רבי זאגט אין ליקוטי מוהר"ן (תנינא סי' ס"ז) אז דער "הידור האתרוג" נעמט זיך פין דעם "ראש בית". ודרשו חז"ל ע"פ "פרי עץ הדר" - זהו האתרוג הדר באילנו משנה לשנה, שמרמז גם על אנשי הצדיק הקשורים כל השנה לאילן שהוא הצדיק בחי' פרי צדיק עץ חיים (משלי יא. ועיין בליקוטי הלכות ה' חזקת מטלטלין ה"ה אות טו) המרמז על הלולב. ממילא באדארפן דעם רעבינס לייט זיין מקושר צו איהם תמיד דורך זיינע ספרים אין זיינע עצות אין מיט זיין הייליגן ציון אין אומן ובפרט אויף ר"ה. אין אויך מיט דיבוק חברים שמרמזים על זה שאר המינים הקשורים עם הלולב (שמעתי מאנ"ש ולא זכור לי ממי שמעתי, ואולי מהחסיד ר' איטשע מאיר קורמן ז"ל)
אות נח

EN:
Once, on Sukkos, several of Moharnat's men were with him in the sukkah, and he conversed with them in his holy way about the matter of the day according to the daas of Rabbeinu z"l. In the meantime Moharnat z"l noticed that one of those present was holding the four species in his hand. He therefore took the esrog from him and rolled it in his hand in a manner of affection, and answered and said: “When one takes the esrog in one's hand, one must remember what the holy Rebbe says in Likkutay Moharan Tinyana, siman 67, that the hiddur of the esrog is taken from the Rosh Bayis.” Chazal expounded, on the verse “the fruit of a beautiful tree,” that this is the esrog, which dwells on its tree from year to year. This also alludes to the people of the tzaddik, who are bound all year to the tree, which is the tzaddik, in the aspect of “the fruit of the tzaddik is a tree of life,” Proverbs 11; see Likkutay Halakhos, Hilchos Chazakas Metaltelin 5:15, which alludes to the lulav. Consequently, the Rebbe's people must be connected to him always through his books and his counsels, and through his holy tziyun in Uman, especially on Rosh Hashanah. Also through the cleaving of friends, to which the other species bound with the lulav allude. I heard this from Anash, and I do not remember from whom I heard it; perhaps from the chasid R' Itche Meir Korman z"l.
Entry נח

Segment 61
HE:
מוהרנ"ת ז"ל בא פעם לבית המדרש ואין איש שם, אבל הבחין שבאיזה פינה ליד (מאחורי) הבימה יושב שם אחד, ויגש אל המקום וירא והנה תלמידו ר' נחמן טולטשינער מתבודד בלימודו ותפילתו, וסיפר ר' נחמן טולטשינער שמיד כשנשא עיניו וראה במפתיע את מוהרנ"ת ז"ל עומד אצלו (ונתבייש מאד) תיכף קם מלא קומתו ורעד עבר בקרבו מאימת רבו וארכובותיו דא לדא נקשן. ויען ויאמר לו מוהרנ"ת: "האט אזוי באדארף מען ציא מורא האבן אין ציטערן אין ווערין ריטשע רויט (אדמימות פניו מבושה) מפחד ה' ומהדר גאונו". (שמעתי מידידינו החסיד ר' איטשע מאיר קורמן ז"ל) [בכתב יד יש כאן מעט ערבוב]
אות נט

EN:
Moharnat z"l once came to the beis midrash and there was no one there. But he noticed that in a certain corner, near or behind the bimah, someone was sitting there. He approached the place and saw that it was his disciple, R' Nachman Tulchiner, engaged alone in his study and prayer. R' Nachman Tulchiner related that immediately, when he lifted his eyes and unexpectedly saw Moharnat z"l standing near him, he was very ashamed. At once he rose to his full height, trembling passed through him from the awe of his teacher, and his knees knocked one against the other. Moharnat answered and said to him: “Thus indeed one must fear, tremble, and become ruddy-red from fear of Hashem and from the majesty of His pride.” I heard this from our friend, the chasid R' Itche Meir Korman z"l. In the manuscript there is here a little confusion.
Entry נט

Segment 62
HE:
פעם אחת לפני ר"ה כשבאו כל קיבוצי אנשי שלומינו כל אחד מהעיירה שלו לאומן ונתכנסו בהקלויז ונעשה שם קול רעש גדול מהאורחים בנתינת שלום ובברכת שהחיינו כמו שמתואר במקום אחר. היה שם אחד מגדולי אנ"ש (שכחתי שמו) והרים עיניו בהרמת ידיו (בנשיאת כפיו) ואמר להם: דער נביא האט שוין פאר אויס גיזאגט אויף דעם הייליגן קיבוץ (ובלשון ההפטרה של פ' עקב אמר להם): "שאי סביב עיניך וראי כולם נקבצו באו לך וכו' ["לך" בגימטריא חמשים, היינו להצדיק שהשיג שער החמשים] מי ["מי" בגי' חמשים וכנ"ל] ילד לי את אלה וכו' ואלה מי [כנ"ל] גידל וכו'. והביאו בניך בחצן - ["חצן" בגימטריא "נחמן"] ובנותיך על כתף תנשאנה" - ["כתף" בגימטריא "נתן"]. כי כל התיקונים של ר"ה שייכים להרב ותלמידו, כי רבינו ז"ל בנסיעתו לאומן לנטוע קדושתו לתיקון נפשות החיים והמתים אמר בלשונו הקדוש: "נוסעים כאן נחמן נתן" (כמובא בחיי מוהר"ן ובימי מוהרנ"ת) אין דער נאך פירט אויס דער נביא - ואח"כ ממשיך הנביא ואומר: "והיו מלכים אומניך - בחי' "אומן", כי במקום הזה הוא קבלת התיקונים לדורות עולם (שמעתי מהנ"ל)אמר הכותב: עוד אפשר לפרש "מלכים אומניך" ע"פ מה שאמר מוהרנ"ת ז"ל: דיא גאנצע וועלט שרייט "המלך" אבער דיא קרינאצייע (ההכתרה) איז אין אומן, וד"ל.
אות ס

EN:
Once, before Rosh Hashanah, when all the gatherings of Anash, each from his own town, came to Uman and assembled in the kloyz, a great noise arose there from the guests giving shalom and blessing Shehecheyanu, as is described elsewhere. There was there one of the great men of Anash--I forgot his name--who lifted his eyes with his hands raised, in the manner of lifted palms, and said to them: “The prophet has already foretold this holy gathering.” In the language of the haftarah of Parshas Ekev he said to them: “Lift up your eyes round about and see; they all gather together, they come to you,” and so forth. The word lakh, “to you,” has the numerical value of fifty, meaning, to the tzaddik who attained the fiftieth gate. “Who bore me these?” The word mi, “who,” also has the numerical value of fifty, as above. “And these, who has raised?” also as above. “And they shall bring your sons in their bosom”--the word chatzen has the numerical value of Nachman. “And your daughters shall be carried on the shoulder”--the word katef has the numerical value of Noson. For all the repairs of Rosh Hashanah pertain to the rav and his disciple, since Rabbeinu z"l, when traveling to Uman to plant his holiness for the repair of the souls of the living and the dead, said in his holy language: “Here travel Nachman and Noson,” as brought in Chayay Moharan and Yemay Moharnat. Then the prophet concludes: “And kings shall be your nurses”--the aspect of Uman, for in this place is the reception of the repairs for generations of the world. I heard this from the above-mentioned man. The writer says: It is also possible to explain “and kings shall be your nurses” according to what Moharnat z"l said: “The whole world cries ‘HaMelech,’ but the coronation is in Uman.” Understand this well.
Entry ס

Segment 63
HE:
ב' דר"ח אלול תשס"אלפני למעלה מארבעים שנה כשהייתי עדיין אברך צעיר הזדמן לי להתפלל בר"ח אלול בשטיבלאך בקטמון בחדר הרב ר' ישראל זאב מינצברג זצ"ל, והציבור ביקשו ממני לגשת להתפלל לפני העמוד והתפללתי וגם אמרתי הלל לפני הציבור, בכותל הצפוני של החדר ישב אז זקן אורח נשוא פנים ונכבד, ובאמצע אמירת ההלל צעק לעברי כמה פעמים: "נו! נו!" ולא הבנתי מה רצונו בצעקתו אלי, וחשבתי אולי הקפיד שלא כיבדתי אותו באמירת הלל לפני העמוד, כשגמרתי את הקדיש שאחרי ההלל נתקרבתי אליו לשאול אותו מה היתה כוונתו בזה, מיד התנפל עלי בשצף קצף, וצעק בקולו: "כך אומרים הלל בר"ח בחפזון בפרט באלול? אתה עושה ליצנות מההלל! ועוד דברים כדרבונות כאלה, והשבתי לו שהוא צודק בזה אבל מה אעשה שרוב הציבור נחפז לעבודה, ולא יכולתי להאריך כראוי. והתנצלתי בפניו כמה שיכולתי, אבל הוא בשלו אינו רוצה לקבל התנצלותי, אח"כ נזכרתי בדברי רבינו ז"ל (בליקוטי מוהר"ן סי' ו') שעיקר התשובה ישמע בזיונו ידום וישתוק, דנתי אותו לכף זכות שבוודאי במקומו מאריכים ומתוך כאב וצער התפרץ, ואמרתי לו עוד כמה פעמים שהוא צודק ומבקש מחילתו, אבל הוא לא נרגע והמשיך בצעקותיו והטיח עלי עלבונות הצורמים אוזן השומע. ידידינו החסיד הזקן ר' איטשע מאיר קורמן ז"ל שישב ג"כ אז בשולחן הזה, ובשמעו את צעקותיו והתנפלותו עלי כנראה שלא יכל להתאפק וניגש אליו להוכיחו על דבריו הקשים הבוטים כמדקירות חרב ואמר לו: מה פרצת עליך פרץ, הלא הנכם כאן רק אורח, ואיך ירהב לבכם להתערב בעזות מצח בעניני התפילה ולבייש ברבים אברך בן תורה בבזיונות ובדברי עלבונות כאלה אשר לא תסבול דעת השומע, אם לא מוצא חן בעיניכם התפילה יש כאן עוד חדרים ומנינים בשטיבלאך, אבל הזקן הזה לא טמן ידו בצלחת והשיב מלחמה שערה, ואמרתי לר' איטשע מאיר: מה לכם לריב אתו, הלא יש לי הזדמנות פז לקיים דברי רבינו ז"ל "דמימה ושתיקה" ואני מקבל כל הבזיונות בשתיקה ובאהבה ובשמחה, וחבל לי להפסיד הריווח הזה, ומדוע מונעים ממני קבלת התיקון מרבינו ז"ל, והוא עונה לי בקול שצריכים ללמד לקח להזקן הזה שלא יחזור לאוולתו בפעם אחרת, ושלא יעשה כמו שכתוב: האחד בא לגור וישפוט שפוט וכו'. וכשראיתי שעוד מעט יהיה כל המנין כמרקחה כי רוב הציבור התקהל אל השולחן לראות על מה הריב והצעקות, ובינתיים נפסקה התפילה, מיד מיהרתי בחזרה אל העמוד והתחלתי לומר בקול רם "ויהי בנסוע הארון" וכו' וכשהיה הספר תורה בידי נתקרבתי אל שני הזקנים המתווכחים עדיין זה עם זה בקולי קולות והגשתי הס"ת לפניהם לנשקו וכך נשקט הריב, וקראתי הקריאה של ר"ח, וכדי להשכין שלום בין הזקנים הללו כיבדתי אותם בעליה לשלישי ורביעי ועשיתי להם "מי שבירך" מיוחד להם ולבני ביתם, ובקשתי מהם שיושיטו ידים זה לזה לאות שלום וימחלו ויסלחו אחד לשני ושלא יגרמו לי צער ועגמת נפש כי בגללי היה הסער הזה, ועשו כן, ונתקיים כאן ממש המאמר חז"ל על פסוק "ואת והב בסופה" שלא זזו משם עד שנעשו אוהבים זה לזה, אחרי התפילה ניגשתי שוב להזקן האורח וביקשתי ממנו מחילה גמורה על כל מה שהתרחש כאן ונענה לי ברוח טובה וגם נתן לי "יישר כח" עבור כיבוד העליה לתורה שרצה לבקש ממני אבל בגלל המהומה שפרצה שכח לגמרי מזה וממש כיוונתי לדעתו בזה, ואח"כ אמרתי לו הנה היום הוא יום ראשון של חודש התשובה וכתוב בליקוטי מוהר"ן שעיקר התשובה הוא שישמע בזיונו וישתוק, ואמר על זה אחד מגדולי החסידים (ר' אברהם ב"ר נחמן ז"ל) שלפי גודל מעלת השתיקה על הבזיונות שמאריך בספר הנ"ל היה ראוי ללכת למקוה לפני זה, אבל זה בא בהיסח הדעת ובפתאומיות כזאת עד שאין האדם מוכן לזה שילך מקודם למקוה, ואז אמרתי לו בבדיחותא שאני היום כן טבלתי במקוה לפני התפילה ממילא בדיעבד טבילה זו עולה גם על קבלת הבזיון שעבר עלי היום, וחייך הזקן כשאמרתי לו זאת, ולא יכולתי להבחין איך ענין רבינו ז"ל מקובל אצלו כדי להמשיך לשוחח אתו על זה, ונפרדתי ממנו בשלום ואהבה, ואותו היום היה כמעט יו"ט אצלי כי הייתי בשמחה גדולה מאד כמוצא שלל רב שזכיתי לקיים כפשוטו דברי רבינו ז"ל אשר לאו כל יומא איתרחיש כזאת, וראיתי אז בחוש שאם לא היה מתקיים חלילה דברי רבינו ז"ל "ידום וישתוק" היתה האש המתלקחת של הריב והמחלוקת בוער עד לב השמים ומתפשטת בכל השטיבלאך והיה מתחלל שם שמים ושם רבינו ז"ל בקרב ציבור המונה כמה מאות אנשים מכל החוגים. ועל ידי הדמימה והשתיקה נשקט הריב ונגמר באהבה ואחוה ורעות לשמחת כל הצדדים באופן הנעלה ביותר, ומכאן אני קורא לכל אחד מאנ"ש אשר נקלע ח"ו לאירוע כזה וכדומה לא ללבות האש חלילה אלא להשתדל בכל טצדקי להשקיט הרוחות הסוערות כי זה רצונו ית' ורצון רבינו ז"ל אשר כותב בדבריו הק' בליקוטי מוהר"ן (סימן רעז): "דע, כשיש מחלוקת על האדם אין לעמוד עצמו כנגד השונאים לומר כמו שעושה לי כן אעשה לו כנגדו וכו' רק אדרבא ראוי לדון אותם לכף זכות ולעשות להם כל הטובות וכו' בחי' ונפשי כעפר לכל תהיה" עיי"ש באריכות נפלא (וכעי"ז מסופר על ר' ישראל סלנטר זצ"ל).
תוספות המתרגם

EN:
Second day of Rosh Chodesh Elul, 5761. More than forty years ago, when I was still a young avrech, it happened that I prayed on Rosh Chodesh Elul in the shtieblach in Katamon, in the room of the rav R' Yisrael Zev Mintzberg, zatzal. The congregation asked me to approach and lead the prayer before the lectern, and I prayed and also said Hallel before the congregation. At the northern wall of the room there sat then an elderly guest, distinguished and honorable. In the middle of the recitation of Hallel he cried toward me several times, “Nu! Nu!” I did not understand what he wanted from me with his crying, and I thought perhaps he was particular that I had not honored him with saying Hallel before the lectern. When I finished the Kaddish after Hallel, I drew near to him to ask what his intention had been. Immediately he fell upon me with fury and wrath, and cried aloud: “Is this how one says Hallel on Rosh Chodesh, in haste--especially in Elul? You are making mockery of the Hallel!” and more such words like goads. I answered him that he was correct in this, but what could I do, since most of the congregation was hurried to work, and I could not lengthen as was fitting. I apologized before him as much as I could, but he persisted in his matter, not wanting to accept my apology. Afterward I remembered the words of Rabbeinu z"l in Likkutay Moharan, siman 6, that the essence of repentance is: he should hear his disgrace, be silent, and keep still. I judged him favorably, that surely in his place they lengthen, and from pain and distress he burst out. I told him several more times that he was correct and that I requested his forgiveness. But he did not calm down and continued his cries, casting at me insults that grated upon the ear of the listener. Our friend, the elderly chasid R' Itche Meir Korman z"l, who was also then sitting at this table, apparently could not restrain himself when he heard his cries and his attack against me. He approached him to rebuke him for his harsh words, sharp like stabs of a sword, and said to him: Why have you broken out with a breach? You are here only as a guest, and how does your heart dare to intervene with brazenness in matters of the prayer and to shame in public a Torah avrech with such humiliations and insulting words, which the mind of the listener cannot bear? If the prayer does not please you, there are other rooms and minyanim here in the shtieblach. But this elder did not put his hand in the dish; he answered battle at the gate. I said to R' Itche Meir: Why do you have to quarrel with him? I have a golden opportunity to fulfill the words of Rabbeinu z"l, “silence and stillness,” and I accept all the disgraces in silence, love, and joy. It pains me to lose this profit. Why are you preventing me from receiving this repair from Rabbeinu z"l? He answered me aloud that one must teach this elder a lesson so that he not return to his folly another time, and so that he not act as it is written: “The one came to sojourn, and he judges,” and so forth. When I saw that in another moment the entire minyan would be like a boiling pot, for most of the congregation had gathered around the table to see what the quarrel and the shouting were about, and meanwhile the prayer had been interrupted, I immediately hurried back to the lectern and began saying aloud, “And it came to pass when the Ark journeyed,” and so forth. When the Torah scroll was in my hand, I drew near to the two elders who were still arguing with one another in loud voices and presented the Sefer Torah before them to kiss, and thus the quarrel quieted. I read the reading of Rosh Chodesh. In order to bring peace between these elders, I honored them with the third and fourth aliyah, made a special Mi Sheberach for them and for their household members, and asked them to extend their hands to one another as a sign of peace and to forgive and pardon one another, and not to cause me pain and anguish, since this storm had happened because of me. They did so, and here the statement of Chazal on the verse “and Vahav in Suphah” was literally fulfilled: they did not move from there until they became beloved to one another. After the prayer, I again approached the elderly guest and asked his complete forgiveness for everything that had occurred there. He responded to me in a good spirit and also gave me “yasher koach” for honoring him with the aliyah to the Torah, which he had wanted to ask of me, but because of the commotion that erupted, he had completely forgotten about it; and I had truly intuited his thought in this. Afterward I said to him: Today is the first day of the month of repentance, and it is written in Likkutay Moharan that the essence of repentance is that he should hear his disgrace and be silent. One of the great chasidim, R' Avraham b'R' Nachman z"l, said about this that according to the greatness of the virtue of silence over insults, about which the book speaks at length, it would have been proper to go to the mikveh beforehand. But this comes unexpectedly and with such suddenness that a person is not prepared for it and cannot first go to the mikveh. Then I said to him jokingly that today I indeed immersed in the mikveh before the prayer, so that after the fact this immersion also counts for accepting the disgrace that passed over me today. The elder smiled when I said this to him. I could not discern how the matter of Rabbeinu z"l was accepted by him, in order to continue speaking with him about this, and I parted from him in peace and love. That day was almost a Yom Tov for me, for I was in very great joy, like one who finds great spoil, that I had merited to fulfill plainly the words of Rabbeinu z"l, which does not happen every day. I saw then visibly that had the words of Rabbeinu z"l--“he should be still and silent”--not been fulfilled, Heaven forbid, the blazing fire of quarrel and dispute would have burned up to the heart of the heavens and spread through all the shtieblach, and the Name of Heaven and the name of Rabbeinu z"l would have been desecrated among a public numbering several hundred people from all circles. Through stillness and silence, the quarrel was quieted and ended in love, brotherhood, and friendship, to the joy of all sides in the most elevated manner. From here I call to everyone from Anash who, Heaven forbid, encounters such an event or something similar: do not fan the flame, Heaven forbid. Rather, endeavor with every possible stratagem to calm the stormy spirits, for this is His blessed will and the will of Rabbeinu z"l, who writes in his holy words in Likkutay Moharan, siman 277: “Know, when there is a dispute against a person, he must not set himself up opposite his enemies, saying, ‘Just as he does to me, so I will do to him in return,’ and so forth. Rather, on the contrary, it is proper to judge them favorably and to do them all sorts of good,” and so forth, in the aspect of “Let my soul be like dust to all.” See there in wondrous length. A similar matter is told about R' Yisrael Salanter, zatzal.
Translator's Additions

Segment 64
HE:
תוספת המתרגם — תקציר: רצף זה עובר מן ענייני מחשבה ותיקון ההרהור אל עומק האמונה שבכל יהודי, כוחה של שיחת צדיקים, ביטול תאוות ממון, התקשרות לרבינו ז"ל בר"ה ובציון, ומסירת ההנהגות של אנ"ש בענייני תפילה, שמחה, מקוה, חברים, וסבלנות מול בזיונות.

EN:
Translator's Addition — Summary: These entries move from the repair of thought and the seriousness of even one mental motion, to the inner faith of every Jew, the power of holy speech and books, the nullification of money-desire, attachment to Rabbeinu z"l at Rosh Hashanah and at the tziyun, and the transmitted practices of Anash in prayer, joy, mikveh, fellowship, and patience under disgrace.

Segment 65
HE:
תוספת המתרגם — צירים מרכזיים: א) תיקון ההרהור והמחשבה; ב) אמונה פנימית גם במי שנראה רחוק; ג) עיקריות הדיבור, הסיפור והספרים הקדושים; ד) ההתקשרות לרבינו ז"ל, למוהרנ"ת ז"ל ולאנ"ש; ה) שתיקה, דמימה וישוב הדעת במקום מחלוקת.

EN:
Translator's Addition — Central Axes: 1) the repair of thought and desire; 2) inward faith even where a person appears distant; 3) speech, story, and holy books as channels of life; 4) attachment to Rabbeinu z"l, Moharnat z"l, and Anash; 5) silence, stillness, and settled judgment in the place of dispute.

Segment 66
HE:
תוספת המתרגם — תרשים מבני: מחשבה אחת → שמירת הפה והאמונה → שיחת חברים ודברי הצדיק → התחזקות מעשית → תפילה, בטחון ושמחה → תיקון הנפש והחזרת השלום.
שלב
העבודה
הפרי
הרהור יחיד
שמירה על המחשבה ודיבורי אמונה
פחות רע ויותר טוב נצחי
ריחוק חיצוני
לימוד זכות והאמנה בנקודה הפנימית
פתח לתשובה
בלבול ומחלוקת
דמימה, שתיקה, הכנעה ושלום
כיבוי האש והחזרת האהבה
התקשרות
ספרים, ציון, ר"ה, חברים ותפילה
חיות חדשה בעבודת ה'
אות סא

EN:
Translator's Addition — Structural Diagram: one thought -> guarded speech and faith -> conversation with friends and words of the tzaddik -> practical strengthening -> prayer, trust, and joy -> repair of the soul and restoration of peace.
Stage
Avodah / Response
Fruit
A single thought
Guarding thought and speaking faith
Less evil and more eternal good
Outward distance
Judging favorably and trusting the inner point
An opening for teshuvah
Confusion and dispute
Stillness, silence, humility, and peace
The fire is quieted and love returns
Attachment
Books, tziyun, Rosh Hashanah, friends, and prayer
New life in avodas Hashem
Entry סא

Segment 67
HE:
כידוע שבין הדברים שירש מוהרנ"ת ז"ל מרבינו ז"ל היה גם השטריימל שלו, אבל אף פעם לא לבשו כי לא הרהיב עוז בנפשו ללבשו מחשש שלא יגידו עליו שהוא הרבי (כי מוהרנ"ת לא חבש שטריימל בשבת כידוע), רק בר"ה באומן היה מחזיקו בחיקו בשעת התפילה, והנה בזמן תבערת המחלוקת הנוראה הקיפו המתנגדים פעם בר"ה את הקלויז והמטירו אבנים על כל מי שיצא מהקלויז וגם על החלונות, וסגרו אנ"ש אז התריסים להנצל מחדירת האבנים שסיכנו את חיי המתפללים, אחר התפילה נשארו אנ"ש בהקלויז ולא יצאו החוצה עד יעבור זעם, ואמרו למוהרנ"ת לבל יסכן נפשו כעת ללכת לאכסנייתו, כי האספסוף של המתנגדים עומדים הכן בחוץ ליד הקלויז לעשות בהם שפטים בצאתם מהתפילה, בשמעו זאת התלהב מוהרנ"ת והתאזר בעוז רוחו ובכח רבינו ז"ל והוציא בזריזות את השטריימל של רבינו ז"ל מחיקו ולבשו ויצא כך החוצה, תיכף כשראוהו המתנגדים נפל עליהם אימתה ופחד וברחו על נפשם, וכך היתה הרווחה לאנ"ש לשוב לבתיהם לקיים סעודת יו"ט. (שמעתי מרי"מ קורמן ומרלוי"צ ז"ל)פעם אחת בפורים שלחו אנשיו של מוהרנ"ת אליו (כמדומה נגידי אנשיו מטשערין) בתוך המשלוח מנות גם שטריימל חדש (כי לא יכלו לסבול שאיש מורם כרבם מוהרנ"ת לא ילבש בשבת שטריימל כשאר הרבנים והמפורסמים) אבל זה היה למורת רוחו ואמר בהקפדה: "וואס וויל מען פין מיר איך זאל האנטאהן נחשים ועקרבים אויפן קאפ", וחזר זאת כמה פעמים. כל כך מאס וקץ בכבוד שחלקו לו כאילו דוקרים ועוקצים אותו נחשים ועקרבים. והיה בורח מן הכבוד כמטחוי קשת. אבל אחרי הפצרות מרובות חבש השטריימל בקושי רב כדי שלא לזלזל במתנת המשלוח מנות, אך לא הרגיש בנוח בלבישתו. ולא עברו ימים מועטים עד שנתקיים בו "רצון יראיו יעשה" כי כשנכנס לצרכיו בבית הכסא הניח השטריימל בחוץ כנהוג, ואך יצא יצא משם לא ראה כבר השטריימל במקומו ואיננו כי לקחו אותו, ושמח מאד מוהרנ"ת על העלמת השטריימל כמוצא שלל רב על שמן השמים פטרוהו מלחבוש דבר נגד רצונו ושאין רוחו נוחה מזה (שמעתי מר' איטשע מאיר קורמן)עיין בס' שיח שרפי קודש (ח"ב תרלג): שלא לבש גם בגדי משי כדרך הרבנים ושום בגד חשוב שלובשים. (שם תשכב): א' אמר לו "גיט מארגין, רבי!" ענה לו: "גיט מארגין, בעלפער!".
אות סב

EN:
As is known, among the things that Moharnat z"l inherited from Rabbeinu z"l was his shtreimel. Yet he never wore it, for he did not find boldness in his soul to wear it, out of concern that people might say of him that he was the Rebbe--for Moharnat did not wear a shtreimel on Shabbos, as is known. Only on Rosh Hashanah in Uman would he hold it in his bosom at the time of prayer. During the blazing period of the terrible dispute, the opponents once surrounded the kloyz on Rosh Hashanah and rained stones on anyone who left the kloyz, and also on the windows. Anash then closed the shutters to be saved from the stones entering, which endangered the lives of the worshippers. After the prayer, Anash remained in the kloyz and did not go outside until the anger would pass. They told Moharnat not to endanger his life now by going to his lodging, for the rabble of opponents stood ready outside near the kloyz to do violence to them when they left the prayer. When he heard this, Moharnat became aflame, girded himself with strength of spirit and with the power of Rabbeinu z"l, quickly took Rabbeinu z"l's shtreimel from his bosom, put it on, and went outside like that. Immediately, when the opponents saw him, dread and fear fell upon them and they fled for their lives. Thus there was relief for Anash, to return to their homes and fulfill the Yom Tov meal. I heard this from R' Yitzhak Meir Korman and from R' Levi Yitzhak z"l. Once on Purim, Moharnat's followers sent him, it seems the wealthy men among his followers from Tcherin, a new shtreimel within the mishloach manos, for they could not bear that an exalted man such as their rav, Moharnat, should not wear a shtreimel on Shabbos like the other rabbis and famous men. But this was against his spirit, and he said with strictness: "What do they want from me--that I should put snakes and scorpions on my head?" He repeated this several times. So much did he despise and loathe the honor they allotted him, as if snakes and scorpions were stabbing and stinging him. He fled from honor as from the range of a bowshot. Yet after many urgings he wore the shtreimel with great difficulty, so as not to slight the gift of mishloach manos, but he did not feel at ease wearing it. Not many days passed before there was fulfilled in him, "He does the will of those who fear Him"; for when he entered the beis hakisei, he placed the shtreimel outside, as is customary, and as soon as he came out from there he no longer saw the shtreimel in its place--it was gone, for someone had taken it. Moharnat rejoiced greatly over the disappearance of the shtreimel, like one who finds great spoil, that from Heaven they had exempted him from wearing something against his will and with which his spirit was not at ease. I heard this from R' Itshe Meir Korman. See Sich Sarfay Kodesh, Part II, 633: he also did not wear silk garments, as is the way of rabbis, nor any important garment that is worn. There, 722: Someone said to him, "Good morning, Rebbe!" He answered him: "Good morning, assistant teacher!"
Entry סב

Segment 68
HE:
ג' ויחי תש"ססיפר ר' נפתלי שפעם אחת בתפילת שחרית בראש חודש בהיותו מתפלל עם רבינו ז"ל וכבר התחילו להתפלל "הודו" כנהוג, הבחין בו רבינו ז"ל שעדיין לא טבל במקוה לפני התפילה, ניגש אליו רבינו ז"ל ואמר לו: נפתלי! מקוה? ויען ויאמר אליו: אלך אחר התפילה, אמר לו רבינו ז"ל: "ראש חודש דארף מען פריער גיין אין וואסער אריין" בראש חודש צריכים ללכת לטבילת מים קודם, כלומר קודם התפילה. כשמוע ר' נפתלי דברי קדשו של רבינו ז"ל, תיכף ומיד פשט והסיר הטלית וחלץ התפילין והלך בזריזות לטבול במקוה, וסיפר ר' נפתלי שאז נתקיים בו "ומורא רבך כמורא שמים" (אבות פ"ד) כי נפל עליו אימה ופחד מחמת הדברים הנמרצים שיצאו כחץ מקשת מפיו הק' של רבינו ז"ל, וגם זריזותו בטבילה זו היתה אז ממש שלא כדרך הטבע שכמעט פרח באויר בהליכתו למקוה וחזרתו מחמת רצונו לקיים דברי רבינו ז"ל וגם לא להפסיד התפילה בציבור עם רבינו ז"ל (שמעתי מרי"מ קורמן ז"ל)
אות סג

EN:
Tuesday of parashas Vayechi, 5760. R' Naftali related that once, during Shacharis on Rosh Chodesh, while he was praying with Rabbeinu z"l and they had already begun to pray Hodu, as is customary, Rabbeinu z"l noticed that he had not yet immersed in the mikveh before the prayer. Rabbeinu z"l approached him and said to him: "Naftali! Mikveh?" He answered him: I will go after the prayer. Rabbeinu z"l said to him: "On Rosh Chodesh one must enter the water earlier"--that is, on Rosh Chodesh one must go to immersion in water beforehand, before the prayer. When R' Naftali heard the holy words of Rabbeinu z"l, he immediately removed the tallis, took off the tefillin, and went with alacrity to immerse in the mikveh. R' Naftali related that then there was fulfilled in him, "the fear of your rav is like the fear of Heaven," for awe and fear fell upon him because of the forceful words that had emerged like an arrow from the holy mouth of Rabbeinu z"l. His alacrity in this immersion was then literally not according to nature, for he almost flew through the air in going to the mikveh and returning, because of his desire to fulfill the words of Rabbeinu z"l and also not to lose the public prayer with Rabbeinu z"l. I heard this from R' Yitzhak Meir Korman z"l.
Entry סג

Segment 69
HE:
סיפר מורינו הרב החסיד רבי אברהם סופר שטרנהרץ זצ"ל, שבימי נעוריו בהיותו אברך צעיר לימים נשתהא בעיר קרימנטשוק (שאחר כך ברבות הימים גר שם בעצמו וכיהן כמו"צ בקהילה זו), ולפנות בוקר כשהלך לטבול במקוה טהרה פגש שם את המרא דאתרא שהיה גאון ולמדן, וישאל את מורינו: מאין אתם? ויענהו כי הוא מעיר טשערין, וישאלהו שנית: הידעתם את הרב הגאון המרא דאתרא? ויען לו מורינו: אנכי מכירו וגם הנני נכדו כי הוא זקני אבי אמי, אז אמר לו הרב הנ"ל: תאמרו לו בשמי שיעזוב את הספרים הקטנים שהוא עוסק בכתיבתם ובהדפסתם (כי הרב מטשערין כתב עשרות ספרים חידושים וביאורים וליקוטים בספרי רבינו ז"ל ומוהרנ"ת ז"ל ובספרי תלמידי הבעש"ט והמגיד ז"ל) כי בגאונותו ובקיאותו העצומה ובמוחו החריף היה יכול להאיר את כל העולם בחיבוריו בספרי שו"ת וחידושי הלכות שהיה לתועלת הרבנים ומורי ההוראה, וחבל שאינו מקדיש עצמו לזה. כשחזר מורינו לעיר טשערין ומסר לזקינו כל דברי הרב דקרימנטשוק, אמר לו זקינו: אברהם! נעם מיר אראפ האט דעם ספר - הורד לי הספר הזה, והראה באצבעו על ספר שו"ת שחיבר הרב הנ"ל דקרימנטשוק, והראה לו שהגליונות מלאים מהגהות והערות על טעויות שהרב הנ"ל לא כיון להלכה. וכן הראה לו שגליונות השו"ע שהוא לומד בו מלאים וגדושים חידושי הלכות וביאורי דינים וכו', ונענה אז למורינו ואמר לו: יש בכחי לחבר בנגלה ספרי שו"ת וחידושים בהלכה ופלפול כדברי הרב הנ"ל, אבל אין עסקי בזה, כי אני מכין שו"ת לתוך הקבר אשר שם ישאלו שאלות נוקבות, ושם יהיו מוכרחים להשיב (כי כאן בעולם מיז איך נישט ענטפערין קיין תשובות, אבער איך גרייט צי א שו"ת אין קבר אריין), והפטיר לו את הכתוב: מה אשיב שולחי דבר, וכי יפקוד מה אשיבנו. ועל קוטב זה חיברתי כל אלו הספרים שיש בהם מענה ותשובה לכל השאלות הנוקבות הללו.אמר הכותב: עמוד מרעיד ומשתומם נוכח הדברים האלה הנוקבים ויורדים עד התהום, וראה בעיניך איך גאון קדוש ונורא כזה אשר לא חס על כבודו, ובצדקתו וענותנותו הגדולה עזב כבודו של עולם, הסתכל בעין האמת במה יזכה נער את ארחו, וכל מעיינו וכוונתו בספריו וליקוטיו לזכות את הרבים שיעשו בעלי תשובה אמיתיים שיוכלו להשיב שולחם דבר לעת פקודתם, וראה ועיין בעין האמת בספריו הנשגבים שהם: הפרפראות לחכמה על הליקוטי מוהר"ן - חדושים יקרים ונפלאים וקצת על הש"ס ע"פ דעת רבינו ז"ל, ורמזיו הנפלאים על הסיפורי מעשיות, והנחת השולחן על ג' חלקי שו"ע ע"פ המאמר הראשון בליקוטי מוהר"ן. וספר יקרא דשבתא, וירח האיתנים, וזמרת הארץ, וספר ליקוטי עצות השלם ד' חלקים מלוקט מליקוטי הלכות, וספרי לשון חסידים ודרך חסידים מלוקט מכל ספרי תלמידי הבעש"ט והמגיד ז"ל מדות ועצות יקרות ע"פ א"ב, ועל כולם צוואתו הנוראה ששם נראה ענותנותו וצדקתו הגדולה והזכרון מעלמא דאתי. מלבד הרבה כתבי יד שלא נדפסו והם נאבדו במשך הזמן, חבל על דאבדין ולא משתכחין.
אות סד

EN:
Our teacher, the chasidic rav R' Avraham Sofer Sternhartz zatzal, related that in the days of his youth, when he was a young married man, he stayed in the city of Kremenchug, where later in the course of years he himself lived and served as moreh tzedek in that community. Toward morning, when he went to immerse in the mikveh of purity, he met there the mara d'asra, who was a gaon and a scholar. The rav asked our teacher: From where are you? He answered that he was from the city of Tcherin. The rav asked him again: Do you know the gaon, the mara d'asra? He answered him: I know him, and I am his grandson, for he is my maternal grandfather. Then that rav said to him: Tell him in my name that he should leave the little books with which he occupies himself in writing and printing--for the Rav of Tcherin wrote dozens of books, novellae, explanations, and collections on the books of Rabbeinu z"l and Moharnat z"l and on the books of the disciples of the Baal Shem Tov and the Maggid z"l--because with his tremendous genius and breadth, and with his sharp mind, he could illuminate the entire world with his writings in responsa and halakhic novellae that would be of benefit to rabbis and teachers of halakhic ruling; it is a pity that he does not devote himself to this. When our teacher returned to the city of Tcherin and relayed to his grandfather all the words of the rav of Kremenchug, his grandfather said to him: "Avraham! Take down this book for me"--and he pointed with his finger to a book of responsa composed by that rav of Kremenchug. He showed him that the margins were full of glosses and notes on errors in which that rav had not aimed correctly at the halakhah. Likewise he showed him that the margins of the Shulchan Arukh from which he studied were full and laden with halakhic novellae and explanations of laws, and so forth. Then he answered our teacher and said to him: I have the power to compose, in the revealed part of Torah, books of responsa and novellae in halakhah and pilpul, as the rav said; but my occupation is not in this, for I am preparing responsa for the grave, where piercing questions will be asked and where one will be compelled to answer. In Yiddish: Here in this world I do not have to answer responsa, but I am preparing responsa to bring into the grave. He then concluded with the verse, "What shall I answer the One Who sends me a word?" and "When He takes account, what shall I answer Him?" Upon this axis I composed all these books, for in them there is an answer and response to all those piercing questions. The writer says: Stand, tremble, and be astonished before these words, which pierce and descend to the abyss. See with your eyes how such a holy and awesome gaon, who did not spare his own honor, in his great righteousness and humility abandoned the honor of the world, looked with the eye of truth at "With what shall a young man purify his path?" All his concern and intention in his books and collections was to benefit the many, that they should become true baalay teshuvah who could return word to their Sender at the time of their reckoning. See and examine with the eye of truth his exalted books: Parparaos LeChokhmah on Likkutay Moharan--precious and wondrous novellae, and somewhat on Shas according to the daas of Rabbeinu z"l; his wondrous allusions on Sippuray Maasiyos; and Hanachas HaShulchan on the three sections of Shulchan Arukh according to the first lesson in Likkutay Moharan; and the books Yekara DeShabbosa, Yerach HaEisanim, Zimras HaAretz, and the complete Likkutay Eitzos in four parts, collected from Likkutay Halakhos; and the books Leshon Chasidim and Derekh Chasidim, collected from all the books of the disciples of the Baal Shem Tov and the Maggid z"l, traits and precious counsels arranged by alef-beis; and above all, his awesome will, where one sees his great humility and righteousness and the remembrance of the World to Come. This is besides many manuscripts that were not printed and were lost over time; a pity for those that are lost and are not found.
Entry סד

Segment 70
HE:
מורינו ז"ל כשישב בעיר העתיקה בשנות תרח"צ – תש"ח היה מתפלל בבית מדרשינו (הנקרא רבי אלעזר מנדל'ס שול, אחרים קראו לו רבי דוד'ל שיל, ואח"כ מסרו הבית המדרש לחסידי ברסלב, הבית המדרש היה נמצא בחצר (הנקרא ג"כ וורשובר חצר) בקומה שלישית ליד ביהכ"נ הגדול תפארת ישראל הנקרא ניסן בק'ס שול) מקומו הקבוע של מורינו היה בפינה הימנית ליד החלון הפונה להר הבית מקום מקדשינו, לידו ישב רבי שלמה ווקסלר ז"ל, רבי שמואל הורוויץ ז"ל, רבי יעקב כהן ברזסקי ז"ל, תפילתו היה במתיקות נפלא מלה במלה בקול דממה דקה בלי סידור, ומדי פעם בפעם היה מפליט קול צעקה חרישית: אי! אי! אי! עם מחאת כפים. תפילתו עם הנץ היה לפלא בעיני כולם כי בדרך כלל היה מתחיל להתפלל ביחיד כשעה קודם הנץ הרבה לפני הציבור ובברכת גאל ישראל ראוהו מתחיל עם הציבור תפילת שמונה עשרה במדוייק עם הנץ.
אות סה

EN:
When our teacher z"l lived in the Old City during the years 5698-5708, he would pray in our beis midrash--called R' Elazar Mendel's shul; others called it R' Duvid'l's shul, and afterward the beis midrash was given over to the Breslov chasidim. The beis midrash was located in a courtyard, also called the Warsaw courtyard, on the third floor near the large synagogue Tiferes Yisrael, called Nisan Bak's shul. The fixed place of our teacher was in the right corner, near the window that faced the Temple Mount, the place of our Mikdash. Near him sat R' Shlomo Wexler z"l, R' Shmuel Horowitz z"l, and R' Yaakov Cohen Berezsky z"l. His prayer was with wondrous sweetness, word by word, in a still, thin voice, without a siddur. From time to time he would release a quiet cry: Oy! Oy! Oy! with clapping of hands. His prayer at sunrise was a wonder in the eyes of all, for generally he would begin to pray alone about an hour before sunrise, long before the congregation, and at the blessing Goel Yisrael they saw him begin the Shemonah Esray with the congregation, precisely at sunrise.
Entry סה

Segment 71
HE:
איש אחד מאנ"ש שאל את ר' נחמן טולטשינער איזה עצה או ענין, וענה לו מה שענה, אמר לו האיש הלא אותו הדבר שאלתי גם להרב ר' נפתלי והוא ענה לי אחרת מכפי שאמרת לי, והרי הוא תלמיד רבינו ז"ל? השיב לו ר' נחמן טולטשינער, אני איני יודע, אני קבלתי מתלמיד רבינו ז"ל שהלכה כמותו (שמעתי מרי"מ קורמן)
אות סו

EN:
A certain man from Anash asked R' Nachman Tultshiner for some counsel or matter, and he answered him what he answered. The man said to him: But I asked the same matter of the rav R' Naftali, and he answered me differently from what you told me--and he is a disciple of Rabbeinu z"l! R' Nachman Tultshiner answered him: I do not know; I received from a disciple of Rabbeinu z"l that the halakhah follows him. I heard this from R' Yitzhak Meir Korman.
Entry סו

Segment 72
HE:
איש אחד שאל עצה ממוהרנ"ת בהיותו בטעפליק ולא מיהר להשיבו על זה, ושוב שאל אותו וגם הפעם לא השיבו והפציר אותו כ"פ ובכן התחיל לדחוק את מוהרנ"ת שיתן לו עצה מיד, ענה מוהרנ"ת ואמר לו אני איני יכול לשית עצות בנפשי אם לאכול עוד כף מרק (בארשט) מהצלחת או כבר די לי במה שאכלתי, ואתה רוצה כבר שאתן לך מיד עצה? (שמעתי מרלוי"צ)
אות סז

EN:
A certain man asked counsel of Moharnat when he was in Teplik, and Moharnat did not hurry to answer him about it. He asked him again, and this time too he did not answer him; he urged him several times, and then began to press Moharnat to give him advice immediately. Moharnat answered and said to him: I cannot place counsels in my own soul whether to eat another spoonful of soup--borscht--from the plate, or whether what I have eaten is already enough for me; and you already want me to give you counsel immediately? I heard this from R' Levi Yitzhak.
Entry סז

Segment 73
HE:
מוהרנ"ת הדפיס הסיפורי מעשיות באוסטרהא שנת תקע"ו, ובחזרתו עם הספרים משם לביתו אזי בדרך נסיעתו ירד באמצע עם ספר אחד ונכנס לשדה או ליער ועמד ליד איזה אילן וקרא שם המעשה ראשונה של סיפורי מעשיות, ואחרי גמרו אמר שכל העולם צריך לשמוע מעשיות אלו ואפילו אילנות ושאר דצח"ם (שמעתי מרי"מ קורמן)
אות סח

EN:
Moharnat printed Sippuray Maasiyos in Ostroh in the year 5576. On his return from there to his home with the books, during his journey he got off in the middle of the way with one book, entered a field or forest, stood near a certain tree, and there read the first story of Sippuray Maasiyos. After finishing he said that the whole world needs to hear these stories--even trees and the rest of the inanimate, plant, animal, and speaking creation. I heard this from R' Yitzhak Meir Korman.
Entry סח

Segment 74
HE:
מוהרנ"ת עשה לו בית דפוס בביתו כדי להדפיס ספרי רבינו ז"ל וגם ספריו (כידוע מימי מוהרנ"ת והמכתבים) שנת תקע"ט ובשנת תקפ"ב לפני נסיעתו לא"י הספיק להדפיס חלק קטן (רק כ"ב תפילות) מהליקוטי תפילות וציין שנת תקפ"ב בפסוק: תחת אהבתי ישטנוני "ואני תפלה" גימטריא תקפ"ב שנת ההדפסה, ור"ת של פסוק זה הם מלת אותיות ורימז בזה המחלוקת והמסירות וההתנגדות והמלשינות להשלטונות שסגרו חדר הדפוס שלו והקושי הגדול להשיג האותיות, ואעפי"כ היה ה' בעזרו וזכה להוציא מכח אל הפועל להדפיס תפילות כאלו המחיין את כל העולם ומאירים עיני ישראל (שמעתי מהחסיד ר' יעקב ברזסקי הכהן (המכונה רבי יאנקיל כהן) ששמע מהחסיד רבי נפתלי כהן חותנו של ר' אברהם ב"ר נחמן ז"ל)א"ה: עי' במגילה דף יב. שדרשו שם "בן יאיר" שהאיר עיני ישראל בתפילתו.
אות סט

EN:
Moharnat made a printing press in his house in order to print the books of Rabbeinu z"l and also his own books, as is known from Yemay Moharnat and the letters. This was in the year 5579. In the year 5582, before his journey to Eretz Yisrael, he managed to print a small part--only twenty-two prayers--of Likkutay Tefillos. He indicated the year 5582 in the verse, "In return for my love, they accuse me; but I am prayer"; the words "and I am prayer" have the numerical value of 5582, the year of the printing. The initial letters of this verse form the word "letters," and through this he alluded to the dispute, the informing, the opposition, and the denunciations to the authorities that closed his printing room, and the great difficulty of obtaining the letters. Nevertheless, Hashem was his help, and he merited to bring from potential to actual the printing of such prayers, which give life to the whole world and illumine the eyes of Israel. I heard this from the chasid R' Yaakov Berezsky the kohen, called R' Yankel Cohen, who heard it from the chasid R' Naftali Cohen, the father-in-law of R' Avraham b'R' Nachman z"l. Author's note: See Megillah 12, where they expounded "Ben Yair"--that he illumined the eyes of Israel through his prayer.
Entry סט

Segment 75
HE:
מוהרנ"ת ז"ל אמר פעם: "מיט איין זאך איז מיר גיראטין וואס איך האב זיך אין גאנצן אוועק גילייגט פארן רעבין" (הצלחתי בדבר זה שהנחתי את עצמי לגמרי עבור רבינו ז"ל). היינו על ידי המסירות נפש שלו והבזיונות והחרפות והבושות שחירפוהו וגדפוהו קרוביו ואנשי עירו עבור התקרבותו לרבינו ז"ל, ולא הסתכל על כבודו כלל, וכן המחלוקת העצומה עליו ועל אנשיו אחר הסתלקות רבינו ז"ל שירדו לחייו ורדפוהו עד מות ר"ל עד שכתבו החולקים עליו ועל אנשיו להודפם לרודפם להומם ולאבדם וכו' ואעפי"כ עמד בצדקו ובנסיונו עד שעי"ז זכה למה שזכה ועלה ונתעלה במעלה עליונה מופלגת בהשגת אלקותו ית' עין לא ראתה וכו' ובזכותו זכינו אף אנו להתקרב לרבינו ז"ל לשאוב ממנו חיות והתעוררות לעבודתו ית' (שמעתי מהר' שמואל הלוי הורוויץ ז"ל, וכמדומה גם מר' גדליה ברגר ז"ל)
אות ע

EN:
Moharnat z"l once said: "In one thing I succeeded: that I laid myself down entirely for the Rebbe." That is, through his mesiras nefesh, and the disgraces, abuses, and shames with which his relatives and the people of his city abused and reviled him because of his drawing near to Rabbeinu z"l, and he paid no attention at all to his honor; and likewise the tremendous dispute against him and against his followers after the passing of Rabbeinu z"l, when they embittered his life and pursued him unto death, may the Merciful One save us, to the point that the opponents wrote concerning him and his followers to drive them away, pursue them, confound them, and destroy them, and so forth. Nevertheless he stood in his righteousness and in his trial. Through this he merited what he merited and ascended and was elevated to an exceedingly lofty level in the apprehension of His Godliness, may He be blessed--"no eye has seen," and so forth. Through his merit, we too merited to draw near to Rabbeinu z"l, to draw from him vitality and arousal to His blessed service. I heard this from R' Shmuel Halevi Horowitz z"l, and it seems also from R' Gedaliah Berger z"l.
Entry ע

Segment 76
HE:
מוהרנ"ת ז"ל אמר: שהיצר הרע בהסתתו את האדם לעבירה ר"ל מיינט ער נישט אזוי דיא עבירה אליין נאר ער מיינט דיא עצבות פין נאך דיא עבירה, ווארים אויף דיא עבירה ווייסט דער בעל דבר דאס דער מענטש קען נאך תשובה טאהן, אבער דיא עצבות פין דיא עבירה וועט איהם נישט לאזין תשובה טאהן, ווארים דארך דיא עצבות וועט ער אריין פאלין אין א יאוש אין א מרה שחורה אין וועט קיין מאל קיין תשובה נישט טאהן ר"ל (שמעתי מרלוי"צ ומרא"ח ז"ל ומזקני אנ"ש ז"ל)ועיין בשיח ח"ה אות מט בשם רבינו ז"ל
אות עא

EN:
Moharnat z"l said that when the yetzer hara incites a person to a sin, Heaven save us, it does not mean so much the sin itself; rather, it means the sadness after the sin. For regarding the sin, the Baal Davar knows that the person can still do teshuvah; but the sadness from the sin will not allow him to do teshuvah. Through that sadness he will fall into despair and black melancholy, and then he will never do teshuvah, may the Merciful One save us. I heard this from R' Levi Yitzhak, R' Eliyahu Chaim z"l, and the elders of Anash z"l. See also Sich, Part V, section 49, in the name of Rabbeinu z"l.
Entry עא

Segment 77
HE:
רבי אברהם ב"ר נחמן ז"ל אמר: שכל אחד שהוא מקורב לרבינו ז"ל צריך לחשוב על עצמו ולהרגיש שהוא כמו ננס על גבי הענק היינו שמצד עצמו הוא קטן ושפל כמו ננס הנמוך מאד, אבל מצד הענק הוא גדול מאד וגבוה מכולם (שמעתי מר' גדליה ברגר שכנראה שמע ממנו ז"ל. וגם מר' שמואל הורוויץ ז"ל)א"ה: יש לצרף השיחה מר' שלמה ווקסלר לגבי אביו הצדיק. והשיחה מביאור הליקוטים שע"י מוהרנ"ת וא"י אפשר לקבל מרבינו ז"ל
אות עב

EN:
R' Avraham b'R' Nachman z"l said that everyone who is close to Rabbeinu z"l must think about himself and feel that he is like a dwarf upon a giant: from his own side he is small and lowly, like a very low dwarf; but from the side of the giant, he is very great and higher than all. I heard this from R' Gedaliah Berger, who apparently heard it from him z"l, and also from R' Shmuel Horowitz z"l. Author's note: One should join to this the conversation from R' Shlomo Wexler regarding his tzaddik father, and the conversation from Biur HaLikkutim, that through Moharnat and Eretz Yisrael one can receive from Rabbeinu z"l.
Entry עב

Segment 78
HE:
מוהרנ"ת ז"ל כשבנה הקלויז באומן עבור הקיבוץ בר"ה, בעת גמר בניית הקלויז נכנס מוהרנ"ת בפנים לראות ולהסתכל אם הכל על מכונו כפי התכנית, ובהכנסו דרך הפתח נפל על ראשו איזה קרש חתיכת עץ (חטף בראשו חתיכת עץ שנפל מהתקרה) ואמר שמאז, היינו בחבטה הזאת, נפתחו לי מעיינות החכמה (שמעתי מר' אלי' חיים רוזין ז"ל) [כפול לעיל באות ב']
אות עג

EN:
When Moharnat z"l built the kloyz in Uman for the gathering on Rosh Hashanah, at the completion of the building of the kloyz he entered inside to see and examine whether everything was in its proper place according to the plan. As he entered through the doorway, a board, a piece of wood, fell upon his head--he received a blow on the head from a piece of wood that fell from the ceiling. He said that from then, that is, from that blow, the wellsprings of wisdom were opened for him. I heard this from R' Eliyahu Chaim Rosen z"l. This is repeated above, in entry Beis.
Entry עג

Segment 79
HE:
ר' מענדלי ליטוויק ז"ל היה גר באומן והיה אחד מגדולי תלמידי מהר"נ מטולטשין ז"ל, עובד ה' בכל לבו ונפשו, [הוא בא מעיר "האמעל" ששם היו הרבה מאנשי ליטא ולכן היה מכונה בשם ר' מנדלי ליטוויק], וכיתר אנ"ש בזמנו סבל ג"כ מהמתנגדים שרדפו וחרפו וגדפו וסיקלו באבנים את אנ"ש, פעם אחת פגע בו בחטף אבן בגופו מהמתנגדים והכאיב אותו מאד, והרים את האבן וצעק בשמחה: "איי איי אדומיט אדומיט, עס איז אלץ כדאי פאר דעם רעבנ'ס זאך". כלומר: חטפתי אבן טוב יהלום. והסביר שהכל כדאי בשביל ההתקרבות לרבינו ז"ל. וזה גם כן נחשב בגדר יסורים של אהבה שמרבים שכרם לעולם הבא כמאמר חז"ל. וזהו אחד מהדברים שבאים דייקא על ידי יסורים. וכמו שרמז (שאמר) רבינו ז"ל למוהרנ"ת: "סי וועט נאך אויף דיר אסאך איבער גיין". (שמעתי מידידנו החסיד ר' ב"צ אפטר ז"ל ומר' איטשע מאיר קורמן ז"ל ואח"כ גם מרלוי"צ ז"ל ומרא"ח רוזין ז"ל)אמר הכותב: כמדומה לי ששמעתי שלקח את האבן למשמרת שהאבן הזאת תהיה לעד שסבל בשביל רבינו ז"ל. (כאמור: אבן מקיר תזעק). וראה במכתבי ר' יצחק בן מוהרנ"ת ז"ל שכותב שם בנסיעתו לחברון: הגם שנזרק עלינו (מהערבים) קצת "אבנים טובות" רק היה בחסד...
אות עד

EN:
R' Mendeli Litvik z"l lived in Uman and was one of the great disciples of Maharan of Tultshin z"l, a servant of Hashem with all his heart and soul. He came from the city of Homel, where there were many people from Lita, and therefore he was called R' Mendeli Litvik. Like the other Anash of his time, he too suffered from the opponents, who pursued, abused, reviled, and stoned Anash. Once a stone from the opponents struck his body in passing and caused him great pain. He lifted the stone and cried out joyfully: "Ay, ay, a diamond, a diamond; it is all worthwhile for the Rebbe's matter." That is: I received a good stone, a jewel. He explained that everything is worthwhile for the sake of drawing near to Rabbeinu z"l. This too is considered in the category of sufferings of love, which greatly increase one's reward in the World to Come, as Chazal said. This is one of the things that come specifically through sufferings, as Rabbeinu z"l hinted, saying to Moharnat: "A great deal will yet pass over you." I heard this from our friend, the chasid R' Ben Tziyon Apter z"l, and from R' Itshe Meir Korman z"l, and afterward also from R' Levi Yitzhak z"l and R' Eliyahu Chaim Rosen z"l. The writer says: It seems to me that I heard that he took the stone as a keepsake, so that this stone would be a witness that he had suffered for Rabbeinu z"l; as it is said, "a stone will cry out from the wall." See also the letters of R' Yitzhak, son of Moharnat z"l, who writes there regarding his journey to Chevron: although some "precious stones" were thrown at us by the Arabs, it was only with kindness.
Entry עד

Segment 80
HE:
פעם אחת בתוך שיחתו עם אנ"ש בענין התורות הגבוהות והנוראות שבספר ליקוטי מוהר"ן, ענה ואמר: דיא תורות זענען נישט געזאגט גיווארן פון א געפאטער שטול, כלומר: מתוך ישיבה בנוח על כסא יפה ומרופד (כנהוג במפורסמים), אלא מתוך עבודות נוראות ויגיעות קשות, התבודדות אין פעלדער אין וועלדער, קאלטע מקוואות, ריבוי תעניתים וסיגופים... דער הייליגער רבי האט אויס גישפיגן זיין בלוט בייא דיא תורות. (שמעתי מידידנו החסיד ר' איטשע מאיר קורמן ז"ל וכמדומה גם מהחסיד ר' ב"צ אפטר ז"ל)
אות עה

EN:
Once, in the midst of his conversation with Anash regarding the high and awesome teachings in the book Likkutay Moharan, he answered and said: "These teachings were not said from a padded chair"--that is, from sitting comfortably on a fine cushioned chair, as is customary among famous leaders. Rather, they came from awesome services and difficult labors: hisbodedus in fields and forests, cold mikvaos, many fasts and self-mortifications. The holy Rebbe spat out his blood over these teachings. I heard this from our friend, the chasid R' Itshe Meir Korman z"l, and it seems also from the chasid R' Ben Tziyon Apter z"l.
Entry עה

Segment 81
HE:
שאלו אותו מהי הרגשתו בחסידות רבינו ז"ל יותר מהחסידות הקודמת שבא משם שהיה מקורב אליה מקודם. ענה ואמר: "דער אמת איז אומעדום, אבער דער אמת'ר אמת איז דא" - האמת הוא אצל כולם, אבל האמת לאמיתו הוא כאן אצל רבינו ז"ל. (שמעתי מרלוי"צ ורא"ח רוזין ורי"מ קורמן ורב"צ אפטר)
אות עו

EN:
They asked him what his feeling was in the chasidus of Rabbeinu z"l more than in the previous chasidus from which he had come, to which he had formerly been close. He answered and said: "Truth is everywhere, but the true truth is here"--that is, the truth is with everyone, but the truth in its utmost truth is here, with Rabbeinu z"l. I heard this from R' Levi Yitzhak, R' Eliyahu Chaim Rosen, R' Yitzhak Meir Korman, and R' Ben Tziyon Apter.
Entry עו

Segment 82
HE:
ר' מענדלי ליטוויק היה עוסק בלימודיו ובעבודת ה' יומם ולילה, והיה נוהג שלא לאכול הרבה ואפילו מה שאכל היה מאכל פשוט והכל כדי שלא יכבידו עליו המאכלים להפריעו מעבודת ה' ובפרט עבודת קימת חצות לילה. פעם אחת הזמינו הגביר ר' אבאל'ע מטשערין ז"ל לארוחת ערב דשינה כי רצה לקיים בו מצות הכנסת אורחים ת"ח (כמאמר חז"ל בברכות: כל המארח ת"ח בתוך ביתו כאילו הקריב תמידין) וסירב ר' מענדלי באומרו: "פארשטייט איהר, אז דאס בייכל (והראה בידו על בטנו) פאר זוכט א ייאייכל, וויל דאס שוין קיין חצות נישט אויפשטיין". כלומר בגלל הארוחה החשובה הזאת אינו רוצה להפסיד את החצות שלו. כל כך היה נזהר באכילתו שלא יגרם לו שום הפרעה בעבודת ה' (שמעתי מרלוי"צ ז"ל וכמדומה גם מרי"מ קורמן ז"ל).וידוע שר' אבאל'ע בעצמו היה קם תמיד בחצות לילה כמו שכתבתי במדור שלו. ועיין בס' שיח ש"ק אות ד-שכו.
אות עז

EN:
R' Mendeli Litvik was occupied with his studies and the service of Hashem day and night. He had the practice not to eat much, and even what he ate was simple food, all in order that the foods should not weigh him down and disturb him from the service of Hashem, and especially from the avodah of rising at Chatzos at night. Once the wealthy R' Abale of Tcherin z"l invited him to a substantial supper, because he wanted to fulfill with him the mitzvah of hachnasas orchim for a talmid chacham, in accordance with the saying of Chazal in Berakhos: whoever hosts a talmid chacham in his home is as if he offered the daily offerings. R' Mendeli refused, saying: "Understand: when this little belly"--and he pointed with his hand to his stomach--"tastes a little morsel, it no longer wants to get up for Chatzos." That is, because of this important meal he did not want to lose his Chatzos. So careful was he in his eating, that it should not cause him any disturbance in the service of Hashem. I heard this from R' Levi Yitzhak z"l, and it seems also from R' Yitzhak Meir Korman z"l. It is known that R' Abale himself always rose at Chatzos at night, as I wrote in his section. See Sich S.K., entry 4:326.
Entry עז

Segment 83
HE:
בלמדו הליקוטי מוהר"ן היה אומר בהתפעלות לאנשים שהיו אצלו: "האט אזעלכע תורות זענען גענומען גיווארן פין די הויכע היכלות אין מתיבתא דרקיעא" – התורות האלו הרי הם לקוחים מההיכלות הגבוהות שבמתיבתא דרקיעא (שמעתי מרב"צ אפטר ז"ל וכמדומה גם מר' יצחק מאיר קורמן ז"ל ומרא"ח רוזין)
אות עח

EN:
When he studied Likkutay Moharan, he would say with wonder to the people who were with him: "Such teachings were taken from the high chambers and from the heavenly academy"--these teachings are taken from the lofty chambers in the mesivta derakia. I heard this from R' Ben Tziyon Apter z"l, and it seems also from R' Yitzhak Meir Korman z"l and R' Eliyahu Chaim Rosen.
Entry עח

Segment 84
HE:
התלהבותו של ר' מנדלי ליטוואק ז"ל בעבודת התפילה שלו היתה נשגבה מאד כדוד רותח שהאדים עולים מתוכו כן ראו אצלו אדים עולים מעל טליתו בשעת תפילתו מרוב החום הבוער בקרבו, וכעין שמסופר על השרף ר' שמואל אייזיק ז"ל מגדולי תלמידי רבינו ז"ל. (שמעתי מרי"מ קורמן ז"ל)
אות עט

EN:
The fervor of R' Mendeli Litvak z"l in his avodah of prayer was very exalted. Like a boiling cauldron from which vapors rise, so they saw vapors rising from above his tallis during his prayer, from the great heat burning within him. This was similar to what is told about the fiery one, R' Shmuel Aizik z"l, one of the great disciples of Rabbeinu z"l. I heard this from R' Yitzhak Meir Korman z"l.
Entry עט

Segment 85
HE:
פעם אחת בא מושל העיר אומן עם אשתו ועוזריו לבקר את הקלויז שנבנה אז ברוב פאר והדר, כשנכנס פנימה ראה אחד מאנשי הקלויז עומד ומתפלל בכפים פרושות לשמים ומתחנן לפני בוראו ברחמים ותחנונים ובדביקות נפלאה, ומאד מאד התרגש מזה המושל עד שאמר להסובבים אותו: אילו הייתי גא-ט והיה מתחנן אלי ככה, הייתי נותן לו מיד ככל מבוקשו. והמתפלל הזה היה ר' מנדלי הנ"ל (שמעתי מרלוי"צ ז"ל)וראה עוד עליו בס' שיח ש"ק ח"ד אות רצט. שנג-שנו.
אות פ

EN:
Once the governor of the city of Uman came with his wife and assistants to visit the kloyz that had then been built with great beauty and splendor. When he entered inside, he saw one of the men of the kloyz standing and praying with palms spread toward Heaven, supplicating before his Creator with mercy, entreaties, and wondrous deveikus. The governor was very deeply moved by this, to the point that he said to those around him: If I were God and he were supplicating to me like this, I would immediately give him all that he requested. That worshipper was the above-mentioned R' Mendeli. I heard this from R' Levi Yitzhak z"l. See more about him in Sich S.K., Part IV, entries 299 and 353-356.
Entry פ

Segment 86
HE:
ר' שמחה'לי ז"ל מאומן (לא ידוע לנו שם משפחתו) אמרו עליו אנ"ש שכשמו כן הוא כי כל מהותו היה שמחה כי היה תמיד מלא שמחה והיה איש שמח להפליא. היה מחיה ומשמח האנשים באמרותיו הנעימים והמשמחים, מרגלא בפומיה לומר: מה שאומר רבינו ז"ל "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד" כך מוכרח להיות ואין מציאות אחרת כי בלי שמחה אין חיים כלל, ועיקר החיות מקבלים מהשמחה, וזהו עיקר הוויתו של האדם, כשהוא שמח הוא חי. גם היה איש פיקח ומיושב בדעתו.
אות פא

EN:
R' Simchale z"l of Uman--his family name is not known to us--was said by Anash to be as his name, for his entire being was joy. He was always full of joy, and he was a wondrously joyous man. He gave life and joy to people with his pleasant and gladdening sayings. It was a familiar saying in his mouth: What Rabbeinu z"l says, "It is a great mitzvah to be in joy always," must be so, and there is no other reality, for without joy there is no life at all. The principal vitality is received from joy, and this is the essence of man's existence: when he is joyous, he is alive. He was also an intelligent man and settled in his daas.
Entry פא

Segment 87
HE:
ר' שמחה'לי ז"ל היה לו עבודה מיוחדת בעטיפת הטלית, הרבה פעמים כשהיה מתעטף היה עומד מעוטף בטליתו זמן רב ואז היה מפזז ומכרכר בהמחאת כף וריקודים גם היה מתבודד ומשיח לבו בינו לבין קונו וכן היה גונח ומתאנח וצועק ובוכה מתוך שמחה (מעלת הבכיה כשהיא מתוך שמחה כמאמר רבינו ז"ל בליקוטי מוהר"ן סי' קעה) ועוד כמה עבודות וכו'. והיה נוהג לומר אז שהרבי אומר (בתורה ח') שבארבע כנפות הציצית שם הרוח חיים שמקבלים מהצדיק ועל כן טוב לעשות אז כל העבודות שצוה רבינו ז"ל. גם כשהיה לוקח הטלית והתפילין בידו להניחם היה נוהג להכריז ולומר: "דער רבי דערציילט אין סיפורי מעשיות (מעשה ד') אז אין שפאניא האבן אידן נישט גיטארט לייגן טלית ותפילין בפרהסיא, גילויבט השם ית' וואס שמחה'לי קען יא לייגן בפרהסיא" והיה רוקד וקופץ עם כיס הטלית ותפילין בשמחה רבה (שמעתי מרי"מ קורמן ז"ל)
אות פב

EN:
R' Simchale z"l had a special avodah in wrapping himself in the tallis. Many times, when he would wrap himself, he would stand wrapped in his tallis for a long time, and then he would leap and dance with hand-clapping and dances. He would also be misboded and speak out his heart between himself and his Maker, and likewise he would groan, sigh, cry out, and weep from within joy--the virtue of weeping when it is from within joy, as Rabbeinu z"l said in Likkutay Moharan, siman 175--and other avodos. He would say then that the Rebbe says, in Torah 8, that in the four corners of the tzitzis there is the living spirit that is received from the tzaddik, and therefore it is good to do then all the avodos that Rabbeinu z"l commanded. Also, when he would take the tallis and tefillin in his hand in order to put them on, he had the practice to proclaim and say: "The Rebbe tells in Sippuray Maasiyos, in Story 4, that in Spain the Jews were not permitted to put on tallis and tefillin publicly. Blessed be Hashem yisbarakh, that Simchale can put them on publicly." He would dance and jump with the tallis-and-tefillin bag in great joy. I heard this from R' Yitzhak Meir Korman z"l.
Entry פב

Segment 88
HE:
היה מרבה לעסוק בצדקה וחסד להחיות עניי אנ"ש שרעבו ללחם בפרט בתקופת מלחמת העולם הראשונה, והיה הולך בשמחה רבה אל הבעלי בתים לאסוף מהם לחם ושאר מצרכי מזון וגם עצים ונפט לבישול ולחימום הבית וכדומה שאר דברים הנצרכים למשפחות העניות. ואירע פעם שהלך אל בעל הבית אחד שלא חשק לתת לו לחם בנימוק שאין לו לתת, כשמוע זאת ר' שמחה'לי שאין לו, לא חשב הרבה, ותיכף ומיד לקח את שק הלחם שבידו ושפך את תכולתו בביתו, ואמר לו: "האט האט איהר ברויט ציא דער זעט", ומיד נס ויצא החוצה. והבעל הבית כשראה זאת צועק אחריו: מה עשיתם ר' שמחה'לי הלא יש לי ב"ה לחם ומזון בשפע ואיני צריך לבריות. ענה לו ר' שמחה'לי: הלא אמרתם לי שאין לכם לתת ובכן דאגתי שיהא לכם לחם בבית, ועכשיו שאני שומע שיש לכם אתם צריכים לתת, "אדער גיבן, אדער נעמען!" ומני אז ידע הבעל הבית שכשר' שמחה'לי בא לאסוף צריכים לתת לו בעין טובה.גם זכה להיות בארץ ישראל ולהתאבק בעפרה הקדוש (לא ידוע באיזה שנה), וגם שם נהג לעשות צדקה וחסד כהרגלו באומן ולאסוף מזון עבור עניי ארץ ישראל כי ראה שם משפחות עניים מרודים הסובלים קשות, וכדי להקל סבלם ומצוקתם רתם עצמו לפעולות צדקה להחיות נפשות רבות, ושמחה גדולה אפפה אותו שנפל בחלקו לעסוק בצדקה גם בארץ ישראל שאמרו חז"ל: אין צדקה כצדקת ארץ ישראל, וגם שמח בזה שעוזר לחיזוק היישוב בארץ ישראל.
אות פג

EN:
He occupied himself much with tzedakah and chesed to revive the poor of Anash, who hungered for bread, especially during the period of the First World War. He would go with great joy to householders to collect from them bread and other food supplies, and also wood and kerosene for cooking and heating the house, and similar things needed by the poor families. Once it happened that he went to one householder who did not desire to give him bread, with the claim that he had none to give. When R' Simchale heard that he had none, he did not think much; immediately he took the sack of bread in his hand and poured out its contents in that man's house, saying to him: "Here, here is bread for satiety." He immediately fled and went outside. When the householder saw this, he cried after him: What have you done, R' Simchale? I have, thank God, bread and food in abundance, and I do not need others. R' Simchale answered him: But you said to me that you have nothing to give, so I was concerned that you should have bread in the house; now that I hear that you do have, you must give--"Either give, or take!" From then on, that householder knew that when R' Simchale came to collect, he had to give him with a good eye. He also merited to be in Eretz Yisrael and to be covered with its holy dust--it is not known in what year. There too he practiced tzedakah and chesed as was his habit in Uman, collecting food for the poor of Eretz Yisrael, because he saw families of abject poor who were suffering severely. To ease their suffering and distress, he harnessed himself to acts of tzedakah to revive many souls. Great joy enveloped him that it had fallen to his portion to occupy himself with tzedakah also in Eretz Yisrael, of which Chazal said: there is no tzedakah like the tzedakah of Eretz Yisrael; and he rejoiced also that he was helping to strengthen the yishuv in Eretz Yisrael.
Entry פג

Segment 89
HE:
בעיר טשערין היה גר אחד מאנ"ש שמו ר' פסח זסלבסקי ז"ל (מכונה ר' פייסי) הוא היה נגיד ונשוא פנים ונכבד אצל אנ"ש, וגם שימש גבאי דקלויז באומן בר"ה, אבל איתרע מזליה באשה רעה כעסנית וקנטרנית יתר על המדה, והיא הגדישה הסאה לבייש אותו ברבים גם באמצע הרחוב ומטיחה בו עלבונות מחפירים שאין הדעת סובלתם. ואף פעם לא היה יכול לצאת ידי חובתה כי כל מה שעשה למענה לא היה ניחא לה, ואפילו המתנות היקרות שהיה מביא לה לא מצא חן בעיניה וזרקה לו על פניו. פעם אחת לפני פסח קנה בעבורה יין משובח מאד מיוחד לליל הסדר לד' כוסות. אחרי קידוש כשטעמה היין ולא ערב כ"כ לחיכה, צרחה לעומתו: הזהו היין הטוב שהבאת לי? ומרוב רגזנותה חטפה הבקבוק יין מהשולחן וזרקה לו על פניו, והשברי זכוכית פצעו אותו עד זוב דם, והוא במידת טובו וצדקתו לא אמר לה דבר והבליג על זה, רק קינח את פניו מדמו הנוטף והמשיך בעריכת הסדר כדרכו ומנהגו כאילו לא אירע דבר. ואמר בבדיחותא להמסובין שנדהמו מהמקרה המביש הזה, לבל ידאגו מזה כלל, כי כעת נתקיים בו הכתוב שיאמרו עוד מעט בהגדה: "ואראך מתבוססת בדמיך, ואומר לך בדמיך חיי" וכו'. וזהו אחת מני רבות שסבל מאד ממנה אבל קבלם באהבה מרוב צדקתו וטוב לבו.והיה רגיל לומר כדרך אנ"ש "דאס איז מיין ביין" - "עצם מעצמי", ואין ברירה אחרת כי זהו חלקי וגורלי מן השמים, בפרט שיש מתן שכרה בצדה שאין רואים פני גיהנם כמאמר חז"ל. אבל בנידון דידן התערב הרב מטשערין ז"ל ופנה אל ר' פסח ז"ל ואמר לו כדברים האלה: מילא אם כל העלבונות והבזיונות הפוגעים בכבודך נשארים בביתך בינך לבינה, ואתה סבלן וסלחן ומוחל על כבודך זוהי זכותך המלאה לסבול ולחיות אתה, אבל אם היא יוצאת נגדך בחירופים וגידופים גם ברבים בתוך השוק, זה כבר פוגע בכבוד אנ"ש והם אינם חייבים כלל בענין זה, ואינך יכול לוותר על כבודם, ואתה צריך להבין בעצמך שאינך יכול להמשיך בדרך זו הגורמת בזיונות לאנ"ש. ר' פסח ציית לדברי הרב ז"ל והלך וגירשה, אבל היא בגלל התנהגותה המבישה המפורסמת התרחקו כולם ממנה ולא מצאה בן זוג שיתחתן אתה, ונשארה בודדה וגלמודה בלי פרנסה, ולכן בטוב לבבו קיבל עליו ר' פסח לפרנסה ולכלכלה בכבוד כל ימי חייה, וקיים בה: ומבשרך אל תתעלם (שמעתי מרלוי"צ)א"ה: היו כמה מאנ"ש שנתברכו בנשים מעין אלו וסבלו רבות לאין שיעור, אחד פחות ואחד יותר, וקבלו באהבה ובשמחה באמונה ובטחון כל מה שעבר עליהם מסבל אשת נעורים, זה בכה וזה בכה. כי רבינו ז"ל הקפיד מאד מאד שלא לגרש אשת נעורים. גם במכתבו כותב בהאי לישנא: "ווארים אשת נעורים איז נישט ציא קריגן". ומוהרנ"ת ז"ל ג"כ כותב במכתבו לר' יעקב שסבל קשות מאשתו ומחמיו וחמותו בזמן המחלוקת, שבל יבגוד באשת נעוריו וכו'. ולכן נהגו אנ"ש על כל צרה שלא תבוא לא להפרד מאשת נעורים עד קצה האחרון רק אם מוכרח לגרשה ע"פ הלכה ה"י.
אות פד

EN:
In the city of Tcherin lived one of Anash whose name was R' Pesach Zaslavsky z"l, called R' Paisy. He was a wealthy man, dignified and respected among Anash, and he also served as gabbai of the kloyz in Uman on Rosh Hashanah. But his fortune was impaired by a bad wife, angry and quarrelsome beyond measure. She overflowed the measure by shaming him in public, even in the middle of the street, hurling at him humiliating insults that the mind cannot bear. He could never fulfill his obligation to her, for whatever he did for her was not acceptable to her; even the expensive gifts he brought her did not find favor in her eyes, and she threw them in his face. Once before Pesach he bought for her very fine wine, specifically for the Seder night, for the four cups. After kiddush, when she tasted the wine and it was not so pleasant to her palate, she screamed at him: Is this the good wine that you brought me? Out of her great rage, she grabbed the wine bottle from the table and threw it in his face; the shards of glass wounded him until blood flowed. In his goodness and righteousness he said nothing to her and restrained himself. He merely wiped his face from the dripping blood and continued conducting the Seder according to his way and custom, as if nothing had happened. He said jokingly to those seated there, who were stunned by this shameful incident, that they should not worry about it at all, for now there had been fulfilled in him the verse that they would soon say in the Haggadah: "I saw you wallowing in your blood, and I said to you: In your blood, live," and so forth. This was one among many incidents; he suffered greatly from her, but he accepted them with love, from his great righteousness and good heart. He would customarily say, in the manner of Anash, "This is my bone"--"bone of my bones"--and there is no other choice, for this is my portion and lot from Heaven; especially since its reward comes at its side, that one does not see the face of Gehinnom, as Chazal said. But in this case the Rav of Tcherin z"l intervened and turned to R' Pesach z"l, saying to him approximately these words: Granted, if all the insults and disgraces that touch your honor remain in your house, between you and her, and you are patient and forgiving and forgo your honor, this is your full right, to suffer and live with her. But if she comes out against you with abuses and revilings also in public, in the marketplace, this already touches the honor of Anash, and they are not obligated at all in this matter. You cannot forgo their honor. You must understand on your own that you cannot continue in this way, which causes disgrace to Anash. R' Pesach obeyed the words of the rav z"l and went and divorced her. But because of her publicly known shameful conduct, everyone distanced themselves from her, and she did not find a spouse who would marry her. She remained alone and solitary without livelihood. Therefore, in his good heart, R' Pesach accepted upon himself to support and sustain her honorably all the days of her life, and he fulfilled toward her: "Do not hide yourself from your own flesh." I heard this from R' Levi Yitzhak. Author's note: There were several among Anash who were blessed with wives of this kind and suffered immeasurably--one less and one more--and accepted with love, joy, faith, and trust everything that passed over them from the suffering of a wife of youth, one in this way and one in that way. For Rabbeinu z"l was very, very strict not to divorce a wife of youth. In his letter too he writes in this language: "For a wife of youth cannot be obtained." Moharnat z"l likewise writes in his letter to R' Yaakov, who suffered severely from his wife and from his father-in-law and mother-in-law during the time of the dispute, that he should not betray the wife of his youth, and so forth. Therefore Anash practiced, regarding any trouble that may not come, not to separate from a wife of youth until the very last limit, except when he must divorce her according to halakhah; may Hashem preserve us.
Entry פד

Segment 90
HE:
שיחה מהכנסת אורחים מאחד מאנשי שלומינואחד מחשובי וגדולי אנ"ש (צריכים לברר אצל אנ"ש מי היה) האריך פעם בשיחתו מגודל מעלת מצות הכנסת אורחים עד שחז"ל אמרו שהיא גדולה יותר מקבלת פני השכינה. ולכן אמר רבינו ז"ל לבתו: א אורח, נאך א שטיקל בילקע אין א שטיקל טישטאך. כלומר שצריך לדאוג ולהשתדל בשבילו ככל האפשר בסבר פנים יפות ובשמחה למלאות כל מחסורו בעת הזאת שירגיש טוב ונוח בביתו של בעל הבית, וכעין שאמרו חז"ל בעבד עברי ע"פ כי טוב לו עמך – עמך במאכל ובמשתה ובמצעות נאות. וכשמגיש לפניו לאכול הסעודה יתן לו מהמשובח והיפה שבמאכל, ולתת לו אוכל הרבה לשובע אם זקוק לכך. ואף אם הוא רואה שהוא מרבה לאכול יותר מכדי שבעו אעפי"כ לא ידבר אתו אז משבירת תאוות אכילה, ושיסתפק במועט וכדומה, כי צריך לדאוג עבור גשמיותו במאכלים בריאים וכשרים בלי חשש כמובן. [ורבינו ז"ל אומר בספר המדות: תיקון הגוף קודם לתיקון הנפש]. אבל לא עבור רוחניותו. ואדרבא ידבר אתו בגודל מעלת האכילה שאז מקבלים הארת הרצון וכו' ושעל ידי אכילתם של ישראל נעשה יחוד קוב"ה ושכינתיה וכו' כדברי רבינו ז"ל. ועוד דברים דומים, וח"ו להפסיקו מהאוכל בדברים שליליים של תאות אכילה כנ"ל.וכן הדבר לגבי לינה ושינה אצלו, צריך להכין לו מטה מוצעת במצעות נאות וכרים וכסתות וסדינים נקיים ומכובסים שיהא נוח וטוב לו לישן במטה המוכנת עבורו, וידאג אז שיישן וינוח בטוב לו כל הלילה. ולא לדבר אתו מענין קימת חצות לילה (כדי שלא יחשוד האורח בבעה"ב שאינו רצוי לו במה שישן אצלו), וכ"ש שלא לעוררו בחצות לילה כי זה גובל בגזילה שאינה חוזרת כמובא בהלכה (עיין בחושן משפט הלכות גזילה בבאר היטב סימן?) רק אם האורח בעצמו מפציר בבעל הבית שיעיר אותו בחצות לילה כדי לערוך "תיקון חצות" אז יכול להתרצות אליו להקיצו משנתו. ואעפי"כ נהגו גדולי אנ"ש שלא לעוררו אפילו אם מבקש ממנו, ואם הוא קם בעצמו יקום. וכן אם האורח בא במיוחד לישן אצלו בכוונה תחילה שיקומו יחדיו בחצות ולעסוק בעבודת ה' כאשר נדבר ביניהם מקודם, אשרי להם. ואם הבעה"ב רוצה לדבר מענין שבירת התאוות שבמאכל ושינה והסתפקות במועט וכדומה ידבר אתו ויעורר אותו על זה בזמן אחר שאינו אורח אצלו, אבל בזמן שהוא מתארח אצלו הרי הוא בכי יתן מהטוב והמשופר לאורח, ואדרבא יעורר תאבונו במטעמים ומעדנים, וישאל אותו מידי פעם בפעם אם מספיק לו האוכל, ואם ערב לו המאכל, ואולי הוא רוצה משהו אחר לאכול כדי להנעים לו שבתו בביתו כאילו השכינה כנגדו.והיו מאנ"ש שנהגו ללבוש בגדים נאים וגם בגדי שבת לכבוד האורח כאילו מקבל פני שכינה. ומספרים על הצדיק ר' מיכלי ז"ל נכד מוהרנ"ת ז"ל שמצות הכנסת אורחים היה אצלו ברום המעלות. היה מכין לאורח ככרות גדולות שלא יבוש האורח מלאכול הרבה. והיה בעצמו מציע המטה ושוכב בה לנסות אם המטה טובה ונוחה בשביל האורח. והיה לו ארון מיוחד למצעות המיטה עם לבנים חדשים בשביל האורח אם הוא זקוק לזה. והיה משחיז את הסכין עבור האורח שיוכל לחתוך היטב מהלחם, ולפעמים היה הוא בעצמו חותך את הפרוסות במדה מרובה מפני שאולי האורח יתבייש לפרוס הרבה.
אות פה

EN:
A conversation about hachnasas orchim from one of Anash. One of the important and great men of Anash--it must be clarified among Anash who he was--once spoke at length about the greatness of the mitzvah of hachnasas orchim, to the point that Chazal said it is greater than receiving the face of the Shechinah. Therefore Rabbeinu z"l said to his daughter: "A guest--another piece of roll and another piece of tablecloth." That is, one must care and endeavor for him as much as possible, with a pleasant countenance and with joy, to fill all his lack at that time, so that he should feel good and comfortable in the house of the host. This is like what Chazal said regarding a Hebrew servant on the verse, "for it is good for him with you"--with you in food, in drink, and in pleasant bedding. When he serves him the meal to eat, he should give him from the best and finest of the food, and give him much food to satiety if he needs it. Even if he sees that the guest is eating more than enough to be satisfied, nevertheless he should not then speak with him about breaking the desire for eating, or about being satisfied with little, and the like. For he must be concerned for the guest's bodily needs, with healthy and kosher foods, without any concern, of course. Rabbeinu z"l says in Sefer HaMidos: repair of the body comes before repair of the soul. But not for his spirituality. On the contrary, he should speak with him of the greatness of eating, that then one receives the illumination of will, and that through the eating of Israel there is made the yichud of the Holy One, blessed be He, and His Shechinah, and similar teachings, in accordance with the words of Rabbeinu z"l. Heaven forbid that he should interrupt him from eating with negative words about the desire for eating, as above. So too regarding lodging and sleep with him: he must prepare for him a made bed with pleasant bedding, pillows and blankets, and clean, laundered sheets, so that it should be comfortable and good for him to sleep in the bed prepared for him. He should be concerned that he sleep and rest well the whole night. He should not speak with him about rising at Chatzos, so that the guest not suspect the host that he is unwanted because he sleeps there. Certainly he should not wake him at Chatzos, for this borders on a form of theft that cannot be returned, as brought in halakhah; see Choshen Mishpat, laws of theft, Be'er Heitev, siman unknown. Only if the guest himself urges the host to wake him at Chatzos to recite Tikkun Chatzos may he agree to wake him from his sleep. Nevertheless, the great men of Anash practiced not to wake him even if he asked; if he rises by himself, let him rise. Likewise, if the guest came specifically to sleep at his house with the initial intention that they would rise together at Chatzos and occupy themselves in the service of Hashem, as they had spoken between them beforehand, fortunate are they. If the host wants to speak about breaking the desires for eating and sleep, and about being satisfied with little, and the like, he should speak with him and arouse him to this at another time, when he is not his guest. But at the time that he is a guest with him, he is in the aspect of giving from the good and improved to the guest. On the contrary, he should awaken his appetite with delicacies and delights, and ask him from time to time whether the food is enough for him, whether the food is pleasant to him, and perhaps he wants something else to eat, in order to make his stay in his house pleasant, as if the Shechinah stood opposite him. Some among Anash had the practice to wear fine clothing, and even Shabbos clothing, in honor of the guest, as if receiving the face of the Shechinah. They relate of the tzaddik R' Mikhli z"l, grandson of Moharnat z"l, that the mitzvah of hachnasas orchim was with him at the highest levels. He would prepare large loaves for the guest so that the guest should not be ashamed to eat much. He himself would make the bed and lie in it to test whether the bed was good and comfortable for the guest. He had a special cupboard for bedding, with new linens for the guest if he needed them. He would sharpen the knife for the guest so that he could cut well from the bread; and sometimes he himself would cut the slices in abundant measure, because perhaps the guest would be ashamed to cut much.
Entry פה

Segment 91
HE:
להחזיר עטרה ליושנהאנא עובדא ידענא מהחסיד המנוח איש החסד הנפלא היקר באנ"ש רבי יונה לאבל ע"ה, שבתקופת לימודו בישיבת "חיי עולם" בירושלים ת"ו, היה מנהגו לפני הלימודים לומר התפילות שבספר "שערי ציון" המסודרים לימי השבוע בהשתפכות הנפש ובהשתוקקות נמרץ, ומדי פעם בפעם באמצע אמירתו השתפך נפשו בלב מלא געגועים להש"י ופורש כפיו ומרים עינים לשמים ואומר בלשון אידיש: רבונו של עולם! טאטע אין הימעל! טייערער באשעפער! איך בין דאך פארט דיין קינד, האב טאקע רחמנות אויף מיר, העלף מיר איך זאל שוין זיין פין יעצט האן אנערליכער איד אזוי וויא דו ווילסט. יונה וויל דיר דינען באמת. וכהנה וכהנה הוסיף להתחנן לפניו ית' בנפש שוקקה בדברי ריצויים ופיוסים וכו'. ולפעמים היה קצת מאריך בשיחתו לפני קונו. ואח"כ פנה ללימודיו. וסיפרו בני הישיבה שישבו בסמוך לו שהמלים הלבביים האלו חדרו בלבם ונתעוררו עד כדי דמעות ממש. וכשהעירו לו מההנהלה באמרם אליו: כאן בישיבה לומדים ולא אומרים תפילות! השיב להם: טייערע ברידער, האט איהר אמאל פאר זוכט זאגן "שערי ציון" פארן לערנין, וויא אזוי עס לערנט זיך נאך דעם, סע איז דאך א אנדער סארט לערנין פאר הש"י וואס ער איז א שומע תפילה אין א מלמד תורה. ובפעם אחרת כשאמרו לו: תפילות קענסטו זאגן גם בבתי הכנסת הספרדיים (כי שם רגילין לומר כל מיני תפילות), כאן משלמים בשביל לימוד תורה! ענה להם: נעמען געלט פארן לערנין? חלילה, איך נעם געלט פארן קומען אין ישיבה, פארן לערנין באצאלט דער אויבערשטער. היוצא מסיפור זה שאנו רואים איך חסיד ברסלב מובהק היה שוקד על ה"שערי ציון" בקביעות והיה לו חיות גדול מזה.
אות פו

EN:
To restore the crown to its former place. I myself know the fact concerning the departed chasid, the wondrous man of chesed, precious among Anash, R' Yonah Label, peace be upon him. During the period when he studied in the yeshiva Chayei Olam in Yerushalayim, may it be rebuilt, his custom before the studies was to say the prayers in the book Shaaray Tziyon that are arranged for the days of the week, with outpouring of soul and intense yearning. From time to time, in the middle of his recitation, he would pour out his soul with a heart full of longing for Hashem yisbarakh, spread out his palms, lift his eyes to Heaven, and say in Yiddish: Master of the World! Father in Heaven! Precious Creator! After all, I am still Your child; therefore truly have mercy on me. Help me, that from now I should already be an ehrlicher Yid as You desire. Yonah wants to serve You in truth. He would add more and more entreaties before Him, blessed be He, with a yearning soul, with words of appeasement and supplication, and so forth. Sometimes he would lengthen somewhat in his conversation before his Maker, and afterward turn to his studies. The students of the yeshiva who sat near him related that these heartfelt words entered their hearts and aroused them to actual tears. When the administration rebuked him, saying to him: Here in the yeshiva one studies and does not say prayers, he answered them: Precious brothers, have you ever tried saying Shaaray Tziyon before learning, to see how the learning goes afterward? It is a different sort of learning before Hashem yisbarakh, Who is a Hearer of prayer and a Teacher of Torah. On another occasion, when they said to him: You can say prayers also in the Sephardic synagogues--for there they are accustomed to say all sorts of prayers; here they pay for Torah study--he answered them: To take money for learning? Heaven forbid. I take money for coming to the yeshiva; for the learning, the Eibershter pays. What emerges from this story is that we see how a clear Breslov chasid would be constant in Shaaray Tziyon and had great vitality from it.
Entry פו

Segment 92
HE:
וזכורני שבימי נעורי ובחרותי הבחנתי בכמה מאנ"ש שישבו ואמרו "שערי ציון", רבי שמואל הורביץ היה רגיל בתפילות אלו (וכמו שכתב בספריו). ושמעתי שאנ"ש בפולניא היו נזהרים לומר כל יום "שערי ציון" חק ולא יעבור. היו כאלו שאמרו זאת בחצות לילה, והיו כאלה שאמרו בבוקר אחרי התפילה, איש איש כמנהגו, אשרי להם!
אות פז

EN:
I remember that in the days of my youth and young manhood I noticed several men of Anash who sat and said Shaaray Tziyon. R' Shmuel Horowitz was accustomed to these prayers, as he wrote in his books. I heard that Anash in Poland were careful to say Shaaray Tziyon every day, a fixed rule that would not pass. Some said it at Chatzos at night, and some said it in the morning after the prayer, each person according to his custom. Fortunate are they!
Entry פז

Segment 93
HE:
דברתי פעם עם ר' לוי יצחק בענין זה ואמרתי לו שאחד מאנ"ש אמר לי שהוא אינו אומר התפילות שב"שערי ציון" מחמת שיש לו ה"ליקוטי תפילות", והקפיד מאד ר' לוי יצחק ואמר שזה טעות גמור לחשוב זאת, כי מוהרנ"ת בעצמו היה אומר "שערי ציון". ורבינו ז"ל נתן יום קיץ שלם על ה"שערי ציון" (כמבואר בשיחות הר"ן אות קסג). ולא בא לגרוע ח"ו מתפילות אחרות, אדרבא, אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך. ואני ראיתי במו עיני איך כל זקני אנ"ש באומן ושאר עיירות החזיקו בתדירות בה"שערי ציון" ואמרו בזה גם התיקון חצות, והקריאת שמע שעל המיטה ע"פ האריז"ל. ושאר התפילות המסודרים שם על כל יום, עד שמתוך ההרגל היו מצטטים בשיחתם כל מיני לשונות מעוררים ומחזקים מתוך תפילות אלו.[עוד סיפר פעם אחת הייתי בטולטשין והלכתי לבית המדרש ופגשתי שם את רבי מיכלי נכד מוהרנ"ת ז"ל וראיתיו יושב עם ה"שערי ציון" ואומר התפילות מיט אזא זיסקייט סע איז צי אין אלע גלידער, יעדער ווארט איז גיווען ציקער זיס = על כל זה הועבר קו]ושמעתי מרבי אברהם ב"ר נחמן ז"ל שפעם אחת שמע את רבי מיכלי נכד מוהרנ"ת ז"ל (שהיה דרכו לדבר תמיד מעבודת ה' ומיראת שמים ומהתכלית וכו' ע"פ דעת רבינו ז"ל) שבשיחתו הרחיב את הדיבור על מה שכתוב ב"שערי ציון" בהתפילה ליום שני "והודיעני הדרך שאפיק דרכי הענוה" והאריך בענין זה במתק שפתיו בענין הענוה אשר יש בזה כמה דרכים אבל אינם אמיתיים כי יש ענוה שהיא תכלית הגדלות ויש ענוה שהיא שלימזלניק ועצלות, ומאחר שאין יודעים מהו ענוה ושפלות אמיתי, צריכים רק לבקש מהש"י שנזכה לענוה אמיתיית כמובא בליקוטי מוהר"ן (בסימן י"א ובח"ב סימן כ"ב. ע"ב. ועוד). ולזה מבקש שם בהתפילה: והודיעני הדרך וכו' היינו הדרך האמיתי של הענוה. ור' אברהם ב"ר נחמן התפעל מאד מנועם דבריו שנאמרו באמת ובתמים ובענוות חן ונענה ואמר "ער רעדט וויא אנהערליכער איד" - הוא מדבר כמו יהודי כשר וירא. וידוע שרבי מיכלי הצטיין מאד בענותנותו ושפלותו כי היה שפל ברך וברח מן הכבוד ומכל מיני התמנות שמא ילכד בגאות. ויש כמה סיפורים ממנו עד כמה התרחק מן הכבוד. וידוע העובדא כשרצו למנותו "בעל מוסף" בראש השנה באומן מחמת קולו הנעים והיראת שמים שלו (אחרי פטירת רבי לייבלי קוסטנטינר) סירב בכל תוקף לקבל זאת מפני חשש כבוד וגיאות.והמשיך ר' לוי יצחק מכאן אנו רואים גדולת מעלת אמירת "שערי ציון" ואיך אפשר להגיד כדברים האלה, ואדרבא מי שאמר לך זאת צריך להתחרט על דיבוריו, ויתחיל ביתר שאת לומר בכל יום ה"שערי ציון" כנהוג, ואז טוב לו בזה ובבא לנצח נצחים. וגם אמר רלוי"צ בדרך בדיחותא: למה הוא צריך להתפלל שיאמר "ליקוטי תפילות" במקום זה.
אות פח

EN:
I once spoke with R' Levi Yitzhak about this matter, and I told him that one of Anash had said to me that he does not say the prayers in Shaaray Tziyon because he has Likkutay Tefillos. R' Levi Yitzhak was very strict and said that this is a complete mistake to think such a thing, for Moharnat himself said Shaaray Tziyon. Rabbeinu z"l gave an entire summer day to Shaaray Tziyon, as explained in Sichos HaRan, section 163. This does not come to diminish, Heaven forbid, from other prayers; on the contrary, grasp this and also do not withdraw your hand from that. I saw with my own eyes how all the elders of Anash in Uman and the other towns constantly held Shaaray Tziyon and also recited in it Tikkun Chatzos, and Krias Shema She'al Hamitah according to the Ari z"l, and the other prayers arranged there for every day, until from the habit they would quote in their conversations all sorts of arousing and strengthening expressions from these prayers. [He further related: Once I was in Tultshin, and I went to the beis midrash and met there R' Mikhli, grandson of Moharnat z"l. I saw him sitting with Shaaray Tziyon and saying the prayers with such sweetness that it went through all the limbs; every word was sugar-sweet. A line was drawn through all of this.] I heard from R' Avraham b'R' Nachman z"l that once he heard R' Mikhli, grandson of Moharnat z"l--whose way was always to speak of the service of Hashem, of fear of Heaven, of the tachlis, and so forth, according to the daas of Rabbeinu z"l--and in his conversation he expanded upon what is written in Shaaray Tziyon, in the prayer for Monday, "and inform me of the way by which I may bring forth the paths of humility." He spoke at length about this, with the sweetness of his lips, concerning the matter of humility. There are several paths in this, but they are not true; for there is a humility that is the ultimate of greatness, and there is a humility that is helplessness and laziness. Since we do not know what true humility and lowliness are, we must only ask Hashem yisbarakh that we merit true humility, as brought in Likkutay Moharan, siman 11 and Part II, siman 22, 72, and elsewhere. For this he asks there in the prayer: "and inform me of the way," and so forth--that is, the true way of humility. R' Avraham b'R' Nachman was very moved by the pleasantness of his words, which were said in truth and simplicity and with humble grace, and he answered and said: "He speaks like an ehrlicher Yid." It is known that R' Mikhli was greatly distinguished in his humility and lowliness, for he was low of spirit and fled from honor and from every kind of appointment, lest he be trapped in pride. There are several stories about him, how far he distanced himself from honor. It is known that when they wanted to appoint him as Baal Musaf on Rosh Hashanah in Uman because of his pleasant voice and his fear of Heaven, after the passing of R' Leibele Konstantiner, he forcefully refused to accept this because of the concern for honor and pride. R' Levi Yitzhak continued: From here we see the great virtue of saying Shaaray Tziyon; how can one say such words? On the contrary, the one who told you this needs to regret his words, and should begin with greater strength to say Shaaray Tziyon every day as is customary, and then it will be good for him in this world and in the next for all eternity. R' Levi Yitzhak also said jokingly: Why does he need to pray that he should say Likkutay Tefillos instead of this?
Entry פח

Segment 94
HE:
שמעתי מכמה מאנ"ש שהיו נוהגין לומר המסירת התנועות להשי"ת המובא בשיחות הר"ן (בסימן ב' ובסימן רל"ח) מיד אחרי אמירתם "מודה אני" וכו' ונטילת ידים, בנוסח הזה: רבונו של עולם, הריני משליך יהבי עליך וסומך עליך לבד, ואני מוסר היום כל התנועות שלי ושל בני ושל כל התלויים בי, וכל ההתנהגות והענינים של כל היום (בשבת יאמר: של כל יום השבת, וביום טוב יאמר: של כל היום טוב) שיהיה הכל כרצונך הטוב, אמן. על דעת רבינו הקדוש צדיק יסוד עולם נחל נובע מקור חכמה רבינו נחמן בן פיגא זיע"א.זכורני שהחסיד רבי שמואל שפירא ז"ל היה אומר זאת לפני תפילת ערבית וכורך ביחד עם התפילה שמביא ה"ביאור הלכה" בתחילתו בשם הירושלמי לומר בערבית: יהי רצון מלפניך ה' או"א כשם שהייתי באפילה והוצאתני לאורה כן תוציאני מאפילה לאורה (עיי"ש כל התפילות).
אות פט

EN:
I heard from several of Anash that they had the practice to say the handing over of movements to Hashem yisbarakh, which is brought in Sichos HaRan, sections 2 and 238, immediately after their recitation of Modeh Ani and after washing the hands, in this wording: Master of the World, behold I cast my burden upon You and rely upon You alone, and today I hand over all my movements and those of my children and of all who depend upon me, and all the conduct and matters of the entire day--on Shabbos one should say: of the entire day of Shabbos; and on Yom Tov one should say: of the entire Yom Tov--that everything should be according to Your good will, amen; according to the daas of our holy Rabbeinu, tzaddik yesod olam, Nachal Novea Mekor Chokhmah, Rabbeinu Nachman ben Feiga, may his merit protect us. I remember that the chasid R' Shmuel Shapiro z"l would say this before the prayer of Maariv and would combine it with the prayer that the Biur Halakhah brings at the beginning in the name of the Yerushalmi to say at Maariv: May it be Your will before You, Hashem our God and God of our fathers, that just as I was in darkness and You brought me out to light, so may You bring me out from darkness to light. See there all the prayers.
Entry פט

Segment 95
HE:
שמעתי מאנ"ש על הפסוק "עמלק יושב בארץ הנגב" שקליפת עמלק יושב ושורה בלבו של אדם המלא ארציות וגשמיות המנוגבת מכל לחלוחית של קדושה ויראת שמים, בבחי' ויזנב בך כל הנחשלים אחריך וכו' ולא ירא אלקים. וכעין שאמרה בתו של כלב לאביה: "כי ארץ הנגב נתתני" ופירש רש"י: ארץ מנוגב מכל טוב עיי"ש.א"ה: ידועים דברי הרמב"ם שאין היצה"ר מתגבר אלא בלב פנוי מן החכמה.
אות צ

EN:
I heard from Anash on the verse "Amalek dwells in the land of the Negev": the kelipah of Amalek sits and dwells in the heart of a person who is filled with earthliness and materiality, dried of every moisture of holiness and fear of Heaven, in the aspect of "he struck those who were weak at your rear" and "he did not fear God." This is similar to what Kalev's daughter said to her father: "For you have given me a land of the Negev," and Rashi explains: a land dried of every good thing; see there. Author's note: The words of the Rambam are known, that the yetzer hara overcomes only in a heart empty of wisdom.
Entry צ

Segment 96
HE:
כמדומה לי שזה היה בשיעורו של החסיד המנוח ר' אליהו חיים רוזין ז"ל בלימודו בליקוטי מוהר"ן בתורה ד' "אנכי" מענין שמביא שם רבינו ז"ל הגמרא במסכת סוטה (דף ז) שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין עד שאמר משה רבינו ע"ה: שמע ה' קול יהודה, ומפרש רבינו ז"ל דהיינו קול הוידוי של יהודה, וע"י הוידוי הזה נתתקנו עצמותיו ונתחברו ועלו כולם למקומם. ואמר בשם אחד מאנ"ש באומן על זה בלשון חרוזי, שכן הוא הדבר בכל הדורות שלפני שמתקרבין אל הצדיק האמת ומתוודין לפניו, כמובא בהתורה הזאת, אזי עצמותיו מגולגלים, ועוונותיו חקוקים, ואיבריו מדולדלים, ומחשבותיו מבולבלים, ומעשיו מקולקלים, ועסקיו ודרכיו מטולטלים וכו'. ואינו מוצא את עצמו במקום הנכון הן בתורתו הן בתפילתו הן בקיום המצוות ובשאר הנהגותיו הן בגשמיות הן ברוחניות. והזכיר אז הפסוק "כמו פולח ובוקע בארץ נפזרו עצמינו לפי שאול" היינו בחי' עצמותיו מגולגלים ושבורים ומפוזרים שלא במקומם ויורדים ונופלים לתוך שאול תחתית ר"ל באין תקומה ח"ו, אבל כשזוכים להתקרב להצדיק האמת שהוא בחי' משה ומתוודה לפניו על גלגוליו ומעשיו המקולקלים אזי הצדיק מתקן נשמתו מכל הגלגולים שעברו עליו ומפריש לו דרך ישר השייך לשורש נשמתו שילך בה וכך יתנהג כל ימי חייו עד יומו האחרון ואז אשרי חלקו בזה ובבא לנצח.א"ה: ועיין בפנים התורה הזאת ויונעם לך. ועיין בפרפראות לחכמה דברים נפלאים בזה ובפרט בענין הוידוי דברים בזמן הזה. גם עיין בלקוטי הלכות חושן משפט הלכות גביית חוב מהיתומים הלכה ד'. ובספר המדות (אות הרהורים ג'): "מחשבות טובות באים ע"י וידוי שמתוודה לפני התלמיד חכם".
תוספות המתרגם

EN:
It seems to me that this was in the lesson of the departed chasid R' Eliyahu Chaim Rosen z"l, when he was studying Likkutay Moharan, Torah 4, "Anokhi," concerning the matter in which Rabbeinu z"l brings the Gemara in Sotah, page 7: all forty years that Israel were in the wilderness, the bones of Yehudah were rolling, until Moshe Rabbeinu, peace be upon him, said: "Hear, Hashem, the voice of Yehudah." Rabbeinu z"l explains that this means the voice of Yehudah's confession, and through this confession his bones were repaired, joined together, and all rose to their place. He said about this in the name of one of Anash in Uman, in rhymed language, that this is the matter in all generations: before one draws near to the true tzaddik and confesses before him, as brought in that Torah, his bones are rolling, his sins are engraved, his limbs are dangling, his thoughts are confused, his deeds are spoiled, and his affairs and paths are tossed about, and so forth. He does not find himself in the right place--not in his Torah, not in his prayer, not in his fulfillment of the mitzvos and his other conduct, neither in materiality nor in spirituality. He then mentioned the verse, "As when one plows and splits the earth, our bones are scattered at the mouth of Sheol"--that is, in the aspect of his bones being rolled, broken, and scattered out of their place, descending and falling into the lower Sheol, may the Merciful One save us, with no rising, Heaven forbid. But when one merits to draw near to the true tzaddik, who is in the aspect of Moshe, and confesses before him concerning his rollings and spoiled deeds, then the tzaddik repairs his soul from all the rollings that passed over it, and separates for him the straight path that belongs to the root of his soul, in which he should walk and according to which he should conduct himself all the days of his life until his final day. Then fortunate is his portion in this world and in the next, forever. Author's note: See inside that Torah, and it will be sweet to you. See Parparaos LeChokhmah, wondrous words about this, and particularly regarding verbal confession in this time. See also Likkutay Halakhos, Choshen Mishpat, Hilchos Geviyas Chov MeHaYesomim, halakhah 4. And in Sefer HaMidos, entry Hirhurim 3: "Good thoughts come through confession that one confesses before the talmid chacham."
Translator's Additions

Segment 97
HE:
תוספת המתרגם — תקציר: ברצף זה נמשכת שרשרת המסורות על מוהרנ"ת ז"ל, תלמידי רבינו ז"ל ואנ"ש: ענווה ובריחה מן הכבוד, מקוה ותפילה, הדפסת הספרים, מסירות נפש על התקרבות לרבינו ז"ל, שמחה, חסד, הכנסת אורחים, שערי ציון, ומעלת הוידוי לפני הצדיק האמת.

EN:
Translator's Addition — Summary: These entries present Moharnat z"l's self-nullification from honor, awe before Rabbeinu z"l, the Breslov way in counsel, printing, joy, charity, hospitality, mikveh, prayer, and the repair of thought through confession before the tzaddik.

Segment 98
HE:
תוספת המתרגם — צירים מרכזיים: א) לבוש ושררה אינם מעלת הצדיק אלא אדרבה נסיון; ב) תפילה, מקוה וחצות הם סדרי חיים; ג) ספרי רבינו ז"ל ומוהרנ"ת ז"ל מיועדים לכל הבריאה; ד) שמחה וחסד הם חיות ממש; ה) תיקון הנפש נמשך על ידי וידוי, שיחה ותפילה.

EN:
Translator's Addition — Central Axes: 1) flight from honor and endurance in dispute; 2) alacrity in fulfilling the tzaddik's word; 3) care with materiality so that it not burden avodas Hashem; 4) joy and tzedakah as vitality; 5) hachnasas orchim as receiving the Shechinah; 6) Shaaray Tziyon, hisbodedus, and handing over all movements.

Segment 99
HE:
תוספת המתרגם — תרשים מבני: ענווה ובריחה מכבוד → קבלת דברי רבינו ז"ל בפשיטות → תפילה/מקוה/חצות → ספרים ושיחות המחיים → שמחה וחסד עם הזולת → וידוי לפני הצדיק ותיקון הדרך.
שלב
העבודה
הפרי
בריחה מן הכבוד
לשמור את הפנימיות מפני שררה חיצונית
ענווה ונקיות הדעת
תפילה ומקוה
זריזות לקבל דברי רבינו ז"ל למעשה
יראה וחיות בעבודה
ספרים ושיחות
להדפיס, ללמוד ולספר גם לכל הבריאה
פתיחת מעיינות החכמה
שמחה וחסד
להחיות עניים ואורחים בסבר פנים יפות
חיים, שלום ורחבות הלב
וידוי לפני הצדיק
לברר המעשים והגלגולים לפני משה שבדור
דרך ישרה ותיקון הנפש
אות צא

EN:
Translator's Addition — Structural Diagram: nullification of honor -> fear of one's rav -> counsel and settled mind -> books and prayer -> joy and tzedakah -> hachnasas orchim -> confession and repair of the bones.
Stage
Avodah / Response
Fruit
Nullification of honor
Fleeing pride and receiving disgrace
A clean vessel for the tzaddik's light
Fear of one's rav
Fulfilling Rabbeinu z”l's word with alacrity
Holiness and settled daas
Joy and tzedakah
Reviving souls in body and spirit
Vitality in avodas Hashem
Confession and prayer
Shaaray Tziyon, hisbodedus, and attachment
Repair of the bones and the straight path
Entry צא

Segment 100
HE:
מרגלא בפומיה דר' אלי' חיים הנ"ל לומר בתוך שיחותיו בשם אנ"ש דאומן: "דאס הארץ איז פארשטאפט, דער מח איז פארפאפט, און דער בעל דבר טוט זיינס און מען האט נישט קיין שכל אויף צי הויבן דיא אויגן צו הש"י און שרייען: רבונו של עולם, מאך מיר ריין דאס הארץ מיטן מח איך זאל דיר קענען דינען באמת".
אות צב

EN:
It was habitual in the mouth of R' Eliyahu Chaim, mentioned above, to say in his talks, in the name of Anash of Uman: "The heart is stopped up, the mind is clogged, and the Baal Davar does his part; yet one does not have the sense to lift the eyes to Hashem yisbarakh and cry: Master of the World, make the heart and the mind clean for me, so that I may be able to serve You in truth.
Entry צב

Segment 101
HE:
שמעתי מר' אלי' חיים רוזין ז"ל, כששלח רבינו ז"ל לפני הדפסתו את הליקוטי מוהר"ן את ר' זלמן דער קליינער (ע"ש נמיכות קומתו. הוא התקרב לרבינו ז"ל כמה ימים לפני מוהרנ"ת) אל גדולי ומפורסמי הדור לקבל מהם הסכמתם על הספר, וגם שליחות מיוחדת אל החוזה מלובלין בענין סוד הגאולה. ור' זלמן הנ"ל שהה אז בדרך בערך שנה, מאחרי פסח תקס"ז עד פסח תקס"ח בערך. כשחזר מהנסיעה הארוכה הזאת התפאר לפני מוהרנ"ת שהוא יודע הרבה דברים שאף מוהרנ"ת אינו יודע בענין סוד הגאולה. והיה לו הרבה הסכמות מכל הרבנים הגדולים והמפורסמים, אבל רבינו ז"ל מטעמו הכמוס לא רצה להדפיסם כלל, ורק חמשה מהם נדפסו אחר כך ואלו הם: א) מהחוזה מלובלין. ב) מהמגיד מקאז'ניץ. ג) מר' אפרים זלמן מרגליות. ד) מר' מאיר אבד"ק בראד. ה) מר' אברהם חיים מזלאטשוב בעל "אורח לחיים". ושאר ההסכמות נאבדו במשך הזמן או נשרפו בין הכתבים שצוה רבינו ז"ל לשרוף מיד אחר הסתלקותו (כמובא בימי מוהרנ"ת).וסיפר ר' זלמן הנ"ל ששבת אז אצל המגיד מקאז'ניץ ובתוך אמירת תורתו פירש הפסוק בפ' נח "עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו". והמגיד הק' מנה תיבות אלו "זרע וקציר" וכו' מלה מלה בהמשכה נפלאה עד תיבת "לא", ואחר כך הרים קצת קולו ואמר תיבת "לא"! - היינו אם אין העולם מתנהג כתיקונו, כי ח"ו שורים דינים וגבורות בעולם וע"י כך משתנים סדרי בראשית והזמנים מתחלפים במלחמות וברוחות סערה ובעצירת גשמים ורעב ומגפות ר"ל וכדומה. וכן אצל כל אחד ואחד שאין הולך לו כשורה. העצה לזה "ישבותו" – שצריך לשבות אצל הצדיק והוא יבטל וימתיק הדינים.
אות צג

EN:
I heard from R' Eliyahu Chaim Rosen z"l that when Rabbeinu z"l sent R' Zalman der Kleiner--so called because of his short stature; he drew near to Rabbeinu z"l a few days before Moharnat--before the printing of Likkutay Moharan, to the great and famous men of the generation to receive their approbations for the book, and also on a special mission to the Chozeh of Lublin concerning the secret of the redemption, R' Zalman remained on the road for about a year, from after Pesach 5567 until approximately Pesach 5568. When he returned from that long journey, he boasted before Moharnat that he knew many matters, even concerning the secret of the redemption, that Moharnat did not know. He had many approbations from all the great and famous rabbis, but Rabbeinu z"l, for his hidden reason, did not wish to print them at all. Only five of them were printed afterward: 1) from the Chozeh of Lublin; 2) from the Maggid of Kozhnitz; 3) from R' Efraim Zalman Margoliyos; 4) from R' Meir, av beis din of Brod; 5) from R' Avraham Chaim of Zlotchov, author of Orach LeChaim. The remaining approbations were lost over time, or were burned among the writings that Rabbeinu z"l commanded be burned immediately after his passing, as brought in Yemei Moharnat. R' Zalman related that he spent Shabbos then with the Maggid of Kozhnitz, and during the Maggid's delivery of Torah he explained the verse in parashas Noach, "As long as all the days of the earth remain, seedtime and harvest, cold and heat, summer and winter, day and night shall not cease." The holy Maggid counted these words--"seedtime and harvest," and so on--word by word, with wondrous drawing-out, until the word "not"; afterward he raised his voice somewhat and said the word "not!" That is: when the world is not being conducted in its proper order--for Heaven forbid, judgments and severities rest in the world, and through this the orders of Creation change, the seasons are exchanged through wars, storm winds, withholding of rain, famine, epidemics, may the Merciful One save us, and the like; and likewise with each individual for whom matters do not go properly--the counsel for this is "shall cease / shall rest," meaning that one must "rest" by the tzaddik, and he will nullify and sweeten the judgments.
Entry צג

Segment 102
HE:
ומר' איטשע מאיר קורמן שמעתי שר' זלמן הקטן היה מספר כל התנועות של הפנים וההתפעלות שהראו כל אחד ואחד מהגדולים והצדיקים בשעה שהסתכלו בהכת"י של רבינו ז"ל והחידושים הנפלאים שבהם זה בכה וזה בכה, אחד הרים הכת"י כלפי מעלה ואמר ברוב התפעלות זהו קודש קדשים. אחד הצמיד הכת"י אל לבו ואמר האט רבי נחמן אזוי יונג משיג גיווען אזוינע הויכע תורות וואס מען זעהט נישט אזעלכעס, אחד התחנן לו כשיודפס הספר אזי תיכף ומיד יזדרז בלי שיהוי להביאו אליו וישלם לו משכורתו כפולה מחמת שהוא רואה בו דברים גבוהים ונעלמים רזין וסודות נפלאים.
אות צד

EN:
From R' Itshe Meir Korman I heard that R' Zalman the Small would recount all the movements of the faces and all the expressions of excitement that each of the great men and tzaddikim showed when they looked at the manuscript of Rabbeinu z"l and at the wondrous novellae in it. One cried in such a manner, and another in such a manner. One lifted the manuscript upward and said, with great excitement: This is Holy of Holies. Another pressed the manuscript to his heart and said: "Did R' Nachman, so young, attain such lofty Torahs, of a kind that one does not see?" Another begged him that when the book would be printed, he should hurry immediately, without delay, to bring it to him, and he would pay him double his wage, because he saw in it lofty and hidden matters, wondrous mysteries and secrets.
Entry צד

Segment 103
HE:
כידוע שהרב הגאון מהר"ן מטשערין ז"ל כשהיה באומן בר"ה לא היה משיב שום דבר לשואליו בדבר הלכה כשאירע איזה שאלה, באמרו שרק את עצמו הביא לאומן אבל הרבנות השאיר בטשערין. וגם אמר שאין להתפאר כלל בגדולה אצל רבינו ז"ל משום "אל תתהדר לפני מלך" ואומר רבינו ז"ל בתורה כ' שהוא בחי' ארחא מליא דלא אתחזיא עיי"ש. פעם בחזירתו לביתו אחר ר"ה בא לו ללון בדרך באיזה אכסניא ואירע שם איזה שאלה של כשרות וגם שם לא רצה להשיב כי הרבנות עדיין נשארה בטשערין, ואמר להם תשאלו את הבעל עגלה שהיה מאנ"ש וכאשר יגיד לכם כן תעשו, והבעל עגלה הכשיר את השאלה. והרב הנ"ל לא פקפק כלל בפסיקתו ואכל ושתה מהאוכלין בלי שום חשש. ושאר אנשי החבורה הנלוים אליו כשראוהו אוכל גם הם אכלו עמו. שמעתי מרא"ח רוזין ז"ל.אמר הכותב: כנראה שהכיר היטב הרב את הבעל עגלה שהוא למדן נסתר או צדיק נסתר שאחרים לא הכירוהו, ולכן הרהיב בנפשו לאכול על פיו. ועיין בגמרא (סנהדרין יח:?) בענין שלשה רועי בקר שפסקו על פיהם.
אות צה

EN:
As is known, when the gaon, the Rav, Moreinu HaRav Nachman of Tcherin z"l was in Uman for Rosh Hashanah, he would not answer those who asked him anything in halakhah when some question arose, saying that he had brought only himself to Uman, but had left the rabbinate in Tcherin. He also said that one should not glorify himself at all with greatness before Rabbeinu z"l, because of the verse, "Do not adorn yourself before a king"; and Rabbeinu z"l says in Torah 20 that this is in the aspect of "a full road that is not seen"; see there. Once, while returning home after Rosh Hashanah, he came to lodge on the way in an inn, and a question of kashrus arose there. Even there he did not wish to answer, because the rabbinate was still left in Tcherin. He said to them: Ask the wagon driver, who was one of Anash, and whatever he tells you, so you should do. The wagon driver ruled the question permissible. The rav did not cast any doubt on his ruling and ate and drank from the foods without any concern. When the other men of the group accompanying him saw that he ate, they too ate with him. I heard this from R' Eliyahu Chaim Rosen z"l. The writer says: It appears that the rav knew the wagon driver well, that he was a hidden scholar or a hidden tzaddik whom others did not recognize, and therefore he emboldened himself to eat on his word. See the Gemara in Sanhedrin, concerning the three cattle-herders according to whose word they ruled.
Entry צה

Segment 104
HE:
שמעתי מהנ"ל ששמע מבן הרב הנ"ל קראו לו ר' חיים דער רב (הוא היה ממלא מקום אביו בטשערין) שפעם שאל את אביו מה דעתו על רבי אברהם ב"ר נחמן טולטשינער ז"ל, והפליג מאד בערכו וגדולתו וחסידותו. ושאל אותו בנו הנ"ל: הלא יש נגידים מאנ"ש בטשערין מחזיקים אותו למשוגע ר"ל (מחמת תבערת לבבו בעבודת ה' וגודל קדושתו וחסידותו ואינו בא לביתו רק משבת לשבת כי היה נסתר בתורתו ועבודתו כידוע ולא היה להם שום השגה בו וחשבוהו כאחד שאינו מיושב בדעתו ח"ו). והשיב לו אביו: הלא הרבי הולך ומספר סיפור כזה מהמשוגענער שאומר שהוא אגראדניק (הגנני) שכולם החזיקו אותו למשוגע ונתברר אחר כך שהוא באמת הגנני העוסק לתקן את המדינה של עשירות (עיי"ש ביום ב' מהז' בעטלירס ותראה נפלאות). ואחר ששמע מאביו את יקר גדולתו אזי כשבא הרב ר' חיים הנ"ל לאומן על ר"ה נכסף מאד להתוועד עם תלמידי ר' אברהם ב"ר נחמן ז"ל ולהתבשם מהם בסיפורי התנהגותו וחסידותו ושיחותיו בעניני רבינו ז"ל (עיין בשארית ישראל בתולדותיו, ובמבועי הנחל)
אות צו

EN:
I heard from the above-mentioned man, who heard from the son of that rav--he was called R' Chaim der Rav, and he filled his father's place in Tcherin--that once he asked his father what his opinion was of R' Avraham b'R Nachman Tulchiner z"l. His father spoke with great praise of his worth, greatness, and chasidus. His son asked him: But there are wealthy men of Anash in Tcherin who consider him insane, may the Merciful One save us, because of the flame of his heart in avodas Hashem and the greatness of his holiness and chasidus, and because he comes home only from Shabbos to Shabbos, for he was hidden in his Torah and avodah, as is known; they had no conception of him and thought him like someone whose mind is not settled, Heaven forbid. His father answered him: Does the Rebbe not tell such a story of the madman who said that he was the gardener, whom everyone considered insane, and afterward it became clear that he truly was the gardener who was occupied with repairing the country of wealth? See there, on the second day of the Seven Beggars, and you will see wonders. After R' Chaim heard from his father the preciousness of R' Avraham's greatness, when he came to Uman for Rosh Hashanah he longed greatly to associate with the disciples of R' Avraham b'R Nachman z"l and to take in fragrance from them, from stories of his conduct and chasidus and from his conversations concerning Rabbeinu z"l. See She'eris Yisrael in his biography, and Mabu'ei HaNachal.
Entry צו

Segment 105
HE:
עוד שמעתי מהנ"ל ששמע ממורינו הרב רבי אברהם סופר שטרנהרץ ז"ל שזקינו הרב מטשערין ז"ל בכה מאד לפני פטירתו והתאנח באמרו: על מי אני עוזב היתומים שלי. ולא הבינו כוונתו על איזה יתומים הוא מדבר, הלא הוא חיתן מכבר כל צאצאיו. ושאלו אותו מי הם היתומים שסח עליהם. והשיב באנחה עמוקה: "איך מיין מיינע ספרים, האט דיא אלע ספרים וואס איהר זעהט, ווער וועט לערנען אין זיי?!". כי היו לו מאות ספרים ראשונים ואחרונים ושו"ת וספרי יראים וחסידות וכל ספרי רבינו ז"ל ומוהרנ"ת ז"ל. והוא שהיה בקי וגאון עצום בכל הספרים ושקד עליהם יומם ולילה, וכעת מי ימשיך לטפל בהם (כי בנו הרב לא היה בר הכי כאביו) וממילא כל הספרים הללו ישארו יתומים ועל זה לבי עלי דוי.
אות צז

EN:
I also heard from the above-mentioned man, who heard from our teacher, the rav R' Avraham Sofer Sternhartz z"l, that his grandfather, the Rav of Tcherin z"l, cried very much before his passing and sighed, saying: Over whom am I leaving my orphans? They did not understand his intention--about which orphans was he speaking? He had already married off all his descendants. They asked him: Who are the orphans about whom you are speaking? He answered with a deep sigh: "I mean my books--all these books that you see here; who will learn in them?!" For he had hundreds of books: rishonim and acharonim, responsa, books of yirah and chasidus, and all the books of Rabbeinu z"l and Moharnat z"l. He had been a tremendous expert and gaon in all the books, and had toiled in them day and night. Now, who would continue to care for them? For his son the rav was not at his father's level. Thus all these books would remain orphans, and over this his heart was sick within him.
Entry צז

Segment 106
HE:
בעת שטבלו הח"ק את הרה"ח המקובל רבי שלמה ווקסלר ז"ל במקוה של בתי אונגרין, היינו למעלה בבית הכנסת מעל המקוה והיו שם מגדולי אנ"ש ומהם מורינו הרב ר' אברהם סופר ז"ל, והרב ר' אלחנן ז"ל, והרה"ח ר' לוי יצחק ז"ל ועוד רבנים וגדולי החסידים. ורצה רא"ח ז"ל להדפיס מודעות על פטירת הנ"ל מטעם ישיבת "אור הנעלם" וחסידי ברסלב. ושלח את בנו הר"ר קלמן ז"ל ואותי לדפוס "חורב" לערוך את המודעות, רצינו להספיק עוד את הלויה לכן רצנו מהר לבית הדפוס, עוד לא הגענו לסוף החצר והנה קורא אותנו הרא"ח ואומר: הלא מורינו נמצא אתנו כאן לכה ונשאלה את פיו מה הוא אומר על זה. לשמע השאלה שמעתי שמורינו אומר בהקפדה: "חלילה, נישט דריקן דאס, בייא אונזערע לייט האט מען נישט געוויסט פין אזעלכע זאכן, מ'איז נישט ארויס מיט א פרסום און הספדים אויף לויות, און אזוי האבן זיך געפירט אונזערע לייט אין אלע דורות". ולכך לא נדפסו כלל המודעות.
אות צח

EN:
At the time when the chevra kadisha immersed the kabbalist chasid R' Shlomo Wexler z"l in the mikveh of Batei Ungarin--that is, above, in the beis knesses above the mikveh--there were present some of the great men of Anash, among them our teacher the rav R' Avraham Sofer z"l, the rav R' Elchanan z"l, the chasid R' Levi Yitzhak z"l, and other rabbis and great chasidim. R' Eliyahu Chaim z"l wanted to print notices about the passing of the above-mentioned one, on behalf of Yeshivas Or HaNe'elam and the Breslov chasidim. He sent his son, R' Kalman z"l, and me to the Chorev print shop to arrange the notices. We wanted to manage it before the funeral, so we ran quickly to the print shop. We had not yet reached the end of the courtyard when R' Eliyahu Chaim called us and said: Our teacher is here with us; come, let us ask his mouth what he says about this. When I heard the question, I heard our teacher say with strictness: "Heaven forbid! Do not print this. Among our people they did not know of such things. We did not go out with publicity and eulogies at funerals; this is how our people conducted themselves in all generations." Therefore the notices were not printed at all.
Entry צח

Segment 107
HE:
עוד שמעתי מהנ"ל שפעם אחת נסע למעז'בוז' ביחד עם החסיד המופלא המכונה נשקע (ר' נחמן מטולטשין הי"ד בהר' שכנא ז"ל בהר' דוד צבי ז"ל בהר' יצחק ז"ל בן מוהרנ"ת ז"ל) להשתטח על ציונו הק' של הבעל שם טוב זצוק"ל זיע"א, בחזירתם משם בקשו מהשמש של בית מדרשו של הבעל שם טוב שיתן להם איזה ספר להגות בדרך, ונתן להם חומש ישן ועתיק, כשפתחו את החומש הבחינו בדף הכריכה מבפנים כתוב בכת"י ישן מאד על כל הדף. ר' נשקע שהיה מאומן קצת הצליח בקושי רב לפענח מלה במלה משך שעה ארוכה את כל הכתב הישן הזה, והיה כתוב שם סיפור נפלא מאד, וכך היה בערך לשונו שם: פעם אחת פגש הפויפס (הכומר הגדול) את הבעל שם טוב ושאל אותו איפה מרומז בתורתכם שרק אלקיכם מלככם. וענה לו הבעל שם טוב שגם השאלה וגם התשובה מרומז בפרשתינו השבוע בתיבות "אם בחקתי" וכו' – "אם" ר"ת א'ומות מ'שאלין א'יה מ'לכינו א'נו מ'שיבין א'לקינו מ'לכינו. "בחקתי" ר"ת ב'וראינו ח'לקינו ק'יים ת'מיד י'מלוך. ושוב שאל הפויפס ואיפה מרומז בתורתכם שאלהינו אינו מלך, ענהו הבעל שם טוב שגם זאת מרומז במלים האלה: "אם" ר"ת א'בל מ'לככם א'ינו מ'לך א'לא מ'מזר. "בחקתי" ר"ת ב'כן ח'נקוהו ק'ברוהו ת'ולעים י'אכלוהו. ע"כ הכת"י הזה. מעשה פלא.
אות צט

EN:
I also heard from the above-mentioned man that once he traveled to Mezhibuzh together with the wondrous chasid called Nashke--R' Nachman of Tulchin, may Hashem avenge his blood, son of R' Shekhna z"l, son of R' David Tzvi z"l, son of R' Yitzhak z"l, son of Moharnat z"l--to prostrate himself at the holy tziyun of the Baal Shem Tov, may the memory of the tzaddik and holy one be for a blessing and may his merit protect us. On their return from there they asked the shamash of the Baal Shem Tov's beis midrash to give them some book in which to study on the way. He gave them an old and ancient Chumash. When they opened the Chumash, they noticed that on the inside of the binding page there was very old handwriting written over the whole page. R' Nashke, being somewhat trained, barely managed with great difficulty to decipher it word by word over a long hour. A very wondrous story was written there, and this was approximately its language: Once the pope--the great priest--met the Baal Shem Tov and asked him: Where is it hinted in your Torah that only your G-d is your King? The Baal Shem Tov answered him that both the question and the answer are hinted in this week's parashah, in the words "im bechukosai," and so forth. "Im" is an acronym: the nations ask, "Where is our King?" We answer: "Our G-d is our King." "Bechukosai" is an acronym: "Our Creator, our portion, endures always; He will reign." Again the pope asked: And where is it hinted in your Torah that our god is not a king? The Baal Shem Tov answered him that this too is hinted in these words: "Im" is an acronym: "But your king is not a king, only a mamzer." "Bechukosai" is an acronym: "Therefore, choke him, bury him, worms will eat him." Thus far the manuscript. A wondrous deed.
Entry צט

Segment 108
HE:
עוד שמעתי מהנ"ל (ואולי גם מרי"מ קורמן ז"ל) שפעם אחת בבוקר אחרי התפילה יצא ר' נחמן טולטשינער ז"ל מהקלויז באומן, וראה בחוץ ווי עס טימעלט זיך, סי שטייען קיפקעס מענטשן חבורות חבורות אנשים עומדים נדהמים והמומים, ושאל על מה המהומה הזאת, ואמרו שאיש אחד נכבד מתושבי אומן נפטר במטתו ולא קם בבוקר, ותהום כל העיר על המאורע המעציב הזה. ענה ואמר ר' נחמן טולטשינער: הזהו פלא שלא קמים בבוקר? הפלא והחידוש הוא שאנו כן קמים בבוקר. והאריך קצת בדבריו שעל זה תקנו חז"ל ברכה מיוחדת "המחזיר נשמות לפגרים מתים" שאנו מאמינים באמונה שלימה וחזקה שמפקידים בכל לילה פקדון הנשמה ביד אדון כל הנשמות וכמו שאומרים ב"אדון עולם": בידו אפקיד רוחי בעת אישן ואעירה. ואנו נוהגין להסמיך בבוקר ברכת אלקי נשמה וכו' לברכת אשר יצר וכו' ומסיימים "ומפליא לעשות" ותיכף מתחילים אלקי נשמה וכו' המחזיר נשמות וכו' כי נטילת הנשמה בלילה והחזרתה בבוקר הוא מנפלאות הבורא ית' שמו אשר האדם בעת שנתו הוא חי ונושם אף שנשמתו בל עמו וגם זה נכלל בברכת "ומפליא לעשות". וממילא זהו הפליאה והחידוש שאנו מקבלים נשמה רגועה מחדש בחסדו ורחמנותו ית' וקמים בבוקר להיות בריה חדשה לעבודת הבורא כל הנשמות, ובכח הזה להיות עמל בעבודת ה' כל היום לעשות נחת רוח לפניו ית' ולזכור התכלית האחרון וכו' כאשר למדנו רבינו ז"ל.
אות ק

EN:
I also heard from the above-mentioned man, and perhaps also from R' Yitzhak Meir Korman z"l, that once in the morning, after the prayer, R' Nachman Tulchiner z"l went out from the kloyz in Uman and saw outside that there was a commotion: groups of people were standing there, group after group, bewildered and stunned. He asked what the commotion was about. They said that an honorable man among the residents of Uman had died in his bed and had not gotten up in the morning, and the whole city was in tumult over this saddening event. R' Nachman Tulchiner answered and said: Is this a wonder, that people do not get up in the morning? The wonder and novelty is that we do get up in the morning. He spoke somewhat at length, saying that for this the Sages instituted a special blessing, "Who returns souls to dead corpses"; for we believe with complete and strong faith that each night the deposit of the soul is entrusted to the Master of all souls, as we say in Adon Olam, "Into His hand I entrust my spirit when I sleep and when I wake." We are accustomed in the morning to attach the blessing Elokai Neshamah, and so forth, to the blessing Asher Yatzar, and we conclude "Who acts wondrously," and immediately begin Elokai Neshamah and so forth, "Who returns souls," and so forth. For the taking of the soul at night and its return in the morning is among the wonders of the Creator, may His Name be blessed, for a person while sleeping lives and breathes even though his soul is not with him; this too is included in the blessing "Who acts wondrously." Consequently, this is the wonder and the novelty: that we receive a newly settled soul in His kindness and mercy, and rise in the morning to become a new creature for the service of the Creator of all souls. With this power one can toil in avodas Hashem all day, to give nachas ruach before Him, may He be blessed, and to remember the ultimate purpose, and so forth, as Rabbeinu z"l taught us.
Entry ק

Segment 109
HE:
בשבת קודש פ' כי תבוא תשס"א חל היאר צייט של מורינו רבי אברהם ב"ר נפתלי הירץ שטרנהרץ ז"ל, ולכבודו למדתי התורה "תקעו ממשלה" (בלקוטי מוהר"ן ח"ב סימן א') בבית הכנסת "אור אברהם" ברסלב פה עיר הקודש ירושלים. כי שמעתי מרי"מ קורמן ז"ל שבאומן היו שלשה "תקעו". לר' אברהם ב"ר נחמן ז"ל קראו "תקעו תוכחה" (שם סימן ח') כי ע"פ רוב היה לומד בר"ה לפני חבורתו התורה הזאת. למורינו קראו "תקעו ממשלה" (שם סימן א') כי למד בקלויז התורה הזאת בר"ה בפני רוב הציבור. ולרבי שמשון ברסקי נכד רבינו ז"ל קראו "תקעו אמונה" (שם סימן ה') כי הוא למד לבני חבורתו התורה הזאת. ולכן בחרתי התורה הזאת ולמדתי לפני הקהל הקטע הראשון המתחיל: כי איש הישראלי נברא שיהיה לו ממשלה על המלאכים וכו' ולתכלית זה הוא נברא וכו'. ואמרתי שמורינו ביאר זאת שהמלאכים כלולים מקטן ועד גדול היינו מהיצר הרע שהוא ג"כ נקרא מלאך (כי הוא שליח מן השמים ולפי הגמ' הוא גם השטן ומלאך המות) עד המלאך העליון שהוא מט"ט כמו שרבינו ז"ל מביא לקמן. היינו מהמדריגה התחתונה עד המדריגה העליונה. ובשביל זה כבר מחנכים התינוק בכיסוי ראש ובנטילת ידים ובהאכלתו רק דברים המותרים ועוד כהנה שהוא בחי' ממשלה על מלאך היצה"ר (וידוע שרבינו ז"ל בהיותו תינוק נטלה אמו מרת פיגל'ע את ידיו קודם ההנקה) וכך מחנכים ומרגילים את התינוק כפי גילו להיות שולט על גופו לפרוש מדברים הרעים שיסיתנו יצרו, ואחר כך נתגדל כילד, כנער, כבחור, כאברך, כבינוני, כזקן, כסב, כישיש עד יומו האחרון. ובכל פעם עולה מדרגא לדרגא לעילא לעילא בקדושה וטהרה ופרישות מעלמא הדין עד שיש לו ממשלה על המלאכים. ור' אברהם בר"נ בביאור הליקוטים כותב שרבינו ז"ל גילה למוהרנ"ת ולרבי נפתלי שלאחר הסתלקותם יהיו מלאכים בעולם העליון ואמר להם את השמות שיקראו אותם וכתבו זאת בפנקסיהם. והוא דבר נפלא הפלא ופלא. וכתוב בספרים (כמדומה גם בלקוטי הלכות) שהמלאכים שהיו מקודם ילודי אשה כמו חנוך ואליהו הם הרבה יותר גבוהים מהמלאכים שנבראו לכתחילה מלאכים. עכ"פ בחסדי ה' הארכתי בזה הרבה.ואחר כך שחתי הרבה משבחו של מורינו, וספרתי שרבי שלמה ווקסלר ז"ל היה שכן של מורינו בעיר העתיקה, ור"ש היה נכנס בכל יום אצל מורינו ומביא לו איזה פרי פעם תפוח או אגס או ענבים או תאנים וכו' בתורת ביכורים כמאמר חז"ל כל המביא דורון לת"ח כאילו הקריב ביכורים. ואחר כך היה עושה עמו ריקוד ומשוחחים מרבינו ז"ל וחוזר לביתו. ואמרתי להקהל שבשעה שקראתי הסדרא בספר תורה בבוקר כשהתחלנו פרשת ביכורים נזכרתי תוך כדי הקריאה בסיפור זה, וכשסיימתי קריאת הפרשה ראשונה חשבתי הלא אמרו חז"ל ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא והתנוצץ בדעתי בס"ד אז רמז נפלא שתיבת "מראשית" (שרש"י אומר על זה כיצד מצות ביכורים) הוא ר"ת מ'ורינו ר'בי א'ברהם ש'טרנהרץ י'גיד ת'ורה או י'תפלל ת'פילה (ואפשר לעשות עוד צירופים).ואחר כך לפנות ערב כשהלכתי מקטמון לבית הכנסת הנ"ל לתפילה, אזי בדרך התנוצץ בדעתי בעזרתו ית' גם כן רמז נפלא למה שכותב מוהרנ"ת במכתבו בכותרת "פרשת כי תבא לאומן בשמחה", וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא כנ"ל: "והיה" - לשון שמחה כמאמר חז"ל, "כי תבא אל ה'א'ר'ץ'" – ר"ת ר'אש ה'שנה א'ומאן צ'יון. גם "הארץ" אותיות "הארץ" באידיש כי רבינו ז"ל הוא הלב של העולם. ואמרתי זאת לקהל ונשתוממו מהרמז הנאה.וסיפרתי הרבה סיפורים ממנו מענין אמירת התורה שלו בעל פה בראש השנה באומאן על הבימה כפי ששמעתי מר' לוי יצחק באריכות. ומר' אברהם יעקב גולדרייך שאמר לי אחרי הסתלקותו של מורינו, שבראש השנה במירון רצה לתאר לעצמו איך היה נראה הכהן גדול בבית המקדש בשעת עבודתו, ובכן היה הולך ממקומו בשעת תפילת מורינו "הנני העני ממעש" וכו' וכן באמירתו "ונתנה תוקף" אל מול מורינו וראה אז אדמימות פניו מורם למעלה מאירים ומזהירים כתואר פני מלאך אלקים, ועיניו זולגות דמעות וניגרות על לחייו ועל זקנו ועל המחזור, וקולו הולך וחזק בנעימות ומתיקות שמעורר את הלב, והנפש משתפכת מרוב תענוג. ואמר ר' אברהם יעקב הנ"ל שהמחזה הנפלא הזה חרוט וחקוק בלבו כל הימים לא יוכל לשכוח.גם סיפרתי להם שמורינו בשבוע האחרון היה חולה ותשוש מאד ובשבת האחרון ערכו השלש-סעודות בחדרו ויומים לפני פטירתו כשרצה לקום בחצות לילה כמנהגו ולרדת ממטתו התגלגל על הרצפה ולא עמד בו כוחו (בזקנתו המופלגת בגיל 93 וחמש חדשים) לקום בעצמו ונשאר מושכב על הארץ כמה שעות ולא רצה להעיר את בני שהיו ישנים ובתוך כך שהיה מונח על הרצפה אמר תיקון חצות ווידוי והתבודדות וחשב על התורות בליקוטי מוהר"ן כסדרן איך הם נקראים: אשרי תמימי דרך, אמור אל הכהנים, אקרוקתא, אנכי, בחצוצרות וכו' וכו'. וצייר לעצמו שבמצב כזה יהיה מושכב על הארץ מיט די פיס צו די טיר לפני שיעבירו אותו מעלמא הדין לעלמא דאתי. ואחרי כמה שעות של מנוחה אזר כח והשתרך אל המיטה ואחז ברגלי המיטה והצליח בס"ד לעלות על יצועו לישן עד עלות השחר כדרכו לעת זקנתו, אבל ללכת למקוה ולבית הכנסת כדרכו לא יכל כבר איזה שבוע מקודם. בבוקר סיפר לאבי מורי שיחי' כל מה שאירע לו בלילה, תמה עליו אבי שיחי' מדוע לא קראתם לי לעזור לכם לקום, ענה לו מורינו בחיוך על פניו כאילו לא קרה כלום: בגלל הדבר הזה שאין בו סכנת נפשות אקים רעש להעיר כל הבית משינתן, ומה בכך אם שכבתי על הארץ הלא גם בזאת עשיתי חובתי מה שמוטל עלי בקימת חצות ללא הבדל בין בישיבה על הכסא בין בשכיבה על הקרקע ב"ה, והנה ה' היה בעזרי וקמתי לבד רק בחסדו ועזרתו ית'. ואפשר ללמוד מזה הרבה, הישוב הדעת הנפלא שהיה לו בעת כזאת בלי שום פחד ומורא, ובלי מחשבות מבולבלות מהגלגול הזה, ולא איבד עשתונותיו אף לשעה קלה, זה מוכיח על צלילות דעתו של מורינו בכל שטחי החיים.וידוע שבשנים האחרונות למרות זקנתו המופלגת נהנו ממנו עצה ותושיה מאות מאות אנשים שבאו לביתו להתעדן בדשן נפשם מזיו פניו המאירות והמשמחות ומנועם דבריו המחזקים ומשיבים את הנפש בשבעה משיבי טעם, ההרגשה הנפלאה להיות במחיצתו היא כשיודעים שיושבים מול מוח של ליקוטי מוהר"ן, מול מוח של ליקוטי הלכות, מול מוח של כל ספרי רבינו ז"ל ומוהרנ"ת, מול מוח שקלט לימודיהם ושיחותיהם וסיפוריהם של תלמידי זקינו מוהרנ"ת ז"ל, בנוסף על מוח של ש"ס, מוח של שו"ע, מוח של זוהר וקבלה, מוח של ספרי קודש וחסידות, ובמיוחד ספר התניא והבני יששכר ידע כמעט בעל פה.וסיפר שבהיותו גר בקרמנטשוק (אחרי הפרעות והפוגרומים שערכו הפטלורצעס והטבח בטשערין שנת תרע"ט שבו נהרג חתנו הי"ד) היתה תקופה שכיבדו אותו אנשי חב"ד ללמוד לפניהם בספר התניא (וכמדומה גם במשניות או בעין יעקב) והוא ברוב בקיאותו בספרי רבינו ז"ל בליקוטי מוהר"ן וליקוטי הלכות הסביר להם פרקי התניא על פי דבריהם היקרים והנפלאים המסולאים בפז, ונדהמו מאד לשמוע דרך סלולה חדשה בחסידות התניא לעובדא ולמעשה, הן בדרך לימוד התורה, הן בדרך עבודת התפילה, הן בדרך ההתבוננות וההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו, והן בדרך הפשיטות והתמימות בשיחת חברים בדיבורי אמונה והתחזקות, והן בענין שבירת תאות השינה וקימת חצות אשר הזוהר הק' מזהיר מאד על זה לכל בר נש יהיה מי שיהיה, והן בדרך התנהגותו של איש הישראלי בכל מקום בואו וצאתו, בביתו ובחוץ, במסחר ובמו"מ ובכל מהלכיו בפרט ובכלל, וכן הרבה דיבורי חיזוק והתעוררות בעניני אמונה ובטחון והשגחה פרטית וכו'. קהל השומעים נהנו מאד והתמוגגו מנחת רוח לשמוע דברים חדשים ונפלאים אלו שלא היו רגילים לשמוע כזאת מהמשפיעים שלהם. ואחד מהחשובים שם אמר לו שהוא בטוח שבאם היה נוסע לכל קהלות חב"ד בפזוריהם והיו שומעים לקחו ולימודו הטוב בספר התניא היו מתענגים מאד בדא"ח אלה והיה נוסך בהם חיות חדש ושכל טוב ונשמה חדשה להבין ולהשכיל אמרי בינה שבספר זה לעבודה תמה בדרכי ה'.
אות קא

EN:
On the holy Shabbos of parashas Ki Savo, 5761, the yahrtzait of our teacher R' Avraham b'R Naftali Hertz Sternhartz z"l fell. In his honor I learned the Torah "Tik'u Memshalah" in Likkutay Moharan II, siman 1, in the beis knesses Ohr Avraham Breslov here in the holy city, Jerusalem. For I heard from R' Yitzhak Meir Korman z"l that in Uman there were three "Tik'u"s. R' Avraham b'R Nachman z"l was called "Tik'u Tochachah"--there, siman 8--because most often he would learn that Torah before his group on Rosh Hashanah. Our teacher was called "Tik'u Memshalah"--there, siman 1--because he learned that Torah in the kloyz on Rosh Hashanah before most of the public. R' Shimshon Barsky, a grandson of Rabbeinu z"l, was called "Tik'u Emunah"--there, siman 5--because he learned that Torah for the members of his group. Therefore I chose this Torah and learned before the congregation the first passage, which begins: "For the Jewish man was created so that he should have dominion over the angels," and so forth; "and for this purpose he was created," and so forth. I said that our teacher explained this: the angels include everything from small to great, meaning from the yetzer hara--which is also called an angel, for it is a messenger from Heaven, and according to the Gemara it is also the Satan and the Angel of Death--up to the highest angel, Metat, as Rabbeinu z"l brings further on. This means from the lowest level to the highest level. For this reason one already educates the infant with a head-covering, with washing the hands, with feeding him only permissible things, and the like; this is an aspect of dominion over the angel of the yetzer hara. It is known that when Rabbeinu z"l was an infant, his mother, Mrs. Feigaleh, washed his hands before nursing him. Thus one educates and accustoms the infant according to his age to rule over his body, separating from evil things that his inclination entices him toward. Afterward he grows as a child, a youth, a bochur, a young married man, a middle-aged man, an elder, an aged man, and a very aged man, until his final day. Each time he ascends from level to level, higher and higher, in holiness, purity, and separation from this world, until he has dominion over the angels. R' Avraham b'R Nachman writes in Biyur HaLikkutim that Rabbeinu z"l revealed to Moharnat and to R' Naftali that after their passing they would be angels in the supernal world, and he told them the names by which they would be called, and they wrote this in their notebooks. This is a wonder of wonders. It is written in the books--I think also in Likkutay Halakhos--that angels who were originally born of woman, such as Chanokh and Eliyahu, are much higher than angels that were created as angels from the outset. In any case, by Hashem's kindness I elaborated much on this. Afterward I spoke at length in praise of our teacher, and I related that R' Shlomo Wexler z"l was our teacher's neighbor in the Old City. R' Shlomo would enter every day to our teacher and bring him some fruit--once an apple, once a pear, or grapes, or figs, and so on--as bikkurim, according to the saying of the Sages: Whoever brings a gift to a talmid chacham is as though he brought bikkurim. Afterward he would make a dance with him, they would converse about Rabbeinu z"l, and he would return home. I told the congregation that when I read the sidrah from the Sefer Torah that morning, as we began the section of bikkurim, I remembered this story while reading. When I finished the first section of the reading I thought: have the Sages not said that there is nothing that is not hinted in the Torah? With siyata diShmaya there flashed in my mind a wondrous allusion: the word "meireshis"--on which Rashi says, How is the mitzvah of bikkurim performed?--is an acronym for "Moreinu R' Avraham Sternhartz will say Torah," or "will pray a prayer"; and one may make additional combinations. Afterward, toward evening, when I walked from Katamon to the above-mentioned beis knesses for prayer, on the way there flashed in my mind, with His blessed help, another wondrous allusion to what Moharnat writes in his letter in the heading, "Parashas Ki Savo, to Uman, with joy." Again, there is nothing that is not hinted in the Torah: "Ve-hayah" is an expression of joy, as the Sages say; "when you come to ha'aretz"--the letters h-a-r-tz are an acronym for Rosh Hashanah, Uman, tziyun. Also "ha'aretz" can be read in Yiddish as "the heart," for Rabbeinu z"l is the heart of the world. I told this to the congregation, and they were astonished by the handsome allusion. I also told many stories about him, concerning his saying Torah by heart on Rosh Hashanah in Uman upon the bimah, as I heard from R' Levi Yitzhak at length; and from R' Avraham Yaakov Goldreich, who told me after our teacher's passing that on Rosh Hashanah in Meron he wanted to picture to himself how the Kohen Gadol appeared in the Beis HaMikdash at the time of his service. Therefore he went from his place during our teacher's prayer, "Here I am, poor in deeds," and so on, and likewise during his saying of "U'nesaneh Tokef," to stand opposite our teacher. He then saw the redness of his face, lifted upward, shining and glittering like the appearance of the face of an angel of G-d; his eyes flowed with tears, which ran down his cheeks, his beard, and the machzor; and his voice grew stronger with pleasantness and sweetness that aroused the heart, and the soul poured itself out from the abundance of delight. R' Avraham Yaakov said that this wondrous sight is engraved and carved in his heart all his days, and he cannot forget it. I also told them that in his final week our teacher was very ill and weak, and on the last Shabbos they held shalosh seudos in his room. Two days before his passing, when he wanted to rise at Chatzos at night as was his custom and to descend from his bed, he rolled onto the floor and did not have the strength--in his extreme old age, at the age of ninety-three years and five months--to get up by himself. He remained lying on the ground for several hours and did not wish to awaken the children who were sleeping. While he was lying on the floor, he said Tikkun Chatzos, confession, and hisbodedus, and thought through the Torahs in Likkutay Moharan in their order, how they are called: Ashrei Temimei Derekh, Emor El HaKohanim, Akrokta, Anokhi, BeChatzotzeros, and so forth. He pictured to himself that in such a condition he would be lying on the ground with the feet toward the door before they would transfer him from this world to the World to Come. After several hours of rest he gathered strength, dragged himself to the bed, grasped the legs of the bed, and with siyata diShmaya managed to climb onto his couch and sleep until dawn, as was his way in old age. But to go to the mikveh and to the beis knesses as was his way, he had already been unable for about a week before. In the morning he told my father and teacher, may he live, everything that happened to him during the night. My father wondered to him: Why did you not call me to help you get up? Our teacher answered him, with a smile on his face as if nothing had happened: "For this matter, in which there is no danger to life, should I make a commotion to wake the whole house from their sleep? And what of it if I lay on the floor? In that too I did my duty in what was placed upon me in rising at Chatzos, with no difference whether sitting on the chair or lying on the ground, blessed be Hashem. Behold, Hashem was my help and I got up alone, only by His kindness and help, may He be blessed." One can learn much from this: the wondrous settled mind he had at such a time, without any fear or dread and without confused thoughts from this rolling; he did not lose his composure even for a brief hour. This proves the clarity of our teacher's mind in all fields of life. It is known that in his final years, despite his extreme old age, hundreds upon hundreds of people benefited from his counsel and resourcefulness when they came to his home to delight their souls from the radiance of his shining and gladdening face and from the pleasantness of his words, which strengthened and returned the soul with seven restorations of taste. The wondrous feeling of being in his presence was knowing that one was sitting opposite a mind of Likkutay Moharan, opposite a mind of Likkutay Halakhos, opposite a mind of all the books of Rabbeinu z"l and Moharnat, opposite a mind that had absorbed the teachings, conversations, and stories of the disciples of his ancestor Moharnat z"l--in addition to a mind of Shas, a mind of Shulchan Arukh, a mind of Zohar and Kabbalah, a mind of sacred books and chasidus; in particular, he knew the Tanya and the Bnei Yissaschar almost by heart. He related that when he lived in Kremenchug, after the riots and pogroms that the Petlurists perpetrated and the massacre in Tcherin in 5679, in which his son-in-law was killed, may Hashem avenge his blood, there was a period when Chabad men honored him to learn Tanya before them--and it seems also Mishnayos or Ein Yaakov. With his great expertise in the books of Rabbeinu z"l, in Likkutay Moharan and Likkutay Halakhos, he explained to them the chapters of Tanya according to their precious and wondrous words, which are refined gold. They were very astonished to hear a newly paved path in the chasidus of Tanya, for deed and practice: in the way of Torah study; in the way of the avodah of prayer; in the way of contemplation, hisbodedus, and conversation between a person and his Maker; in the way of simplicity and temimus in the conversation of friends with words of faith and strengthening; in the matter of breaking the craving for sleep and rising at Chatzos, concerning which the holy Zohar warns strongly for every person, whoever he may be; and in the conduct of a Jewish man in every place of his coming and going, in his home and outside, in commerce and business, and in all his particular and general ways; as well as many words of strengthening and arousal concerning faith, trust, Divine providence, and so forth. The congregation of listeners greatly enjoyed and melted with nachas ruach to hear these new and wondrous words, which they were not accustomed to hearing from their mashpi'im. One of the important men there told him that he was certain that if he would travel to all the scattered communities of Chabad and they would hear his instruction and good teaching in the Tanya, they would delight greatly in these words of living G-d; he would pour into them new vitality, good understanding, and a new soul, to understand and comprehend the sayings of understanding in that book for perfect service in the ways of Hashem.
Entry קא

Segment 110
HE:
ר' חיים קיבליטשער ז"ל היה למדן מופלג וחסיד גדול ועובד ה' בתכלית והיה שוקד הרבה על ספרי רבינו ז"ל בהרגשה נפלאה והיה נוהג לומר: "דער וואס וויל שפירן א אמת'ן טעם אין הייליגן רעבין מוז ער זיך אין גאנצן אוועק לייגן פארן רעבינס זאך, יעמאלט קען ער שפירן די גרויסקייט און טייערקייט פון רעבין". (שמעתי מר' לוי יצחק ז"ל)
אות קב

EN:
R' Chaim Kiblitsher z"l was a remarkable scholar, a great chasid, and a servant of Hashem in utmost completeness. He studied the books of Rabbeinu z"l very diligently, with a wondrous feeling, and he was accustomed to say: "One who wants to feel a true taste in the holy Rebbe must lay himself down entirely for the Rebbe's matter. Then he can feel the greatness and preciousness of the Rebbe." I heard this from R' Levi Yitzhak z"l.
Entry קב

Segment 111
HE:
טבת תשמ"אשמעתי מפי החסיד הלמדן ר' נחום יצחק פראנק ז"ל ששמע בעצמו מפי השוחט הירושלמי הנודע רבי שמעון ברגמן ז"ל שסיפר אשר היה דרכו לנסוע לבית המטבחים באשמורת הבוקר לשחוט שם, פעם אחת בעת נסעו לשם והדרך עובר לא רחוק מאיזור מערת שמעון הצדיק (כמו היום) והנה כשעבר בנסיעתו קרוב לאיזור המערה הוא שומע קולות וצעקות מחרידות ונוראות, ויתפלא מאד מי יכול לצעוק בשעה כזו שעדיין לא האיר היום ובחוץ חושך ואפילה וגם גשמים עזים יורדים בשטף. ויאמר להנהג שיעצור את רכבו כי אינו יכול להמשיך בנסיעתו והוא מוכרח לרדת ולראות מהיכן בוקעים הזעקות האלו, אולי איזה יהודי נמצא במצוקה או בסכנה וקורא לעזרה וצריכים להצילו, כשירד מהרכב והלך מעט הבחין שהקולות באים מכיוון המערה וזירז עצמו ללכת לעבר המערה, כשהגיע לשם מה הוא רואה שאיש אחד יושב ליד פתח המערה כי השער היה סגור וצועק בקולי קולות, ניגש אליו להווכח ולראות מי הוא האיש הלזה היושב תחת גשם שוטף כזה וצועק נוראות, ומחמת שהיה חשוך בכל האיזור הזה על כן כשהגיע סמוך לו קרא אליו בקול הרבה פעמים: ר' יהודי מי אתם? אבל אין עונה והאיש לא קם ולא זע רק ממשיך בקולותיו, ויתקרב אליו עם הפנס שבידו והאיר בפניו ויסתכל היטב היטב ונבהל ונשתומם מאד הלא זהו רבי שמואל שפירא החסיד המתבודד יושב לו לבדו ועובד ה' בהצנע לכת בלתי יוודע לאיש, והוא ר' שמעון שוחט תפס אותו במעשהו הנורא הזה בהשגחה נפלאה, ויצעק אליו: ר' שמול! מה קרה אתכם? איך אתם מסכנים עצמכם לשהות כאן בשדה פתוח באישון לילה והגשמים שוטפים והקור עז? הלא אתם רטובים כבר עד העצמות ואתם עלולים חלילה להתקרר, לא מצאתם לכם מקום אחר להתבודד ולא תחת הגשם? וכך הפציר לו במלים הרבה והתחנן אליו שילך למקום בטוח יותר, אבל מה גדלה השתוממותו ותמיהתו שבעתיים כאשר רבי שמואל דנן עונה וצועק לעומתו בקולי קולות בזה הלשון: "יצר הרע אוועק! יצר הרע אוועק!" [=יצר הרע לך!] וכך צעק לו המון פעמים עד שר' שמעון שוחט השתכנע שלא יועיל לו שום דיבורים ותחנונים, וחבל להתמהמה כאן, וגם היה נחפז אז למהר לבית המטבחיים לשחוט, ובכן מה עשה? פשט את מעילו וזרק על רבי שמואל לפחות להגן עליו משטף הגשמים ככל האפשר שלא יצטנן ויתקרר חלילה, וכך הלך לו לדרכו. ור' שמעון שוחט כשסיפר המחזה הנורא הזה אמר כי לולי שראה זאת במו עיניו לא היה מאמין בשום אופן הנמצא איש כזה בדורינו כמו ר' שמואל שהתעלה כל כך להיות דבוק בעבודת בוראו עד שלא הרגיש כלל מה מתרחש מסביבו ולא יעצרנו הגשם והשלג (כמו הלל הזקן בשעתו ששכב תחת השלג שהוערם עליו על ארובת בית המדרש ולא הרגיש כלל כמסופר בגמרא יומא לה ע"ב) עד כאן הסיפור ששמעתי מפי הנ"ל.א"ה: ונתקיים בו אז הכתוב "ויזעק שמואל אל ה' כל הלילה" כי מי יודע כמה שעות התמהמה שם ואולי ערך שם גם תיקון חצות כדרכו הרבה הרבה פעמים במקום קדוש כזה מקום גניזת שמעון הצדיק שהיה משיירי כנסת הגדולה (כמו ששנינו בתחילת מסכת אבות). כזה היה איש קדוש רבי שמואל שבוודאי זה לא היה הפעם היחיד הראשון אצלו בעבודה נוראה מעין זו כי גם בזמן שלגים ורוחות עזות היה מתבודד בשדות ומערות ובקברי צדיקים, והמון פעמים אין מספר היה מסתתר אפילו מחביריו והולך לבדו לאיזה יער להתבודד שם כשאין בני אדם רואים ושומעים ומפריעים לעבודתו הצנועה והנסתרה ונתקיים בו "כיושב בסתר לחלות פני מלך מראה כהן" כך תיאר הפייטן (בפיוט "כאהל הנמתח" וכו' אחרי סדר העבודה במוסף יוה"כ) איך היה נראה הכהן גדול בשעת עבודתו ביום הכפורים, וכבר ידוע שגם רבינו ז"ל תיאר במלים אלה את תלמידו הרב דברסלב כששלח את מוהרנ"ת אליו וראה אותו יושב בשולחן בעינים בוכיות כנראה מתבודד אז. וכבר אמרו חז"ל (הוריות יג) על הפסוק (משלי ג) "יקרה היא מפנינים" שהתלמיד חכם יותר גדול מהכהן גדול שנכנס לפני ולפנים. ומובן שתלמיד חכם אמיתי כמו ר' שמואל בודאי היה לימודו בתורה הילוכו והנהגתו ועבודתו לפני הבורא גבוהה מאד מאד וכו' (ועוד חזון למועד להאריך בזה)
אות קג

EN:
Teves 5741. I heard from the chasidic scholar R' Nachum Yitzhak Frank z"l, who heard with his own ears from the well-known Jerusalem shochet, R' Shimon Bergman z"l. He related that his way was to travel to the slaughterhouse in the watch before morning to slaughter there. Once, while he was traveling there, the road passing not far from the area of the cave of Shimon HaTzaddik, as today, as he passed close to the area of the cave he heard terrifying and awesome voices and cries. He was very astonished: who could be crying at such an hour, when day had not yet broken, darkness and gloom were outside, and heavy rains were falling in torrents? He told the driver to stop the vehicle, for he could not continue on his way and was compelled to get out and see from where these cries were breaking forth; perhaps some Jew was in distress or danger and was calling for help, and he had to be saved. When he got out of the vehicle and walked a little, he discerned that the voices were coming from the direction of the cave. He hurried to go toward the cave. When he reached there, what did he see? A man was sitting near the entrance of the cave, for the gate was closed, and crying out in loud voices. He approached to verify and see who this man was, sitting beneath such pouring rain and crying out so awesomely. Since it was dark throughout that area, when he came close to him he called to him aloud many times: R' Jew, who are you? But there was no answer. The man did not rise and did not move, but simply continued his cries. He came closer to him with the flashlight in his hand and shone it on his face. He looked carefully and was very frightened and astonished: this was R' Shmuel Shapiro, the chasid, the man of hisbodedus, sitting alone and serving Hashem in hiddenness, without anyone knowing. And he, R' Shimon the shochet, had caught him in this awesome act by wondrous providence. He cried to him: R' Shmul! What has happened to you? How are you endangering yourself by staying here in an open field in the dead of night while the rains are pouring and the cold is strong? You are already wet to the bone and may, Heaven forbid, catch cold. Did you not find some other place to practice hisbodedus, not beneath the rain? He pressed him with many words and begged him to go to a safer place. But his amazement and bewilderment increased sevenfold when that R' Shmuel answered him and cried against him in loud voices, in this language: "Yetzer hara, away! Yetzer hara, away!" Thus he shouted to him many times, until R' Shimon the shochet was convinced that no words or supplications would help, and it was a pity to delay there. He also needed to hurry then to the slaughterhouse to slaughter. What did he do? He took off his coat and threw it over R' Shmuel, at least to protect him from the torrents of rain as much as possible so that he should not be chilled and catch cold, Heaven forbid; and so he went on his way. When R' Shimon the shochet told this awesome sight, he said that had he not seen it with his own eyes, he would in no way have believed that there is such a man in our generation as R' Shmuel, who had elevated himself so greatly to be attached to the service of his Creator that he did not feel at all what was occurring around him, and neither rain nor snow would stop him, like Hillel the Elder in his time, who lay beneath the snow that piled upon him on the skylight of the beis midrash and did not feel it at all, as related in Yoma 35b. This is the story I heard from the above-mentioned man. Author's note: Then there was fulfilled in him the verse, "And Shmuel cried out to Hashem all night," for who knows how many hours he tarried there, and perhaps he also arranged Tikkun Chatzos there, as was his way many, many times, in such a holy place, the place of the burial of Shimon HaTzaddik, who was among the remnants of the Men of the Great Assembly, as we learned at the beginning of Avos. Such was the holy man R' Shmuel. Certainly this was not the first and only time for him in an awesome avodah like this, for even in times of snow and fierce winds he would seclude himself in fields, caves, and at the graves of tzaddikim. Countless times he would hide even from his friends and go alone to some forest to practice hisbodedus there, where people could not see or hear and could not disturb his hidden and modest avodah. In him there was fulfilled: "Like one who sits in secret to entreat the face of the King--the appearance of the Kohen." So the poet described in the piyut "Ke'ohel HaNimtach," after the order of the service in Mussaf of Yom Kippur, how the Kohen Gadol appeared at the time of his service on Yom Kippur. It is already known that Rabbeinu z"l also described in these words his disciple, the rav of Breslov, when he sent Moharnat to him and saw him sitting at the table with tearful eyes, apparently practicing hisbodedus then. The Sages have already said in Horayos 13, on the verse "It is more precious than pearls," that a talmid chacham is greater than the Kohen Gadol who enters before and within. It is understood that a true talmid chacham such as R' Shmuel certainly had Torah learning, conduct, and avodah before the Creator that were very, very high, and so forth. There will yet be an occasion to elaborate on this.
Entry קג

Segment 112
HE:
החולק הגדול של מוהרנ"ת ז"ל קינא בו מאד מאד כשנתוודע לו על השבועות הגדול (שנת תקצ"ג) שהיו אצל מוהרנ"ת ז"ל שמונים חסידים ודיבר לפניהם דא"ח שרוממו את מוחם ועורר לבם לעבודת הש"י, והיה לו שברון לב מזה. וניחמו אותו חסידיו: מה אתם מתפעלים ממנו, הלא אצלכם היו חמש מאות חסידים ורבנים וכו'. ענה ואמר להם: "יא, יא, ביים איהם איז געווען אכציג חסידים יראים ושלמים עובדי ה' וואס מיינען נאר אידישקייט מיט יראת שמים, אבער ביי מיר זענען געווען פינעף הונדערט רענדארעס וואס (אמערסטין) האבן אין זינען נאר גשמיות". כלומר אצל מוהרנ"ת ז"ל הם יודעים שלא באים אצלו עבור ענינים גשמיים ואינם מבקשים ממנו על זאת רק כל ישעם וחפצם הוא להתעלות בתורה ותפילה ויראה ועבודת ה' ולהיות חסידים ואנשים כשרים בדרכי החברייא של הבעל שם טוב, אבל אצלי רובם באו אלי בעיקר לבקש ממני על ענינים גשמיים פרנסות ורפואות ובנים וכו' ואינם דואגים לבקש ממני על יראת שמים ועבודת ה' שחסר להם. זאת אמר לפני שפרצה המחלוקת על מוהרנ"ת ז"ל ואנשיו אבל אחרי שהתחילה והתגברה אש המחלוקת הגדולה כבר שינה לשונו ואמר כהאי לישנא: "ווער איז ער, וואס פארמאגט ער, א מרדכל'י אז ער זעהט שטיין "ויזעקו" "ויצעקו" מיינט ער טאקע אז מעדארף שרייען". (שמעתי מר' איטשע מאיר קורמן ז"ל ביתר אריכות ונשכח קצת וחלק מזה כבר נדפס בימי התלאות)א"ה: ע"ז אמרו חז"ל: ברית כרותה ללשון הרע וכו'. וזה גורם סמיות עינים כי הלא בכל הדורות נאמר זעקות וצעקות ושוועות ממצרים ועד הנה. ובזהר הק' פרשת שמות מביא שצעקה היא חשובה יותר מכל הלשונות של תפילה וכו'.
אות קד

EN:
The great opponent of Moharnat z"l became very, very jealous when he learned of the great Shavuos in 5593, when there were eighty chasidim with Moharnat z"l, and he spoke before them words of living G-d that raised their minds and awakened their hearts to avodas Hashem. He was brokenhearted over this. His chasidim consoled him: Why are you so impressed by him? With you there were five hundred chasidim and rabbis, and so on. He answered them: "Yes, yes. With him there were eighty perfect chasidim, men who fear Hashem and serve Hashem, who intend only Yiddishkeit and fear of Heaven. But with me there were five hundred renters, whose minds are only on materiality." That is, by Moharnat z"l they knew that one did not come to him for material matters, and they did not ask him for this; all their salvation and desire was to be elevated in Torah, prayer, fear, and avodas Hashem, and to be chasidim and upright men in the ways of the circle of the Baal Shem Tov. But most of those who came to him came chiefly to ask him about material matters--livelihoods, healings, children, and so forth--and did not worry to ask him about fear of Heaven and avodas Hashem, which were lacking to them. This he said before the dispute against Moharnat z"l and his men broke out. But after it began and the fire of the great dispute intensified, he already changed his language and said in this style: "Who is he, and what does he possess? A little Mordechai--when he sees written 'and they cried out,' 'and they cried out,' he actually thinks that one must cry out." I heard this from R' Itshe Meir Korman z"l at greater length, but it has been somewhat forgotten; part of this has already been printed in Yemei HaTelaos. Author's note: About this the Sages said, "A covenant has been made with lashon hara," and so forth. This causes blindness of the eyes, for in all generations cries, outcries, and supplications have been spoken, from Egypt until now. In the holy Zohar, parashas Shemos, it is brought that outcry is more important than all the expressions of prayer, and so forth.
Entry קד

Segment 113
HE:
מוהרנ"ת ז"ל היה מרבה לזרז את אנשיו להרבות בלימוד התורה ועבודת התפילה ובכל דבר שבקדושה אעפ"י שאינם עולים כהוגן ואינם בכוונה הראויה, כי מתוך הריבוי יזכה במשך השנים לחטוף הרבה טוב והתעוררות אמיתי לעבדו ית' באמת ובתמים כרצונו ית'. ושאל לו אחד: הלא אמרו חז"ל "טוב מעט בכוונה מהרבה שלא בכוונה", נמצא שעיקר הדגש הוא על מעט בכוונה ולא על הרבה שלא בכוונה ולמה לו להרבות? והשיב לו מוהרנ"ת במתק שפתיו, הלא אפילו על מעט ג"כ צריך זכיה גדולה שיהיה בכוונה תמה ושלימה, ואם ח"ו גם המעט הזה היה שלא בכוונה הרצויה אם כן יצא שכרו בהפסדו ולא נשאר לו כלום, אבל אם הוא מרבה בלימוד ותפילה אפילו שלא בכוונה הרצויה יצא מזה לכל הפחות מעט טוב ואז טוב לו, וזהו גם כן הכוונה מה שאמרו "טוב מעט בכוונה מהרבה שלא בכוונה", כי הטוב מעט בכוונה יצא מתוך הריבוי שלא בכוונה. ועל דרך שאמרו חז"ל: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, היינו שמתוך ריבוי העסק בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה יזכה עכ"פ לבא ללימוד לשמה אפילו מעט, אבל אם לא ילמד כלל לא יזכה אפילו מעט לשמה (שמעתי מרא"ח רוזין)
אות קה

EN:
Moharnat z"l would greatly urge his followers to increase Torah study, the avodah of prayer, and every matter of holiness, even though these do not rise properly and are not with the fitting intention; for from the abundance, over the years, one merits to snatch much good and true arousal, to serve Him, may He be blessed, in truth and simplicity, as His blessed will desires. One person asked him: But the Sages said, "Better a little with intention than much without intention." It follows that the main emphasis is on a little with intention, and not on much without intention. Why then should he increase? Moharnat answered him with the sweetness of his lips: Even regarding a little, one needs great merit that it should be with complete and whole intention. If, Heaven forbid, even this little was not with the desired intention, his reward is lost and nothing remains to him. But if he increases in study and prayer, even without the desired intention, at least some good will come out of it, and then it is good for him. This too is the meaning of what they said, "Better a little with intention than much without intention": the good little with intention emerges from the abundance without intention. This is along the way of the Sages' statement: A person should always engage in Torah and mitzvos even not for their own sake, for from not for their own sake he comes to for their own sake. That is, from the abundance of engagement in Torah and mitzvos, even not for their own sake, he will at least merit to come to some study for its own sake. But if he does not learn at all, he will not merit even a little for its own sake. I heard this from R' Eliyahu Chaim Rosen.
Entry קה

Segment 114
HE:
מורינו הרב רבי אברהם שטרנהרץ ז"ל הי' מרגלא בפומא לומר להבעלי בתים והבעלי מלאכה והסוחרים שאין זמנם פנוי להקדיש עצמם ללימוד ולעבודת ה' כל היום, "טוב מעט" – "אביסעלע איז אויך גיט" וכמו שאמר רבינו ז"ל. והעולם אומרים: "אביסעלע, אביסעלע, ווערט א פילע שיסעלע". ואם חזקים במעט הטוב הזה זוכים אח"כ שנכנס ברכה במעט הזה ומוסיפים בקודש, והשי"ת מרחיב לו זמן וכו' (שמעתי ממנו ז"ל כ"פ)
אות קו

EN:
Our teacher, the rav R' Avraham Sternhartz z"l, was accustomed to say to householders, craftsmen, and merchants whose time was not free to devote themselves to study and avodas Hashem all day: "Tov me'at--a little bit is also good," as Rabbeinu z"l said. People say: "A little bit and a little bit becomes a full little bowl." If one is strong in this little good, afterward one merits that blessing enters this little, and one adds in holiness; Hashem yisbarakh expands time for him, and so forth. I heard this from him z"l several times.
Entry קו

Segment 115
HE:
ר' יצחק ברייטר ז"ל הי' רגיל לפרש הפסוק "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא", היינו מי שרוצה להתחסד עם קונו לעסוק בעבודת ה' צריך להתפלל תמיד שהשי"ת ימציא לו זמן ועת שיהיה פנוי לעבודתו ית' ולא תהא השעה דחוקה לו ולא יהיה טרוד יותר מדאי בעניני העוה"ז (שמעתי מר' שמחה בונים קלושינר ז"ל)
אות קז

EN:
R' Yitzhak Breiter z"l would regularly explain the verse, "For this let every chasid pray to You at a time of finding," as follows: one who wishes to act with chasidus toward his Maker and to engage in avodas Hashem must always pray that Hashem yisbarakh provide for him a time and occasion when he will be free for His blessed service, that the hour should not be pressed for him and that he should not be overly troubled with matters of this world. I heard this from R' Simcha Bunim Klushiner z"l.
Entry קז

Segment 116
HE:
הרב הגאון מהר"ן מטשערין ז"ל האריך פעם בדברי רבינו ז"ל בסיפורי מעשיות סוף מעשה ז' מזבוב ועכביש, וז"ל: ולקח שבויים, ובתוכם היתה יפת תואר שהיה לה כל מיני חן שבעולם, רק שזה החן לא היה מעצמה, רק שהיה תולה עליה דומיט (אבן טוב, יהלום) ואותו הדומיט היה לו כל מיני חן, ומחמת זה נדמה שיש לה כל מיני חן וכו'. וקשר זאת הרב הנ"ל לענין מה שאמר רבינו ז"ל פעם אחת: "אין יעדן דור וועט זיך געפינען א יונגערמאן וואס וועט באשיינען מיין זאך מיט א חן", והזכיר אז הרב הנ"ל מאמר חז"ל המובא בתורה א' בליקוטי מוהר"ן שהתורה נקראת "יעלת חן" - שמעלה חן על לומדיה. והדבר הזה סובב הולך גם על מעלת ההתקרבות לרבינו ז"ל שהוא הפאר והחן והיופי של כל העולם כמובא בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ס"ז, והוא מעלה חן על המתקרבים אליו באמת. ואחר כך כשבא אליו החסיד רבי ישראל קארדונער (הוא ר' ישראל הלוי הלפרין) להתקרב לרבינו ז"ל ושהה אצלו כמה ימים וראה אז תוארו ויפיו והדרת זקנו ופאותיו ותשוקת ותבערת לבו בעבודת ה' והוא כלי מפואר מלא חן, וגם אחר כך ראה עוד כמה פעמים צורתו והדרו וחן נסוך על פניו, ושמע שמעו הטוב והתעסקותו לקרב נפשות לעבודתו ית', אמר: "עס קען זייער זיין אז דער רבי האט געמיינט [אזא איינעם וויא] איהם, כי הוא קידש שם רבינו ז"ל בעולם אשר נתן חינו בעיניהם. וידוע שכל מי שראה אותו והסתכל בהתנהגותו ובאופן לימודו ותפילתו ודיבורו עם בני אדם שהיה בכל מיני חן נתפעל מאד ממנו להתעורר בתשובה לאהבה וליראה את השי"ת. וכל פעם שהיה בא לטשעהרין היו מכבדים אותו כראוי. ויש הרבה לספר ממנו (שמעתי מידידנו החסיד ר' איטשע מאיר קורמן ז"ל ששמע מזקני אנ"ש בטשעהרין וממורינו הרב רבי אברהם סופר שטרנהרץ ז"ל וגם מרלוי"צ ורא"ח, וגם אני שמעתי מרלוי"צ ז"ל ומרא"ח ז"ל כעין זה) ועיין במדור ר' ישראל קרדונר.
אות קח

EN:
The gaon, the Rav, Moreinu HaRav Nachman of Tcherin z"l once spoke at length about the words of Rabbeinu z"l in Sippuray Maasiyos, at the end of Tale 7, The Fly and the Spider: "And he took captives, and among them was a beautiful woman who had every kind of grace in the world. Only this grace was not from herself; rather, a domit--a precious stone, a diamond--hung upon her, and that domit had every kind of grace. Because of this it appeared that she had every kind of grace," and so forth. The Rav connected this to the matter of what Rabbeinu z"l once said: "In every generation there will be found a yungerman who will beautify my matter with grace." He then mentioned the saying of the Sages brought in Torah 1 of Likkutay Moharan, that the Torah is called "yaalas chen," for it raises grace upon those who study it. This matter also proceeds regarding the greatness of drawing near to Rabbeinu z"l, who is the splendor, grace, and beauty of the entire world, as brought in Likkutay Moharan II, Torah 67, and who raises grace upon those who truly draw near to him. Afterward, when the chasid R' Yisrael Karduner--that is, R' Yisrael HaLevi Halperin--came to him to draw near to Rabbeinu z"l and stayed with him for several days, and he saw his form and beauty, the majesty of his beard and peyos, his longing and the flame of his heart in avodas Hashem, and saw that he was a splendid vessel full of grace; and also afterward, when he saw his form, splendor, and the grace poured upon his face several more times, and heard his good name and his occupation with bringing souls near to His blessed service, he said: "It may very well be that the Rebbe meant such a person as him," for he sanctified the name of Rabbeinu z"l in the world, since He placed his grace in their eyes. It is known that whoever saw him and looked at his conduct, at the manner of his learning and prayer, and at his speaking with people, which was with every kind of grace, was greatly impressed by him and awakened to teshuvah, to love and to fear Hashem yisbarakh. Every time he came to Tcherin, they honored him properly. There is much to tell of him. I heard this from our friend, the chasid R' Itshe Meir Korman z"l, who heard from the elders of Anash in Tcherin and from our teacher, the rav R' Avraham Sofer Sternhartz z"l, and also from R' Levi Yitzhak and R' Eliyahu Chaim; I myself also heard something like this from R' Levi Yitzhak z"l and from R' Eliyahu Chaim z"l. See the section on R' Yisrael Karduner.
Entry קח

Segment 117
HE:
שמעתי מהחסיד מאנ"ש ר' שמואל שפירא זצ"ל, הנה ידוע שביאת מורינו הרב ר' אברהם שטרנהרץ זצ"ל לארץ ישראל היה בראש חודש אדר תרצ"ו, והיה שמחה גדולה אצל כל אנ"ש, כי כבר שמעו את שמעו מקודם וידעו כי גברא רבא הוא רב ומו"צ וחזן וסופר וכל עניני רבינו ז"ל נחתכין על פיו, ובהגיע אז ז' אדר הילולא דמשה רבינו רעיא מהימנא ונהגו מאז ומקדם לנסוע אל כפר מירון מקום קה"ק ציון התנא האלקי הרשב"י זי"ע, ובכן התכונן מורינו לערוך הנסיעה לעלות לציון הק' וכו'. ונתעוררו אנ"ש לנסוע אתו וגם לשבות שם, ואפילו אלו שלא היו רגילים לנסוע (כגון החסיד ר' שמחה בונים קלושינר ז"ל מפאביניץ = הועבר על זה קו) ועוד כמה חסידים גם הם נסעו לכבודו. וכך אמר לי ר' שמואל הנ"ל: "עס איז געווען א ליכטיגער שבת, ר' אברהם האט גידאוונט זייער זיס און גישמאק מיט א הויכן קול כמעט אלע תפילות פין שבת אין דער מערה בייא דעם ציון הק', שלש סעודות האט מען געפראוועט אויבן אין מושב זקנים (מקום הישיבה למעלה כהיום) אין ר' אברהם האט געזאגט א תורה אויף אויסווייניג מיט אזא גישמאקייט אז סאיז געווען א מחיה צו הערן, דער ערשטן מאל אין מיין לעבן וואס איך הער אזא לערנען מיט אזיסקייט, זיין תורה זאגן איז געווען אויסער גיוויינדלאך, דער עולם איז געווען זייער נתפעל פין זיין דאווענען אין לערנען, ער האט אריין גיבראכט א נייעם חיות מיט א התעוררות אין אונזערע לייט, זיין שמייכלדיגער פנים ווען ער האט גערעדט מיט אלע אונזערע לייט אין זיינע זיסע דיבורים האבן גימאכט א שטארקן רושם בייא אלעמען. דער עולם פלעגט אשטיק צייט רעדן פין דעם שבת, בקיצור דאס איז גיווען א ליכטיגער שבת מען קען דאס נישט ארויסגעבן דיא הרגשה פין דעם עולם, אבער סאיז גיווען א ליכטיגער שבת" כך סיים ר' שמואל תיאור השבת הזה וחזר כמה פעמים על משפט הזה.
אות קט

EN:
I heard from the chasid of Anash, R' Shmuel Shapiro zatzal: It is known that our teacher, the rav R' Avraham Sternhartz zatzal, arrived in Eretz Yisrael on Rosh Chodesh Adar 5696, and there was great joy among all Anash, for they had already heard of him beforehand and knew that he was a great man--a rav and moreh tzedek, a chazzan and a sofer, and that all matters of Rabbeinu z"l were decided by his word. When the seventh of Adar arrived, the hilula of Moshe Rabbeinu, the faithful shepherd, they had long been accustomed to travel to the village of Meron, the place of the holy of holies, the tziyun of the G-dly tanna R' Shimon bar Yochai, may his merit protect us. Our teacher therefore prepared to make the journey and ascend to the holy tziyun, and so forth. Anash were awakened to travel with him and also to spend Shabbos there. Even those who were not accustomed to travel--such as the chasid R' Simcha Bunim Klushiner z"l of Pabianice, and several other chasidim--traveled in his honor. Thus the above-mentioned R' Shmuel told me: "It was a luminous Shabbos. R' Avraham prayed very sweetly and delightfully, with a high voice, almost all the prayers of Shabbos, in the cave by the holy tziyun. Shalosh seudos was held above, in the Moshav Zekeinim, and R' Avraham said a Torah by heart with such sweetness that it was life-giving to hear. It was the first time in my life that I heard such learning with sweetness. His saying of Torah was extraordinary. The public was very impressed by his prayer and his learning. He brought a new vitality and arousal into our people. His smiling face when he spoke with all of Anash and his sweet words made a strong impression on everyone. For some time the public would speak of that Shabbos. In short, it was a luminous Shabbos; one cannot express the feeling of the public, but it was a luminous Shabbos." Thus R' Shmuel concluded the description of that Shabbos, and repeated this sentence several times.
Entry קט

Segment 118
HE:
עוד שמעתי מהנ"ל וגם מאבי מורי שיחי' שבהיותו אז במירון דיבר גם כן מזה שהיה ראוי להתקבץ שם על ראש השנה מחמת גודל קדושת המקום וההתעוררות שקיבל שם כמו באומן על ציון הק' של רבינו ז"ל בפרט שהמקום כאן הוא רחב ידים ויכול לקלוט את כל קיבוץ אנ"ש שבארץ ישראל וכשיתפללו כל אנ"ש ביחד על המקום הזה בהתקשרות לרבינו ז"ל בוודאי תהיה ההתעוררות הרבה יותר כפלי כפלים מבמקום אחר כי רשב"י הוא "עיר וקדיש" כאשר גילה רבינו ז"ל וכוחו וזכותו דרשב"י גורם להתעוררות ודביקות וטהרת המחשבה המוכרח ליומא דדינא, וחשב אז כמה רמזים לזה (וכבר נדפסו מדבריו בקונטרס שלו הנקרא "אמרות טהורות"). אבל לא איסתייעא מילתא עד ר"ה תש"א מחמת הפוגרומים שפרצו אז ע"י הערבים מחול המועד פסח בשנה ההיא ונמשכו כמה שנים עד ת"ש, והיה סכנת נפשות להתקבץ במירון אשר נמצא בתוך כפר ערבי.וכן סיפר החסיד מאנ"ש ר' יונה לאבל ז"ל שבהיות מורינו גר אצלו כמה שבועות בראשית בואו לארץ ישראל, דיבר גם כן מזה הרבה שראוי לאנ"ש לסדר שם במירון הקיבוץ הק' על ראש השנה כי הוא מרגיש שם מעין אומן.
אות קי

EN:
I also heard from the above-mentioned man, and also from my father and teacher, may he live, that when he was then in Meron he also spoke of this: that it would have been fitting to gather there for Rosh Hashanah because of the greatness of the holiness of the place and the arousal he received there, as in Uman at the holy tziyun of Rabbeinu z"l. This is especially so since the place there is spacious and could contain the whole gathering of Anash in Eretz Yisrael. If all Anash prayed there together, bound to Rabbeinu z"l, surely the arousal would be much more, manifold, than in another place, for Rashbi is "a watcher and a holy one," as Rabbeinu z"l revealed; and the power and merit of Rashbi causes arousal, attachment, and purity of thought, which is necessary for the Day of Judgment. He thought then of several allusions to this, and some of his words have already been printed in his booklet called Amaros Tehoros. But the matter was not successfully brought about until Rosh Hashanah 5701, because of the pogroms that broke out then through the Arabs from Chol HaMoed Pesach of that year and continued for several years until 5700; it was dangerous to life to gather in Meron, which was located in an Arab village. The chasid of Anash, R' Yonah Label z"l, likewise related that when our teacher lived with him for several weeks at the beginning of his arrival in Eretz Yisrael, he also spoke much about this: that it was fitting for Anash to arrange the holy gathering there in Meron on Rosh Hashanah, for he felt there something like Uman.
Entry קי

Segment 119
HE:
שמעתי כמה פעמים מהחסיד הותיק ר' לוי יצחק בנדר ז"ל תיאור עוצם כוחו האדיר של מורינו ר' אברהם סופר שטרנהרץ ז"ל בימי ר"ה הק' באומן, שהיה אז דמות המרכזית של אנ"ש, הן בהתפילות הן באמירת התורה הן בשאר ענינים שנחתכו על פיו. ותיאר ר' לוי יצחק בפנינו מה זה כח וגבורה ממורינו שהיה אז למעלה מגיל שבעים [כי מורינו נסע מאומן לא"י בשנת תרצ"ו - "ותרץ", בגיל ע"ד ונתן סימן על זה בפסוק "בטחו בה' עדי עד"]. וזה החל מחצות לילה האחרון של ערב ראש השנה ליל "זכור ברית" שהוא חצות לילה האחרון של השנה על ציונו הק' של רבינו ז"ל. (וכמובא בסיפורי מעשיות מעשה י"ג יום ד' שבהגיע הלילה בוכים אנשים...). ואחרי כשעה מחצות הלך משם אל הקלויז להתכונן כשליח ציבור באמירת הסליחות של "זכור ברית" לפני ציבור אנ"ש. וכשרק התחיל בקול שאגתו הנעימה את הפסוק "אשרי יושבי ביתך" וכו' מיד חיל ורעדה עבר בקהל הק' "עס איז שוין גיווארן א שטיק ראש השנה", וציבור גדול של אנ"ש שעדיין השתטחו אז על הציון הק' נחרדו למשמע אזנם את קול השאגה שלו כקול שופר חזק מאד, כאילו זה קול קריאה אליהם לבוא, ומיד נחפזו ומיהרו לרוץ אל הקלויז בנשימה אחת, וקולו של מורינו החל להדהד בחלל הקלויז ולהתפשט על כל הסביבה בכל סיום קטע וקטע מהסליחות וביחוד הסיום של "אל הורית לנו לומר שלש עשרה" ששם קולו הולך וחזק מאד בנעימות ובמתיקות ובקול בכיות ותחנונים ודמעות זולגות מעיניו ולבו נשפך כמים וכל הקהל אחריו וכל הציבור הק' שנמצא בהקלויז כולם בלב אחד כאיש אחד מתעוררים בהתלהבות עצומה ושואגים בתפילה ובבכי ובתחנונים, מלבותיהם מתפרצות אנחות וגניחות איומות בוקעות שחקים, "דיא קולות האבן... ממש עס קאכט זיך א קעסל", וכל הקלויז כמדורה אחת בלהט קודש כזה עומדים רובו ככולו של הקהל למעלה משלש שעות עד גמר אמירת הסליחות.ואמר ר' לוי יצחק שבפעם הראשונה שבא לאומן בחודש אלול שנת תרע"ד ושמע ממורינו את ה"זכור ברית", "האט מיר דיא סליחות געקלינגען אין דיא אויערן אגאנצן ערב ראש השנה, איך האב ניט געוויסט אויף וועלכע איך בין, אזעלכעס הערט מען נישט אין מען זייט נישט אין דער גאנצער וועלט, אין דא האט מען אנגעטאפט וואס דער רבי האט געזעאגט: אנדערע וואלטן זיך געווינטשן אזא ראש השנה וויא בייא מיר ערב ראש השנה. עס האט געברענט אפייער, דיא קולות פין קלויז האבן האפ גיהילעכט אויף דעם גאנצן געגינט, די פענימער האבן געפלאמט, די הערצער האבן געברענט, א קלויז מיט פלאמען פייער, עס איז נישט אויסצימאלן וואספארא הערצער מ'האט יעמאלט געהאט צום אויבערשטין, ממש א ביטול צום אור אין סוף, מ'איז געווען אין א בחינה פין התפשטות הגשמיות, ווארים עס איז נישט געמאלט מ'זאל קענען שטיין מיט אזא ברען מיט אזעלכע קולות כמעט עד כלות הנפש כמה שעות". וכן סיפר לי החסיד ר' בן ציון אפטר.וממילא מובן שההתלהבות וההתעוררות הזאת כבר השפיעה על כל עבודת היום של ערב ראש השנה ובעיקר ההשתטחות והתבערת הלב וההשתפכות הנפש באמירת היוד מזמורים שהם התיקון הכללי על ציונו הק' של רבינו ז"ל, וגם פתיחת הלב של אנ"ש בנתינת הצדקה היה למעלה מן המשוער כי לא ספרו סך הכסף הנתון אלא חילקו הצדקה במלא חפנים ובשלהובין דרחימותא מתוך כיס צדקה המיוחד שהכינו וחסכו מפיהם משך כל השנה. זה היה מחזה נהדר ונדיר לראות רוח נדיבה נדיבות הלב של אנ"ש באופן נפלא כזה מיוחד במינו שלא רואים כזאת באף מקום, (ומובא בספר המדות לתת צדקה בשתי ידים ועי"ז תפילתו נשמעת). מלבד מתן כסף הפדיונות לחשובי אנ"ש כנהוג לקיים מאמר רבינו ז"ל בשיחות הר"ן: בערב ראש השנה צריך ליתן על פדיון. (ושמעתי מהנ"ל שנהגו בהדור הקודם לתת פדיון להנגיד החסיד ר' אבאלע ז"ל על פי המובא בליקוטי מוהר"ן סוף סי' ר"כ עיי"ש). ונתינת הצדקה על ציונו הק' לפני אמירת העשרה קפיטל תהלים היתה עבודה מיוחדת, כי צדקה זאת היא לכבוד נשמת אור חיינו רבינו ז"ל כי כן אמר: "ויתנו פרוטה לצדקה בעבורי" בשעה שגילה סוד התיקון הנורא של התיקון הכללי העשרה מזמורים המיוחדים לתיקון הכללי וכו'. וכל אותו היום עד תפילת המנחה המה הציון הק' מאות אנשים נכנסים ויוצאים באוהל הציון הק' אשר היה מועט מחזיק את המרובה, כי האהל היה קטן מהכיל אפילו מנין אנשים ובערב ראש השנה נכנסו אל הקודש פנימה עשרות אנשים באופן נפלא שאין להבין זאת, ומה שנעשה שם בעת הזאת אי אפשר לתאר בעט אנוש מגודל ההתעוררות והשתפכות הנפש והתפילות והבקשות והוידויים והבכיות והצעקות והקולות והאנחות והגניחות עד לב השמים, וממש משמשו בידים התשובה והחרטה והקבלה בלב של כל אחד ואחד.
אות קיא

EN:
I heard several times from the veteran chasid R' Levi Yitzhak Bender z"l a description of the immense power of our teacher R' Avraham Sofer Sternhartz z"l during the holy days of Rosh Hashanah in Uman. He was then the central figure of Anash--both in the prayers, in the saying of Torah, and in the other matters that were decided by his word. R' Levi Yitzhak described before us what power and strength there was in our teacher, who was then over seventy years old; for our teacher traveled from Uman to Eretz Yisrael in the year 5696--"va-taratz," and he was seventy-four, and he gave a sign for this in the verse, "Trust in Hashem forever." This began from the final Chatzos of erev Rosh Hashanah, the night of Zachor Bris, which is the last midnight of the year, at the holy tziyun of Rabbeinu z"l. As brought in Sippuray Maasiyos, Tale 13, day 4, that when night comes, people weep. About an hour after Chatzos he went from there to the kloyz to prepare as shaliach tzibbur in saying the selichos of Zachor Bris before the public of Anash. As soon as he began, with his pleasant roaring voice, the verse "Fortunate are those who dwell in Your house," and so forth, immediately trembling and dread passed through the holy congregation: "It had already become a piece of Rosh Hashanah." A great public of Anash, who were still then prostrating themselves at the holy tziyun, were startled when their ears heard his roaring voice, like a very powerful shofar sound, as though it were a voice calling them to come; immediately they hurried and rushed to run to the kloyz in a single breath. Our teacher's voice began to echo in the space of the kloyz and to spread over the entire surroundings at every conclusion of every passage of the selichos, and especially the conclusion of "G-d, You instructed us to say the thirteen attributes." There his voice grew stronger and stronger, with pleasantness and sweetness, in a voice of weeping and supplication; tears flowed from his eyes, his heart was poured out like water, and the whole congregation followed after him. The entire holy public in the kloyz, all with one heart as one man, awakened in tremendous ardor and roared in prayer, in weeping, and in supplications. From their hearts burst forth awesome sighs and groans that split the heavens: "The voices had... literally, a kettle was boiling." The whole kloyz was like one bonfire, in such a sacred flame, with most of the entire congregation standing more than three hours until the completion of the selichos. R' Levi Yitzhak said that the first time he came to Uman, in Elul 5674, and heard the Zachor Bris from our teacher, "the selichos rang in my ears throughout the whole erev Rosh Hashanah. I did not know where I was. Such a thing one does not hear and one does not see in the whole world. Here one grasped what the Rebbe said: Others would wish for themselves a Rosh Hashanah like my erev Rosh Hashanah. A fire was burning; the voices from the kloyz resounded throughout the whole vicinity. The faces flamed, the hearts burned--a kloyz with flames of fire. It is impossible to depict what kind of hearts people had then toward the Eibershter. It was literally a nullification before the Ohr Ein Sof. We were in an aspect of divestment from materiality; for it was not conceivable that one could stand with such burning and with such voices, almost to the expiration of the soul, for several hours." The chasid R' Ben Tziyon Apter likewise related this to me. Consequently, it is understood that this ardor and awakening already influenced the entire avodah of the day of erev Rosh Hashanah, chiefly the prostration, the flaming of the heart, and the pouring out of the soul in saying the ten psalms, which are the Tikkun Haklali, at the holy tziyun of Rabbeinu z"l. The opening of the heart of Anash in giving tzedakah was also beyond measure, for they did not count the sum of money being given, but distributed tzedakah by the handful, with flames of love, from the special tzedakah purse that they had prepared and saved from their mouths throughout the year. This was a magnificent and rare sight--to see the generous spirit and generosity of heart of Anash in such a wondrous way, unique in its kind, which one does not see in any place. It is brought in Sefer HaMidos that one should give tzedakah with both hands, and through this one's prayer is heard. This was besides the giving of money for pidyonos to the important men of Anash, as is customary, to fulfill the statement of Rabbeinu z"l in Sichos HaRan: On erev Rosh Hashanah one must give for a pidyon. I heard from the above-mentioned man that in the previous generation they were accustomed to give a pidyon to the wealthy chasid R' Abaleh z"l, according to what is brought at the end of Likkutay Moharan, siman 220; see there. The giving of tzedakah at the holy tziyun before saying the ten chapters of Tehillim was a special avodah, for this tzedakah is in honor of the soul of the light of our life, Rabbeinu z"l, since he said, "and they should give a coin to tzedakah on my behalf" at the time he revealed the secret of the awesome tikkun of the Tikkun Haklali, the ten psalms designated for the general repair, and so forth. Throughout that whole day, until Minchah, the holy tziyun hummed with hundreds of people entering and leaving the tent of the holy tziyun, which was a little that held the many; for the tent was too small to contain even a minyan of people, yet on erev Rosh Hashanah dozens of people entered the inner holy place in a wondrous manner that cannot be understood. What took place there at that time cannot be described with a human pen, because of the greatness of the arousal, the pouring out of the soul, the prayers and requests, the confessions, weeping, cries, voices, sighs, and groans up to the heart of heaven. One literally touched with the hands the teshuvah, the regret, and the resolution in the heart of each and every one.
Entry קיא

Segment 120
HE:
הרב הגאון מהר"ן אבד"ק טשערין ז"ל היה נוהג שלא להסתכל כלל על הילדים שנולדו עד שיגדלו, וכמובא בשיחות הר"ן שסגולה לגידול ילדים להיות רחוק מהם ולבלי להסתכל עליהם כלל, רק בעת ברית מילה היה נוהג להסתכל בפני התינוק מיד אחר המילה, על פי המובא בכתבי האריז"ל שאז הוא מקבל הצלם אלקים. פעם אחת נולד לו בן עם שערות לבנות בראשו, ואז ביקש שיביאו לו התינוק לראותו, והסתכל עליו ואמר: "דאס איז גיבורין גיווארן א אלטער איד", ולא הבינו מה כוונתו בזה, וכעבור שנה נפטר התינוק ל"ע, ואז נזכרו בני הבית מה שאמר הרב בעת לידתו. ובעת שישב שבעה על התינוק סיפר את חלומו שאביו הרב ר' הירש לייב ז"ל אבד"ק ברסלב נראה לו בחלום כשהוא אוחז את התינוק בזרועו ומשתעשע עמו, ואומר לו "איך וועל שוין מיט איהם לערנען, איך וועל שוין מיט איהם לערנען, זאל ער בלייבן ביי מיר". והבין מזה שהתינוק כבר לא יאריך ימים ל"ע. והסביר הרב הענין, היות ואביו הרב ר' הירש לייב היו שנותיו רק ששים ותשע שנים ולא הגיע לשבעים לכן בא התינוק הזה להשלים לו שנת השבעים. ואח"כ דיבר מענין גלגולי הנשמות שהם סתומים ונעלמים מאד ויש בהם סודות ורזין עילאין. והזכיר מה שמובא בשיחות הר"ן שיש גלגולים שעדיין לא נתגלו כלל בעולם. (מפי מורינו הרב ר' אברהם סופר שטרנהרץ ז"ל. ואח"כ שמעתי זאת גם מרלוי"צ משמו, ואולי גם מרא"ח רוזין ור' איטשע מאיר קורמן).א"ה: ראיתי בספרים בשם המקובלים על מה שאמר ר' אלעזר בן עזריה במשנה: "הרי אני כבן שבעים שנה" וכו'. ואמרו בגמרא ברכות שמינו את ר' אלעזר בן עזריה לנשיא מפני שיש לו זכות אבות כי הוא עשירי לעזרא הסופר. ור' אלעזר בן עזריה היה רק בן י"ח שנה ועזרא הסופר חי רק נ"ב שנה, ועל כן אמר ביום שמינו אותו "הרי אני כבן שבעים שנה", כי הוא ממלא שנותיו של זקינו עד שבעים שנה ובזכותו מינו אותו לנשיא בישראל, ע"כ. הרי אנו רואים מכאן שלפעמים גם נכד משלים שנותיו של זקינו.
אות קיב

EN:
The gaon, the Rav, Moreinu HaRav Nachman, av beis din of Tcherin, z"l, was accustomed not to look at all at children who were born until they grew older, as brought in Sichos HaRan, that a segulah for raising children is to be distant from them and not to look at them at all. Only at the time of a bris milah was he accustomed to look at the infant's face immediately after the circumcision, according to what is brought in the writings of the Arizal, that then the infant receives the tzelem Elokim. Once a son was born to him with white hairs on his head. Then he asked that they bring the infant to him to see him. He looked at him and said: "An old Jew has been born." They did not understand what he meant by this. About a year later the infant passed away, may it not happen to us. Then the members of the household remembered what the rav had said at his birth. While he sat shivah for the infant, he related his dream: his father, the rav R' Hirsch Leib z"l, av beis din of Breslov, appeared to him in a dream while holding the infant in his arm and playing with him, and he said to him: "I will already learn with him; I will already learn with him. Let him remain with me." From this he understood that the infant would no longer live long, may it not happen to us. The rav explained the matter: since his father, the rav R' Hirsch Leib, lived only sixty-nine years and did not reach seventy, this infant had come to complete for him the seventieth year. This was from the mouth of our teacher, the rav R' Avraham Sofer Sternhartz z"l; afterward I also heard it from R' Levi Yitzhak in his name, and perhaps also from R' Eliyahu Chaim Rosen and R' Itshe Meir Korman. Author's note: I saw in sefarim in the name of the kabbalists regarding what R' Elazar ben Azaryah said in the Mishnah, "Behold, I am like a man of seventy years," and so forth. The Gemara in Berakhos says that they appointed R' Elazar ben Azaryah as nasi because he had ancestral merit, for he was the tenth generation from Ezra the Scribe. R' Elazar ben Azaryah was only eighteen years old, while Ezra the Scribe lived only fifty-two years. Therefore on the day they appointed him he said, "Behold, I am like a man of seventy years," for he was completing the years of his ancestor up to seventy, and through his merit they appointed him nasi over Israel. Thus we see from here that sometimes a grandson too completes the years of his ancestor.
Entry קיב

Segment 121
HE:
סיפר מורינו הרב ר' אברהם שטרנהרץ ז"ל שאחרי היותו בר מצוה והוא נתגדל אז בבית זקינו הרב הגאון מהר"ן מטשערין זצ"ל, וראה עליו זקינו שהוא בר אורין ובר הבנה בלימוד הגמרא, לכן עודדו שיתחיל ללמוד גמרא כסדר הש"ס בעיון עד כמה שיד שכלו מגעת, בנוסף על שיעורו בחדר ואח"כ בבית המדרש. ומני אז התחיל לשקוד בעמלה של הגמרא מדי יום ביומו. ואח"כ בהיותו בן ט"ו שנה בערך שידך אותו זקינו הנ"ל עם נכדת מוהרנ"ת ז"ל (מרת איטא בתיה בת אסתר שיינדל בת חנה צירל בת מוהרנ"ת ז"ל) בתו של דודו הגדול ר' יוסף יונה ז"ל בן מוהרנ"ת ז"ל, ואז התחיל ללמוד הגמרא בהתמדה רבה ביתר שאת בכדי שיוכל לגמור את הש"ס ביום החופה. והנה בהגיע יום המוגבל של החתונה והוא בן ט"ז שנה בערך, ועדיין היה חסר לו הרבה דפי גמרא כדי סיום הש"ס, וצוה זקינו לדחות החתונה לעוד כמה שבועות (כשני שבועות) ואז עשה הסיום ביום חופתו, וסעודת החתונה היה ג"כ סעודת סיום הש"ס.א"ה: רבינו ז"ל אמר שכשגומרין הש"ס מקבלין הצלם אלקים, אשרי לו שזכה לקבל ביום חופתו הצלם אלקים.
אות קיג

EN:
Our teacher, the rav R' Avraham Sternhartz z"l, related that after he became bar mitzvah, he was then raised in the home of his grandfather, the gaon, the Rav, Moreinu HaRav Nachman of Tcherin zatzal. His grandfather saw that he was a ben oryan and a ben havanah in the study of Gemara, and therefore encouraged him to begin learning Gemara according to the order of Shas, with iyun to the extent that his intellect could reach, in addition to his lesson in cheder and afterward in the beis midrash. From then on he began to apply himself daily to the toil of Gemara. Afterward, when he was about fifteen years old, his above-mentioned grandfather arranged a match for him with the granddaughter of Moharnat z"l--Mrs. Itta Batyah, daughter of Esther Sheindel, daughter of Chana Tzirel, daughter of Moharnat z"l--the daughter of his great uncle R' Yosef Yonah z"l, son of Moharnat z"l. Then he began to learn Gemara with even greater constancy, so that he could finish Shas on the day of the chuppah. When the appointed day of the wedding arrived, and he was about sixteen years old, he still lacked many pages of Gemara to complete Shas. His grandfather commanded that the wedding be delayed for several more weeks--about two weeks--and then he made the siyum on the day of his chuppah. The wedding meal was also the meal of the siyum of Shas. Author's note: Rabbeinu z"l said that when one completes Shas, one receives the tzelem Elokim. Fortunate is he who merited to receive the tzelem Elokim on the day of his chuppah.
Entry קיג

Segment 122
HE:
שמעתי מר' אליהו חיים רוזין שפעם הפליג מוהרנ"ת ז"ל עד היכן מגיע כח הדיבור של האדם שבמילה אחת שהוא נודר או נשבע הוא יכול לחדש לעצמו מצוות חדשות ואיסורים חדשים (כן לאכול, כן לעשות; לא לאכול, לא לעשות, וכדומה) אעפ"י שהתורה לא צוותה ולא אסרה אותם. וכל שכן כשמרבה בדיבורי תורה ותפילה ושיחה בינו לבין קונו, ומדבר דברי קדושה ודברי אמונה ויראת שמים עם חביריו אשר כן צוותה התורה, מה גדלו השעשועים והנחת רוח לפניו ית' מכל דיבור ודיבור שאדם מוציא מפיו. וזה נלמד מנדרים ושבועות שלא יחל דברו ולא יזלזל בשום דיבור שבעולם, ויאמין באמונה שלימה שכל הדיבורים אינם הולכים לריק ולטמיון ח"ו, רק עושין רושם למעלה ונכתבים בספר זכרון וצפון וגנוז לעתיד לבוא.ובזה יובן מה שתקנו הקדמונים להעמיד אמירת "כל נדרי" בראש כל תפילות יום הכפורים, אשר לכאורה אינה תפילה ואינה שייכת לעבודת יוהכ"פ שהם תפילות ווידוים וסליחות ופיוטים וכו'. ומה ראו על ככה להקדים בכניסת יוהכ"פ ענין נדרים, אלא ללמדנו כנ"ל שנדע ונאמין בגודל מעלת כח הדיבור שהוא גדול ונשגב מאד, ועל כן אנו מקדישים את פינו וכל שיח שפתותינו במשך כל יום הכפורים לתפילות ובקשות למחילה ולסליחה ולכפרה, והקב"ה שומע תפילת כל פה. וכל עבודתינו ביום הזה הוא רק עם הפה לקיים "ונשלמה פרים שפתינו", וכל כוחינו אינו אלא בפה. ולזה מקדימים "כל נדרי" להורות לנו על כוחו העצום של הפה, ועקימת שפתים הוה מעשה כמו נדרים ושבועות.
אות קיד

EN:
I heard from R' Eliyahu Chaim Rosen that once Moharnat z"l spoke expansively about how far the power of a person's speech reaches: with one word that he vows or swears, he can create for himself new mitzvos and new prohibitions--yes to eat, yes to do; not to eat, not to do, and the like--even though the Torah did not command them and did not forbid them. All the more so when he increases in words of Torah and prayer and conversation between himself and his Maker, and speaks words of holiness and words of faith and fear of Heaven with his friends, which the Torah did command: how great are the delights and the nachas ruach before Him, may He be blessed, from every word and word that a person brings out of his mouth. This is learned from vows and oaths--that he should not profane his word and should not belittle any speech in the world. He should believe with complete faith that all words do not go to emptiness and ruin, Heaven forbid; rather, they make an impression above and are written in the book of remembrance, hidden and stored away for the future. With this one may understand why the early authorities instituted that the saying of Kol Nidrei stand at the head of all the prayers of Yom Kippur. On the face of it, Kol Nidrei is not a prayer and does not belong to the avodah of Yom Kippur, which consists of prayers, confessions, selichos, piyutim, and so forth. Why did they see fit to place the matter of vows at the beginning, as Yom Kippur enters? Rather, it is to teach us as above: that we should know and believe in the greatness of the power of speech, which is very great and exalted. Therefore we consecrate our mouth and all the speech of our lips throughout the entire Yom Kippur to prayers and requests for pardon, forgiveness, and atonement; and the Holy One, blessed be He, hears the prayer of every mouth. All our avodah on this day is only with the mouth, to fulfill "and let our lips substitute for bulls." All our power is only in the mouth. Therefore we precede with Kol Nidrei, to instruct us about the mighty power of the mouth, and that the movement of the lips is considered an act, as with vows and oaths.
Entry קיד

Segment 123
HE:
עוד שמעתי מהנ"ל, שפעם אחת עמד מאחוריו של ר' אברהם ב"ר נחמן ז"ל בעת התבודדותו (כמדומה שזה היה על ציון רבינו ז"ל) ושמע ממנו תחנוניו ובקשותיו, וחזר כמה וכמה פעמים על המילים האלה: "רבונו של עולם! וויא נעמט מען דיא אמונה אז יעדער ווארט ווערט נישט פארפאלן, וויא נעמט מען דיא אמונה אז יעדער קרעכטץ יעדער זיפץ ווערט נישט פארפאלן, גיוואלד! גיוואלד! וויא נעמט מען, וויא נעמט מען, אוי גיוואלד! גיוואלד! רבונו של עולם! וויא נעמט מען דיא אמונה, וויא נעמט מען דיא אמונה, רבונו של עולם! רבונו של עולם! דו ווייסט דאך דעם אמת אז אן אמונה איז מען דאך גאר נישט ווערד" וכו' וכו'. וככה שפך שיחו ותחינתו בענין האמונה ואח"כ בכה מאין הפוגות. ולא שמע ממנו יותר. ואמר רא"ח שדברי תחנונים אלו שיצאו מפיו של ראבר"נ חדרו אז עמוק אל לבו ולא ישכחם לעולם, ולמד מזה הרבה איך לדבר ומה לדבר בעת ההתבודדות.
אות קטו

EN:
I also heard from the above-mentioned man that once he stood behind R' Avraham b'R Nachman z"l at the time of his hisbodedus--I think this was at the tziyun of Rabbeinu z"l--and heard his supplications and requests. He repeated these words many, many times: "Master of the World! Where does one take the faith that every word is not lost? Where does one take the faith that every groan, every sigh, is not lost? Gevald! Gevald! Where does one take it, where does one take it? Oy gevald! Gevald! Master of the World! Where does one take this faith, where does one take this faith? Master of the World! Master of the World! You know the truth, that without faith one is worth absolutely nothing," and so on and so on. Thus he poured out his speech and supplication concerning faith, and afterward he wept without stopping. He did not hear more from him. R' Eliyahu Chaim said that these words of supplication, which emerged from the mouth of R' Avraham b'R Nachman, then entered deep into his heart and he would never forget them. From this he learned much about how to speak and what to speak at the time of hisbodedus.
Entry קטו

Segment 124
HE:
מובא בכוכבי אור חלק אנשי מוהר"ן בזה הלשון: הודעת העתידות ברמז לרבי אהרן ז"ל הרב מברסלב שיהיה נפטר בחודש אב וכן הוה (שנפטר מכוון בר"ח אב, ואנ"ש אמרו הסימן לזה: "באחד באב מת אהרן") שמעתי מאבי הכ"מ וגם משאר אנ"ש ששמעו מפיו בעצמו שסיפר מזה בעת מחלתו קודם פטירתו, וגם בשנה הזאת היה חלוש מאד בקיץ, ומיד כשעבר חודש מנחם אב נתמלא שמחה על שכבר היה בטוח שבוודאי ימלא שנתו, עכ"ל, עיי"ש.וביתר אריכות סיפר מורינו הרב ר' אברהם שטרנהרץ ז"ל, וגם שמעתי אח"כ מרלו"י ורא"ח ומעוד אנ"ש, שפעם אחת נחלה מאד בקיץ הרב ר' אהרן הנ"ל והיה מסוכן ר"ל, וכשהגיע חודש אב חשש מאד מדברי רבינו ז"ל שאמר לו "דיין חודש איז אב", כלומר שבחודש זה יהיה עת פטירתו, (והוא היה אז רק בן נ"א שנה). ואח"כ כשעבר החודש ונתרפא מחליו לגמרי נכנס בשמחה גדולה מאד, ואמר לאנשי ביתו בזה הלשון: "קינדערלאך! איהר האט מיר נאך אויף דער וועלט אויף נאך עלעף חדשים", כל כך היה בטוח בדברי רבינו ז"ל שלא ישובו ריקם. וביום ב' דר"ח אלול עשה סעודת הודאה לבני ביתו ומשפחתו, וככה נהג לעשות בכל שנה כשעבר חודש אב, ונמשך הדבר י"ט שנה עד שנפטר בר"ח מנחם אב שנת תר"ה והוא בן שבעים שנה.
אות קטז

EN:
It is brought in Kochvay Ohr, section Anshei Moharan, in this language: He informed future events by hint to R' Aharon z"l, the rav of Breslov, that he would pass away in the month of Av, and so it was, for he passed away exactly on Rosh Chodesh Av; Anash said the sign for this: "On the first of Av, Aharon died." I heard from my father, may his atonement protect me, and also from other Anash who heard from his own mouth, that he related this during his illness before his passing. In that year too he was very weak in the summer, and immediately when the month of Menachem Av passed, he was filled with joy, for he was already certain that he would surely complete his year. Thus far his words; see there. Our teacher, the rav R' Avraham Sternhartz z"l, related this at greater length, and afterward I also heard it from R' Levi Yitzhak, R' Eliyahu Chaim, and other Anash: once the above-mentioned rav R' Aharon became very ill in the summer, and he was in danger, may the Merciful One save us. When the month of Av arrived, he was very afraid of Rabbeinu z"l's words, for Rabbeinu had said to him, "Your month is Av," meaning that in that month would be the time of his passing. He was then only fifty-one years old. Afterward, when the month passed and he completely recovered from his illness, he entered into very great joy and said to the members of his household in this language: "Children! You still have me in this world for another eleven months." So certain was he that the words of Rabbeinu z"l would not return empty. On the second day of Rosh Chodesh Elul, he made a thanksgiving meal for the members of his household and his family. This was his practice every year when the month of Av passed, and it continued for nineteen years, until he passed away on Rosh Chodesh Menachem Av 5605, at the age of seventy.
Entry קטז

Segment 125
HE:
עוד שמעתי מרלו"י (כמדומה ששמע ממורינו הרב ר' אברהם שטרנהרץ ז"ל) שהרב הנ"ל בסוף ימיו חלה את חליו (היה חולה ברגליו ולא היה יכול לרדת מהמיטה), וכשראה שקרב קיצו וקרוב הדבר שתעלה נשמתו למרומים, צוה לקרות את בניו וב"ב וביקשם להעמיד את מטתו כשהוא מושכב עליה באמצע החדר וכולם יעמדו סביבות המיטה, וכן עשו וכל בני הבית הקיפוהו מסביב מטתו, ואז אמר להם בערך כהאי לישנא: "דיא וועלט זאגט אויף מיר אז איך בין א למדן, אז איך בין א חכם, א קליגער, אין נאך מעלות, פארשטייט איהר דאך אז איך האב גיוויסט אין פארשטאנען וועלכן בעסטן חלק איך זאל זיך אויסקלויבן אין דער וועלט, לאז איך אייך וויסן איידער איך גייא אוועק פין דעם עולם, אז דער בעסטער חלק וואס איך האב זיך אויס געקליבן אין מיין לעבן, איז דער הייליגער רבי וואס איך בין מקורב ציא איהם, היינט לאז איך אייך דאס איבער בירושה אז איהר זאלט זיך אויך אויס קלייבן האט דעם גיטן חלק".א"ה: עיין בלקוטי הלכות ה' ברכת הריח ה"ד אות כ"ח שמביא שם פירוש רש"י על פסוק (תהלים טז): "ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי", שזה נאמר על ענין הבחירה שהש"י הניח ידו על חלק הטוב, כאדם שאומר לבנו את זה בחר לך, כמו שכתוב "ובחרת בחיים", וכותב מוהרנ"ת שם: וזהו "אתה תומיך גורלי", היינו שהש"י מסייעו לבחור בגורל הטוב בחינת "ובחרת בחיים", היינו כי הש"י מסייע את האדם בסיוע דלעילא שיזכה לבחור בטוב עיי"ש.ועיין עוד בעלים לתרופה מכתבי מוהרנ"ת (סי' קס"ו) שכותב שם כמה שורות להרב הנ"ל, וראוי להעתיקם הנה. וזה לשונו: ושלום רב לידידי כנפשי ולבבי הרב המאור הגדול הותיק מו"ה אהרן נ"י עם שלום בניו ולכל ב"ב שלום וישע רב, כבר פירשתי שיחתי קצת למעלה ומה אוסיף לדבר עוד, מעכ"ת יודע הכל לבבו כלבבי ונפשו כנפשי כי כולנו אחד, ובהש"י חסינו כי לא יעזוב אותנו לעת זקנתינו, ויראו שונאינו ויבושו (כי זה נכתב מעיר אומן בשנת תקצ"ה בעת המחלוקת הגדולה) ובעת פקודתינו לאורך ימים ושנים יאסוף נפשותינו בין אנשי רבינו ז"ל, ולא נבוש ולא נכלם לנצח, נתן הנ"ל, עכ"ל. ומי שיש לו מוח בקדקדו יראה בעיני שכלו איך הני תרי צנתרי דדהבא החברים הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו בעולם האמת, אשר הם בחרו החלק הטוב בגורל רבינו ז"ל שהיו מקורבים ומקושרים אליו בעלמא הדין ובעלמא דאתי לעד ולנצח נצחים, כן נזכה אנחנו וצאצאינו וכו' להיות דבוקים בו תמיד לקיים "אחזתיו ולא ארפנו".
אות קיז

EN:
I also heard from R' Levi Yitzhak--I think he heard it from our teacher, the rav R' Avraham Sternhartz z"l--that toward the end of his days, the above-mentioned rav became ill with his illness; he was sick in his legs and could not descend from the bed. When he saw that his end was approaching and that it was near that his soul would ascend to the heights, he commanded that they call his sons and the members of his household, and he asked them to place his bed, while he was lying upon it, in the middle of the room, and that everyone stand around the bed. They did so, and all the household members surrounded his bed. Then he said to them approximately in this language: "The world says about me that I am a lamdan, that I am wise, a clever one, and that I have other qualities. You therefore understand that I knew and understood which best portion I should choose for myself in this world. Before I leave this world, I let you know that the best portion that I chose for myself in my life is the holy Rebbe to whom I am attached. Today I leave this to you as an inheritance, that you too should choose this good portion for yourselves." Author's note: See Likkutay Halakhos, Hilchos Birkas HaReiach 4:28, where he brings Rashi's explanation of the verse, "Hashem is the portion of my inheritance and my cup; You support my lot." This is said regarding the matter of choice: Hashem yisbarakh placed His hand on the good portion, like a person who says to his son, "Choose this for yourself," as it is written, "And you shall choose life." Moharnat writes there: This is "You support my lot," meaning that Hashem yisbarakh assists him to choose the good lot, the aspect of "and you shall choose life"; that is, Hashem yisbarakh assists a person with assistance from above so that he should merit to choose the good. See there. See also Alim LeTerufah, the letters of Moharnat, siman 166, where he writes several lines to the above-mentioned rav, and it is fitting to copy them here. This is his language: "Abundant peace to my beloved, like my soul and my heart, the great luminary, the veteran rav, our teacher R' Aharon, may his light shine, together with peace to his sons and to all the members of his household; abundant peace and salvation. I have already explained my speech somewhat above, and what shall I add to speak further? His honor knows everything; his heart is like my heart and his soul like my soul, for we are all one. In Hashem yisbarakh we have taken shelter, for He will not abandon us at the time of our old age; may our enemies see and be ashamed"--for this was written from the city of Uman in the year 5595, at the time of the great dispute--"and at the time of our reckoning, after length of days and years, may He gather our souls among the men of Rabbeinu z"l, and may we not be ashamed and not be humiliated forever. Nasan, the above-mentioned." Thus far his language. Whoever has a mind in his skull will see with the eyes of his intellect how these two golden pipes, these beloved and pleasant friends, were not separated in their lives and in their deaths in the World of Truth. They chose the good portion in the lot of Rabbeinu z"l, having been drawn near and bound to him in this world and in the World to Come, forever and eternally. So may we and our descendants merit to be attached to him always, to fulfill, "I grasped him and would not let him go.
Entry קיז

Segment 126
HE:
ושמעתי ממורינו הרב ר' אברהם שטרנהרץ ז"ל שסיפר בשם זקינו הרב הגאון מטשערין זצ"ל שזקינו הרב ר' אהרן הנ"ל היה חולה ברגליו והיה קשה לו ההליכה, ובעת הלויית מוהרנ"ת ז"ל (במוצאי שבת קדש פ' ויגש תר"ה) ביקש שיוליכו אותו להלויית חבירו הטוב שלא זז מחבבו, ובהגיעו סמוך להמטה הספידו קצרות בקול בוכים ולא יכול להתאפק ופרץ בבכי מר וצעק בקול גדול: "מיין טייערער חבר! מיין ליבער הארציגער חבר! דער גאנצער קאסטן מיט לעכט איז דאך געבליבן בייא דיר, ווער וועט אנטרינקען די יונגע ביימאלאך", כי הוא ידע היטב מי היה מוהרנ"ת ואיך רבינו ז"ל הסמיכו לשרת את כל אנ"ש "אשר יוציאם ואשר יביאם", ואשר על ידו נתקרבו הרבה נפשות חדשות להש"י על פי דעת רבינו ז"ל וכו'. ועל כן בכה מרורות על האבידה הגדולה הזאת, ע"כ שמעתי.והנה כבר ידוע שהרב הנ"ל קנה בחייו שני חלקות סמוכות בבית החיים אחד לו ואחד למוהרנ"ת אחרי מאה ועשרים, כי חפץ מאד שיהיו שכנים גם לאחר הפטירה, אבל לא איסתייעא מילתא שיצא מכח אל הפועל על פי מעשה שהיה כידוע (ויכתב במ"א אי"ה). ועתה מי שיש לו מוח בקדקדו יראה בעיני שכלו איך הני תרי צנתרי דדהבא החברים הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו בעולם האמת, אשר הם בחרו החלק הטוב בגורל רבינו ז"ל שהיו מקורבים ומקושרים אליו בעלמא הדין ובעלמא דאתי לעד ולנצח נצחים, כן נזכה אנחנו וצאצאינו עד סוף כל הדורות וכו' להיות דבוקים ברבינו ז"ל תמיד לקיים "אחזתיו ולא ארפנו" עד דייתי מלכא משיחא במהרה בימינו אמן. וכמו ששר מוהרנ"ת ז"ל כשהיה בסכנת נפשות מהמתנגדים כידוע, "אונזער גרויסקייט און אונזער שיינקייט וועט מען זעהן ווען משיח וועט קומען".
אות קיח

EN:
I heard from our teacher, the rav R' Avraham Sternhartz z"l, who related in the name of his grandfather, the gaon, the Rav of Tcherin zatzal, that his ancestor, the above-mentioned rav R' Aharon, was sick in his legs and walking was difficult for him. At the funeral of Moharnat z"l, on motzaei Shabbos kodesh, parashas Vayigash 5605, he asked that they bring him to the funeral of his good friend, whom he never ceased to cherish. When he came close to the bier, he briefly eulogized him with a weeping voice; he could not restrain himself, burst into bitter tears, and cried aloud: "My dear friend! My beloved heartfelt friend! The entire box of candles has remained with you; who will water the young trees?" For he knew well who Moharnat was, and how Rabbeinu z"l had authorized him to serve all Anash, "who would lead them out and bring them in," and through whom many new souls drew near to Hashem yisbarakh according to the daas of Rabbeinu z"l, and so forth. Therefore he wept bitterly over this great loss. Thus I heard. It is already known that the above-mentioned rav purchased two adjacent plots in the cemetery during his lifetime, one for himself and one for Moharnat after one hundred and twenty years, because he greatly desired that they should be neighbors after their passing as well. But the matter did not succeed in coming from potential to actual, because of a deed that occurred, as is known, and it will be written elsewhere, with Hashem's help. Now, whoever has a mind in his skull will see with the eyes of his intellect how these two golden pipes, these beloved and pleasant friends, were not separated in their lives and in their deaths in the World of Truth. They chose the good portion in the lot of Rabbeinu z"l, having been drawn near and bound to him in this world and in the World to Come, forever and eternally. So may we and our descendants, until the end of all generations, merit to be attached to Rabbeinu z"l always, to fulfill "I grasped him and would not let him go," until the King Messiah comes, speedily in our days, amen. As Moharnat z"l sang when he was in danger to life from the opponents, as is known: "Our greatness and our beauty will be seen when Moshiach comes.
Entry קיח

Segment 127
HE:
שמעתי מר' שמחה בונם קלושינר, שר' יצחק ברייטר ז"ל היה מתבודד גדול, והיה מסתגר בחדר מיוחד להתבודד שעות על גבי שעות, והיה מרגלא בפומיה תמיד לעורר על עבודת ההתבודדות בפסוק זה "וכל פטר חמור תפדה בשה" – "חבר לעבן! דיא ווילסט פטור ווערן פין אלע חמריות אין גשמיות אין תאוות והבלי עולם הזה זאלסטי דאס אויסלייזן מיט א שעה התבודדות, אזוי וויא דער הייליגער רבי האט אונז געלערנט, "בשה" מאכט בשעה התבודדות". [חבר חביב! אם חפץ אתה להפטר מכל מיני חמריות וגשמיות ותאות מהבלי עולם הזה, "תפדה בשה" ר"ת בשעה התבודדות כמו שלימדנו רבינו ז"ל].
אות קיט

EN:
I heard from R' Simcha Bunim Klushiner that R' Yitzhak Breiter z"l was great in hisbodedus and would shut himself in a special room to practice hisbodedus for hours upon hours. It was always familiar in his mouth to awaken others to the avodah of hisbodedus through this verse: "Every firstborn donkey you shall redeem with a seh." "Dear friend! If you want to be exempted from all materiality and corporeality, from desires and vanities of this world, redeem it with an hour of hisbodedus, just as the holy Rebbe taught us." The word "beseh" makes the phrase "with an hour"--besha'ah--of hisbodedus. Beloved friend! If you desire to be exempted from all kinds of materiality, corporeality, and cravings from the vanities of this world, "you shall redeem with a seh" is an acronym for "with an hour of hisbodedus," as Rabbeinu z"l taught us.
Entry קיט

Segment 128
HE:
עוד שמעתי מהנ"ל שר' יצחק הנ"ל היה נוהג לפרש הפסוק (תהלים לב) "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא", היות והזמן קצר והמלאכה מרובה, וקשה להספיק ללמוד כל התורה כולה (עיין בשיחות הר"ן סי' ע"ו מה שהאדם צריך ללמוד במשך כל השנה עיי"ש) וגם לעסוק בעבודת ה' ובכל מיני דברים שבקדושה, ובפרט אלו הטרודים בעסק פרנסתם והצטרכותם ואין להם פנאי להקדיש עצמם ללימודים ועבודת ה' ושיחת חברים וכדומה, ועל כן צריך ומוכרח מאד להתפלל ולהתחנן להש"י שיחוס וירחם עליו לסבב אתו סיבות לטובה בענין עסק פרנסתו שלא יגרמו לו ביטול תורה ותפילה, אלא תמיד ימצא לו זמן מתוך טרדותיו לחטוף א שטיקל גמרא, א סעיף שולחן ערוך, א משנה משניות, א קאפיטל תהלים, א קרעכטץ צום אויבערשטין, א גיטן שמועס מיטן חבר, א גיטן טראכט פין עלמא דאתי, וזהו: על זאת יתפלל כל חסיד אליך "לעת מצוא", שיתפלל על זאת שימצא תמיד עת וזמן ללימוד התורה ולעבודתו ית' בכל מצב שהוא, שלא ילכו ימיו ושנותיו להבל וריק ולטמיון בזמן שימיו כצל עובר.
אות קכ

EN:
I also heard from the above-mentioned man that the above-mentioned R' Yitzhak would explain the verse, "For this let every chasid pray to You at a time of finding." Since time is short and the work is great, and it is difficult to manage to learn the entire Torah--see Sichos HaRan, siman 76, regarding what a person must study throughout the year; see there--and also to engage in avodas Hashem and in all kinds of holy matters, especially those who are occupied with their livelihood and needs and do not have free time to devote themselves to studies, avodas Hashem, and the conversation of friends, and the like, therefore one must, and is very compelled to, pray and supplicate Hashem yisbarakh that He should pity and have mercy upon him and arrange with him causes for good in the matter of his livelihood, so that they should not cause him the nullification of Torah and prayer. Rather, he should always find time within his troubles to snatch a piece of Gemara, a section of Shulchan Arukh, a Mishnah of Mishnayos, a chapter of Tehillim, a groan to the Eibershter, a good conversation with a friend, a good thought of the World to Come. This is: "For this let every chasid pray to You at a time of finding"--that he should pray for this, that he should always find a time and occasion for Torah study and for His blessed service in whatever state he may be, so that his days and years should not go to vanity, emptiness, and waste, while his days are like a passing shadow.
Entry קכ

Segment 129
HE:
עוד שמעתי מהנ"ל ששמע מרבי יצחק'ל אוטוואצקער ז"ל (רבי יצחק קראקאווסקי מלאדז', ולרגל מחלתו עבר לאוטבוצק והיה לו חנות, הוא אשר קירב את ר' לוי יצחק לרבינו ז"ל ודחף אותו לנסוע לאומן על ר"ה שנת תרע"ה, וזה היה בזמן שהתחילה מלחמת העולם הראשונה וכל הרכבות היו מלאות אנשי צבא למלחמה, וכבר נכתב מזה קצת) בעת למדו לפני אנ"ש בסיפורי מעשיות בהמעשה י"ג מהז' בעטלירס שביום א' בא הבעטליר העוור והתפאר לפני הזוג החתן והכלה שאינו עוור כלל רק שכל זמן העולם כולו אינו עולה אצלו כהרף עין וכו' עיי"ש נפלאות. ועל פי זה הסביר הנ"ל בטוב טעם ודעת את הפליאה הגדולה בסיפור הגמרא (סוכה כח) "שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן וכו' גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל, קטן שבכולן רבי יוחנן בן זכאי. אמרו עליו על רבי יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה, וגמרא הלכות ואגדות, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, קלים וחמורים וגזירות שוות, תקופות וגימטריאות, שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים, משלות כובסין ומשלות שועלים, דבר גדול ודבר קטן, דבר גדול מעשה מרכבה, דבר קטן הוויות דאביי ורבא וכו'. וכי מאחר שקטן שבכולן כך, גדול שבכולן על אחת כמה וכמה. אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו מיד נשרף", ע"כ הגמרא. ותמהים העולם על זה אם רבי יוחנן בן זכאי ידע כל כך הרבה דברים ובתוכם שיחת מלאכי השרת ומעשה מרכבה לא יכול לרדת אש סביבו ולשרוף בשעה שהיה דורש במעשה מרכבה כמובא בחגיגה דף יד שהיה תלמידו רבי אלעזר בן ערך דורש לפניו במעשה מרכבה וירדה אש מן השמים (עיין שם נפלאות שרבי יוחנן בן זכאי אמר לו אז שהשכינה עמהם ומלאכי השרת מלווין אותם) ואם תלמידו כך, רבי יוחנן בן זכאי על אחת כמה וכמה, ואם כן מהו הרבותא והחידוש של יונתן בן עוזיאל יותר מרבי יוחנן בן זכאי. ורבי יצחק'ל אוטוואצקער חידש אז חידוש נפלא על פי המובא במדרש איכה פ"א שרבי יוחנן בן זכאי כשיצא מירושלים לעשות שלום עם אספסינוס מסופר שם שאסרוהו והכניסוהו לפנים משבעה קנקלים לחדר חשוך ואפל שאי אפשר להבחין בו בין יום ללילה, ומדי פעם בפעם שאלו אותו כמה שעות עתה ביום וכמה שעות עתה בלילה כדי לבחון חכמתו, והוא השיב להם השעה על נכון. ושואל המדרש: מנא ידע השעה, ומשיב שהוא ידע מפשוטו ולימודו. ומובא שם במפרשים שמחזרת לימודו שהיה משנן ידע כמה פרקים הוא לומד בשעה, ולפי הפרקים כיוון השעה עיי"ש. נמצא שרבי יוחנן בן זכאי בשעה שעוסק בתורה היה עדיין בבחינת זמן, אבל יונתן בן עוזיאל בשעה שעוסק בתורה היה למעלה מן הזמן, היינו שהגיע לדרגא גבוהה כזו שכל זמן העולם כולו אינו עולה אצלו כהרף עין כדברי רבינו ז"ל. וזהו פירוש "שכל עוף הפורח עליו מיד נשרף" שאפילו הזמן הזה של הצל עובר מעוף הפורח כדברי חז"ל, מיד נשרף ונתבער מן העולם כי הוא למעלה מהזמן, והיא מדריגה עליונה מאד. וזהו ההבדל בינו לבין ר' יוחנן בן זכאי. [וכמאמר החכם: העבר אין, והעתיד עדיין, וההוה כהרף עין].א"ה: ר' יצחק'ל הרחיב הדיבור בזה אך מה ששמעתי מהנ"ל כתבתי מהזכרון.
תוספות המתרגם

EN:
I also heard from the above-mentioned man, who heard from R' Yitzhak'l Otvotzker z"l--R' Yitzhak Krakowski of Lodz, who, because of his illness, moved to Otwock, where he had a store; he was the one who brought R' Levi Yitzhak near to Rabbeinu z"l and pushed him to travel to Uman for Rosh Hashanah 5675, at the time when the First World War had begun and all the trains were full of soldiers going to war, and a little has already been written about this--when he learned before Anash in Sippuray Maasiyos, in Tale 13 of the Seven Beggars. On the first day, the blind beggar boasted before the pair, the chosson and kallah, that he was not blind at all; only, the entire time of the whole world does not amount for him to the blink of an eye, and so forth. See there wonders. According to this, the above-mentioned man explained with good taste and daas the great wonder in the story of the Gemara in Sukkah 28: "Hillel the Elder had eighty disciples... The greatest of them all was Yonasan ben Uziel; the smallest of them all was R' Yochanan ben Zakkai. They said of R' Yochanan ben Zakkai that he did not leave out Scripture and Mishnah, Gemara, halakhos and aggados, details of Torah and details of the scribes, kal vachomers and gezeirah shavahs, calculations of seasons and gematriyos, the speech of ministering angels, the speech of demons, and the speech of palm trees, washermen's parables and fox parables, a great matter and a small matter; a great matter--the Work of the Chariot; a small matter--the discussions of Abaye and Rava... And if the smallest of them was thus, how much more so the greatest of them. They said of Yonasan ben Uziel that when he would sit and engage in Torah, any bird that flew over him was immediately burned." Thus far the Gemara. People are astonished by this: if R' Yochanan ben Zakkai knew so many things, including the speech of ministering angels and the Work of the Chariot, could fire not descend around him and burn when he expounded the Work of the Chariot? As brought in Chagigah 14, his disciple R' Elazar ben Arakh expounded before him the Work of the Chariot, and fire descended from Heaven; see there wondrous matters, that R' Yochanan ben Zakkai said to him then that the Shechinah was with them and that the ministering angels were accompanying them. If this was true of his disciple, how much more so R' Yochanan ben Zakkai. If so, what is the distinction and novelty of Yonasan ben Uziel more than R' Yochanan ben Zakkai? R' Yitzhak'l Otvotzker then innovated a wondrous chiddush according to what is brought in Midrash Eikhah, chapter 1: when R' Yochanan ben Zakkai left Jerusalem to make peace with Vespasian, it is related there that they bound him and brought him inside seven kankalim, into a dark and gloomy room where one could not discern between day and night. From time to time they asked him how many hours it was now by day and how many hours it was now by night, in order to test his wisdom, and he answered them the correct hour. The Midrash asks: From where did he know the hour? It answers that he knew from his routine and his learning. It is brought there in the commentaries that from the review of his learning, which he was repeating, he knew how many chapters he learned in an hour, and according to the chapters he calculated the hour; see there. It emerges that when R' Yochanan ben Zakkai was engaged in Torah he was still in the aspect of time. But Yonasan ben Uziel, when engaged in Torah, was above time; that is, he reached such a lofty level that the entire time of the whole world was not for him even like the blink of an eye, as Rabbeinu z"l says. This is the meaning of "every bird that flew over him was immediately burned": even this time of the passing shadow, of a bird flying, as the Sages say, was immediately burned and removed from the world, because he was above time. This is a very lofty level. This is the difference between him and R' Yochanan ben Zakkai. As the sage said: the past is gone, the future has not yet arrived, and the present is like the blink of an eye. Author's note: R' Yitzhak'l spoke at length about this, but what I heard from the above-mentioned man I have written from memory.
Translator's Additions

Segment 130
HE:
תוספת המתרגם — תקציר: רצף זה מעמיד את עבודת אנ"ש סביב שלושה יסודות חוזרים: אמונה חיה בכוח הדיבור והתפילה, ביטול הכבוד וההסתלקות מן הפרסום, ודבקות ברבינו ז"ל דרך ספריו, ציונו, ראש השנה, והתבודדות.

EN:
Translator's Addition — Summary: These entries place the avodah of Anash around three recurring foundations: living faith in the power of speech and prayer, nullification of honor and withdrawal from publicity, and attachment to Rabbeinu z"l through his books, his tziyun, Rosh Hashanah, and hisbodedus.

Segment 131
HE:
תוספת המתרגם — צירים מרכזיים: א) הפה והדיבור — מנדרים, כל נדרי ותפילה; ב) הזמן — חצות, ערב ראש השנה, ומעלת מי שהוא למעלה מן הזמן; ג) התקשרות — רבינו ז"ל, מוהרנ"ת ז"ל ותלמידיהם; ד) תרגום המעשים למעשה יום־יומי — מעט טוב, תפילה על עת מצוא, ושעה התבודדות.

EN:
Translator's Addition — Central Axes: 1) the mouth and speech — from vows, Kol Nidrei, and prayer; 2) time — Chatzos, erev Rosh Hashanah, and the level of one who is above time; 3) attachment — Rabbeinu z"l, Moharnat z"l, and their disciples; 4) translating deeds into daily practice — a little good, prayer for an eis matzo, and an hour of hisbodedus.

Segment 132
HE:
תוספת המתרגם — תרשים מבני: סתימת הלב והמוח → צעקה ואמונה → ספרי הצדיק וציונו → ביטול הכבוד והפרסום → תפילה, צדקה וחצות → מציאת זמן לעבודת ה' → יציאה מן הזמן אל הדבקות.
שלב
עבודה
תוצאה
דיבור ואמונה
כל דיבור, אנחה ותפילה אינם נאבדים
חיות והתעוררות
ביטול הכבוד
אין פרסום ואין התהדרות לפני המלך
נקיות והתקשרות
עת מצוא
חוטפים תורה, תפילה וחצות בתוך הטרדות
יום מלא בטוב
מעל הזמן
התקשרות לתורה ולצדיק עד התפשטות הגשמיות
דבקות ותיקון
אות קכא

EN:
Translator's Addition — Structural Diagram: blocked heart and mind -> cry and faith -> the tzaddik's books and tziyun -> nullification of honor and publicity -> prayer, tzedakah, and Chatzos -> finding time for avodas Hashem -> leaving time toward deveikus.
Stage
Avodah
Result
Speech and faith
No word, sigh, or prayer is lost
Vitality and arousal
Nullifying honor
No publicity and no self-display before the King
Cleanliness and attachment
Eis matzo
Snatching Torah, prayer, and Chatzos amid pressures
A day filled with good
Above time
Attachment to Torah and tzaddik unto divestment from materiality
Deveikus and repair
Entry קכא

Segment 133
HE:
עוד שמעתי מאנ"ש כמדומה גם מהנ"ל, שרבי יצחק'ל הנ"ל בעת סעודת ברית מילה (אולי אצלו) למד פעם בהתחלת "סיפורי מעשיות" מאבידת בת מלך רק שתי שורות והאריך כמה שעות בעומק השורות האלו מה שמרומז בהם דברים גבוהים ורזין עילאין בסוד כוונת המילה המובא בליקוטי מוהר"ן סי' ס"ג. והוסיף להרחיב הדיבור מספר "עץ חיים" לר' חיים וויטאל ז"ל. וכשסיים לימודו אמר להנוכחים כהאי לישנא: "מיט דיא צוויי שורות פין הייליגן "סיפורי מעשיות" האבן מיר יעצט אפגעלערנט דרייסיג בלאט אין "עץ חיים" (ומוהרנ"ת כותב בהקדמתו לליקוטי הלכות "ומי שבקי היטב בכתבי האריז"ל מבין שכמעט כל הספר עץ חיים ופרי עץ חיים הם דרוש אחד גדול" עיי"ש). אין דעריבער רופט זיך דער הייליגער רבי נחל נובע מקור חכמה, ווייל יעדער ווארט פון איהם קוועלט "מים חיים דלא פסקין" וכו' אזוי וויא דער רבי זאגט אין דיא שיחות אז מיט יעדן מאמר אין תורה שלו קען מען דארך גיין כל התורה כולה".א"ה: עיין בכתר שם טוב שמביא שם בשם הבעל שם טוב הק' על המשנה: הלומד מחבירו וכו' אפילו אות אחת וכו' שדברי הצדיק אפילו אות אחת פרין ורבין וכו' עיי"ש.גם שמעתי מאנ"ש שאחרי הלימוד הזה נתעוררו האורחים בשמחה גדולה ויצאו בריקוד נלהב זמן רב בשיר הידוע "דער רבי האט געהייסן פריילאך זיין" וכו' (ואחר כך גם בשיר הידוע "כי בשמחה תצאו" וכו'). וזכורני מילדותי שהשיר הזה היו אנ"ש שרים תמיד בגמר ההתוועדות או איזה אסיפה ובשמחת אנ"ש ובהילולא ובכל מקום שנתקבצו אנ"ש, אזי בהפרדם שרו בשמחה השיר הנ"ל. ובזמן האחרון נשכח הדבר, והיה מן הראוי לחדשו.
אות קכב

EN:
I also heard from Anash, it seems also from the above-mentioned man, that R' Yitzhak'l, mentioned above, once, during a bris-milah meal - perhaps at his own - learned at the beginning of Sippuray Maasiyos, from the story of the Lost Princess, only two lines, and extended the discussion for several hours on the depth of those lines: what lofty matters and supernal mysteries are hinted in them, according to the secret of the kavvanah of milah brought in Likkutay Moharan, siman 63. He then expanded the discussion from Eitz Chaim of R' Chaim Vital z"l. When he finished his learning, he said to those present, in this wording: "With these two lines from the holy Sippuray Maasiyos we have now learned thirty pages in Eitz Chaim." Moharnat writes in his introduction to Likkutay Halakhos that one who is thoroughly expert in the writings of the Ari z"l understands that almost the entire Eitz Chaim and Pri Eitz Chaim are one great discourse; see there. "And therefore the holy Rebbe is called Nachal Novea Mekor Chokhmah - a flowing brook, a source of wisdom - because every word of his gushes forth living waters that do not cease," and so forth, as the Rebbe says in the sichos, that with every maamar and Torah of his one can pass through the whole Torah. Author's note: See Keser Shem Tov, which brings in the name of the holy Baal Shem Tov on the Mishnah, "One who learns from his fellow... even one letter," that the words of the tzaddik, even one letter, are fruitful and multiply; see there. I also heard from Anash that after this learning the guests were aroused with great joy and went out into an enthusiastic dance for a long time, with the well-known song, "The Rebbe commanded us to be joyful," and afterward also with the well-known song, "For with joy you shall go out." I remember from my childhood that Anash would always sing this song at the conclusion of a farbrengen, or an assembly, or at rejoicings of Anash, or at a hillula, and in every place where Anash gathered. When they parted, they would sing the above-mentioned song with joy. In recent times the matter has been forgotten, and it would be proper to renew it.
Entry קכב

Segment 134
HE:
עוד שמעתי מר' שמחה בונם הנ"ל שר' יצחק'ל הנ"ל היה למדן עצום והיה לו בקיאות גדול בש"ס ופוסקים, ונוסף לזה היה בקי במשנה ברורה בכל סעיף קטן, וכל הלכה באורח חיים ששאלוהו היה מיד מורה באצבע על המשנה ברורה, מלבד בקיאותו הנפלאה בספרי קבלה, ובפרט בספרי רבינו ז"ל ומוהרנ"ת ז"ל וכו'.
אות קכג

EN:
I also heard from R' Simchah Bunim, mentioned above, that R' Yitzhak'l, mentioned above, was an immense lamdan and had great bekius in Shas and poskim. In addition to this he was expert in the Mishnah Berurah in every small subsection. Every halakhah in Orach Chaim about which he was asked, he would immediately point with his finger to the Mishnah Berurah. This was aside from his wondrous bekius in books of Kabbalah, and especially in the books of Rabbeinu z"l and Moharnat z"l, and so forth.
Entry קכג

Segment 135
HE:
שמעתי מר' לוי יצחק שר' יצחק'ל הנ"ל כשהיה בחור צעיר מאד כבן ט"ו שנה התקרב לאנ"ש ונסע לאומן ושהה שם איזה זמן, ואחר כך כשחזר לפולין התפאר בפני אנ"ש שהביא אתו כאלף שיחות וסיפורים ואמרות יפות בענין רבינו ז"ל ממה ששמע וקלטו אזניו מכל זקני אנ"ש באומן ובשאר עיירות שאנ"ש נמצאים שם (כי הוא היה בעל זכרון נפלא), ובזה הלהיב את חביריו בישיבה ונתקרבו הרבה לדעת רבינו ז"ל ומהם ר' לוי יצחק ור' משה טשענסטחובער (ורא"ח רוזין) ור' ישראל כהן ועוד כמה בחורים. וזה היה בשנת תרע"ד, ובפרוץ המלחמה נסגרה הישיבה. ואמר ר' לוי יצחק שאם לא פרצה המלחמה אז היה מקרב את כל בחורי הישיבה לרבינו ז"ל, כי היה כוחו עצום בלמדנות וביראת שמים ובמדות טובות, גם היה בחור יפה תואר מאד, והיה בעל כשרון לדבר עם חביריו בתורה וביראת שמים ולהלהיבם לעבודת ה' בדרך רבינו ז"ל, והיה יוצא אתם להתבודדות בשדות וביערות, ואף על פי כן לא שינה מסדר הישיבה והתמיד בלימודו.ועוד שמעתי מר' לוי יצחק שכשפרצה המלחמה מיהרו האבות של תלמידי הישיבה לבוא ולהחזיר את בניהם הביתה, וכשראה ר' לוי יצחק את אביו של ר' יצחק'ל נשתומם על מראהו שהיה מכוער מאד ושחור פנים היפך מבנו שהיה יפה תואר להפליא, ושאלו לפשר הדבר, והשיב לו ר' יצחק'ל: אינך יודע שאנחנו מגזע בעל הלבושים (הרב מרדכי יפה) וסיפר לו הסיפור הידוע מהנסיון הגדול שהיה לו בגלל יופיו (כידוע הסיפור), וביקש מהקב"ה שעשרה דורות ממנו יהיו מכוערים כדי שלא יכשלו בנסיונות ר"ל. והנה אבי הוא דור עשירי, ואני כבר דור י"א לכן חזר אלי יפיו של זקננו בעל הלבוש. והנה ר' יצחק'ל ביקש מאביו שהוא רוצה ליסע על ר"ה לאומן עם כמה מחבריו, ולא הסכים עמו, ואמר לו: קודם תבוא עמי הביתה ואחר כך נראה לסדר ענין הנסיעה. אבל המלחמה שיבשה את כל הדרכים ואי אפשר היה לנסוע. אך לר' לוי יצחק אמר: אתה תסע ולא תחשוב אחרת. ור' לוי יצחק לא היה לו שום משיכה לזה לעזוב את בית אביו ולנסוע לאומן, אבל חזקו עליו דברי חבירו החביב הנ"ל, ונסע לווארשא ומשם נסע לאומן (ויש בזה סיפור ארוך ועוד חזון למועד לכתוב זאת אי"ה)
אות קכד

EN:
I heard from R' Levi Yitzhak that R' Yitzhak'l, mentioned above, when he was a very young bachur, about fifteen years old, drew near to Anash, traveled to Uman, and remained there for some time. Afterward, when he returned to Poland, he boasted before Anash that he had brought with him about a thousand sichos, stories, and fine sayings concerning Rabbeinu z"l, from what his ears had heard and absorbed from all the elders of Anash in Uman and in the other towns where Anash were found; for he had a wondrous memory. With this he kindled his friends in the yeshivah, and many drew near to the mind of Rabbeinu z"l, among them R' Levi Yitzhak, R' Moshe Tchenstokhover, R' Eliyahu Chaim Rosen, R' Yisrael Cohen, and several other bachurim. This was in the year 5674, and when the war broke out the yeshivah was closed. R' Levi Yitzhak said that if the war had not broken out, R' Yitzhak'l would have drawn all the yeshivah bachurim near to Rabbeinu z"l, because his power was mighty in learning, yiras Shamayim, and good middos. He was also a very handsome bachur, and he possessed the talent to speak with his friends in Torah and yiras Shamayim and to inflame them to avodas Hashem in the way of Rabbeinu z"l. He would go out with them for hisbodedus in fields and forests; nevertheless, he did not change the order of the yeshivah and he persevered in his learning. I also heard from R' Levi Yitzhak that when the war broke out, the fathers of the yeshivah students hastened to come and bring their sons home. When R' Levi Yitzhak saw R' Yitzhak'l's father, he was astounded by his appearance: he was very ugly and dark-faced, the opposite of his son, who was wondrously handsome. He asked the reason for this, and R' Yitzhak'l answered him: "Do you not know that we are from the seed of the Baal HaLevushim," namely R' Mordekhai Yaffe. He told him the well-known story of the great test that came to the Levush because of his beauty, and that he asked the Holy One, blessed be He, that ten generations from him should be ugly, so that they would not stumble in trials, may the Merciful One save us. "My father is the tenth generation, and I am already the eleventh generation; therefore the beauty of our ancestor, the Baal HaLevush, has returned to me." R' Yitzhak'l asked his father that he wished to travel for Rosh Hashanah to Uman with several of his friends, but his father did not agree and said to him: First come home with me, and afterward we will see how to arrange the matter of the journey. But the war disrupted all the roads, and it was impossible to travel. Yet to R' Levi Yitzhak he said: "You should travel, and do not think otherwise." R' Levi Yitzhak had no pull toward this at all, to leave his father's house and travel to Uman, but the words of his beloved friend, mentioned above, strengthened him, and he traveled to Warsaw and from there to Uman. There is a long story in this, and there will yet be occasion to write it, with Hashem's help.
Entry קכד

Segment 136
HE:
שמעתי מאבי מורי נ"י ששמע מפי מורינו הרב רבי אברהם שטרנהרץ ז"ל שזקינו הרב הגאון מהר"ן מטשערין זצ"ל היה מקפיד מאד שאף אחד לא יהיה נוכח אצלו בעת שערך סעודתו, כדי שלא יפריעו לו ויבלבלו מחשבותיו וכוונותיו באכילתו. מובן כשהיה אורח אצלו היה מקבלו באהבה ובשמחה ובסבר פנים יפות.א"ה: עי' בספר הק' "נועם אלימלך" פ' חוקת שכותב שם בזה הלשון: הצדיק אוכל בקדושה ובטהרה ובמחשבות קדושות, ואם היה באפשרי בלא אכילה לא היה אוכל כמבואר בספרים. והצדיקים אוכלים בסתר וביחידות מחמת הבושה שבושים לאכול כי נפשם חשקה תמיד בדביקות הש"י ולהיותם כמלאכי אלקים שאין בהם אכילה, עד כאן לשונו הקדוש. ועיין בליקוטי מוהר"ן ח"ב סי' ע"ב בזה הלשון: ובוודאי ראוי שיפול עליו בושה גדולה כשבא לעשות איזה מצוה וכו' ואם היה להאדם בושה היה מתבייש אפילו ליקח המאכל להושיטו בפיו וכו' עיין שם. ועיין בחיי מוהר"ן סי' תקט"ו להרגיל עצמו לאכול במתינות בישוב הדעת ובדרך ארץ, כדרך שאוכלין בדרך ארץ כשיושב אדם חשוב על השולחן כך יאכל תמיד אפילו כשאוכל לבדו.
אות קכה

EN:
I heard from my father and teacher, may his light shine, who heard from the mouth of our teacher the rav R' Avraham Sternhartz z"l, that his grandfather, the gaon Rav Nachman of Tcherin zt"l, was very particular that no one be present with him at the time he arranged his meal, so that they would not disturb him or confuse his thoughts and kavvanos in his eating. It is understood that when a guest was with him, he received him with love, joy, and a pleasant countenance. Author's note: See the holy book Noam Elimelekh, parashas Chukas, where he writes in this language: The tzaddik eats in holiness and purity and with holy thoughts, and if it were possible without eating, he would not eat, as explained in the books. The tzaddikim eat in concealment and in solitude because of the shame with which they are ashamed to eat, for their soul always desires deveikus with Hashem yisbarakh, and to be like the angels of God, in whom there is no eating. Up to here is his holy language. See Likkutay Moharan II, siman 72: "Certainly it is fitting that great shame should fall upon him when he comes to do some mitzvah... and if a person had shame, he would be ashamed even to take food and bring it to his mouth," see there. See also Chayay Moharan, siman 515, that one should train himself to eat with moderation, with settled mind and derekh eretz, in the manner in which people eat with derekh eretz when an important person is sitting at the table; so he should always eat, even when he eats alone.
Entry קכה

Segment 137
HE:
ושמעתי מר' איטשע מאיר קורמן כשהיה רבי נחמן טולטשינר ז"ל נוסע לטשערין היה מבקר בבית הרב הנ"ל, והרב היה מזמין אותו לסעודה, וטורח עצמו ומשמשו ופורס לפניו פרוסות הרבה מהלחם (ידוע שר' נחמן טולטשינר היה אוכל הרבה), וכל כוונתו היה להאריך על שולחנו ולהוציא ממנו תוך כדי הסעודה הרבה שיחות וסיפורים והנהגות ממוהרנ"ת ז"ל שקלט מחמת שימושו שנים רבות את מוהרנ"ת ז"ל. וידוע שהרב ז"ל היה לבו דואב כל ימיו על אשר לא זכה לשמש את מוהרנ"ת (עיין בהקדמתו לספרו לקוטי עצות השלם).
אות קכו

EN:
I heard from R' Itshe Meir Korman that when R' Nachman Tulchiner z"l would travel to Tcherin, he would visit the house of the above-mentioned rav. The rav would invite him to a meal, and would trouble himself and serve him, slicing many slices of bread before him - it is known that R' Nachman Tulchiner ate a great deal. His whole intention was to keep him at his table longer and to draw out from him, during the meal, many sichos, stories, and practices from Moharnat z"l, which R' Nachman had absorbed because of his many years of serving Moharnat z"l. It is known that the rav z"l's heart ached all his days over the fact that he did not merit to serve Moharnat; see his introduction to his book Likkutay Eitzos HaShalem.
Entry קכו

Segment 138
HE:
פעם אחת בשמחת תורה בעת הקידוש שתה רבי נחמן טולטשינער מרוב שמחתו משקה יי"ש יתר על המידה ונהיה קצת בגילופין ואז נפל לרגלי מוהרנ"ת ז"ל וצעק לפניו: "אוי רבי נתן! רבי נתן! איהר זענט דאך מיין חיות, איהר זענט דאך מיין לעבן!" וככה חזר כמה וכמה פעמים וכו'. ואמר לו מוהרנ"ת: "יא, ריכטיג! אבער נישט שמחת תורה" (כלומר אינו נהוג להשתכר בשמחת תורה). אבל ר' נחמן טולטשינער אינו מרפה ממנו רק צועק: "איהר זענט דאך מיין חיות" וכו'. למחרת החג שאל אותו מוהרנ"ת ז"ל אם זוכר עדיין מה שצעק אתמול, ענה לו ר' נחמן טולטשינער: "יא, יא, איך גידיינק וואס איך האב נעכטן געזאגט, און איך זאג היינט אויך אזוי". ואז אמר לו מוהרנ"ת ז"ל: "יא, ריכטיג! דאס וואס דיא זאגסט איז אמת, אבער נישט שמחת תורה מיט אפארטרינקענעם מויל" (שמעתי מרי"מ קורמן ומרלוי"צ ורא"ח רוזין)ושמעתי שמוהרנ"ת ז"ל אמר לו זאת כדי להוציא מלבן של הרבה חסידים שנוהגים להשתכר גם בשמחת תורה, אבל רבינו ז"ל צוה רק לבסומי בפוריא ואמר: "טרינקען פורים איז תיקון הברית" כידוע. והשמחה בשמחת תורה צריכה להיות טהורה ונקיה מחמת סיום והתחלת התורה ולא מחמת משקה המשכר וד"ל.א"ה: לענין מה שאמר ר' נחמן טולטשינער למוהרנ"ת אתם החיות שלי עיין במכתב הסתלקותו שאמר לאנ"ש: "וכל חייכם תלוי בי".
אות קכז

EN:
Once, on Simchas Torah, during kiddush, because of his great joy R' Nachman Tulchiner drank too much whiskey and became somewhat intoxicated. Then he fell at the feet of Moharnat z"l and cried before him: "Oy, R' Nosson! R' Nosson! You are my vitality; you are my life!" He repeated this several times, and so forth. Moharnat said to him: "Yes, correct - but not on Simchas Torah," meaning that it is not the practice to become drunk on Simchas Torah. But R' Nachman Tulchiner did not let go of him; he only cried, "You are my vitality," and so forth. The next day after the festival, Moharnat z"l asked him whether he still remembered what he had cried yesterday. R' Nachman Tulchiner answered him: "Yes, yes, I remember what I said yesterday, and I say so today as well." Then Moharnat z"l said to him: "Yes, correct. What you say is true - but not on Simchas Torah with a drunken mouth." I heard this from R' Yitzhak Meir Korman, from R' Levi Yitzhak, and from R' Eliyahu Chaim Rosen. I heard that Moharnat z"l said this to him in order to remove from the heart of many chasidim the notion that people are accustomed to become drunk even on Simchas Torah. Rabbeinu z"l commanded only that one should drink on Purim, and he said: "Drinking on Purim is tikkun habris," as is known. The joy on Simchas Torah must be pure and clean because of the completion and beginning of the Torah, and not because of intoxicating drink; understand. Author's note: Concerning what R' Nachman Tulchiner said to Moharnat, "You are my vitality," see the letter concerning Moharnat's passing, where he said to Anash: "All your life depends on me.
Entry קכז

Segment 139
HE:
שמעתי מהחסיד ר' בן ציון אפטר כשהיה בבארדיטשוב אצל אנ"ש והיה שם בבית המדרש של אנ"ש, והנה הוא רואה שם אחד מאנ"ש (הוא נקב בשמו אבל איני זוכר בעת כתיבתי) סובב בבית המדרש אנה ואנה וספר ליקוטי הלכות בידו ומקרבו ללבו ומחבקו בחביבות ומרים עיניו למעלה בדביקות נפלאה, ושר בנעימה ובניגון של השתוקקות "האט דאס איז מיין חיות אין דאס איז מיין לעבן", וככה הוא חוזר חלילה כנ"ל זמן רב בגעגועים וכסופים כאלו שלא ראה כזאת מימיו, ואחר כך היה רוקד בעצמו עם הספר הנ"ל, והיה אומר שכל חיותו ושמחתו בעבודת ה' נובע מהליקוטי הלכות שהוא שוקד עליהם כל יום כמה שעות. והוא נותן שבח והודיה להש"י על שזיכהו בגלגול הזה בעולם להוודע מהספר הק' הזה ולשאוב ממנו חיות דקדושה כזה שאין לשער.א"ה: עיין בכוכבי אור אנשי מוהר"ן ח"ב אות י"ג שמוהרנ"ת ז"ל אמר: "מי שחושב היטב מה יהיה בסופו ולבו חושק וכוסף מאד לעבודת הש"י וכו' בשביל זה האיש חברתי את ספרי, כי אותו יחזקו דברי ואותו יאמצו" עיי"ש כל השיחה.
אות קכח

EN:
I heard from the chasid R' Ben Tziyon Apter that when he was in Berditchev among Anash, and was there in the bais midrash of Anash, he saw one of Anash - he specified his name, but I do not remember it at the time of writing - circling about in the bais midrash, back and forth, with the book Likkutay Halakhos in his hand. He drew it close to his heart, embraced it with affection, raised his eyes upward in wondrous deveikus, and sang with pleasantness and with a melody of yearning: "This, this is my vitality, and this is my life." He kept repeating this in the same manner for a long time, with such longing and yearning as he had never seen in his life. Afterward he danced by himself with that book, and he would say that all his vitality and joy in avodas Hashem flowed from Likkutay Halakhos, in which he toiled every day for several hours. He gave praise and thanks to Hashem yisbarakh that He had merited him in this gilgul, in this world, to become aware of this holy book and to draw from it such holy vitality, beyond measure. Author's note: See Kokhvay Or, Anshei Moharan II, os 13, where Moharnat z"l said: "One who thinks well about what will be with his end, and whose heart strongly desires and longs for avodas Hashem yisbarakh... for this person I composed my books; for him my words will strengthen, and him they will fortify." See there the whole sichah.
Entry קכח

Segment 140
HE:
שמעתי מר' לוי יצחק שפעם אחת אמר מוהרנ"ת כהאי לישנא: "דיא וועלט זאגט אויף דעם ספר של"ה הקדוש אז דאס איז דער פאלווארג פין דעם אויבערשטין, און איך זאג אויף מיין "ליקוטי הלכות" אז דאס איז דער גן עדן פין אויבערשטין אליין". (פאלווארג בלשון רוסיא הוא מין חנות "כל בו" (כהיום סופר מרקט) שנמצאים בו כל צרכי האדם שהוא זקוק להם, כן השל"ה הק' יש בו הלכה ואגדה וקבלה ודרושים על דרך פרד"ס. ובנוסח אחר פאלווארג הוא גן ופרדס של מלכים ושרים שגדלים בו כל מיני פירות ושושנים וצמחים שבעולם)א"ה: מובן שכוונתו הק' שכמו שהגן עדן של הצדיקים הוא העונג והשעשוע עולם הבא ונהנין מזיו השכינה וכו' כך עולה לפניו ית' הנחת רוח והתענוגים והשעשועים מהספר הק' ליקוטי הלכות שכלול בו כל מיני לימודים ועצות ומדות טובות שבעולם שאיש הישראלי זקוק להם לעבודתו ית' שמו כדי לעשות נחת רוח לפניו.וראה והבט נפלאות הבורא ית' שמו שנתן בלב הרב הגאון מהר"ן מטשערין זצ"ל לעשות מטעמים לפניו ית' וליקט מהספר הק' הזה אלפי פנינים ומרגליות של עצות ומדות טובות וסידרם בסדר א"ב בשם ליקוטי עצות החדש (כהיום "אוצר היראה") וערכם לפנינו כשלחן ערוך מכל טוב אמיתי ונצחי, והחיה כבר אלפי אנשים בחיות חדש מהטוב הגנוז הזה. ועיין בנתיב צדיק (מכתבי ר' נתן ב"ר לייבלי ראובנ'ס מגדולי תלמידי מוהרנ"ת) שמשבח מאד את הליקוטי עצות הזה.
אות קכט

EN:
I heard from R' Levi Yitzhak that Moharnat once said in this wording: "The world says about the holy book Shelah that it is the Eibershter's palvarg, and I say about my Likkutay Halakhos that it is the Gan Eden of the Eibershter Himself." Palvarg in Russian is a sort of general store - today, a supermarket - in which all the needs that a person requires are found. So too the holy Shelah contains halakhah, aggadah, Kabbalah, and homilies by the way of PaRDeS. In another version, palvarg means a garden and orchard of kings and ministers, in which all kinds of fruits, roses, and plants in the world grow. Author's note: It is understood that his holy intention was that just as the Gan Eden of the tzaddikim is the delight and pleasure of Olam Haba, where they enjoy the radiance of the Shechinah, and so forth, so too the nachas ruach, delights, and pleasures that rise before Him, may He be blessed, from the holy book Likkutay Halakhos are of this order, for it includes all kinds of teachings, counsels, and good middos in the world that a Jewish person needs for his avodah to His blessed Name, in order to make nachas ruach before Him. See and behold the wonders of the Creator, may His blessed Name be exalted, Who placed in the heart of the gaon, Rav Nachman of Tcherin zt"l, to prepare delicacies before Him, may He be blessed, and he gathered from this holy book thousands of pearls and precious stones of counsels and good middos, and arranged them alphabetically under the name Likkutay Eitzos HeChadash - today, Otzar HaYirah - and set them before us like a table prepared with all true and eternal good. He has already revived thousands of people with a new vitality from this hidden good. See Netiv Tzaddik, the letters of R' Nosson b'R Leib'le Reubens, one of the great disciples of Moharnat, where he greatly praises this Likkutay Eitzos.
Entry קכט

Segment 141
HE:
מוהרנ"ת ז"ל היה צם בתענית בה"ב, והתפלא על זה חבירו רבי נפתלי ושאלו: "רבי נתן! פארוואס פאסט איהר? דער רבי האט דאך נישט גיהאלטן פין תעניתים", והשיב לו מוהרנ"ת: "איך ווייס אז דער רבי האט גיהאלטן פין דעם גראבער סידור, אין דער גראבער סידור הייסט יא פאסטין". (שמעתי מר' לוי יצחק. וצריך עיון על זה כי בשולחן ערוך אורח חיים יש סימן מיוחד (תצב) על תענית בה"ב, ורבינו ז"ל הקפיד על התעניתים המובאים בשו"ע כידוע, ומדוע התפלא רבי נפתלי עליו. וגם לפלא שמוהרנ"ת הביא לו ראיה מהגראבער סידור ולא מהשו"ע. גם ידוע מה שאמר מוהרנ"ת "כאטשע דער רבי האט נישט גיהאלטן פין תעניתים, אבער אז עס מאכט זיך א תענית וואס שטייט אין שולחן ערוך אין ער הייסט פאסטן זאל מען דאס חאפן אזוי וויא אגיט לעקעכיל". ויש מסבירים שמוהרנ"ת ז"ל רצה להדגיש בזה שהגראבער סידור הוא גם כן בעל משקל. שוב שמעתי שהמעשה הזה היה לענין תענית כ' סיון ולא קשה מידי.
אות קל

EN:
Moharnat z"l would fast the BeHaB fasts. His friend R' Naftali wondered at this and asked him: "R' Nosson! Why are you fasting? The Rebbe did not hold of fasts." Moharnat answered him: "I know that the Rebbe held of the big siddur, and in the big siddur it does command one to fast." I heard this from R' Levi Yitzhak. This requires analysis, for in Shulchan Arukh, Orach Chaim, there is a special siman, 492, concerning the BeHaB fasts, and Rabbeinu z"l was particular about the fasts brought in Shulchan Arukh, as is known. Why then did R' Naftali wonder at him? It is also wondrous that Moharnat brought him a proof from the big siddur and not from the Shulchan Arukh. It is also known what Moharnat said: "Even though the Rebbe did not hold of fasts, nevertheless when a fast that stands in Shulchan Arukh and commands fasting presents itself, one should seize it like a good cake." Some explain that Moharnat z"l wished to emphasize through this that the big siddur also has weight. I later heard that this incident concerned the fast of the twentieth of Sivan, and then there is no difficulty at all.
Entry קל

Segment 142
HE:
מוהרנ"ת אמר: "איך וואלט זיך געוואלט ארויס לאזין אויף (דער וועלט) אקיילאכיג יאר עס זאל מיר מבורר ווערן אין קלאר ווערן דער ענין פין תעניתים, ווארן דער רבי אין זיינע ספרים רעדט פין דיא גרויסקייט פין תעניתים, אבער פין רעבן אליין האבן מיר גיהערט אין פארשטאנען אז ער האלט נישט פין תעניתים".
אות קלא

EN:
Moharnat said: "I would have wanted to set out for a full round year over the world, so that the matter of fasts should become clarified and clear to me. For the Rebbe, in his books, speaks of the greatness of fasts; but from the Rebbe himself we heard and understood that he does not hold of fasts.
Entry קלא

Segment 143
HE:
בתחילת התקרבותו של מוהרנ"ת ז"ל לרבינו ז"ל כשהיה בביתו ראה שם את הספר "שבחי האריז"ל" וביקש מרבינו ז"ל שישאיל לו הספר לכמה ימים, והסכים לו רבינו ז"ל להשאילו, רק אמר לו בחיוך: "אבער דיא זאלסט נישט נאך מאכן דיא דאזיגע חסידים וואס בארגן א ספר אין פארגעסן אפציגעבן" (כי בתקופה ההיא היה הספר יקר המציאות). ולקח הספר וקרא בו, ומיד כשגמר לקרות החזירו לרבינו ז"ל. ושאל אותו: "וואס האסטו זיך עפיס ארויס געלערנט פין דארט", והשיב לו שנתפעל ממה שכתוב שם שהרב הק' רבי חיים וויטאל ז"ל היה עניו ושפל ברך מאד, אבל כשנכנס להאר"י הק' זצ"ל התחיל לשבחו ולפארו בכל מיני שבחים, והיה בעיני רח"ו לפלא גדול על זה. ואמר להאריז"ל על מה זה ישבח אותי אדוני, הלא אני מכיר בעצמי את קטנותי ומך ערכי. והשיב לו האריז"ל, תדע שבעקבתא דמשיחא אזי אפילו במיעוט פעולות יגיעו (אפשר להגיע) למדריגת רבי עקיבא (ומה שתפס לו דווקא רבי עקיבא ולא תנאים אחרים, כי מבואר בכתבי האריז"ל שרח"ו היה לו נשמת רבי עקיבא). כששמע רבינו ז"ל התפעלותו של מוהרנ"ת מדברי האריז"ל, ענה ואמר לו: "האסטי זיך גיט צוגעטראָפן, האט דאס האב איך טאקע געמיינט". ורימז לו שכן הדבר גם אצלו, כי היה קשה לו למוהרנ"ת ז"ל מזה שהוא שומע ממנו שבחים על עניוותו ושפלותו ושהוא "אגלאט שטיקל בלאטע" כלומר שאין לו שמץ של גיאות וגבהות הלב, בזמן שהוא בעצמו יודע שהוא עדיין רחוק מזה, ועל כן היה חידוש בעיניו שרבינו ז"ל יפארהו וירוממהו, אבל בזה שרימז לו שגם עליו סובב דברי האריז"ל לרח"ו נחה דעתו עליו. (שמעתי מרלוי"צ ומרי"מ קורמן ומרא"ח רוזין בתוספת למה שנדפס באבניה ברזל סי' טז)ועוד הוסיף רלוי"צ בשם אנ"ש (כמדומה בשם ראבר"נ) "מיט ווייניג פעולות אבער מיט פיל רצונות", כלומר לא להסתפק במיעוט פעולות לבד אלא להרבות ברצונות וכיסופין ותפילות להש"י שיזכה להוסיף בכל פעם עוד פעולות ועובדין טבין ועוד פעולות וכו'.
אות קלב

EN:
At the beginning of Moharnat z"l's drawing near to Rabbeinu z"l, when he was in Rabbeinu's house, he saw there the book Shivchai HaAri z"l and asked Rabbeinu z"l to lend him the book for several days. Rabbeinu z"l agreed to lend it to him, but said to him with a smile: "But you should not imitate those chasidim who borrow a book and forget to return it," for in that period the book was rare. He took the book and read it, and as soon as he finished reading he returned it to Rabbeinu z"l. Rabbeinu asked him: "What did you learn out from there?" Moharnat answered that he was impressed by what is written there: that the holy rav R' Chaim Vital z"l was very humble and lowly in spirit, yet when he came in to the holy Ari z"l, the Ari began to praise and glorify him with every kind of praise. This was a great wonder in the eyes of R' Chaim Vital. He said to the Ari z"l: Why does my master praise me? I know within myself my smallness and my low worth. The Ari z"l answered him: Know that in the ikvesa deMeshicha, even with a small number of actions, people will reach - that is, it is possible to reach - the level of R' Akiva. What he specifically took as an example was R' Akiva, rather than other Tannaim, because it is explained in the writings of the Ari z"l that R' Chaim Vital had the soul of R' Akiva. When Rabbeinu z"l heard Moharnat's excitement over the words of the Ari z"l, he answered and said to him: "You have hit upon it well; this is exactly what I meant." He hinted to him that the same matter applied to him as well. For it had been difficult for Moharnat z"l that he heard from Rabbeinu praises concerning his humility and lowliness, that he was "a smooth piece of mud," meaning that he had not a trace of pride or haughtiness of heart, while he knew by himself that he was still far from this. It was therefore a novelty in his eyes that Rabbeinu z"l should praise and elevate him. But with this, that Rabbeinu hinted to him that the words of the Ari z"l to R' Chaim Vital also turned upon him, his mind was set at rest. I heard this from R' Levi Yitzhak, R' Yitzhak Meir Korman, and R' Eliyahu Chaim Rosen, in addition to what was printed in Avnei Barzel, siman 16. R' Levi Yitzhak further added, in the name of Anash - apparently in the name of R' Avraham b'R Nachman - "with few actions, but with many desires." That is, one should not be satisfied with a small number of actions alone, but should multiply ratzonos, longings, and prayers to Hashem yisbarakh, that he merit to add each time more actions and good deeds, and still more actions.
Entry קלב

Segment 144
HE:
שמעתי מרי"מ קורמן, שבחודש אלול אחרי הריקוד בשעת קידוש לבנה הכריז אחד מאנ"ש בפולין ואמר: האט מיט דיא לבנה פארט מען שוין אויף ר"ה צים רעבין קיין אומן. בשמעם זאת מיד נדלקו כולם ואפפה בהם השמחה והחדוה הגדולה וכולם כאחד יצאו עוד פעם במחול ושרו הניגון הידוע "ובכן צדיקים" וכו' בהתלהבות ובדביקות עצומה על שנפלה בחלקם הזכיה לנסוע ולהיות עוד פעם אצל רבינו הק' בר"ה ולקבל את תיקוניו הנוראים שעוסק אז.
אות קלג

EN:
I heard from R' Yitzhak Meir Korman that in the month of Elul, after the dancing at Kiddush Levanah, one of Anash in Poland proclaimed and said: "With this moon we are already traveling for Rosh Hashanah to the Rebbe in Uman." When they heard this, all of them were immediately ignited, and great joy and gladness enveloped them. All of them together went out again in a dance and sang the well-known melody "Uvekhen Tzaddikim," and so forth, with enthusiasm and immense deveikus, because the merit had fallen to their portion to travel and be once again by the holy Rabbeinu on Rosh Hashanah and to receive his awesome tikkunim with which he is occupied then.
Entry קלג

Segment 145
HE:
בלמדנו הס' שיחות הר"ן בימי חמישי בבית רלוי"צ הגענו לשיחה סי' קע"ז שרבינו ז"ל אמר לאנשיו שראוי לכם לשמוח בי מה שזכיתם שיהיה לכם רבי כזה וכו', שאלתי אותו אולי הניגון "בך רבינו נגילה" וכו' נובע מהשיחה הזאת? ענה ואמר שגם הוא חושב ככה וכמדומה לו שאצל מוהרנ"ת ז"ל שרו זאת. ואמר שפה בא"י רוקדים זמן מועט בהניגון הזה, אבל באומן היו רוקדים לפעמים עם הניגון הזה כמה שעות בלי הפסק בשמחה ובהתרוממות המוחין שאין לשער בהרגישם גודל מעלת ההתחברות לרבינו ז"ל אשר הוא עוסק בתיקון נשמת המקורבים והמקושרים אליו ובזה יש לשמוח ברבינו בשמחה עצומה שאין לה קץ.
אות קלד

EN:
When we were learning the book Sichos HaRan on Thursday evenings in the home of R' Levi Yitzhak, we reached sichah 177, where Rabbeinu z"l said to his men that it is fitting for you to rejoice in me, in that you have merited to have such a Rebbe, and so forth. I asked him whether perhaps the melody "In You, Rabbeinu, we shall rejoice" derived from this sichah. He answered that he too thought so, and it seemed to him that by Moharnat z"l they sang it. He said that here in Eretz Yisrael they dance only a short time with this melody, but in Uman they would sometimes dance with this melody for several hours without interruption, in joy and uplifted mochin, beyond measure, as they felt the greatness of the attachment to Rabbeinu z"l, who is occupied with the tikkun of the souls of those who draw near and are bound to him. In this one must rejoice in Rabbeinu with an immense joy that has no end.
Entry קלד

Segment 146
HE:
ועוד סיפר הנ"ל שהוא זוכר שבחורף הראשון שלו באומן בא אחד מאנ"ש לתקופה קצרה לאומן והוא היה קצת בא בימים ובר אוריין ולמד כמעט כל יום בקלויז, והוא היה משונה פרייליך, כי בכל לימודיו בגמרא ושו"ע וכו' ואפילו בתפילה ובאמירת תהלים היה מפזם לו א ניגונ'לע בנעימה ובשמחה ובחיות ותמיד היה בפנים שוחקות, אבל לא היה אפשר לדבר אתו מחמת שלא היה מפסיק מלימודו כלל, ולא דיבר עם אף אחד בקלויז. ושאל עליו אצל אנ"ש מה טיבו של האיש הזה? ואמרו לו שהוא גר רחוק מאד כמה מאות וויערסט באיזה עיירה קטנה, רק פעם אחת ראו אותו בר"ה, ובגלל זה גם לא יודעים את שמו, ולא היה להם קירוב דעת אתו. ואמר רלוי"צ, שאעפ"י שזה אינו דרך רבינו לא לדבר עם אנשים בלימוד ובעבודת ה' ובשיחת חברים, אבל מהשמחה שלו היה אפשר ללמוד הרבה לקיים דברי רבינו ז"ל "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד".
אות קלה

EN:
He further related, mentioned above, that he remembered that in his first winter in Uman, one of Anash came to Uman for a short period. He was somewhat advanced in years and was a ben Torah. He learned in the kloyz almost every day, and he was unusually joyful. In all his learning - in Gemara, Shulchan Arukh, and the like - and even in prayer and in saying Tehillim, he would hum to himself a little melody with pleasantness, joy, and vitality, and his face was always cheerful. But it was not possible to speak with him, because he did not interrupt his learning at all, and he did not speak with anyone in the kloyz. R' Levi Yitzhak asked Anash about him: What is the nature of this man? They said to him that he lived very far away, several hundred versts, in some small town. Only once had they seen him on Rosh Hashanah; because of this, they did not even know his name, and they had no close acquaintance with him. R' Levi Yitzhak said that although this is not Rabbeinu's way - not to speak with people in learning, avodas Hashem, and sichas chaveirim - nevertheless, from his joy one could learn much, to fulfill Rabbeinu z"l's words: "It is a great mitzvah to be in joy always.
Entry קלה

Segment 147
HE:
שמעתי מהנ"ל שבר"ה הראשון שלו שנת תרע"ה כששמע בפעם הראשון את מורינו ר' אברהם שטרנהרץ ז"ל קול צעקתו הראשונה לפני צעקת "המלך" ואח"כ צועק "המלך" מיד אחזו בגופו כמין צמרמורת, וכלשונו: "האט מיר אנגעכאפט אמין צאפל", כי לא שמע כזאת מעודו. רק כשהתחילו הקהל במחיאת כפים כנהוג אז פג במקצת פחדו. ואמר כשאח"כ שמע את השיחה בשם מוהרנ"ת ז"ל שאמר: "דיא גאנצע וועלט שרייט המלך אבער דיא קרינאציע (ההכתרה, ובאידיש: קרוינען) איז אין אומן". אז הבין משמעות הדברים של מוהרנ"ת ז"ל.
אות קלו

EN:
I heard from the above-mentioned man that on his first Rosh Hashanah, in the year 5675, when he heard for the first time our teacher R' Avraham Sternhartz z"l's first cry before the cry of "HaMelekh," and afterward when he cried "HaMelekh," immediately a kind of trembling seized his body. In his words: "A certain tzaapl seized me," for he had never heard anything like it. Only when the congregation began clapping their hands, as is the custom, did his fear subside somewhat. He said that when afterward he heard the sichah in the name of Moharnat z"l, who said, "The whole world cries HaMelekh, but the coronation is in Uman," he understood the meaning of Moharnat z"l's words.
Entry קלו

Segment 148
HE:
פעם בשוחחו בהקפדה על מה שמאריכים יותר מדאי במחיאת כפים ב"המלך" וב"כתר מלוכה" וכהיום מוסיפים עוד ב"המלך הקדוש" שלא היה נהוג כזאת באומן, אמרתי לו בבדיחותא הלא אתם רואים שהמחיאת כפים הפיג מכם הצאפל של "המלך", ואולי יש כהיום אנשים שגם הם זקוקים למחיאת כפים קצת יותר בארוכה כדי להפיג הצאפל שלהם. וענה לי: היינט צאפלט מען נישט, סאיז נישט דער גישרייא "המלך" וואס איז געווען אין אומן, ווען דיא וואלסט געווען גיהערט דארט דעם גישרייא "המלך" וואלסטו אויך געכאפט א צאפל. ואח"כ שאלתי אותו מהו מקור המנהג הזה של מחיאת כפים, שאינו נהוג כלל בעולם. השיב לי: דא פרעגט מען קשיות, אין אומן האט מען נישט גיפרעגט קיין קשיות, מיא פאטשט - פאטשט מען. שאלתי אותו אם היה נהוג זאת אצל רבינו ז"ל או מוהרנ"ת ז"ל, ומתי התחילו במנהג הזה. והשיב לי שאינו יודע, אבל הוא חושב שבתקופת ר' נחמן טולטשינער, כשר' אליעזר ביאליסטוצקער היה הבעל שחרית והוא התחיל צעקת "המלך" בקול אימים (שממנו קיבל מורינו ר' אברהם שטרנהרץ) אזי מרוב התלהבות והתעוררות היו כמה מאנ"ש שמחו כפים, עד שבמשך כמה שנים פשט הדבר ברוב הקהל. ורלוי"צ הרחיב אז הדיבור קצת בענין זה אבל איני זוכר יותר.
אות קלז

EN:
Once, when he was speaking with strictness about what people do by extending the hand-clapping too much at "HaMelekh" and at "Kesser Melukhah," and today they add also at "HaMelekh HaKadosh," which was not the custom in Uman, I said to him jokingly: But you see that the hand-clapping relieved you of the tzaapl of "HaMelekh"; perhaps today there are people who also need somewhat longer hand-clapping in order to relieve their tzaapl. He answered me: "Today people do not tzaapl. It is not the cry of HaMelekh that was in Uman. Had you heard the cry of HaMelekh there, you too would have been seized by a tzaapl." Afterward I asked him: What is the source of this custom of clapping the hands, which is not the practice at all in the world? He answered me: "Here people ask questions; in Uman they did not ask questions. They clap - so one claps." I asked him whether this was the practice by Rabbeinu z"l or by Moharnat z"l, and when they began this custom. He answered me that he did not know, but he thought that in the period of R' Nachman Tulchiner, when R' Eliezer Bialystotzker was the baal Shacharis and he began the cry of "HaMelekh" with a voice of awe - from him our teacher R' Avraham Sternhartz received it - then, because of the great enthusiasm and arousal, some of Anash clapped their hands, until over the course of several years the matter spread among most of the congregation. R' Levi Yitzhak then expanded somewhat on this matter, but I do not remember more.
Entry קלז

Segment 149
HE:
ועוד היה מספר על עצמו שבפעם הראשון ששלחו אותו להיות בעל שחרית אזי כשצעק "המלך" לא ידע כלל היכן הוא מחמת האימה והפחד שתכפוהו, והמנהג שהחזן צועק "המלך" על הבימה ומיד הוא הולך אצל העמוד וממשיך לנגן התיבות "יושב על כסא" וכו', אבל הוא לא הרגיש כלל איך שהוא הולך ולא ידע כלל מה נעשה אתו עד שמצא עצמו ניצב ליד העמוד ואז חזר לדעתו והמשיך לנגן וכו'. ואמר רלוי"צ שכ"כ היה ההתרוממות והיראה עד כדי התפשטות הגשמיות.
אות קלח

EN:
He also told about himself that the first time they sent him to be baal Shacharis, when he cried "HaMelekh," he did not know at all where he was because of the awe and fear that overtook him. The custom is that the chazzan cries "HaMelekh" on the bimah, and immediately he goes to the amud and continues to sing the words "Yoshev al kisei," and so forth. But he did not feel at all how he was walking and did not know at all what was happening with him until he found himself standing near the amud. Then his mind returned to him and he continued to sing, and so forth. R' Levi Yitzhak said that the uplift and the awe were so great that they reached the aspect of divestment from materiality.
Entry קלח

Segment 150
HE:
סיפר רלוי"צ, שר' שכנא ב"ר דוד צבי נכנס פעם לאיזה ביהמ"ד בטולטשין בעת שהתווכחו שם הלומדים בקולי קולות על איזה גמרא ולא יכלו להגיע לעמק השוה, ומיד כשראו את ר' שכנא אמרו: הנה הלמדן בא, הבה ונשאלה את פיו, והוא יעמיד לנו הסוגיא על בוריה. ונגשו אליו ושאלוהו על דבר ויכוחם שילבן להם הענין הקשה, ומאד נהנו מתשובתו המיושבת והיה להם לנחת. והוא תיכף ומיד עזבם ויצא מביהמ"ד. וכששאלוהו אח"כ מדוע עשה כן וברח מהם, השיב: לא יכולתי להשאר שם פן אכשל במחשבת פיגול של גאות ויהירות ח"ו.ומרא"ח רוזין שמעתי בסגנון אחר, שר' נשקע טולטשינער סיפר לו שפעם עבר עם אביו ר' שכנא ליד ביהמ"ד בטולטשין, ושמעו קולי קולות של ויכוחים ופלפולים בלימודם והיתה מריבה גדולה ביניהם, והוא ואביו נגשו אל פתח הביהמ"ד לראות מה מתרחש שמה, המה ראו את ר' שכנא אמרו זה לזה: הנה ר' שכנא לפנינו והוא יגיד לנו את הפשט הנכון, כי הוא ת"ח ולמדן גדול, כשמוע ר"ש זאת מיד נשמט מהם ויצא במרוצה לדרכו, ושאל אותו בנו ר' נשקע: מדוע לא רצית לומר להם את הפשט הנכון ולא יריבו יותר, והשיב לו בזה"ל: וואס זאל איך טיהן אז אין הימעל האט מען נישט קיין נחת פין אזא לערנען, היינו ע"י מריבות וקנטורים, וויל איך נישט האבן א חלק אין אזא לערנעןא"ה: כבר אמרו חז"ל הלומד שלא לשמה (היינו להתיהר ולקנטר ולקפח חביריו כפירוש התוס' שם) נוח לו שלא נברא.
אות קלט

EN:
R' Levi Yitzhak related that R' Shakhna b'R Dovid Tzvi once entered a bais midrash in Tulchin at the time when the learners there were arguing in loud voices over a certain Gemara and could not reach a shared understanding. As soon as they saw R' Shakhna they said: Here, the lamdan has come; let us ask his mouth, and he will set the sugya straight for us. They approached him and asked him about the matter of their argument, so that he should clarify the difficult point for them. They greatly enjoyed his settled answer, and it was pleasing to them. But he immediately left them and went out of the bais midrash. When they asked him afterward why he had done so and fled from them, he answered: I could not remain there, lest I stumble in a piggul-thought of pride and arrogance, Heaven forbid. From R' Eliyahu Chaim Rosen I heard in another style, that R' Neshke Tulchiner told him that once he passed with his father, R' Shakhna, near the bais midrash in Tulchin, and they heard loud voices of arguments and pilpulim in the learning, and there was a great quarrel among them. He and his father approached the entrance of the bais midrash to see what was taking place there. They saw R' Shakhna and said to one another: Here is R' Shakhna before us, and he will tell us the correct pshat, because he is a talmid chakham and a great lamdan. When R' Shakhna heard this, he immediately slipped away from them and went out in haste on his way. His son R' Neshke asked him: Why did you not want to tell them the correct pshat so that they would no longer quarrel? He answered him in these words: "What shall I do? In Heaven they have no pleasure from such learning," meaning by quarrels and cutting remarks; "I do not want to have a portion in such learning." Author's note: The Sages have already said that one who learns shelo lishmah - that is, in order to become haughty, to provoke, and to cut down his fellows, as Tosafos explains there - it would have been better for him not to have been created.
Entry קלט

Segment 151
HE:
עוד שמעתי מרא"ח הנ"ל, שר' שכנא הנ"ל היה כרוך אחר דודו ר' מיכלי (אח אביו ר' דוד צבי) והיה מלוהו בנסיעותיו, פעם אחת כשחזרו מנסיעתם לאומן, ובכניסתם לעיר טולטשין ליד המקוה, אמר לו ר' מיכלי שהוא ימשיך עם העגלה עד הבית ויוריד שם את החפצים בביתו והוא בעצמו ירד לטבול במקוה. ושאל אותו ר' שכנא: הלא אתם עייפים מטורח הדרך, ובכן תסעו מקודם לביתכם עם החפצים ותנוחו קצת ואח"כ תלכו למקוה, והשיב לו דודו: וואס זאל איך טיהן אז דאס קאפיל האלט זיך מיר נישט אויף מיין קאפ אן מקוה (היינו כי אין לו ישוב הדעת בלי מקוה).
אות קמ

EN:
I also heard from the above-mentioned R' Eliyahu Chaim that R' Shakhna, mentioned above, was attached to his uncle R' Mikhli - the brother of his father, R' Dovid Tzvi - and would accompany him on his journeys. Once, when they returned from their journey to Uman, and as they entered the city of Tulchin near the mikveh, R' Mikhli told him that he should continue with the wagon until the house and unload the belongings there, while he himself would go down to immerse in the mikveh. R' Shakhna asked him: But you are tired from the exertion of the road; therefore travel first to your house with the belongings and rest a little, and afterward go to the mikveh. His uncle answered him: "What shall I do, when the kappel does not stay on my head without mikveh?" meaning that he had no settled mind without mikveh.
Entry קמ

Segment 152
HE:
כן שמעתי מרלוי"צ, שר' מיכלי היה נזהר מאד לטבול במקוה מדי יום ביומו ואפילו לעת זקנתו שלקח לו זמן רב (כשתי שעות) לא הסתכל על זה ולא ויתר על המקוה, וביום ששי היה טובל פעמיים - בבוקר לפני התפילה ואחרי הצהרים לכבוד שבת. וב"ב אמרו לו שמספיק לו המקוה פעם אחת לכבוד שבת מחמת הקושי שבדבר ואינו צריך להטריח עצמו יותר מדאי, השיב להם בחיוך על פניו: וואס ווילט איהר פין מיר, איהר ווייסט נישט אז דאס קאפל שטייט מיר נישט גיט אויפן קאפ אן מקוה.
אות קמא

EN:
So too I heard from R' Levi Yitzhak that R' Mikhli was very careful to immerse in the mikveh every single day. Even in his old age, when it took him a very long time - about two hours - he did not look at this and did not give up the mikveh. On Friday he would immerse twice: in the morning before prayer, and in the afternoon in honor of Shabbos. His family members told him that one mikveh in honor of Shabbos was enough for him because of the difficulty involved, and that he did not need to trouble himself excessively. He answered them with a smile on his face: "What do you want from me? Do you not know that the kappel does not sit well on my head without mikveh?
Entry קמא

Segment 153
HE:
שמעתי מרלוי"צ שר' סענדער טרהאוויצער היה ג"כ נזהר מאד לטבול בכל יום, ואפילו בימי החורף שהיו המים קרים מאד וכמעט קפואים אעפי"כ טבל בהם. ופעם אחת היו המים קפואים מאד והשיאו יצרו שהפעם ימנע עצמו מלטבול, התגבר על הנסיון הזה וגער בגופו ואמר: שטיק ערד! ווארף זיך שוין אריין אין וואסער אין טובל זיך.
אות קמב

EN:
I heard from R' Levi Yitzhak that R' Sender Trahovitzer was also very careful to immerse every day. Even in the winter days, when the water was very cold and almost frozen, nevertheless he immersed in it. Once, the water was very frozen, and his yaitzer enticed him that this time he should refrain from immersing. He overcame this test, rebuked his body, and said: "Piece of earth! Throw yourself already into the water and immerse yourself.
Entry קמב

Segment 154
HE:
וזכורני שהחסיד ר' יונה לבל שהיה נזהר מאד בטבילת מקוה והיה הולך לטבול כמה פעמים ביום, ושבת חנוכה במירון היו מי המקוה קרים מאד כי לא חיממו בזמנים הקודמים, והיה עומד ליד המדריגות של המקוה ואומר לעצמו: יונה! איידער די חברא קדישא קומען דיר טובל'ן - טובל זאך אליין. וכן היה אומר: יונה! ווארף אריין דעם זעקל ביינער אין מקוה. יונה! האב רחמנות אויף דיין גראבן גוף, זיי איהם מטהר מיט דיא מקוה. וכן עוד כמה לשונות כאלו. ובכך היה מחזק ומעורר עצמו ומתגבר על הקור וקופץ לתוך המקוה.
אות קמג

EN:
I remember that the chasid R' Yonah Lebel, who was very careful with immersion in the mikveh and would go to immerse several times a day, was once in Miron on Shabbos Chanukah, when the waters of the mikveh were very cold, for in earlier times they did not heat them. He would stand near the steps of the mikveh and say to himself: "Yonah! Before the chevra kadisha comes to immerse you - immerse yourself." He would also say: "Yonah! Throw the sack of bones into the mikveh. Yonah! Have mercy on your coarse body; purify it with the mikveh." He would say several more expressions like these. In this way he would strengthen and arouse himself, overcome the cold, and jump into the mikveh.
Entry קמג

Segment 155
HE:
כששאלו אותו למה הוא הולך למקוה כמה פעמים ביום ולא די לו בפעם אחת, היה משיב בבדיחות הדעת ואומר: באמת כשיוצאים מהמקוה לרחוב והשפרג'קטורס (כך היה מכנה את העינים) חוטפין איזה הסתכלות שאינה הגונה אזי צריכים מיד לחזור למקוה ולטבול, אבל זה קשה מאד "אבער סאיז דאך שווער אויסצופירן", לכן לכל הפחות כמה פעמים ביום.
אות קמד

EN:
When they asked him why he goes to the mikveh several times a day and one time is not enough, he would answer jokingly and say: In truth, when one goes out from the mikveh into the street and the searchlights - this is how he referred to the eyes - snatch some improper sight, then one must immediately return to the mikveh and immerse. But this is very difficult, "for it is hard to carry out"; therefore, at least several times a day.
Entry קמד

Segment 156
HE:
שמעתי על אחד מגדולי אנ"ש (איני זוכר שמו, אולי מורינו?) שהוכיח אברך אחד מאנ"ש שהיה שוקד על לימודיו אבל לא ראהו אף פעם מחזיק הליקוטי מוהר"ן בידו ללמוד ולהסתכל בו, ואמר לו בערך כהאי לישנא: "הער זיך איין יונגערמאן וואס איך וויל דיר זאגן, זאלסט וויסן אז דעם הייליגן רעבינס ספר איז פיל מיט חידושים, פיל מיט השגות, פיל מיט טייערע עצות, פיל מיט אהבה ויראת שמים, עס עפינט דעם מוח, עס טרענט אדערן, עס גיט אריין א חשק אין א התעוררות צום לערנען און דאווינען, עס איז מקדש ומטהר דעם מענטשין וויא אזוי ער איז, אז מען עפינט און מען לערנט דעם ספר פין טאוול צו טאוול זעהט מען דאס אלעס ארויס, אין מען שפירט א זיסקייט אין א הייליגער חיות אין א גיהויבינקייט סיי אין לערנען תורה, סיי אין עבודת ה', היינט פרעג איך דיר פארוואס זאלסטו נישט לערנען דעם רעבינס ספר, ער האט דאך געזאגט אז ווער סאיז מערער למדן איז מערער מסוגל ציא זיין ספר.א"ה: עיין במכתבי ר' נתן ב"ר לייבלי ראובנ'ס בס' נתיב צדיק שהוא כותב שם שהספר ליקוטי מוהר"ן הוא גן עדן העליון והליקוטי הלכות הוא גן עדן התחתון עיי"ש וינעם לך.
אות קמה

EN:
I heard concerning one of the great men of Anash - I do not remember his name; perhaps it was our teacher - that he rebuked one avrekh of Anash who was diligent in his studies, but whom he never saw holding Likkutay Moharan in his hand to learn and look into it. He said to him approximately in this wording: "Listen well, young man, to what I want to tell you. You should know that the holy Rebbe's book is full of chiddushim, full of attainments, full of precious counsels, full of love and yiras Shamayim. It opens the mind; it tears the arteries; it places within a person a desire and an arousal toward learning and davening. It sanctifies and purifies a person just as he is. When one opens and learns this book from cover to cover, one sees all this come out, and one feels a sweetness, a holy vitality, and an upliftedness, both in learning Torah and in avodas Hashem. Now I ask you: why should you not learn the Rebbe's book? He said, after all, that whoever is a greater lamdan is more suited to his book." Author's note: See the letters of R' Nosson b'R Leib'le Reubens in the book Netiv Tzaddik, where he writes that the book Likkutay Moharan is the Upper Gan Eden and Likkutay Halakhos is the Lower Gan Eden; see there, and it will be pleasant for you.
Entry קמה

Segment 157
HE:
הגאון החריף ר' וועלוול צ'צ'יק ז"ל (אחיו של החסיד הלמדן ר' שמואל) היה מנאמני ביתו של הרב הגאון הגרי"ז מבריסק זצ"ל פה עיה"ק ירושלים ת"ו, וגם היה הבעל תפילה אצלו. הוא היה מהלומדים החריפים בישיבה הגדולה "עץ חיים" פעיה"ק, הוא היה גאון ובקי בראשונים ואחרונים כאחד הגאונים, והצטיין להפליא במיוחד בבקיאות כל ביאורי הגר"א על השולחן ערוך כפי מה שראיתי ושמעתי ממנו בוויכוחו ופלפולו עם גדולי וטובי הלומדים בישיבה. ובהיותי לומד בישיבה זו למעלה מעשר שנים הזדמן לי באחת הימים לשוחח אתו בעניני חסידות וראיתי שגם בזה יש לו בקיאות, ומענין לענין שאלתיו מהו אומר על הליקוטי מוהר"ן ואם למד בו? השיב לי שהוא עבר על הספר מראשו לסופו, רק אתם החסידים לומדים בו על דרך החסידות והנסתר ומצד האמונה והקדושה בו, אבל אני עברתי על הספר גם מצד הנגלה ונוכחתי שמלבד הבקיאות הנפלאה הנמצא בו הוא גם מלא עמקות וחריפות וגאונות, ואפשר לגבב שם סוגיות הש"ס וספרי הראשונים והאחרונים וכו'. ושאלתיו איך יתכן זאת הלא רוב רובם של הש"ס והראשונים הם הלכות ושקלא וטריא ופלפולים וכו' ומה הם שייכים (לכאורה) לליקוטי מוהר"ן שהוא ספר חסידות ולא פסקי הלכות? וענה לי אתן לך דוגמא מסוגיא אחת של "תגרי לוד" בפרק הזהב איך היא מפורשת באיזה מאמר בליקוטי מוהר"ן (כמדומה בהתורה ל"ה שמדבר שם מענין מו"מ) וביאר בזה מחלוקת רבי טרפון וחכמים וכו' (אבל איני זוכר המהלך שלו). ונדהמתי מאד שגאון כמוהו יכול למצוא הכל בספר זה ואפילו סוגיא קשה כזאת. ואמר לי: מה אתה מתפעל מזה, הלא רבי נחמן בעצמו אמר שעם כל מאמר שלו יכולים לעבור כל התורה כולה, ממילא אינך צריך להסכמתי, הלא תראה בעיניך שגם רבי נתן תלמידו פירש השולחן ערוך ע"פ הרבה מאמרים מהליקוטי מוהר"ן אם כן יש בסיס על מה שאמרתי לך. ואח"כ אמרתי לו שהרב הגאון רבי נחמן אב"ד טשערין ז"ל עשה ספר "נחת השלחן" שפירש ג' חלקי שו"ע ע"פ מאמר א' בליקוטי מוהר"ן, והצעתי לו שגם הוא יעשה כזאת ע"פ מאמר ב' בליקוטי מוהר"ן, וענה לי שגם הוא יכול כזאת אבל אין לו הזמן לזה. וביקש ממני שאביא לו הספר הנ"ל כי לא ראה אותו מעולם, אבל בתקופה ההיא היה קשה להשיגו מחמת שנשאר אחד בעיר ושנים במשפחה, כי מאז ההדפסה הראשונה שנת... לא נדפס עדיין. וחבל על דאבדין, כי הייתי צריך אז ללחוץ קצת עליו שיפרש לכל הפחות מאמר קטן אחד בליקוטי מוהר"ן כדי להראות לעולם נפלאות עמקות תורת רבינו ז"ל ע"פ דרכו של גאון כמוהו.ועיין בחיי מוהר"ן סי' ש"כ שרבינו ז"ל אמר: מי שהוא למדן ביותר הוא מסוגל ביותר. ושם בסי' שמ"ו: "כי יש עמקות גדול ונפלא בספריו" עיי"ש. ובסי' שס"ב כותב שם: "ויש בהם עמקות גדול בדרך פשט ובדרך סוד ונסתר" וכו' עיי"ש.
אות קמו

EN:
The sharp gaon R' Velvel Tcheitchik z"l - brother of the chasid and lamdan R' Shmuel - was one of the trusted members of the household of the gaon Rav, the Griz of Brisk zt"l, here in the holy city of Jerusalem, may it be rebuilt and established, and he was also the baal tefillah by him. He was among the sharp learners in the great yeshivah Eitz Chaim in the holy city. He was a gaon and expert in rishonim and acharonim like one of the geonim, and he was especially wondrous in his bekius in all the Biurei HaGra on the Shulchan Arukh, as I saw and heard from him in his debates and pilpulim with the great and finest learners in the yeshivah. While I was learning in this yeshivah for more than ten years, it once happened that I spoke with him about matters of chasidus, and I saw that he had bekius in this as well. From one matter to another, I asked him what he says about Likkutay Moharan and whether he had learned it. He answered me that he had gone through the book from beginning to end. "Only you chasidim learn it according to the way of chasidus and the hidden, and from the side of faith and holiness. But I went through the book also from the side of nigleh, and I saw that aside from the wondrous bekius found in it, it is also full of depth, sharpness, and genius. It is possible to gather there sugyos of Shas and the books of the rishonim and acharonim," and so forth. I asked him: How is this possible? After all, the vast majority of Shas and the rishonim are halakhos, shakla vetarya, pilpulim, and the like; what connection do they have, seemingly, to Likkutay Moharan, which is a book of chasidus and not of halakhic rulings? He answered me: I will give you one example from the sugya of tagrei Lud in Perek HaZahav, how it is explained in one maamar in Likkutay Moharan - it seems, in Torah 35, where he speaks about business negotiations - and he explained through this the dispute of R' Tarfon and the Sages, and so forth. But I do not remember his approach. I was very astonished that a gaon like him could find everything in this book, even such a difficult sugya. He said to me: Why are you impressed by this? Did R' Nachman himself not say that with every maamar of his one can pass through the entire Torah? Therefore you do not need my approbation. See with your own eyes that R' Nosson his disciple also explained the Shulchan Arukh according to many maamarim of Likkutay Moharan; if so, there is a foundation for what I have told you. Afterward I told him that the gaon Rav Nachman, av bais din of Tcherin z"l, wrote the book Nachas HaShulchan, in which he explained three parts of Shulchan Arukh according to the first maamar in Likkutay Moharan, and I proposed to him that he should do the same according to the second maamar in Likkutay Moharan. He answered me that he too could do such a thing, but he did not have the time for it. He asked me to bring him the above-mentioned book, for he had never seen it, but in that period it was difficult to obtain, for it remained one in a city and two in a family, since from the time of the first printing in the year... it had not yet been reprinted. It is a loss over what is lost, for I should then have pressed him somewhat to explain at least one small maamar in Likkutay Moharan, in order to show the world the wonders of the depth of Rabbeinu z"l's Torah according to the path of a gaon such as he. See Chayay Moharan, siman 320, where Rabbeinu z"l said: One who is more of a lamdan is more suited. And there in siman 346: "For there is great and wondrous depth in his books"; see there. And in siman 362 he writes there: "There is great depth in them by the way of pshat and by the way of sod and nistar," and so forth; see there.
Entry קמו

Segment 158
HE:
שמעתי מר' הירש לייב ליפל, שר' ישראל הכהן המכונה ר' ישראל טרהאוויצר והוא היה כבר זקן מופלג, הוכיח אותו ושאר בני הנעורים באמור להם: "איהר האט דאך יונגע מוחות, פארוואס זעהט איהר נישט אז איהר זאלט זיין קלאר אין ליקוטי מוהר"ן אויף אויסנווייניג, איך בא דרייצן יאר האב איך שוין געקענט בעל פה דעם ליקוטי מוהר"ן".א"ה: "אחד היה אברהם" בדורינו הוא מורינו ר' אברהם סופר שטרנהרץ ז"ל שהיה שגור בפיו הליקוטי מוהר"ן, והיה אומר בעל פה התורות בשבתות ובחגים ובפרט בראש השנה, וכבר נרשם אצלי סדר אמירתו במ"א. ועיין בחיי מוהר"ן סי' שמ"ו שרבינו ז"ל אמר מאחר שיצא הליקוטי מוהר"ן בעולם הוא רוצה שיהיה הספר שגור בעל פה עיי"ש.
אות קמז

EN:
I heard from R' Hirsch Leib Lipel that R' Yisrael HaKohen, called R' Yisrael Trahovitzer, who was already very elderly, rebuked him and the other young men, saying to them: "You have young minds. Why do you not see to it that you should be clear in Likkutay Moharan by heart? At thirteen years old I already knew Likkutay Moharan by heart." Author's note: "One was Avraham" in our generation - this is our teacher R' Avraham Sofer Sternhartz z"l, in whose mouth Likkutay Moharan was fluent, and he would recite the Torahs by heart on Shabbosos and festivals, and especially on Rosh Hashanah. I have already recorded the order of his recitations elsewhere. See Chayay Moharan, siman 346, where Rabbeinu z"l said that from the time Likkutay Moharan came out in the world, he wants the book to be fluent by heart; see there.
Entry קמז

Segment 159
HE:
פעם אחת התוועדו בחדרו של רבינו ז"ל מגדולי תלמידיו, והיו שבעה במספר, ואלו הם: א) ר' שמעון (ר' שמעל'ה) ז"ל תלמידו הראשון. ב) הרב דברסלב הרב ר' אהרן ז"ל. ג) הרב המקובל ר' יודיל מדאשיב ז"ל. ד) הצדיק ר' שמואל אייזיק מדאשיב ז"ל. ה) תלמידו המובהק מוהרנ"ת ז"ל. ו) הרב ר' נפתלי מנעמרוב ז"ל. והשביעי כמדומה היה הרב ר' יצחק ז"ל חתן הרב הצדיק רבי יקותיאל המגיד מטראוויצע ז"ל (והרב הק' רש"ז מלאדי בעל התניא ז"ל קיבל ממנו הסכמה להדפסת סידורו) או הרב ר' ישעיה שלום ז"ל ממעדוועדיווקע בנו של הרב ר' יודיל ז"ל הנ"ל. ורבינו ז"ל בהיותו נח אז על יצועו נכנס אתם בשיחה עמוקה ונפלאה מאד עד אשר קצרה בינתם מלהשיג עומק דבריו הקדושים. ורבינו ז"ל הרגיש זאת ברוח קדשו, וענה ואמר להם: "איהר זענט דאך זיבן, זייט מקיים - הלא אתם שבעה תקיימו – אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, וועט איהר בעסער פארשטיין". ורבינו ז"ל המשיך בדבריו אבל נשכח ממני. (שמעתי כמדומה מפי ידידינו החסיד ר' בן ציון אפטער ז"ל יותר באריכות אבל זה מונח בזכרוני)
אות קמח

EN:
Once, in Rabbeinu z"l's room, the great disciples gathered together, and they were seven in number: 1) R' Shimon - R' Shmel'e z"l - his first disciple; 2) the rav of Breslov, R' Aharon z"l; 3) the kabbalist rav R' Yudel of Dashiv z"l; 4) the tzaddik R' Shmuel Ayzik of Dashiv z"l; 5) his eminent disciple Moharnat z"l; 6) the rav R' Naftali of Nemirov z"l; and the seventh, it seems, was the rav R' Yitzhak z"l, son-in-law of the tzaddik rav R' Yekusiel, the Maggid of Terhovitz z"l - from whom the holy rav R' Shneur Zalman of Liadi, author of the Tanya z"l, received an approbation to print his siddur - or the rav R' Yeshayah Shalom z"l of Medvedevka, son of the above-mentioned rav R' Yudel z"l. Rabbeinu z"l, while resting then on his bed, entered into a very deep and wondrous conversation with them, until their understanding was too short to grasp the depth of his holy words. Rabbeinu z"l felt this with his ruach hakodesh, and answered and said to them: "You are seven; fulfill - behold, you are seven, fulfill - 'Toward the face of the menorah shall the seven lamps give light,' and you will understand better." Rabbeinu z"l continued with his words, but I have forgotten them. I heard this, it seems, from the mouth of our beloved friend, the chasid R' Ben Tziyon Apter z"l, in greater length, but this is what is placed in my memory.
Entry קמח

Segment 160
HE:
הצדיק ר' שמואל אייזיק ז"ל מדאשיב היה מגדולי תלמידיו החשובים של רבינו ז"ל, בנסיעותיו לרבינו ז"ל היה משתדל לשמש את רבינו ז"ל בהגשת צלחת מרק, או כוס תה, או קפה, או מים, וכדומה בכל מיני שימוש, ברצותו לקיים ברבינו ז"ל מצות שימוש ת"ח כמאמרם ז"ל. ואחר הסתלקות רבינו ז"ל כשהיה נוסע להשתטח על ציונו הק' באומן היה נוהג להעמיד שם כוס מים כמו שנהג בחייו הק' ומאריך בתפילתו ולא היה הולך מהציון עד שראה שפקע ונבקע הכוס מעצמו ונשפכו המים, או יבשו המים מהכוס, ואז ידע שנתקבלה תפילתו בזכות רבינו ז"ל (שמעתי מהחסיד ר' אליהו חיים רוזין ז"ל)
אות קמט

EN:
The tzaddik R' Shmuel Ayzik z"l of Dashiv was among the great and important disciples of Rabbeinu z"l. On his journeys to Rabbeinu z"l he would try to serve Rabbeinu z"l by bringing a plate of soup, or a cup of tea, or coffee, or water, and the like, in all kinds of service, desiring to fulfill with Rabbeinu z"l the mitzvah of serving a talmid chakham, as the Sages say. After Rabbeinu z"l's passing, when he would travel to prostrate himself at his holy tziyun in Uman, he would place there a cup of water just as he had done during his holy life, and he would prolong his prayer. He would not leave the tziyun until he saw that the cup cracked and split on its own and the water spilled, or that the water dried from the cup; then he knew that his prayer had been accepted in the merit of Rabbeinu z"l. I heard this from the chasid R' Eliyahu Chaim Rosen z"l.
Entry קמט

Segment 161
HE:
ר' שמואל אייזיק הנ"ל היה עוסק בעבודתו ית' כל היום במסירות נפש עצומה מאד מעלות השחר עד אחרי תפילת ערבית שאז היה טועם ואוכל אחרי עבודת היום, ואי אפשר היה לשוחח אתו בעת עבודתו בקודש (עיין בטובות זכרונות מה שסיפר הרב ר' הירש לייב מברסלב). ובשעת תפילתו שהיתה בחמימות ובהתלהבות עצומה ממש ליהטה אש סביבותיו אשר יקדה בו, והיו אדים עולים מטליתו שעל ראשו. אנחותיו וגניחותיו אז שברו לבו של אדם וקשה היה אז לעמוד במחיצתו, והיו צריכים אחרי גמר תפילתו להחליף בגדיו שנרטבו מהזיעה מחמת החום הלוהט שבער בקרבו בשעת התפילה. וסיפר החסיד ר' אייזיק קראסינשטיין ז"ל ששמע מאביו ר' נחמן ז"ל (שנולד ממופת של ר' שמואל אייזיק ז"ל כמסופר להלן) שהוא בעצמו היה מחליף בגדיו בימי ר"ה הק' באומן, ופעם כשהתיר חגורתו להחליפו נחרד למראה עיניו בראותו שנפל ממנו חצי כותנתו כי נשרפה מקום הידוק האיזור מהזיעה הרותחת מעוצם להט החום כנ"ל, וכמעט שנכווה בשרו תחת חגורו מרתיחתו במקום החגורה מסביב שהיה אדום כמו אש, כי מרוב דביקותו והתלהבותו לא הרגיש כלל וכלל בזה (שמעתי מר' לוי יצחק ומרי"מ קורמן)
אות קנ

EN:
The above-mentioned R' Shmuel Ayzik was occupied in His blessed service the whole day with very great mesiras nefesh, from dawn until after Maariv, when he would taste and eat after the avodah of the day. It was impossible to speak with him during his holy avodah; see Tovos Zikhronos regarding what the rav R' Hirsch Leib of Breslov related. At the time of his prayer, which was with warmth and immense enthusiasm, fire truly burned around him. Steam could be seen rising from the tallis on his head. His sighs and groans then broke a person's heart, and it was difficult to stand in his presence. After he finished his prayer, they would have to change his clothes, which had become wet with sweat because of the blazing heat that burned within him at the time of prayer. The chasid R' Ayzik Krasinstein z"l related that he had heard from his father R' Nachman z"l - who had been born through a mofes of R' Shmuel Ayzik z"l, as will be told below - that he himself used to change R' Shmuel Ayzik's clothes on the holy days of Rosh Hashanah in Uman. Once, when he untied his belt in order to change him, he was terrified by the sight before his eyes: half of his shirt fell away, because the place of the fastening of the belt had been burned from the boiling sweat caused by the intensity of the heat, as mentioned above. The flesh beneath his belt had almost been burned from the boiling at the place of the belt all around, which was red like fire, for because of his great deveikus and enthusiasm he did not feel it at all. I heard this from R' Levi Yitzhak and from R' Yitzhak Meir Korman.
Entry קנ

Segment 162
HE:
מוהרנ"ת אמר בסוף שנותיו: "די וועלט זאגט אויף דעם בעל הש"ך אז ער האט געהאט השבעת הקולמוס ביים שרייבן זיין פירוש אויף דעם שולחן ערוך אין זיינע איבריגע ספרים, דעריבער האט ער געשריבן אסאך (כי נסתלק צעיר לימים בן מ"ב שנים ואעפי"כ הספיק לכתוב כל כך הרבה), אין איך האב ניט געהאט השבעת הקולמוס אין געשריבן אסאך מערער נאר איך האב געהיט דיא צייט" (שמעתי מרלוי"צ)
תוספות המתרגם

EN:
At the end of his years, Moharnat said: "The world says about the author of the Shakh that he had hashba'as hakulmus - an adjuration of the pen - when writing his commentary on the Shulchan Arukh and his other books, and therefore he wrote so much," for the Shakh passed away young, at forty-two years old, and nevertheless managed to write so much. "But I did not have hashba'as hakulmus, and I wrote much more - only I guarded the time." I heard this from R' Levi Yitzhak.
Translator's Additions

Segment 163
HE:
תוספת המתרגם — תקציר: רצף זה מדגיש את עומק ספרי רבינו ז"ל ומוהרנ"ת ז"ל, את כוח השמחה וההתקשרות בר"ה, ואת עבודות הגוף הנעשות כלי לקדושה: אכילה בכוונה, מקוה, תפילה בהתלהבות ושמירת הזמן.

EN:
Translator's Addition — Summary: These entries emphasize the depth of the books of Rabbeinu z"l and Moharnat z"l, the force of joy and attachment on Rosh Hashanah, and bodily acts made into vessels of holiness: eating with kavvanah, mikveh, fiery prayer, and guarding time.

Segment 164
HE:
תוספת המתרגם — צירים מרכזיים: א) ספרי הצדיק — שתי שורות שבכוחן לפתוח עולמות שלמים; ב) שמחה — ריקוד, ניגון ו"מצוה גדולה"; ג) יראה — צעקת "המלך" והפחד שמיישר את הלב; ד) טהרה וזמן — מקוה יום־יומי ושמירת כל רגע.

EN:
Translator's Addition — Central Axes: 1) the tzaddik's books — even two lines can open entire worlds; 2) joy — dance, melody, and "the great mitzvah"; 3) awe — the cry of HaMelekh and the fear that straightens the heart; 4) purity and time — daily mikveh and guarding every moment.

Segment 165
HE:
תוספת המתרגם — תרשים מבני: ספרי רבינו → התלהבות ושמחה → התקשרות ר"ה ואומן → יראה ב"המלך" → טהרת הגוף במקוה → תפילה כאש → שמירת הזמן כתנאי לכתיבה ולעבודה.
תרשים מסכם — תוספת המתרגם
שלב
עבודה
תוצאה
ספרי הצדיק
לימוד שתי שורות בעומק עד עץ חיים
פתיחת מוח וחיות
שמחה והתקשרות
ריקוד, ניגון וגעגוע לר"ה באומן
התעוררות הלב
יראה וטהרה
המלך, מקוה, והסתלקות מן הכבוד
יישוב הדעת ונקיות
שמירת הזמן
ניצול כל רגע בלי השבעת הקולמוס
ריבוי ספרים ועבודה
אות קנא

EN:
Translator's Addition — Structural Diagram: Rabbeinu's books -> enthusiasm and joy -> Rosh Hashanah/Uman attachment -> awe in HaMelekh -> bodily purity through mikveh -> prayer like fire -> guarding time as the condition for writing and avodah.
Summary Diagram — Translator's Addition
Stage
Avodah
Result
The tzaddik's books
Learning two lines in depth unto Eitz Chaim
Opened mind and vitality
Joy and attachment
Dance, melody, and longing for Rosh Hashanah in Uman
Arousal of the heart
Awe and purity
HaMelekh, mikveh, and withdrawal from honor
Settled mind and cleanliness
Guarding time
Using every moment without hashba'as hakulmus
Many books and avodah
Entry קנא

Segment 166
HE:
ושמעתי מר' איטשע מאיר קורמן ששמע מאנ"ש הזקנים (וכמדומה גם מראבר"נ), שאם מוהרנ"ת היה מאריך ימים היה כותב עוד עשרות כרכים של ליקוטי הלכות (וכמו שאמר בעצמו שעה מועטת לפני הסתלקותו, שיש לו תילי תילין של הלכות וכו', אבל אין לו כח יותר — עי' במכתב הסתלקותו ובליקוטי הלכות סוף ה' ר"ח), כי רבינו ז"ל נתן לו ברכה בכתיבת חידושיו שיהיה כמעין הנובע וכו'.
אות קנב

EN:
I heard from R' Itshe Meir Korman, who heard from the elders of Anash — and it seems also from R' Avraham b'R Nachman — that if Moharnat had lived longer, he would have written dozens more volumes of Likkutay Halakhos. This is as he himself said a short time before his passing: that he had “mounds upon mounds” of halakhos, and so forth, but he no longer had strength; see the letter concerning his passing and Likkutay Halakhos, at the end of Hilkhos Rosh Chodesh. For Rabbeinu z"l gave him a blessing in the writing of his chiddushim, that he should be like a flowing spring, and so forth.
Entry קנב

Segment 167
HE:
עוד שמעתי מהנ"ל שפעם אחת שוחחו ביניהם הזקנים באומן בענין אמירת התורות של רבינו ז"ל והדרושים של תלמידו מוהרנ"ת ז"ל, על פי התורה "ויהי נא פי שנים ברוחך" (ליקוטי מוהר"ן סי' סו) וז"ל: "דע שאפשר שיהיה התלמיד גדול מהרב, דהיינו שיהיה לו פי שנים כרבו". ועשו חשבון שבאם היה רבינו ז"ל מאריך ימים היה מוסיף לספרו הק' ליקוטי מוהר"ן עוד עשרים תורות לערך בכל שנה, דהיינו ששה תורות שנאמרו בששה זמנים הקבועים, ועוד כחמש עשרה תורות שלא בקביעות (עיין חיי מוהר"ן סי' קכז). אבל מוהרנ"ת ז"ל, באם היה מאריך ימים, היה מוסיף לספרו הק' ליקוטי הלכות עוד כרך אחד לפחות, ויכול להיות אפילו שני כרכים בכל שנה וכו', כי הוא היה החליפות של רבינו ז"ל, שנתן לו בירור המדמה בחידושיו (כמובא בביאור הליקוטים). ובהסתלקות רבינו ז"ל קיבל פי שנים ברוחו. ומה שמובא בימי מוהרנ"ת, שבעת שתפס כנפי בגדו כשהוציאו את גופו הק' של רבינו ז"ל מביתו, התנוצץ אז בדעתו מה שהתנוצץ מגדולת הבורא ית' כפי השיעור שבלבו אז — מקובל מפי הזקנים שאז קיבל ה"פי שנים" ברוחו של רבינו ז"ל (ויבואר במ"א באריכות אי"ה).
אות קנג

EN:
I also heard from the above-mentioned man that once the elders in Uman were speaking among themselves about the recitation of Rabbeinu z"l's Torahs and the derashos of his disciple Moharnat z"l, according to the Torah “Let there be, please, a double portion of your spirit upon me” (Likkutay Moharan, siman 66). Its wording is: “Know that it is possible for the disciple to be greater than the master; that is, that he should have a double portion like his master.” They made the following reckoning: if Rabbeinu z"l had lived longer, he would have added to his holy book Likkutay Moharan approximately another twenty Torahs each year — namely, six Torahs said at the six fixed times, and about fifteen more Torahs not said at fixed times; see Chayei Moharan, siman 127. But if Moharnat z"l had lived longer, he would have added to his holy book Likkutay Halakhos at least one more volume, and perhaps even two volumes, every year, and so forth. For he was the “exchange” of Rabbeinu z"l, who gave him the clarification of the imaginative faculty in his chiddushim, as is brought in Biur HaLikkutim. At the passing of Rabbeinu z"l, he received a double portion of his spirit. As for what is brought in Yemei Moharnat — that when he grasped the corners of Rabbeinu z"l's garment as they carried his holy body out of his house, there flashed in his daas what flashed there of the greatness of the Creator, blessed be He, according to the measure then in his heart — it is received from the elders that then he received the “double portion” of Rabbeinu z"l's spirit; this will be explained elsewhere at length, with G-d's help.
Entry קנג

Segment 168
HE:
ג' בשלח תשס"ג. ביום שבת קודש העבר, פרשת בא, התקיים בבית המדרש במאה שערים הכנסת ניני לבריתו של אברהם אבינו ע"ה, ונקרא שמו בישראל "ברוך יצחק" (ע"ש זקינו הגדול ר' ברוך יצחק מינצברג ז"ל), ב"ר עמרם אנשין נ"י, ב"ר משה גדליה נ"י, ב"ר אברהם ז"ל, ב"ר שמואל מאיר ז"ל וכו'. ובו ביום נתחדש לי בחסדו ית' (בעת טבילת הבוקר במקוה תחת המים) טעם על המנהג שמיד כשמביאים את התינוק לברית אומר ומכריז אבי התינוק בקול רם "שמע ישראל" וכו', על פי השיחה הידועה ממוהרנ"ת ז"ל (ומקורה בליקוטי הלכות), שכל ענין שמחת החתונה ומטרתה היא שיבוא עוד נפש ישראל בעולם ויאמר כל יום פעמיים באהבה "שמע ישראל" וכו', ויתגדל ויתקדש שמו הגדול ית'. ולכן אבי הבן קורא ברבים "שמע ישראל" בנוכחות התינוק דייקא, להראות בזה שהבן הזה נולד בשביל שיאמר שמע ישראל; ומחמת שעדיין אינו יכול לומר, אזי אומר אביו במקומו וכו'. ואמרתי זאת לכמה מאנ"ש וקלסוהו.
אות קנד

EN:
3 Beshalach, 5763. On the preceding holy Shabbos, parashas Bo, the entrance of my great-grandson into the covenant of Avraham Avinu a"h took place in the bais midrash in Meah Shearim. His name was called in Israel “Baruch Yitzhak,” after his great grandfather R' Baruch Yitzhak Mintzberg z"l, son of R' Amram Anshin, may his light shine, son of R' Moshe Gedaliah, may his light shine, son of R' Avraham z"l, son of R' Shmuel Meir z"l, and so forth. On that very day, by His blessed kindness, a reason was renewed to me — during the morning immersion in the mikveh, under the water — for the custom that immediately when they bring the infant to the bris, the father of the infant says and proclaims aloud, “Shema Yisrael,” and so forth. This is according to the well-known sichah from Moharnat z"l — whose source is in Likkutay Halakhos — that the entire matter and purpose of the joy of a wedding is that another Jewish soul should come into the world and say, twice each day with love, “Shema Yisrael,” and so forth, and that His great Name, blessed be He, should thereby be magnified and sanctified. Therefore the father of the son calls out in public, “Shema Yisrael,” specifically in the presence of the infant, to show by this that this son was born in order to say Shema Yisrael. Since he is not yet able to say it, his father says it in his place, and so forth. I said this to several of Anash, and they praised it.
Entry קנד

Segment 169
HE:
סיפר לי ר' יצחק מאיר קורמן ז"ל מלובלין, שהוא נתקרב בבחרותו בפולין ואח"כ נתעורר לנסוע לאומן (וזה היה בערך בשנת תרס"ז–תרס"ח), ונסע עם ר' בן ציון אפטער. ואז סיפר בארוכה נסיעתו דרך ברדיטשוב, ולנו אז בבית המדרש של הרה"ק מברדיטשוב; ובבוקר, כשבאו הקהל להתפלל וראו ששני בחורים ישנים על הספסלים, לא רצו להפריעם והתפללו בחדר אחר בפאליש. עוד סיפר הרבה דברים שאירעו להם בדרך נסיעתם לאומן, אבל נשכח ממני הרוב. כשהגיעו לאומן היה ערב ר"ה (וכבר כתבתי במ"א מה ששמעתי מר' ב"צ אפטער מהסליחות של מורינו). וסיפר לי ר' יצחק מאיר שהיה כמה שנים באומן עד שחזר לפולין והתחתן שם, ובאותן השנים ספג וקלט שיחות ודיבורים נפלאים מכל זקני אנ"ש אשר ישבו באומן ובעיירות שונות כמו ברסלב, טפליק, טירהאוויצא, טולטשין, טשערין, ברדיטשוב, ובכפרים שונים שישבו שם גם כן אנ"ש. וחרש אצל כל הזקנים מאנ"ש להוציא מהם שיחות יקרות, ממש אוצרות לא ידועים לאנ"ש, ובעיקר מראבר"נ, כי נסע עמו נסיעות גם לפולין, וממנו שמע רבות סיפורים ודיבורים מרבינו ז"ל וממוהרנ"ת ז"ל ותלמידיהם. [וממנו שמע גם כן שהאיש שנסע עם רבינו ז"ל לא"י היה ר' שמעל'ה, משמש רבינו ז"ל — עי' במ"א הויכוח שהיה לי עם רלוי"צ בענין זה]. וסיפר שבהיותו באומן שמע מהזקנים את אמירת התהלים שלהם, וגם אמירת תיקון חצות והליקוטי תפילות, שאי אפשר לצייר ולתאר (מכל שכן בכתב) את הנעימות והמתיקות והשתפכות הלב והנפש בערגה כזאת שלא ראה ולא שמע כזאת מעולם (כמו שכתב ר' נחמן טולטשינער במכתבו לר' נתן: "ת"ל אשר חננו בכלים נאים ונעימים..."). א שטיין האט געקענט צוגאסן ווערן פון גרויס זיסקייט אין געשמאקייט; ממש צוגאסענע הערצער האבן זיי געהאט אין זייער זאגן מיט זייער געבעט; יעדער איינער מיט זיין ניגון, מיט זיינע זיסע תנועות, מיט זיין קרעכצן אין זיפצן, מיט זיין געוויין. עס איז געווען אזעלכע וואס האבן פארגאסן טייכן טרערן ביי יעדן ווארט; זייער פנים איז געווען רויט און פארוואשן מיט טרערן. מען זעט נישט אזעלכעס אין דער וועלט. און ווער רעדט נאך ביים "תיקון הכללי" אויפן רעבינס ציון — דאס איז גאר אוממעגליך פארצושטעלן און אויסמאלן וואספארא ברענענדיגע הערצער און געפלאמטע פנימער איז דארט געווען; און ריטשקעס טרערן האבן זיך געגאסן אזוי וויא א קוואל. איך האב זיך געוואונדערט פון וואנען נעמען אזעלכע עלטערע מענטשן דעם כח צו שטיין כמה שעות ביים ציון מיט השתטחות און מיט אזוינע געשרייען... קולות אשר לא יאומן כי יסופר (הסיפור מר' אייזיק מאומן ז"ל באמירת התיקון הכללי כבר רשום אצלי במ"א). ואמר לי אז כמה תנועות נעימות ונוסחאות אשר הביעו הזקנים השתוקקותם וגעגועיהם והתלהבותם באמירתם את המלים כדלהלן, אבל איני זוכר לכתוב בשם אומרם מי ומי מהזקנים אמר זאת ומי אמר זאת. רק זאת אני זוכר שהזכיר חבורת זקנים כמו ר' דוד צבי דאשיווסקע מאומן, ר' מיכלי מטולטשין, ר' ישראל טרהאוויצער, ר' מאטל שוחט מברסלב, ר' שמשון מאומן, ר' געצי מאומן, איזה זקן מטשערין, ר' ישראל קרדונער, ר' ברוך בארדיטשובער... מי שעמד שם בקרבתו ממש חיל ורעדה יאחז בו — "ביום ההוא אבדו עשתונותיו"...
אות קנה

EN:
R' Yitzhak Meir Korman z"l of Lublin told me that he drew near in his youth in Poland, and afterward he was awakened to travel to Uman. This was approximately in the years 5667–5668. He traveled with R' Ben Tziyon Apter. At that time he related at length their journey through Berditchev. They lodged then in the bais midrash of the holy rav of Berditchev. In the morning, when the congregation came to pray and saw two bachurim sleeping on the benches, they did not want to disturb them and they prayed in another room, in the palish. He also told many things that happened to them on their way to Uman, but most of it has been forgotten from me. When they reached Uman, it was Erev Rosh Hashanah; I have already written elsewhere what I heard from R' Ben Tziyon Apter about the Selichos of our teacher. R' Yitzhak Meir told me that he was in Uman for several years, until he returned to Poland and married there. During those years he absorbed and retained wondrous sichos and words from all the elders of Anash who lived in Uman and in various towns, such as Breslov, Teplik, Terhovitza, Tulchin, Tcherin, Berditchev, and in various villages where Anash also lived. He plowed among all the elders of Anash to draw out from them precious sichos, true treasures that were not known to Anash, and especially from R' Avraham b'R Nachman, for he also traveled with him on journeys to Poland. From him he heard many stories and words from Rabbeinu z"l, from Moharnat z"l, and from their disciples. From him he also heard that the man who traveled with Rabbeinu z"l to Eretz Yisrael was R' Shmel'e, the attendant of Rabbeinu z"l; see elsewhere the debate I had with R' Levi Yitzhak in this matter. He related that when he was in Uman he heard from the elders their saying of Tehillim, and also their saying of Tikkun Chatzos and Likkutay Tefillos. It is impossible to picture and describe — all the more so in writing — the pleasantness, sweetness, and outpouring of heart and soul, with such longing, that he had never seen or heard anything like it in the world. This is like what R' Nachman Tulchiner wrote in his letter to R' Nosson: “Praise to G-d, Who has graced us with beautiful and pleasant vessels...” A stone could have melted from the great sweetness and delight. They truly had melted hearts in their saying and in their pleading, each one with his own melody, his own sweet movements, his groaning and sighing, and his weeping. There were some who shed rivers of tears at every word; their faces were red and washed with tears. One does not see such things in the world. And what shall we say of the Tikkun Haklali at the Rebbe's tziyun? It is utterly impossible to present and depict what burning hearts and flaming faces were there. Rivulets of tears poured like a spring. I wondered from where such elderly men took the strength to stand for several hours at the tziyun, with hishtatchus and with such cries — voices that would not be believed if they were told. The story of R' Ayzik of Uman z"l in the saying of Tikkun Haklali is already recorded by me elsewhere. He also told me then several sweet movements and versions in which the elders expressed their longing, yearning, and enthusiasm when saying the following words; but I do not remember how to write them in the name of the one who said them — which elder said this and which one said that. I remember only that he mentioned a circle of elders, such as R' Dovid Tzvi Dashivsky of Uman, R' Mikhli of Tulchin, R' Yisrael Terhovitzer, R' Motel Shochet of Breslov, R' Shimshon of Uman, R' Getzi of Uman, a certain elder from Tcherin, R' Yisrael Karduner, R' Baruch of Berditchev... Whoever stood there near him would truly be seized by awe and trembling: “On that day his powers of thought were lost”...
Entry קנה

Segment 170
HE:
שמעתי מידידינו החסיד המנוח רבי גדליה ברגר ז"ל, שפעם אחת דיבר הר' אברהם ב"ר נחמן ז"ל שיחה נוראה בענין מעלת קימת חצות ומגודל הנחיצות בעבודה קדושה זו על פי הזוהר הק' והאריז"ל, ובפרט מה שרבינו ז"ל בשיחות הר"ן הזהיר על זה באמרו שעיקר העבודה של איש הישראלי הוא בזה, והאריך מאד בענין זה. אחרי שגמר שיחתו אמרתי לו באנחה כבידה: אוי ר' אברהם! וואס זאל איך טוהן, איך בין א גרויסער פעפער, ס'איז מיר זייער שווער אויפצושטיין חצות. אמר לי ראבר"נ: שטייא זע אויף א שעה צוויי נאך חצות, ס'איז אויך גוט. אמרתי לו: דאס איז מיר אויך שווער. אמר לי: שטייא זע אויף חאטש פאר טאג. שוב אמרתי לו: איך שטייא אויף קוים צום דאווענען. אמר לי: אויב אזוי היט זע אפ דעם טאג, כלומר תשתדל לפחות למלא את כל היום בתורה ותפילה ועבודת ה' ואל תתן להבעל דבר שיכלה לך הזמן לריק ח"ו. א"ה: כמדומה לי שאמר לו אז: "אז דער בעל דבר האט דיר געגעבן א קלאפ ביי נאכט, גיב אים א קלאפ ביי טאג".
אות קנו

EN:
I heard from our friend, the departed chasid R' Gedaliah Berger z"l, that once R' Avraham b'R Nachman z"l spoke a fearsome sichah concerning the greatness of rising at Chatzos and the great necessity of this holy avodah, according to the holy Zohar and the Ari z"l, and especially according to what Rabbeinu z"l warned about this in Sichos HaRan, saying that the essential avodah of the Jewish man is in this. He spoke at great length in this matter. After he finished his sichah, I said to him with a heavy sigh: “Oy, R' Avraham! What shall I do? I am a great peffer; it is very hard for me to get up for Chatzos.” R' Avraham b'R Nachman said to me: “See to it that you get up an hour or two after Chatzos; that too is good.” I said to him: “That too is hard for me.” He said to me: “See to it that you at least get up before daybreak.” Again I said to him: “I barely get up for davening.” He said to me: “If so, guard the day.” That is, at least try to fill the whole day with Torah, prayer, and avodas Hashem, and do not give the baal davar the opportunity to consume your time for emptiness, G-d forbid. Author's note: It seems to me that he said to him then: “If the baal davar gave you a blow at night, give him a blow by day.”
Entry קנו

Segment 171
HE:
עוד שמעתי מהנ"ל שדיברו לפני ראבר"נ מענין כת הציונים, ענה ואמר: זייא בלאנז'ען, אבער זייא בלאנז'ען קיין א"י. ועוד שמעתי בנוסח זה, שאמר לענין ששאלו אותו מה בין היהודים הקומוניסטים ברוסיא לבין היהודים הציונים בא"י, ענה ואמר: ביידע בלאנז'ען זייא, נאר די ציונים בלאנז'ען חאטש קיין א"י.
אות קנז

EN:
I also heard from the above-mentioned man that they spoke before R' Avraham b'R Nachman about the group of Zionists. He answered and said: “They are wandering, but they are wandering toward Eretz Yisrael.” I also heard in this version: when they asked him what difference there is between the communist Jews in Russia and the Zionist Jews in Eretz Yisrael, he answered and said: “Both are wandering; only the Zionists are at least wandering toward Eretz Yisrael.”
Entry קנז

Segment 172
HE:
עוד שמעתי מהנ"ל, כששאלתי אותו מה שראבר"נ כותב בביאור הליקוטים דף מ"ב ע"ב, שבהיותו על ציון מוהרנ"ת ז"ל בברסלב בא אצלו במוחו ענין נורא על א"י. ואמר הנ"ל ששמע ממנו שהתנוצץ אז במוחו הפסוק "ודור רביעי ישובו הנה". ואמר על עצמו שהוא דור רביעי מרבינו ז"ל, אשר גילה גודל קדושת א"י ושאי אפשר להיות יהודי בלי זה וכו' (היינו: רבינו ז"ל, ומוהרנ"ת ז"ל, ור' נחמן טולטשינער ז"ל, ובנו ר' אברהם ז"ל). ועל כן התיישב בא"י בהיותו צעיר לימים, רק בן ארבעים ושש שנים, עוד קודם היותו בן ששים, ואילו תלמידי מוהרנ"ת ובנו ר' יצחק ז"ל באו לגור כאן אחרי היותם בני ששים. ובזה הדבר הוא חושב עצמו לדור רביעי מרבינו ז"ל. א"ה: גם מורינו הרב ר' אברהם שטרנהרץ ז"ל אמר על עצמו שנתקיים בו הפסוק הנ"ל, כי הוא דור רביעי ממוהרנ"ת ז"ל, אחד המיוחד בתלמידי רבינו ז"ל אשר מסר נפשו לנסוע לא"י כאשר כתב באריכות הנסיעה בימי מוהרנ"ת, וגם אביו של מורינו, ר' הערץ סופר, היה בא"י אבל לא התיישב בה.
אות קנח

EN:
I also heard from the above-mentioned man, when I asked him about what R' Avraham b'R Nachman writes in Biur HaLikkutim, folio 42b, that when he was at the tziyun of Moharnat z"l in Breslov a fearsome matter concerning Eretz Yisrael came into his mind. The above-mentioned man said that he heard from him that the verse then flashed into his mind: “And the fourth generation shall return here.” He said about himself that he was the fourth generation from Rabbeinu z"l, who revealed the greatness of the holiness of Eretz Yisrael, and that it is impossible to be a Jew without this, and so forth. That is: Rabbeinu z"l, Moharnat z"l, R' Nachman Tulchiner z"l, and his son R' Avraham z"l. Therefore he settled in Eretz Yisrael while still young in years, only forty-six years old, even before he was sixty; whereas the disciples of Moharnat and his son R' Yitzhak z"l came to live here only after they were sixty. In this matter he regarded himself as the fourth generation from Rabbeinu z"l. Author's note: Our teacher, the rav R' Avraham Sternhartz z"l, also said about himself that the above-mentioned verse was fulfilled in him, for he was the fourth generation from Moharnat z"l, the unique one among the disciples of Rabbeinu z"l, who gave his life to travel to Eretz Yisrael, as he wrote at length about the journey in Yemei Moharnat. Also, the father of our teacher, R' Hertz Sofer, was in Eretz Yisrael, but did not settle there.
Entry קנח

Segment 173
HE:
עוד שמעתי מהנ"ל שמרגלא בפומיה של ראבר"נ לומר בענין הזכרון של יום המיתה: "ס'איז נישט דא אזא ודאות וויא דער יום המיתה, אין ס'איז נישט דא אזא העלמה וויא דער יום המיתה".
אות קנט

EN:
I also heard from the above-mentioned man that R' Avraham b'R Nachman would commonly say concerning the remembrance of the day of death: “There is no certainty like the day of death, and there is no concealment like the day of death.”
Entry קנט

Segment 174
HE:
עוד שמעתי ממנו ששאלו את ראבר"נ מדוע מטלטל עצמו בטלטולים קשים לנסוע כל שנה מא"י לאומן ומאומן לא"י, הלא זהו עבודה קשה של טלטולי דגברא כדחז"ל, וביחוד כשזה מחליש כוחו ובריאותו. ענה ואמר להם: תאמינו לי, כשאני יושב בא"י בוער בלבי קדושת רבינו ז"ל, ומרוב השתוקקותי וגעגועי איני יכול להתאפק בשום אופן מלנסוע אליו; ואותו הדבר כשאני באומן אצל ציון רבינו ז"ל, מתחיל לבעור בקרבי קדושת א"י, ומתחיל אני להתגעגע ולכסוף עד כלות הנפש לעוף ולפרוח לכאן, וכמו שאמר דוד המלך ע"ה: מי יתן לי אבר כיונה אעופה וכו'. ואמר בזה"ל: "בין איך אין א"י כאפט מיר אן אזא ביינקעניש צום רעבינס ציון, אז איך קאן זיך נישט איינהאלטן און מוז פארן אהין; בין איך ביים רעבינס ציון כאפט מיר אן אזא ביינקעניש קיין א"י, אז איך מוז פארן אהין". והזכיר אז את התורה י"ב שמביא שם הגמרא "וקיימין אתרי גשרי דדונג ושוור מהאי להאי ומהאי להאי" וכו', ועיי"ש דברים נפלאים. היינו שאינו יכול לעמוד על גשר של שעוה ומוכרח לקפוץ על הגשר השני; ומחמת שהוא גם כן של שעוה, הוא מוכרח לקפוץ על גשר הראשון שהוא גם כן של שעוה, וכן הוא קופץ מזה לזה ומזה לזה וככה חוזר חלילה וכו'. ואותו הדבר אצלו, שא"י ואומן הם שני הגשרים שמוכרחים לעבור דרכם בזה העולם, ומחמת תבערת לבבו ותשוקתו וגעגועיו בכלות הנפש לשני הגשרים האלה, על כן הוא מוכרח לנסוע מהכא להתם ומהתם להכא, היינו מא"י לאומן ומאומן לא"י וכו', כפי תשוקת לבבו הבוער בקרבו וכו'.
אות קס

EN:
I also heard from him that they asked R' Avraham b'R Nachman why he drags himself with hard wanderings to travel every year from Eretz Yisrael to Uman and from Uman to Eretz Yisrael. After all, this is the hard avodah of bodily wanderings, as the Sages say, and especially when it weakens his strength and health. He answered and said to them: Believe me, when I sit in Eretz Yisrael, the holiness of Rabbeinu z"l burns in my heart, and from the abundance of my yearning and longing I cannot in any way restrain myself from traveling to him. And the same is true when I am in Uman by the tziyun of Rabbeinu z"l: the holiness of Eretz Yisrael begins to burn within me, and I begin to long and yearn unto the expiration of the soul, to fly and soar here, as King David a"h said: “Who will give me a wing like a dove; I would fly,” and so forth. He said in this wording: “When I am in Eretz Yisrael, such a longing seizes me for the Rebbe's tziyun that I cannot hold myself back and must travel there. When I am by the Rebbe's tziyun, such a longing seizes me for Eretz Yisrael that I must travel there.” He then mentioned Torah 12, where Rabbeinu brings the Gemara: “There stood two bridges of wax, and he would leap from this one to that one and from that one to this one,” and so forth; see there wondrous matters. That is, he cannot stand on a bridge of wax and is compelled to leap onto the second bridge; and since that too is made of wax, he is compelled to leap onto the first bridge, which is also of wax. Thus he leaps from this to that and from that to this, and so it repeats in a cycle, and so forth. The same was true for him: Eretz Yisrael and Uman were the two bridges through which one must pass in this world. Because of the burning of his heart, and his desire and longing to the point of the soul's expiration for these two bridges, he was compelled to travel from here to there and from there to here — from Eretz Yisrael to Uman and from Uman to Eretz Yisrael, and so forth — according to the yearning of his heart that burned within him.
Entry קס

Segment 175
HE:
ומרלוי"צ שמעתי שאצל ראבר"נ היו שתי הקדושות האלה, היינו א"י הק' והציון הק', בראש מעייניו וכיסופיו, וכמעט שלא הסיח דעתו ולא זז מחבבם בשיחותיו ודיבוריו עם אנ"ש. באומן היה נכסף ומשתוקק לא"י ומרבה לדבר מחיבת א"י וקדושתה ומעלתה לאין ערוך; וכשהיה בא"י היה בוער בקרבו חיבת הקודש של ציון רבינו ז"ל, ושח רבות מנחיצת ההשתטחות על ציונו הק' ומההבטחה הנאמנה של רבינו ז"ל לדורות עולם לכל מי שיבוא על קברו ויקיים מאמרו וכו'. גם רבינו ז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן תנינא סי' קט) לענין קבר הבעל שם טוב ז"ל הפסוק (תהלים לז) "צדיקים ירשו ארץ", שהצדיקים יורשים א"י, שמקום גניזתם הוא קדוש בקדושת א"י ממש, עיי"ש. ומדי פעם בפעם האריך לדבר מזה בהפלגה גדולה מגודל יקר מעלת הציון הק', עד שנתעורר לבבו וכלתה נפשו ונסע להשתטח על ציונו הק'. א"ה: עיין במכתבו של אביו ר' נחמן מטולטשין ז"ל מאומן לאנ"ש יושבי א"י, שכותב שם בלשונו הנפלא: "אשריכם אשר אתם יושבים בצל ארעא קדישא, ומסתמא משתוקקים ומתגעגעים להתאבק בעפר ציון הקדוש והנורא אשר חפר ומצא שורש קדושת ארץ ישראל, כמרומז בספריו הקדושים והנעימים. ואשרינו שאנחנו זוכים להתאבק בפה בעפר ציון הקדוש והנורא אשר חפר ומצא שורש קדושת ארץ ישראל, ומשתוקקים ומתגעגעים להתאבק בעפר אדמת קודש ארץ הקודש" וכו', עיי"ש. ועיין עוד בהמעשה הנוראה של הז' בעטלירס מיום ג' מענין המעיין והלב, אשר משתוקקים וכוספים זה לזה בכלות הנפש ובגעגועים נוראים מאד מאד, עיי"ש נפלאות לענינינו. וגם עיין בביאור הליקוטים מראבר"נ אחרי התורה ט' תיקונין בהשמטות בסופם, שכותב שם בזה הלשון: "כמו שאין ביכולת לקבל מאדמו"ר ז"ל זולת באמצעות מוהרנ"ת ז"ל, כי בו לבד נשפע מנשמת ודעת רבינו ז"ל להיות ביכולת לקבל מאתו. כן בענין ארץ ישראל, כי בה לבד נשפע וניתן מאור ודעת אדמו"ר ז"ל להיות ביכולת לקבל מאתו" עכ"ל הזהב.
אות קסא

EN:
And from R' Levi Yitzhak I heard that for R' Avraham b'R Nachman these two sanctities — the holy Eretz Yisrael and the holy tziyun — were at the head of his concerns and longings. He almost never diverted his daas from them, and never ceased loving them in his sichos and words with Anash. In Uman he longed and yearned for Eretz Yisrael, and spoke much of the love of Eretz Yisrael, its holiness, and its inestimable greatness. When he was in Eretz Yisrael, the holy love of Rabbeinu z"l's tziyun burned within him, and he spoke much about the necessity of hishtatchus at his holy tziyun and about Rabbeinu z"l's faithful promise for all generations to every person who comes to his grave and fulfills his instruction, and so forth. Rabbeinu z"l also said, in Likkutay Moharan II, siman 109, concerning the grave of the Baal Shem Tov z"l, the verse, “Tzaddikim shall inherit the land,” meaning that the tzaddikim inherit Eretz Yisrael, for the place of their burial is holy with the actual holiness of Eretz Yisrael; see there. From time to time he would speak about this at great length, with great emphasis, regarding the precious greatness of the holy tziyun, until his heart was aroused, his soul pined away, and he traveled to prostrate himself at Rabbeinu's holy tziyun. Author's note: See the letter of his father, R' Nachman of Tulchin z"l, from Uman to Anash who dwelt in Eretz Yisrael. There he writes in his wondrous language: “Fortunate are you, for you dwell in the shade of the holy land, and presumably you yearn and long to cleave to the dust of the holy and awesome tziyun, which dug and found the root of the holiness of Eretz Yisrael, as is hinted in his holy and pleasant books. And fortunate are we, for we merit here to cleave to the dust of the holy and awesome tziyun, which dug and found the root of the holiness of Eretz Yisrael, and we yearn and long to cleave to the dust of the holy ground of the Holy Land,” and so forth; see there. See also the awesome story of the Seven Beggars, from the third day, concerning the spring and the heart, which yearn and long for one another to the expiration of the soul and with very, very awesome longing; see there wondrous matters relevant to our subject. Also see Biur HaLikkutim by R' Avraham b'R Nachman after Torah 9, Tikkunin, in the omissions at their end, where he writes in this wording: “Just as it is not possible to receive from our master and teacher z"l except through Moharnat z"l, for in him alone was poured forth from the neshamah and daas of Rabbeinu z"l, so that it should be possible to receive from him; so too concerning Eretz Yisrael, for in it alone was poured forth and given from the light and daas of our master and teacher z"l, so that it should be possible to receive from him.” These are his golden words.
Entry קסא

Segment 176
HE:
הנגיד הנכבד ר' אבא'לי מטשערין (ר' אברהם אבא רבינאוויטש) היה מאנשי מוהרנ"ת ז"ל הדבוקים בו בכל נפשם, והיה קובל על עצמו ואומר: "קרעכצן אזוי וויא רבי נחמן (טולטשינער) קרעכצט ביים דאווענען דאס קען איך נישט, אבער ביינקען ביינק איך נאך זיין קרעכטץ". א"ה: ובנוסח אחר שמעתי: "אבער עס ביינקט זיך מיר צו הערן זיין קרעכטץ". וכבר מובא בדברי רבינו ז"ל בכ"מ גודל מעלת האנחה דקדושה של איש הישראלי, שהוא יקר מאד, כי הוא שלימות החסרונות.
אות קסב

EN:
The honored magnate R' Abba'le of Tcherin — R' Avraham Abba Rabinowitz — was among the men of Moharnat z"l who cleaved to him with their whole soul. He would complain about himself and say: “To groan as R' Nachman Tulchiner groans during davening — that I cannot do. But I do long after his groan.” Author's note: In another version I heard: “But I do have a longing to hear his groan.” It is already brought in the words of Rabbeinu z"l in several places concerning the great level of the holy sigh of a Jewish man, which is very precious, for it is the completion of deficiencies.
Entry קסב

Segment 177
HE:
ר' אבא'לי הנ"ל, כשראה כמה מאנ"ש המתפעלים מעשירותו המופלגת, ענה ואמר להם: "בוודאי מיינט איהר אז ס'איז מיר זייער גוט מיט מיין רייכקייט און מיין האב און גוטס, און עס גייט מיר זייער גוט אין מיין לעבן וכו'; וויסן זאלט איהר אז ס'איז מיר זייער זייער ביטער". ובתוך דבריו הרים ידיו למעלה בהתאנחו אנחה גדולה ואמר: "אוי! אוי! צרות לבבי הרחיבו, ממצוקותי הוציאני". ואמר הפסוק הזה במרירות ובכאב כזה, עד שכל השומעים זאת הרגישו שבאמת מר לו מאד מגודל יסורי הנפש וחסרונו בעבודת ה' מחמת נסיון עשירותו. א"ה: ידוע לנו שר' אבא'לי היה לו נפש שוקקה לעבודתו ית' ע"פ דרך רבינו ז"ל כפי אשר קיבל ושמע רבות ממוהרנ"ת ז"ל; וידוע לנו כמה עובדות שמעידים עליו על ריבוי צדקותיו לעניים ולאביונים, וגודל תשוקותיו וגעגועיו ללימוד התורה הק' ולעבדו ית' בנפש חפצה. וראה מאן קמסהיד עליה — החסיד הלמדן מתלמידי מוהרנ"ת ז"ל, רבי נתן ב"ר לייבלי ראובנ'ס, במכתביו הנקראים "נתיב צדיק", שכותב שם שהיה אצלו כמה שבועות: "וראיתי היראת שמים שלו", עיי"ש. אבל מחמת עשירותו המופלגת היו לו הרבה מניעות ונסיונות אין מספר להוציא לפועל תשוקת לבבו ונפשו.
אות קסג

EN:
When the above-mentioned R' Abba'le saw some of Anash being impressed by his extraordinary wealth, he answered and said to them: “You certainly think that it is very good for me with my wealth, my possessions, and my goods, and that my life goes very well, and so forth. You should know that it is very, very bitter for me.” In the midst of his words he raised his hands upward, sighed a great sigh, and said: “Oy! Oy! The troubles of my heart have expanded; from my distresses bring me out.” He said this verse with such bitterness and pain that all who heard it felt that it was truly very bitter for him because of the great suffering of the soul and his deficiency in avodas Hashem caused by the test of his wealth. Author's note: We know that R' Abba'le had a soul that yearned for His blessed service according to the path of Rabbeinu z"l, as he received and heard much from Moharnat z"l. We know several deeds that testify about him, concerning the abundance of his charities to the poor and destitute, and the greatness of his desires and longings for the learning of the holy Torah and to serve Him, blessed be He, with a willing soul. See who testifies about him: the chasid and lamdan from the disciples of Moharnat z"l, R' Nosson b'R Leibale Reubens, in his letters called Nesiv Tzaddik, where he writes that he was with him for several weeks and says: “And I saw his yiras Shamayim”; see there. But because of his extraordinary wealth, he had many preventions and tests beyond number in bringing the desire of his heart and soul into actuality.
Entry קסג

Segment 178
HE:
מוהרנ"ת ז"ל היה מרגלא בפומיה לומר לאנשיו: "בנוהג שבעולם לומר: דיא טוה אין גאט וועט דיר העלפן; און איך זאג: אז גאט וועט העלפן וועט מען קענען טוהן". א"ה: מובן בזה שמוהרנ"ת ז"ל בדבריו אלה רצה להדגיש ולהעמיק בלב שומעיו האמונה והבטחון האמיתי בו ית', שבלעדו אין בכוחו של אדם לעשות ולפעול שום דבר שבעולם, אפילו זיז כל שהוא. וזה נכלל במה שאמר משה רבינו ע"ה לבני ישראל: "וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל", שצריך לזכור זאת תמיד בכל עשיה ועשיה בכל שטחי החיים ולא להסיח דעת מזה חלילה, כי הוא היסוד העיקרי באמונתו ובבטחונו ית' ואין בלתו; וח"ו לומר "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" כנאמר בפסוק הקודם.
אות קסד

EN:
It was common in Moharnat z"l's mouth to say to his men: “The way of the world is to say: You do, and G-d will help you. But I say: If G-d helps, then one will be able to do.” Author's note: It is understood from this that with these words Moharnat z"l wanted to emphasize and deepen in the hearts of his listeners true emunah and bitachon in Him, blessed be He, that without Him a person has no power to do or accomplish anything in the world, not even the slightest movement. This is included in what Moshe Rabbeinu a"h said to Bnei Yisrael: “And you shall remember Hashem your G-d, for He is the One who gives you strength to make wealth.” One must remember this always, in every act and every act throughout all areas of life, and not divert one's daas from it, G-d forbid, for it is the essential foundation in one's emunah and bitachon in Him, blessed be He, and there is none besides Him. G-d forbid to say, “My strength and the power of my hand made me this wealth,” as is stated in the preceding verse.
Entry קסד

Segment 179
HE:
סיפר לי ר' הירש לייב ליפל, שבהיותו כמה פעמים במוסקבא לרגל בקשת היתר יציאה מרוסיא כדי לעלות לא"י, ואכסניא שלו היתה על פי רוב אצל ר' משה מוסקובר (ירוסלבסקי). ועל פי חוק הקומוניסטים אסור היה להחזיק בבית אנשים זרים שלא מתושבי מוסקבא, והעונש על זה היה חמור מאד עד כדי משלוח לסיביר; אבל ר' משה הנ"ל הסתכן במסירות נפש על מצות הכנסת אורחים ולא השגיח על החוק. וסיפר ר' הירש לייב שכמה פעמים חשקה נפשו לזמר הזמירות במוצש"ק בקול רם כדרכו תמיד, אבל זאת לא היה יכול לעשות בבית ר' משה הנ"ל, כדי לא לעורר עליו חשד מהשכנים ומהבולשביקים העוקבים אחרי הזרים. ולכן מצא לו עצה טובה לצאת לרחוב העיר ועשה עצמו כשיכור כמו שאר השיכורים הנכרים הנמצאים אז ברחוב כמנהגם, והתחיל לשיר אז הזמירות בצעקות ובקולי קולות כאות נפשו. ולפעמים בדרך הילוכו היה דוחף איזה גוי כדי שיתרחקו ממנו, כי על פי חוקם היה אסור לנגוע בשיכור, ויוכל לזמר באין מפריע. ואמר ר' הירש לייב שהשמחה והחיות וההתעוררות שהרגיש אז בעת הזמירות, בפרט בהזמר "אדיר איום ונורא", לא יסולא בפז; וכשהגיע לזמר "אליהו הנביא" בתיבות "איש סחו אחריו ה' הוא האלקים", צעק אז בקולי קולות ובכל הכוחות שבע פעמים "ה' הוא האלקים", וחשב שגם אליהו הנביא נשאר נביא ה' לבדו בין תשע מאות וחמישים נביאי הבעל והאשרה, והנה גם הוא נמצא כעת ברחוב מלא שיכורים ונגינות שותי שכר והוא לבדו לבו לשמים בזמירות, שירות ותשבחות וכו'. א"ה: עיין בימי מוהרנ"ת ח"ב שמוהרנ"ת ז"ל ותלמידו ר' יהודה אליעזר רקדו על הספינה עם המאטראסין, אבל הם רקדו ושמחו ולא ידעו מה שמחתם, ואנחנו ת"ל רקדנו ושמחנו שאנו זוכים לילך לא"י להכיר את מי שאמר והיה העולם. ומביא שם המשל הידוע מהתולדות בשם הבעל שם טוב ז"ל: "הם רקדו ושמחו מהוללות ושכרות" וכו', עיי"ש.
אות קסה

EN:
R' Hirsch Leib Lipel told me that when he was several times in Moscow for the sake of requesting permission to leave Russia in order to ascend to Eretz Yisrael, his lodging was usually with R' Moshe Moskover — Yaroslavsky. According to communist law, it was forbidden to keep in one's house strangers who were not residents of Moscow, and the punishment for this was very severe, even to the point of being sent to Siberia. But the above-mentioned R' Moshe endangered himself with mesiras nefesh for the mitzvah of hachnasas orchim and paid no heed to the law. R' Hirsch Leib related that several times his soul desired to sing the zemiros on Motzaei Shabbos in a loud voice, as was always his way, but he could not do this in the house of the above-mentioned R' Moshe, so as not to arouse suspicion against him from the neighbors and from the Bolsheviks who followed strangers. Therefore he found a good counsel for himself: to go out into the city street and make himself appear drunk, like the other non-Jewish drunkards who were then in the street according to their custom. Then he began to sing the zemiros with cries and loud voices, as his soul desired. Sometimes, while walking, he would push some gentile so that they would distance themselves from him, for according to their law it was forbidden to touch a drunkard, and he could sing without interruption. R' Hirsch Leib said that the joy, vitality, and arousal that he felt then during the zemiros, especially with the zemer “Adir Ayom V'Nora,” cannot be valued in gold. When he reached the zemer “Eliyahu HaNavi,” at the words “Ish sachu acharav: Hashem Hu HaElokim,” he cried then in loud voices and with all his strength seven times, “Hashem Hu HaElokim.” He thought that Eliyahu HaNavi too remained the prophet of Hashem alone among the nine hundred and fifty prophets of Baal and Asherah, and here he too was now in a street full of drunkards and the songs of those who drink liquor, while he alone had his heart to Heaven in zemiros, songs, and praises, and so forth. Author's note: See Yemei Moharnat, part 2, where Moharnat z"l and his disciple R' Yehudah Eliezer danced on the ship with the sailors. They danced and rejoiced, but did not know what their joy was; whereas we, thank G-d, danced and rejoiced that we merited to go to Eretz Yisrael, to know Him Who spoke and the world came into being. He brings there the well-known parable from the Toldos in the name of the Baal Shem Tov z"l: “They danced and rejoiced from frivolity and drunkenness,” and so forth; see there.
Entry קסה

Segment 180
HE:
סיפר לי ר' יענקל כהן (ברזסקי) שהוא וכמה מאנ"ש נכנסו לבקר את הישיש ר' נפתלי כהן (חותנו של ר' אברהם ב"ר נחמן ז"ל) שהיה חולה ותשוש מאד וקרוב לפטירתו. ור' יענקל, בהיותו כהן, נזהר מאד שלא להיות בביתו בזמן הפטירה, והשגיח על פניו לראות אם אין לו סימני גסיסה. ובתוך כך ביקשה זוגתו שישתה קצת להחיות את נפשו, והוא סירב לשתות, כנראה שידע שלא יתמהמה עוד הרבה בזה העולם. אבל אנ"ש הפצירו בו מאד שיעשה רצונה כי יש לה צער גדול מזה. ובכן התיישב בכל כוחו על מטתו ובירך ברכת שהכל בקול ובדביקות עצומה, וכשהגיע לתיבות "שהכל נהיה בדברו" התלהב מאד ואמרם בהדגשה יתירה, וברכתו עשה רושם גדול עליהם. ושתה קצת ואח"כ אמר אז להנוכחים שתיבות אלו, ש'הכל נ'היה ב'דברו, הם ר"ת נ'חמן ב'ן ש'מחה, כי הוא השיג דבר ה' שמשם נמשך כל הרפואות שבעולם (עיין בליקוטי מוהר"ן תנינא סי' א' באריכות מזה). וסמוך לזה, אחרי שעה מועטת, נפטר לעולמו לחיי עד. אשרי לו ואשרי חלקו ששם רבינו ז"ל נקרא בשפתיו ברגעי חייו האחרונים, והוא הוא אשר זכה לבנות הקלויז באומן בשנת תרס"ג, אשר עד היום היא עומדת וקיימת. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים במחיצת רבינו ז"ל.
אות קסו

EN:
R' Yankel Cohen — Brezsky — told me that he and several of Anash entered to visit the elder R' Naftali Cohen, the father-in-law of R' Avraham b'R Nachman z"l, who was very ill and weak and near his passing. Since R' Yankel was a kohen, he was very careful not to be in the house at the time of the passing, and he watched R' Naftali's face to see whether he had any signs of goses. In the meantime, his wife asked that he drink a little to revive his soul, but he refused to drink; apparently he knew that he would no longer linger much in this world. But Anash urged him strongly to do her will, for she had great distress from this. Therefore he sat up on his bed with all his strength and recited the blessing Shehakol in a loud voice and with immense deveikus. When he reached the words “Shehakol nihyeh bidvaro,” he became very fiery and said them with special emphasis, and his blessing made a great impression upon them. He drank a little, and afterward he said then to those present that these words, Shehakol Nihyeh Bidvaro, are the initials of Nachman Ben Simchah, for he attained the word of Hashem, from which all healings in the world are drawn; see Likkutay Moharan II, siman 1, at length about this. Close to this, after a short while, he passed from his world to eternal life. Fortunate is he and fortunate is his portion, that the name of Rabbeinu z"l was called on his lips in the final moments of his life. He is the one who merited to build the kloyz in Uman in the year 5663, which stands and endures until today. May his soul be bound in the bond of life in the company of Rabbeinu z"l.
Entry קסו

Segment 181
HE:
שמעתי מר' איטשע מאיר קורמן, שאחרי ר"ה כשחזרו אנ"ש מהקיבוץ בלובלין נסעו על הרכבת איש איש לעירו, ושם נסעו גם כן הרבה חבורות חסידים שונים. ונפל ויכוח קשה בין החסידים למי היה יותר חסידים, זה אומר כך וכך חסידים היו, וזה אומר כך וכך וכו', עד שכמה מהם אמרו: מה אתם מתפארים עם המספרים שלכם, הלא אצלנו היו אלפי חסידים בדוחק כזה ממש סכנת נפשות. כשנגמרו הויכוחים ביניהם, אז נטפלו לחבורת אנ"ש ושאלו אותם בקינטור: איך היה אצלכם, ומה כבר היה יכול להיות בלי רבי? נענה אחד מאנ"ש ואמר להם: "וואס זאגט איהר אז ביי אייך איז געווען ממש סכנת נפשות? ביי אונז איז געווען ממש מחיה נפשות!"
אות קסז

EN:
I heard from R' Itshe Meir Korman that after Rosh Hashanah, when Anash returned from the gathering in Lublin, they traveled on the train, each man to his city. Many groups of different chasidim also traveled there. A sharp argument arose among the chasidim as to who had more chasidim. One said there were such-and-such a number of chasidim, and another said such-and-such, and so forth, until some of them said: “What are you boasting with your numbers? By us there were thousands of chasidim, in such crowding that it was truly a danger to life.” When their arguments ended, they then turned upon the group of Anash and asked them tauntingly: “How was it by you? And what could already have been there without a Rebbe?” One of Anash answered and said to them: “What are you saying — that by you it was mamash sakanas nefashos, truly a danger to lives? By us it was mamash mechayeh nefashos, truly a reviving of souls!”
Entry קסז

Segment 182
HE:
שמעתי, כמדומה מר' גדליה ברגר או מר' מאיר אנשין, שר' אברהם ב"ר נחמן היה מזהיר את אנ"ש להשתדל לקנות לכבוד שב"ק רק דגים טריים, ואמר בזה הלשון: "מילא די חסידים וואס ניצן יא מיט דאקטורים קענען זיך ערלויבן צו עסן שבת אפילו נישט קיין פרישע פיש; טאמער ווערט זיי קאליע דער מאגן, לויפן זיי באלד זונטיג צום דאקטיר נעמען א ריצעפט. אבער אונזערע לייט, וואס גייען נישט צו קיין דאקטיר, דארפן זיך היטן נישט צו קאליע מאכן דעם מאגן" (ונשמרתם מאד לנפשותיכם).
אות קסח

EN:
I heard, it seems from R' Gedaliah Berger or from R' Meir Anshin, that R' Avraham b'R Nachman would warn Anash to make an effort to buy only fresh fish in honor of the holy Shabbos. He said in this wording: “Granted, those chasidim who do make use of doctors can allow themselves to eat even non-fresh fish on Shabbos; if their stomach becomes spoiled, they immediately run on Sunday to the doctor to take a prescription. But our people, who do not go to a doctor, must guard themselves not to spoil the stomach” — “And you shall guard your souls exceedingly.”
Entry קסח

Segment 183
HE:
אחד מאנ"ש היה אומר בבדיחותא: אפילו בעניותי אני זוכה לאכול ג' מיני דגים בשבת קודש — דג ממולא, געפילטע פיש; דג מעושן, גערייכערטע פיש; דג קצוץ, געהאקטע פיש. ושאל אותו מאן דהו איך יכול הוא להרשות לעצמו הרחבה כזו לאכול כמה מיני דגים כשהוא עני ואביון. השיב לו הלה: איהר האט מיר נישט פארשטאנען; דער אמתין איז אז איך עס נאר איין סארט פיש, אבער נישט קיין פרישע. איז פרייטיג צו נאכט עס איך שוין "געפילטע" פיש — עס פילט זיך שוין אביסל; שבת אין דערפריא עס איך שוין גערייכערטע פיש — עס איז שוין גערייכערט, עס האט שוין א ריח; אבער שלש סעודות עס איך שוין געהאקטע פיש — עס איז שוין געהאקט אויף צרות, ס'איז שוין קאליקע פיש.
אות קסט

EN:
One of Anash would say jokingly: Even in my poverty, I merit to eat three kinds of fish on the holy Shabbos: stuffed fish — gefilte fish; smoked fish — gereikherte fish; and chopped fish — gehakte fish. Someone asked him how he could permit himself such expansiveness, to eat several kinds of fish when he was poor and destitute. He answered him: “You did not understand me. The truth is that I eat only one kind of fish, but it is not fresh. On Friday night I already eat ‘gefilte’ fish — it already feels a little. On Shabbos morning I eat gereikherte fish — it is already smoked; it already has an odor. But at Shalosh Seudos I already eat gehakte fish — it is already chopped into troubles; it is already ruined fish.”
Entry קסט

Segment 184
HE:
רבי נפתלי היה נוהג לספר הארת השבת הראשונה שהיה לו בתחילת התקרבותו לרבינו ז"ל: בשעת איך האב געהערט פרייטיג צו נאכט דעם ערשטן מאל פון רעבן זינגען דעם "אזמר בשבחין", בין איך אריין אין א מורא'דיגע התלהבות מיט אזא דביקות, אז איך האב געמוזט פארבינדן דעם קאפ מיט א פאטשיילע; איך האב מורא געהאט אז דער קאפ זאל מיר נישט פלאצן פון דעם ברען מיטן פלאם וואס האט מיר אינגאנצן ארום גענומען. איך בין ממש ארויס פון די כלים (שמעתי מרלוי"צ ומרא"ח רוזין, וכמדומה גם מר' איטשע מאיר קורמן).
אות קע

EN:
R' Naftali would relate the illumination of the first Shabbos that he had at the beginning of his drawing near to Rabbeinu z"l: “When I heard, on Friday night, the first time, the Rebbe singing ‘Azamer Bishvachin,’ I entered into a fearsome enthusiasm with such deveikus that I had to bind my head with a kerchief. I was afraid that my head might burst from the burning and flame that had completely surrounded me. I truly went out of the vessels.” I heard this from R' Levi Yitzhak and from R' Eliyahu Chaim Rosen, and it seems also from R' Itshe Meir Korman.
Entry קע

Segment 185
HE:
סיפר ר' אברהם ב"ר נחמן ז"ל ששמע מאביו ר' נחמן טולטשינער ז"ל, שפעם אחת בהיותו על ציונו הק' של רבינו ז"ל פגש שם את רבי חייקל ז"ל, החזן והמשמש של רבינו ז"ל, שהיה משתטח ומתחנן לפניו בזה הלשון: "רבי, רבי, איך האב אליין געהערט פון אייער מויל אז דער 'צלם אלקים' שיינט נישט אויף דעם מענטש סיידן ער ענדיגט לערנען דעם ש"ס. ובכן בעט איך אייך, הייליגער רבי, האט רחמנות אויף מיר, און זעהט צו פועלן ביי השי"ת ער זאל רחמנות האבן אויף מיר, אז איך זאל זוכה זיין אז מיינע קינדער און אייניקלאך זאלן אויסלערנען דעם ש"ס און מקבל זיין דעם צלם אלקים". (שמעתי מר' איטשע מאיר קורמן וגם מר' אליהו חיים רוזין, וכמדומה גם מר' לוי יצחק. ויש אומרים שר' נחמן טולטשינער לא שמע זאת מר' חייקל, רק אחד סיפר לו ששמע מר' חייקל).
אות קעא

EN:
R' Avraham b'R Nachman z"l related that he heard from his father, R' Nachman Tulchiner z"l, that once, when he was at the holy tziyun of Rabbeinu z"l, he met there R' Chaikel z"l, the chazzan and attendant of Rabbeinu z"l, who was prostrating himself and pleading before Rabbeinu in this wording: “Rebbe, Rebbe, I myself heard from your mouth that the tzelem Elokim does not shine upon a person unless he finishes learning Shas. Therefore I ask you, holy Rebbe, have mercy on me, and see to it to accomplish by Hashem, blessed be He, that He should have mercy on me, so that I should merit that my children and grandchildren should learn through Shas and receive the tzelem Elokim.” I heard this from R' Itshe Meir Korman and also from R' Eliyahu Chaim Rosen, and it seems also from R' Levi Yitzhak. Some say that R' Nachman Tulchiner did not hear this from R' Chaikel himself; rather, someone told him that he heard it from R' Chaikel.
Entry קעא

Segment 186
HE:
מוהרנ"ת ז"ל שאל את רבינו ז"ל אחרי פטירת אמו מה יוכל לעשות לעילוי נשמתה (כי אמרו חז"ל: מכבדו בחייו מכבדו במותו). השיב לו רבינו ז"ל: זאלסט מאכן אן ערנסטן "אשר יצר". וכיון לדעתו, כי באמת היה צריך אז לברך ברכת "אשר יצר" (שמעתי זאת מכל זקני אנ"ש וכנדפס באבניה ברזל ח"ב). ואמרו אנ"ש על זה שכוונת רבינו ז"ל היתה ללמדנו שאין צריך דייקא לעשות עובדות גדולות לטובת הנפטר, אלא אפילו עובדות פשוטות, כגון ברכת "אשר יצר" שרגילים בזה כמה פעמים בכל יום וכבר נעשה מצות אנשים מלומדה, וכן כל דבר שבקדושה שעושין אותו באמת ובכוונת הלב, הרי נשמת הנפטר נתעלה מזה ותהא צרורה בצרור החיים.
אות קעב

EN:
After the passing of his mother, Moharnat z"l asked Rabbeinu z"l what he could do for the elevation of her soul, for the Sages said: “He honors him in life; he honors him in death.” Rabbeinu z"l answered him: “You should make an earnest Asher Yatzar.” This aligned with his daas, for in truth he needed then to recite the blessing Asher Yatzar. I heard this from all the elders of Anash, and it is printed in Avnei Barzel, part 2. Anash said about this that Rabbeinu z"l's intent was to teach us that one does not necessarily need to do great deeds for the benefit of the deceased. Rather, even simple deeds, such as the blessing Asher Yatzar, to which people are accustomed several times every day and which has already become a mitzvah done by rote — and so too every matter of holiness that is done with truth and with the intent of the heart — elevate the soul of the deceased, and it shall be bound in the bond of life.
Entry קעב

Segment 187
HE:
רבי משה ברסלבר, מתלמידיו המובהקים של מוהרנ"ת ז"ל, אמר בענין הלימוד משניות לעילוי נשמת הנפטר, ששמע ממוהרנ"ת ז"ל שנוסף על לימוד משניות שנוהגים העולם לעילוי נשמת הנפטר, ילמדו גם כן איזה תורה מליקוטי מוהר"ן ויאמרו בפירוש שלימוד זה יהא לעילוי נשמת הנפטר (שמעתי מר' לוי יצחק, ועל יסוד שיחה זו הדפיס ר' יענקל מלמד קלמנוביץ קונטרס קטן בשם "נר לצדיק", שהוא ליקוט תורות קטנות מספר ליקוטי מוהר"ן ע"פ סדר א"ב, אשרי לו).
אות קעג

EN:
R' Moshe Breslover, one of the eminent disciples of Moharnat z"l, said concerning the learning of Mishnayos for the elevation of the soul of the deceased that he heard from Moharnat z"l that in addition to the learning of Mishnayos which the world customarily does for the elevation of the deceased's soul, they should also learn some Torah from Likkutay Moharan and say explicitly that this learning should be for the elevation of the soul of the deceased. I heard this from R' Levi Yitzhak. On the basis of this sichah, R' Yankel Melamed Kalmanowitz printed a small kuntres named Ner LaTzaddik, which is a collection of short Torahs from Likkutay Moharan arranged according to the order of the alef-bais; fortunate is he.
Entry קעג

Segment 188
HE:
שמעתי מר' איטשע מאיר קורמן, שאחד מאנ"ש שאל את רבי נפתלי ז"ל איזה ענין או עצה וענה לו, אחר כך שאל גם כן את ר' נחמן טולטשינר ז"ל אותו הדבר והשיב לו אחרת. אמר לו האיש: הלא שאלתי זאת מרבי נפתלי ולא אמר לי כך, והוא תלמיד רבינו ז"ל (כאומר: הלא צריכים להתחשב יותר בדעתו של רבי נפתלי בגלל שהוא תלמיד רבינו ז"ל, ור' נחמן טולטשינר הוא רק תלמיד מוהרנ"ת). ענה לו ר' נחמן טולטשינר: איך ווייס ניט וואס דיר צו זאגן, אבער דאס ווייס איך, אז איך האב מקבל געווען פון א תלמיד שהלכה כמותו.
אות קעד

EN:
I heard from R' Itshe Meir Korman that one of Anash asked R' Naftali z"l about a certain matter or counsel, and he answered him. Afterward he also asked R' Nachman Tulchiner z"l the same thing, and he answered him differently. The man said to him: “But I asked this of R' Naftali, and he did not tell me this; and he is a disciple of Rabbeinu z"l” — as if to say: surely one must give more consideration to the opinion of R' Naftali, because he is a disciple of Rabbeinu z"l, whereas R' Nachman Tulchiner is only a disciple of Moharnat. R' Nachman Tulchiner answered him: “I do not know what to tell you; but this I know: I received from a disciple whose halakhah is like him.”
Entry קעד

Segment 189
HE:
ר' יצחק מנדל רוטנברג מזקני אנ"ש (גר באמריקא), בהיותו בביקור בא"י (לרגל הכנסיה הגדולה של אגו"י שנת תש"ל), נכנס פעם לחנותי ושוחח עמי ארוכות מעניני רבינו ז"ל. ובסוף שיחתו אמר לי: הלא אתה אוהב לשמוע סיפורים ושיחות מר' אברהם ב"ר נחמן, אספר לך מה ששמעתי ממנו: שבהיותו נער קטן הלך פעם עם אביו להשתטח על ציון רבינו ז"ל; בדרך הילוכם המטירו עליהם המתנגדים אבנים, עד כדי סכנת נפשות ממש, ומיד פשט אבי את מעילו וכיסה אותי מכף רגל ועד ראש, ואמר לי כך: "מיילא וואס ס'וועט זיין מיט מיר זאל שוין זיין, אבער דיר באדארף נאך די וועלט צו האבן". ואח"כ סיפרתי זאת לר' לוי יצחק וקלסיה מאד מאד. ואמר לי אז שמהסיפור הזה רואים עד היכן הגיע דער ווייטין קיק פון ר' נחמן טולטשינר, אשר חזה מראש שההשארה של הטוב הגנוז מרבינו ז"ל יעבור דרך הנער הקטן הזה, אשר יגדל ויציץ ויפרח ויפאר שם רבינו ז"ל בעולם ע"י גודל צדקותו וענוותנותו ולמדנותו וגאונותו ועבודתו בקודש בהצנע לכת ובמסירות נפש, וגר בירושלים עיה"ק ונסע משם לאומן כעשרים שנה על ר"ה. ואעפ"י שלא השאיר אחריו בנים כי מתו בילדותם ר"ל, אבל השאיר אחריו חליפות תלמידים ותלמידי תלמידים הממשיכים דרכו בקודש להפיץ שם רבינו ז"ל בעולם, ומנוחתו כבוד באומן.
אות קעה

EN:
R' Yitzhak Mendel Rothenberg, one of the elders of Anash — who lived in America — when he was visiting Eretz Yisrael for the great assembly of Agudas Yisrael in the year 5730, once entered my store and spoke with me at length about matters of Rabbeinu z"l. At the end of his sichah he said to me: “You love to hear stories and sichos from R' Avraham b'R Nachman; I will tell you what I heard from him.” When he was a small boy, he once went with his father to prostrate himself at the tziyun of Rabbeinu z"l. On their way, the opponents rained stones upon them, to the point of actual danger to life. Immediately my father took off his coat and covered me from head to foot, and said to me as follows: “Whatever will be with me, let it be; but the world still needs to have you.” Afterward I told this to R' Levi Yitzhak, and he praised it very, very much. He said to me then that from this story one sees how far the long vision of R' Nachman Tulchiner reached, for he foresaw that the preservation of the hidden good of Rabbeinu z"l would pass through this small boy, who would grow, sprout, and blossom, and glorify the name of Rabbeinu z"l in the world by the greatness of his righteousness, humility, learning, genius, and holy avodah in modest concealment and with mesiras nefesh. He lived in the holy city of Jerusalem and traveled from there to Uman for Rosh Hashanah about twenty years. Although he did not leave sons after him, for they died in childhood, may the Merciful One save us, he left after him exchanges: disciples and disciples of disciples, who continue his holy path to spread the name of Rabbeinu z"l in the world. His resting place of honor is in Uman.
Entry קעה

Segment 190
HE:
סיפר לי ר' נתן ב"ר אברהם שטרנהרץ, שזקינו רבי יוסף יונה בן מוהרנ"ת ז"ל, אבי אמו הצדקת מרת איטא בתיה ע"ה, היה נוהג בכל יום לעת ערב לעמוד ליד החלון ולהסתכל החוצה ולישא עיניו למרום, והיה אומר באנחה כבידה: אוי לי, כי כבר פנה היום והלך לו בלא כלום; מיט וואס איז מיר אריבער דער טאג. ואחר כך היה מזכיר בהשתוקקות נמרץ מה שמובא בהמעשה של הז' בעטלירס יום ג': "אזוי וויא עס קומט נאנט צום סוף טאג, אזוי הייבן זיך אן צו געזעגענען דאס הארץ מיטן קוואל, און זיי הייבן אן צו זאגן חידות און שירים איינער צום אנדערן מיט גרויס ליבשאפט און ביינקאכץ וכו'". ואח"כ הרים את ידיו למעלה והפטיר בתחנונים: "אוי רבונו של עולם! זאל שוין זיין דער מארגן שענער פון היינט". ואמר ר' נתן הנ"ל שכל זה היה אחרי יום מלא וגדוש של תורה ותפילה ועבודת ה' והתבודדות וחצות. ואנן מה נענה אבתריה איך למלא חובת היום.
אות קעו

EN:
R' Nosson b'R Avraham Sternhartz told me that his grandfather, R' Yosef Yonah son of Moharnat z"l — the father of his righteous mother, Mrs. Ita Basya a"h — would every day toward evening stand near the window, look outside, lift his eyes Heavenward, and say with a heavy sigh: “Woe to me, for the day has already turned and gone for nothing; with what has the day passed over me?” Afterward, with vigorous longing, he would mention what is brought in the story of the Seven Beggars, day three: “As it comes near to the end of the day, the heart and the spring begin to bid farewell, and they begin to say riddles and songs to one another with great love and longing,” and so forth. Then he would raise his hands upward and conclude with supplication: “Oy, Master of the world! Let tomorrow already be more beautiful than today.” The above-mentioned R' Nosson said that all this was after a full and crowded day of Torah, prayer, avodas Hashem, hisbodedus, and Chatzos. What then shall we answer after him, as to how we fulfill the obligation of the day?
Entry קעו

Segment 191
HE:
שמעתי מר' לוי יצחק, שר' יצחק בן מוהרנ"ת נחלה פעם במחלה קשה ומסוכנת, והתחנן מאד להשי"ת שירפאהו מהמחלה הקשה הזאת. וכה טען בתפילתו: רבונו של עולם, וואס קען איך דיר צוזאגן אז דו וועסט מיר אויסהיילן פון די מחלה? זאל איך דיר צוזאגן אז איך וועל שוין זיין פון איצטער אן א איש כשר באמת? דאס קען איך נישט, ווארים איך בין פארט א בשר ודם מיט א גרויסן יצר הרע; וואס ווייס איך וואס שפעטער וועט זיין. אבער דאס קען איך דיר יא צוזאגן: אז אויב דו וועסט מיר געזונט מאכן וועל איך קיינמאל נישט פארגעסן די גרויסע חסדים וואס דו האסט געטאן מיט מיר, און איך וועל דיר שטענדיג דאנקען פאר דיין טובה און רחמנות וואס דו האסט געהאט אויף מיר". ואחר זה יצא מהסכנה והבריא לגמרי (א"ה: על כגון זה אמרו חז"ל: יפה תפילת החולה...).
אות קעז

EN:
I heard from R' Levi Yitzhak that R' Yitzhak, the son of Moharnat, once fell ill with a severe and dangerous illness, and he pleaded greatly with Hashem, blessed be He, that He should heal him from this severe illness. Thus he argued in his prayer: “Master of the world, what can I promise You if You will heal me from this illness? Shall I promise You that from now on I will truly be an ish kasher? This I cannot do, for after all I am flesh and blood with a great yaitzer hara; what do I know what will be later? But this I can indeed promise You: if You will make me healthy, I will never forget the great kindnesses that You have done with me, and I will always thank You for Your goodness and mercy that You had upon me.” After this he emerged from the danger and recovered completely. Author's note: Concerning something like this the Sages said: The prayer of the sick person is effective...
Entry קעז

Segment 192
HE:
שמעתי מהנ"ל בשם ר' אברהם ב"ר נחמן ז"ל: אז מ'הייבט אן דעם טאג מיטן לערנען דעם רעבינס ספרים, גיט דאס חשק און התעוררות צו אלע לימודים פון דעם גאנצן טאג. א"ה: מהשיחה הזאת משמע שמה שמובא בשיחות הר"ן שלימוד הזוה"ק נותן חשק לכל הלימודים, סובב הולך גם על ספרי רבינו ז"ל. ומזה תבין מה שנוהגין הרבה מאנ"ש ללמוד אחרי תיקון חצות שיעור בספרי רבינו ז"ל ובליקוטי הלכות, שזה כבר תחילת היום. ולפענ"ד זה כלול במה שאמר רבינו ז"ל "ועכשיו" וכו', ומוהרנ"ת אמר: "אין היינט איז די התחלה פון רעבין". ממילא מובן שכל ההתחלות, גם תחילת היום, צריך מרבינו ז"ל.
אות קעח

EN:
I heard from the above-mentioned man in the name of R' Avraham b'R Nachman z"l: When one begins the day by learning the Rebbe's books, it gives desire and arousal for all the studies of the entire day. Author's note: From this sichah it follows that what is brought in Sichos HaRan — that learning the holy Zohar gives desire for all the studies — applies also to the books of Rabbeinu z"l. From this you will understand the custom of many of Anash to learn, after Tikkun Chatzos, a fixed measure in the books of Rabbeinu z"l and in Likkutay Halakhos, for this is already the beginning of the day. In my humble opinion this is included in what Rabbeinu z"l said, “And now,” and so forth, and Moharnat said: “And today is the beginning from the Rebbe.” It is therefore understood that all beginnings, including the beginning of the day, need to come from Rabbeinu z"l.
Entry קעח

Segment 193
HE:
שמעתי מר' לוי יצחק וגם מר' גדליה ברגר בשם ר' אברהם ב"ר נחמן, אשר פעם אחת דיבר בארוכה מגדולת רבינו ז"ל ומוהרנ"ת ז"ל, וסיים באומרו בזה"ל: "עס איז נאך אזא רבי נישט געווען, און עס איז נאך אזא תלמיד נישט געווען". א"ה: עיין בכוכבי אור חלק חכמה ובינה אות מ"א, שכותב שם בזה הלשון: כי הם הרב והתלמיד שהביטו והסתכלו עליהם מיום בריאת העולם עד הנה, ועל ידם יהיה נפעל ונגמר התיקון של כל העולמות בתכלית תכלית השלימות, שגם אם לא היה אוכל האדם את עץ הדעת לא היה תיקון עולמות כזה, ועל כן יתהפך עי"ז חטאו לזכות וכו'. עמוד מרעיד ומשתומם עד היכן מגיעים הדברים. וגם רבינו ז"ל אמר למוהרנ"ת בנסיעתו לאומן שהכל שלנו, כי חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם; כל הלא נוסעים כאן נחמן ונתן. וכותב מוהרנ"ת ז"ל (בימי מוהרנ"ת ח"ב): וא"כ שיתף אותי עמו לענין בריאת העולם בששת ימי בראשית, עיי"ש נפלאות.
אות קעט

EN:
I heard from R' Levi Yitzhak and also from R' Gedaliah Berger in the name of R' Avraham b'R Nachman that once he spoke at length about the greatness of Rabbeinu z"l and Moharnat z"l, and he concluded by saying in this wording: “There has not yet been such a Rebbe, and there has not yet been such a disciple.” Author's note: See Kokhvei Or, section Chokhmah uVinah, entry 41, where he writes in this wording: They are the rav and the disciple upon whom people looked and gazed from the day of the creation of the world until now, and through them the repair of all the worlds will be effected and completed in the utmost ultimate perfection; so much so that even if Adam had not eaten from the Tree of Knowledge, there would not have been such a repair of the worlds. Therefore, through this, his sin will be transformed into merit, and so forth. Stand trembling and astonished at how far the matters reach. Rabbeinu z"l also said to Moharnat on his journey to Uman that everything is ours, for a person is obligated to say, “For my sake the world was created,” for indeed “Nachman and Nosson are traveling here.” Moharnat z"l writes in Yemei Moharnat, part 2: “And if so, he joined me with himself concerning the creation of the world in the Six Days of Creation”; see there wondrous matters.
Entry קעט

Segment 194
HE:
מורינו הרב רבי אברהם שטרנהרץ ז"ל סיפר שבימי נעוריו, בהיותו באומן, אזי בערב ר"ה קרא אותו פעם אחת זקינו הטשערינער רב ואמר לו: גייא זע ווי אזוי א יונגערמאן רעדט פון רעבינס זאך. והראה באצבעו על רבי פנחס'ל קיבליטשער שעמד אז בתוך חבורת אנ"ש הסובבים אותו ודיבר עמהם בעבודת השי"ת על פי דעת רבינו ז"ל. ואמר מורינו שהדיבורים של ר' פנחס'ל היו בהשתוקקות וכיסופין כאלו אשר הפיחו רוח חיים חדשה בלב השומעים ועוררו מאד לעבודת השי"ת על פי עצותיו של רבינו ז"ל, וכי זקינו ראה עליו כלי מפואר להבין ולהשכיל דעת רבינו ז"ל בקרב אנ"ש (שמעתי מר' לוי יצחק ומרה"ל ליפל ומרא"ח רוזין).
אות קפ

EN:
Our teacher, the rav R' Avraham Sternhartz z"l, related that in the days of his youth, when he was in Uman, once on Erev Rosh Hashanah his grandfather, the Tcheriner Rav, called him and said to him: “Go see how a young man speaks about the Rebbe's matter.” He pointed with his finger to R' Pinchas'l Kiblitcher, who was then standing within a group of Anash around him and speaking with them about avodas Hashem according to the daas of Rabbeinu z"l. Our teacher said that R' Pinchas'l's words were with such longing and desire that they breathed a new spirit of life into the hearts of the listeners and aroused them greatly to avodas Hashem according to the counsels of Rabbeinu z"l, and that his grandfather saw in him a splendid vessel to understand and bring understanding of Rabbeinu z"l's daas among Anash. I heard this from R' Levi Yitzhak, from R' Hirsch Leib Lipel, and from R' Eliyahu Chaim Rosen.
Entry קפ

Segment 195
HE:
שמעתי מהנ"ל בשם מוהרנ"ת ז"ל שאמר לבתו חנה צירל, שבעת הדלקת הנרות לכבוד שבת ויום טוב יכוונו הנשים: "אזוי זאל דעם רעבינס אור לייכטן אין אלע וועלטן". ובנוסח אחר: שאמר לבתו בפרטיות שהיא תכוין כנ"ל.
תוספות המתרגם

EN:
I heard from the above-mentioned man in the name of Moharnat z"l, that he said to his daughter Chana Tzirel that when lighting candles in honor of Shabbos and Yom Tov, the women should intend: “So may the Rebbe's light shine in all worlds.” In another version: he said to his daughter specifically that she should have this intention, as above.
Translator's Additions

Segment 196
HE:
תוספת המתרגם — תקציר: רצף זה עובר מן ברכת הכתיבה של מוהרנ"ת ו"פי שנים" ברוח רבינו, אל קול "שמע ישראל" בברית, נעימות תפילות זקני אומן, שמירת היום גם כשחצות נאבד, והגעגוע הכפול בין קדושת א"י לציון רבינו באומן.

EN:
Translator's Addition — Summary: These entries move from Moharnat's blessing in writing and the “double portion” of Rabbeinu's spirit to the cry of Shema at a bris, the sweetness of the prayers of Uman's elders, guarding the day even when Chatzos is lost, and the doubled longing between the holiness of Eretz Yisrael and Rabbeinu's tziyun in Uman.

Segment 197
HE:
תוספת המתרגם — צירים מרכזיים: א) מסירה והמשכיות — רבינו, מוהרנ"ת, ראבר"נ ותלמידי התלמידים; ב) קול ותפילה — שמע, תהלים, תיקון חצות, ליקוטי תפילות וברכת שהכל; ג) געגועי מקום — א"י ואומן כשני גשרים; ד) עבודות פשוטות — דגים טריים, הכנסת אורחים, אשר יצר והדלקת נרות בכוונה.

EN:
Translator's Addition — Central Axes: 1) transmission and continuation — Rabbeinu, Moharnat, R' Avraham b'R Nachman, and disciples of disciples; 2) voice and prayer — Shema, Tehillim, Tikkun Chatzos, Likkutay Tefillos, and Shehakol; 3) longing for place — Eretz Yisrael and Uman as two bridges; 4) simple avodos — fresh fish, hachnasas orchim, Asher Yatzar, and candle-lighting with kavvanah.

Segment 198
HE:
תוספת המתרגם — תרשים מבני: רוח רבינו → ברכת מוהרנ"ת כמעיין נובע → קולות הזקנים בתפילה → תיקון היום הפשוט → גשרי א"י ואומן → מעשי קדושה קטנים בכוונת הלב → אור רבינו מאיר בכל העולמות.
תרשים מסכם — תוספת המתרגם
שלב
עבודה
תוצאה
פי שנים
ברכת מוהרנ"ת ונביעת ליקוטי הלכות
המשכת דעת רבינו לדורות
קול ותפילה
שמע, תהלים, תיקון חצות, ליקוטי תפילות
הפשרת הלב והחייאת הנפש
שני הגשרים
געגוע מא"י לאומן ומאומן לא"י
תנועה תמידית אל הקדושה
מעשה פשוט
אשר יצר, דגים טריים, הכנסת אורחים, נרות שבת
אור רבינו מאיר בחיי היום־יום
אות קפא

EN:
Translator's Addition — Structural Diagram: Rabbeinu's spirit -> Moharnat's blessing as a flowing spring -> the elders' voices in prayer -> repairing the ordinary day -> the bridges of Eretz Yisrael and Uman -> small deeds of holiness with heart-intention -> the Rebbe's light shining in all worlds.
Summary Diagram — Translator's Addition
Stage
Avodah
Result
Double portion
Moharnat's blessing and Likkutay Halakhos flowing
Rabbeinu's daas carried into generations
Voice and prayer
Shema, Tehillim, Tikkun Chatzos, Likkutay Tefillos
Melted heart and revived soul
Two bridges
Longing from Eretz Yisrael to Uman and from Uman to Eretz Yisrael
Constant movement toward holiness
Simple deed
Asher Yatzar, fresh fish, hachnasas orchim, Shabbos candles
The Rebbe's light shines in daily life
Entry קפא

Segment 199
HE:
סיפר לי הישיש ר' נתן ב"ר אברהם שטרנהרץ ששמע מזקינתו (או בשם זקינתו) מרת חנה צירל ע"ה בת מוהרנ"ת ז"ל ששמעה מאביה שאחרי שנתקרב לרבינו ז"ל התחיל לומר קודם "יהיו לרצון" בתפילת שמו״ע [כנהוג בשם השל"ה הק' כסגולה שלא ישכח שמו ליום הדין] גם הפסוק "נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן" שהוא גם מתחיל ומסיים באות נון (והוא אחד מי"א פסוקים המתחילים ומסיימים באות נון) נוסף על הפסוק "נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן" כנדפס בסידורים. אמר הכותב, לפענ"ד אפשר לתת טעם הגון למה הוסיף מוהרנ"ת גם פסוק זה, כי הוא התקרב לחסידות ע״י ר' ליפא חבירו עוד ששה שנים לפני שנתקרב לרבינו ז"ל והיה אצל גדולי הצדיקים שבדורו וכו' [עי' בימי מוהרנ"ת אות א', ובמכתבו להרב מסאווראן, ובכוכבי אור ובאבניה ברזל] והיה מתאבק בעפר רגליהם, אבל לא מצא מנהיג כראוי כלבבו כמובא שם, ואח"כ כאשר זכה להתקרב לרבינו ז"ל אז התחיל להרגיש בו שזה משה האיש בדורו אשר עליו סובב הולך מאמר התיקונים (תיקון סט) אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא, לכן בחר לו מוהרנ"ת ז"ל הפסוק הזה המדבר מהנהגת משה את צאן מרעיתו. וכבר ידוע לנו הסיפור מחלומו שמשה רבינו ע"ה הסכים לספריו הק' (עי' תחילת ימי התלאות). ושמעתי אומרים טעם ע"ז הפסוק, שישנו בתיקון הכללי, על כן היה חביב למוהרנ"ת לאומרו, אבל זה אינו, כי התיקון הכללי גילה רבינו ז"ל בסוף שנותיו ומוהרנ"ת כבר אמר פסוק זה בתחילת התקרבותו כנ"ל, וב"ה מאז ששמעתי שיחה זאת גם אני נוהג כך כי שמי בקרבו.
אות קפב

EN:
The elder R' Nosson b'R Avraham Sternhartz told me that he heard from his grandmother — or in the name of his grandmother — Mrs. Chana Tzirel a"h, daughter of Moharnat z"l, who heard from her father that after he came close to Rabbeinu z"l, he began to say, before “Yihyu l'ratzon” in the Shemoneh Esrei — as is customary in the name of the holy Shelah, as a segulah that one not forget his name on the Day of Judgment — also the verse, “You led Your people like a flock, by the hand of Moshe and Aharon,” for it too begins and ends with the letter nun. It is one of the eleven verses that begin and end with nun. He added this to the verse “The lamp of Hashem is the soul of man, searching all the chambers of the belly,” as printed in siddurim. The writer says: In my humble opinion, one may give a fitting reason why Moharnat added this verse as well. He had come close to Chassidus through his friend R' Lipa six years before he came close to Rabbeinu z"l, and he had been with the great tzaddikim of his generation, and so forth; see Yemei Moharnat, entry 1, his letter to the rav of Savran, Kokhvei Or, and Avaneha Barzel. He would attach himself to the dust of their feet, yet he did not find a leader fitting for his heart, as is brought there. Afterwards, when he merited to come close to Rabbeinu z"l, he began to feel in him that “this is the Moshe of the generation,” concerning whom the statement of the Tikkunim applies: “The extension of Moshe is in every generation.” Therefore Moharnat z"l chose this verse, which speaks of Moshe's leading the flock of his pasture. We already know the story of his dream, in which Moshe Rabbeinu a"h gave approval to his holy books; see the beginning of Yemei HaTelaos. I heard some give another reason for this verse: that it is present in the Tikkun HaKlali, and therefore it was beloved to Moharnat to say it. But this is not so, for Rabbeinu z"l revealed the Tikkun HaKlali only at the end of his years, whereas Moharnat was already saying this verse at the beginning of his closeness, as above. Blessed is Hashem, since I heard this sichah, I also conduct myself this way, for my name is contained within it.
Entry קפב

Segment 200
HE:
שמעתי מר' לוי יצחק שהחסיד ר' משה שמיל (שמואל) מאומן שימש הרבה את ר' אברהם ב"ר נחמן בסוף שנותיו והיה מלוה אותו ומוליכו בכל המקומות שהיה צריך ללכת שמה גם היה מלוהו תמיד בלכתו להציון הק', וסיפר ר' משה שמיל שפעם אחת בהשתטחו על הציון הק' קלטו אזניו שהיה מתחנן ואומר בדביקות: רבונו של עולם, האב רחמנות אויף מיר, העלף מיר אז איך זאל זיך ליבן אין דיר, איך זאל זיך פארכטין פין דיר. א"ה: בליקוטי מוהר"ן סי' י"ז איתא שאהבה ויראה אי אפשר לקבל כי אם ע״י צדיקי הדור, כי הצדיק הדור הוא המגלה האהבה והיראה עיי״ש נפלאות, ורבינו ז"ל אמר אני האוצר של יראת שמים, ומובא בזוה"ק "אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא", ומובא בירושלמי סוף ברכות "עשה מאהבה עשה מיראה" ופירשו המפרשים שאהבה היא שורש הרמ"ח מצות עשה, והיראה היא שורש השס"ה לאוין. ומובן מכל זה ששם בהציון הק' שם המקום לבקש מהשי״ת לקבל האהבה והיראה בזכות הצדיק הדור השוכן שם כי הוא המגלה האהבה והיראה, וד"ל.
אות קפג

EN:
I heard from R' Levi Yitzhak that the chassid R' Moshe Shmil — Shmuel — of Uman served R' Avraham b'R Nachman a great deal at the end of his years. He would accompany him and lead him wherever he needed to go, and he would also always accompany him when he went to the holy tziyun. R' Moshe Shmil related that once, while R' Avraham was prostrating himself at the holy tziyun, his ears caught him pleading and saying with deveikus: “Master of the universe, have compassion on me. Help me that I should love You, that I should fear You.” Author's note: In Likkutay Moharan, siman 17, it is taught that love and fear can be received only through the tzaddikim of the generation, for the tzaddik of the generation is the one who reveals love and fear; see there wondrous matters. Rabbeinu z"l said: “I am the treasury of yiras Shamayim.” It is brought in the holy Zohar: “Torah without fear and love does not fly upward.” It is also brought in the Yerushalmi at the end of Berakhos: “Act from love; act from fear.” The commentators explain that love is the root of the 248 positive commandments, and fear is the root of the 365 prohibitions. From all this it is understood that there, at the holy tziyun, that is the place to ask Hashem to receive love and fear in the merit of the tzaddik of the generation who rests there, for he is the revealer of love and fear. Understand this.
Entry קפג

Segment 201
HE:
שמעתי מר' לוי יצחק ומר' אליהו חיים רוזין ומעוד אנ"ש הזקנים, שפעם אחת דיבר רבינו ז"ל מהטעות שנתפשט בעולם בענין הכבוד המדומה והגאות ואפילו בין הגדולים והצדיקים נתפס בהם ההתנשאות והרמת קרנם בכמה ענינים, ואמר לאנשיו: "אבער אייך האב איך אריינגיבראכט אזוי פיל אמת אז איהר וועט נישט קענען הייבין דעם קאפ ציא מקבל זיין כבוד אין גיאות ווארים ס'וועט אייך נישט באקימען" (ועיין בחיי מוהר"ן סי' תקל"ח).
אות קפד

EN:
I heard from R' Levi Yitzhak, from R' Eliyahu Chaim Rosen, and from other elders of Anash, that once Rabbeinu z"l spoke about the error that has spread through the world regarding imaginary honor and arrogance. Even among great men and tzaddikim, self-exaltation and the raising of their horn have seized them in various matters. He said to his men: “But into you I have placed so much truth that you will not be able to lift your heads to receive honor and arrogance, for it will not suit you.” See Chayei Moharan, siman 538.
Entry קפד

Segment 202
HE:
שמעתי מר' לוי יצחק ומר' אליהו חיים רוזין, שר' נחמן טולטשינער הקפיד מאד שאלו שבאו לאומן להשתטח על ציון הק' שלא ישהו באומן יותר משני שבועות רצופים, אעפ״י שבוער לבם לשהות על הציון יותר מזה, הן מחמת שלום בית וטהרת המחשבה וכו', והן מחמת שלא יהא קל בעיניו קדושת המקום בגלל השהיה הממושכת. וסיפר ר' לוי יצחק שבדידי' הוה עובדא שפעם אחת נסע לאומן וזה היה בר"ח אייר ושהה שם בערך שני שבועות, וחשקה נפשו להשאר שם גם בל"ג בעומר, אבל זה היה כבר בשבוע השלישי, וצוה עליו ר' אברהם ב"ר נחמן שיסע לביתו ושלא ישמע לאלו מאנ"ש שמייעצים לו להשאר ואח"כ כשיחזור לביתו יתעורר לו שוב השתוקקות וכיסופין להשתטח על ציון הק' אז יכול לבוא עוד הפעם ולשהות שוב שני שבועות, כי ר' אברהם ב"ר נחמן הקפיד מאד לקיים רצון אביו שהקפיד כנ"ל.
אות קפה

EN:
I heard from R' Levi Yitzhak and from R' Eliyahu Chaim Rosen that R' Nachman Tulchiner was very particular that those who came to Uman to prostrate themselves at the holy tziyun should not remain in Uman for more than two consecutive weeks, even though their hearts burned to remain at the tziyun longer than that. This was both because of shalom bayis and purity of thought, and also so that the holiness of the place should not become light in one's eyes because of an extended stay. R' Levi Yitzhak related that this happened to him personally: once he traveled to Uman, on Rosh Chodesh Iyar, and remained there for approximately two weeks. His soul desired to remain there also for Lag BaOmer, but that was already in the third week. R' Avraham b'R Nachman commanded him to travel home and not to listen to those of Anash who advised him to remain. Afterwards, when he returned home and once again an awakening of longing and yearning would arise in him to prostrate himself at the holy tziyun, he could then come again and remain another two weeks. For R' Avraham b'R Nachman was very particular to fulfill the will of his father, who had been particular as above.
Entry קפה

Segment 203
HE:
שמעתי מהנ"ל, כשהזהיר מאד רבינו ז"ל לבלי להרגיל עצמנו בעישון הטיטון והלולקי והטבק אמר אז בזה הלשון: ס'איז קארג תאוות דא אויף דער וועלט, דארף מען נעמען אויף זיך נאך א תאוה?! ובנוסח אחר שמעתי ממנו בזה הלשון: ס'איז קארג תאוות דא, וואס מ'דארף די תאוה אויך?! ואמר ר' לוי יצחק שבאומן היו גוערין באלו המעשנים והמריחים טבק, ואמרו להם: "הגם לכבוש את המלכה עמי בבית" – כאן בבית המדרש של רבינו ז"ל ימרו כנגדו ח"ו. וגם ר' איציק באבריניצר גער במקורב חדש שהתחיל לחלק טבק בבית המדרש באומרו: "אין רעבינס בית מדרש טבק?!" ור' טייביע (טוביה) התפאר לפני מותו באומרו: דאנקען גאט איך גיי אוועק פון דער וועלט מיט א ריינע נאז, כי לא הריח טבק מימיו.
אות קפו

EN:
I heard from the above-mentioned man that when Rabbeinu z"l warned very strongly that we should not accustom ourselves to smoking tobacco, pipe-smoking, and snuff, he said then in this wording: “Are there few taavos here in the world, that one must take upon himself yet another taavah?!” In another version I heard from him in this wording: “Are there few taavos here? What does one need this taavah for as well?!” R' Levi Yitzhak said that in Uman they would rebuke those who smoked and those who smelled snuff, and would say to them: “Will he even conquer the queen with me in the house?” — here, in the bais midrash of Rabbeinu z"l, shall they rebel against him, Heaven forbid? R' Itzik Babrinitzer also rebuked a new mekurav who began distributing snuff in the bais midrash, saying: “In the Rebbe's bais midrash — snuff?!” R' Taibye — Tuvyah — boasted before his death, saying: “Thank G-d, I am departing the world with a clean nose,” for he had never smelled snuff in his life.
Entry קפו

Segment 204
HE:
סיפר ר' מרדכי שוחט שהיה פעם אחת אצל ר' נחמן טולטשינער על שבת, ור' נחמן טולטשינער היה אוכל הרבה, וראה שאחר כל הסעודה של הדגים והמרק והבשר ושאר המאכלים אוכל עוד חלה, ואחד ישב שם והסתכל על כל זה באופן משונה איך שאחר כל המאכלים הוא אוכל עוד חלה, "און ער האט זיך צוגעקוקט אויף ר' נחמנ'ן, ער האט נישט גיפרעגט נאר ס'איז אים אויסגעקומען עפיס נאכן גאנצן עסן עסט ער נאך חלה", ור' נחמן טולטשינער הרגיש זאת ולקח חתיכה חלה בידו ואמר: אז דער רבי זאגט ס'איז כולו אלקות כולו קודש, נאך א שטיקל חלה איז נאך א ביסל אלקות, נאך א שטיקל נאך אלקות.
אות קפז

EN:
R' Mordechai Shochet related that once he was with R' Nachman Tulchiner for Shabbos. R' Nachman Tulchiner ate a great deal, and he saw that after the whole meal — fish, soup, meat, and the other foods — he ate still more challah. One person sat there and looked at all this in a strange manner, wondering how, after all the food, he was still eating challah. “He looked at R' Nachman; he did not ask, but something came out from him: after the whole meal, he is still eating challah.” R' Nachman Tulchiner sensed this, took a piece of challah in his hand, and said: “If the Rebbe says that it is entirely G-dliness, entirely holy, then another piece of challah is a little more G-dliness; another piece is more G-dliness.”
Entry קפז

Segment 205
HE:
ר' נשקע סיפר שר' מיכלי הלכו קצת אברכים אצלו בליל שב"ק שאחר ר"ה באומן וסעדו אצלו, ואחד השאיר קצת מרק ואמר ר' מיכלי בהקפדה: "אז דער רבי זאגט ס'איז כולו אלקות א מאכל פון שבת, לאזט מען איבער?! והרים קולו "כולו אלקות". ור' מיכלי היה נוהג לבקש שלא יתנו לו הרבה מאכל בשב"ק ווייל איבער לאזן טאר מען נישט איבער לאזן א שבת'דיג מאכל, האט ער גיבעטן מען זאל אים נישט גיבן קיין סאך.
אות קפח

EN:
R' Neshke related that a few young married men went to R' Mikhli on the holy Shabbos night following Rosh Hashanah in Uman and ate with him. One of them left over a little soup. R' Mikhli said with severity: “If the Rebbe says that a Shabbos food is entirely G-dliness, does one leave it over?!” He raised his voice: “Entirely G-dliness!” R' Mikhli would customarily request that they not give him much food on Shabbos, because one must not leave over a Shabbos food. Therefore he asked that they not give him very much.
Entry קפח

Segment 206
HE:
ר' נשקע (ר' נחמן ב"ר שכנא ב"ר דוד צבי שטרנהרץ מטולטשין) היה חידוש נפלא במסירות נפש לכל עניני רבינו ז"ל, ואנ"ש אמרו עליו שאילו היה מאריך ימים וואלט ער גיווען דער אנדערער ר' נתן. והוא מת מרעב בשנת תש"ב, בגיל קרוב לששים שנה, ע״י הרומנים שנכנסו לטולטשין ביחד עם הגרמנים וגירשו כל תושבי טולטשין למקום אחר והרעיבו את כל האנשים עד שנגוועו ברעב ומתו בכפן ר"ל. ובתו של ר' פיניע דיין מטולטשין שהיה אוהד לאנ"ש ניצלה בנס, וסיפרה שאביה לפני גוויעתו אמר לה דיא לעצטע ווערטער: מיין קינד די וועסט איבער בלייבן זאלסט זיך האלטן! והיא נשארה מכל משפחתה והיא הביאה לקבורה את כל אנשי טולטשין.
אות קפט

EN:
R' Neshke — R' Nachman b'R Shekhna b'R Dovid Tzvi Sternhartz of Tulchin — was a wondrous novelty in mesirus nefesh for all matters of Rabbeinu z"l. Anash said about him that had he lived longer, he would have become “the other R' Nosson.” He died of hunger in the year 5702, at close to sixty years of age, through the Romanians who entered Tulchin together with the Germans and expelled all the residents of Tulchin to another place. They starved all the people until they expired from hunger and died of famine, may the Merciful One protect us. The daughter of R' Pinye Dayan of Tulchin, who was sympathetic to Anash, was saved by a miracle. She related that before her father expired, he said to her his last words: “My child, you will remain; hold fast!” She remained from all her family, and she brought all the people of Tulchin to burial.
Entry קפט

Segment 207
HE:
ר' נשקע רצה להדפיס ברוסיא את סידור "דרך החיים" על זשארגאן והגיש בקשה בחרקוב, ומסר שם במשרד את הסידור לדוגמא, ובאותו זמן הגיש בקשה ג״כ הסוחר הגדול של ספרים שמו גינזבורג להדפיס סידור קטן רק שחרית ומנחה מעריב ומוסף ולא יותר, וגינזבורג שחק ממנו שמבקש להדפיס סידור גדול כזה עם כל ההלכות, ואמר לו: מילא אני מגיש בקשה קטנה ממילא יאשרו לי, אבל אתה? וסיפר ר' נשקע שחסידי ליובאוויטש הזהירו אותו לבל יהין להכנס לשאול כלל אם אישרו לו בקשתו כי בוודאי יאסרו אותו מיד על בקשה נועזה כזו, אבל הוא לא הסתכל על זה. וסיפר ר' נשקע שבלילה לפני כניסתו למשרד לשאול על בקשתו ראה את זקינו מוהרנ"ת ז"ל בחלום, והוא ביחד עם שאר בשרו איציקל (אביו של ר' דוד כוכב לב) ישבו לפניו, ומוהרנ"ת מזג כוס יין ונתן לזה חצי כוס ולזה חצי כוס, ואמר לו: מיין קינד, טרינק! דער אויבערשטער וועט דיר העלפן! ונכנס החלום הזה בלבו כי למחר הוא צריך להכנס בענין הסידור אם יאשרו לו להדפיס. ואנשי חב"ד וגינזבורג אמרו לו: ר' נחמן, גייט נישט אריין, איהר וועט נישט ארויס גיין קריק, כלומר הם יאסרו אותו ויתכן שישלחו אותו לסיביר. אבל ר' נשקע כן נכנס בבטחונו החזק בה' שלא יארע לו שום רע, ואישרו לו. ואילו לגינזבורג לא אישרו כלל הסידור הקטן, והתפלא גינזבורג מאד על זה, ור' נשקע הדפיס אלפיים סידורים וגם צירף לזה קונטרס של התיקון הכללי אשר זאת לא הראה להם כלל, ונדפס בפולטבה וציין על השער "פעל טבא" (פולטבה). ושם בחרקוב היה ר' נחום דיין מאנשי חב"ד, ונתפעל מאד מר' נשקע, ואמר: "מיר זענען דאך פין חב"ד, אזעלכעס האבין מיר נאך נישט גיזעהן!". ר' נשקע הדפיס הסיפורי מעשיות בברדיטשוב. היה שולח כספים לר' אברהם ב"ר נחמן בא"י. היה לו אשה רעה מאד.
אות קצ

EN:
R' Neshke wished to print in Russia the siddur Derekh HaChaim in jargon, and he submitted an application in Kharkov. There in the office he submitted the siddur as an example. At that same time the great book-merchant, named Ginzburg, also submitted an application to print a small siddur — only Shacharis, Minchah, Maariv, and Mussaf, and no more. Ginzburg laughed at him for seeking to print such a large siddur with all the laws, and said to him: “Granted, I am submitting a small request, and therefore they will approve it for me; but you?” R' Neshke related that the Chassidim of Lubavitch warned him not to dare even to go in and ask whether they had approved his request, for they would certainly imprison him at once for such a bold application. But he did not look at this. R' Neshke related that on the night before he entered the office to ask about his request, he saw his grandfather Moharnat z"l in a dream. He and his relative Itsikl — the father of R' Dovid Kokhav Lev — were sitting before him. Moharnat poured a cup of wine and gave this one half a cup and that one half a cup, and said to him: “My child, drink! The Eibershter will help you!” This dream entered his heart, for the next day he had to enter regarding the siddur, to see whether they would approve its printing. The men of Chabad and Ginzburg said to him: “R' Nachman, do not go in. You will not come back out,” meaning that they would imprison him, and perhaps send him to Siberia. But R' Neshke did go in, with his strong trust in Hashem that nothing bad would happen to him, and they approved it for him. Ginzburg's small siddur, however, they did not approve at all, and Ginzburg was greatly astonished at this. R' Neshke printed two thousand siddurim and also attached to it a kuntres of the Tikkun HaKlali, which he had not shown them at all. It was printed in Poltava, and on the title page he indicated “Pe'al Tava” — Poltava. There in Kharkov was R' Nachum Dayan, one of the men of Chabad, and he was greatly impressed with R' Neshke. He said: “We are from Chabad, yet such a thing we have never seen!” R' Neshke printed the Sippurei Maasiyos in Berdichev. He would send funds to R' Avraham b'R Nachman in Eretz Yisrael. He had a very difficult wife.
Entry קצ

Segment 208
HE:
ר' מרדכי באבריניצר היה לו יארצייט ביום כ"ד תמוז אחרי אביו ר' טוביה והיה נוהג להתענות ביום זה, ובלילה היה אוכל, והלך אחרי ערבית לביתו ביחד עם יענקל בנו של ר' איציקל באבריניצר, ובדרך דיבר אתו מעניני רבינו ז"ל ושם ידו על כתיפו בדרך חיבה, ובדרך הילוכם ברחוב פגע בהם חוט חשמל שנקרע אז, ונתחשמלו במקום. ובנו של ר' מרדכי, ישראל שמו, ראה שאביו מאחר והוא צריך לאכול לפני תענית היאר צייט, ואח"כ מצאו אותו ברחוב שוכב מת ביחד עם יענקל וידו על כתיפו.
אות קצא

EN:
R' Mordechai Babrinitzer had a yahrtzeit on the twenty-fourth of Tammuz after his father, R' Tuvyah, and he would customarily fast on that day. At night he would eat. After Maariv he went home together with Yankel, the son of R' Itsikl Babrinitzer. On the way, he spoke with him about matters of Rabbeinu z"l and placed his hand upon his shoulder in affection. As they walked in the street, an electric wire that had been torn struck them, and they were electrocuted on the spot. R' Mordechai's son — whose name was Yisrael — saw that his father was late, and that he needed to eat before the yahrtzeit fast. Afterwards they found him lying dead in the street together with Yankel, with his hand upon his shoulder.
Entry קצא

Segment 209
HE:
ר' נשקע היה אומר שהעולם מדברים רק מדודו ר' מיכלי (מצדקתו), אבל מזקינו אינם יודעים, ואמר: אז דער זיידע איז גיווען זייער א געוואלדיגער א הויכער סארט מענטש נאך מערער פין דער פעטער ר' מיכלי. ר' נשקע היה בן עניים כי אביו היה עני, ולא היה להם מה לאכול, והוא ידע שאצל זקינו ר' דוד צבי אוכלים מאכלים טובים, אבל זקינו היה רק טועם מזה ואוכל משהו מזה והיתר הניח לאחרים, ור' נשקע היה בא אצל זקינו בעת האוכל ועמד על יד הפתח, וכשזקינו ראהו קרא אותו: נשקע! קח את האוכל, ובניו לא רצו שיתן לאחרים רק הם בעצמם רצו לאכול, אבל זקינו קרא אותו ונתן לו המאכל, ומזה כבר ראה את חשיבותו של זקינו שלא היה אוכל מאכלו רק טועם מזה ולא יותר.
אות קצב

EN:
R' Neshke would say that the world speaks only of his uncle R' Mikhli — on account of his righteousness — but of his grandfather they do not know. He said: “The grandfather was a very tremendous, very lofty kind of man, even more than the uncle R' Mikhli.” R' Neshke was a child of paupers, for his father was poor and they did not have what to eat. He knew that at the house of his grandfather, R' Dovid Tzvi, they ate good foods. But his grandfather would only taste from this and eat a little from that, and leave the rest for others. R' Neshke would come to his grandfather at mealtime and stand by the doorway. When his grandfather saw him, he called to him: “Neshke! Take the food.” His sons did not want him to give it to others, for they themselves wanted to eat it. But his grandfather called him and gave him the food. From this he already saw the stature of his grandfather: he did not eat his food, but only tasted of it, and no more.
Entry קצב

Segment 210
HE:
בטולטשין קראו את האחים ר' דוד צבי ור' מיכלי "דיא קינדער" הם גרו בבנין אחד שירשו מאביהם ר' יצחק בן מוהרנ"ת, שניהם עבדו בהפאסט, ר' דוד צבי הפסיק לעבוד בפאסט בהיותו בן שבעים שנה ומסר זאת לבניו, ור' מיכלי החזיק את הפאסט עד הסוף, ופעם אמר ר' דוד צבי לאחיו: "מיכל! ביזן גרוב אריין דארפסטו גיין אין דער פאסט?!" אבל ר' מיכלי לא ענה אותו כלום, ור' דוד צבי לא ידע למה הוא מתעקש דווקא להחזיק את הפאסט, אבל אחר פטירתו של ר' מיכלי ירשו בניו את חלקו בהפאסט ונסתבכו קצת עם עניני הממון, ואז ראו למה לא מסר להם את הפאסט בחייו, כי ר' דוד צבי היה לו למי להשאיר את הפאסט, אבל ר' מיכלי לא היה לו למי להשאיר. ר' מיכלי נפטר בגיל 78 בשנת תרע"ז. ר' דוד צבי נפטר בגיל 87 בשנת תרע"ו. לר' מיכלי היה בן ר' אהרן הוא היה אדם גדול (והיה חתנו של ר' שמשון מהיער) גם ר' מיכלי היה חתנו, וגם ר' הערץ סופר היה חתנו בזיווג שני.
אות קצג

EN:
In Tulchin they called the brothers R' Dovid Tzvi and R' Mikhli “the children.” They lived in one building that they had inherited from their father, R' Yitzhak son of Moharnat. Both of them worked in the post office. R' Dovid Tzvi stopped working in the post office when he was seventy years old and handed it over to his sons, while R' Mikhli held the post office until the end. Once R' Dovid Tzvi said to his brother: “Mikhl! Must you go to the post office all the way into the grave?!” But R' Mikhli did not answer him anything. R' Dovid Tzvi did not know why he insisted specifically on keeping the post office. But after R' Mikhli's passing, his sons inherited his share in the post office and became somewhat entangled in monetary matters. Then they saw why he had not handed the post office to them during his lifetime: R' Dovid Tzvi had someone to whom he could leave it, but R' Mikhli did not have someone to whom he could leave it. R' Mikhli passed away at age seventy-eight in the year 5677. R' Dovid Tzvi passed away at age eighty-seven in the year 5676. R' Mikhli had a son, R' Aharon; he was a great man and was the son-in-law of R' Shimshon of the forest. R' Mikhli too was his son-in-law, and R' Hertz Sofer was his son-in-law in a second marriage.
Entry קצג

Segment 211
HE:
שמעתי מרלוי"צ כשלמד בין מנחה למעריב בליקוטי מוהר"ן תורה ריט – "בצע אמרתו" וכו'. סיפר אז המעשה מהדרשן שבא לעיר טולטשין ונתאכסן בבית נגיד אחד שעשה לכבודו סעודה והזמין הרבה מבני העיר לשמוע דרשתו כי נשא חן בעיניו, אחרי הדרשה כשהלכו כולם מביתו, ראה והבחין הנגיד שמעל שולחנו נעלם אחד מכלי הכסף החשובים והיקרים (כמדומה שזה היה גביע הכסף), וחשב בדעתו שבוודאי בתוך הבאים להדרשה היו שם גם אינשי דלא מעלי ואחד מהם חמד לקחתו, כי חיפש בכל הבית ולא מצא. הדרשן הזה נפרד ממנו ונסע לעיר ברסלב לדרוש גם שם, ובינתיים נתפרסם הדבר שבא דרשן לעיר, והרבה מאנשי העיר נתאספו לשמוע דרשתו, וכשהיה אצל רבינו ז"ל וישב על שולחנו אמר לו דברי צחות על פסוק הנ"ל "בצע אמרתו" שאומר תורה בשביל בצע וממון. ואז ישב שם אחד מאנשי טולטשין שידע מגניבת כלי הכסף, וכשמעו דברי רבינו ז"ל להדרשן התנוצץ במוחו והבין שמסתמא ידו של הדרשן בלקיחת הכלי, ומיד חזר לטולטשין וסיפר להנגיד את כל הדברים האלה, ונזדרז הנגיד ונסע לברסלב ועל סמך דברי רבינו ז"ל חיפש בכליו של הדרשן ומצא הכלי המבוקש, והדרשן הלך משם בבושת פנים, ומאז הפסיק לומר דרשותיו בעיירות.
אות קצד

EN:
I heard from R' Levi Yitzhak, when he was learning between Minchah and Maariv in Likkutay Moharan, Torah 219 — “He performed His word,” and so forth. He then related the story of the darshan who came to the city of Tulchin and lodged at the home of a wealthy man. The wealthy man made a meal in his honor and invited many of the townspeople to hear his derashah, because he had found favor in his eyes. After the derashah, when everyone had left his house, the wealthy man saw and noticed that one of the important and expensive silver vessels had disappeared from his table; it seems that it was a silver goblet. He thought that certainly among those who had come for the derashah there had also been unworthy people, and that one of them had coveted it and taken it, for he searched the entire house and did not find it. This darshan took leave of him and traveled to the city of Breslov to speak there as well. In the meantime the matter became publicized that a darshan had come to the city, and many of the townspeople gathered to hear his derashah. When he was with Rabbeinu z"l and sat at his table, Rabbeinu said to him words of wit on the above verse “bitza imraso” — that he says Torah for gain and money. Sitting there then was one of the men of Tulchin who knew of the theft of the silver vessel. When he heard Rabbeinu's words to the darshan, it flashed in his mind and he understood that presumably the darshan had taken the vessel. Immediately he returned to Tulchin and told the wealthy man all these things. The wealthy man hurried and traveled to Breslov, and on the basis of Rabbeinu z"l's words, searched the darshan's belongings and found the desired vessel. The darshan left from there in shame, and from then on he stopped giving derashos in towns.
Entry קצד

Segment 212
HE:
וכן שמעתי מהנ"ל בשעה שלמד אז תורה ר"כ שאומר שם רבינו ז"ל שאפשר לפעול ולהוושע מצערו אצל חכם גיבור ועשיר וכו' עיי״ש, וסיפר שעל סמך זה היו נוהגין אנ"ש בער"ה באומן לתת על פדיון להנגיד רבי אבא'לי מטשערין (שמו היה ר' אברהם אבא רבינאוויטש) וכמובא בשיחות הר"ן שבערב ר"ה ראוי ליתן על פדיון, וכן נהג ר' פנחס יהושע ז"ל מגדולי אנ"ש מטשערין.
אות קצה

EN:
I also heard from the above-mentioned man that at the time when he was learning Torah 220 — where Rabbeinu z"l says that one can accomplish and be saved from his distress by a chacham, a gibbor, and an ashir, and so forth; see there — he related that on this basis Anash in Uman on Erev Rosh Hashanah would customarily give pidyon money to the wealthy man R' Abba'le of Tcherin, whose name was R' Avraham Abba Rabinovitch. This is also as is brought in Sichos HaRan, that on Erev Rosh Hashanah it is proper to give for a pidyon. So too practiced R' Pinchas Yehoshua z"l, one of the great men of Anash of Tcherin.
Entry קצה

Segment 213
HE:
וכן שמעתי אז מהנ"ל בלמדו תורה רי"ח שרבינו ז"ל אומר שם: "ומזה היה הסתלקות צדיק גדול מאד שפתאום רצה לנסוע לא"י וכו' והיה פרסום גדול ונסתלק באותו הדרך, וכן אירע בזמננו בסמוך ה' יצילנו" עיי״ש. ואמר רלוי"צ שהצדיק הראשון היה הרב הקדוש רבי נפתלי כץ זצ"ל בעל מחבר ס' "סמיכת חכמים" שנפטר באיסטנבול בדרכו לא"י כידוע, והצדיק השני היה הרב הקדוש רבי ליב טראסטינעצער זצ"ל (חותנו של רבי יודל תלמיד רבינו ז"ל) שנסתלק על הים. ויש סברא שהוא היה מאנשי סודו של הבעש"ט כמרומז במכתבו שהזכיר שם את רבי ליב וכו'. וכתב שם במכתבו שהוא נחוץ לו מאד כדי שיוכלו ביחד לבטל איזה גזירה רעה שנגזר על ישראל ח"ו.
אות קצו

EN:
I also heard then from the above-mentioned man, while he was learning Torah 218, where Rabbeinu z"l says: “And from this there was the passing of a very great tzaddik, who suddenly wanted to travel to Eretz Yisrael, and there was great publicity, and he passed away on that journey; and so too this occurred in our time, nearby; Hashem save us”; see there. R' Levi Yitzhak said that the first tzaddik was the holy Rav R' Naftali Katz zt"l, author of the sefer Semikhas Chachamim, who passed away in Istanbul on his way to Eretz Yisrael, as is known. The second tzaddik was the holy Rav R' Leib Trostinetzer zt"l, the father-in-law of R' Yudel, disciple of Rabbeinu z"l, who passed away at sea. There is a view that he was among the secret circle of the Baal Shem Tov, as is hinted in his letter, where he mentioned R' Leib, and so forth. He wrote there in his letter that he was very necessary to him, in order that together they could annul a bad decree that had been decreed upon Israel, Heaven forbid.
Entry קצו

Segment 214
HE:
וכן סיפר הנ"ל שרבי ליב הנ"ל בנסיעתו לא"י נפטר על הספינה, וכשהגיעו לעיר הקרובה לחוף הים הורידוהו שמה והודיעו לאנשי העיר שמונח פה צדיק וצריך לטפל בקבורתו כיאות לכבודו, כשהגיעו למקומו ראו שמרחף עליו כמין עמוד אש ונזכרו בצוואתו של הצדיק הנסתר, ומעשה שהיה כך היה, שכמה שנים מקודם בא לעירם צדיק נסתר שהיה שד"ר מא"י לקבץ מעות עבור עניי א"י, ונחלה שם וראה שהגיע קיצו למות, ואמר להם בצוואה שבאם יגיע לעירם איזה נפטר ויתראה מעליו עמודא דנורא אזי יקברוהו סמוך אליו, ולכן כעת שראו כזאת על רבי לייב קיימו צוואתו וקברוהו ליד קברו. ובהוספות לחיי מוהר"ן סי' תרי"א בענין הסתלקותו של רבי ליב הנ"ל מובא שם הסתלקותו וקבורתו הנפלאה בזה הלשון: הרב ליב הנ"ל נסתלק על הים בנסיעת א"י. ואמר אם היה בכאן חתני הרב יודיל (הוא תלמיד רבינו ז"ל) אזי לא היה מניח אותי להסתלק כאן. שמעתי בשעה שנסע הרב ליב הנ"ל על הים הושיטה חיה אחת את ראשה מהמים והלכה כנגד הספינה, ונפלה אימה וחרדה גדולה על האנשים מהספינה שלא תהפוך את הספינה, ולבש הרב ליב הנ"ל את הטלית והתפילין והלך כנגדה ונכנסה להים. לאחר הסתלקותו הניחו אותו על דף על המים, וצפה הדף אל הנמל, ועמד עליו עמודא דנורא, ויצאו כל אנשי העיר וקיבלו אותו, ובאותה העיר מכמה שנים מקודם היה חכם ועשה צוואה שלא יניחו אצלו שום בר נש, וכשיבוא חכם מארץ פולניא ויעמוד עליו עמודא דנורא אזי יניחו אותו אצלו, עד כאן. עוד שמעתי מאנ"ש בענין הנ"ל, שבהסתלקותו לא ידעו אנשי הספינה מה לעשות אתו ופחדו לנגוע בו פן יפגעו בכבודו ויבולע להם, מחמת שראו גודל קדושתו ונפלאותיו אשר עשה להצלת הספינה, ואיך אפשר להביאו לקבורה בלב ים, ועל כן התייעצו ביניהם להניחו על איזה דף ולהשיטו במי הים באמרם אם באמת היה צדיק קדוש אזי הדף הזה לבדו יביא אותו למקום קבורתו השמור לו, וכן הוה שהדף הזה צף על פני המים מכוון בנתיב שהובילו להעיר הנ"ל, ומחמת העמודא דנורא שריחף מעליו הבחינו אנשי העיר בהדף שגופו מוטל עליו, ואז נזכרו בצוואת החכם הנ"ל. א"ה: עיין בסדר הדורות [ד"א ת"ר] בשם "שלשלת הקבלה": ראיתי בקונטרס אופן קבורת רב עמרם, הוא היה במגנצא והלך להקים ישיבה בעיר קלוניא, ויהי כי זקן מאד צוה לתלמידיו שאחרי מותו יקברוהו אצל אבותיו במגנצא, ויענו תלמידיו כי זה להם סכנה גדולה, והשיב להם תטהרו אותי ותשימוני בארון ואח"כ בספינה קטנה על הנהר ותניחו הספינה שתלך מאליה, וכן עשו תלמידיו אחר מותו, והספינה הלכה מיד אחר מרוצת המים עד שהגיע נגד עיר מגנצא, ויתמהו אנשי העיר ויאמר כי יש ארון ואיש מת בתוכו, אז אמרו קדוש הוא שבא להקבר בארצנו, וישלחו ידם להחזיק בהספינה והיא נרתעה לאחור, וישתוממו האנשים ויגידו הדבר אל שר העיר, וישובו כולם אל שפת הנהר, ובהיות יהודים עמהם נתקרבה הספינה אל היהודים, וישלחו הכותים להחזיק הספינה ולא יוכלו כי בורחת מהם, וכן עשו פעמים רבות עד שראו במופת כי מתקרבת ליהודים ולא להם. ויקראו ליהודים ויאמרו להם הכנסו בספינה וראו מה זה, והספינה נתקרבה להם, ויכנסו ויפתחו הארון והיה בו כתב כתוב האומר: אחיי ורעיי בעלי ברית ק"ק מגנצא, הנה באתי אליכם כי נפטרתי לעולמי בק"ק קלונייא, ומבקש אני שתקברוני בקבר אבותי ולכולכם חיים ושלום, נאם עמרם. ובראותם המכתב התחילו להתאבל עליו והוציאו הארון ממנה, והעיזו אנשי העיר ויתחזקו על היהודים ויכום, אבל לא יוכלו לזוז הארון ממקומו, ומיד צוה לשמור אותו שם, ובנו עליה בית תפלתם גדולה מאד, והיהודים השתדלו עם תחנונים והוצאות להשיג הארון ולא יכולו, ובכל לילה היה רב עמרם בא בחלום להרבה בחורים ואומר להם: תקברוני בקברי אבותי. ויתייעצו הבחורים וילכו בלילה חוץ לעיר ויקחו תלוי שהיה על העצים וילבשוהו בגדים לבנים ויגנבו רב עמרם וישימו התלוי תחתיו ויקברו הגאון בקבורת אבותיו, וה' היה עמם שלא נודע ולא נתגלה הדבר, עכ"ל בקיצור (עד כאן העתקתי מסדר הדורות הנ"ל, והוא פלא והפלא).
אות קצז

EN:
The above-mentioned man also related that when R' Leib was traveling to Eretz Yisrael, he passed away on the ship. When they reached the city near the seashore, they took him down there and informed the townspeople that a tzaddik was lying here and that they must tend to his burial properly, according to his honor. When they arrived at his place, they saw that something like a pillar of fire hovered above him, and they remembered the will of the hidden tzaddik. The incident had been as follows: several years earlier, a hidden tzaddik had come to their city as a shadar from Eretz Yisrael to collect money for the poor of Eretz Yisrael. He fell ill there and saw that his end had come. He instructed them in his will that if a deceased person should ever arrive in their city and a pillar of fire would be seen above him, they should bury him next to him. Therefore, now that they saw this over R' Leib, they fulfilled his will and buried him next to his grave. In the additions to Chayei Moharan, siman 611, concerning the passing of the above-mentioned R' Leib, his wondrous passing and burial are brought there in this wording: The above-mentioned Rav Leib passed away at sea on his journey to Eretz Yisrael. He said: “If my son-in-law, Rav Yudel” — he is the disciple of Rabbeinu z"l — “were here, he would not allow me to pass away here.” I heard that when Rav Leib was traveling on the sea, an animal stretched its head out of the water and moved opposite the ship. A great awe and fear fell upon the people on the ship, lest it overturn the ship. Rav Leib put on the tallis and tefillin and went opposite it, and it entered the sea. After his passing they placed him on a board upon the water, and the board floated to the harbor, and a pillar of fire stood above him. All the townspeople went out and received him. In that city, several years earlier, there had been a chacham who made a will that they should not place any person near him. But when a chacham from the land of Poland would come and a pillar of fire would stand above him, then they should place him near him. Until here are those words. I also heard from Anash regarding the above matter that at the time of his passing, the people of the ship did not know what to do with him. They were afraid to touch him, lest they harm his honor and be punished, because they had seen his great holiness and the wonders he had performed to save the ship. How could they bring him to burial in the heart of the sea? Therefore they counseled together to place him on a board and set him afloat on the waters of the sea, saying that if he truly had been a holy tzaddik, then this board alone would bring him to the place of burial reserved for him. So it was: the board floated upon the surface of the water exactly in the path that brought him to the above city. Because of the pillar of fire that hovered above him, the townspeople noticed the board on which his body lay, and then they remembered the will of the above-mentioned chacham. Author's note: See Seder HaDoros, year 4600, in the name of Shalsheles HaKabbalah: “I saw in a kuntres the manner of burial of Rav Amram. He was in Mainz and went to establish a yeshivah in the city of Cologne. When he grew very old, he commanded his disciples that after his death they should bury him near his fathers in Mainz. His disciples answered that this was a great danger for them. He replied: Purify me and place me in a coffin; afterwards place me in a small boat on the river and leave the boat to go by itself. So his disciples did after his death. The boat went immediately with the current of the water until it reached opposite the city of Mainz. The townspeople wondered and said: There is a coffin, and a dead man is inside it. They then said: He is a holy man who has come to be buried in our land. They stretched out their hand to hold the boat, but it recoiled backward. The people were astonished and told the matter to the officer of the city. They all returned to the bank of the river, and since Jews were with them, the boat came close to the Jews. The gentiles sent their hand to hold the boat, but they could not, for it fled from them. They did this many times, until they saw by a wonder that it came close to the Jews and not to them. They called to the Jews and said to them: Enter the boat and see what this is. The boat came close to them. They entered and opened the coffin, and there was a written note inside it saying: My brothers and friends, members of the covenant, the holy community of Mainz, behold, I have come to you, for I passed away in the holy community of Cologne, and I ask that you bury me in the grave of my fathers. To all of you, life and peace. Signed: Amram. When they saw the letter, they began to mourn him and removed the coffin from it. The townspeople grew insolent and strengthened themselves against the Jews and struck them, but they could not move the coffin from its place. Immediately he ordered that it be guarded there, and they built their great house of prayer over it. The Jews made efforts with supplications and expenses to obtain the coffin, but they could not. Every night Rav Amram came in a dream to many young men and said to them: Bury me in the grave of my fathers. The young men took counsel. At night they went outside the city, took a hanged man from the trees, dressed him in white garments, stole Rav Amram, placed the hanged man in his place, and buried the gaon in the burial place of his fathers. Hashem was with them, and the matter was neither known nor revealed.” End quote, in brief. Until here I copied from the above Seder HaDoros, and it is wonder upon wonder.
Entry קצז

Segment 215
HE:
הסיפור של הזמר "אדיר איום ונורא" מורינו הרב רבי אברהם שטרנהרץ ז"ל היה לומד בדרך כלל בליקוטי מוהר"ן התורה "רציצא" ב' בסי' כ"ז בשלש סעודות של שבת שירה, וכשהגיע לסוף התורה שאומר שם רבינו ז"ל ע"פ "וירא בצר להם בשמעו את רנתם", כשיש ח"ו איזה גזירה וצרה על ישראל מאיזה עכו"ם אזי טוב לנגן הניגון של אותה העכו"ם שמיצר להם ח"ו. סיפר מורינו מרבי אפרים ב"ר נפתלי ז"ל שבדידיה הוה עובדא וראה זאת בחוש שניצולין מהעכו"ם ע״י הנגינה שלהם שמנגנים. ומעשה שהיה כך היה, שבאחד ממסעותיו מא"י לאומן ובחזרה לא"י (כידוע שי"ט פעמים נסע מא"י לאומן על ר"ה) כשהיה על הספינה באיזה פינה ועוסק בלימודיו ותפילותיו, ניגשו אליו הישמעאלים כל פעם והפצירו בו שישתתף עמם בריקודם ושינגן להם איזה ניגון שיוכלו לרקוד ולהשתולל כאות נפשם, ובפרט כשיהודי זקן עטור בזקן לבן ופיאות ירקוד וינגן לפניהם, זה יהיה להם לשחוק וללעג כדרכם בהוללות וסכלות, אבל הוא לא שת לבו להם ועסק בשלו. והנה בשבת קודש כשהיה שר זמירות נטפלו אליו מדי פעם בפעם שישיר להם איזה ניגון, אבל הוא סירב בכל תוקף, מה לו עם הישמעאלים ונגינותיהם, כשהגיע מוצאי שבת קודש ושר הזמירות שוב נטפלו אליו ולא עזבוהו והציקו לו מאד עד שבעזותם וחוצפתם משכוהו בזקנו ודחפוהו קצת, ואז ראה כבר שהוא בצרה גדולה ויכולים להזיק לו ויותר גרוע מזה ח"ו (והישמעאלים כמנהגם כשהם מתלהבים ורוקדים המה מתגודדים בחרבות ורמחים), ועל כן כשהגיע להזמר "אדיר איום ונורא" נזכר בדברי רבינו ז"ל הנ"ל, וחשב בדעתו הנה עתה הגיע הזמן לקיים זאת, ומחמת שהישמעאלים שרו וניגנו הרבה הספיק ללמוד ולתפוס איזה ניגון משלהם שהיה בו קצת תנועות של געגועים וכיסופים, אבל לא הבין את המלים מהניגון, ולכן התחיל לנגן להם הניגון הזה והלביש אותו בהזמר הנ"ל, והם בצהלתם ורנונם התחילו להריע לו ולרקוד לפניו בקולות שונות ומשונות כמשפטם, ואף הוא התחיל לצעוק ולנגן "הן אתה תקותי ולישועתך קויתי" וכו', "מפחד להצילי נהלני לציון קודש גורלי", וכך צעק פעמים רבות בכל כוחו "נהלני לציון קודש גורלי" עם הניגון שלהם, והרגיש אז שנופל עליהם קצת אימה ופחד מצעקתו המלים האלה, וכך המשיך עד שנתעייף וחזר למקומו, ומני אז עזבוהו לנפשו ולא נגעו בו לרעה עד רדתו מהספינה, והגיע בשלום למחוז חפצו, שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו, בזכות העצה של רבינו ז"ל. ולזכר הנס הזה התחיל לנגן הזמר הנ"ל בהניגון של הישמעאלים, וגם באומן כשבא שם על ר"ה היה מנגן זאת עם ר' נחמן טולטשינער ז"ל, כי האכסניא שלו היה אצלו. ואח"כ נתפשט אצל אנ"ש. כשסיפרתי זאת לרלוי"צ אמר לי שגם הוא שמע זאת ממורינו הנ"ל, אבל גם שמע נוסחא אחרת שרבי מנדלי ליטוויק ז"ל חיבר הניגון הזה, אבל מורינו ז"ל שמע זאת מפי ר' אפרים ב"ר נפתלי בעצמו שהוא חטפה מהישמעאלים כנ"ל. ויתכן שרבי מנדלי הנ"ל שמע זאת גם כן מפיו או מפי ר' נחמן טולטשינער ז"ל ושר זאת בעצמו, והשומעים חשבו שהוא חיברו, וממילא אין כאן סתירה כלל. ומכל מקום הכל מודים שהזמר "אדיר איום ונורא" עם הניגון הזה הוא נפלא מאד ומתוק לאזנים, כי יש בו הרבה תנועות של התלהבות והתעוררות וגעגועים והשתוקקות נמרץ להשי״ת. גם שמעתי מר' הירש לייב ליפל שהרבה פעמים היה מתבודד ביער על הזמר הזה בקולי קולות ובתחנונים להשי״ת, והיה מפרשו באידיש על צרתו וגלותו בידי הבעל דבר, ושיגאל נפשו מרשתו אשר נפל בה וכו', וגם שר זאת ברחובות מוסקבא בקולות וברקים (כמסופר במ"א). גם החסיד רבי דוד בן הרב ר' יחיאל יודא שלזינגר ז"ל (מחסידי חב"ד) חתנו של הרב הגדול רבי וועלוויל מינצברג ז"ל בחר הניגון הזה על הזמר הנ"ל מכל הניגונים שניגנו לפניו כדי לנגנו בסעודת מלוה מלכה שיסד פה קטמון בהשטיבלך, ואמר שזה מרגש אותו מאד מאד ומכניס בו הרהורי תשובה והשתפכות הלב להשי״ת, והרבה פעמים הוא שר לעצמו הניגון הזה אפילו בימות החול כדי לטעום טעם של דביקות והשתוקקות וכו'. וזכורני שלפני רבות בשנים הייתי בחו"ל ובאיזה מקום בסעודת מלוה מלכה כיבדו אותי לזמר "אדיר איום" וכו', וכששרתי לפניהם קצת בנעימות ובהתלהבות ראיתי שכמה מהנוכחים זולגים עיניהם דמעות מרוב התרגשות בניגון הזה, ושאלו אותי מאיפה הניגון הנפלא הזה וסיפרתי להם כל הסיפור הנ"ל, ואמרתי להם אז שהחסיד הזה היה סוחר תכשיטים וחפצי זהב אבל מרוב צדקותו ולמדנותו אמרו עליו שהוא "צדיק ולמדן" והיה ירא שמים גדול ובעל צדקה, גם היה מחדש חידושים יפים ונפלאים על דברי רבינו ז"ל, וחיבר שני ספרים "ליקוטי אבן" ו"תפילות הבוקר", וכשחסיד כזה המציא ניגון נפלא על מלים נוראים כאלה של הזמר "אדיר איום ונורא" המסודר על פי א"ב ושכל מלה ומלה מבקש ומתחנן וזועק להקב"ה מעומקא דלבא ונשמתא על הצרות הפרטיות והכלליות של עם ישראל ועל גלות השכינה ועל ביאת הגואל צדק ובנין בית המקדש וקיבוץ גלויות וכו' ממילא כל המלים מתנגנים מאליהם וחודרים לעומק הנשמה ומעוררים את הלב לתשובה שלימה ולאהבת ה' ולכיסופים והשתוקקות לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. וכמה מהנ"ל ביקשו אז ממני לחזור על הזמר הנ"ל כמה וכמה פעמים, והם התמוגגו מנעימת הניגון, ובקשתי מהם להביא הטייפ שישאר להם הזמר לתמיד, אבל לא איסתייעא מילתא, בריך רחמנא דסייען עד כען.
אות קצח

EN:
The story of the zemer “Adir Ayom veNora.” Our teacher, Rav R' Avraham Sternhartz z"l, would generally learn in Likkutay Moharan the Torah “Retzitza” II, in siman 27, at shalosh seudos of Shabbos Shirah. When he came to the end of the Torah, where Rabbeinu z"l says on the verse, “He saw when they were in distress, when He heard their song,” that when there is, Heaven forbid, some decree or distress upon Israel from some nation, it is good to sing the melody of that nation that is distressing them, Heaven forbid — our teacher related from R' Ephraim b'R Naftali z"l that this happened to him personally and that he saw in actuality that one is saved from the gentiles through the melody that they sing. The incident was as follows: On one of his journeys from Eretz Yisrael to Uman and back to Eretz Yisrael — as is known, he traveled nineteen times from Eretz Yisrael to Uman for Rosh Hashanah — while he was on the ship in some corner, occupied with his studies and prayers, the Ishmaelites repeatedly approached him and urged him to join them in their dance and to sing some melody for them so that they could dance and rage according to their desire. In particular, the sight of an old Jew crowned with a white beard and peyos dancing and singing before them would be for them laughter and mockery, as is their way in frivolity and foolishness. But he paid no attention to them and occupied himself with his own matters. On holy Shabbos, when he was singing zemiros, they would every so often bother him to sing them some melody, but he refused with all force. What did he have to do with Ishmaelites and their melodies? When Motzaei Shabbos Kodesh arrived and he was singing the zemiros, they again pestered him and did not leave him alone. They troubled him greatly, until in their brazenness and insolence they pulled his beard and shoved him somewhat. He then saw that he was already in great distress and that they could harm him, or worse, Heaven forbid; and the Ishmaelites, as is their custom when they become inflamed and dance, slash themselves with swords and spears. Therefore, when he came to the zemer “Adir Ayom veNora,” he remembered Rabbeinu z"l's words above, and he thought: behold, now the time has come to fulfill this. Since the Ishmaelites had sung and played a great deal, he had managed to learn and grasp one of their melodies, which had in it some movements of yearning and longing, though he did not understand the words of the melody. He therefore began to sing that melody for them and clothed it in the above zemer. They, with their rejoicing and shouting, began to cheer him and dance before him with various strange voices according to their custom. He too began to cry out and sing: “Behold, You are my hope, and for Your salvation I have hoped,” and “From fear, to rescue me, guide me to Tziyon, my holy lot.” Thus he cried many times with all his strength, “Guide me to Tziyon, my holy lot,” with their melody. He felt then that some awe and fear fell upon them because of his shouting these words. He continued in this way until he became tired and returned to his place. From then on they left him alone and did not touch him for harm until he descended from the ship, and he arrived safely at his desired destination — whole in his body, whole in his money, and whole in his Torah — in the merit of Rabbeinu z"l's counsel. In memory of this miracle, he began to sing the above zemer with the melody of the Ishmaelites. In Uman as well, when he came there for Rosh Hashanah, he would sing it with R' Nachman Tulchiner z"l, for his lodging was by him. Afterwards it spread among Anash. When I told this to R' Levi Yitzhak, he told me that he too had heard it from our above-mentioned teacher, but he had also heard another version, that R' Mendli Litvak z"l composed this melody. But our teacher z"l heard from R' Ephraim b'R Naftali himself that he seized it from the Ishmaelites, as above. It may be that the above-mentioned R' Mendli also heard it from him, or from R' Nachman Tulchiner z"l, and sang it himself, and those who heard him thought that he had composed it. If so, there is no contradiction at all. In any case, all agree that the zemer “Adir Ayom veNora” with this melody is very wondrous and sweet to the ear, for it has many movements of fiery arousal, awakening, yearning, and strong longing for Hashem. I also heard from R' Hirsch Leib Lipel that many times he would do hisbodedus in the forest upon this zemer, with loud voices and supplications to Hashem. He would interpret it in Yiddish concerning his distress and exile in the hands of the baal-davar, and that Hashem should redeem his soul from the net into which he had fallen, and so forth. He also sang it in the streets of Moscow with “voices and lightning,” as is related elsewhere. The chassid R' Dovid, son of Rav R' Yechiel Yehudah Schlesinger z"l, of Chassidei Chabad, son-in-law of the great Rav R' Velvl Mintzberg z"l, chose this melody for the above zemer from all the melodies that were sung before him in order to sing it at the Melaveh Malkah meal that he established here in Katamon in the shtieblach. He said that it moved him very, very much and brought into him thoughts of teshuvah and an outpouring of the heart to Hashem. Many times he would sing this melody to himself even on weekdays, in order to taste a flavor of deveikus and longing. I remember that many years ago I was abroad, and in one place, at a Melaveh Malkah meal, they honored me to sing “Adir Ayom,” and so forth. When I sang it before them somewhat sweetly and with fiery arousal, I saw that the eyes of several of those present flowed with tears from being so moved by this melody. They asked me where this wondrous melody came from, and I told them the entire above story. I told them then that this chassid had been a merchant in jewelry and gold objects, yet because of his great righteousness and learning they said about him that he was a “tzaddik and lamdan.” He was a great yarei Shamayim and a man of charity. He also would innovate beautiful and wondrous chiddushim upon the words of Rabbeinu z"l, and he composed two books, Likkutay Even and Tefillos HaBoker. When such a chassid discovered a wondrous melody upon such awesome words of the zemer “Adir Ayom veNora,” arranged according to the alphabet, where every word pleads, supplicates, and cries out to the Holy One, blessed be He, from the depths of the heart and soul, over the private and communal troubles of Israel, over the exile of the Shekhinah, over the coming of the righteous redeemer, the building of the Bais HaMikdash, the ingathering of the exiles, and so forth — then all the words sing themselves. They enter into the depth of the neshamah and awaken the heart to complete teshuvah, to love of Hashem, and to longing and desire “to behold the pleasantness of Hashem and to visit His Sanctuary.” Several of those present then asked me to repeat the above zemer several times, and they melted from the sweetness of the melody. I asked them to bring a tape recorder so that the zemer would remain with them always, but the matter did not work out. Blessed is the Merciful One who has aided us until here.
Entry קצח

Segment 216
HE:
שמעתי מהחסיד ר' אליהו חיים רוזין שסיפר שפעם אחת בבואו אל ציון רבינו ז"ל מצא שם את ר' אברהם ב"ר נחמן פורש כפיו בתפילה ותחנונים, והוא בהיותו עומד מאחוריו הטה אזנו ושמע אותו מבקש ומתחנן באומרו: רבונו של עולם! וויא נעמט מען דיא אמונה אז קיין דיבור ווערט נישט פארפאלן, אוי! וויא נעמט מען דיא אמונה אז קיין קרעכטץ ווערט נישט פארפאלן, אוי! וויא נעמט מען דיא אמונה אז קיין תנועה, קיין מחשבה טובה, ווערט נישט פארפאלן, אוי! אוי! אוי! וויא נעמט מען דיא אמונה, וויא נעמט מען דיא אמונה וכו', וככה הפציר בדיבורים ובפיוסים כאלה זמן רב. א"ה: עיין בשיחות הר"ן סי' י"א מה שאמר רבינו ז"ל: זה אני מאמין וגם אני יודע הרבה בענין זה שכל התנועות וכל המחשבות וכל מיני העבודות שעושים בשביל איזה עובדא שבקדושה אין שום תנועה ואין שום מחשבה נאבדת כלל וכו', עיי״ש דברים נפלאים.
אות קצט

EN:
I heard from the chassid R' Eliyahu Chaim Rosen, who related that once, when he came to the tziyun of Rabbeinu z"l, he found there R' Avraham b'R Nachman spreading his hands in prayer and supplication. Since he was standing behind him, he inclined his ear and heard him asking and pleading, saying: “Master of the universe! Where does one take the emunah that no dibbur is lost? Oy! Where does one take the emunah that no groan is lost? Oy! Where does one take the emunah that no movement, no good thought, is lost? Oy! Oy! Oy! Where does one take the emunah? Where does one take the emunah?” and so forth. Thus he persisted with words and appeasements like these for a long time. Author's note: See Sichos HaRan, siman 11, what Rabbeinu z"l said: “This I believe, and I also know much in this matter: that all the movements and all the thoughts and all kinds of avodos that are done for some holy act — no movement and no thought is lost at all,” and so forth. See there wondrous words.
Entry קצט

Segment 217
HE:
כן שמעתי מרלוי"צ שסיפר לו החסיד ר' משה שמיל (הוא ר' משה שמואל לוין מחבורת אנשי מעמד בהקלויז) שפעם אחת בהביאו את ר' אברהם ב"ר נחמן לציון הק' של רבינו ז"ל, שמע אותו בהתחננו, בעת השתטחותו כדברים האלה: רבונו של עולם! איך בעט דיר העלף מיר אז איך זאל מיך ליבן אין דיר, איך זאל מיך פארכטין פין דיר, וחזר על זה כמה וכמה פעמים, וכמעט כל תפילתו היה אז על קוטב זה. א"ה: עיין בליקוטי מוהר"ן בהתורה י"ז בתחילתו שאומר שם רבינו ז"ל: כי יראה ואהבה אי אפשר לקבל כי אם ע״י צדיקי הדור, כי הצדיק הדור הוא המגלה היראה והאהבה, עיי״ש נפלאות, ומזה מובן מה שהאריך ר' אברהם ב"ר נחמן להעתיר ולהפציר על האהבה והיראה בבית גניזתו של אור הצדיק שממנו מקבלין יראה ואהבה וכו'. ועיין שם מה שכתוב שם שמקום מערת המכפלה קברי אבות אורו גדול מאד, וד"ל.
אות ר

EN:
So too I heard from R' Levi Yitzhak, who related that the chassid R' Moshe Shmil — that is, R' Moshe Shmuel Levin, from the group of Anshei Maamad in the kloyz — told him that once, when he brought R' Avraham b'R Nachman to the holy tziyun of Rabbeinu z"l, he heard him pleading during his prostration in words like these: “Master of the universe! I ask You: help me that I should love You, that I should fear You.” He repeated this many, many times, and almost his entire prayer was then upon this axis. Author's note: See Likkutay Moharan, Torah 17, at its beginning, where Rabbeinu z"l says: “For fear and love can be received only through the tzaddikim of the generation, for the tzaddik of the generation is the one who reveals fear and love.” See there wondrous matters. From this it is understood why R' Avraham b'R Nachman lengthened his entreaty and persistence concerning love and fear at the place of the hidden resting of the light of the tzaddik, from whom fear and love are received. See there also what is written that the place of Me'aras HaMakhpelah, the graves of the Avos, has a very great light. Understand this.
Entry ר

Segment 218
HE:
פעם אחת בעת השיעור של רלוי"צ בין מנחה למעריב ולמד בליקוטי מוהר"ן התורה קכ"א "אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי", אמר אז הרב רבי אלחנן ספקטור בשם רבי יצחק'ל אוטבוצקר הי"ד שתיבת "במגלת" ראשי תיבות: מ'צוה ג'דולה ל'היות ב'שמחה ת'מיד, המובא בליקוטי מוהר"ן תנינא סי' כ"ד. אחרי השיעור שאלתי אותו מה שייך הר"ת הזה של "במגלת" להמאמר הזה, והשיב לי שהוא ישב אז בשעת לימודו של ר' יצחק'ל המאמר הזה, והאריך אז כדרכו בטוב טעם ודעת גודל נחיצות קיום המאמר הזה לעובדא ולמעשה לכל אחד ואחד. ובתוך דבריו שאל אותו אחד מהשומעים ואם רבינו ז"ל אומר "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד", זהו גם כן "כתוב עלי", שאני צריך ללמוד על עצמי? (והכרת פניו ענתה בו שהוא עצוב ונשבר) ומיד בו במקום בלי היסוס השיב לו ר' יצחק'ל: בוודאי ובוודאי זה גם כן כתוב עליך שתהיה בשמחה כל ימי חייך, וזה רמוז בתיבת "במגלת" ראשי תיבות: מ'צוה ג'דולה ל'היות ב'שמחה ת'מיד, ואמר רבי אלחנן ז"ל שנשתומם אז מאד מדברי ר' יצחק'ל שקלע למצבו של האיש הזה עם הראשי תיבות שלו שכמעט רוח הקודש נזרקה בו, ואמרתי לו שגם אני מרגיש כזאת. ואחרי גמר הלימוד יצאו בריקוד נלהב כדרכם של אנ"ש בפולין לצאת בריקודים אחרי הלימוד מיד ולא אחרי התפילה כדרכנו (כך שמעתי גם מאנ"ש יוצאי פולין). והאיש הנ"ל מדי פעם בפעם באמצע הריקוד צעק בשמחה לעבר ר' יצחק'ל "מצוה גדולה" וכו' כמה וכמה פעמים, ומני אז השתנה האיש לטובה ונהיה "א פרייליכער איד", ואמר רבי אלחנן ז"ל שלשמוע השיעור של ר' יצחק'ל בספרי רבינו ז"ל היה יכול להיות כמעט ביטול הבחירה.
אות רא

EN:
Once, during the shiur of R' Levi Yitzhak between Minchah and Maariv, when he was learning in Likkutay Moharan Torah 121, “Then I said: behold, I have come; in the scroll of the book it is written about me,” Rav R' Elchanan Spector said in the name of R' Itsikl Otwotzker hy"d that the word “bimegillas” is an acronym for: Mitzvah Gedolah Lihyos B'Simchah Tamid — “It is a great mitzvah to be constantly in joy,” as brought in Likkutay Moharan Tinyana, siman 24. After the shiur I asked him how this acronym of “bimegillas” belongs to this maamar. He answered me that he had been sitting then at R' Itsikl's learning of this maamar, and R' Itsikl had lengthened, as was his way, with good taste and daas, on the great necessity of fulfilling this maamar in practice for each and every person. In the midst of his words, one of the listeners asked him: “If Rabbeinu z"l says, ‘It is a great mitzvah to be constantly in joy,’ is this also ‘written about me,’ that I need to learn it upon myself?” The expression of his face testified that he was sad and broken. Immediately, on the spot and without hesitation, R' Itsikl answered him: “Certainly and certainly, this too is written about you — that you should be in joy all the days of your life. This is hinted in the word bimegillas, whose initials are Mitzvah Gedolah Lihyos B'Simchah Tamid.” Rav R' Elchanan z"l said that he was then very astonished by R' Itsikl's words, for he struck exactly the condition of this man with his acronym, almost as if ruach hakodesh had been cast into him. I said to him that I too feel this way. After the learning was completed, they went out in a fiery dance, as was the way of Anash in Poland — to go out in dances immediately after the learning, and not after the prayer as is our way; so I also heard from Anash who came from Poland. In the middle of the dance, the above man would from time to time cry out joyfully toward R' Itsikl: “Mitzvah gedolah!” and so forth, many times. From then on the man changed for the better and became a freylekher Yid, a joyous Jew. Rav R' Elchanan z"l said that to hear R' Itsikl's shiur in the books of Rabbeinu z"l was almost able to suspend free choice.
Entry רא

Segment 219
HE:
שמעתי כמה פעמים מכבוד אבי מורי שיחי', שכשהיה בעיר ורשה לרגל עיסוקו בענין הנסיעה לא"י, ביקש ממנו ר' שלמה יהודה אפרים הופמן הי"ד (הוא היה הבעל שחרית בקיבוץ לובלין בר"ה וקולו כשאגת ארי) להתלוות אליו לאסוף צדקה ביום חמישי, ונסעו לאוטבוצק והיו אצל ר' יצחק'ל הי"ד, בלילה נתן להם מקום ללון בחנותו, כי בביתו לא היה לו מקום בשבילם, וכשסגר עליהם דלת החנות, אמר להם: איהר זאלט שלאפן בשמחה.
אות רב

EN:
I heard several times from my honored father, may he live, that when he was in the city of Warsaw in connection with his work regarding the journey to Eretz Yisrael, R' Shlomo Yehudah Ephraim Hoffman hy"d — he was the shaliach tzibbur for Shacharis in the Lublin gathering on Rosh Hashanah, and his voice was like the roar of a lion — asked him to accompany him to collect tzedakah on Thursday. They traveled to Otwotzk and were by R' Itsikl hy"d. At night he gave them a place to sleep in his shop, for in his house he had no room for them. When he closed the door of the shop upon them, he said to them: “You should sleep with joy.”
Entry רב

Segment 220
HE:
עוד שמעתי מהנ"ל, שהוא הלך פעם עם ר' שלמה יהודה הנ"ל ביום חמישי לגבות צדקה כדרכו, והלצים אמרו עליו בדרך זלזול: הנה כבר תפס עוד איזה קרבן (הכוונה על אבי) לסחוב אותו להסתובב ולקחת נדבות וכו', אבי שיחי' נפגע מאד על בזיון כבודו (כי הוא ידע גדולתו וצדקותו), ור' שלמה יהודה לא נתפעל כלל מהמלעיגים, ואמר לאבי שיחי': אתה רואה, יש לי שני כיסים, אחד למעות צדקה, ואחד לבזיונות ועלבונות, וממילא אין לך להתבייש מדברי ליצנותם. א"ה: שמעתי שהיה אומר לאלו האנשים המבזים אותו וסירבו לתת צדקה, מילא כיס אחד משני הכיסים כבר מלאתי בהבזיונות שלכם, אבל הכיס השני המיועד לצדקה להחיות נפשות העניים מי ימלא אותו, כי הליצנות והבזיונות שלכם לא ישביעו את העניים, והיו כאלה שנתפייסו בדברי אמת שלו ונתנדבו לצדקה.
אות רג

EN:
I heard further from the above-mentioned man that he once went with the above R' Shlomo Yehudah on a Thursday to collect tzedakah, as was his way. The scoffers said about him disparagingly: “Behold, he has already caught another korban” — their intent was my father — “to drag him around and take donations,” and so forth. My father, may he live, was very hurt by the disgrace to his honor, for he knew his greatness and righteousness. R' Shlomo Yehudah was not at all affected by the mockers. He said to my father, may he live: “You see, I have two pockets: one for tzedakah money, and one for humiliations and insults. Therefore you have no need to be ashamed by their words of mockery.” Author's note: I heard that he would say to those people who shamed him and refused to give tzedakah: “Granted, one of the two pockets I have already filled with your humiliations; but the second pocket, the one designated for tzedakah to sustain the souls of the poor — who will fill that? For your mockery and humiliations will not satisfy the poor.” There were some who were appeased by his true words and donated to tzedakah.
Entry רג

Segment 221
HE:
עוד שמעתי מהנ"ל שר' שלמה יהודה הנ"ל בא פעם לעיירה "פולטוסק" (מקום מגורי אבי שיחי', ועיר מולדתי), ולמד לפני ציבור אנ"ש, ובתוך דבריו אמר, שהרבי אוהב "א פרייליכער בעל עבירה". ותמה אבי על דבריו, ושאל אותו, אדרבא הלא צריך להיות בעצבון ומרירות ושברון לב מן העבירה? והוא ענה לאבי "אַיי דו ביסט נאך א גרינער", ואמר לו אבי, אויב אזוי וויל איך טאקע פארשטיין דעם ווארט (איידער איך ווער אויס גרינער), והסביר לו זאת, על פי דברי מוהרנ"ת ז"ל שאמר: "דער בעל דבר מיינט נישט אזוי דיא עבירה, וויא דיא עצבות און מרה שחורה נאך דיא עבירה", שאז הוא מכשילו ביותר ומפיל אותו לגמרי ממדריגתו כדי שלא יעשה תשובה על העבירה מחמת יאושו, ועל כן צריך להתחזק בשמחה אפילו אחר העבירה כדי שיוכל לעשות תשובה שלימה מתוך ישוב הדעת. וזהו פירוש "א פרייליכער בעל עבירה" היינו שהוא בשמחה אפילו אחרי העבירה ואינו מניח עצמו ליפול בידי הבעל דבר שרוצה למונעו מתשובה על ידי מרה שחורה ועצבות ויאוש, כי הוא שמח על זה שהוא יכול לשוב בתשובה שלימה לפניו יתברך אעפ״י שעבר מה שעבר רחמנא לצלן. ואבי מורי שיחי' קיבל אז מדבריו הנעימים התחזקות עצומה לעבודתו ית' להיות תמיד בשמחה בכל מה שיעבור עליו.
אות רד

EN:
I heard further from the above-mentioned man that R' Shlomo Yehudah once came to the town of Pultusk — the place where my father, may he live, lived, and the city of my birth — and he learned before the community of Anash. In the midst of his words he said that the Rebbe loves “a joyful sinner.” My father was astonished at his words and asked him: On the contrary, should one not be in sorrow, bitterness, and brokenheartedness over the sin? He answered my father: “Oy, you are still green.” My father said to him: “If so, I truly want to understand the saying — before I become less green.” He explained it to him according to Moharnat z"l's words: “The baal-davar does not intend so much the sin itself, as the sadness and black melancholy after the sin.” For then he trips him up even more and casts him down entirely from his level so that he should not repent over the sin because of his despair. Therefore one must strengthen himself with joy even after the sin, in order that he should be able to do complete teshuvah with yishuv hadaas. This is the meaning of “a joyful sinner”: he is in joy even after the sin and does not allow himself to fall into the hands of the baal-davar, who wants to prevent him from teshuvah through black melancholy, sadness, and despair. For he is joyful over the fact that he can return in complete teshuvah before Him, blessed be He, even though he transgressed what he transgressed, may the Merciful One protect us. My father, may he live, then received from his pleasant words tremendous strengthening for avodas Hashem, to be always in joy in whatever would pass over him.
Entry רד

Segment 222
HE:
שמעתי מרלוי"צ שמוהרנ"ת ז"ל היה ממעט ככל האפשר מלהסתכל בחיזו דהאי עלמא, ועל כן צוה לכסות חלון חדרו בוילון אפילו ביום כדי שלא יביט אפילו מבט חטוף בחוץ, ואמר: "ווינציקער אקוק אויף דער וועלט". ור' אליהו חיים רוזין אמר שמוהרנ"ת אמר: "איין קיק ווינציגער אין דער וועלט, איז איין בריה ווינציגער אין גהינום".
אות רה

EN:
I heard from R' Levi Yitzhak that Moharnat z"l would minimize, as much as possible, looking at the sight of this world. Therefore he commanded that the window of his room be covered with a curtain even during the day, so that he should not cast even a fleeting glance outside. He said: “One look less at the world.” R' Eliyahu Chaim Rosen said that Moharnat said: “One look less in the world is one boiling less in Gehinnom.”
Entry רה

Segment 223
HE:
שמעתי מאנ"ש (כמדומה מר' יחיאל גרינוולד או מבנו ר' ישעי') שפעם אחת ביקר אצל רבי אפרימ'ל אחד מאנ"ש שבא ממקום רחוק מחוץ לירושלים, והבין ר' אפרים שזה בוודאי כמה שעות שהאורח לא אכל, ועל כן הציע לו שיטול ידיו לסעודה, אמר לו האורח: ח"ו, אל תטרחו בעדי בהכנה מרובה, תנו לי קצת מזונות ולא אצטרך לנטילת ידים ולברכת המזון (וכוונתו היה שלא להטריח את ר' אפרים, כי היה איש חלוש, וגם כדי לקצר הביקור). אמר לו ר' אפרים: הגמרא אומרת "גדולה הכנסת אורחים כקבלת פני השכינה" ואתה אינך רוצה לכבדני במצוה רבה כזו, ובפרט אורח מאנ"ש היקר והחביב לי מאד, ורבינו ז"ל אמר: "א אורח, נאך א שטיקל בולקע!". ומלבד זאת הקב"ה עשה אותך רעב כי הוא רוצה לשמוע ממך ברכות נטילת ידים והמוציא וברכת המזון שהיא מדאורייתא, ואתה רוצה לפטור הברכות האלה בחתיכת מזונות ולמנוע נחת רוח הזה מהנותן לחם לכל בשר, חבל על ההפסד הזה.
אות רו

EN:
I heard from Anash — it seems from R' Yechiel Greenwald or from his son R' Yeshayah — that once one of Anash who had come from a distant place outside Jerusalem visited R' Efraim'l. R' Efraim understood that the guest had certainly not eaten for several hours, and therefore he offered him to wash his hands for a meal. The guest said to him: “Heaven forbid; do not trouble yourself greatly for me. Give me a little mezonos, and I will not need netilas yadayim and Birkat HaMazon.” His intent was not to trouble R' Efraim, for he was a weak man, and also to shorten the visit. R' Efraim said to him: “The Gemara says, ‘Hachnasas orchim is greater than receiving the face of the Shekhinah,’ and you do not want to honor me with such a great mitzvah? Especially a guest from Anash, who is very dear and beloved to me. Rabbeinu z"l said: ‘A guest — another piece of bulke!’ Besides this, the Holy One, blessed be He, made you hungry because He wants to hear from you the berakhos of netilas yadayim, Hamotzi, and Birkat HaMazon, which is from the Torah. You want to exempt these berakhos with a piece of mezonos and prevent this nachas ruach from the One who gives bread to all flesh. What a pity over this loss!”
Entry רו

Segment 224
HE:
ר"ח ניסן תשס"ב יום גנוסיא דמלכא – הולדת רבינו ז"ל- רבינו נחמן בן פיגא – יום שקיבל עשר עטרות, אני היום ילדתיך לפני קרוב לארבעים שנה בהיותי בבית ידידנו המנוח איש חסיד רבי לוי יצחק בנדר ז"ל (כמדומה שזה היה כמה ימים לפני או אחרי ר"ח ניסן) אזי באמצע שיחתו אתי מעניני רבינו ז"ל כדרכו, שאלתי אותו מענין לענין באותו ענין אם אני יכול להגיד לו איזה חידוש לכבוד יום הולדת של רבינו ז"ל, וענה לי: זאג וואס דיא ווילסט זאגן, ואמרתי לו הנה רש"י ובגמ' שבת דף פ"ז מביאים שאותו היום נטל עשר עטרות וכו', ואפשר לרמז בזה על הגילוי הנפלא שגילה רבינו ז"ל התיקון הכללי שהוא העשרה קפיטיל תהלים, עשרה מיני נגינה. והמגיד הק' מטראוויצע כשהיה על ציון הק' של רבינו ז"ל אמר עשרה מזמורים אלו בעשרה מיני נגינה ממש כל מזמור בניגון אחר כידוע (כמדומה שרבי חייקל שמע ממנו זאת בהיותו שמה, והוא היה חזן ומנגן יודע ומבין בנגינה. כי רבינו ז"ל נתן לו כח הנגינה משרשה כידוע, ואח"כ סיפרה לר' נחמן טולטשינער). והרבה צדיקים גדולים חתרו להשיג התיקון הנורא הזה כי ידעו שיש תיקון לפגם מקרה לילה (ואחד מהם הרה"ק רבי פנחס קאריצער זצ"ל אשר הוא כבר השיג שיש עשרה מזמורים אבל עדיין לא השיג איזה מזמורים מסוגלים לזה, ונסתלק לעולמו בלי ההתגלות הזאת) אבל לא עלתה בידם, ורבינו ז"ל בהשגתו הנוראה נתנו לו מתנה מן השמים לגלות לעם סגולה תיקון העשרה מזמורים בפרטיות, ולא קדמו אדם מעולם לגלות זאת, וזהו רמז למה שאמרו "בו ביום נטל עשר עטרות" (כי עטרה הוא ברית קודש כידוע), כי בו ביום נולד רבינו ז"ל שנטל עשר עטרות של העשרה מזמורים לתיקון עטרת הברית. ושאלתי אותו אז אם שמע כזאת מזקני אנ"ש, וענה לי שדברו מזה באומן, אבל מה שאמרתי לו מסביב לזה הוא חידוש נפלא, ושאלני אם זהו חידוש שלי או ששמעתי מרבי אברהם סופר או מרבי אלחנן או מר' בן ציון אפטר או מאחד מאנ"ש, ועניתי לו הלואי שהייתי שומע כזאת מהם, אבל זהו חלקי וחידוש שלי שחנני השי״ת. ואחר כך אמרתי לו שיש לי עוד חידוש יותר חזק לגבי עשר עטרות, והאזין לי, ואמרתי לו הנה מהנגלות לנו ממוהרנ"ת ז"ל בשיחותיו וסיפוריו הק' מרבינו ז"ל שכבר נדפסו אנו מוצאים דבר נפלא שיש הרבה דברים שרבינו ז"ל זכה להם כמתנה מן השמים והם לפחות עשרה במספר: א) ד' אמות בארץ ישראל – לנסוע לארץ ישראל ולחזור במסירות נפש עצומה כמעט למעלה מדרך הטבע כי היה כמה פעמים בסכנת מות וטביעה (כמסופר בשבחי הר"ן) והשיג מה שהשיג ורצה לפעול וכו', ורבינו ז"ל זכה לזה מה שלא זכו הבעש"ט ורבי נפתלי כ"ץ ושאר הצדיקים הגדולים (והגר”א), רק אלו הצדיקים היחידים שהתיישבו בא"י הצליחו בזה, אבל נסיעת א"י רק בשביל ד' אמות זה זכה רק רבינו ז"ל ויש הרבה להאריך בזה. ב) ראש השנה – שאמר בפירוש שזהו לא ירושה מאבותיו אלא מתנה מהשי״ת לעסוק בתיקון העולם. ג) נשמת משיח הגואל צדק – פעל אצל השי״ת שיהיה מיוצאי חלציו. ד) תיקון הכללי על פגם הברית – שלא קדמו אדם מעולם להשיג זאת כמאמרו ז"ל. ה) ציונו הק' – אשר אלפים התעוררו ומתעוררים עד היום לתשובה וליראת שמים, והבטחתו הנוראה לכל מי שיבוא על קברו ויגיד שם העשרה מזמורים אזי יוציאו ויחלצו משאול תחתיות, וזהו בוודאי מתנה מן השמים לרבינו ז"ל שאף צדיק בעולם לא הבטיח כזאת. ו) הבטחה שהמקורבים אליו לא יסתלקו מהעולם לפני שיגיעו לענינם ולמדריגתם הקדושה אשר עבור זה נבראו ובאו לעולם הזה, ואין הקב"ה עושה לו זאת ליקח אחד מאנשיו באמצע עבודת הקודש שלו. ז) הבטחה שכל תינוק לפני שבע שנים שיבוא אליו יהא שמור מן החטא עד חתונתו (וכותב ר' אברהם ב"ר נחמן שזה מועיל גם כהיום אחרי הסתלקותו) ואף צדיק לא הבטיח כזאת מעולם. ח) פעל אצל השי״ת שכל מי שבא אליו להתפלל עבור מקשה לילד, שתלד מיד כשבאים אליו. ט) שכל מי שבא אליו הוא יודע ומכיר כל גלגוליו עד אדם הראשון וגם קלקוליו ותיקוניו ועוסק ומגלגל עמו לתקן נפשו ורוחו ונשמתו בכל הגלגולים שעברו עליו, עד שיגיע לשלימות תיקון הנפש בזה ובבא לנצח, וגם יודע כל הצדיקים מאדם הראשון עד עכשיו מאיזה מקום היו ומהיכן מקבלים התורה שלהם. י) עשרת הדברות שיצאו מפיו בהמעשה מהלחם שאכל האותיות וראה כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, זהו מתנה יקרה שביקרים, ועל כולם המתנה הגדולה אשר לא טעם טעם חטא מימיו ונשמתו לא טעמה מעץ הדעת וכו', גם הידיעה של בעל השדה אף אחד לא ידע כמוהו. ר' לוי יצחק בשמעו זאת יצא מגדרו ואמר בהדגשה גדולה "דאס איז א שיינער און א שטארקער געדאנק"! (זהו רעיון נאה וחזק!) ואח"כ אמר לי אם אתה מסוגל כל כך לחדש חידושים כאלה "לייג אריין דעם קאפ אין רעבינס ספר (בליקוטי מוהר"ן) און זיי מחדש שיינע פירושים אויף זיינע תורות מיט שיינע גידאנקען" (תכניס את ראשך בספרו של רבינו (הליקוטי מוהר"ן) ותחדש פירושים נאים על התורות שלו עם רעיונות יפים). וסיפר אז כמה דברים ושיחות בנוגע לחידושים ולימודים בספר ליקוטי מוהר"ן, ומהם אני זוכר מרבי זלמן לובערסקי ז"ל (נכד רבינו ז"ל מצד זקנתו מרת חייק'ה בתו של רבינו ז"ל) שראה חיבורו בכתב יד על הליקוטי מוהר"ן פירושים יפים ונאים שאפילו נערים ואנשים פשוטים היו יכולים להבין הליקוטי מוהר"ן על פי פירושיו וביאוריו, וכתוב שם הרבה דברים ופירושים שרבינו ז"ל גילה לו בחלום הלילה. ואמרו עליו שתואר פניו היה כדמות דיוקנו של רבינו ז"ל. [וסיפר ר' לוי יצחק שמסרו הכתב יד לידי מורינו שנסע אז לארץ ישראל כדי להדפיסו שם, אבל מורינו בהחפזו השאירו שם, וחבל על דאבדין]. ועוד סיפר מרבי אפרים ב"ר נפתלי ז"ל שפעם אמר לו מוהרנ"ת ז"ל "פרויקע! (כך כינוהו) איך זאל זיך רעכטן אז דיא מיט דיין קעפאלע זאל נחמן (הוא רבי נחמן טולטשינער ז"ל) האבן א גרעסערן געפיל פין דיר אין רעבינס ספר (מי יפלל, שאתה עם ראשך יהיה לנחמן (הוא ר' נחמן טולטשינער) הרגשה גדולה בספרו של רבינו ז"ל (הליקוטי מוהר"ן) יותר ממך), כי ר' אפרים היה למדן גדול ובעל הבנה בליקוטי מוהר"ן (וקצת רואים בספרו "ליקוטי אבן") ומוהרנ"ת ז"ל היה חפץ מאד שיעסוק הרבה בלימוד הליקוטי מוהר"ן וישים מוחו ולבו להגות בו ולחדש חידושים נאים כגודל הבנתו, כי רבינו ז"ל אמר מי שהוא למדן הוא מסוגל ביותר ללמוד ספרו, ורצונו של מוהרנ"ת ז"ל היה שר' אפרים יעזוב את מסחרו בתכשיטים וזהב ואבנים טובות ומרגליות, ויקדיש עצמו יותר לתורה ותפילה ועבודת השי״ת, ויסע אליו לעתים קרובות כדי לשמשו ולקבל ממנו כל מה שקיבל מרבינו ז"ל מפני שהוא מסוגל לזה מחמת למדנותו וחסידותו ואח"כ יוכל למלא אחריו להנהיג כל עניני רבינו ז"ל עם אנ"ש. [גם היה מבוגר מר' נחמן טולטשינער ב 11-12 שנים]. אבל לא איסתייעא מלתא, כי מוהרנ"ת ז"ל לא רצה לקחת ממנו הבחירה ולהכריח אותו על זה, ועל כן נשאר בעסק מסחרו בקביעת עתים ושיעורים לתורה ותפילה ועבודת השי״ת כדרך כל הבעלי בתים מאנ"ש ועבד את ה' בכל לבבו, ואנ"ש אמרו עליו שהוא צדיק ולמדן (כמובא בהתורה ל"א), ומוהרנ"ת ז"ל בחר ברבי נחמן טולטשינער להיות משמשו וממלא מקומו ודורש טוב לכל אנ"ש וכו' (ומענין רבי נחמן טולטשינער יכתב במ"א באריכות).
אות רז

EN:
Rosh Chodesh Nissan 5762, the day of the king's birthday — the birth of Rabbeinu z"l, Rabbeinu Nachman son of Feiga — the day that received ten crowns: “Today I have begotten you.” Close to forty years ago, when I was in the house of our departed friend, a man of chassidus, R' Levi Yitzhak Bender z"l — it seems this was a few days before or after Rosh Chodesh Nissan — in the middle of his conversation with me about matters of Rabbeinu z"l, as was his way, I asked him, from one related matter to another, whether I could tell him a certain chiddush in honor of the birthday of Rabbeinu z"l. He answered me: “Say what you want to say.” I said to him: Rashi and the Gemara in Shabbos 87 bring that on that day it took ten crowns, and so forth. One can hint through this to the wondrous revelation that Rabbeinu z"l revealed — the Tikkun HaKlali, which is the ten chapters of Tehillim, the ten kinds of melody. When the holy Maggid of Trovitsa was at the holy tziyun of Rabbeinu z"l, he said these ten mizmorim in actual ten kinds of melody, each mizmor in a different tune, as is known. It seems that R' Chaikel heard this from him when he was there; he was a cantor and singer, one who knew and understood melody, for Rabbeinu z"l gave him the power of melody from its root, as is known, and afterwards he told it to R' Nachman Tulchiner. Many great tzaddikim dug and searched to attain this awesome tikkun, for they knew that there is a tikkun for the blemish of an impure nocturnal occurrence. One of them was the holy Rav R' Pinchas of Koritz zt"l, who had already attained that there are ten mizmorim, but had not yet attained which mizmorim are fitted for this, and he passed away without this revelation. But it did not come into their hands. Rabbeinu z"l, with his awesome attainment, was given a gift from Heaven to reveal to the treasured nation the tikkun of the ten mizmorim in detail. No man had ever preceded him in revealing this. This is the hint to what they said, “On that day it took ten crowns,” for “crown” is the holy covenant, as is known. On that day Rabbeinu z"l was born, who took the ten crowns of the ten mizmorim for the repair of the crown of the covenant. I then asked him whether he had heard something like this from the elders of Anash. He answered me that they spoke of this in Uman, but what I had said around this was a wondrous chiddush. He asked me whether this was my own chiddush, or whether I had heard it from R' Avraham Sofer, from R' Elchanan, from R' Ben-Tzion Apter, or from one of Anash. I answered him: Would that I had heard something like this from them; but this is my portion and my chiddush with which Hashem blessed me. Afterwards I told him that I had another, stronger chiddush regarding the ten crowns, and he listened to me. I said to him: From what has been revealed to us from Moharnat z"l in his holy sichos and stories from Rabbeinu z"l that have already been printed, we find a wondrous matter: there are many things that Rabbeinu z"l merited as a gift from Heaven, and they are at least ten in number. 1) The four amos in Eretz Yisrael — to travel to Eretz Yisrael and return with tremendous mesirus nefesh, almost beyond the way of nature, for several times he was in danger of death and drowning, as is related in Shivchei HaRan. He attained what he attained and wanted to accomplish, and so forth. Rabbeinu z"l merited this in a way that the Baal Shem Tov, R' Naftali Katz, the other great tzaddikim, and the Gra did not merit. Only those individual tzaddikim who settled in Eretz Yisrael succeeded in this, but a journey to Eretz Yisrael only for the sake of four amos — this only Rabbeinu z"l merited, and there is much to lengthen on this. 2) Rosh Hashanah — for he said explicitly that it was not an inheritance from his fathers but a gift from Hashem, in order to occupy himself with the repair of the world. 3) The soul of Mashiach, the righteous redeemer — he accomplished with Hashem that it should be from his descendants. 4) The Tikkun HaKlali for the blemish of the covenant — no man ever preceded him in attaining this, as he said. 5) His holy tziyun — through which thousands have been awakened, and are still awakened until today, to teshuvah and yiras Shamayim; and his awesome promise that anyone who comes to his grave and says there the ten mizmorim, he will take him out and extract him from the lowest Sheol. This is certainly a gift from Heaven to Rabbeinu z"l, for no tzaddik in the world ever promised such a thing. 6) The promise that those close to him will not depart from the world before they arrive at their matter and at the holy level for which they were created and came into this world, and that the Holy One, blessed be He, does not do this to him — to take one of his men in the middle of his holy service. 7) The promise that every child before seven years who comes to him will be guarded from sin until his marriage; R' Avraham b'R Nachman writes that this is effective also today after his passing. No tzaddik ever promised such a thing. 8) He accomplished with Hashem that anyone who came to him to pray for a woman having difficulty giving birth would see her give birth immediately when they came to him. 9) Anyone who comes to him — he knows and recognizes all his gilgulim back to Adam HaRishon, and also his corruptions and repairs, and he occupies himself and turns him about to repair his nefesh, ruach, and neshamah in all the gilgulim that have passed over him, until he reaches the complete repair of the nefesh in this world and in the next, forever. He also knows all the tzaddikim from Adam HaRishon until now: from what place they were and from where they receive their Torah. 10) The Ten Commandments that emerged from his mouth in the story of the bread, when he ate the letters and saw everything that a veteran disciple would ever innovate — this is a most precious gift. Above all is the great gift that he never tasted the taste of sin in his days, and his neshamah did not taste from the Tree of Knowledge, and so forth. Also the knowledge of the Master of the Field — no one knew like him. When R' Levi Yitzhak heard this, he went out of his bounds and said with great emphasis: “This is a beautiful and strong thought!” Afterwards he said to me: “If you are so capable of innovating chiddushim like these, put your head into the Rebbe's sefer — into Likkutay Moharan — and innovate beautiful explanations on his Torahs, with beautiful thoughts.” He then related several matters and sichos concerning chiddushim and studies in the sefer Likkutay Moharan. Among them I remember concerning R' Zalman Lubarsky z"l — a descendant of Rabbeinu z"l from the side of his grandmother, Mrs. Chaike, daughter of Rabbeinu z"l — that he had seen his handwritten composition on Likkutay Moharan, beautiful and pleasant explanations, such that even youths and simple people could understand Likkutay Moharan according to his interpretations and explanations. Written there were many matters and explanations that Rabbeinu z"l revealed to him in a dream at night. They said of him that the form of his face resembled the image of Rabbeinu z"l. R' Levi Yitzhak related that they gave the manuscript into the hands of our teacher, who was then traveling to Eretz Yisrael in order to print it there, but our teacher, in his haste, left it there. Alas for what is lost. He further related concerning R' Ephraim b'R Naftali z"l that once Moharnat z"l said to him: “Froike” — for thus they called him — “who would have expected that you, with your head, would have Nachman” — that is, R' Nachman Tulchiner z"l — “with a greater feeling in the Rebbe's sefer than you?” For R' Ephraim was a great lamdan and one possessed of understanding in Likkutay Moharan, as can be seen somewhat in his sefer Likkutay Even. Moharnat z"l greatly desired that he should engage much in the study of Likkutay Moharan and place his mind and heart into meditating upon it and innovating beautiful chiddushim according to the greatness of his understanding, for Rabbeinu z"l said that one who is more of a lamdan is more fitted to learn his book. The will of Moharnat z"l was that R' Ephraim should leave his trade in jewelry, gold, precious stones, and pearls, dedicate himself more to Torah, prayer, and avodas Hashem, and travel to him frequently in order to serve him and receive from him everything he had received from Rabbeinu z"l, because he was fitted for this because of his learning and chassidus. Afterwards he could fill his place to lead all matters of Rabbeinu z"l with Anash. He was also eleven or twelve years older than R' Nachman Tulchiner. But the matter did not work out, for Moharnat z"l did not want to take away his free choice and force him to this. Therefore he remained in his business, with fixed times and measures for Torah, prayer, and avodas Hashem, like all the householders of Anash, and he served Hashem with all his heart. Anash said about him that he was a tzaddik and a lamdan, as is brought in Torah 31. Moharnat z"l chose R' Nachman Tulchiner to be his attendant, fill his place, and seek the good of all Anash, and so forth. Concerning R' Nachman Tulchiner, it will be written elsewhere at length.
Entry רז

Segment 225
HE:
שמעתי מר' לוי יצחק בשם ר' אברהם ב"ר נחמן, לענין הספר "מורה נבוכים" שרבינו ז"ל הזהיר אותנו מאד מאד לבלי ללמוד בו ואפילו להסתכל בו בפרט בשאר ספרי חקירות (עי' חיי מוהר"ן), ודיבר מזה הר' אברהם ב"ר נחמן ואמר שלעומת זה נתן לנו רבינו ז"ל העבודה של "אודיע אמונתך בפי" והזהיר אותנו להתבודד ולשוח בינו לבין קונו וליישב דעתו ולדבר דברי אמונה להינצל מכל מיני חקירות וכפירות ובלבולי אמונה, כי הדיבורים האלו חוקקין בלבו האמונה הצרופה והתמימה בלי שום חכמות וחקירות, ומי שאינו עוסק בהתבודדות ואינו מיישב דעתו לפני השי״ת, אזי הבעל דבר מלמדו בעל פה את המורה נבוכים ומכניס בלבו כל מיני ספיקות ובלבולי אמונה וקושיות, וממילא כל דרכיו נבוכים מחסרון שלימות האמונה, ועל כן אין לזה עצה אחרת כי אם היישוב הדעת של ההתבודדות והשיחה נוכח פני ה' את כל אשר עם לבבו, והיא עצה שוה לכל נפש כמאמר רבינו ז"ל, אשרי שיאחז בו. ומר' אליהו חיים רוזין שמעתי קצת בסגנון אחר ששמע מר' אברהם ב"ר נחמן, מה שרבינו ז"ל אומר על שני דברים שאפשר להכיר בהפנים של האדם – א) אם היה לו התבודדות. ב) אם למד ספר מורה נבוכים (עי' חיי מוהר"ן). ור' אברהם ב"ר נחמן קישר את שני הדברים יחד באומרו שבאותו היום שאין האדם עוסק בהתבודדות אזי לומד עמו הבעל דבר מורה נבוכים, כי מאחר שאינו מיישב דעתו בהתבודדות הוא רחוק מהשי״ת, כמאמר רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן תנינא סי' י'), ואז אין אמונתו שלימה בהשי״ת מחמת הריחוק, אין דער בעל דבר שפריצט אין איהם אריין אין מוח קשיות מיט חכמות חצוניות המובאים במורה נבוכים. כי הם עוברים במוחו ושכלו אפילו בדקות שאינו מרגיש בהם, ויוכל ליפול עי"ז לדמיונות ואמונות כוזביות ר"ל, אבל כשמיישב דעתו ומוחו לפרש שיחתו בינו לבין קונו בדיבורי אמונה ותפילה לקיים "אודיע אמונתך בפי" – ריידן מיטן מויל דיבורי אמונה, אזי הוא קרוב להשי״ת בחי' שפכי כמים לבך נוכח פני ה', והוא מקבל מזה פנים דקדושה, וזוכה לאמונה צרופה וברורה נקי מחכמות זרות ודעות נכריות המבלבלים את האדם כל ימי חייו ועוקרים אותו מהעולם משני עולמות ר"ל.
אות רח

EN:
I heard from R' Levi Yitzhak in the name of R' Avraham b'R Nachman regarding the book Moreh Nevukhim, from which Rabbeinu z"l warned us very, very strongly not to study it, and not even to look into it — in particular, and similarly, the other books of speculation; see Chayei Moharan. R' Avraham b'R Nachman spoke of this and said that in contrast to this, Rabbeinu z"l gave us the avodah of “I will make Your faith known with my mouth.” He warned us to practice hisbodedus, to converse between oneself and one's Maker, to settle one's mind, and to speak words of emunah in order to be saved from all kinds of speculations, heresies, and confusions of faith. For these words engrave in one's heart the pure and simple emunah without any sophistications or investigations. One who does not engage in hisbodedus and does not settle his mind before Hashem — the baal-davar then teaches him the Moreh Nevukhim by heart and places in his heart all kinds of doubts, confusions of faith, and questions. Consequently, all his ways are “perplexed” because of the lack of complete emunah. Therefore there is no other counsel for this except the yishuv hadaas of hisbodedus and the conversation before the face of Hashem, with everything that is in one's heart. It is a counsel equal for every soul, as Rabbeinu z"l said. Fortunate is the one who holds fast to it. From R' Eliyahu Chaim Rosen I heard in a somewhat different style, that he heard from R' Avraham b'R Nachman concerning what Rabbeinu z"l says about two matters that can be recognized on a person's face: 1) whether he had hisbodedus; 2) whether he studied the book Moreh Nevukhim; see Chayei Moharan. R' Avraham b'R Nachman connected the two matters together, saying that on the day a person does not engage in hisbodedus, the baal-davar studies Moreh Nevukhim with him. Since he does not settle his mind in hisbodedus, he is far from Hashem, as Rabbeinu z"l says in Likkutay Moharan Tinyana, siman 10. Then his emunah in Hashem is not complete because of the distance, and the baal-davar sprays into his mind questions with external wisdoms brought in Moreh Nevukhim. They pass through his mind and intellect even in a subtle way, without his feeling them, and he can thereby fall into false imaginations and beliefs, may the Merciful One protect us. But when he settles his daas and his mind to speak out his conversation between himself and his Maker with words of emunah and prayer, fulfilling “I will make Your faith known with my mouth” — speaking with the mouth words of emunah — then he is close to Hashem, in the aspect of “Pour out your heart like water before the face of Hashem.” From this he receives a face of holiness, and he merits pure and clear emunah, clean of foreign wisdoms and alien opinions that confuse a person all the days of his life and uproot him from the world, from both worlds, may the Merciful One protect us.
Entry רח

Segment 226
HE:
שמעתי מהנ"ל שהחסיד ר' דוד צבי דאשעווסקי (נכדו של ר' יודיל תלמיד רבינו ז"ל) היה נזהר מאד מאד לקיים עצת רבינו ז"ל להתבודד יום יום, ובהלוויתו אמר ר' אברהם ב"ר נחמן עליו: "איך קען מעיד זיין אויף דעם נפטר אז ער האט גיהאט אלע טאג התבודדות". ומר' לוי יצחק שמעתי שהוא נפטר בחול המועד סוכות י"ט תשרי תרע"ג, ובשעת הלוויתו שהמתינו על עריכת הטהרה כנהוג אז דיבר ר' אברהם ב"ר נחמן בשבחו וכה אמר עליו: האט דאס איז גיווען א איד וואס האט גיהאט אלע טאג א שעה התבודדות. אשרי לו.
אות רט

EN:
I heard from the above-mentioned man that the chassid R' Dovid Tzvi Dashevsky — grandson of R' Yudel, disciple of Rabbeinu z"l — was very, very careful to fulfill Rabbeinu z"l's counsel to do hisbodedus every day. At his levayah R' Avraham b'R Nachman said of him: “I can testify about this deceased person that he had hisbodedus every day.” From R' Levi Yitzhak I heard that he passed away on Chol HaMoed Sukkos, the nineteenth of Tishrei, 5673. At the time of his levayah, while they were waiting for the taharah to be performed, as is customary, R' Avraham b'R Nachman spoke in his praise and said of him: “This was a Jew who had an hour of hisbodedus every day.” Fortunate is he.
Entry רט

Segment 227
HE:
ר' יצחק בער מטעפליק (מקודם גר בטראוויצע) הי' עובד ה' כל היום, תפילתו היתה בדביקות ובהתלהבות עצומה כמעט בהתפשטות הגשמיות לא הרגיש שום אדם מסביבו, פעם אחת כשהגיע לברכת "הבוחר בעמו ישראל באהבה" ורצה לומר "שמע ישראל" אזי מרוב דביקותו וביטול עצמיותו התעלף עד שעוררוהו בני ביתו (שמעתי מהנ"ל). עוד שמעתי מהנ"ל שמוהרנ"ת ז"ל אמר לר' נחמן טולטשינער בשבחו שר' יצחק בער דאווינט מיט מסירות נפש. א"ה: כבר אמרו חז"ל אין תפילתו של אדם נשמעת עד שמשים נפשו בכפו.
אות רי

EN:
R' Yitzhak Ber of Teplik — previously he lived in Trovitsa — was a servant of Hashem all day. His prayer was with deveikus and tremendous fiery arousal, almost with hispashtus hagashmiyus, and he did not feel any person around him. Once, when he reached the berakhah “Who chooses His people Israel with love” and wished to say “Shema Yisrael,” because of his great deveikus and the nullification of his selfhood, he fainted, until the members of his household awakened him. I heard this from the above-mentioned man. I also heard from the above-mentioned man that Moharnat z"l said to R' Nachman Tulchiner in his praise that R' Yitzhak Ber davens with mesirus nefesh. Author's note: The Sages already said: a person's prayer is not heard until he places his soul in his palm.
Entry רי

Segment 228
HE:
עוד שמעתי מהנ"ל שאשת ר' געצי מרת אסתר (מגזע רבינו ז"ל) סיפרה לו אחרי מות בעלה שפעם אחת בליל שבת קודש באמירתו "שלום עליכם" ו"רבון העולמים" אזי מרוב התלהבותו והתעוררותו התעלף ואיבד הכרתו ומיד רצה החוצה לזעוק להשכנים עד שעוררוהו מעלפונו וחזר להכרתו, ומאז והלאה שמרה עליו שלא יחזור הדבר.
תוספות המתרגם

EN:
I also heard from the above-mentioned man that the wife of R' Getzi, Mrs. Esther, from the line of Rabbeinu z"l, related to him after her husband's death that once, on the holy Shabbos night, while he was saying “Shalom Aleichem” and “Ribbon HaOlamim,” because of his great fiery arousal and awakening he fainted and lost consciousness. She immediately wanted to run outside to cry out to the neighbors, until they awakened him from his faint and he regained consciousness. From then onward she guarded him so that the matter should not recur.
Translator's Additions

Segment 229
HE:
תוספת המתרגם — תקציר: רצף זה פותח בפסוקים שאמר מוהרנ"ת בסיום שמונה עשרה, ממשיך בבקשת אהבה ויראה על ציון רבינו, ומעמיד זה מול אמת הממעטת כבוד, שמירת קדושת המקום באומן, זהירות מתאוות חדשות, קדושת מאכלי שבת, ומסירות נפשו של ר' נשקע בעניני רבינו.

EN:
Translator's Addition — Summary: These entries open with the verses Moharnat said at the close of Shemoneh Esrei, continues with the request for love and fear at Rabbeinu's tziyun, and sets this against truth that diminishes honor, guarding the sanctity of Uman, caution from new taavos, the holiness of Shabbos foods, and R' Neshke's mesirus nefesh in Rabbeinu's matters.

Segment 230
HE:
תוספת המתרגם — צירים מרכזיים: א) פסוק ותפילה — שם, שמע, אשר יצר, ותהלים; ב) ציון וצדיק — אהבה, יראה, אמונה והתבודדות; ג) אמת ושפלות — בריחה מכבוד ומן חיזו דהאי עלמא; ד) שמחה וניגון — “אדיר איום ונורא”, “מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד”, ושמחה גם אחרי נפילה לצורך תשובה.

EN:
Translator's Addition — Central Axes: 1) verse and prayer — name, Shema, Asher Yatzar, and Tehillim; 2) tziyun and tzaddik — love, fear, emunah, and hisbodedus; 3) truth and lowliness — flight from honor and from the sight of this world; 4) joy and melody — “Adir Ayom veNora,” “Mitzvah Gedolah Lihyos B'Simchah Tamid,” and joy even after a fall for the sake of teshuvah.

Segment 231
HE:
תוספת המתרגם — תרשים מבני: פסוקי שם → ציון רבינו → אהבה ויראה → אמת המבטלת כבוד → קדושת שבת ואכילה → מסירות נפש להדפסה ולקירוב → ניגון המציל מן הצרה → שמחה והתבודדות → אמונה שאין שום דיבור ותנועה נאבדים.
תרשים מסכם — תוספת המתרגם
שלב
מוקד
פועל בנפש
פסוק ותפילה
נחית כצאן, שמע, אשר יצר, תהלים
השם והקול חוזרים אל מקורם
ציון וצדיק
אהבה, יראה, אמונה, התבודדות
האדם מבקש את שורשי עבודתו
אמת ושפלות
בריחה מכבוד ומחיזו דהאי עלמא
הפנים נשמרות מן הדמיון
שבת וניגון
מאכלי שבת וניגון אדיר איום
קדושה מתלבשת בגוף ובקול
שמחה
מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד
גם נפילה נעשית פתח לתשובה
אות ריא

EN:
Translator's Addition — Structural Diagram: Verses of the name -> Rabbeinu's tziyun -> love and fear -> truth that nullifies honor -> Shabbos sanctity and eating -> mesirus nefesh for printing and kiruv -> melody that rescues from distress -> joy and hisbodedus -> emunah that no word or movement is lost.
Summary Diagram — Translator's Addition
Stage
Focus
Inner Effect
Verse and prayer
Nachis katzon, Shema, Asher Yatzar, Tehillim
Name and voice return to their source
Tziyun and tzaddik
Love, fear, emunah, hisbodedus
A person asks for the roots of avodah
Truth and lowliness
Flight from honor and from the world’s sight
The face is guarded from illusion
Shabbos and melody
Shabbos foods and Adir Ayom
Holiness enters body and voice
Joy
Mitzvah Gedolah Lihyos B’Simchah Tamid
Even a fall opens toward teshuvah
Entry ריא

Segment 232
HE:
שמעתי מר' איטשע מאיר קורמן שמה שכותב מוהרנ"ת בימי מוהרנ"ת שבח"י שבט תקע"א היה התחלת היסוד של הדלקת שמן זית על קברו נר תמיד לא יכבה וכו' זה היה על פי מעשה בק"ק טעפליק וכו'. ומעשה שהיה כך היה, שבהיות ר' נפתלי ז״ל בטעפליק היתה שם נערה אחת שיצאה מהיהדות ונשתמדה ר"ל, ובא אביה בבכיה גדולה לר' נפתלי שיתן לו איזה עצה מה לעשות. ואמר לו ר' נפתלי, היות ורבינו ז״ל כותב בספר המדות: "בזכות נר תמיד הדולקים בשמן זית ניצולין מגזירת שמד", ובכן מייעץ לו לקבל על עצמו להשתדל לשלוח לאומן מדי פעם בפעם שמן זית להדליק נר תמיד על ציון הק' של רבינו ז״ל, ובוודאי יועיל לו בע״ה. ומיד מסר לר' נפתלי כד שמן להביאו לאומן, ומאז היה שולח כל פעם שמן להדלקת הנר תמיד בבית ציונו הקדוש, ומאז היה שנוי לטובה עד שחזרה ליהדותה לשמחת כל המשפחה והקהילה, זהו המעשה שמרמז מוהרנ"ת שם, וכשספרתי זאת לר' לוי יצחק שמח מאד על זה, כי לא ידע המעשה, ונהנה מזה.
אות ריב

EN:
I heard from R' Itche Meir Korman that what Moharnat writes in Yemei Moharnat — that on the eighteenth of Shevat, 5571, the first foundation began for lighting olive oil upon his grave, a perpetual lamp that would not be extinguished, and so forth — was because of an incident in the holy community of Teplik. The incident was as follows. When R' Naftali z"l was in Teplik, there was there one girl who had left Judaism and apostatized, may the Merciful One protect us. Her father came with great weeping to R' Naftali, asking that he give him some counsel regarding what to do. R' Naftali said to him that since Rabbeinu z"l writes in Sefer HaMiddos, “In the merit of a perpetual lamp burning with olive oil, one is saved from a decree of apostasy,” he therefore advised him to accept upon himself to make efforts to send olive oil to Uman from time to time, to light a perpetual lamp at the holy tziyun of Rabbeinu z"l, and it would surely help him, with Hashem's help. Immediately he gave R' Naftali a jug of oil to bring to Uman, and from then on he would send oil each time for lighting the perpetual lamp in the house of his holy tziyun. From then on there was a change for the good, until she returned to Judaism, to the joy of the entire family and community. This is the incident to which Moharnat alludes there. When I told this to R' Levi Yitzhak, he rejoiced greatly over it, for he had not known the incident, and he derived pleasure from it.
Entry ריב

Segment 233
HE:
מוהרנ"ת שוחח עם אנשיו, שכל אחד צריך להאמין בעצמו שאפילו הוא כמו שהוא, הקב״ה חפץ בו ומצפה לתפילותיו ותהילותיו איך שהם, וזהו אמיתתו ית', והטעים זאת במה שאמר דוד המלך ע"ה בתהלים (ע"א) "גם אני אודך בכלי נבל אמיתך אלקי" – האט דאס איז דיין אמת רבונו של עולם אז אפילו איך זאל דיך אויך לויבן, היינו שאפילו בשפלותי וקטנות ערכי אעפ"כ אתה רוצה שאודה לך כי זהו האמת שלך (שמעתי מר' לוי יצחק).
אות ריג

EN:
Moharnat conversed with his men, saying that every person must believe concerning himself that even as he is, the Holy One, blessed be He, desires him and waits for his prayers and praises as they are. This is His truth, blessed be He. He explained this through what Dovid HaMelekh a"h said in Tehillim 71: “I too will thank You with the instrument of the harp; Your truth, my G-d.” In Yiddish: “This is Your truth, Master of the universe, that even I should also praise You.” That is, even in my lowliness and the smallness of my worth, nevertheless You desire that I thank You, for this is Your truth. I heard this from R' Levi Yitzhak.
Entry ריג

Segment 234
HE:
מוהרנ"ת אמר, שישנם אנשים כאלה וואס וואלטן גיוואלט זיין ערליכע אידן אבער אויך מיט אלע תאוות (שמעתי מר' לוי יצחק) א״ה: היינו שרוצים להנות משני עולמות, וכמרגלא בפומא דאינשי "א חסיד מיט אלע תאוות", וכבר אמרו במשנה (אבות ו'): "במיעוט שינה, במיעוט תענוג".
אות ריד

EN:
Moharnat said that there are people “who would have wanted to be ehrliche Yidden, but also with all the taavos.” I heard this from R' Levi Yitzhak. Author's note: This means that they want to benefit from both worlds. As people commonly say: “a chassid with all the taavos.” The Mishnah already says in Avos 6: “with little sleep, with little pleasure.”
Entry ריד

Segment 235
HE:
מוהרנ"ת ז״ל היה נוהג לנסוע על שבת חזון ושבת נחמו ושבת שירה לטשערין וקרימנטשוק וטראוויצע ועוד עיירות כדרכו של רבינו ז״ל, ופעם אחת בהיותו בטשערין על שבת חזון דיבר אז בשולחן מנוראות גדולתו של רבינו ז״ל והאריך בזה מאד, ואז ישב בשולחן גם הרב דק"ק טשערין מוה"ר שמואל יצחק ז״ל, וכששמע הפלגת מוהרנ"ת בגדלות ורוממות רבינו ז״ל תמה עליו ושאל אותו: ר' נתן, פון וואנעט נעמט איהר דאס? (כאומר לו, גם אני הייתי אצל רבינו ז״ל ולא שמעתי מעולם הפלגות ושבחים כאלה), כשמוע מוהרנ"ת ז״ל שאלתו ותמיהתו נתחוורו פניו ונתרשלו ידיו מחמת זה, כי בשאלתו שדא נרגא והטיל ספק בלב השומעים על אמיתות השבחים המופלגים שדיבר בשולחן לפניהם כדי לעוררם ולחזקם באמונת רוממות קדושת רבינו ז״ל למען ידעו שכל תורותיו ושיחותיו ועצותיו הק' ממקום קדוש וגבוה יהלכון, ועי"ז יתאמצו ויזדרזו ללומדם ולקיימם כפי רצון רבינו ז״ל, והנה בא הרב ר' שמואל יצחק ז״ל שגם כן היה מתלמידי רבינו ז״ל והוא שואל ותוהא כנ"ל וממילא הוא מרפה בזה גם שאר דיבוריו בעבודת השי״ת ע"פ דעת רבינו ז״ל, ועל כן הלבינו פניו וחלשה דעתו עד שהיה קשה לו להמשיך בדיבוריו. והנה אחד מאנשיו שישב בשולחן הרגיש בשינוי פניו ורצה לחזקו ולעודדו, ענה ואמר לו: ר' נתן, וואס הערט איהר אים, איהר האט דאך אליין גיהערט (פין רעבינס מויל) וואס דער רבי האט גיזאגט, אז ער האט א ניגון צו זינגען לעתיד וואס דאס וועט זיין דער עולם הבא פין אלע צדיקים וחסידים", דארפט איהר נאך גרעסערס פין דעם, היינט וואס ווערט איהר נאך נתפעל פין זיינע רייד? ונהנה מוהרנ"ת ז״ל מדבריו כי החיו את נפשו, ונחה דעתו עליו, והמשיך בשיחותיו הק' על השולחן. ואותו שבת חזון היה ערב תשעה באב, וכידוע שהיה דרכו של מוהרנ"ת ז״ל שבליל תשעה באב היה מסתגר לבד באיזה קעלער (מרתף) או בחדר מיוחד מאחרי סעודה המפסקת עד למחרתו אחרי חצות, והיה מקונן באיכה וקינות בשברון לב ובקול בכיות עצומות ואנחות וגניחות עד שנמס כל לב ונחרד לב השומע, ואירע אז שהרב ר' שמואל יצחק הנ"ל עבר דרך מקומו של מוהרנ"ת ושמע קינותיו ושאגותיו בוקעים ממעמקי לבו עד שנחרד גם הוא, ואז אמר: "אצינד ווייס איך שוין פין וואנעט ער נעמט זיינע דיבורים", והודה לדבריו. (שמעתי מר' לוי יצחק ור' אליהו חיים רוזין) א״ה: עיין בהתורה "בחצוצרות" בליקוטי מוהר"ן סי׳ ה', שמהקול שאדם מוציא בכח בתפילתו נעשה רעמים והם מפשטים עקמימיות שבלב, כמו שאמרו רז״ל (ברכות נ"ט): לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמימיות שבלב, ובזוה"ק איתא בזה"ל: אישתמע קלא לברייתא, וגם אמרו (שם ו'): מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים, כי קולו נעשה רעמים, ומכאן נשמע הקול רעם של מוהרנ"ת להרב ר' שמואל יצחק ששמע אז קולו ונתיישבה דעתו ומוחו להבין דבריו החוצבים להבות אש של הירא שמים כמוהרנ"ת ז״ל.
אות רטו

EN:
Moharnat z"l was accustomed to travel for Shabbos Chazon, Shabbos Nachamu, Shabbos Shirah, to Tsherin, Kremenchuk, Trovitsa, and other towns, in the manner of Rabbeinu z"l. Once, when he was in Tsherin for Shabbos Chazon, he spoke then at the table about the awesome greatness of Rabbeinu z"l, and he dwelled on this at great length. At the table there also sat the rav of the holy community of Tsherin, our teacher R' Shmuel Yitzhak z"l. When he heard Moharnat's abundant words about the greatness and exaltedness of Rabbeinu z"l, he wondered at him and asked him: “R' Nasan, from where do you take this?” That is to say, “I too was with Rabbeinu z"l, and I never heard such exalted praises as these.” When Moharnat z"l heard his question and wonder, his face turned pale and his hands weakened because of it, for by his question he had thrown an axe-blow and placed doubt in the hearts of the listeners concerning the truth of the exalted praises that he had spoken before them at the table, in order to awaken them and strengthen them in emunas the exalted holiness of Rabbeinu z"l, so that they should know that all his Torahs, conversations, and holy counsels go forth from a holy and lofty place. Through this they would be strengthened and quickened to study them and fulfill them according to the will of Rabbeinu z"l. And now the rav R' Shmuel Yitzhak z"l, who was also among the disciples of Rabbeinu z"l, came and asked and wondered as above, and consequently he also weakened his other words in avodas Hashem according to the daas of Rabbeinu z"l. Therefore his face whitened and his spirit was weakened, until it was difficult for him to continue speaking. Then one of his men who sat at the table sensed the change in his face and wanted to strengthen and encourage him. He answered and said to him: “R' Nasan, why do you listen to him? You yourself heard from the Rebbe's mouth what the Rebbe said — that he has a niggun to sing in the future, and that this will be the Olam Haba of all tzaddikim and chassidim. Do you need anything greater than this? Why, then, are you affected by his words?” Moharnat z"l derived pleasure from his words, for they revived his soul; his mind was settled, and he continued his holy conversations at the table. That Shabbos Chazon was Erev Tisha B'Av. It is known that Moharnat z"l's way was that on the night of Tisha B'Av he would seclude himself alone in some cellar or special room, from after the seudah hamafsekes until after midday the following day. He would lament with Eikhah and kinnos, with a broken heart, with great sounds of weeping, sighs, and groans, until every heart would melt and the listener's heart would tremble. It happened then that the above-mentioned rav, R' Shmuel Yitzhak, passed by the place of Moharnat and heard his kinnos and cries breaking forth from the depths of his heart, until he too trembled. He then said: “Now I already know from where he takes his words,” and he conceded to his words. I heard this from R' Levi Yitzhak and R' Eliyahu Chaim Rosen. Author's note: See the Torah “Bachatzotzros” in Likkutay Moharan, siman 5, where from the voice that a person brings forth with strength in his prayer, thunder is made; and thunder straightens the crookedness of the heart, as our Sages said in Berakhos 59: “Thunder was created only to straighten the crookedness of the heart.” In the holy Zohar it is stated: “The voice is heard by the creatures.” And our Sages also said there, 6: “One who has yiras Shamayim, his words are heard,” for his voice becomes thunder. From here was heard Moharnat's thunder-voice by the rav R' Shmuel Yitzhak; when he heard his voice, his daas and mind were settled to understand the words that carved flames of fire from a fearer of Heaven such as Moharnat z"l.
Entry רטו

Segment 236
HE:
שח פעם מוהרנ"ת ז״ל עם תלמידו ר' נחמן טולטשינער בעבודת השי״ת, ובתוך דבריו אמר לו כהאי לישנא: איך גלויב אז "אשרי איש שישמע למצוותיך", נחמן ביזסטו דאס דער מענטש, איז וואויל איז דיר! (נדפס באבניה ברזל עמוד פו אבל לא כתוב שם למי אמר זאת, ומר' לוי יצחק שמעתי שזה היה ר' נחמן טולטשינער, גם מר' אליהו חיים רוזין שמעתי זאת). בפעם אחרת אמר לו כהאי לישנא: "מקנא בין איך אנערליכן אידן, נחמן, ביזטו דאס דער ערליכער איד, בין איך דיך מקנא, וואס מיינסטו מיין איך אנערליכער איד – דער וואס איז בייא זיך שפל'דיג און א שטיקל בלאטע (שמעתי מר' לוי יצחק ומר' אליהו חיים רוזין, רק שר' לוי יצחק עשה משני שיחות אלו שיחה אחת).
אות רטז

EN:
Moharnat z"l once conversed with his disciple R' Nachman Tulchiner in avodas Hashem. In the midst of his words he said to him in this wording: “I believe that ‘Fortunate is the man who hearkens to Your commandments’ — Nachman, if you are that man, fortunate are you!” This is printed in Avaneha Barzel, page 86, but it is not written there to whom he said it; from R' Levi Yitzhak I heard that it was R' Nachman Tulchiner, and from R' Eliyahu Chaim Rosen I also heard this. Another time he said to him in this wording: “I envy an ehrlicher Yid. Nachman, if you are that ehrlicher Yid, I envy you. What do you think I mean by an ehrlicher Yid? One who, in his own eyes, is lowly and a piece of mud.” I heard this from R' Levi Yitzhak and R' Eliyahu Chaim Rosen, except that R' Levi Yitzhak made these two conversations into one conversation.
Entry רטז

Segment 237
HE:
מוהרנ"ת אחרי שנתקרב לרבינו ז״ל ושמע ממנו תורות נפלאות ושיחות קדושות בגודל מעלת התפילה בכח אין שרייען ביים דאווינען אזוי וויא אמאליקע צדיקים, ועל כן היה מתלהב מאד בתפילתו בכוחות עצומות ובשאגות ואנחות. והיה אומר על האדמו"רים שהתפללו בקול דממה דקה, "זיי גלייכן זיך צים רעבין וואס ביי איהם איז מקויים "שמן בחשאי" – אמירה בחשאי (עיין בתו' כ"א), זאלן זייא זיך מיטשען ביים דאווינען אזוי וויא איך מיטשע זיך". וזה היה בימי נעוריו, אבל לעת זקנותו כבר היה מתפלל בנחת ובמתינות, וצעקותיו היו בקול דממה דקה ובאנחות שקטות (שמעתי מר' לוי יצחק ומר' אליהו חיים רוזין ומר' איטשע מאיר קורמן) א״ה: זכורני שמורינו רבי אברהם סופר שטרנהרץ ז״ל עד סוף ימיו (נפטר בן צ"ג וחצי שנים) היה מתפלל בחמימות ומחיאת כפים שקטות, ומדי פעם בפעם היה משמיע בקול נמוך אנחות וגניחות וצועק אַי אַי אַי וכו'.
אות ריז

EN:
After Moharnat came close to Rabbeinu z"l and heard from him wondrous Torahs and holy conversations concerning the great virtue of prayer with strength and of shouting while davening, as did the tzaddikim of earlier times, he therefore became very fiery in his prayer, with tremendous powers, roars, and sighs. He would say about the Admorim who prayed with a “still, thin voice”: “They compare themselves to the Rebbe, for by him there is fulfilled ‘oil in secrecy’ — an utterance in secrecy; see Torah 21. Let them exert themselves in davening as I exert myself.” This was in the days of his youth, but in his old age he already prayed calmly and with measuredness, and his cries were in a still, thin voice and with quiet sighs. I heard this from R' Levi Yitzhak, R' Eliyahu Chaim Rosen, and R' Itche Meir Korman. Author's note: I remember that our teacher R' Avraham Sofer Sternhartz z"l, until the end of his days — he passed away at the age of ninety-three and a half — would pray with warmth and quiet clapping of the hands, and from time to time he would let out, in a low voice, sighs and groans, crying “Ay, ay, ay,” and so forth.
Entry ריז

Segment 238
HE:
מוהרנ"ת אמר לעת זקנתו "פאר וואס גייט מיר היינט אויף דער עלטער דיא עבודה רעגולאר (היינו כסדר) ווייל איך האב אין דער יוגענט געהאט זייער אסאך התבודדות" (שמעתי מר' לוי יצחק ומשאר אנ"ש, ונדפס באבניה ברזל עמוד סח) א״ה: ידוע שרבינו ז״ל אמר שע״י התבודדות באים לישוב הדעת אמיתי.
אות ריח

EN:
Moharnat said in his old age: “Why does the avodah go for me regularly today, in old age? Because in my youth I had very much hisbodedus.” I heard this from R' Levi Yitzhak and from other members of Anash, and it is printed in Avaneha Barzel, page 68. Author's note: It is known that Rabbeinu z"l said that through hisbodedus one comes to true yishuv hadaas.
Entry ריח

Segment 239
HE:
אמר מוהרנ"ת ז״ל: "מ'דארף אין דער יוגנט אסאך האריווען מ'זאל הערשט אויף דער עלטער זיין א פראסטער ערליכער איד". (נדפס באבניה ברזל עמוד פט ובמעשיות ומשלים עמוד מא, ושמעתי בע"פ גם מזקני אנ"ש. ויש אומרים בנוסח זה: "א פראסטער באלעבאס – בעל הבית")
אות ריט

EN:
Moharnat z"l said: “One must toil a great deal in youth so that only in old age one should be a simple ehrlicher Yid.” It is printed in Avaneha Barzel, page 89, and in Ma'asiyos u'Meshalim, page 41, and I also heard it orally from the elders of Anash. Some say it in this wording: “a simple baalebos.”
Entry ריט

Segment 240
HE:
אמר מוהרנ"ת ז״ל: "אז מ'איז אין דער יוגנט א חסיד, איז מען אויף דער עלטער חאטש א פראסטער באלעבאס (בעל הבית), אבער אז מ'איז שוין אין דער יוגנט א פראסטער באלעבאס (בעל הבית), איז מען ערשט אויף דער עלטער גארנישט" (ובנוסח אחר: "א גארנישט") (שמעתי מר' לוי יצחק) א״ה: בשיחה נפלאה זו מונח כלל גדול בהתנהגות חיי האדם כל ימי חלדו על האדמה, והנסיון מוכיח שמי שהוא ירא ה' מנעוריו ועוסק וטורח בלימודו ותפילתו ועבודת השי״ת בכל כוחו וביגיעות גדולות ומרגיל עצמו בימי בחרותו להתנהג בחסידות בדרכי התורה והיראה וקיום המצוות בכל דבר שבקדושה, אזי כשבאים ימי הזקנה וכוחו בל עמו, אעפ"כ גופו ורצונו כבר מורגל בעבודת הקודש ולפי חלישות כחו עובד את ה' עדיין כבעל הבית פשוט במיעוט זריזות וחמימות והתלהבות אמנם ממשיך בלימודים קלים ובתפילה בציבור ובטבילת מקוה כל בוקר ובקימת חצות והתבודדות ובשיעורים קבועים ושיחת חברים בעבודת השי״ת ובעניני צדקה וחסד ושאר דברים שבקדושה, כי הרגליו וכיסופיו ורצונותיו הטובים מתגברים על כוחותיו הדלים והחלושים ומובילים אותו בדרך הסלולה לו מימי נעוריו, אבל אם לא הרגיל גופו בכל הנ"ל עוד מנעוריו אזי בזקנותו מחמת כוחותיו התשושים הוא פוטר עצמו מכל הנ"ל בתירוץ של זקנה ואפיסת כוחות וכדומה, ומוצא היתר ופטור מכל הנ"ל, וממילא הוא נשאר בכלום כמאמר מוהרנ"ת ז״ל כנ"ל, ה' ישמרינו, ועל זה צריך בעוד מועד לבקש ולצעוק להשי״ת "אל תשליכני לעת זקנה ככלות כחי אל תעזבני", ולכן אמר שלמה המלך ע"ה: "וזכור את בוראיך בימי בחורותיך", ודוד המלך ע"ה אמר: "אשרי איש ירא את ה'" ואמרו חז״ל: כשהוא "איש". וירמיהו הנביא אמר: "טוב לגבר כי ישא עול מנעוריו". וב"ה אנא זעירא דמן חברייא זכיתי לראות במו עיני את גדולי זקני אנ"ש בדורנו אשר למרות זקנותם המופלגת וכוחותיהם התשושות עמלו וטרחו בכל כוחם לקום בחצות לילה וללכת להתפלל בציבור ולטבול במקוה כל בוקר ולעסוק כל היום בשיעורים קבועים ובשיחת חברים ע"פ דעת רבינו ז״ל ובהתבודדות וכו', איש איש לפי בחינתו בלימודו ועבודתו כדרכו בקודש, ואזכור כמה מהם שגרתי עמהם בעיר העתיקה והתפללתי אתם בבית מדרשנו, והמה רבי נפתלי כהן ז״ל (חותנו של ר' אברהם ב״ר נחמן ז״ל), ומורינו הרב רבי אברהם סופר שטרנהרץ ז״ל, ורבי שלמה ווקסלר ז״ל, ורבי נתן בייטלמכר ז״ל. עוד יסופר מהם במ״א.
אות רכ

EN:
Moharnat z"l said: “If in youth one is a chassid, then in old age one is at least a simple baalebos. But if already in youth one is a simple baalebos, then in old age he is nothing at all.” In another wording: “a nothing.” I heard this from R' Levi Yitzhak. Author's note: In this wondrous sichah there rests a great principle in the conduct of a person's life all the days of his sojourn upon the earth. Experience proves that one who is a yarei Hashem from his youth, who engages and toils in his study, his prayer, and avodas Hashem with all his strength and with great exertions, and who accustoms himself in the days of his youth to conduct himself with chassidus, in the ways of Torah and fear, and in fulfilling the mitzvos in every matter of holiness — when the days of old age arrive and his strength is no longer with him, nevertheless his body and his will have already been habituated to the holy avodah. According to the weakness of his strength, he still serves Hashem like a simple householder: with a lesser measure of zeal, warmth, and fiery arousal, but he continues with easier studies, with prayer in a minyan, with immersion in the mikveh each morning, with rising at chatzos, with hisbodedus, with fixed shiurim, with sichas chaverim in avodas Hashem, with matters of charity and kindness, and with other holy matters. For his habits, longings, and good desires overcome his poor and weakened powers and lead him on the path that was paved for him from the days of his youth. But if he did not habituate his body in all the above while still young, then in his old age, because of his exhausted powers, he exempts himself from all the above with the excuse of age, lack of strength, and the like. He finds permission and exemption from all the above, and consequently he remains with nothing, as Moharnat z"l said above, may Hashem guard us. For this one must, while there is yet time, ask and cry out to Hashem: “Do not cast me away in old age; when my strength is spent, do not forsake me.” Therefore Shlomo HaMelekh a"h said: “Remember your Creator in the days of your youth,” and Dovid HaMelekh a"h said: “Fortunate is the man who fears Hashem,” and our Sages said: when he is a “man.” Yirmiyahu HaNavi said: “It is good for a man that he bear a yoke in his youth.” Blessed is Hashem, I, the small one among the fellowship, merited to see with my own eyes the great elders of Anash in our generation, who, despite their advanced old age and exhausted powers, toiled and exerted themselves with all their strength to rise at chatzos, to go to pray with the congregation, to immerse in the mikveh every morning, and to engage all day in fixed shiurim, in sichas chaverim according to the daas of Rabbeinu z"l, in hisbodedus, and so forth, each person according to his aspect in his study and his avodah, according to his holy way. I will mention several of them with whom I lived in the Old City and with whom I prayed in our beis midrash: R' Naftali Cohen z"l, the father-in-law of R' Avraham b'R Nachman z"l; our teacher, the rav R' Avraham Sofer Sternhartz z"l; R' Shlomo Wexler z"l; and R' Nosson Beitelmacher z"l. More will be related about them elsewhere.
Entry רכ

Segment 241
HE:
כשגברה תבערת המחלוקת (בשנות תקצ"ה – תקצ"ח) באכזריות וברציחות ר"ל (עיין במכתביו ובימי התלאות) והיה קשה מאד לאנ"ש לעמוד בנסיון המר הזה, וקבלו על זה לפני מוהרנ"ת ז״ל ואמרו לו שהנסיונות האלה קשים מנשוא, כי הרב החולק תפס לצדו הרבה גדולים ורבנים אשר כולם בעצה אחת לרדוף אחרי אנ"ש בכל מקומות מושבותיהם להודפם לרודפם וכו' וכל מי אשר בשם ברסלבר יכונה התירו את דמו ר"ל, ועושים כל מיני טצדקי ותחבולות כדי לנתקם מקדושת רבינו ז״ל ורבים כבר נחלשו בהתקרבותם לרבינו ז״ל ואיך אפשר להחזיק מעמד במצב נורא כזה? לשמע הדברים הנוראים האלה, התלהב מוהרנ"ת מאד וענה ואמר להם כדברים האלה, הלזה אתם קוראים נסיון, הלא לגבי נקודת האמת של רבינו ז״ל אין שום נסיון בעולם, יהיו הנסיונות כמו שיהיו, עד כדי מסירות נפש בגוף וממון, כי דעת החולקים למיניהם בטלים ומבוטלים לגבי דעתו הק' של רבינו ז״ל, ויאבדו אלף כיוצא בהם ודבר אחד מדבריו לא יבטל לעולם, כי האמת הוא אחד וקושטא קאי לעולם, ומי שיודע מאמיתת רבינו ז״ל איך הוא מכניס בעולם דרך האמת של קיום התורה והמצוות, לא נחשב אצלו שום דבר שבעולם לנסיון, ויהיה לו מסירות נפש כמו על קיום יהדותו, ומי שיש לו מוח בקדקדו לא יתרחק מרבינו ז״ל אפילו כחוט השערה, אבל הנסיון שלי היה כח הבחירה ברבינו ז״ל, מחמת שבתחילת התקרבותי אליו ז״ל עדיין חיו בעולם גדולי הצדיקים האמיתיים מתלמידי המגיד הק' ממעזריטש זצ״ל, והם היו הצדיקים הגדולים הזקנים המפורסמים בזמנם, והייתי מקורב אליהם ומקבל מהם יראת שמים ומדות טובות, אבל כשנודע לי מרבינו ז״ל והתקרבתי אליו היה עדיין אברך צעיר (בן שלושים) ולא היה כל כך מפורסם בעולם, והיה לי אז נסיון גדול ועצום לעזוב את הצדיקים הגדולים המפורסמים הבאים בימים, אשר התאבקתי בעפר רגליהם כמה שנים, ולהתקרב לרבינו ז״ל צעיר לימים שרק שבוע לפני התקרבותי נכנס לברסלב, ועל כן עצם ההתקרבות אליו היה לי לנסיון הכי גדול מכל הנסיונות שלכם, וסבלתי קשות כי כולם חלקו עלי (ונשארתי לבדי בודד) אז הן מביתי ובית אבי וזקני ובית חותני הרב הגדול ר' דוד צבי ז״ל ומכל משפחתי ובני עירי וחברי הקרובים, וסבלתי בזיונות וחירופים וגידופים, וגורשתי מבית אבי, ולא הסתכלתי כלל על כל זה, כי האמת היה נר לרגלי, וכשרק הרגשתי שהאמת לאמתו נמצא אצל רבינו ז״ל, ועל ידו אגיע לשלימות נפשי ותיקון נשמתי עזבתי הכל ובחרתי בחיים ונדבקתי בו ונתחברתי אליו בקשר בל ינתק לנצח. ואתם, אחרי שטעמתם הדבש הזה ואורו עיניכם בתורותיו ושיחותיו ועצותיו הק', אין שום נסיון בעולם שיוכל לבלבל אתכם ולהטיל ח"ו ספיקות באמונת אמיתת רבינו ז״ל. וכל התלאות הוא רק לנסות אתכם למען הבחירה אם אתם דבקים באמת בעץ החיים אשר כל העולם כולו אינם זוכים להגיע אליו ולחסות בצילו הק', ובוודאי הרוח סערה הזה הוא רק לפי שעה, אבל רבינו ז״ל ימתיק ויכניע את הרוח סערה, וכל החולקים והשונאים יכרעו ויפולו באין תקומה, ומובטחני בחסדו ית' שמי שישאר ויעמוד איתן וחזק נגד כל הנסיונות הללו, יקויים בו: והאלקים יבקש את הנרדף – אפילו צדיק רודף מכל שכן רשעים כמותם, וזכות רבינו ז״ל יגן עליכם לראות במפלת הרשעים ותשועת הצדיקים (מר' לוי יצחק שמעתי קצת מזה, אבל מר' אליהו חיים רוזין ומר' איטשע מאיר קורמן שמעתי באריכות, ומה שזכרתי כתבתי).
אות רכא

EN:
When the fire of the dispute intensified — in the years 5595 to 5598 — with cruelty and bloodshed, may the Merciful One protect us; see his letters and Yemei HaTelaos — it was very difficult for Anash to stand in this bitter trial. They complained of this before Moharnat z"l and said to him that these trials were unbearable, for the opposing rav had taken to his side many great men and rabbis, all of whom had one counsel: to pursue Anash in all their places of dwelling, to drive them away, to persecute them, and so forth. Whoever was called by the name Breslover, they permitted his blood, may the Merciful One protect us, and they were making every kind of stratagem and scheme in order to sever them from the holiness of Rabbeinu z"l. Many had already weakened in their closeness to Rabbeinu z"l, and how was it possible to hold firm in such a terrible state? When he heard these terrible words, Moharnat became very fiery and answered them with words like these: “This you call a trial? Regarding the point of truth of Rabbeinu z"l, there is no trial in the world. Let the trials be what they may, even to the point of mesirus nefesh in body and money, for the opinion of the opponents of all kinds is null and void against the holy daas of Rabbeinu z"l. Let a thousand like them be lost, and not one thing of his words will ever be nullified, for truth is one, and ‘truth stands forever.’ One who knows from the truth of Rabbeinu z"l, how he brings into the world the path of truth in fulfilling the Torah and mitzvos, does not consider anything in the world a trial; he will have mesirus nefesh as for the fulfillment of his Judaism. One who has a brain in his skull will not distance himself from Rabbeinu z"l even by a hairsbreadth. But my trial was the power of choice concerning Rabbeinu z"l. At the beginning of my coming close to him, the great true tzaddikim, disciples of the holy Maggid of Mezritch ztz"l, were still living in the world. They were the great elder tzaddikim, famous in their time, and I was close to them and received from them yiras Shamayim and good middos. But when I learned of Rabbeinu z"l and came close to him, he was still a young avreich, thirty years old, and he was not yet so famous in the world. I then had a great and mighty trial: to leave the great famous tzaddikim who were advanced in years, at whose feet I had attached myself for several years, and to come close to Rabbeinu z"l, young in years, who had entered Breslov only one week before my closeness. Therefore the very act of coming close to him was for me the greatest trial of all your trials. I suffered terribly, for everyone opposed me — and I remained alone and isolated — from my home, from my father's house, from my grandfather, from my father-in-law's house, the great rav R' Dovid Tzvi z"l, and from my whole family, townspeople, and close friends. I suffered disgrace, abuse, and insults, and I was driven from my father's house, and I did not look at any of this at all, for truth was a lamp to my feet. As soon as I felt that the truth of truths is found with Rabbeinu z"l, and that through him I would reach the completeness of my soul and the tikkun of my neshamah, I left everything, chose life, cleaved to him, and joined myself to him with a bond that will never be severed. But you, after you have tasted this honey and your eyes have been illuminated by his Torahs, conversations, and holy counsels, there is no trial in the world that can confuse you or cast doubts, Heaven forbid, in your faith in the truth of Rabbeinu z"l. All the hardships are only to test you for the sake of choice, whether you are truly attached to the Tree of Life, to which the whole world does not merit to attain and to take refuge in its holy shade. Certainly this storm-wind is only for a time, but Rabbeinu z"l will sweeten and subdue the storm-wind, and all the opponents and enemies will kneel and fall without rising. I am certain, in His kindness, may He be blessed, that whoever remains and stands strong and firm against all these trials — in him will be fulfilled: ‘G-d seeks the pursued,’ even if a tzaddik pursues him, all the more so when wicked men like these pursue. The merit of Rabbeinu z"l will protect you, to see the downfall of the wicked and the salvation of the tzaddikim.” From R' Levi Yitzhak I heard a little of this, but from R' Eliyahu Chaim Rosen and R' Itche Meir Korman I heard it at length; what I remembered, I wrote.
Entry רכא

Segment 242
HE:
בהתקרבותו של מוהרנ"ת לרבינו ז״ל, עברו עליו מרורות עצומות מהתנגדות חריפה ומחלוקת ומריבות מכל בני המשפחה וידידיו וחבריו שלא יכילם הרעיון, ונשאר מבודד מכולם וגירשו אותו מביתו וסבל קשות מאד מכל התלאות האלה, אבל מחמת שהתמיד בלימודו ועסק בעבודת השי״ת יומם ולילה כפי שקיבל מרבינו ז״ל לא היה לו זמן לחשוב על כל מה שעובר עליו, וגם קיבל הכל באהבה למען אהבת רבינו ז״ל, פעם אחת גדשו עליו את הסאה ולחצו עליו בני משפחתו בכל מיני תחבולות שהוא מוכרח לשנות את דרכו ולחדול מנסיעותיו לרבינו ז״ל, ולחשוב על ביתו ומשפחתו כיתר הלומדים בעיר, ומדוע צריך להתנהג אחרת באורח משונה מכל חבריו שאינם רצים לאדמו"רים ואינם עוזבים נשיהם וטפם בבית לבד כמוהו, ודחקוהו כל כך עד שלא היה יכול להתאפק יותר ונסע אל רבינו ז״ל לשוח צערו וכאבו לפניו, כשמוע רבינו ז״ל שיחו וצערו הקשה, ושרוצים לנתקו מהתקרבותו אליו, ענה ואמר לו בזה הלשון: "אַה, איך האב דיך אריין גענארט אין זאק", השיב לו מוהרנ"ת בקול תחנונים: "רבי! בינט מיך גיט ציא אז איך זאל נישט קענען ארויס" (שמעתי מר' לוי יצחק כמה פעמים) והסביר קצת לפרש השיחה הזאת כפי מה ששמע מאנ"ש שרבינו ז״ל בחן אותו בזה, אם אחרי כל תלאותיו ומניעותיו העצומות בענין התקרבותו אליו עדיין דבוק ומקושר אליו בכל לבו ונפשו בלי רפיון וספיקות במוחו. לכן אמר לו בזה הלשון: "אַה, איך האב דיך אריין גענארט אין זאק", כאומר לו אם כל כך גברו עליך המניעות וחיים קשים ומרים עוברים עליך לבלי נשוא, הרי הבחירה בידך, ואעפ״י שתפסתי אותך לתוך השק, מי מעכב על ידך לצאת מתוך השק ולשבת בביתך על התורה ועל העבודה במנוחה ובהשקט ובטח מכל המריבות וההתנגדות שמשכת עליך בהתקרבותך אלי, אבל מוהרנ"ת בהרגישו זאת מדברי רבינו ז״ל שהוא נותן לו מקום לצאת ממנו ולבלי להיות מקורב אליו כאות נפשם של בני ביתו ומשפחתו, ובאמת ידע והבין היטב שבלעדי רבינו ז״ל חייו אינם חיים, אחרי שהכניס בקרבו חיות דקדושה וטעם גן עדן בתורתו ועבודתו בקודש שלא טעם מעולם וכו', ומחמת החשש הזה שלא ירחיק אותו חלילה ממנו, התחנן אליו באמרו: "רבי! בינט מיר גיט ציא איך זאל נישט קענען ארויס", כלומר, לא סיפרתי לכם תלאותי ומצוקותי כדי להתרחק מכם חלילה, אלא כדי שתקרבו אותי ותחזקו אותי ביתר שאת שאוכל לסבול כל מה שעובר עלי, ושאהיה מקושר אליכם כל ימי חיי. וכעין שאמרה רות לנעמי "באשר תלכי אלך, עמך עמי ואלקיך אלקי", איני יכול להפרד ממך אפילו רגע אחת. וזכורני שאחרי השיחה הזאת, אמרתי אז לר' לוי יצחק אם אני יכול להוסיף בזה עוד כמה מלים, ואמר לי "לאמיר הערן וואס די האסט צו זאגן", אמרתי הלא רבינו ז״ל רצה וחפץ מאד שיהיה לו תלמיד הגון ומיוחד דבוק אליו במוחו ולבבו ונפשו כעין מה שנאמר ביהושע "לא ימיש מתוך האהל" ושיהא מוכן ומוכשר לשמוע ולקבל תמיד תורותיו ושיחותיו וסיפוריו ועצותיו ולכתבם ולהדפיסם ולהפיצם על פני תבל כי הם אתחלתא דגאולה כמאמרו ז״ל, ושהתלמיד הזה יהיה המוציא והמביא לכל קהל עדת אנ"ש, ושיתן לו כח לחדש בבירור המדמה חידושים נפלאים ונוראים על פי דעתו וספריו הק' ושיהיה לו נשמה חדשה שיוכל לקבל ולספוג האורות הצחצחות שיוריד לו מההיכלות הגבוהות העליונות וכו', ורבינו ז״ל ראה במוהרנ"ת איש כלבבו ונאמן ביתו שיוכל למסור לו כל מפתחות אוצרותיו וכו', ולכן רצה לבחון אותו אם הוא התלמיד ההגון שאפשר לסמוך עליו כנ"ל, ואמר לו המשפט הזה כאילו מדחהו ומרחקהו ואומר לו אינך מוכרח להיות מקורב אלי בדווקא, אם קשה לך זאת תוכל לחפש לך מנהיג אחר שלא חולקים עליו ממילא לא יעבור עליך מה שעובר עליך עד עכשיו, אבל מוהרנ"ת הוכיח עצמו באמרו לרבינו ז״ל: רבי! בינט מיר גיט ציא וכו', היינו שלא יחליפנו ולא ימיר אותו במנהיג אחר, ושלא יטשהו ולא יעזבהו לעולם ועד ולנצח נצחים, רק מבקשו שלא ירחקהו ח"ו מלהתלונן בצילו, רק יקשרהו ויחזיקהו היטב בתוך השק שיוכל לקיים "לא ימיש מתוך האהל", ובזה כיוונה דעתו לדעת רבינו ז״ל שרצה לשמוע ממנו תשובה נחרצת כזאת המוכיחה כי הוא הוא התלמיד ההגון והמובהק והמיוחד אשר על ידו תתקיים השארתו בעולם לנצח נצחים. ובאמת העיד עליו רבינו ז״ל שלולא הוא לא היה נשאר ממנו אפילו עלה אחד. ואמר לי אז ר' לוי יצחק שעם הדברים האלה אפשר להרחיב השיחה לאורך ולרוחב.
אות רכב

EN:
At the time of Moharnat's closeness to Rabbeinu z"l, tremendous bitterness passed over him because of sharp opposition, dispute, and quarrels from all his family members, friends, and companions, in a way that thought cannot contain. He remained isolated from everyone; they drove him from his house, and he suffered very harshly from all these hardships. But because he persisted in his study and engaged in avodas Hashem day and night, as he had received from Rabbeinu z"l, he had no time to think about all that was passing over him. He also accepted everything with love, for the sake of love of Rabbeinu z"l. Once they filled the measure against him, and his family members pressured him with every kind of stratagem: he must change his way and cease his travels to Rabbeinu z"l, and think about his house and family like the other learned men in the city. Why should he conduct himself in a manner different and strange from all his friends, who do not run after Admorim and do not leave their wives and children alone at home like him? They pressed him so much that he could no longer restrain himself, and he traveled to Rabbeinu z"l to pour out before him his pain and anguish. When Rabbeinu z"l heard his conversation and his severe distress, and that they wanted to sever him from his closeness to him, he answered and said to him in this wording: “Ah, I have tricked you into the sack.” Moharnat answered him with a voice of supplication: “Rebbe! Tie me well, so that I should not be able to get out.” I heard this from R' Levi Yitzhak several times. He explained a little the meaning of this conversation according to what he had heard from Anash: Rabbeinu z"l tested him with this, to see whether after all his hardships and the tremendous obstacles in the matter of his closeness to him, he was still attached and bound to him with all his heart and soul, without weakness or doubts in his mind. Therefore he said to him in this wording: “Ah, I have tricked you into the sack,” as though saying to him: if the obstacles have become so strong against you, and such hard and bitter lives pass over you in an unbearable way, the choice is in your hand. Even though I caught you into the sack, who restrains you from leaving the sack and sitting in your house over Torah and avodah in calm, quiet, and security, away from all the quarrels and opposition that you brought upon yourself by your closeness to me? But when Moharnat sensed from the words of Rabbeinu z"l that he was giving him room to leave him and not to remain close to him, as the members of his house and family desired, and in truth he knew and understood well that without Rabbeinu z"l his life was not life, after he had placed within him holy life-force and the taste of Gan Eden in his Torah and holy avodah, which he had never tasted before, and so forth — because of this fear, that Rabbeinu should not, Heaven forbid, distance him from himself, he pleaded with him, saying: “Rebbe! Tie me well so that I should not be able to get out.” That is, I did not tell you my hardships and distresses in order to become distant from you, Heaven forbid, but in order that you should bring me close and strengthen me even more, so that I will be able to bear all that passes over me and be bound to you all the days of my life. It is like what Rus said to Naomi: “Where you go, I will go; your people are my people, and your G-d is my G-d.” I cannot separate from you even for one moment. I remember that after this sichah I asked R' Levi Yitzhak if I might add a few words to this, and he said to me: “Let us hear what you have to say.” I said: Rabbeinu z"l surely wanted and desired greatly that he should have a fitting and special disciple, attached to him with his mind, heart, and soul, like what is said of Yehoshua, “He would not depart from the tent”; that he should be ready and capable to hear and always receive his Torahs, conversations, stories, and counsels, and to write them, print them, and spread them over the face of the world, for they are the beginning of the redemption, as he said; and that this disciple should be the one who brings out and brings in for the entire congregation of Anash; that he should give him power to innovate, through clarification of the imagination, wondrous and awesome chiddushim according to his daas and holy books; and that he should have a new neshamah so that he could receive and absorb the radiant lights that he would draw down to him from the lofty upper chambers, and so forth. Rabbeinu z"l saw in Moharnat a man after his heart and the faithful one of his house, to whom he could hand all the keys of his treasures, and so forth. Therefore he wanted to test him to see whether he was the fitting disciple upon whom it would be possible to rely as above. He said this sentence to him as though pushing him away and distancing him, saying to him: you are not compelled specifically to be close to me; if this is difficult for you, you can search for another leader upon whom there is no opposition, and then what has passed over you until now will no longer pass over you. But Moharnat proved himself when he said to Rabbeinu z"l: “Rebbe! Tie me well,” and so forth — meaning, do not exchange me and do not substitute me for another leader, and do not cast me off and do not abandon me forever and to all eternity. Rather, he asked that Rabbeinu should not, Heaven forbid, distance him from dwelling in his shade; only that he should tie him and hold him well inside the sack, so that he could fulfill “he would not depart from the tent.” In this, his daas aligned with the daas of Rabbeinu z"l, for Rabbeinu had wanted to hear from him such a decisive answer, proving that he was indeed the fitting, distinct, and special disciple through whom his remaining in the world would be fulfilled forever and to all eternity. In truth, Rabbeinu z"l testified concerning him that if not for him, not even one leaf would have remained of him. R' Levi Yitzhak then said to me that with these words one could broaden the sichah in length and breadth.
Entry רכב

Segment 243
HE:
מוהרנ"ת ז״ל בשיחתו פעם עם אנשיו על השיחות הנוראות והדיבורים הקדושים שקיבל מרבינו ז״ל בדברי התחזקות ולימוד זכות על כלל ישראל, התבטא אז "יש לי דיבורים כאלה ממנו ז״ל שבאם הייתי אומרם בגלוי היה ממש ביטול הבחירה" (שמעתי מר' לוי יצחק ומרא"ח) ועיין בכוכבי אור אנשי מוהר"ן חלק ג' שיחות ממוהרנ"ת ז״ל שאמר שיש לו עוד שיחה שגם עכשיו היתה מתבטלת הבחירה אבל מה תועלת יהיה בעבודתכם בלא זה, עיי״ש קצת באריכות מזה.
אות רכג

EN:
Moharnat z"l, in a conversation once with his men about the awesome conversations and holy words that he received from Rabbeinu z"l in matters of strengthening and judging all Israel favorably, expressed himself then: “I have such words from him z"l that if I were to say them openly, there would literally be a nullification of free choice.” I heard this from R' Levi Yitzhak and R' Eliyahu Chaim Rosen. See Kokhvei Or, Anshei Moharan, part 3, Sichos from Moharnat z"l, where he said that he has another sichah by which, even now, free choice would be nullified; but what benefit would there be in your avodah without this? See there, somewhat at length, concerning this.
Entry רכג

Segment 244
HE:
מוהרנ"ת ז״ל היה אומר "דעם רעבינס זאך איז ראש השנה און מיין זאך איז יום כיפור". ואמרו אנ"ש בזה שכל גמר התיקונים של רבינו ז״ל הוא דייקא ע״י מוהרנ"ת ז״ל, כי בלעדו אי אפשר לקבל אור רבינו ז״ל ותיקוניו ועצותיו וכו' כאשר העיד עליו רבינו ז״ל "ווען נישט ער וואלט פון מיר נישט געבליבן אפילו א בלעטיל שמות" (חיי מוהר"ן), וכל ענין ההתקבצות על ראש השנה לדורי דורות באומן אחרי הסתלקות רבינו ז״ל היה בהשתדלותו ובמסירות נפשו של מוהרנ"ת כמובא בכ"מ, ועל כן אמר "מיין זאך איז יום כיפור" שהוא גמר החיתום של תיקוני ראש השנה, והוא יום סליחה, ולכן חזר מוהרנ"ת ז״ל לפני הסתלקותו כמה פעמים "חנון המרבה לסלוח" שהוא בגימטריא "נתן" (עיין "חכמה ובינה") שענינו הוא יום כיפור להרבות סליחה וסניגוריא ולימוד זכות ומליץ טוב והתחזקות ומשיבת נפש אפילו להגרוע שבגרועים כמאמרו ז״ל, ועל כן היה מוהרנ"ת ז״ל חפץ מאד שיבואו אליו על יום כיפור,כי הוא עוסק אז במה שהוא עוסק (שמעתי מר' לוי יצחק ומרא"ח ומרי"מ קורמן)
אות רכד

EN:
Moharnat z"l would say: “The Rebbe's matter is Rosh Hashanah, and my matter is Yom Kippur.” Anash said concerning this that the entire completion of the tikkunim of Rabbeinu z"l is specifically through Moharnat z"l, for without him it is impossible to receive the light of Rabbeinu z"l, his tikkunim, his counsels, and so forth. This is as Rabbeinu z"l testified concerning him: “If not for him, not even a leaf of sheimos would have remained of me” (Chayei Moharan). The entire matter of gathering on Rosh Hashanah for all generations in Uman, after the passing of Rabbeinu z"l, came about through the effort and mesirus nefesh of Moharnat, as is brought in several places. Therefore he said, “My matter is Yom Kippur,” for it is the completion of the sealing of the tikkunim of Rosh Hashanah, and it is a day of forgiveness. Therefore Moharnat z"l repeated several times before his passing, “Gracious One Who abundantly forgives,” which is numerically equal to “Nasan”; see Chokhmah u'Vinah. His matter is Yom Kippur: to increase forgiveness, advocacy, favorable judgment, good advocacy, strengthening, and restoring of the soul, even for the very worst of the worst, as he said. Therefore Moharnat z"l greatly desired that they should come to him for Yom Kippur, for he is engaged then in what he is engaged. I heard this from R' Levi Yitzhak, R' Eliyahu Chaim Rosen, and R' Yitzhak Meir Korman.
Entry רכד

Segment 245
HE:
מוהרנ"ת ז״ל הפציר פעם לפני יום כיפור את הנגיד רבי אבאלי מטשערין לבוא לשהות אצלו ביום כיפור הקדוש ולאכול אצלו סעודה המפסקת, כי ידוע שמוהרנ"ת ז״ל בשעת סעודה המפסקת היה נוהג לדבר עם אנשיו המסובים בשולחנו דיבורים נוראים חוצבים להבות אש מאימת יום הדין הקדוש בהתעוררות ובמורא גדול (כמובא בהקדמת ימי התלאות עיי״ש) וביודעו שהמאכל אצל הנגידים הוא עשיר מאד, ובכן אמר לו בזה הלשון:"אַי בַּייא דיר וועסטו האבן גרויסע פיש, אין בַּייא מיר וועסטו האבן קליינע פיש, נישט געפערליך (מאכט נישט אויס), אבי זאלסט זיין בייא מיר יום הקדוש" (שמעתי מר' לוי יצחק ומר' יצחק מאיר קורמן). ואמרו אנ"ש מה שתפס דייקא אכילת דגים כי הוא מצוות היום בערב יום כיפור כמובא בטור או״ח. ר' משה גילדמן וכאן המקום להעתיק מכתב יד של רבי משה גלידמן ז״ל (המכונה ר' משה טשענסטעכובר, והוא שימש הרבה לר' אברהם ב״ר נחמן בפרט בחדשיו האחרונים ממש במסירות נפש, ויסופר במ״א) שכותב בקונטרסו השיחה הזאת השייכה לענינינו הנ"ל, וז״ל: פעם אחת סיפרו לפני מוהרנ"ת מהרב מברדיטשוב שאמר: "אז עס קימען די הייליגע טעג פין ימים נוראים שטעכט איהם די פלייצעס פאר אימה ופחד פין יום הדין". ואמר מוהרנ"ת על זה: "וויא אזוי דארף שוין שטעכין אז מען פילט גארנישט אז עס שטעכט". עוד שם: "עוד אמר הרב מברדיטשוב בזה"ל: "אז עס קימט ערב יוכ"פ פארנאכט (כל נדרי) טיהען אפילו די פיש אין וואסער ציטערן פאר די אימה פין יום הדין". עוד שם:"פעם אחת ישב ר' אברהם ב״ר נחמן מטולטשין עם אנ"ש בערב יום כיפור ואכלו את הסעודה המפסקת, כשגמרו את הסעודה סיפר לפניהם את הסיפור הנ"ל בפחד גדול ויראת שמים, ונפל עליהם אז אימה גדולה, וברכו ברכת המזון בכוונה גדולה וביראת שמים", ע״כ.
אות רכה

EN:
Moharnat z"l once urged the wealthy R' Abale of Tsherin before Yom Kippur to come and be with him on the holy Yom Kippur and to eat the seudah hamafsekes with him. It is known that at the time of the seudah hamafsekes, Moharnat z"l would speak with his men who sat at his table words of awe that carved flames of fire, about the dread of the holy Day of Judgment, with arousal and with great fear; as is brought in the introduction to Yemei HaTelaos, see there. Knowing that among the wealthy, the food was very rich, he therefore said to him in this wording: “Ay, by you there will be large fish, and by me there will be small fish; it is not terrible — it does not matter — as long as you will be with me on the holy day.” I heard this from R' Levi Yitzhak and R' Yitzhak Meir Korman. Anash said that the reason he specifically mentioned eating fish was that it is the mitzvah of the day on Erev Yom Kippur, as is brought in the Tur, Orach Chaim. R' Moshe Gildman: Here is the place to copy from the manuscript of R' Moshe Gildman z"l, who was called R' Moshe Czenstochover. He served R' Avraham b'R Nachman a great deal, especially during his very last months, literally with mesirus nefesh; this will be related elsewhere. In his booklet he writes the following conversation, which belongs to our matter above: Once they related before Moharnat, in the name of the Rav of Berdichev, that he said: “When the holy days of the Yamim Noraim come, his shoulders prick from the dread and fear of the Day of Judgment.” Moharnat said about this: “How much should it prick, when one feels nothing at all that it pricks!” Further there: “The Rav of Berdichev further said in this wording: ‘When Erev Yom Kippur approaches nightfall, the time of Kol Nidrei, even the fish in the water tremble from the dread of the Day of Judgment.’” Further there: “Once R' Avraham b'R Nachman of Tulchin sat with Anash on Erev Yom Kippur and they ate the seudah hamafsekes. When they finished the meal, he related before them the above story with great fear and yiras Shamayim. A great awe then fell upon them, and they bentched Bircas HaMazon with great kavvanah and yiras Shamayim.” Thus far.
Entry רכה

Segment 246
HE:
שמעתי מהחסיד ר' משה כהן ששמע מאביו החסיד ר' חיים איטשע (מחשובי חסידי בויאן) שהוא נסע פעם עם אביו מארץ ישראל לכמה צדיקים בחו"ל, ובחזירתם לארץ ישראל היה שם בספינה החסיד רבי ישראל קארדונר ז״ל, ושוחחו יחד, ובתוך כך שאלוהו אם יש לו פספורט (דרכון) ליכנס לארץ ישראל (כי זה היה בזמן ממשלת התורכים) וענה להם שאין לו, ותמהו עליו באומרם איך יכנס לארץ בלי פספורט, הלא התורכים מקפידים מאד מאד על פספורט ולא יתנו לו ליכנס, וחבל מאד על הנסיעה וההוצאות המרובות והטירחא יתירה, והוא באמונתו ענה להם בפשטות ובתמימות ואמר:"ממה נפשך אם יעזור לי השי״ת ואזכה ליכנס לארץ בלי פספורט, הרי טוב מאד, ואם לאו חלילה גם לא הפסדתי, כי ללכת ביבשה ממקום הספינה עד שומרי הגבול צריכים ללכת יותר מד' אמות וממילא כבר הלכתי ד' אמות בא"י, אין דער רבי זאגט: אז מען האט נישט קיין שלימות ביז מע גייט ד' אמות אין ארץ ישראל, אין דעמאלט איז מען מקבל דעם תיקון". וסוף דבר שהשי״ת היה בעזרו וזכה ליכנס לארץ ישראל בלי עיכוב ומונע. וסיפר ר' משה הנ"ל שאביו אמר לו שכל כך התפעל אז מאד מהמענה התמימה של ר' ישראל, ואמר לי ראה גודל כוחה של אמונת צדיקים בפשיטות עד ששוברת אפילו מחיצות של ברזל.
אות רכו

EN:
I heard from the chassid R' Moshe Cohen, who heard from his father, the chassid R' Chaim Itche — one of the important Boyaner chassidim — that he once traveled with his father from Eretz Yisrael to several tzaddikim outside the Land. On their return to Eretz Yisrael, the chassid R' Yisrael Karduner z"l was there on the ship, and they conversed together. In the course of the conversation, they asked him whether he had a passport to enter Eretz Yisrael, for this was during the period of the Turkish government. He answered them that he did not. They wondered at him, saying: How will he enter the Land without a passport? The Turks are very, very particular about a passport, and they will not let him enter. It is a great pity for the travel, the abundant expenses, and the extra exertion. He, with his emunah, answered them with simplicity and sincerity and said: “Either way: if Hashem helps me and I merit to enter the Land without a passport, it is very good. And if not, Heaven forbid, I have still not lost, because to walk on dry land from the place of the ship until the border guards, one must walk more than four amos, and consequently I will already have walked four amos in Eretz Yisrael. The Rebbe says: a person has no completeness until he walks four amos in Eretz Yisrael, and then one receives the tikkun.” In the end, Hashem helped him, and he merited to enter Eretz Yisrael without delay or obstacle. R' Moshe related that his father told him that he was then deeply moved by R' Yisrael's sincere answer, and he said to me: See the great power of simple emunas tzaddikim, to the point that it breaks even iron barriers.
Entry רכו

Segment 247
HE:
רבי שמעל'ה (הוא רבי שמעון ממעדוועדיבקע התלמיד הראשון של רבינו ז״ל שנתקרב אליו ביום חופת רבינו ז״ל והיה משמשו הרבה שנים כמסופר בחיי מוהר"ן) אחר הסתלקות רבינו ז״ל עלה לארץ ישראל במשך השנים והיה גר בעיה"ק צפת, בשנת תקצ"ג יצא לחו"ל לשדך שם את בנו, והגיע חג השבועות שאז התקבצו אנ"ש אצל מוהרנ"ת בברסלב (ואז נתקבצו כשמונים חסידים כידוע והוא נקרא "דער גרויסער שבועות") ונסע גם רבי שמעל'ה לברסלב לחוג את החג עם קיבוץ אנ"ש ביחד, והתפעל אז למראה עיניו מגודל ההתלהבות וההתעוררות של אנשי הקיבוץ, ושמחת החג של קבלת התורה שהיתה בשמחה גדולה, והאהבה והאחוה והידידות ששרתה אז בין הקיבוץ הקדוש, ואח"כ עשה עליו רושם רב הדיבורים והשיחות הנפלאות של מוהרנ"ת ובפרט אמירת התורה שלו בסעודה שלישית ונזכר בקיבוץ הק' שהיה אצל רבינו ז״ל בעצמו ואז יצא מגדרו ואמר כמתמיה "אָוַוא, איך האב גימיינט אז ר' נתן איז א תלמיד פון רעבין צום סוף זעה איך אז ער איז גאר דער רבי אליין", ועדיין לא נרגע מהתפעלותו הנמרצה עד שאמר אז להרב רבי יצחק סגל (חתן המגיד מטירהאוויצע הצדיק רבי יקותיאל זצ״ל) בזה הלשון: "איך בין דאך א מבין אויף א גיטן איד (צדיק מפורסם), ווארן איך האב דאך אוועק גיווארפן אלע מפורסמים אין זיך מקרב גיווען ציא א אינגל (כי נתקרב אל רבינו ז״ל ביום חופתו שהיה אז אחר הבר מצוה שלו), זאג איך דיר אז היינט איז ער מנהיג הדור". (שמעתי מר' איטשע מאיר קורמן ומרלוי"צ ומרא"ח, ועיין בחיי מוהר"ן סי׳ של"ג שאיש אחד אמר לרבינו ז״ל על מוהרנ"ת ז״ל שיודע בבירור שמוהרנ"ת ז״ל בוודאי יהיה צדיק גמור (גוטער יוד), והקפיד עליו רבינו ז״ל ואמר לו: אני אומר לך שהוא כבר צדיק (ער איז שוין א גוטער יוד) עיי״ש שגם הרב הצדיק הקדוש מבארדיטשוב אמר עליו שהוא צדיק (וידוע שמוהרנ"ת ז״ל קודם התקרבותו לרבינו ז״ל, היה איזה זמן אצלו, וגם היה לו חלק בכתיבת הספר הקדוש "קדושת לוי" כידוע אצלינו).
אות רכז

EN:
R' Shem'ele — that is, R' Shimon of Medvedivke, the first disciple of Rabbeinu z"l, who came close to him on the day of Rabbeinu z"l's wedding and served him for many years, as related in Chayei Moharan — after the passing of Rabbeinu z"l, went up to Eretz Yisrael over the years and lived in the holy city of Tzfas. In 5593 he went abroad to arrange a shidduch there for his son. The festival of Shavuos arrived, when Anash gathered with Moharnat in Breslov — then around eighty chassidim gathered, as is known, and it was called “the Great Shavuos” — and R' Shem'ele also traveled to Breslov to celebrate the festival together with the gathering of Anash. He was then deeply moved by what his eyes saw: the great fiery arousal and awakening of the people of the gathering, the joy of the festival of receiving the Torah, which was with great joy, and the love, brotherhood, and friendship that rested among the holy gathering. Afterwards, the wondrous words and conversations of Moharnat, and especially his saying of Torah at seudah shelishis, made a great impression upon him, and he remembered the holy gathering that had been with Rabbeinu z"l himself. He then went out of his bounds and said in wonder: “Oy, I thought that R' Nasan is a disciple of the Rebbe; in the end, I see that he is actually the Rebbe himself.” He was still not calmed from his intense excitement until he then said to the rav R' Yitzhak Segal — son-in-law of the maggid of Trovitsa, the tzaddik R' Yekusiel ztz"l — in this wording: “I am, after all, a connoisseur of a good Jew, a famous tzaddik, for I threw away all the famous ones and came close to a boy” — for he came close to Rabbeinu z"l on the day of his wedding, when he was then after his bar mitzvah — “and I say to you that today he is the leader of the generation.” I heard this from R' Itche Meir Korman, from R' Levi Yitzhak, and from R' Eliyahu Chaim Rosen. See Chayei Moharan, siman 333, where one man said to Rabbeinu z"l regarding Moharnat z"l that he knew with certainty that Moharnat z"l would surely become a complete tzaddik — a guter Yid — and Rabbeinu z"l was strict with him and said to him: “I am telling you that he is already a tzaddik” — “he is already a guter Yid.” See there, where it is also stated that the holy tzaddik of Berdichev said about him that he was a tzaddik. It is known that before Moharnat z"l came close to Rabbeinu z"l, he was with him for some time, and he also had a share in writing the holy sefer Kedushas Levi, as is known among us.
Entry רכז

Segment 248
HE:
רבי נחמן טולטשינער כשבא למוהרנ"ת ז״ל על חג השבועות הזה הבחין בו בערב החג שהוא מיצר ודואג מאד – "ער איז זייער צוטראגן", ושאל אותו מדוע הנו מודאג ומוטרד לפני החג (כי חשב בדעתו שמא הוא זקוק לעזרה עבור הכנת החג לציבור גדול כזה), וענה לו מוהרנ"ת בערגה: "איך האב זיך דערמאנט אין רעבינ'ס שבועות אז מ'איז געקומען צום רעבין, האט יעדער איינער מקבל גיוועהן פון איהם פונקט וואס ער דארף דארך זיין תורה זאגן, איינער האט באדארפט התעוררות האט ער איהם גיגעבן, איינער התחזקות האט ער אים גיגעבן, א עצה האט ער איהם גיגעבן, יעדער איינער איז אהיים גיגאנגען מיט זיין באדארפעניש, אבער איך וואס זאל איך טאהן, אז עס איז געקומען אזא גרויסער עולם, היינט וואס פאר א תורה זאל איך זאגן פאר זייא, זאל איך רעדן התעוררות אין טאמער איינער דארף דווקא התחזקות האק איך איהם האפ דעם קאפ, אין דאס זעלבע אויך פארקערט וכו', וועגן דעם בין איך פארזארגט אין ציא טראגן וויא נעמט מען אזעלכע דיבורים וואס זאל זיין שוה לכל נפש, נאר איך האף אז בזכותו וכוחו הגדול של רבינו הק' וועט מיר השי״ת חונן זיין מיט אזעלכע דיבורים וואס איז גלייך פארן גאנצן הייליגן קיבוץ". וכבר ידוע שאמירת התורה של מוהרנ"ת ז״ל בשבועות הגדול הזה היה בהתרוממות המוחין כזה שעשה רושם אדיר על כל הקיבוץ הק' וכל אחד קיבל מה ששאף ומה שהיה נצרך לו, ולכן נקרא בפי כל אנ"ש "דער גרויסער שבועות" (שמעתי מרלוי"צ ומרי"מ קורמן ומרא"ח)
אות רכח

EN:
When R' Nachman Tulchiner came to Moharnat z"l for this festival of Shavuos, he noticed on Erev Yom Tov that Moharnat was very distressed and worried — “he was very troubled.” He asked him why he was worried and disturbed before the festival, for he thought perhaps Moharnat needed help with preparing the festival for such a large public. Moharnat answered him with longing: “I remembered the Rebbe's Shavuos. When people came to the Rebbe, every person received from him exactly what he needed through his saying of Torah. One person needed awakening, and he gave it to him; one person needed strengthening, and he gave it to him; one needed counsel, and he gave it to him. Every person went home with what he needed. But what shall I do? Such a large crowd has come. What kind of Torah should I say for them? If I speak awakening, and perhaps someone specifically needs strengthening, I cut off his head; and the same is true in reverse, and so forth. Because of this I am worried and troubled: from where does one take such words that will be equal for every soul? But I hope that in the merit and great power of our holy Rabbeinu, Hashem, blessed be He, will grace me with such words that will be fitting for the whole holy gathering.” It is already known that Moharnat z"l's saying of Torah at this Great Shavuos was with such exaltation of mind that it made an enormous impression upon the entire holy gathering, and each one received what he longed for and what he needed. Therefore it was called by all Anash “the Great Shavuos.” I heard this from R' Levi Yitzhak, R' Yitzhak Meir Korman, and R' Eliyahu Chaim Rosen.
Entry רכח

Segment 249
HE:
סיפר רלוי"צ כמה פעמים מחתונת גיסו רבי הירש ליב ליפעל שהיה בחור גבוה יפה תואר למדן ועובד ה' מבני החבורה של רבי ברוך געצעס שהתפללו כל יום כמה שעות בהתלהבות ובכח. והוא שידך אותו עם אחות אשתו מרת רייזל בת רבי אהרן קיבליטשער שכבר לא היה בחיים, ונקבע החתונה אחר שבועות שנת תרפ"ג בעש"ק. וסיפר רלוי"צ דבר נפלא מהחתן עובד ה', שבשבת בבוקר כשבאו העולם להתפלל בקלויז, אך נכנסו לעזרה (הנקרא פאליש) לפני הקלויז נדהמו לראות את החתן עומד שם עם הטלית על כתיפו בוער כלפיד אש באמירתו "ברכי נפשי וכו' לשם יחוד" שלפני העטיפה, ובדביקות ובהתלהבות שואג בקולי קולות ומתחנן בהשתוקקות וכיסופים "הריני מתעטף וכו' כן תתעטף נפשי ורוחי ונשמתי וכו' וכשם שאני מתכסה בטלית בעולם הזה כך אזכה לחלוקא דרבנן בגן עדן". וכה המשיך כאש לוהט המילים "תנצל נפשי ורוחי ונשמתי ותפילתי מן החיצונים" וכו', וברוב התלהבותו לא הרגיש כלל וכלל באלו המתפללים שנעצרו ונעמדו מאחוריו ולא רצו להיכנס לתוך הקלויז דרך הפאליש לבל יפריעו לו בלהט אמירת ה"לשם יחוד" הראשונה שלו, וחיכו לו עד גמרו ברכת "להתעטף בציצית" בדחילו ורחימו, ואז נכנסו בפנים הקלויז להתפלל. ואמר רלוי"צ שמי שנוכח במעמד המרומם הזה, בלי ספק שהיה לו אז הרהורי תשובה אמיתיים, כי זה עשה עליהם רושם גדול מחמת שלא הורגלו לראות שחתן אחרי ליל חתונתו ישכים לתפילת שחרית עוד לפני הציבור כדי לקיים מצות עטיפת הטלית בהתלהבות עצומה כזאת, ואח"כ כשנכנס להתפלל "האט ער גיפייערט ביים דאווענען מיט אברענענדיגע הארץ וואס מע זעהט דאס נישט", ואח"כ במוצש"ק ערכו השבע ברכות בסעודת מלוה מלכה בשמחה ובצהלה בריקודין ומחולות שעות ארוכות כיאות לחתן חסיד כזה. (הסיפור "מר' ניסן דער זייגער מאכער" יוכתב להלן)
אות רכט

EN:
R' Levi Yitzhak related several times concerning the wedding of his brother-in-law R' Hirsh Leib Lifel. He was a tall, handsome young man, a lamdan and servant of Hashem, from the fellowship of R' Baruch Getzes, who would pray every day for several hours with fiery arousal and with strength. R' Levi Yitzhak made the match between him and his wife's sister, Mrs. Raizel, daughter of R' Aharon Kiblitcher, who was no longer alive. The wedding was set for after Shavuos, in the year 5683, on Erev Shabbos Kodesh. R' Levi Yitzhak related a wondrous thing about the groom, a servant of Hashem. On Shabbos morning, when the people came to pray in the kloyz, as soon as they entered the entryway — called the palish — before the kloyz, they were stunned to see the groom standing there with the tallis upon his shoulder, burning like a torch, while saying “Bless my soul... L'shem Yichud” before wrapping himself. With deveikus and fiery arousal, he was roaring in loud voices and supplicating with longing and yearning: “Behold, I wrap myself... so may my soul, spirit, and neshamah be wrapped... and just as I cover myself with a tallis in this world, so may I merit the cloak of the rabbis in Gan Eden.” So he continued like a flaming fire with the words: “May my soul, spirit, neshamah, and prayer be saved from the external forces,” and so forth. Because of his great fiery arousal, he did not feel at all those who had stopped and stood behind him and did not want to enter the kloyz through the palish, so as not to disturb him in the fiery arousal of his first “L'shem Yichud.” They waited for him until he completed the berakhah “to wrap oneself in tzitzis,” with fear and love, and only then entered inside the kloyz to pray. R' Levi Yitzhak said that whoever was present at this exalted scene certainly had true thoughts of teshuvah then, for it made a great impression upon them. They were not accustomed to seeing a groom, after the night of his wedding, rise early for Shacharis before the congregation in order to fulfill the mitzvah of wrapping in the tallis with such tremendous fiery arousal. Afterwards, when he entered to pray, “he blazed in davening with a burning heart, the likes of which one does not see.” Then on Motzaei Shabbos Kodesh they held the sheva berakhos at the melaveh malkah meal, with joy and rejoicing, with dances and circles for many hours, as befitted such a chassidic groom. The story of “R' Nisan the watchmaker” will be written below.
Entry רכט

Segment 250
HE:
רבי נשקע טולטשינער הי"ד (הוא רבי נחמן ב״ר שכנא שטערנהארץ נכד מוהרנ"ת) אמרו עליו אנ"ש "ווען ער וואלט מאריך ימים גיעווהן וואלט ער אויסגיוואקסן דער אנדערער רבי נתן", כי היה חידוש נפלא בהתנהגותו בלימודו ובהתבודדותו ובדיבורו עם אנשים לקרבם לעבודתו ית', ועל כולם עלה במסירות נפשו למען החינוך לילדי ישראל והיה סובב בהרבה עיירות להציל נפשות ישראל מצפרני הקומוניסטים ולהשיבם ליהדותם ולא הסתכל כלל על הסכנות הגדולות מהשלטונות הכרוכות בזה כי הם רדפו את הדת עד חרמה כידוע. ואחד מחסידי חב"ד שהיה שוחט בפולטובא סיפר לרלוי"צ קצת מפעליו האדירים למען הצלת היהדות במסירות נפש עצומה, ואמר "אזוי אמסירות נפש איד וויא נשקע האב איך נאך נישט גיזעהן אין מיין לעבין" (שמעתי מרלוי"צ, ויש עוד הרבה סיפורים ועובדות ממנו ויבואו במ״א)
אות רל

EN:
R' Neshke Tulchiner hy"d — that is, R' Nachman b'R Shekhna Sternhartz, grandson of Moharnat — Anash said about him: “If he had lived long, he would have grown to become the second R' Nasan.” For he was a wondrous novelty in his conduct, in his study, in his hisbodedus, and in his speaking with people to draw them close to His service, may He be blessed. Above all, he rose in his mesirus nefesh for the education of Jewish children. He would go around through many towns to save Jewish souls from the claws of the communists and restore them to Judaism. He did not look at all upon the great dangers from the authorities that were bound up with this, for they persecuted religion to utter destruction, as is known. One of the Chabad chassidim who was a shochet in Poltava told R' Levi Yitzhak a little of his mighty deeds for the salvation of Judaism with tremendous mesirus nefesh, and said: “Such a Jew of mesirus nefesh as Neshke, I have never seen in my life.” I heard this from R' Levi Yitzhak. There are many more stories and facts about him, and they will be brought elsewhere.
Entry רל

Segment 251
HE:
רבי נשקע הנ"ל היה נזהר מאד מאד בקדושת התפילין ולא היה משיח בהם שום דיבור של שיחת חולין, ואם היה מוכרח לדבר איזה דבר נחוץ אזי מיד היה חולץ התפילין כדי שלא יפגום בקדושתם, ואחרי שגמר שיחתו חזר ללבשם, וסיפר לרלוי"צ שהנהגה קדושה זאת קיבל על עצמו עוד מיום הראשון של הנחת תפילין שלו בהשפעת דודו הצדיק רבי מעכלע ז״ל אח זקינו רבי דוד צבי ז״ל, כי רבי מעכעלע היה נוהג לדבר עם כל הנערים שהגיעו למצוות מגודל קדושת התפילין ולעוררם ולחזקם שלא ישיחו שיחה בטילה ושום דיבור חול כשהתפילין עליהם כי אם דברי תורה וקדושה, והיה מברכם שאם יזהרו בזה יזכו לאריכות ימים ושנים טובים ולאהבת תורה ויראת שמים ולמעשים טובים, ומני אז ששמע מפי דודו כדברים האלה קיבל על עצמו לשמור על קדושת התפילין כבבת עינו (שמעתי מרלוי"צ, וחשבתי שראוי מאד להנהיג זאת לפחות אצל נערי הבר מצוות של אנ"ש. ואשרי איש שישמע וישים זאת על לבו, וטוב לגבר כי ישא עול מנעוריו. ובתורה ע"ב ח"ב אומר רבינו ז״ל שראוי שיפול יראה ובושה גדולה על מי שחוטף התפילין שהם כתרי דמלכא ומניחם פתאום על הראש עיי״ש, וממילא מובן שאם הם כבר מונחים על האדם שיהיו בקדושה ובטהרה שלא יסיח דעתו ולא ישיח בהם דברי חול).
אות רלא

EN:
The above-mentioned R' Neshke was very, very careful with the holiness of the tefillin, and he would not speak any mundane conversation while wearing them. If he was compelled to speak some necessary matter, he would immediately remove the tefillin so as not to blemish their holiness, and after he finished his conversation he would put them on again. He told R' Levi Yitzhak that he had accepted this holy conduct upon himself from the first day of his putting on tefillin, under the influence of his righteous uncle R' Mekhele z"l, brother of his grandfather R' Dovid Tzvi z"l. For R' Mekhele would speak with all the boys who reached bar mitzvah about the great holiness of the tefillin, awakening them and strengthening them not to speak idle talk or any mundane speech while the tefillin were upon them, only words of Torah and holiness. He would bless them that if they would be careful in this, they would merit length of days and good years, love of Torah, yiras Shamayim, and good deeds. From the time he heard such words from his uncle, he accepted upon himself to guard the holiness of the tefillin like the pupil of his eye. I heard this from R' Levi Yitzhak. I thought that it is very fitting to institute this at least among the bar mitzvah boys of Anash. Fortunate is the person who listens and places this upon his heart, and “It is good for a man that he bear a yoke in his youth.” In Torah 72, part 2, Rabbeinu z"l says that it is fitting that great fear and shame should fall upon one who snatches the tefillin — which are the crowns of the King — and suddenly places them upon his head; see there. Consequently it is understood that if they are already placed upon a person, they should be in holiness and purity, so that he should not divert his mind and should not speak mundane words while wearing them.
Entry רלא

Segment 252
HE:
סיפר רלוי"צ כמה פעמים מגודל עבודתו ית' שעסק רבי יצחק בער מטעפליק מעת חצות לילה עד תפילת המנחה ברציפות בתורה ותפילה ועבודת ה', ואי אפשר אז לדבר אתו כלל, וקדושתו היתה להפליא כל כך עד שהיה אומר שכל אחד צריך להיות קדוש בבחי' קדושת התפילין, שהרי אמרו חז״ל (ברכות) שבתפילין דמארי עלמא כתוב בהם "ומי כעמך ישראל", נמצא שהקב״ה מתפאר כביכול בתפיליו עם קדושת ישראל, ואם ח"ו אחד מישראל פוגם איזה פגם בקדושת ישראל נגד רצונו ית' אזי זה נוגע לתפיליו של הקב״ה, ויכול לגרום ח"ו איזה פסול באותיות של תיבות אלו "ומי כעמך ישראל" שחסר בהם כביכול ההתפארות שהקב״ה מתפאר בו. א״ה: שמעתי בשם הרב הקדוש מבארדיטשוב או מאיזה צדיק אחר, ששמע שאחד מדבר סרה על חבירו, והעיר לו הרב חלילה וחלילה אל תעשה זאת כי אתה פוסל בזה את התפילין דמארי עלמא שכתוב בהם "ומי כעמך ישראל". ובנ"א שמעתי שאמר לו הלא אתה פוסל את התורה חלילה שכל אחד מישראל יש לו אות בתורה.
תוספות המתרגם

EN:
R' Levi Yitzhak related several times about the great avodas Hashem in which R' Yitzhak Ber of Teplik engaged, from chatzos at night until the Minchah prayer, continuously, in Torah, prayer, and avodas Hashem. At that time it was impossible to speak with him at all. His holiness was so wondrous that he would say that every person must be holy in the aspect of the holiness of tefillin. Our Sages said in Berakhos that in the tefillin of the Master of the world is written: “And who is like Your people Israel?” It follows that the Holy One, blessed be He, so to speak, glorifies Himself in His tefillin with the holiness of Israel. If, Heaven forbid, one Jew blemishes some blemish in the holiness of Israel against His will, may He be blessed, then this touches, as it were, the tefillin of the Holy One, blessed be He, and it can cause, Heaven forbid, some invalidity in the letters of these words, “And who is like Your people Israel?” so that the glory with which the Holy One, blessed be He, glorifies Himself in him, so to speak, is lacking. Author's note: I heard in the name of the holy rav of Berdichev, or of another tzaddik, that he heard one person speaking disparagingly about his fellow. The rav admonished him: Heaven forbid, Heaven forbid, do not do this, for by this you invalidate the tefillin of the Master of the world, in which it is written: “And who is like Your people Israel?” In another version I heard that he said to him: You are invalidating the Torah, Heaven forbid, for each Jew has a letter in the Torah.
Translator's Additions

Segment 253
HE:
תוספת המתרגם — תקציר: הרצף המסיים פותח בנר התמיד של שמן זית על ציון רבינו ובהצלת נפש משמד, ומסיים בקדושת התפילין שבה הקב״ה מתפאר בישראל. באמצע נבנים צירי אמונה פשוטה, אמון בכך שהקב״ה חפץ גם בתפילת אדם נמוך, יגיעה בנעורים, עמידה במחלוקת, התקשרות מוהרנ״ת לרבינו, והמשכת תיקוני ראש השנה אל יום כיפור ושבועות.

EN:
Translator's Addition — Summary: The closing entries begin with the olive-oil ner tamid at Rabbeinu's tziyun and the rescue of a soul from apostasy, and closes with the sanctity of tefillin, in which Hashem takes glory in Israel. Between them run the axes of simple emunah, the belief that Hashem desires even the prayer of a lowly person, youthful toil, standing firm in dispute, Moharnat's bond to Rabbeinu, and the extension of the Rosh Hashanah tikkunim into Yom Kippur and Shavuos.

Segment 254
HE:
תוספת המתרגם — צירים מרכזיים: א) נר ושמן — אור הציון מחזיר נפש רחוקה; ב) אמת ותפילה — גם אדם שפל רצוי לפני השי״ת; ג) נעורים וזקנה — ההרגל הקדוש נעשה עמוד לעת חלישות; ד) רבי ותלמיד — רבינו קושר את מוהרנ״ת אל שק ההתקשרות; ה) טלית ותפילין — קדושת הגוף הפרטי נעשית התפארות בכלל ישראל.

EN:
Translator's Addition — Central Axes: 1) lamp and oil — the light of the tziyun returns a distant soul; 2) truth and prayer — even a lowly person is desired before Hashem; 3) youth and old age — holy habit becomes a pillar in weakness; 4) Rebbe and disciple — Rabbeinu binds Moharnat into the sack of attachment; 5) tallis and tefillin — personal bodily holiness becomes the glory of all Israel.

Segment 255
HE:
תוספת המתרגם — תרשים מבני: נר תמיד → אמונה שהשי״ת חפץ בתפילת כל אחד → מיעוט תאוות ויגיעה בנעורים → קול הקינות המיישר לב → ניסיון האמת במחלוקת → “קשר אותי בשק” → ראש השנה ויום כיפור → שבועות הגדול → טלית של חתן → תפילין וקדושת ישראל.
תרשים מסכם — תוספת המתרגם
שלב
מוקד
פועל בנפש
נר ושמן
נר תמיד בציון רבינו
הנפש הרחוקה חוזרת אל יהדותה
אמת ותפילה
גם אני אודך; קול קינות
האדם מאמין שתפילתו רצויה
נעורים וזקנה
יגיעה, התבודדות, הרגל קדוש
העבודה נשארת גם בעת חולשה
רבי ותלמיד
רבינו ומוהרנ״ת; ר״ה ויוה״כ
התיקון נמשך דרך התקשרות
קדושת הגוף
טלית, תפילין, קדושת ישראל
האות הפרטית נעשית התפארות הכלל

EN:
Translator's Addition — Structural Diagram: Ner tamid -> emunah that Hashem desires every person's prayer -> lessening taavos and youthful toil -> the voice of kinnos straightening the heart -> the trial of truth in dispute -> “tie me in the sack” -> Rosh Hashanah and Yom Kippur -> the Great Shavuos -> the groom's tallis -> tefillin and the holiness of Israel.
Summary Diagram — Translator's Addition
Stage
Focus
Inner Effect
Lamp and oil
Ner tamid at Rabbeinu's tziyun
The distant soul returns to Judaism
Truth and prayer
“I too will thank”; voice of kinnos
A person believes his prayer is desired
Youth and old age
Toil, hisbodedus, holy habit
Avodah remains even in weakness
Rebbe and disciple
Rabbeinu and Moharnat; RH and YK
Tikkun continues through attachment
Bodily holiness
Tallis, tefillin, holiness of Israel
The private letter becomes communal glory