parparos-lechochma — complete plain text
Source index: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/

Sections:
- הקדמה — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/1/index.txt
- סימן ט-תהומות יכסיומו — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/10/index.txt
- סימן רנ"ו — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/100/index.txt
- סימן רס"ב — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/101/index.txt
- סימן רס"ו — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/102/index.txt
- סימן רע"ז-צדיק כתמר יפרח — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/103/index.txt
- סימן רע"ח — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/104/index.txt
- סימן רפ"ב — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/105/index.txt
- סימן רפ"ג — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/106/index.txt
- סימן רפ"ה — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/107/index.txt
- סימן א-חקעו ממשלה — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/108/index.txt
- סימן ב-ימי חנוכה — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/109/index.txt
- סימן יו"ד-ואלה המשפטים — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/11/index.txt
- סימן ד — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/110/index.txt
- סימן ה — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/111/index.txt
- סימן ז — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/112/index.txt
- סימן ח — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/113/index.txt
- סימן י"ב — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/114/index.txt
- סימן י"ט — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/115/index.txt
- סימן ל"א — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/116/index.txt
- סימן ל"ב-יש צדיקים גנוזים — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/117/index.txt
- סימן מ — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/118/index.txt
- סימן מ"ג — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/119/index.txt
- סימן י"א-אני ה' — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/12/index.txt
- סימן ס"א — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/120/index.txt
- סימן ס"ב — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/121/index.txt
- סימן ס"ו — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/122/index.txt
- סימן ס"ז-בראשית וכו' — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/123/index.txt
- סימן ס"ח — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/124/index.txt
- סימן ע"א — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/125/index.txt
- סימן ע"ב — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/126/index.txt
- סימן ע"ה-אחר פורים וכו' — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/127/index.txt
- סימן ע"ח — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/128/index.txt
- סימן ע"ט — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/129/index.txt
- סימן י"ב-תהלה לדוד — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/13/index.txt
- סימן פ"ב-כי תצא — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/130/index.txt
- סימן צ"ב — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/131/index.txt
- סימן ק"ח — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/132/index.txt
- סימן קי"ב-לענין התחזקות כו' — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/133/index.txt
- סימן קי"ט — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/134/index.txt
- סימן ק"כ-מענין כוונות וכו' — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/135/index.txt
- סימן יג — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/14/index.txt
- סימן י"ד-תקעו להמשיך שלום — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/15/index.txt
- סימן ט"ו-אור הגנוז — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/16/index.txt
- סימן ט"ז-רבי יוחנן משתעי — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/17/index.txt
- סימן י"ז — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/18/index.txt
- סימן י"ח-ר' יונתן משתעי — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/19/index.txt
- סימן א — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/2/index.txt
- סימן י"ט-מאמר תפלה לחבקוק — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/20/index.txt
- סימן כ-ט' תיקונין — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/21/index.txt
- סימן כ"א-עתיקא טמיר וסתים — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/22/index.txt
- סימן כ"ב — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/23/index.txt
- סימן כ"ג — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/24/index.txt
- סימן כ"ד-אמצעותא דעלמא — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/25/index.txt
- סימן כ"ה-אחוי לן מנא — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/26/index.txt
- סימן כ"ז-מאמר רציצא — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/27/index.txt
- סימן כ"ח-בני לן ביתא — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/28/index.txt
- סימן כ"ט — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/29/index.txt
- סימן ב-אמור וכו' — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/3/index.txt
- סימן ל-מישרא דסכינא — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/30/index.txt
- סימן ל"א-אית לן בירא — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/31/index.txt
- סימן ל"ג — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/32/index.txt
- סימן ל"ד — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/33/index.txt
- סימן ל"ו-בקרוב עלי מרעים — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/34/index.txt
- סימן ל"ז-דרשו ה' ועוזו — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/35/index.txt
- סימן ל"ח-מרכבות פרעה וחילו — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/36/index.txt
- סימן מ"ד — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/37/index.txt
- סימן מ"ז-ואכלתם אכול ושבוע — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/38/index.txt
- סימן מ"ח-על אשר מעלתם — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/39/index.txt
- סימן ג-אקרוקתא — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/4/index.txt
- סימן נ'-הצילה וכו' — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/40/index.txt
- סימן נ"א-אמר רבי עקיבא — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/41/index.txt
- סימן נ"ב-הניעור בלילה — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/42/index.txt
- סימן נ"ד-מאמר ויהי מקץ — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/43/index.txt
- סימן נ"ה-מאמר אבא שאול — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/44/index.txt
- סימן נ"ו — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/45/index.txt
- סימן נ"ז — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/46/index.txt
- סימן נ"ח נ"ט — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/47/index.txt
- סימן ס — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/48/index.txt
- סימן ס"א — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/49/index.txt
- סימן ד-מאמר אנכי — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/5/index.txt
- סימן ס"ב — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/50/index.txt
- סימן ס"ג — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/51/index.txt
- סימן ס"ד-בא אל פרעה — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/52/index.txt
- סימן ס"ה — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/53/index.txt
- סימן ס"ו — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/54/index.txt
- סימן ס"ז — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/55/index.txt
- סימן ס"ח-חומר איסור כעס — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/56/index.txt
- סימן ס"ט-חומר איסור גזילה — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/57/index.txt
- סימן ע"ב — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/58/index.txt
- סימן ע"ג-כי תעבור במים — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/59/index.txt
- סימן ה-בחצוצרות — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/6/index.txt
- סימן ע"ד-רומה על השמים — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/60/index.txt
- סימן ע"ו-ויהי אחר הדברים — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/61/index.txt
- סימן ע"ח — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/62/index.txt
- סימן ע"ט-בטח בה' — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/63/index.txt
- סימן פ-ה' עוז לעמו יתן — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/64/index.txt
- סימן פ"ג-מתן בסתר וכו' — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/65/index.txt
- סימן צ"ו — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/66/index.txt
- סימן צ"ז — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/67/index.txt
- סימן ק"א-בקרוב עלי מרעים — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/68/index.txt
- סימן ק"ד — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/69/index.txt
- סימן ו-קרא את יהושע — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/7/index.txt
- סימן קיא — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/70/index.txt
- סימן קי"ב-צהר תעשה לתיבה — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/71/index.txt
- סימן קי"ז — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/72/index.txt
- סימן קכ"ה — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/73/index.txt
- סימן קל"ב מעין דנפיק מאתר חד, וסימן קל"ג ואורח צדיקים וכו' — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/74/index.txt
- סימן קל"ה-כי אקח מועד — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/75/index.txt
- סימן קל"ו — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/76/index.txt
- סימן קמ"א-אם יזכה שירגיש — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/77/index.txt
- סימן קמ"ה-אין אדם מת וכו' — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/78/index.txt
- סימן קמ"ח-מדת היראה בעצמה — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/79/index.txt
- סימן ז-ואלה המשפטים — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/8/index.txt
- סימן קנ"ה-מאמר אריכת אפים — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/80/index.txt
- סימן קס"ה-ואהבת לרעך וכו' — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/81/index.txt
- סימן ק"ע — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/82/index.txt
- סימן קע"ה — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/83/index.txt
- סימן קע"ז — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/84/index.txt
- סימן קפ"א-כשמתקשרים בקשר וכו' — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/85/index.txt
- סימן ק"צ — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/86/index.txt
- סימן קצ"ז — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/87/index.txt
- סימן ר"ד-מעלת הצדקה — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/88/index.txt
- סימן ר"ה-תיקון למקרה לילה — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/89/index.txt
- סימן ח-ראיתי מנורת זהב — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/9/index.txt
- סימן ר"ו-תעיתי כשה אובד — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/90/index.txt
- סימן רי"א — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/91/index.txt
- סימן רט"ו — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/92/index.txt
- סימן רכ"א-ע"י שנותנין מעשר — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/93/index.txt
- סימן רל"ד-סיפורי מעשיות מצדיקים — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/94/index.txt
- סימן רמ"ב — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/95/index.txt
- סימן רמ"ג — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/96/index.txt
- סימן רמ"ו — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/97/index.txt
- סימן ר"נ-בשעה שהקב"ה זוכר את בניו — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/98/index.txt
- סימן רנ"א — https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/99/index.txt


====================



# הקדמה
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/1/

הקדמה
הקדמה
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/1

Segment 2
HE:
הקדמה אמר המחבר ראה ראיתי מרחוק כמציץ מן החרכים קצת גודל העמקות הנפלא שיש בדברי רבינו הקדוש בעל לקוטי מוהר"ן זצ"ל גם לפי פשוטן של דברים וכמבואר מזה קצת במקום אחר מה שהזהיר הוא בעצמו ז"ל לעיין ולדקדק מאוד בדבריו כי יש בהן עמקות נפלא:

EN:
The author writes: I have seen — from afar, as one who peers through the lattices — a glimpse of the great and wondrous depth that resides in the words of our holy master, the Ba'al Likutay Moharan זצ"ל, even according to their plain and simple meaning. As is explained somewhat elsewhere — how he himself, of blessed memory, cautioned his disciples to examine and scrutinize his words with great care, for there is within them a wondrous depth.

The author w

Segment 3
HE:
והנה אנשי רבינו ז"ל בעצמן שזכו לשמוע דברי אלקים חיים מפיו הקדוש בעצמו, ונתקיים בהם מקרא שכתוב (ישעיה ל) והיו עיניך רואות את מוריך, ועל ידי זה זכו ממילא לקבל חידוש וחידוד המוחין בכל פעם, ועל דרך שאמרו רבותינו ז"ל (עירובין י"ג) האי דמחדדנא טפי מחבראי משום זיתיה לר"מ וכו' וכמבואר גם בדבריו ז"ל בכמה מקומות בפרט שגם בעצמן רובם ככולם היו אנשים גדולים ומופלגים מאד בחכמות התורה שבנגלה ושבנסתר וכמפורסם דבר זה בעולם, על כן לא נמצא אחד מהם שישתדל בזה לבאר קצת דבריו ז"ל, כי ידעו בנפשם אשר לבאר מאמר אחד ממאמריו ז"ל ביאור שלם ומספיק, לא יכילם גם המון יריעות ולא יספיק הזמן לזה כלל, כי מאד עמקו מחשבותיו ז"ל עמוק עמוק מי ימצאנו וביאור כל מאמר בשלימות ועד היכן הדברים מגיעים וכל רמיזותיו וסודותיו הקדושים הכלולים בכל מאמר ומאמר, דבר זה נפלא ונשגב מאד ולא יכילם כל רעיון:

EN:
rites: I have seen — from afar, as one who peers through the lattices — a glimpse of the great and wondrous depth that resides in the words of our holy master, the Ba'al Likutay Moharan זצ"ל, even according to their plain and simple meaning. As is explained somewhat elsewhere — how he himself, of blessed memory, cautioned his disciples to examine and scrutinize his words with great care, for there is within them a wondrous depth.

Now, Rabbainu's own disciples — those who merited to hear living words of G-d from his own holy mouth — had fulfilled in themselves the verse: "And your eyes shall behold your teacher" [Isaiah 30].

Segment 4
HE:
ולפי פשוטן של דברים על דרך (שבת ס"ג) אין מקרא יוצא מידי פשוטו דבר זה היה פשוט בעיניהם קצת, עד שלרוחב לבם וגודל השגת דעתם לא עלה על דעתם כלל ההכרח לזה, כי נדמה להם לדבר פשוט ואולי חששו גם כן שלא יטעו המון עם בפרט הקטני דעת ויאמרו, מאחר שתלמידיו ז"ל בעצמן ששמעו המאמרים האלו מפיו הקדוש ביארו דבריו על אופן זה, ממילא בודאי אין שום כוונה אחרת עוד בדבריו ז"ל לבד מהמבואר וזה בודאי דבר זר ומופלג מאד בתכלית הזרות אשר אין להעלותו על הדעת כלל, כי (תהלים כ"ב) מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו, ומי יפתח פיו וימלא לבו לומר שזכה לעמוד על תוכן כוונתו ז"ל אפילו רק בדיבור אחד מדבריו ז"ל אפילו רק משיחות חולין שלו, ומכל שכן מהתגלות חידושי תורתו הקדושה שהמשיכם בדרך נפלא ונורא מאוד, וכמבואר קצת מזה במקום אחר ועל כן מחמת עניינים כאלו וכיוצא בהם נמנעו אנשיו ז"ל מלעשות איזה ביאור לדבריו ז"ל והגם שהרבה מהם היו עוסקין לחדש חידושי תורה על פי ההקדמות הנוראות שבמאמריו ז"ל, אבל הכל היה בדרך דרוש וחידוש הנוגע לעבודת ה' אשר זה עיקר תכלית כוונת רבינו זצ"ל וכמבואר במקום אחר ואפילו מורינו הר"ר נתן ז"ל שעסק בזה הרבה כל ימיו לחדש בתורתו, והפליא לעשות בזה מאד כמפורסם מחיבוריו הקדושים ז"ל בלקוטי הלכות, ובאמת נמצא בתוכם במקומות הרבה גם איזה ביאור קצת לדבריו ז"ל, אבל אין זאת תוכן כוונת חיבוריו ז"ל וכמבואר למעיין בהן:

EN:
Through this they were naturally granted, at every moment, the renewal and sharpening of their intellect [mochin]. This is in the spirit of what our Sages taught: "I am sharper than my colleague because I attended upon Rabbi Meir" [Eruvin 13] — and as is likewise elaborated in his words in many places. Furthermore, most if not all of his disciples were themselves men of great and extraordinary erudition in both the revealed and the hidden Torah, as this is well known in the world. Therefore, not one of them undertook to elucidate even a portion of his teachings. For they knew in their souls that to fully and adequately explain even a single one of his discourses would surpass what a multitude of pages could contain, and more than a lifetime could suffice for — for "deep, deep are his thoughts — who can find them?" And to elucidate each discourse completely, to the full extent of where the ideas reach, and all his allusions and all the holy secrets comprised within each and every discourse — this is something wondrous and elevated far beyond what any human mind could encompass.

And according to the plain meaning of things, in the vein of "a verse never departs from its plain meaning" [Shabbas 63] — this was somewhat straightforward in their eyes, to such a degree that given the breadth of their minds and the greatness of their intellectual grasp, the necessity for such elucidation never occurred to them at all. It seemed to them a plain matter. They perhaps also worried lest the common people — particularly those of limited understanding — be misled into saying: "Since his very own disciples, who heard these discourses from his holy mouth, explained his words in precisely this way, then surely there is no further intent in his words beyond what is explained." This would certainly be a most strange and extraordinary error — inconceivable in the extreme — for "Who shall ascend the mountain of Hashem, and who shall stand in His holy place?" [Psalms 24].

Segment 5
HE:
והנה בעוונותינו הרבים נתמעטו הלבבות בדורות הללו ביותר מגודל הצרות והתלאות והרפתקאות דעדו עלן אך על כל אלה (תהלים צב) ואתם מרום לעולם ה' ולעולם ידו יתברך על העליונה, כי גם עתה נמצא רבים מישראל השותים בצמא את מי הבארות הקדושים הנובעים ממקור מים חיים ונוזלים מן לבנון וכו' אך מעומק המושג ומקוצר המשיג ומרוב טרדת הלבבות, על כן שמעתי דבת רבים האומרים שזו היא אצלם המניעה הגדולה מכולם ללמוד ולהגות בדבריו ז"ל מחמת עומק המושג, כי נדמה להם שקשה לעמוד אפילו על פשוטן של דברים והרבה טענות היה לי עמהם בזה עד שהודו לדברי, כי הסברא הזאת הוא רק מפיתוי היצר כי כבר אמרו רבותינו ז"ל (מגילה ו:) יגעתי ולא מצאתי אל תאמין גם בכלל לימוד תורתינו הקדושה, בפרט בענין החידושי תורה של רבינו אור האורות זצ"ל, אשר המשיכם וגילה אותם באופן כזה אשר הם כוללים באמת מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין כי אפילו החכם הגדול שבגדולי ישראל לא יוכל להתפאר בזה שזכה לעמוד על תוכן כוונת דבריו ז"ל בתכלית השלימות וכן להיפך, שאפילו הקטן שבקטנים אם הוא רק איזה בר אוריין ויש לו איזה ידיעה קצת בלימוד התורה הקדושה באיזה מדרגה שהוא, יוכל לשאוב מים בששון ממעייני הישועה ולרוות צמאונו ולהחיות את נפשו בהם ולא עוד, אלא אף גם יכול להחיות גם נפשות אחרים רבים וגדולים ממנו כאשר ראינו בחוש פעמים הרבה אין מספר אך אף על פי כן אמרתי למלאות קצת שאלתם ולהפיק רצונם בזה וחברתי הקונטרס הקצר הזה לבאר בו קצת מקומות הצריכים ביאור בדבריו ז"ל וכל זה רק לפי עומק פשוטן של דברים בתכלית הפשיטות הגמור כי בודאי אני יודע ומאמין כי הרבה הרבה תעלומות חכמה וסודות נשגבים נוראים יש בכל דיבור ודיבור מדבריו ז"ל, בפרט מה שהיו צריכין להרחיב הביאור ביותר בכל ענין וענין להלכה למעשה לעבודת ה' אך אמרתי וכי משום דלא מצינא למעבד כולה מצוה וכו' גם במקומות הרבה ציינתי קצת ממאמרי רבותינו ז"ל בזוהר הקדוש ובשאר מקומות הנצרכין להבין על ידי זה ביותר קצת כוונת דבריו ז"ל גם בדרך אגב צרפתי לזה באיזה מקומות איזה מאמרי רז"ל בש"ס ומדרשים, אשר על פי הקדמותיו ז"ל הדברים מבוארים כמין חומר ואותיות בולטות ומצטרפות ונקראות מאליהם, כאשר יודה לזה המעיין בעין האמת גם באיזה מקומות הראיתי לדעת איך שמאמריו אלו הקדושים רומזים על כל סדר ההנהגה של כל הענין שלו גם לאחר הסתלקותו, באופן שמתנהג מאז ועד הנה זה קרוב לשבעים שנה אחר הסתלקותו ז"ל, וגודל נפלאות התיקונים שנעשין על ידי זה ויתר הדברים וכל התועליות שבחיבור הקונטרס הזה יבואר להמעיין בו בפנים וקראתי שם זה הקונטרס פרפראות לחכמה, כי הוא רק כמו פרפראות בעלמא לחכמות תורתו הקדושה של רבינו אור האורות זצ"ל אשר הוא נחל נובע מקור חכמה, וכמבואר במקום אחר מענין זה:

EN:
And who would open his mouth and fill his heart to claim that he has merited to penetrate the intent of his words, even regarding a single utterance from his teachings, even from his ordinary conversations — all the more so from the revelations of the novel teachings of his holy Torah, which he drew down in a wondrous and awesome manner. This is explained somewhat elsewhere. Therefore, for these and similar reasons, his disciples refrained from composing any form of elucidation of his words. And even though many of them were engaged in composing novel Torah insights based on the awesome foundational principles in his discourses, all of this was done in the way of homiletical exposition and novelty related to the service of Hashem — which is indeed the core intention of Rabbainu זצ"ל, as is explained elsewhere. And even our teacher, Reb Nosson of blessed memory, who toiled greatly in this throughout all his days, innovating upon his Torah and performing wonders therein — as is well known from his holy writings in Likutay Halachos — and indeed within them one can find in many places also some degree of elucidation of his words; nevertheless, this is not the core intent of his writings, as is evident to one who studies them.

Now, in our many sins, the hearts of people have greatly diminished in these generations due to the enormity of the afflictions, troubles, and trials that have passed over us. Yet despite all this, "But You, Hashem, reign on high forever" [Psalms 92] — and His blessed hand remains supreme. For even now there are many among Israel who thirst and drink from the waters of the holy wells flowing from the source of living waters, trickling from the Lebanon. But due to the depth of the subject matter, the limited capacity of those who seek to grasp it, and the great burden of the heart — I have therefore heard from many that this is the greatest obstacle preventing them from studying and meditating upon his words: the depth of the matter. It seems to them too difficult to grasp even the plain meaning. I argued at length with them over this until they acknowledged my words — for this reasoning is nothing but the seduction of the evil inclination. Our Sages already taught: "'I have labored and not found' — do not believe it" [Megillah 6b]. This is true regarding all Torah study in general, and certainly regarding the novel Torah teachings of Rabbainu, the Light of Lights זצ"ל, who drew them down and revealed them in such a way that they truly encompass everything from the topmost rung to the lowest rung. For even the greatest sage among the great of Israel cannot boast of having fully penetrated the intent of his words to their ultimate perfection. And conversely — even the least of the least, if he is but somewhat learned and possesses any knowledge whatsoever of holy Torah study at whatever rung he may be, can draw waters with joy from the wellsprings of salvation, quench his thirst, and revive his soul from them. And not only this — he can even revive many other souls, greater and loftier than himself, as we have witnessed with our own senses on countless innumerable occasions.

Nevertheless, I decided to partially fulfill their request and gratify their desire in this.

Segment 6
HE:
שייך להקדמה של ספר ליקוטי מוהר"ן הקדוש הקשר והחיבור של התורות שלו הוא כעין בנין ואריגה ממש, שבתחלה הוא מחבר ומקשר אלו שני הדברים יחד, ואחר כך הוא מחבר ומקשר דבר שלישי להשני בכמה קשרים חזקים, וכן משלישי לרביעי וכן להלן וכו' אך על פי רוב חוזר בכל פעם לחזור ולקשר אלו הארבעה דברים יחד, כי בתחילה אין הקשר שלהם יחד רק מזה לזה, דהיינו מהראשון לשני, ומהשני לשלישי, ומשלישי לרביעי, אבל עדיין אין קשר להרביעי בהראשון אבל אחר כך מביא פסוק או מאמר רז"ל או שאר ראיה אחרת שעל ידי זה מקשרם יחד, עד שמחובר בקשר הדק היטב כל אלו הד' דברים יחד, ואחר כך חוזר ומקשר עוד כמה דברים זה לזה, ויחד כולם הוא מקשר להחיבור והקשר הראשון ובתחלה אין קשר לשני החבילות הקדושות האלו, כי אם על ידי איזה קשר שיש בין דבר אחד מהחבילה השניה לדבר אחד מהחבילה הראשונה, אבל אחר כך הוא חוזר לקשרם בראיות ודרכים נפלאים שממשיך קורות לקשר הבנין משלישי שבראשון לרביעי שבשני, ומשם לשני שבשלישי, ואחר כך מחבילה שניה לשלישית גם כן כך, וכן להלן, ואחר כך מקשרם כולם יחד בדרך נפלא וכל זה הענין שמעתי והבנתי מפיו הקדוש למחרת יום כפור תקע"א שקודם הסתלקותו ועדיין צריכים להרחיב הדיבור בזה, ולהביא לזה דוגמא מכמה תורות ומאמרים שבזה הספר הקדוש, כדי שתבין ענין זה היטב ותבין מעט דרכי הספר הקדוש הזה:

EN:
I composed this brief pamphlet to elucidate certain passages that require explanation in his words of blessed memory — all of this only according to the profound simplicity of the plain meaning, in absolute and complete straightforwardness. For I certainly know and believe that there are exceedingly many treasures of wisdom and awesome, elevated secrets in every single word of his teachings. In particular, what would have been necessary was to greatly expand the explanation of each and every topic for practical application in the service of Hashem. But I said: "Because we cannot perform the entire mitzvah..." — I will do what I can. Also in many places I have noted some teachings of our Sages from the holy Zohar and other relevant places that are needed to better understand the intent of his words. In addition I have tangentially incorporated in some places certain statements from the Sages found in the Talmud and Midrashim, which — based on his foundational principles — are elucidated as clearly as letters that protrude, join, and read themselves, as the truth-seeking student will acknowledge. And in some places I have shown how these holy discourses allude to the entire pattern of conduct of his entire enterprise — even after his passing — in the manner in which things have proceeded from then until now, close to seventy years since his passing, and the greatness of the wondrous rectifications accomplished through this. The remainder and all the benefits of this pamphlet will become clear to the one who studies it within. I have called this pamphlet by the name Parpara'os LaChuchmuh — for it is merely like parpara'os [delicacies served alongside a meal] in relation to the wisdom of the holy Torah of Rabbainu, the Light of Lights זצ"ל, who is a flowing stream, a source of wisdom — as is elaborated elsewhere.

The connection and weaving of his [Rabbainu's] Torah discourses is like a building and a weaving in the most literal sense. At first he connects and binds two things together; then he connects and binds a third to the second with several strong bonds; then from the third to the fourth, and so on — and as this continues. But generally he returns each time to reconnect all four things together. For initially the connection between them goes only from one to the next — that is, from the first to the second, from the second to the third, from the third to the fourth — but the fourth is not yet directly linked to the first. Afterwards, however, he brings a verse or a teaching of the Sages or some other proof, through which they are all bound together, until all four matters are woven with one fine, tight bond. Then he returns to connect several more matters one to another, and together links them all to the first connection and bond. And initially there is no connection between these two holy bundles, except by way of some link between one element of the second bundle and one element of the first. But afterwards he returns to bind them with wondrous proofs and pathways, drawing connecting beams from the third of the first bundle to the fourth of the second, and from there to the second of the third — and so from the second bundle to the third in the same fashion, and so on — and afterwards links them all together in a wondrous manner. All of this I heard and understood from his holy mouth on the day after Yom Kippur of the year [5]571, shortly before his passing. The matter still requires elaboration, and examples should be brought from many discourses and teachings within this holy book, so that one may well understand this matter and come to understand somewhat the ways of this holy book.

The author writes: From the word "pertaining" until here — I have copied all of this from the actual handwriting of Reb Nosson himself. It is apparent from this that his intention was to elaborate further on the matter, as above — but the opportunity was not granted to him. It is also apparent from this that the intention of Rabbainu the Holy זצ"ל was likewise that those who engage in the study of his holy books should greatly expand and deepen their understanding to grasp well the wondrous pathways embedded in each and every discourse, and the wondrous connection and weaving between every topic and every topic elucidated in each and every discourse.

Therefore I said: to fulfill partially their holy wish, and to elucidate something of this — and let us begin as an example with the very first discourse, Ashray Temimay Dorech, which is a brief discourse. It announces at the outset, in general, that through Torah all prayers and supplications are received, and the grace and importance of Israel are elevated. Then, when it begins to explain the matter in detail, it explains that one must bind oneself to the wisdom and intellect that exists within each thing — this is the aspect of Shemesh, the aspect of Chais (ח). But it is impossible to attain this except through the aspect of Malchus, which is the aspect of Nun (נ). It links the matter with the verse: "Before the sun, Yinon is His name" [Psalms 72]. Then it explains that one must give strength to the aspect of Malchus d'Kedushah — which is the aspect of the good inclination — to overpower the Malchus d'Sitra Achra, which is the aspect of the evil inclination. This is attained through engaging forcefully in Torah. Thus the matter of Torah study is here connected and linked to the rectification of the power of Malchus d'Kedushah, which is the aspect of Nun. Then it explains that through this aspect, the Nun bonds with the Chais and produces chein (חן) — and this is why the Torah is called "a graceful doe [ya'alas chein]" [Proverbs 5]. Thus at this point the excellence of Torah study is already linked to both aspects above — to the aspect of Malchus which is the aspect of Nun, and to the aspect of the light of intellect and wisdom which is the aspect of Chais — for through both these aspects together chein is produced.

Segment 7
HE:
אמר המחבר, מתיבת שייך להקדמה עד כאן העתקתי כל זה מגוף כתיבת יד קודש הרב ר' נתן ז"ל בעצמו והמובן מזה כי רצונו היה להרחיב הדיבור בזה כנ"ל, אך לא אסתייע מלתא גם מובן מזה כי רצונו של רבינו הקדוש ז"ל היה גם כן שהעוסקים בלימוד ספריו הקדושים יגדילו ויעמיקו דעתם להבין היטב נפלאות דרכים הנפלאים שיש בכל מאמר ומאמר, ונפלאות הקשר והחיבור שיש בין כל ענין וענין מהעניינים המבוארים בכל מאמר ומאמר, לכן אמרתי למלאות קצת רצונם הקדוש ולבאר קצת בזה ונתחיל לדוגמא ממאמר הראשון אשרי תמימי דרך שהוא מאמר קצר, ומודיע שם בראשונה בכלל כי על ידי התורה נתקבלים כל התפילות והבקשות ונתעלה החן והחשיבות של ישראל ואחר כך כשמתחיל לבאר הענין בפרטיות, מבאר שם שצריכין לקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר שזה בחינת שמש בחינת חית אך אי אפשר לזכות לזה כי אם על ידי בחינת מלכות שהוא בחינת נון ומקשר הענין במאמר הכתוב (תהלים ע"ב) לפני שמש ינון שמו אחר כך מבאר שצריכין ליתן כח לבחינת מלכות דקדושה שהוא בחינת היצר טוב להתגבר על מלכות דסטרא אחרא שהוא בחינת היצר הרע, וזה זוכין על ידי עסק התורה בכח נמצא שבכאן מקושר ומחובר ענין עסק התורה לבחינת תיקון כח המלכות דקדושה שהוא בחינת נון אחר כך מבאר שעל ידי בחינה זו נתקשר הנון עם החית ונעשה חן ועל כן נקראת התורה (משלי ה) יעלת חן נמצא שבכאן מקושר כבר ענין מעלת עסק התורה לשני הבחינות הנ"ל היינו הן לבחינת המלכות שהוא בחינת נון, וכן לבחינת אור השכל והחכמה שהוא בחינת חית, שעל שני הבחינות הנ"ל נעשה בחינת חן אחר כך מבאר שעל ידי בחינת החן הנ"ל נעשה בחינת חקיקה ורשימה בלב המתבקש לקבל הבקשה, והחקיקה הנ"ל הוא בחינת תיו, ועל ידי זה נשמעין ונתקבלין כל התפלות והבקשות ומביא על זה הפסוק (קהלת ט) דברי חכמים בנחת נשמעים שבזה מבואר ומקושר כל הנ"ל דברי חכמים דייקא היינו אלו שזוכין לקשר עצמן אל החכמה והשכל וזה בנ'ח'ת', היינו בחינת נו"ן חי"ת תי"ו הנ"ל נשמעים, כי על ידי זה נשמעים דבריו ונתקבל בקשתו אחר כך חוזר לחזק הענין איך שעל ידי השכל זוכין לחן, ועל כן זכה יעקב לחן וכן יוסף ומביא שם פסוק (דברים לג) בכור שורו וכו' אחר כך בביאור מאמר רבה בר בר חנה מבואר שהיצר הרע שהוא היפוך בחינת השכל רוצה להטביע החן והחשיבות גם חוזר ומבאר שם שעיקר הכנעת היצר הרע הוא על ידי עסק התורה ומבאר שם טעם הדבר בביאור נפלא כי בתחלת המאמר הביא על זה רק ראיה מדברי רז"ל ובכאן מבואר טעם הדבר אחר כך בביאור פסוק (תהלים קי"ט) אשרי תמימי, מקשר שם ענין מעלת עסק התורה בכח שזוכין על ידי זה להסתכל על השכל שיש בכל דבר שבזה היה התחלת המאמר כנ"ל ומחמת שאי אפשר להאריך ולסדר בכאן קשר כל מאמר ומאמר בפרטיות, על כן אמרתי לתפוס רק איזה מאמרים ממאמריו ז"ל ולבאר בקצרה בכדי להקל על המעיין ונתפוס לדוגמא מאמר ויהי הם מריקים שקיהם סימן י"ז מבואר שם, שלהכניע ולבטל כסילות השכל הוא על ידי בחינת כתב שנעשה על ידי צדקה, שעל ידה נעשה בחינת אויר הנח והזך כמבואר שם בפנים ואחר כך מביא על זה פסוק זה (ישעיה מב) יכתוב ידו לה' וכו' שבו מבואר איך על ידי בחינת כתב נעשה גרים ובעלי תשובה ואחר כך מביא הפסוק (יחזקאל י"ג) בכתב ישראל לא יכתבו וכו', שבו מבואר שעל ידי הכתב נשלם פגם המזבח נמצא שבכאן דילג הבחינה האמצעית (שהם הגרים שעל ידם נשלם המזבח והם נעשין על ידי בחינת כתב כנ"ל) ומושך קורה מבחינת הכתב לבחינת תיקון המזבח אחר כך מביא פסוק (קהלת א כ"ח) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל, שבו מבואר שעל ידי הכתב נשלם השכל ובכאן דילג שני בחינת האמצעיות (שהם הגרים ותיקון המזבח) ומושך קורה מבחינת הכתב לבחינת תיקון השכל אחר כך מביא מאמר (בתפילת עלינו) לתקן עולם במלכות שדי וכו' שבו מבואר שעל ידי גרים ובעלי תשובה נשלם השכל ודילג בכאן הבחינה האמצעית שהוא בחינת תיקון המזבח אחר כך מביא פסוק (איוב כ"ב) והיה שדי בצריך וכו', שבו מבואר שעל ידי צדקה נעשין גרים ובעלי תשובה ודילג הבחינה האמצעית שהם בחינת מה שעל ידי צדקה נעשה האויר הנח והזך שעל ידי זה נעשה הבחינת כתב שעל ידי זה נעשין גרים וכו', והמעיין בפנים יבין ביותר וכמו כן במאמר חותם בתוך חותם סי' כ"ב מבואר שם, שעיקר שלימות האמונה היא על ידי הארה משבעה רועים שהם כלליות הקדושה ואי אפשר לבוא להרועים כי אם על ידי עזות דקדושה ולעזות דקדושה זוכין על ידי שמחה היינו על ידי בחינת העדיים של נעשה ונשמע שהם בחינת תורה ותפלה והעיקר על ידי תפלה שהוא בחינת יראה מאמר השלם וכו' עיי"ש שמבאר כל דבר בטעמו ושורשו ומקשר שם כל הענין הלז היטב היטב ואחר כך חוזר לבאר ולחזק הענין ומביא שם שעל כן נקראת האמונה ירושלים, על שם שעיקר בנינה מבחינת יראה מאמר השלם (ודילג בכאן הבחינה האמצעית היינו מה שעל ידי היראה הנ"ל זוכין לשמחה, ועל ידי זה זוכין לעזות דקדושה, ועל ידי זה זוכין להתקרב אל הרועים דקדושה שעל ידי זה זוכין לאמונה), ומושך קורה מבחינת היראה מאמר השלם אל בחינת האמונה אחר כך מביא הפסוק (תהלים י"ט) עדות ה' נאמנה שעל ידי העדיים הנ"ל זוכין לאמונה ודילג גם כן הבחינה האמצעית הנ"ל אחר כך מביא הפסוק (בראשית מ"ט) משם רועה אבן ישראל ומשך קורה מבחינת האבן שהוא בחינת מאמר השלם אל בחינת התקרבות להרועים דקדושה הנ"ל ודילג גם כן הבחינה האמצעית שביניהם כנ"ל אחר כך מביא מאמר (אבות ה) הוי עז כנמר וכו' יהי רצון שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקינו בתורתך שבזה מבואר שעל ידי בחינת השגת נעשה ונשמע הנ"ל זוכין לעזות דקדושה (ודילג הבחינה האמצעית שהיא השמחה), ועל ידי עזות דקדושה זוכין לבנין ירושלים שהוא בחינת שלימות האמונה (ודילג הבחינה האמצעית שהוא בחינת ההתקרבות אל הרועים דקדושה) וכמו כן במאמר פתח ר"ש סימן סמ"ך מבואר שם, שיש התבוננות כזה שאי אפשר לבוא לזה כי אם על ידי עשירות, ולבוא לעשירות הזאת הוא על ידי אריכות ימים ומבאר שם הענין ואחר כך מביא הפסוק (תהלים קי"ט) מזקנים אתבונן שעל ידי אריכות ימים באים להתבוננות, ודילג הבחינה האמצעית שהוא בחינת העשירות כנ"ל וכן אחר כך מבואר שם שבחינת העשירות הזאת באה על ידי אריכת הנשימה, ומביא אחר כך הפסוק ונשמת שדי תבינם, שעל ידי בחינת הנשימה באים להתבוננות, ודילג גם כן הבחינה האמצעית שהוא העשירות אחר כך חוזר לחזק הענין ולבאר שההתבוננות בעצמו בא גם כן על ידי בחינת הנשימה כמבואר שם אחר כך מבואר שם שהתגלות היראה (שעל ידי זה באין לאריכת ימים בחינת זקן) בא על ידי פקידת עקרות ומביא שם אחר כך הפסוק (בראשית כ"א) כי ילדתי בן לזקוניו, שעל ידי לידת יצחק בחינת פקידת עקרות בא זקנה ואריכת ימים ודילג הבחינה האמצעית שהוא בחינת התגלות היראה שבא על ידי פקידת עקרות, שעל ידי היראה הזאת בא אריכת ימים כנ"ל אחר כך בסוף המאמר חזא לחמרא דקא ילדה רמכי רמכי, שעל ידי התעוררות השינה שבא על ידי הסיפורי מעשיות, על ידי זה נמשך עשירות גדול ודילג כל הבחינה האמצעית, היינו מה שעל ידי זה נעשה בחינת להתיר פה אלמים, שעל ידי זה נמשך בחינת פקידת עקרות, בחינת להתיר פה עקרות שעל ידי זה בא התגלות היראה, שעל ידי זה בא אריכת ימים, שעל ידי זה באים לעשירות הנ"ל וכמו כן בליקוטי תנינא סי' חי"ת במאמר תקעו תוכחה (בראשית מ"ט) וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ וכו', מנוחה זה בחינת נבואה וכו' ואת הארץ היינו ארץ ישראל כי על ידי בחינת נבואה נמשך בחינת חידוש העולם שלעתיד שיהיה בבחינת השגחה ונפלאות בחינת ארץ ישראל ודילג כל הבחינות האמצעיות, היינו מה שעל ידי נבואה נתברר ונתתקן בחינת המדמה, שעל ידי זה נתקן האמונה האמתיית דקדושה להאמין בחידוש העולם, שעל ידי זה יהיה גם כן חידוש העולם שלעתיד בבחינת ארץ ישראל וכן אחר כך בביאור המאמר מדברי רז"ל (ברכות נ"ד:) שמבואר שם משכוה שיניה על בחינת הגרים וכו' משה כמה הוה וכו', היינו שעל ידי זה בא בחינת התפשטות הנבואה, ודילג הבחינות האמצעיות, היינו מה שעל ידי התקרבות הגרים נעשין בחינת רעמים, היינו בחינת התגלות הכבוד שעל ידי זה בא התפשטות הנבואה וכן אחר כך שקל נרגא וכו' שפירש על האמונה בחידוש העולם וכן חידוש העולם שלעתיד שכל זה בא על ידי בחי' נבואה ודילג בחי' האמצעיות, היינו מה שעל ידי הנבואה נתברר המדמה שעל ידי זה נתתקן האמונה בחידוש העולם כנ"ל וכן אחר כך בביאור הפסוק (תהלים פ"א) תקעו זה בחי' התגלות הכבוד וכו' בחודש שופר זה בחי' חידוש העולם ובחי' השיר חדש וכו' ודילג כל הבחינות האמצעיות ותנא והדר מפרש איך נמשך על ידי התגלות הכבוד וכו' בחינת חידוש העולם ובחינת השיר חדש וזה (שם) בכסא ליום חגינו היינו מה שעל ידי התגלות הכבוד בא התפשטות הנבואה שעל ידי זה נתברר המדמה וזוכין לאמונה שזה בחינה בכסא ליום חגינו, ועל ידי זה בא בחינת חידוש העולם ובחינת השיר חדש, וכל זה נמשך על ידי התפלה בבחינת דין בבחינת (שם) חוק לישראל הוא משפט וכו' וכמדומה לי שהשיחה הזאת נאמרה לענין קשר העניינים שבמאמר תקעו תוכחה הנ"ל שנאמר בראש השנה תקע"א ותשלום פירוש הפסוק תקעו וכו' לא נגמר עד למחרת יום הכפורים שאז היה שיחה הנ"ל ועיין ימי מוהרנ"ת מבואר ביותר:

EN:
Then it explains that through the aspect of chein, an engraving and impression is made in the heart of the one being petitioned to receive the petition. This engraving is the aspect of Sav (ת), and through this all prayers and supplications are heard and received. It then brings the verse: "The words of the wise are heard in nachas [tranquility]" [Koheles 9] — in which all the above is explained and linked. "Words of the wise" specifically — that is, those who merit to bind themselves to wisdom and intellect. And this is in N-Ch-S [Nachas] — namely the aspect of Nun–Chais–Sav as above — "are heard," for through this his words are heard and his petition received. Then it returns to reinforce the matter of how through intellect one attains chein — and therefore Yaakov attained chein and so too Yosef — and brings the verse: "The firstling of his ox…" [Deuteronomy 33]. Then in the elucidation of the discourse of Rabbah bar bar Chanah, it is explained that the evil inclination — which is the inverse of the aspect of intellect — wishes to drown the chein and importance. It also returns to explain there that the essential subduing of the evil inclination is through engaging in Torah, explaining the reason for this with a wondrous elucidation — for at the start of the discourse it had brought only a proof from the Sages, whereas here the reason itself is explained. Then in the elucidation of the verse "Ashray temimay [dorech]" [Psalms 119], it links the excellence of engaging in Torah with force to the attainment of beholding the intellect within each thing — which was the very beginning of the discourse. And because it is impossible to elaborate here and set out in full detail the linking of each and every discourse, I said: I will take only a few of his discourses and elucidate them briefly to lighten the work for the student.

Let us take as example the discourse Vayehi Haym Mayrrikim Sakkayhaihem — Siman 17. There it is explained that subduing and nullifying the foolishness of the intellect comes through the aspect of kesav [writing], which is produced through tzedakah [charity], through which the aspect of pure and still air is produced, as explained there. Afterwards it brings the verse: "His hand shall write unto Hashem" [Isaiah 42] — in which it is explained how through the aspect of writing, converts and penitents [gerim u'vaalay teshuvah] are produced. Then it brings the verse: "They shall not be written in the writing of the house of Israel" [Ezekiel 13] — in which it is explained that through the writing, the damage of the Altar is repaired. Here it has skipped the intermediate step — namely the converts, through whom the Altar is repaired, and who are produced through the writing — and draws a connecting beam directly from the aspect of writing to the aspect of repairing the Altar. Then it brings the verse: "All is in writing from the hand of Hashem, who gave me understanding [haskil]" [Chronicles I, 28] — in which it is explained that through the writing, the intellect is completed.

Segment 8
HE:
וענין החבילות הקדושות שמקשר דבר בדבר ודבר בדבר וכן להלן, ואחר כך חוזר לקשר כל אלו הדברים בחבילה אחת, ומביא איזה פסוק או מאמר רז"ל שבו מקושרין ונכללין כל אלו הדברים באגודה אחת, ואחר כך הוא חוזר לקשר עוד כמה דברים זה בזה עד שנעשה חבילה שניה ומקשרה לראשונה, וכן עוד להלן, ואחר כך הוא חוזר לקשר כל אלו החבילות יחד זה מובן וידוע ומבואר היטב לכל מעיין בספריו הקדושים ז"ל, כמעט בכל מאמר ומאמר ממאמריו ז"ל, כי כולם הולכים וסובבים על דרך זה אך לא כל החבילות שוות, כי יש חבילה גדולה שכלולה מהרבה ענינים, ויש חבילה בינונית וקטנה ונתפוס לדוגמא קצת כגון מאמר ויהי מקץ זכרון שמבאר תחלה איך שצריכין לשמור את הזכרון הקדוש לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי, אחר כך מבאר איך שבחינה זאת הוא בכלליות ובפרטיות, ואיך שצריכין להעמיק מחשבתו ולהגדיל שכלו ובינתו בזה אחר כך מבאר שהגדלת השכל הנ"ל צריך שיהא במדה ובצמצום אחר כך מבאר שאפילו מי שיודע ומבין בזה, אף על פי כן צריך שיהא לו בחינת הסתפקות להסתפק בכל עניני העולם במיעוטו, אף על פי שיודע ומבין היטב כל הרמזים הקדושים וכל הקדושות המלובשים בהם אחר כך מבאר שגם מזה ההסתפקות גופיה צריך להפריש ממנו לצדקה, ומכל העניינים הנ"ל נעשה חבילה אחת ומרומזת כולה בפסוק (תהלים ק"ד) ה' אלקי גדלת מאד וכו' כמבואר שם אחר כך מבאר עוד שאצל המון עם נעשה כל זה ממילא על ידי שינה וציצית ותפילין ותורה וקריאת שמע ותפלה ומשא ומתן ומבאר כל דבר בפרטיות, הרי לך חבילה שניה אחר כך מבאר שכדי לשמור הזכרון הנ"ל צריך לשמור עצמו מרע עין, ומבאר בזה כמה ענינים נפלאים ומביא עליהם פסוקים וראיות נפלאות גם מאמר רז"ל (נדה כ"ד) תניא אבא שאול אומר וכו' ומבארו בדרך נפלא ונורא כמובן למעיין שם הרי לך חבילה שלישית אחר כך מבאר שאפילו מי שהוא טוב עין צריך לשמור עצמו מכח המדמה, ומבאר בענין זה דברים נפלאים איך שזה המדמה השתדלותו לשרות על פי שוני הלכות ומבאר טעמו של דבר וגם מבאר שם שעל ידי זה בא חסרון פרנסה בחינת שבע שנות הרעב, ומביא על זה פסוקים מפרשת מקץ כמבואר שם והגם כי ענין זה בעצמו הוא חבילה נפלאה ונוראה, אף על פי כן גם החבילה הזאת נכללת ומקושרת בענין זה שהתחיל לבאר כאן איך שצריכין לשמור את עצמו מבחינת המדמה כי על ידי לשון הרע נופלין מבחינת הדעת דקדושה לבחינת כח המדמה שהוא בחינת בהמיות ונופל מאהבת השם יתברך לאהבת הבהמיות ועל ידי זה נפגם הזכרון ונופל לשכחה וכל ענין החבילה הנ"ל הכל קשור ונכלל היטב בפסוק נדמו עמי מבלי דעת וכו' כמבואר שם אחר כך מבאר שלהכניע הכח המדמה הוא על ידי בחינת יד וכו' ומבואר בזה כמה ענינים נפלאים ונוראים ונעשית חבילה נפלאה אחר כך מבאר שכל החבילה הזאת קשורה ומבוארת היטב במאמר הפסוק מי עלה שמים וירד וכו' אחר כך מביא הפסוק ויהי מקץ וכו' ובו כלולים אלו השני חבילות יחד בדרך נפלא וכן אחר כך מביא פסוק (תהלים ע"ז) אזכרה נגינתי וכו' ואי אפשר לבאר כל כך בכתב מפני האריכות וכן אחר כך במאמר אבא שאול סי' נ"ה יש בו כמה וכמה חבילות נפלאות, וכל חבילה כלולה מכמה ענינים, והכל קשור ומחובר ונכלל כאחד יחד בקשר נפלא ונורא וכן אחר כך במאמר וביום הביכורים סי' נ"ו מתחיל לבאר איך שיש לכל אחד מישראל בחינת מלכות ושצריכין ליזהר שלא להשתמש עם המלכות להנאתו ולצרכו רק בשביל השם יתברך בבחינת (עובדיה א) והיתה לה' המלוכה ואז המלכות בבחינת בן חורין ונקראת מרדכי מר דרור וכו' אחר כך מבאר איך שצריכין להמשיך אריכת ימים לתוך המלכות דהיינו שיראה שיוכל להזהיר ולהוכיח אותם האנשים שהם תחת ממשלתו ולזה צריכין דעת ולדעת הזה זוכין על ידי אריכת ימים בעצמו ומבואר שם איך שעיקר אריכת ימים הוא על ידי התורה, ומבאר בזה ענינים נפלאים, והכל הוא קשור ומחובר ונכלל במאמר הכתוב בפרשת המלך (דברים י"ז) והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען יאריך ימים על ממלכתו וכו', והחבילה מקושרת ומחוברת היטב לחבילה השניה, שמבאר אחר כך איך שצריכין לגלות הסתרות ולהפכן לדעת, וזה זוכין על ידי שממשיך אריכת ימים לתוך המלכות על ידי עסק התורה כנ"ל, ועל ידי זה בעצמו יוצא חובת התוכחה שמוטל עליו להזהיר ולהוכיח וכל זה קשור ונכלל היטב במאמר הכתוב (אסתר ב) ובכל יום ויום מרדכי מתהלך וכו' כמבואר שם ואחר כך חוזר לבאר עוד כמה ענינים נפלאים ועושה מהם חבילות נפלאות עד שנכנס מזה לענין שבועות ומקוה של שבועות, וענין אכילת מן, ומבאר שם כמה דברים נפלאים ואחר כך נכנס מעניינים הנ"ל לענין בחינת מחלוקת לשם שמים שזה בחינת מצה בחינת עוגה שהוציאו ממצרים וכו' ועל כל ענין וענין ועל כל חבילה וחבילה מביא פסוקים וראיות ויסודות חזקות מאד אחר כך מתחיל לבאר נפלאות בענין איך לבוא למחלוקת לשם שמים, שצריכין לזה לזכך ולטהר את השמים, ומגלה בזה נוראות נפלאות עין לא ראתה וכו' (ישעיה ס"ד) ונעשה מענין זה בעצמו חבילה נפלאה ונוראה מאד והכל קשור ונכלל ומבואר היטב במאמר הכתוב (איוב כ"ו) ברוחו שמים שפרה וכו' בדרך נפלא ונורא מאד כמובן למעיין שם היטב אחר כך מביא פסוק (במדבר כ"ח) וביום הביכורים ובו כלולים ומקושרים כל החבילות הקדושים הנ"ל יחד בקשר אחד הארכתי קצת לבאר לך, כי הן אלה קצות דרכיו בכל מאמר ומאמר ממאמריו הנפלאים והנוראים מאד ומזה תבין קצת לבאר גם כן מה שכתוב בהקדמה הנדפסת לחלק הראשון, שכל תורה ומאמר ממאמריו ז"ל הוא בנין גדול נפלא ונורא וכו' וכלול מכמה וכמה דברים, ובכל פעם נכנסין ויוצאין מפלטין לפלטין ומחדר לחדר ומענין לענין באותו ענין וצריכין לחזור לאחוריו בכל פעם ולהביט מאחריו להבין היטב מתיקות עמקות הדברים אחרית דבר מראשיתו וראשיתו מאחריתו וכו', כי כולו קשור ומחובר כאחד בכלליות נפלא ובדרך נפלא ונורא מאד וכל המעיין בעין האמת בדבריו ז"ל אפילו רק בשכל הפשוט יבין גם כן נפלאות עמקות נעימות דבריו הקדושים כי פלא הוא:

EN:
Here it has skipped two intermediate aspects — the converts and the repair of the Altar — and draws a beam directly from writing to the repair of intellect. Then it brings the prayer "to perfect the world under the sovereignty of the Almighty [l'takken olam b'Malchus Shaddai]" — in which it is explained that through converts and penitents, intellect is perfected. Here it skips the intermediate aspect of the repair of the Altar. Then it brings the verse: "The Almighty shall be your treasure" [Job 22] — in which it is explained that through charity, converts and penitents are produced. Here it skips the intermediate aspects: namely, that through charity the pure and still air is produced, through which the writing aspect is produced, through which the converts are produced. The student who looks within will understand more deeply.

Likewise in the discourse Chosum B'soch Chosum — Siman 22 — it is explained there that the essence of perfecting emunah [faith] comes through illumination from the seven shepherds, who are the totality of holiness. And it is impossible to reach the shepherds except through azus d'kedushah [holy boldness], and to holy boldness one merits through joy — namely through the aspect of the ornaments of Na'asseh v'Nishmah [we will do and we will hear], which are the aspects of Torah and prayer, and primarily through prayer, which is the aspect of yirah ma'amar hashalaym [the complete utterance of awe]. See there, where every matter is explained with its reason and root, and the entire matter is linked together very well. Then it returns to explain and reinforce the matter, bringing that emunah is therefore called Yerusholayim — because the essence of its building is from the aspect of yirah ma'amar hashalaym. Here it has skipped the intermediate aspects — namely: that through the awe one attains joy, through joy one attains holy boldness, through holy boldness one attains proximity to the holy shepherds, through which one attains faith — and draws a connecting beam directly from the aspect of yirah ma'amar hashalaym to the aspect of emunah. Then it brings the verse: "The testimony of Hashem is faithful [ne'emanah]" [Psalms 19] — through which one attains emunah through the ornaments — again skipping the intermediate aspects. Then it brings the verse: "From there is the Shepherd, the Stone of Israel" [Genesis 49] — drawing a connecting beam from the aspect of the stone, which is the aspect of ma'amar hashalaym, to the aspect of drawing close to the holy shepherds — and likewise skipping the intermediate aspects. Then it brings the teaching: "Be bold as a leopard…" [Avos 5] — "May it be Your will that Your city be rebuilt speedily in our days, and grant our portion in Your Torah" — in which it is explained that through attaining the aspect of Na'asseh v'Nishmah one attains holy boldness (skipping the intermediate aspect of joy), and through holy boldness one attains the building of Yerusholayim which is the aspect of perfect emunah (skipping the intermediate aspect of drawing close to the holy shepherds).

Likewise in the discourse Posach Rabbi Shimon — Siman 60 — it is explained there that there is a level of hisvonanus [contemplation] that cannot be attained except through wealth; and to attain this wealth comes through length of days. Then it brings the verse: "From the elders I gain understanding" [Psalms 119] — that through length of days one comes to contemplation — skipping the intermediate aspect of wealth. Then it is explained that this wealth comes through length of breath, and it brings the verse: "The breath of the Almighty gives them understanding" — that through breath one comes to contemplation — again skipping the intermediate aspect of wealth. Then it returns to reinforce the matter and explain that the contemplation itself also comes through the aspect of breath. Then it is explained that the revelation of awe — through which one comes to length of days, the aspect of elder — comes through the redemption of the barren. It then brings the verse: "For I bore a son to my old age" [Genesis 21] — that through the birth of Yitzchak, the aspect of redeeming the barren, there comes old age and length of days — skipping the intermediate aspect of the revelation of awe through which length of days comes. Then at the end of the discourse: "He saw the she-ass giving birth to foal upon foal" — that through the awakening of sleep that comes through the stories of the Tzaddikim, great wealth is drawn down — and all the intermediate aspects are skipped: namely, that through this the aspect of opening the mouth of the mute is produced, through which comes the aspect of redeeming the barren — the aspect of opening the mouth of the barren — through which comes the revelation of awe, through which comes length of days, through which comes the wealth above.

Likewise in Likutay Tinyana, Siman 8, in the discourse Tik'u Sokhachah — "And he saw a resting place that it was good, and the land…" [Genesis 49] — "resting place: this is the aspect of prophecy" — "and the land: this is the Land of Israel" — for through the aspect of prophecy comes the aspect of the renewal of the world in the future, which will be in the aspect of divine providence and wonders — the aspect of the Land of Israel. And all the intermediate aspects are skipped: namely, that through prophecy the Koach HaMidameh [imaginative faculty] is clarified and rectified, through which the true holy faith is rectified — to believe in the renewal of the world — through which the renewal of the world will also come in the future in the aspect of the Land of Israel. Then in the elucidation of the Rabbinic teaching: "It bit him with its teeth…Moshe — how old was he…" [Brachos 54b] — that through this comes the aspect of the spreading of prophecy — again skipping the intermediate aspects: namely, that through the drawing close of the converts, the aspect of thunder is produced — the aspect of the revelation of glory — through which the spreading of prophecy comes. Then: "He took an axe…" — interpreted regarding faith in the renewal of the world and the renewal of the world in the future — all through the aspect of prophecy — again skipping the intermediate aspects: namely that through prophecy the imaginative faculty is clarified, through which faith in the renewal of the world is rectified. Then in the elucidation of the verse: "Blow the shofar — this is the aspect of the revelation of glory… in the new moon [b'chodes] the shofar — this is the aspect of the renewal of the world and the New Song…" [Psalms 81] — and all the intermediate aspects are skipped. Then it explains how through the revelation of glory comes the aspect of the renewal of the world and the New Song: "For it is a statute for Israel, a judgment…" — namely: through the revelation of glory comes the spreading of prophecy, through which the imaginative faculty is clarified and one attains faith — this is the aspect of "on the throne on the day of our festival" — and through this comes the renewal of the world and the New Song. And all this is drawn through prayer in the aspect of judgment, in the aspect of: "For it is a statute for Israel, a judgment…" And it seems to me that this conversation [sicha] was said in relation to the linkage of the matters within the discourse Tik'u Sokhachah, which was said on Rosh Hashonoh of the year [5]571 — and the completion of the explanation of the verse "Blow the shofar…" was not concluded until the day after Yom Kippur, at which time the above conversation took place. See Yemay Moharnas where this is elaborated further.

Now the matter of the holy bundles — that he links matter to matter and matter to matter, and so on — and then returns to link all these matters in one bundle, bringing some verse or Rabbinic teaching in which all these matters are linked and included together in one bond — and then returns to link several more matters one within the other until a second bundle is formed, and links it to the first, and so on further — and then returns to link all these bundles together: this is understood and well known and well explained to any student of his holy books, for nearly every discourse follows this pattern. But not all bundles are equal — there is a large bundle comprised of many matters, and there is a medium and a small one.

Let us take a few examples. The discourse Vayehi Maikaytz Zikkaron first explains how one must guard the holy memory — to cleave one's thought to the World to Come [l'adbeka machshavtah b'alma d'asay]. Then it explains how this aspect operates both in general and in particular, and how one must deepen one's thought and enlarge one's intellect and understanding in this. Then it explains that this enlargement of the intellect must be within measure and contraction. Then it explains that even one who already knows and understands this must still have the aspect of histaplus — contentment with minimal things of this world — even though one knows and understands well all the holy allusions and all the holiness clothed within them. Then it explains that even from this contentment itself one must separate a portion for charity. All the above matters form one bundle, alluded to in its entirety in the verse: "Hashem my G-d, You are very great…" [Psalms 104] — that is the first bundle. Then it explains that for the common person all this is accomplished automatically through sleep, tzitzis, tefillin, Torah, Krias Shema, prayer, and commerce — and elaborates each in detail — behold: the second bundle. Then it explains that to preserve the above memory, one must guard oneself from the evil eye, and elaborates wondrous matters, bringing wonderful verses and proofs, as well as the Rabbinic teaching: "Abba Shaul says…" [Niddah 24] — elucidating it in a wondrous and awesome manner — behold: the third bundle. Then it explains that even one who has a good eye must guard himself from the power of the imaginative faculty [Koach HaMidameh], and elaborates wondrous matters about how this imaginative faculty strives to rest upon the distortions of Halacha — explaining the reason — and also explains that through this comes a deficiency in livelihood, the aspect of the seven years of famine, bringing verses from the portion of Maikaytz. Though this matter itself is a wondrous and awesome bundle, it is nonetheless included and linked within the matter of guarding oneself from the imaginative faculty — for through slander one falls from the aspect of holy Da'as to the power of the imaginative faculty, which is the aspect of animality, and falls from the love of Hashem to animal love — through which the memory is damaged and one falls into forgetting. And the entire above bundle is linked and included in the verse: "My people were destroyed for lack of knowledge [Da'as]" — as explained there. Then it explains that to subdue the power of the imaginative faculty is through the aspect of yad [hand] — and wondrous and awesome matters are explained in this, forming a wondrous bundle. Then it explains that this entire bundle is linked and explained in the verse: "Who has ascended to heaven and descended…" Then it brings the verse: "And it came to pass at the end [maikaytz]" — in which both bundles together are included in a wondrous manner. Then it brings the verse: "I will remember my song [neginas]…" [Psalms 77] — and it is impossible to explain all of this in writing due to its length.

Likewise in the discourse Abba Shaul — Siman 55 — there are many wondrous bundles, each bundle comprised of many matters, and all linked, connected, and included together in a wondrous and awesome bond. And likewise in the discourse U'v'Yom HaBikurim — Siman 56 — it begins to explain how every Jew has the aspect of Malchus, and that one must be careful not to use this sovereignty for one's own pleasure and benefit, but only for the sake of Hashem — in the aspect of: "And the kingship shall be Hashem's" [Ovadyah 1] — for then the Malchus is in the aspect of freedom and is called Mordechai, mar dror [flowing myrrh]. Then it explains how one must draw length of days into the Malchus — meaning: one should be able to warn and admonish those under one's authority — for which Da'as is needed, and this Da'as is attained through length of days. It is explained there how the essence of length of days is through Torah — and all is linked and included in the verse regarding the king: "And he shall have it with him and read from it all the days of his life, so that he may prolong his days over his kingdom…" [Deuteronomy 17]. This bundle is linked to the second bundle, which explains how one must reveal hiddennesses and convert them to Da'as — which is attained by drawing length of days into the Malchus through Torah study — through which automatically the obligation of admonishment resting upon one is fulfilled. All is linked and included in the verse: "And every day Mordechai would walk…" [Esther 2]. Then it returns to explain more wondrous matters, forming wondrous bundles — until it enters from this into the matter of Shavuos and the mikveh of Shavuos, and the matter of the eating of the manna — explaining wondrous matters — and then enters from the above into the aspect of machloikes l'shaym Shomayim [controversy for the sake of Heaven], which is the aspect of matzah, the aspect of the cake they took out of Egypt. For every matter and every bundle it brings verses, proofs, and very strong foundations. Then it begins to explain wondrous matters about how to come to controversy for the sake of Heaven — that one must purify the Heavens — and reveals wonders of wonders: "Eye has not seen…" [Isaiah 64] — forming a wondrous and awesome bundle from this very matter. All is linked, included, and explained in the verse: "By His breath He beautified the Heavens" [Job 26] — in a wondrous and awesome manner. Then it brings the verse: "And on the day of the First Fruits" [Numbers 28] — in which all the above holy bundles are included and linked together in one single bond.

I have elaborated somewhat in explaining this for you — for these are the outer fringes of his pathways in each and every one of his wondrous and awesome discourses. From this you will understand somewhat in explanation what is written in the Introduction printed to the First Part: that every Torah and discourse is a great, wondrous, and awesome building, comprised of many many matters — and one constantly enters and exits from chamber to chamber, from topic to topic within that very topic — and one must constantly look back and look from behind in order to understand the sweetness and depth of the matters from the end of a matter back to its beginning, and from its beginning to its end — for it is all one linked and connected totality in a wondrous whole, in a wondrous and awesome manner. And anyone who studies his holy words with a truthful eye — even with simple understanding — will also understand the wondrous depth and sweetness of his holy words, for it is truly a wonder.

Regarding Siman 1 — "Ashray temimay dorech…" [Psalms 119]: Because the light of intellect is exceedingly great, it is impossible to attain it except through the aspect of Nun (נ), which is the aspect of Malchus.

See Likutay Halachos [Choshen Mishpas, Laws of Deposit, Halacha 4], which explains: Malchus is the dimension of contraction and measure — the vessel for receiving wisdom and intellect [mochin] in a graded and measured flow. For without the rectification of the dimension of measure and contraction — which is the aspect of Malchus — it is impossible to receive wisdom and intellect, due to the overwhelming abundance of light.

See there further, where he elaborates at length on this teaching with wondrous words that are vitally necessary for the service of Hashem. There it is also clarified that the essence of true wisdom and intellect is emunah [faith] — which is the totality of the Torah, as it says: "All Your commandments are faith" [Psalms 119]. That is: one must conduct oneself in all matters according to the holy Torah; and when one looks at any thing, one should know and believe with complete faith that there is certainly within that thing a great intellect [seichel], and through it one can recognize the greatness of the Creator, and draw close to Hashem through it.

If one merits to know and understand from it some intellectual insight relevant to the service of Hashem — how good. If not — one contracts one's intellect and relies on faith, until one merits to purify one's body appropriately, and then will merit to understand as befits one. But in any case, even as long as one does not fully understand the intellect within each thing, one believes with complete faith that in truth there is within it wisdom and great intellect — as it says: "All of them You made with wisdom" [Psalms 104] — all of it in order to draw close to Hashem and recognize Him through it, as it says: "Everything Hashem made is for His sake" [Proverbs 16]. Study there and it will delight you.

There: "And the light of the moon shall become like the light of the sun…" — This means: since one contracts one's own understanding and intellect, and breaks all bodily desires, and accepts upon oneself the yoke of His sovereignty with great wholesomeness and complete faith as above — and hopes and yearns at every moment to merit, through this very contraction that is the aspect of Malchus — the aspect of Levanah [moon] — to attain a true illumination from the supernal intellect which is the aspect of Shemesh [sun] — through this itself a Yichud [unification] is achieved between Shemesh and Levanah, until the light of Levanah becomes like the light of Shemesh. For within this very contraction — which is the aspect of Malchus, the aspect of Levanah — the light of Chuchmuh, which is the aspect of Shemesh, shines within it.

But one who does not connect himself to the intellect, wisdom, and life-force that exists within each thing — this is the aspect of Eisav who despised the birthright, the aspect of: "A fool has no desire for understanding" [Proverbs 18]. This is the aspect of the evil kingdom, the aspect of the Levanah of the Sitra Achra — about which it is said: "The moon shall be ashamed and the sun confounded" [Isaiah 24].

This means: just as in holiness there are the aspects of Shemesh and Levanah, so too — zeh l'umas zeh [the inverse mirrors the holy] — there is in the Sitra Achra also a Shemesh of the Sitra Achra: the aspect of the intellect of external wisdoms; and a Levanah: the aspect of one who removes all intellect and wisdom and follows after the desires of the heart, doing as the heart desires, even things that by even his own limited and impaired understanding he ought not do — as we see clearly in experience, that for the sake of their desires people cast away all their wisdom and intellect and act with the behavior of literal animals. And just as the Shemesh and Levanah of holiness strengthen one another — for through Levanah, the aspect of Malchus and contraction of the intellect, one merits to receive the light of intellect, and through this the light of Levanah becomes like the light of Shemesh — so too with the Shemesh and Levanah of the Sitra Achra: through removing one's intellect and being drawn af

ter externality and the desires of the heart, one thereby becomes further strengthened in heresies and external wisdoms, through which one is drawn even more after the desires of the heart — and so it goes round and round.

For the good inclination [Yetzer Tov] is called "poor and wise" [Koheles 4] — because it knows its poverty and destitution: that it has nothing of its own, for the body and all its desires are vanity, and even its natural intellect is vanity and vexation of spirit, being intermingled with the physical and bodily forces. It therefore hopes and yearns only to receive illumination from the supernal wisdom — which is the dimension of the life-force that exists within each thing — in order to draw close to Hashem through it.

This is the meaning of: "The words of the wise are heard in nachas" — see Koheles 9: "This too I have seen — wisdom under the sun, and it is great to me."

[Explanation: "Wisdom under the sun" — Malchus is the aspect of lower wisdom [Chuchmah Tata'ah], as is known. It is "under the sun" for she has nothing of her own, receiving only from the light of Shemesh, and is the aspect of the "small luminary." But when she receives fully from the light of Chuchmuh, the light of Levanah becomes like the light of Shemesh as above — and then she is in a great aspect. "And it is great to me" — specifically, for it is the aspect of the wisdom of Shlomo, as is known, and as stated in the holy Zohar (II, 29): "In the days of Shlomo the moon was in her fullness."]

"A small city with few men in it; and a great king came against it and besieged it. And there was found in it a poor wise man" — [this is the good inclination, called "poor and wise" as above] — "and he by his wisdom delivered the city. But no man remembered that poor man" — [for few are those who walk solely by the counsel of the good inclination] — "And I said: wisdom is better than might" — "Yet the wisdom of the poor man is despised and his words are not heard" — [for through the aspect of Eisav despising the birthright, which is the intellect, the aspect of chein and importance falls, and then his words are not heard] — "But the words of the wise are heard in nachas" — as above. [And the Targum interprets this: "The words of prayer are like water, received before the Master of the world" — meaning the prayers are received, as above.]

"For the intellect illuminates for him in every thing, even in a place that was darkness and shadow…" — It appears that this alludes to the fact that the essential reason Yosef withstood his test was through possessing the attribute of Yaakov — that is, by gazing upon the intellect that exists within each thing. This is what our Sages taught: "He saw the image of his father's countenance" [Sotah 36b] — for Yaakov is the aspect of intellect as above. By gazing upon the intellect within each thing he withstood the test, and through this merited the birthright.

There: "Gala — this is the evil inclination that capsizes the ship — this is the aspect of chein and importance…" — For the evil inclination seduces a person away from gazing upon the intellect, and through this the chein and importance — the aspect of Malchus d'Kedushah — falls.

There: "The holy Torah subdues the evil inclination, which seeks to make a person literally insane, G-d forbid — and just as the insane must be struck and have Names [mystical formulae] placed upon them, so too the Torah one studies is the aspect of 'sticks and Names'…"

And there it is explained: at first the evil inclination garbs itself in the guise of a mitzvah, as if urging the person to perform a religious act. This means: for a transgressor is insane — as the Sages taught: "A person only commits a transgression if a spirit of folly enters him" [Sotah 3]. If so, how is it possible for the evil inclination to come to a person of clear mind and make him suddenly insane? It is therefore that it first garbs itself in the guise of a mitzvah. And as this applies to our matter: the primary empowerment of the evil inclination is to seduce the person away from gazing upon the intellect within each thing. And when it succeeds, the person is literally insane, G-d forbid.

Yet since every Jew is born with this holiness — to gaze upon the intellect that exists within every thing — for we are all children of Yaakov who merited this. Of all of Israel it is said: "My firstborn son is Israel" [Exodus 4] — due to the holiness of the intellect which is the aspect of reishis [beginning], the aspect of firstborn. And all twelve holy tribes were blessed with chein through this, as above. Therefore it is impossible for the evil inclination to sever a person from the holy intellect until it first garbs itself in the guise of a mitzvah.

Perhaps one can say that the root of this derives from the fact that in holiness, one cannot receive the light of intellect except through the aspect of Nun — the aspect of Malchus, the contraction and withdrawal of the intellect — as above. This withdrawal of the intellect is truly a mitzvah, for through it specifically one merits to receive from the light of intellect. And it is known that the primary sustenance of the Sitra Achra draws from the aspect of Tzimtzum [contraction]. Therefore from this very thing the evil inclination draws nourishment — seducing a person away from gazing at the intellect at all — and at first garbs itself in a mitzvah, since there are indeed times when it is truly a mitzvah to set aside the intellect, in order that through this very act one merit to receive the light of intellect.

Now: the fact that the insane require two remedies — beatings and oaths — corresponds to the two aspects of madness: (1) the spirit of folly that inverts one's understanding, causing one to call evil "good"; (2) the person's own wilful desire for foolish things, doing acts of madness that even his foolish mind recognizes as madness — yet he goes and follows the craving of his mad heart. Therefore one must subdue the madness through two types of treatment: beating him so that he at least loses the desire for madness and refrains from doing things that even his own understanding recognizes as wrong; and using oaths and holy Names to drive out the spirit of folly so it no longer inverts his understanding. Similarly regarding the evil inclination: there are also these two aspects — first it inverts one's understanding to call evil good and garbs itself in a mitzvah; then it makes the person so truly mad that he himself desires foolish things and does acts that even his dim understanding recognizes as madness. It is therefore subdued through the holy Torah, which contains both types of remedy — for it has the aspect of "sticks and Names." [See Midrash Rabbah, Kedoshim, on the verse "A tree of life it is…" — the parable of a king whose father took a stick, carved it, and inserted an amulet into it — see there, and you will see it explained as above.]

"Temimay dorech [those of perfect way]" — the aspect of "Yaakov, an ish tam [wholesome man]" [Genesis 25], who is the aspect of intellect — here it is hinted that the essential completion of the holy intellect, which is the aspect of Yaakov, is specifically temimus [wholesomeness and wholehearted sincerity].

"Those who walk in the Torah of Hashem — for through studying Torah with force and effort…" — I heard from my father of blessed memory that this follows the interpretation of Rashi on the verse: "If in My statutes you shall walk" — meaning: that you shall toil in Torah. This is further elaborated in the Taz [Orach Chaim, Siman 47, §1] on the verse "and they did not walk in it" — referring to the walking and exertion within Torah.

Above: "It is impossible to attain it except through the aspect of Nun…" — See Nedarim 54b: "Nun-Samech — see: Nuna sama l'aiynayim" [fish is a remedy for the eyes] — meaning: to gaze upon the intellect, which one attains through the Nun, as above.

There: "And chein is produced — and this is the meaning of 'Ben poras Yosef' — Rashi explains: 'a son of grace'; 'Ben poras alai ayin'" — meaning: through the aspect of gazing upon the intellect, as above.

There — in Section 1 of the discourse — it says: "And this is: 'And it shall be in Yeshurun a king' [Deuteronomy 33] — meaning that Malchus ascended to its root…" — This means: Targum Yonasan interpreted this verse as referring to Moshe Rabbainu, peace be upon him, who was king over Israel. And so the Sages taught in Midrash Rabbah, B'ha'aloscha, Parsha 15: "The Holy One Blessed be He said to Moshe: I have made you a king, as it says: 'And it shall be in Yeshurun a king.'" And when Malchus was with Moshe, this is the aspect of Malchus ascending to its root — which is the aspect of Ayin [nothingness] as above — the aspect of anavah [humility]: "And the humble shall inherit the land" — this is the dina d'Malchusah [the law of the kingdom], the aspect of Malchus, as is known. [See also Rosh Hashonoh 32b, which counts the verse "And it shall be in Yeshurun a king" among the verses of the sovereignty of Hashem — for since Malchus ascended to its root in the Infinite, Moshe's kingship is literally the aspect of His blessed sovereignty.]

There — in Section 9 of the discourse — "In the land of Mo'uv — this is the aspect of Malchus, for Dovid came from Mo'uv…" — Perhaps this alludes to the fact that through Moshe being buried there, from this was drawn the subduing of the Sitra Achra and the rectification of Malchus d'Kedushah accordingly — to the extent that specifically from Mo'uv itself Dovid emerged.

There — in Section 9 of the discourse — in the discourse of Rabbah bar bar Chanah: "He sat while dirt [clay] was being eaten in his nostrils — and this is the aspect of the prayers of Israel…" — For prayer is the aspect of Malchus, as is known. And the essence of its completion is when one merits, during prayer, the hispashtus hagashmiyus [divesting of corporeality], as is explained in Shulchan Oruch, Siman 98 — to cleave oneself at that moment, at minimum, to the light of the Infinite. This too is the aspect of returning Malchus to its root, as above. And as long as one has not merited to rectify Malchus and return it to its root, one is certainly still distant from the perfection of prayer and cannot perform one's service completely.

There: "And it mentioned the three aspects from above downward…" — It seems the reason is that these rectifications of vidduy [confession] and tzedakah [charity] must be engaged in constantly, even when one is not in the presence of the Tzaddik — only that one should be in hitkasherus [a bond of connection] with the Tzaddik.

There: "As it is said in the Haftorah of Bereishis [Isaiah 42]: 'I will lay waste mountains…'" — It seems that this alludes to the fact that all of the Act of Creation was solely in order to reveal His sovereignty, blessed be He — as is explained elsewhere. And immediately it is written: "And the earth was tohu and vohu…" [Genesis 1] — and our Sages in Bereishis Rabbah, ch. 2, taught that this alludes to the four kingdoms of the Sitra Achra. The rectification is through "the spirit of G-d hovering" — this is the spirit of Mashiach — meaning: the Tzaddik who is the aspect of Moshe-Mashiach rectifies the Malchus and elevates it to its root, and destroys the kingdoms of the Sitra Achra, and clarifies for each person the path according to the root of his soul — this is the aspect of "I will lay waste mountains and hills…" and "I will lead the blind by a way they knew not." And this is the aspect of "G-d said: Let there be light…and He separated…" — and so on through the entire order of Creation: showing each element of Creation its path and what to do according to its supernal root.

There: "And sixty mechoz'in [cities] — an allusion to the sixty letters of Birkas Kohanim [the Priestly Blessing]…" — Perhaps this alludes to the merit of the blessings one receives for oneself in the presence of the Tzaddik — for his blessing is the aspect of: "The blessing of Hashem enriches, and He adds no sorrow to it" [Proverbs 10]. For ordinary wealth — the more one has, the more one desires and the more one is sorrowful — as the Sages taught: "One who has a hundred desires two hundred" [Koheles Rabbah 1:34], and: "More possessions, more worry" [Avos 2]. But through the blessing of the Tzaddik, which is the aspect of the blessing of Hashem, the sadness and the desires are nullified.



# סימן ט-תהומות יכסיומו
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/10/

סימן ט-תהומות יכסיומו
סימן ט-תהומות יכסיומו
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/10

Segment 2
HE:
אות א אות ד' קודם מאמר רבב"ח ראיתי בלשון החברים כתיבת יד שכתוב כאן, אך אי אפשר להתפלל רק על ידי שילמוד תורה כי לא עם הארץ חסיד וכתיב (משלי כ"ח) מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה וכו' ובזה מבואר מה שכתוב אחר כך במאמר רבב"ח אמר לן תמניא בחינות היינו לימוד התורה וכו', תנינין ויהבינין ליה תנינין לשון לימוד וכו' היינו כנ"ל, כי גם לימוד התורה צריכין לתיקוני התפלה כנ"ל, ועיין בליקוטי הלכות הלכות דיינים הלכה ג' אות ט':

EN:
Section 1 — Letter א — [on Letter Daled of the discourse]

Letter Daled of the discourse, before the discourse of Rabbah bar bar Chanah — in the language of the companions' manuscript [lashon hachaverim kesav yad] written here: "But it is impossible to pray except through Torah study — for an ignoramus cannot be pious — and it is written: 'One who turns his ear from hearing Torah — even his prayer is an abomination'" [Proverbs 28]. And through this is explained what is written afterwards in the discourse of Rabbah bar bar Chanah: "He said to us: eight aspects" — these are the aspects of Torah study — "Serpents and he gave them to them — serpents [tananin] being the language of learning [tinyan]" — as above — for Torah study too is needed for the rectification of prayer, as above. See Likutay Halachos, Laws of Judges [Diyyanim], Halacha 3, Section 9.

Segment 4
HE:
אות ב שם אות ה', והגשמים באים מתהומות ותהום מלשון נס וכו' כי עיקר הגשמים בארץ ישראל וכו', וזה לעומת זה וכו' שמצרים לעומת ארץ ישראל לעומת הנסים וכו', (עיין מדרש רבה פרשת בראשית פ' ד' לענין גשמים מעשה נסים יש בדבר) ובזה תבין דבר נפלא מה שבטבע ארץ מצרים שאין יורדים שם גשמים תדיר כמו בשאר ארצות, כמו שפירש רש"י בפרשת מקץ, וזה שכתוב בפ' עקב כי הארץ וכו' לא כארץ מצרים הוא אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך וכו', והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה וכו' למטר השמים תשתה מים וכו', וזה גם כן בחינת מה שאמרו רז"ל אין אומרים שירה אלא על נס שבארץ ישראל, היינו כי עיקר מקום הנסים הוא בארץ ישראל:

EN:
Section 2 — Letter ב — [on Letter Hay of the discourse]

There — Letter Hay — "And rain comes from the depths — and tehom [deep/abyss] is from the language of miracle [nes]…" — For the essential rain falls in the Land of Israel, and so on. And the one corresponding to the other — Egypt is the counterpart to the Land of Israel, the counterpart to miracles. [See Midrash Rabbah, Bereishis, ch. 4 — regarding rain being a matter of miraculous deeds.]

Segment 6
HE:
אות ג ענין צוהר תעשה לתיבה המבואר במאמר הנ"ל אות ג', מבואר גם לקמן בסימן קי"ב בביאור יותר רחב והנה ענין זה נאמר לנח בעת שצווה עליו לעשות תיבה לכנוס שם מפני המבול ומי המבול היינו המחשבות זרות הבאין לבלבל את תפלתו כמו שמבואר לקמן בסימן מ"ד והנה כמו שאמרו רז"ל (בראשית רבה ל"א י"ב) שאם היו חוזרין בתשובה היו המים יורדין לגשמי ברכה, וכשלא חזרו בתשובה היו מי המבול על הארץ כמו כן המחשבות זרות באים בשתי בחינות, כי יש בהם ניצוצות קדושים שצריכין תיקון, וכשזוכה האדם להתפלל כראוי אזי מתקן הניצוצות וכו', ותיקון התפלה הוא בבחינת גשמים ומטר כמבואר במאמר הנ"ל וכשאינו זוכה אזי הם מבלבלין אותו ושוטפין על מוחו ודעתו כמו מי המבול ממש, שנאמר בהם ויכוסו כל ההרים הגבוהים וכו' ואז כשמימי המבול מתגברין ושוטפין מאוד, אז עיקר העצה שינצל מהם על ידי שיכנוס אל התיבה, היינו שימשיך כל מחשבותיו וכל עניניו וכוחותיו אל תיבת התפלה, כמבואר בשם הקדמונים ז"ל על פסוק (בראשית ז) בא אתה וכל ביתך אל התיבה ועיקר הדבר שיאמר התיבה באמת שעל ידי זה האמת מאיר לו איך לצאת מהחושך והסיבובים המבלבלין אותו ומונעין אותו מתפלתו, שזה בחינת צוהר תעשה לתיבה כנ"ל ועיין מענין זה בליקוטי הלכות הלכות חנוכה הלכה וא"ו ובשאר מקומות בדבריו ז"ל:

EN:
And through this you will understand a wondrous matter: why it is natural to the land of Egypt that rain does not fall there regularly as in other lands — as Rashi explains in the portion of Maikaytz. And this is what is written in the portion Eikev: "For the land… is not like the land of Egypt from which you came, where you would sow your seed and water it with your foot… but the land to which you are crossing to possess… drinks water from the rain of the heavens" . And this too is the aspect of what the Sages said: "Song is recited only upon a miracle that occurred in the Land of Israel" — for the essential place of miracles is the Land of Israel.

And through this you will understand a wondrous matter: why it is natural to the land of Egypt that rain does not fall there regularly as in other lands — as Rashi explains in the portion of Maikaytz. And this is what is written in the portion Eikev: "For the land… is not like the land of Egypt from which you came, where you would sow your seed and water it with your foot… but the land to which you are crossing to possess… drinks water from the rain of the heavens" [Deuteronomy 11]. And this too is the aspect of what the Sages said: "Song is recited only upon a miracle that occurred in the Land of Israel" — for the essential place of miracles is the Land of Israel.

Segment 8
HE:
אות ד והנה במאמר זה מבואר שהתפלה הוא בחינת נסים בחינת אמונה בחינת גשמים בחינת ארץ ישראל, וכשפוגמים בזה יורדים לגלות ובזה מובן מה שכתוב בפרשת והיה אם שמוע השמרו לכם פן יפתה לבבכם וכו' היינו כשפוגמין חס ושלום באמונה שזה בחינת פגם עבודה זרה, (כמבואר לקמן סי' ק"ח ובליקוטי תנינא סימן אל"ף) על ידי זה ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה, כי עיקר גידול העשבים ויבול הארץ הוא על ידי התפלה שהוא בחינת אמונה כמבואר במאמר הנ"ל אות ב', ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה וכו' ובזה תבין מאמר רבותינו ז"ל באיכה רבתי על פסוק על אלה אני בוכיה, אין מתענין על שני דברים כאחד כדכתיב (עזרא ח) ונצומה ונבקשה מאלהינו על זאת וכו', אמר ר' חייא בר אבא על עצירת גשמים וגלות מתענין עליהם בבת אחת וכו', והיינו כנ"ל כי הם שניהם מבחינה אחת כנ"ל ועיין מתנות כהונה שם שהביא בשם הירושלמי גירסא אחרת, ועיין תענית ח: גדול יום הגשמים כיום קיבוץ גליות וכו' מבואר גם כן על פי הנ"ל:

EN:
The matter of "make a window [tzohar] for the ark" — explained in the above discourse in Letter Gimel — is also explained below in Siman 112 with a broader elaboration. Now this matter was said to Noach at the time he was commanded to build an ark to enter it because of the flood. And the waters of the flood — these are the alien thoughts [machshavos zaros] that come to confuse one's prayer, as is explained below in Siman 44. Now just as the Sages said : had they repented, the waters would have descended as blessed rains — and since they did not repent, the flood waters came upon the earth — so too with alien thoughts: they come in two aspects. For there are holy sparks within them that require rectification — and when a person merits to pray properly, those sparks are rectified. And the rectification of prayer is the aspect of rain and blessed waters, as is explained in the above discourse. But when one does not merit this, they confuse him and flood his brain and mind like the waters of the flood — about which it is said: "and they covered all the high mountains".

The matter of "make a window [tzohar] for the ark" — explained in the above discourse in Letter Gimel — is also explained below in Siman 112 with a broader elaboration. Now this matter was said to Noach at the time he was commanded to build an ark to enter it because of the flood. And the waters of the flood — these are the alien thoughts [machshavos zaros] that come to confuse one's prayer, as is explained below in Siman 44. Now just as the Sages said [Bereishis Rabbah 31:12]: had they repented, the waters would have descended as blessed rains — and since they did not repent, the flood waters came upon the earth — so too with alien thoughts: they come in two aspects. For there are holy sparks within them that require rectification — and when a person merits to pray properly, those sparks are rectified. And the rectification of prayer is the aspect of rain and blessed waters, as is explained in the above discourse. But when one does not merit this, they confuse him and flood his brain and mind like the waters of the flood — about which it is said: "and they covered all the high mountains".

Segment 10
HE:
אות ה והנה שלשה מאמרים הנ"ל שהם מאמר משפטים סימן ז', ומאמר ראיתי מנורת זהב סימן ח', ומאמר תהומות סימן ט' הנ"ל, נאמרו בחורף תקס"ג, ומאמר ראיתי מנורת זהב הנ"ל נאמר בשבת חנוכה שנה הנ"ל, ושם מדבר ממפלת הרשעים בחינת משפיל רשעים עדי ארץ, ואז אחר חנוכה היה מפלה לרשע אחד מפורסם שהיה לקצת אנשי שלומינו יסורים גדולים ממנו ואחר שאמר רבינו ז"ל התורה הנ"ל היה לרשע זה מפלה גדולה, גם אחר אמירת התורה הנ"ל רקד הרבה כי באותה שנה רקד הרבה כמה פעמים, כמבואר גם לקמן ובמקום אחר ומאמר תהומות נאמר בשבת שירה תקס"ג, ובאותו החורף קודם לזמן הנ"ל נאמר מאמר צהר תעשה לתיבה סימן קי"ב הנ"ל (ונכלל אחר כך גם כן במאמר תהומות הנ"ל), ובעת שהביאו לפניו בכתב מאמר צהר תעשה לתיבה וראהו והסתכל בו, אחר כך ענה ואמר ומתלמידי יותר מכלם כי הבין על ידי זה פירוש על המראה שראה בעתים הללו שהיה אצלו הבעל שם טוב ז"ל, ואמר לו שכשפוגמין בארץ ישראל נופלין בגלות וסימן לדבר משם רועה אבן ישראל ואחר כך כשקבלנו ממנו ז"ל מאמר תהומות הנ"ל ושם מובא גם כן ענין צוהר הנ"ל ובסוף מאמר תהומות מובא שם הפסוק משם רועה אבן ישראל וכו' גם בחורף זה נאמר מאמר משפטים הנ"ל פיסקא פיסקא, ועיין עוד בספר חיי מוהר"ן מבואר ביותר:

EN:
Now in this discourse it is explained that prayer is the aspect of miracles, the aspect of faith, the aspect of rain, the aspect of the Land of Israel — and when one damages this, one falls into exile. And through this is understood what is written in the portion V'Hayah Im Shamo'a: "Take heed lest your heart be seduced…" — meaning: when one damages faith, G-d forbid, which is the aspect of the damage of idolatry [as is explained below in Siman 108 and in Likutay Tinyana, Siman 1] — through this: "He will restrain the heavens and there will be no rain, and the earth will not give its produce" — for the essential growth of vegetation and the earth's produce comes through prayer, which is the aspect of faith, as is explained in Letter Beis of the above discourse. "And you will perish swiftly from the good land."

Then, when the floodwaters surge powerfully, the essential remedy to be saved from them is to enter the ark [tevah] — meaning: to draw all one's thoughts and all one's concerns and all one's powers into the word [tevah] of prayer, as is explained in the name of the early authorities on the verse: "Come, you and all your household, into the ark [tevah]" [Genesis 7]. And the essential thing is to say the word with truth — for through this, truth illuminates for one how to emerge from the darkness and the circlings that confuse and prevent one from prayer — this being the aspect of "make a window [tzohar] for the ark", as above. And see regarding this matter in Likutay Halachos, Laws of Chanukah, Halacha 6, and in other places in his writings.

Now in this discourse it is explained that prayer is the aspect of miracles, the aspect of faith, the aspect of rain, the aspect of the Land of Israel — and when one damages this, one falls into exile. And through this is understood what is written in the portion V'Hayah Im Shamo'a: "Take heed lest your heart be seduced…" — meaning: when one damages faith, G-d forbid, which is the aspect of the damage of idolatry [as is explained below in Siman 108 and in Likutay Tinyana, Siman 1] — through this: "He will restrain the heavens and there will be no rain, and the earth will not give its produce" — for the essential growth of vegetation and the earth's produce comes through prayer, which is the aspect of faith, as is explained in Letter Beis of the above discourse. "And you will perish swiftly from the good land."

And through this you will understand the teaching of the Sages in Eichah Rabbasi on the verse "For these things I weep": "One does not fast for two afflictions at once — as it is written: "And we fasted and besought our G-d for this" [Ezra 8]… Rabbi Chiyya bar Abba said: for the withholding of rains and exile one does fast for them simultaneously" — as above, for both are from the same source, as above. See Matnos Kehunah there, who cites a different version in the name of the Yerushalmi. And see Ta'anis 8b: "The day of rains is as great as the day of the ingathering of the exiles" — this too is explained according to the above.

Now these three discourses — the discourse of Mishpatim [Siman 7], the discourse of Ra'isi Menoras Zahav [Siman 8], and the discourse of Tehomot [Siman 9] — were all said in the winter of [5]563. The discourse of Ra'isi Menoras Zahav was said on Shabbas Chanukah of that year, and there it speaks of the downfall of the wicked — the aspect of "bringing down the wicked to the earth." Then after Chanukah there was indeed a downfall of a certain well-known wicked person who had caused great suffering to some of our people — and after Rabbainu said the above Torah, that wicked person suffered a great downfall. Also: after saying the above Torah, Rabbainu danced a great deal — for in that year he danced many times, as is elaborated below and elsewhere.

And the discourse of Tehomot was said on Shabbas Shirah [the Shabbas of Song] of [5]563. And in that same winter — before the time mentioned above — the discourse of Tzohar Ta'aseh LaTevah [Siman 112] was said [which was afterwards also incorporated into the discourse of Tehomot]. And at the time when this discourse of Tzohar Ta'aseh LaTevah was brought before him in writing and he looked at it and examined it, he afterwards answered and said: "And from my students — more than from all of them" [Psalms 119:99] — for through this he understood the interpretation of a vision he had seen at that time, in which the holy Baal Shem Tov was with him and told him: "When one damages the Land of Israel, one falls into exile — and the sign of this is: 'From there is the Shepherd, the Stone of Israel.'"

And afterwards when we received from him the discourse of Tehomot — in which the matter of tzohar is also brought — and at the end of Tehomot the verse "From there is the Shepherd, the Stone of Israel" is cited — also in that winter the discourse of Mishpatim was said, passage by passage. And see further in the book Chayyay Moharan for more elaboration.

Now these three discourses — the discourse of Mishpatim [Siman 7], the discourse of Ra'isi Menoras Zahav [Siman 8], and the discourse of Tehomot [Siman 9] — were all said in the winter of [5]563. The discourse of Ra'isi Menoras Zahav was said on Shabbas Chanukah of that year, and there it speaks of the downfall of the wicked — the aspect of "bringing down the wicked to the earth." Then after Chanukah there was indeed a downfall of a certain well-known wicked person who had caused great suffering to some of our people — and after Rabbainu said the above Torah, that wicked person suffered a great downfall. Also: after saying the above Torah, Rabbainu danced a great deal — for in that year he danced many times, as is elaborated below and elsewhere.



# סימן רנ"ו
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/100/

סימן רנ"ו
סימן רנ"ו
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/100

Segment 2
HE:
אות א שם אתה מסוגל על הים וכו'

EN:
Siman Two Hundred and Fifty-Sixסימן רנו

There — in the discourse: "you are propitious for the sea [atah mesugal al hayam]." And so on.

Segment 3
HE:
בעת שנסע לארץ ישראל בתחלת נסיעתו מביתו, שבת בקהילת סאקילע (הנקרא עכשיו ווזאזנישענסק) ויש בזה סיפור שלם בין אנ"ש, איך רבינו זצ"ל ראה אז ברוח קדשו שיהיה המקום הזה ישוב גדול לאחר זמן (וכן נתקיים בימינו אלה שנים רבות אחר פטירתו ז"ל), ושם ראה את הצדיק הקדוש המפורסם וכו' מוהר"ר מנחם מענדיל ז"ל מוויטעפסק אחר פטירתו הקדוש שנפטר בארץ ישראל ושם גילה לו ששם את"ה מסוגל על הים וכו' כמבואר בפנים ושמעתי מאנ"ש ששמעו מפי הר"ר שמעון ז"ל שהפירוש של אתה הוא כך, כי אתה ר"ת אלף תיו הא על כן צריכין לכתוב חמשה מכתבים (שקורין קוויטליך), ועל כל מכתב יכתוב ורב חסד שגימטריא שלו ר"פ, וחמשה פעמים ר"פ עולים אלף תיו, והחמשה קוויטלעך בעצמם הם הא וזהו שם אתה מסוגל על הים היינו אלף תיו הא ובשעת הרוח סערה חס ושלום ישליך חמשה מכתבים שכתוב בהם ורב חסד (בכל אחד מהם כנ"ל) לתוך הים, ובוודאי יועיל להשקיט הים מזעפו רחמנא ליצלן ור' שמעון הנ"ל אמר שהוא בעצמו השתמש בזה בהיותו על הים והועיל מאד בעזרת השם יתברך

EN:
At the time Rabbainu traveled to Eretz Yisrael — at the very beginning of his journey from home — he lodged in the community of Sakileh [now called Voznisenshk].

Segment 5
HE:
אות ב ועיין בפרי עץ חיים בשער הסליחות שכתב, הנה אמרנו בכוונות אתה גבור שיש אלף ת"ה גבוראן וכו' (ועיין שם בכוונות אתה גבור שכתב כי חמשה גבורות מנצפך הם שורש לכל הגבורות וכו' וכו' נמצא כי חמש הגבורות מנצפך הם גימטריא אלף תיו הא וכו' וזהו אתה גבור), ושמעתי ממורי ז"ל כי יש גם כן אלף תיו הא חסדים, וכולם הם בשורש חסד אחד שהוא ורב חסד וכו' והנה ורב חסד עולה פ"ר והם סוד הא חסדים, וכל חסד כלול מכל הא, הרי הא פעמים פ"ר גימטריא אלף תיו, ועם הא חסדים שהם השרש הרי אלף תיו הא:

EN:
And see Zohar portion Noach, p. 69b: "it is written: 'Atah moshel b'ge'us hayam [You rule over the pride of the sea] — b'shu'a galav atah teshabcheim [when its waves rise — You calm them].' At the time when the sea leaps with its waves — and the depths rise and fall — the Holy One sends one thread and pulls its waves and calms its rage. And no one knows of this." And so on. "For the Holy One rules over that pride of the sea — and that pride of the sea is one thread of the left — that raised the sea above — on the waves' rise — atah teshabcheim [You calm them]." And so on. "You shall break them to return to their place." And see there in Mekdash Melech. And in my humble opinion: the holy Zohar alludes to the two above aspects of Atah. For "atah moshel b'ge'us hayam" is the aspect of Atah Gibbor — which is the aspect of the one thread of the left — that raised the sea above — "b'shu'a galav atah teshabcheim" — this is the aspect of the above Name Atah of five times v'rav chesed. Which is the aspect of: the Holy One sent one thread — [namely: the aspect of the above thread of kindness] — and pulled its waves and calmed its rage. And so on — as above. And I was afraid to expand the speech somewhat further on this matter. And if I erred — He who is compassionate will forgive.

And there is a complete account about this among the members of our community. How Rabbainu — of blessed memory — saw then with his holy spirit that this place would become a great settlement after some time. [And so it came to pass in our own days — many years after his passing.] And there he saw the holy famous Tzaddik — Mohar"r Menachem Mendel of Vitebsk — after his holy passing — who had passed away in Eretz Yisrael. And there he revealed to him: "you are propitious for the sea" — and so on — as elaborated in the discourse. And I heard from the members of our community who heard from Rabbi Shimon — of blessed memory — that the interpretation of Atah is as follows: for Atah is the acrostic [roshei teivos] of Alef-Tav-Heh. Therefore one must write five letters [kvitlech]. And on each letter write v'rav chesed — the numerical value of which is 280. And five times 280 equals Alef-Tav [= 1000 + 400 = 1400. 5 × 280 = 1400]. And the five kvitlech themselves — they are the Heh. And this is the Name Atah — propitious for the sea — Alef-Tav-Heh. And at the time of a storm wind at sea — G-d spare us — one should cast five letters into the sea — on each of which is written v'rav chesed [as above]. And this will certainly help to calm the sea from its rage — G-d spare us. And Rabbi Shimon above said: that he himself made use of this when at sea — and it helped very greatly — with Hashem's help.

And see in Pri Etz Chaim — in Sha'ar HaSlichos — where it is written: "behold we said in the intentions of Atah Gibbor — that there are Alef-Tav-Heh [1000 + 400 + 5] mighty ones [gevuros]." And so on.

Segment 7
HE:
אות ג ועיין זוהר פרשת נח סט: כתיב (תהלים פ"ט) אתה מושל בגיאות הים בשוא גליו אתה תשבחם בשעתא דימא קפץ בגלגלוי ותהומי סלקי ונחתי קוב"ה שדר חד חוטא ומשיך גלגלוי ושכיך זעפיה ולית מאן דידע לה וכו' בגין דקוב"ה שליט בההוא גאותא דימא וההוא גאותא דימא הוא חד חוטא דשמאלא דסליק ליה לימא לעילא וביה איסתלק וכו' הה"ד בשוא גליו אתה תשבחם וכו' תתבר לון לאתבא לאתרייהו ועיין שם במקדש מלך ולעניות דעתי רומז הזוהר הקדוש לשני בחינות אתה הנ"ל שזה בחינת אתה מושל בגיאות הים הוא בחינת אתה גבור שזה בחינת חד חוטא דשמאלא דסליק ליה לימא לעילא בשוא גליו אתה תשבחם הוא בחינת השם אתה הנ"ל של חמשה פעמים ורב חסד שזה בחינת קודשא בריך הוא שדר חד חוטא (היינו בחינת חוט של חסד הנ"ל) ומשיך גלגלוי ושכיך זעפיה וכו' כנ"ל ויראתי להרחיב הדיבור קצת יותר מזה בענין זה ואם שגיתי והוא רחום יכפר:

EN:
Siman Two Hundred and Sixty-Twoסימן רסב

[And see there in the intentions of Atah Gibbor — where it is written: that the five mighty ones [gevuros] of Mantzpach are the root of all the mighty ones — and so on.

It follows that the five mighty ones of Mantzpach = the numerical value of Alef-Tav-Heh. And this is: Atah Gibbor.] And I heard from my teacher — of blessed memory — that there is also Alef-Tav-Heh of kindnesses [chasadim]. And all of them are in the root of one kindness — which is v'rav chesed. And so on. And behold: v'rav chesed = numerical value 280. And they are the secret of the Heh kindnesses. And each kindness is composed of all five. Therefore: five times 280 = Alef-Tav. And together with the Heh kindnesses which are the root: this is Alef-Tav-Heh.

And see Zohar portion Noach, p. 69b: "it is written: [Psalms 89] 'Atah moshel b'ge'us hayam [You rule over the pride of the sea] — b'shu'a galav atah teshabcheim [when its waves rise — You calm them].' At the time when the sea leaps with its waves — and the depths rise and fall — the Holy One sends one thread and pulls its waves and calms its rage.

And no one knows of this." And so on.

"For the Holy One rules over that pride of the sea — and that pride of the sea is one thread of the left — that raised the sea above — on the waves' rise — atah teshabcheim [You calm them]." And so on. "You shall break them to return to their place." And see there in Mekdash Melech. And in my humble opinion: the holy Zohar alludes to the two above aspects of Atah. For "atah moshel b'ge'us hayam" is the aspect of Atah Gibbor — which is the aspect of the one thread of the left — that raised the sea above — "b'shu'a galav atah teshabcheim" — this is the aspect of the above Name Atah of five times v'rav chesed. Which is the aspect of: the Holy One sent one thread — [namely: the aspect of the above thread of kindness] — and pulled its waves and calmed its rage. And so on — as above. And I was afraid to expand the speech somewhat further on this matter. And if I erred — He who is compassionate will forgive.



# סימן רס"ב
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/101/

סימן רס"ב
סימן רס"ב
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/101

Segment 2
HE:
אות א על ידי התחדשות התורה נעשה נהרות וכו' וענין ושיקויי בבכי מסכתי וכו' (תהלים קב) זה נאמר בקיץ תקס"ו בסמוך אחר פטירת הילד הקדוש שלמה אפרים ז"ל, ואז בכה הרבה לעיניהם ביום חמישי בשבת, ואחר כך ביום ואו גילה להם מאמר ויאמר בועז אל רות סי' ס"ה, ואחר כך ביום ש"ק אמר מאמר ושיקויי בבכי מסכתי הנ"ל, וכבר נתבאר לעיל קצת מזה:

EN:
Siman Two Hundred and Sixty-Twoסימן רסב

The matter of: "through the renewal of Torah — rivers are made" — and so on.

And the matter of: "and my drink is mingled with weeping" — and so on. [Psalms 102] This was said in the summer of 5566 — close to the passing of the holy young child Shlomoh Ephraim — of blessed memory. And then he wept greatly before them on the fifth day of the week. And afterwards on the sixth day — he revealed to them the discourse Vayomer Boaz El Rus, Siman 65. And afterwards on Shabbas Kodesh — he said the above discourse: "and my drink is mingled with weeping." And it has already been elaborated somewhat above regarding this.



# סימן רס"ו
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/102/

סימן רס"ו
סימן רס"ו
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/102

Segment 2
HE:
אות א למקנהו עשה סוכות וכו' ו"יעקב נ"סע ס"כותה ו"יבן ר"ת סוון וכו' עיין שולחן ערוך אבן העזר סימן קכ"ז סע"ז מבואר דצריכין לכתוב בגט שם החודש הזה סיון ועל כן נראה לעניות דעתי דגם כאן כוונת רבינו לזה, היינו כי אותיות יוד ואו שבסיון, מרמזין לאותיות ואו יוד של תיבת ויעקב וכן של תיבת ויבן כי הואו שבשני תיבות אלו אינה מעצם שורש התיבה, ועל כן צריכין לרמז אותה ביחד עם היוד שבשורש התיבה כמובן:

EN:
Siman Two Hundred and Sixty-Sixסימן רסו

"For his flocks he made booths [sukkos]" — and so on.

V"ayakov N"asa S"ucosah V"ayiven — the initial letters spell Sivan — and so on. See Shulchan Aruch Even HaEzer, Siman 127, Paragraph 7 — where it is elaborated: that one is required to write the name of this month as Sivan in a divorce document. And therefore it seems in my humble opinion: that this too is the intention of Rabbainu here — namely: for the letters Yud-Vov in Sivan allude to the letters Vov-Yud of the word Vayakov — and likewise of the word Vayiven. For the Vov in both of these words is not of the essential root of the word. And therefore it needs to be alluded together with the Yud that is in the root of the word — as is understood.



# סימן רע"ז-צדיק כתמר יפרח
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/103/

סימן רע"ז-צדיק כתמר יפרח
סימן רע"ז-צדיק כתמר יפרח
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/103

Segment 2
HE:
אות א מאמר זה נאמר בשמיני עצרת שחל בשבת בשנת תקס"ח, ויש בזה כמה סיפורים נפלאים ויתבאר במקום אחר אפס קצהו:

EN:
Siman Two Hundred and Seventy-Seven — Tzaddik KaTamar Yifrachסימן רעז — צדיק כתמר יפרח

This discourse was said on Shemini Atzeres which fell on Shabbas in the year 5568.

Segment 4
HE:
אות ב שם במאמר הנ"ל בחינת שאור בככתובת וכו' לשון זה תמצא בסידור האריז"ל בכוונות של ביעור חמץ ולכאורה הוא פליאה גדולה, כי הלא אפילו בית שמאי סבירא להו דשאור בכזית וחמץ בככותבת ובית הלל זה וזה בכזית ועיין בשו"ת חתם סופר חלק או"ח סי' קצ"ג מה שמפרש בזה (אינו בידי כעת לעיין בו אך כמדומה לי שמפרש, כי מאחר דבית שמאי סבירא להו שאור בכזית וחמץ בככותבת אם כן יש בכזית שאור כח החימוץ של חמץ בככותבת, ועל כן גם לבית הלל דסבירא להו זה וזה בכזית אבל על כל פנים בכזית שאור יש כח החימוץ של הכותבת חמץ וזה בחינת חמץ בכזית ושאור בככותבת המובא בסידור האריז"ל היינו על כח החימוץ שבו כנ"ל) ועיין בספר עולם הפוך פרק ע"ז שמביא לבאר זה בשם ספר ד"נ ע"פ דרכי הקבלה וכו':

EN:
There — in the above discourse — "the aspect of se'or b'kezayis and so on." This language will be found in the Siddur of the Holy Ari — in the intentions of biyur chametz [burning of leaven]. And on the surface this is a great wonder. For even Beis Shammai hold that se'or [leaven] at a kezayis — and chametz [leavened bread] at a koteves. And Beis Hillel hold: both one and the other at a kezayis. And see Responsa Chasam Sofer, Orach Chayyim, Siman 193 — what he explains about this. [He is not at hand to study — but it seems to me he explains: since Beis Shammai hold se'or at a kezayis and chametz at a koteves — it follows that in a kezayis of se'or there is the leavening power of chametz at a koteves. And therefore also for Beis Hillel who hold both at a kezayis — even so: in a kezayis of se'or there is the leavening power of the koteves of chametz. And this is the aspect of chametz b'kezayis and se'or b'kezayis in the Siddur of the Ari — meaning: regarding the leavening power.] And see in the book Olam HaFoch, chapter 77 — where this is also explained in the name of the book Dalet-Nun according to the ways of Kabbalah. And so on.

And there were several wondrous accounts — a portion of which will be elaborated elsewhere.

There — in the above discourse — "the aspect of se'or b'kezayis and so on." This language will be found in the Siddur of the Holy Ari — in the intentions of biyur chametz [burning of leaven].

Segment 6
HE:
אות ג שם במאמר הנ"ל תשמענה אזני צדיק כתמר יפרח שלא ישמע מן המחלוקת כי אם הטובות שעושין לו בזה וכו' אפשר שבזה מבואר מה שכתוב בשם האריז"ל צדיק כתמר יפרח ס"ת קרח, היינו שבזה מרומז תיקונו כי מחלוקת קרח ועדתו הוא עיקר בחינת המחלוקת שלא לשם שמים כמו שאמרו רז"ל, ועל כן לא אמרו מחלוקת קרח ומשה, כי משה לא עמד כנגדם להחזיק במחלוקת חס ושלום, רק אדרבא כמו שכתוב (במדבר ט"ז) וילך אל דתן ואבירם, וכמו שאמרו רז"ל שזה בחינת (ברכות י"ז) ונפשי כעפר לכל תהיה המבואר כאן במאמר זה, ומחמת שהם החזיקו במחלוקת ביותר שזה ההיפוך ממדת הארץ שהכל דשין עליה והיא נותנת להם כל הטובות, על כן (משלי כ"ו) כורה שחת בה יפול ומיד (במדבר ט"ז) ותפתח הארץ את פיה ותבלעם, ומחמת ששורש המתקת המחלוקת דסטרא אחרא הוא על ידי המחלוקת שבקדושה שזה בחינת צדיק כתמר יפרח, על כן מרומז תיקונו של קרח בפסוק זה:

EN:
There — in the above discourse: "and also all healing comes from the earth." The meaning is: what is elaborated at the beginning of the discourse — regarding: "and my soul — let it be as dust to all" — like the dust which all tread upon and she gives them all the good things — eating and drinking and gold and silver — and so on. He elaborates here: that also all healing comes from the earth. And in my humble opinion it seems: to explain according to what is elaborated in his words in the discourse Lashamesh Sham, Siman 14 — and in the discourse V'Yayu HaBikurim, Siman 56. That the essential illness — G-d spare us — is the aspect of dispute — when the elements are not properly blended with one another in their completeness. And the healing — which is the blending of the elements — is the aspect of peace. The aspect of: "peace to the far and to the near — says Haveye'ah — and I will heal him." And therefore likewise regarding our matter: when there is peace and the minds of people are agreeable one to another — for each one fulfills: "and my soul — let it be as dust to all". Then also the earth bestows the healing powers within it — which are the aspect of peace as above. And likewise she bestows all the good things. But when there is dispute — G-d forbid — and they are not in the aspect of "and my soul — let it be as dust to all" — then: "one dispute pushes away a hundred livelihoods." For also the earth does not wish to bestow her bounty. And then she is in the aspect of: eretz Kena'an — from the language of poverty [aniyus] — as elaborated in the discourse. And likewise she does not bestow the healing powers within her in their completeness. And perhaps also the reverse: that the essential completeness of the earth's power to bestow all good and the healing powers — is when there is peace — the aspect of: "and I will give peace in the land" — as is known. But through dispute the bounty is diminished — G-d forbid — and she cannot bestow in her completeness. For she is in the aspect of poverty — the aspect of Eretz Kena'an. And therefore the essential time of healing is when the earth bestows her power through all the trees and plants. Which is the aspect of: "the earth has given its produce" — which comes through peace as above. And therefore this time is called Iyar — the initial letters [roshei teivos] of: "Oyevai yeshuvu yevoshu rega" [may my enemies turn back and be ashamed in an instant] — as elaborated in the discourse.

And on the surface this is a great wonder.

Segment 8
HE:
אות ד שם במאמר הנ"ל גם כל הרפואות באין מן הארץ וכו' רוצה לומר מה שבתחלת המאמר מבואר מענין ונפשי כעפר לכל תהיה, כמו העפר שהכל דשין עליה והיא נותנת להם כל הטובות אכילה ושתיה וזהב וכסף וכו', מבאר כאן שגם כל הרפואות באין מן הארץ ונראה לעניות דעתי לפרש על פי המבואר בדבריו ז"ל במאמר להמשיך שלום סי' י"ד ובמאמר וביום הביכורים סי' נ"ו שעיקר החולאת רחמנא ליצלן הוא בחינת מחלוקת שאין היסודות ממוזגין כראוי להם בשלימות והרפואה שהוא בחינת התמזגות היסודות הוא בחינת שלום בחינת (ישעיה נ"ז) שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו ועל כן כמו כן לענינינו גם כן כשיש שלום ודעת הבריות נוחין זה מזה, כי כל אחד מקיים ונפשי כעפר לכל תהיה, אז גם הארץ משפעת כחות הרפואה שבה שהן בחינת שלום כנ"ל, וכן היא משפעת כל הטובות, מה שאין כן כשיש מחלוקת חס ושלום ואינם בבחינת ונפשי כעפר לכל תהיה, אז מחלוקת אחת דוחה מאה פרנסות, כי גם הארץ אינה רוצה להשפיע את שפעה, ואז היא בבחינת ארץ כנען מלשון עניות כמבואר בפנים, וכן אינה משפעת כחות הרפואה שבה בשלימות ואולי גם להיפוך שעיקר שלימות כח הארץ להשפיע כל טוב, וכחות הרפואה הוא כשיש שלום בבחינת (ויקרא כ"ו) ונתתי שלום בארץ כידוע, מה שאין כן על ידי מחלוקת נתמעט שפעה חס ושלום ואינה יכולה להשפיע בשלימות, כי היא בבחינת עניות בחינת ארץ כנען וכו' ועל כן עיקר זמן הרפואה הוא בעת שהארץ משפעת כחה בכל האילנות והצמחים, שזה בחינת (תהלים ס"ז) ארץ נתנה יבולה שזה בא על ידי שלום כנ"ל על כן הזמן הזה נקרא אייר ר"ת א'ויבי י'שובו י'בושו ר'גע וכו' המבואר בפנים:

EN:
There: "and on Shabbas the feet [raglayim] rise" — and so on — the aspect of: "if you turn back your foot from Shabbas." And so on. See in Likutay Tinyana of the Holy Ari — portion Behar. And in the commentary of the Holy Ari that follows the Tikkunim — in the discourse: "and from Binah — prophets — and these are Netzach and Hod" — and so on. And see in Perush Sifra DiTzeni'usa, chapter 1 — from p. 120 through p. 125 — where this matter is elaborated at length. And that Shabbas is the aspect of the bride [batzug] — and the congregation of Israel is the groom [ben zug] — and so on.

For even Beis Shammai hold that se'or [leaven] at a kezayis — and chametz [leavened bread] at a koteves. And Beis Hillel hold: both one and the other at a kezayis. And see Responsa Chasam Sofer, Orach Chayyim, Siman 193 — what he explains about this. [He is not at hand to study — but it seems to me he explains: since Beis Shammai hold se'or at a kezayis and chametz at a koteves — it follows that in a kezayis of se'or there is the leavening power of chametz at a koteves. And therefore also for Beis Hillel who hold both at a kezayis — even so: in a kezayis of se'or there is the leavening power of the koteves of chametz. And this is the aspect of chametz b'kezayis and se'or b'kezayis in the Siddur of the Ari — meaning: regarding the leavening power.] And see in the book Olam HaFoch, chapter 77 — where this is also explained in the name of the book Dalet-Nun according to the ways of Kabbalah. And so on.

There — in the above discourse: "let the ears of the righteous listen — Tzaddik KaTamar Yifrach — that he should not hear from the dispute except the good things they do for him through this." And so on.

Segment 10
HE:
אות ה שם במאמר הנ"ל, ודע שעיקר כבוד שבת הוא האכילה וכו' קשר הענין למה שלמעלה עיין בליקוטי הלכות הל' בשר שנתעלם מן העין ה"ג, וגם לפי מה שנתבאר לעיל מענין שלום ורפואה ושבת הוא גם כן בחינת שלום כמבואר בזוהר הקדוש הובא לעיל במאמר רציצא סי' כ"ז, וכן הוא בחינת רפואה כמו שאמרו רז"ל (שבת י"ב) שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא, והיא בחינת הכנעת האויבים גם כן בחינת (תהלים ח) להשבית אויב ומתנקם כמבואר לעיל במאמר שאלו את ריב"ק סי' נ"ז, ועיין בקרנים מאמר ז' מבואר גם כן מסוד חודש אייר וסוד הג' סעודות של שבת ועיין שם בפירושיו הקדושים, ושם מובא גם כן אייר ר"ת אויבי ישובו יבושו רגע כנ"ל:

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 277 (Tzaddik KaTamar Yifrach)

It is possible that through this is elaborated what is written in the name of the Holy Ari: Tzaddik KaTamar Yifrach — the final letters [sofei teivos] spell Korach.

Segment 12
HE:
אות ו שם ובשבת עולין הרגלין וכו' בבחינת (ישעיה נ"ח) אם תשיב משבת רגליך וכו' עיין בלקוטי תנינא להאריז"ל פרשת בהר ובפירוש האריז"ל שאחר התיקונים במאמר ומבינה נביאים ואינון נצח והוד וכו' ועיין בפירוש ספרא דצניעותא פרק קמא בדף ק"כ עד דף קכ"ה מבואר באורך ענין זה וששבת הוא בחינת הבת זוג וכנסת ישראל הוא הבן זוג וכו':

EN:
"Know that for a good exchange" — and so on — "in his zealousness for My zealousness." And so on. This was also said on Shemini Atzeres of the above year [5568].

Meaning: that through this his rectification is alluded. For the dispute of Korach and his congregation is the essential aspect of the dispute that is not for the sake of Heaven — as the Sages said. And therefore they did not say: the dispute of Korach and Moshe. For Moshe did not stand against them to maintain the dispute — G-d forbid. Rather: on the contrary — as it is written: [Numbers 16] "and he went to Dasan and Aviram." And as the Sages said: this is the aspect of: [Brachos 17] "and my soul — let it be as dust to all." As elaborated here in this discourse. And since they maintained the dispute to the utmost — which is the opposite of the attribute of the earth which all tread upon and she gives them all the good things — therefore: [Proverbs 26] "one who digs a pit shall fall into it." And immediately: [Numbers 16] "and the earth opened its mouth and swallowed them." And since the root of the sweetening of the dispute of the Other Side is through the dispute that is in holiness — which is the aspect of Tzaddik KaTamar Yifrach. Therefore the rectification of Korach is alluded in this verse.

Segment 14
HE:
אות ז שם פוסעים בו פסיעה קטנה וכו' אך סועדים בו לברך וכו' היינו כי מחמת שבכל ימי החול היה להסטרא אחרא יניקה מן הרגלין, ועל כן אפילו בשבת שעולין הרגלין אבל אף על פי כן עדיין הם בבחינת פסיעות קטנות, רק שעל ידי אכילת שבת נתרחבין ונעשה מהם דרך כבושה וכו', ואי לאו דמסתפינא הוי אמינא לבאר קצת עוד בזה על פי מה שמבואר שם בפירוש האר"י שאחר התיקונים הנ"ל מענין הנו"ה שהן בחינת רגלין שבה וכו' ונאחזין בהם הקליפות, וגם בראשה שיש נו"ה פנימיים הנרמזים בעינים אין לה וכו', ומקרה הרגלים יקרה לעינים כי פסיעה גסה סוד הקליפה נוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו וכו' ועיין שם עוד מענין אם תשיב משבת רגלך וכו' ודע כי דרכי הכלה וספירותיה נעשה מבינה וכו' ודינין מתערין מנה ולפיכך (משלי ה) רגליה יורדות מות וכו' ובשבת נעשין דרכיה מקדש שהוא חכמה ואז רגליה עולין בקודש וכו' וזה (תהלים קי"ט) חשבתי דרכי וכו' בסוד המחשבה שהיא החכמה ואז ואשיבה רגלי ממקום המות אל עדותיך וכו' ועיין בלקוטי תורה פרשת בהר הנ"ל שכתב שם בענין תחומי שבת וכו' כי נראה מכלל עבודת הארץ שהאדם דש עליה וכו' כי נצח הוד הם הרגלין ההולכין על גבי קרקע שהיא המלכות וכשפוסע פסיעה גסה ביותר זה בחינה כאלו פוסע ודולג את בחינת המלכות עד שנכנס לרשות החיצונים חס ושלום רק שבחול מחמת שבלא זה יש יניקה להחיצונים מבחינת הרגלין כנ"ל על כן אין בזה איסור רק משום סכנה שנוטלת ממאור עיניו, מחמת שנותן להם בזה אחיזה ביותר אבל בשבת יש בזה קצת חילול שבת כשפוסע פסיעה גסה מחמת טעם הנ"ל, אם לא כשרץ לבית הכנסת או לשמוע דרשת חכמים כמבואר בברכות דף ו' ע"ב, כי אדרבא הפסיעה גסה בעצמה הוא בחינת המלכות מאחר שהוא לצורך דבר שבקדושה ובזה תבין ליישב קצת דברי האריז"ל הנ"ל עם מה שפירש הרח"ו ז"ל בדרוש פסיעותיו של אברהם אבינו וכו', ושם מבואר שפסיעה גסה היא המלכות וכו' ע"ש והבן וזה שייך גם כן למה שהתחיל רבינו ז"ל במאמר זה מענין העפר שהכל דשין עליה והיא נותנת להם כל הטובות וכו' והנה אמרו רז"ל (סנהדרין כ"ב) מי שמתה אשתו הראשונה עולם חשך בעדו ופסיעותיו מתקצרות היינו בחינת שני הפגמים הנ"ל, הן ברגלין הן בבחינת העינים, מאחר שירדה כל כך לבחינת (יבמות ס"ג) רגליה יורדות מות עד שמתה ממש חס ושלום, על כן גם אצלו הוא כנ"ל ועי' חידושי אגדות שם שפירש שהוא על דרך שאמרו רז"ל נמצא מאירתו עיניו ומעמידו על רגליו בפרט כי האשה היא בחינת הרגלין שלו כמו שכתוב בזוהר וירא קי"ב רגלי חסידיו ישמור דא איתתא וכו' ועיין בלקוטי תורה וכו' פרשת עקב בענין כוונת האכילה שכתב שם כי הלא ידעת כי כל בירורי המאכלים הם על ידי חכמה וכו' וכו' כי השיניים הם ל"ב נתיבות חכמה המבררים את האכילה וכו' עיין שם וכבר נתבאר שעל ידי החכמה הרגלין עולין בקדש וכו', וזה שמצינו שעל ידי האכילה מאירין העינים כ"ש אצל יהונתן (שמואל א י"ד) ותארנה עיניו וגם נמשך כח אל הרגלין וזהו שדקדקו רבותינו ז"ל (שבת קנ"ב) דוק בבכי ותשכח בנגרי, דוק בבכי דייקא בחינת השיניים הנ"ל ועיין שם בלקוטי תורה ותבין, גם דקדוק לשון דוק דייקא, רק מחמת שבחול יש אחיזה להחיצונים גם בהאכילה בפרט במותרות האכילה שהולך אל החיצונים לגמרי חס ושלום, מה שאין כן על ידי אכילה של שבת שהיא כולה אלקות כולה קודש וכו' על ידי זה נמשך עיקר תיקון הרגלין עד שנעשה מפעמי הרגלין דרך כבושה כמבואר בפנים (ועיין בליקוטי הלכות הלכות עירובי תחומין שזה סוד מה שמניחין מזון שתי סעודות לערובי תחומין וכו'):

EN:
Siman Two Hundred and Eighty-Two — Azamrah L'Elokai B'Odiסימן רפב — אזמרה לאלקי בעודי

There: "they walk in it with small steps" — and so on — "but they eat in it to bless." Meaning: for since during all the weekdays the Other Side had nursing from the feet [raglayim]. And therefore: even on Shabbas when the feet rise — even so: they are still in the aspect of small steps. Only: through the eating of Shabbas they broaden and a broad path is made from them. And so on. And were I not afraid — I would say to elaborate somewhat further on this according to what is elaborated there in the above commentary of the Holy Ari — following the Tikkunim — on the matter of the Netzach and Hod — which are the aspect of the feet — that the kelippos have hold in them. And also in the head — there are internal Netzach and Hod — alluded in "and she has no eyes [einayim]" — and so on. And the occurrence of the feet happens also to the eyes. For a large step — the secret is that the kelipah takes one five-hundredth of the light of his eyes. And so on. And see there further on the matter of: "if you turn back your foot from Shabbas" — and so on. "Know that the ways of the bride are made from Binah" — and so on — "and judgments are stirred from it — and therefore: 'her feet descend to death.'" And so on. "And on Shabbas her ways are made from the Sanctuary [Mikdash] — which is wisdom. And then her feet rise in holiness." And so on. "And this: 'I considered my ways — and so on — in the secret of the thought which is wisdom. And then: and I turned back my feet to Your testimonies.'" And so on. And see in Likutay Torah of the Holy Ari — portion Eikev — there — where it is written on the matter of the intention of eating: "for surely you should know that all the clarifications of the foods are through wisdom — and so on — for the teeth are the 32 paths of wisdom that clarify the eating." And so on. See there. And it has already been elaborated: that through wisdom the feet rise in holiness. And this is what we find: that through eating the eyes are illuminated — as it is written regarding Yehonasan: "and his eyes were illuminated." And also: strength is drawn to the feet. And this is what the Sages were precise about: "weigh with the teeth and the mind shall forget — in the shoes [duk b'vachi v'sishkach b'nagrei]." Duk b'vachi — specifically — the aspect of the above teeth. And see there in the above Likutay Torah and you will understand. And also the precision of the language duk [weigh/press] — specifically. Only: since on weekdays the external forces also have hold in the eating — in particular in the surplus of eating which goes entirely to the external forces — G-d forbid. But not so through the eating of Shabbas — which is entirely G-dliness — entirely holy — and so on. Through this the essential rectification of the feet is drawn — until from the footsteps of the feet a broad path is made — as elaborated in the discourse. [And see in Likutay Halachos, Hil'chos Eruvin Tachlumin — which is the secret of why one places food of two meals for eruv tachlumin.]

There — in the above discourse: "and also all healing comes from the earth." The meaning is: what is elaborated at the beginning of the discourse — regarding: "and my soul — let it be as dust to all" — like the dust which all tread upon and she gives them all the good things — eating and drinking and gold and silver — and so on. He elaborates here: that also all healing comes from the earth. And in my humble opinion it seems: to explain according to what is elaborated in his words in the discourse Lashamesh Sham, Siman 14 — and in the discourse V'Yayu HaBikurim, Siman 56. That the essential illness — G-d spare us — is the aspect of dispute — when the elements are not properly blended with one another in their completeness. And the healing — which is the blending of the elements — is the aspect of peace. The aspect of: [Isaiah 57] "peace to the far and to the near — says Haveye'ah — and I will heal him." And therefore likewise regarding our matter: when there is peace and the minds of people are agreeable one to another — for each one fulfills: "and my soul — let it be as dust to all". Then also the earth bestows the healing powers within it — which are the aspect of peace as above. And likewise she bestows all the good things. But when there is dispute — G-d forbid — and they are not in the aspect of "and my soul — let it be as dust to all" — then: "one dispute pushes away a hundred livelihoods." For also the earth does not wish to bestow her bounty. And then she is in the aspect of: eretz Kena'an — from the language of poverty [aniyus] — as elaborated in the discourse. And likewise she does not bestow the healing powers within her in their completeness. And perhaps also the reverse: that the essential completeness of the earth's power to bestow all good and the healing powers — is when there is peace — the aspect of: [Leviticus 26] "and I will give peace in the land" — as is known. But through dispute the bounty is diminished — G-d forbid — and she cannot bestow in her completeness. For she is in the aspect of poverty — the aspect of Eretz Kena'an.

And therefore the essential time of healing is when the earth bestows her power through all the trees and plants.

Which is the aspect of: [Psalms 67] "the earth has given its produce" — which comes through peace as above. And therefore this time is called Iyar — the initial letters [roshei teivos] of: "Oyevai yeshuvu yevoshu rega" [may my enemies turn back and be ashamed in an instant] — as elaborated in the discourse.

There — in the above discourse: "know that the essential honor of Shabbas is the eating." And so on. The connection of the matter to what is above — see in Likutay Halachos, Hil'chos Basar Shenisalem Min Ha'Ayin, Halacha 3. And also according to what was elaborated above regarding peace and healing — and Shabbas is also the aspect of peace — as elaborated in the holy Zohar — brought above in the discourse Retzitzah, Siman 27.

📋 Translator's Summary — Siman 278

And likewise it is the aspect of healing — as the Sages said: [Shabbas 12] "Shabbas is not a time to cry out — and healing is close to come." And it is the aspect of the subduing of the enemies — also the aspect of: [Psalms 8] "to still the enemy and the avenger" — as elaborated above in the discourse Sha'alu Es Rabbi Yosi Ben Kisma, Siman 57. And see in Karnayim, discourse 7 — where this is also elaborated — the secret of the month of Iyar and the secret of the three Shabbas meals.

And see there in his holy commentaries.

And there is also brought: Iyar = the initial letters of "oyvai yeshuvu yevoshu rega" as above.

There: "and on Shabbas the feet [raglayim] rise" — and so on — the aspect of: [Isaiah 58] "if you turn back your foot from Shabbas." And so on. See in Likutay Tinyana of the Holy Ari — portion Behar. And in the commentary of the Holy Ari that follows the Tikkunim — in the discourse: "and from Binah — prophets — and these are Netzach and Hod" — and so on. And see in Perush Sifra DiTzeni'usa, chapter 1 — from p. 120 through p. 125 — where this matter is elaborated at length. And that Shabbas is the aspect of the bride [batzug] — and the congregation of Israel is the groom [ben zug] — and so on.

There: "they walk in it with small steps" — and so on — "but they eat in it to bless." Meaning: for since during all the weekdays the Other Side had nursing from the feet [raglayim]. And therefore: even on Shabbas when the feet rise — even so: they are still in the aspect of small steps. Only: through the eating of Shabbas they broaden and a broad path is made from them. And so on. And were I not afraid — I would say to elaborate somewhat further on this according to what is elaborated there in the above commentary of the Holy Ari — following the Tikkunim — on the matter of the Netzach and Hod — which are the aspect of the feet — that the kelippos have hold in them. And also in the head — there are internal Netzach and Hod — alluded in "and she has no eyes [einayim]" — and so on. And the occurrence of the feet happens also to the eyes. For a large step — the secret is that the kelipah takes one five-hundredth of the light of his eyes. And so on. And see there further on the matter of: "if you turn back your foot from Shabbas" — and so on. "Know that the ways of the bride are made from Binah" — and so on — "and judgments are stirred from it — and therefore: [Proverbs 5] 'her feet descend to death.'" And so on. "And on Shabbas her ways are made from the Sanctuary [Mikdash] — which is wisdom. And then her feet rise in holiness." And so on. "And this: [Psalms 119] 'I considered my ways — and so on — in the secret of the thought which is wisdom. And then: and I turned back my feet to Your testimonies.'" And so on. And see in Likutay Torah of the Holy Ari — portion Eikev — there — where it is written on the matter of the intention of eating: "for surely you should know that all the clarifications of the foods are through wisdom — and so on — for the teeth are the 32 paths of wisdom that clarify the eating." And so on. See there. And it has already been elaborated: that through wisdom the feet rise in holiness. And this is what we find: that through eating the eyes are illuminated — as it is written regarding Yehonasan: [1 Samuel 14] "and his eyes were illuminated." And also: strength is drawn to the feet. And this is what the Sages were precise about: [Brachos 40] "weigh with the teeth and the mind shall forget — in the shoes [duk b'vachi v'sishkach b'nagrei]." Duk b'vachi — specifically — the aspect of the above teeth. And see there in the above Likutay Torah and you will understand. And also the precision of the language duk [weigh/press] — specifically. Only: since on weekdays the external forces also have hold in the eating — in particular in the surplus of eating which goes entirely to the external forces — G-d forbid. But not so through the eating of Shabbas — which is entirely G-dliness — entirely holy — and so on. Through this the essential rectification of the feet is drawn — until from the footsteps of the feet a broad path is made — as elaborated in the discourse. [And see in Likutay Halachos, Hil'chos Eruvin Tachlumin — which is the secret of why one places food of two meals for eruv tachlumin.]



# סימן רע"ח
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/104/

סימן רע"ח
סימן רע"ח
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/104

Segment 2
HE:
אות א דע שעל חליף טוב וכו' בקנאו את קנאתי וכו' נאמר גם כן בשמיני עצרת הנ"ל:

EN:
Siman Two Hundred and Seventy-Eightסימן רעח

"Know that for a good exchange" — and so on — "in his zealousness for My zealousness." And so on.

This was also said on Shemini Atzeres of the above year [5568].



# סימן רפ"ב
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/105/

סימן רפ"ב
סימן רפ"ב
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/105

Segment 2
HE:
אות א אזמרה לאלקי בעודי וכו' עד ודע שמי שיכול לעשות אלו הניגונים וכו' כל זאת נאמר גם כן בשמיני עצרת תקס"ח הנ"ל, ואחר סוכות הנ"ל נסע ללעמברג ולן בק"ק קראסנע, ואחר כך בבקר נסע משם וכו', וביקש ממנו הר"ר נתן ז"ל לומר להם תורה, ענה ואמר אומר לכם התחלה מהנסיעה שלי, והתחיל אז מענין ודע שמי שיכול לעשות אלו הניגונים וכו', וגמר המאמר עד באמת אמרו החזן רואה היכן התינוקת קורים וכו' כמבואר בפנים (כל זאת מספר חיי מוהר"ן, ועיין בספר ימי מהרנ"ת מבואר ביותר) ועיין נפלאות על פי מאמר זה בליקוטי הלכות, הלכות השכמת הבוקר ה"א, ובהלכות תחומין הל"ו:

EN:
Siman Two Hundred and Eighty-Two — Azamrah L'Elokai B'Odiסימן רפב — אזמרה לאלקי בעודי

"I will sing to my G-d while I yet exist" — and so on — up to: "know that one who can make these melodies" — and so on.

Segment 4
HE:
אות ב הנה נראה לעניות דעתי לבאר קצת ברמז איך שענין הנ"ל הוא ההתחלה מהנסיעה ללעמברג כי מובן במקום אחר שבלעמברג עסק רבינו זצ"ל להכניע המינות והאפיקורסות שראה ברוח קדשו שעתיד להתגבר על ישראל חס ושלום והנה ענין התגברות הנ"ל מבואר במקום אחר שעל פי רוב נמשך מהחלישות הדעת שהתגבר עליו בתחלה מרוב פגמיו, והוא קשה לו להתחזק את עצמו באיזה נקודה טובה שיש בו עד שנופל על ידי זה לרשעות גמור ואפקורסות וכפירות רחמנא ליצלן, כמובא במקום אחר על מה שאמרו רז"ל (סוטה מב) שתחלת ניסה נפילה וכו' ועל כן רבינו ז"ל אחר חזירתו מלעמברג אז הרבה לעסוק בדברי התחזקות ובתיקון האמונה הקדושה איך שצריכין להתרחק מחקירות, וצווח הרבה אודות האפיקורסות שהולך ומתפשט בעולם רחמנא ליצלן וכמבואר כל זה במקום אחר גם מלעמברג שלח אחד מאנשיו לברסליב שישרוף ספרים קדושים שלו הנקראים אצלינו בשם ספר הנשרף ואחר זמן גדול לאחר חזירתו משם, רימז במאמר אחד שזה היה גם כן בשביל להכניע ברוחניות המינות והאפיקורסות ולחזק את ישראל בהאמונה הקדושה, וכמבואר בליקוטי תנינא סי' ל"ב במאמר יש צדיקים גנוזים והנה בדורותנו אלה רואים בחוש איך שנתקיימו כל דבריו ז"ל, ופשתה הנגע המספחת הזאת של אפיקורסות וכפירות רחמנא ליצלן, ועיקר מההתגברות על התינוקת של בית רבן ללמד אותם לשונות העמים וחכמות חיצוניות ומרגילין אותם מנעוריהם לכפור בכל דברי רבותינו ז"ל וכו' וכו' כמפורסם כל זה בעתים הללו בעוונותינו הרבים

EN:
Behold: in my humble opinion it seems — to elaborate somewhat by allusion how this matter is the beginning from the journey to Lemberg. For it is understood elsewhere: that in Lemberg Rabbainu engaged — through his holy spirit — to subdue the heresy and apostasy [minus v'apikorsus] that he saw with his holy spirit would strengthen against Israel — G-d forbid. And behold: the matter of the above strengthening is elaborated elsewhere — that for the most part it flows from the weakness of the mind [chalishus hada'as] that at first strengthens against a person — because of his many blemishes. And it is difficult for him to strengthen himself with any good point within him — until through this he falls into complete wickedness and heresy and denial — G-d spare us. As is brought elsewhere — on what the Sages said: "the beginning of the fall of Nissa [= heresy]" — and so on. And therefore Rabbainu — after his return from Lemberg — greatly multiplied engaging in words of strengthening and in the repair of holy faith. And cried out greatly about the heresy [apikorsus] that goes on spreading in the world — G-d spare us. And as all of this is elaborated elsewhere. And also from Lemberg he sent one of his people to Breslov — to burn his holy books — which are called among us by the name: the Burnt Book. And after a long time following his return from there — he alluded in one discourse: that this too was for the sake of subduing — in the spiritual realm — the heresy and apostasy — and to strengthen Israel in holy faith. And as elaborated in Likutay Tinyana, Siman 32 — in the discourse Yesh Tzaddikim Genuzim [There are hidden Tzaddikim]. And in our generations we see tangibly how all his words were fulfilled — and the dreadful plague of heresy and denial has spread — G-d spare us. And the essential aspect of the strengthening is against the young children of the school [tinokot shel beis ravan] — to teach them the languages of the nations and external wisdoms. And they are accustomed from their youth to deny all the words of our Sages. And so on and so on — as is well known in these times — because of our many sins.

All of this was also said on Shemini Atzeres of the above year [5568]. And after the above Sukkos — he traveled to Lemberg — and lodged in the holy community of Krasne. And the next morning Rabbi Nosson asked him to say Torah for them. He answered and said: "I will tell you the beginning from my journey." And he then began on the matter of: "know that one who can make these melodies" — and so on. And concluded the discourse up to: "in truth the cantor sees where the young children are reading." And so on — as elaborated in the discourse. [All of this from the book Chayyay Moharan. And see further in the book Yemei Moharan"as.] And see wonders according to this discourse in Likutay Halachos, Hil'chos Hashkamat HaBoker, Halacha 1 — and in Hil'chos Tachlumin, Halacha 6.

Behold: in my humble opinion it seems — to elaborate somewhat by allusion how this matter is the beginning from the journey to Lemberg. For it is understood elsewhere: that in Lemberg Rabbainu engaged — through his holy spirit — to subdue the heresy and apostasy [minus v'apikorsus] that he saw with his holy spirit would strengthen against Israel — G-d forbid.

Segment 6
HE:
אות ג ורבינו זצ"ל שראה כל זאת מאד ברוח קדשו ועסק בתיקון דבר זה, וגם בשביל ענין זה היה נסיעתו ללעמבערג, על כן אמר אומר לכם התחלה מהנסיעה שלי כנ"ל ושם מבואר מענין הצדיק הגדול שיש בו בחינה גבוה כזו שכל הנקודות טובות שבישראל תאבין אליו להכלל בו, והוא יכול ללקט ולקבץ את כל הנקודות טובות הנמצאים בכל אחד מישראל אפילו בהפושעי ישראל והקלים והרשעים, כי משתדל לחפש ולבקש למצוא בכולם נקודות טובות, אף על פי שגם הטוב שבהם מלא פגמים ומעורב בפסולת הרבה אף על פי כן הוא מחפש ומוצא הנקודות טובות שבהם עד שמעלה אותם על ידי זה מכף חובה לכף זכות ושם מובא גם כן מענין שבכל דור יש רועה, שהוא בחינת משה רעיא מהימנא וזה הרועה הוא עושה משכן, ומשם מקבלין התינוקת של בית רבן הבל פיהם שאין בו חטא, ושם מתחילין לקרות ולהכנס לתוך התורה הקדושה, שזה בחינת (שיר השירים א) ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים ושם מבואר שזה הצדיק שיכול לקבץ כל הנקודות טובות שבישראל (שעל ידי זה נבנה המשכן הנ"ל וכמבואר במקום אחר) שעל ידי זה נעשין בחינת ניגונים, והצדיק הנ"ל הוא בחינת שליח צבור וחזן שמוציא את הרבים ידי חובתן, והוא יודע היטב כל העניינים וכל הבחינות שיש בענין זה של התינוקות הנ"ל, שזה בחינת החזן רואה היכן התינוקות קורין ועיין בסימן כ"ב במאמר חותם בתוך חותם מבואר, שהצדיקים הקדושים מנהיגי הדור הם מבחינת השבעה רועים, כי הם רועים האמונה לתקנה ולהשלימה, ועל שם זה נקראים רועים על שם (תהלים ל"ז) ורעה אמונה, וכל עיקר אמונת ישראל ממשיכין הם להדור וכו', ומשה נקרא על שם זה רעיא מהימנא

EN:
And this is the aspect of: "tell me — O you whom my soul loves — how do you graze — how do you rest in the midday." Meaning: how can you strengthen the souls of Israel — at the time of the height of the strengthening of the heat and the scorching of the evil inclination and the troubles and decrees — and so on — and the heresies — G-d spare us. "For why should I be as one who wraps herself over the flocks of your companions?" Meaning: that they should not mix, G-d forbid, with the nations literally — in all their ways and customs and opinions. And as is also understood from the words of the Sages. And to this He replies: "if you do not know — for yourself" — and so on — "go out in the tracks of the flock." See Rashi and Targum. Meaning: to go in simplicity [temimus] and in the ways of our holy forebears — and to sustain oneself with the good points — even though mixed with much dross. And this is the aspect of what the Sages said about the daughter of Nakdimon ben Gurion — that she was gathering barley from between the hooves of the horses. And they applied to her this verse: "if you do not know — for yourself — go out in the tracks of the flock — and tend your flocks upon the dwellings of the shepherds." Al tikri gidyosayich ella goviyosayich [do not read 'your young goats' but 'your bodies']. [And see Kesubos, p. 66 — on the matter of Rabbi Yochanan ben Zakkai. And in Avos d'Rabbi Nosson, chapter 17 — it is elaborated: that she was gathering the barley from the dung of the animals. And they applied to her this verse.] Meaning: for they understood then — that through this it is shown to them: that the essential exile and destruction came because Israel did not walk in this path — to strengthen themselves with the good points found even in the most degraded of Israel — which are the aspect of the tracks of the flock. Even though they are certainly mixed with much dross. And to sustain themselves through this. And to judge each person — himself and his companion — on the scale of merit. And they would have merited complete repentance. And through not going in this path — through this they fell greatly in their mind — until they came to what they came to — until they nullified the young children of the school [tinokot shel beis ravan] — as the Sages said: — until the Holy Temple was destroyed — which is the aspect of the above Sanctuary. And Israel was exiled — and came to such a lowly level — until a great woman like the daughter of Nakdimon ben Gurion was forced to gather barley from between the hooves of horses to restore her soul through this. And this was measure for measure as above. And therefore they applied to her this verse: "go out in the tracks of the flock." And this is: "and tend your flocks upon the dwellings of the shepherds" — meaning: for through the holy shepherds — the shepherds of the faith of Israel — who engage in every generation to build the holy sanctuaries — from which the young children receive the breath of their mouths which has no sin — in particular through the aspect of the holy cantor who knows all the aspects in this. Through this — even at the height of the strengthening — and so on and so on — even so: we will merit to be sustained and strengthened in our holy faith — as a strong peg that shall not be moved forever. [And see the Midrash on Song of Songs — which expounds the verse "go out in the tracks of the flock" regarding Moshe our teacher — who left Egypt last — at the end and the last — because he was occupied with the bones of Yosef — as it is written: "and Moshe took the bones of Yosef with him." And afterwards it expounds this verse on the matter of Moshe's passing in the desert with the desert generation. And regarding our matter: this alludes that the great Tzaddikim — the aspect of the seven shepherds — the aspect of Yosef and Moshe and similar ones — engage also after their passing in the rectification of the souls of Israel through the above aspect. And through this all the salvations and redemptions of Israel are drawn. And as all of this is elaborated elsewhere.] All of this I wrote in the way of possibility — and according to my humble opinion. But the essential inner intention of his holy thoughts — we know: that it is wondrous beyond us — and no thought can grasp it at all.

And Rabbainu — who saw all of this greatly through his holy spirit and engaged in the rectification of this matter. And also his journey to Lemberg was for this matter. Therefore he said: "I will tell you the beginning from my journey" as above. And there it is elaborated: on the matter of the great Tzaddik who has within him such a lofty aspect — that all the good points in Israel are longing to be included in him. And he is able to gather and collect all the good points found in each and every one of Israel — even in the greatest sinners among Israel and the light-minded and the wicked. For he strives to seek and search to find good points in all of them. Even though the good within them too is full of blemishes and mixed with much dross — even so: he searches and finds the good points within them. Until through this he raises them from the scale of guilt to the scale of merit. And there it is also brought: on the matter of how in every generation there is a shepherd — who is the aspect of Moshe — the Faithful Shepherd [raya meheimna]. And this shepherd builds the Sanctuary [mishkan]. And from there the young children of the school receive the breath of their mouths which has no sin. And there they begin to read and enter into the holy Torah. Which is the aspect of: "and tend your flocks upon the dwellings of the shepherds." And there it is elaborated: that this Tzaddik — who can gather all the good points in Israel [through which the above Sanctuary is built — and as elaborated elsewhere] — through this melodies [nigunim] are made. And the above Tzaddik is the aspect of the cantor [sha'liach tzibbur] and cantor [chazan] who discharges the obligation of the multitudes. And he knows well all the matters and all the aspects that exist in this matter of the above young children. Which is the aspect of: "the cantor sees where the young children are reading." And see in Siman 22 — the discourse Chosum B'soch Chosum — where it is elaborated: that the holy Tzaddikim — the leaders of the generation — are of the aspect of the seven shepherds [shiv'a ro'im]. For they shepherd the faith — to rectify it and complete it. And for this reason they are called shepherds — from the name of: "and tend faith [re'eh emunah]." And all the essential faith of Israel — they draw it to the generation. And so on. And Moshe is called on this account: raya meheimna [the faithful shepherd].

Segment 8
HE:
אות ד וזה בחינת (שיר השירים א) הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים, היינו איך תוכל לחזק נפשות ישראל בעת תוקף ההתגברות החום והשרב של היצר הרע והצרות והגזירות וכו' והכפירות רחמנא ליצלן שלמה אהיה כעוטיה על עדרי חבירך, היינו שלא יתערבו חס ושלום עם העכו"ם ממש בכל דרכיהם ומנהגיהם ודעותיהם וכמובן גם מדברי רז"ל ועל זה משיב אם לא תדעי לך וכו' צאי לך בעקבי הצאן ערש"י ותרגום, היינו לילך בתמימות ובדרכי אבותינו הקדושים ולהחיות את עצמו עם הנקודות טובות, אף על פי שמעורבין בפסולת הרבה וזה בחינת מה שאמרו רז"ל על בת נקדימון בן גוריון שהיתה מלקטת שעורין מבין טלפי הסוסים וקראו עליה המקרא הזה (שם) אם לא תדעי לך וכו' צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים אל תיקרי גדיותיך אלא גוויותיך (ועיין כתובות דף ס"ו בענין ר' יוחנן בן זכאי, ובאבות דר' נתן פרק י"ז מבואר שהיתה מלקטת השעורים מגללי הבהמות וקראו עליה המקרא הזה וכו'), היינו כי הבינו אז שבזה מראין להם שעיקר הגלות והחורבן הוא על ידי שלא הלכו ישראל בדרך זה לחזק את עצמם עם הנקודות טובות שנמצאים אפילו בהפחותים שבישראל שהם בחינת עקבי הצאן, אף על פי שבוודאי מעורבין בפסולת הרבה, ולהחיות את עצמם על ידי זה, ולדון כל אחד את עצמו ואת חבירו לכף זכות, והיו זוכין לתשובה שלימה, ועל ידי שלא הלכו בדרך זה, על ידי זה נפלו בדעתם מאד עד שבאו למה שבאו עד שביטלו בה תינוקות של בית רבן כמו שאמרו רז"ל (שבת קי"ט:), עד שחרב הבית המקדש שהוא בחינת המשכן הנ"ל, וגלו ישראל ובאו לשפל המדריגה כל כך עד שבת גדולים כזאת בת נקדימון הוכרחה ללקט שעורים מבין טלפי הסוסים להשיב את נפשה בזה, וזה היה מדה כנגד מדה כנ"ל על כן קראו עליה המקרא הזה צאי לך בעקבי הצאן, וזה ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים, היינו כי על ידי הרועים הקדושים רועי אמונת ישראל שעוסקים בכל דור לבנות משכנות דקדושה, שמשם מקבלין התינוקות הבל פיהם שאין בו חטא, בפרט על ידי בחינת החזן הקדוש שיודע כל הבחינות שיש בזה, על ידי זה גם בתוקף ההתגברות וכו' וכו', אף על פי כן נזכה להתקיים ולהתחזק באמונתינו הקדושה כיתד חזק בל ימוט לעולם (ועי' מדרש שיר השירים שדורש הפסוק צאי לך בעקבי הצאן על משה רבינו שיצא ממצרים בסוף בעקב ובאחרונה מחמת שעסק בעצמות יוסף כמו שכתוב (שמות י"ג) ויקח משה את עצמות יוסף עמו ואחר כך דורש פסוק זה על מה שנפטר משה במדבר עם דור המדבר ולעניננו מרמז שהצדיקים הגדולים בחינת השבעה רועים בחינת יוסף ומשה וכיוצא, עוסקים גם אחר הסתלקותם בתיקון נפשות ישראל על ידי בחינה הנ"ל, ועל ידי זה נמשך כל ישועות ישראל וגאולתם וכמבואר כל זאת במקום אחר)כל זאת כתבתי בדרך אפשר ולפי עניות דעתי, אבל עצם פנימיות כוונתו הקדושה ידענו כי נפלאת היא מאתנו ולית מחשבתינו תפיסא ביה כלל:

EN:
Siman Two Hundred and Eighty-Threeסימן רפג

And behold: the matter of the above strengthening is elaborated elsewhere — that for the most part it flows from the weakness of the mind [chalishus hada'as] that at first strengthens against a person — because of his many blemishes. And it is difficult for him to strengthen himself with any good point within him — until through this he falls into complete wickedness and heresy and denial — G-d spare us. As is brought elsewhere — on what the Sages said: [Sotah 42] "the beginning of the fall of Nissa [= heresy]" — and so on. And therefore Rabbainu — after his return from Lemberg — greatly multiplied engaging in words of strengthening and in the repair of holy faith. And cried out greatly about the heresy [apikorsus] that goes on spreading in the world — G-d spare us. And as all of this is elaborated elsewhere. And also from Lemberg he sent one of his people to Breslov — to burn his holy books — which are called among us by the name: the Burnt Book. And after a long time following his return from there — he alluded in one discourse: that this too was for the sake of subduing — in the spiritual realm — the heresy and apostasy — and to strengthen Israel in holy faith. And as elaborated in Likutay Tinyana, Siman 32 — in the discourse Yesh Tzaddikim Genuzim [There are hidden Tzaddikim]. And in our generations we see tangibly how all his words were fulfilled — and the dreadful plague of heresy and denial has spread — G-d spare us. And the essential aspect of the strengthening is against the young children of the school [tinokot shel beis ravan] — to teach them the languages of the nations and external wisdoms. And they are accustomed from their youth to deny all the words of our Sages. And so on and so on — as is well known in these times — because of our many sins.

And Rabbainu — who saw all of this greatly through his holy spirit and engaged in the rectification of this matter. And also his journey to Lemberg was for this matter. Therefore he said: "I will tell you the beginning from my journey" as above. And there it is elaborated: on the matter of the great Tzaddik who has within him such a lofty aspect — that all the good points in Israel are longing to be included in him.

And he is able to gather and collect all the good points found in each and every one of Israel — even in the greatest sinners among Israel and the light-minded and the wicked.

For he strives to seek and search to find good points in all of them. Even though the good within them too is full of blemishes and mixed with much dross — even so: he searches and finds the good points within them. Until through this he raises them from the scale of guilt to the scale of merit. And there it is also brought: on the matter of how in every generation there is a shepherd — who is the aspect of Moshe — the Faithful Shepherd [raya meheimna]. And this shepherd builds the Sanctuary [mishkan]. And from there the young children of the school receive the breath of their mouths which has no sin. And there they begin to read and enter into the holy Torah. Which is the aspect of: [Song of Songs 1] "and tend your flocks upon the dwellings of the shepherds." And there it is elaborated: that this Tzaddik — who can gather all the good points in Israel [through which the above Sanctuary is built — and as elaborated elsewhere] — through this melodies [nigunim] are made. And the above Tzaddik is the aspect of the cantor [sha'liach tzibbur] and cantor [chazan] who discharges the obligation of the multitudes. And he knows well all the matters and all the aspects that exist in this matter of the above young children. Which is the aspect of: "the cantor sees where the young children are reading." And see in Siman 22 — the discourse Chosum B'soch Chosum — where it is elaborated: that the holy Tzaddikim — the leaders of the generation — are of the aspect of the seven shepherds [shiv'a ro'im]. For they shepherd the faith — to rectify it and complete it. And for this reason they are called shepherds — from the name of: [Psalms 37] "and tend faith [re'eh emunah]." And all the essential faith of Israel — they draw it to the generation. And so on. And Moshe is called on this account: raya meheimna [the faithful shepherd].

And this is the aspect of: [Song of Songs 1] "tell me — O you whom my soul loves — how do you graze — how do you rest in the midday." Meaning: how can you strengthen the souls of Israel — at the time of the height of the strengthening of the heat and the scorching of the evil inclination and the troubles and decrees — and so on — and the heresies — G-d spare us. "For why should I be as one who wraps herself over the flocks of your companions?" Meaning: that they should not mix, G-d forbid, with the nations literally — in all their ways and customs and opinions.

And as is also understood from the words of the Sages.

And to this He replies: "if you do not know — for yourself" — and so on — "go out in the tracks of the flock." See Rashi and Targum. Meaning: to go in simplicity [temimus] and in the ways of our holy forebears — and to sustain oneself with the good points — even though mixed with much dross. And this is the aspect of what the Sages said about the daughter of Nakdimon ben Gurion — that she was gathering barley from between the hooves of the horses. And they applied to her this verse: "if you do not know — for yourself — go out in the tracks of the flock — and tend your flocks upon the dwellings of the shepherds." Al tikri gidyosayich ella goviyosayich [do not read 'your young goats' but 'your bodies']. [And see Kesubos, p. 66 — on the matter of Rabbi Yochanan ben Zakkai. And in Avos d'Rabbi Nosson, chapter 17 — it is elaborated: that she was gathering the barley from the dung of the animals. And they applied to her this verse.] Meaning: for they understood then — that through this it is shown to them: that the essential exile and destruction came because Israel did not walk in this path — to strengthen themselves with the good points found even in the most degraded of Israel — which are the aspect of the tracks of the flock. Even though they are certainly mixed with much dross. And to sustain themselves through this. And to judge each person — himself and his companion — on the scale of merit. And they would have merited complete repentance. And through not going in this path — through this they fell greatly in their mind — until they came to what they came to — until they nullified the young children of the school [tinokot shel beis ravan] — as the Sages said: [Shabbas 119b] — until the Holy Temple was destroyed — which is the aspect of the above Sanctuary. And Israel was exiled — and came to such a lowly level — until a great woman like the daughter of Nakdimon ben Gurion was forced to gather barley from between the hooves of horses to restore her soul through this. And this was measure for measure as above. And therefore they applied to her this verse: "go out in the tracks of the flock." And this is: "and tend your flocks upon the dwellings of the shepherds" — meaning: for through the holy shepherds — the shepherds of the faith of Israel — who engage in every generation to build the holy sanctuaries — from which the young children receive the breath of their mouths which has no sin — in particular through the aspect of the holy cantor who knows all the aspects in this. Through this — even at the height of the strengthening — and so on and so on — even so: we will merit to be sustained and strengthened in our holy faith — as a strong peg that shall not be moved forever. [And see the Midrash on Song of Songs — which expounds the verse "go out in the tracks of the flock" regarding Moshe our teacher — who left Egypt last — at the end and the last — because he was occupied with the bones of Yosef — as it is written: [Exodus 13] "and Moshe took the bones of Yosef with him." And afterwards it expounds this verse on the matter of Moshe's passing in the desert with the desert generation. And regarding our matter: this alludes that the great Tzaddikim — the aspect of the seven shepherds — the aspect of Yosef and Moshe and similar ones — engage also after their passing in the rectification of the souls of Israel through the above aspect. And through this all the salvations and redemptions of Israel are drawn. And as all of this is elaborated elsewhere.] All of this I wrote in the way of possibility — and according to my humble opinion. But the essential inner intention of his holy thoughts — we know: that it is wondrous beyond us — and no thought can grasp it at all.



# סימן רפ"ג
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/106/

סימן רפ"ג
סימן רפ"ג
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/106

Segment 2
HE:
אות א דע כי יש שני צדיקים וכו'

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 283

"Know that there are two Tzaddikim." And so on.

Segment 3
HE:
נראה לעניות דעתי שרומז בענין זה, למה שאמר הוא ז"ל לענין מעט מן המפורסמים שחלקו עליו כידוע, ואמר על קצת מהם שהם חולקים עליו בבחינת מחלוקת שבין הצדיקים (שיש בזה ענינים גדולים כמבואר בדבריו ז"ל), ועל אחד אמר שחולק כפשוטו מחמת קנאה ושנאה וכו' ולזה רמז כאן שני בחינת המחלוקת הנ"ל, כי יש בחינת (תהלים קי"ט) כרו לי זדים שיחות וכו' ויש בחינת (תהלים כ"ג) אך טוב וחסד ירדפוני:

EN:
In my humble opinion it seems: that he alludes through this matter to what he himself said regarding the small number of well-known ones who disputed him — as is known.

And he said about some of them: that they dispute him in the aspect of the dispute between Tzaddikim [which involves very great matters — as elaborated in his words]. And about one of them he said: that he disputes in the plain sense — out of envy and hatred. And so on. And to this he alludes here: the two aspects of the above dispute. For there is the aspect of: [Psalms 119] "the arrogant have dug pits for me." And so on. And there is the aspect of: [Psalms 23] "surely goodness and kindness shall pursue me."



# סימן רפ"ה
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/107/

סימן רפ"ה
סימן רפ"ה
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/107

Segment 2
HE:
אות א טעמה כי טוב סחרה וכו', זה אמר רבינו ז"ל לאיש אחד שבימי נעוריו נתקשר מאד לרבינו ז"ל בתשוקה גדולה, ושמע מרבינו ז"ל דברי תורה נפלאים וכו' ואמר לו רבינו ז"ל אני יודע שבימים הבאים לא תסע אצלי ולא תהיה מקורב שלי (וכן היה שאחר כך לא היה עוד אצל רבינו ז"ל), אך אף על פי כן יועיל לך מה שטעמת עתה מעט מדבריי, ואמר לו אז הפסוק (משלי ל"א) טעמה כי טוב סחרה כמבואר בפנים:

EN:
Rabbi Nosson — of blessed memory — said: what Hashem helped him so greatly in his old age — was because he took himself to hisbodedus [seclusion-prayer] — and to express his speech between himself and his Creator. And he said: that he is unable to do anything without first expressing his speech before Hashem.

"She tasted that her trade was good" — and so on.

Segment 3
HE:
תם ונשלם שבח לאל בורא עולם

EN:
[Proverbs 31] This Rabbainu said to a certain man — who in his youth had been very attached to Rabbainu with great longing. And had heard from Rabbainu wondrous Torah words. And so on. And Rabbainu told him: "I know that in the coming days you will not travel to me — and will not be of my intimates." [And so it was: afterwards he was no longer with Rabbainu.] "But even so: what you have now tasted a little of my words — it will benefit you." And he then said to him this verse: [Proverbs 31] "she tasted that her trade was good" — as elaborated in the discourse.

Segment 4
HE:
שיחות השייך לתורה התבודדות ואזמרה מספר כוכבי אור

EN:
And he related: that once on a Motza'ei Shabbas Kodesh — our master [Rabbainu] spoke with him about the cave of Eliyahu — where he [Rabbainu] had been during his time in Eretz Yisrael. And our master then said to him within his holy words: "hob ich mir oysgemolet — ot do iz geshtanden Eliyahu un hot gehat hisbodedus" [Yiddish: "I pictured it to myself — right here Eliyahu stood and had hisbodedus"]. And when our master said this to him — he was greatly stirred and renewed from this. For he reminded himself: surely Eliyahu too was a human being in this world — and he had hisbodedus. And through this he merited to such a level that he did not taste death. And so on. For he understood from his holy words: that also Eliyahu merited to his level only through this. For all the great Tzaddikim came to their level only through this.

Segment 6
HE:
פתיחה אמר מוהרנ"ת ז"ל, מה שהשם יתברך עזר לו כל כך לעת זקנתו, הוא מחמת שלקח עצמו להתבודדות ולפרש שיחתו בינו לבין קונו, ואמר שאינו יכול לעשות שום דבר בלתי שיפרש מקודם שיחתו לפני השם יתברך:

EN:
Once there was a fire in Breslov. Afterwards Rabbi Nosson went with some other people to look at the place of the fire. And he saw that the house-owner was weeping greatly — and searching for some piece of wood or iron that he would need when he would rebuild his house — collecting them one by one. He answered and said to his people: "Have you seen! How this house-owner — whose house has burned — even so does not despair from rebuilding it. And collects everything that he will need for the time of the building." So likewise in the spiritual — even though the adversary [ba'al davar] strengthens greatly against the person — and almost burns him entirely — even so: one must not despair. Rather: one must gather and search for some good points from amidst the abundance of sins in which one has stumbled. And through this one will merit to return to Hashem truly — as elaborated in the Torah Azamrah, Siman 282.

He once spoke about the fiery heart [tibaras halev] of our father Avraham — may peace be upon him — who was the first to merit to serve his Creator day and night with self-sacrifice and to publicize His Name — may He be blessed and exalted — in the world. And in the midst of his holy conversation — one of those present answered before him — in a language of pain and groaning: "how does one take such a heart?" Rabbi Nosson rebuked him and said to him: "you too have such a heart — only you do not cultivate it [du host oych dos hartz nor du behartzt es nit]." For free choice is free for every person. And every person — even the most degraded of the degraded — has it within his power to merit to the greatest of the great levels. And as the Sages said: that every person must say: "when will my deeds reach the deeds of my forebears?"

Segment 7
HE:
וסיפר שפעם אחת בליל מוצאי שבת קודש דיבר עמו אדמו"ר זצ"ל ממערת אליהו שהיה שם בעת היותו בארץ ישראל, ואמר לו רביז"ל אז בתוך דבריו הקדושים "האב איך מיר אויס גימאלט אט דא איז גישטאנען אליהו און האט גיהאט התבודדות", וכשאדמו"ר זצ"ל אמר לו זאת נתעורר ונתחדש מאד מזה, כי הזכיר את עצמו הלא גם אליהו היה בן אדם בזה העולם והיה לו התבודדות ועל ידי זה זכה למדריגה כזו שלא טעם טעם מיתה וכו', כי הבין מדבריו הקדושים שגם אליהו לא זכה למדריגתו כי אם על ידי זה, כי כל הצדיקים הגדולים לא באו למדריגתם כי אם על ידי זה

EN:
Once the man from Teplik came to him. And Rabbi Nosson asked him about a certain man from Teplik who had been somewhat attached to him. And he replied offhandedly — as if saying: that there is nothing to speak of. He answered and said to him: "listen now to my voice — if you wish to look with such an eye — you will condemn the entire world. For try yourself — and look carefully at all the inhabitants of your city known to you — and begin from the person sitting at the edge of the city. And when you look carefully at him — certainly you will find him guilty. And so go from house to house until you come to your own home — where you are the most worthy man [erliker Yid] of the whole city" — [in a questioning tone] — and he replied to him: "also I am not a worthy man." Rabbi Nosson replied to him — [in a tone of wonder]: "also you are not a worthy man — if so: who is the worthy man?" But when you look with a favorable eye — then even when you look carefully at the most degraded of the degraded — you will find some good thing in him. And all the more so in one who is not so degraded. And so in each and every one. And in you too — good is found. And through this path one can merit the entire world. And further: he once spoke of this way — of judging all on the scale of merit — even the most degraded of the degraded — and searching and finding in each one some little good. And through this one raises them truly to the scale of merit — until one can bring them back to Hashem in repentance through this. And as all of this is elaborated at length in the books of our master — of blessed memory. And at the time he spoke of this — his father [avi harani chaparas mishkavo] was sitting with him. And from the longing of his heart for his pleasant words — he repeated after him in a whisper — every word and word. He answered and said to him: Rabbi Nosson said to him: "you think this is a simple and easy matter. Let me explain to you the difficulty of the matter. For do not forget the teaching of our master — that truly through this they are raised to the scale of merit and to repentance. And if it were within our power to fulfill this — it would be within our power to bring the entire world back in repentance."

Segment 8
HE:
דיבר פעם אחת מתבערת הלב של אברהם אבינו ע"ה שהוא היה הראשון שזכה לעבוד את בוראו יומם ולילה במסירת נפש ולפרסם שמו יתברך ויתעלה בעולם ובתוך שיחתו הקדושה ענה אחד לפניו בלשון צער וגניחה, האיך לוקחין לב כזה, גער בו מהרנ"ת ז"ל ואמר אליו: גם אתה יש לך לב כזה אלא שאין אתה מלבב אותה (דו האסט אויך דאס הארץ נור דו באהארצט עס ניט), כי הבחירה חפשית אצל כל אדם, וכל אחד אפילו הגרוע שבגרועים יש בכחו לזכות למדריגה הגדולה שבגדולות, וכמו שאמרו חז"ל (תנא דבי אליהו רבה כ"ה) שצריך כל אחד לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי

EN:
— תם ונשלם שבח לאל בורא עולם —

End of the commentary on Likutay Moharan — Tam V'nishlam Shevach L'El Borei Olam

Rabbi Nosson — of blessed memory — said: what Hashem helped him so greatly in his old age — was because he took himself to hisbodedus [seclusion-prayer] — and to express his speech between himself and his Creator.

Segment 9
HE:
פעם אחת בא אליו הר"מ מטעפליק ושאל אותו מוהרנ"ת ז"ל על איש אחד מטעפליק שהיה קצת כרוך אחריו, והשיב לו כלאחר יד, כאומר שאין ממי לדבר ענה ואמר אליו, שמע נא בקולי אם תרצה להביט בעין כזה תחייב את כל העולם, כי תנסה עצמך ותביט בכל יושבי עירך הנודעים לך ותתחיל מן היושב בקצה העיר, וכשתביט בו היטב בודאי תחייבו וכן תלך מבית לבית עד שתבא לביתך שאתה האיש כשר (ערליכער יוד) מכל העיר [בלשון שאלה] והשיב לו גם אני איני איש כשר ענה מוהרנ"ת ז"ל ואמר לו (בלשון תימה) גם אתה אינך איש כשר, אם כן מי הוא האיש הכשר? אבל כשתביט בעין יפה, אזי גם כשתביט היטב בהגרוע שבגרועים תמצא בו איזה דבר טוב, ומכל שכן במי שאינו גרוע כל כך, וכן בכל אחד ואחד, וגם בך נמצא טוב, ובדרך זה יכולים לזכות את כל העולם עוד דיבר פעם אחת מהדרך הזה לדון את הכל לכף זכות אפילו את הגרוע שבגרועים ולחפש ולמצוא בכל אחד איזה מעט טוב, ועל ידי זה מעלין אותו באמת לכף זכות עד שיכולין להשיבו בתשובה על ידי זה, כמבואר כל זאת באריכות בספרי אדמו"ר זצ"ל ובעת שדיבר מזה ישב אצלו אבי הריני כפרת משכבו, ומתשוקת לבבו לדבריו הנעימים דיבר אחריו בלחש כל מלה ומלה, ענה ואמר אליו מהרנ"ת ז"ל: אתה חושב שזה דבר פשוט וקל, אני אסביר לך קושי הדבר, כי אל תשכח מאמר אדמו"ר זצ"ל שבאמת נתעלים על ידי זה לכף זכות ולשוב בתשובה, ואם היה ביכלתנו לקיים זאת, היה ביכלתנו להשיב את כל העולם בתשובה:

EN:
And he said: that he is unable to do anything without first expressing his speech before Hashem.

And he related: that once on a Motza'ei Shabbas Kodesh — our master [Rabbainu] spoke with him about the cave of Eliyahu — where he [Rabbainu] had been during his time in Eretz Yisrael. And our master then said to him within his holy words: "hob ich mir oysgemolet — ot do iz geshtanden Eliyahu un hot gehat hisbodedus" [Yiddish: "I pictured it to myself — right here Eliyahu stood and had hisbodedus"]. And when our master said this to him — he was greatly stirred and renewed from this. For he reminded himself: surely Eliyahu too was a human being in this world — and he had hisbodedus. And through this he merited to such a level that he did not taste death. And so on. For he understood from his holy words: that also Eliyahu merited to his level only through this.

Segment 10
HE:
פעם אחת היה שרפה בברסלב, אחר כך הלך מוהרנ"ת ז"ל עם עוד איזה אנשים להביט על מקום השריפה, וראה שהבעל הבית בוכה מאד ומחפש אחר איזה חתיכת עץ או ברזל שיצטרך לו עוד בעת שיבנה ביתו מחדש וליקט אותם אחד אחד, ענה ואמר לאנשיו, הראיתם! איך שזה הבעה"ב שנשרף ביתו על כל זה אינו מייאש את עצמו מלחזור ולבנותו ומלקט כל הדברים שיצטרכו לו בעת הבנין, כן הדבר ברוחניות גם כן, אף שהבעל דבר מתגבר מאד על האדם וכמעט ששורף אותו לגמרי, אף על פי כן אסור לו לייאש את עצמו רק צריך ללקט ולחפש איזה נקודות טובות מתוך רבוי החטאים שנכשל בהם, ועל ידי זה יזכה לשוב להשם יתברך באמת כמבואר בהתורה אזמרה סימן רפ"ב:

EN:
For all the great Tzaddikim came to their level only through this.

He once spoke about the fiery heart [tibaras halev] of our father Avraham — may peace be upon him — who was the first to merit to serve his Creator day and night with self-sacrifice and to publicize His Name — may He be blessed and exalted — in the world. And in the midst of his holy conversation — one of those present answered before him — in a language of pain and groaning: "how does one take such a heart?" Rabbi Nosson rebuked him and said to him: "you too have such a heart — only you do not cultivate it [du host oych dos hartz nor du behartzt es nit]." For free choice is free for every person. And every person — even the most degraded of the degraded — has it within his power to merit to the greatest of the great levels. And as the Sages said: [Tanna D'bei Eliyahu Rabbah 25] that every person must say: "when will my deeds reach the deeds of my forebears?"

Once the man from Teplik came to him.

And Rabbi Nosson asked him about a certain man from Teplik who had been somewhat attached to him. And he replied offhandedly — as if saying: that there is nothing to speak of. He answered and said to him: "listen now to my voice — if you wish to look with such an eye — you will condemn the entire world. For try yourself — and look carefully at all the inhabitants of your city known to you — and begin from the person sitting at the edge of the city. And when you look carefully at him — certainly you will find him guilty. And so go from house to house until you come to your own home — where you are the most worthy man [erliker Yid] of the whole city" — [in a questioning tone] — and he replied to him: "also I am not a worthy man." Rabbi Nosson replied to him — [in a tone of wonder]: "also you are not a worthy man — if so: who is the worthy man?" But when you look with a favorable eye — then even when you look carefully at the most degraded of the degraded — you will find some good thing in him. And all the more so in one who is not so degraded. And so in each and every one. And in you too — good is found. And through this path one can merit the entire world. And further: he once spoke of this way — of judging all on the scale of merit — even the most degraded of the degraded — and searching and finding in each one some little good. And through this one raises them truly to the scale of merit — until one can bring them back to Hashem in repentance through this. And as all of this is elaborated at length in the books of our master — of blessed memory. And at the time he spoke of this — his father [avi harani chaparas mishkavo] was sitting with him. And from the longing of his heart for his pleasant words — he repeated after him in a whisper — every word and word. He answered and said to him: Rabbi Nosson said to him: "you think this is a simple and easy matter. Let me explain to you the difficulty of the matter. For do not forget the teaching of our master — that truly through this they are raised to the scale of merit and to repentance. And if it were within our power to fulfill this — it would be within our power to bring the entire world back in repentance."

Once there was a fire in Breslov.

Afterwards Rabbi Nosson went with some other people to look at the place of the fire. And he saw that the house-owner was weeping greatly — and searching for some piece of wood or iron that he would need when he would rebuild his house — collecting them one by one. He answered and said to his people: "Have you seen! How this house-owner — whose house has burned — even so does not despair from rebuilding it. And collects everything that he will need for the time of the building." So likewise in the spiritual — even though the adversary [ba'al davar] strengthens greatly against the person — and almost burns him entirely — even so: one must not despair. Rather: one must gather and search for some good points from amidst the abundance of sins in which one has stumbled. And through this one will merit to return to Hashem truly — as elaborated in the Torah Azamrah, Siman 282.

 Na Nach Nachma Nachman MayUman



# סימן א-חקעו ממשלה
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/108/

סימן א-חקעו ממשלה
סימן א-חקעו ממשלה
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/108

Segment 2
HE:
אות א מאמר זה נאמר בראש השנה תקס"ט שחל אז ביום חמישי וששי, וקודם ראש השנה זה סיפר מעשה נפלאה וכו', ואמר אחר כך שהמאמר הזה הוא פירוש על המעשה וכו' וקצת מזה מבואר לקמן:

EN:
There — in the above discourse — Letter Beis: "and Haveye'ah built the rib [vayiven Haveye'ah es haTzela]." In my humble opinion the meaning is: for the angels are very jealous of a person who has such mastery over them through fire — and so on.

There — Letter Daled: "the first watch — a donkey brays." And so on. For since the greater part of a person's toil in this world is through the desire for money — and it is the most widely known — therefore it is called the first watch. And a donkey braying is its aspect.

Segment 4
HE:
אות ב שם במאמר הנ"ל אות ב' ויבן ה' את הצלע נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי המלאכים מתקנאים מאד באדם כזה שיש לו ממשלה עליהם באשר שילוד אשה יזכה למעלה כזאת, ועל כן רוצין להפיל אותו, העיקר על ידי תאוות נשים חס ושלום, שמזה נמשך תולדתו שזה בחינת מעשה דרב עמרם המבואר לקמן ועל כן בתחילת הבריאה כשברא הקדוש ברוך הוא את חוה בשביל קיום המין המשיך תיכף התיקון, שלא יוכלו המלאכים להפיל אותו בתאווה הגשמיות חס ושלום על ידי קנאתם שמתקנאין בו ועיין בתיקונא שבעין סמוך לסופו שדרש שם (בראשית א) נעשה אדם וכו' למלכא דהוא ליה שלוחא מהימנא וכו', אמר לחיילוי אנא בעינא לשלטאה האי שלוחא דילי עלייכו וכו' נעשה אדם דיעביד פיקודי אורייתא וכו' ויהא ליה אגרא טבא ושלטנו עלייכו וכו', דהא מלאכי עילאי אף על גב דאינון (תהלים ק"ג) גבורי כח עושי דברו לא עבדין גבורה פולחנא דקודשא בריך הוא דאינון פלחין בהכרח ולית לון עירובא דבשרא ויצרא בישא, ובגין דא נעשה אדם וישלוט בכו, הדא הוא דכתיב (בראשית א) וירדו בדגת הים ובעוף השמים וכו', ומה דרעינא דליהוי שליט וממנא עלייכו אצדיקו דינא דילי ויהא ברעו דלכון דאנא אשרי שמי עליה וחותמא דילי בידיה דאיהו חותם הברית, מלאכייא דסטרא דימינא ברכו ליה וכו', והוו אחרנין דהוו שנאין ליה ואמרו (תהלים ח) מה אנוש כי תזכרנו, ומזה מובן כל ענין הנ"ל ביותר ועל כן תיכף המשיך השם יתברך התיקון והעצה שיוכל האדם להתקיים בהממשלה על ידי שיאחז בכסא כבודו ועל הכסא דמות כמראה אדם וכו', ועל ידי זה יש כח להאדם התחתון לעמוד בממשלה זו ובזה מובן ביותר גם כן מה שאמר רב עמרם אנא בשרא וכו' היינו כמבואר בתיקונים הנ"ל, רק מה שזכה לזה היא על ידי עצה הנ"ל כמבואר בפנים:

EN:
There: "and this is what the Sages said: 'David did not — and so on.'" Meaning: he brings proof from the words of the Sages who explained: "my heart is empty within me" — that he did not have the evil inclination within him — as is known. And the meaning is: that he was entirely free of the desire for money — as elaborated in the discourse.

Then: when one comes to his holy grave and opens one's full heart before Hashem, multiplying prayers, supplications, and confessions — and prays before Hashem that He show one the correct and straight path according to t

Segment 6
HE:
אות ג שם אות ד', משמרה ראשונה חמור נוער וכו' כי מחמת שרוב טרדת האדם בעולם הזה הוא בתאוות ממון והיא מפורסמת ביותר, על כן נקראת משמורה הראשונה ואחריה תאוות אכילה שמפורסמת גם כן קצת ואחריה תאוות משגל שהיא מדברים שבצינעא וכו':

EN:
There — Letter Heh: "in the aspect of: 'blood is curdled and becomes milk.'" The meaning is: as is brought in the kavvanot of the counting of the Omer and of Shavuos — and as is brought also in the Be'er Heitev, Siman 494, subparagraph 1 [samach kuf alef] — and so on. See there.

he roo

Segment 8
HE:
אות ד שם, וזהו שאמרו רז"ל (עבודה זרה ע"ב) לא היה דוד וכו' היינו שמביא ראיה מדברי רז"ל שפירשו (תהלים ק"ט) לבי חלל בקרבי שלא היה לו חמימות כל כך לתאוה זו ל'בי ח'לל ב'קרבי ראשי תיבות חל"ב, וכן ח'ם ל'בי ב'קרבי ראשי תיבות חל"ב, כי הכל לפי החלב:

EN:
There: "and this is the aspect of: 'keru'ei mo'eid anshei shem' [those called to the appointed time — men of renown]." And so on. Even though this is written regarding the congregation of Korach — it is well known that before they stumbled into this dispute they were truly on a very great level. And anshei shem — men of renown — means that they truly merited the three attributes of: fear — prophecy — and prayer.

t of one's soul, so that one merit thereby to complete repentance and to serve Him truly, and that He forgive all one's damages — especially in the merit of the holy Tzaddik — and utters the confessions from the innermost heart until the words emerge from within one's very bones, in the aspect of: "all my bones shall declare" — meaning the words emerge from the innermost core and bones of the one confessing, so that through this the power of all the limbs and all the bones is drawn into the words — and one does all this relying on the mind and knowledge of the holy Tzaddik, and in a complete bond with him with all one's heart, trusting that he will accomplish and complete all the rectifications needed for one's nefesh, ruach, and neshomah — then one may believe clearly that through this all the buildings of Malchus d'Sitra Achra are destroyed, and all the configurations are extracted from them, and the buildings of Malchus d'Kedushah are built. Then one will automatically know the straight path before oneself according to the root of one's soul — which is the aspect of: "I will lay waste mountains and hills… and I will lead the blind by a way they knew not" — as explained there in the discourse of Rabbah bar bar Chanah.

It follows, as explained: when the buildings of Malchus d'Sitra Achra are destroyed, Hashem Himself leads one on the straight path. And certainly when the Tzaddik was alive, the Tzaddik would make known to each one his path. Now one must believe that when one truly wishes to walk the straight path and performs all the above rectifications to completion — then whatever Hashem sends into one's mind as some path and conduct for the service of Hashem: one must believe that this is one's straight path at this moment, according to the root of one's soul.

And it is self-understood that in such matters where it is possible to speak and consult with one's companions, one must certainly speak with one's companions — for perhaps one will receive from them some illumination of Da'as, in the aspect of: "and they receive from one another" [Targum, Isaiah 3].

Segment 10
HE:
אות ה שם ושואג כארי היינו על הפסד היראה בחינת (עמוס ג) אריה שאג מי לא יירא רוצה לומר, נמצא שעל ידי שאגת האריה בא יראה, ועל כן על כל משמר ומשמר שעל ידו בא הפסד היראה בחינת חורבן ירושלים, על כן שואג השם יתברך כארי על חורבן ירושלים כפשוטו שזה בחינת הפסד היראה, ועל כן שואג כארי דייקא שהוא בחינת יראה ונוכל לומר בדרך צחות, אריה שאג מי לא יירא, היינו שזהו גופא בחינת שאגת האריה מי לא יירא, היינו על הפסד היראה כנ"ל:

EN:
And this is what the Sages said in Midrash Tehillim 14: "the Holy One said: 'who will grant that their heart be thus to fear.'" Moshe said: "who will grant that all the people of Haveye'ah be prophets." And so on. And so on — as elaborated in the discourse.

There: "eating — as it is written: 'and he called a name in Beis Lechem [vayikra shem b'beis lachem].'" The meaning is: in the way of allusion and support [asmachta b'alma]. And he expounds beis lachem from the language of bread and food. And see in Likutay Halachos — and so on.

Segment 12
HE:
אות ו שם אות ה', בבחינת (בכורות ו:) דם נעכר ונעשה חלב רוצה לומר כמובא בכוונות ספירה ושבועות ומובא גם כן בבאר היטב סימן תצד ס"ק ח' שזה רמז אכילת מאכלי חלב בשבועות:

EN:
There — Letter Yud: "but there are three works that interrupt the work of prayer." And so on. The meaning is: even one who merited to repair the three attributes dependent on the heart — which are the desire for money — the desire for immorality — and the desire for honor. And so on — as elaborated in the discourse.

And one must also constantly, even at home, practice hisbodidus [private secluded prayer] and pour out one's heart before Hashem and pray that He rectify one's counsel — as all this is elaborated elsewhere.

This too is self-understood: for everything depends on the abundance of action and the intention of the heart — these are the things.

Segment 14
HE:
אות ז שם, אכילה כמו שכתוב (רות ד) וקרא שם בבית לחם וכו' רוצה לומר בדרך רמז ואסמכתא בעלמא, ודרש בית לחם מלשון לחם ומאכל ועיין בזוהר רות שבספר הר אדני שמפרש גם כן בית לחם מלשון לחם ומאכל (ויש לרמז עוד שאכילה הוא בחינת שם מדכתיב (יואל ב) ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה'):

EN:
There — Letter Yud-Gimmel: "and also: 'va'eda'acha b'shem' — this is the aspect of the souls." And so on — "meaning: the attachment to the roots of the souls — which are the aspect of the Throne of Glory." The meaning is: for even though he has already elaborated somewhat in Letter Yud-Beis on the aspect of the souls and their attachment to their roots — he is explaining now still further. For even now — when the Tzaddik has already attached himself to the roots of the souls — and has become their leader — he continues and ascends always ever higher. And his attachment to the roots of the souls also continues to rise and elevate with him. For the higher he ascends — the more the souls are elevated. And this is the aspect of: "they are thrust from beneath to above." And so on.

There — Letter Zayin: "'my master Moshe — restrain them [Adoni Moshe kela'em].'" And so on. In my humble opinion: Rabbainu alludes here — that then Israel blemished in all the three above attributes — as it is written: "and the mixed multitude that was among them craved a craving." And so on — which is the aspect of the desire for money and food. And so on — as elaborated in the discourse.

Segment 16
HE:
אות ח שם, וזהו בחינת קרואי מועד אנשי שם וכו' הגם כי זה כתיב אצל עדת קרח, הלא ידוע שקודם שנכשלו במחלוקת הזאת היו באמת במדריגה גדולה כמו שאמרו רז"ל ולפי מה שמבואר אחר כך באות ז' שזה שזוכה ליראה יש לו השתוקקות להתמנות, אפשר לומר שזה גם כן כוונת הכתוב שהודיע מעלתן שזכו להמשיך בחינת התלת מוחין שבג' רגלים שזה בחינת קרואי מועד, ועל ידי זה זכו לתקן הג' מדות הנ"ל וזכו ליראה שזה בחינת אנשי שם, ומחמת זה היה להם תאוה והשתוקקות להתמנות וכו':

EN:
There — Letter Yud-Daled: "Haveye'ah — for length of days [l'orech yamim]." And so on. Meaning: that He is able to make Rosh Hashonoh — which is a long day [yoma arichta] — and so on. The meaning is: for what makes two days of Rosh Hashonoh count as one long day — is not merely because of doubt as the legal decisors explain. Rather: there is a profound inner reason for this. And the meaning is as elaborated in the discourse.

And all that a person does and strives in these rectifications — with greater effort, with greater arousal of the heart and its intention, and with a greater bond of connection — certainly all the above rectifications are drawn upon him in greater perfection.

Segment 18
HE:
אות ט שם אות ז', אדני משה כלאם וכו' נראה לעניות דעתי כי רומז רבינו ז"ל, כי אז פגמו ישראל בכל הג' מדות הנ"ל כמו שכתוב (במדבר י"א) מי יאכילנו בשר בחינת תאוות אכילה, זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, חנם דייקא בלא ממון כפשוטו, כי הזמין להם השם יתברך דגים בכדיהם כמו שאמרו רז"ל ובזה מיושב כפשוטו מה שהקשה רש"י והלא מקנה רב היה להם וכו', כי לא רצו לאכול מהמקנה מחמת תאוות ממון כי חסו על ממונם, ורצו לאכול בשר בחנם דייקא בלא חסרון ממון על ידי זה ובזה מדוקדק לשון מי יאכילנו דייקא, כי הלוקח וקונה מחבירו מאכל אין שייך לומר על זה לשון מאכילו, מאחר שאוכל משלו ומאכיל שייך באם מאכיל אותו בחנם כמו המאכילך מן וכו', וכמו שפירשו המפרשים ז"ל על משנת (דמאי פ"ג א) מאכילין את העניים דמאי עיין שם נמצא מבואר בזה שפגמו גם בתאוות ממון, ורבותינו ז"ל דרשו ביומא דף עה אין חנם אלא עריות וכן (במדבר י"א) וישמע את העם בוכה למשפחותיו וכו' זה בחינת שפגמו בתאוות משגל וזה שאמרו רז"ל במדרש איכה הובא בילקוט פרשת בהעלותך, שתי בכיות בכו ישראל כאן בוכה למשפחותיו ובמרגלים, וגרם להם שתי בכיות קול ברמה נשמע וכו' ועל נהרות בבל וכו' גם בכינו וכו', כי ג' מדות אלו הם מחריבי ירושלים כנ"ל וזה שאמר לו השם יתברך (במדבר י"א) אספה לי שבעים איש ודרשו רז"ל (מובא בילקוט שמעוני שם) כנגד שבעים ימים טובים של ישראל, ז' ימי הפסח, ח' ימי החג, ראש השנה, יום הכפורים, עצרת, נ"ב שבתות היינו שרצה השם יתברך להמשיך אז תיקון לאלו המדות שתיקונם על ידי הרגלים, וראש השנה ויום הכפורים גם כן שייכים לענין זה כמבואר קצת במאמר זה בסופו, וכמובן בהמעשה שעל המאמר הנ"ל, ושבת היא תחלה למקראי קודש, ואי אפשר להאריך עוד בזה כאן אך אף על פי כן מחמת פגם אלו המדות מרמזת התורה הקדושה שנפגם אז הנבואה, ועל כן לא יכלו הזקנים לקבל נבואה בעצמם רק באמצעות משה רבינו ע"ה, כמו שכתוב (שם) ויאצל מן הרוח אשר עליו וכו', וזה שכתוב ויתנבאו ולא יספו ופירש"י לא נתנבאו אלא אותו יום לבדו (וגם לפירוש התרגום ומתנבאין ולא פסקין יש לומר בהיפוך, שרומז הפסוק שזה מחמת שקבלו מנבואת משה, אבל אם היו בעצמם מקבלין הנבואה היה הדבר רק לפי שעה ולא היו יכולים לעמוד בנבואתם מחמת התגברות הפגמים הנ"ל אך שיטת רוב המפרשים והמדרשים ז"ל הוא כפשוטו שלא הוסיפו להתנבאות עוד והוא מחמת הנ"ל) וזה שכתוב (שם) וישארו שני אנשים וכו' ותנח עליהם הרוח והמה בכתובים וכו' ויתנבאו במחנה, היינו שנבואתם היה רק מבחינת כתובים שהוא בחינת רוח הקודש ולא בחינת נבואה (וכן מבואר להדיא פירוש זה בדברי הר' חיים ויטאל ז"ל בפירוש אחר התיקונים), ואז אמר יהושע אדוני משה כלאם וכו', כי המלאך הנ"ל הוא בחינת השכינה כמבואר בסוף המאמר, והוא עצמו בחינת הכתובים כאשר יבואר לקמן, ועל כן הטל עליהם וכו', ואז אמר משה מי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם, היינו מי יתן שיתתקנו המדות הנ"ל אצל כל ישראל ואז יזכו ליראה ולהשפעת הנבואה עד שיהיו כולם נביאים, ויקבלו הנבואה מרוח ה' בעצמו ולא באמצעות שום אדם

EN:
There: "also the shofar is the aspect of siach hasadeh [the conversation of the field] whose power returns into the prayer." And so on. Yovel = the initial letters of: V"ayeitzei, Y"itzchak, L"asuach, B"asadeh [and Yitzchak went out to meditate in the field]. One can explain: for yovel [jubilee / shofar ram's horn] is also a language of flowing — as in: "and he will flow [yovel] with water." And so on. And the matter is as elaborated in the discourse.

There — Letters Ches and Tes: "and through prophecy — prayer is redeemed from exile." And so on. "For prayer is the aspect of: 'borei niv sefasayim' — the aspect of prophecy." And so on. In my humble opinion the meaning is: for it seems from the plain sense of the Scripture that the verse: "borei niv sefasayim" — the context there is prayer. And it concludes: "peace — peace — to the far and to the near." And so on. And here the discourse provides a new interpretation: that the verse alludes to the aspect of prophecy. And the connection between them is: that prayer is also the aspect of prophecy. And both of them are the aspect of: "the word that proceeds from My mouth [kein yihyeh devari]" — as elaborated in the discourse.

Segment 20
HE:
אות י וזה שאמרו רז"ל במדרש תהלים י"ד הקדוש ברוך הוא אמר (דברים ה) מי יתן והיה לבבם זה ליראה, משה אמר (במדבר י"א) מי יתן והיה כל עם ה' נביאים, ודוד אמר (תהלים י"ד, נ"ג) מי יתן מציון ישועת ישראל שני פעמים, ואז יתקיימו שני הבחינות הנ"ל (יחזקאל ל"ו) ונתתי לכם לב חדש, וכתיב (יואל ג) והיה אחרי כן אשפוך רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם, היינו כנ"ל שהשם יתברך אמר מי יתן והיה לבבם וכו' ליראה אותי וכו', היינו שיזכו ליראה שלימה התלויה בלב ומשה אמר מי יתן והיה כל עם ה' נביאים וכו', היינו בחינת השפעת הנבואה שנמשך על ידי שלימות היראה שבלב הנ"ל ודוד אמר מי יתן מציון ישועת ישראל וכו', היינו בנין ירושלים בפועל ממש אז יתתקנו שני בחינת הנ"ל בשלימות דכתיב ונתתי לכם לב חדש וכו', בחינת תיקון הלב על ידי שלימות היראה התלויה בלב (וכמו שכתוב ירמיה ל"ב ונתתי לכם לב אחד וכו' ליראה אותי וכו'), וכתיב אשפוך רוחי על כל בשר וכו' היינו בחינת השפעת הנבואה הנ"ל (ועיין ספרי שופטים פרשה קע"ו נביא אקים להם הא למדת שבשכר יראה זכו שעמדו להם נביאים היינו כנ"ל):

EN:
And this is the story that Rabbainu told at the end of the summer of 5568 — before the above Rosh Hashonoh of 5569. And at that time the ritual slaughterer of the community of Teplik brought him a wondrous chair — and so on. And the details of the story — and the connection between the story and the discourse — will be elaborated below somewhat.

Yet nonetheless one must also believe that however a person strives to draw upon himself the illumination of these rectifications — even if the person is as he is and the effort is as it is — nonetheless certainly some illumination from these rectifications is also drawn upon him. For Hashem contracts Himself from the Infinite to the endless, and "thinks thoughts so that no one shall be cast away from Him" — even from the lowest of the low.

And if a person sees that his companion merits to strive more and have these rectifications drawn upon him to a greater degree, let him not be downcast over this, G-d forbid — as is common among the small-minded.

Segment 22
HE:
אות יא שם אות ח' ט', ועל ידי הנבואה נגאלת התפלה מן הגלות וכו' כי התפלה היא בחינת בורא ניב שפתים בחינת נבואה וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי שלימות כוונת התפלה היינו לכוון לבו לשמים, ולשפוך את נפשו לפני השם יתברך כמדבר עמו פנים אל פנים, וזאת ההארה והתנוצצות אלקות שבלבו כאלו רואה אותו יתברך ומשיח לפניו את כל אשר עם לבבו זה בחינת רוח נבואה ממש כמובן וזה שאמר ר' חנינא בן דוסא לא נביא אנכי וכו' אלא אם שגורה תפלתי בפי וכו', ולמדו רז"ל דבר זה מפסוק בורא ניב שפתים וכו' כי כשיש השפעת הנבואה בעולם, אף על פי שאין מי שיתנבא ממש, אף על פי כן על ידי זה נגאלת התפלה עד שהיא בבחינת נבואה כנ"ל, ואז התפלה היא בבחינת דבר ה' שזה עיקר בחינת נבואה בחינת (ישעיה נ"א) ואשים דברי בפיך וכו' (ועיין גם במאמר על אשר מעלתם סימן מ"ח):

EN:
The author says: it has already been elaborated above: that the matters are very hidden and concealed — and also somewhat incomplete — and so on — as above. And therefore certainly it is impossible to understand properly the holy and awesome secret of the story and of the discourse. And all I write here is just to allude a little by way of drash [homiletic interpretation] — according to the humble capacity of our very sparse understanding. But the true inner intention — we know — is wondrous and inaccessible to us utterly.

There — Letter Yud-Alef: "that he attached the redemption [ge'ulah] to prayer [tefillah]." And so on. Meaning: that he redeemed the prayer from exile. And so on. And behold: above in Letter Ches — it is elaborated in the discourse — that through prophecy — prayer is redeemed from exile. And so on. And see: the letters Ches and Tes in the discourse elaborate on the matter of prophecy and prayer. And from the Letter Yud it seems that the discourse begins to deal with the attachment of prayer to the Tzaddik. And from the Letter Yud-Alef onwards it seems the discourse moves to the subject of attaching souls to their roots through the Tzaddik — which is the aspect of the Throne of Glory. And see there.

Segment 24
HE:
אות יב שם אות י' אך יש ג' עבודות המפסיקין עבודת התפלה וכו' רוצה לומר אפילו מי שזכה לתקן הג' מדות התלויים בלב שהם תאוות ממון ותאוות אכילה ותאוות משגל וכו', עד שזכה על ידי זה לגאול את התפלה מגלותה וכנ"ל, אף על פי כן צריך ליזהר מג' עבודות הללו המפסידין עבודת התפלה, והם ביזוי אנשים ופגם אמונה ופגם הברית כי אף על פי שזכה לכל הנ"ל עד שעל ידי זה זכה לבחינת בנין ירושלים שהוא בחינת יראה שלימה התלויה בלב, ואז בוודאי יש לו גם אמונה בשלימות, כי שלימות היראה תלוי באמונה כידוע, ומובא גם בדברי רז"ל, אף על פי כן צריך ליזהר שלא להכשל באיזה בחינת פגם אמונה בדקות גדול מאד (וכמובן במאמר סוד כוונת המילה סימן ס"ג ובשאר מקומות), כי על ידי זה נפגם עבודת התפלה שלא תהא בשלימות גדול כזה שהוא בחינת דבר ה' שהוא שורש הכל וכן אף על פי שזכה לתקן בחינת חמימות תאוות המשגל, אף על פי כן עדיין נשאר בו איזה חמימות מעט המוכרח למצוות הבורא יתברך כמבואר שם, על כן צריך להשמר מאד שלא לפגום בזה איזה פגם כל שהוא, שהוא בחינת פגם הברית ועיין בליקוטי הלכות, הלכות ערלה הלכה ד מה שמבואר בזה והכל עולה בקנה אחד:

EN:
And behold: it is elaborated in this discourse on the verse: "and Haveye'ah built the rib [vayiven es haTzela]" — which is Chavah the mother of all life — the aspect of the Throne of Glory — the roots of the souls of Israel. And it is elaborated in Pri Etz Chaim — and so on.

On the contrary, let him be strengthened further by this, and believe that through the drawing close of his companion who is greater than him, great benefit will also reach him — for is it not explained at the end

Segment 26
HE:
אות יג שם אות י"א, שסמך גאולה לתפלה וכו' היינו שגאל את התפלה מן הגלות וכו' והנה לעיל אות ח' מבואר בפנים שעל ידי נבואה נגאלת התפלה וכו' ואפשר שלזה תקנו רז"ל לסמוך גאולה לתפלה בפסוקי נביאים דייקא, כמו בשחרית ונאמר (ישעיה מ"ז) גואלנו ה' צבאות, ובערבית (ירמיה ל"א) כי פדה ה' את יעקב וכו' שהם פסוקי נביאים:

EN:
And this is the aspect of: "blow [tik'u] in the month [bachodesh]" — and so on — as elaborated at the end of the discourse. Tiku — this is the aspect of the above mastery [mimshala]. And so on. Bachodesh — this is the aspect of the renewal of the intellect [mochin] at the three pilgrimage festivals — in the aspect of — and so on. See there.

of the

Segment 28
HE:
אות יד שם אות י"ג, גם ואדעך בשם זה בחינת הנפשות וכו' דהיינו התקשרות לשרשי הנשמות שהם בחינת כסא כבוד רוצה לומר כי אף על פי שכבר הוא במדרגה גבוה כזו, אף על פי כן צריך התקשרות לשרשי הנשמות בכדי שלא יפילו אותו המלאכים העומדים לשמאל (כמובן מלשון התיקונים הנ"ל), ומתקנאים בו ומקטרגים עליו, אף על פי שבאמת גם הם מקבלים מתפלתו שהיא בחינת דבר ה' וכמו כן לענין המפורסמים שהם רק על ידי עזות, ועזותם נופל לפניו כי (בבא מציעא ג) אין אדם מעיז פניו לפני בעל חובו, אף על פי כן נראה לעניות דעתי שרק הוא לבדו היינו הבעל תפלה הנ"ל מבין על דבר זה איך שעזותם נופל לפניו, כי באמת הוא ברוחניות ודקות גדול ורק לפי שעה בעלמא, ובתוך כך יכולין להתגבר בעזותם עד שיעיזו פנים כנגדו גם כן וירבו במחלוקת עליו ומי לנו גדול ממשה רבינו ע"ה שהוא בחינת משיח, שהתגברו כנגדו עדת קרח וחלקו עליו, וכן כנגד המלאכים אמר לו השם יתברך אחוז בכסא הכבוד כמבואר לעיל בפנים ולפעמים על ידי זה בעצמו שנופל בדעתו לפניו, הוא מתגבר אחר כך כנגדו לחלוק עליו, וכיוצא בזה מצינו במקרא כמה פעמים, כגון אצל קין והבל וכו', וכן אצל הצדיקים הגדולים, כגון השבטים עם יוסף (בראשית ל"ז) ויקנאו בו אחיו וכו', וכן שאול ודוד וענין זה מצינו כמעט בכל דור ודור:

EN:
And see Zohar Terumah, p. 135b: "there is no awakening from above until Israel awakens from below — as we have established — as it is written: 'bakeseh l'yom chageinu' [in the concealment for our festival day] — it does not say 'leyom chag' [for a festival day] but 'l'yom chageinu' [for our festival day]." And so on. And see there.

discourse that through the repentance of that Israelite, even the wicked who had gone completely outside of holiness and are in the aspect of the back of holiness, became themselves a throne for holiness and gave of the buildings of those cities — certainly he himself, whoever he is, since he strives after holiness and wishes to draw close to the Tzaddik and st

Segment 30
HE:
אות טו שם ואדעך בשם וכו' כנ"ל נמצא נעוץ סופן בתחלתן, כי על ידי בחינת שם המובא לעיל בפנים באות ה', היינו על ידי תיקון הג' מדות שהם בחינת שם, ועל ידי זה זוכה ליראה שבלב שהוא בחינת שם, על ידי זה זוכה לידע ולהכיר המפורסמים בעלי השם, ולקשר עצמו עם נפשות ישראל שהם בחינת שם, בחינת (בראשית ב) נפש חיה הוא שמו:

EN:
Siman Two — Yemei Chanukahסימן ב — ימי חנוכה

rives in all the above rectifications: what he did not merit to rectify through his own striving, perhaps he will merit to have rectified through the striving of his companion who merited to draw closer.

Segment 32
HE:
אות טז שם אות י"ד, (תהלים צ"ג) ה' לאורך ימים היינו שהוא יתברך יכול לעשות ראש השנה שהוא יומא אריכתא וכו' רוצה לומר כי מה ששני ימים של ראש השנה הם כיומא אריכתא, הוא מחמת שראש השנה הוא בראש חודש (כידוע בדברי רז"ל בראש השנה ל: ומסכת ביצה ד') שזה בעצמו גם כן חסד גדול מהשם יתברך, כי הוא יודע מקומו של כל אחד ודן את הכל לכף זכות לכל אחד כפי מקומו וכמבואר בפניםבכסא ליום חגינו היינו ראש השנה רוצה לומר כי רז"ל דרשו בכסה ליום חגיגו (תהלים פ"א) איזה חג שהחודש נתכסה בו (רוצה לומר שהוא בראש חודש) זה ראש השנה היינו כנ"ל:

EN:
There — in the above discourse — Letter Gimmel: "and from this comes childbirth easily." And so on. The author says: through this will be understood the secret of the Sages' teaching in Sanhedrin, p. 91b: "one who withholds a halacha [law] from a student's mouth — even if [the student] were only an embryo in his mother's womb — the Scripture accounts it to him as if he diminished [the world]." And so on. For through the Halachos — which are the aspect of kindness — the deficiency of the supporters of Torah is replenished. And through this childbirth becomes easy — as elaborated above in Letter Beis — as elaborated in the discourse. And so on.

And if a person strengthens himself firmly in this in truth, he will certainly in the end merit to complete repentance and full rectification.

This too is self-understood: for it is impossible to complete all the above rectifications to full perfection in one time. It is for this reason that even during the Tzaddik's lifetime one had to come to him repeatedly, and recount all of one's heart before him — as is explained in this discourse in Section 9. And there are deep matters in this. In particular, a person must strive to ascend at every time from one rung to a higher rung, as is understood.

Segment 34
HE:
אות יז שופר זה בחינת הלב וכו' וגם שופר הוא בחינת יראה ובחינת נבואה ובחינת תפלה וכו' הנה ג' דברים אלו שהם יראה נבואה ותפלה כולם הם תלויים בבחינת הלב יראה הוא דבר המסור ללב בחינת (דברים ה) מי יתן והיה לבבם זה ליראה וכו' כנ"ל נבואה שנאמר (תהלים צ) ונביא לבב חכמה כמו שדרשו רז"ל שהוא מלשון נבואה תפלה הוא עבודה שבלב כמו שדרשו רז"ל (תענית ב) ובדרך דרש נוכל לומר שתיקון ג' דברים אלו הם בחינה אחת עם בחינת תיקון הג' מדות שבלב יראה הוא בחינת תיקון תאוות המשגל בחינת (בראשית כ) כי אמרתי רק אין יראת אלקים וכו' והרגוני על דבר אשתי, וכתיב (משלי ל"א) שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל, וכמבואר במאמר פתח ר' שמעון סימן ס' נבואה הוא בחינת תיקון תאוות ממון כמו שאמרו רז"ל נדרים ד' לט שכל הנביאים היו עשירים וכו' וכמובן גם בדבריו ז"ל לקמן בסי' ס"ד כי הממון הוא מנפילת העשירות של הנביאים וכו' תפלה הוא בחינת תיקון תאוות אכילה בחינת (תהלים ס"ג) כמו חלב ודשן תשבע נפשי ושפתי רננות יהלל פי, בפרט כי התפלה הוא בחינת פרנסתו של הקדוש ברוך הוא כמבואר במאמר תהומות יכסיומו בליקוטי א' סימן ט', והוא במקום קרבן שנאמר בו (במדבר כ"ח) את קרבני לחמי וכו', ועל ידה נמשך כל פרנסתן ואכילתן של ישראל, שזה בחינת מה שאמרו רז"ל (ברכות י:) לא תאכלו על הדם (קדושים י"ט) לא תאכלו קודם שתתפללו וכו', בפרט כפי המבואר במאמר זה כי עיקר גידול כל הצמחים וכל מיני מאכל הוא רק על ידי התפלה שהוא בחינת דבר ה', וכמו שאמרו רז"ל על פתח הקרקע היו עומדין עד שבא אדם הראשון והתפלל וכו':

EN:
There — Letter Daled: "'hu yihyeh l'cha l'feh' [he will be a mouth for you]." And so on. Meaning: this will illuminate your speech. "And you will be to him as Elokim." And the Targum translates: as a master [l'rav]. For through the light of the face of the Tzaddik — one attains the aspect of speech. And so on. And also: through this a person is able to illuminate others with the light of the face of the Tzaddik — which is also the aspect of speech — as elaborated in the discourse.

There: "when he rises above them." And so on. See in the kavvanah of Mussaf of Rosh Hashonoh — where the verses of Scripture [Kesuvim] are said before the verses of the Prophets [Neviim]. And so on.

Segment 36
HE:
אות יח שם, גם שופר הוא בחינת שיח השדה שחוזרים כחם לתוך התפלה וכו', יוב"ל ראשי תיבות ו'יצא, י'צחק, ל'שוח, ב'שדה יש לפרש כי יובל הוא בחינת חירות, והכח המלובש שבכל שיח השדה כשחוזר ועולה לשרשו שהוא התפלה בחינת דבר ה' זה בחינת יובל וחירות בחינת בשנת היובל וכו' תשובו איש אל אחוזתו:

EN:
There — Letter Vov: "for Rabbi Eliezer — the law follows him in every place [halacha k'moso b'chol makom]." And so on. The meaning is: as they said there — that a heavenly voice went forth: "what is it to you regarding Rabbi Eliezer — that the law follows him in every place?" And so on — as elaborated in the discourse.

And all this applies also now.

Omitted there in Section 5: "And Yehudah — this is the aspect of Malchus — alludes to the fact that the aspect of Malchus is rectified through vidduy divarim [verbal confession]…"

The author writes: It seems that this is the meaning of: "Yehudah, you — your brothers shall acknowledge you [yodukha]" [Genesis 49] — and Targum Onkelos and Targum Yonasan both render: "You acknowledged [odis]…" — namely the confession he confessed. Through this the Malchus was rectified as above, and therefore he merited the kingship — this is the aspect of "your brothers shall acknowledge you". And the Rashbam interprets it from the language of hod Malchus [splendor of sovereignty], as is stated explicitly in another verse. Then: "your hand shall be on the neck of your enemies" — for through this one subdues the klippas Pe'or, as explained in Section 9 — and Pe'or is the aspect of the oref [nape/back of the neck] as is explained in the writings of the holy Ari. And see the Tosefta, Brachos, ch. 4: "Why did Yehudah merit kingship? Because he acknowledged [hodah] before Tamar" — as above. "Why did he merit kingship? Because of humility" — for humility is the root of Malchus, as explained in Sections 7 and Tes. "Why did he merit kingship? Because he sanctified the name of the Holy One Blessed be He at the sea" — for the literal self-sacrifice for the sanctification of Hashem's Name is the essential aspect of the zarko d'izderikas l'asar d'isnatal misom [the cast spark, cast to the place from which it was taken] explained in Section 9 — for one literally surrenders and nullifies all one's yeshus [independent existence] in order to sanctify His name, and through this one merits to be included in the Infinite, and all the damages one caused through one's yeshus — which is the aspect of Malchus — are rectified. [And the sparks of Malchus d'Kedushah are extracted from among the kingdoms of the Sitra Achra, as brought in the writings of the holy Ari regarding the ten martyrs — this being the aspect of "and He buried him… opposite Beis Pe'or" explained in this discourse.] And one thereby merits the building of Malchus d'Kedushah. And this is what is explained elsewhere — that the rectification of prayer, which is the aspect of Malchus, is to pray with mesiras nefesh [self-sacrifice] — for through this one returns Malchus to its root, which is its essential rectification. And through this one may understand in some allusion the matter of why Rabbainu chose the place of his holy burial in Uman — because much sanctification of Hashem's Name took place there, as is elaborated elsewhere — and there specifically he is engaged in the wondrous rectifications above.

[Marginal note, on Section 8 of the discourse:] "And this was accomplished through Moshe, who recalled the confession — for confession must indeed be before a Torah scholar." — The explanation: although Yehudah confessed before Yaakov Avinu and the other great ones of the generation, and through this he truly merited the kingship — for he elevated Malchus, which is the aspect of davar [utterance], to the aspect of the Infinite — if so, why did Moshe need to recall the confession again? However, it is known from our Sages that Dovid said "I am a worm", and Avraham said "I am dust and ash", and Moshe said "and what are we?" — all in the utmost humility, through which they were included in the Infinite literally. Therefore even though Yehudah had confessed before Yaakov — his bones were still rolling, for Malchus had not yet been included in the Infinite in a literal sense.

Segment 38
HE:
אות יט שם, כשהוא עולה למעלה מהם וכו' וכו' עיין בכוונת מוסף של ראש השנה מה שמקדימין אז פסוקי כתובים לפסוקי נביאים וכו':

EN:
There: "two years — meaning: the days that are counted as years — through the study of Halachos — the aspect of: 'yom yom yidreshunim' [day by day they seek me]." In my humble opinion the meaning is: the meaning is that the days which are counted there — as years — is because through the study of Halachos — which is the aspect of: "day by day they seek me" — meaning: that one studies Torah and serves Hashem each day and each hour — through this the days rise and become elevated to the level of years. And through this they are counted as years — as elaborated in the discourse.

For in truth: Rosh Hashonoh is a great good. For it is the festival on which the moon is hidden. About which it is said: "bring an atonement over Me." And it is a great good for the world — as elaborated in the discourse.

Segment 40
HE:
אות כ וזו הוא המעשה שסיפר רבינו ז"ל סוף קיץ תקס"ח קודם ראש השנה תקס"ט הנ"ל, ובאותו העת הביא לו השוחט דקהילת טעפליק כסא נפלאה (צבוע בצבע אש), וסמוך לזה סיפר שראה במראה או בחלום שהביאו לו כסא והיה אש סביבה, והלכו כל העולם אנשים ונשים וטף לראותה, וכשחזרו משם אזי תיכף נתקשרו זה עם זה ונעשו שידוכים ביניהם, וגם כל מנהיגי הדור כולם הלכו לראותה ושאלתי כמה היא רחוקה ומפני מה תיכף נעשו שידוכים, והלכתי והקפתי סביבם לילך שם ושמעתי שהולך ובא ראש השנה, והייתי מסופק אם לחזור אם להתעכב שם (והיה נבוך בדעתו בזה), ואמר בלבו איך אשאר בכאן על ראש השנה, ואמרתי בדעתי לפי הגוף חלש שיש לי למה לי לחזור, והייתי שם ובאתי להכסא וראיתי שם ראש השנה ראש השנה ממש, וכן יום הכיפורים יום הכפורים ממש, וכן סוכות סוכות ממש גם שמעתי שהיו צועקים (ישעיה א) חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, מה לכם לדון את העולם ראש השנה בעצמו ישפוט, וברחו כולם עם כל מנהיגי הדור כולם ברחו וראיתי שם שהיה חקוק על הכסא כל צורות של כל ברואי העולם, וכל אחד היה חקוק עם בת זוגו אצלו, ובשביל זה נעשין תיכף שידוכים, כי כל אחד מצא שם וראה את בת זוגו ומאחר שבימים הקודמים למדתי, נפל בדעתי שפסוק (דניאל ז) כ'רסיה ש'ביבין ד'י נ'ור ראשי תיבות שדכ"ן, כי על ידי הכסא נעשין שידוכים כנ"ל גם כרסי"ה ראשי תיבות ר'אש השנה, י'ום הכ'פורים, ס'וכות, ועל כן בשמיני עצרת זווגא דמטרוניתא ושאלתי מה יהיה פרנסתי, ואמרו לי שאהיה שדכן, והאש הקיף סביבו:

EN:
📋 Translator's Summary — Likutay Tinyana Siman 2 (Yemei Chanukah)

It was only through Moshe specifically that this was possible.

"And whoever merits this sword must know how to do battle with it — not to incline it to the right or to the left…" — See Likutay Halachos, Choshen Mishpas, Laws of Inheritance, Halacha 4, Letter 20, which writes there: this too is within the purview of what is indicated here — that in prayer one must be like one who slings at a hair's breadth and does not err, not inclining to the right or to the left.

Not to the left: One must not mistakenly conclude that the prayers are in vain, G-d forbid, because one has cried out for so long without being saved — for this is the aspect of "inclining to the left," treating His attribute of mercy as if He were cruel, G-d forbid, as if Hashem does not hear Israel's prayers.

Not to the right: And likewise one must not err in the other direction — saying: since we can only prevail through His grace, why need we multiply prayer at all? Let us rely on His grace alone. This is the aspect of incorrectly inclining to the right — relying solely on His grace.

In truth, both together are good: one must multiply prayer greatly and constantly, and know that not a single one of our prayers is ever lost, G-d forbid; and one must know the truth that we have no merit to prevail

Segment 42
HE:
אות כא כי באמת ראש השנה הוא טובה גדולה, כי הוא מועד שהלבנה נתכסה, שעל זה נאמר (חולין ס:) הביאו עלי כפרה, והוא טובה גדולה להעולם, כי על ידי כל זאת אנו יכולין לבקש כפרה בראש השנה וכו' כמבואר בפנים במאמר הנ"ל וכו' והדברים סתומים ונעלמים מאד מאד גם חסר קצת כי לא נכתב בשלימות ואחר סיפור זה בראש השנה אמר מאמר תקעו ממשלה הנ"ל, ואמר שהוא פירוש על המראה הנ"ל ופעם אחת דיבר מהמעשיות וכו' והזכיר אז ענין זה מקשר המעשה הזאת עם התורה הנ"ל, כמה נורא ונפלא ונשגב מאד הענין הזה למי שיש לו לב להבין ואז אמר אם אין אתם שמחים איני יודע מה לכם, כלומר שראוי לנו על כל פנים לשמוח מאד תמיד כשזכינו לטעום אורות נוראות כאלו וכו' גם אחר שסיפר המעשה הזאת אמר שאתם יכולין לומר עליה תורה כל ימי חייכם

EN:
The discourse V'Es HaOrvim Tzivissi L'Chalkelcha — "and the ravens I have commanded to sustain you" — was said on Shavuos 5569 which fell then on Sunday and Monday. And on Motza'ei Shabbas — the first night of Shavuos — Rabbainu told a wondrous story. And more will be elaborated below.

through our prayers except through His grace — yet nonetheless we must do our part: multiply prayer always, and Hashem will do His part, extending upon us His grace for His own sake, saving us speedily.

Segment 44
HE:
אות כב אמר המחבר, כבר מבואר לעיל שהדברים סתומים ונעלמים מאד גם חסר קצת וכו' כנ"ל, ועל כן בוודאי אי אפשר להבין על נכון סוד הקדוש של הסיפור הזה עם המאמר תקעו הנ"ל, ואיך המאמר הזה הוא ביאור ופירוש על המראה הזאת אף על פי כן אמרתי לרשום איזה הערות קטנות בענין זה כפי הנראה לעניות דעתי הגם כי דברים פשוטים המה הכסא שהיה האש סביבה הוא בחינת הכסא העליון שעליה נאמר בדניאל ז' חזי הוית עד דא כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב (ופרש"י כסאות הוטלו ונתקנו לישב במשפט וכו' ועתיק יומין יתיב הקדוש ברוך הוא יושב למשפט וכו') כרסיה שביבין די נור גללוהי נור דליק וכו' דינא יתיב וספרין פתיחין וזה שסיפר שהלך והקיף סביבם לילך שם אל הכסא ושמע שהולך ובא ראש השנה (שהוא יום המשפט וכתיב (תהלים ט) כונן למשפט כסאו וכמוהו רבים) וכשבא לשם ראה ראש השנה ראש השנה ממש, יום כפור יום כפור ממש, סוכות סוכות ממש (כי כל הימים הללו הקדוש ברוך הוא יושב על כסא המשפט עד גמר הדין בהושענא רבא כידוע), ושמע שהיו צועקין חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, מה לכם לדון את העולם, ראש השנה בעצמו ישפוט (כי ראש השנה הוא בראש חודש והוא בחינת חודש ומועד ביחד וכמו שדרשו רז"ל בכסה ליום חגינו איזה חג שהחודש מתכסה בו זה ראש השנה וכשאדם יושב לדבר בחבירו זה בחינת שעושה ראש השנה שיושב ודן את חבירו, ומי הוא זה שיכול לשפוט את חבירו כי המשפט לאלקים הוא, כי רק הוא יתברך מקומו של עולם ויודע מקומו של כל אחד ויכול לדון את כל אדם לכף זכות כל אחד כפי מקומו ואנו רואין רחמנותו יתברך במה שקבע יום הדין של ראש השנה בראש חודש וכו' כמבואר בפנים במאמר תקעו הנ"ל אות י"ד וזהו שהיו צועקין חדשיכם ומועדיכם, היינו היום הדין שלכם שאתם יושבין ודנין את האדם שזה בחינת ראש השנה שהוא חודש ומועד ביחד זה שנאה נפשי, מה לכם לדון את העולם מאחר שאין אתם בחינת מקומו של עולם לידע מקומו של כל אחד ולקיים אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו והוי דן את כל אדם לכף זכות, ועל כן מה לכם לדון את העולם ראש השנה בעצמו ישפוט, כי ראש השנה שהוא בראש חודש שאז אמר הקדוש ברוך הוא בעצמו כביכול הביאו עלי כפרה זהו בעצמו שורש הדבר לדון את כל אחד לכף זכות, ושיוכל כל אחד להרים פניו לפניו יתברך ולבקש ממנו כפרה כמבואר בפנים) וברחו כולם עם כל מנהיגי הדור כולם ברחו (כי אפילו המנהיגי הדור, לא מיבעיא המפורסמים של שקר שפרסומם הוא רק על ידי עזותם ואינם כלל בבחינת שרשי נשמות ישראל שהם בחינת הכסא הכבוד אלא אפילו מנהיגי הדור אמתיים שהם באמת בחינת שרשי נשמות ישראל וכל נשמות ישראל נחלקים תחתם, אף על פי כן עדיין לאו כל אחד מהם זוכה לבחינת כל התיקונים המבוארים בפנים בשלימות, עד שיהיה בבחינת (איוב כ"ו) מאחז פני כסא לאחוז בבחינת כסא הכבוד שרשי נשמות ישראל, עד שיהיה בבחינת מקומו של עולם, עד שעל ידי זה יוכל לעשות ראש השנה כמבואר בפנים וזה מובן גם כן ממה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה (שמות ל"ג) כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם וכו' על כן ברחו משם) וראה שם שחקוק על הכסא כל צורות של כל ברואי עולם, וכל אחד היה חקוק עם בת זוגו אצלו, ובשביל זה נעשין תיכף שידוכים וכו' כנ"ל (כי כסא זו היא בחינת כסא הכבוד שרשי נשמות ישראל, ושם כל הנשמות כל אחת עם בת זוגו כמובן בדבריו ז"ל בליקוטי א' סי' רס"ה (ועיין זוהר לך לך פה:) כ'רסיה ש'ביבין ד'י נ'ור ראשי תיבות שדכ"ן כי על ידי הכסא נעשין שידוכים (היינו כנ"ל) גם כרסי"ה ראשי תיבות ראש השנה יום כפור וכו' (היינו גם כן כנ"ל) ועל כן בשמיני עצרת זווגא דמטרוניתא (כי כמו שבחזירתם מן הכסא נעשו שידוכים כן הוא בשורש העליון גם כן שאחר ראש השנה יום כפור סוכות שהם בחינת הכסא אז הוא בחינת זווגא דמטרוניתא שמשם שורש השפעת נשמות ישראל זכרים ונקבות כמובן בזהר לך לך הנ"ל ועיין בפרדס הרימונים שער מהות והנהגה פרק כב) ושאל מה יהיה פרנסתו, ואמרו לו שיהיה שדכן (היינו בחינת שדכן הנ"ל שהוא מאחז פני כסא שאי אפשר לזכות לזה כי אם מי שתפלתו הוא בבחינת דבר ה' שהיא שורש הכל והוא בחינת המלוה הגדול שכולם לוים אצלו וצריכין להחזיר כחותם אליו מי שזוכה לזה בוודאי פרנסתו בריוח, כי הפרנסה רודפת אחריו שזה בחינת (שמות כ"ג) (ועבדתם את ה' אלקיכם) ובירך את לחמך ואת מימך כפשוטו, היינו שיהיה לו ברכה בפרנסתו ובדרך צחות נוכל לומר כי מי שהוא בבחינת שדכן הנ"ל אז הוא יכול לעשות ראש השנה ומשם נמשך פרנסה, על דרך שאמרו רז"ל (ביצה ט"ז) מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה) (והאש הקיף סביבו כי הכסא הוא בחינת אש כנ"ל ותיקוני הכסא היינו לזכות לזה לבחינת מאחז פני כסא שהוא על ידי בנין ירושלים, היא בחינת אש בחינת (בתפילת נחם) ובאש אתה עתיד לבנותה כאמור (זכריה ב) ואני אהיה לה חומת אש סביב גם ירושלים הוא בחינת הכסא כמו שכתוב (ירמיה ג) בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה', וכמובא במאמר היכל הקודש בליקוטי א' סי' נ"ט ובנין ירושלים הוא בחינת יראה שלימה התלויה בלב, זה בחינת אש כמו שכתוב (דברים ה) כי יראתם מפני האש ועל ידי יראה בא השפעת הנבואה וכו', זה בחינת אש בחינת (שמות ג) וירא מלאך ה' אליו בלבת אש הנאמר בתחילת נבואת משה, ואחר כך במעמד הר סיני כתיב (דברים ד) ודבריו שמענו מתוך האש, וכן כתיב הרבה פעמים אש בענין זה ועל ידי זה נגאלת התפלה עד שהתפלה היא בבחינת דבר ה', זה בחינת אש כמו שכתוב (שם) הלא כה דברי כאש וכו' גם כי שלימות התפלה הוא להתפלל בכוונת הלב ובהתלהבות רשפי אש שלהבת יה בבחינת (תהלים ל"ט) חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש וכו' ועל ידי זה יכול לעשות ראש השנה שהוא יום המשפט, זה בחינת אש כמו שכתוב (ישעיה ס"ו) כי באש ה' נשפט וכמובן בסימן נ"ט

EN:
There — Letter Heh: "and the essential fear is made through the revelation of the will — in the aspect of: 'retzion yerei'av ya'aseh' [the will of those who fear Him He will fulfill]." The meaning is: for what the Scripture took hold of here — namely: saying that He fulfills the will of those who fear Him — is not merely to say that He grants them what they desire. Rather: the profound intention is — that through the revelation of the Divine will — which is the aspect of the Festival [yom tov] that proclaims and calls out and reveals the will. And so on — as elaborated in the discourse.

All of this is elaborated at the end of that teaching, and further wondrous matters are stated there on this topic.

"And when midnight split…" — Zohar, Vayechi, p. 217. See Mikdash Melech there; and see the Etz Chaim, Heichal 7, Sha'ar 8, Sha'ar HaKelippos, ch. 2 — there the entire matter of the above birds is explained fully: that they draw from the breasts of Malchus, and their drawing is only at night; and that they are the aspect of the mochin of Malchus d'Kelipah.

[See also Zohar, Lech Lecha, p. 92b — regarding Dovid rising at midnight: "My kingship depends on this… for night is the time of the law of the kingdom [dina d'Malchusah]…" — see there. And see Zohar, Vayechi, p. 242b — that through Torah study at night after midnight, all those evil species enter into the hollow of the great abyss.]

"And the rectification is… through studying Oral Torah [Torah she'b'al peh] at night… namely through studying the six Orders [shishah sidrim] one rectifies the six rings [shis izka'in]…" And likewise it is then explained there that "sixty houses" — meaning sixty tractates.

Segment 46
HE:
אות כג וכן תיקון הג' מדות שבלב הוא גם כן בחינת אש תאוות ממון הוא בחינת נור דליק בחמימות תאוות ממון כמבואר במאמר אשרי העם סי' י"ג, ושם נאמר שתיקון תאוות ממון הוא על ידי צדקה עיין שם וזה בחינת (שמות ל) זה יתנו ואמרו רז"ל (מדרש מנחומא צ"א) שהראה לו כמין מטבע של אש אכילה הוא בחינת אש אוכלה, כי עיקר האכילה הוא לקיים הליחות שרשיות שבאדם שלא יכלו חס ושלום על ידי האש היסודי שבאדם כידוע וכשזוכין לאכילה דקדושה אז השלחן הוא בחינת מזבח, ואכילתו הוא בחינת קרבנות שנאמר בהם (במדבר ס"ח) את קרבני לחמי לאשי משגל הוא בחינת אש בחינת (תהלים ל"ט) חם לבי בקרבי המבואר במאמר הנ"ל, ונאמר (משלי ו) היחתה איש אש בחיקו וכו', ואמרו רז"ל (סוטה י"ז) איש ואשה וכו' לא זכו אש אוכלתן, זכו שכינה שרויה ביניהם היינו על ידי שם י"ה שבאיש ואשה נמתק האש עד שהוא בקדושה בבחינת שכינה שרויה ביניהם, ואז האש בבחינת שלהבת י"ה המבואר בכוונת שבת כידוע וכן ענין תיקון הג' עבודות המפסידין עבודת התפלה זה גם כן בחינת אש אל תהי בז לכל אדם, על דרך שאמרו רז"ל (ברכות ו:) הנצרך לבריות כאלו נידון באש ובמים שנאמר (תהלים ס"ו) הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים וכן דרשת רבותינו ז"ל בבא מציעא ע"ה: לענין מי שהנושה שלו עובר לפניו, ופירוש החידושי אגדות כי מחמת שנתבייש ואזיל סומקא ואתי חוורא ובתחלה פניו מאדימות מחמת בושה זה בחינת אש ואחר כך אתי חוורא זה בחינת מים וכתיב (תהלים ע"ח) בחוריו אכלה אש ובתולותיו לא הוללו ודרשו רז"ל במדרש תהלים על נדב ואביהוא שהיו אומרים איזה אשה הוגנת לנו וכו', שבזה פגמו בבחינת אל תהי בז הנ"ל ונידונו באש, ואמרו רז"ל (ברכות מ"ג:) מוטב שיפיל אדם עצמו לכבשן אש ואל ילבין פני חבירו וכו' תיקון פגם עבודה זרה הוא בחינת אש בחינת פסילי אלהיהם תשרפון באש ובעגל כתיב (שמות ל"ב) ואשליכהו באש וכו' וכן התיקון היה על ידי אש שנאמר (שם) וישרוף את העגל וכו' ונאמר (דברים ט) ואשרוף אותו באש וכו' פגם הברית הוא בחינת אש כמו שכתוב (איוב ל"א) כי אש הוא עד אבדון תאכל ונאמר (משלי ו) היחתה איש אש וכו' כנ"ל ושמירת הברית היא בחינת אש בחינת בראשית ברית אש, וכמובא במאמר סוד כוונת המילה סי' ס"ג ועל ידי תיקון ג' עבודות הנ"ל זוכין לעבודת התפלה עד שהוא בבחינת דבר ה' שזה בחינת אש וכנ"ל, עד שזוכין על ידי זה לאחוז עצמו בכסא הכבוד שהוא בחינת אש כנ"ל, ועל ידי זה יש לו ממשלה על המלאכים שהם בחינת אש בבחינת שאמר רב עמרם (קידושין פ"א) אנא בשרא ואנת אש ואנא עדיפנא מנך כמבואר בפנים:

EN:
There: "and these sages are the aspect of wild beasts [chayyos ra'os]." And so on. It is possible the meaning is: for chayyah is from the aspect of wisdom — as is known. And likewise: "the wisdom gives life [haChuchmah techayyeh]." And so on. Therefore: those sages who cling to the wisdom of nature — and seek to uproot the holy faith and to deny the Divine will. And so on — as elaborated in the discourse.

And it is already well known that there is no Gemara on all sixty tractates.

Segment 48
HE:
אות כד והנה מבואר במאמר זה על פסוק (בראשית ב) ויבן ה' את הצלע שהיא חוה אם כל חי בחינת כסא הכבוד שרשי נשמות ישראל ומבואר בפרי עץ חיים בכוונת ראש השנה שהיה ראוי שיבוא העולם לשלימות תיקונו ביום שנברא בו אדם הראשון שהוא בראש השנה, אך מחמת הפגם נתקלקל הענין, וצריכין לעסוק בתיקון זה בכל שנה ושנה מראש השנה עד שמיני עצרת וכו' נמצא מבואר שהתיקון של בחינת ויבן ה' את הצלע הנ"ל שהוא בחינת הכסא הנ"ל נעשה בכל שנה מראש השנה עד שמיני עצרת כמובן שם בכוונות הנ"ל ואפשר לומר שזה גם כן בכלל דבריו ז"ל שראה שם ראש השנה ראש השנה ממש, וכן יום כפור וסוכות הנ"ל:

EN:
Letter Zayin: "and one must attach all the wills in the world to the root of the will." And so on. One can explain: for even all the ways of nature and the governance of the world according to the natural order — are also drawn from and dependent on the Divine will — only they are very hidden and contracted. For were there — G-d forbid — no will at all — then even the ways of nature would not exist at all. And so on — as elaborated in the discourse.

From this it appears that the beginning of the rectification is through studying the six Orders of Mishnah — which are the essence of Oral Torah, which is the aspect of night, the aspect of: "Malchus is the Mouth, and Oral Torah is what we call her" [Pesicha d'Eliyahu]. Only, since the essential completion of Mishnah study is through Gemara — as the Sages taught: "Gemara — there is no measure finer than it" [Bava Metzia 33] — therefore the essential perfection is to study Mishnah together with its Gemara explanation at night. And see what the Targum interprets on the verse: "Arise, cry out in the night, arise…" [Lamentations 2:19] — "engage in Mishnah at night."

There: "But when one studies not for its own sake [shelo lishmah] — meaning for the sake of being called 'Rabbi' — the study is not of such great importance…" — [See Tosfos on Brachos p. 17, and Tosfos on Ta'anis p. 7 — that this form of study falls under the category of what the Sages taught: "A person should always engage in Torah and mitzvos even not for their own sake, for through not-for-its-own-sake one comes to for-its-own-sake" [Pesachim 50b]; and also in the chapter Makom she'Nahagu, p. 50b.

And it is said about this: "For Your kindness is great unto the heavens" [Psalms 57].

Segment 50
HE:
אות כה וכל זה כתבתי בדרך דרש בעלמא, כי מאד עמקו מחשבותיו של רבינו ז"ל, ודבריו עומדים ברום רומו של עולם וכלולים בהם סתרי תורה הרבה ותעלומות חכמה עד אין חקר, בפרט בענין זה אשר הוא בעצמו ז"ל הפליג בנפלאות הענין כנ"ל ועיין נפלאות רבות על פי מאמר תקעו ממשלה הנ"ל בליקוטי הלכות, הלכות ציצית הלכה ג, והלכות ערלה הלכה ד, והלכות שלוחין הלכה ד ועוד בכמה מקומות בדבריו ז"ל ועיין בזוהר פנחס רנ"ג: שהשלש רגלים הם כנגד השלשה אבות שהם בחינת חסד גבורה תפארת, וראש השנה הוא בחינת דינא דמלכותא וכו' עיין שם וידוע שהם בחינת רגלי הכסא עיין במאמר אבא שאול סי' נ"ה וזה גם כן בחינת הג' תפלות שתקנו האבות כמבואר שם ואפשר לומר שזה גם כן בחינת תיקון הג' מדות שנתתקנין על ידי השלש רגלים, ועל ידי זה נבנית ירושלים שהיא בחינת יראה שזה בחינת ראש השנה שהוא מקור היראה כידוע

EN:
And from this is understood and elaborated somewhat — what follows afterwards in Letter Daled: the elaboration of the Sages' teaching in Bava Basra, p. 74b: "and we saw a certain precious stone surrounded by a serpent." This is the forehead of the serpent — the wisdom of nature. And through the forehead of the serpent — the wisdom of nature — it guards this precious stone. And so on — as elaborated in the discourse.

And regarding our matter: one can also allude that this is the aspect of: "Your throne is established from of old [nachon kis'acha mei'az]." Meaning: the aspect of az [then] mentioned above — which is the aspect of the rectifications of the Throne from of old. "From eternity You are" — for the Holy One — may He be blessed — always has the ability to make the Throne — as elaborated above. And now through the blowing of the shofar and through the above service — the Throne is rectified also now. And the roots of the souls of Israel are elevated and ascend above — as elaborated in the discourse.

Segment 52
HE:
אות כו וזה בחינת תקעו בחדש וכו' המבואר בסוף המאמר, תקעו זה בחינת ממשלה הנ"ל וכו', בחודש זה בחינת התחדשות המוחין שבשלש רגלים בבחינת (תהלים ק"ד) עשה ירח למועדים שכל המועדים והרגלים הם על ידי חידוש הירח וכו' וענין התיקון להתקיים בהממשלה הנ"ל שהוא על ידי שיאחז בבחינת כסא הכבוד וכו' כנ"ל, זה אינו מרומז להדיא בפסוק זה, רק באמת כל הבחינות האלו הם בעצמם גם כן בחינת הכסא כנ"ל ועיין בזוהר תצא רפ"ג שדרש הפסוק (ישעיה נ"ח) א"ז תקרא וה' יענה על ענין השלש רגלים וראש השנה וכו' א"ז ז' יומין דסוכות וחג שמיני עצרת א"ז מצה וז' יומין דפסח א"ז סוכה וז' מינין דלולב וכו' עיין שם

EN:
There — Letter Tes: "for 'minei u'vei avah leizal bei narga' [from it and through it the axe should go against it]." Since he strengthens and converts the cruelty of his nature into compassion — through this the anger is converted into will. And so on. In my humble opinion the meaning is: that through the fact that the cruelty that is in human nature is itself converted through his charity-giving into compassion — that same cruelty which was the strength and force of the natural order [koach haTeva] — is now transformed and become compassion. And through this the natural order itself is converted into will. And so on — as elaborated in the discourse.

But nonetheless it is not of such great importance as one who studies truly for its own sake.] And when one studies at night, a thread of kindness [chut shel chesed] is drawn upon him [Chagigah 12b], and it protects him so that the above thought does not harm him.

At first glance one might say: this means that even if one entertains the above thought — which is a thought of this-worldly benefit, throu

Segment 54
HE:
אות כז ולענינינו אפשר לרמז שזה בחינת (תהלים צ"ג) נכון כסאך מאז היינו בחינת אז הנ"ל, שהם בחינת תיקוני הכסא מעולם אתה כי הקדוש ברוך הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו כי הוא יתברך קודם לעולם וכן הכסא היא גם כן בבחינת (שמואל א ב) וכסא כבוד ינחילם כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל כמבואר בפנים וזה (תהלים צ"ג) נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם וכו', היינו הקטרוגים שמתעוררים על האדם וכו' מקולות מים רבים וכו' אדיר במרום ה' כי השם יתברך אדיר מכולם וממתיק ומשתיק את כל הקטרוגים, כי הוא יתברך מקומו של עולם ודן את כל אחד לכף זכות לפי בחינת מקומו של כל אחד וזה עדותיך נאמנו מאד, כי רק עדותו יתברך נאמנה, והוא יתברך יכול להעיד על כל אחד כפי שיודע תכלית נקודת מקומו של כל אחד, לביתך נאוה קודש ה' לאורך ימים כמבואר בפנים ובאמת שורש מקומו של כל אחד מישראל ברוחניות הוא בבחינת הכסא הנ"ל ששם שרשי נשמות של כל ישראל כנ"ל

EN:
And afterwards — when he said this discourse on the matter of the revelation of the will — it was automatically understood: that this depends on this. For when one merits to the revelation of the will in its completeness — then one also merits — and so on — as elaborated in the discourse.

gh which

Segment 56
HE:
אות כח ועיין זוהר תרומה קל"ה: לית אתערותא דלעילא לאתרעא עד דישראל מתערי לתתא כמה דאוקימנא דכתיב בכסה ליום חגינו ליום חג לא כתיב אלא ליום חגינו וכו' (והוא על דרך שאמרו רז"ל שהמלאכים שואלים להקדוש ברוך הוא אימתי ראש השנה, והקדוש ברוך הוא אומר להם אני ואתם נשאל לבית דכן שלמטה וכן אמרו רז"ל במסכת ראש השנה כי חק לישראל הוא וכו' אין בית דין שלמעלה נכנסין לדין אלא אם כן קדשו בית דין של מטה את החודש) ואפשר שמרומז בזה הלשון של הזוהר הקדוש סוד הענין המבואר במאמר זה שצדיק הגדול וכו' יכול לעשות ראש השנה שזה בחינת בכסה ליום חגינו המבואר בסוף המאמר ואפשר שגם הראש השנה של מעלה תלוי בו כמובן מלשון הזוהר הקדוש הנ"ל ועיין שם גם כן מענין תיקוני הכסא ומילוי הירח ועיין שם גם בדף קל"ח ומרומז גם בדברי רבינו ז"ל בהמעשה של הבנים שנחלפו וכו':

EN:
There — Letter Yud: "as the Sages said: 'v'nogesheicha tzedakah' [and your oppressors shall be righteousness/charity]." The meaning is: not only as the commentators explained — that the wealthy give charity and thereby sustain the poor. And so on. Rather: something new is being elaborated here — as elaborated in the discourse.

the kindness only reaches "unto the heavens," as explained in Chiddushei Aggados on Pesachim there — nonetheless, through the thread of kindness drawn upon him by night study, the study also avails for the above matter [the supernal, spiritual dimension, which is "above the heavens"]. And I found this explained explicitly in this discourse in the handwritten manuscript. And one can also discern this somewhat from what is said afterwards: "The serpent came and swallowed her" — meaning: through studying not for its own sake, the serpent swallows it. "The frog came and swallowed her" — meaning: through studying at night, it protects him from the serpent.

At first glance this seems to mean: even if one studied not for its own sake — only to be called Rabbi — nevertheless the thread of kindness protects him from the serpent. But one must also examine: even without the thread of kindness, why does the serpent swallow study done for the sake of being called Rabbi — seeing as it falls under the category of "through not-for-its-own-sake one comes to for-its-own-sake," and about it is said: "For Your kindness is great unto the heavens"? And one must further examine from the concluding verse: "For Your kindness is great above the heavens" [Psalms 108] — and the Sages expounded this verse [Pesachim 50b] specifically regarding one who studies for its own sake [lishmah].

Therefore it seems correct to explain: the thread of kindness protects him so that the above thought does not harm him — meaning: so that he does not come through the "for the sake of Rabbi" study to a state of study that is entirely not for its own sake.

This discourse was said on Shabbas Chanukah 5569. And more will be elaborated below.

And so it is explained in Likutay Aytsos, Torah Study, Letter 7, which reads: "Through studying Gemara at night, a thread of kindness is drawn upon him and he is saved from thoughts of not-for-its-own-sake…"

According to this, what is said afterwards is very apt: "For Your kindness is great unto the heavens" — for through study for the sake of being called Rabbi, a measure of kindness is also drawn upo

n him [a

nd especially when he studies at night, the kindness protects him from deteriorating to study that is entirely not for its own sake] — and then automatically, through not-for-its-own-sake he comes to for-its-own-sake, and then: "For Your kindness is great above the heavens."

But there still remains a difficulty: in Psalm 57 it says: "Awake, O lute and harp; I will awaken the dawn" — and the Sages interpreted [Brachos 3b] that he was studying Torah at night and it was he who was awakening the dawn [in which interpretation the proximity of "awake the lute and harp" to "I will awaken the dawn" is very apt, since Torah study at night is the rectification of the song [neginah] as above] — and adjacent to it: "For Your kindness is great unto the heavens" — which the Sages expound regarding one who engages not for its own sake.

There: "the Heh — this is the aspect of matchmaking [shidduchim]." And so on. Even though presumably the meaning is also according to the plain sense — for through proper matchmaking — speech is completed. And so on. Even so: were I not afraid — I would say to explain somewhat further in the way of allusion — in connection with what is elaborated above. And so on — as elaborated in the discourse.

And likewise in Psalm 108: "Awake, O lute and harp…" — and there it says: "For Your kindness is great above the heavens."

It is therefore apparent that even within night study there is a distinction between one who studies truly for its own sake and one who does not. Therefore, it seems correct to bring the matter closer to understanding, in which way everything is resolved and both of the above interpretations are consistent with each other. For just as in the service of Hashem in general, there are things that are obligatory and a mitzvah; things that are not obligatory or a mitzvah but are permitted and optional; and things that are forbidden — because they are entirely of the impure kelippos — and the aspect of optional/permitted is the aspect of Klipas Nogah, which sometimes is included in holiness and sometimes in the Sitra Achra, while a mitzvah is the aspect of complete holiness — so too there are such gradations in Torah study:

Study truly lishmah [for its own sake] is an obligation and a mitzvah — the ultimate perfection of holiness. Study entirely shelo lishmah — merely to score points, with no intention whatsoever to fulfill and practice — this is of the category of the forbidden and entirely impure kelippos, and about this the Sages said: "Better for him had his placenta been turned over his face" [Shemos Rabbah 40] and similar statements. And study that is al menas la'asos v'lekayaym [with the intention to do and fulfill] — only that one also has a minor secondary intention of personal benefit, for the sake of being called Rabbi — this is of the aspect of Klipas Nogah. Sometimes this comes to the aspect of study entirely not for its own sake — that is the aspect of Klipas Nogah being absorbed into the Sitra Achra, G-d forbid.

There: "and this is the aspect of: 'ivdu es Haveye'ah b'simchah' [worship Haveye'ah with joy]." And so on. See in Pri Etz Chaim — in the kavvanot of mizmor l'todah — where the matter of the Sages' teaching is elaborated there: "all offerings will be nullified in the future — except the offering of todah [thanksgiving]." And so on. And so on — as elaborated in the discourse.

And sometimes it is absorbed into holiness — for through it one eventually comes to the aspect of study truly for its own sake, in the aspect of "through not-for-its-own-sake one comes to for-its-own-sake."

And since it is impossible to immediately attain, at the beginning of one's study, the level of studying purely for its own sake — the Sages therefore permitted it and said: "A person should always engage in Torah…through not-for-its-own-sake one comes to for-its-own-sake" [Pesachim 50b].

That is: since he studies with the intention to fulfill, he knows that the essence of study must be purely for its own sake — only that he cannot yet attain this fully at the beginning of study.

The Sages therefore permitted him to study this way for now, and through not-for-its-own-sake he comes to for-its-own-sake.

Siman Four — V'Es HaOrvim Tzivissi L'Chalkelchaסימן ד — ואת העורבים צויתי לכלכלך

[All the commentators have already elaborated greatly on this matter.]

And through this one can also explain the intention of the Sages — that the study of Oral Torah at night is the rectification of the song [neginah] — as explained there. But since the birds of the Sitra Achra are the aspect of the mochin of Malchus d'Kelipah — which is the aspect of pride and arrogance, as is known — therefore they can take hold within the study itself, making it be shelo lishmah. The totality of Israel, however, is far from entirely not-for-its-own-sake study. Rather, they [the birds] begin by making one study somewhat not for its own sake — for the sake of being called Rabbi. [Since through study one merits the aspect of "make for yourself a teacher" [aseh lecha rav], as explained below, they can take hold by making one study for the sake of being called Rabbi.] Then afterwards this can deteriorate to entirely not-for-its-own-sake study. "The serpent came and swallowed her" — for the serpent wants to swallow the study and incites the person to study entirely not for its own sake, by first inciting him to study for the sake of being called Rabbi — this is the aspect of Rabbah who says to him [see also Siman 15 for something similar]. But through studying Torah at night, the thread of kindness is drawn upon him and he is saved through this from the thought of entirely not-for-its-own-sake study — that is, protects him so that the thought does not harm him — meaning: so that he does not deteriorate from study for the sake of Rabbi to entirely not-for-its-own-sake study. And therefore, automatically, when the kindness protects him from this, the study for the sake of Rabbi is absorbed into holiness in the aspect of "through not-for-its-own-sake one comes to for-its-own-sake." And therefore even through this study, the rectification of the song is accomplished as above.

There — in the above discourse — Letter Alef: "for at first when one begins to give charity — one must break the cruelty within oneself — to convert it into compassion." The meaning is according to the plain sense: for giving charity always involves breaking and overcoming the cruelty in one's nature — and converting it into compassion and generosity — as is well understood. And so on.

And this is what is said in Psalm 57: "For Your kindness is great unto the heavens" — for even through study for the sake of being called Rabbi, kindness is drawn upon him [and especially when he studies at night, the kindness protects him from deteriorating to entirely not-for-its-own-sake study] — and then automatically "through not-for-its-own-sake he comes to for-its-own-sake," and then: "For Your kindness is great above the heavens." See Likutay Halachos, Apotropos, Halacha 3, where it is also explained that the thread of kindness protects him so that he merits to study for its own sake — see there further.

There: "Tzfardaya [frog] — meaning tzipor da'ah [bird of knowledge]." This phrase is found in Tanna d'Bei Eliyahu, Part 1, ch. 7.

There — Letter Vov: "and this is recognizable through the joy of the Festival." And so on. Meaning: for when — G-d forbid — one does not hear the calling voice of the Festival — that proclaims and calls out and reveals the will. And so on — as elaborated in the discourse. And so on.

And the meaning here is: the birds that are the mochin within Malchus — as is also explained in the Siddur of the Holy Ari, in the Seder Haggadah of Pesach, regarding the plague of frogs.

Section 4 of the discourse: "And this is: 'Hashem is One and His Name' [Zechariah 12] — this is the aspect of Elokim, Malchus… 'Echad' has the numerical value of Ahavah [love] — meaning: both Hashem, which is Mercy, and His Name, which is the aspect of Elokim, the aspect of Judgment — all is for your good…"

At first glance one must examine this, for the Sages in Pesachim [56] expounded: "Hashem is One" — that in the future it will be all goodness; and "His Name is One" — in this world [the Name] is written as Yud-Hay but read as Alef-Dalet, while in the future it will also be read as Yud-Hay. Yet when you reflect, you will see that everything is consistent, based on what Rabbainu of blessed memory explained in the discourse Vayaishev Yaakov [Torah 21]: that the reason the Name is written as Yud-Hay but read as Alef-Dalet in this world is because "the sun has never seen the moon's blemish."

This means: the Name Haveye'ah is the aspect of Shemesh [sun], and the Name Elokim is the aspect of Levanah [moon] — in the aspect of: "For Hashem Elokim is sun and shield" [Psalms 84] — as explained there. And as long as Malchus d'Kedushah is in exile — when the nations draw, as it were, from the aspect of Malchus called Elokim, as is also explained in this discourse in Section 2 — this is the aspect of the moon's blemish. Then it is impossible to call Him, blessed be He, even by the Name Haveye'ah, which is the aspect of Shemesh, since "the sun has never seen the moon's blemish." [This is a new and wondrous insight that Rabbainu the Holy revealed here.]

And with this, the verse is very well understood: "And it shall be on that day: Hashem shall be King over all the earth" [Zechariah 14] — meaning: in the future, Malchus will be elevated from among them, and then: "For G-d is King over all the earth" [Psalms 47] will be fulfilled — as explained here in Section 2. Then the Name Haveye'ah will be unified with the Name Elokim — this is the aspect of "on that day Hashem shall be One" — and the Sages expounded that in the future it will be all goodness, which is the aspect of "Hashem One and His Name One" as Rabbainu explained. And for this very reason, in the future it will be called by the Name Haveye'ah — because the moon's blemish will be filled, meaning the Name Elokim, which is the aspect of Malchus, will be in its fullness. This is the aspect of what the Sages expounded: "His Name One" — that it will also be read as Yud-Hay — as above.

In the discourse Anochi, Siman 4: "When a person knows that all his experiences are for his good, this aspect is a semblance of the World to Come" — as it says: "In Hashem I praise the word…" [Psalms 56] — "and in the future it will be all goodness…"

See Rashi on Pesachim there, who interprets it simply: that in the future there will be no evil tidings whatsoever. And see Brachos 60b: "A person should always accustom himself to say: whatever the Merciful One does is for the good…" and the story of Rabbi Akiva — for everything the Holy One Blessed be He does with a person is only for his good. Yet nonetheless it is explained there that for good tidings one blesses HaTov v'HaMetiv [Who is good and does good], and for bad tidings one blesses Dayan HaEmes [the True Judge] — only that one must bless even Dayan HaEmes with joy. And this is derived from the very verse: "In Hashem I praise the word; in Elokim I praise the word."

It appears to me, in my humble understanding, to explain this somewhat in a way that reconciles the words of Rabbainu of blessed memory in this discourse perfectly with the words of our Sages above — and this is based on what Rabbainu alludes to us in this very discourse, at the end of Section 7: "Eretz [land] is the law of the kingdom [dina d'Malchusah], as it says: 'And the earth shall rise up against him.'" It follows that all sufferings and judgments come from the aspect of Malchus — the aspect of dina d'Malchusah. [See also below, in the discourse Rumah al HaShamayim, Siman 74.]

And therefore the Sages truly said: there is no suffering without sin — for through sins one damages, as it were, the aspect of Malchus, and places it, as it were, among the nations. And from this itself the sufferings come, as is understood from Section 5. Now although in truth even these sufferings must be accepted with love and joy, and one must know they are for one's good — since they come to atone for one's sins, as explained in Rabbainu Yonah on Brachos there — nevertheless, since it is necessary to feel the pain of the suffering [for if not, how would one's sins be atoned?] — therefore, even though one knows they are for one's good and accepts them with love and joy, still, since one is pained by them, one blesses Dayan Emes. This is similar to what the Sages said in Yoma 69b — regarding Yirmiyahu and Daniel who did not use the epithets "the Mighty" and "the Awesome" even though Moshe had — since they knew of G-d that He is truthful, they did not lie about Him. Similarly in this matter: since G-d loves truth — and one is in truth pained by the suffering — how could one bless it as HaTov v'HaMetiv? Therefore one must bless Dayan Emes, only doing so with joy and love, knowing in one's inner self that the pain and suffering are for one's good.

But all this applies now — in the time when Malchus is in exile and the nations draw from it, as it were, and from this all suffering comes, G-d protect us. But in the future — when Malchus will be elevated from among them and Hashem will be King over all the earth — then all the judgments within Malchus will be sweetened, until the forces of evil will have no foothold whatsoever. Then all evils and sufferings will truly be nullified, and it will be entirely good, entirely one — in the aspect of what the Sages said: that in the future it will be all goodness, literally, as Rashi explained.

And therefore even now, through repentance with vidduy divarim before a Torah scholar — through which one elevates Malchus from among the nations, as it were, and returns it to its root — in the aspect of: "Take with you words and return to Hashem" [Hoshea 12] — elevating Malchus, which is the aspect of Elokim, unto Haveye'ah, producing the complete unification [yichuda shalaym] between the Name Haveye'ah, which is the aspect

of Mercy

, and the Name Elokim, which is the aspect of Judgment — therefore, even though Malchus has not yet been fully rectified in the world as a whole as it will be in the future, and the pain and suffering have therefore not yet been completely abolished — to the extent that at times suffering and troubles pass even over true Tzaddikim and penitents who merited to rectify the aspect of Malchus — nevertheless, through this rectification of Malchus, one merits to know with complete knowledge that the pain and suffering coming from the aspect of Elokim, the aspect of Judgment, are only for one's good. They come from the love with which the Holy One loves one, as it is written: "Whom Hashem loves He chastises" [Proverbs 3]. And they are not in the aspect of: "Evil shall slay the wicked" [Psalms 34] G-d forbid — as is explained in Section 5.

And for this reason the Sages did not institute blessing even bad tidings as HaTov v'HaMetiv — even though they said one should accustom oneself to say "whatever the Merciful One does is for the good" — for this is from the side of the Bestower, as it were. Certainly from on High, evil does not issue, G-d forbid. And the intent of Hashem, even in the destruction of the wicked G-d protect us, is also for their good. But from the side of the receivers, it is sometimes the case that the judgment is in the aspect of vengeance, G-d forbid — to the point where it cannot be called "good," since it is in the aspect of "evil shall slay the wicked." And all this is because through sins, Malchus is placed in exile and the nations draw from the judgments within it, until at times it descends so far as to become the aspect of cruel judgment, G-d forbid — the aspect of dina d'mesa'avusa [impure judgment] explained in the discourse Rumah above — the aspect of: "Your iniquities have turned these away" [Jeremiah 5] — the aspect of "evil shall slay the wicked," for the sins themselves — which are the kelippos, G-d protect us — afflict and exact vengeance upon him.

But through vidduy divarim, Malchus is elevated and rectified — and then one knows with complete knowledge that the judgment too is not from vengeance, G-d forbid, but from love and for one's good. Then it is appropriate to bless everything as HaTov v'HaMetiv — as in the future. Especially in light of what is explained in Section 9: that through vidduy divarim, one merits to be included in the Infinite — where there is no change of will, G-d forbid — only entirely one, entirely good. And through the imprint of the oneness and goodness of the Infinite [reshimu] that remains in one's mind — even when one is in the aspect of shuv [return/withdrawal] — this imprint shows in one's mind that all is good, all is one.

And further one can explain: for the root of all things — even the root of all thoughts and opinions — is only the will. For there is a will that precedes everything — as is known and elaborated — and from it all things are drawn. And so on — as elaborated in the discourse.

And through this, even now one is in this future-like aspect — namely: all is HaTov v'HaMetiv.

The conclusion from all this: in truth, even when one blesses Dayan Emes now, G-d forbid, one does so with joy, knowing and believing that all is for one's good and for atonement of one's sins — this is the aspect of: "In Hashem I praise the word; in Elokim I praise the word" [Psalms 56], and: "Kindness and justice I will sing" [Psalms 101], and: "I will lift the cup of salvations… I found trouble and grief, yet I will call in the name of Hashem" [Psalms 116] — as the Sages expounded there. See Chiddushei Aggados there. This aspect is also somewhat a semblance of the World to Come, since one blesses even this with joy as above.

There — Letter Ches: "but when the elders — and so on — damage their days." And so on. "From this the forehead of the serpent draws the wisdom of nature." And so on. It is possible to bring this close to the intellect also: for when people fail to believe in the will — and doubt it — then the forehead of the serpent — which is the wisdom of nature — is strengthened over them. And so on — as elaborated in the discourse.

But nonetheless it is still in the aspect of "for bad tidings one blesses Dayan Emes" — which applies only in this world, since Malchus has not yet been fully rectified, to the point where the nations sometimes draw from it and cruel judgment, the dina d'mesa'avusa, is produced, G-d forbid.

But through vidduy divarim — through which Malchus is rectified from one's own side and returned to its root, and one merits to be included in the Infinite as above — one merits even in this world to a complete knowledge that is a literal semblance of the World to Come. Then there is no difference in one's perception between kindness and judgment — only entirely HaTov v'HaMetiv. And through this itself, all judgments are sweetened and all sufferings are nullified. One merits to all good, truly, in spirit and in body — in the future-like aspect in which all evil will be completely abolished and there will be only entirely HaTov v'HaMetiv.

For in truth: "all beginnings are difficult" — as elaborated in Letter Beis. Namely: that the essential foundation of all the commandments and services of holiness is the faith in the will. And all beginnings are difficult precisely because at the beginning — before one merits to the revelation of the will — it is very difficult and challenging. And so on — as elaborated in the discourse.

See also the discourse Vayomer Boaz, Siman 65, and the discourse B'sha'ah sheHaKadosh Baruch Hu Zochayr Es Banav, Siman 250.

There — in Section 4 of the discourse — "For the essence of Da'as [knowledge] is the unity of Chasadim and Gevuros — this is called Da'as." This means: as is explained in the holy Zohar and the writings of the Holy Ari in many places, Da'as is comprised of five Chasadim [acts of lovingkindness] and five Gevuros [acts of strength/judgment].

Section 5 of the discourse: "For example — if one transgressed the commandment 'You shall have no other gods'…" — See Midrash Rabbah, Naso, Parsha 9 — that this commandment alludes to the four kingdoms.

There: "Mitzvah — from the language of connection [hisvachdus] — when one performs mitzvos

in bundl

es…" — This means: in the spirit of what the Sages taught in Midrash Rabbah, Acharay, Parsha 21: "If a person accumulated bundles of sins, let him accumulate against them bundles of mitzvos."

Section 7 of the discourse: "And this is the interpretation of 'the king's wrath'…" — This means: the verse calls Hashem by the title Melech [king] here, for the essential damage of sins is to Malchus, as above.

There: "And a wise man will appease it — meaning a Torah scholar who is the aspect of Moshe, who considers himself as lowly…" — through this he is called a wise man, as it says: "And where shall wisdom be found?" [Job 28]. This means: in the spirit of what is explained below in Section 9 — that the root of Malchus is the aspect of Ayin [nothingness]. Therefore a Torah scholar who embodies the humility of Moshe — the aspect of Ayin — has the power to rectify all the damages to Malchus and atone for his sins. And when one confesses before him, this is the aspect of returning Malchus to its root.

There: "And this is: 'And it shall be in Yeshurun a king' [Deuteronomy 33] — meaning Malchus ascended to its root…" — This means: Targum Yonasan interpreted this verse as referring to Moshe Rabbainu, peace be upon him, who was king over Israel.

And this is what Yaakov said to Esav: "and take my gift from my hand — the aspect of charity." And so on. "For I have seen your face as seeing the face of Elokim." Meaning: the Festival days — the holy days of appointed times [yom tov] — when the will is revealed. And so on — as elaborated in the discourse.

And so the Sages taught in Midrash Rabbah, B'ha'aloscha, Parsha 15: "The Holy One Blessed be He said to Moshe: I have made you a king, as it says: 'And it shall be in Yeshurun a king.'" When Malchus was with Moshe, this is the aspect of Malchus ascending to its root — the aspect of Ayin as above — the aspect of humility: "And the humble shall inherit the land" — this is the dina d'Malchusah, the aspect of Malchus, as is known. [See also Rosh Hashonoh 32b — that the verse "And it shall be in Yeshurun a king" is counted among the verses of the sovereignty of Hashem — for since Malchus ascended to its root in the Infinite, the kingship of Moshe is literally the aspect of His blessed sovereignty.]

There — Section 8 of the discourse — "Also regarding pride — a sign of arrogance is poverty…" Although the Sages in Kiddushin 9b interpreted this as meaning poverty in Torah, and so too Rashi on Shabbas 33 — see Sukkah 29b, which teaches that through pride one comes to literal poverty as well.



# סימן ב-ימי חנוכה
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/109/

סימן ב-ימי חנוכה
סימן ב-ימי חנוכה
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/109

Segment 2
HE:
אות א מאמר זה נאמר בשבת חנוכה תקס"ט ויבואר עוד לקמן:

EN:
There — Letter Yud-Alef: "and this is the aspect of the battle of David and Goliath." And so on. The author says: this is what the Sages said — "and the Philistine drew near morning and evening" — in order to nullify them from the recitation of Shema in the morning and the evening — as elaborated in the discourse.

And this is what the Sages said in the Midrash on the portion of Korach — regarding Dasan and Aviram — about whom it is said: "they went out standing — they went out blaspheming and reviling." And so on. And regarding Goliath it is said: "and he was blaspheming." And so on — as elaborated in the discourse.

Segment 4
HE:
אות ב שם במאמר הנ"ל אות ג', ומזה בא הולדה בנקל וכו' אמר המחבר בזה יובן סוד מאמר רז"ל בסנהדרין צא: המונע הלכה מפי תלמיד אפילו עוברים שבמעי אמן מקללין אותו וכו', כי על ידי לימוד ההלכות שהם בחינת תודה מזה באה הולדה בנקל ועל כן כשמונע זאת, אז העוברים מקללין אותו כי יהיה לידתם בקושי חס ושלום על ידי זה, בפרט כפי המבואר בסוף המאמר שהקישוי לילד הוא על ידי שיש קליפה שאומרת גם לי גם לך לא יהיה וכו', והמונע הלכה מפי תלמיד הוא גם כן חס ושלום בבחינה זו, כי גם לו היה מגיע טוב אם היה לומד לתלמידיו כמו שאמרו רז"ל שם, ואם למדו זוכה לברכות כיוסף וכו', היינו על ידי השפעת החסד שבא על ידי לימוד ההלכות כמבואר בפנים וכן אמרו שם שזוכה ללמד גם בעולם הבא, היינו בחינת שעשוע עולם הבא המובא בפנים:

EN:
There — in the above Letter: "'v'nasa zeh me'ha'eder' [and this one will carry from the flock]." And so on. One can say according to the plain meaning also — according to the reading [kri]: "v'nasa seh me'ha'eder" [and a lamb will be carried from the flock]. Meaning: the wild beasts wished to tear a soul from Israel — which is the aspect of tearing a lamb from the flock. And so on — as elaborated in the discourse.

There — in the above Letter: "'v'nasa zeh me'ha'eder' [and this one will carry from the flock]." And so on. One can say according to the plain meaning also — according to the reading [kri]: "v'nasa seh me'ha'eder" [and a lamb will be carried from the flock]. Meaning: the wild beasts wished to tear a soul from Israel — which is the aspect of tearing a lamb from the flock. And so on — as elaborated in the discourse.

Segment 6
HE:
אות ג שם, כי ההלכות הם תיקון וקיום הרגלין וכו' רוצה לומר כי על ידי ההלכות שהם בחינת חסד חוזר ונתמלא החסרון של התמכי אורייתא כנ"ל:

EN:
There: "'asa poshkantza' — meaning: charity." For the essential work of charity in the aspect of the raven [orev]. And so on. The meaning is: as above — that one must break the cruelty and convert it into compassion. And the beginning is — as elaborated in the discourse.

There — in the above Letter: "know — and so on — if the revelation of the will is not strong and firm — meaning: if there is still doubt in the will." And so on — "the forehead of the serpent still has the power — G-d forbid — to swallow." And so on — as elaborated in the discourse.

Segment 8
HE:
אות ד שם אות ד', הוא יהיה לך לפה וכו' היינו זה יהיה לך לפה, היינו זה יאיר להדיבור שלך מה שאתה תהיה לו לאלקים ותרגומו לרב כי על ידי שהרב מורה דרך ישר לתלמידיו בתורתו על ידי זה זוכה לבחינת (ירמיה ט"ו) אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה וכו':

EN:
There — in the above discourse — Letter Yud-Beis: "for the healing of the wound comes through several aspects." And so on. At first glance: the content of this passage and its connection to this above discourse is completely incomprehensible. And so on — as elaborated somewhat further below.

And so too Rashi on Megillah 13, on the words "and if he was arrogant." Especially since the well-known Rabbinic teaching states: "If there is no Torah, there is no bread" — it follows that poverty in Torah leads to material poverty as well.

There — same Letter — "For there is a way that seems straight to a person, but its end is the ways of death" [Proverbs 14]. This means: even if one has already merited to rectify all the character traits deriving from the four elements — nevertheless, as long as one has not confessed before the Torah scholar, one has not yet rectified what one damaged prior to this point. The evil buildings and configurations built through one's sins — committed before one merited to draw close to the Tzaddik — are still standing, and the Sitra Achra still has a hold and draws nourishment from them. Therefore one still does not know which path one is walking, for "there is a way that seems straight" — for the Sitra Achra can still overpower one and bring one down from one's level.

Segment 10
HE:
אות ה שם, ה' זה בחינת שידוכים וכו' הגם כי מסתמא רוצה לומר גם כפשוטו, כי על ידי שידוכים הגונים נשלם הדיבור וכו' מכל מקום אי לאו דמסתפינא הוי אמינא, כי תורה ותפלה הם בעצמן בחינת תודה הלכה הנ"ל כי שלימות התפלה הוא בחינת תודה הודאה כמו שאמרו רז"ל כל התפלות בטלות לעתיד לבוא והודאה אינה בטילה כל הקרבנות בטלות לעתיד לבוא וקרבן תודה אינו בטל שנאמר (תהלים נ"ו) אשלם תודות לך שני תודות כנגד תפלה וכנגד הקרבן וכו' וכן לענין התורה העיקר הוא לימוד ההלכה למעשה, כי (אבות א) לא המדרש עיקר אלא המעשה, וכן אמרו רז"ל בכמה מקומות שעיקר תכלית הלימוד של פשטי תורה הוא לידע ההלכה למעשה נמצא שתודה הלכה הם בחינת תפלה ותורה בחינת אל אלקים, והחיבור של תורה ותפלה ביחד זה בחינת יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה כידוע וזה בחינת שידוכים בשרשם כידוע וזה בחינת ה' ששם זה בעצמו קריאתו וכתיבתו ביחד מורה על יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה וכנ"ל, והוא בחינת שלימות הדיבור שהוא על ידי אמת, היינו שיהיה פיו ולבו שוים שזה גם כן בחינת יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, יחוד שני השמות הנ"ל כמבואר בזוהר הקדוש:

EN:
And this is the aspect of the washing and rinsing of the blood — that there should be no corruption or cloudiness in it. Meaning: that there should be no doubt at all in the will. For sometimes even when the wisdom of nature is subdued — and it seems that the will is revealed in its completeness — even so: sometimes there are still some droplets of blood — meaning: some trace of doubt remains in the will. And so on — as elaborated in the discourse.

But when one confesses before the Torah scholar, through this the evil buildings and configurations are destroyed, and from them the Malchus d'Kedushah is built.

Segment 12
HE:
אות ו שם אות ו', כי ר' אליעזר הלכה כמותו בכל מקום וכו' רוצה לומר כמו שאמרו שם שיצא בת קול מה לכם אצל ר' אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום:

EN:
It has already been elaborated above: that this discourse was said on Shavuos 5569 which fell then on Monday. And on Motza'ei Shabbas — the first night of Shavuos — Rabbainu told a wondrous story. And so on — and the details of this will be elaborated somewhat below.

There — in the above discourse — Letter Yud-Beis: "for the healing of the wound comes through several aspects." And so on. At first glance: the content of this passage and its connection to this above discourse is completely incomprehensible. And so on — as elaborated somewhat further below.

Segment 14
HE:
אות ז שם, וזה בחינת עבדו את ה' בשמחה וכו' עיין בפרי עץ חיים בכוונת מזמור לתודה מבואר שם ענין מאמר רז"ל (מדרש רבה צו ט) כל הקרבנות בטלים חוץ מקרבן תודה וענין הריעו לה' כל הארץ ראשי תיבות הלכה וענין עבדו את ה' בשמחה, עבד הוא בחינת מט"ט וכו' עיין שם:

EN:
And see there further in the above conversation — where he concluded: "only there is something that improves as it ages — namely: another matter." And so on. In my humble opinion the meaning is: in the manner of what the Sages said — and so on — that there are things that improve as they age. And so on — as elaborated in the discourse.

And the essential matter — the connection of this to the above discourse — seems in my humble opinion: for through this Rabbainu revealed the general connecting thread of the entire discourse — how this is connected and interwoven — this matter with that — and why it is fitting to say the matter of the healing of the wound here in the context of this discourse. And so on — as elaborated below.

Segment 16
HE:
אות ח שם שנתיים ימים בחינת הימים שנחשבים לשנים על ידי לימוד הלכות בחינת (ישעיה נ"ח) יום יום ידרושון וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי בזה מבואר ענין מאמר רז"ל (חגיגה ה:) על האי בר בי רב ד יומא שיום אחד בשנה חשוב שנה כי מאחר שלימוד הלכות הוא בחינת שיעשוע עולם הבא, ועולם הבא הוא בחינת יום שכולו ארוך, על כן יום אחד בשנה חשוב שנה גם לפי מה שנתבאר לעיל ששיעשוע עולם הבא הוא בחינת (ישעיה ל) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ופירש"י שבעה פעמים שבעה היינו מ"ט פעמים שבעה וכו' וידוע דברי המפרשים ז"ל על ענין (תהלים צ) שמחנו כימות עניתנו, היינו על פי הנ"ל כי לעתיד יהיה יום אחד ארוך כמו שנה שלימה ועל כן על ידי לימוד הלכות שהם בחינת שעשוע עולם הבא על כן יום אחד בשנה חשוב שנה כנ"ל ועיין נפלאות רבות על פי המאמר זה בליקוטי הלכות, הלכות כלאי בהמה, הלכה ד ושם מבאר בזה כל הכוונות של חנוכה ועיין גם כן בהלכות פריקה וטעינה הלכה ד:

EN:
📋 Translator's Summary — Likutay Tinyana Siman 4 (V'Es HaOrvim)

Then the Tzaddik clarifies and separates for one the straight path according to the root of one's soul — as is also explained below in the aspect of: "I will lay waste mountains and hills… and I will lead the blind by a way they knew not."

Section 6 of the discourse: "For the root of Malchus is fire [aish] — perhaps this means…" — as is explained in the [Kabbalistic] writings, that the essential building of Malchus is from the gevuros [forces of judgment], which are the aspect of fire.

Segment 18
HE:
אות ט עיין בספר חיי מוהר"ן (שיחות השייכות לתורות כ) שכתב הר"ר נתן ז"ל שלפי דעתו המשיך רבינו ז"ל בזה המאמר בחינת תיקון הקרבן תודה שהיה צריך להביא על שחזר מלבוב לביתו קודם ראש השנה תקס"ט הנ"ל כי זה היתה ישועה גדולה ונפלאה מאד לנו ולכל ישראל כי אם היה נשאר שם בלעמברג אפשר האור היה מסתלק לגמרי חס ושלום ולא היינו שומעים כל הנוראות שגילה אחר כך בתורותיו ושיחותיו הקדושים, ובפרט המעשיות שעיקר המעשיות הגדולות גילה אחר כך, בפרט המעשה של הז' בעטלערס ובוודאי ראוי להביא קרבן תודה על ישועה כזאת גם כמה פעמים נשמע מפיו הקדוש בעצמו גם כן שנתן שבח והודיה גדולה להשם יתברך על שחזר משם גם מבואר שם שמה שנאמר במאמר זה בסוף המאמר מענין בר בי רב ד יומא, זה נתגלגל על ידי איש אחד מבני הנעורים שנסע אליו ז"ל על שבת חנוכה מבראהילוב ונתעכב בנעמריב ולא בא על אותו שבת ואחר שבת בא לכאן ורבינו ז"ל בעת שאמר התורה הנ"ל בשבת חנוכה לא סיים לפרש המקרא ויהי מקץ על פי המאמר הנ"ל, עד שבא האיש הנ"ל אחר שבת ואז התחיל לפרש המקרא הנ"ל על פי מה שאמרו רז"ל מענין בר בי רב ד יומא, והוה מענינא כי זה האיש הנ"ל היה אז ממש בר בי רב ד יומא, כי בשבת לא היה אצלו רק אחר כך בחול יום אחד לבד וכו' גם מה שכתב שם על הד' דברים שהראה ר' אליעזר חרוב יוכיח וכו', לא גילה בשעת אמירת התורה רק בדרך כלל אבל לא ביארם בפרט כמו שמפורש עתה, עד שבא אחיו ר' יחיאל ז"ל עם עוד אנשים שנסעו גם כן על אותו שבת ונתעכבו גם כן, ואחר כך כשבאו אז דייקא גילה ענין הנ"ל, וביאר הד' דברים הנ"ל על פי המאמר הנ"ל בפירוש הנ"ל והכלל כי כל דיבור ודיבור יצא מפיו הקדוש בפלס ובמשקל גדול, והכל כפי הנפשות שנמצאו אז לפניו וכו' עיין שם עוד:

EN:
The discourse Tik'u Emunah was said on Rosh Hashonoh 5570 which fell then on Monday and Tuesday. And there are many wondrous accounts connected to this matter of the discourse — and a portion of them will be elaborated below.

There: "for the wisdom of nature — and so on — those who cling to the wisdom of nature for their own benefit." And so on. In my humble opinion the meaning is: for according to this — it follows: that the will they have for the wisdom of nature — and so on — is not from the root of the will at all. For it is only from their own benefit and self-interest. And so on — as elaborated in the discourse.

See also the commentary on the liturgical poem HaMamlikh Melochim [He Who Crowns Kings] — in which the Name of the angel appointed over fire is alluded to.

There — Section 9 of the discourse — "In the land of Mo'uv — this is the aspect of Malchus, for Dovid came from Mo'uv…" — Perhaps this alludes to the fact that through Moshe being buried there, from this was drawn the subduing of the Sitra Achra and the rectification of Malchus d'Kedushah — to the point that specifically from Mo'uv itself Dovid emerged.

There — Section 9 — in the discourse of Rabbah bar bar Chanah: "He sat while clay was being fed into his nostrils — and this is the aspect of Israel's prayers…" For prayer is the aspect of Malchus, as is known. And the essential completion of prayer is when one merits, during prayer, hispashtus hagashmiyus [divesting of corporeality] — as is explained in Shulchan Oruch, Siman 98 — and to cleave oneself at that moment, at minimum, to the light of the Infinite. This too is the aspect of returning Malchus to its root as above. And as long as one has not merited to rectify Malchus and return it to its root, one is certainly still distant from the perfection of prayer and cannot perform one's service completely.

There: "And he mentioned the three aspects from above downward…" — It seems the reason i

s that

these rectifications of vidduy [confession] and tzedakah [charity] must be engaged in constantly — even when one is not in the presence of the Tzaddik — only that one should

be in

hitkasherus [bond of connection] with the Tzaddik.

There: "As it is said in the Haftorah of Bereishis [Isaiah 42]: 'I will lay waste mountains…'" — It seems this alludes to the fact that all of the Act of Creation was solely in order to reveal His sovereignty, as is explained elsewhere. And immediately thereafter it is written: "And the earth was tohu and vohu…" [Genesis 1] — and the Sages in Bereishis Rabbah, ch.

2, taught that this alludes to the four kingdoms of the Sitra Achra.

The rectification is through "the spirit of G-d hovering" — this is the spirit of Mashiach — meaning: the Tzaddik who is the aspect of Moshe-Mashiach rectifies the Malchus and elevates it to its root, destroys the kingdoms of the Sitra Achra, and clarifies for each person the path according to the root of his soul — this is the aspect of "I will lay waste mountains and hills… and I will lead the blind by a way they knew not." And this is the aspect of "G-d said: Let there be light… and He separated…" — and so on through the entire order of Creation: showing each element of Creation its path according to its supernal root.

There: "And sixty mechoz'in [cities] — an allusion to the sixty letters of Birkas Kohanim [the Priestly Blessing]…" — Perhaps this alludes to the merit of the blessings one receives in the presence of the Tzaddik, for his blessing is the aspect of: "The blessing of Hashem enriches, and He adds no sorrow to it" [Proverbs 10]. For ordinary wealth — the more one has, the more one desires and the more one is sorrowful — as the Sages taught: "One who has a hundred desires two hundred" [Koheles Rabbah 1:34], and: "More possessions, more worry" [Avos 2].

But through the blessing of the Tzaddik, which is the aspect of the blessing of Hashem, the sadness and desires are nullified.

[See the author of Binyan on Bava Basra 116, who brings support for the custom of receiving the blessing of a sage and Tzaddik from the teaching: "Let him go to a wise man and ask for mercy for him, as it says: 'And a wise man will appease it'" [Bava Basra 116].]

There: "But through the Israelite being aroused to repentance by the small creature in his nostrils… through his repentance he causes even those wicked ones to become a throne for holiness." — This means: this Israelite, before he merited to draw close to the Tzaddik, presumably had not yet rectified all the character traits deriving from the four elements. Yet he was not greatly troubled by this — only because he yearned to pray with kavvanah and could not, due to the confusions. Through this he was aroused to draw close to the Tzaddik, and thereby merited automatically to all the lofty and wondrous levels above — which had not even occurred to him. For he merited to rectify all the character traits of the four elements, and merited to destroy all the evil configurations in Malchus d'Sitra Achra and build from them specifically the building of Malchus d'Kedushah. And he merited to be included in the light of the Infinite, to cleave to Him in the aspect of ratzo v'shuv [running and returning] — until he merited to draw down the light of the oneness of the Infinite and His goodness, until he attained complete knowledge in the likeness of the World to Come. And through all this he caused a great rectification in the world at large — to the extent that even the wicked, who are at the back of holiness, became a throne for holiness, standing in service to the servants of Hashem that they may build the buildings of Malchus d'Kedushah.

There: "For all four elements are beneath the sphere of the moon, and the moon is called by the name 'servant'…" — It seems: the evil within the four elements draws in its root from the aspect of the diminishment of the moon [mi'ut halevonah], as is known. And through this same source comes the even greater damage to Malchus — the aspect of the diminishment of the moon.



# סימן יו"ד-ואלה המשפטים
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/11/

סימן יו"ד-ואלה המשפטים
סימן יו"ד-ואלה המשפטים
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/11

Segment 2
HE:
אות א אות ב' א' ענין עליות המלכות (שהוא בחינת התפלה כמבואר לקמן אות ג' כי צדיק מושל בתפלתו, וכידוע שהתפלה הוא בחינת מלכות), מבחינת הר ושדה לבחינת בית עיין זוהר הרקיע בסבא משפטים בדרוש נחש דפרח באוירא וכו', ועיין פסחים פ"ח שדרשו ז"ל על פסוק (ישעיה ב) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' בית אלוקי יעקב, לא כאברהם שקראו הר ויצחק שקראו שדה, אלא כיעקב שקראו בית ולכאורה יש לדקדק כי הלא גם הם אמרו תחלה לכו ונעלה אל הר ה':

EN:
Now these three discourses — the discourse of Mishpatim [Siman 7], the discourse of Ra'isi Menoras Zahav [Siman 8], and the discourse of Tehomot [Siman 9] — were all said in the winter of [5]563. The discourse of Ra'isi Menoras Zahav was said on Shabbas Chanukah of that year, and there it speaks of the downfall of the wicked — the aspect of "bringing down the wicked to the earth." Then after Chanukah there was indeed a downfall of a certain well-known wicked person who had caused great suffering to some of our people — and after Rabbainu said the above Torah, that wicked person suffered a great downfall. Also: after saying the above Torah, Rabbainu danced a great deal — for in that year he danced many times, as is elaborated below and elsewhere.

And the discourse of Tehomot was said on Shabbas Shirah [the Shabbas of Song] of [5]563. And in that same winter — before the time mentioned above — the discourse of Tzohar Ta'aseh LaTevah [Siman 112] was said [which was afterwards also incorporated into the discourse of Tehomot]. And at the time when this discourse of Tzohar Ta'aseh LaTevah was brought before him in writing and he looked at it and examined it, he afterwards answered and said: "And from my students — more than from all of them" — for through this he understood the interpretation of a vision he had seen at that time, in which the holy Baal Shem Tov was with him and told him: "When one damages the Land of Israel, one falls into exile — and the sign of this is: 'From there is the Shepherd, the Stone of Israel.'"

Segment 4
HE:
אות ב ובדרך צחות יש לפרש דרוצה לומר לכו ונעלה וכו', היינו שנעלה את בחינת הר ה' אל בחינת בית אך האמת הוא על פי מה שכתוב בזוהר יתרו דף ס"ט על פסוק זה עצמו אל הר ה' זה אברהם וכו' אל בית דא יעקב וכו', הר ובית אף על גב דכולא חד דרגא סליקו לדא מן דא, הר לשאר עמין כד אתו לאעלא תחות גדפוי בית לישראל למהוי עמהון כאתתא בבעלה בדיורא חד בחידו וכו', וזה שכתוב אצל יתרו ויבא יתרו וכו' אל המדבר הר האלקים וכו' (ובזה תבין גם כן מה שכאן קורא עלייה ראשונה בשם הר, ובזוהר הרקיע קורא אותה בשם המדבר ושניהם אחד (נמצא מבואר שאף על פי שעיקר התקרבותם הוא, כשהמלכות עולה בבחינת בית היינו לגבי ישראל (ועיין זוהר הרקיע הנ"ל ותבין ביותר) אבל לגבי הגרים עצמם הוא בבחינת הר כנ"ל) וזה שכתוב גם כן ישעיה נ"ו ובני הנכר הנלווים אל ה' וכו' והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי, מתחיל גם כן בהר וסיים בבית, וזה שכתוב כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים, כי באמת המלכות שהיא התפלה היא אז בבחינת בית, שעל ידי זה יש גם לעכו"ם השגה בגדולות השם יתברך ונתגלה מלכותו יתברך גם להם ובאים להתקרב וכלל הענין כי עיקר התגלות גדולתו יתברך ומלכותו הוא על ידי התפלה, כי כשמתפללין ונענין בפרט כשהשם יתברך משנה הטבע על ידי התפלה של ישראל, בזה נתגלה כי יש אלקים בארץ ושליט ומושל מנהיג ומשגיח, וכשהתפלה עולה בעליה כל כך עד שהיא בבחינת בית, בבחינת כי ביתי בית תפלה, אז נתגלה מלכותו יתברך גם להעכו"ם, בחינת יקרא לכל העמים, וכדין אתייקר ואתעלא שמא עילאה:

EN:
And afterwards when we received from him the discourse of Tehomot — in which the matter of tzohar is also brought — and at the end of Tehomot the verse "From there is the Shepherd, the Stone of Israel" is cited — also in that winter the discourse of Mishpatim was said, passage by passage. And see further in the book Chayyay Moharan for more elaboration.

Then Malchus is given over to the Sitra Achra in the aspect of: "under a servant when he reigns." But when one merits to rectify the four elements, through this the rectification of the diminishment of the moon is drawn down, and Malchus is elevated in the aspect of: "And the light of the moon shall be as the light of the sun" [Isaiah 30] — which is itself the aspect of the unification of the Name Haveye'ah with the Name Elokim, as explained in the discourse of Vayaishev.

Regarding what is explained in the above discourse in Section 5 — regarding the configuration [

Segment 6
HE:
אות ג שם אות ד' השב אשת האיש כי שרה היא בחינת מלכות בחינת תפלה, ואבימלך הוא בחינת הבעל גאוה וכו':

EN:
Siman Ten — V'Ayleh HaMishpatimסימן י — ואלה המשפטים

tziruf

Segment 8
HE:
אות ד שם, כי באמת הצדיק מושל בתפלתו כי התפלה הוא בחינת מלכות כנ"ל, והצדיק שזכה לתקן את התפלה שהוא בחינת מלכות על כן יש לו הממשלה:

EN:
Letter Beis, Section 1 of the discourse: "the ascent of Malchus — which is the aspect of prayer, as explained below in Letter Gimel: for the Tzaddik rules through his prayer; and as is known, prayer is the aspect of Malchus — from the aspect of the mountain and field to the aspect of the house." See Zohar, HaRakia, in Sabba d'Mishpatim, in the discourse of the serpent that flies in the air. And see Pesachim 88a, where the Sages expound on the verse: "And many peoples shall go and say: Come, let us go up to the mountain of Hashem, to the house of the G-d of Yaakov" — "Not like Avraham who called it a mountain, and not like Yitzchak who called it a field — but like Yaakov who called it a house." At first glance one must examine: for did they not also say first, "let us go up to the mountain of Hashem"?

] engraved upon the bones — see Tikkun Zohar, in the final Tikkunim, Tikkun 3: "Malchus — all forms are visible within her, and she is comprised of flesh, sinews, and bones…" This is visible in plain experience: the essential structure of the human form is the bones, while the flesh and sinews are the garments upon them and their binding, as it is written in Yechezkel 37: "And the bones drew close, bone to its bone… and behold, sinews were upon them, and flesh came up…"

Therefore when one damages, G-d forbid, the building of the form of Malchus, the essential damage and ruin of the building is as it were to the bones — in the aspect of "the bones of Yehudah rolling." And through vidduy divarim all this is rectified. To explain further, based on what is written in the Zohar, Shelach [p. 170]: flesh and sinews are from the side of the Sitra Achra and its chariots, while the bones are from the side of the chariots of the holy spirit, and the body's primary importance is the bones — see there. Therefore: through the sins — which are from the side of the Sitra Achra — being engraved upon the bones that are from the side of holiness, the Sitra Achra is given strength to draw from holiness, G-d forbid. Then the sparks of Malchus d'Kedushah fall among the Sitra Achra, G-d forbid. And through vidduy divarim, the configurations are extracted from the bones — the Sitra Achra is subdued so it has no power to draw from holiness — and the sparks of Malchus d'Kedushah are elevated from among them and returned to their root.

It is known from the testimony of his holy disciples that all the discourses he revealed regarding the merit of the awesome and wondrous rectifications accomplished through drawing close to the Tzaddik — and all the details therein — all his words on this subject are living and enduring forever.

Segment 10
HE:
אות ה שם, כמו שק שיש בו חורים וכו', רוצה לומר שהשק מלא מדברים נמאסים וגם יש בו בעצמו חורים, וכשמריקין אותו מהדברים הנמאסים אף על פי כן החורים של עצמו נשארו בו:

EN:
And this is what is written regarding Yisro: "And Yisro came… to the wilderness, to the mountain of G-d" — and through this you will also understand why here the first ascent is called "mountain," while in Zohar HaRakia it is called "wilderness" — and both are one. [It follows that even though the essential drawing close is when Malchus ascends to the aspect of "house" — that is, relative to Israel — nonetheless relative to the converts themselves, it is in the aspect of "mountain," as above.] And this is what is written in Isaiah 56: "And the sons of the foreigner who attach themselves to Hashem… I will bring them to My holy mountain and make them joyful in My house of prayer" — beginning with "mountain" and concluding with "house." And this is: "For My house shall be called a house of prayer for all the peoples" — for in truth, Malchus which is prayer is then in the aspect of "house" — through which even the nations attain an understanding of the greatness of Hashem, and His kingship is revealed to them as well, and they come to draw close. And the principle: the essential revelation of His greatness and His kingship is through prayer — for when prayer is answered, and especially when Hashem alters nature through Israel's prayer, through this it is revealed that there is a G-d in the land who rules and governs and guides and oversees. And when prayer ascends to such a height that it is in the aspect of "house" — the aspect of "My house is a house of prayer" — then His kingship is revealed even to the nations, the aspect of "called for all the peoples" — and then the supernal Name is exalted and elevated.

Section 1 — Letter א — [on Letter Beis, Section 1 of the discourse]

Segment 12
HE:
אות ו שם, יוסף איננו וכו' ואת בנימין תקחו וכו' רוצה לומר שהשכל מודיע להם שהם מהפכין הדבר מהיפוך אל היפך ממש, כי על פי רוב עיקר גאותם מחמת שרואים שבני אדם כרוכים אחריהם ואוהבים אותם, ובאמת זה הוא מחמת שלא תקנו עדיין המעוות ועל כן אינם יכולים להוכיח, ומחמת זה הם אהובים לבני אדם נמצא כי הם מתגאים בחרפתם וקלונם, כי המעוות כל זמן שלא תקנו אותו הוא לחרפה ולקלון:

EN:
There — Letter Daled — "Return the man's wife, for she is Sarah — she is the aspect of Malchus, the aspect of prayer; and Avimelech is the aspect of the master of pride…"

Letter Beis, Section 1 of the discourse: "the ascent of Malchus — which is the aspect of prayer, as explained below in Letter Gimel: for the Tzaddik rules through his prayer; and as is known, prayer is the aspect of Malchus — from the aspect of the mountain and field to the aspect of the house." See Zohar, HaRakia, in Sabba d'Mishpatim, in the discourse of the serpent that flies in the air. And see Pesachim 88a, where the Sages expound on the verse: "And many peoples shall go and say: Come, let us go up to the mountain of Hashem, to the house of the G-d of Yaakov" — "Not like Avraham who called it a mountain, and not like Yitzchak who called it a field — but like Yaakov who called it a house." At first glance one must examine: for did they not also say first, "let us go up to the mountain of Hashem"?

Segment 14
HE:
אות ז שם, עלי היה כולנה כי הכל נופל עלי, כי תיקון המעוות הוא בוודאי טובת השכל ותיקונו, וכן מה שמוכיחין לבני אדם ועוסקין לדבר עמהם ביראת שמים, הוא גם כן תיקון השכל ושלימותו כמובן בדברי רז"ל בכמה מקומות והם לא די שלא זכו לזה, רק אדרבא מוסיפין גם להתגאות ועל ידי זה פוגמין בהשכל ביותר, כי כל המתגאה וכו':

EN:
There: "Like a sack that has holes… meaning: the sack is full of disgusting things and also has holes in itself — and when one empties it of the disgusting things, the holes of the sack itself nonetheless remain."

And in a witty vein one can explain: "Come, let us go up" — meaning: we will elevate the aspect of the mountain of Hashem to the aspect of the house. But the truth is according to what is written in Zohar Yisro, p. 69, on this very verse: "'To the mountain of Hashem' — this is Avraham… 'to the house' — this is Yaakov… Mountain and house — even though they are all one level, they ascend from one to the other. Mountain is for the other nations when they come to shelter under His wings; house is for Israel — to be with Him as a wife is with her husband, dwelling as one in joy."

Segment 16
HE:
אות ח שם אות ה', וזה לשון תרועה כי ההיפוך מרוח גבוה הוא רוח נשברה:

EN:
There: "'All of this falls upon me' — for everything falls upon me." For the rectification of the crookedness is certainly the good of the intellect and its rectification. And likewise the rebuking of people and engaging them in the fear of Heaven is also the rectification and perfection of the intellect — as is understood from the words of the Sages in many places. But they not only have not merited this — on the contrary, they add to the pride as well. And through this they damage the intellect even more — for "all who are proud…"

And this is what is written regarding Yisro: "And Yisro came… to the wilderness, to the mountain of G-d" — and through this you will also understand why here the first ascent is called "mountain," while in Zohar HaRakia it is called "wilderness" — and both are one. [It follows that even though the essential drawing close is when Malchus ascends to the aspect of "house" — that is, relative to Israel — nonetheless relative to the converts themselves, it is in the aspect of "mountain," as above.] And this is what is written in Isaiah 56: "And the sons of the foreigner who attach themselves to Hashem… I will bring them to My holy mountain and make them joyful in My house of prayer" — beginning with "mountain" and concluding with "house." And this is: "For My house shall be called a house of prayer for all the peoples" — for in truth, Malchus which is prayer is then in the aspect of "house" — through which even the nations attain an understanding of the greatness of Hashem, and His kingship is revealed to them as well, and they come to draw close. And the principle: the essential revelation of His greatness and His kingship is through prayer — for when prayer is answered, and especially when Hashem alters nature through Israel's prayer, through this it is revealed that there is a G-d in the land who rules and governs and guides and oversees. And when prayer ascends to such a height that it is in the aspect of "house" — the aspect of "My house is a house of prayer" — then His kingship is revealed even to the nations, the aspect of "called for all the peoples" — and then the supernal Name is exalted and elevated.

Segment 18
HE:
אות ט שם אות ו', על ידי הצדיק וכו' נתבטל הגאוה כמו שכתוב אל תבואני רגל גאוה וכו' היינו כי עיקר אחיזת הקליפות שהם הגאוה והעבודה זרה הוא בבחינת רגלי הקדושה בבחינת רגליה יורדות מות, וכמבואר באות חי"ת וזה בחינת מה שאמרו רז"ל (ברכות מ"ג) כל ההולך בקומה זקופה כאילו דוחק רגלי השכינה וכו' כי הגאוה הוא עבודה זרה ממש, ועיקר ההבדל שבין ישראל לעמים הוא בענין זה, כמו שכתוב כי לא מרובכם וכו' כי אתם המעט, ודרשו רז"ל (חולין פ"ט) שאתם ממעטין עצמיכם ומשה עליו השלום רבן של כל ישראל נאמר בו עניו מאוד, ועל כן עיקר התגברות הקליפות והחיצונים הוא בבחינת גאוה ואחיזתם ברגלין, ועיקר יניקתם הוא מהשתלשלות הדינים שבבחינת רגלין כידוע, ועל כן כל זמן שיש עבודה זרה בעולם חרון אף בעולם, ועל כן כשנתבטל הגאוה שזה בחינת לבו נשא את רגליו נשא דייקא, שנתעלו הרגלין מבחינת אחיזת הקליפות אז נמתקין הדינים ונמשכין חסדים, בחינת חסדי דוד הנאמנים וידוע שמרמזין לרגלי הקדושה בחינת נצח והוד כמבואר בזוהר בכמה מקומות:

EN:
There — Letter Hay — "And this is the expression teru'ah — for the opposite of a haughty spirit is a broken spirit."

Section 3 — Letter ג — [on Letter Daled of the discourse]

Segment 20
HE:
אות י שם, בחינת התגלות הארת הידים בחינת המחאת כף היינו כי הרגלין הם סמוכים כביכול אל החיצונים ויניקתם מהם, על כן התיקון הוא בבחינת ריקודין בחינת העלאת הרגלין אבל בבחינת הידים אין להקליפות אחיזה בהם כל כך כי הם רחוקים מהם, רק אף על פי כן כשיש התגברות הקליפות נתעלם בחינת הארת הידים גם כן, מחמת שעיקר יניקתם מהדינים שנמשכין מבחינת גבורה בחינת יד שמאל, על כן גם התיקון הנעשה בהם על ידי הרוח הוא בבחינת מחאת כפים שנתחברין הידים, ונכלל שמאל בימין ונמתקין הדינים וזה בחינת ויהי ידיו אמונה, עיין בזוהר שמדקדק הוי ליה למימר ויהיו ידיו אמונה אלא בגין דתליא כולא בימינא כתיב ויהי וכו', וכתיב ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב וכו' מכוון לדברינו הנ"ל:

EN:
There — Letter Vov — "Through the Tzaddik… pride is nullified — as it is written: 'Let not the foot of pride come upon me.'" — This means: the essential hold of the kelippos — which are pride and idolatry — is in the aspect of the feet of holiness, in the aspect of: "her feet descend to death" — as is explained in Letter Khes. And this is the aspect of what the Sages said : "Anyone who walks with an upright posture is as if he pushes aside the feet of the Divine Presence" — for pride is literally idolatry. And the essential distinction between Israel and the nations is in this matter — as it is written: "not because of your multitude… for you are the fewest" — and the Sages expounded : "for you diminish yourselves." And Moshe our teacher — the master of all Israel — it is said of him: "very humble." Therefore the essential empowerment of the kelippos and the outer forces is in the aspect of pride — and their hold is in the feet. And the essential sustenance is from the chain of judgments that flows from the aspect of the feet, as is known. Therefore: as long as there is idolatry in the world, wrath is in the world. And therefore when pride is nullified — this being the aspect of: "his heart carried his feet" — nasa specifically — meaning: the feet were elevated from the hold of the kelippos — then the judgments are sweetened and kindnesses flow: the aspect of "the faithful kindnesses of David." And it is known that the feet of holiness are alluded to by the aspects of Netzach and Hod, as is explained in the Zohar in many places.

And even now, after his passing, all of this is accomplished through drawing close to his holy enterprise — being included within the holy gathering called by his holy name, cleaving to the study of his holy bo

Segment 22
HE:
אות יא שם אות ז', וכלליות התורה נקראת לב וכו' כי עיקר התגלות התורה בבחינת נגלה ונסתר בחינת ידין ורגלין נמשך ונתגלה מבחינת בינה לבא כידוע:

EN:
Section 11 — Letter יא — [on Letter Zayin of the discourse]

oks, a

Segment 24
HE:
אות יב שם אות ח', כי המן בחינת עבודה זרה וכו', היינו כמבואר בתיקונים שקליפת המן הוא בחינת אל אחר וכמובא שעמלק הוא גימטריא אל אחר, שזה בחינת הגאוה של המן ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, דכתיב (שמות ל"ד) לא תשתחוה לאל אחר, ועיקר כחו של מרדכי היה על ידי שנולד מבנימין כמובא בדברי רז"ל, כי כבר נתבאר לעיל שבנימין רומז על גאוה שזה בחינת ואת בנימין תקחו הנ"ל, על שם שנולד בארץ ישראל שגבוה מכל הארצות ויש לדקדק איך מרמזין מדת הגאוה בשם בנימין הצדיק ובקדושת ארץ ישראל, אך הענין הוא כי באמת יש בחינת גאוה דקדושה שצריכין להשתמש בה לפרקים שזה בחינת חרב הגאוה, בכדי להכניע בה הבעלי גאוה דסטרא אחרא המתגברים בגאוותם נגד הקדושה, או על כל פנים להיות נמלט מהם ולבלי להיות נכנע לפניהם חס ושלום, ומי שנתבטל כנגדם ונכנע לפני גאוותם הרעה זה בחינת משתחוה לאל אחר חס ושלום, כי הוא נותן להם כח ותוקף על ידי ענוותנותו הפסולה שהיא תכלית הגאוה, כי על ידי זה מתגאה אחר כך נגד אנשי אמת שהיה צריך באמת להיות נכנע לפניהם ולהתבטל כנגדם ודבר זה הוא בכלליות ובפרטיות, ומובן בדברי רז"ל בכמה מקומות וזאת הגאוה דקדושה הוא בחינת בנימין שנולד בארץ ישראל שגבוה מכל הארצות, וזה בחינת ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, כי התחזק עצמו בכח הגאוה דקדושה לבלי להשתחוות לפני המן שעשה עצמו עבודה זרה, וזה היה תיקון למה ששגה שאול קצת בענין זה, שזה בחינת מה שאמר לו שמואל הנביא הלא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה וכו', ויש בזה להאריך קצת ומובן ממילא וזהו שאמרו רז"ל (מדרש רבה אסתר פרשה ה) שתשובת מרדכי היתה באשר שזקנו נולד בארץ ישראל ולא השתחוה לעשו, וזה מכוון ממש לענינינו ועל כן התגרה המן בישראל ורצה לכלותם חס ושלום, כי הגאוה הוא סטרא דמותא ומי שנכנע ונתבטל לפניהם הוא גרוע ממת חס ושלום, ומי שאינו רוצה להתבטל כנגדם הם מתגרים בו עד למות חס ושלום, ועל כן הפיל פור בחודש אדר שמת בו משה, כי משה מבטל העבודה זרה כי הוא עניו מאוד כנ"ל, ועיין מדרש רבה נשא פרשה י"ג גאות אדם תשפילנו זה עמלק וכו', מבואר שעמלק הוא בחינת גאוה כנ"ל:

EN:
Section 12 — Letter יב — [on Letter Khes of the discourse]

ccepting his holy counsel, coming to his holy grave and multiplying there prayers, supplications, and confessions — especially when one merits to be included within the holy gathering when they assemble unto him on Rosh Hashonoh, as is known and elaborated elsewhere. Therefore one must explain somewhat how the specific rectifications in this discourse are drawn down even now, after his passing.

The rectifications accomplished through beholding the face of the Tzaddik — see Siman 192, where it is stated that in every book one finds the likeness of the image and the light of the face of that Tzaddik and sage who composed the novel teachings in that book.

Segment 26
HE:
אות יג שם, מרדכי מר דרור לשון חירות זה בחינת ידים כמו שכתוב דודי שלח ידו מן החור וכו' היינו כי חור הוא לשון חירות, כמו חורי הארץ וכן בני חורין, כי מחמת שאין להקליפות אחיזה כל כך בהידים כנ"ל, על כן הם בחינת חירות, וגם כי הם סמוכים להרוח שבלב שהוא בחינת (פתח אליהו) בינה לבא בחינת יובל שהוא חירות, כמו שכתוב (ויקרא כ"ה) וקראתם דרור בארץ:

EN:
And the essential power of Mordechai came through being born of Binyamin — as is brought in the Sages' teachings. For it has already been explained above that Binyamin alludes to pride — this being the aspect of "and Binyamin you will take" above — since he was born in the Land of Israel which is higher than all lands. One must examine: how does one allude to the attribute of pride through the name of the righteous Binyamin and through the holiness of the Land of Israel? But the matter is that in truth there is an aspect of holy pride [gaavah d'kedushah] that one must employ at times — this being the aspect of the sword of pride — in order to subdue through it the masters of arrogant pride of the Sitra Achra who overpower with their pride against holiness; or at the very least to escape from them and not be subjugated before them, G-d forbid. And one who is nullified before them and submits to their evil pride — this is the aspect of bowing to idolatry, G-d forbid — for one gives them power and strength through one's disqualified humility which is the ultimate pride. For through this one afterwards becomes proud against people of truth before whom one genuinely needed to be humble and nullified. And this applies both collectively and individually — and is understood from the Sages' words in many places.

And see Siman 153, where it is explained that when the student merits, he actually receives the light of the face of the Rebbe.

Segment 28
HE:
אות יד שם וזה לשון פורים היינו ביטול העבודה זרה, כמו שכתוב (ישעיה ס"ג) פורה דרכתי לבדי וכו' כי כבר נתבאר שעיקר אחיזת הקליפות הוא מבחינת הדינין שבבחינת רגלין, ועל כן נקראין פורה שמרמז על תוקף הדינין, כמבואר בפרי עץ חיים בכוונות מוצאי שבת ועל כן לעתיד שיתתקנו הרגלין בתיקון שלם כידוע, ויתמתקו הדינין מעל ישראל ואז יתהפכו הדינין על העכו"ם להכניעם ולבטלם, וזה שכתוב פורה דרכתי דייקא, וכן (שם) ואדרכם באפי וארמסם בחמתי, היינו על ידי בחינת רגלין וזהו שאמרו רז"ל (מגילה ט"ז) שאמר מרדכי להמן אבל העכו"ם, ואתה על במותימו תדרוך דווקא וזהו סוד פורים על שם הפור, כי פור המן נהפך לפורינו, היינו מה שהוא רצה לינק מהדינים שהם בחינת פור, ולהתגבר בזה על ישראל ולבסוף נהפכו הדינים עליו, עד שנתבטל העבודה זרה של המן בבחינת פורה דרכתי וכו':

EN:
Therefore Haman provoked Israel and wished to destroy them, G-d forbid — for pride is the side of death, and one who is nullified and submits to them is worse than dead, G-d forbid. And one who does not wish to submit to them — they provoke him to the death, G-d forbid. Therefore he cast lots in the month of Adar — in which Moshe died — for Moshe nullifies idolatry since he is very humble, as above. And see Midrash Rabbah, Naso, ch. 13: "'The pride of man will bring him low' — this is Amalek" — it is explained that Amalek is the aspect of pride, as above.

And see Siman 230.

The rectifications accomplished through the charity one gives to the Tzaddik — this is plainly accomplished even now through the charity one gives to his children and to those close to him, and to all that is needed for his holy affairs — such as printing his holy books and the like.

The rectifications accomplished through confession before the Tzaddik are also accomplished even now through coming to his holy grave and multiplying there prayers and confessions.

Segment 30
HE:
אות טו (שם ועל ידי הארת מרדכי ואסתר נתבטלו הכפירות עיין מדרש רבה שיר השירים בפסוק זאת קומתך וכו' אימתי נעקר יצר עבודה זרה, רבי בניה אומר אלו מרדכי ואסתר וכו' עיי"ש):

EN:
There: "And this is the meaning of Purim — the nullification of idolatry — as it is written: 'I trod the winepress alone [purah darachti levadi]'" . For it has already been explained that the essential hold of the kelippos is from the aspect of the judgments in the aspect of the feet. Therefore they are called purah — alluding to the force of the judgments, as is explained in Pri Etz Chaim in the kavvanot of motzaay Shabbas. And therefore in the future — when the feet are completely rectified, as is known — the judgments will be sweetened from upon Israel, and then the judgments will turn upon the nations to subdue and nullify them. And this is: "I trod the winepress" — specifically — and: "I trampled them in My anger and ground them in My wrath" — meaning: through the aspect of the feet. And this is what the Sages said : Mordechai said to Haman: "But you shall tread upon their high places" — specifically. And this is the secret of Purim — named for the lot [pur] — for Haman's lot was reversed to become our lot [Purim]: meaning: his intent was to draw from the judgments which are the aspect of pur and overpower Israel through this — but in the end the judgments were turned upon him, until Haman's idolatry was nullified in the aspect of "I trod the winepress alone."

Section 8 — Letter ח — [on Letter Hay of the discourse]

Segment 32
HE:
אות טז שם כי עיקר העבודה זרה תלוי בה וכו' וזה סוד לקיחת אסתר לבית אחשורוש ולקיחת שרה לבית אבימלך, כי אסתר ושרה הם מבחינה אחת כמאמר רז"ל תבוא אסתר בת בתה של שרה וכו' ועיין בכוונת פורים:

EN:
There: "For the essential idolatry depends on her [Malchus]… and this is the secret of the taking of Esther to the house of Achashverosh, and the taking of Sarah to the house of Avimelech — for Esther and Sarah are from the same aspect, as the Sages said: 'Let Esther come, the daughter of Sarah's daughter…'" And see the kavvanot of Purim.

And this is alluded to in his words in this very discourse — in Section 9 — regarding the question: why is it called Pe'or? Because of the one who po'er [gapes open] his mouth — for when Malchus is damaged, the Other Side has power to gape open with evil configurations.

Segment 34
HE:
אות יז שם כי הרגלין וכו' הם בחינת ערבי נחל כמאמר רז"ל (סוכה נ"ג) רגלוי דבר נש אינון ערבין ליה כי ידוע שערבי נחל הם בחינת נצח והוד בחינת רגלי הקדושה, וכבר נתבאר שעיקר יניקת הקליפות הם בבחינת רגליה יורדות מות, על כן אמרו רז"ל רגלוהי דבר נש אינון ערבין ליה רגלוהי דייקא ואגב אורחא מרומז בכאן ישוב למה שמבואר בכתבים, כי הערבי נחל הם בחינת ה"א ראשונה בחינת בינה, ולכאורה אינו מובן כי הערבי נחל מרמזין למדריגות הנמוכות שבישראל כמאמר רז"ל, וגם מרמזין לבחינת רגלי הקדושה כנ"ל, ואיך יהיה מרומז בהם סוד הא הראשונה אך על פי הנ"ל מובן ממילא, כי זה בחינת אסתר דייקא ברוח הקודש נאמרה, בחינת לבו נשא את רגליו דייקא, כי אף על פי שהרוח שבלב מאיר גם בהידים, אף על פי כן עיקר התיקון שמאיר גם ברגלין כמבואר בפנים, שעל כן נקראין הרגלין שעורים על שם הרוח שמנשב בהם, ועל כן ערבי נחל דווקא הם כנגד ה"א ראשונה בחינת בינה, שזה בחינת בינה וכו' עד הוד אתפשטת:

EN:
And in passing, an allusion is hinted here to resolve what is explained in the [Kabbalistic] writings: that the arvay nachal are the aspect of the first Hay — the aspect of Binah. At first glance this is unclear — for the arvay nachal allude to the lower levels of Israel, as the Sages say; and they also allude to the aspect of the holy feet as above — so how can the secret of the first Hay be alluded to in them? But according to the above it is automatically understood. For this is the aspect of "Esther was said with the Holy Spirit" — specifically the aspect of "his heart carried his feet" — specifically: for even though the wind in the heart illuminates also in the hands, nonetheless the essential rectification is that it illuminates also in the feet, as is explained in the discourse. Therefore the feet are called se'orim [barley/hair] on account of the wind [ru'ach] that blows in them. And therefore the arvay nachal specifically correspond to the first Hay — the aspect of Binah — for this is the aspect of Binah spreading until Hod.

And for this reason Moshe was buried opposite Beis Pe'or.

Segment 36
HE:
אות יח שם שקיל גבבא דעמרא וכו' ואנחיה ברישא דרומחא וכו' ונראה שבכאן רומז רבינו ז"ל הדרך של המאמר הקדוש הנ"ל, כי יסוד הענין הוא שעל ידי ריקודין והמחאת כף בשמחה של מצוה נמתקין הדינין, וכאשר מבאר אחר כך שרשי הענין מבואר, שעיקר המתקת הדינין על ידי ביטול הגאוה והעבודה זרה על ידי הרוח הקודש של הצדיק דנשיב בשית פרקין דדרועין ודשוקין, שזה בחינת ריקודין והמחאת כף בגשמיות בשמחה של מצוה שנמשך מבחינת הרוח שבלב, בחינת לבו נשא את רגליו אל הצדיק האמת שהוא איש אשר רוח בו, על ידי זה נמשך גם ברוחניות הארה מבחינת הרוח שבלב העליון אל בחינת הידין והרגלין שברוחניות, ונמשך בחינת ביטול הגאוה והעבודה זרה והקליפות, ונמתקין כל הדינין ובזה תבין ביותר מה שדייקא במאמר זה הוצרך ז"ל לבאר שכוונתו לקיים הדבר כפשוטו כמבואר לקמן:

EN:
There — the matter of Rosh Chodesh being related to this matter also: for the essential sustenance of the kelippos is from the aspect of the diminishment of the moon — for when she said "it is impossible for two kings to use one crown" — which was like the aspect of pride in a very subtle degree — and it was said to her: "Go and diminish yourself" — for: "one who is great — he is small" . And it is known that they draw sustenance from her feet, as is understood from the story of the lame man [chigar]. And this itself is the secret of Esther [who is the aspect of the moon — the aspect of Esther, as the Sages said] — who was taken to the house of Achashverosh. And therefore on Rosh Chodesh — the time of her rectification — the illumination of all the above rectifications is drawn down as well — until even those who are from the side of death repent and acknowledge it, as is explained there. And see Pri Etz Chaim, the discourse of Rabbi Chaim Vital on the matter of Purim, where it speaks of the diminishment of the moon as well — and you will understand.

[And it is explained in the Tosfos on Sotah 14, in the name of the Midrash Agadah, that every year Beis Pe'or rises up to accuse and bring the sin to remembrance — but when it sees the grave of Moshe, it retreats and sinks. Thus the grave of Moshe performs its holy work to this very day: subduing the aspect of Beis Pe'or, extracting the evil configurations from it, and rectifying and building the attribute of Malchus to its fullness.]

And there it is also written: all this was at the time of his death — but certainly even in his lifetime he had the hispashtus hagashmiyus and was cleaved to the light of the Infinite, though the spreading was in the aspect of ratzo v'shuv. And therefore it is understood: this Tzaddik — who is the aspect of Moshe, the aspect of Ayin, constantly cleaved to the light of the Infinite in the aspect of ratzo v'shuv — through which he has the power to rectify the attribute of Malchus through the vidduy confessed before him — certainly has this power after his passing with even greater intensity and strength, for then he is cleaved even more fully to the light of the Infinite. And even then he has the aspect of ratzo v'shuv — only in a more subtle and spiritual form.

Segment 38
HE:
אות יט שם מענין ראש חודש שייך גם כן לענין זה, כי עיקר יניקת הקליפות הוא מבחינת מיעוט הירח על ידי שאמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, שזה היה כמו בחינת גאוה בדקות גדול, ונאמר לה לכי ומעטי את עצמך כי (זוהר ח"א קכ"ב) מאן דאיהו רב איהו זעיר, וידוע שהם יונקין מבחינת הרגלין שלה כמובן בהמעשה של החיגר, וזה בעצמו סוד אסתר [שהיא בחינת לבנה בחינת אסתר כמארז"ל] שנלקחה לבית אחשורוש, ועל כן בראש חודש שאז זמן תיקונה אז נמשך גם כן הארה מכל התיקונים הנ"ל, עד שאפילו אלו שהם מסטרא דמותא מתחרטין ומודין גם כן כמבואר שם ועיין בפרי עץ חיים דרוש להר' חיים וויטאל בענין פורים ומדבר מפגימות הלבנה גם כן ותבין:

EN:
And all this is achieved through the laws [mishpatim] — the aspect of wind — as it is written: "and for a spirit of justice" — for there it speaks of the matter of pride, as it is written: "Woe, the crown of pride of the drunkards of Efraim… trodden underfoot [b'raglaim]" — b'raglaim specifically, as above. [And from this you will understand somewhat the matter of the drunkenness of Purim.] And it concludes there: "In that day… a crown of glory for the remnant of His people." And the Sages expounded : "for one who makes himself like the lees [kishirayim]" — meaning: the aspect of humility. And "a spirit of justice" — for all this is achieved through the wind which is the aspect of justice [mishpat], as is known. See there further.

There: "the aspect of the revelation of the illumination of the hands — the aspect of clapping." — This means: the feet are close, as it were, to the outer forces, and their sustenance is from them. Therefore the rectification is in the aspect of dancing — the aspect of the elevation of the feet. But in the aspect of the hands, the kelippos do not have as great a hold — for they are distant from them. Only: nonetheless, when the kelippos are empowered, the illumination of the hands is concealed as well — because the essential sustenance is from the judgments that flow from the aspect of gevurah, the aspect of the left hand. Therefore the rectification that occurs in them through the wind is in the aspect of clapping — where the hands join together — and the left is included in the right and the judgments are sweetened. And this is the aspect of: "And his hands were faithful [emunah]" . See the Zohar which notes: it should have said "and his hands were faithful" in the plural — but since everything depends on the right, it writes vayhi [singular]. And it is written: "Your right hand, Hashem, is glorious in power — Your right hand, Hashem, shatters the enemy" — this aligns with our above words.

Segment 40
HE:
אות כ שם ואלה מוסיף על הראשונים וכו' כי ענין זה של מוסיף על הראשונים יש בקדושה, וכן להיפך בסטרא אחרא חס ושלום, כי לא די שלא תיקן המעוות אף גם שהוא מתגאה גם כן כנ"ל, וההיפוך מזה הוא בחינת מוסיף על ענין ראשון דקדושה, היינו שהצדיקים מוסיפין קדושה בכל פעם, וכל מה שמשיגין ביותר הם ענוים ושפלים ביותר ועל ידי זה מכירין גם העכו"ם את גדולת השם יתברך, שזה גם כן בחינת מוסיף על הראשונים:

EN:
The discourse of Mishpatim, Siman 10, was said before Purim of [5]563. And at the time when I wrote out this discourse before him, he said to me: "This is what I said — that now there are heard decrees, G-d forbid, upon Israel. And behold, the days of Purim are approaching and coming — and Israel will dance and clap their hands and the judgments will be sweetened." And he repeated his words and said with a full mouth: "This is what I said."

And also because the Tzaddikim visit their graves, as is known — and especially this Tzaddik, who commanded that one come to his grave and promised that he would strive for one's rectification, as is known.

See further there in Section 5 — it alludes also to this: that Yehudah confessed many generations before the birth of Moshe, and when Moshe remembered the confession it became as if he had confessed right then before Moshe — through which the aspect of Malchus was rectified. All the more so now that the Tzaddik — who is the aspect of Moshe — was already in the world, and when one comes to his grave as he commanded, so that he will raise the confession before Hashem and rectify the aspect of Malchus — certainly all is rectified. It follows that all the above rectifications are accomplished even now — only in a more subtle and spiritual manner.

Segment 42
HE:
אות כא וכל זה נעשה על ידי המשפטים בחינת רוח כמו שכתוב (ישעיה כ"ח) ולרוח משפט וכו' כי שם מדבר מענין הגאוה כמו שכתוב (שם) הוי עטרת גאות שיכורי אפרים וכו' ברגלים תרמסנה וכו' ברגלים דייקא כנ"ל (ומזה תבין קצת גם ענין השכרות של פורים), וסיים שם ביום ההוא וכו' עטרת צבי לשאר עמו, ודרשו רז"ל (סנהדרין קי"א:) למשים עצמו כשירים, היינו בחינת ענוה ולרוח משפט כי כל זה נעשה על ידי הרוח שהוא בחינת משפט כידוע וכו' ע"ש עוד:

EN:
In this above discourse it is explained that pride is the aspect of Haman-Amalek. And likewise it is the aspect of those swallowed by Korach. And this can be hinted at in the masorah : (1) "And you shall destroy the sinners, Amalek" — (2) "the fire-pans of these sinners at the cost of their lives" — which is written concerning the congregation of Korach . [The word chata'im [sinners] appears only twice in the entire Bible — once regarding Amalek and once regarding Korach — a textual link hinting that both share the same root of pride.]

There — Letter Zayin — "And the totality of the Torah is called 'heart'…" — For the essential revelation of the Torah — in its revealed and hidden aspects, the aspect of hands and feet — flows and is revealed from Binah-leva [heart], as is known.

Segment 44
HE:
אות כב שם אשר תשים לפניהם כי כשמשה רבינו בחינת הצדיק האמת מאיר בחינת הרוח שלו שהוא בחינת משפט, אל המתקרבים אליו שהם נגדו בחינת רגלין, בחינת וכל העם אשר ברגליך כידוע, על ידי זה נתבטל הגאוה והעבודה זרה ונעשה בחינת יחוד קוב"ה ושכינתיה ונמתקין כל הדינין:

EN:
Siman Eleven — Ani Hashemסימן יא — אני ה'

Section 12 — Letter יב — [on Letter Khes of the discourse]

Segment 46
HE:
אות כג מאמר משפטים סימן יו"ד הנ"ל נאמר קודם פורים תקס"ג, ובעת שכתבתי לפניו ז"ל זה המאמר אמר לי: כך אמרתי שעכשיו נשמעים גזירות חס ושלום על ישראל, והנה הולכים וממשמשים לבוא ימי הפורים האלה ויהיו ישראל מרקדים וימחאו כף וימתקו הדינין, וחזר וכפל דבריו ואמר בפה מלא כך אמרתי, וכונתו היתה להעיר לבבינו שנדע ונבין שכל דברי תורתו הקדושה, אף על פי שיש בה עמקות גדול ונורא מאוד מאוד ורזין עילאין וסודי סודות עמוקות ורחבים מני ים בכל דיבור ודיבור, אף על פי כן עיקר כוונתו שנשמע ונקבל דבריו הקדושים בפשיטות לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תורתו בפשיטות ובתמימות, וכבר מבואר ענין זה בשלימות בהשיחות (שבסוף סיפורי מעשיות) סימן קל"א:

EN:
There — in the discourse of Rabbah bar bar Chanah — "the bird [tziparta] — this is the aspect of speech [dibbur], which is the intermediary between man… and Heaven — which is the aspect of the depths of understanding of the Torah…" — This means: because the depths of understanding of the Torah is an aspect of a very high and elevated level, it is called "heavens" — in the aspect of: "high as the heavens." And one can say further, according to what is written: "He makes the heavens with understanding [b'svunah]" — and other similar verses.

There — Letter Khes — "For Haman is the aspect of idolatry…" — This means: as is explained in the Tikkkunim, the kelipah of Haman is the aspect of el acher [another god] — and as it is brought that Amalek has the same numerical value as el acher — which is the aspect of Haman's pride. And "Mordechai did not bow and did not prostrate himself" — for it is written: "You shall not bow to another god" .

Segment 48
HE:
אות כד במאמר זה הנ"ל מבואר שגאוה הוא בחינת המן עמלק, וכן הוא בחינת בלועי דקרח וזה יש לרמז במסורה (שמואל א' ט"ו) א' והחרמת את החטאים את עמלק, ב' את מחתות החטאים האלה בנפשותם וזה כתוב אצל עדת קרח:

EN:
There — at the end of the discourse — "this is My Name — the lower unification [yichuda tata'ah]." — This means: in the manner of "My Name is within him" — mentioned above in Letter Hay — and also because the lower unification is Baruch Shem Kevod — as above in Letter Alef.

Therefore one must now strengthen and intensify oneself to draw down these rectifications, by having the bond of connection with a full and firmly established heart, as is understood.

And what is explained there — that the Tzaddik clarifies and separates for each person the straight path according to the root of his soul — one must believe that this also happens automatically even now. For when one comes to the holy gathering of his followers and sees their holy character traits and their service in which they serve Hashem, and how they yearn with all their soul to walk in his holy ways — and one knows and understands well that all this flows only from the holiness of the light of his holy soul and the light of holiness of his Torah, wherein the light of his holy countenance shines, as above — this is the aspect of beholding the face of the Tzaddik. See Likutay Tinyana, Siman 40, and you will understand that this is the aspect of: "Your eyes shall behold a king in his beauty" [Isaiah 33] — and the essence is at the time of the holy gathering assembling unto him.

And through all this, one who merits to bind himself well to this and feels some illumination and holy flashing within his heart — merits thereby to rectify the character traits from the two elements of domem [mineral] and tzomayach [vegetation]. And see there in the discourse of Rabbah bar bar Chanah — it does not mention beholding at all, only the drawing close — the aspect of "and they cast him to the wall" — that he drew himself close to the Tzaddik. And the Tzaddik is the aspect of the Covenant of Salt — and salt, as is known, extracts blood. Therefore through drawing close to the Tzaddik, the character traits from domem and tzomayach — which are sadness and desires coming from turbid blood — are rectified.

Thus it is established: the essential rectification comes through drawing close and bonding. Then: when one gives charity to his people who are close to him, who walk in his ways and are called by his holy name, and likewise when one gives charity for all his holy affairs — the character traits from chai [animal] and midaber [human] are rectified. Then: when one comes to his holy grave and opens one's full heart before Hashem, multiplying prayers, supplications, and confessions — and prays before Hashem that He show one the correct and straight path according to the root of one's soul, so that one merit thereby to complete

repenta

nce and to serve Him truly, and that He forgive all one's damages — especially in the merit of the holy Tzaddik — and utters the confessions from the innermost heart until the words emerge from within one's very bones, in the aspect of: "All my bones shall declare" — meaning the words emerge from the innermost core and bones of the one confessing, drawing the power of all limbs and bones literally into the words — and does all this relying on the mi

nd of th

e holy Tzaddik and in complete bond with him with all one's heart, trusting that he will accomplish and complete all the rectifications needed for one's nefesh, ruach, and neshomah — then one may believe clearly that all the buildings of Malchus d'Sitra Achra are destroyed, all the configurations extracted, and the buildings of Malchus d'Kedushah built. Then one will automatically know the straight path before oneself according to the root of one's soul — the aspect of: "I will lay waste mountains and hills… and I will lead the blind by a way they knew not."

It follows: when the buildings of Malchus d'Sitra Achra are destroyed, Hashem Himself leads one on the straight path. And certainly when the Tzaddik was alive, the Tzaddik would make known to each one his path. Now one must believe: when one truly wishes to walk the straight path and performs all the above rectifications to completion — whatever Hashem sends into one's thought as some path and conduct for the servic

e of Has

hem, one must believe that this is one's straight path at this moment according to the root of one's soul.

And it is self-understood that in matters where it is possible to speak and consult with one's companions, one must certainly do so — for perhaps one will receive from them some illumination of Da'as, in the aspect of: "and they receive one from another" [Targum, Isaiah 3].

There: "For the feet… are the aspect of arvay nachal [willows of the brook] — as the Sages said : 'A person's feet are his guarantors.'" — For it is known that the arvay nachal are the aspect of Netzach and Hod — the aspect of the holy feet — and it has already been explained that the essential sustenance of the kelippos is in the aspect of: "her feet descend to death." Therefore the Sages said: "a person's feet are his guarantors" — raglohi specifically.

And one must also constantly, even at home, practice hisbodidus [private secluded prayer] and pour out one's heart before Hashem, praying that He rectify one's counsel — as all this is elaborated elsewhere.

This too is self-understood: for everything depends on the abundance of action and the intention of the heart — these are the things.

There: "He took a tuft of wool and placed it on the tip of the spear…" — And it appears that here Rabbainu alludes to the path of the above holy discourse. For the foundation of the matter is that through dancing and clapping with the joy of a mitzvah, the judgments are sweetened. And as he explains afterwards — when the roots of the matter are elaborated — the essential sweetening of the judgments is through the nullification of pride and idolatry, through the holy spirit of the Tzaddik that blows through the six joints of the arms and thighs. This is the aspect of dancing and clapping physically with the joy of a mitzvah — which flows from the aspect of the wind in the heart — the aspect of "his heart carried his feet" — to the true Tzaddik who is "a man in whom there is spirit." Through this, even spiritually, an illumination flows from the aspect of the supernal wind in the heart to the aspect of the upper hands and feet — and the aspect of the nullification of pride and idolatry and the kelippos is drawn down — and all the judgments are sweetened. And through this you will understand more deeply why in this discourse specifically Rabbainu needed to explain that his intent was to fulfill the matter literally — as is elaborated below.

All that a person does and strives in these rectifications — with greater effort, greater arousal of the heart, and a greater bond of connection — certainly all the above rectifications are drawn upon him in greater perfection. Yet nonetheless one must also believe: however a person strives to draw upon himself the illumination of these rectifications — even if the person is as he is and the effort is as it is — certainly some illumination from these rectifications is also drawn upon him, for Hashem contracts Himself from the Infinite without end and "thinks thoughts so that no one shall be cast away from Him" — even from the lowest of the low.

And if a person sees that his companion merits to strive more and have these rectifications drawn upon him to a greater degree, let him not be downcast, G-d forbid — as is common among the small-minded. On the contrary, let him be strengthened by this, and believe that through the drawing close of his companion who is greater, great benefit will also reach him — for is it not explained at the end of the discourse that through the repentance of that Israelite, even the wicked who

had gon

e completely outside of holiness and are in the aspect of the back of holiness became a throne for holiness? All the more so he himself, whoever he is — since he strives after holiness and wishes to draw close to the Tzaddik and strives in all the above rectifications — what he did not merit to rectify through his own striving, perhaps he will merit to have rectified through the striving of his companion who merited to draw closer. And if a person is truly strong in this conviction, he will certainly in the end merit to complete repentance and full rectification.

This too is self-understood: it is impossible to complete all the above rectifications to full perfection in one time. This is why even during the Tzaddik's lifetime one had to come to him repeatedly and recount all of one's heart before him — as is explained in this discourse in Section 9. And there are deep matters in this. In particular, a person must strive at every time to ascend from one rung to a higher rung, as is understood.

There: "'Which you shall place before them' — for when Moshe Rabbainu — the aspect of the true Tzaddik — illuminates the aspect of his wind which is the aspect of justice toward those who draw close to him — who are in relation to him the aspect of feet — the aspect of 'and all the people who are at your feet,' as is known — through this pride and idolatry are nullified and the aspect of the union of the Holy One and the Shechinah is produced, and all the judgments are sweetened."

And all this applies even now.

Omitted there in Section 5: "And Yehudah — this is the aspect of Malchus — alludes to the fact that the aspect of Malchus is rectified through vidduy divarim…"

The author writes: It seems this is the meaning of: "Yehudah, you — your brothers shall acknowledge you [yodukha]" [Genesis 49] — and Targum Onkelos and Targum Yonasan both render: "You acknowledged [odis]…" — namely the confession he confessed, through which Malchus was rectified. Therefore he merited the kingship — the aspect of "your brothers shall acknowledge you" — and the Rashbam interprets it from the language of hod Malchus [the splendor of sovereignty]. Then: "your hand shall be on the neck of your enemies" — for through this one subdues the klipas Pe'or, as explained in Section 9 — and Pe'or is the aspect of the oref [nape/neck] as is explained in the writings of the Holy Ari.

See the Tosefta, Brachos, ch.

4: "Why did Yehudah merit kingship? Because he acknowledged before Tamar" — as above.

"Why did he merit kingship? Because of humility" — for humility is the root of Malchus, as explained in Sections 7 and Tes. "Why did he merit kingship? Because he sanctified the name of the Holy One Blessed be He at the sea" — for literal self-sacrifice for the sanctification of Hashem's Name is the essential aspect of the zarko d'izderikas l'asar d'isnatal misom [the cast spark, cast to the place from which it was taken] explained in Section 9.

📋 Translator's Summary — Siman 10 (V'Ayleh HaMishpatim)

For one literally surrenders and nullifies all one's yeshus [independent existence] in order to sanctify His name — through which one merits to be included in the Infinite, and all the damages one caused through one's yeshus, which is the aspect of Malchus, are rectified. [And the sparks of Malchus d'Kedushah are extracted from among the kingdoms of the Sitra Achra — as brought in the writings of the Holy Ari regarding the ten martyrs — this being the aspect of "and He buried him… opposite Beis Pe'or" explained in this discourse.] And one merits t

hereby t

o the building of Malchus d'Kedushah.

And this is what is explained elsewhere: that the rectification of prayer — which is the aspect of Malchus — is to pray with mesiras nefesh [self-sacrifice], for through this one returns Malchus to its root, which is its essential rectification.

There — in the discourse of Rabbah bar bar Chanah — "they pursue honor, which is the aspect of water — as it is written: 'The G-d of glory thunders, Hashem over many waters'" — in the manner that the commentators there explain: that His honor is visible through the physical rains — as it is written: "He does great things without limit" . And see Proverbs 8: "Before the mighty waters, nobility of waters" — and Isaiah 66: "and like a flowing river, the honor of the nations."

And through this one can understand in some allusion the matter of why Rabbainu chose the place of his holy burial in Uman — because much sanctification of Hashem's Name took place there, as is elaborated elsewhere — and there specifically he is engaged in the wondrous rectifications above.

[Marginal note, on Section 8 of the discourse:] "And this was accomplished through Moshe, who recalled the confession — for confession must indeed be before a Torah scholar." — The explanation: although Yehudah confessed before Yaakov Avinu and the other great ones of the generation — and through this he truly merited the kingship, for he elevated Malchus, which is the aspect of davar [utterance], to the aspect of the Infinite — why then did Moshe need to recall the confession again? However: it is known from our Sages that Dovid said "I am a worm", and Avraham said "I am dust and ash", and Moshe said "and what are we?" — all in the utmost humility, through which they were included in the Infinite literally.

Therefore — even though Yehudah had confessed before Yaakov — his bones were still rolling, for Malchus had not yet been included in the Infinite in a literal sense.

This was only possible through Moshe specifically.

Section 1 of the discourse: "By the decree of the Watchers [b'geziras irin pis'gamin] — meaning after the verdict has been issued…" — This means: once the verdict has already spread and become known among the angels who are called irin [Watchers], one must then clothe [halvish] the prayer so that the angels do not bring accusation.



# סימן ד
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/110/

סימן ד
סימן ד
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/110

Segment 2
HE:
אות א מאמר ואת העורבים צויתי לכלכלך נאמר בשבועות תקס"ט שחל אז ביום א' וביום ב' ויבואר עוד לקמן:

EN:
There — Letter Gimmel: "and to draw out and reveal these waters." And so on. In my humble opinion the meaning is: that the repair of the aspect of: "tzaak libam el Haveye'ah [they cried their heart to Haveye'ah]" — mentioned in Letter Beis — is through the aspect of: faith in the aspect of the water mentioned in Letter Gimmel. And so on — as elaborated in the discourse.

There: "for through drawing the spirituality of G-dliness into contractions — meaning: into bodies — through this his livelihood is doubled and multiplied." And so on. Even though the matters stand at a very great height — and all of this is also a great Kabbalistic secret. Even so: one can bring this somewhat closer to the plain intellect. For were it not for the bestowal of G-dliness and His Providence into the world — nothing would exist at all — even on the natural level. And so on — as elaborated in the discourse.

Segment 4
HE:
אות ב שם במאמר הנ"ל אות א', כי בתחלה כשמתחילין להתנדב לצדקה אזי צריכין לשבר את האכזריות שלו להפכו לרחמנות רוצה לומר כפשוטו, כי בטבע ישראל הם רחמנים בני רחמנים, וענין האכזריות על העניים הוא רק מחמת שגובר אצלו הרחמנות שיש לו על עצמו ובני ביתו, עד שעל ידי זה הוא חס על ממונו ונתאכזר על העניים, ואינו רוצה לפזר להם ממונו על כן צריך כל אחד כפי בחינתו לשבר את האכזריות שלו להפכו לרחמנות, היינו שאדרבא יתעורר ברחמנות כל כך על העניים עד שיתאכזר על עצמו ובני ביתו ולא יחוס עליהם יותר מעל העניים האחרים ויותר טוב שיקמץ קצת מהנהגת בני ביתו ויכלכל דבריו במשפט עד שיהיה נראה בעיניהם כאכזר קצת עליהם, וירחם על העניים שזה בחינת מה שאמרו רז"ל (אבות א) ויהיו עניים בני ביתך, היינו שינהיג בני ביתו כעניים וכמו שפירשו הקדמונים ז"ל ודוד המלך עליו השלום אמר (דברי הימים א כ"ב) ואני בעניי הכנותי וכו' כמו שאמרו רז"ל ולקמן יבואר יותר:

EN:
And therefore: in truth — the Sages said: that Tzaddikim create new worlds through their Torah words. And as is brought in the words of Rabbainu — of blessed memory — many times: for life is the aspect of the Torah — and through their Torah they create new life. And so on — as elaborated in the discourse.

And this is the meaning of "and by the word of the holy ones the matter" — that the holy Tzaddikim clothe their petition within a ma'amar [Torah utterance].

Until here is copied from the book Chayyay Moharan.

Segment 6
HE:
אות ג שם אות ה', ועיקר היראה נעשה על ידי התגלות הרצון בבחינת (תהלים קמ"ה) רצון יראיו יעשה וכו' רוצה לומר כי מה שתפס הכתוב בזה לשון יראיו דייקא רימז לנו בזה שורש טעם הדבר, כי מחמת שעיקר היראה נעשה על ידי התגלות הרצון, היינו שמתגלה שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך בלי שום חיוב הטבע כלל, על כן אלו היראים שבוודאי יש אצלם בחינת התגלות הרצון שעל ידי זה זכו ליראה כנ"ל, על כן השם יתברך משנה הטבע בשביל לעשות רצונם:

EN:
There — Letter Vov: "for through the sword of the holy pride [cherev hagadlus d'kedushah] one overcomes the desire for immorality." And so on. The meaning is: for when bad thoughts of immorality — G-d forbid — strengthen against a person — and he wishes to fight and repel them — he must make the effort to strengthen himself with the holy pride. Namely: to meditate on the loftiness and greatness of the soul he possesses — and how far removed he is from such matters — and so on. And thereby repel and banish those thoughts. And so on — as elaborated in the discourse.

And in this regard one can say with a witty allusion [b'derech tzachut] regarding what the Sages said: "and may El Shaddai grant you compassion." "'He who said to His world: enough [dai] — may He say: enough to my troubles.'" [As brought in Rashi there.] For according to the above: Hashem's saying dai [enough] — meaning: the contraction of His infinite light into the world — which is the aspect of the contraction [tzimtzum] — through this the world can exist and sustain itself. And therefore through this very dai of the contraction — He says dai to our troubles — and saves us. And so on — as elaborated in the discourse.

Segment 8
HE:
אות ד שם אות ו', וזה ניכר בשמחת יום טוב וכו' רוצה לומר כי כשחס ושלום אינו שומע קול הקריאה של יום טוב שמכריז וקורא ומגלה את הרצון, וזה בא על ידי שאגת הצוררים והחיות רעות שהם חכמי הטבע שכופרין ברצון ואפילו האותות נוראות שעשה עמנו השם יתברך בהימים טובים הקדושים משימין הכל בתוך דרך הטבע, אזי ממילא על ידי זה חס ושלום נשבת שמחת יום טוב, כי לשמחה מה זו עושה מאחר שהכל על פי חיוב הטבע, ואם היו שמחים אז בצאתם ממצרים אבל עכשיו אכתי עבדי אחשורוש אנן ועול צרות הגלות מתגבר בכל יום, ואם כן מה לנו לשמוח עכשיו במה דהוה הוה אבל כשזוכין לשמוע קול הקריאה של יום טוב שמכריז וקורא ומגלה את הרצון שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך ואין שום חיוב הטבע כלל, אזי יודעים שכמו שעשה השם יתברך עמנו נסים ונפלאות גדולות ונוראות בהוציאנו ממצרים, כמו כן יעשה השם יתברך עמנו עוד נסים ונפלאות ביותר, ויגאלנו מכל הגליות וינקום מהמצירים לנו, מאחר שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך ויש (תהלים נ"ח) אלקים שופטים בארץ ועל ידי זה בא שמחה בבחינת (שם) ישמח צדיק וכו', בפרט בשמחת יום טוב שאז עיקר התגלות הרצון כנ"ל, שבזה עצמו צריכין לשמוח מאד אשר בחר בנו מכל עם ועשה עמנו נסים נפלאים כאלה, להודיע לנו שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך, וזה עיקר שמחתינו בבחינת (שיר השירים א) נגילה ונשמחה בך דייקא כמו שדרשו רז"ל:

EN:
There: "the aspect of the concentration of the intellect — that each one must concentrate his intellect — so as not to go beyond the boundary that exists for him." And so on. Meaning: just as one must guard the moisture and the fat of the tefillin — so that the leather does not dry out and crack. And so on — likewise: one must concentrate and contract one's intellect — so that the intellect does not dissipate and scatter outward. And so on — as elaborated in the discourse.

And I heard from my father of blessed memory that Rabbainu alluded then that it was already after the verdict had been issued — yet nonetheless Rabbainu labored greatly throughout that entire year to sweeten the matter. Through this he accomplished with his prayer that the decree was delayed and did not go into effect until close to twenty years after his passing. There is much to tell of this, and it will be elaborated elsewhere.

Section 2 of the discourse: "There is a person who performs the mitzvos for the reward of the World to Come — who would not enjoy the mitzvah itself — were it not for the World to Come given as its reward he would not perform it. This is the aspect of the non-illuminating mirror [aspaklarya she'ayno me'irah]…"

One must examine this: for although the commentators agreed that even one who serves in order to receive reward [al menas l'kabel pras] is counted among the servants of Hashem — only that his service is not at its perfection [see Tosfos Yom Tov, ch.

Segment 10
HE:
אות ה שם, והחכמים האלו הם בחינת חיות רעות וכו' אפשר דרוצה לומר כי חיה הוא מבחינת חכמה כידוע וכ"ש החכמה תחי' וכו' על כן אלו החכמים הרעים חכמי הטבע הם בחינת חיות רעות וכו':

EN:
There — Letter Tes-Zayin: "the opposite of 'eretz lo zeruah' [a land not sown] — — which is the aspect of the blemish of faith." The meaning is: for faith — this is the order of Zeraim [seeds/agriculture] as above in Letter Alef. And this is what he wrote in Letter Tes-Vov: faith = the order of Zeraim. And the opposite of this is: "a land not sown" — which is the aspect of the blemish of faith — as elaborated in the discourse.

There — Letter Zayin: "and this is the aspect of: 'and Moshe was shepherding' — and so on — the aspect of the intellect-filled tefillin — he is the shepherd of holiness — the opposite of the shepherd of harlotry." The meaning is: for the leader of Israel — who draws them close to their Father in Heaven — is the aspect of the shepherd of holiness. And so on. And he nurtures and sustains the flock of Israel — in the manner of a shepherd who grazes and nurtures his flock. And so on — as elaborated in the discourse.

Segment 12
HE:
אות ו שם, שאגו צורריך בקרב מועדיך וכו' רוצה לומר כפשוטו גם כן, כי כמו שבבחינת הזמן עיקר התגלות הרצון הוא בהימים טובים מקראי קדש, כמו כן בבחינת המקום עיקר מקום התגלות הרצון שהוא בחינת התגלות אלקותו יתברך היה בבית המקדש ועל כן באמת היו שם נסים ונפלאות הרבה כמו שאמרו רז"ל (אבות ה) עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש, וכשנכנסו הצוררים ושאגו בבית המקדש בבחינת (תהלים ע"ד) שאגו צורריך בקרב מועדיך, זה בעצמו הוא גם כן ממש הבחינה זו שקול החיות רעות שהם חכמי הטבע נכנס בתוך קול הקריאה של יום טוב ושואגים שהכל רק על פי חיוב הטבע כנ"ל, בבחינת (שם) שמו אותותם אותות וכו' וכינה הכתוב כאן את מקום המקדש בשם מועדיך לרמז על הנ"ל וזה שמאריך לבאר שם בקפיטל ע"ד הנ"ל אתה פוררת בעזך ים וכו' זה בחינת התגלות הרצון שעל ידי הנסים של קריאת ים סוף וכו' לך יום אף לך לילה וכו', היינו שגם הנהגת הטבע הוא מתנהג רק ברצונך יתברך זכר זאת אויב חרף ה' וכו' אל תתן לחית נפש תורך וכו', היינו שלא יבלעו החיות רעות הנ"ל את נפשות ישראל שדבוקים בהשם יתברך כתור בבן זוגה אף בזמן הגלות כמו שפירש"י שם וזה שהתחיל בקאפיטיל זה זכור עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר ציון זה שכנת בו, הרימה פעמיך למשואות וכו' ודרשו רז"ל (מובא בילקוט שמעוני שם) שאמרת לנו שלש פעמים בשנה וכו', היינו שהתפלל שיתגלה הרצון על ידי קול הקריאה של השלש פעמים בשנה שעל ידי זה יכנעו האויבים והחיות רעות הנ"ל:

EN:
There: "for then he merits to attain even what Moshe in his lifetime did not attain." And so on. In my humble opinion the meaning is: for in each and every person — there is some aspect — pertaining to his soul and its root — that is loftier than what he can attain through intellectual effort — no matter how great his intellect. And so on — as elaborated in the discourse.

1 of Avos] — how is it possible to say that were the World to Come not given as its reward he would not perform it? Is it not in any case the command of the King? And especially since it is already well known and certain that the reward for each and every mitzvah is immeasurable — "the eye has not seen".

Therefore it is necessary to explain: it means that the primary enjoyment one receives at the time of performing the mitzvah comes from knowing that there is World to Come reward for it — and were the World to Come not given as its reward, he would not perform it in a state of joy and delight, but only because the King has commanded him and he is compelled to do it.

Segment 14
HE:
אות ז אות ז', וצריך לקשר כל הרצונות שיש בעולם לשורש הרצון וכו' יש לפרש דרוצה לומר, כי גם כל דרכי הטבע והנהגת העולם על פי מערכת השמים הוא גם כן רק ברצונו יתברך, כי רצונו יתברך היה לברוא עולם כזה ושמים וארץ כאלו עם כוחותיהם והנהגותיהם, הכל רק כפי חיוב רצונו יתברך רק מחמת שרצונו יתברך מתלבש בדברים אלו, הם מתנהגים בהנהגה חזקה מאד ובתמידיית וזרח השמש ובא השמש וכו', עד שעל ידי זה יש כח לחכמי הטבע לכפור לגמרי בהרצון כאלו אין שום רצון כלל חס ושלום רק טבע ועל כן זה החכם שבקדושה שיכול לקשר כל הרצונות שיש בעולם, היינו כל הרצונות שלו יתברך המלובשים בטבע והנהגת העולם, והוא יכול לקשרם לשורש הרצון, היינו לרצון הקדום העליון שהוא בחינת שורש ומקור של כל אלו הרצונות שמלובשין בטבע הבריאה, ועל ידי זה מכניע וסותר דעות חכמי הטבע ומגלה שהטבע עצמה מתנהגת רק ברצונו יתברך ועיין כעין זה בליקוטי הראשון סימן ד' מאמר אנכי וכו'

EN:
It follows: that each and every Tzaddik — according to the aspect of his attainment — has aspects of such attainments that are — in proportion to his level — what Moshe in his lifetime did not attain. Meaning: what the aspect of Moshe — in its proportion — at the level of that Tzaddik — did not attain. And so on — as elaborated in the discourse.

There — Letter Yud-Daled: "for Rosh Hashonoh is the aspect of the repair of faith — in the aspect of: 'af emunascha b'kahal kedoshim [and also Your faithfulness in the assembly of the holy ones].'" And so on. And this is what is written: "and the heavens shall praise Your wonders, Haveye'ah." And so on — as elaborated in the discourse.

Segment 16
HE:
אות ח עוד יש לפרש דרוצה לומר, כי שורש כל הדברים אפילו שורש כל המחשבות והדיעות הוא רק הרצון, כי יש רצון שהוא קודם לכל כידוע ומבואר בספרים ועל כן זה החכם שיכול לקשר כל הרצונות שיש בעולם, היינו כל הרצונות של כל ישראל אל שורש הרצון, על ידי זה מכניע וסותר דעות חכמי הטבע שכופרים ברצון, כי ממילא נופל ונתבטל חכמת הטבע, עד שאין שום רצון משום אדם מישראל נוטה כלל אל חכמת הטבע, רק להתקשר ולהכלל בשורש הרצון וגם בזה גופא מראה להם עין בעין, כי יש שורש הרצון שהכל מתנהג על ידו והוא שורש הכל, כי אם כדעת חכמי הטבע חס ושלום שאין שום רצון כלל רק עולם כמנהגו נוהג חס ושלום, אם כן מאין היה להחכם כח כזה שיוכל להטות לב בני אדם ורצונם שלא יהיה להם שום רצון לחכמת הטבע רק להכלל ולהתקשר באמונת הרצון דקדושה והחכם פועל זאת בלי שום וויכוחים וטענות רק על ידי שמקשר כל רצונותיהם ברוחניות לשרש הרצון, ומזה עצמו נתגלה לעין כל בחינת התגלות הרצון, ונופל ונסתר דעות חכמי הטבע הכופרים ברצון

EN:
The printed conversation — at the end of Sipurei Ma'asiyos — Siman 24: on the merit of one who merits to give money to true Tzaddikim. And so on. And there it is elaborated: that the Tzaddik merits through his livelihood and eating to — and so on — as elaborated in the discourse. See there.

And were it conceivable that the King would not mind if he did not do it, he would not do it — since he takes no pleasure in it itself.

And now I have heard another explanation: in the spirit of Rashi's interpretation in the portion of Yisro, on the verse "And G-d spoke…" — that there are portions of Torah in which if a person fulfills them he receives reward, but if he does not, he does not receive punishment — such as: if he has no four-cornered garment he is not obligated in tzitzis, and so on with all such cases. And a person endeavors to fulfill even these mitzvos — but his intention is for the reward he will receive.

See Chiddushei Aggados, Sotah p. 14, regarding what the Holy One said to Moshe: "Is it not only reward that you seek?" — and he noted the tension: did the Sages not say "do not be as servants…who serve in order to receive reward"? The answer given is that this applies to a mitzvah one is already obligated in — but here, since he had not yet come to the Land of Israel where the obligation takes effect, and the Holy One did not wish him to be obligated in them, it is quite proper to seek them for the sake of their reward. And in this type of case one can likewise explain the above words of Rabbainu.

And through this one can understand somewhat why Rashi — quoting the Sifri — derives specifically from the portion of Nidorim [vows] that Moshe prophesied with the expression "zeh hadavar" [this is the word].

Segment 18
HE:
אות ט ומזה מובן ומבואר ביותר קצת אחר כך באות ד' בביאור מאמר רז"ל (בבא בתרא ע"ד:) וחזינא האי אבן טבא דהדר ליה תנינא, זה מצח הנחש שמסבב ומתגבר על הרצון לפי הפירוש הראשון היינו כי המצח הנחש מתגבר להעלים ולהכחיש בחינת הרצון שלו יתברך המלובש בהנהגת הטבע, וכאלו אין שום רצון מלובש בזה מהשגחתו יתברך ונחית בר אמוראי לאתויי היינו שהחכם שבקדושה רצה להעלות ולקשר את הרצון המלובש בהנהגת הטבע אל שרש הרצון כנ"ל ולפי פירוש השני רוצה לומר שהמצח הנחש מסבב ומתגבר את עצמו על איזה רצון של אחד מישראל, ורוצה להטות רצונו אל חכמת הטבע ולכפור בהרצון חס ושלום והחכם שבקדושה מקשר הרצון של זה האדם אל שרש הרצון, ועל ידי זה אין לו שוב שום רצון לחכמת הטבע רק להכלל בהרצון העליון, ועל ידי זה בעצמו שרואין שיש להחכם כח כזה על ידי זה מכניע וסותר דעות חכמי הטבע כנ"ל והנה שרש הענין של מצח הרצון עיין באוצרות חיים דפוס קארעץ דרוש עתיק דף ל"א ושם מבואר שזה סוד המבואר בזוהר הקדוש כד סליק ברעותיה למברי עלמא וכו' עיין שם:

EN:
And also on the above Rosh Hashonoh — before he said the above discourse — Rabbainu went to say tashlikh — and fell in the mud. And so on. And afterwards this matter too was included in the above discourse — in a hidden allusion. And so on — as elaborated below.

There: "the sleep of the laborer is sweet [metukah shenas ha'oved]" — . The meaning is: that he sets aside all his wisdom — and does servant-like work literally — for the sake of His love — as elaborated below. This is the aspect of: "the wisdom gives life" — but the ultimate of it is: "the sleep of the laborer is sweet". And so on — as elaborated in the discourse.

Segment 20
HE:
אות י שם אות ח', אבל כשהזקנים וכו' פוגמים את ימיהם וכו' מזה יונק מצח הנחש חכמת הטבע וכו' אפשר לקרב זה אל השכל גם כן, כי כשמאמין שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, ומאמין שהכל ברא השם יתברך רק לכבודו יתברך, דהיינו להוסיף בו תוספות קדושה ודעת בבחינת (בראשית א) ויקרא אלקים לאור יום, שקרא הקדוש ברוך הוא את היום רק בשביל אור, כי כל יום צריך שיאיר ביותר מה שאין כן אם אינו מוסיף קדושה ודעת בכל יום, מזה נראה כאלו סובר שאין היום מתחדש ברצונו יתברך ורק לכבודו יתברך כנ"ל, רק עולם כמנהגו נוהג חס ושלום ועל כן אף שבאמת אין זאת עולה על דעתו כלל, מכל מקום כיון שממעשיו נראה כן, על כן מנפילת הדעת של הימים הללו מזה יונק מצח הנחש ומתגבר חס ושלום דעת חכמי הטבע שכופרין בהרצון:

EN:
And through this you will understand somewhat what is elaborated elsewhere — see Chayyay Moharan, his journey to and residence in Uman, Simanim 7 and 8 — where he said close to his passing: "how much sanctification of Hashem's Name were there." And so on — as elaborated in the discourse.

Was this phrase not also used regarding the slaughter of animals outside the Sanctuary, and in the portion "they shall be wives to their relatives"? — and although the Sages expounded on those instances as well, the expressio

Segment 22
HE:
אות יא שם אות ט', כי מניה וביה אבא ליזול ביה נרגא, מאחר שמתגבר ומהפך אכזריות שבטבעו לרחמנות על ידי זה נתהפך הרוגז לרצון וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי שרש הענין של נפילת הימים והדעת של המאריכי ימים שבדור שאין בהם שלימות, הוא ממה שהתחיל רבינו ז"ל בזה המאמר אות ג' לבאר כי צרכי הגוף הם רבים מאד וכו' שיכולין לבלות ימיו ושניו אפילו על ההכרחיות לבד והם מונעים את האדם מאד מעבודת הבורא ואף על פי שגם הם בעצמן עבודת הבורא יתברך כי הם בחינת אתערותא דלתתא וכו', אף על פי כן אם היה שופע עלינו חסדו לא היינו צריכין לכל זאת וכו' אך כשהחסד נתעכב חס ושלום ואין משפיע עלינו חסדו, אזי צריכין לעשות מלאכה ועסק בשביל אתערותא דלתתא וכו' נמצא כשנתעכב חס ושלום השפעת החסד (והיינו על ידי שאין יראה שהוא הכלי לקבל על ידה השפעת החסד כמבואר אות ד'), אזי צריכין לבלות ימים ושנים על מלאכה ועסק, וזה מונע את האדם מאד מעבודת הבורא יתברך, היינו ממה שהיה צריך האדם בכל יום שנתוסף ובא לו מימי חייו להוסיף בו קדושה ודעת והוא נמנע מזה מחמת טרדת הפרנסה כנ"ל, ומזה יונק מצח הנחש שהוא בחינת (איוב י"ד) שבע רוגז, ועל כן התחלת הצדקה קשה מאד דהיינו לשבר האכזריות וכו'

EN:
And according to the plain meaning: he means — that these rectifications are accomplished through the gathering of the students to the Yeshiva of the true rabbi in his own lifetime — in particular on Rosh Hashonoh — when then — and so on — as elaborated in the discourse.

n "zeh

Segment 24
HE:
אות יב כי באמת (מכילתא פרשת יתרו) כל התחלות קשות כמבואר באות ב', היינו כי עיקר היסוד של כל המצוות והעבודות דקדושה הוא אמונת הרצון, להאמין שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך, והוא יתברך משגיח על הכל ולפניו יתברך עתידין כל אחד ליתן דין וחשבון על כל תנועה ותנועה וכו' וכמו שאמרו רז"ל (מכות כ"ד) בא חבקוק והעמידן על אחת (חבקוק ב) וצדיק באמונתו יחיה כי זה שרש הכל וכן היראה שבא על ידי התגלות הרצון, הוא גם כן יסוד ושרש כל העבודה כמאמר (קהלת י"ב) סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא וכו' ונאמר (ישעיה ל"ג) יראת ה' היא אוצרו כפי מה שאמר רבינו ז"ל בהשיחות (שאחר הסיפורי מעשיות) סימן נ"א המתחלת העולם הזה אינו כלום וכו' והשיחה הזאת היתה בליל ראשון של שבועות תקס"ח הנ"ל ושייך למאמר הנ"ל כאשר יבואר לקמן ושם מבואר שאמר שעיקר פנימיות עבודתו יתברך הוא רצון להיות רצונו חזק ותקיף מאד ולכסוף בכיסופין גדולים ובהשתוקקות חזק מאד להתקרב אליו יתברך, ובתוך כך מתפללין ולומדין ועושין מצוות וכו' עיין שם

EN:
For now — certainly — there is no counsel and no wisdom and no understanding — except to cry out to Hashem from the depths of the heart — in the aspect of: "tzaak libam el Haveye'ah" — as elaborated there [in the discourse]. And so on — as elaborated in the discourse.

hadavar" in the portion of Nidorim also has its own Rabbinic expositions, as brought in the Sifri there [and in Nedarim 77, 78, and Bava Basra 120–121].

But according to the above, it is understood: for nedarim [vows] is a matter in which a person obligates himself in something he has no mitzvah or obligation in at all. And according to the reasoning of Chiddushei Aggados above, in such a case it is entirely proper to seek the mitzvah for the sake of receiving its reward — as above. Yet nonetheless Moshe cautioned that even this should only be done in the aspect of "zeh hadavar" — meaning: that one should not desire any reward at all, only the fulfillment of the mitzvah itself — this is the aspect of "zeh hadavar."

And through this one can also explain the words of Moshe: "Many mitzvos can only be fulfilled in the Land of Israel — I will enter the Land of Israel so that they may all be fulfilled through me." This means: the ascent to the Land of Israel is itself a mitzvah, as is explained in Orach Chaim, Siman 248. And Moshe Rabbainu sought to ascend to the Land of Israel not for any reward of the World to Come — only in the aspect of the reward of a mitzvah is a mitzvah [sechar mitzva mitzva]: that the Holy One would grant him another mitzvah as the reward for this one [as explained in the discourse in Section 2 above]. This is the holiness of the mitzvah of dwelling in the Land of Israel that causes the fulfillment of the mitzvos that depend upon the Land.

And therefore he said: "I will enter the Land of Israel so that they may all be fulfilled through me" — specifically — for the essential perfection of the full stature [komah] of the mitzvos — which is the life-force of all three dimensions of Olam, Shanah, Nefesh [world, year, soul] — is only in the Land of Israel, since many mitzvos can only be fulfilled there.

Segment 26
HE:
אות יג ואחר כך כשאמר המאמר הזה מענין התגלות הרצון, היה מובן ממילא כי זה תלוי בזה כי כשזוכין להתגלות הרצון בשלימות אזי זוכין גם כן לעבוד את ה' ברצון חזק וכיסופין גדולים שזה עיקר שלימות העבודה כנ"ל, ומחמת נפילת הימים הנ"ל שמשם יונק המצח הנחש חכמת הטבע הכופרים ברצון, על כן ההתחלה של כל העבודות וכל התשובות קשה מאד וכו', ואפילו לאחר ההתחלה צריכין כמה יגיעות קודם שזוכין לעשות איזה עובדא שיהיה לה הידור, היינו שיהיה הרצון מאיר לו בשלימות בעבודתו כנ"ל ואפשר שזה בעצמו גם כן בחינת הפתח שצריך לעשות קודם שנכנס לאיזה עבודה, היינו לעשות לו רצון חזק לזה ומחמת שעדיין לא נכנס להעבודה הזאת על כן אין רצונו חזק אליה עדיין כראוי ואז קשה לו ההתחלה, אך התחלת הצדקה קשה וכבידה מאד, כי היא ההתחלה של כל ההתחלות, היינו כי מאחר שעיקר הקישוי והכבידות של כל ההתחלות דקדושה העיקר הוא על ידי התגברות המצח הנחש שמתגבר כנגד הרצון דקדושה כנ"ל ומחמת שעיקר יניקת מצח הנחש הוא מנפילת הימים והדעת שבא על ידי טרדת הממון ופרנסה שרוב בני אדם מבלים כל ימיהם ושנותיהם כנ"ל, על כן שם בעצמו עיקר התגברות האכזריות והרוגז של בחינת מצח הנחש, ומזה בא האכזריות של האדם כנגד מצות הצדקה ועל כן ההתחלה של הצדקה שהוא לשבר את האכזריות ולהפכו לרחמנות, היינו לפזר ממונו שבא לו על ידי שבלה ימיו על זה, מחמת שנתעכב השפעת החסד עד שהיה צריך לבלות ימיו על מלאכה ועסק ומזה היה יניקה למצח הנחש שהוא בחינת אכזריות ורוגז ועל כן עכשיו שנתעורר ברחמים על העני ורוצה ליתן לו ממונו שהוא בחינת רוגז ואכזריות ולשבר האכזריות ולהפכו לרחמנות כנ"ל, אז מתגבר מצח הנחש מאד כי משם עיקר יניקתו ועל כן התחלת הצדקה היא קשה וכבידה מאד, כי הוא ההתחלה של כל ההתחלות בבחינת (דברים ט"ו) פתוח תפתח וכו' כמבואר בפנים היינו כי על ידי הצדקה שמשבר האכזריות ומהפכו לרחמנות על ידי זה מכניע המצח הנחש ומתגבר הרצון דקדושה לכל העבודות דקדושה שזהו עיקר ההתחלה של כל העבודות וזה עיקר שלימותן כנ"ל, ועל כן מתגבר מצח הנחש מאד על ההתחלה של מצוות הצדקה כנ"ל

EN:
And from this it is automatically understood: that on the contrary — precisely now — when we do not merit to see our teacher with human eyes — and likewise to hear reproof from his holy mouth — and to taste the sweetness of his holy words. And so on — as elaborated in the discourse.

And Moshe Rabbainu is literally one with the stature of the Torah and mitzvos, as is known — for Moshe Rabbainu has the numerical value of 613 — the aspect of the full stature of the 613 mitzvos.

Segment 28
HE:
אות יד אך התועלת של הצדקה גדול מאד, כי בזה מתקן ומעלה פגם נפילת הימים והדעת שבא לו על ידי טרדת הפרנסה והממון ומזה היה יניקת מצח הנחש, ועל ידי זה בא לו כל כך התגברות האכזריות בלבו כנגד מצוות הצדקה, כי מצח הנחש הוא בחינת רוגז ואכזריות, ועכשיו כשנותן זה הממון שבלה ימיו עליו להעניים על ידי שמשבר את האכזריות שבלבו ומהפכו לרחמנות, על ידי זה בעצמו מכניע מצח הנחש שהוא בחינת רוגז ואכזריות ומתגבר בחינת הרצון דקדושה, כי מניה וביה אבא ליזול ביה נרגא היינו שדייקא בממון הזה שבלה ימיו עליו, מחמת שנתעכב השפעת החסד מחמת שלא היה לו כלי היראה, ועל כן היה צריך לבלות ימיו על מלאכה ועסק, ומזה היה יניקה לבחינת מצח הנחש עכשיו כשמשבר האכזריות ומהפכו לרחמנות ונותן ממונו זה לצדקה, אז על ידי זה הממון בעצמו מכניע מצח הנחש ונתגלה בחינת מצח הרצון, ונכנע בחינת חכמת הטבע ובא התגלות הרצון, ועל ידי זה נמשך יראה ויכולין לקבל השפעת החסד, ואז אין צריכין לעשות שום עסק ומלאכה, ואפילו ההכרחיות נעשין על ידי אחרים בבחינת (ישעיה ס"א) ועמדו זרים וכו' ואתם כהני ה' דייקא בחינת חסד כמבואר בפנים וכן ברוחניות זוכין על ידי זה לבלות ימים ושנים רק על עבודת ה', שעיקר שלימות העבודה הוא הרצון החזק היינו לכסוף ולהשתוקק אליו יתברך ולהתקרב אליו יתברך ולעשות רצונו באהבה גדולה ורצון חזק וכו' כנ"ל, שעבודה הזאת היא גם כן בחינת חסד בחינת (מיכה ו) אהבת חסד כמובן בדברי רבינו ז"ל במקום אחר (ועיין במאמר אית לן בירא סימן לא) וכשזוכין להשפעת החסד הנ"ל, שאז אין צריכין לבלות ימים ושנים אפילו על ההכריחות של העולם הזה, ואז ממילא אין שום יניקה למצח הנחש, ונתבטל ונופל חכמת הטבע ומתגלה הרצון בכל פעם ביותר, וזוכין לכלי היראה ולקבל השפעת החסד בכל פעם ביותר, והכל נמשך ונעשה על ידי הצדקה כנ"ל נמצא שתועלת הצדקה גדול מאד:

EN:
And behold: after the above Rosh Hashonoh — between Rosh Hashonoh and Yom Kippur [bein kisse la'asor] — Rabbainu told about a dream he had regarding a certain man — and so on — who had passed away — and he asked him: why had he not been with him [Rabbainu] on Rosh Hashonoh. And so on — as elaborated in the discourse. See there.

For he merited the aspect of the prophecy of "zeh hadavar" whose reward is only in the fulfillment of the mitzvos themselves. Therefore he wished to enter the Land of Israel so that the entire stature of the mitzvos be fulfilled specifically through him — which is their essential perfection.

And the Holy One said to him: "Is it not only reward that you seek?" — meaning: to fulfill the entire stature of the mitzvos, which is the essential reward for him, as above — "I account it as though you had done them." For precisely because you desire no reward at all — only the fulfillment of the mitzvos themselves, which are My will — therefore: in this very act of nullifying your will before Mine, and "speak no more to Me of this matter" — this very act encompasses the entire stature of the mitzvos, for "all Your commandments are faith" — and it is as if you performed them all. And this is what the Sages said there: "Therefore I will allot him a portion among the many" — for Moshe Rabbainu has a share in the fulfillment of every mitzvah of Israel.

Segment 30
HE:
אות טו שם אות יו"ד, כמו שאמרו רז"ל (בבא בתרא ט) ונוגשיך צדקה וכו' רוצה לומר לא מבעיא כמו שפרשו המפרשים ז"ל כי העשירים נותנים גם בעד העניים וכו', זה בוודאי צדקה גמורה כאלו נותן ליד העני ממש, וצריך גם בזה לשבר האכזריות שבלבבו ולהפכו לרחמנות ולקבל משא העני עליו, ועל ידי זה נעשין גם כן כל התיקונים הנ"ל אך אפילו כשנותן ממון להעכו"ם בשביל הצלת נפשו וממונו ולחפות קצת על השנאה שיש להעכו"ם בלבו עליו מחמת שנאת הדת, זה גם כן בחינת צדק, ונעשין על ידי זה גם כן כל התיקונים הנ"ל כי הגם כי בנתינתו זה הממון להעובדים כוכבים ומזלות אין צריך לשבר האכזריות ולהפכו לרחמנות רק אדרבא, וכמו שכתוב אצל יעקב (בראשית ל"ב) ותעבור המנחה על פניו ואמרו רז"ל (בראשית רבה ע"ו) אף הוא שרוי בכעס שהיה צריך לכל זאת, וכמו ששמעתי מאבי ז"ל בענין זה, אף על פי כן על ידי שבממון זה משבר קצת האכזריות שבלב העכו"ם על ישראל ומהפכו לרחמנות קצת עליו, על ידי זה גם ברוחניות מכניע מצח הנחש ומתגבר הרצון דקדושה כנ"ל

EN:
Siman Seven — Ki Merachamam Yenahalemסימן ז — כי מרחמם ינהגם

And in my humble opinion — he alludes in these words very lofty and hidden matters — on the matter of how the essential remaining impression of the holiness of Rabbainu — of blessed memory — was through Rabbi Nosson — of blessed memory. And it is alluded in the words of Rabbainu there in the story of Rachel who went to hear Torah — and so on — as elaborated somewhat below.

Segment 32
HE:
אות טז וזה שאמר יעקב לעשו (בראשית ל"ג) ולקחת מנחתי מידי בחינת צדקה וכו', כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים, היינו הימים טובים שנאמר בהם (שמות כ"ג) ג' פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה', כי אז הוא התגלות הרצון שהוא ראיית פנים היפוך בחינת (מלכים ב ג) אם אביט אליך ואם אראך שבסוף אות ח' הנ"ל בפנים ועל כן ביום טוב שאז זמן התגלות הרצון מצוה ליראות פנים בבית המקדש ששם הוא מקום התגלות הרצון כנ"ל ועיקר קדושת יום טוב שהוא קול הקריאה של יום טוב שמכריז וקורא את הרצון נמשך ונתגלה על ידי צדקה כנ"ל, ועל כן מצוה לשמח לב עניים ביום טוב וזה כי על ידי צדקה מהפכין הרוגז לרצון ומכניעין את המצח הנחש ונתגבר הרצון ונשמע קול הקריאה של יום טוב כמו כן אני רוצה שעל ידי המנחה שהזאת יתהפך האכזריות שבלבך עלי לרצון בחינת ותרצני כנ"ל ואז גם ברוחניות יהיה נעשה כך כנ"ל:

EN:
There — in the above discourse — Letter Heh-Alef: "but one who wishes to speak with his companion about fear of Heaven." The meaning is: for one who truly has fear of Heaven — his words are heard by all people — as the Sages said — and so on — as elaborated in the discourse.

And anyone who merits to fulfill any mitzvah with great joy — especially if he desires no World to Come reward, only his reward being the mitzvah itself — all of this flows from the illumination of the prophecy of Moshe Rabbainu in the aspect of "zeh hadavar." See there in the above Rabbinic teachings further, and you will understand more deeply.

There: "And the completion of the reward is called by the name 'prophet' — for the initial letters of yavo b'rinah nosaiy alumosov [he shall come in joy bearing his sheaves] spell navi [prophet]." — This means: for the most part, performing a mitzvah comes to a person with difficulty and pain — this is the aspect of "As he goes, he weeps…" — for he suffers in its performance. But the verse promises him that he will receive his reward — this is the aspect of "he shall come in joy bearing his sheaves" — and l'fum tza'ara agra [according to the suffering is the reward]. Therefore he will greatly rejoice then.

But from where does a person draw joy now, in this world, at the very moment that he suffers in performing the mitzvah — and yet is genuinely glad at heart that he merits to perform His blessed commandments — whe

Segment 34
HE:
אות יז שם אות י"א, וזה בחינת מלחמת דוד וגלית וכו' אמר המחבר זהו שאמרו רז"ל ויגש הפלשתי השכם והערב כדי לבטלם מקריאת שמע שחרית וערבית וכו' ויתייצב ארבעים יום כנגד ארבעים יום שניתנה בהם התורה כי עיקר הקריאת שמע שחרית וערבית הוא בחינת התגלות הרצון וכן מ' יום של מתן תורה הם בחינת התגלות הרצון וזה שנאמר גם כן (שמואל א י"ז) ויבחר לו דוד חמשה חלוקי אבנים שהם כנגד החמשה תיבות (דברים ו) שמע ישראל ה' אלקינו ה' וכו' כמובא בתיקונים היינו בחינת אמונת הרצון וזהו שאמרו רז"ל חמשה חלוקי אבנים, אחד לשמו של הקדוש ברוך הוא, ואחד לשמו של אהרן, ושלשה לשלשה אבות העולם אמר אהרן לא אני גואל הדם (היינו על שהרג לבני עלי) עלי לפרוע ממנו, אמר הקדוש ברוך הוא ולא לפני חירף וגידף עלי לפרוע ממנו היינו גם כן כנ"ל, אחד לשמו של הקדוש ברוך הוא, כי חירף מערכות אלקים חיים וכפר ברצון השם יתברך ואחד כנגד אהרן שבו נאמר (שמות כ"ח) והיה על מצחו לרצון, והוא אבי הכהנים בחינת (ישעיה ס"א) ואתם כהני ה' תקראו, בחינת השפעת החסד שזוכין לקבל על ידי היראה שבא על ידי התגלות הרצון שנתגלה על ידי הג' רגלים שהם כנגד האבות כידוע, שזה בחינת (במדבר י"ז) והנה פרח מטה אהרן וכו', וגלית שכפר ברצון ממילא פגם בכל זאת וזה ושלשה לשלשה אבות העולם שהם עיקר יסוד אמונת ישראל בחינת התגלות הרצון שבג' רגלים הנ"ל

EN:
There — Letter Ches: "therefore if one is not careful in his words." And so on. "Through this one will enter into hardness and objections — for which time is not sufficient to elaborate — for they are the aspect of the surrounding lights [makifim]." And so on — as elaborated in the discourse.

n he s

Segment 36
HE:
אות יח וזה שאמרו רז"ל במדרש פרשת קרח לענין דתן ואבירם שנאמר בהם (במדבר ט"ז) יצאו נצבים יצאו מחרפין ומגדפין וכו', ובגלית נאמר (שמואל א י"ז) ויתייצב ארבעים יום, כי הם שחלקו על משה ואהרן פגמו גם כן בבחינת הרצון הנ"ל בחינת הסתלקות משה שהוא בחינת מצח הרצון כמבואר בפנים ובזה מבואר יותר הסמיכות של (במדבר י"ז) והנה פרח מטה אהרן לבית לוי שנאמר אחר מחלוקת קרח וכו' וזה שאמרו שם גם כן (שם) ויוצא פרח ויצץ ציץ שנמצא עליו שם המפורש שהיה בציץ וכו', היינו בחינת והיה על מצחו לרצון שנאמר בציץ וכו' וזהו שאמרו שם ואותו המטה היה ביד כל מלך ומלך וכו' ובילקוט תהלים ק"י מבואר שהוא המטה שהיה ביד דוד שנאמר (שמואל א י"ז) ויקח מקלו בידו (היינו כאן במלחמת דוד עם גלית) כמבואר לענינינו ועיין מדרש רבה צו פרשה י' ציץ מכפר על המגדפים, כאן כתיב והיה על מצחו, ובגלית כתיב (שם) ותטבע האבן במצחו מכוון גם כן להנ"ל, שצריכין כאן להכניע המצח הנחש בחינת מצחת נחשת של גלית על ידי מצח הרצון שהוא בחינת הציץ שנאמר בו והיה על מצחו לרצון:

EN:
And this is the aspect of: what the Holy One was tying crowns to the letters — to allude through them what it is impossible to reveal explicitly — because of the above fence. And this is what they said: "each and every stroke of the letters — mountains of laws hang upon them." And so on — as elaborated in the discourse.

till sees no receipt of any reward for this? From where does his joy come? Only from the fact that this is the aspect of prophecy — "leave it to Israel… they are children of prophets" as the Sages taught [Pesachim 66]. And "though he himself does not see, his mazal sees" — and his soul knows greatly the magnitude of the wondrous pleasantness of the portion and lot of one who merits to perform a mitzvah.

This is the aspect of yavo b'rinah nosaiy alumosov — whose initial letters spell navi [prophet] — for every Jew has within him the aspect of prophecy: he sees in prophecy a flash and illumination from the future receipt of reward for the mitzvos. And this is specifically the initial letters — for even though the words are not explicitly clear, one who knows how to read even in initial letters — the matter is as explicit to him. And yet it is written only in initial letters. Similarly: the enjoyment and joy one receives now, already, from the future receipt of reward — is the aspect of the initial letters of the receipt of reward, and it is in the aspect of prophecy. For this perception and illumination in this world is in the aspect of prophecy.

But even within this there are two gradations: one whose joy comes only from what his soul knows greatly — that he will receive World to Come reward for the mitzvah — this is the aspect of the non-illuminating mirror [aspaklarya she'ayno me'irah].

Segment 38
HE:
אות יט שם באות הנ"ל ונשא זה מהעדר וכו' יש לומר כפשוטו גם כן כפי הקרי ונשא שה מהעדר, היינו שרצו החיות רעות לטרוף נפש אחת מישראל שנקראין שה פזורה ורצו להטות דעתו מן האמת ולכפור ברצון חס ושלום (רק שהכתיב שהוא ז"ה והוא פליאה לפי פשוטו מורה ביותר על רמז זה) וזהו שנאמר (שם) ויצאתי אחריו והכתיו והצלתי מפיו ויקם עלי, היינו כמבואר בסוף אות ז' שיש שנכנס המצח הנחש וכו' בתוך החכם שבקדושה וכו' והחזקתי בזקנו, היינו שתפס שם בשרש יניקתו בזקני הדור, והכתיו והמתיו, על כן והיה הפלשתי כאחד מהם וכו' כמבואר בפנים (והנה בענין זה רימז רבינו ז"ל להדיא, לענין המחלוקת שהיה עליו על ידי הידוע וכו' וזה ובא הארי וכו' והחזקתי בזקנו וכו' כמבואר במקום אחר, וכפי שהבאנו לעיל מה שאמרו רז"ל לענין דתן ואבירם יצאו נצבים וכו' מבואר ביותר):

EN:
But before those below [darei matah] — who are human beings placed at a lower level — and it seems to them that they are very far from Him — and if the wise man also speaks with them and illuminates for them — the light of truth — and so on — it is possible that they could — and so on — as elaborated in the discourse.

And one who merits to rejoice in the performance of the mitzvah itself — this is the aspect of the illuminating mirror [aspaklarya hame'irah], the aspect of a prophet in the aspect of "zeh hadavar".

Segment 40
HE:
אות כ שם באות הנ"ל, ודע וכו' אם אין התגלות הרצון חזק ותקיף דהיינו שעדיין יש ספק ברצון וכו' עדיין יש יכולת חס ושלום למצח הנחש חכמת הטבע שיחזור ויתגבר וכו' רוצה לומר גם כן כנ"ל, כי מאחר שאין התגלות הרצון חזק ותקיף עדיין ממילא לא נשלם עדיין כלי היראה, ואין לו עדיין כלי שלימה לקבל בתוכה השפעת החסד, ואז צריך לבלות ימיו על מלאכה ועסק, ומזה יש יניקה למצח הנחש כנ"ל, ועל כן יכול לחזור ולהתגבר כבתחלה ועל כן צריכין לחזור ולהשתמש עם כח הצדקה כנ"ל וכמבואר בפנים:

EN:
There: "'v'asu siyag laTorah' [and make a fence for the Torah]." And so on. For in truth: all the fences and safeguards that the Sages enacted — they are certainly also the will of Hashem. And as we are commanded: "do not deviate." And so on — as elaborated in the discourse.

For this perception and illumination is certainly impossible to attain in this world through human intellect alone — only through a holy flash and illumination that is the aspect of literal prophecy, in the aspect of "zeh hadavar." And it is impossible to fully explain this in writing.

Section 4 of the discourse: "And this — 'If there is no wisdom there is no awe; if there is no awe there is no wisdom'…" Although this is understood simply — that one must guard both, so that wisdom and awe be in perfection in order to produce ra'amim [thunder/awe] — nonetheless it is not appropriate to say about this "if there is no wisdom… if there is no awe there is no wisdom." And likewise what is written afterwards: "Gavriel descended… the aspect of external awe remains — the voice is fixed in the blocking of the intellect" — what is the connection between the blocking of intellect and external awe? For the essential blocking of the intellect come

Segment 42
HE:
אות כא שם, אתא פושקנצא דהיינו צדקה, כי עיקר עבודת הצדקה בבחינת עורב וכו' רוצה לומר כנ"ל, שצריך לשבר האכזריות ולהפכו לרחמנות, רוצה לומר לרחם על העני ולהתאכזר על עצמו ובני ביתו לקמץ בפרנסת ביתו בכדי שיוכל לרחם על העניים, שזה בחינת עורב ממש כמו שאמרו רז"ל (עירובין כ"ב) שנעשה אכזרי על בניו כעורב וכו' רק שבכאן האכזריות הזאת הוא בשביל רחמנות על העניים כנ"ל, ודייקא על ידי האכזריות הזאת שהוא בחינת עורב מכניע את מצח הנחש שהוא בחינת רוגז ואכזריות, כי מניה וביה אבא ליזול ביה נרגא כנ"ל וזהו ופסקיה לרישיה שפסק לראש הנחש היינו שהכניע את מצח הנחש הנ"ל:

EN:
There — Letter Tes: "and one must include all the worlds." And so on. "In order that there be fear for them." And so on. The meaning is: for the attribute of fear is only applicable between two — where one fears because of the other. And so on — as elaborated in the discourse.

s from e

Segment 44
HE:
אות כב שם, הוו ציפרי מליחי בהדן וכו' היינו נפשות ישראל שטעו אחריהם אחרי חכמי הטבע וכו' ועכשיו פרחו להו ויצאו לשלום וכו' וזה גם כן בחינת ופרחו להו בחינת (במדבר י"ז) והנה פרח מטה אהרן לבית לוי היינו בחינת השפעת החסד על ידי יראה שנעשה על ידי התגלות הרצון כנ"ל רוצה לומר כי שלימות פריחתם ויציאתם של נפשות ישראל ממצודת הנחש חכמת הטבע לשלום, הוא כשזוכין על ידי הצדקה להמשיך בחינת התגלות הרצון חזק ותקיף, עד שנעשה על ידי זה כלי היראה בשלימות, ואז זוכין לקבל השפעת החסד, ואין צריכין לבלות ימים על שום מלאכה ועסק, ואז אין למצח הנחש שום יניקה, ואז נופל ונתבטל חכמת הטבע לגמרי על ידי החכם גדול שבקדושה שמקשר כל הרצונות לשרש הרצון, שהוא בחינת קבורת משה בחינת (דברים ל"ג) כי שם חלקת מחוקק ספון (כי משה רבינו ע"ה גם לאחר הסתלקותו עוסק בזה ללחום עם מצח הנחש ולהכניעו, ולהמשיך בחינת התגלות הרצון בעולם וכמובן גם בליקוטי א' סימן רט"ו שזה סוד קבורת משה מול בית פעור להעלות משמד לרצון ולעשות גרים ועיין בליקוטי הלכות, הלכות ברכות השחר הלכה ה' שמקשר מאמר זה שבסימן רט"ו הנ"ל למאמר זה שאנו עוסקים בו עיין שם נפלאות ומזה תבין נפלאות הבירורים הקדושים שנעשו על ידי קבורת משה בארץ מואב מול בית פעור, עד אשר אחר כמה וכמה דורות היה המעשה של נעמי וכלותיה בארץ מואב, ואז נפרדה ערפה ממנה וחזרה לבית אביה לבחינת שמד שהוא בחינת קליפת פעור בחינת עורף כמבואר בעץ חיים שער הארת המוחין פ"ה, ועל כן נקראת ערפה, והוא בחינת מצח הנחש מצח אשה זונה, ועל כן זינתה אז הרבה כמו שדרשו רז"ל (סוטה מ"ב:), ויצא ממנה גלית הפלשתי ימ"ש שמבואר ענינו במאמר זה ורות דבקה אז בחמותה ונתגיירה, ויצא ממנה דוד שלחם עם גלית והכניעו, וערפה ורות שניהם יצאו מבלק מלך מואב כמו שאמרו רז"ל (רות רבה ב ט) (ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא שלכך סיפר רב יהודה הינדואה ענין זה שהלך בספינתא, זה בחינת שרש הרצון ששם קבורת משה וכו' כי רב יהודה הנ"ל היה גר כמבואר במסכת קידושין כ"ב:, והמשכת הגרים הוא מסוד קברו של משה כנ"ל) ומחמת שעיקר המשכת התיקונים הנ"ל הוא על ידי צדקה, על כן נוהגין כשהולכין להשתטח על קברי צדיקים (וכל צדיק יש בו מבחינת משה כידוע) ליתן צדקה וכן ציוה רבינו ז"ל בפירוש ליתן צדקה כשבאים על קברו הקדוש היינו כנ"ל:

EN:
There — Letter Yud: "and through the inclusiveness of son and student." And so on. In my humble opinion the meaning is: that then there is drawn through the holy knowledge of the surrounding lights also the aspect of fear — and so on — as elaborated in the discourse.

xternal wisdoms and desires, as explained above.

And also to understand what is written afterwards: "rebuke the beast of the reeds… and made from the letters of chametz [leavened bread] — matzah [unleavened bread]…" and: "this language of 'rebuke' is a language of strife — that the Tzaddikim perform their mitzva [i.e., strife-for-holiness] against the Other Sides so they not approach the sanctuary of holiness." To understand how through the controversy among Tzaddikim they expel the Other Sides. And also what is said afterwards regarding: "an ear that hears rebuke of life — in the midst of the wise it shall lodge…"

But the matter is explained based on what is written in the discourse Ashray Zarko, Siman 35: "Gavriel descended and drove a reed into the sea — meaning that even above the chain of derivation of the gevuros [judgments/strengths] — this being the aspect of 'Gavriel descended' — there was produced a sospita d'dahava [golden thorn], the aspect of kelippos which are external wisdoms — also called 'reed' — and he drove it into the sea of wisdom." It follows that from the chain of derivation of the gevuros explained in our discourse — from which external awe is produced — external wisdoms are also produced, through which the intellect is blocked.

Segment 46
HE:
אות כג שם במאמר הנ"ל אות יב, כי רפואת המכה הוא על ידי כמה בחינות וכו' לכאורה אין הדברים מובנים כלל מה תוכן ענינם למאמר זה הנ"ל, ובאמת הם דברים נפלאים מאד כמובן להמעיין אך לא נודע ענינם ושמעתי בזה סיפור שלם, היינו שקודם שבועות תקס"ט שנאמר בו המאמר הנ"ל נסעו אנשי לאדיזען להיות אצל רבינו ז"ל על חג השבועות שאז היה זמן קהלה לכל כמבואר במקום אחר (עיין חיי מוהר"ן אות כ"ב), והר"ר געציל מלאדיזין שהיה גם כן מהמקורבים של רבינו ז"ל לא נסע עמהם, כי היה מוטל על ערש דוי בסכנה גדולה עד שנתייאשו ממנו כל הרופאים והדאקטורים והחולאת שלו היה, שהיה לו מכה גדולה בתוך נקב הכרכשתא בפנים, ואמרו הרופאים באשר שלרפואת המכה צריכין כמה בחינות, היינו לפתוח פי המכה ולהמשיך ולהוציא ממנה כל הליחות והדמים המקולקלים וכו', ואחר כך לסגור פי המכה וכו' כמבואר בפנים, ומחמת שהמכה היתה במקום שאין יד אדם מגעת שם לעסוק ברפואות הנ"ל, על כן נתייאשו מרפואתו ואנשי לאדיזין באו וספרו ענין זה לרבינו ז"ל, ואחר כך ביום א' של שבועות סמוך לערב אמר רבינו ז"ל מאמר זה הנ"ל, וכלל בתוכו ענין רפואת המכה וכל הענין הנ"ל ואחר כך כשחזרו אנשי לאדיזין לביתם מצאו שכבר נתרפא הר"ר געציל הנ"ל, וסיפר להם שבלא שום תחבולות נפתח פתאום פי המכה ויצא ממנה ליחות הרבה וכו' עד שנתרפאה בשלימות, וכפי שסיפר להם העת והזמן של פתיחת פי המכה פתאום, היה במכוון ממש בעת שאמר רבינו ז"ל זה המאמר, וכלל בתוכו ענין רפואת המכה הנ"ל

EN:
There: "'zeh hayam gadol u'rechav yadayim' [this is the great sea — wide of extent]." And so on. Meaning: that the sea of wisdom which is revealed through the true wise man — is certainly a great and wide sea. For there are — and so on — as elaborated in the discourse.

And likewise: the repair of the five senses that are in the brain is also accomplished now. For the sense of smell — which is repaired through the toils and efforts that each person has. And the sense of touch — which is repaired — and so on — as elaborated in the discourse.

Segment 48
HE:
אות כד ותוכן הענין מה שיש לזה שייכות עם מאמר הנ"ל נראה לעניות דעתי, כי בזה גילה רבינו ז"ל כלל קשר כל המאמר, איך מקושר ומשולב זה בזה כפי אשר ביארנו לעיל כי כמו שענין צמיחת המכה וגודל כאבה רחמנא ליצלן הוא, כי מסתמא היה איזה קלקול קצת במקום ההוא, וגרם שנתקבצו לשם כל הקלקולים והעכירות שהיו בהדמים שבגוף, עד שעל ידי זה התחיל לצמוח שם הנגע, והמכה בכל פעם נתגדלה ביותר, והכאב היה הולך וגדול בכל פעם ביותר כידוע, עד שנפתח פי המכה ונתמעט הכאב קצת, אחר כך צריכין להוציא ממנה כל הליחות הרעות וכו' כמבואר בפנים וכל הבחינות הנ"ל עובר על האדם המתחיל לעסוק בעבודת ה' כפי המבואר במאמר זה הנ"ל, כי כל ההתחלות קשות וצריך לצעוק כמה קלין וכו', וזה בא מחמת התגברות בחינת מצח הנחש וחכמת הטבע נגד הרצון דקדושה, עד שמעכרין ומבלבלין ומקלקלין מחשבותיו של אדם ורצונותיו, שהם בחינת מרוצת הדמים שבנפש כי כמו שהדמים הולכים ומסבבין את הגוף וכמבואר בפנים, כן המחשבות והרצונות הולכים ומסבבים כסדר בהנפש, וכשהם זכים ונקיים בלי שום עכירות אזי הולכים ומסבבין כסדר, ואז תמיד כל מחשבותיו ורצונותיו דבוקים בהשם יתברך, ונכסף ומשתוקק תמיד בכל לבבו ובכל נפשו וברצון חזק מאד להתקרב אליו יתברך שזהו עיקר שלימות העבודה כנ"ל אבל מחמת התגברות מצח הנחש על ידי שיונק מנפילת הימים והדעת שבא על ידי טרדת המלאכה והעסק בשביל ממון ופרנסה, על ידי זה נתעכרין מחשבותיו ורצונותיו של האדם, ומזה בא מה שקשה לו מאד להתחיל איזה עבודה מעבודת ה', בפרט התחלת הצדקה קשה וכבד מאד, כי לשם מתכנסין כל העכירות מחמת שעיקר יניקת מצח הנחש הוא משם, מבחינת הימים שנפלו על ידי שהיה צריך לטרוח במלאכה ועסק מחמת שנתעכב השפעת החסד, ומזה יש להם איזה אחיזה וסיוע קצת להטות לב האדם לסברתם שהוא חכמת הטבע, כי הלא הוא רואה שצריך לעשות דייקא איזה עסק ומלאכה על פי דרך הטבע בשביל פרנסתו (ובאמת הוא סיוע של הבל, כי אדרבא מחמת זה בעצמו מוכרח לעשות איזה מלאכה ועסק מחמת שאין התגלות הרצון אצלו בשלימות ואין לו כלי היראה לקבל בתוכה השפעת החסד כנ"ל), ועל כן לשם היינו לענין הכבידות של התחלת עבודת הצדקה שהוא לשבר את האכזריות, לשם מתכנסין כל העכירות שיש בהדמים, היינו כל הבלבולים והעכירות שהיו לו גם כשרצה להתחיל בעבודה אחרת מעבודות ה', אשר הכל בא על ידי התגברות מצח הנחש כנ"ל שהוא בחינת רוגז ואכזריות ועל כן עיקר התגברותו במדת האכזריות שיהיה האדם חס על ממונו מחמת שבילה עליו ימיו ושניו, עד שנתאכזר על ידי זה באכזריות גדול ואין לו רחמנות על העניים כנ"ל, ועל כן שם במדת האכזריות שם עיקר צמיחת המכה והנגע ולשם מתכנסין כל הקלקולים ועל כן כשזוכה לשבר את האכזריות ולהפכו לרחמנות ולהתחיל בעבודת הצדקה, זה בחינת פתיחת פי המכה, כי שיבר ועשה פתח לשבר את האכזריות שהוא עיקר הנגע והמכה וזה בחינת (דברים ט"ו) פתוח תפתח שעל ידי הצדקה נפתח פי המכה, ועל ידי זה ממילא נתרחבין כל הפתחים של כל ההתחלות שהתחיל בעבודת ה' שזה גם כן בחינת פתוח תפתח כמבואר בפנים אות ב', נמצא ששני הפירושים של פתוח תפתח עולים בקנה אחד ממש ועל ידי הצדקה מעלה נפילת הימים והדעת שזה בחינת זקן זה קנה חכמה וחכמה הוא בחינת כח המושך שמושכת ומוציאה גם הליחות והקלקולים ממקומות הפנימיים, היינו שלא יהיה נמצא בו שום סברה ונטיה לחכמת הטבע אפילו בדקות וברוחניות ובהעלם גדול, ועל ידי זה שמוציא כל יניקותיו של מצח הנחש, אזי נתגלה בחינת מצח הרצון וזוכין לשמוע קול הקריאה של הרגלים, שקורין ומכריזין ומגלין את הרצון

EN:
There — Letter Yud-Alef: "each one according to how he merits to accomplish the request 'forgive us [slach na]' — and so on — likewise the aspect of the dedication of the house [chanukas habayis] — the aspect of Chanukah — is made." And so on. In my humble opinion the meaning is — and so on — as elaborated in the discourse.

Only that sometimes the damage begins to manifest through external awe, and sometimes through external wisdoms — and all flows from the aspect of the chain of derivation of the gevuros.

And through this is explained what is written here: "if there is no wisdom there is no awe; if there is no awe there is no wisdom" — for they depend upon each other. And when through the chain of derivation of the gevuros a damage is drawn to the awe, thereby the wisdom is also damaged. And through this is also explained what is written — that through external awe the voice remains fixed in the blocking of the intellect — for from this also external wisdoms are drawn, as above.

See also the discourse Tzaddik k'Tamar Yifrach, Siman 277 — that through the controversy of Tzaddikim, the judgments are sweetened at their root, and the tamar [palm/date] of the Sitra Achra is sweetened and nullified. Only: one can err and think it is outright controversy of hatred, G-d forbid. Therefore Dovid HaMelech prayed: when there is controversy of Tzaddikim over him, that he should hear from the controversy only the good they are doing for him — which is the sweetening of the judgments — and should not err, G-d forbid, that it is outright controversy, so as not to give the Sitra Achra a foothold in that controversy.

Segment 50
HE:
אות כה וזה בחינת הת וכיבוס הדמים שלא יהיה בהם שום קלקול ועכירות, היינו שלא יהיה לו שום ספק בהרצון, כי לפעמים אף שחכמת הטבע נכנעת (שזה בחינת שהוציאו כל הליחות שבגוף המכה אפילו הליחות הטמונות הפנימיית כנ"ל), אף על פי כן אם אין הרצון חזק ותקיף עדיין בשלימות, אז יכול חס ושלום להתגבר עוד מצח הנחש כנ"ל, שזה בחינת מה שמבואר גם כאן שצריך להדיח ולכבס את הדמים שיהיו זכים ונקיים, כדי שיהיו יכולים לסבב סיבובם כסדר, היינו כנ"ל שיהיו כל מחשבותיו ורצונותיו דבוקים תמיד להשם יתברך ברצון חזק ובאהבה גדולה (שזה גם כן בחינת ואתם כהני ה' תקראו כנ"ל) ולא יתעכבו עוד הפעם במקום המקולקל, היינו שלא יצטרך עוד למלאכה ועסק על ידי שיש לו ספק ברצון כנ"ל ואז כשזוכה להתגלות הרצון נעשה יראה וזוכה לקבל השפעת החסד, ואז אין צריכין לעשות שום מלאכה ועסק ואין להמצח הנחש שום יניקה, ואז נסגר פי המכה ונתרפא בשלימות, שזה בחינת (ויקרא י"ג) והסגיר הכהן את הנגע, שעל ידי הכהן בחינת חסד בחינת (ישעיה ס"א) ואתם כהני ה' תקראו נסגר פי הנגע והמכה לגמרי ונתרפא בשלימות (אמר המחבר בזה מובן גם מה שאמרו רז"ל בזוהר הקדוש בלק ר"י שזרחה צרעת במצחו של גלית, דכתיב (שמואל א י"ז) היום הזה יסגרך ה' בידי וכתיב (ויקרא י"ג) והסגירו הכהן, היינו מאחר שפגם בבחינת מצח הרצון שעל ידי זה זוכין לבחינת ואתם כהני ה' תקראו שזה בחינת רפואת הנגע והצרעת, על כן זרחה צרעת במצחו דייקא ועל כן מצינו להבדיל גם אצל עוזיהו כשרצה לשמש בכהונה נאמר בדברי הימים ב' כ"ו והצרעת זרחה במצחו היינו כנ"ל) וזה שסיים גם בסוף המאמר (ויקרא כ"ג) כל מלאכת עבודה לא תעשו, כי אין צריכין לעשות שום מלאכה ועסק, כי נתקיים העולם בחסדו בחינת ואתם כהני ה' תקראו, כי זה עיקר גמר התיקון כנ"ל:

EN:
There: "'vayehi miketz' — and so on — and Pharaoh is the aspect of Yovel." And so on. Meaning: from the surrounding lights of the upper [levels of the] wise man and the rabbi of the generation — whose surrounding lights are the aspect of — and so on — as elaborated in the discourse.

And behold: Rabbainu — in the year 5569 — close to Pesach — and I do not know whether before or after — revealed the awesome matter of the Ten Chapters of Psalms in particularity — which are the rectification [tikkun haklali]. And so on — as elaborated in the discourse. See there.

Segment 52
HE:
אות כו שם כי חכמת הטבע וכו' שאוחזין בחכמת הטבע להנאתם וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי לפי זה נמצא שהרצון שיש להם לחכמת הטבע הוא מלובש באיזה דבר שהוא להנאתם ועל כן על ידי שהחכם מקשר כל הרצונות לשרש הרצון, הוא מכניע וסותר כל חכמתם אבל מי שהוא בחינת מצח הנחש, הוא רשע וכופר בלי שום הנאה וכו' נמצא שאין הרצון שלו בחכמתו הרעה מתלבש בשום דבר להנאתו, על כן הוא בקליפה וסטרא אחרא כנגד בחינת הרצון הקדום, שאין בו טעם כמובא בספרים הקדושים כי אין טעם ברצון, על כן קשה להכניעו אם לא על ידי שמוציא ממנו על ידי הצדקה כל חיותו ויניקתו כמבואר בפנים:

EN:
There: "and humility is greater than all of them — as the Sages said." And so on. See Tosafos in tractate Avodah Zarah, p. 20b — on the words anavah — and so on — where it is explained that humility is greater than fear. And so it is in Tosafos Yevamos. And so on — as elaborated in the discourse.

See there.

And through this you will understand the entire matter of "rebuke the beast of the reeds" explained here — for when external wisdoms and alien thoughts of desires come to enter the brain of an Israelite — which is the sanctuary of holiness, for within his vessels of the brain dwells the holy wisdom which is the aspect of the divine portion from above that every Jew possesses, as is explained in the discourse Ashray Zarko above — then he must know that these external wisdoms are the aspect of the kelippos, the sospita d'dahava produced from the chain of derivation of the gevuros. They are in the aspect of the controversy of the Sitra Achra, coming to dispute and accuse the holiness of his Judaism. Therefore he must sweeten the judgments at their root and make from the aspect of the chain of derivation of the above gevuros a holy controversy and strife — and argue with the evil inclination and the external wisdoms and desires and rebuke them. This is the aspect of what the Sages taught: "A person should always incite the good inclination against the evil inclination" [Brachos 5] — "incite" specifically, as above. And one must pray to Hashem that He sweeten the judgments at their root and argue our cause for us — this is the aspect of "rebuke the beast of the reeds" — "rebuke" specifically.

And through this, from the letters of chametz [חמץ] one makes matzah [מצה] — from the very aspect of chametz that is the external wisdoms coming from the chain of derivation of the gevuros, one is aroused to holy strife — which is the aspect of matzah — which is the sweetening of the judgments at their root. Now since not every person merits this, the Tzaddikim engage in this collectively — "that the Tzaddikim perform strife against the Other Sides so they not approach the sanctuary of holiness." And how do they expel the Other Sides? Through the controversies and strifes among the Tzaddikim — for their intent therein is for the good, in order to sweeten the judgments at their root and nullify all forms of Other Sides so they have no hold on the minds and hearts of Israel. Therefore one must be very careful to know and believe that the controversy among them is only for the benefit of Israel — for if one imagines it to be outright controversy of hatred, G-d forbid, one thereby gives the Sitra Achra an even greater hold — it being the aspect of controversy — as explained in the disco

Segment 54
HE:
אות כז כבר מבואר לעיל שמאמר זה נאמר בשבועות תקס"ט שחל אז ביום ב', ובמוצאי שבת קודש שהוא לילה ראשונה של שבועות, אז סיפר רבינו ז"ל ענין השיחה הנדפסת [בסמפ"ע] בהשיחות סימן נ"א המתחלת, העולם הזה אינו כלום רק למשוך עצמו אל התכלית הנצחי, ואין להסתכל אם יהיה לו מעות אם לאו, כי בין כך ובין כך יבלה ימיו בשוה וכו' עיין שם מוסר השכל ולעניות דעתי זה שייך למה שנאמר במאמר זה, מענין שיכולין לבלות ימים ושנים רק על ההכרחיות לבד, ומענין נפילת הימים ודעת של הזקנים שאינם כראוי, שעל פי רוב העיקר הוא על ידי טרדת הממון והפרנסה כפי שביארנו לעיל ועיין שם גם כן מה שכתב שם ולעבוד ה' איני יודע וכו' רק עיקר הוא הרצון וכו', ובתוך כך מתפללין ולומדין ועושין מצוות וכו', זה שייך לבחינת התגלות הרצון שבמאמר הנ"ל, כי זה תלוי בזה כנ"ל

EN:
See below in Siman 68: "the essential completeness of the Tzaddik." And so on. And there he also speaks of sons and students. And so on. And it is also connected to the above discourse. And before he revealed the matter — and so on — as elaborated in the discourse.

urse Tza

Segment 56
HE:
אות כח וגם למה שכתוב שם במאמר הנ"ל שכשיש השפעת החסד אין צריכין לשום מלאכה ועסק וכו', שזה בחינת ואתם כהני ה' תקראו, בבחינת (תהלים ס"ב) ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו בשני אופנים כמבואר בפנים זה גם כן שייך לענין זה כי עיקר העבודה הוא הרצון דהיינו ההשתוקקות והכיסופין וכו' שזה בחינת אהבת חסד, וכל העבודה שעובדין בפועל ממש הוא רק בדרך כאלו וכו' כשזוכין להתגלות הרצון וממילא מובן שבוודאי מחוייב האדם לעבוד את ה' בפועל ממש גם כן כדי שלא יהיו מעשיו סותרין את רצונו חס ושלום אבל אף על פי כן מי שזוכה להתגלות הרצון אז אפילו אם עובד את ה' הרבה מאד כמו שעובד, אינו יכול למלאות רצונו בזה כי יודע שהעבודה הזאת אינה כלום, והוא כמו שחוק בעלמא ממש כנגד גדולתו יתברך וכו' על כן העיקר הוא הרצון כמבואר בפנים גם אין טוב להיות זקן וכו' כי צריך רק להתחדש בכל יום וכו', זה שייך למה שמבואר במאמר הנ"ל מענין הזקנה דקדושה שהוא להוסיף אור קדושה ודעת בכל יום

EN:
The author says: I heard from my father — of blessed memory — who heard from the great intimates of Rabbainu — that they understood from the holy allusions of Rabbainu — that in this holy discourse he relied [samach] on the laying of hands [semicha] for Rabbi Nosson — of blessed memory — through the various combinations that appear in the final letters of the verses — as elaborated below.

ddik k'Tamar Yifrach above.

And this is the meaning of what is written in our above discourse: "an ear that hears — when you hear strifes among the Tzaddikim" — and that is: when it appears to you that it is outright controversy, G-d forbid — "know that this is telling you a rebuke regarding what you damaged in the drops of your brain… and the strife is only on your account." For had you merited to sweeten within yourself the chain of derivation of the gevuros — by making matzah and strife yourself against the Other Sides — then the Tzaddikim of the generation would not need, on your account, to make controversy among themselves in order to expel the Other Sides. Since you yourself expel them, the controversy among them would have no relevance to you whatsoever, and you would not hear it at all — for you would hear and understand well that it is no controversy at all, only that they are doing this for the purpose of sweetening the judgments at their root and nullifying the Sitra Achra. But since you damaged the drops of your brain and you are cleaved to the side of death — the aspect of chametz, the aspect of "Gavriel descended", i.e., the chain of derivation of the gevuros — therefore you hear the controversy also at its surface, as if it too is the aspect of judgments coming from the chain of derivation of the gevuros. And through this you give the Sitra Achra an even greater hold, G-d forbid.

And this is the meaning of what is written: "and know that he drove a reed — meaning: when you hear the controversy at its surface — know that a reed was driven into the sea of your wisdom, meaning your brain has already been damaged, and the strife is only on your account." And in the end — not only do you receive no rectification and benefit from the strife expelling the Other Sides from you — but on the contrary: when it appears to you as literal strife, you give them even more power to take hold in your brain, G-d forbid, as above.

And just as the upright person, when aroused by the chametz to matzah — meaning: as soon as he sees that the alien thoughts are inciting him, he is immediately aroused to sweeten the matter

Segment 58
HE:
אות כט ועיין שם עוד בשיחה הנ"ל שסיים, רק יש מה שמשביח כשהוא זקן היינו דבר אחר וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, על דרך שאמרו רז"ל בבא קמא פ"ב: ארור האיש שיגדל חזרים, וארור האיש שילמד את בנו חכמת יונית וכו' נראה מזה כי הם מבחינה אחת, שזה בחינת מה שמבואר במאמר זה שיניקת מצח הנחש שרש חכמת הטבע הוא מהזקנה דסטרא אחרא וכו', ועל כן אמרו בזה לשון ארור וכו' כנ"ל בחינת הנחש שנאמר בו ארור וכו' ועיין במאורי אור, ועיין מסכת שבת ע"ז: שיב שם ג' דברים שמוסיפין גבורה כשמזקינין והם דג נחש וחזיר, חזיר הוא כנ"ל ונחש מבואר גם במאמר זה היינו בחינת מצח הנחש שיונק מהזקנים וכו' וענין דג עיין בלקוטי הלכות, הלכות דגים הלכה ג' שדגים הם מבחינת מצח הרצון זקנה דקדושה שמתחדש בכל יום להוסיף גבורה בקדושה, רק שיש גם דגים טמאים שהם מבחינת מצח הנחש (ואפשר לומר שזה הענין מה שאמרו רז"ל חולין ק"ט: אסר לן חזירא שרי לן שיבוטא, היינו מוח דג ששמו כן וטעמו כטעם חזיר וכן מה שדגים נקראים תנינים וכן הנחשים כ"ש (שמות ז) והשלך לפני פרעה יהי לתנין גם במאמר זה מבואר דהדר ליה תנינא), ועל כן צריכין סימני טהרה שהם קשקשת וסנפיר, שמרמז על צדקה ורצון שזה בחינת זקנה דקדושה כמבואר שם ועיין עוד נפלאות רבות על פי מאמר זה בלקוטי הלכות, הלכות ברכות השחר הלכה ה' ובהלכות ערב הלכה ג' ועוד במקומות רבים מדבריו ז"ל:

EN:
And in what he elaborated afterwards on the verse: "and Yehoshua bin Nun — and so on — for Moshe laid his hands upon him." And so on. In my humble opinion: through this he alluded the aspect of the laying of hands [semicha] for — and so on — as elaborated below.

at its r

Segment 60
HE:
אות ל עוד יש לומר, כי ידוע כי הצדיקים והחסידים נקראים דגים כמאמר רז"ל (זוהר ח"ג מ"ב) מה דגים אסיפתן מטהרתן אף צדיקים נאמר בהם אסיפה וכן אצל חסידים מצינו לשון זה כמו שכתוב (ישעיה נ"ז) ואנשי חסד נאספים וכו' נאסף הצדיק וכן אספו לי חסידי וכו' וזה שכתב שם רבינו ז"ל הן חסיד זקן הן צדיק זקן זקן אינו טוב וכו', היינו כשנדמה בדעתו שכבר נזקן וכלה כחו מלעסוק ביותר בעבודת השם זה אינו טוב, רק צריכין להוסיף כח בכל יום בעבודת השם כמו הדג שמוסיף גבורה וכו', ובזה מכניעין קליפת נחש וחזיר שהם בחינת מצח הנחש וחכמת הטבע כנ"ל:

EN:
And this is what the Sages said — Yalkut Shimoni, Pinchas — that Moshe asked that his sons inherit his greatness. And this is in the manner of what I heard from the holy mouth of Rabbi Nosson — a wondrous conversation — and so on — as elaborated in the discourse.

oot by making strife and argument against them — so too one who has not merited this and the Tzaddikim must make strife on his behalf: he must believe that the strife is only so that the Other Sides be expelled, and be aroused thereby — when he hears the strife among them — to return from death to life, from chametz to matzah, from Ches [ח] to Hay [ה].

For although these three aspects are one, this alludes to the fact that not all fallings are equal: sometimes the falling is in the aspect of death itself; sometimes it is only in the aspect of chametz — which is the side of death; and sometimes the falling is more subtle, and the difference between him and holiness is only like the difference between Ches and Hay — where there is only a hairbreadth between them. [The letters ח and ה are nearly identical in form — the only difference being that the ches is closed at the top while the hay has a small opening.] And from all the above aspects one must return and merit the ultimate perfection of the service of Hashem — to merit to good awe, to a good voice, to good wisdom, and so on.

See Likutay Aytsos, Tzaddik, Section 8, which explains this simply: one must know and believe that the controversy is only for a trial — so that those who are to be distanced will distance themselves.

For one whose brain has been damaged is worthy of being distanced, since of him it says: "None who go to her return, and they do not attain the paths of life" [Proverbs 2].

And had his brain not been damaged, he would not hear the strifes among the Tzaddikim at all. And since he hears the strife, let him know that the strife is only on his account — to rouse him to remember where he stands in the world: that he has damaged the drops of his brain so severely that they wish to expel him from true life through the controversies among the Tzaddikim.

One who is a fool and does not understand this is truly distanced through it. But one who genuinely wishes to have mercy on himself — is roused specifically through this to return from death to life, from chametz to matzah. And he does not look at the controversies among the Tzaddikim at all — for he knows that this is only his trial. And if he stands firm in his trial and does not look at the controversy and distance himself from the Tzaddikim, G-d forbid — but on the contrary is roused to repentance — through this very act he merits to draw close to them and receive from them the paths of life.

[And according to this one can also

explain

literally: "the Tzaddikim perform strife against the Other Sides so they not approach the sanctuary of holiness" — meaning: they make controversy among themselves so that those who are attached to the Other Sides and the side of death, through having damaged the drops of their brain — which is the aspect of chametz, the side of death — of whom it says "none who go to her return and do not attain the paths of life" — will distance themselves. Therefore one who has not damaged the drops of his brain will certainly not hear the controversy at all, nor will it confuse him. And one who hears the controversy should know the strife is only on his account — as above. And he must be roused specifically through this to return from death to life. And one who stands firm in his trial and does not let the controversy confuse him — is specifically thereby drawn close to them and receives the paths of life.]

See Likutay Halachos, Laws of Tefillin, Halacha 4, Sections 4–5, where this matter is elaborated further and our above words are also alluded to there. And in truth both of the above interpretations are consistent with one another — for one who has not merited to argue himself against the alien thoughts and prevent them from entering his brain must stand firm in this trial of the controversy among the Tzaddikim — and specifically through this he merits to draw close and repent until he merits the aspect of ra'amim [thunder]. And this is what is written there: "I answered you in the hiding place of thunder; I tested you at the waters of strife, Selah" [Psalms 81].

There: "'havu mesunin b'din' [be deliberate in judgment]." And so on. — meaning: that the wise man must have great deliberateness — to know how to speak with each and every person — so that before those above [darei ma'alah] he will reveal to them — and so on — as elaborated in the discourse.

"The waters of strife" — this is the aspect of matzah, the aspect of intellect [mochin] — meaning: one is tested first whether he has merited the perfection of the intellect through himself making strife against the alien thoughts; or at minimum whether he stood firm in this trial of the controversy among the Tzaddikim — not to distance himself, G-d forbid — but on the contrary, as above.

And this is the interpretation of: "Rabbah bar bar Chanah said: Once we were traveling in a ship…" — "the ship" — this is the aspect of gevurah [strength/judgment], awe. That he traveled so much in the attribute of awe and saw the greatness of the power of awe — to the extent that one can discern through it whether it is before or after the verdict. And this is the aspect of: "and the ship sailed between the fins of the fish." Then he explains how one can discern — namely: through the mitzvos, and specifically when they are performed with joy, as is explained in the discourse. And this is: "and if you say: does not the ship travel greatly?" — meaning: since the essential knowledge of whether it is before or after the verdict comes through the mitzvos performed with joy — what then did the power of awe accomplish in this matter? For then Rav Dimi came and said — meaning he explained that one cannot merit to perform the mitzvos with perfect joy until one removes the crookedness from one's heart.

And for this, ra'amim [thunder] are needed.

And ra'amim come from the gevuros — the aspect of awe. Only: for this one also needs the rectification of the intellect [mochin]. And this is: "like a boiling kettle of water traveling sixty parsangs" — when one rectifies the intellect which is the aspect of the kettle of water, then the voice issuing from the gevuros strikes them and produces ra'amim. And "he shot an arrow" — the essential overpowering is through the chasadim [kindnesses] that join with the gevuros.

[Only: if so, the difficulty returns to its place — if the essential completion of the rectification is through the chasadim, why did he elaborate so much on the power and importance of awe and the gevuros? Therefore he concludes:] "and it was the ship that arrived first" — meaning: nonetheless, the essential power is through awe — for awe comes first, in the aspect of: "the beginning of wisdom is the fear of Hashem" [Psalms 111].

There — Letter Ches: "for Moshe saw through the clear mirror [aspaklaria hame'irah]." And so on. "And Yeshayahu said: 'and I saw Haveye'ah.'" And so on. See Zohar Va'era, p. 23b: "Moshe merited the clear mirror [aspaklaria d'nahara] and so on — while all the other prophets — and so on." See there.

That is: even though the essential completion of the rectification of the intellect and wisdom is through love and kindness — the aspect of "from the right side, the brain white as silver" — nonetheless the beginning of the rectification of wisdom is the fear of Hashem, and afterwards love comes automatically. It follows that the essential power and importance belongs to awe, as above.

"Rav Ashi said: this is the gildana d'yama [sea creature] — meaning the fish that has two fins — it is the aspect of the gildana d'yama, the aspect of the Name of the gevuros where the root of the verdict resides." It follows

that the

entire above narrative revolves around the complete rectification of the gevuros and their sweetening at their root — for awe is from the aspect of the gevuros; the rectification of the intellect is to guard it from the chametz that comes from the chain of the gevuros; and through the awe — which is the aspect of the gevuros — one automatically merits love and kindness, which is the aspect of the completion of the rectification of the intellect. Then the gevuros are sweetened by the chasadim — which is the essential completion of the rectification — so that no full judgment, G-d forbid, descend from the gevuros.

There: "for when the wise man sometimes reveals his wisdom — he says some word that alludes to his students — meaning: what it is impossible to elaborate explicitly." And so on. In my humble opinion the meaning is — and so on — as elaborated in the discourse.

And the root of the verdict is also from the aspect of the gevuros — and there one can know whether it is before or after the verdict — through the joy of the mitzvah, which one merits through the ra'amim that flow from the rectification of the gevuros at their root.

[See Bris Menuchah, Second Path — where that place is called "the place of awe" — and it is the Name Aleph-Gimel-Lamed-Aleph [Agla]. And see Pri Etz Chaim, Sha'ar HaAmidah, ch. 18, in the kavvanos of the blessing Atah Gibor — regarding this Name — where it is written: "and here is the Heichal Zachut [Chamber of Merit] where people are judged." And see Zohar Pekudai pp. 251, 254; Zohar Shemos p. 6; Zohar Bereishis p. 43; and the Siddur Kol Yaakov in the kavvanah of biyur chametz [burning of leavened bread] — also regarding the above holy Name — and you will understand the connection.]

It is known that judgments are not sweetened except at their root — in Binah [Understanding], from which judgments are aroused in the aspect of: "And He was saddened to His heart" [Genesis 6] — and there they are sweetened at the root in the aspect of: "And He said in His heart: I will not continue" [Genesis 8]. See the discourse L'Shemesh, Siman 49. Therefore when one merits ra'amim — through which one merits the straightening of the heart, lev specifically — then one merits joy — the aspect of "and for the upright of heart, joy" — and the essence of joy is in the heart, the aspect of: "You have placed joy in my heart" [Psalms 4]. [And the heart is Binah — see Pesicha d'Eliyahu; see also the discourse Tehillah l'Dovid, Siman 12.] And through the arousal from below an arousal above is stirred, causing joy above as well, as it were [see Zohar Shemos p. 184]. And through this the judgments are sweetened at their root. Then, if it is before the verdict, one can pray and annul the judgment. And even if it is after the verdict — which is the aspect of "He was saddened to His heart" — meaning: the judgment has already been concluded in the above Heichal Zachut and made known to those appointed over judgment — then it is impossible to pray openly and annul the judgment so the angels do not accuse, as is explained in the discourse.

Yet nonetheless, through the sweetening of the above joy that is from the aspect of Binah — the world of thought — one can annul the judgment or at least delay and postpone it — through clothing one's prayer in a ma'amar. For prayer must be specifically with the mouth, for known reasons. And here one cannot pray openly with the mouth for the annulment of the verdict so the angels do not accuse — since the judgment has already been concluded in the aspect of dina d'Malchusah dina [the law of the kingdom is law], and Malchus is the Mouth.

And the essential sweetening now is through the world of thought — therefore one must pray for the annulment of the verdict through thought, and with the mouth clothe the prayer in a ma'amar.

And there are very deep matters in this.

And this is what is written at the end of the discourse: "through the joy of the heart the Tzaddikim are able to pray and clothe their prayer in a ma'amar when they understand that the decree has been issued." At first glance the language "are able" is unclear — for the essential matter explained above is that through joy one can know whether it is before or after the verdict; if it is after the verdict one must clothe the prayer in a ma'amar — so how is the expression "are able to pray and clothe" appropriate here?

But according to the above it is understood: for the essential sweetening at the root comes through the joy — through which the judgments are sweetened at their root, as above. And as is explicitly stated in the Zohar, B'ha'aloscha, p. 151 — see there and in Mikdash Melech. Then, when the matter is sweetened at its root, one can annul the decree even after it has been issued — by praying in one's thought for the annulment of the judgment, and also clothing the prayer with the mouth in a ma'amar. See also Likutay Halachos, Laws of Sefiras HaOmer and Shavuos, Halacha 2.

Section 1 of the discourse: "But one who flees from honor — who diminishes his own honor and increases the honor of the Omnipresent — namely: one who hears his own shame and disgrace and remains silent, in order to merit repentance through this — then he merits to Divine honor." As is explained in Section 2 — that this is the aspect of slaughtering one's evil inclination [zeviyas hayetzer], about which it is said: "One who sacrifices a thanksgiving offering honors Me" [Psalms 50].

There — Letter Yud-Gimmel: "'niz'da'za Rabbi Yehoshua v'ninaer Rabbi Eliezer' [Rabbi Yehoshua was shaken and Rabbi Eliezer was stirred]." And so on. In my humble opinion: he alludes through this to what is elaborated above in Letter Daled — that one must speak with each person according to his level. And so on — as elaborated in the discourse.

And when he honors the Holy One Blessed be He, Hashem honors him too — in the aspect of "Those who honor Me I will honor" — and then his honor is in the aspect of: "The honor of G-d is to conceal a matter" [Proverbs 25].

Section 4 of the discourse: "And honor Him by refraining from your own ways…" — for Shabbas is the aspect of repentance [teshuvah], which is the aspect of the honor of Hashem — this being the aspect of the honor of Shabbas.

Section 5 of the discourse: "And through this a human being [adam] is made to sit upon the Throne…" — This means: Israel are called adam [human being], and the Holy One Blessed be He and Israel are entirely one, as is explained below. And "when Israel complete their deeds, as it were, the Holy Name is completed" — as is explained in Zohar Vayikra p. 4 — and likewise in many places in the teachings of the Sages, for all the supernal rectifications correspond to the rectification of the deeds of the Israelite person. Therefore when Israel merit all the rectifications explained in this discourse — through which the form of the letter Alef [א] is completed — and they are in the aspect of adam — then above as well, all the above aspects are completed, until the rectifications reach higher and higher — as it were — to the Throne and the human form seated upon the Throne, as is explained in the discourse.

And this is also explained below — regarding the cutting off of the seed of Amalek — that this is the aspect of the rectification of the lower point. Therefore the war against Amalek depends upon Yehoshua. And it is a well-known teaching of the Sages [Midrash Tanchuma, end of Tetzeh]: as it were, the Name is not complete and the Throne is not complete until the seed of Amalek is blotted out. For just as individually, when a person merits repentance and to honor Hashem — his own honor also becomes the aspect of Divine honor — so too collectively: all the nations bow beneath Israel, in the aspect of: "He subdues peoples beneath us" [Psalms 47] — this is the aspect of the chirik [vowel dot], the lower point. That is: just as Israel merit to rectify the lower point — which is the aspect of "and beneath His feet" — through silence and stillness — so too collectively they merit that the nations are subjugated beneath their feet, and the remembrance of Amalek — the full force of the evil filth of the Sitra Achra — is blotted out. Then the Name is complete and the Throne is complete above as well.

There — in Section 3 of the discourse — "But the Holy One Blessed be He — His silence toward a person… is only so that they receive their punishment in the World to Come, where His deeds are set before him…" — It appears this alludes to the fact that were He to punish him in this world, it is possible the person would not take it to heart at all that the punishment is coming because of his sins — and would become even more infuriated, G-d forbid. For in this world it is impossible to reveal the absolute truth to a person from above, so as not to nullify free will. But in the future, when free will is nullified, his deeds will be set before the person's eyes and he will be reproached to his face: "I will rebuke you and lay it before your eyes" [Psalms 50]. [See Siman 98 regarding the heap of bones — which is itself also a great punishment and pain when a person sees what he damaged.] It follows that even the Holy One's silence toward the wicked is not for the purpose of vengeance, G-d forbid — but also for his good and for the preservation of free choice, as above.

There — at the end of Section 5 of the discourse — "'The pride of Yaakov' — this is the aspect of the vav within the Alef… and this is the aspect of the mitzvah to appoint a king over them…" — This means: a king is the aspect of tiferes [beauty/harmony], and tiferes is the aspect of the vav mentioned above. Yet at first glance the matter is entirely unclear — why did he allude to the shame that changes a person's face through many colors [which is the aspect of the vav] specifically in the mitzvah of appointing a king?

It seems one c

an bring

this closer to understanding as follows: just as the vav is the intermediary between the upper point and the lower point — and when one merits to be still and silent, through which the aspect of the lower point is formed, then from the shame itself is produced the aspect of the vav, receiving through this the light of the upper point which is the aspect of Divine honor — and when one does not remain silent over one's humiliation, the shame, G-d forbid, is in the aspect of "those who despise Me shall be demeaned" — so too in the aspect of royal honor: when one pursues honor, everyone investigates one's honor, in the aspect of: "The honor of kings is to investigate a matter" [Proverbs 25], and they dispute him. But when one flees from honor and desires no royal glory whatsoever — only that all of Israel compel him to accept the kingship, and Heaven likewise compels him — then his honor is in the aspect of Divine honor, concerning which it is forbidden to investigate at all. This is the aspect of the mitzvah of royal honor — as the Sages said specifically of the kings of Israel: "You shall appoint over yourself a king" — that his awe should be upon you [Kesubos 17] — and a king who waives his honor: his honor is not waived.

And this is what is said of Shlomo: "And Shlomo sat upon the throne of Hashem" [Chronicles I, 29] — for his kingship was in the aspect of the above vav: the aspect of the light that the upper point — the aspect of Divine honor, the hidden matter, the aspect of the concealed Throne — shines down to the lower point which is the aspect of Malchus. Until through this adam is made to sit upon the Throne — in the aspect of: "Israel who are called adam are destined to render judgment, sitting upon the Throne and rendering verdict for all who come into the world." And Mashiach will merit the aspect of Malchus in its complete perfection specifically through the shames that Israel have suffered — in the aspect of: "Because they shamed the footsteps of Your anointed" [Psalms 89].

There: "for these matters were said." And so on. Meaning: on the matter of: "and this is the aspect of the burial of Moshe" — and so on — up to this point — these are from the words that Rabbainu said before the members of our community at the third Shabbas meal. And afterwards — and so on — as elaborated in the discourse.

And through Israel bearing all the shames for the sake of maintaining the holiness of Hashem's Name and His holy Torah, through this the aspect of the heavenly firmament — the vav within the Alef — will be produced, and they will receive from the light of the upper point — especially through King Mashiach, about whom it is said: "A star shall shoot forth from Yaakov" [Numbers 24]. And he will subdue all the Other Sides beneath the feet of holiness, blot out the remembrance of Amalek entirely, and build for us the Chosen House. This is the aspect of what the Sages expounded [Sanhedrin 20b]: the mitzvah of appointing a king precedes the cutting off of the seed of Amalek. For the Sages derived this from the verse: "For a hand is upon the throne of Yah — and then: war for Hashem against Amalek" [Exodus 17:16] — meaning: first the throne must be established, and only then the war against Amalek.

And they expounded: "a throne is none other than a king" — as it says: "And Shlomo sat upon the throne of Hashem to reign" — as above.

See there further and you will understand.

More precisely and with somewhat more elaboration: the essential requirement to diminish one's own honor is in order to increase the honor of the Omnipresent. But regarding what pertains to the honor of the Omnipresent, one is forbidden to diminish it, G-d forbid. And similarly one may not remain silent over a diminishment of His honor, G-d forbid. This is the aspect of what Rabbainu alluded: "These things you did and I was silent — you thought I was like you…" [Psalms 50] — for this is not applicable to the Holy One Blessed be He.

It follows: even though it is necessary to receive shames and humiliations in order to merit repentance, nonetheless one must be careful and pray to Hashem that the humiliations that come upon one be only those that diminish one's own honor — but not the honor of the Omnipresent, G-d forbid.

And the meaning is in the manner of what is elaborated here in this discourse — Letter Daled — that one must strive to speak with each person about fear of Heaven. And this was the essential thing that Rabbainu of blessed memory strived for throughout his lifetime with his intimates — to speak words of fear of Heaven and repair of the holy faith with everyone according to his level and measure — as is well known and famous among the members of our community. And see there — in the discourse — the wondrous depth.

[Unless it is a case where rectification is impossible — such as the shames that all of Israel suffer from the nations, and all similar cases — as is understood from the above: that even the Holy One Blessed be He, as it were, is silent and does not punish the wicked immediately, since He knows the person will not take it to heart but will become even more infuriated, as above.]

And this is the aspect of the mitzvah of appointing a king — which precedes the cutting off of the seed of Amalek. For even though one must suffer shames and humiliations — this is in order to diminish one's own honor so that the honor of the Omnipresent increases. For specifically through this one subdues all the Other Sides and cuts off the seed of Amalek — who wish to diminish the honor of the Omnipresent, G-d forbid. Therefore one must first appoint a king — to know that the intention is not to diminish Israel's honor entirely, G-d forbid, certainly not when the matter touches upon the honor of the Omnipresent.

And this is what Hashem said to Moshe when He said to him: "ascend to the mountain of Avarim." And so on. He prayed before Him: "may the G-d of the spirits of all flesh appoint a man over the congregation." And so on — as elaborated in the discourse.

Rather, the ultimate purpose of the humiliations is that from them themselves the aspect of the vav within the Alef be produced — connecting the lower point, which is the aspect of "and the earth is the footstool of His feet," to the upper point, which is the aspect of Divine honor — the hidden matter — about which it is forbidden to investigate at all, so that His honor not be diminished, G-d forbid. This is the aspect of the mitzvah of appointing a king: to know that there is such a person to whom the Holy One has allocated His honor — and his honor is as the honor of the Omnipresent, as it were — and one must hold his awe upon oneself and be very careful of his honor. Only through this can one cut off the seed of Amalek that wishes to diminish the honor of the Omnipresent, G-d forbid. And this is what the Sages expounded [Sanhedrin 20b] — that one must first appoint a king, as it says: "For the hand is upon the Throne of Yah — and then: war for Hashem against Amalek" — and "a throne is none other than a king" — as it says: "And Shlomo sat upon the throne of Hashem to reign." See there for more and you will understand.

And this is why the king was strongly warned not to raise his heart above his brothers — not to pursue his own honor, G-d forbid — and to know that his honor exists only for the sake of the honor of the Omnipresent, as above. He is the aspect of the intermediary that must draw illumination from the upper point — the aspect of Divine honor — to the aspect of Malchus, which is the lower point, the aspect of the totality of the holiness of Israel. And he must subdue all the oppressors who wish to diminish the honor of the Omnipresent, G-d forbid — only seeking to increase the honor of the Omnipresent.

And behold: we alluded above that in the final letters of the verse "and Yehoshua bin Nun was full of the spirit of wisdom" — and so on — is alluded therein: aniyv [his humility] — atah [you] — and the word Chanukah — as above. And through this you will understand what — and so on — as elaborated in the discourse.

[And therefore the Sages truly said [Gittin 62]: "Who are kings? The Rabbis" — for the true Tzaddikim also merit this aspect of honor.]

And this is what the Sages said [Yoma 22b]: "Why was the kingship of Shaul not sustained? Because there was no blemish in him…" and "One does not appoint a leader over the community unless there is a basket of creeping things hanging behind him — so that if his mind becomes too proud, one says to him: turn around." It follows from his words that the essential establishment of the king and the continuation of his kingship is through shames and humiliations, so that he not pursue his own honor.



# סימן ה
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/111/

סימן ה
סימן ה
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/111

Segment 2
HE:
אות א מאמר תקעו אמונה נאמר בראש השנה שנת תק"ע שחל אז ביום ב' ג', ויש בענין זה המאמר סיפורים נפלאים הרבה ומעט מזה יבואר לקמן:

EN:
And behold: it is elaborated in the kavvanah of Chanukah — that Chanukah is the aspect of the repair of Hod. And likewise it is elaborated in Tikkun Telisa'ar. And see Zohar Bereishis, p. 21b: "Yehoshua prophesied from the Hod of Yaakov." And so on — and understand from this the above allusion further.

And were I not afraid — I would say: that this is what Moshe our teacher prayed — that he enter the Land. For he wanted the three unifications to be completed through him — as above. And then the repair would be in its completeness — and so on — as elaborated in the discourse. Were I not afraid — I would say so.

Segment 4
HE:
אות ב שם אות א' וצריך כל אחד לחפש את עצמו ולחזק את עצמו באמונה וכו' רוצה לומר כי לפעמים אם האדם מחפש את עצמו בענין האמונה ורואה שאין אמונתו שלימה יוכל ליפול בדעתו על ידי זה ולפגום באמונתו עוד יותר חס ושלום על כן צריך להיות החיפוש העיקר באופן זה בכדי שיחזק את עצמו באמונה שלימה ביותר:

EN:
[And let us return to our matter: through this the matter of the allusion of the laying of hands [semicha] that he laid on Rabbi Nosson — in Chanukah specifically — is even further elaborated. And it is alluded in the above verse through the combinations in the final letters of the words — and so on — as elaborated in the discourse.]

[And let us return to our matter: through this the matter of the allusion of the laying of hands [semicha] that he laid on Rabbi Nosson — in Chanukah specifically — is even further elaborated. And it is alluded in the above verse through the combinations in the final letters of the words — and so on — as elaborated in the discourse.]

Segment 6
HE:
אות ג שם אות ג', ולדלות ולגלות המים הנ"ל וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי התיקון של בחינת (איכה ב) צעק לבם אל ה' הנ"ל באות ב' בפנים, זה רק מחמת כי שם מקור העצה בחינת (משלי כ) מים עמוקים עצה בלב איש על כן כשצועק מעומקא דליבא ששם מקור העצות שמהם גדילה האמונה, על כן ממשיך על ידי זה איזה בחינת תיקון משם לגדל את האמונה אבל בחינה זאת הוא רק ליחיד ולפי שעה, בכדי שיוכל לקבל רפואה על ידי זה וגם כי לא נתגלה על ידי זה רק מקור העצות שהם בחינת מים עמוקים אבל לדלות ולגלות המים הנ"ל שהם העצות, ולדלותם ולגלותם לכל העולם שיהיה כל אחד מישראל יוכל ליתן עצה לנפשו בשלימות לזה צריכין איש תבונות וכו' ואפשר לומר כי בינה ליבא ובה אתמר (פתח אליהו) הלב מבין, ועל כן האיש תבונות הוא יכול לשאוב ולגלות העצות ממקורם שהם בעומק הלב בבחינת (משלי כ) מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה וכו':

EN:
Omitted there — Letter Yud-Gimmel: it is elaborated in the main body of the discourse that Rabbi Eliezer is the aspect of son. And so on. And see in Zohar Chadash — at the end of Eicha — where it is elaborated: that the above Rabbi Eliezer is the aspect of Reuven. And so on — as elaborated in the discourse.

And further one can explain the matter of the above three unifications — in a somewhat different manner: namely that the words the wise man speaks with his sons and students — and reveals to them the sea of wisdom — this is the aspect of — and so on — as elaborated in the discourse.

Segment 8
HE:
אות ד שם, כי על ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים דהיינו לתוך גופים על ידי זה נכפל ונתרבה פרנסתו וכו' הגם כי הדברים עומדים ברום רומו של עולם ואין לנו שום השגה בהם, אף על פי כן נראה לעניות דעתי כי גם זה בכלל דבריו ז"ל, דהיינו על ידי שהצדיק ממשיך השגותיו ממקור עליון וקדוש מאד ושם הם רוחניות אלקות ממש, והוא ממשיך אותם לתוך אותיות המחשבה, ואחר כך לתוך אותיות הדיבור, והאותיות אלו הם בחינת גופים ממש לגבי אור ההשגה במקורה ופנימיותה שהוא בחינת נשמה נגד בחינת האותיות, בפרט כשהאותיות עוברין במחשבתו של הצדיק המלובשת בגופניות שהם כלי המוחין הגופניים שלו, בפרט כשממשיך אותם לתוך בחינת הדיבור ומדבר אותם בכלי הדיבור הגופנים שלו, זה ממש בחינת בריאה חדשה

EN:
And one who wishes to receive livelihood and — and so on — must be a person of valor [ish chayil] and not the opposite. And so on. In order that he have some connection to the aspect of Malchus — through which livelihood is drawn — as elaborated in the discourse.

And they also said there: "Why was Shaul punished? Because he waived his honor" — for on the contrary: specifically when he does not take the kingship for himself and is not eager for his own honor, and accepts his kingship only for the sake of His honor — then it is forbidden to waive his honor, so that the honor of the Omnipresent not be diminished, G-d forbid. See there further, p.

Segment 10
HE:
אות ה ועל כן באמת אמרו רז"ל (עיין זוהר ח"א ה) שהצדיקים בוראים עולמות חדשים בדברי תורתם, וכמובא בדברי רבינו ז"ל כמה פעמים כי חידושי תורתם איך שמשיגין אותם בשרשם ברוחניות גדול ונורא מאד עד ששם הם רוחניות אלקות ממש, ואחר כך מצמצמין אותם בצמצומים נפלאים וממשיכין ומורידין אותם ממדריגה למדריגה דרך אלפים ורבבות מדריגות עד שבאים לתוך אותיות ודיבורים וכו', זה בחינת חידוש מעשה בראשית ובריאת עולמות חדשים ממש, ותיכף שיש בריאה תיכף השם יתברך נותן פרנסה וכו' כמבואר בפנים כי גם הרוחניים כשנתצמצמין בבחינת צמצום שהוא בחינת גוף נגד פנימיות רוחניותם אזי צריכין פרנסה, כמו שמצינו אצל המלאכים שהם גבוהים ורוחניים וצריכין גם כן פרנסה רוחניות, כמו שדרשו רז"ל (תהלים ע"ח) לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת ניזונין ממנו (ברכות ס"ג) ועל כן גם אלו הבריאות החדשות ועולמות החדשים שנתהוו על ידי הצדיק צריכין בחינת פרנסה, ומחמת שכולם הם כלולים בהצדיק בעצמו מאחר שנתהוו על ידו, על כן כופלין לו פרנסתו על ידי זה, בבחינת כל המשתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו עיין שם ברש"י ובחידושי אגדות כי באמת גם בחינה זו של המשתף שם שמים בצערו כפירוש רש"י או כפירוש חידושי אגדות שפירש שהוא על דרך (תהלים צ"א) עמו אנכי בצרה וכו', גם זה הוא בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים להשיג השגת רוחניות אלקותו יתברך, כי בוודאי לא בא הצער ויסורין רק בשביל זה, וכמובן בדבריו ז"ל בליקוטי הראשון סימן ס"ה במאמר ויאמר בועז וכו' שהצדיקים זוכין על ידי היסורים שעוברין עליהם לבוא להשגות גדולות ולדברים גבוהים מאד וכו' עיין שם וזה בחינת משתף שם שמים בצערו בחינת (איוב כ"ב) והיה שדי בצריך, כי יודע שהיסורין אלו הם בחינת שדי בחינת התלבשות רוחניות אלקות בתוך צמצומים, כי השם יתברך כביכול מצמצם את עצמו ומתלבש עצמו בתוך הצער והיסורין האלו, שהם בכדי שהצדיק יתקרב אליו יתברך וישיג אותו ביותר (וכל הנ"ל קרוב גם לפירוש רש"י ולפירוש החידושי אגדות), והמשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים הוא בחינת בריאה וצריכה פרנסה ועל כן כופלין לו פרנסתו

EN:
Siman Eight — Tik'u Toichechahסימן ח — תקעו תוכחה

23 — regarding a Torah scholar: even though he is among those who are shamed and do not shame others in return, nonetheless he must be "vengeful and unforgiving as a serpent" and hold it in his heart.

Segment 12
HE:
אות ו ובזה יש לומר בדרך צחות על מה שאמרו רז"ל (בראשית מ"ג) ואל שדי יתן לכם רחמים האומר לעולמו די יאמר לצרותי די (מובא ברש"י שם), כי ענין כלליות הבריאה הוא בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שזה בחינת שדי, רק לפי זה היו יכולין הצמצומים שהם כלל הבריאה להתפשט עד בלי די, עד שאמר השם יתברך לעולמו די, היינו שיתצמצמו הצמצומים ולא יתפשטו יותר מדאי, ועל שם זה נקרא כביכול שדי שאמר לעולמו די על כן אמר גם יעקב אבינו, יודע אני שכל הצרות והיסורין שעברו עלי הם רק בחינת צמצומים ולבושים להשיג על ידם השגות רוחניות אלקותו יתברך על ידי הצמצומים האלו, שזה בחינת שדי בחינת והיה שדי בצריך כנ"ל, שזה בחינת כלל הבריאה גם כן כנ"ל, אך בכדי שלא יתפשטו ויתגברו עלי הצמצומין והיסורין יותר מדאי, על כן התחנן שבבחינה זו עצמו שהוא בחינת שדי, יתן גבול וצמצום להצמצומים והיסורין שלא יעברו עליו עוד, כמו שעל ידי בחינה זו נתן גבול וצמצום לכלל הצמצומים של כלל הבריאה שלא יתפשטו עוד, שזה בחינת האומר לעולמו די יאמר לצרותי די, בחינת ואל שדי דייקא יתן לכם רחמים וכו' כנ"ל ויש לומר שזה עצמו הוא גם כן בכלל המשתף שם שמים בצערו, היינו כמו שפירש"י בפירוש השני שמבקש רחמים מלפניו, והוא באופן הנ"ל שמבקש רחמים מלפני השם יתברך ואומר, יודע אני שהיסורין האלו הם לטובתי בכדי להשיג אותך ביותר ולשוב אליך באמת ולהתקרב אליך ביותר על ידי זה דייקא, שזה בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים בחינת שדי בחינת בריאה, אבל אף על פי כן מתחנן אני לפניך שבבחינה זו עצמה תסיר ממני היסורין בבחינת האומר לעולמו די יאמר לצרותי די, כי ירא אנכי שלא יתפשטו הצמצומים ביותר עד שיסתירו ממני אור רוחניות אלקותך ביותר וכשמתפלל לפניו יתברך באופן כזה, זה גם כן בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים בחינת המשתף שם שמים בצערו וכופלין לו פרנסתו כנ"ל וכל זאת כתבתי להפיס דעתו של המעיין ולקרב הדברים אל השכל קצת, אבל באמת ידעתי כי מאד עמקו מחשבותיו של רבינו ז"ל בכל עניניו כמבואר במקום אחר:

EN:
There — Letter Alef: "they draw upon him a thread of kindness [chut shel chesed]." And so on. One can say: the meaning is — that they draw and extend over him the thread that is braided and woven from 72 strands — which are the numerical value of chesed — and so on — as elaborated in the discourse.

For from his own perspective he is certainly right to be silent — since Hashem said to him "let him curse" — [meaning: it was Divinely decreed that he be cursed, as in the case of Shim'i ben Gera who cursed Dovid — and Dovid accepted it, saying "Hashem told him to curse"] — and presumably the humiliations come to him for his good: either to atone for a sin by which he damaged the honor of the Omnipresent, G-d forbid, or in order that he reach a far greater level, as will be explained below. Yet nonetheless, since he already has a share in the honor of the Omnipresent — it is therefore forbidden to him to entirely waive his honor — only to hold it in his heart and not give full expression to his grievance. [See Rashi there and Chiddushei Aggados there.] Thus in this discourse all our above words are explained.

The essence of our words: It is known that an intermediary must partake of both extremes. So too shame — which is the intermediary between the upper point and the lower point — contains aspects of both. When one does not receive it properly, one falls through it into utter degradation, G-d forbid — becoming truly despised and lowly as dust, in the aspect of: "Those who despise Me shall be demeaned" [Samuel I, 2].

Segment 14
HE:
אות ז שם אות ו', כי על ידי חרב הגאוה דקדושה מתגברים על תאוות ניאוף וכו' רוצה לומר כי כשמתגברין חס ושלום המחשבות רעות של תאוה זו רחמנא ליצלן אזי צריך לחגור חרב הגאוה על יריכו בבחינת חגור חרבך על ירך, היינו להזכיר אח עצמו גודל מעלת יקרת נפשו ונשמתו בשרשה העליון, ושהוא מבני אברהם יצחק ויעקב מזרע ישראל הקדושים, אשר משה רבינו ע"ה אמר להם אשריך ישראל מי כמוך וכו' ואשר חרב גאותך, כי השם יתברך בעצמו כביכול הוא מגן עזרינו וחרב גאוותינו, ואיך יעלה על מחשבתו לטמא את נפשו הקדושה בתאוה זו רחמנא ליצלן, אשר הוא מעשה בהמה ממש ושייך רק לעכו"ם אשר (יחזקאל כ"ג) בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם וכו', ועל ידי חרב הגאוה הזאת הוא מתגבר על תאוה זאת:

EN:
There — Letter Gimmel: "'Vayiphal"el' — the initial letters of: 'Vehashleich Lifnei Phar'oh Yihi L'Sanin' [and cast before Pharaoh — it will become a serpent]." And so on. In my humble opinion the meaning is: for it is known: that the Egyptian exile was because of the sin of lashon hara [evil speech] — as elaborated in the discourse.

📋 Translator's Summary — Likutay Tinyana Siman 7 (Ki Merachamam Yenahalem)

Segment 16
HE:
אות ח שם אות ז' וזה בחינת (שמות ג) ומשה היה רועה וכו' בחינת מוחין תפילין הוא רועה דקדושה היפך רועה זונות רוצה לומר כי מנהיג ישראל הוא בחינת רועה, ואלו המנהיגים שעל ידם מתגבר תאוות ניאוף הם בבחינת רועה זונות:

EN:
And Rabbainu also elaborated this matter regarding the virtue of the holy gathering of Israel for a [holy] purpose. In the manner of what the Sages said: "it is not comparable for ten people to be fulfilling a commandment one by one — to ten people fulfilling a commandment together." And so on — as elaborated in the discourse.

But when one fulfills: "Be still before Hashem" [Psalms 37] — then "He will cast down the slain [challalim] before you" — which is the aspect of: "and my heart is challal [slain/hollow] within me" [Psalms 109:22] — and through this one slaughters one's evil inclination [which is the essential enemy from whom all the shames and humiliations come]. This is the aspect of cutting off the seed of Amalek. And in the shame that comes upon him, the light of the upper point shines — the aspect of the supernal honor, Divine honor. Then the shame is in the aspect of appointing a king.

The principle: it is impossible to merit Divine honor except through repentance — which is the aspect of the the letter Kaf [כ] of Kovod [honor] — the kaf shel kovod — meaning: it is specifically through this path of humility and silence that the "K" of kavod [honor] is attained. And the essential repentance is: when one hears one's humiliation, to be still and silent.

Segment 18
HE:
אות ט שם, בחינת הצמצום שצריך כל אחד לצמצם את מוחו שלא לצאת חוץ לגבול שיש לו וכו' היינו כשם שצריכין לשמור את הליחות והשמנונית שהם בחינת קיום המוחין שלא לצאת לחוץ חס ושלום בבחינת (ויקרא ט"ו) החתים בשרו וכו', כמו כן צריכין לצמצם את המוחין עצמן שלא לצאת חוץ לגבול שלו וכו':

EN:
Section 8 [unnumbered in source] — Letter [between ז and ח]

The discourse Tik'u Toichechah — "blow the rebuke" — was said on Rosh Hashonoh 5571 — which fell then on Shabbas Kodesh and Sunday.

Segment 20
HE:
אות י שם אות י"ד, כי ראש השנה הוא בחינת תיקון האמונה בבחינת (תהלים פ"ט) אף אמונתך בקהל קדושים וכו' וזה שכתוב ויודו שמים פלאך ה' אף אמונתך וכו', כי תיקון האמונה הוא על ידי בחינת פלא בחינת (ישעיה כ"ה) אודה שמך כי עשית פלא וכו' אמונה אומן כנ"ל באות ב' בפנים:

EN:
There: "'u'val yomar shachein chalisi' [and the inhabitant shall not say: I am sick] — ." Meaning: for through drawing close to the above gathering — in the aspect of shachen [neighbor/dweller] — through this one is saved from afflictions and illness. And so on — as elaborated in the discourse.

For before the repentance, the aspect of Eheyeh [I Will Be] is still in concealment of the face from him — and the numerical value of hastoras penay Eheyeh [the concealment of the face of Eheyeh] is dam [blood — numerical value 44]. Then bloodsheds and humiliations come upon him. And if he does not receive them properly, he falls through this into even greater degradation and humiliation — and the humiliations are then in the aspect of "those who despise Me shall be demeaned." But when one merits to fulfill "be still before Hashem" — one merits through this to the slaughter of one's evil inclination and to complete repentance, until one merits the aspect of Divine honor. And the humiliations are the aspect of the ohel [tent] through which the union of Moshe and Yehoshua is made — the aspect of the light that the upper point shines to the lower point.

And this is realized both individually and collectively: from the aspect of silence and stillness — the aspect of the lower point — the cutting off of the seed of Amalek is drawn collectively. And from the aspect of the humiliations themselves — the appointing of a king for Israel is drawn collectively. And from the aspect of the rectification of the upper point — the building of the Chosen House [Beis HaBechira] is drawn collectively.

There — in the Elul kavvanot [mystical intentions for the month of Elul that are interwoven into the discourse]: "And through this you will understand the linkage of the Torah well… for one who is expert in ratzo [running/advancing] — meaning: not to be content with one's current level, but always to seek a yet higher level — this is the aspect of what is written in Section 3: that one must always hold to the attribute of repentance, for one must do repentance upon repentance." This is the aspect of the Name Eheyeh in its full spelling — whose numerical value is 161 — the aspect of "If I ascend to the heavens — there You are" — the letters of which also equal 161. For the Name Eheyeh is the aspect of repentance, and the essential completion and fullness of repentance is to always hold to the attribute of repentance — this being the aspect of "if I ascend to the heavens" — the aspect of one expert in ratzo. And repentance is the aspect of the upper point, which is the aspect of segol [the vowel sign] — this being the sun [chamah].

Segment 22
HE:
אות יא שם אות ט"ו, היפוך ארץ לא זרועה (ירמיה ב) שהוא בחינת פגם האמונה רוצה לומר כי אמונה זה סדר זרעים כנ"ל באות א' וזה שכתב באות ט"ז ארץ לא זרועה זה בחינת פגם אמונה, שעל ידי זה נתקלקלו הזרעים, היינו כנ"ל:

EN:
There — Letter Yud: "and this is the aspect of: 'vayar menuchah ki tov' [and he saw that rest was good]." And so on. See Midrash Rabbah Vayechi, portion 96 — where it expounds there: "Yissachar — a strong-boned donkey [chamor garem]." And so on — as elaborated in the discourse.

There: "on the matter of the voice that waters the garden — where all the fragrances and the fear grow." And so on. It is possible to say: that this is the secret of what the Sages said — — that the voice is good for the spices [kol yafeh l'vesamim]. And so on.

Segment 24
HE:
אות יב שם, מתוקה שנת העובד וכו' (קהלת ז) רוצה לומר שמסלק כל חכמתו ועושה עבדות כעבד ממש בשביל אהבתו יתברך כמבואר לקמן, שזה בחינת בנו העובד וכו':

EN:
And also: before the above last Rosh Hashonoh he told the members of our community about his passing. And then the members of our community were sighing greatly before him — as if saying: what shall we do — and upon whom does he leave us. And so on — and he strengthened them greatly then — and calmed them — and encouraged them. And so on — as elaborated below.

Therefore one must have in mind the above holy Name with the vowel segol.

And one expert in shuv [returning/retreating] — the aspect of "and if I make my bed in the grave [she'ol] — You are there" [Psalms 139] — this is the aspect of Samech-Gimel [63] [the spelling of the Name Havaye'ah that equals 63, associated with the dimension of Binah / Understanding]: when a person has regressed, G-d forbid, and is completely distant from holiness — nonetheless let him not despair entirely, G-d forbid. Rather let him fulfill: "and if I make my bed in the grave — You are there" — and seek Hashem even from there, and strive to merit repentance. Only at that point the aspect of Eheyeh is still in concealment of the face from him — and then shames and humiliations pass over him. He must strengthen himself and receive them with love, and be still and silent as dust — in the aspect of: "and my soul shall be as dust to all" — the aspect of "and the earth is the footstool of His feet" — and hope and yearn to merit repentance through this. And through the stillness and silence the aspect of the lower point is produced — the aspect of chirik. Therefore one must intend the above holy Name with the vowel chirik.

There — at the end of the discourse — "through judging those who shame him favorably — that they are not so blameworthy for disgracing him, since in their mind and reasoning it appears to them that it is proper to disgrace him — and therefore he remains silent over his humiliation — through this the aspect of a crown [keser] is produced…"

At first glance one must examine this: for above it is explained that one must be silent for the sake of repentance for one's sins — since the blood in the left chamber is still powerful and strong, and for this reason the humiliations and bloodsheds come upon him. This implies that he believes the humiliations genuinely deserve to come to him. But here it explains that he judges them favorably — that it only appears to them that it is proper to disgrace him — implying that in truth they do not deserve to disgrace him, only it seems so to them.

But the matter is explained based on what is written above — regarding the need to always hold to the attribute of repentance: even when one has merited complete repentance, which is the aspect of Divine honor, one must nonetheless do further repentance upon that first attainment — and so at every moment forever.

Segment 26
HE:
אות יג שם, כי אזי זוכה להשיג אפילו מה שהוא למעלה מהמוחין מה שגם משה בחייו לא השיג וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי בכל אחד מישראל בפרט בהצדיקים הגדולים יש בוודאי בכל אחד מהם בחינת משה שהוא בחינת הדעת והמוחין שלו שהם בחינת (שמות ג) ומשה היה רועה וכו' בחינת שדי של תפלין, שמבואר שם באות ז' שבחינת שדי הזה הוא לכל אחד כפי ערכו ובאות ט' מבואר לענין הנעלם של שדי וכו', דהיינו כשבחינת שדי שהוא המוחין נסתלק וכו' שזה בחינת הסתלקות משה וכו' והנה בחינת שדי הוא הצמצום של המוחין לכל אחד לפי ערכו שזה עיקר תיקון המוחין שלו, ועל כן יש לכל אחד לפי ערכו השגות כאלו, שגם בשעת קיום המוחין שלו בשלימות שזה בחינת משה בחייו לפי בחינתו, אף על פי כן אסור לו לכנוס בהם בחינת (חגיגה י"ג) במופלא ממך בל תדרוש וכו', כי אי אפשר לו להשיג אותם שזה בחינת מה שכתב כאן באות ט"ו, כי אפילו הבן שהוא מחפש בגנזיא דמלכא, אף על פי כן יש מקומות שגם הבן אסור ליכנס לשם ועיין בזוהר בדף קיא: שבכל אדם מישראל צריך להיות עבודתו את ה' בבחינת בן ובבחינת עבד בן היינו לחפש בגנזיא דמלכא על ידי הארת המוחין שלו שזה בחינת בן בחינת משה שיש בו ועבד הוא לעבוד את ה' בתמימות וכו' כמבואר כאן וכל אחד לפי בחינתו יש בחינת השגות שאסור לו לכנוס בהם אפילו עם בחינת הבן שלו, היינו עם הארת המוחין שלו שהם בחינת משה בחייו, כי לפי בחינתו הם בחינת במופלא ממנו, אף שהגדול ממנו במדריגה מותר לו ליכנס בהשגות אלו עם בחי' הארת המוחין שלו, כי בחינת משה בחייו שיש לו הוא גדול ממדריגת השני, על כן מותר לו לחפש בגנזיא דמלכא במקום שאסור לו להשני ליכנס לשם נמצא שכל צדיק וצדיק לפי בחינתו יש בו בחינת מה שמשה בחייו לפי בחינת המוחין שלו לא השיג, שזה בעצמו בחינת שדי בחינת צמצום וגבול המוחין שיש לכל אחד לפי ערכו דייקא וכל צדיק כפי ערכו כשזוכה לסלק במכוון השגת המוחין שלו ועובד את ה' בתמימות, זוכה על ידי זה להשיג אפילו מה שהוא למעלה מבחינת השגת המוחין שלו, שלפי בחינתו הוא בחינת מה שמשה בחייו לא השיג, היינו מה שלא היה יכול להשיג עד הנה עם הארת המוחין שלו שהם בחינת משה בחייו כנ"ל ועל ידי זה נמשך לפי בחינתו בחינת תיקון המשפט

EN:
And also it is elaborated elsewhere: how Rabbainu warned Rabbi Nosson greatly — at the time he was engaged in copying this above discourse — to be very careful to copy well what is elaborated there — and so on — as elaborated in the discourse.

Now repentance is in the aspect of the Name Eheyeh — and every higher repentance one merits is the aspect of a yet higher Name Eheyeh.

Segment 28
HE:
אות יד (ועיין בסוף המאמר מענין (תהלים ל"ו) משפטיך תהום רבה, ועל ידי העבודות הפשוטות שעובד את ה' בתמימות ובפשיטות שזה בחינת השיתין שמחוללין עד התהום על ידי זה מעלין את המשפט מנפילתו עד התהום וכו' ונראה לעניות דעתי דרוצה לומר, על פי המובא בסוף מאמר לשמש שם וכו' בלקוטי א' סימן מט גם כן מענין השיתין שמחוללין עד התהום ושם מבואר תהום דא לבא וכו' וכמו כן לענינינו מבואר לעיל אות יג טז כי מקום המשפט הוא בלב כמו שכתוב (שמות כ"ח) ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו וזה גם כן בחינת משפטיך תהום רבה תהום דא לבא, כי מאד עמקו מחשבות לבו של השם יתברך ומי יוכל להשיג יושר משפטיו, ועל כן הצדיק על ידי שמשליך כל חכמתו ושכלו והשגתו ועובד את ה' בתמימות ופשיטות, ובאמת העבודה הזאת הוא רק מבחינת עומקא דליבא בלי שום השגת המוחין רק בפשיטות מעומק הלב, על כן על ידי זה זוכה להשיג מה שהוא בבחינת למעלה מהמוחין, שאין המוחין יכולין להשיג שם רק כל חד כפום דמשער בלביה, היינו שזוכה להשיג בחינת תיקון המשפט ולהעלות המשפט מן בחינת התהום הנ"ל וזה בחינת (תענית כ"ה) תהום אומר לחבירו אבע מימך, היינו שעבודתו שעובד את ה' מעומקא דליבא שהוא בחינת תהום פועל זאת שיגלה לו השם יתברך בחינת יושר משפטיו ששרשם גם כן בבחינת עומק מחשבות לבו יתברך, שזה בחינת שער החמשים של בינה שגם משה בחייו לא השיגו עד אחר הסתלקותו (ועיין בזה בכתבי האריז"ל ובסידור קול יעקב בכוונת שבועות) שזה בחינת תהום רבה הנ"ל וזה אבע מימך בחינת (עמוס ה) ויגל כמים משפט, ואם שגיתי והוא רחום יכפר)

EN:
And behold: even though certainly the words of Rabbainu stand at the very height of the world — and who knows to what extent the matters reach — even so: I said to bring them somewhat closer to the plain intellect — in the way of possibility — to indicate to every person of intellect a path and a way. And so on — as elaborated below.

And one who has already merited complete repentance — the aspect of Eheyeh — and wishes to ascend to the higher aspect of Eheyeh: at that point this higher Eheyeh is still in concealment of the face from him. And the numerical value of hastoras penay Eheyeh is dam [blood] — and bloodsheds and humiliations come upon him. He converts blood to blood and remains silent over his humiliation — through this he merits the higher repentance, the yet higher Eheyeh.

Only: there is cause for concern here — for since he has already merited complete repentance to the point that his honor is in the aspect of Divine honor — when they dispute him and disgrace him, Israel is as it were damaging the honor of G-d [and indeed the Sages said [Pesikta d'Rav Kahana 2:4] that the Holy One was more insistent about the Tzaddik's honor than about His own honor, as it were] — especially in light of what we explained above: that one must be careful that the humiliations not diminish the honor of the Omnipresent, G-d forbid.

Segment 30
HE:
אות טו נמצא כל צדיק וצדיק לפי בחינת השגתו יש לו בחינת השגות כאלו שהם אצלו לפי בחינתו מה שמשה בחייו לא השיג, היינו מה שבחינת משה שלו בחייו היינו בזמן הארת המוחין שלו אינו יכול להשיג אותם, כי הם בחינת במופלא ממנו והם בחינת שער החמשים אצלו לפי בחינתו, ועל ידי שמסלק במכוון את חכמתו והשגתו ועובד את ה' בתמימות וכו', על ידי זה השם יתברך מרחם עליו וזוכה להשיג גם השגות אלו, שזה בחינת (מלאכי ג) וחמלתי עליהם וכו' כמבואר בפנים ומה מאד יומתק בזה התכת הכתוב (תהלים ל"ו) משפטיך תהום רבה אדם ובהמה תושיע ה' ודרשו רז"ל (חולין ה:) שערומים בדעת כאדם ומשימין עצמן כבהמה, היינו כנ"ל שמסלק כל חכמתו ועובד את ה' בפשיטות ותמימות, על ידי זה נתתקן ועולה המשפט מבחינת משפטיך תהום רבה כנ"ל:

EN:
And through this chain of consequences: people come to treat prayer lightly — and do not fulfill what the Sages said: "do not make your prayer a fixed routine — but rather: a plea for mercy and supplication." And so on — as elaborated in the discourse.

But the Tzaddik judges all who dispute him favorably — for in their mind and reasoning it appears to them that it is proper to disgrace him.

Segment 32
HE:
אות טז ועיין שם בסוף המאמר מענין כשמנסכין מים בחג תהום אומר לחבירו אבע מימיך, ורבותינו ז"ל סיימו שם (תענית כ"ה:) קול שני רעים אני שומע רוצה לומר נסכי יין ונסכי מים כי המים הן פשוטים בתכלית הפשיטות כידוע, וזה בחינת תמימות ופשיטות, ויין הוא בחינת חכמה ודעת כידוע, והחכמה והתמימות הם שני ריעים זה לזה, כי גם בתמימות אסור להיות שוטה כמבואר בהשיחות וכן עיקר שלימות החכמה היא על ידי תמימות, ועל ידי כל זה נתתקן המשפט והארכתי בזה קצת הגם כי דברים פשוטים המה ומבוארים בפנים, אף על פי כן אמרתי לבאר קצת הענין ביותר, בכדי שלא יפול לב המעיין בראותו פשטות הלשון מה שכתב שם, שאזי זוכה להשיג מה שגם משה בחייו לא השיג, על כן הוכרחתי לבאר איך שבחינה זאת נמצאת אצל כל צדיק כפי בחינתו כנ"ל ובאמת ידעתי כי מאד עמקו מחשבותיו ז"ל, אך אף על פי כן צריכין לבאר קצת גם לפי קט שכלנו ועיין נפלאות רבות על פי מאמר זה בליקוטי הלכות הלכות תחומין ה"ה ר"ח ה"ו הפקר ונכסי הגר ה"ד נזיקין וכו' ה"ה:

EN:
And he alluded to us in the above conversations and in the above discourse — that this is the matter of his residence in Uman. And the upheavals that passed over him there — from dwelling to dwelling — and so on. And the greatness of the sufferings and tribulations — and so on — as elaborated in the discourse.

And if they knew that he had already merited complete repentance — the aspect of Divine honor — they too would honor him.

Segment 34
HE:
אות יז השיחה הנדפסת (בסוף סיפומ"ע) סימן כ"ד מעלת הזוכה ליתן מעות לצדיקי אמת וכו' ושם מבואר שהצדיק זוכה על ידי פרנסתו ואכילתו לבחינת אורות הצחצחות בבחינת (משלי י"ג) צדיק אוכל לשובע נפשו בחינת (ישעיה נ"ח) והשביע בצחצחות נפשיך וכו', זה נאמר בסוף קיץ תקס"ט סמוך לראש השנה הנ"ל, וכפי הנראה הוא מעין המבואר במאמר זה אות ג' גם קודם לראש השנה הנ"ל סיפר, שהרבה אנשים קבלו לפניו בקובלנא רבה על חסרון אמונה, וכמה סובלי חולאים היו מהם שקיבלו גם כן לפניו ז"ל על חסרון אמונה אחר כך נכלל זאת במאמר הנ"ל אות א' גם קודם לראש השנה הנ"ל סיפר מענין מה שקרא החולק הידוע להר"ר נתן והר"ר נפתלי ז"ל בשם מגיני ארץ וכו', וגם זה נכלל במאמר זה אות ז', ואינני בקי בסיפור זה היטב כי בחיי מוהר"ן כתוב זה רק ברמז, וכתב שם הר"ר נתן ז"ל על זה בזה הלשון, ואז ראיתי מרחוק נפלאות ה' אשר עדיין אני רחוק להשיגם אפס קצתם עד כאן לשונו ועיין שם גם באות ח' במאמר הנ"ל, בענין שיש נשמות שנפלו וצריכין להחיות ולהשיב אותם בכל מיני מטעמים המשיבים את הנפש, ועל ידי תיקון וזיכוך המוחין שנעשה על ידי המגיני ארץ, על ידי זה נעשין דיבורים כשרים שהם בחינת אמרות טהורות להחיות ולהשיב את הנשמות הנפולות בבחינת שבעה משיבי טעם, עד שיהיה בבחינת (משלי כ"ד) שבע יפול צדיק וקם ועיין שם גם באות ט' שכשהמוחין זכים שעל ידי זה נעשין האמרות טהורות הנ"ל, אזי גם כשנסתלק המוח שהוא בחינת (שמות ג) ומשה היה רועה וכו', ואין נשאר רק הרשימה של המוח שהוא בחינת הדיבור, אז גם הרשימה זכה בבחינת חלום על ידי מלאך, שזה בחינת שאחר הסתלקות משה בא שר צבא ה' ואמר (יהושע ה) עתה באתי וזה בחינת (תהלים ס"ח) ה' יתן אומר המבשרות צבא רב, כי אלו המאמרות טהורות הן בחינת מלאך, שזה בחינת מה שנעלם של שם שדי גימטריא צבאות, היינו כשבחינת שדי שהוא בחינת המוחין נעלם ונסתלק ואזי נשאר רק הרשימה שהוא בחינת נעלם של שדי, אזי זאת הרשימה הוא בבחינת צבאות בחינת מלאך וכו', ושזה בחינת (בראשית א) בצלמנו כדמותינו שגם כח המדמה הוא בצלמינו בבחינת מלאך וכו' וזה אותיות מלא"ך ראשי תיבות כ'י ל'אלקים מ'גיני א'רץ וכו'

EN:
And it has already been elaborated elsewhere — see above, Part One, Siman 61 — that this we see tangibly: that the essential maintenance of the bond of unity among all the members of our community — who are called by the name of Rabbainu — is — and so on — as elaborated in the discourse.

And likewise: all the holy sparks that come out from the belly of the Other Side and the kelippos — through the prayer of the above great one who possesses the power — all of them are the aspects of portions of souls of Israel. And so on — as elaborated in the discourse.

Segment 36
HE:
אות יח ולעניות דעתי רומז בדברים אלו דברים גבוהים ונעלמים בענין מה שעיקר השארת הרשימה הקדושה של רבינו ז"ל היה על ידי הר"ר נתן ז"ל, ומה שעסק הר"ר נתן ז"ל כל ימיו לדבר עם אנשים הרבה מעבודת השם, והקים הרבה נפשות הנפולות והחיה והשיב אותם בשבעה משיבי טעם ממש, כנראה קצת גם מהרשימה הקדושה שנשאר אחרי הר"ר נתן ז"ל בהחיבורים הקדושים שחיבר שהם ליקוטי תפלות וליקוטי הלכות, ויותר מזה אשר הרבה לדבר עם אנשים הרבה בעל פה והשיב את נפשם ממש, והכל הוא על ידי האמרות טהורות שנעשו מהרשימה הקדושה של המוחין הקדושים של רבינו ז"ל, וביותר עסק בזה הר"ר נתן ז"ל אחר הסתלקותו של רבינו ז"ל

EN:
And what was understood: that this is connected to the aspect of the new song elaborated in this discourse. And also: contemplate well the matter of the burial of Moshe in the land of Moav — opposite Beis Peor — and his atonement for the sin of Peor. And so on — as elaborated in the discourse.

Through this he is silent and receives the humiliations with love, and merits through this the highest repentance — the aspect of the supreme crown.

And the honor of G-d is also not diminished through the humiliations — on the contrary, the honor of the Omnipresent is increased through his judging them favorably: that they disgrace him because it appears to them that this is for the sake of His honor.

Segment 38
HE:
אות יט גם בראש השנה הנ"ל קודם שאמר המאמר הנ"ל, הלך רבינו ז"ל לומר תשליך ונפל על הרפש וכו' ואחר כך נכלל גם ענין זה במאמר הנ"ל בדרך נפלא ונורא מאד כמבואר שם באות ט"ו שצריך לגלגל עצמו בכל מיני רפש וטיט כדי לעשות נחת רוח לאביו שבשמים, ועיין שם מה שזוכין על ידי זה גם לעניות דעתי רומז בענין זה ענין נפלא מהתיקונים הגדולים שנעשו גם אחר הסתלקותו ז"ל, על ידי שבאים על קברו הקדוש וצועקים שם אל השם יתברך מעומק הלב כל אחד לפי בחינתו, בפרט על אודות תיקון הברית תיקון הכללי כאשר פקד עלינו בחייו ז"ל על ענין זה, והבטיח לנו להשתדל בטובתינו ובתיקון נפשותינו לנצח, ושרק בשביל זה בחר לו להסתלק במדינתנו באומין בשביל שיוכלו אנ"ש לבוא על קברו וכו' וזה עיקר בחינת העבודה של הצדיק הגדול שמבואר שם באות ט"ו שמסלק כל חכמתו והשגתו שהוא בבחינת בן שמחפש בגנזיא דמלכא ועובד את אביו שבשמים בעבדות פשוט ומשליך ומגלגל עצמו בכל מיני רפש וטיט בשביל עבודת ה' ולעשות איזה רצון ונחת רוח להשם יתברך

EN:
Omitted: connected before the above Letter Beis. There — in Letter Gimmel — it is elaborated in the main body: that the splitting of the Red Sea is the aspect of the repair for the war of Amalek. And see 1 Samuel 15: "and Shaul had compassion." And so on — as elaborated in the discourse.

And through this is resolved what we see sometimes: that a great gathering assembles near the Tzaddik — and they pray together — through which the houses of prayer are greatly multiplied. Until — and so on — as elaborated in the discourse.

Segment 40
HE:
אות כ והנה באמת הצדיק הגדול זוכה גם בחיים חיותו להיות בבחינת בן ולחפש בגנזיא דמלכא וכמבואר בליקוטי הראשון סימן ער"ה וגם אז הוא משליך ומסלק כל חכמתו ועובד את ה' בתמימות ובפשיטות, ומגלגל עצמו בכל מיני רפש וטיט כפשוטו כנ"ל וגם מקבל על עצמו כל מיני מחלוקות ובזיונות והכל בשביל לעשות רצונו יתברך, וזוכה על ידי זה למה שזוכה כמבואר באות ט"ו הנ"ל וגם מה שמוריד את עצמו ממדריגתו והשגתו הגבוה והנוראה בבחינת בן המחפש בגנזיא דמלכא, והוא מסלק עצמו מכל זאת ומוריד את עצמו אל נפשות הקטנות והנמוכות והירודות והנפולות מאד, ומשתדל עמהם ביגיעות הרבה ובכל טצדקי דאפשר להעלות אותם מנפילתם וירידתם ולקרבם אל השם יתברך, זה בוודאי בכלל מה שמגלגל עצמו בכל מיני רפש וטיט בשביל לעשות רצונו יתברך, וכמו שאמר רבינו ז"ל על עצמו בפירוש כמה צלם אלקים היו מונחים ברפש וטיט וכו' ואני הוצאתים משם וכו' וכן אמר על עצמו ואני ידיי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא וכו', וכל זה היה בחיים חיותו אבל באמת גם עכשיו אחר הסתלקותו כפשוטו ממש שאז בוודאי מחפש בגנזיא דמלכא, אף על פי כן גילה רצונו שגם עכשיו חפץ ביותר שיבואו על קברו, וכל אחד כפי בחינתו יהרהר בתשובה ויתחרט על מעשיו שאינם הגונים, ויצעק אל ה' מעומק הלב, ויאמר שם העשרה קפיטיל תהלים הידועים, ולא עוד אלא אפילו אם יאמרם כמו שיאמרם, ואז יוריד את עצמו כביכול מבחינת מדריגתו הגבוה והנפלאה והנוראה מאד מאד, בפרט אחר הסתלקותו זה שנים רבות, וישתדל ביותר בטובת ותיקון נפשות השפלות והירודות מאד באופן שיזכו גם המה לשוב בתשובה שלימה ולהתקרב אליו יתברך, והעבודה הזאת הוא ממש בבחינת שמגלגל עצמו בכל מיני רפש וטיט בשביל לעשות רצונו יתברך, ועל ידי זה זוכה גם עכשיו בכל פעם ביותר להעלות המשפט מתהום רבה, ולברר בירורים נפלאים ונוראים מאד עד שעל ידי זה יתתקנו כולם וכמו שדרשו רז"ל סוכה י"ד לענין קברו של משה, ויתן את רשעים קברו וכו' ואת פושעים נמנה וכו' תחת אשר הערה את נפשו למות וכו' ולפושעים יפגיע (ישעיה נ"ג), שביקש בעד פושעי ישראל שיחזרו בתשובה, וכבר נתבאר מזה קצת לעיל במה שביארנו בלקוטי א' סימן רט"ו

EN:
There — Letter Yud: "'vayar menuchah ki tov' [and he saw that rest was good]" — — "this is the aspect of prophecy." And so on. "And the land — meaning: Eretz Yisrael." And so on. And there — Letter Yud-Alef: "teru'ah — this is the aspect of — and so on." And so on — as elaborated in the discourse.

And from this you will understand the brilliant saying that Rabbainu said regarding the controversy that was directed against him: "Against me there is no dispute at all — for if I were doing all that they say of me, it would indeed be proper to dispute me.

Segment 42
HE:
אות כא ובזה תבין קצת מה שמבואר במ"א (עיין חיי מוהר"ן, נסיעתו וישיבתו באומין, סימן ז' ח') שאמר סמוך להסתלקותו, כמה קדושת השם היו כאן (כי גם קדושת השם הוא בבחינה זו שמסרו גופם למלכות בשביל לברר בירורים וכו' כמבואר בכתבי האריז"ל בענין עשרה הרוגי מלוכה וכו'), כמה משפטים יש כאן וכו', היינו שנפל המשפט בתהום רבה בהריגת הקדושים כאלה ותינוקות של בית רבן שלא טעמו טעם חטא על ידי עכו"ם רוצחים כאלה וכו', שעל זה נאמר (תהלים ל"ו) ומשפטיך תהום רבה, והוא ז"ל עוסק אחרי הסתלקותו בתיקון ענין זה, ובזה תלוי תיקון נפשות ישראל גם בחיים חיותם על ידי זה שממשיך בחינת תיקון המשפט כמובן במאמר זה הנ"ל:

EN:
And through this it is further elaborated what we wrote above: for the essential death of the Tzaddikim and their burial in the grave is the aspect of prayer in the aspect of judgment — which swallows it. And so on — and through this great repair comes. And so on — as elaborated in the discourse.

This discourse was said on Rosh Hashonoh 5571 as above — and this was the last Rosh Hashonoh of his days. And close to his passing — and his illness grew very greatly upon him — to the point he was nearly expiring at every moment. And he told the members of our community about the greatness of his sufferings. And in the midst of this — he clasped his hands — and raised them toward Heaven. And so on — as elaborated below somewhat.

Segment 44
HE:
אות כב וכלל הדברים האלה הוא, שבכאן אות ט"ו עוסק רבינו ז"ל לבאר מענין התיקונים הגדולים שנעשים על ידי הרבי אמתי עם התלמידים, ומענין תיקון האמונה שנעשה על ידי לימוד הישיבה הקדושה הזאת, ומענין הגרים ומענין תיקון המוח שנעשה על ידי זה ועיקר זמן הקיבוץ הוא בראש השנה, ושעל ידי זה נתתקן בחינת החותם דקדושה שזה בחינת תיקון הברית ותיקון המוחין בחינת תפילין וכו', ואחר כך מתחיל לדבר מענין שכשנתתקן המוח בבחינת משה בחינת תפילין אזי גם בבחינת ההסתלקות משה וכו' אזי גם הרשימה שנשאר שהוא בחינת שינה היא טובה גם כן מאד בבחינת (קהלת ה) מתוקה שנת העובד ראשי תיבות משה וכו' (וכבר ידוע מה שדרשו רז"ל (מדרש קהלת שם) פסוק זה על ענין הצדיק לאחר הסתלקותו שאז הוא בבחינת שינה וכו'), מתוקה דייקא בחינת מיין מתיקין בחינת תיקון הברית וכו', ושצריכין דייקא לסלק את המוח, כי צריכין להשליך כל החכמות ולעבוד את ה' בפשיטות וכו' ועל ידי זה זוכה וכו' ולהמשיך בחינת תיקון המשפט וכו' ומסיים נמצא שעל ידי רבי אמת עם תלמידים נעשין ונתתקנין כל הבחינות הנ"ל

EN:
Omitted: connected before the above Letter Beis. There — in Letter Gimmel — it is elaborated in the main body: that the splitting of the Red Sea is the aspect of the repair for the war of Amalek. And see 1 Samuel 15 — Shaul's compassion on Agag — as elaborated in the discourse.

But since the matter is not so — on the contrary, the complete opposite of everything the disputants say of me — it follows that even they are only disputing one who acts so, but their complaint is not against me, since I have not the slightest trace of this." As is expl

Segment 46
HE:
אות כג ולפי פשוטו רוצה לומר, שהתיקונים אלו נעשין על ידי קיבוץ התלמידים אל הישיבה של הרבי האמתי בחיים חיותו, בפרט בראש השנה שאז עיקר זמן הקיבוץ וכו' כמבואר בפנים ולעניות דעתי רומז בזה גם על ענין קיבוץ הקדוש שמתקבצין ומתאספין אליו על ראש השנה גם עכשיו אחר הסתלקותו, וקודם ראש השנה משתטחין על קברו הקדוש ומרבין בתפלות ותחנונים כל אחד כפי ענינו, והעיקר לזכות לתשובה שלימה ולתיקון האמונה ולתיקון הברית ולתיקון המוחין וכו' ואחר כך מתפללין באגודה אחת בבית המדרש הקדוש הנקרא על שמו ז"ל, בוודאי נעשין על ידי זה גם כן כל התיקונים הקדושים המבוארים במאמר זה הנ"ל וביתר שאת, כי (חולין ז:) גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם ואפילו משה רבינו ע"ה השיג אחר הסתלקותו מה שלא השיג בחייו וכמו שאמרו רז"ל (עיין בליקוטי הש"ס להאריז"ל מסכת ברכות על מאמר רז"ל (סוף ברכות) תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר (תהלים פ"ד) ילכו מחיל אל חיל הענין כי בעולם שלאחר המיתה תלמידי חכמים עוסקין בתורה ועולין ממדריגה למדריגה ומישיבה לישיבה, כי אפילו משה רבינו ע"ה בכל יום ויום עולה ומשיג יותר, כי כמו שהשם יתברך אין לו סוף כך תורתו אין לה סוף וכו'), ולא מיבעיא תיקון האמונה שבוודאי נתתקן גם עכשיו על ידי קיבוץ התלמידים, שעל ידי זה נתקבצין ונתלקטין חלקי האמונה, כי כל הקיבוץ הוא רק על ידי נקודת האמונה המושרשת בכל אחד כפי בחינתו, וכמבואר בפנים שהרב האמת הוא משגיח על כל חלקי האמונה של כל אחד ואחד לקבצם ולהעלותם בבחינת (תהלים ק"א) עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי וכו' כי ידוע שכל עסקו של רבינו ז"ל גם בחיים חיותו, היה העיקר להכניס מדת האמונה הקדושה בישראל לגדלה ולהשלימה בבחינת (תהלים ל"ז) ורעה אמונה כמבואר במאמר חותם בתוך חותם בליקוטי הראשון סימן כ"ב עיין שם, וכמובן בכמה מאמרים ממאמריו ז"ל, וכאשר נשמע מפיו הקדוש בעל פה גם כן הרבה מענין זה וכמבואר במקום אחר וביותר עוסק בזה גם עכשיו אחר הסתלקותו ז"ל וכמובן בסימן רט"ו הנ"ל

EN:
And further: close to his passing — when the illness grew very greatly upon him — to the point of nearly expiring at every moment — he clasped his hands — and folded them — and pointed toward Heaven — as if to say: this matter is entirely in Heaven's hands — and he relies on Hashem — may He be blessed — with complete trust. And so on — as elaborated below.

ained el

Segment 48
HE:
אות כד ואפשר שזה בחינת שכן ארץ ורעה אמונה, כי הצדיק הגדול אחר ששוכן בארץ ובעפר שמרמזת על מדת האמונה בחינת (תקוני זוהר ק"כ:) עפר מאנא דכלהו המבואר במאמר זה אות א' ובאות ט"ו, אז דייקא עוסק ביותר לתקן מדת האמונה אצל כלל ישראל לגדלה ולהשלימה נמצא שבחינת תיקון האמונה נמשך גם על ידי הקיבוץ של עכשיו, בפרט על ידי שבאין על קברו וצועקין מעומק הלב בבחינת (תהלים ק"ל) ממעמקים קראתיך וכו', שעל ידי זה נתגדל האמונה בבחינת (ישעיה כ"ה) אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן המבואר באות ב' בפנים:

EN:
Siman Twelve — Ayeh Makom Kevodoסימן יב — איה מקום כבודו

sewhere — and this aligns with our above words.

There — above — in the Elul kavvanot: "Yamin [right] in its full spelling equals 'derech' [way/path]." And one can say in a witty vein tha

Segment 50
HE:
אות כה כי עכשיו בוודאי אין עצה ואין חכמה ואין תבונה כי אם לצעוק אל השם יתברך מעומק הלב בבחינת (איכה ב) צעק לבם אל ה' המבואר שם, ועל ידי קיבוץ חלקי האמונה נעשין גרים בכח או בפועל, כמו שגם בימינו אלה נתגיירו גרים הרבה הן במדינתנו והן במדינות אחרות כידוע, בפרט מי יודע כמה גרים נעשו בכח כמבואר באות ד', אף גם בחינת תיקון המוחין בוודאי נמשך גם עכשיו ביתר שאת על ידי הקיבוץ, כי כבר מבואר במאמר זה שעיקר תיקון המוחין הוא על ידי תיקון הברית, היינו על ידי שמעלין מבחינת החתים בשרו וכו' לבחינת חותם דקדושה בחינת מוחין תפילין וכו', והלא עיקר הקיבוץ עכשיו הוא בשביל לבוא ולהתפלל על קברו וכו', שזה בחינת תיקון הברית כאשר הבטיחנו בחייו ז"ל, וזה ממש בחינת התיקון של (ירמיה ט"ו) אם תוציא יקר מזולל המבואר באות י"ד, עד שנעשה על ידי זה בחינת מוחין תפילין שנקראים יקר כמבואר באות ז', ובוודאי על ידי זה נמשך בחינת התנוצצות המוחין כל אחד לפי בחינתו וזה בחינת מה שמוח התלמידים נתחדש ונתתקן על ידי הרב (גם מוח הרב נתחדש על ידי התלמידים אפשר שבחינה זו גם כן נעשה גם עכשיו, כי על ידי שמוריד את עצמו אלינו לעסוק בתיקוני נפשותינו, על ידי זה בא גם הוא להשגה גדולה ונוראה ביותר כנ"ל, ואז יכול להשלים תיקון נפשותינו ביותר וכן מבואר גם בליקוטי הלכות בכמה מקומות, אך אין לנו עסק בענינים גבוהים ונוראים כאלה)

EN:
There: "and this is the aspect of: 'b'asarah ma'amaros' [with ten utterances]." And so on. The meaning is: in the manner of what is explained in the book Mevo She'arim, Part 2, Chapter 2, p. 11 [Korets printing]. And likewise it is in Otzaros Chayyim. And so on — as elaborated in the discourse.

t this i

Segment 52
HE:
אות כו וכן תיקון החמשה חושים שבמוח נעשה גם עכשיו, כי חוש הריח שנתתקן על ידי היגיעות וטירחות שיש לכל אחד, וכן חוש המישוש שנתתקן על ידי ההוצאות שיש לכל אחד לבוא אל הרב זה בוודאי נעשה גם עכשיו, אף גם חוש הראיה והשמיעה והטעם נתתקן גם עכשיו על ידי שמסתכלין על ציונו הקדוש ועל כלל הקיבוץ הקדוש המתאספין ומתקבצין אליו והכל בכחו וזכותו הקדושה ז"ל, ובכל אחד מהקיבוץ בוודאי יש איזה בחינת הארה ונקודה הקדושה מה שקיבל על ידי התקרבותו אליו ז"ל, ועל ידי שנכלל גם כן בהקיבוץ הקדוש הזה נמצא שזה גם כן בכלל (ישעיה ל) והיו עיניך רואות את מוריך, בפרט שכבר מבואר בדבריו ז"ל בליקוטי הראשון בסימן קצ"ב ובסימן ר"ל שעל ידי שמקבל חכמת רבו ודברי אמת שלו על ידי זה הוא מקבל בחינת פניו ועיין גם בסימן קנ"ג מענין קבלת פני תלמיד חכם, שתלמיד הגון כראוי זוכה לקבל פני הרב היינו שיתראה בתוכו פני הרב וכו', וכבר מבואר מזה במקום אחר גם כן וכן חוש השמיעה שנתתקן על ידי שכל אחד שומע המוסר של הרב זה שייך עכשיו גם כן, דעל ידי ששומע ההתעוררות הגדול והקולות והצעקות והבכיות הגדולות מעומק הלב שיש אז בין כלל הקיבוץ שאין צריכין מוסר גדול מזה, כי מתפעל נפש הרואה והשומע גם מרחוק כידוע וכן חוש הטעם מה שכל אחד טועם מתיקות וכו', זה בוודאי שייך גם עכשיו, כי אז כל אחד טועם מתיקות טעם הזכות הקדוש שזכה להתקרב אליו ז"ל ולהכלל בכלל הקיבוץ הקדוש שלו, עד שכל אחד נותן הודאה על חלקו ואומר בפה מלא (תהלים ט"ז) חבלים נפלו לי בנעימים וכו', בפרט כי כבר מבואר באות ט"ו הנ"ל שגם אצל הצדיק הגדול הבעל מוחין ובעל השגה אמיתית אף על פי כן הוא מסלק כל חכמתו והשגתו ועובד את ה' בפשיטות וכו' ועל ידי זה דייקא זוכה להשגות גבוהות מאד וכו'

EN:
There: "Bereishis bara tayish [in the beginning He created a he-goat]." And so on. One can say: that this is what the Sages said — — that ten things were created on Erev Shabbas at twilight [bein hashmashos]. For at that time the Nogah [the luminous outer light] is included in holiness — as is known.

s the meaning of what the Sages said: "All directions you turn — let it only be to the right" — meaning: the aspect of derech above — which is the aspect of the right.

This discourse was said in the above-mentioned year [5]563 on Shabbas Teshuvah, the sixth of Tishrei [the Shabbas between Rosh Hashonoh and Yom Kippur]. At that time Rabbainu mentioned at the beginning of the Torah — close to the opening — the verse: "And upon the Throne was a likeness like the appearance of a man above it, from above" [Ezekiel 1]. [And afterwards in his holy handwriting he did not mention the verse until close to the end of the discourse.] He then grasped the chair on which he sat with both hands and swayed with the chair, and said with awe, fear, and immense self-sacrifice these words: "When one sits on the chair — then one is an adam" — and he said it in these words: "Az meh zitzt oif der shtil, yents mohl iz men a mentsh." [See Zohar Tazria, p. 48.] And the words are exceedingly sealed and deep. Afterwards he completed this entire awesome Torah. And during the delivery of the Torah he did not speak at all of the Elul kavvanot — only afterwards, after he finished delivering the Torah, after he prayed Maariv and made Havdalah — he then returned and spoke about this Torah as was always his custom. Then he said to distinguished elderly men who were sitting with him — who were praying from the Siddur of the Holy Ari — "Tell me: how are all the kavvanot of Elul alluded to in the above Torah?" And they were silent and did not answer — for in truth it is impossible to understand on one's own how the secrets of the Elul kavvanot are alluded to in the above Torah. He commanded that the Siddur of the Holy Ari be brought before him — opened it and showed them the Elul kavvanot — and then opened his holy and awesome mouth and began to reveal wonders: how all the Elul kavvanot are alluded to there in a wondrous and awesome manner, as is elaborated in the book [Chayyay Moharan]. But it is impossible to convey in writing the measure that is in my heart — all the sweetness and wonders, the perfect mind, that I felt then at the hour when I merited to hear all this.

He also spoke after that Shabbas about the Torah — which speaks of Moshe and Yehoshua and the Ohel Mo'ed [Tent of Meeting], which are the aspects of the upper point, the lower point, and the vav in the middle of the Alef — and then said to me in these words: "In every place where a Rebbe and disciple gather together, this aspect is produced — the aspect of Moshe and Yehoshua

Segment 54
HE:
אות כז ומזה מובן ממילא כי אדרבא דייקא עכשיו שאין אנו זוכין לראות את מורנו בעיני אדם ממש, וכן לשמוע מוסר מפיו הקדוש ולטעום מתיקות אמרי נועם שלו בפועל ממש בשעת הקיבוץ כמו שהיה בחיים חיותו ז"ל, ואף על פי כן מתקבצין אליו ונשענין על זכותו הקדושה, וכל אחד צועק מעומק לבבו בתמימות ובפשיטות גדול לזכות לשוב אל ה' ולהתקרב אליו יתברך באמת והחולקים רואים את כל זה ותמהים ושואלים וחורקין שיניהם מאד על ענין הקיבוץ הזה בכל שנה ושנה ביגיעות וטירחות גדולות כל כך ומה אתם רואים ומה אתם שומעים וכו', ואי אפשר להשיב להם שום תשובה נוצחת כלל, כי ענין זה הוא רק כל חד כפום מה דמשער בלביה יודע ומרגיש גודל קדושת הענין הזה, וגודל הפעולה הקדושה והתועלת הגדול שמגיע על ידי זה לכל אחד מהקיבוץ הזה נמצא שהעבודה הזאת היא עבודה פשוטה ותמימה שצריכין לסלק כל החכמות ולעבוד את ה' בתמימות ולעשות גם דברים הנראים כשגעון ממש בעיני העולם, והכל בשביל אהבתו ועבודתו יתברך בבחינת (משלי ה) באהבתה תשגה תמיד המבואר שם באות ט"ו הנ"ל, ועל ידי זה דייקא זוכה כל אחד לפי בחינתו להשיג מה שהוא למעלה מבחינת המוחין שלו, שזה עיקר תכלית שלימות תיקון המוחין כנ"ל נמצא שגם עכשיו זוכין על ידי הקיבוץ הנ"ל לקבל גם בחינת תיקון המוחין, וכן כל התיקונים המבוארים בפנים כנ"ל:

EN:
📋 Translator's Summary — Likutay Tinyana Siman 12 (Ayeh Makom Kevodo)

and the

Segment 56
HE:
אות כח והנה רבינו ז"ל בשנת תקס"ט סמוך לפסח ואיני יודע אם לפניו או לאחריו גילה ענין הנורא של העשרה קפיטיל תהלים בפרטיות שהם תיקון למקרה לילה חס ושלום ואז אמר שכמה וכמה צדיקים גדולים שרצו לעמוד על ענין זה וכו' וקצתם לא ידעו כלל מה הוא ענין זה וקצתם התחילו לידע קצת וכו' כמבואר בהשיחות (שבסוף סיפורי מעשיות) סימן קמ"א ואחר כך בראש השנה תק"ע אמר רבינו ז"ל מאמר זה הנ"ל, ובו מבואר הרבה מענין זה ואולי גם זה נוגע להשיחה הזאת רוצה לומר של היוד קפיטיל הנ"ל, ואז בשעה שגילה ענין התיקון הנ"ל אמר שגם כי ימלאו ימיו אזי אחר הסתלקותו מי שיבוא על קברו ויאמר שם אלו היו"ד קפיטל תהלים ויתן פרוטה לצדקה וכו' אזי אתאמץ ואשתדל לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו וכו' כמבואר בשיחה הנ"ל:

EN:
There: "and this is the essential purpose for us — that prayer be included in His unity." And so on. In my humble opinion the meaning is: for according to the view of the philosophers — the purpose is for man to know Hashem — and to comprehend Him through philosophical inquiry. But according to the true purpose — which is the way of our Sages — of blessed memory — and as elaborated in the words of Rabbainu — the essential purpose is prayer. And the highest level of prayer is: that prayer be included in His unity — the aspect of: "He and His Name alone [hu u'shemo bilvad]." And so on — as elaborated in the discourse.

Tent of Meeting."

Afterwards, when I was at Medvedevke with him, he spoke with me after Purim about the three mitzvos that Israel were commanded upon entering the Land [which are related to this, as printed in its place], and concluded by saying that all three mitzvos are the aspect of repentance. I asked him: "How are these three mitzvos the aspect of repentance?" He answered and said: "This — you shall say yourself." And with that I departed from him. I immediately began to think about this — and immediately on the walk from his house to my inn, Hashem graced me with beautiful novel insights, and I wrote down what Hashem had graced me with in this. This was the beginning of my initiation into composing novel teachings upon his holy Torah — through which he initiated me with his mercies and his wondrous ways. The next day I brought before him what I had written, and it was pleasing in his eyes. He smiled somewhat from joy, and answered: "You will be able to learn if you are persistent" — in these words: "Diy vest kenin lernen az du vest begerin." But nonetheless, afterwards I was compelled to pause from composing novel ideas until I would first study many books of the halachic authorities [poskim], and afterwards books of Kabbalah — until afterwards he commanded me to compose novel ideas, and then commanded me to write down my innovations, as is elaborated elsewhere.

[All of this I copied from the book Chayyay Moharan, which is written in the language of Reb Nosson himself. And all that is described here as being said to him, or commanded to him, or asked of him — all refers to Reb Nosson himself.]

The author writes: How many great and mighty teachings [halacha gevarvasah] there are to hear and understand from the above narrative!

First: How great and exalted is the level of the ho

Segment 58
HE:
אות כט והנה אחר ראש השנה הנ"ל בין כסא לעשור סיפר רבינו ז"ל ממה שחלם לו על איש אחד וכו' שנפטר ושאל אותו מדוע לא היה אצלו ז"ל על ראש השנה, והשיב לו שכבר נפטר לעולמו ואמר לו רבינו ז"ל ואם האדם נפטר אינו רשאי לבוא על ראש השנה ושתק ומחמת שכמה בני אדם דיברו עם רבינו ז"ל מאמונה כנ"ל דיבר עמו גם כן רבינו ז"ל מזה וכו', והגביה עצמו האיש הנ"ל עד החמה וכו', והיה לרבינו ז"ל רחמנות גדול עליו וכו' והכלל שצריך להתחזק מאד בהאמונה ולא יוכלו להטעותו שם בשום אופן וכו' כמבואר כל זאת בחיי מוהר"נ ז"ל ולעניות דעתי יש לסיפור זה גם כן איזה שייכות למה שמבואר במאמר הנ"ל באות ט' מענין (תהלים מ"ט) אדם ביקר בל ילין וכו', שצריכין לזכך המוחין כל כך עד שגם לאחר שנסתלקין המוחין בבחינת שינה ולא נשאר רק הכח המדמה ובחינת הרשימו של המוחין יהיה גם זה בבחינת חלום על ידי מלאך ולא חלום על ידי שד רחמנא ליצלן וכן באות ט"ו לענין התיקונים שנעשין על ידי רבי אמתי עם תלמידים וכו', מדבר גם כן מזה שזה בחינת מתוקה שנת העובד וכו' והגם שכאן מדבר מבחינת הסתלקות המוחין בחיים חיותם בבחינת שינה, אף על פי כן נראה מהסיפור הנ"ל שזה שייך גם לאחר הסתלקות האדם ממש, כי אם אינו זוכה אזי יכולין להטעותו אחר כך ביותר בבחינת חלום על ידי שד, שזה בחינת העונש של עולם התוהו רחמנא ליצלן כידוע ואם הוא זוכה והמוחין שלו זכים, אזי זוכה לאחר הסתלקותו להשגה יתירה ביותר כנ"ל:

EN:
"Through melody." And so on. "And the sign: 'bakchatef yis'u' [on the shoulder they shall carry]." And so on. The author says: one can explain through this — in a witty allusion — the Sages' teaching in Sukkah, p. 35: "why was David punished in the matter of Uzah?" And so on — as elaborated in the discourse.

ly Tzadd

ik — to the point that his sitting on the chair [to illuminate his holy disciples and reveal to them the wonders of his holy Torah and teach them the way of Hashem] is the aspect of: "And upon the Throne was a likeness like the appearance of a man above it, from above." See Zohar Tazria p. 48 mentioned above: "It is taught: in how many grades is the completion above called by the name of perfection? When the Holy One Blessed be He sits upon His throne — and until the Holy One does not sit upon His throne there is no perfection — as it is written: 'And upon the Throne was a likeness like the appearance of a man above it.' It is taught: on the sixth day Adam was created, at the hour when the throne was completed… and therefore Adam was created on the sixth day, as he is worthy to sit upon the throne." See also Midrash HaNe'elam, Chayyay Sarah, p.

And this too is the aspect of what we mentioned above: that he warned the members of our community to hold themselves together. And so on. For even though the essential repair of the souls of Israel depends only on the Tzaddik — and so on — as elaborated in the discourse.

126: "The light of the soul for the World to Come is greater than the light of the throne." See there.

Second: What he said to Reb Nosson — that wherever a Rebbe and disciple gather together, the aspect of Moshe and Yehoshua and the Tent of Meeting is produced. In our humble opinion there are very high and exalted matters here — for he alluded thereby the secret of the bond between himself and his holy disciple Reb Nosson, for this discourse was said very close to his [Reb Nosson's] first drawing close to him. And one who is somewhat familiar with the holy books of Reb Nosson, and knew him in his lifetime and heard his holy words and conversations, and is somewhat familiar with his affairs and the causes that passed over him — will understand in his heart and see with his mind's eye that he was indeed from this above-mentioned aspect. For the bulk of his words concerns strengthening oneself in the service of Hashem — that no person of Israel should despair of himself: only that each one from his place should seek and request Hashem.

And know further — O my brother who studies this: regarding the matter of the new song that will be stirred in the future — as elaborated in this discourse — which is the aspect of the voice that waters the garden where all the fragrances and the fear grow. And so on — as elaborated in the discourse.

This is the aspect of one expert in shuv explained in the above discourse — the aspect of the lower point — the aspect of Yehoshua.

See also Likutay Tinyana, the discourse Ki M'rachamam Yenaghaym, Siman 7, which also speaks of the two aspects explained here, calling them by the names daray ma'alah [those who dwell above] and daray matah [those who dwell below], son and disciple. And it is explained there that the aspect of the disciple is the aspect of Yehoshua — whose initial letters spell Yakumu Hakeytzu v'Yanannu Shochnay Afar [Let them arise, let them be awake and sing, those who dwell in the dust] — meaning: the need to strengthen those who dwell below, the dwellers in dust, who are at the very lowest level of attainment — that they should not despair and not retreat entirely, G-d forbid — only know that Hashem is also with them and among them. See there for great and awesome encouragement.

And the discourse Ki M'rachamam above was said on Shabbas Chanukah of the year [5]570 — which was the last year of the holy life of Rabbainu. And there is mentioned the matter of "And Yehoshua the son of Nun was filled with the spirit of wisdom, for Moshe had laid his hands upon him." And I heard from my father of blessed memory, who heard from the elderly holy disciples of Rabbainu, that they understood from Rabbainu's holy allusions in that discourse that in it he gave semichah [ordination] to his holy disciple Reb Nosson. And indeed, the bulk of Reb Nosson's holy conversations was on this very matter — to strengthen every single Jew with extraordinary, wondrous, and awesome encouragement: that no one should despair of himself entirely, G-d forbid — only, wherever one is, to arouse and strengthen oneself from now on in any case to the service of Hashem from wherever one stands. As is elaborated on this with many wonders in his holy books. This is the aspect of what we find: that Hashem Himself said to Yehoshua after the passing of Moshe — three times: "be strong and courageous." And it is explained in Likutay Torah in the name of the Holy Ari that three times "be strong" equals the numerical value of Moshe — for through this he illuminated for Yehoshua the three aspects that were in Moshe. [And one may allude that they correspond to the three aspects within the letter Alef — the upper point, the lower point, and the middle — and it is known that every aspect contains all aspects within it.] And Israel themselves also said to Yehoshua: "Only be str

ong and

courageous."

And see Likutay Halachos, Laws of Shabbas, Halacha 7 — which was composed on Rosh Hashonoh of the year [5]605, which was the last Rosh Hashonoh of the holy life of Reb Nosson — where much of the above matter is alluded to for one who understands somewhat by allusion. And there is still much to say about this. And what he alluded to regarding "Call Yehoshua" — "and I myself will command him" specifically — that close to his actual passing he did not give him ordination explicitly, yet he had already alluded to his ordination close to his [Reb Nosson's] first drawing close to him. And also: that the beginning of Reb Nosson's initiation into novel Torah compositions was through this discourse; and that it is visibly apparent that virtually the entire remaining trace [reshimas] of Rabbainu's holy legacy is only through Reb Nosson.

And in all the above there are many wondrous matters, impossible to explain in writing — or even orally.

Yet nonetheless I noted this in brief allusion so that a later generation may know.

From what is explained above — that wherever a Rebbe and disciple gather together, the aspect of Moshe, Yehoshua, and the Tent of Meeting is produced — it follows automatically that just as it is explained in the above discourse that one cannot merit complete repentance — the aspect of the supernal honor, the secret of the upper point — except through humiliations and bloodsheds coming upon him, and he is silent and still — and the humiliations are the aspect of the vav within the Alef connecting the upper point with the lower point — and it is explained there that through this the union of Moshe and Yehoshua is made: therefore it follows automatically that the disciple cannot truly draw close to his Rebbe except through many obstacles, controversies, humiliations, and bloodsheds passing over him. And specifically through these he merits to draw close to his Rebbe — who is the aspect of the upper point.

And from this one can understand somewhat the matter of the controversies that arose against virtually all the great Tzaddikim who engaged in bringing people close to the service of Hashem — such as the holy Baal Shem Tov and his holy disciples — and likewise the great controversy that was against Rabbainu.

And behold: the matter of the above Yonah — who fled to Tarshish — and so on. — "and there was a great storm at sea." And so on. And he said to them: "take me up and cast me into the sea — and the sea will be stilled for you." And so on — as elaborated in the discourse.

For beyond what is understood from what I wrote above — that the great Tzaddik who ascends from level to level at every moment is the aspect of the true penitent, for his repentance is only in the aspect of the repentance of the World to Come explained in that discourse: that he merits at every moment a higher attainment and does repentance upon repentance upon his first attainment — and each time he attains a higher level, this is the aspect of attaining a yet higher Name Eheyeh — and he is therefore compelled at every moment to pass through controversy and persecution. Only: he judges those who dispute him favorably, as above in Section 6.

Beyond this, the controversies and persecutions are even more necessary for the drawing close of the disciples who are close to him, as above. And the disciples themselves accept the shames with love for the sake of repentance from their sins. Only: so that the controversy not cause any damage to the honor of Heaven — since their Rebbe's honor is already in the aspect of the honor of Heaven — they must therefore judge those who dispute him favorably, as above. [And this also resolves more fully what we examined above in Section 6.]

For the Tzaddik himself could perhaps have reached each higher level every time by simply striving upward — and it is known that there must be a descent before an ascent [see Siman 22, the discourse Chosum B'soch Chosum]. Now the very act of striving upward at every moment is the aspect of one expert in ratzo — the aspect of the upper point — the aspect of segol of 161. And in the midst of this he descends somewhat from his first level — and it would be possible for him to be pushed back entirely, G-d forbid, and to entertain doubts about the ways of G-d, G-d forbid — as if they were distancing him intentionally. And the yetzer hara [adversarial force] lies in ambush very closely for precisely this — to weaken the Tzaddik's mind at the moment he descends somewhat from his level. On the contrary: precisely then the weakness of mind presses upon the Tzaddik even more intensely — as is understood from Rabbainu's words in the story of the Tzaddik who fell into sadness [one of the famous Sipuray Maasiyos — Tales of Rabbi Nachman].

But the Tzaddik overpowers through the greatness of the holiness of his righteousness — and does not entertain any doubts about His ways — only feels tremendous shame before Hashem for having fallen somewhat from his level.

And so too: in the matter elaborated there in Letters Beis and Gimmel — that sometimes it is impossible to pray in the aspect of mercy and supplication. And then the prayer is in the aspect of judgment. And so on — and precisely through this — and so on — as elaborated in the discourse.

Yet nonetheless he accepts even this state of withdrawal with love, and believes that the ways of Hashem are straight, and hopes and yearns to Hashem to return to his level — and not only that: that he merit a yet higher and more elevated level. Through this he truly merits that this descent is the ultimate ascent — for through being greatly ashamed of his descent, he strengthens and overpowers himself with all his might to rise from his descent, until through this he ascends to a far higher level. And through this you will understand more deeply the matter of Ratzo v'Shuv [running and returning] explained in the above discourse: at first it is ratzo and he merits ascending to a very high level, striving to ascend yet higher — and in the midst of this he withdraws and retreats somewhat, G-d forbid — only he strengthens himself even then not to retreat entirely.

And the author says: Rabbainu said this discourse — the discourse Tik'u Toichechah — on the night of the second day of Rosh Hashonoh — that is: on Motza'ei Shabbas Kodesh — the night of the second day of Rosh Hashonoh. [For the first day fell on Shabbas — and on the second day — which fell on Sunday — he said it at night.] And he exerted himself greatly and gave up his soul literally in the saying of this discourse. And all of this was for the benefit of the souls of Israel. And this too — and so on — as elaborated in the discourse.

And then even this partial withdrawal is to him a shame and embarrassment greater than all the shames of the world — and it seems to him literally as if he were expelled from the palace of the King to the outside, G-d forbid. Yet he does not entertain any doubts about His ways — only accepts it with love, waits for salvation, and fulfills: "Be still before Hashem" — greatly humbling himself beneath the Holiness as literal dust — in the aspect of: "and my soul shall be as dust to all" — the aspect of "and the earth is the footstool of His feet" — this is the chirik — the aspect of the chirik of Samech-Gimel [63] explained there. Then through this very shame the aspect of vav is produced — and through this he merits to connect with the upper point, the aspect of the high level he strove to reach.

[And through this we explained the teaching of the Sages [Bava Basra 75]: "Every Tzaddik is scorched by the canopy of his fellow — woe for that shame…" "The face of Moshe was like the face of the sun; the face of Yehoshua was like the face of the moon — the elders of the generation said: woe for that shame…" [See Rashi there: that in such a short time the honor diminished so greatly — the aspect of the above supernal honor.] In this teaching

one must

examine: (1) the proximity of the two statements to each other; (2) the matter of "every Tzaddik is scorched by his fellow's canopy — woe for that shame" — if so, will it be the pleasure of the World to Come that every person is ashamed before his fellow? But one can explain the matter according to the above pattern: for in this world the Tzaddik can ascend to a high level specifically through the descent — for through it he overpowers to ascend even further, until he ascends to a yet higher level. But in the World to Come there is no descent whatsoever. Rather: through "every Tzaddik is scorched by his fellow's canopy" and through this he is greatly ashamed — for "woe for that shame" — through this itself he will ascend and connect also to the higher level. Similarly regarding "the face of Moshe was like the face of the sun; the face of Yehoshua was like the face of the moon" — the elders of the generation who sought and yearned to receive the light of the upper point itself — the aspect of the face of the sun — therefore said: "woe for that shame" — through this itself they merited to receive the light of the upper point, as above.]

It follows that the Tzaddik himself could perhaps have ascended to higher levels every time even without controversy — only that through the controversy he perhaps merits to ascend each time without so much of a prior descent. And this is more pleasing to him. And also because the controversy is for the sake of the drawing close of his holy disciples, as above. And sometimes the Tzaddik himself acts as if he is distancing his disciples and does not wish to bring them close — and the disciple must accept even this with love, and believe that certainly the Tzaddik's ways are straight, and be greatly ashamed over this. Yet nonetheless not distance himself through this, G-d forbid — on the contrary: through this he should overpower himself even more to strive after the closeness. And then he will merit through this itself to draw close to the Tzaddik in true closeness and receive his holy illumination. And sometimes this trial is even greater than the trial of the humiliations from those who dispute the Tzaddik. See Likutay Halachos, Laws of Blessings over Fruit, Halacha 1 — where you will see many wonders regarding this discourse Kra Es Yehoshua and all that we have elaborated upon it here.

And also Laws of Shabbas, Halacha 7 above.

And also many other halachos that discuss this discourse.

Omitted, regarding what is explained in the discourse in Section 1 — that the firmament of Heaven is the aspect of shame… and above the firmament is a likeness of a throne…: See Shabbas 104: "Aleph-Beis: learn wisdom; Gimel-Dalet: bestow kindness upon the poor; Kaf-Feh: the palm-mouth; Shin-Kuv: the false-lie — your soul shall be bound under His throne, and duk the heavens," meaning as above — for shame is the aspect of the firmament of Heaven above which is the Throne. Therefore the word used is v'duk shamayim — on account of the expression in the verse: "He who stretches out the heavens like a gossamer curtain [kaDok], and spreads them like a tent to dwell in" [Isaiah 40] — the aspect of the Tent [ohel] explained in the discourse.

There — in this discourse: "and 'ayeh hasseh la'olah' [where is the lamb for the offering?]" And so on. Meaning: in the manner of what the Sages said — — that the Samael first went to Avraham and then to Yitzchak and then to Sarah. And so on — as elaborated in the discourse.

And see there earlier: "The Holy One said: if he repents, I will bind him a crown" — this is relevant to our matter, for through repentance one merits the aspect of a crown, as above.

There: "it resembles a calf — which is the aspect of circles — the aspect of faith — and 'Your faithfulness surrounds you'" — one can explain that faith is in what the intellect does not attain [for in what the intellect does attain — faith is not needed — since one understands it with one's intellect. And a matter that the intellect does not attain] — it is like the aspect of a circular thing which has no endpoints. And likewise this matter has no endpoints from any aspect by which to begin entering it — as with an intellectual matter, where the intellect begins to enter through some examination and proceeds from examination to examination until it completes attainment. But in what the intellect does not attain — one enters only through faith — and this is in the aspect of a circle as above. Also: because this type of attainment is the aspect of surrounding lights [makifin] — as is understood elsewhere — and surrounding lights are also in the aspect of circles — as is understood from the discourse on playing dreidel on Chanukah. And this is what is also written in this discourse at its end: socher — from the language of going around and around [sachur sachur] — the aspect of surrounding lights — the aspect of faith.

There — Letter Beis — "but it is impossible to come to faith except through truth." See in Likutay Aitzos, Emunah, Letter Daled — where this matter is elaborated: for the essential faith is in what the intellect does not understand.

There: "and these doubts are the aspect of the Tree of Knowledge." And so on. And one can say: that this is why the Holy One said to him: "Ayekah [where are you?]" — meaning: that He alluded to him the above repair — that through the aspect of — and so on — as elaborated in the discourse.

And if so — when the intellect does not understand — how will one come to believe what one must believe? Therefore: the essential faith depends on truth — for if a person wishes to look at the truth in truth — he will understand on his own that one must believe the holy faith in Hashem and His holy Tzaddikim and His holy Torah — even though it is impossible to understand with our coarsened intellect. For through looking at the truth with the eye of truth — one understands from afar that the truth is so — only it is impossible to understand it with the intellect — and one must only strengthen oneself in complete faith. And see in Likutay Halachos, Laws of Passover, Halacha 7. And see further in Likutay Halachos, Yoreh De'ah, Laws of Interest [Ribbis] — where it is elaborated that the essential perfection of faith comes through truth — which is the aspect of the totality of the holy mochin and Da'as. For without Da'as a simpleton may believe everything — and may believe, G-d forbid, in things that it is forbidden to believe. But through holy Da'as — which is the aspect of truth — one understands from afar what to believe and what not to believe. [And see further below in Siman 255.]

There — Letter Gimmel — "and through receiving their counsel — truth is engraved within him." This means: for the Tzaddik's counsel is entirely the seed of truth — for the holy intellect of the Tzaddik and his holy attainment is the aspect of clear, pure, and lucid truth. And his holy counsels are the aspect of drops of his intellect — for certainly in every counsel there are holy insights and wondrous pathways and deep attainments — the aspect of the very light of truth itself. Therefore: one who merits to receive their holy counsel — even though one does not yet understand the depth of the intellect that the Tzaddik has in this counsel — nonetheless: through this very act of receiving the counsel and walking in the way of his counsel — truth is engraved within one — and faith is completed. And through this the redemption comes.

"The essential purpose." And so on. "For 'ki zeh kol ha'adam' [this is all of man]." Meaning: for every person can fulfill this — and attain the purpose through it. And so on. The meaning is: even though the Sages expounded [on the verse]: "ki zeh kol ha'adam" — as referring to: "the entire world was created only for this person's sake" — which refers to the greatest of Torah scholars — as is known. Even so: the explanation here is different. For the meaning here is: that every person — even the most ordinary — can fulfill this and attain the purpose through it. And so on — as elaborated in the discourse.

Through the holiness of the counsel — which is entirely the seed of truth flowing from the brain and intellect of the Tzaddik which is entirely truth — truth is engraved within one — so that one merits to feel in one's heart and mind a flash and great illumination from the holiness of truth — and one longs and yearns only for the truth. And through this faith is completed — with the flash and illumination of the holy Da'as as above.

And this is what it concluded at the end of the discourse: "it is possible that the students learn and do not understand — the teaching states: 'arranged before them like a Shulchan Aruch'" — this being the aspect of the future redemption — when all the wisdoms will be revealed like a Shulchan Aruch — as it is written: "the earth shall be filled with Da'as" [Isaiah 11]. At first glance the matter is not understood — what is the relevance of "it is possible the students learn and do not understand" here? But according to the above one can explain: for the counsel that one receives from the Tzaddik is also only through faith — since one has not yet merited to attain the reason and the true intellect the Tzaddik has in this counsel. The student is then in the aspect of "learning and not understanding" — like one who learns some halacha and does not understand its reason and source — one cannot engage dialectically with it or deduce from it elsewhere. But if one knows its root and reason — one can do so. So too: even though the student does not understand the root and reason of the Tzaddik's counsel — one might think one will never come to the root of the reason and truth.

The teaching states: Scripture informs us that through this very act of receiving the counsel only through faith — one will merit through this to attain the truth and intellect of the counsel.

For through the counsel received — truth is engraved within one — faith is completed — and the redemption comes. And the redemption is the aspect of the revelation of Da'as like a Shulchan Aruch. It follows that through receiving the counsel — one merits afterwards to the revelation of Da'as — until one merits to understand the truth and intellect of the counsel. And through this faith is completed to an even greater degree — and one merits to even greater perfection of the revelation of Da'as. And so on again in a cycle.

[And it is possible to say: therefore the holy counsels are the aspect of fruitfulness and multiplication [priyah u'rivyah] — this being the aspect of "Yosef is a fruitful bough" as is elaborated in the discourse — for they are fruitful and multiply in the one who receives them. From one holy counsel one can merit many things and understand from it many counsels for the service of Hashem — since one merits through this to the aspect of the future revelation of Da'as.

And this can be alluded to in: "and I planted you as a sorek" — see Rashi in the name of the Midrash — meaning: the 606 commandments added to the seven commandments.

The 613 commandments are the aspect of the holy counsels — the 613 aitin. And sorek is also the aspect of the redemption — as it is written: "I will whistle for them and gather them — for I have redeemed them and they shall multiply" [Zechariah 10]. And see Chullin 63: "the racham — this is the sharkrak — when the racham comes — mercy has come to the world." Rashi explains: rain — the aspect of faith — miracles — which is the aspect of rain [as elaborated in this discourse and in Siman 9]. "If it sits on the ground — Mashiach comes immediately — as it is written: 'I will whistle for them.'" They said to him: but there is this one — and its brain exploded. They answered: that one was a liar. [This is the reading of the Yalkut and Rashi.] Meaning: it was a liar — and the essential completion of faith through which redemption comes depends on truth as above. This needs further elaboration.]

There — Letter Daled — "through the mitzvah of tzitzis a person is saved from the counsel of the serpent and from marriage with a wicked person" — "Yosef is a fruitful bough — over a well — on account of tzitzis" — the language of "peering through the lattices" [metzitz min hacharakim] [as Rashi explains in the portion Shelach] — through this he merited the fruitful bough and the holy union.

The author writes: From this is understood the root of the reason for the widespread custom not to wear a tallis of the mitzvah until after marriage. [See Laws of Tzitzis, Siman 8, in the Magen Avraham, subsection 3 — where he writes: it appears from Kiddushin that a young man who had not yet married did not cover his head with a tallis.] And what is brought in the



# סימן ז
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/112/

סימן ז
סימן ז
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/112

Segment 2
HE:
אות א מאמר כי מרחמם ינהגם נאמר בשבת חנוכה ב' ימים לחדש טבת תק"ע:

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 8 (Ra'isi Menoras Zahav)

name

Segment 4
HE:
אות ב במאמר הנ"ל אות ה"א, אמנם מי שרוצה לדבר עם חבירו ביראת שמים רוצה לומר כי מי שיש לו י"ש דבריו נשמעין לכל בני אדם כמו שאמרו רז"ל (ברכות ו:), ולמדו הדבר ממה שכתוב (קהלת י"ב) סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא וכו' (עיין חידושי אגדות שם) רוצה לומר שאז נשמעין דבריו לכל, מה שאין כן מי שאין בו יראת שמים, אז דבריו שמדבר בענין יראת שמים אין נשמעין, רק לאיש כשר החפץ ביראת ה' באמת בוודאי זה יכול לקבל מוסר מכל אדם על דרך (רמב"ם בהקדמתו לאבות) קבל האמת ממי שאמרו וכו', היינו אפילו מי שאין בו יראת שמים, כשמדבר דברי מוסר ויראת ה' בוודאי צריכין לקבל גם ממנו, רק מחמת שאין בו יראת שמים ויראת חטא על כן אין חכמתו מתקיימת אצל חבירו, ואף על פי שחבירו קיבל דבריו הוא רק לפי שעה ותיכף ומיד הולך ועובר הדיבור מלב חבירו ואינו מתקיים אצלו כלל מחמת שיצא הדיבור ממי שאין בו יראת חטא על כן מי שרוצה להכניס דעת בחבירו עד שיתקיים זה הדעת אצל חבירו וכו' כמבואר בפנים, צריך שיהיה לו בעצמו גם כן יראת שמים כדי שיהיה דבריו נשמעין וכדי שיתקיימו דבריו היינו כנ"ל:

EN:
Section 1 — Letter א — [on Letter Daled of the discourse]

of the Rokeach — that the custom is to make a canopy [chupah] from a tallis — on

Segment 6
HE:
אות ג שם אות וא"ו, על ידי זה נכנסין אורות המקיפים כו' עיין מסכת עבודה זרה ל"ה:

EN:
Section 2 — Letter ב — [on Letter Hay of the discourse]

accou

Segment 8
HE:
אות ד שם אות ח', על כן אם לא יהיה נזהר בדבריו וכו' על ידי זה יהיה נכנס בקשיות ותירוצים שאין הזמן מספיק לבארם כי הם בחינת מקיפין שהם למעלה מהזמן רוצה לומר כי אף על פי שכבר נתבאר למעלה באות ו' שהמקיפים של החכם והרבי שבדור הם בחינת עולם הבא שהוא יום שכולו ארוך כי שם הוא למעלה מהזמן וכו' רוצה לומר שהוא למעלה מכל בחינת הזמן של עולם הזה, אבל אף על פי כן גם שם יש בחינת סדר הזמנים ברוחניות בחינת תקופת הימים תקופת השנים וכו' כמבואר שם באות ו' הנ"ל ועל כן זה החכם אם לא יעשה סייג לדבריו, אזי יוכל ליכנס בהשגת המקיפים שהם למעלה מהזמן גם לפי בחינת הזמן הארוך והרוחני שלו שהוא בחינת סדר הזמנים של עולם הבא וגם כי אף על פי שהמקיפים שלו הם בחינת עולם הבא שהוא בחינת למעלה מהזמן, היינו שמשיג אותם בשרשם ברוחניות בהארה גדולה ובהרחבה כל כך עד שהם בבחינת למעלה מהזמן, אבל אף על פי כן עדיין הוא עצמו בבחינת הזמן של עולם הזה, כי הלא הוא מלובש בגופניות כשאר בני אדם, ומי לנו גדול ממשה רבינו ע"ה והיו ימיו מאה ועשרים שנה ועל כן ההכרח לצמצם כל כך את אור השגתו הגדולה והרחבה מאד עד שתוכל להתלבש בתוך הזמן, ועל כן אם לא יעשה סייג לדבריו אזי יוכל ליכנס בהשגות מקיפים כאלו שהם למעלה מהזמן, היינו שלא יוכל להלביש ולצמצם אותם כל כך עד שיתלבשו בבחינת תוך הזמן כנ"ל וגם כי הלא החכם והרבי שבדור כל עסקו הוא להאיר הדעת בבנים ותלמידים, וכל השגות שלו אף על פי שהוא משיג אותם בבחינת השגת עולם הבא שהוא בחינת למעלה מהזמן, אף על פי כן הוא מוכרח לצמצם אותם ולהלביש אותם בצמצומים ולבושים רבים עד שיוכל להמשיך הארת הדעת הזה בבנים ותלמידים שהשגתם עדיין הוא בבחינת תוך הזמן, ואם לא יעשה סייג לדבריו אזי יוכל ליכנס בהשגות מקיפים כאלו שהם בבחינת למעלה מהזמן, היינו שלא יהיה יכול להלביש אותם כל כך עד שיאיר מהם גם לבחינת תוך הזמן בבנים ותלמידים שזה עיקר שלימות ההשגה של הצדיק כמבואר בפנים וכל אלו האופנים הנ"ל שביארנו הכל עולה בקנה אחד למבין קצת ועיין במדרש שיר השירים על פסוק (שיר השירים ח) האלף לך שלמה וכו' אין הרב נוטל שכר על תלמודו עד שישלימנו לאחרים, מבואר מזה שהצדיק צריך לצמצם השגתו שהיא בבחינת אלף להתלמידים שהשגתם בבחינת מאתים עיין שם ותבין לענינינו:

EN:
And through this you will understand a wondrous matter: why it is natural to the land of Egypt that rain does not fall there regularly as in other lands — as Rashi explains in the portion of Maikaytz. And this is what is written in the portion Eikev: "For the land… is not like the land of Egypt from which you came, where you would sow your seed and water it with your foot… but the land to which you are crossing to possess… drinks water from the rain of the heavens" . And this too is the aspect of what the Sages said: "Song is recited only upon a miracle that occurred in the Land of Israel" — for the essential place of miracles is the Land of Israel.

nt of: "and spread your wings over your handmaid" — for the wings of the mitzvah of tzitzis are the aspect of the holy union — as is elaborated at the end of the discourse.

There — at the end of the discourse — "but when one cleaves to Tzaddikim and receives counsel from them — one will see with one's eyes and hear with one's ears and one's heart will understand." One can explain that this alludes to all the above: when one receives counsel from him — truth is engraved within one. And what the intellect attains is like the aspect of seeing with one's eyes literally — as is known. [This being the aspect of "the body that is hidden and the body that is revealed" — as elaborated in Siman 62, see there.] It follows that what truth is engraved within one = "he will see with his eyes." And "with his ears he will hear" = the aspect of faith — what one does not attain in one's intellect — but only hears from others and believes — the aspect of Shema Yisrael — the kernel-point of faith. And "his heart will understand" = the aspect of the redemption that comes through faith — the revelation of Da'as. And through this one can understand how the three above aspects flow from the three brains — Chuchmah, Binah, and Da'as: "hidden things — wisdom will make known to me" = Chuchmah = seeing with eyes.

Segment 10
HE:
אות ה שם, כשעלה משה למרום מצאו להקדוש ברוך הוא שהיה קושר כתרים לאותיות וכו' (מנחות כ"ט:) רוצה לומר כי כל ענין מאמר רז"ל הזה מבואר בזה, כי גם הקדוש ברוך הוא בעצמו מקיים גם כן בחינת הסייג הנ"ל כי באמת שלימות ביאורי התורה הוא בחינת אין סוף, רק מחמת שאין ביכלתנו להשיג כל כך, על כן צמצם הקדוש ברוך הוא את אור התורה ועשה סייג לדבריו ושיער בדעתו הקדושה מה לגלות בפרטיות בכתב ועל פה, ומה שלא לגלות רק ברמז בעלמא, וכמבואר לקמן בפנים באות יו"ד שגם החכם אומר לפעמים דיבורים שהם רק בחינת רמזים בעלמא בחינת ידים וכו', וזה גם כן מחמת שצריך לעשות סייג לדבריו כאשר יבואר לקמן וכו'

EN:
The matter of "make a window [tzohar] for the ark" — explained in the above discourse in Letter Gimel — is also explained below in Siman 112 with a broader elaboration. Now this matter was said to Noach at the time he was commanded to build an ark to enter it because of the flood. And the waters of the flood — these are the alien thoughts [machshavos zaros] that come to confuse one's prayer, as is explained below in Siman 44. Now just as the Sages said : had they repented, the waters would have descended as blessed rains — and since they did not repent, the flood waters came upon the earth — so too with alien thoughts: they come in two aspects. For there are holy sparks within them that require rectification — and when a person merits to pray properly, those sparks are rectified. And the rectification of prayer is the aspect of rain and blessed waters, as is explained in the above discourse. But when one does not merit this, they confuse him and flood his brain and mind like the waters of the flood — about which it is said: "and they covered all the high mountains".

Binah = "a listening heart" = faith = "within my heart Your faithfulness." Da'as = "the earth shall be filled with Da'as" = the redemption.

Segment 12
HE:
אות ו וזה בחינת מה שהיה הקדוש ברוך הוא קושר כתרים לאותיות, לרמז על ידם מה שאי אפשר לגלות בפרטיות מחמת הסייג הנ"ל וזהו שאמרו קושר כתרים וכו' כתרים דייקא, לרמז בהם על בחינת המקיפים העליונים והגדולים מאד שהם בחינת כתר כנ"ל אמר לו משה רבינו ע"ה רבונו של עולם מי מעכב על ידך, כי בשלמא החכם צריך לעשות סייג לדבריו מחמת שהוא מלובש עדיין בגופניות בבחינת תוך הזמן, ואם לא יעשה סייג לדבריו אזי יוכל ליכנס בהשגות מקיפים כאלו שהם למעלה מהזמן ככל האופנים הנ"ל, אבל אצל השם יתברך אין שייך זאת ואם תאמר שאי אפשר לבאר הכל בפרטיות כי יהיה למעלה מאד מהשגת דעתינו, אם כן למה לי הכתרים כיון שאי אפשר לנו להשיג אותם אמר לו הקדוש ברוך הוא עתיד אחד לעמוד וכו' שיהיה דורש על כל קוץ וקוץ וכו' כי ר' עקיבא ישיג סוד הרמזים שבכתרים הללו ואז אמר אם כן ראוי שתנתן תורה על ידו ומסתמא היה לו למשה רבינו ע"ה בשאלה זו עמקות גדול וחכמה עליונה מאד אך תיכף כשאמר משה הקשיא נפל בשכלו תירוץ על הקשיא, כי נכנסו בו מקיפים עליונים ביותר אך אם היה אומר גם את התירוץ היו נכנסים בו מקיפים עליונים עוד יותר, והיה בא אל שאלה וקשיא חזקה ורחבה יותר מבתחלה על כן אמר לו שתוק על התירוץ כנ"ל כמבואר בפנים:

EN:
Now in this discourse it is explained that prayer is the aspect of miracles, the aspect of faith, the aspect of rain, the aspect of the Land of Israel — and when one damages this, one falls into exile. And through this is understood what is written in the portion V'Hayah Im Shamo'a: "Take heed lest your heart be seduced…" — meaning: when one damages faith, G-d forbid, which is the aspect of the damage of idolatry [as is explained below in Siman 108 and in Likutay Tinyana, Siman 1] — through this: "He will restrain the heavens and there will be no rain, and the earth will not give its produce" — for the essential growth of vegetation and the earth's produce comes through prayer, which is the aspect of faith, as is explained in Letter Beis of the above discourse. "And you will perish swiftly from the good land."

Siman Nine — Tehomot Yechasuyumuסימן ט — תהומות יכסיומו

Segment 14
HE:
אות ז שם, (אבות א) הוו מתונים בדין וכו' שצריך החכם להיות לו מתינות לידע איך לדבר עם כל אחד ואחד שלפני בחינת דרי מעלה יגלה להם ההשגה שלימה וכו' רוצה לומר היינו כי זה עיקר לימודם, כי כבר הם בעלי השגות גדולות ותכלית הידיעה אשר לא נדע, על כן צריך ללמוד עמם ולהאיר להם שעדיין אינם יודעים כלל מגדולתו יתברך, שזה בחינת (בקדושה) משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו וכו' כי זה תכלית השגתם ואם ידבר עמהם מבחינת הלימוד של מלא כל הארץ כבודו, ויאיר להם איך שהם סמוכים וקרובים אליו יתברך, וכבר יש להם ידיעה שלימה בהשגת אלקותו יתברך, אין הלימוד הזה להם תכלית השלימות (וכמובן גם כן בליקוטי הראשון סימן ס"ג במאמר סוד כוונת המילה), כי שלימות לימודם הוא להאיר להם ביותר בכל פעם שאינם יודעים עדיין כלל מגדולתו יתברך שזה בחינת מה, וכמבואר בזוה"ק בהקדמה א: כיוון דשאל בר נש ומפשפש לאסתכלא ולמנדע מדרגא לדרגא עד סוף כל דרגין, כיון דמטי תמן מ"ה מה ידעתה מה אסתכלת מה פשפשת, הא כלא סתים כקדמיתא וכו' עיין שם במפרשי הזוהר, כי אדרבה מאחר שהם בעלי השגות ומפשפשין למנדע מדרגא לדרגא וכו' כנ"ל, צריך להאיר להם בכל פעם ביותר כי עדיין אינם יודעים כלל כי גדולת השם יתברך אין סוף וכו'

EN:
Now these three discourses — the discourse of Mishpatim [Siman 7], the discourse of Ra'isi Menoras Zahav [Siman 8], and the discourse of Tehomot [Siman 9] — were all said in the winter of [5]563. The discourse of Ra'isi Menoras Zahav was said on Shabbas Chanukah of that year, and there it speaks of the downfall of the wicked — the aspect of "bringing down the wicked to the earth." Then after Chanukah there was indeed a downfall of a certain well-known wicked person who had caused great suffering to some of our people — and after Rabbainu said the above Torah, that wicked person suffered a great downfall. Also: after saying the above Torah, Rabbainu danced a great deal — for in that year he danced many times, as is elaborated below and elsewhere.

Section 1 — Letter א — [on Letter Daled of the discourse]

Segment 16
HE:
אות ח אבל לפני הדרי מטה שהם בני אדם המונחים במדריגה התחתונה ונדמה להם שהם רחוקים מאד ממנו יתברך, ואם גם החכם ידבר עמהם ויאיר להם כפי חכמתו הגדולה וכפי מה שהוא יודע מגדולתו יתברך, עד שגם הדרי מעלה עליונים מאד כביכול הם רחוקים ממנו יתברך כפי פחיתות ושיפלות דעתם הקטנה בידיעת הבורא יתברך, גם זה מחליש דעתם מאד וגורם להם התרחקות ביותר מכל שכן אם יאיר להם החכם ידיעת ריחוקם מהשם יתברך כפי מה שהוא יודע מגדולת הבורא יתברך, אזי יתרחקו על ידי זה ביותר עד שיכולין ליפול על ידי זה בנפילה גדולה ביותר רחמנא ליצלן על כן צריך החכם אדרבא לעוררם ולהקיצם בבחינת (ישעיה כ"ו) הקיצו ורננו שוכני עפר, כי טל אורות טליך, כי יש אצל השם יתברך טל של תחיה שיוכל להחיות בו את המתים ממש שוכני עפר ממש, ולגלות להם כי אדרבא כפי מה שהוא יודע מגדולתו יתברך הוא יודע שעדיין ה' עמם ואצלם וסמוך להם, ואפילו בתוך הארץ ממש אפילו אם נפל לשאול תחתיות חס ושלום, אף על פי כן גם שם נמצא כבודו יתברך כי מלא כל הארץ כבודו וכו' כמבואר בפנים, ועל ידי זה הוא מחיה אותם ומקים אותם מנפילתם עד שזוכין לשוב אל השם יתברך ולהתקרב אליו יתברך באמת

EN:
And afterwards when we received from him the discourse of Tehomot — in which the matter of tzohar is also brought — and at the end of Tehomot the verse "From there is the Shepherd, the Stone of Israel" is cited — also in that winter the discourse of Mishpatim was said, passage by passage. And see further in the book Chayyay Moharan for more elaboration.

One can explain also in other manners — and all goes to one place.

And through what we have written you will understand what is written in the kavvanot of tzitzis — and the mitzvah of gazing at them: for Malchus is in the secret of "a beautiful young maiden who has no eyes" [for faith has in itself no reason or intellect — for in what the intellect attains — faith is not applicable. And intellectual attainment is the aspect of eyes as above] — and we intend to illuminate her from the illumination of these mochin — to make eyes for her. [For through the mitzvah of tzitzis one merits to receive the Tzaddikim's counsels — and truth is engraved within one — which is the aspect of vision through eyes — and through this faith is completed as above. And this is what is brought in the kavvanot there on the matter of the ten Names of Haveye'ah that are in Da'as — whose numerical value equals twice ayin [eye] — as above.]

There: "and spread your wings over your handmaid — for tzitzis" — and this is the aspect of holy union. [From this there is support for what is written in the [Kabbalistic] writings that the union should take place while one is clothed in the tallis katan.] And what is written: "for you are a redeemer" — for through tzitzis and so on — the redemption comes as above.

There: "Yishmael is the aspect of prayer" — according to the above it is understood why one prays while wrapped in the tallis. And that the wrapping resembles the wrapping of the Yishmaelites — from what is elaborated in this discourse — it follows automatically: the juxtaposition of the tzitzis portion to the Exodus from Egypt — for through this the redemption from all exiles comes — which are the aspect of Egypt as above. And also because Egypt is the land of the children of Cham. And likewise what is written in the tzitzis portion: "and you shall not follow after your hearts — this is heresy" — the aspect of the damage of faith — "and after your eyes — this is licentiousness" — as the Sages said [see Menachos 44] — for tzitzis is effective to save from both. And what is written: "in order that you remember and perform all My commandments" [Numbers 15] — for through tzitzis one merits to receive the holy counsels which are the totality of the 613 aitin. And through this one merits prayer and faith — which is propitious for memory as is elaborated in the discourse. "And you shall be holy to your G-d" — the aspect of holy marriage — from the language of kiddushin. "I am Hashem your G-d who brought you out of the land of Egypt" — as above.

"I am Hashem your G-d — truth" — this being the combination of faith and truth as above.

Segment 18
HE:
אות ט נמצא שזה החכם העוסק להכניס הארת הדעת האמת בבני אדם לכל אחד כפי בחינתו ומדריגתו, צריך להיות לו מתינות גדול לידע בחינתו ומדריגתו של כל אחד בכדי שיוכל לידע מה לדבר עמו, שזהו בעצמו כוונת דברי רבינו ז"ל במאמר זה אות א' שצריך לידע איך להתנהג עם הרחמנות כי על רשעים וכו' אסור לרחם וכו', וכן מי שאינו יודע איך להתנהג עם הרחמנות יוכל לרחם על תינוק וכו' ליתן לו מאכל הצריך לגדול וכו', וכן על כל אחד ואחד צריך לרחם במה שצריך לו וכו' היינו כנ"ל כי כבר מבואר שם באות ב', ג', שעיקר הרחמנות הוא להאיר להם הדעת, על כן צריכין לידע כי על רשעים גמורים חס ושלום אסור לרחם, כי הם בבחינת (משלי כ"ט) ושחק ורוגז ואין נחת, כי אם יאיר להם גודל ריחוקם מהשם יתברך יתרחקו ביותר כנ"ל, ואם יחזק אותם כנ"ל אפשר שיתחזקו ברשעתם ביותר, על כן גם הצדיק צריך לרחק אותם אם יודע ומכריע בדעתו שהרשעות שלהם והרע שבהם גבר כל כך עד שאי אפשר להכריע אותם אל הטוב, וכמובן דבר זה גם בדברי רבותינו ז"ל במקומות הרבה, רק שגם על אלו שצריכין לרחם עליהם צריכין לידע איך להתנהג עם הרחמנות, היינו שלהגדולים במעלה יאיר להם בחינת הדעת של בחינת איה מקום כבודו שזה בחינת מה חמית מה פשפשת כנ"ל, ולהדרי מטה שהם בחינת שוכני עפר ממש צריך להאיר להם הדעת של מלא כל הארץ כבודו כנ"ל (ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא, שמה שתפס רבינו ז"ל בלשונו הקדוש לרחם על תינוק של ד' ימים לזונו על ידי חלב דייקא, רומז בזה על דרך שאמרו רז"ל על פסוק (דברים ד) כי שאל נא לימים ראשונים ולמקצה השמים וכו' ועיין בזה גם בזוהר הנ"ל ובמפרשיו ז"ל ועל כן מי שהוא במדריגה קטנה, הוא בבחינת תינוק של ד' ימים, שמרמזין על מדריגות התחתונות של הקדושה שהם בחינת נ"ה"י"מ, או שהוא בבחינת מלכות לבד העומדת נגד נ"ה"י"ם הנ"ל, או רק בבחינת נ"ה"י"ם שבבחינת מלכות לבד כידוע ותינוק כזה צריכין לזונו במאכל דק ורוחני דייקא שהוא החלב כי האמת שבהלימוד הזה של מלוא כל הארץ כבודו יש עמקות גדול ורוחני ביותר, וצריכין להמשיכו ממקור עליון וגדול ביותר, שזה גם כן בחינת מה שכתב רבינו ז"ל גם באות ד', שמי שיודע קצת בידיעתו יתברך הוא יודע שעיקר התענוגים והשעשועים של השם יתברך הוא רק שאנחנו מעולם הזה השפל נגדל ונקדש שמו יתברך כמו שכתוב (בפייט) ואבית תהלה מגושי עפר ומקרוצי חומר וכו'):

EN:
Siman Ten — V'Ayleh HaMishpatimסימן י — ואלה המשפטים

And this too is the juxtaposition of the tzitzis portion to the recitation of Shema — for through this faith is completed.

Segment 20
HE:
אות י שם (אבות א) ועשו סייג לתורה וכו' כי באמת כל הגדרים וסייגים שגדרו חז"ל הם באמת בוודאי גם כן רצונו יתברך, וכאשר מצווין אנחנו מפיו יתברך לשמוע דברי חכמים ולקיימם רק שאף על פי כן לא ציוה השם יתברך בפירוש, גם על עניני הגדרים וסייגים ובאופנים שגזרו החכמים עצמם כגון בספקן להקל וכל כיוצא בזה הנוהג בדברי חכמים כי שיער השם יתברך בחכמתו מה לגלות בפירוש והשאר לא ביאר בפירוש מחמת הסייג שצריך לעשות לדבריו, וידע שהחכמים אמיתים ישיגו רצונו יתברך והם יעשו הסייגים והגדרים נמצא מבואר שהסייג לתורה שהם הגזירות שגזרו רז"ל הכל נמשך מבחינת (אבות ג) סייג לחכמה שתיקה הנ"ל:

EN:
Letter Beis, Section 1 of the discourse: "the ascent of Malchus — which is the aspect of prayer, as explained below in Letter Gimel: for the Tzaddik rules through his prayer; and as is known, prayer is the aspect of Malchus — from the aspect of the mountain and field to the aspect of the house." See Zohar, HaRakia, in Sabba d'Mishpatim, in the discourse of the serpent that flies in the air. And see Pesachim 88a, where the Sages expound on the verse: "And many peoples shall go and say: Come, let us go up to the mountain of Hashem, to the house of the G-d of Yaakov" — "Not like Avraham who called it a mountain, and not like Yitzchak who called it a field — but like Yaakov who called it a house." At first glance one must examine: for did they not also say first, "let us go up to the mountain of Hashem"?

And this is what the Sages said: "and you shall see — and you shall remember" — "seeing a mitzvah — remember another mitzvah — this is the recitation of Shema" [Menachos 43b] — as above. And this is what they said there on p. 44: "a story of one person… and four tzitzis came and struck him on the face" — for tzitzis protects from licentiousness as above. And see Ta'anis 8b: "great is the day of rains like the day of the ingathering of the exiles — as it says: 'return our captivity, Hashem, like streams in the south'" — elaborated also according to the above — for rains are the aspect of miracles — the aspect of faith — through which the ingathering of the exiles comes as above.

Letter Daled, Section 1 of the discourse: "For the deficiency comes from sins…" — This means: the essential spirit of life [Ruach HaChaim] resides in the Torah.

Segment 22
HE:
אות יא שם אות ח', כי משה ראה באספקלריא המאירה וכו' וישעיה אמר (ישעיה ו) ואראה את ה' וכו' עיין זוהר וארא כ"ג: משה זכה באספקלריא דנהרא וכו' ורזא דעינא סתים וגליא סתים חמי אספקלריא דנהרא, אתגליא חמי אספקלריא דלא נהרא ועל דא וארא וכו' באספקלריא דלא נהרא דאיהו באתגליא כתיב ביה ראיה וכו' מבואר לענינינו:

EN:
And this is what is written regarding Yisro: "And Yisro came… to the wilderness, to the mountain of G-d" — and through this you will also understand why here the first ascent is called "mountain," while in Zohar HaRakia it is called "wilderness" — and both are one. [It follows that even though the essential drawing close is when Malchus ascends to the aspect of "house" — that is, relative to Israel — nonetheless relative to the converts themselves, it is in the aspect of "mountain," as above.] And this is what is written in Isaiah 56: "And the sons of the foreigner who attach themselves to Hashem… I will bring them to My holy mountain and make them joyful in My house of prayer" — beginning with "mountain" and concluding with "house." And this is: "For My house shall be called a house of prayer for all the peoples" — for in truth, Malchus which is prayer is then in the aspect of "house" — through which even the nations attain an understanding of the greatness of Hashem, and His kingship is revealed to them as well, and they come to draw close. And the principle: the essential revelation of His greatness and His kingship is through prayer — for when prayer is answered, and especially when Hashem alters nature through Israel's prayer, through this it is revealed that there is a G-d in the land who rules and governs and guides and oversees. And when prayer ascends to such a height that it is in the aspect of "house" — the aspect of "My house is a house of prayer" — then His kingship is revealed even to the nations, the aspect of "called for all the peoples" — and then the supernal Name is exalted and elevated.

When one damages any aspect of the Torah, a damage and deficiency is thereby caused, G-d forbid, in the spirit of life.

Segment 24
HE:
אות יב שם אות ט', וצריך לכלול העולמות וכו' כדי שיהיה להם יראה וכו' רוצה לומר כי מדת היראה אינו שייך אלא בשנים שזה ירא מפני זה, וזה צריך הרגשת שניהם דהיינו שירגיש את עצמו וירגיש את חבירו שמתיירא מלפניו, מה שאין כן אם הוא בעצמו בטל במציאות עד שאינו מרגיש את עצמו כלל מי יתיירא וכן אם אין לו הרגשה בחבירו שאינו יודע ממנו כלל אז לפני מי יתיירא וכמו כן למעלה ברוחניות בענין יראת ה', צריך להאיר להבן מבחינת ההשגה של מלא כל הארץ כבודו, שזה בחינת ואראה את ה' שיש לו הרגשה קצת בידיעת אלקותו יתברך בכדי שיהיה לו יראה וכן להתלמיד צריכין להראות לו קצת מההשגה של בחינת מה, בכדי שלא יתבטל במציאות לגמרי ואז יש יראה כנ"ל

EN:
There — Letter Daled — "Return the man's wife, for she is Sarah — she is the aspect of Malchus, the aspect of prayer; and Avimelech is the aspect of the master of pride…"

And likewise, afflictions and deficiencies come upon one — for the essential root of all deficiencies is in the spirit of life, as explained in Letter Alef. Now G-d made the one corresponding to the other for the sake of free will, as is known. Therefore, corresponding to the holy spirit of life that flows from the totality of all Torah, there is against it an impure spirit, a spirit of storm [Ruach Sa'arah] — the exact opposite of holiness. And all its sustenance is from whatever Israel transgress, G-d forbid, of the Torah's commandments — for through this a damage and deficiency is caused, G-d forbid, in the holy spirit of life. And from this damage and deficiency the spirit of storm — which is the aspect of the chieftains of Eisav [alufay Eisav] — draws nourishment.

Therefore the Tzaddik — who cleaves to the Torah so completely that he has the power to draw down the spirit of life to complete all the deficiencies of those who cleave to him and are attached to him — since the essential deficiencies flow from sins through which the spirit of life was damaged and diminished, and the Tzaddik has the power to rectify this and complete their deficiency — it follows automatically that he also atones for their sins, in the aspect of: "and a wise man will appease it." And in truth this flows from the immensity of the compassion and grace of the Creator, blessed be He, who contracts Himself as it were — to have the spirit of life reside with the Tzaddikim in such a manner that they are able to complete all the damages done to the spirit of life through Israel's sins, G-d forbid.

Segment 26
HE:
אות יג ובזה תבין דבר נעלם מה שתקנו חז"ל בתפלה לומר ובכן תן פחדך ה' אלקינו על כל מעשיך, בחינת עשיה בחינת דרי מטה ואימתך על כל מה שבראת בחינת עולם הבריאה בחינת דרי מעלה והוא על דרך מה שפירש"י בפרשת בשלח (שמות ט"ו) תפול עליהם אימתה ופחד אימה על הרחוקים ופחד על הקרובים כי לפי הלימוד הזה הנ"ל בדרי מעלה הם הרחוקים בחינת איה מקום כבודו, והדרי מטה הם הקרובים בחינת מלא כל הארץ כבודו, שזה בחינת עליונים למטה ותחתונים למעלה המבואר בסוף המאמר (ובזה מיושב היטב קושית הש"ס בגמרא ברכות ל"ד: על פסוק שלום לרחוק ברישא והדר לקרוב, והא אמר ר' יוחנן שגדולה מעלת הצדיקים ממעלת הבעלי תשובה עיין שם מה שתרצו לרחוק רוצה לומר לרחוק מעבירה וכו' ולפי הדברים הנ"ל מיושב על נכון, כי אדרבא הצדיקים גמורים שהם רחוקים מעבירה והם בבחינת דרי מעלה הם נקראים רחוקים בחינת עליונים למטה, כי זה עיקר השגתם לידע שהם רחוקים ממנו יתברך בחינת איה מקום כבודו כנ"ל), אך מחמת שעיקר היראה הוא על ידי כלליות העולמות כנ"ל, שזה בחינת שמראין להדרי מטה גם קצת מההשגה של איה הנ"ל שהוא בחינת התרחקות, וכן להדרי מעלה מראין קצת מההשגה של מלא שהוא בחינת התקרבות, וכל זאת בשביל היראה כנ"ל על כן אמר אחר כך וייראוך כל המעשים על דרך שפירש"י סוף פרשת עקב מורא על הרחוקים וזה וייראוך כל המעשים, כי מראים להם גם בחינת התרחקות בכדי שיהיה להם יראה וישתחוו לפניך כל הברואים, זה בחינת ההתקרבות שמראין לבחינת הדרי מעלה כנ"ל וזה ויעשו כולם אגודה אחת וכו', היינו בחינת כלליות העולמות הנ"ל עליון בתחתון ותחתון בעליון כמבואר בפנים:

EN:
There: "Like a sack that has holes… meaning: the sack is full of disgusting things and also has holes in itself — and when one empties it of the disgusting things, the holes of the sack itself nonetheless remain."

The matter of "make a window [tzohar] for the ark" — explained in the above discourse in Letter Gimel — is also explained below in Siman 112 with a broader elaboration. Now this matter was said to Noach at the time he was commanded to build an ark to enter it because of the flood. And the waters of the flood — these are the alien thoughts [machshavos zaros] that come to confuse one's prayer, as is explained below in Siman 44. Now just as the Sages said : had they repented, the waters would have descended as blessed rains — and since they did not repent, the flood waters came upon the earth — so too with alien thoughts: they come in two aspects. For there are holy sparks within them that require rectification — and when a person merits to pray properly, those sparks are rectified. And the rectification of prayer is the aspect of rain and blessed waters, as is explained in the above discourse. But when one does not merit this, they confuse him and flood his brain and mind like the waters of the flood — about which it is said: "and they covered all the high mountains".

Segment 28
HE:
אות יד שם אות יו"ד, ועל ידי כלליות בן ותלמיד נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, שאז נמשך על ידי הדעת הקדושה של המקיפין גם בחינת יראה שהוא בחינת מלכות, בחינת מוראה של מלכות כמבואר לקמן בפנים באות י"ג ועל כן על ידי זה מי שהוא איש חיל וכו', היינו שיש לו קצת ממשלה ויש לו איזה שייכות עם המלכות, על כן יכול לקבל בשעת האכילה הארת הרצון שהוא בחינת הארת הרצון בחינת הארת המקיפים העליונים הנ"ל, שמשם מקבלת המלכות שהיא בחינת יראה את הפרנסה וזה גם כן בחינת (רות כ) לעת האוכל גשי הלום אין הלום אלא מלכות וכו' המבואר לקמן, היינו בחינת היראה הבאה להאדם בעת האכילה כמבואר לקמן במאמר רצועה היתה יוצאת וכו' סימן ע"ז עיין שם וזה גם כן בחינת (קהלת י) אשריך ארץ שמלכך בן חורין המובא לקמן, היינו כשיש בחינת כלליות בן ותלמיד שהוא בחינת יובל בחינת חירות, ועל ידי זה נמשך יראה שהוא בחינת מלכות, והמלכות מקבלת פרנסה מן המקיפים העליונים, ואז (שם) ושריך בעת יאכלו, היינו שמי שהוא איש חיל ויש לו איזה שררות וממשלה זוכה לקבל בשעת האכילה הארת הרצון שהוא בחינת בעת יאכלו כמבואר בפנים:

EN:
There: "'All of this falls upon me' — for everything falls upon me." For the rectification of the crookedness is certainly the good of the intellect and its rectification. And likewise the rebuking of people and engaging them in the fear of Heaven is also the rectification and perfection of the intellect — as is understood from the words of the Sages in many places. But they not only have not merited this — on the contrary, they add to the pride as well. And through this they damage the intellect even more — for "all who are proud…"

And then automatically the power and sustenance of the chieftains of Eisav is nullified — since the damage is rectified and the deficiency filled — this being the aspect of: "He preserves kindness for thousands, bears sin and iniquity" — for he also atones for their sins, in the aspect of "a wise man will appease it." [See Rashi on Brachos 32: "Leave Me alone — this shows that it is within his [Moshe's] power to forgive through prayer."]

There — Letter Hay of the discourse — "To explain the matter somewhat: it is known that all created beings are comprised of four elements — fire, wind, water, earth — and so too man is comprised of them. And so too the spirit of life that sustains all is also in the aspect of the four winds, as is explained in Letter Khes. And the root of all of them is the four letters of the holy Name Haveye'ah — which is the spirit of life of all — as it is written: 'And You give life to all of them.' And from there it descended through many levels until below there was produced the aspect of the four physical elements comprising good and evil."

All good character traits flow from the good within the four elements, whose root above is the aspect of the four letters of Haveye'ah — and this is their spirit of life. And correspondingly there is the aspect of the impure spirit, the spirit of storm, from which the root of the evil within the four elements flows — namely all the evil character traits that also derive from the four elements.

Segment 30
HE:
אות טו שם, כי כשהחכם מגלה חכמתו לפעמים אומר איזה דיבור שמרמז בו רמזים לתלמידיו דהיינו מה שאי אפשר לבאר בפיו בפירוש וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, על פי המבואר למעלה באות ז' שהחכם צריך לעשות סייג לדבריו כי יש מקיפים שאין צריך להמשיכם על כן יש דברים שאסור לגלותם וכו' רק מחמת שהחכם הנ"ל רוצה להטיב מטובו לאחרים ולהודיע לתלמידיו הארת דעתו הקדושה בשלימות, על כן גם הדברים שאינו רשאי לגלותם לפני התלמידים הוא מרמז להם על כל פנים בדיבורים כאלו, שאם יזכו התלמידים אז יבינו כוונת רבם גם באלו הרמזים, והרמזים האלו הם בחינת הידים שיש בים החכמה וממילא מובן שבאלו הידים שהם בחינת הרמזים שם מאירין המקיפים ביותר, כי בהם מרומז השכל העליון של החכם שאינו רשאי לגלותם בפירוש לפני תלמידיו, בכדי שלא ימשיך על ידי זה מקיפים עליונים מאד שאין צריך להמשיכם כנ"ל ומחמת שהמלכות מקבלת הפרנסה מהידים הנ"ל, על כן מתגלה שם בתוך האכילה והפרנסה הארת המקיפים שהם בחינת הארת הרצון וזה שסיים רבינו בסוף אות יו"ד הנ"ל וזה בחינת (תענית ה:) אין מסיחין בסעודה, כי אז בשעת סעודה מאיר הארת הרצון שהוא בחינת הארת המקיפים שהם בחינת שתיקה בחינת (מנחות כ"ט:) שתוק כך עלה במחשבה, כי בחינת הרמזים הנ"ל הוא מחמת שיש דברים שאינו רשאי לגלותם, והם בבחינת סייג לחכמה שתיקה בחינת שתוק כך עלה במחשבה כמבואר לעיל באות ז', ומשם מקבלת המלכות הפרנסה כנ"ל וזה בחינת אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט וכו', רוצה לומר שלא יבוא להמשיך בעולם הזה מקיפין כאלו שאי אפשר להמשיכם עד לעתיד לבוא בעולם הבא כי קנה הוא בחינת עולם הבא, וושט הוא בחינת עולם הזה כמבואר בזוהר פינחס רל"ב:

EN:
There — Letter Hay — "And this is the expression teru'ah — for the opposite of a haughty spirit is a broken spirit."

Now in this discourse it is explained that prayer is the aspect of miracles, the aspect of faith, the aspect of rain, the aspect of the Land of Israel — and when one damages this, one falls into exile. And through this is understood what is written in the portion V'Hayah Im Shamo'a: "Take heed lest your heart be seduced…" — meaning: when one damages faith, G-d forbid, which is the aspect of the damage of idolatry [as is explained below in Siman 108 and in Likutay Tinyana, Siman 1] — through this: "He will restrain the heavens and there will be no rain, and the earth will not give its produce" — for the essential growth of vegetation and the earth's produce comes through prayer, which is the aspect of faith, as is explained in Letter Beis of the above discourse. "And you will perish swiftly from the good land."

Segment 32
HE:
אות טז שם, (תהלים ק"ד) זה הים גדול ורחב ידים וכו' היינו שהים החכמה שנתגלה על ידי החכם האמת בוודאי הוא ים גדול ורחב ידים, כי יש בו דיבורים כאלה שהם בחינת רמזים בחינת ידים, והם רמזים רחבים וגדולים מאד וכלולים בהם דברים עליונים וגדולים מאד שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות, כי הלימוד של ים החכמה הזה עם הרמזים שבו הוא כולל את כולם גדולים וקטנים דרי מעלה ודרי מטה וזה שם אניות יהלכון, היינו ששם מאירין המקיפין שהם בחינת אניות בחינת (משלי ל"א) היתה כאניות סוחר המבואר לקמן באות י"ג לויתן זה יצרת לשחק בו, לויתן זה בחינת מלכות וכו' כמבואר בפנים כולם אליך ישברון וכו', והמלכות מלקט ומקבץ כל אלו הבטחונות וכו' ועולה עמהם ומקבלת הפרנסה מהידים כנ"ל וזה לתת אכלם בעתו, בחינת הארת הרצון שמתגלה בתוך הפרנסה וכו'

EN:
There — Letter Vov — "Through the Tzaddik… pride is nullified — as it is written: 'Let not the foot of pride come upon me.'" — This means: the essential hold of the kelippos — which are pride and idolatry — is in the aspect of the feet of holiness, in the aspect of: "her feet descend to death" — as is explained in Letter Khes. And this is the aspect of what the Sages said : "Anyone who walks with an upright posture is as if he pushes aside the feet of the Divine Presence" — for pride is literally idolatry. And the essential distinction between Israel and the nations is in this matter — as it is written: "not because of your multitude… for you are the fewest" — and the Sages expounded : "for you diminish yourselves." And Moshe our teacher — the master of all Israel — it is said of him: "very humble." Therefore the essential empowerment of the kelippos and the outer forces is in the aspect of pride — and their hold is in the feet. And the essential sustenance is from the chain of judgments that flows from the aspect of the feet, as is known. Therefore: as long as there is idolatry in the world, wrath is in the world. And therefore when pride is nullified — this being the aspect of: "his heart carried his feet" — nasa specifically — meaning: the feet were elevated from the hold of the kelippos — then the judgments are sweetened and kindnesses flow: the aspect of "the faithful kindnesses of David." And it is known that the feet of holiness are alluded to by the aspects of Netzach and Hod, as is explained in the Zohar in many places.

And the essential foundation of Torah study in its simple sense is to separate and distinguish between good and evil — this being the aspect of the permitted and forbidden, pure and impure, fit and unfit that exist in the Torah. And as long as the halacha has not been clarified — at which point one's Torah study is as it were still mixed with good and evil — since one might still be able to say the forbidden is permitted or the impure is pure — meaning: it seems to him at that point that this is so according to the Torah, because he has not yet clarified the halacha — for in truth the ruling of the halacha is the opposite — therefore at that point one also cannot separate and nullify the evil from the good in one's character traits. And one is in the aspect of: "He who seeks evil — it shall come to him" — for one gives, G-d forbid, through one's unclarified study, power to the evil — which is the aspect of the spirit of impurity — to draw from the good which is the aspect of the spirit of life. For the essential spirit of life is in the Torah as above — this being the aspect of the life-force of the good within the four elements — and evil has no life or existence of its own at all. It only came into being for the sake of the power of free will. Therefore in truth it is explained above that the spirit of storm only exists temporarily and ultimately perishes and is lost — for it has no existence at all, since it has no share in the holy spirit of life whatsoever — on the contrary, it is entirely against it.

Segment 34
HE:
אות יז נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי הפרנסה הוא לכאורה רק קיום החיות של האדם וצריכין לצפות ולקוות ולייחל על זה ולישא עיניו למרום שישפיעו לו פרנסתו, והחיות עצמו של אדם שופע והולך כסדר, כל זמן שהשם יתברך רוצה שיחיה האדם אזי שופע והולך לו שפע החיים כסדר ואין צריך לקוות ולייחל על זה כל כך והגם כי מסתמא ישרים דרכי ה' ואין לנו להרהר אחריהם חס ושלום, מכל מקום לפי דברי רבינו ז"ל הנ"ל יכולין להבין קצת רמזים בענין זה כי באמת החיות של האדם בעצמו צריכין להאיר בו בכל פעם הארה עליונה והתחדשות חדש ממקור עליון שהוא שורש החיים והנה ידוע כי החיים הוא בחינת החכמה כמו שכתוב (קהלת ז) והחכמה תחיה וכו', ושורש חיות החכמה בעצמה הוא מהרצון העליון שהוא בחינת כתר ועל כן על ידי האכילה שמאיר בה הארת הרצון העליון הנ"ל, על ידי זה נתחדש חיות האדם ומאיר ביותר, ומזה נשתלשל שורש הענין שצריכין לקוות ולייחל על פרנסה, שזה בעצמו בשרשו הוא בחינת הארת הרצון, שזה בחינת השתוקקות וגיעגועים וקיווי ויחול אליו יתברך וזה שכתוב (תהלים קמ"ה) עיני כל אליך ישברו, היינו הגם שנראה שבוטחין ומייחלין ונושאין עיניהם על הפרנסה, אבל באמת אליך ישברו אליך דייקא, שבשרשו נמשך זה מבחינת הארת הרצון, שצריך כל אחד לכסוף ולהשתוקק ולהתגעגע אליו יתברך תמיד בכל עת ועל כן על ידי הבטחון שנמשך בשרשו מבחינת הארת הרצון, על ידי זה ואתה נותן להם את אכלם בעתו דייקא, בחינת הארת הרצון שבשעת האכילה, וזה פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון כמבואר בפנים וזה שדקדק לכל חי דייקא, כי הרצון הזה מאיר בהחיות כנ"ל, ואם שגיתי בענין זה והוא רחום יכפר ויהיה איך שיהיה, על כל פנים מחמת שבחינת הבטחון שהכל מצפין ומסתכלים ומייחלים על השפעת הפרנסה זה גם כן בחינת רצון, על כן המלכות מלקט ומקבץ כל אלו הבטחונות ועולה עמהם אל בחינת הידים שבים החכמה שבהם מאירין המקיפין שהם בחינת רצון ומקבלת משם הפרנסה, ועל כן יכולין לקבל בשעת האכילה והפרנסה הארת הרצון כנ"ל, וזהו כולם אליך ישברון לתת אכלם בעתו וכו' כמבואר בפנים:

EN:
Section 11 — Letter יא — [on Letter Zayin of the discourse]

Now these three discourses — the discourse of Mishpatim [Siman 7], the discourse of Ra'isi Menoras Zahav [Siman 8], and the discourse of Tehomot [Siman 9] — were all said in the winter of [5]563. The discourse of Ra'isi Menoras Zahav was said on Shabbas Chanukah of that year, and there it speaks of the downfall of the wicked — the aspect of "bringing down the wicked to the earth." Then after Chanukah there was indeed a downfall of a certain well-known wicked person who had caused great suffering to some of our people — and after Rabbainu said the above Torah, that wicked person suffered a great downfall. Also: after saying the above Torah, Rabbainu danced a great deal — for in that year he danced many times, as is elaborated below and elsewhere.

Segment 36
HE:
אות יח שם אות י"א, כל אחד כפי מה שזוכה לפעול בקשת סלח נא וכו' כמו כן נעשה בחינת חנוכת הבית בחינת חנוכה וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, על דרך שאמרו רז"ל (ברכות ל"ג) כל מי שיש בו דעת כאלו נבנה בית המקדש בימיו, נמצא כי הדעת הוא בחינת בנין בית המקדש ועל ידי הדעת ניצולין מעוונות כנזכר לעיל אות ג', שזה בחינת הבית המקדש שעל ידו היינו נקיים מעוונות וכו' כמבואר בפנים, והדעת הזה הוא כלול מבחינת בן ותלמיד, ובחינה זו היה גם כן בבית המקדש וכו', וכן כל הבחינות הנ"ל כמבואר בפנים:

EN:
Section 12 — Letter יב — [on Letter Khes of the discourse]

And all its sustenance is only from the holy sparks of the spirit of life that fall into the Sitra Achra — through sinning against the Torah.

And the root of its sustenance is from the fact that the Torah itself, as it were, has a hold of good and evil — for the Torah is compelled to speak of evil as well, in order to separate and distinguish it from the good — this being the aspect of all the warnings in the Torah. And as long as the halacha has not been clarified — when one could err and say according to the Torah that evil is good and good is evil, G-d forbid — from this is the essential root of the evil's sustenance, the aspect of the spirit of storm.

Now the master of the kelipah is comprised of the entirety of the spirit of impurity, the spirit of storm — the aspect of the evil within all evil character traits of the four elements. And every wicked person has some evil character trait in which he is more deeply sunken than others — and this is the path and channel through which he draws his prolonged spirit [arichas haruach] from the totality of the spirit of storm of the master of the kelipah. When the Tzaddik wishes to subdue him and bring him low, he must descend into that evil character trait and shatter the channel of the wicked person — this being the aspect of: "And Avraham went down to Egypt… and Avram came up from Egypt."

But this Tzaddik must be a completely perfect Tzaddik — one who is in the aspect of: "No evil befalls a righteous man" — so that the evil has no hold on him whatsoever, not even in potential. Then he can descend into that channel and shatter it. This is not the case if he has not reached this level — even if he has committed no evil deed whatsoever in practice, G-d forbid — nonetheless, if he has not yet entirely separated the evil, and the evil still exists in him in potential — and he is not yet entirely secure that no stumbling will befall him through evil, G-d forbid — then it is forbidden for him to provoke the wicked. [For even though he cleaves to the spirit of life in the Torah fully — having done only good and no evil, having damaged the spirit of life in the Torah through no damage whatsoever, G-d forbid — and therefore he also has something of this above-mentioned aspect, to draw the prolonged spirit from the holy Torah and complete his own deficiency, and perhaps also to complete the deficiency of those attached to him (as somewhat implied by the above teaching) — nonetheless, to provoke the wicked is impossible for him.] For there is a place for evil to take hold in him, and the prolonged spirit of the wicked can harm him, G-d forbid, and literally swallow him — since evil still has a hold on him in potent

Segment 38
HE:
אות יט שם אות י"ג, נזדעזע ר' יהושע וננער ר' אליעזר וכו' נראה לעניות דעתי שרומז בזה למה שמבואר לעיל באות ד' שצריכין לדבר אחד עם חבירו ביראת שמים, ואז כשאחד מאיר לחבירו באיזה דיבור נחשב חבירו אצלו בחינת תלמיד ולפעמים הוא להיפך, דהיינו שהוא מקבל מחבירו אז הוא בבחינת תלמיד לגבי חבירו וכו' ובאות ט' מבואר מענין כלליות בן ותלמיד והגם כי רוצה לומר שהחכם בעצמו צריך לכלול העולמות ולהאיר גם להדרי מעלה מבחינת הלימוד של מלא כל הארץ כבודו, וכן להדרי מטה גם בחינת הלימוד של איה כנ"ל, אף על פי כן לפעמים נעשה זאת הכלליות גם בין התלמידים בעצמן שהם כלולים מבנים ותלמידים, כי יש בהם דרי מעלה ודרי מטה ומדברים זה עם זה ומקבלין דין מן דין, ואז הדרי מעלה נכללין גם בבחינת הלימוד של הדרי מטה, והדרי מטה נכללין גם בבחינת הלימוד של דרי מעלה ונעשה יראה וזה מרומז גם כאן, שעל ידי זה שנזדעזע ר' יהושע ננער ר' אליעזר, ונכלל מבחינת השגה של התלמיד אמר לו מה זה יהושע שר' אליעזר הביא את ר' יהושע לבחינת ההשגה של הבן שהוא בחינת מ"ה וכו' כמבואר בפנים:

EN:
And the essential power of Mordechai came through being born of Binyamin — as is brought in the Sages' teachings. For it has already been explained above that Binyamin alludes to pride — this being the aspect of "and Binyamin you will take" above — since he was born in the Land of Israel which is higher than all lands. One must examine: how does one allude to the attribute of pride through the name of the righteous Binyamin and through the holiness of the Land of Israel? But the matter is that in truth there is an aspect of holy pride [gaavah d'kedushah] that one must employ at times — this being the aspect of the sword of pride — in order to subdue through it the masters of arrogant pride of the Sitra Achra who overpower with their pride against holiness; or at the very least to escape from them and not be subjugated before them, G-d forbid. And one who is nullified before them and submits to their evil pride — this is the aspect of bowing to idolatry, G-d forbid — for one gives them power and strength through one's disqualified humility which is the ultimate pride. For through this one afterwards becomes proud against people of truth before whom one genuinely needed to be humble and nullified. And this applies both collectively and individually — and is understood from the Sages' words in many places.

ial.

Segment 40
HE:
אות כ שם ויהי מקץ וכו', ופרעה הוא בחינת יובל וכו' היינו שמבחינת המקיפים העליונים של החכם והרבי שבדור, שהמקיפין שלו הם בחינת עולם הבא בחינת תקופות הימים תקופות השנים, משם נמשך ונתגלה בחינת הלימוד של כלליות בן ותלמיד שהוא בחינת יובל וכו' והנה פשוטו של מקרא מספר איך שהודיעו לפרעה בחלום אודות שנות השבע והרעב שעתידין לבוא, וזה מחמת שהיה מלך על כן הודיעו לו כמו שאמרו רז"ל ולפי דברי רבינו ז"ל מבואר היטב, כי הפרנסה נמשכת דרך המלכות וכו' כנ"ל, ועיקר התיקון היה על ידי יוסף שכלול מכל הבחינות הנ"ל, כי יוסף הוא בחינת הצדיק שנקרא כל, והיו לו בנים ותלמידים שהם מנשה ואפרים, וגם הוא בעצמו היה כלול מבחינת בן ותלמיד, כמו שכתוב (בראשית ל"ז) כי בן זקונים הוא לו, שכל חכמתו של יעקב נמסרה לו, ונאמר בו (שם מ"א) אין נבון וחכם כמוך, ונאמר בו (שם מ"ב) את האלקים אני ירא, ונאמר בו ויוסף הוא השליט בחינת מלכות, הוא המשביר לכל עם הארץ בחינת הפרנסה שנמשך על ידי המלכות, ונאמר בו (שם מ"א) איש אשר רוח אלקים בו:

EN:
Therefore Haman provoked Israel and wished to destroy them, G-d forbid — for pride is the side of death, and one who is nullified and submits to them is worse than dead, G-d forbid. And one who does not wish to submit to them — they provoke him to the death, G-d forbid. Therefore he cast lots in the month of Adar — in which Moshe died — for Moshe nullifies idolatry since he is very humble, as above. And see Midrash Rabbah, Naso, ch. 13: "'The pride of man will bring him low' — this is Amalek" — it is explained that Amalek is the aspect of pride, as above.

For it has already been explained above: even though the primary empowerment of evil — namely the spirit of storm — comes only from actually transgressing the spirit of life in the holy Torah in deed, G-d forbid — nonetheless its root of sustenance is from the hold that evil has in the holy Torah itself, as it were, before the halacha is clarified. And this evil is only in potential — not in deed, G-d forbid — for no halachic stumbling has come about in practice, and in the Torah itself certainly evil has no hold in deed, G-d forbid — for on the contrary, the Torah humbles the evil and forbids it and disqualifies it and declares it impure and entirely separates it from the good. But the essential hold of the evil is only in potential — meaning: before the wisdom of Torah study is brought from potential to actuality to clarify the halacha fully.

Segment 42
HE:
אות כא שם, וזה בחינת קבורת משה וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי קברו של משה כלול גם כן מבחינת המקיפים הנ"ל שהם בחינת (תהלים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (ליראיך דייקא כי מהם נעשה יראה כנ"ל), כי הם ספונים וטמונים מעין כל, והם בחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע וזה בחינת (דברים ל"ד) ולא ידע איש את קבורתו וכו' ודרשו רז"ל (סוטה י"ד) שגם משה בעצמו לא ידע, כי הוא בחינת תכלית הידיעה הנ"ל, ושם הוא בחינת הארת הרצון שהוא למעלה מכל הידיעות, שזה בחינת רעוא דרעווין רצון שברצונות שנסתלק בו משה ומאחר שקבורת משה הוא בחינת המקיפין הנ"ל, ועל כן עליונים נדמה להם למטה ותחתונים נדמה להם למעלה כמבואר בפנים:

EN:
There: "And this is the meaning of Purim — the nullification of idolatry — as it is written: 'I trod the winepress alone [purah darachti levadi]'" . For it has already been explained that the essential hold of the kelippos is from the aspect of the judgments in the aspect of the feet. Therefore they are called purah — alluding to the force of the judgments, as is explained in Pri Etz Chaim in the kavvanot of motzaay Shabbas. And therefore in the future — when the feet are completely rectified, as is known — the judgments will be sweetened from upon Israel, and then the judgments will turn upon the nations to subdue and nullify them. And this is: "I trod the winepress" — specifically — and: "I trampled them in My anger and ground them in My wrath" — meaning: through the aspect of the feet. And this is what the Sages said : Mordechai said to Haman: "But you shall tread upon their high places" — specifically. And this is the secret of Purim — named for the lot [pur] — for Haman's lot was reversed to become our lot [Purim]: meaning: his intent was to draw from the judgments which are the aspect of pur and overpower Israel through this — but in the end the judgments were turned upon him, until Haman's idolatry was nullified in the aspect of "I trod the winepress alone."

At that point evil also has a hold in the holy Torah, as it were — for the evil must necessarily be mentioned in the Torah — and then before clarifying the halacha one can err and say evil is good.

Segment 44
HE:
אות כב שם, וענוה גדולה מכולם וכמו שאמרו רז"ל וכו' עיין תוספות שם במסכת ע"ז כ: ד"ה ענוה וכו' שענוה גדולה מיראה וכן הוא בתוספות יבמות קג: ד"ה המסוליים, שהביאו שם מאמר רז"ל (ירושלמי שבת א- ג) מה שעשתה חכמה עטרה לראשה היינו יראה עשתה ענוה עקב לסוליתה וכו' וכבר מבואר לעיל שיראה הוא בחינת מלכות, וענוה מבואר בכתבים שהיא נמשכת מבינה ועל כן משה רבינו ע"ה שזכה למ"ט שערי בינה נאמר בו (במדבר י"ב) עניו מאד וכו' (ועיין גם במאמר כי אקח מועד בליקוטי הראשון סימן קל"ה), ובינה הוא בחינת יובל הנ"ל שהוא בחינת כלליות בן ותלמיד שנמשך מהמקיפין הנ"ל, שכל זה הוא בחינת חנוכה כמבואר לעיל אות י"א או יש לומר, דרוצה לומר ענוה גדולה מכולם, כי ענוה הוא בחינת מ"ה בחינת (שמות ט"ז) ונחנו מ"ה בחינת מה הנ"ל שהוא בחינת שפע הכתר (ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא שזה רומז רבינו ז"ל בפסוק ויהוש"ע ב"ן נו"ן מל"א רו"ח חכמ"ה כ"י סמ"ך מש"ה א"ת ידי"ו עלי"ו בסופי תיבות יש בהם צרוף חנוכ"ה כמבואר בפנים, ויש בהם צירוף עני"ו את"ה, עניו הוא בחינת יובל הנ"ל או בחינת שפע הכתר הנ"ל, אתה הוא בחינת יראה שהוא בחינת גבורה כידוע, והם אלף ות"ה גבוראן שזה בחינת אתה כמבואר בכוונות אתה גבור וכו'):

EN:
There: "For the essential idolatry depends on her [Malchus]… and this is the secret of the taking of Esther to the house of Achashverosh, and the taking of Sarah to the house of Avimelech — for Esther and Sarah are from the same aspect, as the Sages said: 'Let Esther come, the daughter of Sarah's daughter…'" And see the kavvanot of Purim.

And from this is the essential sustenance of evil as above.

It follows that even this Tzaddik who has not merited to fully clarify his character traits — and evil still has some hold on him in potential — it is forbidden for him to provoke the wicked, G-d forbid. For the spirit of storm has the power — drawing its root of sustenance from the fact that evil has some slight hold in the Torah in potential — to overcome him and swallow him, G-d forbid.

Segment 46
HE:
אות כג שם כי אלו הדברים נאמרו וכו' היינו מענין וזה בחינת קבורת משה וכו' עד כאן הם מהדברים שאמר רבינו ז"ל לפני אנשי שלש סעודות אחרים היינו לפני העליונים כי יש אנשי שלש סעודות אחרים שאומר לפניהם גם כן, ומובן מדבריו שבשעה שאומר תורה לפני מקורביו ותלמידיו (שהם דרי מטה ממש), עומדים שם אז מי שעומדים (היינו דרי מעלה ממש), ואומר לפניהם גם כן מעין התורה שאומר לפני התלמידים מקורביו אבל בוודאי אותה התורה שהוא אומר לפניהם אז היא גבוהה יותר הרבה ומעט מעט מן אותן הדיבורים אמר לפני התלמידים אז ברמז בעלמא וכו', והן הן הדברים הנכתבים שם אחר המאמר הנ"ל, כך כתוב בס' חיי מוהר"ן ז"ל:

EN:
And in passing, an allusion is hinted here to resolve what is explained in the [Kabbalistic] writings: that the arvay nachal are the aspect of the first Hay — the aspect of Binah. At first glance this is unclear — for the arvay nachal allude to the lower levels of Israel, as the Sages say; and they also allude to the aspect of the holy feet as above — so how can the secret of the first Hay be alluded to in them? But according to the above it is automatically understood. For this is the aspect of "Esther was said with the Holy Spirit" — specifically the aspect of "his heart carried his feet" — specifically: for even though the wind in the heart illuminates also in the hands, nonetheless the essential rectification is that it illuminates also in the feet, as is explained in the discourse. Therefore the feet are called se'orim [barley/hair] on account of the wind [ru'ach] that blows in them. And therefore the arvay nachal specifically correspond to the first Hay — the aspect of Binah — for this is the aspect of Binah spreading until Hod.

Letter Beis, Section 1 of the discourse: "the ascent of Malchus — which is the aspect of prayer, as explained below in Letter Gimel: for the Tzaddik rules through his prayer; and as is known, prayer is the aspect of Malchus — from the aspect of the mountain and field to the aspect of the house." See Zohar, HaRakia, in Sabba d'Mishpatim, in the discourse of the serpent that flies in the air. And see Pesachim 88a, where the Sages expound on the verse: "And many peoples shall go and say: Come, let us go up to the mountain of Hashem, to the house of the G-d of Yaakov" — "Not like Avraham who called it a mountain, and not like Yitzchak who called it a field — but like Yaakov who called it a house." At first glance one must examine: for did they not also say first, "let us go up to the mountain of Hashem"?

Segment 48
HE:
אות כד עיין לקמן בסימן ס"ח עיקר שלימות הצדיק וכו', ושם מדבר גם כן מבנים ותלמידים וכו' ושייך גם כן למאמר הנ"ל וקודם שגילה הענין שבסימן ס"ח הנ"ל אז דיבר שהיו כמה גדולים שכל אחד עשה ותיקן מה שתיקן ואחר כך נפסק וכוונתו לענין ההארה שהאירו דעתם בתלמידיהם וקרבו כמה אנשים להשם יתברך אבל אחר כך נפסק הארתם, אבל צריכין לעשות דבר שלא יהיה נפסק לעולם, שאלו אנשים יעשו אנשים אחרים ויקרבו אותם להשם יתברך והם יעשו עוד אנשים וכן לעולם וכן נשמע מפיו הקדוש מכבר גם כן, שהמקורבים שלו בהכרח שיאירו בחבריהם ותלמידיהם, וכל אחד מוכרח שיעשה איזה פעולה ויאיר בחבירו וחבירו בחבירו, כי יש ענפים להאילן ומאותן ענפים יוצאים עוד ענפים וכן להלן יותר וכו' וכו', וכבר מבואר במקום אחר (חיי מוהר"ן, נסיעתו וישיבתו באומין סימן מה) מה שאמר שהאש שלו תוקד לעולם ולא תכבה, (ואמר בזה הלשון מיין פאייריל וועט שוין טליען ביז משיח וועט קומען) והתחלת השיחה שבסימן ס"ח הנ"ל התחיל, ממה שהוכיח לאיש אחד שיחזיק בלימודו וכו' המבואר במקום אחר ואחר כך ענה ואמר הלא גם אנכי לומד גם כן והלימוד שלי הוא חידוש וענה ואמר אני יכול ללמוד, אני יכול להראות ללמדן הגדול שבגדולים שעדיין אינו יכול ללמוד כלל ואינו יודע כלל וכן להיפך אני יכול להראות להקטנים במעלה שגם הם קרובים להשם יתברך ולהתורה וכו', ונכנס משיחה זאת לתוך שיחה הנ"ל, וגילה כל הענין הנאמר שם מענין בן ותלמיד מה שדרי מעלה שואלים דייקא איה מקום כבודו ולהיפוך דרי מטה אומרים מלא כל הארץ כבודו וכו' וכל הענין שם ואחר כך בשבת חנוכה הנ"ל נכלל כל זאת גם כן במאמר הנ"ל, עיין בספר חיי מוהר"ן:

EN:
There — the matter of Rosh Chodesh being related to this matter also: for the essential sustenance of the kelippos is from the aspect of the diminishment of the moon — for when she said "it is impossible for two kings to use one crown" — which was like the aspect of pride in a very subtle degree — and it was said to her: "Go and diminish yourself" — for: "one who is great — he is small" . And it is known that they draw sustenance from her feet, as is understood from the story of the lame man [chigar]. And this itself is the secret of Esther [who is the aspect of the moon — the aspect of Esther, as the Sages said] — who was taken to the house of Achashverosh. And therefore on Rosh Chodesh — the time of her rectification — the illumination of all the above rectifications is drawn down as well — until even those who are from the side of death repent and acknowledge it, as is explained there. And see Pri Etz Chaim, the discourse of Rabbi Chaim Vital on the matter of Purim, where it speaks of the diminishment of the moon as well — and you will understand.

But the completely perfect Tzaddik who has merited to nullify evil entirely — so that evil has no hold on him whatsoever, not even in potential — he and all those attached to him are permitted to provoke the wicked. For this Tzaddik can descend into all their channels and shatter and nullify them. See there in Letters Vov and Zayin.

There — end of Letter Tes of the discourse — "And all this is the aspect of the spirit of life in the pulse [hadofek]…" — See Reishis Chuchmah, Sha'ar HaYirah, end of chapter 10: "And 1,080 parts of an hour — these are the 1,080 breaths a person breathes. And with every single breath there is a letter from the four-letter Name that gives life to that breath… and there it is also explained regarding the twelve hours, the twelve permutations of Haveye'ah, and the entire above matter exp

Segment 50
HE:
אות כה גם בימים האלו נאמר השיחה (הנדפסת בסוף סיפורי מעשיות) סימן ל"ב המדבר שם הרבה מחיזוק אמונה, ושעל ידי אמונה יכולין לבוא לבחינת רצון שהוא למעלה אפילו מבחינת חכמה וכו' כמבואר שם גם אז נאמר השיחה שנדפסת שם בסימן מ"ם מענין גלגל החוזר שקורין דריידיל, ומענין חנוכת הבית המקדש ששם היו בחינת עליונים למטה ותחתונים למעלה וכו' וכל זאת שייך למאמר כי מרחמם ינהגם הנ"ל כמבואר שם:

EN:
And all this is achieved through the laws [mishpatim] — the aspect of wind — as it is written: "and for a spirit of justice" — for there it speaks of the matter of pride, as it is written: "Woe, the crown of pride of the drunkards of Efraim… trodden underfoot [b'raglaim]" — b'raglaim specifically, as above. [And from this you will understand somewhat the matter of the drunkenness of Purim.] And it concludes there: "In that day… a crown of glory for the remnant of His people." And the Sages expounded : "for one who makes himself like the lees [kishirayim]" — meaning: the aspect of humility. And "a spirit of justice" — for all this is achieved through the wind which is the aspect of justice [mishpat], as is known. See there further.

lained i

Segment 52
HE:
אות כו אמר המחבר שמעתי מאבי ז"ל ששמע מגדולי המקורבים של רבינו ז"ל, שהבינו מרמיזותיו הקדושים של רבינו ז"ל, שבזה המאמר הקדוש סמך ידיו על הר"ר נתן ז"ל שהוא יהיה המוציא והמביא בכל עניניו הקדושים של רבינו ז"ל לאחר פטירתו, כמו שראינו בעינינו שכן היה שכל עיקר קיום השארתו הקדושה של רבינו ז"ל לנצח היה רובו ככולו כמעט רק על ידי הר"ר נתן ז"ל כידוע ולעניות דעתי רימז רבינו ז"ל במה שמבאר בסוף המאמר ברמז בענין קבורתו של משה ומענין ויהושע בן נון וכו' כי סמך משה את ידיו עליו, לענין שקיום ההשארה הקדושה של הדעת הקדוש שלו שצריכין להאיר אותה לנצח בבנים ותלמידים וכמו שאמר בפירוש קודם שאמר המאמר הנ"ל (והנ"ל), וכמבואר להדיא גם במאמר הנ"ל אות ד' שזה עיקר שלימות הצדיק שגם אחר הסתלקותו יאיר דעתו הקדושה בבני עולם הזה השפל בבנים ותלמידים, כי הדעת הקדושה שלו כלול מבנים ותלמידים בחינת דרי מעלה ודרי מטה וכו' כמבואר בפנים ורימז כאן שעיקר הארת דעתו הקדושה לאחר פטירתו הוא על ידי קדושת קברו הקדוש שציוה בחיים חיותו לבוא לשם ולהתפלל שם הרבה להשם יתברך ולומר תהלים וכו', ומי שיקיים דבריו הבטיח לו שבוודאי ישתדל לטובתו בכל טצדקי דאפשר וכמבואר כבר כמה פעמים ורימז לנו כאן שממש כמו בחיים חיותו היה מאיר דעתו הקדושה לכל אחד ממקורביו כפי בחינתו, למי שהוא מבחינת הדרי מעלה היה מאיר בו ההשגה של מה בחינת איה מקום כבודו ולמי שהוא מבחינת הדרי מטה היה מאיר בו בחינת ההשגה של מלא כל הארץ כבודו וכו' כמו כן ממש גם עכשיו יש כח זה בבחינת קבורתו של משה שמקבל משם כל אחד תועלת לנפשו כפי בחינתו בחינת עליונים נדמה להם למטה ותחתונים נדמה להם למעלה כמבואר בפנים, והעיקר על ידי שיקיימו כאשר פקד עליהם שיחזיקו את עצמם כולם באהבה ואחדות גדול כמבואר כבר במקום אחר (חיי מוהר"ן שם ל"ד)

EN:
The discourse of Mishpatim, Siman 10, was said before Purim of [5]563. And at the time when I wrote out this discourse before him, he said to me: "This is what I said — that now there are heard decrees, G-d forbid, upon Israel. And behold, the days of Purim are approaching and coming — and Israel will dance and clap their hands and the judgments will be sweetened." And he repeated his words and said with a full mouth: "This is what I said."

n the discourse." And through this you will understand the matter somewhat further in detail — according to what is explained above, that the essential spirit of life of all is the four letters of Haveye'ah.

Letter Daled of the discourse, before the discourse of Rabbah bar bar Chanah — in the language of the companions' manuscript [lashon hachaverim kesav yad] written here: "But it is impossible to pray except through Torah study — for an ignoramus cannot be pious — and it is written: 'One who turns his ear from hearing Torah — even his prayer is an abomination'" [Proverbs 28]. And through this is explained what is written afterwards in the discourse of Rabbah bar bar Chanah: "He said to us: eight aspects" — these are the aspects of Torah study — "Serpents and he gave them to them — serpents [tananin] being the language of learning [tinyan]" — as above — for Torah study too is needed for the rectification of prayer, as above. See Likutay Halachos, Laws of Judges [Diyyanim], Halacha 3, Section 9.

There — Letter Hay — "And rain comes from the depths — and tehom [deep/abyss] is from the language of miracle [nes]…" — For the essential rain falls in the Land of Israel, and so on. And the one corresponding to the other — Egypt is the counterpart to the Land of Israel, the counterpart to miracles. [See Midrash Rabbah, Bereishis, ch. 4 — regarding rain being a matter of miraculous deeds.]

And through this you will understand a wondrous matter: why it is natural to the land of Egypt that rain does not fall there regularly as in other lands — as Rashi explains in the portion of Maikaytz. And this is what is written in the portion Eikev: "For the land… is not like the land of Egypt from which you came, where you would sow your seed and water it with your foot… but the land to which you are crossing to possess… drinks water from the rain of the heavens" [Deuteronomy 11].

Segment 54
HE:
אות כז ורוצה לומר על דרך שמבואר כאן במאמר זה אות ד' שצריכין ליזהר להשתדל בזה לדבר אחד עם חבירו ביראת שמים, שזהו העיקר מה שהיה רצונו ז"ל שיחזיקו את עצמו אנשי שלומינו באחדות והתחברות ואהבת החבירים, היינו להתוועד יחד ברוב הפעמים ולדבר אחד עם חבירו ביראת שמים ולחזק אחד את חבירו מאד בהאמונה הקדושה ולילך בתמימות וכו' כמבואר בהשיחות הנ"ל שהיה אז, ולחזור ולשנות בכל פעם אחד עם חבירו מגודל נפלאות קדושת הארת הדעת הנפלא והנורא שנמשך ממקור עליון קדוש ונורא מאד שעסק רבינו ז"ל כל ימי חייו הקדוש להאיר בתלמידיו, וצוה בפירוש שהתלמידים אלו יאירו עוד להלן בתלמידים וכן עוד להלן להלן וכו' כנ"ל, וכמבואר גם במקום אחר מה שאמר ברתת וזיעה ורעדה גדולה את הפסוק (דברים ד) והודעתם לבניך ולבני בניך, ואמר בזה הלשון: אייערע קינדער זאהלט איר מודיע זיין וואס דא האט זיך גיטאהן וכו' נמצא שכל אחד מאנשי שלומינו עד דורות עולם מחוייבים להשתדל בזה להמשיך קדושת הארת הדעת הזה מדור לדור עד עולם כנ"ל ועל ידי זה נכנסין אורות המקיפין דהיינו שזוכין לידע ולהבין בכל פעם בעניניו הקדושים מה שלא ידעו מתחלה אך בוודאי עיקר הכח והזכות לקיים קשר האחדות והעסק בענייניו הקדושים של רבינו ז"ל לדורות עולם הוא על ידי בחינת קבורתו של משה כנ"ל

EN:
In this above discourse it is explained that pride is the aspect of Haman-Amalek. And likewise it is the aspect of those swallowed by Korach. And this can be hinted at in the masorah : (1) "And you shall destroy the sinners, Amalek" — (2) "the fire-pans of these sinners at the cost of their lives" — which is written concerning the congregation of Korach . [The word chata'im [sinners] appears only twice in the entire Bible — once regarding Amalek and once regarding Korach — a textual link hinting that both share the same root of pride.]

There — Letter Daled — "Return the man's wife, for she is Sarah — she is the aspect of Malchus, the aspect of prayer; and Avimelech is the aspect of the master of pride…"

Segment 56
HE:
אות כח ובמה שביאר עוד אחר כך בפסוק ויהושע בן נון וכו' כי סמך משה את ידיו עליו וכו' נראה לעניות דעתי כי בזה רימז בחינת הסמיכה להר"ר נתן ז"ל, אשר על ידו יהיה עיקר קיום ההשארה הקדושה של רבינו ז"ל, כי כבר מבואר גם במקום אחר (עיין חיי מוהר"ן סימן ב) בביאורינו על מאמר קרא את יהושע סימן ו' בליקוטי הראשון שאמר רבינו ז"ל להר"ר נתן ז"ל אז שבכל מקום שנתוועדים יחד רבי אמיתי עם תלמידים הוא בחינת משה ויהושע וכו' ועיין גם בביאורינו למאמר חדי ר' שמעון סימן ס"א ולסימן רט"ו, ובביאורינו למאמר תקעו אמונה סימן ה"א, ומבואר משם שרבינו ז"ל רימז על עצמו שיש בו מבחינת משה, ועל תלמידו הר"ר נתן ז"ל שיש בו מבחינת יהושע וגם במאמר כי מרחמם הנ"ל אות ז' שמתחיל לבאר המשנה (אבות א) הם אמרו שלשה דברים הוו מתונים בדין וכו', נראה לעניות דעתי גם כן שרבינו קיצר בדבריו, כי כן דרכו בקודש כידוע, וכוונתו גם כן על מה שנאמר שם בתחלה (שם) משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו', כי במשנה זו הורה לנו סדר שלשלת קבלת תורה שבעל פה איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה כי כן העיקר שצריך החכם האמת שהוא בחינת משה שיהיה הארת דעתו הקדושה מאיר מדור לדור עד עולם גם אחר הסתלקותו

EN:
Siman Eleven — Ani Hashemסימן יא — אני ה'

And this too is the aspect of what the Sages said: "Song is recited only upon a miracle that occurred in the Land of Israel" — for the essential place of miracles is the Land of Israel.

The matter of "make a window [tzohar] for the ark" — explained in the above discourse in Letter Gimel — is also explained below in Siman 112 with a broader elaboration. Now this matter was said to Noach at the time he was commanded to build an ark to enter it because of the flood. And the waters of the flood — these are the alien thoughts [machshavos zaros] that come to confuse one's prayer, as is explained below in Siman 44. Now just as the Sages said [Bereishis Rabbah 31:12]: had they repented, the waters would have descended as blessed rains — and since they did not repent, the flood waters came upon the earth — so too with alien thoughts: they come in two aspects. For there are holy sparks within them that require rectification — and when a person merits to pray properly, those sparks are rectified. And the rectification of prayer is the aspect of rain and blessed waters, as is explained in the above discourse.

Segment 58
HE:
אות כט וזהו שכשאמר הקדוש ברוך הוא למשה עלה אל הר העברים וכו', ביקש מלפניו יתברך (במדבר כ"ז) יפקוד אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה וכו' רוצה לומר על דרך שאמרו רז"ל בששי נברא האדם שיש בו מעליונים ותחתונים וכו' נמצא שכל אדם מאחר שיש בו גוף ונשמה הוא כלול מבחינת דרי מעלה ודרי מטה בפרט לפי מה שפירש"י אלקי הרוחות וכו' שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו, היינו שידע להמשיך הארת הדעת לכל אחד כפי בחינתו, להדרי מעלה כפי בחינתם ולהדרי מטה כפי בחינתם וזה (במדבר כ"ז) אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם, היינו שהוא בעצמו יהיה בבחינת עייל ונפיק, שזה בחינת הלימוד של בן ותלמיד והכל לטובת ישראל וזה אשר יוציאם ואשר יביאם, היינו שיכניס בהם גם כן זה הלימוד וזה (שם) ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה, כי בוודאי צריכין ישראל רועה נאמן מנהיג אמתי שיהיה בבחינת משה רבינו ע"ה שהיה רחמן אמתי ועסק בזה לרחם על ישראל ולהאיר להם הדעת וכו'

EN:
There — in the discourse of Rabbah bar bar Chanah — "the bird [tziparta] — this is the aspect of speech [dibbur], which is the intermediary between man… and Heaven — which is the aspect of the depths of understanding of the Torah…" — This means: because the depths of understanding of the Torah is an aspect of a very high and elevated level, it is called "heavens" — in the aspect of: "high as the heavens." And one can say further, according to what is written: "He makes the heavens with understanding [b'svunah]" — and other similar verses.

There: "Like a sack that has holes… meaning: the sack is full of disgusting things and also has holes in itself — and when one empties it of the disgusting things, the holes of the sack itself nonetheless remain."

Segment 60
HE:
אות ל וזה שאמרו רז"ל (ילקוט שמעוני פנחס) שביקש משה שיירשו בניו את גדולתו, והוא על דרך ששמעתי מפיו הקדוש של הר"ר נתן ז"ל שיחה נפלאה ונוראה בענין זה, באשר שרבינו ז"ל היה משתוקק שישאיר אחריו בן זכר ממלא מקומו והאריך הר"ר נתן ז"ל אז בביאור דבר זה קצת על פי מאמרינו זה הנ"ל, כי באם היה נשאר מרבינו ז"ל בן שהוא תלמיד אמיתי שיקבל הארת דעתו הקדושה של אביו הקדוש, בוודאי כבר היה העולם בא לתכלית השלימות והתיקון ויש לומר שבעבור זה התפלל משה גם כן שיירשו בניו, שהם בחינת ר' אליעזר שהשגתם קרובה להשגת אביהם והם יירשו את גדולתו, והשם יתברך השיב לו (במדבר כ"ז) קח את יהושע בן נון איש אשר רוח בו שיוכל להלוך נגד רוחו של כל אחד כי אף על פי שהוא תלמיד ועיקר לימודו הוא התחזקות והתקרבות בחינת הלימוד של מלא כל הארץ כבודו, שזה בחינת מה שאמר הקדוש ברוך הוא (דברים ג) וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו, וכן הקדוש ברוך הוא בעצמו אמר גם כן ליהושע אחר פטירת משה שלשה פעמים חזק, אף על פי כן הלא התלמיד כלול גם מבחינת הלימוד של איה מקום כבודו בחינת מה הנ"ל, על כן גם יהושע יוכל להלוך נגד רוחו של כל אחד ולדבר עם כולם לכל אחד כפי בחינתו ומחמת שעיקר התענוגים שלו יתברך הוא דייקא מהעבודה של עולם השפל הזה שזה בעצמו בחינת מלא כל הארץ כבודו הנ"ל, על כן דייקא יהושע צריך להנהיג את העולם והכל בכחו של רבו משה רבינו ע"ה ועל כן נאמר באמת ביהושע (יהושע ו) ויהי ה' את יהושע ושמעו הולך בכל הארץ בחינת מלא כל הארץ כבודו וגם נקרא איש אשר רוח בו על שם שקיבל הארת המקיפים הקדושים שהם בחינת רוח כמבואר באות י"ב וזה (במדבר כ"ז) וסמכת את ידך עליו, היינו להאיר עליו הארת הידים הקדושים שבים החכמה בכדי להבין הרמזים שבהם עיקר הארת המקיפין כנ"ל וכו' ונתת מהודך עליו פירש"י זה קרון אור הפנים, בחינת המקיפין הנ"ל שהם בחינת אור הפנים ולפני אלעזר הכהן יעמוד וכו', כי הכהונה הוא בחינות כלליות בן ותלמיד כמובא באות י"א וזה על פיו יצאו ועל פיו יבואו, שזה בעצמו בחינת בן ותלמיד כנ"ל ועיין מגלה עמוקות אופן א' שפירש שביקש משה שיהיו לישראל שני מנהיגים, היינו בניו ויהושע וכו' עיין שם לשיטתו ולשיטת רבינו ז"ל מבואר ביותר, כי רצה שאחר פטירתו יהיה שני מנהיגים לישראל, אחד שיהיה בבחינת בן שידבר עם אותן שהן בחינת דרי מעלה, ואחד שיהיה בחינת תלמיד שידבר ויעסוק עם בחינת הדרי מטה והשיב לו הקדוש ברוך הוא כי צריך להיות רק מנהיג אחד שיהיה בו בחינת כלליות בן ותלמיד כלליות דייקא בכדי שיהיה הכל בבחינת אחדות אחד, רק שהעיקר יהיה כלול מבחינת תלמיד כפי הדור שהיה אחרי מות משה ואז היו צריכין דייקא ליהושע (ועיין זוהר בראשית דכ"ב ותבין יותר) ואף על פי כן אמרו רז"ל סנהדרין ח' שאמר משה ליהושע אתה והזקנים שבדור עמהם (שזה בחינת מה שרבינו ז"ל לא אמר בפירוש על הר"ר נתן ז"ל), ואמר לו הקדוש ברוך הוא דבר אחד לדור וכו'

EN:
There — at the end of the discourse — "this is My Name — the lower unification [yichuda tata'ah]." — This means: in the manner of "My Name is within him" — mentioned above in Letter Hay — and also because the lower unification is Baruch Shem Kevod — as above in Letter Alef.

But when one does not merit this, they confuse him and flood his brain and mind like the waters of the flood — about which it is said: "and they covered all the high mountains".

Then, when the floodwaters surge powerfully, the essential remedy to be saved from them is to enter the ark [tevah] — meaning: to draw all one's thoughts and all one's concerns and all one's powers into the word [tevah] of prayer, as is explained in the name of the early authorities on the verse: "Come, you and all your household, into the ark [tevah]" [Genesis 7]. And the essential thing is to say the word with truth — for through this, truth illuminates for one how to emerge from the darkness and the circlings that confuse and prevent one from prayer — this being the aspect of "make a window [tzohar] for the ark", as above. And see regarding this matter in Likutay Halachos, Laws of Chanukah, Halacha 6, and in other places in his writings.

Now in this discourse it is explained that prayer is the aspect of miracles, the aspect of faith, the aspect of rain, the aspect of the Land of Israel — and when one damages this, one falls into exile. And through this is understood what is written in the portion V'Hayah Im Shamo'a: "Take heed lest your heart be seduced…" — meaning: when one damages faith, G-d forbid, which is the aspect of the damage of idolatry [as is explained below in Siman 108 and in Likutay Tinyana, Siman 1] — through this: "He will restrain the heavens and there will be no rain, and the earth will not give its produce" — for the essential growth of vegetation and the earth's produce comes through prayer, which is the aspect of faith, as is explained in Letter Beis of the above discourse. "And you will perish swiftly from the good land."

And through this you will understand the teaching of the Sages in Eichah Rabbasi on the verse "For these things I weep": "One does not fast for two afflictions at once — as it is written: "And we

Segment 62
HE:
אות לא והנה רמזנו לעיל שבסופי תיבות של פסוק ויהושע בן נון מלא רוח חכמה וכו', מרומז בזה עני"ו את"ה ותיבת חנוכה כנ"ל ובזה תבין מה שכתב בתרגום יונתן על פסוק (במדבר י"ג) ויקרא משה להושע בן נון יהושע, וכדי חמי משה ענוותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע, ורז"ל דרשו (סוטה ל"ד:) שהתפלל עליו י"ה יושיעך מעצת מרגלים וכן פירש"י היינו כי משה ראה שהמרגלים יפגמו בעצתם עד שעל ידי זה ימותו כולם במדבר, וגם הוא יהיה מוכרח לישאר עמהם במדבר בשביל זה ולא יכניס את ישראל לארץ, וגם יהיה על ידי זה חורבן בית המקדש, ועל כן התפלל שעל כל פנים יהושע ינצל מעצתם בכדי שיוכל הוא על כל פנים להכניס את ישראל לארץ בחינת (תהלים ל"ז) וענוים ירשו ארץ וזה יה יושיעך וכו', היינו (תהלים מ"ט) פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות שהכנסתי בך, שזה בחינת יה שהם חכמה ובינה, זה יעמוד בעזרתך להנצל מעצת מרגלים בכדי שיהיה יוכל הוא על כל פנים להכניס את ישראל לארץ, ושיהיה בחינת חנוכת הבית וזה יש לומר בדרך צחות הרמז בתיבת עניו אתה חנוכה כי בשביל שהיה עניו התפלל משה עליו שיהיה ניצול מעצת מרגלים, ושיהיה לישראל בחינת חנוכה כנ"ל וזה שאמרו רז"ל (סוטה ל"ד:) על כלב שאמר יהושע בטוח שינצל בתפלתו של משה אבל אני מה אעשה, הלך ונשתטח על קברי אבות, היינו שהשתמש עם הכח של קברי הצדיקים, שכל צדיק הוא בחינת משה כידוע ובפרט האבות, וכמובן גם בדברי רבינו ז"ל במאמר תלת נפקין מחד סימן נ"ח בליקוטי הראשון

EN:
Siman Twelve — Tehillah L'Dovidסימן יב — תהלה לדוד

fasted

Segment 64
HE:
אות לב והנה מבואר בכוונת חנוכה שחנוכה הוא בחינת תיקון ההוד וכן מבואר בתיקוני תליסר, ועיין זוהר בראשית כ"א: יהושע אתנבי מהודו של משה דכתיב (במדבר כ"ז) ונתת מהודך עליו וכו' ומבואר גם כן בכוונת הדלקת נר חנוכה, שהוא להמשיך לה הג' יחודים שהם בגימטריא נר, כי בג' ראשונות שם יש יחוד הוי"ה אהי"ה, ובחג"ת הויה אלקים, ובנה"י שם היחוד הויה אדני (ועיין גם בכוונות של ברכת שים שלום וכו'), והמלכות עומדת אז נגד נה"י דז"א ואין לה אלא היחוד התחתון הנ"ל, וצריך להמשיך לה גם השני יחודים העליונים, והיחוד העליון ביותר שהוא הויה אהיה הוא במילוי ע"ב קס"א גימטריא רגל, וזה בחינת עד שתכלה רגל מן השוק גם להדליק גימטריא ע"ב ס"ג מ"ה, חנוכה אותיות חנ"ה כ"ו, כי המלכות יונקת מאימא שבה שם ס"ג בגימטריא חנה וכו' ומשם זה יוצא שני פעמים אל וכו' ובמילוי הם גימטריא ש"ע ועל ידי זה נמתק הבחינת אלקים שביחוד השני שבמילויו הוא גמטריא שין ועם האותיות הוא ש"ה וזה שעשה נסים וכו' עיין שם עוד נמצא שבחינת נר חנוכה להמשיך להמלכות אור הג' יחודים שהם בחינת מן הראש ועד הרגל וכו' שזה בחינת הענוה של משה שאמר ונחנו מה כנ"ל וגם הם בחינת עולם הבא שהוא בחינת בינה אימא עילאה כידוע שהוא גם כן בחינת ענוה כנ"ל עד שמאיר אותם בבנים שהם בחינת חג"ת בחינת מה שם בנו דא תפארת וההלכות בעצמם הם בחינת חסד וגבורה שהיא בחינת יראה כמבואר שם בסוף המאמר וגם מאיר אותם בתלמידים שהם בחינת לימודי ה' בחינת נצח והוד, והצדיק הוא בחינת כל דא יסוד וצריך לכלול העולמות וכו' וכלליות בן ותלמיד הוא בחינת יובל בחינת אימא עילאה בחינת בינה דכל נהורין אתפרען ואתגליין מינה ועל ידי זה נעשה יראה שהוא בחינת מלכות ומשם גם כן מקבלת המלכות פרנסה ושם נתגלין אורות המקיפין שהם בחינת ש"ע נהורין של אור הפנים בחינת שני פעמים אל הנ"ל וזה גם כן מרומז בהסופי תיבות של הפסוק הנ"ל שהם אותיות עניו אתה חנוכה כי עניו הוא בחינת אור היחוד העליון שבג' ראשונות על ידי שממשיך החכם והרבי שבדור אור המקיפין שלו שהם בחינת שפע הכתר בחינת מ"ה בחינת עניו הנ"ל ומדבר מזה עם בניו ותלמידיו בבחינת פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות וגם הם בחינת עולם הבא בחינת ענוה בחינת בינה כנ"ל את"ה הוא בחינת היראה כנ"ל, כי צריך שיהיה לו יראה כדי שיהיו דבריו נשמעין, וכדי שיתקיימו דבריו גם על ידי כלליות בן ותלמיד נעשה יראה, ומשם מקבלת המלכות שהוא בחינת יראה את הפרנסה שזה בעצמו בחינת חנוכה שמרמז שהמלכות יונקת מאימא בחינת היראה שנתגלה על ידי כלליות בן ותלמיד שהוא בחינת יובל בחינת אימא וכן הפרנסה שמקבלת משם וגם חנוכה מרמז על כל התיקונים הנ"ל, ובו נתתקן ההוד שהוא בחינתו של יהושע שנתנבא מהודו של משה כנ"ל ועיין במקדש מלך בפירושו על הזוהר בראשית כא:

EN:
In passing, I saw fit to explain to the reader the matter of why it is written by several discourses that they are "in Rabbainu's language." The matter is: those discourses that Rabbainu himself wrote in his own holy handwriting — and gave permission to copy from his own handwriting — those discourses are noted as being "in Rabbainu's language." The remaining discourses were also spoken from his holy mouth — but not in his own handwriting. Rather: he would sit and say the matters before the scribe in the everyday vernacular language in which we speak — and the scribe would write the matters before him in the Holy Tongue [Hebrew] — and he would then give the scribe permission to examine whether the words were written fittingly according to his intention. And sometimes he also said some words before the scribe in the Holy Tongue and some in the vernacular. Aside from certain small discourses that were written not in his presence — and these too were afterwards given to Rabbainu to examine whether they were written fittingly according to his intention. Only certain discourses that are noted as being "in the language of the companions" — it appears these were written not in his presence, and they are from the discourses that were said before the drawing close of Reb Nosson to him. And in these, generally the language of the companions is not as well arranged as it should be. And presumably even these discourses were brought before his eyes — and even if the language is not arranged as it should be, the content of his intention is nonetheless understood in them as well, and they too are wondrous and awesome and straight to those who find knowledge.

and besought our G-d for this" [Ezra 8]… Rabbi Chiyya bar Abba said: for the withholding of rains and exile one does fast for them simultaneously" — as above, for both are from the same source, as above. See Matnos Kehunah there, who cites a different version in the name of the Yerushalmi. And see Ta'anis 8b: "The day of rains is as great as the day of the ingathering of the exiles" — this too is explained according to the above.

Now these three discourses — the discourse of Mishpatim [Siman 7], the discourse of Ra'isi Menoras Zahav [Siman 8], and the discourse of Tehomot [Siman 9] — were all said in the winter of [5]563. The discourse of Ra'isi Menoras Zahav was said on Shabbas Chanukah of that year, and there it speaks of the downfall of the wicked — the aspect of "bringing down the wicked to the earth." Then after Chanukah there was indeed a downfall of a certain well-known wicked person who had caused great suffering to some of our people — and after Rabbainu said the above Torah, that wicked person suffered a great downfall.

Segment 67
HE:
הנ"ל ותבין ביותר ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא שזהו שהתפלל משה רבינו ע"ה שיכנס לארץ, כי רצה שיושלמו הג' יחודים כנ"ל על ידו ואז היה התיקון בוודאי בתכלית השלימות וזה שהתפלל אדני יקוק ובניקוד אלקים, ובזה רימז בחינת היחודים של הויה אדני והויה אלקים שצריך לכוון בו גם כן על דרך זה הויה בניקוד אלקים כמבואר בכוונות וזה הפסוק מתחיל בא' ומסתיים בכ' וגם יש בו כ"א תיבות רומז לשם אהי"ה כמבואר בבעל הטורים, ורומז על היחוד העליון של הויה אהיה כנ"ל, כי רצה להמשיך בעצמו הג' יחודים הנ"ל ויכניס בעצמו את ישראל לארץ, והשיב לו השם יתברך (דברים ג) רב לך וכו' וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו וכו' ויש עוד לבאר בזה על דרך המבואר בכוונות החילוק שבין נר שבת לנר חנוכה וכו' ואין אנו עתה בביאורם

EN:
There — Letter Gimel — "For the whole world receives its sustenance from the left — as it is written: 'In her left hand are riches and honor' [Proverbs 3] — and for this reason he fell… to some hairsbreadth-thin error into the aspect of 'her left' in order that through this he draw down abundance and sustenance to the world… as it is written: 'In her left hand are riches and honor.'"

There — Letter Hay — "And this is the expression teru'ah — for the opposite of a haughty spirit is a broken spirit."

Segment 69
HE:
אות לג (ונחזור לענינינו שבזה מבואר יותר ענין רמז הסמיכה שסמך להר"ר נתן ז"ל בחנוכה דייקא, ומרומז בפסוק הנ"ל בהצירופים שבסופי תורה כי כבר ידוע מעלת הענוה הקדושה שהיה להר"ר נתן ז"ל כידוע לכל יודעיו ומכיריו, וכאשר רבינו ז"ל בעצמו הפליג בשבחו בענין המדה זו של ענוה וענוה גדולה מכולם כנ"ל על כן היה ראוי ביותר לקבל הלימוד הזה של כלליות בן ותלמיד בחינת עליונים למטה ותחתונים למעלה שזה בחינת חנוכה כנ"ל כי מדת הענוה שהוא בחינת מה אינו תופס מקום והוא למעלה ולמטה וכו' כנ"ל אך בוודאי עיקר הכל הוא בכח קבורתו של משה, כמו שאמרו רז"ל (סוטה יג:) משה לא מת אלא עדיין עומד ומשמש במרום ועוסק בזה שיתקיים השארת דעתו הקדושה בישראל לנצח לדורות עולם כנ"ל):

EN:
The question about this is well known: for the Sages said in Shabbas 63a: "Rav Shesses said: what is written 'length of days is in her right hand; in her left, riches and honor'? In her right — length of days there is; riches and honor — there are not." [Rashi explains with astonishment: since there is length of days, how much more so riches and honor — rather: for those who go to the right, length of days there is — and how much more so riches and honor.] It follows that it is explained in the Sages' words that even in her right — how much more so — there is riches and honor. If so, why must the Tzaddik fall a hairsbreadth to the aspect of the left in order to draw riches and honor — since riches and honor are also in the right?

Also: after saying the above Torah, Rabbainu danced a great deal — for in that year he danced many times, as is elaborated below and elsewhere.

And the discourse of Tehomot was said on Shabbas Shirah [the Shabbas of Song] of [5]563. And in that same winter — before the time mentioned above — the discourse of Tzohar Ta'aseh LaTevah [Siman 112] was said [which was afterwards also incorporated into the discourse of Tehomot]. And at the time when this discourse of Tzohar Ta'aseh LaTevah was brought before him in writing and he looked at it and examined it, he afterwards answered and said: "And from my students — more than from all of them" [Psalms 119:99] — for through this he understood the interpretation of a vision he had seen at that time, in which the holy Baal Shem Tov was with him and told him: "When one damages the Land of Israel, one falls into exile — and the sign of this is: 'From there is the Shepherd, the Stone of Israel.'"

And afterwards when we received from him the discourse of Tehomot — in which the matter of tzohar is also brought — and at the end of Tehomot the verse "From there is the Shepherd, the Stone of Israel" is cited — also in that winter the discourse of Mishpatim was said, passage by passage. And see further in the book Chayyay Moharan for more elaboration.

Letter Beis, Section 1 of the discourse: "the ascent of Malchus — which is the aspect of prayer, as explained below in Letter Gimel: for the Tzaddik rules through his prayer; and as is known, prayer is the aspect of Malchus — from the aspect of the mountain and field to the aspect of the house." See Zohar, HaRakia, in Sabba d'Mishpatim, in the discourse of the serpent that flies in the air. And see Pesachim 88a, where the Sages expound on the verse: "And many peoples shall go and say: Come, let us go up to the mountain of Hashem, to the house of the G-d of Yaakov" [Isaiah 2] — "Not like Avraham who called it a mountain, and not like Yitzchak who called it a field — but like Yaakov who called it a house." At first glance one must examine: for did they not also say first, "let us go up to the mountain of Hashem"?

And in a witty vein one can explain: "Come, let us go up" — meaning: we will elevate the aspect of the mountain of Hashem to the aspect of the house. But the truth is according to what is written in Zohar Yisro, p. 69, on this very verse: "'To the mountain of Hashem' — this is Avraham… 'to the house' — this is Yaakov… Mountain and house — even though they are all one level, they ascend from one to the other.

Segment 71
HE:
אות לד עוד יש לפרש בענין הג' יחודים הנ"ל באופן אחר קצת היינו שהדיבורים שמדבר החכם עם בניו ותלמידיו ומגלה להם הים החכמה, זה בחינת היחוד שנעשה בבחינת נה"י העליונים שהם בחינת השפתים ולשון כידוע והיחוד הזה הוא בבחינת הויה אדני בחינת אדני שפתי תפתח, ועיין בליקוטי הראשון סימן ל"ב והדיבורים שאומר החכם ומרמז בהם רמזים לתלמידיו והרמזים הם בחינת ידים, זה בחינת היחוד של חג"ת העליונים ופנימיות החכמה שנשאר בדעת החכם שאינו רשאי לגלותה כלל מחמת בחינת (אבות ג) סייג לחכמה שתיקה, זה בחינת היחוד העליון שבשלש ראשונות ואם שגיתי והוא רחום יכפר וכבר אמר רבינו ז"ל בעצמו שהמאמר הזה מדבר מכל העשר ספירות, ויש ספירות שמדבר מהם כמה פעמים כמבואר בסוף המאמר בפנים ועיין נפלאות רבות מענין המאמר הזה בליקוטי הלכות במקומות רבים בפרט בהלכות נטילת ידים לסעודה הלכה ו', ובהלכות נדרים הלכה ד', ובהלכות פדיון בכור הלכה ה', ובהלכות חזקת מטלטלין הלכה ג', ובהלכות שותפין בקרקע הלכה ה':

EN:
And there is further support and corroboration for these our words from what Rabbainu said — printed in the Sichos [conversations, at the end of the Sipuray Maasiyos]: "From the day the Temple was destroyed, wealth fell into the depths of the kelippos — in the aspect of 'vatared pela'im' — the letters of alafim [thousands]… and therefore it is difficult for a truly upright person to have great wealth of many thousands in cash." And he brought there what his holy grandfather said — Rabbi Nachman — on the Sages' teaching "how much more so riches and honor": Rabbi Nachman said it is only "how much more so" — but not explicitly — for even though it is certainly "how much more so," they do not have cash in hand. And this is explained openly: that even though certainly even in the right there is "how much more so" riches and honor — nonetheless, now that wealth has fallen into the depths, it is very difficult for those who go to the right to have abundant cash. If so, one can say that for this reason the Tzaddik is now compelled to fall to the aspect of the left — in order to draw material abundance of riches and honor in cash as well.

There — Letter Vov — "Through the Tzaddik… pride is nullified — as it is written: 'Let not the foot of pride come upon me.'" — This means: the essential hold of the kelippos — which are pride and idolatry — is in the aspect of the feet of holiness, in the aspect of: "her feet descend to death" — as is explained in Letter Khes. And this is the aspect of what the Sages said : "Anyone who walks with an upright posture is as if he pushes aside the feet of the Divine Presence" — for pride is literally idolatry. And the essential distinction between Israel and the nations is in this matter — as it is written: "not because of your multitude… for you are the fewest" — and the Sages expounded : "for you diminish yourselves." And Moshe our teacher — the master of all Israel — it is said of him: "very humble." Therefore the essential empowerment of the kelippos and the outer forces is in the aspect of pride — and their hold is in the feet. And the essential sustenance is from the chain of judgments that flows from the aspect of the feet, as is known. Therefore: as long as there is idolatry in the world, wrath is in the world. And therefore when pride is nullified — this being the aspect of: "his heart carried his feet" — nasa specifically — meaning: the feet were elevated from the hold of the kelippos — then the judgments are sweetened and kindnesses flow: the aspect of "the faithful kindnesses of David." And it is known that the feet of holiness are alluded to by the aspects of Netzach and Hod, as is explained in the Zohar in many places.

Segment 73
HE:
אות לה נשמט שם אות י"ג, מבואר בפנים שר' אליעזר הוא בחינת בן וכו' ועיין בזוהר חדש סוף איכה מבואר שר' אליעזר הנ"ל הוא בחינת ראובן וכו' וזה שאמרו רז"ל ברכות ז: ובמדרש רבה על שם ראובן ראו בן היינו בחינת בן הנ"ל וזהו שנאמר אצלו יתר שאת ויתר עז כי היה ראוי ליטול כהונה ומלכות, היינו בחינת הנני לכהונה הנני למלכות המבואר בסוף אות י"א כי תיבת ראובן עצמו מורה על בחינת כלליות בן ותלמיד שהוא בחינת כהונה ומשם מקבל המלכות הפרנסה כנ"ל כי ראו הוא בחינת השגת התלמיד שהוא בחינת ראיה בחינת ואראה את ה' וזה ראו בן כי צריכין לכלול התלמידים גם בבחינת השגת הבן בכדי שיהיה להם יראה כנ"ל ועל כן זכה ראובן דייקא למצוא הדודאים שעל ידי זה נמשך לידת יששכר וזבולון כמו שאמרו רז"ל (עיין מדרש אגדה בראשית מ"ד י"ד) וכתיב (דברי הימים א י"ב) ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים לדעת מה יעשה ישראל, שזכו להעמיד תלמידים הרבה ולגלות הים החכמה שמשם מקבלת המלכות הפרנסה, שזה בחינת מה שזבולון היה עוסק בפרנסה כמו שכתוב (דברים ל"ג) שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך וכמו שדרשו רז"ל (בראשית רבה צ"ט ט) וזה (בראשית מ"ט) זבולון לחוף ימים ישכון בחינת הימים הנ"ל

EN:
And this too is understood from Rabbainu's words in many places — in the discourse Tzivisa Tzedek, Siman 23, and in the discourse Sod Kavannas HaMilah, Siman 63, and in Siman 240 beginning "all the abundances." And therefore the Tzaddik is compelled to fall a hairsbreadth to the aspect of the left — in order to draw material abundance from there. But when the Sitra Achra can become empowered and take hold in the abundance and draw all the abundance to themselves, G-d forbid — therefore he must immediately return from the left to the right and include the left within the right. And through this he draws the sustenance to the world in great holiness. See there where he elaborated on this with wondrous words.

Mountain is for the other nations when they come to shelter under His wings; house is for Israel — to be with Him as a wife is with her husband, dwelling as one in joy."

And this is what is written regarding Yisro: "And Yisro came… to the wilderness, to the mountain of G-d" — and through this you will also understand why here the first ascent is called "mountain," while in Zohar HaRakia it is called "wilderness" — and both are one. [It follows that even though the essential drawing close is when Malchus ascends to the aspect of "house" — that is, relative to Israel — nonetheless relative to the converts themselves, it is in the aspe

Segment 75
HE:
אות לו ובזה יש לכוון קצת דברי המדרש פליאה הובא בספר מים יחזקאל ובשאר ספרים, הדודאים נתנו ריח זה ראובן שמצא את הדודאים וכו', ועל פתחינו כל מגדים זה נר חנוכה כי כל הנ"ל כלול במצות נר חנוכה כנ"ל, וזה נתנו ריח דייקא כי הארת הרצון שזוכין על ידי שמקבלת המלכות הפרנסה מהידים שבים החכמה הנ"ל זה בחינת ריח כמובא בלקוטי הלכות וכן היראה שזוכין על ידי כלליות בן ותלמיד הוא גם כן בחינת ריח כמו שכתוב (ישעיה י"א) והריחו ביראת ה' וזה (שיר השירים ז) חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך, כי צריכין לעסוק בהמשכת הארת הדעת הזה בתמידיות, הן עם התלמידים הישנים שנתקרבו כבר, גם צריכין להעמיד בכל פעם תלמידים חדשים כנ"ל, ועל ידי כל זה נכנסין אורות המקיפין והחכם הדור זוכה על ידי זה להמקיפין הגדולים שהם בבחינת מה רב טובך אשר צפנת וכו' וזה שדרשו רז"ל במדרש שיר השירים על פסוק זה אתם צופנים לי ואני צופן לכם וכו' דכתיב מה רב טובך אשר צפנת וכו' היינו כנ"ל:

EN:
And from this — and from what we explained above — you will understand the wonders in the holy witty saying of Rabbainu, who once said: "Through the controversies directed against us — meaning: against him and against other true Tzaddikim — through this we have sustenance and wealth. For all sustenance and wealth is drawn through controversies — as the Sages disputed: 'Length of days is in her right — riches and honor are not.' And they answered: a fortiori, riches and honor. It follows that through the very controversy the Sages raised over this verse, through this the riches and honor of the Tzaddikim who go to the right is drawn down." And see in Sichos HaRan where Reb Nosson wrote that in these words of wit there is great depth.

ct of "m

Segment 77
HE:
אות לח אות לז שמי שרוצה לקבל פרנסה וכו' צריך שיהיה איש חיל ולא ההיפוך וכו' בכדי שיהיו לו איזה שייכות עם בחינת המלכות שעל ידה נמשכת הפרנסה וכו' אמר המחבר בזה יש להבין ענין הפסוק לך אל הנמלה עצל וכו' (משלי ו), היינו שהכתוב מזרז את העצל ומוכיחו שילמוד דעת מן הנמלה אשר אין לה קצין שוטר ומושל ואף על פי כן תכין בקיץ לחמה וכו', היינו אף על פי שאין ביניהם בחינת מלכות היא מזדרזת מעצמה להכין פרנסתה מכל שכן אתה העצל שיש לך מלך שעל ידו ממשיכין הפרנסה ממילא, בוודאי צריך אתה להזדרז ולהיות איש חיל ולא ההיפוך כנ"ל, בכדי שיהיה לך איזה שייכות עם בחינת המלכות ותוכל לקבל פרנסה, כי על ידי הזריזות יש לו שייכות עם בחינת המנהיגות והמלכות בבחינת (משלי כ"ב) חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב, וכמובא במקום אחר על פסוק (בראשית מ"ט) משם רועה אבן ישראל, וזה רועה דייקא מלשון מנהיג ומושל ופרנס כי ממשיך להם פרנסה גשמיות גם כן כנ"ל, ובפרנסה זאת מלובש שפע רוחניות נפלאה ונוראה שהוא בחינת הארת הרצון המבואר בפנים וזה גם כן בחינת הנמלים עם לא עז ויכינו בקיץ לחמם (משלי ל), כי כאן מדבר בפרטיות מענין הנמלים, כי מלבד שאין להם בחינת מלך בכלל, הלא גם בפרטיות הן עם לא עז שהוא ההיפך מבחינת המלכות שהוא בעזות ותקיפות בחינת (שמואל א ב) ויתן עוז למלכו ואף על פי כן מזדרזין בזריזות גדול בשביל פרנסתם, ומזה ילמוד האדם לעצמו מוסר ודעת כנ"ל:

EN:
But when the Tzaddik hears all these permutations of the controversies and disputes of those who dispute him — for all of this flows in its root from the aspect of the controversy of "riches and honor are not" — which is the aspect of the hairsbreadth error into the left that the Tzaddik fell into at the time of saying his Torah, and from this the power came to the opponents to dispute and oppose him — and the Tzaddik takes these permutations and builds from them halachos, and raises the Shechinah from the exile in the mouth of the unworthy scholar — then the aspect of the left of the Torah is sweetened and elevated and included in the right. And then great abundance and wealth flows through the aspect of the left specifically, as above. It follows that the controversies directed against the Tzaddikim flow and descend in their root from the aspect of the controversy the Sages raised — "riches and honor are not" — which is the aspect of the descent of the Tzaddik to the aspect of the left. And from this it descended so far that subtlety entered the unworthy scholar and he disputes and argues against the Tzaddikim. And through this very thing comes the essential rectification — for this is a great directing from Hashem — as is explained in the discourse. For through this the Tzaddik elevates the Shechinah from her exile, and the aspect of the left returns to its root and place — where it is in a very great subtlety — namely in the aspect of the above controversy through which sustenance is drawn, as above.

And for this reason they must bring him to fall somewhat to some aspect of the left — and from this itself comes the fact that the question arises — "riches and honor are not" — for even though the essence is cleaving to the aspect of the right and he has no desire to sever himself from the aspect of the right and descend entirely to the left for riches and honor, G-d forbid — only through the above-mentioned aspect that brings him to fall to some aspect of the left — from which riches and honor come — through this it arises in his mind to question: where are the riches and honor of the right? For in truth even now he wants to draw abundance only from the aspect of the right — only this questioning of "riches and honor are not" is itself the aspect of the hairsbreadth error that he fell to the left. And then he immediately returns to the right and includes the left within the right — and resolves for himself: "rather — how much more so, riches and honor" — and through this he truly draws the abundance of riches and honor in great holiness as well, from the aspect of the right — and through the aspect of the left, namely through the above question that comes from the aspect of the left. [See the Talmudic language and Rashi cited above, and you will understand more deeply.] And through this the famous question that was raised is automatically resolved even more fully — for isn't there also riches and honor in the right? For this riches and honor in the right is drawn and shaped through the controversy of the left — the above question — as above.

ountain," as above.] And this is what is written in Isaiah 56: "And the sons of the foreigner who attach themselves to Hashem… I will bring them to My holy mountain and make them joyful in My house of prayer" — beginning with "mountain" and concluding with "house." And this is: "For My house shall be called a house of prayer for all the peoples" — for in truth, Malchus which is prayer is then in the aspect of "house" — through which even the nations attain an understanding of the greatness of Hashem, and His kingship is revealed to them as well, and they come to draw close. And the principle: the essential revelation of His greatness and His kingship is through prayer — for when prayer is answered, and especially when Hashem alters nature through Israel's prayer, through this it is revealed that there is a G-d in the land who rules and governs and guides and oversees. And when prayer ascends to such a height that it is in the aspect of "house" — the aspect of "My house is a house of prayer" — then His kingship is revealed even to the nations, the aspect of "called for all the peoples" — and then the supernal Name is exalted and elevated.

There — Letter Daled — "Return the man's wife, for she is Sarah — she is the aspect of Malchus, the aspect

of pr

ayer; and Avimelech is the aspect of the master of pride…"

There: "For in truth the Tzaddik rules through his prayer — for prayer is the aspect of Malchus as above — and the Tzaddik who has merited to rectify prayer which is the aspect of Malchus — therefore he has dominion."

There: "Like a sack that has holes… meaning: the sack is full of disgusting things and also has holes in itself — and when one empties it of the disgusting things, the holes of the sack itself nonetheless remain."

There: "'Yosef is gone… and Binyamin you will take'…" — meaning: the intellect informs them that they are turning things from one opposite to the exact other opposite. For generally the root of their pride is from seeing that people flock after them and love them — yet in truth this is because they have not yet rectified the crookedness, and therefore they cannot reprove. And because of this they are beloved by people. It follows that they take pride in their own shame and disgrace — for the crookedness, as long as it has not been rectified, is a shame and disgrace.

There: "'All of this falls upon me' — for everything falls upon me." For the rectification of the crookedness is certainly the good of the intellect and its rectification.

And likewise the rebuking of people and engaging them in the fear of Heaven is also the rectification and perfection of the intellect — as is understood from the words of the Sages in many places.

But they not only have not merited this — on the contrary, they add to the pride as well. And through this they damage the intellect even more — for "all who are proud…"

There — Letter Hay — "And this is the expression teru'ah — for the opposite of a haughty spirit is a broken spirit."

There — Letter Vov — "Through the Tzaddik… pride is nullified — as it is written: 'Let not the foot of pride come upon me.'" — This means: the essential hold of the kelippos — which are pride and idolatry — is in the aspect of the feet of holiness, in the aspect of: "her feet descend to death" [Proverbs 5] — as is explained in Letter Khes. And this is the aspect of what the Sages said [Brachos 43b]: "Anyone who walks with an upright posture is as if he pushes aside the feet of the Divine Presence" — for pride is literally idolatry.

Therefore Haman provoked Israel and wished to destroy them, G-d forbid — for pride is the side of death, and one who is nullified and submits to them is worse than dead, G-d forbid. And one who does not wish to submit to them — they provoke him to the death, G-d forbid. Therefore he cast lots in the month of Adar — in which Moshe died — for Moshe nullifies idolatry since he is very humble, as above. And see Midrash Rabbah, Naso, ch. 13: "'The pride of man will bring him low' — this is Amalek" — it is explained that Amalek is the aspect of pride, as above.

And the essential distinction between Israel and the nations is in this matter — as it is written: "not because of your multitude… for you are the fewest" [Deuteronomy 7] — and the Sages expounded [Chullin 89]: "for you diminish yourselves." And Moshe our teacher — the master of all Israel — it is said of him: "very humble." Therefore the essential empowerment of the kelippos and the outer forces is in the aspect of pride — and their hold is in the feet. And the essential sustenance is from the chain of judgments that flows from the aspect of the feet, as is known. Therefore: as long as there is idolatry in the world, wrath is in the world. And therefore when pride is nullified — this being the aspect of: "his heart carried his feet" — nasa specifically — meaning: the feet were elevated from the hold of the kelippos — then the judgments are sweetened and kindnesses flow: the aspect of "the faithful kindnesses of David." And it is known that the feet of holiness are alluded to by the aspects of Netzach and Hod, as is explained in the Zohar in many places.

There: "the aspect of the revelation of the illumination of the hands — the aspect of clapping." — This means: the feet are close, as it were, to the outer forces, and their sustenance is from them. Therefore the rectification is in the aspect of dancing — the aspect of the elevation of the feet. But in the aspect of the hands, the kelippos do not have as great a hold — for they are distant from them.

There: "And this is the meaning of Purim — the nullification of idolatry — as it is written: 'I trod the winepress alone [purah darachti levadi]'" . For it has already been explained that the essential hold of the kelippos is from the aspect of the judgments in the aspect of the feet. Therefore they are called purah — alluding to the force of the judgments, as is explained in Pri Etz Chaim in the kavvanot of motzaay Shabbas. And therefore in the future — when the feet are completely rectified, as is known — the judgments will be sweetened from upon Israel, and then the judgments will turn upon the nations to subdue and nullify them. And this is: "I trod the winepress" — specifically — and: "I trampled them in My anger and ground them in My wrath" — meaning: through the aspect of the feet. And this is what the Sages said : Mordechai said to Haman: "But you shall tread upon their high places" — specifically. And this is the secret of Purim — named for the lot [pur] — for Haman's lot was reversed to become our lot [Purim]: meaning: his intent was to draw from the judgments which are the aspect of pur and overpower Israel through this — but in the end the judgments were turned upon him, until Haman's idolatry was nullified in the aspect of "I trod the winepress alone."

Only: nonetheless, when the kelippos are empowered, the illumination of the hands is concealed as well — because the essential sustenance is from the judgments that flow from the aspect of gevurah, the aspect of the left hand. Therefore the rectification that occurs in them through the wind is in the aspect of clapping — where the hands join together — and the left is included in the right and the judgments are sweetened. And this is the aspect of: "And his hands were faithful [emunah]" [Exodus 17]. See the Zohar which notes: it should have said "and his hands were faithful" in the plural — but since everything depends on the right, it writes vayhi [singular].

There: "For the essential idolatry depends on her [Malchus]… and this is the secret of the taking of Esther to the house of Achashverosh, and the taking of Sarah to the house of Avimelech — for Esther and Sarah are from the same aspect, as the Sages said: 'Let Esther come, the daughter of Sarah's daughter…'" And see the kavvanot of Purim.

And it is written: "Your right hand, Hashem, is glorious in power — Your right hand, Hashem, shatters the enemy" — this aligns with our above words.

There — Letter Zayin — "And the totality of the Torah is called 'heart'…" — For the essential revelation of the Torah — in its revealed and hidden aspects, the aspect of hands and feet — flows and is revealed from Binah-leva [heart], as is known.

There — Letter Khes — "For Haman is the aspect of idolatry…" — This means: as is explained in the Tikkkunim, the kelipah of Haman is the aspect of el acher [another god] — and as it is brought that Amalek has the same numerical value as el acher — which is the aspect of Haman's pride. And "Mordechai did not bow and did not prostrate himself" — for it is written: "You shall not bow to another god" [Exodus 34].

And the essential power of Mordechai came through being born of Binyamin — as is brought in the Sages' teachings. For it has already been explained above that Binyamin alludes to pride — this being the aspect of "and Binyamin you will take" above — since he was born in the Land of Israel which is higher than all lands. One must examine: how does one allude to the attribute of pride through the name of the righteous Binyamin and through the holiness of the Land of Israel? But the matter is that in truth there is an aspect of holy pride [gaavah d'kedushah] that one must employ at times — this being the aspect of the sword of pride — in order to subdue through it the masters of arrogant pride of the Sitra Achra who overpower with their pride against holiness; or at the very least to escape from them and not be subjugated before them, G-d forbid. And one who is nullified before them and submits to their evil pride — this is the aspect of bowing to idolatry, G-d forbid — for one gives them power and strength through one's disqualified humility which is the ultimate pride. For through this one afterwards becomes proud against people of truth before whom one genuinely needed to be humble and nullified.

And in passing, an allusion is hinted here to resolve what is explained in the [Kabbalistic] writings: that the arvay nachal are the aspect of the first Hay — the aspect of Binah. At first glance this is unclear — for the arvay nachal allude to the lower levels of Israel, as the Sages say; and they also allude to the aspect of the holy feet as above — so how can the secret of the first Hay be alluded to in them? But according to the above it is automatically understood. For this is the aspect of "Esther was said with the Holy Spirit" — specifically the aspect of "his heart carried his feet" — specifically: for even though the wind in the heart illuminates also in the hands, nonetheless the essential rectification is that it illuminates also in the feet, as is explained in the discourse. Therefore the feet are called se'orim [barley/hair] on account of the wind [ru'ach] that blows in them. And therefore the arvay nachal specifically correspond to the first Hay — the aspect of Binah — for this is the aspect of Binah spreading until Hod.

And this applies both collectively and individually — and is understood from the Sages' words in many places.

And this holy pride is the aspect of Binyamin who was born in the Land of Israel which is higher than all lands. And this is the aspect of: "And Mordechai did not bow and did not prostrate himself" — for he strengthened himself with the power of holy pride not to bow before Haman who had made himself into an idol.

There — the matter of Rosh Chodesh being related to this matter also: for the essential sustenance of the kelippos is from the aspect of the diminishment of the moon — for when she said "it is impossible for two kings to use one crown" — which was like the aspect of pride in a very subtle degree — and it was said to her: "Go and diminish yourself" — for: "one who is great — he is small" . And it is known that they draw sustenance from her feet, as is understood from the story of the lame man [chigar]. And this itself is the secret of Esther [who is the aspect of the moon — the aspect of Esther, as the Sages said] — who was taken to the house of Achashverosh. And therefore on Rosh Chodesh — the time of her rectification — the illumination of all the above rectifications is drawn down as well — until even those who are from the side of death repent and acknowledge it, as is explained there. And see Pri Etz Chaim, the discourse of Rabbi Chaim Vital on the matter of Purim, where it speaks of the diminishment of the moon as well — and you will understand.

And this was the rectification for Shaul's slight error in this matter — this being the aspect of what the prophet Shmu'el said to him: "Though you were small in your own eyes, you are the head of the tribes of Israel" [Samuel I, 15] — and there is more to elaborate on this, and it is understood on its own. And this is what the Sages said [Midrash Rabbah, Esther, ch. 5]: Mordechai's defense was that his grandfather was born in the Land of Israel and did not bow to Eisav. And this aligns precisely with our matter.

Therefore Haman provoked Israel and wished to destroy them, G-d forbid — for pride is the side of death, and one who is nullified and submits to them is worse than dead, G-d forbid. And one who does not wish to submit to them — they provoke him to the death, G-d forbid. Therefore he cast lots in the month of Adar — in which Moshe died — for Moshe nullifies idolatry since he is very humble, as above. And see Midrash Rabbah, Naso, ch. 13: "'The pride of man will bring him low' — this is Amalek" — it is explained that Amalek is the aspect of pride, as above.

There: "Mordechai — mar deror — the language of freedom — this is the aspect of the hands — as it is written: 'My beloved stretched his hand from the opening…'" — This means: for chor [opening/hole] is the language of freedom — like choray ha'aretz [caves of the earth], and likewise bnei chorin [free people] — for since the kelippos do not have as great a hold on the hands, as above, they are therefore the aspect of freedom. And also because they are close to the wind in the heart — which is the aspect of Binah-leva [Pesicha d'Eliyahu] — the aspect of Yovel [Jubilee] which is freedom, as it is written: "And you shall proclaim freedom throughout the land" [Leviticus 25].

There: "And this is the meaning of Purim — the nullification of idolatry — as it is written: 'I trod the winepress alone [purah darachti levadi]'" [Isaiah 63]. For it has already been explained that the essential hold of the kelippos is from the aspect of the judgments in the aspect of the feet. Therefore they are called purah — alluding to the force of the judgments, as is explained in Pri Etz Chaim in the kavvanot of motzaay Shabbas.

And all this is achieved through the laws [mishpatim] — the aspect of wind — as it is written: "and for a spirit of justice" — for there it speaks of the matter of pride, as it is written: "Woe, the crown of pride of the drunkards of Efraim… trodden underfoot [b'raglaim]" — b'raglaim specifically, as above. [And from this you will understand somewhat the matter of the drunkenness of Purim.] And it concludes there: "In that day… a crown of glory for the remnant of His people." And the Sages expounded : "for one who makes himself like the lees [kishirayim]" — meaning: the aspect of humility. And "a spirit of justice" — for all this is achieved through the wind which is the aspect of justice [mishpat], as is known. See there further.

And therefore in the future — when the feet are completely rectified, as is known — the judgments will be sweetened from upon Israel, and then the judgments will turn upon the nations to subdue and nullify them. And this is: "I trod the winepress" — specifically — and: "I trampled them in My anger and ground them in My wrath" — meaning: through the aspect of the feet. And this is what the Sages said [Megillah 16]: Mordechai said to Haman: "But you shall tread upon their high places" — specifically. And this is the secret of Purim — named for the lot [pur] — for Haman's lot was reversed to become our lot [Purim]: meaning: his intent was to draw from the judgments which are the aspect of pur and overpower Israel through this — but in the end the judgments were turned upon him, until Haman's idolatry was nullified in the aspect of "I trod the winepress alone."

[There: "And through the illumination of Mordechai and Esther the heresies were nullified." See Midrash Rabbah, Song of Songs, on the verse "This your stature…" — "When was the evil inclination of idolatry uprooted? Rabbi Benaya says: these are Mordechai and Esther" — see there.]

There: "For the essential idolatry depends on her [Malchus]… and this is the secret of the taking of Esther to the house of Achashverosh, and the taking of Sarah to the house of Avimelech — for Esther and Sarah are from the same aspect, as the Sages said: 'Let Esther come, the daughter of Sarah's daughter…'" And see the kavvanot of Purim.

There

: "For t

he feet… are the aspect of arvay nachal [willows of the brook] — as the Sages said [Sukkah 53]: 'A person's feet are his guarantors.'" — For it is known that the arvay nachal are the aspect of Netzach and Hod — the aspect of the holy feet — and it has already been explained that the essential sustenance of the kelippos is in the aspect of: "her feet descend to death." Therefore the Sages said: "a person's feet are his guarantors" — raglohi specifically.

And in passing, an allusion is hinted here to resolve what is explained in the [Kabbalistic] writings: that the arvay nachal are the aspect of the first Hay — the aspect of Binah. At first glance this is unclear — for the arvay nachal allude to the lower levels of Israel, as the Sages say; and they also allude to the aspect of the holy feet as above — so how can the secret of the first Hay be alluded to in them? But according to the above it is automatically understood. For this is the aspect of "Esther was said with the Holy Spirit" — specifically the aspect of "his heart carried his feet" — specifically: for even though the wind in the heart illuminates also in the hands, nonetheless the essential rectification is that it illuminates also in the feet, as is explained in the discourse. Therefore the feet are called se'orim [barley/hair] on account of the wind [ru'ach] that blows in them.

In this above discourse it is explained that pride is the aspect of Haman-Amalek. And likewise it is the aspect of those swallowed by Korach. And this can be hinted at in the masorah : (1) "And you shall destroy the sinners, Amalek" — (2) "the fire-pans of these sinners at the cost of their lives" — which is written concerning the congregation of Korach . [The word chata'im [sinners] appears only twice in the entire Bible — once regarding Amalek and once regarding Korach — a textual link hinting that both share the same root of pride.]

And therefore the arvay nachal specifically correspond to the first Hay — the aspect of Binah — for this is the aspect of Binah spreading until Hod.

There: "He took a tuft of wool and placed it on the tip of the spear…" — And it appears that here Rabbainu alludes to the path of the above holy discourse. For the foundation of the matter is that through dancing and clapping with the joy of a mitzvah, the judgments are sweetened. And as he explains afterwards — when the roots of the matter are elaborated — the essential sweetening of the judgments is through the nullification of pride and idolatry, through the holy spirit of the Tzaddik that blows through the six joints of the arms and thighs. This is the aspect of dancing and clapping physically with the joy of a mitzvah — which flows from the aspect of the wind in the heart — the aspect of "his heart carried his feet" — to the true Tzaddik who is "a man in whom there is spirit." Through this, even spiritually, an illumination flows from the aspect of the supernal wind in the heart to the aspect of the upper hands and feet — and the aspect of the nullification of pride and idolatry and the kelippos is drawn down — and all the judgments are sweetened.

Siman Eleven — Ani Hashemסימן יא — אני ה'

And through this you will understand more deeply why in this discourse specifically Rabbainu needed to explain that his intent was to fulfill the matter literally — as is elaborated below.

There — the matter of Rosh Chodesh being related to this matter also: for the essential sustenance of the kelippos is from the aspect of the diminishment of the moon — for when she said "it is impossible for two kings to use one crown" — which was like the aspect of pride in a very subtle degree — and it was said to her: "Go and diminish yourself" — for: "one who is great — he is small" [Zohar I, 122]. And it is known that they draw sustenance from her feet, as is understood from the story of the lame man [chigar]. And this itself is the secret of Esther [who is the aspect of the moon — the aspect of Esther, as the Sages said] — who was taken to the house of Achashverosh. And therefore on Rosh Chodesh — the time of her rectification — the illumination of all the above rectifications is drawn down as well — until even those who are from the side of death repent and acknowledge it, as is explained there. And see Pri Etz Chaim, the discourse of Rabbi Chaim Vital on the matter of Purim, where it speaks of the diminishment of the moon as well — and you will understand.

There: "'And these adds upon the first' — for this matter of 'adding upon the first' exists in holiness; and correspondingly in the Sitra Achra, G-d forbid — for not only have they not merited to rectify the crookedness, on the contrary they add to the pride as well." — The reverse of this is the aspect of adding upon the first matter in holiness — that the Tzaddikim add holiness each time; and the more they attain, the more humble and lowly they become. And through this even the nations recognize the greatness of Hashem — and this too is the aspect of adding upon the first.

And all this is achieved through the laws [mishpatim] — the aspect of wind — as it is written: "and for a spirit of justice" [Isaiah 28] — for there it speaks of the matter of pride, as it is written: "Woe, the crown of pride of the drunkards of Efraim… trodden underfoot [b'raglaim]" — b'raglaim specifically, as above. [And from this you will understand somewhat the matter of the drunkenness of Purim.] And it concludes there: "In that day… a crown of glory for the remnant of His people." And the Sages expounded [Sanhedrin 111b]: "for one who makes himself like the lees [kishirayim]" — meaning: the aspect of humility. And "a spirit of justice" — for all this is achieved through the wind which is the aspect of justice [mishpat], as is known. See there further.

There: "'Which you shall place before them' — for when Moshe Rabbainu — the aspect of the true Tzaddik — illuminates the aspect of his wind which is the aspect of justice toward those who draw close to him — who are in relation to him the aspect of feet — the aspect of 'and all the people who are at your feet,' as is known — through this pride and idolatry are nullified and the aspect of the union of the Holy One and the Shechinah is produced, and all the judgments are sweetened."

The discourse of Mishpatim, Siman 10, was said before Purim of [5]563. And at the time when I wrote out this discourse before him, he said to me: "This is what I said — that now there are heard decrees, G-d forbid, upon Israel.

There — in the discourse of Rabbah bar bar Chanah — "the bird [tziparta] — this is the aspect of speech [dibbur], which is the intermediary between man… and Heaven — which is the aspect of the depths of understanding of the Torah…" — This means: because the depths of understanding of the Torah is an aspect of a very high and elevated level, it is called "heavens" — in the aspect of: "high as the heavens." And one can say further, according to what is written: "He makes the heavens with understanding [b'svunah]" — and other similar verses.

And behold, the days of Purim are approaching and coming — and Israel will dance and clap their hands and the judgments will be sweetened." And he repeated his words and said with a full mouth: "This is what I said."

And his intent was to stir our hearts — that we know and understand that all the words of his holy Torah, even though they contain immense and awesome depth, and supernal secrets and mysteries of mysteries that are deep and wide beyond the sea in every single utterance — nonetheless the essential intent is that we hear and receive his holy words in simplicity: to keep and to do and to fulfill all the words of his Torah in simplicity and wholeness. And this matter is already fully explained in the Sichos [conversations] — at the end of the Sipuray Maasiyos [Tales] — Siman 131.

In this above discourse it is explained that pride is the aspect of Haman-Amalek. And likewise it is the aspect of those swallowed by Korach. And this can be hinted at in the masorah [Samuel I, 15]: (1) "And you shall destroy the sinners, Amalek" — (2) "the fire-pans of these sinners at the cost of their lives" — which is written concerning the congregation of Korach [Numbers 17]. [The word chata'im [sinners] appears only twice in the entire Bible — once regarding Amalek and once regarding Korach — a textual link hinting that both share the same root of pride.]

This discourse was said on Shavuos of [5]563. The conversations and matters pertaining to this discourse are not known to us. And there it speaks of the depths of understanding [tevunos haTorah l'omkah] of the Torah.

There — at the end of the discourse — "this is My Name — the lower unification [yichuda tata'ah]." — This means: in the manner of "My Name is within him" — mentioned above in Letter Hay — and also because the lower unification is Baruch Shem Kevod — as above in Letter Alef.

And I heard from the holy mouth of Reb Nosson that Rabbainu told him that this matter is comprised of three aspects — namely: T'VU'NAs Ha-TO'RAH L'OM'KAH [the initial letters of these three Hebrew words spell out the three aspects, as a hidden acrostic].

There — in the discourse of Rabbah bar bar Chanah — "the bird [tziparta] — this is the aspect of speech [dibbur], which is the intermediary between man… and Heaven — which is the aspect of the depths of understanding of the Torah…" — This means: because the depths of understanding of the Torah is an aspect of a very high and elevated level, it is called "heavens" — in the aspect of: "high as the heavens." And one can say further, according to what is written: "He makes the heavens with understanding [b'svunah]" [Psalms 136] — and other similar verses.

There — in the discourse of Rabbah bar bar Chanah — "they pursue honor, which is the aspect of water — as it is written: 'The G-d of glory thunders, Hashem over many waters'" [Psalms 29] — in the manner that the commentators there explain: that His honor is visible through the physical rains — as it is written: "He does great things without limit" [Job 9]. And see Proverbs 8: "Before the mighty waters, nobility of waters" — and Isaiah 66: "and like a flowing river, the honor of the nations."

There — at the end of the discourse — "this is My Name — the lower unification [yichuda tata'ah]." — This means: in the manner of "My Name is within him" — mentioned above in Letter Hay — and also because the lower unification is Baruch Shem Kevod — as above in Letter Alef.

This discourse was said on Shabbas Nachamu [the Shabbas of Consolation — the first Shabbas after Tisha b'Av] of the above-mentioned year [5]563. And he sweetened within it the interpretation of the verse: "Comfort, comfort My people…" — "Comfort, comfort" [the double expression] alludes to two Tzaddikim — the upper Tzaddik and the lower Tzaddik — as is elaborated in the language of the companions [lashon hachaverim]. But afterwards, when he gave permission to copy this discourse from his holy handwriting — for this discourse is in Rabbainu's own language as printed at the beginning of the discourse — he omitted the interpretation of the verse "Comfort, comfort" above. And Hashem knows his intention.

In passing, I saw fit to explain to the reader the matter of why it is written by several discourses that they are "in Rabbainu's language." The matter is: those discourses that Rabbainu himself wrote in his own holy handwriting — and gave permission to copy from his own handwriting — those discourses are noted as being "in Rabbainu's language." The remaining discourses were also spoken from his holy mouth — but not in his own handwriting. Rather: he would sit and say the matters before the scribe in the everyday vernacular language in which we speak — and the scribe would write the matters before him in the Holy Tongue [Hebrew] — and he would then give the scribe permission to examine whether the words were written fittingly according to his intention. And sometimes he also said some words before the scribe in the Holy Tongue and some in the vernacular. Aside from certain small discourses that were written not in his presence — and these too were afterwards given to Rabbainu to examine whether they were written fittingly according to his intention.

Siman Twelve — Tehillah L'Dovidסימן יב — תהלה לדוד

This discourse was said on Shabbas Nachamu [the Shabbas of Consolation — the first Shabbas after Tisha b'Av] of the above-mentioned year [5]563. And he sweetened within it the interpretation of the verse: "Comfort, comfort My people…" — "Comfort, comfort" [the double expression] alludes to two Tzaddikim — the upper Tzaddik and the lower Tzaddik — as is elaborated in the language of the companions [lashon hachaverim]. But afterwards, when he gave permission to copy this discourse from his holy handwriting — for this discourse is in Rabbainu's own language as printed at the beginning of the discourse — he omitted the interpretation of the verse "Comfort, comfort" above. And Hashem knows his intention.

Only certain discourses that are noted as being "in the language of the companions" — it appears these were written not in his presence, and they are from the discourses that were said before the drawing close of Reb Nosson to him. And in these, generally the language of the companions is not as well arranged as it should be. And presumably even these discourses were brought before his eyes — and even if the language is not arranged as it should be, the content of his intention is nonetheless understood in them as well, and they too are wondrous and awesome and straight to those who find knowledge.

There — Letter Gimel — "For the whole world receives its sustenance from the left — as it is written: 'In her left hand are riches and honor' [Proverbs 3] — and for this reason he fell… to some hairsbreadth-thin error into the aspect of 'her left' in order that through this he draw d

own abun

dance and sustenance to the world… as it is written: 'In her left hand are riches and honor.'"

The question about this is well known: for the Sages said in Shabbas 63a: "Rav Shesses said: what is written 'length of days is in her right hand; in her left, riches and honor'? In her right — length of days there is; riches and honor — there are not." [Rashi explains with astonishment: since there is length of days, how much more so riches and honor — rather: for those who go to the right, length of days there is — and how much more so riches and honor.] It follows that it is explained in the Sages' words that even in her right — how much more so — there is riches and honor. If so, why must the Tzaddik fall a hairsbreadth to the aspect of the left in order to draw riches and honor — since riches and honor are also in the right?

And I heard from the mouth of my master, my father's father — that he raised this difficulty before Rabbainu, and also offered an answer before Rabbainu — and Rabbainu praised him.

But I forgot the entire matter.

And at first glance it appears to me in my humble opinion that the answer to this is explained in Rabbainu's own words in this same section afterwards — in what is written: "and he told him these things — Rashi explains: he came only under compulsion from his brothers and because they took his money from him" — meaning: he did not come to this aspect that his Torah would bear the implication of subtlety — only under compulsion from his brothers, and because they took his money — for the sake of: "in her left, riches and honor." And at first glance the phrase "under compulsion from his brothers" is not explained at all. But the matter is: for now, in the time of exile, in the time of the empowerment of the dominion of Eisav — they take all the abundance and Israel is sustained only from the residue, as is explained in the holy Zohar. And the essential hold of Eisav is from the side of the left, as is known. Therefore it is now impossible to draw abundance of riches and honor except from the left of the Torah — and not from the right.

And there is further support and corroboration for these our words from what Rabbainu said — printed in the Sichos [conversations, at the end of the Sipuray Maasiyos]: "From the day the Temple was destroyed, wealth fell into the depths of the kelippos — in the aspect of 'vatared pela'im' — the letters of alafim [thousands]… and therefore it is difficult for a truly upright person to have great wealth of many thousands in cash." And he brought there what his holy grandfather said — Rabbi Nachman — on the Sages' teaching "how much more so riches and honor": Rabbi Nachman said it is only "how much more so" — but not explicitly — for even though it is certainly "how much more so," they do not have cash in hand. And this is explained openly: that even though certainly even in the right there is "how much more so" riches and honor — nonetheless, now that wealth has fallen into the depths, it is very difficult for those who go to the right to have abundant cash. If so, one can say that for this reason the Tzaddik is now compelled to fall to the aspect of the left — in order to draw material abundance of riches and honor in cash as well.

[And the matter is somewhat understood on its own — and it is impossible to elaborate on this.] And this is precisely the language: "he came only under compulsion from his brothers who took his money" — meaning: they took all his abundance — and because of this the Tzaddik is now compelled to fall somewhat to the aspect of the left specifically, in order to draw material abundance of riches and honor from there.

And there is further support and corroboration for these our words from what Rabbainu said — printed in the Sichos [conversations, at the end of the Sipuray Maasiyos]: "From the day the Temple was destroyed, wealth fell into the depths of the kelippos — in the aspect of 'vatared pela'im' — the letters of alafim [thousands]… and therefore it is difficult for a truly upright person to have great wealth of many thousands in cash." And he brought there what his holy grandfather said — Rabbi Nachman — on the Sages' teaching "how much more so riches and honor": Rabbi Nachman said it is only "how much more so" — but not explicitly — for even though it is certainly "how much more so," they do not have cash in hand. And this is explained openly: that even though certainly even in the right there is "how much more so" riches and honor — nonetheless, now that wealth has fallen into the depths, it is very difficult for those who go to the right to have abundant cash.

And this too is understood from Rabbainu's words in many places — in the discourse Tzivisa Tzedek, Siman 23, and in the discourse Sod Kavannas HaMilah, Siman 63, and in Siman 240 beginning "all the abundances." And therefore the Tzaddik is compelled to fall a hairsbreadth to the aspect of the left — in order to draw material abundance from there. But when the Sitra Achra can become empowered and take hold in the abundance and draw all the abundance to themselves, G-d forbid — therefore he must immediately return from the left to the right and include the left within the right. And through this he draws the sustenance to the world in great holiness. See there where he elaborated on this with wondrous words.

If so, one can say that for this reason the Tzaddik is now compelled to fall to the aspect of the left — in order to draw material abundance of riches and honor in cash as well.

But to elaborate on the matter somewhat more: it appears according to what Rabbainu brought in the discourse L'Shemesh, Siman 49 — that in the Torah of now there is right and left, and "in her left, riches and honor" — but in Atika [the Ancient One] there is no left and no wealth there. [See Idra Naso p. 129: "There is no left in this most hidden Ancient One — all is right."] At first glance there too the same question applies — since also in the right there is "how much more so" riches and honor. But the meaning there is: even though one can certainly draw material abundance from there a fortiori — nonetheless, one who has attained the level of the right has no thought whatsoever of desiring material abundance — since from there one can draw the spiritual abundance of "length of days" — which material abundance has no value whatsoever in comparison to the light of spiritual abundance. Therefore one draws from there only spiritual abundance.

And the material abundance of riches and honor is also exchanged there for spiritual abundance.

Moreover, the essential root of the abundance of wealth and sustenance flows only from the aspect of Atika — which is called mazal [cosmic flow] — where all is right, as above. But there all is one and the abundance has no shape or image whatsoever — and even the abundance of wealth is only a pure and polished light [ohr tzach u'metzuchtzach]. And below — when the abundance flows to right and left — the abundance takes shape in the left into wealth and sustenance. And for this reason the Tzaddik must fall to the aspect of the left — in order to shape the abundance there into wealth.

And this too is understood from Rabbainu's words in many places — in the discourse Tzivisa Tzedek, Siman 23, and in the discourse Sod Kavannas HaMilah, Siman 63, and in Siman 240 beginning "all the abundances." And therefore the Tzaddik is compelled to fall a hairsbreadth to the aspect of the left — in order to draw material abundance from there. But when the Sitra Achra can become empowered and take hold in the abundance and draw all the abundance to themselves, G-d forbid — therefore he must immediately return from the left to the right and include the left within the right. And through this he draws the sustenance to the world in great holiness. See there where he elaborated on this with wondrous words.

Now it is explained here in this discourse that through the Tzaddik and the tanna being compelled to fall somewhat a hairsbreadth to the aspect of the left — for the sake of drawing material abundance as well — through this there are two implications in the Torah of the Tzaddik and the tanna: a good implication — the aspect of: "the righte



# סימן ח
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/113/

סימן ח
סימן ח
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/113

Segment 2
HE:
אות א מאמר תקעו תוכחה נאמר בראש השנה תקע"א שחל אז ביום שבת קודש וביום א':

EN:
Section 7 — Letter ז — Survey of Siman 2

ous wi

Segment 4
HE:
אות ב שם אות א', מושכין עליו חוט של חסד וכו' יש לומר דרוצה לומר שמושכין ופושטין עליו את החוט שנקלע ונשזר מע"ב נימין שהם גימטריא חסד, ועליהם יתנגן השיר שלעתיד כשיחדש את עולמו בבחינת (תהלים פ"ט) עולם חסד יבנה וכו':

EN:
Section 8 — Letter ח — Survey of Siman 3

ll walk in them" — and an opposite implication — the aspect of: "and transgressors will stum

Segment 6
HE:
אות ג שם, מענין הקול המשקה את הגן ששם גדלים כל הריחות וכו' אפשר לומר שזה סוד מה שאמרו רז"ל (ירושלמי יומא פ"ד ה"ה) שהקול יפה לבשמים:

EN:
Section 9 — Letter ט — Survey of Siman 4

ble in them." And the unworthy Torah scholar: when he sees in the Torah of the tanna the opposite implication, G-d forbid, he thinks that he too only spoke his Torah with subtlety and cunning, G-d forbid.

Segment 8
HE:
אות ד שם אות ג', ויפל"ל ראשי תיבות והשלך לפני פרעה יהי לתנין וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי ידוע שגלות מצרים היה על חטא עץ הדעת שהיה על ידי שינק הנחש מן הרחמנות והדעת שזה בחינת (בראשית ג) והנחש היה ערום שמזה בא חס ושלום תאוות ניאוף, שזה בחינת מה שאמרו רז"ל (עיין ילקוט ראובני בראשית לט:) על אדם הראשון עצמו שפגם בזה שלא המתין בזווגו עד שבת וכו', וכן אחר כך באו שדים וחממו אותו וכו' כמו שאמרו רז"ל, ואחר כך גבר הפגם הזה מאד בפרט בדור המבול וכו' וגלות מצרים היה לתקן את הדורות ההם כמבואר בכתבי האריז"ל, והתיקון היה על ידי בחינת התפלה בבחינת דין שזה בחינת מטה עוזו של משה רבינו ע"ה וזה שציוה עליו השם יתברך להשליך המטה לפני פרעה ויהיה נעשה ממנו נחש ותנין, לרמז שהנחש בלע את התפלה בבחינת דין ואחר כך נחזר הנחש למטה, ויבלע מטה אהרן את מטותם, לרמז שזו התפלה בבחינת דין תעמוד בצווארם עד שיהיו מוכרחים להחזיר כל הקדושות שבלעו וכו' וכן אחר כך בקריעת ים סוף שאז היה גמר הכנעת מצרים היה גם כן על ידי בחינת המטה עוז בחינת (תהלים ע"ד) אתה פוררת בעזך ים וכו', וכן אצל מלחמת עמלק נאמר (שמות י"ז) ומטה האלקים בידי וכו' וזה (שמות י"ח) וישמע יתרו ששמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק ובא ונתגייר, כי על ידי זה נעשין גרים כמבואר בפנים (חסר עדיין קצת ועיין מ"ש בסוף המאמר):

EN:
Section 10 — Letter י — Survey of Siman 5

And therefore he does not repent through his learning — on the contrary, he takes from this power to speak arrogance and contempt about the Tzaddik of the generation.

Segment 10
HE:
אות ה שם אות ו' רוצה לומר תיבה בת ג' אותיות כגון אשר יכולין לעשות ממנו ששה צרופים שהם אשר שאר רשא ראש שרא ארש וכיוצא בכל תיבה בת ג' אותיות ד' אבנים בונות כ"ד בתים היינו תיבה בת ד' אותיות יכולין לעשות ממנה כ"ד צירופים כי כשנתוסף האות הרביעית נתוספו הצירופים ארבעה פעמים נגד הקודמים, דהיינו שמתחלה שהיה רק ג' אותיות היו בונין ששה צירופים, ועכשיו שנתוסף אות הרביעית ונעשו ארבע אותיות ביחד הם בונין ד' פעמים ששה שהם כ"ד צירופים וגם כן כפי הנ"ל ועל כן בשם אד"ני יש בו כ"ד צירופים כידוע חמשה אבנים דהיינו תיבה בת חמשה אותיות בונים חמש פעמים כ"ד צירופים שהם מאה ועשרים צירופים ועל כן בשם אלקים יש בו מאה ועשרים צירופים כידוע ששה אבנים היינו תיבה בת ששה אותיות הם בונים ששה פעמים ק"כ שהם תש"כ צירופים שבתיבת בראשית שבעה אבנים היינו תיבה בת שבעה אותיות בונים שבעה פעמים תש"כ צירופים וכן עוד להלן עד שמשלשה עשר אבנים נעשו ששה אלפים ושני מאות ושבעה עשרים מיליאן ועשרים אלף ושמונה מאות צירופים וכן עוד להלן כשנתוסף עוד אבן אחד על הי"ג הנ"ל נתוסף הצירופים י"ד פעמים ככל הנ"ל וכן עוד להלן עד שאין הפה יכול לדבר והפה לחשוב, כל זה מבואר בספר יצירה לענין צירופי אותיות ממש

EN:
Section 11 — Letter יא — Survey of Siman 6

In Siman 2 [Emor v'Chulei] he speaks of the matter of Mashiach — the life-force of Mashiach — the weapons of Mashiach — and all the conquests of Mashiach. And he elaborates on the secret: "the nostril [mankiva d'pardashka] draws the spirit of Hashem to Mashiach" — alluding to prayer which is the aspect of the nose — and that this weapon must be received through the aspect of Yosef, namely the guarding of the covenant — and that this is the secret of: "from the fruit of your body I will set upon your throne — if your children will keep My covenant" . And one who merits this sword must know how to fight with it — only through the aspect of justice [mishpat] — which is the aspect of Yaakov. And this is the aspect of: "Your justice, O King, give to the king" — that Mashiach receives from the aspect of justice. And he speaks of: "Zion shall be redeemed through justice" — and that the clouds covering the eyes will be dispersed — the aspect of: "for eye to eye they will see when Hashem returns to Zion" . And that every person must intend in his prayer to connect himself to the Tzaddikim of the generation — for every Tzaddik is in the aspect of Moshe-Mashiach — and every prayer is a limb of the Shechinah — and only Moshe alone knows how to raise limb to limb and make a complete stature. And we heard in the name of the holy Rabbi Yekusiel — the Maggid of Tiriovitzia — that he once saw this discourse and praised it greatly, saying it is like the Zohar and the holy Tikkun Zohar.

Segment 12
HE:
אות ו ורבינו ז"ל ביאר גם כן ענין זה לענין מעלת הקיבוץ הקדוש של ישראל לדבר מצוה, ועל דרך שאמרו רז"ל (תורת כהנים ויקרא כ"ו) אינו דומה מרובין העושין מצוה למועטין העושין מצוה (ועיין בזה במגלה עמוקות אופן קצז) ורבינו ז"ל ביאר ענין זה העיקר לענין תיקון התפלה, כי נפשות ישראל נקראים אבנים בחינת (איכה ד) תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות, וצריכין להכניס אותם לתוך בחינת בית שהם בתי התפלה, בחינת (ישעיה נ"ו) כי ביתי בית תפלה ועל ידי שנתוסף עוד שכן אחד להקיבוץ העוסקים בתיקוני התפלה, על ידי זה נתרבין בתי התפלה בריבוי גדול ומופלג מאד מאד כנ"ל ועל ידי ריבוי התפלה על ידי זה הוא סליחות עון שהוא בחינת רפואה וכו' כמבואר בפנים

EN:
Section 12 — Letter יב — Survey of Siman 7

And see there further how the true Tzaddik takes the Oral Torah — which is the Shechinah — from the exile in the mouth of the unworthy scholar, and raises it from level to level — until he brings it to the aspect of "the Shechinah sitting between two Tzaddikim" — and the upper Tzaddik and the lower Tzaddik pour abundance into her.

Segment 14
HE:
אות ז ויש לפרש דרוצה לומר שעל ידי התפלה בבחינת דין שמתפלל הבעל כח הגדול שעל ידי זה מוכרחת הסטרא אחרא להקיא ולהוציא כל הקדושות שבלעה אף גם מוכרחת להקיא ולהוציא עצמות החיות שלה ממש שזה בחינת גרים שמתגיירין, שזה בחינת ענני דשפכי מיא כמבואר באות ד' שהקליפות שהם בחינת עננים המעכבים את התפלה הם מחזירים מימי הדעת שבלעו וכו' ואפשר שזה בעצמו גם כן ענין העננים שמבואר כאן שהם בחינת העוונות שהם בחינת חושך שמחשיכים את אור השמש שעל ידה הרפואה, היינו שמונעים הארת זריחת אור כבודו יתברך שעל ידי זה בא התפשטות הנבואה שהוא בחינת הרפואה ועל ידי התפלה נתכפרין העוונות והעיקר הוא על ידי ריבוי ושלימות הגדלת התפלה שנעשה על ידי שנתוספין ונתרבין השכנים, היינו על ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל שעל ידי זה נעשין גרים נמצא שנתוספין שכנים על ישראל, כי גם הגרים האלו שנתקרבו אל הקדושה על ידי התפלה הנ"ל מסתמא יש בהם גם כן מבחינת חלקי נפשות ישראל שהם בחינת אבני קדש וכן הבעלי תשובה הם גם כן בבחינת גרים, כמובא במדרש קהלת רבה א כ"ה) מעשה באשה אחת שבאת לפני ר' אליעזר להתגייר ופירשו שם לקבל תשובה (וכמובא כבר לעיל מענין זה), כי כבר היו משוקעים כל כך ביד הסטרא אחרא עד שכמעט שנטמעו בין העכו"ם והיו נאבדין לגמרי חס ושלום ועכשיו חזרו ונתקרבו לקדושת ישראל

EN:
Section 13 — Letter יג — Survey of Siman 8

In Siman 3 [Akarukta] he speaks of the two birds — pure living creatures — which are the building of the holy Malchus. And therefore Dovid was praised before Shaul : "and he knows how to play." And of the joining of the two Cherubim face to face — and the rectification of melody through Oral Torah study at night — and how now that Malchus is in exile the melody is damaged. And in the future when Malchus of holiness ascends: "for G-d is the King of all the earth — sing praises with a maskil" . And the matter of appointing a king through prophecy.

Segment 16
HE:
אות וכן כל הניצוצות הקדושות היוצאות מבטן הסטרא אחרא והקליפות, על ידי התפלה של הבעל כח הנ"ל כולם הם בחינת חלקי נפשות ישראל בחינת אבני קדש רק שהיו מושלכין בראש כל חוצות, כי היו נטבעים ומשוקעים אצל החיצונים שהם הסטרא אחרא והקליפות רחמנא ליצלן ועכשיו יצאו משם וחזרו ונתוספו אל הקדושה בבחינת שכנים, ועל ידי זה נשלמה התפלה מאד, כי נתרבו בתי התפלה בריבוי עצום ומופלג מאד עד שעל ידי זה נעשה סליחת עוונות, ואז כל העננים שהם הקליפות והחיצונים שנעשו על ידי העוונות כלים והולכים לגמרי בבחינת מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך, ואז הוא בחינת זריחת השמש שמשם הרפואה כנ"ל:

EN:
Section 14 — Letter יד — Survey of Siman 9

See there the wonders of our holy Torah.

And from this — and from what we explained above — you will understand the wonders in the holy witty saying of Rabbainu, who once said: "Through the controversies directed against us — meaning: against him and against other true Tzaddikim — through this we have sustenance and wealth. For all sustenance and wealth is drawn through controversies — as the Sages disputed: 'Length of days is in her right — riches and honor are not.' And they answered: a fortiori, riches and honor. It follows that through the very controversy the Sages raised over this verse, through this the riches and honor of the Tzaddikim who go to the right is drawn down." And see in Sichos HaRan where Reb Nosson wrote that in these words of wit there is great depth.

At first glance these words have no explanation whatsoever — what is the connection between the controversies that opponents raise against the true Tzaddikim, and the controversy the Sages raised regarding the reverse — that riches and honor also reach the true Tzaddik? But according to the above, you will understand somewhat the depth of the wonders of his holy intention. And through this you will also understand more deeply what has been elaborated above: for in truth, this controversy the Sages raised — "in the right there is length of days — riches and honor there are not" — this itself is the aspect of the descent and the fall that brings the Tzaddikim who go to the right to the aspect of the left as well, for the sake of drawing riches and honor.

Segment 18
HE:
אות ח שם, ובל יאמר שכן חליתי וכו' (ישעיה ל"ג) היינו כי על ידי שנתקרב אל הקיבוץ הנ"ל בבחינת שכן, על ידי זה הוא ניצול מיסורים וחולאת שבא על ידי עוונות, כי (שם) הלא העם היושב בה נשוא עוון, על ידי שנתרבה ונתגדלה התפלה על ידי השכן הנ"ל, וממילא גם השכן זוכה ביניהם לסליחת עוון וניצול מחולאת אמנם כשאין בני הקיבוץ זכאים, אזי אין זוכין לבחינת נשוא עוון היינו כי בוודאי הבחירה חפשית והצדיק פועל בתפלתו שהסטרא אחרא מוכרחת להוציא מבטנה כל הקדושות שבלעה, ועל ידי זה נתוספין שכנים ונתרבין בתי התפלה, עד שכל העוונות נתכפרים, וכל העננים כלים והולכין וזוכין לזריחת השמש ועל ידי זה בא רפואה אף על פי כן חס ושלום כשאין בני הקיבוץ זכאים אזי נותנין כח על ידי זה חס ושלום לבחינת העננים והקליפות להתגבר, ואז היו באין עליהם יסורים וחולאת חס ושלום אך הצדיק מקבל על עצמו יסורים בשביל ישראל, ועל ידי זה הם ניצולין מחולאת, והצדיק חולה חס ושלום בשבילם בבחינת (ישעיה נ"ג) אכן חליינו הוא נשא וכו', וכתיב שם ועוונותם הוא יסבול

EN:
Section 15 — Letter טו — Survey of Siman 10

In Siman 4 [Ma'amar Anochi] he speaks of the knowledge that is a foretaste of the World to Come — impossible to attain except through elevating the Malchus of holiness from exile — and it is impossible to restore the kingship to the Holy One except through verbal confession before a Torah scholar. And of what the Sages said : the bones of Yehudah were rolling about in the wilderness. And restoring Malchus to its root — the aspect of: "And He was King in Yeshurun" . And the wonders of the great greatness of drawing close to the Tzaddikim — especially through confessing and telling everything in one's heart — and through this "you are included in the Infinite." And: "I will destroy mountains and hills" — the destruction of the dominion of the nations. And: "I will lead the blind on a road they did not know." And: "in the time to come one eye of mercy will be found." And how even great wicked ones are made into a throne of holiness. And: "Behold My servant shall succeed — this is the moon."

Segment 20
HE:
אות ט ובזה מיושב מה שרואין לפעמים שמתקבצין אצל הצדיק קיבוץ גדול ומתפללין ביחד שעל ידי זה נתרבין בתי התפלה בריבוי גדול מאד, עד שזוכין על ידי זה כל הקיבוץ לסליחת עוונות, וגם השכן הנתוסף עליהם זוכה לזה, ועל ידי זה בא רפואה וניצולין מחולאת ואם כן הצדיק בעצמו שהוא הראש של כל הקיבוץ ושל כל בתי התפלה שנתרבו על ידי זה, בוודאי היה צריך לקבל רפואה שלימה על ידי זה ולהנצל מכל מיני יסורין וחולאים רחמנא ליצלן אך זה אם היו בני הקיבוץ ותפלתם הגונה בוודאי היה גם הצדיק ניצול מחולאת, אך אם אינם זכאים אזי הצדיק בעצמו דייקא אינו ניצול מחולאת על ידי הקיבוץ, כי אדרבא הוא מקבל על עצמו יסורין בשביל הצלת ישראל כך נראה לעניות דעתי לפרש אמנם מפשיטות הלשון נראה, שהצדיק קורא לעצמו שכן בשעת הקיבוץ כי עושה עצמו כשירים, אף על פי שהוא עיקר הקיבוץ כי כולם נתקבצו אליו להתפלל בעבורם ולעסוק בתיקונם, אף על פי כן הוא עושה עצמו כשכן בבחינת (שמות כ"ה) ושכנתי בתוכם בפרט כי באמת הוא רחוק מאד ממדריגת כולם רק שמוריד את עצמו אליהם ונעשה שכן אצלם בשביל טובת הקיבוץ וגם מחמת כי עיקר תוספת השכנים הוא רק על ידו, על כן נקרא הוא גם כן שכן, ואם כן ומה אם כל הקיבוץ זוכה על ידו לבחינת כפרת עוונות ולהנצל מחולאת ויסורין, מכל שכן הצדיק בעצמו בוודאי היה ניצול מיסורין וחולאת על ידי זה, רק שזה תלוי באם בני הקיבוץ זכאים כנ"ל:

EN:
Section 16 — Letter טז — Survey of Siman 11

For it has already been explained that when the Tzaddik is cleaving to the aspect of the right of the Torah, he has no desire at all for riches and honor — on the contrary, he exchanges even the abundance of riches and honor for length of days. And then certainly he has no question at all: where are the riches and honor of the right? — since he has no desire for this at all, and knows that certainly material abundance is drawn from there a fortiori — only he does not desire this at all, only the spiritual abundance of length of days.

And for this reason they must bring him to fall somewhat to some aspect of the left — and from this itself comes the fact that the question arises — "riches and honor are not" — for even though the essence is cleaving to the aspect of the right and he has no desire to sever himself from the aspect of the right and descend entirely to the left for riches and honor, G-d forbid — only through the above-mentioned aspect that brings him to fall to some aspect of the left — from which riches and honor come — through this it arises in his mind to question: where are the riches and honor of the right? For in truth even now he wants to draw abundance only from the aspect of the right — only this questioning of "riches and honor are not" is itself the aspect of the hairsbreadth error that he fell to the left.

Segment 22
HE:
אות י שם אות יו"ד, וזה בחינת (בראשית מ"ט) וירא מנוחה כי טוב וכו' עיין מדרש רבה ויחי פרשת צ"ו שדרש שם יששכר חמור גרם וכו' פירותיו של יששכר גסין היו וכו' והרבה גרים היו באין ומתגיירין וכו', ועל ידי גרים בא התגלות הכבוד ועל ידי זה בא התפשטות הנבואה כמבואר שם באות הנ"ל ובאות ד' ה' וזה שנסמך לזה וירא מנוחה כי טוב וכו' כמבואר בפנים:

EN:
Section 17 — Letter יז — Survey of Siman 12

In Siman 5 [B'Chatzotzros] — what a person must always examine: the repair of the world — to fill its deficiency and pray on their behalf. For this one must know before and after the verdict — attained through performing a mitzvah with such great joy that one desires no World to Come reward. This is the aspect of Moshe's prophecy through the illuminating mirror — "this is the word." And entering the joy of the mitzvah means entering the Holy One's own joy in His works. To merit joy one must strip the crookedness from one's heart — through thunder [ra'amim] — prayer in fear of Hashem with great force and a powerful voice. And guarding the brain from external wisdoms and alien thoughts. And combining love with fear. And the holy Name Agla — see the Siddur Kol Yaakov in the kavvanah of kol chamira in the name of the Holy Ari — through this Name Pharaoh's power was nullified. And Pri Etz Chaim, Sha'ar Chag HaMatzos — the future redemption from the aspect of gevuros, the aspect of Yitzchak.

Segment 24
HE:
אות יא המאמר הזה נאמר בראש השנה תקע"א כנ"ל, והוא ראש השנה האחרון מימי חייו וסמוך להסתלקותו, ומתחיל לדבר בו מענין תוכחה וכו', ואחר כך מבאר בו מאמר רז"ל מענין מלחמת עוג, ובכל זאת יש דברים נפלאים ועמוקים מאד כמובן קצת ממה שנאמר אצל משה רבינו ע"ה (דברים א) אלה הדברים אשר דיבר משה וכו' אחרי הכותו את סיחון וכו' ואת עוג וכו' ורז"ל דרשו על זה (דברים רבה נ"ד) לפי שהן דברי תוכחות מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה וכו', וכן יהושע וכן שמואל וכן דוד וכו' ובכל ימי הקיץ הקודם לזה היה מצפה מאד על ענין הקיבוץ שיתקבצו אליו ז"ל שם על ראש השנה, כי העיקר הוא אצלו ראש השנה, ואמר שכל עסקו הוא ראש השנה ובימי חג השבועות נתקבצו לשם גם כן הרבה מאנ"ש והיו סבורים שיאמר לפניהם תורה כאשר היה מנהגו בכל חג השבועות, אבל לא אמר אז שום תורה בשבועות הנ"ל ואמר אז דברי צחות על ענין זה כמבואר במקום אחר (עיין חיי מוהר"ן, נסיעתו וישיבתו באומין סימן י"ח) (ולעניות דעתי מרומז זה גם כן בסוף המאמר שכתב שם, ועל כן ראש השנה שהוא בחינת אמונה עיקר ראש השנה תלוי בסיון וכו' היינו שרימז שגמר הענין של סיון שהוא קבלת התורה, שזוכין על ידי זה לתיקון האמונה הוא בחינת ראש השנה וכן ענין ראש השנה שהוא בחינת חידוש העולם תלוי בסיון, על דרך שדרשו רז"ל (שבת פ"ח) על ה"א דהששי, שכל העולם היה תלוי עד ששה בסיון שקבלו התורה כמבואר בפנים לעיל אות ח' ועל כן באמת בתפלת ראש השנה אומרים אתה נגלית וכו', ומזכירין פסוקים הרבה ממתן תורה כי קשורים וכלולים זה בזה)

EN:
Section 18 — Letter יח — Survey of Siman 13

And then he immediately returns to the right and includes the left within the right — and resolves for himself: "rather — how much more so, riches and honor" — and through this he truly draws the abundance of riches and honor in great holiness as well, from the aspect of the right — and through the aspect of the left, namely through the above question that comes from the aspect of the left. [See the Talmudic language and Rashi cited above, and you will understand more deeply.] And through this the famous question that was raised is automatically resolved even more fully — for isn't there also riches and honor in the right? For this riches and honor in the right is drawn and shaped through the controversy of the left — the above question — as above.

Now: from the very fact that they bring the Tzaddik to the aspect of the

Segment 26
HE:
אות יב ואחר כך בראש השנה שחל אז ביום שבת קודש וביום א', אמר אז מאמר תקעו תוכחה הנ"ל בלילה שאחר יום א' של ראש השנה דהיינו מוצאי שבת קודש, ואמרו במסירת נפש בפועל ממש, כי ביום א' של ראש השנה הנ"ל התגבר עליו החולאת שלו מאד מאד ויצאו ממנו דמים הרבה מפיו כמו קילוח מים ממש ונתמלאו כמה כלים מדמו והיו לו אז הקאות הרבה וכו', ותוקף ההתגברות החולאת אז היה בלי שיעור שכמעט שנגוע ונסתלק ונמשך כך עד כמה שעות בלילה וכמה מאות אנשים שנתקבצו אליו ז"ל על ראש השנה הזה לבד מאנשי העיר הרבה מאד, וכלם היו עומדים ומצפים ומייחלים שיכנוס רבינו ז"ל אליהם לומר תורה, ולא היה שום אופן לזה מחמת התגברות החולאת שלו ואחר כך שלח רבינו ז"ל לקרוא להר"ר נתן ז"ל שיכנוס אליו, ודיבר עמו מזה ושאל אותו מה לעשות, כי אי אפשר לו כעת לומר תורה, אך שיש לו רחמנות גדול מאד על אנשי הקיבוץ שנתקבצו אליו קיבוץ גדול כל כך ובטירחות ויגיעות כאלה וכולם עומדים ומשתוקקים מאד מאד לשמוע דברי תורה מפיו הקדושה, והבין הר"ר נתן ז"ל שרצונו של רבינו ז"ל הוא שיחזק אותו בענין זה שיכנוס אל בית הקיבוץ ויאמר לפניהם תורה, והתחיל לחזק אותו בענין זה וכו', ענה רבינו ז"ל ואמר אם כן אמסור נפשי, והרים ידיו כמדבר ואומר הריני מוכן ומזומן למסור נפשי בשביל זה לומר תורה, וציוה להעמיד הכסא שלו סמוך לפתח, כי אולי יהיה ההכרח להוציאו באמצע חס ושלום ואחר כך נכנס בחלישות גדול מאד וישב על כסאו בשתיקה קצת כדרכו ואחר כך אמר תורה נפלאה הנ"ל בקול נמוך, וכשהתחיל לומר לא היה אפשר לו לדבר כמעט אפילו דיבור אחד מעוצם חלישותו, אך השם יתברך היה בעזרו וגמר כל המאמר הנ"ל בשלימות, רק סיום הפירוש על הפסוק תקעו וכו' לא אמר אז עד אחר יום כפור וכו', ואחר אמירת התורה התגבר עליו החולאת שלו ביותר וכו' כמבואר כל זאת באריכות בס' חיי מוהר"ן ובספר חיי נתן (ימי מוהרנ"ת)

EN:
Section 19 — Letter יט — Survey of Siman 14

left a

Segment 28
HE:
אות יג ואני רשמתי הענין בקיצור בכדי שידע המעיין איך שרבינו ז"ל מסר נפשו ממש באמירת המאמר הנ"ל, והכל לטובת נפשות ישראל, וגם זה מבואר במאמר הנ"ל אות י"ב שכתב שם, כי זה הבעל כח וכו' הוא בחינת ציר נאמן לשולחיו כי הוא מוסר נפשו בשביל ישראל, וכן ענין הדמים שיצאו ממנו מרומז באות ו' בענין (איכה ד) תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות שאמרו רז"ל (מדרש רבה שם), שזה אמר ירמיה שהיה מתאונן על הדמים שיצאו מהצדיק יאשיהו המלך וכו' וכן פירש"י שם, ועליו אמר גם כן רוח אפינו משיח ה' וכו', וזה מובא שם גם כן בסוף אות יו"ד, והכל קיבל על עצמו ז"ל בשביל תיקון נפשות ישראל הקדושים שהם בחינת אבני קדש הנ"ל, לקבץ אותם מבחינת הראש כל חוצות ולהכניסם לתוך בחינת הבתים דקדושה כמבואר שם באות ו' שהוא בחינת אכן חליינו הוא נשא ודברים כאלו אי אפשר להאריך בהם, והמבין יבין מדעתו כל חד כפום מה דמשער בלביה

EN:
Section 20 — Letter כ — Survey of Siman 15

s well — for the sake of drawing riches and honor through the controversy of "riches and honor are not" — from this derives and descends the fact that the unworthy scholar has the power to study the Torah of the tanna and Tzaddik not entirely for its own sake — to the point of raising controversies and disputes against the true Tzaddikim of the generation — drawing this power from the Oral Torah he studies. And then the Oral Torah — which is the Shechinah — is as it were in exile in the mouth of the unworthy scholar. And then the holiness is in a state of great poverty and want — for from learning that is entirely not for its own sake, G-d forbid, one cannot draw even riches and honor for Israel — in particular for the Tzaddikim and upright among Israel — for then the nations take all the abundance, G-d forbid, as is explained in the above Likutay Halachos.

But when the Tzaddik hears all these permutations of the controversies and disputes of those who dispute him — for all of this flows in its root from the aspect of the controversy of "riches and honor are not" — which is the aspect of the hairsbreadth error into the left that the Tzaddik fell into at the time of saying his Torah, and from this the power came to the opponents to dispute and oppose him — and the Tzaddik takes these permutations and builds from them halachos, and raises the Shechinah from the exile in the mouth of the unworthy scholar — then the aspect of the left of the Torah is sweetened and elevated and included in the right. And then great abundance and wealth flows through the aspect of the left specifically, as above.

Segment 30
HE:
אות יד גם סמוך להסתלקותו בעת התגברות החולאת עליו ז"ל מאד מאד וכמעט שנגווע בכל עת, סיפר עם אנ"ש מגודל יסוריו, ובתוך כך סתם ידיו בחזקה ועשה אגרוף ונענע באגרוף ידו בכח והמובן מדבריו שגם בעוצם חלישות הגוף עדיין כחו חזק ואמיץ, ועדיין כחו הולך ומתגבר לגמור הכל כרצונו בעזרת השם גם פעם אחד כשהיה שוכב וגונח גניחות הרבה מאד מגודל חלישותו, אחר כך אמר אין זה שייך אלי כלל, רק אחד עומד ומכה והוא במקום שהוא (כאומר שהוא עוסק בחזקה בענין שלו לגמור דייקא על ידי היסורים הגדולים הנ"ל מה שרוצה לגמור) וכבר נתבאר גם במקום אחר (חיי מוהר"ן שם מ"א) שכבר הבטיח רבינו ז"ל בחייו וייחד על זה שני עדים כשרים, שכשיסתלק ויבאו על קברו ויאמרו העשרה קפיטיל תהלים הידועים לנו בשביל תיקון למקרה לילה חס ושלום, אז יניח רבינו ז"ל את עצמו לאורך ולרוחב ובוודאי יושיע לזה האדם, ואמר שבהפיאות יוציא אותו מהגיהנם אפילו אם יהיה אותו האדם איך שיהיה אפילו אם עבר מה שעבר, רק שמעתה יקבל על עצמו שלא ישוב עוד לאוולתו חס ושלום ובלילה שקודם הסתלקותו אמר בפירוש לאנ"ש העומדים לפניו מה לכם לדאוג מאחר שאני הולך לפניכם ומה הנשמות שלא הכירו אותי כלל הם מצפין על תיקונים שלי מכל שכן אתם וכו' כמבואר במקום אחר (עיין חיי מוהר"ן שם סימן ז) וכבר גילה דעתו בפירוש וברמז שכל מה שעסק עם אנ"ש המקורבים אליו, הוא את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה, וכמו שפירש"י אף עם דורות העתידין לבוא ונשמע מפיו הקדוש שאמר באומין כצאתי את העיר אפרוש את כפי (היינו כאומר שאחר הסתלקותו אז יעסוק בשלימות תיקוני התפלה לגמור את שלו כרצונו)

EN:
Section 21 — Letter כא — Conclusion

In Siman 7 [V'Ayleh HaMishpatim] he speaks of the matter that the essential faith — the aspect of prayer — the aspect of miracles — is only in the Land of Israel. And the essential exile is only because of the deficiency of faith. And the essential redemption depends on faith — when the heretics who cover all miracles with nature are finished and faith increases — then Mashiach comes — as it is written: "come and look down from the peak of faith" . And that faith requires truth — and truth comes only through drawing close to Tzaddikim — and through this truth is engraved within one — and the redemption comes. And the mitzvah of tzitzis — protection from licentiousness and from the counsel of the serpent. And through this Hashem, as it were, repents of the exile. And in the future all wisdoms will be revealed like a set table — "the earth shall be filled with knowledge" . And prayer is propitious for memory. And Yosef — "from there is the Shepherd, the Stone of Israel" .

Segment 32
HE:
אות טו וקודם ראש השנה האחרון הנ"ל סיפר עם אנ"ש מענין הסתלקותו, ואז היו אנ"ש מתאנחים לפניו מאד כאומרים מה נעשה ועל מי יעזוב אותנו, והשיב רק אתם תחזיקו עצמכם ביחד אז תהיו אנשים כשרים, ולא כשרים בלבד אלא אפילו צדיקים וטובים תהיו, כי השם יתברך יעזור לי בוודאי שיהיה כרצוני כאשר רציתי מכבר, כי בעזרת השם יתברך גמרתי ואגמור כרצונו בוודאי בעזרת השם, איך האב אויב גיפירט אין וועל אויס פירין ואמר שכל מי שיגע ויתחבר לאחד מאנ"ש בוודאי יהיה איש כשר באמת ולא איש כשר לבד אלא אפילו צדיק גמור כמו שאני רוצה וכו' ובערב ראש השנה האחרון הנ"ל דיבר הרבה מגודל מעלת יקרת הבאים אליו ז"ל על ראש השנה, ואמר בפירוש מה אומר לכם אין דבר גדול מזה דהיינו להיות אצלו על ראש השנה וכו', ואמר שכל עסקו הוא רק ראש השנה, והפליג אז מאד מאד בגודל האזהרה להיות אצלו בראש השנה גם בקיץ הזה נשמע ממנו הרבה פעמים שסיפר בשבח מעלת קדושת הבית חיים שבאומין, כי מונחים שם קדושים הרבה אלפים ורבבות, והיה שם קידוש ה' הרבה מאד וכל פעם אמר בפירוש לפני אנ"ש שטוב לפניו לשכוב שם מחמת שהיה שם קידוש ה' הרבה מאד, וכבר מבואר מזה במקום אחר ופעם אחד בקיץ תק"ע שקודם ראש השנה הנ"ל סיפר עם אחד מאנ"ש מגודל יקרת תפארת החידושים והצירופין והשיעשועין הנעשים בכל עת ובכל שעה ובכל רגע על ידי ישיבתו באומין והתפלות העולין בכל פעם על ידי זה וכו'

EN:
For example: in Siman 13 he begins to speak of the breaking of the desire for money through the generous spirit of charity — which is necessary and pertains to every person — and elaborates through this the secret of the aspect of the revelation of Mashiach — the kindness drawn in the future — the building of the Temple — the revelation of Da'as — the revelation of the Torah d'Atika Stima'ah. He elaborates that the wise man of the generation engages in this even now — the aspect of the rectification of the upper and lower chariot — and through this complete Providence is drawn. Similarly in Siman 14 — he begins from the matter of elevating His honor from the degradation of exile — through drawing close converts and penitents — and elaborates that Torah scholars must through their learning bring blessing into the roots of the souls of Israel in the thought of the Holy One — until the damages of fear are completed — and one merits peace within oneself and prayer in perfection — until the general peace is drawn — peace in all worlds — the peace of the future: "the wolf shall dwell with the lamb" — and: "there shall no longer be a merchant." And in truth even the beginning alludes to drawing down from the world of rectification — when His honor will be exalted: "the earth was illuminated by His glory" — and converts and penitents will draw close: "He is high above all the nations, Hashem" . Similarly in Siman 15 — he begins from the aspect of justice which a person must judge himself in all his affairs — which applies to every person at every time — and elaborates that one merits through this to taste in this world the flavor of the hidden light — the Torah that will be revealed in the future. And from this you will understand and deduce to all his other holy discourses.

It follows that the controversies directed against the Tzaddikim flow and descend in their root from the aspect of the controversy the Sages raised — "riches and honor are not" — which is the aspect of the descent of the Tzaddik to the aspect of the left. And from this it descended so far that subtlety entered the unworthy scholar and he disputes and argues against the Tzaddikim. And through this very thing comes the essential rectification — for this is a great directing from Hashem — as is explained in the discourse. For through this the Tzaddik elevates the Shechinah from her exile, and the aspect of the left returns to its root and place — where it is in a very great subtlety — namely in the aspect of the above controversy through which suste

Segment 34
HE:
אות טז ותוכן דבריו היו כי ישראל נקראים אבני קדש כמו שכתוב תשתפכנה אבני קדש, ומבואר בספר יצירה מענין שתי אבנים בונות שתי בתים ג' אבנים בונות ששה בתים וכו' וכו' כמבואר לעילוהבתים הם בחינת כי ביתי בית תפלה נמצא כשיש קיבוץ של ישראל אזי בכל פעם ופעם שנתוסף אבן אחד היינו נפש אחד מישראל נעשה צירוף אחר לגמרי ונתחדש הצירוף לגמרי, וגם נעשים בתים חדשים לגמרי כי מקודם שהיה רק שתי אבנים היו בונים רק שתי בתים וכל בית רק מצירוף, ועכשיו שנתוסף אבן אחד אזי נעשים בתים אחרים חדשים לגמרי וכל בית מצורף מג' אבנים וכן נתוספין ונתחדשין בתים חדשים ויקרים ונפלאים בכל פעם שנתוסף עוד אבן אחד, וכל פעם שנתוסף אבן ביותר נתרבין הבתים ביותר וכו' עד שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב כנ"ל ועל פי זה ראה והבן והבט גודל השיעשועים והצירופים והחידושים והתפלות היקרים והנפלאים והנוראים הנעשים בכל עת ובכל שעה על ידי נפשות ישראל (היינו על ידי הצדיק הגדול העוסק לקבץ נפשות ישראל ולהכניסם ולקרבם אל הקדושה) ודע שיש אבנים בחינת נפשות שהם מושלכים בחוצות בחינת תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות, אבל כשנתוספין אבנים ונעשין בתים חדשים כנ"ל אזי מכניסים בתוך הבתים האלו את האבני קדש שהיו מושלכים בראש כל חוצות, כי נכנסין ונתאספין בתוך אלו הבתים החדשים שנעשו כנ"ל והבן ענה ואמר זה זמן רב שיש לי חלק בתפלות ישראל וכו' כמבואר במקום אחר, כל זאת הועתק מספר חיי מוהר"נ (שם כ"א) (וכתב על זה הר"ר נתן ז"ל אמנם לא ביאר רבינו ז"ל מה שייכות ענין זה הנ"ל לאומין דייקא, אך כפי המבואר במקום אחר ממה שרימז לנו רבינו ז"ל מענין ישיבתו באומין, כי היה שם קידוש ה' הרבה מנפשות רבות שנהרגו שם וכו' על פי זה יכולין להבין קצת רמז הענין הנ"ל, כי הריגת ישראל חס ושלום זהו בעצמו בחינת תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות אבל עדיין הדברים סתומים וחתומים מאד מאד ואין אתנו יודע עד מה וכו' עיין שם) וגם בקיץ הנ"ל ישב באומין בשכינות, ענה ואמר מעולם לא ישבתי בשכינות עתה אני שכן ראוי שיתבטל החולאת שלי, ואז אמר פסוק זה (ישעיה ל"ג) ובל יאמר שכן חליתי בדרך דברי צחות שקורין ווערטיל וכו' אחר כך בראש השנה נכלל זה הפסוק במאמר תקעו תוכחה הנ"ל, והוא מחובר להשיחה הנוראה של הבתים הנ"ל עיין שם באות ו', והבט והתבונן היטב עד היכן היו מגיעין שיחותיו ודיבוריו הקדושים ובפרט דברי צחות שלו (גם זה הועתק מספר חיי מוהר"ן)

EN:
The survey of Simanim 1 through 15, and the author's concluding remarks on the unified vision of all of Likutay Moharan, are presented in full in the Siman 13 commentary, Sections 6–21, as those sections flow continuously from the Siman 13 discussion and carry through Simanim 14 and 15 as well.

nance

Segment 36
HE:
אות יז גם מבואר במקום אחר מה שהזהיר רבינו ז"ל מאד להר"ר נתן ז"ל בעת שעסק להעתיק המאמר הנ"ל, שיזהר מאד להעתיק היטב מה שמבואר שם באות ח' שצריכין לחפש ולבקש מאד אחר מנהיג אמתי להתקרב אליו, כי על ידי בחינת רוח נבואה שלו בחינת רוח הקודש שלו, על ידי זה כל המתקרבים אליו זוכין לבירור המדמה ולשלימות האמונה אמתיית דקדושה וכו', ושצריכין ליזהר מאד מלהתקרב למנהיג של שקר חס ושלום וכו' כמבואר בפנים ועיין בלקוטי הלכות, הלכות שלוחין הלכה ה' שהאריך שם לבאר, שעיקר הכוונה הוא שצריכין לחפש ולבקש מאד את הרוח הקודש רוח נבואה של הצדיק המנהיג האמתי, ואפילו כשכבר זכה להתקרב להצדיק האמת והוא בחיים חיותו ויושב אצלו בסמוך לו ממש, אף על פי כן לפעמים נחשך אצלו אור הצדיק, על כן גם אז צריכין ליזהר מאד לחפש אחר אור קדושת הרוח הקודש שלו וכן גם אחר הסתלקות הצדיק צריכין לידע ולהאמין כי עדיין הוא חי, כי (ברכות י"ח) צדיקים במיתתם קרויים חיים ולא מת ונסתלק כי אם מסיטרא דילן, וצריכין ליזהר ולהזדרז אז ביותר לחפש ולבקש אחר הרוח הקודש שלו הגנוז בתוך ספריו הקדושים ובין תלמידיו הקדושים וכו' עיין שם שהאריך בזה בדברים נפלאים:

EN:
Siman Sixteen — Rabbi Yochanan Mishtaayסימן טז — רבי יוחנן משתעי

is drawn, as above.

And to elaborate on the matter somewhat further and in brief: the essential means by which the Tzaddik draws sustenance through falling to the aspect of the left is only through his immediately returning afterwards to the aspect of the right — and including even the left within the right — and through this is the essential drawing of the abundance, as explained in the above Likutay Halachos. And the attainment of the great true Tzaddikim in their Torah study is in the aspect of Atika — where all is right and there is no left and no wealth there. For even though the essential root of wealth flows only from there — nonetheless it cannot be called by the name of wealth — for there all is spiritual, the aspect of "length of days in the right" — and there the question of "riches and honor are not" is not at all applicable.

Only: because Israel must receive riches and honor as well — they therefore cause him to fall somewhat in great subtlety to the aspect of the left. And this itself is what begins to arise in their minds — to question: "riches and honor are not" — which is, relative to their level, like some slight inclination toward the aspect of the left — where riches and honor are applicable.

Segment 38
HE:
אות יח אמר המחבר, עיין בסוף המאמר בפירוש מאמר רז"ל (ברכות נ"ד:) מחנה ישראל כמה וכו' שעיקר קדושת מחנה ישראל הוא על ידי שמירה מתאוות ניאוף חס ושלום בחי' מקרה לילה חס ושלום ועיקר השמירה מתאווה זו הוא על ידי התלת מוחין שמשם נמשך ג' מיני רחמנות שהם בחינת הג' תפלות שביום והסטרא אחרא שיש לה יניקה מן הדעת חס ושלום בחינת עוג, היא רוצה לעקור חס ושלום תפלת ישראל ולהמשיכם אליהם ולבולעם חס ושלום, ואחר כך כשיהיה לו אחיזה בתפלות ישראל אזי הוא מרוצה לחזור ולהשליכם על ישראל וכו' עיין שם ועיין גם באות ב' שכשהדעת נפגם חס ושלום על ידי שיונקת הסטרא אחרא מן הרחמנות שעל ידי זה נקטן הדעת ונעשה בבחינת מוחין דקטנות, ואזי הם יונקים חס ושלום מפגם הדעת שזה בחינת והנחש היה ערום ומזה בא חס ושלום תאוות ניאוף (שזה בחינת מקרה לילה חס ושלום שבא על ידי בחינת עמלק כמבואר באות ג'), ואזי אי אפשר להתפלל בבחינת רחמים ותחנונים ואז התפלה בבחינת דין, ואזי הסטרא אחרא נאחזת חס ושלום בתפלה זו שהיא בבחינת דין ובולעת אותה חס ושלום ועיין שם באות ג' שאז צריכין בעל כח גדול שיתפלל תפלה בבחינת דין והסטרא אחרא רוצה לבלוע אותה, ואזי זאת התפלה עומד בבית הבליעה שלה בבחינת (איוב מ"א) בצווארו ילין עוז, ואז הסטרא אחרא מוכרחת להקיא ולהוציא כל הקדושות של הדעת והרחמנות והתפלות שבלעה בבחינת (איוב כ) חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל, כי היא מוכרחת להקיא ולהוציא גם עצמות חיותה ממש וזה בחינת גרים שמתגיירין, ועל ידי זה בא התגלות הכבוד, ועל ידי זה בא התפשטות הנבואה ונתברר המדמה וזוכין לאמונה שלימה בחידוש העולם, ועל ידי זה נמשך בחינת חידוש העולם שלעתיד, שאז יתנהג העולם על ידי השגחה ונפלאות ונתבטל הטבע לגמרי, ואז יתער שיר חדש, והשיר הזה הוא בחינת הקול המשקה את הגן, שעל ידי זה מכניעין העקב דסטרא אחרא שנתגדל על ידי מזונא דגופא, וזוכין לבחינת הריח בחינת יראה שהוא בחינת מזונא דנשמתא וכו' בחינת משיח וכו' כמבואר בפנים

EN:
And he then said the matter printed in Siman 166 — that regarding Elisha, sometimes it is written "Elisha" simply, and sometimes it is written "man of G-d" — and it is stated in the Sages' words that when he was alone he was called simply "Elisha," and when the sons of the prophets were with him he was called "man of G-d."

In Siman 9 [Tehomot Yechasuyumu] he speaks of the essential life-force received from prayer — when one prays with all one's power, one's strength is renewed — the aspect of: "new each morning — great is Your faithfulness" . And the twelve tribes and twelve versions of prayer — each tribe has its special gate — and prayer stirs the power of one's constellation which illuminates below and causes growth. And "a star shoots forth from Yaakov" . And Israel through prayer cause the union of the Holy One and His Shechinah — and also sustain their Heavenly Father. And prayer bestows life-force on all three divisions of the world. And alien thoughts surrounding a person in prayer — and through truth one finds the opening and emerges from the darkness. And the Holy One is the very essence of truth. And every person must bind prayer to the Tzaddik of the generation — for every Tzaddik is in the aspect of Moshe-Mashiach — and Mashiach encompasses all prayers — therefore Mashiach will be able to judge by smell [morach v'dayan]. And all prayers are in the aspect of the sword at Mashiach's side — but since we are distant from perfect prayer — it is also said of Mashiach: "have You also rejected his sword?" . And the essential redemption from all exiles depends on prayer.

Segment 40
HE:
אות יט והנה הגם כי בוודאי דברי רבינו ז"ל הנ"ל עומדים ברום רומו של עולם ומי יודע עד היכן הדברים מגיעין, אף על פי כן אמרתי לקרב אל השכל קצת גם לאנשים פשוטים כערכינו הנה ידוע כי רבינו ז"ל עסק כל ימיו להכניס אמונה בישראל בפרט בסוף ימיו עסק הרבה לדבר בזה, והיה מתאנח וצועק מאד בקולות משונות ואנחות וזעקות גדולות על הכפירות ואפיקורסות שעתיד להתפשט בעולם רחמנא ליצלן כמבואר במקום אחר (שיחות הר"ן סימן ל"ה ל"ו), אשר בעוונותינו הרבים בימינו אלה פשתה הנגע המספחת הזאת במדינות אחרות, וכבר היו אז באומין קצת אנשים קלי עולם שנלכדו גם כן במצודה הזאת ורבינו ז"ל היה לו קצת עסק עמהם, הגם שלא היה בדרך ויכוח ותוכחה, אך אף על פי כן קצת מהם נמשכו מאד אחר רבינו ז"ל ונתבטלו ונכנעו לפניו מאד, עד שאמרו בפה מלא שאם לא היה נסתלק רבינו ז"ל בקירוב הזמן כל כך מישיבתו באומין אזי היו גם הם חוזרים בתשובה וכו' כמבואר במקום אחר גם היה עוסק רבינו ז"ל הרבה לזכות את ישראל בשמירת הברית כמבואר בדבריו ז"ל הרבה מזה גם גילה תיקון לפגם הברית על ידי מקרה לילה חס ושלום, היינו העשרה קפיטיל תהלים שגילה שהם התיקון לדבר זה ואמר שגם אחר הסתלקותו כשיבואו על קברו ויאמרו שם אלו העשרה קפיטיל תהלים אזי ישתדל בטובתם כנ"ל, ואמר שהוא תיקון הכללי

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 16

Only: through the greatness of their holiness and righteousness they do not linger much in the level from which the above question comes — but immediately return to their place which is the aspect of the right — and resolve for themselves: "rather — how much more so, riches and honor" — through which they also include the aspect of the left within the right. For they reveal that even the aspect of riches and honor in the left flows in its root only from the aspect of the right — namely from the aspect of Atika where all is right. Only there the abundance of riches and honor is not perceptible — because of the greatness of the holiness of the illumination of the abundance of "length of days" drawn from there — for the smallness is nullified relative to the greatness. Only through the Tzaddik falling to the aspect of the left as well — through the above question — and through returning and being included in the right — which is the aspect of the resolution of "how much more so, riches and honor" — through this he merits to truly draw the holy sustenance for Israel. Only: because of the slight inclination to the left, from this comes the root of the aspect of learning not for its own sake — which is the aspect of the exile of the Shechinah — through which the abundance diminishes greatly. But through the unworthy scholar who studies not for its own sake opposing and disputing the Tzaddikim — and the Tzaddikim building halachos from this and elevating the Shechinah from her exile — the abundance returns to holiness — in the aspect of "how much more so, riches and honor."

There — Letter Daled — "The

Segment 42
HE:
אות כ והנה רואין בחוש שדרך אלו האפיקורסים הרוצים להתעות את ישראל לדעתם הרעה של כפירות ואפיקורסות חס ושלום, אזי בתחלה אינם מגלים רשעתם כל כך, כי יודעים קדושת ישראל שהם מאמינים בני מאמינים, על כן תחלת דבריהם מתחילין מבחינת רחמנות, שיש להם רחמנות על ישראל ורוצים להכניס בהם גם השכלה טבעית להיות מלומדים בלשונות העכו"ם ובקיאים בטבעי העולם והנהגותיו וכו', ומכנים זאת רק בשם רחמנות שאומרים להם בפירוש שרצונם שיחזיקו באמונת ישראל בתכלית השלימות רק שיהיו מלומדים גם בעניינים אלו לטובתם ולהבדיל כמו שבקדושה עיקר הרחמנות על האדם הוא להאיר לו הדעת האמתי שזה בחינת (תהלים מ"א) אשרי משכיל אל דל וכמבואר במאמר כי מרחמם ינהגם סימן ז' כמו כן זה לעומת זה מכנין הם גם כן בשם רחמנות מה שרוצים להשכיל את ישראל, וכן כל דרכי הסטרא אחרא הכל על ידי התלבשות תחלה ברחמנות ובאמת (משלי י"ב) רחמי רשעים אכזרי, כי הם בוודאי כוונתם רק להרע חס ושלום, אך אפילו הרחמנות שנשאר אצל ישראל נפגם על ידי זה ונעשה אכזריות ועל ידי זה נקטן הדעת, ואז הם יונקים מפגם הדעת בבחינת והנחש היה ערום, ואז מגלים קלונם ביותר שרוצים להטות את לב ישראל לדעתם הרעה ממש חס ושלום שבאמת הוא רוח שטות ממש ומזה בא חס ושלום תאוות ניאוף ומקרה לילה (ועיין בהשיחות (בסוף סיפורי מעשיות) סימן ק"ו אמונה הוא בחינת אור וכו'), ואז אין התפלה בבחינת רחמים ותחנונים רק בבחינת דין כמבואר בפנים

EN:
The discourse titled Vayhi Haym Merikim Sakyhem [And it was as they emptied their sacks] — was said on Shabbas Chanukah of the year [5]566. And in that year many converts were made because they found in their books the opposite of their faith — and this matter is well explained in the above discourse: from where it comes that the nations find in their books the opposite of their faith. See there.

explan

Segment 44
HE:
אות כא ובדרך השתלשלות נמשך מזה מה שבני אדם מזלזלין בתפלה ואינם מקיימין מה שאמרו רז"ל (אבות ב) אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים והם פוגמים בזה, כי תפלתם הוא רק שרוצים לפטור את עצמם ממה שהדין מחייב אותם להתפלל, ועל כן הם מתפללין בבחינת תפלת קבע ובלי כוונה מעומק הלב בבחינת רחמים ותחנונים וזה נמשך ממה שגברו הפגמים כל כך עד שאינה יכולה להיות התפלה בבחינת רחמים ותחנונים רק בבחינת דין כנ"ל, ואז בולעת הסטרא אחרא כל התפלות האלו חס ושלום, ואז צריכין בעל כח גדול שיתפלל תפלה בבחינת דין כפשוטו בבחינת (תהלים ק"ו) ויעמוד פנחס ויפלל שעשה פלילות עם קונו, והסטרא אחרא רוצה לבלוע גם זאת התפלה אך מחמת שיצאה מבעל כח גדול, היא עומדת להסטרא אחרא בבית הבליעה שלה, עד שמוכרחת על ידי זה להוציא כל הקדושות שבלעה כנ"ל, ועל ידי זה נמשכים כל התיקונים הנ"ל

EN:
There — Letter Alef — "And it was found written — that which Mordechai told — Mordechai is the aspect of the refutation of idolatry — as it is written: 'a Jewish man' — as the Sages said : 'whoever denies idolatry is called a Jew.'"

ation in brief: through the Tzaddik understanding that these words that the unworthy scholar speaks about him are permutations of letters from the Oral Torah — and understanding from which halachos these words were formed" [and this understanding is the aspect of Binah] — "and receiving these words with joy and love — through this he elevates the Shechinah to the aspect of embrace.

Segment 46
HE:
אות כב והנה הענין הזה הוא אצל הבעל כח מסירת נפש ממש כמובן בפנים באות י"ב הנ"ל ובאמת מסירות נפש ממש על קדושת השם הוא גם כן בבחינת התפלה של הבעל כח הנ"ל, וכמובן בזוהר הקדוש ובכתבי האריז"ל, שזה סוד הבירורים הגדולים שנעשים גם עכשיו, על ידי שמזכירין זכות העשרה הרוגי מלכות שמסרו גופם למלכות דסטרא אחרא, בשביל לברר בירורי ניצוצי הקדושה מהסטרא אחרא עד עולם שזה בחינת (איוב ב) חיל בלע ויקיאנו הנ"ל, וכמבואר גם כן בליקוטי הלכות, הלכות עכו"ם ובהלכות חול המועד הלכה ד', ושם מבואר שזה גם כן סוד מיתת הצדיקים בחוץ לארץ וכו' עיין שם (ועיין בספר ויקהל משה פרק ט"ז מענין הבירורים הגדולים שנעשה על ידי מיתת הצדיקים בפרט על ידי עשרה הרוגי מלכות וכיוצא בהם) אך לא מדריגות כל הנפשות שוין, ולא בחינת כל המסירות נפש שוין, ויש שמסרו נפשם וכו' ואף על פי כן גם הם צריכין תיקון עדיין כידוע ועל כן עיקר התיקון על ידי זה הבעל כח הגדול שיש מסירות נפש ממש בכל עת גם בחיים חיותו בכמה וכמה בחינות, אשר אי אפשר לבאר כלל ואינם ידועים לנו כלל כי גבהו דרכיו מדרכינו וכו', והוא עוסק בזה לגמור התיקון להוציא כל הקדושות מבטן הסטרא אחרא שבלעם, בפרט על ידי פגם הברית חס ושלום שזה בחינת חיל בלע ויקיאנו הנ"ל, שמרומז בו השם הקדוש שמסוגל לזה כמובא בתפלת תקע בשופר וכו' כי הוא גומר ומשלים התיקון שנעשה על ידי המסירות נפש של הקדושים שבכלל ישראל שנהרגו על קידוש השם ממש, והתיקונים שנעשים על ידי בחינת המסירות נפש שלו ועל ידי התפלה בבחינת דין שלו ואז הסטרא אחרא מוכרחת להקיא כל קדושת הדעת והרחמנות והתפלות שבלעה (שזה בחינת איזיל ואיעקר טורא וכו' ואשדי עלייהו, כי כיון שיש להם אחיזה חס ושלום בהתפלות אזי ממילא פגומים אף שמחזירים לישראל, והיינו כנ"ל כי נמשך מזה בלבול התפלה וזלזולה חס ושלום כנ"ל), ואזי בוודאי נעשים שעשועים גדולים למעלה על ידי הניצוצות הקדושים שהם בחינת נפשות ישראל שעולים בכל פעם ומצטרפין אל הקדושה וכן על ידי התפלות שעולין בכל פעם על ידי שמוציאין מהסטרא אחרא כל התפלות שבלעה, בפרט על ידי השכנים הקדושים שנתרבים בכל פעם ונצטרפין אל הקדושה, שעל ידי זה נתרבין בתי התפלה בריבוי גדול מאד כנ"ל, ועולים צירופים חדשים ונפלאים ובריבוי גדול מאד, ותפלות יקרות וקדושות בכל עת ובכל רגע, ונשלמה התפלה בכל פעם ביותר גם אצל כלל ישראל וכמובן בהשיחות הנ"ל

EN:
And by the name of Israel, converts too are called — for even though they are not by birth from the community of Israel, nonetheless since they have converted and denied idolatry, they too are designated by the name of Israel. But there is also a "good" which is likewise the aspect of portions of the souls of Israel that are held captive under the hand of the nations — in the aspect of Israelites who have been absorbed among the nations. At first this "good" remembers its nobility — that it comes from a very holy and elevated place. But then they overpower this good until they capture it under their hands — until it is so captured and bound with them that the good itself forgets its nobility — as is elaborated in Letter Vov. And then this good can no longer even be called "one who denies idolatry" — for it has been captured and so thoroughly bound with them that it has been absorbed among the nations entirely. But nonetheless — since at its very root it is good and it is from portions of the souls of Israel — it therefore does not deny the Divinity of Hashem entirely, G-d forbid. Rather: it also believes in idolatry — as is understood below from what he writes: "to rectify the world under the kingship of the Almighty — this is the aspect of repentance… having repented from the sin of idolatry… for the Almighty is sufficient for every creature and nothing other is needed" — it is understood from this that before repentance, the Almighty was not sufficient for him — and he was led astray after another service which is the aspect of idolatry. [And possibly this too is the matter of: "in every place incense is offered and brought to My Name" — brought at the beginning of Letter Daled — and the Sages in Menachos p. 110 expounded on this: "they call Him the G-d of gods" — for the Sitra Achra and the kelippos have no life of their own whatsoever — only from whatever sustenance they draw from the holy sparks that were captured and subdued among them — which are the aspect of portions of the souls of Israel. Therefore because of this they cannot deny His Divinity entirely — only they are led astray after another service as well — and the Almighty is not sufficient for them — and they are led astray after false divinities and serve them and burn incense to them and bring offerings to them — to make them intermediaries, G-d forbid — according to the error of their foolish thinking — as is known from the words of the early authorities.]

In Siman 11 [Ani Hashem] he speaks of the upper and lower unification — Shema Yisrael and Baruch Shem Kevod Malchuso — and every person of Israel must accomplish this through himself — and through this can come to the depths of understanding of the Torah. And through speaking words of Torah in speech, the speech illuminates all the places where one needs to repent — enabling exact proportional repentance [teshuvat hamishkal] — and through this one emerges from one's lowliness and attains the depths of Torah. But for the speech to illuminate, one needs humility and smallness — and additional holiness in guarding the covenant. And the thirty-seven lights of dew [tal oros] — not guarding the covenant damages them and draws upon oneself thirty-nine labors and thirty-nine lashes. Guarding the covenant transforms them into the labors of the Sanctuary — "the Sanctuary in its buildings" — dew of lights. And two aspects of guarding the covenant = halacha and Kabbalah — esoteric matters and esoteric of esoteric. And Metatron ruling in the six weekdays = six orders of Mishnah. And the matter of Divine greatness [gadlus] coming as it were from the falling of the pride and boastfulness which is His garment — "Hashem reigns — He has garbed Himself in pride" . And pride as the seven houses of idolatry — the reason for the exile — and why we have still not returned to our land.

Segment 48
HE:
אות כג ורימז לנו בהשיחות הנ"ל ובמאמר הנ"ל, שזה עסק ישיבתו באומין, והטלטולים אשר עברו עליו שם מדירה לדירה וכו', וגודל היסורים ומסירות נפש ממש שהיו לו שם, בפרט באלו הימים האחרונים שהיו סמוך להסתלקותו וכמבואר קצת מזה במקום אחר (עיין ימי מוהרנ"ת סימן נ"ח) וכן ההסתלקות בעצמו וגניזתו הקדושה שהיה בשם, הכל היה בשביל לגמור התיקונים הנ"ל, ולעסוק שם בתיקון נפשות ישראל ולזכותם לבחינת תיקון הברית ולשלימות האמונה הקדושה כמבואר בפנים, שעל ידי התיקונים הנ"ל זוכין לשלימות האמונה בחידוש העולם, שעל ידי זה נמשך בחינת חידוש העולם שלעתיד, שיהיה בבחינת ארץ ישראל שיתבטל הטבע ויתנהג העולם על ידי השגחה ונפלאות, שבזה תלוי עיקר הכנעת דעת האפיקורסים הנ"ל שכל חכמתם בנויה על חכמת הטבע גם על ידי זה נתבטלין כל האמונות כוזביות, שכל זאת נמשך מצד זוהמת הנחש שנאמר בו (בראשית ג) והנחש היה ערום בחינת הדעת דסטרא אחרא הנ"ל וגם משם נמשך בחינת כל המנחשים והקוסמים, בחינת אמונות כוזביות כמבואר באות ח' ועל ידי התפשטות הנבואה שזוכין על ידי כל הנ"ל, על ידי זה נתברר המדמה וזוכין לאמונה שלימה וישרה על כן צריכין לחפש ביותר אחר המנהיג האמתי שיש לו בחי' רוח נבואה רוח הקודש אך עיקר זמן הקיבוץ אליו הוא בראש השנה כמבואר לעיל מה שהזהיר על זה הרבה בערב ראש השנה האחרון, כי אז הזמן של המשכת כל התיקונים הנ"ל ביותר כמבואר באות י"א

EN:
But when this good falls in its mind — because it has been captured among the idol-worshippers and distanced from the holiness of Israel and the fulfillment of the mitzvos — to the point that through this it forgets its nobility — that it comes from such a holy, elevated, and awesome place — then it can be led astray after idolatry, G-d forbid — and truly lose its nobility, as it were. And then the idolatry draws sustenance from the damage of the portions of the altar. And therefore the rectification for this is charity — for through this a calm and pure air is produced. And then when the Tzaddik — who is the aspect of Mordechai — speaks his words which are refutations of idolatry — and he engages to reveal the glory of all Israel, even of the least of them — and reveals that all who deny idolatry are called Jews — and Hashem receives glory from them — even though they are captured among the nations — and the Tzaddik's words are written and engraved in the air until they are written even in their books — then when this good — which is the portions of the souls of Israel captured among them — finds in their books words that are the opposite of their faith and refutations of idolatry — then this good remembers its nobility — that it comes from such a lofty place. For it is the portion of the souls of Israel — and all the worlds were created for their sake — and the Holy One took counsel with the souls of Israel to create the world — for even though the Midrash explains that He took counsel with the souls of the Tzaddikim — the meaning is that they reveal this to Israel, as above — for He saw all the glory He would receive from all portions of the souls of Israel in detail and in every particular detail — and for this reason created all the portions of creation with all their particular variations in detail and in every particular detail. And then this good yearns greatly and draws itself to return to its place — until it pulls and uproots with it even some of the evil of those people — and this is the aspect of converts. And through this the altar is completed — and through the completion of the altar the intellect is completed. And until through this they merit to see the light of the true Tzaddik who reveals the fear and love through engaging to reveal the glory of Israel.

And she then is in the aspect of 'green as the lily' [yerukah k'chavatzeles]."

For through the Tzaddik receiving these words — which are sparks from the Oral Torah that is the aspect of the Shechinah who fell into exile in the mouth of the unworthy scholar — and he receives them with love — and love is the aspect of the right — the aspect of "and his right hand embraces me" — this being the aspect of embrace — and through the joy with which he rejoices in his sufferings and accepts the words of shaming and the controversies with joy — and joy comes from the heart, as it is written: "You have placed joy in my heart" [Psalms 4] — and the heart is Binah [see Pesicha d'Eliyahu; see also the discourse Tehillah l'Dovid, Siman 12] — therefore through this he elevates the Shechinah to the aspect of Binah-leva. And from the aspect of Binah flows the green line that encompasses all the world, as is known. And as is explained in the introduction to Tikkunay Zohar, p. 10: "Green like gold, from the side of the supernal mother… a green line that encompasses all the world." And then the Shechinah is as it were in the aspect of "I am the lily of the Sharon" — the aspect of green as the lily — the aspect of "Esther was green [yarkrokes] — but a thread of kindness was drawn over her" — the aspect of the kindness and love which is the aspect of the right — the aspect of embrace.

And this is what is said regarding Avraham at the time when he pursued the kings to save Lot — for he saw that from him would come the soul of Dovid and Mashiach, who are the aspect of Malchus, the aspect of the Oral Torah, as is known. And as is explained here at the end of the discourse: Dovid is the aspect of the Oral Torah. Therefore it is written: "Then he armed [vayarek] his disciples" — chanichav [his disciples] is the aspect of the chasadim — the aspect of embrace, as is explained in the discourse.

Segment 50
HE:
אות כד וזה גם כן בחינת מה שהזכרנו לעיל שהזהיר לאנ"ש שיחזיקו עצמן ביחד וכו', כי אף על פי שעיקר תיקון נפשות ישראל תלוי רק בהצדיק האמת הבעל כח הגדול הנ"ל, אף על פי כן גם עיקר כח הצדיק תלוי בקדושת הקיבוץ של ישראל כמארז"ל (ברכות לב) כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, וכמבואר גם בדברי רבינו ז"ל במאמר לשמש סימן מ"ט בליקוטי הראשון ובסימן קס"ו כשהעולם אצל הצדיק וכו' בפרט זה העסק שצריך לעסוק בתיקון נפשותם בעצמם, שצריכין לזה איזה אתערותא דלתתא גם מהם עצמם על כל פנים, שהוא על ידי מה שבאין אל הצדיק בכדי שישתדל בטובת נפשם, והעיקר הוא על ידי מעלת הקיבוץ שמתקבצין הרבה נפשות ביחד שעל ידי זה נתרבין הצירופין והבתים מאד, עד שגם הנפשות הנשפכין בראש כל חוצות חס ושלום נכללין גם כן בהבתים הנ"ל ומקבלין תיקון כמבואר לעיל בשיחתו הקדוש ועיקר ריבוי הצירופין הוא על ידי שמחזיקין עצמן ביחד שאז הם בחינת תיבה אחת של הרבה אותיות שנצטרפין ממנה צירופין הרבה מאד כנ"ל מה שאין כן אם היו אלו האותיות מתחלקין לכמה תיבות קטנות, שאזי לא היה ריבוי צירופים כל כך כמו למשל שתי תיבות של שלש אותיות אזי יש ששה צירופים לכל תיבה ולא יותר, אבל תיבה אחת של ששה אותיות אזי יש לה תש"ך צירופים כנ"ל ומזה תבין מעלת האחדות של רבים מישראל ועל כן כשיחזיקו עצמם ביחד ויהיו נקראים על שמו ז"ל, אזי בנקל לו יותר גם אחר הסתלקותו ז"ל להשתדל בתיקון נפשותם עד שיהיו אנשים כשרים וצדיקים כנ"ל

EN:
One can explain: the stirring of this good is drawn from the aspect of the fear that is revealed through the glory that the Tzaddik searches specifically for the glory within every person of Israel — even the least of them. For the Tzaddik does not need to search so much for the great Tzaddikim of Israel — for of them it is said: "Israel — through you I am glorified" . But through their glory alone the revelation of Malchus is not yet sufficient to cause the revelation of fear — for the Tzaddikim of the generation are few — as the Sages said and also said: "I have seen the people of elevation and they are few." Rather: the essential revelation of fear is through the glory the Tzaddik finds in every person of Israel — even the least — for there one must search for the glory that Hashem receives from them — until through this is also revealed the glory that Hashem wishes to receive even from this good that is captured among them — and through this great fear and great awakening falls upon this good. But nonetheless — through fear alone it perhaps still could not return to its place — so deeply was it captured among them and so fallen was its mind. But "and it has a horn" — this being the aspect of love — for great love was also stirred in it through this — until it draws itself to return to its place. Until converts are produced thereby. And through this very thing the light of the Tzaddik who engages in this to reveal the fear and love is revealed — by engaging to reveal the glory within every person of Israel.

And then the illumination from the world of Binah — the aspect of green — was drawn upon the Shechinah, as above.

Segment 52
HE:
אות כה וכבר מבואר במקום אחר (עיין לעיל ח"א סימן ס"א) שזה אנו רואין בחוש גם כן, שעיקר קיום קשר האחדות שבין כלל אנ"ש הנקראים על שמו ז"ל, הוא רק על ידי הקיבוץ הקדוש שנתקבצין רובם ככולם על ראש השנה באומין ומי יודע גם עכשיו גודל התיקונים הנפלאים והשיעשועים הגדולים מאד והצירופין החדשים והנפלאים ונוראים שנעשו בכל שנה ושנה על ידי הקיבוץ הנ"ל, בפרט כי אז הזמן מסוגל לכל התיקונים הנ"ל ביותר כנ"ל ועיין מדרש רבא ויקרא פרשה ד' עשו שש נפשות היו לו, ונקראים נפשות הרבה על שעובדין אלהות הרבה, ויעקב שבעים נפש ונקראין נפש על שעובדין לאלוק אחד ועל כן הם הרוב וכו' עיין שם היינו כנ"ל כי עיקר מעלת הריבוי הוא כשנצטרפין ונכללין באחד וכמשל האותיות הנ"ל כל זאת כתבתי להפיס דעתו של המעיין להבין קצת רמזים מהשיחות הנ"ל וממאמר הנ"ל גם בשכל הפשוט והנמוך מאד אמנם בוודאי יש בכל ענינים הנ"ל רזין דרזין עמוקין ונוראים מאד מאד עין לא ראתה וכו' ועיין נפלאות רבות על פי מאמר זה בליקוטי הלכות במקומות רבים מדבריו ז"ל בפרט בהל' ציצית ה"ז ובהל' ברכות הריח והודאה ה"ד ובהל' חוה"מ הנ"ל ובהל' קה"ת ובהל' ביהכ"נ ה"ו ובהל' ס"ת ומזוזה ה"ה ובהל' שילוחין הנ"ל ובהל' פ"ו ה"ו:

EN:
There — Letter Gimmel — "For the essential sustenance of the kelippos — namely folly — is only from the aspect of the altar…" [See the holy Zohar, Terumah, p. 139 — on the matter of the copper altar. And see there also on p. 181 and on p. 268b.]

And the aspect of kisses is through wisdom [Chuchmah] — and through wisdom is her essential building — and then she is fit for the union. As is explained in the discourse: and therefore when the Tzaddik illuminates with his wisdom — until he studies the permutations and turns them back into the halachic formulation [tziruf hahalachah] that was there before it became corrupted — through this the Tzaddik elevates the Shechinah to the aspect of kisses. And then the aspect of the union of body-to-body is stirred — and the Shechinah sits between the two Tzaddikim. As is elaborated in the discourse. And see in the commentary on Sifra d'Tzni'usa — the discussion of "I am the lily of the Sharon, the rose of the valleys" above — with a fuller elaboration.

There — at the end of the discourse — "the exaltation through Elokim — the aspect of 'kindness of G-d all the day'…'" — At first glance this is not understood. And one can explain based on what is known and elaborated in the writings and understood also in the holy Zohar, portion Lech Lecha p. 94 [and in Sabba d'Mishpatim pp. 96–97, and in the commentary of the Ramaz there]: for the Name Eloah — its root is the Name El which is the aspect of "kindness of G-d all the day" — and the Name El becomes a vestment [levush] for the letters Vav-Hay [of the Name Haveye'ah] — and the Name El emerges from the Name Samech-Gimel [63] of Binah. See the book Archay HaKinuyim by Rabbi Yitzchak Zirkind; and see Sha'aray Gan Eden, Sha'ar HaOsiyos, regarding the Name El — that the secret of "kindness of G-d all the day" — for through it the letters Vav-Hay of the Name Haveye'ah are completed, and the letters Mem-Yud of the Name Elokim. And see there also from the secret of the Name Eloah above. It follows that the root of this holy Name is from the aspect of "kindness of G-d," as above. And according to the masorah, this Name is written here with Vav-Hay.

This discourse was said on Rosh Hashonoh of the year [5]564, which fell then on Shabbas and Sunday. The conversations and matters pertaining to this discourse are not known to us.

There — Letter Alef — "Through it [the spirit] the heat of the desire for money is cooled…" — See the Zohar there: "Binah is in the heart, toward the left.

Segment 54
HE:
אות כו ודע עוד אחי המעיין, שבעניין השיר חדש שיתער לעתיד המבואר במאמר זה שהוא בחינת הקול המשקה את הגן ששם גדילים כל הריחות והיראות שזה בחינת קול המוכיח הראוי שזה יסוד כל המאמר הנ"ל כמו שמבאר באות א' מענין השיר והקול הנ"ל, ואחר כך באות ב' מתחיל לבאר איך זוכין לבוא להקול הנ"ל, וזה הקול הוא מוסיף ונותן ריח טוב בנשמות ישראל שזה בחינת משיח בחינת (בראשית מ"ט) ויהי למס עובד המבואר באות יו"ד, יש בכל אלה סודות עמוקים וגבוהים מאד סתרי נסתרות רזין דרזין גבוהים ועמוקים ונוראים מאד כמובן מרמזיו הקדושים בשעה שהזכיר הפסוק (רות ב) ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל וכו' ושמעתי שמתנועותיו הקדושות ז"ל אז, ומנעימת הקול והניגון שאמר פסוק זה, היה נראה כנותן בעצמו גם כן שבח והודאה להשם יתברך שנתן להם גואל כזה לעסוק בתיקון וגאולת נפשותם, ובהמשכת רוחו של משיח על ידי המשכת תיקונים נפלאים ונוראים כאלה ואז בראש השנה הזה סיפר מענין הניגון והשיר שיהיה העולם הבא של כל הצדיקים והחסידים כמבואר במקום אחר (חיי מוהר"ן סימן מ"ד ש"מ):

EN:
And this is the aspect of the refinement and ascent of the holy sparks that comes through Israel's eating — as is known [see Likutay Torah of the Holy Ari, portion Eikev]. For initially the vitality was garbed, as it were, in the kelippos — namely in the physical substance of the food. And now that Israel ate it in holiness — the holy vitality in that food ascends to the root of its holiness and through it the glory of Hashem is also revealed. And from the physical substance of the food is produced excrement and waste that falls outward and downward. And there is much to elaborate here — how in every aspect and every level there is an aspect of outer and inner — the aspect of shell and fruit. This is the aspect of the wheat garbed in chaff and straw — and the Sages said by way of parable that the chaff and straw imagine themselves to be the essential thing and that all the farmer's labor is only for their sake — until the time and season of harvest comes and then it is apparent to all that the farmer's essential labor was only for the inner part — which is the wheat. And the chaff and straw are lost. But the wheat itself also has a shell around it — which is the bran and coarse meal. And even within the inner part of the wheat — which is the essential food of man — there is also a shell and fruit. For from the physical substance a completely unfit waste product is made — excrement and refuse — and the inner part is only the power garbed in it from Hashem to give life to the person — and the person with this power will serve Hashem and through this Hashem receives glory from him. And as is known: "for not by bread alone does man live — but by every utterance of Hashem's mouth does man live" .

In Siman 13 [Ashray Ha'am] it is elaborated on the breaking of the desire for money through charity [tzedakah] — and this is the aspect of the incense [ketores] — the revelation of Mashiach — for then the desire for money will be nullified — "On that day a person will cast away his silver idols and gold idols" . And according to the nullification of the idolatry of money — so the wrath is nullified and kindness drawn into the world — the aspect of: "He does kindness for His anointed" . And through this Da'as is drawn — the aspect of the building of the Temple. And the future revelation of the Torah — the Torah d'Atika Stima'ah. For the essential reception of the Torah is through the intellect — Moshe-Mashiach — and one who has this aspect can receive and draw Torah. For the revelation of Torah comes from the union of the Holy One and the Shechinah — which is through the elevation of souls in the aspect of mayim nukvin. And through drawing Torah, complete Providence is drawn. But one must seek greatly after such a wise man and beg Hashem to merit finding him. And if they elevated many more souls — this would lighten the vanity wrought on the earth. And when the souls return from ibur, great love is added among them. And the rectification of character traits. And the great power of the wise man — who can elevate to ibur even one who has not gone from the mundane to the holy even the thickness of a thread.

Segment 56
HE:
אות כז והמובן היה שזה שייך לבחינת השיר חדש המבואר במאמר זה וגם התבונן היטב בענין קברו של משה בארץ מואב מול בית פעור וכיפר על עוון פעור שהיה כלול מפגם הברית על ידי בנות מואב ופגם אמונה על ידי עוון פעור ומשה רבינו עליו השלום נקבר שם דייקא, בכדי לעסוק גם אחר הסתלקותו בתיקון נפשות ישראל לברר בירורים קדושים מהסטרא אחרא ולהעלותם מבחינת שמד לרצון שזה בחינת גרים כמבואר בליקוטי הראשון סימן רט"ו (ועיין גם כן מה שביארנו שם בזה), עד שאחר כמה דורות באה רות בת בתו של בלק מלך מואב ונתגיירה, וממנה יצא דוד שריוה להשם יתברך בשירות ותשבחות וחיבר כל ספר תהלים, וממנו יסוד התיקון של כל תפלות ישראל, כמו שדרשו רז"ל (מועד קטן ט"ז:) על פסוק (שמואל ב) הוקם על ונאמר בו (תהלים קי"ח) אבן מאסו הבונים, כי נפשות ישראל הם בחינת אבנים כנ"ל, ובהאבן הקדושה הזה שהוא נפש דוד רצו הבונים למאוס בו, כי רצו לפסול אותו מלבוא בקהל ישראל ולהצטרף עמהם, אפילו רק בבחינת שכן על כל פנים להיות מותר בבת ישראל כשאר בן גרים, ושיהיו נבנין ממנו בתי ישראל הקדושים, ולבסוף היתה לראש פינה, כי בו תלוי יסוד ותיקון כל נפשות ישראל ובנין כל הבתים הקדושים הנעשים על ידי נפשות ישראל ותפלתם הקדושה, שזה בחינת מה שביארנו לעיל בענין הצדיק הקדוש שהוא יסוד כל הקיבוץ, ויסוד כל בנין הבתים שנעשין ונבנין על ידי זה וקורא את עצמו שכן כנ"ל ואצל דוד המלך היה כמה וכמה ספיקות ויגיעות, עד שנתקבל לשכן על כל פנים לכלל קהל ישראל, ואחר כך ראו ונתגלה לכל שהוא יסוד כל הבנין דקדושה וממנו יצא משיח, שזה בחינת מה שמבואר במאמר זה מענין הגרים שנעשים על ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח שעומדת להסטרא אחרא בבית הבליעה שלה עד שמוכרחת להקיא ולהוציא גם עצמות חיותה ממש, שזה בחינת הגרים, שזה ממש בחינת הענין של קברו של משה מול בית פעור (כמובן בזוהר הקדוש וכמו שמבואר לעיל), ושם עוסק לעשות גרים כנ"ל

EN:
And likewise in all creation: the inanimate, vegetative, and animate are the aspect of the outer, relative to man who is the inner — the inner intention of creation. But within man himself: all the idol-worshippers and the heavenly bodies are the aspect of outer and shells — and the inner is only the holiness of Israel. And within Israel itself there is also outer and inner — the aspect of leaves, branches, and fruit — as the Sages said. And within each individual of Israel there is also outer and inner.

One who wishes to become wealthy should face north" — and for this reason smoke rises through the nose — the essential spirit comes to calm the heat in the heart that burns with the desire for money, from which wrath comes, as is explained below.

There: "And this is the aspect of incense [ketores] — which binds the heat of the heart with the spirit… and this is the aspect of 'they shall place incense [ketorah] before Your nostrils.'" And this too is brought in the Zohar there: "'Before Your nostrils' — from the ascending [smoke] it is called ketores — this is what is written: 'They shall place incense before Your nostrils' [Deuteronomy 33]. Ketores is the binding of judgment with mercy… its Aramaic translation: 'the bond of bonds.'" But for our matter: the essential perfection is specifically to bind the heat of the heart with the spirit — and not that the heat of the heart be entirely nullified — so that through this one can engage in business with faith. For through this great rectifications are made and many holy sparks ascend — as is elaborated in Rabbainu's writings at length.

Segment 58
HE:
אות כח ואחר כך מבאר שם באות וא"ו מענין ריבוי הבתים הקדושים שנבנין על ידי שנתוספין שכנים להקיבוץ, שזה בעצמו בחינת ענין הגרים שנתוספין על כלל ישראל כנ"ל, ועל ידי זה נתרבין הצרופין כל כך ונבנין בתי התפלה בריבוי גדול ובשלימות כזה, שזה בחינת מה שהילד הראשון שנולד לרות נאמר בו (רות ד) ותקראנה לו השכנות שם וכו' השכנות דייקא כנ"ל (וכמובא גם בליקוטי הלכות) לאמור יולד בן לנעמי (דייקא שמרמזת על מדריגה עליונה מאד בחינת הא עילאה בחינת בינה כמבואר בזוהר הקדוש) ותקראנה שמו עובד שהוא בחינת (מלאכי ג) בנו העובד אותו המבואר במאמר תקעו אמונה סימן ה"א, שאף על פי שהוא במדריגה גבוה כזו שהוא בבחינת בן לנעמי, אף על פי כן יעבוד את ה' במסירות נפש עצום כזה בכל עת ובכל רגע, ועל כן על ידו יהיה גמר ישועת ישראל על ידי שיצא ממנו דוד ומשיח, שזה בחינת הוא אבי ישי אבי דוד וכו' ועיין במדרש רות בסופו שדרש שם הפסוק (תהלים מ) אז אמרתי הנה באתי, שירה הייתי צריך לומר שבאתי, ואין אז אלא שירה שנאמר (שמות ט"ו) אז ישיר משה, בכלל לא יבא הייתי ובאתי, היינו כנ"ל כי אז ישיר משה מרמז על השיר שישיר לעתיד כמו שדרשו רז"ל (סנהדרין צ"א:) שר לא נאמר אלא ישיר, וזה נאמר אחר קריעת ים סוף על ידי בחינת מטה עוז הנ"ל, שעל ידי זה נמשכין כל התיקונים הנ"ל עד שזוכין לבחינת השיר שיתער לעתיד וזהו שאמר דוד לאחר שנתבררה נשמתו ממקום רחוק כזה עד אשר היה בכלל לא יבוא, שלא רצו לצרף אותו גם בבחינת שכן אל קהל ישראל, ואחר כך הנה באתי ונתקרבתי אל הקיבוץ הקדוש של ישראל, וזה נעשה רק על ידי בחינת התפלה של הבעל כח הנ"ל שעל ידי זה נמשכין כל התיקונים הנ"ל, עד בחינת השיר של נפלאות שהוא בחינת השיר שיתער לעתיד, על כן צריך אני גם כן לומר שירה בבחינת אז ישיר ובאמת ענין זה בעצמו של הבירורים הקדושים של בחינת הגרים שהם בחינת שכנים, עד שלפעמים נתברר מהם ניצוץ הקדוש כזה שהוא בחינת ראש פינה כנ"ל, הוא גם כן בבחינת נפלאות שזה בחינת מה שאמר דוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו (תהלים קי"ח) ועיין בהשיחה הנפלאה מענין נפלאות ריבוי הצירופים והבתים וכו' שהיה בקיץ תק"ע הנ"ל, שמתחיל שם מענין שאמר תמה אני כמו שאין לנו שום חלק בעולם הזה כלל (שזה בחינת שאין לו מקום אפילו להיות שכן), אף על פי כן בכל מקום שאנו באים יש לנו מקום והכל שלנו:

EN:
And to complete the damage of the altar — this is through converts. For converts are also produced through this aspect — for through the folly and kelippos being so empowered that they captured and subdued even sparks of holiness — which are the aspect of portions of the souls of Israel — among them — through this the wheel turned upon them afterwards: until not only did the good — which is those above-mentioned sparks — escape from them, but it also pulled and uprooted with it some of the evil of theirs — which is the aspect of the converts who converted. And this is precisely the matter of the above — produced through the rectification of eating: not only did the folly not become empowered over the intellect — but on the contrary: they extracted even the holy sparks that were previously garbed within the folly itself and were of the very substance of its vitality — and this is the aspect of converts.

See Siman 54 [Maikaytz Zachron], where it is explained that through business conducted with faith the union of the Tzaddik and the Kneses Yisrael is produced.

Segment 60
HE:
אות כט נשמט שם בפנים אות א' כי עיקר יניקת הנשמה הוא מהריח וכו', כי יש מזונא דנשמתא ומזונא דגופא, ועל ידי מזונא דגופא נחלש מזונא דנשמתא וכו' אמר המחבר בזה מובן דברי רז"ל בברכות מב: והוא אומר על המוגמר אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה, ופירש"י שהיו רגילין להביא אחר הסעודה עצי בשמים וכו' לריח טוב היינו כנ"ל כדי לחזק את הנשמה על ידי הריח ולהגביר מזונא דנשמתא על מזונא דגופא (אחר כך מצאתי כעין זה בספר חסד לאברהם מעין רביעי עין יעקב נהר כב עיין שם):

EN:
And see there further at the end of the discourse: that the essential rectification — namely the perfection of the intellect — also depends on the vessels of Action [klay hama'aseh] — namely charity — which is called ma'aseh [deed] — as it is written: "and the deed of charity shall be peace" . And see in Pri Etz Chaim in the kavvanot of the daily sacrifice — for it is elaborated there that the kelippos of Asiyah are very evil and difficult and are called idolatry [also brought in the discourse Bnay Lan, Siman 28]. And it has already been elaborated in Letter Daled that the essential sustenance of idolatry is from the damage of the altar. And therefore the essential rectification is through charity — which is also the aspect of Asiyah — the aspect of: "and the deed of charity shall be peace." For through charity a calm and pure air is produced — through the aspect of: "wealth adds many friends" — this being the aspect of: "he who increases charity increases peace." And through this the air of the world of Asiyah is refined and becomes the aspect of flying air [avir me'ofef] — until the words of the Tzaddik go out and are written in their books — the opposite of their faith — until through this converts are produced and the altar is completed. And then the intellect is completed — [and this itself is the above-mentioned aspect: that through holy eating specifically the intellect is completed] — and one merits to see the light of the Tzaddik who reveals the glory that Hashem receives from the world of Asiyah specifically — for "the end of the deed was first in thought" — the aspect of Israel who arose first in thought — which is also the aspect of what is elaborated above. For even though the world of Asiyah receives its power and vitality from the worlds above it — nonetheless it arose first in thought — and all were created only for Israel who are in the world of Asiyah. And this is precisely the matter of charity — for even though the poor person receives from the householder — he does more for the householder — as the Sages said : "he does" — specifically — the aspect of Asiyah as above.

And therefore he elaborated here too: "and when the spirit descends to the heart, it receives it with the joy of the melodies accompanying it" — this being the aspect of business conducted with faith — that one is content with one's portion and does not rush to get rich — for then great rectification is also produced through the heat of the heart. For one does business through it. Only: because the heat of the heart is bound with the spirit — the aspect of the binding of judgment with mercy — through this one does not rush to get rich and is content with one's portion — and conducts one's business with faith and propriety — until through one's business great rectifications are produced above and many holy sparks ascend. This is precisely the aspect of the rectification produced through the incense, as is known.

There — Letter Gimmel — "Ratzo [running] — this is Nuriel — the fire burning with the heat of the desire for money. And shuv [returning] — this is Metatron, the prince of the presence… through whom the heat is calmed." And vachammas hamelech shachachah [the king's wrath was calmed] — the numerical value of which is Moshe — who calms the silver and gold idols [alilei kesef v'zahav].

At first glance it is not understood how to call the heat of desire for money by the name of the holy angel Nuriel, and by the name of ratzo. Now: the matter of ratzo v'shuv above is literally as is known — for Nuriel has the same numerical value as ratzo v'shuv, which equals Metatron. And see Likutay Torah of the Holy Ari on Ezekiel, on the verse "and the living creatures ran and returned", where he writes: "And in Nuriel there is sometimes a hold for the outer forces — and it has the same numerical value as rimon [pomegranate] — from the letters of Metatron — and the numerical value of tov v'ra [good and evil]. See there.

Segment 62
HE:
אות ל שם אות חי"ת, כי באמת חידוש העולם הוא על ידי בחינת אמונה כמו שכתוב (תהלים ל"ג) וכל מעשהו באמונה וכו' ועל ידי אמונה יהיה חידוש העולם לעתיד וכו' עיין אותיות דרבי עקיבא אות ה"א, אהיה אשר אהיה, אמר הקדוש ברוך הוא במדת אמונה בראתי את העולם, ובמדת אמונה אני מנהיגו, ובמדת אמונה אני עתיד לחדשו:

EN:
Siman Eighteen — Rabbi Yonasan Mishtaayסימן יח — ר' יונתן משתעי

In Siman 15 [Or HaGanuz] it is elaborated that through justice [mishpat] — the person judging and evaluating himself in all his affairs — he elevates fear to its root which is Da'as — and merits pure and clear fear: fear of the Name in awe of the Majesty. And through Da'as one merits to taste the flavor of the hidden light [or haganuz] — the hidden secrets of the Torah that will be revealed in the future — the aspect of holiness — the Temple — the World to Come — the aspect of the great tree from which all souls emerge.

Segment 64
HE:
אות לא שם אות יו"ד, וירא מנוחה כי טוב (בראשית מ"ט) זה בחינת נבואה וכו' ואת הארץ היינו ארץ ישראל וכו' ושם אות י"א תרועה זו בחינת נבואה וכו' ותרועת מלך בו (במדבר כ"ג) ותרגומו ושכינת מלכהון בהון וכו' אמר המחבר בזה יש להבין קצת מה שאמרו רז"ל (יונה א) ויקם יונה לברוח תרשישה, לפי שאין השכינה והנבואה אלא בארץ ישראל וכו' היינו כנ"ל כי מאחר שעיקר קדושת ארץ ישראל נמשך על ידי בחינת נבואה שהוא בחינת השראת השכינה, על כן שם דייקא עיקר הנבואה ועל כן באמת מבואר פה לעיל אות ה"א שגלות בני ישראל הוא בחינת ביטול הנבואה, כי מאחר שנתגרשין וגולין מארץ ישראל לחוץ לארץ זה בחינת ביטול הנבואה שעיקרה בארץ ישראל כנ"ל ומחמת שעיקר התפשטות הנבואה בא על ידי התגלות הכבוד שנעשה על ידי הגרים שנעשין על ידי התפלה בבחינת דין וכו', שעל ידי זה בא סליחת עוונות בבחינת (ישעיה ל"ג) ובל יאמר שכן חליתי וכו' היינו כנ"ל

EN:
Section 2 — Letter ב — [on Letter Beis of the discourse]

But the inner aspect — those letters Tet-Tet — have no hold for them." And this is the secret of Rabbi Meir — "he found a pomegranate, ate its interior and discarded its peel."

And through this the matter is somewhat understood: for our purposes — even though the heat of the heart at its supernal root is very holy — for it flows from the aspect of the holy gevuros in Binah-leva, as above in the name of the holy Zohar — and even when it descends below, it is in the aspect of the holy angel Nuriel and in the aspect of ratzo — for the will and desire of the soul for money is in its root only for the sake of holiness: to do His will — to conduct business with faith and elevate holy sparks. Therefore in its root this will and desire is in the aspect of the service of the aspect of ratzo. But because the root of the heat of the heart is from the aspect of gevuros and judgments — from which the root of the sustenance of the Sitra Achra flows, as is known — they therefore have a hold in this aspect, until they can bring the person to truly desire money — until his money is in the aspect of silver and gold idols, G-d forbid — until wrath comes through this, G-d forbid. But through the generous spirit which is the aspect of Metatron, the prince of the presence — inscribed with the name Moshe-Mashiach — which is the spirit of our nostrils — through this the heat is calmed and wrath nullified — the aspect of: "the king's wrath was calmed" — whose numerical value is Moshe — meaning: it calms the silver and gold idols — so that the Sitra Achra has no hold in the heat of the heart, to bring it to the aspect of the idolatry of desire for money, G-d forbid.

Segment 66
HE:
אות לב והנה ענין יונה הנ"ל שברח תרשישה וכו' (יונה א) ויהי סער גדול בים וכו' ויאמר אליהם שאוני והטילוני אל הים וישתוק הים מעליכם וכו' וישאו את יונה ויטילוהו אל הים וכו' וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה וכו' ויתפלל יונה אל ה' אלקיו ממעי הדגה וכו' מבטן שאול שועתי וכו' וכל התפלה שם ויאמר ה' לדג ויקיא את יונה אל היבשה וכו', וכבר נאמר על ענין זה סודות נפלאות בזוהר הקדוש ובתיקונים כידוע, ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא שזה סוד התפלה בבחינת דין שמתפלל הבעל כח הגדול, והסטרא אחרא בולעת אותה חס ושלום והתפלה הזאת עומדת בבית הבליעה שלה, ואזי הוא מוכרחת ליתן הקאות בבחינת (איוב כ) חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל, שזה בחינת הגרים שמתגיירין על ידי זה וזה בחינת (תהלים ע"ד) אתה פוררת בעזך ידם וכו' ועל ידי זה בא יתרו ונתגייר וכו' וזהו שאמר יונה גם כן בתפלתו (יונה ב) משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו ופירש רש"י שמלחים של הספינה הזאת נתגיירו ובזוהר פקודי רל: מבואר, שכל אותן שהיו בספינה הזאת כשראו שהדג פלט את יונה ליבשה לעיניהן דכולהו אתו לגביה ואתגיירו כולהו וכו' הדא הוא דכתיב משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו וכו' עיין שם וזה מובן ביותר על פי מה שאמר רבינו ז"ל באות י"ב שבחינת גרים זה בחינת הבל נחית הבל סליק וכו' ועיין זוהר ויקהל קצ"ט שמפרש שם כל הענין על חולאת האדם ומיתתו וכו' ונונא דבלע ליה דא איהו קיברא וכו' וזמינא קלא חדא לאתערא בבי קברי ויימא (ישעיה כ"ו) הקיצו ורננו שוכני עפר וכו' אימתי יהא דא בזמנא דיתעבר מלאך המות מעלמא דכתיב (שם כ"ה) בלע המות לנצח וכו' כדין כתיב ויאמר ה' לדג ויקיא את יונה וכו' כדין כל קבריא יקיאון לאינון מיתייא דבהון וכו' עיין שם

EN:
Section 3 — Letter ג — [on Letter Alef of the discourse]

The author writes: See — I have shown you in great brevity from all the above discourses how they all revolve and turn upon the secret of the world of rectification and future governance — and the coming redemption and coming of Mashiach and the building of the Temple speedily in our days. And Rabbainu begins to speak literally about matters that are necessary for every person — each one according to his level — and enters from topic to topic until he comes to speak of awesome and wondrous matters: the future governance and the secret of the world of rectification. And his holy will is to draw upon us illumination from this even in this world — and through this the redemption will be hastened — and the world will come to the perfection of its rectification.

Segment 68
HE:
אות לג ובזה מבואר ביותר מה שכתבנו לעיל, כי עיקר מיתת הצדיקים וגניזתם בקבר הוא בחינת התפלה בבחינת דין שבולעת אותה וכו', ועל ידי זה דייקא מוכרחת ליתן הקאות ועיין בקרנים מאמר ג נפלאות מענין יונה בן אמתי הנ"ל, יונה במילואו (כזה יוד וו נון הה) בגימטריא נצח וכו' הדא הוא דכתיב בלע המות לנצח וכו' ומזה תבין גם כן לענין המבואר לעיל מגניזתן של הצדיקים ז"ל בפרט וכו' ועיין זוהר ויקהל ר"כ בהאי זמנא דאתערו מיתי עלמא וכו' יקומון חיילין חיילין כלהו על ארעא דגליל וכו' בגין דאיהו חולקיה דיוסף וכו' עיין שם, מרומז שם גם כן כי עיקר הגאולה ותחיית המתים יהיה בזכות עצמות יוסף וכו' בחינת קבר הצדיק כמו שכתוב גם בגאולה הראשונה (שמות י"ג) ויקח משה את עצמות יוסף עצמו ובתחלה כתיב אצלו (בראשית נ) ויישם בארון במצרים דייקא, עד אשר אחר כך ביציאתן ממצרים העלו את עצמותיו וכו' כי ירידת יוסף למצרים יש לומר שהיתה גם כן בבחינת התפלה של הבעל כח הנ"ל ועל כן באמת עיקר קריעת ים סוף בחינת אתה פוררת בעזך ים וכו', אמרו רז"ל שהיה בזכות ארונו של יוסף וכו' ועיין זוהר פקודי ר"ל הנ"ל ששאלו ליונה אי מזרעא דיוסף קא אתי וכו' ועיין זוהר ויקהל קצז יונה מחילא דאליהו קאתי, אליהו סליק יונה נחית וכו', שהביא שם במקדש מלך בשם האריז"ל שאליהו נתן ליונה החלק שהיה בו מנשמת יוסף וכן ידוע מה שאמרו רז"ל (מדרש שוחר טוב כ"ו) על יונה בן אמתי שהוא בן הצרפית והוא עתיד להיות משיח בן יוסף עיין תוספות בבא מציעא קי"ד ד"ה מהו שיסדרו ועיין קרנים מאמר ג' הנ"ל בפרשת אליעזר שם, ובילקוט חדש ערך אליהו ואלישע אות יב לט:

EN:
The author writes: Through this the approach of Rivak [Rabbi Yochanan ben Karkus], Zevachim p. 102 — is well resolved [and it appears that the approach of the Sages is with him — see Rashi there] — who said: "Every instance of wrath in the Torah — a mark was made there — except this one." And it is difficult: why in truth did this wrath not leave a mark on Moshe, G-d forbid? But according to Rabbainu's explanation here, it is well: for on the contrary — the verse clarifies and resolves the matter of Moshe — who argued so greatly with Hashem and did not wish to go on the mission. This was because Hashem's wrath descended upon him — and this itself is the mark that it made — for through this Moshe did not wish to be the leader.

Rather: through binding the heat of the heart with the spirit — the aspect of the binding of judgment with mercy — through this, the heat of the heart also ascends to its root and becomes in the aspect of Nuriel and in the aspect of ratzo. And through this very thing the rectification of the elevation of souls and the drawing down of Torah is also produced — for this too is the aspect of ratzo v'shuv, as explained above in this section. For the holy sparks that ascend and are clarified through the conducting of business — these are literally the aspect of the elevation of holy souls. And the soul is the aspect of will [as it is written: "if it be your will"] — for then also the will that exists for money is holy, as above. And through the elevation of the sparks and souls produced through business, the holy union is also made, as explained in Siman 54. And it follows automatically that through this the drawing down of Torah is also produced. [And perhaps this is also included in the teaching: "Torah study combined with a worldly occupation is fine."]

There — Letter Alef — "And this is the aspect of Aryeh [lion] — the language of gathering [likat] — who gathers the bitterness of the soul — the damage of the soul — together with the spices — with the good will that raises a good fragrance."

One can explain: for when one comes to the Tzaddik, presumably one has a good will to draw close to the service of Hashem through coming to the Tzaddik. But certainly this person still has other wills that are not good — lusts and the like — and these wills are a damage and bitterness to the soul. And when the Tzaddik wishes to elevate his soul — meaning: his good will to draw close to Hashem — he must also gather up his unworthy wills and rectify them — so that he can elevate his soul. For these wills are a damage to the soul and prevent the soul's ascent. Therefore the wise man must gather them too and rectify them. And this is how the two are connected: for through the wise man engaging with his soul to elevate it to the aspect of ibur — through this very act he instills in him stirrings of repentance — to deeply regret and return from the damages of his soul, which are the aspect of bitterness of soul. For until now it may have been that he desired things that are not good — the aspect of the damage of the soul — the aspect of: "and her soul was bitter" — yet he felt no bitterness of his soul at all. Now — through the wise man engaging to elevate his good soul, namely his good wills — through this very act he merits to feel more deeply the bitterness of his soul from the unworthy wills — and deeply regrets and returns from them greatly.

Segment 70
HE:
אות לד בענין מה שמבואר שם באות ב' ג' שלפעמים אי אפשר להתפלל בבחינת רחמים ותחנונים, ואז התפלה בבחינת דין וכו' ודייקא על ידי זה נעשין תיקונים נפלאים עיין שבת פ"ט: מה שעיקר הצלת ישראל לעתיד יהיה רק על ידי תפלתו של יצחק דייקא שהוא בבחינת דין כידוע, וזה שכתוב (בישעיה ס"ג) הבט משמים וכו' וכתוב (שם) המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו (היינו שנפגם כביכול בחינת רחמנות) וזה (שם) כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו, כי אברהם וישראל הם בחינת חסד ורחמים, ועל ידם אי אפשר לקבל הצלה כעת רק על ידי יצחק שזה בחינת אתה ה' אבינו וכו' כמו שדרשו רז"ל בשבת שם וזהו שאמר יצחק הא קריבת נפשי קדמך, כי מסירות נפש על קדוש ה' על ידי זה נמשך ביותר שלימות התפלה עד שנעשה על ידי זה בחינת סליחת עוונות כמבואר לעיל ואפשר שזהו שאמרו רז"ל (ברכות ו:) להיות זהיר בתפלת המנחה דייקא, מחמת שתפלת המנחה תיקן יצחק ועיין בפרי עץ חיים שער חג המצות פרק ז' על פסוק (ישעיה נ"ב) חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו, כי הגאולה שלעתיד יהיה מבחינת זהב בחינת יצחק דין קשה וכו' ומובא שם גם כן מאמר רז"ל שבגמ' שבת הנ"ל ועיין שם גם כן לעיל מזה מה שדרשו על פסוק (ישעיה א) לכו נא ונוכחה וכו' לכו אל אבותיכם ויוכיחו וכו', מובן גם כן קצת לפי דברי רבינו ז"ל שבמאמר זה הנ"ל:

EN:
There: "But through the sweetening of the anger and wrath through compassion — as above — then the wrath that was within the Tzaddikim is sweetened through compassion — and then compassion overpowers them and they have mercy on the world — and they are reconciled to leading it. And through this compassion they lead the world."

The totality of these our words is to alert every reader to understand and grasp well the holiness of the words of his Torah and his holy discourses — for beyond the holy depth in them according to their simple meaning — beyond the high and exalted Kabbalistic secrets — the reader must picture in his mind as if standing from afar and peeking through the lattices [metzitz min hacharakim] — the wonders of the holy buildings and connections in each discourse — and the wondrous awesome revelations of the holiness of the attainments — and the wondrous vestings of the attainments and their allusions in the holy Written and Oral Torah — in whichever verse or teaching of the Sages' words. And likewise to pay close attention in every discourse: of what it speaks — which matters of the aspect of the world of rectification — and the greatness of the holiness of the Tzaddikim — and the merit of those who draw close to them. And likewise of whom it speaks — for in most of his words he brings a verse or teaching of the Sages speaking of a great, holy, ancient Tzaddik — such as Yaakov, Yosef, Moshe, Mashiach, Dovid, Boaz, and all similar figures.

Segment 72
HE:
אות לה נשמט ושייך קודם אות ב' הנ"ל, שם באות ג' מבואר שקריעת ים סוף הוא בחינת תיקון למלחמת עמלק ועיין שמואל א' ט"ו ויחמול שאול והעם על אגג, שזה בחינת מה שהסטרא אחרא ינקה מבחינת הרחמנות, עד שעל ידי זה נפגם הרחמנות ונעשה אכזריות (שזה בחינת מה שדרשו רז"ל (ילקוט שמעוני שם) על ענין זה בעצמו כל המרחם על אכזרים לבסוף נתאכזר וכו'), ועל ידי זה בעצמו מתגבר ביותר קליפת עמלק שיונק מבחינת הדעת וזה שכתוב שם ויאמר שאול מעמלקי הביאום אשר חמל העם וכו' ויאמר שמואל הלא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה וכו' וישלחך ה' בדרך ויאמר לך והחרמת את החטאים את עמלק וכו' ופירש רש"י בשם התרגום יונתן ראש שבטי ישראל אתה, שבטא דבנימין עבר בימא בריש כל עמא וכו' כי על ידי קריעת ים סוף זוכין בשלימות לבחינת מלחמת עמלק ללחום בו עד כלותם וכו' ועיין מדרש רבה וירא פרשה מ"ט, זה שהוא עובר לפני התיבה אין אומרים לו וכו' אלא בא וקרב עשה קרבנינו ומלחמותינו מבואר על פי הנ"ל שלפעמים צריכין להתפלל בבחינת דין, ותפלה זו היא בחינת מלחמה כמובן ועיין עוד במדרש רבה ויצא פרשה ס"ח מענין התנין של נבוכדנצר שהכניעו דניאל עיין שם, נטל תבן והטמין לתוכו מסמרים והשליך לפניו ובלעו ונקבו מסמרים את בני מעיו הדא הוא דכתיב (ירמיה נ"א) והוצאתי את בלעו, עיין שם מפיו מכוון ממש לענין התפלה בבחינת דין הנ"ל:

EN:
And this too is the aspect of "Hashem's anger burned against Moshe" above — for initially there was the hard bondage upon Israel through the aspect of wrath. And afterwards — when His compassion for Israel was stirred — and Moshe refused his mission and diminished himself because of the above-mentioned wrath — then Hashem's anger burned against Moshe — and He decreed that he must accept the leadership — because of the great compassion that exists for Israel. And this is what he wrote afterwards: that this is the aspect of the kartelirah [chest/box] — meaning the wrath above — "in which precious stones are set" — this being the above-mentioned crown — the aspect of the above-mentioned compassion. Meaning: the very wrath that existed because of the diminished faith — turned afterwards and was sweetened into compassion — through which he was stirred afterwards with compassion to lead Israel in order to complete the faith among them. And what he wrote: that the precious stones are the aspect of the crown — meaning: for a king's crown is made of precious stones — as is also elaborated above at the end of Siman 6. And also Malchus itself is called avna tava [precious stone] as is brought in the holy Zohar in many places.

Then the wise man elevates also these wills — which are the aspect of bitterness of soul — meaning: the bitterness which he now feels in his will, over the unworthy wills he had — and through this very act the wise man rectifies those wills, until even they can perhaps have a portion, as it were, in the holy union. For the Shechinah boasts as it were: "See with whom I come before you" — that even though he was captured so much in unworthy wills, he now regrets them in such immense bitterness of soul, and has such great good wills now to draw close to His service.

And this is the aspect of: "I have gathered my myrrh with my spice" [Song of Songs 5:1] — myrrh [mori] is the aspect of the damage of the soul, bitterness of soul — and the Tzaddik gathers them (and rectifies them through the above aspect) — "with my spice" — with the good will that raises a good fragrance. [And in a witty vein one can say: for it is known that myrrh [mor] is musk, which is produced from the blood of an impure animal — as the Rambam ruled in chapter 1 of the Laws of Temple Vessels — and yet afterwards it becomes the primary spice of the anointing oil. This is the aspect of sins being converted to merits through repentance from love — the aspect of "in the place where penitents stand" — and therefore here too these damaged wills, after being rectified by the wise

man, are

called by the name myrrh — and the wills that are intrinsically good are called spices — for they are intrinsically good and raise a good fragrance.] And briefly: the Tzaddik elevates the contrition and bitterness of soul which they now have over the unworthy wills they sometimes had — which are the damage of the soul — the aspect of "my myrrh with my spice" — together with the good will they have for mitzvos and good deeds and to draw close to His service.

There — on the matter of the dispersal of the soul [pizur hanefesh]: it is possible that this means through the desire for money comes the aspect of dispersal of the soul — as is understood from the commentary of the Rav [Rabbi Ovadiah of Bartenura] on the Mishnah: "More possessions — more worry" [Avos 2:7]. And it is possible that this too is the matter of bitterness of soul above — as is understood in the discourse Tzivisa Tzedek, Siman 23.

There: "And the ox in the Torah — this is the aspect of 'by ministers they sing' [bish'rorim yashoru]…" — This means: even though there it is written with a shin-s'molil [left-shin, i.e., sin] and is a language of song and ministership — in the way of homiletical interpretation [drash] it sometimes alternates to a shin-yemanit [right-shin, i.e., shin] as is found in the Sages' words — and also because shor [ox] is also the aspect of dominion and kingship, as the Sages said [Chagigah 13b]: "The king among animals — the ox." And it says: "the firstborn of his ox — his glory" [Deuteronomy 33] — and the Targum Yerushalmi: "the firstborn and kingship and glory and splendor of Yosef are they." And the Sages said in Midrash Rabbah, Vayishlach, ch. 75: "'And I have oxen' — this is the anointed of war, as it is said: 'the firstborn of his ox — his glory.'" And see in Pardes, Sha'ar Archay HaKinuyim, where it sometimes indicates the attribute of Malchus. And see also in Midrash LaPerushim, Part 1, ch. 15, in the name of Me'orey Or. And see also in Me'orey Or itself on the matter of the four directions of the world. And see Midrash Rabbah, Naso, ch. 13: "oxen — two" [Aramaic: torin tarin] — "'oxen' means nothing other than Malchus."

There: "Ibur [gestation] — this is the aspect of Ayin-Beis, Resh-Yud-Vov [72, 216] — Ayin-Beis is calming [shichuch]." — This means: Ayin-Beis equals the numerical value of chesed [kindness] — Resh-Yud-Vov is the aspect of heat — for Resh-Yud-Vov equals the numerical value of gevurah [strength/severity].

And here too the above matter is understood — that the essential rectification is to bind the heat of the heart with the spirit.

When the heat of the heart [Resh-Yud-Vov] is bound with the spirit [Ayin-Beis] — this is the aspect of ibur — for both are the letters of ibur [עיבור], as is known.

There — Letter Vov — "For they are two intellects: that which gathers souls is one intellect" — as it is written: "and the wise man takes souls" [Proverbs 11] — "and that which elevates them and brings down the power of their trust — another intellect" — as it is written: "a city of mighty men — the wise man ascended and brought down the power of its trust" [Proverbs 21]. It follows that the term chakham [wise man] is used for both these aspects — for each of them is a different intellect and wisdom — and they are in the aspect of the two shins.

There: "(And if they had elevated even more souls) they would have lightened the vanity [hevel] somewhat." — For "there is a vanity that is wrought upon the earth" [Ecclesiastes 8]. At first glance the reason is not understood why — if they had elevated many more souls to the aspect of ibur — the above hevel would thereby have been lightened. Nor what relevance this has to the connection of the above discourse. In my humble opinion, Rabbainu's intention is literal [k'fshuto]: for the matter of: "there is a vanity upon the earth" — there are righteous people to whom it happens as the deeds of the wicked — and through this many became heretics — meaning they denied Providence because: in their view, if everything were governed with particular Providence, it would be required that good come to the righteous and evil come to the wicked.

And he said Torah twice that day: on Friday night he said the Torah Amtzaita d'Alma Heicah [the middle of the world — where?] — which is in Siman 24. And in the morning at the Shabbas meal he said this above discourse — which is Rabbi Yochanan Mishtaay. And he said then that there are seventy nations — and they are comprised in Eisav and Yishmael — which comprises thirty-five nations and which comprises thirty-five nations — and in the future the two Meshichin [anointed ones] — Mashiach son of Yosef and Mashiach son of Dovid — will conquer them. And there is one Tzaddik who comprises both Meshichin together. [See the holy Zohar, portion Pinchas, p. 246b and p. 252.] And he said then several more things beyond what was printed. And then the table broke from the crowd of people pressing upon it — and he expressed displeasure. And he mentioned then the verse: "and all the nations shall stream to him" — and this verse is relevant to the above Torah as is brought there — for such was his way: all his conversations were relevant to the Torah he was then engaged with — as is explained elsewhere. And see further in the book Chayyay Moharan.

But in truth it is impossible to grasp His ways — for "My ways are higher than your ways and My thoughts than your thoughts" — and "can you find G-d through searching?" — and the Sages have already explained many wondrous secrets about this, as is known.

And see Rabbainu's words in Likutay Moharan, Siman 17, where he writes: "For this there is a great goodness — that there is both nature and Providence — for when a person does good, He guides him with Providence; and if he is not good — had He guided him with Providence, no good could come to him. Therefore He leaves him to nature, and good things may come to him through nature. And if there were only Providence, it would be possible that Providence be entirely removed — for when He, blessed be He, would see that the person was not conducting himself properly, He would be wrathful and entirely remove Providence. But now: He leaves him to nature — and when he repents, He watches over him." And in truth we cannot understand what nature and Providence are — for in truth even nature is His Providence.

Now even though Rabbainu is elaborating here regarding the guidance of the individual in particular — the essential matter of this is conducted in the world in general: for the world is judged according to its majority, as the Sages said. And if the majority of the world is not as it should be, G-d forbid — then according to the conduct of Providence, the world would be entirely destroyed, G-d forbid. And even the Tzaddikim of the generation would need to be hidden — as we find with Noach, who was compelled to enter the ark because of the floodwaters.

Siman Seventeen — Vayhi Haym Merikim Sakyhemסימן יז — ויהי הם מריקים שקיהם

Then Hashem, as it were, averts His eye from the wrongdoers and leaves the world to the conduct of nature — which is the aspect of His Providence being hidden and garbing itself within the conduct of nature — and through this the world persists and is not entirely destroyed. And then the vanity that is wrought upon the earth intensifies — the righteous to whom it happens as the deeds of the wicked, and vice versa — and all of this is because the generation's level causes Hashem, as it were, through His immense mercy and kindness, to conceal and hide the light of His Providence for the good of the world. And the Tzaddikim themselves certainly prefer to suffer afflictions and a life of hardship in this world — so that the world persists and is not entirely destroyed. And through this is understood literally — as Rabbainu said: that the Holy One said to Reb Pedas: "if you wish, I will destroy the world…" — and this matter is also alluded to in the Holy One saying: "go, ascend from here… for I will not ascend in your midst, for you are a stiff-necked people" — see the Targum Yonatan there and you will understand.

For in truth nature itself is also His Providence, as above.

And see Sukkah p.

29, where they said: "In the time when Israel do His will, they fear none of these — as it says: 'Thus said Hashem… do not fear the signs of the heavens…'" — this too is relevant to our above matter. Now: it follows that when they had elevated even more souls — then the union would have been greater — and through this the drawing down of Torah would have been even greater — and through this complete Providence would have been drawn down in even greater measure — and then the world would have been guided properly: righteous and good for him, wicked and evil for him. And it follows automatically that the hevel wrought upon the earth would not have been as hard on the world. And the reason for this matter is also automatically understood, and the relevance it has to the connection of the above discourse — for this is the very foundation of this discourse: to draw down complete Providence. And what I have elaborated somewhat on this is because I saw in the manuscript version which was copied from Rabbainu's own handwriting of this discourse — and there several matters are written somewhat differently from what is elaborated here in the printed version — for this version too is in Rabbainu's own language as is elaborated at the end of Siman 14. [And it appears that Rabbainu intentionally changed the version afterwards at the time he gave permission to copy it — which is the printed version.] And there in the manuscript version it is elaborated that the matter of the vanity wrought upon the earth is because the world is judged according to its majority. And at first glance this is also not understood — for in one generation there is a righteous man for whom good comes and a righteous man for whom evil comes. And according to the above this matter is somewhat understood, as above.

Now Rabbainu engages in this discourse in the matter of how to merit drawing down complete Providence — and there elaborates the root of the matter: for complete Providence is the aspect of looking and returning the look [hibah v'hashvavas hibah] — and over the nations His Providence is only in half-vision — the aspect of looking alone, without returning the look. And from this you will understand the root of the matter of governing the world according to Providence — namely with complete Providence — the aspect of looking and returning the look. Then certainly the world is governed properly: the righteous according to his righteousness and the wicked according to his wickedness. And when the generation does not merit this — then Hashem, as it were, leaves the governance of the world to nature — and the governance of nature is also Providence — only it is in the aspect of half-vision, as above. And this is understood and known.

Now in this discourse it is explained that through the drawing down of Torah, Providence is drawn down.

It follows that when the wise man brings Torah — he brings the power of the sight of Hashem's Providence upon us.

And each person — according to his closeness to the Torah — so is Hashem's Providence over him in perfection — the aspect of looking and returning the look. And the drawing down of Torah has already been explained as coming through the elevation of souls to the aspect of ibur. It follows automatically that had he elevated even more souls — the union would have been greater — and he would have drawn down Torah in even greater measure — and through this complete Providence in even greater measure would have been drawn — and then the world would have been governed properly: righteous and good for him, wicked and evil for him — and it follows automatically that the vanity wrought upon the earth would not have been so hard on the world. And thus the reason for the matter is automatically understood — and also the relevance it has to the connection of the above discourse — for this is the very foundation of this discourse: to draw down complete Providence.

And what I have elaborated somewhat on this is because I saw in the manuscript version [nosach ksivat yad] — which was copied from Rabbainu's own handwriting of this discourse — and there several matters are written somewhat differently from what is elaborated in the printed version. For this version too is in Rabbainu's own language — as is elaborated at the end of Siman 14 [where Rabbainu confirms that the printed text of this discourse is his own language]. And it appears that Rabbainu intentionally changed the version afterwards at the time he gave permission to copy it — which is the printed version. And in the manuscript version it is elaborated that the matter of the vanity wrought upon the earth is because the world is judged according to its majority.

And at first glance this too is not understood — for in one generation there can be a righteous man for whom good comes and a righteous man for whom evil comes.

And according to the above, this matter is somewhat understood, as above.

There: "And certainly one who is at that level cannot pass through [leis da'var] — meaning it is impossible for him to come to the above aspect of ibur…" — as is understood from the holy Zohar, Vayakhel, p. 195, on the verse: "Who may ascend the mountain of Hashem?" — see there also on p. 213, and in many other places in the holy Zohar and in the writings of the Holy Ari.

See Likutay Halachos, Laws of Lost Objects [Aveidah U'metzi'ah], Halacha 3, Section 1: that the great Tzaddikim — who are in the aspect of Moshe-Mashiach — draw novel Torah teachings through the elevation of souls, as above, from such a lofty, awesome, and exalted place, and with such wondrous intellect — that the power in their Torah innovations is such as to revive and renew every soul that will engage in their Torah forever. For in the greatness of their power, at the time they engaged in this rectification of elevating the souls in order to draw Torah — they also elevated at that moment all the souls destined to come — the aspect of: "not with you alone… for those who are here today and for those who are not here today" [Deuteronomy 29]. And they drew the Torah with such holiness that every person who engages in their Torah — the holy Torah illuminates him to emerge from his darkness and blindness — the aspect of: "Your word is a lamp for my feet and a light for my path" [Psalms 119]. For through engaging in the Torah, one's soul is renewed in the aspect of ibur — since this Torah was drawn from the elevation and renewal of the souls of those who are here and those who are not here.

And therefore even after the passing of

the Tza

ddik — when it is the aspect of night — and the gates of the Garden of Eden are closed and this holy Da'as which is the aspect of Moshe-Mashiach has departed — even so, every person can revive his soul and renew himself through the revelation of the holy Torah, which the above great Tzaddikim drew to us during their lifetimes. This is the aspect of: "She perceives that her merchandise is good — her lamp does not go out at night" [Proverbs 31]. For the revelation of their Torah comes from an exceedingly high place — higher than the revelation of the Torah that will be revealed in the future — the aspect of Torah d'Atika Stima'ah [the Torah of the most hidden Ancient One] — as is explained in this discourse. Only: the essential thing is to overpower oneself with strong wills in the service of Hashem — and to strive in the rectification of one's soul with all one's power. For the soul is the aspect of will, as is explained in this above discourse — and then the power of the Tzaddik and his Torah innovations is so great that even after his passing he has the power to renew one's soul for good.

And it follows automatically that it is even easier to draw the power of these above rectifications for those who come and gather together on the holy Rosh Hashonoh — and prostrate themselves on the eve of Rosh Hashonoh on his holy grave — and multiply there supplications, wills, and very strong longings to H

ashem an

d His holy service — and strive to draw upon themselves the illumination, power, and merit of this holy Tzaddik who engaged during his lifetime in the rectification of the souls of Israel — to elevate them to the aspect of ibur and renew their souls for good — and to draw through this the revelation of the Torah. And certainly he still engages now in the rectification of the souls of those who come to pray at his holy burial site and lean on his holy merit — and then certainly their souls are renewed for good. And this is almost visibly perceptible — from the matter of the new love and arousal that is added then among the companions — the aspect of: "one wave raises its voice to its neighbor" — as is explained in this discourse. And presumably the rectification of the drawing down of the Torah is also made spiritually for each one according to their aspect — and it is impossible to elaborate so much on such spiritual matters — only each one according to what one weighs in one's heart will understand all this and more from one's own understanding.

This discourse was said on Shabbas Chanukah of the year [5]564. At that time the righteous and pious rabbi — the renowned Rabbi Gedalia, the rabbi of Linitz — passed away.

To explain the matter somewhat: in my humble opinion it is understood from the matter of eating that it is clear and apparent that everything was created only for man's sake — and the essential purpose and refinement of all parts of creation — inanimate, vegetative, animate, and speaking — is only through the speaking man [ha'adam hamidaber]. For from him Hashem receives glory from all the details of his movements that serve Hashem — and this glory is the root of all the desires of creation. And it follows automatically that even within the category of man the essential glory of Hashem is only from Israel — the aspect of: "Israel — through you I am glorified" — and the Sages said : "You are called adam…" — and all creation was for their sake. Therefore man was permitted to eat from all the parts of creation above — since all of them were created only for his sake — and moreover: this is their essential rectification — for this is why they were created — when a man eats them and receives from them strength for the service of the Creator, and through this Hashem receives glory from him — through this the divine vitality within all the above parts of creation is rectified and rises to the ultimate root of its rectification for which it was created.

And he alluded in that Torah discourse to a eulogy for the above rabbi — for he mentioned within the Torah what the Sages said [Shabbas 21b]: "One does not deliver eulogies on Chanukah." He also said then that it is now difficult to say Torah — for when a Tzaddik departs, it is difficult to say Torah — because every Tzaddik departs together with all his portion in the Torah — for every Tzaddik has a portion in the Torah — and when he departs, he departs together with his entire portion in the Torah. [All of this is copied from the book Chayyay Moharan.]

Letter Alef — "One must elevate the honor of the Holy One to its root — namely to fear." And it appears to me that this alludes to what is elaborated in the [Kabbalistic] writings: that the essential building of Malchus is from the gevuros — and this is also understood from the end of the discourse. And afterwards he elaborates: to honor those who fear Hashem with a whole heart — for there is the root of the gevuros. And likewise the rectification of Malchus comes from the aspect of Binah-leva, as is known. And there are many more hidden matters in this discourse — easy to understand. And see in the kavvanot of Chanukah and in the kavvanah of Sim Shalom.

There — in this discourse, Letter Khes — "For first a person must see that there be peace within himself…" — This means: that there be peace between his body and his soul — that the body be subdued and nullify its will before the will of the soul. And as is explained below: this is the aspect of "the earth and the heavens kiss each other." Through fear one merits peace within oneself — and then one can pray. For prayer is in the place of sacrifice — and regarding sacrifice it is written: "Whoever has a blemish shall not draw near" [Leviticus 21] — meaning: and how much more so one in whom there is no peace within himself — whose soul is distant from the body and has no dominion over it — for then there is no greater blemish than this — "from the sole of the foot to the head there is no wholeness in him." But when one merits fear — and through this there is peace within oneself — and there is no blemish — then one draws near to perform His complete service and merits the service of prayer.

Now: this aspect of shell and fruit exists in nearly every level — as is elaborated greatly in the holy Zohar regarding these matters — how these [outer] shells press against those [inner] ones — for what in one level is inner becomes outer in the level above it. And even in the life-force that a person receives through eating there is also this aspect — for first the liver receives, then the heart, then the brain — as is elaborated in the holy Zohar.

Until through this one merits general peace.

And to elaborate somewhat further: when one merits peace within oneself — then all of one's prayer is entirely for the needs of one's soul — to rectify everything spiritually. This is the essential perfection of the intentions of prayer, as is known. And then prayer has the power to draw down general peace — to bring the worlds closer to their perfection. And see Toras Kohanim, Vayikra, ch. 13: "Every sacrifice brings peace to the world" — this is precisely aligned with what is elaborated in the discourse.

There — at the end of the discourse — "Tik'u [blast/sound] — this is the aspect of peace — as it is written: 'And I will fasten him as a peg in a firm place'" [Isaiah 22] — meaning: that he have strengthening and establishment in his dominion — like a peg fastened in a faithful place, impossible to move or dislodge — this being the aspect of peace. And the conclusion: "and it shall be as a throne of honor" — that honor ascend to its root — which is fear — which is the aspect of the throne, as is elaborated in the discourse. And see the portion B'Ha'aloscha on the matter of the trumpets — it is understood there that blasting [teki'ah] alludes to joy and peace — as it is written: "And on the day of your rejoicing…" [Numbers 10] — and likewise: "When the assembly is gathered you shall blast…" — and see there in the Ramban.

Letter Gimmel of the discourse: "Mem-Nun-Tzadi-Pay-Chaf [the five final-form letters] are in the Da'as of Zeir Anpin." — This means: the Mem-Nun-Tzadi-Pay-Chaf are the aspect of the five gevuros which are the aspect of fear. See Siman 154.

There — Letter Daled — "And through prayer offered with self-sacrifice [mesiras nefesh]…" — The explanation of these words, in my humble opinion: the essential attainment of the hidden light — which is the attainment of the hidden aspect of the Torah — is through prayer. For the Holy One desires the prayers of Israel — and through this His light, as it were, is revealed — which is the aspect of the revelation of the hidden aspect of the Torah, as is elaborated there. Therefore he elaborates here the essential order of how one merits prayer: for through mesiras nefesh alone, without prayer, one will not merit this — since the essential revelation is produced through prayer. But when one merits the revealed Torah — which is the aspect of Sinai — the aspect of humility [shefilus] — through this one merits prayer — meaning: the Holy One desires one's prayer — for "the prayer of the lowly is not despised." And then the hidden aspect of the Torah is revealed — and one can then attain it through mesiras nefesh.

And in truth it is all one — for the essential perfection of prayer that the Holy One desires is when it is with mesiras nefesh — meaning: one does not intend one's own benefit — and one's entire essence and physicality is nullified.

Now: the aspect of shell and fruit are the aspects of darkness and light — the aspects of wisdom and folly. For certainly darkness and folly have no existence or vitality whatsoever — only through them is the superiority and advantage of light and wisdom made apparent — the aspect of: "as the advantage of light over darkness — so is the advantage of wisdom over folly" . And they are the aspect of shell and fruit as above — for it is His will at present to maintain both for the sake of the preservation of free will — for through this comes the essential glory that Hashem receives from Israel. And the essential revelation of His kingship — which is only through man who possesses free will. Now since the life-force in the food is garbed in its physical substance which is the aspect of the shell — the aspect of folly — therefore folly has sustenance from the aspect of eating. But when a person eats in holiness — meaning: only so that he will have strength and vitality for the service of Hashem — and Hashem receives glory from this — through this the folly does not receive and draw sustenance from the eating — only enough for its minimal existence and no more. And through this the folly is subdued and the intellect is elevated — for it is revealed through this that the essential thing is the inner part which is wisdom — from which the essential vitality flows — as it is written: "and wisdom gives life" — and as is elaborated in the holy Zohar: this is the essential inner vitality of the food as well. Only: it is His will that this holy vitality descend from level to level until it garbs itself in the physical food which is the aspect of folly — in order to subdue the Sitra Achra and convert darkness to light — so that even folly become a throne and chariot for holiness — which is the aspect of the vitality of holy wisdom. But when one eats as a glutton and drunkard, G-d forbid — then it is not revealed in that eating that it was created only for the sake of the holy glory that Hashem receives from this — since one does not eat for that intention at all — only: one is captured in the physical cravings of food which is the aspect of folly. And through this folly becomes more empowered and floods the intellect — until one comes to derangement, G-d forbid — meaning: folly becomes so empowered that it seizes and snatches even the inner part — which is the aspect of the vitality of the point of wisdom and Da'as — and draws it too into folly — until: "they are wise to do evil — but to do good they have no knowledge" — one cannot use one's intellect to do good — only to do evil — as is elaborated in Letter Beis. And through this folly one cannot understand and see the light of the Tzaddik who engages to reveal the glory that Hashem receives from Israel — which is the very root of creation. For this matter is clear and apparent from the matter of holy eating specifically — as above. And this is what is written there: that through eating in proper fitness one subdues and seizes the kelippos and folly. For even after a fitting person eats there is some confusion of mind for a short time — because the sustenance of folly is from there, as elaborated in this section. But then: through the clarification and ascent of the holy vitality — which is the aspect of the holy sparks garbed in the food — which at their root are the aspect of sparks of wisdom — for "You made all of them with wisdom" — and they are included in the strength and vitality of man which is the aspect of his wisdom and intellect — and the physical waste of the food which is the aspect of folly becomes excrement and refuse and falls outward — through this the folly is subdued and the intellect elevated. This is the aspect of seizing the folly — extracting the holy sparks that were garbed within it. But through the damage of eating — through this on the contrary the folly seizes one's mind — for even the sparks of Da'as that were there are seized and confused as well — until one cannot use them for good as above.

And also: the essential means to merit praying with mesiras nefesh is through humility — attained through revealed Torah — for through this one comes to complete self-nullification, not considering oneself as anything. As is elaborated in the discourse.

There: "Support me with flasks [ashishot]…" [Song of Songs 2:5] — "as one places flasks [ashishot]…" — Although in the language of the Sages it is ashasit — with an ayin — sometimes the ayin alternates with alef. And see in the Aruch, entry ashiyos.

The discourses said on the teachings of Rabbah bar bar Chanah — Rabbainu said that he said them in the name of their author — namely in the name of Rabbah bar bar Chanah himself.

And see in Likutay Tinyana in the discourse Tik'u Tochachah, Siman 8 — and see in Likutay Torah of the Holy Ari, portion Eikev, where he writes at the beginning: "Know that all eating is in the world of Action [Asiyah]." And through this is understood somewhat what is written at the end of the discourse: that the essential deficiency — namely the clouding of the brain — depends only on the vessels of Action [klay hama'aseh]. And likewise in Letter Beis: that through the clouding of deeds the intellect is darkened by folly. And in Letter Gimmel it is elaborated that the empowerment of folly over the intellect comes through improper eating — eating as a glutton and drunkard. But according to the above — the damage of eating is itself what causes the clouding of the deeds — for eating is in Asiyah as above. And see in the holy Zohar, portion Balak, p. 198: "What causes Israel to be a stubborn and rebellious son against their Heavenly Father? Because he is a glutton and a drunkard… for the root and foundation of eating and drinking — when done as the other nations — this causes them to be a stubborn and rebellious son against their Heavenly Father… for it is written: 'and they mingled with the nations and learned their deeds' — 'their deeds' specifically, as above — and it is written: 'and the people ate and bowed to their gods' — for the essential sustenance of idolatry is from the damage of the altar as elaborated in Letter Daled — "and therefore: 'and all the men of his city shall stone him' — these are all the other nations" — for through this the nations who are the aspect of folly become empowered. And likewise this is elaborated in many places in the holy Zohar and in the rest of the Sages' words: that the evil inclination is found only through excess eating and drinking.

Also: at the time when he began to reveal Torah innovations on the teachings of Rabbah bar bar Chanah, he told then that Rabbah bar bar Chanah came to him and sought his attention — and said: why is he not paying attention to his teachings? — and requested of him that he pay attention to them — and he would reveal to him through them wondrous and awesome innovations.

📋 Translator's Summary — Siman 17

* * *

The author writes: I have come to alert the reader to pay close attention to Rabbainu's holy discourses — for most of them speak of the matter of the world of rectification and of the drawing down of future governance — and of the redemption that will come speedily in our days — and all similar things. For this is all his desire and all his hope: to illuminate the truth in the world — and to draw down a complete and true illumination from the aspect of future governance. And I will lay out before the reader briefly from the above discourses on Rabbah bar bar Chanah — and from them he will see, by way of example, to pay attention to all Rabbainu's other discourses which also revolve upon this same axis. And let him also pay attention to the depth of the wondrous discourses — and of whom they speak.

In Siman 1 [Ashray Temimay Dorech] he speaks of the matter of elevating the grace and importance of Israel — of always looking only at the intellect and vitality within every thing — in order to draw close to Hashem through that thing.

This discourse was said in Tiriovitzia. [It seems it was in the year 5564.] Some time before he said this discourse, I and a companion of mine entered to him once — came to his room — and he was lying on his bed. And he began to speak with us and said: "Today I have lived a life such as I have never lived before — for there are several kinds of life, and all are called life. But today I lived a good life such as I have never lived before." And then he began to speak and throw from his holy mouth words — and he revealed several chapter-headings of this awesome discourse, without revealing to us the full discourse in detail — only chapter-headings with great joy. [All of this is copied from Chayyay Moharan — see there further.]

And he speaks there of the subjugation of the Malchus of the Sitra Achra and giving power to the Malchus of holiness — and the matter of the light of the moon becoming like the light of the sun — and speaks there of Yaakov, Yosef, and the other tribes.

In Siman 2 [Emor v'Chulei] he speaks of the matter of Mashiach — the life-force of Mashiach — the weapons of Mashiach — and all the conquests of Mashiach. And he elaborates on the secret: "the nostril [mankiva d'pardashka] draws the spirit of Hashem to Mashiach" — alluding to prayer which is the aspect of the nose — and that this weapon must be received through the aspect of Yosef, namely the guarding of the covenant — and that this is the secret of: "from the fruit of your body I will set upon your throne — if your children will keep My covenant" [Psalms 132]. And one who merits this sword must know how to fight with it — only through the aspect of justice [mishpat] — which is the aspect of Yaakov. And this is the aspect of: "Your justice, O King, give to the king" [Psalms 72] — that Mashiach receives from the aspect of justice. And he speaks of: "Zion shall be redeemed through justice" [Isaiah 1] — and that the clouds covering the eyes will be dispersed — the aspect of: "for eye to eye they will see when Hashem returns to Zion" [Isaiah 52]. And that every person must intend in his prayer to connect himself to the Tzaddikim of the generation — for every Tzaddik is in the aspect of Moshe-Mashiach — and every prayer is a limb of the Shechinah — and only Moshe alone knows how to raise limb to limb and make a complete stature. And we heard in the name of the holy Rabbi Yekusiel — the Maggid of Tiriovitzia — that he once saw this discourse and praised it greatly, saying it is like the Zohar and the holy Tikkun Zohar.

In Siman 3 [Akarukta] he speaks of the two birds — pure living creatures — which are the building of the holy Malchus.

There — Letter Beis — "And it is impossible to bring this goal close to the thoughts of men…" — This means: for the essential coming of man to this world and the purpose of all his deeds is the pleasure of the World to Come. And the goal is very close to thought — as above. If so, this should be in the mind of man always — to remember only this goal always. But since this goal has been said of it: "the eye has not seen, O G-d, except You" — meaning: no creature whatsoever has any attainment of the sweetness of the hidden and concealed good of this goal — only to Hashem alone is this known — the aspect of "O G-d, besides You" — therefore it is impossible to bring this goal close to the thoughts of men. But the true Tzaddikim — they too can grasp in their thought the goal of the World to Come — for even though the perfection of this matter is known and visible only to Hashem — nonetheless the Tzaddikim also have some grasp of it. And each person of Israel — according to his root within the soul of the Tzaddik — so he too receives this goal from the Tzaddik.

And therefore Dovid was praised before Shaul [Samuel I, 16]: "and he knows how to play." And of the joining of the two Cherubim face to face — and the rectification of melody through Oral Torah study at night — and how now that Malchus is in exile the melody is damaged. And in the future when Malchus of holiness ascends: "for G-d is the King of all the earth — sing praises with a maskil" [Psalms 47]. And the matter of appointing a king through prophecy.

In Siman 4 [Ma'amar Anochi] he speaks of the knowledge that is a foretaste of the World to Come — impossible to attain except through elevating the Malchus of holiness from exile — and it is impossible to restore the kingship to the Holy One except through verbal confession before a Torah scholar. And of what the Sages said [Sotah 7]: the bones of Yehudah were rolling about in the wilderness. And restoring Malchus to its root — the aspect of: "And He was King in Yeshurun" [Deuteronomy 33]. And the wonders of the great greatness of drawing close to the Tzaddikim — especially through confessing and telling everything in one's heart — and through this "you are included in the Infinite." And: "I will destroy mountains and hills" — the destruction of the dominion of the nations. And: "I will lead the blind on a road they did not know." And: "in the time to come one eye of mercy will be found." And how even great wicked ones are made into a throne of holiness. And: "Behold My servant shall succeed — this is the moon."

In Siman 5 [B'Chatzotzros] — what a person must always examine: the repair of the world — to fill its deficiency and pray on their behalf. For this one must know before and after the verdict — attained through performing a mitzvah with such great joy that one desires no World to Come reward. This is the aspect of Moshe's prophecy through the illuminating mirror — "this is the word." And entering the joy of the mitzvah means entering the Holy One's own joy in His works.

To merit joy one must strip the crookedness from one's heart — through thunder [ra'amim] — prayer in fear of Hashem with great force and a powerful voice.

And guarding the brain from external wisdoms and alien thoughts. And combining love with fear. And the holy Name Agla — see the Siddur Kol Yaakov in the kavvanah of kol chamira in the name of the Holy Ari — through this Name Pharaoh's power was nullified. And Pri Etz Chaim, Sha'ar Chag HaMatzos — the future redemption from the aspect of gevuros, the aspect of Yitzchak.

In Siman 6 [Kra Es Yehoshua] he speaks of diminishing one's own honor to increase the honor of the Omnipresent — always holding to the attribute of repentance — and even one who has done complete repentance must do repentance upon his first attainment. This is the aspect of the repentance of the World to Come — a day entirely Shabbas, entirely repentance. And the firmament above the heads of the living creatures — the Throne — the human form seated on the Throne — the union of Moshe and Yehoshua. And Israel — the aspect of adam — will sit on the Throne and render verdict for all. And the three mitzvos upon entering the Land: appointing a king, cutting off the seed of Amalek, building the Chosen House. And "a star shoots forth from Yaakov." And the holy path of repentance opening in Elul — all being the aspect of future governance.

In Siman 7 [V'Ayleh HaMishpatim] he speaks of the matter that the essential faith — the aspect of prayer — the aspect of miracles — is only in the Land of Israel. And the essential exile is only because of the deficiency of faith. And the essential redemption depends on faith — when the heretics who cover all miracles with nature are finished and faith increases — then Mashiach comes — as it is written: "come and look down from the peak of faith" [Song of Songs 4].

And that faith requires truth — and truth comes only through drawing close to Tzaddikim — and through this truth is engraved within one — and the redemption comes.

And the mitzvah of tzitzis — protection from licentiousness and from the counsel of the serpent. And through this Hashem, as it were, repents of the exile. And in the future all wisdoms will be revealed like a set table — "the earth shall be filled with knowledge" [Isaiah 11]. And prayer is propitious for memory. And Yosef — "from there is the Shepherd, the Stone of Israel" [Genesis 49].

In Siman 8 [Ra'isi Menoras Zahav] he speaks of the essential spirit of life being in the Torah — and the Tzaddikim cleave to it — and whoever is bound to the Tzaddik: when he sighs over any deficiency, he draws the spirit of life from the Tzaddik of the generation and his deficiency is completed. And how to bring low the wicked. And the true Tzaddik who can atone for sins — "a wise man will appease it" [Proverbs 16]. And refining the four elements until they ascend to the four letters of Haveye'ah — through Torah and prayer. And the Torah as a garden — prayer as Eden — the spring of wisdom emerging from prayer as the river from Eden watering the garden. And prayer as the renewal of the world in potential; Torah as actual creation. And the greatness of studying the poskim. And the spirit of life from the four winds and the four tzitzis. And: "to hold the corners of the earth and shake the wicked from it" [Job 38]. And the forty-nine lights — hidden light for the future. And the spirit of the pulse — 1,080 parts per hour — each with a permutation of the Name. And Dovid's harp. And the downfall of the wicked and nullification of the chieftains of Eisav.



# סימן י"ב
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/114/

סימן י"ב
סימן י"ב
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/114

Segment 2
HE:
אות א במאמר איה מקום כבודו, ואפילו כשנופל חס ושלום בספיקות רוצה לומר שמסופק באיזה דבר אם כבוד השם יתברך לעשותו או שלא לעשותו וזה גם כן בחינת נפילה, כי מאחר שכבר זכינו לקבל התורה וכו' לא שייך שוב להסתפק בשום דבר, כי איך אפשר להסתפק בדבר מהיפך אל היפוך, אם הוא כבוד השם יתברך אם לאו שהוא ההיפוך חס ושלום לגמרי וזה רק מחמת ששכלו מבולבל ואינו יכול להכריע על פי התורה לידע אמתת הדבר, ועל כן בוודאי זה נחשב לבחינת נפילה גדולה ויש שנפילתו גדולה מאד מאד רחמנא ליצלן וכו', ואף על פי כן אם זוכה לחפש באמת אחר כבודו יתברך אזי הירידה הוא תכלית העליה וכו' כמבואר בפנים:

EN:
There: "But through the sweetening of the anger and wrath through compassion — as above — then the wrath that was within the Tzaddikim is sweetened through compassion — and then compassion overpowers them and they have mercy on the world — and they are reconciled to leading it. And through this compassion they lead the world."

In my humble opinion: this means that at first — through the diminished faith that exists among Israel, G-d forbid — wrath and anger descended upon the Tzaddikim — and they hid their faces from the world and were not reconciled to leading the world. And through the sweetening of the anger and wrath through compassion — the aspect of: "in wrath remember mercy" — through this the wrath that was within the Tzaddikim is also sweetened through compassion. And they say in their hearts: on the contrary — is this the measure: that because of the diminished faith among Israel we hide our faces from them entirely — and they may come thereby, G-d forbid, to wherever they come — and moreover: it seems to us that we are not worthy to lead the world? But in truth — on the contrary: since there is no leader and guide for Israel and their faith has also diminished — certainly the compassion for Israel is very great. Therefore the duty falls upon us to accept the crown of kingship and leadership — for the good of Israel — since we are strengthened, with the help of Hashem, in His holy faith in perfection — and there is in us no trace of heresy or any ways of the Amorites and the like — as elaborated in Letter Gimmel. Therefore we are compelled to accept upon ourselves the authority and leadership — in order to complete the faith among all of Israel as well — and bring them too to the good goal.

Segment 4
HE:
אות ב שם, וזה בחינת בעשרה מאמרות וכו' רוצה לומר על דרך שפירש בספר מבוא שערים חלק ב' פרק ב' דף י"א דפוס קארעץ וכן הוא באוצרות חיים שער העבורים סו: דפוס קארעץ, על ענין המשנה בעשרה מאמרות הנ"ל, כי המלכות לא יצאה וכו' רק חלק יוד שבה וכו' והענין הוא כי אין שליטת החיצונים והקליפות אלא בזו"נ וכו', וכשישראל חוטאין חס ושלום, אזי בתחלה מגיע הפגם במלכות וכו' ויש פגם שיכול לפגום בחלק העשירי התחתון שבה, וכתיב בו (תהלים ה) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע וכתיב (ישעיה מ"ב) וכבודי לאחר לא אתן, ולכן לא חלק הכבוד ההוא לאחר שהיא הקליפה אלהים אחרים וכו' והוא יכול להתקרב שם בדין גמור מחמת עוונות ישראל, ואז מוכרח החלוקה ההיא להסתלק משם ולהתכסות מעיניהם לבל ינקו מהם וכו' ויש פגם יותר שעולה עד היסוד בה שהוא החלק התשיעי שבה ואז מסתלקים ב' החלקים הנ"ל שהם התשיעי והעשירי וכן כיוצא בהם, עד שיוכל הפגם לסלק ולהעביר טית חלקים התחתונים שבמלכות מחכמה שבה ולמטה, אך חלק העליון שבה שהוא הכתר אי אפשר להסתלק, עיין שם הטעם לזה וכו' ונמצא המלכות נתמעטה טית חלקים תחתונים, אשר להיותם תחתונים יכולין להתאחז בהם הקליפות ולכן מסתלקים אמנם הכתר שבה אינו מסתלק לעולם, כי אין בה כל כך שליטת ואחיזת הקליפות וכו', שגם אם יתאחזו הקליפות בה ברדתה למטה ביניהם בסוד (משלי ה) רגליה יורדות מות אינה מתבטלת ביניהם וכו' עיין שם עוד הנה העתקתי לפני המעיין קצת בדברי האריז"ל בכדי שיבין על ידי זה ביותר דברי רבינו ז"ל שבמאמר זה ועיין גם כן בשער ההקדמות דף מה:

EN:
And this too is the aspect of "Hashem's anger burned against Moshe" above — for initially there was the hard bondage upon Israel through the aspect of wrath. And afterwards — when His compassion for Israel was stirred — and Moshe refused his mission and diminished himself because of the above-mentioned wrath — then Hashem's anger burned against Moshe — and He decreed that he must accept the leadership — because of the great compassion that exists for Israel. And this is what he wrote afterwards: that this is the aspect of the kartelirah [chest/box] — meaning the wrath above — "in which precious stones are set" — this being the above-mentioned crown — the aspect of the above-mentioned compassion. Meaning: the very wrath that existed because of the diminished faith — turned afterwards and was sweetened into compassion — through which he was stirred afterwards with compassion to lead Israel in order to complete the faith among them. And what he wrote: that the precious stones are the aspect of the crown — meaning: for a king's crown is made of precious stones — as is also elaborated above at the end of Siman 6. And also Malchus itself is called avna tava [precious stone] as is brought in the holy Zohar in many places.

And: "from the wing of the earth we have heard songs — glory to the righteous — my secret, my secret" [Isaiah 24].

In Siman 9 [Tehomot Yechasuyumu] he speaks of the essential life-force received from prayer — when one prays with all one's power, one's strength is renewed — the aspect of: "new each morning — great is Your faithfulness" [Lamentations 3]. And the twelve tribes and twelve versions of prayer — each tribe has its special gate — and prayer stirs the power of one's constellation which illuminates below and causes growth. And "a star shoots forth from Yaakov" [Numbers 24]. And Israel through prayer cause the union of the Holy One and His Shechinah — and also sustain their Heavenly Father. And prayer bestows life-force on all three divisions of the world.

Segment 6
HE:
אות ג שם, במאמר זה ואיה השה לעולה וכו' היינו על דרך שאמרו רז"ל (ילקוט שמעוני רמז ק"א) שהס"מ הלך תחלה אצל אברהם ואחר כך אצל יצחק וכו' עד שהביאו לזה ששאל (בראשית כ"ב) ואיה השה לעולה נמצא ששאלה זו היתה מבחינת הספיקות הנ"ל, רק שמסתמא היה בדקות גדול מאד כמובן ועל כן בזה בעצמו מרומז התיקון לזה, שזה בחינת ואיה השה לעולה כמבואר בפנים:

EN:
There — Letter Gimmel — "And Malchus will turn to heresy [minus]…" — meaning: it turns specifically — for heresy is the exact opposite of Malchus — whose essential nature is the aspect of compassion — and the essential compassion depends on faith as above.

And alien thoughts surrounding a person in prayer — and through truth one finds the opening and emerges from the darkness.

Segment 8
HE:
אות ד שם, בראשית ברא תיש וכו' ויש לומר שזהו שאמרו רז"ל (אבות ה) שנברא בערב שבת בין השמשות שאז נגה נכללת בקדושה כידוע:

EN:
There — Letter Daled — "Unless he who holds the Malchus strengthens himself in heresy and minus to the point of separating faith from the governance of Malchus…" In my humble opinion — as a possibility — this means: he strengthens himself in heresy and minus — meaning: he introduces, G-d forbid, heresy and minus among all of Israel whom he wishes to rule over and lead — and then faith is separated from Malchus and then it may be possible for the Malchus to remain in his hands. [Only: nonetheless Heaven does not permit him to take it — as is elaborated in Letter Vov.] For as long as Israel holds to faith — even though there is diminished faith, G-d forbid — nonetheless the faith always strengthens the Malchus and leadership of Israel — so that no stranger who is not worthy of it can take it — unless he strengthens himself to introduce into Israel, G-d forbid, heresy and minus — until he separates faith from governance. And likewise it is implied in Letter Hay.

And the Holy One is the very essence of truth. And every person must bind prayer to the Tzaddik of the generation — for every Tzaddik is in the aspect of Moshe-Mashiach — and Mashiach encompasses all prayers — therefore Mashiach will be able to judge by smell [morach v'dayan]. And all prayers are in the aspect of the sword at Mashiach's side — but since we are distant from perfect prayer — it is also said of Mashiach: "have You also rejected his sword?" [Psalms 89]. And the essential redemption from all exiles depends on prayer.

In Siman 10 [V'Ayleh HaMishpatim] he speaks of the matter that the essential greatness of the Holy One is that even the nations know there is a G-d who rules — and this requires elevating prayer from mountain and field to the aspect of house — the aspect of Yaakov — the aspect of: "great is Hashem and much praised in the city of our G-d, His holy mountain" [Psalms 48]. And only the Tzaddikim of the generation know the essential prayer. And the nullification of pride — which is idolatry — through drawing close to Tzaddikim. And the Tzaddik is the aspect of the thorn of the letter Dalet — from which the four winds blow. And "through the blast — the other god is removed." And the wind blows through the six joints of the arms and thighs — dancing and clapping — through which judgments are sweetened. And the feet: "the feet of His pious ones He guards" — "the faithful kindnesses of Dovid." And the hands: "and his hands were faithful." And the revealed and hidden in Torah = hands and feet. And Moshe — and Mordechai and Esther — and Purim — named for the nullification of idolatry — "I trod the winepress alone" [Isaiah 63]. And Esther said with the Holy Spirit. And the barley omer. And through nullification of pride, wisdom is in its rectification and one lives long — "Wisdom gives life" [Ecclesiastes 7].

Segment 10
HE:
אות ה שם, ואלו הספקות הם בחינת עץ הדעת וכו' ויש לומר שזהו שאמר לו הקדוש ברוך הוא איכה, היינו שרימז לו התיקון הנ"ל שעל ידי בחינת איה וכו' ועיין נפלאות רבות על פי מאמר זה בלקוטי הלכות, הלכות נפילת אפים ה"ו ובהלכות תחומין ה"ו ובהל' גביית חוב מהיתומים ה"ג ועוד בשאר מקומות בדבריו ז"ל:

EN:
There — the elaboration of the passage: "And we saw this chest in which precious stones and pearls are set" — the aspect of the wrath sweetened through compassion — through which the Tzaddikim were crowned with the attribute of Malchus and leadership. "And its ornament is types of fish called birah" — this being the attribute of faith which always strengthens the Malchus and leadership — so that no stranger who is not worthy of it can take it. "And a son of the Amorites came down to take it" — meaning: one whose faith is not perfect — having still in him some of the ways of the Amorites [darkay Emori] — and therefore is called "son of the Amorites" [bar Amora'i] — and he wished to take the kartelirah — meaning: the Malchus and leadership. And it seemed to him it was out of compassion — but in truth he is distant from this compassion. "And he wished to dislodge its hip-fin" — meaning: the above-mentioned birah — which is the aspect of the above-mentioned faith — he wished to dislodge and uproot from it — the aspect of: "He who stops his ears from hearing about bloodshed" — for he wished to cause him to fall into hatred of Torah scholars. "And he threw a flame" — meaning: this above-mentioned son of the Amorites strengthened himself in minus to the point of separating the faith — which is the aspect of birah — from holding to the Malchus — which is the aspect of the kartelirah. "And it descended" — meaning: the above-mentioned birah. And then the son of the Amorites could take the kartelirah — together with the aspect of Malchus and leadership — which is conducted through speech, and the essential perfection of the letters — the perfection of speech — is through faith. This being the aspect of the wife of Rabbi Chanina ben Dosa. And: "and in the future she will throw blue wool [techayles] upon the Tzaddikim in the World to Come" — for through the perfection of the letters of faith in Malchus — that is with the Tzaddikim who lead the world — through this they hold to the goal which is the aspect of the World to Come — and draw illumination from this to all of Israel — to each one according to his root in the soul of the Tzaddik — as above in Letter Beis. And in proportion to the appeasing of anger through compassion — and this too is the aspect of the above-mentioned kartelirah — as elaborated above in Letter Beis.

And the root of repentance is on Rosh Chodesh.

And Yosef — "and without you no man shall lift up his hand or his foot" [Genesis 41].

In Siman 11 [Ani Hashem] he speaks of the upper and lower unification — Shema Yisrael and Baruch Shem Kevod Malchuso — and every person of Israel must accomplish this through himself — and through this can come to the depths of understanding of the Torah. And through speaking words of Torah in speech, the speech illuminates all the places where one needs to repent — enabling exact proportional repentance [teshuvat hamishkal] — and through this one emerges from one's lowliness and attains the depths of Torah.

But for the speech to illuminate, one needs humility and smallness — and additional holiness in guarding the covenant.

And the thirty-seven lights of dew [tal oros] — not guarding the covenant damages them and draws upon oneself thirty-nine labors and thirty-nine lashes. Guarding the covenant transforms them into the labors of the Sanctuary — "the Sanctuary in its buildings" — dew of lights.

And two aspects of guarding the covenant = halacha and Kabbalah — esoteric matters and esoteric of esoteric.

And Metatron ruling in the six weekdays = six orders of Mishnah. And the matter of Divine greatness [gadlus] coming as it were from the falling of the pride and boastfulness which is His garment — "Hashem reigns — He has garbed Himself in pride" [Psalms 93].



# סימן י"ט
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/115/

סימן י"ט
סימן י"ט
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/115

Segment 2
HE:
אות א עיקר התכלית וכו' כי זה כל האדם היינו כי זה יכול כל אדם לקיים ולהשיג על ידי זה את התכלית וכו' רוצה לומר אף על פי שרז"ל דרשו על זה (ברכות ו:) כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה וכו', נמצא גם זה התכלית לאו כל אדם זוכה להשיג ומי שזוכה להשיגו אז בשבילו נברא כל העולם, אבל על כל פנים כל אדם יש בבחירתו להשיג זה התכלית של האלקים ירא וכו', רק שלא כל אדם בוחר בזה ומי חייב לו בזה מאחר שהוא עצמו הגורם בדבר, מה שאין כן השגת התכלית על ידי חקירות וחכמות כפי דעת המחקרים חס ושלום, זה אינו תלוי בבחירת האדם כלל, כי רוב ועיקר העולם אינם מסוגלים לזה כלל מה שאין כן השגת התכלית על ידי תמימות ויראת ה' וקיום מצוותיו בפשיטות גמור, לזה מסוגל כל אדם וכו' כמבואר בפנים:

EN:
Section 10 — Letter י — [on Letter Zayin of the discourse]

There — Letter Zayin — "For techayles [blue-dyed wool] is mixed of black with white…" — It is possible that this means: for the soul attained a great light from knowing Hashem even before coming to this world of Asiyah. And likewise regarding all creation — only Hashem wished to bestow His goodness to others — and to grant the souls of Israel an even greater attainment in the World to Come — specifically through having stood the test of free will in this world. And this was, as it were, the initial thought of creation — in order to come through it to this good goal. This is the aspect of: "the end of the deed was first in thought." It follows that the essential perfection of attaining the goal is through the aspect of creation and the world of Asiyah — in which the goal is distant from the thoughts of men — this being the aspect of black [shachor]. And through the aspect of the initial thought — namely: that specifically from this world one draws oneself and clings and waits for this goal — the aspect of: "the eye has not seen — He shall do for those who wait for Him" — this being the aspect of the joining of black with white. For in truth: this is the essential perfection — to cleave oneself to this goal even in this world — for the world being distant from the goal is because they are presently in the world of Asiyah — and the goal is the aspect of the end of Asiyah — for the pleasure of the World to Come is at the end of the world of Asiyah — the aspect of: "today to do them and tomorrow to receive their reward" . And on the contrary: the essential reward will be for the very fact that this goal is naturally distant from the thoughts of men — and through this there is free will — the aspect of: "how great is Your goodness that You have hidden away for those who fear You — hidden" — specifically hidden. And through the person being in this world which is distant from the goal — and the person has no attainment of it — and yet he cleaves himself to the goal — this is the essential perfection. And this is the aspect of techayles — the joining of black with white — meaning: that even in this world one's thought should be attached to the goal — and gaze at the very end — the aspect of: "who is wise — he who sees the future [hanolad]" — [this being the aspect of the Daughter's voice [bas kol]] — who flips every matter from its beginning to its end — meaning: that even in this world one gazes in all his matters only at the goal which is the end. For in truth: this end is the aspect of the beginning of all creation — for "the end of the deed was first in thought." And one who separates, G-d forbid, one's thought in this world entirely from this goal — will certainly not attain it even then — on the contrary: one will receive harsh punishment, G-d forbid. It follows that all the whiteness [levanunis] of the goal of the pleasure of the World to Come is joined with the blackness of this world — for specifically through it one merits this good goal — when one improves one's deeds and attaches one's thought well — even in this world — to this goal.

Segment 4
HE:
אות ב שם, וזהו עיקר התכלית אצלינו שתהיה התפלה נכללת באחדותו יתברך וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי לדעת המחקרים התכלית הוא שיהיה נעשה אחד מהמשכיל ומושכל והשכל וכו' כמבואר בפנים בתחלת המאמר ובאמת כל חכמתם וחקירתם הולכים על פי הטבע ובחינת טבעיות הוא בחינת פירוד וגבול בין דבר לחבירו בין גלגל לגלגל ובין שכל לשכל כידוע, ואיך אפשר על ידי חקירות כאלו לבוא לבחינת אחדות, מאחר שהם בעצמם בבחינת הטבע וענין האחדות אפילו לפי דעתם הוא למעלה מהטבע, וכמובן אפילו בשכל הפשוט מה שאין כן על ידי מצוות מעשיות שהם בחינת אמונה בחינת תפלה שמשנה הטבע, על ידי זה בעצמו זוכה האדם גם כן לצאת מבחינת הטבעיות לבחינת למעלה מהטבע, ואז זוכה להתפלל בדביקות גדול עד שבא להתפשטות הגשמיות, ויוצא מבחינת הגבול והטבעיות לגמרי, ונכלל בבחינת האחדות האמיתי שזה בחינת (דברים י) הוא תהלתך והוא אלקיך, שהתפלה והשם יתברך הם אחד ממש כביכול, וזהו עיקר התכלית באמת אך שהמחקרים רוצים לפרש גם ענין קיום המצות מעשיות שהם רק בבחינת אמונה, כי הם למעלה מהשכל הטבעי שבאדם, רק בבחינת אמונה כמו שכתוב (תהלים קי"ט) כל מצותיך אמונה, והם רוצים למצוא להם טעמים על פי שכל הטבעי ויש שכופרין בפשוטן של המקראות וקיום מצוות מעשיות לגמרי חס ושלום, ואומרים שמרמזין רק על השכליות שלהם ועיקר הכנעתם הוא על ידי אמונה, היינו לבלי לכנוס עמהם בטוען ונטען על פי שכל כלל, רק לרחק עצמו מהם ומסברותיהם לגמרי, ולהחזיק רק באמונה שלימה ובקיום המצוות וביראת אלקים, אזי זוכין לבוא על ידי זה לשלימות התפלה עד שמשנה הטבע, ואזי ממילא נתבטלין החכמות והחקירות שלהם ההולכין על פי הטבע, וזוכין ליכלול באחדותו יתברך באמת כנ"ל:

EN:
And see there at the end of Letter Vov — on the matter of "in all your ways know Him" — that this too is the same aspect: for when one takes it to heart that every thing was created with letters — and the letters are the essential vitality of every thing — and the perfection of the letters is the final point which is the yud — the aspect of the World to Come — which is the goal — therefore: the very beginning of the creation of every thing — and its coming into being and vitality and ultimate purpose — all is the goal which is the yud — the aspect of the World to Come. Only: in this world all is hidden and concealed — for even the vitality of every thing — which is the letters — is also hidden and concealed. And as it were even the letters and speech are not perfect — because His faith has not yet spread in this world in perfection — until the future. But the true Tzaddikim who merited faith in perfection — beyond which there is no greater perfection — as elaborated in Letter Gimmel — and were crowned with the crown of the holy Malchus — in which is the essential perfection of the letters through faith — through this they know and attain the goal — and draw illumination from this to all of Israel. And this is all their hope and all their desire: to accept the Malchus and leadership — in order to complete the faith of Israel — and bring their thought close to the goal. And see Zohar Pinchas p. 239: "the eye has not seen" — and in Idra Zuta, p. 290b.

And pride as the seven houses of idolatry — the reason for the exile — and why we have still not returned to our land.

In Siman 12 [Tehillah L'Dovid] he speaks of the greatness of Torah study for its own sake — meriting through it the aspect of kisses with the tanna who innovated the learning — causing great pleasure to the Tzaddik: "his lips murmur in the grave" [Yevamos 97]. And the reverse regarding the disgrace of the unworthy scholar who studies only to boast and score points — in whose mouth the Oral Torah is in exile — the exile of the Shechinah — enabling him to speak arrogance and contempt about the Tzaddik. And how the Tzaddik understands from which permutations of which halachos these words were formed — and accepts them with joy and love — thereby elevating the Shechinah from exile to the world of Binah and the aspect of embrace.

The author writes: This above discourse is very deep — and its matters are extremely subtle and spiritual — as is apparent to every reader. But nonetheless I did not withhold from myself elaborating somewhat on what appears to me in my humble opinion according to the simple meaning of the words — apart from the hidden matters within it — which are the aspect of: "the eye has not seen."

And then illuminating with his wisdom — reformulating the permutations back into the original halacha — elevating the Shechinah to the aspect of kisses — the aspect of: "I am the lily of the Sharon, the rose of the valleys" [Song of Songs 2]. And then comes the union — the Shechinah between the two Tzaddikim. And since this discourse was said on the verse "Comfort, comfort My people" — the comfort of Zion and Jerusalem is included in this.

In Siman 13 [Ashray Ha'am] it is elaborated on the breaking of the desire for money through charity [tzedakah] — and this is the aspect of the incense [ketores] — the revelation of Mashiach — for then the desire for money will be nullified — "On that day a person will cast away his silver idols and gold idols" [Isaiah 2]. And according to the nullification of the idolatry of money — so the wrath is nullified and kindness drawn into the world — the aspect of: "He does kindness for His anointed" [Psalms 18]. And through this Da'as is drawn — the aspect of the building of the Temple. And the future revelation of the Torah — the Torah d'Atika Stima'ah. For the essential reception of the Torah is through the intellect — Moshe-Mashiach — and one who has this aspect can receive and draw Torah. For the revelation of Torah comes from the union of the Holy One and the Shechinah — which is through the elevation of souls in the aspect of mayim nukvin. And through drawing Torah, complete Providence is drawn. But one must seek greatly after such a wise man and beg Hashem to merit finding him. And if they elevated many more souls — this would lighten the vanity wrought on the earth. And when the souls return from ibur, great love is added among them. And the rectification of character traits. And the great power of the wise man — who can elevate to ibur even one who has not gone from the mundane to the holy even the thickness of a thread.

In Siman 14 [Tik'u L'Hamshich Shalom] it is elaborated on how one must elevate the honor of holiness from the degradation of exile — through the Torah of kindness: drawing close converts and penitents.



# סימן ל"א
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/116/

סימן ל"א
סימן ל"א
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/116

Segment 2
HE:
אות א על ידי הנגינה וכו' וסימן בכתף ישאו וכו' אמר המחברתב יש לפרש בזה בדרך צחות מאמר רז"ל בסוכה ל"ה מפני מה נענש דוד בעוזא וכו' מפני שקרא לדברי תורה זמירות שנאמר (תהלים קי"ט) זמירות היו לי חוקיך עיין רש"י שם ובחידושי אגדות, אמר לו הקדוש ברוך הוא וכו' הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין דכתיב (במדבר ז) ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, ואיהו אייתיה בעגלה כי באמת פירוש הפשוט של בכתף ישאו שישאו את הארון על הכתף ולא על העגלה, רק שרז"ל דרשו מזה לענין שירה, דאי כתיב בכתף לבד ידעינן גם כן דישאו, על כן דרשו אין ישאו אלא שירה שנאמר (תהלים פ"א) שאו זמרה וכו' כמבואר בש"ס שם ומחמת שעל ידי נגינה אדם ניכר אם קבל עליו עול תורה, על כן אמר דוד זמירות היו לי חוקיך והקדוש ברוך הוא הקפיד על זה כי לשון זמירות משמע אדרבא שאינם עליו עול, אלא לשעשע בהם בשעת צער כפי פירש"י, או שאין צריך לחזור עליהם כפי פירוש חידושי אגדות על כן אמר לו הקדוש ברוך הוא דברי תורה דכתיב בהם (משלי כ"ג) התעיף עיניך בו ואיננו וכו', היינו שצריכין להיות לעול על האדם שיהגה בהם תמיד ויחזור עליהם בכל עת ואתה קורא אותן זמירות, חייך שאני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין וכו' כנ"ל כי זה הפירוש הפשוט שצריכין לישא את הארון בכתף דייקא, זה יודעין אפילו תינוקות של בית רבן והגדולים יודעים שמרמז גם על השיר מדכתיב ישאו ולא בכתף לבד כנ"ל אבל הפירוש הפשוט שיודעים אפילו תינוקות של בית רבן בוודאי צריכין לקיים, ואיהו אייתי לה בעגלה נמצא שיש בענין זה קצת מבחינת מדה כנגד מדה, מחמת שאמר זמירות היו לי חוקיך נענש בזה שדרש ישאו לשון זמרה ושירה דכתיב שאו זמרה ושכח הפירוש הפשוט כנ"ל

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 18 (Rabbi Yonasan Mishtaay)

And how Torah scholars must through their learning bring blessing and illumination into the roots of the souls of Israel in the thought of the Holy One — producing converts and penitents.

Only there are still many obstacles until they cast off the dirty garments and merit the wings of the mitzvah. And it is impossible to merit Torah except through humility. And honoring those who fear Hashem with a whole heart — the ascent of honor to its root — fear. And when honor returns to its root — fear — then the damages of fear are completed and one merits peace within oneself — the body nullifying all its desires before the soul. And through this one merits prayer — and through this the general peace is drawn — peace in all worlds — to bring the worlds to their perfection. And one should engage only for the rectification of one's soul — even all of one's prayers only for this — for when one is spiritually rectified, material rectification follows automatically. And the mitzvah of Chanukah candles — drawing all the above rectifications — until the general peace of the future: "the wolf shall dwell with the lamb" [Isaiah 11]. Until: "there shall no longer be a merchant in the house of Hashem" [Zechariah 14] — "until the foot is no longer in the marketplace." And the essential healing through peace — "peace, peace — says Hashem — and I will heal him" [Isaiah 57]. And bringing people back to repentance is the rectification of the sin of seminal emission.

In Siman 15 [Or HaGanuz] it is elaborated that through justice [mishpat] — the person judging and evaluating himself in all his affairs — he elevates fear to its root which is Da'as — and merits pure and clear fear: fear of the Name in awe of the Majesty. And through Da'as one merits to taste the flavor of the hidden light [or haganuz] — the hidden secrets of the Torah that will be revealed in the future — the aspect of holiness — the Temple — the World to Come — the aspect of the great tree from which all souls emerge.

The author writes: See — I have shown you in great brevity from all the above discourses how they all revolve and turn upon the secret of the world of rectification and future governance — and the coming redemption and coming of Mashiach and the building of the Temple speedily in our days.



# סימן ל"ב-יש צדיקים גנוזים
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/117/

סימן ל"ב-יש צדיקים גנוזים
סימן ל"ב-יש צדיקים גנוזים
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/117

Segment 2
HE:
אות א מאמר זה נאמר בשבת פרשת יתרו תקס"ט, ושמעתי שנאמר על ידי שאלה ששאל הרב הצדיק וכו' מוה' יקותיאל ז"ל המגיד דק"ק טארהאויצע ששבת אז אצל רבינו ז"ל, ושאל אותו ענין זה כאשר שבוודאי הצדיקים הגדולים הקדמונים עשו ספרים הרבה והיכן הם, ועל ידי זה נתגלה ענין זה המבואר במאמר הנ"ל ושמעתי שהמגיד ז"ל הפליג מאד בשבח נפלאות המאמר הזה ואמר שדיבר מהשאלה הנ"ל עם כמה צדיקים גדולים ולא מצא בפיהם מענה על זה עד ששאל את פי רבינו ז"ל כנ"ל, ואמר שבשעה שאמר רבינו ז"ל המאמר הנ"ל ראה להבות אש יוצאין מפי רביז"ל, ולא היה יכול לצייר עצמו כלל איך יהיה נכתב זאת בספר ואחר שבת בא הר"ר נתן ז"ל והביא זה המאמר כתוב על הספר והתפלא המגיד הנ"ל מאד:

EN:
There — Letter Gimmel — "Living fiery creatures that speak [chayos aysh mamlalos] — living fiery creatures — the aspect of Chavah, a woman [chayos aysh b'chinas chavah ishah]" — this being the aspect of: she was named Chavah because she was the mother of all life — meaning: the aspect of the holy tongue. This means: for it is known that the category of Man — which is a speaking living being — corresponds to the element of fire. Therefore the complete speech — which is the holy tongue — is literally the aspect of living fiery creatures that speak. And through it the bonfire of the seventy luminaries is broken up and scattered — this being the aspect of: "burning coals shall fall upon them" — as is elaborated below in Letter Hay.

This discourse was said on Shabbas Parshas Yisro 5569.

Segment 4
HE:
אות ב שם, וכמו שמספרין מעשה מהבעל שם טוב עם הדרשן וכו' רוצה לומר כמבואר במקום אחר שדרשן אחד ישב פעם אחד בסעודה אצל השלחן שהיה מיסב עליו הבעל שם טוב ואמר הדרשן הזה דברי תורה לפני המסובין, והם שחקו ממנו על שמילא את לבו לומר תורה על השלחן שהיסב עליו הבעל שם טוב ז"ל, וחרה להדרשן קצת על זה ששחקו ממנו ונשמע להבעש"ט ז"ל וציוה על הדרשן לומר לפניו הדברי תורה שאמר לפניהם ואמר אחר כך הבעל שם טוב ז"ל שהדרשן הזה הוא אומר תורה מפי אליהו ז"ל:

EN:
There: "And the Name Yosef — on account of… the aspect of: 'G-d has gathered [asaf] my disgrace'" — see the Rashbam who explained that he was named Yosef on account of "G-d has gathered" — only she added the yud of Yosef on account of "may Hashem add [yosef] for me another son."

And I heard: that it was said because of a question that the Rav the Tzaddik — Mohar'r Yekusiel — the Maggid of the holy community of Tarhavitza — who was very attached to Rabbainu — asked him. And so on.

There: "and as related in the story of the Baal Shem Tov with the preacher [darshan]." And so on. The meaning is: as elaborated elsewhere — that a certain preacher once sat at a table — at the table where — and so on — as elaborated in the discourse.

There: "or he gives her the bitter waters to drink — and then she is tested." And so on.

Segment 6
HE:
אות ג שם, או שמשקה אותה מים מאררים ואזי נבדקת וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי פרשת סוטה נקראת ספר כמו שכתוב (במדבר ה) וכתב את האלות האלה הכהן בספר, ושם שורה גם כן הרוח קנאה של משיח ועל כן כשנמחק זה הספר אל המים והיא שותה המים, אזי אם נטמאה נענשת תיכף על ידי הרוח קנאה הנ"ל, ואם לאו ונזרעה זרע כי אלו הספרים הם שורש כל התולדות בחינת (בראשית ה) זה ספר תולדות אדם וכמובא בזוהר הקדוש דף לז:

EN:
There: "And the serpent — which is the comprehensive evil above — when there is no perfection in the holy tongue — it goes and rules over the holy tongue…" — Here is elaborated the secret of the serpent: that it is the aspect of the evil of the seventy tongues — the aspect of the three utterly impure kelippos. And it is the aspect of the foolish woman [eshes ksilus] who went and seduced Chavah — who is the aspect of the wise woman — the holy tongue. By causing her to stumble through eating from the Tree of Knowledge of Good and Evil — which is the aspect of the Aramaic translation — which is mixed good and evil — which is the aspect of the kelipas nogah — which sometimes ascends and is included in holiness and sometimes the reverse, G-d forbid. And it is the aspect of the understanding woman [isha maskheles] which is the midpoint between the foolish woman and the wise woman — for maskhel with a left shin [sin] means understanding and wisdom — and with a right shin it means causing destruction, G-d forbid. Likewise this above aspect sometimes is included in holiness and sometimes the reverse, G-d forbid. And the essential completion of the building of the holy tongue is through elevating the good within the translation to the holy tongue and causing the evil within it to fall — for through this all the seventy tongues fall — in the aspect of: "a tongue falls upon a tongue" [lashon nofal al lashon] as is elaborated in the discourse.

There — the same Letter — regarding the perfection of the holy tongue: see the Kitzur Likutay Moharan and in Likutay Aitzos, Dibbur, Letter Gimmel — where it is explained that this means one should guard the tongue and speech from blemishing it with flawed speech, G-d forbid — of idle words, slander, lies, and the like — but on the contrary: to sanctify speech with holy words of Torah and prayer. And likewise the prayer that one prays between oneself and one's Creator — explaining one's conversation before Him in the vernacular language we speak [lashon Ashkenaz] — this too is counted within the perfection of the holy tongue.

Segment 7
HE:
הנ"ל (משלי י"ח) מגדל עוז שם ה' וכו' דא הוא ספר תולדות אדם וכו' עיין שם (ועיין ספרי ומדרש רבה נשא פרשה ט' אמר המקום ספר שנכתב בקדושה ימחה על המים ספרי מינין וכו' על אחת כמה וכמה וכו'):

EN:
In my humble opinion the meaning is: for the section of Sotah [the unfaithful wife] is called a book [sefer] — as it is written: [Numbers 5] "and he shall write these curses in a book [v'kasav es ha'alos ha'eileh b'sefer]." And this above: [Proverbs 18] "a tower of strength is the Name of Haveye'ah [migdal oz shem Haveye'ah]" — and so on — "this is the book of the generations of Adam [da hu sefer toldos adam]." And so on.

Segment 9
HE:
אות ד שם, ודע שיש יחודא תתאה וכו' אחי המעיין ראה והתבונן גודל מעלת יקרת קדושת היחודא תתאה כשהיא בקדושה וטהרה כראוי, עד שכדאי אצל הצדיקים הגדולים בני עליה שזכו לחבר ספרים יקרים וקדושים מאד מלאים רזין דרזין, ויש בהם שמות הקדושים בחינת שמי שנכתב בקדושה גם כלל הספר בעצמו הוא בחינת שם ה', ואם היה הספר נתפשט בעולם היה עושה שם גדול בישראל, ואף על פי כן כדאי אצלם לשרוף הספרים קדושים הנ"ל, בשביל שלא יקלקל חס ושלום השלום של הזוג הקדוש שיחודא תתאה שלהם בקדושה ובטהרה כראוי כמבואר בפנים:

EN:
Section 8 — Letter ח — [on Letter Vov of the discourse]

See there.

[And see Sifri and Midrash Rabbah Nasso, Chapter 9: "the Omnipresent said — the book that was written in My Name — let it be erased into the water." And so on — see there what is written further on this.]

There: "and know that there is a yichudah tata'ah [lower unification]." And so on. O my brother who studies this — see and contemplate the great elevation and precious sanctity of the yichudah tata'ah when it is in holiness and purity as befitting.

Section 7 — Letter ז — [on Letter Hay of the discourse]

Until it is truly worthy for its sake to burn all the books of the world — as elaborated in the discourse.

Section 8 — Letter ח — [on Letter Vov of the discourse]



# סימן מ
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/118/

סימן מ
סימן מ
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/118

Segment 3
HE:
אות א כבר מבואר במקום אחר שענין זה המאמר נוהג גם עכשיו כי על ידי שמסתכלין על כלל הקיבוץ שמתקבצין אליו ז"ל על ראש השנה, ובערב ראש השנה משתטחין על קברו הקדוש ואומרים העשרה קפיטיל תהלים כפקודתו ז"ל, ומתפללין שם הרבה על התשובה, ולזכות לעבוד את ה' כראוי כל אחד כפי בחינתו ואחר כך בראש השנה מתפללין ביחד בבית המדרש הנקרא על שמו ז"ל ובוודאי השם יתברך מקבל התפארות גדול מזה ומי שמסתכל על זה בעין האמת ומתבונן בגודל כח וזכות הצדיק שזכה וזיכה את הרבים בחייו כל כך, עד שגם עכשיו זה שנים רבות אחר פטירתו ז"ל עומד ומשמש במרום ומזכה את הרבים כל כך בספריו הקדושים ובקברו הקדוש, וזה מה שנראה גם לעיני בשר הגשמיים, מלבד מה שעוסק ברוחניות בתיקון נפשות ישראל, להחזירם בתשובה ולקרבם להשם יתברך, וביותר נראה זכות ההתפארות הזאת בראש השנה בזמן הקיבוץ הגדול ומי שיש לו עינים לראות הוא מתפלא מאד בכל שנה ושנה בעת וזמן הקיבוץ כי מי פועל ועוסק זאת לקבץ בכל שנה ושנה קיבוץ גדול כזה ה' עליהם יחיו, ורובם ככולם הם בעלי תורה, והרבה מהם גם בעלי עסק, ויש שיש להם עסקים גדולים מאד בביתם, ולפני ראש השנה משליך כל אחד מהם כל עסקיו שבביתו ובא ביגיעות וטירחות גדולות ויש שבאים ממקומות רחוקים וכו' ואין עושים שם שום דבר, רק כל אחד מבקש ומתחנן ושופך נפשו לפני ה' לזכות לתשובה שלימה וכו', ושיתתקנו כל פגמיו שפגם עד עתה ושמעתה לא יפגום עוד, ומרבים שם בתחנונים רבים ובבכיות גדולות והתעוררות גדול עד אין חקר, הן על קברו הקדוש קודם ראש השנה הן בבית מדרשו הקדוש בראש השנה בעצמו, וכל אחד מקבל הארה והתעוררות מחבירו ובכל שנה ושנה מתחדש ומתחזק בעזרת השם האהבה וההתקשרות והאחדות שבין כל הקיבוץ לשם שמים ושאינה תלויה בשום דבר כלל וגם בעזרת השם בכל שנה נתוספין נפשות חדשות אל כלל הקיבוץ ורואין בחוש ממש הפעולה הטובה שיש לכל אחד מאנשי הקיבוץ בכל השנה על ידי זה ברוחניות וכמעט שהחיות וההתחזקות של כל אחד בעבודת ה' כל השנה כולה הוא על ידי החיות דקדושה וההארה הגדולה שמקבלין אז בזמן הקיבוץ וכשנתתקן ברוחניות ממילא מסתמא נתתקן גם בגשמיות גם כן כמבואר במקום אחר ומי שמסתכל על כל זה בעין האמת (וממילא מובן כי אי אפשר לבאר בשלימות כל ענייני ההתפארות הקדושים שיש להשם יתברך על ידי זה) בוודאי הוא גם כן בבחינת (ישעיה ל"ג) מלך ביפיו תחזינה עיניך וזוכה גם כן לכל הבחינות המבוארים בפנים:

EN:
Therefore when He chose us from all the nations and elevated us above all tongues — He also gave us the holiness of the Land of Israel — where the Shechinah dwells — which is the aspect of the holy tongue — the holy spirit. And therefore the Sages said that the essential holy spirit is in the Land of Israel. And see in the holy Zohar, Shemos, p. 152: that in the place of the Temple — which is the source of the holiness of the Land of Israel — there all the letters of the alef-beis shine — which are the aspect of the holy tongue. Therefore when the spies spoke slander about the Land of Israel they damaged the aspect of the holy tongue greatly. And when Moshe prayed to rectify this, he said: "and now may the power of Hashem be magnified" — so that through this the matter would be rectified. And this is what the Sages said : at the time when Moshe heard "slow to anger even for the wicked" he did not agree to this — and therefore he now said: "and now may the power of Hashem be magnified as You have spoken, saying — slow to anger even for the wicked." For in truth the essential meaning of patience with the wicked is only for this: perhaps they will return in repentance — or worthy children will come from them — and this is the essential perfection of holiness — the aspect of the holy tongue — when one elevates even the good within the translation [targum] into the holy tongue. And this is the aspect of what the Sages said : "in the place where penitents stand — even the completely righteous cannot stand" — for the completely righteous are the aspect of the holy tongue itself — and penitents are the aspect of the elevation of the good within nogah to the holy tongue — which is its essential completion. And therefore at the time of the sin of the spies — Moshe prayed that He be patient even with the wicked — so that through this the power of Hashem's holy tongue would be strengthened more — as above.

It has already been elaborated elsewhere: that the matter of this discourse also applies now.

Segment 5
HE:
אות ב מי שיודע מארץ ישראל וכו' שם, אבל יש שפע כפולה וכו' הקשר לענין זה עם המאמר הנ"ל עיין בליקוטי הלכות הל' ברכת המזון הלכה ד' אות ט"ז מה שביאר בזה, ועיין שם נפלאות ע"פ מאמר הנ"ל:

EN:
Section 11 — Letter יא — [end of the discourse]

"One who knows of Eretz Yisrael." And so on.

For by looking at the general gathering that assembles by him — of blessed memory — on Rosh Hashonoh — and on Erev Rosh Hashonoh — and so on — as elaborated in the discourse.

There: "but there is a doubled bounty [shefa kefulah]." And so on. The connection of this matter to the above discourse — see in Likutay Halachos, Hil'chos Birchas HaMazon, Halacha 4, Letter 16 — what he elaborated on this. And see there further.

And so on — as elaborated in the discourse.

Section 11 — Letter יא — [end of the discourse]



# סימן מ"ג
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/119/

סימן מ"ג
סימן מ"ג
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/119

Segment 2
HE:
אות א על ידי חלישות הלב וכו' וזה שכתוב (דברים כ) איש הירא ורך הלבב פירש רש"י וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כמו שלענין מלחמה גשמיות עיקר הגבורה הוא בלב שאל ירך לבבו ולא יתפחד מאויביו, רק יבטח בהשם יתברך שיעמוד בעזרתו לנצח המלחמה כמו כן לענין מלחמת מצוה בעבודת ה', עיקר הגבורה הוא בלב שיחזיק את לבו בה' שיהיה בעזרתו להתגבר על יצרו ולנצח המלחמה בשלימות, ואל ירך לבבו כלל אפילו מעבירות שבידו מכבר חס ושלום, רק יאמץ לבו בהשם יתברך ויתגבר בכל כחו להתגבר על יצרו מעתה על כל פנים, ולעסוק בעבודת ה' בכל כחו ויכלתו ועל העבר מה שפגם כבר יבקש סליחה ומחילה מלפני השם יתברך ויתחרט על זה מעומק לבבו, ויאמין בהשם יתברך כי הוא רב סליחות, ויהיה איך שיהיה אפילו אם חס ושלום אינו בטוח בשלימות שלא יקבל עונש על חטאיו בעולם הבא, כי יודע כי גדלו פשעיו רחמנא ליצלן, אף על פי כן יחזק את לבו שלא יתבלבל על ידי זה מעבודת ה' באמת מעתה על כל פנים כי הנפילה שנופל בדעתו על ידי זה זה גורם לו שיתגבר עליו יצרו ביותר חס ושלום, כי תחלת נפילה ניסה כמו שאמרו רז"ל (סוטה מ"ב:) ועל כן עיקר הגבורה והנצחון בשלימות מעתה על כל פנים הוא בלב, שיחזק את לבו שלא יבלבל אותו שום דבר כלל, ויהיה איך שיהיה לא יניח את מקומו מלעסוק בעבודת ה' ואם יהיה חזק בלבו באמת בזה, אזי סוף כל סוף יזכה לנצח המלחמה בשלימות כרצונו יתברך, וכמבואר מזה הרבה בדברי רבינו ז"ל ובספרי ליקוטי הלכות הקדושים:

EN:
📋 Translator's Summary — Likutay Tinyana Siman 40

"Through weakness of the heart [chalishus halev]." And so on.

"And this is what is written: [Deuteronomy 20] 'ish hayareh v'rach halevav' [a man who is fearful and soft of heart] — Rashi explained." And so on. In my humble opinion the meaning is: just as for the matter of physical battle — even those who have sinned — the Torah says: go back home. As elaborated in the plain sense there. So too regarding the matter of the spiritual battle against the evil inclination — one who is weak of heart and has stumbled — and has fallen into doubt and weakness — he too must not despair — but rather must strengthen himself. And so on — as elaborated in the discourse.



# סימן י"א-אני ה'
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/12/

סימן י"א-אני ה'
סימן י"א-אני ה'
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/12

Segment 2
HE:
אות א מאמר זה נאמר בשבועות תקס"ג, ולא נודע לנו השיחות והענין השייכים למאמר זה, ושם נאמר מענין תבונות התורה לעומקה, ושמעתי מפיו הקדוש של הר"ר נתן ז"ל שאמר לו רבינו ז"ל שענין זה כלול מג' בחינות, היינו תבו"נת התו"רה לעומ"קה:

EN:
There — in the discourse of Rabbah bar bar Chanah — "they pursue honor, which is the aspect of water — as it is written: 'The G-d of glory thunders, Hashem over many waters'" — in the manner that the commentators there explain: that His honor is visible through the physical rains — as it is written: "He does great things without limit" . And see Proverbs 8: "Before the mighty waters, nobility of waters" — and Isaiah 66: "and like a flowing river, the honor of the nations."

This discourse was said on Shavuos of [5]563.

Segment 4
HE:
אות ב שם במאמר רבב"ח ציפרתא דא בחינת הדיבור שהיא אמצעי בין האדם וכו', ובין שמים שהוא בחינת תבונות התורה וכו' רוצה לומר מחמת שתבונות התורה הוא בחינת מדריגה גבוה ורמה, נקרא שמים בחינת כגבוה שמים ויש לומר עוד על דרך שכתוב (תהלים קל"ו) עושה שמים בתבונה ועוד פסוקים כיוצא בזה:

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 11 (Ani Hashem)

The conversations and matters pertaining to this discourse are not known to us. And there it speaks of the depths of understanding [tevunos haTorah l'omkah] of the Torah. And I heard from the holy mouth of Reb Nosson that Rabbainu told him that this matter is comprised of three aspects — namely: T'VU'NAs Ha-TO'RAH L'OM'KAH [the initial letters of these three Hebrew words spell out the three aspects, as a hidden acrostic].

Segment 6
HE:
אות ג שם במאמר רבב"ח שהם רודפים אחר הכבוד שהוא בחינת מים כמו שכתוב (תהלים כ"ט) אל הכבוד הרעים ה' על מים רבים על דרך שפירשו המפרשים שם שכבודו יתברך נראה על ידי מי הגשמים, כמו שכתוב (איוב ט) עושה גדולות עד אין חקר וכו' ועיין משלי חי"ת באין מענות נכבדי מים, ובישעיה ס"ו וכנחל שוטף כבוד גוים:

EN:
This discourse was said on Shabbas Nachamu [the Shabbas of Consolation — the first Shabbas after Tisha b'Av] of the above-mentioned year [5]563. And he sweetened within it the interpretation of the verse: "Comfort, comfort My people…" — "Comfort, comfort" [the double expression] alludes to two Tzaddikim — the upper Tzaddik and the lower Tzaddik — as is elaborated in the language of the companions [lashon hachaverim]. But afterwards, when he gave permission to copy this discourse from his holy handwriting — for this discourse is in Rabbainu's own language as printed at the beginning of the discourse — he omitted the interpretation of the verse "Comfort, comfort" above. And Hashem knows his intention.

There — at the end of the discourse — "this is My Name — the lower unification [yichuda tata'ah]." — This means: in the manner of "My Name is within him" — mentioned above in Letter Hay — and also because the lower unification is Baruch Shem Kevod — as above in Letter Alef.

Segment 8
HE:
אות ד שם בסוף המאמר הוא שמי יחודא תתאה רוצה לומר על דרך כי שמי בקרבו הנ"ל באות ה"א, וגם כי יחודא תתאה הוא ברוך שם כבוד וכו' כנ"ל אות א':

EN:
Section 3 — Letter ג — [on Letter Gimel of the discourse]

There — in the discourse of Rabbah bar bar Chanah — "the bird [tziparta] — this is the aspect of speech [dibbur], which is the intermediary between man… and Heaven — which is the aspect of the depths of understanding of the Torah…" — This means: because the depths of understanding of the Torah is an aspect of a very high and elevated level, it is called "heavens" — in the aspect of: "high as the heavens." And one can say further, according to what is written: "He makes the heavens with understanding [b'svunah]" [Psalms 136] — and other similar verses.

Siman Twelve — Tehillah L'Dovidסימן יב — תהלה לדוד

There — in the discourse of Rabbah bar bar Chanah — "they pursue honor, which is the aspect of water — as it is written: 'The G-d of glory thunders, Hashem over many waters'" [Psalms 29] — in the manner that the commentators there explain: that His honor is visible through the physical rains — as it is written: "He does great things without limit" [Job 9].

In passing, I saw fit to explain to the reader the matter of why it is written by several discourses that they are "in Rabbainu's language." The matter is: those discourses that Rabbainu himself wrote in his own holy handwriting — and gave permission to copy from his own handwriting — those discourses are noted as being "in Rabbainu's language." The remaining discourses were also spoken from his holy mouth — but not in his own handwriting. Rather: he would sit and say the matters before the scribe in the everyday vernacular language in which we speak — and the scribe would write the matters before him in the Holy Tongue [Hebrew] — and he would then give the scribe permission to examine whether the words were written fittingly according to his intention. And sometimes he also said some words before the scribe in the Holy Tongue and some in the vernacular. Aside from certain small discourses that were written not in his presence — and these too were afterwards given to Rabbainu to examine whether they were written fittingly according to his intention. Only certain discourses that are noted as being "in the language of the companions" — it appears these were written not in his presence, and they are from the discourses that were said before the drawing close of Reb Nosson to him. And in these, generally the language of the companions is not as well arranged as it should be. And presumably even these discourses were brought before his eyes — and even if the language is not arranged as it should be, the content of his intention is nonetheless understood in them as well, and they too are wondrous and awesome and straight to those who find knowledge.

And see Proverbs 8: "Before the mighty waters, nobility of waters" — and Isaiah 66: "and like a flowing river, the honor of the nations."

There — at the end of the discourse — "this is My Name — the lower unification [yichuda tata'ah]." — This means: in the manner of "My Name is within him" — mentioned above in Letter Hay — and also because the lower unification is Baruch Shem Kevod — as above in Letter Alef.



# סימן ס"א
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/120/

סימן ס"א
סימן ס"א
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/120

Segment 3
HE:
אות א שם, ועל כן יאמר לו השם יתברך (תהלים ב) אני ילדתיך וכו', כי כל הזמן שעבר אין ואפס לגמרי וכו'

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 19 (Tefillah L'Chavakuk)

This discourse was said on Rosh Hashonoh of the year [5]565 — and Rosh Hashonoh fell then on Thursday and Friday — and it was said at twilight, as was always his custom — that is, close to the beginning of the night belonging to the second day of Rosh Hashonoh — and it was already dark. And I sat very close to him, and gazed upon him, and I saw that when he began the discourse — he then said the words "nine precious rectifications were transmitted to the beard" with very, very great force — to the point of expiring of soul — with awe and fear and trembling and shaking — such as it is impossible to estimate. And he then grasped his holy beard several times with great force. And it is impossible to depict this in writing. See the discourse. And then at the beginning of the Torah he immediately began to speak of the Land of Israel — and he said these words: "whoever wishes to be a Jew — namely: to go from level to level — it is impossible except through the Land of Israel. When one wins the battle one is called a man of war — for before winning the battle one should not boast like one who unlaces — only when one wins the battle is one a man of war." And afterwards he began to speak of the soul — and became very inflamed — and raised his voice and said: "there is a soul…" — as printed in the book in this discourse — only that in the writing it begins immediately with the soul, while in the saying of it he began with the Land of Israel as above. And after completing the above Torah — afterwards during the conversation — I asked him what his intention was in what he said about the Land of Israel — that it is so great and that this is the essential victory of the battle. And he rebuked me and answered and said: "my intention is the Land of Israel literally — with those houses and dwellings." And he said it in Yiddish [lashon Ashkenaz]: "ich mayn takki dos Eretz Yisrael mit di stuber mit di haizer" — meaning: that all his intention in what he elaborated at length about the greatness of the Land of Israel was literally the Land of Israel — where the children of Israel travel — and it is his will that every person of Israel — every one who truly wishes to be a person of Israel as above — should travel to the Land of Israel. And even though one has many obstacles — one should break through all the obstacles and go there — for this is the essential victory of the battle when one merits to come to the Land of Israel. And see further in the discourse on the matter of what happened at the time he gave this discourse to be copied — regarding the yahrzeit of his mother — and so on. [All the above is copied from Chayyay Moharan.]

Segment 5
HE:
השם יתברך למעלה מהזמן וכו' אמר המחבר, בזה מובן מה שאמרו רז"ל סנהדרין צ"ח ששאל ר' יהושע בן לוי למשיח אימתי יבוא ואמר לו היום, ולמחר כשלא בא פירש לו אליהו דרוצה לומר, (תהלים צ"ה) היום אם בקולו תשמעו, היינו על ידי תשובה שהוא גם כן בחינת למעלה מהזמן שזה בחינת אם בקולו תשמעו גם כן כמבואר לקמן בסימן ע"ט ובספר המדות על ידי זה יבוא משיח, ואז יבינו כל ישראל אמתת דברי משיח שאמר שיבוא היום- היום ממש, כי כל הזמן שעבר אין ואפס לגמרי כנ"ל ובזה יש לפרש גם כן הפסוקים (איכה ה) אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור, כי השם יתברך בוודאי למעלה מהזמן, ואין כל הזמן של הגלות עולה אצלו כהרף עין אך למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים, כי דעת שלנו קטן ואנחנו בתוך הזמן וקשה לנו לסבול אורך הזמן של הגלות, השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם היינו כנ"ל

EN:
Siman Twenty — Tes Tikkuninסימן כ — ט' תיקונין

In this above discourse: "and whoever wishes to draw Torah interpretations" — meaning: now — after that soul above was removed and the Torah interpretations drawn through it were removed — therefore whoever now wishes to draw Torah interpretations must first draw warm words for himself — as is elaborated in the discourse. And likewise it is elaborated at the end of the discourse: "everything that was hidden will be found" — meaning: everything that used to be found through that soul which was removed — is now found through this beard [dikna] — as is elaborated there.

Segment 7
HE:
אות ב ועיין בליקוטי הלכות הל' מילה והל' עבדים אות י"ז, שנשמע מפי רבינו ז"ל סמוך להסתלקותו שאמר שהוא הולך עתה רק עם זה המאמר הנ"ל שגילה על פסוק (תהלים ב) אני היום ילדתיך שהוא בחינת למעלה מהזמן וכו' והמובן מדבריו היה שאמר זאת, לענין מה שהוא עושה ביגיעות גדולות כל כך לקרב נפשות ישראל להשם יתברך ועדיין לא עלתה בידו כרצונו, והמחלוקת והמניעות בגשמיות ורוחניות מתגברין ומתפשטין מאד מאד בכלליות ובפרטיות על כל אחד ואחד עד אשר כשל כח הסבל וכו' ולענין זה אמר שהוא מחיה את עצמו עם ענין זה של אני היום ילדתיך, היינו שהשם יתברך יעזרהו לדלג על הכל, וסוף כל סוף יתגלה האמת וכולנו נשוב להשם יתברך באמת, וכל הימים הראשונים יפלו כי כל הזמן יתבטל ויוכלל הכל בבחינת למעלה מהזמן וכו' ועיין שם עוד דברים נפלאים מאד על פי מאמר הנ"ל:

EN:
In this above discourse: "and whoever wishes to draw Torah interpretations" — meaning: now — after that soul above was removed and the Torah interpretations drawn through it were removed — therefore whoever now wishes to draw Torah interpretations must first draw warm words for himself — as is elaborated in the discourse. And likewise it is elaborated at the end of the discourse: "everything that was hidden will be found" — meaning: everything that used to be found through that soul which was removed — is now found through this beard [dikna] — as is elaborated there.

There: "and the speech is drawn from the supernal heart…" — see Letter Hay, where it is elaborated that the Shechinah is the aspect of the above-mentioned heart.

Segment 9
HE:
אות ד אות ג שם במאמר הנ"ל, וכן אנו רואים במקום גם כן וכו' הגם כי הדברים מבוארים בפנים, אף על פי כן נראה לעניות דעתי כי גם זה בכלל כוונת דבריו ז"ל כי המקום מקושר לזמן והזמן מקושר למקום כמו למשל המעת לעת שהוא יום אחד ולילה אחת הוא מחמת המקום, כי במקום זה נראה השמש ונקרא יום ובמקום זה כבר אינו נראה ונקרא לילה וכן כלל המעת לעת הוא מה שהגלגל מקיף כל הכדור עד שחוזר למקומו זה הוא שיעור מעת לעת וכן שיעור החודש מה שהירח מקיף כל הכדור עד שחוזר למקומו וכו' וכן השנה מה שהשמש מקיף וכו' עד שחוזר למקומו ונקודתו נמצא כי שיעור הזמן הוא על ידי המקום וכן שיעור המקום הוא לפי הזמן, כי ממקום זה למקום זה מהלך שעה אחת, ולמקום זה מהלך שני ימים וכו', וכל זה כפי מהלך הבינוני, ומי שכחו גדול עוד יותר יכול לילך מהלך זה בזמן עוד פחות מזה, אבל על כל פנים הכל מקושר בהזמן אבל כשזוכין לדעת כזה שהוא בחינת ביטול הזמן בחינת למעלה מהזמן, אז ממילא נתבטל גם המקום והגם כי אין לנו שום תפיסה בענינים כאלה, אף על פי כן גם לפי קטנות דעתנו יכולין לפרש, דרוצה לומר כי רוב מחשבות האדם ותחבולותיו נופלין תחת בחינת הזמן ותחת בחינת המקום אבל מי שזוכה לדעת שלם כזה, אזי כל מחשבותיו ועניניו בבחינת למעלה מהזמן למעלה מהמקום מאחר שדעתו גדול כל כך עד שבחינת הזמן והמקום בטלים אצלו לגמרי כנ"ל אך גם זה אי אפשר לבאר היטב בפרט בכתב:

EN:
There — in the commentary on the passage of the Sifra d'Tzni'usa: "hairs upon hairs before the openings of the ears — until the beginning of the mouth" — meaning: before they heard — if they could receive — they opened their mouths and said "we will do." This means: for the essential power of the staff of strength of the Tzaddik — which he has from his mitzvos and good deeds — is through the aspect of "we will do and we will hear" that is in them — namely: what these mitzvos that all of Israel perform and fulfill — such as tzitzis, tefillin and the like — but the Tzaddik performs them with great inflaming and cleaving and great longing — this being the aspect of: "we will do and we will hear — your mouths preceded your ears."

There — Letter Daled and Letter Hay — "and this is: 'Your staff of strength — Hashem shall send from Zion'" — see Yalkut Shimoni, portion Chukas, in the name of Midrash Yelamdenu: "'Take the staff' — this is what Scripture says: 'Your staff of strength shall Hashem send from Zion.' Another interpretation: 'Take the staff' — this is what the verse says: 'Folly is bound up in the heart of a child' [Proverbs 22] — these are Israel — 'the rod of discipline will remove it far from him' — therefore the Holy One said to Moshe: they need chastisement in order to subdue the evil in the congregation." And see the Rashbam who also explained it in a similar vein.

Therefore because of this they cannot deny His Divinity entirely — only they are led astray after another service as well — and the Almighty is not sufficient for them — and they are led astray after false divinities and serve them and burn incense to them and bring offerings to them — to make them intermediaries, G-d forbid — according to the error of their foolish thinking — as is known from the words of the early authorities.]

Now: the essential fall of this good — which is so deeply captured that it forgot its nobility — namely: it forgot its nobility from its very root — that it is from portions of the souls of Israel who arose first in the thought of the Holy One, blessed be He — and the entire creation was for their sake — because the Holy One saw all the glory He would receive in detail and in every particular detail from every portion of the souls of Israel — even from those that fell and were captured and absorbed among the nations — as l

ong as

the name of Israel is called upon him — meaning: as long as he denies idolatry and prides himself on his faith in Hashem — that he believes in the G-d of the world — and knows that the Almighty is sufficient for every creature — especially for the souls of Israel which are an absolute unity with Him. Then — even though he fell as he fell and was captured among the nations to the point where they stripped him of many mitzvos — and all similar things — nonetheless: let him know and believe that just as he prides himself on his holy faith, so too Hashem prides Himself on him in detail — as it is written: "You have elevated Hashem today… and Hashem has elevated you today" — and the Sages expounded: "You have made Me a singular treasure in the world — and I too will make you a singular treasure in the world" — which is the aspect of the tefillin of Israel and the tefillin of Hashem.

But when this good falls in its mind — because it has been captured among the ido

l-wors

hippers and distanced from the holiness of Israel and the fulfillment of the mitzvos — to the point that through this it forgets its nobility — that it comes from such a holy, elevated, and awesome place — then it can be led astray after idolatry, G-d forbid — and truly lose its nobility, as it were. And then the idolatry draws sustenance from the damage of the portions of the altar. And therefore the rectification for this is charity — for through this a calm and pure air is produced. And then when the Tzaddik — who is the aspect of Mordechai — speaks his words which are refutations of idolatry — and he engages to reveal the glory of all Israel, even of the least of them — and reveals that all who deny idolatry are called Jews — and Hashem receives glory from them — even though they are captured among the nations — and the Tzaddik's words are written and engraved in the air until they are written even in their books — then when this good — which is the portions of the souls of Israel captured among them — finds in their books words that are the opposite of their faith and refutations of idolatry — then this good remembers its nobility — that it comes from such a lofty place. For it is the portion of the souls of Israel — and all the worlds were created for their sake — and the Holy One took counsel with the souls of Israel to create the world — for even though the Midrash explains that He took counsel with the souls of the Tzaddikim — the meaning is that they reveal this to Israel, as above — for He saw all the glory He would receive from all portions of the souls of Israel in detail and in every particular detail — and for this reason created all the portions of creation with all their particular variations in detail and in every particular detail.



# סימן ס"ב
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/121/

סימן ס"ב
סימן ס"ב
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/121

Segment 3
HE:
אות א שם, וזה ישראל ר"ת וכו', כי הרחמנות נעשה על ידי מסעי בני ישראל נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי שם ישראל מורה על בחינה זאת כשזוכין שנמסר בידינו הרחמנות אז נקראים ישראל בחינת (בראשית ל"ב) כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, מאחר שכביכול הממשלה בידינו לרחם על עצמינו כפי חיוב דעתינו ולעניות דעתי בא ליישב בזה קושית המפרשים מה שכתוב תחלה (במדבר ל"ג) ויסעו מרעמסס, ואחר כך כתיב (שם) ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסוכות כי בתחלה מספר בכלל מיציאתן ממצרים שיצאו מרעמסס, ואחר כך כשמתחיל לספר בפרטיות כל המסעות שלהם, שעל ידי זה נתתקן פגם אמונה וכו' אז קראם בני ישראל והנה אף על פי שבמסעות האלה יש מסעות שהיו קודם לחטא העגל, היה לתקן בזה פגם אמונה שהיה מכבר מדורות הראשונים שזה היה גם כן כל ענין גלותם במצרים לתקן הפגמים שמכבר כידוע ובמסעות אלה השלימו התיקון של פגם אמונה הנ"ל אך אחר כך על ידי חטא העגל חזר הקלקול למקומו, והוצרכו למסעות הרבה לתקן הפגם של (שמות ל"ב) אלה אלקיך וכו'

EN:
Now: it is elaborated above that Rabbainu said one cannot go from level to level except through the Land of Israel — and then said that his intention was literally the Land of Israel with those houses and courtyards as above. If so, it needs to be understood: how did Rabbainu himself go from level to level before he was in the Land of Israel? [For it is known that even then he was already a great and wondrous Tzaddik as is explained elsewhere.] And likewise several other great Tzaddikim who could not come to the Land of Israel — such as the Baal Shem Tov and several others like him — as is known.

And through this the altar is completed — and through the completion of the altar the intellect is completed.

Segment 5
HE:
אות ב אלה מסעי בני ישראל וכו' ויש לבאר בזה עוד כי עיקר ענין העגל וכן הענין של כל עבודות זרות היה מחמת זה הענין המבואר כאן כי בוודאי כל מה שעושה השם יתברך להאדם אפילו אם מביא עליו יסורים ועניות חס ושלום הכל הוא מחמת רחמנות אך להאדם קשה להבין את הרחמנות הזאת, ועל כן עשו את העגל להמשיך ההשפעה על ידו כרצונם וכפי דעתם בעל כרחו של השם יתברך כביכול (ועיין בליקוטי תורה פרשת כי תשא מבואר כעין זה) וזה היה הענין של כל העבודות זרות של הקדמונים כמבואר ברמב"ם הלכות עבודה זרה וגם עכשיו יש בחינות כאלו שפוגמין באמונה ובטחון, ואינו רוצה להשליך יהבו על ה' ולהתנהג בפשיטות ובתמימות לעשות משא ומתן באמונה, ושיהיה תורתו קבע ומלאכתו עראי וכמו שאמרו רז"ל (אבות א), ולסמוך על השם יתברך שבוודאי יצליח אותו גם במלאכתו המועטת, וכן כל כיוצא בזה בשאר צרכי האדם וכל זה מחמת שהאדם יודע שאי אפשר להבין רחמנותו יתברך, והוא רוצה דייקא שיהיה הרחמנות כפי רצונו דייקא שיהיה לו עושר וכבוד וכל כיוצא בזה, ומחמת זה הוא טרוד אחר פרנסתו ביגיעות גדולות ומחליף בדיבורו וכן כל כיוצא בזה, אף על פי שהוא יודע שהוא נגד רצונו יתברך, והוא בחינת פגם אמונה ועבודה זרה כמו שאמרו רז"ל (סנהדרין צ"ב) באמת כל המחליף בדיבורו כאלו עובד עבודה זרה ועיין בזה במאמר צוית צדק וכו' סימן כ"ג בליקוטי הראשון ועיין גם כן במאמר ויסב וכו' סימן ס"ב מענין שלא לעשות מהסיבות עיקר וכו' נמצא כי כל תחבולות האדם שהם נגד האמונה הקדושה, הכל הוא מחמת שהוא רוצה דייקא שיהיה הרחמנות כפי רצונו וחיוב דעתו ועל כן גילה לנו רבינו ז"ל במאמר זה כי הדיבור בהיפוך ממש חס ושלום, כי אדרבה על ידי זה שפוגם באמונה שזה בחינת פגם עבודה זרה, על ידי זה יש חרון אף חס ושלום ואז יתנהג עמו בוודאי ההיפוך מרצונו ודעתו חס ושלום ודייקא על ידי שזוכה לתקן פגם אמונה, על ידי זה זוכה שיהיה הרחמנות כפי רצונו בבחינת (בראשית מ"ג) ואל שדי יתן לכם רחמים וכו' כמבואר בפנים ועיין נפלאות על פי מאמר זה בליקוטי הלכות, הלכות תחומין הלכה ג' ועיין בפרשת ראה (דברים י"ג) ולא ידבק בידך מאומה וכו' למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך, מכוון ממש לדברי רבינו ז"ל הנ"ל:

EN:
There — in the above discourse — at its end: also before he said this Torah he had related some time earlier a wondrous vision that he saw — at the place he saw it — while awake or in a dream. And he said that the Torah beginning Tes Tikkunin [the nine rectifications] above is an explanation of this wondrous vision that he related.

And then this good yearns greatly and draws itself to return to its place — until it pulls and uproots with it even some of the evil of those people — and this is the aspect of converts.

And until through this they merit to see the light of the true Tzaddik who reveals the fear and love through engaging to reveal the glory of Israel.

And in truth this same aspect also operates for the good itself that was captured — for through remembering its nobility — which is drawn through the Tzaddik's revealing the glory even of this good — then great fear falls upon it — the aspect of: "I am a small creature from the sea and I am going to the mouth of the Leviathan" — meaning: toward destruction and loss, G-d forbid. And likewise great love is stirred in it to draw itself with all its power to return to its place. And this is why immediately after "I am going to the mouth of the Leviathan" — Rav Ashi said: "This sea goat [izei d'yama]" — this being the fear that was revealed through the glory. And "this is d'vechishah" — being the aspect of the Tzaddik who constantly searches for the glory within every person of Israel.

One can explain: the stirring of this good is drawn from the aspect of the fear that is revealed through the glory that the Tzaddik searches specifically for the glory within every person of Israel — even the least of them. For the Tzaddik does not need to search so much for the great Tzaddikim of Israel — for of them it is said: "Israel — through you I am glorified" [Isaiah 49].

Section 10 — Letter י — The Vision

But through their glory alone the revelation of Malchus is not yet sufficient to cause the revelation of fear — for the Tzaddikim of the generation are few — as the Sages said [Sukkah 45b] and also said: "I have seen the people of elevation and they are few." Rather: the essential revelation of fear is through the glory the Tzaddik finds in every person of Israel — even the least — for there one must search for the glory that Hashem receives from them — until through this is also revealed the glory that Hashem wishes to receive even from this good that is captured among them — and through this great fear and great awakening falls upon this good. But nonetheless — through fear alone it perhaps still could not return to its place — so deeply was it captured among them and so fallen was its mind. But "and it has a horn" — this being the aspect of love — for great love was also stirred in it through this — until it draws itself to return to its place. Until converts are produced thereby. And through this very thing the light of the Tzaddik who engages in this to reveal the fear and love is revealed — by engaging to reveal the glory within every person of Israel.

There — Letter Gimmel — "For the essential sustenance of the kelippos — namely folly — is only from the aspect of the altar…" [See the holy Zohar, Terumah, p. 139 — on the matter of the copper altar. And see there also on p. 181 and on p. 268b.]

To explain the matter somewhat: in my humble opinion it is understood from the matter of eating that it is clear and apparent that everything was created only for man's sake — and the essential purpose and refinement of all parts of creation — inanimate, vegetative, animate, and speaking — is only through the speaking man [ha'adam hamidaber]. For from him Hashem receives glory from all the details of his movements that serve Hashem — and this glory is the root of all the desires of creation. And it follows automatically that even within the category of man the essential glory of Hashem is only from Israel — the aspect of: "Israel — through you I am glorified" — and the Sages said [Yevamos 61]: "You are called adam…" — and all creation was for their sake. Therefore man was permitted to eat from all the parts of creation above — since all of them were created only for his sake — and moreover: this is their essential rectification — for this is why they were created — when a man eats them and receives from them strength for the service of the Creator, and through this Hashem receives gl



# סימן ס"ו
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/122/

סימן ס"ו
סימן ס"ו
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/122

Segment 2
HE:
הצדיק מוכרח לעשות תשובה וכו'

EN:
ory fr

Segment 3
HE:
אות א שם, שהצדיק הוא בחינת יסוד הפשוט שממנו נמשכין כל הד' יסודות בבחינת (בראשית ב) ונהר יוצא מעדן וכו' עיין זוהר בראשית כ"ז, אי זכה לנטרא לה איהו יהא רישא על ד' יסודין ואתעביד נהר דאתשקיין על ידיה ולא על ידא אחרא ואשתמודעין ביה דאיהו רבון ושליט עלייהו וכו' עיין שם עוד:

EN:
The author writes: I am now copying for you all the above as it is elaborated in the book Chayyay Moharan — and this is its language there: What Rabbainu told at the beginning of the summer of [5]564 — he answered and said: "I will tell you what I saw — and you shall tell your children."

om him — through this the divine vital

Segment 5
HE:
אות ב שם, ביקש משה שיעשה למען שמו הגדול וכו' עיין מדרש רבה כי תשא פרשה מ"ד אשר נשבעת להם בך בעבור קדושת שמך עשה וכו' ועיין ברכות ל"ב ועיין יהושע ז' ומה תעשה לשמך הגדול ופירש"י המשותף בשמנו, וכן הוא בליקוטי שם בשם הירושלמי עיין שם וכן בירמיהו י"ד אם עווננו ענו בנו ה' עשה למען שמך פירש"י ומדרש אגדה שמך המשותף בשמנו ועיין מדרש רבה קהלת בפסוק (קהלת ד) ושבח אני את המתים מבואר גם כן כיון שאמר משה (שמות ל"ב) אשר נשבעת להם בך למען שמך, באותה שעה נתמלא הקדוש ברוך הוא רחמים:

EN:
Section 12 — Letter יב — The Vision: Part 2

ity within all the above parts of creation is rectified and rises to the ultimate root of its rectification for which it was created.

And this is the aspect of the refinement and ascent of the holy sparks that comes through Israel's eating — as is known [see Likutay Torah of the Holy Ari, portion Eikev]. For initially the vitality was garbed, as it were, in the kelippos — namely in the physical substance of the food.

And now that Israel ate it in holiness — the holy vitality in that food ascends to the root of its holiness and through it the glory of Hashem is also revealed.

And from the physical substance of the food is produced excrement and waste that falls outward and downward. And there is much to elaborate here — how in every aspect and every level there is an aspect of outer and inner — the aspect of shell and fruit. This is the aspect of the wheat garbed in chaff and straw — and the Sages said by way of parable that the chaff and straw imagine themselves to be the essential thing and that all the farmer's labor is only for their sake — until the time and season of harvest comes and then it is apparent to all that the farmer's essential labor was only for the inner part — which is the wheat. And the chaff and straw are lost.



# סימן ס"ז-בראשית וכו'
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/123/

סימן ס"ז-בראשית וכו'
סימן ס"ז-בראשית וכו'
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/123

Segment 2
HE:
אות א מאמר זה נאמר בליל שבת בראשית תק"ע ויש בזה סיפור שלם ותוכן הדברים הוא, כי בקיץ שלפני זה היינו בקיץ תקס"ט נסע הרב הצדיק המפורסם וכו' מוה' לוי יצחק ז"ל מבארדיטשעב על המדינה, והרחיק נדוד למדינת וואליחייא שקורין מאלדאווע, מה שלא היה דרכו כן לנסוע לשם, וסיפרו זאת לפני רבינו ז"ל וביום שלאחריו ציוה רבינו ז"ל לבדוק תפליו ונבדקו, והיו כשרים ויפים מאד מאד אחר כך ענה ואמר רבינו ז"ל, מה שבדק תפליו הוא מחמת הסיפור של נסיעת הרב הק' הנ"ל על המדינה, וכמבואר במקום אחר (חיי מוהר"ן, גדולת נוראות השגתו, סימן ל) ביאור הענין בשלימות בדרך נפלא ונורא ומתוך כלל דבריו נשמע שקורא להרב הנ"ל פאר ישראל (בחינת תפילין שנקראים פאר כמו שאמרו רז"ל (ברכות י"א), ובשנה הזאת היינו סמוך לימים טובים של שנת תק"ע הנ"ל היה צער גדול בעולם מחמת שלא היו אתרוגים מצויים במדינתנו כלל, ואז בין יום כפור לסוכות נאמר המאמר המבואר במקום אחר לפי הימים נוראים וכו' כן הוא האתרוג בבחינת והנה נער בוכה וכו' כנדפס בהשיחות (שבסוף סיפמ"ע) סימן פ"ז ועיין שם גם בסימן קכ"ה ואחר כך כשבאו האתרוגים והיה לו לרבינו ז"ל שמחה גדולה מזה עד אין שיעור כמבואר במקום אחר, ואז אמר רבינו ז"ל שהיה בטוח על הרב הנ"ל שהוא פאר הקהלה שלנו (היינו של כל המפורסמים שהיו אז), שבוודאי יפעול בתפלתו שיהיו אתרוגים וכו' כמבואר במקום אחר (חיי מוהר"ן, שיחות השייכות לתורות מ"ה)

EN:
And what they answered him about the middle one — that he had cooled and expired and stopped speaking — and they also stopped speaking. This is the aspect of: when this soul falls from the aspect of: "are not My words like fire" — and his words cool — then it is removed. And then the Torah interpretations drawn through it are also removed — and then all Torah commentators can attain no interpretation in the Torah. And then controversy is stirred against the Tzaddikim — this being the aspect of what they ran to the authorities and began to argue with them and wished to kill them. And the holy Torah alludes to us the whole of this matter — according to what our holy and awesome Rabbainu elaborated for us — in the portion of Chukas — in the matter of the wilderness of Tzin — the aspect of cooled speech — where there Miriam died — who is the aspect of the above soul. And then the well was removed — the aspect of the Torah interpretations drawn through her. And then: "and the people gathered against Moshe and Aharon" — they are the aspect of the two holy authorities above. [And it is not for nothing that their essence pleased him greatly.] And: "and the people contended with Moshe…" — the aspect of the controversy that was stirred then — and the arguments the people argued with the above-mentioned authorities — and they wished to kill them — and they fled from them — as it is written: "and Moshe and Aharon came from before the congregation to the entrance of the Tent of Meeting" — and the commentators explained that they came as if fleeing from them. And likewise the Sages said — brought in the Yalkut: "when Moshe and Aharon saw the people's faces as wrathful — they fled to the Tent of Meeting." The beautiful tent is the Tent of Meeting.

But the wheat itself also has a shell around it — which is the bran and coarse meal.

Segment 4
HE:
אות ב גם בין יום כפור לסוכות הנ"ל נאמר המאמר שבסימן ס"ו הנ"ל מענין שהצדיק מוכרח לעשות תשובה בעד ישראל, שיש לו גם כן שייכות למאמר בראשית הנ"ל כמבואר להמעיין בפנים והר"ר נתן ז"ל לא היה אז אצל רבינו ז"ל, ואחר שמחת תורה תיכף באסרו חג שהיה אז ביום ד' פרשת בראשית, בא הר"ר נתן ז"ל אצל רבינו ז"ל ושמע מהחברים העניינים הנ"ל שנאמרו בין יום כפור לסוכות וכתבם על הספר ואחר כך בלילה השייך ליום ה' הביא לפני רבינו ז"ל כתיבת המאמר שבסימן ס"ו הנ"ל, ולקח רבינו ז"ל הכתב ועיין בו אז היטב, והיה ניכר שהיה טרוד בצער גדול ועיניו היו מלאים דמעות קדושים ולא נודע אז כלל מה ענין הצער שלו אחר כך בליל שבת קודש פרשת בראשית אז גילה הענין שבמאמר בראשית סימן ס"ז הנ"ל, ואמרו בהתלהבות גדול וביראה גדולה כדרכו, ועיניו היו מלאים דמעות, ושום אדם לא ידע מה הענין הזה אחר כך בלילה השייך ליום ב' פרשת נח הביא הר"ר נתן ז"ל לרבינו ז"ל המאמר בראשית הנ"ל ועיין בו היטב, וגם אז ישב משתומם בצערו אחר כך ענה ואמר התורה שלי גבוה מאד והיא כולה רוה"ק ויכולין לידע ממנה עתידות, מכל שכן כשכבר הדבר נעשה בוודאי יכולין למצוא הכל בתוך תורתי וכו' כמבואר בהשיחות הנ"ל אחר כך ביום ב' נשמע בבראסלב שהצדיק הנ"ל נסתלק אך שלא היה הדבר עדיין בבירור כל כך, אך מחמת המאמר הנ"ל שמדבר שם מענין הסתלקות והעלמת הצדיק שהוא בחינת הפאר וכו', וכבר מבואר לעיל שהצדיק הנ"ל היה נקרא אצל רבינו ז"ל פאר, וגם ממה שאמר רבינו ז"ל אז דייקא שמהתורה שלו יכולין לידע עתידות כנ"ל, מזה נתאמת אצלם הדבר שבוודאי נסתלק הצדיק הנ"ל אך אף על פי כן היו נשמרים מאד שלא לגלות הדבר בפירוש לפני רבינו ז"ל אחר כך בליל שבת פרשת נח אז אמר הענין המבואר במאמר הנ"ל שבראשית הוא הספד על נח היינו על סילוק הצדיק שהוא בחינת נח וכו' ואז זלגו עיניו דמעות וכל העומדים עליו רובם הורידו דמעות, מחמת שכבר ידעו כולם מענין הסתלקות הצדיק הנ"ל ואחר כך נמשך עוד איזה זמן ולא הודיעו לו בפירוש, עד שקרא רבינו ז"ל לאיש אחד שבא מבארדיטשוב, וציוה עליו שיספר לו מענין הסתלקות הצדיק הנ"ל וכו' ואחר כך נודע שבאותה הלילה שהביאו לפניו ז"ל המאמר שבסימן ס"ו הנ"ל שהוא מקושר ומחובר למאמר בראשית הנ"ל, אז נסתלק הצדיק הנ"ל, ואז הבינו למפרע שמחמת זה היה טרוד אז בצער כל כך כנ"ל

EN:
And what was cried to the authorities from there — to return backwards and take their merits and go to the hanging candle — is what Hashem said to Moshe: "take the staff" — that is: the staff of strength of their merits — and "speak to the rock before their eyes" — the rock is the aspect of the supernal heart suspended in the air — which is like a lit candle. [See the introduction to Tikkun HaZohar, p. 13b — and this is also well-known in many places in the holy Zohar — and see Likutay Tinyana, Siman 91: that the heart is the aspect of a tower floating in the air.] But the intention of Hashem was that he take the staff of strength — in order to subdue the evil in the congregation — and to the supernal heart he should pray with supplications and appeasement and connection with their souls — and then: "and you shall bring forth water for them from the rock — to water the congregation and their animals." Meaning: the aspect of those sitting in circles — who are the Torah commentators who regularly receive — and also those simple people who receive and drink from the waters of interpretation as above. [Or perhaps his intention was also on those who eat only the chaff and straw of the Torah — as is elaborated in the holy Zohar — and they are truly the aspect of their animals. Nonetheless the Holy One also had compassion on them and wished to water them from the waters of the Torah — as the verse says: "the righteous man knows the life of his animal" — as the Sages also expounded on this very matter — see the above Yalkut.]

And even within the inner part of the wheat — which is the essential food of man — there is also a shell and fruit. For from the physical substance a completely unfit waste product is made — excrement and refuse — and the inner part is only the power garbed in it from Hashem to give life to the person — and the person with this power will serve Hashem and through this Hashem receives glory from him. And as is known: "for not by bread alone does man live — but by every utterance of Hashem's mouth does man live" [Deuteronomy 8].

Now: this aspect of shell and fruit exists in nearly every level — as is elaborated greatly in the holy Zohar regarding these matters — how these [outer] shells press against those [inner] ones — for what in one level is inner becomes outer in the level above it. And even in the life-force that a person receives through eating there is also this aspect — for first the liver receives, then the heart, then the brain — as is elaborated in the holy Zohar.

And likewise in all creation: the inanimate, vegetative, and animate are the aspect of the outer, relative to man who is the inner — the inner intention of creation. But within man himself: all the idol-worshippers and the heavenly bodies are the aspect of outer and shells — and the inner is only the holiness of Israel. And within Israel itself there is also outer and inner — the aspect of leaves, branches, and fruit — as the Sages said. And within each individual of Israel there is also outer and inner.

Now: the aspect of shell and fruit are the aspects of darkness and light — the aspects of wisdom and folly.

Segment 6
HE:
אות ג והנה במאמר הנ"ל מבואר שכשנסתלק ונתעלם זה הצדיק שהוא בחינת שם ה' ונתפרסם חס ושלום מי שאין בו שם ה' כלל וכו', אז נתגדלין בעולם בעלי שמות הטומאה הקדריים שקורין טאטערין וכו', וגם על ידי זה באים שריפות בעולם רחמנא ליצלן ואז אחר כך ראו זאת בחוש שתיכף בשנה הזאת שנת תק"ע הנ"ל, נתפרסמו בעולם מאד בפרט במדינתנו בעלי שמות הטומאה הקדריים במקומות הרבה, וגם היו אז שריפות גדולות כמעט בכל העולם, ונשרפו עיירות הרבה כמעט כל הבתים שבהם כידוע ומפורסם בעולם מענין השריפות שהיו אז בשנת תק"ע הנ"ל ומחמת השריפות היו נפשות הרבה מישראל מושלכים בראש כל חוצות ממש מחמת שלא היו להם בתים ליכנס בהם וזה מרומז גם כן במאמר הנ"ל גם ענין הידור האתרוג שמבואר במאמר זה שייך גם כן לזה כפי המבואר לעיל שנשמע מפי רבינו ז"ל מקודם שהיה בטוח על זכות הרב הנ"ל שיהיו אתרוגים:

EN:
But Moshe did not do so — rather he used his staff of strength at the time of his prayer — which is the aspect of the authorities throwing the merits forcefully toward the candle — the supernal heart. And this is the aspect of: "and he struck the rock" — and sparks fell from the candle into their mouths — meaning: they drew for themselves from the above candle warm words like coals of fire. And the candle turned and became a river — for from that very heart he drew Torah interpretations — which are the aspect of waters — the aspect of: "He opened the rock and waters flowed — they went in the wilderness like a river" . [And see in the above Yalkut — where it was also surprising: for the way of the rock is to produce fire — as it says: "and fire went out of the rock" — and here it produced water!] And they all drank from the river — as it is written: "and the congregation drank and their animals" — who received from the waters of Torah interpretation. And creatures were formed within them — the aspect of: "and Your Torah within my inward parts" — as is elaborated in the discourse. And when they opened their mouths to speak — the creatures came out from them — the aspect of: "and by the spirit of His mouth all their host" — as is elaborated in the discourse. And I saw them running and returning — and they were neither the kind of man nor the kind of animal — but creatures. For they are the spiritual forces made from the Torah innovations — and they are literally angels. And they are the very angels that Moshe sent to the King of Edom — which is the aspect of this awesome one standing from heaven to earth — holding a sword from heaven to earth. Meaning: the aspect of Edom who is assigned over the sword — as it is written: "by your sword you shall live." And he draws sustenance from the constellation of Mars which is in the heavens. And this sword has several mouths — as is elaborated in this discourse — for he is assigned over all punishments. And sometimes they receive from him power to punish the wicked with sword and slaughter — and sometimes only to subdue them alone — and bring fear into their hearts — and so on — as is elaborated in the discourse. And they came to him and began to beg — this is the aspect of: "you know all the hardship… let us pass, please, through your land…" — and they did not accomplish anything with him — this being the aspect of: "and Edom said: you shall not pass through me… and Edom refused…" — and they returned — the aspect of: "and Israel turned away from him." Meanwhile a command came to kill the authorities — this being the aspect of what is written immediately afterwards: "and Hashem said… let Aharon be gathered to his people… because you rebelled against My word at the waters of Meribah." And afterwards was the removal of Moshe. Meanwhile the vision returned to what it had been — only now the authorities did not throw the merits toward the candle — but rather took the merits and went to the candle and broke their hearts in supplications — and they were told these shall live. For such was Hashem's intention as above — as is elaborated in the discourse.

Section 14 — Letter יד — Commentary: continued

Segment 8
HE:
אות ד ויש בזה עוד דברים בגו כי עיקר ההספד הנ"ל נאמר על ענין ההסתלקות של רבינו ז"ל בעצמו (כי כבר דיבר אז הרבה מענין הסתלקותו כמבואר במקום אחר) אך שנסמך על ענין הסתלקות הצדיק הנ"ל כדרכו הנפלא בכל המאמרים שלו שכולל דברים הרבה בלי שיעור במאמר אחד וכו' וכבר מבואר במקום אחר (חיי מוהר"ן נ"ט) מה שסמוך לכניסתו לאומין דיבר הרבה מהתורה בראשית לעיני כל ישראל הנ"ל, ואמר אז ענין (ירמיה ל"א) רחל מבכה על בניה זה בחינת עולימתא שפירתא דלית לה עיינין וכו' המבואר בסוף המאמר הנ"ל ואחר כך בסמוך מאד לכניסתו לאומין סיפר המעשה מהבעש"ט ז"ל, שבא לעיר אחת שהיו שם נשמות הרבה מכמה מאות שנים שהיו מצפים על ביאתו לשם לתקנם והבעש"ט ז"ל הבין שאי אפשר לו לתקנם בשלימות כי אם על ידי שיסתלק חס ושלום וכו' כמבואר במקום אחר (חיי מוהר"ן, נסיעתו וישיבתו באומין ו) ואחר כך סמוך להסתלקותו של רבינו ז"ל הזכיר זאת המעשה, ואז אמר שאלפים ורבבות רבבות רבבות נשמות עומדים סביבו ומצפים על התיקונים שיקבלו על ידי הסתלקותו ז"ל, וכמבואר במקום אחר (שם ז) שזה היה כל ענין נסיעתו וישיבתו באומין והסתלקותו בשם, וכל זה אי אפשר לבאר בכתב ועיין מזה הרבה בספר חיי מוהר"ן ובספר ימי נתן (מוהרנ"ת), כי כל הדברים הנ"ל העתקתי משם

EN:
And now you, the reader — stand and contemplate the wonders and awesome-ness of this holy revelation — and the wonders and awesome-ness of the holy and awesome connection and building of this wondrous vision with the connection of several portions and matters in the holy Torah — from the secret of the striking of the rock and the sending of angels to Edom — together with the awesome discourse of the Sifra d'Tzni'usa: "nine precious rectifications" — and with the wondrous and awesome revelation that our holy Rabbainu revealed about it. And see further in the book Chayyay Moharan — where he elaborated somewhat on the greatness of the magnitude and holiness of Rabbainu — and on the greatness of the magnitude of the holiness of his awesome and wondrous attainment — "the eye has not seen."

For certainly darkness and folly have no existence or vitality whatsoever — only through them is the superiority and advantage of light and wisdom made apparent — the aspect of: "as the advantage of light over darkness — so is the advantage of wisdom over folly" [Ecclesiastes 2]. And they are the aspect of shell and fruit as above — for it is His will at present to maintain both for the sake of the preservation of free will — for through this comes the essential glory that Hashem receives from Israel. And the essential revelation of His kingship — which is only through man who possesses free will. Now since the life-force in the food is garbed in its physical substance which is the aspect of the shell — the aspect of folly — therefore folly has sustenance from the aspect of eating. But when a person eats in holiness — meaning: only so that he will have strength and vitality for the service of Hashem — and Hashem receives glory from this — through this the folly does not receive and draw sustenance from the eating — only enough for its minimal existence and no more. And through this the folly is subdued and the intellect is elevated — for it is revealed through this that the essential thing is the inner part which is wisdom — from which the essential vitality flows — as it is written: "and wisdom gives life" [Ecclesiastes 7] — and as is elaborated in the holy Zohar: this is the essential inner vitality of the food as well. Only: it is His will that this holy vitality descend from level to level until it garbs itself in the physical food which is the aspect of folly — in order to subdue the Sitra Achra and convert darkness to light — so that even folly become a throne and chariot for holiness — which is the aspect of the vitality of holy wisdom. But when one eats as a glutton and drunkard, G-d forbid — then it is not revealed in that eating that it was created only for the sake of the holy glory that Hashem receives from this — since one does not eat for that intention at all — only: one is captured in the physical cravings of food which is the aspect of folly. And through this folly becomes more empowered and floods the intellect — until one comes to derangement, G-d forbid — meaning: folly becomes so empowered that it seizes and snatches even the inner part — which is the aspect of the vitality of the point of wisdom and Da'as — and draws it too into folly — until: "they are wise to do evil — but to do good they have no knowledge" [Jeremiah 4] — one cannot use one's intellect to do good — only to do evil — as is elaborated in Letter Beis. And through this folly one cannot understand and see the light of the Tzaddik who engages to reveal the glory that Hashem receives from Israel — which is the very root of creation.

Segment 10
HE:
אות ה ועיין במאמר תקעו תוכחה סימן ח' שנאמר בראש השנה אחרון סמוך להסתלקותו ז"ל ושם מבואר גם כן מענין (איכה ד) תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות שמרמז על הנשמות שצריכין תיקון כמובן מהשיחה שהיה בקיץ שלפני זה (ועיין במה שבארנו שם קצת בזה), ומענין הבהים שצריכין להכניסם לשם, ומענין שעל ידי שמקרבין עצמן למפורסמים ומנהיגים של שקר על ידי זה נתבלבל המדמה ובאין לאמונות כוזביות להאמין במנחשים וכוזבים שזה בחינת זוהמת הנחש ועל ידי התקרבות למנהיג אמתי נתברר המדמה וזוכין לאמונה שלימה וכו'

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 20 (Tes Tikkunin)

For this matter is clear and apparent from the matter of holy eating specifically — as above.

Segment 12
HE:
אות ו ולעניות דעתי יש לכל זה גם כן שייכות למאמר הנ"ל מענין הראש בית ושהוא מאיר עיני ישראל וכו' כי זה עיקר בחינת הראש בית שעוסק לבנות הבתים בתי התפלה המבואר שם במאמר תקעו הנ"ל אות ו', ושעל ידי זה בא התפשטות הנבואה בעולם וכו' כמבואר שם וגם במאמר זה של בראשית הנ"ל נראה לעניות דעתי שרומז על ענין התנהגות שלאחר הסתלקותו ז"ל, שהעיקר הוא להתרחק מהמפורסמים שאין בהם שם ה', שעל ידי זה נתעלם ביותר שם ה' ונכנעין המאורי אור ומתגברין המאורי אש חס ושלום כמבואר בפנים על כן צריכין להתרחק מאד מהם וליזהר לקום בחצות לילה ולבכות ולהתאבל מאד על חורבן בית המקדש, ועל סילוקן של צדיקים שקשה כפליים כחורבן בית המקדש כמאמר רז"ל (רש"י ישעיה כ"ט, ועיין איכה רבה א ל"ט), כי הם בחינת שם ה' בחינת המוחין של התפילין, בחינת תלת גוונין דעינא ובת עין המאירין לבית המקדש שהוא בחינת עינים כמבואר בפנים, והשם יתברך הבטיח לשום לאבילי ציון (ציון הוא בחינת הצדיק יסוד עולם כידוע) פאר תחת אפר, היינו שעל ידי זה נכנעין המאורי אש שהם בחינת אפר ומתגברין המאורי אור שהם בחינת פאר בחינת תפילין בחינת מוחין בחינת ראש בית הנ"ל, היינו שעל ידי זה עצמו שמתרחקין מהמנהיגים שאין בהם שם ה' שמתפרסמין אחר הסתלקות הצדיק הנ"ל, רק מתאבלין ומקוננים על הסתלקות הצדיק הנ"ל שהוא בחינת שם ה', על ידי זה בעצמו זוכין שנמשך עליהם הארת הדעת והמוחין הקדושים של הצדיק הנ"ל שהם בחינת ראש בית בחינת הפאר הקדוש, ונכנעין המאורי אש ומתגברין המאורי אור כנ"ל

EN:
This discourse was said on Shabbas Nachamu [the Shabbas of Consolation] of the year [5]564. Before this — in that summer — I heard from him certain matters of the above discourse section by section. And afterwards he said it in completeness on the road on Shabbas Nachamu as above. And before this — I stood before him on the eve of Rosh Chodesh Menachem [Av] — on the first day, Shabbas, toward evening — and he was then very awesome and lay on his bed. [See the conversation that was then — on the matter that everything he wishes to do he is compelled to do with self-sacrifice.] And then he told me and said: "This Shabbas a question was raised on high — and I gave the answer to it. And the question is: there are surrounding lights [makifin] of the intellect and there are surrounding lights of the Torah — and what should one do so that the makifin enter within?" — as is printed at the end of the above discourse.

And this is what is written there: that through eating in proper fitness one subdues and seizes the kelippos and folly. For even after a fitting person eats there is some confusion of mind for a short time — because the sustenance of folly is from there, as elaborated in this section. But then: through the clarification and ascent of the holy vitality — which is the aspect of the holy sparks garbed in the food — which at their root are the aspect of sparks of wisdom — for "You made all of them with wisdom" [Psalms 104] — and they are included in the strength and vitality of man which is the aspect of his wisdom and intellect — and the physical waste of the food which is the aspect of folly becomes excrement and refuse and falls outward — through this the folly is subdued and the intellect elevated. This is the aspect of seizing the folly — extracting the holy sparks that were garbed within it. But through the damage of eating — through this on the contrary the folly seizes one's mind — for even the sparks of Da'as that were there are seized and confused as well — until one cannot use them for good as above.

And to complete the damage of the altar — this is through converts.

Segment 14
HE:
אות ז ועיין במקום אחר (חיי מוהר"ן) מבואר מענין התורה שאמר באומין על פסוק (שמות כ"ג) ושם אלקים אחרים לא תזכירו וכו' ושיש צדיקי אמת שנתעלם שמם (היינו שאין להם שם ופירסום) והוא בבחינת (שמות ג) זה שמי לעולם ודרשו רז"ל (פסחים נ ולעניות דעתי יש לזה גם כן שייכות לענין המאמר הנ"ל ועיין בסימן ל"ב יש צדיקים גנוזים וכו' מבואר שם גם כן מענין הספרים הקדושים שהם בבחינת שם ה' בחינת שמי שנכתב בקדושה, שלפעמים מתעלמין הספרים הנ"ל וכו' עיין שם ועיין גם במאמר זה שמדקדק ואומר וזה בחינת ההעלמה וכו', שהמשמעות מזה שלפעמים הצדיק בחיים חיותו ואף על פי כן נתעלם שמו הק' שאין העולם זוכין לידע שהוא היופי והפאר והחן וההידור של כל העולם, וכשנתגלה זה הצדיק וכו' אזי כל מי שזוכה להתקרב ולהכלל בהחן האמת שלו אזי נפתחין עיניו וכו' כמבואר בפנים וזה נוהג גם אחר הסתלקות הצדיק, על ידי שמתאבלין על הסתלקותו ומדבקין עצמם בספריו הק' שהם בחינת שם ה' כנ"ל ועיין נפלאות רבות על פי מאמר זה בליקוטי הלכות הל' תפלין ה"ז ובהל' שבת ה"ה ובהל' חלוקת שותפים ה"ה ובהל' מצרנות ה"ד ועוד בכמה מקומות מדבריו ז"ל:

EN:
Afterwards he set out on the road — and said the discourse Atika above there on the road on Shabbas Nachamu as above. And while he was on the road — his small daughter Feigah passed away. And when he came home they concealed it from him and did not inform him at all — for she had not been raised at his home but in the nearby town of Ladizin — where she was with a wet-nurse — and therefore they were able to conceal it from him. And immediately when he descended from the wagon and entered his home — he found people from our fellowship [anash] who had come to him from the community of Nemirov. He then immediately said much Torah before them from the above discourse Atika — and he wove into his Torah the matter of the seven days of mourning — as is elaborated there in Letter Hay. And also on the road before entering the town — they understood from his words that he knew by his holy spirit that she had departed. And afterwards when he entered his home he asked and inquired of his household — and they concealed it from him. And he did not observe mourning at all — and he was not informed by any person until after Rosh Hashonoh. And then he observed one hour of mourning as required by law — for it was already after thirty days. And he said then: as long as one does not know through a person's mouth — one need not observe mourning — even though one knows through attainments.

And since all the above rectifications — that are needed for the drawing of Torah in perfection according to the truth of His will — are all contained and alluded to in the nine precious rectifications transmitted to the beard — as is elaborated in the discourse — therefore the holy old man grasped his holy beard in his hand and said to him: "here is my beard — it is the explanation of the vision." And what he grasped his beard specifically — one can say: for the essential totality of the rectifications — the essential thing is through prayer — and that prayer be in the perfection of the rectifications elaborated in the discourse. And prayer is the aspect of his hand — the aspect of: "and his hands were faithful" — as is elaborated in the discourse.

For converts are also produced through this aspect — for through the folly and kelippos being so empowered that they captured and subdued even sparks of holiness — which are the aspect of portions of the souls of Israel — among them — through this the wheel turned upon them afterwards: until not only did the good — which is those above-mentioned sparks — escape from them, but it also pulled and uprooted with it some of the evil of theirs — which is the aspect of the converts who converted. And this is precisely the matter of the above — produced through the rectification of eating: not only did the folly not become empowered over the intellect — but on the contrary: they extracted even the holy sparks that were previously garbed within the folly itself and were of the very substance of its vitality — and this is the aspect of converts.

And see in Likutay Tinyana in the discourse Tik'u Tochachah, Siman 8 — and see in Likutay Torah of the Holy Ari, portion Eikev, where he writes at the beginning: "Know that all eating is in the world of Action [Asiyah]." And through this is understood somewhat what is written at the end of the discourse: that the essential deficiency — namely the clouding of the brain — depends only on the vessels of Action [klay hama'aseh]. And likewise in Letter Beis: that through the clouding of deeds the intellect is darkened by folly. And in Letter Gimmel it is elaborated that the empowerment of folly over the intellect comes through improper eating — eating as a glutton and drunkard.

But according to the above — the damage of eating is itself what causes the clouding of the deeds — for eating is in Asiyah as above.

And see in the holy Zohar, portion Balak, p. 198: "What causes Israel to be a stubborn and rebellious son against their Heavenly Father? Because he is a glutton and a drunkard… for the root and foundation of eating and drinking — when done as the other nations — this causes them to be a stubborn and rebellious son against their Heavenly Father… for it is written: 'and they mingled with the nations and learned their deeds' [Psalms 106:35] — 'their deeds' specifically, as above — and it is written: 'and the people ate and bowed to their gods' [Numbers 25:2] — for the essential sustenance of idolatry is from the damage of the altar as elaborated in Letter Daled — "and therefore: 'and all the men of his city shall stone him' — these are all the other nations" — for through this the nations who are the aspect of folly become empowered.

Siman Twenty-One — Atika Tamir v'Satimסימן כא — עתיקא טמיר וסתים

And likewise this is elaborated in many places in the holy Zohar and in the rest of the Sages' words: that the evil inclination is found only through excess eating and drinking.

And see there further at the end of the discourse: that the essential rectification — namely the perfection of the intellect — also depends on the vessels of Action [klay hama'aseh] — namely charity — which is called ma'aseh [deed] — as it is written: "and the deed of charity shall be peace" [Isaiah 32]. And see in Pri Etz Chaim in the kavvanot of the daily sacrifice — for it is elaborated there that the kelippos of Asiyah are very evil and difficult and are called idolatry [also brought in the discourse Bnay Lan, Siman 28]. And it has already been elaborated in Letter Daled that the essential sustenance of idolatry is from the damage of the altar. And therefore the essential rectification is through charity — which is also the aspect of Asiyah — the aspect of: "and the deed of charity shall be peace." For through charity a calm and pure air is produced — through the aspect of: "wealth adds many friends" [Proverbs 14] — this being the aspect of: "he who increases charity increases peace." And through this the air of the world of Asiyah is refined and becomes the aspect of flying air [avir me'ofef] — until the words of the Tzaddik go out and are written in their books — the opposite of their faith — until through this converts are produced and the altar is completed. And then the intellect is completed — [and this itself is the above-mentioned aspect: that through holy eating specifically the intellect is completed] — and one merits to see the light of the Tzaddik who reveals the glory that Hashem receives from the world of Asiyah specifically — for "the end of the deed was first in thought" — the aspect of Israel who arose first in thought — which is also the aspect of what is elaborated above.

For even though the world of Asiyah receives its power and vitality from the worlds above it — nonetheless it arose first in thought — and all were created only for Israel who are in the world of Asiyah.

And this is precisely the matter of charity — for even though the poor person receives from the householder — he does more for the householder — as the Sages said [Vayikra Rabbah 34]: "he does" — specifically — the aspect of Asiyah as above.

This discourse was said in Tiriovitzia. [It seems it was in the year 5564.] Some time before he said this discourse, I and a companion of mine entered to him once — came to his room — and he was lying on his bed. And he began to speak with us and said: "Today I have lived a life such as I have never lived before — for there are several kinds of life, and all are called life. But today I lived a good life such as I have never lived before." And then he began to speak and throw from his holy mouth words — and he revealed several chapter-headings of this awesome discourse, without revealing to us the full discourse in detail — only chapter-headings with great joy. [All of this is copied from Chayyay Moharan — see there further.]

There — Letter Beis — "And it is impossible to bring this goal close to the thoughts of men…" — This means: for the essential coming of man to this world and the purpose of all his deeds is the pleasure of the World to Come. And the goal is very close to thought — as above. If so, this should be in the mind of man always — to remember only this goal always.



# סימן ס"ח
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/124/

סימן ס"ח
סימן ס"ח
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/124

Segment 2
HE:
אות א עיקר שלימות הצדיק וכו' מאמר זה איך שנאמר נתבאר למעלה במה שביארנו במאמר כי מרחמם ינהגם סימן ז':

EN:
Section 5 — Letter ה — [on Letter Gimmel of the discourse]

And therefore: "prey He gave to those who fear Him." And since this [money] is from the aspect of the gevuros — it sometimes turns to anger — and this becomes "one who tears his soul in his anger" [toref nafsho b'apo] — for anger is also from the aspect of the gevuros — as elaborated above in the discourse.

"The essential completeness of the Tzaddik." And so on. How this discourse was said — was elaborated above in what we elaborated in the discourse Ki Merachamam Yenahalem, Siman 7.

Section 5 — Letter ה — [on Letter Gimmel of the discourse]



# סימן ע"א
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/125/

סימן ע"א
סימן ע"א
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/125

Segment 3
HE:
אות א זה המאמר נאמר בליל שבת שירה, לענין השיחה שהיה אז מענין המחלוקת הגדול שהיה אז בין המפורסמים אודות המעות של ארץ ישראל וכו' וקצתם היה בהם פניות של כבוד וכו' וגם בארץ ישראל יש על פי רוב מחלוקת כעין זה כידוע ואחר כך ענה רבינו ז"ל ואמר כל המאמר הנ"ל, ושם נכלל כל ענין השיחה הנ"ל ועיין נפלאות רבות על פי מאמר זה בליקוטי הלכות הל' בה"פ ה"ד ובהל' תפלות המנחה הל"ו ובהל' כיבוד אב ואם ה"ב:

EN:
Siman Seventy-One — Chavalim Naflu Li BaNe'imimסימן עא — חבלים נפלו לי בנעימים

On account of the conversation that was then about the great dispute that was then between the well-known ones — regarding the money for Eretz Yisrael.

Segment 5
HE:
חבלים נפלו לי בנעימים שם במאמר הנ"ל שפרה זה בחינת יוסף בחינת נועם עיין זוהר תולדות קמ"ב: לענין שופריה דיעקב:

EN:
"Chavalim naflu li bane'imim [the boundary lines have fallen for me in pleasant places]." This discourse was said on the night of Shabbas Shirah [the Shabbas of the Song].

And so on.

There — in the above discourse: "shifrah [beautiful cow] — this is the aspect of Yosef — the aspect of pleasantness [no'am]." See Zohar Toldos, p. 142b — on the matter of the beauty [shufria] of Yaakov. And so on.

There — at the end of the discourse: "and this is the aspect of Song." And so on. "And this is what the Sages said: [Arachin 10b] 'Song is not sung except on a miracle that occurred in Eretz Yisrael.'" For there is the aspect of pleasantness [no'am] — the aspect of faith. And so on — as elaborated in the discourse.

Segment 7
HE:
אות ג אות ב שם בסוף המאמר וזה בחינת השירה וכו' וזה שאמרו רז"ל (ערכין י:) אין אומרים שירה אלא על נס שבארץ ישראל, כי שם בחינת נועם בחינת נועם זמירות ישראל:

EN:
Siman Seventy-Two — Chayyim Nitzchiyimסימן עב — חיים נצחיים

There — at the end of the discourse: "and this is the aspect of Song." And so on. "And this is what the Sages said: 'Song is not sung except on a miracle that occurred in Eretz Yisrael.'" For there is the aspect of pleasantness [no'am] — the aspect of faith. And so on — as elaborated in the discourse.

And so on — as elaborated in the discourse.

Siman Seventy-Two — Chayyim Nitzchiyimסימן עב — חיים נצחיים

And so on — as elaborated in the discourse.

And see many wonders according to this discourse in Likutay Halachos, Hil'chos Tefillin, Halacha 6 — and in other places in his words. And see there in the above Hil'chos Tefillin — Letter 27. And so on.



# סימן ע"ב
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/126/

סימן ע"ב
סימן ע"ב
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/126

Segment 3
HE:
אות א נאמר בשבת פרשת יתרו (ונראה שזה היה בשנת תק"ע), שבא אצלו על שבת קודש צדיק אחד מפורסם גדול ורבינו ז"ל לא אמר אז שום תורה בליל שבת קודש ולא ביום שבת קודש ואחר סעודת שחרית של שבת וכבר ברכו ברכת המזון נשאר רבינו ז"ל עדיין יושב על מקומו וגם הצדיק הנ"ל עדיין נשאר יושב לפניו בתוך כך ענה רבינו ז"ל ואמר כשרואין את עצמו עם הצדיק, אפילו כשאין שומעין תורה מפיו גם זה טוב מאד, כי על ידי זה מקבל גדולה, והתחיל לומר תורה הנ"ל בתוך דבריו כשנכנס באמירת התורה הנ"ל, ענה ואמר הלא בתוך כך אני אומר תורה, ואף על פי כן גמר כל התורה הנ"ל

EN:
The discourse Chayyim Nitzchiyim — "eternal life." Said on Shabbas Parshas Yisro [and it seems this was in the year 5570]. For a famous great Tzaddik came to him for that Shabbas Kodesh. And Rabbainu did not say any Torah that entire Shabbas — but only at the departure of Shabbas [Motza'ei Shabbas] — he said this discourse. And see many wonders according to this discourse in Likutay Halachos, Hil'chos Tefillin, Halacha 6 — and in other places in his words. And see there in the above Hil'chos Tefillin — Letter 27. And so on.

There: "and this is the letters of Yisro." And so on. In my humble opinion the meaning is: for Yisro is from the language of: making oneself as excellent and worthy — in the aspect of: "hanishar b'Tzion [the remnant in Zion]." And so on. And so on — as elaborated in the discourse.

Segment 5
HE:
מאמר חיים נצחיים וכו' ועיין נפלאות רבות על פי מאמר זה בליקוטי הלכות הל' תפילין ה"ו ובשאר מקומות בדבריו ז"ל, ועיין שם בהל' תפילין הנ"ל אות כ"ז, מובן משם שכשמעיינין היטב לשם שמים בספרים הקדושים של הצדיק האמת, ומתבוננין היטב בנפלאות נוראות השגתו הקדושה, ובנעימות אמתת דבריו ועצותיו הקדושים והתמימים וכו', על ידי זה ממשיכין התיקונים המבוארים בפנים שזוכין על ידי ראיית פני הצדיק, כי בהספרים הקדושים הנ"ל שם מאיר פניו ושכלו ונשמתו של הצדיק וכו':

EN:
And see many wonders according to this discourse in Likutay Halachos, Hil'chos Tefillin, Halacha 6 — and in other places in his words. And see there in the above Hil'chos Tefillin — Letter 27. And so on.

There — in the above discourse: "to polish the two visions [lemaruk shtei chazionos]." Meaning: according to how much one cleanses oneself from this desire — likewise one polishes and purifies two visions — the aspect of: "vayar Yisro [and Yisro saw]." And so on — as elaborated in the discourse.

Segment 7
HE:
אות ב שם, וזה אותיות יתרו וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי יתרו הוא מלשון שמשים עצמו כשירים בבחינת (ישעיה ב) הנשאר בציון והנותר וכו', היינו בחינת שפלות:

EN:
There — in the above discourse: "to polish the two visions [lemaruk shtei chazionos]." Meaning: according to how much one cleanses oneself from this desire — likewise one polishes and purifies two visions — the aspect of: "vayar Yisro [and Yisro saw]." And so on — as elaborated in the discourse.

102 — is well resolved [and it appears that the approach of the Sages is with him — see Rashi there] — who said: "Every instance of wrath in the Torah — a mark was made there — except this one." And it is difficult: why in truth did this wrath not leave a mark on Moshe, G-d forbid? But according to Rabbainu's explanation here, it is well: for on the contrary — the verse clarifies and resolves the matter of Moshe — who argued so greatly with Hashem and did not wish to go on the mission. This was because Hashem's wrath descended upon him — and this itself is the mark that it made — for through this Moshe did not wish to be the leader.

There: "But through the sweetening of the anger and wrath through co

Segment 9
HE:
אות ד אות ג שם במאמר הנ"ל למרק שתי חזיונות, דהיינו כפי מה שרוחצין עצמן מתאוה הזאת כמו כן ממרק ומצחצח שתי חזיונות בחינת (שמות י"ח) ואתה תחזה וכו', ובחינת (משלי כ"ב) איש מהיר במלאכתו וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי התחלת המאמר הוא שהראיה לבד שזוכה לראות עצמו עם הצדיק הוא גם כן טוב מאד כי על ידי זה מקבלין גדולה וכו', ועיין שם מענין חזית איש מהיר במלאכתו וכו' ואחר כך מבאר שעל ידי שזה החכם הכולל רואה ומסתכל בו, על ידי זה מתנוצץ מוחו ועל ידי זה מקבל גדולה, ושזה בחינת ואתה תחזה וכו' על כן נראה לעניות דעתי, כי אף על פי שעיקר התיקון הוא על ידי שהחכם מסתכל בו בבחינת ואתה תחזה שנאמר על משה רבינו ע"ה, כי על ידי זה מאיר חכמה ומוחין, אף על פי כן צריך גם הוא להסתכל ולראות בפני החכם בבחינת (ישעיה ל) והיו עיניך רואות את מוריך, בכדי שעל ידי זה יזכה לקבל הארת התנוצצות המוחין שרוצה החכם להאיר בו ועל דרך שאמרו רז"ל עירובין י"ג: האי דמחדדנא טפי מחביראי זיתיה לר' מאיר וכו' דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך וכו', וזה בחינת השתי חזיונות הנ"ל כי ואתה תחזה נאמר על הראיה שהחכם מסתכל בו ופסוק (משלי כ"ב) חזית איש מהיר במלאכתו נאמר על החזיון והראיה שחוזין ומסתכלין בפני החכם שהוא איש מהיר במלאכתו, וכמו שדרשו רז"ל (פס"ר ו ח) שזה נאמר על משה רבינו ע"ה ועל ידי קדושה ופרישות של הצדיק והחכם שזה בחינת (מלכים א כ"ב) והזונות רחצו, על ידי זה ממרק ומצחצח שתי חזיונות, כי לא די שהחכם עצמו זוכה על ידי זה לעינים זכים, עד שעל ידי ההסתכלות שלו לבד מאיר התנוצצות המוחין וכו' כנ"ל, כי אם אף גם על ידי זה ממרק ומצחצח העינים של תלמידיו המסתכלים עליו, כי גם עליהם נמשך קדושה ופרישות על ידי זה, שזה בחינת מה שבשעת מתן תורה זכו כל ישראל לקדושה ופרישות כמבואר בפנים לקמן, ועל ידי זה יש להם גם כן עינים זכים שיקבלו על ידי זה התנוצצות המוחין שרוצה החכם להמשיך להם כנ"ל:

EN:
📋 Translator's Summary — Likutay Tinyana Siman 75 (Achar Purim)

Siman Seventy-Five — Achar Purimסימן עה — אחר פורים

mpassi

on — as above — then the wrath that was within the Tzaddikim is sweetened through compassion — and then compassion overpowers them and they have mercy on the world — and they are reconciled to leading it. And through this compassion they lead the world."

In my humble opinion: this means that at first — through the diminished faith that exists among Israel, G-d forbid — wrath and anger descended upon the Tzaddikim — and they hid their faces from the world and were not reconciled to leading the world. And through the sweetening of the anger and wrath through compassion — the aspect of: "in wrath remember mercy" [Habakkuk 3] — through this the wrath that was within the Tzaddikim is also sweetened through compassion.

📋 Translator's Summary — Likutay Tinyana Siman 75 (Achar Purim)

And they say in their hearts: on the contrary — is this the measure: that because of the diminished faith among Israel we hide our faces from them entirely — and they may come thereby, G-d forbid, to wherev

er the

y come — and moreover: it seems to us that we are not worthy to lead the world? But in truth — on the contrary: since there is no leader and guide for Israel and their faith has also diminished — certainly the compassion for Israel is very great. Therefore the duty falls upon us to accept the crown of kingship and leadership — for the good of Israel — since we are strengthened, with the help of Hashem, in His holy faith in perfection — and there is in us no trace of heresy or any ways of the Amorites and the like — as elaborated in Letter Gimmel. Therefore we are compelled to accept upon ourselves the authority and leadership — in order to complete the faith among all of Israel as well — and bring them too to the good goal.

And this too is the aspect of "Hashem's anger burned against Moshe" above — for initially there was the hard bondage upon Israel through the aspect of wrath. And afterwards — when His compassion for Israel was stirred — and Moshe refused his mission and diminished himself because of the above-mentioned wrath — then Hashem's anger burned against Moshe — and He decreed that he must accept the leadership — because of the great compassion that exists for Israel. And this is what he wrote afterwards: that this is the aspect of the kartelirah [chest/box] — meaning the wrath above — "in which precious stones are set" — this being the above-mentioned crown — the aspect of the above-mentioned compassion. Meaning: the very wrath that existed because of the diminished faith — turned afterwards and was sweetened into compassion — through which he was stirred afterwards with compassion to lead Israel in order to complete the faith among them. And what he wrote: that the precious stones are the aspect of the crown — meaning: for a king's crown is made of precious stones — as is also elaborated above at the end of Siman 6. And also Malchus itself is called avna tava [precious stone] as is brought in the holy Zohar in many places.

There: "And the ornament thereof is types of fish called birah — this being the aspect of faith." — This means: for the essential Malchus comes through the compassion which depends only on faith — as above in Letter Beis and Letter Gimmel. And the Tzaddik accepts the Malchus and the leadership only in order to complete the faith of Israel — as above.



# סימן ע"ה-אחר פורים וכו'
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/127/

סימן ע"ה-אחר פורים וכו'
סימן ע"ה-אחר פורים וכו'
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/127

Segment 2
HE:
אות א כי פורים הוא דרך לפסח אמר המחבר עיין חסד לאברהם עין הקורא נהר נ"ז ששלשים יום קודם לפסח מתחיל הקדוש ברוך הוא להוציא נפשות ישראל מהיכלות הטומאה מעט מעט, באופן שבליל ביעור חמץ כל פושעי ישראל עומדים בפתח וכו' עיין שם מבואר שהתחלת התיקון של פסח מתחיל מליל פורים וזה שכתוב בשלחן ערוך סימן תכ"ט שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום, וכתבו האחרונים על זה ומתחילין מיום הפורים עצמו היינו כנ"ל:

EN:
Siman Seventy-Five — Achar Purimסימן עה — אחר פורים

"Fo

r Purim is the way to Pesach." The author says: see Chesed L'Avraham, Eyin HaKorei, River [Nahar] 57 — where it is written: that thirty days before Pesach — the Holy One begins to draw out the souls from under the feet of the wicked [reshaim] in Gehinnom — and so on — as elaborated in the discourse.



# סימן ע"ח
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/128/

סימן ע"ח
סימן ע"ח
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/128

Segment 2
HE:
בענין הנהגת הפשיטות וכו'

EN:
ssibil

Segment 3
HE:
אות א זה נאמר בשבת נחמו שנת תק"ע באומן וכבר מבואר הענין קצת בהשיחות (שבסוף ספמ"ע) סימן קנ"ג קנ"ד עיין שם:

EN:
And in my humble opinion — this discourse has a connection to what is elaborated elsewhere — [Chayyay Moharan, 142] — that on his return from the journey to Eretz Yisrael — he said: that through this way he fulfilled the entire Torah. And so on — as elaborated in the discourse.

ity — this means: he strengthens

Segment 5
HE:
אות ב שם, כי יש אוצר של מתנת חנם וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, וזה האוצר הוא בוודאי מבחינה גבוה מאד, מאחר שמשם מקבל אפילו מי שאין לו זכות כלל ואם כן איך אפשר לומר שזה האוצר מוכן רק בשביל הרשעים שאין להם זכות, כי אם כן הרשע מקבל מבחינה גבוהה ממדריגת הצדיק אך האמת כי מזה האוצר בוודאי אינו מקבל רק הצדיק לבד, אך על ידי שהוא מקבל משם על ידי זה יכול להגן בזכותו ולהמשיך חיות גם למי שבאמת אין לו זכות כלל על כן מוכרח הצדיק לירד וליפול לפעמים לתוך פשיטות להיות איש פשוט ממש איזה עת, כי על ידי זה הוא ממשיך חיות לכל הפשוטים אפילו אותם שרחוקים באמת מן התורה, אף על פי כן הוא ממשיך להם חיות מהתורה הנעלמת בתוך העשרה מאמרות וכל מה שהאדם סמוך ביותר אל קדושת התורה ואל הצדיק, הוא מקבל על ידי זה חיות גבוה יותר מבחינת התורה הנעלמת הנ"ל כמבואר בפנים:

EN:
"HaKol kol Yaakov [the voice is the voice of Yaakov]." And so on. Yitzchak zman kuf tzaddik shnayim [Yitzchak — the span of kuf tzaddik — two]. And some say: that this is a copyist's error — and one should say: kuf tzaddik shanah [kuf tzaddik years]. Meaning: the kuf tzaddik years — which is [the 180 years] from the birth of Yitzchak until the birth of Yaakov. The aspect of — and so on — as elaborated in the discourse.

himself in heresy and minus — meaning: he introduces, G-d forbid, heresy and minus among all of Israel whom he wishes to rule over and lead — and then faith is separated from Malchus and then it may be possible for the Malchus to remain in his hands.

Segment 7
HE:
אות ג שם, וזהו בחינת הדרך של ארץ ישראל וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי באמת ארץ ישראל ניתנה לישראל רק בשביל שקבלו התורה ובשביל שיקיימוה כמו שכתוב (תהלים ק"ה) ויתן להם ארצות גוים וכו' בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצרו אך אם כן היו יכולין העכו"ם לטעון ליסטים אתם, כי מה יש לכם אצל המקום שלנו, כי לפי דעת העכו"ם נדמה שהם מקבלים חיות שלא על ידי התורה, כי באמת הם רחוקים ממנה מאד, ואם כן יכולין ליטעון לישראל מה לכם ולנו אך על ידי בחינת כח מעשיו וכו', היינו שמגלין שכל העולם אפילו עכו"ם מקבלים חיות רק על ידי התורה, כי אף על פי שהם רחוקים מהתורה, אף על פי כן מקבלים חיותם בכמה וכמה השתלשלות ולבושין ובדרך נעלם מאד מהתורה הנעלמת בתוך העשרה מאמרות, רק שכל מה שהאדם סמוך להתורה ביותר מקבל חיות יותר גבוה משם, והכל מקבלין רק על ידי הצדיק שזכה לקיים התורה בשלימות, ואף על פי כן הוא מוכרח לפעמים להיות איש פשוט בכדי להמשיך חיות משם לכל הפשוטים, ודייקא הוא יכול לקבל משם מחמת שהוא סמוך להתורה ביותר ואז כשנגלה להם ענין זה שגם הם אינם הפקר לגמרי ורשות בפני עצמם חס ושלום, רק הם מקבלים בהעלם גדול גם כן חיות מהתורה הנעלמת, ודייקא על ידי ישראל שזכו לקבל התורה בנגלה גם כן, ודייקא על ידי הצדיק הגדול שבישראל שהוא סמוך ביותר להתורה, ואז כשנודע להם זאת בטלה טענת ליסטים אתם וכו' כי באמת כל העולם לא נברא אלא בשביל ישראל ובשביל הצדיקים שבישראל, ומה שהם ישבו שם עד עכשיו היה רק ברצונו יתברך, כי התורה היתה עדיין בהעלם וקדושת ארץ ישראל נעלמת, ועכשיו בא העת לגלות קדושת ארץ ישראל וליתנה לישראל דייקא וזה שכתוב לקמן שעל ידי כח מעשיו וכו' יש לנו רשות לכבוש כל העולם ולקדשו בקדושת ארץ ישראל וכו':

EN:
Siman Eighty-Two — Ki Seitzeiסימן פב — כי תצא

📋 Translator's Summary — Likutay Tinyana Siman 78 (B'Inyan Hanhagat HaPeshitus)

Segment 9
HE:
אות ד שם, וזה בחינת דרך ארץ וכו' אמר המחבר בזה יש לפרש מה שאמרו רז"ל בברכות ל"ב: ד' דברים צריכין חיזוק תורה ומעשים טובים תפלה ודרך ארץ היינו כנ"ל, כי בוודאי צריכין להתחזק ולהתאמץ מאד בלימוד התורה ובעשיית מעשים טובים שזה עיקר קיום העולם וחיותו, אך אף על פי כן מחמת שאי אפשר להיות דבוק בהתורה בתמידיות וצריכין להיות איש פשוט לפעמים, ואז צריכין לקבל חיות מבחינת האוצר מתנת חנם שזה בחינת דרך ארץ, והחיות שמקבלין משם הוא על ידי תפלה ותחנונים שזה בחינת ואתחנן המבואר לקמן וכמבואר בלקוטי הלכות הל' תפלה על כן צריכין להתחזק ולהתאמץ גם בתפלה ודרך ארץ, כי שניהם הם מבחינה אחת כנ"ל, על כן ואתחנן גימטריא תפלה כמובא, וכן הוא גימטריא דרך ארץ היינו כנ"ל

EN:
There — in the above discourse: "and this secret is alluded in Etz Chayyim, Kelal 19 [which is: as above] — and in the kavvanot of Rosh Chodesh Elul." See in the discourse Kra Es Yehoshua, Siman 6 above. And so on — as elaborated in the discourse.

[Only: nonetheless Heaven does not permit him to take it — as is elaborated in Letter Vov.] For as long as Israel holds to faith — even though there is diminished faith, G-d forbid — nonetheless the faith always strengthens the Malchus and leadership of Israel — so that no stranger who is not worthy of it can take it — unless he strengthens himself to introduce into Israel, G-d forbid, heresy and minus — until he separates faith from governance. And likewise it is implied in Letter Hay.

There — the elaboration of the passage: "And we saw this chest in which precious stones and pearls are set" — the aspect of the wrath sweetened through compassion — through which the Tzaddikim were crowned with the attribute of Malchus and leadership. "And its ornament is types of fish called birah" — this being the attribute of faith which always strengthens the Malchus and leadership — so that no stranger who is not worthy of it can take it.

Segment 11
HE:
אות ה וזה שאמרו רז"ל (ברכות ל) יכוון את לבו כנגד ארץ ישראל שנאמר (מלכים א ח) והתפללו אליך דרך ארצם, דרך ארצם דייקא בחינת דרך דדרך ארץ הנ"ל היה עומד וכו' יכוון את לבו כנגד בית קדשי קדשים, ששם נקודת האבן שתיה שממנה הושתת העולם על ידי העשרה מאמרות, ושם היה עומד הארון והלוחות שבהם עשרת הדברות וזה שאמרו רז"ל שם דף ל"ב הנ"ל גדולה תפלה יותר ממעשים טובים, מי לנו גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו ולא נענה אלא בתפלה וכו', עיין תוספות שם היינו כנ"ל כי במעשים טובים אינו נענה אלא כפי ערך המעשים טובים, ועל כן לפעמים גורמין לו מעשיו שלא יהא נענה אפילו אם הוא אדם גדול, מה שאין כן בתפלה ממשיכין מהאוצר מתנת חנם כנ"ל:

EN:
Siman Ninety-Two — Tikkun L'Mikre Lailahסימן צב — תיקון למקרה לילה

"HaKol kol Yaakov [the voice is the voice of Yaakov]." And so on. Yitzchak zman kuf tzaddik shnayim [Yitzchak — the span of kuf tzaddik — two]. And some say: that this is a copyist's error — and one should say: kuf tzaddik shanah [kuf tzaddik years]. Meaning: the kuf tzaddik years — which is [the 180 years] from the birth of Yitzchak until the birth of Yaakov. The aspect of — and so on — as elaborated in the discourse.

Segment 13
HE:
אות ו שם במאמר הנ"ל, ועל כן משה רבינו ע"ה כשביקש לבוא לארץ ישראל ביקש מתנת חנם כ"ש (דברים ג) ואתחנן אל ה' וכו' יש לומר שביקש על דרך זה, הלא עיקר הדרך לכבישת ארץ ישראל הוא על ידי בחינת כח מעשיו וכו', היינו על ידי שמגלין שגם קודם מתן תורה, שנתקיים העולם רק בחסדו יתברך בחינת מתנת חנם, היה גם כן קיום העולם על ידי התורה הנעלמת בעשרה מאמרות, שבשביל זה מוכרח הצדיק להיות איש פשוט לפעמים בכדי שימשיך משם חיות להחיות כל הפשוטים כנ"ל, כי דייקא הצדיק הגדול שסמוך ביותר אל התורה שבנגלה, הוא יכול לקבל מבחינת התורה הנעלמת שהוא בחינת אוצר מתנת חנם הנ"ל ולהחיות בזה את הכל כנ"ל, ואם כן ראוי ביותר שאבוא לארץ ישראל, כי מי לנו גדול במעשים טובים וסמוך אל התורה יותר ממשה רבינו ואף על פי כן אמר לו השם יתברך לא תעבור את הירדן הזה נמצא שעל פי התורה ומעשים טובים שלו אינו יכול לבוא לשם אבל אף על פי כן מי לנו סמוך ביותר אל התורה עד שעל ידי זה יוכל לקבל גם מהתורה הנעלמת מבחינת האוצר מתנת חנם כנ"ל יותר ממשה רבינו ע"ה ועל כן אדרבא דייקא על ידי שאירע לו ענין מי מריבה וכיוצא עד שאפילו על פי התורה אינו רשאי לבוא לארץ ישראל, ומוכרח מחמת זה להמשיך מבחינת התורה הנעלמת בחינת אוצר מתנת חנם, ואם יבוא לארץ ישראל על ידי זה כי זה עיקר הדרך לכבישת ארץ ישראל כנ"ל, על ידי זה ימשיך ביותר החיות מהאוצר מתנת חנם להחיות בו כל הפשוטים והשיב לו השם יתברך שמוכרח לישאר שם במדבר בכדי להעלות מתי מדבר (עיין מדרש ואתחנן), ובזה נתגלה ביותר ענין זה שהצדיק בעצמו מוכרח לירד לפעמים ממדריגתו להיות איש פשוט שזה בחינת מדבר (שאינו מקום ישוב, כי עיקר קיום העולם וישובו הוא על ידי התורה וכנ"ל) בכדי שעל ידי זה יחיה כל הפשוטים שהם בחינת מתי מדבר וזה בחינת (דברים ג) ויתעבר ה' בי למענכם היינו כנ"ל ויאמר אלי רב לך וכו' וידוע מה שאמרו רז"ל לא נתאוה משה לכנוס לארץ ישראל רק בכדי לקיים כל המצוות הנוהגות בה נמצא שרצה לפעול בתפלתו להמשיך בחינת החסד חנם בחינת התורה הנעלמת, ולכנוס על ידי זה לארץ ישראל בכדי שיקיים התורה כפשוטה בפועל ממש, כי זהו העיקר באמת לקבל חיות מהתורה הנעלמת על ידי הצדיק הגדול, עד שיזכה על ידי זה בעצמו לקיים התורה בשלימות, שזה בחינת מה שכתב בסוף המאמר אשרי למי שזוכה להתקרב בעודו בחיים חיותו להצדיק האמת וכו' היינו כנ"ל, כי אז יכול לקבל ממנו עד שיזכה על ידי זה לקיום התורה ולתשובה שלימה בפועל ממש מה שאין כן הטובה שמקבל האדם אחר פטירתו על ידי הצדיק האמת הוא רק חסד חנם לבד, ואף על פי כן אמר הקדוש ברוך הוא למשה רבינו ע"ה שהתיקון הזה שלא בא לארץ ישראל לקיים את התורה שם בשלימות ונשאר במדבר שזה בחינת שירד לפשיטות, על ידי זה ימשיך ביותר מבחינת האוצר מתנת חנם הנ"ל, עד שדייקא על ידי זה יוכל יהושע להכניסם לארץ ושם יקיימו כל ישראל כל המצוות בפועל ממש נמצא שהוא יהיה לו חלק בכולם שזה בחינת מה שדרשו רז"ל (סוטה ד' י"ד עיין שם ותבין ביותר לענינינו) על פסוק (ישעיה נ"ג) לכן אחלק לו ברבים וכו' ואת עצומים יחלק שלל אלו האבות היינו שזכו לקיים התורה הנעלמת גם כן כמבואר בזוהר על יעקב שפיצל את המקלות וכו' ועיין נפלאות רבות על פי מאמר זה בליקוטי הלכות הל' תפלה הל"ב, בהכנ"ס הל"ה, נדרים ושבועות ה"ב, מילה הל"ג, שומר שכר ה"ד, גזילה ה"ג, ובשאר מקומות בדבריו ז"ל:

EN:
There — in the above discourse: "as is elaborated from this there in the first book." And so on. See there in Siman 205 — where the matter of Ashrei and Halleluya and Maskil is elaborated — how they are the opposite of the kelipah and the blemish of — and so on — as elaborated in the discourse.

"And a son of the Amorites came down to take it" — meaning: one whose faith is not perfect — having still in him some of the ways of the Amorites [darkay Emori] — and therefore is called "son of the Amorites" [bar Amora'i] — and he wished to take the kartelirah — meaning: the Malchus and leadership. And it seemed to him it was out of compassion — but in truth he is distant from this compassion. "And he wished to dislodge its hip-fin" — meaning: the above-mentioned birah — which is the aspect of the above-mentioned faith — he wished to dislodge and uproot from it — the aspect of: "He who stops his ears from hearing about bloodshed" [Isaiah 33] — for he wished to cause him to fall into hatred of Torah scholars. "And he threw a flame" — meaning: this above-mentioned son of the Amorites strengthened himself in minus to the point of separating the faith — which is the aspect of birah — from holding to the Malchus — which is the aspect of the kartelirah. "And it descended" — meaning: the above-mentioned birah. And then the son of the Amorites could take the kartelirah — together with the aspect of Malchus and leadership — which is conducted through speech, and the essential perfection of the letters — the perfection of speech — is through faith. This being the aspect of the wife of Rabbi Chanina ben Dosa. And: "and in the future she will throw blue wool [techayles] upon the Tzaddikim in the World to Come" — for through the perfection of the letters of faith in Malchus — that is with the Tzaddikim who lead the world — through this they hold to the goal which is the aspect of the World to Come — and draw illumination from this to all of Israel — to each one according to his root in the soul of the Tzaddik — as above in Letter Beis. And in proportion to the appeasing of anger through compassion — and this too is the aspect of the above-mentioned kartelirah — as elaborated above in Letter Beis.

And in my humble opinion — as a possibility: this means that heresy and damage to faith have no hold and dominion except in this world — and all this because the goal — which is the pleasure of the World to Come — is presently distant from the thoughts of men and they have no attainment and grasp of it.

Segment 15
HE:
אות ז ולעניות דעתי יש למאמר זה שייכות עם מה שמבואר במקום אחר (חיי מוהר"ן קמ"ב) שבחזירתו מהנסיעה לארץ ישראל אמר שבהדרך הזה קיים כל התורה בכל האופנים, כי השיג קיום כל התורה ברוחניות שאפילו אם יהיה בין העכו"ם חס ושלום ולא יהיה לו טלית ותפילין וכו' ולא שום מצוה וכו' אף על פי כן יקיים כל התורה כולה וכו' עיין שם, היינו על ידי בחינת התורה הנעלמת הנ"ל ועיין בשבחי הר"ן הנדפסים בנסיעתו לארץ ישראל סימן כ"ד מבואר שם גם כן שזכה להשיג בחינת קיום התורה של האבות וכו' היינו כנ"ל, אך שם היה בעת חזירתו משם:

EN:
Ashrei: ashrei neshui fasha ksui chatah — — elaborated above in Siman 205 mentioned above. Maskil: umiHaveye'ah ishah maskeles — also elaborated there. And in the discourse Tefillah — and so on — as elaborated in the discourse.

Siman Eighty-Two — Ki Seitzeiסימן פב — כי תצא

But at the time of the goal — then all minus will be nullified and the holy knowledge of faith will spread in the world — for already before the final goal — in the days of Mashiach alone — faith will spread in the world as well — as it is written: "for then I will convert the peoples to a pure language — so that all will call in the Name of Hashem" [Zephaniah 3]. And therefore then: the perfection of the letters and speech will be complete — when speaking words that are the opposite of holy faith. And all the worlds were created with letters — and the perfection of the letters is the yud — which is the aspect of the World to Come — for the ultimate purpose of creation is the pleasure of the World to Come. And then it will be known and recognized that all creation was for this — "in order that they know Him" [b'gin d'yishtamod'un lay].

There — in the above discourse: "and this secret is alluded in Etz Chayyim, Kelal 19 [which is: as above] — and in the kavvanot of Rosh Chodesh Elul." See in the discourse Kra Es Yehoshua, Siman 6 above. And so on — as elaborated in the discourse.

And likewise the perfection of the letters is the aspect of the yud — which is the aspect of the World to Come — and the Tzaddikim — through accepting the crown and Malchus and the perfection of the letters of faith therein — merit to attain the goal even in this world — and draw illumination from this to all of Israel — to each one according to his root in the soul of the Tzaddik. And therefore the Malchus of the Sitra Achra has no connection or hold in the aspect of the holy Malchus in which shines the light of the goal of the World to Come.

There — Letter Zayin — "For techayles [blue-dyed wool] is mixed of black with white…" — It is possible that this means: for the soul attained a great light from knowing Hashem even before coming to this world of Asiyah. And likewise regarding all creation — only Hashem wished to bestow His goodness to others — and to grant the souls of Israel an even greater attainment in the World to Come — specifically through having stood the test of free will in this world.

And this was, as it were, the initial thought of creation — in order to come through it to this good goal.

This is the aspect of: "the end of the deed was first in thought." It follows that the essential perfection of attaining the goal is through the aspect of creation and the world of Asiyah — in which the goal is distant from the thoughts of men — this being the aspect of black [shachor]. And through the aspect of the initial thought — namely: that specifically from this world one draws oneself and clings and waits for this goal — the aspect of: "the eye has not seen — He shall do for those who wait for Him" [Isaiah 64] — this being the aspect of the joining of black with white. For in truth: this is the essential perfection — to cleave oneself to this goal even in this world — for the world being distant from the goal is because they are presently in the world of Asiyah — and the goal is the aspect of the end of Asiyah — for the pleasure of the World to Come is at the end of the world of Asiyah — the aspect of: "today to do them and tomorrow to receive their reward" [Eruvin 22]. And on the contrary: the essential reward will be for the very fact that this goal is naturally distant from the thoughts of men — and through this there is free will — the aspect of: "how great is Your goodness that You have hidden away for those who fear You — hidden" [Psalms 31] — specifically hidden. And through the person being in this world which is distant from the goal — and the person has no attainment of it — and yet he cleaves himself to the goal — this is the essential perfection. And this is the aspect of techayles — the joining of black with white — meaning: that even in this world one's thought should be attached to the goal — and gaze at the very end — the aspect of: "who is wise — he who sees the future [hanolad]" [Tamid 32] — [this being the aspect of the Daughter's voice [bas kol]] — who flips every matter from its beginning to its end — meaning: that even in this world one gazes in all his matters only at the goal which is the end. For in truth: this end is the aspect of the beginning of all creation — for "the end of the deed was first in thought." And one who separates, G-d forbid, one's thought in this world entirely from this goal — will certainly not attain it even then — on the contrary: one will receive harsh punishment, G-d forbid. It follows that all the whiteness [levanunis] of the goal of the pleasure of the World to Come is joined with the blackness of this world — for specifically through it one merits this good goal — when one improves one's deeds and attaches one's thought well — even in this world — to this goal.

And see there at the end of Letter Vov — on the matter of "in all your ways know Him" [Proverbs 3:6] — that this too is the same aspect: for when one takes it to heart that every thing was created with letters — and the letters are the essential vitality of every thing — and the perfection of the letters is the final point which is the yud — the aspect of the World to Come — which is the goal — therefore: the very beginning of the creation of every thing — and its coming into being and vitality and ultimate purpose — all is the goal which is the yud — the aspect of the World to Come. Only: in this world all is hidden and concealed — for even the vitality of every thing — which is the letters — is also hidden and concealed. And as it were even the letters and speech are not perfect — because His faith has not yet spread in this world in perfection — until the future. But the true Tzaddikim who merited faith in perfection — beyond which there is no greater perfection — as elaborated in Letter Gimmel — and were crowned with the crown of the holy Malchus — in which is the essential perfection of the letters through faith — through this they know and attain the goal — and draw illumination from this to all of Israel. And this is all their hope and all their desire: to accept the Malchus and leadership — in order to complete the faith of Israel — and bring their thought close to the goal.

And see Zohar Pinchas p.

239: "the eye has not seen" — and in Idra Zuta, p. 290b.

The author writes: This above discourse is very deep — and its matters are extremely subtle and spiritual — as is apparent to every reader. But nonetheless I did not withhold from myself elaborating somewhat on what appears to me in my humble opinion according to the simple meaning of the words — apart from the hidden matters within it — which are the aspect of: "the eye has not seen."

This discourse was said in the year [5]564, on Shavuos — which fell then on Wednesday and Thursday.

There — Letter Gimmel — "Living fiery creatures that speak [chayos aysh mamlalos] — living fiery creatures — the aspect of Chavah, a woman [chayos aysh b'chinas chavah ishah]" — this being the aspect of: she was named Chavah because she was the mother of all life — meaning: the aspect of the holy tongue.



# סימן ע"ט
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/129/

סימן ע"ט
סימן ע"ט
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/129

Segment 3
HE:
הקול קול יעקב וכו' אות א יצחק זמן קוף צדיק ישנים ויש אומרים שהוא טעות סופר וצריך לומר קוף צדיק שנים רוצה לומר הקוף צדיק שנה שהיה מלידת יצחק עד שירד יעקב למצרים כי חשבון הגירות והגלות של (בראשית ט"ו) כי גר יהיה זרעך וכו' ועבדום וכו' ארבע מאות שנה התחיל מלידת יצחק כמו שאמרו רז"ל (בראשית רבה מ"ד) וגירות וגלות הוא בחינת אחרית הימים, שזה בעצמו גם כן בחינת קץ כמבואר לקמן ועל כן יצחק הוא מרמז לבחינת זמן, וגם נולד למאה שנים של אברהם ותשעים של שרה שזה גם כן בחינת קוף צדיק שביצחק כמו שאמרו רז"ל (שם נ"ג), וקץ הוא בחינת זמן כנ"ל:

EN:
This means: for it is known that the category of Man — which is a speaking living being — corresponds to the element of fire.

Nitzuach [victory/conductor]: "lamnatzeiach al tashchas [for the conductor — on 'do not destroy']." Meaning: for the above blemish is the aspect of: "ki hishchis kol basar es darko [for all flesh had corrupted its way]." And so on. And it is said: "vayashcheit artzah [and he destroyed it to the ground]." And so on — as elaborated in the discourse.

Therefore the complete speech — which is the holy tongue — is literally the aspect of living fiery creatures that speak.

And through it the bonfire of the seventy luminaries is broken up and scattered — this being the aspect of: "burning coals shall fall upon them" [Psalms 140] — as is elaborated below in Letter Hay.

There — the same Letter — regarding the perfection of the holy tongue: see the Kitzur Likutay Moharan and in Likutay Aitzos, Dibbur, Letter Gimmel — where it is explained that this means one should guard the tongue and speech from blemishing it with flawed speech, G-d forbid — of idle words, slander, lies, and the like — but on the contrary: to sanctify speech with holy words of Torah and prayer.



# סימן י"ב-תהלה לדוד
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/13/

סימן י"ב-תהלה לדוד
סימן י"ב-תהלה לדוד
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/13

Segment 2
HE:
אות א זה המאמר נאמר בשבת נחמו שנת תקס"ג הנ"ל, והמתיק בתוכו פירוש הפסוק נחמו נחמו עמי וכו', נחמו נחמו היינו תרין צדיקים צדיק עליון וצדיק תחתון וכו' כמבואר בלשון החברים, אך אחר כך כשנתן להעתיק את המאמר הזה מכתיבת ידו ז"ל, כי מאמר זה הוא לשון רבינו ז"ל כנדפס אצל המאמר בתחלתו, השמיט פירוש הפסוק נחמו נחמו הנ"ל וה' יודע כוונתו ז"ל:

EN:
Siman Twelve — Tehillah L'Dovidסימן יב — תהלה לדוד

This discourse was said on Shabbas Nachamu [the Shabbas of Consolation — the first Shabbas after Tisha b'Av] of the above-mentioned year [5]563. And he sweetened within it the interpretation of the verse: "Comfort, comfort My people…" — "Comfort, comfort" [the double expression] alludes to two Tzaddikim — the upper Tzaddik and the lower Tzaddik — as is elaborated in the language of the companions [lashon hachaverim]. But afterwards, when he gave permission to copy this discourse from his holy handwriting — for this discourse is in Rabbainu's own language as printed at the beginning of the discourse — he omitted the interpretation of the verse "Comfort, comfort" above. And Hashem knows his intention.

Segment 4
HE:
אות ב אגב ראיתי לבאר להמעין ענין מה שאצל כמה מאמרים כתוב שהם לשון רבינו ז"ל הענין הוא כי אלו המאמרים שרבינו ז"ל כתבם בעצמו בכתיבת ידו הקדושה ז"ל, ונתן להעתיקם מכתב ידו ז"ל אצל אלו המאמרים נרשם שהם לשון רבינו ז"ל ושאר המאמרים נכתבו גם כן מפיו הקדוש ז"ל, אך לא מכתיבת ידו רק הוא ז"ל היה יושב ואומר לפני המעתיק הדברים בלשון חול ופשוט שאנו מדברים בו, והמעתיק כתב הדברים לפניו ז"ל בלשון הקודש ונתן לו אחר כך לעיין אם נכתבו הדברים כהוגן כפי כוונתו ז"ל, ולפעמים גם הוא ז"ל אמר לפני הכותב קצת דברים בלשון הקודש וקצת דברים בלשון חול, לבד מאיזה מאמרים קטנים שנכתבו שלא בפניו ז"ל, וגם המה נתנו אחר כך לרבינו ז"ל לעיין בהם אם נכתבו כהוגן כפי כוונתו ז"ל, רק קצת מאמרים שנרשם אצלם שהם מלשון החברים נראה שנכתבו שלא בפניו ז"ל, והם מהמאמרים שנאמרו קודם התקרבות הר"ר נתן ז"ל אליו, ובהם על פי רוב הלשון של החברים אין מסודר יפה כל צרכו, ומסתמא גם אלו המאמרים הובאו למראה עיניו ז"ל, ואם הלשון אינו מסודר כראוי אף על פי כן תוכן כוונתו ז"ל מובן גם בהם, וגם הם דברים נפלאים ונוראים וישרים למוצאי דעת:

EN:
In passing, I saw fit to explain to the reader the matter of why it is written by several discourses that they are "in Rabbainu's language." The matter is: those discourses that Rabbainu himself wrote in his own holy handwriting — and gave permission to copy from his own handwriting — those discourses are noted as being "in Rabbainu's language." The remaining discourses were also spoken from his holy mouth — but not in his own handwriting. Rather: he would sit and say the matters before the scribe in the everyday vernacular language in which we speak — and the scribe would write the matters before him in the Holy Tongue [Hebrew] — and he would then give the scribe permission to examine whether the words were written fittingly according to his intention. And sometimes he also said some words before the scribe in the Holy Tongue and some in the vernacular. Aside from certain small discourses that were written not in his presence — and these too were afterwards given to Rabbainu to examine whether they were written fittingly according to his intention. Only certain discourses that are noted as being "in the language of the companions" — it appears these were written not in his presence, and they are from the discourses that were said before the drawing close of Reb Nosson to him. And in these, generally the language of the companions is not as well arranged as it should be. And presumably even these discourses were brought before his eyes — and even if the language is not arranged as it should be, the content of his intention is nonetheless understood in them as well, and they too are wondrous and awesome and straight to those who find knowledge.

In passing, I saw fit to explain to the reader the matter of why it is written by several discourses that they are "in Rabbainu's language." The matter is: those discourses that Rabbainu himself wrote in his own holy handwriting — and gave permission to copy from his own handwriting — those discourses are noted as being "in Rabbainu's language." The remaining discourses were also spoken from his holy mouth — but not in his own handwriting. Rather: he would sit and say the matters before the scribe in the everyday vernacular language in which we speak — and the scribe would write the matters before him in the Holy Tongue [Hebrew] — and he would then give the scribe permission to examine whether the words were written fittingly according to his intention. And sometimes he also said some words before the scribe in the Holy Tongue and some in the vernacular. Aside from certain small discourses that were written not in his presence — and these too were afterwards given to Rabbainu to examine whether they were written fittingly according to his intention. Only certain discourses that are noted as being "in the language of the companions" — it appears these were written not in his presence, and they are from the discourses that were said before the drawing close of Reb Nosson to him. And in these, generally the language of the companions is not as well arranged as it should be. And presumably even these discourses were brought before his eyes — and even if the language is not arranged as it should be, the content of his intention is nonetheless understood in them as well, and they too are wondrous and awesome and straight to those who find knowledge.

Segment 6
HE:
אות ג שם במאמר תהלה לדוד הנ"ל אות ג' כי כל העולם מקבלים פרנסתם משמאלה כמו שכתוב (משלי ג) בשמאלה עושר וכבוד, ובשביל זה נפל וכו' לאיזה שגיאה דקה כחוט השערה לבחינת שמאלה כדי שעל ידי זה יקבל שפע ופרנסה לעולם וכו', כמו שכתוב בשמאלה עושר וכבוד וכו' הקושיא בזה מפורסמת כי הלא אמרו רז"ל שבת דף ס"ג אמר רב ששת מאי דכתיב אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד, אלא בימינה אורך ימים איכא, עושר וכבוד ליכא (פירש"י בתמיה כיון דאיכא אורך ימים כל שכן עושר וכבוד, אלא למימינים בה אורך ימים איכא כל שכן עושר וכבוד וכו') נמצא הרי מבואר בדברי רז"ל שגם בימינה כל שכן דאיכא עושר וכבוד, ואם כן למה צריך הצדיק ליפול כחוט השערה לבחינת שמאלה, בשביל להמשיך עושר וכבוד, מאחר שגם בימינה של תורה איכא עושר וכבוד ושמעתי מפי אדוני אבי זקני ז"ל שהקשה זאת לפני רבינו ז"ל, וגם אמר על זה תירוץ לפני רבינו ז"ל וקלסיה רבינו ז"ל, אך שכחתי כל הענין ולכאורה נראה לעניות דעתי שהתירוץ על זה מבואר בדברי רבינו ז"ל באות זה אחר כך במה שכתב ויספר לו את הדברים האלה, פירש רש"י שלא בא אלא מתוך אונס אחיו ושנטל ממנו ממונו וכו', פירש שלא בא לבחי' הזאת שיסבול תורתו משמעות ערמימות אלא מתוך אונס אחיו, ושנטל ממנו ממונו כדי בשמאלה עושר וכבוד, ולכאורה תיבת מתוך אונס אחיו אינו מבואר כלל, אך הענין הוא כי עכשיו בזמן הגלות בזמן התגברות שליטת עשו וכו', הם נוטלין כל השפע וישראל ניזונין רק מתמצית כמבואר בזוה"ק, ועיקר אחיזתם הוא מסטרא דשמאלה כידוע ועל כן אי אפשר עכשיו להמשיך שפע עושר וכבוד, רק משמאלה של תורה ולא מימינה (והדבר מובן ממילא קצת ואי אפשר להאריך בזה), וזה מדוקדק בדבריהם ז"ל שלא בא אלא מתוך אונס אחיו ושנטל ממנו ממונו, היינו שנטל הוא כל השפע שלו, ובשביל זה מוכרח הצדיק עכשיו ליפול קצת לבחינת שמאלה דייקא, בכדי להמשיך משם שפע גשמיות של עושר וכבוד

EN:
There — Letter Gimel — "For the whole world receives its sustenance from the left — as it is written: 'In her left hand are riches and honor' [Proverbs 3] — and for this reason he fell… to some hairsbreadth-thin error into the aspect of 'her left' in order that through this he draw down abundance and sustenance to the world… as it is written: 'In her left hand are riches and honor.'"

There — Letter Gimel — "For the whole world receives its sustenance from the left — as it is written: 'In her left hand are riches and honor' [Proverbs 3] — and for this reason he fell… to some hairsbreadth-thin error into the aspect of 'her left' in order that through this he draw down abundance and sustenance to the world… as it is written: 'In her left hand are riches and honor.'"

Segment 8
HE:
אות ד ויש עוד סמך וסעד לדברינו אלה ממה שאמר רבינו ז"ל, ונדפס בהשיחות (שאחר הסיפורי מעשיות) שמיום שחרב בית המקדש נפל העשירות בעמקי הקליפות, בבחינת ותרד פלאים אותיות אלפים וכו', ועל כן קשה לאיש כשר באמת שיהיה לו עשירות גדול מאלפים הרבה מזומנים וכו' והביא שם מה שאמר זקינו הקדוש וכו' מוהר"ר נחמן ז"ל על מאמר רז"ל כל שכן עושר וכבוד, ואמר ר' נחמן ז"ל שהוא רק כל שכן אבל לא בפירוש כי אף על פי שהוא כל שכן אין להם מזומנים וכו', מבואר להדיא שאף על פי שבוודאי גם בימינה כל שכן דאיכא עושר וכבוד אף על פי כן עכשיו שנפל העשירות קשה מאוד שיהיה להמימינים בה גם עשירות רב מזומן, אם כן יש לומר שמפני כך מוכרח הצדיק עכשיו ליפול לבחינת שמאלה דייקא בכדי להמשיך עושר וכבוד לישראל במזומן קצת גם כן כנ"ל:

EN:
And I heard from the mouth of my master, my father's father — that he raised this difficulty before Rabbainu, and also offered an answer before Rabbainu — and Rabbainu praised him. But I forgot the entire matter. And at first glance it appears to me in my humble opinion that the answer to this is explained in Rabbainu's own words in this same section afterwards — in what is written: "and he told him these things — Rashi explains: he came only under compulsion from his brothers and because they took his money from him" — meaning: he did not come to this aspect that his Torah would bear the implication of subtlety — only under compulsion from his brothers, and because they took his money — for the sake of: "in her left, riches and honor." And at first glance the phrase "under compulsion from his brothers" is not explained at all. But the matter is: for now, in the time of exile, in the time of the empowerment of the dominion of Eisav — they take all the abundance and Israel is sustained only from the residue, as is explained in the holy Zohar. And the essential hold of Eisav is from the side of the left, as is known. Therefore it is now impossible to draw abundance of riches and honor except from the left of the Torah — and not from the right. [And the matter is somewhat understood on its own — and it is impossible to elaborate on this.] And this is precisely the language: "he came only under compulsion from his brothers who took his money" — meaning: they took all his abundance — and because of this the Tzaddik is now compelled to fall somewhat to the aspect of the left specifically, in order to draw material abundance of riches and honor from there.

The question about this is well known: for the Sages said in Shabbas 63a: "Rav Shesses said: what is written 'length of days is in her right hand; in her left, riches and honor'? In her right — length of days there is; riches and honor — there are not." [Rashi explains with astonishment: since there is length of days, how much more so riches and honor — rather: for those who go to the right, length of days there is — and how much more so riches and honor.] It follows that it is explained in the Sages' words that even in her right — how much more so — there is riches and honor. If so, why must the Tzaddik fall a hairsbreadth to the aspect of the left in order to draw riches and honor — since riches and honor are also in the right?

Segment 10
HE:
אות ה אך לבאר הדברים ביותר קצת, נראה על פי מה שהביא רבינו ז"ל במאמר לשמש סימן מ"ט, כי באורייתא של עכשיו יש ימין ושמאל ובשמאלה עושר וכבוד, אבל בעתיקא לית שמאל ולית עושר תמן (ועיין אידרא נשא דף קכ"ט לית שמאלה בהאי עתיקא סתימאה כולא ימינה וכו') ולכאורה גם שם יש להקשות כנ"ל, הא גם בימינא כל שכן דאיכא עושר וכבוד אך המובן משם הוא כי אף על פי שבוודאי יכולין להמשיך משם שפע גשמיות במכל שכן, אך הזוכה למדריגת ימין אינו עולה על מחשבתו כלל שיהיה חפץ בשפע גשמיות, מאחר שיכול להמשיך משם שפע רוחניות של אורך ימים, שאין להשפע גשמיות שום ערך כלל כנגד אור השפע רוחניות, על כן הוא ממשיך משם רק שפע רוחניות, וגם השפע גשמיות של עושר וכבוד מחליף שם על שפע רוחניות וגם זה מובן בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות במאמר צוית צדק סימן כ"ג ובמאמר סוד כוונת המילה סימן ס"ג ובסימן ר"מ ד"ה כל השפעות ועל כן מוכרח הצדיק ליפול כחוט השערה לבחינת שמאלה, בכדי להמשיך משם שפע גשמיות כנ"ל ועיין בליקוטי הלכות הלכות תלמוד תורה הלכה ג' מבאר שם, שעיקר שורש השפע של עשירות ופרנסה נמשך גם כן רק מבחינת עתיקא שנקרא מזלא ששם כולא ימינא כנ"ל, אך שם כולא חד ואין בהשפע שום ציור כלל, וגם שפע העשירות הוא רק אור צח ומצוחצח, ולמטה כשנמשך השפע לימין ולשמאל אז נצטייר השפע בשמאל לעשירות ופרנסה, ומחמת זה צריך הצדיק ליפול לבחינת שמאלה בכדי לצייר השפע שם לעשירות אבל אז כשנופל לבחינת שמאל תוכל הסטרא אחרא להתגבר חס ושלום, ולהתאחז בהשפע ולהמשיך לעצמם כל השפע חס ושלום, על כן צריך לחזור תיכף משמאל לימין ולאכללא שמלא בימינא, ואז ממשיך הפרנסה לעולם בקדושה גדולה ע"ש שהאריך בזה בדברים נפלאים:

EN:
But to elaborate on the matter somewhat more: it appears according to what Rabbainu brought in the discourse L'Shemesh, Siman 49 — that in the Torah of now there is right and left, and "in her left, riches and honor" — but in Atika [the Ancient One] there is no left and no wealth there. [See Idra Naso p. 129: "There is no left in this most hidden Ancient One — all is right."] At first glance there too the same question applies — since also in the right there is "how much more so" riches and honor. But the meaning there is: even though one can certainly draw material abundance from there a fortiori — nonetheless, one who has attained the level of the right has no thought whatsoever of desiring material abundance — since from there one can draw the spiritual abundance of "length of days" — which material abundance has no value whatsoever in comparison to the light of spiritual abundance. Therefore one draws from there only spiritual abundance. And the material abundance of riches and honor is also exchanged there for spiritual abundance. Moreover, the essential root of the abundance of wealth and sustenance flows only from the aspect of Atika — which is called mazal [cosmic flow] — where all is right, as above. But there all is one and the abundance has no shape or image whatsoever — and even the abundance of wealth is only a pure and polished light [ohr tzach u'metzuchtzach]. And below — when the abundance flows to right and left — the abundance takes shape in the left into wealth and sustenance. And for this reason the Tzaddik must fall to the aspect of the left — in order to shape the abundance there into wealth.

And I heard from the mouth of my master, my father's father — that he raised this difficulty before Rabbainu, and also offered an answer before Rabbainu — and Rabbainu praised him. But I forgot the entire matter. And at first glance it appears to me in my humble opinion that the answer to this is explained in Rabbainu's own words in this same section afterwards — in what is written: "and he told him these things — Rashi explains: he came only under compulsion from his brothers and because they took his money from him" — meaning: he did not come to this aspect that his Torah would bear the implication of subtlety — only under compulsion from his brothers, and because they took his money — for the sake of: "in her left, riches and honor." And at first glance the phrase "under compulsion from his brothers" is not explained at all. But the matter is: for now, in the time of exile, in the time of the empowerment of the dominion of Eisav — they take all the abundance and Israel is sustained only from the residue, as is explained in the holy Zohar. And the essential hold of Eisav is from the side of the left, as is known. Therefore it is now impossible to draw abundance of riches and honor except from the left of the Torah — and not from the right. [And the matter is somewhat understood on its own — and it is impossible to elaborate on this.] And this is precisely the language: "he came only under compulsion from his brothers who took his money" — meaning: they took all his abundance — and because of this the Tzaddik is now compelled to fall somewhat to the aspect of the left specifically, in order to draw material abundance of riches and honor from there.

Segment 12
HE:
אות ו והנה מבואר כאן במאמר זה שעל ידי שמוכרח הצדיק והתנא ליפול קצת כחוט השערה לבחינת שמאלה, בשביל להמשיך שפע גשמיות גם כן, על ידי זה יש בתורת הצדיק והתנא שני משמעות, משמעות טוב בחינת צדיקים ילכו בם, ומשמעות להיפוך בחינת ופושעים יכשלו בם והתלמיד חכם שאינו הגון כשרואה בתורת התנא המשמעות להיפוך חס ושלום, חושב שגם הוא לא אמר תורתו אלא בערמימיות חס ושלום, ועל כן אינו חוזר בתשובה על ידי לימודו רק אדרבה לוקח מזה כח לדבר על הצדיק שבדור עתק בגאוה ובוז וכו' וע"ש עוד איך שהצדיק האמת לוקח התורה שבעל פה, היינו השכינה מהגלות שבפה הלמדן ומעלה אותה לשרשה ממדריגה למדריגה וכו', עד שמביא אותה לבחינת שכינתא בין תרין צדיקייא יתבא, ומשפיעין בה הצדיק העליון והצדיק התחתון וכו', ע"ש נפלאות מתורתינו הקדושה

EN:
Now it is explained here in this discourse that through the Tzaddik and the tanna being compelled to fall somewhat a hairsbreadth to the aspect of the left — for the sake of drawing material abundance as well — through this there are two implications in the Torah of the Tzaddik and the tanna: a good implication — the aspect of: "the righteous will walk in them" — and an opposite implication — the aspect of: "and transgressors will stumble in them." And the unworthy Torah scholar: when he sees in the Torah of the tanna the opposite implication, G-d forbid, he thinks that he too only spoke his Torah with subtlety and cunning, G-d forbid. And therefore he does not repent through his learning — on the contrary, he takes from this power to speak arrogance and contempt about the Tzaddik of the generation. And see there further how the true Tzaddik takes the Oral Torah — which is the Shechinah — from the exile in the mouth of the unworthy scholar, and raises it from level to level — until he brings it to the aspect of "the Shechinah sitting between two Tzaddikim" — and the upper Tzaddik and the lower Tzaddik pour abundance into her. See there the wonders of our holy Torah.

And there is further support and corroboration for these our words from what Rabbainu said — printed in the Sichos [conversations, at the end of the Sipuray Maasiyos]: "From the day the Temple was destroyed, wealth fell into the depths of the kelippos — in the aspect of 'vatared pela'im' — the letters of alafim [thousands]… and therefore it is difficult for a truly upright person to have great wealth of many thousands in cash." And he brought there what his holy grandfather said — Rabbi Nachman — on the Sages' teaching "how much more so riches and honor": Rabbi Nachman said it is only "how much more so" — but not explicitly — for even though it is certainly "how much more so," they do not have cash in hand. And this is explained openly: that even though certainly even in the right there is "how much more so" riches and honor — nonetheless, now that wealth has fallen into the depths, it is very difficult for those who go to the right to have abundant cash. If so, one can say that for this reason the Tzaddik is now compelled to fall to the aspect of the left — in order to draw material abundance of riches and honor in cash as well.

Segment 14
HE:
אות ז והנה מזה וממה שביארנו לעיל, תבין נפלאות בדברי צחות הקדושה של רבינו ז"ל שאמר פעם אחת שעל ידי הקושיות שמקשין עלינו (היינו עליו ז"ל ועל שאר צדיקי אמת), על ידי זה יש לנו פרנסה ועשירות, כי כל הפרנסה והעשירות נמשך על ידי קושיות כמו שהקשו רז"ל אורך ימים בימינה איכא עושר וכבוד ליכא, ותירצו מכל שכן עושר וכבוד נמצא שעל ידי הקושיא שהקשו רז"ל בזה הפסוק, על ידי זה נמשך העושר והכבוד של הצדיקים המימינים בה עכ"ל ועיין בשיחות הר"ן שכתב שם הר"ר נתן ז"ל שיש בדברי צחות אלו עמקות גדול:

EN:
At first glance these words have no explanation whatsoever — what is the connection between the controversies that opponents raise against the true Tzaddikim, and the controversy the Sages raised regarding the reverse — that riches and honor also reach the true Tzaddik? But according to the above, you will understand somewhat the depth of the wonders of his holy intention. And through this you will also understand more deeply what has been elaborated above: for in truth, this controversy the Sages raised — "in the right there is length of days — riches and honor there are not" — this itself is the aspect of the descent and the fall that brings the Tzaddikim who go to the right to the aspect of the left as well, for the sake of drawing riches and honor. For it has already been explained that when the Tzaddik is cleaving to the aspect of the right of the Torah, he has no desire at all for riches and honor — on the contrary, he exchanges even the abundance of riches and honor for length of days. And then certainly he has no question at all: where are the riches and honor of the right? — since he has no desire for this at all, and knows that certainly material abundance is drawn from there a fortiori — only he does not desire this at all, only the spiritual abundance of length of days.

But to elaborate on the matter somewhat more: it appears according to what Rabbainu brought in the discourse L'Shemesh, Siman 49 — that in the Torah of now there is right and left, and "in her left, riches and honor" — but in Atika [the Ancient One] there is no left and no wealth there. [See Idra Naso p. 129: "There is no left in this most hidden Ancient One — all is right."] At first glance there too the same question applies — since also in the right there is "how much more so" riches and honor. But the meaning there is: even though one can certainly draw material abundance from there a fortiori — nonetheless, one who has attained the level of the right has no thought whatsoever of desiring material abundance — since from there one can draw the spiritual abundance of "length of days" — which material abundance has no value whatsoever in comparison to the light of spiritual abundance. Therefore one draws from there only spiritual abundance. And the material abundance of riches and honor is also exchanged there for spiritual abundance. Moreover, the essential root of the abundance of wealth and sustenance flows only from the aspect of Atika — which is called mazal [cosmic flow] — where all is right, as above. But there all is one and the abundance has no shape or image whatsoever — and even the abundance of wealth is only a pure and polished light [ohr tzach u'metzuchtzach]. And below — when the abundance flows to right and left — the abundance takes shape in the left into wealth and sustenance. And for this reason the Tzaddik must fall to the aspect of the left — in order to shape the abundance there into wealth.

Segment 16
HE:
אות ח ולכאורה אין לדברים הללו שום ביאור מה ענין הקושיות שהחולקים מקשים על הצדיקי אמת, להקושיא שהקשו רז"ל בהיפוך שמגיע גם להצדיק אמת עושר וכבוד אבל לפי הנ"ל תבין קצת עומק נפלאות כוונתו הקדושה ז"ל, וגם בזה תבין ביותר מה שנתבאר לעיל כי באמת זו הקושיא שהקשו בימינה אורך ימים איכא עושר וכבוד ליכא, זהו בעצמו בחינת הייה וההפלה שמפילין את הצדיקים המימינים בה לבחינת שמאלה גם כן בשביל להמשיך עושר וכבוד כי כבר נתבאר שבשעה שהצדיק דבוק בבחינת ימינה של התורה, אזי אין חפץ כלל בעושר וכבוד, רק אדרבא מחליף גם השפע של עושר וכבוד גם כן על אורך ימים ואז בוודאי לא קשיא ליה כלל היכן העושר והכבוד שבימינה, מאחר שאינו חפץ בזה כלל ויודע שבוודאי נמשך משם גם שפע גשמיות במכל שכן, רק שהוא אינו חפץ בזה כלל, רק בשפע רוחניות של אורך ימים ובשביל זה מוכרחין להפיל אותו לאיזה בחינת שמאלה ומזה בעצמו נמשך מה שהקשה עושר וכבוד ליכא, כי הגם שהעיקר הוא דבוק בבחינת ימינה, ואינו חפץ לנתק עצמו מבחינת ימין ולירד לשמאלה לגמרי בשביל עושר וכבוד חס ושלום, רק על ידי הבחינה הנ"ל שמפילין אותו לאיזה בחינה שמאלה שמשם עושר וכבוד, על ידי זה עולה אז על מחשבתו להקשות היכן העושר והכבוד שבימינה, כי באמת גם עכשיו הוא רוצה להמשיך שפע רק מבחינת ימינה רק שזה שמקשה עושר וכבוד ליכא, זה בעצמו הוא בחינת שגיאה הדקה שנפל לבחינת שמאלה ואז תיכף חוזר לימין וכולל שמאל גם כן בימין, ומתרץ לעצמו אלא בימינה אורך ימים איכא כל שכן עושר וכבוד, ועל ידי זה ממשיך באמת השפע של עושר וכבוד בקדושה גדולה גם כן מבחינת ימינה, ועל ידי בחינת שמאלה היינו על ידי הקושיא הנ"ל שנמשך מבחינת שמאלה (ועיין לשון הגמרא ופירש"י המובא לעיל ותבין ביותר) ובזה ממילא מיושב ביותר הקושיא המפורסמת הנ"ל שהקשו, הלא בימינה יש גם כן עושר וכבוד, כי זה העושר והכבוד שבימינה נמשך ונצטייר גם כן על ידי הקושיא שבא מבחינת שמאלה כנ"ל

EN:
Now: from the very fact that they bring the Tzaddik to the aspect of the left as well — for the sake of drawing riches and honor through the controversy of "riches and honor are not" — from this derives and descends the fact that the unworthy scholar has the power to study the Torah of the tanna and Tzaddik not entirely for its own sake — to the point of raising controversies and disputes against the true Tzaddikim of the generation — drawing this power from the Oral Torah he studies. And then the Oral Torah — which is the Shechinah — is as it were in exile in the mouth of the unworthy scholar. And then the holiness is in a state of great poverty and want — for from learning that is entirely not for its own sake, G-d forbid, one cannot draw even riches and honor for Israel — in particular for the Tzaddikim and upright among Israel — for then the nations take all the abundance, G-d forbid, as is explained in the above Likutay Halachos.

And this too is understood from Rabbainu's words in many places — in the discourse Tzivisa Tzedek, Siman 23, and in the discourse Sod Kavannas HaMilah, Siman 63, and in Siman 240 beginning "all the abundances." And therefore the Tzaddik is compelled to fall a hairsbreadth to the aspect of the left — in order to draw material abundance from there. But when the Sitra Achra can become empowered and take hold in the abundance and draw all the abundance to themselves, G-d forbid — therefore he must immediately return from the left to the right and include the left within the right. And through this he draws the sustenance to the world in great holiness. See there where he elaborated on this with wondrous words.

Segment 18
HE:
אות ט והנה מזה שמפילין את הצדיק לבחינת שמאלה גם כן בשביל להמשיך עושר וכבוד על ידי הקושיא של עושר וכבוד ליכא כנ"ל, מזה נמשך ונשתלשל מה שיש כח להלמדן ללמוד תורת התנא והצדיק שלא לשמה ממש, עד שעל ידי זה מקשה קושיות וחולק על צדיקי אמת שבדור, ומקבל כח זה מהתורה שבעל פה שלומד, ואז התורה שבעל פה שהיא השכינה כביכול בגלות בפה הלמדן כנ"ל ואז הקדושה בבחינת עניות ודלות גדול, כי מהלימוד שהוא שלא לשמה ממש חס ושלום, אין יכולין להמשיך אפילו עושר וכבוד לישראל בפרט להצדיקים והכשרים שבישראל, כי אז נוטלין העכו"ם כל השפע חס ושלום, כמבואר בליקוטי הלכות הנ"ל אך כשהצדיק שומע כל אלו הצירופין של הקושיות והמחלוקות של אלו החולקים עליו (שכל זה נמשך בשורשו מבחינת הקושיא של עושר וכבוד ליכא שזו היא הבחינת שגיאה דקה של שמאלה שנפל הצדיק לתוכה בשעת אמירת תורתו, שמזה נמשך הכח שיש להחולקים להקשות ולחלוק עליו), והצדיק לוקח אלו הצירופין ועושה מהם הלכות ומעלה השכינה מהגלות שבפה הלמדן, אז נמתק ועולה בחינת שמאלה של תורה ונכלל בימינה, ואז נמשך שפע ועשירות גדול על ידי בחינת שמאלה דייקא כנ"ל נמצא שהקושיות שמקשין החולקין על הצדיקים נמשכין ונשתלשלין בשורשן מבחינת הקושיא שהקשו רז"ל עושר וכבוד ליכא, שזה בחינת מה שמפילין את הצדיק לבחינת שמאלה, ומזה נשתלשל כל כך עד שנכנס ערמימיות בהלמדן וחולק על הצדיקים ומדבר עליהם עתק וכו', ועל ידי זה בעצמו עיקר התיקון כי הוא מכוון גדול מהשם יתברך וכו' כמבואר בפנים כי על ידי זה הצדיק מעלה השכינה מהגלות שבפה הלמדן, וחוזר הבחינת שמאלה לשורשה ומקומו, ששם הוא בדקות גדול מאוד והיינו בבחינת הקושיא הנ"ל שמשם נמשך פרנסה כנ"ל

EN:
And to elaborate on the matter somewhat further and in brief: the essential means by which the Tzaddik draws sustenance through falling to the aspect of the left is only through his immediately returning afterwards to the aspect of the right — and including even the left within the right — and through this is the essential drawing of the abundance, as explained in the above Likutay Halachos. And the attainment of the great true Tzaddikim in their Torah study is in the aspect of Atika — where all is right and there is no left and no wealth there. For even though the essential root of wealth flows only from there — nonetheless it cannot be called by the name of wealth — for there all is spiritual, the aspect of "length of days in the right" — and there the question of "riches and honor are not" is not at all applicable.

Now it is explained here in this discourse that through the Tzaddik and the tanna being compelled to fall somewhat a hairsbreadth to the aspect of the left — for the sake of drawing material abundance as well — through this there are two implications in the Torah of the Tzaddik and the tanna: a good implication — the aspect of: "the righteous will walk in them" — and an opposite implication — the aspect of: "and transgressors will stumble in them." And the unworthy Torah scholar: when he sees in the Torah of the tanna the opposite implication, G-d forbid, he thinks that he too only spoke his Torah with subtlety and cunning, G-d forbid. And therefore he does not repent through his learning — on the contrary, he takes from this power to speak arrogance and contempt about the Tzaddik of the generation. And see there further how the true Tzaddik takes the Oral Torah — which is the Shechinah — from the exile in the mouth of the unworthy scholar, and raises it from level to level — until he brings it to the aspect of "the Shechinah sitting between two Tzaddikim" — and the upper Tzaddik and the lower Tzaddik pour abundance into her. See there the wonders of our holy Torah.

Segment 20
HE:
אות י ולבאר הדברים ביותר קצת ובדרך קצרה הוא, כי עיקר מה שממשיך הצדיק פרנסה על ידי שנופל לבחינת שמאלה, הוא רק על ידי שחוזר אחר כך תיכף לבחינת ימינה, וכולל גם שמאלה בימינא, ועל ידי זה עיקר המשכת השפע כמבואר בליקוטי הלכות הלכה הנ"ל והנה השגת הצדיקים הגדולים האמיתים בלימוד תורתם הוא בבחינת עתיקא, ששם כולא ימינא ולית שמאל ועושר תמן, כי אף על פי שעיקר שורש העשירות נמשך רק משם, אבל אי אפשר לקרותו בשם עושר כי שם כולו רוחני בבחינת אורך ימים בימינה ולא שייך שם להקשות כלל עושר וכבוד ליכא כנ"ל רק מחמת שצריכין להמשיך לישראל גם עושר וכבוד, על כן מפילין אותו קצת בדקות גדול לבחינת שמאלה, וזהו בעצמו מה שמתחיל לעלות על דעתם להקשות עושר וכבוד ליכא כנ"ל, שזה בערך מעלתם כמו איזה נטייה קצת אל בחינת שמאלה, ששם שייך עושר וכבוד רק מגודל קדושתם וצדקתם אינם שוהים הרבה במדריגה זו שמשם בחינת הקושיא הנ"ל, רק שתיכף חוזרין למקומן שהוא בחינת ימין ומתרצין לעצמן אלא וכו' כל שכן עושר וכבוד שבזה כוללין הבחינת שמאלה גם כן בימינה, כי מגלין שגם הבחינת עושר וכבוד שבשמאל נמשך בשורשו רק מבחינת ימין, היינו מבחינת עתיק ששם כולא ימינא, רק ששם אינו ניכר השפע של עושר וכבוד מחמת גודל קדושת הארת השפע של בחינת אורך ימים שנמשך משם כי הקטנות בטל לגבי הגדלות רק על ידי שנפל הצדיק גם לבחינת שמאלה על ידי הקושיא הנ"ל, ועל ידי ששב וחוזר ונכלל בימין שזה בחינת התירוץ של כל שכן עושר וכבוד, על ידי זה זוכה להמשיך הפרנסה דקדושה לישראל רק שמחמת הנטייה קצת לשמאלה, מזה בא השורש של בחינת הלימוד שלא לשמה, שהוא בחינת גלות השכינה שעל ידי זה מתמעטת השפע ביותר אך על ידי שזה הלמדן שלומד שלא לשמה הוא חולק ומקשה על הצדיקים, והצדיקים בונים מזה הלכות ומעלין השכינה מגלותה, על ידי זה חוזר השפע אל הקדושה, בבחינת כל שכן עושר וכבוד כנ"ל:

EN:
Section 11 — Letter יא — [on Letter Daled of the discourse]

And from this — and from what we explained above — you will understand the wonders in the holy witty saying of Rabbainu, who once said: "Through the controversies directed against us — meaning: against him and against other true Tzaddikim — through this we have sustenance and wealth. For all sustenance and wealth is drawn through controversies — as the Sages disputed: 'Length of days is in her right — riches and honor are not.' And they answered: a fortiori, riches and honor. It follows that through the very controversy the Sages raised over this verse, through this the riches and honor of the Tzaddikim who go to the right is drawn down." And see in Sichos HaRan where Reb Nosson wrote that in these words of wit there is great depth.

Segment 22
HE:
אות יא שם אות ד', ביאור הדברים בקצרה שעל ידי שהצדיק מבין שאלו הדברים שהלמדן דובר עליו, הם צירופים מאותיות שבתורה שבעל פה ומבין מאיזה הלכות נעשו הדיבורים אלו (וענין ההבנה הזאת הוא בחינת בינה), ומקבל הדיבורים האלו בשמחה ובאהבה, על ידי זה מעלה את השכינה לבחינת חיבוק, ואז היא בבחינת ירוקה כחבצלת, כי על ידי זה שהצדיק מקבל את הדיבורים האלו (שהם ניצוצות מתורה שבעל פה, שהיא בחינת השכינה שנפלו בגלות בפה הלמדן שאינו הגון), והוא מקבל אותם באהבה, ואהבה הוא בחינת ימין, בחינת וימינו תחבקיני זה בחינת חיבוק הנ"ל ועל ידי השמחה ששמח ביסורין ומקבל הדיבורים של החרפות והקושיות הנ"ל בשמחה, ושמחה באה מהלב כמו שכתוב (תהלים ד) נתת שמחה בלבי והלב הוא בינה, ועל כן על ידי זה מעלה השכינתא לבחינת בינה ליבא, שמבחינת בינה נמשך קו ירוק המקיף את כל העולם כידוע, וכמבואר בהקדמות תיקוני זוהר דף יוד ירוק כזהב מסטרא דאימא עילאה וכו' קו ירוק דאסחר כל עלמא, ואז השכינה כביכול בבחינת אני חבצלת השרון בחינת ירוקה כחבצלת, בחינת אסתר ירקרוקת היתה אלא שחוט של חסד נמשך עליה, בחינת החסד והאהבה שהוא בחינת ימין בחינת חיבוק כנ"ל

EN:
For through the Tzaddik receiving these words — which are sparks from the Oral Torah that is the aspect of the Shechinah who fell into exile in the mouth of the unworthy scholar — and he receives them with love — and love is the aspect of the right — the aspect of "and his right hand embraces me" — this being the aspect of embrace — and through the joy with which he rejoices in his sufferings and accepts the words of shaming and the controversies with joy — and joy comes from the heart, as it is written: "You have placed joy in my heart" — and the heart is Binah [see Pesicha d'Eliyahu; see also the discourse Tehillah l'Dovid, Siman 12] — therefore through this he elevates the Shechinah to the aspect of Binah-leva. And from the aspect of Binah flows the green line that encompasses all the world, as is known. And as is explained in the introduction to Tikkunay Zohar, p. 10: "Green like gold, from the side of the supernal mother… a green line that encompasses all the world." And then the Shechinah is as it were in the aspect of "I am the lily of the Sharon" — the aspect of green as the lily — the aspect of "Esther was green [yarkrokes] — but a thread of kindness was drawn over her" — the aspect of the kindness and love which is the aspect of the right — the aspect of embrace.

At first glance these words have no explanation whatsoever — what is the connection between the controversies that opponents raise against the true Tzaddikim, and the controversy the Sages raised regarding the reverse — that riches and honor also reach the true Tzaddik? But according to the above, you will understand somewhat the depth of the wonders of his holy intention. And through this you will also understand more deeply what has been elaborated above: for in truth, this controversy the Sages raised — "in the right there is length of days — riches and honor there are not" — this itself is the aspect of the descent and the fall that brings the Tzaddikim who go to the right to the aspect of the left as well, for the sake of drawing riches and honor. For it has already been explained that when the Tzaddik is cleaving to the aspect of the right of the Torah, he has no desire at all for riches and honor — on the contrary, he exchanges even the abundance of riches and honor for length of days. And then certainly he has no question at all: where are the riches and honor of the right? — since he has no desire for this at all, and knows that certainly material abundance is drawn from there a fortiori — only he does not desire this at all, only the spiritual abundance of length of days.

Segment 24
HE:
אות יב וזה שנאמר אצל אברהם בשעה שרדף אחר המלכים להציל את לוט, כי ראה שממנו יצא נשמת דוד ומשיח שהם בחינת מלכות בחינת תורה שבעל פה כידוע, וכמבואר גם כאן בסוף המאמר, דוד זה בחינת תורה שבעל פה על כן כתיב אז וירק את חניכיו, חניכיו זה בחינת חסדים בחינת חיבוק כמבואר בפנים, ואז נמשך על השכינה הארה מעולם הבינה שזה בחינת ירוק כנ"ל, ובחינת הנשיקין הוא על ידי חכמה ועל ידי חכמה עיקר בנינה שאז היא ראויה לזווג וכו' כמבואר בפנים ועל כן כשהצדיק משכיל בחכמתו וכו' עד שלומד הצירופין וחוזר ועושה מהם צירוף ההלכה שהיה מקודם שנתקלקל, על ידי זה מעלה הצדיק את השכינה לבחינת נשיקין, ואז מתעורר זווגא דגופא בגופא שהשכינה בין תרין צדיקייא יתבא וכו' כמבואר בפנים ועיין בפירוש ספרא דצניעותא ענין הדרוש של אני חבצלת השרון שושנת העמקים הנ"ל בביאור יותר:

EN:
There — at the end of the discourse — "the exaltation through Elokim — the aspect of 'kindness of G-d all the day'…'" — At first glance this is not understood. And one can explain based on what is known and elaborated in the writings and understood also in the holy Zohar, portion Lech Lecha p. 94 [and in Sabba d'Mishpatim pp. 96–97, and in the commentary of the Ramaz there]: for the Name Eloah — its root is the Name El which is the aspect of "kindness of G-d all the day" — and the Name El becomes a vestment [levush] for the letters Vav-Hay [of the Name Haveye'ah] — and the Name El emerges from the Name Samech-Gimel [63] of Binah. See the book Archay HaKinuyim by Rabbi Yitzchak Zirkind; and see Sha'aray Gan Eden, Sha'ar HaOsiyos, regarding the Name El — that the secret of "kindness of G-d all the day" — for through it the letters Vav-Hay of the Name Haveye'ah are completed, and the letters Mem-Yud of the Name Elokim. And see there also from the secret of the Name Eloah above. It follows that the root of this holy Name is from the aspect of "kindness of G-d," as above. And according to the masorah, this Name is written here with Vav-Hay.

And for this reason they must bring him to fall somewhat to some aspect of the left — and from this itself comes the fact that the question arises — "riches and honor are not" — for even though the essence is cleaving to the aspect of the right and he has no desire to sever himself from the aspect of the right and descend entirely to the left for riches and honor, G-d forbid — only through the above-mentioned aspect that brings him to fall to some aspect of the left — from which riches and honor come — through this it arises in his mind to question: where are the riches and honor of the right? For in truth even now he wants to draw abundance only from the aspect of the right — only this questioning of "riches and honor are not" is itself the aspect of the hairsbreadth error that he fell to the left. And then he immediately returns to the right and includes the left within the right — and resolves for himself: "rather — how much more so, riches and honor" — and through this he truly draws the abundance of riches and honor in great holiness as well, from the aspect of the right — and through the aspect of the left, namely through the above question that comes from the aspect of the left. [See the Talmudic language and Rashi cited above, and you will understand more deeply.] And through this the famous question that was raised is automatically resolved even more fully — for isn't there also riches and honor in the right? For this riches and honor in the right is drawn and shaped through the controversy of the left — the above question — as above.

Segment 26
HE:
אות יג שם בסוף המאמר התרוממות שלה על ידי אלקי בחינת חסד אל כל היום וכו' ולכאורה אינו מובן, ויש לפרש על פי הידוע ומבואר בכתבים ומובן גם בזוה"ק פרשה לך לך צ"ד (ובסבא משפטים דף צ"ו צ"ז ובפירוש הרמ"ז שם), כי שם אלוה שרשו הוא שם אל שהוא בחינת חסד אל כל היום, שנעשה לבוש לאותיות וא"ו ה"א ושם אל יוצא משם ס"ג שבבינה, עיין בספר ערכי הכינויים לרי"צ ז"ל ועיין בשערי גן עדן שער האותיות בענין שם אל שסוד חסד אל כל היום, כי על ידו נשלם אותיות ו"ה שבשם הוי"ה ואותיות מ"י שבשם אלקים, וע"ש גם כן מסוד שם אלוה הנ"ל נמצא מבואר כי שורש שם זה הקדוש הוא מבחינת חסד אל וכו' כנ"ל ועל פי המסורה כתוב כאן שם זה בוא"ו ה"א:

EN:
Siman Thirteen — Ashray Ha'amסימן יג — אשרי העם

Now: from the very fact that they bring the Tzaddik to the aspect of the left as well — for the sake of drawing riches and honor through the controversy of "riches and honor are not" — from this derives and descends the fact that the unworthy scholar has the power to study the Torah of the tanna and Tzaddik not entirely for its own sake — to the point of raising controversies and disputes against the true Tzaddikim of the generation — drawing this power from the Oral Torah he studies. And then the Oral Torah — which is the Shechinah — is as it were in exile in the mouth of the unworthy scholar. And then the holiness is in a state of great poverty and want — for from learning that is entirely not for its own sake, G-d forbid, one cannot draw even riches and honor for Israel — in particular for the Tzaddikim and upright among Israel — for then the nations take all the abundance, G-d forbid, as is explained in the above Likutay Halachos.

But when the Tzaddik hears all these permutations of the controversies and disputes of those who dispute him — for all of this flows in its root from the aspect of the controversy of "riches and honor are not" — which is the aspect of the hairsbreadth error into the left that the Tzaddik fell into at the time of saying his Torah, and from this the power came to the opponents to dispute and oppose him — and the Tzaddik takes these permutations and builds from them halachos, and raises the Shechinah from the exile in the mouth of the unworthy scholar — then the aspect of the left of the Torah is sweetened and elevated and included in the right. And then great abundance and wealth flows through the aspect of the left specifically, as above. It follows that the controversies directed against the Tzaddikim flow and descend in their root from the aspect of the controversy the Sages raised — "riches and honor are not" — which is the aspect of the descent of the Tzaddik to the aspect of the left. And from this it descended so far that subtlety entered the unworthy scholar and he disputes and argues against the Tzaddikim. And through this very thing comes the essential rectification — for this is a great directing from Hashem — as is explained in the discourse. For through this the Tzaddik elevates the Shechinah from her exile, and the aspect of the left returns to its root and place — where it is in a very great subtlety — namely in the aspect of the above controversy through which sustenance is drawn, as above.

And to elaborate on the matter somewhat further and in brief: the essential means by which the Tzaddik draws sustenance through falling to the aspect of the left is only through his immediately returning afterwards to the aspect of the right — and including even the left within the right — and through this is the essential drawing of the abundance, as explained in the above Likutay Halachos. And the attainment of the great true Tzaddikim in their Torah study is in the aspect of Atika — where all is right and there is no left and no wealth there. For even though the essential root of wealth flows only from there — nonetheless it cannot be called by the name of wealth — for there all is spiritual, the aspect of "length of days in the right" — and there the question of "riches and honor are not" is not at all applicable.

Only: because Israel must receive riches and honor as well — they therefore cause him to fall somewhat in great subtlety to the aspect of the left. And this itself is what begins to arise in their minds — to question: "riches and honor are not" — which is, relative to their level, like some slight inclination toward the aspect of the left — where riches and honor are applicable. Only: through the greatness of their holiness and righteousness they do not linger much in the level from which the above question comes — but immediately return to their place which is the aspect of the right — and resolve for themselves: "rather — how much more so, riches and honor" — through which they also include the aspect of the left within the right. For they reveal that even the aspect of riches and honor in the left flows in its root only from the aspect of the right — namely from the aspect of Atika where all is right. Only there the abundance of riches and honor is not perceptible — because of the greatness of the holiness of the illumination of the abundance of "length of days" drawn from there — for the smallness is nullified relative to the greatness. Only through the Tzaddik falling to the aspect of the left as well — through the above question — and through returning and being included in the right — which is the aspect of the resolution of "how much more so, riches and honor" — through this he merits to truly draw the holy sustenance for Israel. Only: because of the slight inclination to the left, from this comes the root of the aspect of learning not for its own sake — which is the aspect of the exile of the Shechinah — through which the abundance diminishes greatly. But through the unworthy scholar who studies not for its own sake opposing and disputing the Tzaddikim — and the Tzaddikim building halachos from this and elevating the Shechinah from her exile — the abundance returns to holiness — in the aspect of "how much more so, riches and honor."

There — Letter Daled — "The explanation in brief: through the Tzaddik understanding that these words that the unworthy scholar speaks about him are permutations of letters from the Oral Torah — and understanding from which halachos these words were formed" [and this understanding is the aspect of Binah] — "and receiving these words with joy and love — through this he elevates the Shechinah to the aspect of embrace. And she then is in the aspect of 'green as the lily' [yerukah k'chavatzeles]."

For through the Tzaddik receiving these words — which are sparks from the Oral Torah that is the aspect of the Shechinah who fell into exile in the mouth of the unworthy scholar — and he receives them with love — and love is the aspect of the right — the aspect of "and his right hand embraces me" — this being the aspect of embrace — and through the joy with which he rejoices in his sufferings and accepts the words of shaming and the controversies with joy — and joy comes from the heart, as it is written: "You have placed joy in my heart" [Psalms 4] — and the heart is Binah [see Pesicha d'Eliyahu; see also the discourse Tehillah l'Dovid, Siman 12] — therefore through this he elevates the Shechinah to the aspect of Binah-leva. And from the aspect of Binah flows the green line that encompasses all the world, as is known. And as is explained in the introduction to Tikkunay Zohar, p. 10: "Green like gold, from the side of the supernal mother… a green line that encompasses all the world." And then the Shechinah is as it were in the aspect of "I am the lily of the Sharon" — the aspect of green as the lily — the aspect of "Esther was green [yarkrokes] — but a thread of kindness was drawn over her" — the aspect of the kindness and love which is the aspect of the right — the aspect of embrace.

And this is what is said regarding Avraham at the time when he pursued the kings to save Lot — for he saw that from him would come the soul of Dovid and Mashiach, who are the aspect of Malchus, the aspect of the Oral Torah, as is known. And as is explained here at the end of the discourse: Dovid is the aspect of the Oral Torah. Therefore it is written: "Then he armed [vayarek] his disciples" — chanichav [his disciples] is the aspect of the chasadim — the aspect of embrace, as is explained in the discourse. And then the illumination from the world of Binah — the aspect of green — was drawn upon the Shechinah, as above. And the aspect of kisses is through wisdom [Chuchmah] — and through wisdom is her essential building — and then she is fit for the union. As is explained in the discourse: and therefore when the Tzaddik illuminates with his wisdom — until he studies the permutations and turns them back into the halachic formulation [tziruf hahalachah] that was there before it became corrupted — through this the Tzaddik elevates the Shechinah to the aspect of kisses. And then the aspect of the union of body-to-body is stirred — and the Shechinah sits between the two Tzaddikim. As is elaborated in the discourse. And see in the commentary on Sifra d'Tzni'usa — the discussion of "I am the lily of the Sharon, the rose of the valleys" above — with a fuller elaboration.

There — at the end of the discourse — "the exaltation through Elokim — the aspect of 'kindness of G-d all the day'…'" — At first glance this is not understood. And one can explain based on what is known and elaborated in the writings and understood also in the holy Zohar, portion Lech Lecha p. 94 [and in Sabba d'Mishpatim pp. 96–97, and in the commentary of the Ramaz there]: for the Name Eloah — its root is the Name El which is the aspect of "kindness of G-d all the day" — and the Name El becomes a vestment [levush] for the letters Vav-Hay [of the Name Haveye'ah] — and the Name El emerges from the Name Samech-Gimel [63] of Binah. See the book Archay HaKinuyim by Rabbi Yitzchak Zirkind; and see Sha'aray Gan Eden, Sha'ar HaOsiyos, regarding the Name El — that the secret of "kindness of G-d all the day" — for through it the letters Vav-Hay of the Name Haveye'ah are completed, and the letters Mem-Yud of the Name Elokim. And see there also from the secret of the Name Eloah above. It follows that the root of this holy Name is from the aspect of "kindness of G-d," as above. And according to the masorah, this Name is written here with Vav-Hay.

And this is what is said regarding Avraham at the time when he pursued the kings to save Lot — for he saw that from him would come the soul of Dovid and Mashiach, who are the aspect of Malchus, the aspect of the Oral Torah, as is known. And as is explained here at the end of the discourse: Dovid is the aspect of the Oral Torah. Therefore it is written: "Then he armed [vayarek] his disciples" — chanichav [his disciples] is the aspect of the chasadim — the aspect of embrace, as is explained in the discourse. And then the illumination from the world of Binah — the aspect of green — was drawn upon the Shechinah, as above. And the aspect of kisses is through wisdom [Chuchmah] — and through wisdom is her essential building — and then she is fit for the union. As is explained in the discourse: and therefore when the Tzaddik illuminates with his wisdom — until he studies the permutations and turns them back into the halachic formulation [tziruf hahalachah] that was there before it became corrupted — through this the Tzaddik elevates the Shechinah to the aspect of kisses. And then the aspect of the union of body-to-body is stirred — and the Shechinah sits between the two Tzaddikim. As is elaborated in the discourse. And see in the commentary on Sifra d'Tzni'usa — the discussion of "I am the lily of the Sharon, the rose of the valleys" above — with a fuller elaboration.

In the discourse Ayeh makom kevodo — "where is the place of His glory?": "and even when one falls — G-d forbid — into doubts." The meaning is: that he is doubting some matter — whether it is honoring Hashem to do it or not to do it. And so on — as elaborated in the discourse. And so on.

There: "and this is the aspect of: 'b'asarah ma'amaros' [with ten utterances]." And so on. The meaning is: in the manner of what is explained in the book Mevo She'arim, Part 2, Chapter 2, p. 11 [Korets printing]. And likewise it is in Otzaros Chayyim. And so on — as elaborated in the discourse.

There — in this discourse: "and 'ayeh hasseh la'olah' [where is the lamb for the offering?]" And so on. Meaning: in the manner of what the Sages said — [Yalkut Shimoni, Siman 101] — that the Samael first went to Avraham and then to Yitzchak and then to Sarah. And so on — as elaborated in the discourse.

There: "Bereishis bara tayish [in the beginning He created a he-goat]." And so on. One can say: that this is what the Sages said — [Avos 5] — that ten things were created on Erev Shabbas at twilight [bein hashmashos]. For at that time the Nogah [the luminous outer light] is included in holiness — as is known.

There: "and these doubts are the aspect of the Tree of Knowledge." And so on. And one can say: that this is why the Holy One said to him: "Ayekah [where are you?]" — meaning: that He alluded to him the above repair — that through the aspect of — and so on — as elaborated in the discourse.



# סימן פ"ב-כי תצא
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/130/

סימן פ"ב-כי תצא
סימן פ"ב-כי תצא
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/130

Segment 2
HE:
אות א אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפיך (תהלים נ"ג) אל תקרי כפיך אלא כפיך היינו יוד גימ' כף וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי כשהמלכות בחינת שלא כסדר נכללת בבחינת כסדר אזי נעשה על ידי זה בחינת כלי וצמצום לקבל האור הגדול של החכמה בחינת מ"ה שזה בחינת ותשת עלי כפיך, שזה בחינת הצמצום והכסוי שלא יזיק לו האור, שזה בחינת וראית את אחורי דייקא ושכותי כפי עליך המבואר בפנים לקמן ועיין בעץ חיים בהקדמה כלל יט, שם מבואר בשלימות כל ענין היוד הנ"ל וענין יוד ודוי ואדם וחוה וכו':

EN:
Hodu [thanksgiving]: "pen titein la'acherim hodecha [lest you give your honor to others]." And see in Zohar Vayechi, p. 240b — where it expounds there: "chgor charbecha al yerech [gird your sword upon your thigh]" — on the matter of the repair of the covenant. And he concludes: "and therefore — and so on." And so on — as elaborated in the discourse.

[Ps

Segment 4
HE:
אות ב שם במאמר הנ"ל וזה הסוד נרמז בעץ חיים בכלל יט (כצ"ל היינו כנ"ל) ובכונות של ראש חודש אלול עיין במאמר קרא את יהושע סימן ו' בליקוטי הראשון, שם מבואר כל הכוונות של אלול שהם בחינת ס"ג וקס"א גימטריא דרך, וצריך לכוון השם ס"ג בחיריק, והשם קס"א בסגול וכו' עיין שם ומזה תבין גם לכאן, כי גם כאן מבואר מענין ס"ג בחינת (שם) כולו סג יחדיו וכו', וזה בחינת חיריק וכו', וגם מענין (שם קל"ט) אם אס"ק שם אתה בחינת קס"א הנ"ל ובחינת סגול וכו' כמבואר בפנים, וס"ג וקס"א גימטריא דרך, היינו בחינת הדרך כבושה שעשה משה וכו' ועיין נפלאות רבות על פי מאמר זה בליקוטי הלכות הל' נטילת ידים שחרית ה"ג, ובהל' עדות ה"ה ובשאר מקומות בדבריו ז"ל:

EN:
Halleluya: "asheh yir'as Haveye'ah hi tishallal [a woman who fears Haveye'ah — she shall be praised]." For the above blemish comes from the evil woman [ishah ra'ah] who is bitter as death — as is known. And hallel is the opposite of this — the aspect of: "sheker hacheim v'hevel hayofi [grace is deceitful and beauty is vain]." And so on — as elaborated in the discourse.

alms 139] "Achor vakadem tzartani v'tashes alai kapecha [You have hedged me behind and before — and laid Your hand upon me]." Al tikri kapecha ela kapecha [do not read "Your palm" — kapecha with a kaf — but "Your palms" — kapecha with two kafs]. Meaning: Yud = numerically kaf. And so on. In my humble opinion the meaning is: for just as one must guard — and so on — as elaborated in the discourse.

And so on — as elaborated in the discourse.

There — in the above discourse: "and this secret is alluded in Etz Chayyim, Kelal 19 [which is: as above] — and in the kavvanot of Rosh Chodesh Elul." See in the discourse Kra Es Yehoshua, Siman 6 above. And so on — as elaborated in the discourse.



# סימן צ"ב
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/131/

סימן צ"ב
סימן צ"ב
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/131

Segment 2
HE:
אות א תיקון למקרה לילה חס ושלום וכו'

EN:
Shir [song]: "uvalailah shirah imi [and in the night His song is with me]." It follows: that shir is said alongside lailah.

"A rectification for a nocturnal emission — G-d spare us." And so on.

Segment 3
HE:
ענין המאמר הזה איך שנאמר ומתי נאמר וכו' מבואר כבר בהשיחות (שבסוף סיפמ"ע) סימן קמא אך מה שכתב שם בהגה כי המעשה הזאת היתה בשבת פרשת שקלים שנת תק"ע לפ"ק וכו', נראה לעניות דעתי שהוא טעות סופר, שהרי כתב שם לעיל אחר כך אחר שעברו קרוב לארבעה שנים וכו' עיין שם, וזה היה בשנת תקס"ט, כי המאמר שבסימן ר"ה נאמר בשנת תקס"ה כמבואר לעיל, אם לא שנאמר שאז בשנת תקס"ט ציוה ליכתוב הרמזים לעשרה מיני נגינה שהם תיקון הנ"ל ומה שגילה בפרטיות העשרה קפיטיל זה היה אחר כך בשנת תק"ע וצריך חקירה ודרישה אצל אנ"ש בזה הגם שאין נפקא מינה בזה כל כך:

EN:
The matter of this discourse — how it was said and when it was said — has already been elaborated in the Conversations [at the end of Sipurei Ma'asiyos], Siman 141.

Segment 5
HE:
אות ב שם במאמר הנ"ל, כמבואר מזה שם בספר הראשון וכו' עיין שם בסימן ר"ה שמבואר ענין אשרי והללויה ומשכיל איך הם היפוך הקליפה והפגם הנ"ל ובכאן מביא רמזים ואסמכתות לכל העשרה מיני נגינה שהם תיקון לפגם הנ"ל כי הנה ידוע כי טומאה הזאת נקראת מקרה לילה וכו' כמו שכתוב בפרשת כי תצא (דברים כ"ג) כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה וכו' ועיין זוהר אחרי מות ד' עז שכתב מקרה לילה דייקא וכן דרשו רז"ל (שה"ש ג) איש חרבו על ירכו מפחד בלילות שהם זהירים בחטא שהוא מושל בלילה והקליפה הזאת שממנה בא החטא נקראת לילית כידוע

EN:
Tefillah [prayer]: "tafeil mibli melach [tasteless without salt]." And he concludes there: "im yesh ta'am b'rir chalumos [is there taste in the drivel of dreams?]." And Rashi wrote: "and some interpret it as the language of dream [chalom]." And so on. Or the meaning is: for the covenant [bris] is — and so on — as elaborated in the discourse.

But what is written there in the note: that this account occurred in Teplik. However: what is written here is that the discourse was said in Breslov. And the matter of when it was said is elaborated above in Siman 205 of the first part [Likutay Moharan].

There — in the above discourse: "as is elaborated from this there in the first book." And so on. See there in Siman 205 — where the matter of Ashrei and Halleluya and Maskil is elaborated — how they are the opposite of the kelipah and the blemish of — and so on — as elaborated in the discourse.

Segment 7
HE:
אות ג וזה שהביא רבינו ז"ל ברכה אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי (תהלים ט"ז) נמצא שנאמר לילה אצל לשון ברכה (וגם כי תיקון העצות הקדושות בחינת כליות יועצות הם גם כן בחינת שמירת הברית כמבואר בליקוטי הראשון במאמר אלה המשפטים אמונה סימן ז'):

EN:
Zemiros [songs/hymns]: "hanosein zemiros balailah [He who gives hymns in the night]." It follows: that zemiros is said alongside lailah. And expounding zemiros from the language of zemer [melody]. And see Zohar Terumah, p. 172b — where it also explains this — and so on — as elaborated in the discourse.

Nitzuach [victory/conductor]: "lamnatzeiach al tashchas [for the conductor — on 'do not destroy']." Meaning: for the above blemish is the aspect of: "ki hishchis kol basar es darko [for all flesh had corrupted its way]." And so on. And it is said: "vayashcheit artzah [and he destroyed it to the ground]." And so on — as elaborated in the discourse.

Segment 9
HE:
אות ד אשרי אשרי נשוי פשע כסוי חטאה (שם ל"ב) מבואר לעיל בסימן ר"ה הנ"ל משכיל ומה' אשה משכלת (משלי י"ט) מבואר גם כן שם ובמאמר תפלה לחבקוק סימן י"ט:

EN:
And behold: regarding the matter of the above Ten Kinds of Melody — there are various versions in the words of the Sages. In Pesachim, p. 117 — it is elaborated: that they are said with: nitzuach — melody [nigunim] — maskil — mizmor — shir — berachah [blessing] — ashrei — tefillah [prayer] — hodu — and halleluya. And so on — as elaborated in the discourse.

And this is what Rabbainu cited: "berachah: avreich es Haveye'ah asher ye'atzeni af leiylos yissiruni chlyosai [I will bless Haveye'ah who advises me — even in the nights my innards chastise me]." [Psalms 16] It follows: that lailah [night] is said alongside the language of berachah [blessing]. [And also because toav is also from the language of tov [good] — and so on — as is known.]

Ashrei: ashrei neshui fasha ksui chatah — [Psalms 32] — elaborated above in Siman 205 mentioned above.

Segment 11
HE:
אות ה שיר ובלילה שירה עמי (תהלים מ"ב) נמצא שנאמר שיר אצל לילה:

EN:
And behold: it is known: that through the blemish of this sin — one blemishes through the entire measure of the stature [shi'ur komah] — G-d spare us. As is elaborated in all the holy books. And see Bereishis Chuchmah, Sha'ar HaKedushah, chapter — and so on — as elaborated in the discourse.

Maskil: umiHaveye'ah ishah maskeles [Proverbs 19] — also elaborated there.

Segment 13
HE:
אות ו ניצוח למנצח על תשחת (שם נ"ט) היינו כי הפגם הנ"ל הוא בחינת (בראשית ו) כי השחית כל בשר את דרכו וכו', ונאמר (שם ל"ח) ושיחת ארצה, וניצוח הוא היפוך מזה בבחינת למנצח אל תשחת:

EN:
L'David maskil asher neshui fasha — and so on — : elaborated in Siman 205 and in the above Siman 92. And composed of: maskil — and ashrei — and rinah. And alluded in it are also several other languages indicating the rectification of this sin. And so on — as elaborated in the discourse.

And in the discourse Tefillah — and so on — as elaborated in the discourse.

Shir [song]: "uvalailah shirah imi [and in the night His song is with me]." [Psalms 42] It follows: that shir is said alongside lailah.

Segment 15
HE:
אות ז ניגון אזכרה נגינתי בלילה (תהלים ע"ז) נמצא שנאמר ניגון אצל לילה:

EN:
Lamnatzeiach maskil — and so on: nitzuach and maskil. And so on. "Uvalailah shirah imi tefillah [and in the night His song is with me — a prayer]." And so on: shir and tefillah. And it also contains languages alluding to the rectification of this sin — as is understood. And so on.

Zemiros [songs/hymns]: "hanosein zemiros balailah [He who gives hymns in the night]." It follows: that zemiros is said alongside lailah. And expounding zemiros from the language of zemer [melody]. And see Zohar Terumah, p. 172b — where it also explains this — and so on — as elaborated in the discourse.

Segment 17
HE:
אות ח תפלה היא כל תפל מבלי מלח (איוב ו) וסיים שם אם יש טעם בריר חלמות וכתב רש"י ויש פותרין לשון חלום וכו' או רוצה לומר כי ברית נקרא מלח כ"ש (ויקרא ב) מלח ברית אלקיך ופגם הברית הוא בחינת תפל מבלי מלח, ותפלה הוא התיקון לזה (ועיין בתיקון שבע וארבעין תפלה איהי בגין דאיהי סוס לקודשא בריך הוא, ואיהי איתעבידת טפלה לרוכב וכו', אית טפל בטית, ואית תפל בתיו כגון היאכל תפל מבלי מלח, והאי תפלה הכי הוא בתיו:

EN:
Lamnatzeiach al yedusun l'Asaf mizmor : nitzuach and mizmor. "Azkerah neguinosei balailah" — and so on: melody [nigunim]. And it also contains several languages alluding to the rectification of this sin. And so on.

Nitzuach [victory/conductor]: "lamnatzeiach al tashchas [for the conductor — on 'do not destroy']." [Psalms 59] Meaning: for the above blemish is the aspect of: [Genesis 6] "ki hishchis kol basar es darko [for all flesh had corrupted its way]." And so on.

Segment 19
HE:
אות ט הודו פן תתן לאחרים הודך (משלי ה) ועיין בזוהר ויחי ר"מ: שדרש שם (תהלים מ"ה) חגור חרבך על ירך על תיקון הברית וסיים ועל דא הודך והדריך ועיין בזוהר בשלח סמ"ך: מאן דזכי בצדיק זכי בנצח הוד וכו' ושם בדף סא דרש גם כן הפסוק חגור חרבך וכו' הודך והדרך וכו' ועיין בפרשת תצוה קפ"ו: אף על גב דאיהו דרגא טמירא הידורא איהו דכל גופא ולא אישתכח הידורא לגופא אלא ביה וכו':

EN:
Tefillah l'Moshe : the language of tefillah. And tefillah l'Moshe alludes to the lofty level that is in the aspect of tefillah — as is understood from Tikkuna Shiv'ah V'Arba'in mentioned above. And it also contains several other languages alluding to the rectification of this sin. And so on.

And it is said: [Genesis 38] "vayashcheit artzah [and he destroyed it to the ground]." And so on — as elaborated in the discourse.

Segment 21
HE:
אות י מזמור הנותן זמירות בלילה (איוב ל"ה) נמצא שנאמר זמירות אצל לילה, ודרש זמירות מלשון זמר ועיין זוהר תרומה קע"ב: שמפרש גם כן מלשון זמר ועיין עירובין יח:

EN:
Al naharos Bavel — and so on — b'zochreinu es Tzion : [which alludes to the aspect of the covenant — the aspect of Yesod — as is known. And see in the kavvanot of tikkun chatzos [the midnight repair].] Shiru lanu mishir Tzion [sing us one of the songs of Zion] — and so on: shir. And so on — as elaborated in the discourse.

Nigunim [melodies]: "azkerah neguinosei balailah [I remember my melody in the night]." [Psalms 77] It follows: that melody [nigunim] is said alongside lailah.

Segment 23
HE:
אות יא הללויה אשה יראת ה' היא תתהלל (משלי ל"א) כי הפגם הנ"ל בא מהאשה רעה מר ממות כידוע והלל הוא ההיפוך מזה בבחינת (שם) שקר החן והבל היופי (בחינת (שם ו) אל תחמוד יפיה בלבבך שנאמר על אשה זונה) אשה יראת ה' היא תתהלל היא דייקא (ועיין גם כן לעיל בסימן ר"ה מה שביאר שם בזה כי הללי הוא היפך יללה שהיא בחינת אשה רעה אשה זונה הנ"ל):

EN:
See Zohar Bereishis, p. 55b — where it speaks there about this matter. And see there on p. 57b: "one who corrupts his ways — and so on — and does not enter the palace — and does not see the face of the Shechinah." And so on. And on p. 77b. And see in the portion Emor, p. 90: "all who emit their seed in vain — do not merit to see the face of the Shechinah." And so on. And see further in many places in the words of the Zohar. And so on — as elaborated in the discourse.

And behold: it is known: that through the blemish of this sin — one blemishes through the entire measure of the stature [shi'ur komah] — G-d spare us. As is elaborated in all the holy books. And see Bereishis Chuchmah, Sha'ar HaKedushah, chapter — and so on — as elaborated in the discourse.

Segment 25
HE:
אות יב והנה בענין העשרה מיני נגינה הנ"ל יש נוסחאות שונות בדברי רז"ל בפסחים קי"ז, מבואר שנאמר בניצוח בניגון במשכיל במזמור בשיר באשרי בתהלה בתפלה בהודאה בהללויה וכו' עיין שם ובמדרש שוחר טוב הובא בילקוט שמואל ב' כב מבואר שנאמר בניצוח בניגון במזמור בשיר בהלל בתפלה בברכה בהודאה באשרי בהללויה וכן הוא ברש"י בתהלים על פסוק (תהלים א) אשרי האיש והנה אפשר לומר, כי הלל ותהלה הם בחינה אחת אך במקום משכיל שבגמרא תפס כאן לשון ברכה ובזוהר אמור ק"א מבואר שנאמר בניצוח בניגון במשכיל במכתם במזמור בשיר באשרי בתפלה בהודאה בהללויה (נמצא שבמקום ברכה והלל שבמדרש הנ"ל תפס כאן משכיל ומכתם) ועיין שם במקדש מלך כי משכיל הוא היסוד דבינה דתליא ביה סליחה חירו ירין ולפעמים מרמז על יסוד דזעיר אנפין וכו' ועיין שם ברמז כי אל אלקים במילואם גימטריא תהלים, והשני שמות אלו הם כללי חסדים וגבורות (וזה מכוון למה שכתב רבינו ז"ל גם כן בסימן ר"ה הנ"ל) ומתחיל מן נה"י דהיינו ניצוח ניגון משכיל שמשם התחלת בנינה ואחר כך מכתם תפארת וכו' מלמטה למעלה עד שהללויה הוא העליונה בכתר שלה שמגיע עד אימא ולכן הללויה גימ' אדנ"י אהי"ה וכו' ושם מבואר גם כן כי אלו עשרה מיני זמר הם תיקון לנוקבא להאיר אליה מכל קומת זעיר וכו' והנה תהלה הוא סוד מלכות ולפי שאלו הן מן הזכר נקרא תהלים ולא תהלות וכו' משכיל הוא יסוד זעיר מפני שממשיך האור מן הדעת ששם יסוד אימא שהוא המשכיל האמתי שמאירין בו חכמה ובינה והוא השכל השלם וכו' עיין שם ועיין בפרדס רימונים שער ערכי הכינויים בערך תהלה שכתב גם כן, כי יוד מיני תהלים הם בעשר ספירות בסוד המלכות וכו' עיין שם ועיין זוהר פנחס רכ"ג: למנצח תמן נצח וכו' הוד ביה הודו לה' וכו' צדיק ביה רננו צדיקים בה' (תהלים ל"ג), תפארת ביה (שם ק"נ) הללו אל הללויה וכו' בניגון ובזמר חסד וגבורה בשיר וברכה חכמה ובינה באשרי כתר בתהלה מלכות ועיין שם עוד בענין מכתם מך איהו צדיק תם עמודא דאמצעיתא וכו' גוף וברית חשבינון חד וכו' ועיין בתיקונים תיקונא תליסר, אשרי איהו אקיה אשר אקיה רישא לכל רישין וכו' עיין שם תנינא בשיר דא חכמה וכו' תליתאה בברכה ודא שכינתא עילאה וכו' דא בינה וכו' רביעאה במזמור דא דרועא ימינא וכו' חמשאה בניגון מסטרא דשמאלא וכו' שתיתאה בהללויה וכו' ודא עמודא דאמצעיתא וכו' שביעאה בניצוח דאיהו נצח ישראל וכו' תמינאה בהודאה וכו' ודא הוד ודאי וכו' תשיעאה ברינה ודא דרגא דצדיק חי עלמין וכו' והנה רבינו ז"ל תפס בענין זה נוסחת הגמרא בפסחים קי"ז הנ"ל רק שבמקום תהלה שבגמרא הביא רבינו ז"ל לשון ברכה שבנוסחת המדרש וזוהר פנחס ושבתיקונים הנ"ל ואולי מצא רבינו ז"ל נוסחא כזו בדברי רז"ל:

EN:
📋 Translator's Summary — Likutay Tinyana Siman 92 (Tikkun L'Mikre Lailah)

Tefillah [prayer]: "tafeil mibli melach [tasteless without salt]." [Job 6] And he concludes there: "im yesh ta'am b'rir chalumos [is there taste in the drivel of dreams?]." And Rashi wrote: "and some interpret it as the language of dream [chalom]." And so on.

Segment 27
HE:
אות יג ויותר נראה שתפס נוסח הירושלמי הנ"ל ודילג תיבת ברינה כדי שיהיה עשרה עם הללו ולא אחד עשר, וכאשר נק בזה בקרבן עדה ורצה למחוק תיבת בברכה, ורבינו ז"ל קיים נוסחת בברכה מאחר שמוזכר גם בשוחר טוב והובא בליקוטים וברש"י כנ"ל:

EN:
"For a person — for a single small pleasure of a quarter of an hour — can lose and forfeit all of this world together with the World to Come." And so on. The author says: see Midrash Talpios, Anaf Ches. And so on — as elaborated in the discourse.

Or the meaning is: for the covenant [bris] is — and so on — as elaborated in the discourse.

Segment 29
HE:
אות יד והנה ידוע כי בפגם עוון זה פוגמין בכל השיעור קומה רחמנא ליצלן כמבואר בכל הספרים הקדושים ועיין בראשית חכמה שער הקדושה פרק י"ז כי הטפה נמשכת מן הדעת עד היסוד, וכשיוצאת לבטלה רחמנא ליצלן שאזי נתאחזין בה הקליפות רחמנא ליצלן, ואזי הוא פגם גדול בכל המדות, והעיקר נוגע אל המלכות שהוא בחינת ארץ כידוע, שזה בחינת (בראשית ו) וירא ה' את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ וכמבואר בזוהר הקדוש פרשת נח דף ס"א ס"ב ובלקוטח תורה להאר"י ז"ל בפרשת נח ועל כן העשרה מיני נגינה שהם גם כן העשר מדות הנ"ל הם תיקון לזה ואם שגיתי והוא רחום יכפר:

EN:
Siman One Hundred and Twelve — L'Inyan HaHischazekusסימן קיב — לענין התחזקות

Hodu [thanksgiving]: "pen titein la'acherim hodecha [lest you give your honor to others]." [Proverbs 5] And see in Zohar Vayechi, p.

Segment 31
HE:
אות טו והנה רבינו ז"ל רומז בפסוקים אלו הנ"ל איך שעשרה מיני נגינה הם תיקון לענין זה, וכבר מבואר בהשיחה שבסימן קמ"א הנ"ל שקודם שגילה בפרטיות איזה עשרה קפיטיל תהלים שיאמרו, אז אמר בפירוש שכל עשרה קפיטל תהלים איזה שהם כולם הם נגד עשרה מיני נגינה שהם תיקון לזה אך אחר כך גילה בפרטיות איזה הם העשרה קפיטל שצריכין לומר לתיקון זה ואמר שהוא דבר חדש לגמרי ולא נודע זאת מיום בריאת העולם וכו' כמבואר בהשיחה הנ"ל וטעם הדבר מה שבחר באלו העשרה קפיטל דייקא, זה עמוק עמוק מי ימצאנו עין לא ראתה וכו', כי הוא מפלאי פלאות גודל נוראות השגותיו הקדושות ז"ל אשר לא יכילם כל רעיון וכו' ואלו העשרה קפיטל כלולים גם כן מעשרה מיני נגינה כפי כל הנוסחאות שבדברי רז"ל ולא עוד אלא שבכאן התחיל מלשון מכתם שהוא מכתם לדוד שלשון זה לא רימז כלל ברמז עשרה מיני נגינה שבפסוקים הנ"ל וכבר מבואר שבזוהר אמור דף ק"א שם חשב לשון מכתם בין העשרה מיני נגינה ובזוהר פנחס רכ"ג: לא חשב אותו אך שם מבואר שמכתם מרמז על יסוד וטמירא דאמצעיתא בחינת גוף וברית חשבינן חד כנ"ל ועיין גם ברש"י בתהלים שהביא בשם רז"ל שפירשו מכתם על שנולד מהול ורש"י ז"ל בעצמו פירש שהוא מלשון כתם ועטרה (עיין זוהר נח ס"ב כל חטאי דבר נש כלהו חבלותא דיליה תליין בתשובה, וחטאה דאושיד זרעא על ארעא וכו' ועליה כתיב (ירמיה ב) נכתם עווניך לפני וכו' עיין שם ועיין בראשית חכמה שהאריך בזה ועתה ראה נפלאות ד' איך שהתחלת התיקון לענין זה של מקרה לילה רחמנא ליצלן הוא מלשון מכתם כנ"ל), ובקפיטל זה כלול בו גם לשון ברכה כאמור (תהלים ט"ז) אברך את ה' אשר יעצני וכו' ונאמר בו שמחה שהוא ההיפוך מענין זה שבא על פי רוב על ידי עצבות כמבואר במקום אחר (ליקו"מ ח"א קס"ט) וכאן נאמר לכן שמח לבי וכו' כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת (תהלים ט"ז) כי על ידי עוון זה יורדין חס ושלום לשאול ולשחת כמבואר בזוהר פקורי רס"ג: עיין שם ודף רס"ו: תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח (שם) הכל מרומז על תיקון עוון זה כמובן (גם נאמר בו (שם) לקדושים אשר בארץ המה וכו' בחינת קברי הצדיקים):

EN:
📋 Translator's Summary — Likutay Tinyana Siman 112 (L'Inyan HaHischazekus)

240b — where it expounds there: [Psalms 45] "chgor charbecha al yerech [gird your sword upon your thigh]" — on the matter of the repair of the covenant.

Segment 33
HE:
אות טז לדוד משכיל אשר נשוי פשע וכו' (שם ל"ב) מבואר בסימן ר"ה ובסימן צ"ב הנ"ל וכלול ממשכיל ואשרי ורינה ומרומז בו גם כן כמה לשונות מתיקון עוון זה, בפרט במה שהזהיר שם אל תהיו כסום כפרד וכו' כמבואר בזוהר הקדוש פרשת קדושים דף פ' שמרמז על ענין זה של התאוה הזאת וכן מבואר בכתבים כידוע ומסיים גם כן בלשון שמחה שמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו וכו' שהוא לשון רינה הנ"ל:

EN:
"On the matter of the afflictions of this world." And so on. "Behold: everyone says there is this world and the World to Come." And so on. In my humble opinion the meaning is: for in truth — according to what we believe — certainly there is a World to Come. And so on — as elaborated in the discourse.

And he concludes: "and therefore — and so on." And so on — as elaborated in the discourse.

Zemiros [songs/hymns]: "hanosein zemiros balailah [He who gives hymns in the night]." [Job 35] It follows: that zemiros is said alongside lailah. And expounding zemiros from the language of zemer [melody].

Segment 35
HE:
אות יז למנצח מזמור לדוד אשרי וכו' (שם מ"א) כלול בו ג' לשונות ניצוח מזמור אשרי ומסיים בו בלשון ברכה ברוך ה' וכו' ויש בו גם כן כמה לשונות שמרמזין על תיקון עוון זה כמובן:

EN:
And through this one can explain the intention of the words of Rabbainu — of blessed memory — in this discourse: where he wrote: "perhaps there is also this world in some world — for here it seems this is Gehinnom." And so on. Meaning: as elaborated in the discourse — in the depth of his holy wisdom. And so on — as elaborated in the discourse.

And see Zohar Terumah, p.

Segment 37
HE:
אות יח למנצח משכיל וכו' ניצוח ומשכיל וכו' ובלילה שירה עמי תפלה וכו' שיר ותפלה ויש בו גם כן לשונות מרמזין על תיקון עוון זה כמובן:

EN:
And through this is also understood the juxtaposition of the Mishnah that says there — immediately after — that they also ordained: that a person should greet his companion in [G-d's] Name. And the Rav explained: and we do not say that he is being disrespectful of the honor of Heaven — and so on — as elaborated in the discourse.

172b — where it also explains this — and so on — as elaborated in the discourse.

Halleluya: "asheh yir'as Haveye'ah hi tishallal [a woman who fears Haveye'ah — she shall be praised]." [Proverbs 31] For the above blemish comes from the evil woman [ishah ra'ah] who is bitter as death — as is known.

Segment 39
HE:
אות יט למנצח אל תשחת לדוד מכתם (תהלים נ"ט), ניצוח ומכתם ואני אשיר עוזך וארנן לבוקר חסדך וכו' עוזי אליך אזמרה וכו' (שם) שיר ורינה וזמר, ויש בו גם כן כמה לשונות מרמזין על תיקון עוון זה כמובן:

EN:
And see in Likutay Tinyana — in the discourse Va'eschanan, Siman 78 — at its end. And there it is also brought: this verse — for the matter of how in all the matters of this world the hidden Torah is clothed — and so on — as elaborated in the discourse.

And hallel is the opposite of this — the aspect of: [ibid.] "sheker hacheim v'hevel hayofi [grace is deceitful and beauty is vain]." And so on — as elaborated in the discourse.

Segment 41
HE:
אות כ למנצח על ידותון לאסף מזמור (שם ע"ז) ניצוח ומזמור אזכרה נגינתי בלילה וכו' ניגון ויש בו גם כן כמה לשונות מרמזין על תיקון עוון זה כמובן:

EN:
Siman One Hundred and Twenty — B'Inyan Kavvanosסימן קכ — מענין כוונות

And behold: regarding the matter of the above Ten Kinds of Melody — there are various versions in the words of the Sages.

Segment 43
HE:
אות כא למנצח על ידותון לאסף מזמור ניצוח ומזמור אזכרה נגינתי בלילה וכו' ניגון ויש בו גם כן כמה לשונות שמרמזין על תיקון עוון זה כמובן אלקים בקדש דרכך מי אל גדול כאלהים בחינת שני השמות הקדושים אל אלהים שבמילואם עולין כמספר תהלים וכמבואר בסימן ר"ה הנ"ל וגם דרך מרמז על תיקון הברית בחינת (ישעיה מ"ג) הנותן בים דרך כמבואר בליקו"ת סימן פ"ז וזה בחינת בים דרכך וכו':

EN:
📋 Translator's Summary — Likutay Tinyana Siman 120 (B'Inyan Kavvanos)

In Pesachim, p.

Segment 45
HE:
אות כב תפלה למשה (שם צ) לשון תפלה ותפלה למשה מרמז על מדריגה עליונה שבבחינת תפלה כמובן בתיקונא שבעה וארבעין הנ"ל, ויש בו גם כן כמה לשונות שמרמזין על תיקון עוון זה כמובן, ומוזכר בו שני פעמים לשון שמחה וכן ונרננה לשון רינה הנ"ל:

EN:
Now, Rabbainu's own disciples — those who merited to hear living words of G-d from his own holy mouth — had fulfilled in themselves the verse: "And your eyes shall behold your teacher" . Through this they were naturally granted, at every moment, the renewal and sharpening of their intellect [mochin]. This is in the spirit of what our Sages taught: "I am sharper than my colleague because I attended upon Rabbi Meir" — and as is likewise elaborated in his words in many places. Furthermore, most if not all of his disciples were themselves men of great and extraordinary erudition in both the revealed and the hidden Torah, as this is well known in the world. Therefore, not one of them undertook to elucidate even a portion of his teachings. For they knew in their souls that to fully and adequately explain even a single one of his discourses would surpass what a multitude of pages could contain, and more than a lifetime could suffice for — for "deep, deep are his thoughts — who can find them?" And to elucidate each discourse completely, to the full extent of where the ideas reach, and all his allusions and all the holy secrets comprised within each and every discourse — this is something wondrous and elevated far beyond what any human mind could encompass.

117 — it is elaborated: that they are said with: nitzuach — melody [nigunim] — maskil — mizmor — shir — berachah [blessing] — ashrei — tefillah [prayer] — hodu — and halleluya. And so on — as elaborated in the discourse.

Segment 47
HE:
אות כג הודו לה' וכו' לישראל ברית עולם וכו' (שם ק"ה) ומבואר שם בפרטיות ענין גלות מצרים שהיה לתקן עוון זה כמובא בכתבים ויציאתם ממצרים וירושת ארץ ישראל שכל זאת הוא בחינת תיקון עוון זה כידוע:

EN:
Now, in our many sins, the hearts of people have greatly diminished in these generations due to the enormity of the afflictions, troubles, and trials that have passed over us. Yet despite all this, "But You, Hashem, reign on high forever" — and His blessed hand remains supreme. For even now there are many among Israel who thirst and drink from the waters of the holy wells flowing from the source of living waters, trickling from the Lebanon. But due to the depth of the subject matter, the limited capacity of those who seek to grasp it, and the great burden of the heart — I have therefore heard from many that this is the greatest obstacle preventing them from studying and meditating upon his words: the depth of the matter. It seems to them too difficult to grasp even the plain meaning. I argued at length with them over this until they acknowledged my words — for this reasoning is nothing but the seduction of the evil inclination. Our Sages already taught: "'I have labored and not found' — do not believe it" . This is true regarding all Torah study in general, and certainly regarding the novel Torah teachings of Rabbainu, the Light of Lights זצ"ל, who drew them down and revealed them in such a way that they truly encompass everything from the topmost rung to the lowest rung. For even the greatest sage among the great of Israel cannot boast of having fully penetrated the intent of his words to their ultimate perfection. And conversely — even the least of the least, if he is but somewhat learned and possesses any knowledge whatsoever of holy Torah study at whatever rung he may be, can draw waters with joy from the wellsprings of salvation, quench his thirst, and revive his soul from them. And not only this — he can even revive many other souls, greater and loftier than himself, as we have witnessed with our own senses on countless innumerable occasions.

See Zohar Bereishis, p. 55b — where it speaks there about this matter. And see there on p. 57b: "one who corrupts his ways — and so on — and does not enter the palace — and does not see the face of the Shechinah." And so on. And on p. 77b. And see in the portion Emor, p. 90: "all who emit their seed in vain — do not merit to see the face of the Shechinah." And so on. And see further in many places in the words of the Zohar. And so on — as elaborated in the discourse.

Segment 49
HE:
אות כד על נהרות בבל וכו' בזכרנו את ציון (שם קל"ז) (שמרמז על בחינת ברית בחינת יסוד כידוע ועיין בכוונות תיקון חצות), שירו לנו משיר ציון איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר וכו' זכור ה' וכו' ערו ערו עד היסוד בה בחינת פגם ענין הנ"ל, אשרי שישלם לך את גמולך וכו' בחינת מיתת הילדים רחמנא ליצלן על ידי עוון זה כמבואר בזוהר הקדוש אשרי שיאחז וניפץ את עולליך וכו' בחינת הזרע מרעים שלהם שנעשה על ידי זה רחמנא ליצלן, שיכלו ויאבדו וימחו לגמרי וכו' עיין גיטין דף נ"ח ובחידושי אגדות שם:

EN:
Pertaining to the Introduction of the Holy Sefer Likutay Moharan

And it seems more likely: that he took the version of the Yerushalmi mentioned above — and omitted the word rinah [joyful song] in order that there be ten together with hallelu [let them praise] — and not eleven. And as was noted about this in Korban Edah — and he wanted to delete it — and so on — as elaborated in the discourse.

And behold: it is known: that through the blemish of this sin — one blemishes through the entire measure of the stature [shi'ur komah] — G-d spare us. As is elaborated in all the holy books. And see Bereishis Chuchmah, Sha'ar HaKedushah, chapter — and so on — as elaborated in the discourse.

And behold: Rabbainu alludes through these above verses how the Ten Kinds of Melody are a rectification for this matter. And it has already been elaborated in the above Conversation — Siman 141 mentioned above — that before he revealed this in particularity — and so on — as elaborated in the discourse.

L'David maskil asher neshui fasha — and so on — [Psalms 32]: elaborated in Siman 205 and in the above Siman 92. And composed of: maskil — and ashrei — and rinah. And alluded in it are also several other languages indicating the rectification of this sin. And so on — as elaborated in the discourse.

Lamnatzeiach mizmor l'Dovid ashrei — and so on — [Psalms 41]: composed of three languages — nitzuach — mizmor — ashrei. And ends with the language of berachah: "baruch Haveye'ah [blessed is Haveye'ah]." And so on. And it also contains several other languages alluding to the rectification of this sin — as is understood. And so on.

Lamnatzeiach maskil — and so on: nitzuach and maskil. And so on.

Segment 51
HE:
אות כה הללויה הללו אל וכו' כל הנשמה תהלל וכו' (שם ק"נ) נמצא שיש בו הללויה והלל ותהלה ויש בו עשרה הילולים כנגד עשר מדות שבמלכות הנ"ל כמו שאמרו רז"ל במסכת ראש השנה דל"ב הני עשרה מלכות כנגד מי כנגד עשרה הילולים שבספר תהלים וכו' ומסיק שם דרוצה לומר עשרה הילולים במזמור זה ועיין בכוונות שעל מזמור זה:

EN:
The author writes: From the word "pertaining" until here — I have copied all of this from the actual handwriting of Reb Nosson himself. It is apparent from this that his intention was to elaborate further on the matter, as above — but the opportunity was not granted to him. It is also apparent from this that the intention of Rabbainu the Holy זצ"ל was likewise that those who engage in the study of his holy books should greatly expand and deepen their understanding to grasp well the wondrous pathways embedded in each and every discourse, and the wondrous connection and weaving between every topic and every topic elucidated in each and every discourse.

"Uvalailah shirah imi tefillah [and in the night His song is with me — a prayer]." And so on: shir and tefillah.

Segment 53
HE:
אות כו עיין זוהר בראשית ד' נ"ה שמדבר שם מענין זה ועיין שם בדף נ"ז מאן דמחבל ארחוי וכו' ולא עאל בפלטרין ולא חמי אפי שכינתא וכו' עי"ש ועי"ש בפרשת נח ס"ב כל חטאוי דבר נש וכו' תליין בתשובה וכו' ועל עוון זה כתיב (ירמיה ב) נכתם עוונך לפני וכו' לא יגורך רע (בר בתשובה סגי), וכתיב (בראשית ל"ח) ויהי ער וכו' רע בעיני ה' וימיתהו ה' ועי"ש מה שנענשו דור המבול במים דווקא וכו' ועי"ש בדף ס"ו: ובדף ס"ט מאן דמחבל ארחי' וכו' לא חזי אפי שכינתא ולא עאל בפלטרין וכו' ועיין בפ' וישלח ד' קסט ע"ב ועיין בפרשת וישב דף קפ"ח בגין דא לא עאל לפרגודא ולא חמי סבר אפי עתיק יומי וכו' ועיין בפרשת ויחי דף ריט: ועיין זוהר פיקודי דף רס"ג: ובדף רס"ד ובדף רס"ו: ובדף רס"ז רס"ח ועיין זוהר אחרי מות דף ע"ו:

EN:
Let us take as example the discourse Vayehi Haym Mayrrikim Sakkayhaihem — Siman 17. There it is explained that subduing and nullifying the foolishness of the intellect comes through the aspect of kesav [writing], which is produced through tzedakah [charity], through which the aspect of pure and still air is produced, as explained there. Afterwards it brings the verse: "His hand shall write unto Hashem" — in which it is explained how through the aspect of writing, converts and penitents [gerim u'vaalay teshuvah] are produced. Then it brings the verse: "They shall not be written in the writing of the house of Israel" — in which it is explained that through the writing, the damage of the Altar is repaired. Here it has skipped the intermediate step — namely the converts, through whom the Altar is repaired, and who are produced through the writing — and draws a connecting beam directly from the aspect of writing to the aspect of repairing the Altar. Then it brings the verse: "All is in writing from the hand of Hashem, who gave me understanding [haskil]" — in which it is explained that through the writing, the intellect is completed. Here it has skipped two intermediate aspects — the converts and the repair of the Altar — and draws a beam directly from writing to the repair of intellect. Then it brings the prayer "to perfect the world under the sovereignty of the Almighty [l'takken olam b'Malchus Shaddai]" — in which it is explained that through converts and penitents, intellect is perfected. Here it skips the intermediate aspect of the repair of the Altar. Then it brings the verse: "The Almighty shall be your treasure" — in which it is explained that through charity, converts and penitents are produced. Here it skips the intermediate aspects: namely, that through charity the pure and still air is produced, through which the writing aspect is produced, through which the converts are produced. The student who looks within will understand more deeply.

And it also contains languages alluding to the rectification of this sin — as is understood. And so on.

Lamnatzeiach al tashchas l'Dovid michtam [Psalms 59]: nitzuach and michtam.

Segment 54
HE:
ובדף ע"ז ועיין בפרשת אמור דף צ כל מאן דאפיק זרעיה לבטלה לא זכי למחמי אפי שכינתא וכו' ועיין עוד במקומות הרבה בדברי הזוהר והתיקונים מה שמבואר בענין זה ומשם תבין באר היטב כמה וכמה ענינים ולשונות שבקפיטלך הנ"ל שמרמזין על תיקון עוון זה כנ"ל:

EN:
"Va'ani ashir uzecha va'aranen laboker chasdecha — uzi eilecha azamerah" — and so on [ibid.]: shir and rinah.

Segment 56
HE:
אות כז אך כל זאת רשמתי להפיס קצת דעת המעיין מה שיש למצוא איזה רמזים קטנים גם לפי פשטות עניות דעתינו הקלושה אך עומק פנימיות מחשבותיו הקדושים שהיה לו לרבינו ז"ל בזה איך שדווקא אלו העשרה קפיטל הם מסוגלים לתיקון זה ושהוא תיקון גמור בוודאי וכו' כמבואר בסימן קמ"א הנ"ל ושגם אחר הסתלקותו יבאו על קברו ויאמרו שם אלו העשרה קפיטל וכו' כמבואר שם ובמקום אחר זה בוודאי נורא ונשגב ומרומם ומופלא מאד מדעתנו כי גבהו שמים מעל הארץ וכו' כן גבהו וכו' ומחשבותיו ממחשבותינו ועיין זוהר שופטים רע"ה: ובלילה שירה עמי וכו' ודא יסוד בן ישי חי על האדמה דתיקון עשר מיני תהלים בשירה ואיהו צדיק וכו', מובן גם כן שעשרה מיני תהלים הם תיקון הברית שהוא בחינת יסוד בחינת צדיק וכו':

EN:
Likewise in Likutay Tinyana, Siman 8, in the discourse Tik'u Sokhachah — "And he saw a resting place that it was good, and the land…" — "resting place: this is the aspect of prophecy" — "and the land: this is the Land of Israel" — for through the aspect of prophecy comes the aspect of the renewal of the world in the future, which will be in the aspect of divine providence and wonders — the aspect of the Land of Israel. And all the intermediate aspects are skipped: namely, that through prophecy the Koach HaMidameh [imaginative faculty] is clarified and rectified, through which the true holy faith is rectified — to believe in the renewal of the world — through which the renewal of the world will also come in the future in the aspect of the Land of Israel. Then in the elucidation of the Rabbinic teaching: "It bit him with its teeth…Moshe — how old was he…" — that through this comes the aspect of the spreading of prophecy — again skipping the intermediate aspects: namely, that through the drawing close of the converts, the aspect of thunder is produced — the aspect of the revelation of glory — through which the spreading of prophecy comes. Then: "He took an axe…" — interpreted regarding faith in the renewal of the world and the renewal of the world in the future — all through the aspect of prophecy — again skipping the intermediate aspects: namely that through prophecy the imaginative faculty is clarified, through which faith in the renewal of the world is rectified. Then in the elucidation of the verse: "Blow the shofar — this is the aspect of the revelation of glory… in the new moon [b'chodes] the shofar — this is the aspect of the renewal of the world and the New Song…" — and all the intermediate aspects are skipped. Then it explains how through the revelation of glory comes the aspect of the renewal of the world and the New Song: "For it is a statute for Israel, a judgment…" — namely: through the revelation of glory comes the spreading of prophecy, through which the imaginative faculty is clarified and one attains faith — this is the aspect of "on the throne on the day of our festival" — and through this comes the renewal of the world and the New Song. And all this is drawn through prayer in the aspect of judgment, in the aspect of: "For it is a statute for Israel, a judgment…" And it seems to me that this conversation [sicha] was said in relation to the linkage of the matters within the discourse Tik'u Sokhachah, which was said on Rosh Hashonoh of the year [5]571 — and the completion of the explanation of the verse "Blow the shofar…" was not concluded until the day after Yom Kippur, at which time the above conversation took place. See Yemay Moharnas where this is elaborated further.

And it also contains several languages alluding to the rectification of this sin — as is understood. And so on.

Lamnatzeiach al yedusun l'Asaf mizmor [Psalms 77]: nitzuach and mizmor. "Azkerah neguinosei balailah" — and so on: melody [nigunim]. And it also contains several languages alluding to the rectification of this sin. And so on.

Lamnatzeiach al yedusun l'Asaf mizmor: nitzuach and mizmor.

"Azkerah neguinosei balailah" — and so on: melody.

And it also contains several languages alluding to the rectification of this sin. And so on.

Tefillah l'Moshe [Psalms 90]: the language of tefillah. And tefillah l'Moshe alludes to the lofty level that is in the aspect of tefillah — as is understood from Tikkuna Shiv'ah V'Arba'in mentioned above. And it also contains several other languages alluding to the rectification of this sin. And so on.

Hodu laHaveye'ah — and so on — l'Yisrael bris olam — and so on — [Psalms 105]: and it is elaborated there in particularity the matter of the Egyptian exile — which was to repair this sin — as is brought in the holy writings. And their going out from Egypt — and so on — as elaborated in the discourse.

Al naharos Bavel — and so on — b'zochreinu es Tzion [Psalms 137]: [which alludes to the aspect of the covenant — the aspect of Yesod — as is known. And see in the kavvanot of tikkun chatzos [the midnight repair].] Shiru lanu mishir Tzion [sing us one of the songs of Zion] — and so on: shir. And so on — as elaborated in the discourse.

Halleluya hallelu El — and so on — kol haneshama tehallel Yah — and so on — [Psalms 150]: it follows that in it are: halleluya — hallel — and tehillah. And in it are ten praises — corresponding to the ten attributes of Malchus — and corresponding to the ten strings of the harp.

And so on — as elaborated in the discourse.

See Zohar Bereishis, p. 55b — where it speaks there about this matter. And see there on p. 57b: "one who corrupts his ways — and so on — and does not enter the palace — and does not see the face of the Shechinah." And so on. And on p. 77b. And see in the portion Emor, p.

90: "all who emit their seed in vain — do not merit to see the face of the Shechinah." And so on.

And see further in many places in the words of the Zohar. And so on — as elaborated in the discourse.

But all of this I noted — to settle somewhat the mind of the studious reader — by finding some small allusions even according to the plain simplicity of our very meager understanding.

But the depth of the inner intention of the thoughts of Rabbainu — of blessed memory — we know: is wondrous and inaccessible to us at all.

And through this it is even more understood: what all the sealers of blessings who were in the Temple said: "min ha'olam v'ad ha'olam [from world to world]." As above. For there is the essential revelation of this matter — that the aspect of this world — and so on — as elaborated in the discourse.

And through this is also understood the juxtaposition of the Mishnah that says there — immediately after — that they also ordained: that a person should greet his companion in [G-d's] Name. And the Rav explained: and we do not say that he is being disrespectful of the honor of Heaven — and so on — as elaborated in the discourse.

And in a witty manner [b'derech tzachut] — according to the discourse Vayomer Boaz, Siman 65 — for ketzira [harvesting] alludes to the matter of the purpose [tachlis]. And therefore he made known to them: that they should attach their thoughts at the time of ketzira — even in physical matters. And so on — as elaborated in the discourse.

And see in Likutay Tinyana — in the discourse Va'eschanan, Siman 78 — at its end. And there it is also brought: this verse — for the matter of how in all the matters of this world the hidden Torah is clothed — and so on — as elaborated in the discourse.

📋 Translator's Summary — Likutay Tinyana Siman 119

Siman One Hundred and Twenty — B'Inyan Kavvanosסימן קכ — מענין כוונות

"It would be better to pray in the vernacular [lashon la'az] that one speaks." And so on. The author says: see Shulchan Aruch Orach Chayyim, Siman 101, Paragraph 4. And the Rosh in Brachos, chapter Hayah Koreh. And so on — as elaborated in the discourse.

📋 Translator's Summary — Likutay Tinyana Siman 120 (B'Inyan Kavvanos)



# סימן ק"ח
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/132/

סימן ק"ח
סימן ק"ח
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/132

Segment 2
HE:
אות א הלא אדם בשביל תענוג קטן אחד של רבע שעה הוא יכול לאבד ולהפסיק כל העולם הזה עם העה"ב וכו' אמר המחבר עיין מדרש תלפיות ענף חלקים של השעה מענין מה שרבע שעה הוא ר"ע חלקים מתתר"ף חלקים שבשעה וכתב שם רמז לדבר (בראשית ל"ח) ויהי ער וכו' רע בעיני ה' וימיתהו ה' היינו ר"ע חלקים הנ"ל עיי"ש:

EN:
Siman One Hundred and Eightסימן קח

"For a person — for a single small pleasure of a quarter of an hour — can lose and forfeit all of this world together with the World to Come." And so on.

The author says: see Midrash Talpios, Anaf Ches. And so on — as elaborated in the discourse.



# סימן קי"ב-לענין התחזקות כו'
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/133/

סימן קי"ב-לענין התחזקות כו'
סימן קי"ב-לענין התחזקות כו'
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/133

Segment 2
HE:
אות א עיין דברי רז"ל ברכות ס"ג: על פסוק (דברים כ"ז) היום הזה נהיית לעם וכו' שהרי אדם קורא קריאת שמע וכו' מכוון לענייננו:

EN:
📋 Translator's Summary — Likutay Tinyana Siman 108

"For behold: a person recites the Shema each day." And so on. This corresponds to our matter [mechavven l'inyaneinu].

See the words of the Sages in Brachos, p. 63b — on the verse: "Hayom hazeh nihyais l'am [this day you have become a nation]." And so on. "For behold: a person recites the Shema each day." And so on. This corresponds to our matter [mechavven l'inyaneinu].



# סימן קי"ט
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/134/

סימן קי"ט
סימן קי"ט
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/134

Segment 3
HE:
אות א הנה הכל אומרים שיש עולם הזה ועולם הבא וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי באמת כפי מה שאנו מאמינים בוודאי שיש עולם הבא, אם כן איך שייך כלל להפריד ולחלק בין עולם הזה לעולם הבא, כי כל מה שעובר על האדם בעולם הזה בגוף ונפש וממון, וכל מחשבה דיבור ומעשה שעובר עליו בכל יום, הכל הוא רק בשביל התכלית שהוא עולם הבא, וכמבואר להדיא בליקו"א במאמר ויהי מקץ זכרון וכו' סימן נ"ד, שצריך האדם להעמיק מחשבתו ולהגדיל בינתו בזה להבין הרמזים שיש בכל דבר מהעולם הזה להתקרב על ידי זה לעבודתו יתברך, שזה בחינת לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי בפרטיות, כי העולם הזה הוא בחינת רגלי הקדושה וכו' עיין שם וממילא מובן מזה, כי כמו שרגלי האדם הם גם כן בכלל קומת האדם ואי אפשר להפריד ביניהם כלל כי הכל קומה אחת, כמו כן ברבי רבבות קל וחומר בקומה הרוחנית כביכול, כי בוודאי הכל אחדות פשוט בלי שום פירוד כלל ועיקר חס ושלום וזה מרומז גם בדברי רז"ל שאמרו (אבות ד) העולם הזה דומה לפני עולם הבא כפרוזדור לפני טרקלין, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין נמצא שעיקר מעמד האדם בפרוזדור עם כל הכנותיו שהוא מכין עצמו שם הכל הוא רק כדי שיכנס לטרקלין וממילא מובן כי מאחר שעיקר ביאת האדם לעולם הזה וכל מה שעובר עליו הכל הוא רק בשביל התכלית הטוב של עולם הבא, אם כן אי אפשר להפריד ביניהם כלל וכעין שרואין בגשמיות בענין חיבור הגוף עם הנשמה, כי אף שהגוף הוא גשם עב נראה וניכר להדיא והנשמה היא רוחניות ואינה נראית כלל, אף על פי כן עיקר עצמיות האדם הוא הנשמה והגוף הוא רק בשר אדם (ועיין בתיקונא תלתין וחד ד' עו וגופא דהאי עלמא שפלא איהו סנדל לנשמתא וכו'), ותיכף כשהנשמה נפרדת ממנו אזי הגוף הוא כלא ממש ונעשה ממנו מה שנעשה אך כל זמן שהנשמה מחוברת בו אזי הגוף גם כן בכלל האדם אבל אי אפשר להפריד ביניהם כלל אפילו רגע אחת, כי אז שב הגוף אל העפר כשהיה והרוח תשוב אל האלקים וכו'

EN:
And through this one can explain the intention of the words of Rabbainu — of blessed memory — in this discourse: where he wrote: "perhaps there is also this world in some world — for here it seems this is Gehinnom." And so on. Meaning: as elaborated in the discourse — in the depth of his holy wisdom. And so on — as elaborated in the discourse.

"Behold: everyone says there is this world and the World to Come." And so on.

Segment 5
HE:
מענין יסורי העולם הזה וכו' ועיין במאמר כי תצא סימן פ"ב שצריכין לחבר בחינת שלא כסדר בבחינת כסדר, ובאתר דאית דכר נוקבא לא אידכר תמן, ואז הולך לו להאדם כסדר וכו' וכמו כן לענינינו, העולם הבא הוא בחינת כסדר כי הוא עלמא דקשוט וקטן וגדול שם הוא ושם מתנהג הכל כסדר, והעולם הזה הוא בחינת שלא כסדר בחינת (פסחים נ) עולם הפוך צדיק ורע לו רשע וטוב לו עליונים למטה ותחתונים למעלה, אך כל זאת הוא רק בשביל הבחירה, שבשביל זה העלים השם יתברך את אור הקדושה בעולם הזה והסתירה מאד בבחינת אכן אתה אל מסתתר וכו' (ישעיה מ"ה), עד שאפשר להאדם בבחירתו להפריד בין העולם הזה לעולם הבא ולעשות איזה עיקר מעולם הזה חס ושלום שזה בחינת שמפריד בחינת שלא כסדר מבחינת כסדר, ואז בוודאי הולך לו שלא כסדר והוא מלא יסורים גדולים תמיד וכל ימיו כעס ומכאובות, כי העולם הזה כשאינו מחובר בבחינת עולם הבא חס ושלום אזי הוא גיהנם ממש שהוא היפוך מעולם הבא שהוא בחינת גן עדן, ואז אין לו בוודאי שום נחת גם בעולם הזה ועיקר שלימות העולם הזה הוא, כשהוא מחובר ומקושר היטב בבחינת עולם הבא, אז גם העולם הזה שלו הוא בחינת כסדר בחינת עולם הבא, כי באתר דאית דכר נוקבא לא אידכר תמן כי באמת גם העולם הזה מתנהג הכל כסדר ובהשגחה אמתיית עם כל אחד ואחד כפי בחינתו וכפי טובתו הנצחית בעולם הבא ומי שזוכה לידע זאת ולהאמין בזה באמונה שלימה בוודאי הוא חי חיים טובים גם בעולם הזה, וכמובן גם במאמר אנכי בליקוטי הראשון סימן ד' ובמאמר ויאמר בועז סימן ס"ה ובשאר מאמרים

EN:
"On the matter of the afflictions of this world." And so on.

In my humble opinion the meaning is: for in truth — according to what we believe — certainly there is a World to Come. And so on — as elaborated in the discourse.

And see in the discourse Ki Seitzei, Siman 82 — that one must connect the aspect of shelo k'seder [not in order] to the aspect of k'seder [in order]. U'v'aser d'is dachar nukva lo iddakar taman [and in a place where there is male and female — it is not mentioned there].

Segment 7
HE:
אות ב ובזה יש לפרש כוונות דברי רבינו ז"ל במאמר זה שכתב אפשר יש עולם הזה גם כן באיזה עולם כי בכאן נראה שהוא הגיהנם וכו' היינו שכל מהות ענין עולם הזה מה שאפשר לכנות אותו בשם עולם הזה לבד ובלתי מחובר בעולם הבא הוא רק על צד הספק והאפשרות לומר כך בשביל הבחירה כנ"ל, ומי שפוגם בבחירתו ומפריד באמת העולם הזה מהעולם הבא חס ושלום אז הוא ממש בגיהנם גם בעולם הזה ומלא יסורים וכו' כנ"ל ומי שזוכה לדבק מחשבתו היטב בעולם הבא כנ"ל אז יש לו חיים טובים גם בעולם הזה, רק שבאמת חיי העולם הזה שלו הם גם כן בחינת חיי עולם הבא בחינת עולמך תראה בחייך, כמו שאמרו רז"ל (אבות ד) יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה יותר מכל חיי העולם הבא ועיין חגיגה דף ט"ו בענין אחר שקיצץ בנטיעות, ואחר כך אמר הואיל ואיטרד מההוא עלמא ליפק ליתהני בהאי עלמא וכו' כי על ידי זה שקיצץ בנטיעות בשרשו וכו' נשתבש אחר כך, עד שנדמה לו שיש איזה הנאת עולם הזה בלא עולם הבא חס ושלום שבאמת הוא להיפוך כנ"ל כי מט"ט שלטנותיה בימי החול שהם בחינת עולם הזה, אבל באמת כי שמי בקרבו, ועיין חידושי אגדות שם ותבין ובזה מובן היטב מאמר רז"ל במשנה סוף ברכות (פרק ט ה) כל חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרים מן העולם ועד העולם משקלקלו המינים וכו' התקינו שיהיו אומרים מן העולם ועד העולם עיין רש"י שם דף ס"ג בשם התוספתא להודיע שאין העולם הזה לפני העולם הבא כלום אלא כפרוזדור לפני הטרקלין וכו' היינו כנ"ל כי בתחלה היו אומרים רק מן העולם כי שני העולמות הם אחדות אחד כנ"ל, רק משקלקלו המינים וכו' הוכרחו לברר דבריהם, שאף על פי שהם שני עולמות מכל מקום העולם הזה זה אינו נחשב כלל נגד העולם הבא וכנ"ל ועיין בהשיחות (שבסוף סיפמ"ע) סימן מ' מענין שכל הד' בחינת שהם היולי נבדל גלגל שפל הם בחינת גלגל החוזר, כי בשורש הכל שם כולו אחד, ועיקר התגלות ענין זה היה בבית המקדש ששם היה בחינת עליונים למטה ותחתונים למעלה וכו'

EN:
And in a witty manner [b'derech tzachut] — according to the discourse Vayomer Boaz, Siman 65 — for ketzira [harvesting] alludes to the matter of the purpose [tachlis]. And therefore he made known to them: that they should attach their thoughts at the time of ketzira — even in physical matters. And so on — as elaborated in the discourse.

And then it goes away to the aspect of Gehinnom [Adom].

Segment 9
HE:
אות ג ובזה מובן ביותר מה שכל חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרים מן העולם כנ"ל, היינו כי יש שם עיקר התגלות ענין זה, שבחינת עולם הזה מקושר ומחובר באחדות אחד עם בחינת עולם הבא, כי השם יתברך שהוא למעלה מהכל צמצם את עצמו כביכול והשרה שכינתו למטה בבית המקדש שהיה בעולם הזה הגשמי וכן הקרבנות מדברים גשמיים עלו לריח ניחוח לה' וסילוקא דקרבנות עד אין סוף כמובא בזוהר הקדוש נמצא מבואר להדיא כי הכל מקושר באחדות אחד, על כן היו אומרים מן העולם (ועל כן בבית המקדש ניתן רשות לזכיר את השם המפורש בבחינת (שמות כ) בכל מקום אשר אזכיר את שמי וכו' כמו שאמרו רז"ל (סוטה ל"ח) ומובא בפירש"י שם, שזה בחינת עולם הבא שאז בשם שהוא נכתב הוא נקרא כמו שאמרו רז"ל ברכות פרק ט), משקלקלו המינים ואמרו אין עולם אלא אחד, שכפרו לגמרי בעולם הבא שהוא פנימי ורוחני ואמרו שאין רק גשמיות העולם הזה, על כן התקינו לומר מן העולם ועד העולם וכו' היינו שאף על פי שהם נראין כשתי עולמות, כל זאת בשביל כח הבחירה, אבל באמת עולם הזה אינו נחשב לכלום כנגד עולם הבא, כי ממה נפשך אם מפרידים אותו חס ושלום לגמרי מעולם הבא אזי בוודאי אינו נחשב לכלום רק אדרבא הוא עיקר הגיהנם וכו', ואי אפשר לכנותו בשם עולם כלל (כי טוב לו שלא נברא וכו'), ועיקר שם עולם הזה באמת הוא כשהוא מקושר ומחובר בעולם הבא, ואז באתר דאית דכר נוקבא לא אדכר תמן, כי אז הוא כלול באחדות אחד עם העולם הבא (ועיין בזוהר הקדוש בהקדמה דף א: בענין (ישעיה מ) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וכו' אתחברו אתוון אלין באלין ואתעביד אלקים וכו' עיי"ש ושייך גם כן לענינינו)

EN:
📋 Translator's Summary — Likutay Tinyana Siman 119

And so on — as elaborated in the discourse.

And through this one can explain the intention of the words of Rabbainu — of blessed memory — in this discourse: where he wrote: "perhaps there is also this world in some world — for here it seems this is Gehinnom." And so on. Meaning: as elaborated in the discourse — in the depth of his holy wisdom.

Segment 11
HE:
אות ד ובזה מובן גם כן סמיכות המשנה שאמרו שם תיכף והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם, ופירש הר"ב ולא אמרינן מזלזל הוא בכבודו של מקום בשביל כבוד הבריות להמציא שם שמים עליו וכו' היינו כי כל זאת היה שייך לפי סברת האומרים שהעולם הזה עם כל הנבראים שבו הם דבר בפני עצמו, אבל לפי האמת שגם בעולם הזה מלובש בו רגלי הקדושה, והשם יתברך מצמצם את עצמו מאין סוף עד אין תכלית ומזמין לכל אדם מחשבה דיבור ומעשה לפי האדם ולפי המקום ולפי הזמן, ומלביש לו בזה רמזים להתקרב לעבודתו יתברך כמבואר במאמר ויהי מקץ סימן נ"ד הנ"ל, וצריך האדם להעמיק מחשבתו בזה להבין הרמזים הנ"ל, וזה עיקר בחינת לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי בפרטיות כמבואר שם במאמר הנ"ל אם כן אדרבא כשפוגע בחבירו ושואל בשלומו, צריך דייקא להזכיר שמו יתברך, בכדי להודיע כי הכל מקושר בשמו יתברך ואדרבא זהו כבודו יתברך, כי דייקא מלא כל הארץ כבודו, כמובן במאמר כי מרחמם ינהגם בלק"ת סימן ז' ועל כן למדו דבר זה מבועז שאמר לקוצרים ה' עמכם (רות ב), היינו שהודיע להם שגם העוסקים במלאכתם צריכין להיות מקושרים ודביקים בהשם יתברך כי הוא עמכם ומלא כל הארץ כבודו

EN:
"It would be better to pray in the vernacular [lashon la'az] that one speaks." And so on. The author says: see Shulchan Aruch Orach Chayyim, Siman 101, Paragraph 4. And the Rosh in Brachos, chapter Hayah Koreh. And so on — as elaborated in the discourse.

And so on — as elaborated in the discourse.

Segment 13
HE:
אות ה ובדרך צחות על פי המאמר ויאמר בועז סימן ס"ה כי קצירה מרמז על ענין התכלית, על כן הודיע להם שידבקו מחשבתם בשעת קצירה בגשמיות גם כן אל התכלית שהוא עלמא דאתי ומחמת שלשמור את הזכרון לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי צריכין להיות טוב עין וטוב עין הוא יבורך (משלי כ"ב) כמבואר שם במאמר מקץ סימן נ"ד הנ"ל, על כן אמרו לו הקוצרים יברכך ה' וזה גם כן שאמרו שם (שופטים ו) ואומר ה' עמך גבור החיל, וזה נאמר אצל ירובעל גידעון שהיה חובט חטים בגת שהוא עסק מעסקי העולם הזה, ועל כן אמר (שם) ויש ה' עמנו ולמה מצאתנו כל זאת, היינו אם כן למה ישראל בשפלות כל כך בעולם הזה מאחר שהוא מקושר גם כן בעולם הבא ויאמר לך בכחך זה והושעת את ישראל, עיין רש"י גם כי גדעון היה קטן ושפל בעיניו כמבואר שם (שופטים ואו) שאמר הנה אלפי הדל במנשה ואנכי הצעיר בבית אבי וגם רז"ל אמרו ראש השנה דף כ"ה שקל הכתוב שלשה קלי עולם וכו' והודיע לו המלאך שדייקא ה' עמך שזה בחינת תחתונים למעלה כמבואר במאמר כי מרחמם הנ"ל ושם בסימן ס"ח גם כן לשון זה עצמו ה' עמך ואתך ואצלך וכו' וזה שאמרו שם גם כן ואומר (משלי כ"ג) אל תבוז כי זקנה אמך, ואומר עת לעשות לה' הפרו תורתיך (תהלים קי"ט) ושניהם הם לימוד אחד כמבואר בגמרא ובפירוש הר"ב שם גם כן היינו שמה שמצינו אצל בועז שהזכיר את ה', יש לו על מה לסמוך שנאמר עת לעשות לה' הפרו תורתיך, היינו ע"ד המבואר במאמר פתח ר"ש סימן ס' על פסוק זה שמרמז על ענין שהצדיק מוכרח לפעמים לעסוק בסיפורי מעשיות בכדי לעורר בני אדם שנפלו מבחינת הפנים דקדושה לבחינת שינה ובאמת הסיפורי מעשיות ושיחות חולין אלו מלביש בהם הצדיק תורה גבוה דייקא וכו' כמבואר שם ומזה יש להבין וללמוד בקל וחומר שגם בעולם הזה עולם העשיה בודאי הלביש בו השם יתברך קדושה גבוה דייקא, והוא מקושר באחדות גמור עם בחינת עלמא דאתי כנ"ל וזה אל תבוז כי זקנה אמך, כי אלו הסיפורים הם בחינת זקנה בחינת תיקוני עתיק המבואר שם במאמר פתח ר"ש הנ"ל

EN:
The author writes: I have seen — from afar, as one who peers through the lattices — a glimpse of the great and wondrous depth that resides in the words of our holy master, the Ba'al Likutay Moharan זצ"ל, even according to their plain and simple meaning. As is explained somewhat elsewhere — how he himself, of blessed memory, cautioned his disciples to examine and scrutinize his words with great care, for there is within them a wondrous depth.

And through this it is even more understood: what all the sealers of blessings who were in the Temple said: "min ha'olam v'ad ha'olam [from world to world]." As above. For there is the essential revelation of this matter — that the aspect of this world — and so on — as elaborated in the discourse.

And through this is also understood the juxtaposition of the Mishnah that says there — immediately after — that they also ordained: that a person should greet his companion in [G-d's] Name.

Segment 15
HE:
אות ז אות ו ועיין בליקות"נ במאמר ואתחנן סימן ע"ח בסופו ושם מובא גם כן הפסוק הזה לענין מה שבכל עניני עולם הזה מלובש בהם תורה הנעלמת שמזה היה קיום העולם קודם מתן תורה ובשביל זה מוכרח הצדיק להיות איש פשוט לפעמים וכו' עיין שם מבואר גם כן מזה שהעולם הזה עם כל עניניו הוא מקושר בעולם הבא, ושכל חיותו הוא רק על ידי התורה, ואפילו קודם מתן תורה היה כל חיותו וקיומו רק על ידי התורה רק שהיה בהעלם וזה ר' נתן אומר הפרו תורתיך משום עת לעשות לה', היינו שגם הצדיק צריך לפעמים להתבטל מתורתו ולהיות איש פשוט בכדי לגלות שכל עניני עולם הזה נעלם בהם תורה שהוא בחינת עולם הבא כנ"ל ועיין בתיקונים בד' הנ"ל עלמא דין ועלמא דאתי אינון שמיא וארעא דקודשא ברוך הוא אינון, ועליהו אמר דוד השמים שמים לה' (תהלים קט"ו) ארעא אתהלך לפני ה' בארצות החיים (שם קט"ז) עליהו אתמר עלמא דין ועלמא דאתו בשמא דהוי אתנהרן הדא הוא דכתיב "ישמחו "השמים "ותגל "הארץ (שם צ"ו) אימתי בזימנא דאיתמר לגבי שמים וארץ דסמא' ונחש כי (ישעיה נ"א) שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה וכו' עיי"ש ועיין בהקדמת התיקונים ד' ב' תלת עלמין נינהו וכו' הדא הוא דכתיב (דברים ל) כי הוא חייך ואורך ימיך בעולם הזה, כי הוא חייך בעולם הזה דא גן דלתתא, ואורך ימיך דא עלמא דאתי עלמא אריכא, על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך דא עלמא שפלא וכו' ועיין בזוהר חדש פרשת אחרי מות נ"ו: לרעות בגנים גן עדן דלעילא וגן עדן דלתתא דאיקרי העולם הזה והעולם הבא וכו' (ועיין בשיחות (שבסוף סיפמ"ע) סימן ק"ב)

EN:
Nevertheless, I decided to partially fulfill their request and gratify their desire in this. I composed this brief pamphlet to elucidate certain passages that require explanation in his words of blessed memory — all of this only according to the profound simplicity of the plain meaning, in absolute and complete straightforwardness. For I certainly know and believe that there are exceedingly many treasures of wisdom and awesome, elevated secrets in every single word of his teachings. In particular, what would have been necessary was to greatly expand the explanation of each and every topic for practical application in the service of Hashem. But I said: "Because we cannot perform the entire mitzvah..." — I will do what I can. Also in many places I have noted some teachings of our Sages from the holy Zohar and other relevant places that are needed to better understand the intent of his words. In addition I have tangentially incorporated in some places certain statements from the Sages found in the Talmud and Midrashim, which — based on his foundational principles — are elucidated as clearly as letters that protrude, join, and read themselves, as the truth-seeking student will acknowledge. And in some places I have shown how these holy discourses allude to the entire pattern of conduct of his entire enterprise — even after his passing — in the manner in which things have proceeded from then until now, close to seventy years since his passing, and the greatness of the wondrous rectifications accomplished through this. The remainder and all the benefits of this pamphlet will become clear to the one who studies it within. I have called this pamphlet by the name Parpara'os LaChuchmuh — for it is merely like parpara'os [delicacies served alongside a meal] in relation to the wisdom of the holy Torah of Rabbainu, the Light of Lights זצ"ל, who is a flowing stream, a source of wisdom — as is elaborated elsewhere.

And according to the plain meaning of things, in the vein of "a verse never departs from its plain meaning" — this was somewhat straightforward in their eyes, to such a degree that given the breadth of their minds and the greatness of their intellectual grasp, the necessity for such elucidation never occurred to them at all. It seemed to them a plain matter. They perhaps also worried lest the common people — particularly those of limited understanding — be misled into saying: "Since his very own disciples, who heard these discourses from his holy mouth, explained his words in precisely this way, then surely there is no further intent in his words beyond what is explained." This would certainly be a most strange and extraordinary error — inconceivable in the extreme — for "Who shall ascend the mountain of Hashem, and who shall stand in His holy place?" . And who would open his mouth and fill his heart to claim that he has merited to penetrate the intent of his words, even regarding a single utterance from his teachings, even from his ordinary conversations — all the more so from the revelations of the novel teachings of his holy Torah, which he drew down in a wondrous and awesome manner. This is explained somewhat elsewhere. Therefore, for these and similar reasons, his disciples refrained from composing any form of elucidation of his words. And even though many of them were engaged in composing novel Torah insights based on the awesome foundational principles in his discourses, all of this was done in the way of homiletical exposition and novelty related to the service of Hashem — which is indeed the core intention of Rabbainu זצ"ל, as is explained elsewhere. And even our teacher, Reb Nosson of blessed memory, who toiled greatly in this throughout all his days, innovating upon his Torah and performing wonders therein — as is well known from his holy writings in Likutay Halachos — and indeed within them one can find in many places also some degree of elucidation of his words; nevertheless, this is not the core intent of his writings, as is evident to one who studies them.

And the Rav explained: and we do not say that he is being disrespectful of the honor of Heaven — and so on — as elaborated in the discourse.

And in a witty manner [b'derech tzachut] — according to the discourse Vayomer Boaz, Siman 65 — for ketzira [harvesting] alludes to the matter of the purpose [tachlis]. And therefore he made known to them: that they should attach their thoughts at the time of ketzira — even in physical matters. And so on — as elaborated in the discourse.

And see in Likutay Tinyana — in the discourse Va'eschanan, Siman 78 — at its end.

And there it is also brought: this verse — for the matter of how in all the matters of this world the hidden Torah is clothed — and so on — as elaborated in the discourse.



# סימן ק"כ-מענין כוונות וכו'
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/135/

סימן ק"כ-מענין כוונות וכו'
סימן ק"כ-מענין כוונות וכו'
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/135

Segment 2
HE:
אות א והיה טוב יותר להתפלל בלשון לעז שמדברים בו וכו' אמר המחבר עיין שלחן ערוך או"ח סימן ק"א סעיף ד' ובהרא"ש דברכות פרק היה קורא סימן ב' וזה שייך גם למה שכתב לעיל בסימן כ"ה לענין התבודדות שצריך להיות דייקא בלשון שרגילים לדבר בו וכו' ועיין במגן אברהם סימן ק"א הנ"ל ס"ק הא בשם ספר חסידים, ובילקוט חדש ערך מלאכים אות מא מה שהביא שם בשם בעל עשרה מאמרות:

EN:
Siman One Hundred and Twenty — B'Inyan Kavvanosסימן קכ — מענין כוונות

"It would be better to pray in the vernacular [lashon la'az] that one speaks." And so on. The author says: see Shulchan Aruch Orach Chayyim, Siman 101, Paragraph 4. And the Rosh in Brachos, chapter Hayah Koreh. And so on — as elaborated in the discourse.

Segment 3
HE:
תם ונשלם שבח לאל בורא עולם

EN:
— תם ונשלם שבח לאל בורא עולם —

End and completed — praise to G-d Creator of the world.



# סימן יג
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/14/

סימן יג
סימן יג
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/14

Segment 3
HE:
אות א מאמר זה נאמר בראש השנה שנת תקס"ד שחל אז ביום שבת וביום ראשון, ולא נודע לנו השיחות והענינים השייכים למאמר זה:

EN:
Siman Thirteen — Ashray Ha'amסימן יג — אשרי העם

The conversations and matters pertaining to this discourse are not known to us.

Segment 5
HE:
אשרי העם-להמשיך השגחה שלימה וכו' שם אות א', על ידו מקררין חמימות תאוות ממון וכו' עיין זוהר שם בינה בלבא כלפי שמאלה הרוצה להעשיר יצפין ובגין דא עלה עשן באפו וכו' מובן כי העיקר בא הרוח לשכך החמימות שבלב שבוער לתאוות ממון, שמזה נמשך חס ושלום חרון אף כמבואר לקמן:

EN:
This discourse was said on Rosh Hashonoh of the year [5]564, which fell then on Shabbas and Sunday.

There — Letter Alef — "Through it [the spirit] the heat of the desire for money is cooled…" — See the Zohar there: "Binah is in the heart, toward the left.

Segment 7
HE:
אות ב שם וזה בחי' קטרת שמקשר חימום הלב עם הרוח וכו' וזה בחינת ישימו קטורה באפיך גם זה מובא בזוהר שם ומדסליקת לאף אתקרי קטרת, הדא הוא דכתיב (דברים ל"ג) ישימו קטרה באפך וכו', קטרת איהו קשורא דדינא ברחמי וכו', תרגום דקשר קטורי אך לענינינו הענין הוא, כי עיקר השלימות הוא דייקא לקשר חימום הלב עם הרוח, ולא שיתבטל בחינת חימום הלב לגמרי, בכדי שיוכל לעשות על ידי זה משא ומתן באמונה, שנעשין על ידי זה תיקונים גדולים ועליית הניצוצות הקדושות הרבה, כמבואר בדברי רבינו ז"ל הרבה בזה ועיין בסי' נ"ד מקץ זכרון מבואר שעל ידי משא ומתן באמונה נעשה יחוד צדיק וכנסת ישראל, ועל כן ביאר גם כאן וכד נחית רוחא ליבא מקבל ליה בחדווא דניגוני דלוואי, זה בחינת משא ומתן באמונה ששמח בחלקו ואינו אץ להעשיר וכו', כי אז נעשה תיקון גדול גם על ידי חימום הלב, כי עושה על ידי זה משא ומתן, רק מחמת שמקושר החימום הלב עם הרוח שזה בחינת קשורא דדינא ברחמי, על ידי זה אינו אץ להעשיר ושמח בחלקו, ועושה המשא ומתן שלו באמונה ובכשרות, עד שנעשה על ידי המשא ומתן שלו תיקונים גדולים למעלה ועליית ניצוצות הקדושה הרבה, שזה ממש בחינת התיקון שנעשה על ידי קטרת כידוע:

EN:
There — Letter Alef — "Through it [the spirit] the heat of the desire for money is cooled…" — See the Zohar there: "Binah is in the heart, toward the left. One who wishes to become wealthy should face north" — and for this reason smoke rises through the nose — the essential spirit comes to calm the heat in the heart that burns with the desire for money, from which wrath comes, as is explained below.

Section 3 — Letter ג — [on Letter Alef of the discourse]

Segment 9
HE:
אות ג שם באות ג', רצוא דא נוריאל דא נור דליק בחמימות תאוות ממון, ושוב דא מט"ט שר הפנים וכו', שעל ידו נשתכך החמימות וזה שככ"ה גימטריא משה שהוא משכך אלילי כסף וזהב לכאורה אינו מובן לכנות החמימות לתאוות ממון בשם המלאך הקדוש נוריאל ובשם רצוא והנה ענין רצוא ושוב הנ"ל הוא כפשוטו כידוע, כי נוריאל גימטריא רצוא ושוב גימטריא מטטרו"ן, ועיין בליקוטי תורה להאר"י ז"ל ביחזקאל על פסוק והחיות רצוא ושוב שכתב שם, והנה בנוריאל יש לפעמים אחיזה אל החיצונים והוא גימטריא רמון מאותיות מטטרו"ן, ובגימטריא טוב ורע וכו' ע"ש, אבל הפנימיות שהם אותיות ט"ט שם אין אחיזה להם, וזה סוד ר' מאיר רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק וכו', ובזה מבואר הענין קצת ולענינינו כי אף על פי שגם החימום הלב בשרשו העליון הוא קדוש מאוד, כי נמשך מבחינת הגבורות הקדושות שבבינה לבא כנ"ל בשם הזוה"ק, ואפילו כשנשתלשל למטה הוא בבחינת המלאך הקדוש נוריאל ובבחינת רצוא, כי הרצון והתשוקה של הנפש לממון הוא בשרשו רק בשביל הקדושה לעשות בזה רצונו יתברך, לעשות משא ומתן באמונה ולעלות ניצוצות קדושות, ועל כן בשרשו הרצון והתשוקה הזאת הוא בבחינת העבודה של בחינת רצוא אך מחמת ששורש החמימות הלב הוא מבחינת גבורות ודינים שמשם משתלשל שורש יניקת הסטרא אחרא כידוע, על כן יש להם אחיזה בבחינה הזאת עד שיכולין להפיל את האדם לתאוות ממון ממש, עד שיהיה ממונו בבחינת אלילי כסף וזהב חס ושלום, עד שיהיה על ידי זה חרון אף חס ושלום אך על ידי הרוח נדיבה שהוא בחינת מט"ט שר הפנים דאיהו רשים בשם משה משיח שהוא רוח אפינו, על ידי זה נשתכך החמימות ונתבטל החרון אף בבחינת וחמת המלך שככה גימטטריא משה, שהוא משכך אלילי כסף וזהב היינו שלא יהיה אחיזה להסטרא אחרא בהחימום הלב עד שיהיה נעשה על ידי זה בחינת העבודה זרה של תאוות ממון חס ושלום, רק שיהיה נעשה על ידי התקשרות חימום הלב עם הרוח, בחינת חדווה דניגוני דלוואי בחינת משא ומתן באמונה, ואז גם החמימות הלב עולה לשרשו ונעשה בבחינת נוריאל ובבחינת רצוא, ונעשה על ידי זה בעצמו גם כן התיקון של עליית הנפשות והמשכת התורה, שזה גם כן בחינת רצוא ושוב כמבואר לעיל באות זה כי הניצוצות הקדושות העולין ומתבררין על ידי עשיית המשא ומתן, היינו ממש בחינת עליית הנפשות הקדושות, ונפש הוא בחינת רצון (כמו שכתוב אם יש את נפשיכם), כי אז גם הרצון שיש להממון הוא גם כן בקדושה כנ"ל, ועל ידי עליית הניצוצות והנפשות שעל ידי המשא ומתן נעשה גם כן יחוד הקדוש כמבואר בסימן נ"ד וממילא נעשה על ידי זה גם כן בחינת המשכת התורה (ואולי זה גם כן בכלל יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ וכו'):

EN:
There: "And this is the aspect of incense [ketores] — which binds the heat of the heart with the spirit… and this is the aspect of 'they shall place incense [ketorah] before Your nostrils.'" And this too is brought in the Zohar there: "'Before Your nostrils' — from the ascending [smoke] it is called ketores — this is what is written: 'They shall place incense before Your nostrils' [Deuteronomy 33]. Ketores is the binding of judgment with mercy… its Aramaic translation: 'the bond of bonds.'" But for our matter: the essential perfection is specifically to bind the heat of the heart with the spirit — and not that the heat of the heart be entirely nullified — so that through this one can engage in business with faith. For through this great rectifications are made and many holy sparks ascend — as is elaborated in Rabbainu's writings at length. See Siman 54 [Maikaytz Zachron], where it is explained that through business conducted with faith the union of the Tzaddik and the Kneses Yisrael is produced. And therefore he elaborated here too: "and when the spirit descends to the heart, it receives it with the joy of the melodies accompanying it" — this being the aspect of business conducted with faith — that one is content with one's portion and does not rush to get rich — for then great rectification is also produced through the heat of the heart. For one does business through it. Only: because the heat of the heart is bound with the spirit — the aspect of the binding of judgment with mercy — through this one does not rush to get rich and is content with one's portion — and conducts one's business with faith and propriety — until through one's business great rectifications are produced above and many holy sparks ascend. This is precisely the aspect of the rectification produced through the incense, as is known.

One who wishes to become wealthy should face north" — and for this reason smoke rises through the nose — the essential spirit comes to calm the heat in the heart that burns with the desire for money, from which wrath comes, as is explained below.

Segment 11
HE:
אות ד שם אות ה"א, וזה בחינת אריה לשון לקט שמלקט מרת הנפש, היינו פגם הנפש עם בשמי עם הרצון הטוב שמעלה ריח טוב יש לפרש כי כשבא להצדיק מסתמא יש לו רצון טוב להתקרב לעבודת ה' על ידי ביאתו להצדיק אך בוודאי יש להאדם הזה עדיין גם רצונות שאינם טובים לדבר תאוה וכיוצא, שהרצונות אלו הם פגם ומרה להנפש והצדיק כשרוצה להעלות את נפשו היינו רצונו הטוב שיש לו להתקרב להשם יתברך, אזי צריך ללקט גם הרצונות שלו שאינם טובים ולתקנם בכדי שיוכל להעלות את נפשו, כי הרצונות האלו הם בחינת פגם להנפש ומעכב את עליית הנפש, על כן צריך החכם ללקטם גם כן ולתקנם, וזה בזה תלוי כי על ידי שעוסק החכם עם נפשו להעלותם לבחינת עיבור, על ידי זה בעצמו מכניס בו הרהורי תשובה להתחרט ולשוב מאד על פגמי הנפש שלו שהם בחינת מרת נפש ועד הנה יכול להיות שהיה מתאווה לדברים שאינם טובים שזה בחינת פגם הנפש בחינת ונפשה מרה לה, והוא לא הרגיש כלל במרירות נפשו ועכשיו על ידי שעוסק החכם להעלות נפשו הטובה, היינו רצונות הטובים שלו, על ידי זה בעצמו זוכה להרגיש ביותר מרירות נפשו מהרצונות שאינם טובים ומתחרט ושב עליהם מאוד, ואז החכם מעלה גם אלו הרצונות שהם בחינת מרת נפש, היינו המרירות שמרגיש עכשיו ברצונו על הרצונות שאינם טובים שלו, ועל ידי זה בעצמו מתקן החכם את אלו הרצונות עד שגם הם אפשר שיש להם חלק כביכול בהיחוד הקדוש, כי השכינה מתפארת כביכול חזי במה ברא קאתינא לגבך, שאף על פי שכבר נלכד כל כך ברצונות שאינם טובים הוא מתחרט עליהם עכשיו במרירות נפש עצום מאוד כזה ויש לו עכשיו רצונות טובים כל כך להתקרב להשם יתברך וזה בחינת אריתי מורי עם בשמי, מורי הוא בחינת פגם הנפש מרת נפש והצדיק מלקט אותם (ומתקנם על ידי הבחינה הנ"ל), עם בשמי עם הרצון הטוב שמעלה ריח טוב (ובדרך צחות יש לומר, כי ידוע כי מור הוא המוסק שנעשה מדם חיה טמאה, כמו שפסק הרמב"ם ז"ל בפרק א' מהלכות כלי המקדש, ואף על פי כן נעשה ממנו אחר כך בשמים ראש לשמן המשחה, שזה בחינת עוונות נתהפכין לזכיות על ידי תשובה מאהבה בחינת במקום שבעלי תשובה עומדים וכו', ועל כן גם כאן מכנה אלו הרצונות הפגומים שנתתקנו על ידי החכם בשם מור, והרצונות הטובים בעצמותם נקראים בשם בשמים כי הם בעצמם טוב ומעלין ריח טוב) ובדרך קצרה יש לומר כי הצדיק מעלה את החרטות ומרירות נפש שיש להם עכשיו, על מה שהיה להם לפעמים איזה רצון לדברים שאינם טובים, שהם פגם הנפש שזה בחינת מורי עם בשמי, עם הרצון הטוב שיש להם למצוות ולמעשים טובים ולהתקרב לעבודתו יתברך:

EN:
There — Letter Gimmel — "Ratzo [running] — this is Nuriel — the fire burning with the heat of the desire for money. And shuv [returning] — this is Metatron, the prince of the presence… through whom the heat is calmed." And vachammas hamelech shachachah [the king's wrath was calmed] — the numerical value of which is Moshe — who calms the silver and gold idols [alilei kesef v'zahav].

Section 4 — Letter ד — [on Letter Gimmel of the discourse]

Segment 13
HE:
אות ה שם אות הנ"ל בענין פיזור הנפש אפשר דרוצה לומר כי על ידי תאוות ממון בא בחינת פיזור הנפש, כמובן בפירוש הרע"ב על משנת מרבה נכסים מרבה דאגה, ואפשר שזה גם כן ענין מרת נפש הנ"ל כמובן במאמר צוית צדק סי' כ"ג:

EN:
And through this the matter is somewhat understood: for our purposes — even though the heat of the heart at its supernal root is very holy — for it flows from the aspect of the holy gevuros in Binah-leva, as above in the name of the holy Zohar — and even when it descends below, it is in the aspect of the holy angel Nuriel and in the aspect of ratzo — for the will and desire of the soul for money is in its root only for the sake of holiness: to do His will — to conduct business with faith and elevate holy sparks. Therefore in its root this will and desire is in the aspect of the service of the aspect of ratzo. But because the root of the heat of the heart is from the aspect of gevuros and judgments — from which the root of the sustenance of the Sitra Achra flows, as is known — they therefore have a hold in this aspect, until they can bring the person to truly desire money — until his money is in the aspect of silver and gold idols, G-d forbid — until wrath comes through this, G-d forbid. But through the generous spirit which is the aspect of Metatron, the prince of the presence — inscribed with the name Moshe-Mashiach — which is the spirit of our nostrils — through this the heat is calmed and wrath nullified — the aspect of: "the king's wrath was calmed" — whose numerical value is Moshe — meaning: it calms the silver and gold idols — so that the Sitra Achra has no hold in the heat of the heart, to bring it to the aspect of the idolatry of desire for money, G-d forbid. Rather: through binding the heat of the heart with the spirit — the aspect of the binding of judgment with mercy — through this, the heat of the heart also ascends to its root and becomes in the aspect of Nuriel and in the aspect of ratzo. And through this very thing the rectification of the elevation of souls and the drawing down of Torah is also produced — for this too is the aspect of ratzo v'shuv, as explained above in this section. For the holy sparks that ascend and are clarified through the conducting of business — these are literally the aspect of the elevation of holy souls. And the soul is the aspect of will [as it is written: "if it be your will"] — for then also the will that exists for money is holy, as above. And through the elevation of the sparks and souls produced through business, the holy union is also made, as explained in Siman 54. And it follows automatically that through this the drawing down of Torah is also produced. [And perhaps this is also included in the teaching: "Torah study combined with a worldly occupation is fine."]

There: "And this is the aspect of incense [ketores] — which binds the heat of the heart with the spirit… and this is the aspect of 'they shall place incense [ketorah] before Your nostrils.'" And this too is brought in the Zohar there: "'Before Your nostrils' — from the ascending [smoke] it is called ketores — this is what is written: 'They shall place incense before Your nostrils' [Deuteronomy 33]. Ketores is the binding of judgment with mercy… its Aramaic translation: 'the bond of bonds.'" But for our matter: the essential perfection is specifically to bind the heat of the heart with the spirit — and not that the heat of the heart be entirely nullified — so that through this one can engage in business with faith. For through this great rectifications are made and many holy sparks ascend — as is elaborated in Rabbainu's writings at length. See Siman 54 [Maikaytz Zachron], where it is explained that through business conducted with faith the union of the Tzaddik and the Kneses Yisrael is produced. And therefore he elaborated here too: "and when the spirit descends to the heart, it receives it with the joy of the melodies accompanying it" — this being the aspect of business conducted with faith — that one is content with one's portion and does not rush to get rich — for then great rectification is also produced through the heat of the heart. For one does business through it. Only: because the heat of the heart is bound with the spirit — the aspect of the binding of judgment with mercy — through this one does not rush to get rich and is content with one's portion — and conducts one's business with faith and propriety — until through one's business great rectifications are produced above and many holy sparks ascend. This is precisely the aspect of the rectification produced through the incense, as is known.

There — Letter Gimmel — "Ratzo [running] — this is Nuriel — the fire burning with the heat of the desire for money.

Segment 15
HE:
אות ו שם ושור שבתורה זה בחינת בי שרים ישורו וכו' רוצה לומר אף על פי ששם כתוב בשין שמאלית והוא לשון שרות ושררות, בדרך דרש מתחלף לפעמים לשין ימנית כמצוי בדברי חז"ל וגם כי שור הוא גם כן בחינת שררה ומלכות כמאמר רז"ל חגיגה י"ג: מלך שבבהמות שור, ונאמר (דברים ל"ג) בכור שורו הדר לו, ותרגום ירושלמי בכורתא ומלכותא ויקרא והדרא דיוסף אינון ואמרו רז"ל במדרש רבה פ' וישלח פ' ע"ה, ויהי לי שור זה משוח מלחמה שנאמר בכור שורו הדר לו, ועיין בפרד"ס שער ערכי הכינוים, שלפעמים מרמז שור למדת המלכות, ועיין גם במדרש לפרושים חלק א' פרק ט"ו בשם מאורי אור, ועיין גם כן במאורי אור עצמו בענין ד' רוחות העולם וכו', ועיין מ"ר נשא פ' י"ג בקר שנים (ותרגומו תורין תרין) אין בקר אלא מלכות וכו':

EN:
There — Letter Alef — "And this is the aspect of Aryeh [lion] — the language of gathering [likat] — who gathers the bitterness of the soul — the damage of the soul — together with the spices — with the good will that raises a good fragrance."

At first glance it is not understood how to call the heat of desire for money by the name of the holy angel Nuriel, and by the name of ratzo. Now: the matter of ratzo v'shuv above is literally as is known — for Nuriel has the same numerical value as ratzo v'shuv, which equals Metatron. And see Likutay Torah of the Holy Ari on Ezekiel, on the verse "and the living creatures ran and returned", where he writes: "And in Nuriel there is sometimes a hold for the outer forces — and it has the same numerical value as rimon [pomegranate] — from the letters of Metatron — and the numerical value of tov v'ra [good and evil]. See there. But the inner aspect — those letters Tet-Tet — have no hold for them." And this is the secret of Rabbi Meir — "he found a pomegranate, ate its interior and discarded its peel."

Segment 17
HE:
אות ז שם עיבור זה בחינת ע"ב רי"ו, ע"ב הוא שיכוך רוצה לומר כי ע"ב הוא גימטריא חסד, רי"ו זה בחינת חמימות כי ריו גימטריא גבורה וגם בכאן מובן ענין הנ"ל שעיקר התיקון לקשר חימום הלב עם הרוח, שאז עולה גם החימום הלב בקדושה גדולה לשרשו ונעשה מזה יחוד גדול, בחינת ע"ב עם רי"ו ששניהם אותיות עיבור כידוע:

EN:
And this is the aspect of: "I have gathered my myrrh with my spice" — myrrh [mori] is the aspect of the damage of the soul, bitterness of soul — and the Tzaddik gathers them (and rectifies them through the above aspect) — "with my spice" — with the good will that raises a good fragrance. [And in a witty vein one can say: for it is known that myrrh [mor] is musk, which is produced from the blood of an impure animal — as the Rambam ruled in chapter 1 of the Laws of Temple Vessels — and yet afterwards it becomes the primary spice of the anointing oil. This is the aspect of sins being converted to merits through repentance from love — the aspect of "in the place where penitents stand" — and therefore here too these damaged wills, after being rectified by the wise man, are called by the name myrrh — and the wills that are intrinsically good are called spices — for they are intrinsically good and raise a good fragrance.] And briefly: the Tzaddik elevates the contrition and bitterness of soul which they now have over the unworthy wills they sometimes had — which are the damage of the soul — the aspect of "my myrrh with my spice" — together with the good will they have for mitzvos and good deeds and to draw close to His service.

And shuv [returning] — this is Metatron, the prince of the presence… through whom the heat is calmed." And vachammas hamelech shachachah [the king's wrath was calmed] — the numerical value of which is Moshe — who calms the silver and gold idols [alilei kesef v'zahav].

At first glance it is not understood how to call the heat of desire for money by the name of the holy angel Nuriel, and by the name of ratzo. Now: the matter of ratzo v'shuv above is literally as is known — for Nuriel has the same numerical value as ratzo v'shuv, which equals Metatron. And see Likutay Torah of the Holy Ari on Ezekiel, on the verse "and the living creatures ran and returned", where he writes: "And in Nuriel there is sometimes a hold for the outer forces — and it has the same numerical value as rimon [pomegranate] — from the letters of Metatron — and the numerical value of tov v'ra [good and evil]. See there. But the inner aspect — those letters Tet-Tet — have no hold for them." And this is the secret of Rabbi Meir — "he found a pomegranate, ate its interior and discarded its peel."

And through this the matter is somewhat understood: for our purposes — even though the heat of the heart at its supernal root is very holy — for it flows from the aspect of the holy gevuros in Binah-leva, as above in the name of the holy Zohar — and even when it descends below, it is in the aspect of the holy angel Nuriel and in the aspect of ratzo — for the will and desire of the soul for money is in its root only for the sake of holiness: to do His will — to conduct business with faith and elevate holy sparks. Therefore in its root this will and desire is in the aspect of the service of the aspect of ratzo. But because the root of the heat of the heart is from the aspect of gevuros and judgments — from which the root of the sustenance of the Sitra Achra flows, as is known — they therefore have a hold in this aspect, until they can bring the person to truly desire money — until his money is in the aspect of silver and gold idols, G-d forbid — until wrath comes through this, G-d forbid. But through the generous spirit which is the aspect of Metatron, the prince of the presence — inscribed with the name Moshe-Mashiach — which is the spirit of our nostrils — through this the heat is calmed and wrath nullified — the aspect of: "the king's wrath was calmed" — whose numerical value is Moshe — meaning: it calms the silver and gold idols — so that the Sitra Achra has no hold in the heat of the heart, to bring it to the aspect of the idolatry of desire for money, G-d forbid. Rather: through binding the heat of the heart with the spirit — the aspect of the binding of judgment with mercy — through this, the heat of the heart also ascends to its root and becomes in the aspect of Nuriel and in the aspect of ratzo. And through this very thing the rectification of the elevation of souls and the drawing down of Torah is also produced — for this too is the aspect of ratzo v'shuv, as explained above in this section. For the holy sparks that ascend and are clarified through the conducting of business — these are literally the aspect of the elevation of holy souls. And the soul is the aspect of will [as it is written: "if it be your will"] — for then also the will that exists for money is holy, as above. And through the elevation of the sparks and souls produced through business, the holy union is also made, as explained in Siman 54. And it follows automatically that through this the drawing down of Torah is also produced. [And perhaps this is also included in the teaching: "Torah study combined with a worldly occupation is fine."]

There — Letter Alef — "And this is the aspect of Aryeh [lion] — the language of gathering [likat] — who gathers the bitterness of the soul — the damage of the soul — together with the spices — with the good will that raises a good fragrance."

One can explain: for when one comes to the Tzaddik, presumably one has a good will to draw close to the service of Hashem through coming to the Tzaddik. But certainly this person still has other wills that are not good — lusts and the like — and these wills are a damage and bitterness to the soul.

Segment 19
HE:
אות ח שם אות וא"ו, כי הם שני שכליים מה שמקבץ הנפשות הוא שכל אחד רוצה לומר כמו שכתוב ולוקח נפשות חכם ומה שמעלה אותם ומוריד עוז מבטחה הוא שכל אחד, רוצה לומר כמו שכתוב (משלי כ"א) עיר גבורים עלה חכם וירד עוז מבטחה נמצא כי נאמר שם חכם בשני הבחינות האלו כי כל אחת מהם הוא בחינת שכל וחכמה אחרת, והם בבחינת שני שינין וכו':

EN:
There — on the matter of the dispersal of the soul [pizur hanefesh]: it is possible that this means through the desire for money comes the aspect of dispersal of the soul — as is understood from the commentary of the Rav [Rabbi Ovadiah of Bartenura] on the Mishnah: "More possessions — more worry" [Avos 2:7]. And it is possible that this too is the matter of bitterness of soul above — as is understood in the discourse Tzivisa Tzedek, Siman 23.

And when the Tzaddik wishes to elevate his soul — meaning: his good will to draw close to Hashem — he must also gather up his unworthy wills and rectify them — so that he can elevate his soul.

Segment 21
HE:
אות ט שם, (ואי דלינין טפי) הוה מקלינין מהבלא, כי יש הבל אשר נעשה על הארץ וכו', ואי דלינין הרבה נפשות אז בוודאי מקלינין לשון קולא, מהבל הזה ולא היה ההבל הזה קשה כל כך על העולם לכאורה אינו מובן הטעם מפני מה אם היה מעלין נפשות הרבה לבחינת עיבור היה מקילין על ההבל הזה, וגם מה שייכות יש לענין זה עם קשר המאמר ולעניות דעתי כוונתו ז"ל כפשוטו, כי ענין יש הבל על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים, ומה שעל ידי זה רבים נתפקרו היינו שכפרו על ידי זה בהשגחת הבורא, כי לדעתם אם היה מתנהג הכל בהשגחה פרטיות היה מחויב להיות טוב לצדיק ולרשע רע ובאמת אי אפשר להשיג דרכיו יתברך כי גבהו דרכיו מדרכינו ומחשבותיו ממחשבותינו, והחקר אלוה תמצא וכבר ביארו רבותינו ז"ל בזה סודות נפלאים הרבה כידוע, ועיין בדברי רבינו ז"ל בליקו"ת סי' י"ז שכתב שם, ולזה טובה גדולה שיש טבע והשגחה, כי כשהאדם עושה טוב אזי מנהיג אותו בהשגחה ואם אינו טוב אם היה מנהיג אותו בהשגחה לא היה יכול להגיע לו שום טובה, לכן מניח אותו על הטבע ויכול להיות שיהיה לו טובות על פי הטבע, ואם לא היה רק השגחה היה אפשר שתתבטל ההשגחה לגמרי, כי כשהיה רואה יתברך שאין האדם מתנהג כראוי היה כועס והיה מסיר ההשגחה לגמרי, אבל עכשיו מניחו על פי הטבע וכשחוזר למוטב משגיח עליו כנ"ל ובאמת אין אנו יכולין להבין מהו הטבע והשגחה כי באמת גם הטבע הוא השגחתו יתברך וכו' יעוין שם והנה הגם שרבינו ז"ל מבאר כאן לענין הנהגת האדם בפרט, אך עיקר ענין זה מתנהג בכלל העולם כי העולם נידונין אחר רובו כמאמר רז"ל ואם רוב העולם אינם כראוי חס ושלום, אזי על פי הנהגת ההשגחה היה העולם חרב לגמרי חס ושלום, וגם צדיקי הדור היו צריכין להסתתר כמו שמצינו אצל נח שהוכרח לכנוס אל התיבה מפני מי המבול, ואז השם יתברך כביכול מעלים עין מסוררים ומניח את העולם על הנהגת הטבע, שהוא בחינת מה שהשגחתו יתברך מסתתרת ומתלבשת בתוך הנהגת הטבע, ועל ידי זה העולם קיים ואינו חרב לגמרי חס ושלום, ואז מתגבר ההבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים וכן להיפוך, וכל זה מחמת שמדריגת הדור גורם שהשם יתברך כביכול מחמת רוב רחמיו וחסדיו יתברך, מעלים ומסתיר כביכול אור השגחתו יתברך בשביל טובת העולם והנה הצדיקים בעצמם גם כן בוודאי יותר נח להם לסבול יסורים וחיי צער בזה העולם ויתקיים העולם, ולא יחרב לגמרי חס ושלום ובזה מובן קצת כפשוטו מה שאמר הקב"ה לר' פדת אי בעית דאחריב עלמא וכו' וענין זה הוא על דרך שאמר הקב"ה לך עלה מזה וכו', כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אתה וכו', עיין תרגום יונתן שם ותבין כי באמת הטבע עצמה היא גם כן השגחתו ית' כנ"ל, ועיין סוכה דף כ"ט שאמרו שם ובזמן שישראל עושין רצונו יתברך אין מתיראין מכל אלו שנאמר כה אמר ה' וכו', ומאותות השמים אל תחתו וכו' סמך גם כן לענינינו הנ"ל:

EN:
There: "And the ox in the Torah — this is the aspect of 'by ministers they sing' [bish'rorim yashoru]…" — This means: even though there it is written with a shin-s'molil [left-shin, i.e., sin] and is a language of song and ministership — in the way of homiletical interpretation [drash] it sometimes alternates to a shin-yemanit [right-shin, i.e., shin] as is found in the Sages' words — and also because shor [ox] is also the aspect of dominion and kingship, as the Sages said : "The king among animals — the ox." And it says: "the firstborn of his ox — his glory" — and the Targum Yerushalmi: "the firstborn and kingship and glory and splendor of Yosef are they." And the Sages said in Midrash Rabbah, Vayishlach, ch. 75: "'And I have oxen' — this is the anointed of war, as it is said: 'the firstborn of his ox — his glory.'" And see in Pardes, Sha'ar Archay HaKinuyim, where it sometimes indicates the attribute of Malchus. And see also in Midrash LaPerushim, Part 1, ch. 15, in the name of Me'orey Or. And see also in Me'orey Or itself on the matter of the four directions of the world. And see Midrash Rabbah, Naso, ch. 13: "oxen — two" [Aramaic: torin tarin] — "'oxen' means nothing other than Malchus."

For these wills are a damage to the soul and prevent the soul's ascent. Therefore the wise man must gather them too and rectify them. And this is how the two are connected: for through the wise man engaging with his soul to elevate it to the aspect of ibur — through this very act he instills in him stirrings of repentance — to deeply regret and return from the damages of his soul, which are the aspect of bitterness of soul. For until now it may have been that he desired things that are not good — the aspect of the damage of the soul — the aspect of: "and her soul was bitter" — yet he felt no bitterness of his soul at all. Now — through the wise man engaging to elevate his good soul, namely his good wills — through this very act he merits to feel more deeply the bitterness of his soul from the unworthy wills — and deeply regrets and returns from them greatly. Then the wise man elevates also these wills — which are the aspect of bitterness of soul — meaning: the bitterness which he now feels in his will, over the unworthy wills he had — and through this very act the wise man rectifies those wills, until even they can perhaps have a portion, as it were, in the holy union. For the Shechinah boasts as it were: "See with whom I come before you" — that even though he was captured so much in unworthy wills, he now regrets them in such immense bitterness of soul, and has such great good wills now to draw close to His service.

And this is the aspect of: "I have gathered my myrrh with my spice" [Song of Songs 5:1] — myrrh [mori] is the aspect of the damage of the soul, bitterness of soul — and the Tzaddik gathers them (and rectifies them through the above aspect) — "with my spice" — with the good will that raises a good fragrance. [And in a witty vein one can say: for it is known that myrrh [mor] is musk, which is produced from the blood of an impure animal — as the Rambam ruled in chapter 1 of the Laws of Temple Vessels — and yet afterwards it becomes the primary spice of the anointing oil. This is the aspect of sins being converted to merits through repentance from love — the aspect of "in the place where penitents stand" — and therefore here too these damaged wills, after being rectified by the wise man, are called by the name myrrh — and the wills that are intrinsically good are called spices — for they are intrinsically good and raise a good fragrance.] And briefly: the Tzaddik elevates the contrition and bitterness of soul which they now have over the unworthy wills they sometimes had — which are the damage of the soul — the aspect of "my myrrh with my spice" — together with the good will they have for mitzvos and good deeds and to draw close to His service.

There — on the matter of the dispersal of the soul [pizur hanefesh]: it is possible that this means through the desire for money comes the aspect of dispersal of the soul — as is understood from the commentary of the Rav [Rabbi Ovadiah of Bartenura] on the Mishnah: "More possessions — more worry" [Avos 2:7]. And it is possible that this too is the matter of bitterness of soul above — as is understood in the discourse Tzivisa Tzedek, Siman 23.

There: "And the ox in the Torah — this is the aspect of 'by ministers they sing' [bish'rorim yashoru]…" — This means: even though there it is written with a shin-s'molil [left-shin, i.e., sin] and is a language of song and ministership — in the way of homiletical interpretation [drash] it sometimes alternates to a shin-yemanit [right-shin, i.e., shin] as is found in the Sages' words — and also because shor [ox] is also the aspect of dominion and kingship, as the Sages said [Chagigah 13b]: "The king among animals — the ox." And it says: "the firstborn of his ox — his glory" [Deuteronomy 33] — and the Targum Yerushalmi: "the firstborn and kingship and glory and splendor of Yosef are they." And the Sages said in Midrash Rabbah, Vayishlach, ch. 75: "'And I have oxen' — this is the anointed of war, as it is said: 'the firstborn of his ox — his glory.'" And see in Pardes, Sha'ar Archay HaKinuyim, where it sometimes indicates the attribute of Malchus.

Segment 23
HE:
אות י והנה רבינו ז"ל עוסק במאמר זה בענין איך לזכות להמשיך השגחה שלימה, וביאר שם מקור הענין כי השגחה שלימה הוא בחינת הבטה והשבת ההבטה וכו', ועל העכו"ם השגחתו הוא רק בחצי הראות בחינת הבטה לבד ולא בהשבת ההבטה ומזה תבין שורש ענין הנהגת העולם על פי ההשגחה היינו בהשגחה שלימה בחינת הבטה והשבת ההבטה, ואז בוודאי מתנהג העולם כראוי שמתנהג עם הצדיק כצדקתו ועם הרשע כרשעתו וכשאין הדור זוכין שאז מניח השם יתברך כביכול הנהגת העולם על פי הטבע, והנהגת הטבע הוא גם כן השגחה רק שהוא בבחינת חצי הראות כנ"ל וזה מובן וידוע והנה במאמר זה מבואר שעל ידי המשכת התורה נמשך השגחה וכו', נמצא כשהחכם מביא תורה נמצא שמביא כח הראות של השגחת השם יתברך עלינו, וכל אחד כפי קירובו אל התורה כן השגחת השם יתברך עליו בשלימות בבחינת הבטה והשבת ההבטה וכו', והמשכת התורה מבואר כבר שהוא על ידי העלאת הנפשות לבחינת עיבור מבואר ממילא שאם היה מעלה נפשות הרבה ביותר אזי היה היחוד גדול ביותר, והיה ממשיך המשכת התורה ביותר, ועל ידי זה היה נמשך השגחה שלימה ביותר, ואז היה מתנהג העולם כראוי צדיק וטוב לו רשע ורע לו וממילא לא היה ההבל אשר נעשה על הארץ קשה כל כך על העולם נמצא מובן ממילא טעם הענין וגם השייכות שיש לזה עם קשר המאמר הנ"ל, כי הלא זה יסוד ענין מאמר זה שהוא להמשיך השגחה שלימה ומה שהארכתי קצת בזה הוא מחמת שראיתי בנוסח כתיבת יד אשר הועתק מכתיבת יד רבינו ז"ל המאמר הזה, ושם יש כמה ענינים שנכתבו בשינוי קצת ממה שמבואר בכאן בנוסח שנדפס, כי גם נוסח זה הוא לשון רבינו ז"ל בעצמו כמבואר בסוף סי' י"ד (ונראה שבכוונה שינה רבינו ז"ל הנוסח אחר כך בעת שנתן להעתיקו שהוא הנוסח שנדפס), ושם בנוסח כתיבת יד מבואר שענין ההבל אשר נעשה על הארץ וכו' מחמת שהעולם נידונין אחר רובו וכו' ולכאורה אינו מובן גם כן כי הלא בדור אחד יש צדיק וטוב לו וצדיק ורע לו וכו', ועל פי הנ"ל מבואר זה הענין קצת כנ"ל:

EN:
Section 9 — Letter ט — [on Letter Vov of the discourse]

And see also in Midrash LaPerushim, Part 1, ch.

Segment 25
HE:
אות יא שם, ובוודאי מי שהוא במדריגה הזאת בוודאי לית דעבר היינו שאי אפשר לו לבוא לבחינת עיבור הנ"ל וכו' רוצה לומר כמובן בזוה"ק פרשה ויקהל קצ"ה: על פסוק מי יעלה בהר ה' וכו' ועיי"ש גם בדף רי"ג:, ועוד במקומות הרבה בזוה"ק וכן בכתבי האר"י ז"ל:

EN:
There: "(And if they had elevated even more souls) they would have lightened the vanity [hevel] somewhat." — For "there is a vanity that is wrought upon the earth" . At first glance the reason is not understood why — if they had elevated many more souls to the aspect of ibur — the above hevel would thereby have been lightened. Nor what relevance this has to the connection of the above discourse. In my humble opinion, Rabbainu's intention is literal [k'fshuto]: for the matter of: "there is a vanity upon the earth" — there are righteous people to whom it happens as the deeds of the wicked — and through this many became heretics — meaning they denied Providence because: in their view, if everything were governed with particular Providence, it would be required that good come to the righteous and evil come to the wicked. But in truth it is impossible to grasp His ways — for "My ways are higher than your ways and My thoughts than your thoughts" — and "can you find G-d through searching?" — and the Sages have already explained many wondrous secrets about this, as is known.

15, in the name of Me'orey Or. And see also in Me'orey Or itself on the matter of the four directions of the world. And see Midrash Rabbah, Naso, ch. 13: "oxen — two" [Aramaic: torin tarin] — "'oxen' means nothing other than Malchus."

There: "Ibur [gestation] — this is the aspect of Ayin-Beis, Resh-Yud-Vov [72, 216] — Ayin-Beis is calming [shichuch]." — This means: Ayin-Beis equals the numerical value of chesed [kindness] — Resh-Yud-Vov is the aspect of heat — for Resh-Yud-Vov equals the numerical value of gevurah [strength/severity].

Segment 27
HE:
אות יג אות יב עיין בליקוטי הלכות אבידה ומציאה הלכה ג' אות ה"א, שהצדיקים הגדולים שהם בחינת משה משיח הם ממשיכין חידושי תורה על ידי עליית הנפשות כנ"ל, ממקום עליון נורא ונשגב כזה ובשכל נפלא כזה, עד שיש כח בחידושי תורה שלהם להשיב ולהחיות כל הנפשות שיעסקו בתורתם לנצח כי בגודל כחם בעת שעסקו בתיקון זה להעלות הנפשות בשביל להמשיך תורה, העלו אז גם את כל הנפשות העתידין לבוא בבחינת ולא אתכם לבדכם וכו' כי את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה, והמשיכו התורה בקדושה כזאת עד שכל מי שיעסוק בתורתם תאיר לו התורה הקדושה לצאת מחשכת אפילתו, בבחינת (תהלים קי"ט) נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי, כי על ידי עוסקו בהתורה חוזר ונתחדש נפשו בבחינת עיבור, מחמת שזאת התורה נמשכת מעליית והתחדשות הנפשות אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה וכו' ועל כן אפילו לאחר הסתלקות הצדיק שאז הוא בחינת לילה, ונסתמו תרעין דגן עדן ונסתלק הדעת הקדוש הזה שהוא בחינת משה משיח, אף על פי כן יכול כל אחד להשיב את נפשו ולהחיות את עצמו בהתגלות התורה הקדושה, שהמשיכו אלינו הצדיקים הגדולים הנ"ל בחיים חיותם, שזה בחינת (משלי ל"א) טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה, כי התגלות תורתם הוא ממקום עליון וגבוה מאוד מבחינת התגלות התורה שיתגלה לעתיד, בחינת אורייתא דעתיקא סתימאה וכו' כמבואר במאמר זה רק העיקר להתגבר ברצונות חזקים לעבודת ה' ולהשתדל בתיקון נפשו כל מה שיוכל, כי נפש הוא בחינת רצון כמבואר במאמר זה הנ"ל, אז גדול כח הצדיק וחידושי תורתו כל כך, עד שגם לאחר הסתלקותו יש לו כח לחדש את נפשו לטובה וממילא מובן כי בנקל יותר להמשיך כח התיקונים הנ"ל לאותם הבאים ומתקבצים יחד על ראש השנה הקדוש ומשתטחים בערב ראש השנה על קברו הקדוש ומרבים שם בתחנונים ורצונות וכיסופין חזקים מאוד להשם יתברך ולעבודתו הקדושה, ומשתדלים בזה להמשיך עליהם הארת וכח וזכות הצדיק הקדוש הזה, שעסק בחיים חיותו בתיקון נפשות ישראל ולהעלותם בבחינת עיבור ולחדש נפשותם שם לטובה, ולהמשיך על ידי זה התגלות התורה ובוודאי גם עכשיו עוסק בתיקון נפשות הבאים להתפלל על מקום ציונו הקדוש, ונשענים בזכותו הקדוש, אזי בוודאי גם עכשיו נתחדש נפשם לטובה, וכמעט שזה נראה בחוש מענין האהבה והתעוררות חדש שנתוסף אז בין החברים, בבחינת ורמיא לה גלא קלא לחברתה המבואר במאמר זה ומסתמא נעשה ברוחניות גם התיקון של המשכת התורה לכל אחד לפי בחינתו, ואי אפשר לבאר כל כך בדברים רוחניים כאלה רק כל חד כפום מה דמשער בלביה, יבין וישכיל כל זה ויותר מזה מדעתו:

EN:
Now Rabbainu engages in this discourse in the matter of how to merit drawing down complete Providence — and there elaborates the root of the matter: for complete Providence is the aspect of looking and returning the look [hibah v'hashvavas hibah] — and over the nations His Providence is only in half-vision — the aspect of looking alone, without returning the look. And from this you will understand the root of the matter of governing the world according to Providence — namely with complete Providence — the aspect of looking and returning the look. Then certainly the world is governed properly: the righteous according to his righteousness and the wicked according to his wickedness. And when the generation does not merit this — then Hashem, as it were, leaves the governance of the world to nature — and the governance of nature is also Providence — only it is in the aspect of half-vision, as above. And this is understood and known.

Now even though Rabbainu is elaborating here regarding the guidance of the individual in particular — the essential matter of this is conducted in the world in general: for the world is judged according to its majority, as the Sages said. And if the majority of the world is not as it should be, G-d forbid — then according to the conduct of Providence, the world would be entirely destroyed, G-d forbid. And even the Tzaddikim of the generation would need to be hidden — as we find with Noach, who was compelled to enter the ark because of the floodwaters. Then Hashem, as it were, averts His eye from the wrongdoers and leaves the world to the conduct of nature — which is the aspect of His Providence being hidden and garbing itself within the conduct of nature — and through this the world persists and is not entirely destroyed. And then the vanity that is wrought upon the earth intensifies — the righteous to whom it happens as the deeds of the wicked, and vice versa — and all of this is because the generation's level causes Hashem, as it were, through His immense mercy and kindness, to conceal and hide the light of His Providence for the good of the world. And the Tzaddikim themselves certainly prefer to suffer afflictions and a life of hardship in this world — so that the world persists and is not entirely destroyed. And through this is understood literally — as Rabbainu said: that the Holy One said to Reb Pedas: "if you wish, I will destroy the world…" — and this matter is also alluded to in the Holy One saying: "go, ascend from here… for I will not ascend in your midst, for you are a stiff-necked people" — see the Targum Yonatan there and you will understand.

And here too the above matter is understood — that the essential rectification is to bind the heat of the heart with the spirit.

When the heat of the heart [Resh-Yud-Vov] is bound with the spirit [Ayin-Beis] — this is the aspect of ibur — for both are the letters of ibur [עיבור], as is known.

There — Letter Vov — "For they are two intellects: that which gathers souls is one intellect" — as it is written: "and the wise man takes souls" [Proverbs 11] — "and that which elevates them and brings down the power of their trust — another intellect" — as it is written: "a city of mighty men — the wise man ascended and brought down the power of its trust" [Proverbs 21]. It follows that the term chakham [wise man] is used for both these aspects — for each of them is a different intellect and wisdom — and they are in the aspect of the two shins.

There: "(And if they had elevated even more souls) they would have lightened the vanity [hevel] somewhat." — For "there is a vanity that is wrought upon the earth" [Ecclesiastes 8]. At first glance the reason is not understood why — if they had elevated many more souls to the aspect of ibur — the above hevel would thereby have been lightened. Nor what relevance this has to the connection of the above discourse.

Section 7 — Letter ז — [on Letter Zayin of the discourse]

In my humble opinion, Rabbainu's intention is literal [k'fshuto]: for the matter of: "there is a vanity upon the earth" — there are righteous people to whom it happens as the deeds of the wicked — and through this many became heretics — meaning they denied Providence because: in their view, if everything were governed with particular Providence, it would be required that good come to the righteous and evil come to the wicked. But in truth it is impossible to grasp His ways — for "My ways are higher than your ways and My thoughts than your thoughts" — and "can you find G-d through searching?" — and the Sages have already explained many wondrous secrets about this, as is known.

There: "Ibur [gestation] — this is the aspect of Ayin-Beis, Resh-Yud-Vov [72, 216] — Ayin-Beis is calming [shichuch]." — This means: Ayin-Beis equals the numerical value of chesed [kindness] — Resh-Yud-Vov is the aspect of heat — for Resh-Yud-Vov equals the numerical value of gevurah [strength/severity]. And here too the above matter is understood — that the essential rectification is to bind the heat of the heart with the spirit. When the heat of the heart [Resh-Yud-Vov] is bound with the spirit [Ayin-Beis] — this is the aspect of ibur — for both are the letters of ibur [עיבור], as is known.

And see Rabbainu's words in Likutay Moharan, Siman 17, where he writes: "For this there is a great goodness — that there is both nature and Providence — for when a person does good, He guides him with Providence; and if he is not good — had He guided him with Providence, no good could come to him. Therefore He leaves him to nature, and good things may come to him through nature. And if there were only Providence, it would be possible that Providence be entirely removed — for when He, blessed be He, would see that the person was not conducting himself properly, He would be wrathful and entirely remove Providence.

But now: He leaves him to nature — and when he repents, He watches over him." And in truth we cannot understand what nature and Providence are — for in truth even nature is His Providence.

Now even though Rabbainu is elaborating here regarding the guidance of the individual in particular — the essential matter of this is conducted in the world in general: for the world is judged according to its majority, as the Sages said. And if the majority of the world is not as it should be, G-d forbid — then according to the conduct of Providence, the world would be entirely destroyed, G-d forbid. And even the Tzaddikim of the generation would need to be hidden — as we find with Noach, who was compelled to enter the ark because of the floodwaters. Then Hashem, as it were, averts His eye from the wrongdoers and leaves the world to the conduct of nature — which is the aspect of His Providence being hidden and garbing itself within the conduct of nature — and through this the world persists and is not entirely destroyed. And then the vanity that is wrought upon the earth intensifies — the righteous to whom it happens as the deeds of the wicked, and vice versa — and all of this is because the generation's level causes Hashem, as it were, through His immense mercy and kindness, to conceal and hide the light of His Providence for the good of the world. And the Tzaddikim themselves certainly prefer to suffer afflictions and a life of hardship in this world — so that the world persists and is not entirely destroyed. And through this is understood literally — as Rabbainu said: that the Holy One said to Reb Pedas: "if you wish, I will destroy the world…" — and this matter is also alluded to in the Holy One saying: "go, ascend from here… for I will not ascend in your midst, for you are a stiff-necked people" — see the Targum Yonatan there and you will understand.

For in truth nature itself is also His Providence, as above. And see Sukkah p. 29, where they said: "In the time when Israel do His will, they fear none of these — as it says: 'Thus said Hashem… do not fear the signs of the heavens…'" — this too is relevant to our above matter. Now: it follows that when they had elevated even more souls — then the union would have been greater — and through this the drawing down of Torah would have been even greater — and through this complete Providence would have been drawn down in even greater measure — and then the world would have been guided properly: righteous and good for him, wicked and evil for him. And it follows automatically that the hevel wrought upon the earth would not have been as hard on the world. And the reason for this matter is also automatically understood, and the relevance it has to the connection of the above discourse — for this is the very foundation of this discourse: to draw down complete Providence. And what I have elaborated somewhat on this is because I saw in the manuscript version which was copied from Rabbainu's own handwriting of this discourse — and there several matters are written somewhat differently from what is elaborated here in the printed version — for this version too is in Rabbainu's own language as is elaborated at the end of Siman 14. [And it appears that Rabbainu intentionally changed the version afterwards at the time he gave permission to copy it — which is the printed version.] And there in the manuscript version it is elaborated that the matter of the vanity wrought upon the earth is because the world is judged according to its majority. And at first glance this is also not understood — for in one generation there is a righteous man for whom good comes and a righteous man for whom evil comes. And according to the above this matter is somewhat understood, as above.

Now Rabbainu engages in this discourse in the matter of how to merit drawing down complete Providence — and there elaborates the root of the matter: for complete Providence is the aspect of looking and returning the look [hibah v'hashvavas hibah] — and over the nations His Providence is only in half-vision — the aspect of looking alone, without returning the look. And from this you will understand the root of the matter of governing the world according to Providence — namely with complete Providence — the aspect of looking and returning the look. Then certainly the world is governed properly: the righteous according to his righteousness and the wicked according to his wickedness. And when the generation does not merit this — then Hashem, as it were, leaves the governance of the world to nature — and the governance of nature is also Providence — only it is in the aspect of half-vision, as above.

And this is understood and known.

Now in this discourse it is explained that through the drawing down of Torah, Providence is drawn down. It follows that when the wise man brings Torah — he brings the power of the sight of Hashem's Providence upon us. And each person — according to his closeness to the Torah — so is Hashem's Providence over him in perfection — the aspect of looking and returning the look. And the drawing down of Torah has already been explained as coming through the elevation of souls to the aspect of ibur. It follows automatically that had he elevated even more souls — the union would have been greater — and he would have drawn down Torah in even greater measure — and through this complete Providence in even greater measure would have been drawn — and then the world would have been governed properly: righteous and good for him, wicked and evil for him — and it follows automatically that the vanity wrought upon the earth would not have been so hard on the world. And thus the reason for the matter is automatically understood — and also the relevance it has to the connection of the above discourse — for this is the very foundation of this discourse: to draw down complete Providence.

And what I have elaborated somewhat on this is because I saw in the manuscript version [nosach ksivat yad] — which was copied from Rabbainu's own handwriting of this discourse — and there several matters are written somewhat differently from what is elaborated in the printed version. For this version too is in Rabbainu's own language — as is elaborated at the end of Siman 14 [where Rabbainu confirms that the printed text of this discourse is his own language]. And it appears that Rabbainu intentionally changed the version afterwards at the time he gave permission to copy it — which is the printed version. And in the manuscript version it is elaborated that the matter of the vanity wrought upon the earth is because the world is judged according to its majority. And at first glance this too is not understood — for in one generation there can be a righteous man for whom good comes and a righteous man for whom evil comes. And according to the above, this matter is somewhat understood, as above.

There: "And certainly one who is at that level cannot pass through [leis da'var] — meaning it is impossible for him to come to the above aspect of ibur…" — as is understood from the holy Zohar, Vayakhel, p. 195, on the verse: "Who may ascend the mountain of Hashem?" — see there also on p. 213, and in many other places in the holy Zohar and in the writings of the Holy Ari.

See Likutay Halachos, Laws of Lost Objects [Aveidah U'metzi'ah], Halacha 3, Section 1: that the great Tzaddikim — who are in the aspect of Moshe-Mashiach — draw novel Torah teachings through the elevation of souls, as above, from such a lofty, awesome, and exalted place, and with such wondrous intellect — that the power in their Torah innovations is such as to revive and renew every soul that will engage in their Torah forever.

For in truth nature itself is also His Providence, as above. And see Sukkah p. 29, where they said: "In the time when Israel do His will, they fear none of these — as it says: 'Thus said Hashem… do not fear the signs of the heavens…'" — this too is relevant to our above matter. Now: it follows that when they had elevated even more souls — then the union would have been greater — and through this the drawing down of Torah would have been even greater — and through this complete Providence would have been drawn down in even greater measure — and then the world would have been guided properly: righteous and good for him, wicked and evil for him. And it follows automatically that the hevel wrought upon the earth would not have been as hard on the world. And the reason for this matter is also automatically understood, and the relevance it has to the connection of the above discourse — for this is the very foundation of this discourse: to draw down complete Providence. And what I have elaborated somewhat on this is because I saw in the manuscript version which was copied from Rabbainu's own handwriting of this discourse — and there several matters are written somewhat differently from what is elaborated here in the printed version — for this version too is in Rabbainu's own language as is elaborated at the end of Siman 14. [And it appears that Rabbainu intentionally changed the version afterwards at the time he gave permission to copy it — which is the printed version.] And there in the manuscript version it is elaborated that the matter of the vanity wrought upon the earth is because the world is judged according to its majority. And at first glance this is also not understood — for in one generation there is a righteous man for whom good comes and a righteous man for whom evil comes. And according to the above this matter is somewhat understood, as above.

For in the greatness of their power, at the time they engaged in this rectification of elevating the souls in order to draw Torah — they also elevated at that moment all the souls destined to come — the aspect of: "not with you alone… for those who are here today and for those who are not here today" [Deuteronomy 29]. And they drew the Torah with such holiness that every person who engages in their Torah — the holy Torah illuminates him to emerge from his darkness and blindness — the aspect of: "Your word is a lamp for my feet and a light for my path" [Psalms 119].

For through engaging in the Torah, one's soul is renewed in the aspect of ibur — since this Torah was drawn from the elevation and renewal of the souls of those who are here and those who are not here.

And therefore even after the passing of the Tzaddik — when it is the aspect of night — and the gates of the Garden of Eden are closed and this holy Da'as which is the aspect of Moshe-Mashiach has departed — even so, every person can revive his soul and renew himself through the revelation of the holy Torah, which the above great Tzaddikim drew to us during their lifetimes. This is the aspect of: "She perceives that her merchandise is good — her lamp does not go out at night" [Proverbs 31]. For the revelation of their Torah comes from an exceedingly high place — higher than the revelation of the Torah that will be revealed in the future — the aspect of Torah d'Atika Stima'ah [the Torah of the most hidden Ancient One] — as is explained in this discourse. Only: the essential thing is to overpower oneself with strong wills in the service of Hashem — and to strive in the rectification of one's soul with all one's power. For the soul is the aspect of will, as is explained in this above discourse — and then the power of the Tzaddik and his Torah innovations is so great that even after his passing he has the power to renew one's soul for good.

And it follows automatically that it is even easier to draw the power of these above rectifications for those who come and gather together on the holy Rosh Hashonoh — and prostrate themselves on the eve of Rosh Hashonoh on his holy grave — and multiply there supplications, wills, and very strong longings to Hashem and His holy service — and strive to draw upon themselves the illumination, power, and merit of this holy Tzaddik who engaged during his lifetime in the rectification of the souls of Israel — to elevate them to the aspect of ibur and renew their souls for good — and to draw through this the revelation of the Torah. And certainly he still engages now in the rectification of the souls of those who come to pray at his holy burial site and lean on his holy merit — and then certainly their souls are renewed for good. And this is almost visibly perceptible — from the matter of the new love and arousal that is added then among the companions — the aspect of: "one wave raises its voice to its neighbor" — as is explained in this discourse. And presumably the rectification of the drawing down of the Torah is also made spiritually for each one according to their aspect — and it is impossible to elaborate so much on such spiritual matters — only each one according to what one weighs in one's heart will understand all this and more from one's own understanding.

 Na Nach Nachma Nachman MayUman



# סימן י"ד-תקעו להמשיך שלום
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/15/

סימן י"ד-תקעו להמשיך שלום
סימן י"ד-תקעו להמשיך שלום
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/15

Segment 2
HE:
אות א זה המאמר נאמר בשבת חנוכה שנת תקס"ד ואז באותו העת נפטר הרב החסיד וכו' המפורסים מוהר"ר גדליה הרב מליניץ זצ"ל, ורומז באותה התורה הספד להרב הנ"ל כי הזכיר אז בתוך התורה מה שאמרו רז"ל (שבת כ"א:) אין מספידין בחנוכה גם אמר אז שעכשיו קשה לומר תורה, כי כשנסתלק צדיק קשה לומר תורה כי כל צדיק נסתלק עם כל חלקו שיש לו בהתורה, כי כל צדיק יש לו חלק בהתורה וכשנסתלק נסתלק עם כל חלקו שיש לו בהתורה (כל זה הועתק מספר חיי מוהר"ן ז"ל):

EN:
And what I have elaborated somewhat on this is because I saw in the manuscript version [nosach ksivat yad] — which was copied from Rabbainu's own handwriting of this discourse — and there several matters are written somewhat differently from what is elaborated in the printed version. For this version too is in Rabbainu's own language — as is elaborated at the end of Siman 14 [where Rabbainu confirms that the printed text of this discourse is his own language]. And it appears that Rabbainu intentionally changed the version afterwards at the time he gave permission to copy it — which is the printed version. And in the manuscript version it is elaborated that the matter of the vanity wrought upon the earth is because the world is judged according to its majority. And at first glance this too is not understood — for in one generation there can be a righteous man for whom good comes and a righteous man for whom evil comes. And according to the above, this matter is somewhat understood, as above.

This discourse was said on Shabbas Chanukah of the year [5]564.

Segment 4
HE:
אות ב באות א', צריך להעלות כבוד הקדוש ברוך הוא לשרשו היינו ליראה ונראה לי שמרמז אל מה שמבואר בכתבים, כי עיקר בנין המלכות הוא מגבורות וכן מובן בסוף המאמר, ואחר כך מבאר לכבד יראי ה' בלב שלם כי שם שורש הגבורות, וכן תיקון המלכות הוא מבחינת בינה ליבא כידוע ועוד יש נסתרות הרבה במאמר זה וקל להבין, ועיין בכוונת חנוכה ובכוונת שים שלום:

EN:
See Likutay Halachos, Laws of Lost Objects [Aveidah U'metzi'ah], Halacha 3, Section 1: that the great Tzaddikim — who are in the aspect of Moshe-Mashiach — draw novel Torah teachings through the elevation of souls, as above, from such a lofty, awesome, and exalted place, and with such wondrous intellect — that the power in their Torah innovations is such as to revive and renew every soul that will engage in their Torah forever. For in the greatness of their power, at the time they engaged in this rectification of elevating the souls in order to draw Torah — they also elevated at that moment all the souls destined to come — the aspect of: "not with you alone… for those who are here today and for those who are not here today" . And they drew the Torah with such holiness that every person who engages in their Torah — the holy Torah illuminates him to emerge from his darkness and blindness — the aspect of: "Your word is a lamp for my feet and a light for my path" . For through engaging in the Torah, one's soul is renewed in the aspect of ibur — since this Torah was drawn from the elevation and renewal of the souls of those who are here and those who are not here.

At that time the righteous and pious rabbi — the renowned Rabbi Gedalia, the rabbi of Linitz — passed away. And he alluded in that Torah discourse to a eulogy for the above rabbi — for he mentioned within the Torah what the Sages said [Shabbas 21b]: "One does not deliver eulogies on Chanukah." He also said then that it is now difficult to say Torah — for when a Tzaddik departs, it is difficult to say Torah — because every Tzaddik departs together with all his portion in the Torah — for every Tzaddik has a portion in the Torah — and when he departs, he departs together with his entire portion in the Torah. [All of this is copied from the book Chayyay Moharan.]

Letter Alef — "One must elevate the honor of the Holy One to its root — namely to fear." And it appears to me that this alludes to what is elaborated in the [Kabbalistic] writings: that the essential building of Malchus is from the gevuros — and this is also understood from the end of the discourse.

Segment 6
HE:
אות ג שם במאמר זה אות חי"ת, כי תחלה צריך אדם לראות שיהיה שלום בעצמיו וכו' רוצה לומר שיהיה שלום בין גופו ונפשו, שהגוף יהיה נכנע ויבטל רצונו נגד רצון הנפש, וכמבואר לקמן שזה בחינת דנשקי ארעא ורקיע בהדדיכי על ידי היראה זוכה לשלום בעצמיו ואזי יכול להתפלל וכו', כי התפילה במקום קרבן ובקרבן כתיב ביה (ויקרא כ"א) כל אשר בו מום לא יקרב וכו' רוצה לומר ומכל שכן מי שאין שלום בעצמיו, שהנפש רחוק מהגוף ואין לה ממשלה עליו, שאזי אין לך בעל מום גדול מזה, כי מכף רגל ועד ראש אין בו מתום, אבל כשזוכה ליראה ועל ידי זה יש שלום בעצמיו ואין בו מום, ואז יקרב לעבוד עבודתו תמה וזוכה לעבודת התפלה, עד שעל ידי זה זוכה לשלום הכללי וכו' וביותר ביאור קצת כי כשזוכה לשלום בעצמיו, אז כל תפלתו הכל לצורך נשמתו לתקן הכל ברוחניות, שזה עיקר שלימות כוונות התפילה כידוע, ואז יש להתפילה כח להמשיך שלום הכללי, היינו לקרב העולמות לשלימותן ועיין תורת כהנים ויקרא פ' י"ג, שכל קרבן מביא שלום לעולם מכוון להמבואר בפנים:

EN:
And it follows automatically that it is even easier to draw the power of these above rectifications for those who come and gather together on the holy Rosh Hashonoh — and prostrate themselves on the eve of Rosh Hashonoh on his holy grave — and multiply there supplications, wills, and very strong longings to Hashem and His holy service — and strive to draw upon themselves the illumination, power, and merit of this holy Tzaddik who engaged during his lifetime in the rectification of the souls of Israel — to elevate them to the aspect of ibur and renew their souls for good — and to draw through this the revelation of the Torah. And certainly he still engages now in the rectification of the souls of those who come to pray at his holy burial site and lean on his holy merit — and then certainly their souls are renewed for good. And this is almost visibly perceptible — from the matter of the new love and arousal that is added then among the companions — the aspect of: "one wave raises its voice to its neighbor" — as is explained in this discourse. And presumably the rectification of the drawing down of the Torah is also made spiritually for each one according to their aspect — and it is impossible to elaborate so much on such spiritual matters — only each one according to what one weighs in one's heart will understand all this and more from one's own understanding.

And afterwards he elaborates: to honor those who fear Hashem with a whole heart — for there is the root of the gevuros.

Segment 8
HE:
אות ד שם בסוף המאמר, תקעו זה בחינת שלום כמו שכתוב (ישעיה כ"ב) ותקעתיו יתד במקום וכו' רוצה לומר שיהיה לו חיזוק וקיום בממשלתו כיתד תקוע במקום נאמן, שאי אפשר להזיזו ולטלטלו, שזה בחינת שלום וזה שסיים והיה לכסא כבוד שיעלה הכבוד לשרשו, שהיא היראה שהיא בחינת כסא כמבואר בפנים ועיין פ' בהעלותך בענין החצוצרות מובן שם, כי התקיעה מרמז השמחה ושלום כמו שכתוב (במדבר י) וביום שמחתכם וכו', וכן ובהקהיל את הקהל תתקעו וכו' ועיין שם ברמב"ן:

EN:
Siman Fourteen — Tik'u L'Hamshich Shalomסימן יד — תקעו להמשיך שלום

And likewise the rectification of Malchus comes from the aspect of Binah-leva, as is known. And there are many more hidden matters in this discourse — easy to understand. And see in the kavvanot of Chanukah and in the kavvanah of Sim Shalom.

There — in this discourse, Letter Khes — "For first a person must see that there be peace within himself…" — This means: that there be peace between his body and his soul — that the body be subdued and nullify its will before the will of the soul. And as is explained below: this is the aspect of "the earth and the heavens kiss each other." Through fear one merits peace within oneself — and then one can pray.

📋 Translator's Summary — Siman 13 (Ashray Ha'am)

For prayer is in the place of sacrifice — and regarding sacrifice it is written: "Whoever has a blemish shall not draw near" [Leviticus 21] — meaning: and how much more so one in whom there is no peace within himself — whose soul is distant from the body and has no dominion over it — for then there is no greater blemish than this — "from the sole of the foot to the head there is no wholeness in him." But when one merits fear — and through this there is peace within oneself — and there is no blemish — then one draws near to perform His complete service and merits the service of prayer. Until through this one merits general peace.

And to elaborate somewhat further: when one merits peace within oneself — then all of one's prayer is entirely for the needs of one's soul — to rectify everything spiritually. This is the essential perfection of the intentions of prayer, as is known. And then prayer has the power to draw down general peace — to bring the worlds closer to their perfection. And see Toras Kohanim, Vayikra, ch. 13: "Every sacrifice brings peace to the world" — this is precisely aligned with what is elaborated in the discourse.

There — at the end of the discourse — "Tik'u [blast/sound] — this is the aspect of peace — as it is written: 'And I will fasten him as a peg in a firm place'" [Isaiah 22] — meaning: that he have strengthening and establishment in his dominion — like a peg fastened in a faithful place, impossible to move or dislodge — this being the aspect of peace. And the conclusion: "and it shall be as a throne of honor" — that honor ascend to its root — which is fear — which is the aspect of the throne, as is elaborated in the discourse.

This discourse was said on Shabbas Chanukah of the year [5]564. At that time the righteous and pious rabbi — the renowned Rabbi Gedalia, the rabbi of Linitz — passed away. And he alluded in that Torah discourse to a eulogy for the above rabbi — for he mentioned within the Torah what the Sages said : "One does not deliver eulogies on Chanukah." He also said then that it is now difficult to say Torah — for when a Tzaddik departs, it is difficult to say Torah — because every Tzaddik departs together with all his portion in the Torah — for every Tzaddik has a portion in the Torah — and when he departs, he departs together with his entire portion in the Torah. [All of this is copied from the book Chayyay Moharan.]

And see the portion B'Ha'aloscha on the matter of the trumpets — it is understood there that blasting [teki'ah] alludes to joy and peace — as it is written: "And on the day of your rejoicing…" [Numbers 10] — and likewise: "When the assembly is gathered you shall blast…" — and see there in the Ramban.



# סימן ט"ו-אור הגנוז
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/16/

סימן ט"ו-אור הגנוז
סימן ט"ו-אור הגנוז
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/16

Segment 2
HE:
אות א אות ג' שמנצפך הוא בדעת דז"א רוצה לומר ומנצפך הם בחינת החמשה גבורות שהם בחינת יראה עיין סימן קנ"ד:

EN:
Section 2 — Letter ב — [on Letter Daled of the discourse]

Letter

Segment 4
HE:
אות ב שם אות ד', ועל ידי תפילה שהיא במסירת נפש וכו' ביאור הדברים לעניות דעתי כי עיקר השגת אור הגנוז שהוא השגות הנסתר שבתורה, הוא על ידי התפילה, כי הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתן של ישראל וכו', ועל ידי זה נתגלה כביכול אורו יתברך, שזה בחינת התגלות הנסתר שבתורה כמבואר שם על כן מבאר כאן עיקר הסדר איך זוכין לתפלה, כי במסירת נפש לבד בלא תפלה לא יזכה לזה, כי עיקר התגלות נעשה על ידי התפילה אך כשזוכה לתורה שבנגלה שאז הוא בבחינת סיני בחינת שפלות על ידי זה זוכה לתפילה, היינו שהקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתו, כי תפלת השפל אינה נמאסת ואז נתגלה בחינת נסתר שבתורה, ואז יכול להשיג אותו על ידי מסירת נפש ובאמת הכל אחד, כי עיקר שלימות התפלה שהקדוש ברוך הוא מתאווה לה הוא כשהוא במסירת נפש, שאינו מכווין לתועלת עצמו ונתבטל כל עצמותו וגשמיותו, וגם העיקר לזכות לזה להתפלל במסירת נפש הוא על ידי השפלות, שזוכין על ידי תורה שבנגלה, כי על ידי זה בא לבחינת ביטול גמור שאינו חושב את עצמו לכלום וכו' כמבואר בפנים:

EN:
And in truth it is all one — for the essential perfection of prayer that the Holy One desires is when it is with mesiras nefesh — meaning: one does not intend one's own benefit — and one's entire essence and physicality is nullified. And also: the essential means to merit praying with mesiras nefesh is through humility — attained through revealed Torah — for through this one comes to complete self-nullification, not considering oneself as anything. As is elaborated in the discourse.

Gimmel of the discourse: "Mem-Nun-Tzadi-Pay-Chaf [the five final-form letters] are in the Da'as of Zeir Anpin." — This means: the Mem-Nun-Tzadi-Pay-Chaf are the aspect of the five gevuros which are the aspect of fear.

Segment 6
HE:
אות ג שם, סמכוני באשישות כמו שמשימין אשישות וכו' הגם כי בלשון חז"ל הוא עששית בעין לפעמים מתחלף עין באלף, ועיין בערוך ערך אשיות:

EN:
The discourses said on the teachings of Rabbah bar bar Chanah — Rabbainu said that he said them in the name of their author — namely in the name of Rabbah bar bar Chanah himself. Also: at the time when he began to reveal Torah innovations on the teachings of Rabbah bar bar Chanah, he told then that Rabbah bar bar Chanah came to him and sought his attention — and said: why is he not paying attention to his teachings? — and requested of him that he pay attention to them — and he would reveal to him through them wondrous and awesome innovations. * * *

See Siman 154.

Segment 8
HE:
אות ד התורות שנאמרו על מאמרי רבה בר בר חנא אמר רבינו ז"ל שאמרם בשם אומרם היינו בשם רבב"ח בעצמו, גם בעת שהתחיל לגלות חידושי תורה על מאמרי רבב"ח סיפר אז שרבב"ח בא אליו ושיחר פניו, ואמר מדוע אינו משים לב להמאמרים שלו וביקש אותו על זה שישים לבו אליהם, והוא יגלה לו בהם חידושים נפלאים ונוראים * * *

EN:
The author writes: I have come to alert the reader to pay close attention to Rabbainu's holy discourses — for most of them speak of the matter of the world of rectification and of the drawing down of future governance — and of the redemption that will come speedily in our days — and all similar things. For this is all his desire and all his hope: to illuminate the truth in the world — and to draw down a complete and true illumination from the aspect of future governance. And I will lay out before the reader briefly from the above discourses on Rabbah bar bar Chanah — and from them he will see, by way of example, to pay attention to all Rabbainu's other discourses which also revolve upon this same axis. And let him also pay attention to the depth of the wondrous discourses — and of whom they speak.

There — Letter Daled — "And through prayer offered with self-sacrifice [mesiras nefesh]…" — The explanation of these words, in my humble opinion: the essential attainment of the hidden light — which is the attainment of the hidden aspect of the Torah — is through prayer. For the Holy One desires the prayers of Israel — and through this His light, as it were, is revealed — which is the aspect of the revelation of the hidden aspect of the Torah, as is elaborated there. Therefore he elaborates here the essential order of how one merits prayer: for through mesiras nefesh alone, without prayer, one will not merit this — since the essential revelation is produced through prayer. But when one merits the revealed Torah — which is the aspect of Sinai — the aspect of humility [shefilus] — through this one merits prayer — meaning: the Holy One desires one's prayer — for "the prayer of the lowly is not despised." And then the hidden aspect of the Torah is revealed — and one can then attain it through mesiras nefesh.

And in truth it is all one — for the essential perfection of prayer that the Holy One desires is when it is with mesiras nefesh — meaning: one does not intend one's own benefit — and one's entire essence and physicality is nullified.

Segment 10
HE:
אות ה אמר המחבר, באתי להעיר לב המעיין שישים לבו היטב למאמריו הקדושים ז"ל, שעל פי רוב מדברים מענין עולם התיקון ומהמשכת ההנהגה שלעתיד, ומהגאולה העתידה לבוא במהרה בימינו, וכן כל כיוצא בזה כי זה כל חפצו וכל ישעו ז"ל להאיר האמת בעולם, ולהמשיך הארה שלימה ואמתיית מעין ההנהגה שלעתיד ואסדר לפני המעיין בקצרה מענין המאמרים הנ"ל שעל רבב"ח, ומהם יראה לדוגמא לשים לבו לכל שארי מאמריו שסובבים והולכים גם כן על קוטב זה, גם ישים לבו לעומק נפלאות המאמרים וממי הוא מדבר:

EN:
In Siman 1 [Ashray Temimay Dorech] he speaks of the matter of elevating the grace and importance of Israel — of always looking only at the intellect and vitality within every thing — in order to draw close to Hashem through that thing. And he speaks there of the subjugation of the Malchus of the Sitra Achra and giving power to the Malchus of holiness — and the matter of the light of the moon becoming like the light of the sun — and speaks there of Yaakov, Yosef, and the other tribes.

Section 5 — Letter ה — Author's Note

Segment 12
HE:
אות ו בסימן א' מדבר מענין להעלות החן והחשיבות של ישראל, ולהסתכל רק תמיד בהשכל והחיות שיש בכל דבר, בכדי להתקרב להשם יתברך על ידי אותו הדבר ומדבר שם מענין הכנעת המלכות דסטרא אחרא, וליתן כח להמלכות דקדושה, ומענין שנעשה אור הלבנה כאור החמה, ומדבר שם מיעקב ויוסף ושאר השבטים ז"ל:

EN:
In Siman 2 [Emor v'Chulei] he speaks of the matter of Mashiach — the life-force of Mashiach — the weapons of Mashiach — and all the conquests of Mashiach. And he elaborates on the secret: "the nostril [mankiva d'pardashka] draws the spirit of Hashem to Mashiach" — alluding to prayer which is the aspect of the nose — and that this weapon must be received through the aspect of Yosef, namely the guarding of the covenant — and that this is the secret of: "from the fruit of your body I will set upon your throne — if your children will keep My covenant" . And one who merits this sword must know how to fight with it — only through the aspect of justice [mishpat] — which is the aspect of Yaakov. And this is the aspect of: "Your justice, O King, give to the king" — that Mashiach receives from the aspect of justice. And he speaks of: "Zion shall be redeemed through justice" — and that the clouds covering the eyes will be dispersed — the aspect of: "for eye to eye they will see when Hashem returns to Zion" . And that every person must intend in his prayer to connect himself to the Tzaddikim of the generation — for every Tzaddik is in the aspect of Moshe-Mashiach — and every prayer is a limb of the Shechinah — and only Moshe alone knows how to raise limb to limb and make a complete stature. And we heard in the name of the holy Rabbi Yekusiel — the Maggid of Tiriovitzia — that he once saw this discourse and praised it greatly, saying it is like the Zohar and the holy Tikkun Zohar.

And also: the essential means to merit praying with mesiras nefesh is through humility — attained through revealed Torah — for through this one comes to complete self-nullification, not considering oneself as anything.

Segment 14
HE:
אות ז בסימן ב' מדבר מענין משיח ומענין החיות של משיח ומכלי זיינו של משיח, ומכל הכבישות של משיח, ומבאר שסוד מנוקבא דפרדשקא משיך רוחא יי למשיחא, מרמז על בחינת התפילה שהיא בחינת חוטם וכו', ושזה הכלי זיין צריך לקבל על ידי בחינת יוסף, היינו שמירת הברית, ושזה סוד (תהלים קל"ב) מפרי בטנך אשית לכסא לך אם ישמרו בניך בריתי וכו' ומי שזוכה לחרב הזה צריך לידע איך ללחום עם החרב וכו', וזה אי אפשר אלא על ידי בחינת משפט וכו', שהוא בחינת יעקב, ושזה בחינת (תהלים ע"ב) משפטיך למלך תן שמשיח יקבל מבחינת משפט, ומדבר שם מענין (ישעיה א) ציון במשפט תפדה ושאזי יתעבר עננין דמכסין על עיינין, שזה בחינת (ישעיה נב) כי עין בעין יראו בשום ה' ציון וכו', ושצריך כל אחד לכוון בתפילתו שיקשר עצמו לצדיקים שבדור, כי כל צדיק שבדור הוא בחינת משה משיח, וכל תפילה ותפילה שכל אחד מתפלל הוא בחינת אבר מהשכינה איברי המשכן שרק משה בלחוד יודע לאעלא שייפא בשייפא ולעשות אותה קומה שלימה וכו' וכשישתלם שיעור קומתה אזי יבוא משיח דא משה, וישלים אותה ויקים אותה בשלימות וכו' ושהצדיק הדור שהוא בחינת משה מאור הגדול, מזהיר ומאיר את התפילה שהוא בחינת מאור הקטן וכו' ע"ש עוד ושמענו בשם הרב הקדוש וכו' מוהר"ר יקותיאל ז"ל הרב המגיד מטיראוויציא שראה פעם אחת את המאמר הזה, ועיין בו כמה פעמים כסדר זה אחר זה כשהיה בכתובים עדיין, והפליג מאוד בשבחיו, וכמדומה שאמר עליו שהוא כמו זוהר ותיקוני זוהר הקדוש וכו' וכו':

EN:
In Siman 3 [Akarukta] he speaks of the two birds — pure living creatures — which are the building of the holy Malchus. And therefore Dovid was praised before Shaul : "and he knows how to play." And of the joining of the two Cherubim face to face — and the rectification of melody through Oral Torah study at night — and how now that Malchus is in exile the melody is damaged. And in the future when Malchus of holiness ascends: "for G-d is the King of all the earth — sing praises with a maskil" . And the matter of appointing a king through prophecy.

As is elaborated in the discourse.

Segment 16
HE:
אות ח בסימן ג' מדבר מענין השתי ציפרים חיות טהורות שהם בנין המלכות דקדושה, לפיכך נשתבח דוד לפני שאול (שמואל א' ט"ז) ויודע נגן וכו' וכתיב ביה (תהלים ע"ח) מאחר עלות הביאו וכו', ומענין חיבור השתי כרובים להיות פנים בפנים, ומענין תיקון הנגינה על ידי לימוד תורה שבעל פה בלילה, ומענין מה שעכשיו שהמלכות בגלות על כן הנגינה נפגמת וכו', ולעתיד כשתעלה מלכות דקדושה בבחינת (תהלים מ"ז) כי מלך כל הארץ אלקים, אזי זמרו משכיל ומענין העמדת מלך שהיה על פי נבואה וכו':

EN:
In Siman 4 [Ma'amar Anochi] he speaks of the knowledge that is a foretaste of the World to Come — impossible to attain except through elevating the Malchus of holiness from exile — and it is impossible to restore the kingship to the Holy One except through verbal confession before a Torah scholar. And of what the Sages said : the bones of Yehudah were rolling about in the wilderness. And restoring Malchus to its root — the aspect of: "And He was King in Yeshurun" . And the wonders of the great greatness of drawing close to the Tzaddikim — especially through confessing and telling everything in one's heart — and through this "you are included in the Infinite." And: "I will destroy mountains and hills" — the destruction of the dominion of the nations. And: "I will lead the blind on a road they did not know." And: "in the time to come one eye of mercy will be found." And how even great wicked ones are made into a throne of holiness. And: "Behold My servant shall succeed — this is the moon."

There: "Support me with flasks [ashishot]…" [Song of Songs 2:5] — "as one places flasks [ashishot]…" — Although in the language of the Sages it is ashasit — with an ayin — sometimes the ayin alternates with alef. And see in the Aruch, entry ashiyos.

The discourses said on the teachings of Rabbah bar bar Chanah — Rabbainu said that he said them in the name of their author — namely in the name of Rabbah bar bar Chanah himself.

Segment 18
HE:
אות ט בסימן ד' מדבר מענין הידיעה שהוא מעין עולם הבא וכו', וזאת הבחינה אי אפשר להשיג אלא כשמעלה בחינת מלכות דקדושה מהגלות וכו', ואי אפשר להשיב המלוכה להקדוש ברוך הוא אלא על ידי ווידוי דברים לפני תלמיד חכם וכו' ומענין מה שארז"ל (סוטה ז) בשעה שהלכו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין, ומענין החזרת המלכות לשרשה, ובחינת (דברים ל"ג) ויהיו בישורון מלך, ומנפלאות גדולת מעלת ההתקרבות לצדיקים, ומה שזוכין על ידי כל פרט ופרט מההתקרבות, בפרט כשזוכה להתוודות ולספר לפניהם כל לבו, ושעל ידי זה אתה נכלל באין סוף כו' וענין אחריב הרים וגבעות, רמז על חורבן ממשלת העכו"ם, והולכתי עורים בדרך לא ידעו וענין ולזימנא דאתי ישתכח בה עינא חד דרחמי וכו' וענין מה שגורמין שגם הרשעים הגדולים נעשו כסא לקדושה וכו' וענין והנה ישכיל עבדי דא סיהרא וכו':

EN:
In Siman 5 [B'Chatzotzros] — what a person must always examine: the repair of the world — to fill its deficiency and pray on their behalf. For this one must know before and after the verdict — attained through performing a mitzvah with such great joy that one desires no World to Come reward. This is the aspect of Moshe's prophecy through the illuminating mirror — "this is the word." And entering the joy of the mitzvah means entering the Holy One's own joy in His works. To merit joy one must strip the crookedness from one's heart — through thunder [ra'amim] — prayer in fear of Hashem with great force and a powerful voice. And guarding the brain from external wisdoms and alien thoughts. And combining love with fear. And the holy Name Agla — see the Siddur Kol Yaakov in the kavvanah of kol chamira in the name of the Holy Ari — through this Name Pharaoh's power was nullified. And Pri Etz Chaim, Sha'ar Chag HaMatzos — the future redemption from the aspect of gevuros, the aspect of Yitzchak.

Section 7 — Letter ז — Survey of Siman 2

Segment 20
HE:
אות י בסימן ה' מה שצריך האדם לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם, ולמלאות חסרון העולם ולהתפלל בעבורם, ושלזה צריכין לידע בין קודם גזר דין לאחר גזר דין ושזוכין לזה על ידי עשיית המצוה בשמחה גדולה כל כך, עד שאין רוצה בשום שכר עולם הבא, כי הוא נהנה מהמצוה בעצמה ושזה בחינת נבואת משה בבחינת אספקלריא המאירה בחינת זה הדבר, ושעל ידי זה כשנכנס בשמחת המצוה הוא נכנס בשמחת הקדוש ברוך הוא עצמו כביכול שמשמח במעשיו וכו', ולזכות לשמחה צריך להפשיט עקמומיות שבלבו והוא על ידי רעמים, היינו על ידי תפלה ביראת ה' ובכח גדול ובקול חזק וכו' וצריכין לזה לשמור את המוח מחכמות חיצוניות ומחשבות זרות, וגם לשמור עצמו מיראות חיצוניות וכו' (עיין פנים) וכן צריך לשתף אהבה עם היראה, כי עיקר התגברות על האויבים הוא על ידי אהבה כמו שכתוב שב לימיני וכו' וענין השם הקדוש אגלא ועיין בסידור קול יעקב בכוונת כל חמירא בשם האריז"ל, שבשם זה ביטל כח פרעה ועל ידי שם זה כל העכו"ם כאין נגדו וכלא חשובין, ועיין בפרי עץ חיים בשער חג המצות מענין הגאולה שלעתיד שיהיה מבחינת גבורות בחינת יצחק וכו':

EN:
In Siman 6 [Kra Es Yehoshua] he speaks of diminishing one's own honor to increase the honor of the Omnipresent — always holding to the attribute of repentance — and even one who has done complete repentance must do repentance upon his first attainment. This is the aspect of the repentance of the World to Come — a day entirely Shabbas, entirely repentance. And the firmament above the heads of the living creatures — the Throne — the human form seated on the Throne — the union of Moshe and Yehoshua. And Israel — the aspect of adam — will sit on the Throne and render verdict for all. And the three mitzvos upon entering the Land: appointing a king, cutting off the seed of Amalek, building the Chosen House. And "a star shoots forth from Yaakov." And the holy path of repentance opening in Elul — all being the aspect of future governance.

Also: at the time when he began to reveal Torah innovations on the teachings of Rabbah bar bar Chanah, he told then that Rabbah bar bar Chanah came to him and sought his attention — and said: why is he not paying attention to his teachings? — and requested of him that he pay attention to them — and he would reveal to him through them wondrous and awesome innovations. * * *

The author writes: I have come to alert the reader to pay close attention to Rabbainu's holy discourses — for most of them speak of the matter of the world of rectification and of the drawing down of future governance — and of the redemption that will come speedily in our days — and all similar things.

Segment 22
HE:
אות יא בסימן ו' מדבר מענין שצריך למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום, ושצריכין לאחוז תמיד במדת התשובה וכו', ואפילו מי שעשה תשובה שלימה צריך לעשות תשובה על תשובתו הראשונה, היינו על מיעוט השגתו שהיה לו מקודם, ושזה בחינת תשובת עולם הבא שיהיה יום שכולו שבת כולו תשובה ומדבר מענין הרקיע שעל ראשי החיות ומהכסא ואדם היושב על הכסא וכו', ומהייחוד שנעשה בין חמה ללבנה בין משה ויהושע וכו' ושישראל שהם בחינת אדם ישבו על הכסא וכו', והם יתנו דין לכל באי עולם וכו' ומדבר מענין הגימל מצוות שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ, למנות להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות בית הבחירה, ומענין דרך כוכב מיעקב, ומענין הדרך הקדושה של תשובה שנפתח בחודש אלול שכל זה הוא בחינת ההנהגה שלעתיד, וכמבואר במקום אחר:

EN:
In Siman 7 [V'Ayleh HaMishpatim] he speaks of the matter that the essential faith — the aspect of prayer — the aspect of miracles — is only in the Land of Israel. And the essential exile is only because of the deficiency of faith. And the essential redemption depends on faith — when the heretics who cover all miracles with nature are finished and faith increases — then Mashiach comes — as it is written: "come and look down from the peak of faith" . And that faith requires truth — and truth comes only through drawing close to Tzaddikim — and through this truth is engraved within one — and the redemption comes. And the mitzvah of tzitzis — protection from licentiousness and from the counsel of the serpent. And through this Hashem, as it were, repents of the exile. And in the future all wisdoms will be revealed like a set table — "the earth shall be filled with knowledge" . And prayer is propitious for memory. And Yosef — "from there is the Shepherd, the Stone of Israel" .

For this is all his desire and all his hope: to illuminate the truth in the world — and to draw down a complete and true illumination from the aspect of future governance.

Segment 24
HE:
אות יב בסימן ז' מדבר ממה שעיקר אמונה בחינת תפלה בחינת נסים אינו אלא בארץ ישראל, ושעיקר הגלות אינו אלא בשביל חסרון אמונה וכו' ושעיקר הגאולה וביאת המשיח תלוי באמונה, כשיכלה האפיקורסים המכסים כל הנסים בדרך הטבע ותתרבה האמונה בעולם, אז יבוא משיח כי עיקר הגאולה תלוי בזה, כמו שכתוב (שיר השירים ד) תבואי תשורי מראש אמנה וגם מדבר שם שעיקר האמונה הוא כד אתחברת בה אמת, ואי אפשר לבוא לאמת אלא על ידי התקרבות לצדיקים וילך בדרך עצתם, ועל ידי זה נחקק בו אמת ועל ידי זה תבוא הגאולה ומענין מצוות ציצית שהיא שמירה מניאוף מעצת הנחש וכו', ועל ידי זה כביכול השם יתברך מתחרט על הגלות וכו' ומענין שלעתיד יתגלו כל החכמות כשולחן ערוך, כמו שכתוב (ישעיה י"א) ומלאה הארץ דעה כמים לים מכסים ומענין שתפילה מסוגל לזכרון, ומענין יוסף ומה שכתוב בו (בראשית מ) משם רועה אבן ישראל:

EN:
In Siman 8 [Ra'isi Menoras Zahav] he speaks of the essential spirit of life being in the Torah — and the Tzaddikim cleave to it — and whoever is bound to the Tzaddik: when he sighs over any deficiency, he draws the spirit of life from the Tzaddik of the generation and his deficiency is completed. And how to bring low the wicked. And the true Tzaddik who can atone for sins — "a wise man will appease it" . And refining the four elements until they ascend to the four letters of Haveye'ah — through Torah and prayer. And the Torah as a garden — prayer as Eden — the spring of wisdom emerging from prayer as the river from Eden watering the garden. And prayer as the renewal of the world in potential; Torah as actual creation. And the greatness of studying the poskim. And the spirit of life from the four winds and the four tzitzis. And: "to hold the corners of the earth and shake the wicked from it" . And the forty-nine lights — hidden light for the future. And the spirit of the pulse — 1,080 parts per hour — each with a permutation of the Name. And Dovid's harp. And the downfall of the wicked and nullification of the chieftains of Eisav. And: "from the wing of the earth we have heard songs — glory to the righteous — my secret, my secret" .

And I will lay out before the reader briefly from the above discourses on Rabbah bar bar Chanah — and from them he will see, by way of example, to pay attention to all Rabbainu's other discourses which also revolve upon this same axis. And let him also pay attention to the depth of the wondrous discourses — and of whom they speak.

Segment 26
HE:
אות יג בסימן ח' מדבר ממה שעיקר הרוח חיים הוא בהתורה והצדיקים דבקים בהתורה, ועל כן עיקר הרוח חיים הוא אצלם ומי שהוא מקושר להצדיק והרב שבדור, אזי כשהוא מתאנח על איזה דבר שחסר לו ממשיך הרוח חיים מהצדיק שבדור, ועל ידי זה נשלם החסרון שלו וכו' ושהצדיק שומע כל האנחות של הדבקים בו, כי ממנו תוצאות חיים לכל אחד וכו' וענין איך להשפיל הרשעים שמקבלים אריכת הרוח שלהם מהרב דקליפה שהוא בחינת עשו איש שעיר, כי הרוח שלהם הוא רוח הטומאה רוח סערה, ועל כן עכשיו שישראל הם תחת ממשלתו של עשו, נקראים עניה סוערה וענין הצדיק הרב דקדושה, שיש לו כח לכפר עוונות בחינת (משלי ט"ז) ואיש חכם יכפרנה וענין איך שצריכין לזכך ולברר הארבע יסודות, ולהבדיל ולהפריש ולבטל הרע מהטוב שבהם, עד שיעלו לבחינת קדושת ארבע אותיות הוי"ה הקדושים, שהם שורש הד' יסודות וכו' ולבוא לזה הוא על ידי תורה ותפילה ומענין שהתורה נקראת גן שבה גדלים נשמות ישראל המעיינים ומבינים בהתורה, ויש מעין המשקה את הגן ומעין דא חכמה, והמעין הזה יוצא מבית ה' שהוא התפלה וכו', והתפלה הוא בחינת עדן, ומעין הנ"ל הוא בחינת נהר היוצא מעדן להשקות את הגן וענין שהתפלה היא בחינת חידוש העולם בכח, על ידי שנתעורר מעין החכמה שיוצא מהתפלה, והתורה היא בחינת בריאה בפועל, כי בהתורה התגלות החכמה אזי נעשה בקשתו בפועל ממש, כמאמר רבותינו ז"ל (ברכות ל"ב) מאי תקנתיה יעסוק בתורה, שנאמר (משלי י"ג) ועץ חיים תאוה באה וכו' ומענין מעלת לימוד הפוסקים לברר ההלכה וכו' וענין הרוח חיים שהוא בחינת מארבע רוחות באי הרוח וכו' (שזה נאמר על הרוח חיים, שהוא בחינת מארבע רוחות באי הרוח וכו' (שזה נאמר על הרוח של תחיית המתים), ובחינת הארבע ציצית וענין מה שכתוב (איוב ל"ח) לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה וכו' וענין המ"ט אורות שהוא אור הגנוז לעתיד, בחינת עדן עין לא ראתה שהיא בחינת התפלה כנ"ל וענין רוח הדופק שבהיוד דפקין, ותתרף חלקים שיש בכל שעה, וכל חלק יש בו צירוף השם הקדוש ומענין כינור של דוד וענין מפלת הרשעים וביטול אלופי עשו, וענין מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק וכו' רזי לי רזי לי וכו':

EN:
In Siman 9 [Tehomot Yechasuyumu] he speaks of the essential life-force received from prayer — when one prays with all one's power, one's strength is renewed — the aspect of: "new each morning — great is Your faithfulness" . And the twelve tribes and twelve versions of prayer — each tribe has its special gate — and prayer stirs the power of one's constellation which illuminates below and causes growth. And "a star shoots forth from Yaakov" . And Israel through prayer cause the union of the Holy One and His Shechinah — and also sustain their Heavenly Father. And prayer bestows life-force on all three divisions of the world. And alien thoughts surrounding a person in prayer — and through truth one finds the opening and emerges from the darkness. And the Holy One is the very essence of truth. And every person must bind prayer to the Tzaddik of the generation — for every Tzaddik is in the aspect of Moshe-Mashiach — and Mashiach encompasses all prayers — therefore Mashiach will be able to judge by smell [morach v'dayan]. And all prayers are in the aspect of the sword at Mashiach's side — but since we are distant from perfect prayer — it is also said of Mashiach: "have You also rejected his sword?" . And the essential redemption from all exiles depends on prayer.

Section 9 — Letter ט — Survey of Siman 4

Segment 28
HE:
אות יד בסימן ט' מדבר מה שעיקר החיות מקבלין מהתפילה וכו', וכשמתפלל בכל כחו אזי נתחדש כחו שם בבחינת (איכה ג) חדשים לבקרים רבה אמונתך, וענין הי"ב שבטים וי"ב נוסחאות התפלה, וכל שבט יש לו שער מיוחד לכנוס דרך שם תפלתו, ומעורר בתפלתו כח מזלו שבשנים עשר מזלות והמזל מאיר למטה ומגדל הצמח ושאר דברים הצריכין אליו, וזה בחינת (במדבר כ"ד) דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל וענין מה שבני ישראל בתפלתם גורמין זווגא דקודשא בריך הוא ושכינתיה, וגם ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים בתפלתם, ועל כן על ידי התפלה נמשך זווגים ופרנסה וכו' ושעל ידי התפלה משפיעין חיות לכל שלשה חלקי עולם, שהם עולם השפל ועולם הכוכבים ועולם המלאכים וענין המחשבות זרות וקליפות המסבבין את האדם בתפלתו, ואיך שעל ידי אמת זוכין למצוא הפתח ולצאת מתוך החשך המסבב אותו, וענין שהקדוש ברוך הוא הוא עצם האמת ועיקר השתוקקות של השם יתברך אינו אלא אל האמת וענין שצריך כל אדם לקשר את תפלתו לצדיק הדור, והצדיק יודע לכווין השערים להעלות כל תפלה ותפלה אל שער השייך, כי כל צדיק הוא בחינת משה משיח ומשיח הוא כולל כל התפלות ובשביל זה יהיה משיח מורח ודאין כי התפלות הם בחינת חוטם וכו' וענין שכל התפלות הם בחינת חרב אצל משיח ומחמת שרחוקים עדיין משלימות התפלה, שתהיה בבחינת (איכה ב) שפכי כמים לבך וכו', על כן נאמר גם אצל משיח (תהלים פ"ט) אף תשוב צור חרבו וענין שלשלימות התפלה צריכין גם לימוד התורה, וענין שהתפלה היא בחינת נסים בחינת ארץ ישראל, ושעיקר הגאולה מכל הגליות תלוי בזה וכו':

EN:
In Siman 10 [V'Ayleh HaMishpatim] he speaks of the matter that the essential greatness of the Holy One is that even the nations know there is a G-d who rules — and this requires elevating prayer from mountain and field to the aspect of house — the aspect of Yaakov — the aspect of: "great is Hashem and much praised in the city of our G-d, His holy mountain" . And only the Tzaddikim of the generation know the essential prayer. And the nullification of pride — which is idolatry — through drawing close to Tzaddikim. And the Tzaddik is the aspect of the thorn of the letter Dalet — from which the four winds blow. And "through the blast — the other god is removed." And the wind blows through the six joints of the arms and thighs — dancing and clapping — through which judgments are sweetened. And the feet: "the feet of His pious ones He guards" — "the faithful kindnesses of Dovid." And the hands: "and his hands were faithful." And the revealed and hidden in Torah = hands and feet. And Moshe — and Mordechai and Esther — and Purim — named for the nullification of idolatry — "I trod the winepress alone" . And Esther said with the Holy Spirit. And the barley omer. And through nullification of pride, wisdom is in its rectification and one lives long — "Wisdom gives life" . And the root of repentance is on Rosh Chodesh. And Yosef — "and without you no man shall lift up his hand or his foot" .

In Siman 1 [Ashray Temimay Dorech] he speaks of the matter of elevating the grace and importance of Israel — of always looking only at the intellect and vitality within every thing — in order to draw close to Hashem through that thing. And he speaks there of the subjugation of the Malchus of the Sitra Achra and giving power to the Malchus of holiness — and the matter of the light of the moon becoming like the light of the sun — and speaks there of Yaakov, Yosef, and the other tribes.

In Siman 2 [Emor v'Chulei] he speaks of the matter of Mashiach — the life-force of Mashiach — the weapons of Mashiach — and all the conquests of Mashiach. And he elaborates on the secret: "the nostril [mankiva d'pardashka] draws the spirit of Hashem to Mashiach" — alluding to prayer which is the aspect of the nose — and that this weapon must be received through the aspect of Yosef, namely the guarding of the covenant — and that this is the secret of: "from the fruit of your body I will set upon your throne — if your children will keep My covenant" [Psalms 132]. And one who merits this sword must know how to fight with it — only through the aspect of justice [mishpat] — which is the aspect of Yaakov. And this is the aspect of: "Your justice, O King, give to the king" [Psalms 72] — that Mashiach receives from the aspect of justice. And he speaks of: "Zion shall be redeemed through justice" [Isaiah 1] — and that the clouds covering the eyes will be dispersed — the aspect of: "for eye to eye they will see when Hashem returns to Zion" [Isaiah 52].

Segment 30
HE:
אות טו בסימן י' מדבר מענין שעיקר גדולתו של הקדוש ברוך הוא, הוא שגם העובדי כוכבים ידעו שיש אלקים שליט ומושל, וזה אי אפשר כי אם על ידי שמעלין התפלה מבחינת הר ושדה לבחינת בית, שזה בחינת יעקב ושזה בחינת (תהלים מ"ח) גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלקינו הר קדשו וכו' וענין זה אי אפשר להעשות כי אם על ידי צדיקי הדור, כי עיקר התפלה אינם יודעים כי אם צדיקי הדור וכו' עיין פנים וענין ביטול הגאווה שהוא עבודה זרה, העיקר הוא על ידי התקרבות לצדיקים וכו', והצדיק הוא בחינת קוצא דאות דל"ת, שממנו דל"ת רוחות בחינת מארבע רוחות באי הרוח וענין בתרועה דאיהי רוחא איתעביר אל אחר, וענין האי רוחא נשיב בשית פרקין דדרועין ובשית פרקין דשוקין, שזה בחינת ריקודין והמחאת כף, שעל ידי זה נמתקים הדינים ונמשכים חסדים, ואז הרגלין הם בחינת (שמואל א' ב) רגלי חסידיו ישמור, בחינת (ישעיה נ"ה) חסדי דוד הנאמנים והידים הם בבחינת (שמות י"ז) ויהיו ידיו אמונה וענין מה שיש בהתורה נגלה ונסתר, שהם גם כן בחינת ידין ורגלין וענין משה רבינו עליו השלום וענין מרדכי ואסתר, וענין פורים שהוא על שם ביטול עבודה זרה כמו שכתוב (ישעיה ס"ג) פורה דרכתי לבדי, וענין אסתר ברוח הקודש נאמרה וענין עומר שעורים וענין מה שעל ידי ביטול הגאווה ועבודה זרה, על ידי זה החכמה על תיקונה, ועל ידי זה יחיה ויאריך ימים כמו שכתוב (קהלת ז) החכמה תחיה וכו' וענין שכשנשבר הגאווה אז מכירין אפילו אלו שהם מסיטרא דמותא את גדולת הבורא יתברך וענין מה ששורש התשובה הוא בראש חודש, וענין יוסף הצדיק דכתיב ביה (בראשית מ"א) ובלעדיך לא ירום איש את ידו ואת רגלו, כי בלעדי בחינת יוסף שהוא הצדיק, אי אפשר להעלות ולהרים את הידים והרגלים וכו', ועין פנים עוד:

EN:
In Siman 11 [Ani Hashem] he speaks of the upper and lower unification — Shema Yisrael and Baruch Shem Kevod Malchuso — and every person of Israel must accomplish this through himself — and through this can come to the depths of understanding of the Torah. And through speaking words of Torah in speech, the speech illuminates all the places where one needs to repent — enabling exact proportional repentance [teshuvat hamishkal] — and through this one emerges from one's lowliness and attains the depths of Torah. But for the speech to illuminate, one needs humility and smallness — and additional holiness in guarding the covenant. And the thirty-seven lights of dew [tal oros] — not guarding the covenant damages them and draws upon oneself thirty-nine labors and thirty-nine lashes. Guarding the covenant transforms them into the labors of the Sanctuary — "the Sanctuary in its buildings" — dew of lights. And two aspects of guarding the covenant = halacha and Kabbalah — esoteric matters and esoteric of esoteric. And Metatron ruling in the six weekdays = six orders of Mishnah. And the matter of Divine greatness [gadlus] coming as it were from the falling of the pride and boastfulness which is His garment — "Hashem reigns — He has garbed Himself in pride" . And pride as the seven houses of idolatry — the reason for the exile — and why we have still not returned to our land.

Section 10 — Letter י — Survey of Siman 5

Segment 32
HE:
אות טז בסימן י"א מדבר מענין יחודא עילאה ויחודא תתאה היינו שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וכל אחד מישראל צריך שיהא נעשה זאת על ידו, על ידי זה יכול לבוא לתבונות התורה לעומקא וכו' וענין שעל ידי שמדבר בתורה בדיבורים, מאיר לו הדיבור לכל המקומות שצריך לעשות תשובה, ויוכל על ידי זה לעשות תשובת המשקל ממש, ועל ידי זה יוצא ממדריגת פחיתותו ובא לתבונת התורה לעומקא אך לדיבור שיאיר לו, אי אפשר לזכות כי אם על ידי ענוה וקטנות שיהיה כבודו לאין נגד כבוד השם יתברך, גם צריך לזה בחינת תוספת קדושה בענין שמירת הברית וע"ש מענין הט"ל אורות, וכשאינו שומר הברית הוא מקלקל הטל אורות, וממשיך על עצמו עול הפרנסה בחינת ל"ט מלאכות ל"ט מלקות, וכששומר הברית אזי אף על פי שעושה הל"ט מלאכות, הם בבחינת מלאכות המשכן, בחינת משכן בבניניה, בחינת טל אורות וענין שיש שני בחינות שמירת הברית, ושזה בחינת הלכה וקבלה, רזין ורזין דרזין וענין מט"ט ששולטנותיה בששת ימי החול, בחינת ששה סדרי משנה וענין שהגדלות הוא כביכול מנפילת הגיאות וההתפארות של הקדוש ברוך הוא שהוא לבושו יתברך, כמו שכתוב (תהלים צ"ג) ה' מלך גאות לבש וכו' וענין הגדלות הוא בחינת שבע בתי עבודה זרה, ושעל ידי זה גלו ישראל מארצם, ועל ידי זה עדיין לא חזרנו לארצינו מחמת רדיפת הכבוד והגדלות, ועל כן צריכין להתרחק מזה ביותר וכו':

EN:
In Siman 12 [Tehillah L'Dovid] he speaks of the greatness of Torah study for its own sake — meriting through it the aspect of kisses with the tanna who innovated the learning — causing great pleasure to the Tzaddik: "his lips murmur in the grave" . And the reverse regarding the disgrace of the unworthy scholar who studies only to boast and score points — in whose mouth the Oral Torah is in exile — the exile of the Shechinah — enabling him to speak arrogance and contempt about the Tzaddik. And how the Tzaddik understands from which permutations of which halachos these words were formed — and accepts them with joy and love — thereby elevating the Shechinah from exile to the world of Binah and the aspect of embrace. And then illuminating with his wisdom — reformulating the permutations back into the original halacha — elevating the Shechinah to the aspect of kisses — the aspect of: "I am the lily of the Sharon, the rose of the valleys" . And then comes the union — the Shechinah between the two Tzaddikim. And since this discourse was said on the verse "Comfort, comfort My people" — the comfort of Zion and Jerusalem is included in this.

And that every person must intend in his prayer to connect himself to the Tzaddikim of the generation — for every Tzaddik is in the aspect of Moshe-Mashiach — and every prayer is a limb of the Shechinah — and only Moshe alone knows how to raise limb to limb and make a complete stature. And we heard in the name of the holy Rabbi Yekusiel — the Maggid of Tiriovitzia — that he once saw this discourse and praised it greatly, saying it is like the Zohar and the holy Tikkun Zohar.

In Siman 3 [Akarukta] he speaks of the two birds — pure living creatures — which are the building of the holy Malchus.

Segment 34
HE:
אות יז בסימן י"ב מדבר ממעלת לימוד התורה לשמה, ושזוכה בשעת לימודו להיות לו בחינת נשיקין עם התנא והצדיק שחידש זה הלימוד, ושגורם על ידי זה תענוג גדול להצדיק בבחינת (יבמות צ"ז) שפתותיו דובבות בקבר, ולהיפוך מגנות התלמיד חכם שד יהודי שלומד רק להתיהר ולקנטר, ושהתורה שבעל פה היא כביכול בגלות בתוך פיו, שזה הוא גלות השכינה, ואז יש לו פה לדבר על הצדיק עתק בגאווה ובוז וענין איך שהצדיק מבין מאיזה צירופים של איזה הלכות נעשו דיבורים אלו, שהלמדן שאינו הגון דובר עליו ומקבל אותם בשמחה ובאהבה, ועל ידי זה מעלה את השכינה מגלותה ומעלה אותה לעולם הבינה ולבחינת חיבוק ואחר כך משכיל בחכמתו וכו', על ידי שלומד אלו הצירופין ועושה מהם צירוף הלכה שהיה מקודם, על ידי זה מעלה אותה לבחינת נשיקין, שזה בחינת (שיר השירים ב) אני חבצלת השרון שושנת העמקים, ועל ידי זה בא אחר כך בחינת זיווג ושכינתא בין תרין צדיקייא יתבא וכו' וכבר נתבאר למעלה שמאמר זה נאמר על פסוק נחמו נחמו עמי וכו', מובן שנכלל בענין זה נחמות ציון וירושלים וכו':

EN:
In Siman 13 [Ashray Ha'am] it is elaborated on the breaking of the desire for money through charity [tzedakah] — and this is the aspect of the incense [ketores] — the revelation of Mashiach — for then the desire for money will be nullified — "On that day a person will cast away his silver idols and gold idols" . And according to the nullification of the idolatry of money — so the wrath is nullified and kindness drawn into the world — the aspect of: "He does kindness for His anointed" . And through this Da'as is drawn — the aspect of the building of the Temple. And the future revelation of the Torah — the Torah d'Atika Stima'ah. For the essential reception of the Torah is through the intellect — Moshe-Mashiach — and one who has this aspect can receive and draw Torah. For the revelation of Torah comes from the union of the Holy One and the Shechinah — which is through the elevation of souls in the aspect of mayim nukvin. And through drawing Torah, complete Providence is drawn. But one must seek greatly after such a wise man and beg Hashem to merit finding him. And if they elevated many more souls — this would lighten the vanity wrought on the earth. And when the souls return from ibur, great love is added among them. And the rectification of character traits. And the great power of the wise man — who can elevate to ibur even one who has not gone from the mundane to the holy even the thickness of a thread.

Section 11 — Letter יא — Survey of Siman 6

Segment 36
HE:
אות יח בסימן י"ג מבואר בענין שבירת תאוות ממון על ידי צדקה, ושזה בחינת קטרת התגלות משיח שאזי יתבטל חמדת הממון כמו שכתוב (ישעיה ב) ביום ההוא ישליך האדם אלילי כספו ואלילי זהבו וכו', וכפי הביטול של העבודה זרה של ממון כן נתבטל החרון אף ונמשך חסד בעולם, בבחינת (תהלים י"ח) ועושה חסד למשיחו, ועל ידי זה נמשך הדעת שהוא בחינת בנין בית המקדש וזה בחינת התגלות התורה שלעתיד, כי אז יתגלה אורייתא דעתיקא סתימאה, כי עיקר קבלת התורה על ידי השכל שהוא משה משיח, ומי שיש לו בחינת משה משיח יכול לקבל תורה ויכול להמשיך תורה ללמוד עם שאר בני אדם, כי התגלות התורה בא מיחודא דקודשא בריך הוא ושכינתא ויחודם על ידי העלאת נפשות ישראל בבחינת מ"נ, והחכם יכול ליקח הנפשות ולהעלותם בבחינת מ"נ ולעשות יחוד עליון ועל ידי זה נולד התורה וכו' וזה בחינת והחיות רצוא ושוב ובחינת תיקונא דמרכבתא עילאה ומרכבתא תתאה עיין בפנים ועל ידי המשכת התורה נמשך השגחה שלימה אך צריך לבקש מאוד ולחזור אחר חכם כזה, ולבקש מהשם יתברך שיזכה למצוא חכם כזה וכו' וענין שאם מעלין נפשות הרבה ביותר על ידי זה מקילין על העולם מההבל הנעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים ומענין מה שכשהנפשות האלו חוזרין מבחינת עיבור, אזי ניתוסף ביניהם אהבה גדולה ומעוררים אלו לאלו ומזכירים אלו את אלו וכו', וענין תיקון המדות ושלימותן, וענין גודל כח החכם שיכול להעלות לבחינת עיבור אפילו מי שלא יצא מן החול אל הקודש אפילו כמלא החוט:

EN:
In Siman 14 [Tik'u L'Hamshich Shalom] it is elaborated on how one must elevate the honor of holiness from the degradation of exile — through the Torah of kindness: drawing close converts and penitents. And how Torah scholars must through their learning bring blessing and illumination into the roots of the souls of Israel in the thought of the Holy One — producing converts and penitents. Only there are still many obstacles until they cast off the dirty garments and merit the wings of the mitzvah. And it is impossible to merit Torah except through humility. And honoring those who fear Hashem with a whole heart — the ascent of honor to its root — fear. And when honor returns to its root — fear — then the damages of fear are completed and one merits peace within oneself — the body nullifying all its desires before the soul. And through this one merits prayer — and through this the general peace is drawn — peace in all worlds — to bring the worlds to their perfection. And one should engage only for the rectification of one's soul — even all of one's prayers only for this — for when one is spiritually rectified, material rectification follows automatically. And the mitzvah of Chanukah candles — drawing all the above rectifications — until the general peace of the future: "the wolf shall dwell with the lamb" . Until: "there shall no longer be a merchant in the house of Hashem" — "until the foot is no longer in the marketplace." And the essential healing through peace — "peace, peace — says Hashem — and I will heal him" . And bringing people back to repentance is the rectification of the sin of seminal emission.

And therefore Dovid was praised before Shaul [Samuel I, 16]: "and he knows how to play." And of the joining of the two Cherubim face to face — and the rectification of melody through Oral Torah study at night — and how now that Malchus is in exile the melody is damaged. And in the future when Malchus of holiness ascends: "for G-d is the King of all the earth — sing praises with a maskil" [Psalms 47]. And the matter of appointing a king through prophecy.

In Siman 4 [Ma'amar Anochi] he speaks of the knowledge that is a foretaste of the World to Come — impossible to attain except through elevating the Malchus of holiness from exile — and it is impossible to restore the kingship to the Holy One except through verbal confession before a Torah scholar. And of what the Sages said [Sotah 7]: the bones of Yehudah were rolling about in the wilderness. And restoring Malchus to its root — the aspect of: "And He was King in Yeshurun" [Deuteronomy 33].

Segment 38
HE:
אות יט בסימן י"ד מבואר איך שצריכין להעלות הכבוד דקדושה מזילותא דגלותא, והעיקר על ידי תורת חסד היינו לקרב גרים ובעלי תשובה וענין איך שצריכין ללמוד תורה בשלימות כזה עד שעל ידי לימוד תורתו יביא ברכה והארה בשרשי נשמות ישראל במחשבה דקודשא בריך הוא, ועל ידי זה נעשין גרים ובעלי תשובה, רק שיש להם עדיין מניעות רבות עד שמשליכין מעליהם הבגדים הצואים וזוכין לבחינת כסות נקי דא כנפי מצוה ואי אפשר לזכות לתורה אלא על ידי שפלות וכו', וענין מה שצריכין לכבד יראי ה' בלב שלם, וזה בחינת עליית הכבוד לשרשו היינו ליראה, וכשמחזיר הכבוד לשרשו היינו ליראה אז נשלם פגמי היראה ואז זוכה לשלום בעצמיו, היינו שהגוף מבטל כל רצונותיו נגד רצון הנפש ועל ידי זה זוכה לתפלה, ועל ידי זה נמשך שלום הכללי שלום בכל העולמות לקרב העולמות לשלימותן וכו' וענין שלא יעסוק רק בשביל תיקון נשמתו ואפילו כל תפלותיו יהיה רק בשביל זה, כי כשנתתקן ברוחניות נתתקן ממילא בגשמיות גם כן, ושיהיה כל השתדלותו בתר קוב"ה כי (תהלים קמ"ה) טוב ה' לכל היינו לכל הדברים הן לרפואה והן לפרנסה וכיוצא וכו' וענין מצוות נר חנוכה שהיא להמשיך כל התיקונים הנ"ל עד שיהיה נמשך שלום הכללי שהיא בחינת (ישעיה י"א) וגר זאב עם כבש וכו' הנאמר לעתיד, עד שעל ידי השלום הנ"ל יתבטלון כל המשא ומתן כמו שכתוב (זכריה י"ד) ולא יהיה כנעני עוד בארץ שזה בחינת עד שתכלה רגל מן השוק וענין שעיקר הרפואה על ידי שלום בבחינת (ישעיה נ"ז) שלום שלום וכו' אמר ה' ורפאתיו, וענין שלהחזיר בני אדם בתשובה הוא תיקון עון קרי רחמנא ליצלן:

EN:
In Siman 15 [Or HaGanuz] it is elaborated that through justice [mishpat] — the person judging and evaluating himself in all his affairs — he elevates fear to its root which is Da'as — and merits pure and clear fear: fear of the Name in awe of the Majesty. And through Da'as one merits to taste the flavor of the hidden light [or haganuz] — the hidden secrets of the Torah that will be revealed in the future — the aspect of holiness — the Temple — the World to Come — the aspect of the great tree from which all souls emerge.

Section 12 — Letter יב — Survey of Siman 7

Segment 40
HE:
אות כ בסימן ט"ו מבואר שעל ידי משפט היינו שהאדם שופט את עצמו על כל עסקיו, על ידי זה מעלה היראה לשורשה שהוא הדעת וזוכה ליראה ברה ונקיה, ליראה את השם הנכבד יראת הרוממות, ועל ידי הדעת זוכה לטעום טעם אור הגנוז היינו להשיג הנסתר שבתורה, שהם סודות התורה שיתגלו לעתיד שזה בחינת קודש בחינת בית המקדש בחינת עולם הבא, בחינת אילנא רברבא דכל נשמתין נפקין מיניה וכו' ועיין פנים עוד הראיתיך לדעת בקיצור גדול מכל המאמרים הנ"ל, איך שכולם סובבים והולכים על סוד עולם התיקון והנהגה שלעתיד והגאולה העתידה וביאת המשיח ובנין בית המקדש במהרה בימינו ורבינו הקדוש זצוק"ל מתחיל לדבר כפשוטו מענינים המוכרחים לכל אדם כל אחד כפי מדריגתו, ונכנס מענין לענין עד שבא לדבר מענינים נוראים ונפלאים מאוד מאוד, הנהגה שלעתיד וסוד עולם התיקון, ורצונו הקדוש להמשיך עלינו הארה מזה גם בזה העולם וממילא תתקרב הגאולה על ידי זה, ויבוא העולם לשלימות תיקונו כמו למשל בסימנים הסמוכים שלפנינו כגון בסימן י"ג מתחיל לדבר משבירת תאות ממון על ידי הרוח נדיבה של צדקה, (שזה שייך ומוכרח לכל אדם) ומבאר בזה סוד בחינת התגלות משיח, והחסד שיתמשך לעתיד שעל ידי זה יהיה בנין בית המקדש ויתגלה הדעת ויתגלה אורייתא דעתיקא סתימאה, ומבאר בזה איך שהחכם הדור עוסק גם עתה בזה ושזה בחינת תיקונא דמרכבתא עילאה ותתאה, ושעל ידי זה נמשך השגחה שלימה וכו' כנ"ל וכן בסי' י"ד מתחיל לדבר מענין שצריכין להעלות כבודו יתברך מזילותא דגלותא, שזה על ידי התקרבות הרחוקים גרים ובעלי תשובה ומבאר בזה איך שהתלמידי חכמים צריכין על ידי לימודם להביא ברכה והארה בשרשי נשמות ישראל במחשבה דקוב"ה וכו' וכו', עד שזוכין על ידי זה שנשלם פגמי היראה וזוכין לבחינת שלום בעצמיו ולתפלה בשלימות, עד שנמשך שלום הכללי שלום בכל העולמות, בחינת השלום שלעתיד בחינת (ישעיה י"א) וגר זאב עם כבש וכן (זכריה י"ד) ולא יהיה כנעני עוד בארץ וכו' ובאמת גם התחלת הענין רומז גם כן להמשיך מענין עולם התיקון והנהגה שלעתיד שאז יתעלה כבודו יתברך בחינת (יחזקאל מ"ג) והארץ האירה מכבודו, ויתקרבו גרים ובעלי תשובה שזה בחינת (תהלים ק"ג) רם על כל גוים ה' וכו' שמביא שם וכן בסי' י"ג הנ"ל שמתחיל לדבר משבירת תאות ממון על ידי צדקה, רומז גם כן לענין ההנהגה שלעתיד שאז יתבטל חמדת הממון שמבאר אחר כך וכן בסי' ט"ו הנ"ל מתחיל לדבר מבחינת משפט שצריך האדם לדין ולשפוט את עצמו על כל עסקיו (וזה נוהג ומוכרח בוודאי בכל אדם ובכל זמן), ומבאר אחר כך שזוכין על ידי זה להשיג הנסתר שבתורה ולטעום בזה העולם טעם אור הגנוז, היינו התורה שיתגלה לעתיד וכו' כנ"ל, ומזה תבין ותקיש גם לשאר מאמריו הקדושים ז"ל:

EN:
The author writes: See — I have shown you in great brevity from all the above discourses how they all revolve and turn upon the secret of the world of rectification and future governance — and the coming redemption and coming of Mashiach and the building of the Temple speedily in our days. And Rabbainu begins to speak literally about matters that are necessary for every person — each one according to his level — and enters from topic to topic until he comes to speak of awesome and wondrous matters: the future governance and the secret of the world of rectification. And his holy will is to draw upon us illumination from this even in this world — and through this the redemption will be hastened — and the world will come to the perfection of its rectification.

And the wonders of the great greatness of drawing close to the Tzaddikim — especially through confessing and telling everything in one's heart — and through this "you are included in the Infinite." And: "I will destroy mountains and hills" — the destruction of the dominion of the nations. And: "I will lead the blind on a road they did not know." And: "in the time to come one eye of mercy will be found." And how even great wicked ones are made into a throne of holiness. And: "Behold My servant shall succeed — this is the moon."

In Siman 5 [B'Chatzotzros] — what a person must always examine: the repair of the world — to fill its deficiency and pray on their behalf. For this one must know before and after the verdict — attained through performing a mitzvah with such great joy that one desires no World to Come reward. This is the aspect of Moshe's prophecy through the illuminating mirror — "this is the word." And entering the joy of the mitzvah means entering the Holy One's own joy in His works. To merit joy one must strip the crookedness from one's heart — through thunder [ra'amim] — prayer in fear of Hashem with great force and a powerful voice. And guarding the brain from external wisdoms and alien thoughts.

Segment 42
HE:
אות כא כלל דברינו אלה הנ"ל המה להעיר כל מעיין להבין ולהשכיל היטב בקדושת דברי תורתו ומאמריו הקדושים ז"ל, כי מלבד העמקות הקדוש שיש בהם לפי פשוטן של דברים הגלוים לכל, מלבד הסודות הגבוהים והרמים והגנוזים ונעלמים בהם, על פי סודות דרכי הקבלה הקדושים שבזוה"ק וכתבי האריז"ל מלבד כל זה צריך המעיין לצייר בדעתו כאילו עומד מרחוק ומציץ מן החרכים, נפלאות הבנינים והקשרים הקדושים שבכל מאמר ומאמר, ונפלאות נוראות התגלות קדושת ההשגות בעצמן, ונפלאות נוראות הלבשות ההשגות ורמיזותם בהתורה הקדושה שבכתב ושבעל פה, כגון באיזה פסוק או מאמר מדברי רז"ל וכן לשים עיונו היטב בכל מאמר ממה הוא מדבר, היינו מאיזה ענינים של בחינת עולם התיקון, וגדולות קדושת הצדיקים ומעלת המתקרבים אליהם וכל כיוצא בזה כנ"ל וכן ממי הוא מדבר כי ברוב דבריו ז"ל מביא פסוק או מאמר רז"ל, שמדבר מצדיק קדמון גדול וקדוש מאוד, כגון יעקב יוסף משה משיח דוד בועז וכל כיוצא בזה:

EN:
The totality of these our words is to alert every reader to understand and grasp well the holiness of the words of his Torah and his holy discourses — for beyond the holy depth in them according to their simple meaning — beyond the high and exalted Kabbalistic secrets — the reader must picture in his mind as if standing from afar and peeking through the lattices [metzitz min hacharakim] — the wonders of the holy buildings and connections in each discourse — and the wondrous awesome revelations of the holiness of the attainments — and the wondrous vestings of the attainments and their allusions in the holy Written and Oral Torah — in whichever verse or teaching of the Sages' words. And likewise to pay close attention in every discourse: of what it speaks — which matters of the aspect of the world of rectification — and the greatness of the holiness of the Tzaddikim — and the merit of those who draw close to them. And likewise of whom it speaks — for in most of his words he brings a verse or teaching of the Sages speaking of a great, holy, ancient Tzaddik — such as Yaakov, Yosef, Moshe, Mashiach, Dovid, Boaz, and all similar figures.

And combining love with fear.

And the holy Name Agla — see the Siddur Kol Yaakov in the kavvanah of kol chamira in the name of the Holy Ari — through this Name Pharaoh's power was nullified. And Pri Etz Chaim, Sha'ar Chag HaMatzos — the future redemption from the aspect of gevuros, the aspect of Yitzchak.

In Siman 6 [Kra Es Yehoshua] he speaks of diminishing one's own honor to increase the honor of the Omnipresent — always holding to the attribute of repentance — and even one who has done complete repentance must do repentance upon his first attainment. This is the aspect of the repentance of the World to Come — a day entirely Shabbas, entirely repentance. And the firmament above the heads of the living creatures — the Throne — the human form seated on the Throne — the union of Moshe and Yehoshua. And Israel — the aspect of adam — will sit on the Throne and render verdict for all.

And the three mitzvos upon entering the Land: appointing a king, cutting off the seed of Amalek, building the Chosen House.

And "a star shoots forth from Yaakov." And the holy path of repentance opening in Elul — all being the aspect of future governance.

In Siman 7 [V'Ayleh HaMishpatim] he speaks of the matter that the essential faith — the aspect of prayer — the aspect of miracles — is only in the Land of Israel. And the essential exile is only because of the deficiency of faith. And the essential redemption depends on faith — when the heretics who cover all miracles with nature are finished and faith increases — then Mashiach comes — as it is written: "come and look down from the peak of faith" [Song of Songs 4]. And that faith requires truth — and truth comes only through drawing close to Tzaddikim — and through this truth is engraved within one — and the redemption comes. And the mitzvah of tzitzis — protection from licentiousness and from the counsel of the serpent. And through this Hashem, as it were, repents of the exile. And in the future all wisdoms will be revealed like a set table — "the earth shall be filled with knowledge" [Isaiah 11].

And prayer is propitious for memory.

And Yosef — "from there is the Shepherd, the Stone of Israel" [Genesis 49].

In Siman 8 [Ra'isi Menoras Zahav] he speaks of the essential spirit of life being in the Torah — and the Tzaddikim cleave to it — and whoever is bound to the Tzaddik: when he sighs over any deficiency, he draws the spirit of life from the Tzaddik of the generation and his deficiency is completed. And how to bring low the wicked. And the true Tzaddik who can atone for sins — "a wise man will appease it" [Proverbs 16]. And refining the four elements until they ascend to the four letters of Haveye'ah — through Torah and prayer. And the Torah as a garden — prayer as Eden — the spring of wisdom emerging from prayer as the river from Eden watering the garden. And prayer as the renewal of the world in potential; Torah as actual creation. And the greatness of studying the poskim. And the spirit of life from the four winds and the four tzitzis. And: "to hold the corners of the earth and shake the wicked from it" [Job 38]. And the forty-nine lights — hidden light for the future. And the spirit of the pulse — 1,080 parts per hour — each with a permutation of the Name. And Dovid's harp. And the downfall of the wicked and nullification of the chieftains of Eisav. And: "from the wing of the earth we have heard songs — glory to the righteous — my secret, my secret" [Isaiah 24].

In Siman 9 [Tehomot Yechasuyumu] he speaks of the essential life-force received from prayer — when one prays with all one's power, one's strength is renewed — the aspect of: "new each morning — great is Your faithfulness" [Lamentations 3]. And the twelve tribes and twelve versions of prayer — each tribe has its special gate — and prayer stirs the power of one's constellation which illuminates below and causes growth. And "a star shoots forth from Yaakov" [Numbers 24]. And Israel through prayer cause the union of the Holy One and His Shechinah — and also sustain their Heavenly Father. And prayer bestows life-force on all three divisions of the world. And alien thoughts surrounding a person in prayer — and through truth one finds the opening and emerges from the darkness. And the Holy One is the very essence of truth. And every person must bind prayer to the Tzaddik of the generation — for every Tzaddik is in the aspect of Moshe-Mashiach — and Mashiach encompasses all prayers — therefore Mashiach will be able to judge by smell [morach v'dayan].

And all prayers are in the aspect of the sword at Mashiach's side — but since we are distant from perfect prayer — it is also said of Mashiach: "have You also rejected his sword?" [Psalms 89].

And the essential redemption from all exiles depends on prayer.

In Siman 10 [V'Ayleh HaMishpatim] he speaks of the matter that the essential greatness of the Holy One is that even the nations know there is a G-d who rules — and this requires elevating prayer from mountain and field to the aspect of house — the aspect of Yaakov — the aspect of: "great is Hashem and much praised in the city of our G-d, His holy mountain" [Psalms 48]. And only the Tzaddikim of the generation know the essential prayer. And the nullification of pride — which is idolatry — through drawing close to Tzaddikim. And the Tzaddik is the aspect of the thorn of the letter Dalet — from which the four winds blow. And "through the blast — the other god is removed." And the wind blows through the six joints of the arms and thighs — dancing and clapping — through which judgments are sweetened. And the feet: "the feet of His pious ones He guards" — "the faithful kindnesses of Dovid." And the hands: "and his hands were faithful." And the revealed and hidden in Torah = hands and feet. And Moshe — and Mordechai and Esther — and Purim — named for the nullification of idolatry — "I trod the winepress alone" [Isaiah 63]. And Esther said with the Holy Spirit. And the barley omer. And through nullification of pride, wisdom is in its rectification and one lives long — "Wisdom gives life" [Ecclesiastes 7]. And the root of repentance is on Rosh Chodesh. And Yosef — "and without you no man shall lift up his hand or his foot" [Genesis 41].

In Siman 11 [Ani Hashem] he speaks of the upper and lower unification — Shema Yisrael and Baruch Shem Kevod Malchuso — and every person of Israel must accomplish this through himself — and through this can come to the depths of understanding of the Torah.

Section 17 — Letter יז — Survey of Siman 12

And through speaking words of Torah in speech, the speech illuminates all the places where one needs to repent — enabling exact proportional repentance [teshuvat hamishkal] — and through this one emerges from one's lowliness and attains the depths of Torah. But for the speech to illuminate, one needs humility and smallness — and additional holiness in guarding the covenant. And the thirty-seven lights of dew [tal oros] — not guarding the covenant damages them and draws upon oneself thirty-nine labors and thirty-nine lashes. Guarding the covenant transforms them into the labors of the Sanctuary — "the Sanctuary in its buildings" — dew of lights. And two aspects of guarding the covenant = halacha and Kabbalah — esoteric matters and esoteric of esoteric. And Metatron ruling in the six weekdays = six orders of Mishnah. And the matter of Divine greatness [gadlus] coming as it were from the falling of the pride and boastfulness which is His garment — "Hashem reigns — He has garbed Himself in pride" [Psalms 93]. And pride as the seven houses of idolatry — the reason for the exile — and why we have still not returned to our land.

In Siman 12 [Tehillah L'Dovid] he speaks of the greatness of Torah study for its own sake — meriting through it the aspect of kisses with the tanna who innovated the learning — causing great pleasure to the Tzaddik: "his lips murmur in the grave" [Yevamos 97]. And the reverse regarding the disgrace of the unworthy scholar who studies only to boast and score points — in whose mouth the Oral Torah is in exile — the exile of the Shechinah — enabling him to speak arrogance and contempt about the Tzaddik. And how the Tzaddik understands from which permutations of which halachos these words were formed — and accepts them with joy and love — thereby elevating the Shechinah from exile to the world of Binah and the aspect of embrace.

Section 18 — Letter יח — Survey of Siman 13

And then illuminating with his wisdom — reformulating the permutations back into the original halacha — elevating the Shechinah to the aspect of kisses — the aspect of: "I am the lily of the Sharon, the rose of the valleys" [Song of Songs 2]. And then comes the union — the Shechinah between the two Tzaddikim. And since this discourse was said on the verse "Comfort, comfort My people" — the comfort of Zion and Jerusalem is included in this.

In Siman 13 [Ashray Ha'am] it is elaborated on the breaking of the desire for money through charity [tzedakah] — and this is the aspect of the incense [ketores] — the revelation of Mashiach — for then the desire for money will be nullified — "On that day a person will cast away his silver idols and gold idols" [Isaiah 2]. And according to the nullification of the idolatry of money — so the wrath is nullified and kindness drawn into the world — the aspect of: "He does kindness for His anointed" [Psalms 18]. And through this Da'as is drawn — the aspect of the building of the Temple. And the future revelation of the Torah — the Torah d'Atika Stima'ah. For the essential reception of the Torah is through the intellect — Moshe-Mashiach — and one who has this aspect can receive and draw Torah. For the revelation of Torah comes from the union of the Holy One and the Shechinah — which is through the elevation of souls in the aspect of mayim nukvin. And through drawing Torah, complete Providence is drawn.

But one must seek greatly after such a wise man and beg Hashem to merit finding him.

And if they elevated many more souls — this would lighten the vanity wrought on the earth. And when the souls return from ibur, great love is added among them. And the rectification of character traits. And the great power of the wise man — who can elevate to ibur even one who has not gone from the mundane to the holy even the thickness of a thread.

In Siman 14 [Tik'u L'Hamshich Shalom] it is elaborated on how one must elevate the honor of holiness from the degradation of exile — through the Torah of kindness: drawing close converts and penitents. And how Torah scholars must through their learning bring blessing and illumination into the roots of the souls of Israel in the thought of the Holy One — producing converts and penitents. Only there are still many obstacles until they cast off the dirty garments and merit the wings of the mitzvah. And it is impossible to merit Torah except through humility. And honoring those who fear Hashem with a whole heart — the ascent of honor to its root — fear. And when honor returns to its root — fear — then the damages of fear are completed and one merits peace within oneself — the body nullifying all its desires before the soul.

And through this one merits prayer — and through this the general peace is drawn — peace in all worlds — to bring the worlds to their perfection.

And one should engage only for the rectification of one's soul — even all of one's prayers only for this — for when one is spiritually rectified, material rectification follows automatically. And the mitzvah of Chanukah candles — drawing all the above rectifications — until the general peace of the future: "the wolf shall dwell with the lamb" [Isaiah 11]. Until: "there shall no longer be a merchant in the house of Hashem" [Zechariah 14] — "until the foot is no longer in the marketplace." And the essential healing through peace — "peace, peace — says Hashem — and I will heal him" [Isaiah 57]. And bringing people back to repentance is the rectification of the sin of seminal emission.

In Siman 15 [Or HaGanuz] it is elaborated that through justice [mishpat] — the person judging and evaluating himself in all his affairs — he elevates fear to its root which is Da'as — and merits pure and clear fear: fear of the Name in awe of the Majesty. And through Da'as one merits to taste the flavor of the hidden light [or haganuz] — the hidden secrets of the Torah that will be revealed in the future — the aspect of holiness — the Temple — the World to Come — the aspect of the great tree from which all souls emerge.

The author writes: See — I have shown you in great brevity from all the above discourses how they all revolve and turn upon the secret of the world of rectification and future governance — and the coming redemption and coming of Mashiach and the building of the Temple speedily in our days.

Section 21 — Letter כא — Conclusion

And Rabbainu begins to speak literally about matters that are necessary for every person — each one according to his level — and enters from topic to topic until he comes to speak of awesome and wondrous matters: the future governance and the secret of the world of rectification. And his holy will is to draw upon us illumination from this even in this world — and through this the redemption will be hastened — and the world will come to the perfection of its rectification.

For example: in Siman 13 he begins to speak of the breaking of the desire for money through the generous spirit of charity — which is necessary and pertains to every person — and elaborates through this the secret of the aspect of the revelation of Mashiach — the kindness drawn in the future — the building of the Temple — the revelation of Da'as — the revelation of the Torah d'Atika Stima'ah. He elaborates that the wise man of the generation engages in this even now — the aspect of the rectification of the upper and lower chariot — and through this complete Providence is drawn. Similarly in Siman 14 — he begins from the matter of elevating His honor from the degradation of exile — through drawing close converts and penitents — and elaborates that Torah scholars must through their learning bring blessing into the roots of the souls of Israel in the thought of the Holy One — until the damages of fear are completed — and one merits peace within oneself and prayer in perfection — until the general peace is drawn — peace in all worlds — the peace of the future: "the wolf shall dwell with the lamb" — and: "there shall no longer be a merchant." And in truth even the beginning all

udes t

o drawing down from the world of rectification — when His honor will be exalted: "the earth was illuminated by His glory" [Ezekiel 43] — and converts and penitents will draw close: "He is high above all the nations, Hashem" [Psalms 113]. Similarly in Siman 15 — he begins from the aspect of justice which a person must judge himself in all his affairs — which applies to every person at every time — and elaborates that one merits through this to taste in this world the flavor of the hidden light — the Torah that will be revealed in the future. And from this you will understand and deduce to all his other holy discourses.

The totality of these our words is to alert every reader to understand and grasp well the holiness of the words of his Torah and his holy discourses — for beyond the holy depth in them according to their simple meaning — beyond the high and exalted Kabbalistic secrets — the reader must picture in his mind as if standing from afar and peeking through the lattices [metzitz min hacharakim] — the wonders of the holy buildings and connections in each discourse — and the wondrous awesome revelations of the holiness of the attainments — and the wondrous vestings of the attainments and their allusions in the holy Written and Oral Torah — in whichever verse or teaching of the Sages' words. And likewise to pay close attention in every discourse: of what it speaks — which matters of the aspect of the world of rectification — and the greatness of the holiness of the Tzaddikim — and the merit of those who draw close to them. And likewise of whom it speaks — for in most of his words he brings a verse or teaching of the Sages speaking of a great, holy, ancient Tzaddik — such as Yaakov, Yosef, Moshe, Mashiach, Dovid, Boaz, and all similar figures.

The survey of Simanim 1 through 15, and the author's concluding remarks on the unified vision of all of Likutay Moharan, are presented in full in the Siman 13 commentary, Sections 6–21, as those sections flow continuously from the Siman 13 discussion and carry through Simanim 14 and 15 as well.

 Na Nach Nachma Nachman MayUman

The survey of Simanim 1 through 15, and the author's concluding remarks on the unified vision of all of Likutay Moharan, are presented in full in the Siman 13 commentary, Sections 6–21, as those sections flow continuously from the Siman 13 discussion and carry through Simanim 14 and 15 as well.

📋 Translator's Summary — Siman 15 (Or HaGanuz)

Siman Sixteen — Rabbi Yochanan Mishtaayסימן טז — רבי יוחנן משתעי

Segment 43
EN:
📋 Translator's Summary — Siman 15 (Or HaGanuz)



# סימן ט"ז-רבי יוחנן משתעי
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/17/

סימן ט"ז-רבי יוחנן משתעי
סימן ט"ז-רבי יוחנן משתעי
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/17

Segment 2
HE:
אות א זה המאמר נאמר בשבת בסעודת שחרית באמצע הקיץ שנת תקס"ג, ואז נתקבצו אליו פתאום על אותו שבת כי לא היה אז זמן קיבוץ כלל (כמבואר במקום אחר שעיקר זמן הקהילה והקיבוץ אליו ז"ל בקביעות על פי דעתו היה ששה פעמים בשנה), ובתחילה הקפיד קצת ואמר שאנו עושים לעצמינו שבתים, היינו כי הוא בעצמו עשה וקבע לנו שבתים לבוא אז אצלו, ועכשיו עשינו לעצמינו שבת על קיבוץ, ואחר כך אמר אז הייתי רוצה לעשות איזה דבר אודות הגזירות (שקורין פינקטין), שנשמע בעולם שרוצין לגזור על ישראל חס ושלום, היינו שהיה רוצה לעסוק בהם להמתיקן ולבטלם אך כשאני בעצמי מה אני כי אני בעצמי איש פשוט, על כן נתקבצו העולם פתאום כדי שאני אוכל לעשות מה שאני צריך לעשות בזה ואמר אז ענין הנדפס בסימן קס"ו שאצל אלישע פעם כתוב אלישע סתם ופעם כתוב איש האלקים, ואיתא בדברי רז"ל שכשהיה בעצמו נקרא אלישע סתם, וכשהיו בני הנביאים אצלו נקרא איש האלקים ואמר אז תורה שני פעמים, בליל שבת אמר התורה אמצעיתא דעלמא היכא שבסי' כ"ד, ובבוקר בסעודת שחרית אמר המאמר זה הנ"ל שהוא ר"י משתעי, ואמר אז שיש שבעים אומות והם כלולים בעשו וישמעאל, שזה כלול מחמשה ושלשים אומות וזה כלול מחמשה ושלשים אומות, ולעתיד יכבשו אותם תרין משיחין משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, ויש צדיק אחד שהוא כלול מתרין משיחין יחד (עיין זוה"ק פ' פנחס רמ"ו: ובדף רנ"ב) ועוד אמר אז כמה דברים יותר ממה שנדפסו, ואז נשבר השולחן מרוב העולם שקו עצמן עליו, והקפיד וכו' והזכיר אז הפסוק ונהרו אליו כל הגוים, וזה הפסוק שייך להתורה הנ"ל כמובא שם, כי כך היה דרכו ז"ל שכל שיחותיו שייך להתורה שעסק בה אז, וכמבואר במקום אחר ועיין פנים עוד בספר חיי מוהר"ן:

EN:
Siman Sixteen — Rabbi Yochanan Mishtaayסימן טז — רבי יוחנן משתעי

This discourse was said on Shabbas at the morning meal [se'udas shacharis] in the middle of the summer of [5]563. And then people gathered to him suddenly on that Shabbas — for it was not a regular time of gathering at all [as is explained elsewhere: that the essential time of the assembly and the gathering to him on a regular basis — according to his own view — was six times a year]. And at first he expressed some displeasure and said: "You are making Shabbases for yourselves" — meaning: for he himself had made and established for us the Shabbases to come to him then — and now we had made ourselves a Shabbas of gathering on our own initiative. Afterwards he said: "At that time I wanted to do something regarding the decrees [which are called pinktin] that were heard in the world — that they wished to decree against Israel, G-d forbid" — meaning: he wanted to engage with them to sweeten and nullify them. "But as for me — what am I? For I am myself a simple man. Therefore people gathered suddenly so that I could do what I need to do in this matter."

 And he then said the matter printed in Siman 166 — that regarding Elisha, sometimes it is written "Elisha" simply, and sometimes it is written "man of G-d" — and it is stated in the Sages' words that when he was alone he was called simply "Elisha," and when the sons of the prophets were with him he was called "man of G-d."

And he said Torah twice that day: on Friday night he said the Torah Amtzaita d'Alma Heicah [the middle of the world — where?] — which is in Siman 24. And in the morning at the Shabbas meal he said this above discourse — which is Rabbi Yochanan Mishtaay. And he said then that there are seventy nations — and they are comprised in Eisav and Yishmael — which comprises thirty-five nations and which comprises thirty-five nations — and in the future the two Meshichin [anointed ones] — Mashiach son of Yosef and Mashiach son of Dovid — will conquer them. And there is one Tzaddik who comprises both Meshichin together. [See the holy Zohar, portion Pinchas, p. 246b and p. 252.] And he said then several more things beyond what was printed. And then the table broke from the crowd of people pressing upon it — and he expressed displeasure. And he mentioned then the verse: "and all the nations shall stream to him" — and this verse is relevant to the above Torah as is brought there — for such was his way: all his conversations were relevant to the Torah he was then engaged with — as is explained elsewhere. And see further in the book Chayyay Moharan.



# סימן י"ז
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/18/

סימן י"ז
סימן י"ז
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/18

Segment 3
HE:
אות א נאמר בשבת חנוכה שנת תקס"ו, ובאותה שנה נתגיירו גרים הרבה מחמת שמצאו בספריהם היפוך אמונתם, וזה הענין מבואר היטב בזה המאמר הנ"ל מהיכן בא זאת שהעכו"ם ימצאו בספריהם היפוך אמונתם וכו' ע"ש:

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 16

The discourse titled Vayhi Haym Merikim Sakyhem [And it was as they emptied their sacks] — was said on Shabbas Chanukah of the year [5]566.

Segment 5
HE:
מאמר ויהי הם מריקים שקיהם שם במאמר הנ"ל אות ה"א, וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי, מרדכי הוא בחינת הכפירה בעבודה זרה כמו שכתוב (אסתר ב) איש יהודי כמאמר רבותינו ז"ל (מגילה י"ג) כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי וכו' נראה לעניות דעתי בדרך אפשר, כי זה הצדיק שעוסק לגלות ההתפארות שהשם יתברך מתפאר עם ישראל בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות, ואפילו בפחות שבישראל כל זמן ששם ישראל נקרא עליו כי נקרא פושע ישראל, יש בו התפארות פרטי שהשם יתברך מתפאר עמו בפרטיות וכן בפרטי פרטיות כי יש לפעמים שאיזה פחות שבישראל עושה ניענוע עם הפאה שלו, והשם יתברך יש לו התפארות גדול גם מזה וכו' כמבואר באות א' והצדיק הזה בעצמו הוא בחינת מרדכי שנקרא איש יהודי על שם שכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי, היינו כי הוא מגלה ומודיע זאת, שמה שאמרו רבותינו ז"ל (ויקרא רבה ל"ו) כל העולם לא נברא אלא בשביל ישראל, כי ישראל עלו במחשבה תחילה וכן כל כיוצא בזה שאמרו רבותינו ז"ל בשבח מעלת קדושת ישראל, אין כוונתם רק על הצדיקים והגדולים שבישראל לבד, רק אפילו הפחות שבישראל כל שכופר בעבודה זרה נקרא יהודי, ושם ישראל נקרא עליו, והשם יתברך מקבל התפארות ממנו ועיין לקמן באות וא"ו, ובשם ישראל יכונה אלו הגרים כי אף על פי שאינם בתולדה מעדת ישראל, אף על פי כן מאחר שגיירו עצמן וכפרו בעבודה זרה, גם הם מכונים בשם ישראל אך יש טוב כזה שהוא גם כן בחינת חלקי נשמות ישראל שכבוש תחת יד העכו"ם, שזה בבחינת ישראל שנטמעו בין העכו"ם, ואז הטוב הזה בתחילתו הוא זוכר את מעלתו שבא ממקום קדוש ועליון מאוד, אך אחר כך הם מתגברין על זה הטוב עד שכובשין אותו תחת ידם, עד שנתפס ונקשר אצלם כל כך עד שהטוב בעצמו שוכח את מעלתו, כמבואר באות ו', ואז הטוב הזה אין יכולין לקרותו גם בשם כופר בעבודה זרה, כי נתפס ונקשר אצלם מאוד, ונטמע בין העכו"ם ממש אך אף על פי כן, מחמת שבעצם שורשו הוא טוב והוא מחלקי נשמות ישראל, על כן אינו כופר לגמרי חס ושלום באלקותו יתברך, רק שהוא מאמין בעבודה זרה גם כן, כמובן לקמן ממה שכתב לתקן עולם במלכות שדי זה בחינת תשובה וכו', ששב בתשובה על פגם עבודה זרה וכו', כי יש די באלקותו לכל בריה ואין צריך לשום עבודה אחרת וכו' מובן מזה שמקודם ששב בתשובה לא היה די לו באלקותו, אלא היה תועה חס ושלום גם אחר עבודה אחרת שהוא בחינת עבודה זרה (ואפשר שזה בעצמו גם כן ענין בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי וכו' שמובא בתחילת אות ד', ורבותינו ז"ל במנחות דף ק"י דרשו על זה דקרו ליה אלהא דאלהייא, היינו כי הסטרא אחרא והקליפות אין להם שום חיות מעצמן, רק ממה שיש להם איזה יניקה מניצוצי הקדושה שנתפסו ונכבשו ביניהם שהם בחינת חלקי נשמות ישראל, על כן מחמת זה אין יכולים לכפור לגמרי חס ושלום באלקותו יתברך, רק שמתעים גם אחר עבודה אחרת ואין די להם באלקותו יתברך, ותועים אחר העבודות זרות ועובדים להם ומקטירים להם ומגישים להם לעשותם אמצעי חס ושלום, כפי טעות שטות דעתם כידוע כל זאת מדברי הקדמונים ז"ל)

EN:
Siman Seventeen — Vayhi Haym Merikim Sakyhemסימן יז — ויהי הם מריקים שקיהם

Section 2 — Letter ב — [on Letter Alef of the discourse]

Segment 7
HE:
אות ב והנה עיקר הנפילה של הטוב הזה שנכבש כל כך עד ששכח את מעלתו, היינו ששכח מעלתו מעצם שרשו שהוא מחלקי נשמות ישראל, שעלו תחלה במחשבה דקודשא בריך הוא, ובשבילם היתה כל הבריאה בשביל שצפה הקדוש ברוך הוא על כל ההתפארות שיקבל בפרטיות ובפרטי פרטיות מכל חלק מחלקי נשמות ישראל, אפילו מאותן שנפלו ונכבשו ונטמעו בין האומות, כל זמן ששם ישראל נקרא עליו, היינו שכופר בעבודה זרה ומתפאר עצמו עם אמונתו יתברך, שמאמין באלקי עולם, ויודע שיש די באלקותו יתברך לכל בריה, בפרט לנשמות ישראל שהם אחדות אחד עמו יתברך, אז אף על פי שנפל כמו שנפל ונכבש בין העכו"ם עד שמבטלין אותו מכמה מצוות וכן כל כיוצא בזה, אף על פי כן ידע ויאמין כי כמו שהוא מתפאר עצמו עם אמונתו הקדושה, כמו כן כביכול השם יתברך מתפאר עמו גם כן בפרטיות, כמו שכתוב את ה' האמרת היום וה' האמירך וכו' ודרשו רבותינו ז"ל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם אף אני וכו', שזה בחינת תפילין של ישראל ותפילין של השם יתברך אבל כשזה הטוב נופל בדעתו מחמת שנכבש בין העובדי כוכבים, ונתרחק מקדושת ישראל ומקיום המצוות, עד שעל ידי זה שוכח את מעלתו שבא ממקום קדוש ועליון ונורא כזה, אזי יכול לתעות אחר עבודה זרה חס ושלום שיאבד על ידי זה באמת את מעלתו כביכול, ואז יש להעבודה זרה יניקה חס ושלום מפגם חלקי מזבח ועל כן התיקון לזה צדקה, כי על ידי זה נעשה אויר הנח והזך, ואז כשהצדיק שהוא בחינת מרדכי מדבר דיבורים שלו שהם כפירה בעבודה זרה, והוא עוסק לגלות התפארות של כל ישראל אפילו של הפחותים שבהם, ומגלה שכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי ויש להשם יתברך התפארות ממנו, אף על פי שהוא נכבש בין העכו"ם כנ"ל, והדיבורים של הצדיק הנ"ל נכתבים ונחקקים באויר עד שנכתבים גם בספריהם, אזי כשהטוב הזה שהוא חלקי נשמות ישראל שנכבשו ביניהם מוצא בספריהם דיבורים שהם היפוך אמונתם וכפירות עבודה זרה, אזי נזכר זה הטוב את מעלתו איך שבא ממקום עליון כזה, דהיינו שהוא חלקי נשמות ישראל שכל העולמות נבראו בשבילם, והקדוש ברוך הוא נמלך עם נשמות ישראל לברוא את העולם כי אף על פי שבמדרש מבואר שנמלך עם נשמות הצדיקים, רוצה לומר כי הם מגלין זאת לישראל כנ"ל, היינו כי ראה ההתפארות שיקבל מכל חלקי נשמות ישראל בפרטיות ובפרטי פרטיות, ובשביל זה ברא כל חלקי הבריאה עם כל השינוים שבהם בפרטיות ובפרטי פרטיות, ואז זה הטוב מתגעגע מאוד ומושך עצמו לחזור למקומו עד שמושך ותולש עמו גם מהרע שלהם, וזה הוא בחינת הגרים וכו', ועל ידי זה נשלם המזבח, ועל ידי שלימות המזבח נשלם השכל וכו', עד שזוכין לראות על ידי זה אור הצדיק האמת, שמגלה היראה ואהבה על ידי שעוסק לגלות התפארות של ישראל

EN:
Section 2 — Letter ב — [on Letter Alef of the discourse]

And in that year many converts were made because they found in their books the opposite of their faith — and this matter is well explained in the above discourse: from where it comes that the nations find in their books the opposite of their faith. See there.

Segment 9
HE:
אות ג ובאמת בענין הטוב בעצמו שנכבש נעשה גם כן בחינת הנ"ל, כי על ידי שנזכר את מעלתו שזה נמשך על ידי שהצדיק מגלה ההתפארות אפילו של הטוב הזה גם כן (שזה בעצמו בחינת ביטול כל עבודות זרות בחינת כפירה בעבודה זרה, כי עיקר יניקת העבודות זרות הוא רק ממה שהטוב שוכח את מעלתו כנ"ל, אזי נופל על הטוב הזה יראה גדולה שזה בחינת אנא בריה קלה שבים ואזלינא לפומא דלויתן, היינו לכליון והפסד חס ושלום, וכן נתעורר בו אהבה גדולה למשוך עצמו בכל כחו לחזור למקומו כנ"ל וזה שתיכף אחר ואזלינא לפומא דלויתן אמר רב אשי האי עיזי דימא, היינו היראה שנתגלה על ידי התפארות וזה דבחישא בחינת הצדיק שמחפש תמיד אחר התפארות שבכל אחד מישראל יש לפרש דרוצה לומר שההתעוררות של הטוב הזה, זה נמשך מבחינת היראה שנתגלה על ידי שהצדיק מחפש דווקא אחר ההתפארות שבכל אחד מישראל אפילו בהפחותים שבהם, כי בצדיקים וגדולים שבישראל אין צריך הצדיק לחפש כל כך, כי עליהם נאמר (ישעיה מ"ט) ישראל אשר בך אתפאר אך על ידי התפארות שלהם לבד אין התגלות המלכות כל כך עדיין עד שעל ידי זה תתגלה היראה, כי צדיקים שבדור מועטים כמו שארז"ל (סוכה מ"ה:) ואמרו עוד ראיתי בני עלייה והמה מועטים, רק עיקר התגלות היראה הוא על ידי ההתפארות שמוצא הצדיק בכל אחד מישראל אפילו בהפחותים, ששם צריכין לחפש אחר ההתפארות שמקבל השם יתברך מהם, עד שעל ידי זה נתגלה גם ההתפארות שרוצה השם יתברך לקבל גם מהטוב הזה הכבוש ביניהם, ועל ידי זה נופל על הטוב הזה יראה גדולה והתעוררות גדול אך אף על פי כן עדיין על ידי היראה לבד, אפשר שלא היה יכול עדיין לחזור למקומו מאחר שנכבש כל כך ביניהם ונפל בדעתו כל כך אך ואית ליה קרנא בחינת אהבה וכו', כי נתעורר בו גם על ידי זה אהבה גדולה עד שעל ידי זה מושך עצמו לחזור למקומו, עד שנעשין על ידי זה גרים ועל ידי זה בעצמו נתגלה אור הצדיק שעוסק בזה לגלות היראה ואהבה, על ידי שעוסק לגלות ההתפארות שבכל אחד מישראל כנ"ל:

EN:
In my humble opinion, as a possibility: for this Tzaddik who engages to reveal the glory [hispa'arus] that Hashem receives from Israel in general and in particular and in every particular detail — even from the least of Israel, as long as the name of Israel is called upon him, for he is called a sinful Israelite — there is a particular glory in him that Hashem receives from him in detail, and so in every particular detail. For sometimes the least of Israel makes a small movement with his sidelocks [pe'ah] — and Hashem has great glory even from this. And so on — as is elaborated in Letter Alef. And this Tzaddik himself is the aspect of Mordechai — called "a Jewish man" because all who deny idolatry are called Jews — for he reveals and makes known that what the Sages said: "The whole world was created only for Israel's sake, for Israel arose in thought first" — and all similar things the Sages said in praise of the greatness and holiness of Israel — their intention is not only regarding the Tzaddikim and the great ones of Israel alone. Rather: even the least of Israel — as long as he denies idolatry and is called a Jew — Hashem receives glory from him. And see below in Letter Vov.

In my humble opinion, as a possibility: for this Tzaddik who engages to reveal the glory [hispa'arus] that Hashem receives from Israel in general and in particular and in every particular detail — even from the least of Israel, as long as the name of Israel is called upon him, for he is called a sinful Israelite — there is a particular glory in him that Hashem receives from him in detail, and so in every particular detail. For sometimes the least of Israel makes a small movement with his sidelocks [pe'ah] — and Hashem has great glory even from this. And so on — as is elaborated in Letter Alef. And this Tzaddik himself is the aspect of Mordechai — called "a Jewish man" because all who deny idolatry are called Jews — for he reveals and makes known that what the Sages said: "The whole world was created only for Israel's sake, for Israel arose in thought first" — and all similar things the Sages said in praise of the greatness and holiness of Israel — their intention is not only regarding the Tzaddikim and the great ones of Israel alone. Rather: even the least of Israel — as long as he denies idolatry and is called a Jew — Hashem receives glory from him. And see below in Letter Vov.

Segment 11
HE:
אות ד שם אות ג', כי עיקר יניקות הכסילות דהיינו הקליפות הוא רק מבחינת מזבח וכו' (עיין זוהר הקדוש תרומה דף קל"ט מענין מזבח הנחושת וכו', וע"ש גם בדף קפ"א ובדף רס"ח:) ולבאר הענין קצת נראה לעניות דעתי, כי מענין האכילה מובן ונראה שהכל נברא רק בשביל האדם, ועיקר התכלית והנקיון של כל חלקי הבריאה שהם דומם צומח חי מדבר, הוא רק על ידי האדם המדבר, שממנו מקבל השם יתברך התפארות מכל פרטי תנועותיו שהם לעבודת השם יתברך, שההתפארות הזאת הוא שורש כל הרצונות של הבריאה וממילא מובן שגם בגדר האדם עיקר התפארות שלו יתברך הוא רק מישראל, בחינת (ישעיה מ"ט) ישראל אשר בך אתפאר, ואמרו רבותינו ז"ל (יבמות ס"א) אתם קרוים אדם וכו', ובשבילם היתה כל הבריאה ועל כן הותר להאדם לאכול מכל חלקי הבריאה הנ"ל, מאחר שכולם נבראו רק בשבילו, ואדרבא זהו עיקר תיקונם שבשביל זה נבראו, כשאדם אוכל אותם ומקבל מהם כח לעבודת הבורא יתברך, שעל ידי זה השם יתברך מקבל התפארות ממנו, על ידי זה נתתקן ועולה החיות אלקות שבכל חלקי הבריאה הנ"ל לתכלית שורש תיקונם שבשביל זה נבראו

EN:
Now: the essential fall of this good — which is so deeply captured that it forgot its nobility — namely: it forgot its nobility from its very root — that it is from portions of the souls of Israel who arose first in the thought of the Holy One, blessed be He — and the entire creation was for their sake — because the Holy One saw all the glory He would receive in detail and in every particular detail from every portion of the souls of Israel — even from those that fell and were captured and absorbed among the nations — as long as the name of Israel is called upon him — meaning: as long as he denies idolatry and prides himself on his faith in Hashem — that he believes in the G-d of the world — and knows that the Almighty is sufficient for every creature — especially for the souls of Israel which are an absolute unity with Him. Then — even though he fell as he fell and was captured among the nations to the point where they stripped him of many mitzvos — and all similar things — nonetheless: let him know and believe that just as he prides himself on his holy faith, so too Hashem prides Himself on him in detail — as it is written: "You have elevated Hashem today… and Hashem has elevated you today" — and the Sages expounded: "You have made Me a singular treasure in the world — and I too will make you a singular treasure in the world" — which is the aspect of the tefillin of Israel and the tefillin of Hashem.

There — Letter Alef — "And it was found written — that which Mordechai told — Mordechai is the aspect of the refutation of idolatry — as it is written: 'a Jewish man' — as the Sages said [Megillah 13]: 'whoever denies idolatry is called a Jew.'"

In my humble opinion, as a possibility: for this Tzaddik who engages to reveal the glory [hispa'arus] that Hashem receives from Israel in general and in particular and in every particular detail — even from the least of Israel, as long as the name of Israel is called upon him, for he is called a sinful Israelite — there is a particular glory in him that Hashem receives from him in detail, and so in every particular detail. For sometimes the least of Israel makes a small movement with his sidelocks [pe'ah] — and Hashem has great glory even from this. And so on — as is elaborated in Letter Alef. And this Tzaddik himself is the aspect of Mordechai — called "a Jewish man" because all who deny idolatry are called Jews — for he reveals and makes known that what the Sages said: "The whole world was created only for Israel's sake, for Israel arose in thought first" [Vayikra Rabbah 36] — and all similar things the Sages said in praise of the greatness and holiness of Israel — their intention is not only regarding the Tzaddikim and the great ones of Israel alone. Rather: even the least of Israel — as long as he denies idolatry and is called a Jew — Hashem receives glory from him. And see below in Letter Vov.

And by the name of Israel, converts too are called — for even though they are not by birth from the community of Israel, nonetheless since they have converted and denied idolatry, they too are designated by the name of Israel. But there is also a "good" which is likewise the aspect of portions of the souls of Israel that are held captive under the hand of the nations — in the aspect of Israelites who have been absorbed among the nations. At first this "good" remembers its nobility — that it comes from a very holy and elevated place. But then they overpower this good until they capture it under their hands — until it is so captured and bound with them that the good itself forgets its nobility — as is elaborated in Letter Vov. And then this good can no longer even be called "one who denies idolatry" — for it has been captured and so thoroughly bound with them that it has been absorbed among the nations entirely. But nonetheless — since at its very root it is good and it is from portions of the souls of Israel — it therefore does not deny the Divinity of Hashem entirely, G-d forbid. Rather: it also believes in idolatry — as is understood below from what he writes: "to rectify the world under the kingship of the Almighty — this is the aspect of repentance… having repented from the sin of idolatry… for the Almighty is sufficient for every creature and nothing other is needed" — it is understood from this that before repentance, the Almighty was not sufficient for him — and he was led astray after another service which is the aspect of idolatry. [And possibly this too is the matter of: "in every place incense is offered and brought to My Name" — brought at the beginning of Letter Daled — and the Sages in Menachos p. 110 expounded on this: "they call Him the G-d of gods" — for the Sitra Achra and the kelippos have no life of their own whatsoever — only from whatever sustenance they draw from the holy sparks that were captured and subdued among them — which are the aspect of portions of the souls of Israel. Therefore because of this they cannot deny His Divinity entirely — only they are led astray after another service as well — and the Almighty is not sufficient for them — and they are led astray after false divinities and serve them and burn incense to them and bring offerings to them — to make them intermediaries, G-d forbid — according to the error of their foolish thinking — as is known from the words of the early authorities.]

Now: th

Segment 13
HE:
אות ה וזה בחינת בירור ועליית הניצוצות הקדושים שנעשה על ידי אכילת ישראל כידוע (עיין לקוטי תורה להאריז"ל פרשה עקב), כי מתחלה היה החיות הזה מלובש כביכול בקליפות היינו בגשמיות המאכל, ועכשיו כשישראל אכלו אותו בקדושה, אזי עולה החיות דקדושה שבמאכל זה לשורש קדושתו ונתגלה על ידו גם כן התפארות של השם יתברך, ומגשמיות המאכל נעשה קיא צואה ונה למטה אל החוץ ויש בזה הרבה לבאר איך שבכל בחינה ובחינה יש בחינת חיצוניות ופנימיות בחינת קליפה ופרי, שזה בחינת מה שהחטה מתלבשת במוץ ותבן, ואמרו רבותינו ז"ל בדרך משל שלהמוץ ותבן נדמה שהם העיקר, וכל מה שטרח בעל הבית הוא רק בשבילם, עד שבא עת וזמן האסיף אז נראה לכל שעיקר טורח הבעל הבית היה רק בשביל הפנימיות שהוא החטה, והמוץ והתבן הולכין לאיבוד אך בחטה עצמה יש גם כן קליפה סביבה שהם הסובין והמורסן, וגם בפנימיות החטה שהוא עיקר מאכל האדם יש גם כן קליפה ופרי, כי מהגשמיות שלה נעשה פסולת גמור קיא צואה, והפנימיות שבה הוא רק הכח המלובש בה מהשם יתברך להחיות על ידה את האדם, והאדם בכח הזה יעבוד את השם יתברך, שזה בחינת (דברים ח) כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם וכידוע

EN:
And in truth this same aspect also operates for the good itself that was captured — for through remembering its nobility — which is drawn through the Tzaddik's revealing the glory even of this good — then great fear falls upon it — the aspect of: "I am a small creature from the sea and I am going to the mouth of the Leviathan" — meaning: toward destruction and loss, G-d forbid. And likewise great love is stirred in it to draw itself with all its power to return to its place. And this is why immediately after "I am going to the mouth of the Leviathan" — Rav Ashi said: "This sea goat [izei d'yama]" — this being the fear that was revealed through the glory. And "this is d'vechishah" — being the aspect of the Tzaddik who constantly searches for the glory within every person of Israel.

e essent

Segment 15
HE:
אות ו והנה הבחינה זו של קליפה ופרי יש כמעט בכל המדריגות, וכמבואר בזוהר הקדוש הרבה מענינים אלו, איך שאלין קליפין לאלין כי מה שבמדריגה זו הוא בחינת פנימיות הוא במדריגה שלמעלה הימנה בחינת חיצוניות, ואפילו בכח החיות שמקבל האדם על ידי אכילתו יש גם כן בחינה זו, כי מתחילה מקבל הכבד ואחר כך הלב ואחר כך המוח וכמבואר בזוהר הקדוש וכן בכלל הבריאה בחינת דומם צומח חי הוא בחינת חיצוניות, לבחינת האדם שהוא פנימיות כוונות הבריאה אך בגדר האדם בעצמו כל העובדי כוכבים והמזלות הם בחינת חיצוניות וקליפות, והפנימיות הוא רק קדושת ישראל ובישראל בעצמן יש גם כן בחינת חיצוניות ופנימיות, בחינת עלין ועצים ופירות כמו שאמרו רבותינו ז"ל, ובכל אחד מישראל יש גם כן בחינת חיצוניות ופנימיות והנה למשל אף על פי שעיקר חיות הצומח וגידולו הוא מן הארץ שהוא גדר דומם, אף על פי כן מעלת הצומח ומדריגתו גדול ממדריגת הדומם וכן מדריגת החי גדול יותר מן הצומח, אף על פי שכל חיותו על ידי שאכל מהצומח, כי אדרבה בזה ניכר מעלתו עליו שעיקר חיות הצומח וגידולו הוא בשביל החי וכן תכלית הכל הוא רק בשביל האדם, אף על פי שהאדם מקבל כחו וחיותו על ידם והנה בחינת הקליפה ופרי הנ"ל הם בחינת חשך ואור, בחינת חכמה וכסילות כי בוודאי אין להחושך והכסילות שום הויה וחיות רק ממה שעל ידם ניכר מעלת יתרון האור והחכמה, שזה בחינת (קהלת ב) כיתרון האור מן החשך כך יתרון לחכמה מן הסכלות, והם בבחינת קליפה ופירי הנ"ל, כי רצונו יתברך לעת עתה בקיום שניהם בשביל קיום הבחירה, שעל ידי זה הוא עיקר ההתפארות שהשם יתברך מקבל מישראל, ועיקר התגלות מלכותו יתברך שהוא רק על ידי האדם הבעל בחירה והנה מחמת שכח החיות שבמאכל מלובש בגשמיותו שהוא בחינת קליפה בחינת כסילות, על כן יש להכסילות יניקה מבחינת האכילה אך כשהאדם אוכל בקדושה, היינו רק בשביל שיהיה לו כח וחיות לעבודת ה' שיקבל השם יתברך התפארות מזה, על ידי זה אין הכסילות מקבל ויונק מהאכילה רק כדי חיונו בצמצום ולא יותר, ועל ידי זה נכנע הכסילות ונתרומם השכל, כי נתגלה על ידי זה שהעיקר הוא הפנימיות שהוא החכמה שממנה עיקר החיות כמו שכתוב (קהלת ז) והחכמה תחיה וכו', וכמבואר בזוהר הקדוש שזה עיקר פנימיות החיות של המזון גם כן, רק שברצונו יתברך החיות הזה דקדושה משתלשל ממדריגה למדריגה, עד שמתלבש בגשמיות המאכל שהוא מבחינת כסילות, בכדי לאכפיא סטרא אחרא ולאהפכא חשוכא לנהורא, שגם הכסילות יהיה נעשה כסא ומרכבה אל הקדושה, שהוא בחינת חיות החכמה דקדושה מה שאין כן כשאוכל כזולל וסובא חס ושלום, אז אין נתגלה באכילה זאת שנבראת רק בשביל קדושת התפארות שיקבל השם יתברך מזה, מאחר שאינו אוכל בשביל כוונה זו כלל, רק שנלכד בגשמיות תאוות המאכל שהוא בחינת הכסילות ועל ידי זה מתגבר הכסילות ביותר ושוטף על השכל, עד שבא לטירוף הדעת חס ושלום היינו שהכסילות מתגבר כל כך עד שהכסילות טורף וחוטף גם הפנימיות, שהוא בחינת חיות נקודת החכמה ודעת, וממשיכו גם כן אל הכסילות עד שנעשה בבחינת (ירמיה ד) חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו שאינו יכול להשתמש בשכלו להטיב רק להרע כמבואר באות ב' ועל ידי הכסילות הזה אינו יכול להבין ולראות אור הצדיק שעוסק בזה, לגלות ההתפארות שהשם יתברך מקבל מישראל שזה עיקר שורש הבריאה, שענין זה מובן ונראה מתוך ענין האכילה דקדושה דייקא וכנ"ל, וזה שכתוב שם שעל ידי אכילה בכשרות מכניעין וטורפין את הקליפות והכסילות, כי אף על פי שגם אחר אכילת איש הכשר יש לו בלבול הדעת קצת, מחמת שיניקת הכסילות הוא משם כמבואר לעיל באות זה, אבל הוא רק לפי שעה, כי אחר כך על ידי שנתברר ועולה החיות דקדושה, שהם בחינת ניצוצי הקודש המלובשים בהמאכל, שבשרשם הם בחינת ניצוצי החכמה, כי (תהלים ק"ד) כולם בחכמה עשית, ונכללין בכח וחיות האדם שהוא בחינת חכמתו ושכלו, ופסולת גשמיות האכילה שהוא בחינת כסילות נעשה קיא צואה ונה ונופל אל החוץ, על ידי זה נכנע הכסילות ונתרומם שכלו וזה בחינת טרף שטורף את הכסילות, כי מוציא ניצוצי הקדושה שהיו מלובשים בתוכו אבל על ידי פגם האכילה אזי על ידי זה אדרבא הכסילות טורף את דעתו, כי גם ניצוצי הדעת שהיו בו מקודם נטרפין ונתבלבלין גם כן עד שאינו יכול להשתמש בהם להטיב כנ"ל:

EN:
Section 5 — Letter ה — [on Letter Gimmel of the discourse]

ial fall of this good — which is so deeply captured that it forgot its nobility — namely: it forgot its nobility from its very root — that it is from portions of the souls of Israel who arose first in the thought of the Holy One, blessed be He — and the entire creation was for their sake — because the Holy One saw all the glory He would receive in detail and in every particular detail from every portion of the souls of Israel — even from those that fell and were captured and absorbed among the nations — as long as the name of Israel is called upon him — meaning: as long as he denies idolatry and prides himself on his faith in Hashem — that he believes in the G-d of the world — and knows that the Almighty is sufficient for every creature — especially for the souls of Israel which are an absolute unity with Him. Then — even though he fell as he fell and was captured among the nations to the point where they stripped him of many mitzvos — and all similar things — nonetheless: let him know and believe that just as he prides himself on his holy faith, so too Hashem prides Himself on him in detail — as it is written: "You have elevated Hashem today… and Hashem has elevated you today" — and the Sages expounded: "You have made Me a singular treasure in the world — and I too will make you a singular treasure in the world" — which is the aspect of the tefillin of Israel and the tefillin of Hashem.

But when this good falls in its mind — because it has been captured among the idol-worshippers and distanced from the holiness of Israel and the fulfillment of the mitzvos — to the point that through this it forgets its nobility — that it comes from such a holy, elevated, and awesome place — then it can be led astray after idolatry, G-d forbid — and truly lose its nobility, as it were. And then the idolatry draws sustenance from the damage of the portions of the altar. And therefore the rectification for this is charity — for through this a calm and pure air is produced. And then when the Tzaddik — who is the aspect of Mordechai — speaks his words which are refutations of idolatry — and he engages to reveal the glory of all Israel, even of the least of them — and reveals that all who deny idolatry are called Jews — and Hashem receives glory from them — even though they are captured among the nations — and the Tzaddik's words are written and engraved in the air until they are written even in their books — then when this good — which is the portions of the souls of Israel captured among them — finds in their books words that are the opposite of their faith and refutations of idolatry — then this good remembers its nobility — that it comes from such a lofty place. For it is the portion of the souls of Israel — and all the worlds were created for their sake — and the Holy One took counsel with the souls of Israel to create the world — for even though the Midrash explains that He took counsel with the souls of the Tzaddikim — the meaning is that they reveal this to Israel, as above — for He saw all the glory He would receive from all portions of the souls of Israel in detail and in every particular detail — and for this reason created all the portions of creation with all their particular variations in detail and in every particular detail. And then this good yearns greatly and draws itself to return to its place — until it pulls and uproots with it even some of the evil of those people — and this is the aspect of converts. And through this the altar is completed — and through the completion of the altar the intellect is completed.

Segment 17
HE:
אות ז ולהשלים פגם המזבח הוא על ידי גרים כי גרים נעשין גם כן על ידי בחינה זאת כי על ידי שהתגבר הכסילות והקליפות כל כך עד שנתפסו ונכבשו ביניהם גם מנצוצי הקדושה שהם בחינת חלקי נשמות ישראל, על ידי זה נתהפך עליהם הגלגל אחר כך, עד אשר לא די שנמלט הטוב שהם הניצוצות הנ"ל ויצאו מהם, כי אם שמשך ותלש גם מהרע שלהם שזה בחינת הגרים שנתגיירו, שזה ממש ענין הנ"ל שנעשה על ידי תיקון האכילה, שלא די שלא התגבר על ידי זה הכסילות על השכל, כי אם גם להיפוך שהוציאו גם ניצוצי הקדושה שהיו מלובשים מכבר בהכסילות בעצמו והיו מעצמות חיותו שזה בחינת הגרים (וכמבואר גם בלקוטי תנינא במאמר תקעו תוכחה סי' ח) ועיין בליקוטי תורה הנ"ל שכתב שם בתחילתו דע כי כל האכילה הוא בעולם העשיה וכו' ובזה מובן קצת מה שכתוב בסוף המאמר שעיקר החסרון שנתעכר המוח הוא תלוי רק בכלי המעשה וכו' וכן באות ב' שעל ידי עכירת המעשים נתחשך שכלו בכסילות ובאות ג' מבואר שהתגברות הכסילות על השכל הוא על ידי אכילה שאינה כראוי שאוכל כזולל וסובא אך כפי הנ"ל פגם האכילה הוא בעצמו גורם בחינת עכירת המעשים כי אכילה הוא בעשיה כנ"ל ועיין בזוהר הקדוש פרשת בלק דף קצ"ח מאן גרים להו לישראל למהוי סורר ומורה לגבי אבוהון דבשמיא, בגין דאיהו זולל וסובא וכו' דעיקרא ויסודא אכילה ושתיה כד עבדין כשאר עממין, דא גרים להון למהוי בן סורר ומורה לגבי אבוהון דבשמיא וכו' דכתיב (תהלים ק"ו) ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם (מעשיהם דייקא כנ"ל), וכתיב (במדבר כ"ה) ויאכל העם וישתחוו לאלהיהם (כי עיקר יניקת העבודה זרה הוא מפגם המזבח כמבואר באות ד'), ובגין דא (דברים כ"א) ורגמוהו כל אנשי עירו, אילין כל שאר עמין וכו' (כי על ידי זה מתגברין העכו"ם שהם מבחינת הכסילות כנ"ל) וכן מבואר עוד בזוהר הקדוש בכמה מקומות ובשאר דברי רבותינו ז"ל שאין היצר הרע מצוי אלא מתוך ריבוי אכילה ושתיה

EN:
To explain the matter somewhat: in my humble opinion it is understood from the matter of eating that it is clear and apparent that everything was created only for man's sake — and the essential purpose and refinement of all parts of creation — inanimate, vegetative, animate, and speaking — is only through the speaking man [ha'adam hamidaber]. For from him Hashem receives glory from all the details of his movements that serve Hashem — and this glory is the root of all the desires of creation. And it follows automatically that even within the category of man the essential glory of Hashem is only from Israel — the aspect of: "Israel — through you I am glorified" — and the Sages said : "You are called adam…" — and all creation was for their sake. Therefore man was permitted to eat from all the parts of creation above — since all of them were created only for his sake — and moreover: this is their essential rectification — for this is why they were created — when a man eats them and receives from them strength for the service of the Creator, and through this Hashem receives glory from him — through this the divine vitality within all the above parts of creation is rectified and rises to the ultimate root of its rectification for which it was created.

And until through this they merit to see the light of the true Tzaddik who reveals the fear and love through engaging to reveal the glory of Israel.

Segment 19
HE:
אות ט אות ח ועיין שם עוד בסוף המאמר, שעיקר התיקון דהיינו שלימות השכל תלוי גם כן בכלי המעשה דהיינו הצדקה שנקראת מעשה, כמו שכתוב (ישעיה ל"ב) והיה מעשה הצדקה שלום עיין בפרי עץ חיים בכוונות קרבן התמיד כי מבואר שם שהקליפות שבעשיה הם רעות וקשות מאוד ונקראים עבודה זרה (הובא גם במאמר בני לן סי' כ"ח), וכבר מבואר באות ד' שעיקר יניקת העבודה זרה הוא מפגם המזבח, ועל כן עיקר התיקון על ידי הצדקה שהוא גם כן בחינת עשיה בחינת והיה מעשה הצדקה שלום, כי על ידי צדקה נעשה אויר הנח והזך על ידי בחינת הון יוסיף רעים רבים, שזה בחינת מרבה צדקה מרבה שלום, ועל ידי זה נזדכך האויר של עולם העשיה ונעשה בבחינת אויר מעופף, עד שהולך הדיבור של הצדיק ונכתב בספריהם היפוך אמונתם, עד שעל ידי זה נעשין גרים ונשלם המזבח ואזי נשלם השכל (שזה בעצמו בחינה זו הנ"ל שעל ידי האכילה דייקא שהיא בכשרות נשלם השכל), וזוכין לראות אור הצדיק שמגלה ההתפארות שהשם יתברך מקבל מעולם העשיה דייקא, כי סוף מעשה דייקא במחשבה תחילה, בחינת ישראל עלו במחשבה תחילה, שזה גם כן בחינת המבואר לעיל, כי אף על פי שהעולם העשיה מקבל כח וחיות מהעולמות שלמעלה ממנו אף על פי כן הוא עלה במחשבה תחלה, וכולם נבראו רק בשביל ישראל שהם בעולם העשיה, שזה ממש ענין בחינת הצדקה, כי גם הצדקה אף על פי שהעני מקבל מבעל הבית הוא עושה יותר עם בעל הבית כמאמר רז"ל (ויקרא רבה לב) עושה דייקא בחינת עשיה הנ"ל:

EN:
Now: the aspect of shell and fruit are the aspects of darkness and light — the aspects of wisdom and folly. For certainly darkness and folly have no existence or vitality whatsoever — only through them is the superiority and advantage of light and wisdom made apparent — the aspect of: "as the advantage of light over darkness — so is the advantage of wisdom over folly" . And they are the aspect of shell and fruit as above — for it is His will at present to maintain both for the sake of the preservation of free will — for through this comes the essential glory that Hashem receives from Israel. And the essential revelation of His kingship — which is only through man who possesses free will. Now since the life-force in the food is garbed in its physical substance which is the aspect of the shell — the aspect of folly — therefore folly has sustenance from the aspect of eating. But when a person eats in holiness — meaning: only so that he will have strength and vitality for the service of Hashem — and Hashem receives glory from this — through this the folly does not receive and draw sustenance from the eating — only enough for its minimal existence and no more. And through this the folly is subdued and the intellect is elevated — for it is revealed through this that the essential thing is the inner part which is wisdom — from which the essential vitality flows — as it is written: "and wisdom gives life" — and as is elaborated in the holy Zohar: this is the essential inner vitality of the food as well. Only: it is His will that this holy vitality descend from level to level until it garbs itself in the physical food which is the aspect of folly — in order to subdue the Sitra Achra and convert darkness to light — so that even folly become a throne and chariot for holiness — which is the aspect of the vitality of holy wisdom. But when one eats as a glutton and drunkard, G-d forbid — then it is not revealed in that eating that it was created only for the sake of the holy glory that Hashem receives from this — since one does not eat for that intention at all — only: one is captured in the physical cravings of food which is the aspect of folly. And through this folly becomes more empowered and floods the intellect — until one comes to derangement, G-d forbid — meaning: folly becomes so empowered that it seizes and snatches even the inner part — which is the aspect of the vitality of the point of wisdom and Da'as — and draws it too into folly — until: "they are wise to do evil — but to do good they have no knowledge" — one cannot use one's intellect to do good — only to do evil — as is elaborated in Letter Beis. And through this folly one cannot understand and see the light of the Tzaddik who engages to reveal the glory that Hashem receives from Israel — which is the very root of creation. For this matter is clear and apparent from the matter of holy eating specifically — as above. And this is what is written there: that through eating in proper fitness one subdues and seizes the kelippos and folly. For even after a fitting person eats there is some confusion of mind for a short time — because the sustenance of folly is from there, as elaborated in this section. But then: through the clarification and ascent of the holy vitality — which is the aspect of the holy sparks garbed in the food — which at their root are the aspect of sparks of wisdom — for "You made all of them with wisdom" — and they are included in the strength and vitality of man which is the aspect of his wisdom and intellect — and the physical waste of the food which is the aspect of folly becomes excrement and refuse and falls outward — through this the folly is subdued and the intellect elevated. This is the aspect of seizing the folly — extracting the holy sparks that were garbed within it. But through the damage of eating — through this on the contrary the folly seizes one's mind — for even the sparks of Da'as that were there are seized and confused as well — until one cannot use them for good as above.

Now: this aspect of shell and fruit exists in nearly every level — as is elaborated greatly in the holy Zohar regarding these matters — how these [outer] shells press against those [inner] ones — for what in one level is inner becomes outer in the level above it. And even in the life-force that a person receives through eating there is also this aspect — for first the liver receives, then the heart, then the brain — as is elaborated in the holy Zohar.

And in truth this same aspect also operates for the good itself that was captured — for through remembering its nobility — which is drawn through the Tzaddik's revealing the glory even of this good — then great fear falls upon it — the aspect of: "I am a small creature from the sea and I am going to the mouth of the Leviathan" — meaning: toward destruction and loss, G-d forbid. And likewise great love is stirred in it to draw itself with all its power to return to its place. And this is why immediately after "I am going to the mouth of the Leviathan" — Rav Ashi said: "This sea goat [izei d'yama]" — this being the fear that was revealed through the glory. And "this is d'vechishah" — being the aspect of the Tzaddik who constantly searches for the glory within every person of Israel.

One can explain: the stirring of this good is drawn from the aspect of the fear that is revealed through the glory that the Tzaddik searches specifically for the glory within every person of Israel — even the least of them. For the Tzaddik does not need to search so much for the great Tzaddikim of Israel — for of them it is said: "Israel — through you I am glorified" [Isaiah 49]. But through their glory alone the revelation of Malchus is not yet sufficient to cause the revelation of fear — for the Tzaddikim of the generation are few — as the Sages said [Sukkah 45b] and also said: "I have seen the people of elevation and they are few." Rather: the essential revelation of fear is through the glory the Tzaddik finds in every person of Israel — even the least — for there one must search for the glory that Hashem receives from them — until through this is also revealed the glory that Hashem wishes to receive even from this good that is captured among them — and through this great fear and great awakening falls upon this good. But nonetheless — through fear alone it perhaps still could not return to its place — so deeply was it captured among them and so fallen was its mind. But "and it has a horn" — this being the aspect of love — for great love was also stirred in it through this — until it draws itself to return to its place. Until converts are produced thereby. And through this very thing the light of the Tzaddik who engages in this to reveal the fear and love is revealed — by engaging to reveal the glory within every person of Israel.

There — Letter Gimmel — "For the essential sustenance of the kelippos — namely folly — is only from the aspect of the altar…" [See the holy Zohar, Terumah, p. 139 — on the matter of the copper altar. And see there also on p. 181 and on p.

Section 5 — Letter ה — [on Letter Gimmel of the discourse]

268b.]

To explain the matter somewhat: in my humble opinion it is understood from the matter of eating that it is clear and apparent that everything was created only for man's sake — and the essential purpose and refinement of all parts of creation — inanimate, vegetative, animate, and speaking — is only through the speaking man [ha'adam hamidaber]. For from him Hashem receives glory from all the details of his movements that serve Hashem — and this glory is the root of all the desires of creation. And it follows automatically that even within the category of man the essential glory of Hashem is only from Israel — the aspect of: "Israel — through you I am glorified" — and the Sages said [Yevamos 61]: "You are called adam…" — and all creation was for their sake. Therefore man was permitted to eat from all the parts of creation above — since all of them were created only for his sake — and moreover: this is their essential rectification — for this is why they were created — when a man eats them and receives from them strength for the service of the Creator, and through this Hashem receives glory from him — through this the divine vitality within all the above parts of creation is rectified and rises to the ultimate root of its rectification for which it was created.

And this is the aspect of the refinement and ascent of the holy sparks that comes through Israel's eating — as is known [see Likutay Torah of the Holy Ari, portion Eikev]. For initially the vitality was garbed, as it were, in the kelippos — namely in the physical substance of the food.

And now that Israel ate it in holiness — the holy vitality in that food ascends to the root of its holiness and through it the glory of Hashem is also revealed.

And from the physical substance of the food is produced excrement and waste that falls outward and downward. And there is much to elaborate here — how in every aspect and every level there is an aspect of outer and inner — the aspect of shell and fruit. This is the aspect of the wheat garbed in chaff and straw — and the Sages said by way of parable that the chaff and straw imagine themselves to be the essential thing and that all the farmer's labor is only for their sake — until the time and season of harvest comes and then it is apparent to all that the farmer's essential labor was only for the inner part — which is the wheat. And the chaff and straw are lost. But the wheat itself also has a shell around it — which is the bran and coarse meal. And even within the inner part of the wheat — which is the essential food of man — there is also a shell and fruit. For from the physical substance a completely unfit waste product is made — excrement and refuse — and the inner part is only the power garbed in it from Hashem to give life to the person — and the person with this power will serve Hashem and through this Hashem receives glory from him. And as is known: "for not by bread alone does man live — but by every utterance of Hashem's mouth does man live" [Deuteronomy 8].

Now: this aspect of shell and fruit exists in nearly every level — as is elaborated greatly in the holy Zohar regarding these matters — how these [outer] shells press against those [inner] ones — for what in one level is inner becomes outer in the level above it. And even in the life-force that a person receives through eating there is also this aspect — for first the liver receives, then the heart, then the brain — as is elaborated in the holy Zohar.

And likewise in all creation: the inanimate, vegetative, and animate are the aspect of the outer, relative to man who is the inner — the inner intention of creation.

But within man himself: all the idol-worshippers and the heavenly bodies are the aspect of outer and shells — and the inner is only the holiness of Israel. And within Israel itself there is also outer and inner — the aspect of leaves, branches, and fruit — as the Sages said. And within each individual of Israel there is also outer and inner.

Now: the aspect of shell and fruit are the aspects of darkness and light — the aspects of wisdom and folly. For certainly darkness and folly have no existence or vitality whatsoever — only through them is the superiority and advantage of light and wisdom made apparent — the aspect of: "as the advantage of light over darkness — so is the advantage of wisdom over folly" [Ecclesiastes 2]. And they are the aspect of shell and fruit as above — for it is His will at present to maintain both for the sake of the preservation of free will — for through this comes the essential glory that Hashem receives from Israel. And the essential revelation of His kingship — which is only through man who possesses free will. Now since the life-force in the food is garbed in its physical substance which is the aspect of the shell — the aspect of folly — therefore folly has sustenance from the aspect of eating. But when a person eats in holiness — meaning: only so that he will have strength and vitality for the service of Hashem — and Hashem receives glory from this — through this the folly does not receive and draw sustenance from the eating — only enough for its minimal existence and no more. And through this the folly is subdued and the intellect is elevated — for it is revealed through this that the essential thing is the inner part which is wisdom — from which the essential vitality flows — as it is written: "and wisdom gives life" [Ecclesiastes 7] — and as is elaborated in the holy Zohar: this is the essential inner vitality of the food as well. Only: it is His will that this holy vitality descend from level to level until it garbs itself in the physical food which is the aspect of folly — in order to subdue the Sitra Achra and convert darkness to light — so that even folly become a throne and chariot for holiness — which is the aspect of the vitality of holy wisdom. But when one eats as a glutton and drunkard, G-d forbid — then it is not revealed in that eating that it was created only for the sake of the holy glory that Hashem receives from this — since one does not eat for that intention at all — only: one is captured in the physical cravings of food which is the aspect of folly. And through this folly becomes more empowered and floods the intellect — until one comes to derangement, G-d forbid — meaning: folly becomes so empowered that it seizes and snatches even the inner part — which is the aspect of the vitality of the point of wisdom and Da'as — and draws it too into folly — until: "they are wise to do evil — but to do good they have no knowledge" [Jeremiah 4] — one cannot use one's intellect to do good — only to do evil — as is elaborated in Letter Beis. And through this folly one cannot understand and see the light of the Tzaddik who engages to reveal the glory that Hashem receives from Israel — which is the very root of creation. For this matter is clear and apparent from the matter of holy eating specifically — as above. And this is what is written there: that through eating in proper fitness one subdues and seizes the kelippos and folly. For even after a fitting person eats there is some confusion of mind for a short time — because the sustenance of folly is from there, as elaborated in this section. But then: through the clarification and ascent of the holy vitality — which is the aspect of the holy sparks garbed in the food — which at their root are the aspect of sparks of wisdom — for "You made all of them with wisdom" [Psalms 104] — and they are included in the strength and vitality of man which is the aspect of his wisdom and intellect — and the physical waste of the food which is the aspect of folly becomes excrement and refuse and falls outward — through this the folly is subdued and the intellect elevated. This is the aspect of seizing the folly — extracting the holy sparks that were garbed within it. But through the damage of eating — through this on the contrary the folly seizes one's mind — for even the sparks of Da'as that were there are seized and confused as well — until one cannot use them for good as above.

And to complete the damage of the altar — this is through converts. For converts are also produced through this aspect — for through the folly and kelippos being so empowered that they captured and subdued even sparks of holiness — which are the aspect of portions of the souls of Israel — among them — through this the wheel turned upon them afterwards: until not only did the good — which is those above-mentioned sparks — escape from them, but it also pulled and uprooted with it some of the evil of theirs — which is the aspect of the converts who converted. And this is precisely the matter of the above — produced through the rectification of eating: not only did the folly not become empowered over the intellect — but on the contrary: they extracted even the holy sparks that were previously garbed within the folly itself and were of the very substance of its vitality — and this is the aspect of converts.

And see in Likutay Tinyana in the discourse Tik'u Tochachah, Siman 8 — and see in Likutay Torah of the Holy Ari, portion Eikev, where he writes at the beginning: "Know that all eating is in the world of Action [Asiyah]." And through this is understood somewhat what is written at the end of the discourse: that the essential deficiency — namely the clouding of the brain — depends only on the vessels of Action [klay hama'aseh].

And likewise in Letter Beis: that through the clouding of deeds the intellect is darkened by folly.

And in Letter Gimmel it is elaborated that the empowerment of folly over the intellect comes through improper eating — eating as a glutton and drunkard. But according to the above — the damage of eating is itself what causes the clouding of the deeds — for eating is in Asiyah as above. And see in the holy Zohar, portion Balak, p. 198: "What causes Israel to be a stubborn and rebellious son against their Heavenly Father? Because he is a glutton and a drunkard… for the root and foundation of eating and drinking — when done as the other nations — this causes them to be a stubborn and rebellious son against their Heavenly Father… for it is written: 'and they mingled with the nations and learned their deeds' [Psalms 106:35] — 'their deeds' specifically, as above — and it is written: 'and the people ate and bowed to their gods' [Numbers 25:2] — for the essential sustenance of idolatry is from the damage of the altar as elaborated in Letter Daled — "and therefore: 'and all the men of his city shall stone him' — these are all the other nations" — for through this the nations who are the aspect of folly become empowered. And likewise this is elaborated in many places in the holy Zohar and in the rest of the Sages' words: that the evil inclination is found only through excess eating and drinking.

And see there further at the end of the discourse: that the essential rectification — namely the perfection of the intellect — also depends on the vessels of Action [klay hama'aseh] — namely charity — which is called ma'aseh [deed] — as it is written: "and the deed of charity shall be peace" [Isaiah 32]. And see in Pri Etz Chaim in the kavvanot of the daily sacrifice — for it is elaborated there that the kelippos of Asiyah are very evil and difficult and are called idolatry [also brought in the discourse Bnay Lan, Siman 28]. And it has already been elaborated in Letter Daled that the essential sustenance of idolatry is from the damage of the altar. And therefore the essential rectification is through charity — which is also the aspect of Asiyah — the aspect of: "and the deed of charity shall be peace." For through charity a calm and pure air is produced — through the aspect of: "wealth adds many friends" [Proverbs 14] — this being the aspect of: "he who increases charity increases peace." And through this the air of the world of Asiyah is refined and becomes the aspect of flying air [avir me'ofef] — until the words of the Tzaddik go out and are written in their books — the opposite of their faith — until through this converts are produced and the altar is completed.

And see in Likutay Tinyana in the discourse Tik'u Tochachah, Siman 8 — and see in Likutay Torah of the Holy Ari, portion Eikev, where he writes at the beginning: "Know that all eating is in the world of Action [Asiyah]." And through this is understood somewhat what is written at the end of the discourse: that the essential deficiency — namely the clouding of the brain — depends only on the vessels of Action [klay hama'aseh]. And likewise in Letter Beis: that through the clouding of deeds the intellect is darkened by folly. And in Letter Gimmel it is elaborated that the empowerment of folly over the intellect comes through improper eating — eating as a glutton and drunkard. But according to the above — the damage of eating is itself what causes the clouding of the deeds — for eating is in Asiyah as above. And see in the holy Zohar, portion Balak, p. 198: "What causes Israel to be a stubborn and rebellious son against their Heavenly Father? Because he is a glutton and a drunkard… for the root and foundation of eating and drinking — when done as the other nations — this causes them to be a stubborn and rebellious son against their Heavenly Father… for it is written: 'and they mingled with the nations and learned their deeds' — 'their deeds' specifically, as above — and it is written: 'and the people ate and bowed to their gods' — for the essential sustenance of idolatry is from the damage of the altar as elaborated in Letter Daled — "and therefore: 'and all the men of his city shall stone him' — these are all the other nations" — for through this the nations who are the aspect of folly become empowered. And likewise this is elaborated in many places in the holy Zohar and in the rest of the Sages' words: that the evil inclination is found only through excess eating and drinking.

And then the intellect is completed — [and this itself is the above-mentioned aspect: that through holy eating specifically the intellect is completed] — and one merits to see the light of the Tzaddik who reveals the glory that Hashem receives from the world of Asiyah specifically — for "the end of the deed was first in thought" — the aspect of Israel who arose first in thought — which is also the aspect of what is elaborated above. For even though the world of Asiyah receives its power and vitality from the worlds above it — nonetheless it arose first in thought — and all were created only for Israel who are in the world of Asiyah. And this is precisely the matter of charity — for even though the poor person receives from the householder — he does more for the householder — as the Sages said [Vayikra Rabbah 34]: "he does" — specifically — the aspect of Asiyah as above.



# סימן י"ח-ר' יונתן משתעי
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/19/

סימן י"ח-ר' יונתן משתעי
סימן י"ח-ר' יונתן משתעי
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/19

Segment 2
HE:
אות א מאמר זה נאמר בטירהאוויציע (כמדומה שהיה בשנת תקס"ד), ואיזה זמן קודם שאמר מאמר זה נכנסתי פעם אחד אליו אני וחבירי ובאנו לחדרו והיה שוכב על מטתו, והתחיל לדבר אתנו ואמר אני חייתי היום חיים שלא חייתי עדיין מעולם, כי יש כמה מיני חיים והכל נקרא חיים, אבל היום חייתי חיים טובים שלא חייתי מעולם חיים כאלה ואחר כך התחיל לדבר ולזרוק מפיו הקדוש דיבורים, וגילה קצת ראשי פרקים ממאמר הנורא הזה, ולא גילה לנו אז כל המאמר בפירוש, רק ראשי פרקים בשמחה גדולה וכו' (כל זאת הועתק מספר חיי מוהר"ן ועיי"ש עוד):

EN:
And in my humble opinion — as a possibility: this means that heresy and damage to faith have no hold and dominion except in this world — and all this because the goal — which is the pleasure of the World to Come — is presently distant from the thoughts of men and they have no attainment and grasp of it. But at the time of the goal — then all minus will be nullified and the holy knowledge of faith will spread in the world — for already before the final goal — in the days of Mashiach alone — faith will spread in the world as well — as it is written: "for then I will convert the peoples to a pure language — so that all will call in the Name of Hashem" . And therefore then: the perfection of the letters and speech will be complete — when speaking words that are the opposite of holy faith. And all the worlds were created with letters — and the perfection of the letters is the yud — which is the aspect of the World to Come — for the ultimate purpose of creation is the pleasure of the World to Come. And then it will be known and recognized that all creation was for this — "in order that they know Him" [b'gin d'yishtamod'un lay]. And likewise the perfection of the letters is the aspect of the yud — which is the aspect of the World to Come — and the Tzaddikim — through accepting the crown and Malchus and the perfection of the letters of faith therein — merit to attain the goal even in this world — and draw illumination from this to all of Israel — to each one according to his root in the soul of the Tzaddik. And therefore the Malchus of the Sitra Achra has no connection or hold in the aspect of the holy Malchus in which shines the light of the goal of the World to Come.

This discourse was said in Tiriovitzia.

Segment 4
HE:
אות ב במאמר זה אות ב', ואי אפשר לקרב זאת התכלית למחשבות בני אדם וכו' היינו כי עיקר ביאת האדם לעולם הזה ותכלית כל מעשיו הוא שיעשוע עולם הבא, והתכלית הוא קרוב להמחשבה ביותר כנ"ל אם כן היה צריך זאת להיות במחשבת האדם תמיד ולזכור תמיד רק התכלית הזה אך מחמת שזה התכלית נאמר עליו (ישעיה ס"ד) עין לא ראתה אלקים וכו', היינו שאין לשום בריה שום השגה בנעימות הטוב הגנוז והצפון של זה התכלית רק להשם יתברך לבדו נודע זאת בחינת (שם) אלקים זולתך וכו', על כן אי אפשר לקרב זה התכלית למחשבות בני אדם אבל הצדיקים באמת גם הם יכולין לתפוס במחשבתם תכלית עולם הבא וכו', כי אף על פי ששלימות ענין זה ידוע ונראה רק להשם יתברך, אף על פי כן יש גם להצדיקים איזה תפיסה בזה, וכל אחד מישראל לפי שרשו שיש לו בתוך נשמת הצדיק כן מקבל ממנו גם כן זאת התכלית וכו':

EN:
There — Letter Zayin — "For techayles [blue-dyed wool] is mixed of black with white…" — It is possible that this means: for the soul attained a great light from knowing Hashem even before coming to this world of Asiyah. And likewise regarding all creation — only Hashem wished to bestow His goodness to others — and to grant the souls of Israel an even greater attainment in the World to Come — specifically through having stood the test of free will in this world. And this was, as it were, the initial thought of creation — in order to come through it to this good goal. This is the aspect of: "the end of the deed was first in thought." It follows that the essential perfection of attaining the goal is through the aspect of creation and the world of Asiyah — in which the goal is distant from the thoughts of men — this being the aspect of black [shachor]. And through the aspect of the initial thought — namely: that specifically from this world one draws oneself and clings and waits for this goal — the aspect of: "the eye has not seen — He shall do for those who wait for Him" — this being the aspect of the joining of black with white. For in truth: this is the essential perfection — to cleave oneself to this goal even in this world — for the world being distant from the goal is because they are presently in the world of Asiyah — and the goal is the aspect of the end of Asiyah — for the pleasure of the World to Come is at the end of the world of Asiyah — the aspect of: "today to do them and tomorrow to receive their reward" . And on the contrary: the essential reward will be for the very fact that this goal is naturally distant from the thoughts of men — and through this there is free will — the aspect of: "how great is Your goodness that You have hidden away for those who fear You — hidden" — specifically hidden. And through the person being in this world which is distant from the goal — and the person has no attainment of it — and yet he cleaves himself to the goal — this is the essential perfection. And this is the aspect of techayles — the joining of black with white — meaning: that even in this world one's thought should be attached to the goal — and gaze at the very end — the aspect of: "who is wise — he who sees the future [hanolad]" — [this being the aspect of the Daughter's voice [bas kol]] — who flips every matter from its beginning to its end — meaning: that even in this world one gazes in all his matters only at the goal which is the end. For in truth: this end is the aspect of the beginning of all creation — for "the end of the deed was first in thought." And one who separates, G-d forbid, one's thought in this world entirely from this goal — will certainly not attain it even then — on the contrary: one will receive harsh punishment, G-d forbid. It follows that all the whiteness [levanunis] of the goal of the pleasure of the World to Come is joined with the blackness of this world — for specifically through it one merits this good goal — when one improves one's deeds and attaches one's thought well — even in this world — to this goal.

[It seems it was in the year 5564.] Some time before he said this discourse, I and a companion of mine entered to him once — came to his room — and he was lying on his bed. And he began to speak with us and said: "Today I have lived a life such as I have never lived before — for there are several kinds of life, and all are called life. But today I lived a good life such as I have never lived before." And then he began to speak and throw from his holy mouth words — and he revealed several chapter-headings of this awesome discourse, without revealing to us the full discourse in detail — only chapter-headings with great joy. [All of this is copied from Chayyay Moharan — see there further.]

There — Letter Beis — "And it is impossible to bring this goal close to the thoughts of men…" — This means: for the essential coming of man to this world and the purpose of all his deeds is the pleasure of the World to Come.

Segment 6
HE:
אות ג שם ויחר אף ה' במשה פירוש זאת ההקטנה וכו' זה מחמת שנשתלשל בו חרון אף ה' וכו' אמר המחבר ובזה מיושב היטב שיטת ריב"ק זבחים דף ק"ב (ונראה שגם שיטת החכמים עמו ערש"י שם), שאמר כל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם חוץ מזה וקשה למה באמת לא עשה חרון אף הזה רושם במשה חס ושלום, אבל לפי פירוש רבינו זצ"ל בכאן ניחא, כי אדרבה הכתוב מבאר ומיישב ענין של משה שטען כל כך עם השם יתברך ולא רצה לילך בהשליחות, זה היה מחמת שנשתלשל בו חרון אף ה', וזהו בעצמו הרושם שעשה כי על ידי זה לא רצה משה להיות מנהיג:

EN:
The author writes: This above discourse is very deep — and its matters are extremely subtle and spiritual — as is apparent to every reader. But nonetheless I did not withhold from myself elaborating somewhat on what appears to me in my humble opinion according to the simple meaning of the words — apart from the hidden matters within it — which are the aspect of: "the eye has not seen."

And the goal is very close to thought — as above.

Segment 8
HE:
אות ד שם, אבל על ידי שנמתק הרוגז והחרון אף על ידי רחמנות כנ"ל, אז נמתק החרון אף שיש בתוך הצדיקים על ידי הרחמנות, ואז הרחמנות גובר עליהם ומרחמים על העולם ומתרצים בהנהגתו וכו' ובזאת הרחמנות הם מנהיגים את העולם וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי מתחלה על ידי מיעוט אמונה שיש בישראל חס ושלום נשתלשל בהצדיקים חרון אף ורוגז והסתירו פניהם מן העולם, ולא נתרצו להנהיג את העולם, ועל ידי שנמתק הרוגז והחרון אף על ידי רחמנות שזה בחינת ברוגז רחם תזכור כנ"ל, על ידי זה נמתק גם החרון אף שיש בתוך הצדיקים על ידי הרחמנות וכו' כנ"ל, היינו שאדרבא נתהפך הרוגז לרחמים, שאמרו בלבם אדרבא וכי כך הוא המדה שבשביל שיש מיעוט אמונה בישראל אנחנו מסתירים פנינו מהם לגמרי, ויוכלו לבוא חס ושלום על ידי זה למה שיבואו, ולא עוד אלא שנדמה לנו שאין אנו ראויים להנהיג העולם, ובאמת אדרבא מאחר שאין מנהיג ומנהל לישראל וגם נתמעט האמונה ביניהם, בוודאי הרחמנות שעל ישראל גדול מאוד, אם כן עלינו נפל חובת היום לקבל העטרה של המלכות והמנהיגות לטובת ישראל, מאחר שאנו חזקים בעזרת השם יתברך באמונתו הקדושה בשלימות, ואין בנו שום צד מינות חס ושלום או שום דרכי אמורי וכיוצא וכמבואר באות ג' על כן מוכרחים אנחנו לקבל עלינו השררה והמנהיגות, בכדי להשלים האמונה גם אצל כלל ישראל ולהביאם גם כן אל התכלית הטוב, וזה גם כן בחינת ויחר אף ה' במשה הנ"ל, כי מתחלה היה קישוי שעבוד לישראל על ידי בחינת החרון אף, ואחר כך כשנתעוררו רחמיו יתברך על ישראל ומשה מיאן בשליחותו והקטין עצמו מחמת החרון אף הנ"ל, אז חרה אף ה' במשה וגזר עליו בהכרח לקבל המנהיגות, מחמת גודל הרחמנות שיש על ישראל כנ"ל וזה שכתב אחר כך שזה בחינת קרטליתא, פירוש ארגז זה בחינת רוגז הנ"ל, דמיקבע בה אבנים טובות זה בחינת העטרה הנ"ל, בחינת רחמנות הנ"ל, היינו כנ"ל כי הרוגז בעצמו שהיה על ידי מיעוט אמונה נתהפך אחר כך ונמתק לרחמים, שעל ידי זה בעצמו נתעורר אחר כך ברחמים להנהיג את ישראל בכדי להשלים אצלם האמונה כנ"ל ומה שכתב שאבנים טובות זה בחינת העטרה הנ"ל, רוצה לומר כי עטרה למלך עושים מאבנים טובות וכמבואר גם לעיל בסוף סימן ו', וגם המלכות בעצמה נקראת אבנא טובא כמובא בזוהר הקדוש בכמה מקומות:

EN:
Siman Nineteen — Tefillah L'Chavakukסימן יט — תפלה לחבקוק

If so, this should be in the mind of man always — to remember only this goal always. But since this goal has been said of it: "the eye has not seen, O G-d, except You" [Isaiah 64] — meaning: no creature whatsoever has any attainment of the sweetness of the hidden and concealed good of this goal — only to Hashem alone is this known — the aspect of "O G-d, besides You" — therefore it is impossible to bring this goal close to the thoughts of men. But the true Tzaddikim — they too can grasp in their thought the goal of the World to Come — for even though the perfection of this matter is known and visible only to Hashem — nonetheless the Tzaddikim also have some grasp of it. And each person of Israel — according to his root within the soul of the Tzaddik — so he too receives this goal from the Tzaddik.

There: "And Hashem's anger burned against Moshe — this diminishment… because of which Hashem's wrath descended upon him…"

The author writes: Through this the approach of Rivak [Rabbi Yochanan ben Karkus], Zevachim p.

Segment 10
HE:
אות ה שם, והדרו לה מיני דכוורי דמיקרי בירשא זה בחינת אמונה וכו' רוצה לומר כי עיקר המלכות הוא על ידי הרחמנות שתלוי רק באמונה כנ"ל באות ב' ובאות ג', וכן הצדיק מקבל המלכות וההנהגה רק בכדי להשלים אמונת ישראל כנ"ל (וכמובן גם בסי' כ"ב במאמר חותם בתוך חותם):

EN:
Section 2 — Letter ב — [on Letter Gimmel of the discourse]

Section 10 — Letter י — [on Letter Zayin of the discourse]

Segment 12
HE:
אות ו שם באות ג', והמלכות תהפך למינות וכו' רוצה לומר תהפך דייקא, כי המינות הוא היפוך ממש מהמלכות שעיקרה בבחינת רחמים, ועיקר הרחמים תלוי באמונה כנ"ל:

EN:
There — the same Letter — regarding the perfection of the holy tongue: see the Kitzur Likutay Moharan and in Likutay Aitzos, Dibbur, Letter Gimmel — where it is explained that this means one should guard the tongue and speech from blemishing it with flawed speech, G-d forbid — of idle words, slander, lies, and the like — but on the contrary: to sanctify speech with holy words of Torah and prayer. And likewise the prayer that one prays between oneself and one's Creator — explaining one's conversation before Him in the vernacular language we speak [lashon Ashkenaz] — this too is counted within the perfection of the holy tongue.

102 — is well resolved [and it appears that the approach of the Sages is with him — see Rashi there] — who said: "Every instance of wrath in the Torah — a mark was made there — except this one." And it is difficult: why in truth did this wrath not leave a mark on Moshe, G-d forbid? But according to Rabbainu's explanation here, it is well: for on the contrary — the verse clarifies and resolves the matter of Moshe — who argued so greatly with Hashem and did not wish to go on the mission. This was because Hashem's wrath descended upon him — and this itself is the mark that it made — for through this Moshe did not wish to be the leader.

There: "But through the sweetening of the anger and wrath through compassion — as above — then the wrath that was within the Tzaddikim is sweetened through compassion — and then compassion overpowers them and they have mercy on the world — and they are reconciled to leading it.

Segment 14
HE:
אות ז שם באות ד', אלא אם כן זה המחזיק במלכות מתגבר באפיקורסית ומינות עד שמפריד את האמונה מהנהגה מבחינת המלכות וכו' נראה לעניות דעתי בדרך אפשר דרוצה לומר שמתגבר באפיקורסית ומינות, היינו שמכניס חס ושלום בכלל ישראל הרוצה למשול עליהם ולהנהיג אותם אפיקורסית ומינות חס ושלום, אזי האמונה נפרדת מהמלכות ואזי יכול להיות שיתקיים המלכות בידו (רק שאף על פי כן מן השמים אין מניחים אותו ליקח אותם כמבואר באות ואו), כי כל זמן שישראל מחזיקים באמונה אף על פי שיש בהם מיעוט אמונה חס ושלום, אף על פי כן האמונה מחזקת תמיד בהמלכות וההנהגה של ישראל, שלא יקח אותה זר שאינו ראוי לה, אם לא שהוא מתגבר להכניס בישראל חס ושלום אפיקורסית ומינות עד שמפריד את האמונה מהנהגה כנ"ל, וכן משמע גם באות ה"א:

EN:
And see the Targum Yonatan there: "Hashem has hidden my shame — and in the future Yehoshua the son of Yosef will gather the shame of Egypt from the sons of Israel and circumcise them on the far side of the Jordan" — meaning: when he circumcised Israel at Gilgal, as it says: "today I have rolled away the shame of Egypt from upon you." And this is precisely relevant to our matter. And likewise regarding "for my mouth is speaking to you" — as elaborated in the discourse — see Rashi there: "and behold your eyes see in my glory — that I am your brother who is circumcised like you." And further: "for my mouth speaks to you in the holy tongue." The whole matter is elaborated — for the holy tongue and the rectification of the covenant [tikun habris] — which is the aspect of the mitzvah of circumcision — depend on each other. And through this comes honor.

And see there at the end of Letter Vov — on the matter of "in all your ways know Him" — that this too is the same aspect: for when one takes it to heart that every thing was created with letters — and the letters are the essential vitality of every thing — and the perfection of the letters is the final point which is the yud — the aspect of the World to Come — which is the goal — therefore: the very beginning of the creation of every thing — and its coming into being and vitality and ultimate purpose — all is the goal which is the yud — the aspect of the World to Come. Only: in this world all is hidden and concealed — for even the vitality of every thing — which is the letters — is also hidden and concealed. And as it were even the letters and speech are not perfect — because His faith has not yet spread in this world in perfection — until the future. But the true Tzaddikim who merited faith in perfection — beyond which there is no greater perfection — as elaborated in Letter Gimmel — and were crowned with the crown of the holy Malchus — in which is the essential perfection of the letters through faith — through this they know and attain the goal — and draw illumination from this to all of Israel. And this is all their hope and all their desire: to accept the Malchus and leadership — in order to complete the faith of Israel — and bring their thought close to the goal. And see Zohar Pinchas p. 239: "the eye has not seen" — and in Idra Zuta, p. 290b.

Segment 16
HE:
אות ח שם ביאור המאמר של המשתעי, וחזינין האי קרטליתא דמיקבע בה אבנים טובות ומרגליות רוצה לומר בחינת הרוגז שנמתק על ידי הרחמנות שעל ידי זה נתעטרו הצדיקים במדת המלכות וההנהגה, והדרי לה מיני דכוורא דמיקרי בירשא, זה בחינת מדת האמונה שמחזקת תמיד בהמלכות וההנהגה שלא יקח אותה זר שאינו ראוי לה ונחית בר אמוראי לאתויה שרצה אחד שאין אמונתו בשלימות רק יש בו עדיין גם מדרכי האמורי, ועל כן נקרא בר אמוראי ורצה ליקח את הקרטליתא הנ"ל היינו המלכות וההנהגה הנ"ל, ונדמה לו שהוא מחמת רחמנות ובאמת הוא רחוק מרחמנות הזה ובעי דנשמטי לאטמיה היינו שהבירשא הנ"ל שהוא בחי' האמונה הנ"ל, רצה לשמוט ולתלוש ממנו, בחינת (ישעיה ל"ג) אוטם אזנו משמוע דמים, כי רצה להפיל אותו לשנאת החכמים, וזרק זיקא לא היינו הבר האמוראי הנ"ל התגבר עצמו במינות כל כך, עד שהפריד את האמונה שהוא בחינת בירשא מלהחזיק בהמלכות שהוא בחינת הקרטליתא, וזה ונחית היינו הבירשא הנ"ל ואז היה יכול הבר אמוראי ליקח הקרטליתא, היינו עם בחינת המלכות וההנהגה שמתנהג על ידי הדיבור שעיקר שלימות האותיות שלימות הדיבור הוא על ידי אמונה, שזה בחינת דאתתא דרבי חנינא בן דוסא וזה דעתידא למשדי בה תכלתא לצדיקייא לעלמא דאתי, כי על ידי שלימות אותיות אמונה שבמלכות, שהוא אצל הצדיקים המנהיגים את העולם, על ידי זה הם אוחזים בהתכלית שהוא בחינת עולם הבא, ומשיגים אותו עד שאפילו שאר ישראל כל אחד כפי שרשו שיש לו בתוך נשמת הצדיק כן מקבל ממנו גם כן זה התכלית כפי הפרת הכעס ברחמנות, שזה גם כן בחינת קרטליתא הנ"ל וכמבואר לעיל באות ב'

EN:
Section 7 — Letter ז — [on Letter Hay of the discourse]

And through this compassion they lead the world."

In my humble opinion: this means that at first — through the diminished faith that exists among Israel, G-d forbid — wrath and anger descended upon the Tzaddikim — and they hid their faces from the world and were not reconciled to leading the world. And through the sweetening of the anger and wrath through compassion — the aspect of: "in wrath remember mercy" [Habakkuk 3] — through this the wrath that was within the Tzaddikim is also sweetened through compassion. And they say in their hearts: on the contrary — is this the measure: that because of the diminished faith among Israel we hide our faces from them entirely — and they may come thereby, G-d forbid, to wherever they come — and moreover: it seems to us that we are not worthy to lead the world? But in truth — on the contrary: since there is no leader and guide for Israel and their faith has also diminished — certainly the compassion for Israel is very great. Therefore the duty falls upon us to accept the crown of kingship and leadership — for the good of Israel — since we are strengthened, with the help of Hashem, in His holy faith in perfection — and there is in us no trace of heresy or any ways of the Amorites and the like — as elaborated in Letter Gimmel. Therefore we are compelled to accept upon ourselves the authority and leadership — in order to complete the faith among all of Israel as well — and bring them too to the good goal.

And this too is the aspect of "Hashem's anger burned against Moshe" above — for initially there was the hard bondage upon Israel through the aspect of wrath. And afterwards — when His compassion for Israel was stirred — and Moshe refused his mission and diminished himself because of the above-mentioned wrath — then Hashem's anger burned against Moshe — and He decreed that he must accept the leadership — because of the great compassion that exists for Israel. And this is what he wrote afterwards: that this is the aspect of the kartelirah [chest/box] — meaning the wrath above — "in which precious stones are set" — this being the above-mentioned crown — the aspect of the above-mentioned compassion. Meaning: the very wrath that existed because of the diminished faith — turned afterwards and was sweetened into compassion — through which he was stirred afterwards with compassion to lead Israel in order to complete the faith among them. And what he wrote: that the precious stones are the aspect of the crown — meaning: for a king's crown is made of precious stones — as is also elaborated above at the end of Siman 6. And also Malchus itself is called avna tava [precious stone] as is brought in the holy Zohar in many places.

There: "And the ornament thereof is types of fish called birah — this being the aspect of faith." — This means: for the essential Malchus comes through the compassion which depends only on faith — as above in Letter Beis and Letter Gimmel. And the Tzaddik accepts the Malchus and the leadership only in order to complete the faith of Israel — as above.

Segment 18
HE:
אות ט ונראה לעניות דעתי בדרך אפשר, דרוצה לומר כי להמינות ופגם אמונה אין לה אחיזה ושליטה כי אם בעולם הזה, וכל זה על ידי שהתכלית שהוא שיעשוע עולם הבא רחוק לעת עתה ממחשבות בני אדם ואין להם השגה ותפיסה בו, אבל לעת התכלית אזי יתבטל כל המינות ותתפשט ידיעת אמונה הקדושה בעולם כי הלא אפילו קודם לתכלית האחרון באמת רק בימות המשיח לבד תתפשט גם כן האמונה בעולם, כמו שכתוב (צפניה ג) כי אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה', ועל כן אז יהיה שלימות האותיות והדיבור כשמדברין בהם דיבורים שהם ההיפוך חס ושלום מהאמונה הקדושה וכל העולמות נבראו באותיות, ושלימות האותיות הוא היוד שהיא בחינת עולם הבא, כי תכלית הבריאה הוא שיעשוע עולם הבא ואז יכירו וידעו אותו יתברך שבשביל זה היתה כל הבריאה בגין דישתמודעין ליה וכמו כן שלימות האותיות הוא בחינת היוד שהיא בחינת עולם הבא, והצדיקים על ידי שמקבלין העטרה והמלכות ושלימות אותיות אמונה שבה זוכין להשיג את התכלית גם בעולם הזה, וממשיכים הארה מזה גם לכלל ישראל, לכל אחד לפי שורשו שיש לו בנשמת הצדיק כנ"ל, ועל כן אין להמלכות דהסטרא אחרא שום שייכות ואחיזה בבחינת המלכות דקדושה שמאיר בה אור התכלית של עולם הבא כנ"ל:

EN:
Section 8 — Letter ח — [on Letter Vov of the discourse]

📋 Translator's Summary — Siman 18 (Rabbi Yonasan Mishtaay)

Segment 20
HE:
אות י שם אות ז', כי התכלת מעורב שחור עם לבן וכו' אפשר דרוצה לומר כי הנשמה השיגה אור גדול מידיעת השם יתברך גם קודם ביאתה לזה העולם המעשה, וכמו כן לענין כלל הבריאה גם כן, רק השם יתברך רצה להטיב מטובו לאחרים ולזכות את נשמות ישראל בהשגה יותר גדולה בעולם הבא, ודייקא על ידי שעמד בנסיון בחירתו בעולם הזה, וזה היה כביכול תחלת המחשבה של הבריאה בכדי לבוא על ידה לתכלית הזה הטוב, שזה בחינת סוף מעשה במחשבה תחלה נמצא שעיקר שלימות השגת התכלית הוא על ידי בחינת הבריאה ועולם המעשה, שבו התכלית רחוק ממחשבות בני אדם שזה בחינת שחור ועל ידי בחינת תחלת המחשבה היינו מה שדייקא מזה העולם נמשכין ומדבקין עצמן ומחכים לזה התכלית, בבחינת עין לא ראתה וכו' יעשה למחכה לו, שזה בחינת חיבור שחור ולבן כי באמת זהו עיקר השלימות לדבק את עצמו בזה התכלית גם בעולם הזה, כי מה שהעולם רחוקים מהתכלית הוא מחמת שהם לעת עתה בעולם המעשה, והתכלית הוא בחינת סוף המעשה, כי שיעשוע עולם הבא הוא בסוף עולם המעשה, בבחינת (עירובין כ"ב) היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם ואדרבא עיקר השכר יהיה על שזה התכלית רחוק בטבע ממחשבות בני אדם, ועל ידי זה יש בחירה שזה בחינת (תהלים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, צפנת דייקא, ועל ידי שהאדם בעולם הזה שהוא רחוק מהתכלית ואין להאדם שום השגה בו, ואף על פי כן משם מדבק את עצמו אל התכלית זהו עיקר השלימות וזה בחינת תכלת חיבור שחור עם לבן, היינו שגם בעולם הזה יהיה מחשבתו מקושר אל התכלית ויסתכל על הסוף האחרון בבחינת (תמיד ל"ב) איזהו חכם הרואה את הנולד (שזה בחינת הבת קול) שמהפך כל דבר מראשו לסופו היינו שגם בעולם הזה מסתכל בכל עניניו רק על התכלית שהוא הסוף כי באמת זה הסוף הוא בחינת הראש לכל הבריאה, כי סוף מעשה במחשבה תחלה, ומי שמפריד חס ושלום בזה העולם מחשבתו לגמרי מזה התכלית בוודאי לא ישיג אותו גם אז, רק אדרבא להיפוך יקבל עונש קשה חס ושלום נמצא כל הלבנונית של התכלית של שיעשוע עולם הבא מחובר עם השחרורית של זה העולם, כי דייקא על ידו זוכין לזה התכלית הטוב כשמטיב את מעשיו ומדבק מחשבתו היטב גם בעולם הזה בתכלית הזה

EN:
Therefore when He chose us from all the nations and elevated us above all tongues — He also gave us the holiness of the Land of Israel — where the Shechinah dwells — which is the aspect of the holy tongue — the holy spirit. And therefore the Sages said that the essential holy spirit is in the Land of Israel. And see in the holy Zohar, Shemos, p. 152: that in the place of the Temple — which is the source of the holiness of the Land of Israel — there all the letters of the alef-beis shine — which are the aspect of the holy tongue. Therefore when the spies spoke slander about the Land of Israel they damaged the aspect of the holy tongue greatly. And when Moshe prayed to rectify this, he said: "and now may the power of Hashem be magnified" — so that through this the matter would be rectified. And this is what the Sages said : at the time when Moshe heard "slow to anger even for the wicked" he did not agree to this — and therefore he now said: "and now may the power of Hashem be magnified as You have spoken, saying — slow to anger even for the wicked." For in truth the essential meaning of patience with the wicked is only for this: perhaps they will return in repentance — or worthy children will come from them — and this is the essential perfection of holiness — the aspect of the holy tongue — when one elevates even the good within the translation [targum] into the holy tongue. And this is the aspect of what the Sages said : "in the place where penitents stand — even the completely righteous cannot stand" — for the completely righteous are the aspect of the holy tongue itself — and penitents are the aspect of the elevation of the good within nogah to the holy tongue — which is its essential completion. And therefore at the time of the sin of the spies — Moshe prayed that He be patient even with the wicked — so that through this the power of Hashem's holy tongue would be strengthened more — as above.

[And this is also understood in Siman 22 in the discourse Chosum B'soch Chosum.]

There — Letter Gimmel — "And Malchus will turn to heresy [minus]…" — meaning: it turns specifically — for heresy is the exact opposite of Malchus — whose essential nature is the aspect of compassion — and the essential compassion depends on faith as above.

Segment 22
HE:
אות יא ועיין שם בסוף אות ו' מענין בכל דרכיך דעהו שזה גם כן בחינה זו הנ"ל, כי כשמשים אל לבו כי כל דבר נברא באותיות והאותיות הם עיקר החיות של כל דבר, ושלימות האותיות הוא הנקודה האחרונה שהיא יו"ד בחינת עולם הבא שהוא התכלית וכו', נמצא כי ראשית בריאת כל דבר והוייתו וחיותו ותכליתו הכל הוא התכלית שהוא היו"ד בחינת עולם הבא, רק מחמת שבעולם הזה הכל נעלם ונסתר, כי גם החיות של כל דבר שהוא האותיות גם כן נעלם ונסתר, וכביכול גם אין שלימות להאותיות והדיבור מחמת שלא נתפשט אמונתו יתברך בעולם הזה עדיין בשלימות עד לעתיד אך הצדיקי אמת שזכו לאמונה בשלימות שאין שלימות אחריו כמבואר באות ג', ונתעטרו בהעטרה של המלכות דקדושה שבה עיקר שלימות האותיות שעל ידי האמונה, על ידי זה הם יודעים ומשיגים את התכלית וממשיכים הארה מזה גם לכלל ישראל, וזה כל ישעם וכל חפצם לקבל את המלכות וההנהגה בכדי להשלים האמונה אצל ישראל ולקרב מחשבתם אל התכלית ועיין זוהר פנחס דף רל"ט כתיב עין לא ראתה וכו' ובאידרא זוטא ר"צ:

EN:
Now: what Rabbainu wrote — that through this "the power of the letters is stirred and magnified" — meaning: the twenty-eight letters of the work of creation [kaf-ches osvan d'ma'aseh bereishis]. And also in this verse "and now may the power of Hashem be magnified" there are twenty-eight letters. And through this there is support for what is written in the note of the Rema, Siman 56 — and the root of the matter from the introduction to Tikkun HaZohar, p. 13 — to say at the time of reciting Kaddish: "and now may the power of Hashem be magnified." For the Kaddish was composed in the Aramaic translation — and it is very great and awesome praise — which is the aspect of the elevation of the good within the translation to the holy tongue — this being the aspect of "and now may the power of Hashem be magnified" — as is elaborated here. But it is brought in the name of the Holy Ari that he was not accustomed to saying it. And see in the kavvanot of the Holy Ari on the matter of the twenty-eight words and twenty-eight letters in the Kaddish.

This discourse was said in the year [5]564, on Shavuos — which fell then on Wednesday and Thursday.

Segment 24
HE:
אות יב אמר המחבר, המאמר זה הנ"ל עמוק מאוד ועניניו דקים ורוחניים מאוד כמובן לכל מעיין, אך אף על פי כן לא מנעתי את עצמי לבאר בו קצת הנראה לעניות דעתי כפי פשוטן של דברים, לבד מהנסתרות שיש בו שהוא בחינת עין לא ראתה וכו':

EN:
There — at the end of the discourse — "and between one who hears from the mouth of a Sage and one who learns from a book — the difference is very great — for a book is only for remembrance… and the remembrance is in the power of the imagination… and imagination is the aspect of tardaymah [deep sleep] — the aspect of translation [targum] as is known." This means: and midameh [imagination] is the aspect of tardaymah — the aspect of translation — as is known. Therefore: "things transmitted orally — you are not permitted to say them in writing" — and there are things within. This means: for this verse "write this as a memorial in the book" was said about the wars of Amalek — of which it says: "who encountered you on the way" — meaning: the stormy spirit draws sustenance from the holy tongue through the aspect of tardaymah — the aspect of translation — as elaborated in Letter Hay. And the translation is the aspect of writing — as above. And also because the Written Torah — which is the essential holy tongue — was written in writing specifically. And the translation was said orally specifically. And likewise most of the Oral Torah is in the Aramaic language [lashon targum]. But there are things within. [And see in Likutay Halachos, Laws of Evening Prayer, Halacha 2.]

There — Letter Daled — "Unless he who holds the Malchus strengthens himself in heresy and minus to the point of separating faith from the governance of Malchus…" In my humble opinion — as a possibility — this means: he strengthens hi

mself in

heresy and minus — meaning: he introduces, G-d forbid, heresy and minus among all of Israel whom he wishes to rule over and lead — and then faith is separated from Malchus and then it may be possible for the Malchus to remain in his hands. [Only: nonetheless Heaven does not permit him to take it — as is elaborated in Letter Vov.] For as long as Israel holds to faith — even though there is diminished faith, G-d forbid — nonetheless the faith always strengthens the Malchus and leadership of Israel — so that no stranger who is not worthy of it can take it — unless he strengthens himself to introduce into Israel, G-d forbid, heresy and minus — until he separates faith from governance. And likewise it is implied in Letter Hay.

There — the elaboration of the passage: "And we saw this chest in which precious stones and pearls are set" — the aspect of the wrath sweetened through compassion — through which the Tzaddikim were crowned with the attribute of Malchus and leadership. "And its ornament is types of fish called birah" — this being the attribute of faith which always strengthens the Malchus and leadership — so that no stranger who is not worthy of it can take it.

There: "And the Name Yosef — on account of… the aspect of: 'G-d has gathered [asaf] my disgrace'" — see the Rashbam who explained that he was named Yosef on account of "G-d has gathered" — only she added the yud of Yosef on account of "may Hashem add [yosef] for me another son."

"And a son of the Amorites came down to take it" — meaning: one whose faith is not perfect — having still in him some of the ways of the Amorites [darkay Emori] — and therefore is called "son of the Amorites" [bar Amora'i] — and he wished to take the kartelirah — meaning: the Malchus and leadership. And it seemed to him it was out of compassion — but in truth he is distant from this compassion. "And he wished to dislodge its hip-fin" — meaning: the above-mentioned birah — which is the aspect of the above-mentioned faith — he wished to dislodge and uproot from it — the aspect of: "He who stops his ears from hearing about bloodshed" [Isaiah 33] — for he wished to cause him to fall into hatred of Torah scholars. "And he threw a flame" — meaning: this above-mentioned son of the Amorites strengthened himself in minus to the point of separating the faith — which is the aspect of birah — from holding to the Malchus — which is the aspect of the kartelirah. "And it descended" — meaning: the above-mentioned birah. And then the son of the Amorites could take the kartelirah — together with the aspect of Malchus and leadership — which is conducted through speech, and the essential perfection of the letters — the perfection of speech — is through faith. This being the aspect of the wife of Rabbi Chanina ben Dosa. And: "and in the future she will throw blue wool [techayles] upon the Tzaddikim in the World to Come" — for through the perfection of the letters of faith in Malchus — that is with the Tzaddikim who lead the world — through this they hold to the goal which is the aspect of the World to Come — and draw illumination from this to all of Israel — to each one according to his root in the soul of the Tzaddik — as above in Letter Beis. And in proportion to the appeasing of anger through compassion — and this too is the aspect of the above-mentioned kartelirah — as elaborated above in Letter Beis.

And in my humble opinion — as a possibility: this means that heresy and damage to faith have no hold and dominion except in this world — and all this because the goal — which is the pleasure of the World to Come — is presently distant from the thoughts of men and they have no attainment and grasp of it.

There: "And the serpent — which is the comprehensive evil above — when there is no perfection in the holy tongue — it goes and rules over the holy tongue…" — Here is elaborated the secret of the serpent: that it is the aspect of the evil of the seventy tongues — the aspect of the three utterly impure kelippos. And it is the aspect of the foolish woman [eshes ksilus] who went and seduced Chavah — who is the aspect of the wise woman — the holy tongue. By causing her to stumble through eating from the Tree of Knowledge of Good and Evil — which is the aspect of the Aramaic translation — which is mixed good and evil — which is the aspect of the kelipas nogah — which sometimes ascends and is included in holiness and sometimes the reverse, G-d forbid. And it is the aspect of the understanding woman [isha maskheles] which is the midpoint between the foolish woman and the wise woman — for maskhel with a left shin [sin] means understanding and wisdom — and with a right shin it means causing destruction, G-d forbid. Likewise this above aspect sometimes is included in holiness and sometimes the reverse, G-d forbid. And the essential completion of the building of the holy tongue is through elevating the good within the translation to the holy tongue and causing the evil within it to fall — for through this all the seventy tongues fall — in the aspect of: "a tongue falls upon a tongue" [lashon nofal al lashon] as is elaborated in the discourse.

But at the time of the goal — then all minus will be nullified and the holy knowledge of faith will spread in the world — for already before the final goal — in the days of Mashiach alone — faith will spread in the world as well — as it is written: "for then I will convert the peoples to a pure language — so that all will call in the Name of Hashem" [Zephaniah 3]. And therefore then: the perfection of the letters and speech will be complete — when speaking words that are the opposite of holy faith. And all the worlds were created with letters — and the perfection of the letters is the yud — which is the aspect of the World to Come — for the ultimate purpose of creation is the pleasure of the World to Come. And then it will be known and recognized that all creation was for this — "in order that they know Him" [b'gin d'yishtamod'un lay]. And likewise the perfection of the letters is the aspect of the yud — which is the aspect of the World to Come — and the Tzaddikim — through accepting the crown and Malchus and the perfection of the letters of faith therein — merit to attain the goal even in this world — and draw illumination from this to all of Israel — to each one according to his root in the soul of the Tzaddik. And therefore the Malchus of the Sitra Achra has no connection or hold in the aspect of the holy Malchus in which shines the light of the goal of the World to Come.

There — Letter Zayin — "For techayles [blue-dyed wool] is mixed of black with white…" — It is possible that this means: for the soul attained a great light from knowing Hashem even before coming to this world of Asiyah. And likewise regarding all creation — only Hashem wished to bestow His goodness to others — and to grant the souls of Israel an even greater attainment in the World to Come — specifically through having stood the test of free will in this world.

And this was, as it were, the initial thought of creation — in order to come through it to this good goal.

This is the aspect of: "the end of the deed was first in thought." It follows that the essential perfection of attaining the goal is through the aspect of creation and the world of Asiyah — in which the goal is distant from the thoughts of men — this being the aspect of black [shachor]. And through the aspect of the initial thought — namely: that specifically from this world one draws oneself and clings and waits for this goal — the aspect of: "the eye has not seen — He shall do for those who wait for Him" [Isaiah 64] — this being the aspect of the joining of black with white. For in truth: this is the essential perfection — to cleave oneself to this goal even in this world — for the world being distant from the goal is because they are presently in the world of Asiyah — and the goal is the aspect of the end of Asiyah — for the pleasure of the World to Come is at the end of the world of Asiyah — the aspect of: "today to do them and tomorrow to receive their reward" [Eruvin 22]. And on the contrary: the essential reward will be for the very fact that this goal is naturally distant from the thoughts of men — and through this there is free will — the aspect of: "how great is Your goodness that You have hidden away for those who fear You — hidden" [Psalms 31] — specifically hidden. And through the person being in this world which is distant from the goal — and the person has no attainment of it — and yet he cleaves himself to the goal — this is the essential perfection. And this is the aspect of techayles — the joining of black with white — meaning: that even in this world one's thought should be attached to the goal — and gaze at the very end — the aspect of: "who is wise — he who sees the future [hanolad]" [Tamid 32] — [this being the aspect of the Daughter's voice [bas kol]] — who flips every matter from its beginning to its end — meaning: that even in this world one gazes in all his matters only at the goal which is the end. For in truth: this end is the aspect of the beginning of all creation — for "the end of the deed was first in thought." And one who separates, G-d forbid, one's thought in this world entirely from this goal — will certainly not attain it even then — on the contrary: one will receive harsh punishment, G-d forbid. It follows that all the whiteness [levanunis] of the goal of the pleasure of the World to Come is joined with the blackness of this world — for specifically through it one merits this good goal — when one improves one's deeds and attaches one's thought well — even in this world — to this goal.

And see there at the end of Letter Vov — on the matter of "in all your ways know Him" [Proverbs 3:6] — that this too is the same aspect: for when one takes it to heart that every thing was created with letters — and the letters are the essential vitality of every thing — and the perfection of the letters is the final point which is the yud — the aspect of the World to Come — which is the goal — therefore: the very beginning of the creation of every thing — and its coming into being and vitality and ultimate purpose — all is the goal which is the yud — the aspect of the World to Come.

Only: in this world all is hidden and concealed — for even the vitality of every thing — which is the letters — is also hidden and concealed.

And as it were even the letters and speech are not perfect — because His faith has not yet spread in this world in perfection — until the future. But the true Tzaddikim who merited faith in perfection — beyond which there is no greater perfection — as elaborated in Letter Gimmel — and were crowned with the crown of the holy Malchus — in which is the essential perfection of the letters through faith — through this they know and attain the goal — and draw illumination from this to all of Israel. And this is all their hope and all their desire: to accept the Malchus and leadership — in order to complete the faith of Israel — and bring their thought close to the goal. And see Zohar Pinchas p. 239: "the eye has not seen" — and in Idra Zuta, p. 290b.

The author writes: This above discourse is very deep — and its matters are extremely subtle and spiritual — as is apparent to every reader. But nonetheless I did not withhold from myself elaborating somewhat on what appears to me in my humble opinion according to the simple meaning of the words — apart from the hidden matters within it — which are the aspect of: "the eye has not seen."

 Na Nach Nachma Nachman MayUman

And this too is what the Sages said : when Moshe ascended on high — he found the Holy One tying crowns onto the letters. The Holy One said to him: "you should have helped Me." Immediately he said: "and now may the power of Hashem be magnified." And in Menachos p. 29, the Sages said that Moshe asked the Holy One: "Master of the World — what is holding back Your hand?" He answered: "in the future there will be… a man by the name of Akiva ben Yosef — and he will expound on every crown and crown." And all of the above is precisely aligned to our matter — for just as the whole world was created incomplete — because the holy tongue — which comes from above — is not perfect except when in this world one elevates the good within the translation — so too the complete rectification of all things is through the people of this world specifically. Likewise the totality of the Torah — which is the aspect of the holy tongue — its essential perfection is also only through the homiletical expositions [derashos] of the Sages of this world specifically. And therefore the Holy One was tying crowns onto the letters — and did not write everything explicitly — but left the completion of rectification for the derashos of Rabbi Akiva specifically. And this itself is also the matter of what the Holy One said to Moshe: "you should have helped Me" — meaning literally: to bless Him, as it were, at the time of the writing of the Torah. For the essential perfection is through this world specifically — and immediately he said "and now may the power of Hashem be magnified" — meaning: he truly said this at the time when he prayed for the sin of the spies — but the claim was: "as You have spoken, saying" — meaning: You hinted then that the essential perfection depends on this world specifically — for one must elevate even the good within the translation to the holy tongue — which is done in this world specifically. And according to this matter it is right that You be patient with them as above. It follows that the simple reading of the verse and the Sages' homiletical expositions on it all go to one place — according to what Rabbainu alluded to us in this verse as above.

Now: what Rabbainu wrote — that through this "the power of the letters is stirred and magnified" — meaning: the twenty-eight letters of the work of creation [kaf-ches osvan d'ma'aseh bereishis]. And also in this verse "and now may the power of Hashem be magnified" there are twenty-eight letters. And through this there is support for what is written in the note of the Rema, Siman 56 — and the root of the matter from the introduction to Tikkun HaZohar, p. 13 — to say at the time of reciting Kaddish: "and now may the power of Hashem be magnified." For the Kaddish was composed in the Aramaic translation — and it is very great and awesome praise — which is the aspect of the elevation of the good within the translation to the holy tongue — this being the aspect of "and now may the power of Hashem be magnified" — as is elaborated here. But it is brought in the name of the Holy Ari that he was not accustomed to saying it. And see in the kavvanot of the Holy Ari on the matter of the twenty-eight words and twenty-eight letters in the Kaddish.



# סימן א
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/2/

סימן א
סימן א
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/2

Segment 2
HE:
אות א בסימן א' אשרי תמימי דרך וכו' (תהלים קי"ט) מחמת שאור השכל גדול מאד אי אפשר לזכות אליו כי אם על ידי בחינת נון שהוא בחינת מלכות וכו' עיין ליקוטי הלכות חו"מ הלכות פקדון ה"ד שפירש דרוצה לומר, כי המלכות הוא בחינת צמצום ומדה לקבל החכמה והמוחין בהדרגה ובמדה כי בלי תיקון בחינת המדה והצמצום שהוא בחינת מלכות אי אפשר לקבל את החכמה והמוחין מחמת רבוי אור וכו'

EN:
See there further, where he elaborates at length on this teaching with wondrous words that are vitally necessary for the service of Hashem. There it is also clarified that the essence of true wisdom and intellect is emunah [faith] — which is the totality of the Torah, as it says: "All Your commandments are faith" . That is: one must conduct oneself in all matters according to the holy Torah; and when one looks at any thing, one should know and believe with complete faith that there is certainly within that thing a great intellect [seichel], and through it one can recognize the greatness of the Creator, and draw close to Hashem through it.

Regarding Siman 1 — "Ashray temimay dorech…" [Psalms 119]: Because the light of intellect is exceedingly great, it is impossible to attain it except through the aspect of Nun (נ), which is the aspect of Malchus.

See Likutay Halachos [Choshen Mishpas, Laws of Deposit, Halacha 4], which explains: Malchus is the dimension of contraction and measure — the vessel for receiving wisdom and intellect [mochin] in a graded and measured flow. For without the rectification of the dimension of measure and contraction — which is the aspect of Malchus — it is impossible to receive wisdom and intellect, due to the overwhelming abundance of light.

See there further, where he elaborates at length on this teaching with wondrous words that are vitally necessary for the service of Hashem. There it is also clarified that the essence of true wisdom and intellect is emunah [faith] — which is the totality of the Torah, as it says: "All Your commandments are faith" [Psalms 119]. That is: one must conduct oneself in all matters according to the holy Torah; and when one looks at any thing, one should know and believe with complete faith that there is certainly within that thing a great intellect [seichel], and through it one can recognize the greatness of the Creator, and draw close to Hashem through it.

Segment 4
HE:
אות ב ועיי"ש עוד מה שמאריך לבאר בענין מאמר זה בדברים נפלאים המוכרחים מאד לעבודת ה' וגם שם מבואר, שעיקר החכמה והשכל האמת הוא האמונה שהוא כלל התורה כמו שכתוב (תהלים קי"ט) כל מצוותיך אמונה, היינו שצריכין להתנהג בכל דבר על פי התורה הקדושה וכשמסתכל באיזה דבר, ידע ויאמין באמונה שלימה, שבוודאי יש בזה הדבר שכל גדול, ויכולין להכיר על ידי זה הדבר גדולת הבורא יתברך, ולהתקרב על ידי זה להשם יתברך ואם יזכה לידע ולהבין בזה איזה שכל הנוגע לעבודת השם יתברך מה טוב, ואם לאו יצמצם שכלו ויסמוך על אמונה, עד שיזכה שיזכך גופו כראוי אז יזכה להבין כראוי לו אבל על כל פנים אפילו כל זמן שאינו מבין היטב השכל שיש בכל דבר, הוא מאמין באמונה שלימה שבאמת יש בו חכמה ושכל גדול, כי (תהלים ק"ד) כולם בחכמה עשית, והכל בשביל להתקרב על ידי זה להשם יתברך ולהכיר אותו יתברך על ידי זה כמו שנאמר (משלי ט"ז) כל פעל ה' למעניהו עיין שם עוד וינעם לך:

EN:
There: "And the light of the moon shall become like the light of the sun…" — This means: since one contracts one's own understanding and intellect, and breaks all bodily desires, and accepts upon oneself the yoke of His sovereignty with great wholesomeness and complete faith as above — and hopes and yearns at every moment to merit, through this very contraction that is the aspect of Malchus — the aspect of Levanah [moon] — to attain a true illumination from the supernal intellect which is the aspect of Shemesh [sun] — through this itself a Yichud [unification] is achieved between Shemesh and Levanah, until the light of Levanah becomes like the light of Shemesh. For within this very contraction — which is the aspect of Malchus, the aspect of Levanah — the light of Chuchmuh, which is the aspect of Shemesh, shines within it.

If one merits to know and understand from it some intellectual insight relevant to the service of Hashem — how good. If not — one contracts one's intellect and relies on faith, until one merits to purify one's body appropriately, and then will merit to understand as befits one. But in any case, even as long as one does not fully understand the intellect within each thing, one believes with complete faith that in truth there is within it wisdom and great intellect — as it says: "All of them You made with wisdom" [Psalms 104] — all of it in order to draw close to Hashem and recognize Him through it, as it says: "Everything Hashem made is for His sake" [Proverbs 16]. Study there and it will delight you.

There: "And the light of the moon shall become like the light of the sun…" — This means: since one contracts one's own understanding and intellect, and breaks all bodily desires, and accepts upon oneself the yoke of His sovereignty with great wholesomeness and complete faith as above — and hopes and yearns at every moment to merit, through this very contraction that is the aspect of Malchus — the aspect of Levanah [moon] — to attain a true illumination from the supernal intellect which is the aspect of Shemesh [sun] — through this itself a Yichud [unification] is achieved between Shemesh and Levanah, until the light of Levanah becomes like the light of Shemesh. For within this very contraction — which is the aspect of Malchus, the aspect of Levanah — the light of Chuchmuh, which is the aspect of Shemesh, shines within it.

 Yearning for supernal intellect
Mochin d'Shemesh

Segment 6
HE:
אות ג שם, ונעשה אור הלבנה כאור החמה וכו' רוצה לומר מאחר שמצמצם דעתו ושכלו של עצמו ומשבר כל תאוות גופו ומקבל עליו עול מלכותו יתברך בתמימות גדול ובאמונה שלימה כנ"ל, ומצפה ומייחל בכל עת לזכות על ידי זה הצמצום שהוא בחינת מלכות בחינת לבנה, להשיג על ידי זה הארה אמתיית מהשכל העליון שהוא בחינת שמש, ועל ידי זה בעצמו נעשה בחינת יחוד בין חמה ללבנה, עד שנעשה אור הלבנה כאור החמה, כי בזה הצמצום בעצמו, שהוא בחינת מלכות בחינת לבנה, מאיר בו אור החכמה שהוא בחינת שמש:

EN:
This means: just as in holiness there are the aspects of Shemesh and Levanah, so too — zeh l'umas zeh [the inverse mirrors the holy] — there is in the Sitra Achra also a Shemesh of the Sitra Achra: the aspect of the intellect of external wisdoms; and a Levanah: the aspect of one who removes all intellect and wisdom and follows after the desires of the heart, doing as the heart desires, even things that by even his own limited and impaired understanding he ought not do — as we see clearly in experience, that for the sake of their desires people cast away all their wisdom and intellect and act with the behavior of literal animals. And just as the Shemesh and Levanah of holiness strengthen one another — for through Levanah, the aspect of Malchus and contraction of the intellect, one merits to receive the light of intellect, and through this the light of Levanah becomes like the light of Shemesh — so too with the Shemesh and Levanah of the Sitra Achra: through removing one's intellect and being drawn after externality and the desires of the heart, one thereby becomes further strengthened in heresies and external wisdoms, through which one is drawn even more after the desires of the heart — and so it goes round and round.

Yichud of
Shemesh & Levanah

 Levanah = Shemesh
🌕 ☀️

But one who does not connect himself to the intellect, wisdom, and life-force that exists within each thing — this is the aspect of Eisav who despised the birthright, the aspect of: "A fool has no desire for understanding" [Proverbs 18]. This is the aspect of the evil kingdom, the aspect of the Levanah of the Sitra Achra — about which it is said: "The moon shall be ashamed and the sun confounded" [Isaiah 24].

Segment 8
HE:
אות ד אבל מי שאינו מקשר עצמו אל השכל והחכמה והחיות שיש בכל דבר, זה בחינת עשו שביזה את הבכורה וכו', בחינת (משלי י"ח) לא יחפוץ כסיל בתבונה וכו', וזה בחינת מלכות הרשעה בחינת לבנה דסטרא אחרא, שעליה נאמר (ישעיה כ"ד) וחפרה הלבנה ובושה החמה וכו' רוצה לומר, כי כמו שבקדושה יש בחינת חמה ולבנה כנ"ל, כמו כן זה לעומת זה יש בסטרא אחרא גם כן חמה דסטרא אחרא, היינו בחינת השכל של חכמות חיצוניות וכו', ולבנה היא בחינת מה שמסלק כל בחינת חכמה ושכל והולך אחרי תאוות לבו, ועושה מה שלבו חפץ, אפילו דברים שגם לפי פחיתות דעתו ושכלו הפגום לא נכון לעשותם, וכנראה בחוש שבשביל תאוות לבם משליכין כל חכמתם ושכלם ועושים מעשה בהמה ממש וכמו שחמה ולבנה דקדושה מחזקין זה לזה, כי על ידי לבנה בחי' מלכות בחי' צמצום השכל זוכה לקבל מאור השכל ועל ידי זה נעשה אור הלבנה כאור החמה וכנ"ל כן בחמה ולבנה דסטרא אחרא שעל ידי שמסלק שכלו ונמשך אחר חיצוניות ותאוות לבו על ידי זה מתחזק ביותר מהכפירות וחכמות חיצוניות שלו, ועל ידי זה נמשך ביותר אחר תאוות לבו וכן חוזר חלילה וכו':

EN:
This is the meaning of: "The words of the wise are heard in nachas" — see Koheles 9: "This too I have seen — wisdom under the sun, and it is great to me."

This means: just as in holiness there are the aspects of Shemesh and Levanah, so too — zeh l'umas zeh [the inverse mirrors the holy] — there is in the Sitra Achra also a Shemesh of the Sitra Achra: the aspect of the intellect of external wisdoms; and a Levanah: the aspect of one who removes all intellect and wisdom and follows after the desires of the heart, doing as the heart desires, even things that by even his own limited and impaired understanding he ought not do — as we see clearly in experience, that for the sake of their desires people cast away all their wisdom and intellect and act with the behavior of literal animals. And just as the Shemesh and Levanah of holiness strengthen one another — for through Levanah, the aspect of Malchus and contraction of the intellect, one merits to receive the light of intellect, and through this the light of Levanah becomes like the light of Shemesh — so too with the Shemesh and Levanah of the Sitra Achra: through removing one's intellect and being drawn after externality and the desires of the heart, one thereby becomes further strengthened in heresies and external wisdoms, through which one is drawn even more after the desires of the heart — and so it goes round and round.

For the good inclination [Yetzer Tov] is called "poor and wise" [Koheles 4] — because it knows its poverty and destitution: that it has nothing of its own, for the body and all its desires are vanity, and even its natural intellect is vanity and vexation of spirit, being intermingled with the physical and bodily forces. It therefore hopes and yearns only to receive illumination from the supernal wisdom — which is the dimension of the life-force that exists within each thing — in order to draw close to Hashem through it.

This is the meaning of: "The words of the wise are heard in nachas" — see Koheles 9: "This too I have seen — wisdom under the sun, and it is great to me."

Segment 10
HE:
אות ה כי היצר טוב נקרא מסכן וחכם וכו' (קהלת ד) כי יודע עניותו ודלותו דלית ליה מגרמיה כלום, כי הגוף וכל תאוותיו וכו' הבל ואפילו שכלו הטבעי הוא הבל ורעות רוח מחמת שמעורב בכחות הגשמיות והגופניות ומצפה ומייחל רק לקבל הארה מחכמה העליונה, שהוא בחי' החיות שיש בכל דבר כדי להתקרב על ידי זה להשם יתברך:

EN:
"A small city with few men in it; and a great king came against it and besieged it. And there was found in it a poor wise man" — [this is the good inclination, called "poor and wise" as above] — "and he by his wisdom delivered the city. But no man remembered that poor man" — [for few are those who walk solely by the counsel of the good inclination] — "And I said: wisdom is better than might" — "Yet the wisdom of the poor man is despised and his words are not heard" — [for through the aspect of Eisav despising the birthright, which is the intellect, the aspect of chein and importance falls, and then his words are not heard] — "But the words of the wise are heard in nachas" — as above. [And the Targum interprets this: "The words of prayer are like water, received before the Master of the world" — meaning the prayers are received, as above.]

[Explanation: "Wisdom under the sun" — Malchus is the aspect of lower wisdom [Chuchmah Tata'ah], as is known. It is "under the sun" for she has nothing of her own, receiving only from the light of Shemesh, and is the aspect of the "small luminary." But when she receives fully from the light of Chuchmuh, the light of Levanah becomes like the light of Shemesh as above — and then she is in a great aspect. "And it is great to me" — specifically, for it is the aspect of the wisdom of Shlomo, as is known, and as stated in the holy Zohar (II, 29): "In the days of Shlomo the moon was in her fullness."]

"A small city with few men in it; and a great king came against it and besieged it. And there was found in it a poor wise man" — [this is the good inclination, called "poor and wise" as above] — "and he by his wisdom delivered the city. But no man remembered that poor man" — [for few are those who walk solely by the counsel of the good inclination] — "And I said: wisdom is better than might" — "Yet the wisdom of the poor man is despised and his words are not heard" — [for through the aspect of Eisav despising the birthright, which is the intellect, the aspect of chein and importance falls, and then his words are not heard] — "But the words of the wise are heard in nachas" — as above. [And the Targum interprets this: "The words of prayer are like water, received before the Master of the world" — meaning the prayers are received, as above.]

"For the intellect illuminates for him in every thing, even in a place that was darkness and shadow…" — It appears that this alludes to the fact that the essential reason Yosef withstood his test was through possessing the attribute of Yaakov — that is, by gazing upon the intellect that exists within each thing. This is what our Sages taught: "He saw the image of his father's countenance" [Sotah 36b] — for Yaakov is the aspect of intellect as above. By gazing upon the intellect within each thing he withstood the test, and through this merited the birthright.

Segment 12
HE:
אות ו וזהו דברי חכמים בנחת נשמעין וכו' עיין קהלת טי"ת גם זה ראיתי חכמה תחת השמש וגדולה היא אלי (רוצה לומר המלכות שהוא בחי' חכמה תתאה כידוע, והוא תחת השמש כי לית לה מגרמה כלום רק (מה) שמקבלת מאור השמש והוא בחינת מאור הקטן אבל כשמקבלת בשלימות מאור החכמה נעשה אור הלבנה כאור החמה כנ"ל ואז הוא גם כן בבחינה גדולה, וזה וגדולה היא אלי דייקא כי הוא בחינת חכמת שלמה כידוע וביומי דשלמה הוה סיהרא באשלמותא כמבואר בזוהר הקדוש ח"ב כט) עיר קטנה וכו' ובא אליה מלך גדול וכו' ומצא בה איש מסכן חכם (היינו היצר הטוב שנקרא מסכן וחכם כנ"ל) ומלט הוא את העיר בחכמתו ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא (כי זעירין אינון שזוכין לילך רק אחר עצת היצר הטוב), ואמרתי אני טובה חכמה מגבורה (אך) (קהלת ט) וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים (כי על ידי בחינת (בראשית כ"ה) ויבז עשו את הבכורה שהוא השכל, על ידי זה נופל בחינת החן והחשיבות ואז אין דבריו נשמעים) דברי חכמים בנחת נשמעים וכו' היינו כנ"ל, (וזה שפירש התרגום מילי דצלותא כימיא וכו' מתקבלין קדם מארי עלמא וכו' היינו שנתקבלין התפילות כנ"ל):

EN:
There: "Gala — this is the evil inclination that capsizes the ship — this is the aspect of chein and importance…" — For the evil inclination seduces a person away from gazing upon the intellect, and through this the chein and importance — the aspect of Malchus d'Kedushah — falls.

There: "Gala — this is the evil inclination that capsizes the ship — this is the aspect of chein and importance…" — For the evil inclination seduces a person away from gazing upon the intellect, and through this the chein and importance — the aspect of Malchus d'Kedushah — falls.

There: "The holy Torah subdues the evil inclination, which seeks to make a person literally insane, G-d forbid — and just as the insane must be struck and have Names [mystical formulae] placed upon them, so too the Torah one studies is the aspect of 'sticks and Names'…"

And there it is explained: at first the evil inclination garbs itself in the guise of a mitzvah, as if urging the person to perform a religious act. This means: for a transgressor is insane — as the Sages taught: "A person only commits a transgression if a spirit of folly enters him" [Sotah 3]. If so, how is it possible for the evil inclination to come to a person of clear mind and make him suddenly insane? It is therefore that it first garbs itself in the guise of a mitzvah. And as this applies to our matter: the primary empowerment of the evil inclination is to seduce the person away from gazing upon the intellect within each thing. And when it succeeds, the person is literally insane, G-d forbid.

Segment 14
HE:
אות ז כי השכל מאיר לו בכל דבר אפילו במקום שהיה אופל וחשך וכו' נראה שמרמז בזה שעיקר מה שעמד יוסף בנסיונו הוא על ידי זה שהיה בו מדת יעקב היינו שהסתכל על השכל שיש בכל דבר וכו' וזה שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה ל"ו:) דמות דיוקנו של אביו ראה, כי יעקב הוא בחינת השכל כנ"ל, ועל ידי זה שהסתכל על השכל שיש בכל דבר על ידי זה עמד בנסיונו ועל ידי זה זכה לבכורה וכו':

EN:
And there it is explained: at first the evil inclination garbs itself in the guise of a mitzvah, as if urging the person to perform a religious act. This means: for a transgressor is insane — as the Sages taught: "A person only commits a transgression if a spirit of folly enters him" . If so, how is it possible for the evil inclination to come to a person of clear mind and make him suddenly insane? It is therefore that it first garbs itself in the guise of a mitzvah. And as this applies to our matter: the primary empowerment of the evil inclination is to seduce the person away from gazing upon the intellect within each thing. And when it succeeds, the person is literally insane, G-d forbid.

Yet since every Jew is born with this holiness — to gaze upon the intellect that exists within every thing — for we are all children of Yaakov who merited this. Of all of Israel it is said: "My firstborn son is Israel" [Exodus 4] — due to the holiness of the intellect which is the aspect of reishis [beginning], the aspect of firstborn. And all twelve holy tribes were blessed with chein through this, as above. Therefore it is impossible for the evil inclination to sever a person from the holy intellect until it first garbs itself in the guise of a mitzvah.

Perhaps one can say that the root of this derives from the fact that in holiness, one cannot receive the light of intellect except through the aspect of Nun — the aspect of Malchus, the contraction and withdrawal of the intellect — as above. This withdrawal of the intellect is truly a mitzvah, for through it specifically one merits to receive from the light of intellect. And it is known that the primary sustenance of the Sitra Achra draws from the aspect of Tzimtzum [contraction]. Therefore from this very thing the evil inclination draws nourishment — seducing a person away from gazing at the intellect at all — and at first garbs itself in a mitzvah, since there are indeed times when it is truly a mitzvah to set aside the intellect, in order that through this very act one merit to receive the light of intellect.

Now: the fact that the insane require two remedies — beatings and oaths — corresponds to the two aspects of madness: (1) the spirit of folly that inverts one's understanding, causing one to call evil "good"; (2) the person's own wilful desire for foolish things, doing acts of madness that even his foolish mind recognizes as madness — yet he goes and follows the craving of his mad heart. Therefore one must subdue the madness through two types of treatment: beating him so that he at least loses the desire for madness and refrains from doing things that even his own understanding recognizes as wrong; and using oaths and holy Names to drive out the spirit of folly so it no longer inverts his understanding. Similarly regarding the evil inclination: there are also these two aspects — first it inverts one's understanding to call evil good and garbs itself in a mitzvah; then it makes the person so truly mad that he himself desires foolish things and does acts that even his dim understanding recognizes as madness. It is therefore subdued through the holy Torah, which contains both types of remedy — for it has the aspect of "sticks and Names." [See Midrash Rabbah, Kedoshim, on the verse "A tree of life it is…" — the parable of a king whose father took a stick, carved it, and inserted an amulet into it — see there, and you will see it explained as above.]

"Temimay dorech [those of perfect way]" — the aspect of "Yaakov, an ish tam [wholesome man]" [Genesis 25], who is the aspect of intellect — here it is hinted that the essential completion of the holy intellect, which is the aspect of Yaakov, is specifically temimus [wholesomeness and wholehearted sincerity].

Segment 16
HE:
אות ח שם, גלא הוא היצר הרע דמטבע לספינתא הוא בחינת החן והחשיבות וכו' כי היצר הרע מסית את האדם לבלי להסתכל על השכל, ועל ידי זה נופל החן והחשיבות בחינת מלכות דקדושה:

EN:
Perhaps one can say that the root of this derives from the fact that in holiness, one cannot receive the light of intellect except through the aspect of Nun — the aspect of Malchus, the contraction and withdrawal of the intellect — as above. This withdrawal of the intellect is truly a mitzvah, for through it specifically one merits to receive from the light of intellect. And it is known that the primary sustenance of the Sitra Achra draws from the aspect of Tzimtzum [contraction]. Therefore from this very thing the evil inclination draws nourishment — seducing a person away from gazing at the intellect at all — and at first garbs itself in a mitzvah, since there are indeed times when it is truly a mitzvah to set aside the intellect, in order that through this very act one merit to receive the light of intellect.

"Those who walk in the Torah of Hashem — for through studying Torah with force and effort…" — I heard from my father of blessed memory that this follows the interpretation of Rashi on the verse: "If in My statutes you shall walk" — meaning: that you shall toil in Torah. This is further elaborated in the Taz [Orach Chaim, Siman 47, §1] on the verse "and they did not walk in it" — referring to the walking and exertion within Torah.

Above: "It is impossible to attain it except through the aspect of Nun…" — See Nedarim 54b: "Nun-Samech — see: Nuna sama l'aiynayim" [fish is a remedy for the eyes] — meaning: to gaze upon the intellect, which one attains through the Nun, as above.

There: "And chein is produced — and this is the meaning of 'Ben poras Yosef' — Rashi explains: 'a son of grace'; 'Ben poras alai ayin'" — meaning: through the aspect of gazing upon the intellect, as above.

Segment 18
HE:
אות ט שם, שהתורה הקדושה מכניע את היצר הרע שרוצה לעשות את האדם משוגע ממש חס ושלום וכו', וכמו שהמשוגעים צריכים להכותם ולשום עליהם שמות כמו כן התורה שעוסקין הוא בחינת מקלות ושמות וכו' ושם מבואר כי מתחלה היצר הרע מתלבש עצמו במצוות כאילו מסית את האדם לעשות מצוה וכו' רוצה לומר כי בעל עבירה הוא משוגע כמאמר רז"ל (סוטה ג) אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות ואם כן איך אפשר שיבוא היצר הרע לאדם פקח בדעתו ולעשותו משוגע פתאום, ועל כן מתלבש עצמו תחלה במצוות ולעניינינו הוא כי עיקר התגברות היצר הרע הוא להסית את האדם לבלי להסתכל על השכל שיש בכל דבר וכו' ואז האדם משוגע ממש חס ושלום רק מחמת שכל אחד מישראל נולד בקדושה זו להסתכל על השכל שיש בכל דבר כי כלנו בני יעקב שזכה לזה, ועל כלל ישראל נאמר (שמות ד) בני בכורי ישראל מחמת קדושת השכל שהוא בחינת ראשית בחינת בכורה, וכל הי"ב שבטים הקדושים נתברכו בחן מחמת זה כנ"ל, על כן אי אפשר להיצר הרע להפריד את האדם מן השכל דקדושה עד שמתלבש עצמו במצוות תחלה ואולי יש לומר ששורש דבר זה נמשך מחמת שבקדושה אי אפשר לקבל אור השכל כי אם על ידי בחינת נון שהוא בחינת מלכות בחינת צמצום והסתלקות השכל כנ"ל והסתלקות השכל הזה הוא מצוה באמת, כי על ידי זה דייקא זוכין לקבל מאור השכל וכבר ידוע שעיקר יניקת הסטרא אחרא הוא מבחינת הצמצום, על כן מזה בעצמו יונק היצר הרע שמסית את האדם לבלי להסתכל כלל על השכל ובתחלה מתלבש עצמו במצוות, מאחר שלפעמים יש מצוה באמת לסלק את השכל, בכדי לזכות על ידי זה דייקא לקבל אור השכל כנ"ל והנה מה שצריכין לרפואת משוגעים שני תחבולות, היינו הכאות והשבעות הוא, כי בהשגעון בעצמו יש ב' בחינות א' מה שרוח שטות מהפך את דעתו לומר על רע טוב והב' מה שהוא חפץ בעצמו בדברי שטות ועושה דברי שגעון שאפילו בדעתו הטיפשית הוא מבין שהוא שטות, ואף על פי כן הוא עושה והולך אחרי שרירות לבו המשוגע על כן צריכין להכניע השגעון גם כן בשני מיני תחבולות, כי צריכין להכותו כדי שלא יהיה חפץ על כל פנים בהשגעון ולא יעשה על כל פנים דברים שהוא מבין בעצמו שאין לעשותם, רק מחמת שעדיין יש לו רוח שטות שמהפך ארחות יושר ונדמה לו באמת על רע שהוא טוב וצריכין לעשותו, על זה צריכין השבעות ושמות הקדושים לגרש ממנו הרוח שטות ולא יהפך דעתו חס ושלום וכמו כן לענין היצר הרע שרוצה לעשות את האדם משוגע ממש חס ושלום יש בזה גם כן שני הבחינות הנ"ל, כי בתחלה מהפך את דעתו לומר על רע טוב ומתלבש עצמו במצוות כאילו מסיתו לעשות מצוה, ואחר כך עושה אותו משוגע ממש כל כך עד שחפץ בעצמו בדברי שטות, ועושה דברים כאלו שהוא מבין בדעתו הטיפשית גם כן שהם שגעון ואין לעשותם ועל כן מכניעין אותו על ידי התורה הקדושה שיש בה שני מיני תחבולות הנ"ל, כי יש בה בחינת מקלות ושמות וכו' ועיין מדרש רבה קדושים פסוק כ"ה עץ חיים היא וכו', משל למלך וכו' מה עשה אביו נטל מקל וחקקו ונתן בו קמיע וכו' עיי"ש ותראה מבואר כנ"ל:

EN:
"Temimay dorech [those of perfect way]" — the aspect of "Yaakov, an ish tam [wholesome man]" , who is the aspect of intellect — here it is hinted that the essential completion of the holy intellect, which is the aspect of Yaakov, is specifically temimus [wholesomeness and wholehearted sincerity].

There — in Section 1 of the discourse — it says: "And this is: 'And it shall be in Yeshurun a king' [Deuteronomy 33] — meaning that Malchus ascended to its root…" — This means: Targum Yonasan interpreted this verse as referring to Moshe Rabbainu, peace be upon him, who was king over Israel. And so the Sages taught in Midrash Rabbah, B'ha'aloscha, Parsha 15: "The Holy One Blessed be He said to Moshe: I have made you a king, as it says: 'And it shall be in Yeshurun a king.'" And when Malchus was with Moshe, this is the aspect of Malchus ascending to its root — which is the aspect of Ayin [nothingness] as above — the aspect of anavah [humility]: "And the humble shall inherit the land" — this is the dina d'Malchusah [the law of the kingdom], the aspect of Malchus, as is known. [See also Rosh Hashonoh 32b, which counts the verse "And it shall be in Yeshurun a king" among the verses of the sovereignty of Hashem — for since Malchus ascended to its root in the Infinite, Moshe's kingship is literally the aspect of His blessed sovereignty.]

There — in Section 9 of the discourse — "In the land of Mo'uv — this is the aspect of Malchus, for Dovid came from Mo'uv…" — Perhaps this alludes to the fact that through Moshe being buried there, from this was drawn the subduing of the Sitra Achra and the rectification of Malchus d'Kedushah accordingly — to the extent that specifically from Mo'uv itself Dovid emerged.

There — in Section 9 of the discourse — in the discourse of Rabbah bar bar Chanah: "He sat while dirt [clay] was being eaten in his nostrils — and this is the aspect of the prayers of Israel…" — For prayer is the aspect of Malchus, as is known. And the essence of its completion is when one merits, during prayer, the hispashtus hagashmiyus [divesting of corporeality], as is explained in Shulchan Oruch, Siman 98 — to cleave oneself at that moment, at minimum, to the light of the Infinite. This too is the aspect of returning Malchus to its root, as above. And as long as one has not merited to rectify Malchus and return it to its root, one is certainly still distant from the perfection of prayer and cannot perform one's service completely.

Segment 20
HE:
אות י תמימי דרך וכו' בחינת (בראשית כ"ה) יעקב איש תם שהוא בחינת השכל וכו' בכאן מרמז שעיקר שלימות השכל דקדושה שהוא בחינת יעקב הוא דייקא תמימות:

EN:
Above: "It is impossible to attain it except through the aspect of Nun…" — See Nedarim 54b: "Nun-Samech — see: Nuna sama l'aiynayim" [fish is a remedy for the eyes] — meaning: to gaze upon the intellect, which one attains through the Nun, as above.

There: "And it mentioned the three aspects from above downward…" — It seems the reason is that these rectifications of vidduy [confession] and tzedakah [charity] must be engaged in constantly, even when one is not in the presence of the Tzaddik — only that one should be in hitkasherus [a bond of connection] with the Tzaddik.

There: "As it is said in the Haftorah of Bereishis [Isaiah 42]: 'I will lay waste mountains…'" — It seems that this alludes to the fact that all of the Act of Creation was solely in order to reveal His sovereignty, blessed be He — as is explained elsewhere. And immediately it is written: "And the earth was tohu and vohu…" [Genesis 1] — and our Sages in Bereishis Rabbah, ch. 2, taught that this alludes to the four kingdoms of the Sitra Achra. The rectification is through "the spirit of G-d hovering" — this is the spirit of Mashiach — meaning: the Tzaddik who is the aspect of Moshe-Mashiach rectifies the Malchus and elevates it to its root, and destroys the kingdoms of the Sitra Achra, and clarifies for each person the path according to the root of his soul — this is the aspect of "I will lay waste mountains and hills…" and "I will lead the blind by a way they knew not." And this is the aspect of "G-d said: Let there be light…and He separated…" — and so on through the entire order of Creation: showing each element of Creation its path and what to do according to its supernal root.

There: "And sixty mechoz'in [cities] — an allusion to the sixty letters of Birkas Kohanim [the Priestly Blessing]…" — Perhaps this alludes to the merit of the blessings one receives for oneself in the presence of the Tzaddik — for his blessing is the aspect of: "The blessing of Hashem enriches, and He adds no sorrow to it" [Proverbs 10]. For ordinary wealth — the more one has, the more one desires and the more one is sorrowful — as the Sages taught: "One who has a hundred desires two hundred" [Koheles Rabbah 1:34], and: "More possessions, more worry" [Avos 2]. But through the blessing of the Tzaddik, which is the aspect of the blessing of Hashem, the sadness and the desires are nullified. [See the author of Beis [Binyan] on Bava Basra 116, who brings support for the custom of receiving the blessing of a sage and Tzaddik from the teaching: "Let him go to a sage and seek mercy for him, as it says: 'And a wise man will appease it'" [Bava Basra 116].]

Segment 22
HE:
אות יא ההולכים בתורת ה' כי על ידי שלומד תורה בכח וכו' שמעתי מאבי ז"ל שהוא על דרך שפירש רש"י אם בחקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה, ומבואר יותר בט"ז או"ח סימן מ"ז סק"א על פסוק ולא הלכו בה שהוא ההילוך והטורח בהתורה

EN:
Section 14 — Letter יד — [on Section 1 of the discourse]

There: "But through the Israelite being aroused to repentance by the small creature in his nostrils… through his repentance he causes even those wicked ones to become a throne for holiness." — This means: this Israelite, before he merited to draw close to the Tzaddik, presumably had not yet rectified all the character traits deriving from the four elements [d'yesodos]. Yet nonetheless he was not so powerfully troubled by this — but only because he yearned to pray with kavvanah [concentration] and could not, due to the confusions as above. Through this he was aroused to draw close to the Tzaddik, and thereby merited automatically to all the lofty and wondrous levels above — which had not occurred to him at all. For he merited to rectify all the character traits in the four elements, and merited to destroy all the evil configurations in Malchus d'Sitra Achra, building from them specifically the building of Malchus d'Kedushah as above. And he merited to be included in the light of the Infinite, blessed be He, and to cleave to Him in the aspect of ratzo v'shuv [running and returning] — until he merited to draw down through this the light of the oneness of the Infinite and His goodness, until he attained a complete knowledge in the likeness of the World to Come. And through all the above he caused a great rectification in the world at large — to the extent that even the wicked, who are at the back of holiness, became a throne for holiness, and stand in service to the servants of Hashem that they may build the buildings of Malchus d'Kedushah.

There: "For all four elements are beneath the sphere of the moon, and the moon is called by the name of 'servant'…" — It seems one can say: the evil within the four elements draws in its root from the aspect of the diminishment of the moon [mi'ut halevonah], as is known. And through this same source comes the even greater damage to Malchus — the aspect of the diminishment of the moon. Then the Malchus is given over to the Sitra Achra in the aspect of: "under a servant when he reigns." But when one merits to rectify the four elements, through this the aspect of rectification of the diminishment of the moon is drawn down, and Malchus is elevated in the aspect of: "And the light of the moon shall be as the light of the sun" [Isaiah 30] — which is itself the aspect of the unification of the Name Haveye'ah with the Name Elokim, as explained in the discourse of Vayaishev mentioned above.

Regarding what is explained in the above discourse in Section 5 — regarding the configuration [tziruf] engraved upon the bones — see Tikkun Zohar, in the final Tikkunim, Tikkun 3: "Malchus — all forms are visible within her, and she is comprised of flesh, sinews, and bones…" And this is visible in plain experience: the essential structure of the human form is the bones, while the flesh and sinews are the garments upon them and their binding. As it is written in Yechezkel 37: "And the bones drew close, bone to its bone… and behold, sinews were upon them, and flesh came up…"

Segment 24
HE:
אות יב שם לעיל, אי אפשר לזכות אליו כי אם על ידי בחי' נון וכו', עיין נדרים נד: נון סמך עיין נונא סמא לעינים, היינו להסתכל על השכל וכו' שזוכין על ידי הנון כנ"ל

EN:
Section 15 — Letter טו — [on Section 9 of the discourse]

Therefore when one damages, G-d forbid, the building of the form of Malchus, the essence of the damage and the ruin of the building, G-d forbid, is as it were in the aspect of the bones — in the aspect of: "the bones of Yehudah rolling…" Through vidduy divarim [verbal confession] all this is rectified. To explain this further, based on what is written in the Zohar, Shelach [page 170]: "flesh and sinews are from the side of the Sitra Achra and its chariots, while the bones are from the side of the chariots of the holy spirit, and the importance of the body is the bones" — see there. Therefore: through the sins — which are from the side of the Sitra Achra — being engraved upon the bones that are from the side of holiness, it is as if they are given strength to draw sustenance from holiness, G-d forbid. Then the sparks of Malchus d'Kedushah fall among the Sitra Achra, G-d forbid. And through the vidduy divarim [verbal confession], the configurations are extracted from the bones — meaning: the Sitra Achra is thereby subdued so it has no power to draw from holiness — and the sparks of Malchus d'Kedushah are elevated from among them and returned to their root.

It is known from the testimony of his holy disciples that all the discourses he revealed regarding the merit of the awesome and wondrous rectifications accomplished through drawing close to the Tzaddik — and all the details therein — all his words on this subject are living and enduring forever. And even now, after his passing, all of this is accomplished through drawing close to his holy enterprise, and being included within the holy gathering called by his holy name, and cleaving to the study of his holy books, and accepting his holy counsel, and coming to his holy grave and there multiplying prayers, supplications, and confessions — and especially when one merits to be included within the holy gathering when they assemble for him on Rosh Hashonoh and so on, as is known and elaborated elsewhere.

Therefore one must explain somewhat how the specific rectifications in this discourse are drawn down even now, after his passing.

Segment 26
HE:
אות יג שם, ונעשה חן וזה שנאמר (בראשית מ"ט) בן פורת יוסף פירש רש"י בן חן, בן פורת עלי עין היינו על ידי בחי' ההסתכלות על השכל כנ"ל:

EN:
Section 16 — Letter טז — [on Section 9 of the discourse]

The rectifications accomplished through beholding the face of the Tzaddik — see Siman 192, where it is stated that in every book one finds the likeness of the image and the light of the face of that Tzaddik and sage who composed the novel teachings in that book. And see Siman 153, where it is explained that when the student merits, he actually receives the light of the face of the Rebbe. And see Siman 230.

The rectifications accomplished through the charity one gives to the Tzaddik — this is plainly accomplished even now through the charity one gives to his children and to those close to him, and to all that is needed for his holy affairs — such as printing his holy books and the like.

The rectifications accomplished through confession before the Tzaddik are also accomplished even now through coming to his holy grave and multiplying there prayers and confessions. And this is alluded to in his words in this very discourse — in Section 9 — regarding the question: why is it called Pe'or? Because of the one who po'er [gapes open] his mouth — for when Malchus is damaged, the Other Side has power to gape with evil configurations. And for this reason Moshe was buried opposite Beis Pe'or. [And it is explained in the Tosfos on Sotah 14, in the name of the Midrash Agadah, that every year Beis Pe'or rises up to accuse and to bring to remembrance the sin — but when it sees the grave of Moshe, it retreats and sinks. Thus it is established that the grave of Moshe performs its holy work to this very day: subduing the aspect of Beis Pe'or and extracting the evil configurations from it, rectifying and building the attribute of Malchus to its fullness.]

See further there what is written — and all this was at the time of his death, but certainly even in his lifetime he had the hispashtus hagashmiyus and was cleaved to the light of the Infinite, though the spreading was in the aspect of ratzo v'shuv. And therefore it is understood: this Tzaddik who is the aspect of Moshe — the aspect of Ayin [nothingness], for he is constantly cleaved in the light of the Infinite in the aspect of ratzo v'shuv — through which he has the power to rectify the attribute of Malchus through the vidduy confessed before him. Certainly this Tzaddik possesses this power after his passing with even greater intensity and strength — for then he is cleaved even more fully to the light of the Infinite. And even then he has the aspect of ratzo v'shuv, as is known — only in a more subtle and spiritual form. And also because the Tzaddikim visit their graves, as is known — and especially this Tzaddik, who commanded that one come to his grave and promised that he would strive for one's rectification, as is known.

See further there in Section 5 — it alludes also to this matter: that Yehudah confessed many generations before the birth of Moshe, and when Moshe remembered the confession it became as if he had confessed right then before Moshe — and through this the aspect of Malchus was rectified. All the more so now that the Tzaddik — who is the aspect of Moshe — was already in the world, and when one comes to his grave as he commanded, so that he will raise the confession before Hashem and rectify the aspect of Malchus — certainly all is rectified. It follows that all the above rectifications are accomplished even now — only in a more subtle and spiritual manner. Therefore one must now strengthen and intensify oneself to draw down these rectifications — by having the bond of connection [hitkasherus] with a full and firmly established heart, as is understood.

And what is explained there — that the Tzaddik separates and clarifies for each person the straight path according to the root of his soul — one must believe that this also happens automatically even now. For when one comes to the holy gathering of his followers and sees their holy character traits and their service in which they serve Hashem, and how they yearn with all their soul to walk in his holy ways — and one knows and understands well that all this flows only from the holiness of the light of his holy soul and the light of holiness of his Torah, wherein the light of his holy countenance shines, as above — this is the aspect of beholding the face of the Tzaddik. See Likutay Tinyana, Siman 40, and you will understand that this is the aspect of: "Your eyes shall behold a king in his beauty" [Isaiah 33] — and the essence is at the time of the holy gathering assembling unto him.

And through all this, one who merits to bind himself well to this and feels some illumination and holy flashing within his heart — merits thereby to rectify the character traits deriving from the two elements of domem [mineral] and tzomayach [vegetation]. And see there, in the discourse of Rabbah bar bar Chanah, where he does not at all mention the matter of beholding — only the drawing close — which is the aspect of "and they cast him to the wall" — that he drew himself close to the Tzaddik. And the Tzaddik is the aspect of the Covenant of Salt — and it is known that salt extracts blood. Therefore through drawing close to the Tzaddik, the character traits coming from domem and tzomayach — which are sadness and desires coming from turbid blood — are rectified. Thus it is explained here that the essential rectification comes through drawing close and bonding. Then: when one gives charity to his people who are close to him, who walk in his ways and are called by his holy name, and likewise when one gives charity for all his holy affairs — the character traits from chai [animal] and midaber [human-speaking] are rectified. Then: when one comes to his holy grave and opens one's full heart before Hashem, multiplying prayers, supplications, and confessions — and prays before Hashem that He show one the correct and straight path according to the root of one's soul, so that one merit thereby to complete repentance and to serve Him truly, and that He forgive all one's damages — especially in the merit of the holy Tzaddik — and utters the confessions from the innermost heart until the words emerge from within one's very bones, in the aspect of: "all my bones shall declare" — meaning the words emerge from the innermost core and bones of the one confessing, so that through this the power of all the limbs and all the bones is drawn into the words — and one does all this relying on the mind and knowledge of the holy Tzaddik, and in a complete bond with him with all one's heart, trusting that he will accomplish and complete all the rectifications needed for one's nefesh, ruach, and neshomah — then one may believe clearly that through this all the buildings of Malchus d'Sitra Achra are destroyed, and all the configurations are extracted from them, and the buildings of Malchus d'Kedushah are built. Then one will automatically know the straight path before oneself according to the root of one's soul — which is the aspect of: "I will lay waste mountains and hills… and I will lead the blind by a way they knew not" — as explained there in the discourse of Rabbah bar bar Chanah.

It follows, as explained: when the buildings of Malchus d'Sitra Achra are destroyed, Hashem Himself leads one on the straight path. And certainly when the Tzaddik was alive, the Tzaddik would make known to each one his path. Now one must believe that when one truly wishes to walk the straight path and performs all the above rectifications to completion — then whatever Hashem sends into one's mind as some path and conduct for the service of Hashem: one must believe that this is one's straight path at this moment, according to the root of one's soul.

And it is self-understood that in such matters where it is possible to speak and consult with one's companions, one must certainly speak with one's companions — for perhaps one will receive from them some illumination of Da'as, in the aspect of: "and they receive from one another" [Targum, Isaiah 3]. And one must also constantly, even at home, practice hisbodidus [private secluded prayer] and pour out one's heart before Hashem and pray that He rectify one's counsel — as all this is elaborated elsewhere.

This too is self-understood: for everything depends on the abundance of action and the intention of the heart — these are the things. And all that a person does and strives in these rectifications — with greater effort, with greater arousal of the heart and its intention, and with a greater bond of connection — certainly all the above rectifications are drawn upon him in greater perfection. Yet nonetheless one must also believe that however a person strives to draw upon himself the illumination of these rectifications — even if the person is as he is and the effort is as it is — nonetheless certainly some illumination from these rectifications is also drawn upon him. For Hashem contracts Himself from the Infinite to the endless, and "thinks thoughts so that no one shall be cast away from Him" — even from the lowest of the low.

And if a person sees that his companion merits to strive more and have these rectifications drawn upon him to a greater degree, let him not be downcast over this, G-d forbid — as is common among the small-minded. On the contrary, let him be strengthened further by this, and believe that through the drawing close of his companion who is greater than him, great benefit will also reach him — for is it not explained at the end of the discourse that through the repentance of that Israelite, even the wicked who had gone completely outside of holiness and are in the aspect of the back of holiness, became themselves a throne for holiness and gave of the buildings of those cities — certainly he himself, whoever he is, since he strives after holiness and wishes to draw close to the Tzaddik and strives in all the above rectifications: what he did not merit to rectify through his own striving, perhaps he will merit to have rectified through the striving of his companion who merited to draw closer. And if a person strengthens himself firmly in this in truth, he will certainly in the end merit to complete repentance and full rectification.

This too is self-understood: for it is impossible to complete all the above rectifications to full perfection in one time. It is for this reason that even during the Tzaddik's lifetime one had to come to him repeatedly, and recount all of one's heart before him — as is explained in this discourse in Section 9. And there are deep matters in this. In particular, a person must strive to ascend at every time from one rung to a higher rung, as is understood. And all this applies also now.

Omitted there in Section 5: "And Yehudah — this is the aspect of Malchus — alludes to the fact that the aspect of Malchus is rectified through vidduy divarim [verbal confession]…"

The author writes: It seems that this is the meaning of: "Yehudah, you — your brothers shall acknowledge you [yodukha]" [Genesis 49] — and Targum Onkelos and Targum Yonasan both render: "You acknowledged [odis]…" — namely the confession he confessed. Through this the Malchus was rectified as above, and therefore he merited the kingship — this is the aspect of "your brothers shall acknowledge you". And the Rashbam interprets it from the language of hod Malchus [splendor of sovereignty], as is stated explicitly in another verse. Then: "your hand shall be on the neck of your enemies" — for through this one subdues the klippas Pe'or, as explained in Section 9 — and Pe'or is the aspect of the oref [nape/back of the neck] as is explained in the writings of the holy Ari. And see the Tosefta, Brachos, ch. 4: "Why did Yehudah merit kingship? Because he acknowledged [hodah] before Tamar" — as above. "Why did he merit kingship? Because of humility" — for humility is the root of Malchus, as explained in Sections 7 and Tes. "Why did he merit kingship? Because he sanctified the name of the Holy One Blessed be He at the sea" — for the literal self-sacrifice for the sanctification of Hashem's Name is the essential aspect of the zarko d'izderikas l'asar d'isnatal misom [the cast spark, cast to the place from which it was taken] explained in Section 9 — for one literally surrenders and nullifies all one's yeshus [independent existence] in order to sanctify His name, and through this one merits to be included in the Infinite, and all the damages one caused through one's yeshus — which is the aspect of Malchus — are rectified. [And the sparks of Malchus d'Kedushah are extracted from among the kingdoms of the Sitra Achra, as brought in the writings of the holy Ari regarding the ten martyrs — this being the aspect of "and He buried him… opposite Beis Pe'or" explained in this discourse.] And one thereby merits the building of Malchus d'Kedushah. And this is what is explained elsewhere — that the rectification of prayer, which is the aspect of Malchus, is to pray with mesiras nefesh [self-sacrifice] — for through this one returns Malchus to its root, which is its essential rectification. And through this one may understand in some allusion the matter of why Rabbainu chose the place of his holy burial in Uman — because much sanctification of Hashem's Name took place there, as is elaborated elsewhere — and there specifically he is engaged in the wondrous rectifications above.

[Marginal note, on Section 8 of the discourse:] "And this was accomplished through Moshe, who recalled the confession — for confession must indeed be before a Torah scholar." — The explanation: although Yehudah confessed before Yaakov Avinu and the other great ones of the generation, and through this he truly merited the kingship — for he elevated Malchus, which is the aspect of davar [utterance], to the aspect of the Infinite — if so, why did Moshe need to recall the confession again? However, it is known from our Sages that Dovid said "I am a worm", and Avraham said "I am dust and ash", and Moshe said "and what are we?" — all in the utmost humility, through which they were included in the Infinite literally. Therefore even though Yehudah had confessed before Yaakov — his bones were still rolling, for Malchus had not yet been included in the Infinite in a literal sense. It was only through Moshe specifically that this was possible.

This discourse was said on Rosh Hashonoh 5569 which fell then on Thursday and Friday. And before this Rosh Hashonoh he told a wondrous story — and so on. And afterwards he said that this discourse is the commentary on the story. And a portion of this is elaborated below.

There — in the above discourse — Letter Beis: "and Haveye'ah built the rib [vayiven Haveye'ah es haTzela]." In my humble opinion the meaning is: for the angels are very jealous of a person who has such mastery over them through fire — and so on.

There — Letter Daled: "the first watch — a donkey brays." And so on. For since the greater part of a person's toil in this world is through the desire for money — and it is the most widely known — therefore it is called the first watch. And a donkey braying is its aspect.

There: "and this is what the Sages said: [Avodah Zarah 72] 'David did not — and so on.'" Meaning: he brings proof from the words of the Sages who explained: [Psalms 109] "my heart is empty within me" — that he did not have the evil inclination within him — as is known. And the meaning is: that he was entirely free of the desire for money — as elaborated in the discourse.

There: "and he roars like a lion — the aspect of the loss of fear — the aspect of: [Amos 3] 'a lion has roared — who shall not fear?'" The meaning is: it follows that through the roaring of the lion — fear comes. And therefore: when there is a loss of the attribute of fear — which is the opposite of the roar of the lion — this is the aspect of the lion's roaring — as elaborated in the discourse.

There — Letter Heh: "in the aspect of: [Bechoros 6b] 'blood is curdled and becomes milk.'" The meaning is: as is brought in the kavvanot of the counting of the Omer and of Shavuos — and as is brought also in the Be'er Heitev, Siman 494, subparagraph 1 [samach kuf alef] — and so on. See there.

There: "eating — as it is written: [Ruth 4] 'and he called a name in Beis Lechem [vayikra shem b'beis lachem].'" The meaning is: in the way of allusion and support [asmachta b'alma]. And he expounds beis lachem from the language of bread and food. And see in Likutay Halachos — and so on.

There: "and this is the aspect of: 'keru'ei mo'eid anshei shem' [those called to the appointed time — men of renown]." And so on. Even though this is written regarding the congregation of Korach — it is well known that before they stumbled into this dispute they were truly on a very great level. And anshei shem — men of renown — means that they truly merited the three attributes of: fear — prophecy — and prayer.

There — Letter Zayin: "'my master Moshe — restrain them [Adoni Moshe kela'em].'" And so on. In my humble opinion: Rabbainu alludes here — that then Israel blemished in all the three above attributes — as it is written: [Numbers 11] "and the mixed multitude that was among them craved a craving." And so on — which is the aspect of the desire for money and food. And so on — as elaborated in the discourse.

And this is what the Sages said in Midrash Tehillim 14: "the Holy One said: [Deuteronomy 5] 'who will grant that their heart be thus to fear.'" Moshe said: [Numbers 11] "who will grant that all the people of Haveye'ah be prophets." And so on. And so on — as elaborated in the discourse.

There — Letters Ches and Tes: "and through prophecy — prayer is redeemed from exile." And so on. "For prayer is the aspect of: 'borei niv sefasayim' — the aspect of prophecy." And so on. In my humble opinion the meaning is: for it seems from the plain sense of the Scripture that the verse: "borei niv sefasayim" [Isaiah 57] — the context there is prayer. And it concludes: "peace — peace — to the far and to the near." And so on. And here the discourse provides a new interpretation: that the verse alludes to the aspect of prophecy. And the connection between them is: that prayer is also the aspect of prophecy. And both of them are the aspect of: "the word that proceeds from My mouth [kein yihyeh devari]" [Isaiah 55] — as elaborated in the discourse.

There — Letter Yud: "but there are three works that interrupt the work of prayer." And so on. The meaning is: even one who merited to repair the three attributes dependent on the heart — which are the desire for money — the desire for immorality — and the desire for honor. And so on — as elaborated in the discourse.

There — Letter Yud-Alef: "that he attached the redemption [ge'ulah] to prayer [tefillah]." And so on. Meaning: that he redeemed the prayer from exile. And so on. And behold: above in Letter Ches — it is elaborated in the discourse — that through prophecy — prayer is redeemed from exile. And so on. And see: the letters Ches and Tes in the discourse elaborate on the matter of prophecy and prayer. And from the Letter Yud it seems that the discourse begins to deal with the attachment of prayer to the Tzaddik. And from the Letter Yud-Alef onwards it seems the discourse moves to the subject of attaching souls to their roots through the Tzaddik — which is the aspect of the Throne of Glory. And see there.

There — Letter Yud-Gimmel: "and also: 'va'eda'acha b'shem' — this is the aspect of the souls." And so on — "meaning: the attachment to the roots of the souls — which are the aspect of the Throne of Glory." The meaning is: for even though he has already elaborated somewhat in Letter Yud-Beis on the aspect of the souls and their attachment to their roots — he is explaining now still further. For even now — when the Tzaddik has already attached himself to the roots of the souls — and has become their leader — he continues and ascends always ever higher. And his attachment to the roots of the souls also continues to rise and elevate with him. For the higher he ascends — the more the souls are elevated. And this is the aspect of: "they are thrust from beneath to above." And so on.

There: "and 'va'eda'acha b'shem' — as above — it follows: the end is embedded in the beginning [na'utz sofan b'techilasan]." For through the aspect of shem [Name] elaborated above in Letter Heh — namely: through the repair of the three attributes that are in the heart — he merits also to the aspect of shem which is the souls — their attachment to their roots — as elaborated above. And this is the end embedded in the beginning as above.

There — Letter Yud-Daled: [Psalms 93] "Haveye'ah — for length of days [l'orech yamim]." And so on. Meaning: that He is able to make Rosh Hashonoh — which is a long day [yoma arichta] — and so on. The meaning is: for what makes two days of Rosh Hashonoh count as one long day — is not merely because of doubt as the legal decisors explain. Rather: there is a profound inner reason for this. And the meaning is as elaborated in the discourse.

"The shofar is the aspect of the heart." And so on. "And also: the shofar is the aspect of fear — and the aspect of prophecy — and the aspect of prayer." And so on. Behold: these three things — which are fear — prophecy — and prayer — are all included in the shofar — the aspect of the heart. And as elaborated in the discourse with great depth and wondrous sweetness — see there.

There: "also the shofar is the aspect of siach hasadeh [the conversation of the field] whose power returns into the prayer." And so on. Yovel = the initial letters of: V"ayeitzei, Y"itzchak, L"asuach, B"asadeh [and Yitzchak went out to meditate in the field]. One can explain: for yovel [jubilee / shofar ram's horn] is also a language of flowing — as in: "and he will flow [yovel] with water." And so on. And the matter is as elaborated in the discourse.

There: "when he rises above them." And so on. See in the kavvanah of Mussaf of Rosh Hashonoh — where the verses of Scripture [Kesuvim] are said before the verses of the Prophets [Neviim]. And so on.

And this is the story that Rabbainu told at the end of the summer of 5568 — before the above Rosh Hashonoh of 5569. And at that time the ritual slaughterer of the community of Teplik brought him a wondrous chair — and so on. And the details of the story — and the connection between the story and the discourse — will be elaborated below somewhat.

For in truth: Rosh Hashonoh is a great good. For it is the festival on which the moon is hidden. About which it is said: [Chullin 60b] "bring an atonement over Me." And it is a great good for the world — as elaborated in the discourse.

The author says: it has already been elaborated above: that the matters are very hidden and concealed — and also somewhat incomplete — and so on — as above. And therefore certainly it is impossible to understand properly the holy and awesome secret of the story and of the discourse. And all I write here is just to allude a little by way of drash [homiletic interpretation] — according to the humble capacity of our very sparse understanding. But the true inner intention — we know — is wondrous and inaccessible to us utterly.

And likewise: the repair of the three attributes of the heart is also the aspect of fire. The desire for money is the aspect of a burning furnace [nur dalik] — from the heat of the desire for money — as elaborated in the discourse Ashray Ha'am, Siman 13. And so on — as elaborated there.

And behold: it is elaborated in this discourse on the verse: [Genesis 2] "and Haveye'ah built the rib [vayiven es haTzela]" — which is Chavah the mother of all life — the aspect of the Throne of Glory — the roots of the souls of Israel. And it is elaborated in Pri Etz Chaim — and so on.

And all of this I wrote in the way of drash alone. For the thoughts of Rabbainu — of blessed memory — are very deep. And his words stand at the very height of the world — and in them are contained the hidden secrets of the Torah — the hidden of the hidden. And his holy spirit soared to the very heights of knowledge and understanding. As is somewhat understood by any person who studies his holy books. And who am I and what am I — to interpret the inner meaning of his holy and wondrous story with its attendant wonders and awesome matters. And I have written only these small hints according to my humble capacity in the way of drash. But who can be certain about even a hair's breadth of his holy and wondrous intention — who can fathom it? And his holiness — may his merit protect us — should forgive me if I have erred.

And this is the aspect of: "blow [tik'u] in the month [bachodesh]" — and so on — as elaborated at the end of the discourse. Tiku — this is the aspect of the above mastery [mimshala]. And so on. Bachodesh — this is the aspect of the renewal of the intellect [mochin] at the three pilgrimage festivals — in the aspect of — and so on. See there.

And regarding our matter: one can also allude that this is the aspect of: [Psalms 93] "Your throne is established from of old [nachon kis'acha mei'az]." Meaning: the aspect of az [then] mentioned above — which is the aspect of the rectifications of the Throne from of old. "From eternity You are" — for the Holy One — may He be blessed — always has the ability to make the Throne — as elaborated above. And now through the blowing of the shofar and through the above service — the Throne is rectified also now. And the roots of the souls of Israel are elevated and ascend above — as elaborated in the discourse.

And see Zohar Terumah, p. 135b: "there is no awakening from above until Israel awakens from below — as we have established — as it is written: 'bakeseh l'yom chageinu' [in the concealment for our festival day] — it does not say 'leyom chag' [for a festival day] but 'l'yom chageinu' [for our festival day]." And so on. And see there.



# סימן י"ט-מאמר תפלה לחבקוק
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/20/

סימן י"ט-מאמר תפלה לחבקוק
סימן י"ט-מאמר תפלה לחבקוק
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/20

Segment 2
HE:
אות א מאמר זה נאמר שנת תקס"ד בשבועות שחל אז ביום ד' וה':

EN:
Siman Nineteen — Tefillah L'Chavakukסימן יט — תפלה לחבקוק

This discourse was said in the year [5]564, on Shavuos — which fell then on Wednesday and Thursday.

Segment 4
HE:
אות ב שם במאמר זה אות ג', חיות אש ממללות חיות אש בחינת חוה אשה (רוצה לומר, כי נקראת חוה כי היתה אם כל חי) היינו בחינת לשון הקודש רוצה לומר כי לשון הקודש הוא בחינת חוה אשה כנ"ל עוד יש לומר כי ידוע כי גדר האדם שהוא חי מדבר הוא כנגד יסוד האש, ועל כן הדיבור השלם שהוא לשוןהקודש הוא בחינת חיות אש ממללות כפשוטו, ועל ידו מתמלל ומשתבר אש המדורה של שבעים כוכבים, שזה בחינת (תהלים קמ) ימוטו עליהם גחלים באש המבואר לקמן באות ה"א:

EN:
Section 2 — Letter ב — [on Letter Gimmel of the discourse]

Section 2 — Letter ב — [on Letter Gimmel of the discourse]

Segment 6
HE:
אות ג שם באות הנ"ל, ענין שלימות לשון הקודש עיין קיצור ליקוטי מוהר"ן ובליקוטי עצות דיבור אות ג' שפירש דרוצה לומר שישמור את הלשון והדיבור שלא לפגום אותו בדיבורים פגומים חס ושלום של דברים בטלים ולשון הרע ושקרים וכיוצא, רק אדרבא לקדש את הדיבור בדיבורים קדושים של תורה ותפלה וגם התפלה שמתפלל בינו לבין קונו ומפרש שיחתו לפניו יתברך בלשון אשכנ"ז שאנו מדברים בו, גם זה בכלל שלימות לשון הקודש יחשב

EN:
There — the same Letter — regarding the perfection of the holy tongue: see the Kitzur Likutay Moharan and in Likutay Aitzos, Dibbur, Letter Gimmel — where it is explained that this means one should guard the tongue and speech from blemishing it with flawed speech, G-d forbid — of idle words, slander, lies, and the like — but on the contrary: to sanctify speech with holy words of Torah and prayer. And likewise the prayer that one prays between oneself and one's Creator — explaining one's conversation before Him in the vernacular language we speak [lashon Ashkenaz] — this too is counted within the perfection of the holy tongue.

There — Letter Gimmel — "Living fiery creatures that speak [chayos aysh mamlalos] — living fiery creatures — the aspect of Chavah, a woman [chayos aysh b'chinas chavah ishah]" — this being the aspect of: she was named Chavah because she was the mother of all life — meaning: the aspect of the holy tongue. This means: for it is known that the category of Man — which is a speaking living being — corresponds to the element of fire. Therefore the complete speech — which is the holy tongue — is literally the aspect of living fiery creatures that speak. And through it the bonfire of the seventy luminaries is broken up and scattered — this being the aspect of: "burning coals shall fall upon them" — as is elaborated below in Letter Hay.

Segment 8
HE:
אות ד (אמר המחבר, בפרט לפי המבואר כאן שעיקר עשייה ותיקון של לשון הקודש תלוי ביראת ה' היא אוצרו, שזה זוכין ביותר על ידי שמרבין בתפלה ותחנונים ושיחה לפניו יתברך, בבחינת (תהלים קמ"ב) אשפוך לפניו שיחי, ודייקא בלשון שמדברים בו שעל ידי זה נתעורר לבו ביותר וכמבואר במקום אחר ועיין לעיל במאמר אור הגנוז סי' ט"ו שעל ידי משפט שהוא בחינת השיחה הנ"ל זוכין ליראת ה'):

EN:
And see the Targum Yonatan there: "Hashem has hidden my shame — and in the future Yehoshua the son of Yosef will gather the shame of Egypt from the sons of Israel and circumcise them on the far side of the Jordan" — meaning: when he circumcised Israel at Gilgal, as it says: "today I have rolled away the shame of Egypt from upon you." And this is precisely relevant to our matter. And likewise regarding "for my mouth is speaking to you" — as elaborated in the discourse — see Rashi there: "and behold your eyes see in my glory — that I am your brother who is circumcised like you." And further: "for my mouth speaks to you in the holy tongue." The whole matter is elaborated — for the holy tongue and the rectification of the covenant [tikun habris] — which is the aspect of the mitzvah of circumcision — depend on each other. And through this comes honor.

There — Letter Gimmel — "Living fiery creatures that speak [chayos aysh mamlalos] — living fiery creatures — the aspect of Chavah, a woman [chayos aysh b'chinas chavah ishah]" — this being the aspect of: she was named Chavah because she was the mother of all life — meaning: the aspect of the holy tongue. This means: for it is known that the category of Man — which is a speaking living being — corresponds to the element of fire. Therefore the complete speech — which is the holy tongue — is literally the aspect of living fiery creatures that speak. And through it the bonfire of the seventy luminaries is broken up and scattered — this being the aspect of: "burning coals shall fall upon them" [Psalms 140] — as is elaborated below in Letter Hay.

Segment 10
HE:
אות ה שם, ושם יוסף על שם וכו' בבחינת (בראשית ל) אסף אלקים את חרפתי עיין רשב"ם שפירש שנקרא יוסף על שם אסף אלקים וכו', רק שהוסיפה גם היוד של יוסף על שם יוסף ה' לי בן אחר ועיין תרגום יונתן שם כבש ה' יתברך חיסודי וכדין עתיד יהושע בריה דיוסף למיכנש ית חיסודא דמצראי מעל בני ישראל ולמיגזר יתהום מעיברא לירדנא (רוצה לומר כשמל את ישראל בגלגל שנאמר היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם) מבואר ממש לענינינו וכן לענין כי פי המדבר אליכם הנ"ל בפנים, עיין רש"י שם והנה עיניכם רואות בכבודי ושאני אחיכם שאני מהול ככם, ועוד כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש מבואר כל הענין כי לשון הקודש ותיקון הברית שזה בחינת מצוות מילה תלוים זה בזה ועל ידי זה בא כבוד:

EN:
Section 7 — Letter ז — [on Letter Hay of the discourse]

There: "And the Name Yosef — on account of… the aspect of: 'G-d has gathered [asaf] my disgrace'" — see the Rashbam who explained that he was named Yosef on account of "G-d has gathered" — only she added the yud of Yosef on account of "may Hashem add [yosef] for me another son."

Segment 12
HE:
אות ו שם, ונחש שהוא הרע הכולל הנ"ל כשאין שלימות בלשון הקודש אזי הוא הולך ושולט על לשון הקודש וכו' בזה מבאר סוד הנחש שהוא בחינת הרע של שבעים לשון בחינת שלש קליפות הטמאות לגמרי, והוא בחינת אשת כסילות שהלך ופיתה את חוה שהיא בחינת אשה חכמה לשון הקודש, על ידי שהכשילה באכילת עץ הדעת טוב ורע שהוא בחינת לשון תרגום שמעורב טוב ורע שהוא בחינת קליפות נוגה, שלפעמים עולה ונכללת בקדושה ולפעמים להיפוך חס וחלילה, והוא בחינת אשה משכלת שהיא בחינת ממוצע בין האשת כסילות ובין האשה חכמה הנ"ל כי משכיל כשהוא בשין שמאלית הוא מלשון משכיל וחכם, ובשין ימנית הוא בחינת משכל חס ושלום, כמו כן הבחינה הנ"ל לפעמים נכללת בקדושה ולפעמים להיפוך חס ושלום ועיקר שלימות הבנין של לשון הקודש הוא על ידי שמעלה הטוב שבתרגום ללשון הקודש ומפיל את הרע שבו, שעל ידי זה נופלין כל העין לשון, בבחינת לשון נופל על לשון כמבואר בפנים:

EN:
Section 8 — Letter ח — [on Letter Vov of the discourse]

There — the same Letter — regarding the perfection of the holy tongue: see the Kitzur Likutay Moharan and in Likutay Aitzos, Dibbur, Letter Gimmel — where it is explained that this means one should guard the tongue and speech from blemishing it with flawed speech, G-d forbid — of idle words, slander, lies, and the like — but on the contrary: to sanctify speech with holy words of Torah and prayer. And likewise the prayer that one prays between oneself and one's Creator — explaining one's conversation before Him in the vernacular language we speak [lashon Ashkenaz] — this too is counted within the perfection of the holy tongue.

Segment 14
HE:
אות ז שם באות ה"א, שהוא הרוח סערה הרוח שטות וכו' כי הרוח סערה היא הראשונה משלש קליפות הטמאות, כמו שכתוב ביחזקאל א' וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת (הם שלש קליפות הטמאות לגמרי כידוע) ונוגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל מתוך האש ועיין זוהר ויקהל דף ר"ג ובמקדש מלך שם:

EN:
Therefore when He chose us from all the nations and elevated us above all tongues — He also gave us the holiness of the Land of Israel — where the Shechinah dwells — which is the aspect of the holy tongue — the holy spirit. And therefore the Sages said that the essential holy spirit is in the Land of Israel. And see in the holy Zohar, Shemos, p. 152: that in the place of the Temple — which is the source of the holiness of the Land of Israel — there all the letters of the alef-beis shine — which are the aspect of the holy tongue. Therefore when the spies spoke slander about the Land of Israel they damaged the aspect of the holy tongue greatly. And when Moshe prayed to rectify this, he said: "and now may the power of Hashem be magnified" — so that through this the matter would be rectified. And this is what the Sages said : at the time when Moshe heard "slow to anger even for the wicked" he did not agree to this — and therefore he now said: "and now may the power of Hashem be magnified as You have spoken, saying — slow to anger even for the wicked." For in truth the essential meaning of patience with the wicked is only for this: perhaps they will return in repentance — or worthy children will come from them — and this is the essential perfection of holiness — the aspect of the holy tongue — when one elevates even the good within the translation [targum] into the holy tongue. And this is the aspect of what the Sages said : "in the place where penitents stand — even the completely righteous cannot stand" — for the completely righteous are the aspect of the holy tongue itself — and penitents are the aspect of the elevation of the good within nogah to the holy tongue — which is its essential completion. And therefore at the time of the sin of the spies — Moshe prayed that He be patient even with the wicked — so that through this the power of Hashem's holy tongue would be strengthened more — as above.

There: "And the serpent — which is the comprehensive evil above — when there is no perfection in the holy tongue — it goes and rules over the holy tongue…" — Here is elaborated the secret of the serpent: that it is the aspect of the evil of the seventy tongues — the aspect of the three utterly impure kelippos. And it is the aspect of the foolish woman [eshes ksilus] who went and seduced Chavah — who is the aspect of the wise woman — the holy tongue. By causing her to stumble through eating from the Tree of Knowledge of Good and Evil — which is the aspect of the Aramaic translation — which is mixed good and evil — which is the aspect of the kelipas nogah — which sometimes ascends and is included in holiness and sometimes the reverse, G-d forbid. And it is the aspect of the understanding woman [isha maskheles] which is the midpoint between the foolish woman and the wise woman — for maskhel with a left shin [sin] means understanding and wisdom — and with a right shin it means causing destruction, G-d forbid. Likewise this above aspect sometimes is included in holiness and sometimes the reverse, G-d forbid. And the essential completion of the building of the holy tongue is through elevating the good within the translation to the holy tongue and causing the evil within it to fall — for through this all the seventy tongues fall — in the aspect of: "a tongue falls upon a tongue" [lashon nofal al lashon] as is elaborated in the discourse.

Segment 16
HE:
אות ח שם באות וא"ו, וזה ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר וכו' נראה לפי עניות דעתי לפרש סמיכות הענין, כי אז התפלל משה על חטא המרגלים שהוציאו דבה על ארץ ישראל ובזה פגמו בהדיבור של לשון הקודש בפרט, כי ארץ ישראל מקושר גם כן לבחינת לשון הקודש ולתיקון הברית ששניהם תלוים זה בזה וזהו שאמר להם יהושע בגלגל שאי אפשר להם לירש את הארץ עד שימולו את עצמן, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (ילקוט שמעוני יהושע ה') על פסוק (יהושע ה) וזה הדבר אשר מל יהושע וכו' דבר דיבר להם וכן מבואר בכמה מקומות בזוהר הקדוש, שארץ ישראל הוא בחינה אחת עם בחינת תיקון הברית, שהוא בחינת שלימות לשון הקודש כנ"ל ועל כן כשבחר בנו מכל העמים ורוממנו מכל לשון, נתן לנו גם כן קדושת ארץ ישראל ששם משכן השכינה, שזה בחינת לשון קודש רוח הקודש, ועל כן אמרו רז"ל שעיקר רוח הקודש הוא בארץ ישראל ועיין בזוהר הקדוש שמות דף קנ"ב שבמקום הבית המקדש ששם מקור קדושת ארץ ישראל, שם מאירין כל האותיות שבאלף בית (שהם בחינת לשון הקודש), ועל כן כשדיברו המרגלים לשון הרע על ארץ ישראל בזה פגמו מאוד בבחינת לשון הקודש וכשהתפלל משה לתקן זאת אמר (במדבר י"ד) ועתה יגדל נא כח ה' וכו' בכדי שעל ידי זה יתתקן הדבר וזהו שאמרו רז"ל סנהדרין קי"א שבשעה ששמע משה ארך אפים לרשעים לא היה מסכים לזה וכו', ועל כן אמר עכשיו ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר, ארך אפים אף לרשעים כי באמת עיקר האריכת אפים לרשעים הוא רק בשביל זה, אולי יחזרו בתשובה או שיצאו מהם בנים הגונים, וזה עיקר שלימות הקדושה בחינת לשון הקודש כשמעלין לתוכה גם הטוב שבתרגום וזה בחינת מה שאמרו רז"ל (ברכות ל"ד:) במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, כי צדיקים גמורים הם בחינת לשון הקודש בעצמו, ובעלי תשובה הם בחינת עליית הטוב שבנוגה ללשון הקודש שזה עיקר שלימותו ועל כן עכשיו בשעת חטא המרגלים התפלל משה שיאריך אפו אף לרשעים שעל ידי זה נשלם כח ה' של לשון הקודש ביותר כנ"ל:

EN:
Now: what Rabbainu wrote — that through this "the power of the letters is stirred and magnified" — meaning: the twenty-eight letters of the work of creation [kaf-ches osvan d'ma'aseh bereishis]. And also in this verse "and now may the power of Hashem be magnified" there are twenty-eight letters. And through this there is support for what is written in the note of the Rema, Siman 56 — and the root of the matter from the introduction to Tikkun HaZohar, p. 13 — to say at the time of reciting Kaddish: "and now may the power of Hashem be magnified." For the Kaddish was composed in the Aramaic translation — and it is very great and awesome praise — which is the aspect of the elevation of the good within the translation to the holy tongue — this being the aspect of "and now may the power of Hashem be magnified" — as is elaborated here. But it is brought in the name of the Holy Ari that he was not accustomed to saying it. And see in the kavvanot of the Holy Ari on the matter of the twenty-eight words and twenty-eight letters in the Kaddish.

There: "And the Name Yosef — on account of… the aspect of: 'G-d has gathered [asaf] my disgrace'" [Genesis 30] — see the Rashbam who explained that he was named Yosef on account of "G-d has gathered" — only she added the yud of Yosef on account of "may Hashem add [yosef] for me another son."

And see the Targum Yonatan there: "Hashem has hidden my shame — and in the future Yehoshua the son of Yosef will gather the shame of Egypt from the sons of Israel and circumcise them on the far side of the Jordan" — meaning: when he circumcised Israel at Gilgal, as it says: "today I have rolled away the shame of Egypt from upon you." And this is precisely relevant to our matter.

Segment 18
HE:
אות ט וזהו גם כן מה שאמרו רז"ל שבת פ"ט, בשעה שעלה משה למרום מצאו להקדוש ברוך הוא שהוא קושר כתרים לאותיות, אמר לו הקדוש ברוך הוא וכו' היה לך לעזרני, מיד אמר ועתה יגדל נא כח ה' וכו' ובמנחות דף כ"ט אמרו רז"ל ששאל אז משה עליו השלום להקדוש ברוך הוא רבונו של עולם מי מעכב על ידך, אמר לו הקדוש ברוך הוא עתיד וכו' ועקיבא בן יוסף שמו והוא ידרוש על כל קוץ וקוץ וכל הנ"ל מכוון לענינינו היטב, כי כמו שכל העולם נברא מחוסר תיקון, מחמת שאין שלימות ללשון הקודש שבא מלמעלה רק כשמעלין בזה העולם הטוב שבתרגום, ועל כן גמר תיקון כל הדברים הוא על ידי בני אדם שבזה העולם דייקא כמו כן כלליות התורה שהיא בחינת לשון הקודש, עיקר שלימותה גם כן רק על ידי הדרשות של החכמים שבזה העולם דייקא ועל כן היה הקדוש ברוך הוא קושר כתרים לאותיות, ולא כתב הכל בפירוש רק הניחן על גמר התיקון על ידי הדרשות של ר' עקיבא דייקא, וזהו בעצמו גם כן הענין שאמר הקדוש ברוך הוא למשה היה לך לעזרני, היינו כפשוטו לברך אותו כביכול בשעת כתיבת התורה, כי עיקר השלימות על ידי זה העולם דייקא, ומיד אמר ועתה יגדל נא כח ה' היינו שבאמת אמר זה בשעה שהתפלל על חטא המרגלים, אבל הטענה היתה כאשר דברת לאמר, רוצה לומר שרמזת אז שעיקר השלימות תלוי בזה העולם דייקא, כי צריכין להעלות גם הטוב שבתרגום ללשון הקודש, שזה נעשה בזה העולם דייקא, וכפי ענין זה ראוי שתאריך אפך גם להם כנ"ל נמצא כי פשוטו של מקרא ודרשות חז"ל בזה הכל הולך אל מקום אחד כפי מה שרימז לנו רבינו ז"ל בפסוק זה כנ"ל:

EN:
There — at the end of the discourse — "and between one who hears from the mouth of a Sage and one who learns from a book — the difference is very great — for a book is only for remembrance… and the remembrance is in the power of the imagination… and imagination is the aspect of tardaymah [deep sleep] — the aspect of translation [targum] as is known." This means: and midameh [imagination] is the aspect of tardaymah — the aspect of translation — as is known. Therefore: "things transmitted orally — you are not permitted to say them in writing" — and there are things within. This means: for this verse "write this as a memorial in the book" was said about the wars of Amalek — of which it says: "who encountered you on the way" — meaning: the stormy spirit draws sustenance from the holy tongue through the aspect of tardaymah — the aspect of translation — as elaborated in Letter Hay. And the translation is the aspect of writing — as above. And also because the Written Torah — which is the essential holy tongue — was written in writing specifically. And the translation was said orally specifically. And likewise most of the Oral Torah is in the Aramaic language [lashon targum]. But there are things within. [And see in Likutay Halachos, Laws of Evening Prayer, Halacha 2.]

There — Letter Hay — "which is the stormy spirit — the spirit of foolishness…" — For the stormy spirit [ruach sa'arah] is the first of the three utterly impure kelippos — as it is written in Ezekiel 1: "And I saw and behold a stormy spirit coming from the north — a great cloud and flashing fire" — these are the three utterly impure kelippos, as is known — "and a brightness surrounds it — and from within it as the color of the chashmal from within the fire." And see Zohar Vayakhel p. 203 and in Mikdash Melech there.

Segment 20
HE:
אות י והנה מה שכתב רבינו ז"ל שנתעוררין ונתגדלין הכח של האותיות וכו' רוצה לומר כ"ח אתוון דמעשה בראשית וגם בפסוק זה ועתה יגדל נא וכו' יש כ"ח אתוון (ועיין לק"ת להאריז"ל ד"פ פ' שלח), ובזה יש סמיכות למה שכתוב בהגהת רמ"א סימן נ"ו, ושורש הדבר מהקדמת תיקוני הזהר דף י"ג לאמר בשעת אמירת הקדיש ועתה יגדל נא כח ה', כי הקדיש נתקן בלשון תרגום והוא שבח גדול ונורא מאוד, שזה בחינת עליית הטוב שבתרגום ללשון הקודש, שזה בחינת ועתה יגדל נא כח ה' וכו' כמבואר כאן אך מובא בשם האריז"ל שלא היה נוהג לאמרו, ועיין בכוונות האריז"ל מענין כ"ח תיבות וכ"ח אתוון שיש בקדיש וכו':

EN:
Siman Twenty — Tes Tikkuninסימן כ — ט' תיקונין

And likewise regarding "for my mouth is speaking to you" — as elaborated in the discourse — see Rashi there: "and behold your eyes see in my glory — that I am your brother who is circumcised like you." And further: "for my mouth speaks to you in the holy tongue." The whole matter is elaborated — for the holy tongue and the rectification of the covenant [tikun habris] — which is the aspect of the mitzvah of circumcision — depend on each other. And through this comes honor.

There: "And the serpent — which is the comprehensive evil above — when there is no perfection in the holy tongue — it goes and rules over the holy tongue…" — Here is elaborated the secret of the serpent: that it is the aspect of the evil of the seventy tongues — the aspect of the three utterly impure kelippos. And it is the aspect of the foolish woman [eshes ksilus] who went and seduced Chavah — who is the aspect of the wise woman — the holy tongue. By causing her to stumble through eating from the Tree of Knowledge of Good and Evil — which is the aspect of the Aramaic translation — which is mixed good and evil — which is the aspect of the kelipas nogah — which sometimes ascends and is included in holiness and sometimes the reverse, G-d forbid.

Segment 22
HE:
אות יא שם בסוף המאמר, ובין שומע מפי חכם ללומד בספר יש חילוק גדול ביותר כי ספר הוא רק לזכרון וכו' והזכרון הוא בכח המדמה וכו' רוצה לומר ומדמה הוא בחינת תרדימה בחינת תרגום כידוע, ועל כן דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאמרם בכתב ויש דברים בגו וכו' רוצה לומר כי פסוק זה כתב זאת זכרון בספר נאמר על מלחמות עמלק שנאמר בו (דברים כ"ה) אשר קרך בדרך, שהרוח סערה יונק מלשון הקודש על ידי בחינת תרדמה בחינת תרגום כמבואר באות ה"א, ותרגום הוא בחינת כתב כנ"ל וגם כי יש להבין עוד כי התורה שבכתב שהיא עיקר לשון הקודש נכתבה בכתב דייקא, ותרגום נאמר בעל פה דייקא וכן רוב התורה שבעל פה הוא בלשון תרגום, אך יש דברים בגו (ועי' בלקוטי הלכות הלכות תפלת ערבית הלכה ב'):

EN:
In this above discourse: "and whoever wishes to draw Torah interpretations" — meaning: now — after that soul above was removed and the Torah interpretations drawn through it were removed — therefore whoever now wishes to draw Torah interpretations must first draw warm words for himself — as is elaborated in the discourse. And likewise it is elaborated at the end of the discourse: "everything that was hidden will be found" — meaning: everything that used to be found through that soul which was removed — is now found through this beard [dikna] — as is elaborated there.

There — Letter Vov — "And this is: 'And now may the power of Hashem be magnified — as You have spoken, saying…'" — In my humble opinion it appears to explain the juxtaposition of the matter: for then Moshe prayed for the sin of the spies who had spoken slander about the Land of Israel — and through this they damaged specifically the speech of the holy tongue — for the Land of Israel is also connected to the aspect of the holy tongue and the rectification of the covenant — for both of them depend on each other. And this is what Yehoshua said to them at Gilgal: that they could not inherit the Land until they circumcised themselves — as the Sages expounded on the verse: "and this is the matter of which Yehoshua circumcised" — "he spoke a word to them." And likewise this is elaborated in many places in the holy Zohar — that the Land of Israel is one aspect together with the rectification of the covenant — which is the aspect of the perfection of the holy tongue as above.

And it is the aspect of the understanding woman [isha maskheles] which is the midpoint between the foolish woman and the wise woman — for maskhel with a left shin [sin] means understanding and wisdom — and with a right shin it means causing destruction, G-d forbid. Likewise this above aspect sometimes is included in holiness and sometimes the reverse, G-d forbid. And the essential completion of the building of the holy tongue is through elevating the good within the translation to the holy tongue and causing the evil within it to fall — for through this all the seventy tongues fall — in the aspect of: "a tongue falls upon a tongue" [lashon nofal al lashon] as is elaborated in the discourse.

There — Letter Hay — "which is the stormy spirit — the spirit of foolishness…" — For the stormy spirit [ruach sa'arah] is the first of the three utterly impure kelippos — as it is written in Ezekiel 1: "And I saw and behold a stormy spirit coming from the north — a great cloud and flashing fire" — these are the three utterly impure kelippos, as is known — "and a brightness surrounds it — and from within it as the color of the chashmal from within the fire." And see Zohar Vayakhel p. 203 and in Mikdash Melech there.

There — Letter Vov — "And this is: 'And now may the power of Hashem be magnified — as You have spoken, saying…'" — In my humble opinion it appears to explain the juxtaposition of the matter: for then Moshe prayed for the sin of the spies who had spoken sla

nder abou

t the Land of Israel — and through this they damaged specifically the speech of the holy tongue — for the Land of Israel is also connected to the aspect of the holy tongue and the rectification of the covenant — for both of them depend on each other. And this is what Yehoshua said to them at Gilgal: that they could not inherit the Land until they circumcised themselves — as the Sages expounded [Yalkut Shimoni on Yehoshua, ch.

Section 11 — Letter יא — [end of the discourse]

5] on the verse: "and this is the matter of which Yehoshua circumcised" [Yehoshua 5] — "he spoke a word to them." And likewise this is elaborated in many places in the holy Zohar — that the Land of Israel is one aspect together with the rectification of the covenant — which is the aspect of the perfection of the holy tongue as above.

Therefore when He chose us from all the nations and elevated us above all tongues — He also gave us the holiness of the Land of Israel — where the Shechinah dwells — which is the aspect of the holy tongue — the holy spirit. And therefore the Sages said that the essential holy spirit is in the Land of Israel. And see in the holy Zohar, Shemos, p. 152: that in the place of the Temple — which is the source of the holiness of the Land of Israel — there all the letters of the alef-beis shine — which are the aspect of the holy tongue. Therefore when the spies spoke slander about the Land of Israel they damaged the aspect of the holy tongue greatly. And when Moshe prayed to rectify this, he said: "and now may the power of Hashem be magnified" — so that through this the matter would be rectified. And this is what the Sages said [Sanhedrin 111]: at the time when Moshe heard "slow to anger even for the wicked" he did not agree to this — and therefore he now said: "and now may the power of Hashem be magnified as You have spoken, saying — slow to anger even for the wicked." For in truth the essential meaning of patience with the wicked is only for this: perhaps they will return in repentance — or worthy children will come from them — and this is the essential perfection of holiness — the aspect of the holy tongue — when one elevates even the good within the translation [targum] into the holy tongue. And this is the aspect of what the Sages said [Brachos 34b]: "in the place where penitents stand — even the completely righteous cannot stand" — for the completely righteous are the aspect of the holy tongue itself — and penitents are the aspect of the elevation of the good within nogah to the holy tongue — which is its essential completion. And therefore at the time of the sin of the spies — Moshe prayed that He be patient even with the wicked — so that through this the power of Hashem's holy tongue would be strengthened more — as above.

And this too is what the Sages said [Shabbas 89]: when Moshe ascended on high — he found the Holy One tying crowns onto the letters. The Holy One said to him: "you should have helped Me." Immediately he said: "and now may the power of Hashem be magnified." And in Menachos p. 29, the Sages said that Moshe asked the Holy One: "Master of the World — what is holding back Your hand?" He answered: "in the future there will be… a man by the name of Akiva ben Yosef — and he will expound on every crown and crown." And all of the above is precisely aligned to our matter — for just as the whole world was created incomplete — because the holy tongue — which comes from above — is not perfect except when in this world one elevates the good within the translation — so too the complete rectification of all things is through the people of this world specifically.

Likewise the totality of the Torah — which is the aspect of the holy tongue — its essential perfection is also only through the homiletical expositions [derashos] of the Sages of this world specifically.

And therefore the Holy One was tying crowns onto the letters — and did not write everything explicitly — but left the completion of rectification for the derashos of Rabbi Akiva specifically. And this itself is also the matter of what the Holy One said to Moshe: "you should have helped Me" — meaning literally: to bless Him, as it were, at the time of the writing of the Torah. For the essential perfection is through this world specifically — and immediately he said "and now may the power of Hashem be magnified" — meaning: he truly said this at the time when he prayed for the sin of the spies — but the claim was: "as You have spoken, saying" — meaning: You hinted then that the essential perfection depends on this world specifically — for one must elevate even the good within the translation to the holy tongue — which is done in this world specifically. And according to this matter it is right that You be patient with them as above. It follows that the simple reading of the verse and the Sages' homiletical expositions on it all go to one place — according to what Rabbainu alluded to us in this verse as above.

Now: what Rabbainu wrote — that through this "the power of the letters is stirred and magnified" — meaning: the twenty-eight letters of the work of creation [kaf-ches osvan d'ma'aseh bereishis]. And also in this verse "and now may the power of Hashem be magnified" there are twenty-eight letters. And through this there is support for what is written in the note of the Rema, Siman 56 — and the root of the matter from the introduction to Tikkun HaZohar, p. 13 — to say at the time of reciting Kaddish: "and now may the power of Hashem be magnified." For the Kaddish was composed in the Aramaic translation — and it is very great and awesome praise — which is the aspect of the elevation of the good within the translation to the holy tongue — this being the aspect of "and now may the power of Hashem be magnified" — as is elaborated here. But it is brought in the name of the Holy Ari that he was not accustomed to saying it. And see in the kavvanot of the Holy Ari on the matter of the twenty-eight words and twenty-eight letters in the Kaddish.

There — at the end of the discourse — "and between one who hears from the mouth of a Sage and one who learns from a book — the difference is very great — for a book is only for remembrance… and the remembrance is in the power of the imagination… and imagination is the aspect of tardaymah [deep sleep] — the aspect of translation [targum] as is known." This means: and midameh [imagination] is the aspect of tardaymah — the aspect of translation — as is known.

Therefore: "things transmitted orally — you are not permitted to say them in writing" — and there are things within.

This means: for this verse "write this as a memorial in the book" was said about the wars of Amalek — of which it says: "who encountered you on the way" [Deuteronomy 25] — meaning: the stormy spirit draws sustenance from the holy tongue through the aspect of tardaymah — the aspect of translation — as elaborated in Letter Hay. And the translation is the aspect of writing — as above. And also because the Written Torah — which is the essential holy tongue — was written in writing specifically. And the translation was said orally specifically. And likewise most of the Oral Torah is in the Aramaic language [lashon targum]. But there are things within. [And see in Likutay Halachos, Laws of Evening Prayer, Halacha 2.]

"The essential purpose." And so on. "For 'ki zeh kol ha'adam' [this is all of man]." Meaning: for every person can fulfill this — and attain the purpose through it. And so on. The meaning is: even though the Sages expounded [on the verse]: "ki zeh kol ha'adam" — as referring to: "the entire world was created only for this person's sake" — which refers to the greatest of Torah scholars — as is known.

Even so: the explanation here is different.

For the meaning here is: that every person — even the most ordinary — can fulfill this and attain the purpose through it. And so on — as elaborated in the discourse.

There: "and this is the essential purpose for us — that prayer be included in His unity." And so on. In my humble opinion the meaning is: for according to the view of the philosophers — the purpose is for man to know Hashem — and to comprehend Him through philosophical inquiry. But according to the true purpose — which is the way of our Sages — of blessed memory — and as elaborated in the words of Rabbainu — the essential purpose is prayer. And the highest level of prayer is: that prayer be included in His unity — the aspect of: "He and His Name alone [hu u'shemo bilvad]." And so on — as elaborated in the discourse.



# סימן כ-ט' תיקונין
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/21/

סימן כ-ט' תיקונין
סימן כ-ט' תיקונין
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/21

Segment 2
HE:
אות א מאמר זה נאמר בר"ה שנת תקס"ה, ור"ה חל אז ביום חמישי וששי ונאמרה בין השמשות כדרכו תמיד, דהיינו סמוך לתחלת הלילה השייך ליום ב' דראש השנה וכבר חשך היום, ואני ישבתי סמוך מאוד אליו ז"ל והסתכלתי בו וראיתי שבשעה שהתחיל המאמר אז אמר התיבות ט' תיקונין יקירין איתמסרו לדיקנא בכחות גדולות מאוד מאוד, עד מיצוי הנפש ובאימה ויראה ורתת וזיע אשר אי אפשר לשער ותפס את זקנו אז כמה פעמים בכחות גדולות וכו' ואי אפשר לצייר זאת בכתב וכו' עיין פנים ואז התחיל בהתחלת התורה תיכף לדבר מארץ ישראל, ואמר בזה הלשון מי שרוצה להיות יהודי דהיינו לילך מדרגא לדרגא אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל כשמנצחין המלחמה אז נקראין איש מלחמה, כי קודם שמנצחין המלחמה אז אל יתהלל חוגר כמפתח, רק כשמנצחין המלחמה אז הוא איש מלחמה ואחר כך התחיל לדבר מהנשמה ונתלהב מאוד, והרים קולו ואמר יש נשמה וכו' כנדפס בספר בסימן זה הנ"ל, רק שבכתיבתו התחיל תיכף מהנשמה אבל באמירתו התחיל מארץ ישראל כנ"ל ואחר שגמר התורה הנ"ל אחר כך בעת השיחה, שאלתי אותו מה כוונתו בזה שאמר על ארץ ישראל שהיא גדולה כל כך ושזה עיקר נצחון המלחמה, וגער בי וענה ואמר, כוונתי ארץ ישראל הזאת בפשיטות עם אלו הבתים והדירות ואמר בלשון אשכנז בזה הלשון: איך מיין טאקי דאס ארץ ישראל מיט דיא שטיבער מיט דיא הייזער, כלומר שכל כוונתו במה שהאריך במעלת ארץ ישראל כוונתו כפשוטו על ארץ ישראל הזאת שבני ישראל נוסעים לשם, שרצונו שכל איש ישראל כל מי שרוצה להיות איש ישראל באמת כנ"ל יסע לארץ ישראל, ואף על פי שיש לו מניעות רבות על זה ישבר כל המניעות וילך לשם, כי זה עיקר נצחון המלחמה כשזוכין לבוא לארץ ישראל וכנ"ל וכו' עי' פנים עוד מענין מה שהיה בעת שנתן המאמר הזה להעתיקו וכו' מענין היאר צייט של אמו ז"ל וכו' ע"ש (כל המבואר לעיל הועתק מספר חיי מוהר"ן):

EN:
There — Letter Daled and Letter Hay — "and this is: 'Your staff of strength — Hashem shall send from Zion'" — see Yalkut Shimoni, portion Chukas, in the name of Midrash Yelamdenu: "'Take the staff' — this is what Scripture says: 'Your staff of strength shall Hashem send from Zion.' Another interpretation: 'Take the staff' — this is what the verse says: 'Folly is bound up in the heart of a child' [Proverbs 22] — these are Israel — 'the rod of discipline will remove it far from him' — therefore the Holy One said to Moshe: they need chastisement in order to subdue the evil in the congregation." And see the Rashbam who also explained it in a similar vein.

This dis

Segment 4
HE:
אות ב במאמר זה הנ"ל ומי שרוצה להמשיך ביאורי התורה רוצה לומר עכשיו אחר שנסתלק הנשמה הנ"ל ונסתלקו ביאורי התורה הנמשכין על ידה, על כן מי שרוצה להמשיך עכשיו ביאורי התורה צריך מתחלה להמשיך לעצמו דיבורים חמים וכו' כמבואר בפנים וכן מבואר בסוף המאמר כל מה דאתטמר וכו' אשתכח, פירוש אשתכח עכשיו על ידי הזקן הזה כל מה שהיה משתכח על ידי נשמה שנסתלק וכו':

EN:
There — in the commentary on the passage of the Sifra d'Tzni'usa: "hairs upon hairs before the openings of the ears — until the beginning of the mouth" — meaning: before they heard — if they could receive — they opened their mouths and said "we will do." This means: for the essential power of the staff of strength of the Tzaddik — which he has from his mitzvos and good deeds — is through the aspect of "we will do and we will hear" that is in them — namely: what these mitzvos that all of Israel perform and fulfill — such as tzitzis, tefillin and the like — but the Tzaddik performs them with great inflaming and cleaving and great longing — this being the aspect of: "we will do and we will hear — your mouths preceded your ears."

course was said on Rosh Hashonoh of the year [5]565 — and Rosh Hashonoh fell then on Thursday and Friday — and it was said at twilight, as was always his custom — that is, close to the beginning of the night belonging to the second day of Rosh Hashonoh — and it was already dark. And I sat very close to him, and gazed upon him, and I saw that when he began the discourse — he then said the words "nine precious rectifications were transmitted to the beard" with very, very great force — to the point of expiring of soul — with awe and fear and trembling and shaking — such as it is impossible to estimate. And he then grasped his holy beard several times with great force. And it is impossible to depict this in writing. See the discourse. And then at the beginning of the Torah he immediately began to speak of the Land of Israel — and he said these words: "whoever wishes to be a Jew — namely: to go from level to level — it is impossible except through the Land of Israel. When one wins the battle one is called a man of war — for before winning the battle one should not boast like one who unlaces — only when one wins the battle is one a man of war." And afterwards he began to speak of the soul — and became very inflamed — and raised his voice and said: "there is a soul…" — as printed in the book in this discourse — only that in the writing it begins immediately with the soul, while in the saying of it he began with the Land of Israel as above. And after completing the above Torah — afterwards during the conversation — I asked him what his intention was in what he said about the Land of Israel — that it is so great and that this is the essential victory of the battle. And he rebuked me and answered and said: "my intention is the Land of Israel literally — with those houses and dwellings." And he said it in Yiddish [lashon Ashkenaz]: "ich mayn takki dos Eretz Yisrael mit di stuber mit di haizer" — meaning: that all his intention in what he elaborated at length about the greatness of the Land of Israel was literally the Land of Israel — where the children of Israel travel — and it is his will that every person of Israel — every one who truly wishes to be a person of Israel as above — should travel to the Land of Israel. And even though one has many obstacles — one should break through all the obstacles and go there — for this is the essential victory of the battle when one merits to come to the Land of Israel. And see further in the discourse on the matter of what happened at the time he gave this discourse to be copied — regarding the yahrzeit of his mother — and so on.

Segment 6
HE:
אות ג שם והדיבור נמשך מלב העליון וכו' עיין באות ה' שהשכינה היא בחינת לב הנ"ל:

EN:
Now: it is elaborated above that Rabbainu said one cannot go from level to level except through the Land of Israel — and then said that his intention was literally the Land of Israel with those houses and courtyards as above. If so, it needs to be understood: how did Rabbainu himself go from level to level before he was in the Land of Israel? [For it is known that even then he was already a great and wondrous Tzaddik as is explained elsewhere.] And likewise several other great Tzaddikim who could not come to the Land of Israel — such as the Baal Shem Tov and several others like him — as is known.

There — Letter Yud — "'Let us pass, please, through your land'… in order that they could walk in the way of the King — the King of all worlds…" — In my humble opinion this alludes to what we wrote above — that at the time of saying this Torah discourse he began to speak of the Land of Israel and said: "whoever wishes to be a Jew — namely: to walk from level to level — it is impossible except through the Land of Israel." And this is what they alluded to here as well — that they said: "we do not wish the pleasures of this world… rather we wish: 'the King's road we shall walk' — to walk in the way of the King — the King of all worlds" — namely: as above — to walk from level to level in the service of Hashem. And see Zohar Lech Lecha, p. 80b: "and then Avraham was crowned from level to level until he ascended to his level… when Avraham was crowned in his levels in the holy land…" And see portion Vayeitzay, p. 150: "'and I shall return in peace to my father's house' — there is the holy land — there he was completed… in that place he ascended from this level to another level as is fitting — and there he served his service" — relevant to our matter.

Segment 8
HE:
אות ד שם באות ד' ובאות ה"א, וזה (תהלים ק"י) מטה עוזך ישלח ה' מציון וכו' עיין ילקוט שמעוני פרשה חוקת בשם מדרש ילמדנו, קח את המטה זהו שאמר הכתוב מטה עוזך ישלח ה' מציון וכו' דבר אחר קח את המטה זהו שאמר הפסוק (משלי כ"ב) אולת קשורה בלב נער אלו ישראל וכו' שבט מוסר ירחיקנה ממנו לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה מרדות הם צריכין בכדי להכניע הרע שבעדה ועיין רשב"ם שפירש גם כן כעין זה:

EN:
And support for these our words from what is elaborated below in Siman 155 — the discourse Arichas Apayim — that through the Land of Israel one merits patience and nullification of all anger and sadness — and he concluded there: "and every person must beg Hashem that he have longings and yearnings for the Land of Israel." And this is what we pray before the recitation of Shema: "and He will lead us upright to our land." See there — somewhat aligned with our above words — in particular according to what I heard from one of our fellowship [anash] — who said in a witty vein regarding the above matter that Rabbainu said: that it is impossible to go from level to level except through the Land of Israel — as above. For it is elaborated in the discourse Chosum B'soch Chosum, Siman 22, that when one wishes to ascend from level to level one needs a descent before the ascent — see there. And therefore one needs the holiness of the Land of Israel — through which one merits patience as above — and then one can strengthen oneself and stand one's ground at the time of the descent — until through this specifically one merits the ultimate ascent. And if his words are correct in the intention of Rabbainu's words — there is certainly great support for our words from the above Siman 155.

[All the above is copied from Chayyay Moharan.]

In this above discourse: "and whoever wishes to draw Torah interpretations" — meaning: now — after that soul above was removed and the Torah interpretations drawn through it were removed — therefore whoever now wishes to draw Torah interpretations must first draw warm words for himself — as is elaborated in the discourse. And likewise it is elaborated at the end of the discourse: "everything that was hidden will be found" — meaning: everything that used to be found through that soul which was removed — is now found through this beard [dikna] — as is elaborated there.

Segment 10
HE:
אות ה שם באות יו"ד, אעברה נא בארצך וכו' כדי שיוכלו לילך בדרך המלך מלכו של עולם וכו' נראה לעניות דעתי שרומז בכאן מה שכתבנו לעיל שבשעת אמירת התורה הנ"ל התחיל לדבר מארץ ישראל, ואמר מי שרוצה להיות יהודי דהיינו לילך מדרגא לדרגא אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל וזהו שרמזו גם בכאן שאמרו שאין רצונינו בתענוגי עולם הזה וכו' אלא רצונינו דרך המלך נלך וכו' לילך בדרך המלך מלכו של עולם, היינו כנ"ל לילך ממדריגה למדריגה בעבודת ה' ועיין בזוהר לך לך ד' פ' ע"א וכדין אתעטר אברהם מדרגא לדרגא עד דסליק לדרגיה וכו' כיון דאתעטר אברהם בדרגוי בארעא קדישא וכו' ועיין פרשה ויצא ק"נ: ושבתי בשלום אל בית אבי דתמן הוא ארעא קדישא תמן אשתלים וכו' באתר דא אסלק מדרגא דא לדרגא אחרא כדקא יאות ותמן אפלח פולחניה מכוון לענינינו:

EN:
Section 10 — Letter י — The Vision

There: "and the speech is drawn from the supernal heart…" — see Letter Hay, where it is elaborated that the Shechinah is the aspect of the above-mentioned heart.

Segment 12
HE:
אות ו שם בפירוש המאמר ספרא דצניעותא נימין על נימין מקמי פתחי דאודנין עד רישא דפומא היינו קודם ששמעו אם יכולין לקבל פתחו פיהם ואמרו נעשה רוצה לומר כי עיקר הכח של המטה עוז של הצדיק שיש לו ממצוות וממעשים טובים שלו הוא על ידי הבחינת נעשה ונשמע שבהם, היינו מה שגם אלו המצוות שכל ישראל עושין ומקיימין כגון ציצית ותפילין וכיוצא, אבל הצדיק עושה אותם בהתלהבות ודביקות גדול ובתשוקה גדולה שזה בחינת נעשה ונשמע דקדמו פומיכו לאודניכו:

EN:
Section 11 — Letter יא — The Vision: Part 1

Now: it is elaborated above that Rabbainu said one cannot go from level to level except through the Land of Israel — and then said that his intention was literally the Land of Israel with those houses and courtyards as above. If so, it needs to be understood: how did Rabbainu himself go from level to level before he was in the Land of Israel? [For it is known that even then he was already a great and wondrous Tzaddik as is explained elsewhere.] And likewise several other great Tzaddikim who could not come to the Land of Israel — such as the Baal Shem Tov and several others like him — as is known.

Segment 14
HE:
אות ז שם אשתכח מתחות תרין נוקבין (היינו נקבי החוטם שהוא בחינת תפלה), ארחא מלייא (בחינת יראה כי אין מחסור ליראיו) דלא איתחזיין (היינו השערות הנ"ל שהם בחינת המצוות ומעשים טובים אינן נראים שם כלל), היינו שהתפלה שלו היא עם יראה גדולה כל כך עד שאינם נראים אז כלל כח המצוות ומעשים טובים שלו בבחינת (משלי כ"ה) אל תתהדר לפני מלך רק ברוב עם הדרת מלך, שהוא בחינת התפלה שהוא בהתקשרות עם נפשות השומעים, שעל ידי זה ניתוסף קדושה יתרה למעלה בחינת ברוב עם הדרת מלך כנ"ל וזהו שאמר תיכף אחר כך תיקונא רביעאה עלעין אתחפיין וכו' בחינת התקשרות עם נשמותיהם וכו':

EN:
Section 12 — Letter יב — The Vision: Part 2

Therefore it appears in my humble opinion one can say: certainly one must be in the Land of Israel literally — but before one merits to bring one's thought into actual practice — then at any rate: through the longing and yearning and longing [kisufin] that one longs to be in the Land of Israel — there is drawn upon one through this also the illumination from the holiness of the Land of Israel — until one merits through this also to ascend from level to level in the service of Hashem. But the longing must be absolutely true — meaning: at the time when one finds the fitting opportunity to bring one's thought into actual practice — one should break through all the obstacles and come actually in practice to the Land of Israel. And this is the essential victory of the battle as above. But before one merits to this — nonetheless through the true longings alone the holiness of the Land of Israel is drawn upon one as above.

Segment 16
HE:
אות ח הנה לעיל מבואר מה שאמר רבינו ז"ל, שאי אפשר להיות איש יהודי דהיינו לילך מדרגא לדרגא כי אם על ידי ארץ ישראל ואמר אחר כך שכוונת דבריו כפשוטו ארץ ישראל זה הידוע לנו עם אלו הבתים והחצרות כנ"ל, ואם כן יש להבין איך הלך רבינו ז"ל בעצמו מדרגא לדרגא קודם שהיה בארץ ישראל (כידוע שגם אז היה חידוש גדול צדיק נפלא ונורא כמבואר במקום אחר), וכן עוד כמה צדיקים גדולים שלא יכלו לבוא לארץ ישראל כגון הבעש"ט ז"ל ועוד כמה כיוצא כידוע על כן נראה לעניות דעתי דיש לומר שבוודאי צריכין להיות בארץ ישראל זה ממש, אך קודם שזוכה להוציא מכח אל הפועל ענין זה, אז על כל פנים על ידי השתוקקות והגיעגועים והכיסופין שנכסף להיות בארץ ישראל נמשך עליו על ידי זה גם כן הארה מקדושת ארץ ישראל עד שזוכה על ידי זה גם כן לעלות מדרגא לדרגא בעבודת ה', אך הכיסופין צריכין להיות באמת לאמתו, דהיינו שבעת שמוצא שעת הכושר להוציא מחשבתו אל הפועל, אזי ישבר כל המניעות עד שיבוא בפועל ממש לארץ ישראל וזהו עיקר נצחון המלחמה כנ"ל אך קודם שזוכה לזה אז אף על פי כן על ידי הכיסופין האמתיים לבד נמשך עליו גם כן קדושת ארץ ישראל כנ"ל וסעד לדברינו אלה ממה שמבואר לקמן בסי' קנ"ה מאמר אריכת אפים שעל ידי ארץ ישראל זוכין לאריכת אפים ולבטל כל הכעס והעצבות וכו', וסיים שם וצריך כל אדם לבקש מהשם יתברך שיהיו לו כיסופין וגיעגועים לארץ ישראל וכו', וזהו שקודם קריאת שמע אנו מבקשים והוא יוליכנו קוממיות לארצנו וכו', עיין שם מבואר קצת כדברינו הנ"ל בפרט כפי מה ששמעתי מאחד מאנ"ש שאמר בדרך צחות על ענין הנ"ל שאמר רבינו ז"ל שאי אפשר לילך מדרגא לדרגא כי אם על ידי ארץ ישראל כנ"ל, היינו כי מבואר במאמר חותם בתוך חותם סימן כ"ב שכשרוצה לעלות ממדריגה למדריגה צריך להיות לו ירידה קודם העליה וכו' ע"ש, ועל כן צריך לזה קדושת ארץ ישראל שעל ידי זה זוכין לאריכת אפים כנ"ל ואז יוכל להתחזק ולעמוד על עמדו בעת הירידה עד שזוכה על ידי זה דייקא לתכלית העליה, ואם כנים דבריו בכוונת דברי רבינו ז"ל בוודאי יש סעד גדול לדברינו מסימן קנ"ה הנ"ל:

EN:
Section 13 — Letter יג — Commentary on the Vision

There — Letter Daled and Letter Hay — "and this is: 'Your staff of strength — Hashem shall send from Zion'" [Psalms 110] — see Yalkut Shimoni, portion Chukas, in the name of Midrash Yelamdenu: "'Take the staff' — this is what Scripture says: 'Your staff of strength shall Hashem send from Zion.' Another interpretation: 'Take the staff' — this is what the verse says: 'Folly is bound up in the heart of a child' [Proverbs 22] — these are Israel — 'the rod of discipline will remove it far from him' — therefore the Holy One said to Moshe: they need chastisement in order to subdue the evil in the congregation." And see the Rashbam who also explained it in a similar vein.

Segment 18
HE:
אות ט שם במאמר הנ"ל בסופו, גם קודם שאמר התורה הזאת סיפר איזה זמן מקודם מעשה נוראה שראה במקום שראה בהקיץ או בחלום, ואמר שהתורה טי"ת תיקונין הנ"ל הוא פירוש על המראה הנוראה הזאת שסיפר וכו':

EN:
And what they answered him about the middle one — that he had cooled and expired and stopped speaking — and they also stopped speaking. This is the aspect of: when this soul falls from the aspect of: "are not My words like fire" — and his words cool — then it is removed. And then the Torah interpretations drawn through it are also removed — and then all Torah commentators can attain no interpretation in the Torah. And then controversy is stirred against the Tzaddikim — this being the aspect of what they ran to the authorities and began to argue with them and wished to kill them. And the holy Torah alludes to us the whole of this matter — according to what our holy and awesome Rabbainu elaborated for us — in the portion of Chukas — in the matter of the wilderness of Tzin — the aspect of cooled speech — where there Miriam died — who is the aspect of the above soul. And then the well was removed — the aspect of the Torah interpretations drawn through her. And then: "and the people gathered against Moshe and Aharon" — they are the aspect of the two holy authorities above. [And it is not for nothing that their essence pleased him greatly.] And: "and the people contended with Moshe…" — the aspect of the controversy that was stirred then — and the arguments the people argued with the above-mentioned authorities — and they wished to kill them — and they fled from them — as it is written: "and Moshe and Aharon came from before the congregation to the entrance of the Tent of Meeting" — and the commentators explained that they came as if fleeing from them. And likewise the Sages said — brought in the Yalkut: "when Moshe and Aharon saw the people's faces as wrathful — they fled to the Tent of Meeting." The beautiful tent is the Tent of Meeting.

There — in the above discourse — at its end: also before he said this Torah he had related some time earlier a wondrous vision that he saw — at the place he saw it — while awake or in a dream. And he said that the Torah beginning Tes Tikkunin [the nine rectifications] above is an explanation of this wondrous vision that he related.

Segment 20
HE:
אות י אמר המחבר, הנני להעתיק לך את כל הנ"ל כפי אשר מבואר בספר חיי מוהר"ן וזה לשונו שם: מה שסיפר רבינו זצ"ל תחלת הקיץ שנת תקס"ד ענה ואמר אספר לכם מה שראיתי ותספרו לבניכם:

EN:
And what was cried to the authorities from there — to return backwards and take their merits and go to the hanging candle — is what Hashem said to Moshe: "take the staff" — that is: the staff of strength of their merits — and "speak to the rock before their eyes" — the rock is the aspect of the supernal heart suspended in the air — which is like a lit candle. [See the introduction to Tikkun HaZohar, p. 13b — and this is also well-known in many places in the holy Zohar — and see Likutay Tinyana, Siman 91: that the heart is the aspect of a tower floating in the air.] But the intention of Hashem was that he take the staff of strength — in order to subdue the evil in the congregation — and to the supernal heart he should pray with supplications and appeasement and connection with their souls — and then: "and you shall bring forth water for them from the rock — to water the congregation and their animals." Meaning: the aspect of those sitting in circles — who are the Torah commentators who regularly receive — and also those simple people who receive and drink from the waters of interpretation as above. [Or perhaps his intention was also on those who eat only the chaff and straw of the Torah — as is elaborated in the holy Zohar — and they are truly the aspect of their animals. Nonetheless the Holy One also had compassion on them and wished to water them from the waters of the Torah — as the verse says: "the righteous man knows the life of his animal" — as the Sages also expounded on this very matter — see the above Yalkut.]

There — Letter Yud — "'Let us pass, please, through your land'… in order that they could walk in the way of the King — the King of all worlds…" — In my humble opinion this alludes to what we wrote above — that at the time of saying this Torah discourse he began to speak of the Land of Israel and said: "whoever wishes to be a Jew — namely: to walk from level to level — it is impossible except through the Land of Israel." And this is what they alluded to here as well — that they said: "we do not wish the pleasures of this world… rather we wish: 'the King's road we shall walk' — to walk in the way of the King — the King of all worlds" — namely: as above — to walk from level to level in the service of Hashem. And see Zohar Lech Lecha, p. 80b: "and then Avraham was crowned from level to level until he ascended to his level… when Avraham was crowned in his levels in the holy land…" And see portion Vayeitzay, p. 150: "'and I shall return in peace to my father's house' — there is the holy land — there he was completed… in that place he ascended from this level to another level as is fitting — and there he served his service" — relevant to our matter.

Segment 22
HE:
אות יא אחד היה שוכב על הארץ וסביבו היו יושבים עיגול וסביב העיגול עוד עיגול וסביב העיגול עוד עיגול וכן עוד כמה עיגולים, וסביב היו יושבים עוד כמה אנשים בלי סדר, ואותו שהיה יושב באמצע (כלומר שהיה יושב מוטה על צדו) היה עושה בשפתיו וכולם סביבו היו עושים בשפתותיהם אחריו ואחר כך ראיתי והנה איננו (אותו האמצעי) וכולם שהיו יושבים סביבו הפסיקו לעשות בשפתותיהם ושאלתי מה זה, והשיבו לי שנתקרר ונגוע ופסק מלדבר והפסיקו לדבר ואחר כך התחילו כולם לרוץ ורצתי אחריהם, וראיתי מרחוק שני פאלאצין היינו בנינים נאים ויפים מאוד, ושם היו יושבים שני שררות והם רצו לשם להשררות והתחילו לטעון עמהם למה התעיתם אותנו, ורצו להרגם וברחו השררות לחוץ וראיתים, והוטב בעיני מאוד מהות שלהם, ורצתי אחריהם וראיתי מרחוק אהל יפה וצעקו משם להשררות חזרו לאחוריכם ובקשתם כל הזכיות שיש לכם, ונטלתם בידכם ותלכו להנר התלוי שם ושם תפעלו כל מה שתרצו וחזרו לאחוריהם וקבלו הזכיות שלהם, והיה שם חבילות זכיות ורצו להנר ורצתי אחריהם, וראיתי נר (דלוק) תלוי באויר, ובאו השררות והשליכו הזכיות אל הנר ונפלו מהנר ניצוצות לתוך פיהם, והחזיר עצמו הנר ונעשה מהנר נהר, ושתו כולם מהנהר ונעשו בריות בקרבם, וכשפתחו לדבר יצאו מהם הבריות וראיתים רצים ושבים ואינם מין אדם ולא מין חיה רק בריות, ואחר כך התיעצו לחזור למקומם ואמרו איך נוכל לחזור למקומנו ענה אחד נשלח להאחד העומד שם ואוחז חרב בידו משמים לארץ ואמרו את מי נשלח, והתייעצו לשלוח להבריות, והלכו הבריות לשם ורצתי אחריהם וראיתי אותו מאוים עומד משמים לארץ וחרבו בידו משמים לארץ ולה כמה פיות, היינו פה אחד (היינו חד ובלשון אשכנז שארף) למיתה ופה אחד על עניות ופה אחד על חולשות, וכן כמה פיות על שאר עונשים והתחילו לבקש שזה זמן רב היו לנו יסורים ממך עתה היה לנו לעזר והבא אותנו למקומינו (ואמר איני יכול לעזור אתכם) ובקשו תן לנו הפה של מיתה ונהרוג אותם ולא רצה וביקשו פה אחר ולא רצה ליתן להם שום פה שקורין שארף וחזרו בתוך כך בא פקודה להרוג את השררות והסירו את ראשם, בתוך כך חזר המעשה כשהיה שהיה אחד שוכב על הארץ כנ"ל וסבבו עיגולים וכו' ורצו להשררות וכו' הכל כנ"ל רק עתה, ראיתי שהשררות לא השליכו הזכיות אל הנר רק לקחו את הזכיות והלכו אל הנר ושברו את לבם בתחנונים לפני הנר ונפלו ניצוצות מהנר לתוך פיהם ובקשו בתחנונים עוד ונעשה מהנר נהר וכו' ונעשו בריות בקרבם כנ"ל, ואמרו לי שאלו יחיו, כי הראשונים נתחייבו הריגה על שהשליכו הזכיות להנר ולא בקשו בתחנונים כמו אלו:

EN:
But Moshe did not do so — rather he used his staff of strength at the time of his prayer — which is the aspect of the authorities throwing the merits forcefully toward the candle — the supernal heart. And this is the aspect of: "and he struck the rock" — and sparks fell from the candle into their mouths — meaning: they drew for themselves from the above candle warm words like coals of fire. And the candle turned and became a river — for from that very heart he drew Torah interpretations — which are the aspect of waters — the aspect of: "He opened the rock and waters flowed — they went in the wilderness like a river" . [And see in the above Yalkut — where it was also surprising: for the way of the rock is to produce fire — as it says: "and fire went out of the rock" — and here it produced water!] And they all drank from the river — as it is written: "and the congregation drank and their animals" — who received from the waters of Torah interpretation. And creatures were formed within them — the aspect of: "and Your Torah within my inward parts" — as is elaborated in the discourse. And when they opened their mouths to speak — the creatures came out from them — the aspect of: "and by the spirit of His mouth all their host" — as is elaborated in the discourse. And I saw them running and returning — and they were neither the kind of man nor the kind of animal — but creatures. For they are the spiritual forces made from the Torah innovations — and they are literally angels. And they are the very angels that Moshe sent to the King of Edom — which is the aspect of this awesome one standing from heaven to earth — holding a sword from heaven to earth. Meaning: the aspect of Edom who is assigned over the sword — as it is written: "by your sword you shall live." And he draws sustenance from the constellation of Mars which is in the heavens. And this sword has several mouths — as is elaborated in this discourse — for he is assigned over all punishments. And sometimes they receive from him power to punish the wicked with sword and slaughter — and sometimes only to subdue them alone — and bring fear into their hearts — and so on — as is elaborated in the discourse. And they came to him and began to beg — this is the aspect of: "you know all the hardship… let us pass, please, through your land…" — and they did not accomplish anything with him — this being the aspect of: "and Edom said: you shall not pass through me… and Edom refused…" — and they returned — the aspect of: "and Israel turned away from him." Meanwhile a command came to kill the authorities — this being the aspect of what is written immediately afterwards: "and Hashem said… let Aharon be gathered to his people… because you rebelled against My word at the waters of Meribah." And afterwards was the removal of Moshe. Meanwhile the vision returned to what it had been — only now the authorities did not throw the merits toward the candle — but rather took the merits and went to the candle and broke their hearts in supplications — and they were told these shall live. For such was Hashem's intention as above — as is elaborated in the discourse.

The author writes: I am now copying for you all the above as it is elaborated in the book Chayyay Moharan — and this is its language there: What Rabbainu told at the beginning of the summer of [5]564 — he answered and said: "I will tell you what I saw — and you shall tell your children."

Segment 24
HE:
אות יב ולא ידעתי מה זה, ואמרו לי לך אל החדר הזה ויאמרו לך פירוש על זה והלכתי לשם, והיה יושב שם זקן אחד ושאלתי על זה, ותפס זקנו בידו ואמר לי הרי זקני הוא פירוש על המעשה ושאלתי איני יודע עדיין, ואמר לי לך אל החדר הזה ושם תמצא פירוש, והלכתי לשם וראיתי החדר ארוך ורחב עד אין קץ וכולו מלא כתבים ובכל מקום שפתחתי ראיתי פירוש על המעשה כל זה שמענו מפיו הק' פה אל פה ואמר שכל התורות שהוא אומר יש בהם רמזים מהמעשה הזאת, והתורה המתחלת טי"ת תיקונין יקירין אתמסרו לדיקנא סי' כ' הנ"ל היא כולה פירוש על זאת המעשה והמשכיל יבין שם כמה רמזים נפלאים מזאת המעשה ע"ש באריכות

EN:
And now you, the reader — stand and contemplate the wonders and awesome-ness of this holy revelation — and the wonders and awesome-ness of the holy and awesome connection and building of this wondrous vision with the connection of several portions and matters in the holy Torah — from the secret of the striking of the rock and the sending of angels to Edom — together with the awesome discourse of the Sifra d'Tzni'usa: "nine precious rectifications" — and with the wondrous and awesome revelation that our holy Rabbainu revealed about it. And see further in the book Chayyay Moharan — where he elaborated somewhat on the greatness of the magnitude and holiness of Rabbainu — and on the greatness of the magnitude of the holiness of his awesome and wondrous attainment — "the eye has not seen."

There — in the commentary on the passage of the Sifra d'Tzni'usa: "hairs upon hairs before the openings of the ears — until the beginning of the mouth" — meaning: before they heard — if they could receive — they opened their mouths and said "we will do." This means: for the essential power of the staff of strength of the Tzaddik — which he has from his mitzvos and good deeds — is through the aspect of "we will do and we will hear" that is in them — namely: what these mitzvos that all of Israel perform and fulfill — such as tzitzis, tefillin and the like — but the Tzaddik performs them with great inflaming and cleaving and great longing — this being the aspect of: "we will do and we will hear — your mouth

Segment 26
HE:
אות יג ולבאר קצת בקצרה זה שהיה שוכב על הארץ וכו' זה בחינת הנשמה שהיא מסובלת ביסורים פת במלח תאכל וכו' ועל הארץ תישן ואפשר שלזה מרמז מה שכתב לעיל אחד היה שוכב על הארץ דייקא כנ"ל וסביבו היו יושבים בעיגול וסביב העיגול עוד עיגול וכו', וכן עוד כמה עיגולים וסביבם היו יושבים עוד אנשים בלי סדר, ואותו האמצעי היה עושה בשפתיו וכולם סביבו היו עושים בשפתותיהם אחריו, מרמז על מה שכל מפרשי התורה הן מקבלין מזאת הנשמה, ומחמת שגם במפרשי התורה יש בהם כמה מדריגות כי יש בהם גדולים וקטנים, ויש מפרשים על פי סודות התורה, ויש על פי רמז או דרש, ויש על פי פשוט, ויש שאין יכולים לחשוב אותם בין מפרשי התורה, רק שאף על פי כן יש להם גם כן איזה שייכות וחלק בפירושי התורה, כמצוי גם אצל אנשים פשוטים שמזמין להם השם יתברך איזה פירוש וחידוש אמיתי בתורה על פי פשוט או בדרך חידוש ודרש וכל ביאורי התורה הכל נמשך על ידי הנשמה הזאת, רק שמפרשי התורה העוסקין בזה בקביעות הם בבחינת עיגולים להנקודה האמצעית שהיא הנשמה הנ"ל, כי מקבלין ממנה בקביעות, ושאר אנשים הם בחינת שיושבים סביבם בלי סדר כנ"ל ומה שהשיבו לו על זה האמצעי שנתקרר ונגוע ופסק מלדבר והפסיקו הם גם כן מלדבר, זה בחינת שכשהנשמה הזאת נופלת מבחינת (ירמיה כ"ג) הלא כה דברי כאש ודבריה מצטנין אזי היא נסתלקת, ואזי נסתלקין גם ביאורי התורה הנמשכין על ידה, ואזי כל מפרשי התורה אין יכולין להשיג שום ביאור בהתורה, ואז נתעורר מריבה על הצדיקים זה בחינת מה שרצו להשררות והתחילו לטעון עמהם ורצו להרגם וכו' והנה התורה הקדושה מרמזת לנו כל הענין הזה (כפי מה שביאר לנו רבינו הקדוש והנורא ז"ל) בפרשת חקת בענין מדבר צין בחינת דיבור מצונן ששם מתה מרים בחינת הנשמה הנ"ל, ואז נסתלק הבאר בחינת ביאורי התורה הנמשכין על ידה, ואז ויקהלו על משה ואהרן הם בחינת שני השררות הקדושים הנ"ל (ולא לחנם הוטב בעיניו מאוד מהות של השררות), וירב העם עם משה וכו' בחינת המריבה שנתעורר אז, והטענות שטענו עם השררות הנ"ל ורצו להרגם וברחו מפניהם כמו שכתוב (במדבר כ) ויבא משה ואהרן מפני הקהל אל פתח אהל מועד, ופירשו המפרשים ז"ל שבאו כדמות בורחים מפניהם, וכן אמרו רז"ל הובא בילקוט כיון שראו משה ואהרן פניהם זועמין ברחו להם לאהל מועד וכו' האהל יפה הוא אהל מועד

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 20 (Tes Tikkunin)

s preced

Segment 28
HE:
אות יד וזה שצעקו משם להשררות לחזור לאחריהם וליטול הזכיות שלהם ולילך להנר התלוי באויר, הוא מה שאמר השם יתברך למשה (שם) קח את המטה היינו המטה עוז של הזכיות שלהם וכו', ודברתם אל הסלע לעיניהם, סלע הוא בחינת הלב העליון התולה באויר והוא כמו נר דליק (עיין בהקדמת התיקונים י"ג: ומפורסם עוד בכמה מקומות בזוהר הקדוש, ועיין בלקוטי תנינא סי' צ"א שהלב הוא בחינת מגדל הפורח באויר וכו') אך כוונת השם יתברך היתה שיקח המטה עוז בכדי להכניע הרע שבעדה, ואל הלב העליון יתפלל בתחנונים ופיוסים ובהתקשרות עם נשמותיהם, ואז והוצאת להם מים מן הסלע להשקות את העדה ואת בעירם היינו בחינת אלו היושבים בעיגולים שהם מפרשי התורה בקביעות וגם אלו האנשים הפשוטים שהם מקבלין ושותים גם כן ממימי הביאורים כנ"ל (או שכוונתו יתברך גם על אותן דאכלין רק מוץ ותבן דאורייתא כמבואר בזוהר הקדוש, והם בחינת בעירם ממש, אף על פי כן גם עליהם חס הקדוש ברוך הוא ורצה להשקותן ממימי התורה כמאמר הכתוב (משלי י"ב) יודע צדיק נפש בהמתו כמו שדרשו רז"ל גם כן בענין זה עצמו, עיין ילקוט הנ"ל):

EN:
This discourse was said on Shabbas Nachamu [the Shabbas of Consolation] of the year [5]564. Before this — in that summer — I heard from him certain matters of the above discourse section by section. And afterwards he said it in completeness on the road on Shabbas Nachamu as above. And before this — I stood before him on the eve of Rosh Chodesh Menachem [Av] — on the first day, Shabbas, toward evening — and he was then very awesome and lay on his bed. [See the conversation that was then — on the matter that everything he wishes to do he is compelled to do with self-sacrifice.] And then he told me and said: "This Shabbas a question was raised on high — and I gave the answer to it. And the question is: there are surrounding lights [makifin] of the intellect and there are surrounding lights of the Torah — and what should one do so that the makifin enter within?" — as is printed at the end of the above discourse.

ed your ears."

There: "It was found under two nostrils — a path filled" — meaning: the nostrils — which are the aspect of prayer — "a path filled" — the aspect of fear: "for those who fear Him there is no lack" — "that are not seen there" — meaning: those above-mentioned hairs — which are the aspect of the mitzvos and good deeds — are not visible there at all. Meaning: his prayer is with such great fear that the power of his mitzvos and good deeds is not visible there at all — in the aspect of: "do not praise yourself before the king — but in the multitude of the people is the King's glory" [Proverbs 25] — which is the aspect of prayer with connection to the souls of the listeners — for through this additional holiness is added above — the aspect of: "in the multitude of the people is the King's glory." And this is what was said immediately afterwards: "the fourth rectification — leafy branches cover…" — the aspect of connection with their souls.

Segment 30
HE:
אות טו ומשה לא עשה כן רק שהשתמש עם מטה עוזו בשעת תפלתו, שזה בחינת מה שהשררות השליכו הזכיות בכח אל הנר שהוא הלב העליון שזה בחינת ויך את הסלע וכו', ונפלו מהנר ניצוצות לתוך פיהם היינו מה שהמשיכו לעצמם מן הנר הנ"ל דיבורים חמים כגחלי אש והחזיר עצמו הנר ונעשה מהנר נהר, כי מהלב הזה עצמו ממשיך ביאורי התורה שהם בחינת מים בבחינת (תהלים ק"ה) פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר (ועיין בילקוט הנ"ל שהתפלא גם כן על זה כי דרך הצור להוציא אש שנאמר (שופטים ו) ותעל האש מן הצור וכאן הוציא מים וכו'), ושתו כולם מהנהר (כמו שכתוב (במדבר כ) ותשת העדה ובעירם שקיבלו כולם מימי ביאורי התורה), ונעשו בריות בקרבם (בחינת ותורתך בתוך מעי המבואר בפנים), וכשפתחו לדבר יצאו מהם הבריות (בחינת וברוח פיו כל צבאם המבואר בפנים), וראיתים רצים ושבים ואינם מין אדם ולא מין חיה וכו', כי הם כחות הרוחניות שנעשו מהחידושי תורה והן מלאכים ממש, והן הן המלאכים ששלח משה אל מלך אדום שהוא בחינת זה העומד מאוים משמים לארץ ואוחז חרב משמים לארץ, היינו בחינת אדום הממונה על החרב כמו שכתוב ועל חרבך תחיה, והוא יונק ממזל מאדים שהוא בשמים, והחרב הזאת יש לה כמה פיות וכו' כמבואר במאמר זה שהוא ממונה על כל העונשים (ועל כן היה מאוים כל כך כנ"ל), ולפעמים מקבלין ממנו כח לענוש הרשעים בחרבא וקטלא, ולפעמים רק להכניע אותם בלבד ולהביא מורך בלבבם, וכן עוד כיוצא בזה כמבואר בפנים ובאו אצלו והתחילו לבקש ממנו שזה זמן רב היו לנו יסורים ממך, עתה היה לנו לעזר והבא אותנו אל מקומינו, שזה בחינת (במדבר ז) אתה ידעת את כל התלאה וכו' אעברה נא בארצך וכו', ולא פעלו אצלו שום דבר (שזה בחינת (שם) ויאמר אליו אדום לא תעבור בי וכו' וימאן אדום וכו'), וחזרו (בחינת ויט ישראל מעליו), בתוך כך בא פקודה להרוג את השררות, זה בחינת מה שכתוב תיכף אחר כך ויאמר ה' וכו' יאסף אהרן אל עמיו וכו' על אשר מריתם את פי למי מריבה ואחר כך היה הסתלקות משה וכו' בתוך כך חזר המעשה כשהיה רק שעתה לא השליכו השררות הזכיות אל הנר רק לקחו הזכיות והלכו אל הנר ושברו את לבם והתחילו לבקש בתחנונים וכו', ואמרו לי שאלו יחיו וכו', כי כך היתה כוונת השם יתברך כנ"ל וכמבואר בפנים: ומחמת שכל התיקונים הנ"ל שצריכין להמשכת התורה בשלימות כפי אמתת כוונת רצונו יתברך, הכל כלול ומרומז בהטי"ת תיקונין יקירין דאתמסרו לדיקנא כמבואר בפנים, על כן תפס הזקן הקדוש את זקנו הקדושה בידו ואמר לו הרי זקני היא פירוש על המעשה ומה שתפס זקנו בידו דייקא, יש לומר כי עיקר כלליות התיקונים העיקר הוא על ידי התפלה ושהתפלה תהיה בשלימות התיקונים המבוארים בפנים, והתפלה היא בחינת ידו בחינת ויהי ידיו אמונה כמבואר בפנים:

EN:
Afterwards he set out on the road — and said the discourse Atika above there on the road on Shabbas Nachamu as above. And while he was on the road — his small daughter Feigah passed away. And when he came home they concealed it from him and did not inform him at all — for she had not been raised at his home but in the nearby town of Ladizin — where she was with a wet-nurse — and therefore they were able to conceal it from him. And immediately when he descended from the wagon and entered his home — he found people from our fellowship [anash] who had come to him from the community of Nemirov. He then immediately said much Torah before them from the above discourse Atika — and he wove into his Torah the matter of the seven days of mourning — as is elaborated there in Letter Hay. And also on the road before entering the town — they understood from his words that he knew by his holy spirit that she had departed. And afterwards when he entered his home he asked and inquired of his household — and they concealed it from him. And he did not observe mourning at all — and he was not informed by any person until after Rosh Hashonoh. And then he observed one hour of mourning as required by law — for it was already after thirty days. And he said then: as long as one does not know through a person's mouth — one need not observe mourning — even though one knows through attainments.

And I did not know what this was — and they said to me: go to this room and they will tell you the explanation of this. And I went there — and there sat an old man — and I asked him about this. And he grasped his beard in his hand and said to me: "here is my beard — this is the explanation of the vision." And I asked: I still do not know. And he said to me: go to this room and there you will find the explanation. And I went there — and I saw a room endless in length and breadth — entirely full of writings — and in every place I opened I saw an explanation of the vision. All of this we heard from his holy mouth face to face. And he said that all the Torahs he says contain allusions to this vision. And the Torah beginning Tes Tikkunin Yakirin, Siman 20 above — is entirely an explanation of this vision. And the perceptive person will understand there the many wondrous allusions of this vision.

Segment 32
HE:
אות טז ועתה אתה המעיין עמוד והתבונן בנוראות נפלאות ההתגלות הקדוש הזה, ובנוראות נפלאות הקשר והבנין הזה הקדוש והנורא של המראה הנוראה הזאת עם קשר כמה פרשיות וענינים שבתורה הקדושה, מסוד הכאת הצור ושליחת המלאכים לאדום עם קשר המאמר הנורא של הספרא דצניעותא טי"ת תיקונין וכו' ועם ההתגלות הנפלא והנורא שגילה רבינו הקדוש על זה ועיין עוד בפנים בספר חיי מוהר"ן שהאריך קצת במעלת גדולת וקדושת רבינו ז"ל, ובגדולת מעלת קדושת השגתו הנוראה והנפלא מאוד עין לא ראתה וכו':

EN:
Section 5 — Letter ה — [on Letter Gimmel of the discourse]

Now: it is elaborated above that Rabbainu said one cannot go from level to level except through the Land of Israel — and then said that his intention was literally the Land of Israel with those houses and courtyards as above. If so, it needs to be understood: how did Rabbainu himself go from level to level before he was in the Land of Israel? [For it is known that even then he was already a great and wondrous Tzaddik as is explained elsewhere.] And likewise several other great Tzaddikim who could not come to the Land of Israel — such as the Baal Shem Tov and several others like him — as is known.

Therefore it appears in my humble opinion one can say: certainly one must be in the Land of Israel literally — but before one merits to bring one's thought into actual practice — then at any rate: through the longing and yearning and longing [kisufin] that one longs to be in the Land of Israel — there is drawn upon one through this also the illumination from the holiness of the Land of Israel — until one merits through this also to ascend from level to level in the service of Hashem. But the longing must be absolutely true — meaning: at the time when one finds the fitting opportunity to bring one's thought into actual practice — one should break through all the obstacles and come actually in practice to the Land of Israel. And this is the essential victory of the battle as above. But before one merits to this — nonetheless through the true longings alone the holiness of the Land of Israel is drawn upon one as above.

And support for these our words from what is elaborated below in Siman 155 — the discourse Arichas Apayim — that through the Land of Israel one merits patience and nullification of all anger and sadness — and he concluded there: "and every person must beg Hashem that he have longings and yearnings for the Land of Israel." And this is what we pray before the recitation of Shema: "and He will lead us upright to our land." See there — somewhat aligned with our above words — in particular according to what I heard from one of our fellowship [anash] — who said in a witty vein regarding the above matter that Rabbainu said: that it is impossible to go from level to level except through the Land of Israel — as above. For it is elaborated in the discourse Chosum B'soch Chosum, Siman 22, that when one wishes to ascend from level to level one needs a descent before the ascent — see there. And therefore one needs the holiness of the Land of Israel — through which one merits patience as above — and then one can strengthen oneself and stand one's ground at the time of the descent — until through this specifically one merits the ultimate ascent. And if his words are correct in the intention of Rabbainu's words — there is certainly great support for our words from the above Siman 155.

There — in the above discourse — at its end: also before he said this Torah he had related some time earlier a wondrous vision that he saw — at the place he saw it — while awake or in a dream.

Segment 34
HE:
אות יז ועיין בליקוטי הלכות בכמה מקומות ובפרט בהלכות גזילה הלכה ה"א איך שאף על פי שדרכי המאמר הזה גבוהים ונשגבים מאוד, אף על פי כן יכולין להוציא ממנו דרכים ישרים ונפלאים המוכרחים ונחוצים מאוד לכל אחד כפי מדריגתו, עיין שם שהאריך בזה בדברים נפלאים ונוראים מאוד ולא העתקתים פה מיראת האריכות, בפרט כי כבר נתרחב הענין קצת על ידי העתקת המראה הנוראה עם קצת הביאור שבזה, אף על פי שבאמת עדיין עדיין הדברים סתומים וחתומים עד עת קץ, כי מאוד עמקו מחשבותיו הקדושים ז"ל וכל שיחותיו הקדושים מלאים רזין ורזין דרזין עד אין קץ וסוף, מכל שכן ענין נפלא ונורא כזה מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וכו' אור זרוע לצדיק וכו':

EN:
Section 6 — Letter ו — [on Letter Hay of the discourse]

And he said that the Torah beginning Tes Tikkunin [the nine rectifications] above is an explanation of this wondrous vision that he related.

The author writes: I am now copying for you all the above as it is elaborated in the book Chayyay Moharan — and this is its language there: What Rabbainu told at the beginning of the summer of [5]564 — he answered and said: "I will tell you what I saw — and you shall tell your children."

One person was lyi

ng on th

e ground — and around him were sitting in a circle — and around the circle another circle — and around the circle another circle — and likewise several more circles — and around them were sitting several more people without order. And the one in the middle — meaning: he was sitting leaning on his side — was moving his lips — and all of them around him were moving their lips after him.

And afterwards I saw and behold — he was gone — that middle one — and all of them who were sitting around him stopped moving their lips.

And I asked: what is this? — and they answered me: he had cooled and expired and stopped speaking — and they stopped speaking. And afterwards they all began to run — and I ran after them. And I saw from a distance two palaces — that is: very beautiful and fine buildings — and there two authorities [sharros] were sitting — and they ran there to the authorities — and began to argue with them — why did you lead us astray? — and they wished to kill them — and the authorities fled outside — and I saw them — and their essence pleased me greatly. And I ran after them — and saw from a distance a beautiful tent — and they cried from there to the authorities: return backwards — and take all the merits you have — and take them in your hand — and go to the candle hanging there — and there you will accomplish whatever you wish. And they returned backwards — and received their merits — and there were bundles of merits — and they ran to the candle — and I ran after them. And I saw a lit candle hanging in the air — and the authorities came and threw the merits toward the candle — and sparks fell from the candle into their mouths. And the candle turned and transformed — and from the candle became a river. And they all drank from the river — and creatures were formed within them. And when they opened their mouths to speak — the creatures came out from them — and I saw them running and returning — and they were neither the kind of man nor the kind of animal — but creatures. And then they took counsel to return to their place — and they said: how can we return to our place? — one of them answered: let us send to the one who stands there holding a sword from heaven to earth. And they said: whom shall we send? — and they took counsel to send the creatures. And the creatures went there — and I ran after them. And I saw that one — awesome — standing from heaven to earth — and his sword in his hand from heaven to earth — and it had several mouths — that is: one mouth — sharp — for death — and one mouth for poverty — and one mouth for illness — and likewise several mouths for other punishments. And they began to beg him: this long time we had afflictions from you — now help us — and bring us to our place. And he answered: I cannot help you. And they begged: give us the mouth of death — and we will kill them. And he did not consent. And they begged for another mouth — and he did not consent to give them any of the mouths — called scharf. And they returned. Meanwhile a command came to kill the authorities — and their heads were removed. Meanwhile the vision returned to what it had been: one was lying on the ground as above — and circles surrounded him — and they ran to the authorities — and so on — all as above. Only now I saw that the authorities did not throw the merits to the candle — but rather took the merits and went to the candle and broke their hearts with supplications before the candle — and sparks fell from the candle into their mouths — and they beseeched with supplications further — and from the candle became a river — and so on — and creatures were formed within them as above. And they said to me that these shall live — for the first ones were found guilty of death because they threw the merits to the candle and did not beseech with supplications like these.

And I did not know what this was — and they said to me: go to this room and they will tell you the explanation of this. And I went there — and there sat an old man — and I asked him about this. And he grasped his beard in his hand and said to me: "here is my beard — this is the explanation of the vision." And I asked: I still do not know. And he said to me: go to this room and there you will find the explanation.

And I went there — and I saw a room endless in length and breadth — entirely full of writings — and in every place I opened I saw an explanation of the vision.

All of this we heard from his holy mouth face to face. And he said that all the Torahs he says contain allusions to this vision. And the Torah beginning Tes Tikkunin Yakirin, Siman 20 above — is entirely an explanation of this vision. And the perceptive person will understand there the many wondrous allusions of this vision.

To elaborate somewhat briefly: the one who was lying on the ground — this is the aspect of the soul which is borne down by afflictions — "bread with salt you shall eat" — "and on the ground you shall sleep." And perhaps this is why it was written above: "one was lying on the ground" — specifically as above. And around him were sitting in circles — and the next circle — and several more circles — and around them were sitting more people without order. And that middle one was moving his lips — and all of them around him were moving their lips after him.

And see in Likutay Halachos in many places — and in particular in Laws of Robbery [Hilchos Gezelah], Halacha 1 — how even though the ways of this discourse are very high and exalted — nonetheless one can extract from it straight and wondrous paths — necessary and urgent for every person according to their level. See there — where he elaborated on this with very wondrous and awesome words — and I did not copy them here out of concern for length. In particular because the matter has already been somewhat expanded through the copying of the wondrous vision with some of its explanation. Even though in truth the words are still sealed and closed until the end of time — for his holy thoughts are very deep — and all his holy conversations are full of secrets upon secrets without end — how much more so such a wondrous and awesome matter: "how great is Your goodness that You have hidden away for those who fear You" — "light is sown for the righteous."

This alludes to the fact that all the Torah commentators receive from this soul — and since even among the Torah commentators there are many levels — for there are among them great and small — and there are commentators according to the secrets of the Torah — and there are according to allusion or homily — and there are according to the simple meaning — and there are those who cannot be counted among the Torah commentators — yet nonetheless they too have some connection and portion in the Torah commentaries — as is found even among simple people — that Hashem occasions for them some true explanation and innovation in Torah according to the simple meaning or by way of innovation and homily. And all Torah interpretations all flow through this soul — only the Torah commentators who are regularly engaged in this are in the aspect of circles around the central point — which is the above soul — for they receive from it regularly. And the rest of the people are in the aspect of those sitting around them without order as above.

And what they answered him about the middle one — that he had cooled and expired and stopped speaking — and they also stopped speaking. This is the aspect of: when this soul falls from the aspect of: "are not My words like fire" [Jeremiah 23] — and his words cool — then it is removed. And then the Torah interpretations drawn through it are also removed — and then all Torah commentators can attain no interpretation in the Torah. And then controversy is stirred against the Tzaddikim — this being the aspect of what they ran to the authorities and began to argue with them and wished to kill them. And the holy Torah alludes to us the whole of this matter — according to what our holy and awesome Rabbainu elaborated for us — in the portion of Chukas — in the matter of the wilderness of Tzin — the aspect of cooled speech — where there Miriam died — who is the aspect of the above soul. And then the well was removed — the aspect of the Torah interpretations drawn through her. And then: "and the people gathered against Moshe and Aharon" — they are the aspect of the two holy authorities above. [And it is not for nothing that their essence pleased him greatly.] And: "and the people contended with Moshe…" — the aspect of the controversy that was stirred then — and the arguments the people argued with the above-mentioned authorities — and they wished to kill them — and they fled from them — as it is written: "and Moshe and Aharon came from before the congregation to the entrance of the Tent of Meeting" — and the commentators explained that they came as if fleeing from them. And likewise the Sages said — brought in the Yalkut: "when Moshe and Aharon saw the people's faces as wrathful — they fled to the Tent of Meeting." The beautiful tent is the Tent of Meeting.

And what was cried to the authorities from there — to return backwards and take their merits and go to the hanging candle — is what Hashem said to Moshe: "take the staff" — that is: the staff of strength of their merits — and "speak to the rock before their eyes" — the rock is the aspect of the supernal heart suspended in the air — which is like a lit candle. [See the introduction to Tikkun HaZohar, p.

Siman Twenty-One — Atika Tamir v'Satimסימן כא — עתיקא טמיר וסתים

13b — and this is also well-known in many places in the holy Zohar — and see Likutay Tinyana, Siman 91: that the heart is the aspect of a tower floating in the air.] But the intention of Hashem was that he take the staff of strength — in order to subdue the evil in the congregation — and to the supernal heart he should pray with supplications and appeasement and connection with their souls — and then: "and you shall bring forth water for them from the rock — to water the congregation and their animals." Meaning: the aspect of those sitting in circles — who are the Torah commentators who regularly receive — and also those simple people who receive and drink from the waters of interpretation as above. [Or perhaps his intention was also on those who eat only the chaff and straw of the Torah — as is elaborated in the holy Zohar — and they are truly the aspect of their animals. Nonetheless the Holy One also had compassion on them and wished to water them from the waters of the Torah — as the verse says: "the righteous man knows the life of his animal" [Proverbs 12] — as the Sages also expounded on this very matter — see the above Yalkut.]

But Moshe did not do so — rather he used his staff of strength at the time of his prayer — which is the aspect of the authorities throwing the merits forcefully toward the candle — the supernal heart. And this is the aspect of: "and he struck the rock" — and sparks fell from the candle into their mouths — meaning: they drew for themselves from the above candle warm words like coals of fire.

Afterwards I stood before him further until after sunset. In the meantime his servant entered and said in these words: "Rebbe, give money for candles" — and in Yiddish [lashon Ashkenaz]: "Rebbe, git gelt oyf lecht." He answered and said to me: "Did you hear what he said? — Remember this too — for this also is an answer to the question" — meaning: to the above question that was raised on high regarding the makifin — "if you will be an upright person you will merit to understand this."

And the candle turned and became a river — for from that very heart he drew Torah interpretations — which are the aspect of waters — the aspect of: "He opened the rock and waters flowed — they went in the wilderness like a river" [Psalms 105]. [And see in the above Yalkut — where it was also surprising: for the way of the rock is to produce fire — as it says: "and fire went out of the rock" [Judges 6] — and here it produced water!] And they all drank from the river — as it is written: "and the congregation drank and their animals" — who received from the waters of Torah interpretation. And creatures were formed within them — the aspect of: "and Your Torah within my inward parts" — as is elaborated in the discourse. And when they opened their mouths to speak — the creatures came out from them — the aspect of: "and by the spirit of His mouth all their host" — as is elaborated in the discourse. And I saw them running and returning — and they were neither the kind of man nor the kind of animal — but creatures. For they are the spiritual forces made from the Torah innovations — and they are literally angels. And they are the very angels that Moshe sent to the King of Edom — which is the aspect of this awesome one standing from heaven to earth — holding a sword from heaven to earth. Meaning: the aspect of Edom who is assigned over the sword — as it is written: "by your sword you shall live." And he draws sustenance from the constellation of Mars which is in the heavens. And this sword has several mouths — as is elaborated in this discourse — for he is assigned over all punishments. And sometimes they receive from him power to punish the wicked with sword and slaughter — and sometimes only to subdue them alone — and bring fear into their hearts — and so on — as is elaborated in the discourse. And they came to him and began to beg — this is the aspect of: "you know all the hardship… let us pass, please, through your land…" [Numbers 20] — and they did not accomplish anything with him — this being the aspect of: "and Edom said: you shall not pass through me… and Edom refused…" — and they returned — the aspect of: "and Israel turned away from him." Meanwhile a command came to kill the authorities — this being the aspect of what is written immediately afterwards: "and Hashem said… let Aharon be gathered to his people… because you rebelled against My word at the waters of Meribah." And afterwards was the removal of Moshe. Meanwhile the vision returned to what it had been — only now the authorities did not throw the merits toward the candle — but rather took the merits and went to the candle and broke their hearts in supplications — and they were told these shall live. For such was Hashem's intention as above — as is elaborated in the discourse.

And since all the above rectifications — that are needed for the drawing of Torah in perfection according to the truth of His will — are all contained and alluded to in the nine precious rectifications transmitted to the beard — as is elaborated in the discourse — therefore the holy old man grasped his holy beard in his hand and said to him: "here is my beard — it is the explanation of the vision." And what he grasped his beard specifically — one can say: for the essential totality of the rectifications — the essential thing is through prayer — and that prayer be in the perfection of the rectifications elaborated in the discourse. And prayer is the aspect of his hand — the aspect of: "and his hands were faithful" — as is elaborated in the discourse.

And now you, the reader — stand and contemplate the wonders and awesome-ness of this holy revelation — and the wonders and awesome-ness of the holy and awesome connection and building of this wondrous vision with the connection of several portions and matters in the holy Torah — from the secret of the striking of the rock and the sending of angels to Edom — together with the awesome discourse of the Sifra d'Tzni'usa: "nine precious rectifications" — and with the wondrous and awesome revelation that our holy Rabbainu revealed about it.

And afterwards during the days of Elul I was with him personally — for when he arrived home I was not there myself — only all the above that happened at the time of his entering home I heard from my companion who was with him then. And immediately when I entered to him — and he was sitting with heaviness of head in sorrow — he immediately began to speak of life and death and answered and said to me: "The difference between life and death is only one cubit — for now a person is here and afterwards he dwells there." And he pointed with his hand toward the cemetery. Meaning: one who is a Tzaddik — even in death he is alive — what difference is there for him between life and death? Only: before he dwelt here — and now he has fixed his dwelling there, in the grave — and he lives there. And then he began to say: "Eternal life is only with Hashem — and whoever is included in Him is also alive with eternal life" — as all this is elaborated in the above discourse. [All of this is copied from Chayyay Moharan.]

And see further in the book Chayyay Moharan — where he elaborated somewhat on the greatness of the magnitude and holiness of Rabbainu — and on the greatness of the magnitude of the holiness of his awesome and wondrous attainment — "the eye has not seen."

And see in Likutay Halachos in many places — and in particular in Laws of Robbery [Hilchos Gezelah], Halacha 1 — how even though the ways of this discourse are very high and exalted — nonetheless one can extract from it straight and wondrous paths — necessary and urgent for every person according to their level. See there — where he elaborated on this with very wondrous and awesome words — and I did not copy them here out of concern for length. In particular because the matter has already been somewhat expanded through the copying of the wondrous vision with some of its explanation.

There — Letter Gimmel — "and its growth is from the earth [gadlo min ha'aretz]" — for the one who receives must be wise — meaning: he must have a well-balanced material nature to receive wisdom and intellect — as is elaborated below in Siman 53. And as is elaborated elsewhere in the name of Rabbainu — that a person can be a Tzaddik even if he is not a Torah scholar — but to be a person of attainment — for this one must be a Torah scholar in Gemara, commentary, and Tosafos. And this is the aspect of "and its growth is from the earth" — meaning: that also the nature of his body and material substance — which is the aspect of earth [as is known and as is elaborated above in Siman 14] — should also be prepared and well-balanced for this. And see Midrash Rabbah, Bereishis, ch. 13: "and a mist rose from the earth" — Resh Lakish says: clouds come only from below [meaning: from the earth] — like one who said to his companion: "lend me a measure of wheat" — and he said: "bring your basket and measure." So the Holy One says to the earth: bring your clouds and receive rain. [Brought in Tosafos, Sukkah p. 12, s.v. b'pesoles.] And through this the entire above matter is elaborated even more.

Even though in truth the words are still sealed and closed until the end of time — for his holy thoughts are very deep — and all his holy conversations are full of secrets upon secrets without end — how much more so such a wondrous and awesome matter: "how great is Your goodness that You have hidden away for those who fear You" — "light is sown for the righteous."

 Na Nach Nachma Nachman MayUman



# סימן כ"א-עתיקא טמיר וסתים
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/22/

סימן כ"א-עתיקא טמיר וסתים
סימן כ"א-עתיקא טמיר וסתים
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/22

Segment 2
HE:
אות א מאמר זה נאמר בשבת נחמו שנת תקס"ד, וקודם לזה שמעתי ממנו ז"ל באותו הקיץ איזה ענינים ממאמר הנ"ל פיסקא פיסקא, ואחר כך אמרו בשלימות בדרך בשבת נחמו כנ"ל, וקודם לזה עמדתי לפניו בערב ראש חודש מנחם ביום ראשון בשבת לעת ערב, והיה אז מאוים מאוד ושכב על מטתו וכו' (עיין פנים השיחה שהיה אז מענין שכל דבר שהוא רוצה לעשות הוא מוכרח לעשותו במסירת נפש וכו'), ואז סיפר לפני ואמר בזה השבת הקשו קושיא למעלה ואני אמרתי עליה תירוץ והקשיא היא כי יש מקיפים אצל השכל ויש מקיפים להתורה ומה לעשות שיכנסו המקיפים לפנים וכו' כנדפס בסוף המאמר הנ"ל:

EN:
Siman Twenty-One — Atika Tamir v'Satimסימן כא — עתיקא טמיר וסתים

This discourse was said on Shabbas Nachamu [the Shabbas of Consolation] of the year [5]564.

Segment 4
HE:
אות ב אחר כך עמדתי לפניו עוד עד אחר שקיעת החמה, בתוך כך נכנס אליו המשרת שלו ואמר בזה הלשון: רבי תנו מעות על נרות (ובלשון אשכנז רבי גיט געלט אויף לעכט), ענה ואמר אלי השמעת מה שהוא אומר, גם את זה תזכור, כי גם זה הוא תירוץ על הקשיא (היינו על הקשיא הנ"ל שהקשו למעלה בענין המקיפים) אם תהיה איש כשר תזכה להבין זאת:

EN:
Afterwards I stood before him further until after sunset. In the meantime his servant entered and said in these words: "Rebbe, give money for candles" — and in Yiddish [lashon Ashkenaz]: "Rebbe, git gelt oyf lecht." He answered and said to me: "Did you hear what he said? — Remember this too — for this also is an answer to the question" — meaning: to the above question that was raised on high regarding the makifin — "if you will be an upright person you will merit to understand this."

Before this — in that summer — I heard from him certain matters of the above discourse section by section. And afterwards he said it in completeness on the road on Shabbas Nachamu as above. And before this — I stood before him on the eve of Rosh Chodesh Menachem [Av] — on the first day, Shabbas, toward evening — and he was then very awesome and lay on his bed. [See the conversation that was then — on the matter that everything he wishes to do he is compelled to do with self-sacrifice.] And then he told me and said: "This Shabbas a question was raised on high — and I gave the answer to it. And the question is: there are surrounding lights [makifin] of the intellect and there are surrounding lights of the Torah — and what should one do so that the makifin enter within?" — as is printed at the end of the above discourse.

Afterwards I stood before him further until after sunset.

Segment 6
HE:
אות ג אחר כך נסע לדרך ואמר המאמר עתיקא הנ"ל שם בדרך בשבת נחמו כנ"ל, ובהיותו בדרך נפטרה בתו הקטנה פיגא ז"ל ובבואו לביתו העלימו ממנו ולא הודיעו לו כלל כי לא נתגדלה אצלו בביתו רק בעיר הסמוכה בקהילת לאדיזין שהיתה שם אצל מינקת על כן היו יכולים להעלים ממנו והוא ז"ל תיכף כשירד מהעגלה ונכנס לביתו, מצא אנשים מאנ"ש שבאו אליו מקהילת נעמרוב, אז תיכף אמר לפניהם דברי תורה הרבה ממאמר עתיקא הנ"ל, והכניס בתוך דברי תורתו ענין שבעת ימי אבילות כמבואר שם באות ה"א וגם בדרך קודם כניסתו לעיר הבינו מדבריו שיודע ברוח קדשו שנסתלקה, ואחר כך כשנכנס לביתו שאל וחקר את בני ביתו והעלימו ממנו, ולא נהג אבילות כלל ולא נודע לו מפי אדם עד אחר ראש השנה, ואז נהג שעה אחת אבילות כדינא כי כבר היה אחר שלשים, ואמר אז שכל זמן שאין יודעים מפי אדם אין צריכין לנהוג אבילות אף על פי שיודע על פי השגות

EN:
And afterwards during the days of Elul I was with him personally — for when he arrived home I was not there myself — only all the above that happened at the time of his entering home I heard from my companion who was with him then. And immediately when I entered to him — and he was sitting with heaviness of head in sorrow — he immediately began to speak of life and death and answered and said to me: "The difference between life and death is only one cubit — for now a person is here and afterwards he dwells there." And he pointed with his hand toward the cemetery. Meaning: one who is a Tzaddik — even in death he is alive — what difference is there for him between life and death? Only: before he dwelt here — and now he has fixed his dwelling there, in the grave — and he lives there. And then he began to say: "Eternal life is only with Hashem — and whoever is included in Him is also alive with eternal life" — as all this is elaborated in the above discourse. [All of this is copied from Chayyay Moharan.]

Afterwards he set out on the road — and said the discourse Atika above there on the road on Shabbas Nachamu as above. And while he was on the road — his small daughter Feigah passed away. And when he came home they concealed it from him and did not inform him at all — for she had not been raised at his home but in the nearby town of Ladizin — where she was with a wet-nurse — and therefore they were able to conceal it from him. And immediately when he descended from the wagon and entered his home — he found people from our fellowship [anash] who had come to him from the community of Nemirov. He then immediately said much Torah before them from the above discourse Atika — and he wove into his Torah the matter of the seven days of mourning — as is elaborated there in Letter Hay. And also on the road before entering the town — they understood from his words that he knew by his holy spirit that she had departed. And afterwards when he entered his home he asked and inquired of his household — and they concealed it from him. And he did not observe mourning at all — and he was not informed by any person until after Rosh Hashonoh. And then he observed one hour of mourning as required by law — for it was already after thirty days. And he said then: as long as one does not know through a person's mouth — one need not observe mourning — even though one knows through attainments.

Segment 8
HE:
אות ד ואחר כך בימי אלול הייתי אצלו בעצמו (כי אז בבואו לביתו לא הייתי בעצמי רק כל הנ"ל שהיה בעת כניסתו לביתו שמעתי מחברי שהיה אצלו אז) ותיכף כשנכנסתי אצלו והוא ז"ל היה יושב בכובד ראש בצער, והתחיל לדבר תיכף מענין חיים ומיתה ענה ואמר לי הלא בין חיים למיתה אין חילוק כי אם באמה אחת שעכשיו האדם כאן ואחר כך שוכן שם, והטה בידו על הבית עלמין כלומר, מי שהוא צדיק ואף במיתתו הוא חי מה חילוק אצלו בין חיים למיתה, רק שמקודם היה דר כאן ועכשיו קבע דירתו שם בקבר והוא חי שם ואז התחיל לומר חיים נצחיים הוא רק אצל השם יתברך, ומי שהוא נכלל בו יתברך הוא חי גם כן חיים נצחיים וכו', כמבואר כל זה אצל המאמר הנ"ל (כל זה הועתק מספר חיי מוהר"ן):

EN:
There — Letter Gimmel — "and its growth is from the earth [gadlo min ha'aretz]" — for the one who receives must be wise — meaning: he must have a well-balanced material nature to receive wisdom and intellect — as is elaborated below in Siman 53. And as is elaborated elsewhere in the name of Rabbainu — that a person can be a Tzaddik even if he is not a Torah scholar — but to be a person of attainment — for this one must be a Torah scholar in Gemara, commentary, and Tosafos. And this is the aspect of "and its growth is from the earth" — meaning: that also the nature of his body and material substance — which is the aspect of earth [as is known and as is elaborated above in Siman 14] — should also be prepared and well-balanced for this. And see Midrash Rabbah, Bereishis, ch. 13: "and a mist rose from the earth" — Resh Lakish says: clouds come only from below [meaning: from the earth] — like one who said to his companion: "lend me a measure of wheat" — and he said: "bring your basket and measure." So the Holy One says to the earth: bring your clouds and receive rain. [Brought in Tosafos, Sukkah p. 12, s.v. b'pesoles.] And through this the entire above matter is elaborated even more.

In the meantime his servant entered and said in these words: "Rebbe, give money for candles" — and in Yiddish [lashon Ashkenaz]: "Rebbe, git gelt oyf lecht." He answered and said to me: "Did you hear what he said? — Remember this too — for this also is an answer to the question" — meaning: to the above question that was raised on high regarding the makifin — "if you will be an upright person you will merit to understand this."

Afterwards he set out on the road — and said the discourse Atika above there on the road on Shabbas Nachamu as above.

Segment 10
HE:
אות ה שם במאמר הנ"ל אות ג', וגדולו מן הארץ, כי צריך המקבל הזה להיות חכם וכו' היינו שיהיה לו חומר ממוזג לקבל חכמה ושכל וכמבואר לקמן בסי' נ"ג, וכמבואר במקום אחר בשם רבינו ז"ל שיכול האדם להיות צדיק אף על פי שאינו למדן, אבל להיות בעל השגה לזה צריכין להיות למדן בגמרא פירוש תוספות וזה בחינת וגדולו מן הארץ, היינו שגם טבע גופו וחומרו שהוא בחינת ארץ (כידוע וכמבואר גם לעיל בסימן י"ד) יהיה גם כן מוכן וממוזג לזה כנ"ל ועיין מדרש רבה בראשית פרשה י"ג ואד יעלה מן הארץ, רשב"ל אומר אין עננים אלא מלמטה (היינו מן הארץ) וכו', לאחד שאמר לחברו הלוני סאה של חטים אמר לו הבא קופתך ומדוד, כך הקדוש ברוך הוא אומר לארץ אייתי ענניך וקבל מטר (הובא בתוספת סוכה דף י"ב ד"ה בפסולת) ובזה מבואר כל ענין הנ"ל ביותר:

EN:
There — Letter Hay — "Every Tzaddik is scorched by his companion's canopy [chupah]" — For it has already been elaborated above in Letter Alef that through the speed of the movement of the intellect of the divine abundance — through this warmth is born in the heart. Therefore: since this one's surrounding light is greater than that one's — if one were to attain the greater surrounding light of one above one's level — one would literally be scorched through it — through the greatness of the light of the inflaming that would be born in one's heart — beyond one's level — to the point where one could not bear it at all — like one who is literally scorched. But when one attains the surrounding light according to one's level — through this the inflaming is born in one's heart according to one's level — and one can bear it. And see at the end of the discourse — it is elaborated on this in a somewhat different matter.

And while he was on the road — his small daughter Feigah passed away.

Segment 12
HE:
אות ו שם אות ה"א, כל צדיק נכוה מחופתו של חבירו רוצה לומר כי כבר נתבאר לעיל אות א' שעל ידי המהירות של תנועת השכל של השפע אלקי על ידי זה נולד חום בלב, ועל כן כיון שמקיף של זה גדול ממקיף של זה על כן אם היה משיג המקיף הגדול ממדריגתו היה נכווה על ידי זה ממש על ידי גודל אור ההתלהבות שהיה נולד בלבו גם כן למעלה ממדריגתו עד שלא היה יכול לסבול כלל כמו מי שנכוה ממש מה שאין כן על ידי השגת המקיף שכפי מדריגתו על ידי זה נולד ההתלהבות בלבו גם כן כפי מדריגתו ויוכל לסובלו ועיין בסוף המאמר מבואר בענין אחר קצת:

EN:
Section 8 — Letter ח — [on Letter Vov of the discourse]

And when he came home they concealed it from him and did not inform him at all — for she had not been raised at his home but in the nearby town of Ladizin — where she was with a wet-nurse — and therefore they were able to conceal it from him. And immediately when he descended from the wagon and entered his home — he found people from our fellowship [anash] who had come to him from the community of Nemirov. He then immediately said much Torah before them from the above discourse Atika — and he wove into his Torah the matter of the seven days of mourning — as is elaborated there in Letter Hay. And also on the road before entering the town — they understood from his words that he knew by his holy spirit that she had departed. And afterwards when he entered his home he asked and inquired of his household — and they concealed it from him. And he did not observe mourning at all — and he was not informed by any person until after Rosh Hashonoh. And then he observed one hour of mourning as required by law — for it was already after thirty days. And he said then: as long as one does not know through a person's mouth — one need not observe mourning — even though one knows through attainments.

And afterwards during the days of Elul I was with him personally — for when he arrived home I was not there myself — only all the above that happened at the time of his entering home I heard from my companion who was with him then.

Segment 14
HE:
אות ז שם באות הנ"ל, מבואר מענין ז' ימי אבילות וז' ימי המשתה ועיין מדרש רבה סוף פרשה ויחי מבואר שז' ימי אבילות הם כנגד ז' ימי המשתה:

EN:
Section 9 — Letter ט — [on the same Letter]

Section 6 — Letter ו — [on Letter Hay of the discourse]

Segment 16
HE:
אות ח שם באות וא"ו, כולו אומר כבוד יש לומר כי כבוד מרמז על בחינת חכמה כידוע וכמבואר בדבריו ז"ל גם כן היינו בחינת השגת החכמה והשכל הנ"ל שהוא בחינת מקיפין בחינת חופה, וזה שכתוב (ישעיה ד) כי על כל כבוד חופה וזהו שכתוב אחר כך ומרים שפגמה בכבוד משה, כי החכמים בעלי השגה אמתיית הנ"ל זוכין לכבוד כמו שכתוב (משלי ג) כבוד חכמים ינחלו, בפרט משה רבינו ע"ה שזכה לשפע אלקי בחינת אור הפנים בשלימות כמו שכתוב כי קרן עור פניו וזכה בשלימות לקדושת שבעת הנרות, כי זכה לקדושת החוטם בשלימות שהוא בחינת יראה כנ"ל, על כן זכה להיות עניו שפל וסבלן ולא חרה אפו על בזיונו, כי יראה קשורה בענוה כמו שכתוב (משלי כ"ב) עקב ענוה יראת ה' ואמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי שבת א-ג) מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסוליתא, ועל כן באמת אמרו רבותינו ז"ל (ברכות ל"ג:) יראה לגבי משה מילתא זוטרתא היא, ושיבחה אותו התורה כאן במעלה היותר גדולה שהוא הענוה, וזכה לקדושת הפה עד שנאמר בו (במדבר י"ב) פה אל פה אדבר בו, וזכה לקדושת העינים עד שנאמר בו (שם) ותמונת ה' יביט, וזכה לקדש את אזניו עד שנאמר בו (שם) בכל ביתי נאמן הוא שגילה לו השם יתברך כל סודותיו כביכול:

EN:
To elaborate briefly on the connection of the matter of Letters Hay, Vov, and Zayin: for the essential man is intellect and Da'as — as is elaborated below. And the essential purpose of his creation was to attain the true Da'as of the attainment of His Divinity. And in the attainment of this Da'as there are two aspects — the aspect of: "behind and before You formed me" . Namely: the intellect that a person attains through preparation and prior study [hakdamos] — and this is called achor [backward] because it comes in delay of time — after the preparations. And there is an intellect that comes to a person only through divine abundance — and this is called kedem [forward] and panim [face]. And although both are needed by the world — for even one who merits divine abundance must sometimes also use the second type of intellect — in particular for the aspect of begetting children — so that one can clothe the light of one's attained intellect in garments in order that others in the world can also benefit from it and receive good from him [and this is also literally the plain meaning of "behind and before You formed me" — the aspect of the creation of man male and female — for the sake of begetting children through this — and so that she will be a helper to him] — nonetheless: the essential completion of man's ultimate goal is to merit the aspect of intellect through divine abundance — which is the aspect of panim — the aspect of drawing the light of the face into the world.

And immediately when I entered to him — and he was sitting with heaviness of head in sorrow — he immediately began to speak of life and death and answered and said to me: "The difference between life and death is only one cubit — for now a person is here and afterwards he dwells there." And he pointed with his hand toward the cemetery. Meaning: one who is a Tzaddik — even in death he is alive — what difference is there for him between life and death? Only: before he dwelt here — and now he has fixed his dwelling there, in the grave — and he lives there. And then he began to say: "Eternal life is only with Hashem — and whoever is included in Him is also alive with eternal life" — as all this is elaborated in the above discourse. [All of this is copied from Chayyay Moharan.]

There — Letter Gimmel — "and its growth is from the earth [gadlo min ha'aretz]" — for the one who receives must be wise — meaning: he must have a well-balanced material nature to receive wisdom and intellect — as is elaborated below in Siman 53. And as is elaborated elsewhere in the name of Rabbainu — that a person can be a Tzaddik even if he is not a Torah scholar — but to be a person of attainment — for this one must be a Torah scholar in Gemara, commentary, and Tosafos.

Segment 18
HE:
אות ט שם מצורע חשוב כמת (נדרים ס"ד:) כי המת לאחר מותו אינו יכול להמשיך שכל הפנים בעולם כמובן לעיל בפנים, וכן מצורע דא סגירו דנהורא עילאה היינו אור הפנים כנ"ל, רק שהמת והניח ברכה אחריו שהם בניו שעוסקים הם שימשיכו שכל הפנים בעולם אז גם נשמתו עולה לאור הפנים כנ"ל אבל המת בלא בנים קשה לו לתקן אור הפנים כמובן לעיל בפנים והגם שהתורה מצאה לו גם כן תקנה לייבם את אשתו ואז זה הנפטר בלא בנים יחזור ויתגלגל בזה העולם, אף על פי כן הלא גם אז אתתיה אימיה ונמצא שאבד את בת זוגו, וממי יוליד בנים גם עכשיו אם לא שיהיה בבחינת פן יקדמנו אחר ברחמים וכו' כמבואר בפנים, וזהו שאמר אל נא תהי כמת וכאיזה מת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו היינו כמת בלא בנים רחמנא ליצלן, שמיתה כזאת היא עיקר בחינת סגירו דנהורא עילאה חס ושלום כנ"ל:

EN:
Now: one who dies childless, G-d spare us — it is found that there is no one who will now engage after him in the matter of drawing the light of the face into the world. And the Torah provided advice to have his brother perform levirate marriage with his wife — and then the deceased will reincarnate and engage again himself in this. And if his brother does not wish to perform levirate marriage with his wife — she must remove his sandal. [One can say this connects to what is written in the book Otzaros Chayyim p. 120 — regarding the sandal which is also drawn from the chashmal — and the chashmal is the secret of the garment of the aspect of the surrounding lights — as is elaborated at the end of this discourse. And see at the beginning of Pri Etz Chaim, Sha'ar HaTefillah.] And she spits in his face — and through this spit he is shamed — and the essential shame is in the face. And see at the end of Letter Zayin where it is written: the shame — azil sumka v'asi chivoura [the red goes and the white comes] — which is the aspect of birth — the aspect of blood that is disturbed and becomes milk.

There — in the same Letter — elaborated regarding the seven days of mourning and the seven days of the wedding feast. And see Midrash Rabbah at the end of portion Vayechi — where it is elaborated that the seven days of mourning correspond to the seven days of the wedding feast.

Segment 20
HE:
אות י ולבאר בקצרה קשר הענין של אות ה' ו' ז' כי עיקר האדם הוא השכל והדעת כמבואר לקמן, ועיקר יצירתו היתה בשביל להשיג הדעת האמת של השגת אלקותו יתברך, ובהשגת הדעת הזה יש שני בחינות בבחינת אחור וקדם צרתני היינו השכל שאדם משיג אותו על ידי הקדמות והוא מכונה בשם אחור מחמת שבא באיחור הזמן שאחר ההקדמות, ויש שכל שבא לאדם רק על ידי שפע אלקים וזה מכונה בשם קדם בשם פנים והגם כי בשניהם יש צורך להעולם, כי גם מי שזוכה לשפע אלקי צריך להשתמש לפעמים גם בבחינת השכל השני, בפרט בשביל בחינת הולדה דהיינו בכדי שיוכל להלביש אור השגת שכלו באיזה לבושים בכדי שיוכלו גם שאר בני העולם ליהנות ממנו ולהטיב מטובו לאחרים (שזה ממש גם פירוש הפשוט של אחור וקדם צרתני בחינת יצירת האדם זכר ונקבה בשביל להוליד על ידה בנים ושתהיה לו לעזר), אף על פי כן עיקר שלימות תכלית האדם הוא לזכות לבחינת השכל הזה של השפע אלקי שהוא בחינת פנים בחינת המשכת אור הפנים בעולם

EN:
And also in the begetting of children — which is only for the sake of drawing the surrounding lights of the light of the face — there is also this aspect of ibur, birth, and mochin. Now: when one begets children it is only in the aspect of drawing the surrounding lights of the light of the face from concealment to revelation — to the aspect of birth. But the aspect of drawing the mochin — this depends on the free choice of the children themselves — whether they merit to cry out to Hashem until the mochin are born and they sanctify the seven candelabra — until they draw the mochin within. Therefore: this brother-in-law who did not wish to perform levirate marriage with his brother's wife — damaged only in that he did not strive to draw his brother's soul into the world from concealment to revelation to the aspect of birth. But in the matter of drawing the mochin themselves — perhaps even had he performed the levirate marriage and drawn his brother's soul into the world — his brother still would not have merited to draw the mochin through his free choice. It follows that the essential damage of the brother-in-law was in the aspect of drawing his brother's soul from concealment to revelation — to the aspect of birth — the aspect of: azil sumka v'asi chivoura — blood that is disturbed and becomes milk. Therefore she spits in his face — and through this spit he is shamed — and the shame is azil sumka v'asi chivoura. [And see Likutay Torah, portion Ki Seitzay — that through the spit she spits — that spirit [rucha] departs from her. It follows that this itself is also the aspect of birth — for initially he was bound in her womb waiting to be rectified through his levirate brother — and now he exits from her and will be rectified through another means that Hashem will find for him. And through this one can say: this is why the Sages insisted that the spit be white and not blood — for the birth is in the aspect of azil sumka v'asi chivoura as above.]

And this is the aspect of "and its growth is from the earth" — meaning: that also the nature of his body and material substance — which is the aspect of earth [as is known and as is elaborated above in Siman 14] — should also be prepared and well-balanced for this. And see Midrash Rabbah, Bereishis, ch. 13: "and a mist rose from the earth" — Resh Lakish says: clouds come only from below [meaning: from the earth] — like one who said to his companion: "lend me a measure of wheat" — and he said: "bring your basket and measure." So the Holy One says to the earth: bring your clouds and receive rain. [Brought in Tosafos, Sukkah p. 12, s.v. b'pesoles.] And through this the entire above matter is elaborated even more.

There — Letter Hay — "Every Tzaddik is scorched by his companion's canopy [chupah]" — For it has already been elaborated above in Letter Alef that through the speed of the movement of the intellect of the divine abundance — through this warmth is born in the heart. Therefore: since this one's surrounding light is greater than that one's — if one were to attain the greater surrounding light of one above one's level — one would literally be scorched through it — through the greatness of the light of the inflaming that would be born in one's heart — beyond one's level — to the point where one could not bear it at all — like one who is literally scorched.

Segment 22
HE:
אות יא והנה כל זמן שהאדם חי הוא עוסק בזה להמשיך שכל הפנים בעולם על ידי מעשיו הטובים, ולאחר הסתלקותו אז צריך להשאיר בניו אחריו שיעסקו הם בזה (וזכר ונקבה דייקא כנ"ל) ועל כן תיכף בשעת הנשואין שהוא בשביל הולדת הבנים עוסקין אז בזה שזה בחינת קידושין וחופה וז' ימי המשתה כמבואר בפנים, וכשנפטר האדם מתאבלין עליו ז' ימי אבילות כדי שיעלה נשמתו לאור הפנים על ידי זה (ועיין לק"ת להאר"י ז"ל פרשה ויחי שז' ימי אבילות הם כנגד ז' בחי' מקיפין וכו') וזה גם כן בחינת הקריעה מה שקורעין על המת, כי המקיפין הנ"ל הם בחינת לבושין כמבואר בסוף המאמר, וזה קרע גימ' ש"ע כנגד ש"ע נהורין של אור הפנים בחינת המקיפין הנ"ל והנה הנפטר בלא בנים רחמנא ליצלן, נמצא שאין מי שיעסוק עכשיו אחריו בענין המשכת שכל הפנים בעולם, ונתנה התורה עצה לייבם את אשתו, ואזי יתגלגל הנפטר הנ"ל ויעסוק הוא בעצמו עוד הפעם בזה, ואם אין אחיו רוצה לייבם את אשתו צריכה לחלוץ נעלו (יש לומר שנוגע למה שכתוב בספר אוצרות חיים דף ק"כ בענין הנעל הנמשך גם כן מן החשמל והחשמל הוא סוד מלבוש של בחינת המקיפין כמבואר בסוף המאמר הזה, ועיין בתחלת פע"ח שער התפלה) וירקה בפניו ובזה הרוק הוא נכלם ועיקר הבושה הוא בפנים וכו' ועיין בסוף אות ז' שכתוב שם כי הכלימה אזיל סומקא ואתי חיוורא שזה בחינת לידה בחינת דם נעכר ונעשה חלב

EN:
There — Letter Zayin — "whether in prayer or in Torah — when the mochin are hidden…" — This means: for there is intellect and mochin in the service of Hashem — which is the aspect of the mochin and vitality of prayer. And there is intellect and mochin of Torah — such as the intellect of Torah innovations. And perhaps this is also his intention at the end of the discourse — in what they questioned: "for there are surrounding lights of the intellect" — meaning: in the attainment and knowledge of the intellect in His Divinity and His attributes and His holy governance — which also includes the aspect of the mochin of prayer. "And there are surrounding lights of the Torah" — meaning: of the laws of the Torah and its secrets.

But when one attains the surrounding light according to one's level — through this the inflaming is born in one's heart according to one's level — and one can bear it.

Segment 24
HE:
אות יב ובזה יש להבין תוכן הענין כי מבואר בפנים שיש בחינת מקיף ובחינת מקיף למקיף, היינו כי מתחלה צריכין להמשיך המוחין מהעלם אל הגלוי מבחינת עבור לבחינת לידה ואז המוחין בבחינת מקיפין עדיין, ואחר כך צריכין להמשיך המוחין לפנים שזה בחינת השגת המקיפין בשלימות

EN:
There — at the end of the same Letter — "Tzur yelad'cha teshi" ["the Rock that bore you — you forgot"] — its initials spell the word tzay'is — the aspect of: "our cry — the One who knows hidden things" — See in the book Bris Menuchah, Path 4 — where it is elaborated that the tzay'is in the Name of forty-two [Shem mem-beis] has its source from the verse "the Rock that bore you — you forgot" — this is relevant to our matter.

And see at the end of the discourse — it is elaborated on this in a somewhat different matter.

There — in the same Letter — elaborated regarding the seven days of mourning and the seven days of the wedding feast. And see Midrash Rabbah at the end of portion Vayechi — where it is elaborated that the seven days of mourning correspond to the seven days of the wedding feast.

There — Letter Vov — "all of it proclaims glory [kulo omer kavod]" — One can say that honor [kavod] alludes to the aspect of wisdom — as is known and as is elaborated in his words. Namely: the attainment of the wisdom and intellect above — which is the aspect of surrounding lights — the aspect of the canopy [chupah]. And this is what is written: "for over all glory there is a canopy" [Isaiah 4]. And this is what is written afterwards: "and Miriam who damaged the honor of Moshe" — for the wise men of true attainment merit honor — as it is written: "the wise shall inherit honor" [Proverbs 3].

Segment 26
HE:
אות יג והנה גם בהולדת הבנים שהוא רק בשביל המשכת המקיפין שכל הפנים יש גם כן בחינה זו בחינת עיבור ולידה ומוחין והנה כשמוליד בנים הוא רק בבחינת המשכת המקיפין שכל הפנים מהעלם אל הגילוי לבחינת לידה, אבל בחינת המשכת המוחין זה תלוי בבחירתם של הבנים עצמם אם יזכו לצעוק אל ה' עד שיהיו נולדין המוחין ויקדשו את השבעת הנרות עד שימשיכו המוחין לפנים, ועל כן זה היבם שלא רצה לייבם את אשת אחיו לא פגם רק בזה שלא השתדל להמשיך נשמת אחיו בעולם מהעלם אל הגילוי לבחינת לידה, אבל בענין המשכת המוחין עצמן אפשר שגם אם היה מייבם אותה והיה ממשיך נשמת אחיו בעולם, אף על פי כן לא היה זוכה אחיו להמשיך המוחין בבחירתו נמצא שעיקר הפגם של היבם היה בבחינת המשכת נשמת אחיו מהעלם אל הגילוי לבחינת לידה שהוא בחינת דם נעכר ונעשה חלב בחינת אזיל סומקא ואתי חוורא, על כן וירקה בפניו ובזה הרוק הוא נכלם והכלימה היא אזיל סומקא ואתי חוורא (ועיין לקוטי תורה פרשה כי תצא שבזה הרוק שרוקקת יוצא ממנה האי רוחא דשדי בגוה וכו' עיין שם נמצא שזה בעצמו הוא גם כן בחינת לידה, כי בתחלה היה נקשר בבטן אשתו ומצפה שיהיה תיקונו על ידי אחיו היבם ועכשיו יצא ממנה ויתתקן על ידי תחבולה אחרת שימצא לו השם יתברך ובזה אפשר לומר שזהו שהקפידו רבותינו ז"ל שיהיה רוק דווקא שהוא לבן ולא דם (ועיין לק"ת שם), כי הלידה הוא בבחינת אזיל סומקא ואתי חוורא כנ"ל):

EN:
There — Letter Khes — "This is because the mochin and intellect of this Torah and this learning are in the aspect of ibur" — meaning: for if the mochin were already in the aspect of birth — at any rate: even though one had not yet merited to draw them within and they are still in the aspect of surrounding lights — nonetheless one would understand some innovation in one's Torah — for the inner intellect receives vitality from this surrounding light — as is elaborated in Letter Daled. And when one understands no innovation in it — presumably the mochin are not yet even in the aspect of surrounding light — but in the aspect of ibur — the aspect of makif l'makif — and then one should not expound it publicly. But when one merits to beget the mochin and bring them within — one is then obligated to reveal the treasure to the treasured people and give good to others.

There: "a leper is considered as dead" — for the dead person after his death cannot draw the light of the face [sekhel hapanim] into the world — as is understood above in the discourse. And likewise: "a leper — this is the closing of the supernal light" — namely the light of the face as above. Only: the person who died and left a blessing after him — namely his sons who engage in drawing the light of the face into the world — through this his soul also ascends to the light of the face as above. But one who dies childless — G-d spare us — it is difficult for him to rectify the light of the face — as is understood above in the discourse. And although the Torah provided a remedy — to have his brother perform levirate marriage with his wife — and then the deceased childless person will return and reincarnate in this world — nonetheless: even then his wife is taken — for it is his brother's mother-in-law [imah of the brother-in-law] — and it is found that he lost his partner. And from whom will he have children now as well — unless he be in the aspect of: "lest another precede him with mercy" — as is elaborated in the discourse. And this is what it says: "let her not be like death — and like some dead one — who in exiting from his mother's womb ate half his flesh" — meaning: one who dies childless, G-d spare us — for such a death is the essential aspect of the closing of the supernal light, G-d forbid, as above.

Segment 28
HE:
אות יד שם אות ז', בין בתפלה בין בתורה כשנתעלם המוחין וכו' רוצה לומר כי יש שכל ומוחין בעבודת ה' שזה בחינת המוחין והחיות של תפלה, ויש שכל ומוחין של תורה כגון השכל של חידושי תורה ואפשר שזה כוונתו גם כן בסוף המאמר במה שהקשו כי יש מקיפין אצל השכל וכו' רוצה לומר בהשגת וידיעת השכל באלוקותו יתברך ובמדותיו יתברך ובהנהגותיו הקדושות שבזה נכלל גם כן בחינת המוחין של תפלה, ויש מקיפין להתורה רוצה לומר של הלכות התורה וסודותיה וכו':

EN:
There — at the end of Letter Tes — "'Comfort, comfort' — this is surrounding light and surrounding light of surrounding light — and knowledge is the essential comfort…" — This means: as above — for when they beget the mochin from the aspect of ibur — the aspect of makif l'makif — to the aspect of birth — the aspect of makif alone — this too is already the aspect of comfort. For some new knowledge is added — through the inner intellect receiving vitality from this surrounding light. And afterwards when one merits to draw the surrounding light within — which is the aspect of complete knowledge — then is the essential completion of comfort.

In particular Moshe our teacher — who merited divine abundance — the aspect of the light of the face — in perfection — as it is written: "for his face's skin radiated" — and merited fully the holiness of the seven candelabra [menoras].

Segment 30
HE:
אות טו שם סוף אות הנ"ל, צור ילדך תשי ר"ת של צעקתינו יודע תעלומות וכו' עיין בספר ברית מנוחה דרך ד' ששם צי"ת שבשם מ"ב מקורו מפסוק צור ילדך תשי מבואר לענינינו:

EN:
There — at the end of the discourse — "the 370 lights — numerically equal to twice El in full" — for El is the light of the face. This means: for twice Heh-Kuf [Hakkaf] equals 370 numerically — and two panim [faces] of Hakkaf — one can say alludes to the aspect of makif and makif l'makif above. And see in the kavvanot of Elul — where it is also elaborated on the matter of twice El — for the essential time for this is in the month of Elul. And through this is also understood the secret of Moshe's prayer for the healing of Miriam who was afflicted with leprosy — for having damaged, as it were, the honor of Moshe — who is the aspect of divine abundance — the light of the face. Therefore he prayed for her: "El na refa na lah" ["G-d — please heal her"] — El specifically — which is the aspect of the light of the face. And in this matter of Miriam there are additional great wonders — according to what is heard from our fellowship [anash] — that he alluded through this to his daughter Miriam — who was the daughter-in-law of the Gaon Rabbi of Woltshisk — and who traveled to the Land of Israel and underwent levirate marriage there. And this was several years after the passing of our holy Rabbainu. And there are many more matters in this — and I am not sufficiently certain of them — so I have copied only a brief allusion.

Now: as long as the person lives — he engages in drawing the light of the face into the world through his good deeds. And after his departure he must leave his sons after him to engage in this — [male and female specifically, as above]. And therefore immediately at the time of the wedding — which is for the sake of begetting children — one engages then in this — being the aspect of kiddushin and chupah and seven days of the wedding feast — as is elaborated in the discourse. And when a person departs one mourns for him seven days of mourning — in order that through this his soul ascend to the light of the face. [And see Likutay Torah of the Holy Ari, portion Vayechi — that the seven days of mourning correspond to the seven aspects of surrounding lights.] And this too is the aspect of the tearing [kri'ah] that one tears for the dead — for the above surrounding lights are the aspect of garments — as is elaborated at the end of the discourse. And the word kra [torn] has the numerical value of 300 — corresponding to the 370 lights of the light of the face — the aspect of the surrounding lights above.

Segment 32
HE:
אות טז שם אות ח', זה מחמת שהמוחין והשכל של התורה והלימוד הזה הן בבחינת עיבור רוצה לומר כי אם היה המוחין כבר בבחינת לידה על כל פנים אף על פי שלא זכה עדיין להמשיכן לפנים והם עדיין בבחינת מקיפין אף על פי כן היה מבין בתורתו איזה חידוש, כי השכל הפנימי מקבל חיות מהמקיף הזה כמבואר באות ד' וכשאין מבין בה שום חידוש מסתמא אין המוחין עדיין גם בבחינת מקיף רק בבחינת עיבור בחינת מקיף למקיף וכו', ואז אין לדרוש אותה לרבים וכו' וכשזוכה להוליד המוחין ולהכניס אותם בפנים, אז מחויב לגלות הסגולה לעם סגולה ולהטיב מטובו לאחרים:

EN:
Section 20 — Letter כ — [on Letter Tes of the discourse]

For he merited the holiness of the nose in perfection — which is the aspect of fear as above — and therefore merited to be humble, lowly, and patient — and his anger was not kindled over his own shaming — for fear is tied to humility as it is written: "the result of humility is the fear of Hashem" [Proverbs 22]. And the Sages said [Yerushalmi Shabbas 1:3]: "what wisdom made a crown for its head — humility made a heel for the sole of her sandal." And therefore in truth the Sages said [Brachos 33b]: "for Moshe — fear is a minor matter." And the Torah praised him here with the greatest quality — which is humility. And he merited the holiness of the mouth — so that it is said of him: "mouth to mouth I will speak with him" [Numbers 12]. And he merited the holiness of the eyes — so that it is said of him: "he beholds the image of Hashem". And he merited to sanctify his ears — so that it is said of him: "in all My house he is faithful" — that Hashem revealed all His secrets to him, as it were.

There: "a leper is considered as dead" [Nedarim 64b] — for the dead person after his death cannot draw the light of the face [sekhel hapanim] into the world — as is understood above in the discourse. And likewise: "a leper — this is the closing of the supernal light" — namely the light of the face as above. Only: the person who died and left a blessing after him — namely his sons who engage in drawing the light of the face into the world — through this his soul also ascends to the light of the face as above. But one who dies childless — G-d spare us — it is difficult for him to rectify the light of the face — as is understood above in the discourse. And although the Torah provided a remedy — to have his brother perform levirate marriage with his wife — and then the deceased childless person will return and reincarnate in this world — nonetheless: even then his wife is taken — for it is his brother's mother-in-law [imah of the brother-in-law] — and it is found that he lost his partner.

Segment 34
HE:
אות יז שם בסוף אות ט', נחמו נחמו היינו מקיף ומקיף למקיף שהידיעה הוא עיקר הנחמה וכו' רוצה לומר גם כן כנ"ל, כי שמולידין המוחין מבחינת עיבור בחינת מקיף למקיף לבחינת לידה בחינת מקיף לבד, זה גם כן כבר בחינת נחמה, כי ניתוסף בו ידיעה חדשה קצת על ידי שהשכל הפנימי מקבל חיות מהמקיף הזה, ואחר כך כשזוכה להמשיך המקיף לפנים שזה בחינת ידיעה שלימה אז עיקר שלימות הנחמה:

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 21 (Atika Tamir v'Satim)

And from whom will he have children now as well — unless he be in the aspect of: "lest another precede him with mercy" — as is elaborated in the discourse.

Segment 36
HE:
אות יח שם בסוף המאמר, ש"ע נהורין בגימטריא ב"פ אל במילואו כי אל הוא אור הפנים רוצה לומר כי ב' פעמים הקף בגימ' ש"ע ושני פנים הקף יש לומר שמרמז לבחינת מקיף ומקיף למקיף הנ"ל ועיין בכוונות אלול מבואר גם כן מענין ב' פעמים אל, כי עיקר הזמן לזה הוא בחודש אלול ובזה מובן גם כן סוד מה שהתפלל משה על רפואת מרים שנצטרעה על שפגמה כביכול בכבוד משה שהוא בחינת שפע אלקי אור הפנים על כן התפלל עליה אל נא רפא נא לה, אל דייקא שהוא בחינת אור הפנים ויש בענין זה של מרים עוד נפלאות גדולות, כפי הנשמע מאנ"ש שרימז בזה על בתו מרים ז"ל, שהיתה כלתו של הרב הגאון וכו' מוואלטשיסק ונסעה לארץ ישראל ונתייבמה שם וזה היה כמה שנים אחר פטירתו של רבינו הקדוש זצוק"ל, ויש בזה עוד ענינים הרבה ואיני בקי בהם בבירור כל כך לכן העתקתי רק ברמז קצת:

EN:
The discourse Chosum B'soch Chosum was said on the second day — Thursday — of the Ten Days of Repentance — of the year [5]565. And Rosh Hashonoh fell then on Thursday and Friday. And on the Shabbas of Repentance following it — we were uncertain whether we would merit that he would come out of his room to sit with us at the third meal and reveal Torah to us — for it was not his custom to sit with us at the third meal except at known times. And we were standing and waiting near his room. And in the meantime he suddenly opened the door of his room with great urgency — and great fear fell upon all the people who stood near there — and they were very startled and astonished. And he first called for his elder daughter to come to him — and she immediately entered his room. And he began to speak with her about the passing of his small daughter Feigah — and she began again to deny and conceal it. And he said: "I already know the truth — that she has passed away." And she was compelled to tell him explicitly. And he did not enter to us because of this for the third meal. And he observed one hour of mourning at the end of Shabbas. And then he entered our large room and spoke with us as was his custom. And then he asked one of them whether he had cried on Rosh Hashonoh. And said then that the essential quality of crying is when it comes from joy. And he then revealed the wondrous matter: "b'shimcha yagilu kol hayom" — whose initials spell bechiyah [crying] — as is elaborated in Siman 175. And he said then that he had at that time — in Chassidic parlance — a great illumination [hara'ah] to say Torah — but through the above it was disturbed. And he recounted that his above-mentioned small daughter who had passed away came to him with a great complaint. And because of this he was compelled to ask until they informed him as above. And because of this the matter was disturbed — and he did not say the great Torah he had been prepared to say as above.

And this is what it says: "let her not be like death — and like some dead one — who in exiting from his mother's womb ate half his flesh" — meaning: one who dies childless, G-d spare us — for such a death is the essential aspect of the closing of the supernal light, G-d forbid, as above.

To elaborate briefly on the connection of the matter of Letters Hay, Vov, and Zayin: for the essential man is intellect and Da'as — as is elaborated below. And the essential purpose of his creation was to attain the true Da'as of the attainment of His Divinity. And in the attainment of this Da'as there are two aspects — the aspect of: "behind and before You formed me" [Psalms 139]. Namely: the intellect that a person attains through preparation and prior study [hakdamos] — and this is called achor [backward] because it comes in delay of time — after the preparations. And there is an intellect that comes to a person only through divine abundance — and this is called kedem [forward] and panim [face]. And although both are needed by the world — for even one who merits divine abundance must sometimes also use the second type of intellect — in particular for the aspect of begetting children — so that one can clothe the light of one's attained intellect in garments in order that

Segment 38
HE:
אות יט לענין המקיפים המבוארים במאמר הנ"ל שכל אחד ישיג לעתיד כפי טרחו בעבודת ה' וכו' אמר רבינו ז"ל שיש עובדות כאלו בזה העולם שזוכין על ידם שגם בעולם הבא יזכה בכל פעם לעלות מדרגא לדרגא ולהשיג בכל פעם מקיפין חדשים:

EN:
When he said then that all voices are the aspect of impudence [azus] — he said then that even the sound of clinking coins of charity-giving is also the aspect of holy impudence [azus d'kedushah].

others in

Segment 40
HE:
אות כ שם באות ט', הגדיל ה' לעשות עמנו, היינו הגדולה שעשה ה' עם העכו"ם הגדיל ה' לעשות עם אלה, היינו שהגדולה הזאת היתה לישראל (כי אז ידעו ויבינו אפילו העובדי כוכבים שגדולתם היתה לנו גדולה וכו') אמר המחבר שמעתי מאבי ז"ל שפירש בזה מאמר רז"ל במס' עבודה זרה ב: שיאמרו העובדי כוכבים לעתיד לבוא רבונו של עולם הרבה שווקים תקננו וכו' הרבה כסף וזהב הרבינו וכלם לא עשינו אלא בשביל ישראל וכו', לכאורה קשה איך יעיזו פניהם כל כך לומר שקר וכזב כזה בפני השם יתברך בעצמו שלא עשו הכל אלא בשביל ישראל אבל לפי הנ"ל מיושב היטב, כי אדרבא דייקא אז על ידי שיתרבה הדעת כל כך עד שגם הם ידעו ויבינו שהכל היה באמת רק לטובת וגדולת ישראל כנ"ל, ועל כן יהיה להם פתחון פה לומר כל זאת והקדוש ברוך הוא יאמר להם אמת הדבר שהכל נעשה רק לטובת ישראל אבל לא לזאת היתה כוונתכם כי הכל עשיתם רק לצורך עצמיכם וכו' כמבואר שם:

EN:
And see further in the above Chayyay Moharan — on the matters and events of that Shabbas after Sukkos — which was the celebration of the betrothal [farshpil] of his above-mentioned daughter Miriam. And it is elaborated there that he recounted that on that Rosh Hashonoh he was given expenses of a thousand red coins after all needs [meaning: he was given from on high this abundance in addition to his own annual needs] — and he was at the place he was — and it was a place where very high Torah was said — and he went there — and a gatekeeper stood there — and he gave him the thousand red coins — meaning: this abundance. And he entered there and heard what he heard. And the discourse Chosum B'soch Chosum above is from that Torah of that place — only it is a little and a portion of what he heard there. See there.

the world can also benefit from it and receive good from him [and this is also literally the plain meaning of "behind and before You formed me" — the aspect of the creation of man male and female — for the sake of begetting children through this — and so that she will be a helper to him] — nonetheless: the essential completion of man's ultimate goal is to merit the aspect of intellect through divine abundance — which is the aspect of panim — the aspect of drawing the light of the face into the world.

Now: as long as the person lives — he engages in drawing the light of the face into the world through his good deeds. And after his departure he must leave his sons after him to engage in this — [male and female specifically, as above]. And therefore immediately at the time of the wedding — which is for the sake of begetting children — one engages then in this — being the aspect of kiddushin and chupah and seven days of the wedding feast — as is elaborated in the discourse. And when a person departs one mourns for him seven days of mourning — in order that through this his soul ascend to the light of the face. [And see Likutay Torah of the Holy Ari, portion Vayechi — that the seven days of mourning correspond to the seven aspects of surrounding lights.] And this too is the aspect of the tearing [kri'ah] that one tears for the dead — for the above surrounding lights are the aspect of garments — as is elaborated at the end of the discourse. And the word kra [torn] has the numerical value of 300 — corresponding to the 370 lights of the light of the face — the aspect of the surrounding lights above.

Now: one who dies childless, G-d spare us — it is found that there is no one who will now engage after him in the matter of drawing the light of the face into the world.

And the Torah provided advice to have his brother perform levirate marriage with his wife — and then the deceased will reincarnate and engage again himself in this. And if his brother does not wish to perform levirate marriage with his wife — she must remove his sandal. [One can say this connects to what is written in the book Otzaros Chayyim p. 120 — regarding the sandal which is also drawn from the chashmal — and the chashmal is the secret of the garment of the aspect of the surrounding lights — as is elaborated at the end of this discourse. And see at the beginning of Pri Etz Chaim, Sha'ar HaTefillah.] And she spits in his face — and through this spit he is shamed — and the essential shame is in the face. And see at the end of Letter Zayin where it is written: the shame — azil sumka v'asi chivoura [the red goes and the white comes] — which is the aspect of birth — the aspect of blood that is disturbed and becomes milk.

And through this one can understand the content of the matter — for it is elaborated in the discourse that there is the aspect of makif [surrounding] and the aspect of makif l'makif [surrounding of surrounding]. Meaning: at first one must draw the mochin [brain-lights] from concealment to revelation — from the aspect of ibur [gestation] to the aspect of birth. And then the mochin are still in the aspect of surrounding lights. And afterwards one must draw the mochin within — which is the aspect of fully attaining the surrounding lights.

And also in the begetting of children — which is only for the sake of drawing the surrounding lights of the light of the face — there is also this aspect of ibur, birth, and mochin. Now: when one begets children it is only in the aspect of drawing the surrounding lights of the light of the face from concealment to revelation — to the aspect of birth. But the aspect of drawing the mochin — this depends on the free choice of the children themselves — whether they merit to cry out to Hashem until the mochin are born and they sanctify the seven candelabra — until they draw the mochin within.

Section 16 — Letter טז — [on Letter Khes of the discourse]

Therefore: this brother-in-law who did not wish to perform levirate marriage with his brother's wife — damaged only in that he did not strive to draw his brother's soul into the world from concealment to revelation to the aspect of birth. But in the matter of drawing the mochin themselves — perhaps even had he performed the levirate marriage and drawn his brother's soul into the world — his brother still would not have merited to draw the mochin through his free choice.

Section 17 — Letter יז — [at the end of Letter Tes of the discourse]

It follows that the essential damage of the brother-in-law was in the aspect of drawing his brother's soul from concealment to revelation — to the aspect of birth — the aspect of: azil sumka v'asi chivoura — blood that is disturbed and becomes milk. Therefore she spits in his face — and through this spit he is shamed — and the shame is azil sumka v'asi chivoura. [And see Likutay Torah, portion Ki Seitzay — that through the spit she spits — that spirit [rucha] departs from her. It follows that this itself is also the aspect of birth — for initially he was bound in her womb waiting to be rectified through his levirate brother — and now he exits from her and will be rectified through another means that Hashem will find for him. And through this one can say: this is why the Sages insisted that the spit be white and not blood — for the birth is in the aspect of azil sumka v'asi chivoura as above.]

There — Letter Zayin — "whether in prayer or in Torah — when the mochin are hidden…" — This means: for there is intellect and mochin in the service of Hashem — which is the aspect of the mochin and vitality of prayer. And there is intellect and mochin of Torah — such as the intellect of Torah innovations. And perhaps this is also his intention at the end of the discourse — in what they questioned: "for there are surrounding lights of the intellect" — meaning: in the attainment and knowledge of the intellect in His Divinity and His attributes and His holy governance — which also includes the aspect of the mochin of prayer. "And there are surrounding lights of the Torah" — meaning: of the laws of the Torah and its secrets.

There — at the end of the same Letter — "Tzur yelad'cha teshi" ["the Rock that bore you — you forgot"] — its initials spell the word tzay'is — the aspect of: "our cry — the One who knows hidden things" — See in the book Bris Menuchah, Path 4 — where it is elaborated that the tzay'is in the Name of forty-two [Shem mem-beis] has its source from the verse "the Rock that bore you — you forgot" — this is relevant to our matter.

Section 18 — Letter יח — [end of the discourse]

There — Letter Khes — "This is because the mochin and intellect of this Torah and this learning are in the aspect of ibur" — meaning: for if the mochin were already in the aspect of birth — at any rate: even though one had not yet merited to draw them within and they are still in the aspect of surrounding lights — nonetheless one would understand some innovation in one's Torah — for the inner intellect receives vitality from this surrounding light — as is elaborated in Letter Daled. And when one understands no innovation in it — presumably the mochin are not yet even in the aspect of surrounding light — but in the aspect of ibur — the aspect of makif l'makif — and then one should not expound it publicly. But when one merits to beget the mochin and bring them within — one is then obligated to reveal the treasure to the treasured people and give good to others.

Regarding the makifin elaborated in the above discourse — that each person will attain in the future according to his labor in the service of Hashem — Rabbainu said that there are deeds in this world through which one merits that even in the World to Come one will each time ascend from level to level and attain new surrounding lights each time.

There — at the end of Letter Tes — "'Comfort, comfort' — this is surrounding light and surrounding light of surrounding light — and knowledge is the essential comfort…" — This means: as above — for when they beget the mochin from the aspect of ibur — the aspect of makif l'makif — to the aspect of birth — the aspect of makif alone — this too is already the aspect of comfort.

For some new knowledge is added — through the inner intellect receiving vitality from this surrounding light.

And afterwards when one merits to draw the surrounding light within — which is the aspect of complete knowledge — then is the essential completion of comfort.

There — at the end of the discourse — "the 370 lights — numerically equal to twice El in full" — for El is the light of the face. This means: for twice Heh-Kuf [Hakkaf] equals 370 numerically — and two panim [faces] of Hakkaf — one can say alludes to the aspect of makif and makif l'makif above. And see in the kavvanot of Elul — where it is also elaborated on the matter of twice El — for the essential time for this is in the month of Elul. And through this is also understood the secret of Moshe's prayer for the healing of Miriam who was afflicted with leprosy — for having damaged, as it were, the honor of Moshe — who is the aspect of divine abundance — the light of the face. Therefore he prayed for her: "El na refa na lah" ["G-d — please heal her"] — El specifically — which is the aspect of the light of the face.

Siman Twenty-Two — Chosum B'soch Chosumסימן כב — חותם בתוך חותם

And in this matter of Miriam there are additional great wonders — according to what is heard from our fellowship [anash] — that he alluded through this to his daughter Miriam — who was the daughter-in-law of the Gaon Rabbi of Woltshisk — and who traveled to the Land of Israel and underwent levirate marriage there. And this was several years after the passing of our holy Rabbainu. And there are many more matters in this — and I am not sufficiently certain of them — so I have copied only a brief allusion.

And through Hashem's mercy and kindness — His kindness prevailed over us — and Hashem arranged afterwards that we did not lose this Torah — for we merited afterwards on the second day that he then revealed to us a high, long, broad, and very deep Torah — and it is the above discourse Chosum B'soch Chosum. And this discourse was said suddenly — for at first he sat and spoke with us as was his custom. And beforehand he commanded one person to bring him oil and a wick to prepare him an olive-oil candle. And then he himself lit the candle — for such was his way at times — that he would suddenly light an olive-oil candle. And the matter was understood that he was thereby sweetening judgments. And then close to the lighting — with the candle burning close to his table — he was speaking with us with great awe. And in the meantime he commanded a Selichah [supplication] booklet to be brought before him — and one was brought. And he opened it and recited some portion of a Selichah of Yom Kippur. And all this was before all of us who stood around him — and he sat on his chair close to his table in his room. And in the meantime he began to speak of Gehinnom and the Garden of Eden — that the Garden of Eden and Gehinnom are in this world — and entered from topic to topic until he completed the entire discourse Chosum B'soch Chosum. And the discourse lasted approximately four hours. And all that passed then is impossible to describe in writing. Fortunate the hour — fortunate the moments — that we merited to stand before him. And afterwards on the Shabbas after Sukkos he said that for this Torah he paid a thousand red coins [adumim] to the gatekeeper on high — at the place where he was — and so on — as is elaborated in its place.

Regarding the makifin elaborated in the above discourse — that each person will attain in the future according to his labor in the service of Hashem — Rabbainu said that there are deeds in this world through which one merits that even in the World to Come one will each time ascend from level to level and attain new surrounding lights each time.

There — Letter Tes — "'Hashem has done great things with us' [Higgdil Hashem la'asos imanu]" — meaning: the greatness that Hashem did with the nations — "Hashem did great things with these" — meaning: this greatness was for Israel [for then even the idol-worshippers would know and understand that their greatness was a greatness for us]. The author writes: I heard from my father — that he explained the Sages' teaching in tractate Avodah Zarah 2b: that in the future the nations will say: "Master of the World — we established many markets… we amassed much silver and gold — and we did all of this only for Israel's sake." At first glance it is difficult — how will they have the audacity to say such a blatant lie before Hashem Himself — that they did everything only for Israel's sake? But according to the above it is well resolved: for on the contrary — specifically then — through the increase of Da'as to the point that even they know and understand that everything was truly only for the good and greatness of Israel as above — therefore they will have the opening to say all of this.

And the Holy One will say to them: true — everything was done only for Israel's good.

But this was not your intention — for you did everything only for your own needs. As is elaborated there.

Section 6 — Letter ו — [on Letter Hay of the discourse]

There — at the end of Letter Hay — "this day is the aspect of the shofar voice — for its mitzvah is by day — in the aspect of 'Hashem will answer you on the day of distress'" — At first glance this is entirely not understood. And it is possible that it means: for in this Psalm there are seventy words — corresponding to the seventy voices of a woman in labor — which are the aspect of the totality of the holy voices. And as is understood in Siman 21 and in Siman 36. And therefore here too — where he elaborates that breaking the impudence of the Sitra Achra is only through the holy voices — this too is included in: "Hashem will answer you on the day of distress" through the above voices. Or: one can say that he relied on the end of this Psalm which concludes: "He will answer us on the day of our calling" — that we are answered through our calling out with the holy voices.



# סימן כ"ב
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/23/

סימן כ"ב
סימן כ"ב
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/23

Segment 2
HE:
אות א מאמר חותם בתוך חותם נאמר ביום ב' יום חמישי לעשרת ימי תשובה שנת תקס"ה וראש השנה חל אז ביום ה' ו', ובשבת תשובה שלאחריו היינו מסופקים אם נזכה שיכנס מחדרו אלינו לישב עמנו בסעודה שלישית ולגלות לנו תורה, כי לא היה דרכו לישב עמנו בסעודה שלישית כי אם בעתים ידועים וכמבואר במקום אחר והיינו עומדים ומצפים סמוך לחדרו ובתוך כך פתח פתאום הדלת מחדרו בבהלה גדולה, וכל האנשים אשר עמדו שם בסמוך נפל עליהם פחד גדול ונבהלו ונשתוממו מאוד וקרא בתחלה שתבוא בתו הגדולה אליו ונכנסה תיכף לחדרו, והתחיל לדבר עמה מענין פטירת בתו הקטנה פיגא ז"ל, והתחילה שוב להכחיש ולהעלים, ואמר הלא כבר אני יודע האמת שנפטרה והוכרחה להגיד לו בפירוש ולא נכנס מחמת זה אלינו לסעודה שלישית, ונהג שעה אחת אבילות במוצאי שבת ואחר כך נכנס אצלינו לביתו הגדול ודיבר עמנו כדרכו, ואז שאל לאחד אם בכה בראש השנה, ואמר אז שעיקר מעלת הבכיה כשהיא מחמת שמחה, וגילה אז ענין הנפלא בשמך יגילון כל היום ר"ת בכיה כמבואר בסי' קע"ה ואמר אז שהיה לו אז (מה שקורין בלשון חסידות) הארה גדולה לומר תורה, אך על ידי זה הנ"ל נתבלבל הדבר, וסיפר שבתו הקטנה הנ"ל שנפטרה באתה אליו בקובלנא רבא וכו' (עי' פנים), ואז הוכרח לשאול עד שהודיעו לו כנ"ל וכו', ומחמת זה נתבלבל הדבר ולא אמר אז התורה הגדולה שהיה מוכן לומר כנ"ל:

EN:
Siman Twenty-Two — Chosum B'soch Chosumסימן כב — חותם בתוך חותם

The discourse Chosum B'soch Chosum was said on the second day — Thursday — of the Ten Days of Repentance — of the year [5]565.

Segment 4
HE:
אות ב ובחמלת ה' חסדו גבר עלינו וסיבב השם יתברך אחר כך שאף על פי כן לא אבדנו את התורה הזאת כי זכינו אחר כך ביום ב' שגילה לנו אז תורה גבוה ארוכה ורחבה ועמוקה מאוד והוא מאמר חותם בתוך חותם הנ"ל והמאמר הזה נאמר פתאום כי בתחלה ישב ודיבר עמנו כדרכו, ומקודם צוה לאיש אחד להביא לו שמן ופתילה לתקן לו נר של שמן זית, ואחר כך הדליק הנר בעצמו, כי כן היה דרכו כמה פעמים שהיה פתאום מדליק נר של שמן זית, והדבר היה מובן שהיה ממתיק דינים בזה ואז סמוך להדלקה והנר היה דולק סמוך לשולחנו, והוא ז"ל דיבר עמנו באימה גדולה ובתוך כך צוה להביא לפניו סליחה והביאו לפניו, ופתחה ואמר קצת מאיזה סליחה של יום כפור, והכל היה בפני כולנו שהיינו עומדים סביבו והוא ישב על כסאו סמוך לשולחנו בחדרו בתוך כך התחיל לדבר מגן עדן והגיהנם שהגן עדן והגיהנם הם בזה העולם וכו', ונכנס מענין לענין עד שגמר כל המאמר חותם בתוך חותם הנ"ל, ונשתהה המאמר בערך ארבעה שעות, וכל מה שעבר אז אי אפשר לספר בכתב, אשרי השעה אשרי הרגעים שזכינו לעמוד לפניו, ואחר כך בשבת אחר סוכות אמר שבשביל התורה הזאת נתן אלף אדומים לשומר הפתח למעלה במקום שהיה שם וכו' כמבואר במקומו:

EN:
And through Hashem's mercy and kindness — His kindness prevailed over us — and Hashem arranged afterwards that we did not lose this Torah — for we merited afterwards on the second day that he then revealed to us a high, long, broad, and very deep Torah — and it is the above discourse Chosum B'soch Chosum. And this discourse was said suddenly — for at first he sat and spoke with us as was his custom. And beforehand he commanded one person to bring him oil and a wick to prepare him an olive-oil candle. And then he himself lit the candle — for such was his way at times — that he would suddenly light an olive-oil candle. And the matter was understood that he was thereby sweetening judgments. And then close to the lighting — with the candle burning close to his table — he was speaking with us with great awe. And in the meantime he commanded a Selichah [supplication] booklet to be brought before him — and one was brought. And he opened it and recited some portion of a Selichah of Yom Kippur. And all this was before all of us who stood around him — and he sat on his chair close to his table in his room. And in the meantime he began to speak of Gehinnom and the Garden of Eden — that the Garden of Eden and Gehinnom are in this world — and entered from topic to topic until he completed the entire discourse Chosum B'soch Chosum. And the discourse lasted approximately four hours. And all that passed then is impossible to describe in writing. Fortunate the hour — fortunate the moments — that we merited to stand before him. And afterwards on the Shabbas after Sukkos he said that for this Torah he paid a thousand red coins [adumim] to the gatekeeper on high — at the place where he was — and so on — as is elaborated in its place.

And Rosh Hashonoh fell then on Thursday and Friday. And on the Shabbas of Repentance following it — we were uncertain whether we would merit that he would come out of his room to sit with us at the third meal and reveal Torah to us — for it was not his custom to sit with us at the third meal except at known times. And we were standing and waiting near his room. And in the meantime he suddenly opened the door of his room with great urgency — and great fear fell upon all the people who stood near there — and they were very startled and astonished. And he first called for his elder daughter to come to him — and she immediately entered his room. And he began to speak with her about the passing of his small daughter Feigah — and she began again to deny and conceal it. And he said: "I already know the truth — that she has passed away." And she was compelled to tell him explicitly. And he did not enter to us because of this for the third meal. And he observed one hour of mourning at the end of Shabbas. And then he entered our large room and spoke with us as was his custom. And then he asked one of them whether he had cried on Rosh Hashonoh. And said then that the essential quality of crying is when it comes from joy. And he then revealed the wondrous matter: "b'shimcha yagilu kol hayom" — whose initials spell bechiyah [crying] — as is elaborated in Siman 175. And he said then that he had at that time — in Chassidic parlance — a great illumination [hara'ah] to say Torah — but through the above it was disturbed. And he recounted that his above-mentioned small daughter who had passed away came to him with a great complaint. And because of this he was compelled to ask until they informed him as above. And because of this the matter was disturbed — and he did not say the great Torah he had been prepared to say as above.

Segment 6
HE:
אות ג כשאמר אז שכל הקולות הם בחינת עזות, אמר אז שאפילו קול קישקוש המטבעות של נתינת הצדקה הוא גם כן בחינת עזות דקדושה וכו'

EN:
When he said the matter of the Sages' teaching : "one who blows in a pit…" — see there on the matter of the revelation of the secret of the echo-voice [kol havrah] — he then said himself that there is a difficulty at first glance: for it is elaborated there that one who is not in the aspect of flesh cannot hear the voice itself — but only the echo-voice. And yet the Sages said: "those who stand outside" — and Rabbainu explained that this means those who are not in the aspect of flesh — and yet they said: "if they heard the voice of the shofar they fulfill their obligation." And this is difficult: for Rabbainu himself elaborated above that those who are not in the aspect of flesh cannot hear the holy voice itself — which is the aspect of the voice of the shofar — and they only hear the echo-voice. How then did the Sages say they fulfill their obligation? Rabbainu himself noted this precisely and did not elaborate to resolve the matter explicitly. Only he said in his holy conversation: "this too is not understood." But from his words it is understood that there are things within. And what appears from his words: even one who has not yet merited to be close to the soul and the true Tzaddik in the aspect of flesh — nonetheless if he forces himself greatly and turns his ear well with great force to hear the voice of the soul and the voices of the true Tzaddikim — he also has hope to hear the holy voice itself and not only the echo-voice. And it is exactly like the above legal matter of the voice of the shofar — for those who stand inside certainly heard the shofar voice as elaborated in the Shulchan Aruch. Only those who stand outside — they need careful discernment whether they heard the shofar voice or the echo-voice. So too regarding what Rabbainu explained: those who stand outside who are not in the aspect of flesh — they must carefully discern whether they heard the holy voice or only the echo-voice. But if they force themselves very much and turn their ears well — they too can hear the holy voice itself and not only the echo-voice. But one who merits to be in the aspect of flesh — he needs no discernment at all — for he will certainly hear the shofar voice which is the holy voice itself. And so it appears in my humble opinion. [All the above regarding this discourse is copied from Chayyay Moharan.]

When he said then that all voices are the aspect of impudence [azus] — he said then that even the sound of clinking coins of charity-giving is also the aspect of holy impudence [azus d'kedushah].

Segment 8
HE:
אות ד כשאמר הענין של מאמר רז"ל (ראש השנה כ"ז:) התוקע בבור וכו' עיין שם מענין התגלות סוד קול ההברה וכו' אז אמר בעצמו שיש בזה קשיא לכאורה, כי שם מבואר שמי שאינו בבחינת בשר אינו יכול לשמוע הקול בעצמו כי אם קול ההברה, ואיך אמרו רז"ל אותם העומדים בחוץ ופירש רבינו ז"ל שרוצה לומר אותם שאינם בבחינת בשר ואף על פי כן אמרו אם קול שופר שמע יצא וכו' וקשה על זה לכאורה הלא הוא ז"ל ביאר בעצמו למעלה שאותם שאינם בבחינת בשר אי אפשר להם לשמוע הקול דקדושה בעצמו שהוא בחינת קול שופר ואינם שומעין רק קול הברה, כך דיקדק הוא ז"ל בעצמו ולא ביאר הענין לתרץ הדבר בפירוש, רק אמר בשיחתו הקדושה הלא גם כן אין מבינים ענין הנ"ל, אך מדבריו מובן שיש בזה דברים בגו והנראה מדבריו הוא שגם מי שאינו זוכה עדיין להיות קרוב להנשמה ולהצדיק האמת בבחינת בשר הנ"ל, אף על פי כן אם יכריח עצמו הרבה ויטה אזנו היטב בכח גדול לשמוע קול הנשמה וקול הצדיקים אמתיים, יש לו גם כן תקוה לשמוע הקול דקדושה בעצמו רק שצריך להטות אזנו היטב, והוא ממש כמו לענין דין הנ"ל בפשיטות לענין קול שופר, שאותם העומדים בפנים בודאי שמעו קול שופר וכמבואר בשולחן ערוך, רק אותם העומדים בחוץ הם צריכים הבחנה אם קול שופר שמעו או קול הברה, כמו כן גם כן לענין מה שפירש רבינו ז"ל אותם העומדים בחוץ שאינם בבחינת בשר הם צריכים לדקדק היטב לידע אם קול שופר שמעו או רק קול הברה, אבל אם יכריחו עצמן מאוד ויטו אזנם היטב היטב יוכלו גם הם לשמוע הקול דקדושה בעצמו ולא קול הברה אבל מי שזוכה שהוא בבחינת בשר, זה אין צריך הבחנה כלל, כי בוודאי ישמע בחינת הקול שופר שהוא הקול דקדושה בעצמו וכו' כך נראה לפי עניות דעתי (כל הנ"ל בענין המאמר הנ"ל הועתק מספר חיי מוהר"ן):

EN:
Section 6 — Letter ו — [on Letter Hay of the discourse]

And through Hashem's mercy and kindness — His kindness prevailed over us — and Hashem arranged afterwards that we did not lose this Torah — for we merited afterwards on the second day that he then revealed to us a high, long, broad, and very deep Torah — and it is the above discourse Chosum B'soch Chosum. And this discourse was said suddenly — for at first he sat and spoke with us as was his custom. And beforehand he commanded one person to bring him oil and a wick to prepare him an olive-oil candle. And then he himself lit the candle — for such was his way at times — that he would suddenly light an olive-oil candle. And the matter was understood that he was thereby sweetening judgments. And then close to the lighting — with the candle burning close to his table — he was speaking with us with great awe. And in the meantime he commanded a Selichah [supplication] booklet to be brought before him — and one was brought. And he opened it and recited some portion of a Selichah of Yom Kippur. And all this was before all of us who stood around him — and he sat on his chair close to his table in his room. And in the meantime he began to speak of Gehinnom and the Garden of Eden — that the Garden of Eden and Gehinnom are in this world — and entered from topic to topic until he completed the entire discourse Chosum B'soch Chosum. And the discourse lasted approximately four hours. And all that passed then is impossible to describe in writing. Fortunate the hour — fortunate the moments — that we merited to stand before him. And afterwards on the Shabbas after Sukkos he said that for this Torah he paid a thousand red coins [adumim] to the gatekeeper on high — at the place where he was — and so on — as is elaborated in its place.

Segment 10
HE:
אות ה ועיין עוד בספר חיי מוהר"ן הנ"ל בענין הסיפורים וענינים שהיה בשבת הנ"ל שאחר סוכות, שהיה הפארשפיל של הנשואין של בתו מרים ז"ל הנ"ל, ומבואר שם שסיפר אז שבאותו הראש השנה נתנו לו עקספענץ אלף אדומים אחר כל ההצטרכות (היינו שנתנו לו מלמעלה שפע הזאת לבד מההצטרכות שלו על כל השנה), והיה במקום שהיה, והוא אוהב תורה מאד, והיה שם מקום שאמרו שם תורה גבוה מאוד והלך לשם ועמד שם שומר על הפתח וכו' ונתן לו האלף אדומים (היינו השפע הזאת), ונכנס לשם ושמע מה ששמע וכו', ומאמר חותם בתוך חותם הנ"ל הוא מאותו התורה של המקום הנ"ל, רק הוא מעט ומקצת וכו' עיין פנים:

EN:
And likewise it is brought in the kavvanos: "Hashem will answer you on the day of distress" — its initials equal Yud-Beis-Kuf [Yabak] in numerical value. And likewise "He will answer us on the day of our calling" — its initials spell Yabak. It follows that these support each other. Or: one can explain literally — as it means: that: "Hashem will answer you on the day of distress" is in the manner of the verse: "from the straits I called to Yah — He answered me in wide expanse" — which alludes to the blowing of the shofar as is brought in the kavvanos. And it is also brought in his words in the discourse Pasach Rabbi Shimon, Siman 60. And see Zohar Beshalach p. 60 on the matter of "from the straits" above — regarding the shofar blast. And see Zohar Vayakhel, p. 196, on the matter of: "when you go to war in your land against the enemy who oppresses you — and you sound the alarm" — also regarding the shofar blast.

When he said then that all voices are the aspect of impudence [azus] — he said then that even the sound of clinking coins of charity-giving is also the aspect of holy impudence [azus d'kedushah].

Segment 12
HE:
אות ו שם במאמר הנ"ל סוף אות ה', היום הזה זה בחינת קול שופר שמצוותו ביום בבחינת יענך ה' ביום צרה וכו' לכאורה אינו מובן כלל, ואפשר דרוצה לומר כי במזמור זה יש ע' תיבין כנגד ע' קלין של היולדת, שהם בחינת כלליות הקולות דקדושה, וכמובן בסי' כ"א ובסי' ל"ו ועל כן גם כאן שמבאר שלשבר העזות דסטרא אחרא הוא רק על ידי קולות דקדושה זה גם כן בכלל יענך ה' ביום צרה על ידי הקולות הנ"ל או יש לומר שסמך על סוף המזמור הנ"ל שסיים יעננו ביום קראינו שנענין על ידי קריאת הקולות דקדושה:

EN:
Section 9 — Letter ט — [on Letter Zayin of the discourse]

When he said the matter of the Sages' teaching [Rosh Hashonoh 27b]: "one who blows in a pit…" — see there on the matter of the revelation of the secret of the echo-voice [kol havrah] — he then said himself that there is a difficulty at first glance: for it is elaborated there that one who is not in the aspect of flesh cannot hear the voice itself — but only the echo-voice.

Segment 14
HE:
אות ז וכן מובא גם בכוונות יענך ה' ביום צרה ר"ת בגימטריא יב"ק, וכן יעננו ביום קראינו ר"ת יב"ק, נמצא שיש להם סמך זה לזה או יש לומר כפשוטו דרוצה לומר כי יענך ה' ביום צרה הוא על דרך מאמר הכתוב (תהלים קי"ח) מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה, שזה בחינת תקיעת שופר כמובא בכוונות, ומובא גם כן בדבריו ז"ל במאמר פתח ר' שמעון סימן ס' ועי' זוהר בשלח דף ס' בענין מן המצר הנ"ל לענין תקיעת שופר ועיין זוהר ויקהל קצ"ו:

EN:
Now Rabbainu revealed to us through this: from where comes this aspect — that even at the time of the cry one cries only about one's material deficiencies and not about the true goal — the reason comes because the soul has become so distanced from the body — and the body has so overwhelmed in impudence — that it is not in the aspect of flesh relative to the soul — which is the aspect of the essential. Therefore: even when some holy voice is stirred — which is the voice of the cry itself — for all holy voices come only from the side of the soul's illumination as above — but because the echo-voice is stirred against it — which is the voice of the destroyers [mechablin] created through one's sins — and they cry as well: "give us life, give us food" — and when the holy voice is not powerfully awakened — they rest. But when the holy voice is stirred — which is the above-mentioned voices of the cry — through which one merits to break the body's impudence — and when one merits to fully break the body's impudence — then automatically all these above destroyers will be finished and lost through one's complete repentance — therefore they are stirred then to accuse and cry against him with their voices: "give us life, give us food." And through this they confuse his mind — until even he himself does not merit to hear his own holy voice — only the echo-voice — meaning: he too does not cry about the true goal of breaking the body's impudence and receiving the soul's illumination in perfection — but he too cries only about his material deficiencies and bodily needs. And then his own voices are themselves in the aspect of the body's impudence — the aspect of "they howl like dogs" above — which is the aspect of not hearing the holy voice but only the echo-voice which are the voices of the destroyers above. Therefore he is not stirred to repentance through his crying — but only cries to fill the body's deficiencies. And it follows automatically from the above that through such voices it is difficult to be saved from the troubles and receive salvation — for the essential salvation that comes through crying is because through the cry itself the body's impudence is broken — and then there is no more need for the troubles and one is saved. But through the above voices — which are themselves in the aspect of the body's impudence — how will one be saved from the troubles that came only to break the body's impudence? And this is what the prophet Jeremiah cries about: "if our sins have answered against us" — meaning: the sins are crying within us — which is the aspect of the echo-voice above. And through such cries it is certainly difficult to receive salvation as above. Nonetheless: "Hashem — act for Your Name's sake — and have mercy on us — for Your sake alone."

There — at the end of Letter Hay — "this day is the aspect of the shofar voice — for its mitzvah is by day — in the aspect of 'Hashem will answer you on the day of distress'" — At first glance this is entirely not understood. And it is possible that it means: for in this Psalm there are seventy words — corresponding to the seventy voices of a woman in labor — which are the aspect of the totality of the holy voices. And as is understood in Siman 21 and in Siman 36. And therefore here too — where he elaborates that breaking the impudence of the Sitra Achra is only through the holy voices — this too is included in: "Hashem will answer you on the day of distress" through the above voices. Or: one can say that he relied on the end of this Psalm which concludes: "He will answer us on the day of our calling" — that we are answered through our calling out with the holy voices.

Segment 15
HE:
בענין וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם וכו', גם כן לענין תקיעת שופר

EN:
And yet the Sages said: "those who stand outside" — and Rabbainu explained that this means those who are not in the aspect of flesh — and yet they said: "if they heard the voice of the shofar they fulfill their obligation." And this is difficult: for Rabbainu himself elaborated above that those who are not in the aspect of flesh cannot hear the holy voice itself — which is the aspect of the voice of the shofar — and they only hear the echo-voice. How then did the Sages say they fulfill their obligation? Rabbainu himself noted this precisely and did not elaborate to resolve the matter explicitly. Only he said in his holy conversation: "this too is not understood." But from his words it is understood that there are things within. And what appears from his words: even one who has not yet merited to be close to the soul and the true Tzaddik in the aspect of flesh — nonetheless if he forces himself greatly and turns his ear well with great force to hear the voice of the soul and the voices of the true Tzaddikim — he also has hope to hear the holy voice itself and not only the echo-voice. And it is exactly like the above legal matter of the voice of the shofar — for those who stand inside certainly heard the shofar voice as elaborated in the Shulchan Aruch. Only those who stand outside — they need careful discernment whether they heard the shofar voice or the echo-voice. So too regarding what Rabbainu explained: those who stand outside who are not in the aspect of flesh — they must carefully discern whether they heard the holy voice or only the echo-voice. But if they force themselves very much and turn their ears well — they too can hear the holy voice itself and not only the echo-voice. But one who merits to be in the aspect of flesh — he needs no discernment at all — for he will certainly hear the shofar voice which is the holy voice itself. And so it appears in my humble opinion. [All the above regarding this discourse is copied from Chayyay Moharan.]

And see further in the above Chayyay Moharan — on the matters and events of that Shabbas after Sukkos — which was the celebration of the betrothal [farshpil] of his above-mentioned daughter Miriam. And it is elaborated there that he recounted that on that Rosh Hashonoh he was given expenses of a thousand red coins after all needs [meaning: he was given from on high this abundance in addition to his own annual needs] — and he was at the place he was — and it was a place where very high Torah was said — and he went there — and a gatekeeper stood there — and he gave him the thousand red coins — meaning: this abundance.

Segment 17
HE:
אות ח אך אף על פי כן לבאר קצת מה שמכנה ענין תקיעת שופר בתיבת היום הזה מחמת שמצוותו ביום, יש לומר דרוצה לומר על דרך מאמר רז"ל (ראש השנה כ"ח) לילה לאו זמן שופר ולענינינו יש לרמז בזה, כי כל זמן שהאדם משוקע לגמרי בחושך חס ושלום אז אינו מרגיש בצרת נפשו כלל, והוא כאבן דומם חס ושלום, ואינו מתאנח וצועק על צרת נפשו כלל וכעין שפירשו הקדמונים ז"ל (שמות ב) וימת מלך מצרים אז ויאנחו בני ישראל מן העבודה, כי התחילו להרגיש בצרת נפשם, מה שאין כן קודם לזה היו מונחין בשפלות ומרירות כזה עד שלא היו מתאנחין וצועקין כלל נמצא שבחינת הקול שופר שהוא בחינת מקול אנחתי היא גם כן כבר איזה צמיחת קרן ישועה, מאחר שמרגיש כבר בצרת נפשו וצועק לה' העונה בעת צרה וזה בחינת מה שתקיעת שופר מצוותו ביום דייקא, היינו כשנמשך עליו איזה הארה מהנשמה והדעת להרגיש בצרתו איך שעזות הגוף וערלת בשר גבר כל כך עד שאינה יכולה הנשמה להתקרב להגוף, אז מתאנח וצועק על זה ובאמת האנחה והצעקה עצמה הוא גם כן כבר מצד הארת הנשמה שמרחמת על הגוף גם כן ורוצה להאיר בו, ועל כן הוא בבחינת אור יום בחינת תקיעת שופר שמצוותו ביום, רק שהארה זאת הוא בחינת אור היום בתחילתו, ועל ידי האנחה והצעקה עצמה זוכה לשבר עזות הגוף ולמול ערלת בשר, ואז יוכל לקבל אור העצם שהוא הארת הנשמה בשלימות:

EN:
Section 12 — Letter יב — [on Letter Zayin continued]

And he entered there and heard what he heard.

Segment 19
HE:
אות ט שם אות ז', מענין קול הברה וכו' אם עונינו ענו בנו וכו' לבאר הענין קצת נראה לעניות דעתי, כי כל היסורים והצרות ששולח השם יתברך על האדם חס ושלום בפרט או בכלל, הכל הוא רק בכדי לשבר על ידי זה עזות הגוף ולעוררו בתשובה, בכדי שתוכל הנשמה להתקרב אליו ולהאיר לו אשר זה שלימות תכליתו, ועל כן כשבאין יסורים על האדם אז אין עצה וכו' רק לצעוק אל ה' וכו' כמו שכתוב ויצעקו וכו', כי על ידי הקולות של הצעקות ממילא נשבר עזות הגוף ואז ניצולין ממילא מכל הצרות אמנם לפי זה צריך להיות הצעקה העיקר רק על ענין זה שגבר עזות הגוף כל כך עד שאין הנשמה יכולה להתקרב אליו ונתרחק מהשם יתברך על ידי זה מאוד, וזה גרם כל הצרות בגשמיות בכדי לשבר על ידי היסורים על כל פנים עזות הגוף נמצא מובן ממילא שצריכין לצעוק רק על זה, מה שאין כן אם אינו נתעורר בתשובה על ידי היסורים להשתדל מעתה לשבר עזות הגוף ושיהיה כל צעקותיו על ענין זה, רק גם בשעת היסורין הוא צועק רק להנצל מן היסורין עצמן ושיהיה לו פרנסה בריוח וכל טוב, על זה אמרו רז"ל בתיקונים (תיקון ו) צווחין ככלבין הב לן חיי הב לן מזוני, ככלבים דייקא בחינת והכלבים עזי נפש, כי חסרון הפרנסה ושאר היסורין כיוצא בזה בא רק לשבר עזות הגוף, וכאן שאינו נתעורר על ידי זה לצעוק הוא גם כן על זה לשבר עזות הגוף רק הוא צועק כפשוטו על חסרונותיו, נמצא שהצעקות אלו בעצמן הם גם כן רק מבחינת עזות הגוף שזה בחינת צווחין ככלבין הנ"ל

EN:
And according to this one can explain this too literally and briefly: for when the holy voice is stirred — then immediately the echo-voice is stirred against it — namely: the voice of the sins that cry against him and accuse him. And then if one is not in the aspect of flesh relative to the soul — it is difficult for him to hear the holy voice — whether of himself or of the Sage — which is the aspect of the shofar voice — the aspect of the holy impudence which is the aspect of joy. [This itself is also the aspect of the crying whose essential quality is from joy as above.] Through which the body's impudence — the impudence of the Sitra Achra — is broken. But if one does not merit — one only hears the echo-voice — namely: the voice of the sins that accuse him and cry against him — meaning: all his sins and thoughts arise in his mind and confuse his prayer and cry — and his mind weakens even further. And then the impudence of the Sitra Achra increases upon him further. And then one must pray that Hashem have mercy on us for His Name's sake alone — which is the aspect of "if our sins have answered against us — Hashem — act for Your Name's sake" — as above.

And the discourse Chosum B'soch Chosum above is from that Torah of that place — only it is a little and a portion of what he heard there. See there.

There — at the end of Letter Hay — "this day is the aspect of the shofar voice — for its mitzvah is by day — in the aspect of 'Hashem will answer you on the day of distress'" — At first glance this is entirely not understood. And it is possible that it means: for in this Psalm there are seventy words — corresponding to the seventy voices of a woman in labor — which are the aspect of the totality of the holy voices. And as is understood in Siman 21 and in Siman 36. And therefore here too — where he elaborates that breaking the impudence of the Sitra Achra is only through the holy voices — this too is included in: "Hashem will answer you on the day of distress" through the above voices. Or: one can say that he relied on the end of this Psalm which concludes: "He will answer us on the day of our calling" — that we are answered through our calling out with the holy voices.

Segment 21
HE:
אות י והנה רבינו ז"ל גילה לנו בזה מאין נמשך בחינה זאת, שגם בשעת הצעקה הוא צועק רק על חסרונותיו בגשמיות ולא על התכלית האמת שרק בשביל זה באו עליו היסורים ענין זה בא מחמת שהנשמה נתרחקה כל כך מהגוף, והגוף גבר בעזות כל כך עד שאינו בבחינת בשר להנשמה שהוא בחינת העצם, על כן אפילו כשנתעורר איזה קול דקדושה שהוא קול הצעקה שהוא בעצמו צועק, וכל הקולות דקדושה נמשכין רק מצד הארת הנשמה כנ"ל אבל מחמת שנתעורר כנגדו קול הברה שהוא קול המחבלים שנבראו על ידי עוונותיו, והם צועקים גם כן הב לן חיי הב לן מזוניה, וכשאין מתגבר ומתעורר קול דקדושה אז הם נחים אבל כשנתעורר קול דקדושה שהוא קול הצעקות הנ"ל, שעל ידם זוכין לשבר עזות הגוף, וכשיזכה לזה לשבר עזות הגוף בשלימות אזי ממילא יהיו כלין ואובדין כל המחבלין הנ"ל על ידי תשובתו השלימה, על כן הם נתעוררין אז לקטרג עליו ולצעוק כנגדו בקולותיהם הב לן חיי הב לן מזוני, ובזה מבלבלין את דעתו עד שגם הוא בעצמו אינו זוכה לשמוע הקול דקדושה שלו רק קול הברה היינו שגם הוא אינו צועק על ענין התכלית האמת שיזכה לשבר עזות הגוף ולקבל הארת הנשמה בשלימות, רק גם הוא צועק רק על חסרונותיו הגשמיות וצרכי גופו, ואז הקולות שלו בעצמן הם בחינת עזות הגוף בחינת צווחין ככלבין הנ"ל שזה בחינת שאינו שומע הקול דקדושה רק הקול הברה שהם הקולות של המחבלים הנ"ל, על כן אינו מתעורר בתשובה בצעקתו רק צועק למלאות חסרונות הגוף וממילא מובן כפי הנ"ל כי על ידי הקולות כאלו קשה להנצל מן היסורים ולקבל ישועה, כי עיקר הישועה שבאה על ידי הצעקות הוא מחמת כי על ידי הצעקה עצמה נשבר עזות גופו וממילא אין צורך להיסורים וניצול מהם, מה שאין כן על ידי הקולות הנ"ל שהוא בחינת ששומע רק הקול הברה, והם בעצמם בחינת עזות הגוף, ואיך יהיה ניצול על ידם מהיסורים שבאו עליו רק בשביל לשבר עזות גופו וזה שצועק ירמיה הנביא על ענין זה (ירמיה יד) אם עוונינו ענו בנו שהעוונות צועקין בתוכינו שזה בחינת הקול הברה הנ"ל, ועל ידי צעקות כאלו בוודאי קשה לקבל ישועה כנ"ל, אף על פי כן ה' עשה למען שמך ותרחם עלינו למענך לבד

EN:
There — Letter Khes — "and when the flesh is in this aspect — then: 'and to Jerusalem a herald'" — One can say: when one merits the aspect of flesh — this is like the aspect of heralding the building of Jerusalem — "faithful city" . For initially he was very far from this aspect — since he was so far from the holiness of his soul and the holiness of the true Tzaddik — that he could not hear the holy voice at all. If so: how will he merit to break the body's impudence — the Sitra Achra's impudence — and draw close to the holy shepherds and complete the faith? But now that he has merited the aspect of flesh — he will certainly merit to hear the holy voice — and through this will merit to the perfection of faith — the aspect of the building of Jerusalem. It follows that the aspect of flesh is the aspect of heralding Jerusalem as above.

And likewise it is brought in the kavvanos: "Hashem will answer you on the day of distress" — its initials equal Yud-Beis-Kuf [Yabak] in numerical value.

Segment 23
HE:
אות יא אך אף על פי כן יש להבין, אם כן מאחר שהגוף עז כל כך עד שאינו נשבר עזותו על ידי הקולות רק אדרבה הקולות בעצמן הם רק על צרכי גופו לבד, ואם כן אם השם יתברך ירחם עלינו למען שמו לבד ויושיע לנו גם בגשמיות, ויסיר ממנו כל היסורין, ואזי בוודאי יתגבר הגוף בעזות יתירה עוד, ואם כן קשה וכי זה הוא הרחמנות באמת שירחם עליו ה' למען שמו והוא ישאר בעזות גופו לעולם חס ושלום, ועל כן ההכרח לומר שירמיה התפלל עצמו על זה שיעשה השם יתברך למען שמו בדבר זה עצמו, ויתן בלבנו שנזכה להטות אזנינו היטב לקול דקדושה בעצמו ולא לקול ההברה, ואף על פי שאין אנחנו בבחינת בשר אף על פי כן נזכה לשמוע הקול דקדושה בעצמו שהוא רק מצד הארת הנשמה, ועל ידי זה יהיה נשבר עזות הגוף ואז ממילא ננצל מכל היסורים, ונזכה לקבל ישועה שלימה גם בגשמיות כנ"ל (ויש לומר עוד שזהו שדרשו רבותינו ז"ל הובא בפירש"י שם עשה למען שמך המשותף בשמינו, כי ידוע שהשם של האדם מורה על חיותו ונשמתו בבחינת (סראשית ב) נפש חיה הוא שמו, והנה הנשמה יריאה להתקרב אל הגוף כשהוא עז וחזק בתאוותיו, כי תוכל ללכוד בעזות ותוקף הגוף כמבואר באות ה', מה שאין כן השם יתברך כביכול אינו מתיירא מזה כמו שדרשו רבותינו ז"ל (ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"א) על פסוק (שמות י"ב) ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך וכו', ואם כן עשה למען שמך המשותף בשמינו היינו בנשמותינו, והמשך עלינו הארה משמך הקדוש והנורא שהארה זו תוכל להאיר גם בגוף שהוא עז וחזק מאוד, עד שיהיה נשבר העזות שלו ויקבל אור הנשמה) ובזה מובן ומיושב הדיקדוק הנ"ל בענין זה באות ג' בשם רבינו ז"ל בביאור יותר, כי גם העומדים בחוץ יכולין לשמוע קול שופר על ידי זה שיצעקו על זה בעצמו, בבחינת אם עוונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך וכנ"ל:

EN:
Section 16 — Letter טז — [on Letter Yud of the discourse]

And likewise "He will answer us on the day of our calling" — its initials spell Yabak. It follows that these support each other. Or: one can explain literally — as it means: that: "Hashem will answer you on the day of distress" is in the manner of the verse: "from the straits I called to Yah — He answered me in wide expanse" [Psalms 118] — which alludes to the blowing of the shofar as is brought in the kavvanos. And it is also brought in his words in the discourse Pasach Rabbi Shimon, Siman 60. And see Zohar Beshalach p. 60 on the matter of "from the straits" above — regarding the shofar blast. And see Zohar Vayakhel, p. 196, on the matter of: "when you go to war in your land against the enemy who oppresses you — and you sound the alarm" [Numbers 10] — also regarding the shofar blast.

Segment 25
HE:
אות יב שם וכן לענין החכם אם אינו בבחינת בשר להחכם אז אינו שומע רק הקול הברה היינו קול העוונות וכו' היינו שאינו שב בתשובה על ידי התוכחה של החכם, רק אדרבא נופל בדעתו על ידי זה ביותר ומתגרין בו העוונות ועזות גופו ביותר חס ושלום:

EN:
Section 17 — Letter יז — [on the same matter]

But even so one needs to understand: if so — since the body is so impudent that its impudence is not broken through the voices — but on the contrary the voices themselves are only about bodily needs — then if Hashem has mercy on us for His Name's sake and saves us even materially and removes all the afflictions — then certainly the body will be even more empowered in its impudence. And if so — is this truly mercy — that Hashem has mercy for His Name's sake and leaves one forever in the body's impudence, G-d forbid? Therefore one must necessarily say that Jeremiah himself prayed about this very matter — that Hashem do for His Name's sake in this very thing — and put in our hearts that we merit to turn our ears well to the holy voice itself and not to the echo-voice. And even though we are not in the aspect of flesh — nonetheless we merit to hear the holy voice itself — from the side of the soul's illumination — and through this the body's impudence will be broken and then automatically we are saved from all the troubles and merit complete salvation also materially as above.

Segment 27
HE:
אות יג וכפי זה יש לפרש גם לעיל כפשוטו ובדרך קצרה, כי כשנתעורר קול דקדושה אזי תיכף נתעורר כנגדו קול הברה היינו הקול של העוונות שצועקין כנגדו ומקטרגין עליו, ואז אם אינו בבחינת בשר להנשמה קשה לו לשמוע הקול דקדושה (הן של עצמו הן של החכם) שהוא בחינת קול שופר בחינת עזות דקדושה שהיא בחינת שמחה (כמבואר בפנים), שזה בעצמו גם כן בחינת מה שעיקר מעלת הבכיה היא כשהיא מתוך שמחה כנ"ל, ועל ידי כל זה נשבר עזות הגוף עזות דסטרא אחרא אבל אם אינו זוכה אזי אינו שומע רק הקול הברה, היינו הקול של העוונות שמקטרגין עליו וצועקין כנגדו, היינו שבאין אז על דעתו ומחשבתו כל עוונותיו ומבלבלין את תפלתו וצעקתו ונחלש דעתו ביותר, ואז מתגבר עליו העזות דסטרא אחרא ביותר, ואז צריכים להתפלל שירחם עלינו השם יתברך רק למען שמו לבד, שזה בחינת אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך וכנ"ל:

EN:
Section 18 — Letter יח — [end of Letter Yud-Alef]

But even so — to elaborate somewhat on why he specifically designates the matter of shofar blasting with the word hayom hazeh [this day] — because its mitzvah is by day: one can say it means: in the manner of the Sages' teaching [Rosh Hashonoh 28]: "nighttime is not the time of shofar." And for our matter one can allude through this: for as long as a person is completely immersed in darkness, G-d forbid — then he does not feel his soul's distress at all. And he is like a dumb stone, G-d forbid — and does not sigh or cry out over his soul's distress at all.

Segment 29
HE:
אות יד שם אות ח', וכשהבשר בבחינה הזאת אז (ישעיה מ"א) ולירושלים מבשר אתן וכו' יש לומר דרוצה לומר, כי כשזוכה לבחינת בשר הבחינה הזאת הוא כמו בחינת מבשר על בנין ירושלים (ישעיה א) קריה נאמנה, כי מתחילה היה רחוק מאוד מבחינה זו מאחר שהיה רחוק כל כך מקדושת נשמתו ומקדושת הצדיק עד שלא היה נשמע לו הקול דקדושה כלל, אם כן במה יזכה לשבר עזות גופו עזות דסטרא אחרא, ולהתקרב אל הרועים דקדושה ולהשלים את האמונה, אבל עכשיו שזכה לבחינת בשר בוודאי יזכה לשמוע הקול דקדושה וכו', ועל ידי זה יזכה לשלימות האמונה בחינת בנין ירושלים, נמצא שבחינת בשר הוא בחינת מבשר לירושלים כנ"ל:

EN:
There: "through damaging impudence one can come to the corruption of faith" — see Sotah 32b — on the matter of the she-goat sin-offering [se'iras chatas] of idolatry: "there the sinner must be shamed and go — so that he be forgiven through it" — meaning: since one has certainly damaged impudence — therefore its rectification is through the shame that one is shamed.

As the early authorities explained on the verse: "and the King of Egypt died — and the children of Israel sighed from the labor" [Exodus 2] — for they began to feel the distress of their souls — which they had not before, when they were sunk in such lowliness and bitterness that they did not sigh or cry out at all.

Segment 31
HE:
אות טו ועיין משלי י"ד חיי בשרים לב מרפא ופירושו מלשון בשר, ורבותינו ז"ל במדרש וירא פ' נ"ז דרשו מלשון בשורה, ועיין מדרש נשא פרשת י"ד ולהג הרבה יגיעת בשר, אם יגעת הרבה בדבריהם הקדוש ברוך הוא נותן לך לב בשר וכו' מבשרך בשורות טובות וכו' מכוון ביותר לענינינו:

EN:
There — at the very end of the discourse — on the matter of: "every Tzaddik is scorched by his companion's canopy — woe to that shame" — we have already examined this above in Siman 6 in the discourse Kra Es Yehoshua: is it fitting to say that this is the reward of the World to Come — that each Tzaddik be shamed before his companion? See there what we elaborated. And according to this discourse Chosum B'soch Chosum it will also be understood — for it is elaborated in Letter Yud-Alef that to ascend from level to level one needs a descent before the ascent. And the plain explanation: since also the first level was a good level and it is good for one even at that level — therefore one must have a descent — and through this one strengthens even more to ascend from one's descent — until one ascends to a level higher than one's first. Therefore: in the future when no descent whatsoever is applicable from one's level — since free will is nullified — therefore every Tzaddik will be scorched by his companion's canopy — woe to that shame. And through this he strengthens to ascend even more. For in the future everything will be entirely repentance — as in Letter Yud-Alef itself. And repentance means that one merits each time to greater attainment — as is elaborated in the above Siman 6. And how will one merit to ascend to greater attainment without a prior descent? But through the above shame one strengthens to ascend to greater attainment as above.

There: "and likewise regarding the Sage — if one is not in the aspect of flesh relative to the Sage — one only hears the echo-voice" — meaning: the voice of the sins. And one does not repent through the Sage's rebuke — but on the contrary: one falls even more in mind and the sins and body's impudence increase even more against one, G-d forbid.

Segment 33
HE:
אות טז ענין תורת ה' ותפלת ה' שבאות י' שזה בחינת בראשית ברא וכו' כמבואר שם, הגם כי הדברים גבוהים ורמים מאוד ומופלא מאתנו לגמרי, אף על פי כן נראה לעניות דעתי לקרב אל השכל קצת, כי באורייתא ברא קודשא בריך הוא עלמא, והקדוש ברוך הוא מנהיג עולמו על פי התורה, וכמובן באות א' גם כן שגזר דין צריך להיות דין תורה, ובחינת ההנהגה זו היא על פי תורת ה', והשם יתברך רב חסד ומטה כלפי חסד וכל מה שיכול לזכות את ישראל על פי תורת ה' בוודאי מזכה אותם, אף על פי כן מגלה הדין לבחינת לימודי ה' בכדי שילכו להוכיח את ישראל ולהחזירם למוטב כדי להמתיק הדין ואך יש גם כן בחינת תפלת ה' שהוא בחינת קודם הבריאה, היינו שלפעמים השם יתברך מתפלל כביכול, היינו שממשיך ומעורר רחמים כאלו שהם כביכול למעלה מבחינת תורת ה' שעל ידה הנהגת הבריאה כי אף שמבואר בפנים שגם תורת ה' ממש הוא למעלה מבראשית נקודת הבריאה, היינו שאין לכלל מדריגת הנבראים השגה בה מאחר שהוא תורת ה' ממש, אך אף על פי כן השם יתברך מנהיג את הבריאה על פי בחינת תורת ה', אך מחמת רוב רחמיו וחסדיו הוא מתפלל גם כן וממשיך על ישראל רחמים כאלו שהם למעלה מבחינה זו ומי שזוכה להכלל באין סוף ממש כביכול למעלה מראשית נקודת כל הבריאה שאז תורתו תורת ה' ממש ותפלתו תפלת ה' ממש, אז גם הוא יכול לעורר ולהמשיך בחינת רחמים הנ"ל שהם כביכול למעלה מבחינת תורת ה' אך מאחר שאי אפשר לו להיות בבחינת הכלליות הנ"ל באין סוף יתברך בביטול גמור ובתמידות כדי שלא יתבטל ממציאותו לגמרי, רק שבחינת הכלליות הזה צריך להיות בבחינת רצוא ושוב וכמבואר גם כן בסי' ד' מאמר אנכי וכו' וגם כי הלא נראה בחוש שאף על פי כן עדיין הוא בכלל הנבראים, על כן כשזוכה להמשיך ולעורר על ישראל רחמים על ידי תפלתו שהוא בחינת תפלת ה', אז נעשה גם בחינת ההנהגה של רחמים אלו בבחינת תורת ה', מאחר שזכה אחד מכלל הנבראים להמשיך ולעורר רחמים כאלו, אז גם רחמים אלו נעשים ונכללים בבחינת תורת ה' ואפשר שגם אלו הרחמים שהשם יתברך בעצמו מעורר וממשיך על ידי תפלתו כביכול, מאחר שכבר נמשכו רחמים כאלו בהנהגת הבריאה, אולי שגם הם נכללים אז בבחינת ההנהגה של תורת ה', ואז השם יתברך מתפלל ומעורר עוד רחמים גדולים ביותר וכן בכל פעם עד אין סוף כי רחמיו יתברך רבים וגדולים מאד עד אין סוף ממש, וכמו כן גם אלו הצדיקים שזוכין לתורת ה' ולתפלת ה' ממש, אז הרחמים שמעוררים וממשיכים על ידי תפלתם נעשים ונכללין אז בבחינת תורת ה', ואז עולין עוד ממדריגה למדריגה בבחינת הכלליות באין סוף בעצמו, כי בכל פעם ממשיכין על ידי תפלתם שהוא בחינת תפלת ה' ממש רחמים גדולים גבוהים ועצומים ביותר, וגם מהרחמים אלו נעשין אז בחינת תורת ה', ומתפללין עוד וממשיכין עוד רחמים גדולים ביותר, וכן עד אין סוף ממש כביכול ובזה מיושב מה שלכאורה אינו מובן בענין אלו הצדיקים שזכו ליכלל באין סוף ממש, עד שתורתם תורת ה' ותפלתם תפלת ה' ממש, אם כן מה עושין אחר כך כי בוודאי גם אחר כך צריכין לילך ממדריגה למדריגה מבחינת נעשה ונשמע זה לגבוה ממנו, ואיך שייך זה אז מאחר שכבר השיגו תכלית מדריגת בחינת הנעשה ונשמע הגבוה מעל גבוה שהוא בחינת נעשה ונשמע של השם יתברך בעצמו שהוא בחינת תורת ה' ותפלת ה' ממש אך כפי הנ"ל מובן קצת, ויראתי להאריך עוד בדברים וענינים נשגבים כאלו, ואם שגיתי חס ושלום והוא רחום יכפר:

EN:
Section 22 — Letter כב — [on Letter Yud-Beis]

It follows that the aspect of the shofar voice — which is the aspect of: "from the sound of my sighing" — is already some sprouting of the horn of salvation — since one already feels one's soul's distress and cries out to Hashem who answers in the time of distress. And this is the aspect of why the blowing of the shofar is commanded by day specifically — meaning: when some illumination from the soul and Da'as is drawn upon one — to feel one's distress — how the body's impudence and the foreskin of the flesh have overwhelmed everything — to the point where the soul cannot draw close to the body. Then one sighs and cries out over this. And in truth — the sigh and cry itself is also already from the side of the soul's illumination — which has mercy on the body as well and wishes to shine within it. Therefore it is in the aspect of the light of day — the aspect of shofar blasting whose mitzvah is by day. Only: this illumination is the light of day at its beginning. And through the sigh and cry itself one merits to break the body's impudence and circumcise the flesh's foreskin — and then one can receive the essential light — which is the soul's illumination in perfection.

There — Letter Zayin — on the matter of the echo-voice [kol havrah] — "if our sins have answered against us" — To elaborate on the matter somewhat: in my humble opinion — for all the afflictions and troubles that Hashem, G-d forbid, sends upon a person — in particular or in general — all of this is only to break through it the body's impudence — and to awaken him to repentance — so that the soul can draw close to him and illuminate him — which is the perfection of his goal. Therefore when troubles come upon a person — there is no counsel — only to cry out to Hashem — as it is written: "and they cried out" — for through the holy voices of the cry itself — the body's impudence is automatically broken — and then one is automatically saved from all the troubles.

Segment 35
HE:
אות יז ועיין בשער ההקדמות ע"ה: שכתב, כי המלכות של אצילות נעשה בחינת אין סוף אל הבריאה וכו' וגם ידוע כי כל עולם ועולם כלול מבחינת עשיה יצירה בריאה אצילות וכו' ועיין זוהר נח ס"ה וכל אינון נהורין וכו' כולהו איקרון אין סוף וכו' ע"ש עוד ובכמה מקומות שם:

EN:
Section 23 — Letter כג — [on the matter of one sixtieth]

Section 14 — Letter יד — [on Letter Khes of the discourse]

Segment 37
HE:
אות יח שם סוף אות י"א, העונשים של כל הדברים החליף אברהם אבינו על שיעבוד מלכיות אך עונש העזות נשאר בגיהנם יש לומר שזה כי מאחר ששיעבוד מלכיות בעצמן הוא גם כן רק על ידי עזות מלכותא בלא תגא, על כן אי אפשר שיהיה העונש של עז פנים על ידי שיעבוד מלכיות רק על ידי גיהנם בחינת עז פנים לגיהנם:

EN:
Regarding what is elaborated there in Letters Daled and Hay: that all voices are the aspect of impudence — and through them the body's impudence — the Sitra Achra's impudence — is broken — and one merits to draw close to the holy shepherds. And afterwards in Letter Tes it is elaborated that to come to the holy impudence itself is through joy — namely through na'aseh v'nishmah. The matter is — in my humble opinion: for all the holy voices are the aspect of holy impudence — meaning: they come from this aspect — as it is written: "see — He gives forth His voice, a voice of strength" . And therefore through them the Sitra Achra's impudence is broken. But to come to this quality of holy impudence itself in perfection — is through joy — in the aspect of: "for the joy of Hashem is your strength [ma'uzchem]" . And joy comes from the aspect of na'aseh v'nishmah — which is the aspect of Torah and prayer — revealed and hidden. And the essential perfection of joy comes from the aspect of nishma — which is the aspect of prayer — the aspect of fear — meaning: the essential perfection of joy which is the aspect of holy impudence is attained through a person not wishing to remain on one level in the service of Hashem. For the level one has already attained and at which one now stands — this is the aspect of na'aseh — the aspect of Torah relative to oneself. Rather: one constantly longs to attain what is hidden from one — and to ascend each time to a higher level — which is the aspect of nishma — the hidden — the aspect of prayer — fear — shame. For one has not yet attained this level — and it is in the aspect of the Infinite relative to one's level. But even so one longs and yearns with all one's heart to come to this high level — and prays for this — and cleaves to it with great cleaving and complete self-nullification — with fear and great shame — for one is deeply shamed before this high and hidden level — and yearns and longs greatly to come to it — and through this very fear and great shame — specifically through this one merits joy — the aspect of: "rejoice with trembling" . This being the joy of the two crowns of na'aseh v'nishmah — the aspect of: "and eternal joy upon their heads" . For na'aseh v'nishmah is this aspect: that we now do what we can do and fulfill according to our level at which we now stand [only: if we say in our mind that we have already attained perfection at this level — this is the essential deficiency of perfection. For the essential perfection is in the Infinite — therefore: even one who merits true perfection beyond which there is no greater perfection in all created beings — he still has reason to be shamed before the Holy One Himself — for He too fulfills the Torah and prays — as is elaborated at the end of the discourse] — and nishmah: that we constantly long and yearn with great cleaving and with all our heart — for shmi'ah [hearing] is in the heart — as is elaborated in Letter Tes — to hear and attain the aspect of the level higher than ours and hidden from us. And so on each time without end literally. And this aspect of nishma is the essential perfection of the aspect of na'aseh v'nishmah for each one according to his level — for this aspect is without end as above. Therefore from there comes the essential joy. And through this joy one merits holy impudence according to each one's level of na'aseh v'nishmah. And one who is still at a small level — who has not yet fully broken the body's impudence — merits through the above to cry holy voices and to sigh greatly over the lowliness of his level. And these voices are also the aspect of holy impudence — and through them the Sitra Achra's impudence is broken. And likewise through strengthening oneself to cry holy voices — and likewise through the voice of the true Sage — through this the illumination from the aspect of holy impudence is drawn upon one — attained through the joy of the aspect of na'aseh v'nishmah. And through this the Sitra Achra's impudence is broken — and one merits to draw close to holiness and to the building of Jerusalem — the faithful city.

But according to this — the cry must be essentially only about this — that the body's impudence has overwhelmed everything to the point where the soul cannot draw close to it and one has become very distanced from Hashem thereby — and this caused all the material troubles — in order to break at any rate the body's impudence through afflictions. It follows automatically that one must cry only about this. But if one is not stirred to repentance through the afflictions — to strive henceforth to break the body's impudence and have all one's cries be about this — rather: even at the time of the afflictions one cries only to be saved from the afflictions themselves and to have ample livelihood and all good — the Sages said on this in the Tikkunim [Tikkun 6]: "they howl like dogs: 'give us life, give us food'" — "like dogs" specifically — the aspect of: "and the dogs are bold of spirit." For the deficiency of livelihood and other similar afflictions come only to break the body's impudence — and here — not being stirred thereby to cry about breaking the body's impudence — but crying in the simple sense about one's deficiencies — it follows that these cries themselves are also only from the body's impudence — the aspect of: "they howl like dogs."

Now Rabbainu revealed to us through this: from where comes this aspect — that even at the time of the cry one cries only about one's material deficiencies and not about the true goal — the reason comes because the soul has become so distanced from the body — and the body has so overwhelmed in impudence — that it is not in the aspect of flesh relative to the soul — which is the aspect of the essential. Therefore: even when some holy voice is stirred — which is the voice of the cry itself — for all holy voices come only from the side of the soul's illumination as above — but because the echo-voice is stirred against it — which is the voice of the destroyers [mechablin] created through one's sins — and they cry as well: "give us life, give us food" — and when the holy voice is not powerfully awakened — they rest.

Segment 39
HE:
אות יט שם, על ידי שפגם בעזות יכול לבוא לקלקול אמונה וכו' עיין סוטה ל"ב: לענין שעירת חטאת דעבודה זרה, התם ניכסוף וליזיל כי היכי דנכפיר ליה, היינו מאחר שבוודאי פגם בעזות על כן תיקונו על ידי הבושה שמתבייש:

EN:
Regarding what is elaborated in this discourse — that one must ascend each time from level to level — and convert the nishma which is the aspect of prayer into na'aseh which is the aspect of Torah — and in Likutay Tinyana it is elaborated that one must convert Torah into prayer — meaning: when one learns in a book any matter of the service of Hashem — or hears any way in the service of Hashem from a true Tzaddik — one should convert it into prayer and pray to Hashem that one merit also to all of this. See in this in Likutay Halachos: Orach Chayyim, Laws of Rosh Chodesh, Halacha 5; Yoreh De'ah, Laws of Torah Scrolls, Halacha 2; Choshen Mishpat, Laws of Gifts, Halacha 5 — where it is elaborated that in truth the two matters are all one. For when one converts Torah into prayer — meaning: one prays to fulfill what is said in it in the perfection of deed and perfection of intention — it follows that then at the time of prayer one longs and yearns to attain this Torah level. And presumably this Torah level is higher than one's level — and it is hidden from one in the aspect of nishma — since one has not yet merited to it — but only longs and prays to merit to come to this level. It follows that then — when one prays about this and longs for it — this Torah level is still only in the aspect of the hidden — the aspect of prayer — the aspect of nishma. And afterwards when one prays greatly about this and strives until one merits to come and attain this level — then it is already with one in the aspect of the revealed — the aspect of na'aseh — the aspect of Torah. It follows that this aspect that was at first hidden with one — the aspect of prayer — the aspect of nishma — has now become revealed — the aspect of Torah. It follows that what is elaborated here — to convert the aspect of prayer into Torah — and what is elaborated there — to convert Torah into prayer — all goes to one place. And see further in Likutay Halachos in the above Laws of Gifts and in the Laws of Ma'akeh [guard-rail] and in several other laws founded on this above discourse — see there and you will see great wonders of our holy Torah and wondrous paths in the fear of Hashem all the day.

And see Proverbs 14: "life of flesh is a healed heart" — and its interpretation is from the language of flesh [basar]. And the Sages in Midrash Vayera, ch. 57, expounded it from the language of good news [besorah]. And see Midrash Naso, ch. 14: "and much study is weariness of the flesh" — "if you have labored greatly in their holy words — the Holy One gives you a heart of flesh [lev basar] and good tidings from your flesh [mibesarcha besorot tovos]" — most precisely relevant to our matter.

Segment 41
HE:
אות כ שם בסוף המאמר ממש, בענין כל צדיק נכוה מחופתו של חבירו אוי לאותה בושה וכו' כבר דקדקנו בזה לעיל בסי' ו' במאמר קרא את יהושע, וכי שייך לומר שזה יהיה השכר של עולם הבא מה שכל צדיק יתבייש בפני חבירו, עיין שם מה שביארנו בזה וכפי ענין המאמר זה חותם בתוך חותם הנ"ל יובן גם כן כי מבואר באות י"א שלעלות ממדריגה למדריגה צריך להיות ירידה קודם העליה והפירוש הפשוט כי מאחר שגם מדריגתו הראשונה היתה מדריגה טובה וטוב לו גם במדריגה זאת, על כן צריך להיות לו ירידה ועל ידי זה מתחזק ביותר לעלות מירידתו עד שעולה במדריגה גבוה יותר ממדריגתו הראשונה, ועל כן לעתיד שאז לא שייך שום ירידה ממש ממדריגתו מאחר שנתבטל הבחירה, על כן יהיה כל צדיק נכוה מחופתו של חבירו ואוי לאותה בושה ועל ידי זה יתחזק לעלות ביותר, כי לעתיד יהיה כולו תשובה כנ"ל באות י"א עצמו והתשובה הוא שיזכו בכל פעם להשגה יתירה כמבואר בסימן ו' הנ"ל ואיך יזכו לעלות להשגה יתירה בלי ירידה מקודם אך על ידי הבושה הנ"ל יתחזק לעלות להשגה יתירה ביותר כנ"ל:

EN:
Siman Twenty-Three — Tzavvis Tzedekסימן כג — צוית צדק

But when the holy voice is stirred — which is the above-mentioned voices of the cry — through which one merits to break the body's impudence — and when one merits to fully break the body's impudence — then automatically all these above destroyers will be finished and lost through one's complete repentance — therefore they are stirred then to accuse and cry against him with their voices: "give us life, give us food." And through this they confuse his mind — until even he himself does not merit to hear his own holy voice — only the echo-voice — meaning: he too does not cry about the true goal of breaking the body's impudence and receiving the soul's illumination in perfection — but he too cries only about his material deficiencies and bodily needs. And then his own voices are themselves in the aspect of the body's impudence — the aspect of "they howl like dogs" above — which is the aspect of not hearing the holy voice but only the echo-voice which are the voices of the destroyers above. Therefore he is not stirred to repentance through his crying — but only cries to fill the body's deficiencies. And it follows automatically from the above that through such voices it is difficult to be saved from the troubles and receive salvation — for the essential salvation that comes through crying is because through the cry itself the body's impudence is broken — and then there is no more need for the troubles and one is saved. But through the above voices — which are themselves in the aspect of the body's impudence — how will one be saved from the troubles that came only to break the body's impudence? And this is what the prophet Jeremiah cries about: "if our sins have answered against us" [Jeremiah 14] — meaning: the sins are crying within us — which is the aspect of the echo-voice above. And through such cries it is certainly difficult to receive salvation as above. Nonetheless: "Hashem — act for Your Name's sake — and have mercy on us — for Your sake alone."

But even so one needs to understand: if so — since the body is so impudent that its impudence is not broken through the voices — but on the contrary the voices themselves are only about bodily needs — then if Hashem has mercy on us for His Name's sake and saves us even materially and removes all the afflictions — then certainly the body will be even more empowered in its impudence. And if so — is this truly mercy — that Hashem has mercy for His Name's sake and leaves one forever in the body's impudence, G-d forbid? Therefore one must necessarily say that Jeremiah himself prayed about this very matter — that Hashem do for His Name's sake in this very thing — and put in our hearts that we merit to turn our ears well to the holy voice itself and not to the echo-voice. And even though we are not in the aspect of flesh — nonetheless we merit to hear the holy voice itself — from the side of the soul's illumination — and through this the body's impudence will be broken and then automatically we are saved from all the troubles and merit complete salvation also materially as above.

Segment 43
HE:
אות כא עוד יש לומר כפשוטו ממש, כי כבר מבואר לעיל שבחינת נשמע בחינת נסתר בחינת תורת ה' הוא בחינת בראשית מאמר השלם בחינת יראה בחינת בושה בחינת חכמה עילאה עדן עילאה נמצא שאדרבא הבושה והכלימה שכל צדיק יתבייש בפני חבירו הגבוה ממנו במדריגה זו הבושה בעצמה היא בחינת עדן עילאה בחינת ובושת פנים לגן עדן כמבואר בפנים ואפשר שעל ידי הבושה זו בעצמה שמתבייש לפני המדריגה גבוה, על ידי זה זוכה לשמחה ולעזות עד שמתגבר לעלות גם הוא למדריגה זאת כנ"ל ועי' בליקוטי הלכות, הלכות נשיאת כפים ה"ד:

EN:
Section 2 — Letter ב — [on Letter Gimmel of the discourse]

The matter of the Torah of Hashem and the Prayer of Hashem — elaborated in Letter Yud — including: "this is the aspect of Bereishis bara" — as elaborated there — even though these words are very high and exalted and entirely beyond us — nonetheless it appears in my humble opinion to bring them somewhat closer to the intellect. For with the Torah Hashem created the world — and Hashem guides His world according to the Torah — as is understood in Letter Alef as well: that the verdict must be a Torah verdict. And this aspect of governance is according to the Torah of Hashem. And Hashem is great in kindness and inclines toward kindness — and whatever He can vindicate Israel according to the Torah of Hashem — He certainly vindicates them. Nevertheless He reveals the verdict to the aspect of the teachings of Hashem [limuday Hashem] — in order that they go and rebuke Israel and bring them back to the good — in order to sweeten the verdict. But there is also the aspect of the Prayer of Hashem — which is the aspect of before creation — meaning: sometimes Hashem, as it were, prays — meaning: draws and stirs such compassion that is, as it were, beyond the aspect of the Torah of Hashem through which creation is governed. For even though it is elaborated in the discourse that even the Torah of Hashem itself is truly beyond the starting-point of creation — meaning: no created being has any attainment of it — since it is literally the Torah of Hashem — nonetheless: Hashem guides creation according to the aspect of the Torah of Hashem. But because of His abundant mercy and kindness — He also prays and draws upon Israel such compassion that is beyond this aspect. And one who merits to be included in the Infinite — truly beyond the starting-point of all creation — so that his Torah is literally the Torah of Hashem and his prayer is literally the Prayer of Hashem — he can then also stir and draw the above-mentioned compassion that is, as it were, beyond the aspect of the Torah of Hashem. But since it is impossible for him to be in this aspect of total inclusion in the Infinite — in complete self-nullification and continuously — lest he be entirely nullified from existence — only this aspect of inclusion must be in the aspect of ratzo v'shuv [as is also elaborated in Siman 4: Ma'amar Anochi] — and also because it is perceptible that he is still among created beings — therefore: when he merits to draw and stir compassion upon Israel through his prayer which is the aspect of the Prayer of Hashem — this compassion also becomes the aspect of the governance of the Torah of Hashem — since one of the created beings merited to draw and stir such compassion. And perhaps also those compassions that Hashem Himself stirs and draws through His prayer as it were — since such compassion has already been drawn into the governance of creation — perhaps they too are then included in the aspect of the governance of the Torah of Hashem. And then Hashem prays and stirs even greater compassion further. And so on each time without end — for His mercy is very great — boundlessly great. And likewise those Tzaddikim who merit to the Torah of Hashem and Prayer of Hashem literally — the compassion they draw and stir through their prayer which is literally the Prayer of Hashem — then becomes the aspect of the Torah of Hashem. And they ascend even further from level to level in the aspect of the total inclusion in the Infinite Himself — for each time they draw through their prayer — literally the Prayer of Hashem — very great, high, and vast compassion. And from this compassion too becomes then the aspect of the Torah of Hashem. And they pray further and draw further even greater compassion. And so on without end literally, as it were. And through this is resolved what at first glance seems incomprehensible about those Tzaddikim who merited to be included in the Infinite truly — to the point that their Torah is literally the Torah of Hashem and their prayer literally the Prayer of Hashem — what do they do afterwards? For certainly even after this they must go from level to level in the aspect of na'aseh v'nishmah from this to what is higher. And how is this applicable — since they have already attained the ultimate level of the aspect of na'aseh v'nishmah that is above all — which is the aspect of na'aseh v'nishmah of Hashem Himself — which is the aspect of the Torah of Hashem and the Prayer of Hashem? But according to the above this is somewhat understood. And I was afraid to elaborate further on such exalted matters — and if I have erred, G-d forbid — He is merciful and will forgive.

Segment 45
HE:
אות כב שם בענין אלעזר זעירא וכו' היינו שחשדוהו שיש לו גדלות וכו' ובגמרא מבואר להדיא סבר יוהרא הוא, ומבואר על פי מאמר רז"ל ב"ב דף צ"ו כל המתגאה וכו' אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא שנאמר גבר יהיר ולא ינוה וכתיב התם אל נוה קדשך, מבואר שעל ידי גדלות ויוהרא אין זוכין לכנוס אל נווה קדשך שהם בחינת השבעה רועים שהם כלליות הקדושה שעל ידם נשלם האמונה הקדושה שהוא בחינת ירושלים כמבואר בפנים:

EN:
And they were precise in this — that they gave her what she had not asked for — see there what they elaborated on this. And according to Rabbainu's approach it can also be explained in this manner: she asked for a true sign — therefore she said: "give me a sign of truth" — which is the aspect of the light of the face — the aspect of life as above. And they answered her: it is not yet possible to shine for her the light of truth itself — only let her bind herself in the aspect of faith. And faith is called thus when truth is combined with it — "emunah is called thus when truth combines with it." Therefore: when you bind yourself in the holy faith — you will automatically be cleaved and bound to the light of the face of holiness — which is the aspect of truth. For there is no faith without truth — as is also elaborated in Letter Alef.

And through this the above precise point in Letter Gimmel in the name of Rabbainu is more deeply understood — for even those who stand outside can hear the shofar voice through this — that they cry about this very matter — "if our sins have answered against us — Hashem — act for Your Name's sake" — as above. [And one can add: this is what the Sages expounded — brought in Rashi there: "act for Your Name's sake" — meaning: Your Name that is shared with our names. For it is known that a person's name indicates their vitality and soul — the aspect of: "a living soul — this is his name" [Genesis 2]. Now the soul is afraid to draw close to the body when it is so strong in its desires — for it may be caught in the body's impudence and strength — as is elaborated in Letter Hay. But Hashem, as it were, is not afraid of this — as the Sages expounded [Yerushalmi Sanhedrin 2:1] on the verse: "and I will pass through the land of Egypt — I and not an angel". And if so: "act for Your Name's sake that is shared with our names" — meaning: our souls. Draw upon us illumination from Your holy and awesome Name — and this illumination can shine even in the body that is so very strong in impudence — until its impudence is broken and it receives the soul's light.] And through this the above precise point in this matter in Letter Gimmel in the name of Rabbainu is understood in even fuller elaboration — for even those who stand outside can hear the shofar voice through this.

There: "and likewise regarding the Sage — if one is not in the aspect of flesh relative to the Sage — one only hears the echo-voice" — meaning: the voice of the sins. And one does not repent through the Sage's rebuke — but on the contrary: one falls even more in mind and the sins and body's impudence increase even more against one, G-d forbid.

And according to this one can explain this too literally and briefly: for when the holy voice is stirred — then immediately the echo-voice is stirred against it — namely: the voice of the sins that cry against him and accuse him. And then if one is not in the aspect of flesh relative to the soul — it is difficult for him to hear the holy voice — whether of himself or of the Sage — which is the aspect of the shofar voice — the aspect of the holy impudence which is the aspect of joy. [This itself is also the aspect of the crying whose essential quality is from joy as above.] Through which the body's impudence — the impudence of the Sitra Achra — is broken.

Segment 47
HE:
אות כג שם בענין שכל העולם אחד מששים בגיהנם עיין תענית י' כל העולם אחד מששים בגן וגן אחד מששים לעדן ועדן אחד מששים לגיהנם, וצריך לומר דרוצה לומר גם כאן כל העולם היינו עם הגן ועדן הם אחד מששים לגיהנם, והיינו כי זה שפגם בעזות דקדושה שהוא נמשך בשרשו מבחינת הגן ועדן כמבואר בפנים על כן עונשו לירד לגיהנם שהוא ההיפוך ממנו והוא ששים פעמים כמותו (ועי' ברכות דף נ"ז שאש שלנו הוא אחד מששים לגיהנם ועזות הוא מיסוד האש כידוע):

EN:
Section 4 — Letter ד — [on Letter Hay of the discourse]

And see in Sha'ar HaHakdamos, p. 75 — where it is written: "the Malchus of Atzilus becomes the aspect of Ein Sof relative to Beriyah" — and it is also known that every world contains the aspects of Asiyah, Yetzirah, Beriyah, and Atzilus. And see Zohar Noach, p. 65: "all those lights — they are all called Ein Sof" — see there further and in many places there.

Segment 49
HE:
אות כד בענין המבואר שם באות ד' ובאות ה' שכל הקולות הם בחינת עזות ועל ידי זה נשבר עזות הגוף עזות דסטרא אחרא וזוכה להתקרב אל הרועים דקדושה, ואחר כך באות ט' מבואר שלבוא לעזות דקדושה הנ"ל הוא על ידי שמחה היינו על ידי נעשה ונשמע וכו' הענין הוא לעניות דעתי, כי כל הקולות דקדושה הם בחינת עזות דקדושה, היינו שהם מבחינה הזאת כמו שכתוב (תהלים ס"ח) הן יתן בקולו קול עוז, ועל כן על ידם נשבר עזות דסטרא אחרא אבל לבוא למדה זו של עזות דקדושה בעצמה בשלימות הוא על ידי שמחה בבחינת (נחמיה ח) כי חדות ה' היא מעוזכם, והשמחה הוא מבחינת נעשה ונשמע שהוא בחינת תורה ותפלה נגלה ונסתר, ועיקר שלימות השמחה היא מבחינת הנשמע שהוא בחינת תפלה בחינת יראה, היינו שעיקר שלימות השמחה שהיא בחינת עזות דקדושה זוכין על ידי שאין האדם רוצה לעמוד על מדריגה אחת בעבודת ה', שהמדריגה הזאת שהשיג כבר ועומד בה עכשיו היא בחינת נעשה בחינת תורה אצלו, רק משתוקק בכל פעם להשיג את הנסתר ממנו ולעלות בכל פעם למדריגה גבוה ביותר, שזה בחינת נשמע בחינת נסתר בחינת תפלה בחינת יראה בחינת בושה, כי לא השיג עדיין המדריגה הזאת והיא בבחינת אין סוף אצלו נגד מדריגתו שהוא עומד בה אך אף על פי כן הוא נכסף ומשתוקק בכל לבו לבוא למדריגה זו הגבוה ממדריגתו, ומתפלל על זה ומתדבק אליה בדביקות גדול ובביטול גמור וביראה ובושה גדולה, כי מתבייש מאוד לפני מדריגה זו הגבוה ונסתר ממנו ונכסף ומשתוקק מאוד לבוא אל מדריגה הזאת ולהכלל בה, ועל ידי היראה ובושה הגדולה הזאת דייקא זוכין לשמחה בבחינת (תהלים ב) וגילו ברעדה, שזה בחינת השמחה של שני העדיים של נעשה ונשמע בחינת (ישעיה ל"ה) ושמחת עולם על ראשם, כי נעשה ונשמע הוא בחינה הזאת היינו שנעשה לעת עתה מה שאנו יכולים לעשות ולקיים כפי מדרגתינו שאנו בה עכשיו (רק שאם נאמר בדעתינו שכבר השגנו השלימות במדריגה זו זה עיקר חסרון השלימות, כי עיקר השלימות באין סוף יתברך, על כן אפילו מי שזוכה לשלימות אמיתי שאין שלימות אחריו בכל הנבראים יותר מזה ואז אין לו להתבייש משום נברא, אף על פי כן יש לו להתבייש עדיין מהקדוש ברוך הוא בעצמו, כי גם הוא יתברך מקיים התורה ומתפלל וכו' כמבואר בסוף המאמר) ונשמע היינו שנכסף ומשתוקק תמיד בדביקות גדול ובכל לב, כי שמיעה בלבא תלייא (כמבואר באות ט') לשמוע ולהשיג את בחינת המדריגה הגבוה ממדריגתינו והנסתר מאתנו, וכן בכל פעם עד אין סוף ממש ובחינה הזאת של הנשמע הוא עיקר השלימות של בחינת הנעשה ונשמע לכל אחד כפי מדריגתו, כי הבחינה הזאת היא עד אין סוף כנ"ל על כן משם עיקר השמחה, ועל ידי שמחה הזאת זוכין לעזות דקדושה כל אחד לפי מדריגת הנעשה ונשמע שלו ומי שהוא במדריגה קטנה עדיין שלא זכה עדיין לשבר עזות גופו בשלימות, זוכה על ידי הנ"ל לצעוק קולות דקדושה ולהתאנח מאוד על שפלות מדריגתו, והקולות הם גם כן בחינת עזות דקדושה ועל ידי זה נשבר העזות דסטרא אחרא וכן על ידי שמתגבר לצעוק קולות דקדושה, וכן על ידי קולו של החכם האמיתי, על ידי זה נמשך עליו הארה מבחינת העזות דקדושה שזוכין על ידי השמחה של בחינת נעשה ונשמע, ועל ידי זה נשבר העזות דסטרא אחרא, וזוכה להתקרב אל הקדושה ולבנין ירושלים קריה נאמנה

EN:
Section 5 — Letter ה — [on the discourse continued]

But if one does not merit — one only hears the echo-voice — namely: the voice of the sins that accuse him and cry against him — meaning: all his sins and thoughts arise in his mind and confuse his prayer and cry — and his mind weakens even further. And then the impudence of the Sitra Achra increases upon him further. And then one must pray that Hashem have mercy on us for His Name's sake alone — which is the aspect of "if our sins have answered against us — Hashem — act for Your Name's sake" — as above.

Segment 51
HE:
אות כה ומה מתקו בזה הענין הנ"ל דברי רז"ל שדרשו על פסוק שמע ישראל וכו' (הובא לקמן בסי' ק"כ) משל למלך וכו' כך הקדוש ברוך הוא קידש את ישראל בנעשה ונשמע, אבדו את נעשה שעשו את העגל, אמר להם משה אבדתם את נעשה שמרו ונשמע הוי שמע ישראל וכו' עד כאן כי באמת ענין הנשמע היינו שלא להסתפק במדריגתו רק להשתוקק בכל פעם לבוא למדריגה הגדולה מזו, זה הענין עולה עד אין סוף ממש כנ"ל, וכן הוא יורד עד אין תכלית גם כן, כי מי שדרכו להסתפק במדריגתו שהוא בה אזי כשיורד ממדריגה זו גם כן למדריגה פחותה ממנה עוד אזי הוא מסתפק גם במדריגה זו הפחותה, וכן על ידי זה עצמו יוכל להיות יורד חס ושלום בכל פעם למדריגה הפחותה ביותר וכמו שפירשו הקדמונים ז"ל על פסוק אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה, היינו שצריך האדם להשכיל על דרכיו להשתדל לעלות בכל פעם ביותר במדריגת עבודת ה', כי באם לאו יורד חס ושלום למטה בכל פעם עד שיוכל לירד עד שאול חס ושלום, כי האדם אינו עומד על מדריגה אחת, ואם אינו עולה הוא יורד חס ושלום אבל מי שהוא במדריגת נשמע הנ"ל אזי אפילו כשעומד על מדריגה גבוה ביותר בעבודת ה' אינו מסתפק בזה רק רוצה לעלות עוד יותר, ולא עוד אפילו יורד חס ושלום גם ממדריגתו הראשונה אז בוודאי אינו מסתפק עצמו במדריגה זו שירד אליה, רק מצפה שיעלה מירידתו זו למדריגה גבוה ביותר ממדריגתו שהיה בה קודם הירידה, ושהירידה זו תהיה תכלית העליה בחינת (הושע י"ד) כי כשלת בעונך המבואר באות י"א שזה בחינת אבדתם את הנעשה, היינו שירדתם גם ממדריגה זו שהייתם בה מקודם על כל פנים שמרו את נשמע, ואז תצפו לעלות ממדריגת ירידתכם ולא עוד שאפשר שעל ידי זה תתהפך הירידה לתכלית העליה ותזכו על ידי זה לבחינה הגבוה ממדריגתכם הראשונה שהיתה הבחינה הזאת גם קודם הירידה בבחינת נשמע אצליכם, ועכשיו תזכו להגיע אליה ולהשיג אותה:

EN:
And see Zohar Yisro, p. 87: "how many faces are there — radiant faces — non-radiant faces… fortunate are Israel who are grasped by the supernal faces of the King… and the nations are grasped by those far faces — those lower faces… and on account of Avraham — when Yishmael was circumcised — he merited that his dwelling and portion was placed in the place that rules over all those far and lower faces… as it is written: 'over the face of all his brothers shall he dwell'" . "Rabbi Yehudah said: the Holy One therefore proclaimed and said: 'you shall have no other gods before My face'" .

There — at the end of Letter Yud-Alef — the punishments for all matters Avraham our patriarch exchanged for the subjugation of the kingdoms — but the punishment for impudence remained in Gehinnom. One can say: since the subjugation of the kingdoms itself is also only through the impudence of rulership without a crown [malchusa b'lo taga] — therefore it is impossible for the punishment of the impudent to come through the subjugation of the kingdoms — but only through Gehinnom — the aspect of: "the impudent person — to Gehinnom."

Segment 53
HE:
אות כו בענין המבואר במאמר זה שצריכין לעלות בכל פעם ממדריגה למדריגה ולעשות מהנשמע שהוא בחינת תפלה נעשה שהוא בחינת תורה ובלקוטי תנינא מבואר שצריכין לעשות מתורה תפלה דהיינו כשלומד בספר איזה ענין עבודת ה' או שומע איזה דרך בעבודת ה' מצדיק אמת אזי יעשה מזה תפלה ויתפלל להשם יתברך שיזכה גם הוא לכל זה וכו' עיין בזה בלקוטי הלכות או"ח ר"ח הל"ה וביו"ד הל' ס"ת הל"ב ובחו"מ הל' מתנה הל"ה שביאר, כי באמת שני הענינים הכל אחד, כי כשעושה מהתורה תפלה היינו שמתפלל לקיים מה שנאמר בה בשלימות המעשה ובשלימות הכוונה וכו', נמצא שאז בשעה שמתפלל על זה ומשתוקק לזכות לזה מסתמא מדריגת התורה הזאת היא למעלה ממדריגתו והיא בבחינת נסתר ממנו בחינת נשמע, מאחר שלא זכה עדיין לזה רק שהוא משתוקק ומתפלל שיזכה לבוא למדריגה הזאת נמצא שאז עדיין המדריגה הזאת אצלו רק בבחינת נסתר בחינת תפלה בחינת נשמע כנ"ל, ואחר כך כשמתפלל על זה הרבה וחותר כל כך עד שזוכה לבוא ולהשיג המדריגה הזאת אז כבר הוא אצלו בבחינת נגלה בבחינת נעשה בבחינת תורה נמצא שבחינה זאת שהיתה תחלה אצלו בחינת נסתר בחינת תפלה נעשה עכשיו אצלו בבחינת נגלה בחינת תורה נמצא שמה שמבואר כאן לעשות מבחינת תפלה בחינת תורה ומה שמבואר שם לעשות מתורה תפלה הכל הולך אל מקום אחד ועי' עוד בליקוטי הלכות בהל' מתנה הנ"ל ובהל' מעקה ועוד בכמה הלכות המיוסדים על מאמר זה הנ"ל עיין שם ותראה נפלאות גדולות מתורתינו הקדושה ודרכים נפלאים ביראת ה' כל היום:

EN:
There — at the end of the above discourse — "and as it is written: 'and dust shall be the serpent's food all the days of your life'" — See Ra'aya Mehaimna, Pinchas: "those who hate gain — like a person content with his portion — and not like the mixed multitude [Erev Rav] — children of the evil maidservant — who are like the serpent for whom all the earth is before him — as it is written: 'and the serpent's bread is dust' — and he would like to be satiated from his dust which is lacking for him — and so too those who covet money who are never satiated from all the money in the world." This is somewhat aligned to our matter.

There — Letter Khes — "and when the flesh is in this aspect — then: 'and to Jerusalem a herald'" [Isaiah 41] — One can say: when one merits the aspect of flesh — this is like the aspect of heralding the building of Jerusalem — "faithful city" [Isaiah 1]. For initially he was very far from this aspect — since he was so far from the holiness of his soul and the holiness of the true Tzaddik — that he could not hear the holy voice at all. If so: how will he merit to break the body's impudence — the Sitra Achra's impudence — and draw close to the holy shepherds and complete the faith? But now that he has merited the aspect of flesh — he will certainly merit to hear the holy voice — and through this will merit to the perfection of faith — the aspect of the building of Jerusalem. It follows that the aspect of flesh is the aspect of heralding Jerusalem as above.

And see Proverbs 14: "life of flesh is a healed heart" — and its interpretation is from the language of flesh [basar]. And the Sages in Midrash Vayera, ch. 57, expounded it from the language of good news [besorah]. And see Midrash Naso, ch. 14: "and much study is weariness of the flesh" — "if you have labored greatly in their holy words — the Holy One gives you a heart of flesh [lev basar] and good tidings from your flesh [mibesarcha besorot tovos]" — most precisely relevant to our matter.

Section 20 — Letter כ — [at the very end of the discourse]

The matter of the Torah of Hashem and the Prayer of Hashem — elaborated in Letter Yud — including: "this is the aspect of Bereishis bara" — as elaborated there — even though these words are very high and exalted and entirely beyond us — nonetheless it appears in my humble opinion to bring them somewhat closer to the intellect. For with the Torah Hashem created the world — and Hashem guides His world according to the Torah — as is understood in Letter Alef as well: that the verdict must be a Torah verdict. And this aspect of governance is according to the Torah of Hashem. And Hashem is great in kindness and inclines toward kindness — and whatever He can vindicate Israel according to the Torah of Hashem — He certainly vindicates them. Nevertheless He reveals the verdict to the aspect of the teachings of Hashem [limuday Hashem] — in order that they go and rebuke Israel and bring them back to the good — in order to sweeten the verdict.

One can also explain literally and simply: for it has already been elaborated above that the aspect of nishma — the aspect of the hidden — the aspect of the Torah of Hashem — is the aspect of Bereishis — the complete utterance — the aspect of fear — the aspect of shame — the aspect of supernal wisdom — supernal Eden. It follows that on the contrary: the shame and humiliation with which each Tzaddik will be shamed before his companion who is higher in level — this very shame is the aspect of supernal Eden — the aspect of: "and the shame of face — to the Garden of Eden" — as is elaborated in the discourse. And perhaps through this very shame — by which he is shamed before the higher level — he merits joy and holy impudence — until he strengthens to ascend also to that level as above. And see in Likutay Halachos, Laws of Priestly Blessing [Nesi'as Kapayim], Halacha 4.

But there is also the aspect of the Prayer of Hashem — which is the aspect of before creation — meaning: sometimes Hashem, as it were, prays — meaning: draws and stirs such compassion that is, as it were, beyond the aspect of the Torah of Hashem through which creation is governed. For even though it is elaborated in the discourse that even the Torah of Hashem itself is truly beyond the starting-point of creation — meaning: no created being has any attainment of it — since it is literally the Torah of Hashem — nonetheless: Hashem guides creation according to the aspect of the Torah of Hashem.

But because of His abundant mercy and kindness — He also prays and draws upon Israel such compassion that is beyond this aspect.

And one who merits to be included in the Infinite — truly beyond the starting-point of all creation — so that his Torah is literally the Torah of Hashem and his prayer is literally the Prayer of Hashem — he can then also stir and draw the above-mentioned compassion that is, as it were, beyond the aspect of the Torah of Hashem. But since it is impossible for him to be in this aspect of total inclusion in the Infinite — in complete self-nullification and continuously — lest he be entirely nullified from existence — only this aspect of inclusion must be in the aspect of ratzo v'shuv [as is also elaborated in Siman 4: Ma'amar Anochi] — and also because it is perceptible that he is still among created beings — therefore: when he merits to draw and stir compassion upon Israel through his prayer which is the aspect of the Prayer of Hashem — this compassion also becomes the aspect of the governance of the Torah of Hashem — since one of the created beings merited to draw and stir such compassion. And perhaps also those compassions that Hashem Himself stirs and draws through His prayer as it were — since such compassion has already been drawn into the governance of creation — perhaps they too are then included in the aspect of the governance of the Torah of Hashem. And then Hashem prays and stirs even greater compassion further. And so on each time without end — for His mercy is very great — boundlessly great. And likewise those Tzaddikim who merit to the Torah of Hashem and Prayer of Hashem literally — the compassion they draw and stir through their prayer which is literally the Prayer of Hashem — then becomes the aspect of the Torah of Hashem. And they ascend even further from level to level in the aspect of the total inclusion in the Infinite Himself — for each time they draw through their prayer — literally the Prayer of Hashem — very great, high, and vast compassion. And from this compassion too becomes then the aspect of the Torah of Hashem. And they pray further and draw further even greater compassion. And so on without end literally, as it were. And through this is resolved what at first glance seems incomprehensible about those Tzaddikim who merited to be included in the Infinite truly — to the point that their Torah is literally the Torah of Hashem and their prayer literally the Prayer of Hashem — what do they do afterwards? For certainly even after this they must go from level to level in the aspect of na'aseh v'nishmah from this to what is higher. And how is this applicable — since they have already attained the ultimate level of the aspect of na'aseh v'nishmah that is above all — which is the aspect of na'aseh v'nishmah of Hashem Himself — which is the aspect of the Torah of Hashem and the Prayer of Hashem? But according to the above this is somewhat understood. And I was afraid to elaborate further on such exalted matters — and if I have erred, G-d forbid — He is merciful and will forgive.

And see in Sha'ar HaHakdamos, p. 75 — where it is written: "the Malchus of Atzilus becomes the aspect of Ein Sof relative to Beriyah" — and it is also known that every world contains the aspects of Asiyah, Yetzirah, Beriyah, and Atzilus. And see Zohar Noach, p. 65: "all those lights — they are all called Ein Sof" — see there further and in many places there.

There — at the end of Letter Yud-Alef — the punishments for all matters Avraham our patriarch exchanged for the subjugation of the kingdoms — but the punishment for impudence remained in Gehinnom. One can say: since the subjugation of the kingdoms itself is also only through the impudence of rulership without a crown [malchusa b'lo taga] — therefore it is impossible for the punishment of the impudent to come through the subjugation of the kingdoms — but only through Gehinnom — the aspect of: "the impudent person — to Gehinnom."

There: "through damaging impudence one can come to the corruption of faith" — see Sotah 32b [Sotah 32b] — on the matter of the she-goat sin-offering [se'iras chatas] of idolatry: "there the sinner must be shamed and go — so that he be forgiven through it" — meaning: since one has certainly damaged impudence — therefore its rectification is through the shame that one is shamed.

There — at the very end of the discourse — on the matter of: "every Tzaddik is scorched by his companion's canopy — woe to that shame" — we have already examined this above in Siman 6 in the discourse Kra Es Yehoshua: is it fitting to say that this is the reward of the World to Come — that each Tzaddik be shamed before his companion? See there what we elaborated. And according to this discourse Chosum B'soch Chosum it will also be understood — for it is elaborated in Letter Yud-Alef that to ascend from level to level one needs a descent before the ascent.

There — on the matter of: "the whole world is one sixtieth of Gehinnom" — see Ta'anis 10: "the whole world is one sixtieth of the Garden — and the Garden is one sixtieth of Eden — and Eden is one sixtieth of Gehinnom." And one must say that this means here too: the whole world — including the Garden and Eden — is one sixtieth of Gehinnom. And this is so: because the one who damaged holy impudence — which flows in its root from the aspect of the Garden and Eden as is elaborated in the discourse — therefore his punishment is to descend to Gehinnom which is the opposite of it — and which is sixty times its measure. [And see Brachos p. 57: our fire is one sixtieth of Gehinnom. And impudence comes from the element of fire — as is known.]

And the plain explanation: since also the first level was a good level and it is good for one even at that level — therefore one must have a descent — and through this one strengthens even more to ascend from one's descent — until one ascends to a level higher than one's first. Therefore: in the future when no descent whatsoever is applicable from one's level — since free will is nullified — therefore every Tzaddik will be scorched by his companion's canopy — woe to that shame.

And through this he strengthens to ascend even more.

For in the future everything will be entirely repentance — as in Letter Yud-Alef itself. And repentance means that one merits each time to greater attainment — as is elaborated in the above Siman 6. And how will one merit to ascend to greater attainment without a prior descent? But through the above shame one strengthens to ascend to greater attainment as above.

📋 Translator's Summary — Siman 22 (Chosum B'soch Chosum)

One can also explain literally and simply: for it has already been elaborated above that the aspect of nishma — the aspect of the hidden — the aspect of the Torah of Hashem — is the aspect of Bereishis — the complete utterance — the aspect of fear — the aspect of shame — the aspect of supernal wisdom — supernal Eden.

There — Letter Alef — "and these people…" — See Brachos 6b: "who walks in darkness with no light…" — what is the reason? Because he should have trusted in Hashem's Name and did not trust. This is relevant to our matter: for when one damages faith and trust in Hashem and pursues money — this is the aspect of darkness of the face [chashuch anpin] — darkened faces.

It follows that on the contrary: the shame and humiliation with which each Tzaddik will be shamed before his companion who is higher in level — this very shame is the aspect of supernal Eden — the aspect of: "and the shame of face — to the Garden of Eden" — as is elaborated in the discourse. And perhaps through this very shame — by which he is shamed before the higher level — he merits joy and holy impudence — until he strengthens to ascend also to that level as above. And see in Likutay Halachos, Laws of Priestly Blessing [Nesi'as Kapayim], Halacha 4.

There — on the matter of Elazar Ze'ira and so on — meaning: they suspected him of having pride [gadlus]. And in the Gemara it is explicitly elaborated: "he thought it was arrogance [yuhara]." And this is elaborated according to the Sages' teaching [Bava Basra 96]: "all who are arrogant — they are not admitted into the enclosure of the Holy One — as it says: 'the arrogant one — he shall not abide [yinveh]' — and it is written there: 'Your holy abode [n'veh kodshecha].'" It is elaborated that through pride and arrogance one does not merit to enter naveh kodshecha — which is the aspect of the seven shepherds — who are the totality of holiness — through whom holy faith is completed — which is the aspect of Jerusalem — as is elaborated in the discourse.

There — on the matter of: "the whole world is one sixtieth of Gehinnom" — see Ta'anis 10: "the whole world is one sixtieth of the Garden — and the Garden is one sixtieth of Eden — and Eden is one sixtieth of Gehinnom." And one must say that this means here too: the whole world — including the Garden and Eden — is one sixtieth of Gehinnom.

There — in the above discourse — Letter Gimmel — "when Rachav beseeched… she said: 'give me a sign of truth'… and they said to her: bind this thread of crimson — this is the aspect of faith… and the crimson thread — this is the aspect of the shining of the light of the face." See Zohar Vayechi, p. 241.

And this is so: because the one who damaged holy impudence — which flows in its root from the aspect of the Garden and Eden as is elaborated in the discourse — therefore his punishment is to descend to Gehinnom which is the opposite of it — and which is sixty times its measure. [And see Brachos p. 57: our fire is one sixtieth of Gehinnom. And impudence comes from the element of fire — as is known.]

Regarding what is elaborated there in Letters Daled and Hay: that all voices are the aspect of impudence — and through them the body's impudence — the Sitra Achra's impudence — is broken — and one merits to draw close to the holy shepherds. And afterwards in Letter Tes it is elaborated that to come to the holy impudence itself is through joy — namely through na'aseh v'nishmah.

And for our matter one can say: for to merit this intellect — to gaze upon the light of Divinity — which is the aspect of the light of truth itself — the light of the face — only the true Tzaddik merits this intellect in its fullness — the aspect of: "an understanding heart — there the Tzaddik is saved from it." And those of lesser stature must bind themselves well to the Tzaddik and nullify their mind to him in complete faith. Through this they too merit to receive some shining from the aspect of the light of the face that shines upon them through the holy faith — until they too merit to the nullification of the desire for money and to live true life — which is the aspect of radiant faces [anpin nehirin].

The matter is — in my humble opinion: for all the holy voices are the aspect of holy impudence — meaning: they come from this aspect — as it is written: "see — He gives forth His voice, a voice of strength" [Psalms 68]. And therefore through them the Sitra Achra's impudence is broken. But to come to this quality of holy impudence itself in perfection — is through joy — in the aspect of: "for the joy of Hashem is your strength [ma'uzchem]" [Nehemiah 8]. And joy comes from the aspect of na'aseh v'nishmah — which is the aspect of Torah and prayer — revealed and hidden.

There — Letter Hay — "and every mitzvah a person performs without money…" — this aspect is called righteousness [tzedek]. This means: since he is not willing to spend money for it — he is still far from the aspect of radiant faces — the aspect of truth. Therefore the mitzvah is then called only tzedek — for "emunah is called thus when truth combines with it." Therefore when he breaks his desire for money for the sake of the mitzvah — which means he is cleaved to the holy faces — the aspect of truth — then the mitzvah is called emunah [faith].

And the essential perfection of joy comes from the aspect of nishma — which is the aspect of prayer — the aspect of fear — meaning: the essential perfection of joy which is the aspect of holy impudence is attained through a person not wishing to remain on one level in the service of Hashem. For the level one has already attained and at which one now stands — this is the aspect of na'aseh — the aspect of Torah relative to oneself. Rather: one constantly longs to attain what is hidden from one — and to ascend each time to a higher level — which is the aspect of nishma — the hidden — the aspect of prayer — fear — shame. For one has not yet attained this level — and it is in the aspect of the Infinite relative to one's level.

There: "and who has a shilya for a mule? For a non-Jew has not even a beis vlad." This means: for only the money and abundance have a root above — which is the ohr tzach u'metzuchtzach [clear and polished light]. For there it is certainly seen how all abundance flows only from the aspect of the light of the face — the aspect of truth — the aspect of: kushta ka'i [truth stands]. As Rabbainu elaborates further below. But idolatry — which is the desire for money — has no root at all. Therefore it has not even a beis vlad — since it has no root from which to receive. Therefore it also cannot bestow abundance — the aspect of: "another god is infertile and bears no fruit" . And since it has no root at all — anyone who is already entangled after it and falls into this idolatry of money is certainly unable to concentrate his mind at all to gaze upon the root of the money — which is the ohr tzach u'metzuchtzach — flowing from the aspect of the light of truth — the light of the face. And he is already immersed in its very opposite — and imagines that he can draw abundance through the idolatry of the desire for money — which is falsehood and darkness — the aspect of darkened faces [anpin chashuchin]. And how can one in his state gaze upon the root of the abundance? And therefore he answered them: "and is there salt without the money?" — meaning: I answered you only according to your question's approach — that if there were any possibility even for one who merited the rectification of the covenant [tikun habris] to fall, G-d forbid, into the desire for money — then his counsel would be to gaze upon the root of the abundance. For he can certainly gaze upon Divinity in the aspect of: "from my flesh I behold G-d" . But in truth your question requires no answer at all — for one who merited the rectification of the covenant and the light of the King's face shines upon him — as elaborated in Letter Beis — it is necessarily impossible for him to fall at all into the darkness of the desire for money, G-d forbid. For light repels darkness — and malt mammon chaser [malt = diminished money] — for through the rectification of the covenant the desire for money is automatically nullified — as is elaborated in the discourse.

But even so one longs and yearns with all one's heart to come to this high level — and prays for this — and cleaves to it with great cleaving and complete self-nullification — with fear and great shame — for one is deeply shamed before this high and hidden level — and yearns and longs greatly to come to it — and through this very fear and great shame — specifically through this one merits joy — the aspect of: "rejoice with trembling" [Psalms 2]. This being the joy of the two crowns of na'aseh v'nishmah — the aspect of: "and eternal joy upon their heads" [Isaiah 35]. For na'aseh v'nishmah is this aspect: that we now do what we can do and fulfill according to our level at which we now stand [only: if we say in our mind that we have already attained perfection at this level — this is the essential deficiency of perfection. For the essential perfection is in the Infinite — therefore: even one who merits true perfection beyond which there is no greater perfection in all created beings — he still has reason to be shamed before the Holy One Himself — for He too fulfills the Torah and prays — as is elaborated at the end of the discourse] — and nishmah: that we constantly long and yearn with great cleaving and with all our heart — for shmi'ah [hearing] is in the heart — as is elaborated in Letter Tes — to hear and attain the aspect of the level higher than ours and hidden from us. And so on each time without end literally. And this aspect of nishma is the essential perfection of the aspect of na'aseh v'nishmah for each one according to his level — for this aspect is without end as above. Therefore from there comes the essential joy. And through this joy one merits holy impudence according to each one's level of na'aseh v'nishmah. And one who is still at a small level — who has not yet fully broken the body's impudence — merits through the above to cry holy voices and to sigh greatly over the lowliness of his level. And these voices are also the aspect of holy impudence — and through them the Sitra Achra's impudence is broken. And likewise through strengthening oneself to cry holy voices — and likewise through the voice of the true Sage — through this the illumination from the aspect of holy impudence is drawn upon one — attained through the joy of the aspect of na'aseh v'nishmah. And through this the Sitra Achra's impudence is broken — and one merits to draw close to holiness and to the building of Jerusalem — the faithful city.

And how sweet in this context are the Sages' words that expounded on the verse Shema Yisrael — brought below in Siman 120: "a parable of a king who betrothed Israel with na'aseh v'nishmah — they lost the na'aseh by making the Golden Calf — Moshe said to them: you have lost the na'aseh — guard the nishmah — therefore: 'Shema Yisrael.'" For in truth: the matter of nishma — meaning: not to be content with one's level but to long constantly with great cleaving and with all one's heart — for this matter rises to the Infinite literally as above. And likewise it descends to the ultimate bottom — for one who tends to be content with one's level — then when one also descends from that level to a lower level — one is also content with that lower level. And through this very thing one can descend, G-d forbid, each time to the lower level. As the early authorities explained on the verse: "the path of life ascends above for the perceptive — in order to turn away from Sheol below" [Proverbs 15] — meaning: a person must contemplate his ways — to strive to ascend each time further in the level of the service of Hashem. For if not — he descends, G-d forbid, lower each time — until he can descend to Sheol, G-d forbid. For a person does not stand on one level — and if he does not ascend — he descends, G-d forbid. But one who is at the level of nishma above — then even when one descends, G-d forbid, even from one's first level — one is certainly not content with the level one has descended to. Rather: one expects to ascend from this descent to a level even higher than the level one was at before the descent — and that this descent be the ultimate ascent — the aspect of: "for you have stumbled in your sin" [Hosea 14] — as is elaborated in Letter Yud-Alef — meaning: "you have lost the na'aseh" — meaning: you have also descended from the level you were at before.

Section 7 — Letter ז — [end of the discourse Tzavvis Tzedek]

At any rate: "guard the nishmah" — and then: expect to ascend from your descent — and perhaps through this the descent will be converted to the ultimate ascent — and you will merit to come to the higher level that was in the aspect of nishma for you even before the descent — and now you will merit to reach it and attain it.

Regarding what is elaborated in this discourse — that one must ascend each time from level to level — and convert the nishma which is the aspect of prayer into na'aseh which is the aspect of Torah — and in Likutay Tinyana it is elaborated that one must convert Torah into prayer — meaning: when one learns in a book any matter of the service of Hashem — or hears any way in the service of Hashem from a true Tzaddik — one should convert it into prayer and pray to Hashem that one merit also to all of this. See in this in Likutay Halachos: Orach Chayyim, Laws of Rosh Chodesh, Halacha 5; Yoreh De'ah, Laws of Torah Scrolls, Halacha 2; Choshen Mishpat, Laws of Gifts, Halacha 5 — where it is elaborated that in truth the two matters are all one. For when one converts Torah into prayer — meaning: one prays to fulfill what is said in it in the perfection of deed and perfection of intention — it follows that then at the time of prayer one longs and yearns to attain this Torah level. And presumably this Torah level is higher than one's level — and it is hidden from one in the aspect of nishma — since one has not yet merited to it — but only longs and prays to merit to come to this level. It follows that then — when one prays about this and longs for it — this Torah level is still only in the aspect of the hidden — the aspect of prayer — the aspect of nishma. And afterwards when one prays greatly about this and strives until one merits to come and attain this level — then it is already with one in the aspect of the revealed — the aspect of na'aseh — the aspect of Torah. It follows that this aspect that was at first hidden with one — the aspect of prayer — the aspect of nishma — has now become revealed — the aspect of Torah. It follows that what is elaborated here — to convert the aspect of prayer into Torah — and what is elaborated there — to convert Torah into prayer — all goes to one place. And see further in Likutay Halachos in the above Laws of Gifts and in the Laws of Ma'akeh [guard-rail] and in several other laws founded on this above discourse — see there and you will see great wonders of our holy Torah and wondrous paths in the fear of Hashem all the day.

Section 8 — Letter ח — [on the mezuzah elaborated in Letter Daled]

On the matter of the mezuzah elaborated in Letter Daled: see Ra'aya Mehaimna, Zohar, portion Pinchas, p. 257: "the Shechinah is called mezuzah from the side of the central pillar of the letters of Haveye'ah — and from the side of the Tzaddik — the secret of the covenant — it is called Shadai." And see there also on p. 258: "mezuzah — the seal of Shadai — Tzaddik and Shechinah — the doorpost of the mezuzah." And see on p. 266: "they lift their heads and gaze at the holy seal." And in the commentary of the Ramaz there. And see in Tikkunim, Tikkun 22, p. 66 — on the matter of: "falsehood has no feet" — and on the matter of the other god — but the forms of the Greek are the markings in the Name of the Holy One in this seal of the mezuzah which is Shadai on the outside and Haveye'ah on the inside — and this is the seal of the covenant of circumcision. And see in Likutay Torah of the Holy Ari, portion V'Eschanan: mezuzah has the numerical value of Adnut — and the matter of Shadai on the outside and Haveye'ah on the inside. And see there in Likutay Iyov on the verse: "and Shadai shall be your treasure" — do not read "your treasure" [b'tzarecha] but rather "your hinges [b'tzirecha]" — the aspect of hinges and doors. And from this you will understand what is written here in this discourse: "and this is: 'and Shadai shall be your treasure'" — meaning: through the mezuzah — for the mezuzah is the aspect of "and Shadai shall be" — the aspect of "and Shadai" on the inside [i.e. "v'haya" is within the mezuzah] and Shadai on the outside. [For the Name Shadai is written on the outside of the mezuzah facing the word "v'haya im shamo'a" which is inside.] And "your treasure" — as above.



# סימן כ"ג
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/24/

סימן כ"ג
סימן כ"ג
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/24

Segment 2
HE:
אות א מאמר צוית צדק וכו' נאמר בחורף תקס"ג:

EN:
Siman Twenty-Three — Tzavvis Tzedekסימן כג — צוית צדק

There — Letter Alef — "and these people…" — See Brachos 6b: "who walks in darkness with no light…" — what is the reason? Because he should have trusted in Hashem's Name and did not trust.

Segment 3
HE:
אות א' ואלו בני אדם וכו' עיין ברכות ו: אשר הלך חשכים ואין נוגה לו וכו' מאי טעמא משום דהוי ליה לבטוח בשם ה' ולא בטח מכוון לענינינו שכשפוגמין באמונה ובטחון בהשם יתברך ורודף אחר הממון הוא בחינת חשך אנפין חשוכין:

EN:
This is relevant to our matter: for when one damages faith and trust in Hashem and pursues money — this is the aspect of darkness of the face [chashuch anpin] — darkened faces.

Segment 5
HE:
אות ב שם במאמר הנ"ל אות ג' כשבקשה רחב וכו' אמרה ונתתם לי אות אמת וכו' ואמרו לה את תקות חוט השני תקשרי לך תקוה זה בחינת אמונה וכו' וחוט השני זה בחינת זריחת אור הפנים עיין זוהר ויחי רמ"א:

EN:
There — in the above discourse — Letter Gimmel — "when Rachav beseeched… she said: 'give me a sign of truth'… and they said to her: bind this thread of crimson — this is the aspect of faith… and the crimson thread — this is the aspect of the shining of the light of the face." See Zohar Vayechi, p. 241.

There — in the above discourse — Letter Gimmel — "when Rachav beseeched… she said: 'give me a sign of truth'… and they said to her: bind this thread of crimson — this is the aspect of faith… and the crimson thread — this is the aspect of the shining of the light of the face." See Zohar Vayechi, p. 241.

And they were precise in this — that they gave her what she had not asked for — see there what they elaborated on this.

Segment 6
HE:
שדקדקו בזה דהא קא יהבו לה מאי דלא קא בעאת, עיין שם מה שביארו בזה ולשיטת רבינו ז"ל יתפרש גם כן על אופן זה, היא בקשה סימנא יי על כן אמרה ונתתם לי אות אמת שהוא בחינת אור הפנים בחינת חיים כנ"ל והשיבו לה שאי אפשר להאיר לה עדיין אור האמת בעצמו, רק שתקשר את עצמה בבחינת אמונה ואמונה אתקריאת כד אתחבר בה אמת ועל כן נקראת בחינת אמונה השלימה בשם תקות חוט השני, ועל כן כשתקשר עצמך בהאמונה הקדושה תהיה ממילא דבוק ומקושר באור הפנים דקדושה שהוא בחינת אמת כי אין אמונה בלא אמת וכמבואר גם באות א'

EN:
And they were precise in this — that they gave her what she had not asked for — see there what they elaborated on this. And according to Rabbainu's approach it can also be explained in this manner: she asked for a true sign — therefore she said: "give me a sign of truth" — which is the aspect of the light of the face — the aspect of life as above. And they answered her: it is not yet possible to shine for her the light of truth itself — only let her bind herself in the aspect of faith. And faith is called thus when truth is combined with it — "emunah is called thus when truth combines with it." Therefore: when you bind yourself in the holy faith — you will automatically be cleaved and bound to the light of the face of holiness — which is the aspect of truth. For there is no faith without truth — as is also elaborated in Letter Alef.

Segment 8
HE:
אות ג ולענינינו יש לומר דרוצה לומר, כי לזכות לשכל זה להסתכל באור האלקות שהוא בחינת אור האמת עצמו בחינת אור הפנים וכו', לזה השכל בשלימות זוכה רק הצדיק האמת בבחינת לב מבין דתמן צדיק אשתזיב מינה, והקטנים במעלה צריכין לקשר עצמן היטב אל הצדיק ולבטל דעתם אליו באמונה שלימה על ידי זה זוכין גם הם לקבל איזה זריחה מבחינת אור הפנים שמאיר עליהם על ידי האמונה הקדושה, עד שגם הם זוכין לביטול תאוות ממון ולחיות חיים אמיתיים שהם בחינת אנפין נהירין וכו':

EN:
Section 4 — Letter ד — [on Letter Hay of the discourse]

And according to Rabbainu's approach it can also be explained in this manner: she asked for a true sign — therefore she said: "give me a sign of truth" — which is the aspect of the light of the face — the aspect of life as above. And they answered her: it is not yet possible to shine for her the light of truth itself — only let her bind herself in the aspect of faith.

Segment 10
HE:
אות ד שם אות ה', וכל המצוות שאדם עושה בלא ממון וכו' זה הבחינה נקרא צדק רוצה לומר מאחר שאינו רוצה לפזר ממון בשבילה אם כן הוא רחוק עדיין מבחינת אנפין נהירין בחינת אמת, על כן נקראת המצוה אז רק צדק, כי אמונה אתקריאת כד אתחבר בה אמת, ועל כן כשמשבר תאות ממון בשביל המצוה שאז הוא דבוק בבחינת פנים דקדושה בחינת אמת אז המצוה נקראת אמונה:

EN:
Section 5 — Letter ה — [on the discourse continued]

And faith is called thus when truth is combined with it — "emunah is called thus when truth combines with it." Therefore: when you bind yourself in the holy faith — you will automatically be cleaved and bound to the light of the face of holiness — which is the aspect of truth. For there is no faith without truth — as is also elaborated in Letter Alef.

And for our matter one can say: for to merit this intellect — to gaze upon the light of Divinity — which is the aspect of the light of truth itself — the light of the face — only the true Tzaddik merits this intellect in its fullness — the aspect of: "an understanding heart — there the Tzaddik is saved from it." And those of lesser stature must bind themselves well to the Tzaddik and nullify their mind to him in complete faith.

Segment 12
HE:
אות ה שם ומי איכא שליא לפרידה כי עכו"ם אין לה אפילו בית ולד רוצה לומר כי רק הממון והשפע יש לה שורש למעלה שהוא אור צח ומצוחצח, דשם בוודאי רואין איך שכל השפע נמשכת רק מבחינת אור הפנים בחינת אמת בחינת קושטא קאי כמו שמבאר רבינו ז"ל אחר כך לקמן, אבל העבודה זרה שהוא התאווה של ממון זה אין לה שורש כלל, ועל כן אין לה גם כן אפילו בית ולד מאחר שאין לה שורש לקבל משם, על כן אינה יכולה להשפיע גם כן בבחינת (זוהר ח"ב קג) אל אחר אסתרס ולא עביד פירין ואין לה אפילו בית ולד ועל כן מאחר שאין לה שורש כלל ממילא מי שכבר כרוך אחריה ונופל לעבודה זרה זאת של ממון, בוודאי אינו יכול לצמצם דעתו כלל להסתכל על השורש של הממון שהוא אור צח ומצוחצח ונמשך מבחינת אור האמת אור הפנים, והוא כבר משוקע בההיפוך ממש ונדמה לו שימשוך שפע על ידי העבודה זרה של תאוות ממון שהוא השקר והחשך בחינת אנפין חשוכין, ואיך אפשר לו במדריגתו זאת להסתכל על שורש השפע ועל כן השיב להם ומלחא מי סריא היינו שאני השבתי לכם רק לשיטת שאלתכם, שאם היה איזה אפשרות גם למי שזכה לתיקון הברית שיפול חס ושלום לתאות ממון אז היה עצתו שיסתכל על השורש של השפע, כי הוא בוודאי יכול להסתכל באלקות בבחינת (איוב י"ט) מבשרי אחזה אלקי, אבל באמת שאלתכם אינה צריכה תשובה כלל, כי מי שזכה לתיקון הברית ומאיר עליו אור פני מלך חיים כמבואר באות ב', על כרחך אי אפשר לו כלל ליפול לתוך החשך של תאוות ממון חס ושלום, כי האור דוחה את החשך ומלח ממון חסר, כי על ידי תיקון הברית נתבטל ממילא תאוות ממון וכמבואר בפנים:

EN:
And see Zohar Yisro, p. 87: "how many faces are there — radiant faces — non-radiant faces… fortunate are Israel who are grasped by the supernal faces of the King… and the nations are grasped by those far faces — those lower faces… and on account of Avraham — when Yishmael was circumcised — he merited that his dwelling and portion was placed in the place that rules over all those far and lower faces… as it is written: 'over the face of all his brothers shall he dwell'" . "Rabbi Yehudah said: the Holy One therefore proclaimed and said: 'you shall have no other gods before My face'" .

There — Letter Hay — "and every mitzvah a person performs without money…" — this aspect is called righteousness [tzedek]. This means: since he is not willing to spend money for it — he is still far from the aspect of radiant faces — the aspect of truth. Therefore the mitzvah is then called only tzedek — for "emunah is called thus when truth combines with it." Therefore when he breaks his desire for money for the sake of the mitzvah — which means he is cleaved to the holy faces — the aspect of truth — then the mitzvah is called emunah [faith].

Segment 14
HE:
אות ו ועיין זוהר יתרו דפ"ז כמה פנים לפנים אית ליה וכו' פנים דנהרין פנים דלא נהרין וכו', זכאין ישראל דאינון אחידין באנפין עילאין דמלכא וכו', ועכו"ם אחידין באינון פנים רחיקין באינון פנים תתאין וכו', ובגיניה דאברהם כד אתגזר ישמעאל זכה דשוי מדוריה וחלקיה באתר דשליטא על כל אינון פנים רחיקין ותתאין וכו', הדא הוא דכתיב (בראשית ט"ז) על פני כל אחיו ישכון, אמר ר' יהודה קודשא בריך הוא בגין כך אכריז ואמר (שמות כ) לא יהיה לך אלהים אחרים על פני וכו':

EN:
There — at the end of the above discourse — "and as it is written: 'and dust shall be the serpent's food all the days of your life'" — See Ra'aya Mehaimna, Pinchas: "those who hate gain — like a person content with his portion — and not like the mixed multitude [Erev Rav] — children of the evil maidservant — who are like the serpent for whom all the earth is before him — as it is written: 'and the serpent's bread is dust' — and he would like to be satiated from his dust which is lacking for him — and so too those who covet money who are never satiated from all the money in the world." This is somewhat aligned to our matter.

Through this they too merit to receive some shining from the aspect of the light of the face that shines upon them through the holy faith — until they too merit to the nullification of the desire for money and to live true life — which is the aspect of radiant faces [anpin nehirin].

There — Letter Hay — "and every mitzvah a person performs without money…" — this aspect is called righteousness [tzedek]. This means: since he is not willing to spend money for it — he is still far from the aspect of radiant faces — the aspect of truth. Therefore the mitzvah is then called only tzedek — for "emunah is called thus when truth combines with it." Therefore when he breaks his desire for money for the sake of the mitzvah — which means he is cleaved to the holy faces — the aspect of truth — then the mitzvah is called emunah [faith].

Segment 16
HE:
אות ז בסוף המאמר צוית צדק הנ"ל וזה שכתוב (בראשית ג) ועפר תאכל כל ימי חייך וכו' עיין רעיא מהימנא פנחס ר"ל שונאי בצע כבר נש שמח בחלקו ולא כערב רב בנוי דשפחה בישא דאינון כחויא דכל ארעא קדמיה, הדא הוא דכתיב (ישעיה ס"ה) ונחש עפר לחמו, ויל למשבע מעפרא דיל דתחסר ליה והכי מארי בצע דלא שבעין מכל ממון דעלמא וכו', מכוון קצת לענינינו:

EN:
On the matter of the mezuzah elaborated in Letter Daled: see Ra'aya Mehaimna, Zohar, portion Pinchas, p. 257: "the Shechinah is called mezuzah from the side of the central pillar of the letters of Haveye'ah — and from the side of the Tzaddik — the secret of the covenant — it is called Shadai." And see there also on p. 258: "mezuzah — the seal of Shadai — Tzaddik and Shechinah — the doorpost of the mezuzah." And see on p. 266: "they lift their heads and gaze at the holy seal." And in the commentary of the Ramaz there. And see in Tikkunim, Tikkun 22, p. 66 — on the matter of: "falsehood has no feet" — and on the matter of the other god — but the forms of the Greek are the markings in the Name of the Holy One in this seal of the mezuzah which is Shadai on the outside and Haveye'ah on the inside — and this is the seal of the covenant of circumcision. And see in Likutay Torah of the Holy Ari, portion V'Eschanan: mezuzah has the numerical value of Adnut — and the matter of Shadai on the outside and Haveye'ah on the inside. And see there in Likutay Iyov on the verse: "and Shadai shall be your treasure" — do not read "your treasure" [b'tzarecha] but rather "your hinges [b'tzirecha]" — the aspect of hinges and doors. And from this you will understand what is written here in this discourse: "and this is: 'and Shadai shall be your treasure'" — meaning: through the mezuzah — for the mezuzah is the aspect of "and Shadai shall be" — the aspect of "and Shadai" on the inside [i.e. "v'haya" is within the mezuzah] and Shadai on the outside. [For the Name Shadai is written on the outside of the mezuzah facing the word "v'haya im shamo'a" which is inside.] And "your treasure" — as above.

There: "and who has a shilya for a mule? For a non-Jew has not even a beis vlad." This means: for only the money and abundance have a root above — which is the ohr tzach u'metzuchtzach [clear and polished light]. For there it is certainly seen how all abundance flows only from the aspect of the light of the face — the aspect of truth — the aspect of: kushta ka'i [truth stands]. As Rabbainu elaborates further below. But idolatry — which is the desire for money — has no root at all. Therefore it has not even a beis vlad — since it has no root from which to receive. Therefore it also cannot bestow abundance — the aspect of: "another god is infertile and bears no fruit" . And since it has no root at all — anyone who is already entangled after it and falls into this idolatry of money is certainly unable to concentrate his mind at all to gaze upon the root of the money — which is the ohr tzach u'metzuchtzach — flowing from the aspect of the light of truth — the light of the face. And he is already immersed in its very opposite — and imagines that he can draw abundance through the idolatry of the desire for money — which is falsehood and darkness — the aspect of darkened faces [anpin chashuchin]. And how can one in his state gaze upon the root of the abundance? And therefore he answered them: "and is there salt without the money?" — meaning: I answered you only according to your question's approach — that if there were any possibility even for one who merited the rectification of the covenant [tikun habris] to fall, G-d forbid, into the desire for money — then his counsel would be to gaze upon the root of the abundance. For he can certainly gaze upon Divinity in the aspect of: "from my flesh I behold G-d" . But in truth your question requires no answer at all — for one who merited the rectification of the covenant and the light of the King's face shines upon him — as elaborated in Letter Beis — it is necessarily impossible for him to fall at all into the darkness of the desire for money, G-d forbid. For light repels darkness — and malt mammon chaser [malt = diminished money] — for through the rectification of the covenant the desire for money is automatically nullified — as is elaborated in the discourse.

Segment 18
HE:
אות ח בענין מזוזה המבואר באות ד' עיין רעיא מהימנא זוהר פרשת פנחס דף רנ"ז שכינתא אתקריאת מזוזה מסטרא דעמודא דאמצעיתא דאתוון דהוי"ה ומסטרא דצדיק רזא דברית אתקרי שדי וכו', ועיין שם גם בדף רנ"ח מזוזה רשים שדי צדיק ושכינתא תרעא דמזוזה וכו' ועיין בדף רס"ו זקפו רישא ומסתכלין ברשימו קדישא ובפירוש הרמ"ז שם ועיין בתיקונים תיקון כ"ב ד' ס"ו מענין שקר אין לו רגלים ומענין אל אחר וכו' אבל ציורין יון אינון רשימין בשמא דקודשא בריך הוא בהאי רשימא דמזוזה דאיהו שדי מלבר הוי"ה מלגאו והאי איהו רשימו דברית מילה ועיין שם עוד ותבין לענינינו ועיין בלקוטי תורה להאר"י ז"ל פרשה ואתחנן מזוזה עולה אדני וכו' וענין שדי מלבר והוי"ה מלגאו ועיין שם בליקוטי איוב על פסוק והיה שדי בצריך אל תקרי בצריך אלא בציריך בחינת צירים ודלתות וכו' ומזה תבין מה שכתוב גם בכאן במאמר זה וזה (איוב כ"ב) והיה שדי בצריך היינו על ידי מזוזה וכו', כי מזוזה הוא בחינת והיה שדי בחינת והיה מלגאו שדי מלבר (כי שם שדי נכתב מבחוץ על המזוזה כנגד תיבת והיה אם שמוע וכו' שמבפנים) ובצריך כנ"ל:

EN:
And according to the simple meaning one can say: the matter is — for commerce [masa u'matan] is called "your going out" [tzetecha] — the aspect of: "rejoice Zevulun in your going out". And a person goes out through the door of his house to the outside to engage in commerce and gain profit thereby — and brings the abundance into the house inward — also through the door. And since the ba'al davar [the accuser] lies greatly in wait for a person when he goes out to conduct business — to confuse his mind with the sadness of livelihood and the bitterness of the world — and [causes] him to pursue his livelihood with great exertion and to endanger himself in the dangers of the roads for the sake of some small profit — as though the yoke were around his neck to pay some debt imposed upon him as an absolute obligation with total self-sacrifice, G-d forbid. And if a person is drawn after this, G-d forbid, he can waste and spend all his days in this — in the turmoil of the desire for money. And likewise when a person brings the abundance into the house inward — the ba'al davar also lies in wait for him — to introduce into his thoughts: "it is my power and the strength of my hand that made me this wealth." And through all the above he becomes bound, G-d forbid, to the faces of the Sitra Achra — the dark faces — actual idolatry — in which all idolatries of the world are subsumed — G-d spare us.

There: "and who has a shilya for a mule? For a non-Jew has not even a beis vlad." This means: for only the money and abundance have a root above — which is the ohr tzach u'metzuchtzach [clear and polished light]. For there it is certainly seen how all abundance flows only from the aspect of the light of the face — the aspect of truth — the aspect of: kushta ka'i [truth stands]. As Rabbainu elaborates further below. But idolatry — which is the desire for money — has no root at all. Therefore it has not even a beis vlad — since it has no root from which to receive. Therefore it also cannot bestow abundance — the aspect of: "another god is infertile and bears no fruit" [Zohar II, 103].

Segment 20
HE:
אות ט ועיין מסכת מגילה ט"ז: דברי שלום ואמת, מלמד שצריכה שרטוט כאמתה של תורה ופירשו התוס' בגיטין ו: ד"ה אר"י, ובסוטה י"ז: ד"ה כתבה איגרת, ובמנחות ל"ב: ד"ה הא מורידין בשם רבינו חננאל ורבינו תם דרוצה לומר כמו מזוזה שצריכה שירטוט והיא נקראת אמתה של תורה מפני שיש בה יחוד מלכות שמים וכו' הרי מצינו שמזוזה היא בחינת אמת שזה בחינת שלימות האמונה וקבלת מלכות שמים כי אמונה אתקריאת כד אתחבר בה אמת וגם מזוזה גימטריא אד"ני שהיא בחינת מלכות בחינת אמונה ורשום בה אמת ואמונה וברית, שכל הבחינות האלו הם בחינת שבירת תאוות ממון:

EN:
Section 11 — Letter יא — [on malt mammon chaser]

Section 7 — Letter ז — [end of the discourse Tzavvis Tzedek]

Segment 22
HE:
אות י ועל פי פשוטו יש לומר דהענין הוא, כי המשא ומתן נקרא צאתך בחינת שמח זבולן בצאתך, והאדם יוצא דרך פתח ביתו אל החוץ לעשות משא ומתן ולהרויח בו, ולהכניס את השפע אל הבית פנימה גם כן דרך הפתח, ומחמת שהבעל דבר אורב על זה מאוד בצאת האדם אל החוץ לעשות המשא ומתן לבלבל את דעתו בעצבון הפרנסה ומרירות דעלמא מאוד, ושירדוף אחר פרנסתו ביגיעות גדולות ולסכן עצמו בסכנות דרכים בשביל איזה ריווח מעט כאילו הקולר תלוי בצאוורו לשלם איזה חוב המוטל עליו לשלם בחיוב גמור במסירת נפשו חס ושלום, ואם האדם נמשך אחר זה חס ושלום יוכל לכלות ולבלות בזה כל ימיו חס ושלום בטרדות תאוות ממון וכן בהכניס האדם השפע אל הבית פנימה אורב עליו גם כן הבעל דבר להכניס במחשבתו אשר בכחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה, ועל ידי כל הנ"ל נקשר הוא חס ושלום בפנים דסטרא אחרא אנפין חשוכין עבודה זרה ממש שכלולים בה כל העבודה זרות שבעולם רחמנא ליצלן ועל כן צריך האדם בצאתו לחוץ בשביל המשא ומתן וכיוצא, וכן כשנכנס לביתו פנימה לקשר את עצמו אל קדושת מצוות המזוזה הכתובה בפתח ביתו, ולהזכיר את עצמו היטב בפשיטות במה שנכתב בפרשיות המזוזה שהוא יחוד מלכות שמים ואמונת אלקות ולאהבה את ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו וקורא הממון מאוד שלשון זה מורה על ריבוי מופלג מלשון מאד מאד, כי טבע האדם להיות להוט אחר תאוות ממון בענין מופלג מאד, עד שאינו יכול למלאות תאוותו בזה לעולם, כמאמר רז"ל יש לו מנה רוצה מאתים וכן לעולם והזהירה התורה להאמין בהשם יתברך ולאהוב אותו יתברך גם בכל מאודו, ובפשיטות הוא להיות מרוצה להפקיר כל ממונו בשביל קידוש שמו יתברך, ולעשות משא ומתן באמונה שלא ליגע בממון של חבירו חס ושלום, ושלא להחליף בדיבורו בשביל תאות ממון וליתן צדקה מממונו וכן כל כיוצא בזה ועל ידי זה בעצמו נתקשר באור האמת אור הפנים אמונת אלקות, ויודע שהכל רק בהשגחת השם יתברך והוא יתברך יכול לפרנס את האדם בסיבה קלה כי רק הוא יתברך הנותן כח לאדם לעשות חיל וגם צריך לקשר עצמו אל פנימיות קדושת מצוות מזוזה שסגולתה לבטל חמדת הממון כנ"ל:

EN:
And one can say that the Sages alluded through what they said: malt mammon chaser — v'amray lah chesed — the difference between the first formulation and the second is only between reish and dalet — to allude that through diminishing one's money and doing charity and kindness with it — through this one draws upon oneself the aspect of the covenant of salt [bris melach] — the aspect of the Tzaddik — which is the aspect of the tip of the letter dalet — as is known. And as is brought also in his writings in Siman 10 in the discourse V'Ayleh HaMishpatim, and in Siman 36 in the discourse B'Karov. And then the achor becomes reish — i.e. dalet — meaning: one is saved from the faces of the Sitra Achra — the aspect of the other god — and merits to the faith in Divinity — the aspect of Haveye'ah echad [Hashem is One]. And then there is preservation for one's money. And see the holy Zohar, Vayechi, p. 241 — on the matter of: "if not for salt — the world could not endure the bitterness — as it is written: 'for as Your judgments are upon the earth — the inhabitants of the world learn righteousness.'" And: "salt is the covenant." Rabbi Chiyya said: it is written: "for Hashem is righteous — He loves righteousness" — "this is salt in the sea." Relevant to our matter. And see Mikdash Melech there. And see also Zohar Balak, p. 198.

And since it has no root at all — anyone who is already entangled after it and falls into this idolatry of money is certainly unable to concentrate his mind at all to gaze upon the root of the money — which is the ohr tzach u'metzuchtzach — flowing from the aspect of the light of truth — the light of the face. And he is already immersed in its very opposite — and imagines that he can draw abundance through the idolatry of the desire for money — which is falsehood and darkness — the aspect of darkened faces [anpin chashuchin]. And how can one in his state gaze upon the root of the abundance? And therefore he answered them: "and is there salt without the money?" — meaning: I answered you only according to your question's approach — that if there were any possibility even for one who merited the rectification of the covenant [tikun habris] to fall, G-d forbid, into the desire for money — then his counsel would be to gaze upon the root of the abundance. For he can certainly gaze upon Divinity in the aspect of: "from my flesh I behold G-d" [Job 19]. But in truth your question requires no answer at all — for one who merited the rectification of the covenant and the light of the King's face shines upon him — as elaborated in Letter Beis — it is necessarily impossible for him to fall at all into the darkness of the desire for money, G-d forbid. For light repels darkness — and malt mammon chaser [malt = diminished money] — for through the rectification of the covenant the desire for money is automatically nullified — as is elaborated in the discourse.

And see Zohar Yisro, p. 87: "how many faces are there — radiant faces — non-radiant faces… fortunate are Israel who are grasped by the supernal faces of the King… and the nations are grasped by those far faces — those lower faces… and on account of Avraham — when Yishmael was circumcised — he merited that his dwelling and portion was placed in the place that rules over all those far and lower faces… as it is written: 'over the face of all his brothers shall he dwell'" [Genesis 16]. "Rabbi Yehudah said: the Holy One therefore proclaimed and said: 'you shall have no other gods before My face'" [Exodus 20].

Segment 24
HE:
אות יא בענין מלח ממון חסר המבואר שם שרוצה לומר על ידי תיקון הברית שהיא בחינת מלח נתמעט תאוות ממון וכן מבואר גם בסוף המאמר ובאמת הפירוש הפשוט בגמרא שם הוא למלוח את הממון שיתקיים אצלו הוא לחסרו על ידי צדקה וזה שכתוב שם ואמרי לה חסד לעשות ממנו חסד וכפירש"י שם אך האמת שגם רבינו ז"ל פירש כפשוטו גם כן, רק שגילה לנו סוד פנימיות כוונת לשון חז"ל שאמרו בלשון זה מלח ממון חסר כי באמת על ידי צדקה זוכין גם כן לשבר תאוות ממון כמבואר בסי' י"ג במאמר להמשיך השגחה וכו', כי צדקה הוא גם כן בחינת תיקון הברית כמבואר לקמן בסי' רס"ד וכמובן גם בתיקונים, וכן על ידי צדקה נמשך עליו הארת כח וזכות בחינת צדיק בחינת (תהלים לז) וצדיק חונן ונותן כידוע, ועל ידי זה זוכה לבטל תאוות ממון ואז נתקיים אצלו העשירות כי עיקר קיום העשירות נמשך רק משבירת תאוות ממון שהוא בחינת אמת בחינת קושטא קאי אבל שקרא לא קאי כי שקר אין לו רגלים, כי על ידי תאוות ממון שהוא בחינת עבודה זרה בחינת שקר אינו יכול להמשיך עשירות שהוא בחינת רגלין, כי אל אחר אסתרס ולא עביד פירין, ואפילו כשנדמה לו שיש לו איזה עשירות אבל אין לו קיום אצלו כלל בבחינת שקרא לא קאי נמצא כי הפירוש כפשוטו גם כן, כי על ידי שמחסר ממונו על ידי צדקה שזה בעצמו בחינת שבירת תאוות ממון כי מחסר ממונו לעשות צדקה, על ידי זה דייקא יש קיום לממונו ועשירותו אך אגב רמזו לנו רז"ל שרשי הדברים, שלתקן תאוות ממון ולחסר ממונו וליתן צדקה בשלימות ולהנצל מאנפין חשוכין פנים דסטרא אחרא ולהתקשר באלקותו באור הפנים דקדושה, זה זוכין על ידי מלח שהוא בחינת צדיק בחינת תיקון הברית, שמחמת זה עצמו הצדקה מסוגל לקיום העשירות כי הוא גם כן מבחינה זו כנ"ל ויש לומר שרמזו בזה שאמרו מלח ממון חסר ואמרי לה חסד, והחילוק בין לשון ראשון לשני הוא רק בין ריש לדלת, לרמז שעל ידי שמחסר ממונו ועושה עמו צדקה וחסד, על ידי זה ממשיך עליו בחינת ברית מלח עולם בחינת צדיק שהוא בחינת קוצא דאות ד' כידוע, וכמובא גם בדבריו ז"ל בסי' יו"ד במאמר ואלה המשפטים, ובסי' ל"ו במאמר בקרוב וכו', ואז נעשה מאחר בריש אחד בדלית, היינו שניצול מפנים דסטרא אחרא בחינת אל אחר וזוכה לאמונת אלקות בחינת ה' א' ה' אחד ואז יש קיום לממונו ועיין בזוהר הקדוש ויחי דף רמ"א בענין אלמלא מלחא לא הוי יכיל עלמא למסבל מרירותא, הדא הוא דכתיב (ישעיה כ"ו) כי כאשר משפטך לארץ צדק למדו יושבי תבל וכו' ומלח איהו ברית וכו' ר' חייא אמר כתיב (תהלים י"א) כי צדיק ה' צדקות אהב דא מלחא בימא מכוון לענינינו ועיין מקדש מלך שם, ועיין גם כן בזוהר בלק קצ"ח:

EN:
On the matter of what is elaborated in the above discourse — that the essential sustenance of livelihood is only through truth — which is the aspect of the holy face — see Zohar Terumah, p. 155: "and therefore it is called lechem hapanim [showbread — bread of the faces] — for the sustenance and provision of the world come from those supernal faces." This elaborates in accordance with Rabbainu's words.

Section 8 — Letter ח — [on the mezuzah elaborated in Letter Daled]

Segment 25
HE:
בענין היינו צדק היינו אמונה וכו' אמונה אתקריאת כד אתחבר בה אמת וכו', ומביא שם גם כן הפסוק (ישעיה כ"ו) כי כאשר משפטך לארץ צדק למדו וכו' ועיין זוהר בחוקתי קי"ג: דהא צדק לא אתתקן ולא אשתלים אלא בצדקה וכו' ועיין באידרא זוטא האזינו דרצ"ב כד מתבסמא האי צדק ממשפט כדין אקרי צדקה ועלמא מתבסמא בחסד וכו' ועיין בזוהר אמור פ"ט: לך ה' הצדקה וכו' מאן צדקה אתר דכל אנפין נהירו אחידת ביה וכו' צדקה אמת קשוט ונהורא דכולא ונהירו דאנפין חידו דכולא וכל הנ"ל מכוון לענינינו:

EN:
There — at the end of the above discourse — "and as it is written: 'and dust shall be the serpent's food all the days of your life'" [Genesis 3] — See Ra'aya Mehaimna, Pinchas: "those who hate gain — like a person content with his portion — and not like the mixed multitude [Erev Rav] — children of the evil maidservant — who are like the serpent for whom all the earth is before him — as it is written: 'and the serpent's bread is dust' — and he would like to be satiated from his dust which is lacking for him — and so too those who covet money who are never satiated from all the money in the world." This is somewhat aligned to our matter.

On the matter of the mezuzah elaborated in Letter Daled: see Ra'aya Mehaimna, Zohar, portion Pinchas, p. 257: "the Shechinah is called mezuzah from the side of the central pillar of the letters of Haveye'ah — and from the side of the Tzaddik — the secret of the covenant — it is called Shadai." And see there also on p.

Segment 27
HE:
אות יב בענין מה שמבואר במאמר הנ"ל שעיקר המעמד פרנסה הוא רק על ידי אמת שהוא בחינת פנים דקדושה וכו' עיין זוהר תרומה קנ"ה ועל דא אקרי לחם הפנים דהא מזונא וסיפוקא דעלמא מאינון פנים עילאין קא אתיין מבואר כדברי רבינו ז"ל:

EN:
There — on the matter of the 70 voices with which the Shechinah cries: "it pains Me from My head — it pains Me from My arm" — over those who fall into the desire for money — 70 times. Two types of voices — "it pains Me from My head" and "it pains Me from My arm." One can say this corresponds to the aspect of: "my power and the strength of my hand made me this wealth." "My power" is the aspect of counsel — as the Targum renders the verse: "for it is He who gives you the power to make wealth" — "for He gives you counsel to acquire property." And the root of counsel is from wisdom — as it is written: "and counsel from the wise" — this being the aspect of "my power" — the aspect of wisdom — which is the power of mah. And this one who falls into the desire for money imagines that through his wisdom and the strength of his hand he made all this wealth for himself. Therefore the Shechinah cries, as it were: "it pains Me from My head" — corresponding to the aspect of "my power" — the aspect of wisdom which is in the head. "It pains Me from My arm" — corresponding to the aspect of "the strength of my hand." For in truth everything is only from Him — the aspect of: "for it is He who gives you power to make wealth." And also: 70 voices the Shechinah cries before the abundance is born and drawn forth. And 70 voices one must cry in order not to fall into the desire for money — not to say "my power and the strength of my hand" — for through this — the more abundance one draws — the more one lacks. And then the abundance is as if not yet born. And this is also included in: "it pains Me from My head" — namely: when the abundance is still in potential — only in the aspect of thought. Even then one who falls into the desire for money already damages — by thinking many thoughts and schemes and worrying greatly how to draw livelihood — as though the matter depends only on one's wisdom and power and schemes and thoughts — with no Da'as and no understanding that everything is only from Hashem. One must only strengthen oneself — and lift one's eyes on high — and pray to Him that He draw forth abundance and livelihood — and believe that certainly Hashem, as it were, thinks thoughts for one's livelihood — for He nourishes and sustains all. And this too is the aspect of: "it pains Me from My arm" — meaning: even after the abundance has emerged through Hashem's power and the arm of His strength — even then one damages and attributes everything to one's own power and the strength of one's hand — and through this one lacks more each time as above. And this is the aspect of: "Hashem is my shepherd — I shall not lack" — namely: when I know that Hashem is my shepherd and all my livelihood comes only from Him — then I shall never lack. And see further on the matter of these voices in Laws of Theft [Hilchos Geneivah], Halacha 2.

258: "mezuzah — the seal of Shadai — Tzaddik and Shechinah — the doorpost of the mezuzah." And see on p.

Segment 29
HE:
אות יג שייך לעיל אות ג', וחוט השני זה בחינת זריחת אור הפנים כמו שכתוב (בראשית ל"ח) ותקרא שמו זרח וכו' בזה יש להבין קצת מאמר רז"ל ומובא בפירש"י שם (אצל ענין זרח) ד' ידות כתובות כאן כנגד ד' חרמים שמעל עכן וכו' היינו, כי הוא פגם על ידי חמדת הממון כמו שכתוב שם (יהושע ז) ואראה בשלל אדרת שנער וכו' ואחמדם ואקחם, ובחינת חוט השני של זרח הוא ההיפוך מזה כי הוא בחינת זריחת אור הפנים בחינת ביטול חמדת הממון:

EN:
Siman Twenty-Four — Amtza'isa D'Almaסימן כד — אמצעותא דעלמא

266: "they lift their heads and gaze at the holy seal." And in the commentary of the Ramaz there. And see in Tikkunim, Tikkun 22, p. 66 — on the matter of: "falsehood has no feet" — and on the matter of the other god — but the forms of the Greek are the markings in the Name of the Holy One in this seal of the mezuzah which is Shadai on the outside and Haveye'ah on the inside — and this is the seal of the covenant of circumcision. And see in Likutay Torah of the Holy Ari, portion V'Eschanan: mezuzah has the numerical value of Adnut — and the matter of Shadai on the outside and Haveye'ah on the inside.

Segment 31
HE:
אות יד שם בענין הק"ם קלין שצועקת השכינה קלני מראשי קלני מזרועי על אלו הנופלים בתאוות ממון וכו' ע' פעמים שני מיני קולות קלני מראשי ומזרועי יש לומר שהוא כנגד בחינת כחי ועוצם ידי עשה לי, כחי הוא בחינת העצה כמו שתירגם על פסוק כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל ארי הוא יהיב לך עיטא למיקני ניכסין ושורש העצה מחכמה כמו שכתוב (ירמיה י"ח) ועצה מחכם שזה בחינת כחי בחינת חכמה שהיא כח מה, וזה הנופל לתאוות ממון נדמה לו שבחכמתו ובכח גבורות ידיו עשה לו את כל החיל הזה, ועל כן צועקת השכינה כביכול על זה קלני מראשי נגד בחינת כחי שהוא בחינת חכמה שבראש, קלני מזרועי נגד בחינת ועוצם ידי, כי באמת הכל הוא רק מאתו יתברך בבחינת כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, וגם כי ע' קלין צועקת קודם שמולידין וממשיכין השפע וע' קלין צריכין לצעוק שלא ליפול לתאוות ממון שלא יאמר כחי ועוצם ידי וכו' שעל ידי זה כל מה שממשיך שפע ביותר חסר לו יותר ואז השפע כלא נולד דמי וזה גם כן בכלל קלני מראשי, היינו כשהשפע עדיין בכח רק בבחינת מחשבה גם אז פוגם הנופל לתאוות ממון על ידי שחושב מחשבות רבות ותחבולות ודאגתו הרבה איך להמשיך פרנסה, כאילו הדבר תלוי רק בחכמתו וכחו ועצותיו ומחשבותיו, ולא דעת ולא תבונה לו שהכל רק מהשם יתברך וצריכין רק להתחזק ולישא עיניו למרום ולהתפלל אליו יתברך שימשיך לו שפע ופרנסה, ויאמין כי בוודאי השם יתברך כביכול חושב מחשבות בשביל פרנסתו כי הוא זן ומפרנס לכל וזה גם כן בחינת קלני מזרועי, היינו גם אחר שיצאה השפע אל הפועל בכחו וזרוע עוזו של השם יתברך, גם אז פוגם ותולה הכל בכחו ועוצם ידו ועל ידי זה חסר לו בכל פעם יותר כנ"ל וזה בחינת (תהלים כ"ג) ה' רועי לא אחסר, היינו כשאני יודע שהשם יתברך הוא רועי וכל פרנסתי רק ממנו יתברך אזי אין חסר לי לעולם ועיין עוד מענין הקלין הנ"ל בהל' גניבה הל"ב:

EN:
There — in the above discourse — end of Letter Beis — "Malchus of Asiyah" — this is the aspect of the holiness of the Shechinah clothed within the performing of the mitzvos — which ascends from the kelippos through performing the mitzvah with joy as above.

And see there in Likutay Iyov on the verse: "and Shadai shall be your treasure" [Job 22] — do not read "your treasure" [b'tzarecha] but rather "your hinges [b'tzirecha]" — the aspect of hinges and doors.

And from this you will understand what is written here in this discourse: "and this is: 'and Shadai shall be your treasure'" — meaning: through the mezuzah — for the mezuzah is the aspect of "and Shadai shall be" — the aspect of "and Shadai" on the inside [i.e. "v'haya" is within the mezuzah] and Shadai on the outside. [For the Name Shadai is written on the outside of the mezuzah facing the word "v'haya im shamo'a" which is inside.] And "your treasure" — as above.

And see tractate Megillah 16b: "'words of peace and truth' — this teaches that it requires scoring [sirtut] like the cubits of the Torah." And the Tosafos explained in Gittin 6b, s.v. Amar Rabbi Yirmiyah; in Sotah 17b, s.v. Ksuvu igeres; and in Menachos 32b, s.v. Hah morridin — in the name of Rabbainu Chananel and Rabbainu Tam: that this means: like the mezuzah which requires scoring — and it is called "cubit of the Torah" because it contains the unification of the Kingdom of Heaven. Behold we have found that the mezuzah is the aspect of truth — which is the aspect of the perfection of faith and acceptance of the Kingdom of Heaven. For "emunah is called thus when truth combines with it." And also the mezuzah has the numerical value of Adnut — which is the aspect of Malchus — the aspect of faith. And inscribed in it are truth, faith, and covenant — all of which are aspects of breaking the desire for money.

And according to the simple meaning one can say: the matter is — for commerce [masa u'matan] is called "your going out" [tzetecha] — the aspect of: "rejoice Zevulun in your going out". And a person goes out through the door of his house to the outside to engage in commerce and gain profit thereby — and brings the abundance into the house inward — also through the door.

On the matter of malt mammon chaser [salt of money — diminished] elaborated there — meaning: through the rectification of the covenant — which is the aspect of salt — the desire for money is diminished. And likewise it is elaborated at the end of the discourse. And in truth the simple interpretation in the Gemara there is: to salt the money so that it is preserved with him — is to diminish it through charity. And what is written there: "and some say: chesed — to do kindness with it." And as Rashi explains there. But in truth Rabbainu also explained according to the simple meaning — only he revealed to us the secret of the inner intention of the Sages' language — for they stated this in the form: malt mammon chaser [salt — money — diminished]. For in truth through charity one also merits to break the desire for money — as is elaborated in Siman 13 in the discourse L'hamshich HaHashgachah. For charity is also the aspect of the rectification of the covenant — as is elaborated below in Siman 264 — and as is understood also in the Tikkunim. And likewise through charity the illumination of the power and merit of the Tzaddik [tzaddik] is drawn upon him — the aspect of: "and the righteous man gives graciously" . And through this he merits to nullify the desire for money. And then the wealth is preserved with him — for the essential preservation of wealth flows only from the breaking of the desire for money — which is the aspect of truth — the aspect of: kushta ka'i — but shikra la ka'i [falsehood does not stand] — for falsehood has no feet. For through the desire for money — which is the aspect of idolatry — the aspect of falsehood — one cannot draw wealth — the aspect of feet. For "another god is infertile and bears no fruit." And even when it seems to him that he has some wealth — it has no preservation with him at all — the aspect of shikra la ka'i. It follows that even according to the simple meaning: through diminishing money through charity — which is itself the aspect of breaking the desire for money — one diminishes one's money for charity — through this specifically there is preservation for one's money and wealth. But aside from this the Sages alluded to us the roots of the matters — that to rectify the desire for money — to diminish one's money through charity — to give charity in perfection — and to be saved from the dark faces of the Sitra Achra — and to be bound to His Divinity in the light of the holy face — this is merited through salt — which is the aspect of the Tzaddik — the aspect of the rectification of the covenant — through which charity itself is effective for the preservation of wealth. For it too is from this aspect as above.

And since the ba'al davar [the accuser] lies greatly in wait for a person when he goes out to conduct business — to confuse his mind with the sadness of livelihood and the bitterness of the world — and [causes] him to pursue his livelihood with great exertion and to endanger himself in the dangers of the roads for the sake of some small profit — as though the yoke were around his neck to pay some debt imposed upon him as an absolute obligation with total self-sacrifice, G-d forbid. And if a person is drawn after this, G-d forbid, he can waste and spend all his days in this — in the turmoil of the desire for money. And likewise when a person brings the abundance into the house inward — the ba'al davar also lies in wait for him — to introduce into his thoughts: "it is my power and the strength of my hand that made me this wealth." And through all the above he becomes bound, G-d forbid, to the faces of the Sitra Achra — the dark faces — actual idolatry — in which all idolatries of the world are subsumed — G-d spare us.

On the matter of what is elaborated there: "righteousness — that is faith" — "emunah is called thus when truth combines with it" — and it brings there also the verse: "for as Your judgments are upon the earth — the inhabitants of the world learn righteousness" . And see Zohar Bechukosai, p. 113b: "for tzedek is not perfected and completed except through charity." And see Idra Zuta, Ha'azinu, p. 292: "when this tzedek is sweetened by judgment — then it is called tzedakah — and the world is sweetened with kindness." And see Zohar Emor, p. 89b: "Yours, Hashem, is the righteousness — what is righteousness? The place where all radiant faces cleave to it… righteousness — truth — uprightness — the light of all — and the radiance of the face — the joy of all." All the above is relevant to our matter.

Therefore when a person goes out to the outside for commerce and the like — and likewise when he enters his house inward — he must bind himself to the holiness of the mitzvah of the mezuzah written at the doorpost of his house — and remind himself well in simple terms of what is written in the mezuzah portions — which is the unification of the Kingdom of Heaven and the faith in Divinity — and to love Hashem with all his heart, all his soul, and all his me'od. And me'od means money — for this word indicates an extraordinary great quantity — from the language of me'od me'od [very very] — for it is man's nature to be greatly drawn after the desire for money to an extraordinary degree — such that he can never fill his desire for it — as the Sages said: "one who has a hundred wants two hundred" — and so forever. And the Torah warned to believe in Hashem and to love Him even with all one's me'od. And in simple terms this means: to be willing to forfeit all one's money for the sanctification of His Name — and to conduct business with faith — not to touch another's money, G-d forbid — and not to change one's word for the desire for money — and to give charity from one's money — and all the like. And through this very act one is bound to the light of truth — the light of the face — the faith in Divinity — and one knows that everything is only through Hashem's Providence — and He can sustain a person through a light means — for only He gives a person the power to make wealth. And one must also bind oneself to the inner holiness of the mitzvah of the mezuzah — whose special property is to nullify the desire for money as above.

On the matter of malt mammon chaser [salt of money — diminished] elaborated there — meaning: through the rectification of the covenant — which is the aspect of salt — the desire for money is diminished. And likewise it is elaborated at the end of the discourse. And in truth the simple interpretation in the Gemara there is: to salt the money so that it is preserved with him — is to diminish it through charity. And what is written there: "and some say: chesed — to do kindness with it." And as Rashi explains there. But in truth Rabbainu also explained according to the simple meaning — only he revealed to us the secret of the inner intention of the Sages' language — for they stated this in the form: malt mammon chaser [salt — money — diminished]. For in truth through charity one also merits to break the desire for money — as is elaborated in Siman 13 in the discourse L'hamshich HaHashgachah. For charity is also the aspect of the rectification of the covenant — as is elaborated below in Siman 264 — and as is understood also in the Tikkunim. And likewise through charity the illumination of the power and merit of the Tzaddik [tzaddik] is drawn upon him — the aspect of: "and the righteous man gives graciously" [Psalms 37]. And through this he merits to nullify the desire for money. And then the wealth is preserved with him — for the essential preservation of wealth flows only from the breaking of the desire for money — which is the aspect of truth — the aspect of: kushta ka'i — but shikra la ka'i [falsehood does not stand] — for falsehood has no feet.

For through the desire for money — which is the aspect of idolatry — the aspect of falsehood — one cannot draw wealth — the aspect of feet.

For "another god is infertile and bears no fruit." And even when it seems to him that he has some wealth — it has no preservation with him at all — the aspect of shikra la ka'i. It follows that even according to the simple meaning: through diminishing money through charity — which is itself the aspect of breaking the desire for money — one diminishes one's money for charity — through this specifically there is preservation for one's money and wealth. But aside from this the Sages alluded to us the roots of the matters — that to rectify the desire for money — to diminish one's money through charity — to give charity in perfection — and to be saved from the dark faces of the Sitra Achra — and to be bound to His Divinity in the light of the holy face — this is merited through salt — which is the aspect of the Tzaddik — the aspect of the rectification of the covenant — through which charity itself is effective for the preservation of wealth. For it too is from this aspect as above.

And one can say that the Sages alluded through what they said: malt mammon chaser — v'amray lah chesed — the difference between the first formulation and the second is only between reish and dalet — to allude that through diminishing one's money and doing charity and kindness with it — through this one draws upon oneself the aspect of the covenant of salt [bris melach] — the aspect of the Tzaddik — which is the aspect of the tip of the letter dalet — as is known. And as is brought also in his writings in Siman 10 in the discourse V'Ayleh HaMishpatim, and in Siman 36 in the discourse B'Karov. And then the achor becomes reish — i.e. dalet — meaning: one is saved from the faces of the Sitra Achra — the aspect of the other god — and merits to the faith in Divinity — the aspect of Haveye'ah echad [Hashem is One]. And then there is preservation for one's money. And see the holy Zohar, Vayechi, p. 241 — on the matter of: "if not for salt — the world could not endure the bitterness — as it is written: 'for as Your judgments are upon the earth — the inhabitants of the world learn righteousness.'" And: "salt is the covenant." Rabbi Chiyya said: it is written: "for Hashem is righteous — He loves righteousness" [Psalms 11] — "this is salt in the sea." Relevant to our matter. And see Mikdash Melech there. And see also Zohar Balak, p. 198.

On the matter of what is elaborated there: "righteousness — that is faith" — "emunah is called thus when truth combines with it" — and it brings there also the verse: "for as Your judgments are upon the earth — the inhabitants of the world learn righteousness" [Isaiah 26]. And see Zohar Bechukosai, p. 113b: "for tzedek is not perfected and completed except through charity." And see Idra Zuta, Ha'azinu, p. 292: "when this tzedek is sweetened by judgment — then it is called tzedakah — and the world is sweetened with kindness." And see Zohar Emor, p. 89b: "Yours, Hashem, is the righteousness — what is righteousness? The place where all radiant faces cleave to it… righteousness — truth — uprightness — the light of all — and the radiance of the face — the joy of all." All the above is relevant to our matter.

On the matter of what is elaborated in the above discourse — that the essential sustenance of livelihood is only through truth — which is the aspect of the holy face — see Zohar Terumah, p. 155: "and therefore it is called lechem hapanim [showbread — bread of the faces] — for the sustenance and provision of the world come from those supernal faces." This elaborates in accordance with Rabbainu's words.

Connected to the above in Letter Gimmel: "and the crimson thread — this is the aspect of the shining of the light of the face — as it is written: 'and she called his name Zerach'" [Genesis 38] — through this one can understand somewhat the Sages' teaching — brought in Rashi there regarding the

matter of Zerach — that "four fists are written here — corresponding to the four devoted items [cheramim] that Achan transgressed." Meaning: for he damaged through the desire for money — as it is written there: "and I saw among the spoils a beautiful robe of Shinar… and I desired them and took them" [Joshua 7]. And the crimson thread of Zerach is the opposite of this — for it is the aspect of the shining of the light of the face — the aspect of the nullification of the desire for money.

There — on the matter of the 70 voices with which the Shechinah cries: "it pains Me from My head — it pains Me from My arm" — over those who fall into the desire for money — 70 times.

📋 Translator's Summary — Siman 23 (Tzavvis Tzedek)

Two types of voices — "it pains Me from My head" and "it pains Me from My arm." One can say this corresponds to the aspect of: "my power and the strength of my hand made me this wealth." "My power" is the aspect of counsel — as the Targum renders the verse: "for it is He who gives you the power to make wealth" — "for He gives you counsel to acquire property." And the root of counsel is from wisdom — as it is written: "and counsel from the wise" [Jeremiah 18] — this being the aspect of "my power" — the aspect of wisdom — which is the power of mah.

And this one who falls into the desire for money imagines that through his wisdom and the strength of his hand he made all this wealth for himself.

Therefore the Shechinah cries, as it were: "it pains Me from My head" — corresponding to the aspect of "my power" — the aspect of wisdom which is in the head. "It pains Me from My arm" — corresponding to the aspect of "the strength of my hand." For in truth everything is only from Him — the aspect of: "for it is He who gives you power to make wealth." And also: 70 voices the Shechinah cries before the abundance is born and drawn forth. And 70 voices one must cry in order not to fall into the desire for money — not to say "my power and the strength of my hand" — for through this — the more abundance one draws — the more one lacks. And then the abundance is as if not yet born. And this is also included in: "it pains Me from My head" — namely: when the abundance is still in potential — only in the aspect of thought.

Section 3 — Letter ג — [on Letter Gimmel of the discourse]

Even then one who falls into the desire for money already damages — by thinking many thoughts and schemes and worrying greatly how to draw livelihood — as though the matter depends only on one's wisdom and power and schemes and thoughts — with no Da'as and no understanding that everything is only from Hashem. One must only strengthen oneself — and lift one's eyes on high — and pray to Him that He draw forth abundance and livelihood — and believe that certainly Hashem, as it were, thinks thoughts for one's livelihood — for He nourishes and sustains all. And this too is the aspect of: "it pains Me from My arm" — meaning: even after the abundance has emerged through Hashem's power and the arm of His strength — even then one damages and attributes everything to one's own power and the strength of one's hand — and through this one lacks more each time as above. And this is the aspect of: "Hashem is my shepherd — I shall not lack" [Psalms 23] — namely: when I know that Hashem is my shepherd and all my livelihood comes only from Him — then I shall never lack. And see further on the matter of these voices in Laws of Theft [Hilchos Geneivah], Halacha 2.



# סימן כ"ד-אמצעותא דעלמא
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/25/

סימן כ"ד-אמצעותא דעלמא
סימן כ"ד-אמצעותא דעלמא
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/25

Segment 2
HE:
אות א מבואר לעיל (אצל מאמר ר"י משתעי סי' ט"ז) שנאמר בקיץ תקס"ג בסעודת ליל שבת ושמעתי מפי הר"ר נתן ז"ל שאמרו רבינו ז"ל ביראה גדולה ובהתלהבות גדול עצום ונפלא מאוד עד שלא היו השומעים יכולין להבין כלל מה הוא אומר וכו':

EN:
Section 5 — Letter ה — [on Letter Hay of the discourse]

There —

Segment 4
HE:
אות ב במאמר זה הנ"ל סוף אות ב', מלכות דעשיה היינו בחינת קדושת השכינה המלובש בעשיית המצוות העולה מהקליפות על ידי שעושין את המצוה בשמחה כנ"ל:

EN:
Section 6 — Letter ו — [on Letter Vov of the discourse]

in the above discourse — end of Letter Beis — "Malchus of Asiyah" — this is the aspect of the holiness of the Shechinah clothed within the performing of the mitzvos — which ascends from the kelippos through performing the mitzvah with joy as above.

There — Letter Gimmel — "the Torah of his G-d is in his heart" — the aspect of the mitzvah which is the aspect of the Shechinah — which is the aspect of the heart — as above.

Segment 6
HE:
אות ג שם אות ג', תורת אלקיו בלבו, בחינת המצוה שהוא בחינת השכינה שהיא בחינת לב כנ"ל:

EN:
Section 7 — Letter ז — [on the same Letter]

There — Letter Hay — "the Sanctuary of Hashem" — that is: the intellect. As the Sages said: "whoever has Da'as — it is as if the Temple were built in his days." "Your hands established it" — the aspect of the hands which are the vessels of blessing.

Segment 8
HE:
אות ד שם לא תמעד אשוריו שהיא הולכת לעורר, שזה בחינת מלבשת את נה"י שהם כלי ההליכה בחינת הליכות אלי וכו':

EN:
Section 8 — Letter ח — [on Letter Zayin of the discourse]

There: "his steps shall not falter" — for it [the Shechinah] goes to stir — this being the aspect of clothing the netzach-hod-yesod [which are the vessels of walking] — the aspect of: "walking [halichos] are His" — and so on.

Segment 10
HE:
אות ה שם אות ה', מקדש ה', היינו השכל, כמאמר רז"ל כל שיש בו דעה כאילו נבנה ביהמ"ק וכו', כוננו ידיך, בחינת הידים שהם כלי הברכה:

EN:
There: "and also there faith is needed in the aspect of an exceptional amon" — for Keser is the aspect of pele [wonder] — as is known.

There — Letter Hay — "the Sanctuary of Hashem" — that is: the intellect.

Segment 12
HE:
אות ו שם אות ו', וקמה בידך ממלכת ישראל וכו' כי האמונה היא בחינת מלכות כידוע, וכמו שכתוב (שמואל א' ב) ובניתי לו בית נאמן, שפירושו על קיום ההתמנות והגדולה והכבוד:

EN:
There: "from the inner aspect of Chesed-Gevurah-Tiferes" — meaning: the inner aspect of the blessings — which is Chabad — for Chesed-Gevurah-Tiferes clothes Chabad as above. And from the inner aspect of the Malchus of Yetzirah — which is the above-mentioned faith — becomes the Keser of Asiyah. And see Pri Etz Chaim, Sha'ar HaTefillah and its gloss there; and Mishnas Chassidim; and the Siddur Kol Ya'akov.

As the Sages said: "whoever has Da'as — it is as if the Temple were built in his days." "Your hands established it" — the aspect of the hands which are the vessels of blessing.

Segment 14
HE:
אות ז שם, מלכות דיצירה נעשה ממנה חב"ד דעשיה כי האמונה שממשיך לתוך ברכת השכל הוא מבחינת עולם ומדריגה הגבוה מבחינת ומדריגת השכל הזה, שזה בחינת מה שמלכות בחינת אמונה שבעולם היצירה נעשה ממנה חב"ד דעשיה:

EN:
There: "baruch — this is the aspect of hands" — for they are the vessels of blessing as above. "The glory of Hashem" — the aspect of Malchus — the aspect of faith — as is known. And see in the Pardes, Gate of the Synonymous Names; and in the kavvanot of the Holy Ari on mi'mikomo hu yifen b'rachamim [from His place He turns in mercy].

There — Letter Vov — "and the kingdom of Israel shall rise for you" — for faith is the aspect of Malchus — as is known.

Segment 16
HE:
אות ח שם אות ז', ואהיה עמך ואברכך כי שם אהיה הוא בכתר כידוע (עיין פרדס שער כ"ג פרק י"ז):

EN:
There — at the end of the discourse — "aytay ashlay u'meshachah" — this means: he answered them that there is no need whatsoever to descend into the palaces of substitution [heichalay hat'muros] to elevate the holiness from there. Just as we find that in the future — at the time of the final redemption — when the joy will be immensely great — and through this the kelippos will be nullified — as it is written: "for in joy you shall go forth" — then Israel will not need to descend among the nations to search there for any Jew who has been absorbed among them. Rather the nations themselves will bring them as an offering to Hashem — as it is written: "and they shall bring all your brothers" — see Rashi there. And the kelippos will then be nullified automatically through the overwhelming abundance of joy — as we see that likewise now through performing the mitzvos with joy — the holiness rises on its own from between the palaces of substitution — for they themselves are compelled to release and return and elevate to their place all the holy sparks among them — and they are nullified and entirely finished through the joy. And this is: "aytay ashlay" — that they will not need to descend to them — rather you yourselves — against your will — will establish the house of Israel who are called the portion of His inheritance [chevel nachalato]. And this is "u'meshachah" — meaning: they will be nullified and finished — in the aspect of: "and he measured them with a line as they lay on the ground" . And perhaps it means: for there it is written: "and he smote Moav and measured them with a line — laying them on the ground — and he measured two lines to kill and a full line to keep alive — and Moav became David's servants bearing tribute." And the Sages expounded on this : "this is what people say: from him and through him — let the axe go into him" — meaning: David who came from Moav — he himself specifically takes vengeance on them and killed them. Behold we find our matter elaborated — that even though in the time of Moshe it is written: "do not distress Moav" — this was because of the good descendants who were destined to come from them — as the Sages said. And afterwards Rus came out from them and converted on her own — this being the aspect of the holiness that was captive among them ascending on its own without any scheme or battle. And from her came David who took vengeance on them and killed them. And the matter of measuring them and leaving a line to keep alive — for presumably he discerned about those from whom all the holy sparks had already come out — he killed them entirely. And those among whom there was still some holy spark from the aspect of the holy Malchus — he left them to keep alive — and they bore tribute to David who merited the aspect of Malchus. And through this the holy sparks that were among them were refined and elevated. And therefore they bore tribute specifically — in the aspect of: "and they shall bring all your brothers as a tribute to Hashem" .

And as it is written: "and I will build him a faithful house" [I Samuel 2] — whose meaning is: the establishment of the appointment and the greatness and the honor.

Segment 18
HE:
אות ט שם, וגם שם צריך אמונה בבחינת אמון מופלא כי כתר הוא בחינת פלא כידוע:

EN:
And Rabbainu explained "aytay ashlay u'meshachah" — namely: the essential ascent of the holiness through joy. And this matter is not elaborated at all in his answer — for he answered them only about the fact that there is no need whatsoever to enter among the kelippos to elevate the holiness from there — rather they themselves return the holy sparks among them and bring them to their place — as it will be in the future. But the fact that this matter comes about through joy — this is not elaborated at all. But in truth this is simple — and there is no need to elaborate — and the verse speaks explicitly: "for in joy you shall go forth" . For since the kelippos are the aspect of sadness and holiness is the aspect of joy — it follows automatically that the essential ascent of the holiness from among them comes through joy. And see Zohar Balak, p. 212: "when Israel goes forth from exile — the Shechinah goes forth with them — as it is written: 'for in joy you shall go forth.'"

There — Letter Zayin — "and I will be with you and bless you" — for the Name Eheyeh is in Keser as is known. [See Pardes, Gate 23, Chapter 17.]

Segment 20
HE:
אות י שם, מפנימיות חג"ת רוצה לומר פנימיות הברכות שהוא חב"ד, כי חג"ת מלביש את חב"ד כנ"ל, ומפנימיות מלכות דיצירה שהיא בחינת האמונה הנ"ל נעשה כתר דעשיה ועיין בפרי עץ חיים שער התפלה ובהג"ה שם, ובמשנת חסידים ובסידור קול יעקב:

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 24 (Amtza'isa D'Alma)

There: "Malchus of Yetzirah becomes from it Chabad of Asiyah" — for the faith he draws into the blessing of the intellect comes from a world and level higher than the level of this intellect — this being the aspect of: the Malchus — the aspect of faith — of the world of Yetzirah — becoming from it the Chabad [wisdom-understanding-knowledge] of Asiyah.

Segment 22
HE:
אות יא שם, ברוך זה בחינת ידים, כי הם כלי הברכה כנ"ל כבוד ה', בחינת מלכות בחינת אמונה כידוע ועיין בפרדס שער ערכי הכינויים, ובכוונות האריז"ל על ממקומו הוא יפן ברחמים:

EN:
There — Letter Gimmel — on the matter of inner and outer aspects [penimiyus u'chitzoniyus]. And see at the end of the discourse where he said that this is the aspect of the Ramah [ramah] — and so on. See in Pri Etz Chaim, Sha'ar HaTefillah, and in the kavvanot of Shabbas.

There — Letter Zayin — "and I will be with you and bless you" — for the Name Eheyeh is in Keser as is known.

Segment 24
HE:
אות יב שם בסוף המאמר אייתו אשלי ומשחו וכו' רוצה לומר שהשיב להם שאין צורך לירד כלל להיכלי התמורות להעלות משם הקדושה כמו שמצינו שלעתיד בעת הגאולה האחרונה שתוגדל השמחה מאד עד שיצאו ישראל מהגלות בגשמיות גם כן כמו שכתוב (ישעיה נ"ה) כי בשמחה תצאו, אז לא יצטרכו ישראל לירד לבין העכו"ם, ולחפש שם אחר איזה איש ישראל שנטמע בין העכו"ם, רק העכו"ם בעצמם יביאו אותם מנחה לה', וכמו שכתוב (ישעיה ס"ו) והביאו את כל אחיכם וכו', עיין פירש"י שם, והקליפות יתבטלו אז ממילא על ידי גודל ריבוי השמחה כמו כן גם עכשיו על ידי עשיית המצוות בשמחה, עולה הקדושה מאליה מבין היכלי התמורות, כי הם בעצמם מוכרחים להוציא ולהחזיר ולהעלות למקומם כל הניצוצות הקדושה שביניהם, והם נתבטלין וכלין לגמרי על ידי השמחה וזה אייתי אשלי שלא יצטרכו לירד אליכם, רק אתם בעצמיכם ובעל כרחכם תקימו את בית ישראל שנקראים חבל נחלתו, וזה ומשחו היינו שיתבטלו ויכלו, בבחינת (שמואל ב ח) וימדדם בחבל השכב אותם ארצה וכו' ואפשר דרוצה לומר כי שם כתיב ויך את מואב וימדדם בחבל השכב אותם ארצה, וימדד שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות ותהי מואב לדוד לעבדים נושאי מנחה והנה רבותינו ז"ל דרשו על זה (סנהדרין לט) היינו דאמרי אינשי מניה וביה אבא ליזל ביה נרגא, היינו שדוד שבא ממואב הוא עצמו דייקא נוקם בהם והרג אותם הרי מצינו ענינינו מבואר שאף על פי שבימי משה כתיב (דברים כ) אל תצר את מואב, זה היה בשביל הפרידות טובות שהיו עתידין לצאת מהם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל ואחר כך יצאה רות מהם ובאה מעצמה ונתגיירה, שזה בחינת שעלתה הקדושה (שהיתה כבושה בתוכם) מאליה בלי שום תחבולה ומלחמה, וממנה יצא דוד שנקם בהם והרג אותם והנה הענין שמדדם והניח חבל אחד להחיות, כי מסתמא הבין אותם שיצאו כבר כל ניצוצות הקדושה מביניהם הרג אותם לגמרי, ואותם שהיה עדיין איזה ניצוצות ביניהם מבחינת המלכות דקדושה, הניח אותם להחיות והיו נושאי מנחה לדוד שזכה לבחינת מלכות, ועל ידי זה נתבררו ועלו הניצוצות הקדושות שביניהם ועל כן היו נושאי מנחה דייקא, בבחינת (ישעיה ס"ו) והביאו את כל אחיכם מנחה לה' כאשר יביאו בני ישראל את המנחה וכו'

EN:
There — Letter Daled — "and it is impossible to subdue the kelippos except through the greatness of the Creator" — as is brought in the kavvanot of "Hodu l'Hashem kir'u vish'mo" ["Give thanks to Hashem — call out in His Name"] — and the revelation of the greatness of the Creator comes through charity [tzedakah]. For the essential greatness and splendor is the revelation of the colors [govvanin] — and the entire matter there. See the holy Zohar, portion Yisro, p. 90b: "Rabbi Yitzchak said: it is written — 'who is like You, Hashem — great are You and great is Your Name' — 'great are You' — this is: 'Mine is the silver'; 'and great is Your Name' — this is: 'and Mine is the gold.' These two colors [govvanin] are not seen and do not become glorious except when they are engraved within Israel — then the colors are seen and become glorious — as it is said: 'Israel — through you I am glorified.'" Rabbi Yehudah opened: "I will greatly rejoice in Hashem" — "for He clothed me in garments of salvation" — "colors that are engraved to gaze upon" — "salvation — gazing." What is the reason? Because it is written: "a robe of charity wraps me — charity itself — wherein the colors are engraved." And see there further on the matter of "I will greatly rejoice in Hashem" [which is the aspect of what Rabbainu wrote in Letter Hay — that one must stir within oneself the joy of the mitzvah]. And it concluded: "and then it is written: 'and you shall say on that day: give thanks to Hashem — call out in His Name'" — one can say this alludes to the above-mentioned kavvanah of Hodu.

[See Pardes, Gate 23, Chapter 17.]

There: "and also there faith is needed in the aspect of an exceptional amon" — for Keser is the aspect of pele [wonder] — as is known.

There: "from the inner aspect of Chesed-Gevurah-Tiferes" — meaning: the inner aspect of the blessings — which is Chabad — for Chesed-Gevurah-Tiferes clothes Chabad as above.

Segment 26
HE:
אות יג וזהו שרימז רבינו ז"ל בלשונו הקדוש ולעתיד בצאת ישראל מהגלות בשמחה וכו' ואז יתבטלו הקליפות לגמרי וכו' וכו' ועל ידי השמחה יתבטלו הקליפות בבחינת וימדדם בחבל וכו', היינו כי לעתיד תגדל השמחה והקדושה כל כך עד שהקליפות יחזירו מעצמם כל הניצוצות הקדושות שביניהם והם יתבטלו לגמרי אך גם עכשיו יכולין להמשיך בחינה זו כל אחד כפי קדושת עבודתו, והעיקר על ידי עשיית המצוה בשמחה, שעל ידי זה עולין ניצוצות הקדושות מאליהם מבין הקליפות והם כלין ואובדין, רק שאינם כלין ואובדין כל הקליפות לגמרי ממש, כי זה יהיה רק לעתיד ועכשיו נמשך גם כן בחינת ביטול הקליפות כפי בחינת בירור ועליית הניצוצות הקדושות שנמשך בכל פעם, כמו כן הקליפות כלין והולכין, שזה בחינת וימדדם איזה להמית ואיזה להחיות, מחמת שיש עדיין איזה ניצוצות הקדושות מבחינת המלכות דקדושה ביניהם, רק שזו המדידה גופא נעשה גם כן ממילא, כאילו הם בעצמם מודדין איזה מהם לכלות ולהמית לגמרי, שזה בחינת ומשחו היינו המדידה לכלות אותם ועיין בזוהר בלק ק"צ וימדדם בחבל וכו' מה כתיב (דברים ל"ב) ישראל חבל נחלתו דכירנא מה דעבדו מואב בחבל נחלת ה' וכו', וימדדו בחבל כל אינון דהוה מההוא זרעא האי חבל אחיד בהו וכו', מהו מלא החבל אלא ההוא דכתיב ביה (ישעיה ו) מלא כל הארץ כבודו, והוה אמר דא הוא לאחייה ודא הוא לקטלא וכו' (ועי' מקדש מלך שפירש שחבל הוא מלכות וכו'), וזה בחינת אייתי אשלי ומשחו המבואר במאמר זה:

EN:
There — in the above discourse — the same Letter — "and through charity from one's money — all one's money is rectified." This means: for the essential revelation of the colors [govvanin] is only through the money of charity — for through charity it becomes revealed that one knows and believes that the money is only Hashem's — in the aspect of: "Mine is the silver." Therefore one gives it as charity for Hashem's Name — to do His will thereby. Only through this very act — all one's money is automatically rectified — for through charity it is revealed that one believes all one's money is Hashem's. And therefore through this the colors are revealed and shine throughout all one's money — and all one's money becomes in the aspect of: "Mine is the silver and Mine is the gold." And even this money that the nations take from us — which most of the time we give this money to the nations as well only for Hashem's Name — for the sake of the existence of Jewish law [das Yisrael] and the like — and therefore it is counted as charity too — as it is written: "and your oppressors — righteousness" . See in Likutay Halachos, Laws of the Guard-rail and Protection of Life [Ma'akeh v'Shmirat Nefesh], Halacha 4, Letter Hay — where it is elaborated that when Rabbainu said this discourse — speaking of ascending from level to level — that the Sitra Achra and kelippos prostrate and spread out against one each time — he then said explicitly: that even one who is completely buried in the earth — when he is stirred to rise from there — necessarily he must go from level to level — and then they prostrate against him each time. Therefore a person has great battles and many obstacles each time he wishes to approach any service of Hashem — and one needs very great and immense strengthening each time. See there.

And from the inner aspect of the Malchus of Yetzirah — which is the above-mentioned faith — becomes the Keser of Asiyah.

Segment 28
HE:
אות יד והנה רבינו ז"ל פירש אייתי אשלי ומשחו, היינו עיקר עליית הקדושה על ידי שמחה וכו' וענין זה אינו מבואר כלל בתשובתו, כי הוא השיב להם רק על זה שאין צורך כלל לכנוס בין הקליפות להעלות הקדושה משם רק הם בעצמם מחזירים את הניצוצות הקדושה שביניהם ומביאין אותם למקומם כמו שיהיה לעתיד וכו', אבל מה שענין זה נעשה על ידי שמחה זה אינו מבואר כלל אך באמת זה פשוט ואין צריכין לבאר ומקרא מלא דיבר הכתוב (ישעיה נ"ה) כי בשמחה תצאו, כי מאחר שהקליפות הן בחינת עצבות והקדושה הוא בחינת שמחה, ממילא מובן כי עיקר עליית הקדושה מביניהם הוא על ידי שמחה ועיין זוהר בלק רי"ב כד יפקון ישראל מן גלותא שכינתא נפקא עמהון ועמה יפקון הדא הוא דכתיב כי בשמחה תצאו וכו':

EN:
Siman Twenty-Seven — Ma'amar Retzitzaסימן כז — מאמר רציצא

And see Pri Etz Chaim, Sha'ar HaTefillah and its gloss there; and Mishnas Chassidim; and the Siddur Kol Ya'akov.

There: "baruch — this is the aspect of hands" — for they are the vessels of blessing as above. "The glory of Hashem" — the aspect of Malchus — the aspect of faith — as is known. And see in the Pardes, Gate of the Synonymous Names; and in the kavvanot of the Holy Ari on mi'mikomo hu yifen b'rachamim [from His place He turns in mercy].

Segment 30
HE:
אות טו ועיין בליקוטי הלכות, הלכות הודאה הלכה ה' אות י' שכתב שם; הנה כלל דברי רבינו ז"ל בזה שלעתיד בצאת ישראל מהגלות תוגדל השמחה מאוד ועל ידי זה יתבטלו הקליפות וכו', אבל עדיין אין אנו מבינים מה נעשה עתה בעומק הגלות הזה שעיקר הגלות הוא עצבות וכו', ובמה נזכה עתה לזה לשמח נפשינו להכניע הקליפות והיכלי התמורות ולצאת מגלות הנפש בפרטיות וכו' אך עיקר הענין הוא על פי מה שכתב רבינו ז"ל לקמן בסימן ר"נ שכשהקדוש ברוך הוא רוצה להושיע את ישראל הוא ממשיך השגחה מקץ האחרון, וכמו כן גם כאן שהשיב להם שבסוף האחרון בצאת ישראל מהגלות תוגדל השמחה מאוד וכו' שזה בחינת אייתי אשלי ומשחו, ורומז בזה שבזה עצמו מוציאין כל נפש ונפש מישראל מגלותו גם עתה שעיקר הגלות הוא העצבות וכו', ועל כן העצה הוא שיזכור את עצמו בכל פעם בסוף האחרון סוף כל סוף יושיע ה' את ישראל בוודאי בכלל ובפרט, ושלעתיד תוגדל השמחה מאוד והקליפות שהם בחינת עצבות יתבטלו לגמרי וכנ"ל, ועל ידי זה בעצמו יוכל לשמח את עצמו גם עתה עד שעל ידי זה יצא מגלותו מבחינת היכלי התמורות ויברר הקדושה משם עד שיזכה להשיג אור האין סוף כנ"ל, וע"ש עוד שהאריך שם בדברים נפלאים מאד בענין המאמר הזה:

EN:
And this is what is written: "my dove in the clefts of the rock" — which speaks there of the straits Israel was in at the sea due to the above accusation. "Show me your appearance" — the aspect of the splendor of the face [hadras panim]. "Let me hear your voice" — the aspect of the purification of the voice. And through all of this came the splitting of the Sea of Reeds. And this is what the Midrash also says: "the sea saw" — "what did it see?" — meaning: even though it is elaborated that it saw and fled — as the Sages expounded that it saw the coffin of Yosef — nonetheless one must still understand how the accusation was sweetened through this. And to this the answer is: "it saw the pedagogy of Rabbi Yishmael." Meaning: through the merit of Yosef — the aspect of the covenant — the aspect of the illumination of the face was drawn — which is the aspect of the pedagogy of Rabbi Yishmael — namely: the thirteen attributes through which the Torah is expounded. And the splendor of the face [hadras panim] is the aspect of Yaakov — through which peace comes. And through this all idolatry is nullified — and all of them turn shoulder to shoulder to serve Him. This being the aspect of: "and Yaakov came whole to the city of Shechem" . And therefore through this the sea split. And this is what is written: "what is with you, sea, that you fled?" — the aspect of the above question. And the answer: "from before the G-d of Yaakov" — meaning: the aspect of the revelation of Divinity that was drawn through the aspect of Yaakov — the aspect of the splendor of the face — through which the whole world will be rectified as above. And see Zohar Beshalach, p. 47: "Rabbi Yochanan said: the merit of Yaakov protected Israel." And so on — see there.

Section 12 — Letter יב — [end of the discourse]

There — at the end of the discourse — "aytay ashlay u'meshachah" — this means: he answered them that there is no need whatsoever to descend into the palaces of substitution [heichalay hat'muros] to elevate the holiness from there.

And this is what Rabbainu alluded in his holy language: "and in the future — when Israel goes forth from exile in joy — the kelippos will be entirely nullified — and through the joy the kelippos will be nullified in the aspect of 'and he measured them with a line.'" Meaning: in the future the joy and holiness will grow so great that the kelippos will themselves return all the holy sparks among them — and they will be entirely nullified. But likewise now one can draw this aspect — each person according to the holiness of one's service. And the essential thing is through performing the mitzvah with joy — for through this the holy sparks rise on their own from between the kelippos and they are finished and lost. Only they are not entirely finished — all the kelippos completely — for this will only be in the future. But now also the aspect of the nullification of the kelippos is drawn — according to the aspect of the refinement and ascent of the holy sparks that is drawn each time — and likewise the kelippos go on being finished. This being the aspect of: measuring some to kill and some to keep alive — because there are still some holy sparks from the aspect of the holy Malchus among them. Only this very measuring itself also happens on its own — as though they themselves measure which of them to finish and kill entirely — which is the aspect of u'meshachah — meaning: the measuring to finish them. And see Zohar Balak, p. 190: "'and he measured them with a line' — what is written: 'Israel is the portion of His inheritance' — I remember what Moav did to the inheritance of Hashem… 'and he measured them with a line' — all those who were from that seed — this line grasped them… what is 'a full line'? — 'the full earth is His glory' — and this one said: this one is for life and this one for death." [And see Mikdash Melech there who explains that chevel [line/rope] is Malchus.] And this is the aspect of "aytay ashlay u'meshachah" elaborated in this discourse.

And Rabbainu explained "aytay ashlay u'meshachah" — namely: the essential ascent of the holiness through joy. And this matter is not elaborated at all in his answer — for he answered them only about the fact that there is no need whatsoever to enter among the kelippos to elevate the holiness from there — rather they themselves return the holy sparks among them and bring them to their place — as it will be in the future. But the fact that this matter comes about through joy — this is not elaborated at all. But in truth this is simple — and there is no need to elaborate — and the verse speaks explicitly: "for in joy you shall go forth" . For since the kelippos are the aspect of sadness and holiness is the aspect of joy — it follows automatically that the essential ascent of the holiness from among them comes through joy. And see Zohar Balak, p. 212: "when Israel goes forth from exile — the Shechinah goes forth with them — as it is written: 'for in joy you shall go forth.'"

And see in Likutay Halachos, Laws of Thanksgiving [Hodos'ah], Halacha 5, Letter Yud — where he writes: behold the totality of Rabbainu's words here is that in the future — when Israel goes forth from exile — the joy will be immensely great — and through this the kelippos will be nullified. But we still do not understand what happens now — in the depths of this exile — where the essential exile is sadness. And through what can we now merit to gladden our soul — to subdue the kelippos and the palaces of substitution — and to emerge from the exile of the soul in particular? But the essential matter is according to what Rabbainu wrote below in Siman 250 — that when the Holy One wishes to save Israel — He draws Providence from the final end. And likewise here — where he answered them that at the final end — when Israel goes forth from exile — the joy will be immensely great — this being the aspect of "aytay ashlay u'meshachah." And he alludes through this that through this very thing one draws each soul of Israel out of its exile now — even when the essential exile is sadness. And therefore the counsel is to remember oneself each time at the final end — at the ultimate end — Hashem will certainly save Israel in general and in particular. And in the future the joy will be immensely great — and the kelippos — which are the aspect of sadness — will be entirely nullified. And through this itself one can gladden oneself also now — until through this one goes forth from one's exile from the aspect of the palaces of substitution — and refines the holiness from there — until one merits to attain the light of the Infinite as above. And see there further — where he elaborated greatly and wondrously on this discourse.

Just as we find that in the future — at the time of the final redemption — when the joy will be immensely great — and through this the kelippos will be nullified — as it is written: "for in joy you shall go forth" [Isaiah 55] — then Israel will not need to descend among the nations to search there for any Jew who has been absorbed among them. Rather the nations themselves will bring them as an offering to Hashem — as it is written: "and they shall bring all your brothers" [Isaiah 66] — see Rashi there.

Siman Twenty-Five — Achavi Lan Manaסימן כה — אחוי לן מנא

And the kelippos will then be nullified automatically through the overwhelming abundance of joy — as we see that likewise now through performing the mitzvos with joy — the holiness rises on its own from between the palaces of substitution — for they themselves are compelled to release and return and elevate to their place all the holy sparks among them — and they are nullified and entirely finished through the joy.

Section 2 — Letter ב — [on Letter Daled of the discourse]

And this is: "aytay ashlay" — that they will not need to descend to them — rather you yourselves — against your will — will establish the house of Israel who are called the portion of His inheritance [chevel nachalato]. And this is "u'meshachah" — meaning: they will be nullified and finished — in the aspect of: "and he measured them with a line as they lay on the ground" [II Samuel 8]. And perhaps it means: for there it is written: "and he smote Moav and measured them with a line — laying them on the ground — and he measured two lines to kill and a full line to keep alive — and Moav became David's servants bearing tribute." And the Sages expounded on this [Sanhedrin 39]: "this is what people say: from him and through him — let the axe go into him" — meaning: David who came from Moav — he himself specifically takes vengeance on them and killed them. Behold we find our matter elaborated — that even though in the time of Moshe it is written: "do not distress Moav" [Deuteronomy 2] — this was because of the good descendants who were destined to come from them — as the Sages said. And afterwards Rus came out from them and converted on her own — this being the aspect of the holiness that was captive among them ascending on its own without any scheme or battle. And from her came David who took vengeance on them and killed them. And the matter of measuring them and leaving a line to keep alive — for presumably he discerned about those from whom all the holy sparks had already come out — he killed them entirely. And those among whom there was still some holy spark from the aspect of the holy Malchus — he left them to keep alive — and they bore tribute to David who merited the aspect of Malchus. And through this the holy sparks that were among them were refined and elevated. And therefore they bore tribute specifically — in the aspect of: "and they shall bring all your brothers as a tribute to Hashem" [Isaiah 66].

And this is what Rabbainu alluded in his holy language: "and in the future — when Israel goes forth from exile in joy — the kelippos will be entirely nullified — and through the joy the kelippos will be nullified in the aspect of 'and he measured them with a line.'" Meaning: in the future the joy and holiness will grow so great that the kelippos will themselves return all the holy sparks among them — and they will be entirely nullified. But likewise now one can draw this aspect — each person according to the holiness of one's service. And the essential thing is through performing the mitzvah with joy — for through this the holy sparks rise on their own from between the kelippos and they are finished and lost. Only they are not entirely finished — all the kelippos completely — for this will only be in the future. But now also the aspect of the nullification of the kelippos is drawn — according to the aspect of the refinement and ascent of the holy sparks that is drawn each time — and likewise the kelippos go on being finished. This being the aspect of: measuring some to kill and some to keep alive — because there are still some holy sparks from the aspect of the holy Malchus among them.

Section 3 — Letter ג — [on the same Letter]

Only this very measuring itself also happens on its own — as though they themselves measure which of them to finish and kill entirely — which is the aspect of u'meshachah — meaning: the measuring to finish them. And see Zohar Balak, p. 190: "'and he measured them with a line' — what is written: 'Israel is the portion of His inheritance' — I remember what Moav did to the inheritance of Hashem… 'and he measured them with a line' — all those who were from that seed — this line grasped them… what is 'a full line'? — 'the full earth is His glory' — and this one said: this one is for life and this one for death." [And see Mikdash Melech there who explains that chevel [line/rope] is Malchus.] And this is the aspect of "aytay ashlay u'meshachah" elaborated in this discourse.

And Rabbainu explained "aytay ashlay u'meshachah" — namely: the essential ascent of the holiness through joy. And this matter is not elaborated at all in his answer — for he answered them only about the fact that there is no need whatsoever to enter among the kelippos to elevate the holiness from there — rather they themselves return the holy sparks among them and bring them to their place — as it will be in the future. But the fact that this matter comes about through joy — this is not elaborated at all. But in truth this is simple — and there is no need to elaborate — and the verse speaks explicitly: "for in joy you shall go forth" [Isaiah 55]. For since the kelippos are the aspect of sadness and holiness is the aspect of joy — it follows automatically that the essential ascent of the holiness from among them comes through joy. And see Zohar Balak, p. 212: "when Israel goes forth from exile — the Shechinah goes forth with them — as it is written: 'for in joy you shall go forth.'"

And see in Likutay Halachos, Laws of Thanksgiving [Hodos'ah], Halacha 5, Letter Yud — where he writes: behold the totality of Rabbainu's words here is that in the future — when Israel goes forth from exile — the joy will be immensely great — and through this the kelippos will be nullified.

But we still do not understand what happens now — in the depths of this exile — where the essential exile is sadness.

And through what can we now merit to gladden our soul — to subdue the kelippos and the palaces of substitution — and to emerge from the exile of the soul in particular? But the essential matter is according to what Rabbainu wrote below in Siman 250 — that when the Holy One wishes to save Israel — He draws Providence from the final end. And likewise here — where he answered them that at the final end — when Israel goes forth from exile — the joy will be immensely great — this being the aspect of "aytay ashlay u'meshachah." And he alludes through this that through this very thing one draws each soul of Israel out of its exile now — even when the essential exile is sadness. And therefore the counsel is to remember oneself each time at the final end — at the ultimate end — Hashem will certainly save Israel in general and in particular. And in the future the joy will be immensely great — and the kelippos — which are the aspect of sadness — will be entirely nullified. And through this itself one can gladden oneself also now — until through this one goes forth from one's exile from the aspect of the palaces of substitution — and refines the holiness from there — until one merits to attain the light of the Infinite as above.

And see there further — where he elaborated greatly and wondrously on this discourse.

And this is what is written: "my dove in the clefts of the rock" — which speaks there of the straits Israel was in at the sea due to the above accusation. "Show me your appearance" — the aspect of the splendor of the face [hadras panim]. "Let me hear your voice" — the aspect of the purification of the voice. And through all of this came the splitting of the Sea of Reeds. And this is what the Midrash also says: "the sea saw" — "what did it see?" — meaning: even though it is elaborated that it saw and fled — as the Sages expounded that it saw the coffin of Yosef — nonetheless one must still understand how the accusation was sweetened through this. And to this the answer is: "it saw the pedagogy of Rabbi Yishmael." Meaning: through the merit of Yosef — the aspect of the covenant — the aspect of the illumination of the face was drawn — which is the aspect of the pedagogy of Rabbi Yishmael — namely: the thirteen attributes through which the Torah is expounded. And the splendor of the face [hadras panim] is the aspect of Yaakov — through which peace comes. And through this all idolatry is nullified — and all of them turn shoulder to shoulder to serve Him. This being the aspect of: "and Yaakov came whole to the city of Shechem" . And therefore through this the sea split. And this is what is written: "what is with you, sea, that you fled?" — the aspect of the above question. And the answer: "from before the G-d of Yaakov" — meaning: the aspect of the revelation of Divinity that was drawn through the aspect of Yaakov — the aspect of the splendor of the face — through which the whole world will be rectified as above. And see Zohar Beshalach, p. 47: "Rabbi Yochanan said: the merit of Yaakov protected Israel." And so on — see there.



# סימן כ"ה-אחוי לן מנא
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/26/

סימן כ"ה-אחוי לן מנא
סימן כ"ה-אחוי לן מנא
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/26

Segment 2
HE:
אות א אות ג' מענין החיצוניות ופנימיות ועיין בסוף המאמר שאמר שזה בחינת הרמה וכו' עי' בפרי עץ חיים בשער התפלה ובכוונות שבת:

EN:
Siman Twenty-Five — Achavi Lan Manaסימן כה — אחוי לן מנא

There — Letter Gimmel — on the matter of inner and outer aspects [penimiyus u'chitzoniyus].

Segment 4
HE:
אות ב שם אות ד', ואי אפשר להכניע הקליפות וכו' אלא על ידי גדולת הבורא כמובא בכוונות של הודו לה' קראו בשמו וכו', והתגלות גדולת הבורא הוא על ידי צדקה וכו' כי עיקר הגדולה והפאר הוא התגלות הגוונין, וכל הענין שם עיין זוהר הקדוש פרשת יתרו צ: אמר רבי יצחק כתיב מאין כמוך ה' גדול אתה וגדול שמך וכו' גדול אתה היינו לי הכסף וגדול שמך היינו ולי הזהב אלין תרין גוונין לא מתחזיין ולא מתפארין בר כד אינון גליפין בישראל כאן מתחזיין גוונין ואתפארו כמה דאת אמרת (ישעיה מ"ט) ישראל אשר בך אתפאר רבי יהודה פתח שוש אשיש בה' וכו' כי (ישעיה ס"א) הלבישני בגדי ישע גוונין דאתגליפו לאסתכלא ביה וכו' ישע איסתכלותא וכו' מאי טעמא משום דכתיב מעיל צדקה יעטני צדקה ממש דגוונין ביה אתגליפו ועיין שם עוד מענין שוש אשיש בה' (שזה בחינת מה שכתב רבינו ז"ל באות ה' שצריך לעורר שמחה של מצוה על עצמו וכו'), וסיים וכדין כתיב (ישעיה י"ב) ואמרתם ביום ההוא הודו לה' קראו בשמו, יש לומר שמרמז לכוונת הודו הנ"ל:

EN:
Section 2 — Letter ב — [on Letter Daled of the discourse]

And see at the end of the discourse where he said that this is the aspect of the Ramah [ramah] — and so on. See in Pri Etz Chaim, Sha'ar HaTefillah, and in the kavvanot of Shabbas.

Segment 6
HE:
אות ג שם במאמר הנ"ל אות הנ"ל, ועל ידי צדקה מממונו נתקן כל ממונו רוצה לומר כי עיקר התגלות הגוונין הוא רק בממון של צדקה, כי על ידי צדקה נתגלה שיודע ומאמין שהממון הוא רק של השם יתברך בבחינת לי הכסף וכו', ועל כן הוא נותן אותו לצדקה לשם השם יתברך ולעשות בזה רצונו יתברך, רק שעל ידי זה ממילא נתתקן כל ממונו, כי על ידי הצדקה נתגלה שמאמין שכל ממונו הוא של השם יתברך, ועל כן על ידי זה נתגלין הגוונין ומאירין בכל ממונו ונעשה כל ממונו בבחינת לי הכסף ולי הזהב וכו' ואפילו זה הממון שלוקחים העכו"ם מאתנו, שעל פי רוב נותנים זה הממון להעכו"ם גם כן רק בשביל השם יתברך בשביל קיום דת ישראל וכיוצא ועל כן נחשב גם כן לצדקה כ"ש (ישעיה ס) ונוגשיך צדקה וכו' עיין ליקוטי הלכות, הלכות מעקה ושמירת נפש הלכה ד אות ה', מבואר שם שכשאמר רבינו ז"ל המאמר הזה שמדבר מעליית מדרגא לדרגא שמתגברת ומשתטחת הסטרא אחרא והקליפות וכו' בכל פעם אמר אז בפירוש: שגם מי שהוא בתוך הארץ ממש כשנתעורר לעלות משם בהכרח שילך מדרגא לדרגא ואז משתטחין כנגדו בכל פעם על כן יש להאדם מלחמות גדולות ומניעות רבות בכל פעם שרוצה לגשת לאיזה עבודה מעבודת ה' וצריך התחזקות גדול ועצום מאוד בכל פעם וכו' ע"ש:

EN:
Section 3 — Letter ג — [on the same Letter]

There — Letter Daled — "and it is impossible to subdue the kelippos except through the greatness of the Creator" — as is brought in the kavvanot of "Hodu l'Hashem kir'u vish'mo" ["Give thanks to Hashem — call out in His Name"] — and the revelation of the greatness of the Creator comes through charity [tzedakah]. For the essential greatness and splendor is the revelation of the colors [govvanin] — and the entire matter there. See the holy Zohar, portion Yisro, p. 90b: "Rabbi Yitzchak said: it is written — 'who is like You, Hashem — great are You and great is Your Name' — 'great are You' — this is: 'Mine is the silver'; 'and great is Your Name' — this is: 'and Mine is the gold.' These two colors [govvanin] are not seen and do not become glorious except when they are engraved within Israel — then the colors are seen and become glorious — as it is said: 'Israel — through you I am glorified.'" Rabbi Yehudah opened: "I will greatly rejoice in Hashem" — "for He clothed me in garments of salvation" — "colors that are engraved to gaze upon" — "salvation — gazing." What is the reason? Because it is written: "a robe of charity wraps me — charity itself — wherein the colors are engraved." And see there further on the matter of "I will greatly rejoice in Hashem" [which is the aspect of what Rabbainu wrote in Letter Hay — that one must stir within oneself the joy of the mitzvah]. And it concluded: "and then it is written: 'and you shall say on that day: give thanks to Hashem — call out in His Name'" — one can say this alludes to the above-mentioned kavvanah of Hodu.

There — Letter Daled — "and it is impossible to subdue the kelippos except through the greatness of the Creator" — as is brought in the kavvanot of "Hodu l'Hashem kir'u vish'mo" ["Give thanks to Hashem — call out in His Name"] — and the revelation of the greatness of the Creator comes through charity [tzedakah]. For the essential greatness and splendor is the revelation of the colors [govvanin] — and the entire matter there. See the holy Zohar, portion Yisro, p. 90b: "Rabbi Yitzchak said: it is written — 'who is like You, Hashem — great are You and great is Your Name' — 'great are You' — this is: 'Mine is the silver'; 'and great is Your Name' — this is: 'and Mine is the gold.' These two colors [govvanin] are not seen and do not become glorious except when they are engraved within Israel — then the colors are seen and become glorious — as it is said: 'Israel — through you I am glorified.'" [Isaiah 49] Rabbi Yehudah opened: "I will greatly rejoice in Hashem" — "for He clothed me in garments of salvation" [Isaiah 61] — "colors that are engraved to gaze upon" — "salvation — gazing." What is the reason? Because it is written: "a robe of charity wraps me — charity itself — wherein the colors are engraved." And see there further on the matter of "I will greatly rejoice in Hashem" [which is the aspect of what Rabbainu wrote in Letter Hay — that one must stir within oneself the joy of the mitzvah]. And it concluded: "and then it is written: 'and you shall say on that day: give thanks to Hashem — call out in His Name'" [Isaiah 12] — one can say this alludes to the above-mentioned kavvanah of Hodu.

There — in the above discourse — the same Letter — "and through charity from one's money — all one's money is rectified." This means: for the essential revelation of the colors [govvanin] is only through the money of charity — for through charity it becomes revealed that one knows and believes that the money is only Hashem's — in the aspect of: "Mine is the silver." Therefore one gives it as charity for Hashem's Name — to do His will thereby. Only through this very act — all one's money is automatically rectified — for through charity it is revealed that one believes all one's money is Hashem's. And therefore through this the colors are revealed and shine throughout all one's money — and all one's money becomes in the aspect of: "Mine is the silver and Mine is the gold." And even this money that the nations take from us — which most of the time we give this money to the nations as well only for Hashem's Name — for the sake of the existence of Jewish law [das Yisrael] and the like — and therefore it is counted as charity too — as it is written: "and your oppressors — righteousness" . See in Likutay Halachos, Laws of the Guard-rail and Protection of Life [Ma'akeh v'Shmirat Nefesh], Halacha 4, Letter Hay — where it is elaborated that when Rabbainu said this discourse — speaking of ascending from level to level — that the Sitra Achra and kelippos prostrate and spread out against one each time — he then said explicitly: that even one who is completely buried in the earth — when he is stirred to rise from there — necessarily he must go from level to level — and then they prostrate against him each time. Therefore a person has great battles and many obstacles each time he wishes to approach any service of Hashem — and one needs very great and immense strengthening each time. See there.

There — in the above discourse — the same Letter — "and through charity from one's money — all one's money is rectified." This means: for the essential revelation of the colors [govvanin] is only through the money of charity — for through charity it becomes revealed that one knows and believes that the money is only Hashem's — in the aspect of: "Mine is the silver." Therefore one gives it as charity for Hashem's Name — to do His will thereby. Only through this very act — all one's money is automatically rectified — for through charity it is revealed that one believes all one's money is Hashem's. And therefore through this the colors are revealed and shine throughout all one's money — and all one's money becomes in the aspect of: "Mine is the silver and Mine is the gold." And even this money that the nations take from us — which most of the time we give this money to the nations as well only for Hashem's Name — for the sake of the existence of Jewish law [das Yisrael] and the like — and therefore it is counted as charity too — as it is written: "and your oppressors — righteousness" [Isaiah 60]. See in Likutay Halachos, Laws of the Guard-rail and Protection of Life [Ma'akeh v'Shmirat Nefesh], Halacha 4, Letter Hay — where it is elaborated that when Rabbainu said this discourse — speaking of ascending from level to level — that the Sitra Achra and kelippos prostrate and spread out against one each time — he then said explicitly: that even one who is completely buried in the earth — when he is stirred to rise from there — necessarily he must go from level to level — and then they prostrate against him each time. Therefore a person has great battles and many obstacles each time he wishes to approach any service of Hashem — and one needs very great and immense strengthening each time. See there.



# סימן כ"ז-מאמר רציצא
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/27/

סימן כ"ז-מאמר רציצא
סימן כ"ז-מאמר רציצא
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/27

Segment 2
HE:
אות א אמר המחבר, ממאמר זה יכולין לפרש מדרש פליאה, הובא בספר מאמר מרדכי ובשאר ספרים גם כן וזה לשונו הים ראה וינוס מה ראה ברייתא דרבי ישמעאל ראה והוא על פי מה שמבואר במאמר זה שעל הים נתגלה בחינת ברית כמאמר רז"ל (מדרש רבה וישב פ"ז) הים ראה וינוס ויצא החוצה והענין הוא כי ידוע מהקיטרוג שהיה בשעת קריעת ים סוף הללו עובדי עבודה זרה וכו' ואם כן יש להבין במה נמתק זה הקיטרוג כשראה את ארונו של יוסף שזכה לשמירת הברית אך על פי הנ"ל מבואר היטב, כי על ידי תיקון הברית זוכין להדרת פנים היינו בחינת הזדככות החכמה בשלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, ועל ידי זה זוכין להזדככות קול רנתו, ועל ידי זה זוכין לשלום, ועל ידי זה משליכין הכל אלילי כספם וזהבם ופונים רק אל השם יתברך לעבדו שכם אחד נמצא שעל ידי בחינת ברית נתבטלין כל העבודה זרה כנ"ל על כן על ידי זה נמתק הקיטרוג שעל הים וזה שכתוב יונתי בחגוי וכו' שמדבר שם מהדוחק שהיה לישראל על הים מחמת הקיטרוג הנ"ל, הראיני את מראיך בחינת הדרת פנים, השמיעיני את קולך בחינת הזדככות הקול שעל ידי כל זה היה קריעת ים סוף וזהו שאמר המדרש גם כן הים ראה, מה ראה היינו הגם כי מבואר ראה וינוס, כמו שדרשו רבותינו ז"ל על זה שראה ארונו של יוסף, אבל מכל מקום יש להבין איך נמתק הקיטרוג על ידי זה ועל זה תירץ ברייתא דרבי ישמעאל ראה, היינו שעל ידי בחינת זכותו של יוסף בחינת ברית נמשך בחינת הארת פנים שהוא בחינת ברייתא דרבי ישמעאל, היינו שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, והדרת פנים הוא בחינת יעקב שעל ידי זה בא שלום, ועל ידי זה נתבטלין כל העבודה זרה, ויטו כולם שכם אחד לעבודתו יתברך, שזה בחינת (בראשית נ"ב) ויבוא יעקב שלם עיר שכם, ועל כן על ידי זה נקרע הים וזה שכתוב מה לך הים כי תנוס, היינו בחינת הקשיא הנ"ל, והתירוץ מלפני אלהי יעקב, היינו בחינת התגלות אלקות שנמשך על ידי בחינת יעקב בחינת הדרת פנים שעל ידי זה יתתקן כל העולם כנ"ל ועיין זוהר בשלח דמ"ז ר"י אמר זכותא דיעקב אגין עלייהו דישראל וכו' ע"ש:

EN:
Siman Twenty-Seven — Ma'amar Retzitzaסימן כז — מאמר רציצא

The author writes: From this discourse one can explain a wondrous Midrash — brought in the book Ma'amar Mordechai and in other books as well.

Segment 4
HE:
אות ב ועיין מדרש רבה בשלח פרשת כ"ג נאים אנו לומר שירה לפניך וכו', היינו בחינת הדרת פנים שהוא בחינת יופי ונוי בחינת ואנוהו המבואר בפנים, שעל ידי זה נזדכך קול רנתו שזה בחינת השירה והרי המילה מעידה עלינו שאנו טהורים, לכך נאמר (שמות ט"ו) את השירה הזאת, ואין זאת אלא מילה שנאמר (ישעיה נ"ט) זאת בריתי היינו כי להדרת פנים זוכין על ידי שמירת הברית כמבואר בפנים:

EN:
And this is what is written: "my dove in the clefts of the rock" — which speaks there of the straits Israel was in at the sea due to the above accusation. "Show me your appearance" — the aspect of the splendor of the face [hadras panim]. "Let me hear your voice" — the aspect of the purification of the voice. And through all of this came the splitting of the Sea of Reeds. And this is what the Midrash also says: "the sea saw" — "what did it see?" — meaning: even though it is elaborated that it saw and fled — as the Sages expounded that it saw the coffin of Yosef — nonetheless one must still understand how the accusation was sweetened through this. And to this the answer is: "it saw the pedagogy of Rabbi Yishmael." Meaning: through the merit of Yosef — the aspect of the covenant — the aspect of the illumination of the face was drawn — which is the aspect of the pedagogy of Rabbi Yishmael — namely: the thirteen attributes through which the Torah is expounded. And the splendor of the face [hadras panim] is the aspect of Yaakov — through which peace comes. And through this all idolatry is nullified — and all of them turn shoulder to shoulder to serve Him. This being the aspect of: "and Yaakov came whole to the city of Shechem" . And therefore through this the sea split. And this is what is written: "what is with you, sea, that you fled?" — the aspect of the above question. And the answer: "from before the G-d of Yaakov" — meaning: the aspect of the revelation of Divinity that was drawn through the aspect of Yaakov — the aspect of the splendor of the face — through which the whole world will be rectified as above. And see Zohar Beshalach, p. 47: "Rabbi Yochanan said: the merit of Yaakov protected Israel." And so on — see there.

And this is its language: "the sea saw and fled — what did it see? It saw the pedagogy of Rabbi Yishmael [braisah d'Rabbi Yishmael]." And this is according to what is elaborated in this discourse — that at the sea the aspect of the covenant was revealed — as the Sages said: [Midrash Rabbah Vayeshev, ch. 7] "the sea saw and fled — and came out to the outside." And the matter is: for it is known about the accusation [kiturug] that occurred at the splitting of the Sea of Reeds: "these are idol-worshippers and those are idol-worshippers." If so: one must understand how this accusation was sweetened when the sea saw the coffin of Yosef who merited the protection of the covenant [shmirat habris]. But according to the above it is well elaborated — for through the rectification of the covenant one merits the splendor of the face [hadras panim] — meaning: the aspect of the purification of wisdom [chuchmah] in the thirteen attributes through which the Torah is expounded. And through this one merits the purification of the voice of rejoicing [kol rinaso]. And through this one merits peace [shalom]. And through this everyone throws away their silver and gold idols and turns only to Hashem to serve Him shoulder to shoulder [shchem echad]. It follows that through the aspect of the covenant all idolatry is nullified as above. Therefore through this the accusation at the sea was sweetened.

And this is what is written: "my dove in the clefts of the rock" — which speaks there of the straits Israel was in at the sea due to the above accusation. "Show me your appearance" — the aspect of the splendor of the face [hadras panim]. "Let me hear your voice" — the aspect of the purification of the voice. And through all of this came the splitting of the Sea of Reeds. And this is what the Midrash also says: "the sea saw" — "what did it see?" — meaning: even though it is elaborated that it saw and fled — as the Sages expounded that it saw the coffin of Yosef — nonetheless one must still understand how the accusation was sweetened through this. And to this the answer is: "it saw the pedagogy of Rabbi Yishmael." Meaning: through the merit of Yosef — the aspect of the covenant — the aspect of the illumination of the face was drawn — which is the aspect of the pedagogy of Rabbi Yishmael — namely: the thirteen attributes through which the Torah is expounded. And the splendor of the face [hadras panim] is the aspect of Yaakov — through which peace comes. And through this all idolatry is nullified — and all of them turn shoulder to shoulder to serve Him. This being the aspect of: "and Yaakov came whole to the city of Shechem" [Genesis 33]. And therefore through this the sea split. And this is what is written: "what is with you, sea, that you fled?" — the aspect of the above question. And the answer: "from before the G-d of Yaakov" — meaning: the aspect of the revelation of Divinity that was drawn through the aspect of Yaakov — the aspect of the splendor of the face — through which the whole world will be rectified as above. And see Zohar Beshalach, p. 47: "Rabbi Yochanan said: the merit of Yaakov protected Israel." And so on — see there.

And see Midrash Rabbah Beshalach, portion 23: "we are worthy to sing praise before You — for the circumcision testifies for us that we are pure — therefore it is said: 'this song'" [Exodus 15] — "and there is no 'this' except circumcision — as it is said: 'this is My covenant'" [Isaiah 59].

Segment 6
HE:
אות ג אות ח' בהיינו דעאל, היינו בזה שנכנס בו רוח שטות היינו הרהורי זנות והוא משבר תאוותו וכו' יש לומר שזה גם כן בכלל מה שמבואר לעיל שדרך השלום והרפואה להתלבש במרירות וכו', כי ההרהורים הנ"ל הם עיקר בחינת המרירות בחי' מיין מרירין כמבואר לקמן סי' נ', וכמו שכתוב (קהלת ז) ומוצא אני מר ממות וכו', וכשזוכה לשבר תאוותו על ידי זה הוא מוציא כל ניצוצי הקדושה של פגם הברית נמצא שעל ידי זה דייקא עיקר רפואתו שהוא בחינת שלום וזה (שמות ט"ו) ויורהו ה' עץ, ודרשו רז"ל (ילקוט שמעוני שם) שדרך הקדוש ברוך הוא להמתיק מר במר, היינו כנ"ל שדייקא על ידי שמתגרין בו ההרהורים המרים והוא משבר אותם על ידי זה ממתיק המרירות של פגם הברית שפגם מכבר וצריכין לבאר עוד בזה:

EN:
Section 3 — Letter ג — [on Letter Khes of the discourse]

For to the splendor of the face one merits through the protection of the covenant — as is elaborated in the discourse.

Meaning: through this the voice of rejoicing [kol rinaso] was purified — which is the aspect of the song. And the circumcision testifies for us that we are pure — therefore it is said "this song" — the aspect of the purification of the voice of rejoicing through the aspect of the covenant.

There — Letter Khes — "b'hiynu d'a'al" — meaning: when the spirit of folly [ruach shetus] — namely: thoughts of licentiousness — entered him — and he breaks his desire. One can say this too is included in what is elaborated above — that the path of peace and healing is to clothe itself in bitterness. For the above thoughts are the essential aspect of bitterness — the aspect of mayim miririm [bitter waters] — as is elaborated below in Siman 50.

And as it is written: "and I find more bitter than death" [Ecclesiastes 7].

And when one merits to break one's desire — through this one extracts all the holy sparks of the blemish of the covenant. It follows that through this very act is the essential healing — which is the aspect of peace. And this is: "and Hashem showed him a tree" [Exodus 15]. And the Sages expounded: [Yalkut Shimoni there] "the way of the Holy One is to sweeten the bitter through the bitter." Meaning: as above — that specifically through the stirring of the bitter thoughts [and one breaks them] — through this the bitterness of the blemish of the covenant that one blemished previously is sweetened. And this needs further elaboration.



# סימן כ"ח-בני לן ביתא
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/28/

סימן כ"ח-בני לן ביתא
סימן כ"ח-בני לן ביתא
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/28

Segment 2
HE:
אות א אות ב', כי תולע הוא בחינת אמונה וכו' והוא בחינת אברהם וכו' נראה לעניות דעתי בדרך אפשר, שמרמז למה שכתוב בכוונות התמיד מענין עולת גימ' אב"ג ית"ץ שהוא בחסד וכו' בסוד (בראשית כ"ב) וישכם אברהם בבוקר והוא סוד (ישעיה מ"א) אל תיראי תולעת יעקב וכו' וכתב שם בפע"ח בהג"ה כי תולעת הוא בגימטריא השם ש"קוצי"ת וכו' (ועיין בלק"ת פ' תרומה), וידוע כי שם זה הוא במלכות שהוא בחינת אמונה, כי האמונה בחינת מלכות והחסד קשורים זה בזה, עיין סימן ל'-מישרא (כי כל זמן שיש עבודה זרה בעולם חרון אף בעולם, וכשנשלם האמונה נמשכין חסדים כמבואר גם בסימן י' ובסימן י"ג) וכמו שכתוב אמונתי וחסדי עמו וכו', ובמאמר זה מביא גם כן בתחלה, וכשיש ליראי השם חרפות ובושות וכו', עצה על זה אנכי תולעת וכו' וזה שכתוב אחר כך כי תולע הוא בחינת אמונה, היינו בחינת השם הנ"ל שהוא במלכות בחינת אמונה, והוא גימטריא תולעת, והוא בחינת אברהם שהוא בחינת חסד, היינו השם אב"ג ית"ץ שהוא בחסד והוא בגימטריא תולע, כי שניהם קשורים זה בזה כנ"ל, ועל כן אברהם היה ראש למאמינים והיה איש החסד, ועל כן על ידי זה משבר ומבטל העבודה זרה והכפירות ומתגבר על האויבים וכו', ובזה החסד הוא מתקן את האלפין וכו':

EN:
And see in Likutay Halachos, Laws of Grace After Meals [Birchas HaMazon], Halacha 4 — where it is elaborated: that all the wanderings of Israel — in particular those of the Tzaddikim and Torah scholars — who are sometimes restless and wandering on the roads — all of this is only to clarify and elevate the fallen Torah-teachings [alpin nefolin] — the aspect of the air of the world [avira d'alma]. This being the aspect of the going of Israel in the wilderness with the Tabernacle and the Ark and the Tablets — and there specifically they clarified all the commandments of the Torah — the aspect of: "and when the Ark set out — Moshe said… and when it rested he said: 'Return, Hashem, to the myriads of thousands of Israel'" — meaning: the fallen alpin that had been clarified returned and came back and rested in their place in peace. And therefore this Torah scholar and Tzaddik who wanders on the road — wherever he goes the Shechinah and Torah go with him — as is elaborated in the holy Zohar. And all his wandering is only for the clarification of the above-mentioned alpin. Therefore one who merits to bring this holy guest into his house — gives a true place of rest to the aspect of the fallen Torah-teachings that were clarified through him as above. Therefore through this specifically he rectifies and elevates the fallen alpin — for they are literally one and the same. See there further — wondrous matters on this above discourse.

There — L

Segment 4
HE:
אות ב שם אות ג', כי המכניס אורחים תלמידי חכמים לתוך ביתו כאילו הקריב תמידין רוצה לומר וכוונת קרבן התמיד הוא בחינת ביטול העבודה זרה וסוד בחינת השם של חסד שבגבורה ובחינת האלפין הנ"ל ועל כן גם על ידי שמכניס אורח תלמיד חכם לתוך ביתו, וכבוש תחת יד רבו ומשמש אותו, נעשה גם כן בחינת תקון הנ"ל ועיין שם מה שכתב שם, ובזה השמוש שעומד עליהם ומשמש אותם זוכה לחסד הנ"ל, אפשר שמרמז למה שכתוב אצל אברהם בשעת הכנסת אורחים והוא עומד עליהם וכו':

EN:
There — in the above discourse — "alef beis… heh vov zayin khes" — meaning: the cries and quarrels and shaming and humiliations that flow from the fallen Torah-teachings of the Torah scholar who is a shed Yehudi [a Jewish demon] — this being the aspect of the above-mentioned impure worm — the aspect of: "to pervert a man in his cause" — as is elaborated in the above kavvanot. "Tes — the good of Tuviyah is hidden within it [Toviyah ganiz b'goyah]" — meaning: through bringing Torah scholar guests into one's house — one merits to extract also the good hidden within the above-mentioned Torah-teachings — in the aspect of: "he ate its inside and threw away its shell [tochoh achal kliposo zarak]." And through this one rectifies the above-mentioned alpin — which is the aspect of yud.

etter Beis — "for the tolah [crimson worm] is the aspect of faith… and it is the aspect of Avraham." In my humble opinion — as a possibility — this alludes to what is written in the kavvanot of the daily offering [korban tamid] — on the matter of: "the burnt offering [olah] has the numerical value of ABG YTZ" — which is the aspect of kindness [chesed] — in the secret of: "and Avraham rose early in the morning" [Genesis 22]. And this is the secret of: "fear not — O worm of Yaakov" [Isaiah 41]. And it is written there in the gloss of Pri Etz Chaim: for tolah has the numerical value of the Name shkutzis — and so on. [And see in Likutay Torah, portion Terumah.] And it is known that this Name is in Malchus — which is the aspect of faith. For faith — the aspect of Malchus — and kindness [chesed] are tied to one another. [See Siman 30 — Mishrah — for as long as there is idolatry in the world — there is wrath in the world — and when faith is completed — kindness flows — as is also elaborated in Siman 10 and Siman 13.] And as it is written: "My faithfulness and My kindness are with him." And in this discourse he also brings at the beginning: "and when the G-d-fearing have shaming and humiliation" — and the counsel for this is: "I am a worm and not a man" — and so on. And this is what is written afterwards: "for tolah is the aspect of faith" — meaning: the aspect of the above-mentioned Name which is in Malchus — the aspect of faith. And its numerical value equals tolah. And it is the aspect of Avraham — who is the aspect of kindness — meaning: the Name ABG YTZ which is in kindness — and its numerical value equals tolah [crimson worm]. For the two are tied to one another as above. Therefore Avraham was the head of believers and was the man of kindness. And through this he breaks and nullifies idolatry and heresy — and overcomes enemies — and through this kindness he rectifies the fallen alpin [the fallen letters].

Segment 6
HE:
אות ג ועיין בלקוטי הלכות, הל' ברכת המזון הלכה ד' שביאר שם, שכל הטילטולים של ישראל בפרט של הצדיקים והתלמידי חכמים, שהם נעים ונדים ומטולטלים בדרכים לפעמים, הכל רק בשביל לברר ולהעלות התורות הנפולות בחינת אלפין הנפולין שהם בחינת אווירא דעלמא, שזה בחינת הליכת ישראל במדבר עם המשכן והארון והלוחות ושם דייקא בררו כל מצוות התורה וכו', שזה בחינת (במדבר י) ויהי בנסוע הארון ויאמר משה וכו' ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל, שחזרו ושבו האלפין הנפולין שנתבררו ונחו על מקומם בשלום ועל כן זה התלמיד חכם הצדיק שהוא מטולטל בדרך, ובכל מקום שהוא הולך אז גם השכינה והתורה הולכין עמו וכמבואר בזוהר הקדוש, וכל טלטולו הוא רק בשביל בירור האלפין הנ"ל על כן מי שזוכה להכניס אורח הקדוש הזה לתוך ביתו, הוא נותן מקום מנוחה ממש לבחינת התורות הנפולות שנתבררו על ידו כנ"ל, ועל כן על ידי זה דייקא הוא מתקן ומעלה האלפין הנפולין כי הם בחינה אחת ממש וכו' ועיין שם עוד נפלאות מענין מאמר זה הנ"ל:

EN:
Siman Twenty-Nine — Ha'i Gavra D'Azil Ba'i Itsaסימן כט — האי גברא דאזיל בעי אתתא

Section 4 — Letter ד — [on the same discourse]

Segment 8
HE:
אות ד שם במאמר הנ"ל אלף בית וכו' הא ואו זיין חית, היינו הצעקות ומריבות וחרפות ובזיונות הנמשכין מהתורות הנפולות של התלמיד חכם שד יהודי, שזה בחינת התולע הטמא הנ"ל הזה, בחינת (איכה ג) לעות אדם בריבו וכו' המבואר בכוונות הנ"ל, טית טוביה גניז בגויה וכו', היינו על ידי הכנסת אורחים תלמידי חכמים לתוך ביתו זוכה להוציא גם הטוב הגנוז בהתורות הנ"ל בבחינת תוכו אכל קליפתו זרק, ועל ידי זה מתקן האלפין הנ"ל שזה בחינת יוד:

EN:
There — in the above discourse — Letter Beis — "when one praises and glorifies the Tzaddikim — through this Da'as is elevated." This means: for through this the trace and illumination of the power and merit of these Tzaddikim being praised is stirred. And through this Da'as is elevated. And then speech is drawn from Da'as and there is good in it. And through this it is heard and received.

There — Letter Gimmel — "for one who brings Torah scholars as guests into his house — it is as though he brought the daily offering." This means: for the intention of the daily offering is the nullification of idolatry — and the secret of the aspect of the Name of kindness in Gevurah — and the aspect of the alpin above. Therefore also through bringing a Torah scholar as a guest into his house — and he is subordinate under his teacher's hand — and attends on him — this too brings about the above rectification. And see there what he wrote. And through this very attendance — standing over them and attending on them — one merits the above-mentioned kindness.

📋 Translator's Summary — Siman 28 (B'nay Lan Baysah)

It is possible that this alludes to what is written regarding Avraham at the time of hospitality: "and he was standing over them."

And see in Likutay Halachos, Laws of Grace After Meals [Birchas HaMazon], Halacha 4 — where it is elaborated: that all the wanderings of Israel — in particular those of the Tzaddikim and Torah scholars — who are sometimes restless and wandering on the roads — all of this is only to clarify and elevate the fallen Torah-teachings [alpin nefolin] — the aspect of the air of the world [avira d'alma]. This being the aspect of the going of Israel in the wilderness with the Tabernacle and the Ark and the Tablets — and there specifically they clarified all the commandments of the Torah — the aspect of: "and when the Ark set out — Moshe said… and when it rested he said: 'Return, Hashem, to the myriads of thousands of Israel'" [Numbers 10] — meaning: the fallen alpin that had been clarified returned and came back and rested in their place in peace. And therefore this Torah scholar and Tzaddik who wanders on the road — wherever he goes the Shechinah and Torah go with him — as is elaborated in the holy Zohar. And all his wandering is only for the clarification of the above-mentioned alpin. Therefore one who merits to bring this holy guest into his house — gives a true place of rest to the aspect of the fallen Torah-teachings that were clarified through him as above. Therefore through this specifically he rectifies and elevates the fallen alpin — for they are literally one and the same. See there further — wondrous matters on this above discourse.

The discourse begins: "Ha'i gavra d'azil ba'i itsa" ["this man who goes seeking a woman"]. This discourse was said in the summer of the year [5]566, on the festival of Shavuos which fell then on Friday and Shabbas. And at that time he wore white garments for the first time — and accordingly the white garments were included in this discourse as elaborated in Letter Gimmel. Also: one person brought his virgin daughter who had a falling sickness [cholei nofail], G-d spare us. And he also brought wine. And all of this was included there in Letters Zayin and Khes and so on. And there were yet other wondrous things we saw with our own eyes that were included in this Torah — beyond the hidden matters — for the essential intention in general and in particular is impossible to attain. He also said that this Torah stands on the matter of Tzarfas [refining, and an allusion to France] — for it speaks there of silver and money — meaning: the matter of the general rectification of commerce [tikun haklali shel hamasa u'matan]. And likewise it speaks of the rectification of speech — which comes through praising the Tzaddikim. And from white garments — this is the general rectification which is the rectification of the covenant [tikun habris] — which is the essential aspect of the Tzaddik — as is known. And: "chosen silver — the tongue of the Tzaddik — final letters spell frank" [the coin]. [All of this is copied from Chayyay Moharan.]

There — in the above discourse — "alef beis… heh vov zayin khes" — meaning: the cries and quarrels and shaming and humiliations that flow from the fallen Torah-teachings of the Torah scholar who is a shed Yehudi [a Jewish demon] — this being the aspect of the above-mentioned impure worm — the aspect of: "to pervert a man in his cause" [Lamentations 3] — as is elaborated in the above kavvanot. "Tes — the good of Tuviyah is hidden within it [Toviyah ganiz b'goyah]" — meaning: through bringing Torah scholar guests into one's house — one merits to extract also the good hidden within the above-mentioned Torah-teachings — in the aspect of: "he ate its inside and threw away its shell [tochoh achal kliposo zarak]." And through this one rectifies the above-mentioned alpin — which is the aspect of yud.



# סימן כ"ט
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/29/

סימן כ"ט
סימן כ"ט
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/29

Segment 2
HE:
אות א מאמר האי גברא דאזיל בעי אתתא

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 28 (B'nay Lan Baysah)

Siman Twenty-Nine — Ha'i Gavra D'Azil Ba'i Itsaסימן כט — האי גברא דאזיל בעי אתתא

Segment 3
HE:
זה המאמר נאמר בקיץ שנת תקס"ו בחג השבועות שחל אז ביום ו' ז', ובאותו העת לבש פעם ראשונה בגדים לבנים, ואזי נכלל בהמאמר הזה בגדים לבנים כמבואר באות ג', גם איש אחד הביא בתו הבתולה שהיה לה חולי נופל רחמנא ליצלן, וגם הביא יין וכל זה נכלל שם באות ז' ח' וכו' וכו', ועוד כמה דברים נפלאים שראינו בעינינו שנכללו בהתורה הזאת, מלבד הנסתרות כי עצם כוונתו בכלל ופרט אי אפשר להשיג גם אמר שהתורה הזאת עומדת על ענין הצרפת, כי מדבר שם מכסף וממון דהיינו מענין תיקון הכללי של המשא ומתן, וכן מדבר שם מענין תיקון הדיבור שהוא על ידי שבח הצדיקים, ומבגדים לבנים היינו מתקון הכללי שהוא תקון הברית שזה עיקר בחינת צדיק כידוע, וזה כסף נבחר לשון צדיק סופי תיבות פרנק (כל זה הועתק מספר חיי מוהר"ן):

EN:
The discourse begins: "Ha'i gavra d'azil ba'i itsa" ["this man who goes seeking a woman"].

Segment 5
HE:
אות ב שם במאמר הנ"ל אות ב' כשמשבחין ומפארין את הצדיקים על ידי זה נתרומם הדעת רוצה לומר כי על ידי זה נתעורר הרשימו והארה של כח וזכות הצדיקים האלו שמשבחין אותם, ועל ידי זה נתרומם הדעת, ואז נמשך הדיבור מהדעת ויש בו טוב, ועל ידי זה הוא נשמע ונתקבל:

EN:
There — in the above discourse — Letter Beis — "when one praises and glorifies the Tzaddikim — through this Da'as is elevated." This means: for through this the trace and illumination of the power and merit of these Tzaddikim being praised is stirred. And through this Da'as is elevated. And then speech is drawn from Da'as and there is good in it. And through this it is heard and received.

This discourse was said in the summer of the year [5]566, on the festival of Shavuos which fell then on Friday and Shabbas.

Segment 7
HE:
אות ג שם אות ג', ועל ידי זה עושה פירוד בין קודשא בריך הוא ושכינתיה נראה לפי עניות דעתי דרוצה לומר, שבזה שנמצא רבב על בגדיו שמרמזין לבחינת המלכות בחינת השכינה, בזה מרמזין לו שגם ברוחניות פגם כביכול בבחינת המלכות על ידי מעשיו הפגומים ועל ידי זה עושה פירוד וכו':

EN:
There: "in the aspect of: 'why are Your garments red?'" — even though this verse is said about the time of salvation and retribution — nonetheless it is known that at the time of retribution He, as it were, clothes Himself in the aspect that existed at the time of the blemish and lowliness — as is alluded to in the words of the Sages.

And at that time he wore white garments for the first time — and accordingly the white garments were included in this discourse as elaborated in Letter Gimmel. Also: one person brought his virgin daughter who had a falling sickness [cholei nofail], G-d spare us. And he also brought wine. And all of this was included there in Letters Zayin and Khes and so on. And there were yet other wondrous things we saw with our own eyes that were included in this Torah — beyond the hidden matters — for the essential intention in general and in particular is impossible to attain. He also said that this Torah stands on the matter of Tzarfas [refining, and an allusion to France] — for it speaks there of silver and money — meaning: the matter of the general rectification of commerce [tikun haklali shel hamasa u'matan]. And likewise it speaks of the rectification of speech — which comes through praising the Tzaddikim. And from white garments — this is the general rectification which is the rectification of the covenant [tikun habris] — which is the essential aspect of the Tzaddik — as is known. And: "chosen silver — the tongue of the Tzaddik — final letters spell frank" [the coin].

Segment 9
HE:
אות ד שם, בבחינת (ישעיה ס"ג) מדוע אדום ללבושיך וכו' הגם שפסוק זה נאמר על שעת הישועה והנקמה, מכל מקום ידוע שבשעת הנקמה כביכול הוא מתלבש בזאת הבחינה שהיה בשעת הפגם והשפלות וכביכול כמרומז בדברי רבותינו ז"ל:

EN:
Section 6 — Letter ו — [on Letter Daled of the discourse]

There: "in the aspect of: 'why are Your garments red?'" — even though this verse is said about the time of salvation and retribution — nonetheless it is known that at the time of retribution He, as it were, clothes Himself in the aspect that existed at the time of the blemish and lowliness — as is alluded to in the words of the Sages.

Segment 11
HE:
אות ה שם, בבחינת (קהלת ט) בכל עת יהיו בגדיך לבנים, בכל עת דייקא היינו שלא יהיה שליטה להשפחה בישא בשום עת כלל, רק בכל עת יהיו בגדיך לבנים היינו ההיפוך מבחינת מדוע אדום ללבושיך הנ"ל, רק בבחינת דם נעכר ונעשה חלב, שאז בימי ההנקה האשה בחזקת מסולקת מדם טמא והיא בחזקת טהרה אז:

EN:
Section 7 — Letter ז — [on Letter Hay of the discourse]

[All of this is copied from Chayyay Moharan.]

There — in the above discourse — Letter Beis — "when one praises and glorifies the Tzaddikim — through this Da'as is elevated." This means: for through this the trace and illumination of the power and merit of these Tzaddikim being praised is stirred. And through this Da'as is elevated. And then speech is drawn from Da'as and there is good in it. And through this it is heard and received.

Segment 13
HE:
אות ו שם אות ד', בבחינת (איוב כ"ב) והיה שדי בצריך וכו' וגם הפירוש הפשוט אתי שפיר לפי זה, כי על ידי תקון הברית נכנעת השפחה בישא עת רעה, ואז ניצולין מכל הצרות:

EN:
Section 8 — Letter ח — [on Letter Vov of the discourse]

Section 6 — Letter ו — [on Letter Daled of the discourse]

Segment 15
HE:
אות ז (שם אות ה', לא תאכלו על הדם וכו' (כי אכילת ישראל אסור להיות מבחינת התגברות הדמים, שאז הקדושה בבחינת עניות ושפלות והשפע הולכת אל החיצונים רחמנא ליצלן, שזה בחינת שליטת השפחה בישא עת רעה, ואכילת ישראל אסור להיות בבחינה זו רק מבחינת דם נעכר ונעשה חלב):

EN:
Section 9 — Letter ט — [on Letter Yud of the discourse]

There — Letter Gimmel — "and through this he causes a separation between the Holy One and His Shechinah." In my humble opinion: this means — for through the stain found on his garments — which allude to the aspect of Malchus — the aspect of the Shechinah — through this it is alluded to him that spiritually too he has blemished, as it were, the aspect of Malchus through his flawed deeds — and through this he causes a separation.

Segment 17
HE:
אות ח שם אות ו', כי רבי שמעון היה קשת הברית וכו' ועל כן לא נראה הקשת בימיו כמאמר רבותינו ז"ל:

EN:
Section 10 — Letter י — [on Letter Tes of the discourse]

Section 7 — Letter ז — [on Letter Hay of the discourse]

Segment 19
HE:
אות ט שם אות יו"ד, שקיל סיכתא וכו' היינו בחינת דברי תורה וכו' דצה לתתא ולא עאל וכו' רוצה לומר כשאין לוקחין הדיבור מהדעת, כי המוחין עדיין בבחינת שינה ותרדמה, אז לא עאל היינו שאינו נשמע ונתקבל, אף על פי שהדיבורים הם בבחינת דברי חכמים כדרבונות וכו', אף על פי כן לא נתקבלו דלי דצה לעילא ועאל היינו כשהרים את המוחין והדעת ואז לקח הדיבור מהדעת ונשמע ונתקבל וזה כבר מבואר לעיל שעיקר התעוררות המוחין מתרדימותן, והתרוממות שלהם הוא על ידי בחינת צדיק בחינת כנשר יעיר קנו וכו', שעל ידי זה ממשיכין לבנונית מן המוחין בבחינת (שיר השירים ד) ונוזלים מן לבנון שזה ענין בתר דשכיב ר"ש וכו' או בחיוהי דר"ש וכו' כנ"ל וזה שכתוב האי נמי אתרמיא ליה בת מזליה, היינו בחינת המוחין בחינת ונוזלין מן לבנון ויש לומר שזה פירוש אתרמיא ליה בת מזליה היינו בחינת התרוממות המוחין, היינו מאחר שתיקון כל דבר תלוי העיקר בהתרוממות המוחין, והתרוממות המוחין הוא רק על ידי תיקון הכללי וכו' כמבואר בפנים:

EN:
Section 11 — Letter יא — [on Letter Daled of the discourse]

There: "in the aspect of: 'why are Your garments red?'" [Isaiah 63] — even though this verse is said about the time of salvation and retribution — nonetheless it is known that at the time of retribution He, as it were, clothes Himself in the aspect that existed at the time of the blemish and lowliness — as is alluded to in the words of the Sages.

Segment 21
HE:
אות י שם לעיל אות ט', כי הצדקה הוא בחינת כלליות הגידין וכו' בחינת זרע גד וכו', כי זה מרמז על בחינת צדקה שהוא בחינת (הושע י) זרעו לכם לצדקה, והוא בחינת ג"ד גומל דלים כמו שדרשו רבותינו ז"ל (שבת ק"ד):

EN:
Section 12 — Letter יב — [close to the end of the discourse]

Section 8 — Letter ח — [on Letter Vov of the discourse]

Segment 23
HE:
אות יא שם אות ד', עיקר התקרבות ישראל לאביהם שבשמים הוא על ידי תיקון הברית בבחינת (שמות י"ט) ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי עיין זוהר בשלח ס"ט לא בעא קודשא בריך הוא למיהב להו אורייתא עד דקריבו בהדיה ובמה קריבו בהדיה בגילויא דרשימא דא וכו' לא קריבו ישראל לטורא דסיני עד דעאלו בחולקא דצדיק וזכו ביה וכו':

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 29 (Ha'i Gavra D'Azil Ba'i Itsa)

There: "in the aspect of: 'at all times let your garments be white'" [Ecclesiastes 9] — "at all times" — specifically — meaning: that there be no dominion of the evil maidservant [shifchah bisha] at any time whatsoever. Rather: "at all times let your garments be white" — the opposite of the aspect of "why are Your garments red?" above. Only in the aspect of blood that is disturbed and becomes milk — for then during the days of nursing the woman is presumed to be separated from impure blood — and is presumed to be pure.

Segment 25
HE:
אות יב שם סמוך לסוף המאמר, כי העינים הן בחינת שערות וכו' עיין ב"ב דט"ז הרבה נימין בראתי באדם וכו' שאלמלי ב' יונקות בגומא אחת מחשיכות מאור עיניו של אדם:

EN:
This discourse was said on Shabbas Chanukah [5]567 at the third meal. And then he began the Torah on the verse "and it came to pass at the end [Vay'hi Miketz]" — and he did not complete the revelation of the explanation of the verse — how this Torah is related to the above verse. And at the end of Shabbas — after Havdalah — he spoke with us and said: that if he wished to complete the Torah on the above verse — he would need to say another Torah of the same caliber as he said. [All of this is copied from Chayyay Moharan — and see there further.]

Section 9 — Letter ט — [on Letter Yud of the discourse]

There — Letter Daled — "in the aspect of: 'and Shadai shall be your treasure'" [Job 22] — and the plain meaning also fits well according to this — for through the rectification of the covenant the evil maidservant is subdued at the time of evil — and then one is saved from all the troubles.

Section 10 — Letter י — [on Letter Tes of the discourse]

[There — Letter Hay — "you shall not eat over the blood" — (for the eating of Israel must not be from the aspect of the overpowering of the blood — for then the holiness is in the aspect of poverty and lowliness and the abundance goes to the external forces, G-d spare us — this being the aspect of the dominion of the evil maidservant at the time of evil — and the eating of Israel must not be in this aspect — only in the aspect of blood that is disturbed and becomes milk.)]

There — Letter Vov — "for Rabbi Shimon was the bow of the covenant — and therefore the rainbow was not seen in his days." As the Sages said.

Section 11 — Letter יא — [on Letter Daled of the discourse]

There — Letter Daled — "the essential drawing close of Israel to their Father in Heaven is through the rectification of the covenant — in the aspect of: 'and I carried you on wings of eagles and brought you to Me'" . See Zohar Beshalach, p. 69: "the Holy One did not wish to give them the Torah until they drew close to Him — and through what did they draw close? Through the revelation of this seal [reshima] — Israel did not draw close to Mount Sinai until they entered the portion of the Tzaddik and merited through it."

Section 12 — Letter יב — [close to the end of the discourse]

There — Letter Yud — "take the peg [sikta]… the aspect of words of Torah… it pressed downward and did not enter… it means: when speech is not taken from Da'as — for the mochin are still in the aspect of sleep and slumber — then it did not enter — meaning it was not heard and received — even though the words are in the aspect of 'the words of the Sages are like goads [kish'dibbonim]' — nonetheless they were not received." "It pressed upward and entered" — meaning: when he raised up the mochin and Da'as — and then took the speech from Da'as — and it was heard and received. And it has already been elaborated above — that the essential stirring of the mochin from their slumber — and their elevation — is through the aspect of the Tzaddik — the aspect of: "like an eagle stirs up its nest" — through which the whiteness [levanus] is drawn from the mochin — in the aspect of: "flowing from Lebanon" [Song of Songs 4]. And this is the matter of: after Rabbi Shimon died — and so on — or in the lifetime of Rabbi Shimon — and so on — as above. And this is what is written: "this one too was thrown at him — the daughter of his constellation [bas mazaleh]" — meaning: the aspect of the mochin — the aspect of: "flowing from Lebanon." And one can say this is the explanation of: "thrown at him was the daughter of his constellation" — namely: the aspect of the elevation of the mochin. For the rectification of everything depends essentially on the elevation of the mochin — and the elevation of the mochin is only through the general rectification [tikun haklali] — as is elaborated in the discourse.

📋 Translator's Summary — Siman 29 (Ha'i Gavra D'Azil Ba'i Itsa)

There — above — Letter Tes — "for charity is the aspect of the totality of the sinews [klalus hagidin] — the aspect of the seed of Gad [zera Gad]" — for this alludes to the aspect of charity which is the aspect of: "sow for yourselves in charity" [Hosea 10]. And it is the aspect of GD — gomel dalim [who bestows good upon the poor] — as the Sages expounded [Shabbas 104].

This discourse was said on Shabbas Chanukah [5]567 at the third meal. And then he began the Torah on the verse "and it came to pass at the end [Vay'hi Miketz]" — and he did not complete the revelation of the explanation of the verse — how this Torah is related to the above verse. And at the end of Shabbas — after Havdalah — he spoke with us and said: that if he wished to complete the Torah on the above verse — he would need to say another Torah of the same caliber as he said. [All of this is copied from Chayyay Moharan — and see there further.]

There — Letter Daled — "the essential drawing close of Israel to their Father in Heaven is through the rectification of the covenant — in the aspect of: 'and I carried you on wings of eagles and brought you to Me'" [Exodus 19]. See Zohar Beshalach, p. 69: "the Holy One did not wish to give them the Torah until they drew close to Him — and through what did they draw close? Through the revelation of this seal [reshima] — Israel did not draw close to Mount Sinai until they entered the portion of the Tzaddik and merited through it."

There — close to the end of the discourse — "for the eyes are in the aspect of hairs." See Bava Basra, p.

There — in the above discourse — Letter Daled — "but through the desire for money he falls into the oichma [darkness] of the Sitra Achra — the aspect of: 'in sadness you shall eat it.'" This means: that sadness and worry over livelihood and the desire for money overwhelm him to such a point that his appearance darkens [and in Yiddish [lashon Ashkenaz]: er vert farshvartzt — from the turmoil and worry of livelihood]. And this is the opposite of the aspect of the lower intellect [sekhel tata'on] above — which is the aspect of the black hair [sha'ara uchema] — which one merits through hating gain [soneh betza]. And likewise the above-mentioned lower intellect is the aspect of the circular hair [sha'ara b'igula]. And through the desire for money he falls into the circles and turnings of the Sitra Achra — meaning: he constantly circles around after acquiring money. And all his circles and turnings — whether when he goes round and about sometimes from place to place — all of it is for the acquiring of money and livelihood. This being the aspect of: "and the people roamed about [shatu]" . And all of this is in foolishness [shetus] — the opposite of wisdom — which comes from the aspect of hating gain as above.

16b: "I created many hairs in a person — and if two suckling glands were in the same groove — they would darken the light of a person's eyes."

 Na Nach Nachma Nachman MayUman



# סימן ב-אמור וכו'
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/3/

סימן ב-אמור וכו'
סימן ב-אמור וכו'
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/3

Segment 2
HE:
אות א אות ג',
 ומי שזוכה לחרב הזה צריך לידע איך ללחום עם החרב שלא יטה אותה לימין או לשמאל וכו' עיין ליקוטי הלכות ח"מ הלכות נחלות ה"ד אות כ' שכתב שם, שגם זה הוא בכלל מה שנראה כאן שצריכין בתפלה להיות קולע אל השערה ולא יחטא ולא יטה לימין או לשמאל, היינו שלא יטעה חס ושלום שהתפלות הם לריק חס ושלום מחמת שזה כמה שצועקין ואינם נושעים, שזה בחינת נוטה לשמאל שעושה מדת רחמיו יתברך כאילו הוא אכזרי חס ושלום וכאילו אין השם יתברך שומע תפלת ישראל וכן אל יטעה לומר מאחר שאי אפשר לפעול בתפלתינו כי אם בחסדו יתברך אם כן למה לנו להרבות בתפלה כלל נסמוך רק על חסדו לבד, שזה בחינת נוטה מן הצד לימין שלא כראוי שסומך רק על חסדו לבד ובאמת שניהם כאחד טובים שצריכים להרבות בתפלה מאד תמיד ולידע שאין שום תפלה מתפלתינו נאבדת חס ושלום וכן צריכין לידע האמת שאין אנו כדאין לפעול בתפלתינו כי אם בחסדו יתברך, ואף על פי כן אנו צריכין לעשות את שלנו להרבות בתפלה תמיד, והשם יתברך יעשה את שלו וימשיך עלינו חסדו יתברך למענו ויושיענו מהרה, וכמבואר כל זאת בסוף המאמר הנ"ל ומה שנאמר עוד דברים נפלאים בענין זה הנ"ל:

EN:
Siman Two — Emor v'Chuleiסימן ב — אמור וכו'

"And whoever merits this sword must know how to do battle with it — not to incline it to the right or to the left…" — See Likutay Halachos, Choshen Mishpas, Laws of Inheritance, Halacha 4, Letter 20, which writes there: this too is within the purview of what is indicated here — that in prayer one must be like one who slings at a hair's breadth and does not err, not inclining to the right or to the left.

Not to the left: One must not mistakenly conclude that the prayers are in vain, G-d forbid, because one has cried out for so long without being saved — for this is the aspect of "inclining to the left," treating His attribute of mercy as if He were cruel, G-d forbid, as if Hashem does not hear Israel's prayers.

Not to the right: And likewise one must not err in the other direction — saying: since we can only prevail through His grace, why need we multiply prayer at all? Let us rely on His grace alone. This is the aspect of incorrectly inclining to the right — relying solely on His grace.

In truth, both together are good: one must multiply prayer greatly and constantly, and know that not a single one of our prayers is ever lost, G-d forbid; and one must know the truth that we have no merit to prevail through our prayers except through His grace — yet nonetheless we must do our part: multiply prayer always, and Hashem will do His part, extending upon us His grace for His own sake, saving us speedily. All of this is elaborated at the end of that teaching, and further wondrous matters are stated there on this topic.

 — Complete, unabridged translation of the Introduction and Simanim 1–2 —

 Na Nach Nachma Nachman MayUman

This discourse was said on Shabbas Chanukah 5569. And more will be elaborated below.

There — in the above discourse — Letter Gimmel: "and from this comes childbirth easily." And so on. The author says: through this will be understood the secret of the Sages' teaching in Sanhedrin, p. 91b: "one who withholds a halacha [law] from a student's mouth — even if [the student] were only an embryo in his mother's womb — the Scripture accounts it to him as if he diminished [the world]." And so on. For through the Halachos — which are the aspect of kindness — the deficiency of the supporters of Torah is replenished. And through this childbirth becomes easy — as elaborated above in Letter Beis — as elaborated in the discourse. And so on.

There: "for the Halachos are the repair and sustaining of the feet [raglayim]." The meaning is: for through the Halachos — which are the aspect of kindness — the deficiency of the supporters of Torah is replenished. And through this: the feet are repaired and sustained. And so on — as elaborated above in the discourse Yemei Chanukah — as elaborated in the main body of the discourse.

There — Letter Daled: "'hu yihyeh l'cha l'feh' [he will be a mouth for you]." And so on. Meaning: this will illuminate your speech. "And you will be to him as Elokim." And the Targum translates: as a master [l'rav]. For through the light of the face of the Tzaddik — one attains the aspect of speech. And so on. And also: through this a person is able to illuminate others with the light of the face of the Tzaddik — which is also the aspect of speech — as elaborated in the discourse.

There: "the Heh — this is the aspect of matchmaking [shidduchim]." And so on. Even though presumably the meaning is also according to the plain sense — for through proper matchmaking — speech is completed. And so on. Even so: were I not afraid — I would say to explain somewhat further in the way of allusion — in connection with what is elaborated above. And so on — as elaborated in the discourse.

There — Letter Vov: "for Rabbi Eliezer — the law follows him in every place [halacha k'moso b'chol makom]." And so on. The meaning is: as they said there — that a heavenly voice went forth: "what is it to you regarding Rabbi Eliezer — that the law follows him in every place?" And so on — as elaborated in the discourse.

There: "and this is the aspect of: 'ivdu es Haveye'ah b'simchah' [worship Haveye'ah with joy]." And so on. See in Pri Etz Chaim — in the kavvanot of mizmor l'todah — where the matter of the Sages' teaching is elaborated there: [Midrash Rabbah 96:9] "all offerings will be nullified in the future — except the offering of todah [thanksgiving]." And so on. And so on — as elaborated in the discourse.

There: "two years — meaning: the days that are counted as years — through the study of Halachos — the aspect of: [Isaiah 58] 'yom yom yidreshunim' [day by day they seek me]." In my humble opinion the meaning is: the meaning is that the days which are counted there — as years — is because through the study of Halachos — which is the aspect of: "day by day they seek me" — meaning: that one studies Torah and serves Hashem each day and each hour — through this the days rise and become elevated to the level of years. And through this they are counted as years — as elaborated in the discourse.

See in the book Chayyay Moharan [Conversations pertaining to the Torah discourses, Siman 20] — where Rabbi Nosson wrote: that in his opinion — Rabbainu drew out through this discourse the aspect of the rectification of the offering of todah [thanksgiving] — as elaborated there. And so on.



# סימן ל-מישרא דסכינא
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/30/

סימן ל-מישרא דסכינא
סימן ל-מישרא דסכינא
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/30

Segment 2
HE:
אות א זה המאמר נאמר בשבת חנוכה תקס"ז בסעודה שלישית, ואז התחיל התורה על פסוק (בראשית מ"א) ויהי מקץ וכו', ולא גמר לגלות פירוש הפסוק איך שייך התורה הזאת לפסוק הנ"ל ובמוצאי שבת אחר הבדלה דיבר עמנו ואמר: שאם היה רוצה לסיים התורה על פסוק הנ"ל היה צריך עוד הפעם לומר תורה כמו שאמר (כל זה הועתק מספר חיי מוהר"ן ועיי"ש עוד):

EN:
There: "and therefore Avraham was a man of kindness — in order to elevate the aspect of Malchus from them." This means: for it is already elaborated above in Letter Gimmel that Avraham merited this aspect — the aspect of: "and Hashem blessed Avraham with all [bakol] — he had a daughter — and her name was bakol" — and so on. And therefore he pursued the four kings in order to subdue them and to rescue from them Lot — from whom Mashiach would come — who is the essential perfection of the holy Malchus.

This discourse was said on Shabbas Chanukah [5]567 at the third meal.

Segment 4
HE:
אות ב במאמר הנ"ל (אות ד') אבל על ידי אהבת ממון הוא נופל לאוכמא דסטרא אחרא וכו' בחינת בעצבון תאכלנה וכו' רוצה לומר שגובר עליו עצבות ודאגת הפרנסה ותאוות הממון כל כך עד אשר חשך משחור תארו (ובלשון אשכנז ער ווערט פאר שווארצט עבור טרדת ודאגת הפרנסה) וזהו ההיפוך מבחינת השכל התחתון הנ"ל שהוא בחינת שערא אוכמא שזוכין אליו על ידי שהוא שונא בצע, וכן השכל התחתון הנ"ל הוא בחינת שערא בעיגולא, ועל ידי אהבת ממון הוא נופל לעיגולא וסיבובים מסטרא אחרא היינו שהוא מסבב בתמידות אחר השגת הממון, וכל העיגולים וסיבובים שלו הן במקומו, הן מה שהוא מסבב ומשוטט לפעמים ממקום למקום, הכל הוא עבור השגת הממון והפרנסה שזה בחינת (במדבר י"א) שטו העם וכו', וכל זאת בשטותא היפוך החכמה שהיא מבחינת שונא בצע כנ"ל:

EN:
There: "for they are in the aspect of: one wise, one wicked" — and so on. See in the kavvanot — it is elaborated that the Wise Son [chacham] is placed adjacent to the Wicked Son [rasha] — this being the aspect of the proximity of the light of Atzilus to Asiyah. For since Asiyah is very low — and has within it the majority of kelippos — therefore it needs to be illuminated from the light of Atzilus — and the light of Yetzirah is not sufficient for it. See Mishnas Chassidim. And this is support for Rabbainu's words at the beginning of this discourse — Letter Beis — that the smaller one is — the more one must seek out a very great Rabbi.

And then he began the Torah on the verse [Genesis 41] "and it came to pass at the end [Vay'hi Miketz]" — and he did not complete the revelation of the explanation of the verse — how this Torah is related to the above verse. And at the end of Shabbas — after Havdalah — he spoke with us and said: that if he wished to complete the Torah on the above verse — he would need to say another Torah of the same caliber as he said.

Segment 6
HE:
אות ג שם אות ו', זעקת מושל בכסילים וכו' שרוצים לינק ולהמשיך לתוך החכמות שלהם שהם כסילות באמת את בחינת החכמה האמתיית בחינת חכמה תתאה הנ"ל הגם כי הדברים עומדים ברומו של עולם אף על פי כן יכולין לקרב הדבר אל השכל קצת כי אפשר דרוצה לומר על פי המבואר לעיל כי החכמה תתאה הנ"ל היא בחינת שיעורא דאתוון דאורייתא, בחינת כלל מצוות התורה שבהן מלובש חכמתו יתברך, שזה בחינת התלבשות השכל העליון בשכל התחתון, כי השיעורים של כל מצוה הוא כי כן חייבה חכמתו יתברך וכו' כנ"ל אות ג' וכשמתגברים חס ושלום החכמות חיצוניות שהם חכמות העכו"ם, אזי רוצים להמשיך גם החכמה תתאה הנ"ל לתוך חכמתם, היינו שרוצים לפרש גם טעמי מצוות התורה הקדושה על פי חכמתם המוטעת שהיא כסילות באמת, ועל ידי זה גורמין חס ושלום שאין ענפי השכל העליון של חיוב חכמתו יתברך, מאירין בתוך החכמה תתאה שהיא בחינת כלל מצוות התורה בשלימות, כי הם רוצים להעלים ולהסתיר את כל זה, בזה שרוצים להסביר גם טעמי מצוות התורה על פי השכל האנושי של חכמות חיצוניות, וכלל הארבע מלכיות דסטרא אחרא הוא קליפת עמלק כמבואר לקמן ועיין בליקוטי תנינא סי' י"ט ותמצא סעד קצת לדברינו אלה, וזה בחינת (ירמיה כ"ה) שאג ישאג על נוהו המבואר במאמר זה:

EN:
There: "and the essential repentance — to do repentance and seek atonement from Hashem for what is unknown." For through blemishes, G-d forbid, one damages the aspect of Malchus — meaning: one causes, G-d forbid, the removal of the light of Da'as and the supernal wisdom — the aspect of the branches of the supernal intellect — and they do not shine fully within the aspect of Malchus. Therefore one must do repentance and seek atonement for what is unknown — for one may have sinned, G-d forbid, without knowing it at all — because the light of Da'as was removed from shining fully within the aspect of Malchus — the aspect of the lower wisdom — which is the aspect of the totality of the Torah's commandments as above.

There: "for Avraham instituted the morning prayer [Shacharit]." And likewise the simple meaning alludes to this — for prayer is also the aspect of Malchus — as is known. [And see below in Siman 49, Lashamesh Sham, and in Likutay Tinyana, Siman 84.] And Avraham is the first who established the order of prayer — the aspect of: "Avraham instituted Shacharit."

Segment 8
HE:
אות ד שם, ועל כן אברהם היה איש חסד וכו' כדי להעלות בחינת המלכות מהם רוצה לומר כי כבר מבואר לעיל באות ג' שאברהם זכה לבחינת זו בחינת (בראשית כ"ד) וה' ברך את אברהם בכל בת היתה לו וכו' ובכל שמה וכו', ועל כן רדף אחר הד' מלכים כדי להכניעם ולהציל מהם את לוט שממנו יצא משיח שהוא עיקר שלימות המלכות דקדושה

EN:
There: "Shacharit is an acrostic [notrikon]" — for he rectified the aspect of the lower wisdom — which is the aspect of the totality of all four holy kingdoms. And therefore all of them are alluded in this word — for it encompasses all of them. And correspondingly there is the aspect of the kelipah of Amalek — which encompasses all four kingdoms of the Sitra Achra. Therefore Shmuel cut him into four pieces — to teach that through this subjugation of his — he thereby subjugated all four kingdoms of the Sitra Achra — and cut and separated from them the aspect of the four of holiness — and elevated it to the light of the face which shines at the three festivals.

[All of this is copied from Chayyay Moharan — and see there further.]

There — in the above discourse — Letter Daled — "but through the desire for money he falls into the oichma [darkness] of the Sitra Achra — the aspect of: 'in sadness you shall eat it.'" This means: that sadness and worry over livelihood and the desire for money overwhelm him to such a point that his appearance darkens [and in Yiddish [lashon Ashkenaz]: er vert farshvartzt — from the turmoil and worry of livelihood]. And this is the opposite of the aspect of the lower intellect [sekhel tata'on] above — which is the aspect of the black hair [sha'ara uchema] — which one merits through hating gain [soneh betza]. And likewise the above-mentioned lower intellect is the aspect of the circular hair [sha'ara b'igula]. And through the desire for money he falls into the circles and turnings of the Sitra Achra — meaning: he constantly circles around after acquiring money. And all his circles and turnings — whether when he goes round and about sometimes from place to place — all of it is for the acquiring of money and livelihood. This being the aspect of: "and the people roamed about [shatu]" [Numbers 11]. And all of this is in foolishness [shetus] — the opposite of wisdom — which comes from the aspect of hating gain as above.

Segment 10
HE:
אות ה שם, כי אברהם תיקן שחרית וכו' וגם פשוטו מרמז על זה כי התפלה היא גם כן בחינת מלכות כידוע (ועיין לקמן סי' מ"ט לשמש שם וכו' ובלקוטי תנינא סי' פ"ד), ואברהם הוא הראשון שתיקן סדר התפלה בחינת אברהם תיקן שחרית:

EN:
Section 12 — Letter יב — [on Letter Zayin of the discourse]

There: "Yishmael is the aspect of the son who does not know how to ask." See in the kavvanot — it is elaborated that he corresponds to the aspect of Malchus. [And see the Siddur Kol Ya'akov.] This being the aspect of: Yishmael did repentance — which is the aspect of the rectification of Malchus — as is elaborated below in this Letter.

Segment 12
HE:
אות ו שם, שהם בחינת אחד חכם וכו' עיין בכוונות מבואר שסמך החכם להרשע, שזה בחינת סמיכת אור האצילות לעשיה, כי מחמת שעשיה נמוך מאוד ויש בה רוב קליפות, על כן צריכין להאיר אליה מאור האצילות ואין מספיק לה מאור היצירה וכו' עיין משנת חסידים וזה סעד לדברי רבינו ז"ל בתחלת זה המאמר אות ב' שכל מה שהוא קטן ביותר צריך לבקש אחר רבי גדול ביותר וכו':

EN:
Section 13 — Letter יג — [on Letter Khes of the discourse]

There — Letter Vov — "the cry of a ruler among the fools" — meaning: those who wish to draw and extend into their wisdoms — which are truly foolishness — the aspect of the true wisdom — the aspect of the lower wisdom [chuchmah tata'ah] above. Even though these matters stand at the very heights of the world — nonetheless one can draw them somewhat closer to the intellect: for it is possible that it means: according to what is elaborated above — that the lower wisdom [chuchmah tata'ah] is the aspect of the measure of the letters of the Torah — the aspect of the totality of the commandments of the Torah — in which His wisdom is clothed. This being the aspect of the clothing of the supernal intellect in the lower intellect — for the measures of each commandment are because thus did His wisdom oblige and so on — as above in Letter Gimmel. And when the external wisdoms — which are the wisdoms of the nations — strengthen, G-d forbid — they wish to draw also the above-mentioned lower wisdom into their wisdom — meaning: they wish to also explain the reasons for the commandments of the holy Torah according to their erroneous wisdom — which is truly foolishness. And through this they cause, G-d forbid, that the branches of the supernal intellect — of the obligation of His wisdom — do not shine within the lower wisdom — which is the aspect of the totality of the Torah's commandments — in perfection. For they wish to conceal and hide all of this — by wishing to explain also the reasons for the Torah's commandments according to the human intellect of the external wisdoms. And the totality of the four kingdoms of the Sitra Achra is the kelipah of Amalek — as is elaborated below. And see in Likutay Tinyana, Siman 19 — and you will find some support for our words there. And this is the aspect of: "he roars and roars over His dwelling" [Jeremiah 25] — as is elaborated in this discourse.

Segment 14
HE:
אות ז שם, ישמעאל הוא בחינת בן שאינו יודע לשאול וכו' עיין בכוונות מבואר שהוא כנגד בחינת המלכות (ועיין סידור קול יעקב) שזה בחינת ישמעאל עשה תשובה, שזה בחינת תיקון המלכות כמבואר לקמן באות זה

EN:
Section 14 — Letter יד — [on Letter Khes continued]

And according to the plain meaning one can say: since this son corresponds to Yetzirah — which is the aspect of good and evil — therefore he does not know at all how to ask — whether like the Wise Son who is entirely good — or likewise like the Simple Son — or like the Wicked Son, G-d forbid, who is entirely evil. Therefore he is silent and does not ask at all. And therefore the answer of the Wicked Son is alluded in him: "it is because of this that Hashem did for me" — for through this the evil aspect within this son is also nullified and subdued — and he remains entirely good. And this itself is the aspect of Yishmael's repentance. And this is what the Sages also expounded on the verse "and Hashem blessed Avraham with all" — that Yishmael did repentance in his days — and that Esav did not go out to evil ways in his days. And likewise they expounded: "he had a daughter" — which alludes to the aspect of the rectification of Malchus as above. And through this very act — the evil was nullified from Yishmael — who corresponds to the aspect of Malchus as above — and he did repentance in his days. And likewise the evil of Esav did not emerge into action in his days either — because of the above.

Segment 16
HE:
אות ח שם, ועיקר התשובה וכו' לעשות תשובה ולשאול כפרה מהשם יתברך על שאינם ידועים וכו' כי על ידי הפגמים חס ושלום פוגמין בבחינת המלכות היינו שגורמין חס ושלום שנסתלק אור הדעת והחכמה עליונה, בחינת ענפי השכל העליון ואינם מאירין בשלימות בבחינת המלכות, על כן צריכין לעשות תשובה ולשאול כפרה על שאינם ידועים, כי אפשר שחטא חס ושלום ואינו יודע כלל, מחמת שנסתלק אור הדעת מלהאיר בשלימות בבחינת המלכות, בחינת חכמה תתאה שהוא בחינת כלל מצוות התורה כנ"ל:

EN:
There — "and the horn of the bitter one [karna mara]" — and one can explain: this is what they asked — "and who has a horn for a donkey?" — meaning: who will wish to receive such rebuke that comes in a voice and in the form of degradation — in the aspect of: "lift your voice like a shofar" ? And to this he answered them: "and who could bear the loosening of the knife?" — meaning: who could endure the voice of the cry of the holy Malchus when it falls among them as above? This being the aspect of what is written above in Letter Zayin — that one must receive their rebuke even when it comes in the form of degradation — in order to receive through this the kindness — through which the rectification of Malchus comes — and she is rescued from her cry. For the reason their rebuke comes in the form of degradation — one must judge them favorably — for they suffer greatly from the confusions of our prayers. And perhaps this is also alluded to in the matter of "and who could bear the loosening of the knife?" — for it has already been elaborated that the fall of Malchus into exile is itself also the aspect of the confusions of prayer. And therefore he answered them that one should not be aggrieved by the degradation — for who could endure the voice of the cry of Malchus crying over her exile — which is the aspect of the extraneous thoughts in prayer. And the prayer — when it comes to the Tzaddik — cries before him with a great complaint about the extraneous thoughts that confuse it. And all this is also alluded to in the verse brought above in Letter Khes: "let the Tzaddik strike me with kindness and rebuke me" — meaning: I am willing to accept upon myself the blows and degradations of the Tzaddik's rebuke — through which kindness is revealed — through which Malchus is rectified. And this is the aspect of: "let not the oil of my head refuse it" — see Rashi there. For: "and my prayer is against their deeds of wickedness" — Rashi explains: against the deeds of those who do wickedness — meaning: even at the time of prayer the extraneous thoughts of the doers of wickedness come — which are the Malchus of the Sitra Achra and confuse. And therefore when the prayer afterwards comes to the Tzaddik — he has great suffering from this. Therefore one must receive his rebuke and judge him favorably as above. And this is why immediately adjacent to this question was brought: "bring him two eggs" — meaning: how can he discern whose prayer it is? And he answered them as elaborated in the discourse.

There: "and therefore Avraham was a man of kindness — in order to elevate the aspect of Malchus from them." This means: for it is already elaborated above in Letter Gimmel that Avraham merited this aspect — the aspect of: "and Hashem blessed Avraham with all [bakol] — he had a daughter — and her name was bakol" [Genesis 24] — and so on. And therefore he pursued the four kings in order to subdue them and to rescue from them Lot — from whom Mashiach would come — who is the essential perfection of the holy Malchus.

Segment 18
HE:
אות ט ועל פי פשוטו יש לומר, כי מחמת שהבן הזה הוא כנגד היצירה, שהוא בחינת טוב ורע, על כן אינו יודע כלל איך לשאול אם כהחכם שכולו טוב, וכן כהתם, או לשאול כהרשע חס ושלום שכולו רע, על כן שותק ואינו שואל כלל ועל כן מרומז בו תשובת הרשע בעבור זה עשה ה' לי, כי בזה מבטלין ומכניעין את בחינת הרע שבבן הזה גם כן ונשאר כולו טוב, שזה בעצמו בחינת ישמעאל עשה תשובה וזהו שדרשו רבותינו ז"ל גם כן על פסוק וה' בירך את אברהם בכל, שעשה ישמעאל תשובה בימיו ושלא יצא עשו לתרבות רעה בימיו וכן דרשו בת היתה לו וכו' שמרמז על בחינת תיקון המלכות כנ"ל, ועל ידי זה בעצמו נתבטל הרע מישמעאל שהוא כנגד בחינת המלכות כנ"ל ועשה תשובה בימיו, וכן הרע של עשו לא יצא אל הפועל בימיו גם כן מחמת הנ"ל:

EN:
Siman Thirty-One — Ais Lan Biraסימן לא — אית לן בירא

There: "for Avraham instituted the morning prayer [Shacharit]." And likewise the simple meaning alludes to this — for prayer is also the aspect of Malchus — as is known.

Segment 20
HE:
אות י שם, שחרית נוטריקון וכו' כי הוא תיקן בחינת החכמה תתאה שהיא בחינת וכלליות כל הד' מלכיות דקדושה ועל כן כולם מרומזין בתיבה זאת כי היא כוללת כולם וזה לעומת זה יש בחינת קליפת עמלק שכולל כל הד' מלכיות דסטרא אחרא, על כן חתכו שמואל לד' חתיכות, להורות שבהכנעה זו שהכניע אותו בזה הכניע כל הד' מלכיות דסטרא אחרא, וחתך והבדיל מהם בחינת הד' דקדושה והעלה אותה לאור הפנים המאיר בשלש רגלים וכו':

EN:
There — Letter Vov — on the matter of the combining of letters in 231 gates: see Sefer Yetzirah, Chapter 2, Mishnah 3–4, and its commentary there; and in Pardes Rimonim, Sha'ar HaTzerruf; and in Vayakhel Moshe, Chapter 9; and in Sha'ar Gan Eden, Sha'ar Orach Tzaddikim, Opening 5, Path 6. And because of the length of the matters — I shortened and did not copy them.

[And see below in Siman 49, Lashamesh Sham, and in Likutay Tinyana, Siman 84.] And Avraham is the first who established the order of prayer — the aspect of: "Avraham instituted Shacharit."

There: "for they are in the aspect of: one wise, one wicked" — and so on. See in the kavvanot — it is elaborated that the Wise Son [chacham] is placed adjacent to the Wicked Son [rasha] — this being the aspect of the proximity of the light of Atzilus to Asiyah.

Segment 22
HE:
אות יא שם, לתשובת השנה זה בחינת שלש רגלים שהם ימי דין וימי תשובה וכו' ואז עת צאת המלכים וכו' להעלותה אל האור הפנים על ידי שמחת המצוות שמתקבצין לתוך הרגלים רוצה לומר כי כבר נתבאר לעיל שהמלכות בחינת חכמה תתאה הוא בחינת השיעורים של כלל מצוות התורה, ועל ידי השמחה של המצוות של כל השנה שמתקבצין לתוך הלב של השנה שהוא בחינת השלש רגלים, על ידי זה עולה המלכות אל אור הפנים המאיר אז כמבואר באות ה"א אך מחמת שעל ידי הפגמים של ישראל נותנין כח לבחינת המלכות דסטרא אחרא לינק ממנה חס ושלום, ובזה בעצמו מכבידין עליה שלא תוכל לעלות אל אור הפנים, כי הפגמים חס ושלום הם ההיפוך ממש מבחינת שמחת המצוות כמובן אך מחמת שהשלש רגלים הם ימי דין וימי תשובה, כי בקדושה השמחה צריכה להכלל גם מבחינת היראה כמאמר רבותינו ז"ל (ברכות ל:) במקום גילה שם תהא רעדה, בפרט כפי הנ"ל כי השמחה היא בחינת אור הפנים, והיראה הוא בחינת מוראה של מלכות שמקבלת חיות מאור הפנים, שזה בחינת מה שהשלש רגלים שהם ימי שמחה הם ימי דין ויראה גם כן והם ימי תשובה, ועל ידי התשובה יוצאת המלכות מגלות הד' מלכיות, בחינת (יומא פ"ו) גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה, כי על ידי התשובה נתתקן הפגמים הנ"ל, ואז עולה המלכות מביניהם ומקבלת חיות מאור הפנים שמאיר בשלש רגלים כנ"ל ועיין בסימן קל"ה מבואר שם קצת מדברים אלו הנ"ל:

EN:
There — Letters Gimmel and Daled — see Zohar Bereishis, p. 34: "stars and constellations exist through the covenant — and they hang there to illuminate." And so on — see there. And see there on p. 56: "heaven and earth exist only through the covenant." And see there on p. 66b — on the matter of: "the covenant — which is the place where faith depends." And see Zohar Shemos, p. 92: "Shabbas — the secret of the holy covenant." And see Zohar Chadash, portion Ki Sisa: "remember the Shabbas day — in the secret of the covenant."

For since Asiyah is very low — and has within it the majority of kelippos — therefore it needs to be illuminated from the light of Atzilus — and the light of Yetzirah is not sufficient for it.

Segment 24
HE:
אות יב שם אות ז', כל טובתן של רשעים רעה הוא אצל הצדיקים וכו' בזה קיים רבינו ז"ל בזה המאמר בעצמו בחינת התוכחה שהוא בדרך בזיון:

EN:
There — Letter Alef — "charity is the aspect of the celestial spheres." This means: just as all the abundance in the world flows through the stars and constellations — as the Sages said: "there is not a single blade of grass below that does not have a star and constellation above" — and they receive from that which is above them — until all of them receive only from the kindness of Hashem — in the aspect of: "Who feeds the whole world in His goodness — in grace, kindness, and mercy" — and as it is written: "He gives bread to all flesh — for His kindness is forever" — likewise: people below must also conduct themselves in the trait of kindness and mercy — and give charity. And through this they draw the flow of the light of kindness from above to the stars and constellations. This being the aspect of what is written afterwards: "for charity governs all the celestial spheres" — as above.

See Mishnas Chassidim. And this is support for Rabbainu's words at the beginning of this discourse — Letter Beis — that the smaller one is — the more one must seek out a very great Rabbi.

There: "Yishmael is the aspect of the son who does not know how to ask." See in the kavvanot — it is elaborated that he corresponds to the aspect of Malchus. [And see the Siddur Kol Ya'akov.] This being the aspect of: Yishmael did repentance — which is the aspect of the rectification of Malchus — as is elaborated below in this Letter.

Segment 26
HE:
אות יג שם באות ח', מובן ומבואר שעיקר התוכחה של הצדיק היא לכל אחד לפי בחינת התפלה שלו והענין כי עיקר התוכחה הוא על מה שפגמו בבחינת המלכות בבחינת חכמה תתאה, ונתנו כח להמלכות דסטרא אחרא לינק ממנה חס ושלום כנ"ל, וזה בעצמו בחינת התגברות הבלבולים בשעת תפלה, כי התפלה היא בחינת מלכות כנ"ל, והבלבולים והמחשבות זרות הם בחינת חכמות חיצוניות בחינת מלכות דסטרא אחרא, ועל כן כולם נתעוררין אז, או לקבל תיקון היינו להוציא מהם הניצוצות דקדושה שהם מבחינת המלכות דקדושה, או שבאים לבלבל אותו מתפלתו ומחמת שהתפלה היא בחינת מלכות בחינת (משלי ל"א) אשה יראת ה' היא תתהלל, על כן באים להצדיק שהוא בחינת משיח שהוא שורש המלכות, והוא מורח ומרגיש בהתפלות של כל אחד ערך מעלתו ומדרגתו של כל אחד כפי מה שהוא:

EN:
There — Letter Beis — "to show that there is no perfection for Da'as — which is the Torah — and no perfection for the spheres — except through faith." This means: for the essential movement of the spheres is through the Torah — as it is written: "if not for My covenant day and night — I would not have set the laws of heaven and earth" . And the Torah is called Da'as as the Sages said. And likewise charity — which is mercy — the essential thing is through Da'as — as is elaborated in Letter Alef. And therefore the Torah is also called charity as the Sages said. And their essential perfection is through faith as above.

There — Letter Khes — "it is understood and elaborated that the essential rebuke of the Tzaddik is for each person according to the aspect of their prayer." The matter is: for the essential rebuke is about the blemishing of the aspect of Malchus — the aspect of the lower wisdom — and giving strength to the Malchus of the Sitra Achra to draw from it, G-d forbid, as above. And this itself is the aspect of the empowerment of the confusions [bilbulim] at the time of prayer — for prayer is the aspect of Malchus as above. And the confusions and extraneous thoughts [machshavos zaros] are the aspect of external wisdoms — the aspect of the Malchus of the Sitra Achra. And therefore they are all stirred then — either to receive rectification — meaning: to extract from them the holy sparks which are from the aspect of the holy Malchus — or they come to confuse him from his prayer. And since prayer is the aspect of Malchus — the aspect of: "a woman who fears Hashem — she shall be praised" — therefore they come to the Tzaddik — who is the aspect of Mashiach — the root of Malchus. And he senses and feels the prayers of each person according to the worth of their level and degree — each one as they are.

Segment 28
HE:
אות יד שם באות ח', (תהלים ע"ז) הודעת בעמים עוזך וכו', כי על ידי עזות דקדושה מוסיפין כביכול עוז למעלה, ועל ידי זה השם יתברך משפיע בנו עזות דקדושה, שזה בחינת (תהלים ס"ח) תנו עוז לאלקים וכו' הוא נותן עוז ותעצומות לעם עיין סי' קמ"ז, וזה (בעצמו) [פירוש] (ביצה כ"ה) מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שעזין הן, ועל ידי זה (תהלים כ"ט) ה' עוז לעמו יתן, ועל כן נקרא העזות דקדושה של ישראל עוזך היינו כנ"ל:

EN:
There — Letter Vov — "and when kindness is revealed — he makes souls [nefashos] — meaning: he makes vowel-points [nekudos] for the letters of the Torah." This means: as is elaborated below — for the letters of the Torah are active [po'alim] — for they are the vitality of everything — for they govern the world. But the letters themselves are like a golem [goylem] — and have no movement or vitality except through the vowel-points [nekudos] — which are made through the yearnings [kisufin] — which are the aspect of the love of kindness. It follows that through the aspect of the covenant — through which kindness is revealed — through which vowel-points are made for the letters of the Torah — through which all the governance of the world flows — good deeds are done in the world.

There: "and the essential repentance — to do repentance and seek atonement from Hashem for what is unknown." For through blemishes, G-d forbid, one damages the aspect of Malchus — meaning: one causes, G-d forbid, the removal of the light of Da'as and the supernal wisdom — the aspect of the branches of the supernal intellect — and they do not shine fully within the aspect of Malchus.

Segment 30
HE:
אות טו שם בקרנא מרא וכו' ויש לפרש שזהו ששאלו ומי איכא קרנא לחמרא, היינו מי ירצה לקבל תוכחה כזאת שהוא בקול ובדרך בזיון בבחינת (ישעיה נ"ח) הרם כשופר קולך וכו', ועל זה השיב להם ומישרא דסכינא מי הוי, היינו מי יוכל לסבול את קול הזעקה של המלכות דקדושה כשנופלת ביניהם כנ"ל שזה בחינת מה שכתוב לעיל באות ז' שצריכין לקבל תוכחתם הגם שהוא בדרך בזיון, בכדי לקבל על ידי זה החסד שעל ידי זה תיקון המלכות ומצילין אותה מזעקתה, כי מה שתוכחתם דרך בזיון צריכין לדון אותם לכף זכות וכו', כי סובלין צער גדול מהבלבולים של התפלות שלנו ואפשר שזה גם כן מרומז בענין ומישרא דסכינא מי הוי, כי כבר נתבאר שנפילת המלכות להגלות זהו בעצמו גם כן בחינת בלבולי התפלה, ועל כן השיב להם שאין להתרעם על הבזיון, כי מי יוכל לסבול קול זעקת המלכות שצועקת על גלותה, שזה בחינת המחשבות זרות שבתפלה, והתפלה כשבאה להצדיק היא צועקת לפניו בקובלנא גדולה על המחשבות זרות המבלבלין אותה וכל זאת מרומז גם כן בפסוק זה המובא לעיל אות ח' (תהלים קמ"א) יהלמני צדיק חסד ויוכיחני, היינו שאני מרוצה לקבל עלי המהלומות ובזיונות תוכחת הצדיק שעל ידי זה נתגלה חסד, שעל ידי זה נתתקן המלכות שזה בחינת (תהלים קמ"א) שמן ראש אל יני ראשי (עי' פירש"י שם) כי עוד ותפלתי ברעותיהם, פירש"י ברעותיהם של הפועלי און וכו' היינו שאפילו בשעת תפלה באין המחשבות זרות של הפועלי און, שזה בחינת המלכיות דסטרא אחרא ומבלבלין ועל כן כשבאה התפלה אחר כך להצדיק יש לו צער גדול מזה, על כן צריכין לקבל תוכחתו ולדון אותו לכף זכות כנ"ל וזהו שנסמך בשאלה זו תיכף אייתי ליה תרי ביעי וכו' היינו איך יוכל להכיר בהתפלה של מי היא והשיב להם כמבואר בפנים:

EN:
There — Letter Tes — "and one who is at the level of Avraham — meaning: the aspect of the ba'al nefesh [master of the soul]." This means as above: that through the aspect of Avraham — which is the aspect of faith and the protection of the covenant — through this he makes offspring [toldin] — the aspect of: "and the souls which they made in Charan" . And afterwards it elaborates that he makes vowel-points — which are the aspect of souls [nefashos] — for the letters of the Torah. And so on. It follows that he is the aspect of the ba'al nefesh. And then certainly all his meals and repasts are in the aspect of the showbread [lechem hapanim] — for the light of the Providence of Hashem — which is the aspect of the light of the face — shines in his livelihood. And this is the aspect of: "walk before Me" — which was said to Avraham at the time he was commanded regarding the mitzvah of circumcision. For the covenant is the aspect of the sun — as is known — and as is brought in Zohar Shemos, p. 13b. And therefore it is said regarding Avraham: "in the heat of the day" . And the Sages expounded: "the Holy One took the sun out of its sheath." And this was also after he was circumcised. For now the image of the sun is deep within the shadow [mar'eh hachammah amukah min hatzal] — meaning: the light of Hashem's Providence is hidden and concealed within the way of nature — in the governance of the constellations and the nations who are under the stars and constellations — as it is written: "which Hashem your G-d has apportioned to all the nations" . Their success grows great — and they have livelihood in abundance. And Israel is despised and lowly — and is sustained from the residue — and their livelihood comes with great exertion. And all this is the aspect of: the image of the sun is deep within the shadow — for the shadow of the governance of nature and the constellations conceals the light of Hashem's Providence. Even though in truth even nature itself is conducted through His Providence — nonetheless it is in the aspect of a shadow. And therefore the nations are called a shadow — as it is written: "the shadow of wings [tzaltzal kanafayim]" — for they conceal the light of the sun — which is the light of Hashem's Providence. And this is only because the light of the sun does not shine in its fullness — and it is only: the image of the sun — image specifically.

There — Letter Khes — "You made Your strength known among the peoples" — for through holy impudence [azus d'kedushah] one adds, as it were, strength on high. And through this Hashem bestows upon us holy impudence — the aspect of: "give strength to G-d" — "He gives strength and might to the people." See Siman 147. And this is the explanation of : "why was the Torah given to Israel? Because they are impudent." And through this: "Hashem gives strength to His people" . And therefore the holy impudence of Israel is called "Your strength" — as above.

Therefore one must do repentance and seek atonement for what is unknown — for one may have sinned, G-d forbid, without knowing it at all — because the light of Da'as was removed from shining fully within the aspect of Malchus — the aspect of the lower wisdom — which is the aspect of the totality of the Torah's commandments as above.

And according to the plain meaning one can say: since this son corresponds to Yetzirah — which is the aspect of good and evil — therefore he does not know at all how to ask — whether like the Wise Son who is entirely good — or likewise like the Simple Son — or like the Wicked Son, G-d forbid, who is entirely evil. Therefore he is silent and does not ask at all. And therefore the answer of the Wicked Son is alluded in him: "it is because of this that Hashem did for me" — for through this the evil aspect within this son is also nullified and subdued — and he remains entirely good.

And this itself is the aspect of Yishmael's repentance.

And this is what the Sages also expounded on the verse "and Hashem blessed Avraham with all" — that Yishmael did repentance in his days — and that Esav did not go out to evil ways in his days. And likewise they expounded: "he had a daughter" — which alludes to the aspect of the rectification of Malchus as above. And through this very act — the evil was nullified from Yishmael — who corresponds to the aspect of Malchus as above — and he did repentance in his days. And likewise the evil of Esav did not emerge into action in his days either — because of the above.

There: "Shacharit is an acrostic [notrikon]" — for he rectified the aspect of the lower wisdom — which is the aspect of the totality of all four holy kingdoms. And therefore all of them are alluded in this word — for it encompasses all of them. And correspondingly there is the aspect of the kelipah of Amalek — which encompasses all four kingdoms of the Sitra Achra. Therefore Shmuel cut him into four pieces — to teach that through this subjugation of his — he thereby subjugated all four kingdoms of the Sitra Achra — and cut and separated from them the aspect of the four of holiness — and elevated it to the light of the face which shines at the three festivals.

Section 1 — Letter א — [on Letter Vov of the discourse]

There: "for the repentance of the year — this is the aspect of the three festivals — which are days of judgment and days of repentance — and then is the time of the going out of the kings — to elevate it to the light of the face — through the joy of the commandments that gather into the festivals." This means: for it has already been elaborated above that Malchus — the aspect of the lower wisdom — is the aspect of the measures of the totality of the Torah's commandments. And through the joy of the commandments of the entire year that gather into the heart of the year — which is the aspect of the three festivals — through this Malchus ascends to the light of the face that shines then — as is elaborated in Letter Hay.

Section 2 — Letter ב — [on Letters Gimmel and Daled of the discourse]

But since through the blemishes of Israel — they give strength to the Malchus of the Sitra Achra to draw from it, G-d forbid — and through this they themselves weigh down upon it — so that it cannot ascend to the light of the face. For blemishes, G-d forbid, are the complete opposite of the aspect of the joy of the commandments. But since the three festivals are days of judgment and days of repentance — for in holiness: joy must also be included from the aspect of fear — as the Sages said [Brachos 30b]: "where there is joy — there shall be trembling" — in particular according to the above — for joy is the aspect of the light of the face — and fear is the aspect of the awe of Malchus — which receives vitality from the light of the face. This being the aspect of why the three festivals — which are days of joy — are also days of judgment and fear — and they are days of repentance. And through the repentance Malchus goes forth from the exile of the four kingdoms — the aspect of: [Yoma 86] "great is repentance — for it brings close the redemption." For through repentance the above-mentioned blemishes are rectified — and then Malchus ascends from among them and receives vitality from the light of the face shining at the three festivals as above. And see Siman 135 — where some of these above matters are elaborated.

There — Letter Zayin — "all the good of the wicked is evil for the Tzaddikim." Through this Rabbainu in this very discourse fulfilled the aspect of rebuke that comes in the form of degradation.

There — Letter Khes — "it is understood and elaborated that the essential rebuke of the Tzaddik is for each person according to the aspect of their prayer." The matter is: for the essential rebuke is about the blemishing of the aspect of Malchus — the aspect of the lower wisdom — and giving strength to the Malchus of the Sitra Achra to draw from it, G-d forbid, as above. And this itself is the aspect of the empowerment of the confusions [bilbulim] at the time of prayer — for prayer is the aspect of Malchus as above.

And the confusions and extraneous thoughts [machshavos zaros] are the aspect of external wisdoms — the aspect of the Malchus of the Sitra Achra.

And therefore they are all stirred then — either to receive rectification — meaning: to extract from them the holy sparks which are from the aspect of the holy Malchus — or they come to confuse him from his prayer.

Section 4 — Letter ד — [on Letter Beis of the discourse]

And since prayer is the aspect of Malchus — the aspect of: "a woman who fears Hashem — she shall be praised" [Proverbs 31] — therefore they come to the Tzaddik — who is the aspect of Mashiach — the root of Malchus. And he senses and feels the prayers of each person according to the worth of their level and degree — each one as they are.

There — Letter Khes — "You made Your strength known among the peoples" [Psalms 77] — for through holy impudence [azus d'kedushah] one adds, as it were, strength on high. And through this Hashem bestows upon us holy impudence — the aspect of: "give strength to G-d" [Psalms 68] — "He gives strength and might to the people." See Siman 147. And this is the explanation of [Beitzzah 25]: "why was the Torah given to Israel? Because they are impudent." And through this: "Hashem gives strength to His people" [Psalms 29]. And therefore the holy impudence of Israel is called "Your strength" — as above.

There — "and the horn of the bitter one [karna mara]" — and one can explain: this is what they asked — "and who has a horn for a donkey?" — meaning: who will wish to receive such rebuke that comes in a voice and in the form of degradation — in the a

spect of:

"lift your voice like a shofar" [Isaiah 58]? And to this he answered them: "and who could bear the loosening of the knife?" — meaning: who could endure the voice of the cry of the holy Malchus when it falls among them as above? This being the aspect of what is written above in Letter Zayin — that one must receive their rebuke even when it comes in the form of degradation — in order to receive through this the kindness — through which the rectification of Malchus comes — and she is rescued from her cry. For the reason their rebuke comes in the form of degradation — one must judge them favorably — for they suffer greatly from the confusions of our prayers.

Section 6 — Letter ו — [on Letter Tes of the discourse]

And perhaps this is also alluded to in the matter of "and who could bear the loosening of the knife?" — for it has already been elaborated that the fall of Malchus into exile is itself also the aspect of the confusions of prayer. And therefore he answered them that one should not be aggrieved by the degradation — for who could endure the voice of the cry of Malchus crying over her exile — which is the aspect of the extraneous thoughts in prayer. And the prayer — when it comes to the Tzaddik — cries before him with a great complaint about the extraneous thoughts that confuse it. And all this is also alluded to in the verse brought above in Letter Khes: "let the Tzaddik strike me with kindness and rebuke me" [Psalms 141] — meaning: I am willing to accept upon myself the blows and degradations of the Tzaddik's rebuke — through which kindness is revealed — through which Malchus is rectified. And this is the aspect of: "let not the oil of my head refuse it" [Psalms 141] — see Rashi there. For: "and my prayer is against their deeds of wickedness" — Rashi explains: against the deeds of those who do wickedness — meaning: even at the time of prayer the extraneous thoughts of the doers of wickedness come — which are the Malchus of the Sitra Achra and confuse. And therefore when the prayer afterwards comes to the Tzaddik — he has great suffering from this. Therefore one must receive his rebuke and judge him favorably as above. And this is why immediately adjacent to this question was brought: "bring him two eggs" — meaning: how can he discern whose prayer it is? And he answered them as elaborated in the discourse.



# סימן ל"א-אית לן בירא
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/31/

סימן ל"א-אית לן בירא
סימן ל"א-אית לן בירא
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/31

Segment 2
HE:
אות א אות ו' ענין צירוף האותיות ברל"א שערים עיין ספר יצירה פרק ב' משנה ג' ד' ובפירושו שם ובפרדס רימונים שער הצירוף ובויקהל משה פרק ט' ובשער גן עדן שער אורח צדיקים פתח ה' דרך ו', ומחמת אריכת הדברים קצרתי ולא העתקתי:

EN:
Siman Thirty-Three — Mi Ha'ish Hachafetz Chayyimסימן לג — מי האיש החפץ חיים

There — L

Segment 4
HE:
אות ב במאמר הנ"ל אות ג' ד' עיין זוהר בראשית ל"ד כוכבים ומזלות בברית קיימין וכו' והא תלינין לאנהרא וכו' ע"ש ועיין שם בדף נ"ו שמים וארץ לא קיימו אלא על ברית וכו' ועיין שם בדף ס"ו: בענין ברית דהוא אתר דמהימנותא תליא ביה וכו' ועיין זוהר שמות דף צ"ב שבת רזא דברית קדישא וכו' ועיין זוהר חדש פ' כי תשא זכור את יום השבת ברזא דברית וכו':

EN:
There — Letters Gimmel, Daled, Hay — "'the performers of His word — to hear the voice of His word' — meaning: the word — namely the letters of the Torah — receive great light from above." In my humble opinion: this means — according to what is elaborated below in Letters Daled and Hay — that in all the attributes His love dwells within them. And there is yet another love above this — which is the aspect of the love within Da'as [ahavah shebaDa'as]. Now: within the attributes — which are the aspect of yamim [days] — there is corresponding to them the aspect of the days of evil — which are the evil attributes. This being the aspect of day and night — light and darkness — that exist in every day. But Da'as is above the attributes — and there the evil has no foothold at all. The aspect of: "they shall not harm nor destroy — for the earth shall be full of Da'as" . For there: "even darkness does not darken before You" . For it is the aspect of: "one day — which is neither day nor night" — as is elaborated below in the discourse. But as long as the good days are clothed within the days of evil — then it is impossible for them to receive light from above — meaning: from the aspect of the light of the love within Da'as — so that the days of evil should not receive through this more than their sustenance. But when one clarifies and extracts the letters of the Torah which were clothed within the days of evil — and elevates them from there — then great light is drawn upon them from above. Meaning: they can then receive some illumination and flash from the light of the love within Da'as. And this is the aspect of: "they merit to hear voices from above."

etter Vov — on the matter of the combining of letters in 231 gates: see Sefer Yetzirah, Chapter 2, Mishnah 3–4, and its commentary there; and in Pardes Rimonim, Sha'ar HaTzerruf; and in Vayakhel Moshe, Chapter 9; and in Sha'ar Gan Eden, Sha'ar Orach Tzaddikim, Opening 5, Path 6. And because of the length of the matters — I shortened and did not copy them.

There — Letters Gimmel and Daled — see Zohar Bereishis, p.

Segment 6
HE:
אות ג שם במאמר הנ"ל אות א', צדקה היא בחינת הגלגלים רוצה לומר כי כמו שכל ההשפעות שבעולם נמשכין על ידי הכוכבים והגלגלים, כמו שאמרו רז"ל (בראשית רבה פרשה י) אין לך כל עשב מלמטה שאין לו כוכב ומזל מלמעלה וכו', והם מקבלין מזה שלמעלה מהם עד שכולם מקבלים רק מחסד השם יתברך, בבחינת הזן את העולם כולו בטובו בחן ובחסד וברחמים וכמו שכתוב (תהלים קל"ו) נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו, כמו כן צריכין בני אדם שלמטה להתנהג גם כן במדת החסד והרחמים וליתן צדקה, ועל ידי זה ממשיכין שפע אור החסד מלמעלה להכוכבים והגלגלים, שזה בחינת מה שכתוב אחר כך, כי הצדקה מנהגת כל גלגלי הרקיע וכו' היינו כנ"ל:

EN:
There — Letter Vov — "and this is what the Sages said: 'the lips of the Kohen shall guard Da'as'" — this means: for one who merits to subdue one's evil inclination — and to entirely nullify one's days of evil — then one's good days alone — meaning: the love one has with Hashem in time and within the attributes — this is the aspect of the love within Da'as — according to one's level. And also: through this one's good days receive from the light of the love within Da'as as above. And through receiving from him the illumination of the love within Da'as — through this automatically one's evil attributes will be nullified and fall — and the good days clothed within them will ascend — and they too will receive a flash from the light of this love — which is the aspect of the love within Da'as according to one's level. This being the aspect of: "the lips of the Kohen shall guard Da'as" — meaning: what he is able to bring from potential to actuality and bring to the aspect of speech — this is according to one's level — the aspect of Da'as which is above time and the attributes. And also: since he subdued his evil inclination — and through this one's good days receive from the light of the love within Da'as — where: "even darkness does not darken before You" as above — and therefore everywhere he looks — the evil falls from there. And through this he knows the Torah even from material matters. Such a Rabbi — "Torah shall they certainly seek from his mouth."

34: "stars and constellations exist through the covenant — and they hang there to illuminate." And so on — see there.

Segment 8
HE:
אות ד שם באות ב', להורות שאין שלימות להדעת שהוא התורה ואין שלימות להגלגלים אלא על ידי אמונה רוצה לומר כי עיקר מהלך הגלגלים הוא על ידי התורה כמו שכתוב (ירמיה ל"ג) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, והתורה נקראת דעת כמו שאמרו רבותינו ז"ל וגם צדקה רחמי, העיקר הוא על ידי הדעת כמבואר באות א', ועל כן נקראת התורה גם כן צדקה כמו שאמרו רז"ל, ועיקר שלימותן הוא על ידי אמונה כנ"ל:

EN:
There — Letter Zayin — "for every person of Israel knows that there is G-d in general." Meaning as above — for Da'as is above the attributes — and therefore the evil has no such hold there. And therefore one knows that there is G-d. And also one knows that "the whole earth is full of His glory" — meaning: that even within the days of evil themselves — there too is His Divinity — and the letters of the Torah which are the aspect of the good days. But the wicked are under the authority of their heart — meaning: the days of evil — the evil attributes within the heart — strengthen so much — that the heart cannot receive the light of this Da'as properly — and does not feel it as one should. Therefore: when one binds one's heart to one's Da'as — and subdues one's heart to this Da'as that one knows — and one's heart is under one's authority — then the attributes within one's heart receive the aspect of the light of the love within Da'as. And one sees and attains the hidden light according to one's level. And see wondrous things according to this discourse in the Laws of Sukkah, Halacha 3; Laws of Purim, Halacha 4; and Laws of Loans [Hil'chos Halva'ah], Halacha 5.

And see there on p. 56: "heaven and earth exist only through the covenant." And see there on p. 66b — on the matter of: "the covenant — which is the place where faith depends." And see Zohar Shemos, p. 92: "Shabbas — the secret of the holy covenant." And see Zohar Chadash, portion Ki Sisa: "remember the Shabbas day — in the secret of the covenant."

There — Letter Alef — "charity is the aspect of the celestial spheres." This means: just as all the abundance in the world flows through the stars and constellations — as the Sages said: [Bereishis Rabbah, ch.

Segment 10
HE:
אות ה שם אות ו', וכשנתגלה החסד וכו', אזי הוא עושה נפשות היינו שעושה נקודות לאותיות התורה וכו' רוצה לומר כמו שמבואר לקמן, כי אותיות התורה הם פועלים, כי הם החיות של כל דבר וכו', כי הם מנהיגים את העולם, אך האותיות עצמם הן כגולם ואין להם שום תנועה וחיות כי אם על ידי הנקודות שנעשין על ידי הכיסופין שהם בחינת אהבת חסד נמצא שעל ידי בחינת ברית, שעל ידי זה נתגלה החסד, שעל ידי זה נעשין הנקודות לאותיות התורה שכל הנהגת העולם על ידם, על ידי זה נעשין פעולות טובות בעולם:

EN:
Siman Thirty-Four — V'Atem Tih'yu Li Mamleches Kohanimסימן לד — ואתם תהיו לי ממלכת כהנים

Section 1 — Letter א — [on Letters Gimmel, Daled, Hay of the discourse]

Segment 12
HE:
אות ו שם אות ט', ומי שהוא במדריגת אברהם היינו בחינת בעל נפש וכו' רוצה לומר כנ"ל שעל ידי בחינת אברהם שהוא בחינת אמונה ושמירת הברית על ידי זה עביד תולדין, בחינת (בראשית י"ב) ואת הנפש אשר עשו בחרן, ואחר כך מבאר שהוא עושה נקודות שהם בחינת נפשות לאותיות התורה וכו' נמצא שהוא בחינת בעל נפש, אזי בוודאי כל אכילותיו וסעודותיו בבחינת לחם הפנים, היינו כי מאיר בפרנסתו אור השגחת השם יתברך שהוא בחינת אור הפנים, שזה בחינת (בראשית י"ז) התהלך לפני וכו' שזה נאמר לאברהם בשעה שנצטווה על מצוות מילה, כי ברית הוא בחינת שמש כידוע וכמובא בזוהר שמות י"ג: ועל כן נאמר אצל אברהם (שם י"ח) כחום היום ודרשו רז"ל (בבא מציעא פ"ו:) שהוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה, וזה היה גם כן אחר שנימול, כי עכשיו מראה החמה עמוקה מן הצל, היינו שאור השגחת השם יתברך מוסתר ומכוסה בתוך דרך הטבע, בהנהגת המזלות והעכו"ם שהם תחת הכוכבים והמזלות, כמו שכתוב (דברים ד) אשר חלק ד' אלקיך אותם לכל העמים, גדלה הצלחתם ויש להם פרנסה בריווח, וישראל נבזים ושפלים וניזונים מתמצית, ופרנסתם באה להם ביגיעות גדולות, וכל זאת הוא בחינת מראה החמה עמוקה מן הצל, שהצל של הנהגת הטבע והמזלות מסתיר אור השגחת השם יתברך, אף על פי שבאמת גם הטבע בעצמה מתנהגת בהשגחתו יתברך, אף על פי כן היא בבחינת צל ועל כן נקראים העכו"ם צל כמו שכתוב (ישעיה י"ח) צלצל כנפים כי הם מכסים אור השמש הוא אור השגחת השם יתברך, וזה רק מחמת שאור החמה אין מאיר בשלימות, ואין זה אלא מראה החמה מראה דייקא וכו'

EN:
And see in Likutay Halachos, Laws of Teachers and Torah Study [Hilchos Melamdim v'Talmud Torah], Halacha 4 — where the explanation of this matter of binding to the point that belongs to one's heart at that moment — specifically — is greatly expanded. And he elaborated there somewhat in wondrous words — and in a somewhat different manner than the above.

10] "there is not a single blade of grass below that does not have a star and constellation above" — and they receive from that which is above them — until all of them receive only from the kindness of Hashem — in the aspect of: "Who feeds the whole world in His goodness — in grace, kindness, and mercy" — and as it is written: "He gives bread to all flesh — for His kindness is forever" [Psalms 136] — likewise: people below must also conduct themselves in the trait of kindness and mercy — and give charity. And through this they draw the flow of the light of kindness from above to the stars and constellations. This being the aspect of what is written afterwards: "for charity governs all the celestial spheres" — as above.

There — Letter Beis — "to show that there is no perfection for Da'as — which is the Torah — and no perfection for the spheres — except through faith." This means: for the essential movement of the spheres is through the Torah — as it is written: "if not for My covenant day and night — I would not have set the laws of heaven and earth" [Jeremiah 33].

Segment 14
HE:
אות ז נראה לעניות דעתי דרוצה לומר מחמת שהנהגתו יתברך מלובש בבחינת מט"ט, שזה בחינת שמלכך נער, והוא בחינת ברית תתאה, בחינת (שמות כ"ג) כי שמי בקרבו שמו כשם רבו (סנהדרין ל"ח), ואף על פי כן הוא רק בחינת מראה החמה (ועיין מאמר אני ה' הוא שמי סי' י"א) וידוע כי הוא נקרא בעל כנפים, ועל כן משם נמשך ונשתלשל מה שנתלבש אור השגחתו יתברך בדרך הטבע בהנהגת המזלות שזה בחינת צלצל כנפים כנ"ל וידוע שמט"ט שלטנותיה בימי החול (ועיין סימן י"א הנ"ל), ובשבת נתגלה כביכול אור השגחת השם יתברך בעצמו וזה בחינת (מלאכי ג) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה וכו' ודרשו רבותינו ז"ל (תענית ח) שמש בשבת וכו', כי שבת הוא מבחינת ההנהגה שלעתיד, שאז עתיד הקדוש ברוך הוא להוציא חמה מנרתיקה, שזה בחינת וזרחה לכם וכו' שמש צדקה, אזי יתקיים ומרפא בכנפיה, היינו שלא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך, שאז יתגלה אור פני ה' ויתבטל הצל בבחינת (במדבר י"ד) סר צלם ועל כן על ידי שמירת הברית בשלימות, שזה בחינת ברית עילאה בחינת אור השמש ממש, שזה בחינת כחום היום דאברהם, על ידי זה כל הכוכבים ומזלות וכל העכו"ם שתחתיהם טורחים בשביל פרנסה של ישראל, בבחינת לחמנו הם סר צלם מעליהם, ואז האכילה בבחינת לחם הפנים כי מאיר בה אור פני ה' ועל כן נקרא לחם הפנים לחם חם ביום הלקחו, ועל פי פשוטו רוצה לומר כי היה בו מעשה נסים שביום הלקחו היה חם כמו שנאפה עכשיו, וזה למעלה מהנהגת הטבע, שזה בעצמו בחינת כחום היום דאברהם שהוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה, היינו שנתגלה אור השגחתו יתברך למעלה מדרך הטבע, שזה בחינת שהאיר אור השמש בלי לבוש ונרתיק

EN:
There — Letter Hay — "and mela'fum — and so on — this is the aspect of a point with a vav — the aspect of wisdom and understanding." See Sha'ar HaHakdamos, Olam HaNikudim, Discourse 5.

And the Torah is called Da'as as the Sages said.

Segment 16
HE:
אות ח וזה בחינת (תהלים ק"י) שב לימיני דרגיה דאברהם בחינת חסד שהוא ימין, עד אשית אויבך הדום לרגליך, כי הם טורחים בשביל פרנסתך, היינו כי על ידי החסד הזה שהוא בחינת אהבה והשתוקקות דקדושה, עושה נקודות טובות להאותיות ונצטרפין האותיות לעשות פעולות טובות, ואז ממילא נכנעין כל הכוכבים ומזלות תחתיו, כי כולם מתנהגין רק על ידי אותיות התורה, והאותיות מתנהגין על ידי הנקודות, והנקודות נעשין על ידי הכיסופים טובים שלו, שהם בחינת אברהם בחינת חסד בחינת ימין כנ"ל, וכל זאת זוכין על ידי שמירת הברית ועל כן אמר לו השם יתברך לאברהם בשעה שנצטווה על המילה: התהלך לפני, היינו שיהיה הרגלין שלו על ידי זה בבחינת פנים, כי גם בפרנסתו שהוא בחינת רגלין יאיר בה אור פני ה' כביכול, והיה תמים בחינת תמים תהיה עם ה' אלקיך, שלא תצטרך לדרוש אחר כוכבים ומזלות כי תהיה למעלה מהם, כי עיקר קיומם ושלימותם תלוי בקיום האמונה התלויה בשמירת הברית, שזה בחינת (ירמיה ל"ג) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, המבואר בפנים לעיל אות ג':

EN:
There — Letter Zayin — at its end: "and this is what the Sages said: 'the Holy One wished to bring forth the Priesthood from Shem.'" This means: for through this Sages' teaching — we learn that the Priesthood was given to Avraham — who is the aspect of love. And therefore when the Priesthood was given to Pinchas — it is said there: "behold I give him My covenant of peace" — for there the light of holy love dwells — as is elaborated in the discourse. And likewise it is explicitly elaborated in this discourse in a handwritten text from the circle of Companions.

And likewise charity — which is mercy — the essential thing is through Da'as — as is elaborated in Letter Alef. And therefore the Torah is also called charity as the Sages said. And their essential perfection is through faith as above.

There — Letter Vov — "and when kindness is revealed — he makes souls [nefashos] — meaning: he makes vowel-points [nekudos] for the letters of the Torah." This means: as is elaborated below — for the letters of the Torah are active [po'alim] — for they are the vitality of everything — for they govern the world. But the letters themselves are like a golem [goylem] — and have no movement or vitality except through the vowel-points [nekudos] — which are made through the yearnings [kisufin] — which are the aspect of the love of kindness.

Segment 18
HE:
אות ט שם, ולא יראו את פני ה' ריקם ברגלים שאז נתגלין פני ה' בחינת פנים וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי הם נקראים רגלים מלשון רגלין, ונתגלין בהם אור פני ה' כי הם ימים שנעשו בהם נסים לישראל למעלה מדרך הטבע, שזה בחינת התגלות פני ה' כנ"ל נמצא שנמשך בזה בחינת התהלך לפני היינו שמאיר אור פני ה' בבחינת רגלין, ואז מחוייב כל אחד מישראל לעלות ולראות את פני ה', ונאמר אז (דברים ט"ז) ולא יראו פני ריקם, כי על ידי זה נתעלה ונתתקן כל פרנסתו ולחמו, בבחינת לחם הפנים ונראה לעניות דעתי שרימז בזה למה שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה דכ"ו) שמראין לעולי רגלים את הלחם הפנים שהוא לחם חם ביום הלקחו ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום, היינו כנ"ל כי בזה נתגלה שהשם יתברך מאיר עליהם אור השגחתו ואור פני ה' יתברך למעלה מדרך הטבע וגם נראה לעניות דעתי שרימז בזה גם לענין הצדקה, כי עיקר החשיבות הצדקה הוא אמונה כמבואר בפנים באות א', היינו כשנותן צדקה על ידי שמאמין בהשגחתו יתברך שכל הפרנסה נמשכת רק מאתו יתברך, כי הוא הנותן לו כח לעשות חיל, על ידי זה נתתקן כל פרנסתו עד שהיא בבחינת לחם הפנים בחינת התהלך לפני הנ"ל, וזה בחינת שמש צדקה דייקא, כי על ידי צדקה ממשיכין גם כן בחינת התגלות אור השמש הנ"ל:

EN:
Once they spoke with Rabbainu about the discourse V'Atem Tih'yu Li Mamleches Kohanim above — which speaks there of the point which is the aspect of the Tzaddik — and Rabbainu then said: "from this Torah one can see all the Tzaddikim of the generation — the nature and the level and the greatness of each and every one." [This is copied from Chayyay Moharan.]

Section 3 — Letter ג — [on Letter Zayin of the discourse]

Segment 20
HE:
אות י שם, כיון ששבת וי אבדה נפש וכו' היינו כי שבת הוא בחינת ברית ובחינת אמונה, ועל ידי זה חסד מתגלה ואהבה והשתוקקות בחינת וי אבדה נפש, ועל ידי זה בעצמו נתהוה הנפש היתרה:

EN:
And through this one can explain what the Targum rendered: "and they were crying" — "they were crying and reciting the Shema." For since Israel saw then that the illumination of the universal point was, as it were, hidden — therefore they cried. [And see Likutay Tinyana, Siman 67 — and you will understand more deeply.] But even so — they then strengthened themselves to hold at any rate onto the faith of Israel — which they received from Yaakov our patriarch — who is the universal point of all Israel in the plain sense — for all of them came from him. Therefore they then cried out: "Hear O Israel [our father] — Hashem our G-d — Hashem is One." [And this is why Shema is juxtaposed to V'Ahavta — for in the holy point dwells the light of holy love.] And through this — the light of Pinchas's point was stirred — and he took a spear in his hand — and this spear is the 248 words of the recitation of Shema — as above. And see in Siman 36 — what Rabbainu revealed there on the wonderful secret of this Targum rendition.

It follows that through the aspect of the covenant — through which kindness is revealed — through which vowel-points are made for the letters of the Torah — through which all the governance of the world flows — good deeds are done in the world.

There — Letter Tes — "and one who is at the level of Avraham — meaning: the aspect of the ba'al nefesh [master of the soul]." This means as above: that through the aspect of Avraham — which is the aspect of faith and the protection of the covenant — through this he makes offspring [toldin] — the aspect of: "and the souls which they made in Charan" [Genesis 12]. And afterwards it elaborates that he makes vowel-points — which are the aspect of souls [nefashos] — for the letters of the Torah. And so on. It follows that he is the aspect of the ba'al nefesh. And then certainly all his meals and repasts are in the aspect of the showbread [lechem hapanim] — for the light of the Providence of Hashem — which is the aspect of the light of the face — shines in his livelihood.

Segment 22
HE:
אות יא שם, מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה (קדושין מ) עיין ירושלמי פאה פ"א שאמרו רבותינו ז"ל שם על זה במה דברים אמורים בישראל וכו' היינו כנ"ל, כי ישראל הם מאמינים ונמולים ועל ידי זוכין לאהבה וכיסופין דקדושה, וכשבא להם איזה מחשבה רעה היא רק מבחינת (קהלת ח) יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים, ועל כן אינו מצרפם למעשה כי אין המחשבה שלהם אבל בעכו"ם הוא להיפוך, כי הם רחוקים מאמונה וברית:

EN:
Siman Thirty-Six — B'Karov Alai M're'imסימן לו — בקרוב עלי מרעים

And this is the aspect of: "walk before Me" [Genesis 17] — which was said to Avraham at the time he was commanded regarding the mitzvah of circumcision.

Segment 24
HE:
אות יב שם, התפלה נקראת רגל רוצה לומר לענין עד אשית אויביך הדום לרגליך הנ"ל, היינו שיהיה נכנעין תחת התפלה שהיא בחינת רגל כי על זה נסדר סדר התפלה היינו להוציא הכיסופין על ידי הדיבור פה שעל ידי זה נגמר הנפש ויוצא מכח אל הפועל, ועל ידי זה נצטיירין האותיות לעשות פעולות טובות כנ"ל, ועל ידי זה כל הכוכבים והמזלות והעכו"ם אשר תחתיהם, נכנעין תחת זה האדם וטורחין בשבילו כנ"ל לענין לחם הפנים הנ"ל, עיין זוהר תרומה קנ"ה, ועל דא איקרי לחם הפנים דהא מזונא וסיפוקא דעלמא מאינון פנים עילאין קא אתיא וכו', לחם הפנים מיכלא דאינון פנים וכו' חום הוה מתקרב וחום הוה מתעדי מתמן, והא אוקמוה דכתיב (שמואל א כ"א) לחם חם ביום הלקחו:

EN:
There — at the end of Letter Daled — "and this is what they did only in order to be saved from the arousal of the woman of harlotry [isha zonah] — which is the kelipah that precedes the fruit — and to come to the revelation of the Torah." In my humble opinion it seems that Rabbainu alluded to us the secret of why Balak and Bil'am then attacked Israel so greatly — and in particular why the daughters of Moav attacked them — this was the aspect of the kelipah that precedes the fruit. And as is elaborated in Letters Alef and Beis — that before one comes to the revelation of Torah and service — one must first be refined through the revelation of one's desires and attributes — and in their totality it is the desire for licentiousness. And then one must cry out the holy voices — and so on. Therefore here — when they came to the plains of Moav — where they needed to come to the revelation of the Torah — this being the aspect of the entire book of Devarim [Deuteronomy] which was said in the plains of Moav — therefore the attack of all of this then was in order to break through it the kelipah that precedes the fruit — and to come to the revelation of the Torah as above.

For the covenant is the aspect of the sun — as is known — and as is brought in Zohar Shemos, p. 13b. And therefore it is said regarding Avraham: "in the heat of the day" [Genesis 18]. And the Sages expounded: [Bava Metzi'a 86b] "the Holy One took the sun out of its sheath." And this was also after he was circumcised. For now the image of the sun is deep within the shadow [mar'eh hachammah amukah min hatzal] — meaning: the light of Hashem's Providence is hidden and concealed within the way of nature — in the governance of the constellations and the nations who are under the stars and constellations — as it is written: "which Hashem your G-d has apportioned to all the nations" [Deuteronomy 4]. Their success grows great — and they have livelihood in abundance. And Israel is despised and lowly — and is sustained from the residue — and their livelihood comes with great exertion. And all this is the aspect of: the image of the sun is deep within the shadow — for the shadow of the governance of nature and the constellations conceals the light of Hashem's Providence. Even though in truth even nature itself is conducted through His Providence — nonetheless it is in the aspect of a shadow. And therefore the nations are called a shadow — as it is written: "the shadow of wings [tzaltzal kanafayim]" [Isaiah 18] — for they conceal the light of the sun — which is the light of Hashem's Providence. And this is only because the light of the sun does not shine in its fullness — and it is only: the image of the sun — image specifically.

In my humble opinion: this means — because His governance is clothed in the aspect of Metatron — this being the aspect of: "your king is a youth [na'ar]". And this is the aspect of the lower covenant [bris tata'ah] — the aspect of: "for My Name is within him — his name is like his Master's Name" [Exodus 23; Sanhedrin 38]. And nonetheless it is only the aspect of the image of the sun. [And see the discourse Ani Hashem Hu Sh'mi, Siman 11.] And it is known that he is called ba'al kanafayim [master of wings]. And therefore from there flows and descends what becomes clothed — the light of His Providence — in the way of nature — in the governance of the constellations. This being the aspect of tzaltzal kanafayim as above. And it is known that Metatron's dominion is on weekdays. [And see the above Siman 11.] And on Shabbas — the light of Hashem's Providence itself is revealed, as it were.

Segment 26
HE:
אות יג שם, על כן צריך שיהיה למדן וחסיד וכו' עיין זוהר פנחס רי"ג: והאי צדיק חסיד איקרי וכו', ועיין שם במקדש מלך שזה משום סד מתגלה בפומא דאימא וכו':

EN:
There — Letter Hay — "and when one comes to the revelation of Torah — from this revelation new souls are made." This means: as is elaborated there above — that the root of all the souls of Israel are rooted in the ayin [eye/source] of the face of the Torah. Therefore when a new revelation comes in the Torah — from this new spirits and souls are made. As is explicitly elaborated afterwards at the end of the discourse.

And this is the aspect of: "and the sun of righteousness will shine for you who fear My Name" [Malachi 3].

And the Sages expounded: [Ta'anis 8b] "the sun on Shabbas." For Shabbas is from the aspect of the future governance — when in the future the Holy One will take the sun out of its sheath — the aspect of: "and the sun of righteousness will shine for you." Then will be fulfilled: "and healing is in its wings" — meaning: your Guide will be concealed no more — and your eyes shall see your Guide. For then the light of the face of Hashem will be revealed — and the shadow will be nullified — the aspect of: "their shadow has departed from them" [Numbers 14]. Therefore through the full protection of the covenant — which is the aspect of the upper covenant [bris ila'ah] — the aspect of the light of the sun itself — the aspect of "in the heat of the day" of Avraham — through this all the stars and constellations and all the nations under them labor for the livelihood of Israel — in the aspect of: "they are our bread — their shadow has departed from them." And then eating is in the aspect of the showbread — for the light of the face of Hashem shines in it. And therefore the showbread is called: "bread warm on the day it was taken". And according to the plain meaning: for there was in it a miraculous act — that on the day of its taking it was warm as though baked just now. And this is above the governance of nature — which itself is the aspect of "in the heat of the day" of Avraham — that the Holy One took the sun out of its sheath — meaning: the light of His Providence was revealed above the way of nature — the aspect of: the sun shining without garment or sheath.

And this is the aspect of: "sit at My right hand — until I make your enemies a footstool for your feet" [Psalms 110] — the level of Avraham — the aspect of kindness which is the right. "Until I make your enemies a footstool for your feet" — for they labor for your livelihood. For through this kindness — which is the aspect of holy love and yearning — good vowel-points are made for the letters — and the letters are combined to perform good deeds. And then automatically all the stars and constellations are subdued under him — for all of them are governed only through the letters of the Torah — and the letters are governed through the vowel-points — and the vowel-points are made through his good yearnings — which are the aspect of Avraham — the aspect of kindness — the aspect of the right as above. And all this is merited through the protection of the covenant.

Section 3 — Letter ג — [on Letter Hay of the discourse]

And therefore Hashem said to Avraham at the time of the commandment of circumcision: "walk before Me" — meaning: that his walking [raglin] should through this be in the aspect of the face [panim] — for even in his livelihood — which is the aspect of walking — the light of Hashem's face will shine. "And be wholehearted [tamim]" — the aspect of: "be wholehearted with Hashem your G-d" — that you shall not need to inquire after stars and constellations — for you will be above them. For the essential existence and perfection of the stars and constellations depends on the maintenance of faith — which depends on the protection of the covenant — the aspect of: "if not for My covenant day and night — I would not have set the laws of heaven and earth" [Jeremiah 33] — as elaborated in the discourse above in Letter Gimmel.

There: "and they shall not appear before Hashem empty-handed at the festivals — for then the face of Hashem is revealed — the aspect of panim." In my humble opinion: this means — for they are called regalim [festivals] from the language of raglin [walking/legs]. And the light of Hashem's face is revealed in them — for they are days on which miracles were done for Israel — above the way of nature. This being the aspect of the revelation of the face of Hashem as above. It follows that through this the aspect of "walk before Me" is drawn — meaning: the light of the face of Hashem shines in the aspect of raglin. And then every person of Israel is obligated to ascend and appear before the face of Hashem. And it is then said: "and they shall not appear before Me empty-handed" [Deuteronomy 16] — for through this all their livelihood and bread is elevated and rectified — in the aspect of the showbread.

Section 4 — Letter ד — [on Letter Zayin of the discourse — at its end]

And in my humble opinion this alludes to what the Sages said: [Chaggigah 26b] "they would show the festival pilgrims the showbread — which was warm on the day of its taking — and say to them: 'see how beloved you are before the Omnipresent'" — as above — for through this it was revealed that Hashem shines upon them the light of His Providence and the light of the face of Hashem above the way of nature. And also in my humble opinion this alludes also to the matter of charity — for the essential importance of charity is faith — as is elaborated in the discourse in Letter Alef — meaning: when one gives charity through believing in His Providence — that all livelihood flows only from Him — for He is the One who gives one the power to make wealth — through this all one's livelihood is rectified — until it is in the aspect of the showbread — the aspect of "walk before Me" above. And this is the aspect of: "the sun of righteousness" specifically — for through charity one also draws the aspect of the revelation of the light of the sun above.

There: "when Shabbas departed — vay — a soul was lost." Meaning: for Shabbas is the aspect of the covenant — and the aspect of faith. And through this kindness is revealed — and love and yearning — the aspect of vay [woe] — a soul was lost. And through this very act the additional soul [nefesh yeteirah] comes into being.

There: "an evil thought — the Holy One does not join it to deed" [Kiddushin 40]. See Yerushalmi Pe'ah, ch. 1 — where the Sages said: "in what does this apply? Regarding Israel." Meaning as above — for Israel are believers and circumcised — and through this they merit holy love and yearning. And when an evil thought comes to them — it is only from the aspect of: "there is a vanity which is done upon the earth — that there are righteous ones to whom happens what is fitting for the deeds of the wicked" [Ecclesiastes 8]. And therefore it is not joined to deed — for the thought is not truly theirs.

But for the nations — it is the reverse — for they are far from faith and covenant.

There: "prayer is called regel [foot/leg]." This means: regarding the above — "until I make your enemies a footstool for your legs" above — meaning: that they be subdued under the prayer which is the aspect of regel. For this is why the order of prayer was arranged — namely: to bring out the yearnings through speech and mouth — through which the soul is completed and comes from potential to actuality.

And through this the letters are combined to perform good deeds as above.

And through this all the stars and constellations and the nations under them are subdued under this person — and labor for him — as above — regarding the showbread. See Zohar Terumah, p. 155: "and therefore it is called the showbread [lechem hapanim] — for the sustenance and provision of the world comes from those supernal faces — the showbread — the food of those faces — warm when it drew near and warm when it was removed — as has been established — as it is written: 'bread warm on the day it was taken'" [I Samuel 21].

There: "therefore he must be a Torah scholar and a chassid." See Zohar Pinchas, p. 213: "and this Tzaddik is called a chassid" — and see there in the Mikdash Melech — that this is because chesed is revealed in the mouth of Ima [supernal mother].

"Through melody." And so on.

"And the sign: 'bakchatef yis'u' [on the shoulder they shall carry]." And so on. The author says: one can explain through this — in a witty allusion — the Sages' teaching in Sukkah, p. 35: "why was David punished in the matter of Uzah?" And so on — as elaborated in the discourse.

Section 1 — Letter א — [on end of Letter Daled of the discourse]

There — at the end of Letter Daled — "and this is what they did only in order to be saved from the arousal of the woman of harlotry [isha zonah] — which is the kelipah that precedes the fruit — and to come to the revelation of the Torah." In my humble opinion it seems that Rabbainu alluded to us the secret of why Balak and Bil'am then attacked Israel so greatly — and in particular why the daughters of Moav attacked them — this was the aspect of the kelipah that precedes the fruit. And as is elaborated in Letters Alef and Beis — that before one comes to the revelation of Torah and service — one must first be refined through the revelation of one's desires and attributes — and in their totality it is the desire for licentiousness. And then one must cry out the holy voices — and so on. Therefore here — when they came to the plains of Moav — where they needed to come to the revelation of the Torah — this being the aspect of the entire book of Devarim [Deuteronomy] which was said in the plains of Moav — therefore the attack of all of this then was in order to break through it the kelipah that precedes the fruit — and to come to the revelation of the Torah as above.



# סימן ל"ג
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/32/

סימן ל"ג
סימן ל"ג
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/32

Segment 3
HE:
אות א שם אות ג', עושי דברו לשמוע בקול דברו היינו שהדבר היינו אותיות התורה מקבלין אור רב מלמעלה וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, על פי מה שמבואר לקמן באות ד' ה' שבכל המדות שורה בהם אהבתו יתברך, ויש עוד אהבה למעלה מזו שהוא בחינת אהבה שבדעת והנה בהמדות שהם בחינת ימים יש כנגדם בחינת ימי רע שהם מדות רעות (שזה בחינת יום ולילה אור וחשך שיש בכל יום), אבל הדעת הוא למעלה מהמדות ושם אין שום אחיזה להרע כלל, בחינת (ישעיה י"א) לא ירעו ואל ישחיתו כי מלאה הארץ דעה, כי שם (תהלים קל"ט) גם חשך לא יחשיך ממך, כי הוא בחינת (זכריה י"ד) יום אחד וכו' אשר הוא לא יום ולא לילה המבואר לקמן בפנים אך כל זמן שהימי טוב מלובשין בימי רע, אזי אי אפשר להם לקבל אור מלמעלה היינו מבחינת אור האהבה שבדעת בכדי שלא יקבלו הימי רע על ידי זה יותר מכדי חיונו, אבל כשמלקטין ומבררין האותיות התורה שהיו מלובשין בהימי רע ומעלין אותם משם, אז נמשך עליהם אור רב מלמעלה, היינו שיכולין לקבל איזה הארה והתנוצצות מאור האהבה שבדעת, שזה בחינת זכיין למשמע קלין מלעילא:

EN:
There — Letters Gimmel and Daled — "they were crying and reciting the Shema" — and this is what the Sages said : "they sought to establish the portion of Balak and Bil'am within the Shema." For through the recitation of Shema — the arousal of the thoughts [hirhurim] that come through the kelipah of Bil'am are nullified.

There — L

Segment 5
HE:
מי האיש החפץ חיים שם אות ו', וזהו שאמרו רבותינו ז"ל כי שפתי כהן ישמרו דעת וכו' רוצה לומר כי מי שזוכה שכפה את יצרו וביטל הימי רע שלו לגמרי אז הימי טוב שלו לבד היינו האהבה שיש לו עם השם יתברך בזמן ובמדות, הוא בחינת אהבה שבדעת לפי מדריגתך, וגם כי על ידי זה הימי טוב שלו מקבלין מאור האהבה שבדעת כנ"ל, ועל ידי זה שתקבל ממנו הארת אהבה שבדעת על ידי זה ממילא יתבטלו ויפלו המדות רעות שלך, ויעלו מהם הימי טוב המלובשים בהם, ויקבלו גם כן התנוצצות מאור האהבה הזו שהוא בחינת אהבה שבדעת לפי מדריגתך, שזה בחינת כי שפתי כהן ישמרו דעת, היינו מה שהוא יכול להוציא מכח אל הפועל ולהביאו לבחינת דיבור הוא לפי מדריגתך בחינת דעת שהוא למעלה מהזמן והמדות וגם כי מאחר שכפה את יצרו ועל ידי זה מקבלין הימי טוב שלו מאור האהבה שבדעת, אשר שם גם חשך לא יחשיך ממך כנ"ל ועל כן בכל מקום שמסתכל שם נופל הרע משם, ועל ידי זה יודע את התורה אפילו מדברים גשמיים, בוודאי מרב כזה תורה יבקשו מפיהו:

EN:
Section 4 — Letter ד — [on Letter Vov of the discourse]

etters Gimmel, Daled, Hay — "'

Segment 7
HE:
אות ג אות ב שם אות ז', כי כל אחד מישראל יודע שיש אלקים בכלל וכו' היינו כנ"ל כי הדעת הוא למעלה מהמדות ועל כן אין שם אחיזה להרע כל כך ועל כן יודע שיש אלקים, וגם יודע שמלא כל הארץ כבודו היינו שאפילו בתוך הימי רע בעצמן יש שם גם כן אלקותו יתברך ואותיות התורה שהם בחינת ימי טוב אך הרשעים הם ברשות לבם, היינו שהימי רע שהם המדות רעות שבלב מתגברין כל כך, עד שאין הלב יכול לקבל אור הדעת הזה ואינו מרגיש אותו כראוי, ועל כן כשמקשר את לבו לדעתו וכופה את לבו להדעת הזה שהוא בעצמו יודע ולבו ברשותו, אזי מקבלין המדות שבלבו בחינת אור האהבה שבדעת, ורואה ומשיג אור הגנוז לפי בחינתו וכו' ועיין נפלאות על פי מאמר זה הנ"ל בהל' סוכה הל"ג פורים הל"ד, ובהל' הלואה הל"ה:

EN:
Section 6 — Letter ו — [on Letters Hay and Vov of the discourse]

Section 5 — Letter ה — [on the same Letter]

the performers of His word — to hear the voice of His word' — meaning: the word — namely the letters of the Torah — receive great light from above." In my humble opinion: this means — according to what is elaborated below in Letters Daled and Hay — that in all the attributes His love dwells within them. And there is yet another love above this — which is the aspect of the love within Da'as [ahavah shebaDa'as]. Now: within the attributes — which are the aspect of yamim [days] — there is corresponding to them the aspect of the days of evil — which are the evil attributes. This being the aspect of day and night — light and darkness — that exist in every day. But Da'as is above the attributes — and there the evil has no foothold at all. The aspect of: "they shall not harm nor destroy — for the earth shall be full of Da'as" [Isaiah 11]. For there: "even darkness does not darken before You" [Psalms 139]. For it is the aspect of: "one day — which is neither day nor night" [Zechariah 14] — as is elaborated below in the discourse. But as long as the good days are clothed within the days of evil — then it is impossible for them to receive light from above — meaning: from the aspect of the light of the love within Da'as — so that the days of evil should not receive through this more than their sustenance. But when one clarifies and extracts the letters of the Torah which were clothed within the days of evil — and elevates them from there — then great light is drawn upon them from above. Meaning: they can then receive some illumination and flash from the light of the love within Da'as.

There — Letters Gimmel and Daled — "they were crying and reciting the Shema" — and this is what the Sages said : "they sought to establish the portion of Balak and Bil'am within the Shema." For through the recitation of Shema — the arousal of the thoughts [hirhurim] that come through the kelipah of Bil'am are nullified.

And this is the aspect of: "they merit to hear voices from above."

There — Letter Vov — "and this is what the Sages said: 'the lips of the Kohen shall guard Da'as'" — this means: for one who merits to subdue one's evil inclination — and to entirely nullify one's days of evil — then one's good days alone — meaning: the love one has with Hashem in time and within the attributes — this is the aspect of the love within Da'as — according to one's level. And also: through this one's good days receive from the light of the love within Da'as as above. And through receiving from him the illumination of the love within Da'as — through this automatically one's evil attributes will be nullified and fall — and the good days clothed within them will ascend — and they too will receive a flash from the light of this love — which is the aspect of the love within Da'as according to one's level. This being the aspect of: "the lips of the Kohen shall guard Da'as" — meaning: what he is able to bring from potential to actuality and bring to the aspect of speech — this is according to one's level — the aspect of Da'as which is above time and the attributes. And also: since he subdued his evil inclination — and through this one's good days receive from the light of the love within Da'as — where: "even darkness does not darken before You" as above — and therefore everywhere he looks — the evil falls from there. And through this he knows the Torah even from material matters.

There — Letter Vov — "behold I have taken a blessing — with a kamatz" — for berech is a noun of blessing. And at its root — certainly everything is in the aspect of blessing — for: "from the mouth of the Most High — evil does not go forth" . This is the aspect of: "for the ways of Hashem are straight" — for the ways of Hashem are certainly all straight and correct. Only: because the light is then still kamatz and concealed — it is formed below according to the vessels of the receivers. Therefore: "righteous ones walk in them" — and so on. And therefore Bil'am wished to form it according to his vessel — which is the aspect of a curse. And when he saw he could not — he understood that already at the moment of taking — when the light was still in the aspect of kamatz and concealed — it was already in the aspect of blessing. This is: "behold I have taken a blessing — with a kamatz." And since it was in the aspect of blessing already at the time of taking — therefore it is in the aspect of beirech — meaning: the Holy One Himself blessed Israel — for even though the verse says: "see — I set before you blessing and curse" — "before you" specifically — for from before the Holy One goes forth a simple light — and it is formed below only according to the vessels of the receivers. But then — as it were — Hashem Himself formed the light in the aspect of blessing — to the point that it could not be corrupted and formed in the opposite direction, G-d forbid — even through Bil'am the wicked's vessel — until he too was compelled to bless Israel. And this is what is written: "and He blessed — and I cannot reverse it."

Such a Rabbi — "Torah shall they certainly seek from his mouth."

There — Letter Zayin — "for every person of Israel knows that there is G-d in general." Meaning as above — for Da'as is above the attributes — and therefore the evil has no such hold there. And therefore one knows that there is G-d. And also one knows that "the whole earth is full of His glory" — meaning: that even within the days of evil themselves — there too is His Divinity — and the letters of the Torah which are the aspect of the good days. But the wicked are under the authority of their heart — meaning: the days of evil — the evil attributes within the heart — strengthen so much — that the heart cannot receive the light of this Da'as properly — and does not feel it as one should. Therefore: when one binds one's heart to one's Da'as — and subdues one's heart to this Da'as that one knows — and one's heart is under one's authority — then the attributes within one's heart receive the aspect of the light of the love within Da'as. And one sees and attains the hidden light according to one's level. And see wondrous things according to this discourse in the Laws of Sukkah, Halacha 3; Laws of Purim, Halacha 4; and Laws of Loans [Hil'chos Halva'ah], Halacha 5.

 Na Nach Nachma Nachman MayUman



# סימן ל"ד
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/33/

סימן ל"ד
סימן ל"ד
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/33

Segment 2
HE:
אות א מאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים

EN:
And see in Likutay Halachos, Laws of Teachers and Torah Study [Hilchos Melamdim v'Talmud Torah], Halacha 4 — where the explanation of this matter of binding to the point that belongs to one's heart at that moment — specifically — is greatly expanded. And he elaborated there somewhat in wondrous words — and in a somewhat different manner than the above.

Section 3 — Letter ג — [on Letter Hay of the discourse]

Segment 3
HE:
אות א' להנקודה השייך ללבו בעת הזאת וכו' רוצה לומר כי מבואר לקמן שצריך כל אחד לעורר את לבו על ידי הנקודה של עצמו, וכן צריך לקבל התעוררות בלבו מהנקודה שיש בחבירו, וכל הנקודות הללו צריכין לקבל מהנקודה הכלליות שהוא הצדיק וכו' וזה שכתוב גם כאן לקשר את לבו להנקודה השייך ללבו בעת הזאת, היינו לפעמים להנקודה של עצמו על ידי שמדבר בינו לבין קונו וכו', ולפעמים להנקודה של חבירו על ידי שמדבר עם חבירו, ובכלל צריך לקשר את לבו להנקודה השייך ללבו בעת הזאת, היינו לפעמים להנקודה של עצמו על ידי שמדבר עם חבירו, ובכלל צריך לקשר את לבו להנקודה הכלליות של הצדיק שהוא שורש כל הנקודות הנ"ל:

EN:
There —

Segment 5
HE:
אות ב ועיין בלקוטי הלכות הלכות מלמדים ותלמוד תורה הלכה ד' שמרחיב הביאור בענין זה של התקשרות לנקודה השייך ללבו בעת הזאת דייקא, והאריך שם קצת בדברים נפלאים ובאופן אחר קצת מהנ"ל:

EN:
Section 4 — Letter ד — [on Letter Zayin of the discourse — at its end]

Letter Alef — "to bind one's heart to the point [nekudah] that belongs to one's heart at that moment." This means: for it is elaborated below that every person must stir his heart through his own point [nekudah].

Segment 7
HE:
אות ג שם אות ה, ומלאפום וכו' הוא בחינת נקודה עם ואו וכו' בחינת חכמה ובינה וכו' עיין שער ההקדמות עולם הנקודים דרוש ה':

EN:
But to settle Rabbainu's language a bit further: one can say that he alluded through this — for here too it is the aspect of the Tzaddik — the aspect of the covenant of peace [bris shalom]. And therefore the Sages said about him that he was born circumcised. And therefore he merited to Malchus — the aspect of "Melki Tzedek" — in the way of: "and Yosef — he is the ruler." And therefore the Holy One wished to bring forth the Priesthood from Shem — for in Shem the light of love dwells. But it has already been elaborated above in Letter Gimmel that the Tzaddik is the aspect of mela'fum — for all his abundance — namely: the mouth and speech of the Tzaddik — are full and complete. And afterwards in Letters Hay and Vov he elaborates that mela'fum is a point with a vav — and the point is the aspect of the mouth — and the vav is the aspect of the heart. And so on. Therefore: when Shem preceded Avraham's blessing over the blessing of the Omnipresent — this was, as it were, some aspect of a blemish in the mouth and speech — which is the aspect of the point. And through this the Priesthood was taken from him and given to Avraham — of whom it is said: "you are a priest forever — by My word — Melki Tzedek" — "by My word [al divrati]" — specifically — as above. And as the Sages expounded in Nedarim there — on the speech [dibbur] of Melki Tzedek. And one can hint: divrati — the letters of dibrat yud — and the yud is the aspect of the point — the aspect of wisdom — the aspect of: "my mouth speaks wisdom" — as is elaborated in the discourse.

And likewise one must receive stirring in one's heart from the point that exists in one's companion. And all these points must receive from the universal point [nekudah hak'lalus] — which is the Tzaddik. And this is what is written here: to bind one's heart to the point that belongs to one's heart at that moment — meaning: sometimes to one's own point — through speaking between oneself and one's Creator — and so on. And sometimes to one's companion's point — through speaking with one's companion. And in general one must bind one's heart to the universal point of the Tzaddik — who is the root of all the above-mentioned points.

And see in Likutay Halachos, Laws of Teachers and Torah Study [Hilchos Melamdim v'Talmud Torah], Halacha 4 — where the explanation of this matter of binding to the point that belongs to one's heart at that moment — specifically — is greatly expanded. And he elaborated there somewhat in wondrous words — and in a somewhat different manner than the above.

Segment 9
HE:
אות ד שם אות ז' בסופו, וזהו שאמרו רבותינו ז"ל ביקש הקדוש ברוך הוא להוציא כהונה משם וכו' רוצה לומר כי במאמר זה של דברי רז"ל הנ"ל נודע לנו, שהכהונה ניתנה לאברהם שהוא בחינת אהבה, ועל כן כשניתנה הכהונה לפנחס נאמר שם (במדבר כ"ה) הנני נותן לו את בריתי שלום, כי שם שורה אור האהבה הקדושה וכו' כמבואר בפנים וכן מבואר להדיא במאמר זה כתב יד מלשון החברים אך ליישב ביותר קצת לשון רבינו ז"ל יש לומר שרימז בזה, כי גם שם הוא בחינת הצדיק בחינת ברית שלום, ועל כן אמרו רבותינו ז"ל עליו שנולד מהול, ועל כן זכה למלכות בחינת מלכי צדק על דרך ויוסף הוא השליט הנ"ל, ועל כן ביקש הקדוש ברוך הוא להוציא הכהונה משם כי שם שורה אור האהבה אך כבר נתבאר לעיל אות ג' שהצדיק הוא בחינת מלאפום, כי כל השפע שלו היינו הפה והדיבור של הצדיק הן במילואם ובשלימותן, ואחר כך באות ה' ו' מבאר שמלאפום היא נקודה עם ואו, והנקודה היא בחינת פה והואו היא בחינת הלב וכו', ועל כן כשהקדים שם ברכת אברהם לברכת המקום, זה היה כביכול איזה בחינת פגם הפה והדיבור שהוא בחינת הנקודה, ועל ידי זה ניטלה הכהונה ממנו וניתנה לאברהם שנאמר (תהלים ק"י) אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק על דברתי דייקא כנ"ל, וכמו שדרשו רבותינו ז"ל בנדרים שם על דיבורו של מלכי צדק ואפשר לרמז דברתי אותיות דברת יוד, והיוד היא בחינת הנקודה בחינת חכמה בחינת (תהלים מ"ט) פי ידבר חכמות המבואר בפנים:

EN:
Connected to the above — regarding "behold I give him My covenant of peace" — one can say in a witty vein: for it is known that at the time Pinchas killed Zimri — the souls of Nadav and Avihu clothed themselves in him. And the matter is understood according to the above — for the Sages said in Toras Kohanim: the blemish of Nadav and Avihu was that they did not take counsel from Moshe and Aharon. And likewise they did not take counsel from each other — for their own points did not shine for them — since they stumbled. But at any rate they should have received from each other — from their companion's point. And likewise from the universal point of Moshe and Aharon. And through not taking counsel — they stumbled. And therefore they were specifically rectified through Pinchas — who did not take counsel from any person at all. For even the halacha was forgotten by Moshe at that moment — since the blemish had overwhelmed so greatly that even the illumination of the universal point was, as it were, hidden at that time. And Pinchas — through his own point — also stirred the point of Moshe — and said to him: "so did I receive from you" — and so on. And therefore Nadav and Avihu were then rectified through him — and clothed themselves in him — and he merited the covenant of eternal Priesthood.

There — Letter Hay — "and mela'fum — and so on — this is the aspect of a point with a vav — the aspect of wisdom and understanding." See Sha'ar HaHakdamos, Olam HaNikudim, Discourse 5.

Segment 11
HE:
אות ה פעם אחת דברו עם רבינו ז"ל ממאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים הנ"ל שמדבר שם מהנקודה שהיא בחינת צדיק וכו' ואמר אז רבינו ז"ל שבזאת התורה יכולין לראות כל הצדיקים שבדור מהות ומדריגת ומעלת כל אחד ואחד (זה הועתק מספר חיי מוהר"ן):

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 34 (V'Atem Tih'yu Li Mamleches Kohanim)

There — Letter Zayin — at its end: "and this is what the Sages said: 'the Holy One wished to bring forth the Priesthood from Shem.'" This means: for through this Sages' teaching — we learn that the Priesthood was given to Avraham — who is the aspect of love. And therefore when the Priesthood was given to Pinchas — it is said there: "behold I give him My covenant of peace" [Numbers 25] — for there the light of holy love dwells — as is elaborated in the discourse.

Segment 13
HE:
אות ו שייך לעיל לענין הנני נותן לו בריתי שלום וכו' יש לומר בדרך צחות, כי ידוע שבשעה שהרג פנחס את זמרי נתלבשו בו נשמת נדב ואביהו, ועל כן זכה לברית כהונת עולם והענין מובן על פי הנ"ל, כי אמרו רבותינו ז"ל בתורת כהנים שפגם נדב ואביהו היה שלא נטלו עצה ממשה ואהרן, וגם לא נטלו עצה זה מזה כי נקודה שלהם בעצמם לא האירה להם שהרי נכשלו, אך על כל פנים היה להם לקבל אחד מחבירו מנקודה שלו, וכן מהנקודה הכלליות של משה ואהרן, ועל ידי שלא נטלו עצה וכו' נכשלו, ועל כן נתתקנו דייקא על ידי פנחס שלא נטל עצה משום אדם, כי הלא אפילו ממשה נתעלמה אז ההלכה, כי גבר אז הפגם כל כך עד שנתעלם אז גם הארת הנקודה הכלליות כביכול ופנחס בנקודת עצמו העיר גם נקודת משה ואמר לו כך מקובלני ממך וכו', ועל כן נתתקנו אז נדב ואביהוא על ידו ונתלבשו בו וזכה לברית כהונת עולם ובזה יש לפרש מה שתירגם והמה בוכים וכו' בכיין וקריין את שמע, היינו כי מאחר שראו ישראל אז שנתעלם אור הנקודה כביכול על כן בכו (ועי' ליקוטי תנינא סימן ס"ז ותבין ביותר), אך אף על פי כן נתחזקו אז להחזיק על כל פנים באמונת ישראל שקיבלו מיעקב אבינו שהוא הנקודה כלליות של כל ישראל כפשוטו כי ממנו יצאו כולם, ועל כן צעקו אז שמע ישראל (אבינו) ה' אלקינו ה' אחד (וזה שנסמך שמע אצל ואהבת כי שם אצל הנקודה הקדושה שורה אור אהבה הקדושה) ועל ידי זה נתעורר אור הנקודה של פנחס, ויקח רמח בידו דא רמח תיבין דקריאת שמע היינו כנ"ל ועיין בסימן ל"ו מה שגילה רבינו ז"ל בפירוש תרגום הזה סוד נפלא:

EN:
Section 1 — Letter א — [on end of Letter Daled of the discourse]

And likewise it is explicitly elaborated in this discourse in a handwritten text from the circle of Companions.

But to settle Rabbainu's language a bit further: one can say that he alluded through this — for here too it is the aspect of the Tzaddik — the aspect of the covenant of peace [bris shalom].

And therefore the Sages said about him that he was born circumcised.

And therefore he merited to Malchus — the aspect of "Melki Tzedek" — in the way of: "and Yosef — he is the ruler." And therefore the Holy One wished to bring forth the Priesthood from Shem — for in Shem the light of love dwells. But it has already been elaborated above in Letter Gimmel that the Tzaddik is the aspect of mela'fum — for all his abundance — namely: the mouth and speech of the Tzaddik — are full and complete. And afterwards in Letters Hay and Vov he elaborates that mela'fum is a point with a vav — and the point is the aspect of the mouth — and the vav is the aspect of the heart. And so on. Therefore: when Shem preceded Avraham's blessing over the blessing of the Omnipresent — this was, as it were, some aspect of a blemish in the mouth and speech — which is the aspect of the point. And through this the Priesthood was taken from him and given to Avraham — of whom it is said: "you are a priest forever — by My word — Melki Tzedek" [Psalms 110] — "by My word [al divrati]" — specifically — as above. And as the Sages expounded in Nedarim there — on the speech [dibbur] of Melki Tzedek. And one can hint: divrati — the letters of dibrat yud — and the yud is the aspect of the point — the aspect of wisdom — the aspect of: "my mouth speaks wisdom" [Psalms 49] — as is elaborated in the discourse.

Connected to the above — regarding "behold I give him My covenant of peace" — one can say in a witty vein: for it is known that at the time Pinchas killed Zimri — the souls of Nadav and Avihu clothed themselves in him. And the matter is understood according to the above — for the Sages said in Toras Kohanim: the blemish of Nadav and Avihu was that they did not take counsel from Moshe and Aharon. And likewise they did not take counsel from each other — for their own points did not shine for them — since they stumbled. But at any rate they should have received from each other — from their companion's point. And likewise from the universal point of Moshe and Aharon.

And through not taking counsel — they stumbled.

And therefore they were specifically rectified through Pinchas — who did not take counsel from any person at all. For even the halacha was forgotten by Moshe at that moment — since the blemish had overwhelmed so greatly that even the illumination of the universal point was, as it were, hidden at that time. And Pinchas — through his own point — also stirred the point of Moshe — and said to him: "so did I receive from you" — and so on.

And therefore Nadav and Avihu were then rectified through him — and clothed themselves in him — and he merited the covenant of eternal Priesthood.

And through this one can explain what the Targum rendered: "and they were crying" — "they were crying and reciting the Shema." For since Israel saw then that the illumination of the universal point was, as it were, hidden — therefore they cried. [And see Likutay Tinyana, Siman 67 — and you will understand more deeply.] But even so — they then strengthened themselves to hold at any rate onto the faith of Israel — which they received from Yaakov our patriarch — who is the universal point of all Israel in the plain sense — for all of them came from him. Therefore they then cried out: "Hear O Israel [our father] — Hashem our G-d — Hashem is One." [And this is why Shema is juxtaposed to V'Ahavta — for in the holy point dwells the light of holy love.] And through this — the light of Pinchas's point was stirred — and he took a spear in his hand — and this spear is the 248 words of the recitation of Shema — as above. And see in Siman 36 — what Rabbainu revealed there on the wonderful secret of this Targum rendition.



# סימן ל"ו-בקרוב עלי מרעים
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/34/

סימן ל"ו-בקרוב עלי מרעים
סימן ל"ו-בקרוב עלי מרעים
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/34

Segment 2
HE:
אות א שם בסוף אות ד', וזה לא עשו אלא כדי להנצל מהרהור של אשה זונה שהיא קליפה הקודמת לפירי ולבוא להתגלות התורה נראה לעניות דעתי שאפשר שרימז לנו רבינו ז"ל סוד מה שהתגרו אז בלק עם בלעם בישראל כל כך, בפרט מה שהתגרו בהם בנות מואב זה היה בחינת קליפה הקודמת לפרי, וכמבואר באות א' ב' שקודם שבאין להתגלות בתורה ועבודה צריכין להצטרף תחלה בהגלות של תאוותיהם ומדותיהם וכלליותם הוא תאוות ניאוף, ואז צריכין לצעוק עין קלין וכו' ועל כן בכאן כשבאו לערבות מואב, ששם היו צריכין לבוא להתגלות התורה שזה בחינת כל ספר משנה תורה שנאמרה בערבות מואב, על כן התגרו בהם אז כל כך בכדי שישברו על ידי זה הקליפה הקודמת לפרי ולבוא להתגלות התורה כנ"ל:

EN:
Section 3 — Letter ג — [on Letters Gimmel and Daled of the discourse]

There —

Segment 4
HE:
אות ב שם אות ה', וכשבא להתגלות התורה אז נעשה מההתגלות נשמות חדשות וכו' רוצה לומר כמבואר שם לעיל ששורש כל הנפשות ישראל מושרשים בעין פנים של תורה ועל כן כשבא להתגלות חדש בתורה נעשה מזה בחינת נשמתין ורוחין חדתין וכו', וכמבואר להדיא אחר כך בסוף המאמר:

EN:
Section 4 — Letter ד — [on Letter Vov of the discourse]

at the end of Letter Daled — "and this is what they did only in order to be saved from the arousal of the woman of harlotry [isha zonah] — which is the kelipah that precedes the fruit — and to come to the revelation of the Torah." In my humble opinion it seems that Rabbainu alluded to us the secret of why Balak and Bil'am then attacked Israel so greatly — and in particular why the daughters of Moav attacked them — this was the aspect of the kelipah that precedes the fruit. And as is elaborated in Letters Alef and Beis — that before one comes to the revelation of Torah and service — one must first be refined through the revelation of one's desires and attributes — and in their totality it is the desire for licentiousness. And then one must cry out the holy voices — and so on. Therefore here — when they came to the plains of Moav — where they needed to come to the revelation of the Torah — this being the aspect of the entire book of Devarim [Deuteronomy] which was said in the plains of Moav — therefore the attack of all of this then was in order to break through it the kelipah that precedes the fruit — and to come to the revelation of the Torah as above.

Segment 6
HE:
אות ג שם אות ג' ד', בכיין וקריין את שמע וכו' וזהו שאמרו רבותינו ז"ל ברכות י"ב: בקשו לקבוע פרשת בלק ובלעם בקריאת שמע וכו', כי על ידי קריאת שמע מבטלין ההרהורים הבאים על ידי קליפת בלעם:

EN:
Section 5 — Letter ה — [on the same Letter]

There — Letters Gimmel and Daled — "they were crying and reciting the Shema" — and this is what the Sages said : "they sought to establish the portion of Balak and Bil'am within the Shema." For through the recitation of Shema — the arousal of the thoughts [hirhurim] that come through the kelipah of Bil'am are nullified.

Segment 8
HE:
אות ד שם אות ו', הנה ברך לקחתי בקמץ וכו' כי ברך הוא שם דבר של ברכה, ובשורשו בוודאי הכל בבחינת ברכה כי (איכה ג) מפי עליון לא תצא הרעות וכו' חס ושלום, שזה בחינת כי (הושע י"ד) ישרים דרכי ה', כי דרכי ה' בוודאי כולם ישרים ונכוחים, רק מחמת שהאור הוא אז עדיין קמץ וסתים, ונצטייר למטה לפי כלי המקבלים, על כן צדיקים ילכו בם וכו' ועל כן היה בלעם רוצה לציירו לפי בחינת הכלי שלו שהוא בחינת קללה, וכשראה שאינו יכול, הבין כי תיכף בשעת לקיחה שהיה עדיין האור בבחינת קמץ וסתים כבר היה גם אז בבחינת ברכה שזה בחינת הנה ברך לקחתי בקמץ, ולפי שהיה בבחינת ברכה גם בשעת לקיחה על כן הוא בבחינת בירך, שפירושו שהקדוש ברוך הוא בעצמו בירך את ישראל, כי אף על פי שאמר הכתוב (דברים י"א) ראה אנכי נותן לפניכם ברכה וקללה לפניכם דייקא, כי מלפני הקדוש ברוך הוא יוצא אור פשוט ונצטייר רק למטה לפי כלי המקבלים, אבל אז כביכול השם יתברך בעצמו צייר את האור בבחינת ברכה עד שלא היה יכול להתקלקל ולהצטייר להיפוך חס ושלום אפילו על ידי הכלי של בלעם הרשע עד שגם הוא היה מוכרח לברך את ישראל, וזה שכתוב ובירך ולא אשיבנו:

EN:
Section 6 — Letter ו — [on Letters Hay and Vov of the discourse]

There — Letter Hay — "and when one comes to the revelation of Torah — from this revelation new souls are made." This means: as is elaborated there above — that the root of all the souls of Israel are rooted in the ayin [eye/source] of the face of the Torah. Therefore when a new revelation comes in the Torah — from this new spirits and souls are made. As is explicitly elaborated afterwards at the end of the discourse.

Segment 10
HE:
אות ה שם ומפני מה לפי שהעיד עליהם הכתוב וכו', ובשביל זה יעץ בלעם לבלק להכשילם בדבר ערוה כדי לקלקל כליהם וכו' ובזה מובן ומבואר היטב מה שדייקא במספר זה שבפרשת פנחס כתיב החנוכי הפלואי וכו' ודרשו רבותינו ז"ל שמי מעיד עליהם וכו' כמבואר בפנים ולמה לא רימז הכתוב ענין זה גם בשאר מספרים של ישראל וגם מהו הענין של שמי מעיד עליהם שם י"ק דייקא בחינת שבטי י"ק עדות לישראל אך כפי הנ"ל מובן ומבואר היטב, כי דייקא שם י"ק מעיד עליהם, כי מסילוקא דיסודא עד אבא ואימא, שהם חכמה ובינה בחינת המוחין, שהם בחינת י"ה שעיקר שלימות כלי המוחין הוא על ידי תיקון הברית, ועל כן שם זה מעיד עליהם שלא פגמו כליהם על ידי פגם הברית חס ושלום, ועל כן דייקא בכאן העיד הכתוב עליהם על זה אחר שהיה ענין בלק ובלעם, כי זה היה עיקר הענין של בלעם הרשע ימח שמו שרצה לקלל את ישראל חס ושלום, על ידי שיצייר את האור לפי בחינת הכלי הפגום שלו, שהיה משוקע מאוד בתאוות ניאוף ופגם הברית כמו שכתוב (במדבר כ) ההסכן הסכנתי, וכמו שדרשו רבותינו ז"ל (סנהדרין ק"ה:), וסבר שגם אצל ישראל הכלים פגומים חס ושלום מגלות מצרים, וכמו שאמרו העכו"ם אם בגופם שלטו וכו', ועל כן יוכל לקלל את ישראל חס ושלום, (דברים כ"ג) ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך את הקללה לברכה וכו', כי נצטייר האור תיכף לברכה כנ"ל וכל זה מחמת שלימות כליהם על ידי תיקון הברית, כי גם במצרים היו גדורים מעריות כמאמר רבותינו ז"ל (ויקרא רבה ל"ב) אחת היתה ופרסמה הכתוב ועל כן כשהבין זאת בלעם יעץ את בלק להכשילם בדבר ערוה בכדי לקלקל כליהם, ואף על פי כן לא עלתה בידו, כי רק אותם שנכשלו מתו במגיפה, ותיכף ראה פנחס וקנא קנאת ה' צבאות וכו' ויכפר על בני ישראל ועל כן דייקא אחר המגיפה הזאת כשספרו את ישראל העיד עליהם הכתוב שכליהם שלמים על ידי תיקון הברית וכנ"ל:

EN:
And see something similar to this in the Introduction to Etz HaChayyim in the name of Maharu Vital — who was precise regarding what is said about the study of Kabbalah: "one who enters and does not exit — better for him that he was never created." Meaning: one who does not know that he can enter this study and exit from it in peace — without remaining with confusions and doubts, G-d forbid — it is forbidden for him to enter it. Only one who knows he is in the level of Rabbi Akiva and the like — who entered in peace and exited in peace. And he was precise: if so — who is it that is permitted to enter this? For most people — in particular in the later generations — are certainly not at this level. And so on. And therefore he explained there: that even if a person is assured that even though many doubts and wondrous things will appear to him in the course of this study — he will say in his heart: only because of the deficiency of his intellect he cannot attain the matter in its clarity — and not that, G-d forbid, in this thing itself there is any doubt — for such a person it is a mitzvah to study this study with him. For from shelo lishmah one comes to lishmah. And there is no prohibition except for one who does not have the strength to stand in the palace of the King — and will come to heresy, G-d forbid — by thinking he is a great sage and the deficiency is not on his side. See there — this is also brought in the words of the later authorities among the Kabbalists — and consider his words carefully.

There — Letter Vov — "behold I have taken a blessing — with a kamatz" — for berech is a noun of blessing. And at its root — certainly everything is in the aspect of blessing — for: "from the mouth of the Most High — evil does not go forth" . This is the aspect of: "for the ways of Hashem are straight" — for the ways of Hashem are certainly all straight and correct. Only: because the light is then still kamatz and concealed — it is formed below according to the vessels of the receivers. Therefore: "righteous ones walk in them" — and so on. And therefore Bil'am wished to form it according to his vessel — which is the aspect of a curse. And when he saw he could not — he understood that already at the moment of taking — when the light was still in the aspect of kamatz and concealed — it was already in the aspect of blessing. This is: "behold I have taken a blessing — with a kamatz." And since it was in the aspect of blessing already at the time of taking — therefore it is in the aspect of beirech — meaning: the Holy One Himself blessed Israel — for even though the verse says: "see — I set before you blessing and curse" — "before you" specifically — for from before the Holy One goes forth a simple light — and it is formed below only according to the vessels of the receivers. But then — as it were — Hashem Himself formed the light in the aspect of blessing — to the point that it could not be corrupted and formed in the opposite direction, G-d forbid — even through Bil'am the wicked's vessel — until he too was compelled to bless Israel. And this is what is written: "and He blessed — and I cannot reverse it."

Segment 12
HE:
אות ו שם בסוף המאמר, ויכול הצדיק להוריש בתורתו שמחדש נשמתין חדתין וכו' ולעיל כתיב כי כשמוליד תורה היא כלולה מנפשות ישראל וכו' נראה לעניות דעתי שבתיבות להוריש בתורתו וכו' מרמז למה שכתוב (דברים ל"ג) תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב היינו כנ"ל באות א', כי כל נפש מישראל היא מושרש בעין נפש של בית יעקב, ועין נפש של בית יעקב מושרשים בעין פנים של תורה כו', ואחר כך באות ג' מבאר שיש נשמות של שנים עשר שבטי י"ק ויש נשמתין דערב רב, ורימז לנו הכתוב כאן שעל ידי התורה שצוה לנו משה בזה הוריש לנו נשמות קדושות שהם בחינת קהלת יעקב ואולי שזה רימזו רבותינו ז"ל (סוכה מ"ב) תינוק היודע לדבר אביו מלמדו פסוק תורה צוה לנו וכו' ופרק ראשון של קריאת שמע היינו כדי לכלול נשמתו בנשמות של קהלת יעקב וי"ב שבטים וכנ"ל:

EN:
And see in Likutay Halachos, Laws of the Recitation of Shema [Hilchos K'rias Shema], Halacha 4 — where he was also precise about this: for since as long as one has not merited the full rectification of the covenant — the vessels of one's mochin are blemished — and the light is formed inversely, G-d forbid — in the aspect of a curse. And in the aspect of: "he did not merit — it becomes an elixir of death, G-d forbid." If so — most of the world who have not merited the full rectification of the covenant — are their hopes entirely lost, G-d forbid? Since their vessels of the mochin are blemished — and they cannot receive true counsel — neither from the totality of the holy Torah nor from the words of the true Tzaddik. See there — where he elaborated extensively to explain that the essential counsel for all of this is holy faith. And as is elaborated in the above discourse — that through the recitation of Shema and Baruch Shem Kevod — which is the aspect of the totality of our holy faith and the acceptance of the yoke of the Kingdom of Heaven — one thereby merits to be saved from arousal of lustful thoughts. This being the aspect of the rectification of the covenant and the rectification of the mochin. Likewise in particulars — through truly believing in Hashem and in the totality of the holy Torah — and in the words of the true Tzaddik — and nullifying one's mind before them in truth — for one knows the truth that one's intellect is blemished since one has not merited the full rectification of the covenant — and therefore: when some difficulty arises for one — or some cunning thought enters — whether in the general study of the holy Torah — or in the words of the true Tzaddik — one nullifies one's own mind entirely — and inclines one's mind only toward the truth in truth. And prays about this to Hashem at all times — that He reveal to one the point of truth in our holy Torah and in the words of the true Tzaddik. And relies only on the holy faith in truth. Through this — one is included in Hashem and in the true Tzaddikim and their holy Torah in a single unity — until through this the light is formed on high as blessing — before descending into one's blemished vessels — in the aspect of: "behold I have taken a blessing — with a kamatz — and He blessed." And then — even afterwards when the light descends into the vessels — not only are the vessels unable to corrupt it and form it in the opposite direction, G-d forbid — since the light was already formed as blessing before descending into the vessel — but on the contrary: this very light that was already formed as blessing on high — now when it descends below into the vessel — it clarifies and rectifies and purifies one's vessels — namely the mochin. And through this very thing one merits the rectification of the covenant and the rectification of the mochin in fullness. See there — where he elaborated greatly on this in wondrous matters.

There — Letters Gimmel and Daled — "they were crying and reciting the Shema" — and this is what the Sages said [Brachos 12b]: "they sought to establish the portion of Balak and Bil'am within the Shema." For through the recitation of Shema — the arousal of the thoughts [hirhurim] that come through the kelipah of Bil'am are nullified.

Segment 14
HE:
אות ז בענין מה שכתוב שם באות ה' ו', כי כמו שיש להתורה שני כוחות סם חיים וסם מות חס ושלום, כמו כן בהתורה של הצדיק יש אדם שנעשה לו נשמה חדשה מהתגלות התורה, ויש אדם שהוא חס ושלום להיפוך, כמו שכתוב (הושע י"ד) צדיקים ילכו בם וכו' כי זה כלל גדול שאי אפשר לשום אדם להשיג ולתפוס בדיבורו של הצדיק אם לא שתיקן תחלה אות ברית קדש כראוי וכו' ולכאורה אינו מובן כי רוב העולם אינם זוכים לתיקון הברית בשלימות בפרט בימי הנעורים, ואם כן יכול להיות אדרבא חס ושלום שהתורה של הצדיק יהיה נעשה לו סם מות חס ושלום אך הא גופא קשיא נמי על סתם לימוד התורה בכלל שיש בה גם כן שני כוחות הנ"ל, אך הם אמרו והם אמרו, הם אמרו במס' תענית דף ז' שהעוסק בתורה שלא לשמה נעשה לו סם מות חס ושלום, והם אמרו לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה וכבר דקדקו התוספות ז"ל הרבה בזה, אך לפי פשוטו המובן הוא כי כשאינו רוצה בלימוד לשמה כלל רק בלימוד שלא לשמה דייקא להתיהר ולקנטר או שלא על מנת לעשות ולקיים כלל, אז בוודאי אדרבא התורה נעשית לו סם המות חס ושלום, אבל בלימוד על מנת לעשות ולקיים, ויודע שתכלית מצוות לימוד התורה הוא הלומד לשמה דייקא, רק מחמת שהוא עדיין אינו במדריגה הזאת ללמוד בכונה זכה ונקיה לשמה לבד דייקא, ומתערב בו עדיין גם מחשבות שלא לשמה שיהיה נקרא רבי וכדומה, ובפנימיות לבבו הוה ניחא ליה טפי אם היה זוכה ללמוד לשמה בבר לבב, מאחר שעיקר שלימות קיום מצוות לימוד התורה ללמוד לשמה, והרי גם הוא לומד על מנת לעשות ולקיים, רק שעדיין מעורב בו גם מחשבות שלא לשמה ומאחר שהוא מרגיש קצת בחסרונו על כל פנים, על כן התירו לו רבותינו ז"ל ללמוד שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, וכמו שפירשו הקדמונים ז"ל שרוצה לומר שגם כוונתו יהיה שמתוך שלא לשמה יזכה לבוא ללימוד לשמה נמצא ממילא שגם פנימיות כוונות זה הלימוד הוא גם כן בחינת לשמה כנ"ל, ועל כן בא על ידי זה באמת לבחינת לשמה

EN:
The author writes: If I were not afraid — I would say: support and foundation for the above — that the essential rectification of the vessels of the mochin and Da'as is through faith — [and as is further elaborated on this in many places in his writings] — from what is elaborated in Etz HaChayyim, Sha'ar Sh'viyas HaKailim [Gate of the Breaking of the Vessels], Chapter 3: that the breaking of the vessel of Da'as descended to the place that was destined to become the Da'as of Beriyah. And the light of Da'as itself descended to the place of the vessel of Malchus of Atzilus — in order to shine from there from afar upon its vessel that stands in Beriyah. And it is already known that Malchus is the aspect of faith. It follows that it is elaborated that the essential rectification of the vessel of Da'as is through the light of Da'as that remained in the Malchus of Atzilus — which is the aspect of faith as above. And similar to what is elaborated in the discourse V'Atem Tih'yu Li Mamleches Kohanim, Siman 34 — on the matter of the rectification of the breaking of the vessel of kindness through the light of kindness that remained in Yesod of Atzilus. And may He who is merciful forgive.

There — Letter Vov — "behold I have taken a blessing — with a kamatz" — for berech is a noun of blessing.

Segment 16
HE:
אות ח ועיין כעין זה בהקדמת עץ החיים בשם מהרח"ו ז"ל, שדיקדק בענין שאמרו לענין לימוד הקבלה דמאן דעייל ולא נפיק טב ליה דלא איברי, היינו מי שאינו יודע שיוכל לכנוס בלימוד זה ולצאת ממנו בשלום שלא יושאר בו מבוכות וספיקות חס ושלום אסור לו לכנוס בזה, רק מי שיודע שהוא בבחינת של ר' עקיבא וכיוצא שנכנסו בשלום ויצאו בשלום ודקדק דאם כן מי הוא זה שמותר לו ליכנוס בזה, כי רוב בני אדם בפרט בדורות האחרונים בוודאי אינם במדריגה זו וכו', ועל כן פירש שם שגם אם האדם מובטח שאף על פי שיהיה נראה לו כמה ספיקות ודברים תמוהים בענין הלימוד הזה, יאמר בלבו רק מחמת חסרון שכלו איננו יכול להשיג הענין על בוריו, ולא שחס ושלום בדבר הזה עצמו יש בו שום פיקפוק, לזה האיש מצוה ללמוד עמו זה הלימוד, שמתוך כך מתוך שלא לשמה בא לשמה, ואין איסור אלא למי שאין לו כח לעמוד בהיכל המלך ויבוא לידי כפירה חס ושלום, וזה בחשבו כי הוא חכם גדול ואין העדר מצדו וכו' ע"ש הובא זה גם בדברי אחרוני המקובלים ז"ל ודו"ק בדבריו ז"ל היטב

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 36 (B'Karov Alai M're'im)

And at its root — certainly everything is in the aspect of blessing — for: "from the mouth of the Most High — evil does not go forth" [Lamentations 3]. This is the aspect of: "for the ways of Hashem are straight" [Hosea 14] — for the ways of Hashem are certainly all straight and correct. Only: because the light is then still kamatz and concealed — it is formed below according to the vessels of the receivers. Therefore: "righteous ones walk in them" — and so on. And therefore Bil'am wished to form it according to his vessel — which is the aspect of a curse. And when he saw he could not — he understood that already at the moment of taking — when the light was still in the aspect of kamatz and concealed — it was already in the aspect of blessing. This is: "behold I have taken a blessing — with a kamatz." And since it was in the aspect of blessing already at the time of taking — therefore it is in the aspect of beirech — meaning: the Holy One Himself blessed Israel — for even though the verse says: "see — I set before you blessing and curse" [Deuteronomy 11] — "before you" specifically — for from before the Holy One goes forth a simple light — and it is formed below only according to the vessels of the receivers. But then — as it were — Hashem Himself formed the light in the aspect of blessing — to the point that it could not be corrupted and formed in the opposite direction, G-d forbid — even through Bil'am the wicked's vessel — until he too was compelled to bless Israel. And this is what is written: "and He blessed — and I cannot reverse it."

There: "and for what reason? Because the Scripture testified about them" — and so on.

Segment 18
HE:
אות ט וכמו כן לענינינו, בוודאי מי שלא זכה לתיקון הברית כראוי ואין המוחין שלו בשלימות אין לו תפיסה כלל בדיבורו של הצדיק, ואז יכול להיות שיהיה נעשה אצלו מההתגלות התורה של הצדיק להיפוך חס ושלום בבחינת לא זכה כו', אך כשמאמין בזה עצמו באמת ויודע חסרונו שעדיין לא זכה לתיקון הברית ולתיקון המוחין בשלימות, ועל כן עדיין אין לו שום תפיסה בדיבורו של הצדיק, רק שאף על פי כן הוא כרוך אחר הצדיק ומשתוקק לשמוע דבריו והתגלות תורתו, כי אולי אף על פי כן יקבל מזה איזה עצה טובה ותיקון ודרך הישר לנפשו גם לפי תפיסת שכלו הפגום, ובאם שרואה ששכלו רוצה להטותו קצת מדרך הישר על ידי שמוצא איזה דברים תמוהים בתוך דברי הצדיק, או ששכלו רוצה להטותו לפרש איזה כוונה שאינה נכונה בדברי הצדיק, שעל ידי זה יוכל להטות מדרך הישר חס ושלום, אז תיכף ומיד עומד על עמדו ומתבונן בדעתו, הלא אין שכלי שלם ותפיסת המוחין שלי אינם בשלימות ואין לי תפיסה כלל בדברי הצדיק, ובוודאי כל דברי הצדיק ישרים ונכוחים, רק שאין לי תפיסה בהם מחמת שלא זכיתי עדיין לתיקון הברית כראוי, אז על ידי זה בעצמו הוא נשמר שלא יהיה נעשה אצלו סם מות חס ושלום, רק אדרבא בבחינת מתוך שלא לשמה בא לשמה, המוזכר בדברי הרב מהרח"ו ז"ל הנ"ל, עד שזוכה אחר כך על ידי ההתקרבות להצדיק לתיקון הברית ולתיקון המוחין בשלימות באמת ואפשר לומר שזה גם כן מרומז בענין (במדבר כ"ה) ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל ישראל, ואמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין פ"ב) שנתעלמה הלכה אז ממשה רבינו ע"ה, והפירצה הזאת היתה לעיני כל ישראל, והיה יכול להיות נפגם על ידי זה בחינת קדושת הברית וקדושת המוחין של כלל ישראל חס ושלום, אך (במדבר כ"ה) והמה בוכים פתח אוהל מועד, כי אף על פי שהיה התגרות גדול כל כך, עד שעשה זאת לעיני כל ישראל ולא סקלו אותו באבנים כראוי לו, אף על פי כן על כל פנים, לא הוה ניחא להו גם כן בזה, רק אדרבא בכו וצעקו על זה והיו קורין את שמע, בכדי שינצלו הם על כל פנים מההתגרות של הרהורים של אשה זונה חס ושלום וכמבואר בפנים, על ידי זה בעצמו זכה פנחס להתגבר בקנאת ה' צבאות ויכפר על בני ישראל, וזכו לשלימות המוחין שזה בחינת שמי מעיד עליהם הנאמר דייקא אחר ענין זה וכנ"ל:

EN:
Section 1 — Letter א — [on Letter Gimmel of the discourse]

There — Letters Hay and Vov — "for just as the Torah has two powers — an elixir of life and an elixir of death, G-d forbid — likewise the Torah of the Tzaddik has: one person for whom a new soul is made from the revelation of the Torah — and one person for whom — G-d forbid — it is the reverse." For this is a great principle: that it is impossible for any person to grasp and hold onto the Tzaddik's speech — unless he has first rectified the covenant of holiness properly. And so on. At first glance this is not understood — for most of the world does not merit the full rectification of the covenant — especially in the years of youth. And if so — it could be — on the contrary, G-d forbid — that the Torah of the Tzaddik becomes an elixir of death for him, G-d forbid. But this very question also applies to Torah study in general — for it too has these two powers. And "they said and they said": they said in tractate Ta'anis, p. 7 — that one who engages in Torah not for its own sake [shelo lishmah] — it becomes an elixir of death for him, G-d forbid. And they said: "a person should always engage in Torah and mitzvos even not for its own sake — for from shelo lishmah one comes to lishmah." And the Tosafos already examined this greatly. But according to the plain meaning: it appears that when one does not wish at all for lishmah — only for shelo lishmah specifically — to boast and to quarrel — or not at all in order to do and to fulfill — then certainly on the contrary — the Torah becomes an elixir of death, G-d forbid. But when one studies in order to do and to fulfill — and knows that the goal of the mitzvah of Torah study is specifically to learn lishmah — only because one is not yet at this level — to learn with purely clean intention lishmah alone — and thoughts shelo lishmah are still mixed in — such as the desire to be called "Rabbi" and the like — and within one's inner heart one would prefer if one merited to learn lishmah with a pure heart. Since one feels somewhat one's own deficiency at any rate — therefore the Sages permitted him to study shelo lishmah — for from shelo lishmah one comes to lishmah. And as the early authorities explained: that this means his intention should also be — that through shelo lishmah he will merit to come to the study of lishmah. It follows automatically that even the inner intentions of this study are also in the aspect of lishmah as above. And therefore through this one truly comes to the aspect of lishmah.

Segment 20
HE:
אות י ועיין בלקוטי הלכות, הלכות קריאת שמע הלכה ד' שדיקדק גם כן בזה, כי מאחר שכל זמן שלא זכה לתיקון הברית בשלימות אז כלי המוחין שלו פגומים, ונצטייר האור אצלו להיפוך חס ושלום בבחינת קללה, ובבחינת לא זכה נעשה לו סם המות חס ושלום, אם כן רוב העולם שלא זכו לתיקון הברית בשלימות האם נאמר שאפס תקותם חס ושלום, מאחר שכלי המוחין שלהם פגומים ואינם יכולים לקבל עצה אמיתית לא מכלל התורה הקדושה ולא מהדיבורים של הצדיק האמת וכו' עיין שם שהאריך בזה לבאר, שעיקר העצה לכל זה הוא האמונה הקדושה, וכמו שמבואר במאמר הנ"ל שעל ידי אמירת שמע וברוך שם, שזה בחינת כלל אמונתינו הקדושה וקבלת עול מלכות שמים, זוכין על ידי זה עצמו להנצל מהרהורי ניאוף, שזה בחינת תיקון הברית ותיקון המוחין, כמו כן גם בפרטיות על ידי שמאמין באמת בהשם יתברך ובכלל התורה הקדושה, ובדברי הצדיק האמת ומבטל דעתו נגדם באמת, כי יודע האמת שדעתו פגומה מחמת שלא זכה לתיקון הברית בשלימות, על כן כשקשה לו איזה קושיא או שנכנס בו איזה ערמימות, הן בכלל לימוד התורה הקדושה, הן בדברי הצדיק האמת, הוא מבטל דעת עצמו לגמרי ומטה דעתו רק אל האמת לאמתו, ומתפלל על זה להשם יתברך בכל עת, שיגלה לו נקודה האמת שבתורתינו הקדושה ושבדברי הצדיק האמת, וסומך עצמו רק על האמונה הק' באמת, על ידי זה הוא נכלל בהשם יתברך ובהצדיקי אמת ובתורתם הקדושה באחדות אחד עד שעל ידי זה נצטייר האור למעלה לברכה, קודם שיורד לתוך הכלים פגומים שלו בבחינת הנה ברך לקחתי וברך וכו' כנ"ל, ואז גם אחר כך כשיורד האור לתוך הכלים, לא די שאין הכלים יכולים לפגום אותו ולציירו להיפוך חס ושלום, מאחר שכבר נצטייר האור לברכה קודם שירד לתוך הכלי, כי אם אף גם אדרבה זה האור שנצטייר כבר לברכה למעלה, עכשיו כשיורד למטה לתוך הכלי הוא מברר ומתקן ומזכך גם הכלים שלו דהיינו המוחין, וזוכין על ידי זה בעצמו לתיקון הברית ולתיקון המוחין בשלימות וכו' עיין שם שהאריך בזה בדברים נפלאים:

EN:
There: "and this is what is written in the Zohar: 'let us make Adam — what there? Charity' — and so on." It is thus elaborated that charity is the aspect of Adam. And therefore when the Sages said "agra d'ta'anisa tzedakta" — they alluded by this that through the fast the aspect of light — the aspect of Torah — the aspect of Adam — is drawn. For all of this is alluded in the name tzedakah as above. And the intent of the Sages' words according to the simple meaning as well is: that the reward of the fast is the charity one gives on the fast day. For because of the above one must multiply charity on the fast day according to the simple meaning too — for through the fast one subjugates the material [chomer] — the aspect of darkness, foolishness, judgment, animal. And through the charity one gives then — one draws the aspect of light and kindness and wisdom — which is the Torah — the aspect of the soul [nefesh] — the aspect of meishives nefesh [restoring the soul] — the aspect of Adam. This being the aspect of: "he who is kind to his own soul — a man of kindness" — which is brought afterwards at the end of Letter Daled.

"And for this reason Bil'am counseled Balak to cause them to stumble in the matter of licentiousness — in order to corrupt their vessels." And through this is well understood and elaborated why specifically in this census in the portion of Pinchas it is written: "the Chanochite — the Palu'ite" — and so on. And the Sages expounded: "who testifies about them?" — as is elaborated in the discourse. And why did the Scripture not hint to this matter in the other censuses of Israel? And also: what is the matter of "Shem YK [Yud-Kay] testifies about them" — specifically? But according to the above — it is well understood and elaborated. For specifically the Name YK testifies about them — for from the departure of Yesod until Abba and Imma — which are Chuchmah and Binah — the aspect of the mochin — which is the aspect of YH — the essential perfection of the vessel of the mochin is through the rectification of the covenant. And therefore this Name testifies about them — that they did not corrupt their vessels through the blemish of the covenant, G-d forbid. And therefore specifically here the Scripture testified about them after the matter of Balak and Bil'am — for this was the essential matter of Bil'am the wicked — may his name be blotted out — who wished to curse Israel, G-d forbid — by forming the light according to his blemished vessel — for he was deeply immersed in desires of licentiousness and the blemish of the covenant — as it is written: "are you accustomed?" [Numbers 22] — and as the Sages expounded [Sanhedrin 105b]. And he thought that Israel's vessels too were blemished, G-d forbid, from the exile in Egypt. And as the nations said: "if they ruled over their bodies" — and so on. And therefore he could curse Israel, G-d forbid. "But Hashem your G-d did not wish to listen to Bil'am — and Hashem your G-d turned the curse into a blessing" [Deuteronomy 23] — for the light was formed immediately as a blessing as above. And all of this because of the perfection of their vessels through the rectification of the covenant — for even in Egypt they were restrained from licentiousness — as the Sages said: [Vayikra Rabbah 32] "there was one case and the Scripture published it." And therefore when Bil'am understood this — he counseled Balak to cause them to stumble in the matter of licentiousness — in order to corrupt their vessels. But even so — it did not succeed for him — for only those who stumbled died in the plague. And immediately Pinchas saw — and was zealous for the sake of Hashem of Hosts — and atoned for the children of Israel. And therefore specifically after this plague — when they counted Israel — the Scripture testified about them that their vessels were whole through the rectification of the covenant — as above.

Segment 22
HE:
אות יא (אמר המחבר אי לאו דמסתפינא הוה אמינא סעד וסמך להנ"ל שעיקר תיקון כלי המוחין והדעת הוא על ידי אמונה (וכמבואר עוד מזה בכמה מקומות בדבריו ז"ל) ממה שמבואר בעץ חיים שער שבירת כלים פרק ג' ששבירת כלי הדעת ירד למקום שעתיד להיות הדעת דבריאה, ואור הדעת עצמו ירד במקום כלי המלכות דאצילות כדי להאיר משם מרחוק בהכלי שלו העומד בבריאה וכבר ידוע שמלכות הוא בחינת אמונה, נמצא מבואר שעיקר תיקון כלי הדעת הוא על ידי אור הדעת שנשאר במלכות דאצילות שהוא בחינת אמונה כנ"ל וכעין שמבואר במאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים סי' ל"ד מענין תיקון שבירת כלי החסד על ידי אור החסד הנשאר ביסוד דאצילות וכו' והוא רחום יכפר):

EN:
There — Letter Daled — "but there are two aspects of charity — and likewise there are two aspects of Torah — for the essential thing that sweetens the judgment and darkness and foolishness through the Torah — which is the opposite of all the above — is only through the Torah of the schoolchildren of the house of study [tinokos shel beis rabban] which is a breath [hevel] without sin." For the evil of the material has not yet grasped so strongly onto this breath. And therefore this Torah has more power to draw and stir the merit of the patriarchs — in order to sweeten the judgment and the darkness of forgetfulness and foolishness from the world. And likewise the air [avir] of Eretz Yisrael is also the aspect of a breath without sin — this being the aspect of: "the blossoms appeared in the land" — specifically — . And likewise: "and the voice of the turtledove is heard in our land" — specifically. And this is what is written: "and I will remember My covenant with Yaakov" — "and I will remember" [v'zacharti] — specifically — the aspect of remembrance — the opposite of forgetfulness, judgment, and darkness. And this is drawn through the aspect of the revelation of the merit of the patriarchs. And this is the aspect of: "and I will remember My covenant with Yaakov — and so on — when? When: 'and the land I will remember'" — the aspect of the air of Eretz Yisrael — which is the aspect of a breath without sin. And through the charity for Eretz Yisrael one is included in the air of Eretz Yisrael. And therefore this charity has more power to sweeten the judgment and darkness and foolishness from the world and to draw the aspect of light and kindness.

And likewise for our matter: certainly one who has not merited the proper rectification of the covenant — and his mochin are not in their fullness — has no grasp at all in the Tzaddik's speech. And then it can happen that from the revelation of the Tzaddik's Torah — the reverse, G-d forbid, comes upon him — in the aspect of: "he did not merit — it becomes an elixir of death." But when he truly believes in this very matter — and knows his own deficiency — that he has not yet merited the proper rectification of the covenant and the rectification of the mochin in fullness. And therefore he still has no grasp at all in the Tzaddik's speech. Only even so — he clings after the Tzaddik and longs to hear his words and the revelation of his Torah — for perhaps even so he will receive from this some good counsel and rectification and straight path for his soul — even according to the grasp of his deficient intellect. And if he sees that his intellect wishes to divert him somewhat from the straight path — through finding some perplexing matters within the Tzaddik's words — or that his intellect wishes to divert him to interpret some intention that is not correct in the Tzaddik's words — through which he could be diverted from the straight path, G-d forbid — then immediately he stands his ground — and reflects in his mind: my intellect is not whole — and the grasp of my mochin is not complete — and I have no grasp at all in the Tzaddik's words. And certainly all the Tzaddik's words are straight and correct — only I have no grasp in them because I have not yet merited the proper rectification of the covenant. Through this very thing — he is protected from it becoming an elixir of death, G-d forbid — but on the contrary: in the aspect of: "from shelo lishmah one comes to lishmah" — as mentioned in the words of Maharu Vital above. Until afterwards through the closeness to the Tzaddik — he merits the rectification of the covenant and the rectification of the mochin in true fullness. And perhaps this is also alluded to in the matter of: "and he brought near to his brothers the Midianite woman — before the eyes of Moshe and before the eyes of all Israel" . And the Sages said : the halacha was forgotten then by Moshe our teacher. And this breach was before the eyes of all Israel. And it could have caused a blemish in the sanctity of the covenant and the sanctity of the mochin of all Israel, G-d forbid. But: "and they were weeping at the entrance of the Tent of Meeting" — for even though the attack was so great — to the point that he did this before the eyes of all Israel — and they did not stone him as was proper — even so — they were not pleased with it either. On the contrary: they wept and cried out over this — and were reciting the Shema — in order to be saved at any rate from the arousal of the thoughts of the woman of harlotry, G-d forbid — as is elaborated in the discourse. Through this very act — Pinchas merited to strengthen himself in the zeal of Hashem of Hosts — and he atoned for the children of Israel — and they merited to the wholeness of the mochin. This being the aspect of: "Shem [the Name] testifies about them" — which is said specifically after this matter — as above.

Segment 24
HE:
אות יב לענין מה שמבואר במאמר זה שתיקון הברית הוא תיקון הכללי וכן בסימן כ"ט האי גברא וכו' עיין זוהר ח"א קע"ו: כל פיקודי אורייתא מתקשרן בנטירו דברית קדישא ועיין שם גם בדף קצ"ז כל מאן דנטיר ברית קדישא כאלו קיים אורייתא קדישא כלא דהא ברית שקיל ככל אורייתא וכן בח"ג י"ג: ע"ח: וע"ש בדף רכ"ה: כיון דאתתקנת ברית אתקן כלא וכו' ועיין זוהר חדש פרשה חוקת:

EN:
Section 5 — Letter ה — [on Letter Vov of the discourse]

There — Letters Hay and Vov — "for just as the Torah has two powers — an elixir of life and an elixir of death, G-d forbid — likewise the Torah of the Tzaddik has: one person for whom a new soul is made from the revelation of the Torah — and one person for whom — G-d forbid — it is the reverse." For this is a great principle: that it is impossible for any person to grasp and hold onto the Tzaddik's speech — unless he has first rectified the covenant of holiness properly. And so on. At first glance this is not understood — for most of the world does not merit the full rectification of the covenant — especially in the years of youth. And if so — it could be — on the contrary, G-d forbid — that the Torah of the Tzaddik becomes an elixir of death for him, G-d forbid. But this very question also applies to Torah study in general — for it too has these two powers. And "they said and they said": they said in tractate Ta'anis, p. 7 — that one who engages in Torah not for its own sake [shelo lishmah] — it becomes an elixir of death for him, G-d forbid. And they said: "a person should always engage in Torah and mitzvos even not for its own sake — for from shelo lishmah one comes to lishmah." And the Tosafos already examined this greatly.

And see in Likutay Halachos, Laws of the Recitation of Shema [Hilchos K'rias Shema], Halacha 4 — where he also was precise: since the child who knows how to speak — his father teaches him the verse: "Torah that Moshe commanded us — the inheritance of the congregation of Yaakov" — and the first chapter of the recitation of Shema. This is in order to include his soul in the souls of the congregation of Yaakov and the twelve tribes. As is elaborated in the discourse in Letter Gimmel — that there are souls of the twelve tribes of YK — and there are souls of the mixed multitude [erev rav]. And the Scripture alluded to us here — that through the Torah that Moshe commanded us — through this he bequeathed us holy souls which are the aspect of the congregation of Yaakov. And perhaps the Sages also alluded to this: "a child who knows how to speak — his father teaches him the verse 'Torah that Moshe commanded us'" — in order to include his soul in the souls of the congregation of Yaakov and the twelve tribes — as above.

But according to the plain meaning: it appears that when one does not wish at all for lishmah — only for shelo lishmah specifically — to boast and to quarrel — or not at all in order to do and to fulfill — then certainly on the contrary — the Torah becomes an elixir of death, G-d forbid. But when one studies in order to do and to fulfill — and knows that the goal of the mitzvah of Torah study is specifically to learn lishmah — only because one is not yet at this level — to learn with purely clean intention lishmah alone — and thoughts shelo lishmah are still mixed in — such as the desire to be called "Rabbi" and the like — and within one's inner heart one would prefer if one merited to learn lishmah with a pure heart. Since one feels somewhat one's own deficiency at any rate — therefore the Sages permitted him to study shelo lishmah — for from shelo lishmah one comes to lishmah. And as the early authorities explained: that this means his intention should also be — that through shelo lishmah he will merit to come to the study of lishmah. It follows automatically that even the inner intentions of this study are also in the aspect of lishmah as above. And therefore through this one truly comes to the aspect of lishmah.

And see something similar to this in the Introduction to Etz HaChayyim in the name of Maharu Vital — who was precise regarding what is said about the study of Kabbalah: "one who enters and does not exit — better for him that he was never created." Meaning: one who does not know that he can enter this study and exit from it in peace — without remaining with confusions and doubts, G-d forbid — it is forbidden for him to enter it. Only one who knows he is in the level of Rabbi Akiva and the like — who entered in peace and exited in peace. And he was precise: if so — who is it that is permitted to enter this? For most people — in particular in the later generations — are certainly not at this level. And so on. And therefore he explained there: that even if a person is assured that even though many doubts and wondrous things will appear to him in the course of this study — he will say in his heart: only because of the deficiency of his intellect he cannot attain the matter in its clarity — and not that, G-d forbid, in this thing itself there is any doubt — for such a person it is a mitzvah to study this study with him. For from shelo lishmah one comes to lishmah. And there is no prohibition except for one who does not have the strength to stand in the palace of the King — and will come to heresy, G-d forbid — by thinking he is a great sage and the deficiency is not on his side. See there — this is also brought in the words of the later authorities among the Kabbalists — and consider his words carefully.

And likewise for our matter: certainly one who has not merited the proper rectification of the covenant — and his mochin are not in their fullness — has no grasp at all in the Tzaddik's speech.

Regarding what is elaborated in this discourse — that the rectification of the covenant is the general rectification [tikun haklali] — and likewise in Siman 29, Ha'i Gavra: see Zohar I, p. 176b: "all the commandments of the Torah are bound to the guarding of the holy covenant." And see there also on p. 197: "all who guard the holy covenant — it is as though they fulfilled the entire holy Torah — for the covenant equals the entire Torah." And likewise in Zohar III, p. 13b: and p. 78b. And see there on p. 225b: "once the covenant is rectified — everything is rectified." And see Zohar Chadash, portion Chukas.

And then it can happen that from the revelation of the Tzaddik's Torah — the reverse, G-d forbid, comes upon him — in the aspect of: "he did not merit — it becomes an elixir of death." But when he truly believes in this very matter — and knows his own deficiency — that he has not yet merited the proper rectification of the covenant and the rectification of the mochin in fullness. And therefore he still has no grasp at all in the Tzaddik's speech. Only even so — he clings after the Tzaddik and longs to hear his words and the revelation of his Torah — for perhaps even so he will receive from this some good counsel and rectification and straight path for his soul — even according to the grasp of his deficient intellect. And if he sees that his intellect wishes to divert him somewhat from the straight path — through finding some perplexing matters within the Tzaddik's words — or that his intellect wishes to divert him to interpret some intention that is not correct in the Tzaddik's words — through which he could be diverted from the straight path, G-d forbid — then immediately he stands his ground — and reflects in his mind: my intellect is not whole — and the grasp of my mochin is not complete — and I have no grasp at all in the Tzaddik's words. And certainly all the Tzaddik's words are straight and correct — only I have no grasp in them because I have not yet merited the proper rectification of the covenant. Through this very thing — he is protected from it becoming an elixir of death, G-d forbid — but on the contrary: in the aspect of: "from shelo lishmah one comes to lishmah" — as mentioned in the words of Maharu Vital above.

Until afterwards through the closeness to the Tzaddik — he merits the rectification of the covenant and the rectification of the mochin in true fullness.

And perhaps this is also alluded to in the matter of: "and he brought near to his brothers the Midianite woman — before the eyes of Moshe and before the eyes of all Israel" [Numbers 25]. And the Sages said [Sanhedrin 82]: the halacha was forgotten then by Moshe our teacher. And this breach was before the eyes of all Israel. And it could have caused a blemish in the sanctity of the covenant and the sanctity of the mochin of all Israel, G-d forbid. But: "and they were weeping at the entrance of the Tent of Meeting" — for even though the attack was so great — to the point that he did this before the eyes of all Israel — and they did not stone him as was proper — even so — they were not pleased with it either. On the contrary: they wept and cried out over this — and were reciting the Shema — in order to be saved at any rate from the arousal of the thoughts of the woman of harlotry, G-d forbid — as is elaborated in the discourse. Through this very act — Pinchas merited to strengthen himself in the zeal of Hashem of Hosts — and he atoned for the children of Israel — and they merited to the wholeness of the mochin. This being the aspect of: "Shem [the Name] testifies about them" — which is said specifically after this matter — as above.

And see in Likutay Halachos, Laws of the Recitation of Shema [Hilchos K'rias Shema], Halacha 4 — where he was also precise about this: for since as long as one has not merited the full rectification of the covenant — the vessels of one's mochin are blemished — and the light is formed inversely, G-d forbid — in the aspect of a curse. And in the aspect of: "he did not merit — it becomes an elixir of death, G-d forbid." If so — most of the world who have not merited the full rectification of the covenant — are their hopes entirely lost, G-d forbid? Since their vessels of the mochin are blemished — and they cannot receive true counsel — neither from the totality of the holy Torah nor from the words of the true Tzaddik. See there — where he elaborated extensively to explain that the essential counsel for all of this is holy faith. And as is elaborated in the above discourse — that through the recitation of Shema and Baruch Shem Kevod — which is the aspect of the totality of our holy faith and the acceptance of the yoke of the Kingdom of Heaven — one thereby merits to be saved from arousal of lustful thoughts. This being the aspect of the rectification of the covenant and the rectification of the mochin. Likewise in particulars — through truly believing in Hashem and in the totality of the holy Torah — and in the words of the true Tzaddik — and nullifying one's mind before them in truth — for one knows the truth that one's intellect is blemished since one has not merited the full rectification of the covenant — and therefore: when some difficulty arises for one — or some cunning thought enters — whether in the general study of the holy Torah — or in the words of the true Tzaddik — one nullifies one's own mind entirely — and inclines one's mind only toward the truth in truth. And prays about this to Hashem at all times — that He reveal to one the point of truth in our holy Torah and in the words of the true Tzaddik. And relies only on the holy faith in truth.

There — Letter Gimmel — "and this is what the Sages said: 'agra d'ta'anisa tzedakta' [the reward of the fast is charity] — for charity is an allusion to light." This means: this is the reward of the fast — that through it darkness and foolishness — the aspect of external wisdoms — the aspect of animal [behemah] — are sweetened. And one merits to draw through this the aspect of charity — which is the aspect of light — the aspect of Torah — the aspect of Adam [the human]. And afterwards it elaborates that in the word adam [alef-dalet-mem] itself it is also alluded — that through the fast one subjugates the material [chomer] — which is comprised of the four elements — and the form and intellect are elevated.

Through this — one is included in Hashem and in the true Tzaddikim and their holy Torah in a single unity — until through this the light is formed on high as blessing — before descending into one's blemished vessels — in the aspect of: "behold I have taken a blessing — with a kamatz — and He blessed." And then — even afterwards when the light descends into the vessels — not only are the vessels unable to corrupt it and form it in the opposite direction, G-d forbid — since the light was already formed as blessing before descending into the vessel — but on the contrary: this very light that was already formed as blessing on high — now when it descends below into the vessel — it clarifies and rectifies and purifies one's vessels — namely the mochin. And through this very thing one merits the rectification of the covenant and the rectification of the mochin in fullness. See there — where he elaborated greatly on this in wondrous matters.

And see in Likutay Halachos, Laws of the Recitation of Shema [Hilchos K'rias Shema], Halacha 4 — where he also was precise: since the child who knows how to speak — his father teaches him the verse: "Torah that Moshe commanded us — the inheritance of the congregation of Yaakov" [Deuteronomy 33] — and the first chapter of the recitation of Shema. This is in order to include his soul in the souls of the congregation of Yaakov and the twelve tribes. As is elaborated in the discourse in Letter Gimmel — that there are souls of the twelve tribes of YK — and there are souls of the mixed multitude [erev rav]. And the Scripture alluded to us here — that through the Torah that Moshe commanded us — through this he bequeathed us holy souls which are the aspect of the congregation of Yaakov. And perhaps the Sages also alluded to this: [Sukkah 42] "a child who knows how to speak — his father teaches him the verse 'Torah that Moshe commanded us'" — in order to include his soul in the souls of the congregation of Yaakov and the twelve tribes — as above.

The author writes: If I were not afraid — I would say: support and foundation for the above — that the essential rectification of the vessels of the mochin and Da'as is through faith — [and as is further elaborated on this in many places in his writings] — from what is elaborated in Etz HaChayyim, Sha'ar Sh'viyas HaKailim [Gate of the Breaking of the Vessels], Chapter 3: that the breaking of the vessel of Da'as descended to the place that was destined to become the Da'as of Beriyah. And the light of Da'as itself descended to the place of the vessel of Malchus of Atzilus — in order to shine from there from afar upon its vessel that stands in Beriyah. And it is already known that Malchus is the aspect of faith. It follows that it is elaborated that the essential rectification of the vessel of Da'as is through the light of Da'as that remained in the Malchus of Atzilus — which is the aspect of faith as above.

Section 3 — Letter ג — [on Letter Daled of the discourse]

And similar to what is elaborated in the discourse V'Atem Tih'yu Li Mamleches Kohanim, Siman 34 — on the matter of the rectification of the breaking of the vessel of kindness through the light of kindness that remained in Yesod of Atzilus. And may He who is merciful forgive.

Regarding what is elaborated in this discourse — that the rectification of the covenant is the general rectification [tikun haklali] — and likewise in Siman 29, Ha'i Gavra: see Zohar I, p. 176b: "all the commandments of the Torah are bound to the guarding of the holy covenant." And see there also on p. 197: "all who guard the holy covenant — it is as though they fulfilled the entire holy Torah — for the covenant equals the entire Torah." And likewise in Zohar III, p. 13b: and p. 78b. And see there on p. 225b: "once the covenant is rectified — everything is rectified." And see Zohar Chadash, portion Chukas.

The author writes: See in Bachya and in the commentators — on the matter of why Moshe did not invoke the merit of the patriarchs in the matter of the spies. The reason is: because the spies despised Eretz Yisrael — which the patriarchs coveted. And according to Rabbainu's words it is elaborated further — for when is: "and I will remember My covenant with Yaakov" — namely: the merit of the patriarchs — operative? When: "and the land I will remember" — through the air of Eretz Yisrael — as above.

Section 5 — Letter ה — [on Letter Vov of the discourse]



# סימן ל"ז-דרשו ה' ועוזו
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/35/

סימן ל"ז-דרשו ה' ועוזו
סימן ל"ז-דרשו ה' ועוזו
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/35

Segment 2
HE:
אות א אות ג', וזה שאמרו רבותינו ז"ל אגרא דתעניתא צדקתא כי צדקה רמז לאור וכו' היינו שזה שכר התענית שנה על ידי זה החשך וסכלות בחינת חכמות חיצוניות בחינת בהמה, וזוכה להמשיך על ידי זה בחינת צדקה שהוא בחינת אור בחינת תורה בחינת אדם ואחר כך מבאר שבתיבת אדם עצמו מרומז גם כן, שעל ידי התענית מכניעין החומר שכלול מארבע יסודות ונתעלה הצורה והשכל וכו':

EN:
There — Letter Gimmel — "and this is what the Sages said: 'agra d'ta'anisa tzedakta' [the reward of the fast is charity] — for charity is an allusion to light." This means: this is the reward of the fast — that through it darkness and foolishness — the aspect of external wisdoms — the aspect of animal [behemah] — are sweetened. And one merits to draw through this the aspect of charity — which is the aspect of light — the aspect of Torah — the aspect of Adam [the human]. And afterwards it elaborates that in the word adam [alef-dalet-mem] itself it is also alluded — that through the fast one subjugates the material [chomer] — which is comprised of the four elements — and the form and intellect are elevated.

There — L

Segment 4
HE:
אות ב שם וזה שכתוב בזוהר נעשה אדם וכו' מה התם צדקה וכו' נמצא מבואר שצדקה היא בחינת אדם, ועל כן כשאמרו רבותינו ז"ל אגרא דתעניתא צדקתא, רמזו בזה שנמשך על ידי התענית בחינת אור בחינת תורה בחינת אדם, שכל זה מרומז בשם צדקה כנ"ל וכוונות דברי רבותינו ז"ל כפשוטו גם כן ששכר התענית היא הצדקה שנותנין ביום התענית, כי מחמת זה הנ"ל צריכין להרבות ביום התענית בצדקה כפשוטו ממש גם כן, כי על ידי התענית מכניעין החומר בחינת חשך סכלות דין בהמה, ועל ידי הצדקה שנותנין אז ממשיכין בחינת אור וחסד וחכמה שהיא התורה בחינת הנפש בחינת משיבת נפש בחינת אדם, שזה בחינת גומל נפשו איש חסד שמביא אחר כך בסוף אות ד':

EN:
Section 3 — Letter ג — [on Letter Daled of the discourse]

etter Gimmel — "and this is what the Sages said: 'agra d'ta'anisa tzedakta' [the reward of the fast is charity] — for charity is an allusion to light." This means: this is the reward of the fast — that through it darkness and foolishness — the aspect of external wisdoms — the aspect of animal [behemah] — are sweetened. And one merits to draw through this the aspect of charity — which is the aspect of light — the aspect of Torah — the aspect of Adam [the human]. And afterwards it elaborates that in the word adam [alef-dalet-mem] itself it is also alluded — that through the fast one subjugates the material [chomer] — which is comprised of the four elements — and the form and intellect are elevated.

Segment 6
HE:
אות ג שם אות ד', אבל יש שני בחינת צדקה וכו' וכן יש שני בחינת תורה וכו' כי עיקר מה שנה הדין והחשך סכלות וכו' על ידי התורה שהיא היפוך מכל הנ"ל הוא רק על ידי התורה של תינוקות של בית רבן שהוא הבל שאין בו חטא היינו שאין אחיזה עדיין כל כך להרע של החומר בההבל הזה, ועל כן יש להתורה הזאת יותר בכח להמשיך ולעורר זכות האבות כדי לות הדין וחשך שכחה וסכלות מן העולם וכן בארץ ישראל האויר שלה הוא גם כן בחינת הבל שאין בו חטא שזה בחינת (שיר השירים ב) הנצנים נראו בארץ דייקא, וכן וקול התור נשמע בארצינו דייקא וזה שכתוב (ויקרא כ"ו) וזכרתי את בריתי יעקב וכו' וזכרתי דייקא בחינת זכרון היפוך השכחה והדין והחשך שזה נמשך על ידי בחינת התגלות זכות אבות, וזה בחינת וזכרתי את בריתי יעקב וכו' אימתי כד והארץ אזכור בחינת אוירא דארץ ישראל שהוא בחינת הבל שאין בו חטא וכו', ועל ידי צדקה דארץ ישראל נכללין באוירא דארץ ישראל וכו', ועל כן יש לצדקה זו כח ביותר לות הדין והחשך והסכלות מן העולם ולהמשיך בחינת אור וחסד וכו'

EN:
The author writes: See in Bachya and in the commentators — on the matter of why Moshe did not invoke the merit of the patriarchs in the matter of the spies. The reason is: because the spies despised Eretz Yisrael — which the patriarchs coveted. And according to Rabbainu's words it is elaborated further — for when is: "and I will remember My covenant with Yaakov" — namely: the merit of the patriarchs — operative? When: "and the land I will remember" — through the air of Eretz Yisrael — as above.

There: "and this is what is written in the Zohar: 'let us make Adam — what there? Charity' — and so on." It is thus elaborated that charity is the aspect of Adam.

Segment 8
HE:
אות ד אמר המחבר עיין בבחיי ובמפרשים בענין מה שלא הזכיר משה זכות אבות בענין המרגלים, הוא מחמת שמאסו המרגלים בארץ ישראל שחמדו לה האבות ולפי דברי רבינו ז"ל מבואר ביותר כי אימתי וזכרתי את בריתי יעקב וכו' היינו זכות אבות כד והארץ אזכור על ידי אוירא דארץ ישראל כנ"ל:

EN:
There — Letter Vov — on the matter of slaughterers [shochtin] — for this is the entire matter of slaughter [shechitah]: to elevate the living soul [nefesh] from the aspect of the animal — foolishness, darkness — to the aspect of Adam [the human]. For through the slaughter — the soul clothed in the blood of the living creature — which is the animal or beast or bird — that was subjugated for so long in the materiality and foolishness and animality and darkness of the living creature — which is a physical animal [behemah] — now this soul comes out of the living creature and is included in the speech of the blessing over the slaughter. And through this the soul is rectified until it can return to its place and root — which is the Shechinah — which is the aspect of the meddaber [speaker] — the aspect of Adnut — open my lips — the aspect of Malchus — the mouth — the aspect of the double-edged sword — the aspect of the speaking sword. And then through this a great unification is made on high — and through this livelihood is drawn for Israel. And therefore the slaughtering knife is called machalef [the changer] — as elaborated in the discourse. And also according to the plain meaning — that it permits the meat for eating. And then the materiality of the living creature is also rectified — for it becomes permitted for a human being to eat — and the human eats it and receives vitality and strength through this to speak holy words before Hashem. It follows that through this the coarseness of the materiality of the living creature and animal is subdued and separated — the waste becomes complete refuse and goes out to the outside. And the inner and spiritual aspect within it ascends to the aspect of Adam — the aspect of the speaker as above. And therefore the slaughterer too must have the aspect of a breath without sin — the aspect of the air of Eretz Yisrael — so that through this he can subdue and sweeten the darkness and judgment and foolishness and animality of the living creature that overpowered the soul clothed within it — and draw the aspect of light and kindness — the aspect of Torah — the aspect of Adam — and elevate this soul to the aspect of Adam — the aspect of the speaker as above. And in any case one must be very careful regarding treyfa [defective slaughter], G-d forbid. And likewise one must intend at any rate in one's blessing over the slaughter — and take all the above to heart — that the soul ascends and is included through this in the aspect of the speaker. But a blessing without intention is itself like a body without a soul — as is known. And how can the soul ascend through this from the aspect of animality — the aspect of the body — to the aspect of the soul of Adam? And this is the aspect of: "be careful of the veins" — as Rabbi Yehudah holds — who obliges cutting the veins in a bird [in order] to extract the blood within them — since the custom with a bird is to roast it whole. For the soul is clothed in the blood — and the blood must be fully extracted and separated from the living creature — so that the soul clothed in the blood ascends completely to its place through the slaughter and the blessing. And the spirituality within the flesh of the living creature is rectified through the eating as above. And therefore Rabbi Yehudah placed this matter adjacent to the matter of slaughter — as is elaborated in the Mishnah of HaShochet — even though his reason is only because of the extraction of blood as elaborated in the Gemara. But this is to allude to the above — that the rectification of the soul in the blood is through the slaughter as above.

And therefore when the Sages said "agra d'ta'anisa tzedakta" — they alluded by this that through the fast the aspect of light — the aspect of Torah — the aspect of Adam — is drawn. For all of this is alluded in the name tzedakah as above. And the intent of the Sages' words according to the simple meaning as well is: that the reward of the fast is the charity one gives on the fast day. For because of the above one must multiply charity on the fast day according to the simple meaning too — for through the fast one subjugates the material [chomer] — the aspect of darkness, foolishness, judgment, animal. And through the charity one gives then — one draws the aspect of light and kindness and wisdom — which is the Torah — the aspect of the soul [nefesh] — the aspect of meishives nefesh [restoring the soul] — the aspect of Adam. This being the aspect of: "he who is kind to his own soul — a man of kindness" — which is brought afterwards at the end of Letter Daled.

Segment 10
HE:
אות ה שם אות ו', בענין השוחטים וכו' כי זה כל ענין השחיטה להעלות מחי בחינת בהמה סכלות חשך וכו' לבחינת אדם, כי על ידי השחיטה יוצא הנפש המלובש בדם החי שהוא הבהמה או חיה או עוף שהיה כבוש זמן רב כל כך בהחומריות והסכלות והבהמיות והחשכות של החי שהוא בהמה ממש, ועכשיו הנפש הזה יוצא מהחי ונכלל בדיבור הברכה שעל השחיטה, ועל ידי זה נתתקן הנפש עד שיכול לחזור למקומו ושורשו שהוא השכינה שהוא בחינת מדבר בחינת אד"ני שפתי תפתח בחינת מלכות פה בחינת חרב פיפיות בחינת חרב המדבר, ואזי נעשה על ידי זה יחוד גדול למעלה ונמשך על ידי זה פרנסה לישראל ועל כן נקרא החליף מאכלת כמבואר בפנים וגם כפשוטו שמתיר הבשר לאכילה, ואז נתתקן גם החומריות של החי כי ניתר לאכילת אדם שהוא מדבר, והאדם אוכל אותו ומקבל חיות וכח על ידי זה לדבר דיבורים קדושים לפני השם יתברך נמצא שעל ידי זה מכניעין ומבדילין את גסות החומריות של החי והבהמה, שנעשה פסולת גמור ונה אל החוץ, והפנימיות והרוחניות שבו עולה לבחינת אדם בחינת מדבר כנ"ל ועל כן צריך גם להשוחט שיהיה לו בחינת הבל שאין בו חטא בחינת אוירא דארץ ישראל, בכדי שיוכל על ידי זה להכניע ולות החשך והדין והסכלות והבהמיות של החי שגבר על הנפש המלובש בו, ולהמשיך בחינת אור וחסד בחינת תורה בחינת אדם, ולהעלות הנפש הזאת לבחינת אדם בחינת מדבר כנ"ל ועל כל פנים צריך ליזהר מאד מן הטריפות חס ושלום, וכן לכוון על כל פנים בברכתו שעל השחיטה ולשום את כל הנ"ל על לבו, שהנפש עולה ונכלל על ידי זה בבחינת מדבר מה שאין כן ברכה בלא כוונה היא בעצמה כגוף בלא נשמה כידוע, ואיך אפשר להנפש לעלות על ידי זה מבחינת בהמיות בחינת גוף לבחינת נפש אדם וזה בחינת (סנהדרין צ"ו) הזהרו בוורידין כר"י שמחייב לחתוך את הורידין בעוף בכדי להוציא את הדם שבהם כי העוף דרכו לצלותו שלם, כי הנפש מלובש בדם וצריך להוציא את הדם בשלימות ולהפרישו מן החי, בכדי שתעלה הנפש המלובש בהדם למקומה בשלימות על ידי השחיטה והברכה, והרוחניות שבבשר החי יתתקן על ידי האכילה כנ"ל ועל כן סמך ר"י דבר זה אל ענין השחיטה כמבואר במשנה דהשוחט (חולין כ"ז), אף על פי שטעמו הוא רק משום הוצאות הדם כנ"ל כמבואר בגמרא, אך זה לרמז על הנ"ל שתיקון הנפש שבדם הוא על ידי השחיטה כנ"ל:

EN:
There: "'they ate of my people — they ate bread of Adnut — they did not call' [Psalms 14]." At first glance this appears to be a scribal error — for in Psalms it is written "Haveye'ah" — they did not call. Especially since the matter is intended and correct also according to this — for the essential intention there is to explain the Sages' teaching — and what is written there: "they do not make riv din [from] Adnut" — meaning: according to the plain meaning as elaborated above — that one must sweeten the metzanpach — the aspect of riv din — and make from it Adnut. But if Rabbainu's intent was on the Name Adnut — "they did not call" — one can settle it in a witty vein. For even though it is written with the Name Haveye'ah — it is called [read aloud as] Adnut — as the Sages said. And so it is found that it is written: Haveye'ah — they did not call — meaning: they also did not call the Name Adnut — which is the name of the reading [kri'ah] as above. And see Zohar Bereishis, p. 58b — where it expounds on what is written: "come and see the deeds of G-d — who set desolations in the land" — and it is not written "the deeds of Haveye'ah." See there — and the commentators were precise — for on the contrary it is explicitly written: "come and see the deeds of Haveye'ah." See there in Mikdash Melech — resolutions for this — and from there you can also find resolution for this matter of ours. But it seems more likely that it is a scribal error as above.

Section 5 — Letter ה — [on Letter Vov of the discourse]

Segment 12
HE:
אות ו שם מנצפך הוא בחינת ורידין בחינת ריו דין וכו' כי ריו דין גימטריא מנצפך שהוא בחינת דינים, שזה בחינת הדמים שבורידין שהם בחינת הדינים הנאחזין הנפש המלובש בהם, וצריכין לות הדין וכו' ולהוציא הנפש מהם ולהעלותה לבחינת חסדים בחינת אדם בחינת השכינה כביכול, שעל ידי זה נעשה יחוד ונמשך שפע ותיקון זה נעשה ביותר על ידי בחינת הבל שאין בו חטא שזה בחינת מנצפך צופים אמרום כמבואר בפנים:

EN:
There — Letter Hay — "for these three aspects are alluded." One can say: the honor given to an elder who has forgotten his learning corresponds to the aspect of charity for the poor of Eretz Yisrael — for Eretz Yisrael is in the aspect of the Shechinah who gives sustenance. And when poverty strengthens there — it is in the aspect of an elder who has forgotten his learning through no fault of his own. And therefore when one is careful about her honor and gives charity to the poor of Eretz Yisrael — this is the aspect of giving honor to the elder who has forgotten. And through this the light of her holiness returns and stirs within her — which is the aspect of a breath without sin — and the judgment is sweetened. And through the fast — the blood in the veins decreases — and the soul is elevated. This is the aspect of: "be careful of the veins". And: "be careful of the children of the common people [am ha'aretz]" — this corresponds to the rectification of the learning of the schoolchildren of the house of study who have no sin themselves yet — only what clings to them from their fathers — and this is sweetened through the learning.

There — Letter Daled — "but there are two aspects of charity — and likewise there are two aspects of Torah — for the essential thing that sweetens the judgment and darkness and foolishness through the Torah — which is the opposite of all the above — is only through the Torah of the schoolchildren of the house of study [tinokos shel beis rabban] which is a breath [hevel] without sin." For the evil of the material has not yet grasped so strongly onto this breath. And therefore this Torah has more power to draw and stir the merit of the patriarchs — in order to sweeten the judgment and the darkness of forgetfulness and foolishness from the world. And likewise the air [avir] of Eretz Yisrael is also the aspect of a breath without sin — this being the aspect of: "the blossoms appeared in the land" — specifically — [Song of Songs 2]. And likewise: "and the voice of the turtledove is heard in our land" — specifically. And this is what is written: "and I will remember My covenant with Yaakov" [Leviticus 26] — "and I will remember" [v'zacharti] — specifically — the aspect of remembrance — the opposite of forgetfulness, judgment, and darkness. And this is drawn through the aspect of the revelation of the merit of the patriarchs. And this is the aspect of: "and I will remember My covenant with Yaakov — and so on — when? When: 'and the land I will remember'" — the aspect of the air of Eretz Yisrael — which is the aspect of a breath without sin. And through the charity for Eretz Yisrael one is included in the air of Eretz Yisrael. And therefore this charity has more power to sweeten the judgment and darkness and foolishness from the world and to draw the aspect of light and kindness.

Segment 14
HE:
אות ז שם אכלו עמי אכלו לחם אד"נ לא קראו (תהלים י"ד) לכאורה הוא טעות סופר כי בתהלים כתיב וי' לא קראו, בפרט שהענין מכוון ונכון גם לפי זה, כי עיקר המכוון שם לפרש דרשות דברי רבותינו ז"ל ומה שכתוב שם שאין עושין מרי"ו דין אד"נ וכו' רוצה לומר כפשוטו כמבואר לעיל שצריכין להמתיק את המנצפך בחי' רי"ו דין ולעשות מזה אד"נ וכו' אך באם שכוונת רבינו ז"ל על שם אד"נ לא קראו יש ליישב בדרך צחות, כי אף על פי שנכתב בהוי' נקרא באד"נ כמו שאמרו רבותינו ז"ל, ונמצא שכתוב הוי' לא קראו, רוצה לומר גם כן שלא קראו השם אד"נ שזה שם הקריאה כנ"ל ועיין זוהר בראשית נ"ח: שדרש שם על מה שכתוב (תהלים מ"ו) לכו חזו מפעלות אלקים אשר שם שמות בארץ ולא כתיב מפעלות ה' עיין שם ודקדקו המפרשים הלא אדרבא כתיב מפורש לכו חזו מפעלות ה', עיין שם במקדש מלך ישובים לזה, ומשם תוכל למצוא ישוב גם לענינינו זה, אך יותר נראה שטעות סופר הוא כנ"ל:

EN:
There — Letter Zayin — at its end — "'Seek Hashem and His strength — seek His face always' [Psalms 105] — through the charity of Eretz Yisrael." From this it is understood: that to sweeten and subdue and nullify the external wisdoms — which are foolishness and darkness opposite the wisdoms of the Torah — and to merit to the wisdoms of the Torah — this comes through charity for Eretz Yisrael. And it is nearly explicitly stated. And the reason: for through charity for Eretz Yisrael one is included in the air of Eretz Yisrael — which is the aspect of a breath without sin — through which the judgment and darkness and foolishness — which are the aspect of the external wisdoms as above — are sweetened. And it is automatically understood from this — the great damage done by teachers of young children who teach the children [whose breath is a breath without sin] subjects from other wisdoms — which are the aspect of foolishness and darkness — the aspect of judgment — the aspect of animal — opposite the wisdom of the holy Torah. And therefore through teaching such subjects with the children, G-d forbid — through this one damages and blemishes the breath without sin — and strengthens all the more, G-d forbid, the judgment and darkness and forgetfulness and foolishness of the world. May Hashem save us.

The author writes: See in Bachya and in the commentators — on the matter of why Moshe did not invoke the merit of the patriarchs in the matter of the spies.

Segment 16
HE:
אות ח שם אות ה', כי אלו השלשה בחינות הם רומזים וכו' יש לומר כי הכבוד שנותנין לזקן ששכח תלמודו הוא כנגד בחינת הצדקה לעניי ארץ ישראל כי ארץ ישראל היא בבחינת השכינה הנותנת טרף וכו', וכשהעניות גובר שם הוא בבחינת זקן ששכח תלמודו מחמת אונסו ועל כן כשנזהרין בכבודה ונותנין צדקה לעניי ארץ ישראל, זה בחינת שנותנין כבוד לזקן ששכח וכו', שעל ידי זה חוזר ונתעורר בה אור קדושתה שהוא בחינת הבל שאין בו חטא ונה הדין וכו' ועל ידי התענית נתמעט הדם שבוורידין ונתעלה הנפש זהו בחינת הזהרו בורידין וכו' והזהרו בבני עם הארץ וכו' זהו כנגד התיקון של הלימוד תינוקות של בית רבן שאין בהם חטא עצמן עדיין רק מה שנאחז בהן מאביהן וממתיקין זאת על ידי הלימוד:

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 37 (Darsh'u Hashem V'Uzo)

The reason is: because the spies despised Eretz Yisrael — which the patriarchs coveted. And according to Rabbainu's words it is elaborated further — for when is: "and I will remember My covenant with Yaakov" — namely: the merit of the patriarchs — operative? When: "and the land I will remember" — through the air of Eretz Yisrael — as above.

There — Letter Vov — on the matter of slaughterers [shochtin] — for this is the entire matter of slaughter [shechitah]: to elevate the living soul [nefesh] from the aspect of the animal — foolishness, darkness — to the aspect of Adam [the human].

Segment 18
HE:
אות ט שם אות ז' בסופו, דרשו ה' ועזו וכו' בקשו פניו תמיד (תהלים ק"ה) על ידי צדקה של ארץ ישראל וכו' עיין שם מזה מובן שלות ולהכניע ולבטל החכמות חיצוניות שהם סכלות וחשך כנגד חכמות התורה, ולזכות לחכמות התורה הוא על ידי צדקה לארץ ישראל וכמעט שמבואר זה להדיא והטעם כי על ידי צדקה לארץ ישראל נכללין באוירא דארץ ישראל שהוא בחינת הבל שאין בו חטא שעל ידי זה נה הדין והחשך והסכלות שהם בחינת החכמות חיצוניות כנ"ל וממילא מובן מזה גודל הפגם של מלמדי תינוקות שלומדין עם התינוקות (שהבל פיהם הוא הבל שאין בו חטא), לימודים מחכמות אחרות שהם בחינת סכלות וחשך בחינת דין בחינת בהמה כנגד חכמת התורה הקדושה ועל כן בלימודים אלו עם התינוקות חס ושלום בזה מקלקלין ופוגמין את ההבל שאין בו חטא ומגבירין ביותר חס ושלום הדין והחשך והשכחה והסכלות של העולם ה' יצילנו:

EN:
There — in the discourse — Letter Daled — at its end — "'in your gates, Jerusalem' — through the Torah." This means: for behold — the essential rectification is through the study of Torah. And what is elaborated above — that specifically through Torah studied in poverty and darkness — which is the aspect of nighttime — the reason is: because then is the dominion of ketz kol basar [the end of all flesh]. And when one then studies Torah — one subjugates it — and speech is rectified. It follows that the essential rectification in general is through the study of Torah.

Section 8 — Letter ח — [on Letter Hay of the discourse]

Segment 20
HE:
אות י עיין בפרי עץ חיים שער העמידה פרק א' בהג"ה שם אדנ"י ג' אותיות הם דין, והם ה' פעמים דין הרומזים לה' גבורות מנצפך ואות א' להמתיקם מפני שא' ציורו ריו ושם ג' אבות כל אחד משם ע"ב שעולין ריו אם כן זו האלף להמתיק הגבורות עכ"ל ומזה תבין ביותר מה שכתוב במאמר זה באות ו' ענין המתקת המנצפך בחינת ורידין ריו דין שיהיה נעשה מזה אדני, וכל זה על ידי בחינת ההבל שאין בו חטא, היינו כנ"ל באות ד' שעל ידי ההבל שאין בו חטא נתגלין האבות בעולם כדי לות הדין וכו', היינו כי האבות הם בחינת ריו בחינת האלף של אד"נ כנ"ל:

EN:
There — Letter Hay — "the third sigh — and this is the aspect of: Zeir Anpin is rectified." This note should have appeared above — after the words "the root and foundation of all the worlds." So I found in handwritten manuscripts — and this is what makes more sense to one who understands somewhat — for the shame and this recognition flows at its root from the aspect of what Zeir Anpin is rectified in Malchus — and takes back for itself the impression [reshimu] of the mochin.

For through the slaughter — the soul clothed in the blood of the living creature — which is the animal or beast or bird — that was subjugated for so long in the materiality and foolishness and animality and darkness of the living creature — which is a physical animal [behemah] — now this soul comes out of the living creature and is included in the speech of the blessing over the slaughter. And through this the soul is rectified until it can return to its place and root — which is the Shechinah — which is the aspect of the meddaber [speaker] — the aspect of Adnut — open my lips — the aspect of Malchus — the mouth — the aspect of the double-edged sword — the aspect of the speaking sword. And then through this a great unification is made on high — and through this livelihood is drawn for Israel. And therefore the slaughtering knife is called machalef [the changer] — as elaborated in the discourse. And also according to the plain meaning — that it permits the meat for eating. And then the materiality of the living creature is also rectified — for it becomes permitted for a human being to eat — and the human eats it and receives vitality and strength through this to speak holy words before Hashem. It follows that through this the coarseness of the materiality of the living creature and animal is subdued and separated — the waste becomes complete refuse and goes out to the outside. And the inner and spiritual aspect within it ascends to the aspect of Adam — the aspect of the speaker as above. And therefore the slaughterer too must have the aspect of a breath without sin — the aspect of the air of Eretz Yisrael — so that through this he can subdue and sweeten the darkness and judgment and foolishness and animality of the living creature that overpowered the soul clothed within it — and draw the aspect of light and kindness — the aspect of Torah — the aspect of Adam — and elevate this soul to the aspect of Adam — the aspect of the speaker as above. And in any case one must be very careful regarding treyfa [defective slaughter], G-d forbid. And likewise one must intend at any rate in one's blessing over the slaughter — and take all the above to heart — that the soul ascends and is included through this in the aspect of the speaker. But a blessing without intention is itself like a body without a soul — as is known. And how can the soul ascend through this from the aspect of animality — the aspect of the body — to the aspect of the soul of Adam? And this is the aspect of: [Sanhedrin 96] "be careful of the veins" — as Rabbi Yehudah holds — who obliges cutting the veins in a bird [in order] to extract the blood within them — since the custom with a bird is to roast it whole. For the soul is clothed in the blood — and the blood must be fully extracted and separated from the living creature — so that the soul clothed in the blood ascends completely to its place through the slaughter and the blessing. And the spirituality within the flesh of the living creature is rectified through the eating as above. And therefore Rabbi Yehudah placed this matter adjacent to the matter of slaughter — as is elaborated in the Mishnah of HaShochet [Chullin 27] — even though his reason is only because of the extraction of blood as elaborated in the Gemara. But this is to allude to the above — that the rectification of the soul in the blood is through the slaughter as above.

There: "metzanpach [the five final forms of the Hebrew letters] is the aspect of the veins [voridin] — the aspect of riv din [judgment's abundance]." For riv din has the numerical value of metzanpach — which is the aspect of judgments [dinim].

This is the aspect of the bloods in the veins — which are the judgments that grasp the soul clothed within them.

And one must sweeten the judgment — and extract the soul from them — and elevate it to the aspect of kindnesses — the aspect of Adam — the aspect of the Shechinah — as it were. And through this a unification is made and abundance flows. And this rectification is made especially through the aspect of a breath without sin. This being the aspect of: metzanpach — "the seers [tzofim] said them" — as elaborated in the discourse.

There: "'they ate of my people — they ate bread of Adnut — they did not call' [Psalms 14]." At first glance this appears to be a scribal error — for in Psalms it is written "Haveye'ah" — they did not call.

See in Pri Etz Chaim, Sha'ar HaAmidah, Chapter 1, the gloss there: "Adnut — its three letters are judgment [din] — and they are five times din — alluding to the five Gevuros [metzanpach]. And the letter Alef is to sweeten them — because the Alef's form is riv [= 216] — and the three patriarchs — each from the Name of 72 — which totals riv — if so: this Alef is to sweeten the Gevuros as above." End of quote. And from this you will understand further what is written in this discourse in Letter Vov — the matter of sweetening the metzanpach — the aspect of the veins [voridin] — riv din — so that from this Adnut will be made. And all of this through the aspect of the breath without sin — as above in Letter Daled — that through the breath without sin the patriarchs are revealed in the world in order to sweeten the judgment. Meaning: for the patriarchs are the aspect of riv — the aspect of the Alef of Adnut — as above.

Especially since the matter is intended and correct also according to this — for the essential intention there is to explain the Sages' teaching — and what is written there: "they do not make riv din [from] Adnut" — meaning: according to the plain meaning as elaborated above — that one must sweeten the metzanpach — the aspect of riv din — and make from it Adnut. But if Rabbainu's intent was on the Name Adnut — "they did not call" — one can settle it in a witty vein. For even though it is written with the Name Haveye'ah — it is called [read aloud as] Adnut — as the Sages said. And so it is found that it is written: Haveye'ah — they did not call — meaning: they also did not call the Name Adnut — which is the name of the reading [kri'ah] as above. And see Zohar Bereishis, p. 58b — where it expounds on what is written: "come and see the deeds of G-d — who set desolations in the land" [Psalms 46] — and it is not written "the deeds of Haveye'ah." See there — and the commentators were precise — for on the contrary it is explicitly written: "come and see the deeds of Haveye'ah." See there in Mikdash Melech — resolutions for this — and from there you can also find resolution for this matter of ours. But it seems more likely that it is a scribal error as above.

There — Letter Hay — "for these three aspects are alluded." One can say: the honor given to an elder who has forgotten his learning corresponds to the aspect of charity for the poor of Eretz Yisrael — for Eretz Yisrael is in the aspect of the Shechinah who gives sustenance.

And when poverty strengthens there — it is in the aspect of an elder who has forgotten his learning through no fault of his own.

And therefore when one is careful about her honor and gives charity to the poor of Eretz Yisrael — this is the aspect of giving honor to the elder who has forgotten. And through this the light of her holiness returns and stirs within her — which is the aspect of a breath without sin — and the judgment is sweetened. And through the fast — the blood in the veins decreases — and the soul is elevated. This is the aspect of: "be careful of the veins". And: "be careful of the children of the common people [am ha'aretz]" — this corresponds to the rectification of the learning of the schoolchildren of the house of study who have no sin themselves yet — only what clings to them from their fathers — and this is sweetened through the learning.

There — Letter Zayin — at its end — "'Seek Hashem and His strength — seek His face always' [Psalms 105] — through the charity of Eretz Yisrael." From this it is understood: that to sweeten and subdue and nullify the external wisdoms — which are foolishness and darkness opposite the wisdoms of the Torah — and to merit to the wisdoms of the Torah — this comes through charity for Eretz Yisrael. And it is nearly explicitly stated.

Section 2 — Letter ב — [on Letter Hay of the discourse]

And the reason: for through charity for Eretz Yisrael one is included in the air of Eretz Yisrael — which is the aspect of a breath without sin — through which the judgment and darkness and foolishness — which are the aspect of the external wisdoms as above — are sweetened. And it is automatically understood from this — the great damage done by teachers of young children who teach the children [whose breath is a breath without sin] subjects from other wisdoms — which are the aspect of foolishness and darkness — the aspect of judgment — the aspect of animal — opposite the wisdom of the holy Torah. And therefore through teaching such subjects with the children, G-d forbid — through this one damages and blemishes the breath without sin — and strengthens all the more, G-d forbid, the judgment and darkness and forgetfulness and foolishness of the world. May Hashem save us.

See in Pri Etz Chaim, Sha'ar HaAmidah, Chapter 1, the gloss there: "Adnut — its three letters are judgment [din] — and they are five times din — alluding to the five Gevuros [metzanpach]. And the letter Alef is to sweeten them — because the Alef's form is riv [= 216] — and the three patriarchs — each from the Name of 72 — which totals riv — if so: this Alef is to sweeten the Gevuros as above." End of quote. And from this you will understand further what is written in this discourse in Letter Vov — the matter of sweetening the metzanpach — the aspect of the veins [voridin] — riv din — so that from this Adnut will be made.

And all of this through the aspect of the breath without sin — as above in Letter Daled — that through the breath without sin the patriarchs are revealed in the world in order to sweeten the judgment.

Meaning: for the patriarchs are the aspect of riv — the aspect of the Alef of Adnut — as above.



# סימן ל"ח-מרכבות פרעה וחילו
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/36/

סימן ל"ח-מרכבות פרעה וחילו
סימן ל"ח-מרכבות פרעה וחילו
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/36

Segment 2
HE:
אות א מאמר זה נאמר בשבת שירה שנת תקס"ב:

EN:
Siman Thirty-Eight — Markevos Par'oh V'Cheiloסימן לח — מרכבות פרעה וחילו

This discourse was said on Shabbas Shirah of the year [5]562.

Segment 3
HE:
שם במאמר אות ד' בסופו בשעריך ירושלים על ידי התורה רוצה לומר כי הלא עיקר התיקון הוא על ידי לימוד התורה, ומה שמבואר לעיל שדייקא על ידי התורה שלומדין בעניות ובקות שהוא בחינת לילה וכו', הוא מחמת שאז שלטנותא דקץ כל בשר, וכשלומדין אז תורה מכניעין אותה ונתתקן הדיבור נמצא שעיקר התיקון בכלל הוא על ידי לימוד התורה:

EN:
There — in the discourse — Letter Daled — at its end — "'in your gates, Jerusalem' — through the Torah." This means: for behold — the essential rectification is through the study of Torah.

Segment 5
HE:
אות ב שם אות ה', הגה שלישית וזה בחינת שזעיר אנפין מתקנא וכו' הגה זו צריך להיות לעיל אחר תיבות עקרא ושרשא דכל עלמין כך מצאתי בנוסחאות כתב יד והכי מסתברא למבין קצת, כי הבושה והידיעה הזאת נמשכת בשרשה מבחינת מה שהזעיר אנפין מתקנא במלכות ולוקח לעצמו בחזרה הרשימו של המוחין:

EN:
There — Letter Hay — "the third sigh — and this is the aspect of: Zeir Anpin is rectified." This note should have appeared above — after the words "the root and foundation of all the worlds." So I found in handwritten manuscripts — and this is what makes more sense to one who understands somewhat — for the shame and this recognition flows at its root from the aspect of what Zeir Anpin is rectified in Malchus — and takes back for itself the impression [reshimu] of the mochin.

And what is elaborated above — that specifically through Torah studied in poverty and darkness — which is the aspect of nighttime — the reason is: because then is the dominion of ketz kol basar [the end of all flesh]. And when one then studies Torah — one subjugates it — and speech is rectified. It follows that the essential rectification in general is through the study of Torah.

Segment 7
HE:
אות ג שם אות ו', ועל ידי הבושה מחזיר המוחין כמו שכתוב (משלי ב) אז תבין יראת ה' וכו' רוצה לומר כי בכאן חידש פירוש שלישי בפסוק זה כי לעיל פירש אז תבין כו' כי על ידי הבינה יתרה זוכין לבושה על פניו שהוא בחינת תפילין וכן אז תבין יראת ה', פירש בזה תבין שיש לו יראת ה' ודעת אלקים תמצא וכו' וכאן פירש אז תבין יראת ה' שעל ידי הבושה שהיא בחינת יראת ה' מחזיר המוחין כנ"ל באות ה':

EN:
There — Letter Vov — "and through shame one returns the mochin — as it is written: 'then you will understand the fear of Hashem' [Proverbs 2]." This means: for here a third explanation of this verse is innovated. For above it was explained: "then you will understand" — for through the additional understanding [binah yeteirah] one merits shame upon one's face — which is the aspect of tefillin. And likewise: "then you will understand the fear of Hashem" — he explained: through this you will understand that you have fear of Hashem — and you will find Da'as of G-d. And here he explains: "then you will understand the fear of Hashem" — that through shame — which is the aspect of fear of Hashem — one returns the mochin as above in Letter Hay.

Section 3 — Letter ג — [on Letter Vov of the discourse]

Segment 9
HE:
אות ד שם, כידוע שלא עמדו רגלי אבותיו רגלי דייקא כי אין להם רגלים כמו שכתוב (בראשית ג) על גחונך תלך וכו' אפשר דרוצה לומר על דרך שפירש לעיל סוף אות ד' עומדות היו רגלינו כי הדיבור נקרא רגל וכו' בשעריך ירושלים על ידי התורה וכו' ושם מבואר שעל ידי לימוד התורה מכניעין סטרא דקץ כל בשר וכו' שנמשכת מזוהמת הנחש שיונק מפגם הדיבור שהוא בחינת רגל ויש לומר שעל כן נקצצו רגלי הנחש, רק ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, כי על ידי התורה שקבלו על הר סיני נכנע ונה זוהמת הנחש ונתתקן הדיבור שהוא בחינת רגל ועל כן מי שיש בו עזות שהוא מבחינת זוהמת הנחש, בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני, רגלי דייקא כי לא פסקה זוהמתן ולא נתתקן עדיין בחינת רגלין שלהם שהוא בחינת הדיבור, שעל ידי זה זוכין ליראה ובושה בחינת תפילין היפוך העזות כנ"ל:

EN:
Section 5 — Letter ה — [on Letter Zayin of the discourse]

There — Letter Hay — "the third sigh — and this is the aspect of: Zeir Anpin is rectified." This note should have appeared above — after the words "the root and foundation of all the worlds." So I found in handwritten manuscripts — and this is what makes more sense to one who understands somewhat — for the shame and this recognition flows at its root from the aspect of what Zeir Anpin is rectified in Malchus — and takes back for itself the impression [reshimu] of the mochin.

Segment 11
HE:
אות ה שם אות ז', ועיקר הארת התפילין באים על ידי הלוחות וכו' רוצה לומר כמו שנתבאר לעיל שעיקר התחלת התיקון הוא על ידי התורה שעל ידי זה נתתקן הדיבור וכו', ונכנס בו בושה גדולה, ושב בתשובה ונכנסין בו מוחין חדשים ובינה יתרה ביותר, עד שנתגלה הבושה על פניו, שזה בחינת תפילין בחינת קירון עור הפנים, כמו כן מבאר כאן כפשוטו גם כן כי על ידי חידוד המוחין בתורה שהיא בעצמה עיקר המוחין, על ידי זה ניתוסף בו גם כן הכרה חדשה ומתבייש ביותר שזה בחינת אור התפילין, רק שזה מובן ממילא כי קודם התשובה עדיין ידיעתו בקטנות ואינו יכול לחדד המוחין בתורה גם כן, כי הרוח שטות מטמטם מוחו ולבו וכנ"ל אות ה' ובכאן מבאר שהצדיק הגדול על ידי שנפל קצת ממדריגתו, היינו שנפל קצת ממדריגת המוחין שלו והשגתו הגדולה, היה מתבייש מאד ועשה תשובה על זה, עד שעל ידי זה זכה להתגבר ולחדד המוחין שלו ביותר ממה שהיה במדריגה הראשונה, ואז זכה לבושה יתרה ביותר שזה בחינת אור התפלין בחינת קירון עור הפנים ואולי מרמז בכאן למה שזכה משה רבינו ע"ה לקירון עור הפנים וכן ויראו מגשת אליו, דייקא אחר הנפילה שהיה לישראל אחר קבלת לוחות הראשונות ונאמר בו (שמות ל"ב) לך רד וכו' ואז השתדל משה רבינו ע"ה לקבל לוחות שניות, ואז דייקא זכה לכל הנ"ל:

EN:
Section 6 — Letter ו — [on the same Letter Zayin]

There: "as is known — that his ancestors' feet did not stand" — raglei specifically — for they have no feet — as it is written: "on your belly you shall go" . One can say this means — in the manner he explained above at the end of Letter Daled — "our feet were standing" — for speech is called regel [foot] — "in your gates, Jerusalem" — through the Torah. And it is elaborated there that through Torah study one subjugates the Sitra of ketz kol basar — which flows from the contamination of the serpent — which draws from the blemish of speech — which is the aspect of the foot [regel]. And one can say that therefore the feet of the serpent were cut off — and Israel who stood at Mount Sinai — their contamination ceased. For through the Torah they received at Mount Sinai — the contamination of the serpent was subdued and sweetened — and speech — which is the aspect of the foot — was rectified. And therefore one who has impudence — which is from the aspect of the contamination of the serpent — it is certain that his ancestors' feet did not stand at Mount Sinai — raglei specifically — for their contamination did not cease — and the aspect of their raglin [walking/speech] is not yet rectified. And through this one merits fear and shame — the aspect of tefillin — the opposite of impudence — as above.

Segment 13
HE:
אות ו שם באות ז' הנ"ל, עשות חפציך ביום קדשי וכו' (ישעיה נ"ח) לכאורה אין לו שייכות כל כך למה שמבואר למעלה, שתיקון הדיבור הוא על ידי לימוד התורה בעניות ובקות, וכאן מבאר דבר חדש שהתיקון הוא על ידי שממשיכין מקדושת שבת על ימי החול אך באמת שנייהם עולים בקנה אחד, כי כמו שעל ידי שלומדין תורה (שהיא בחינת שלימות כל התיקונים הנ"ל) בעניות וקות שהוא בחינת לילה שאז שלטנותא דקץ כל בשר וכו', על ידי זה דייקא מכניעין סטרא דקץ כל בשר תחת הדיבור של הקדושה, ואז נתתקן הדיבור בשלימות וזוכה לכל הנ"ל כמו כן בימי החול שאז שולט זוהמת הנחש קץ כל בשר, ואז דייקא כשזוכה להמשיך קדושת שבת, על ידי זה דייקא נה זוהמת הנחש וכו', ונתתקן הדיבור וזוכה לתשובה ולבושה שהיא בחינת תפלין בחינת קדושת שבת ומחמת זה בעצמו שבת לאו זמן תפלין הוא, כי הוא בעצמו אות כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עירובין צ"ו), כי תפלין הם סימן על דביקות כנ"ל באות א', היינו אם הוא דבוק בהשם יתברך כל כך עד שהבושה והיראה נתגלתה על פניו, ובשבת אין צריכין לזה כי קדושת שבת בעצמו גורם לזה, כי שבת הוא בחינת תיקון הדיבור וביטול זוהמת הנחש קץ כל בשר, והוא בחינת מוחין בחינת תשובה בחינת יראה בחינת בושה בחינת תפלין כנ"ל:

EN:
There: "Binah — the Land of the Living — from which comes the source of the tefillin as above." This means: and the tefillin are called chayyim [life] — as it is written: "Hashem — upon them they shall live" — as above. And they come from the aspect of Binah — the aspect of: "then you will understand the fear of Hashem" — as above in Letter Hay.

There — Letter Vov — "and through shame one returns the mochin — as it is written: 'then you will understand the fear of Hashem' [Proverbs 2]." This means: for here a third explanation of this verse is innovated. For above it was explained: "then you will understand" — for through the additional understanding [binah yeteirah] one merits shame upon one's face — which is the aspect of tefillin. And likewise: "then you will understand the fear of Hashem" — he explained: through this you will understand that you have fear of Hashem — and you will find Da'as of G-d. And here he explains: "then you will understand the fear of Hashem" — that through shame — which is the aspect of fear of Hashem — one returns the mochin as above in Letter Hay.

Segment 15
HE:
אות ז שם בינה ארץ החיים שממנה תוצאות התפלין כנ"ל רוצה לומר והתפלין נקראים חיים כמו שכתוב (ישעיה ל"ח) ה' עליהם יחיה כנ"ל, והם יוצאין מבחינת בינה בחינת אז תבין יראת ה' כנ"ל באות ה':

EN:
There: "yrh [yud-reish-heh] — these are the Gevuros." For yrh together with the kollel [inclusive unit] equals the numerical value of Gevurah. And also the language yrh indicates a shooting with force. And Gevurah in the sea is the aspect of speech — for it is the aspect of the sea into which all the rivers flow — as above in Letter Beis.

There: "as is known — that his ancestors' feet did not stand" — raglei specifically — for they have no feet — as it is written: "on your belly you shall go" [Genesis 3].

Segment 17
HE:
אות ח שם, כמו שכתוב שפכי כמים לבך וכו' עיין איכה ב' קומי רוני בלילה וכו' שפכי כמים לבך וכו' ותרגומו קומי וכו' עסוקי במשנה בליליא וכו' ובפתגמי אורייתא וכו' שדיאו היך מיא עקמימיות לבך והדרי בתיובתא וצלאי וכו' מכוון לענינינו:

EN:
Siman Forty-Four — Atem Netzavimסימן מד — אתם נצבים

One can say this means — in the manner he explained above at the end of Letter Daled — "our feet were standing" — for speech is called regel [foot] — "in your gates, Jerusalem" — through the Torah. And it is elaborated there that through Torah study one subjugates the Sitra of ketz kol basar — which flows from the contamination of the serpent — which draws from the blemish of speech — which is the aspect of the foot [regel]. And one can say that therefore the feet of the serpent were cut off — and Israel who stood at Mount Sinai — their contamination ceased. For through the Torah they received at Mount Sinai — the contamination of the serpent was subdued and sweetened — and speech — which is the aspect of the foot — was rectified. And therefore one who has impudence — which is from the aspect of the contamination of the serpent — it is certain that his ancestors' feet did not stand at Mount Sinai — raglei specifically — for their contamination did not cease — and the aspect of their raglin [walking/speech] is not yet rectified. And through this one merits fear and shame — the aspect of tefillin — the opposite of impudence — as above.

Segment 19
HE:
אות ט שם, ירה הם הגבורות כי ירה עם הכולל גימטריא גבורה, וגם לשון ירה מורה על יריה בכח, וגבורה בים הוא בחינת דיבור, כי הוא בחינת ים שכל הנחלים הולכים לתוכו כנ"ל באות ב':

EN:
Also: afterwards — shortly after Sukkos — one person came to him — and he was the person who had been with him before Rosh Hashonoh and had mocked the clapping of hands of a certain person as above. And Rabbainu showed him a passage in Pri Etz Chaim — on the matter of "and He shall make peace for you [v'yasem lecha shalom]" — which is an acrostic of shelav [quail] — which is the aspect of: "I was at ease and He shook me up" . And he commanded him to recite this matter before him. And he was compelled to recite it before him. And afterwards Rabbainu said to him the Torah on the matter of clapping — which is in Siman 46 — on the matter of the three hands. See there. [All of the above is copied from Chayyay Moharan — and see there further.]

There — in the above Letter Zayin — "'to do your desires on My holy day' [Isaiah 58]." At first glance it seems not so closely related to what is elaborated above — that the rectification of speech is through Torah study in poverty and darkness. And here it elaborates a new matter — that the rectification comes through drawing the holiness of Shabbas onto the weekdays. But in truth both rise on one measure [b'kaneh echad] — for just as: through studying Torah [which is itself the completeness of all the above rectifications] in poverty and darkness — which is the aspect of night — when then is the dominion of ketz kol basar — through this specifically the Sitra of ketz kol basar is subdued under the holy speech — and speech is perfectly rectified. Likewise on the weekdays — when the contamination of the serpent [ketz kol basar] rules — and then specifically when one merits to draw the holiness of Shabbas — through this specifically the contamination of the serpent is sweetened — and speech is rectified — and one merits to repentance and shame — which is the aspect of tefillin — the aspect of the holiness of Shabbas. And because of this very fact — Shabbas is not a time for tefillin — for Shabbas itself is a sign [ot] — as the Sages said: — for tefillin are a sign of attachment as above in Letter Alef — namely: whether one is attached to Hashem to such a degree that shame and fear are revealed upon one's face. And on Shabbas one does not need this — for the holiness of Shabbas itself brings this about. For Shabbas is the aspect of the rectification of speech and the nullification of the contamination of the serpent [ketz kol basar] — and is the aspect of mochin — repentance — fear — shame — tefillin — as above.

There — Letter Zayin — "and the essential illumination of the tefillin comes through the Tablets." This means: as was elaborated above — that the essential beginning of rectification is through the Torah — through which speech is rectified — and great shame enters him — and he returns in repentance — and new mochin and abundant additional understanding [binah yeteirah] enter him — until the shame is revealed upon his face. This being the aspect of tefillin — the aspect of the radiance of the skin of the face [keron or hapanim]. Likewise it is elaborated here according to the plain meaning as well — for through the sharpening of the mochin through Torah — which is itself the essential mochin — through this a new recognition is also added in him — and he is greatly shamed — which is the aspect of the light of the tefillin. Only this is understood automatically — for before repentance his knowledge is still in smallness [katnus] — and he cannot sharpen the mochin through Torah either — for the spirit of folly dulls his mind and heart as above in Letter Hay. And here it elaborates that the great Tzaddik — through falling somewhat from his level — namely: through falling somewhat from the level of his mochin and his great attainment — was greatly shamed and did repentance for this. Until through this he merited to strengthen and sharpen his mochin more than he had been at the first level. And then he merited to yet greater shame — which is the aspect of the light of the tefillin — the aspect of the radiance of the skin of the face. And perhaps this alludes to what Moshe our teacher merited — the radiance of the skin of the face — and likewise: "and they feared to approach him" — specifically after the falling that was for Israel after receiving the first Tablets — when it was said of him: "go — descend" [Exodus 32]. And then Moshe our teacher strove to receive the second Tablets — and then specifically he merited all of the above.

There: "as it is written: 'pour out your heart like water' — and so on." See Eichah [Lamentations] 2: "arise — cry out in the night" — "pour out your heart like water" — and its Targum: "arise and engage in Mishnah at night — and in the words of the Torah — pour out like water the crookedness of your heart — and return in repentance — and pray." This is relevant to our matter.

There — in the above Letter Zayin — "'to do your desires on My holy day' [Isaiah 58]." At first glance it seems not so closely related to what is elaborated above — that the rectification of speech is through Torah study in poverty and darkness. And here it elaborates a new matter — that the rectification comes through drawing the holiness of Shabbas onto the weekdays. But in truth both rise on one measure [b'kaneh echad] — for just as: through studying Torah [which is itself the completeness of all the above rectifications] in poverty and darkness — which is the aspect of night — when then is the dominion of ketz kol basar — through this specifically the Sitra of ketz kol basar is subdued under the holy speech — and speech is perfectly rectified. Likewise on the weekdays — when the contamination of the serpent [ketz kol basar] rules — and then specifically when one merits to draw the holiness of Shabbas — through this specifically the contamination of the serpent is sweetened — and speech is rectified — and one merits to repentance and shame — which is the aspect of tefillin — the aspect of the holiness of Shabbas. And because of this very fact — Shabbas is not a time for tefillin — for Shabbas itself is a sign [ot] — as the Sages said: [Eruvin 96] — for tefillin are a sign of attachment as above in Letter Alef — namely: whether one is attached to Hashem to such a degree that shame and fear are revealed upon one's face. And on Shabbas one does not need this — for the holiness of Shabbas itself brings this about. For Shabbas is the aspect of the rectification of speech and the nullification of the contamination of the serpent [ketz kol basar] — and is the aspect of mochin — repentance — fear — shame — tefillin — as above.

There: "Binah — the Land of the Living — from which comes the source of the tefillin as above." This means: and the tefillin are called chayyim [life] — as it is written: "Hashem — upon them they shall live" [Isaiah 38] — as above.

And they come from the aspect of Binah — the aspect of: "then you will understand the fear of Hashem" — as above in Letter Hay.

There: "as it is written: 'pour out your heart like water' — and so on." See Eichah [Lamentations] 2: "arise — cry out in the night" — "pour out your heart like water" — and its Targum: "arise and engage in Mishnah at night — and in the words of the Torah — pour out like water the crookedness of your heart — and return in repentance — and pray." This is relevant to our matter.

There: "yrh [yud-reish-heh] — these are the Gevuros." For yrh together with the kollel [inclusive unit] equals the numerical value of Gevurah.

And also the language yrh indicates a shooting with force. And Gevurah in the sea is the aspect of speech — for it is the aspect of the sea into which all the rivers flow — as above in Letter Beis.

The author writes: I heard from one of our people [anshei shelanu] that Rabbainu said: "we conquered the city of Breslov with clapping of palms and dancing." For in truth at the beginning of his arrival in Breslov he immediately spoke much about the matter of clapping hands in prayer — as elaborated in the discourse Atem Netzavim above — and in the discourses close to it. And likewise the discourse Mishpatim, Siman 10, was said in this winter. And in this year he danced much — as is known and elaborated elsewhere. [See Chayyay Moharan 115–116.]

📋 Translator's Summary — Siman 44 (Atem Netzavim)



# סימן מ"ד
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/37/

סימן מ"ד
סימן מ"ד
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/37

Segment 2
HE:
אות א מה שמכין כף אל כף בתפלה וכו' אתם נצבים

EN:
There: "'see life with the woman' — meaning: to unify the aspect of Israel — which is the aspect of truth — the aspect of tefillin — the aspect of life — with the woman" [acrostic: ha'nosen amrei shefer] — namely: with Eretz Yisrael — through which one receives the abundance — the aspect of ha'nosen amrei shefer. Or perhaps it means: for sometimes after receiving the abundance of livelihood — which flows from the aspect of life — the aspect of truth — as above — one then damages it through the desire for eating. And through this comes the concealment of the face, G-d forbid — which is the opposite of the aspect of life. Therefore the Scripture warns not to damage the abundance — and to see that it be in the aspect of life specifically.

On the matter of clapping palm to palm in prayer — Atem Netzavim.

Segment 3
HE:
זה המאמר נאמר בשבת שקודם ראש השנה של שנת תקס"ג בשבת הראשון שנתקרבתי אליו ודע שבאותו העת שאמר זאת אז היה סמוך לכניסתו לבראסליב, ואז דיבר הרבה מענין מחאת כפיים בתפלה, וספרו לי שבתחלת כניסתו לשם עמד פעם אחד על פתח בית המדרש שבביתו, והוכיח את העולם על אודות התפלה שאינם מתפללין כראוי וענה ואמר שאין שומעין משום אחד שום המחאת כפים ומזה הבינו מיד שהוא רוצה להחזיר העטרה ליושנה, שיחזרו להתעורר ולהתפלל בכוונה ובחיות והתלהבות ובכח גדול, כמו החסידים הראשונים שהיו בימי הבעש"ט ותלמידיו הקדושים ז"ל שהיו בדורות שלפנינו גם בעת ההיא קודם השבת שלפני ראש השנה הנ"ל היו אצלו שני חסידים מהחשובים קצת וסעדו אצלו ז"ל, ובתוך שיחתם עמו היו מתלוצצים קצת מאחד שדרכו להרבות במחאת כפים בתפלה, והקפיד רבינו ז"ל על זה, ודיבר אתם קשות ואמר להם: וכי אתם יודעים מהו מחאת כפים בתפלה וכל הענינים שיש בזה, עד שאתם מתלוצצים מזה האיש הנ"ל שלא נתקבל אצליכם מחאת כפים שלו ואחר כך בשבת שאחרי זה שהוא שבת שלפני ראש השנה באתי על שבת, ואז אמר מאמר אתם נצבים הנ"ל על ענין מחאת כפים והוא המאמר הראשון שזכיתי לשמוע מפיו הקדושה, ותיכף כתבתי אותו בעזרת השם יתברך:

EN:
This discourse was said on the Shabbas before Rosh Hashonoh of the year [5]563 — the first Shabbas that I [Rabbi Nosson] drew close to him.

Segment 5
HE:
אות ב גם אחר כך בסמוך אחר סוכות בא איש אחד אליו והוא היה האיש שהיה אצלו קודם ראש השנה, והיה מתלוצץ ממחאת כפים של אחד כנ"ל וכו' והראה לו רבינו ז"ל מאמר אחד בפרי עץ חיים בענין וישם לך שלום שהוא ראשי תבות של"ו, שהוא בחינת (איוב ט"ז) שלו הייתי ויפרפרני וכו', וצוה עליו שיאמר לפניו זה הענין, והוכרח לאמר לפניו ואחר כך אמר לו רבינו ז"ל התורה על ענין מחאת כפים שבסימן מ"ו מענין הג' ידים וכו' עיין שם (כל זה הנ"ל הועתק מספר חיי מוהר"ן וע"ש עוד):

EN:
Siman Forty-Eight — Al Asher M'altemסימן מח — על אשר מעלתם

And know: at that time when he said this — it was close to his arrival in Breslov. And he then spoke much about the matter of clapping hands in prayer. And they told me that at the beginning of his arrival there — he once stood at the entrance of the study house in his home — and rebuked the people about prayer — that they were not praying properly. And he answered and said: one does not hear from anyone the slightest clapping of hands. And from this they immediately understood that he wished to restore the crown to its former glory — that they should return to stirring themselves and praying with concentration and vitality and inflaming — and with great force. As the early Chassidim had been in the days of the Baal Shem Tov and his holy students who were in the generations before us. Also: at that same time — before the above Shabbas before Rosh Hashonoh — two chassidim of somewhat prominent standing were with him and dined with him. And in the course of their conversation with him — they were somewhat mocking a certain person whose way was to multiply clapping in prayer. And Rabbainu was displeased with this — and spoke harshly to them and said: do you really know what clapping hands in prayer is — and all the matters involved — that you mock this man for whom your clapping was not acceptable? Afterwards — on the Shabbas after that — which is the Shabbas before Rosh Hashonoh — I came for Shabbas. And then he said the discourse Atem Netzavim on the matter of clapping of hands. And this is the first discourse I merited to hear from his holy mouth. And immediately I wrote it down with the help of Hashem.

Also: afterwards — shortly after Sukkos — one person came to him — and he was the person who had been with him before Rosh Hashonoh and had mocked the clapping of hands of a certain person as above.

Segment 7
HE:
אות ג אמר המחבר שמעתי מאיש אחד מאנ"ש שאמר רבינו ז"ל, אנחנו כבשנו את עיר בראסליב במחאת כף וריקודין, כי באמת בתחילת כניסתו לבראסליב דיבר תיכף הרבה מענין מחאת כפים בתפלה כמבואר במאמר אתם נצבים הנ"ל ובמאמרים הסמוכים אליו וכן מאמר משפטים סי' י' נאמר בחורף זה, ובשנה הזאת רקד הרבה כידוע ומבואר במקום אחר (עיין חיי מוהר"ן קט"ו קט"ז):

EN:
There: "but the words [diburim]." This means: for the essential sanctity of Eretz Yisrael is through the force of one's deeds — the aspect of the above sukkah. But when this force is damaged, G-d forbid — through non-holy words — through this the aspect of the sukkah of the nations [sukkas notzrim] is stirred, G-d forbid — of whom: "their mouth speaks vanity and their right hand is a right hand of falsehood." Then the nations strengthen, G-d forbid — and the aspect of the sanctity of Eretz Yisrael is concealed. And the children of Israel descend into exile. And then the Shechinah — as it were — is in the aspect of riv [strife] — "on account of her children who are in exile." And this is what is written: "shelter them in a sukkah from the strife of tongues" — for through the aspect of the holy sukkah — they are sheltered and saved from this strife — which comes through the strengthening of the non-holy tongues.

Now: in this discourse it is elaborated that the abundance of Eretz Yisrael is the aspect of truth — the aspect of the totality of the colors [govvanin] — the aspect of wealth. And when this is damaged, G-d forbid — shame comes upon one — for one is dependent upon others because of poverty. And from this you will understand a hidden matter: since Eretz Yisrael is now in exile — therefore specifically the people of Eretz Yisrael — most all of them — are dependent upon others. And perhaps this is of great intentional good from Hashem — for through the fact that most of the livelihood of the inhabitants of Eretz Yisrael now comes from outside the Land — through this the abundance of Israel outside the Land is also sanctified in the aspect of the abundance of Eretz Yisrael. And see Zohar Terumah, p. 157b: "and because of this — even though Israel is outside the holy Land — even so — through the force and merit of the Land — sustenance and provision are found for the entire world. And therefore it is written: 'and you shall bless Hashem your G-d for the good land that He gave you' [Deuteronomy 8] — for through it sustenance and provision are found in the world. Whoever delights at the table — and so on — should remember and be concerned for the holiness of the holy Land."

And Rabbainu showed him a passage in Pri Etz Chaim — on the matter of "and He shall make peace for you [v'yasem lecha shalom]" — which is an acrostic of shelav [quail] — which is the aspect of: "I was at ease and He shook me up" [Job 16]. And he commanded him to recite this matter before him. And he was compelled to recite it before him. And afterwards Rabbainu said to him the Torah on the matter of clapping — which is in Siman 46 — on the matter of the three hands. See there. [All of the above is copied from Chayyay Moharan — and see there further.]

The author writes: I heard from one of our people [anshei shelanu] that Rabbainu said: "we conquered the city of Breslov with clapping of palms and dancing." For in truth at the beginning of his arrival in Breslov he immediately spoke much about the matter of clapping hands in prayer — as elaborated in the discourse Atem Netzavim above — and in the discourses close to it.

And likewise the discourse Mishpatim, Siman 10, was said in this winter.

And in this year he danced much — as is known and elaborated elsewhere. [See Chayyay Moharan 115–116.]



# סימן מ"ז-ואכלתם אכול ושבוע
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/38/

סימן מ"ז-ואכלתם אכול ושבוע
סימן מ"ז-ואכלתם אכול ושבוע
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/38

Segment 2
HE:
אות א שם ארץ אוכלת יושביה, פירוש שהיא מקבלת שפע מבחינת יעקב וכו' רוצה לומר כי פשוטו של מקרא מורה גם כן על זה, כי מחמת שמקבל שפע מבחינת יעקב שהוא בחינת אמת, שמחמת זה מאיר עיקר אור ההשגחה בארץ ישראל כמבואר לקמן, מחמת זה היא אוכלת יושביה, היינו אותם שאינם הגונים לישב בה כגון העכו"ם, כי אינה יכולה לסבול אותם, כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיני (תהלים ק"א) (ועיין לקמן סימן קפ"ז):

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 48 (Al Asher M'altem)

There: "

Segment 4
HE:
אות ב שם, ראה חיים עם האשה וכו' רוצה לומר לייחד בחינת ישראל שהוא בחינת אמת בחינת תפלין בחינת חיים עם אשה (ר"ת הנותן אמרי שפר), היינו עם ארץ ישראל שעל ידה מקבלין השפע, בחינת הנותן אמרי שפר או אפשר דרוצה לומר כי לפעמים אחר שמקבלין שפע הפרנסה שנמשכת מבחינת חיים בחינת אמת וכו' כנ"ל, פוגמין בה אחר כך על ידי תאות אכילה, שעל ידי זה בא הסתרת פנים חס ושלום שהיא היפוך בחינת חיים על כן מזהיר הכתוב שלא לפגום בהשפע, ולראות שתהיה בבחינת חיים דייקא:

EN:
This discourse was said in Medvedevke in the year [5]563 — on Shabbas the 3rd of Nissan — at the third meal. And on the Friday night before this — the wedding of his righteous daughter — of blessed memory — Moras Sarah — took place with the daughter of his generation [bas gilah] — the great Torah scholar Mohar"r Yitzchak Aizik — of blessed memory. And after the wedding they spoke of Mashiach. And there in this above discourse are alluded: Nissan, and Sarah, and Yitzchak, and the wedding, and the bride [kallah] — and so on. And he said that this Torah was not said for us — only for the decrees called punkten — which were then heard to be planned to be decreed against Israel, G-d forbid [which, because of our many sins, came about in our days]. For there in this discourse he speaks of the subduing of the nations — for: "I will make a complete end [a'eseh kaleh]" — which is the aspect of: "kallah d'achla kallah" [a bride who consumes/completes — a complete end] — and: "and you who cleave" — and so on. And after he finished saying the above Torah he danced greatly. [All of this is copied from Chayyay Moharan — and see there further.]

the land devours its inhabitants — meaning: it receives abundance from the aspect of Yaakov." This means: for the simple reading of the verse also points to this — for since it receives abundance from the aspect of Yaakov which is the aspect of truth — and through this the essential light of Providence shines in Eretz Yisrael — as elaborated below — therefore it devours its inhabitants — namely: those who are unfit to dwell in it — such as the nations. For it cannot tolerate them — for: "a speaker of falsehoods shall not be established before My eyes" [Psalms 101].

Segment 6
HE:
אות ג והנה במאמר זה מבואר ששפע ארץ ישראל הוא בחינת אמת בחינת כלליות הגוונין בחינת עשירות, וכשפוגמין בזה חס ושלום בא עליו בושה על ידי שהוא נצרך לבריות מחמת עניות וכו' ומזה תבין דבר נעלם שמחמת שארץ ישראל עכשיו בגלות, על כן דייקא אנשי ארץ ישראל רובם ככולם צריכים לבריות, ואפשר שהוא במכוון גדול לטובה מאת השם יתברך, כי על ידי זה שרוב פרנסת יושבי ארץ ישראל עכשיו הוא מחוץ לארץ על ידי זה נתקדש גם השפע של ישראל שבחוץ לארץ בבחינת שפע ארץ ישראל ועיין זוהר תרומה קנ"ז: ובגין כך אף על גב דישראל לבר מארעא קדישא עם כל דא מחילא וזכותא דארעא אשתכח מזונא וסיפוקא לכל עלמא, ועל דא כתיב (דברים ח) וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך, דהא בגינה מזוני וסיפוקא אשתכח בעלמא מאן דאתעדן על פתורא וכו' אית ליה לאדכרא ולדאגה על קדושה דארעא קדישא וכו':

EN:
There — Letter Alef — "and He needed to create human beings who would accept the yoke of His sovereignty." This means: for the essential revelation of the Malchus [Sovereignty] is upon those who fulfill His commands and do His will — even though it is against their own will. Even so — they are compelled to nullify their will before the will of the King. And this applies only to human beings — who possess free choice. Therefore upon them is the essential revelation of His sovereignty.

Siman Forty-Eight — Al Asher M'altemסימן מח — על אשר מעלתם

[And see below, Siman 187.]

There: "'see life with the woman' — meaning: to unify the aspect of Israel — which is the aspect of truth — the aspect of tefillin — the aspect of life — with the woman" [acrostic: ha'nosen amrei shefer] — namely: with Eretz Yisrael — through which one receives the abundance — the aspect of ha'nosen amrei shefer. Or perhaps it means: for sometimes after receiving the abundance of livelihood — which flows from the aspect of life — the aspect of truth — as above — one then damages it through the desire for eating. And through this comes the concealment of the face, G-d forbid — which is the opposite of the aspect of life. Therefore the Scripture warns not to damage the abundance — and to see that it be in the aspect of life specifically.

Now: in this discourse it is elaborated that the abundance of Eretz Yisrael is the aspect of truth — the aspect of the totality of the colors [govvanin] — the aspect of wealth.

And when this is damaged, G-d forbid — shame comes upon one — for one is dependent upon others because of poverty. And from this you will understand a hidden matter: since Eretz Yisrael is now in exile — therefore specifically the people of Eretz Yisrael — most all of them — are dependent upon others. And perhaps this is of great intentional good from Hashem — for through the fact that most of the livelihood of the inhabitants of Eretz Yisrael now comes from outside the Land — through this the abundance of Israel outside the Land is also sanctified in the aspect of the abundance of Eretz Yisrael. And see Zohar Terumah, p. 157b: "and because of this — even though Israel is outside the holy Land — even so — through the force and merit of the Land — sustenance and provision are found for the entire world. And therefore it is written: 'and you shall bless Hashem your G-d for the good land that He gave you' [Deuteronomy 8] — for through it sustenance and provision are found in the world. Whoever delights at the table — and so on — should remember and be concerned for the holiness of the holy Land."



# סימן מ"ח-על אשר מעלתם
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/39/

סימן מ"ח-על אשר מעלתם
סימן מ"ח-על אשר מעלתם
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/39

Segment 2
HE:
אות א מאמר זה נאמר באסרו חג סוכות תקס"ג:

EN:
Siman Forty-Eight — Al Asher M'altemסימן מח — על אשר מעלתם

This discourse was said on Isru Chag of Sukkos [5]563.

Segment 3
HE:
שם, וזה בחינת בינה ששם נוצר הולד וכו' רוצה לומר כי שם הויה שבבינה הוא בניקוד צירי כידוע ושם נוצר הולד, ושם שני בחינת חסד ודין, כי משם דינין מתערין, וגם כי בינה הוא בחינת סוכה הנ"ל, כי הגידין והעצמות הן בחינת סוכה וכשמכניס כל כח עצמותיו בתוך התפלה זה בחינת סוכה הנ"ל, כי הדיבורים שאדם מדבר בכח ובכוונה גדולה בתפלתו, הם בחינת דבר ה' ממש בחינת (ישעיה נ"א) ואשים דברי בפיך, והם בחינת כח מעשיו כח אתוון דעובדא דבראשית, ומשם מקבלין העשרה מאמרות שהם בחינת חסד בחינת סוכה בחינת חיבוק יד ימין כנ"ל וזה ואשים דברי בפיך ובצל ידי כיסיתיך בחינת סוכה וכו' (וזה שסיים לנטוע שמים וליסוד ארץ כי הם ממש בחינת דבר ה' כ"ח אתוון דעובדא דבראשית שבהם נבראו שמים וארץ):

EN:
There: "and this is the aspect of Binah — where the child is formed." This means: for the Name Haveye'ah that is in Binah is vowelled with tzairai — as is known — and the child is formed there.

Segment 5
HE:
אות ב שם, אבל הדיבורים וכו' רוצה לומר כי עיקר קדושת ארץ ישראל הוא על ידי כח מעשיו בחינת סוכה הנ"ל, אבל כשנפגם הכח הזה חס ושלום על ידי דיבורים שאינם קדושים, שעל ידי זה נתעורר חס ושלום בחינת סוכת נוצרים סוכת עכו"ם, אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר, אזי גוברים העכו"ם חס ושלום, ונתעלם בחינת קדושת ארץ ישראל, ובני ישראל יורדין בגלותא ואז השכינה כביכול בבחינת ריב וכו' בגין בנהא דאינון בגלותא וזה שכתוב (תהלים ל"א) תצפנם בסוכה מריב לשונות, כי על ידי בחינת סוכה הקדושה נצפנים וניצולים מהריב הזה שבא על ידי התגברות הלשונות שאינם קדושים:

EN:
There: "and because of this — the sukkah — namely: prayer with force — is a segulah for children — and after Sukkos comes Shemini Atzeres." For all of this is because of the aspect of: "You have sheltered me in my mother's womb" . And likewise Eretz Yisrael has a special quality for children because of this — for the essential sanctity of Eretz Yisrael is through the force of one's deeds. And this force is the aspect of the sukkah — the aspect of: "You have sheltered me in my mother's womb" — where the child is formed as above.

And there are two aspects: kindness and judgment — for from there judgments are stirred. And also: Binah is the aspect of the sukkah as above — for the sinews and bones are the aspect of the sukkah.

Segment 7
HE:
אות ג שם, ובשביל זה סוכה היינו תפלה בכח הוא סגולה לבנים וכו' ואחר סוכות הוא שמיני עצרת וכו' כי כל זה מחמת בחינת (תהלים קל"ט) תסוכני בבטן אמי וכו', וכן ארץ ישראל מסוגל לבנים מחמת זה, כי עיקר קדושת ארץ ישראל הוא על ידי כח מעשיו, וכח הזה הוא בחינת סוכה בחינת תסוכני בבטן אמי ששם נוצר הולד כנ"ל:סימן מ"ט- לשמש שם אהל בהם

EN:
Siman Forty-Nine — Lashamesh Sham Ohel Bahemסימן מט — לשמש שם אהל בהם

And when one puts all the force of one's bones into the prayer — this is the aspect of the above sukkah.

Segment 9
HE:
אות א מאמר זה נאמר במעדוועדיווקע שנת תקס"ג בשבת ג' ניסן בסעודה שלישית, ואור ליום ו' ערב שבת קודש שקודם לזה היתה החופה של בתו הצדקת וכו' מרת שרה ז"ל עם בת גילה הרבני המופלג מוהר"ר יצחק אייזיק ז"ל, ואחר החופה דברו ממשיח וכו', ושם במאמר זה הנ"ל מרומז ניסן ושרה ויצחק וחתונה וכלה וכו' ואמר שזאת התורה לא אמר בשבילנו, רק בשביל הגזרות שקורין פינקטען הנשמע אז שרוצין לגזור על ישראל חס ושלום (אשר בעוונותינו הרבים יצאו בימינו), כי שם במאמר זה מדבר מענין הכנעת העכו"ם, כי אעשה כלה וכו' שזה בחינת כלה דאכלה כלה וכו', ואתם הדבקים וכו' ואחר שגמר אמירת התורה הנ"ל היה מרקד הרבה וכו' (כל זה הועתק מספר חיי מוהר"ן ועיין שם עוד):

EN:
Section 2 — Letter ב — [on Letter Alef of the discourse]

For the words a person speaks with force and great intention in prayer are actual words of Hashem — the aspect of: "and I will place My words in your mouth" [Isaiah 51].

Segment 11
HE:
אות ב שם במאמר הנ"ל אות א', והוצרך לברוא בני אדם שיקבלו עול מלכותו רוצה לומר כי עיקר התגלות המלכות, הוא על אותם שמקיימים ציווייו ועושים רצונו אף על פי שהוא כנגד רצונם, אף על פי כן מוכרחין לבטל רצונם מפני רצון המלך, וזה שייך רק אצל בני אדם שהם בעלי בחירה, על כן עליהם עיקר התגלות מלכותו יתברך:

EN:
There: "and He formed [vayitzer] with two yuds." For the formation [yetzirah] is through wisdom — and wisdom is the aspect of yud — as is known and brought in his writings. For in truth the formation is also clothed in heh — only for the purpose of the revelation of His sovereignty upon those who possess free choice — as above.

And they are the aspect of the force of His deeds — the force of the letters of the act of creation [ma'aseh bereishis].

Segment 13
HE:
אות ג שם, וייצר בשני יודין וכו' כי היצירה הוא על ידי חכמה וחכמה היא בחינת יוד כידוע ומובא בדבריו ז"ל כי באמת גם היצירה לביש הי, רק בשביל התגלות מלכות יתברך על בעלי בחירה כנ"ל:

EN:
There: "and rulers like dancers — all my wellsprings are in You [kol ma'ayanai bach]" — meaning: according to the hollow that is made through one's holy thoughts — for ma'ayanai is the language of thought and contemplation [machshavah v'iyun].

And from there the ten utterances receive — which are the aspect of kindness — the aspect of the sukkah — the aspect of the embrace of the right hand.

Segment 15
HE:
אות ד שם, וצריך לצמצם ההתלהבות כדי שישאר בלבו חלל כמו שכתוב (תהלים ק"ט) ולבי חלל בקרבי אף על פי שדוד המלך עליו השלום אמר פסוק זה על מה שזכה להרוג את היצר הרע כמו שדרשו רבותינו ז"ל, אף על פי כן שורש דבר זה הוא גם בתחלת העבודה, שצריך לצמצם ההתלהבות שבוער בלבו עד אין סוף ולעשות חלל בלבו כדי שיוכל לבוא להתגלות המדות אך אחר כך רוצה היצר הרע לקלקל את הבריאה, ומטמטם את החלל שבלבו במחשבות רעות חס ושלום שהם בחינת ערלת לב טפשות לב ועל זה התפאר דוד שזכה להרוג את היצר הרע ונשאר לבו חלל בקרבו כראוי להיות:

EN:
There — Letter Daled — "this is the aspect of: 'it is the ascending offering [hi ha'olah].'" See Zohar Pekudei, pp. 238–239 — where the secret of the ascending offering is elaborated — which is the secret of the ascent of Malchus until it unifies with Binah — and so on — to the Infinite. And there too is brought the verse: "I will raise up the fallen sukkah of David" . And the matter of needing to burn the evil thoughts and to incinerate them in fire — [which is the aspect of: "a consuming fire that consumes all and destroys all" — as elaborated below in Letter Zayin]. And there is also brought the verse: "and the light of the moon shall be as the light of the sun" — as brought below in Letter Vov. See there carefully — and in many places there — and you will understand to here. And see also in the portion Tzav, pp. 26 and 27 — and in the Ramaz there.

And this is: "and I will place My words in your mouth — and in the shadow of My hand I have covered you" — the aspect of the sukkah.

Segment 17
HE:
אות ה שם, ושרים כחוללים כל מעיני בך וכו' היינו לפי החלל שנעשה על ידי מחשבותיו הקדושים וכו', כי מעייני הוא מלשון מחשבה ועיון:

EN:
There — on the same Letter — "and therefore Nissan is called aviv." This means: for in Nissan they were redeemed — which is the aspect of the ascent of Malchus. [This being the aspect of: "on the first of Nissan — new year for kings" — the aspect of the lower house [bais tata'ah]; and: "from the side of Yovel they went forth" — which is the aspect of the upper house [bais ila'ah].]

There: "and He formed [vayitzer] with two yuds." For the formation [yetzirah] is through wisdom — and wisdom is the aspect of yud — as is known and brought in his writings. For in truth the formation is also clothed in heh — only for the purpose of the revelation of His sovereignty upon those who possess free choice — as above.

Segment 19
HE:
אות ו שם אות ד', זה בחינת היא העולה כו' עיין זוהר פקודי דף רלח רלט שם מבואר סוד קרבן עולה שהוא סוד עליית המלכות וכו' עד שמתאחדת עם הבינה וכו' עד אין סוף ושם מובא גם פסוק (עמוס ט) אקים את סוכת דוד, וענין שצריכין לבער המחשבות רעות ולשרפן באש (שזה בחינת אש אכלה דאכלי כלא ושצי כלא כמבואר לקמן באות ז'), ושם מובא גם הפסוק (ישעיה ל) והיה אור הלבנה כאור החמה כמובא לקמן באות ו' עיין שם היטב ובכמה מקומות שם ותבין לכאן ועיין גם בפרשת צו דף כ"ו ודף כ"ז וברמ"ז שם:

EN:
There — Letter Hay — "and this is the aspect of the song that will be stirred in the future." Meaning: the stirring of this song will come through the ascent of Malchus that will occur then — which is the aspect of the Malchus of David — who is the sweet singer of Israel [na'im z'miros Yisrael]. And it is written: "so that the glory may sing to You" — the aspect of the King of Glory. See below, Letters Vov and Zayin. And this is the aspect of: "a new song — they praised Him — and made Him King — and said: Haveye'ah shall reign" — and likewise: "and His sovereignty they willingly accepted" — "to You they sang song."

There: "and one must contract the inflaming [hitlahavus] so that a hollow [chalal] remains in one's heart — as it is written: 'and my heart is hollow within me' [Psalms 109]." Even though King David said this verse about what he merited — to kill the evil inclination — as the Sages expounded — nonetheless the root of this matter is also at the beginning of one's service: that one must contract the inflaming that burns within one's heart to infinity — and make a hollow in one's heart — so that one can come to the revelation of the attributes [midos]. But afterwards the evil inclination wishes to corrupt the creation — and dulls the hollow in one's heart with evil thoughts, G-d forbid — which are the aspect of the foreskin of the heart [arlas lev] — the dullness of the heart [tipshus lev]. And for this David boasted — that he merited to kill the evil inclination — and his heart remained hollow within him as it ought to be.

Segment 21
HE:
אות ז שם אות הנ"ל, ובשביל זה נקרא ניסן אביב רוצה לומר כי בניסן נגאלו שזה בחינת עליית המלכות (שזה בחינת באחד בניסן ראש השנה למלכים בחינת ביתא תתאה ומסטרא דיובלא נפקו שזה בחינת ביתא עילאה):

EN:
There: "and this is the ascent of prayer — which is in a whisper [b'lachash] — which is the service of the heart." This means: even though the essential prayer is to speak with the mouth specifically — and also for prayer is the aspect of Malchus — the mouth. Nonetheless the essential structure of prayer is built through the intention of the heart — which is the aspect of Binah — the upper house. And this is alluded in what the essential prayer — the Shmoneh Esrai [Eighteen Blessings] — is prayed in a whisper specifically. And this is: "and to whisper to her — receive her counsel" — for there is the source of counsel as above.

There: "and rulers like dancers — all my wellsprings are in You [kol ma'ayanai bach]" — meaning: according to the hollow that is made through one's holy thoughts — for ma'ayanai is the language of thought and contemplation [machshavah v'iyun].

Segment 23
HE:
אות ח שם אות ה', וזה בחינת השיר שיתער לעתיד וכו' היינו שהתעוררות השיר הזה יהיה על ידי עליית המלכות שיהיה אז, שזה בחינת מלכות דוד שהוא נעים זמירות ישראל, וכתיב (תהלים ל) למען יזמרך כבוד בחינת מלך הכבוד, עיין לקמן אות ו' ז', וזה בחינת שירה חדשה שבחו וכו' והמליכו ואמרו ה' ימלוך וכו' וכן ומלכותו ברצון קבלו וכו' לך ענו שירה וכו':

EN:
There — Letter Vov — "and this is the aspect of repentance." This means: for until now we have spoken of the rectification and ascent of Malchus through guarding oneself from evil thoughts — and drawing good thoughts into one's heart. And through this one comes to good deeds and good attributes. And through this it is revealed that one accepts upon oneself the complete yoke of the Kingdom of Heaven as above. And likewise we spoke of the rectification and ascent of Malchus through prayer with the heart's intention. And now it begins to speak of one who has already blemished the aspect of Malchus through one's sins, G-d forbid. And the essential sins come through evil inclinations — which are the evil thoughts. Nonetheless — this too has a rectification through repentance. And the essential repentance depends on the heart — the aspect of: "and his heart understands and he returns" — and the heart is the aspect of Binah — the upper house. And through this the Malchus — the lower house — is also rectified. This being the aspect of repentance as elaborated in the discourse.

Section 6 — Letter ו — [on Letter Daled of the discourse]

Segment 25
HE:
אות ט שם, כי באמת אשה יראת ה' היא בחינת עצה רוצה לומר כמובן מדברי רז"ל שאמרו על מי שמתה אשתו בימיו עצתו נופלת כמובא לקמן ולענינינו הוא, כי עיקר שלימות האשה יראת ה' בחינת המלכות היא כשעולה עד הבינה כנ"ל, ושם מקור העצה בחינת (משלי כ) מים עמוקים עצה בלב איש, שזה בחינת (בראשית כ"א) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה בחינת (משלי י"ב) אשת חיל עטרת בעלה:

EN:
There: "for song and melody will be stirred in the aspect of peh sach [the mouth that speaks]." This means: for Malchus is the mouth. And through the revelation of Malchus then — the song will be stirred — which is the aspect of: "so that the glory may sing to You" — as above.

There — Letter Daled — "this is the aspect of: 'it is the ascending offering [hi ha'olah].'" See Zohar Pekudei, pp. 238–239 — where the secret of the ascending offering is elaborated — which is the secret of the ascent of Malchus until it unifies with Binah — and so on — to the Infinite. And there too is brought the verse: "I will raise up the fallen sukkah of David" . And the matter of needing to burn the evil thoughts and to incinerate them in fire — [which is the aspect of: "a consuming fire that consumes all and destroys all" — as elaborated below in Letter Zayin]. And there is also brought the verse: "and the light of the moon shall be as the light of the sun" — as brought below in Letter Vov. See there carefully — and in many places there — and you will understand to here. And see also in the portion Tzav, pp. 26 and 27 — and in the Ramaz there.

Segment 27
HE:
אות י שם, וזה עליית התפלה שהיא בלחש שהוא עבודה שבלב רוצה לומר כי אף על פי שעיקר התפילה הוא לדבר בפה דייקא, וגם כי התפלה הוא בחינת מלכות פה, אף על פי כן עיקר בנינה על ידי כוונת הלב שהוא בחינת בינה ביתא עילאה וזה מרומז במה שעיקר התפלה שהיא תפלת שמונה עשרה מתפללין בלחש דייקא, וזה ולחוש לה תקבל עצתה כי שם מקור העצה כנ"ל:

EN:
There — Letter Zayin — "and this is the aspect of tzitzis" — and therefore in the portion of tzitzis all the above is alluded: "and you shall not stray after your hearts" — to guard themselves from evil thoughts. "So that you shall remember and do all My commandments" — the aspect of the revelation of good deeds and good attributes. "And you shall be holy to your G-d" — the aspect of: "there is no holiness in less than ten" — the aspect of the yud that is drawn into the dalet and becomes heh. "I am Haveye'ah your G-d who took you out of the land of Egypt" — [which was from the side of Yovel — the aspect of the upper house as above] — "to be your G-d" — the aspect of the acceptance of the Kingdom of Heaven — the lower house.

Section 7 — Letter ז — [on the same Letter]

Segment 29
HE:
אות יא שם אות ו', וזה בחינת תשובה רוצה לומר כי עד עתה דברנו מתיקון ועליית המלכות על ידי שישמור עצמו ממחשבות רעות וימשיך מחשבות טובות לתוך לבו, ועל ידי זה יבא לפעולות ומדות טובות, ועל ידי זה יתגלה שהוא מקבל עליו עול מלכות שמים שלימה כנ"ל וכן דברנו מתיקון ועליית המלכות על ידי התפלה בכוונת הלב, ועכשיו מתחיל לדבר ממי שפגם כבר בבחינת המלכות על ידי עונותיו חס ושלום, ועיקר העוונות באים על ידי היצרין רעים שהם המחשבות רעות, אף על פי כן גם זה יש לו תיקון על ידי תשובה ועיקר התשובה תלוי בלב בחינת ולבבו יבין ושב, והלב הוא בחינת בינה ביתא עילאה, ועל ידי זה נתתקן גם המלכות ביתא תתאה שזה בחינת תשובה כמבואר בפנים:

EN:
There: "and you who cleave — and so on." See there in the Zohar — where it is elaborated that the service of Israel and their attainment is only in the aspect of the blue-black flame [isha takla] — the aspect of the lower house. And the attainment of Moshe is in the aspect of the white flame [isha chavara] — the upper house. And there is also elaborated the matter of dalet and heh. And see there also regarding the offerings [korbanos].

There — on the same Letter — "and therefore Nissan is called aviv." This means: for in Nissan they were redeemed — which is the aspect of the ascent of Malchus. [This being the aspect of: "on the first of Nissan — new year for kings" — the aspect of the lower house [bais tata'ah]; and: "from the side of Yovel they went forth" — which is the aspect of the upper house [bais ila'ah].]

Segment 31
HE:
אות יב שם, וזה (יומא פ"ו) גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה רוצה לומר שזה בחינת תיקון המלכות שנגאלת ויוצאת לחירות כביכול, ועולה עד הבינה שהוא בחי' עולם הבריאה בחי' כסא כבוד כידוע וזה (שם) גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, ואחר כך מבאר שעל ידי זה זוכה להשיג אורייתא דעתיקא סתימאה בחינת סודות הקבלה בחינת והיא נקראת קבלה וכו' וזה בחינת כסא הכבוד שמכסין אותה בבחינת (משלי כ"ה) כבוד אלקים הסתר דבר, ואתה תגיע ותשיג אותה, מחמת שעל ידי תשובתך עלתה המלכות בעלייה גדולה כזו:

EN:
There: "'to place there a tent for them [lashamesh sham ohel bahem]' — and the shining of the Tzaddik." Meaning: his attainment is only through Israel — as the Sages said: "go — descend" . And when Israel enters, G-d forbid, the external wisdoms of the nations — then the Tzaddik falls from his attainment — and his attainment is covered and concealed. This means: for it has already been elaborated — in the name of the Zohar — that the attainment of Moshe was in the aspect of the white flame — the aspect of the upper house. Nonetheless: when Israel sinned — whose grasp and attainment is in the aspect of the lower house — the Holy One said to Moshe: "go — descend" — "did I give you greatness for any other reason than for the sake of Israel?" For this is the aspect of: "I will not enter the city until within you is the Holy One" as above. And therefore when Israel enters, G-d forbid, the external wisdoms — meaning: they blemish the aspect of wisdom-in-the-heart through entering into external wisdoms — the aspect of evil thoughts — which are the aspect of dullness — the foreskin of the heart — through which they blemish the aspect of the lower house — the aspect of Malchus — where their essential grasp and attainment is. Through this the Tzaddik also falls from his attainment — even though his attainment is in the aspect of the upper house — where the blemish does not reach so strongly. Nonetheless — through the blemish of the aspect of the lower house — through this the aspect of the light of the upper house is also covered and concealed — as it were — the aspect of: "it is the glory of G-d to conceal a matter" as above. This being the aspect of the light of the techeles that has now been concealed because of our many sins — and is drawn only in concealment and clothing as above. And likewise the Tzaddik's attainment is concealed. And when Israel goes out from the above-mentioned wisdoms — then the light of the lower house is completed — and the upper Gevuros that it received from Imma are revealed within it. And then the Tzaddik also comes out from the covering and concealment that was upon him until now. And through these above-mentioned Gevuros the Tzaddik strengthens to run the course [larutz orach] — and completely destroys and annihilates the nations and the kelippos. And through this one merits to attain the hidden Torah [oraisah d'Atikah].

Section 8 — Letter ח — [on Letter Hay of the discourse]

Segment 33
HE:
אות יג שם, כי יתער שיר ונגונא בבחינת פה סח רוצה לומר כי מלכות פה ועל ידי התגלות המלכות אז יתער השיר שזה בחינת (תהלים ל) למען יזמרך כבוד כנ"ל:

EN:
There: "and a tenth of the eifah — wealth — which is the aspect of eifah — ayfo ayeh peh [where is the mouth?]." Even though osher [wealth] is with a shin on the right — and this is written on the left — for in Atikah there is no left. This is written in a witty vein. And the truth is that sometimes it is interchanged — as elaborated above regarding the verse "and rulers like dancers" — written on the right — where he explained it as the language of sovereignty and Malchus.

There — Letter Hay — "and this is the aspect of the song that will be stirred in the future." Meaning: the stirring of this song will come through the ascent of Malchus that will occur then — which is the aspect of the Malchus of David — who is the sweet singer of Israel [na'im z'miros Yisrael]. And it is written: "so that the glory may sing to You" — the aspect of the King of Glory. See below, Letters Vov and Zayin. And this is the aspect of: "a new song — they praised Him — and made Him King — and said: Haveye'ah shall reign" — and likewise: "and His sovereignty they willingly accepted" — "to You they sang song."

Segment 35
HE:
אות יד שם אות ז' וזה בחינת ציצית וכו' ועל כן בפרשת ציצית מרומז כל הנ"ל (במדבר ט"ו) ולא תתורו אחרי לבבכם וכו' לשמור עצמם ממחשבות רעות למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי, בחינת התגלות פעולות ומדות טובות, והייתם קדושים לאלוקיכם בחינת לית קדושה פחות מעשרה, בחינת היוד שממשיכין לתוך הדלת ונעשית הא, אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים (שזה היה מסטרא דיובלא בחינת ביתא עילאה כנ"ל), להיות לכם לאלקים בחינת קבלת מלכות שמים ביתא תתאה:

EN:
On the matter of what is elaborated in Letter Alef — that evil thoughts are the evil inclination — see Zohar Vayikra, p. 5b: "for My thoughts are not your thoughts" — "the thought of a person is the head of everything — and from that thought paths and trails spread out to waylay one's ways — and from that thought the filth of the evil inclination is drawn and flows — and from that thought transgressions, sins, and deliberate violations are found." And see further — on what one must guard the thought very carefully — not to think evil thoughts — only good thoughts — to cleave one's thought to Hashem. And that this is the comprehensive summary of the Ten Commandments and the comprehensive summary of all the Torah. Zohar Chadash, portion Ki Sisa. And see further on the matter of thought and the matter of the ascending offering [olah] in the above Zohar Chadash, portion Tzav. And see in Tikkunim, Tikkun 70, p. 130b: "in each and every limb a person must enthrone the Holy One — and prepare for Him a pure and clean place to dwell there. And therefore a person must burn away from himself — in each and every limb — all thoughts and all evil stirrings that are kelippos — and one must incinerate them."

There: "for in truth a woman who fears Hashem is the aspect of counsel." This means: as is understood from the Sages' words — who said about one whose wife dies in his days: his counsel falls — as is brought below. And for our matter: for the essential perfection of the woman who fears Hashem — the aspect of Malchus — is when she ascends to Binah as above. And there is the source of counsel — the aspect of: "deep waters — counsel in the heart of a man" . This being the aspect of: "everything that Sarah says to you — hearken to her voice" — the aspect of: "a woman of valor — a crown for her husband" .

Segment 37
HE:
אות טו שם, היינו בחינת תכלת וכו' עיין בפרי עץ חיים בכוונות ציצית שם מבואר שתכלת מרמז על מוחין גבוהים מאוד, שאי אפשר להמשיכן עתה בהתגלות רק בהעלם ממשיכין בחינת המוחין הנ"ל גם כן ע"ש היטב ותבין לעניינינו:

EN:
And see Zohar Vayechi, p. 210 — on the matter of prayer specifically in a whisper — and the sign: "and the voice was heard as far as Egypt [Mitzrayim] — in the house that was revealed and uncovered [bais Phar'oh — bais d'itf'ra'u v'itg'lyan minei chol n'horin]" — see Mikdash Melech who explained: this means: up to Binah. And see on p. 229: "the prayer of a person when he intends in it — he rises to the supernal depth [ulumkah ila'ah]." And its interpretation is likewise: up to Binah. See there also on p. 72. And see further on the matter of silent prayer in Zohar Terumah, p. 138b — and in Mikdash Melech there — and you will understand from there to our matter. And see Zohar Vayakhel, p. 202: "the fullness of prayer cleaves to the supernal world — [meaning: Binah] — and the word of the supernal world has no need to be heard." [Meaning: therefore prayer is in a whisper.] See there further. And also on p. 201 — from the great wonders of the loftiness of the service of prayer. And see there also on p. 213. On the matter of the aspect of repentance elaborated in Letter Vov — see Zohar Vayechi, p. 219: "what is repentance? This is the repentance of Imma who returned in existence." And see there also on the matter of: "then you shall delight in Haveye'ah" — specifically. And see Mikdash Melech there who explained: it comes from the Ancient Holy One — it is Binah. And see in Saba d'Mishpatim, p. 106 — on the matter of the master of repentance [ba'al teshuvah] — a true master of repentance. And see Mikdash Melech there.

There: "and this is the ascent of prayer — which is in a whisper [b'lachash] — which is the service of the heart." This means: even though the essential prayer is to speak with the mouth specifically — and also for prayer is the aspect of Malchus — the mouth. Nonetheless the essential structure of prayer is built through the intention of the heart — which is the aspect of Binah — the upper house. And this is alluded in what the essential prayer — the Shmoneh Esrai [Eighteen Blessings] — is prayed in a whisper specifically. And this is: "and to whisper to her — receive her counsel" — for there is the source of counsel as above.

Segment 39
HE:
אות טז שם, ואתם הדבקים וכו' עיין שם בזוהר מבואר שעבודת ישראל והשגתם הוא רק בבחינת האשא תכלא בחינת ביתא תתאה, והשגת משה היא בבחינת האשא חוורא ביתא עילאה ושם מבואר גם מענין דלת והא, ועיין שם גם מענין קרבנות:

EN:
On the matter of what is elaborated in Letter Alef — on the contraction [tzimtzum] of the empty hollow [chalal hapanui] for the sake of the revelation of Malchus — see in the book Vayakhel Moshe, Chapter 1, at its beginning — and likewise in Chapter 2. And in the book Zohar HaRakia on Zohar Bereishis, p. 15 — the words that begin: "B'reish hormonis."

Section 11 — Letter יא — [on Letter Vov of the discourse]

Segment 41
HE:
אות יז שם, ועשירית האפה וכו' עד כאן נתבאר סוד קרבן העולה, ועכשיו מרמז סוד המנחה, אחר כך מרמז סוד הנסכים הרוצה לנסך וכו', וגם כבר מבואר מענין השיר:

EN:
Siman Fifty — Hatzilahסימן נ — הצילה

There — Letter Vov — "and this is the aspect of repentance." This means: for until now we have spoken of the rectification and ascent of Malchus through guarding oneself from evil thoughts — and drawing good thoughts into one's heart. And through this one comes to good deeds and good attributes. And through this it is revealed that one accepts upon oneself the complete yoke of the Kingdom of Heaven as above. And likewise we spoke of the rectification and ascent of Malchus through prayer with the heart's intention. And now it begins to speak of one who has already blemished the aspect of Malchus through one's sins, G-d forbid. And the essential sins come through evil inclinations — which are the evil thoughts. Nonetheless — this too has a rectification through repentance. And the essential repentance depends on the heart — the aspect of: "and his heart understands and he returns" — and the heart is the aspect of Binah — the upper house. And through this the Malchus — the lower house — is also rectified. This being the aspect of repentance as elaborated in the discourse.

Segment 43
HE:
אות יח שם, לשמש שם וכו' וזריחתו של הצדיק, היינו השגתו אינו אלא על ידי ישראל כמאמר (שמות ל"ב) לך רד וכו', וכשישראל נכנסין חס ושלום בחכמות חיצוניות של העכו"ם, אזי נופל הצדיק מהשגתו ונתחפה ונתכסה השגתו וכו' רוצה לומר כי כבר נתבאר בשם הזוהר שהשגת משה היתה בבחינת אשא חוורא בחינת ביתא עילאה, אף על פי כן כשפגמו ישראל שאחיזתם והשגתם בבחינת ביתא תתאה, אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך רד כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, כי זה בחינת לא אבא בעיר עד דבקרבך קדוש הנ"ל ועל כן כשישראל נכנסין חס ושלום בחכמות חצוניות, היינו שפוגמין בבחינת החכמה שבלב על ידי שנכנסין בחכמות חצוניות בחינת מחשבות רעות שהם בחינת טפשות בחינת ערלת לב, שעל ידי זה פוגמין בבחינת ביתא תתאה בחינת מלכות ששם עיקר אחיזתם והשגתם, על ידי זה נופל הצדיק גם כן מהשגתו אף על פי שהשגתו הוא בבחינת ביתא עילאה ששם אין מגיע הפגם כל כך, אף על פי כן על ידי פגם בחינת הביתא תתאה, על ידי זה נחפה ונתכסה כביכול בחינת האור של ביתא עילאה גם כן בבחינת כבוד אלקים הסתר דבר הנ"ל, שזה בחינת אור התכלת שנתעלם עכשיו בעוונותינו הרבים, ואין ממשיכין אותו רק בהעלם והתלבשות כנ"ל וכמו כן אצל הצדיק נתכסה השגתו, וכשישראל יוצאין מחכמות הנ"ל, אזי נשלם אור ביתא תתאה ונתגלין בה הגבורות עליונות שקבלה מאימא וכו' ואז גם הצדיק יוצא מהחופה והמכסה שהיה לו עד עכשיו, ובגבורות אלו הנ"ל מתגבר הצדיק לרוץ אורח וכו' ומכלה ושצי את העכו"ם והקליפות, ועל ידי זה זוכה להשגת אורייתא דעתיקא:

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 50 (Hatzilah)

There: "and this is: [Yoma 86] 'great is repentance that brings close the redemption.'" This means: that this is the aspect of the rectification of Malchus — which is redeemed and goes forth to freedom — as it were. And ascends to Binah — which is the aspect of the world of Beriyah — the aspect of the Throne of Glory — as is known. And this is also: "great is repentance that reaches to the Throne of Glory." And afterwards it elaborates: that through this one merits to attain the hidden Torah [oraisah d'Atikah setima'ah] — the aspect of the secrets of the Kabbalah — the aspect of: "and it is called Kabbalah." And this is the aspect of the Throne of Glory — which conceals it — the aspect of: "it is the glory of G-d to conceal a matter" . And you will arrive and attain it — because through your repentance Malchus ascended in such a great ascent.

Segment 45
HE:
אות יט שם, עד שיבלו שפתותיהם מלומר די וכו' רוצה לומר שנעשה מדלת הא על ידי היו"ד שנמשך לתוכה, שזה בחינת די שעלתה המלכות מדלותה לבחינת עשירות גדול:

EN:
Said on the first night of Shavuos [5]563. And it was repeated afterwards before Rabbi Nosson — of blessed memory — while he sat and was writing it in the book with ink. And these words — "for before the creation" — were said with great deliberateness — and with precision of each and every word — in a manner that is impossible to convey in writing.

There: "for song and melody will be stirred in the aspect of peh sach [the mouth that speaks]." This means: for Malchus is the mouth. And through the revelation of Malchus then — the song will be stirred — which is the aspect of: "so that the glory may sing to You" — as above.

Segment 47
HE:
אות כ שם, ועשירית האיפה עשירות שהוא בחינת איפה איה פה וכו' הגם שעשירות הוא בשין ימנית וזה כתיב בשמאל הלא בעתיקא לית שמאל תמן, זה נכתב בדרך צחות, והאמת כי לפעמים מתחלף, וכמבואר לעיל על פסוק (תהלים פ"ז) ושרים כחוללים שנכתב בימין, ופירש שם מלשון שררה ומלכות:

EN:
Or one can say the meaning of: "for they shall eat the fruit of their deeds" — for this will be the essential receiving of their reward — that even in this world — which is the aspect of many reckonings [cheshbonos rabbim] — the aspect of the distance from the One — where opposition and evil and impurity and falsehood rule — the righteous merited in this world to subdue their inclination — to break and nullify the evil and impurity — and merited to draw the Providence of Hashem — until through this what is after the creation — which is the aspect of the many — is included in what is before the creation — which is the aspect of entirely one — entirely good — entirely holy. Through this specifically — in the World to Come — each Tzaddik will merit to receive his reward and to attain the light of oneness and goodness — each Tzaddik according to his level as above. It follows that the receiving of the reward of the righteous — and the differentiation of levels that will be between them even then — is specifically through the aspect of the multiplicity and opposition that exists in this world. This being the aspect of: "what You have done for those who take refuge in You — opposite the children of man [neged bnei adam]" — "opposite" specifically — as is elaborated elsewhere. And see Zohar, portion Balak, p. 196: "'who walked in darkness' — 'who walked' should have been written — Rabbi Elazar [said]: because they dwelt together and then were immediately separated" — and so on. And see there in Mikdash Melech: for in holiness — at first the female was joined to the male back to back — and afterwards she was sawn apart — and then she reunited with him face to face. And the kelipah — when it was sawn apart and separated — then the day of Shabbas came — and it remained in separation — and could no longer unite face to face. And this is what is written: "they dwelt in union and concluded in separation." See there in the name of the Holy Ari. And through this one can also explain the above verse — for at first they are in union — and afterwards they are sawn apart — and then reunite face to face — in order to produce fruits — which is the aspect of: "for they shall eat the fruit of their deeds." But: "another god is infertile and bears no fruit" — this being the aspect of what the Sages expounded in Kiddushin, p. 40: on this very verse — "the merits have a principal and fruits" — as it is said: "for they shall eat the fruit of their deeds" — "transgression has no fruits." Meaning: as above.

Section 14 — Letter יד — [on Letter Zayin of the discourse]

Segment 49
HE:
אות כא ועיין בלקוטי הלכות, הלכות תפלת המנחה הל"ז מבאר שם הרבה בענין המאמר הנ"ל ומאריך שם בדברים נפלאים:

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 51 (Amar Rabbi Akiva)

There — Letter Zayin — "and this is the aspect of tzitzis" — and therefore in the portion of tzitzis all the above is alluded: "and you shall not stray after your hearts" — to guard themselves from evil thoughts. "So that you shall remember and do all My commandments" — the aspect of the revelation of good deeds and good attributes. "And you shall be holy to your G-d" — the aspect of: "there is no holiness in less than ten" — the aspect of the yud that is drawn into the dalet and becomes heh. "I am Haveye'ah your G-d who took you out of the land of Egypt" — [which was from the side of Yovel — the aspect of the upper house as above] — "to be your G-d" — the aspect of the acceptance of the Kingdom of Heaven — the lower house.

Segment 51
HE:
אות כב לענין המבואר באות א' שמחשבות רעות הן היצר הרע וכו' עיין זוהר ויקרא ד"ה ע"ב כי לא מחשבותי מחשבותיכם וכו', מחשבה דבר נש הוא רישא דכלא ומההוא מחשבה אתפשטו ארחין ושבילין לאסטא' ארחוי וכו', ומההוא מחשבה אתנגיד ונפיק זוהמא דיצר הרע וכו', ומההוא מחשבה אשתכחו עבירות חטאות וזדונות וכו' ועיין עוד ממה שצריכין לשמור מאוד את המחשבה שלא לחשוב מחשבות רעות רק מחשבות טובות לדבק מחשבתו בהשם יתברך, ושזה כלל העשרת הדברות וכלל כל התורה וכו' זוהר חדש פרשת כי תשא ועיין עוד מענין המחשבה ומענין קרבן עולה בזוהר חדש הנ"ל פרשת צו ועיין בתיקונא שבעין ק"ל: בכל אבר ואבר בעי בר נש לאמלכא לקודשא בריך הוא ולתקנא ליה אתר דכיא ונקייא לשריא ליה תמן, ובגין דא צריך בר נש לבערא מניה מכל אבר ואבר כל מחשבין וכל הרהורין בישין דטנופין דאינון קליפין, וצריך לאוקדא לון וכו':

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 52 (HaNi'or BaLayla)

There: "namely: the aspect of the techeles [blue-black thread] — and so on." See in Pri Etz Chaim — in the kavvanot of tzitzis — where it is elaborated that the techeles alludes to very lofty mochin — which it is impossible to draw in revelation now — only in concealment are the above-mentioned mochin also drawn. See there carefully — and you will understand to our matter.

Segment 53
HE:
אות כג לענין מה שמבואר באות ב' מענין תיקון התפלה שהעיקר הוא על ידי כוונת המחשבה שבלב וכו' עיין זוהר בראשית דכ"ד ושם מבואר מענין לית קדושה פחות מעשרה וענין וכד איהי סליקת וכו' מלאכייא אמרי איה מקום כבודו וכו' וצריך לסלקא לה עד אין סוף וכו' עיין שם ובמקדש מלך מענין נפלאות עליית המלכות על ידי תפלה בכוונה ותבין משם הרבה לענינינו:

EN:
Said on Shabbas Chanukah of the year [5]563. And there are several wondrous accounts regarding this discourse — but this is not the place to elaborate on them — and they are well elaborated in Chayyay Moharan. I heard from Rabbi Nosson — of blessed memory — that he then mentioned the matter of: sometimes for headache remedies — they bleed the veins of the leg. [And I do not remember in connection with what he told this.] And in my humble opinion there is a connection between this account and what is elaborated there in Letter Beis — that the entire world is the clothing of the lower levels of holiness — namely: the aspect of the raglin [feet/walking] of holiness — the aspect of: "and the earth is the footstool of My feet" . Even though the upper levels of holiness also have some revelation in this world — nonetheless the revelation does not clothe itself essentially in this world — only an illumination shines in the aspect of the feet. But the aspect of the feet reveals itself essentially in this world. And afterwards it also elaborates: how one must draw the mochin in the head — to deepen one's thought and to expand one's understanding — to understand the allusions — which are the aspect of the feet of holiness clothed in this world. But the expansion of the intellect must be in measure and contraction. And likewise one must have the quality of contentment [histapkus]. And see the discourse at its end — where he said then: that this is the aspect of the kindling of the Chanukah candle — the aspect of: "to draw the holy abundant oil [lameishkhah mishcha rabbas kudsha] — and to kindle the candle [l'adleka butzina]." And see in the kavvanot of Chanukah — where it is elaborated: for there are three unifications — one corresponding to Netzach-Hod-Yesod — for only until there does her height reach — and in this unification it is Haveye'ah-Adnut. And sometimes she is at the height of the chest — and then it is Haveye'ah-Elokim. And sometimes she is equal to his crown — and then it is Haveye'ah-Eheyeh. And these three unifications have the numerical value of ner [candle]. And on Chanukah one draws for her light from these three unifications. And this is the intention of the kindling. For on Chanukah she corresponds to Netzach-Hod-Yesod. And then one draws for her light from the head. And since the essential drawing is from that light which is drawn to her from the head — which is the unification Haveye'ah-Eheyeh — for when they are full with yuds they have the numerical value of regel [foot/leg] — and this light cannot be drawn to her except for a brief time — therefore also the mitzvah of kindling the Chanukah candle is only for a brief time. And this is: "until the foot ceases from the marketplace [ad sh'tichle regel min hashuk]" — and so on. And therefore it is forbidden to make use of its light. See there in the kavvanot — and you will find that all of Rabbainu's words above are elaborated there.

There: "and you who cleave — and so on." See there in the Zohar — where it is elaborated that the service of Israel and their attainment is only in the aspect of the blue-black flame [isha takla] — the aspect of the lower house. And the attainment of Moshe is in the aspect of the white flame [isha chavara] — the upper house. And there is also elaborated the matter of dalet and heh. And see there also regarding the offerings [korbanos].

Segment 55
HE:
אות כד ועיין זוהר ויחי דר"י מענין תפלה בלחש דייקא וסימנך (בראשית מ"ה) והקול נשמע לעילא לעילא וכו' בית פרעה ביתא דאתפרעו ואתגליין מניה כל נהורין וכו' עיין מקדש מלך שפירש דרוצה לומר עד הבינה וכו' ועיין בדף רכ"ט צלותא דבר נש אתכוון בה איהו לעילא לעומקא עילאה וכו' ופירושו גם כן עד הבינה וכו' עיין שם גם בע"ב ועיין עוד מענין תפלה בלחש בזוהר תרומה קל"ח: ובמקדש מלך שם ותבין משם לענינינו ועיין זוהר ויקהל ר"ב מלא דצלותא אתאחדא בעלמא עילאה (פירוש בינה וכו') ומלה דעלמא עילאה לא אצטריך למשמע וכו' (רוצה לומר על כן מתפללין בלחש), ועיין שם עוד וגם בדף ר"א מגודל נפלאות מעלת עבודת התפלה וכו' ועיין גם בדף רי"ג: מענין בחינת תשובה המבואר באות ו' עיין זוהר ויחי דרי"ט מאי תשובה דא תשובה דאמא דתבת בקיומא וכו' ועיין שם גם כן מענין אז תתענג על ה' דייקא וכו' ועיין מקדש מלך שם שפירש דאתיא מעתיקא קדישא היא בינה וכו' ועיין בסבא משפטים דף ק"ו מענין בעל תשובה בעל תשובה ממש ועיין מקדש מלך שם:

EN:
There — Letter Gimmel — "in the aspect of: 'his left hand under my head.'" See Midrash Rabbah Song of Songs, Ch. 2: "'his left hand under my head' — this is tzitzis — 'and his right hand embraces me' — these are tefillin."

There: "and a tenth of an eifah — and so on — until here the secret of the ascending offering [olah] has been elaborated. And now he alludes to the secret of the meal offering [minchah]. Afterwards he alludes to the secret of the libations [nisochim] — 'one who wishes to pour' — and so on. And the matter of the song has already been elaborated."

Segment 57
HE:
אות כה ועיין זוהר ויקרא דף ט"ו ט"ז מענין התשובה ותבין לענינינו ועיין שם בפרשת אחרי מות סט: ובדף ע ועיין שם גם בדף עד: ובדף ע"ה, ועיין זוהר פנחס רנח: כל חובין דישראל מטיין לגבי מלכות ותשובה דאיהו בינה מלבנת לון וכו' ועיין עוד מענין התשובה בזוהר חדש פרשת אחרי מות ועיין בתיקונים תיקונא חד ועשרין דף ס כל מאן זר בתיובתא כאלו חזר ו"ה עם י"ה ועקרא לסלקא כלא במחשבה וכו' ועיין בתיקון סג צ"ד: מי ירפא לך מי וודאי דאיהי תיובתא וכו' ע"ש ועיין בתיקון שתין ותשע דף קטו: מ"י יעמוד מי וודאי דאיהו אימא עילאה תשובה וכו' ע"ש, ועיין בתיקונא שבעין דף קלב:

EN:
And in truth all the above is understood automatically and seen clearly: for when one falls, G-d forbid, from the holy Da'as — which is the aspect of the memory — to cleave one's thought to the World to Come — and falls into the loves of animality — and all one's thoughts are occupied with the vanities of this world — then one lives a life of suffering always — and all one's days are anger and pains. And every day is long to him like a year — because of the great troubles and tribulations and bitterness that pass over him each day — the aspect of: "and your life shall hang in suspense before you — at evening you shall say: 'who will give us morning?'" . And indeed one is disgusted with one's life — as if one has already lived a hundred years and more. And in truth such a life is the aspect of shortening of days — the aspect of: "short of days and full of wrath — even if a thousand years he lives" . But one who merits the aspect of holy Da'as — and guards the memory — to cleave one's thought to the World to Come — then time is shortened and unified for him — because of the greatness of his attachment in the service of Hashem with great love — until it seems to him that an entire year has flown by and passed like a moment. [And this is the aspect of: "I have given birth to you today" — as in the above Siman 61.] And in truth his time in this world is included and unified in the aspect of the World to Come — which is truly above time — where the essential length of days is — the aspect of the day that is entirely long. And see in the Story Tales — in the story of the Seven Beggars — on the matter of the old man who boasted about the length of his days. And also: one who falls from holy Da'as — and does not cleave his thought to the World to Come in truth — but all his thoughts and schemes roam through the affairs of this world — truly lives very short lives. For all the days of the life of this world are vanity — "and what is the advantage to a person?" — as elaborated in many verses on the matter of the shortening of human life and existence in this world — "for he will not much remember the days of his life" — "our days are like a passing shadow" . And even so — because of the smallness of human intelligence — it seems to him as if it is a world of very long time. And he wishes to establish his dwelling in this world and to fulfill his desires in it. And all his days are occupied in his loves of animality. It follows that through the foolishness of his mind and his error — time seems long to him — as if it is known to him that he still has a long time to live in this world. And through this in the service of Hashem he pushes himself off from day to day — until through this he takes nothing with him in his toil, G-d forbid — the aspect of shortening of days, G-d forbid. But one who is attached to true Da'as — does not look at the vanities of time at all. For he knows that physical time is very short — and he attaches himself only to the World to Come — which is truly the day that is entirely long. Until he merits through this to understand even the holy allusions that Hashem hints to him — how to draw close to Him through them. And then he lives good lives — new lives at every moment. And the days of his life are great and wide and very long — since he attains the good hidden within them — as understood from the discourse: "with what did you lengthen your days?" Siman 84 — the aspect of: "and Avraham was old — he came with the days" — Avraham specifically — who merited to the holy love — which is the aspect of the perfection of Da'as — the aspect of: "from the side of the right — white brain like silver [mistara d'yemina mocha chavara k'kaspa]". Through this one merits to the aspect of the nullification of time and its unification — in the aspect of above time as above — which is the essential aspect of length of days. And see many wonders on the above discourse in Likutay Halachos, Laws of the Second Days of Festivals [Hil'chos Yom Tov Sheni], Halacha 5.

There: "'to place there a tent for them [lashamesh sham ohel bahem]' — and the shining of the Tzaddik." Meaning: his attainment is only through Israel — as the Sages said: "go — descend" . And when Israel enters, G-d forbid, the external wisdoms of the nations — then the Tzaddik falls from his attainment — and his attainment is covered and concealed. This means: for it has already been elaborated — in the name of the Zohar — that the attainment of Moshe was in the aspect of the white flame — the aspect of the upper house. Nonetheless: when Israel sinned — whose grasp and attainment is in the aspect of the lower house — the Holy One said to Moshe: "go — descend" — "did I give you greatness for any other reason than for the sake of Israel?" For this is the aspect of: "I will not enter the city until within you is the Holy One" as above. And therefore when Israel enters, G-d forbid, the external wisdoms — meaning: they blemish the aspect of wisdom-in-the-heart through entering into external wisdoms — the aspect of evil thoughts — which are the aspect of dullness — the foreskin of the heart — through which they blemish the aspect of the lower house — the aspect of Malchus — where their essential grasp and attainment is. Through this the Tzaddik also falls from his attainment — even though his attainment is in the aspect of the upper house — where the blemish does not reach so strongly. Nonetheless — through the blemish of the aspect of the lower house — through this the aspect of the light of the upper house is also covered and concealed — as it were — the aspect of: "it is the glory of G-d to conceal a matter" as above. This being the aspect of the light of the techeles that has now been concealed because of our many sins — and is drawn only in concealment and clothing as above. And likewise the Tzaddik's attainment is concealed. And when Israel goes out from the above-mentioned wisdoms — then the light of the lower house is completed — and the upper Gevuros that it received from Imma are revealed within it. And then the Tzaddik also comes out from the covering and concealment that was upon him until now. And through these above-mentioned Gevuros the Tzaddik strengthens to run the course [larutz orach] — and completely destroys and annihilates the nations and the kelippos. And through this one merits to attain the hidden Torah [oraisah d'Atikah].

Segment 59
HE:
אות כו לענין המבואר באות א' מענין הצמצום של חלל הפנוי בשביל התגלות המלכות וכו' עיין בספר ויקהל משה פרקא קמא בתחלתו וכן בפרק ב ובספר זוהר הרקיע על זוהר בראשית דף טו דברי המתחיל בריש הורמוניתא:

EN:
Connected to the above matter: that through slander the imagination [medammeh] — which is the aspect of Pharaoh — is strengthened. And through this one can explain what is said: "and Moshe saw and said: 'surely the matter is known'" — and Rashi explains: he saw that there were informers [daltorinim] among Israel — and said: perhaps they are not worthy of being redeemed. Meaning: as above — for through slander the aspect of the exile of Pharaoh is strengthened.

There: "until their lips wear out saying 'enough [dai]' — and so on." This means: that from dalet a heh is made — through the yud that is drawn into it. This being the aspect of dai [enough] — that Malchus has ascended from its poverty [dalus] to the aspect of great wealth.

There: "and a tenth of the eifah — wealth — which is the aspect of eifah — ayfo ayeh peh [where is the mouth?]." Even though osher [wealth] is with a shin on the right — and this is written on the left — for in Atikah there is no left. This is written in a witty vein. And the truth is that sometimes it is interchanged — as elaborated above regarding the verse "and rulers like dancers" — written on the right — where he explained it as the language of sovereignty and Malchus.

And see in Likutay Halachos, Laws of the Minchah Prayer [Hil'chos Tefillas HaMinchah], Halacha 7 — where much is elaborated on the matter of the above discourse — and extensive wondrous matters are written there.

On the matter of what is elaborated in Letter Alef — that evil thoughts are the evil inclination — see Zohar Vayikra, p. 5b: "for My thoughts are not your thoughts" — "the thought of a person is the head of everything — and from that thought paths and trails spread out to waylay one's ways — and from that thought the filth of the evil inclination is drawn and flows — and from that thought transgressions, sins, and deliberate violations are found." And see further — on what one must guard the thought very carefully — not to think evil thoughts — only good thoughts — to cleave one's thought to Hashem. And that this is the comprehensive summary of the Ten Commandments and the comprehensive summary of all the Torah. Zohar Chadash, portion Ki Sisa. And see further on the matter of thought and the matter of the ascending offering [olah] in the above Zohar Chadash, portion Tzav. And see in Tikkunim, Tikkun 70, p. 130b: "in each and every limb a person must enthrone the Holy One — and prepare for Him a pure and clean place to dwell there. And therefore a person must burn away from himself — in each and every limb — all thoughts and all evil stirrings that are kelippos — and one must incinerate them."

On the matter of what is elaborated in Letter Beis — on the rectification of prayer — that the essential thing is through the intention of the thought within the heart — see Zohar Bereishis, p. 24b — where it is elaborated on the matter of: "there is no holiness in less than ten" — and the matter of: "and when she ascended — the angels said: where is the place of His glory?" — and one must elevate her to the Infinite. See there — and in Mikdash Melech — on the wondrous matters of the ascent of Malchus through prayer with intention — and you will understand much from there to our matter.

And see Zohar Vayechi, p. 210 — on the matter of prayer specifically in a whisper — and the sign: "and the voice was heard as far as Egypt [Mitzrayim] — in the house that was revealed and uncovered [bais Phar'oh — bais d'itf'ra'u v'itg'lyan minei chol n'horin]" — see Mikdash Melech who explained: this means: up to Binah. And see on p. 229: "the prayer of a person when he intends in it — he rises to the supernal depth [ulumkah ila'ah]." And its interpretation is likewise: up to Binah. See there also on p. 72. And see further on the matter of silent prayer in Zohar Terumah, p. 138b — and in Mikdash Melech there — and you will understand from there to our matter. And see Zohar Vayakhel, p. 202: "the fullness of prayer cleaves to the supernal world — [meaning: Binah] — and the word of the supernal world has no need to be heard." [Meaning: therefore prayer is in a whisper.] See there further. And also on p. 201 — from the great wonders of the loftiness of the service of prayer. And see there also on p. 213. On the matter of the aspect of repentance elaborated in Letter Vov — see Zohar Vayechi, p. 219: "what is repentance? This is the repentance of Imma who returned in existence." And see there also on the matter of: "then you shall delight in Haveye'ah" — specifically. And see Mikdash Melech there who explained: it comes from the Ancient Holy One — it is Binah. And see in Saba d'Mishpatim, p. 106 — on the matter of the master of repentance [ba'al teshuvah] — a true master of repentance. And see Mikdash Melech there.

And see Zohar Vayikra, pp. 15–16 — on the matter of repentance — and you will understand to our matter. And see there in the portion Acharei Mos, p. 69b, and p. 70, and there also on p. 74b, and p. 75. And see Zohar Pinchas, p. 258b: "all the sins of Israel reach to Malchus — and repentance which is Binah — whitens them." And see further on the matter of repentance in Zohar Chadash, portion Acharei Mos. And see in Tikkunim, Tikkun 21, p. 60: "all who return in repentance — it is as if vav-heh returned with yud-heh — and the essential thing is to elevate everything in thought." And see Tikkun 63, p. 94b: "who shall heal you? — mi [who] — certainly it is repentance." See there. And see Tikkun 69, p. 115b: "who shall stand? — mi — certainly it is the supernal Imma — repentance." See there. And see Tikkun 70, p. 132b.

On the matter of what is elaborated in Letter Alef — on the contraction [tzimtzum] of the empty hollow [chalal hapanui] for the sake of the revelation of Malchus — see in the book Vayakhel Moshe, Chapter 1, at its beginning — and likewise in Chapter 2. And in the book Zohar HaRakia on Zohar Bereishis, p. 15 — the words that begin: "B'reish hormonis."

📋 Translator's Summary — Siman 49 (Lashamesh Sham Ohel Bahem)

Siman Fifty — Hatzilahסימן נ — הצילה

And this is what the Sages said : "a Torah scholar who sits in a fast yet does not know how to satisfy his soul — let the dogs eat his meal." At first glance this has no connection at all to the matter. And one can say: for through the blemish of the covenant one damages one's soul, G-d forbid — for the dogs overpower the aspect of one's soul — for they are the aspect of the impudent of soul [azei nefesh]. And this is the aspect of: "save [hatzilah]" — "my soul" — specifically . And then the bitter waters [mayim miririm] embitter one's soul — in the aspect of: "and his soul was bitter to him." And then one's soul is in the aspect of: "and a hungry soul" — both spiritually and physically. For when one merits the rectification of the covenant — which is the aspect of the sweet waters [mayim mesukin] — then one tastes sweetness in the words of the prayer — and one's soul is satisfied through them spiritually — in the aspect of: "as with fat and marrow shall my soul be satisfied — and with lips of song my mouth shall praise" . And also physically one has satisfaction in one's eating — in the aspect of: "the righteous one eats to the satiation of his soul" . And "righteous one" is: one who guards the covenant — as the Sages said . But through the blemish of the covenant — the aspect of: "the dogs — impudent of soul" — overpowers him — and they embitter his soul and confuse his prayer. And also physically he has no satisfaction — through the aspect of the dogs: "impudent of soul — they know no satiation." And therefore the Sages truly said: the Pesach offering is eaten in a state of satiation — so that one should not come to breaking a bone [and see Tosafos, Pesachim p. 102, s.v. maftirin]. For the Pesach is connected to the rectification of the covenant — which is the aspect of: "and you shall not break a bone of it" — which is the aspect of satiation as above. But the blemish of the covenant is the aspect of the blemish of the soul — the blemish of the bones — the aspect of: "for my bones are terrified — and my soul is greatly terrified" . See below in the discourse Vayiven Hashem Es HaTzela, Siman 67. And then one has no satiation as above. And this is what the Sages said: "a Torah scholar who sits in a fast [d'yativ d'yativ — specifically]" — as elaborated in the discourse — yet does not know how to satisfy his soul — for this reason let the dogs eat his meal. And see also in the discourse Tefillah L'Chavakuk, Siman 19 — that the rectification of eating is through the rectification of the covenant and the perfection of the holy tongue. And see in Likutay Tinyana, the discourse Tik'u Emunah, Siman 5, Letter Yud-Tes — on the matter of: "sweet is the sleep of the laborer — whether he eats little or much" — "sweet" is the aspect of the rectification of the covenant — sweet waters — and so on.

📋 Translator's Summary — Siman 50 (Hatzilah)

Siman Fifty-One — Amar Rabbi Akivaסימן נא — אמר רבי עקיבא

[And this is why he concluded: "to plant the heavens and to found the earth" — for they are literally the aspect of the word of Hashem — the 28 letters of the act of creation through which heaven and earth were created.]

There: "but the words [diburim]." This means: for the essential sanctity of Eretz Yisrael is through the force of one's deeds — the aspect of the above sukkah.

There — at the end of the discourse — "and since it will be all one — how is differentiation possible [in the receiving of reward in the World to Come] between one and his companion according to his level?" But there is in this a secret that it is impossible to understand. The author writes: Through this it is well understood and elaborated — the explanation of the verse: "say to the righteous — for he is good — for they shall eat the fruit of their deeds" . "Woe to the wicked — it is evil — for the recompense of his hands shall be done to him." At first glance this is not understood — for it opens in the singular: "the righteous — for he is good" — and concludes in the plural: "for they shall eat the fruit of their deeds." [And see the end of tractate Sukkah — where the Sages alluded that it is in the manner of: "good for the righteous — good for his neighbor" — see there.] But according to the above it is understood: for the essential hope of the righteous and the receiving of their reward is in the World to Come — when it will be in the aspect of entirely good — entirely one. And therefore it is said regarding this: "the eye has not seen." And therefore it opens in the singular — for then it will be entirely one. And all the righteous are then designated by the name of one Tzaddik. And likewise the receiving of their reward — which is the aspect of: "say to the righteous — for he is good" — for then it will be entirely one — entirely good. But nonetheless regarding the attainment of the oneness and goodness of the World to Come — they will not all be equal — rather each one according to his level. This being the aspect of: "for they shall eat the fruit of their deeds" — in the plural. For even though it is impossible to say of the reward of the righteous — each one — in the singular — since it will then be entirely one — entirely good. This being the aspect of: "say to the righteous — for he is good" as above. Nonetheless: "for they shall eat the fruit of their deeds" — for there will be many righteous — and each and every Tzaddik will then receive the light of oneness and his goodness according to the fruit of his deeds and according to the service he served Hashem in this world. And in truth it is impossible to understand this — for there is a secret in it as above. For this is the aspect of: "how great is Your goodness which You have treasured away for those who fear You" . And likewise regarding the punishment of the wicked — G-d spare us — it says: "woe to the wicked — it is evil" — for since they are drawn in this world after impurity, falsehood, and evil — therefore in the World to Come — when it will be entirely good and the evil will be nullified — then of the enemies too it is said: "for behold Your enemies, Haveye'ah" — "behold Your enemies shall perish" . It is said: "and the path of the wicked shall perish" — and: "when the wicked perish there is joy."

Or one can say the meaning of: "for they shall eat the fruit of their deeds" — for this will be the essential receiving of their reward — that even in this world — which is the aspect of many reckonings [cheshbonos rabbim] — the aspect of the distance from the One — where opposition and evil and impurity and falsehood rule — the righteous merited in this world to subdue their inclination — to break and nullify the evil and impurity — and merited to draw the Providence of Hashem — until through this what is after the creation — which is the aspect of the many — is included in what is before the creation — which is the aspect of entirely one — entirely good — entirely holy. Through this specifically — in the World to Come — each Tzaddik will merit to receive his reward and to attain the light of oneness and goodness — each Tzaddik according to his level as above. It follows that the receiving of the reward of the righteous — and the differentiation of levels that will be between them even then — is specifically through the aspect of the multiplicity and opposition that exists in this world. This being the aspect of: "what You have done for those who take refuge in You — opposite the children of man [neged bnei adam]" — "opposite" specifically — as is elaborated elsewhere. And see Zohar, portion Balak, p. 196: "'who walked in darkness' — 'who walked' should have been written — Rabbi Elazar [said]: because they dwelt together and then were immediately separated" — and so on. And see there in Mikdash Melech: for in holiness — at first the female was joined to the male back to back — and afterwards she was sawn apart — and then she reunited with him face to face. And the kelipah — when it was sawn apart and separated — then the day of Shabbas came — and it remained in separation — and could no longer unite face to face. And this is what is written: "they dwelt in union and concluded in separation." See there in the name of the Holy Ari. And through this one can also explain the above verse — for at first they are in union — and afterwards they are sawn apart — and then reunite face to face — in order to produce fruits — which is the aspect of: "for they shall eat the fruit of their deeds." But: "another god is infertile and bears no fruit" — this being the aspect of what the Sages expounded in Kiddushin, p. 40: on this very verse — "the merits have a principal and fruits" — as it is said: "for they shall eat the fruit of their deeds" — "transgression has no fruits." Meaning: as above.

And for our matter: for the wicked are drawn after the multiplicity and separation — the aspect of the distance from the One. Therefore in the World to Come — when it will be entirely one — then: "the path of the wicked shall perish" as above. But the righteous — on the contrary — specifically through the separation and opposition and distance from the One in this world — they merit in this world to break all of this — and to include what is after the creation in what is before the creation. Which is the aspect of: the reunion face to face — which is made specifically through the sawing apart as above. And through this specifically they merit to produce fruits in this world and in the World to Come — in the aspect of: "for they shall eat the fruit of their deeds" as above. And see in Likutay Halachos, Laws of Ribbis [Interest] [Hilchos Ribbis], Halacha 5 — where extensive and wondrous matters are elaborated on the above discourse.

📋 Translator's Summary — Siman 51 (Amar Rabbi Akiva)

Siman Fifty-Two — HaNi'or BaLaylaסימן נב — הניעור בלילה

📋 Translator's Summary — Siman 52 (HaNi'or BaLayla)

Siman Fifty-Four — Ma'amar Vay'hi Miketzסימן נד — מאמר ויהי מקץ

But when this force is damaged, G-d forbid — through non-holy words — through this the aspect of the sukkah of the nations [sukkas notzrim] is stirred, G-d forbid — of whom: "their mouth speaks vanity and their right hand is a right hand of falsehood." Then the nations strengthen, G-d forbid — and the aspect of the sanctity of Eretz Yisrael is concealed.

And the children of Israel descend into exile.

There — Letter Gimmel — "in the aspect of: 'his left hand under my head.'" See Midrash Rabbah Song of Songs, Ch. 2: "'his left hand under my head' — this is tzitzis — 'and his right hand embraces me' — these are tefillin."

There: "'two years of days' — this is the aspect of the spreaders of slander [motzi'ay dibah] — about whom it is said: 'a day for a year — a day for a year' — for through them the blemishing and damaging of the aspect of holy love — which is the aspect of: 'the Kohen grasped with his handful [v'kamatz hakohen]'" — and this is Miketz — which is the aspect of the damaging of the kamatz. In my humble opinion it seems he alludes here to the reason for the punishment of the spies — the spreaders of slander about the Land — of whom it is said: "a day for a year — a day for a year" . The reason is: for through slander [lashon hara] — the holy Da'as is removed from one — and one falls into the love of animality — which is the aspect of the imagination [medammeh] — the aspect of a dream. And as is elaborated there — for one sees in a dream that time has stretched — for in a quarter of an hour it seems in one's dream that a long time has passed — a year and more. And therefore the punishment was also in this manner: a day for a year. And see in Likutay Tinyana, Siman 61 — and you will understand further. And also: for through love time is unified — for an entire year seems to him like one day — the aspect of: "and it seemed in his eyes like a few days — through his love" . But through slander — through which holy love [ahavah d'kedushah] is blemished — the aspect of: "the Kohen grasped with his handful" — and one falls into the love of animality — on the contrary: time stretches greatly. This being the aspect of: yom l'shanah [a day for a year] — which is itself the aspect of Miketz — the aspect of the overpowering of time — the aspect of acharit hayamim [the end of days]. See Likutay Tinyana, Siman 79.

And then the Shechinah — as it were — is in the aspect of riv [strife] — "on account of her children who are in exile." And this is what is written: "shelter them in a sukkah from the strife of tongues" [Psalms 31] — for through the aspect of the holy sukkah — they are sheltered and saved from this strife — which comes through the strengthening of the non-holy tongues.

Now: here it is elaborated that through one who slanders [motzi dibah] — the kamatz — which is the aspect of the Kohen — is blemished. And see in Mishnas Chassidim, tractate Teshuvah: that one who slanders should say the verse : "Hashem has sworn and will not relent" — and intend in the holy Name that prosecutes the judgment of the one who slanders — which is Shin-Heh-Lamed-Nun — which are the second letters of these four words — and so on. And it is alluded in the verse: yom l'shanah [a day for a year]. And through this you will understand the conclusion of the verse: "Hashem has sworn — and so on — 'you are a priest forever.'" And through this the matter of shnasayim yamim [two years of days] — in the aspect of yom l'shanah as above — is further understood.

There: "and because of this — the sukkah — namely: prayer with force — is a segulah for children — and after Sukkos comes Shemini Atzeres." For all of this is because of the aspect of: "You have sheltered me in my mother's womb" [Psalms 139].

And likewise Eretz Yisrael has a special quality for children because of this — for the essential sanctity of Eretz Yisrael is through the force of one's deeds.

And this force is the aspect of the sukkah — the aspect of: "You have sheltered me in my mother's womb" — where the child is formed as above.

 Na Nach Nachma Nachman MayUman



# סימן ג-אקרוקתא
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/4/

סימן ג-אקרוקתא
סימן ג-אקרוקתא
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/4

Segment 2
HE:
אות א וכד אתפלג ליליא וכו' זוהר ויחי רי"ז: עיין מקדש מלך שם, ועיין בעץ חיים היכל ז' שער ח' שער הקליפות פ"ב שם מבואר כל ענין הצפרים הנ"ל בשלימות ושהם יונקים מדדי המלכות ויניקתם הוא רק בלילה ושהם בחינת מוחין דמלכות דקליפה וכו' (ועיין זוהר לך לך צב: בענין שהיה דוד קם בחצות לילה וכו' דמלכותא דילי' בהא תליא וכו' דהא ליליא דינא דמלכותא הוא וכו' עיין שם ועיין זוהר ויחי רמ"ב: שעל ידי לימוד תורה בלילה אחר חצות כל אינון זינין בישין עאיל לון בנוקבא דתהומא רבא וכו')

EN:
Siman Three — Akaruktaסימן ג — אקרוקתא

"And when midnight split…" — Zohar, Vayechi, p. 217. See Mikdash Melech there; and see the Etz Chaim, Heichal 7, Sha'ar 8, Sha'ar HaKelippos, ch. 2 — there the entire matter of the above birds is explained fully: that they draw from the breasts of Malchus, and their drawing is only at night; and that they are the aspect of the mochin of Malchus d'Kelipah.

Segment 4
HE:
אות ב והתיקון הוא וכו' על ידי שילמוד בלילה תורה שבעל פה וכו' היינו על ידי שילמוד ששה סדרים יתקן השית עיזקאין וכו' וכן אחר כך מבואר שם שיתין בתי היינו שיתין מסכתות וכבר ידוע שאין גמרא על כל השיתין מסכתות מזה נראה שהתחלת התיקון על ידי לימוד ששה סדרי משנה שהם עיקר תורה שבעל פה, שהוא בחי' לילה והוא בחינת (פתח אליהו) מלכות פה ותורה שבעל פה קרינן לה רק מחמת שעיקר שלימות לימוד המשנה הוא על ידי גמרא כמאמר רז"ל (בבא מציעא ל"ג) גמרא אין לך מדה טובה הימנה, על כן עיקר השלימות הוא שילמוד המשנה עם פירוש הגמרא בלילה ועיין מה שפירש התרגום על פסוק (איכה ב) קומי רוני בלילה קומי וכו' עסוק במשנה בלילא:

EN:
[See also Zohar, Lech Lecha, p. 92b — regarding Dovid rising at midnight: "My kingship depends on this… for night is the time of the law of the kingdom [dina d'Malchusah]…" — see there. And see Zohar, Vayechi, p. 242b — that through Torah study at night after midnight, all those evil species enter into the hollow of the great abyss.]

[See also Zohar, Lech Lecha, p. 92b — regarding Dovid rising at midnight: "My kingship depends on this… for night is the time of the law of the kingdom [dina d'Malchusah]…" — see there. And see Zohar, Vayechi, p. 242b — that through Torah study at night after midnight, all those evil species enter into the hollow of the great abyss.]

"And the rectification is… through studying Oral Torah [Torah she'b'al peh] at night… namely through studying the six Orders [shishah sidrim] one rectifies the six rings [shis izka'in]…" And likewise it is then explained there that "sixty houses" — meaning sixty tractates. And it is already well known that there is no Gemara on all sixty tractates. From this it appears that the beginning of the rectification is through studying the six Orders of Mishnah — which are the essence of Oral Torah, which is the aspect of night, the aspect of: "Malchus is the Mouth, and Oral Torah is what we call her" [Pesicha d'Eliyahu]. Only, since the essential completion of Mishnah study is through Gemara — as the Sages taught: "Gemara — there is no measure finer than it" [Bava Metzia 33] — therefore the essential perfection is to study Mishnah together with its Gemara explanation at night. And see what the Targum interprets on the verse: "Arise, cry out in the night, arise…" [Lamentations 2:19] — "engage in Mishnah at night."

Segment 6
HE:
אות ג שם, אך כשלומד שלא לשמה היינו בשביל שיתקרי רבי הלימוד אין בחשיבות כל כך וכו' (עיין תוספת ברכות דף י"ז ובתוספת תענית ד' ז' שלימוד זה הוא בכלל מה שאמרו רז"ל (פסחים נ:) לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ובפרק מקום שנהגו נ:

EN:
There: "But when one studies not for its own sake [shelo lishmah] — meaning for the sake of being called 'Rabbi' — the study is not of such great importance…" — [See Tosfos on Brachos p. 17, and Tosfos on Ta'anis p. 7 — that this form of study falls under the category of what the Sages taught: "A person should always engage in Torah and mitzvos even not for their own sake, for through not-for-its-own-sake one comes to for-its-own-sake" ; and also in the chapter Makom she'Nahagu, p. 50b.

There: "But when one studies not for its own sake [shelo lishmah] — meaning for the sake of being called 'Rabbi' — the study is not of such great importance…" — [See Tosfos on Brachos p. 17, and Tosfos on Ta'anis p. 7 — that this form of study falls under the category of what the Sages taught: "A person should always engage in Torah and mitzvos even not for their own sake, for through not-for-its-own-sake one comes to for-its-own-sake" [Pesachim 50b]; and also in the chapter Makom she'Nahagu, p. 50b.

Segment 7
HE:
אמרו שעל זה כתוב (תהלים נ"ז) כי גדול עד שמים חסדך אך אף על פי על כן אינו בחשיבות כל כך כמו הלומד לשמה ממש) וכשלומד בלילה חוט של חסד נמשך עליו (חגיגה י"ב:) ומגין עליו שלא יזיק לו המחשבה הנ"ל לכאורה יש לומר דרוצה לומר שאף על פי שיחשוב המחשבה הנ"ל (שהוא מחשבה של הנאת עולם הזה, שעל ידי זה החסד אינו אלא עד השמים וכמו שפירש בחידושי אגדות בפסחים שם) אף על פי כן על ידי החוט של חסד שנמשך עליו על ידי לימוד הלילה על ידי זה יועיל הלימוד גם לענין הנ"ל (שהוא ענין נפלא ורוחני בחינת מעל השמים) וכזה מצאתי מפורש במאמר זה בנוסח כתיבת יד וכן יש לדקדק קצת ממה שנאמר אחר כך אתא תנינא בלעה וכו', היינו על ידי שילמוד שלא לשמה יבלע אותה הנחש וכו' אתא פושקנצא ובלעה היינו על ידי שילמוד בלילה מגין עליו מן הנחש ונראה לכאורה דרוצה לומר שאף על פי שלמד שלא לשמה רק בשביל שיתקרי רבי, אף על פי כן מגין עליו מן הנחש על ידי החוט של חסד אך יש לדקדק גם בלא החוט של חסד למה בלעה הנחש את הלימוד שבשביל שיתקרי רבי, מאחר שהוא בכלל שמתוך שלא לשמה בא לשמה ונאמר עליו (תהלים נ"ז) כי גדול עד שמים חסדך ועוד יש לדקדק ממה שסיים בסוף וזהו (תהלים ק"ח) כי גדול מעל שמים חסדך וכו' ומקרא זה דרשוהו רז"ל (פסחים נ:) על הלומד לשמה דווקא על כן נראה לפרש דרוצה לומר, שהחוט של חסד מגין עליו שלא יזיק לו המחשבה הנ"ל, היינו שלא יבא בשעת לימודו לבחינת המחשבה של שלא לשמה וכן מבואר בספר ליקוטי עצות תלמוד תורה אות ז' וזה לשונו: על ידי לימוד גמרא בלילה חוט של חסד נמשך עליו וניצול ממחשבות שלא לשמה וכו', ולפי זה נכון מאד מה שהביא הפסוק (תהלים ק"ח) כי גדול מעל שמים חסדך אך עדיין יש לדקדק שבקפיטיל נ"ז בתהלים נאמר עורה הנבל וכינור אעירה שחר, ופירשו ז"ל (ברכות ג:) שהיה לומד תורה בלילה והוא היה מעורר השחר (שבזה יתכן מאד סמיכת עורה הנבל וכינור לאעירה שחר, כי לימוד תורה בלילה הוא תיקון הנגינה כנ"ל) וסמיך ליה כי גדול עד שמים חסדך שפרשוהו רז"ל על העוסק שלא לשמה כנ"ל וכן בקפיטל ק"ח נאמר עורה הנבל וכינור וכו' ושם נאמר כי גדול מעל שמים חסדך נמצא מובן לכאורה שגם בלימוד הלילה יש חילוק בין הלומד לשמה ממש וכו' על כן נראה לקרב הדבר אל השכל קצת, ובזה מיושב הכל ושני הפירושים הנ"ל יעלו בקנה אחד לפי זה כי כמו שבכלל עבודת ה' יש דברים שהם חובה ומצוה, ויש דברים שאינם חובה ומצוה רק שהם היתר ורשות לעשותן, ויש דברים שהם איסור לעשותן כי הם מבחינת הקליפות הטמאות לגמרי ובחינת רשות והיתר הוא בחינת קליפת נגה שלפעמים נכללת בקדושה ולפעמים בסטרא אחרא ומצוה הוא בחינת הקדושה לגמרי כמו כן יש בחינות כאלו בלימוד התורה, הלימוד לשמה ממש הוא חובה ומצוה והוא תכלית שלימות הקדושה הלימוד שלא לשמה ממש רק לקנטר שלא על מנת לקיים ולעשות כלל, זה מבחינת האיסור וקליפות טמאות לגמרי, ועל זה אמרו (שמות רבה מ) מוטב לו שנהפך שלייתו על פניו ועוד כיוצא, וזה הלימוד שהוא על מנת לעשות ולקיים רק שמכוון להנאתו גם כן קצת בשביל שיתקרי רבי זהו מבחינת נגה ולפעמים בא על ידי זה לבחינת הלימוד שלא לשמה לגמרי שזה בחינת נגה הנכלל בסטרא אחרא חס ושלום, ולפעמים נכללת בקדושה כי בא על ידי זה אחר כך לבחינת הלימוד לשמה ממש, בבחינת שמתוך שלא לשמה בא לשמה ומחמת שאי אפשר להשיג תיכף בהתחלת הלימוד מדריגת בחינת הלימוד לשמה ממש, על כן התירו רז"ל ואמרו (פסחים נ:) לעולם יעסוק אדם וכו' שמתוך שלא לשמה בא לשמה היינו מאחר שלומד על מנת לקיים אם כן יודע שעיקר הלימוד צריך להיות רק לשמה לגמרי רק שאי אפשר לו עדיין לזכות לזה בשלימות בתחלת הלימוד, על כן התירו לו לעת עתה ללמוד כך ומתוך שלא לשמה בא לשמה (וכבר האריכו כל המפרשים הרבה בענין זה):

EN:
And it is said about this: "For Your kindness is great unto the heavens" [Psalms 57]. But nonetheless it is not of such great importance as one who studies truly for its own sake.] And when one studies at night, a thread of kindness [chut shel chesed] is drawn upon him [Chagigah 12b], and it protects him so that the above thought does not harm him.

At first glance one might say: this means that even if one entertains the above thought — which is a thought of this-worldly benefit, through which the kindness only reaches "unto the heavens," as explained in Chiddushei Aggados on Pesachim there — nonetheless, through the thread of kindness drawn upon him by night study, the study also avails for the above matter [the supernal, spiritual dimension, which is "above the heavens"]. And I found this explained explicitly in this discourse in the handwritten manuscript. And one can also discern this somewhat from what is said afterwards: "The serpent came and swallowed her" — meaning: through studying not for its own sake, the serpent swallows it. "The frog came and swallowed her" — meaning: through studying at night, it protects him from the serpent.

Segment 9
HE:
אות ד ובזה יש לפרש גם כוונת רז"ל, כי הלימוד של תורה שבעל פה בלילה הוא תיקון הנגינה וכו' כמבואר שם אך מאחר שהצפרים דסטרא אחרא הם בחינת מוחין שבמלכות דקליפה שהוא בחינת גאוה וגסות כידוע, אם כן יכולה שתאחז בהלימוד גופא שיהיה שלא לשמה רק מחמת שגם מהלימוד שלא לשמה לגמרי כלל ישראל רחוקין מזה, אך שבתחלה ילמוד בבחינת שלא לשמה בשביל שיתקרי רבי (מחמת כי על ידי הלימוד זוכה לבחינת עשה לך רב כמבואר לקמן, יכולה היא שתאחז שילמוד בשביל שיתקרי רבי), ואחר כך יכול לבוא על ידי זה לבחינת הלימוד שלא לשמה לגמריאתא תנינא ובלעה, היינו כי הנחש רוצה לבלוע את הלימוד ומסית את האדם ללמוד שלא לשמה לגמרי על ידי שמסיתו מתחלה שילמוד בשביל שיתקרי רבי, שזה בחינת רבה קאמר ליה (ועיין גם בסי' ט"ו כעין זה) אך על ידי שלומד תורה בלילה מושכין עליו חוט של חסד וניצול על ידי זה ממחשבת שלא לשמה לגמרישמגין עליו שלא יזיק לו המחשבה כנ"ל, היינו שלא יבוא על ידי הלימוד שבשביל רבי לבחינת הלימוד שלא לשמה לגמרי וממילא כשהחסד מגין עליו מזה אז אדרבא גם הלימוד הזה נכלל בקדושה בבחינת מתוך וכו', ועל כן גם על ידי הלימוד הזה נעשה תיקון הנגינה כנ"ל וזה שנאמר בקפיטיל נ"ז כי גדול עד שמים חסדך, כי גם על ידי הלימוד שבשביל שיתקרי רבי נמשך עליו גם כן חסד (ובפרט כשלומד בלילה שאז החסד מגין עליו שלא יבוא על ידי הלימוד הזה לבחינת לימוד שלא לשמה לגמרי), ואז ממילא אדרבא מתוך שלא לשמה בא לשמה ואז נאמר עליו כי גדול מעל שמים חסדך כנ"ל ועיין בליקוטי הלכות אפטרופוס ה"ג מבואר גם כן שהחוט של חסד מגין עליו שיזכה ללמוד לשמה עיי"ש עוד:

EN:
At first glance this seems to mean: even if one studied not for its own sake — only to be called Rabbi — nevertheless the thread of kindness protects him from the serpent. But one must also examine: even without the thread of kindness, why does the serpent swallow study done for the sake of being called Rabbi — seeing as it falls under the category of "through not-for-its-own-sake one comes to for-its-own-sake," and about it is said: "For Your kindness is great unto the heavens"? And one must further examine from the concluding verse: "For Your kindness is great above the heavens" — and the Sages expounded this verse specifically regarding one who studies for its own sake [lishmah].

At first glance this seems to mean: even if one studied not for its own sake — only to be called Rabbi — nevertheless the thread of kindness protects him from the serpent. But one must also examine: even without the thread of kindness, why does the serpent swallow study done for the sake of being called Rabbi — seeing as it falls under the category of "through not-for-its-own-sake one comes to for-its-own-sake," and about it is said: "For Your kindness is great unto the heavens"? And one must further examine from the concluding verse: "For Your kindness is great above the heavens" [Psalms 108] — and the Sages expounded this verse [Pesachim 50b] specifically regarding one who studies for its own sake [lishmah].

Segment 11
HE:
אות ה שם, צפרדע היינו צפור דעה לשון זה מובא בתנא דבי אליהו ח"א פ"ז, ובכאן כוונתו הצפרים שהם מוחין שבמלכות וכו' וכן מבואר בסידור האריז"ל בסדר הגדה של פסח במכת צפרדע:

EN:
According to this, what is said afterwards is very apt: "For Your kindness is great unto the heavens" — for through study for the sake of being called Rabbi, a measure of kindness is also drawn upon him [and especially when he studies at night, the kindness protects him from deteriorating to study that is entirely not for its own sake] — and then automatically, through not-for-its-own-sake he comes to for-its-own-sake, and then: "For Your kindness is great above the heavens."

Therefore it seems correct to explain: the thread of kindness protects him so that the above thought does not harm him — meaning: so that he does not come through the "for the sake of Rabbi" study to a state of study that is entirely not for its own sake. And so it is explained in Likutay Aytsos, Torah Study, Letter 7, which reads: "Through studying Gemara at night, a thread of kindness is drawn upon him and he is saved from thoughts of not-for-its-own-sake…"

According to this, what is said afterwards is very apt: "For Your kindness is great unto the heavens" — for through study for the sake of being called Rabbi, a measure of kindness is also drawn upon him [and especially when he studies at night, the kindness protects him from deteriorating to study that is entirely not for its own sake] — and then automatically, through not-for-its-own-sake he comes to for-its-own-sake, and then: "For Your kindness is great above the heavens."

But there still remains a difficulty: in Psalm 57 it says: "Awake, O lute and harp; I will awaken the dawn" — and the Sages interpreted [Brachos 3b] that he was studying Torah at night and it was he who was awakening the dawn [in which interpretation the proximity of "awake the lute and harp" to "I will awaken the dawn" is very apt, since Torah study at night is the rectification of the song [neginah] as above] — and adjacent to it: "For Your kindness is great unto the heavens" — which the Sages expound regarding one who engages not for its own sake. And likewise in Psalm 108: "Awake, O lute and harp…" — and there it says: "For Your kindness is great above the heavens."

It is therefore apparent that even within night study there is a distinction between one who studies truly for its own sake and one who does not. Therefore, it seems correct to bring the matter closer to understanding, in which way everything is resolved and both of the above interpretations are consistent with each other. For just as in the service of Hashem in general, there are things that are obligatory and a mitzvah; things that are not obligatory or a mitzvah but are permitted and optional; and things that are forbidden — because they are entirely of the impure kelippos — and the aspect of optional/permitted is the aspect of Klipas Nogah, which sometimes is included in holiness and sometimes in the Sitra Achra, while a mitzvah is the aspect of complete holiness — so too there are such gradations in Torah study:

Study truly lishmah [for its own sake] is an obligation and a mitzvah — the ultimate perfection of holiness. Study entirely shelo lishmah — merely to score points, with no intention whatsoever to fulfill and practice — this is of the category of the forbidden and entirely impure kelippos, and about this the Sages said: "Better for him had his placenta been turned over his face" [Shemos Rabbah 40] and similar statements. And study that is al menas la'asos v'lekayaym [with the intention to do and fulfill] — only that one also has a minor secondary intention of personal benefit, for the sake of being called Rabbi — this is of the aspect of Klipas Nogah. Sometimes this comes to the aspect of study entirely not for its own sake — that is the aspect of Klipas Nogah being absorbed into the Sitra Achra, G-d forbid. And sometimes it is absorbed into holiness — for through it one eventually comes to the aspect of study truly for its own sake, in the aspect of "through not-for-its-own-sake one comes to for-its-own-sake."

And since it is impossible to immediately attain, at the beginning of one's study, the level of studying purely for its own sake — the Sages therefore permitted it and said: "A person should always engage in Torah…through not-for-its-own-sake one comes to for-its-own-sake" [Pesachim 50b]. That is: since he studies with the intention to fulfill, he knows that the essence of study must be purely for its own sake — only that he cannot yet attain this fully at the beginning of study. The Sages therefore permitted him to study this way for now, and through not-for-its-own-sake he comes to for-its-own-sake. [All the commentators have already elaborated greatly on this matter.]

And through this one can also explain the intention of the Sages — that the study of Oral Torah at night is the rectification of the song [neginah] — as explained there. But since the birds of the Sitra Achra are the aspect of the mochin of Malchus d'Kelipah — which is the aspect of pride and arrogance, as is known — therefore they can take hold within the study itself, making it be shelo lishmah. The totality of Israel, however, is far from entirely not-for-its-own-sake study. Rather, they [the birds] begin by making one study somewhat not for its own sake — for the sake of being called Rabbi. [Since through study one merits the aspect of "make for yourself a teacher" [aseh lecha rav], as explained below, they can take hold by making one study for the sake of being called Rabbi.] Then afterwards this can deteriorate to entirely not-for-its-own-sake study. "The serpent came and swallowed her" — for the serpent wants to swallow the study and incites the person to study entirely not for its own sake, by first inciting him to study for the sake of being called Rabbi — this is the aspect of Rabbah who says to him [see also Siman 15 for something similar]. But through studying Torah at night, the thread of kindness is drawn upon him and he is saved through this from the thought of entirely not-for-its-own-sake study — that is, protects him so that the thought does not harm him — meaning: so that he does not deteriorate from study for the sake of Rabbi to entirely not-for-its-own-sake study. And therefore, automatically, when the kindness protects him from this, the study for the sake of Rabbi is absorbed into holiness in the aspect of "through not-for-its-own-sake one comes to for-its-own-sake." And therefore even through this study, the rectification of the song is accomplished as above. And this is what is said in Psalm 57: "For Your kindness is great unto the heavens" — for even through study for the sake of being called Rabbi, kindness is drawn upon him [and especially when he studies at night, the kindness protects him from deteriorating to entirely not-for-its-own-sake study] — and then automatically "through not-for-its-own-sake he comes to for-its-own-sake," and then: "For Your kindness is great above the heavens." See Likutay Halachos, Apotropos, Halacha 3, where it is also explained that the thread of kindness protects him so that he merits to study for its own sake — see there further.

There: "Tzfardaya [frog] — meaning tzipor da'ah [bird of knowledge]." This phrase is found in Tanna d'Bei Eliyahu, Part 1, ch. 7. And the meaning here is: the birds that are the mochin within Malchus — as is also explained in the Siddur of the Holy Ari, in the Seder Haggadah of Pesach, regarding the plague of frogs.

It is therefore apparent that even within night study there is a distinction between one who studies truly for its own sake and one who does not. Therefore, it seems correct to bring the matter closer to understanding, in which way everything is resolved and both of the above interpretations are consistent with each other. For just as in the service of Hashem in general, there are things that are obligatory and a mitzvah; things that are not obligatory or a mitzvah but are permitted and optional; and things that are forbidden — because they are entirely of the impure kelippos — and the aspect of optional/permitted is the aspect of Klipas Nogah, which sometimes is included in holiness and sometimes in the Sitra Achra, while a mitzvah is the aspect of complete holiness — so too there are such gradations in Torah study:



# סימן נ'-הצילה וכו'
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/40/

סימן נ'-הצילה וכו'
סימן נ'-הצילה וכו'
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/40

Segment 2
HE:
אות א וזה שאמרו רז"ל (תענית י"א:) צורבא מרבנן דיתיב בתעניתא וכו' לכאורה אין לזה קשר כלל להענין, ואפשר לומר כי על ידי פגם הברית פוגם בנפשו חס ושלום, כי הכלבים מתגברים על בחינת נפש שלו, כי הם בחינת עזי נפש, וזה בחינת (תהלים כ"ב) הצילה וכו' נפשי דייקא, ואז המיין מרירין ממררין את נפשו בבחינת ונפשו מרה לו, ואזי נפשו בבחינת ונפש רעבה הן ברוחניות הן בגשמיות כי כשזוכה לתיקון הברית שזה בחינת מיין מתוקין אזי טועם מתיקות בדיבורי התפלה ומשביע בהם את נפשו ברוחניות, בבחינת (תהלים ס"ג) כמו חלב ודשן תשבע נפשי ושפתי רננות יהלל פי, וגם בגשמיות יש לו שביעה באכילתו בבחינת (משלי י"ג) צדיק אוכל לשובע נפשו, וצדיק הוא מאן דנטיר ברית כמאמר רז"ל (זוהר ח"א נ"ט:) אבל על ידי פגם הברית מתגברין עליו בחינת (ישעיה נ"ו) הכלבים עזי נפש, וממררין את נפשו ומבלבלין את תפלתו, וגם בגשמיות אין לו שביעה על ידי בחינת הכלבים עזי נפש לא ידעו שבע ועל כן באמת אמרו רז"ל הפסח נאכל על השובע כדי שלא יבא לידי שבירת עצם (ועיין תוספות פסחים דף קב ד"ה מפטירין), כי פסח תלוי בתיקון הברית, שזה בחינת (שמות י"ב) ועצם לא תשברו בו הוא בחינת שובע כנ"ל אבל פגם הברית הוא בחינת פגם הנפש פגם העצמות, שזה בחינת (תהלים ו) כי נבהלו עצמי ונפשי נבהלה מאד עיין לקמן במאמר ויבן ה' את הצלע סי' סז ואז אין לו בחינת שביעה כנ"ל וזהו שאמרו צורבא מרבנן דיתיב בתעניתא ואין יודע להשביע נפשו בשביל זה ליכול כלבא לשירותא וכו' דיתיב דיתיב דייקא כמובא בפנים ועיין גם במאמר תפלה לחבקוק סי' יט שתיקון האכילה הוא על ידי תיקון הברית ושלימות לשון הקודש וכו' ועיין בליקוטי תנינא במאמר תקעו אמונה סי' ה אות טו מענין (קהלת ה) מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל, מתוקה הוא בחינת תיקון הברית מיין מתוקין וכו':

EN:
[Siman 54 in the source contains only two further items after Letter Vov — here designated as the remaining two content sections corresponding to the Zohar and Kaneh discussion.]

And this

is what the Sages said [Ta'anis 11b]: "a Torah scholar who sits in a fast yet does not know how to satisfy his soul — let the dogs eat his meal." At first glance this has no connection at all to the matter. And one can say: for through the blemish of the covenant one damages one's soul, G-d forbid — for the dogs overpower the aspect of one's soul — for they are the aspect of the impudent of soul [azei nefesh]. And this is the aspect of: "save [hatzilah]" — "my soul" — specifically [Psalms 22]. And then the bitter waters [mayim miririm] embitter one's soul — in the aspect of: "and his soul was bitter to him." And then one's soul is in the aspect of: "and a hungry soul" — both spiritually and physically. For when one merits the rectification of the covenant — which is the aspect of the sweet waters [mayim mesukin] — then one tastes sweetness in the words of the prayer — and one's soul is satisfied through them spiritually — in the aspect of: "as with fat and marrow shall my soul be satisfied — and with lips of song my mouth shall praise" [Psalms 63]. And also physically one has satisfaction in one's eating — in the aspect of: "the righteous one eats to the satiation of his soul" [Proverbs 13]. And "righteous one" is: one who guards the covenant — as the Sages said [Zohar I, 59b]. But through the blemish of the covenant — the aspect of: "the dogs — impudent of soul" [Isaiah 56] — overpowers him — and they embitter his soul and confuse his prayer. And also physically he has no satisfaction — through the aspect of the dogs: "impudent of soul — they know no satiation." And therefore the Sages truly said: the Pesach offering is eaten in a state of satiation — so that one should not come to breaking a bone [and see Tosafos, Pesachim p. 102, s.v. maftirin]. For the Pesach is connected to the rectification of the covenant — which is the aspect of: "and you shall not break a bone of it" [Exodus 12] — which is the aspect of satiation as above. But the blemish of the covenant is the aspect of the blemish of the soul — the blemish of the bones — the aspect of: "for my bones are terrified — and my soul is greatly terrified" [Psalms 6]. See below in the discourse Vayiven Hashem Es HaTzela, Siman 67. And then one has no satiation as above. And this is what the Sages said: "a Torah scholar who sits in a fast [d'yativ d'yativ — specifically]" — as elaborated in the discourse — yet does not know how to satisfy his soul — for this reason let the dogs eat his meal. And see also in the discourse Tefillah L'Chavakuk, Siman 19 — that the rectification of eating is through the rectification of the covenant and the perfection of the holy tongue. And see in Likutay Tinyana, the discourse Tik'u Emunah, Siman 5, Letter Yud-Tes — on the matter of: "sweet is the sleep of the laborer — whether he eats little or much" [Ecclesiastes 5] — "sweet" is the aspect of the rectification of the covenant — sweet waters — and so on.



# סימן נ"א-אמר רבי עקיבא
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/41/

סימן נ"א-אמר רבי עקיבא
סימן נ"א-אמר רבי עקיבא
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/41

Segment 2
HE:
אות א נאמר בליל א' של שבועות תקס"ג, וחזר ונשנה אחר שבועות לפני הר"ר נתן ז"ל והוא יושב וכותב על הספר בדיו ואלו התיבות כי קודם הבריאה וכו' נאמרו במתינות גדול ובדיוק כל תיבה מה שאי אפשר לבאר על הכתב:

EN:
Or one can say the meaning of: "for they shall eat the fruit of their deeds" — for this will be the essential receiving of their reward — that even in this world — which is the aspect of many reckonings [cheshbonos rabbim] — the aspect of the distance from the One — where opposition and evil and impurity and falsehood rule — the righteous merited in this world to subdue their inclination — to break and nullify the evil and impurity — and merited to draw the Providence of Hashem — until through this what is after the creation — which is the aspect of the many — is included in what is before the creation — which is the aspect of entirely one — entirely good — entirely holy. Through this specifically — in the World to Come — each Tzaddik will merit to receive his reward and to attain the light of oneness and goodness — each Tzaddik according to his level as above. It follows that the receiving of the reward of the righteous — and the differentiation of levels that will be between them even then — is specifically through the aspect of the multiplicity and opposition that exists in this world. This being the aspect of: "what You have done for those who take refuge in You — opposite the children of man [neged bnei adam]" — "opposite" specifically — as is elaborated elsewhere. And see Zohar, portion Balak, p. 196: "'who walked in darkness' — 'who walked' should have been written — Rabbi Elazar [said]: because they dwelt together and then were immediately separated" — and so on. And see there in Mikdash Melech: for in holiness — at first the female was joined to the male back to back — and afterwards she was sawn apart — and then she reunited with him face to face. And the kelipah — when it was sawn apart and separated — then the day of Shabbas came — and it remained in separation — and could no longer unite face to face. And this is what is written: "they dwelt in union and concluded in separation." See there in the name of the Holy Ari. And through this one can also explain the above verse — for at first they are in union — and afterwards they are sawn apart — and then reunite face to face — in order to produce fruits — which is the aspect of: "for they shall eat the fruit of their deeds." But: "another god is infertile and bears no fruit" — this being the aspect of what the Sages expounded in Kiddushin, p. 40: on this very verse — "the merits have a principal and fruits" — as it is said: "for they shall eat the fruit of their deeds" — "transgression has no fruits." Meaning: as above.

Said on the first night of Shavuos [5]563.

Segment 4
HE:
אות ב שם בסוף המאמר ומאחר שיהיה כולו אחד איך שייך חילוק (בקיבול שכר שלעתיד) בין אחד לחבירו לפי מדריגתו, אך יש בזה סוד שאי אפשר להבינו וכו' אמר המחבר בזה מובן ומבואר היטב פירוש הפסוק (ישעי' ג') אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו ולכאורה אינו מובן מה דפתח בלשון יחיד צדיק כי טוב, וסיים בלשון רבים כי פרי מעלליהם יאכלו (ועיין סוף מס' סוכה רמזו רז"ל שהוא על דרך טוב לצדיק טוב לשכינו עיין שם) אך כפי הנ"ל מובן, כי עיקר תקות הצדיק וקיבול שכרו הוא בעולם הבא שאז יהיה בחינת כולו טוב כולו אחד ועל כן נאמר על זה עין לא ראתה כו' כמבואר בפנים ועל כן פתח בלשון יחיד כי אז יהיה כולו אחד, וכל הצדיקים מכונים אז בשם צדיק אחד, וכמו כן קיבול שכרם שזה בחינת אמרו צדיק כי טוב כי אז יהיה כולו אחד כולו טוב אך אף על פי כן בענין השגת האחדות והטוב של עולם הבא, לא יהיה כולם שוה רק כל אחד כפי מדרגתו, שזה בחינת כי פרי מעלליהם יאכלו בלשון רבים, כי אף על פי שקיבול השכר של הצדיקים אי אפשר לאמר כל אחד בלשון יחיד, כי אז יהיה כולו אחד כולו טוב שזה בחינת אמרו צדיק כי טוב כנ"ל, אף על פי כן כי פרי מעלליהם יאכלו, כי יהיה צדיקים רבים, וכל צדיק וצדיק יקבל אז אור האחדות וטובו כפי פרי מעלליו וכפי עבדותו שעבד את השם יתברך בזה העולם ובאמת אי אפשר להבין זאת כי יש בזה סוד כנ"ל, כי זה בחינת (תהלים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וכן לענין העונש של רשעים רחמנא ליצלן אמר אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו כי מאחר שנמשך בעולם הזה אחר הטומאה והשקר והרע, ועל כן לעתיד לבא שיהיה כולו טוב ויתבטל הרע, אז גם על הרשעים נאמר (שם צ"ב) כי הנה אויביך ה' כי (משלי י"א) הנה אויביך יאבדו, נאמר (שם א) ודרך רשעים תאבד ובאבוד רשעים רנה:

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 51 (Amar Rabbi Akiva)

And it was repeated afterwards before Rabbi Nosson — of blessed memory — while he sat and was writing it in the book with ink. And these words — "for before the creation" — were said with great deliberateness — and with precision of each and every word — in a manner that is impossible to convey in writing.

Segment 6
HE:
אות ג או יש לומר דרוצה לומר כי פרי מעלליהם יאכלו, כי זה יהיה עיקר קיבול שכרם על שגם בעולם הזה שהוא בחינת חשבונות רבים בחינת הריחוק מאחד ושולט בו הנגדיות והרע והטומאה והשקר והצדיקים זכו בעולם הזה לכבוש את יצרם ולשבר ולבטל את הרע והטומאה וכו', וזכו להמשיך השגחת השם יתברך עד שעל ידי זה נכלל גם אחר הבריאה שהוא בחינת רבים בקודם הבריאה שהוא בחינת כולו אחד כולו טוב כולו קודש על ידי זה דייקא יזכו לעתיד לקבל שכרם ולהשיג אור האחדות וטובו כל צדיק כפי מדרגתו כנ"ל נמצא כי קיבול שכרם של הצדיקים וחילוק המדריגות שיהיה ביניהם גם אז, הוא דייקא על ידי בחינת הריבוי והנגדיות שיש בעולם הזה שזה בחינת (תהלים ל"ח) פעלת לחוסים בך נגד בני אדם, נגד דייקא וכמבואר במקום אחר ועיין זוהר פרשת בלק קצ"ו אשר הלך חשכים אשר הלכו מיבעי ליה אר"א בגין דאינון שראן בחיבורא ומיד אתפרשן וכו' ועיין שם במקדש מלך כי בקדושה בתחלה היתה הנוקבא מחוברת בזכר אחור באחור ואחר כך ננסרה וחזר להתחבר עמו פנים בפנים, והקליפה כאשר ננסרה ונפרדה אז בא יום השבת ונשארה בפירודא ולא יכלה עוד התחבר פנים בפנים, וזה שכתוב שארי בחיבורא וסיים בפירודא וכו' עיין שם בשם האריז"ל ובזה יש לפרש גם כן הפסוק הנ"ל, כי בתחלה הם בחיבורא ואחר כך ננסרים ונזדווגים אחר כך פנים בפנים בכדי לעשות פירות שזה בחינת כי פרי מעלליהם יאכלו, אבל אל אחר אסתרס ולא עביד פירין, שזה בחינת מה שדרשו רבותינו ז"ל בקידושין דף מ' על פסוק זה עצמו הזכיות יש להם קרן ופירות שנאמר (ישעיה ג) כי פרי מעלליהם יאכלו עבירה אין לה פירות וכו' היינו כנ"ל:

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 52 (HaNi'or BaLayla)

And for our matter: for the wicked are drawn after the multiplicity and separation — the aspect of the distance from the One. Therefore in the World to Come — when it will be entirely one — then: "the path of the wicked shall perish" as above. But the righteous — on the contrary — specifically through the separation and opposition and distance from the One in this world — they merit in this world to break all of this — and to include what is after the creation in what is before the creation. Which is the aspect of: the reunion face to face — which is made specifically through the sawing apart as above. And through this specifically they merit to produce fruits in this world and in the World to Come — in the aspect of: "for they shall eat the fruit of their deeds" as above. And see in Likutay Halachos, Laws of Ribbis [Interest] [Hilchos Ribbis], Halacha 5 — where extensive and wondrous matters are elaborated on the above discourse.

Segment 8
HE:
אות ד ולענינינו הוא כי הרשעים נמשכים אחר הריבוי והפירוד בחינת ההתרחקות מאחד, על כן לעתיד שיהיה כולו אחד אז דרך רשעים תאבד כנ"ל אבל הצדיקים אדרבא דייקא על ידי הפירוד והנגדיות והריחוק מאחד שבעולם הזה, והם זוכים בעולם הזה לשבר את כל זאת ולכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה שזו בחינת החיבור אחר כך פנים בפנים שנעשה דייקא על ידי הנסירה כנ"ל, ועל ידי זה דייקא זוכין לפירות בעולם הזה ובעולם הבא, בבחינת כי פרי מעלליהם יאכלו כנ"ל ועיין בלקוטי הלכות יו"ד הלכות ריבית הל"ה שמאריך שם בענין המאמר הנ"ל בדברים נפלאים:

EN:
Said on Shabbas Chanukah of the year [5]563. And there are several wondrous accounts regarding this discourse — but this is not the place to elaborate on them — and they are well elaborated in Chayyay Moharan. I heard from Rabbi Nosson — of blessed memory — that he then mentioned the matter of: sometimes for headache remedies — they bleed the veins of the leg. [And I do not remember in connection with what he told this.] And in my humble opinion there is a connection between this account and what is elaborated there in Letter Beis — that the entire world is the clothing of the lower levels of holiness — namely: the aspect of the raglin [feet/walking] of holiness — the aspect of: "and the earth is the footstool of My feet" . Even though the upper levels of holiness also have some revelation in this world — nonetheless the revelation does not clothe itself essentially in this world — only an illumination shines in the aspect of the feet. But the aspect of the feet reveals itself essentially in this world. And afterwards it also elaborates: how one must draw the mochin in the head — to deepen one's thought and to expand one's understanding — to understand the allusions — which are the aspect of the feet of holiness clothed in this world. But the expansion of the intellect must be in measure and contraction. And likewise one must have the quality of contentment [histapkus]. And see the discourse at its end — where he said then: that this is the aspect of the kindling of the Chanukah candle — the aspect of: "to draw the holy abundant oil [lameishkhah mishcha rabbas kudsha] — and to kindle the candle [l'adleka butzina]." And see in the kavvanot of Chanukah — where it is elaborated: for there are three unifications — one corresponding to Netzach-Hod-Yesod — for only until there does her height reach — and in this unification it is Haveye'ah-Adnut. And sometimes she is at the height of the chest — and then it is Haveye'ah-Elokim. And sometimes she is equal to his crown — and then it is Haveye'ah-Eheyeh. And these three unifications have the numerical value of ner [candle]. And on Chanukah one draws for her light from these three unifications. And this is the intention of the kindling. For on Chanukah she corresponds to Netzach-Hod-Yesod. And then one draws for her light from the head. And since the essential drawing is from that light which is drawn to her from the head — which is the unification Haveye'ah-Eheyeh — for when they are full with yuds they have the numerical value of regel [foot/leg] — and this light cannot be drawn to her except for a brief time — therefore also the mitzvah of kindling the Chanukah candle is only for a brief time. And this is: "until the foot ceases from the marketplace [ad sh'tichle regel min hashuk]" — and so on. And therefore it is forbidden to make use of its light. See there in the kavvanot — and you will find that all of Rabbainu's words above are elaborated there.

There — at the end of the discourse — "and since it will be all one — how is differentiation possible [in the receiving of reward in the World to Come] between one and his companion according to his level?" But there is in this a secret that it is impossible to understand. The author writes: Through this it is well understood and elaborated — the explanation of the verse: "say to the righteous — for he is good — for they shall eat the fruit of their deeds" [Isaiah 3]. "Woe to the wicked — it is evil — for the recompense of his hands shall be done to him." At first glance this is not understood — for it opens in the singular: "the righteous — for he is good" — and concludes in the plural: "for they shall eat the fruit of their deeds." [And see the end of tractate Sukkah — where the Sages alluded that it is in the manner of: "good for the righteous — good for his neighbor" — see there.] But according to the above it is understood: for the essential hope of the righteous and the receiving of their reward is in the World to Come — when it will be in the aspect of entirely good — entirely one. And therefore it is said regarding this: "the eye has not seen." And therefore it opens in the singular — for then it will be entirely one. And all the righteous are then designated by the name of one Tzaddik. And likewise the receiving of their reward — which is the aspect of: "say to the righteous — for he is good" — for then it will be entirely one — entirely good. But nonetheless regarding the attainment of the oneness and goodness of the World to Come — they will not all be equal — rather each one according to his level. This being the aspect of: "for they shall eat the fruit of their deeds" — in the plural. For even though it is impossible to say of the reward of the righteous — each one — in the singular — since it will then be entirely one — entirely good. This being the aspect of: "say to the righteous — for he is good" as above. Nonetheless: "for they shall eat the fruit of their deeds" — for there will be many righteous — and each and every Tzaddik will then receive the light of oneness and his goodness according to the fruit of his deeds and according to the service he served Hashem in this world. And in truth it is impossible to understand this — for there is a secret in it as above. For this is the aspect of: "how great is Your goodness which You have treasured away for those who fear You" [Psalms 31]. And likewise regarding the punishment of the wicked — G-d spare us — it says: "woe to the wicked — it is evil" — for since they are drawn in this world after impurity, falsehood, and evil — therefore in the World to Come — when it will be entirely good and the evil will be nullified — then of the enemies too it is said: "for behold Your enemies, Haveye'ah" — "behold Your enemies shall perish" [Psalms 1].

Siman Fifty-Two — HaNi'or BaLaylaסימן נב — הניעור בלילה

It is said: "and the path of the wicked shall perish" — and: "when the wicked perish there is joy."

Or one can say the meaning of: "for they shall eat the fruit of their deeds" — for this will be the essential receiving of their reward — that even in this world — which is the aspect of many reckonings [cheshbonos rabbim] — the aspect of the distance from the One — where opposition and evil and impurity and falsehood rule — the righteous merited in this world to subdue their inclination — to break and nullify the evil and impurity — and merited to draw the Providence of Hashem — until through this what is after the creation — which is the aspect of the many — is included in what is before the creation — which is the aspect of entirely one — entirely good — entirely holy. Through this specifically — in the World to Come — each Tzaddik will merit to receive his reward and to attain the light of oneness and goodness — each Tzaddik according to his level as above. It follows that the receiving of the reward of the righteous — and the differentiation of levels that will be between them even then — is specifically through the aspect of the multiplicity and opposition that exists in this world. This being the aspect of: "what You have done for those who take refuge in You — opposite the children of man [neged bnei adam]" [Psalms 31] — "opposite" specifically — as is elaborated elsewhere. And see Zohar, portion Balak, p. 196: "'who walked in darkness' — 'who walked' should have been written — Rabbi Elazar [said]: because they dwelt together and then were immediately separated" — and so on. And see there in Mikdash Melech: for in holiness — at first the female was joined to the male back to back — and afterwards she was sawn apart — and then she reunited with him face to face. And the kelipah — when it was sawn apart and separated — then the day of Shabbas came — and it remained in separation — and could no longer unite face to face. And this is what is written: "they dwelt in union and concluded in separation." See there in the name of the Holy Ari. And through this one can also explain the above verse — for at first they are in union — and afterwards they are sawn apart — and then reunite face to face — in order to produce fruits — which is the aspect of: "for they shall eat the fruit of their deeds." But: "another god is infertile and bears no fruit" — this being the aspect of what the Sages expounded in Kiddushin, p. 40: on this very verse — "the merits have a principal and fruits" — as it is said: "for they shall eat the fruit of their deeds" — "transgression has no fruits." Meaning: as above.

And for our matter: for the wicked are drawn after the multiplicity and separation — the aspect of the distance from the One.

Therefore in the World to Come — when it will be entirely one — then: "the path of the wicked shall perish" as above. But the righteous — on the contrary — specifically through the separation and opposition and distance from the One in this world — they merit in this world to break all of this — and to include what is after the creation in what is before the creation. Which is the aspect of: the reunion face to face — which is made specifically through the sawing apart as above. And through this specifically they merit to produce fruits in this world and in the World to Come — in the aspect of: "for they shall eat the fruit of their deeds" as above. And see in Likutay Halachos, Laws of Ribbis [Interest] [Hilchos Ribbis], Halacha 5 — where extensive and wondrous matters are elaborated on the above discourse.



# סימן נ"ב-הניעור בלילה
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/42/

סימן נ"ב-הניעור בלילה
סימן נ"ב-הניעור בלילה
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/42

Segment 2
HE:
אות א נאמר תחלת שנת תקס"ג, ויש בזה סיפור שלם ונפלא איך שהמאמר הזה נאמר בבחינת עושי דברו והדר לשמוע בקול דברו כי הר"ר נתן ז"ל קיים ענין זה מתחלה מדעתיה דנפשיה, ובאותו היום בא אל רבינו זצ"ל וכיון ברוח קדשו הנורא והנפלא מאד, וגילה לפניו הענין הנפלא הזה ואי אפשר להאריך בסיפור זה כאן

EN:
There — Letter Gimmel — "in the aspect of: 'his left hand under my head.'" See Midrash Rabbah Song of Songs, Ch. 2: "'his left hand under my head' — this is tzitzis — 'and his right hand embraces me' — these are tefillin."

Said at the beginning of the year [5]563.

And there is a complete and wondrous account of how this discourse was said — in the aspect of: "the performers of His word" — and thereafter: "to hear the voice of His word." For Rabbi Nosson — of blessed memory — fulfilled this matter first from his own understanding. And on that very day he came to Rabbainu — and he [Rabbainu], with his awesome and wondrous holy spirit, perceived — and revealed before him this wondrous matter. And it is impossible to elaborate on this account here.



# סימן נ"ד-מאמר ויהי מקץ
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/43/

סימן נ"ד-מאמר ויהי מקץ
סימן נ"ד-מאמר ויהי מקץ
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/43

Segment 2
HE:
אות ב נאמר בשבת חנוכה שנת תקס"ג, ויש כמה וכמה סיפורים נפלאים מענין זה המאמר, אך איני בקי בהם כל כך, ושמעתי מהר"ר נתן ז"ל שהזכיר אז רבינו ז"ל מענין מה שלפעמים לרפואות כאב הראש מקיזין גידי הרגל (ואין בזכרוני לענין מה סיפר זאת) ולעניות דעתי יש לסיפור זה שייכות לענין המבואר שם באות ב', שכל העולם הזה הוא התלבשות מדריגות התחתונות של הקדושה, היינו בחינת רגלין של הקדושה בחינת (ישעיה ס"ו) והארץ הדום רגלי, אף שגם מדריגות העליונות של הקדושה יש מהם גם כן התגלות בעולם הזה, אך שאין ההתגלות מתלבש בעצם בעולם הזה כי אם הארה שמאיר בבחינת רגלין, אבל בחינת רגלין מתגלין בעצם בזה העולם וכו' וגם אחר כך מבאר איך שצריכין להמשיך המוחין שבראש להעמיק מחשבתו ולהגדיל בינתו להבין הרמזים וכו' שהם בחינת רגלי הקדושה המלובשין בזה העולם, אך ההגדלת השכל צריך להיות במדה ובצימצום וכו' גם צריך שיהי' לו מדת ההסתפקות וכו' עיין פנים ועיין סוף המאמר שאמר אז שזה בחינת הדלקת נר חנוכה בחינת לאמשכא משח רבות קודשא ולאדלקא בוצינא וכו' ועיין בכונות חנוכה מבואר, כי יש ג' יחודים א' נגד נה"י כי עד שם מגיע קומתה לבד ובזה היחוד הוא הוי"ה אד"ני, ולפעמים היא נגד החזה ואז הוא הוי"ה אלקים, ולפעמים היא שוה עד הכתר שלו ואז הוא הוי"ה אהי"ה, וג' יחודים אלו הם גימטריא נר וכו', ובחנוכה ממשיכין לה אור מג' יחודים אלו וכו', וזהו כוונת הדלקה וכו' כי בחנוכה הוא כנגד נה"י וכו', ואז ממשיכין לה אור מן הראש וכו' ולפי שעיקר ההמשכה הוא מאותו האור שנמשך אליה מן הראש שהוא יחוד הוי"ה אהי"ה, כי כשהם מלאים ביודין הם בגימטריא רגל ואין האור הזה יכול להמשיך אליה אלא זמן מועט, לכן גם מצוות הדלקת נר חנוכה אינו אלא זמן מועט וזהו עד שתכלה רגל מן השוק וכו' ולכן אסור להשתמש לאורה וכו', ועיין שם בכוונות ותמצא כי כל דברי רבינו ז"ל הנ"ל מבוארים שם:

EN:
Now: here it is elaborated that through one who slanders [motzi dibah] — the kamatz — which is the aspect of the Kohen — is blemished. And see in Mishnas Chassidim, tractate Teshuvah: that one who slanders should say the verse : "Hashem has sworn and will not relent" — and intend in the holy Name that prosecutes the judgment of the one who slanders — which is Shin-Heh-Lamed-Nun — which are the second letters of these four words — and so on. And it is alluded in the verse: yom l'shanah [a day for a year]. And through this you will understand the conclusion of the verse: "Hashem has sworn — and so on — 'you are a priest forever.'" And through this the matter of shnasayim yamim [two years of days] — in the aspect of yom l'shanah as above — is further understood.

Said on Shabbas Chanukah of the year [5]563.

Segment 4
HE:
אות ג על כל פנים מבואר להדיא שאור היחוד שבבחינת ראש הוא בגימטריא רגל וצריכין להמשיכו עד בחינת הרגלין כנ"ל, וזה מרומז גם כן בענין לאמשכא משח רבות קודשא, היינו בחינת המוחין שבראש של הזכרון הקדוש בעלמא דאתי שהוא גם כן בחינת שמן כידוע, ולאדלקא בוצינא היינו הג' יחודים הנ"ל שהם גימטריא נר וגם כי ידוע בכתבי האריז"ל כי כל הואו קצוות נקראים בוצינין וכו' היינו להמשיך אור המוחין של הזכרון לאדבקא מחשבתיה בעלמא דאתי, עד שיבין כל הרמזים וכו', שהם בחינת רגלי הקדושה המלובשין בזה העולם, שזה בחינת (משלי ל) מי הקים כל אפסי ארץ המובא בסוף המאמר:

EN:
Section 8 — Letter ח — [Note: this is the seventh section header in the source — Letter Zayin]

And there are several wondrous accounts regarding this discourse — but this is not the place to elaborate on them — and they are well elaborated in Chayyay Moharan. I heard from Rabbi Nosson — of blessed memory — that he then mentioned the matter of: sometimes for headache remedies — they bleed the veins of the leg. [And I do not remember in connection with what he told this.] And in my humble opinion there is a connection between this account and what is elaborated there in Letter Beis — that the entire world is the clothing of the lower levels of holiness — namely: the aspect of the raglin [feet/walking] of holiness — the aspect of: "and the earth is the footstool of My feet" [Isaiah 66]. Even though the upper levels of holiness also have some revelation in this world — nonetheless the revelation does not clothe itself essentially in this world — only an illumination shines in the aspect of the feet. But the aspect of the feet reveals itself essentially in this world. And afterwards it also elaborates: how one must draw the mochin in the head — to deepen one's thought and to expand one's understanding — to understand the allusions — which are the aspect of the feet of holiness clothed in this world. But the expansion of the intellect must be in measure and contraction. And likewise one must have the quality of contentment [histapkus]. And see the discourse at its end — where he said then: that this is the aspect of the kindling of the Chanukah candle — the aspect of: "to draw the holy abundant oil [lameishkhah mishcha rabbas kudsha] — and to kindle the candle [l'adleka butzina]." And see in the kavvanot of Chanukah — where it is elaborated: for there are three unifications — one corresponding to Netzach-Hod-Yesod — for only until there does her height reach — and in this unification it is Haveye'ah-Adnut. And sometimes she is at the height of the chest — and then it is Haveye'ah-Elokim. And sometimes she is equal to his crown — and then it is Haveye'ah-Eheyeh. And these three unifications have the numerical value of ner [candle]. And on Chanukah one draws for her light from these three unifications. And this is the intention of the kindling. For on Chanukah she corresponds to Netzach-Hod-Yesod. And then one draws for her light from the head. And since the essential drawing is from that light which is drawn to her from the head — which is the unification Haveye'ah-Eheyeh — for when they are full with yuds they have the numerical value of regel [foot/leg] — and this light cannot be drawn to her except for a brief time — therefore also the mitzvah of kindling the Chanukah candle is only for a brief time.

Segment 6
HE:
אות ד שם אות ג' בבחינת שמאלו תחת לראשי וכו' עיין מדרש רבה שיר השירים ב' שמאלו תחת לראשי ציצית וימינו תחבקני אלו תפלין:

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 54 (Ma'amar Vay'hi Miketz)

And this is: "until the foot ceases from the marketplace [ad sh'tichle regel min hashuk]" — and so on.

Segment 8
HE:
אות ה שם בסוף המאמר הנ"ל, שנתיים ימים הוא בחינת מוציאי דבה הנאמר בהם יום לשנה יום לשנה שעל ידם נתקלקל ונפגם בחינת אהבה דקדושה שהוא בחינת (ויקרא ה) וקמץ הכהן וזה מקץ שהוא בחינת פגם הקמת וכו' נראה לעניות דעתי שמרמז בכאן טעם לעונש המרגלים מוציאי דבת הארץ שנאמר בהם (במדבר י"ד) יום לשנה וכו', הוא כי על ידי לשון הרע נסתלק ממנו הדעת דקדושה ונופל לאהבת הבהמיות שהם בחינת מדמה בחינת חלום וכמבואר שם וזה רואין בחוש שבחלום נתארך הזמן, כי ברבע שעה נדמה לו בחלומו שעבר עליו זמן רב שנה ויותר, ועל כן היה עונשו גם כן באופן זה יום לשנה ועי' בלקוטי תנינא סימן ס"א ותבין ביותר, וגם כי על ידי אהבה נתאחד הזמן על ידי ששנה שלימה נחשב אצלו כמו יום אחד שזה בחינת (בראשית כ"ט) ויהי בעיניו כימים אחדים באהבתו וכו' אבל על ידי לשון הרע שעל ידי זה נפגם אהבה דקדושה בחינת וקמץ הכהן ונופל לאהבת הבהמיות, אזי אדרבה נתארך הזמן אצלו ביותר, שזה בחינת יום לשנה שזה בעצמו בחינת מקץ בחינת התגברות הזמן בחינת אחרית הימים, עיין בלקוטי תנינא סימן ע"ט:

EN:
There — in the above discourse — Letter Khes — "and this is: [Psalms 37] 'hope to Hashem.'" And through this the juxtaposition of the verses is understood: "the wicked watches the righteous" — and so on — "Hashem will not leave him in his hand — and will not condemn him when he is judged" — as elaborated in this discourse above in Letter Gimmel. And adjacent to this is: "hope to Hashem" — namely: as elaborated in this discourse in the above Letter Khes.

And therefore it is forbidden to make use of its light. See there in the kavvanot — and you will find that all of Rabbainu's words above are elaborated there.

In any case it is explicitly elaborated: that the light of the unification that is in the aspect of the head has the numerical value of regel [foot/leg] — and one must draw it until the aspect of the feet as above. And this is also alluded in the matter of: "to draw the holy abundant oil [lameishkhah mishcha rabbas kudsha]" — namely: the aspect of the mochin in the head — of the memory of the holy World to Come — which is also the aspect of oil — as is known. And "to kindle the candle [l'adleka butzina]" — namely: the three above-mentioned unifications which have the numerical value of ner [candle]. And also because it is known from the writings of the Holy Ari that all the vav-extremities [kol ha'vav kitzavos] are called butzinin [candles].

Segment 10
HE:
אות ו ובאמת כל הנ"ל מובן ממילא ונראה בחוש, כי כשנופל חס ושלום מהדעת דקדושה שזה בחינת הזכרון לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי, ונופל לאהבות הבהמיות וכל מחשבותיו טרודות בהבלי עולם הזה, אזי הוא חי חיי צער תמיד וכל ימיו כעס ומכאובות, וכל יום ארוך אצלו כמו שנה מחמת גודל ההרפתקאות והתלאות והמרירות העובר עליו בכל יום, בחינת (דברים כ"ח) והיו חייך תלוים לך מנגד בקר תאמר מי יתן ערב וכו', וממש הוא קץ בחייו כאלו כבר היה חי מאה שנה ויותר, ובאמת חיות כזה הוא בחינת קיצור ימים בחינת (איוב י"ד) קצר ימים ושבע רוגז ואלו אלף שנים יחיה וכו' אבל מי שזוכה לבחינת הדעת דקדושה ולשמור את הזכרון לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי, אזי נתקצר ונתאחד הזמן אצלו מחמת גודל דביקתו בעבודת השם יתברך באהבה גדולה עד שנדמה לו על שנה שלימה שפרחה ועברה כמו רגע (וזה בחינת (תהלים ב) אני היום ילדתיך שבסי' ס"א הנ"ל), ובאמת הזמן שלו שבעולם הזה נכלל ונתאחד בבחינת עלמא דאתי ממש שהוא בחינת למעלה מהזמן ששם עיקר אריכת ימים בחינת יום שכולו ארוך ועיין בסיפורי מעשיות בהמעשה של הז' בעטלירס מענין הזקן שהתפאר באריכת ימים שלו וגם כי מי שנופל מהדעת דקדושה ואינו מדבק מחשבתו בעלמא דאתי באמת רק כל מחשבותיו ותחבולותיו משוטטות בעניני העולם הזה הוא חי באמת חיים קצרים מאוד כי כל ימי חיי עולם הזה הבל (קהלת א) ומה יתרון לאדם וכו', וכמבואר בכתובים הרבה מענין קיצור חיות וקיום האדם בעולם הזה כי לא הרבה יזכור את ימי חייו וכו' (קהלת ה) ימינו כצל עובר (תהלים קמ"ב) וכו' ואף על פי כן מחמת הקטנות הדעת של האדם נדמה לו כאלו הוא עולם של זמן ארוך מאוד, ורוצה לקבוע דירתו בעולם הזה ולמלאות בו תאותו, וטרוד כל ימיו באהבת הבהמיות שלו נמצא שעל ידי שטות דעתו וטעותו נתארך אצלו הזמן, כאלו ידוע לו שיש לו עוד זמן ארוך לחיות בזה העולם, ועל ידי זה בעבודת ה' דוחה את עצמו מיום אל יום, עד אשר על ידי זה מאומה לא ישא בעמלו חס ושלום שזה בחינת קיצור ימים חס ושלום אבל מי שדבוק בדעת האמיתי אינו מסתכל כלל על הבלי הזמן, כי יודע כי גשמיות הזמן קצר מאוד והוא מדבק את עצמו רק בעלמא דאתי שהוא באמת יום שכולו ארוך, עד שזוכה על ידי זה להבין גם הרמזים של עלמא דאתי המלובשין בכל עסקי העולם, ואז כל עשיותיו ומלאכתו ועסקיו וכל מחשבה דיבור ומעשה שלו אפילו מעניני העולם הזה הם גם כן בחינת עלמא דאתי, ואף על פי כן יש לו הסתפקות בעניני עסקי העולם הזה, ועיקר השתדלותו בתורה ותפלה ועבודת ה', שבהם יש התגלות ביותר מבחינת קדושת האור של עלמא דאתי, אצל אדם כזה נתבטל בחינת גשמיות הזמן של העולם הזה מחמת שהוא רק בבחינת המדמה אבל בפנימיות הדעת הוא קצר וקטן מאוד, וכל ימי חיינו הבל לפניך הבל ממש (וכבר ידוע מאמר החכם בפשיטות גם כן העבר אין והעתיד עדיין וכו'), והיכן הוא הזמן שעבר מיום בריאת העולם עם כל הדורות שעברו בו עם כל עמקות מחשבות ודיבורם ומעשיהם ותחבולותיהם של כל אחד ואחד, ואף על פי כן הוא דווקא חי גם בעולם הזה חיים ארוכים וטובים מאוד, מאחר שמדבק מחשבתו רק בעלמא דאתי שהוא יום שכולו ארוך כולו טוב, ואפילו בעניני העולם הזה הוא מסתכל ומבין בכל עת הרמזים הקדושים שמרמז לו השם יתברך איך להתקרב אליו על ידם, ועל ידי זה הוא חי חיים טובים חיים חדשים בכל עת וימי חייו גדולים ורחבים וארוכים מאוד, מאחר שמשיג הטוב הגנוז בהם, וכמובן במאמר במה הארכת ימים סי' פ"ד שזה בחינת (בראשית כ"ד) ואברהם זקן בא בימים, אברהם דייקא שזכה לאהבה דקדושה שזה בחינת שלימות הדעת, בחינת מסטרא דימינא מוחא חוורא ככספא, שעל ידי זה זוכין לבחינת ביטול הזמן והתאחדותו, בבחינת למעלה מהזמן כנ"ל שזה עיקר בחינת אריכות ימים כנ"ל, ועיין נפלאות רבות מענין המאמר הנ"ל בלקוטי הלכות, הלכות בה"ר וב"פ הל"ה:

EN:
There — Letter Tes — "and I ran after him three parsa'os" — meaning: the aspect of prayer — which is the three prayers. And through them the light of the three patriarchs shines — who are in the aspect of the legs of the Throne. This means: for parsah is the language of regel [foot/leg] — as is known. And it has already been elaborated above in Letter Hay — that regel is the aspect of prayer. And therefore the three prayers are here called three parsa'os. And through them shines the light of the three patriarchs — [as elaborated above in Letter Khes — and also as is known from the Sages' teaching: "the prayers were instituted by the patriarchs" — for the three patriarchs instituted the three prayers]. And the patriarchs are in the aspect of the legs of the Throne. And therefore they too are alluded in the matter of the three parsa'os.

Connected to the above matter: that through slander the imagination [medammeh] — which is the aspect of Pharaoh — is strengthened. And through this one can explain what is said: "and Moshe saw and said: 'surely the matter is known'" — and Rashi explains: he saw that there were informers [daltorinim] among Israel — and said: perhaps they are not worthy of being redeemed. Meaning: as above — for through slander the aspect of the exile of Pharaoh is strengthened.

Segment 12
HE:
אות ז והנה בכאן מבואר שעל ידי מוציא דבה נפגם הקמץ שהוא בחינת כהן וכו' ועיין במשנת חסידים מס' תשובה שהמוציא דבה יאמר פסוק (תהלים ק"י) נשבע ה' ולא ינחם ויכוון בשם קדוש התובע דינו של מוציא דבה שהוא ש"ה לן שהם אותיות שניות של ארבע תיבות אלו וכו' ומרומז בפסוק יום לשנה וכו' ובזה תבין סיום הפסוק נשבע ה' וכו' אתה כהן לעולם ובזה מובן ביותר ענין שנתים ימים בחינת יום לשנה הנ"ל:

EN:
There: "for before the cutting off of the wicked — the face of Hashem was covered and concealed in those who do evil — in order to cut them off." This means: as is elaborated above in Letter Gimmel — that Hashem suppresses His judgment from the wicked and the wicked wins in judgment. And all of this in order to save the Tzaddik from the evil eye of the wicked — and to strengthen the light of the Tzaddik's eyes — until he sees and attains the righteousness of Hashem — and his faith is strengthened. And he merits to proper prayer — and to the inheritance of Eretz Yisrael. And through this: "and in the cutting off of the wicked you shall see." And then — when one sees in the actual cutting off of the wicked — immediately the face of Hashem is revealed to those who do good. And see in Likutay Halachos, Laws of Purim [Hil'chos Purim], Halacha 5.

Namely: to draw the light of the mochin of the memory — to cleave one's thought to the World to Come — until one understands all the allusions — which are the aspect of the feet of holiness clothed in this world.

Segment 14
HE:
אות ח שייך לענין הנ"ל, שעל ידי לשון הרע מתגבר המדמה שהוא בחי' פרעה וכו' ובזה יש לפרש מה שנאמר (שמות ב) וירא משה ויאמר אכן נודע הדבר, ופירש"י ראה שיש בישראל דלטורין אמר שמא אינם ראוים ליגאל היינו כנ"ל, כי על ידי לשון הרע מתגבר בחינת גלות פרעה וכו':

EN:
And see below in Siman 208 — also on the verse: "the wicked watches the righteous" — where he wrote: "but these wicked multiply strife — multiply the covering." And this is: "and seeks to kill him" — like when they cover a person from head to foot — until it is impossible for him to breathe. It follows that it is elaborated that the wicked wish to nullify the breath of the Tzaddik and his vitality entirely, G-d forbid. And likewise in this discourse above — Letter Daled — it is also elaborated: for at first his heart was bent [na'akam libo] — and so on — [and it is automatically understood that then it was hard for him to pray]. And afterwards — when he sees the righteousness of Hashem — and his heart was set straight with complete faith — he then strengthens himself and prays. This being the above aspect: that not only does the wicked not nullify the Tzaddik from his prayer and faith — which is his essential vitality and breath — as it is written: "and the righteous one lives by his faith" — and it is written: "prayer to the G-d of my life" — [as elaborated in his writings in the discourse Emor El HaKohanim, Siman 2; and in the discourse Tehomot, Siman 9; and in other discourses] — but on the contrary: it causes him to strengthen himself further in his prayer — even at the time of the wicked's success — when it is the aspect of: "the face of Hashem in those who do evil." This being the aspect of: what even at the time of the doubling of the breath that comes through the evil eye — the praise too must be doubled as above. In particular when one merits to be saved from this evil eye and sees in the cutting off of the wicked — and then the face of Hashem is revealed to those who do good — then certainly one must strengthen oneself further in prayer. This being the aspect of the doubling of the verse: "let all the soul praise" — from which emerges the initials of the holy Name KH"T. Through the power of this Name the Tzaddik looks upon the wicked and punishes them — in the aspect of: "only with your eyes shall you look" — as above.

This being the aspect of: "who established all the ends of the earth?" [Proverbs 30] — brought at the end of the discourse.

There — Letter Gimmel — "in the aspect of: 'his left hand under my head.'" See Midrash Rabbah Song of Songs, Ch. 2: "'his left hand under my head' — this is tzitzis — 'and his right hand embraces me' — these are tefillin."

There: "'two years of days' — this is the aspect of the spreaders of slander [motzi'ay dibah] — about whom it is said: 'a day for a year — a day for a year' — for through them the blemishing and damaging of the aspect of holy love — which is the aspect of: 'the Kohen grasped with his handful [v'kamatz hakohen]'" — and this is Miketz — which is the aspect of the damaging of the kamatz. In my humble opinion it seems he alludes here to the reason for the punishment of the spies — the spreaders of slander about the Land — of whom it is said: "a day for a year — a day for a year" [Numbers 14]. The reason is: for through slander [lashon hara] — the holy Da'as is removed from one — and one falls into the love of animality — which is the aspect of the imagination [medammeh] — the aspect of a dream. And as is elaborated there — for one sees in a dream that time has stretched — for in a quarter of an hour it seems in one's dream that a long time has passed — a year and more. And therefore the punishment was also in this manner: a day for a year. And see in Likutay Tinyana, Siman 61 — and you will understand further. And also: for through love time is unified — for an entire year seems to him like one day — the aspect of: "and it seemed in his eyes like a few days — through his love" [Genesis 29].

Siman Fifty-Five — Ma'amar Abba Shaulסימן נה — מאמר אבא שאול

But through slander — through which holy love [ahavah d'kedushah] is blemished — the aspect of: "the Kohen grasped with his handful" — and one falls into the love of animality — on the contrary: time stretches greatly. This being the aspect of: yom l'shanah [a day for a year] — which is itself the aspect of Miketz — the aspect of the overpowering of time — the aspect of acharit hayamim [the end of days]. See Likutay Tinyana, Siman 79.

And in truth all the above is understood automatically and seen clearly: for when one falls, G-d forbid, from the holy Da'as — which is the aspect of the memory — to cleave one's thought to the World to Come — and falls into the loves of animality — and all one's thoughts are occupied with the vanities of this world — then one lives a life of suffering always — and all one's days are anger and pains. And every day is long to him like a year — because of the great troubles and tribulations and bitterness that pass over him each day — the aspect of: "and your life shall hang in suspense before you — at evening you shall say: 'who will give us morning?'" [Deuteronomy 28]. And indeed one is disgusted with one's life — as if one has already lived a hundred years and more. And in truth such a life is the aspect of shortening of days — the aspect of: "short of days and full of wrath — even if a thousand years he lives" [Job 14]. But one who merits the aspect of holy Da'as — and guards the memory — to cleave one's thought to the World to Come — then time is shortened and unified for him — because of the greatness of his attachment in the service of Hashem with great love — until it seems to him that an entire year has flown by and passed like a moment. [And this is the aspect of: "I have given birth to you today" [Psalms 2] — as in the above Siman 61.] And in truth his time in this world is included and unified in the aspect of the World to Come — which is truly above time — where the essential length of days is — the aspect of the day that is entirely long. And see in the Story Tales — in the story of the Seven Beggars — on the matter of the old man who boasted about the length of his days. And also: one who falls from holy Da'as — and does not cleave his thought to the World to Come in truth — but all his thoughts and schemes roam through the affairs of this world — truly lives very short lives. For all the days of the life of this world are vanity — "and what is the advantage to a person?" [Ecclesiastes 1] — as elaborated in many verses on the matter of the shortening of human life and existence in this world — "for he will not much remember the days of his life" [Ecclesiastes 5] — "our days are like a passing shadow" [Psalms 144]. And even so — because of the smallness of human intelligence — it seems to him as if it is a world of very long time. And he wishes to establish his dwelling in this world and to fulfill his desires in it. And all his days are occupied in his loves of animality. It follows that through the foolishness of his mind and his error — time seems long to him — as if it is known to him that he still has a long time to live in this world. And through this in the service of Hashem he pushes himself off from day to day — until through this he takes nothing with him in his toil, G-d forbid — the aspect of shortening of days, G-d forbid. But one who is attached to true Da'as — does not look at the vanities of time at all. For he knows that physical time is very short — and he attaches himself only to the World to Come — which is truly the day that is entirely long. Until he merits through this to understand even the holy allusions that Hashem hints to him — how to draw close to Him through them. And then he lives good lives — new lives at every moment. And the days of his life are great and wide and very long — since he attains the good hidden within them — as understood from the discourse: "with what did you lengthen your days?" Siman 84 — the aspect of: "and Avraham was old — he came with the days" [Genesis 24] — Avraham specifically — who merited to the holy love — which is the aspect of the perfection of Da'as — the aspect of: "from the side of the right — white brain like silver [mistara d'yemina mocha chavara k'kaspa]". Through this one merits to the aspect of the nullification of time and its unification — in the aspect of above time as above — which is the essential aspect of length of days. And see many wonders on the above discourse in Likutay Halachos, Laws of the Second Days of Festivals [Hil'chos Yom Tov Sheni], Halacha 5.

Now: here it is elaborated that through one who slanders [motzi dibah] — the kamatz — which is the aspect of the Kohen — is blemished. And see in Mishnas Chassidim, tractate Teshuvah: that one who slanders should say the verse [Psalms 110]: "Hashem has sworn and will not relent" — and intend in the holy Name that prosecutes the judgment of the one who slanders — which is Shin-Heh-Lamed-Nun — which are the second letters of these four words — and so on. And it is alluded in the verse: yom l'shanah [a day for a year]. And through this you will understand the conclusion of the verse: "Hashem has sworn — and so on — 'you are a priest forever.'" And through this the matter of shnasayim yamim [two years of days] — in the aspect of yom l'shanah as above — is further understood.

Connected to the above matter: that through slander the imagination [medammeh] — which is the aspect of Pharaoh — is strengthened.

And through this one can explain what is said: "and Moshe saw and said: 'surely the matter is known'" [Exodus 2] — and Rashi explains: he saw that there were informers [daltorinim] among Israel — and said: perhaps they are not worthy of being redeemed. Meaning: as above — for through slander the aspect of the exile of Pharaoh is strengthened.

[Siman 54 in the source contains only two further items after Letter Vov — here designated as the remaining two content sections corresponding to the Zohar and Kaneh discussion.]

And see Midrash Rabbah Devarim, portion 1 — on the matter of Og — who was casting an evil eye upon Yaakov and his sons. And what is said of him: "for I have given him into your hand" — "already I established his judgment from the days of Avraham, Yitzchak, and Yaakov." For his subjugation was through the light of the merit of the patriarchs — and you will understand to our matter.

There: "for before the cutting off of the wicked — the face of Hashem was covered and concealed in those who do evil — in order to cut them off." This means: as is elaborated above in Letter Gimmel — that Hashem suppresses His judgment from the wicked and the wicked wins in judgment. And all of this in order to save the Tzaddik from the evil eye of the wicked — and to strengthen the light of the Tzaddik's eyes — until he sees and attains the righteousness of Hashem — and his faith is strengthened. And he merits to proper prayer — and to the inheritance of Eretz Yisrael. And through this: "and in the cutting off of the wicked you shall see." And then — when one sees in the actual cutting off of the wicked — immediately the face of Hashem is revealed to those who do good. And see in Likutay Halachos, Laws of Purim [Hil'chos Purim], Halacha 5.



# סימן נ"ה-מאמר אבא שאול
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/44/

סימן נ"ה-מאמר אבא שאול
סימן נ"ה-מאמר אבא שאול
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/44

Segment 2
HE:
אות א שמעתי שנכתב בק"ק זאסלאב שנת תקס"ז:

EN:
There — in the above discourse — Letter Khes — "and this is: [Psalms 37] 'hope to Hashem.'" And through this the juxtaposition of the verses is understood: "the wicked watches the righteous" — and so on — "Hashem will not leave him in his hand — and will not condemn him when he is judged" — as elaborated in this discourse above in Letter Gimmel. And adjacent to this is: "hope to Hashem" — namely: as elaborated in this discourse in the above Letter Khes.

I heard that it was written in the holy community of Zaslov in the year [5]567.

Segment 3
HE:
שם במאמר הנ"ל אות ח' וזהו (תהלים ל"ז) קוה אל ה' וכו' ובזה יובן סמיכות הכתובים (שם) צופה רשע לצדיק וכו' ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו כמבואר במאמר זה לעיל אות ג' וסמוך ליה אחר כך קוה אל ה' וכו', היינו כמבואר במאמר זה אות ח' הנ"ל:

EN:
Section 2 — Letter ב — [on Letter Tes of the discourse]

Segment 5
HE:
אות ב שם באות ט', ורצתי אחריו שלש פרסאות היינו בחינת התפלה שהם ג' תפלות ועל ידם מתנוצץ אור ג' אבות שהם בבחינת רגלי הכסא וכו' רוצה לומר כי פרסה הוא מלשון רגל כידוע וכבר מבואר לעיל אות ה' שרגל זה בחינת התפלה, ועל כן השלש תפלות נקראים כאן שלש פרסאות ועל ידם מתנוצץ אור ג' אבות (כמבואר לעיל אות ח' וגם ידוע מאמר רז"ל תפלות אבות תקנום, כי הג' אבות תקנו השלש תפלות), והאבות הם בבחינת רגלי הכסא, ועל כן גם הם מרומזים בענין השלש פרסאות:

EN:
And see Midrash Rabbah Devarim, portion 1 — on the matter of Og — who was casting an evil eye upon Yaakov and his sons. And what is said of him: "for I have given him into your hand" — "already I established his judgment from the days of Avraham, Yitzchak, and Yaakov." For his subjugation was through the light of the merit of the patriarchs — and you will understand to our matter.

There — in the above discourse — Letter Khes — "and this is: [Psalms 37] 'hope to Hashem.'" And through this the juxtaposition of the verses is understood: "the wicked watches the righteous" — and so on — "Hashem will not leave him in his hand — and will not condemn him when he is judged" — as elaborated in this discourse above in Letter Gimmel. And adjacent to this is: "hope to Hashem" — namely: as elaborated in this discourse in the above Letter Khes.

Segment 7
HE:
אות ג ועיין מדרש רבה דברים פרשה א' מענין עוג שהיה מכניס עין רעה ביעקב ובניו ומה שנאמר בו (דברים ג) כי בידך נתתני אותו כבר פסקתי דינו מימות אברהם יצחק ויעקב וכו' כי הכנעתו על ידי אור זכות אבות ותבין לענינינו:

EN:
There: on the matter of the doubling of the verse: "let all the soul praise — and so on." See in Pri Etz Chaim — where it is elaborated that from the initials of these words emerges the holy Name KH"T [Kaf-Heh-Tav] — and so on. And the secret of: "only with your eyes shall you look" — with the four letters — totals KH"T. And the matter — and so on. Behold: KH"T = two eyes through which he looks. And through the power of this Name he looks upon the wicked and punishes them — and this is the secret of : "and the retribution of the wicked you shall see." And through this Rabbainu's holy words are further elaborated. And to bring the matters somewhat closer to the intellect — in my humble opinion: even though the Tzaddik prays his prayers every day — presumably properly. Nonetheless: when the wicked pursues him and watches him and seeks to kill him, G-d forbid — then when the Tzaddik sees the righteousness of Hashem — how through striking the wicked in judgment He is doing a great good for the Tzaddik — then he strengthens himself further in his prayer. This being the aspect of the parah d'kiblas mishur [cow that received from a bull] mentioned above. It follows that the evil eye of the wicked caused the Tzaddik to strengthen his prayer even more — until through this very thing the Tzaddik merits to see in the cutting off of the wicked as above. And then he strengthens himself yet further in his prayer — this being the aspect of the doubling of the breath that comes through the evil eye — and then the praise too must be doubled — meaning: further strengthening of the prayer as above. In particular since one must strengthen oneself in prayer, praise, and thanksgiving to Hashem — who saved him from this evil eye — and he sees in the cutting off of the wicked — and then the face of Hashem is revealed to those who do good. And so on — as elaborated in the discourse.

There — Letter Tes — "and I ran after him three parsa'os" — meaning: the aspect of prayer — which is the three prayers.

Segment 9
HE:
אות ד שם, כי קודם כריתת הרשעים הי' פני ה' מכוסה ומוסתר בעושי רע כדי להכריתם וכו' רוצה לומר כמו שמבואר לעיל באות ג', שהשם יתברך כובש משפטו ממנו והרשע זוכה בדין, וכל זאת בכדי להציל את הצדיק מרע עין של הרשע ולחזק מאור עיניו של הצדיק עד שרואה ומשיג צדקתו של השם יתברך ונתחזק אמונתו, וזוכה לתפלה כתיקונה ולירושת ארץ ישראל, ועל ידי זה בהכרת רשעים תראה, ואז כשרואין בכריתת רשעים ממש תיכף נתגלה פני ה' לעושי טוב וכו', ועיין בלקוטי הלכות הלכות פורים הל"ה:

EN:
And see in Siddur Kol Ya'akov — in the kavvanot of Uva L'Tziyon — where it is elaborated: to intend in the final letters of the verse "for You have not abandoned those who seek You — Haveye'ah" — in the holy Name Tav-Kaf-Heh — and it is a segulah to subdue the kelippos and to cut off the wicked. And in Pri Etz Chaim — it is elaborated that one who intends in this Name at that time is saved on that day from an evil person. And see in Megaleh Amukos, Section 195 — where this matter is also brought. And there it is elaborated that this is the secret of Moshe's prayer to enter Eretz Yisrael. See there. [And this is further elaborated according to Rabbainu's words in this discourse — that through the inheritance of Eretz Yisrael one merits to see in the cutting off of the wicked — the aspect of: "and He will exalt you to inherit the land — in the cutting off of the wicked you shall see."] And see there further — that this is also alluded at the end of the prayer: "therefore we hope to You" — "to see speedily the beauty of Your might [liros meheirah b'sif'eres uzecha]" — the final letters allude to the above holy Name. And according to Rabbainu's words the matter is further elaborated: for all our prayer now is that we strengthen ourselves in prayer even in the time of exile — and in the time of the success of the wicked — when it is as if the face of Hashem is covered and concealed — the aspect of : "the face of Hashem is against those who do evil." And we believe that Hashem is righteous — and that all of this is for our good. And it has already been elaborated that through proper prayer one merits to see in the cutting off of the wicked — and then the face of Hashem is revealed to those who do good. This being the aspect of: Metatron — the Prince of the Face — who is in Yetzirah — illuminating Asiyah. And it is already known what is elaborated in the holy Zohar — that Tiferes dwells in Yetzirah. And this is more inner still — the aspect of the actual revelation of the face of Hashem. And therefore at the end of the prayer we pray: "to see speedily the beauty of Your might" — for now the face of Hashem is concealed — as is understood also in the discourse Ais Lan Bira, Siman 31. And all this too is for our good. And we pray that we merit to see in the cutting off of the wicked — this being the aspect of: "and the idols shall be utterly cut off" — in the manner of what the Sages said : "it does not say chot'im [sinners] but chatim [sins]." And this is: "to turn to You all the wicked of the earth" — "before You, Haveye'ah our G-d, they shall bow and fall" — and so on. All of which is the aspect of the revelation of the face of Hashem to those who do good — the aspect of: "to see speedily the beauty of Your might — to see" — specifically — as above. And there the holy Name KH"T is alluded — which is the aspect of eyes — in the aspect of: "only with your eyes shall you look." And through this is also elaborated what Rabbainu wrote: "seek His face always" — for through tamid — which is the aspect of Eretz Yisrael — as it is written: "the eyes of Haveye'ah your G-d are upon it always" — through Eretz Yisrael you will merit to see in the cutting off of the wicked — as above. For since: "the eyes of Haveye'ah your G-d are upon it always" — and the eyes of Hashem are in the aspect of the holy Name KH"T as above — through which one sees in the cutting off of the wicked — and through which the face of Hashem is revealed. And see there in Megaleh Amukos, Section 195 above — on the matter of what Esther sent to Hasach — it also alludes that she strove through the power of this above holy Name. And this too is further elaborated according to what is elaborated in Likutay Halachos, Laws of Purim [Hil'chos Purim], Halacha 5 above.

And through them the light of the three patriarchs shines — who are in the aspect of the legs of the Throne. This means: for parsah is the language of regel [foot/leg] — as is known. And it has already been elaborated above in Letter Hay — that regel is the aspect of prayer. And therefore the three prayers are here called three parsa'os. And through them shines the light of the three patriarchs — [as elaborated above in Letter Khes — and also as is known from the Sages' teaching: "the prayers were instituted by the patriarchs" — for the three patriarchs instituted the three prayers]. And the patriarchs are in the aspect of the legs of the Throne. And therefore they too are alluded in the matter of the three parsa'os.

And see Midrash Rabbah Devarim, portion 1 — on the matter of Og — who was casting an evil eye upon Yaakov and his sons.

Segment 11
HE:
אות ה שם, מענין כפילת הפסוק כל הנשמה תהלל וכו' עיין בפרי עץ חיים מבואר שיוצא מראשי תיבות של אלו התיבות שם קדוש כה"ת וכו' וזה סוד רק בעיניך תביט עם ד' אותיות עולה כ"ה"ת והענין וכו', הרי כה"ת ב' עינים שבהם מביט ובכח השם הזה הוא מסתכל ברשעים ומענישם וזה סוד (תהלים צ"א) ושלומת רשעים תראה, ובזה מבואר ביותר דברי רבינו ז"ל הקדושים ולענינינו לקרב הדברים אל השכל קצת נראה לעניות דעתי, כי הגם שהצדיק מתפלל תפלותיו בכל יום מסתמא כתיקון, אף על פי כן כשהרשע רודף אותו וצופה עליו ומבקש להמיתו חס ושלום, אז כשהצדיק רואה צדקת ה' איך שבזה שמכה את רשע בדין הוא עושה טובה גדולה להצדיק, אז הוא מתחזק ביותר בתפלתו שזה בחינת פרה דקבילת משור הנ"ל נמצא שהרע עין של הרשע גרם להצדיק חיזוק התפלה ביותר, עד שעל ידי זה עצמו זוכה הצדיק לראות בהכרת רשעים כנ"ל, ואז מתחזק עוד ביותר בתפלתו שזה בחינת כפילת הנשימה שבא על ידי עין הרע שאז גם ההלל צריך לכפול היינו בחינת חיזוק התפלה ביותר הנ"ל, בפרט שצריכין להתחזק בתפלה והלל והודאה להשם יתברך שהציל אותו מעין הרע הזאת, והוא רואה בהכרת רשעים שאז נתגלה כביכול ה' פני ה' לעושי טוב וכו' כמבואר בפנים:

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 55 (Ma'amar Abba Shaul)

There: on the matter of the doubling of the verse: "let all the soul praise — and so on." See in Pri Etz Chaim — where it is elaborated that from the initials of these words emerges the holy Name KH"T [Kaf-Heh-Tav] — and so on. And the secret of: "only with your eyes shall you look" — with the four letters — totals KH"T. And the matter — and so on. Behold: KH"T = two eyes through which he looks. And through the power of this Name he looks upon the wicked and punishes them — and this is the secret of : "and the retribution of the wicked you shall see." And through this Rabbainu's holy words are further elaborated. And to bring the matters somewhat closer to the intellect — in my humble opinion: even though the Tzaddik prays his prayers every day — presumably properly. Nonetheless: when the wicked pursues him and watches him and seeks to kill him, G-d forbid — then when the Tzaddik sees the righteousness of Hashem — how through striking the wicked in judgment He is doing a great good for the Tzaddik — then he strengthens himself further in his prayer. This being the aspect of the parah d'kiblas mishur [cow that received from a bull] mentioned above. It follows that the evil eye of the wicked caused the Tzaddik to strengthen his prayer even more — until through this very thing the Tzaddik merits to see in the cutting off of the wicked as above. And then he strengthens himself yet further in his prayer — this being the aspect of the doubling of the breath that comes through the evil eye — and then the praise too must be doubled — meaning: further strengthening of the prayer as above. In particular since one must strengthen oneself in prayer, praise, and thanksgiving to Hashem — who saved him from this evil eye — and he sees in the cutting off of the wicked — and then the face of Hashem is revealed to those who do good. And so on — as elaborated in the discourse.

Segment 13
HE:
אות ו ועיין לקמן בסי' ר"ח גם כן על פסוק (תהלים ל"ז) צופה רשע לצדיק וכו' שכתב שם אבל אלו הרשעים מרבים במחלוקת מרבים במכסה וכו' וזהו ומבקש להמיתו כמו כשמכסין את האדם מראשו ועד רגליו עד שאי אפשר לו להנשים וכו' נמצא מבואר שהרשעים רוצים לבטל נשימת הצדיק וחיותו לגמרי חס ושלום וכן במאמר זה הנ"ל אות ד' מבואר גם כן, כי מתחלה נעקם לבו וכו' (וממילא מובן כי אז היה קשה לו להתפלל), ואחר כך בשרואה צדקת ה' ונתיישר לבו בשלימות אמונה אז מחזק את עצמו ומתפלל שזה בחינה הנ"ל, שלא די שאין הרשע מבטל את הצדיק מתפלתו ואמונתו שזה עיקר חיותו ונשימתו כמו שכתוב (חבקוק ב) וצדיק באמונתו יחיה וכתיב (תהלים מ"ב) תפלה לאל חיי (וכמבואר בדבריו ז"ל במאמר אמור אל הכהנים סי' ב' ובמאמר תהומות סי' ט' ובשאר מאמרים) אף גם גורם לו להתחזק יותר בתפלתו גם בעת הצלחת הרשע שאז הוא בחינת פני ה' בעושי רע וכו' כנ"ל, שזה בחינת מה שגם בעת כפילת הנשימה שבא על ידי עין הרע צריכין אז גם ההלל לכפול כנ"ל, בפרט כשזוכה להנצל מעין הרע הזה ורואה בהכרת רשעים שאז נתגלה פני ה' לעושי טוב, אז בודאי צריך להתחזק בתפלה ביותר, שזה בחינת כפילת הפסוק כל הנשמה תהלל וכו' שיוצא מראשי תיבות של השם הקדוש כה"ת, שבכח השם הזה הצדיק מסתכל על הרשעים ומענישם בבחינת רק בעיניך תביט וכו' כנ"ל:

EN:
Section 2 — Letter ב — [on Letter Gimmel of the discourse]

And what is said of him: "for I have given him into your hand" [Deuteronomy 3] — "already I established his judgment from the days of Avraham, Yitzchak, and Yaakov." For his subjugation was through the light of the merit of the patriarchs — and you will understand to our matter.

There: "for before the cutting off of the wicked — the face of Hashem was covered and concealed in those who do evil — in order to cut them off." This means: as is elaborated above in Letter Gimmel — that Hashem suppresses His judgment from the wicked and the wicked wins in judgment.

Segment 15
HE:
אות ז ועיין בסידור קול יעקב בכוונות ובא לציון מבואר לכוון בסופי תיבות של פסוק כי לא עזבת" דורשיך" ה' בשם הקדוש ת"כ"ה והוא מסוגל להכניע הקליפות ולהכרית הרשעים וכו' ובפרי עץ חיים מבואר שהמכוון אז בזה השם ניצול באותו יום מאדם רע וע' במגלה עמוקות אופן קצ"ה מובא גם כן ענין זה, ושם מבואר שזה סוד מה שהתפלל משה ליכנוס לארץ ישראל וכו' עיין שם (וביותר מבואר הענין לפי דברי רבינו ז"ל במאמר זה שעל ידי ירושת ארץ ישראל זוכין לראות בהכרת רשעים בחינת (תהלים ל"ז) וירוממך לרשת ארץ בהכרת רשעים תראה וכו' כנ"ל) ועיין שם עוד שזה מרומז גם בסוף התפלה על כן נקוה לך וכו' לראות מהר"ה בתפאר"ת עוז"ך ס"ת מרמז על שם הקדוש הנ"ל ולפי דברי רבינו ז"ל מבואר הענין ביותר, כי כל תפלתינו עכשיו הוא שאנו מחזקים עצמינו בתפלה גם בעת הגלות וזמן הצלחת הרשעים שאז כביכול פני ה' מכוסה ומוסתר בבחינת (תהלים ל"ד) פני ה' בעושי רע וכו', ואנו מאמינים כי צדיק ה' ושכל זה הוא לטובתינו וכו' כנ"ל וכבר נתבאר שעל ידי תפלה כתיקונה זוכין לראות בהכרת רשעים שאז נתגלה פני ה' לעושי טוב, שזה בחינת מה שמט"ט שר הפנים שהוא ביצירה מאיר לעשיה וכבר ידוע מה שמבואר בזוהר הקדוש כי תפארת מקנן ביצירה וזה בפנימיות עוד יותר שזה בחינת התגלות פני ה' ממש, על כן מתפללין בסוף התפלה לראות מהרה בתפארת עוזך וכו' כי עכשיו כביכול פני ה' מוסתר, וכמובן גם במאמר אית לן בירא סי' ל"א וכל זה גם כן לטובתינו, ואנו מתפללין שנזכה לראות בהכרת רשעים שזה בחינת והגילולים כרות יכרתון, על דרך שאמרו רז"ל (ברכות י) חוטאים לא נאמר אלא יתמו חטאים וכו' (תהלים ק"ד), וזה להפנות אליך כל רשעי ארץ וכו' לפניך ה' אלקינו יכרעו ויפולו וכו' וכו' שכל זה בחינת התגלות פני ה' לעושי טוב בחינת לראות מהרה בתפארת עוזך לראות דייקא כנ"ל ושם מרומז השם כ"ה"ת הנ"ל שהוא בחינת עינים בבחינת רק בעיניך תביט וכו' כנ"ל ובזה מבואר גם כן מה שכתב רבינו ז"ל בקשו פניו תמיד, כי על ידי תמיד שהוא בחינת ארץ ישראל כמו שכתוב (דברים י"א) עיני ה' אלקיך בה תמיד, על ידי ארץ ישראל תזכו לראות בהכרת רשעים היינו כנ"ל, כי מחמת שעיני ה' אלקיך בה תמיד, ועיני ה' הם בבחינת השם כ"ה"ת הנ"ל, שעל ידו רואין בהכרת רשעים ונתגלה פני ה' על ידי זה ועיין שם במגלה עמוקות אופן קצה הנ"ל, מענין מה ששלחה אסתר להת"ך, מרמז גם כן על שהשתדלה בכח השם הזה הקדוש הנ"ל וגם זה מבואר ביותר על פי מה שמבואר בלקוטי הלכות הל' פורים הל"ה הנ"ל:

EN:
There: on the matter of — that through Torah engagement — through which one draws length of days into Malchus — and this length of days is itself the aspect of Da'as. And through this Da'as — the concealments are revealed — and so on — as elaborated there in the discourse. This means: for the holy Malchus is the aspect of sof davar [end of the matter] — as elaborated in Letter Yud below — and as is known. And from it all the lower levels receive vitality — even those that are in the aspect of the concealment within the concealment — the aspect of: "and His sovereignty rules over all" — as is known. Only: since when Malchus is in the aspect of smallness [katnus] — and the light of the upper levels is not revealed within it — therefore the concealments can then strengthen and entirely obscure its light. And when the Tzaddik — who is in the aspect of Mordechai — draws through his Torah engagement the light of Da'as and intellect — which is the aspect of length of days — into Malchus — through this the light of Malchus shines with a great light — until this light of Da'as shines also within all the lower levels that receive vitality from Malchus. And through this all the concealments are revealed — and Torah is made from them — as elaborated in the discourse.

And see in Siddur Kol Ya'akov — in the kavvanot of Uva L'Tziyon — where it is elaborated: to intend in the final letters of the verse "for You have not abandoned those who seek You — Haveye'ah" — in the holy Name Tav-Kaf-Heh — and it is a segulah to subdue the kelippos and to cut off the wicked. And in Pri Etz Chaim — it is elaborated that one who intends in this Name at that time is saved on that day from an evil person. And see in Megaleh Amukos, Section 195 — where this matter is also brought. And there it is elaborated that this is the secret of Moshe's prayer to enter Eretz Yisrael. See there. [And this is further elaborated according to Rabbainu's words in this discourse — that through the inheritance of Eretz Yisrael one merits to see in the cutting off of the wicked — the aspect of: "and He will exalt you to inherit the land — in the cutting off of the wicked you shall see."] And see there further — that this is also alluded at the end of the prayer: "therefore we hope to You" — "to see speedily the beauty of Your might [liros meheirah b'sif'eres uzecha]" — the final letters allude to the above holy Name. And according to Rabbainu's words the matter is further elaborated: for all our prayer now is that we strengthen ourselves in prayer even in the time of exile — and in the time of the success of the wicked — when it is as if the face of Hashem is covered and concealed — the aspect of : "the face of Hashem is against those who do evil." And we believe that Hashem is righteous — and that all of this is for our good. And it has already been elaborated that through proper prayer one merits to see in the cutting off of the wicked — and then the face of Hashem is revealed to those who do good. This being the aspect of: Metatron — the Prince of the Face — who is in Yetzirah — illuminating Asiyah. And it is already known what is elaborated in the holy Zohar — that Tiferes dwells in Yetzirah. And this is more inner still — the aspect of the actual revelation of the face of Hashem. And therefore at the end of the prayer we pray: "to see speedily the beauty of Your might" — for now the face of Hashem is concealed — as is understood also in the discourse Ais Lan Bira, Siman 31. And all this too is for our good. And we pray that we merit to see in the cutting off of the wicked — this being the aspect of: "and the idols shall be utterly cut off" — in the manner of what the Sages said : "it does not say chot'im [sinners] but chatim [sins]." And this is: "to turn to You all the wicked of the earth" — "before You, Haveye'ah our G-d, they shall bow and fall" — and so on. All of which is the aspect of the revelation of the face of Hashem to those who do good — the aspect of: "to see speedily the beauty of Your might — to see" — specifically — as above. And there the holy Name KH"T is alluded — which is the aspect of eyes — in the aspect of: "only with your eyes shall you look." And through this is also elaborated what Rabbainu wrote: "seek His face always" — for through tamid — which is the aspect of Eretz Yisrael — as it is written: "the eyes of Haveye'ah your G-d are upon it always" — through Eretz Yisrael you will merit to see in the cutting off of the wicked — as above. For since: "the eyes of Haveye'ah your G-d are upon it always" — and the eyes of Hashem are in the aspect of the holy Name KH"T as above — through which one sees in the cutting off of the wicked — and through which the face of Hashem is revealed. And see there in Megaleh Amukos, Section 195 above — on the matter of what Esther sent to Hasach — it also alludes that she strove through the power of this above holy Name. And this too is further elaborated according to what is elaborated in Likutay Halachos, Laws of Purim [Hil'chos Purim], Halacha 5 above.

Segment 17
HE:
אות ח ועיין שם עוד בפרי עץ חיים הנ"ל שכתוב ששם כה"ת הנ"ל עולה במספר שמיעה שהיא באוזן וכו', ואחר כך כתב הרי כה"ת ב' עינים וכו' כנ"ל ובזה מבואר סמיכות הפסוקים (תהלים ל"ד) עיני ה' אל צדיקים ואזניו אל שועתם, שכל זאת הוא בחינת השם כה"ת הנ"ל, (שם) פני ה' בעושי רע להכרית מארץ זכרם, ועל ידי בחינת השם הנ"ל נתגלה פני ה' לעושי טוב כנ"ל לענין השם הקדוש כה"ת הנ"ל וכפי מה שמבואר לעיל שאפילו קודם כריתת רשעים שאז כביכול פני ה' מוסתר בעושי רע וכו', אף על פי כן הצדיק רואה בעיניו שזה מצדקת השם יתברך וכו' בחינת (תהלים ל"ו) צדקתך כהררי אל אף על פי שמשפטיך כבוש בתהום רבה ובזה מובן מה שמציין בשערי ציון בהע"ב פסוקים המכוונים לע"ב שמות וכו' (שם קי"ט) ידעתי ה' כי צדק משפטיך וכו' כה"ת, וזה שסמוך לזה (שם פ"ח) למה ה' תזנח נפשי תסתיר פניך ממני, כי אז פני ה' מוסתר עדיין כנ"ל:

EN:
There — in the above discourse: "[Esther 2] to know the well-being of Esther [lada'as es sh'lom Esther]" — "for through this he makes Da'as from the concealment within the concealment." This means: in the manner of what the Sages said : "Esther — where is she in the Torah? As it is said: 'and I will surely conceal My face [haster astir]'" . And see below in Letter Zayin — where it is elaborated that according to the greatness of the Da'as — so peace is multiplied. And this is what is written: "to know the well-being of Esther."

And all of this in order to save the Tzaddik from the evil eye of the wicked — and to strengthen the light of the Tzaddik's eyes — until he sees and attains the righteousness of Hashem — and his faith is strengthened. And he merits to proper prayer — and to the inheritance of Eretz Yisrael. And through this: "and in the cutting off of the wicked you shall see." And then — when one sees in the actual cutting off of the wicked — immediately the face of Hashem is revealed to those who do good. And see in Likutay Halachos, Laws of Purim [Hil'chos Purim], Halacha 5.

There: on the matter of the doubling of the verse: "let all the soul praise — and so on." See in Pri Etz Chaim — where it is elaborated that from the initials of these words emerges the holy Name KH"T [Kaf-Heh-Tav] — and so on. And the secret of: "only with your eyes shall you look" — with the four letters — totals KH"T.

And the matter — and so on.

Behold: KH"T = two eyes through which he looks. And through the power of this Name he looks upon the wicked and punishes them — and this is the secret of [Psalms 91]: "and the retribution of the wicked you shall see." And through this Rabbainu's holy words are further elaborated. And to bring the matters somewhat closer to the intellect — in my humble opinion: even though the Tzaddik prays his prayers every day — presumably properly. Nonetheless: when the wicked pursues him and watches him and seeks to kill him, G-d forbid — then when the Tzaddik sees the righteousness of Hashem — how through striking the wicked in judgment He is doing a great good for the Tzaddik — then he strengthens himself further in his prayer. This being the aspect of the parah d'kiblas mishur [cow that received from a bull] mentioned above. It follows that the evil eye of the wicked caused the Tzaddik to strengthen his prayer even more — until through this very thing the Tzaddik merits to see in the cutting off of the wicked as above. And then he strengthens himself yet further in his prayer — this being the aspect of the doubling of the breath that comes through the evil eye — and then the praise too must be doubled — meaning: further strengthening of the prayer as above. In particular since one must strengthen oneself in prayer, praise, and thanksgiving to Hashem — who saved him from this evil eye — and he sees in the cutting off of the wicked — and then the face of Hashem is revealed to those who do good. And so on — as elaborated in the discourse.

And see below in Siman 208 — also on the verse: "the wicked watches the righteous" — where he wrote: "but these wicked multiply strife — multiply the covering." And this is: "and seeks to kill him" — like when they cover a person from head to foot — until it is impossible for him to breathe. It follows that it is elaborated that the wicked wish to nullify the breath of the Tzaddik and his vitality entirely, G-d forbid.

Section 2 — Letter ב — [on Letter Gimmel of the discourse]

And likewise in this discourse above — Letter Daled — it is also elaborated: for at first his heart was bent [na'akam libo] — and so on — [and it is automatically understood that then it was hard for him to pray]. And afterwards — when he sees the righteousness of Hashem — and his heart was set straight with complete faith — he then strengthens himself and prays. This being the above aspect: that not only does the wicked not nullify the Tzaddik from his prayer and faith — which is his essential vitality and breath — as it is written: "and the righteous one lives by his faith" [Habakkuk 2] — and it is written: "prayer to the G-d of my life" [Psalms 42] — [as elaborated in his writings in the discourse Emor El HaKohanim, Siman 2; and in the discourse Tehomot, Siman 9; and in other discourses] — but on the contrary: it causes him to strengthen himself further in his prayer — even at the time of the wicked's success — when it is the aspect of: "the face of Hashem in those who do evil." This being the aspect of: what even at the time of the doubling of the breath that comes through the evil eye — the praise too must be doubled as above. In particular when one merits to be saved from this evil eye and sees in the cutting off of the wicked — and then the face of Hashem is revealed to those who do good — then certainly one must strengthen oneself further in prayer. This being the aspect of the doubling of the verse: "let all the soul praise" — from which emerges the initials of the holy Name KH"T. Through the power of this Name the Tzaddik looks upon the wicked and punishes them — in the aspect of: "only with your eyes shall you look" — as above.

And see in Siddur Kol Ya'akov — in the kavvanot of Uva L'Tziyon — where it is elaborated: to intend in the final letters of the verse "for You have not abandoned those who seek You — Haveye'ah" — in the holy Name Tav-Kaf-Heh — and it is a segulah to subdue the kelippos and to cut off the wicked. And in Pri Etz Chaim — it is elaborated that one who intends in this Name at that time is saved on that day from an evil person. And see in Megaleh Amukos, Section 195 — where this matter is also brought.

And there it is elaborated that this is the secret of Moshe's prayer to enter Eretz Yisrael.

See there. [And this is further elaborated according to Rabbainu's words in this discourse — that through the inheritance of Eretz Yisrael one merits to see in the cutting off of the wicked — the aspect of: [Psalms 37] "and He will exalt you to inherit the land — in the cutting off of the wicked you shall see."] And see there further — that this is also alluded at the end of the prayer: "therefore we hope to You" — "to see speedily the beauty of Your might [liros meheirah b'sif'eres uzecha]" — the final letters allude to the above holy Name. And according to Rabbainu's words the matter is further elaborated: for all our prayer now is that we strengthen ourselves in prayer even in the time of exile — and in the time of the success of the wicked — when it is as if the face of Hashem is covered and concealed — the aspect of [Psalms 34]: "the face of Hashem is against those who do evil." And we believe that Hashem is righteous — and that all of this is for our good. And it has already been elaborated that through proper prayer one merits to see in the cutting off of the wicked — and then the face of Hashem is revealed to those who do good. This being the aspect of: Metatron — the Prince of the Face — who is in Yetzirah — illuminating Asiyah. And it is already known what is elaborated in the holy Zohar — that Tiferes dwells in Yetzirah. And this is more inner still — the aspect of the actual revelation of the face of Hashem. And therefore at the end of the prayer we pray: "to see speedily the beauty of Your might" — for now the face of Hashem is concealed — as is understood also in the discourse Ais Lan Bira, Siman 31. And all this too is for our good. And we pray that we merit to see in the cutting off of the wicked — this being the aspect of: "and the idols shall be utterly cut off" — in the manner of what the Sages said [Brachos 10]: "it does not say chot'im [sinners] but chatim [sins]." And this is: "to turn to You all the wicked of the earth" — "before You, Haveye'ah our G-d, they shall bow and fall" — and so on. All of which is the aspect of the revelation of the face of Hashem to those who do good — the aspect of: "to see speedily the beauty of Your might — to see" — specifically — as above. And there the holy Name KH"T is alluded — which is the aspect of eyes — in the aspect of: "only with your eyes shall you look." And through this is also elaborated what Rabbainu wrote: "seek His face always" — for through tamid — which is the aspect of Eretz Yisrael — as it is written: "the eyes of Haveye'ah your G-d are upon it always" [Deuteronomy 11] — through Eretz Yisrael you will merit to see in the cutting off of the wicked — as above. For since: "the eyes of Haveye'ah your G-d are upon it always" — and the eyes of Hashem are in the aspect of the holy Name KH"T as above — through which one sees in the cutting off of the wicked — and through which the face of Hashem is revealed. And see there in Megaleh Amukos, Section 195 above — on the matter of what Esther sent to Hasach — it also alludes that she strove through the power of this above holy Name. And this too is further elaborated according to what is elaborated in Likutay Halachos, Laws of Purim [Hil'chos Purim], Halacha 5 above.

And see there further in the above Pri Etz Chaim — where it is written that the Name KH"T equals in number the word shemi'ah [hearing] — which is in the ear. And afterwards it writes: "behold — KH"T = two eyes" — and so on — as above. And through this the juxtaposition of the verses is elaborated: "the eyes of Hashem are toward the righteous — and His ears toward their cry" [Psalms 34] — all of this is the aspect of the holy Name KH"T as above. And: "the face of Hashem is against those who do evil — to cut off their remembrance from the earth." And through the aspect of this Name the face of Hashem is revealed to those who do good as above.

There — in the above discourse: "[Esther 2] to know the well-being of Esther [lada'as es sh'lom Esther]" — "for through this he makes Da'as from the concealment within the concealment." This means: in the manner of what the Sages said : "Esther — where is she in the Torah? As it is said: 'and I will surely conceal My face [haster astir]'" . And see below in Letter Zayin — where it is elaborated that according to the greatness of the Da'as — so peace is multiplied. And this is what is written: "to know the well-being of Esther."

And regarding the holy Name KH"T above — and according to what is elaborated above: that even before the cutting off of the wicked — when it is as if the face of Hashem is concealed in those who do evil — nonetheless the Tzaddik sees with his own eyes that this comes from the righteousness of Hashem — the aspect of: "Your righteousness is like the mountains of G-d — even though Your judgments are deep like the great deep" [Psalms 36]. And through this is understood what is cited in Sha'arei Tziyon — in the seventy-two verses intended for the seventy-two Names — [Psalms 119]: "I know, Haveye'ah, that Your judgments are righteous" — KH"T [acrostic of the final letters]. And this is why adjacent to this comes: [Psalms 88] "why, Haveye'ah, do You cast off my soul — do You hide Your face from me?" — for then the face of Hashem is still concealed as above.

 Na Nach Nachma Nachman MayUman



# סימן נ"ו
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/45/

סימן נ"ו
סימן נ"ו
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/45

Segment 2
HE:
אות א מאמר וביום הביכורים סי' נ"ו נאמר בחג השבועות שנת תקס"ה שחל אז ביום ב' וביום ג', ויש בזה כמה סיפורים ואין כאן מקום לבארם ומבוארים היטב בספר חיי מוהר"ן ז"ל:

EN:
In the above discourse — Letter Beis — "that the Malchus should be with him as a freedman — which is the aspect of Mordechai — mar deror." One can say that he alludes here: that the holy Malchus is connected to Binah — which is the aspect of the great Yovel — the aspect of freedom [deror] and liberty [cherut]. And this itself is also the aspect of the vitality that one must draw into Malchus — for Binah is the life of the King — as is known — and as is understood also afterwards in Letter Gimmel — and as is elaborated above. And from this is also understood somewhat — why the scroll of Esther begins the account from the kingdom of Achashverosh. And how he sent letters afterwards: "that every man should rule in his house" — and so on. For the entire matter of the scroll of Esther is: how the Malchus of the Other Side — the aspect of Haman-Amalek — contended greatly against Mordechai — who is the aspect of the holy Malchus. In particular at the time of the intense strengthening of the concealment within the concealment — until Esther was taken to the house of the king — and so on. And Hashem was with us — and overturned the concealment to Da'as. Until specifically through this — that Esther was taken to the house of the king — the entire miracle of Purim came about. Until: "and Esther appointed Mordechai over the house of Haman." And this is why it begins by relating how the concealment then strengthened — and the Malchus of the Other Side strengthened — the aspect of the kingdom of Achashverosh. As the Sages said: "when the king sat — and so on — upon his royal throne" — he miscounted and erred — and thought that the time of the promise of the building of the Second Temple had already passed — and it would not be built, G-d forbid. And for this he made a great feast. But since he used the Malchus only for his own pleasure and his own needs — and the Malchus was in his hand like a servant to fulfill his desire — which is the matter of the Malchus of the Other Side — the opposite of the aspect of holy Malchus — which is only for the service of Hashem — therefore he sent for Vashti for his desire — to glorify himself with her beauty before the peoples and the ministers. And she did not wish to come to him — and scorned him with shameful words. And through this the entire feast was confounded. And it was then seen clearly that the Malchus of the Other Side has no substance — for he rules over the entire world and in the end has no dominion even in his own house over his own wife. This being the aspect of the letters he sent afterwards: "that every man should rule in his house — and speak in the language of his people" — [for the essential Malchus and dominion is through speech — the aspect of Malchus = mouth]. And all laughed at him — as the Sages said: "were it not for the first letters" — and so on. And this was the cause of the salvation of Israel — and the strengthening of the aspect of holy Malchus that is within each and every one of Israel. The aspect of: "and it was overturned — that the Jews themselves ruled over their enemies."

The discourse OoVa'yoam HaBikurim, Siman 56 — was said on Shavuos 5565 — which fell that year on the 2nd and 3rd days of the week.

Segment 4
HE:
אות ב שם במאמר הנ"ל אות ג', ועל כן צריך לעסוק בתורה בפה דייקא, כי כשצריכין לקרוא את אחד בשמו צריך לקרותו בפה דייקא ואי אפשר לקרותו בשמו במחשבה בעלמא, כן אי אפשר לקרותא את חי החיים כי אם על ידי הפה ולא על ידי המחשבה לבד וכו' רוצה לומר כי הגם שחי החיים יודע גם מה שבמחשבת האדם, אך מחמת שעיקר חיות האדם הוא בחינת המחשבה והשכל שהוא בחינת למעלה מואו קצוות למעלה מהמדות, ובאמת צריכין לקבל את החיות במדה, כי בלא מדה וצימצום אי אפשר לקבל החיות מהשם יתברך מחמת ריבוי אור, שמטעם זה צריכין לקבל החיות על ידי עסק התורה דייקא שהוא שמו של הקדוש ברוך הוא ששם נגבל החיות כביכול במדה בבחינת (תהלים ל"ט) ומדת ימי מה שהוא כמבואר שם לעיל, מטעם זה עצמו צריכין לעסוק בתורה בפה דייקא שהוא בחינת גבול ומדה, ולא על ידי המחשבה שהיא בבחינת למעלה מהמדות כנ"ל:

EN:
There — Letter Hay — "the holy Malchus is the aspect of sof davar [end of the matter] — for it is the aspect of the last measure of the ten Sefiros — and it is the aspect of the gatherer [me'assef] of all the camps of holiness." For this Tzaddik — who is the aspect of the holy Malchus — engages to reveal all the concealments — and to gather in all the children of Israel. But the Malchus of the Other Side is the opposite — for all its engagement is to strengthen and magnify the aspect of the concealments — and to seize through this the sparks of holiness — which are the aspects of the portions of the souls of Israel — into its net and trap. And since it fears that they will take out its swallowed ones from its mouth — therefore it strengthens itself and gathers money — and so on. And the holy sparks — which are those souls that were trapped in its snare — it is somewhat difficult for them to exit from there — since they are nullified before the multitude of money that is with it. In particular — since in the money itself there are also aspects of the sparks of holiness — supernal colors [govvanin ila'in] — and through this the Malchus of the Other Side strengthens itself over those souls through the desires of money and wealth — through which is the essential strengthening of the concealment within the concealment that overpowers those souls. But even so — there is power in the holy Malchus — the aspect of Mordechai — through his Torah engagement — to extract from it all the money and all the holy sparks it swallowed. And just as he has the power to overturn all the concealments to Da'as as above — likewise he extracts from it all the wealth — [through which the concealment strengthens all the more as above] — and overturns it to Da'as — for he makes from it Torah — which is called: "a woman of valor." In my humble opinion it seems he alludes here: for after the concealment within the concealment is revealed and overturned to Da'as — from it specifically is made the secrets of the Torah. And then it is called Esther — after the secrets of the Torah [sisiray Torah]. And then Malchus is in the aspect of: "a woman of valor — a crown for her husband" — as is known. And according to the simple meaning: to support the supporters of Torah. And see in the discourse Pasach Rabbi Shimon, Siman 60 — where there is an aspect of contemplation of the Torah that requires great wealth and abundant means. It follows that through extracting the wealth from the Other Side — through this itself his Da'as expands further — until he can attain the secrets of the Torah. And see Zohar Bereishis, p. 26b — the camp of Dan — which was on the north side — from which is the aspect of wealth. And through this you will understand further the connection of the matter elaborated in the discourse.

And there are several accounts connected to this — and this is not the place to elaborate on them — and they are well elaborated in the book Chayyay Moharan.

There — in the above discourse — Letter Gimmel — "and therefore one must engage in Torah through the mouth specifically — for when one must call someone by his name — one must call him by mouth specifically — and it is impossible to call him by his name through thought alone.

Segment 6
HE:
אות ג שם, בענין מה שעל ידי עסק התורה שעל ידי זה ממשיך אריכות ימים לתוך המלכות והאריכות ימים הזה הוא בעצמו בחינת הדעת ועל ידי זה הדעת נתגלין ההסתרות וכו' כמבואר שם בפנים רוצה לומר כי המלכות דקדושה הוא בחינת סוף דבר כמבואר באות ח' לקמן וכידוע, וממנה מקבלין חיות כל המדריגות התחתונות והנמוכות מאוד אפילו אותן שהם בבחינת הסתרה שבתוך ההסתרה בבחינת (תהלים ק"ג) ומלכותו בכל משלה כידוע, רק מחמת שכשהמלכות היא בבחינת קטנות ואין מתגלה בה אור המדריגות העליונות על כן יכולין אז ההסתרות להתגבר ולהעלים אורה לגמרי וכשהצדיק שהוא בחינת מרדכי ממשיך על ידי עסק התורה שלו אור הדעת והשכל שהוא בחינת אריכות ימים לתוך המלכות, על ידי זה מאיר אור המלכות באור גדול עד שמאיר אור הדעת הזה גם בתוך כל המדריגות התחתונות שמקבלין חיות מהמלכות, ועל ידי זה נתגלין כל ההסתרות ונעשה מהם תורה כמבואר בפנים:

EN:
There: "a simple utterance [ma'amar pashut] — this is the aspect of the revelation of Da'as — for speech is the revelation of Da'as." This means: for the essential revelation of Da'as is when one draws the light of Da'as to shine in the aspect of the attributes [midos] — which are the vav-extremities — until it is revealed and shines also in the aspect of Malchus — which is the aspect of speech — the aspect of Malchus = mouth — which is the aspect of the ultimate boundary and contraction from the aspect of the attributes. This being the aspect of: "for they are life to those who utter them — through the mouth specifically" — and so on — as above in Letter Gimmel — and as elaborated above. And this is also the aspect of Shavuos — which is the aspect of the supernal intellect and very great Da'as. And is called Atzeres [lit. gathering/restraining] — from the language of Malchus — as elaborated at the end of the discourse. And also since it has already been elaborated above that the essential revelation of this supernal Da'as is through this Tzaddik who merited to the aspect of Malchus — and through his Torah engagement draws length of days into Malchus — until all the concealments are revealed and overturned to Da'as. This being the aspect of: "given — written — faithful — its sayings" — as above.

There — in the discourse — Letter Daled — "therefore there — specifically — Hashem Himself is clothed and concealed — that is: the actual Torah of Hashem — the secrets of the Torah. Therefore from the concealment within the concealment — when one returns and overturns it to Da'as — specifically from it is made the actual Torah of Hashem." It seems that the meaning is: for the aspect of Esther alludes to the concealment within the concealment. But when one returns and overturns it to Da'as — then it is called Esther — for this Da'as is the aspect of hidden within hidden [nistar sheb'nistar] — the aspect of mysteries of mysteries [razin d'razin] — which is the aspect of the actual Torah of Hashem — the aspect of the new meal-offering elaborated at the end of the discourse. [And see in the discourse Ani Hashem Hu Sh'mi, Siman 11, Letter Zayin; and in the discourse Ashray Ha'am, Siman 13; and in the discourse Mi Ha'ish HaChafetz Chayyim, Siman 33 — on the matter of the inner aspect of the Torah that will be revealed in the future.]

Segment 8
HE:
אות ד שם, ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים מפרש בג' בחינות, יש שנשו וקפצו ממקומו של עולם, ויש שהם בחינת שכחה מלשון (בראשית מ"א) כי נשני אלקים וכו', ויש שהם בבחינת (ירמיה נ"א) נשתה גבורתם וכו' עיין רש"י פרשת וישלח על פסוק על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה כלל שם שלשה בחינת הנ"ל יחד וכתב שם ולמה נקרא שמו וכו' לפי שנשה ממקומו ועלה והוא לשון קפיצה, וכן נשתה גבורתם וכו', וכן כי נשני אלקים וכו', והוא מימרא דר' יהושע בן לוי במס' חולין דצ"א רק שם אינו מביא הפסוק כי נשני וכו' רק שנשה ממקומו ועלה, וכן הוא אומר נשתה גבורתם היה לנשים ולהבין כוונת רבינו ז"ל שפירש בג' בחינת הנ"ל נראה לעניות דעתי פשוט, כי רבינו ז"ל ביאר לעיל ענין הסתרה והסתרה שבתוך ההסתרה כי עבר ושנה נעשה לו כהיתר וכו' וזה בחינת הסתרה אחת וכו' ואז קשה גם כן מאוד למצוא את השם יתברך מאחר שכבר נעשה לו כהיתר אבל על כל זאת אפשר לייגע ולחתור עד שימצא אותו יתברך שמו, אך אם חס ושלום אחר שעבר ושנה עושה יותר עבירות חס ושלום אזי נסתר ממנו, אפילו זאת שידע שנעשה לו כהיתר רק שאיננו יודע כלל משום נידנוד עבירה והכל הוא ישר בעיניו וזה בחינת הסתרה שבתוך הסתרה וכו' ובאמת גם שם מלובש השם יתברך וכו' רק שעל ידי ריבוי העבירות הפך דברי אלקים חיים לגמרי וכו', על כן צריך לגלות ההסתרות הנ"ל והנה לפי זה צריכין להבין באיזה בחינה היה קודם זה, כי הלא עבר ושנה שאז נעשה לו כהיתר אז הוא בחינת הסתרה אחת, ומאיזה בחינה בא העבירה ראשונה שעבר בפעם הראשון שאז לא נתהפכו עדיין הצירופין אצלו ולא היה עדיין בבחינת הסתרה, אם כן מהיכן בא לעבור על מצוות ה' חס ושלום ומוכרח לומר שאף על פי שידע אז עדיין שהוא עבירה, אף על פי כן נדמה לו שנשתה גבורתו ואין לאל ידו להתגבר על יצרו ובאמת זה גופא גם כן בחינת הסתרה, כי כבר אמר השם יתברך (בראשית ד) לפתח חטאת רובץ ואתה תמשול בו אם תרצה תתגבר עליו וכמו שאמרו רז"ל ובאמת אמרו רז"ל בכל יום ויום יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו וכו' רק שאז בפעם ראשונה אין ההסתרה מצד הסתרת השם יתברך והתורה שנסתרו ממנו חס ושלום, רק אזי ההסתרה הוא רק מצדו שנסתר ממנו כחו ובחירתו שנדמה לו שאי אפשר לו להתגבר על יצרו (ועיין בקידושין דף מ"ח) ונגד זה חישב רבינו ז"ל ג' בחינות נשים, א' אלו שנשו וקפצו ממקומו של עולם ונתרחקו מהשם יתברך, היינו אלו שהם בבחינת הסתרה שבתוך ההסתרה שהכל נעשה ישר בעיניו חס ושלום כנ"ל ויש שכבר היו קצת אצל השם יתברך רק שכבר שכחו אותו ית' וזהו בחינת נשים לשון שכחה רוצה לומר אלו שהם בבחינת הסתרה אחת בחינת נעשה לו כהיתר, שאף על פי כן מבלבל אותו קצת עדיין חשש איסור רק שנעשה לו כהיתר שזה בחינת שכחה ויש שגם עתה זוכרים את השם יתברך רק שנשתה גבורתם וכו', היינו קודם שעבר ושנה אז ההסתרה שלו הוא רק בבחינת זו שנשתה גבורתו וכו' כנ"ל (ומחמת שהנגיעה בכף ירך יעקב בגיד הנשה מרמז על שפלות מדריגת הקדושה בזמן הגלות, שאז עיקר זמן ההסתרות בחינת (דברים ל"א) ואנכי הסתר אסתיר פני, שזה בחינת מה שאמרו רז"ל (זוהר ח"א ק"ע:) שגיד הנשה מרמז על תשעה באב, שאז עיקר זמן התגברות ההסתרות, על כן רמזו רז"ל בזה כל הבחינות הנ"ל) ומרדכי שהוא הצדיק שזכה לבחינת המלכות הנ"ל, הוא עוסק לגלות כל הסתרות הנ"ל לכל אחד לפי בחינתו, והכל על ידי עסק התורה שלו כנ"ל וכמבואר בפנים (ועיין עוד מענין התגברות היצר הרע על האדם בפעם הראשון בספר זוהר הרקיע על הסבא דמשפטים):

EN:
Siman Fifty-Seven — Sha'alu es Rabbi Yosi Ben Kismaסימן נז — שאלו את רבי יוסי בן קיסמא

Likewise it is impossible to call the Life of all life [Chai HaChayyim] except through the mouth — and not through thought alone." This means: even though the Life of all life also knows what is in the thought of a person — nonetheless — since the essential vitality of a person is the aspect of thought and intellect — which is the aspect of above the vav-extremities — above the attributes [midos]. And in truth one must receive the vitality in measure [middah] — for without measure and contraction it is impossible to receive the vitality from Hashem — because of the abundance of light. For this same reason — one must engage in Torah specifically — which is the Name of the Holy One — where the vitality is bounded — as it were — in measure — the aspect of: "and the measure of my days — what is it?" [Psalms 39] — as elaborated there above. For this very same reason — one must engage in Torah through the mouth specifically — which is the aspect of boundary and measure — and not through thought — which is in the aspect of above the measures as above.

There: on the matter of — that through Torah engagement — through which one draws length of days into Malchus — and this length of days is itself the aspect of Da'as. And through this Da'as — the concealments are revealed — and so on — as elaborated there in the discourse. This means: for the holy Malchus is the aspect of sof davar [end of the matter] — as elaborated in Letter Yud below — and as is known.

Segment 10
HE:
אות ה שם במאמר הנ"ל, (אסתר ב) לדעת את שלום אסתר שעל ידי זה עושה דעת מהסתרה שבתוך הסתרה וכו' רוצה לומר על דדך שאמרו רז"ל (חולין קל"ט:) אסתר מן התורה מניין שנאמר (דברים ל"א) ואנכי הסתר אסתיר וכו' ועיין לקמן אות ז' מבואר שלפי הגדלת הדעת כן נתרבה השלום וכו', וזה שכתוב לדעת את שלום אסתר:

EN:
There — in this discourse — Letter Alef — "may he arise and not believe in the living" — meaning: he should raise up the fallen faith — who did not believe in the Torah scholars and the wise men — of whom even in their death they are called living. And afterwards in Letter Beis he elaborates: that when one has no faith in the Torah scholars — this is the aspect of the departure of the Torah scholars. In my humble opinion it seems the meaning is: for when one has no faith in the Torah scholars — then even in their lifetime — the vitality of the Torah scholars is regarded by him too as the aspect of the departure of the Torah scholars — since he does not believe in them. And likewise on the contrary: one who merits to complete faith in the Torah scholars — the concept of the departure of the Torah scholars — or their death, G-d forbid — does not apply to him. Since in truth the righteous — even in their death — are called living . And according to Rabbainu's words — the meaning of the verses is very well elaborated: "because this people draws near — and so on — with their lips they have honored Me — but their heart is far from Me — therefore behold I will add to deal wondrously with this people — and the wisdom of their wise men shall be lost" . Meaning: just as they honor Me and fear Me outwardly before human beings — only their inner heart is far from Me — so their punishment, G-d forbid, is that there will be Torah scholars in their generations. But even so — the wisdom of the Torah scholars will be lost — since the people will not believe in them — and will not receive the light of their wisdom. And this is measure for measure — for even though there will be Torah scholars for them — nonetheless the people will not receive the inner aspect of the Torah scholars — namely the light of their wisdom — because of the lack of faith as above.

There — Letter Zayin — "and this is the aspect of man [manna]." This means: for the man is the aspect of livelihood [parnasah] easily and without toil — which comes through the expansion of Da'as as above in Letter Vov.

Segment 12
HE:
אות ו שם אות ז', ועל כן המקוה מושיע מכל הצרות וכו' רוצה לומר כי מאחר שמקוה של שבועות מרמז לשער החמשים של בינה, הרי ראינו כי מקוה הוא בחינת בינה ודעת, שעל ידי זה נתבטל הכעס ונתרבה החסד והרחמנות גם על ידי סתם מקוה שאינה של שבועות, ומכל שכן על ידי מקוה של שבועות שהוא בחינת חסד עליון ורחמים גדולים:

EN:
There — Letter Khes — "chametz — and so on — is the aspect of the fast — the aspect of: 'all that is leavened you shall not eat' — 'you shall not eat' — this is the aspect of the above fast." To bring the matters somewhat closer to the intellect — in my humble opinion: for it is elaborated in the writings of the Holy Ari that chametz alludes to the aspect of the small mochin [mochin d'katnus] — where there is a hold for the external forces. [And see Mishnas Chassidim.] And it is elaborated in the writings of the Holy Ari in Sha'ar Tikkun Ha'avonos: that on the day of a fast one is nourished from the small mochin alone. See there. It follows that: chametz — which alludes to the aspect of small mochin — is in the aspect of small mochin. And therefore it is said of chametz on Pesach: "all that is leavened you shall not eat" — so as not to give a foothold to the external forces then — as elaborated in the kavvanot. And then one must eat matzah — which alludes to great mochin — the mochin of Abba. This being the aspect of the great illumination that shines on Shabbas. And therefore Shabbas is called kodesh [holy] — as it is written: "and you shall observe the Shabbas — for it is holy" . And Yom Tov is called only mikra kodesh [a holy convocation] — as elaborated in the kavvanot of Yom Tov and in the kavvanot of Shabbas. In particular the Shabbas morning meal — about which it is said: "then you shall delight in Hashem" — "in Hashem" specifically. And it is in the aspect of the mochin of Abba — as elaborated in the writings of the Holy Ari. And this is also the aspect of the secret of the eating of matzah on the night of Pesach — as elaborated in the kavvanos of Pesach. And this is what Rabbainu wrote: "matzah is the aspect of oneg Shabbas [Shabbas delight]" — meaning: as above. And this is what is written above in Letter Zayin: "for the eating of holy Shabbas" — meaning: the above aspect of kodesh said regarding Shabbas. And then the liver too is subdued and its power is nullified. It follows that: what subdues the liver — which is the aspect of Edom — before the brain — through a fast — when one is nourished from small mochin — from which the external forces themselves sometimes draw, G-d forbid — and through the fast they are subdued before the brain as above — this is the aspect of chametz as above. This being the aspect of: "who is this coming from Edom — with soiled garments [chamuts begadim]?" . And the subduing — that the liver and all the enemies and external forces are subdued — through the oneg Shabbas which is the aspect of great mochin — the mochin of Abba — this is the aspect of matzah. And this is: [See the Ta'amei HaMitzvos of the Babylonian Rishon] "between chametz and matzah there is but a hairbreadth" — acrostic [notrikon]: "and the deed of righteousness shall be peace [v'hayah ma'aseh hatzedakah shalom]" — meaning: the essential difference is evident through the peace that is multiplied through charity [tzedakah]. For through the giving of the charity of the fast — the aspect of: "the reward of the fast is charity [agra d'ta'anisa tzedakta]" — peace is also drawn and multiplied. Only it does not yet have the aspect of mouth and speech. And through oneg Shabbas — when one also gives charity — peace is drawn and multiplied that has a mouth — and so on — as elaborated in the discourse. And see in Likutay Halachos, Laws of Pesach, Halacha 6.

And from it all the lower levels receive vitality — even those that are in the aspect of the concealment within the concealment — the aspect of: "and His sovereignty rules over all" [Psalms 103] — as is known. Only: since when Malchus is in the aspect of smallness [katnus] — and the light of the upper levels is not revealed within it — therefore the concealments can then strengthen and entirely obscure its light. And when the Tzaddik — who is in the aspect of Mordechai — draws through his Torah engagement the light of Da'as and intellect — which is the aspect of length of days — into Malchus — through this the light of Malchus shines with a great light — until this light of Da'as shines also within all the lower levels that receive vitality from Malchus. And through this all the concealments are revealed — and Torah is made from them — as elaborated in the discourse.

There: "and every day Mordechai would walk before the courtyard of the women's house" — he explains with three aspects. There are those who jumped and leapt [nashu v'kafzu] from their place in the world. And there are those who are in the aspect of forgetfulness — from the language of: "for G-d has caused me to forget [nishani]" [Genesis 41]. And there are those who are in the aspect of: "their strength has waned [nishteh gevurasam]" [Jeremiah 51]. See Rashi — portion Vayishlach — on the verse: "therefore the children of Israel do not eat the gid hanasheh." There he brings all three aspects of nashu together — and writes there: "and why is it called that? — because it jumped from its place and rose up — and this is the language of leaping.

Segment 14
HE:
אות ז שם אות ח', עוגה היינו מצה בחינת מחלוקת שהוציאו ממצרים כי במצרים שהיה הדעת בגלות בוודאי לא היה המחלוקת לשם שמים וכו' נראה לעניות דעתי שרימז לנו בזה שבמצרים היה מלובש שם דעת גדול מאוד שהוא בחינת הדעת של בחינת מחלוקת לשם שמים, שזה בחינת מה שכתב לעיל באות ד' שבהסתרה שבתוך ההסתרה שם מלובש תורה גבוה דייקא בחינת סתרי תורה וכו', בחינת (שמות י"ב) ועברתי בארץ מצרים וכו', כי בארץ מצרים וכו' שם דייקא מלובש ומוסתר השם יתברך בעצמו, היינו תורת ה' סתרי תורה וכו', שזה בחינת הדעת העליון של מחלוקת לשם שמים רק שכל זמן הגלות שהיה הדעת בגלות היה בבחינת הסתרה שבתוך הסתרה, ובליל פסח נתגלה אור הדעת הזה בבחינת ועברתי בארץ מצרים ואתגליתי, וזה בחינת מצה שהוא בחינת מוחין גדולים, והוא בחינת מחלוקת ומצה ומריבה, היינו בחינת הדעת הזה של מחלוקת לשם שמים ועל כן היתה הגאולה על ידי משה דייקא, שהוא בחינת הדעת הגדול של מחלוקת לשם שמים, וזה עוגה שהוציאו ממצרים, כי במצרים שהיה הדעת בגלות בוודאי לא היה מחלוקת לשם שמים וזה שמצינו שסיפרה התורה הקדושה (שמות ב) ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים, ואמרו רז"ל (שמות רבה א ל) שהם דתן ואבירם שמחלוקתם שלא לשם שמים וכו' ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר עיין רש"י שם שראה משה הדעת בגלות כל כך עד שנעשה מזה בחינת מחלוקת שלא לשם שמים, מחמת שהיה מלובש שם בגלות דעת העליון של בחינת מחלוקת לשם שמים כנ"ל, והבין שההסתרה גדולה מאוד עד שהוכרח גם הוא לברוח משם וכו', והם הם שחלקו על משה ואהרן גם בתחלת ביאתם אל פרעה, (שמות ה) ויאמרו אליהם ירא ה' עליכם וישפוט, והם הם שחלקו על משה גם אחר כך במחלוקת קרח, והם הם שהותירו מן המן שהכל בחינה אחת כמבואר בפנים ובזה מבואר גם מה שכתוב בסוף המאמר בהקריבכם מנחה חדשה לה' (במדבר כ"ח) זה בחינת תורה חדשה תורת ה' וכו', בשבועותיכם זה בחינת הדעת וכו' בחינת מקוה של שער הנון וכו', מקרא קודש יהיה לכם וכו' זה בחינת רוח הקודש בחינת רוח הדופק וכו', כי שבועות הוא בחינת שכל עליון וגבוה מאוד, בחינת שער החמשים של בינה שעליו ארז"ל (ראש השנה כ"א:) שגם משה בחייו לא השיג זאת, שזה בחינת הדעת של מחלוקת לשם שמים שגם משה לא השיג זאת כביכול כמבואר לעיל בפנים, שעל זה ביקש משה (שמות נ"ג) הודיעני נא את דרכיך וזה בחינת אלו ואלו דברי אלקים חיים דייקא, שהוא בחינת בינה כמבואר בכוונות על ומשמיעים ביראה יחד בקול דברי אלקים חיים, והדעת העליון הזה הוא בחינת הסתרי תורה שמלובשין בתוך הסתרה שבתוך הסתרה, וכשחוזר ומהפכה לדעת נעשה ממנה דייקא תורת ה' ממש, שזה בחינת בהקריבכם מנחה חדשה לה' וזה בשבועותיכם, שאז מאיר אור השכל העליון הזה, על ידי שקבלו אז התורה שעל ידי זה נתגלין כל ההסתרות ונתהפכין לדעת, ונמשך ונתגלה שכל עליון ורחמים גדולים שזה בחינת (שבת ק"ה) יהיבא כתיבא נאמנים אמריה הנ"ל באות ז' ומחמת שלבוא למחלוקת לשם שמים צריך לזכך ולטהר את השמים וזה על ידי אנחה (ואפשר שזה בחינת מה שכתוב (שמות ב) ויאנחו בני ישראל מן העבודה), שעל ידי זה מחיה ומבריא את הרוח הדופק שזה בחינת מקרא קודש יהיה לכם וכו' כנ"ל וזהו שהתחיל השם יתברך העשרת הדברות (שם כ) אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, היינו שהארה הזאת שנתגלה בעת יציאת מצרים שזה בחינת הדעת העליון שהיה מלובש שם בגלות בתחלה, ועכשיו נתגלה בחינת (שם י"ב) ועברתי בארץ מצרים כנ"ל, רק שאז נתגלה הארה הזאת רק בבחינת אתערותא דלעילא ותיכף אחר יום ראשון נסתלקה, ועכשיו חזרה ונתגלה ונמשכה עליהם הארה גמורה משם על ידי אתערותא דלתתא כידוע ובזה תבין גם מה שכתב רבינו ז"ל בתחלה באות ג' בענין הסתרה שבתוך הסתרה, שעל ידי ריבוי העבירות הפך דברי אלקים חיים לגמרי דברי אלקים חיים דייקא, כי שם דייקא מלובש הדעת העליון הנ"ל, רק שהפך אותם על ידי בחינת ההסתרות והצדיק שזכה לבחינת מלכות הוא עוסק בזה לגלות ההסתרות ולהפכן לדעת, שאז נעשה מזה תורת ה' דייקא, שזה בחינת וביום הביכורים בחינת מלכות, בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם וכו' כמבואר בפנים:

EN:
Section 6 — Letter ו — [omitted and belongs to Letter Gimmel]

And likewise: 'their strength has waned.' And likewise: 'G-d has caused me to forget.'" And this is the memrah [dictum] of Rabbi Yehoshua ben Levi in tractate Chullin, p.

Segment 16
HE:
אות ח במאמר הנ"ל אות ב' שהמלכות יהיה אצלו בן חורין שזה בחינת מרדכי מר דרור וכו' יש לומר שמרמז בזה שהמלכות דקדושה מקושרת בבינה שהוא בחינת יובל הגדול בחינת דרור וחירות, שזה בעצמו גם כן בחינת החיות שצריך להמשיך לתוך המלכות, כי בינה הוא חיי המלך כידוע וכמובן גם אחר כך באות ג' וכפי המבואר לעיל וכן מובן מזה קצת מה שבמגילת אסתר מתחיל הסיפור ממלכות אחשורוש וכו', ואיך ששלח כתבים אחר כך (אסתר א) להיות כל איש שורר בביתו וכו', כי כל ענין מגילת אסתר הוא איך שהמלכות דסטרא אחרא בחינת המן עמלק התגרה מאוד במרדכי שהוא בחינת מלכות דקדושה, בפרט בעת תוקף ההתגברות של ההסתרה שבתוך הסתרה עד שנלקחה אסתר לבית המלך וכו', והשם יתברך היה בעזרינו והפך ההסתרה לדעת וכו', עד שדייקא על ידי זה שנלקחה אסתר לבית המלך היה כל הנס של פורים עד (שם ח) ותשם אסתר את מרדכי על בית המן וכו' וזה שמתחיל לספר איך שגברה אז ההסתרה, והתגבר בחינת מלכות דסטרא אחרא בחינת מלכות אחשורוש, וכמאמר רז"ל (מגילה י"ט) כשבת המלך וכו' על כסא מלכותו, שמנה וטעה וסבר שכבר כלה זמן ההבטחה של בנין בית שני ושוב לא יבנה חס ושלום ועל זה עשה משתה גדול וכו' רק מחמת שהשתמש עם המלכות רק להנאתו ולצרכו, והיה המלכות בידו כעבד למלאות תאוותו, שזה ענין המלכות דסטרא אחרא היפוך בחינת המלכות דקדושה שהוא רק לעבודת השם יתברך וכו', על כן שלח אחר ושתי בשביל תאוותו להתפאר ביופיה לפני העמים והשרים, והיא לא רצתה לבוא אליו ובזיתה אותו בדברים מגונים, ועל ידי זה נתבלבלה כל הסעודה, ונראה אז בחוש שהמלכות דסטרא אחרא אין בה ממש, כי הלא הוא מולך בכיפה ולבסוף אין לו ממשלה אפילו בביתו על אשתו, שזה בחינת הכתבים ששלח אחר כך, להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו (כי עיקר המלכות והממשלה הוא על ידי דיבור בבחינת מלכות פה), ושחקו ממנו הכל כמאמר רז"ל (מגילה י"ב:) אלמלא אגרות הראשונות וכו' וזה היה סיבה להצלת ישראל והתגברות בחינת המלכות דקדושה שיש בכל אחד מישראל בבחינת (אסתר ט) ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם וכו':

EN:
There — end of Letter Khes — "and the raising up of the faith is through a vow." This means: at first it speaks of: when the faith is in its wholeness — then the gates of holiness are opened — and the gate of Aram falls once. And now it speaks of: when, G-d forbid, the gate of Aram was built anew — because one fell from faith, G-d forbid — one must raise it up through a vow. And then the gate of holiness is built anew — and the gate of Aram falls a second time. But sometimes the gate of Aram is built through anger and hatred and dispute — as the Sages said. But through oneg Shabbas one merits to peace — and so on — and the gate of Aram falls a third time — and Ben David comes.

91 — only there he does not bring the verse "for G-d has caused me to forget" — only: "that it jumped from its place and rose up." And likewise he says: "their strength has waned — they became like women." And to understand the intention of Rabbainu — who explained with the three above aspects — in my humble opinion it is straightforward. For Rabbainu elaborated above the matter of concealment and concealment within concealment: for one who transgressed and repeated — it became for him as if permitted — and this is the aspect of one concealment. And then it is already very difficult to find Hashem — since it has already become like permitted for him. But despite all this — it is still possible to toil and strive until one finds Hashem. But if, G-d forbid, after he transgressed and repeated — he commits yet more transgressions, G-d forbid — then even that — that he knew it had become like permitted for him — is concealed from him. He does not know at all of any tremor of transgression — and everything seems straight to him. And this is the aspect of the concealment within the concealment. And in truth — even there Hashem is clothed. But through the multiplicity of transgressions he has completely overturned the words of the living G-d. And therefore one must reveal the above concealments. And now — according to this — one must understand: from which aspect was he before this — for one who transgressed and repeated — then it became like permitted for him — that is the aspect of one concealment. And from which aspect did the first transgression come — when he transgressed for the first time — when the combinations had not yet been overturned for him — and he was not yet in the aspect of concealment. If so — from where did he come to transgress the commandments of Hashem, G-d forbid? And one must say: even though he knew then that it was a transgression — nonetheless it seemed to him as if his strength had waned — and he had no power to overpower his inclination. And in truth this itself is also an aspect of concealment — for Hashem has already said: "sin crouches at the door — but you shall rule over it" [Genesis 4] — if you wish you can overpower it. And as the Sages said. And in truth the Sages said: every day the inclination of a person overpowers him — and were it not that the Holy One helps him — and so on. Only: at that first time — the concealment is not from the side of the concealment of Hashem and the Torah that have become concealed from him, G-d forbid — only then: the concealment is only from his own side — that his power and his free choice have become concealed from him — and it seems to him that it is impossible for him to overpower his inclination. [And see Kiddushin, p. 48.] And corresponding to this — Rabbainu enumerated the three aspects of nashim [NSh"H]: First — those who jumped and leapt from their place in the world — and distanced themselves from Hashem. These are those who are in the aspect of the concealment within the concealment — everything has become straight in their eyes, G-d forbid — as above. And there are those who were somewhat close to Hashem — but have already forgotten Him — and this is the aspect of nashim in the language of forgetting. Meaning: those who are in the aspect of one concealment — the aspect of: "it has become like permitted" — where even so the concern of prohibition still somewhat confuses them — only it has become like permitted — which is the aspect of forgetting. And there are those who even now remember Hashem — only their strength has waned — meaning: before he transgressed and repeated — then his concealment is only in this aspect — that his strength has waned. [And since the touching of the thigh-socket of Yaakov at the gid hanasheh alludes to the lowliness of the level of holiness in the time of exile — when that is the essential time of the concealments — the aspect of [Deuteronomy 31]: "and I will surely conceal My face" — which is the aspect of what the Sages said: [Zohar I, 170b] that the gid hanasheh alludes to the Ninth of Av — when that is the essential time of the strengthening of the concealments — therefore the Sages alluded through this to all the above aspects.] And Mordechai — who is the Tzaddik who merited to the above aspect of Malchus — engages to reveal all the above concealments to each one according to his aspect. And all of this is through his Torah engagement as above — and as elaborated in the discourse. [And see further on the matter of the strengthening of the evil inclination over a person for the first time — in the book Zohar HaRakia on Saba d'Mishpatim.]

There — in the above discourse: "[Esther 2] to know the well-being of Esther [lada'as es sh'lom Esther]" — "for through this he makes Da'as from the concealment within the concealment." This means: in the manner of what the Sages said [Chullin 139b]: "Esther — where is she in the Torah? As it is said: 'and I will surely conceal My face [haster astir]'" [Deuteronomy 31]. And see below in Letter Zayin — where it is elaborated that according to the greatness of the Da'as — so peace is multiplied. And this is what is written: "to know the well-being of Esther."

There — Letter Zayin — "and therefore the mikveh saves from all troubles." This means: since the mikveh of Shavuos alludes to the Fiftieth Gate of Binah — behold we see that the mikveh is the aspect of Binah and Da'as — through which anger is nullified and kindness and compassion are multiplied. And all the more so through an ordinary mikveh that is not of Shavuos — and certainly through the mikveh of Shavuos — which is the aspect of supernal kindness and great compassion.

Segment 18
HE:
אות ט שם באות ד', על כן שם דייקא מלובש ומוסתר השם יתברך בעצמו, היינו תורת ה' ממש סתרי תורה, על כן מהסתרה שבתוך הסתרה כשחוזר ומהפכה לדעת, נעשה ממנה דייקא תורת ה' ממש וכו' נראה דרוצה לומר, כי בחינת אסתר מרמז על הסתרה שבתוך הסתרה, אבל כשחוזר ומהפכה לדעת, אזי נקראת אסתר, על שם שהדעת הזה הוא בחינת נסתר שבנסתר בחינת רזין דרזין שזה בחינת תורת ה' ממש בחינת מנחה חדשה המבואר בסוף המאמר (ועיין במאמר אני ה' הוא שמי סי' י"א אות ז', ובמאמר אשרי העם סי' י"ג, ובמאמר מי האיש החפץ חיים סי' ל"ג מענין פנימיות התורה שיתגלה לעתיד וכו'):

EN:
Siman Fifty-Eight — Fifty-Nine — Talas Nafkin Mechad / Heichal HaKodeshסימן נח–נט — תלת נפקין מחד / היכל הקודש

Section 2 — Letter ב — [on Letter Alef of the discourse]

Segment 20
HE:
אות י שם באות ה', המלכות דקדושה הוא בחינת סוף דבר כי היא בחינת מדה האחרונה מהעשר ספירות והיא בחינת מאסף לכל המחנות דקדושה, כי הצדיק הזה שהוא בחינת מלכות דקדושה הוא עוסק לגלות כל הסתרות ואת כל ני ישראל יכנס אבל המלכות דסטרא אחרא היא להיפוך, כי כל עסקו להגביר ולהגדיל בחינת ההסתרות ולתפוס על ידי זה ניצוצות הקדושה, שהם בחינת חלקי נשמות ישראל לתוך רשתו ומצודתו ומחמת שהוא מתיירא שלא יוציאו בלעו מפיו, על כן הוא מתגבר ומאסף ממון וכו', והניצוצות הקדושות שהם אלו הנפשות שנלכדו במצודתו, קצת קשה להם לצאת משם מחמת שמתבטלין לגבי רבוי הממון שאצלו, בפרט כי בהממון בעצמו יש גם כן בחינת ניצוצי הקדושה גוונין עילאין וכו', ועל ידי זה מתגבר המלכות דסטרא אחרא על אלו הנפשות בתאוות הממון והעשירות, שעל ידי זה עיקר התגברות ההסתרה שבתוך הסתרה שמתגבר על אלו הנפשות אך אף על פי כן יש כח במלכות דקדושה בחינת מרדכי, על ידי עסק התורה שלו להוציא ממנו כל הממון וכל הניצוצות הקדושות שבלע וכמו שיש לו כח להפוך כל ההסתרות לדעת כנ"ל, כמו כן הוא מוציא ממנו כל העשירות (שעל ידי זה מתגברת ההסתרה ביותר כנ"ל) ומהפכו לדעת, כי עושה ממנו תורה שנקראת (משלי ל"א) אשת חיל נראה לעניות דעתי שמרמז בזה כי אחר שנתגלה ההסתרה שבתוך ההסתרה ונתהפך לדעת נעשה ממנה דייקא סתרי תורה, ואז נקראת אסתר על שם סתרי תורה, ואז המלכות בבחינת (משלי י"ב) אשת חיל עטרת בעלה כידוע ובפשיטות רוצה לומר כי מחזיק בהעשירות זה לומדי תורה ועיין במאמר פתח ר' שמעון סי' ס' שיש בחינת התבוננות כזה בהתורה שצריך לזה עשירות גדול והון רב נמצא שעל ידי שמוציא ממנו העשירות על ידי זה בעצמו נתרחב דעתו ביותר עד שיכול להשיג סתרי תורה ועיין זוהר בראשית כ"ו ע"ב מחנה דן שהיה לצד צפון שמשם בחינת עשירות, ובזה תבין ביותר קשר הענין המבואר בפנים:

EN:
The discourse Talas Nafkin Mechad — Letter Daled — "that Shabbas receives the double bread from Yosef." And see Zohar Vayechi, p. 246b: "this is his bread — the bread of vav — and about this it is written: 'behold I will rain down bread from Heaven for you' — certainly. And when he grasps it — certainly he will give the delicacies of the King — and who is the King? The Assembly of Israel. And he gives it to her through the hand of the Tzaddik — the holy level — the sign of the covenant. And from here to the other levels below." See there. And see in the book Devash LePi — entry: Yosef — where it brings in the name of the Rav Mohar"r Heshel: that the matter of the lechem mishneh [double bread] of Shabbas alludes to Yosef — for two times lechem has the numerical value of Yosef. This is also relevant to our matter. And now: from the above matter you will understand the great merit of those who merit to be with the Tzaddik and true Torah scholar of the generation on Shabbas — since the essential illumination of Shabbas — the illumination of repentance — is drawn from the Tzaddik and Torah scholar of the generation — as elaborated in the discourse. And see in Siddur Kol Ya'akov — in the commentary on the hymn L'Mivtza al Rifta — and so on.

There — Letter Khes — "ugah — that is: matzah — the aspect of dispute [machloket] — that they took out of Egypt — for in Egypt where Da'as was in exile — certainly the dispute was not for the sake of Heaven." In my humble opinion it seems that he alludes to us here that in Egypt there was clothed there a very great Da'as — which is the aspect of the Da'as of the dispute for the sake of Heaven [machloket l'shem shamayim]. This being the aspect of what he wrote above in Letter Daled — that in the concealment within the concealment there is clothed specifically the high Torah — the aspect of the secrets of the Torah.

Segment 22
HE:
אות יא שם אות ז', וזה בחינת מן רוצה לומר כי מן היא בחינת פרנסה בנקל בלי טורח שהיא בא על ידי הגדלת הדעת כנ"ל באות ו':

EN:
There — Letter Zayin — "and repentance from love [teshuvah m'ahavah] — this is the aspect of lechem mishneh." Meaning: this is the aspect of what is written above in Letter Hay — that Shabbas sends its illuminations to all the levels. And through this illumination the world is stirred to repentance from love — which is also the aspect of lechem mishneh.

There — Letter Beis — "and to raise up the fallen faith — this is through the aspect of Yaakov — namely through a vow [neder] — and Yaakov is the aspect of a vow — for he is the head of all who vow." One can explain — in the manner of the question posed in Zohar Vayeitzeh, p. 150: "since the Holy One assured him all of this — why did he not believe?" See there what is answered — and see there also on p. 151. Now: our patriarch Yaakov — may peace be upon him — certainly believed completely in the assurance of the Holy One. Only: he did not completely believe in himself — and thought perhaps his dream was not true. And this is also sometimes considered a blemish in the faith in the Torah scholars — when the true Torah scholar does not believe completely in himself. And as is elaborated in the discourse Chadi Rabbi Shimon, Siman 61. Therefore "and Yaakov vowed a vow" — to raise up the fallen faith. And one can also explain: this is likewise the matter of what is said after the departure of Aharon the Kohen: "and the entire congregation saw that Aharon had expired — and the Canaanite king of Arad heard — and Israel vowed a vow" . And the Sages expounded it in the name of Yaakov's vow. For it has already been elaborated: that when one merits complete faith in the Torah scholars — the concept of the departure of the Torah scholars does not apply. For the righteous in their death are called living. And this is the opposite of the punishment of the blemish of faith in the Torah scholars — through which even though there will be Torah scholars — nonetheless their inner wisdom is concealed and lost from the world through the lack of faith as above. But through faith in the Torah scholars — on the contrary — even though outwardly the Torah scholars have departed, G-d forbid — nonetheless their inner aspect remains in the world — namely: the light of their wisdom and the merit of their righteousness and their Torah protects the world even now. And now: when Aharon departed — and the Clouds of Glory departed — this indicates some aspect of blemish in the faith in the Torah scholars — which is the essential aspect of the departure of the Torah scholars. For if not — why did the Clouds of Glory depart — which were in the merit of Aharon? He is certainly alive even now! And one can say: this is included in the words of the Sages — who said that they were wondering about Moshe: "is it possible that the angel of death ruled over him?" Until he showed them him lying on the bier. And through this they revealed their view — that they considered this an aspect of departure and actual death — until it was difficult for them to accept in their mind: can the angel of death have dominion over him? And in truth the angel of death did not have dominion over him — and he died by a Divine kiss — and even now he is alive. It follows that this was an aspect of blemish in the faith of the Torah scholars — through this: "and the Canaanite heard." And the rectification for this: "and Israel vowed a vow." And see Zohar Chukas, p. 183 — on the matter of the passing of Aharon: "praiseworthy is the portion of the righteous — and even though they are in another place — in another supernal world — their merit stands in this world for generations upon generations." And what is written in the portion Eikev: "and the children of Israel journeyed from Be'eros Bnei Ya'akan to Moserah — there Aharon died" — and Rashi explains: that there they made a heavy mourning for the death of Aharon — which caused the departure of the Clouds of Glory and the war of the king of Arad. Meaning: likewise as above. For on the contrary — when one knows and believes that the Tzaddik and the Torah scholar did not die at all — for even in his death he is called living — only he departed and became concealed from us and we do not see him in open revelation. And also the inner aspect of him that remains with us even now — one must strive and toil and search after it more. For upon this too great forgetting and concealment falls after the passing of the Tzaddik — as is explicitly elaborated below in Siman 192 — in the aspect of: "I have been forgotten like a dead man from the heart" . When one takes all this to heart — then one intensifies in mourning and lamentation over the passing of the Tzaddik even more — since one knows that in truth he is alive. Therefore forgetting cannot strengthen so much — until one becomes lazy in one's lamentation either. On the contrary — one hastens even more in mourning and lamentation over him — for even though so — the light has become concealed and stored away from us as above. This being the aspect of what the Sages said: that Rav said to Rav Shmuel bar Shilat: "be ardent in my eulogy — for I will be standing there." Meaning: as above — for know that I am alive and standing there and hearing the eulogy. And the more one eulogizes with warmth — so too will you merit to find his inner holiness more even then. And see wonders on this verse in Likutay Halachos, Laws of Agents [Hil'chos Shluchin], Halacha 5, Letter 17. And see there at length on the matter above — that the righteous even in their death are called living. And see further many wonders from the general matter of this discourse in Likutay Halachos, Laws of Shabbas, Halacha 6.

Segment 24
HE:
אות יב שם, מאמר פשוט זה בחינת התגלות הדעת כי הדיבור הוא התגלות הדעת וכו' רוצה לומר כי עיקר התגלות הדעת הוא כשממשיכין אור הדעת שיאיר בבחינת המדות שהם הואו קצוות, עד שיתגלה ויאיר גם בבחינת המלכות שהוא בחינת דיבור בחינת מלכות פה שהוא בחינת תכלית הגבול והצימצום מבחינת המדות, שזה בחינת (משלי ד) כי חיים הם למוציאיהם בפה דייקא (עירובין נ"ד) וכו' הנ"ל באות ג' וכמבואר לעיל, שזה גם כן בחינת שבועות שהוא בחינת שכל עליון ודעת גדול מאוד, ונקרא עצרת מלשון מלכות כמבואר בסוף המאמר וגם כי כבר מבואר לעיל שעיקר התגלות הדעת העליון הזה הוא על ידי זה הצדיק שזכה לבחינת מלכות, שעל ידי עסק התורה שלו ממשיך אריכות ימים לתוך המלכות, עד שנתגלין כל ההסתרות ונתהפכין לדעת שזה בחינת יהיבא כתיבא נאמנים אמריה כנ"ל:

EN:
There — Letter Tes — "for the Torah novelties of Shabbas must be in the mysteries of the Torah and the wisdom of the Kabbalah — as elaborated in the kavvanot." And likewise in the hymn Asader liSe'udasa: "in concealed words you shall reveal utterances — and speak novelties — to adorn the table — with a precious mystery."

The aspect of: "and I will pass through the land of Egypt" [Exodus 12] — for in the land of Egypt — specifically there — Hashem Himself is clothed and concealed — that is: the Torah of Hashem — the secrets of the Torah. And this is the aspect of the supernal Da'as of the dispute for the sake of Heaven. Only: as long as the exile lasted — when Da'as was in exile — it was in the aspect of the concealment within the concealment. And on the night of Pesach the light of this Da'as was revealed — in the aspect of: "and I will pass through the land of Egypt — and I will reveal Myself." And this is the aspect of matzah — which is the aspect of great mochin [expanded mind].

And it is the aspect of dispute and matzah [strife] and contention — meaning: the aspect of this Da'as of dispute for the sake of Heaven.

And therefore the redemption came specifically through Moshe — who is the aspect of the great Da'as of the dispute for the sake of Heaven. And this is the ugah [cake] that they took out of Egypt. For in Egypt — where Da'as was in exile — certainly there was no dispute for the sake of Heaven. And this is what we find: that the holy Torah recorded: "and he went out the second day — and behold — two Hebrew men were fighting [nitzim]" [Exodus 2]. And the Sages said [Shemos Rabbah 1:30]: that these were Dasan and Aviram — whose dispute was not for the sake of Heaven. And: "and Moshe feared and said: surely the matter is known" — see Rashi there — for Moshe saw that Da'as was so much in exile — that from this was made the aspect of a dispute not for the sake of Heaven — since there was clothed there in exile the supernal Da'as of the aspect of the dispute for the sake of Heaven as above. And he understood that the concealment was very great — until he was compelled to flee from there. And they are the ones who disputed against Moshe and Aharon at the beginning of their coming to Pharaoh: "and they said to them: 'may Hashem look upon you and judge'" [Exodus 5]. And they are the ones who disputed against Moshe afterwards in the dispute of Korach. And they are the ones who left over from the man [manna] — all of which is one aspect as elaborated in the discourse. And through this is also elaborated what is written at the end of the discourse: "when you bring a new meal-offering to Hashem" [Numbers 28] — this is the aspect of new Torah — the Torah of Hashem. "In your appointed times [b'shavuoseichem]" — this is the aspect of Da'as — the aspect of the mikveh of the Fiftieth Gate. "It shall be a holy convocation for you" — this is the aspect of the holy spirit [ruach hakodesh] — the aspect of the pulsating spirit [ruach hadofek]. For Shavuos is the aspect of a very lofty and supernal intellect — the aspect of the Fiftieth Gate of Binah — about which the Sages said [Rosh Hashonoh 21b]: that even Moshe in his lifetime did not attain this. This being the aspect of the Da'as of the dispute for the sake of Heaven — which Moshe also did not attain — as it were — as elaborated above in the discourse. And this is what Moshe requested: "pray — make known to me Your ways" [Exodus 33]. And this is the aspect of: "both these and these are the words of the living G-d" [eilu v'eilu divrei Elokim chayyim] — specifically. Which is the aspect of Binah — as elaborated in the kavvanot on: "and who proclaim in awe together — the words of the living G-d." And this supernal Da'as is the aspect of the secrets of the Torah that are clothed within the concealment within the concealment. And when one returns and overturns it to Da'as — specifically from it is made the actual Torah of Hashem. And this is: "when you bring a new meal-offering to Hashem" — "and in your appointed times [b'shavuoseichem]" — for then the light of this supernal intellect shines. Through this they received the Torah — through which all the concealments are revealed and overturned to Da'as — and the supernal intellect and great compassion flow and are revealed. This being the aspect of: [Shabbas 105] "given — written — faithful — its sayings" — as above in Letter Zayin. And since to come to the dispute for the sake of Heaven one must refine and purify the heavens [shamayim] — and this is through a sigh [anahah] — [and perhaps this is the aspect of what is written: "and the children of Israel sighed from the labor" [Exodus 2]] — through which the pulsating spirit is revived and strengthened — this being the aspect of: "it shall be a holy convocation for you" as above. And this is why Hashem began the Ten Commandments with: "I am Haveye'ah your G-d who took you out of the land of Egypt" [Exodus 20] — namely: that the illumination which was revealed at the time of the Exodus from Egypt — which is the aspect of the supernal Da'as that was first clothed there in exile — was now revealed. The aspect of: "and I will pass through the land of Egypt" as above. Only: at that time this illumination was revealed only in the aspect of an arousal from above [is'arusa d'leila] — and immediately after the first day it departed. And now it returned and was revealed — and a complete illumination was drawn upon them from there — through the arousal from below [is'arusa d'lisata] — as is known. And through this you will also understand what Rabbainu wrote at the beginning — in Letter Gimmel — on the matter of the concealment within the concealment: that through the multiplicity of transgressions he has completely overturned the words of the living G-d — "the words of the living G-d" specifically — for there specifically is clothed the above supernal Da'as. Only he has overturned them through the aspect of the concealments. And the Tzaddik who merited to the aspect of Malchus — engages in this: to reveal the concealments and to overturn them to Da'as — and then from this is made specifically the actual Torah of Hashem. And this is the aspect of: "and on the day of the first fruits" — the aspect of Malchus — "when you bring a new meal-offering to Hashem — in your appointed times" — as elaborated in the discourse.

In the above discourse — Letter Beis — "that the Malchus should be with him as a freedman — which is the aspect of Mordechai — mar deror." One can say that he alludes here: that the holy Malchus is connected to Binah — which is the aspect of the great Yovel — the aspect of freedom [deror] and liberty [cherut]. And this itself is also the aspect of the vitality that one must draw into Malchus — for Binah is the life of the King — as is known — and as is understood also afterwards in Letter Gimmel — and as is elaborated above. And from this is also understood somewhat — why the scroll of Esther begins the account from the kingdom of Achashverosh. And how he sent letters afterwards: [Esther 1] "that every man should rule in his house" — and so on. For the entire matter of the scroll of Esther is: how the Malchus of the Other Side — the aspect of Haman-Amalek — contended greatly against Mordechai — who is the aspect of the holy Malchus. In particular at the time of the intense strengthening of the concealment within the concealment — until Esther was taken to the house of the king — and so on. And Hashem was with us — and overturned the concealment to Da'as.

Until specifically through this — that Esther was taken to the house of the king — the entire miracle of Purim came about.

Until: [Esther 8] "and Esther appointed Mordechai over the house of Haman." And this is why it begins by relating how the concealment then strengthened — and the Malchus of the Other Side strengthened — the aspect of the kingdom of Achashverosh. As the Sages said: [Megillah 11b] "when the king sat — and so on — upon his royal throne" — he miscounted and erred — and thought that the time of the promise of the building of the Second Temple had already passed — and it would not be built, G-d forbid. And for this he made a great feast. But since he used the Malchus only for his own pleasure and his own needs — and the Malchus was in his hand like a servant to fulfill his desire — which is the matter of the Malchus of the Other Side — the opposite of the aspect of holy Malchus — which is only for the service of Hashem — therefore he sent for Vashti for his desire — to glorify himself with her beauty before the peoples and the ministers. And she did not wish to come to him — and scorned him with shameful words. And through this the entire feast was confounded. And it was then seen clearly that the Malchus of the Other Side has no substance — for he rules over the entire world and in the end has no dominion even in his own house over his own wife. This being the aspect of the letters he sent afterwards: "that every man should rule in his house — and speak in the language of his people" — [for the essential Malchus and dominion is through speech — the aspect of Malchus = mouth]. And all laughed at him — as the Sages said: [Megillah 12b] "were it not for the first letters" — and so on. And this was the cause of the salvation of Israel — and the strengthening of the aspect of holy Malchus that is within each and every one of Israel. The aspect of: [Esther 9] "and it was overturned — that the Jews themselves ruled over their enemies."

There — in the discourse — Letter Daled — "therefore there — specifically — Hashem Himself is clothed and concealed — that is: the actual Torah of Hashem — the secrets of the Torah. Therefore from the concealment within the concealment — when one returns and overturns it to Da'as — specifically from it is made the actual Torah of Hashem." It seems that the meaning is: for the aspect of Esther alludes to the concealment within the concealment. But when one returns and overturns it to Da'as — then it is called Esther — for this Da'as is the aspect of hidden within hidden [nistar sheb'nistar] — the aspect of mysteries of mysteries [razin d'razin] — which is the aspect of the actual Torah of Hashem — the aspect of the new meal-offering elaborated at the end of the discourse. [And see in the discourse Ani Hashem Hu Sh'mi, Siman 11, Letter Zayin; and in the discourse Ashray Ha'am, Siman 13; and in the discourse Mi Ha'ish HaChafetz Chayyim, Siman 33 — on the matter of the inner aspect of the Torah that will be revealed in the future.]

There — Letter Hay — "the holy Malchus is the aspect of sof davar [end of the matter] — for it is the aspect of the last measure of the ten Sefiros — and it is the aspect of the gatherer [me'assef] of all the camps of holiness." For this Tzaddik — who is the aspect of the holy Malchus — engages to reveal all the concealments — and to gather in all the children of Israel.

📋 Translator's Summary — Siman 57 (Sha'alu es Rabbi Yosi Ben Kisma)

But the Malchus of the Other Side is the opposite — for all its engagement is to strengthen and magnify the aspect of the concealments — and to seize through this the sparks of holiness — which are the aspects of the portions of the souls of Israel — into its net and trap. And since it fears that they will take out its swallowed ones from its mouth — therefore it strengthens itself and gathers money — and so on. And the holy sparks — which are those souls that were trapped in its snare — it is somewhat difficult for them to exit from there — since they are nullified before the multitude of money that is with it. In particular — since in the money itself there are also aspects of the sparks of holiness — supernal colors [govvanin ila'in] — and through this the Malchus of the Other Side strengthens itself over those souls through the desires of money and wealth — through which is the essential strengthening of the concealment within the concealment that overpowers those souls.

But even so — there is power in the holy Malchus — the aspect of Mordechai — through his Torah engagement — to extract from it all the money and all the holy sparks it swallowed.

And just as he has the power to overturn all the concealments to Da'as as above — likewise he extracts from it all the wealth — [through which the concealment strengthens all the more as above] — and overturns it to Da'as — for he makes from it Torah — which is called: [Proverbs 31] "a woman of valor." In my humble opinion it seems he alludes here: for after the concealment within the concealment is revealed and overturned to Da'as — from it specifically is made the secrets of the Torah. And then it is called Esther — after the secrets of the Torah [sisiray Torah]. And then Malchus is in the aspect of: [Proverbs 12] "a woman of valor — a crown for her husband" — as is known. And according to the simple meaning: to support the supporters of Torah. And see in the discourse Pasach Rabbi Shimon, Siman 60 — where there is an aspect of contemplation of the Torah that requires great wealth and abundant means. It follows that through extracting the wealth from the Other Side — through this itself his Da'as expands further — until he can attain the secrets of the Torah. And see Zohar Bereishis, p. 26b — the camp of Dan — which was on the north side — from which is the aspect of wealth. And through this you will understand further the connection of the matter elaborated in the discourse.

There — Letter Zayin — "and this is the aspect of man [manna]." This means: for the man is the aspect of livelihood [parnasah] easily and without toil — which comes through the expansion of Da'as as above in Letter Vov.

There: "a simple utterance [ma'amar pashut] — this is the aspect of the revelation of Da'as — for speech is the revelation of Da'as." This means: for the essential revelation of Da'as is when one draws the light of Da'as to shine in the aspect of the attributes [midos] — which are the vav-extremities — until it is revealed and shines also in the aspect of Malchus — which is the aspect of speech — the aspect of Malchus = mouth — which is the aspect of the ultimate boundary and contraction from the aspect of the attributes. This being the aspect of: "for they are life to those who utter them — through the mouth specifically" [Eruvin 54] — and so on — as above in Letter Gimmel — and as elaborated above. And this is also the aspect of Shavuos — which is the aspect of the supernal intellect and very great Da'as. And is called Atzeres [lit. gathering/restraining] — from the language of Malchus — as elaborated at the end of the discourse. And also since it has already been elaborated above that the essential revelation of this supernal Da'as is through this Tzaddik who merited to the aspect of Malchus — and through his Torah engagement draws length of days into Malchus — until all the concealments are revealed and overturned to Da'as.

This being the aspect of: [Shabbas 105] "given — written — faithful — its sayings" — as above.

There — Letter Zayin — "and repentance from love [teshuvah m'ahavah] — this is the aspect of lechem mishneh." Meaning: this is the aspect of what is written above in Letter Hay — that Shabbas sends its illuminations to all the levels. And through this illumination the world is stirred to repentance from love — which is also the aspect of lechem mishneh.

Section 4 — Letter ד — [on Letter Tes of the discourse]

There — Letter Tes — "for the Torah novelties of Shabbas must be in the mysteries of the Torah and the wisdom of the Kabbalah — as elaborated in the kavvanot." And likewise in the hymn Asader liSe'udasa: "in concealed words you shall reveal utterances — and speak novelties — to adorn the table — with a precious mystery."



# סימן נ"ז
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/46/

סימן נ"ז
סימן נ"ז
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/46

Segment 2
HE:
אות א מאמר שאלו את ר' יוסי בן קיסמא סימן נ"ז שמעתי שנאמר פיסקא פיסקא, ויש בזה כמה סיפורים נפלאים איך שנתגלגל התגלות כל ענין וענין מזה המאמר, אך איני בקי היטב בכל זאת:

EN:
There — Letter Yud — "for Shabbas depends on the guarding of speech." See Zohar Bereishis, p. 32: "Shabbas is called speech [dibbur] — and therefore speech that is prohibited on Shabbas is forbidden."

The discourse Sha'alu es Rabbi Yosi Ben Kisma, Siman 57 — I heard that it was said passage by passage [piseka piseka].

Segment 4
HE:
אות ב שם במאמר זה אות א', יקום ולא יאמין בחיין וכו' שיקים את האמונה הנפולה שלא האמין בצדיקים וחכמים אשר גם במיתתם קרוים חיים וכו' ואחר כך באות ב' מבאר שכשאין לו אמונת חכמים זה בחינת הסתלקות החכמים וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי כשאין לו אמונת חכמים אז אפילו בחיין חיותן של החכמים נחשב גם כן אצלו בחינת הסתלקות החכמים מאחר שאין מאמין בהם וכן להיפוך, מי שזוכה לאמונת חכמים בשלימות אין שייך אצלו לומר הסתלקות החכמים או מיתתן חס ושלום, מאחר שבאמת צדיקים אפילו במיתתן קרוים חיים (ברכות י"ח:) ולפי דברי רבינו ז"ל מבואר מאוד התכת הכתובים (ישעיה כ"ט) יען כי נגש העם וכו' בשפתיו כבדוני ולבם רחק ממני לכן הנני יוסף להפליא העם הזה וכו' ואבדה חכמת חכמיו היינו כשם שהם מכבדים ויראים אותי בנגלה לעיני בני אדם, רק שפנימיות לבבם רחק ממני, כן עונשם חס ושלום שיהיה חכמים בדורותיהם, רק אף על פי כן תאבד חכמתם של החכמים מחמת שהעם לא יאמינו בהם ולא יקבלו את אור חכמתם, וזהו מדה כנגד מדה כי אף על פי שיהיה להם חכמים, אף על פי כן לא יקבלו העם את הפנימיות שבהחכמים, היינו אור חכמתם מחמת חסרון אמונה כנ"ל:

EN:
There — Letter Tes — "for the greatness of the worthy leaders of the generation is a vessel for the renewal of the Torah." Perhaps the meaning is: in the manner of what the Sages said: "honor is nothing other than Torah" — and as is brought in Siman 37. One can also say: the secret of this discourse touches on the matter of what Mordechai and Esther — [who were from the aspect of Moshe — as is understood from the Sages' words — and likewise in the discourse Mishpatim, Siman 10] — merited to subdue the kelipah of Haman-Amalek. Then Israel received the Torah anew and with great love — as the Sages said: "they [willingly] re-accepted it" [hadar kibluhah]. And also regarding the Megillah itself the Sages expounded: "words of peace and truth" — as the truth of the Torah. All of which is the aspect of the renewal of the Torah that occurred then. And all of this came about through the greatness of Mordechai and Esther — as it is written: "and the account of the greatness of Mordechai" — and: "and the man Mordechai went on and grew great." Until all of Israel then merited greatness and great honor — as it is written: "and all the officers of the king and so on — elevated the Jews." And it is said: "for the Jews there was light and so on — and splendor." And this is what the Sages said: "'light' — this is Torah" — meaning: the aspect of the above renewal of the Torah. "And 'joy' — this is Yom Tov" — meaning: the aspect of the illumination of Shabbas which is the beginning of the holy convocations in the portion of the appointed times. And about it is said: "and on the day of your rejoicing" — as our Sages expounded in Sifri. "And 'gladness' — this is circumcision" — the aspect of the covenant. "And 'splendor' — these are tefillin" — as it is said: "and all the peoples shall see" — meaning: the aspect of greatness and honor as above.

And there are several wondrous accounts of how each and every matter of this discourse was revealed — but I do not know them all well.

There — in this discourse — Letter Alef — "may he arise and not believe in the living" — meaning: he should raise up the fallen faith — who did not believe in the Torah scholars and the wise men — of whom even in their death they are called living.

Segment 6
HE:
אות ג שם אות ב', ולהקים אמונה הנפולה הוא על ידי בחינת יעקב היינו על ידי נדר וכו' ויעקב הוא בחינת נדר שהוא ראש לכל הנודרים יש לפרש על דרך שהקשה בזוהר ויצא ק"נ: על פסוק (בראשית כ"ח) וידר יעקב נדר וכו', כיוון דכל האי אבטח ליה הקדוש ברוך הוא אמאי לא האמין עיין שם מה שתירץ ועיין שם גם בדף קנ"א והנה יעקב אבינו עליו השלום בוודאי האמין בשלימות בהבטחת הקדוש ברוך הוא, רק שלא האמין בעצמו בשלימות וחשב שמא אין חלומו אמת וזה גם כן לפעמים נחשב לפגם אמונת חכמים מה שהחכם האמת אינו מאמין בעצמו בשלימות וכמבואר במאמר חדי ר"ש סי' ס"א, על כן וידר יעקב נדר להקים האמונה הנפולה ואפשר לפרש שזה גם כן הענין מה שנאמר אחר הסתלקותו של אהרן הכהן (במדבר כ) ויראו כל העדה כי גוע אהרן וכו' וישמע הכנעני מלך ערד וכו' וידר ישראל נדר וכו' ודרשו רבותינו ז"ל על שם נדרו של יעקב וכו', כי כבר נתבאר שכשזוכין לאמונת חכמים בשלימות אין שייך לומר הסתלקות חכמים, כי צדיקים במיתתן קרוים חיים, והיינו בהיפוך מהעונש של פגם אמונת חכמים שעל ידי זה אף על פי שיש חכמים אבל פנימיות חכמתם נעלם ונאבד מן העולם על ידי חסרון אמונה כנ"ל אבל על ידי אמונת חכמים אם אדרבא להיפוך, אף על פי שבנגלה נסתלקו החכמים חס ושלום, אבל הפנימיות שלהם נשאר בעולם, דהיינו אור חכמתם וזכות צדקתם ותורתם מגין על העולם גם עכשיו ועכשיו כשנסתלק אהרן ונסתלקו ענני כבוד זה מורה על איזה בחינת פגם באמונת חכמים שזה עיקר בחינת הסתלקות החכמים, כי באם לאו למה נסתלקו ענני כבוד שהיה בזכות אהרן הלא הוא חי גם עכשיו ואפשר לומר שזה בכלל דברי חז"ל שאמרו שהיה מהרהרים אחר משה וכי אפשר שמת אהרן וכו' עד שהראם מוטל במטה וכו', ובזה גילו דעתם שחושבים זאת לבחינת הסתלקות ומיתה ממש, עד אשר היה קשה להם לקבל זאת בדעתם וכי אפשר שישלוט בו מלאך המות, ובאמת לא שלט בו מלאך המות ומת בנשיקה וגם עכשיו הוא חי נמצא שזה היה בחינת פגם אמונת חכמים על ידי זה וישמע הכנעני וכו', והתיקון לזה וידר ישראל נדר וכו' ועיין זוהר חוקת דקפ"ג לענין פטירת אהרן וכו' זכאה חולקיהון דצדיקייא וכו' ואף על גב דאינון באתר אחרא בעלמא אחרא עילאה זכותהון קיימא בעלמא דא לדרי דרין וכו' ומה שכתוב בפרשה עקב (דברים י) ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן וכו' ופירש"י ששם עשו אבל כבד על מיתתו של אהרן שגרמה להם שנסתלקו ענני כבוד ומלחמת מלך ערד וכו', היינו גם כן כנ"ל כי אדרבא כשיודעין ומאמינים שהצדיק והחכם לא מת כלל, כי גם במיתתו קרוי חי רק שנסתלק ונתעלם מאתנו ואין אנו רואים אותו בהתגלות, וגם הפנימיות שלו שנשאר לנו גם עכשיו צריכים להשתדל ולהתייגע ולחפש אחריו ביותר, כי גם על זה נופל שכחה והעלמה גדולה אחר פטירת הצדיק כמבואר להדיא לקמן בסימן קצ"ב בבחינת (תהלים ל"א) נשכחתי כמת מלב וכו' כשמשים אל לבו כל זאת אז מתגבר בהספד ואבל על פטירת הצדיק ביותר, מאחר שיודע שבאמת הוא חי, על כן אי אפשר להשכחה להתגבר כל כך עד שיהיה מתעצל על ידי זה בהספדו גם כן, רק אדרבא הוא מזדרז ביותר בהספד ואבל עליו על שאף על פי כן נתעלם ונגנז האור מאתנו כנ"ל שזה בחינת מה שאמרו רז"ל (שבת קנג) שאמר לו רב לרב שמואל בר שילת אחים בהספדאי דהתם קאימנא היינו כנ"ל, כי תדע שאני חי ועומד שם ושומע הספד, וכל מה שמספידין בחמימות יותר כמו כן תזכו למצוא פנימיות קדושתו ביותר גם אז ועיין נפלאות על פסוק זה בלקוטי הלכות הלכות שלוחין הל"ה אות י"ז, ועיין שם באריכות מענין הנ"ל שצדיקים גם במיתתן קרוים חיים, ועיין עוד נפלאות רבות מכלל ענין מאמר זה הנ"ל בלקוטי הלכות הל' שבת הלכה ו':

EN:
Siman Sixty — Pasach Rabbi Shimonסימן ס — פתח רבי שמעון

And afterwards in Letter Beis he elaborates: that when one has no faith in the Torah scholars — this is the aspect of the departure of the Torah scholars.

Segment 8
HE:
אות ד שם אות ח', חמץ וכו' הוא בחינת תענית בחינת (שמות י"ב) כל מחמצת לא תאכלו לא תאכלו זה בחינת תענית הנ"ל לקרב הדברים אל השכל קצת נראה לעניות דעתי, כי מבואר בכתבי האריז"ל כי חמץ מרמז על בחינת מוחין דקטנות שיש שם אחיזה להחיצונים (ועיין משנת חסידים), ומבואר בכתבי האריז"ל בשער תיקוני העוונות כי ביום התענית ניזונין ממוחין דקטנות לבדן וכו' עיין שם נמצא מבואר כי החמץ שמרמז על בחינת מוחין דקטנות הוא בבחינת מוחין דקטנות, ועל כן נאמר בו בפסח כל מחמצת לא תאכלו כדי שלא יתן מקום להחיצונים להתאחז בו אז כמבואר בכוונות, ואז צריכין לאכול מצה שמרמז על מוחין גדולים מוחין דאבא, שזה בחינת הארה הגדולה שמאיר בשבת, שעל כן נקרא שבת בשם קדש כמו שכתוב (שמות ל"א) ושמרתם את השבת כי קדש הוא, ויום טוב נקרא רק מקרא קדש כמבואר בכוונות יום טוב ובכוונת של שבת, בפרט הסעודה שבשבת בבוקר שעליו נאמר (ישעיה נ"ח) אז תתענג על ה' על ה' דייקא, והוא בבחינת מוחין דאבא כמבואר בכתבי האריז"ל, שזה גם כן בחינת סוד אכילת מצה בליל פסח כמבואר בכוונות פסח וזה שכתב רבינו ז"ל מצה היא בחינת עונג שבת היינו כנ"ל וזה שכתוב לעיל באות ז' כי אכילת שבת קודש הוא וכו', היינו בחינת קודש הנ"ל הנאמר בשבת, ואז נכנע הכבד גם כן ונתבטל כוחו וכו' נמצא שמה שנכנע הכבד שהוא בחינת אדום לפני המוח, על ידי תענית שאז ניזונין ממוחין דקטנות שמשם בעצמו יונקין החיצונים לפעמים חס ושלום, ועל ידי התענית נכנעין לפני המוח כנ"ל זה בחינת חמץ כנ"ל, שזה בחינת (ישעיה ס"ג) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים, וההכנעה שנכנע הכבד וכל האויבים והחיצונים על ידי עונג שבת שהוא בחינת מוחין גדולים מוחין דאבא זה בחינת מצה וזה (עיין טעמי המצוות לר"מ הבבלי) אין בין חמץ למצה אלא משהו נוטריקון והיה מעשה הצדקה שלום, היינו שעיקר ההבדל ניכר על ידי השלום שנתרבה על ידי הצדקה, שעל ידי נתינת הצדקה של התענית בחינת (ברכות ו:) אגרא דתעניתא צדקתא נמשך ונתרבה גם כן השלום, רק שאין לו בחינת פה ודיבור עדיין, ועל ידי עונג שבת אז כשנותנין גם כן צדקה נמשך ונתרבה השלום שיש לו פה וכו' כמבואר בפנים ועיין בלקוטי הלכות הלכות פסח הלכה ו':

EN:
And in Chayyay Moharan it is elaborated: that after Rabbainu said the above discourse Pasach Rabbi Shimon — Rabbainu said that it had been a beautiful wedding. [In Yiddish [lashon Ashkenaz]: s'iz geven a shein chasenakele.] And it was fitting to ask Hashem with His heavenly entourage for the wedding. And Rabbi Nosson said to him: certainly they were here. Rabbainu replied: min hasasm [it may be assumed so — meaning: certainly and without doubt Hashem and His heavenly entourage were there].

In my humble opinion it seems the meaning is: for when one has no faith in the Torah scholars — then even in their lifetime — the vitality of the Torah scholars is regarded by him too as the aspect of the departure of the Torah scholars — since he does not believe in them. And likewise on the contrary: one who merits to complete faith in the Torah scholars — the concept of the departure of the Torah scholars — or their death, G-d forbid — does not apply to him. Since in truth the righteous — even in their death — are called living [Brachos 18b]. And according to Rabbainu's words — the meaning of the verses is very well elaborated: "because this people draws near — and so on — with their lips they have honored Me — but their heart is far from Me — therefore behold I will add to deal wondrously with this people — and the wisdom of their wise men shall be lost" [Isaiah 29]. Meaning: just as they honor Me and fear Me outwardly before human beings — only their inner heart is far from Me — so their punishment, G-d forbid, is that there will be Torah scholars in their generations. But even so — the wisdom of the Torah scholars will be lost — since the people will not believe in them — and will not receive the light of their wisdom. And this is measure for measure — for even though there will be Torah scholars for them — nonetheless the people will not receive the inner aspect of the Torah scholars — namely the light of their wisdom — because of the lack of faith as above.

There — Letter Beis — "and to raise up the fallen faith — this is through the aspect of Yaakov — namely through a vow [neder] — and Yaakov is the aspect of a vow — for he is the head of all who vow." One can explain — in the manner of the question posed in Zohar Vayeitzeh, p. 150: "since the Holy One assured him all of this — why did he not believe?" See there what is answered — and see there also on p.

Segment 10
HE:
אות ה ועיין בזוהר פנחס דרנ"ב גער חית קנה דא קנה דאתאחיד בי' עשו דאיהו רומי רבתא וכו' קנה מץ וכד אתי פורקנא לישראל יתבר לי' וכו' ומתעבר מיד חמץ מעלמא וכו' ויתגלה מצה בעלמא דאיהו בית מקדשא דבית ראשון ובית שני וכו' ואינון לקבל לחם משנה וכו' מכוון לדברינו הנ"ל שמצה הוא בחינת עונג שבת בחינת הכנעת עשו הוא אדום שאחיזתו בכבד וכו', ולפי דברי רבינו ז"ל שמצה הוא בחינת עונג שבת, יתכן מאוד מה שכתוב (ויקרא כ"ג) ממחרת השבת על יום ראשון של חג המצות שבו עיקר חיוב אכילת מצה בלילה הראשונה, וכן מה שכתוב (שמות י"ב) תשביתו שאור מבתיכם וכו' תשביתו דייקא כמו שכתב רבינו ז"ל באות ה', ועל שם זה נקרא שבת כי בסגולתו להשבית אויב ומתנקם, וכבר נתבאר שאחיזתם אז בבחינת שאור וחמץ כנ"ל:

EN:
Section 4 — Letter ד — [on Letter Alef of the discourse]

151. Now: our patriarch Yaakov — may peace be upon him — certainly believed completely in the assurance of the Holy One.

Segment 12
HE:
אות ו נשמט ושייך לאות ג', נוטריקון בשמן קדשי משחתיו (תהלים פט), מצאתי דוד עבדי (בחינת מלכות אמונה אבן ישראל כידוע), בשמן קדשי משחתיו (בחינת נדר בחינת ויצוק עליה שמן, כי על ידי נדר עולה לבחינת פליאות חכמה שהוא בחינת שמן כידוע, וממשיך משם הארה על האמונה שהוא בחינת אבן בחינת מלכות דוד), אשר ידי תיכון עמו אף זרועי תאמצנו, בחינת תיקון הידים המבואר בפנים, ועל ידי זה זוכין לעונג שבת ולהשבית אויב ומתנקם וכו' וזה לא ישיא אויב בו וכו' וכתותי מפניו צריו וכו' כמבואר בפנים:

EN:
Section 5 — Letter ה — [on the same Letter Alef]

Only: he did not completely believe in himself — and thought perhaps his dream was not true. And this is also sometimes considered a blemish in the faith in the Torah scholars — when the true Torah scholar does not believe completely in himself. And as is elaborated in the discourse Chadi Rabbi Shimon, Siman 61. Therefore "and Yaakov vowed a vow" — to raise up the fallen faith. And one can also explain: this is likewise the matter of what is said after the departure of Aharon the Kohen: "and the entire congregation saw that Aharon had expired — and the Canaanite king of Arad heard — and Israel vowed a vow" [Numbers 20]. And the Sages expounded it in the name of Yaakov's vow. For it has already been elaborated: that when one merits complete faith in the Torah scholars — the concept of the departure of the Torah scholars does not apply. For the righteous in their death are called living. And this is the opposite of the punishment of the blemish of faith in the Torah scholars — through which even though there will be Torah scholars — nonetheless their inner wisdom is concealed and lost from the world through the lack of faith as above. But through faith in the Torah scholars — on the contrary — even though outwardly the Torah scholars have departed, G-d forbid — nonetheless their inner aspect remains in the world — namely: the light of their wisdom and the merit of their righteousness and their Torah protects the world even now. And now: when Aharon departed — and the Clouds of Glory departed — this indicates some aspect of blemish in the faith in the Torah scholars — which is the essential aspect of the departure of the Torah scholars. For if not — why did the Clouds of Glory depart — which were in the merit of Aharon? He is certainly alive even now! And one can say: this is included in the words of the Sages — who said that they were wondering about Moshe: "is it possible that the angel of death ruled over him?" Until he showed them him lying on the bier. And through this they revealed their view — that they considered this an aspect of departure and actual death — until it was difficult for them to accept in their mind: can the angel of death have dominion over him? And in truth the angel of death did not have dominion over him — and he died by a Divine kiss — and even now he is alive. It follows that this was an aspect of blemish in the faith of the Torah scholars — through this: "and the Canaanite heard." And the rectification for this: "and Israel vowed a vow." And see Zohar Chukas, p. 183 — on the matter of the passing of Aharon: "praiseworthy is the portion of the righteous — and even though they are in another place — in another supernal world — their merit stands in this world for generations upon generations." And what is written in the portion Eikev: "and the children of Israel journeyed from Be'eros Bnei Ya'akan to Moserah — there Aharon died" [Deuteronomy 10] — and Rashi explains: that there they made a heavy mourning for the death of Aharon — which caused the departure of the Clouds of Glory and the war of the king of Arad. Meaning: likewise as above. For on the contrary — when one knows and believes that the Tzaddik and the Torah scholar did not die at all — for even in his death he is called living — only he departed and became concealed from us and we do not see him in open revelation. And also the inner aspect of him that remains with us even now — one must strive and toil and search after it more. For upon this too great forgetting and concealment falls after the passing of the Tzaddik — as is explicitly elaborated below in Siman 192 — in the aspect of: "I have been forgotten like a dead man from the heart" [Psalms 31]. When one takes all this to heart — then one intensifies in mourning and lamentation over the passing of the Tzaddik even more — since one knows that in truth he is alive. Therefore forgetting cannot strengthen so much — until one becomes lazy in one's lamentation either. On the contrary — one hastens even more in mourning and lamentation over him — for even though so — the light has become concealed and stored away from us as above. This being the aspect of what the Sages said: [Shabbas 153] that Rav said to Rav Shmuel bar Shilat: "be ardent in my eulogy — for I will be standing there." Meaning: as above — for know that I am alive and standing there and hearing the eulogy. And the more one eulogizes with warmth — so too will you merit to find his inner holiness more even then. And see wonders on this verse in Likutay Halachos, Laws of Agents [Hil'chos Shluchin], Halacha 5, Letter 17. And see there at length on the matter above — that the righteous even in their death are called living. And see further many wonders from the general matter of this discourse in Likutay Halachos, Laws of Shabbas, Halacha 6.

There — Letter Khes — "chametz — and so on — is the aspect of the fast — the aspect of: 'all that is leavened you shall not eat' [Exodus 12] — 'you shall not eat' — this is the aspect of the above fast." To bring the matters somewhat closer to the intellect — in my humble opinion: for it is elaborated in the writings of the Holy Ari that chametz alludes to the aspect of the small mochin [mochin d'katnus] — where there is a hold for the external forces. [And see Mishnas Chassidim.] And it is elaborated in the writings of the Holy Ari in Sha'ar Tikkun Ha'avonos: that on the day of a fast one is nourished from the small mochin alone. See there. It follows that: chametz — which alludes to the aspect of small mochin — is in the aspect of small mochin. And therefore it is said of chametz on Pesach: "all that is leavened you shall not eat" — so as not to give a foothold to the external forces then — as elaborated in the kavvanot.

Segment 14
HE:
אות ז שם סוף אות ח', והקמת אמונה הוא על ידי נדר וכו' רוצה לומר כי מתחלה מדבר שכשהאמונה בשלימות אזי נפתחין שערי הקדושה ונופל שער ארם פעם אחת ועכשיו מדבר שכשנבנה חס ושלום פעם שנית שער ארם על ידי שנפלו מאמונה חס ושלום צריכין להקים אותה על ידי נדר, ואז נבנה פעם שנית שער הקדושה ונופל שער ארם שנית אך לפעמים נבנה שער ארם על ידי כעס ושנאה ומחלוקת וכמו שאמרו רז"ל, אבל על ידי עונג שבת זוכין לשלום וכו' ונופל פעם שלישית שער ארם ובן דוד בא:

EN:
Section 6 — Letter ו — [on Letter Beis of the discourse]

And then one must eat matzah — which alludes to great mochin — the mochin of Abba.

This being the aspect of the great illumination that shines on Shabbas. And therefore Shabbas is called kodesh [holy] — as it is written: "and you shall observe the Shabbas — for it is holy" [Exodus 31]. And Yom Tov is called only mikra kodesh [a holy convocation] — as elaborated in the kavvanot of Yom Tov and in the kavvanot of Shabbas. In particular the Shabbas morning meal — about which it is said: "then you shall delight in Hashem" [Isaiah 58] — "in Hashem" specifically. And it is in the aspect of the mochin of Abba — as elaborated in the writings of the Holy Ari. And this is also the aspect of the secret of the eating of matzah on the night of Pesach — as elaborated in the kavvanos of Pesach. And this is what Rabbainu wrote: "matzah is the aspect of oneg Shabbas [Shabbas delight]" — meaning: as above. And this is what is written above in Letter Zayin: "for the eating of holy Shabbas" — meaning: the above aspect of kodesh said regarding Shabbas. And then the liver too is subdued and its power is nullified. It follows that: what subdues the liver — which is the aspect of Edom — before the brain — through a fast — when one is nourished from small mochin — from which the external forces themselves sometimes draw, G-d forbid — and through the fast they are subdued before the brain as above — this is the aspect of chametz as above. This being the aspect of: "who is this coming from Edom — with soiled garments [chamuts begadim]?" [Isaiah 63]. And the subduing — that the liver and all the enemies and external forces are subdued — through the oneg Shabbas which is the aspect of great mochin — the mochin of Abba — this is the aspect of matzah. And this is: [See the Ta'amei HaMitzvos of the Babylonian Rishon] "between chametz and matzah there is but a hairbreadth" — acrostic [notrikon]: "and the deed of righteousness shall be peace [v'hayah ma'aseh hatzedakah shalom]" — meaning: the essential difference is evident through the peace that is multiplied through charity [tzedakah]. For through the giving of the charity of the fast — the aspect of: [Brachos 6b] "the reward of the fast is charity [agra d'ta'anisa tzedakta]" — peace is also drawn and multiplied. Only it does not yet have the aspect of mouth and speech. And through oneg Shabbas — when one also gives charity — peace is drawn and multiplied that has a mouth — and so on — as elaborated in the discourse. And see in Likutay Halachos, Laws of Pesach, Halacha 6.

And see in Zohar Pinchas, p. 252: "rebuke the beast of the reed [ger chayis kaneh] — this is the reed to which Eisav clings — he is the great Rome — and so on — the reed-chametz. And when the redemption comes for Israel — it will be broken for them — and chametz will be removed from the world — and matzah will be revealed in the world — which is the Temple of the First Temple and the Second Temple — and they are corresponding to the double bread [lechem mishneh]." This is consistent with our words above — that matzah is the aspect of oneg Shabbas — the aspect of the subduing of Eisav who is Edom — whose hold is in the liver. And according to Rabbainu's words — that matzah is the aspect of oneg Shabbas — it is very likely what is written: "from the morrow of the Shabbas" [Leviticus 23] — referring to the first day of the festival of Matzos — on which the essential obligation of eating matzah on the first night applies.

And likewise what is written: "you shall remove the leaven from your houses" [Exodus 12] — "you shall remove [tashbisu]" specifically — as Rabbainu wrote in Letter Hay.

And on its account it is called Shabbas — for its virtue is to subdue the enemy and the avenger [oyev u'misnakem]. And it has already been elaborated that their hold then is in the aspect of leaven and chametz as above.

Notrikon [acrostic] of: "with His holy oil He anointed him [bishmein kodsho meshachtihu]" [Psalms 89]: "I found David My servant" — [the aspect of Malchus — faith — stone of Israel — as is known] — "with His holy oil He anointed him" — [the aspect of a vow [neder] — the aspect of: "and he poured oil upon it [vayitzok aleha shamen]" — for through a vow one ascends to the aspect of the wonders of wisdom [plios chuchmah] — which is the aspect of oil — as is known. And from there he draws illumination upon the faith — which is the aspect of the stone — the aspect of the Malchus of David]. "With whom My hand shall be established — and also My arm shall strengthen him." The aspect of the rectification of the hands elaborated in the discourse. And through this one merits to oneg Shabbas — and to subdue the enemy and the avenger. "The enemy shall not outdo him" — and so on — "I will beat down his adversaries before him" — and so on — as elaborated in the discourse.

There — Letter Yud — "for Shabbas depends on the guarding of speech." See Zohar Bereishis, p. 32: "Shabbas is called speech [dibbur] — and therefore speech that is prohibited on Shabbas is forbidden."

There — end of Letter Khes — "and the raising up of the faith is through a vow." This means: at first it speaks of: when the faith is in its wholeness — then the gates of holiness are opened — and the gate of Aram falls once. And now it speaks of: when, G-d forbid, the gate of Aram was built anew — because one fell from faith, G-d forbid — one must raise it up through a vow. And then the gate of holiness is built anew — and the gate of Aram falls a second time. But sometimes the gate of Aram is built through anger and hatred and dispute — as the Sages said. But through oneg Shabbas one merits to peace — and so on — and the gate of Aram falls a third time — and Ben David comes.

There — Letter Tes — "for the greatness of the worthy leaders of the generation is a vessel for the renewal of the Torah." Perhaps the meaning is: in the manner of what the Sages said: "honor is nothing other than Torah" — and as is brought in Siman 37. One can also say: the secret of this discourse touches on the matter of what Mordechai and Esther — [who were from the aspect of Moshe — as is understood from the Sages' words — and likewise in the discourse Mishpatim, Siman 10] — merited to subdue the kelipah of Haman-Amalek. Then Israel received the Torah anew and with great love — as the Sages said: "they [willingly] re-accepted it" [hadar kibluhah]. And also regarding the Megillah itself the Sages expounded: "words of peace and truth" — as the truth of the Torah. All of which is the aspect of the renewal of the Torah that occurred then. And all of this came about through the greatness of Mordechai and Esther — as it is written: "and the account of the greatness of Mordechai" — and: "and the man Mordechai went on and grew great." Until all of Israel then merited greatness and great honor — as it is written: "and all the officers of the king and so on — elevated the Jews." And it is said: "for the Jews there was light and so on — and splendor." And this is what the Sages said: "'light' — this is Torah" — meaning: the aspect of the above renewal of the Torah. "And 'joy' — this is Yom Tov" — meaning: the aspect of the illumination of Shabbas which is the beginning of the holy convocations in the portion of the appointed times. And about it is said: "and on the day of your rejoicing" — as our Sages expounded in Sifri. "And 'gladness' — this is circumcision" — the aspect of the covenant. "And 'splendor' — these are tefillin" — as it is said: "and all the peoples shall see" — meaning: the aspect of greatness and honor as above.

📋 Translator's Summary — Simanim 58–59 (Talas Nafkin Mechad / Heichal HaKodesh)



# סימן נ"ח נ"ט
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/47/

סימן נ"ח נ"ט
סימן נ"ח נ"ט
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/47

Segment 2
HE:
אות א מאמר תלת נפקין מחד סי' נ"ח ומאמר היכל הקודש סי' נ"ט שניהם במאמר אחד נאמרו בר"ה תקס"ו שחל אז ביום שלישי ורביעי:

EN:
Section 2 — Letter ב — [on Letter Daled of the discourse — Talas Nafkin Mechad]

The disc

Segment 4
HE:
אות ב מאמר תלת נפקין אות ד' שבחינת שבת מקבל מיוסף לחם משנה וכו' ועיין זוהר ויחי דרמ"ו ודא הוא לחמו לחם ואו ועל דא כתיב (שמות ט"ז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וודאי וכו', וכד איהו נקיט וודאי הוא יתן מעדני מלך ומאן מלך כנסת ישראל וכו', והוא יהיב לה על ידא דצדיק דרגא קדישא את קיימא, ומהכא לשאר דרגין דלתתא וכו', בספרא דרב המנונא סבא אמר הכי (בראשית מ"ט) מאשר שמנה לחמו דא לחם שבת דאיהו פנג על חד תרין כדכתיב (שמות ט"ז) לקטו לחם משנה וכו' עיין שם ועיין בכוונות ובסידור קול יעקב בפירוש על הפזמון למבצע על רפתא וכו' ועיין בספר דבש לפי ערך יוסף שהביא בשם הרב מוהר"ר העשיל שענין לחם משנה של שבת מרמז על יוסף, כי שני פעמים לחם גימטריא יוסף וכו' מכוון גם כן לענינינו והנה מענין הנ"ל תבין מעלת הזוכין להיות בשבת אצל הצדיק והחכם האמת שבדור, מאחר שעיקר הארת שבת הארת התשובה נמשך מהצדיק והחכם שבדור כמבואר בפנים:

EN:
Section 3 — Letter ג — [on Letter Zayin of the discourse]

ourse Talas Nafkin Mechad, Siman 58, and the discourse Heichal HaKodesh, Siman 59 — were both said together as one discourse — on Rosh Hashonoh 5566 — which fell on the third and fourth days of the week.

Segment 6
HE:
אות ג שם באות ז', ותשובה מאהבה זה בחינת לחם משנה וכו' היינו שזה בחינת מה שכתוב לעיל באות ה' ששבת משלח הארותיו לכל המדריגות, ועל ידי הארה הזאת נתעורר העולם לתשובה מאהבה שהיא גם כן בחינת לחם משנה וכו':

EN:
Section 4 — Letter ד — [on Letter Tes of the discourse]

The discourse Talas Nafkin Mechad — Letter Daled — "that Shabbas receives the double bread from Yosef." And see Zohar Vayechi, p.

Segment 8
HE:
אות ד שם אות ט', על חמוקי יריכיך תורה הצפונה וכו' כי עיקר החידושי תורה בשבת צריך להיות ברזי תורה וחכמת הקבלה כמבואר בכוונות, וכן בפזמון של אסדר לסעודתא, במלין סתימין תגלון פתגמין ותימרון חידושא לעטר פתורא ברזא יקירא וכו':

EN:
Section 5 — Letter ה — [on Letter Yud of the discourse]

246b: "this is his bread — the bread of vav — and about this it is written: 'behold I will rain down bread from Heaven for you' [Exodus 16] — certainly. And when he grasps it — certainly he will give the delicacies of the King — and who is the King? The Assembly of Israel. And he gives it to her through the hand of the Tzaddik — the holy level — the sign of the covenant. And from here to the other levels below." See there. And see in the book Devash LePi — entry: Yosef — where it brings in the name of the Rav Mohar"r Heshel: that the matter of the lechem mishneh [double bread] of Shabbas alludes to Yosef — for two times lechem has the numerical value of Yosef. This is also relevant to our matter. And now: from the above matter you will understand the great merit of those who merit to be with the Tzaddik and true Torah scholar of the generation on Shabbas — since the essential illumination of Shabbas — the illumination of repentance — is drawn from the Tzaddik and Torah scholar of the generation — as elaborated in the discourse. And see in Siddur Kol Ya'akov — in the commentary on the hymn L'Mivtza al Rifta — and so on.

There — Letter Zayin — "and repentance from love [teshuvah m'ahavah] — this is the aspect of lechem mishneh." Meaning: this is the aspect of what is written above in Letter Hay — that Shabbas sends its illuminations to all the levels. And through this illumination the world is stirred to repentance from love — which is also the aspect of lechem mishneh.

Segment 10
HE:
אות ה שם אות י', כי שבת תלוי בשמירת הדיבור וכו' עיין זוהר בראשית דף לב, שבת איקרי דיבור, ובגין דא דיבור ול אסור בשבת וכו':

EN:
Section 6 — Letter ו — [on Letter Tes of the discourse]

There — Letter Tes — "for the Torah novelties of Shabbas must be in the mysteries of the Torah and the wisdom of the Kabbalah — as elaborated in the kavvanot." And likewise in the hymn Asader liSe'udasa: "in concealed words you shall reveal utterances — and speak novelties — to adorn the table — with a precious mystery."

Segment 12
HE:
אות ו שם אות ט', כי הגדולה של הכשרי הדור הוא כלי אל התחדשות התורה וכו' אולי רוצה לומר על דרך שאמרו רז"ל אין כבוד אלא תורה וכמובא בסי' ל"ז עוד יש לומר שסוד מאמר זה נוגע לענין, מה שכשזכו מרדכי ואסתר (שהיו מבחינת משה כמובן בדברי רז"ל וכן במאמר משפטים סי' י) להכניע קליפת המן עמלק, אז קבלו ישראל התורה מחדש ובאהבה גדולה כמו שאמרו רז"ל (אסתר ט) הדר קבלוה וכו' וגם על המגילה בעצמה דרשו ז"ל (מגילה ט"ז:) דברי שלום ואמת כאמתה של תורה, שכל זה בחינת התחדשות התורה שהיה אז וכל זה היה על ידי גדולת מרדכי ואסתר כמו שכתוב (אסתר י) ופרשת גדולת מרדכי וכו' והאיש מרדכי הולך וגדול, עד שכל ישראל זכו אז לגדולה וכבוד גדול כמו שכתוב וכל שרי המלך וכו' מנשאים את היהודים וכו', ונאמר ליהודים היתה אורה וכו' ויקר וזה שאמרו רז"ל (אסתר ח) אורה זו תורה היינו בחינת התחדשות התורה הנ"ל, ושמחה זה יו"ט היינו בחינת הארת שבת שהוא תחלה למקראי קודש בפרשת המועדים, ועליו נאמר וביום שמחתכם כמו שדרשו רבותינו ז"ל בספרי וששון זו מילה בחינת ברית ויקר אלו תפלין שנאמר וראו וכו' היינו בחינת הגדולה והכבוד כנ"ל:

EN:
📋 Translator's Summary — Simanim 58–59 (Talas Nafkin Mechad / Heichal HaKodesh)

There — Letter Tes — "for the Torah novelties of Shabbas must be in the mysteries of the Torah and the wisdom of the Kabbalah — as elaborated in the kavvanot." And likewise in the hymn Asader liSe'udasa: "in concealed words you shall reveal utterances — and speak novelties — to adorn the table — with a precious mystery."

There — Letter Yud — "for Shabbas depends on the guarding of speech." See Zohar Bereishis, p.

There — Letter Yud — "for Shabbas depends on the guarding of speech." See Zohar Bereishis, p. 32: "Shabbas is called speech [dibbur] — and therefore speech that is prohibited on Shabbas is forbidden."

32: "Shabbas is called speech [dibbur] — and therefore speech that is prohibited on Shabbas is forbidden."

There — Letter Tes — "for the greatness of the worthy leaders of the generation is a vessel for the renewal of the Torah." Perhaps the meaning is: in the manner of what the Sages said: "honor is nothing other than Torah" — and as is brought in Siman 37.

There — Letter Tes — "for the greatness of the worthy leaders of the generation is a vessel for the renewal of the Torah." Perhaps the meaning is: in the manner of what the Sages said: "honor is nothing other than Torah" — and as is brought in Siman 37. One can also say: the secret of this discourse touches on the matter of what Mordechai and Esther — [who were from the aspect of Moshe — as is understood from the Sages' words — and likewise in the discourse Mishpatim, Siman 10] — merited to subdue the kelipah of Haman-Amalek. Then Israel received the Torah anew and with great love — as the Sages said: "they [willingly] re-accepted it" [hadar kibluhah]. And also regarding the Megillah itself the Sages expounded: "words of peace and truth" — as the truth of the Torah. All of which is the aspect of the renewal of the Torah that occurred then. And all of this came about through the greatness of Mordechai and Esther — as it is written: "and the account of the greatness of Mordechai" — and: "and the man Mordechai went on and grew great." Until all of Israel then merited greatness and great honor — as it is written: "and all the officers of the king and so on — elevated the Jews." And it is said: "for the Jews there was light and so on — and splendor." And this is what the Sages said: "'light' — this is Torah" — meaning: the aspect of the above renewal of the Torah. "And 'joy' — this is Yom Tov" — meaning: the aspect of the illumination of Shabbas which is the beginning of the holy convocations in the portion of the appointed times. And about it is said: "and on the day of your rejoicing" — as our Sages expounded in Sifri. "And 'gladness' — this is circumcision" — the aspect of the covenant. "And 'splendor' — these are tefillin" — as it is said: "and all the peoples shall see" — meaning: the aspect of greatness and honor as above.

One can also say: the secret of this discourse touches on the matter of what Mordechai and Esther — [who were from the aspect of Moshe — as is understood from the Sages' words — and likewise in the discourse Mishpatim, Siman 10] — merited to subdue the kelipah of Haman-Amalek.

Then Israel received the Torah anew and with great love — as the Sages said: [Esther 9] "they [willingly] re-accepted it" [hadar kibluhah].

And also regarding the Megillah itself the Sages expounded: [Megillah 16b] "words of peace and truth" — as the truth of the Torah. All of which is the aspect of the renewal of the Torah that occurred then. And all of this came about through the greatness of Mordechai and Esther — as it is written: [Esther 10] "and the account of the greatness of Mordechai" — and: "and the man Mordechai went on and grew great." Until all of Israel then merited greatness and great honor — as it is written: "and all the officers of the king and so on — elevated the Jews." And it is said: "for the Jews there was light and so on — and splendor." And this is what the Sages said: [Esther 8] "'light' — this is Torah" — meaning: the aspect of the above renewal of the Torah. "And 'joy' — this is Yom Tov" — meaning: the aspect of the illumination of Shabbas which is the beginning of the holy convocations in the portion of the appointed times. And about it is said: "and on the day of your rejoicing" — as our Sages expounded in Sifri. "And 'gladness' — this is circumcision" — the aspect of the covenant. "And 'splendor' — these are tefillin" — as it is said: "and all the peoples shall see" — meaning: the aspect of greatness and honor as above.



# סימן ס
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/48/

סימן ס
סימן ס
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/48

Segment 2
HE:
אות א מאמר פתח ר' שמעון סימן ס' נאמר בראש השנה תקס"ז שחל ביום שבת וביום ראשון, ויש הרבה סיפורים לענין זה המאמר איך שנאמר, ואינני בקי בהם כל כך אך זאת שמעתי מאבי ז"ל וגם משאר אנ"ש, שהיה התעוררות גדול ונורא מאוד בין כל אנ"ש שהיו שם, בעת שהכין את עצמו רבינו הקדוש זצ"ל לומר זה המאמר, ויש מהם שבא על דעתם ומחשבתם תיבות אלו מי איכא דניים ע' שנין (מה שמבואר אחר כך בסוף המאמר) באשר שעברו כל ימיהם בשינה ומוחין דקטנות, ויש שבא על דעתם מחשבות אחרות של הרהורי תשובה אמתיים והכל מענין שביאר אחר כך רבינו ז"ל בזה המאמר ומזה ראו כן תמהו והבינו בחוש ההרגש ממש, שבעת שמכין את עצמו רבינו ז"ל לומר חידושי תורה לפניהם הוא משתדל תחלה עם נפשות השומעים ברוחניות, להעלותם מדלות שפלותם ולעוררם בתשובה (וכמובן גם במאמר אשרי העם סי' י"ג ויבואר במקום אחר ביותר), ועל ידי זה באו אז כל המחשבות והרעיונים טובים על לבם ודעתם ממילא גם בעת שאמר רבינו ז"ל זה המאמר היה התעוררות נפלא מאד לתשובה אמיתיית בין כל אנ"ש שהיו שם, ובשעה שאמר רבינו ז"ל אלו התיבות ששופר מרמז עורו ישינים מתרדמתכם, געו כולם בבכיה גדולה מאוד ורבינו ז"ל היה יושב אז ודומם ושותק עד שפסקה הבכיה קצת, ואז חזר לגמור את המאמר הקדוש הזה וכן שמעתי מאבי ז"ל שאמר להם רבינו ז"ל, שהיה לו בכח להחזיק אותם ולעסוק עמהם בזה המאמר ג' ימים רצופים מעת לעת שלא ידעו בין יום ולילה כמובא בזוהר הקדוש באיזה מקומות אצל החברייא של רשב"י ז"ל:

EN:
Siman Sixty — Pasach Rabbi Shimonסימן ס — פתח רבי שמעון

The discourse Pasach Rabbi Shimon, Siman 60 — was said on Rosh Hashonoh 5567 — which fell on Shabbas and the first day.

Segment 4
HE:
אות ב ובספר חיי מוהר"ן מבואר שאחר שאמר רבינו ז"ל מאמר פתח ר' שמעון הנ"ל אמר רבינו ז"ל שהיתה חתונה יפה (ובלשון אשכנז סע גיווען א שיין חתונקילע), והיה ראוי לבקש השם יתברך עם הפמליא של מעלה על החתונה, ואמר לו הר"ר נתן ז"ל בוודאי היו בכאן, השיב רבינו ז"ל מן הסתם (וכאומר שבוודאי ובלתי ספק שהיה שם השם יתברך עם הפמליא של מעלה)

EN:
And in Chayyay Moharan it is elaborated: that after Rabbainu said the above discourse Pasach Rabbi Shimon — Rabbainu said that it had been a beautiful wedding. [In Yiddish [lashon Ashkenaz]: s'iz geven a shein chasenakele.] And it was fitting to ask Hashem with His heavenly entourage for the wedding. And Rabbi Nosson said to him: certainly they were here. Rabbainu replied: min hasasm [it may be assumed so — meaning: certainly and without doubt Hashem and His heavenly entourage were there].

And there are many accounts relating to this discourse and how it was said — and I do not know them all well. But this I heard from my father — of blessed memory — and also from other members of our community: that there was a great and awesome and very intense stirring among all the members of our community who were there — at the time that our holy Rabbainu prepared himself to say this discourse. And there are those among them: into whose mind and thought came the words: "who is there that sleeps seventy years?" [which is elaborated afterwards at the end of the discourse] — since all their days had passed in sleep and small mochin. And there are those into whose mind came other thoughts — of truly true stirrings of repentance. And all of this was from the matter that Rabbainu elaborated afterwards in this discourse. And from this they saw and were amazed and understood through direct tangible feeling — that at the time Rabbainu prepared himself to say Torah novelties before them — he first engaged with the souls of the listeners spiritually — to elevate them from their poverty and lowliness — and to stir them to repentance. [And as is understood also from the discourse Ashray Ha'am, Siman 13 — and will be elaborated elsewhere at greater length.] And through this all the good thoughts and ideas came to their hearts and minds automatically. And also when Rabbainu said this discourse — there was a wonderful stirring toward true repentance among all the members of our community who were there. And when Rabbainu said the words: "the shofar alludes: 'arouse the sleepers from their slumber!'" — everyone burst into very great weeping. And Rabbainu sat then in silence — quiet — until the weeping subsided somewhat. And then he returned to complete this holy discourse. And likewise I heard from my father — of blessed memory — that Rabbainu told them: he had the power to hold them and engage with them in this discourse for three consecutive days without pause — day and night — until they would not know the difference between day and night — as is brought in the holy Zohar in certain places regarding the companions of Rashbi.

Segment 6
HE:
אות ג והנה קודם ראש השנה הנ"ל בקיץ בדרך נסיעתו למעדוועדיווקע וטשעהרין התחיל רבינו זצ"ל לעסוק בסיפורי מעשיות, וסיפר אז המעשה הראשונה מסיפורי מעשיות, וכל מי ששמע זו המעשה מפיו הקדוש היה לו הרהור תשובה באמת וכמבואר במקום אחר ובראש השנה תקס"ז שאחר הקיץ הנ"ל, אמר מאמר זה של פתח ר"ש הנ"ל, ושם מבואר ומרומז נוראות ונפלאות מענין הסיפורי מעשיות שלו, כמובן שם באות ו' וכפי המובן מדברי רבינו ז"ל המאמר הזה של פתח ר' שמעון הוא פירוש וביאור על המעשה הראשונה שבסיפורי מעשיות הנ"ל, וכמבואר גם בהקדמה שניה לספר סיפורי מעשיות:

EN:
Section 4 — Letter ד — [on Letter Alef of the discourse]

And in Chayyay Moharan it is elaborated: that after Rabbainu said the above discourse Pasach Rabbi Shimon — Rabbainu said that it had been a beautiful wedding.

Segment 8
HE:
אות ד במאמר זה הנ"ל אות א', הפסולת יהיו שלך וכו' רוצה לומר כי אצל הצדיק העיקר הוא המכוון דהיינו ההתבוננות שזוכה על ידי העשירות, והעשירות הוא רק בחינת סיבובים והקדמות שעל ידם באים אל המכוון שזה בחינת פסולת שננסרין ונפסלין סביב המכוון כמו כן גם כן העשירות הוא בחינת פסולת נגד ההתבוננות, שהוא עיקר המכוון אצל הצדיק, רק שממילא מאחר שעל ידי העשירות בא אל המכוון שהוא ההתבוננות שזה ההתבוננות הוא טובת כל ישראל, כמו שבכלל משה קיבל הלוחות ומסרן לכלל ישראל, וכן קיבל כל התורה ולמדה לישראל, רק שהפסולת של הלוחות ממילא נשאר שלו כמו שאמר לו השם יתברך ומשם נתעשר משה כמו כן בפרטיות אצל הצדיק על ידי העשירות בא אל ההתבוננות ומאיר בזה עיני כל ישראל והפסולת שהוא העשירות ממילא נשאר שלו, כי לא סגי בלאו הכי כנ"ל:

EN:
Section 5 — Letter ה — [on the same Letter Alef]

[In Yiddish [lashon Ashkenaz]: s'iz geven a shein chasenakele.] And it was fitting to ask Hashem with His heavenly entourage for the wedding. And Rabbi Nosson said to him: certainly they were here. Rabbainu replied: min hasasm [it may be assumed so — meaning: certainly and without doubt Hashem and His heavenly entourage were there].

And behold: before the above Rosh Hashonoh — in the summer — during his journey to Medvedevke and Tchehrin — Rabbainu began to engage in the Story Tales. And he told then the first Story Tale from the Story Tales.

Segment 10
HE:
אות ה שם, והואו הוא בחינת הלוחות וכו' רוצה לומר כי הואו של ממון נכללת בתיבת משם, שרוצה לומר מהלוחות שהם בחינת ואו משם נתעשר משה:

EN:
Section 6 — Letter ו — [on Letter Beis of the discourse]

And every person who heard this Story Tale from his holy mouth had a true stirring of repentance — as is elaborated elsewhere.

Segment 12
HE:
אות ו שם אות ב', ולבוא לעשירות הזאת הוא על ידי בחינת תיקוני עתיק בחינת אריכות ימים וכו' הגם כי הדברים נפלאים מאתנו כמובן, אף על פי כן אפשר דרוצה לומר גם זאת, על פי המבואר בזוהר ויקרא דכ"ה ע"ב על פסוק (ישעיה מ"ה) הרעיפו שמים ממעל וכו' בענין דמזוני לאו בזכותא תליא שהוא בחינת שמים אלא ממעל וודאי מעתיקא קדישא קאתיא וכו' עיין שם ובמקדש מלך פירש שרוצה לומר מזלא קדישא דאריך וכו' ועיין שם גם בפרשת אחרי דע"ט ע"ב השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך, על דייקא דהא מזוני במזלא תליא, ופירש שם גם כן במקדש מלך כנ"ל ועיין גם באדר"ז רצ"ב: גם כן בענין זה ועיין לקמן באות ט' שתיקוני עתיק הוא בחינת הדיקנא שהוא בחינת מן המיצר וכו' ענני במרחב וכו' שהיא קצרה מלמעלה ואחר כך הולכת ומתרחבת שזה בחינת האריכות ימים, היינו שמאריכין ומרחיבין ימיו בכל עת וכו' ועל כן אפשר לומר שעל ידי האריכות ימים הנ"ל שזה בחינת תיקוני עתיק, על ידי זה זוכה לקבל בתוכו את העשירות שנמשך בשרשו מבחינת עתיקא קדישא כנ"ל:

EN:
Section 7 — Letter ז — [on Letter Gimmel of the discourse]

And on Rosh Hashonoh 5567 — which followed the above summer — he said this discourse of Pasach Rabbi Shimon above. And there — in the discourse — are elaborated and alluded awesome and wonderful matters relating to the Story Tales of his. As is understood there in Letter Vov. And according to what is understood from Rabbainu's words — this discourse of Pasach Rabbi Shimon is the explanation and commentary on the first Story Tale of the above Story Tales. And as is elaborated also in the second introduction to the book of Story Tales.

In this above discourse — Letter Alef — "the waste shall be yours." This means: for with the Tzaddik — the essential thing is the intention [mechuvvan] — namely the contemplation [histaklus] that he merits through the wealth. And the wealth is only in the aspect of circlings and preparatory steps — through which one arrives at the intention.

Segment 14
HE:
אות ז שם אות ג', ותיכף כשרצו ליכנוס לשם הרגישו זאת על ידי שהתחילו להרגיש לפי ערך גודל קדושתם יופי הנשים וכו' שזה בחינת מה שאמר אברהם לשרה (בראשית י"ב) הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את וכו' אמרי נא אחותי את ופירש כאן רבינו ז"ל שאסר באמת הזיווג על עצמו כאילו היא אחותו, וזה היה בבואו למצרים וכן אחר כך בארץ פלשתים שאז גילה דעתו וטעמו (שם כ) כי אמרתי רק אין יראת אלקים וכו' ואחר כך תיקן זאת וכו', וכן היה גם כן אצל יצחק וכו' כמבואר בפנים:

EN:
Section 8 — Letter ח — [on Letter Vov of the discourse]

This being the aspect of waste — that is sawed off and pared away [sheninasrin v'nifsilin] in a circle around the intention.

Segment 16
HE:
אות ח שם, אות ו' בקרב שנים חייהו פירש"י עוררהו וכו' בקרב שנים היינו בחינת המעשיות של עין פנים שהם עין שנים וכו', אבל יש שנפל מכל העין פנים עד שאי אפשר לעוררו בשום פנים כי אם על ידי סיפורי מעשיות של שנים קדמוניות שכל העין פנים עין שנים מקבלין חיות משם וזה בחינת עתיק וכו' וזה בחינת ורב חסד וכו' עיין באידרא נשא דקל"ח ע"ב ה' שמעתי שמעך יראתי וכו' האי בזעיר אפין אתמר כד אסתכל וידע מה כתיב (חבקוק ג) ה' פעלך בקרב שנים חייהו האי לעתיק יומין אתמר וכו' מאן פעלך זעיר אפין בקרב שנים אינון שנים קדמוניות וכו' חייהו למאן חייהו לזעיר אפין דכל נהירו דיליה מאינון שנים אתקיימו ובגין כך אמר חייהו וכו' ולכאורה מבואר כאן דרוצה לומר בקרב שנים על השנים קדמוניות שלא כפירוש רבינו ז"ל אך באמת גם רבינו ז"ל פירש זה הפסוק על שני דרכים, בתחילה פירש שקאי על סיפורי מעשיות של בקרב שנים סתם שמרמזין על בחינת זעיר אפין שהוא בחינת הע' פנים לתורה, וזה חייהו עוררהו לעורר אותו באלו המעשיות של הע' שנים כי לא שכיח שיפול אחד מכל הע' פנים לתורה, אם כן יכולים לעוררו על ידי איזה פנים מהעין פנים אך יש מי שנפל מכל הע' פנים, עד שאי אפשר לעוררו בשום פנים כי אם על ידי סיפורי מעשיות של שנים קדמוניות, שכל הע' פנים ע' שנים בחינת זעיר אפין מקבלין חיות משם כמבואר באידרא הנ"ל, אז הפירוש כפירוש הזוהר בקרב שנים על שנים קדמוניות שהם החיות של פעלך שהוא בחינת ז"א כנ"ל וזהו שכפל עוד הפעם בקרב שנים תודיע, היינו שימשיך החיות של שנים קדמוניות שמשם מקבלין כל השבעים שנה חיותם וילביש אותו בבחינת השנים סתם, שזה בחינת מה שכתב רבינו ז"ל לעיל שלפעמים מלבישין תורה גבוה בתורה נמוכה וקטנה ממנה וזה שכתוב בקרב שנים תודיע, היינו שיודיע לו האור הגדול של בחינת שנים קדמוניות על ידי שילביש אותו בהלבוש של בחינת בקרב שנים סתם וזה (שם) ברוגז רחם תזכור שפירש שם באידרא הנ"ל להאי חסד עילאה דביה איתער רחמין לכולא וכו' ור"ל בחינת החסד העליון של בחינת ורב חסד שהוא בחינת עתיק בחינת שנים קדמוניות כמבואר שם לקמן דק"מ ע"ב וכן פירש גם כן בסדר קול ברמה, ורוצה לומר שבזה החסד העליון יכולין להחיות ולעורר רחמים על הכל, אפילו לזה שנפל מכל העין פנים לתורה שהם בבחינת חסד סתם והוא נפל מכולם עד שהוא בבחינת רוגז, אף על פי כן יכולין לרחם גם עליו ולעוררו על ידי בחינת ורב חסד בחינת חסד עילאה הנ"ל ומה שכתוב שם באידרא דביה איתער רחמין לכולא למאן דבעי לרחמא ולמאן דיאות לרחמא רוצה לומר למי שיש לו על כל פנים איזה התעוררות קצת בבחינת אתערותא דלתתא כנזכר לעיל גם בדברי רבינו ז"ל גם רוצה לומר למי שהוא תלמיד הגון על כל פנים וכמבואר לקמן באות ז' ובאות ח' בדברי רבינו ז"ל ועיין בזוהר בראשית דף ז' ע"ב ה' פעלך וכו' בקרב שנים חייהו כמו חייו, וכל מאן דאתקשיר באינון שנים קדמוניות חיין אתקשרו ביה, בקרב שנים תודיע להאי דרגא דלית ביה חיין כלל, כי דייקא למי שנפל מכל בחינת הע' פנים שזה בחינת שאין לו חיות כלל, אף על פי כן יכולין להחיותו גם כן על ידי שילבישו לו את האור הגדול של בחינת שנים קדמוניות ששם מקור החיים של כל השבעים שנים ועיין שם בפירוש הרמ"ז ותבין ביותר ועיין גם בפירוש הרמ"ז על זוהר בשלח דף מ"ה ע"א מענין זה:

EN:
Section 9 — Letter ח — [on Letter Vov of the discourse]

Likewise the wealth is the aspect of waste compared to the contemplation — which is the essential intention of the Tzaddik. Only: since automatically — since through the wealth one arrives at the intention — which is the contemplation — this contemplation is the benefit of all Israel — just as Moshe in general received the Tablets and transmitted them to all Israel. And likewise he received all the Torah and taught it to Israel. Only: the waste of the Tablets — automatically — remained his — as Hashem said to him — and from there Moshe was enriched. Likewise in particular: through the wealth the Tzaddik arrives at the contemplation — and illuminates through this the eyes of all Israel. And the waste — which is the wealth — remains his automatically — for there is no alternative — as above.

There: "and the vav is the aspect of the Tablets." This means: for the vav of money [mamon] is included in the word misham [from there] — meaning: from the Tablets — which are the aspect of vav. And from there [misham] Moshe was enriched.

Segment 18
HE:
אות ט שם אות י', ולזה צריך שיהיה לימודו ללמוד וללמד לשמור ולעשות, היינו שעל ידי לימודו עם תלמידו יהיה (סנהדרין צ"ט) כאלו עשאו לחבירו וכאלו עשאו לדברי תורה וכו' אפשר דרוצה לומר כי מאחר שלומד באופן זה אפילו אם בשעת התחלת הלימוד אז התלמיד אינו הגון, הלא הרב לומד עמו בכוונה זו בכדי לעשות אותו אדם חדש ממש שזה בחינת כאלו עשאו לחברו, ונמצא שמעתה יתחדש לטובה ויהיה תלמיד הגון, ואם חס ושלום לא רצה גם עכשיו אחר הלימוד להתחדש לטובה, נמצא שלא פעל עמו הרב תכלית כוונת תלמודו שיהיה כאלו עשאו לחברו, אז אף על פי כן לא יהיה הלימוד בבחינת (חולין קל"ג) הלומד תורה לתלמיד שאינו הגון רק יהיה נחשב כאלו לא למד עמו כלל שום דברי תורה, כי הלא הוא למד עמו על אופן שיהיה כאלו עשאו לחברו וכאלו עשאו לדברי תורה, מה שאין כן עכשיו שלא פעל כוונתו שיהיה כאלו עשאו לחברו אז גם כן כאלו לא עשאו לדברי תורה, וכאלו לא למד עמו דברי תורה כלל, וזהו על ידי שהשם יתברך שומר אותו שלא יהיו דברי תורתו נכתבין בכח הזכרון של התלמיד שאינו הגון רק יהיה נשכחין ממנו כו' ולבאר יותר קצת כי רבותינו ז"ל למדו זאת שהוא כאלו עשאו לדברי תורה מפסוק (דברים כ"ט) ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם נמצא שפירשו ושמרתם שילמד דברי תורה לחברו, כי זה בחינת שמירה לדברי תורה, כי אם לומד בעצמו לבד יכול להיות שיהיו נשכחין ונאבדין ממנו חס ושלום וכשילמוד עם חברו אזי הם בבחינת משומרין על ידי שחברו יזכרם וכל זה כשהתלמיד הוא הגון שאז נחשב הלימוד כאלו עשאו לחברו שזה בעצמו גם כן בחינת שמירה לדברי תורה, כי כבר הם משומרין מאחר שעל ידם נעשה הולדה חדשה ואדם חדש, ועל דרך שאמרו רז"ל (סנהדרין י"ט:) גם כן המלמד את בן חבירו תורה כאלו ילדו, מה שאין כן אם התלמיד אינו הגון, אז לא די שאין הדברי תורה משומרין על ידו, רק אדרבא הלימוד הזה שלמד עמו נחשב פגם חס ושלום להדברי תורה, וכאלו כתבן על עור בהמה טמאה, וגם יכול להזיק להרב עצמו חס ושלום כמבואר בפנים על כן מאחר שכוונת הרב לטובה, והמניעה הוא רק מצד התלמיד, אז הקדוש ברוך הוא שומר אותו שלא יהיו דבריו נכתבין בכח הזכרון של זה התלמיד רק יהיו נשכחין ממנו ובזה מדוקדק מאוד לשון רבינו ז"ל שכתב אזי השם יתברך שומר אותו וכו', שומר אותו דייקא כי מאחר שכוונת הרב לקיים בלימודו עם תלמידו מצוות (דברים כ"ט) ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם, והלימוד לתלמיד שאינו הגון הוא בחינת ההיפוך מכל זה חס ושלום, על כן הקדוש ברוך הוא שומר אותו וכו' כנ"ל ואפשר לומר שענין הלימוד שעל ידי זה יהיה כאלו עשאו לחברו וכאלו עשאו לדברי תורה זהו בעצמו בחינת העסק שעוסק הרב לעורר בני אדם משינתם כמבואר לעיל אות ו' כי יש בני אדם שישינים את ימיהם ואף שנדמה להעולם שהם עובדים את ה' וכו', אף על פי כן כל עבודתם אין להשם יתברך נחת מהם וכו' כי הוא בלא חיות ושכל שהוא בחינת פנים וכו', ועל כן צריך לעוררם משינתם וכו' וכשמעוררם משינתם על ידי לימודו עמהם שזה בחינת חייהו עוררהו הנ"ל, על כן נחשב כאלו עשאו לחברו ממש וכאלו עשאו גם כן לדברי תורה, כי מתחלה היו הדברי תורה של התלמיד בלא חיות ושכל, ולא היו יכולין להתעלות למעלה, ועכשיו יש בהם חיות ושכל ונחשב כאלו עשאן ממש וזה שכתוב (דברים כ"ט) ושמרתם וכו' ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון, היינו שיהיה נמשך חיות ושכל בהמעשה והעבודה כנ"ל וכבר ידוע בכתבי האריז"ל כי הזכירה הוא מבחינת פנים וכו' והשכחה הוא מבחינת הסתרת פנים בחינת אחורים (שזה בחינת עד אנה תשכחני נצח עד אנה תסתיר את פניך ממני), ועל כן זה התלמיד שאינו הגון שאינו רוצה לקיים תכלית כוונת הלימוד של הרב שיהיו כאלו עשאו לחברו וכאלו עשאן לדברי תורה, וזהו על ידי שעוסק לעוררם משינתם ולהמשיך בהם חיות ושכל שהוא בחינת פנים, ועל כן השם יתברך מפיל עליו שכחה וכו' כנ"ל:

EN:
Section 10 — Letter ט — [on Letter Yud of the discourse]

There — Letter Beis — "and to come to this wealth — it is through the aspect of the rectifications of Atikah [tikkunei Atik] — the aspect of length of days." Even though these matters are wondrous and beyond us — as is understood — nonetheless it is possible that it also means this: according to what is elaborated in the Zohar Vayikra, p. 25b — on the verse: "the heavens shall drip from above" — on the matter: "that livelihood does not depend on merit — rather it comes from above certainly from the Ancient Holy One [Atikah Kadisha]." See there — and in Mikdash Melech — who explained: "from the holy Mazal of Arich." And see there also in the portion Acharei, p. 79b: "cast your burden upon Hashem and He will sustain you" — "specifically — for livelihood depends on the Mazal." And there it is also explained in Mikdash Melech as above. And see also in Idra Rabbah Zuta, p. 292. Also on this matter: and see below in Letter Tes — that the rectifications of Atikah are the aspect of the beard [dikna] — which is the aspect of: "from the straits I called — He answered me in the wide expanse" — which is narrow above and then progressively widens — this being the aspect of length of days — meaning: his days are lengthened and widened at every moment. And therefore it is possible to say: through the above length of days — which is the aspect of the rectifications of Atikah — through this one merits to receive within oneself the wealth that flows at its root from the aspect of Atikah Kadisha as above.

Segment 20
HE:
אות י וכפי מה שמבואר למעלה שיש שנפל מכל הע' פנים לתורה שאז אינו בכלל אדם כלל, כי זאת התורה אדם, וכמו שאמרו רז"ל והצדיק עוסק לעוררו על ידי בחינת שנים קדמוניות שכל הע' פנים מקבלין חיות משם, זה הלימוד בוודאי הוא ממש כאלו עשאו לחברו וכאלו עשאן לדברי תורה, כי כל הדברי תורה מקבלין חיות משם כנ"ל:

EN:
And according to what is elaborated above — that there are those who have fallen from all the seventy faces of Torah — then they are not in the category of a human being at all — for: "this Torah — a human being [Adam]" — and as the Sages said. And the Tzaddik engages to arouse him through the aspect of the ancient years — from which all the seventy faces receive their vitality. This learning is certainly truly as if he made him for his companion — and as if he made him the words of Torah. For all the words of Torah receive their vitality from there as above.

There — Letter Beis — "and to come to this wealth — it is through the aspect of the rectifications of Atikah [tikkunei Atik] — the aspect of length of days." Even though these matters are wondrous and beyond us — as is understood — nonetheless it is possible that it also means this: according to what is elaborated in the Zohar Vayikra, p.

Segment 22
HE:
אות יא שם אות ח', וזה אי אפשר כי אם על ידי שמור פתחי פיך כנ"ל רוצה לומר שלא יהיה בבחינת (ירמיה י"ב) קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם כנ"ל בפנים:

EN:
There: "and these — to contempt [lacherufos]." Meaning: the aspect of: "contempt has broken my heart" — the aspect of forgetting. In my humble opinion — it seems possible that Rabbainu alludes here to explain what is written above: that Hashem guards the true Tzaddik and teacher — that his words not be written in the power of memory of the unworthy disciple — rather they will be forgotten from him. And this is: Hashem sets up against this Tzaddik — opponents who shame and disgrace him. And then: when the Tzaddik reveals his learning and his wondrous Torah novelties — through which he wakes people from sleep. And likewise through his conversations and his wondrous Story Tales — all of which is in the aspect of: "and many who sleep in the dust of the earth shall awaken" — "then: 'these to everlasting life'" — meaning: the worthy disciples are stirred through this to everlasting life — meaning: to serve Hashem with wondrous vitality and intellect. And their speech is opened — which is the aspect of: "to a living soul — to a speaking spirit." "And these — to contempt" — meaning: the aspect of: "contempt has broken my heart" — the aspect of the breaking of the Tablets — the aspect of forgetting. For the unworthy disciples — when they hear the shame and disgrace that those who oppose the Tzaddik — who shame and contemn him — speak against him — then their hearts break — the aspect of: "contempt has broken my heart" — and everything is forgotten from them. And in truth this is for the good of the Tzaddik — so that his words not be written in the hearts of the unworthy disciples — which is the aspect of the hide of a ritually impure animal. And see in Likutay Halachos, Laws of the Minchah Prayer [Hil'chos Tefillas HaMinchah], Halacha 6, Letter 11 — where this is also elaborated. And it seems more correct that the plain meaning is intended: for even though they are also stirred for a moment — but afterwards it is forgotten from them. And this is for them a great contempt — in the aspect of: "to contempt and everlasting abhorrence."

There — Letter Gimmel — "and immediately when they wished to enter there — they felt this through their beginning to feel — according to the measure of the greatness of their holiness — the beauty of the women." This being the aspect of what Avraham said to Sarah: "behold now I know that you are a beautiful woman" — and so on — "say now that you are my sister" . And here Rabbainu explained: that he truly forbade the union upon himself — as if she were his sister. And this was when he came to Egypt. And likewise afterwards in the land of the Philistines — for then he revealed his reasoning: "because I said: surely there is no fear of G-d in this place" . And afterwards he rectified this. And likewise it was by Yitzchak — as elaborated in the discourse.

Segment 24
HE:
אות יב שם, ואלה לחרפות היינו בחינת (תהלים ס"ט) חרפה שברה לבי בחינת שכחה וכו' נראה לעניות דעתי שאפשר שרבינו ז"ל רימז בזה לבאר מה שכתוב לעיל שהשם יתברך שומר את הצדיק הרב האמת שלא יהיו דבריו נכתבין בכח הזכרון של התלמיד שאינו הגון רק יהיו נשכחין ממנו, וזה על ידי שהשם יתברך מעמיד על הצדיק הזה חולקים שמחרפין ומבזין אותו ואזי כשהצדיק מגלה לימודו וחידושי תורתו הנפלאים, שעל ידי זה הוא מעורר בני אדם מהשינה, וכן על ידי שיחותיו וסיפורי מעשיותיו הנפלאים, שכל זה הוא בבחינת (דניאל י"ב) ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אז אלה לחיי עולם, היינו התלמידים הגונים נתעוררין על ידי זה לחיי עולם, היינו לעבוד השם יתברך בחיות ושכל נפלא, ונפתח להם הדיבור שהוא בחינת (בראשית ב) לנפש חיה לרוח ממללא ואלה לחרפות וכו', היינו בחינת חרפה שברה לבי בחינת שבירת הלוחות בחינת שכחה וכו' כי התלמידים שאינם הגונים כששומעין החרפות והבזיונות שאלו החולקים על הצדיק מבזים ומחרפים אותו ודוברים עליו עתק, אזי נשבר לבם בבחינת חרפה שברה לבי ונשכח מהם הכל, ובאמת זהו לטובת הצדיק בכדי שלא יהיו דבריו נכתבין בלב התלמידים שאינם הגונים שהוא בחינת עור בהמה טמאה ועיין בלקוטי הלכות, הלכות תפלת המנחה הלכה ו אות י"א מבואר גם כן מענין זה ויותר נראה דרוצה לומר כפשוטו, כי אף על פי שגם הם נתעוררים לפי שעה אבל אחר כך נשכח מהם, וזה להם לחרפה גדולה בבחינת (דניאל י"ב) לחרפות ולדראון עולם:

EN:
There — Letter Tes — "the blowing of the shofar is the aspect of the absence of speech [he'eder hadibur]." This means: for the essential birth [haholadah] and the visitation of the barren [pekidas akros] is made specifically through: that there was first the aspect of the absence of speech — and speech was so contracted among them for so long that they were deaf and mute [chereshim v'ilmim]. And now — when speech goes forth — it goes forth with great force. And this force comes to the organs of birth. And so on — as elaborated above in his words in Letter Khes. It follows that afterwards a great rectification is also made through the aspect of the absence of speech that was before. And this is alluded in the aspect of the blowing [teki'ah]. And this is what Rabbainu wrote afterwards: for through the shofar — and so on — meaning: the force of speech that goes forth with force from those who were stirred from sleep — who at first were in the aspect of the absence of speech — and so on — meaning: as above.

25b — on the verse: "the heavens shall drip from above" [Isaiah 45] — on the matter: "that livelihood does not depend on merit — rather it comes from above certainly from the Ancient Holy One [Atikah Kadisha]." See there — and in Mikdash Melech — who explained: "from the holy Mazal of Arich." And see there also in the portion Acharei, p. 79b: "cast your burden upon Hashem and He will sustain you" — "specifically — for livelihood depends on the Mazal." And there it is also explained in Mikdash Melech as above. And see also in Idra Rabbah Zuta, p. 292. Also on this matter: and see below in Letter Tes — that the rectifications of Atikah are the aspect of the beard [dikna] — which is the aspect of: "from the straits I called — He answered me in the wide expanse" — which is narrow above and then progressively widens — this being the aspect of length of days — meaning: his days are lengthened and widened at every moment. And therefore it is possible to say: through the above length of days — which is the aspect of the rectifications of Atikah — through this one merits to receive within oneself the wealth that flows at its root from the aspect of Atikah Kadisha as above.

There — Letter Gimmel — "and immediately when they wished to enter there — they felt this through their beginning to feel — according to the measure of the greatness of their holiness — the beauty of the women." This being the aspect of what Avraham said to Sarah: "behold now I know that you are a beautiful woman" — and so on — "say now that you are my sister" [Genesis 12].

Segment 26
HE:
אות יג שם אות ט', תקיעה הוא בחינת העדר הדיבור וכו' רוצה לומר כי עיקר ההולדה ופקידת עקרות נעשה דייקא על ידי שהיה תחלה בחינת העדר הדיבור, והיה הדיבור מצומצם אצלם כל כך זמן רב שהיו חרשים ואלמים, ועכשיו כשיוצא הדיבור הוא יוצא בכח גדול וכו' וזה הכח בא לכלי ההולדה וכו' כמבואר לעיל בדבריו ז"ל אות ח' נמצא שאחר כך נעשה תיקון גדול גם על ידי בחינת העדר הדיבור שהיה מקודם, וזה מרומז בבחינת התקיעה וזה שכתב רבינו ז"ל אחר כך כי על ידי השופר וכו' דהיינו שכח הדיבור היוצא בכח מאלו שנתעוררו משינתם שמתחלה היו בבחינת העדר הדיבור וכו' היינו כנ"ל:

EN:
There: "just as my ancestors planted for me — so I too plant for my children." It is possible that the meaning is: according to what is written in the Zohar Acharei, p. 79 above — and further in many places — for also children depend on the Mazal. This being the aspect of: "and Chanah prayed unto Hashem" — "unto Hashem" specifically — which is the aspect of the rectifications of Atikah as above. And therefore for this reason the Tzaddik is compelled to engage in Story Tales of ancient years — the aspect of Atik — to draw through this specifically the aspect of birth and the visitation of the barren.

And here Rabbainu explained: that he truly forbade the union upon himself — as if she were his sister.

Segment 28
HE:
אות יד שם מכדי חרובא עד שבעין שנין לא טעין רוצה לומר וממילא מובן כי הוא מבחינת שנים קדמוניות שהם למעלה מבחינת השבעים שנה שבעים פנים או יש לפרש ששאל לו כי מי שיש לו איזה אחיזה עדיין באיזה פנים מהשבעים פנים לתורה, ממילא אין צריכין לעסוק עמו לעוררו על ידי בחינת שנים קדמוניות, מאחר שיכולים לעוררו על ידי איזה בחינה מהשבעים פנים שהם בחינת שבעים שנה, וממילא מאחר שאתה עוסק על ידי בחינת השנים קדמוניות, מובן ממילא שעוסק לעורר גם הנפשות הנפולות מאוד שנפלו מכל השבעים פנים, ובהם בוודאי יש לחוש שמא יש ביניהם תלמידים שאינם הגונים לגמרי, מאחר שהם נפשות הנפולות כל כך ויותר היה לך לעסוק עם נפשות שאינן נפולות כל כך, והיית מעורר אותם על ידי בחינת השבעים פנים לבד וזה ששאל אותו פשיטא לך ית עין שנין, היינו כלום בחנת לעורר על ידי בחינת השבעים שנה ואכלת מנייהו היינו בחינת מן המותר לפיך היינו שיהיו דבריך נשמעים שיהיו התלמידים הגונים (ומזה מובן גם כן שנכון מה שבארנו למעלה, כי אפילו אם התלמידים היו עד עכשיו באיזה בחינה שהיו מאחר שעכשיו שומע ומקבל דברי רבו היטב להתחדש לטובה מעתה כבריה חדשה ממש זה התלמיד הוא גם כן בכלל התלמידים הגונים), היינו כי אפילו מי שעוסק לעורר את בני אדם על ידי בחינת השבעים פנים, עליו נאמר גם כן (זוהר ח"ב קפ"ו: זכאה מאן דמליל על אודנא דשמע, שזה בחינת מה שדרש באידרא קל"ח: הנ"ל ה' שמעתי שמעך יראתי זה מדבר בזעיר אנפין שהוא בחינת השבעים פנים כנ"ל, כי לאו כל אדם זוכה לשמוע ומי שזוכה לשמוע ולהתעורר, על ידי זה נעשה פקידת עקרות ועל ידי זה בא התגלות היראה כנ"ל שזה בחינת שמעתי שמעך יראתי, ומכל שכן איך לא יראת לעסוק בבחינת השנים קדמוניות ולעורר על ידי זה בחינת הנפשות הנפולות מאוד שבהם בוודאי יש לחוש כנ"ל והשיב לו אנא עלמא בחרובא אשכחתיה וכו' ויש לפרש דרוצה לומר כי הזעיר אנפין נקרא עולם כידוע, שעל כן השבעים שנה בחינת השבעים פנים נקראים ימי עולם שנות עולם כמבואר באידרא שם וחרובא הוא בחינת ימי קדם שנים קדמוניות שמהם מקבלין חיות גם בחינת השבעים שנה כנ"ל, וזה גם כן בכלל אנא עלמא בחרובא אשכחתיה, וגם אשכחתיה הוא מלשון שכחה, היינו בין שאני עוסק בבחינת הלימוד והתעוררות שעל ידי בחינת שבעים שנה שהוא בחינת עלמא, ובין שאני עוסק לעורר על ידי בחינת השנים קדמוניות שהם בחינת חרוב, אני יכול להביא בחינת שכחה שהתלמידים שאינם הגונים יהיה נשכח מהם וכי תימא מה לי להכניס עצמי בזה, על זה אמר כי היכי דשתלי לי אבהתי וכו' (ועיין סוד גידול החרובין לשבעים שנה בספר ויקהל משה בעולם התיקון פירקא קדמאה ובקיצור עולם התיקון שם):

EN:
There: "'a time to act for Hashem' — meaning: the time has come to engage in Story Tales." And: "'and to Atik Yomin it was said' — meaning: in Story Tales of ancient years — the aspect of Atik." Through which one draws the aspect of the rectifications of Atikah — through the revelation of fear [yirah] — which comes through the visitation of the barren [pekidas akros] — as above.

And this was when he came to Egypt. And likewise afterwards in the land of the Philistines — for then he revealed his reasoning: "because I said: surely there is no fear of G-d in this place" [Genesis 20]. And afterwards he rectified this. And likewise it was by Yitzchak — as elaborated in the discourse.

There — Letter Vov — "and therefore in the verse [Habakkuk 3]: 'B'kerev shanim chayyeihu' — Rashi [explains]: 'arouse him' — b'kerev shanim — this is the aspect of the Story Tales of the ein panim [seventy faces] which are ein shanim [seventy years]." But there are those who fell from all the ein panim — until it is impossible to arouse them in any way — except through the Story Tales of shanim kadmoniyos [ancient years].

Segment 30
HE:
אות טו שם כי היכי דשתלי לי אבהתי אנא נמי שתלי לבנאי וכו' אפשר דרוצה לןמר על פי מה שכתוב בזוהר אחרי ע"ט הנ"ל ועוד בכמה מקומות, כי גם בני במזלא תליא שזה בחינת (שמואל א א) ותתפלל חנה על ה' על דייקא שזה בחינת תיקוני עתיק כנ"ל ועל כן בשביל זה מוכרח הצדיק לעסוק בספורי מעשיות של שנים קדמוניות בחינת עתיק להמשיך על ידי זה דייקא, בחינת הולדה ופקידת עקרות:

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 60 (Pasach Rabbi Shimon)

For all the ein panim — the seventy years — the aspect of Zeir Anpin — receive their vitality from there.

Segment 32
HE:
אות טז שם, כי אפשר שאחד מספר מעשה שהיה כבר ובאמת לא היה כי אם לפני ד' שנים נראה לעניות דעתי דרוצה לומר על פי מה שכתוב בשער גן עדן אורח צדיקים פתח א' דרך ב', ששלש ראשונות כתר חכמה בינה הם נקראים שנים קדמוניות, וימי קדם והז' קצוות הם בחינת שנות עולם וימי עולם (ועיין גם בפרדס שער ערכי הכינויים והכל עולה בקנה אחד גם עם מה שכתבנו לעיל, כי גם הבינה נקרא עתיק כמה פעמים בלשון הזוהר הקדוש כידוע ואין כאן מקום להאריך), ועיין ברמ"ז פ' בשלח על הזוהר דף מ"ה שכתב, בקרב שנים הוא התפארת שהוא בתוך השנים העליונים, כי נהי"מ הם תחתונים חייהו שימשוך שם מן החיים העליונים שהוא מחב"ד ובזה מובן קצת כוונת רבינו ז"ל שאפשר שאחד מספר מעשה שהיה כבר, היינו שנדמה שהוא מבחינת שנים קדמוניות בחינת כח"ב וכן חב"ד, ובאמת אינו אפילו מבחינת השנים העליונים של בחינת שנות עולם שהם חג"ת, כי מעשה זו לא היה כי אם לפני ד' שנים היינו מבחינת נהי"מ שהם בחינת השנים תחתונים של בחינת שנות עולם או אפשר דרוצה לומר לפני ד' שנים כי הוא מבחינת חג"ת שלפני נהי"מ, ועל כל פנים הוא בבחינת שנות עולם כנ"ל ועל זה השיב לו שסיפור זה הוא מבחינת אבוה דאבא:

EN:
"And the brain is according to the nourishment." Meaning: according to what is elaborated below in Letter Vov — that the sweetening of all the contractions [tzimtzumim] is through the intellect. And this is the aspect of: "the lamp of Hashem is the soul of man" — brought in Letter Zayin. For the physical body is the aspect of a contraction — the aspect of darkness — the aspect of pure animality [behemiyus mamash]. And its sweetening is only through the intellect — which is the soul in the brain. This being the aspect of: "the lamp of Hashem is the soul of man" — like one who walks in darkness and contraction — who could stumble and fall badly — but through the lamp in his hand the darkness is sweetened and he is saved from everything. Likewise through the light of the soul — which is the intellect in the brain — the physicality of the body is sweetened. And then he is in the aspect of Adam [a human being]. Only: even so — when one eats coarse food that the human body cannot properly digest — and properly refine the spiritual force within it and elevate it to the brain — and properly eliminate the waste that is the surplus [mosros] and expel it fully to the outside — then the putrid vapors [ashonim saruchim] of the waste and surplus arise and confuse the brain. For the brain sweetens only the aspect of the necessary contraction — but not the surplus. On the contrary: the surplus confuses even the brain. Likewise when one blemishes one's faith in the Torah scholars — through which one is judged in the labor of the flesh in the aspect of surplus [mosros] — through this the brain is confused and cannot produce true judgments [mishp'tei emes]. And then a distorted judgment emerges [mishpat m'ukkal] — for the judgment that comes from the brain is distorted and confused through the putrid vapors that have confused the brain as above. And then certainly he cannot govern himself — meaning: to sweeten his contractions — to resolve his doubts — and to conduct himself in true judgment at every moment according to what passes over him. For all of this is the aspect of the contractions that pass over a person — new contractions each time — and he must weigh his words in judgment and produce true judgments from all the learning he studies. And all the more so he cannot be a leader of Israel and govern others according to his mind and intellect. For the essential thing that Israel needs a leader for is to show them the path in which they shall walk — each one according to his aspect and his contractions. And therefore in truth the leader must be a man of spirit. And the Sages expounded : who knows how to go against the spirit of each person [she'yodea lalekhos neged rucho shel kol echad]. Meaning: that he will be in the aspect of the encompassing intellect [sekhel hakolel] — opposing all their individual intellects. And through his encompassing intellect he will be able to sweeten all their contractions — and also be able to illuminate the intellect of each and every one — until through this all the contractions of each and every one are sweetened through the intellect that each has within himself. But one who has no faith in the Torah scholars — through which his intellect is confused and he cannot sweeten his contractions and govern himself — and all the more so he cannot govern others as above.

And this is the aspect of "v'rav chesed" [and abundant kindness]. See the Idra Nassa, p. 138b: "Haveye'ah — I heard Your report — I was afraid" [Habakkuk 3] — "this was said regarding Zeir Anpin. When He looked and saw what is written: 'Haveye'ah — Your work — in the midst of the years [b'kerev shanim] — revive it.' This was said regarding Atik Yomin — and so on. What is Your work? — Zeir Anpin. B'kerev shanim — those are the ancient years [shanim kadmoniyos]. And so on. Chayyeihu — revive him — whom? Revive Zeir Anpin — for all his illumination is sustained from those years. And therefore it says: revive him." And at first glance it appears that here the intention is b'kerev shanim referring to the ancient years — unlike Rabbainu's explanation. But in truth Rabbainu also explained this verse in two ways: first he explained that it refers to the Story Tales of b'kerev shanim in the general sense — which allude to the aspect of Zeir Anpin — which is the aspect of the seventy faces of Torah. And: chayyeihu = arouse him — to arouse him through those Story Tales of the seventy years. For it is not common that one will have fallen from all the seventy faces of Torah. Therefore one can arouse him through some face of the seventy faces. But there is one who has fallen from all the seventy faces — until it is impossible to arouse him in any way — except through Story Tales of shanim kadmoniyos [ancient years]. For all the seventy faces — seventy years — the aspect of Zeir Anpin — receive their vitality from there — as elaborated in the above Idra. Then the explanation corresponds to the explanation of the Zohar — b'kerev shanim referring to the ancient years — which are the vitality of Your work — which is the aspect of Zeir Anpin as above. And this is why he repeated again: b'kerev shanim todiya [in the midst of the years make known] — meaning: he will draw the vitality of the ancient years — from which all the seventy years receive their vitality — and clothe it in the aspect of the [ordinary] years — this being the aspect of what Rabbainu wrote above: that sometimes one clothes a high Torah in a Torah that is lower and smaller than it. And this is b'kerev shanim todiya — meaning: he will make known to him the great light of the aspect of the ancient years — by clothing it in the garment of the aspect of the ordinary b'kerev shanim. And this is: "in wrath — remember compassion [berogez rachem tizkor]" — which the Idra there explains: referring to this supernal kindness — through which compassion is stirred for all. Meaning: the aspect of the supernal kindness of the aspect of v'rav chesed — which is the aspect of Atik — the aspect of ancient years — as elaborated there below on p. 140b — and likewise in Seder Kol BeRamah. And the meaning is: through this supernal kindness one can revive and stir compassion for everything — even for one who has fallen from all the seventy faces of Torah — which are in the aspect of ordinary kindness — and he has fallen from all of them — until he is in the aspect of wrath [rogez]. Even so — one can have compassion for him too — and stir him through the aspect of v'rav chesed — the supernal kindness as above. And what is written there in the Idra: "for him who needs to be shown compassion — and for him who is fitting to be shown compassion" — meaning: one who has at any rate some stirring in the aspect of an arousal from below [is'arusa d'lisata] — as mentioned above also in Rabbainu's words. And also meaning: for one who is at any rate a worthy disciple — and as elaborated below in Letter Zayin and Letter Khes in Rabbainu's words. And see Zohar Bereishis, p. 7b: "'Haveye'ah — Your work — b'kerev shanim — revive it' — as if to say: revive him — and all who are connected to those ancient years — life is connected to them. 'B'kerev shanim todiya' — for this level that has no life at all" — meaning: specifically for one who has fallen from all the aspects of the seventy faces — which is the aspect of having no life at all. Even so — one can revive him through clothing the great light of the ancient years in the garment of the ordinary years. And see there in the Ramaz's commentary — and you will understand further. And see also the Ramaz's commentary on Zohar Beshalach, p. 45a — on this matter.

There — Letter Vov — "b'kerev shanim — these are the Story Tales of ein panim [seventy faces] — which are ein shanim [seventy years]." Rashi on Habakkuk: "arouse him [arouse him]" — and so on.

Segment 34
HE:
אות יז שם, עת לעשות לה' היינו שהגיע העת לעסוק בספורי מעשיות וכו' ולעתיק יומין אתמר היינו בספורי מעשיות של שנים קדמוניות בחינת עתיק, שעל ידי זה ממשיכין בחינת תיקוני עתיק על ידי התגלות היראה שבא על ידי פקידת עקרות כנ"ל:

EN:
There — Letter Beis — "for the semicha [ordination] — and so on — and the writing [k'sav] are of one aspect." And therefore when one ordains one who is worthy for ordination — through which one draws upon him the spirit of wisdom from its root through the ordination — through this one brings illumination and strength to our handwriting [k'sav yadeinu] — which is also from this aspect. For he draws the wisening letters to their root through the writing hand. But when one ordains a rabbi who is not worthy — through this our handwriting is weakened and strength is given to their writing. This means: for then the light of wisdom departs at its root from the ordaining hand — so that its illumination not be drawn to a place unworthy of it — the aspect of: "and My glory I will not give to another" — as elaborated in Likutay Tinyana, Siman 12 — in the discourse V'Ayeh HaSeh La'Olah. For one who is not worthy for ordination — because he blemished his faith in the Torah scholars — through which he is judged in the labor of the flesh in the aspect of surplus and filth — and how is it possible that the light of the supernal wisdom could be drawn there — as it were, G-d forbid. For even though in truth even those places receive vitality from the holiness — it is in concealment and great secret — and it is forbidden to contemplate this at all — as understood from the discourse V'Ayeh HaSeh La'Olah above. And therefore when one ordains one who is not worthy for this — the light of wisdom then departs and is concealed from the ordaining hand. And automatically it no longer illuminates fully also in the writing hand either. And through this our handwriting is weakened. Only through this — that he ordained one who is not worthy — because he is in the aspect of surplus and wished to draw upon him the light of wisdom — through this he gives strength and power to their writing.

B'kerev shanim — these are the Story Tales of ein panim which are ein shanim.

Segment 36
HE:
אות יח שם, מאי קלא היינו איזה קול שמעו אותם שהיו תחלה בבחינת שתיקה, קלא דכנופיא עילאה היינו הלבושין של הסיפורי מעשיות שהלבישו בהם את הפנים של תורה שעל ידי זה נתעוררין מהשינה ומתחילין לדבר, שזה בחינת דמתכנפי בבחינת ובעל כנפים יגיד דבר או יש לומר דרוצה לומר על פי המבואר לעיל בפנים באות ו' שלפעמים מלבישין תורה גבוה בבחינת תורה נמוכה וקטנה ממנה וכו', וזה בחינת שמלבישין תורה של בחינת שנים קדמוניות בתורה של בחינת שבעים שנה שהיא בחינת ז"א אך לפעמים הוא מלבישה בלבוש גס ועב עוד ביותר, היינו בספורי מעשיות ושיחות חולין שזה בחינת הלבשה בבחינת מט"ט שולטנותיה בששת ימי החול ימי המעשה, ועל ידי זה דייקא מעוררים מהשינה ומתחילין לדבר, ומט"ט נקרא (עיין תיקוני זוהר ב:) בעל כנפים כידוע, וזה בחינת (קהלת י) ובעל כנפים יגיד דבר וזה בחינת כנופיא עילאה דמתכנפי, שני בחינות לבושין כנ"ל:

EN:
Section 5 — Letter ה — [on Letter Gimmel of the discourse]

But there are those who fell from all the ein panim — until it is impossible to arouse them in any way — except through Story Tales of ancient years. For all the ein panim — the seventy years — the aspect of Zeir Anpin — receive their vitality from there. And this is the aspect of "v'rav chesed". See Idra Nassa p. 138b. And see Zohar Bereishis, p. 7b. And see the Ramaz on Zohar Beshalach, p. 45.

There — Letter Yud — "and therefore his learning must be: to learn — and to teach — to guard — and to do." Meaning: for through his learning with his disciple — it will be: [Sanhedrin 99] "as if he made him [k'ilu asao] — and as if he made him the words of Torah." It is possible that the meaning is: for since he learns in this manner — even if at the time of the beginning of the learning the disciple is not yet worthy [hagun] — the teacher learns with him with this intention: in order to make him a truly new person [adam chadash mamash] — this being the aspect of: as if he made him for his companion. And it follows that from now on he will be renewed for good — and will be a worthy disciple. And if, G-d forbid, he did not wish even now — after the learning — to be renewed for good — it follows that the teacher has not accomplished with him the ultimate purpose of his learning: that it be as if he made him for his companion. Then — even so — the learning will not be in the aspect of: [Chullin 133] "one who teaches Torah to a disciple who is not worthy." Rather it will be considered as if he did not learn with him any words of Torah at all — for he learned with him in such a manner that it should be as if he made him for his companion — and as if he made him the words of Torah. But now — since he has not accomplished his intention — that it should be as if he made him for his companion — then likewise: as if he has not made him the words of Torah — and as if he has not learned with him any words of Torah at all. And this is: Hashem guards him — that his words not be written in the power of memory of this unworthy disciple — rather they will be forgotten from him. And to elaborate a bit further: for our Sages derived this — that it is as if he made him the words of Torah — from the verse: "and you shall keep the words of this covenant and do them" [Deuteronomy 29]. They explained: "and you shall keep" = he shall teach words of Torah to his companion — for this is the aspect of guarding the words of Torah. For if he learns alone — it is possible that they will be forgotten and lost from him, G-d forbid. But when he will teach his companion — they are in the aspect of being guarded — for his companion will remember them. And all of this applies when the disciple is worthy — then the learning is considered as if he made him for his companion — which is itself also the aspect of guarding the words of Torah — for through them a new birth and a new person have come about. And in the manner of what the Sages also said: [Sanhedrin 19b] "one who teaches the son of his companion Torah — it is as if he gave birth to him." But if the disciple is not worthy — then not only are the words of Torah not guarded through him — rather on the contrary: this learning that he learned with him is considered a blemish, G-d forbid, for the words of Torah — and as if he wrote them on the hide of a ritually impure animal. And it can also harm the teacher himself, G-d forbid — as elaborated in the discourse. Therefore — since the teacher's intention is for good — and the impediment is only on the part of the disciple — the Holy One guards him — that his words not be written in the power of memory of this disciple — rather they will be forgotten from him. And in this — Rabbainu's precise language is very precise — where he wrote: "then Hashem guards him" — "guards him" specifically. For since the teacher's intention is to fulfill through his learning with his disciple the commandment: "and you shall keep the words of this covenant and do them" — and teaching Torah to an unworthy disciple is the opposite of all this, G-d forbid — therefore the Holy One guards him — and so on — as above. And it is possible to say: the matter of learning through which it will be as if he made him for his companion — and as if he made him the words of Torah — this itself is the aspect of the engagement of the teacher to wake people from their sleep — as elaborated above in Letter Vov. For there are people who sleep their days away — and even though it appears to the world that they serve Hashem — even so all their service has no pleasure for Hashem — for it is without vitality and intellect — which is the aspect of faces. And therefore one must wake them from their sleep. And when one wakes them from their sleep through learning with them — which is the aspect of: chayyeihu — arouse him — as above. Then it is considered as if he made him for his companion — and as if he made him the words of Torah. For at first the disciple's words of Torah were without vitality and intellect — and could not ascend upward. And now there is vitality and intellect in them — and it is considered as if he has made them truly. And this is what is written: "and you shall keep — and so on — and do them [asosam] — in order that you may be wise in all that you do" [Deuteronomy 29] — meaning: so that vitality and intellect be drawn into the deed and the service — as above.

And it is already known from the writings of the Holy Ari: that memory is from the aspect of faces — and forgetting is from the aspect of the concealment of faces — the aspect of backs.

[Which is the aspect of: "how long will You forget me forever — how long will You conceal Your face from me?"] And therefore: this disciple who is not worthy — who does not wish to fulfill the ultimate purpose of the teacher's learning — that it be as if he made him for his companion — and as if he made him the words of Torah — this: through the teacher engaging to wake them from sleep and draw vitality and intellect into them — which is the aspect of faces.

And therefore Hashem causes forgetting to fall upon him — and so on — as above.

And according to what is elaborated above — that there are those who have fallen from all the seventy faces of Torah — then they are not in the category of a human being at all — for: "this Torah — a human being [Adam]" — and as the Sages said.

And the Tzaddik engages to arouse him through the aspect of the ancient years — from which all the seventy faces receive their vitality.

This learning is certainly truly as if he made him for his companion — and as if he made him the words of Torah. For all the words of Torah receive their vitality from there as above.

There — Letter Khes — "and this is impossible except through: 'guard the openings of your mouth' [shmor pitchei ficha]." This means: so that he will not be in the aspect of: "you are near to them in their mouths — but far from their innermost being [mikiliosam]" [Jeremiah 12] — as above in the discourse.

There: "and these — to contempt [lacherufos]." Meaning: the aspect of: [Psalms 69] "contempt has broken my heart" — the aspect of forgetting. In my humble opinion — it seems possible that Rabbainu alludes here to explain what is written above: that Hashem guards the true Tzaddik and teacher — that his words not be written in the power of memory of the unworthy disciple — rather they will be forgotten from him. And this is: Hashem sets up against this Tzaddik — opponents who shame and disgrace him. And then: when the Tzaddik reveals his learning and his wondrous Torah novelties — through which he wakes people from sleep. And likewise through his conversations and his wondrous Story Tales — all of which is in the aspect of: [Daniel 12] "and many who sleep in the dust of the earth shall awaken" — "then: 'these to everlasting life'" — meaning: the worthy disciples are stirred through this to everlasting life — meaning: to serve Hashem with wondrous vitality and intellect. And their speech is opened — which is the aspect of: [Genesis 2] "to a living soul — to a speaking spirit." "And these — to contempt" — meaning: the aspect of: "contempt has broken my heart" — the aspect of the breaking of the Tablets — the aspect of forgetting. For the unworthy disciples — when they hear the shame and disgrace that those who oppose the Tzaddik — who shame and contemn him — speak against him — then their hearts break — the aspect of: "contempt has broken my heart" — and everything is forgotten from them.

And in truth this is for the good of the Tzaddik — so that his words not be written in the hearts of the unworthy disciples — which is the aspect of the hide of a ritually impure animal.

And see in Likutay Halachos, Laws of the Minchah Prayer [Hil'chos Tefillas HaMinchah], Halacha 6, Letter 11 — where this is also elaborated. And it seems more correct that the plain meaning is intended: for even though they are also stirred for a moment — but afterwards it is forgotten from them. And this is for them a great contempt — in the aspect of: [Daniel 12] "to contempt and everlasting abhorrence."

There — Letter Tes — "the blowing of the shofar is the aspect of the absence of speech [he'eder hadibur]." This means: for the essential birth [haholadah] and the visitation of the barren [pekidas akros] is made specifically through: that there was first the aspect of the absence of speech — and speech was so contracted among them for so long that they were deaf and mute [chereshim v'ilmim]. And now — when speech goes forth — it goes forth with great force.

And this force comes to the organs of birth.

And so on — as elaborated above in his words in Letter Khes. It follows that afterwards a great rectification is also made through the aspect of the absence of speech that was before. And this is alluded in the aspect of the blowing [teki'ah]. And this is what Rabbainu wrote afterwards: for through the shofar — and so on — meaning: the force of speech that goes forth with force from those who were stirred from sleep — who at first were in the aspect of the absence of speech — and so on — meaning: as above.

There: "the carob tree — since the carob reaches [bearing fruit] after seventy years." This means: and therefore it is of the aspect of the ancient years — which are above the aspect of the seventy years. For it bears fruit after the seventy years.

There: "just as my ancestors planted for me — so I too plant for my children." It is possible that the meaning is: according to what is written in the Zohar Acharei, p. 79 above — and further in many places — for also children depend on the Mazal. This being the aspect of: [1 Samuel 1] "and Chanah prayed unto Hashem" — "unto Hashem" specifically — which is the aspect of the rectifications of Atikah as above. And therefore for this reason the Tzaddik is compelled to engage in Story Tales of ancient years — the aspect of Atik — to draw through this specifically the aspect of birth and the visitation of the barren.

There: "for it is possible that one tells a story that took place already — and in truth it did not take place except four years ago." In my humble opinion it seems the meaning is: according to what is written in Sha'ar Gan Eden — Orach Tzaddikim, Entrance 1, Path 2 — that the three first [Sefiros]: Keter, Chuchmah, Binah — are called shanim kadmoniyos [ancient years] and yemei kedem. And the seven extremities [kitzavos] are the aspect of shenos olam [years of the world] and yemei olam. [And see also in Pardes, Sha'ar Archei HaKinuyim — and it all rises on one measure — also with what we wrote above. For even Binah is called Atik in several places in the language of the holy Zohar — as is known — and there is no room to elaborate here.] And see in the Ramaz's commentary on Zohar Beshalach, p. 45 — where he writes: "b'kerev shanim — this is Tiferes — which is within the upper years [shanim ila'in] — for Netzach-Hod-Yesod-Malchus are the lower ones. Chayyeihu — that he draw there from the higher life — which is from Chuchmah-Binah-Da'as." And through this is understood somewhat the intention of Rabbainu — that it is possible that one tells a story that took place already — meaning: it seems to be of the aspect of the ancient years — the aspect of Keter-Chuchmah-Binah — and also Chuchmah-Binah-Da'as. And in truth it is not even of the aspect of the upper years among the years of the world — which are Chesed-Gevurah-Tiferes. For this story took place only four years ago — meaning: of the aspect of Netzach-Hod-Yesod-Malchus — which are the lower years of the aspect of years of the world. Or perhaps: "four years ago" means: it is of the aspect of Chesed-Gevurah-Tiferes — which are the years before Netzach-Hod-Yesod-Malchus. And in any case it is in the aspect of years of the world as above. And to this he answered: this story is of the aspect of avuha d'Abba [the father of Abba].

There: "'a time to act for Hashem' — meaning: the time has come to engage in Story Tales." And: "'and to Atik Yomin it was said' — meaning: in Story Tales of ancient years — the aspect of Atik." Through which one draws the aspect of the rectifications of Atikah — through the revelation of fear [yirah] — which comes through the visitation of the barren [pekidas akros] — as above.

Siman Sixty-One — Chadi Rabbi Shimonסימן סא — חדי רבי שמעון

There: "what voice [kola] is it?" — meaning: what voice did those hear who were first in the aspect of silence? — "a voice of a supernal gathering [kola d'chenufyah ila'ah]." Meaning: the garments of the Story Tales — in which the faces of Torah were clothed — through which they are stirred from sleep and begin to speak. This being the aspect of: gathered in the aspect of: "and one who has wings shall declare the matter [uvaal kenafayim yagid davar]." Or one can say: the meaning is according to what is elaborated above in the discourse in Letter Vov — that sometimes one clothes a high Torah in the aspect of a Torah that is lower and smaller than it.

And this is the aspect of clothing the Torah of the ancient years in the Torah of the seventy years — which is the aspect of Zeir Anpin.

But sometimes it is clothed in an even coarser and thicker garment — namely: in Story Tales and ordinary conversations [sichos chulin]. This being the aspect of clothing in the aspect of Metatron — whose dominion is in the six days of the week — the weekdays [yemei hama'aseh]. And through this specifically they are awakened from sleep and begin to speak. And Metatron is called: [see Tikkunei Zohar, p. 2] "one who has wings" [baal kenafayim] — as is known. And this is the aspect of: [Ecclesiastes 10] "and one who has wings shall declare the matter." And this is the aspect of chenufyah ila'ah [supernal gathering] — gathered together — the two aspects of garments as above.

 Na Nach Nachma Nachman MayUman

There: "and through this they decree to expel Israel." For when there is illumination and strength in our handwriting — through this the air of the places where Israel have settled is sanctified — the aspect of: "the air of Eretz Yisrael makes one wise." And then they have no power to expel us from there — since it is in the aspect of Eretz Yisrael. But when our handwriting is weakened — through the light of the supernal wisdom having departed and been concealed — then the air is not in the aspect of the air of Eretz Yisrael. And they have power to expel us from there to a desert wilderness [makom midbar sh'mamah]. And this is also measure for measure: just as they wished to draw the light of wisdom to a place unworthy of it as above — likewise they expel Israel the holy people — who are the essential settlement of the world — to a desert wilderness — which is also the aspect of surplus with respect to the place. For the settled place of Israel has already had its aspect of the contractions of the place sweetened — since Israel have settled there. Which is not the case with a desert place where Israel have never settled.

Section 5 — Letter ה — [on Letter Gimmel of the discourse]

There — Letter Gimmel — "for it is your wisdom and your understanding in the eyes of the peoples" — specifically — "they show this wisdom to their eyes only — but the essence of the secret of the wisdom remains with us." This means: for it is impossible to make known to them the essence of the wisdom — on account of the aspect of: "and My glory I will not give to another" as above. [And see the discourse B'Chatzotzros, Siman 8 — that honor is the aspect of wisdom — and as brought in the writings as well.] And this itself is the matter of the movements of the celestial spheres [tahluchus hagalgalim] — through which Hashem governs the world. And about this it is said: "which He has apportioned to all the peoples." For Israel truly has no need of them at all — for Hashem governs them and supervises over them Himself. And as is truly said regarding the governance of the future: "the sun shall no longer be your light by day — and Hashem shall be your everlasting light." For truly on the contrary: the souls of Israel impart intellect to the intelligences that govern the spheres — as elaborated in the discourse. Only: the nations — since they are not worthy for Hashem to be their governor in the essence of His illuminated wisdom — on account of the aspect of: "My glory I will not give to another" as above — therefore Hashem clothed and concealed the light of His governance in the movements of the celestial spheres — so that the matter would be — as it were — in concealment and great secret as above. And truly: one who has a heart to understand — will understand from the movements of the spheres themselves that they have a Creator who governs them. Only: even so — through this the light of His supervision and governance is concealed. Likewise: the secret of the ibbur [intercalation] and the wisdom of the movements of the celestial spheres was transmitted only to Israel — since their souls are the governors of the spheres — and who knows their governance like the governor? And we must show this wisdom to their eyes — so that they will know and understand that the secret of this wisdom is only with us — since we are connected to the Creator — as above. But it is not to make known to them the essence of the secret of this wisdom — on account of the aspect of: "My glory I will not give to another" as above. And through ordaining a rabbi who is not worthy — through which we are expelled from the air of Eretz Yisrael — through this the secret of the ibbur is taken from us — which is the wisdom of the movements of the celestial spheres — and transmitted to them. This too is understood according to the above. And this is why he concluded: "and all of this is through the above surplus" — meaning: as above.

"And through this he will never have complete counsel." This means: for the source of counsel is in the heart — as it is written: "deep waters — counsel in the heart of a man." And when one is judged in surplus — the filth of the surplus rises to the heart. For the brain — which is distant from the vessels of food — has only vapors and fumes rising to it from the food. And therefore through being judged in surplus: putrid vapors rise to the brain and confuse it. But the heart — which is close to the vessels of food — the filth itself of the surplus rises to the heart. And his heart becomes as filthy as a toilet — which is the place of the counsel of women. And then all his counsels are the aspect of foolish counsels [in the manner of what the verse says: "surely the princes of Zoan are fools — the wise counselors of Pharaoh — their counsel has become foolish"] — the counsel of women. In the manner of what the Sages said: "one who follows the counsel of his wife falls into Gehinnom" . And the substance of the intention here is also in the manner above: for when one does not know what to do — he is in the aspect of a contraction. And the counsel is the aspect of the sweetening of the above contraction — as elaborated below in Siman 143. But through the blemish of faith in the Torah scholars — through which one is judged in surplus — through this one cannot sweeten one's contractions. And through this one will never have complete counsel.



# סימן ס"א
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/49/

סימן ס"א
סימן ס"א
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/49

Segment 2
HE:
אות א מאמר חדי ר' שמעון סימן ס"א נאמר בראש השנה תקס"ח שחל ביום ש"ק וביום א', והיה בזה כמה סיפורים נפלאים, ואפס קצה מזה יתבאר לקמן אם ירצה השם:

EN:
There: "it resembles a calf — which is the aspect of circles — the aspect of faith — and 'Your faithfulness surrounds you'" — one can explain that faith is in what the intellect does not attain [for in what the intellect does attain — faith is not needed — since one understands it with one's intellect. And a matter that the intellect does not attain] — it is like the aspect of a circular thing which has no endpoints. And likewise this matter has no endpoints from any aspect by which to begin entering it — as with an intellectual matter, where the intellect begins to enter through some examination and proceeds from examination to examination until it completes attainment. But in what the intellect does not attain — one enters only through faith — and this is in the aspect of a circle as above. Also: because this type of attainment is the aspect of surrounding lights [makifin] — as is understood elsewhere — and surrounding lights are also in the aspect of circles — as is understood from the discourse on playing dreidel on Chanukah. And this is what is also written in this discourse at its end: socher — from the language of going around and around [sachur sachur] — the aspect of surrounding lights — the aspect of faith.

The discourse Chadi Rabbi Shimon, Siman 61 — was said on Rosh Hashonoh 5568 — which fell on Shabbas and the first day.

Segment 4
HE:
אות ב והמוח הוא לפי המזון וכו' היינו על פי המבואר לקמן באות ו' שההמתקה של כל הצימצומים הוא על ידי השכל וכו' וזה בחינת (משלי כ) נר ה' נשמת אדם המובא באות ז', כי גשמיות גוף האדם הוא בחינת צימצום בחינת חשכות בחינת בהמיות ממש והמתקתו הוא רק על ידי השכל שהוא הנשמה שבמוח שזה בחינת נר ה' נשמת אדם, כמו מי שהולך בחשך וצימצום, שהיה יכול להלכד ולהכשל מאוד, רק על ידי הנר שבידו נה החשך וניצול מהכל כמו כן על ידי אור הנשמה שהיא השכל שבמוח נמתק הגשמיות של הגוף ואז הוא בחינת אדם, רק אף על פי כן כשאוכל מאכל גס שאי אפשר לטבע האדם לעכל אותו כראוי, ולברר הכח הרוחני שבו ולהעלותו אל המוח, ולות הפסולת שהיא המותרות ולהוציאו בשלימות אל החוץ, אזי עולים העשנים סרוחים של הפסולת והמותרות ומבלבלין את המוח, כי אין המוח ממתיק רק בחינת הצימצום ההכרחי אבל לא המותרות, רק אדרבא המותרות מבלבל גם את המוח כמו כן כשפוגם באמונת חכמים שעל ידי זה נידון ביגיעת בשר בבחינת מותרות, ועל ידי זה נתבלבל המוח ואינו יכול להוציא משפטי אמת ואזי יוצא משפט מעוקל, היינו כי המשפט שהוא מן המוח הוא מעוקל ומבולבל על ידי העשנים סרוחים שבלבלו את המוח כנ"ל ואז בוודאי אינו יכול להנהיג את עצמו, היינו להמתיק צימצומיו ולפשוט ספיקותיו ולהתנהג במשפט אמת בכל עת ועת כפי מה שעובר עליו, שכל זאת הוא בחינת הצימצומים שעוברים על האדם צימצומים חדשים בכל פעם, והוא צריך לכלכל דבריו במשפט ולהוציא משפטי אמת מכל הלימודים שלומד, ומכל שכן שאינו יכול להיות מנהיג ישראל ולהנהיג אחרים כפי דעתו ושכלו כי עיקר מה שישראל צריכין למנהיג הוא בשביל להורות להם הדרך אשר ילכו בו לכל אחד לפי בחינתו וצמצומיו, ועל כן באמת צריך המנהיג להיות איש אשר רוח בו, ודרשו רז"ל (ספרי פנחס) שיודע להלוך נגד רוחו של כל אחד, היינו שהוא יהיה בחינת שכל הכולל נגד כל השכליים שלהם, ובשכלו הכולל יהיה יכול להמתיק כל הצמצומים שלהם, גם שיהיה יכול להאיר בהשכל של כל אחד ואחד, עד שעל ידי זה יהיו נמתקין כל הצמצומים של כל אחד ואחד על ידי השכל שיש לו בעצמו מה שאין כן מי שאין לו אמונת חכמים שעל ידי זה נתבלבל שכלו ואינו יכול להמתיק צמצומיו ולהנהיג את עצמו, ומכל שכן שאינו יכול להנהיג את אחרים כנ"ל:

EN:
There — Letter Beis — "but it is impossible to come to faith except through truth." See in Likutay Aitzos, Emunah, Letter Daled — where this matter is elaborated: for the essential faith is in what the intellect does not understand. And if so — when the intellect does not understand — how will one come to believe what one must believe? Therefore: the essential faith depends on truth — for if a person wishes to look at the truth in truth — he will understand on his own that one must believe the holy faith in Hashem and His holy Tzaddikim and His holy Torah — even though it is impossible to understand with our coarsened intellect. For through looking at the truth with the eye of truth — one understands from afar that the truth is so — only it is impossible to understand it with the intellect — and one must only strengthen oneself in complete faith. And see in Likutay Halachos, Laws of Passover, Halacha 7. And see further in Likutay Halachos, Yoreh De'ah, Laws of Interest [Ribbis] — where it is elaborated that the essential perfection of faith comes through truth — which is the aspect of the totality of the holy mochin and Da'as. For without Da'as a simpleton may believe everything — and may believe, G-d forbid, in things that it is forbidden to believe. But through holy Da'as — which is the aspect of truth — one understands from afar what to believe and what not to believe. [And see further below in Siman 255.]

And there were wondrous accounts. A small portion of them will be elaborated below — if Hashem wills it.

"And the brain is according to the nourishment." Meaning: according to what is elaborated below in Letter Vov — that the sweetening of all the contractions [tzimtzumim] is through the intellect.

Segment 6
HE:
אות ג שם אות ב', כי הסמיכה וכו' והכתב הם מבחינה אחת וכו' ועל כן כשסומכין את הראוי לסמיכה שעל ידי זה ממשיכין עליו את הרוח חכמה משרשו על ידי הסמיכה, על ידי זה מביא הארה וכח בכתב ידינו שהוא גם כן מבחינה זאת, כי ממשיך אותיות מחכימות בשרשן על ידי היד כותבת אבל כשמסמיכין רבי שאינו הגון, על ידי זה נחלש כתב ידינו ונותנין תוקף לכתב שלהם וכו' רוצה לומר כי אז נסתלק אור החכמה בשרשה מעל ידי הסמיכה, בכדי שלא יומשך הארתה למקום שאינו ראוי לזה בבחינת (ישעיה מ"ב) וכבודי לאחר לא אתן המבואר בלקוטי תנינא סימן י"ב במאמר ואיה השה לעולה כי מי שאינו ראוי לסמיכה מחמת שפגם באמונת חכמים שעל ידי זה נידון ביגיעת בשר בבחינת מותרות וטינופות, ואיך אפשר שיומשך לשם אור החכמה העליונה כביכול חס ושלום, כי אף על פי שבאמת גם אלו המקומות מקבלין חיות מהקדושה אבל הוא בהעלם ובסוד גדול ואסור להרהר בזה כלל כמובן במאמר ואיה השה לעולה הנ"ל ועל כן כשמסמיכין את מי שאינו הגון לזה, אזי נסתלק ונתעלם אור החכמה מעל ידי הסמיכה, וממילא אינו מאיר בשלימות גם בידי הכתיבה, ועל ידי זה נחלש כתב ידינו רק על ידי זה שסמך את זה שאינו הגון, כי הוא בחינת מותרות ורצה להמשיך עליו אור החכמה, על ידי זה נותן כח ותוקף לכתב שלהם:

EN:
There — Letter Gimmel — "and through receiving their counsel — truth is engraved within him." This means: for the Tzaddik's counsel is entirely the seed of truth — for the holy intellect of the Tzaddik and his holy attainment is the aspect of clear, pure, and lucid truth. And his holy counsels are the aspect of drops of his intellect — for certainly in every counsel there are holy insights and wondrous pathways and deep attainments — the aspect of the very light of truth itself. Therefore: one who merits to receive their holy counsel — even though one does not yet understand the depth of the intellect that the Tzaddik has in this counsel — nonetheless: through this very act of receiving the counsel and walking in the way of his counsel — truth is engraved within one — and faith is completed. And through this the redemption comes. Through the holiness of the counsel — which is entirely the seed of truth flowing from the brain and intellect of the Tzaddik which is entirely truth — truth is engraved within one — so that one merits to feel in one's heart and mind a flash and great illumination from the holiness of truth — and one longs and yearns only for the truth. And through this faith is completed — with the flash and illumination of the holy Da'as as above.

And this is the aspect of: [Proverbs 20] "the lamp of Hashem is the soul of man" — brought in Letter Zayin.

Segment 8
HE:
אות ד שם, ועל ידי זה גוזרין לגרש את ישראל וכו' כי כשיש הארה וכח בכתב ידינו, על ידי זה נתקדש האויר של מקומות שנתיישבו בהם ישראל בבחינת (בבא בתרא קנ"ח:) אוירא דארץ ישראל מחכים, ואז אין להם כח לגרש אותנו משם מאחר שהוא בבחינת ארץ ישראל אבל כשנחלש כתב ידינו על ידי שנסתלק ונתעלם אור החכמה העליונה, אז אין האויר בבחינת אוירא דארץ ישראל, ויש להם כח לגרש אותנו משם אל מקום מדבר שממה, וזה גם כן מדה כנגד מדה, כי כמו שרצו להמשיך אור החכמה אל מקום שאינו ראוי לה כנ"ל, כמו כן מגרשין את ישראל עם קדוש שהם עיקר ישוב העולם אל מקום מדבר שממה שהוא גם כן בחינת מותרות שבבחינת המקום, כי מקום ישוב ישראל אז כבר נתמתק בחי' צמצומי המקום מאחר שנתיישבו בו ישראל, מה שאין כן מקום מדבר שלא ישבו בו ישראל מעולם:

EN:
[And it is possible to say: therefore the holy counsels are the aspect of fruitfulness and multiplication [priyah u'rivyah] — this being the aspect of "Yosef is a fruitful bough" as is elaborated in the discourse — for they are fruitful and multiply in the one who receives them. From one holy counsel one can merit many things and understand from it many counsels for the service of Hashem — since one merits through this to the aspect of the future revelation of Da'as. And this can be alluded to in: "and I planted you as a sorek" — see Rashi in the name of the Midrash — meaning: the 606 commandments added to the seven commandments. The 613 commandments are the aspect of the holy counsels — the 613 aitin. And sorek is also the aspect of the redemption — as it is written: "I will whistle for them and gather them — for I have redeemed them and they shall multiply" . And see Chullin 63: "the racham — this is the sharkrak — when the racham comes — mercy has come to the world." Rashi explains: rain — the aspect of faith — miracles — which is the aspect of rain [as elaborated in this discourse and in Siman 9]. "If it sits on the ground — Mashiach comes immediately — as it is written: 'I will whistle for them.'" They said to him: but there is this one — and its brain exploded. They answered: that one was a liar. [This is the reading of the Yalkut and Rashi.] Meaning: it was a liar — and the essential completion of faith through which redemption comes depends on truth as above. This needs further elaboration.]

For the physical body is the aspect of a contraction — the aspect of darkness — the aspect of pure animality [behemiyus mamash]. And its sweetening is only through the intellect — which is the soul in the brain. This being the aspect of: "the lamp of Hashem is the soul of man" — like one who walks in darkness and contraction — who could stumble and fall badly — but through the lamp in his hand the darkness is sweetened and he is saved from everything. Likewise through the light of the soul — which is the intellect in the brain — the physicality of the body is sweetened. And then he is in the aspect of Adam [a human being]. Only: even so — when one eats coarse food that the human body cannot properly digest — and properly refine the spiritual force within it and elevate it to the brain — and properly eliminate the waste that is the surplus [mosros] and expel it fully to the outside — then the putrid vapors [ashonim saruchim] of the waste and surplus arise and confuse the brain. For the brain sweetens only the aspect of the necessary contraction — but not the surplus. On the contrary: the surplus confuses even the brain. Likewise when one blemishes one's faith in the Torah scholars — through which one is judged in the labor of the flesh in the aspect of surplus [mosros] — through this the brain is confused and cannot produce true judgments [mishp'tei emes]. And then a distorted judgment emerges [mishpat m'ukkal] — for the judgment that comes from the brain is distorted and confused through the putrid vapors that have confused the brain as above. And then certainly he cannot govern himself — meaning: to sweeten his contractions — to resolve his doubts — and to conduct himself in true judgment at every moment according to what passes over him. For all of this is the aspect of the contractions that pass over a person — new contractions each time — and he must weigh his words in judgment and produce true judgments from all the learning he studies. And all the more so he cannot be a leader of Israel and govern others according to his mind and intellect. For the essential thing that Israel needs a leader for is to show them the path in which they shall walk — each one according to his aspect and his contractions. And therefore in truth the leader must be a man of spirit. And the Sages expounded [Sifri Pinchas]: who knows how to go against the spirit of each person [she'yodea lalekhos neged rucho shel kol echad]. Meaning: that he will be in the aspect of the encompassing intellect [sekhel hakolel] — opposing all their individual intellects. And through his encompassing intellect he will be able to sweeten all their contractions — and also be able to illuminate the intellect of each and every one — until through this all the contractions of each and every one are sweetened through the intellect that each has within himself. But one who has no faith in the Torah scholars — through which his intellect is confused and he cannot sweeten his contractions and govern himself — and all the more so he cannot govern others as above.

There — Letter Beis — "for the semicha [ordination] — and so on — and the writing [k'sav] are of one aspect." And therefore when one ordains one who is worthy for ordination — through which one draws upon him the spirit of wisdom from its root through the ordination — through this one brings illumination and strength to our handwriting [k'sav yadeinu] — which is also from this aspect.

Segment 10
HE:
אות ה שם אות ג', כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים דייקא וכו' שמראין זאת החכמה לעיניהם לבד וכו' אבל עצם סוד החכמה נשאר אצלינו כו' רוצה לומר כי אי אפשר להודיע להם עצם החכמה מחמת בחינת וכבודי לאחר לא אתן הנ"ל (ועיין מאמר בחצוצרות סימן ח' שכבוד הוא בחינת חכמה וכמובא בכתבים גם כן) שזה בעצמו ענין תהלוכות הגלגלים שהשם יתברך מנהיג העולם על ידיהם, ועל זה נאמר (דברים ד) אשר חלק אותם לכל העמים וכו' כי ישראל באמת אינם צריכים להם כלל, כי השם יתברך בעצמו מנהיג אותם ומשגיח עליהם, וכמו שנאמר באמת על ההנהגה שלעתיד (ישעיה ס) ולא יהיה לך עוד השמש לאור יומם וכו' והיה ה' לך לאור עולם וכו', כי באמת אדרבא נשמות ישראל משפיעים שכל בהשכליים המנהיגים את הגלגלים וכמבואר בפנים, רק העכו"ם מחמת שאינם ראוים לזה שהשם יתברך יהיה המנהיג שלהם בעצם אור חכמתו יתברך, מחמת בחינת וכבודי לאחר לא אתן הנ"ל, על כן הלביש והעלים השם יתברך אור הנהגתו בתהלוכות הגלגלים בכדי שיהיה הדבר כביכול בהעלם ובסוד כנ"ל ובאמת מי שיש לו לב להבין, הוא מבין מתוך תהלוכות הגלגלים בעצמם שיש להם בורא המנהיג אותם, רק אף על פי כן על ידי זה נעלם ונסתר אור השגחתו והנהגתו יתברך כמו כן ענין סוד העיבור וחכמת תהלוכות הגלגלים נמסרה רק לישראל, מחמת שנשמותיהם הם המנהיגים את הגלגלים, ומי יודע הנהגתם כמו המנהיג, וצריכין אנחנו להראות זאת החכמה לעיניהם, בכדי שידעו ויבינו שסוד החכמה הזאת הוא רק אצלינו, מחמת שאנו מקושרים בבורא יתברך וכנ"ל, אבל אין להם להודיע להם עצם סוד החכמה הזאת מחמת בחינת וכבודי לאחר לא אתן כנ"ל ועל ידי שמסמיכין רבי שאינו הגון שעל ידי זה נתגרשין מאוירא דארץ ישראל, על ידי זה נלקח סוד העיבור מאתנו שהוא חכמת תהלוכות גלגלי הרקיע ונמסר להם, זה מובן גם כן כפי הנ"ל וזהו שסיים וכל זה על ידי המותרות הנ"ל היינו כנ"ל:

EN:
There — Letter Daled — "through the mitzvah of tzitzis a person is saved from the counsel of the serpent and from marriage with a wicked person" — "Yosef is a fruitful bough — over a well — on account of tzitzis" — the language of "peering through the lattices" [metzitz min hacharakim] [as Rashi explains in the portion Shelach] — through this he merited the fruitful bough and the holy union.

For he draws the wisening letters to their root through the writing hand.

Segment 12
HE:
אות ו ועל ידי זה אין לו עצה שלימה לעולם וכו' רוצה לומר כי מקור העצה הוא בלב כ"ש (משלי כ) מים עמוקים עצה בלב איש, וכשנידון במותרות אזי הטינופות של המותרות עולה אל הלב, כי המוח שהוא רחוק מכלי המאכל ועולים אליו רק אדיים ועשנים מהמאכל, על כן על ידי שנידון במותרות עולים עשנים סרוחים אל המוח ומבלבלים אותו אבל הלב שהוא סמוך אל כלי המאכל, על כן הטינופות בעצמו של המותרות עולה אל הלב ונעשה לבו מטונף כמו בית הכסא שהוא מקום עצת הנשים וכו', ואז כל עצותיו בחינת עצות נבערות (על דרך שאמר הכתוב ישעיה י"ט מ"א אך אוילים שרי צוען חכמי יועצי פרעה עצה נבערה וכו') עצת נשים, על דרך שאמרו רז"ל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם (ב"מ דנ"ט) ותוכן הכוונה בזה גם כן על דרך הנ"ל, כי כשאינו יודע איך לעשות הוא בבחינת צמצום, והעצה הוא בחינת המתקת הצמצום הנ"ל וכמבואר לקמן בסי' קמ"ג, אבל על ידי פגם אמונת חכמים שעל ידי זה נידון במותרות, על ידי זה אינו יכול להמתיק צמצומיו, ועל ידי זה אין לו עצה שלימה לעולם וכו' כנ"ל:

EN:
Section 7 — Letter ז — [end of the discourse]

But when one ordains a rabbi who is not worthy — through this our handwriting is weakened and strength is given to their writing. This means: for then the light of wisdom departs at its root from the ordaining hand — so that its illumination not be drawn to a place unworthy of it — the aspect of: [Isaiah 42] "and My glory I will not give to another" — as elaborated in Likutay Tinyana, Siman 12 — in the discourse V'Ayeh HaSeh La'Olah. For one who is not worthy for ordination — because he blemished his faith in the Torah scholars — through which he is judged in the labor of the flesh in the aspect of surplus and filth — and how is it possible that the light of the supernal wisdom could be drawn there — as it were, G-d forbid. For even though in truth even those places receive vitality from the holiness — it is in concealment and great secret — and it is forbidden to contemplate this at all — as understood from the discourse V'Ayeh HaSeh La'Olah above. And therefore when one ordains one who is not worthy for this — the light of wisdom then departs and is concealed from the ordaining hand. And automatically it no longer illuminates fully also in the writing hand either. And through this our handwriting is weakened. Only through this — that he ordained one who is not worthy — because he is in the aspect of surplus and wished to draw upon him the light of wisdom — through this he gives strength and power to their writing.

There: "and through this they decree to expel Israel." For when there is illumination and strength in our handwriting — through this the air of the places where Israel have settled is sanctified — the aspect of: [Bava Basra 158b] "the air of Eretz Yisrael makes one wise." And then they have no power to expel us from there — since it is in the aspect of Eretz Yisrael. But when our handwriting is weakened — through the light of the supernal wisdom having departed and been concealed — then the air is not in the aspect of the air of Eretz Yisrael.

Segment 14
HE:
אות ז שם אות ה', ולא יחצו לשתי ממלכות בחינת עצות וכו' הגם כי לפי פשוטו נאמר על ענין חלוקת מלכות בית דוד, עיין לקוטי הלכות, הלכות תענית הלכה ד' ובהלכות סוכה הלכה ז' ובהלכות הושענא רבא הלכה ב' שחלוקת מלכות בית דוד ובחינת חלוקת העצה הם בחינה אחת, ועל כן נאמר בתחלת מלכות רחבעם (מלכים א י"ב) ויעזוב עצת הזקנים וישב לעם קשות כעצת הילדים וכו', ועל ידי זה נחלקה מלכות בית דוד וכו' ועיין שם עוד, ובהלכות ראש חודש הלכה ז' ובהלכות פקדון הלכה ה' נפלאות גדולות ורבות מענין מאמר זה הנ"ל:

EN:
And through what we have written you will understand what is written in the kavvanot of tzitzis — and the mitzvah of gazing at them: for Malchus is in the secret of "a beautiful young maiden who has no eyes" [for faith has in itself no reason or intellect — for in what the intellect attains — faith is not applicable. And intellectual attainment is the aspect of eyes as above] — and we intend to illuminate her from the illumination of these mochin — to make eyes for her. [For through the mitzvah of tzitzis one merits to receive the Tzaddikim's counsels — and truth is engraved within one — which is the aspect of vision through eyes — and through this faith is completed as above. And this is what is brought in the kavvanot there on the matter of the ten Names of Haveye'ah that are in Da'as — whose numerical value equals twice ayin [eye] — as above.]

And they have power to expel us from there to a desert wilderness [makom midbar sh'mamah].

Segment 16
HE:
אות ח שם, כי משם נמשך המחלוקת על ידי שפגם באמונת חכמים וכו' רוצה לומר כי אם לא היה שום פגם באמונת חכמים שאזי יש להתורה שלימות ומקבלת מחכמה עילאה ומשפעת בכל השכליים פרטיים, שעל ידי זה נמתקין כל הצמצומים, כל צמצום על ידי בחינת השכל שהיא שרשו וכו' על ידי בחינת החכמה עילאה הנ"ל נמתקין כל הצמצומים והדינים בכלל, שזה בחינת מה שכל הצמצומים נכללין בתוך האבן שתיה בחינת קדשי קדשים, אזי בוודאי לא היה שום מחלוקת כי עיקר המחלוקת הוא על ידי בחינת התגברות הצמצומים, שעל ידי זה אין יכולין להשוות זה עם זה בדעותיהן, וזה בא רק על ידי פגם אמונת חכמים, אבל על ידי שלימות אמונת חכמים, על ידי זה נמתקין כל מיני מחלוקת, על ידי שכולם נכללין באחדות אחד בתוך האבן שתיה שכל הכולל חכמה עילאה, ואדרבא כל אחד יודע שעל ידי זה שבני אדם משונים בדיעותיהן ולכל אחד יש לו צמצומים אחרים וגם בחינת שכליים פרטיים להמתיק הצמצומים, על ידי זה דייקא נשלמת התורה בשלימות גדול, שזה בחינת שלימות התורה על ידי תורה שבעל פה דייקא, שהוא בחינת ריבוי הספרים הקדושים שבתורה שנתחברו על ידי חכמים רבים, שלכל אחד היו לו צמצומים אחרים ושכליים פרטיים אחרים להמתיק הצמצומים, על ידי זה דייקא נתחברו ספרים קדושים הרבה (וכעין שאמרו רז"ל בבבא מציאה דף פ"ד לענין ר' שמעון בן לקיש דהוה מקשה לרבי יוחנן כ"ד קושייתא ומפרק ליה ר' יוחנן וכו' וממילא רווחא שמעתא וכו' עיין שם), ועל ידי זה נשלמת התורה באור גדול עד שמקבלת מחכמה עילאה ומשפעת בכל השכליים פרטיים שעל ידי זה נמתקין כל הצמצומים בכלליות ובפרטיות כנ"ל נמצא שהשינוי דיעות בשרשן אינם בבחינת מחלוקת כלל רק אדרבא כנ"ל, רק על ידי פגם אמונת חכמים מתגברין הצמצומים כל כך עד שנעשין בבחינת פירוד ומחלוקת, ועל כן על ידי זה המחלוקת צריכין להתעורר דייקא לשוב על פגם אמונת חכמים, ואז על ידי זה דייקא נתרבין הספרים קדושים ונשלמת התורה וכו' ונמתקין כל הצמצומים על ידי שנכללין כולם בהאבן שתיה כמבואר בפנים ויש לומר בדרך צחות שזה בחינת מה שאמרו רז"ל לענין אבני יעקב (חולין צ"א) התחילו האבנים מריבות זה עם זה וכו' מיד עשאן הקדוש ברוך הוא אבן אחת שהיא בחינת האבן שתיה, כי דייקא על ידי המחלוקת שבין האבנים שהן בחינת הנפשות על ידי זה שבין בתשובה ונתרבין הספרים קדושים, עד שעל ידי זה נכללין הכל בתוך האבן שתיה בבחינת (איוב ל"א) הן תוי שדי יענני ר"ת שתיה, וספר כתב איש ריבי וכמבואר בפנים אות ואו זיין:

EN:
There: "Yishmael is the aspect of prayer" — according to the above it is understood why one prays while wrapped in the tallis. And that the wrapping resembles the wrapping of the Yishmaelites — from what is elaborated in this discourse — it follows automatically: the juxtaposition of the tzitzis portion to the Exodus from Egypt — for through this the redemption from all exiles comes — which are the aspect of Egypt as above. And also because Egypt is the land of the children of Cham. And likewise what is written in the tzitzis portion: "and you shall not follow after your hearts — this is heresy" — the aspect of the damage of faith — "and after your eyes — this is licentiousness" — as the Sages said — for tzitzis is effective to save from both. And what is written: "in order that you remember and perform all My commandments" — for through tzitzis one merits to receive the holy counsels which are the totality of the 613 aitin. And through this one merits prayer and faith — which is propitious for memory as is elaborated in the discourse. "And you shall be holy to your G-d" — the aspect of holy marriage — from the language of kiddushin. "I am Hashem your G-d who brought you out of the land of Egypt" — as above.

And this is also measure for measure: just as they wished to draw the light of wisdom to a place unworthy of it as above — likewise they expel Israel the holy people — who are the essential settlement of the world — to a desert wilderness — which is also the aspect of surplus with respect to the place. For the settled place of Israel has already had its aspect of the contractions of the place sweetened — since Israel have settled there. Which is not the case with a desert place where Israel have never settled.

There — Letter Gimmel — "for it is your wisdom and your understanding in the eyes of the peoples" — specifically — "they show this wisdom to their eyes only — but the essence of the secret of the wisdom remains with us." This means: for it is impossible to make known to them the essence of the wisdom — on account of the aspect of: "and My glory I will not give to another" as above. [And see the discourse B'Chatzotzros, Siman 8 — that honor is the aspect of wisdom — and as brought in the writings as well.] And this itself is the matter of the movements of the celestial spheres [tahluchus hagalgalim] — through which Hashem governs the world. And about this it is said: [Deuteronomy 4] "which He has apportioned to all the peoples." For Israel truly has no need of them at all — for Hashem governs them and supervises over them Himself.

Segment 18
HE:
אות ט שם אות ז', וכל אחד בא עם קדושתו וצמצומיו וכו', קדושתו הוא בחינת השכל שנקרא קדש, ובא כל אחד עם בחינת שכלו וצמצומיו אל הצדיק הדור שהוא בחינת קדשי קדשים בחינת אבן שתיה וכו', ועל ידי זה נמתקין כל הדינים והצמצומים וזוכין על ידי זה להוציא משפטינו לאור כפשוטו, היינו לזכות במשפט ביום הדין של ראש השנה שזה גם כן בכלל מה שכתוב בהתחלת המאמר שעל ידי אמונת חכמים יכולין להוציא משפטינו לאור וכו' רוצה לומר כי על ידי זה נמתקין כל הדינים והצמצומים כמבואר באות ו', ואז יוצא לאור משפט וישראל זוכין בדין:

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 7 (V'Ayleh HaMishpatim)

Section 2 — Letter ב — [on Letter Beis of the discourse]

Segment 20
HE:
אות י כבר מבואר לעיל שהמאמר הזה נאמר בראש השנה תקס"ח אחר שכבר בא עליו החולאת הגדול של השיעול אשר נסתלק מזה וכבר מבואר במקום אחר בס' חיי מוהר"ן (נסיעתו לנאווריטש יא יב) איך שבקיץ תקס"ז תיכף שבא עליו החולאת הנ"ל התחיל לדבר מן ההסתלקות שלו, ואמר שמוכרח להסתלק על ידי החולאת הזה (וזה שחי אחר כך יותר משלשה שנים היה באמת בנסים ונפלאות גדולות וכמבואר במקום אחר (שם), וגילה דעתו הקדושה תיכף לפני אנ"ש שרצונו חזק מאוד שיהיה להם עסק עם קברו הקדוש היינו לבא לשם ללמוד ולהתפלל ולומר תהלים בכוונה ובהתעוררות הלב, ויהיה לו ז"ל שיעשועים גדולים מזה וחילוץ עצמות וכו', ושבעבור זה ישתדל בטובתינו ותיקון נפשותינו לנצח ופעם אחת אמר בפירוש אני רוצה לישאר ביניכם ואתם תבואו על קברי וכו' ובתיבות אלו שאמר אני רוצה לישאר ביניכם יש בהם עמקות גדול מאד מאד כמבואר ברמז קצת בספר חיי מוהר"ן (בפרט בעת שאמר וגילה ענין התיקון הנפלא והנורא של העשרה קפיטל תהלים, שאז אמר גם כן שגם אחר הסתלקותו וכו' מי שיבוא על קברו ויתן פרוטה לצדקה ויאמר שם אלו העשרה קפיטיל תהלים אפילו וכו' ישתדל לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו וכו' ואמר שהוא תיקון הכללי וייחד עדים על זה כמבואר כל זה במקום אחר (שיחות הר"ן קמ"א), ואנ"ש היו מצטערים מאוד מענין הגילוי דעת של הסתלקותו, וקצת מהם שאלו אותו ז"ל בפירוש מה נעשה ועל מי תעזבו אותנו ומה יהיו מהדיבורים שנדברו וכו', היינו ממה שהתחיל לעסוק עם כל אחד ואחד מאנ"ש להביא אותו לתכלית שלימות תיקונו מאחר שפתאום ובזמן קצר כל כך מתחלת התקרבותם אליו ז"ל ותחלת עסקו עמהם כבר הוא מוכרח להסתלק, והוא ז"ל חיזק אותם בדבריו הנעימים הקדושים הנוראים, ואמר להם שהעיקר הוא שיחזקו עצמם כל אנ"ש באחדות גדול באהבה רבה ואז בוודאי אין להם לדאוג כלל, כי בוודאי יהיו כשרים וצדיקים כמו שהוא רוצה, ואפילו מי שיהיה נלוה להם ויתחבר עמהם, אף על פי שלא היה מכיר אותו כלל בחיים חיותו גם כן יהיה איש כשר וצדיק, כי בעזרת ה' גמרתי ואגמור "איך האב אויס גיפירט אין וועל אויס פירען" גם כבר מבואר שאמר שהאש שלו תוקד עד ימות המשיח (מיין פייעריל וועט טליאן ביז משיח וועט קומען) גם מה שאמר שכמה וכמה צדיקים גדולים מאוד התחילו לעשות ולתקן וכו' ואחר שנסתלקו נפסק הענין, והוא ז"ל רוצה לעשות ולתקן באופן כזה שלא יופסק הענין לעולם, ואלו התלמידים יעשו עוד תלמידים אחרים וכו' וכן עוד להלן יותר וכו' גם קודם ראש השנה הנ"ל דיבר עם הר"ר נתן זצ"ל, וגילה לפניו הענין המבואר בלקוטי תנינא סימן פ"ו שעל ידי קטנות אמונה צריכין לתעניתים ועבודות קשות, והר"ר נתן זצ"ל עומד ומשתומם ומחשבותיו תמהים, כי הוא ידע בנפשו שהוא חזק באמונה וכו' והשיב לו רבינו ז"ל על מחשבותיו וענה ואמר לו, ואם יש לך אמונה וכו' אין לך אמונה בעצמך והזכיר אז מאמר רז"ל (סוטה מ"ח:) מי גרם לצדיקים וכו' קטנות אמונה שהיה בהם, היינו שלא היה להם אמונה בעצמם בשלימות וכו' ואחר כך בראש השנה נכלל ענין זה גם כן במאמר חדי ר"ש הנ"ל, שיש צדיקי הדור שאמונתם שלימה בוודאי, ואף על פי כן יש עליהם מחלוקת וכו' מחמת שאין להם אמונה בעצמן וכו' גם בעתים הללו גילה הענין המבואר בסי' רי"א מה שנוסעין על ראש השנה לצדיקים, כי עיקר המתקת הדינים הוא על ידי קדושת המחשבה כמו שכתוב (עיין זוהר ח"ב רנ"ד:) כלהו במחשבה איתברירו, ואי אפשר לבוא למוחין זכים אלא על ידי התקשרות לצדיקים כמובא בזוהר (שמות י"ג) ויקח משה את עצמות יוסף עמו וכו' וענין זה נכלל גם כן אחר כך בראש השנה במאמר הנ"ל במה שביאר שם באות ו' שכל המתקות של כל הצמצומים והדינים הוא על ידי השכל כי כולם במחשבה אתברירו וכו' ואחר כך באות ז' מבאר שזה בחינת מה שנוסעין על ר"ה לצדיקים וכו' והנה עד זמן הנ"ל לא היה שום גילוי דעת ממנו ז"ל אודות ספרו הקדוש ליקוטי מוהר"נ אם ברצונו להדפיסו, אדרבא היה נראה מדעתו להיפוך קצת ואחר ראש השנה הנ"ל נסע ללעמברג ומשם שלח לכאן להדפיס ספרו הקדוש, ונדפס בשנה הנ"ל שנת תקס"ח, ומאז דיבר הרבה מענין זה ממעלת וחשיבות מאמריו הקדושים שבספרו הקדוש, והזהיר מאוד להתמיד ולהגות בהם כמבואר במקום אחר וגם זה נכלל במאמר הנ"ל בענין וספר כתב איש ריבי וענין שכבר יש כמה ספרים עכשיו וגם עתידים להיות עוד כמה ספרים וכולם צריכין להעולם, וצריכין להאמין בהם וללמוד ולהגות בהם ולהחזיק אותם בחשיבות גדול וכו' וכן הצדיקים שיש להם אמונת חכמים בשלימות צריכין גם כן להתחזק ולהאמין בעצמן, היינו בהחידושי תורה שלהם שהם עצמן מחדשין ולהחזיק אותם בחשיבות וכו':

EN:
Section 1 — Letter א — [on Letter Daled, Section 1 of the discourse]

And as is truly said regarding the governance of the future: [Isaiah 60] "the sun shall no longer be your light by day — and Hashem shall be your everlasting light." For truly on the contrary: the souls of Israel impart intellect to the intelligences that govern the spheres — as elaborated in the discourse. Only: the nations — since they are not worthy for Hashem to be their governor in the essence of His illuminated wisdom — on account of the aspect of: "My glory I will not give to another" as above — therefore Hashem clothed and concealed the light of His governance in the movements of the celestial spheres — so that the matter would be — as it were — in concealment and great secret as above. And truly: one who has a heart to understand — will understand from the movements of the spheres themselves that they have a Creator who governs them. Only: even so — through this the light of His supervision and governance is concealed. Likewise: the secret of the ibbur [intercalation] and the wisdom of the movements of the celestial spheres was transmitted only to Israel — since their souls are the governors of the spheres — and who knows their governance like the governor? And we must show this wisdom to their eyes — so that they will know and understand that the secret of this wisdom is only with us — since we are connected to the Creator — as above. But it is not to make known to them the essence of the secret of this wisdom — on account of the aspect of: "My glory I will not give to another" as above. And through ordaining a rabbi who is not worthy — through which we are expelled from the air of Eretz Yisrael — through this the secret of the ibbur is taken from us — which is the wisdom of the movements of the celestial spheres — and transmitted to them. This too is understood according to the above. And this is why he concluded: "and all of this is through the above surplus" — meaning: as above.

"And through this he will never have complete counsel." This means: for the source of counsel is in the heart — as it is written: [Proverbs 20] "deep waters — counsel in the heart of a man." And when one is judged in surplus — the filth of the surplus rises to the heart. For the brain — which is distant from the vessels of food — has only vapors and fumes rising to it from the food. And therefore through being judged in surplus: putrid vapors rise to the brain and confuse it. But the heart — which is close to the vessels of food — the filth itself of the surplus rises to the heart. And his heart becomes as filthy as a toilet — which is the place of the counsel of women. And then all his counsels are the aspect of foolish counsels [in the manner of what the verse says: [Isaiah 19; 41] "surely the princes of Zoan are fools — the wise counselors of Pharaoh — their counsel has become foolish"] — the counsel of women.

Segment 22
HE:
אות יא ומכל המבואר לעיל נראה לעניות דעתי, שהמאמר הזה היה אצל רבינו ז"ל כעין צוואה לאנ"ש המקורבים אליו ז"ל, איך שיהיה ההתנהגות אחר פטירתו ז"ל בענין ההתקרבות אליו ז"ל, ורימז להם שהעיקר הוא להתחזק באמונת חכמים באמת ולבלי לסור מדבריהם ימין ושמאל, ועל ידי זה זוכין להוציא משפטינו לאור, היינו שיקבל וילמוד מכל הלימודים שלומד משפטי אמת והנהגות ישרות איך להתנהג, הן לעצמו הן לאחרים המתנהגים לפי דעתו, אשר זה עיקר מטרת כוונת מעלת ההתקרבות לצדיקים, ולא די לעיין בספרים קדושים לבד (כקושיית החולקים על ענין זה של התקרבות לצדיקים וכמובא גם במאמר תפלה לחבקוק סי' י"ט ובשאר מקומות בדבריו ז"ל), כי לאו כל אדם זוכה להוציא משפטי אמת והנהגות ישרות ממה שלומד בספרים, וכמו שאמרו רז"ל (עיין סנהדרין צ"ג:) לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא סייעתא דשמייא, וכמו שהביא רבינו ז"ל במאמר זה עצמו מענין דואג שהיה אדם גדול והוציא משפט מעוקל שאין דוד ראוי לבוא בקהל, אשר תקוות כל קהל ישראל הוא על ידי דוד משיח ה', ומחמת זה עצמו צריכין בוודאי להתחזק מאוד ולהשתדל להתקרב לצדיקי אמת בכדי שהם ידריכו אותו בדרך ישרה כל אחד לפי בחינתו ורבינו ז"ל רימז בכאן שעל ידי שלימות אמונת חכמים זוכין להוציא משפטי אמת מהלימוד בספרים קדושים לבד גם כן וכן זוכין על ידי זה לעצה שלימה שגם בשביל זה צריכין לבקש ולהשתדל למצוא איזה מנהיג אמיתי שיוכל לתקן עצתו רק כל זמן שאין זוכין למצוא זה המנהיג האמת, אזי על ידי ששבים באמת על פגם אמונת חכמים עד שבכל פעם נחשבין בעיניו ביותר הספרים הקדושים שנתחברו על ידי צדיקי אמת ומאמין בהם ועוסק בהם בתמימות ומבטל דעתו נגדם ונזהר לבלי לסור מדבריהם ימין ושמאל, על ידי זה בעצמו נשלם אור התורה הקדושה ביותר עד שמקבלת מחכמה עילאה ומשפעת בכל החכמות שהם בחינת השכליים פרטיים, עד שעל ידי זה נמתקין כל הדינים והצמצומים בכלליות וגם בפרטיות יוכל על ידי זה כל בחינת שכל הפרטי להמתיק בחינות הצמצומים השייכים אליו כי הוא שרשם ואז על ידי זה יוכל כל אחד להוציא משפטי אמת מכל הלימודים שלומד, מאחר שנתתקן מוחו ושכלו אשר בזה תלוי עיקר תיקון המשפט וכן על ידי זה נשלמת העצה אצל כל אחד לפי בחינתו, כי שלימות העצה הוא עיקר בחינת המתקת הצמצומים כנ"ל:

EN:
Therefore the Tzaddik — who cleaves to the Torah so completely that he has the power to draw down the spirit of life to complete all the deficiencies of those who cleave to him and are attached to him — since the essential deficiencies flow from sins through which the spirit of life was damaged and diminished, and the Tzaddik has the power to rectify this and complete their deficiency — it follows automatically that he also atones for their sins, in the aspect of: "and a wise man will appease it." And in truth this flows from the immensity of the compassion and grace of the Creator, blessed be He, who contracts Himself as it were — to have the spirit of life reside with the Tzaddikim in such a manner that they are able to complete all the damages done to the spirit of life through Israel's sins, G-d forbid. And then automatically the power and sustenance of the chieftains of Eisav is nullified — since the damage is rectified and the deficiency filled — this being the aspect of: "He preserves kindness for thousands, bears sin and iniquity" — for he also atones for their sins, in the aspect of "a wise man will appease it." [See Rashi on Brachos 32: "Leave Me alone — this shows that it is within his [Moshe's] power to forgive through prayer."]

In the manner of what the Sages said: "one who follows the counsel of his wife falls into Gehinnom" [Bava Metzia 59b].

Segment 24
HE:
אות יב גם רימז להם הפגם הגדול שנעשה על ידי מנהיגים שאינם ראוים לסמיכה, והתנבא ברוח קדשו כל מה שיבוא על ישראל על ידי זה חס ושלום, שיהיו גוזרין שלא יהיה תוקף לשום כתב ישראל רק לכתבים שלהם, וישראל יהיו מוכרחים ללמוד כתב שלהם, וכל המשפטים יהיו על ידי כתבים שלהם וכו' וגם על ידי זה גוזרין גזירת גירוש שהוא הגזירה של הסטעפיס וכו', שכל אלו הגזירות יצאו שנים הרבה אחר הסתלקותו ז"ל, ונתקיימו בימינו בעוונותינו הרבים, וגם מה שנלקח סוד העיבור מאתנו שהוא חכמת תהלוכות גלגלי הרקיע וכו' ונמסר להם הגם כי אי אפשר לנו לידע תוכן כוונתו ז"ל בזה, כי יש בזה דברים גבוהים מאוד כמובן למעיין בפנים, אף על פי כן אפשר לומר שגם זה בכלל דבריו ז"ל מה שהתגבר בימינו הלימוד של הפילוסיפיא וחכמת הטבע, וחותרים לסתור כל דרכי החכמה שמכבר, וכל חכמת ישראל בזה ללעג וקלס בעיניהם, וכהנה יש עוד ענינים הכלולים גם כן בענין זה, והכל בא על ידי פגם אמונת חכמים והעיקר על ידי שמסמיכין מנהיגים שאינם הגונים, היינו שאין להם אמונת חכמים בשלימות, ושם מבואר איך צריכין ליזהר מאד שלא להסמיך אותם ושלא ליתן להם שום תוקף ועוז, וממילא מובן איך צריכין להתרחק ממנהיגים החולקים על צדיקי אמת ודוברים עליהם עתק בגאוה ובוז, שהם ממש בבחינת דואג שהוציא משפט מעוקל כזה עד שדן את דוד שאינו ראוי לבוא בקהל כנ"ל:

EN:
There — Letter Hay of the discourse — "To explain the matter somewhat: it is known that all created beings are comprised of four elements — fire, wind, water, earth — and so too man is comprised of them. And so too the spirit of life that sustains all is also in the aspect of the four winds, as is explained in Letter Khes. And the root of all of them is the four letters of the holy Name Haveye'ah — which is the spirit of life of all — as it is written: 'And You give life to all of them.' And from there it descended through many levels until below there was produced the aspect of the four physical elements comprising good and evil."

And the substance of the intention here is also in the manner above: for when one does not know what to do — he is in the aspect of a contraction. And the counsel is the aspect of the sweetening of the above contraction — as elaborated below in Siman 143. But through the blemish of faith in the Torah scholars — through which one is judged in surplus — through this one cannot sweeten one's contractions. And through this one will never have complete counsel.

There — Letter Hay — "and they shall not be split into two kingdoms — the aspect of counsels." Even though according to the plain meaning it was said regarding the splitting of the kingdom of the house of David — see Likutay Halachos, Laws of Fast Days [Hil'chos Ta'anis], Halacha 4 — and Laws of Sukkah [Hil'chos Sukkah], Halacha 7 — and Laws of Hoshana Rabbah [Hil'chos Hoshana Rabbah], Halacha 2 — where the splitting of the kingdom of the house of David and the aspect of the splitting of counsel are one aspect. And therefore at the beginning of the kingdom of Rechavam it is said: [1 Kings 12] "and he forsook the counsel of the elders and gave the people a harsh answer — according to the counsel of the young men." And through this the kingdom of the house of David was split. See there further. And in Hil'chos Rosh Chodesh, Halacha 7 — and in Hil'chos Pikadon, Halacha 5 — there are great and many wonders regarding this above discourse.

There: "for from there the dispute is drawn — through blemishing one's faith in the Torah scholars." This means: for if there were no blemish in the faith in the Torah scholars — then the Torah would be in its wholeness and would receive from the supernal wisdom — and would flow down to all the individual intellects.

Segment 26
HE:
אות יג וגם רימז להם איך שצריכין על ידי המחלוקת להתחזק ביותר באמונת חכמים ובספריהם הקדושים, הגם כי על פי רוב כוונות החולקים הוא להיפוך מזה בכדי להפיל את האדם ולבלבל אמונתו ביותר כמובן אבל האדם צריך לבלי לשמוע אליהם כלל, רק שידע בבירור כי עיקר המחלוקת בא עליו בכדי לעוררו שיזדרז לשוב באמת ולתקן פגם אמונת חכמים והמחלוקת הוא בחינת מים טהורים המטהרים אותו מבחינת הטינופות והמותרות שנשקע בהם על ידי שפגם באמונת חכמים כמבואר כל זאת בפנים ואפילו מי שיש לו אמונה שלימה, לפעמים בא עליו מחלוקת בכדי שיתעורר לתקן בחינת האמונת חכמים אצל ההמון עם, ולפעמים בא עליו המחלוקת מחמת שאין לו אמונה בעצמו בחידושי תורה שלו שהוא בעצמו מחדש, וצריך לשוב על זה:

EN:
And the root of its sustenance is from the fact that the Torah itself, as it were, has a hold of good and evil — for the Torah is compelled to speak of evil as well, in order to separate and distinguish it from the good — this being the aspect of all the warnings in the Torah. And as long as the halacha has not been clarified — when one could err and say according to the Torah that evil is good and good is evil, G-d forbid — from this is the essential root of the evil's sustenance, the aspect of the spirit of storm.

Through which all the contractions would be sweetened — each contraction through the aspect of the intellect that is its root.

Segment 28
HE:
אות יד וגם רימז להם מגודל מעלת התיקון הגדול שנעשה על ידי הנסיעה לצדיקים על ראש השנה שעל ידי זה נכללים כל נפשותם בתוך הצדיק הדור שהוא בחינת אבן שתיה, ועל ידי זה נמתקין כל הצמצומים והדינים ועל ידי זה נעשה שמחה בחינת (משלי י"ג) אור צדיקים ישמח שזה בחינת חדי ר"ש וכו' ומה שאמר רשב"י להחברייא שלו (זוהר ח"ג קכ"ח) אנן בחביבותא תלייא, היינו האהבה וכללות שנכללין יחד, ועל ידי זה עיקר ההמתקה והתיקון וכו' כמבואר בפנים, שזה בחינת מה שנתבאר למעלה שהבטיח להם שגם אחר הסתלקותו כשיהיו נכללים יחד באהבה ואחדות אזי בוודאי יגמור עמהם לטובה מה שהתחיל לעסוק עמהם עד שיהיו כולם כשרים וצדיקים, ואפילו מי שיתחבר עמהם יהיה גם כן איש כשר וצדיק באמת וזה מובן ממילא שגם ענין הנסיעה על ראש השנה לצדיקים היה דעתו ז"ל גם כן על ענין הנסיעה שנוסעין כל אנ"ש בכל שנה לאומין להשתטח על קברו הקדוש, ולהרבות שם בתחנונים בכל ערב ראש השנה, ואחר כך מתפללין כל הקיבוץ הקדוש הזה ביחד בראש השנה (בבית הכנסת הגדול והקדוש שנקרא על שמו ז"ל) בכלליות גדול ובאחדות רב ואהבה רבה ועצומה מאוד כל החברים זה לזה ממש, כולם בלב אחד כאיש אחד ובהתקשרות גדול לכל הצדיקי אמת ובפרט לכח וזכות הגדול והנורא של רבינו ז"ל אשר כל רעותין טבין של כלל אנ"ש תקיעין תמן גם כל השנה בעבודה שעובד את השם יתברך כל אחד בביתו, בפרט בזמן קהילה לכל בעת שמתקבצין ומתאספין כולם לשפוך את לבם ברחמים ותחנונים לפני השם יתברך על ציונו הקדוש, ואחר כך מתפללין יחד בראש השנה בהתקשרות גדול בלב ונפש לכל הצדיקים גם להשוכני עפר כמבואר בדבריו ז"ל במאמר אבא שאול סי' נ"ה, בפרט אליו ז"ל והחוש מעיד שענין זה של הקיבוץ שמתקבצין כלל אנ"ש על ר"ה לאומין, זהו עיקר הכלליות וקשר האחדות של כל אנ"ש בקשר אחד, ורק בזה אנו מקיימין רצונו ז"ל להיות מחזיקים את עצמם כלל אנ"ש בקשר אחד באהבה ואחדות כנ"ל, ורק על ידי זה עיקר קיום הארת השארתו הקדושה לנצח, כאשר הבטיח ז"ל שענינו לא יופסק והאש שלו תוקד עד ימות המשיח כנ"ל, וכנראה בחוש אשר זה יותר מששים שנה אחר הסתלקותו ז"ל, והאש הקדוש של אמונת חכמים בו ז"ל ובחיבוריו הקדושים ובכל הצדיקי אמת בוער בלב אנ"ש עד אין סוף ממש, ומשתדלים לעסוק בעניניו ז"ל בכל פעם בהשתדלות יתירה ביותר להפיץ מעיינותיו חוצה להדפיס חיבוריו ז"ל, ולבנות בניניו הקדושים, ולעסוק בכל ענייניו עלצ צד היותר טוב וכבר יש רבים מאנ"ש אשר כמעט שלא הכירו ולא ידעו ולא ראו גם שום אחד מתלמידיו הקדושים ז"ל, ואף על פי כן בוער בלבם עסקיו ועניניו של רבינו הקדוש ז"ל כאש יוקדת ממש, ושותים בצמא את כל דבריו ודברי תלמידיו הקדושים ז"ל, והם עליהם ממש כמים קרים על נפש עיפה, ועובדים את ה' באמת בכל לבם ובכל נפשם, והכל בכח קדושת ההתנוצצות הארת הדעת הקדוש שנשאר בעולם מרבינו הקדוש ז"ל על ידי חיבוריו ותלמידיו הקדושים; ועיקר יסוד קיום כל הענין זה הנ"ל הכל הוא על ידי הענין הקדוש של ההתקבצות וההתאספות יחד של כלל אנ"ש על ר"ה וגם כפי אשר נתבאר למעלה שרצון רבינו ז"ל היה שגם אחר הסתלקותו ז"ל יהיו כל אנ"ש באגודה אחת וקשר אחד וכאן במאמר זה מבאר שעל ידי האהבה והכלליות שנכללין יחד על ידי זה נמתקין כל הדינים ודבר בעתו מה טוב ומובן ממילא כי מאחר שראש השנה הוא יומא דדינא של כל השנה, אז בוודאי הזמן גרמא לזה ביותר להתאסף כולם ביחד בכללות אחד (שזה בחינת מה שגם בכלל ישראל מתאספין על ימים נוראים מכל הכפרים להתפלל ביחד בבתי כנסיות ובבתי מדרשות), ולהשען בכח וזכות הצדיק הקדוש והנורא שהוא בחינת אבן שתיה, ולהתפלל אל השם יתברך שימתיק כל הצמצומים והדינים מעלינו ומעל כל ישראל ויוציא כאור משפטינו בפרט כפי מה שביארנו למעלה מה שבעתים הללו אמר מה שמבואר בסי' רי"א שמה שנוסעין על ראש השנה לצדיקים הוא כי עיקר המתקת הדינים הוא על ידי קדושת המחשבה בחינת מוחין זכים וטהורים, ולזה זוכין על ידי התקשרות לצדיקים בבחינת (שמות י"ג) ויקח משה את עצמות יוסף עמו (וכבר מבואר למעלה שגם ענין זה נכלל אחר כך בר"ה במאמר זה הקדוש של חדי ר"ש) ובזה גילה דעתו בפירוש שכוונתו להתאסף יחד גם על קברו ז"ל להתפלל שם כי עצמות יוסף הוא בחינת קבר הצדיק ממש

EN:
But this Tzaddik must be a completely perfect Tzaddik — one who is in the aspect of: "No evil befalls a righteous man" — so that the evil has no hold on him whatsoever, not even in potential. Then he can descend into that channel and shatter it. This is not the case if he has not reached this level — even if he has committed no evil deed whatsoever in practice, G-d forbid — nonetheless, if he has not yet entirely separated the evil, and the evil still exists in him in potential — and he is not yet entirely secure that no stumbling will befall him through evil, G-d forbid — then it is forbidden for him to provoke the wicked. [For even though he cleaves to the spirit of life in the Torah fully — having done only good and no evil, having damaged the spirit of life in the Torah through no damage whatsoever, G-d forbid — and therefore he also has something of this above-mentioned aspect, to draw the prolonged spirit from the holy Torah and complete his own deficiency, and perhaps also to complete the deficiency of those attached to him (as somewhat implied by the above teaching) — nonetheless, to provoke the wicked is impossible for him.] For there is a place for evil to take hold in him, and the prolonged spirit of the wicked can harm him, G-d forbid, and literally swallow him — since evil still has a hold on him in potential.

Through the above supernal wisdom all the contractions and judgments in general would be sweetened. This being the aspect of all the contractions being included within the Even Sh'tiyah [Foundation Stone] — the aspect of the Holy of Holies. Then certainly there would be no dispute at all. For the essential dispute comes through the aspect of the strengthening of the contractions — through which they cannot equate one with another in their views. And this comes only through the blemish of faith in the Torah scholars. But through the completeness of faith in the Torah scholars — through this all kinds of dispute are sweetened — through everyone being included in a single unity within the Even Sh'tiyah — the encompassing intellect — the supernal wisdom. And on the contrary: each person knows that through this — that people differ in their views — and each one has different contractions — and also individual intellects to sweeten the contractions — through this specifically the Torah is completed with great wholeness.

Segment 30
HE:
אות טו ובזה מבואר מאוד מה שאמרו רז"ל (סוטה די"ג) בענין השני ארונות שהיו מהלכין במדבר ארונו של יוסף והארון ששם לוחות האבן וכו' קיים זה מה שכתוב בזה ולפי הנ"ל הם ענין אחד ממש ועיין בתנחומא פרשת וארא, וכן במדרש רבה שלא היה יכול שלמה להכניס את הארון לבית קודש קדשים עד שהביא ארונו של דוד, והכל מבואר על פי הנ"ל; כי הצדיק האמת הוא בחינת קדשי קדשים אבן שתיה, ששם היה עומד הארון עם הלוחות שזה בחינת לוחות האבן כמבואר בפנים (ולבאר הענין בדקות ורוחניות יותר קצת הוא, כי ידוע כי מקום גניזת הצדיק הוא קדוש בקדושת ארץ ישראל, וכמובא בדבריו ז"ל בלק"ת סי' ק"ט וזה ידוע כי גם בקדושת ארץ ישראל עצמה יש כמה בחינות שזה בחינת מה שאמרו רז"ל (כלים א ו) עשר קדושות קדשה ארץ ישראל וכו' ועיקר קדושתה נמשך מקדשי קדשים ששם האבן שתיה, ושם היה עומד הארון עם הלוחות, ושם מאיר בחינת אור החכמה עילאה, ומשם נמשך קדושה לכלל ארץ ישראל אשר בשביל זה אמרו רז"ל כי (בבא בתרא קנ"ח:) אוירא דארץ ישראל מחכים וכן ידוע כי גם בין הצדיקים יש כמה וכמה בחינות ועל כן אפשר לומר שמקום גניזתו של הצדיק האמת מופלג במעלה מופלגת מאוד מאוד הוא בחינת קדושת האבן שתיה ממש ובזה תבין קצת מה שמספרין אנ"ש מענין הסתלקותו הקדוש של רבינו ז"ל ביום ד' של סוכות שחל אז ביום ג' (כי יום ראשון של סוכות חל אז ביום שבת קודש) ושמעו מרבינו ז"ל איך שישב על מטתו בחלישות גדול מאוד ואחז הלולב עם האתרוג בידו, ואמר בקול נעים קול דממה דקה קדוש ונורא מאוד את תפלת ההושענא של אבן שתיה, עמוד והתבונן והתפלא עד היכן הדברים מגיעים, ואי אפשר להאריך בענינים גבוהים ורמים ונשגבים נסתרים כאלו כמובן) וכבר מבואר בספר חיי מוהר"ן איך בערב ר"ה האחרון באומין סמוך להסתלקותו ז"ל סיפר הרבה בענין גודל החיוב ליסע אליו ז"ל על ראש השנה, ואמר שאין דבר גדול מזה, והזהיר הרבה בזה; ואחר כך כשנסתלק בסמוך תיכף בחג הסוכות שאחר ראש השנה הזה, אז ידעו והבינו כולם למפרע שכל ענין הסיפור והאזהרות הנ"ל, היו גם על אחר הסתלקותו ז"ל, להתאסף גם אז יחד כל הקיבוץ של אנ"ש על ראש השנה, ושעל ידי זה נעשין תיקונים נפלאים מאוד מה שאין לשער כלל, ולא ביאר הענין בפירוש מטעמים הכמוסים אליו, בשגם כי ידוע כי כך היה דרכו בקודש גם בשאר ענינים רבים מעניניו הקדושים ז"ל וכמבואר במקום אחר

EN:
It follows that even this Tzaddik who has not merited to fully clarify his character traits — and evil still has some hold on him in potential — it is forbidden for him to provoke the wicked, G-d forbid. For the spirit of storm has the power — drawing its root of sustenance from the fact that evil has some slight hold in the Torah in potential — to overcome him and swallow him, G-d forbid. But the completely perfect Tzaddik who has merited to nullify evil entirely — so that evil has no hold on him whatsoever, not even in potential — he and all those attached to him are permitted to provoke the wicked. For this Tzaddik can descend into all their channels and shatter and nullify them. See there in Letters Vov and Zayin.

And this is what is written above: "let my master's servant speak a word in the ears of my master — and let no intermediary be heard anymore" . This means: for the governance through which Hashem governs the world through the constellation of the Mazal — is like the aspect of governance through some intermediary — from which all the aspects of the natural order are derived — as elaborated above in the discourse. But when the governance of the constellation of the Mazal is nullified through the prayer of the Tzaddik — for Hashem hears the prayer of the Tzaddik and alters the constellation and changes nature — this is the aspect of the governance of Hashem Himself — in His glory — as it were — without clothing in any intermediary. This being the aspect of: "let my master's servant speak a word in the ears of my master — and let no intermediary be heard anymore." Meaning: all that one needs will be accomplished only through prayer to Hashem — without any clothing in a natural cause — but above the natural order — in the aspect of the governance that will be in the future — as elaborated in the discourse.

Segment 32
HE:
אות טז הנה הארכנו קצת לבאר קצת איך שלעניות דעתי נראה, שמאמר של חדי ר' שמעון הנ"ל היה כעין צוואה ממנו ז"ל, לרמז לאנ"ש על ענין ההתנהגות של אחר פטירתו ז"ל, היינו להתחזק מאוד באמונת חכמים ולעסוק בלימוד ספריו הקדושים וספרי כל צדיקי אמת, ולהחזיק אותם בחשיבות גדול, ולהאמין בהם באמת ולבלי לסור מדבריהם ימין ושמאל, וכן ליזהר מאוד מלהסמיך את המנהיגים שאינם הגונים ולבלי ליתן להם שום תוקף ועוז ומכל מיני מחלוקת שעוברים על האדם יתעורר לשוב בתשובה, ולהשתדל לתקן בחינת האמונת חכמים ביותר, ושיש כמה בחינות בזה, וליזהר ביותר בענין הנסיעה על ר"ה לצדיקים וכו' וכבר נתבאר שרימז גם על הקיבוץ של אנ"ש גם עכשיו על ראש השנה, ושעל ידי זה נעשה שמחה, וכנראה בחוש השמחה הגדולה שיש בין אנ"ש בזמן הקיבוץ הקדוש הנ"ל גם עכשיו, וליזהר מאוד באהבת חברים בחינת אנן בחביבותא תליא להכלל יחד באחדות אחד באהבה רבה, ועל ידי כל זה נמתקין כל הצמצומים וכל הדינים, ועל ידי זה יכולין להוציא משפטינו לאור מכל הלימודים שילמוד משפטי אמת והנהגות ישרות איך להתנהג הן לעצמו הן לאחרים המתנהגים לפי דעתו (שזה בחינת מה שהבטיח שגם מי שיתחבר אל אנ"ש יהיה איש כשר), וגם זוכין על ידי זה לעצה שלימה ולכל טוב ועל כל הנ"ל מה שעל ידי זה נשלמת התורה הקדושה בשלימות גדול, ומקבלת מחכמה עילאה ומשפעת בכל החכמות, שעל ידי זה נמשכין כל התיקונים האלו הנ"ל

EN:
There — end of Letter Tes of the discourse — "And all this is the aspect of the spirit of life in the pulse [hadofek]…" — See Reishis Chuchmah, Sha'ar HaYirah, end of chapter 10: "And 1,080 parts of an hour — these are the 1,080 breaths a person breathes. And with every single breath there is a letter from the four-letter Name that gives life to that breath… and there it is also explained regarding the twelve hours, the twelve permutations of Haveye'ah, and the entire above matter explained in the discourse." And through this you will understand the matter somewhat further in detail — according to what is explained above, that the essential spirit of life of all is the four letters of Haveye'ah.

This being the aspect of the wholeness of the Torah through the Oral Torah specifically — which is the aspect of the many holy books that were composed through many Torah scholars — each of whom had different contractions and different individual intellects to sweeten the contractions. Through this specifically many holy books were composed. [And as the Sages said in Bava Metzia, p. 84 — regarding Rabbi Shimon ben Lakish who would raise twenty-four difficulties to Rabbi Yochanan — and Rabbi Yochanan would resolve them — and from this the teaching was enriched [ravcha shema'ata]. See there.] And through this the Torah is completed with great light — until it receives from the supernal wisdom and flows down to all the individual intellects — through which all the contractions are sweetened both in general and in particular as above. It follows that the differing of views at their root is not the aspect of dispute at all — on the contrary — as above. Only through the blemish of faith in the Torah scholars the contractions strengthen so much that they become the aspect of separation and dispute. And therefore through this dispute one must be stirred specifically to return and rectify the blemish of faith in the Torah scholars. And then through this specifically the holy books multiply and the Torah is completed — and all the contractions are sweetened through their being included in the Even Sh'tiyah as elaborated in the discourse. And one can say in a witty vein [b'derech tzachut] that this is the aspect of what the Sages said regarding the stones of Yaakov [Chullin 91]: the stones began to argue with one another — and the Holy One made them one stone — which is the aspect of the Even Sh'tiyah. For specifically through the dispute between the stones — which are the aspect of the souls — through which they return in repentance and the holy books multiply — until through this they are all included within the Even Sh'tiyah — the aspect of: [Job 31] "behold the tav of Shaddai answers me" — the roshei teivos [acrostic] of sh'tiyah — "and a book — let a man write my dispute" — as elaborated in the discourse, Letters Vov-Zayin.

There — Letter Zayin — "and each one comes with his holiness and his contractions." His holiness is the aspect of the intellect — which is called kodesh [holy]. And each one comes with the aspect of his intellect and his contractions to the Tzaddik of the generation — who is the aspect of the Holy of Holies — the aspect of the Even Sh'tiyah. And through this all the judgments and contractions are sweetened. And through this one merits to illuminate one's judgment — according to its plain meaning: to be acquitted in judgment — on the Day of Judgment of Rosh Hashonoh. Which is also included in what is written at the beginning of the discourse: that through faith in the Torah scholars one can illuminate one's judgment. This means: for through this all the judgments and contractions are sweetened as elaborated in Letter Vov. And then the judgment shines forth — and Israel are acquitted in judgment.

It has already been elaborated above that this discourse was said on Rosh Hashonoh 5568 — after the great illness of the cough had already come upon him — from which he passed away. And it is already elaborated elsewhere — in Chayyay Moharan [his journey to Novaritch, 11–12] — how in the summer of 5567 — immediately when the above illness came upon him — he began to speak about his passing. And said that he was compelled to pass away through this illness.

Segment 34
HE:
אות יז והנה במאמר זה אות ב' מבואר שם מענין ידי הסמיכה וידי הכתיבה, ושעל ידי הסמיכה לרבי הגון שהנהגתו בבחינת משפטי אמת על ידי שיש לו אמונת חכמים בשלימות, אזי על ידי הסמיכה שאז מקבל חכמתו מבחינת יד ה' בבחינת (דברים ל"ד) ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו, אזי מביא הארה וכח בכתב ידינו וכו' ולפי עניות דעתי רימז גם בזה סמיכה להר"ר נתן ז"ל, כאשר כבר רמזנו למעלה קצת בענין מה שביארנו קצת על המאמר קרא את יהושע סי' ו' ושגם במאמר כי מרחמם ינהגם בלק"ת סי' ז' שנאמר בשנת תק"ע שהיא שנה האחרונה של ימי חייו ז"ל, וגם שם מובא בסוף המאמר פסוק זה (שם) ויהושע בן נון מלא רוח חכמה וכו', ואז הבינו גם קצת מאנ"ש שכוונתו ז"ל להסמיך בזה את הר"ר נתן ז"ל, בפרט לפי מה שמבואר לעיל מה שאמר לו רבינו ז"ל ואם יש לך אמונה וכו', מובן מזה שגם רבינו ז"ל הסכים למחשבותיו שיש לו אמונה שלימה, רק שצריך לתקן עוד בחינת האמונת חכמים להאמין גם בעצמו ובחידושיו שהוא מחדש ואם כן בוודאי היה ראוי לסמיכה, מאחר שיש לו אמונת חכמים בשלימות וזוכה להוציא משפטי אמת והנהגות ישרות מכל הלימודים שלומד, שזה בעצמו כל ענין החיבורים הקדושים שחיבר הר"ר נתן ז"ל שהם ספרי ליקוטי הלכות שהתחיל לחברם בחיים חיותו של רבינו ז"ל ובפקודתו ז"ל, אשר כל יסוד ענינם הוא רק על קוטב זה להוציא מכל הלימודים שהאדם לומד משפטי אמת והנהגות ישרות הן מהלכות בשר בחלב ותערובות וכו', והן מהלכות טוען ונטען, וגביית חוב ופקדון, ושומרים, וכל כיוצא בזה, וכמובא גם בהקדמה של ספר לקוטי הלכות וחכם כזה בוודאי ראוי לסמיכה

EN:
Siman Nine — Tehomot Yechasuyumuסימן ט — תהומות יכסיומו

Section 7 — Letter ז — [on Letter Vov of the discourse — continued]

Segment 36
HE:
אות יח ויותר יש לבאר בזה מענין ידי הכתיבה וידי הסמיכה, כי הר"ר נתן ז"ל היה כתבן וסופר גדול וחיבר ספרים הרבה, וגם כתב כמעט כל חיבוריו הקדושים של רבינו ז"ל, ורבינו ז"ל בעצמו אמר עליו שיש לו חלק גדול בהספר ליקוטי מוהר"ן, וכמעט שכל הספר הוא שלו (היינו על ידי הגיעגועים והתשוקות גדולות וחזקות מאוד שהיו לו לשמוע חידושי תורה מרבינו ז"ל וגודל זהירות וזריזות השתדלותו בזה לכותבן ולהעתיקם) ושמעתי מפיו הקדוש בפירוש, שכל חיותו והתחזקותו בעבודת ה' אחר פטירת רבינו ז"ל הוא רק על ידי הכתבים שציוה עליו רבינו ז"ל לחדש תמיד חידושי תורה ולכותבן בספר, וגם נשמע מפיו הקדוש שחקר הרבה בדעתו במה לזכות את העולם ולהאיר להם קצת מהרשימה הקדושה שקיבל מרבינו ז"ל, ונתברר לו שהוא רק על ידי שיכתוב ספרים רבים בענין זה ויפיצם בישראל וכו', שכל זה הוא על ידי בחינת ידי הכתיבה כנ"ל ובאמת כל הכח הזה של ידי הכתיבה שלו הכל הוא רק בכח ההארה הגדול של הרוח חכמה שהאיר עליו רבינו ז"ל על ידי בחינת ידי הסמיכה שזה בחינת (דברים ל"ד) כי סמך משה את ידיו עליו (וכאשר אמר לו רבינו ז"ל בפירוש כמו שמבואר במקום אחר) נמצא מבואר שרימז רבינו ז"ל בזה המאמר גם כן בחינת סמיכה להר"ר נתן ז"ל, כאשר באמת היה מנהיג ישראל אמיתי וזיכה את הרבים מאוד אחר פטירתו של רבינו ז"ל, וכמעט שעיקר ההשארה של רבינו ז"ל הוא רק על ידו וכמבואר במקום אחר, ואף על פי כן לא ביאר רבינו ז"ל ענין זה מפורש מטעמים הכמוסים אליו ז"ל וכנ"ל נמצא מבואר שאחר פטירתו של רבינו ז"ל עדיין נשאר איזה בחינת מנהיג הכולל לאנ"ש היינו הר"ר נתן ז"ל, רק שממילא מובן שהזקנים המקורבים לרבינו ז"ל מכבר קודם התקרבותו של הר"ר נתן ז"ל בוודאי היה קשה להם לקבל עליהם את הר"ר נתן ז"ל למנהיג, ועל דרך שאמרו רז"ל גם לענין משה ויהושע ממש זקנים שבדור אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה וכו', בפרט כי רבינו ז"ל לא ביאר בפירוש וגם להר"ר נתן ז"ל היה קשה לקבל השררה והמנהיגות ולהשתרר קצת על זקני מקורבי רבינו ז"ל אך על כל פנים לבני הנעורים הרוצים להתקרב אל השם יתברך, אליהם בוודאי היה הר"ר נתן ז"ל לרועה נאמן ומנהיג אמתי ובזה תבין דבר נפלא ונעלם בהנהגת השם יתברך והשגחתו הקדושה, מה שפטירתו של הר"ר נתן ז"ל בעצמו היה בעת עוסקו לחדש חידושי תורה על מאמר זה של חדי ר"ש הנ"ל, היינו בעת שעסק לחדש בהל' ראש חודש הלכה ז' ושם מובן גם כן הרבה מהנ"ל ועיין שם גם מענין ידי הסמיכה וידי הכתיבה וכו', כי אחר פטירתו ז"ל צריכין להשתדל ביותר לילך עם מאמר חדי ר"ש הנ"ל ולקיים ככל הכתוב כנ"ל ובזה תבין קצת דבריו הקדושים שאמר ביום הסתלקותו הקדוש שהיה ביום ו' ערב שבת קודש עשרה בטבת שנת תר"ה, וקודם אור הבוקר עמדו לפניו קצת מאנ"ש ושאל אותם, מה היו השלשה צרות שאירעו לישראל בחודש טבת, והתחיל בעצמו לחשוב אותם, היינו מה שסמך מלך בבל על ירושלים, ומה שמת עזרא הסופר, ומה שנכתבה התורה יונית, ואמר להם בזה הלשון כבר מבואר בענין זה בחידושיי שכל הג' צרות הם מבחינה אחת (ורוצה לומר בהלכות תענית הלכה ד' המיוסד גם כן על ענין מאמר זה של חדי ר"ש הנ"ל) כי עזרא הסופר היה כותב ספרים הקדושים היינו ספרי תורה הקדושים, והיה ממשיך הארה גדולה בכתב ישראל, וכשמת ונסתלק אזי נחלש כתב ידינו וניתן תוקף לכתבים שלהם, עד שגם התורה הקדושה נכתבה בכתב יונית, ועל ידי זה נתגרשין ישראל מארצם כנ"ל, שעל ידי פגם אמונת חכמים אין שלימות להתורה כביכול ואין יכולין להמשיך ההמתקה מבחינת קדשי קדשים, ועל ידי זה נחלש כתב ידינו, וניתן תוקף לכתבים שלהם, וגוזרין גירוש על ישראל, שזה בחינת הג' צרות הנ"ל, מיתת עזרא הסופר שזה בחינת ביטול כתב ידינו, וניתן כח לכתבים שלהם שזה בחינת מה שנכתבה התורה יונית, ונתגרשו ישראל מארצם שזה בחינת התחלת החורבן שהיה בטבת, והאריך אז בענין זה קצת לבאר ביותר ממה שכתוב שם בהלכות תענית הנ"ל, כי יש גם עכשיו אנשים צדיקים שעוסקים בזה לכתוב ספרים קדושים הבנויים על יסוד תורתינו הקדושה ועל יסוד אמונת חכמים בשלימות, ועל ידי ספרים הקדושים אלו נשלמת התורה בשלימות גדול עד שמקבלת מחכמה עילאה בחינת אבן שתיה קדשי קדשים ומשפעת לכל החכמות, שעל ידי זה נמתקין כל הדינים והצמצומים כנ"ל והצדיקים האלו הם בחינת עזרא הסופר שהיה כותב ספרי תורה הקדושים בקדושה גדולה, וכשנסתלקין חס ושלום אלו הצדיקים, אזי מתחילין להתגבר ולהתפשט החיבורים של החכמות חיצוניות אשר נתחברו על ידי הקלי עולם אשר הם בהיפוך ממש מבחינת אמונת חכמים, כי הם הם עיקר המלעיגים על דברי חכמים, עד שרוצים להטות גם דעת תורתינו הקדושה אל שטות חכמתם הרעה והמוטעת שנקראת בלשון חז"ל (עיין בבא קמא פ"ב פ"ג) חכמת יון שזה בחינת מה שנכתבה התורה יונית, וזה גורם עיקר החורבן והגליות וכל הצרות רחמנא ליצלן ואמר בזה הלשון בלשון אשכנז אז עזרא הסופר ווערט נסתלק זענין זעך מתגבר וכו' כנ"ל, והאריך קצת בענין זה איך שבעוונותינו הרבים מתפשט האפקורסית בעולם, והעיקר הוא רק על ידי פגם אמונת חכמים וכו' וסיים אך על כל זאת אתה מרום לעולם ה', כי עלה אחת ודף אחד של החיבורים והספרים הקדושים שנתחברו על ידי הצדיקי אמת בעלי אמונת חכמים בשלימות יכריע ויעמוד נגד כל החיבורים הרעים שנתחברו על ידי המלעיגים על דברי חכמים על כן למען השם תראו להתחזק ולהתאמץ בזה בכל האפשר להדפיס את הספרים קדושים הנ"ל (כי אז היו כל דבריו הקדושים ז"ל בכתיבת יד עדיין ולא נדפס בימיו רק חלק ראשון מהאורח חיים) ולפרסמם בישראל למען יוכלו הכשרים לעמוד ולהתחזק באמונתם הקדושה בשלימות ובשעה שדיבר מזה לא הבינו עדיין תכלית המכוון כל כך, עד אחר שראו שנסתלק ביום זה עצמו אז הבינו למפרע קצת כוונת דבריו הק' ז"ל עד היכן מגיעים וכן היה שתיכף אחר הסתלקותו התחילו להתפשט ולהתגבר הגזירות של לימוד נערי ישראל כתבם ולשונם בבתי סיפריהם שהם השקאליס, וההכנסה על זה היתה שהטילו מס על ישראל לשלם בעד הדלקת נר של שבת, שמזה דיבר גם כן ביום הנ"ל סמוך להסתלקותו, ורימז שנוגע גם כן לענין מאמר זה הנ"ל וכמבואר קצת בהלכות ראש חודש הלכה ז' גם הגזירה של שינוי המלבושים ועוד כהנה וכהנה, והרוח סערה של האפקורסית הולך וסוער בכלליות ובפרטיות מה שאי אפשר לבאר כלל אך זאת נחמתינו בעניינו מאחר שרואין שנתקיימו ראש דבריו, בוודאי בעזרת השם יתקיימו כל דבריו הקדושים ז"ל, שהספרים הקדושים הבנויים ומיוסדים על יסוד אמונת חכמים בשלימות, בפרט הספרים הקדושים הבנויים על יסוד התגלות הדעת וחידושי תורתו של רבינו הקדוש אור האורות זצ"ל, המה יעמדו בעזרתינו סלה ולא יאשמו כל החוסים בו ועיין בהלכות תענית הנ"ל מבאר שפרשת ויגש והפטורה שלה מרמזין על כל התיקונים המבוארים במאמר חדי ר"ש הנ"ל, ועיין גם בהלכות שחיטה הלכה ה' המחובר להלכות תענית הנ"ל, ופטירתו של הר"ר נתן ז"ל היה ביום ו' ערב שבת קודש פרשת ויגש הנ"ל:

EN:
Letter Daled of the discourse, before the discourse of Rabbah bar bar Chanah — in the language of the companions' manuscript [lashon hachaverim kesav yad] written here: "But it is impossible to pray except through Torah study — for an ignoramus cannot be pious — and it is written: 'One who turns his ear from hearing Torah — even his prayer is an abomination'" . And through this is explained what is written afterwards in the discourse of Rabbah bar bar Chanah: "He said to us: eight aspects" — these are the aspects of Torah study — "Serpents and he gave them to them — serpents [tananin] being the language of learning [tinyan]" — as above — for Torah study too is needed for the rectification of prayer, as above. See Likutay Halachos, Laws of Judges [Diyyanim], Halacha 3, Section 9.

[And the fact that he lived more than three years after this was truly through great miracles and wonders — as elaborated elsewhere (ibid.)] And he immediately revealed his holy opinion before the members of our community: that his strong wish was that they engage with his holy grave — meaning: to come there to learn, to pray, and to say Psalms with intention and arousal of the heart. And this would bring him great delight and the loosening of the bones. And on account of this he would strive for their benefit and the rectification of their souls forever. And once he said explicitly: "I wish to remain among you — and you shall come to my grave" — and so on. And in these words that he said: "I wish to remain among you" — there is very very deep profundity — as is alluded to somewhat in Chayyay Moharan.

Section 8 — Letter ח — [related to Letter Beis]

[In particular at the time when he said and revealed the wondrous and awesome rectification of the Ten Chapters of Psalms [Tikkun HaKlali] — when he also said: that even after his passing — one who comes to his grave and gives a coin to charity and says those Ten Chapters of Psalms — even so — he would strive to every length and breadth to save him and rectify him. And he said that this is the general rectification [Tikkun HaKlali] — and designated witnesses for this — as elaborated all of this elsewhere (Sichos Moharan, 141).] And the members of our community were greatly pained by the revelation of his opinion about his passing. And some of them asked him explicitly: what shall we do? — and over whom will you leave us? — and what will become of the matters that were spoken? — meaning: from what he had begun to engage with each and every member of our community — to bring him to the ultimate completeness of his rectification — since suddenly and in so short a time from the beginning of their drawing close to him and his beginning to engage with them — he was already compelled to pass away. And he strengthened them with his sweet, holy, awesome words. And told them that the essential thing is for all the members of our community to strengthen themselves in great unity — in great love — and then certainly they need not worry at all. For certainly they would be worthy and righteous as he wishes. And even one who joins them and associates with them — even though he had never known him at all in his lifetime — would also be a worthy and righteous man. "For with Hashem's help I have accomplished and will accomplish" — "ich hob oysgefirt un vel oysfirn" [Yiddish]. And also: it has already been elaborated that he said that his fire would burn until the days of Mashiach — "mein feiyerl vet bloi'en biz Mashiach vet kumen" [Yiddish]. Also what he said: that many many very great Tzaddikim began to do and rectify — and after they passed away the matter was interrupted. And he wished to do and rectify in such a manner that the matter would never be interrupted. And these disciples would make yet other disciples — and so on — further and further. And also: before the above Rosh Hashonoh — he spoke with Rabbi Nosson — and revealed to him the matter elaborated in Likutay Tinyana, Siman 86 — that through smallness of faith [katnus emunah] one needs fasts and difficult service. And Rabbi Nosson was standing there astonished — and his thoughts were amazed — for he knew in his own soul that he was strong in faith. And Rabbainu replied to his thoughts and answered him: "and if you have faith — you have no faith in yourself [ain lecha emunah b'atzmecha]." And mentioned then the Sages' teaching: [Sotah 48b] "what caused the righteous to need this? — the smallness of faith that was in them — that they did not have complete faith in themselves." And afterwards on Rosh Hashonoh this was also included in the discourse Chadi Rabbi Shimon above — that there are Tzaddikim of the generation whose faith is certainly complete — and nonetheless there comes upon them dispute — because they have no faith in themselves. And also at this time he revealed the matter elaborated in Siman 211 — of those who travel to Tzaddikim for Rosh Hashonoh. For the essential sweetening of the judgments is through the holiness of the thought [kidushas hamachshavah] — the aspect of pure and clean mochin. And it is impossible to come to pure mochin except through attaching oneself to the Tzaddikim — as brought in the Zohar [Exodus 13]: "and Moshe took the bones of Yosef with him." And this matter was also included afterwards on Rosh Hashonoh in the above discourse — in what he elaborated there in Letter Vov — that all the sweetening of all the contractions and judgments is through the intellect — for "all of them were clarified through thought" [kullam b'machshavah isbariru]. And afterwards in Letter Zayin he elaborates that this is the aspect of traveling to the Tzaddikim for Rosh Hashonoh. And behold: until this time there had been no revelation of his opinion regarding his holy book Likutay Moharan — as to whether he wished to have it printed. On the contrary: it appeared somewhat from his opinion to the contrary. And after the above Rosh Hashonoh — he traveled to Lemberg — and from there sent here to have his holy book printed. And it was printed in the above year of 5568. And from then he spoke much about this — about the great importance of his holy discourses in his holy book. And warned greatly to persevere and reflect upon them — as elaborated elsewhere. And this too was included in the above discourse — regarding the matter of: "and a book — let a man write my dispute" — and the matter that there are now already several books — and still more books will exist in the future — and all of them are needed for the world. And they must be believed in and studied and reflected upon — and held in great esteem. And likewise: the Tzaddikim who have complete faith in the Torah scholars — must also strengthen themselves and have faith in themselves — meaning: in the Torah novelties that they themselves innovate — and hold them in great esteem.

And from all that is elaborated above — it seems to me in my humble opinion — that this discourse was for Rabbainu a kind of spiritual testament to the members of our community who were close to him — how the conduct should be after his passing — regarding the drawing close to him. And he alluded to them that the essential thing is to strengthen oneself in faith in Torah scholars [emunah b'chachamim] truly — and not to deviate from their words right or left. And through this one merits to illuminate one's judgment — meaning: that one should receive and learn from all the learning one studies — true judgments and upright conduct — how to conduct oneself. Both for oneself and for others who are conducted according to one's opinion. Which is the essential aim and purpose of the greatness of the drawing close to the Tzaddikim. And it is not enough to only study the holy books (as is the objection of those who dispute the matter of drawing close to the Tzaddikim — and as is also brought in the discourse Tefillah L'Chavakuk, Siman 19 — and in other places in his writings). For not every person merits to produce true judgments and upright conduct from what he studies in books. And as the Sages said: [Sanhedrin 93b] "to bring a teaching to its halachic conclusion — Heavenly assistance is required." And as Rabbainu brought in this very discourse — from the matter of Doeg who was a great person yet produced a distorted judgment: that David is not fit to enter the congregation — when all the hope of the entire congregation of Israel is through David — the Mashiach of Hashem.

And for this very reason one must certainly strengthen oneself greatly and strive to draw close to true Tzaddikim — so that they may guide one on the straight path — each one according to his aspect.

And Rabbainu alluded here: that through the completeness of faith in the Torah scholars — one also merits to produce true judgments from studying the holy books alone. And likewise one merits through this to complete counsel. And for this too one must seek and strive to find some true leader who can rectify one's counsel. Only: as long as one does not merit to find this true leader — then through returning truly from the blemish of faith in the Torah scholars — until the holy books composed by the true Tzaddikim are esteemed by him more and more each time — and he believes in them and engages in them with wholeness and nullifies his opinion before them — and is careful not to deviate from their words right or left. Through this itself the light of the holy Torah is completed more and more — until it receives from the supernal wisdom and flows to all the wisdoms which are the individual intellects — until through this all the judgments and contractions are sweetened in general. And also in particular — each aspect of individual intellect will be able to sweeten the aspects of contractions related to it — for it is their root. And then through this each person will be able to produce true judgments from all the learning he studies — since his brain and intellect have been rectified. For upon this depends the essential rectification of judgment. And likewise through this the counsel of each person is completed according to his aspect. For the completeness of counsel is the essential aspect of the sweetening of the contractions as above.

And he also alluded to them the great blemish caused by leaders who are not worthy for ordination. And prophesied through his holy spirit all that would come upon Israel because of this, G-d forbid — that they would decree that no Jewish document should have validity — only their documents. And Israel would be compelled to learn their script. And all judgments would be through their documents. And also: through this they would decree the decree of expulsion — which is the decree of the steppes [gesiras hagirush]. All of which decrees came out many years after his passing — and were fulfilled in our days because of our many sins. And also: what was taken from us — the secret of the ibbur — which is the wisdom of the movements of the celestial spheres — and transmitted to them. Even though it is impossible for us to know the full substance of his intention in this — for there are very lofty matters in it — as one who studies the discourse understands — nonetheless one can say that this is also included in his words: what has strengthened and spread in our days — the study of philosophy and natural science — and they seek to overturn all the paths of wisdom of old — and all the wisdom of Israel in this is mockery and derision in their eyes. And there are yet further matters also included in this matter. And all of it comes through the blemish of faith in the Torah scholars. And the essential cause: through ordaining leaders who are not worthy — meaning: who do not have complete faith in the Torah scholars. And there it is elaborated how one must be extremely careful not to ordain them — and not to give them any strength and power. And it is automatically understood how one must distance oneself from leaders who dispute the true Tzaddikim and speak against them arrogantly and contemptuously. For they are truly in the aspect of Doeg — who produced such a distorted judgment — ruling that David was not fit to enter the congregation — as above.

And he also alluded to them how through the dispute one must strengthen oneself even more in faith in the Torah scholars and in their holy books.

Even though most of the time the intentions of those who dispute are the opposite of this — to cause a person to fall and to confuse his faith all the more — as one understands. But the person must not listen to them at all. Rather let him know with clarity: that the essential dispute comes upon him in order to stir him to truly return — and to rectify the blemish of faith in the Torah scholars. And the dispute is the aspect of pure waters that purify him from the aspect of the filth and surplus that he sunk into — through blemishing his faith in the Torah scholars — as all of this is elaborated in the discourse. And even one who has complete faith — sometimes dispute comes upon him: so that he may be stirred to rectify the aspect of faith in the Torah scholars among the general populace. And sometimes the dispute comes upon him because he has no faith in himself — in his own Torah novelties that he himself innovates. And he must return from this.

And he also alluded to them about the great virtue of the great rectification that is accomplished through traveling to the Tzaddikim for Rosh Hashonoh — for through this all their souls are included within the Tzaddik of the generation — who is the aspect of the Even Sh'tiyah. And through this all the contractions and judgments are sweetened. And through this joy is made — the aspect of: [Proverbs 13] "the light of the righteous rejoices" — which is the aspect of Chadi Rabbi Shimon [Rabbi Shimon rejoiced]. And what Rabbi Shimon bar Yochai said to his companions: [Zohar III, 128] "we depend on love" — meaning: the love and the togetherness in which they are included together. And through this is the essential sweetening and rectification. As elaborated in the discourse. This being the aspect of what was elaborated above — that he promised them: that even after his passing — when they would be included together in love and unity — he would certainly complete for their benefit what he had begun to engage with them — until all of them would be worthy and righteous.

And even one who joins them would also be a truly worthy and righteous man.

And it is automatically understood: that this matter of the gathering of all the members of our community for Rosh Hashonoh to Uman — is also his intention. To gather there even now together — the entire community of our people — for Rosh Hashonoh. And to increase there supplications and entreaties before Hashem on his holy grave. And afterwards the entire holy gathering prays together on Rosh Hashonoh — in great unity and vast and immense love — all the companions to one another truly — all with one heart as one man — with great attachment to all the true Tzaddikim — and in particular to the strength and the great and awesome merit of our Rabbainu — in whom all the good wishes of all the members of our community are lodged. Also throughout the year — in the service that each one serves Hashem in his home — in particular at times of gathering for all — when all assemble and gather to pour out their hearts in mercy and supplication before Hashem on his holy resting place. And afterwards they pray together on Rosh Hashonoh with great attachment in heart and soul to all the Tzaddikim — also to those who dwell in the dust — as elaborated in his words in the discourse Abba Shaul, Siman 55.

In particular to him.

And tangible experience testifies: that this matter of the gathering — when all the members of our community gather for Rosh Hashonoh to Uman — this is the essential unity and bond of all the members of our community in a single bond. And only through this we fulfill his wish — for all the members of our community to hold themselves in a single bond of love and unity as above. And only through this is the essential continuation and shining of his holy remaining — forever — as he promised that his matter would not be interrupted — and his fire would burn until the days of Mashiach as above. And as is tangibly visible: more than sixty years after his passing — the holy fire of faith in the Torah scholars in him and in his holy writings and in all the true Tzaddikim — burns in the hearts of the members of our community without end and truly. And they strive to engage in his matters at every moment with ever greater effort — to spread his wellsprings outward — to print his writings — to build his holy structures — and to engage in all his matters in the best possible manner. And there are already many members of our community who barely knew and were not acquainted with and did not see even a single one of his holy disciples — and even so: his matters and affairs burn in their hearts like a truly burning fire. And they drink thirstily every word of his and of his holy disciples. And they are for them truly like cold water for a weary soul. And they serve Hashem truly with all their hearts and all their souls. And all of this is through the power of the holiness of the radiant impression of the holy Da'as that remained in the world from our holy Rabbainu through his writings and holy disciples. And the essential foundation of the continuation of this entire above matter — all of it — is through the holy matter of the gathering and assembling together of all the members of our community for Rosh Hashonoh. And also: as was elaborated above — that Rabbainu's wish was also after his passing for all the members of our community to be in a single union and single bond. And here in this discourse he elaborates: that through the love and the togetherness in which they are included together — through this all the judgments are sweetened. And a word in its proper time — how good! And it is automatically understood: since Rosh Hashonoh is the Day of Judgment for the entire year — then certainly the time causes all the more — to gather all together in a single unity [which is the aspect of what Israel in general also gathers on the awesome days from all the villages to pray together in synagogues and study houses]. And to lean on the strength and merit of the holy and awesome Tzaddik — who is the aspect of the Even Sh'tiyah. And to pray to Hashem that He sweeten all the contractions and judgments from us and from all Israel — and illuminate our judgment as above. In particular according to what we elaborated above: that at this time he said what is elaborated in Siman 211 — that traveling to the Tzaddikim for Rosh Hashonoh is because the essential sweetening of the judgments is through the holiness of thought — the aspect of pure and clean mochin. And for this one merits through attaching oneself to the Tzaddikim — the aspect of: [Exodus 13] "and Moshe took the bones of Yosef with him." [And it has already been elaborated above that this matter was also included afterwards on Rosh Hashonoh in this holy discourse of Chadi Rabbi Shimon.] And through this he revealed his opinion explicitly: that it is his intention to gather also on his grave — to pray there. For the bones of Yosef are the aspect of the grave of the Tzaddik literally.

And through this is very well elaborated what the Sages said: [Sotah 13] regarding the two arks that traveled in the wilderness — the ark of Yosef and the ark containing the stone Tablets. "This one fulfilled what is written in this one." And according to the above they are literally one matter. And see in Tanchuma, portion Va'eira. And likewise in Midrash Rabbah: that Shlomo could not bring the ark into the Holy of Holies until he brought the ark of David. And all of it is elaborated according to the above. For the true Tzaddik is the aspect of the Holy of Holies — the Even Sh'tiyah. Where the ark stood with the Tablets — which is the aspect of the stone Tablets as elaborated in the discourse. [And to elaborate the matter with somewhat more refinement and spirituality: it is known that the place of the resting of the Tzaddik is holy with the holiness of Eretz Yisrael. And as brought in his words in Likutay Torah, Siman 109. And this is known: that even within the holiness of Eretz Yisrael itself there are several aspects — this being the aspect of what the Sages said: [Kailim 1:6] "ten holiness did Eretz Yisrael sanctify." And the essential holiness flows from the Holy of Holies — where the Even Sh'tiyah stands — and there the ark stood with the Tablets. And there shines the aspect of the light of the supernal wisdom. And from there holiness flows to all of Eretz Yisrael. Which is why the Sages said: [Bava Basra 158b] "the air of Eretz Yisrael makes one wise." And likewise it is known that even among the Tzaddikim there are many many aspects. And therefore one can say: the place of the resting of the true Tzaddik — who is of exceptionally great greatness — is in the aspect of the holiness of the Even Sh'tiyah literally. And through this you will understand somewhat what the members of our community relate regarding the holy passing of Rabbainu — on the fourth day of Sukkos — which fell then on the third day [for the first day of Sukkos fell on Shabbas Kodesh]. And they heard from Rabbainu how he sat on his bed in very great weakness — and took the lulav and esrog in his hand — and in a pleasant voice — the voice of a thin and still sound — holy and awesome — said the prayer of Hoshana of the Even Sh'tiyah. Stand and contemplate and be amazed at how far these things reach. And it is impossible to elaborate on such lofty, sublime, and deeply hidden matters as these — as is understood.] And it has already been elaborated in Chayyay Moharan: how on the last Erev Rosh Hashonoh in Uman — close to his passing — he spoke at length about the great obligation to travel to him for Rosh Hashonoh.

And said there is nothing greater than this — and warned greatly about it.

And afterwards when he passed away shortly after — on Sukkos that followed this Rosh Hashonoh — then everyone knew and understood in retrospect: that all the above storytelling and warnings were also for after his passing — to gather even then together — all the community of our people — for Rosh Hashonoh. And that through this wondrous rectifications are accomplished that cannot be estimated at all. And he did not explain the matter explicitly for reasons hidden to him. Also because it is known that this was his holy way also in many other matters of his holy matters — as elaborated elsewhere.

Behold we have elaborated somewhat to explain somewhat — how in my humble opinion it seems — that this discourse of Chadi Rabbi Shimon above was a kind of spiritual testament from him — to allude to the members of our community about the matter of conduct after his passing. Namely: to strengthen oneself greatly in faith in Torah scholars — and to engage in the study of his holy books and the books of all the true Tzaddikim. And to hold them in great esteem. And to believe in them truly — and not to deviate from their words right or left. And likewise to be very careful not to ordain leaders who are not worthy — and not to give them any strength or power. And from every kind of dispute that passes over a person — to be stirred to repentance. And to strive to rectify the aspect of faith in Torah scholars even more. And there are several aspects in this. And to be very careful about traveling for Rosh Hashonoh to the Tzaddikim. And it has already been elaborated that he alluded also to the gathering of the members of our community even now for Rosh Hashonoh. And that through this joy is made. And as is tangibly visible — the great joy that is among the members of our community at the time of the above holy gathering even now. And to be very careful about love among companions — the aspect of "we depend on love" — to be included together in a single unity in great love. And through all of this all the contractions and all the judgments are sweetened. And through this one is able to illuminate one's judgment from all the learning one studies — true judgments and upright conduct — how to conduct oneself — both for oneself and for others who are conducted according to one's opinion. [Which is the aspect of what he promised: that even one who joins the members of our community would be a worthy man.] And one also merits through this to complete counsel. And for all the above — through which the holy Torah is completed with great wholeness and receives from the supernal wisdom and flows to all the wisdoms — through which all these above rectifications are drawn.

And behold: in this discourse — Letter Beis — is elaborated the matter of the hands of ordination and the hands of writing. And that through ordination with a worthy rabbi — whose conduct is in the aspect of true judgments — through his having complete faith in the Torah scholars — then through the ordination — when he receives his wisdom from the aspect of the hand of Hashem — the aspect of: [Deuteronomy 34] "and Yehoshua bin Nun was full of the spirit of wisdom — for Moshe had laid his hands upon him" — he brings illumination and strength to our handwriting. And in my humble opinion: he also alluded in this — ordination for Rabbi Nosson. As we already alluded to somewhat above regarding what we elaborated on the discourse Kra Es Yehoshua, Siman 6.

📋 Translator's Summary — Siman 63 (Sod Kavvanas HaMilah)

And that also in the discourse Ki Merachamam Yenahalem in Likutay Torah, Siman 7 — which was said in the year 5570 — the last year of his days — and there too is brought at the end of the discourse this verse: "and Yehoshua bin Nun was full of the spirit of wisdom." And then some members of our community also somewhat understood that his intention was to allude through this the ordination of Rabbi Nosson. In particular according to what is elaborated above — what he said to him: "and if you have faith — you have no faith in yourself" — it is understood from this that Rabbainu also agreed with his thoughts: that he has complete faith — only he needs to rectify further the aspect of faith in Torah scholars — to have faith also in himself and in his novelties that he himself innovates. And if so: certainly he was worthy for ordination — since he has complete faith in Torah scholars — and merits to produce true judgments and upright conduct from all the learning he studies. Which is itself the entire matter of the holy writings that Rabbi Nosson composed — which are the books of Likutay Halachos — which he began to compose in the lifetime of Rabbainu and by Rabbainu's command. The entire foundation of whose content is only on this pivot: to produce from all the learning a person studies — true judgments and upright conduct — both from the laws of meat with milk and mixtures — and from the laws of claims and counter-claims — and collection of debt and deposit — and guardians — and all similar matters. And as is also brought in the introduction to the book of Likutay Halachos. And a scholar such as this is certainly worthy of ordination.

And there is yet more to elaborate on this regarding the hands of writing and the hands of ordination. For Rabbi Nosson was a great scribe and writer — and composed many books. And also wrote almost all of the holy writings of Rabbainu. And Rabbainu himself said of him: that he has a great share in the book Likutay Moharan — and almost the entire book is his.

There — Letter Beis — "where within the empty space [chalal hapanuy] there is no Godliness — as it were." This means: that one is compelled to call it by this name — that He vacated His Godliness from there — as it were. But in truth: certainly even there His Godliness exists — for certainly there is nothing without His vitality. Only: the Godliness is so utterly concealed and hidden there — that it is named the chalal hapanuy [empty space] — so that there could be in it a place for the creation of the world — as elaborated above in Letter Alef. And therefore those questions that come from there — it is impossible in any manner to find an answer to them. Only: Israel — through their holy faith — pass over everything — and so on — as elaborated in the discourse.

[Meaning: through the longings and very great and intense desires that he had to hear Torah novelties from Rabbainu — and the great carefulness and diligence of his efforts in this to write them and copy them.] And I heard from his holy mouth explicitly: that all his vitality and strengthening in the service of Hashem after the passing of Rabbainu was only through the writings that Rabbainu commanded him to constantly innovate Torah novelties and write them in a book. And also: it was heard from his holy mouth that he searched much within his mind as to how to merit the world and illuminate for them somewhat from the holy impression he received from Rabbainu. And it became clear to him: that it is only through writing many books on this matter and spreading them in Israel. All of which is through the aspect of the hands of writing as above. And in truth: all this power of his writing hands — all of it is only through the power of the great illumination of the spirit of wisdom that Rabbainu illuminated upon him through the aspect of the hands of ordination. This being the aspect of: [Deuteronomy 34] "for Moshe had laid his hands upon him." [And as Rabbainu said to him explicitly — as elaborated elsewhere.] It follows that it is elaborated: that Rabbainu alluded in this discourse also the aspect of ordination for Rabbi Nosson. As in truth he was a true leader of Israel — and greatly merited the multitudes after the passing of Rabbainu. And almost the entire remaining presence of Rabbainu is only through him — as elaborated elsewhere. And even so: Rabbainu did not elaborate this matter explicitly — for reasons hidden to him as above. It follows: that after the passing of Rabbainu there remained some aspect of a general leader for the members of our community — namely Rabbi Nosson. Only: it is automatically understood that the elders who were close to Rabbainu from before — prior to the drawing close of Rabbi Nosson — it was certainly difficult for them to accept Rabbi Nosson as their leader. In the manner of what the Sages also said — even regarding Moshe and Yehoshua literally: "the elders of that generation said: the face of Moshe is like the face of the sun — the face of Yehoshua is like the face of the moon." In particular since Rabbainu did not elaborate it explicitly. And also for Rabbi Nosson it was difficult to accept the authority and leadership — and to somewhat rule over the elder intimates of Rabbainu.

But nonetheless: for the youth who wished to draw close to Hashem — for them Rabbi Nosson was certainly a faithful shepherd and true leader.

And through this you will understand a wondrous and hidden matter — in the governance of Hashem and His holy Providence. What the passing of Rabbi Nosson himself was — at the time of his engaging in innovating Torah novelties on this discourse of Chadi Rabbi Shimon above — namely: at the time he engaged in innovating on Hil'chos Rosh Chodesh, Halacha 7 — where much of the above is also understood. And see there also on the matter of the hands of ordination and the hands of writing. For after his passing — one must strive even more to go with the discourse Chadi Rabbi Shimon above and fulfill all that is written there as above. And through this you will understand somewhat his holy words that he said on the day of his holy passing — which was on the sixth day — Erev Shabbas Kodesh — the Tenth of Teves of the year 5605. And before dawn — some members of our community stood before him. And he asked them: what were the three calamities that befell Israel in the month of Teves? And he began himself to reckon them: the king of Babylon besieged Yerushalayim — and Ezra the Scribe died — and the Torah was written in the Greek tongue [lashon Yavan]. And said to them in these words: "it has already been elaborated on this matter in my novelties that all three calamities are of one aspect" — [meaning: in Hil'chos Ta'anis, Halacha 4 — which is also founded on the matter of this discourse of Chadi Rabbi Shimon above]. For Ezra the Scribe was writing holy books — namely the holy Torah scrolls — and was drawing great illumination into the writing of Israel. And when he died and passed away — our handwriting was weakened — and strength was given to their writing — until even the holy Torah was written in the Greek tongue. And through this Israel were expelled from their land. As above — for through the blemish of faith in the Torah scholars the Torah is not complete — as it were — and one cannot draw the sweetening from the aspect of the Holy of Holies. And through this our handwriting is weakened. And strength is given to their writing. And expulsion is decreed upon Israel. This being the aspect of the three above calamities: the death of Ezra the Scribe — which is the aspect of the nullification of our handwriting. And strength was given to their writing — which is the aspect of the Torah being written in the Greek tongue. And Israel were expelled from their land — which is the aspect of the beginning of the destruction that was in Teves. And he then elaborated this matter somewhat — to explain further beyond what is written there in the above Hil'chos Ta'anis. For there are also now righteous people who engage in this — to write holy books built on the foundation of our holy Torah and on the foundation of complete faith in the Torah scholars. And through these holy books the Torah is completed with great wholeness — until it receives from the supernal wisdom — the aspect of the Even Sh'tiyah — the Holy of Holies — and flows to all the wisdoms. Through which all the judgments and contractions are sweetened as above. And these Tzaddikim are in the aspect of Ezra the Scribe — who wrote holy Torah scrolls with great holiness. And when these Tzaddikim pass away G-d forbid — then the writings of external wisdoms — composed by those of low character who are the very opposite of faith in the Torah scholars — begin to strengthen and spread. For they are the essential mockers of the words of the Sages. Until they wish to turn even the opinion of our holy Torah toward the foolishness of their evil and erroneous wisdom — called in the Sages' language: [Bava Kama 82–83] "the wisdom of Greece" — which is the aspect of the Torah being written in the Greek tongue. And this causes the essential destruction and exiles and all the troubles — G-d spare us. And he said in these words in Yiddish [lashon Ashkenaz]: "az Ezra hasofer vert nistalk zenen zikh mistagaber" — and so on as above. And elaborated this matter somewhat — how because of our many sins the heresy [apikorsus] spreads in the world. And the essential cause is only through the blemish of faith in the Torah scholars. And concluded: "but despite all of this — You remain on high forever — Hashem." For a single leaf and page of the holy writings composed by the true Tzaddikim who have complete faith in the Torah scholars — will outweigh and stand against all the evil writings composed by the mockers of the Sages' words. Therefore: for the sake of Hashem — see to it to strengthen and exert yourselves in this in every way possible — to print the above holy books [for at that time all his holy writings were still in manuscript form — and only the first part of Orach Chayyim had been printed in his lifetime] — and to publicize them in Israel — so that the worthy may be able to stand firm and strengthen themselves in their holy faith in its wholeness. And at the time he spoke of this — they did not yet fully understand the ultimate intention. Until after they saw that he passed away on this very day. Then they understood in retrospect somewhat how far his holy words reached. And so it was: immediately after his passing the decrees began to spread and strengthen — of teaching the children of Israel their script and their language in their schools which are the Skalin [schools]. And the pretext for this was that they imposed a tax upon Israel to pay for the lighting of the Shabbas candle. About which he also spoke on the above day close to his passing — and alluded that this too relates to the matter of the above discourse. And as is elaborated somewhat in Hil'chos Rosh Chodesh, Halacha 7. Also the decree of the change of clothing — and many more similar things. And the storm wind of heresy goes on and rages — in general and in particular — in a manner impossible to elaborate at all. But this is our consolation in our lowliness: since we see that the beginning of his words has been fulfilled — certainly with Hashem's help all his holy words will be fulfilled. That the holy books built and founded on the foundation of complete faith in the Torah scholars — in particular the holy books built on the foundation of the revelation of Da'as and the Torah novelties of our holy Rabbainu — the light of lights — they will stand to help us always [selah] — and all who take refuge in Him will not be put to shame. And see in Hil'chos Ta'anis above — where it is elaborated that the portion Vayigash and its haftorah allude to all the rectifications elaborated in the discourse Chadi Rabbi Shimon above. And see also in Hil'chos Shechitah, Halacha 5 — which is connected to the above Hil'chos Ta'anis. And the passing of Rabbi Nosson was on the sixth day — Erev Shabbas Kodesh — the portion Vayigash above.

"Hashem is above time." And so on. There: "and therefore Hashem will say to him: [Psalms 2] 'ani hayom yelidticha' [I have this day begotten you]." And so on. "For all past time is utterly null and void." And so on.

The author says: through this is understood what the Sages said — [Sanhedrin 98] — that Rabbi Yehoshua ben Levi asked the Mashiach: when will you come? And he said to him: "today." And the next day — when he did not come — he explained to him: [Psalms 95] "today — if you will hearken to His voice [hayom im b'kolo tishme'u]." For since Hashem is above time — as above. And the time of redemption depends on repentance — the aspect of: "today — if you will hearken to His voice." Therefore the Mashiach answers truthfully: that he will come today — for all past time is utterly null and void before Hashem. And since we will return to Hashem today — the past is as if nonexistent — and it is as if the decree has never been — and the redemption is today. And so on — as elaborated in the discourse.

And see in Likutay Halachos, Hil'chos Milah and Hil'chos Avadim, Letter 17 — where it was heard from Rabbainu close to his passing — that he said: that he is going now only with this above discourse. And so on — as elaborated in the discourse.

There — in the above discourse: "and likewise we see in our place as well." And so on. Even though the matters are elaborated in the main body of the discourse — even so: in my humble opinion it seems: that this too is included in — and so on — as elaborated in the discourse.



# סימן ד-מאמר אנכי
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/5/

סימן ד-מאמר אנכי
סימן ד-מאמר אנכי
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/5

Segment 2
HE:
אות א אות ד', וזהו (זכריה י"ב) ה' אחד ושמו זה בחינת אלקים מלכות וכו' אחד גמטריא אהבה היינו הן ה' שהוא רחמים הן שמו שהוא בחינת אלקים בחינת דין הכל לטובתך וכו' לכאורה יש לדקדק, כי הלא רז"ל בפסחים נו"ן דרשו ה' אחד שלעתיד יהיה כולו הטוב והמטיב ושמו אחד בעולם הזה נכתב בי"ה ונקרא בא"ד ולעתיד נקרא גם כן בי"ה אך כשתתבונן תראה כי הכל עולה בקנה אחד על פי מה שפירש רבינו ז"ל במאמר וישב יעקב וכו', שמה שבעולם הזה נכתב בי"ה ונקרא בא"ד הוא מחמת שמעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה ורוצה לומר כי השם הוי"ה הוא בחינת חמה ושם אלקים הוא בחינת לבנה בבחינת (תהלים פ"ב) כי שמש ומגן ה' אלקים כמבואר שם וכל זמן שהמלכות דקדושה בגלות שאז הם יונקים מבחינת המלכות הנקרא אלקים כמבואר במאמר זה גם כן אות ב' שזה בחינת פגימתה של לבנה, אז אי אפשר לקרותו יתברך גם בשם הוי"ה שהוא בחינת חמה, כי מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה (וזה ענין חדש ונפלא שגילה בזה רבינו הק' ז"ל) ובזה יתכן מאד התכת הכתוב (זכריה י"ד) והיה ה' למלך על כל הארץ היינו לעתיד יתעלה המלכות מביניהם, ואז יתקיים (תהלים מ"ז) כי מלך כל הארץ אלקים כמבואר כאן אות ב', אז יתייחד שם הויה עם השם אלקים שזה בחינת ביום ההוא יהיה ה' אחד ודרשו רז"ל שלעתיד כולו הטוב והמטיב שזה בחינת ה' אחד ושמו אחד כמו שפירש רבינו ז"ל ומחמת זה בעצמו יהיה נקרא לעתיד בשם הוי"ה כי יתמלא פגימת הלבנה, היינו שיהיה השם אלקים שהוא בחינת מלכות בשלימות, שזה בחינת מה שדרשו ז"ל ושמו אחד שיהא נקרא גם כן בשם הוי"ה היינו כנ"ל:

EN:
Section 4 of the discourse: "And this is: 'Hashem is One and His Name' — this is the aspect of Elokim, Malchus… 'Echad' has the numerical value of Ahavah [love] — meaning: both Hashem, which is Mercy, and His Name, which is the aspect of Elokim, the aspect of Judgment — all is for your good…"

Section 4 of the discourse: "And this is: 'Hashem is One and His Name' [Zechariah 12] — this is the aspect of Elokim, Malchus… 'Echad' has the numerical value of Ahavah [love] — meaning: both Hashem, which is Mercy, and His Name, which is the aspect of Elokim, the aspect of Judgment — all is for your good…"

Segment 4
HE:
אות ב במאמר אנכי סי' ד' כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו זאת הבחינה הוא מעין עולם הבא, כמו שנאמר (תהלים נ"ו) בה' אהלל דבר וכו', ולעתיד כולו הטוב והמטיב וכו' עיין רש"י בפסחים שם שמפרש כפשוטו כי לעתיד לא יהיה שום בשורות רעות כלל ועיין ברכות סמ"ך: לעולם יהא אדם רגיל לומר כל מה דעביד רחמנא לטב וכו' וכמעשה דרבי עקיבא וכו' כי כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא עם האדם הכל הוא רק לטובתו ואף על פי כן מבואר שם שעל בשורות טובות מברך הטוב והמטיב ועל בשורות רעות מברך דיין האמת, רק שצריך לברך גם דיין האמת בשמחה ומפיק ליה מהאי קרא גופא שנאמר בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר

EN:
This means: the Name Haveye'ah is the aspect of Shemesh [sun], and the Name Elokim is the aspect of Levanah [moon] — in the aspect of: "For Hashem Elokim is sun and shield" — as explained there. And as long as Malchus d'Kedushah is in exile — when the nations draw, as it were, from the aspect of Malchus called Elokim, as is also explained in this discourse in Section 2 — this is the aspect of the moon's blemish. Then it is impossible to call Him, blessed be He, even by the Name Haveye'ah, which is the aspect of Shemesh, since "the sun has never seen the moon's blemish." [This is a new and wondrous insight that Rabbainu the Holy revealed here.]

At first glance one must examine this, for the Sages in Pesachim [56] expounded: "Hashem is One" — that in the future it will be all goodness; and "His Name is One" — in this world [the Name] is written as Yud-Hay but read as Alef-Dalet, while in the future it will also be read as Yud-Hay. Yet when you reflect, you will see that everything is consistent, based on what Rabbainu of blessed memory explained in the discourse Vayaishev Yaakov [Torah 21]: that the reason the Name is written as Yud-Hay but read as Alef-Dalet in this world is because "the sun has never seen the moon's blemish."

This means: the Name Haveye'ah is the aspect of Shemesh [sun], and the Name Elokim is the aspect of Levanah [moon] — in the aspect of: "For Hashem Elokim is sun and shield" [Psalms 84] — as explained there. And as long as Malchus d'Kedushah is in exile — when the nations draw, as it were, from the aspect of Malchus called Elokim, as is also explained in this discourse in Section 2 — this is the aspect of the moon's blemish. Then it is impossible to call Him, blessed be He, even by the Name Haveye'ah, which is the aspect of Shemesh, since "the sun has never seen the moon's blemish." [This is a new and wondrous insight that Rabbainu the Holy revealed here.]

Segment 6
HE:
אות ג ונראה לפי עניות דעתי לבאר קצת בזה באופן שדברי רבינו ז"ל במאמר זה יעלו בקנה אחד ממש עם דברי רבותינו ז"ל הנ"ל, והוא על פי מה שרומז לנו רבינו ז"ל במאמר זה בעצמו סוף אות ז' שארץ הוא דינא דמלכותא כמו שנאמר וארץ מתקוממה לו נמצא שכל היסורין והדינים הם מבחינת מלכות בחינת דינא דמלכותא (ועיין לקמן במאמר רומה על השמים סי' ע"ד) ועל כן באמת אמרו רז"ל אין יסורים בלא עון, כי על ידי העוונות פוגמין כביכול בבחינת המלכות ומכניסין אותה כביכול בתוך העכו"ם ומזה בעצמו באין היסורין וכמובן באות ה' והנה אף שבאמת גם אלו היסורין צריכין לקבלם באהבה ובשמחה ולידע שהם לטובתו מאחר שבאין לכפרת עוונותיו, וכמבואר ברבינו יונה בברכות שם אף על פי כן מחמת שההכרח שירגיש צער היסורין, כי אם לא כן במה יתכפרו עוונותיו, על כן אף על פי שיודע שהם לטובתו ומקבלם באהבה ובשמחה, אף על פי כן מאחר שמצטער בהם מברך דיין אמת וכעין שאמרו רז"ל ביומא ס"ט: לענין ירמיה ודניאל שלא אמרו הגבור והנורא אף על פי שאמרן משה, כי מתוך שידעו בהקב"ה שאמתי הוא לא כזבו בו וכמו כן לענין זה כי הקדוש ברוך הוא אוהב האמת, ומאחר שבאמת הוא מצטער בהיסורין, אם כן איך יברך על זה הטוב והמטיב, על כן צריך לברך דיין אמת, רק שיברך בשמחה ובאהבה מאחר שאף על פי כן יודע בפנימיות שהצער והיסורין אלו הם לטובתו כנ"ל

EN:
In the discourse Anochi, Siman 4: "When a person knows that all his experiences are for his good, this aspect is a semblance of the World to Come" — as it says: "In Hashem I praise the word…" — "and in the future it will be all goodness…"

And with this, the verse is very well understood: "And it shall be on that day: Hashem shall be King over all the earth" [Zechariah 14] — meaning: in the future, Malchus will be elevated from among them, and then: "For G-d is King over all the earth" [Psalms 47] will be fulfilled — as explained here in Section 2. Then the Name Haveye'ah will be unified with the Name Elokim — this is the aspect of "on that day Hashem shall be One" — and the Sages expounded that in the future it will be all goodness, which is the aspect of "Hashem One and His Name One" as Rabbainu explained. And for this very reason, in the future it will be called by the Name Haveye'ah — because the moon's blemish will be filled, meaning the Name Elokim, which is the aspect of Malchus, will be in its fullness. This is the aspect of what the Sages expounded: "His Name One" — that it will also be read as Yud-Hay — as above.

Segment 8
HE:
אות ד אך כל זה שייך עכשיו, בזמן שהמלכות בגלות והם יונקים ממנה כביכול ומשם באין כל היסורין רחמנא ליצלן אבל לעתיד שתתעלה המלכות מביניהם ויהיה ה' למלך על כל הארץ אז יתמתקו כל הדינים שבמלכות, עד שלא יהיה להרע שום אחיזה כלל ואז יתבטלו באמת כל הרעות והיסורין ויהיה כולו טוב כולו אחד, בבחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל שלעתיד כולו הטוב והמטיב כפשוטו כמו שפירש רש"י כנ"ל, ועל כן גם עכשיו על ידי תשובה עם וידוי דברים לפני תלמיד חכם, שעל ידי זה מעלין המלכות מבין העכו"ם כביכול ומחזירין אותה לשרשה, בבחינת (הושע י"ב) קחו עמכם דברים ושובו אל ה', שמעלין המלכות שהוא בחינת אלקים אל ה' ונעשה יחודא שלים בין שם הויה ב"ה שהוא בחינת רחמים ובין שם אלקים שהוא בחינת דין, על כן אף על פי שלא נתתקן המלכות עדיין בשלימות בכלל העולם כמו שיהיה לעתיד, ומחמת זה לא נתבטלו הצער והיסורין עדיין, עד שלפעמים עוברין יסורים וצרות רחמנא ליצלן גם על הצדיקים ובעלי תשובה באמת, שזכו לתקן בחינת המלכות, על כל פנים זוכין על ידי בחי' תיקון המלכות הנ"ל שידעו בידיעה שלימה שהצער והיסורין הבאין מבחינת אלקים בחינת דין הם רק לטובתם, ומחמת אהבה שהקדוש ברוך הוא אוהב אותם כמו שכתוב (משלי ג) את אשר יאהב ה' יוכיח וכו' ואינם בבחינת (תהלים ל"ד) תמותת רשע רעה חס ושלום המבואר באות ה' אשר גם מחמת זה לא תקנו חכמים לברך גם על הרעה הטוב והמטיב, אף על פי שאמרו שיהא אדם רגיל לומר כל מה דעביד רחמנא לטב, כי זה מצד המשפיע כביכול כי בוודאי מפי עליון לא תצא הרעות וכו' חס ושלום וכוונת השם יתברך אפילו באיבודן של רשעים רחמנא ליצלן הוא גם כן לטובתם אבל על כל פנים מצד המקבלים יש לפעמים שהדין הוא בבחינת נקמה חס ושלום עד שאי אפשר לכנותו בשם טוב מאחר שהוא בבחינת תמותת רשע רעה וכל זאת מחמת שעל ידי העוונות מכניסין המלכות בגלות והם יונקים מבחינת הדינין שבה עד שלפעמים נשתלשל כל כך עד שנעשה בחינת דין אכזרי חס ושלום (המבואר במאמר חותם בתוך חותם סי' כ"ב) בחינת דינא דמסאבותא המבואר במאמר רומה הנ"ל ואז היסורין הם בבחינת (ירמיה ה) עוונותיכם הטו אלה בבחינת תמותת רשע רעה, כי העוונות בעצמן שהם הקליפות רחמנא ליצלן מיסרין אותו ונוקמין בו אבל על ידי וידוי דברים מעלין המלכות ומתקנין אותה ואז יודע בידיעה שלימה שהדין הוא גם כן שלא מחמת נקמה חס ושלום רק שהוא מחמת אהבה ולטובתו, ואז שייך לברך על הכל הטוב והמטיב כמו לעתיד בפרט כפי מה שמבואר באות ט' שעל ידי וידוי דברים זוכה להכלל באין סוף ששם אין שינוי רצון חס ושלום, רק כולו אחד כולו טוב ועל ידי הרשימו של אחדות האין סוף וטובו שנשאר בדעתו, אז גם כשהוא בבחינת ושוב אזי הרשימו מראה לדעת שידע בידיעה שלימה שכולו טוב וכולו אחד, ועל ידי זה הוא גם עכשיו בבחינה זו שלעתיד ממש היינו כולו הטוב והמטיב

EN:
It appears to me, in my humble understanding, to explain this somewhat in a way that reconciles the words of Rabbainu of blessed memory in this discourse perfectly with the words of our Sages above — and this is based on what Rabbainu alludes to us in this very discourse, at the end of Section 7: "Eretz [land] is the law of the kingdom [dina d'Malchusah], as it says: 'And the earth shall rise up against him.'" It follows that all sufferings and judgments come from the aspect of Malchus — the aspect of dina d'Malchusah. [See also below, in the discourse Rumah al HaShamayim, Siman 74.]

In the discourse Anochi, Siman 4: "When a person knows that all his experiences are for his good, this aspect is a semblance of the World to Come" — as it says: "In Hashem I praise the word…" [Psalms 56] — "and in the future it will be all goodness…"

Segment 10
HE:
אות ה נמצא העולה מזה, שבאמת גם מה שמברך עכשיו על הרעה חס ושלום דיין אמת, רק שמברך בשמחה ויודע ומאמין שהכל לטובתו ולכפרת עוונותיו וכיוצא, שזה בחינת (תהלים נ"ו) בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר, וכן (שם ק"א) חסד ומשפט אשירה, וכן (שם קט"ז) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא כמו שדרשו רז"ל שם, ועיין חידושי אגדות שם הבחינה הזאת היא גם כן קצת מעין עולם הבא מאחר שמברך גם על זה בשמחה כנ"ל אבל אף על פי כן הוא בבחינת ועל בשורות רעות מברך דיין אמת, שזה רק בעולם הזה מחמת שלא נתתקן עדיין המלכות בשלימות עד שלפעמים הם יונקים ממנה ונעשה דין אכזרי דינא דמסאבותא חס ושלום אבל על ידי וידוי דברים שעל ידי זה נתתקן המלכות מצדו ומבחינתו ועולה לשרשו וזוכה להכלל באין סוף כנ"ל, אזי זוכה גם בעולם הזה לידיעה שלימה שהוא מעין עולם הבא ממש ואז אין חילוק אצלו בין חסד לדין רק כולו הטוב והמטיב כנ"ל ועל ידי זה בעצמו נמתקין כל הדינים ונתבטלין כל היסורין, וזוכה לכל טוב באמת ברוחניות ובגשמיות בבחינה שלעתיד שיתבטל כל הרע לגמרי באמת ויהיה רק כולו הטוב והמטיב כנ"ל ועיין עוד במאמר ויאמר בועז סי' ס"ה ובמאמר בשעה שהקב"ה זוכר את בניו סי' ר"נ:

EN:
But all this applies now — in the time when Malchus is in exile and the nations draw from it, as it were, and from this all suffering comes, G-d protect us. But in the future — when Malchus will be elevated from among them and Hashem will be King over all the earth — then all the judgments within Malchus will be sweetened, until the forces of evil will have no foothold whatsoever. Then all evils and sufferings will truly be nullified, and it will be entirely good, entirely one — in the aspect of what the Sages said: that in the future it will be all goodness, literally, as Rashi explained.

See Rashi on Pesachim there, who interprets it simply: that in the future there will be no evil tidings whatsoever. And see Brachos 60b: "A person should always accustom himself to say: whatever the Merciful One does is for the good…" and the story of Rabbi Akiva — for everything the Holy One Blessed be He does with a person is only for his good. Yet nonetheless it is explained there that for good tidings one blesses HaTov v'HaMetiv [Who is good and does good], and for bad tidings one blesses Dayan HaEmes [the True Judge] — only that one must bless even Dayan HaEmes with joy. And this is derived from the very verse: "In Hashem I praise the word; in Elokim I praise the word."

Segment 12
HE:
אות ו שם, באות ד' כי עיקר הדעת הוא אחדות של חסדים וגבורות זה נקרא דעת רוצה לומר כמבואר בזוה"ק וכתבי האריז"ל במקומות הרבה שהדעת כלול מחמשה חסדים וחמשה גבורות

EN:
And for this reason the Sages did not institute blessing even bad tidings as HaTov v'HaMetiv — even though they said one should accustom oneself to say "whatever the Merciful One does is for the good" — for this is from the side of the Bestower, as it were. Certainly from on High, evil does not issue, G-d forbid. And the intent of Hashem, even in the destruction of the wicked G-d protect us, is also for their good. But from the side of the receivers, it is sometimes the case that the judgment is in the aspect of vengeance, G-d forbid — to the point where it cannot be called "good," since it is in the aspect of "evil shall slay the wicked." And all this is because through sins, Malchus is placed in exile and the nations draw from the judgments within it, until at times it descends so far as to become the aspect of cruel judgment, G-d forbid — the aspect of dina d'mesa'avusa [impure judgment] explained in the discourse Rumah above — the aspect of: "Your iniquities have turned these away" — the aspect of "evil shall slay the wicked," for the sins themselves — which are the kelippos, G-d protect us — afflict and exact vengeance upon him.

It appears to me, in my humble understanding, to explain this somewhat in a way that reconciles the words of Rabbainu of blessed memory in this discourse perfectly with the words of our Sages above — and this is based on what Rabbainu alludes to us in this very discourse, at the end of Section 7: "Eretz [land] is the law of the kingdom [dina d'Malchusah], as it says: 'And the earth shall rise up against him.'" It follows that all sufferings and judgments come from the aspect of Malchus — the aspect of dina d'Malchusah. [See also below, in the discourse Rumah al HaShamayim, Siman 74.]

And therefore the Sages truly said: there is no suffering without sin — for through sins one damages, as it were, the aspect of Malchus, and places it, as it were, among the nations. And from this itself the sufferings come, as is understood from Section 5. Now although in truth even these sufferings must be accepted with love and joy, and one must know they are for one's good — since they come to atone for one's sins, as explained in Rabbainu Yonah on Brachos there — nevertheless, since it is necessary to feel the pain of the suffering [for if not, how would one's sins be atoned?] — therefore, even though one knows they are for one's good and accepts them with love and joy, still, since one is pained by them, one blesses Dayan Emes. This is similar to what the Sages said in Yoma 69b — regarding Yirmiyahu and Daniel who did not use the epithets "the Mighty" and "the Awesome" even though Moshe had — since they knew of G-d that He is truthful, they did not lie about Him. Similarly in this matter: since G-d loves truth — and one is in truth pained by the suffering — how could one bless it as HaTov v'HaMetiv? Therefore one must bless Dayan Emes, only doing so with joy and love, knowing in one's inner self that the pain and suffering are for one's good.

Segment 14
HE:
אות ז אות ה' למשל אם עבר על דיבור לא יהיה לך וכו' עיין מדרש רבה נשא פרשה טי"ת שדיבור זה רומז על הד' מלכיות:

EN:
The conclusion from all this: in truth, even when one blesses Dayan Emes now, G-d forbid, one does so with joy, knowing and believing that all is for one's good and for atonement of one's sins — this is the aspect of: "In Hashem I praise the word; in Elokim I praise the word" , and: "Kindness and justice I will sing" , and: "I will lift the cup of salvations… I found trouble and grief, yet I will call in the name of Hashem" — as the Sages expounded there. See Chiddushei Aggados there. This aspect is also somewhat a semblance of the World to Come, since one blesses even this with joy as above. But nonetheless it is still in the aspect of "for bad tidings one blesses Dayan Emes" — which applies only in this world, since Malchus has not yet been fully rectified, to the point where the nations sometimes draw from it and cruel judgment, the dina d'mesa'avusa, is produced, G-d forbid.

But all this applies now — in the time when Malchus is in exile and the nations draw from it, as it were, and from this all suffering comes, G-d protect us. But in the future — when Malchus will be elevated from among them and Hashem will be King over all the earth — then all the judgments within Malchus will be sweetened, until the forces of evil will have no foothold whatsoever. Then all evils and sufferings will truly be nullified, and it will be entirely good, entirely one — in the aspect of what the Sages said: that in the future it will be all goodness, literally, as Rashi explained.

Segment 16
HE:
אות ח שם, מצוה לשון התחברות כשהוא עושה מצוות חבילות חבילות וכו' רוצה לומר על דרך שאמרו רבותינו ז"ל מדרש רבה אחרי פרשת כ"א עשה אדם חבילות חבילות עבירות יעשה כנגדן חבילות חבילות של מצוות

EN:
Section 6 — Letter ו — [on Section 4 of the discourse]

And therefore even now, through repentance with vidduy divarim before a Torah scholar — through which one elevates Malchus from among the nations, as it were, and returns it to its root — in the aspect of: "Take with you words and return to Hashem" [Hoshea 12] — elevating Malchus, which is the aspect of Elokim, unto Haveye'ah, producing the complete unification [yichuda shalaym] between the Name Haveye'ah, which is the aspect of Mercy, and the Name Elokim, which is the aspect of Judgment — therefore, even though Malchus has not yet been fully rectified in the world as a whole as it will be in the future, and the pain and suffering have therefore not yet been completely abolished — to the extent that at times suffering and troubles pass even over true Tzaddikim and penitents who merited to rectify the aspect of Malchus — nevertheless, through this rectification of Malchus, one merits to know with complete knowledge that the pain and suffering coming from the aspect of Elokim, the aspect of Judgment, are only for one's good. They come from the love with which the Holy One loves one, as it is written: "Whom Hashem loves He chastises" [Proverbs 3]. And they are not in the aspect of: "Evil shall slay the wicked" [Psalms 34] G-d forbid — as is explained in Section 5.

Segment 18
HE:
אות ט אות ז', וזה פירוש חמת מלך וכו' רוצה לומר שקורא הכתוב כאן להשם יתברך בשם מלך, כי עיקר הפגם של העוונות הוא במלכות כנ"ל:

EN:
Section 7 — Letter ז — [on Section 5 of the discourse]

And for this reason the Sages did not institute blessing even bad tidings as HaTov v'HaMetiv — even though they said one should accustom oneself to say "whatever the Merciful One does is for the good" — for this is from the side of the Bestower, as it were. Certainly from on High, evil does not issue, G-d forbid. And the intent of Hashem, even in the destruction of the wicked G-d protect us, is also for their good. But from the side of the receivers, it is sometimes the case that the judgment is in the aspect of vengeance, G-d forbid — to the point where it cannot be called "good," since it is in the aspect of "evil shall slay the wicked." And all this is because through sins, Malchus is placed in exile and the nations draw from the judgments within it, until at times it descends so far as to become the aspect of cruel judgment, G-d forbid — the aspect of dina d'mesa'avusa [impure judgment] explained in the discourse Rumah above — the aspect of: "Your iniquities have turned these away" [Jeremiah 5] — the aspect of "evil shall slay the wicked," for the sins themselves — which are the kelippos, G-d protect us — afflict and exact vengeance upon him.

But through vidduy divarim, Malchus is elevated and rectified — and then one knows with complete knowledge that the judgment too is not from vengeance, G-d forbid, but from love and for one's good. Then it is appropriate to bless everything as HaTov v'HaMetiv — as in the future. Especially in light of what is explained in Section 9: that through vidduy divarim, one merits to be included in the Infinite — where there is no change of will, G-d forbid — only entirely one, entirely good. And through the imprint of the oneness and goodness of the Infinite [reshimu] that remains in one's mind — even when one is in the aspect of shuv [return/withdrawal] — this imprint shows in one's mind that all is good, all is one. And through this, even now one is in this future-like aspect — namely: all is HaTov v'HaMetiv.

Segment 20
HE:
אות י שם, ואיש חכם יכפרנה היינו תלמיד חכם שהוא בחינת משה שמשים עצמו כשירים וכו' על ידי זה נקרא איש חכם כמו שנאמר (איוב כ"ח) והחכמה מאין תמצא רוצה לומר על דרך שמבואר לקמן באות ט' ששורש המלכות וכו' הוא בחינת אין וכו', ועל כן תלמיד חכם כזה שהוא בבחינת הענוה של משה בחינת אין, יש לו כח לתקן כל פגמי המלכות ולכפר עוונותיו, וכשמתוודין לפניו זה בחינת החזרת המלכות לשורשה

EN:
There: "Mitzvah — from the language of connection [hisvachdus] — when one performs mitzvos in bundles…" — This means: in the spirit of what the Sages taught in Midrash Rabbah, Acharay, Parsha 21: "If a person accumulated bundles of sins, let him accumulate against them bundles of mitzvos."

The conclusion from all this: in truth, even when one blesses Dayan Emes now, G-d forbid, one does so with joy, knowing and believing that all is for one's good and for atonement of one's sins — this is the aspect of: "In Hashem I praise the word; in Elokim I praise the word" [Psalms 56], and: "Kindness and justice I will sing" [Psalms 101], and: "I will lift the cup of salvations… I found trouble and grief, yet I will call in the name of Hashem" [Psalms 116] — as the Sages expounded there. See Chiddushei Aggados there. This aspect is also somewhat a semblance of the World to Come, since one blesses even this with joy as above. But nonetheless it is still in the aspect of "for bad tidings one blesses Dayan Emes" — which applies only in this world, since Malchus has not yet been fully rectified, to the point where the nations sometimes draw from it and cruel judgment, the dina d'mesa'avusa, is produced, G-d forbid.

Segment 22
HE:
אות יא שם, וזה (דברים ל"ג) ויהי בישורון מלך היינו שמלכות עלה לשרשה וכו' רוצה לומר כי תרגום יונתן פירש שזה קאי על משה רבינו ע"ה שהיה מלך בישראל, וכן אמרו רז"ל במ"ר בהעלותך פרשה ט"ו אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה מלך עשיתיך שנאמר ויהי בישורון מלך וכו' וכשהמלכות היתה אצל משה זה בחינת שהמלכות עלה לשורשה שהוא בחינת אין כנ"ל, בחינת ענוה שזה בחינת וענוים יירשו ארץ הוא דינא דמלכותא וכו', היינו בחינת מלכות כידוע (ועיין ר"ה ל"ב:) שיב פסוק ויהי בישורון בין פסוקי מלכות של השם יתברך, כי מאחר שהמלכות עלה לשרשה לאין סוף נמצא שמלכות משה הוא ממש בחינת מלכותו יתברך:

EN:
Section 7 of the discourse: "And this is the interpretation of 'the king's wrath'…" — This means: the verse calls Hashem by the title Melech [king] here, for the essential damage of sins is to Malchus, as above.

But through vidduy divarim — through which Malchus is rectified from one's own side and returned to its root, and one merits to be included in the Infinite as above — one merits even in this world to a complete knowledge that is a literal semblance of the World to Come. Then there is no difference in one's perception between kindness and judgment — only entirely HaTov v'HaMetiv. And through this itself, all judgments are sweetened and all sufferings are nullified. One merits to all good, truly, in spirit and in body — in the future-like aspect in which all evil will be completely abolished and there will be only entirely HaTov v'HaMetiv. See also the discourse Vayomer Boaz, Siman 65, and the discourse B'sha'ah sheHaKadosh Baruch Hu Zochayr Es Banav, Siman 250.

Segment 24
HE:
אות יב שם אות ח', גם בגאוה אמרו סימן לגסות הרוח עניות וכו' הגם כי רז"ל בקדושין ט: פרשוהו דרוצה לומר עניות דתורה, וכן הוא ברש"י שבת ל"ג עיין סוכה כ"ט: שעל ידי גאוה באין לעניות ממש גם כן, וכן הוא ברש"י מגילה י"ג ד"ה ואם הגיס, בפרט כי כבר ידוע מאמר רז"ל אם אין תורה אין קמח, נמצא שעניות דתורה מביא לעניות גשמיות גם כן:

EN:
There: "And this is: 'And it shall be in Yeshurun a king' — meaning Malchus ascended to its root…" — This means: Targum Yonasan interpreted this verse as referring to Moshe Rabbainu, peace be upon him, who was king over Israel. And so the Sages taught in Midrash Rabbah, B'ha'aloscha, Parsha 15: "The Holy One Blessed be He said to Moshe: I have made you a king, as it says: 'And it shall be in Yeshurun a king.'" When Malchus was with Moshe, this is the aspect of Malchus ascending to its root — the aspect of Ayin as above — the aspect of humility: "And the humble shall inherit the land" — this is the dina d'Malchusah, the aspect of Malchus, as is known. [See also Rosh Hashonoh 32b — that the verse "And it shall be in Yeshurun a king" is counted among the verses of the sovereignty of Hashem — for since Malchus ascended to its root in the Infinite, the kingship of Moshe is literally the aspect of His blessed sovereignty.]

There — in Section 4 of the discourse — "For the essence of Da'as [knowledge] is the unity of Chasadim and Gevuros — this is called Da'as." This means: as is explained in the holy Zohar and the writings of the Holy Ari in many places, Da'as is comprised of five Chasadim [acts of lovingkindness] and five Gevuros [acts of strength/judgment].

Segment 26
HE:
אות יג שם באות הנ"ל, (משלי י"ד) כי יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות רוצה לומר כי הגם שכבר זכה לתקן כל המדות הנמשכין מהד' יסודות, אף על פי כן כל זמן שלא התוודה לפני התלמיד חכם לא תיקן עדיין מה שפגם כבר עד הנה, ועדיין לא נחרבו הבנינים והצירופים הרעים שנבנו על ידי עוונותיו שחטא קודם שזכה להתקרב אל הצדיק, ועדיין יש להסטרא אחרא אחיזה ויניקה מהם על כן אין יודע עדיין באיזה דרך הוא מהלך כי יש דרך ישר וכו', כי יכולה הסטרא אחרא להתגבר עליו עדיין להפילו ממדריגתו אבל כשמתוודה לפני התלמיד חכם על ידי זה נחרבין הבנינים והצירופים רעים ובונה מהם מלכות דקדושה, ואז הצדיק מברר ומפריש לו דרך הישר לפי שורש נשמתו, וכמבואר גם לקמן בבחינת אחריב הרים וגבעות וכו' ואז והולכתי עורים בדרך לא ידעו וכו':

EN:
There — Section 8 of the discourse — "Also regarding pride — a sign of arrogance is poverty…" Although the Sages in Kiddushin 9b interpreted this as meaning poverty in Torah, and so too Rashi on Shabbas 33 — see Sukkah 29b, which teaches that through pride one comes to literal poverty as well. And so too Rashi on Megillah 13, on the words "and if he was arrogant." Especially since the well-known Rabbinic teaching states: "If there is no Torah, there is no bread" — it follows that poverty in Torah leads to material poverty as well.

Section 5 of the discourse: "For example — if one transgressed the commandment 'You shall have no other gods'…" — See Midrash Rabbah, Naso, Parsha 9 — that this commandment alludes to the four kingdoms.

There: "Mitzvah — from the language of connection [hisvachdus] — when one performs mitzvos in bundles…" — This means: in the spirit of what the Sages taught in Midrash Rabbah, Acharay, Parsha 21: "If a person accumulated bundles of sins, let him accumulate against them bundles of mitzvos."

Segment 28
HE:
אות יד אות ו', כי שורש המלכות הוא אש (אולי ר"ל) כמבואר בכתבים שעיקר בנין המלכות הוא מהגבורות שהוא בחינת אש, ועיין בפירוש הפייט על הממליך מלכים שמרומז בו השם הממונה על האש:

EN:
There — same Letter — "For there is a way that seems straight to a person, but its end is the ways of death" . This means: even if one has already merited to rectify all the character traits deriving from the four elements — nevertheless, as long as one has not confessed before the Torah scholar, one has not yet rectified what one damaged prior to this point. The evil buildings and configurations built through one's sins — committed before one merited to draw close to the Tzaddik — are still standing, and the Sitra Achra still has a hold and draws nourishment from them. Therefore one still does not know which path one is walking, for "there is a way that seems straight" — for the Sitra Achra can still overpower one and bring one down from one's level. But when one confesses before the Torah scholar, through this the evil buildings and configurations are destroyed, and from them the Malchus d'Kedushah is built. Then the Tzaddik clarifies and separates for one the straight path according to the root of one's soul — as is also explained below in the aspect of: "I will lay waste mountains and hills… and I will lead the blind by a way they knew not."

Section 7 of the discourse: "And this is the interpretation of 'the king's wrath'…" — This means: the verse calls Hashem by the title Melech [king] here, for the essential damage of sins is to Malchus, as above.

Segment 30
HE:
אות טו שם, אות ט', בארץ מואב זה בחינת מלכות שדוד בא ממואב אפשר שרומז שעל ידי שנקבר משה שם על ידי זה נמשך הכנעת הסטרא אחרא ותיקון המלכות דקדושה כמו כן, עד שדייקא ממואב עצמו יצא דוד:

EN:
Section 6 of the discourse: "For the root of Malchus is fire [aish] — perhaps this means…" — as is explained in the [Kabbalistic] writings, that the essential building of Malchus is from the gevuros [forces of judgment], which are the aspect of fire. See also the commentary on the liturgical poem HaMamlikh Melochim [He Who Crowns Kings] — in which the Name of the angel appointed over fire is alluded to.

There: "And a wise man will appease it — meaning a Torah scholar who is the aspect of Moshe, who considers himself as lowly…" — through this he is called a wise man, as it says: "And where shall wisdom be found?" [Job 28]. This means: in the spirit of what is explained below in Section 9 — that the root of Malchus is the aspect of Ayin [nothingness]. Therefore a Torah scholar who embodies the humility of Moshe — the aspect of Ayin — has the power to rectify all the damages to Malchus and atone for his sins. And when one confesses before him, this is the aspect of returning Malchus to its root.

Segment 32
HE:
אות טז שם אות ט' במאמר רבה בר בר חנה, דיתבא ליה אכלי טינא בנחיריו וזה בחינת תפלתן של ישראל וכו' כי התפלה הוא בחינת מלכות כידוע, ועיקר שלימותה הוא כשזוכין בשעת התפלה להתפשטות הגשמיות כמבואר בשלחן ערוך סימן צ"ח, ולדבק את עצמו אז על כל פנים באור אין סוף וכנ"ל שזה גם כן בחינת החזרת המלכות לשרשה וכל זמן שלא זכה לתקן את המלכות ולהחזירה לשורשה בוודאי הוא רחוק עדיין משלימות התפלה ואין יכול לעבוד עבודתו תמה:

EN:
There — Section 9 of the discourse — "In the land of Mo'uv — this is the aspect of Malchus, for Dovid came from Mo'uv…" — Perhaps this alludes to the fact that through Moshe being buried there, from this was drawn the subduing of the Sitra Achra and the rectification of Malchus d'Kedushah — to the point that specifically from Mo'uv itself Dovid emerged.

There: "And this is: 'And it shall be in Yeshurun a king' [Deuteronomy 33] — meaning Malchus ascended to its root…" — This means: Targum Yonasan interpreted this verse as referring to Moshe Rabbainu, peace be upon him, who was king over Israel. And so the Sages taught in Midrash Rabbah, B'ha'aloscha, Parsha 15: "The Holy One Blessed be He said to Moshe: I have made you a king, as it says: 'And it shall be in Yeshurun a king.'" When Malchus was with Moshe, this is the aspect of Malchus ascending to its root — the aspect of Ayin as above — the aspect of humility: "And the humble shall inherit the land" — this is the dina d'Malchusah, the aspect of Malchus, as is known. [See also Rosh Hashonoh 32b — that the verse "And it shall be in Yeshurun a king" is counted among the verses of the sovereignty of Hashem — for since Malchus ascended to its root in the Infinite, the kingship of Moshe is literally the aspect of His blessed sovereignty.]

There — Section 8 of the discourse — "Also regarding pride — a sign of arrogance is poverty…" Although the Sages in Kiddushin 9b interpreted this as meaning poverty in Torah, and so too Rashi on Shabbas 33 — see Sukkah 29b, which teaches that through pride one comes to literal poverty as well. And so too Rashi on Megillah 13, on the words "and if he was arrogant." Especially since the well-known Rabbinic teaching states: "If there is no Torah, there is no bread" — it follows that poverty in Torah leads to material poverty as well.

Segment 34
HE:
אות יז שם, והזכיר השלש בחינות מעילא לתתא וכו' יש לומר כי הוא מטעם כי בתיקונים אלו של ווידוי וצדקה, צריך לעסוק תמיד גם כשאינו אצל הצדיק, רק שיהיה בהתקשרות להצדיק:

EN:
There — Section 9 — in the discourse of Rabbah bar bar Chanah: "He sat while clay was being fed into his nostrils — and this is the aspect of Israel's prayers…" For prayer is the aspect of Malchus, as is known. And the essential completion of prayer is when one merits, during prayer, hispashtus hagashmiyus [divesting of corporeality] — as is explained in Shulchan Oruch, Siman 98 — and to cleave oneself at that moment, at minimum, to the light of the Infinite. This too is the aspect of returning Malchus to its root as above. And as long as one has not merited to rectify Malchus and return it to its root, one is certainly still distant from the perfection of prayer and cannot perform one's service completely.

There — same Letter — "For there is a way that seems straight to a person, but its end is the ways of death" [Proverbs 14]. This means: even if one has already merited to rectify all the character traits deriving from the four elements — nevertheless, as long as one has not confessed before the Torah scholar, one has not yet rectified what one damaged prior to this point. The evil buildings and configurations built through one's sins — committed before one merited to draw close to the Tzaddik — are still standing, and the Sitra Achra still has a hold and draws nourishment from them. Therefore one still does not know which path one is walking, for "there is a way that seems straight" — for the Sitra Achra can still overpower one and bring one down from one's level. But when one confesses before the Torah scholar, through this the evil buildings and configurations are destroyed, and from them the Malchus d'Kedushah is built. Then the Tzaddik clarifies and separates for one the straight path according to the root of one's soul — as is also explained below in the aspect of: "I will lay waste mountains and hills… and I will lead the blind by a way they knew not."

Segment 36
HE:
אות יח שם, כמו שנאמר בהפטורת בראשית (ישעיה מ"ב) אחריב הרים וכו' יש לומר שרימז בזה כי כל מעשה בראשית היה רק בשביל לגלות מלכותו יתברך כמבואר במקום אחר ותיכף כתיב (בראשית א) והארץ היתה תהו ובהו וכו' ודרשו רז"ל (בראשית רבה ב) שמרמז על הד' מלכיות דסטרא אחרא והתיקון הוא על ידי רוח אלקים מרחפת דא רוחו של משיח, היינו הצדיק שהוא בחינת משה משיח הוא מתקן את המלכות ומעלה אותו לשורשו, ומחריב בחינת המלכיות דסטרא אחרא, ומפריש דרך לכל אחד לפי שורש נשמתו שזה בחינת אחריב הרים וגבעות וכו' והולכתי עורים בדרך לא ידעו וזה בחינת (בראשית א) ויאמר אלקים יהי אור וכו' ויבדל וכו' וכן כל סדר הבריאה כולה, שזה בחינת שהורה לכל אחד מחלקי הבריאה את דרכו מה לעשות כפי שרשו למעלה למעלה וכו':

EN:
There: "As it is said in the Haftorah of Bereishis : 'I will lay waste mountains…'" — It seems this alludes to the fact that all of the Act of Creation was solely in order to reveal His sovereignty, as is explained elsewhere. And immediately thereafter it is written: "And the earth was tohu and vohu…" — and the Sages in Bereishis Rabbah, ch. 2, taught that this alludes to the four kingdoms of the Sitra Achra. The rectification is through "the spirit of G-d hovering" — this is the spirit of Mashiach — meaning: the Tzaddik who is the aspect of Moshe-Mashiach rectifies the Malchus and elevates it to its root, destroys the kingdoms of the Sitra Achra, and clarifies for each person the path according to the root of his soul — this is the aspect of "I will lay waste mountains and hills… and I will lead the blind by a way they knew not." And this is the aspect of "G-d said: Let there be light… and He separated…" — and so on through the entire order of Creation: showing each element of Creation its path according to its supernal root.

Section 6 of the discourse: "For the root of Malchus is fire [aish] — perhaps this means…" — as is explained in the [Kabbalistic] writings, that the essential building of Malchus is from the gevuros [forces of judgment], which are the aspect of fire. See also the commentary on the liturgical poem HaMamlikh Melochim [He Who Crowns Kings] — in which the Name of the angel appointed over fire is alluded to.

Segment 38
HE:
אות יט שם, ושיתין מחוזי רמז על ששים אותיות שבברכת כהנים אולי מרמז על מעלת הברכות שמברכין את עצמו אצל הצדיק, שברכתו היא בחינת (משלי י) ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה כי סתם עשירות כל מה שיש לו יותר מתאוה יותר ומתעצב יותר, כמו שאמרו רז"ל (קהלת רבה א' ל"ד) יש לו מנה מתאווה מאתים, וכן (אבות ב) מרבה נכסים מרבה דאגה אבל על ידי ברכת הצדיק שהוא בחינת ברכת ה', על ידי זה נתבטל העצבות והתאוות ועיין כותב ב"ב דף קט"ז שעשה סעד להמנהג שנהגו לברך עצמן אצל החכם והצדיק ממה שאמרו רז"ל (בבא בתרא קטז) ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים שנאמר (משלי ט"ז) ואיש חכם יכפרנה

EN:
There: "But through the Israelite being aroused to repentance by the small creature in his nostrils… through his repentance he causes even those wicked ones to become a throne for holiness." — This means: this Israelite, before he merited to draw close to the Tzaddik, presumably had not yet rectified all the character traits deriving from the four elements. Yet he was not greatly troubled by this — only because he yearned to pray with kavvanah and could not, due to the confusions. Through this he was aroused to draw close to the Tzaddik, and thereby merited automatically to all the lofty and wondrous levels above — which had not even occurred to him. For he merited to rectify all the character traits of the four elements, and merited to destroy all the evil configurations in Malchus d'Sitra Achra and build from them specifically the building of Malchus d'Kedushah. And he merited to be included in the light of the Infinite, to cleave to Him in the aspect of ratzo v'shuv [running and returning] — until he merited to draw down the light of the oneness of the Infinite and His goodness, until he attained complete knowledge in the likeness of the World to Come. And through all this he caused a great rectification in the world at large — to the extent that even the wicked, who are at the back of holiness, became a throne for holiness, standing in service to the servants of Hashem that they may build the buildings of Malchus d'Kedushah.

There — Section 9 of the discourse — "In the land of Mo'uv — this is the aspect of Malchus, for Dovid came from Mo'uv…" — Perhaps this alludes to the fact that through Moshe being buried there, from this was drawn the subduing of the Sitra Achra and the rectification of Malchus d'Kedushah — to the point that specifically from Mo'uv itself Dovid emerged.

Segment 40
HE:
אות כ שם אבל על ידי שאיש הישראלי הנ"ל נתעורר בתשובה על ידי שרץ קטן שבנחיריו וכו' על ידי תשובתו גורם שגם אלו הרשעים נעשו כסא לקדושה רוצה לומר כי איש הישראלי הזה קודם שזכה להתקרב אל הצדיק מסתמא לא היה מתוקנים אצלו גם כל המדות הנמשכין מהד' יסודות, אך אף על פי כן לא התפעל מזה כל כך רק מחמת שהיה משתוקק להתפלל בכוונה ולא היה יכול מחמת הבלבולים כנ"ל, על ידי זה נתעורר להתקרב אל הצדיק, וזוכה על ידי זה ממילא לכל המעלות הרמות והנפלאות הנ"ל, שלא עלו על דעתו כלל כי זכה לתקן כל המדות שבד' יסודות, וזכה להחריב כל הצירופים רעים שבמלכות דסטרא אחרא ובנה מהם דייקא בנין המלכות דקדושה כנ"ל, וזכה להכלל באור האין סוף יתברך ולדבק את עצמו בו בבחינת רצוא ושוב, עד שזכה להמשיך על ידי זה אור אחדות האין סוף וטובו, עד שזכה לידיעה שלימה מעין עולם הבא ועל ידי כל הנ"ל גרם תיקון גדול גם בכלל העולם עד שאפילו הרשעים שהם מאחורי הקדושה נעשו כסא לקדושה, ועומדים גם הם לעובדי ה' שיבנו בניני המלכות דקדושה:

EN:
Regarding what is explained in the above discourse in Section 5 — regarding the configuration [tziruf] engraved upon the bones — see Tikkun Zohar, in the final Tikkunim, Tikkun 3: "Malchus — all forms are visible within her, and she is comprised of flesh, sinews, and bones…" This is visible in plain experience: the essential structure of the human form is the bones, while the flesh and sinews are the garments upon them and their binding, as it is written in Yechezkel 37: "And the bones drew close, bone to its bone… and behold, sinews were upon them, and flesh came up…"

There — Section 9 — in the discourse of Rabbah bar bar Chanah: "He sat while clay was being fed into his nostrils — and this is the aspect of Israel's prayers…" For prayer is the aspect of Malchus, as is known. And the essential completion of prayer is when one merits, during prayer, hispashtus hagashmiyus [divesting of corporeality] — as is explained in Shulchan Oruch, Siman 98 — and to cleave oneself at that moment, at minimum, to the light of the Infinite. This too is the aspect of returning Malchus to its root as above. And as long as one has not merited to rectify Malchus and return it to its root, one is certainly still distant from the perfection of prayer and cannot perform one's service completely.

There: "And he mentioned the three aspects from above downward…" — It seems the reason is that these rectifications of vidduy [confession] and tzedakah [charity] must be engaged in constantly — even when one is not in the presence of the Tzaddik — only that one should be in hitkasherus [bond of connection] with the Tzaddik.

Segment 42
HE:
אות כא שם, כי כל הדלית יסודות הם מתחת גלגל הירח והירח מכונה בשם עבד וכו' יש לומר כי הרע שבארבע יסודות נמשך בשורשו מבחינת מיעוט הירח כידוע, ועל ידי זה בעצמו נמשך פגם המלכות בחינת מיעוט הירח ביותר, ואז ניתן המלכות לסטרא אחרא בבחינת תחת עבד כי ימלוך וכשזוכין לתקן הד' יסודות, על ידי זה נמשך בחינת תיקון למיעוט הירח ונתעלה המלכות בבחינת (ישעיה ל) והיה אור הלבנה כאור החמה, שזה בעצמו בחינת אחדות שם הויה עם שם אלקים כמבואר במאמר וישב הנ"ל:

EN:
It is known from the testimony of his holy disciples that all the discourses he revealed regarding the merit of the awesome and wondrous rectifications accomplished through drawing close to the Tzaddik — and all the details therein — all his words on this subject are living and enduring forever. And even now, after his passing, all of this is accomplished through drawing close to his holy enterprise — being included within the holy gathering called by his holy name, cleaving to the study of his holy books, accepting his holy counsel, coming to his holy grave and multiplying there prayers, supplications, and confessions — especially when one merits to be included within the holy gathering when they assemble unto him on Rosh Hashonoh, as is known and elaborated elsewhere. Therefore one must explain somewhat how the specific rectifications in this discourse are drawn down even now, after his passing.

There: "As it is said in the Haftorah of Bereishis [Isaiah 42]: 'I will lay waste mountains…'" — It seems this alludes to the fact that all of the Act of Creation was solely in order to reveal His sovereignty, as is explained elsewhere. And immediately thereafter it is written: "And the earth was tohu and vohu…" [Genesis 1] — and the Sages in Bereishis Rabbah, ch. 2, taught that this alludes to the four kingdoms of the Sitra Achra. The rectification is through "the spirit of G-d hovering" — this is the spirit of Mashiach — meaning: the Tzaddik who is the aspect of Moshe-Mashiach rectifies the Malchus and elevates it to its root, destroys the kingdoms of the Sitra Achra, and clarifies for each person the path according to the root of his soul — this is the aspect of "I will lay waste mountains and hills… and I will lead the blind by a way they knew not." And this is the aspect of "G-d said: Let there be light… and He separated…" — and so on through the entire order of Creation: showing each element of Creation its path according to its supernal root.

Segment 44
HE:
אות כב במה שמבואר במאמר הנ"ל אות ה"א מענין הצירוף שנחקק על עצמותיו עיין תיקוני זוהר בתיקונים האחרונים תיקון ג' מלכות כל דיוקנין אתחזיין בה והיא כלולה מבשרא וגידין וגרמין וכו' וזה נראה בחוש, שעיקר הבנין של קומת האדם הן העצמות, והבשר וגידין הן הלבושין שעליהם וקישורן, וכמו שכתוב ביחזקאל ל"ז ותקרבו עצמות עצם אל עצמו וכו' והנה עליהם גידים ובשר עלה וכו' ועל כן כשפוגמין חס ושלום בבבנין קומת המלכות, עיקר הפגם וחורבן הבנין חס ושלום הוא כביכול בבחינת העצמות בבחינת עצמותיו של יהודא מגולגלין וכו', ועל ידי וידוי דברים נתתקן כל זאת ולבאר יותר קצת על פי מה שכתוב בזוהר שלח דף ק"ע שבשר וגידים הם מצד הסטרא אחרא ורתיכין דילה והעצמות הן מצד הרתיכין דרוחא קדישא וע"ד חשיבו דגופא גרמין הוו ע"ש, ועל כן על ידי העוונות שבזה נותנים כח לבחינת המלכות דסטרא אחרא לינק מהקדושה, זה בחינת שהעוונות שהם מצד הסטרא אחרא נחקקין על העצמות שהם מסטרא דקדושה, כי נותנין להם כח לינק מהקדושה חס ושלום, ואז ניצוצי המלכות דקדושה נופלין בין הסטרא אחרא חס ושלום ועל ידי הוידוי דברים יוצאין הצירופין מן העצמות, היינו שמכניעין בזה את הסטרא אחרא שלא יהיה לה כח לינק מהקדושה, ומעלין ניצוצי המלכות דקדושה מביניהם ומחזירין אותם לשרשם וכו':

EN:
The rectifications accomplished through the charity one gives to the Tzaddik — this is plainly accomplished even now through the charity one gives to his children and to those close to him, and to all that is needed for his holy affairs — such as printing his holy books and the like.

There: "And sixty mechoz'in [cities] — an allusion to the sixty letters of Birkas Kohanim [the Priestly Blessing]…" — Perhaps this alludes to the merit of the blessings one receives in the presence of the Tzaddik, for his blessing is the aspect of: "The blessing of Hashem enriches, and He adds no sorrow to it" [Proverbs 10]. For ordinary wealth — the more one has, the more one desires and the more one is sorrowful — as the Sages taught: "One who has a hundred desires two hundred" [Koheles Rabbah 1:34], and: "More possessions, more worry" [Avos 2]. But through the blessing of the Tzaddik, which is the aspect of the blessing of Hashem, the sadness and desires are nullified. [See the author of Binyan on Bava Basra 116, who brings support for the custom of receiving the blessing of a sage and Tzaddik from the teaching: "Let him go to a wise man and ask for mercy for him, as it says: 'And a wise man will appease it'" [Bava Basra 116].]

Segment 46
HE:
אות כג הנה ידוע מפי תלמידיו הקדושים שכל המאמרים שגילה בענין מעלת התיקונים הנוראים והנפלאים שנעשין על ידי ההתקרבות אל הצדיק, וכל הפרטים שיש בזה, כל דבריו ז"ל בזה חיים וקיימים לעד, וגם עכשיו אחר הסתלקותו ז"ל נעשה כל זה על ידי שמתקרבין אל ענינו הקדוש ז"ל, ונכללין בתוך הקיבוץ הקדוש הנקראים על שמו הקדוש ז"ל, ומתדבקין עצמן בלימוד ספריו הקדושים, ומקבלין עצותיו הקדושים, ובאים על ציונו הקדוש ומתפללים שם על התשובה והיראה והעבודה וכו', בפרט כשזוכין להכלל בתוך הקיבוץ הקדוש בעת שמתאספין אליו ז"ל על ראש השנה וכו' כידוע ומבואר כל זאת במקום אחר על כן צריכין לבאר קצת, איך פרטי התיקונים שבמאמר זה נמשכין גם עכשיו אחר הסתלקותו ז"ל

EN:
And there it is also written: all this was at the time of his death — but certainly even in his lifetime he had the hispashtus hagashmiyus and was cleaved to the light of the Infinite, though the spreading was in the aspect of ratzo v'shuv. And therefore it is understood: this Tzaddik — who is the aspect of Moshe, the aspect of Ayin, constantly cleaved to the light of the Infinite in the aspect of ratzo v'shuv — through which he has the power to rectify the attribute of Malchus through the vidduy confessed before him — certainly has this power after his passing with even greater intensity and strength, for then he is cleaved even more fully to the light of the Infinite. And even then he has the aspect of ratzo v'shuv — only in a more subtle and spiritual form. And also because the Tzaddikim visit their graves, as is known — and especially this Tzaddik, who commanded that one come to his grave and promised that he would strive for one's rectification, as is known.

There: "But through the Israelite being aroused to repentance by the small creature in his nostrils… through his repentance he causes even those wicked ones to become a throne for holiness." — This means: this Israelite, before he merited to draw close to the Tzaddik, presumably had not yet rectified all the character traits deriving from the four elements. Yet he was not greatly troubled by this — only because he yearned to pray with kavvanah and could not, due to the confusions. Through this he was aroused to draw close to the Tzaddik, and thereby merited automatically to all the lofty and wondrous levels above — which had not even occurred to him. For he merited to rectify all the character traits of the four elements, and merited to destroy all the evil configurations in Malchus d'Sitra Achra and build from them specifically the building of Malchus d'Kedushah. And he merited to be included in the light of the Infinite, to cleave to Him in the aspect of ratzo v'shuv [running and returning] — until he merited to draw down the light of the oneness of the Infinite and His goodness, until he attained complete knowledge in the likeness of the World to Come. And through all this he caused a great rectification in the world at large — to the extent that even the wicked, who are at the back of holiness, became a throne for holiness, standing in service to the servants of Hashem that they may build the buildings of Malchus d'Kedushah.

Segment 48
HE:
אות כד התיקונים שנעשין על ידי הסתכלות פני הצדיק עיין בסי' קצ"ב שבכל ספר וספר נמצא דמות דיוקנו ואור פניו של זה הצדיק והחכם שחידש אלו הדיבורים שבזה הספר ועיין בסימן קנ"ג מבואר שם שהתלמיד כשזוכה הוא מקבל אור הפנים של הרב ממש וכו' ועיין סימן ר"ל

EN:
And what is explained there — that the Tzaddik clarifies and separates for each person the straight path according to the root of his soul — one must believe that this also happens automatically even now. For when one comes to the holy gathering of his followers and sees their holy character traits and their service in which they serve Hashem, and how they yearn with all their soul to walk in his holy ways — and one knows and understands well that all this flows only from the holiness of the light of his holy soul and the light of holiness of his Torah, wherein the light of his holy countenance shines, as above — this is the aspect of beholding the face of the Tzaddik. See Likutay Tinyana, Siman 40, and you will understand that this is the aspect of: "Your eyes shall behold a king in his beauty" — and the essence is at the time of the holy gathering assembling unto him.

There: "For all four elements are beneath the sphere of the moon, and the moon is called by the name 'servant'…" — It seems: the evil within the four elements draws in its root from the aspect of the diminishment of the moon [mi'ut halevonah], as is known. And through this same source comes the even greater damage to Malchus — the aspect of the diminishment of the moon. Then Malchus is given over to the Sitra Achra in the aspect of: "under a servant when he reigns." But when one merits to rectify the four elements, through this the rectification of the diminishment of the moon is drawn down, and Malchus is elevated in the aspect of: "And the light of the moon shall be as the light of the sun" [Isaiah 30] — which is itself the aspect of the unification of the Name Haveye'ah with the Name Elokim, as explained in the discourse of Vayaishev.

Regarding what is explained in the above discourse in Section 5 — regarding the configuration [tziruf] engraved upon the bones — see Tikkun Zohar, in the final Tikkunim, Tikkun 3: "Malchus — all forms are visible within her, and she is comprised of flesh, sinews, and bones…" This is visible in plain experience: the essential structure of the human form is the bones, while the flesh and sinews are the garments upon them and their binding, as it is written in Yechezkel 37: "And the bones drew close, bone to its bone… and behold, sinews were upon them, and flesh came up…"

Segment 50
HE:
אות כה התיקונים הנעשין על ידי הצדקה שנותנין להצדיק זה פשוט שנעשה עכשיו גם כן על ידי הצדקה שנותנין לבניו ולהמקורבים אליו ז"ל, ולכל המצטרך לעניניו הקדושים ז"ל כגון להדפיס ספריו הקדושים וכיוצא בזה:

EN:
Thus it is established: the essential rectification comes through drawing close and bonding. Then: when one gives charity to his people who are close to him, who walk in his ways and are called by his holy name, and likewise when one gives charity for all his holy affairs — the character traits from chai [animal] and midaber [human] are rectified. Then: when one comes to his holy grave and opens one's full heart before Hashem, multiplying prayers, supplications, and confessions — and prays before Hashem that He show one the correct and straight path according to the root of one's soul, so that one merit thereby to complete repentance and to serve Him truly, and that He forgive all one's damages — especially in the merit of the holy Tzaddik — and utters the confessions from the innermost heart until the words emerge from within one's very bones, in the aspect of: "All my bones shall declare" — meaning the words emerge from the innermost core and bones of the one confessing, drawing the power of all limbs and bones literally into the words — and does all this relying on the mind of the holy Tzaddik and in complete bond with him with all one's heart, trusting that he will accomplish and complete all the rectifications needed for one's nefesh, ruach, and neshomah — then one may believe clearly that all the buildings of Malchus d'Sitra Achra are destroyed, all the configurations extracted, and the buildings of Malchus d'Kedushah built. Then one will automatically know the straight path before oneself according to the root of one's soul — the aspect of: "I will lay waste mountains and hills… and I will lead the blind by a way they knew not."

Therefore when one damages, G-d forbid, the building of the form of Malchus, the essential damage and ruin of the building is as it were to the bones — in the aspect of "the bones of Yehudah rolling." And through vidduy divarim all this is rectified. To explain further, based on what is written in the Zohar, Shelach [p. 170]: flesh and sinews are from the side of the Sitra Achra and its chariots, while the bones are from the side of the chariots of the holy spirit, and the body's primary importance is the bones — see there. Therefore: through the sins — which are from the side of the Sitra Achra — being engraved upon the bones that are from the side of holiness, the Sitra Achra is given strength to draw from holiness, G-d forbid. Then the sparks of Malchus d'Kedushah fall among the Sitra Achra, G-d forbid. And through vidduy divarim, the configurations are extracted from the bones — the Sitra Achra is subdued so it has no power to draw from holiness — and the sparks of Malchus d'Kedushah are elevated from among them and returned to their root.

Segment 52
HE:
אות כו התיקונים שנעשין על ידי הוידוי לפני הצדיק, נעשה עכשיו גם כן על ידי שבאין על ציונו הקדוש ומרבין שם בתפלות ווידוים וכו' וזה מרומז בדבריו ז"ל במאמר זה בעצמו באות ט' בענין למה נקרא שמו פעור על שם שפוער פיו, כי כשפוגמין במלכות אז יש לו כח לפעור פיו בצירופים רעים וכו', ובשביל זה נקבר משה מול בית פעור (ומבואר בתוספת סוטה דף י"ד בשם מדרש אגדה שבכל שנה בית פעור עולה למעלה כדי לקטרג ולהזכיר עון וכשהוא רואה קברו של משה חוזר ושוקע וכו', נמצא מבואר שקברו של משה עושה עד היום פעולתו הקדושה להכניע בחינת בית פעור ולהוציא ממנו הצירופין הרעים ולתקן ולבנות מדת המלכות בשלימות), ועיין שם עוד מה שכתב וכל זה היה במותו אבל בוודאי גם בחייו היה לו התפשטות הגשמיות והיה מדבק את עצמו באור אין סוף, אבל ההתפשטות היתה בבחינת והחיות רצוא ושוב וכו' וממילא מובן שזה הצדיק שהוא בבחינת משה בחינת אין כי דבוק בתמידות באור אין סוף בבחינת רצוא ושוב, שעל ידי זה יש לו כח לתקן מדת המלכות על ידי הווידוי שמתודין לפניו, בודאי זה הצדיק יש לו כח זה לאחר הסתלקותו ביתר שאת ויתר עוז, כי אז דבוק בשלימות יותר באור האין סוף, וגם אז יש אצלו בחינת רצוא ושוב כידוע, רק שהיא בדקות ורוחניות יותר וגם כי הצדיקים פוקדים את קבריהם כידוע, בפרט זה הצדיק אשר פקד על זה לבוא על קברו והבטיח שישתדל בתקנתו וכו' כידוע ועיין שם עוד באות ה' מרמז גם כן לענין זה שיהודה התוודה כמה דורות לפני לידת משה, ואחר כך כשזכר משה הווידוי נעשה כאילו התוודה עכשיו לפני משה, ועל ידי זה נתתקן בחינת מלכות מכל שכן שעכשיו שכבר היה הצדיק שהוא בחינת משה בעולם, וכשבאין על קברו כפקודתו ז"ל בכדי שהוא יעלה הווידוי לפני השם יתברך ויתקן בחינת המלכות, בוודאי נתקן הכל נמצא שכל התיקונים הנ"ל נעשין גם עכשיו רק שנעשין בדקות ורוחניות יותר, על כן צריכין עכשיו להתחזק ולהתאמץ להמשיך התיקונים הנ"ל, על ידי שיהיה ההתקשרות בלב שלם ונכון ביותר וכמובן:

EN:
And it is self-understood that in matters where it is possible to speak and consult with one's companions, one must certainly do so — for perhaps one will receive from them some illumination of Da'as, in the aspect of: "and they receive one from another" [Targum, Isaiah 3]. And one must also constantly, even at home, practice hisbodidus [private secluded prayer] and pour out one's heart before Hashem, praying that He rectify one's counsel — as all this is elaborated elsewhere.

It is known from the testimony of his holy disciples that all the discourses he revealed regarding the merit of the awesome and wondrous rectifications accomplished through drawing close to the Tzaddik — and all the details therein — all his words on this subject are living and enduring forever. And even now, after his passing, all of this is accomplished through drawing close to his holy enterprise — being included within the holy gathering called by his holy name, cleaving to the study of his holy books, accepting his holy counsel, coming to his holy grave and multiplying there prayers, supplications, and confessions — especially when one merits to be included within the holy gathering when they assemble unto him on Rosh Hashonoh, as is known and elaborated elsewhere. Therefore one must explain somewhat how the specific rectifications in this discourse are drawn down even now, after his passing.

Segment 54
HE:
אות כז וגם מה שמבואר שם שהצדיק מפריש ומברר לו דרך הישר לפי שורש נשמתו, צריכין להאמין שגם עכשיו נעשה ענין זה ממילא כי כשבא אל כלל הקיבוץ הקדוש שלו ורואה מדותיהם הקדושים ועבודתם אשר עובדים את ה' ומשתוקקים בכלות הנפש לילך בדרכיו הקדושים וכו', ויודע ומבין היטב שכל זה נמשך רק מקדושת אור נשמתו הקדושה ואור קדושת תורתו אשר שם מאיר אור פניו הקדושים וכו' כנ"ל, זה בחינת הסתכלות פני הצדיק ועיין ליקו"ת סימן מ' ותבין שזה בחינת (ישעיה ל"ג) ביפיו תחזינה עיניך שהעיקר הוא בזמן אסיפת הקיבוץ הקדוש שלו, ועל ידי כל זה מי שזוכה לקשר עצמו היטב לזה ומרגיש איזה הארה והתנוצצות הקדושה מזה בתוך לבו, זוכה על ידי זה לתקן המדות הנמשכין משני יסודות דומם צומח וע"ש במאמר רבב"ח שאינו מזכיר שם כלל ענין ההסתכלות, רק ההתקרבות שזה בחינת ושדיוהו לגודא שהקריב את עצמו להצדיק וכו', והצדיק הוא בחינת ברית מלח עולם, וידוע כי מלח הוא פולט הדמים על כן על ידי ההתקרבות להצדיק נתתקן המדות הבאים מדומם צומח שהם עצבות והתאוות הבאים מדמים עכורים וכו' נמצא מבואר בכאן שעיקר התיקון נעשה על ידי ההתקרבות וההתקשרות אחר כך כשנותן צדקה לאנשיו המקורבים אליו והולכים בדרכיו ונקראים על שמו ז"ל, וכן כשנותן צדקה על כל עניניו ז"ל, נתתקנו המדות הבאים מחי ומדבר אחר כך כשבא על קברו הקדוש ומפרש כל לבו לפני השם יתברך ומרבה בתפלות ותחנונים ווידוים וכו' ומתפלל לפני השם יתברך שיורהו הדרך הנכון והישר לפי שורש נשמתו שיזכה על ידי זה לתשובה שלימה, ולעבוד אותו יתברך באמת, ושיכפר לו על כל מה שפגם וכו', בפרט בזכותו של הצדיק הקדוש, ואומר הווידוים מתוך פנימיות לבבו עד שהדיבורים יוצאים מתוך עצמותיו בבחינת כל עצמותי תאמרנה וכו', היינו שהדיבורים יוצאים מתוך פנימיותו ועצמותיו של המתוודה, שעל ידי זה ממילא נמשך גם כח כל האברים וכל העצמות ממש לתוך הדיבורים, ועושה את כל הנ"ל על סמך דעתו של הצדיק הקדוש ז"ל, ובהתקשרות גמור אליו בכל לבבו, ושהוא יעשה ויגמור כל התיקונים הצריך לנפשו ורוחו ונשמתו, אזי יאמין בבירור שבוודאי נחרבו על ידי זה כל בניני המלכות דסטרא אחרא והוציא מהם כל הצירופין ונבנו בניני המלכות דקדושה, ואז ממילא ידע הדרך הישר לפניו לפי שורש נשמתו, שזה בחינת אחריב הרים וגבעות רמז על חורבן ממשלתם, והולכתי עורים בדרך לא ידעו כמבואר שם במאמר רבב"ח

EN:
And if a person sees that his companion merits to strive more and have these rectifications drawn upon him to a greater degree, let him not be downcast, G-d forbid — as is common among the small-minded. On the contrary, let him be strengthened by this, and believe that through the drawing close of his companion who is greater, great benefit will also reach him — for is it not explained at the end of the discourse that through the repentance of that Israelite, even the wicked who had gone completely outside of holiness and are in the aspect of the back of holiness became a throne for holiness? All the more so he himself, whoever he is — since he strives after holiness and wishes to draw close to the Tzaddik and strives in all the above rectifications — what he did not merit to rectify through his own striving, perhaps he will merit to have rectified through the striving of his companion who merited to draw closer. And if a person is truly strong in this conviction, he will certainly in the end merit to complete repentance and full rectification.

The rectifications accomplished through beholding the face of the Tzaddik — see Siman 192, where it is stated that in every book one finds the likeness of the image and the light of the face of that Tzaddik and sage who composed the novel teachings in that book. And see Siman 153, where it is explained that when the student merits, he actually receives the light of the face of the Rebbe. And see Siman 230.

The rectifications accomplished through the charity one gives to the Tzaddik — this is plainly accomplished even now through the charity one gives to his children and to those close to him, and to all that is needed for his holy affairs — such as printing his holy books and the like.

Segment 56
HE:
אות כח נמצא מבואר, שכשנחרבין בניני המלכות דסטרא אחרא אזי השם יתברך בעצמו מוליך אותו בדרך הישר ובוודאי כשהצדיק בחיים חיותו אז הצדיק מודיע לו את הדרך, ועכשיו צריך להאמין שכשרוצה באמת לילך בדרך הישר ועושה כל התיקונים הנ"ל בשלימות, אז מה שהשם יתברך שולח לו במחשבתו איזה דרך והנהגה לעבודת ה', צריך להאמין שזה דרכו הישר לעת עתה לפי שורש נשמתו וממילא מובן שכל אחד צריך לחפש את דרכו בקודש בתוך הספרים הקדושים של הצדיק ותלמידיו ז"ל ובענינים כאלה שאפשר לו לדבר ולהתיישב עם חביריו בוודאי צריך לדבר עם חביריו, כי אולי יקבל מחביריו איזה הארת הדעת בבחינת (תרגום ישעיה ג) ומקבלין דין מן דין וגם צריך בכל פעם גם בביתו להתבודד ולשפוך שיחו לפני השם יתברך ולהתפלל לפניו שיתקן את עצתו, וכמבואר כל זאת במקום אחר:

EN:
Omitted there in Section 5: "And Yehudah — this is the aspect of Malchus — alludes to the fact that the aspect of Malchus is rectified through vidduy divarim…"

The rectifications accomplished through confession before the Tzaddik are also accomplished even now through coming to his holy grave and multiplying there prayers and confessions. And this is alluded to in his words in this very discourse — in Section 9 — regarding the question: why is it called Pe'or? Because of the one who po'er [gapes open] his mouth — for when Malchus is damaged, the Other Side has power to gape open with evil configurations. And for this reason Moshe was buried opposite Beis Pe'or. [And it is explained in the Tosfos on Sotah 14, in the name of the Midrash Agadah, that every year Beis Pe'or rises up to accuse and bring the sin to remembrance — but when it sees the grave of Moshe, it retreats and sinks. Thus the grave of Moshe performs its holy work to this very day: subduing the aspect of Beis Pe'or, extracting the evil configurations from it, and rectifying and building the attribute of Malchus to its fullness.]

Segment 58
HE:
אות כט וגם זה מובן ממילא כי הכל לפי רוב המעשה ואחר כוונת הלב הן הן הדברים, וכל מה שהאדם עושה ומשתדל בהתיקונים הנ"ל בהשתדלות ביותר ובהתעוררות הלב וכוונתו ובהתקשרות גדול ביותר, בוודאי נמשכין עליו כל התיקונים הנ"ל בשלימות יותר אך אף על פי כן צריכין להאמין גם כן שאיך שמשתדל האדם להמשיך עליו הארת תיקונים הנ"ל, אפילו אם האדם הוא כמו שהוא וההשתדלות הוא כמו שהוא, אף על פי כן בוודאי נמשך עליו גם כן איזה הארה מהתיקונים הנ"ל כי השם יתברך מצמצם את עצמו מאין סוף עד אין תכלית וחושב מחשבות לבל י ממנו נ, אפילו ממדריגה שפילה שבשפילות ואם רואה האדם שחבירו זוכה להשתדל ביותר ונמשכין עליו התיקונים הנ"ל ביותר אל יפול בדעתו על ידי זה חס ושלום (כמצוי אצל הקטני הדעת), אדרבא יתחזק ביותר על ידי זה ויאמין כי על ידי ההתקרבות של חבירו הגדול ממנו, יגיע גם אליו תועלת גדול על ידי זה כי הלא מבואר בסוף המאמר, שעל ידי תשובתו של איש הישראלי הזה וכו', על ידי זה אפילו הרשעים שיצאו לגמרי מהקדושה והם בבחינת אחורי הקדושה נעשו גם הם כסא להקדושה ויהבי לבניני הנך מחוזי מכל שכן שהוא איך שהוא, מאחר שמשתדל אחר הקדושה ורוצה להתקרב אל הצדיק ומשתדל גם כן בכל תיקונים הנ"ל, ומה שלא זכה לתקן על ידי השתדלותו, אולי יזכה שיתקן על ידי ההשתדלות של חבירו שזכה להתקרב ביותר ואם יהיה האדם חזק בדעתו בזה באמת, בוודאי סוף כל סוף יזכה לתשובה שלימה ולתיקון גמור:

EN:
See the Tosefta, Brachos, ch. 4: "Why did Yehudah merit kingship? Because he acknowledged before Tamar" — as above. "Why did he merit kingship? Because of humility" — for humility is the root of Malchus, as explained in Sections 7 and Tes. "Why did he merit kingship? Because he sanctified the name of the Holy One Blessed be He at the sea" — for literal self-sacrifice for the sanctification of Hashem's Name is the essential aspect of the zarko d'izderikas l'asar d'isnatal misom [the cast spark, cast to the place from which it was taken] explained in Section 9. For one literally surrenders and nullifies all one's yeshus [independent existence] in order to sanctify His name — through which one merits to be included in the Infinite, and all the damages one caused through one's yeshus, which is the aspect of Malchus, are rectified. [And the sparks of Malchus d'Kedushah are extracted from among the kingdoms of the Sitra Achra — as brought in the writings of the Holy Ari regarding the ten martyrs — this being the aspect of "and He buried him… opposite Beis Pe'or" explained in this discourse.] And one merits thereby to the building of Malchus d'Kedushah.

And there it is also written: all this was at the time of his death — but certainly even in his lifetime he had the hispashtus hagashmiyus and was cleaved to the light of the Infinite, though the spreading was in the aspect of ratzo v'shuv. And therefore it is understood: this Tzaddik — who is the aspect of Moshe, the aspect of Ayin, constantly cleaved to the light of the Infinite in the aspect of ratzo v'shuv — through which he has the power to rectify the attribute of Malchus through the vidduy confessed before him — certainly has this power after his passing with even greater intensity and strength, for then he is cleaved even more fully to the light of the Infinite. And even then he has the aspect of ratzo v'shuv — only in a more subtle and spiritual form. And also because the Tzaddikim visit their graves, as is known — and especially this Tzaddik, who commanded that one come to his grave and promised that he would strive for one's rectification, as is known.

Segment 60
HE:
אות ל וגם זה מובן ממילא כי אי אפשר לגמור גמר כל התיקונים הנ"ל בשלימות בפעם אחת, שבשביל זה גם בחיים חיותו של הצדיק צריכין לבוא אליו בכל פעם, ולספר לפניו כל לבו וכמבואר במאמר זה אות ט' ויש בזה דברים עמוקים, ובפרט כי האדם צריך להשתדל לעלות בכל פעם ממדריגתו למדריגה עליונה ביותר וכמובן וכל זה נוהג גם עכשיו:

EN:
[Marginal note, on Section 8 of the discourse:] "And this was accomplished through Moshe, who recalled the confession — for confession must indeed be before a Torah scholar." — The explanation: although Yehudah confessed before Yaakov Avinu and the other great ones of the generation — and through this he truly merited the kingship, for he elevated Malchus, which is the aspect of davar [utterance], to the aspect of the Infinite — why then did Moshe need to recall the confession again? However: it is known from our Sages that Dovid said "I am a worm", and Avraham said "I am dust and ash", and Moshe said "and what are we?" — all in the utmost humility, through which they were included in the Infinite literally. Therefore — even though Yehudah had confessed before Yaakov — his bones were still rolling, for Malchus had not yet been included in the Infinite in a literal sense. This was only possible through Moshe specifically.

See further there in Section 5 — it alludes also to this: that Yehudah confessed many generations before the birth of Moshe, and when Moshe remembered the confession it became as if he had confessed right then before Moshe — through which the aspect of Malchus was rectified. All the more so now that the Tzaddik — who is the aspect of Moshe — was already in the world, and when one comes to his grave as he commanded, so that he will raise the confession before Hashem and rectify the aspect of Malchus — certainly all is rectified. It follows that all the above rectifications are accomplished even now — only in a more subtle and spiritual manner. Therefore one must now strengthen and intensify oneself to draw down these rectifications, by having the bond of connection with a full and firmly established heart, as is understood.

Segment 62
HE:
אות לא נשמט שם אות ה', ויהודא זה בחינת מלכות רומז שבחינת מלכות נתתקן על ידי ווידוי דברים וכו' אמר המחבר, יש לומר שזהו שכתוב (בראשית מ"ט) יהודה אתה יודוך אחיך ותרגום אונקלוס ויונתן, אתה אודית וכו' היינו הווידוי שהתוודה שעל ידי זה נתתקן המלכות כנ"ל על כן על ידי זה זכה למלוכה שזה בחינת יודוך אחיך, ופירוש הרשב"ם מלשון הוד מלכות וכמפורש במקרא אחר כך וזה ידך בעורף אויביך כי על ידי זה מכניעין קליפות פעור (כמבואר באות ט) ופעור הוא בחינת עורף כמבואר בכתבי האר"י ז"ל ועיין תוספתא ברכות פרק ד', מפני מה זכה יהודא למלכות מפני שהודה לתמר היינו כנ"ל וכו', מפני מה זכה למלכות מפני הענווה (כי הענווה הוא שורש המלכות כמבואר באות ז' ט'), מפני מה זכה למלכות מפני שקידש שמו של הקדוש ברוך הוא על הים, כי מסירת נפש על קידוש השם בפועל ממש הוא עיקר בחינת זרקא דאזדריקת לאתר דאיתנטלת משם המבואר באות ט', כי מוסר ומבטל כל הישות שלו בפועל ממש בכדי לקדש שמו יתברך, ועל ידי זה זוכה להכלל באין סוף, ונתתקן כל הפגמים שפגם בהישות שלו שהיא בחינת מלכות (ומוציא כל ניצוצות הקדושה מבין המלכיות דסטרא אחרא כמובא בכתבי האר"י ז"ל בענין העשרה הרוגי מלכות שזה בחינת ויקבור אותו וכו' מול בית פעור המבואר במאמר זה), וזוכה על ידי זה לבנין המלכות דקדושה וזהו שמבואר במקום אחר שתיקון התפלה שהיא בחינת מלכות הוא להתפלל במסירת נפש היינו כנ"ל, כי על ידי זה מחזירין המלכות לשרשה שזה עיקר תיקונה כנ" ובזה יש להבין ברמז קצת בענין מה שבחר רבינו ז"ל מקום גניזתו הקדושה באומין, מחמת שהיה שם קידוש ה' הרבה וכו' כמבואר במקום אחר ושם דייקא עוסק בתיקונים נפלאים הנ"ל:

EN:
Siman Five — B'Chatzotzrosסימן ה — בחצוצרות

And what is explained there — that the Tzaddik clarifies and separates for each person the straight path according to the root of his soul — one must believe that this also happens automatically even now. For when one comes to the holy gathering of his followers and sees their holy character traits and their service in which they serve Hashem, and how they yearn with all their soul to walk in his holy ways — and one knows and understands well that all this flows only from the holiness of the light of his holy soul and the light of holiness of his Torah, wherein the light of his holy countenance shines, as above — this is the aspect of beholding the face of the Tzaddik. See Likutay Tinyana, Siman 40, and you will understand that this is the aspect of: "Your eyes shall behold a king in his beauty" [Isaiah 33] — and the essence is at the time of the holy gathering assembling unto him.

And through all this, one who merits to bind himself well to this and feels some illumination and holy flashing within his heart — merits thereby to rectify the character traits from the two elements of domem [mineral] and tzomayach [vegetation]. And see there in the discourse of Rabbah bar bar Chanah — it does not mention beholding at all, only the drawing close — the aspect of "and they cast him to the wall" — that he drew himself close to the Tzaddik. And the Tzaddik is the aspect of the Covenant of Salt — and salt, as is known, extracts blood. Therefore through drawing close to the Tzaddik, the character traits from domem and tzomayach — which are sadness and desires coming from turbid blood — are rectified.

Segment 64
HE:
אות לב (הגה שם באות ח', וזה נעשה על ידי משה שזכר משה הוידוי, כי כן צריך שיהיה הווידוי לפני תלמיד חכם פירוש הגם שיהודא התוודה לפני יעקב אבינו ושאר גדולי הדור, אשר באמת על ידי זה זכה למלוכה, כי העלה את המלכות שהוא בחינת דבר לבחינת אין סוף, ואם כן למה הוצרך משה להזכיר הווידוי עוד הפעם אמנם ידוע מאמר רז"ל כי דוד אמר אנכי תולעת, ואברהם אמר ואנכי עפר ואפר, ומשה אמר ונחנו מה שהיה בתכלית הענווה, שעל ידי זה נכלל באין סוף ממש, על כן אף על פי שהתוודה לפני יעקב אף על פי כן היה עצמותיו מגולגלין, כי לא נכלל המלכות באין סוף ממש כי אם על ידי משה דייקא):

EN:
Until here is copied from the book Chayyay Moharan. And I heard from my father of blessed memory that Rabbainu alluded then that it was already after the verdict had been issued — yet nonetheless Rabbainu labored greatly throughout that entire year to sweeten the matter. Through this he accomplished with his prayer that the decree was delayed and did not go into effect until close to twenty years after his passing. There is much to tell of this, and it will be elaborated elsewhere.

Thus it is established: the essential rectification comes through drawing close and bonding. Then: when one gives charity to his people who are close to him, who walk in his ways and are called by his holy name, and likewise when one gives charity for all his holy affairs — the character traits from chai [animal] and midaber [human] are rectified. Then: when one comes to his holy grave and opens one's full heart before Hashem, multiplying prayers, supplications, and confessions — and prays before Hashem that He show one the correct and straight path according to the root of one's soul, so that one merit thereby to complete repentance and to serve Him truly, and that He forgive all one's damages — especially in the merit of the holy Tzaddik — and utters the confessions from the innermost heart until the words emerge from within one's very bones, in the aspect of: "All my bones shall declare" — meaning the words emerge from the innermost core and bones of the one confessing, drawing the power of all limbs and bones literally into the words — and does all this relying on the mind of the holy Tzaddik and in complete bond with him with all one's heart, trusting that he will accomplish and complete all the rectifications needed for one's nefesh, ruach, and neshomah — then one may believe clearly that all the buildings of Malchus d'Sitra Achra are destroyed, all the configurations extracted, and the buildings of Malchus d'Kedushah built. Then one will automatically know the straight path before oneself according to the root of one's soul — the aspect of: "I will lay waste mountains and hills… and I will lead the blind by a way they knew not."

It follows: when the buildings of Malchus d'Sitra Achra are destroyed, Hashem Himself leads one on the straight path. And certainly when the Tzaddik was alive, the Tzaddik would make known to each one his path. Now one must believe: when one truly wishes to walk the straight path and performs all the above rectifications to completion — whatever Hashem sends into one's thought as some path and conduct for the service of Hashem, one must believe that this is one's straight path at this moment according to the root of one's soul.

And it is self-understood that in matters where it is possible to speak and consult with one's companions, one must certainly do so — for perhaps one will receive from them some illumination of Da'as, in the aspect of: "and they receive one from another" [Targum, Isaiah 3]. And one must also constantly, even at home, practice hisbodidus [private secluded prayer] and pour out one's heart before Hashem, praying that He rectify one's counsel — as all this is elaborated elsewhere.

This too is self-understood: for everything depends on the abundance of action and the intention of the heart — these are the things. All that a person does and strives in these rectifications — with greater effort, greater arousal of the heart, and a greater bond of connection — certainly all the above rectifications are drawn upon him in greater perfection. Yet nonetheless one must also believe: however a person strives to draw upon himself the illumination of these rectifications — even if the person is as he is and the effort is as it is — certainly some illumination from these rectifications is also drawn upon him, for Hashem contracts Himself from the Infinite without end and "thinks thoughts so that no one shall be cast away from Him" — even from the lowest of the low.

And if a person sees that his companion merits to strive more and have these rectifications drawn upon him to a greater degree, let him not be downcast, G-d forbid — as is common among the small-minded. On the contrary, let him be strengthened by this, and believe that through the drawing close of his companion who is greater, great benefit will also reach him — for is it not explained at the end of the discourse that through the repentance of that Israelite, even the wicked who had gone completely outside of holiness and are in the aspect of the back of holiness became a throne for holiness? All the more so he himself, whoever he is — since he strives after holiness and wishes to draw close to the Tzaddik and strives in all the above rectifications — what he did not merit to rectify through his own striving, perhaps he will merit to have rectified through the striving of his companion who merited to draw closer. And if a person is truly strong in this conviction, he will certainly in the end merit to complete repentance and full rectification.

This too is self-understood: it is impossible to complete all the above rectifications to full perfection in one time. This is why even during the Tzaddik's lifetime one had to come to him repeatedly and recount all of one's heart before him — as is explained in this discourse in Section 9. And there are deep matters in this. In particular, a person must strive at every time to ascend from one rung to a higher rung, as is understood. And all this applies even now.

Omitted there in Section 5: "And Yehudah — this is the aspect of Malchus — alludes to the fact that the aspect of Malchus is rectified through vidduy divarim…"

The author writes: It seems this is the meaning of: "Yehudah, you — your brothers shall acknowledge you [yodukha]" [Genesis 49] — and Targum Onkelos and Targum Yonasan both render: "You acknowledged [odis]…" — namely the confession he confessed, through which Malchus was rectified. Therefore he merited the kingship — the aspect of "your brothers shall acknowledge you" — and the Rashbam interprets it from the language of hod Malchus [the splendor of sovereignty]. Then: "your hand shall be on the neck of your enemies" — for through this one subdues the klipas Pe'or, as explained in Section 9 — and Pe'or is the aspect of the oref [nape/neck] as is explained in the writings of the Holy Ari.

See the Tosefta, Brachos, ch. 4: "Why did Yehudah merit kingship? Because he acknowledged before Tamar" — as above. "Why did he merit kingship? Because of humility" — for humility is the root of Malchus, as explained in Sections 7 and Tes. "Why did he merit kingship? Because he sanctified the name of the Holy One Blessed be He at the sea" — for literal self-sacrifice for the sanctification of Hashem's Name is the essential aspect of the zarko d'izderikas l'asar d'isnatal misom [the cast spark, cast to the place from which it was taken] explained in Section 9. For one literally surrenders and nullifies all one's yeshus [independent existence] in order to sanctify His name — through which one merits to be included in the Infinite, and all the damages one caused through one's yeshus, which is the aspect of Malchus, are rectified. [And the sparks of Malchus d'Kedushah are extracted from among the kingdoms of the Sitra Achra — as brought in the writings of the Holy Ari regarding the ten martyrs — this being the aspect of "and He buried him… opposite Beis Pe'or" explained in this discourse.] And one merits thereby to the building of Malchus d'Kedushah.

And this is what is explained elsewhere: that the rectification of prayer — which is the aspect of Malchus — is to pray with mesiras nefesh [self-sacrifice], for through this one returns Malchus to its root, which is its essential rectification. And through this one can understand in some allusion the matter of why Rabbainu chose the place of his holy burial in Uman — because much sanctification of Hashem's Name took place there, as is elaborated elsewhere — and there specifically he is engaged in the wondrous rectifications above.

[Marginal note, on Section 8 of the discourse:] "And this was accomplished through Moshe, who recalled the confession — for confession must indeed be before a Torah scholar." — The explanation: although Yehudah confessed before Yaakov Avinu and the other great ones of the generation — and through this he truly merited the kingship, for he elevated Malchus, which is the aspect of davar [utterance], to the aspect of the Infinite — why then did Moshe need to recall the confession again? However: it is known from our Sages that Dovid said "I am a worm", and Avraham said "I am dust and ash", and Moshe said "and what are we?" — all in the utmost humility, through which they were included in the Infinite literally. Therefore — even though Yehudah had confessed before Yaakov — his bones were still rolling, for Malchus had not yet been included in the Infinite in a literal sense. This was only possible through Moshe specifically.

The discourse V'Es HaOrvim Tzivissi L'Chalkelcha — "and the ravens I have commanded to sustain you" — was said on Shavuos 5569 which fell then on Sunday and Monday. And on Motza'ei Shabbas — the first night of Shavuos — Rabbainu told a wondrous story. And more will be elaborated below.

There — in the above discourse — Letter Alef: "for at first when one begins to give charity — one must break the cruelty within oneself — to convert it into compassion." The meaning is according to the plain sense: for giving charity always involves breaking and overcoming the cruelty in one's nature — and converting it into compassion and generosity — as is well understood. And so on.

There — Letter Heh: "and the essential fear is made through the revelation of the will — in the aspect of: [Psalms 145] 'retzion yerei'av ya'aseh' [the will of those who fear Him He will fulfill]." The meaning is: for what the Scripture took hold of here — namely: saying that He fulfills the will of those who fear Him — is not merely to say that He grants them what they desire. Rather: the profound intention is — that through the revelation of the Divine will — which is the aspect of the Festival [yom tov] that proclaims and calls out and reveals the will. And so on — as elaborated in the discourse.

There — Letter Vov: "and this is recognizable through the joy of the Festival." And so on. Meaning: for when — G-d forbid — one does not hear the calling voice of the Festival — that proclaims and calls out and reveals the will. And so on — as elaborated in the discourse. And so on.

There: "and these sages are the aspect of wild beasts [chayyos ra'os]." And so on. It is possible the meaning is: for chayyah is from the aspect of wisdom — as is known. And likewise: "the wisdom gives life [haChuchmah techayyeh]." And so on. Therefore: those sages who cling to the wisdom of nature — and seek to uproot the holy faith and to deny the Divine will. And so on — as elaborated in the discourse.

There: "'sha'agu tzorrareicha b'kerev mo'adecha' [your oppressors have roared in the midst of your appointed times]." And so on. The meaning is according to the plain sense also: for just as in the dimension of time — the essential revelation of the will is in the holy Festival days — which are called kru'ei mo'eid [the appointed times]. So likewise in the dimension of place — and so on — as elaborated in the discourse.

Letter Zayin: "and one must attach all the wills in the world to the root of the will." And so on. One can explain: for even all the ways of nature and the governance of the world according to the natural order — are also drawn from and dependent on the Divine will — only they are very hidden and contracted. For were there — G-d forbid — no will at all — then even the ways of nature would not exist at all. And so on — as elaborated in the discourse.

And further one can explain: for the root of all things — even the root of all thoughts and opinions — is only the will. For there is a will that precedes everything — as is known and elaborated — and from it all things are drawn. And so on — as elaborated in the discourse.

And from this is understood and elaborated somewhat — what follows afterwards in Letter Daled: the elaboration of the Sages' teaching in Bava Basra, p. 74b: "and we saw a certain precious stone surrounded by a serpent." This is the forehead of the serpent — the wisdom of nature. And through the forehead of the serpent — the wisdom of nature — it guards this precious stone. And so on — as elaborated in the discourse.

There — Letter Ches: "but when the elders — and so on — damage their days." And so on. "From this the forehead of the serpent draws the wisdom of nature." And so on. It is possible to bring this close to the intellect also: for when people fail to believe in the will — and doubt it — then the forehead of the serpent — which is the wisdom of nature — is strengthened over them. And so on — as elaborated in the discourse.

There — Letter Tes: "for 'minei u'vei avah leizal bei narga' [from it and through it the axe should go against it]." Since he strengthens and converts the cruelty of his nature into compassion — through this the anger is converted into will. And so on. In my humble opinion the meaning is: that through the fact that the cruelty that is in human nature is itself converted through his charity-giving into compassion — that same cruelty which was the strength and force of the natural order [koach haTeva] — is now transformed and become compassion. And through this the natural order itself is converted into will. And so on — as elaborated in the discourse.

For in truth: [Mechilta portion Yisro] "all beginnings are difficult" — as elaborated in Letter Beis. Namely: that the essential foundation of all the commandments and services of holiness is the faith in the will. And all beginnings are difficult precisely because at the beginning — before one merits to the revelation of the will — it is very difficult and challenging. And so on — as elaborated in the discourse.

And afterwards — when he said this discourse on the matter of the revelation of the will — it was automatically understood: that this depends on this. For when one merits to the revelation of the will in its completeness — then one also merits — and so on — as elaborated in the discourse.

But the benefit of charity is very great. For through this it repairs and elevates the blemish of the fall of the days and the mind [da'as] — that comes to him through the toil of livelihood and money. And from this was the nursing of the forehead of the serpent. And so on — as elaborated in the discourse.

There — Letter Yud: "as the Sages said: [Bava Basra 9] 'v'nogesheicha tzedakah' [and your oppressors shall be righteousness/charity]." The meaning is: not only as the commentators explained — that the wealthy give charity and thereby sustain the poor. And so on. Rather: something new is being elaborated here — as elaborated in the discourse.

And this is what Yaakov said to Esav: [Genesis 33] "and take my gift from my hand — the aspect of charity." And so on. "For I have seen your face as seeing the face of Elokim." Meaning: the Festival days — the holy days of appointed times [yom tov] — when the will is revealed. And so on — as elaborated in the discourse.

There — Letter Yud-Alef: "and this is the aspect of the battle of David and Goliath." And so on. The author says: this is what the Sages said — "and the Philistine drew near morning and evening" — in order to nullify them from the recitation of Shema in the morning and the evening — as elaborated in the discourse.

And this is what the Sages said in the Midrash on the portion of Korach — regarding Dasan and Aviram — about whom it is said: [Numbers 16] "they went out standing — they went out blaspheming and reviling." And so on. And regarding Goliath it is said: [1 Samuel 17] "and he was blaspheming." And so on — as elaborated in the discourse.

There — in the above Letter: "'v'nasa zeh me'ha'eder' [and this one will carry from the flock]." And so on. One can say according to the plain meaning also — according to the reading [kri]: "v'nasa seh me'ha'eder" [and a lamb will be carried from the flock]. Meaning: the wild beasts wished to tear a soul from Israel — which is the aspect of tearing a lamb from the flock. And so on — as elaborated in the discourse.

There — in the above Letter: "know — and so on — if the revelation of the will is not strong and firm — meaning: if there is still doubt in the will." And so on — "the forehead of the serpent still has the power — G-d forbid — to swallow." And so on — as elaborated in the discourse.

There: "'asa poshkantza' — meaning: charity." For the essential work of charity in the aspect of the raven [orev]. And so on. The meaning is: as above — that one must break the cruelty and convert it into compassion. And the beginning is — as elaborated in the discourse.

There: "'havu tziprei meliachi b'hadan' [there were salted birds with us]." And so on. Meaning: souls of Israel who erred after them — after the sages of nature. And so on. And now they flew away and departed in peace. And so on. And this too is the aspect of — as elaborated in the discourse.

There — in the above discourse — Letter Yud-Beis: "for the healing of the wound comes through several aspects." And so on. At first glance: the content of this passage and its connection to this above discourse is completely incomprehensible. And so on — as elaborated somewhat further below.

And the essential matter — the connection of this to the above discourse — seems in my humble opinion: for through this Rabbainu revealed the general connecting thread of the entire discourse — how this is connected and interwoven — this matter with that — and why it is fitting to say the matter of the healing of the wound here in the context of this discourse. And so on — as elaborated below.

And this is the aspect of the washing and rinsing of the blood — that there should be no corruption or cloudiness in it. Meaning: that there should be no doubt at all in the will. For sometimes even when the wisdom of nature is subdued — and it seems that the will is revealed in its completeness — even so: sometimes there are still some droplets of blood — meaning: some trace of doubt remains in the will. And so on — as elaborated in the discourse.

There: "for the wisdom of nature — and so on — those who cling to the wisdom of nature for their own benefit." And so on. In my humble opinion the meaning is: for according to this — it follows: that the will they have for the wisdom of nature — and so on — is not from the root of the will at all. For it is only from their own benefit and self-interest. And so on — as elaborated in the discourse.

It has already been elaborated above: that this discourse was said on Shavuos 5569 which fell then on Monday. And on Motza'ei Shabbas — the first night of Shavuos — Rabbainu told a wondrous story. And so on — and the details of this will be elaborated somewhat below.

And also regarding what is written there in the above discourse: that when there is a flow of kindness — one needs no labor or occupation at all. And so on. Which is the aspect of: "and you shall be called kohanim of Haveye'ah." In the aspect of: [Psalms 37] "dwell in the land and tend faith [r'eh emunah]." And so on — as elaborated in the discourse.

And see there further in the above conversation — where he concluded: "only there is something that improves as it ages — namely: another matter." And so on. In my humble opinion the meaning is: in the manner of what the Sages said — and so on — that there are things that improve as they age. And so on — as elaborated in the discourse.

And further one can say: for it is known that the Tzaddikim and the pious are called fish — as the Sages said: [Zohar Vol. 3, p. 42] "just as the gathering of fish purifies them — so regarding Tzaddikim it is said — and so on." And so on — as elaborated in the discourse.



# סימן ס"ב
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/50/

סימן ס"ב
סימן ס"ב
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/50

Segment 2
HE:
אות א מאמר ויסב סי' ס"ב נאמר בשבת שירה חורף תקס"ה, ובעת ההיא היתה בתו חיה ז"ל חולה על העינים שגדל לה על העינים מה שקורין בילמא וכמעט שנסמית בעיניה, ואמר רבינו ז"ל המאמר הזה ושם מבואר מאמר הזוהר הקדוש עולימתא שפירתא דלית לה עיינין, והמשיך לה רפואה ונתרפאת על ידי זה וכו' (חיי מוהר"ן ועיין שם עוד):

EN:
Section 4 — Letter ד — [on Letter Vov of the discourse]

The discourse Vayisav, Siman 62 — was said on Shabbas Shirah in the winter of 5565.

Segment 4
HE:
אות ב שם במאמר זה אות ב', שהיצר הרע מקשה את לבו ליפול ברעה רוצה לומר כי הגם שאין בלבו שום קושיות על השם יתברך, אף על פי כן הסתרת הידיעה היא בעצמה בחינת אפיקורסית וקשיות שהיצר הרע מקשה את לבו וכו':

EN:
And this is what is written above: "let my master's servant speak a word in the ears of my master — and let no intermediary be heard anymore" . This means: for the governance through which Hashem governs the world through the constellation of the Mazal — is like the aspect of governance through some intermediary — from which all the aspects of the natural order are derived — as elaborated above in the discourse. But when the governance of the constellation of the Mazal is nullified through the prayer of the Tzaddik — for Hashem hears the prayer of the Tzaddik and alters the constellation and changes nature — this is the aspect of the governance of Hashem Himself — in His glory — as it were — without clothing in any intermediary. This being the aspect of: "let my master's servant speak a word in the ears of my master — and let no intermediary be heard anymore." Meaning: all that one needs will be accomplished only through prayer to Hashem — without any clothing in a natural cause — but above the natural order — in the aspect of the governance that will be in the future — as elaborated in the discourse.

And at that time his daughter Chaya — of blessed memory — was ill with an eye ailment — something that grew on her eyes called bilmah. And she was nearly blinded in her eyes. And Rabbainu said this discourse — and it elaborates there the Zohar's teaching: "a beautiful maiden who has no eyes" — and drew healing for her through it — and she recovered.

Segment 6
HE:
אות ג שם אות ה', ואז כשנתדבקין אחורי הקדושה שאי אפשר להקליפות ליכנוס לשם ולינק ואז נתגלין הפנים של הקדושה ואז (בראשית י"ב) ויראו אותה שרי פרעה וכו' ויהללו אותה אל פרעה וכו' וכל זאת הוא מכוון מהשם יתברך כדי להוציא בלעם מפיהם וכו' היינו להוציא הניצוצות הקדושה מביניהם וכו' ואזי משליכין כל העובדי כוכבים את אליליהם ופונים כולם לאמונת ישראל לקרוא כולם בשם ה' וכו' ובזה מובן מה שכתוב לעיל באות ד' (צפניה ג) אז אהפוך אל העמים שפה ברורה, היינו הדיבור שנתברר מביניהם הוא הופך את עצמו אל העמים וכו' רוצה לומר כי מתחילה היה להם יניקה מבחינת אחוריים דקדושה בחינת אחר הדברים, ועכשיו על ידי התענית שהוא ההיפוך ממש מתאוות אכילה ושתיה שהם בחינת ראשי הקליפות בחינת שלשה שרי פרעה הסמוכין להדיבור ויונקין ממנו, ועל ידי התענית מעלה מהם הניצוצות הקדושות של אותיות הדיבור ומדבק אחורי הקדושה, ואז אי אפשר להקליפות לינק משם, ואז נתגלין הפנים של הקדושה שזה בחינת שהדיבור שהוא בחינת מלכות בחינת שרה כידוע הופך את עצמו אליהם עם פניו דייקא, וכל זאת כדי להוציא גם שאר ניצוצות הקדושות מביניהם, כי מפני הקדושה אי אפשר להם לינק אדרבא כל ניצוצות הקדושה שביניהם עולין משם שמתדבקין אל הקדושה, ואז נשארין הקליפות בלא חיות, ואז כל העובדי כוכבים משליכים אלילי כספם וזהבם ומתדבקים באמונת ישראל בבחינת (צפניה ג) לקרוא כולם בשם ה', וזהו עיקר שלימות וקישוטי אמונה, ואז כשהאמונה בשלימות יוכל להיות על ידי אכילתו יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה פניפ בפנים, שזה בחינת מה שמבואר בכתבים כי שם הויה במלואו גימטריא ע"ב, ושם אלקים במלואו גימטריא שין, ועל כן הויה אלקים פנים בפנים כנ"ל גימטריא שב"ע, שזה בחינת יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה פנים בפנים על ידי אכילתן של ישראל שהוא שבע, וזה בחינת ואכלת ושבעת היינו שתגרום באכילתך יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה פנים בפנים שזה בחינת שבע כנ"ל:

EN:
Section 7 — Letter ז — [on Letter Vov of the discourse — continued]

There — Letter Vov — "what Pharaoh decrees and does not fulfill — Pharaoh is the constellation of the Mazal openly visible to all — his decree even so you decree and do not fulfill — for the Tzaddik nullifies." This means: for when the Tzaddik nullifies through his prayer some decree of the constellation of the Mazal — then it becomes known to all: that even the natural order — as governed by the constellation of the Mazal — is not governed except through His will and supervision. And therefore the Tzaddik has the power to change nature — and nullify the decree of the Mazal — through his prayer to Hashem. And Hashem nullifies His will before the will of the Tzaddik. And nullifies through this the decree of the Mazal — which was also through His will that He willed the matter to be as the Mazal ordained. And now He altered nature and nullified this decree — in order to do the will of the Tzaddik who prayed before Him in a different manner as he wishes. And see in the manuscript version [nusach k'sav yad] from Rabbainu's language — that is found from this discourse — where it is elaborated that his intention is as above.

Segment 8
HE:
אות ד אות ו', מה פרעה גוזר ואינו מקיים פרעה היינו מערכת המזלות הגלויים לכל גזירתם אף אתה גוזר ואינך מקיים כי הצדיק מבטל רוצה לומר כי כשהצדיק מבטל בתפלתו איזה חיוב של מערכת המזלות אז נתוודע לכל, כי גם דרך הטבע שעל פי מערכת המזלות אינו מתנהג רק ברצונו והשגחתו ית' ועל כן יש כח להצדיק לשנות הטבע ולבטל החיוב של מערכת המזלות על ידי תפלתו שמתפלל להשם יתברך, והשם יתברך מבטל רצונו מפני רצון הצדיק, ומבטל על ידי זה חיוב המזלות שהיה גם כן על ידי רצונו יתברך שרצה שיהיה הדבר כך כמו שהמזלות היו מחייבין, ועכשיו שידד הטבע וביטל זה החיוב בכדי לעשות רצון הצדיק שהתפלל לפניו שיהיו באופן אחר כמו שהוא רוצה ועיין בנוסח כתב יד מלשון רבינו ז"ל שנמצא מזה המאמר מבואר שכוונתו כנ"ל:

EN:
Section 8 — Letter ח — [related to Letter Beis]

[Source: Chayyay Moharan — and see there further.]

There — in this discourse — Letter Beis — "the evil inclination hardens his heart to fall into evil." This means: even though there are no doubts in his heart about Hashem — nonetheless: the concealment of the knowledge [hesteras hayedi'ah] itself is the aspect of heresy [apikorsus] and hardness — that the evil inclination hardens his heart.

Segment 10
HE:
אות ה וזה שכתוב למעלה (בראשית מ"ד) ידבר נא עבדיך דבר באזני אדוני ולא ישמע עוד אמצעי רוצה לומר כי ההנהגה שהשם יתברך מנהיג העולם על ידי מערכת המזלות, הוא כמו בחינת ההנהגה על ידי איזה אמצעי שמזה נשתלשל כל בחינת הטבעיות המובא בפנים לעיל אבל כשנתבטל ההנהגה של מערכת המזלות על ידי תפלת הצדיק, כי השם יתברך שומע תפלת הצדיק ומשדד המערכות ומשנה הטבע, זהו בחינת ההנהגה של השם יתברך בעצמו וכבודו כביכול בלי התלבשות בשום אמצעי, שזה בחינת ידבר נא עבדיך דבר באזני אדוני ולא ישמע עוד אמצעי, היינו שכל מה שנצרך לו יפעול רק על ידי תפלה להשם יתברך בלי שום התלבשות בסיבה טבעיות רק למעלה מדרך הטבע בבחינת ההנהגה שיהיה לעתיד כמבואר בפנים:

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 62 (Vayisav)

There — Letter Hay — "and when one attaches to the backs of holiness — where it is impossible for the kelippos to enter and nurse from there — then the faces of holiness are revealed.

Segment 12
HE:
אות ו ועיין במאמר אית לן בירא סימן ל"א, שהנהגת המזלות בדרך הטבע הוא בחינת הסתרת פנים שפני ה' מוסתר כביכול בדרך הטבע וכו' היינו שכביכול השם יתברך מלביש ומסתיר אור השגחתו יתברך בדרך הטבע, שזה בחינת (דברים ל"א) והסתרתי פני מהם והיה לאכול שזה בא על ידי פגם אמונה, כמו שכתוב בפרשת וילך (שם) הנך שוכב וכו' העם הזה וזנח אחרי אלקי נכר וכו' וחרה אפי וכו' והסתרתי פני וכו' ועל ידי ההנהגה הזאת מתגבר ביותר בחינת מיעוט האמונה כמבואר במאמר זה ועל כן כשנשלמת האמונה שאז נעשה על ידי אכילתו יחוד קודשא בריך הוא פנים בפנים, אז השכינה שהיא האמונה מתחננת לפני השם יתברך שינהיג את ישראל בבחינת ההנהגה של בחינת פנים בפנים, היינו על ידי השגחתו יתברך לבד בלי התלבשות בדרך הטבע שזה בחינת באזני אדוני וכו' ואל יחר אפך על העבר, היינו שעד עתה לא היתה אמונתם שלימה שעל ידי זה בא חרון אף והסתרת פנים חס ושלום כנ"ל, וזה כי כמוך כפרעה וכו' כי אתה אינך ידוע אלא מהגלוי אל הסתום, ועל כן אדרבא על ידי שהנהגתך מלובשת ומכוסה בדרך הטבע לפיכך טעו כל אחד לפי טעותו, אבל כשתעשה נפלאות ותשנה הטבע על ידי תפלת הצדיק, על ידי זה בעצמו תהיה האמונה נשלמת אצלם כנ"ל:

EN:
The discourse Sod Kavvanas HaMilah, Siman 63 — was said in the winter of 5565 — on the Shabbas before the circumcision of his holy son Shlomoh Ephraim — close to Rosh Chodesh Nissan. After most of the world who came to greet him had departed — as is customary [called shalom zachar] — and after the masses had departed — we remained standing before him. During this — he looked at the shoe of Rabbi Nosson — which had become very crooked — that is: the heel which is called padeshveh had turned far forward over the front of the shoe. And he answered and said: "your shoe is like one who is slapped in the face" — [and in Yiddish [lashon Ashkenaz]: dein shich hot a ponim vi a patsh in ponim]. And was silent for a short while. Afterwards he answered and said: "our ordinary conversations [sichos chulin]" — and said in this language: unzer sichos chulin — [and note the word unzer]. "Let some Kabbalist tell me — how in this little saying are contained all the intentions of the circumcision — and what is above those intentions." And he began to emit from his holy mouth — with very holy and awesome grace — and said: there is one who slaps him in the face — and there is one who slaps him with his sandal. And mentioned the teaching of our Sages regarding the pregnant wife of one's companion — the decree lest one make a sandal — and the Sages said: a parable — as one who came and slapped him in the face . And he also mentioned what the Sages said about: drusas ish [a woman trodden upon by a man]. And what the Sages said: "what wisdom did as a crown for its head — humility did as a heel for its sandal [akev l'silusah]." And in all of these matters are alluded the secrets of the Torah regarding the heel and the sandal — and the matter of slapping him on the face that he mentioned. And all of this relates to the matter of the blemish of the covenant and its rectification — which is the entire matter of circumcision which is the rectification of the covenant. And afterwards he answered and said the entire above discourse. And still we do not know to what extent — and also the above discourse was not said with the explicit connection of the matters — only everything in the manner of allusion and sparkling. And through all this we saw with our own eyes the mighty deeds of the Creator — how in the ordinary conversation of the true Tzaddik such secrets are clothed. [All of this is copied from the book Chayyay Moharan.]

And then: 'and the officers of Pharaoh saw her and praised her to Pharaoh'" [Genesis 12]. And all of this is intended by Hashem — in order to take out their swallowed ones from their mouths — and so on. Meaning: to take out the holy sparks from among them. And then they cast away all their idols — and turn all of them to the faith of Israel — to call all of them in the Name of Hashem. And this is the essential wholeness and adornment of faith. And then — when faith is in its wholeness — one can make through one's eating — the unification of the Holy One and His Shechinah — face to face. This being the aspect of: as is elaborated in the writings that the Name Haveye'ah in its fullness equals seventy-two — and the Name Elokim in its fullness equals in number shin [three hundred]. And therefore Haveye'ah-Elokim face to face equals in number sheva [seven] — which is the aspect of the unification of the Holy One and His Shechinah face to face — through the eating of Israel which is sova [satiation] — which is seven. And this is: "and you shall eat and be satiated" — meaning: your eating shall cause the unification of the Holy One and His Shechinah face to face — which is the aspect of sheva [seven] as above.

There — Letter Vov — "what Pharaoh decrees and does not fulfill — Pharaoh is the constellation of the Mazal openly visible to all — his decree even so you decree and do not fulfill — for the Tzaddik nullifies." This means: for when the Tzaddik nullifies through his prayer some decree of the constellation of the Mazal — then it becomes known to all: that even the natural order — as governed by the constellation of the Mazal — is not governed except through His will and supervision. And therefore the Tzaddik has the power to change nature — and nullify the decree of the Mazal — through his prayer to Hashem. And Hashem nullifies His will before the will of the Tzaddik. And nullifies through this the decree of the Mazal — which was also through His will that He willed the matter to be as the Mazal ordained. And now He altered nature and nullified this decree — in order to do the will of the Tzaddik who prayed before Him in a different manner as he wishes. And see in the manuscript version [nusach k'sav yad] from Rabbainu's language — that is found from this discourse — where it is elaborated that his intention is as above.

And this is what is written above: "let my master's servant speak a word in the ears of my master — and let no intermediary be heard anymore" [Genesis 44]. This means: for the governance through which Hashem governs the world through the constellation of the Mazal — is like the aspect of governance through some intermediary — from which all the aspects of the natural order are derived — as elaborated above in the discourse.

Segment 14
HE:
אות ז שם וחמושים אחד מחמשה היינו ה' מוצאות הפה שעל ידו כל העובדי כוכבים פונים אל אמונת ישראל לעבדו שכם אחד וכו' רוצה לומר ונמצא שעל ידי החמשה מוצאות הפה שהוא הדיבור על ידי זה נמשך בחינת אחד, היינו שהכל פונים לעבדו שכם אחד כנ"ל:

EN:
There: "and the Showbread [Lechem HaPanim] is the aspect of the covenant — and so on — 'and you shall make for it a border of a handbreadth.'" And this is what is written there regarding the Showbread: "six the arrangement [shesh hamaarachos]" — for each row had in it six loaves — corresponding to the above six handbreadths.

There — on the same Letter Vov — "and chamushim — one of five — these are the five articulations of the mouth — through which all the nations of the world turn to the faith of Israel — to serve Him shoulder to shoulder." This means: and it follows that through the five articulations of the mouth — which is speech — through this the unity [echad] is drawn — meaning: that all turn to serve Him shoulder to shoulder as above.

Segment 16
HE:
אות ח שם שייך לאות ב', וזה שלום וכו' וכן מה שכתוב שם אחר כך, גם זה שייך לאות הנ"ל מהמחלוקות נעשה הלכות וכו', היינו שבכאן מבאר איך שגם על ידי השלום שיש בכלל העולם בין אחד לחבירו נתבטל גם כן האפיקורסית וזה השלום בכלל נמשך גם כן על ידי לימוד הלכות וכו':

EN:
There: "but when they have, G-d forbid, wings from evil speech — then their intellect flies and also harms from afar. And also their corrupted wisdom flies and enters and attaches itself in the brain and heart in very great depth." In my humble opinion it seems: for it has already been elaborated above that the wings of the serpent are against the six wings of holiness — that the Tzaddik is composed of. And it has already been elaborated above that in holiness: it is the aspect of b'shtayim yechaseh panav — toward himself. B'shtayim yechaseh raglav — toward the world who follow after him. And ub'shtayim ya'ofef — toward the service that he serves Hashem. And therefore when one gives wings, G-d forbid, to the serpent — they are G-d forbid truly against the aspect of the six wings above. For that their intellect flies and the corrupted wisdom opens up to them swiftly — this is against the aspect of b'shtayim yechaseh panav toward himself. In particular according to what is elaborated above: that in holiness this is the aspect of the spirit of wisdom and Binah. And therefore on the contrary, G-d forbid, they fly in their wisdom. And that their wisdom flies and spreads and harms also others from afar — this is the aspect of the opposite and counter to the aspect of b'shtayim yechaseh raglav — which is the aspect of the drawing of the world that follows after him as above. And that their wisdom enters and attaches to the depth of the heart — this is against the aspect of ub'shtayim ya'ofef — which is the aspect of the service that the Tzaddik serves Hashem — and the knowledge of Hashem enters so deeply into his heart that he knows each time more that he is far from Hashem and does not know Him at all. Which is only because the knowledge entered into the very depth of his heart — until he understands the matter in its truth. For if not — he could err and say that he knows of Hashem and is close to Him. Just as even in simple learning — as long as the matter of the learning has not entered and attached deeply in his heart — he could err and say he knows the plain meaning of the subject — when in truth he is still far from it and does not know at all its depth — what there is to sharpen and contest and ask and answer. Likewise in the knowledge of Hashem. As long as the holy knowledge has not entered the depth of his heart — it could seem to him that he knows of Hashem and is close to Him. And this itself is a sign that he knows nothing — as elaborated in the discourse. It follows: that the aspect of ub'shtayim ya'ofef is the aspect of the Tzaddik's knowledge of Hashem being in the very depth of the heart. And therefore on the contrary — their corrupted wisdom, G-d forbid, enters into the very depth of the heart — G-d spare us. But when they have no wings to fly — and are only in the aspect of walking — then they do not have all the three above aspects — as elaborated in the discourse.

But when the governance of the constellation of the Mazal is nullified through the prayer of the Tzaddik — for Hashem hears the prayer of the Tzaddik and alters the constellation and changes nature — this is the aspect of the governance of Hashem Himself — in His glory — as it were — without clothing in any intermediary. This being the aspect of: "let my master's servant speak a word in the ears of my master — and let no intermediary be heard anymore." Meaning: all that one needs will be accomplished only through prayer to Hashem — without any clothing in a natural cause — but above the natural order — in the aspect of the governance that will be in the future — as elaborated in the discourse.

And see in the discourse Ais Lan Bira, Siman 31 — that the governance through the Mazal in the natural order is the aspect of the concealment of the face — where the face of Hashem is concealed — as it were — in the natural order.

There — related to Letter Beis: "and this is: shalom" — and so on. And likewise what is written there afterwards — this too is related to the above Letter: "from the disputes are made halachos — and so on." Meaning: here he elaborates how also through the peace that exists in the world in general — between one person and his companion — the heresy is also nullified. And this peace in general is also drawn through the study of halachos.

This being the aspect of: [Deuteronomy 31] "and I will conceal My face from them — and they shall be devoured" — which comes through a blemish of faith [pegam emunah] — as it is written in the portion Vayelech: "behold you shall lie down — and this people shall go astray after alien gods — and they shall forsake Me — and My anger shall burn — and I will conceal My face." And through this governance the blemish of smallness of faith strengthens further — as elaborated in this discourse. And therefore when faith is in its wholeness — and through one's eating the unification of the Holy One and His Shechinah is made face to face — then the Shechinah — which is the faith — entreats before Hashem that He govern Israel in the aspect of face-to-face governance — meaning: through His supervision alone — without clothing in the natural order — which is the aspect of: "in the ears of my master — let no intermediary be heard anymore." And: "do not let your anger burn over what is past" — meaning: until now their faith was not complete — through which the burning of anger and the concealment of face came, G-d forbid — as above.

And this is: "for you are like Pharaoh" — for you are known only from the revealed to the hidden.

And therefore: on the contrary — through Your governance being clothed and covered in the natural order — therefore each person erred according to his error. But when You perform wonders and change nature through the prayer of the Tzaddik — through this very thing faith will be completed within them as above.

There — on the same Letter Vov — "and chamushim — one of five — these are the five articulations of the mouth — through which all the nations of the world turn to the faith of Israel — to serve Him shoulder to shoulder." This means: and it follows that through the five articulations of the mouth — which is speech — through this the unity [echad] is drawn — meaning: that all turn to serve Him shoulder to shoulder as above.

There — related to Letter Beis: "and this is: shalom" — and so on. And likewise what is written there afterwards — this too is related to the above Letter: "from the disputes are made halachos — and so on." Meaning: here he elaborates how also through the peace that exists in the world in general — between one person and his companion — the heresy is also nullified. And this peace in general is also drawn through the study of halachos.

 Na Nach Nachma Nachman MayUman

"Eileh mas'ei bnei Yisrael [these are the journeys of the children of Israel]." And so on. There: "and this is Yisrael — the acrostic." And so on. "For compassion is made through the journeys of the children of Israel." In my humble opinion the meaning is: for the name Yisrael indicates this aspect — and so on — as elaborated in the discourse.

And one can elaborate this further: for the essential matter of the golden calf — and likewise the matter of all idol worships — came because of this matter elaborated here.

For certainly everything that Hashem does — He does for Israel.

And it seemed to them — G-d forbid — that there was some lack and deficiency in His actions — and therefore it was possible — G-d forbid — that — and so on — as elaborated in the discourse.

There: "and therefore the aspect that receives the above six handbreadths is called mitpachas [cloth]." This means: for mitpachas means a cloth [mapah] — as Rashi explained on Isaiah 3: "the mitpachos and the charitim" — Rashi explained: mitpachos are cloths [mapos]. And a mapah — for the most part in the Sages' language — means the covering cloth that one spreads on the table at the time of eating — the language of pores mapah u'mekadesh — and many similar usages. [And in Yiddish [lashon Ashkenaz]: tishtech] — on which one arranges and sets out the bread — which is the aspect of the Lechem HaPanim — which is the aspect of the covenant — composed of six handbreadths. And therefore it is called mitpachas. And further one can say: the meaning according to what he elaborates below — that the six barley grains are the aspect of the six handbreadths. And therefore he says here that on its account it is called mitpachas — alluding to the aspect of the six handbreadths. And through this he alluded to her [Ruth] that her request had been accomplished — that she had requested: "and spread your wing" — which is the aspect of the six wings — the aspect of the above six handbreadths. And perhaps one can say: this is what the Sages said — brought in Rashi there in the scroll of Ruth — that through this he alluded to her: that one destined to emerge from her would be blessed with six blessings — namely the King Mashiach — of whom it is said: "and the spirit of Hashem shall rest upon him — the spirit of wisdom and understanding" — and so on. For one can say that these six blessings are the aspect of the above six handbreadths: "the spirit of wisdom and understanding" — this is the aspect of b'shtayim yechaseh panav — in the aspect of: "a man's wisdom illuminates his face" — and wisdom is the aspect of kindness and compassion and will — as is known. And Binah: "judgments are stirred from it" — which is the aspect of b'shtayim yechaseh panav as elaborated in the discourse — which is the aspect of megaleh tefach umechaseh tefach. For sometimes he reveals the face of will and Providence — and conceals the face of anger [which is from the aspect of wisdom as above] — and sometimes he conceals the face of will and Providence and accepts suffering upon himself for the sake of the world [which flows from the aspect of Binah — from which judgments are stirred]. And in truth this itself is also the aspect of kindness and compassion — for it is for the world's benefit. Also: since the Tzaddik himself chooses more the spiritual influence and Providence. And this is because in truth wisdom and Binah include one another — the aspect of: "understand through wisdom and be wise through Binah" — as elaborated in all of this among the Kabbalists. "The spirit of counsel and might" — this is the aspect of b'shtayim yechaseh raglav [with two he covers his legs] — which is the aspect of megaleh tefach umechaseh tefach toward the world — which are in the aspect of legs toward him — who follow his counsel — the aspect of: "and all the people who are at your feet — who walk after your counsel" — as elaborated in the discourse. And therefore when he reveals a handbreadth — he is in the aspect of the spirit of counsel — for they follow his counsel. And when he is in the aspect of mechaseh tefach — he is in the aspect of gevurah — for gevurah is the aspect of contraction and concealment of light and covering. And since even his revelation to them is through the aspect of the above concealment — which is the aspect of b'shtayim yechaseh — therefore he truly encompasses the spirit of counsel and might together. "The spirit of knowledge and fear of Hashem" — this is the aspect of ub'shtayim ya'ofef [with two he flies]. For the more one knows of the knowledge of Hashem — the more one knows that one is very far from Hashem and does not know at all. This being the aspect of the spirit of knowledge and fear of Hashem — for the more one knows of Him — the more one fears — for one knows one is still very far from Him and does not know Him at all. For the greatness of the Creator is without measure — as elaborated in the discourse. And through this great fear falls upon him — for fear is in the aspect of the withdrawal of holiness — as it were. As it is written: "and they moved and stood at a distance." And also regarding Moshe it is written: "and they feared to come close to him." And as elaborated in the books. And therefore the aspect of ub'shtayim ya'ofef as above — which is the aspect of peace for the far and the near as elaborated in the discourse — is the aspect of the spirit of knowledge and fear of Hashem as above. And perhaps one can say in another manner as well. And in any case: the six blessings are in the aspect of the six handbreadths — six wings as above.

There: "but when they have, G-d forbid, wings from evil speech — then their intellect flies and also harms from afar. And also their corrupted wisdom flies and enters and attaches itself in the brain and heart in very great depth." In my humble opinion it seems: for it has already been elaborated above that the wings of the serpent are against the six wings of holiness — that the Tzaddik is composed of. And it has already been elaborated above that in holiness: it is the aspect of b'shtayim yechaseh panav — toward himself. B'shtayim yechaseh raglav — toward the world who follow after him. And ub'shtayim ya'ofef — toward the service that he serves Hashem. And therefore when one gives wings, G-d forbid, to the serpent — they are G-d forbid truly against the aspect of the six wings above. For that their intellect flies and the corrupted wisdom opens up to them swiftly — this is against the aspect of b'shtayim yechaseh panav toward himself. In particular according to what is elaborated above: that in holiness this is the aspect of the spirit of wisdom and Binah. And therefore on the contrary, G-d forbid, they fly in their wisdom. And that their wisdom flies and spreads and harms also others from afar — this is the aspect of the opposite and counter to the aspect of b'shtayim yechaseh raglav — which is the aspect of the drawing of the world that follows after him as above. And that their wisdom enters and attaches to the depth of the heart — this is against the aspect of ub'shtayim ya'ofef — which is the aspect of the service that the Tzaddik serves Hashem — and the knowledge of Hashem enters so deeply into his heart that he knows each time more that he is far from Hashem and does not know Him at all. Which is only because the knowledge entered into the very depth of his heart — until he understands the matter in its truth. For if not — he could err and say that he knows of Hashem and is close to Him. Just as even in simple learning — as long as the matter of the learning has not entered and attached deeply in his heart — he could err and say he knows the plain meaning of the subject — when in truth he is still far from it and does not know at all its depth — what there is to sharpen and contest and ask and answer. Likewise in the knowledge of Hashem. As long as the holy knowledge has not entered the depth of his heart — it could seem to him that he knows of Hashem and is close to Him. And this itself is a sign that he knows nothing — as elaborated in the discourse. It follows: that the aspect of ub'shtayim ya'ofef is the aspect of the Tzaddik's knowledge of Hashem being in the very depth of the heart. And therefore on the contrary — their corrupted wisdom, G-d forbid, enters into the very depth of the heart — G-d spare us. But when they have no wings to fly — and are only in the aspect of walking — then they do not have all the three above aspects — as elaborated in the discourse.



# סימן ס"ג
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/51/

סימן ס"ג
סימן ס"ג
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/51

Segment 2
HE:
אות א מאמר סוד כוונת המילה סימן ס"ג נאמר בחורף תקס"ה, בשבת שקודם הברית מילה של בנו הק' שלמה אפרים ז"ל סמוך לראש חודש ניסן, אחר שיצאו רוב העולם שבאו לקבל פניו כנהוג שנקרא שלום זכר, ואחר שיצאו המון העם נשארנו אנחנו עומדים לפניו, בתוך כך הסתכל על המנעל של הר"ר נתן ז"ל שנתעקם מאוד, דהיינו שהעקב שקורין פאדעשווע נתעקם הרבה לפניו על פני המנעל, ענה ואמר המנעל שלך הוא דומה כמו שטופחין בפנים (ובלשון אשכנז דיין שיך האט איין פנים וויא אפאטש אין פנים) ושתק מעט אחר כך ענה ואמר שיחות חולין שלנו ואמר בזה הלשון אונזער שיחות חולין (וק תיבת אונזער), יאמר לי איזה מקובל איך בזה הווערטיל כלולין כל הכוונות של מילה ומה שהוא גבוה מכוונות, והתחיל לזרוק מפיו הקדוש בחן קדוש ונורא מאוד, ואמר יש וטפח לו על פניו ויש וטפח לו בסנדלו, והזכיר מאמר רבותינו ז"ל (יבמות מ"ב) לענין מעוברת חבירו גזירה שמא יעשה סנדל ואמרו רז"ל משל וכו' כמו שבא וטפח לו על פניו וכו' (נדה כ"ה: עיין שם) וגם הזכיר מה שאמרו רז"ל דרוסת איש וכו' ומה שאמרו רז"ל מה שעשתה ענוה עקב לסילותא וכו' ובכל אלו הענינים מרומז שיש סודות התורה בענין העקב והסנדל ובענין טפחו בפניו שהזכיר, וכל זאת נוגע לענין פגם הברית ותיקונו שכל זאת ענין מילה שהוא תיקון הברית וכו' ואחר כך ענה ואמר כל המאמר הנ"ל, ועדיין אין אתנו יודע עד מה, וגם המאמר הנ"ל לא נאמר בביאור קשר הענינים רק הכל בדרך רמז והתנוצצות, ובכל זאת ראינו בעינינו גבורות הבורא יתברך איך בדברי שיחה של הצדיק האמת מלובשין סודות כאלה וכו' (כל זה הועתק מספר חיי מוהר"ן):

EN:
Siman Sixty-Three — Sod Kavvanas HaMilahסימן סג — סוד כוונת המילה

The discourse Sod Kavvanas HaMilah, Siman 63 — was said in the winter of 5565 — on the Shabbas before the circumcision of his holy son Shlomoh Ephraim — close to Rosh Chodesh Nissan.

Segment 4
HE:
אות ב שם במאמר הנ"ל, וזה בחינת מגלה טפח ומכסה טפח שמה שמכסה ומתלבש עצמו הוא בחינת מגלה שעל ידי זה הוא מגלה עצמו אליהם וכו' רוצה לומר ועל כן בחינת מגלה טפח ומכסה טפח הוא בחינת בשתים יכסה, כי גם הבחינה מגלה טפח הוא על ידי בחינת מכסה כנ"ל, רק שלפעמים הוא בבחינת מכסה טפח בשביל התגלות, ולפעמים הוא בבחינת מכסה ממש וזה בחינת בשתים יכסה הנ"ל ועל כן גם לענין בשתים יכסה פניו מפרש גם כן באופן שבחינת מגלה טפח הוא גם כן בחינת מכסה שזה בחינת בשתים יכסה, כי מגלה פנים של רצון והשגחה ומכסה פנים של כעס וכו' כמבואר בפנים:

EN:
There — in the above discourse — "and this is the aspect of megaleh tefach umechaseh tefach [reveals a handbreadth and conceals a handbreadth] — that what conceals and clothes itself — is itself the aspect of revealing — for through this it reveals itself to them." This means: and therefore the aspect of megaleh tefach umechaseh tefach is the aspect of b'shtayim yechaseh [with two he covers]. For even the aspect of megaleh tefach [reveals a handbreadth] is through the aspect of mechaseh [conceals] as above. Only: sometimes it is in the aspect of mechaseh tefach for the sake of revelation. And sometimes it is in the aspect of mechaseh [conceals] truly. And this is the aspect of b'shtayim yechaseh as above. And therefore also regarding b'shtayim yechaseh panav [with two he covers his face] — he also explains in such a manner: that the aspect of megaleh tefach is also the aspect of mechaseh — which is the aspect of b'shtayim yechaseh panav. For he reveals the face of will and Providence — and conceals the face of anger — and so on — as elaborated in the discourse.

After most of the world who came to greet him had departed — as is customary [called shalom zachar] — and after the masses had departed — we remained standing before him. During this — he looked at the shoe of Rabbi Nosson — which had become very crooked — that is: the heel which is called padeshveh had turned far forward over the front of the shoe. And he answered and said: "your shoe is like one who is slapped in the face" — [and in Yiddish [lashon Ashkenaz]: dein shich hot a ponim vi a patsh in ponim]. And was silent for a short while. Afterwards he answered and said: "our ordinary conversations [sichos chulin]" — and said in this language: unzer sichos chulin — [and note the word unzer]. "Let some Kabbalist tell me — how in this little saying are contained all the intentions of the circumcision — and what is above those intentions." And he began to emit from his holy mouth — with very holy and awesome grace — and said: there is one who slaps him in the face — and there is one who slaps him with his sandal. And mentioned the teaching of our Sages [Yevamos 42] regarding the pregnant wife of one's companion — the decree lest one make a sandal — and the Sages said: a parable — as one who came and slapped him in the face [Niddah 25b — see there]. And he also mentioned what the Sages said about: drusas ish [a woman trodden upon by a man]. And what the Sages said: "what wisdom did as a crown for its head — humility did as a heel for its sandal [akev l'silusah]." And in all of these matters are alluded the secrets of the Torah regarding the heel and the sandal — and the matter of slapping him on the face that he mentioned. And all of this relates to the matter of the blemish of the covenant and its rectification — which is the entire matter of circumcision which is the rectification of the covenant. And afterwards he answered and said the entire above discourse. And still we do not know to what extent — and also the above discourse was not said with the explicit connection of the matters — only everything in the manner of allusion and sparkling. And through all this we saw with our own eyes the mighty deeds of the Creator — how in the ordinary conversation of the true Tzaddik such secrets are clothed. [All of this is copied from the book Chayyay Moharan.]

There — in the above discourse — "and this is the aspect of megaleh tefach umechaseh tefach [reveals a handbreadth and conceals a handbreadth] — that what conceals and clothes it

Segment 6
HE:
אות ג שם, ולחם הפנים הוא בחינת ברית וכו' ועשית לו מסגרת טפח וכו' וזה שכתוב שם לענין לחם הפנים שש המערכת, כי כל מערכה היו בה ששה חלות נגד ששה טפחים הנ"ל:

EN:
There: "and therefore the aspect that receives the above six handbreadths is called mitpachas [cloth]." This means: for mitpachas means a cloth [mapah] — as Rashi explained on Isaiah 3: "the mitpachos and the charitim" — Rashi explained: mitpachos are cloths [mapos]. And a mapah — for the most part in the Sages' language — means the covering cloth that one spreads on the table at the time of eating — the language of pores mapah u'mekadesh — and many similar usages. [And in Yiddish [lashon Ashkenaz]: tishtech] — on which one arranges and sets out the bread — which is the aspect of the Lechem HaPanim — which is the aspect of the covenant — composed of six handbreadths. And therefore it is called mitpachas. And further one can say: the meaning according to what he elaborates below — that the six barley grains are the aspect of the six handbreadths. And therefore he says here that on its account it is called mitpachas — alluding to the aspect of the six handbreadths. And through this he alluded to her [Ruth] that her request had been accomplished — that she had requested: "and spread your wing" — which is the aspect of the six wings — the aspect of the above six handbreadths. And perhaps one can say: this is what the Sages said — brought in Rashi there in the scroll of Ruth — that through this he alluded to her: that one destined to emerge from her would be blessed with six blessings — namely the King Mashiach — of whom it is said: "and the spirit of Hashem shall rest upon him — the spirit of wisdom and understanding" — and so on. For one can say that these six blessings are the aspect of the above six handbreadths: "the spirit of wisdom and understanding" — this is the aspect of b'shtayim yechaseh panav — in the aspect of: "a man's wisdom illuminates his face" — and wisdom is the aspect of kindness and compassion and will — as is known. And Binah: "judgments are stirred from it" — which is the aspect of b'shtayim yechaseh panav as elaborated in the discourse — which is the aspect of megaleh tefach umechaseh tefach. For sometimes he reveals the face of will and Providence — and conceals the face of anger [which is from the aspect of wisdom as above] — and sometimes he conceals the face of will and Providence and accepts suffering upon himself for the sake of the world [which flows from the aspect of Binah — from which judgments are stirred]. And in truth this itself is also the aspect of kindness and compassion — for it is for the world's benefit. Also: since the Tzaddik himself chooses more the spiritual influence and Providence. And this is because in truth wisdom and Binah include one another — the aspect of: "understand through wisdom and be wise through Binah" — as elaborated in all of this among the Kabbalists. "The spirit of counsel and might" — this is the aspect of b'shtayim yechaseh raglav [with two he covers his legs] — which is the aspect of megaleh tefach umechaseh tefach toward the world — which are in the aspect of legs toward him — who follow his counsel — the aspect of: "and all the people who are at your feet — who walk after your counsel" — as elaborated in the discourse. And therefore when he reveals a handbreadth — he is in the aspect of the spirit of counsel — for they follow his counsel. And when he is in the aspect of mechaseh tefach — he is in the aspect of gevurah — for gevurah is the aspect of contraction and concealment of light and covering. And since even his revelation to them is through the aspect of the above concealment — which is the aspect of b'shtayim yechaseh — therefore he truly encompasses the spirit of counsel and might together. "The spirit of knowledge and fear of Hashem" — this is the aspect of ub'shtayim ya'ofef [with two he flies]. For the more one knows of the knowledge of Hashem — the more one knows that one is very far from Hashem and does not know at all. This being the aspect of the spirit of knowledge and fear of Hashem — for the more one knows of Him — the more one fears — for one knows one is still very far from Him and does not know Him at all. For the greatness of the Creator is without measure — as elaborated in the discourse. And through this great fear falls upon him — for fear is in the aspect of the withdrawal of holiness — as it were. As it is written: "and they moved and stood at a distance." And also regarding Moshe it is written: "and they feared to come close to him." And as elaborated in the books. And therefore the aspect of ub'shtayim ya'ofef as above — which is the aspect of peace for the far and the near as elaborated in the discourse — is the aspect of the spirit of knowledge and fear of Hashem as above. And perhaps one can say in another manner as well. And in any case: the six blessings are in the aspect of the six handbreadths — six wings as above.

self — is

Segment 8
HE:
אות ד שם, ועל כן נקראת הבחינה המקבלת הששה טפחים הנ"ל מטפחת רוצה לומר כי מטפחת פירושו מפה, כמו שפירש רש"י בישעיה ג' המטפחות והחריטים פירש"י המטפחות מפות, ומפה על פי רוב בדברי רז"ל פירושו הכיסוי של בגד שפורסין על השלחן בעת האכילה מלשון פורס מפה ומקדש וכאלה רבות (ובלשון אשכנז טישטעח) שעליו מסדרין ועורכין את הלחם שהוא בחינת לחם הפנים שהוא בחינת ברית הכלול מששה טפחים ועל כן נקראת מטפחת ועוד יש לומר דרוצה לומר על פי שמבאר לקמן, שהשש שעורים הם בחינת הששה טפחים, ועל כן אמר כאן שבשביל זה נקראת מטפחת וכו' רמז על בחינת הששה טפחים, ובזה רימז לה שפעלה בקשתה שבקשה (רות ג) ופרשת כנפיך שזה בחינת הששה כנפים בחינת הששה טפחים הנ"ל ואפשר לומר שזהו שאמרו רז"ל הובא ברש"י שם במגילת רות, שבזה רימז לה שעתיד לצאת ממנה בן שיתברך בששה ברכות, היינו מלך המשיח שנאמר בו (ישעיה י"א) ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה וכו', כי הששה ברכות אלו יש לומר שהם בחינת הששה טפחים הנ"ל, רוח חכמה ובינה הוא בחינת בשתים יכסה פניו בבחינת (קהלת ח) חכמת אדם תאיר פניו, וחכמה הוא בחינת חסד ורחמים ורצון כידוע, ובינה דינים מתערין מינה שזה בחינת בשתים יכסה פניו כמבואר בפנים שזה בחינת מגלה טפח ומכסה טפח, כי לפעמים מגלה פנים של רצון והשגחה ומכסה פנים של כעס (שזה מבחינת חכמה כנ"ל) ולפעמים מכסה פנים של רצון והשגחה ומקבל על עצמו יסורים בשביל העולם (שזה נמשך מבחינת בינה אשר דינין מתערין מינה) ובאמת זה בעצמו הוא גם כן בחינת חסד ורחמים כי הוא טובת העולם, גם מחמת שהצדיק בעצמו בוחר יותר בהשפעה והשגחה רוחניות, וזה כי באמת חכמה ובינה כלולין זה מזה בחינת הבן בחכמה וחכם בבינה כמבואר כל זאת במקובלים, רוח עצה וגבורה זה בחינת בשתים יכסה רגליו שהוא בחינת מגלה טפח ומכסה טפח נגד העולם שהם בחינת רגלין נגדו שנמשכין אחר עצתו בבחינת (שמות י"א) וכל העם אשר ברגליך ההולכין אחר עצתך כמבואר בפנים ועל כן כשהוא מגלה טפח אז הוא בחינת רוח עצה כי נמשכין אחר עצתו וכשהוא בבחינת מכסה טפח אז הוא בבחינת וגבורה כי גבורה הוא בחינת צימצום והעלם האור וכיסוי ומחמת שגם בחינת הגילוי שלו אצלם הוא על ידי בחינת כיסוי הנ"ל שזה בחינת בשתים יכסה על כן באמת כולל רוח עצה וגבורה ביחד רוח דעת ויראת ה' הוא בחינת ובשתים יעופף שכל מה שיודע יותר בידיעת ה' הוא יודע שהוא רחוק מאוד מהשם יתברך ואינו יודע כלל שזה בחינת רוח דעת ויראת ה' שכל מה שיודע ממנו יתברך ביותר הוא מתירא ביותר כי יודע שהוא רחוק עדיין ממנו יתברך מאוד ואינו יודע ממנו כלל כי גדולת הבורא אין שיעור כמב"פ ועל ידי זה נופל עליו יראה גדולה כי היראה היא בבחינת התרחקות דקדושה כביכול כ"ש (שמות כ) וינועו ויעמדו מרחוק, וגם במשה כתיב (שם ל"ד) ויראו מגשת אליו וכמבואר בספרים ועל כן בחינת בשתים יעופף הנ"ל שהוא בחינת שלום לרחוק ולקרוב כמבואר בפנים הוא בחינת רוח דעת ויראת ה' כנ"ל ואולי אפשר לומר באופן אחר גם כן, ועל כל פנים הששה ברכות הם בבחינת הששה טפחים שש כנפים הנ"ל:

EN:
There — on the matter of the wings of the serpent — "and then the serpent is in the aspect of ef'eh v'saraf m'ofef [a flying serpent]" — — "and its fruit is a flying fiery serpent" .

itself the aspect of revealing — for through this it reveals itself to them." This means: and therefore the aspect of megaleh tefach umechaseh tefach is the aspect of b'shtayim yechaseh [with two he covers]. For even the aspect of megaleh tefach [reveals a handbreadth] is through the aspect of mechaseh [conceals] as above. Only: sometimes it is in the aspect of mechaseh tefach for the sake of revelation. And sometimes it is in the aspect of mechaseh [conceals] truly. And this is the aspect of b'shtayim yechaseh as above. And therefore also regarding b'shtayim yechaseh panav [with two he covers his face] — he also explains in such a manner: that the aspect of megaleh tefach is also the aspect of mechaseh — which is the aspect of b'shtayim yechaseh panav. For he reveals the face of will and Providence — and conceals the face of anger — and so on — as elaborated in the discourse.

Segment 10
HE:
אות ה שם, אבל כשיש להם חס ושלום כנפים מהדיבורים רעים אזי שכלם מעופף וגם מזיק למרחוק, וגם שמעופף חכמתם המשובשת ונכנס ונדבק בהמוח והלב בעומק גדול מאוד נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי כבר מבואר לעיל שהכנפים של הנחש הם נגד השש כנפים של הקדושה שהצדיק כלול מהם וכבר מבואר לעיל שבקדושה היא בחינת בשתים יכסה פניו נגד עצמו, בשתים יכסה רגליו נגד העולם הנמשכין אחריו, ובשתים יעופף נגד השימוש שמשמש את השם יתברך ועל כן כשעושין חס ושלום כנפים להנחש, אזי הם חס ושלום ממש כנגד בחינת שש כנפים הנ"ל, כי מה ששכלם מעופף ונפתח להם עצמם החכמה המשובשת במהירות זה כנגד בחינת בשתים יכסה פניו נגד עצמו בפרט כפי המבואר לעיל שבקדושה הוא בחינת רוח חכמה ובינה, ועל כן בהיפוך חס ושלום אזי הם מעופפים בחכמתם, ומה שחכמתם מעופפת ומתפשטת ומזקת גם לאחרים למרחוק זה בחינת ההיפוך והכנגד של בחינת בשתים יכסה רגליו, שהוא בחינת כנגד המשכת העולם שנמשכין אחריו כנ"ל ומה שחכמתם נכנסת ונתדבקת בעומק הלב, זה כנגד בחינת בשתים יעופף שזה בחינת השימוש שהצדיק משמש את השם יתברך, וידיעת ה' נכנס כל כך בעומק לבבו עד שיודע בכל פעם ביותר שהוא רחוק מהשם יתברך ואינו יודע ממנו כלל, שזהו רק מחמת שהידיעה נכנסה בעומק לבבו מאד עד שמבין הדבר לאשורו, כי באם לאו היה יכול לטעות ולומר שהוא יודע מהשם יתברך והוא קרוב אליו כמו שגם בלימוד הפשוט כל זמן שאין ענין הלימוד נכנס ונדבק בעומק לבבו, אז יכול לטעות ולומר שיודע הפשט של הלימוד, ובאמת הוא עדיין רחוק ממנו ואינו יודע כלל עומקו של דבר מה שיש לפלפל בזה להקשות ולתרץ לשאול ולהשיב, כמו כן בידיעת השם יתברך, כל זמן שאין הידיעה הקדושה נכנסת בעומק לבבו, אזי יוכל להיות נדמה לו שיודע מהשם יתברך וקרוב אליו, וזה בעצמו הוא סימן שאינו יודע כלום כמבואר בפנים נמצא שבחינת ובשתים יעופף הוא בחינת מה שידיעת הצדיק מהשם יתברך הוא בעומק הלב מאוד, ועל כן גם להיפוך אזי חס ושלום חכמתם המשובשת נכנסת בעומק הלב מאוד רחמנא ליצלן, אבל כשאין להם כנפים לעופף והם רק בבחינת הליכה אזי אין להם כל הג' בחינת הנ"ל כמבואר בפנים:

EN:
And see in Zohar HaRakia — in his commentary on Saba d'Mishpatim — on the question: "who is the serpent that flies in the air?" — where he writes there: and know what is written above — for the flow [shefa] is called nemalah [ant] — for nemalah together with the kollel equals 126 — like the squared form of Adnut [Adonai] — thus: Alef — Alef-Daled — Alef-Daled-Nun — Alef-Daled-Nun-Yud. And from that light that emerges from this Name of Adnut squared — the kelippos seize for their vitality. For they have no standing and existence except from what they steal from the above holy lights. And the Rav said there on the verse: "and his hand grasped the heel of Eisav" — see there. And the substance of the matter is: for the kelippos wish to nurse from the holy sparks which are the aspect of the legs of holiness — the aspect of the heel [akev]. And Yaakov held onto it so that the wicked Eisav would not benefit from it. And the above holy sparks are the illumination of Adnut squared — the numerical value of nemalah [ant] as above. All of this is elaborated there. And it is already known: that the shoes are the protection of the legs — so that the external forces do not nurse from them. It follows: that the essential rectification of the shoes is for the aspect of the above ant. And from this is elaborated further what we wrote above — that he was exacting for this: that the shoe is not properly rectified — which flows because the ant is placed in the mouth of the serpent — the aspect of: "a broken tooth and a stumbling foot" — and so on — as above. Which in truth for this very reason one needs even more the protection of the shoes as above. And it is also somewhat more elaborated what we wrote regarding Sarah who slapped Hagar with a shoe on her face. For Sarah is of the aspect of the squared Adnut above. To this end she lived 127 years. And: "and Sarah died in Kiryat Arba — she is Chevron" — as elaborated in Likutay Torah of the Holy Ari — and in Pri Etz Chaim in the intentions of Purim. It follows that she is the aspect of the above ant. And she is the aspect of the lower wisdom [chuchmah tata'ah] — as is known. Which is the aspect of the great Torah scholar of holiness — who enters also into those wisdoms which are of the aspect of the serpent — which are adjacent to him — the aspect of the legs of holiness as above. Only: they are for him only in the aspect of a maidservant [shifchah] — as brought in the books. That the Torah scholar of holiness also sometimes enters into those wisdoms and engages in them somewhat — this is in order that they shall be for him as cooks and bakers to be used — for the wisdom of the Torah — in which all the wisdoms are included — as is known. This being the aspect of: "come now to my maidservant — perhaps I shall be built up through her." For on the contrary: the Torah scholar collects and takes out from them through this all the vitality that they had — from the holy sparks among them. All of which are from the aspect of Sarah — the aspect of squared Adnut as above. But sometimes they wish to overpower through this the holiness even more — the aspect of: "and my mistress was demeaned in her eyes" — and so on. Then: "and Sarah afflicted her and she fled from her face." And the Sages expounded: that she slapped her with a shoe on her face. For she drew the aspect of the holiness of the shoes of holiness — which are the protection of the legs — the aspect of the above ant — so that the external forces not nurse from them. And then she fled from before her — for the shoe of holiness is the aspect of face [panim]. For it flows in its root from the aspect of the light of the face — from the aspect of chasmal — as elaborated in the above Likutay Halachos. Which itself is also included in the aspects of the intentions of the circumcision — as is known. And also: for it is elaborated there in the above Zohar HaRakia — that this matter speaks of the secret of what occurs on Erev Shabbas — when noga is included in holiness — and the three impure kelippos fall to the female of the great abyss [nukva d'tehoma rabbah] — through the above flame of fire that descends on Erev Shabbas — which is the aspect of shalheives Yah [a flame of Hashem]. For it flows in its root from a very high place. [As elaborated in Pri Etz Chaim in the kavvanot of Shabbas: that it issues from the side of the mother [ima] — from where also the secret of the shoe flows at its root — as elaborated in the above Sha'ar HaTefillah. And see there also what one should intend after the washing of Erev Shabbas — in the Name sandal — and so on — see there further and you will understand more of the matter.] This is also the aspect of the secret of the intentions of the circumcision — to completely cut off the foreskin — which is of the aspect of the three entirely impure kelippos. And to tear off the skin of the crown [ataroh] — as elaborated in Siddur Kol Ya'akov. And see there also on the matter of the letters Yud-Hay in the circumcision and peri'ah. And see also below in Rabbainu's words in the discourse HaNi'alvim V'Einan Olvim, Siman 82. And in the discourse Tefillah L'Chavakuk, Siman 19. And it is possible to say: the three aspects that the serpent has when it has wings to fly as above — this is the aspect of the three impure kelippos. And the aspect of the serpent's mere walking alone is from the aspect of noga — from which is the essential secret of free will — as is known. And this is what Rabbainu wrote: for the aspect of walking the serpent has always — since free choice is free. And when the good in noga is included in holiness — through the Torah scholar using these wisdoms for good as above — then the evil falls and is nullified specifically through wishing to attach itself also to the aspect of noga — and to rise with it as above. And then the flame of fire descends upon their heads and they fall and go down completely. And then there is rest for the above ant. And see the above Zohar HaRakia — and you will understand. And after all the above I know that I have not touched even a hairbreadth of the intentions of the discourse — even according to the mere plain intention that Rabbainu had in this alone — let alone the hidden depths of wisdom that are in these matters in the above discourse. And I heard that once some members of our community asked about the connection of this discourse and the intentions of his words — [and I do not know whether this was at the very time that he revealed the matter of this discourse — or at another time]. And Rabbainu replied to them: "what can I do for you — that you have no knowledge of spiritual and refined matters" — [and in Yiddish [lashon Ashkenaz]: vos zohl ich eich tohn az ihr hot kein yedi'ah nit in eidelkeit]. And what was understood from this: that there are in this matter very spiritual and refined matters — as is also understood from the beginning of his words as elaborated above. And see further in Likutay Shas of the Holy Ari — tractate Brachos — on the matter of "Mano'ach am ha'aretz hayah" [Mano'ach was an ignorant man] — and so on.

There: "but when they have, G-d forbid, wings from evil speech — then their intellect flies and also harms from afar. And also their corrupted wisdom flies and enters and attaches itself in the brain and heart in very great depth." In my humble opinion it seems: for it has already been elaborated above that the wings of the serpent are against the six wings of holiness — that the Tzaddik is composed of. And it has already been elaborated above that in holiness: it is the aspect of b'shtayim yechaseh panav — toward himself. B'shtayim yechaseh raglav — toward the world who follow after him. And ub'shtayim ya'ofef — toward the service that he serves Hashem. And therefore when one gives wings, G-d forbid, to the serpent — they are G-d forbid truly against the aspect of the six wings above. For that their intellect flies and the corrupted wisdom opens up to them swiftly — this is against the aspect of b'shtayim yechaseh panav toward himself. In particular according to what is elaborated above: that in holiness this is the aspect of the spirit of wisdom and Binah. And therefore on the contrary, G-d forbid, they fly in their wisdom. And that their wisdom flies and spreads and harms also others from afar — this is the aspect of the opposite and counter to the aspect of b'shtayim yechaseh raglav — which is the aspect of the drawing of the world that follows after him as above. And that their wisdom enters and attaches to the depth of the heart — this is against the aspect of ub'shtayim ya'ofef — which is the aspect of the service that the Tzaddik serves Hashem — and the knowledge of Hashem enters so deeply into his heart that he knows each time more that he is far from Hashem and does not know Him at all. Which is only because the knowledge entered into the very depth of his heart — until he understands the matter in its truth. For if not — he could err and say that he knows of Hashem and is close to Him. Just as even in simple learning — as long as the matter of the learning has not entered and attached deeply in his heart — he could err and say he knows the plain meaning of the subject — when in truth he is still far from it and does not know at all its depth — what there is to sharpen and contest and ask and answer. Likewise in the knowledge of Hashem. As long as the holy knowledge has not entered the depth of his heart — it could seem to him that he knows of Hashem and is close to Him. And this itself is a sign that he knows nothing — as elaborated in the discourse. It follows: that the aspect of ub'shtayim ya'ofef is the aspect of the Tzaddik's knowledge of Hashem being in the very depth of the heart. And therefore on the contrary — their corrupted wisdom, G-d forbid, enters into the very depth of the heart — G-d spare us. But when they have no wings to fly — and are only in the aspect of walking — then they do not have all the three above aspects — as elaborated in the discourse.

Segment 12
HE:
אות ו שם, בענין כנפי הנחש וכו' ואז הנחש בבחינת אפעה ושרף מעופף (ישעיה ל'), ופריו שרף מעופף (שם י"ד):

EN:
Siman Sixty-Four — Bo El Par'ohסימן סד — בא אל פרעה

There: "and the Showbread [Lechem HaPanim] is the aspect of the covenant — and so on — 'and you shall make for it a border of a handbreadth.'" And this is what is written there regarding the Showbread: "six the arrangement [shesh hamaarachos]" — for each row had in it six loaves — corresponding to the above six handbreadths.

Segment 14
HE:
אות ז שם, לענין הנמלה שבתוך פה הנחש, שעל ידי זה בא למבטח בוגד היינו לבטחון שאינו שלם ואמת כראוי, שזה בחינת (משלי כ"ה) שן רועה ורגל מועדת מבטח בוגד, והנמלה הוא בחינת החכם הדור המלמד דעת ודרכי ה' אל העם כמו שכתוב (שם ו) לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם וכו' אפשר לומר שזה נוגע לענין המבואר לעיל שאמר להר"ר נתן ז"ל אודות המנעל שלו שנתעקם העקב על פניו שהוא דומה כמו שטופחין בפנים וכו', ומפשוטו נראה שהוכיח אותו על פניו למה הוא הולך במנעל כזה, כי כבר ידוע מה שהקפידו רז"ל על ענין המנעלים (כמו שארז"ל (שבת קכ"ט) לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו, בפרט לענין תלמיד חכם הקפידו ביותר ואמרו שאין לו לת"ח לילך במנעלים מטולאים בשוק וכל זאת כדי שלא יתבזה בפני ההמון), ועל כן הקפיד גם רבינו ז"ל על זה קצת, ובכאן רימז לו שזה בא מחמת הבטחון שאינו שלם ואמת, שזה בחינת שן רועה ורגל מועדת דייקא (כי המנעל הוא שמירה להרגלין), וזה בא על ידי מבטח בוגד שבא על ידי שהנמלה שהוא חכם הדור מונח בתוך פיה של הנחש והם מבלבלין אותו והחכם הוא בחינת נמלה כמו שכתוב (משלי ו) לך אל נמלה עצל וכו', וכבר ידוע מה שמבואר בספר המדות שעל ידי זריזות זוכה להיות רועה נאמן וסימן לדבר לך אל נמלה וכו' וכתיב (בראשית מ"ט) משם רועה אבן ישראל ס"ת נמלה, ושמעתי מאנשים נאמנים מאנ"ש הזקנים, שענין זה אמר רבינו ז"ל בפירוש על הר"ר נתן ז"ל שהיה זריז גדול מאוד כידוע ופעם אחת התפעל רבינו ז"ל מאוד מזריזתו הגדולה והנפלאה, ואמר עליו אז שבוודאי יהיה הר"ר נתן ז"ל מנהיג ורועה ישראל, כי על ידי זריזות זוכין להיות רועה נאמן כנ"ל נמצא מבואר מדברי רבינו ז"ל עצמו, שהר"ר נתן ז"ל הוא בחינת החכם הדור שהוא בחינת הנמלה כנ"ל (וזה סעד גם למה שביארנו לעיל במאמר חדי ר"ש סי' ס"א בענין זה של הר"ר נתן ז"ל), וזה שסיים הכתוב שם במשלי ו' לך אל נמלה וכו' אשר אין לה קצין שוטר ומושל תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה (ודברי רז"ל ידועים בזה), שזה מרמז גם כן על ענין הנ"ל שדייקא אחר פטירתו של רבינו ז"ל, חיבר הר"ר נתן ז"ל ספרים הרבה והכין לנו כל טוב, אף על פי שהוא בעצמו לא ידע מה יהיה מהם אם יזכה העולם ליהנות מחיבוריו אם לאו (כמבואר במקום אחר, ובאמת בחייו לא נדפס מחיבוריו כי אם כרך קטן, וגם זה סמוך לפטירתו ז"ל כידוע) וכבר מבואר שהלימוד שהחכם מלמד דעת את העם ומתקן עצתם, הוא בחינת רגלין שזה בחינת בשתים יכסה רגליו כנ"ל, על כן הוא צריך להקפיד ביותר על המנעלים שהם שמירה להרגלין וכן ברוחניות ועבודת ה' צריך להתחזק ביותר בבטחון בהשם יתברך, שזה עיקר השמירה לבחינת רגלין ברוחניות בחינת (משלי ג) אז תלך לבטח דרכיך ורגליך לא תגוף, כי הבטחון השלם הוא ההיפוך מבחינת רגל מועדת כמו שכתוב בה' בטחתי לא אמעד (תהלים כ"ו) עוד יש לפרש ענין הדברי צחות של המנעל הנ"ל, והשייכות שיש לזה עם מאמר זה הנ"ל, כי מה שאמר לו רבינו ז"ל המנעל שלך הוא דומה כמו שטופחין בפנים (דיין שיך האט אפנים וויא אפאטש אין פנים) סוד פשיטות כוונתו ז"ל נראה לי שהוא כפשוטו, ומיוסד על מאמר רז"ל במסכת נדה כ"ה: לענין המפלת כמין סנדל, ואמרו שם סנדל צריך שיהיה לו צורת פנים ואפילו מאחוריו, משל לאחד שסטר את חבירו והחזיר פניו לאחוריו, וכן המנעל שהוא העקב נתעקם הרבה לפניו על פני המנעל כנ"ל, ועל כן הוא ממש כמו שטופחין על פנים, היינו כמשל רז"ל משל לאחד שסטר את חבריו (היינו שטפח לו על פניו) והחזיר את פניו לאחוריו בפרט שרז"ל אמרו גם כן משל זה לענין סנדל כנ"ל, ובוודאי דברי צחות הנ"ל, ומה שהזכיר אחר כך מאמר רז"ל הנ"ל הם כמין חומר אפילו לפי פשוטו והנה במאמר זה הנ"ל מבואר שבחינת וטפח לו על פניו הוא בחינת בשתים יכסה פניו, כי פנים לשון כעס, וגם הוא לשון רצון והשגחת השם יתברך וכו' ובאמת כעס הוא מבחינת הסתרת פנים בחינת אחורים, רק שבאמת גם אחורים דקדושה הם גם כן בחינת פנים, כי הכעס של השם יתברך חס ושלום הוא גם כן לטובה, וכמבואר גם במאמר זה לענין הצדיק שהוא בחינת מגלה טפח ומכסה טפח כי לפעמים מגלה פנים של רצון והשגחה ומקבל על עצמו יסורין בשביל העולם, כי הוא בוחר ביותר בהשפעה והשגחה רוחניות, ואותה ההשפעה שהלכה לה נתפזרה בכל העולם וכו' נמצא כשמכסה הפנים של רצון והשגחה ומקבל על עצמו יסורין שזה מבחינת אחורים כנ"ל, זה בחינת שהחזיר את פניו לאחוריו, שזה בחינת מה שהלך במנעל שנתעקם פניו לאחוריו, שזה היה מסתמא מחמת חסרון פרנסה, שזה בא להצדיק לפעמים מחמת בחינת בשתים יכסה פניו בחינת וטפח לו על פניו והחזיר פניו לאחוריו כנ"ל ומחמת שזה גם כן לטובת ישראל שהם בחינת הרגלין שלו, על כן מרומז ענין זה בבחינת המנעל דייקא שהוא בחינת השמירה להרגלין כנ"ל ועל כן הזכיר אז גם מאמר רז"ל (ירושלמי שבת א ג) מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסילותא, שמזה המאמר מבואר שבחינת עקב בחינת אחורים של המדרגה עליונה הוא גבוה ביותר מבחינת הראש והפנים של מדריגה התחתונה ממנה, שזה גם כן בחינת מה שמבואר לעיל שבחינת אחורים דקדושה היא גם כן בחינת פנים, היינו לבחינת המדריגה שלמטה ממנה וכמבואר מזה גם בכתבים ובזה יש להבין קצת מה שאמרו רז"ל במדרש לך לך פרשה מ"ה, ותעניה שרה ותברח מפניה וכו', טפחתה בקורדקייסין (היינו במנעל) על פניה, כי בהגר ובישמעאל היה עדיין אחיזת זוהמת הנחש כידוע, וכמו שדרשו רבותינו ז"ל על (בראשית כ"א) ותלך ותתע, ושרה הראתה לה שבחינת קדושת המנעל של הרגלין שלה גבוה מבחינת הפנים של הגר וטפחה בו על פניה, עד שהוכרחה לברוח מחמת זה ועיין בפרי עץ חיים שער התפלה פרק ב' ג' מענין לבישת מנעלים, ובלקוטי הלכות הל' חליצה ויבום הנכלל בהל' גיטין הלכה ד' אות יו"ד י"א י"ב ותבין ביותר:

EN:
There: "and there must be a difference — as it were — between the filling and the surrounding." This does not mean a difference of place — as it were — G-d forbid. For in what is above — in the spiritual realm — the concept of place does not apply. And all the more so in such a supernal, holy, and awesome place. [And as elaborated also in Likutay Amarim Tanya, chapter 48 — see there.] Rather the meaning is: some kind of difference — and gradations and distinctions of levels and aspects — between the filling and the surrounding. Which comes only through the aspect of the contraction of the chalal hapanuy. And also in this it is impossible to speak at all — or even to contemplate in thought. And as is also understood in Etz Chayyim in the Heichal Adam Kadmon. And see in the book Zohar HaRakia — in the name of the Kabbalist Rabbi Meir Paprush — on the Zohar Bereishis, p. 15 — b'reish hormanusa — and so on — where he elaborated somewhat on this. And even so: he himself wrote in the name of the Maharch"o — that the entire thing is only to break it into the ear — and so on.

There: regarding the ant within the mouth of the serpent — through which one comes to the treacherous confidence [mivtach boged] — meaning: to a confidence that is not complete and true as it should be. This being the aspect of: "a broken tooth and a stumbling foot — a treacherous confidence [mivtach boged]." And the ant is the aspect of the Torah scholar of the generation — who teaches knowledge and the ways of Hashem to the people — as it is written: "go to the ant, you sluggard — see its ways and be wise." It is possible to say that this relates to the matter elaborated above — what he said to Rabbi Nosson regarding his shoe that had become crooked — the heel had turned forward over the shoe — that it is like one who is slapped in the face. And from the plain meaning it appears that he rebuked him to his face: why does he walk in such a shoe. For it is already known how the Sages were exacting about the matter of shoes [as the Sages said: "a person should always sell all that he has and buy shoes for his feet" — in particular regarding a Torah scholar — they were even more exacting and said that a Torah scholar should not go in mended shoes in the marketplace — all of this so that he not be demeaned before the masses]. And therefore Rabbainu was also somewhat exact about this. And here he alluded to him: that this comes through the confidence that is not complete and true — which is the aspect of: "a broken tooth and a stumbling foot" — specifically [for the shoe is the protection of the feet]. And this comes through mivtach boged — which comes through the ant — which is the Torah scholar of the generation — being placed in the mouth of the serpent — and they confuse him. And the Torah scholar is the aspect of the ant — as it is written: "go to the ant, you sluggard." And it is already known what is elaborated in the book Sefer HaMidos: that through diligence one merits to be a faithful shepherd — and the sign of this: "go to the ant" — and it is written: "from there — a shepherd — the stone of Israel" — the final letters [sofei teivos] spell nemalah [ant]. And I heard from trustworthy people — from the elders of our community — that Rabbainu said this explicitly about Rabbi Nosson — who was very diligent — as is known. And once Rabbainu was very moved by his great and wondrous diligence — and said of him at that time: that certainly Rabbi Nosson would be a leader and shepherd of Israel. For through diligence one merits to be a faithful shepherd as above. It follows that it is elaborated from Rabbainu's own words: that Rabbi Nosson is the aspect of the Torah scholar of the generation — which is the aspect of the ant as above. [And this also supports what we elaborated above in the discourse Chadi Rabbi Shimon, Siman 61 — on this matter of Rabbi Nosson.] And this is why the verse concluded there in Proverbs 6: "go to the ant" — and so on — "which has no chief, officer, or ruler — she prepares her food in the summer — she gathers her sustenance at the harvest." [And the Sages' words on this are well known.] Which alludes also to the above matter: that specifically after the passing of Rabbainu — Rabbi Nosson composed many books and prepared all good for us. Even though he himself did not know what would become of them — whether the world would merit to benefit from his writings or not. [As elaborated elsewhere. And in truth: in his lifetime only a small volume was printed from his writings — and even this was close to his passing — as is known.] And it has already been elaborated: that the learning that the Torah scholar teaches knowledge to the people — and rectifies their counsel — is the aspect of the legs. Which is the aspect of b'shtayim yechaseh raglav as above. And therefore he must be even more exacting about the shoes — which are the protection of the legs. And likewise in spirituality and the service of Hashem — one must strengthen oneself more in trust [bitachon] in Hashem. For this is the essential protection of the aspect of the legs in spirituality. The aspect of: "then you shall walk on your way securely — and your foot shall not stumble." For complete trust [bitachon shalem] is the opposite of the aspect of regel moa'edes [a stumbling foot] — as it is written: "I trusted in Hashem — I shall not stumble." And there is yet more to explain on the witty matter of the above shoe — and its relevance to this above discourse. For what Rabbainu said to him: your shoe is like one who is slapped in the face — [dein shich hot a ponim vi a patsh in ponim] — the secret of his plain intention — it seems to me — is as its plain meaning. And is founded on the Sages' teaching in tractate Niddah, p. 25b — regarding one who miscarries something shaped like a sandal [kimin sandal]. And they said there: a sandal must have the shape of a face — and even on its back. A parable: like one who struck his companion and turned his face around backwards. And likewise the shoe — whose heel had turned far forward over the front of the shoe as above. And therefore it is truly like one who slaps on the face — meaning: like the Sages' parable of one who struck his companion [slapped him on the face] and turned his face around backwards. In particular since the Sages also said this parable regarding a sandal as above. And certainly the above witty saying. And what he then also mentioned the Sages' teaching — these are a kind of supporting evidence — even according to the plain meaning. And in this above discourse it is elaborated: that the aspect of v'tofach lo al panav [slaps him on his face] is the aspect of b'shtayim yechaseh panav. For panim [face] is the language of anger. And also it is the language of will and the Providence of Hashem. And in truth anger is from the aspect of the concealment of the face — the aspect of backs [achorayyim]. Only: in truth even the backs of holiness are also the aspect of face. For the anger of Hashem — G-d forbid — is also for good. And as is elaborated also in this discourse — regarding the Tzaddik who is the aspect of megaleh tefach umechaseh tefach. For sometimes he reveals the face of will and Providence — and accepts suffering upon himself for the sake of the world — since he chooses more the spiritual influence and Providence. And that influence that went went spread through all the world. It follows: that when he conceals the face of will and Providence and accepts suffering — which is from the aspect of backs as above — this is the aspect of having turned his face around backwards. Which is the aspect of walking in the shoe whose face had turned backwards. Which presumably came through poverty — which sometimes comes to the Tzaddik through the aspect of b'shtayim yechaseh panav — the aspect of v'tofach lo al panav — and turned his face around backwards as above. And since this is also for the benefit of Israel — who are the aspect of his legs — therefore this matter is alluded in the aspect of the shoe specifically — which is the aspect of the protection of the legs as above. And therefore he also mentioned then the Sages' teaching: [Yerushalmi Shabbas 1:3] "what wisdom did as a crown for its head — humility did as a heel for its sandal [akev l'silusah]." For from this teaching it is elaborated: that the aspect of heel [akev] — the aspect of the backs of the higher level — is of greater height than the aspect of the head and face of the level below it. Which is also the aspect of what was elaborated above: that the backs of holiness are also the aspect of face. Meaning: to the level below them. And as elaborated in this also from the writings. And through this one can understand somewhat what the Sages said in the Midrash Lech Lecha, section 45: "and Sarah afflicted her and she fled from her face" — "she slapped her with a sandal [kordekeisin] on her face." For in Hagar and Yishmael there was still the attachment of the zohamas hanachash [impurity of the serpent] — as is known. And as our Sages expounded on: "and she went and wandered." And Sarah showed her: that the holiness of the shoe of her legs is higher than the aspect of the face of Hagar. And slapped her with it on her face. Until she was compelled to flee because of this. And see in Pri Etz Chaim, Sha'ar HaTefillah, chapters 2–3 — on the matter of putting on shoes. And in Likutay Halachos, Laws of Chalitzah and Yibbum — included in Laws of Divorces — Halacha 4, Letters Yud-Alef-Yud-Beis — and you will understand further.

Segment 16
HE:
אות ח ועיין זוהר הרקיע בפירושו על הסבא דמשפטים בשאלה זו מאן הוא נחש דפרח באווירא וכו' שכתב שם, ודע מה שכתוב למעלה כי השפע נקראת נמלה, כי נמלה עם הכולל עולה קכ"ו, כמו ריבוע אדני כזה א' א"ד אד"נ אדני, ומאותו אור שיוצא מזה השם של אדני מרובע מזה תופסים הקליפות לחיותם, כי אין להם העמדה וקיום כי אם מה שגונבים מהאורות הקדושים הנ"ל, ואמר הרב ז"ל על פסוק וידו אוחזת בעקב עשו וכו' עיין שם ותוכן הענין, כי הקליפות רוצים לינק מניצוצות הקדושים שהם בחינת רגלי הקדושה בחינת עקב, והיה אוחז בו יעקב כדי שלא יהנה ממנו עשו הרשע וכו', והניצוצות הקדושים הנ"ל הם הארת אדנ"י מרובע גימטריא נמלה כנ"ל כל זה מבואר שם, וכבר ידוע כי המנעלים הן שמירה להרגלין שלא ינקו מהם החיצונים נמצא כי עיקר תיקון המנעלים הוא לבחינת הנמלה הנ"ל ומזה מבואר ביותר מה שכתבנו למעלה, שלזה הקפיד על שאין המנעל מתוקן כראוי שזה נמשך מחמת שהנמלה מונחת בפה הנחש בחינת שן רועה ורגל מועדת וכו' כנ"ל, אשר באמת מחמת זה עצמו צריכין ביותר לשמירת המנעלים כנ"ל, גם מבואר קצת ביותר מה שכתבנו בענין שרה שטפחתה להגר במנעל על פניה, כי שרה היא מבחינת ריבוע אדני הנ"ל, שלזה חייתה קכ"ז שנה, ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון כמבואר בליקוטי תורה להאריז"ל, ובפרי עץ חיים בכוונות פורים נמצא שהיא בחינת הנמלה הנ"ל, והיא בחינת חכמה תתאה כידוע, שזה בחינת החכם הגדול דקדושה שנכנס גם באלו החכמות שהם מבחינת הנחש שהם סמוכים אליו לבחינת רגלי הקדושה כנ"ל, רק שהם אצלו רק בבחינת שפחה כמובא בספרים, שמה שהחכם דקדושה נכנס גם כן לפעמים לתוך אלו החכמות ועוסק בהם קצת, זה בכדי שיהיו לו לרקחות ולטבחות להשתמש בהם, לענין חכמת התורה שכלולים בה כל החכמות כידוע, שזה בחינת (בראשית ט"ז) בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה, כי אדרבא החכם מלקט ומוציא מהם על ידי זה כל חיותם שהיה להם מהניצוצות דקדושה שביניהם, שכולם הם מבחינת שרה בחינת ריבוע אדנ"י כנ"ל אבל לפעמים הם רוצים להתגבר על ידי זה על הקדושה ביותר, שזה בחינת (שם) ותקל גבירתה בעיניה וכו', אז ותעניה שרה ותברח מפניה ודרשו רז"ל (בראשית רבה מ"ה ו) שטפחתה לה במנעל על פניה, כי המשיכה בחינת קדושת המנעלים דקדושה, שהם בחינת השמירה להרגלין בחינת הנמלה הנ"ל שלא יינקו מהם החיצונים, ואז ותברח מפניה כי המנעל דקדושה הוא בחינת פנים, כי נמשך בשורשו מבחינת אור הפנים מבחינת החשמל כמבואר בלקוטי הלכות הנ"ל שזה בעצמו כלול גם בבחינות כוונות המילה כידוע וגם כי מבואר שם בזוהר הרקיע הנ"ל שענין זה מדבר בסוד מה שבערב שבת נכללת נוגה בקדושה, והשלש קליפות טמאות נופלין לנוקבא דתהומא רבא על ידי ההוא שלהובא דאשא שיורד בערב שבת שהיא בחינת שלהבת יה, כי נמשך בשרשו ממקום גבוה מאוד (כמבואר בפרי עץ חיים בכוונות שבת דנפק מסטרא דאמא שמשם גם כן סוד הנעל בשרשו כמבואר בשער התפלה הנ"ל, ועיין שם גם כן מה שצריך לכוון אחר הרחיצה של ערב שבת בשם סנדל וכו' עיין שם עוד ותבין ביותר בעניינו) שזה גם כן בחינת סוד כוונות המילה להכרית הערלה לגמרי שהיא מבחינת שלש קליפות טמאות לגמרי ולקרוע עור העטרה כמבואר בסידור קול יעקב ועיין שם גם בענין אותיות י"ה שבמילה ופריעה, ועיין גם לקמן בדברי רבינו ז"ל במאמר הנעלבים ואינן עולבים סימן פ"ב, ובמאמר תפלה לחבקוק סימן י"ט ואפשר לומר שהג' בחינת שיש להנחש כשיש לו כנפים לעוף בהם כנ"ל, זה בחינת שלש קליפות הטמאות, ובחינת הליכה לבד של הנחש הוא מבחינה נגה שמשם עיקר סוד הבחירה כידוע וזה שכתב רבינו ז"ל כי בחינת הליכה יש לו תמיד כי הבחירה חפשית, וכשנכלל הטוב שבנוגה בקדושה על ידי שהחכם משתמש עם חכמות אלו להטיב כנ"ל, אז הרע נופל ונתבטל דווקא על ידי שרוצה לדבק את עצמו גם כן בבחינת נגה ולעלות עמה כנ"ל, ואז יורד שלהובא דאשא על ראשם ונופלים ויורדים למטה לגמרי ואז יש נייחא להנמלה הנ"ל, ועיין בזוהר הרקיע הנ"ל ותבין ואחר כל הנ"ל ידעתי כי לא נגעתי עדיין בכוונות המאמר כחוט השערה אפילו לפי פשטות הכוונה שהיה לו לרבינו ז"ל בזה לבד מתעלומות חכמה שיש בדברים אלו שבמאמר הנ"ל ושמעתי שפעם אחת שאלו קצת מאנ"ש בענין קשר המאמר הזה וכוונות דבריו ז"ל (ואיני יודע אם זה היה באותו העת עצמו שגילה ענין המאמר הזה או בזמן אחר), והשיב להם רבינו ז"ל, מה אעשה לכם שאין לכם ידיעה בענינים רוחניים ודקים (ובלשון אשכנז: וואש זאהל איך אייך טאהן אז איהר האט קיין ידיעה ניט אין איידילקעט), והמובן מזה היה שיש בענין זה ענינים רוחניים ודקים מאוד וכמובן גם מראש דבריו ז"ל כמבואר לעיל ועיין עוד בליקוטי הש"ס להאריז"ל מס' ברכות על ענין מנוח עם הארץ היה וכו':

EN:
Section 4 — Letter ד — [end of the discourse]

There: "and therefore the aspect that receives the above six handbreadths is called mitpachas [cloth]." This means: for mitpachas means a cloth [mapah] — as Rashi explained on Isaiah 3: "the mitpachos and the charitim" — Rashi explained: mitpachos are cloths [mapos]. And a mapah — for the most part in the Sages' language — means the covering cloth that one spreads on the table at the time of eating — the language of pores mapah u'mekadesh — and many similar usages. [And in Yiddish [lashon Ashkenaz]: tishtech] — on which one arranges and sets out the bread — which is the aspect of the Lechem HaPanim — which is the aspect of the covenant — composed of six handbreadths. And therefore it is called mitpachas. And further one can say: the meaning according to what he elaborates below — that the six barley grains are the aspect of the six handbreadths. And therefore he says here that on its account it is called mitpachas — alluding to the aspect of the six handbreadths. And through this he alluded to her [Ruth] that her request had been accomplished — that she had requested: [Ruth 3] "and spread your wing" — which is the aspect of the six wings — the aspect of the above six handbreadths. And perhaps one can say: this is what the Sages said — brought in Rashi there in the scroll of Ruth — that through this he alluded to her: that one destined to emerge from her would be blessed with six blessings — namely the King Mashiach — of whom it is said: [Isaiah 11] "and the spirit of Hashem shall rest upon him — the spirit of wisdom and understanding" — and so on. For one can say that these six blessings are the aspect of the above six handbreadths: "the spirit of wisdom and understanding" — this is the aspect of b'shtayim yechaseh panav — in the aspect of: [Ecclesiastes 8] "a man's wisdom illuminates his face" — and wisdom is the aspect of kindness and compassion and will — as is known. And Binah: "judgments are stirred from it" — which is the aspect of b'shtayim yechaseh panav as elaborated in the discourse — which is the aspect of megaleh tefach umechaseh tefach. For sometimes he reveals the face of will and Providence — and conceals the face of anger [which is from the aspect of wisdom as above] — and sometimes he conceals the face of will and Providence and accepts suffering upon himself for the sake of the world [which flows from the aspect of Binah — from which judgments are stirred]. And in truth this itself is also the aspect of kindness and compassion — for it is for the world's benefit. Also: since the Tzaddik himself chooses more the spiritual influence and Providence. And this is because in truth wisdom and Binah include one another — the aspect of: "understand through wisdom and be wise through Binah" — as elaborated in all of this among the Kabbalists. "The spirit of counsel and might" — this is the aspect of b'shtayim yechaseh raglav [with two he covers his legs] — which is the aspect of megaleh tefach umechaseh tefach toward the world — which are in the aspect of legs toward him — who follow his counsel — the aspect of: [Exodus 11] "and all the people who are at your feet — who walk after your counsel" — as elaborated in the discourse. And therefore when he reveals a handbreadth — he is in the aspect of the spirit of counsel — for they follow his counsel. And when he is in the aspect of mechaseh tefach — he is in the aspect of gevurah — for gevurah is the aspect of contraction and concealment of light and covering. And since even his revelation to them is through the aspect of the above concealment — which is the aspect of b'shtayim yechaseh — therefore he truly encompasses the spirit of counsel and might together. "The spirit of knowledge and fear of Hashem" — this is the aspect of ub'shtayim ya'ofef [with two he flies]. For the more one knows of the knowledge of Hashem — the more one knows that one is very far from Hashem and does not know at all. This being the aspect of the spirit of knowledge and fear of Hashem — for the more one knows of Him — the more one fears — for one knows one is still very far from Him and does not know Him at all. For the greatness of the Creator is without measure — as elaborated in the discourse. And through this great fear falls upon him — for fear is in the aspect of the withdrawal of holiness — as it were. As it is written: [Exodus 20] "and they moved and stood at a distance." And also regarding Moshe it is written: [Exodus 34] "and they feared to come close to him." And as elaborated in the books. And therefore the aspect of ub'shtayim ya'ofef as above — which is the aspect of peace for the far and the near as elaborated in the discourse — is the aspect of the spirit of knowledge and fear of Hashem as above.

And perhaps one can say in another manner as well.

And in any case: the six blessings are in the aspect of the six handbreadths — six wings as above.

There: "but when they have, G-d forbid, wings from evil speech — then their intellect flies and also harms from afar. And also their corrupted wisdom flies and enters and attaches itself in the brain and heart in very great depth." In my humble opinion it seems: for it has already been elaborated above that the wings of the serpent are against the six wings of holiness — that the Tzaddik is composed of. And it has already been elaborated above that in holiness: it is the aspect of b'shtayim yechaseh panav — toward himself. B'shtayim yechaseh raglav — toward the world who follow after him. And ub'shtayim ya'ofef — toward the service that he serves Hashem. And therefore when one gives wings, G-d forbid, to the serpent — they are G-d forbid truly against the aspect of the six wings above. For that their intellect flies and the corrupted wisdom opens up to them swiftly — this is against the aspect of b'shtayim yechaseh panav toward himself. In particular according to what is elaborated above: that in holiness this is the aspect of the spirit of wisdom and Binah. And therefore on the contrary, G-d forbid, they fly in their wisdom. And that their wisdom flies and spreads and harms also others from afar — this is the aspect of the opposite and counter to the aspect of b'shtayim yechaseh raglav — which is the aspect of the drawing of the world that follows after him as above. And that their wisdom enters and attaches to the depth of the heart — this is against the aspect of ub'shtayim ya'ofef — which is the aspect of the service that the Tzaddik serves Hashem — and the knowledge of Hashem enters so deeply into his heart that he knows each time more that he is far from Hashem and does not know Him at all. Which is only because the knowledge entered into the very depth of his heart — until he understands the matter in its truth. For if not — he could err and say that he knows of Hashem and is close to Him. Just as even in simple learning — as long as the matter of the learning has not entered and attached deeply in his heart — he could err and say he knows the plain meaning of the subject — when in truth he is still far from it and does not know at all its depth — what there is to sharpen and contest and ask and answer. Likewise in the knowledge of Hashem. As long as the holy knowledge has not entered the depth of his heart — it could seem to him that he knows of Hashem and is close to Him. And this itself is a sign that he knows nothing — as elaborated in the discourse. It follows: that the aspect of ub'shtayim ya'ofef is the aspect of the Tzaddik's knowledge of Hashem being in the very depth of the heart. And therefore on the contrary — their corrupted wisdom, G-d forbid, enters into the very depth of the heart — G-d spare us. But when they have no wings to fly — and are only in the aspect of walking — then they do not have all the three above aspects — as elaborated in the discourse.

There — on the matter of the wings of the serpent — "and then the serpent is in the aspect of ef'eh v'saraf m'ofef [a flying serpent]" — [Isaiah 30] — "and its fruit is a flying fiery serpent" [Isaiah 14].

There: regarding the ant within the mouth of the serpent — through which one comes to the treacherous confidence [mivtach boged] — meaning: to a confidence that is not complete and true as it should be.

There — Letter Beis — "where within the empty space [chalal hapanuy] there is no Godliness — as it were." This means: that one is compelled to call it by this name — that He vacated His Godliness from there — as it were. But in truth: certainly even there His Godliness exists — for certainly there is nothing without His vitality. Only: the Godliness is so utterly concealed and hidden there — that it is named the chalal hapanuy [empty space] — so that there could be in it a place for the creation of the world — as elaborated above in Letter Alef. And therefore those questions that come from there — it is impossible in any manner to find an answer to them. Only: Israel — through their holy faith — pass over everything — and so on — as elaborated in the discourse.

There: "and there must be a difference — as it were — between the filling and the surrounding." This does not mean a difference of place — as it were — G-d forbid. For in what is above — in the spiritual realm — the concept of place does not apply. And all the more so in such a supernal, holy, and awesome place. [And as elaborated also in Likutay Amarim Tanya, chapter 48 — see there.] Rather the meaning is: some kind of difference — and gradations and distinctions of levels and aspects — between the filling and the surrounding. Which comes only through the aspect of the contraction of the chalal hapanuy. And also in this it is impossible to speak at all — or even to contemplate in thought. And as is also understood in Etz Chayyim in the Heichal Adam Kadmon. And see in the book Zohar HaRakia — in the name of the Kabbalist Rabbi Meir Paprush — on the Zohar Bereishis, p. 15 — b'reish hormanusa — and so on — where he elaborated somewhat on this. And even so: he himself wrote in the name of the Maharch"o — that the entire thing is only to break it into the ear — and so on.

There — Letter Daled — regarding the dispute that is between the Torah scholars — which is the aspect of the chalal hapanuy — within which the creation of the worlds occurred — through the days and the attributes. For through this one draws itself to one side and that one draws itself to the other side. In my humble opinion — to bring the matters somewhat closer to the intellect: for through this one draws itself to the right side — where is the root of the attribute of kindness and love — and so on. And that one draws itself for example to the left side — where is the root of the attribute of might and fear and awe. Through this a kind of chalal hapanuy is created between them. And within it the creation of the days and the attributes is formed — through speech. Meaning: for each of the Torah scholars speaks according to his root and his aspect. Through this the creation of the days and attributes — which are love and fear and all similar — is formed between them. And these attributes are truly worlds — as is known. And in truth: each attribute is composed of its companion. And likewise each of the Torah scholars is composed of all the attributes. For at their root all is a single unity — the aspect of the infinite [Ein Sof]. Which is the ultimate aim of all the Torah scholars' pursuits and matters — in order to attach themselves through this to the Infinite — blessed be He. But even so: if all the Torah scholars were one — there would be no place for the creation of the world — meaning: for the aspect of the revelation of the attributes. Since all would be the Ein Sof — which is above the attributes — as it were. [As is understood also from the discourse Lashamesh Sham, Siman 49.] Only: through their being divided from one another — and each one drawing himself to a different side as above — through this the aspect of the chalal hapanuy is created between them. Within which the aspect of the entire creation of the days and attributes which are the worlds comes about as above. And this is what he writes afterwards: "and I have grown my days and my attributes from smallness to greatness." For certainly every person of Israel has good attributes — each according to his aspect. This one in the attribute of love — that one in the attribute of fear. And the Torah scholars engage in this: to speak with them and to elevate and grow the good attributes from smallness to greatness — so that each attribute may be in greater wholeness and clarity and brightness. Which is the aspect of the creation of worlds as above. And since each of the Torah scholars speaks with his intimates according to his root and his aspect — from this there sometimes comes between them something like the aspect of dispute. For the attributes appear on the surface as opposites of one another. And in truth this dispute is the aspect of the rectification of the world. For through this the aspect of the chalal hapanuy is created between them. But even so: it is forbidden to enter and investigate this through inquiry and questions — since it is in the aspect of the chalal hapanuy. And therefore one must not enter there except one who is in the aspect of silence [shitikah]. And this is: "I have found nothing better for the body than silence." And one who is in this aspect — on the contrary: through the disputes between them he merits to grow his days and his attributes. For he enters between them and receives the illumination of all of them. For he knows that in truth this is not dispute at all — only the aspect of contraction and the chalal hapanuy — so that through this the aspect of the coming into being of creation — of the worlds and the attributes — may be created as above. And this is: "all my days I grew up among the Torah scholars" — specifically — as elaborated in the discourse.

This being the aspect of: [Proverbs 25] "a broken tooth and a stumbling foot — a treacherous confidence [mivtach boged]." And the ant is the aspect of the Torah scholar of the generation — who teaches knowledge and the ways of Hashem to the people — as it is written: [Proverbs 6] "go to the ant, you sluggard — see its ways and be wise." It is possible to say that this relates to the matter elaborated above — what he said to Rabbi Nosson regarding his shoe that had become crooked — the heel had turned forward over the shoe — that it is like one who is slapped in the face. And from the plain meaning it appears that he rebuked him to his face: why does he walk in such a shoe. For it is already known how the Sages were exacting about the matter of shoes [as the Sages said: [Shabbas 129] "a person should always sell all that he has and buy shoes for his feet" — in particular regarding a Torah scholar — they were even more exacting and said that a Torah scholar should not go in mended shoes in the marketplace — all of this so that he not be demeaned before the masses]. And therefore Rabbainu was also somewhat exact about this. And here he alluded to him: that this comes through the confidence that is not complete and true — which is the aspect of: "a broken tooth and a stumbling foot" — specifically [for the shoe is the protection of the feet]. And this comes through mivtach boged — which comes through the ant — which is the Torah scholar of the generation — being placed in the mouth of the serpent — and they confuse him. And the Torah scholar is the aspect of the ant — as it is written: "go to the ant, you sluggard." And it is already known what is elaborated in the book Sefer HaMidos: that through diligence one merits to be a faithful shepherd — and the sign of this: "go to the ant" — and it is written: [Genesis 49] "from there — a shepherd — the stone of Israel" — the final letters [sofei teivos] spell nemalah [ant]. And I heard from trustworthy people — from the elders of our community — that Rabbainu said this explicitly about Rabbi Nosson — who was very diligent — as is known. And once Rabbainu was very moved by his great and wondrous diligence — and said of him at that time: that certainly Rabbi Nosson would be a leader and shepherd of Israel. For through diligence one merits to be a faithful shepherd as above. It follows that it is elaborated from Rabbainu's own words: that Rabbi Nosson is the aspect of the Torah scholar of the generation — which is the aspect of the ant as above. [And this also supports what we elaborated above in the discourse Chadi Rabbi Shimon, Siman 61 — on this matter of Rabbi Nosson.] And this is why the verse concluded there in Proverbs 6: "go to the ant" — and so on — "which has no chief, officer, or ruler — she prepares her food in the summer — she gathers her sustenance at the harvest." [And the Sages' words on this are well known.] Which alludes also to the above matter: that specifically after the passing of Rabbainu — Rabbi Nosson composed many books and prepared all good for us. Even though he himself did not know what would become of them — whether the world would merit to benefit from his writings or not. [As elaborated elsewhere. And in truth: in his lifetime only a small volume was printed from his writings — and even this was close to his passing — as is known.] And it has already been elaborated: that the learning that the Torah scholar teaches knowledge to the people — and rectifies their counsel — is the aspect of the legs. Which is the aspect of b'shtayim yechaseh raglav as above. And therefore he must be even more exacting about the shoes — which are the protection of the legs. And likewise in spirituality and the service of Hashem — one must strengthen oneself more in trust [bitachon] in Hashem. For this is the essential protection of the aspect of the legs in spirituality. The aspect of: [Proverbs 3] "then you shall walk on your way securely — and your foot shall not stumble." For complete trust [bitachon shalem] is the opposite of the aspect of regel moa'edes [a stumbling foot] — as it is written: [Psalms 26] "I trusted in Hashem — I shall not stumble." And there is yet more to explain on the witty matter of the above shoe — and its relevance to this above discourse. For what Rabbainu said to him: your shoe is like one who is slapped in the face — [dein shich hot a ponim vi a patsh in ponim] — the secret of his plain intention — it seems to me — is as its plain meaning. And is founded on the Sages' teaching in tractate Niddah, p. 25b — regarding one who miscarries something shaped like a sandal [kimin sandal]. And they said there: a sandal must have the shape of a face — and even on its back. A parable: like one who struck his companion and turned his face around backwards. And likewise the shoe — whose heel had turned far forward over the front of the shoe as above. And therefore it is truly like one who slaps on the face — meaning: like the Sages' parable of one who struck his companion [slapped him on the face] and turned his face around backwards. In particular since the Sages also said this parable regarding a sandal as above. And certainly the above witty saying. And what he then also mentioned the Sages' teaching — these are a kind of supporting evidence — even according to the plain meaning. And in this above discourse it is elaborated: that the aspect of v'tofach lo al panav [slaps him on his face] is the aspect of b'shtayim yechaseh panav. For panim [face] is the language of anger. And also it is the language of will and the Providence of Hashem. And in truth anger is from the aspect of the concealment of the face — the aspect of backs [achorayyim]. Only: in truth even the backs of holiness are also the aspect of face. For the anger of Hashem — G-d forbid — is also for good. And as is elaborated also in this discourse — regarding the Tzaddik who is the aspect of megaleh tefach umechaseh tefach. For sometimes he reveals the face of will and Providence — and accepts suffering upon himself for the sake of the world — since he chooses more the spiritual influence and Providence. And that influence that went went spread through all the world. It follows: that when he conceals the face of will and Providence and accepts suffering — which is from the aspect of backs as above — this is the aspect of having turned his face around backwards. Which is the aspect of walking in the shoe whose face had turned backwards. Which presumably came through poverty — which sometimes comes to the Tzaddik through the aspect of b'shtayim yechaseh panav — the aspect of v'tofach lo al panav — and turned his face around backwards as above. And since this is also for the benefit of Israel — who are the aspect of his legs — therefore this matter is alluded in the aspect of the shoe specifically — which is the aspect of the protection of the legs as above. And therefore he also mentioned then the Sages' teaching: [Yerushalmi Shabbas 1:3] "what wisdom did as a crown for its head — humility did as a heel for its sandal [akev l'silusah]." For from this teaching it is elaborated: that the aspect of heel [akev] — the aspect of the backs of the higher level — is of greater height than the aspect of the head and face of the level below it. Which is also the aspect of what was elaborated above: that the backs of holiness are also the aspect of face. Meaning: to the level below them. And as elaborated in this also from the writings. And through this one can understand somewhat what the Sages said in the Midrash Lech Lecha, section 45: "and Sarah afflicted her and she fled from her face" — "she slapped her with a sandal [kordekeisin] on her face." For in Hagar and Yishmael there was still the attachment of the zohamas hanachash [impurity of the serpent] — as is known. And as our Sages expounded on: [Genesis 21] "and she went and wandered." And Sarah showed her: that the holiness of the shoe of her legs is higher than the aspect of the face of Hagar. And slapped her with it on her face. Until she was compelled to flee because of this. And see in Pri Etz Chaim, Sha'ar HaTefillah, chapters 2–3 — on the matter of putting on shoes. And in Likutay Halachos, Laws of Chalitzah and Yibbum — included in Laws of Divorces — Halacha 4, Letters Yud-Alef-Yud-Beis — and you will understand further.

And see in Zohar HaRakia — in his commentary on Saba d'Mishpatim — on the question: "who is the serpent that flies in the air?" — where he writes there: and know what is written above — for the flow [shefa] is called nemalah [ant] — for nemalah together with the kollel equals 126 — like the squared form of Adnut [Adonai] — thus: Alef — Alef-Daled — Alef-Daled-Nun — Alef-Daled-Nun-Yud.

And from that light that emerges from this Name of Adnut squared — the kelippos seize for their vitality.

For they have no standing and existence except from what they steal from the above holy lights. And the Rav said there on the verse: "and his hand grasped the heel of Eisav" — see there. And the substance of the matter is: for the kelippos wish to nurse from the holy sparks which are the aspect of the legs of holiness — the aspect of the heel [akev]. And Yaakov held onto it so that the wicked Eisav would not benefit from it. And the above holy sparks are the illumination of Adnut squared — the numerical value of nemalah [ant] as above. All of this is elaborated there. And it is already known: that the shoes are the protection of the legs — so that the external forces do not nurse from them. It follows: that the essential rectification of the shoes is for the aspect of the above ant. And from this is elaborated further what we wrote above — that he was exacting for this: that the shoe is not properly rectified — which flows because the ant is placed in the mouth of the serpent — the aspect of: "a broken tooth and a stumbling foot" — and so on — as above. Which in truth for this very reason one needs even more the protection of the shoes as above. And it is also somewhat more elaborated what we wrote regarding Sarah who slapped Hagar with a shoe on her face. For Sarah is of the aspect of the squared Adnut above. To this end she lived 127 years. And: "and Sarah died in Kiryat Arba — she is Chevron" — as elaborated in Likutay Torah of the Holy Ari — and in Pri Etz Chaim in the intentions of Purim. It follows that she is the aspect of the above ant. And she is the aspect of the lower wisdom [chuchmah tata'ah] — as is known. Which is the aspect of the great Torah scholar of holiness — who enters also into those wisdoms which are of the aspect of the serpent — which are adjacent to him — the aspect of the legs of holiness as above. Only: they are for him only in the aspect of a maidservant [shifchah] — as brought in the books. That the Torah scholar of holiness also sometimes enters into those wisdoms and engages in them somewhat — this is in order that they shall be for him as cooks and bakers to be used — for the wisdom of the Torah — in which all the wisdoms are included — as is known. This being the aspect of: [Genesis 16] "come now to my maidservant — perhaps I shall be built up through her." For on the contrary: the Torah scholar collects and takes out from them through this all the vitality that they had — from the holy sparks among them. All of which are from the aspect of Sarah — the aspect of squared Adnut as above. But sometimes they wish to overpower through this the holiness even more — the aspect of: "and my mistress was demeaned in her eyes" — and so on. Then: "and Sarah afflicted her and she fled from her face." And the Sages expounded: [Bereishis Rabbah 45:6] that she slapped her with a shoe on her face. For she drew the aspect of the holiness of the shoes of holiness — which are the protection of the legs — the aspect of the above ant — so that the external forces not nurse from them. And then she fled from before her — for the shoe of holiness is the aspect of face [panim]. For it flows in its root from the aspect of the light of the face — from the aspect of chasmal — as elaborated in the above Likutay Halachos. Which itself is also included in the aspects of the intentions of the circumcision — as is known. And also: for it is elaborated there in the above Zohar HaRakia — that this matter speaks of the secret of what occurs on Erev Shabbas — when noga is included in holiness — and the three impure kelippos fall to the female of the great abyss [nukva d'tehoma rabbah] — through the above flame of fire that descends on Erev Shabbas — which is the aspect of shalheives Yah [a flame of Hashem]. For it flows in its root from a very high place. [As elaborated in Pri Etz Chaim in the kavvanot of Shabbas: that it issues from the side of the mother [ima] — from where also the secret of the shoe flows at its root — as elaborated in the above Sha'ar HaTefillah. And see there also what one should intend after the washing of Erev Shabbas — in the Name sandal — and so on — see there further and you will understand more of the matter.] This is also the aspect of the secret of the intentions of the circumcision — to completely cut off the foreskin — which is of the aspect of the three entirely impure kelippos. And to tear off the skin of the crown [ataroh] — as elaborated in Siddur Kol Ya'akov. And see there also on the matter of the letters Yud-Hay in the circumcision and peri'ah. And see also below in Rabbainu's words in the discourse HaNi'alvim V'Einan Olvim, Siman 82. And in the discourse Tefillah L'Chavakuk, Siman 19. And it is possible to say: the three aspects that the serpent has when it has wings to fly as above — this is the aspect of the three impure kelippos. And the aspect of the serpent's mere walking alone is from the aspect of noga — from which is the essential secret of free will — as is known. And this is what Rabbainu wrote: for the aspect of walking the serpent has always — since free choice is free. And when the good in noga is included in holiness — through the Torah scholar using these wisdoms for good as above — then the evil falls and is nullified specifically through wishing to attach itself also to the aspect of noga — and to rise with it as above. And then the flame of fire descends upon their heads and they fall and go down completely. And then there is rest for the above ant. And see the above Zohar HaRakia — and you will understand. And after all the above I know that I have not touched even a hairbreadth of the intentions of the discourse — even according to the mere plain intention that Rabbainu had in this alone — let alone the hidden depths of wisdom that are in these matters in the above discourse. And I heard that once some members of our community asked about the connection of this discourse and the intentions of his words — [and I do not know whether this was at the very time that he revealed the matter of this discourse — or at another time]. And Rabbainu replied to them: "what can I do for you — that you have no knowledge of spiritual and refined matters" — [and in Yiddish [lashon Ashkenaz]: vos zohl ich eich tohn az ihr hot kein yedi'ah nit in eidelkeit]. And what was understood from this: that there are in this matter very spiritual and refined matters — as is also understood from the beginning of his words as elaborated above. And see further in Likutay Shas of the Holy Ari — tractate Brachos — on the matter of "Mano'ach am ha'aretz hayah" [Mano'ach was an ignorant man] — and so on.



# סימן ס"ד-בא אל פרעה
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/52/

סימן ס"ד-בא אל פרעה
סימן ס"ד-בא אל פרעה
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/52

Segment 2
HE:
אות א שם אות ב', אשר שם בתוך חלל הפנוי אין שם אלקות כביכול וכו' רוצה לומר שמוכרחין לכנותו בשם זה שפינה משם אלקותו יתברך כביכול, אבל באמת בוודאי גם שם יש אלקותו, כי בוודאי אין שום דבר מבלעדי חיותו, רק שהאלקות נעלם ונסתר שם כל כך מאוד עד שמכונה בשם חלל הפנוי שיהיה בו מקום לבריאת העולם כמבואר לעיל באות א' ועל כן אלו הקושיות הבאין משם אי אפשר בשום אופן למצוא להם תשובה, רק ישראל על ידי אמונתם הקדושה עוברים על הכל וכו' כמבואר בפנים

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 64 (Bo El Par'oh)

There — L

Segment 4
HE:
אות ב שם, וצריך להיות הפרש כביכול בין המילוי והסיבוב וכו' אינו רוצה לומר הפרש מקום כביכול חס ושלום, כי למעלה ברוחניות אין שייך מקום, מכל שכן במקום עליון קדוש ונורא כזה (וכמבואר גם בליקוטי אמרים תניא פרק מ"ח ע"ש) רק רוצה לומר איזה בחינת הפרש וחילוקי מעלות ומדריגות ובחינות בין המילוי והסיבוב שזה בא רק על ידי בחינת צמצום של חלל הפנוי וגם בזה אי אפשר לדבר כלל ואפילו להרהר במחשבה, וכמובן גם בעץ חיים בהיכל אדם קדמון ועיין בספר זוהר הרקיע בשם המקובל ר' מאיר פאפרוש על מאמר הזוהר בראשית דט"ו בריש הורמנותא וכו' שהאריך לבאר קצת בזה, ואף על פי כן כתב הוא בעצמו בשם מהרח"ו ז"ל, שהכל הוא רק לשבר את האוזן וכו':

EN:
The discourse Vayomer Boaz El Rus, Siman 65 — was said in the summer of 5566 — close to the passing of his holy and awesome young son Mohar"r Shlomoh Ephraim — who passed away in the month of Sivan of that year. And then Rabbi Nosson and one other person were standing before him on the upper story that was on Rabbainu's house. And Rabbainu related to them the greatness of his suffering and the great afflictions that he had from every side and sides of sides — and elaborated somewhat on this — as elaborated elsewhere. For he was full of very great and very immense suffering — from within and from without — at all times always. And in the midst of his words — he answered and said: "what do you know of how great and enormous is this shattering that was in the world — the matter of the passing of the above young child. All my heart is shattered and torn from its place." And the holy tears began to flow on his cheeks. And immediately and at once they fled from before him — out of the immense shame that fell upon them — when they saw his weeping before them — until it seemed to them as if the entire world had been overturned and destroyed. [And it has already been elaborated elsewhere — with a brief allusion — in Chayyay Moharan [conversations pertaining to the Torah discourses, Siman 28] — about the great hope that was fitting to come to all of Israel — had the above holy young child not passed away.] And afterwards — on the day after that — which was the sixth day — Erev Shabbas Kodesh — he said to them: that had they not fled immediately — he would have related to them a very beautiful matter. And on this day he said to them this discourse of Vayomer Boaz El Rus — regarding the rectification of souls — and what is needed so much from the master of the field [ba'al hasadeh] who supervises them and rectifies them. And this: one who girds his loins to be the master of the field — very many immeasurable afflictions pass over him — G-d spare us. And with his great power he passes over all of them — and does the work of the field as needed — and so on — as elaborated in the above discourse. And this is related to the account of the afflictions that pass over him — which he related to them the day before as above. And from then on he spoke much about the rectification of the souls. And in particular after he came from Lemberg. And in particular during his journey to Uman. For his entire entry there — and his choosing to pass away there — all of this was on account of this: for the rectification of the souls that need rectification from many hundreds of years. And as elaborated somewhat on this elsewhere. And then when he began to speak about this matter of the master of the field — and from his words it was understood that then he began to know — and primarily he knows now. And the knowledge that he has now in this matter is wondrous and awesome. And so on. See Chayyay Moharan there.

etter Beis — "where within the empty space [chalal hapanuy] there is no Godliness — as it were." This means: that one is compelled to call it by this name — that He vacated His Godliness from there — as it were. But in truth: certainly even there His Godliness exists — for certainly there is nothing without His vitality. Only: the Godliness is so utterly concealed and hidden there — that it is named the chalal hapanuy [empty space] — so that there could be in it a place for the creation of the world — as elaborated above in Letter Alef. And therefore those questions that come from there — it is impossible in any manner to find an answer to them. Only: Israel — through their holy faith — pass over everything — and so on — as elaborated in the discourse.

There: "and there must be a difference — as it were — between the filling and the surrounding." This does not mean a difference of place — as it were — G-d forbid.

Segment 6
HE:
אות ג שם אות ד', לענין המחלוקת שבין החכמים שהוא בחינת חלל הפנוי שבתוכו נתהוה בריאת העולמות שהם הימים והמידות על ידי שזה מושך עצמו לצד זה וזה מושך עצמו לצד זה וכו' נראה לעניות דעתי לקרב הדברים אל השכל קצת, כי על ידי זה שזה מושך עצמו לצד ימין ששם שורש מדת החסד ואהבה וכו', וזה מושך עצמו למשל לצד שמאל ששם שורש מדת הגבורה והפחד והיראה, על ידי זה נעשה ביניהם בחינת חלל הפנוי, ובתוכו נתהוה הבריאה של הימים והמדות על ידי הדיבור היינו כי כל אחד מהחכמים מדבר כפי שורשו ובחינתו על ידי זה נתהוה ביניהם הבריאה של בחינת הימים והמדות שהם אהבה ויראה וכל כיוצא בהם, והמדות האלו הם עולמות ממש כידוע והנה באמת כל מדה ומדה כלולה מחברתה, וכן כל אחד מהחכמים כלול מכל המדות, כי בשרשם הכל אחדות אחד בחינת אין סוף, שזה תכלית כוונות כל התלמידי חכמים ועניניהם, כדי לדבק את עצמם על ידי זה באין סוף יתברך אך אף על פי כן אם היו כל התלמידי חכמים אחד לא היה מקום לבריאת העולם, היינו לבחינת התגלות המדות, מאחר שהכל אין סוף שהוא למעלה מהמדות כביכול (כמובן גם במאמר לשמש סי' מ"ט), רק על ידי שנחלקים זה מזה, וכל אחד מושך עצמו לצד אחר כנ"ל, על ידי זה נעשה ביניהם בחינת חלל הפנוי שבו נתהוה בחינת הבריאה כולה של הימים והמדות שהם העולמות כנ"ל וזה שכתב אחר כך שהגדלתי ימי ומדותי מקטנות לגדלות וכו' כי כל אחד מישראל בוודאי יש בו מדות טובות כל אחד כפי בחינתו, זה במדת אהבה וזה במדת היראה, והתלמידי חכמים עוסקים בזה לדבר עמהם ולהעלות ולגדל המדות טובות שלהם מקטנות לגדלות שיהיו כל מדה ומדה בשלימות וזכות ובהירות ביותר שזה בחינת בריאת עולמות כנ"ל ומחמת שכל אחד מהחכמים מדבר עם מקורביו כפי שורשו ובחינתו, מזה נעשה לפעמים ביניהם כמו בחינת מחלוקת, כי המדות נראות לכאורה כהפכיות זה מזה ובאמת זה המחלוקת הוא בחינת תיקון העולם, כי על ידי זה נעשה ביניהם בחינת חלל הפנוי אך אף על פי כן אסור ליכנוס ולעיין בזה בחקירות ושאלות מאחר שהוא בבחינת חלל הפנוי, על כן אסור ליכנוס לשם כי אם מי שהוא בבחינת שתיקה, וזה לא מצאתי לגוף טוב משתיקה ומי שהוא בבחינה זו, אזי אדרבא על ידי המחלוקות שביניהם זוכה לגדל ימיו ומדותיו, כי הוא נכנס ביניהם ומקבל הארת כולם, כי יודע שבאמת אין זה מחלוקת כלל, רק בחינת צמצום וחלל הפנוי, בשביל שיוכל להיות על ידי זה בחינת התהוות הבריאה של העולמות והמדות כנ"ל, וזה כל ימי גדלתי בין החכמים דייקא כמבואר בפנים:

EN:
And see in the book Chayyay Moharan there — where the above matter is also brought: what he said to them on the night before his passing: "what do you have to worry — since I go before you" — and so on — as above. And Rabbi Nosson concluded there: and likewise even those who did not merit to know Rabbainu in his lifetime — when they will come to his holy grave — and so on — and will lean upon him — and will study his holy books — and will accustom themselves to walk in his holy ways as stated in his holy books — certainly they have that upon which to lean. Praiseworthy are they and praiseworthy is their portion — and all who take refuge in him will not be put to shame. For he already revealed his opinion explicitly and by allusion: that all that he engages in with us is not only for our sakes. But rather: "with he who is here — and with he who is not here" . [And as Rashi explains there: also with future generations that are destined to exist.] Until here.

For in what is above — in the spiritual realm — the concept of place does not apply.

Segment 8
HE:
אות ד שם בסוף המאמר, ארבה ר"ת אכן רוח הוא באנוש וכו' כי אליהו אמר זאת לשלשת ריעי איוב שרצו לתרץ הקושיות שהיה קשה לאיוב על הנהגת השם יתברך ולא עלתה בידם על כן אמר (איוב ל"ב) אמרתי ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה, כי בהימים והמדות בוודאי יכולין למצוא חכמה ושכל לתרץ הקושיות הנמשכין משם כמבואר בפנים, על כן היה סובר שהם יתרצו לו כל הקושיות שלו, וכשראה שלא עלתה בידם אמר אכן רוח הוא באנוש וכו', כי התיקון על כל הקושיות כולם, הן הנמשכין מבחינת שבירת כלים הן הנמשכין מבחינת חלל הפנוי ששם באמת אי אפשר למצוא עליהם שום תירוץ על פי חכמה ושכל, אף על פי כן הכל נתיישב וניתתקן על ידי הניגון העליון של ראש אמונה, והנגינה הוא בחינת רוח שזה בחינת אכן רוח הוא באנוש, שעל ידי זה עולין ויוצאין מכל מיני קושיות ומבוכות כמבואר בפנים והנה במאמר זה מבואר להדיא הענין הנפלא והנורא שנשמע מפי רבינו ז"ל מענין השיר והניגון שלעתיד שזה יהיה העולם הבא של כל הצדיקים והחסידים וכו' מבואר היטב על פי שכתב רבינו ז"ל לעיל שעיקר הקיבול שכר לעתיד הוא שישיגו השגות ויבינו מה שהיה אי אפשר להבין בעולם הזה, ואז ידעו שהחלל הפנוי הוא בבחינת ארבה וכו', שזה בחינת (בראשית ל) וענתה בי צדקתי ביום מחר בחינת מחר לקבל שכר וכו', כי אז יתגלה בחינת הניגון של ראש אמונה וכו', וזה (שמות י) הנני מביא מחר (בחינת מחר לקבל שכר) ארבה בחינת הניגון הנ"ל נמצא מבואר שהניגון הזה הוא בחינת הקיבול שכר שלעתיד, אך אף על פי כן שמעתי מהר"ר נתן ז"ל, שעיקר סוד זה הניגון שיהיה הקיבול שכר של כל הצדיקים והחסידים כנ"ל מרומז בלקוטי תנינא במאמר תקעו תוכחה סי' ח' שנאמר בראש השנה האחרון של ימי חייו ז"ל, כי אז דיבר רבינו ז"ל מענין זה

EN:
Section 5 — Letter ה — [on Letter Alef of the discourse]

And all the more so in such a supernal, holy, and awesome place. [And as elaborated also in Likutay Amarim Tanya, chapter 48 — see there.] Rather the meaning is: some kind of difference — and gradations and distinctions of levels and aspects — between the filling and the surrounding. Which comes only through the aspect of the contraction of the chalal hapanuy. And also in this it is impossible to speak at all — or even to contemplate in thought. And as is also understood in Etz Chayyim in the Heichal Adam Kadmon. And see in the book Zohar HaRakia — in the name of the Kabbalist Rabbi Meir Paprush — on the Zohar Bereishis, p. 15 — b'reish hormanusa — and so on — where he elaborated somewhat on this. And even so: he himself wrote in the name of the Maharch"o — that the entire thing is only to break it into the ear — and so on.

There — Letter Daled — regarding the dispute that is between the Torah scholars — which is the aspect of the chalal hapanuy — within which the creation of the worlds occurred — through the days and the attributes. For through this one draws itself to one side and that one draws itself to the other side.

In my humble opinion — to bring the matters somewhat closer to the intellect: for through this one draws itself to the right side — where is the root of the attribute of kindness and love — and so on.

And that one draws itself for example to the left side — where is the root of the attribute of might and fear and awe. Through this a kind of chalal hapanuy is created between them. And within it the creation of the days and the attributes is formed — through speech. Meaning: for each of the Torah scholars speaks according to his root and his aspect. Through this the creation of the days and attributes — which are love and fear and all similar — is formed between them. And these attributes are truly worlds — as is known. And in truth: each attribute is composed of its companion. And likewise each of the Torah scholars is composed of all the attributes. For at their root all is a single unity — the aspect of the infinite [Ein Sof]. Which is the ultimate aim of all the Torah scholars' pursuits and matters — in order to attach themselves through this to the Infinite — blessed be He. But even so: if all the Torah scholars were one — there would be no place for the creation of the world — meaning: for the aspect of the revelation of the attributes. Since all would be the Ein Sof — which is above the attributes — as it were. [As is understood also from the discourse Lashamesh Sham, Siman 49.] Only: through their being divided from one another — and each one drawing himself to a different side as above — through this the aspect of the chalal hapanuy is created between them. Within which the aspect of the entire creation of the days and attributes which are the worlds comes about as above. And this is what he writes afterwards: "and I have grown my days and my attributes from smallness to greatness." For certainly every person of Israel has good attributes — each according to his aspect. This one in the attribute of love — that one in the attribute of fear. And the Torah scholars engage in this: to speak with them and to elevate and grow the good attributes from smallness to greatness — so that each attribute may be in greater wholeness and clarity and brightness. Which is the aspect of the creation of worlds as above. And since each of the Torah scholars speaks with his intimates according to his root and his aspect — from this there sometimes comes between them something like the aspect of dispute. For the attributes appear on the surface as opposites of one another. And in truth this dispute is the aspect of the rectification of the world. For through this the aspect of the chalal hapanuy is created between them. But even so: it is forbidden to enter and investigate this through inquiry and questions — since it is in the aspect of the chalal hapanuy. And therefore one must not enter there except one who is in the aspect of silence [shitikah]. And this is: "I have found nothing better for the body than silence." And one who is in this aspect — on the contrary: through the disputes between them he merits to grow his days and his attributes. For he enters between them and receives the illumination of all of them. For he knows that in truth this is not dispute at all — only the aspect of contraction and the chalal hapanuy — so that through this the aspect of the coming into being of creation — of the worlds and the attributes — may be created as above. And this is: "all my days I grew up among the Torah scholars" — specifically — as elaborated in the discourse.

There — at the end of the discourse: arbeh — the initial letters [roshei teivos] of: "surely there is spirit in a man" [achen ruach hu b'enosh] — and so on. For Elihu said this to the three companions of Job who wished to answer the questions that Job had — regarding the governance of Hashem — and it did not succeed for them. And therefore he said: [Job 32] "I said: the days shall speak — and the multitude of years shall make wisdom known." For through the days and the attributes — one can certainly find wisdom and intellect to answer the questions that come from there — as elaborated in the discourse.

And therefore he thought that they would resolve all his questions for him.

And when he saw that it did not succeed for them — he said: "surely there is spirit in a man" — and so on. For the rectification for all the questions — both those stemming from the aspect of the breaking of the vessels — and those stemming from the aspect of the chalal hapanuy — where in truth no answer can be found for them through wisdom and intellect. Even so: everything is resolved and rectified through the supernal melody [nigunn] of the head of faith. And the melody is the aspect of spirit [ruach] — this being the aspect of: "surely there is spirit in a man." Through which one rises and emerges from all kinds of questions and bewilderments — as elaborated in the discourse. And behold: in this discourse there is elaborated explicitly the wondrous and awesome matter that was heard from Rabbainu regarding the song and melody of the future — that this will be the World to Come of all the Tzaddikim and the pious — and so on. This is well elaborated according to what Rabbainu wrote above: that the essential receiving of reward in the future is that they will attain understandings and comprehend what it was impossible to comprehend in this world. And then they will know that the chalal hapanuy is in the aspect of arbeh. And so on. This being the aspect of: [Genesis 30] "and my righteousness will answer for me [v'anasah bi tzidkasi] — on the morrow — to receive reward [bikvushon l'kabal s'char]." For then the aspect of the melody of the head of faith will be revealed. And this is: [Exodus 10] "behold I am bringing tomorrow [aspect of 'tomorrow to receive reward'] the locust [arbeh]" — the aspect of the above melody. It follows that it is elaborated: that this melody is the aspect of the receiving of reward in the future. But even so: I heard from Rabbi Nosson — that the essential secret of this melody — that will be the receiving of reward of all the Tzaddikim and the pious as above — is alluded in Likutay Tinyana — in the discourse Tik'u Tochachah, Siman 8 — which was said on the last Rosh Hashonoh of his lifetime. For then Rabbainu spoke about this matter.



# סימן ס"ה
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/53/

סימן ס"ה
סימן ס"ה
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/53

Segment 2
HE:
אות א מאמר ויאמר בועז אל רות סי' ס"ה נאמר בקיץ תקס"ו סמוך לפטירת בנו הילד הקדוש והנורא מאוד מוהר"ר שלמה אפרים ז"ל (שנפטר בחודש סיון שנת הנ"ל) ואז עמד לפניו הר"ר נתן ז"ל עם עוד אחד על העליה שהיה לרבינו ז"ל על ביתו, ורבינו ז"ל סיפר עמם מגודל צערו ויסורים הגדולים שיש לו מכל צד ומצידי צדדים, והאריך בזה קצת כמבואר במקום אחר, כי היה מלא יסורים גדולים רבים ועצומים מאוד מבית ומבחוץ בכל עת תמיד ובתוך דבריו ענה ואמר: מה אתם יודעים מה גדול ועצום השבר הזה שהיה בעולם ענין הסתלקות הילד הנ"ל, כל לבבי נשבר וניתק ממקומו, והתחילו הדמעות הקדושים לירד על לחייו ותיכף ומיד ברחו מלפניו מעוצם הבושה שנפל עליהם על שראו בכייתו בפניהם, עד שנדמה להם כאלו נהפך כל העולם ונחרב (וכבר מבואר במקום אחר ברמז קצת (חיי מוהר"ן, שיחות השייכים לתורות סימן כ"ח) מענין התקוה הגדולה שהיה ראוי לבוא לכלל ישראל אם לא היה נפטר הילד הקדוש הנ"ל) ואחר כך ביום שאחר זה שהיה ביום ו' ערב שבת קודש, אמר להם שאם לא היו יורדים תיכף היה מספר להם דבר יפה מאוד, וביום זה אמר להם זה המאמר של ויאמר בועז אל רות הנ"ל מענין תיקון הנשמות ומה שצריכין מאוד לבעל השדה שישגיח עליהם ויתקנם וזה שחוגר מתניו להיות בעל השדה, עוברין עליו יסורים הרבה בלי שיעור רחמנא ליצלן, והוא בגודל כחו עובר על כולם ועושה פעולות השדה כמו שצריך וכו' כמב"פ במאמר הנ"ל, וזה שייך לענין הסיפור מהיסורין העוברין עליו שסיפר לפניהם ביום שלפניו כנ"ל ומאז דיבר הרבה מענין תיקון הנשמות, ובפרט אחר שבא מלעמבריג, ובפרט בנסיעתו לאומין, שכל כניסתו לשם ומה שבחר להסתלק שם, הכל היה מחמת זה בשביל תיקון הנשמות הצריכין תיקון מכמה מאות שנים וכמבואר קצת מזה במקום אחר ואז כשהתחיל לדבר מענין זה של הבעל השדה, והמובן מדבריו שאז התחיל לידע והעיקר יודע עכשיו, והידיעה שיש לו עכשיו בענין זה היא נפלאה ונוראה מאוד וכו', עיין ספר חיי מוהר"ן (שם)

EN:
And see in the book Chayyay Moharan there — where the above matter is also brought: what he said to them on the night before his passing: "what do you have to worry — since I go before you" — and so on — as above. And Rabbi Nosson concluded there: and likewise even those who did not merit to know Rabbainu in his lifetime — when they will come to his holy grave — and so on — and will lean upon him — and will study his holy books — and will accustom themselves to walk in his holy ways as stated in his holy books — certainly they have that upon which to lean. Praiseworthy are they and praiseworthy is their portion — and all who take refuge in him will not be put to shame. For he already revealed his opinion explicitly and by allusion: that all that he engages in with us is not only for our sakes. But rather: "with he who is here — and with he who is not here" . [And as Rashi explains there: also with future generations that are destined to exist.] Until here.

The disc

Segment 4
HE:
אות ב וכלל הדברים שכל הטלטולים וכל הנסיעות שלו, וכן כל היסורים הגדולים והקשים מאוד שעברו עליו, הכל היו בשביל תיקון העולמות תיקון הנפשות והנשמות של החיים, ובפרט נשמות המתים שבזה עסק ביותר בסוף ימי חייו כמבואר במקום אחר (חיי מוהר"ן, נסיעתו וישיבתו באומן סימן ז) ובאומין ביום אחד לפני היום של הסתלקותו ז"ל, והיה שוכב על מטתו בחלישות גדול מאוד, ענה ואמר להר"ר נתן ז"ל: האתה זוכר המעשה שספרתי לך בכניסתי לאומין, היינו מהבעש"ט ז"ל שבא למקום אחד שהיו שם נשמות נפולות הרבה מאוד שהיה מוכרח לתקנם, וראה שאי אפשר לתקנם כי אם כשיסתלק על ידי זה, וכמבואר מזה במקום אחר (שם) (וגם במאמר זה הנ"ל מבואר שיש אחד שאינו יכול לגמור הענין כי אם עם הסתלקותו ושגם לזה צריך להיות אדם גדול מאוד וכו'), ענה רבינו ז"ל ואמר בזה הלשון: מע האט שוין לאנג ארויס געקיקט אויף מיר מע זאהל מעך דער טאפען אהער, וואס זאהל איך אייך זאגען אלפים רבבות רבבות רבבות ומשך מאוד תיבת רבבות בכל פעם, כלומר שיש כאן באומין ריבוא רבבות רבבות הרבה הרבה של נשמות שעומדים עתה סביבו שיתקנם, שבשביל זה יש לו כל העינויים והיסורים הקשים והמרים האלה ואחר כך היסב את פניו קצת אל הקיר ופירש ידיו קצת, כאומר הריני מוסר נפשי והריני מוכן ומזומן לקבל הכל בשבילו יתברך, וכל זאת אי אפשר לצייר בכתב כלל וכו' ואחר כך בלילה השייך ליום ג', הוא יום ד' דסוכות יום האחרון של ימי חייו הקדושים, ואז אחר חצות לילה אז עמדו לפניו הר"ר נפתלי ז"ל והר"ר שמעון ז"ל, ואז חזר ודיבר מענין הנשמות הנ"ל מה שצריך לתקן כאן הרבה הרבה נשמות מאוד, ואמר כמה משפטים יש כמה קדושים היו כאן וכו' ענה הר"ר נפתלי ז"ל ואמר לו, הלא אמרתם במאמר ויאמר בועז אל רות שהצדיק הגדול המופלג במעלה מאוד מאוד יכול לגמור הענין בחייו, ענה הוא ז"ל ואמר לא אמרתי לכם כי אם איזה בחינה מזה, כי ההכרח לילך ולהסתלק בשביל זה ואחר כך לקח המפתח של הקאמאדע ונתן להם, וצוה עליהם שתיכף שיסתלק בעודו יהיה מונח על הארץ יקחו כל הכתבים הנמצאים שם בהקאמאדע וישרפו כולם, והזהירם לקיים דבריו והם לקחו המפתח ועמדו בבהלה, רועדים וזוחלים ומצטערים הרבה בשמעם כל זאת, והיו מתלחשים יחד על שהוא כבר מכין את עצמו כל כך להסתלק ענה ואמר מה אתם מתלחשים, אתם רשאים לדבר מהסתלקותי בפני, כי אין אני מתפחד מזה כלל ואחר כך אמר להם, אפשר אתם מדברים על אודותיכם, מה יש לכם לדאוג כשאני הולך לפניכם, מה אלו הנשמות שלא היו מכירים אותי כלל הם מצפים על תיקונים שלי, מכל שכן אתם אלו האנשים שמתו מקודם עמהם יש איזה יגיעה וכו' אבל אתם מה לכם לדאוג מאחר שאני הולך לפניכם אין לכם להתיירא כלל ועוד שמעו ממנו אז דיבורים נוראים כאלה מענין הסתלקותו ומענין הנשמות הנ"ל ועיין מזה עוד בספר ימי מוהרנ"ת בביאור יותר

EN:
Section 5 — Letter ה — [on Letter Alef of the discourse]

ourse Vayomer Boaz El Rus, Siman 65 — was said in the summer of 5566 — close to the passing of his holy and awesome young son Mohar"r Shlomoh Ephraim — who passed away in the month of Sivan of that year. And then Rabbi Nosson and one other person were standing before him on the upper story that was on Rabbainu's house. And Rabbainu related to them the greatness of his suffering and the great afflictions that he had from every side and sides of sides — and elaborated somewhat on this — as elaborated elsewhere. For he was full of very great and very immense suffering — from within and from without — at all times always. And in the midst of his words — he answered and said: "what do you know of how great and enormous is this shattering that was in the world — the matter of the passing of the above young child. All my heart is shattered and torn from its place." And the holy tears began to flow on his cheeks. And immediately and at once they fled from before him — out of the immense shame that fell upon them — when they saw his weeping before them — until it seemed to them as if the entire world had been overturned and destroyed. [And it has already been elaborated elsewhere — with a brief allusion — in Chayyay Moharan [conversations pertaining to the Torah discourses, Siman 28] — about the great hope that was fitting to come to all of Israel — had the above holy young child not passed away.] And afterwards — on the day after that — which was the sixth day — Erev Shabbas Kodesh — he said to them: that had they not fled immediately — he would have related to them a very beautiful matter. And on this day he said to them this discourse of Vayomer Boaz El Rus — regarding the rectification of souls — and what is needed so much from the master of the field [ba'al hasadeh] who supervises them and rectifies them. And this: one who girds his loins to be the master of the field — very many immeasurable afflictions pass over him — G-d spare us. And with his great power he passes over all of them — and does the work of the field as needed — and so on — as elaborated in the above discourse. And this is related to the account of the afflictions that pass over him — which he related to them the day before as above. And from then on he spoke much about the rectification of the souls. And in particular after he came from Lemberg. And in particular during his journey to Uman. For his entire entry there — and his choosing to pass away there — all of this was on account of this: for the rectification of the souls that need rectification from many hundreds of years. And as elaborated somewhat on this elsewhere. And then when he began to speak about this matter of the master of the field — and from his words it was understood that then he began to know — and primarily he knows now. And the knowledge that he has now in this matter is wondrous and awesome. And so on. See Chayyay Moharan there.

Segment 6
HE:
אות ג ועיין בספר חיי מוהר"ן (שם) מובא שם גם כן ענין הנ"ל מה שאמר להם בלילה שקודם הסתלקותו, מה לכם לדאוג מאחר שאני הולך לפניכם וכו' כנ"ל וסיים שם הר"ר נתן ז"ל, וכן אפילו אותם שלא זכו להכיר את רבינו ז"ל בחייו, כשיבואו על קברו הק' וכו' ויסמכו עליו וילמדו ספריו הק', וירגילו עצמם לילך בדרכיו הקדושים הנאמרים בספריו הק', בוודאי יש להם על מה שיסמכו, אשריהם ואשרי חלקם ולא יאשמו כל החוסים בו, כי כבר גילה דעתו ז"ל בפירוש וברמז, שכל מה שעוסק עמנו אינו בשבילינו לבד, כי אם את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה (וכמו שפירש"י שם אף עם דורות העתידין להיות) עד כאן

EN:
There — Letter Beis — "and this is the aspect of Sdeh Vokhim [the weeping field]." It is possible that he alluded in this also to the weeping that he wept the day before as above.

And from all the above: great support for what we elaborated in the discourse Anochi, Siman 4 — where Rabbainu alluded that all the rectifications elaborated there — that are accomplished through drawing close to the Tzaddik — in particular what one merits through confessing before him and relating all his heart before him — and so on. All of this is accomplished also now after his passing. And this matter is somewhat alluded in what he brought there the Sages' teaching: that the bones of Yehudah were rolling — until Moshe said: "hear Hashem the voice of Yehudah" — and mentioned the confession that he confessed. And so on — see there. And according to the above this is automatically understood. And if he has the power as a Tzaddik to rectify the generations that were before him — and who never knew him and did not know about him at all. All the more so: he has the power to rectify the coming generations — who lean on his merit and his power and strive to fulfill his words as above. And as elaborated there at some length. And see elsewhere — where the matter of the story of the discourse Vayomer Boaz El Rus above is elaborated — and what Rabbainu began to tell of it but did not complete it.

Segment 8
HE:
אות ד ומכל הנ"ל סעד גדול למה שביארנו במאמר אנכי סי' ד', שרימז רבינו ז"ל שכל התיקונים המבוארים שם שנעשין על ידי התקרבות להצדיק, בפרט מה שזוכין על ידי שמתוודין לפניו ומספרין לפניו כל לבו וכו', כל זאת נעשה גם עכשיו אחר הסתלקותו וענין זה מרומז קצת במה שהביא שם מאמר רבותינו ז"ל (מכות י"א) שהיו עצמותיו של יהודא מגולגלין, עד שאמר משה שמע ד' קול יהודא והזכיר הוידוי שהתוודה וכו' ע"ש ולפי הנ"ל מובן ממילא, ומה אם יש לו כח להצדיק לתקן הדורות שהיו לפניו ולא הכירו אותו ולא ידעו ממנו כלל, מכל שכן שיש לו כח לתקן הדורות הבאים אחריו ונשענים על זכותו וכחו ומשתדלים לקיים דבריו כנ"ל וכמבואר שם באריכות קצת ועיין במקום אחר מבואר מענין המעשה של המאמר ויאמר בועז אל רות הנ"ל ומה שהתחיל רבינו ז"ל לספרה ולא גמרה וכו':

EN:
There — Letter Daled — "and when the intellect is in wholeness — then the soul makes fruits." This means: for one merits through this to nullify oneself toward the ultimate aim [tachlis]. And through this merits to speak words that will have wholeness — meaning: that they will be in the aspect of unity — and be connected always to the soul. And as elaborated above in Letter Beis. And it is possible: that these complete words are themselves the aspect of the fruits of the soul — in the aspect of: "and the man was [became] a living soul [l'nefesh chayyah]" — "to a speaking spirit [l'ruach memallalah]." For the emergence of speech is from the soul [nefesh]. And the soul is the aspect of a garden — in the aspect of: "and their soul shall be like a watered garden [k'gan raveh]." And in this garden grow wondrous fruits and roses and flowers and beautiful blossoms — which are the aspect of the holy words — as elaborated in the above Letter Beis. And it is possible: that this is the aspect of: "and a river goes out from Eden to water the garden." For Eden is the aspect of the ultimate aim [tachlis] — as elaborated below. From there one draws waters to quench the thirst of the soul — and to water the garden which is the aspect of the soul — and so on as above. And therefore when the souls make fruits — through meriting to look upon the ultimate aim and close their eyes from the sight of this world — then the eyes of the master of the field are illuminated — and he is able to look upon each and every one and bring him to the good ultimate aim as above. But when they do not make fruits G-d forbid — and this is because they did not merit to fully close their eyes from the sight of this world — then the soul is in the aspect of: "a fruitful land into saltiness" — meaning: the aspect of the feeling of suffering which is the aspect of saltiness. And also for the master of the field his eyes are darkened — G-d forbid — through the aspect of the weeping — which is the disorder of sight as above in Letter Beis. And this is also the aspect of saltiness. For tears are salty water — which is the aspect of thirst — as elaborated above in the discourse Amar Rabbi Akiva, Siman 51.

And in general: all his travels and all his journeys — and likewise all the very great and very difficult suffering that passed over him — all of it was for the rectification of the worlds — the rectification of the souls and spirits of the living. And in particular: the souls of the dead. With this he was most occupied in the final period of his life — as elaborated elsewhere [Chayyay Moharan, his journey to and residence in Uman, Siman 7]. And in Uman — one day before the day of his passing — he was lying on his bed in very great weakness. And he answered and said to Rabbi Nosson: "do you remember the story I told you when I entered Uman — namely from the Baal Shem Tov — who came to a certain place where there were very many very fallen souls — that he was compelled to rectify them — and saw that it was impossible to rectify them except by passing away through this?" And as elaborated on this elsewhere. [And also in this above discourse it is elaborated: that there is one who cannot complete the matter except with his passing away — and that for this too one must be a very very great person.] Rabbainu answered and said in these words: "meh hot shoin lang aroys gekukt oyf mir — meh zohl mekh der toppen aher — vos zohl ich eich zogen — alofim revovos revovos revovos" — and drew out the word revovos greatly each time. Meaning: that here in Uman there are tens upon tens upon tens of thousands of souls — very many very many — that are standing now around him for him to rectify them. For this reason he has all these torments and very hard and bitter suffering. And afterwards he turned his face somewhat toward the wall — and spread out his hands somewhat — as if saying: "behold I deliver up my soul — and behold I am ready and prepared to accept everything for His sake." And all of this it is impossible to depict in writing at all. And afterwards — on the night belonging to the third day — which is the fourth day of Sukkos — the last day of his holy life. And then: after midnight — Rabbi Nafftali and Rabbi Shimon stood before him. And then he returned and spoke about the above matter of the souls — what need there is to rectify here very very many souls. And said several judgments — how many holy ones were here. And Rabbi Nafftali answered and said to him: "but you said in the discourse Vayomer Boaz El Rus — that the great and exceedingly lofty Tzaddik can complete the matter in his lifetime." And he answered and said: "I did not say to you except some aspect of this." For it is compulsory to go and pass away for this. And afterwards he took the key of the kammode [cabinet] and gave it to them. And commanded them: that immediately when he passes away — while he would still be lying on the ground — they should take all the writings found there in the kammode and burn them all. And warned them to fulfill his words. And they took the key and stood in consternation — trembling and crawling — and greatly pained hearing all of this — and were whispering to one another — that he was already so preparing himself to pass away. And he answered and said: "what are you whispering? — you are permitted to speak about my passing openly before me — for I am not afraid of this at all." And afterwards he said to them: "perhaps you are speaking about yourselves — what do you have to worry about when I go before you?" What — those souls who never knew me at all — they await my rectifications. Certainly all the more so — you. Those people who died — there is some effort with them — and so on. But you — what do you have to worry — since I go before you — you need not fear at all. And further they heard from him then awesome words such as these — about his passing and about the above matter of the souls. And see this further elaborated in the book Yemei Moharan"as.

And see in the book Chayyay Moharan there — where the above matter is also brought: what he said to them on the night before his passing: "what do you have to worry — since I go before you" — and so on — as above. And Rabbi Nosson concluded there: and likewise even those who did not merit to know Rabbainu in his lifetime — when they will come to his holy grave — and so on — and will lean upon him — and will study his holy books — and will accustom themselves to walk in his holy ways as stated in his holy books — certainly they have that upon which to lean.

Segment 10
HE:
אות ה שם במאמר ויאמר בועז הנ"ל אות א' וכשזוכה לתקן הנשמות ולהכניסם אזי טוב ויפה מאוד להתפלל כי אז התפלה על תיקונה וכו' רוצה לומר כמו שמבואר אחר כך, כי הבעל השדה מסתכל בכל אחד ואחד להביאו אל התכלית, היינו שיהיו דיבורי התפלה שלו בשלימות כמבואר בפנים גם כי עיקר התפלה היא מהנשמה, בבחינת כל הנשמה תהלל י"ה כמבואר בל"ת במאמר תקעו ממשלה סי' א' וכן במאמר זה עצמו באות ב' ובאות ד' מבואר שהדיבור של התפלה יוצא מהנפש שהוא בחינת הנשמה ועל כן כשמתקן הנשמות ומכניסם אזי טוב ויפה מאוד להתפלל:

EN:
Section 9 — Letter ט — [on the verse in the discourse]

Praiseworthy are they and praiseworthy is their portion — and all who take refuge in him will not be put to shame.

Segment 12
HE:
אות ו שם אות ב', וזה בחינת שדה בוכים וכו' אפשר שרימז בזה גם כן על הבכיה שבכה ביום שלפניו כנ"ל:

EN:
There: "and this is the aspect of the Garden of Eden." This was elaborated above somewhat. And it is possible: that this itself is also the aspect of the field where grow beautiful and lovely trees and herbs — as elaborated in Letter Alef. For even though here it is elaborated that the garden is the aspect of the soul — nonetheless one can say: that the place of the root of the growth of all the souls as a whole — is also the aspect of a garden — as understood also from the holy Zohar.

For he already revealed his opinion explicitly and by allusion: that all that he engages in with us is not only for our sakes. But rather: "with he who is here — and with he who is not here" [Deuteronomy 29]. [And as Rashi explains there: also with future generations that are destined to exist.] Until here.

And from all the above: great support for what we elaborated in the discourse Anochi, Siman 4 — where Rabbainu alluded that all the rectifications elaborated there — that are accomplished through drawing close to the Tzaddik — in particular what one merits through confessing before him and relating all his heart before him — and so on. All of this is accomplished also now after his passing. And this matter is somewhat alluded in what he brought there the Sages' teaching: [Makkos 11] that the bones of Yehudah were rolling — until Moshe said: "hear Hashem the voice of Yehudah" — and mentioned the confession that he confessed. And so on — see there. And according to the above this is automatically understood.

Segment 14
HE:
אות ז שם באות ד', וכשהשכל בשלימות אזי הנפש עושה פירות רוצה לומר כי זוכה על ידי זה לבטל עצמו אל התכלית ועל ידי זה זוכה לדבר דיבורים שיהיה להם שלימות, היינו שיהיו בבחינת אחדות ויהיו מקושרים תמיד בהנפש וכמבואר לעיל באות ב' ואפשר שהדיבורים אלו השלמים, הן בעצמן בחינת הפירות של הנפש, בבחינת (בראשית ב) ויהי האדם לנפש חיה לרוח ממללא, כי מוצא הדיבור הוא מהנפש, והנפש הוא בחינת גן, בבחינת (ירמיה ל"א) והיתה נפשם כגן רוה כמבואר לקמן, ובגן הזה גדלים פירות נפלאים ושושנים וציצים ופרחים נאים, שהם בחינת הדיבורים הקדושים כמבואר באות ב' הנ"ל ואפשר שזה בחינת (בראשית ב) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, כי עדן הוא בחינת התכלית כמבואר לקמן, שמשם שואבין מים לכבות צמאון הנפש ולהשקות את הגן שהוא בחינת הנפש וכו' כנ"ל ועל כן כשהנשמות עושין פירות, על ידי שזוכין להסתכל על התכלית ולסתום עיניהם מחיזו דהאי עלמא, אזי מאירין עיני בעל השדה ויכול להסתכל בכל אחד ואחד ולהביאו אל התכלית הטוב כנ"ל אבל כשאין עושין פירות חס ושלום, וזה מחמת שלא זכו לסתום עיניהם מחיזו דהאי עלמא בשלימות, אזי הנפש בבחינת (תהלים ק"ז) ארץ פרי למלחה, היינו בחינת הרגשות היסורים שהם בחינת מלכות וגם אצל הבעל השדה נתחשכין עיניו חס ושלום על ידי בחינת הבכיה שהוא קלקול הראות כנ"ל באות בית וגם זה בחינת מליחות, כי הדמעות הם מים מלוחים שזה בחינת צמאון כמבואר לעיל במאמר אמר רבי עקיבא סי' נ"א:

EN:
There: "when the intellect returns from the self-nullification to the brain which is the vessel of the intellect — then the brain cannot receive this intellect — and so on — and because of this the brain feels the pain of the suffering — and so on — then the impression [reshimu] from the self-nullification shows the Da'as — so that it knows that all is good and all is one." One can say: the meaning is: even though one feels the pain and suffering — nonetheless one knows with complete knowledge that this too is for the good. And it seems more correct to say: that here it speaks of the self-nullification that each person merits — to nullify himself toward the ultimate aim — at the time he flees from the suffering and closes his eyes from the sight of this world. And therefore afterwards the brain cannot receive even the light of the impression [reshimu]. Since the self-nullification was only for a moment — through the suffering. But in the discourse Anochi — where he merited to include himself in the light of the Infinite through having returned the Malchus to its root — and so on. Therefore even afterwards the brain and Da'as can receive the light of the impression at any rate. And what is elaborated here about making one from all the prayer — this is a separate matter — and a very lofty level. For this one merits when one truly attains the ultimate aim — that all is one — as brought in the discourse. And the self-nullification toward the ultimate aim through the suffering — is only like a kind of initiation and accustomization to this path. Study the discourse and you will understand.

And if he has the power as a Tzaddik to rectify the generations that were before him — and who never knew him and did not know about him at all.

Segment 16
HE:
אות ח שם, מנצפ"ך צופים אמרום וכו' כי מנצפך הם בבחינת גבורות ודינים כידוע ומשם שורש כל היסורים והאותיות מנצפך הסתומים הם באין רק בסוף התיבה, שעל ידי זה מפרידין בין תיבה לתיבה, והצופים מסתכלים על זה להשלים את השכל ולהביא כל הנפשות אל התכלית שעל ידי זה נתבטלין היסורין וזוכין לעשות מכל דיבורי התפלה אחדות אחד:

EN:
Siman Sixty-Six — V'Yehi Na Fi Shnayim B'Ruchachaסימן סו — ויהי נא פי שנים ברוחך

All the more so: he has the power to rectify the coming generations — who lean on his merit and his power and strive to fulfill his words as above. And as elaborated there at some length. And see elsewhere — where the matter of the story of the discourse Vayomer Boaz El Rus above is elaborated — and what Rabbainu began to tell of it but did not complete it.

There — in the discourse Vayomer Boaz above — Letter Alef — "and when one merits to rectify the souls and bring them in — then it is very beautiful and good to pray. For then the prayer for their rectification." This means: as is elaborated afterwards — for the master of the field looks upon each and every one — to bring him to the ultimate aim [tachlis] — meaning: so that the words of his prayer will be in wholeness — as elaborated in the discourse. And also: since the essential prayer is from the soul [neshamah] — in the aspect of: "all the soul shall praise Hashem" [kol haneshama tehallel Yah] — as elaborated in Likutay Torah in the discourse Tik'u Mashalah, Siman 1. And likewise in this very discourse — in Letter Beis and Letter Daled — it is elaborated: that the speech of the prayer goes forth from the soul [nefesh] which is the aspect of the soul [neshamah]. And therefore when the souls are rectified and brought in — then it is very beautiful and good to pray.

Segment 18
HE:
אות ט שם, בפירוש הפסוק ואז על ידי ההסתכלות על התכלית נתבטלין היסורים וכו' וזה גם כן בכלל (רות ב) לבלתי נגעך, היינו שנתבטלין היסורין שהם בחינת נגעי הנפש:

EN:
Section 2 — Letter ב — [on Letter Beis of the discourse]

There — Letter Beis — "and this is the aspect of Sdeh Vokhim [the weeping field]." It is possible that he alluded in this also to the weeping that he wept the day before as above.

Segment 20
HE:
אות י שם וזה בחינת הגן עדן נתבאר לעיל קצת ואפשר שזה בעצמו גם כן בחינת השדה שגדלין שם אילנות ועשבים יפים ונאים מאוד המבואר באות א', כי אף על פי שבכאן מבואר שגן הוא בחינת הנפש, מכל מקום יש לומר שבמקום שורש גידולם של כלליות הנפשות כולם הוא גם כן בחינת גן וכמובן גם בזוה"ק:

EN:
Section 3 — Letter ג — [on Letter Beis of the discourse]

There — Letter Daled — "and when the intellect is in wholeness — then the soul makes fruits." This means: for one merits through this to nullify oneself toward the ultimate aim [tachlis]. And through this merits to speak words that will have wholeness — meaning: that they will be in the aspect of unity — and be connected always to the soul. And as elaborated above in Letter Beis. And it is possible: that these complete words are themselves the aspect of the fruits of the soul — in the aspect of: [Genesis 2] "and the man was [became] a living soul [l'nefesh chayyah]" — "to a speaking spirit [l'ruach memallalah]." For the emergence of speech is from the soul [nefesh]. And the soul is the aspect of a garden — in the aspect of: [Jeremiah 31] "and their soul shall be like a watered garden [k'gan raveh]." And in this garden grow wondrous fruits and roses and flowers and beautiful blossoms — which are the aspect of the holy words — as elaborated in the above Letter Beis.

Segment 22
HE:
אות יא ועיין בהשמטות שבסוף סיפורי מעשיות, שם מבואר שמה שנאמר במאמר זה הנ"ל שצריך לעשות אחד מכל התפלה וכו', וזה בחינת התכלית שהוא כולו אחד וכו' זה נאמר בסוף יום ב' של ראש השנה ואז אמר שאחד הוא ראשי תיבות דברי אלקים חיים וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי ענין אלו ואלו דברי אלקים חיים הוא גם כן רק על ידי בחינת האחדות הנ"ל ששם נכלל הכל באחדות אחד, אף שנראה לכאורה שני הפכים ממש או אפשר דרוצה לומר כשזוכין שדיבורי התפלה הם בחינת דברי אלקים חיים, בחינת (ישעיה נ"א) ואשים דברי בפיך המובא במאמר על אשר מעלתם סי' מ"ח (ועיין בלקוטי תנינא סימן א' תקעו ממשלה), ובבחינת (דברים י) הוא תהלתך והוא אלקיך, המובא בלקוטי תנינא סימן י"ט ובהשיחות (שבסוף ספורי מעשיות), אז זוכין שכל תיבות התפלה יהיו בבחינת אחדות אחד המבואר בפנים, מאחר שהם בחינת דבר ה' ממש, וכמו שדרשו רבותינו ז"ל על פסוק (תהלים ס"ב) אחת דבר אלקים וכו' שכל הדברות בדיבור אחד נאמרו

EN:
There: "'to the hands of transgression' specifically — and therefore repentance helps for a transgression." In my humble opinion the meaning is: for when one does some commandment and brings it from potential to actuality — through this one draws the illumination of the aspect of the potential — which is the aspect of the higher spirit [ruach d'leila] — and connects it with the aspect of actuality — which is the aspect of the lower spirit [ruach d'lisata]. And through this a great and holy unification is made between the two holy spirits. But when one brings, G-d forbid, some transgression from potential to actuality — then on the contrary: even the aspect of the lower spirit — which is the aspect of the holy vitality within him — departs and rises and is included in its root. Which is the aspect of the actuality returning to potential. And then he is like dead literally — since even the aspect of the lower spirit has departed from him. And an external spirit — the spirit of impurity — G-d forbid — rests upon him. This being the aspect of what is elaborated in the holy Zohar: that when a person sins, G-d forbid — the light of the soul departs from him. And therefore repentance helps. For the essential repentance is remorse — and so on — the aspect of pesach charatah [an opening of remorse]. This means: for the essential reason one needs a pesach charatah [opening of remorse] is in order to uproot the vow and similar things from their root and foundation. For remorse that one is remorseful only from now on does not help — unless one is remorseful and uproots the vow from its root. As: if he had known it would be like this — he would not have vowed in the first place. Likewise regarding repentance — whose essential is remorse — one must similarly be remorseful for the matter and uproot it from its root and source. Meaning: one must be remorseful even for the aspect of the transgression in potential — namely for having allowed his thought to contemplate the transgression at all — through which he came to the transgression also in actuality — G-d spare us. And when one is remorseful in this manner — one finds that one is remorseful for all six aspects that exist in potential and in actuality. This being the aspect of the opening [pesach] as above in the discourse. And through this one is forgiven — for one returns and unifies the aspect of potential and actuality in holiness through repentance and remorse as above. And see in Likutay Halachos, Yoreh De'ah, Laws of Kashering Vessels [Hil'chos Hechsher Kailim], Halacha 4 — where this is elaborated further. See there and you will see wonders. And see this also in Hil'chos Nezikey Sh'chainim, Halacha 3.

And it is possible: that this is the aspect of: [Genesis 2] "and a river goes out from Eden to water the garden." For Eden is the aspect of the ultimate aim [tachlis] — as elaborated below.

Segment 24
HE:
אות יב שם, כשחוזר השכל מהביטול אל המוח שהוא כלי השכל אזי אי אפשר להמוח לקבל זה השכל וכו', ומחמת זה מרגיש המוח הצער של היסורין וכו', אז הרשימו מהביטול מראה להדעת שידע שכולו טוב וכולו אחד ויש לומר דרוצה לומר, שאף על פי שמרגיש בהצער והיסורים, אף על פי כן יודע בידיעה שלימה שגם זו לטובה וביותר נראה לומר, דכאן מיירי מהביטול שזוכה כל אחד לבטל עצמו אל התכלית בשעה שבורח מן היסורים וסותם עיניו מחיזו דהאי עלמא, ועל כן אחר כך אי אפשר להמוחין שלו לקבל אפילו אור הרשימה, מאחר שהביטול היה רק לפי שעה על ידי היסורים אבל במאמר אנכי שזכה לכלול באור אין סוף על ידי שהחזיר המלכות לשרשה וכו', על כן אפילו אחר כך יוכל המוחין והדעת לקבל אור הרשימו על כל פנים, ומה שמבואר כאן מענין לעשות אחד מכל התפלה הוא ענין בפני עצמו והוא מדריגה גבוה מאוד, כי לזה זוכין כשמשיגין באמת את התכלית שכולו אחד כמובא בפנים, והביטול אל התכלית שעל ידי היסורין הוא רק כמו בחינת חינוך והרגל לדרך זו, עיין פנים ותבין:

EN:
There — Letter Gimmel — "and this is the aspect of: Alef of Haveye'ah in Yetzirah — and so on — and this is the Name Haveye'ah filled with Hehs." In my humble opinion the meaning is: according to what is elaborated in Pri Etz Chaim in Sha'ar HaZemiros — in the intentions of Halleli Nafshi es Haveye'ah : "Malchus of Yetzirah — and so on." And concludes: "Elokayich Tziyon" — which is Malchus. And it has nine verses — nine Haveye'ahs — corresponding to nine vowel-points. And eighty-three words [teivin] — like the Name Ben and the Name El. For the Letter Alef of Haveye'ah [alef d'Haveye'ah] is in Yetzirah. And here in Malchus: Haveye'ah of Ben — and so on. And likewise it is in Mishnas Chassidim. And through this the words of Rabbainu are somewhat explained. For here he is also speaking of this Psalm — which is the aspect of: "I will praise Haveye'ah during my life" — which he mentioned above. And here also he elaborates on the verse: "praiseworthy is he whose help is the G-d of Yaakov." And one can say: here is also the connection of the matter. For since he said "I will praise Haveye'ah during my life" — meaning: I live my own life and am not in need of other human beings as above. And: "I will sing to my G-d while I yet exist" — meaning: while I yet exist with my life and the life of my spirit still clothed within my body. This being the aspect of bringing from potential to actuality — where the lower spirit is still clothed within the body — and has not been included and departed to the aspect of the higher spirit entirely — G-d forbid. Rather on the contrary: every time he draws vitality and illumination from the aspect of the higher spirit — which is the aspect of potential — to the actuality — which is the aspect of the lower spirit. And this is why he concluded: "do not place your trust in nobles" — and so on. Meaning: he warns the person not to be in need of human beings — and not to trust in nobles. [For through this he is far — G-d forbid — from the aspect of complete truth and the wholeness of speech — and cannot be one who brings from potential to actuality.] "In a son of man in whom there is no salvation — his spirit departs — he returns to his earth — on that day his thoughts are lost." For how is it possible to trust in a person — since he himself is not secure about himself — that he will be able to bring his thoughts and plans from potential to actuality. For: if his lower spirit departs — meaning: the lower spirit departs upward to its root — which is in the higher spirit in the aspect of potential. And likewise the body returns to its earth — which is also its root — the aspect of: "and He formed — and so on — man dust from the ground." And then: "on that day his thoughts are lost" — and his thoughts will not go out from potential to actuality. And if so: how is it possible for another person to rely on him? And this is why he concluded: "praiseworthy is he whose help is the G-d of Yaakov — whose hope is in Haveye'ah his G-d" — and so on — as elaborated in the discourse. And this is also why he concluded: "who keeps truth forever."

From there one draws waters to quench the thirst of the soul — and to water the garden which is the aspect of the soul — and so on as above.

And see in the additions at the end of the Story Tales — where it is elaborated: that what is said in this above discourse — that one must make one from all the prayer — and so on — and this is the aspect of the ultimate aim which is entirely one — and so on — this was said at the end of the second day of Rosh Hashonoh. And then he said: that echad [one] is the initial letters [roshei teivos] of divrei Elokim chayyim [the words of the living G-d] — and so on. In my humble opinion it seems: for the matter of "both these and these are the words of the living G-d" is also only through the aspect of the above unity — where all is included in a single unity. Even though it appears on the surface as two actual opposites. Or perhaps: when one merits that the words of the prayer are in the aspect of divrei Elokim chayyim [the words of the living G-d] — in the aspect of: "and I placed My words in your mouth" — brought in the discourse Al Asher M'altem, Siman 48. [And see in Likutay Tinyana, Siman 1 — Tik'u Mashalah — and in the conversations at the end of the Story Tales.] And in the aspect of: "He is your praise and He is your G-d" — brought in Likutay Tinyana, Siman 19 — and in the conversations. Then one merits that all the words of the prayer will be in the aspect of a single unity — as elaborated in the discourse. Since they are the aspect of the word of Hashem truly — and as our Sages expounded on the verse: "one thing G-d has spoken" — and so on — that all the commandments were said in a single utterance.

And therefore when the souls make fruits — through meriting to look upon the ultimate aim and close their eyes from the sight of this world — then the eyes of the master of the field are illuminated — and he is able to look upon each and every one and bring him to the good ultimate aim as above. But when they do not make fruits G-d forbid — and this is because they did not merit to fully close their eyes from the sight of this world — then the soul is in the aspect of: [Psalms 107] "a fruitful land into saltiness" — meaning: the aspect of the feeling of suffering which is the aspect of saltiness. And also for the master of the field his eyes are darkened — G-d forbid — through the aspect of the weeping — which is the disorder of sight as above in Letter Beis. And this is also the aspect of saltiness. For tears are salty water — which is the aspect of thirst — as elaborated above in the discourse Amar Rabbi Akiva, Siman 51.

There: "Mantzpach — the seers [tzofim] said them." For mantzpach are in the aspect of might and judgments — as is known. And from there is the root of all the suffering. And the letters mantzpach in their closed form come only at the end of the word — for through this they separate between one word and another. And the seers look upon this — to complete the intellect and bring all the souls to the ultimate aim. Through which the suffering is nullified. And one merits to make from all the words of the prayer a single unity.

There: on the explanation of the verse — "and then through looking upon the ultimate aim — the suffering is nullified — and so on — and this is also included in: [Ruth 2] 'l'vilti nig'ach' [so as not to touch you]" — meaning: that the suffering is nullified — which are the afflictions [nega'ei hanefesh] of the soul.

There: "and this is the aspect of the Garden of Eden." This was elaborated above somewhat. And it is possible: that this itself is also the aspect of the field where grow beautiful and lovely trees and herbs — as elaborated in Letter Alef. For even though here it is elaborated that the garden is the aspect of the soul — nonetheless one can say: that the place of the root of the growth of all the souls as a whole — is also the aspect of a garden — as understood also from the holy Zohar.

📋 Translator's Summary — Siman 65 (Vayomer Boaz El Rus)

And see in the additions at the end of the Story Tales — where it is elaborated: that what is said in this above discourse — that one must make one from all the prayer — and so on — and this is the aspect of the ultimate aim which is entirely one — and so on — this was said at the end of the second day of Rosh Hashonoh. And then he said: that echad [one] is the initial letters [roshei teivos] of divrei Elokim chayyim [the words of the living G-d] — and so on. In my humble opinion it seems: for the matter of "both these and these are the words of the living G-d" is also only through the aspect of the above unity — where all is included in a single unity.

Even though it appears on the surface as two actual opposites.

Or perhaps: when one merits that the words of the prayer are in the aspect of divrei Elokim chayyim [the words of the living G-d] — in the aspect of: [Isaiah 51] "and I placed My words in your mouth" — brought in the discourse Al Asher M'altem, Siman 48.

There — in the above discourse — Letter Beis — "for the aspect of the two spirits above are made through the sweetening of the wrath." It is possible that this is the aspect of what our Sages said: "at first it arose in thought to create the world through the attribute of Justice — and so on — He stood and combined with it the attribute of Mercy. As it is written: 'on the day that Haveye'ah Elokim made earth and heavens.'" Meaning: the aspect of: "my hand also founded the earth — and my right hand spanned the heavens" — as elaborated below.

[And see in Likutay Tinyana, Siman 1 — Tik'u Mashalah — and in the conversations at the end of the Story Tales.] And in the aspect of: [Deuteronomy 10] "He is your praise and He is your G-d" — brought in Likutay Tinyana, Siman 19 — and in the conversations. Then one merits that all the words of the prayer will be in the aspect of a single unity — as elaborated in the discourse. Since they are the aspect of the word of Hashem truly — and as our Sages expounded on the verse: [Psalms 62] "one thing G-d has spoken" — and so on — that all the commandments were said in a single utterance.

There — in the above discourse — Letter Beis — "and this is the aspect of: 'contemplate three things and you will not come to the hands of transgression' — 'to the hands of transgression' specifically." In my humble opinion it seems that Rabbainu also alluded here the matter of what one must contemplate in these three things specifically — and through this one does not come to the hands of transgression. For these three things are corresponding to the three aspects of image [tzurah], place [makom], and time [zman] — which exist both in the aspect of potential [koach] and in the aspect of actuality [po'el] — as elaborated above in the discourse. And this is what the Tanna explained afterwards: "from where you come — from a putrid drop" — this corresponds to the aspect of image [tzurah]. For when one remembers well that all the image and physicality of his body — which desires transgression — all came and was formed from a putrid drop — through this the image of the transgression becomes repulsive and nullified before him — G-d spare us. And this: "and where you are going — to a place of dust, worm, and maggot" — "to a place" specifically — this corresponds to the aspect of place [makom]. For when a person knows that he is going to a place of dust — for that is truly his place in this world — since he is going there to come to his place — through this the aspect of the place of the transgression is nullified before him. And: "and before Whom you are destined to give account and reckoning" — this corresponds to the aspect of time [zman]. And as the commentators explained the language of account and reckoning [din v'cheshbon] — for the judgment is for having done deeds that are not fitting. And the reckoning is essentially about the time. For during this time in which he did an unfitting thing — he was obligated to then do some commandment and fitting thing. For solely for this purpose was the time of this world given to a person — the aspect of: "today — to do them." It follows that the essential judgment and reckoning is about the aspect of time — for not only did he not do in this time what he was obligated to do — namely commandments and good deeds — but he also did unfitting things in this time. And when one takes this matter well to heart — through this the aspect of the time of the transgression is nullified before him. For he has no time at all to do it — for he is obligated to use all his time only for commandments and fitting things as above. And since these three aspects of image, place, and time exist both in the aspect of potential and in the aspect of actuality — therefore the Tanna also repeated his words — and said first: "know from where you came — and where you are going — and before Whom you are destined to give account and reckoning" — without explaining his words explicitly. For this is against the aspect of image, place, and time in the aspect of potential alone — which have not yet gone out from potential to actuality. Therefore he also did not explain his words here. And stated them only in the aspect of potential. And afterwards he repeated his words and explained them. For this is against the aspect of image, place, and time in the aspect of actuality. And since the essential aspect of time is in the aspect of Malchus — as is known — and as elaborated in the kavvanot: "who has given us life and sustained us and brought us to this time" [Shehecheyanu] — therefore he also says here: "before Whom you are destined to give account and reckoning" [which corresponds to the aspect of time] — "before the King of Kings of Kings" — and so on.

There: "when the intellect returns from the self-nullification to the brain which is the vessel of the intellect — then the brain cannot receive this intellect — and so on — and because of this the brain feels the pain of the suffering — and so on — then the impression [reshimu] from the self-nullification shows the Da'as — so that it knows that all is good and all is one." One can say: the meaning is: even though one feels the pain and suffering — nonetheless one knows with complete knowledge that this too is for the good. And it seems more correct to say: that here it speaks of the self-nullification that each person merits — to nullify himself toward the ultimate aim — at the time he flees from the suffering and closes his eyes from the sight of this world. And therefore afterwards the brain cannot receive even the light of the impression [reshimu]. Since the self-nullification was only for a moment — through the suffering. But in the discourse Anochi — where he merited to include himself in the light of the Infinite through having returned the Malchus to its root — and so on. Therefore even afterwards the brain and Da'as can receive the light of the impression at any rate. And what is elaborated here about making one from all the prayer — this is a separate matter — and a very lofty level. For this one merits when one truly attains the ultimate aim — that all is one — as brought in the discourse. And the self-nullification toward the ultimate aim through the suffering — is only like a kind of initiation and accustomization to this path.

Study the discourse and you will understand.

There — Letter Gimmel — "and this is the aspect of: Alef of Haveye'ah in Yetzirah — and so on — and this is the Name Haveye'ah filled with Hehs." In my humble opinion the meaning is: according to what is elaborated in Pri Etz Chaim in Sha'ar HaZemiros — in the intentions of Halleli Nafshi es Haveye'ah : "Malchus of Yetzirah — and so on." And concludes: "Elokayich Tziyon" — which is Malchus. And it has nine verses — nine Haveye'ahs — corresponding to nine vowel-points. And eighty-three words [teivin] — like the Name Ben and the Name El. For the Letter Alef of Haveye'ah [alef d'Haveye'ah] is in Yetzirah. And here in Malchus: Haveye'ah of Ben — and so on. And likewise it is in Mishnas Chassidim. And through this the words of Rabbainu are somewhat explained. For here he is also speaking of this Psalm — which is the aspect of: "I will praise Haveye'ah during my life" — which he mentioned above. And here also he elaborates on the verse: "praiseworthy is he whose help is the G-d of Yaakov." And one can say: here is also the connection of the matter. For since he said "I will praise Haveye'ah during my life" — meaning: I live my own life and am not in need of other human beings as above. And: "I will sing to my G-d while I yet exist" — meaning: while I yet exist with my life and the life of my spirit still clothed within my body. This being the aspect of bringing from potential to actuality — where the lower spirit is still clothed within the body — and has not been included and departed to the aspect of the higher spirit entirely — G-d forbid. Rather on the contrary: every time he draws vitality and illumination from the aspect of the higher spirit — which is the aspect of potential — to the actuality — which is the aspect of the lower spirit. And this is why he concluded: "do not place your trust in nobles" — and so on. Meaning: he warns the person not to be in need of human beings — and not to trust in nobles. [For through this he is far — G-d forbid — from the aspect of complete truth and the wholeness of speech — and cannot be one who brings from potential to actuality.] "In a son of man in whom there is no salvation — his spirit departs — he returns to his earth — on that day his thoughts are lost." For how is it possible to trust in a person — since he himself is not secure about himself — that he will be able to bring his thoughts and plans from potential to actuality. For: if his lower spirit departs — meaning: the lower spirit departs upward to its root — which is in the higher spirit in the aspect of potential. And likewise the body returns to its earth — which is also its root — the aspect of: "and He formed — and so on — man dust from the ground." And then: "on that day his thoughts are lost" — and his thoughts will not go out from potential to actuality. And if so: how is it possible for another person to rely on him? And this is why he concluded: "praiseworthy is he whose help is the G-d of Yaakov — whose hope is in Haveye'ah his G-d" — and so on — as elaborated in the discourse. And this is also why he concluded: "who keeps truth forever."



# סימן ס"ו
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/54/

סימן ס"ו
סימן ס"ו
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/54

Segment 2
HE:
אות א מאמר ויהי נא פי שנים ברוחך סי' ס"ו נאמר אחר חנוכה שנת תקס"ז, ונאמר פיסקא פיסקא היינו התחלת המאמר מענין פי שנים, שאפשר שיהיה להתלמיד פי שנים כרבו ויתפלל בכוונה יותר מרבו ואף על פי כן הכל יהיה רק בכחו של רבו וכו', זה נאמר באמצע השבוע בלילה בסעודת הערב, ונתגלגלו הדברים על ידי ששמע שאיש אחד ממקורביו ז"ל, אמר ברכת קידוש הלבנה בהתעוררות גדול מעומק הלב, והוטב בעיניו מאוד מאוד, והתחיל לדבר מזה עד שנתגלה הענין הנפלא שעל הפסוק (מלכים ב ב') ויהי נא פי שנים ברוחך אלי וכו' אחר כך בשבת קודש נאמר הענין של שבירת מניעות המבואר במאמר זה הנ"ל, אחר כך במוצאי שבת נאמר הענין של המשכת רוחו של משיח המבואר במאמר זה הנ"ל, ועיין בספר ימי מוהרנ"ת מבואר ביותר:

EN:
Siman Sixty-Six — V'Yehi Na Fi Shnayim B'Ruchachaסימן סו — ויהי נא פי שנים ברוחך

The discourse V'Yehi Na Fi Shnayim B'Ruchacha, Siman 66 — was said after Chanukah 5567.

Segment 4
HE:
אות ב שם במאמר הנ"ל אות ב', כי בחינת ב' הרוחות הנ"ל נעשין על ידי המתקת החרון אף וכו' אפשר שזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה יב ט"ו) בתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין וכו' עמד ושיתף עמה מדת הרחמים, כמו שכתוב (בראשית ב) ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים וכו', היינו בחינת (ישעיה מ"ח) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים המבואר לקמן:

EN:
Section 2 — Letter ב — [on Letter Beis of the discourse]

Said passage by passage [piseka piseka]: the beginning — on the matter of the double portion [pi shnayim] — that it is possible for the disciple to have a double portion compared to his teacher and pray with more intention than his teacher — and even so: everything is only through the power of the teacher. This was said on a weekday night during the evening meal. And things unfolded because he heard: that one of his intimates said the blessing of the sanctification of the new moon [Kiddush Levanah] with great arousal from the depths of the heart — and Rabbainu was very very pleased. And he began to speak about this — until the wondrous matter was revealed on the verse: "Let there now be a double portion of your spirit upon me" [2 Kings 2]. Afterwards on Shabbas Kodesh: the matter of the breaking of the obstacles elaborated in this above discourse was said. Afterwards on Motza'ei Shabbas: the matter of drawing the spirit of Mashiach elaborated in this above discourse was said. And see further elaborated in Yemei Moharan"as.

There — in the above discourse — Letter Beis — "for the aspect of the two spirits above are made through the sweetening of the wrath." It is possible that this is the aspect of what our Sages said: [Bereishis Rabbah 12:15] "at first it arose in thought to create the world through the attribute of Justice — and so on — He stood and combined with it the attribute of Mercy.

Segment 6
HE:
אות ג שם במאמר הנ"ל אות ב', וזה בחינת (אבות ב) הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה לידי עבירה דייקא וכו' נראה לעניות דעתי שרבינו ז"ל רימז בכאן גם ענין מה שצריכין להסתכל בשלשה דברים אלו דייקא ועל ידי זה אי אתה בא לידי עבירה כי ג' דברים אלו הם כנגד ג' בחינת של ציור מקום וזמן, שיש בין בבחינת כח בין בבחינת פועל כמבואר לעיל בפנים וזה שמפרש אחר כך מאין באת מטפה סרוחה, זה כנגד בחינת ציור, כי כשזוכר היטב שכל ציורו של הגוף והגשמיות שלו המתאוה לדבר עבירה, הכל בא ונצטייר מטפה סרוחה, על ידי זה נמאס ונתבטל אצלו הציור של העבירה רחמנא ליצלן וזה ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה, למקום דייקא זה כנגד בחינת מקום, כי שהאדם יודע שהולך אל מקום עפר וכו' כי שם מקומו האמיתי בזה העולם, מאחר שהולך לשם לבוא אל מקומו, על ידי זה נתבטל אצלו בחינת המקום של העבירה ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון וכו' זה כנגד בחינת זמן, וכמו שפירשו המפרשים ז"ל ענין הלשון של דין וחשבון, כי הדין הוא על שעשה מעשים שאינם הגונים, והחשבון הוא העיקר על הזמן, כי בזמן הזה שעשה דבר שאינו הגון היה מחוייב לעשות אז איזה מצוה ודבר הגון, כי רק בשביל זה ניתן הזמן של העולם הזה להאדם בבחינת (דברים ז) היום לעשותם וכו' נמצא כי עיקר הדין והחשבון הוא על בחינת הזמן, כי לא די שלא עשה בזמן הזה מה שהיה מחויב לעשות בו דהיינו מצוות ומעשים טובים, אף גם שעשה בזמן הזה דברים שאינם הגונים וכשמשים אל לבו ענין זה היטב, על ידי זה נתבטל אצלו בחינת הזמן של העבירה כי אין לו זמן כלל לעשותה, כי מחויב לעשות בכל הזמן שלו רק מצוות ודברים הגונים כנ"ל ומחמת שג' בחינת אלו של ציור מקום וזמן ישנם בין בבחינת כח בין בבחינת פועל, על כן גם התנא כפל דבריו ואמר תחלה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, ולא ביאר דבריו בפירוש, כי זה נגד בחינת ציור מקום וזמן שבבחינת כח לבד שלא יצאו עדיין מכח אל הפועל, על כן גם הוא לא ביאר דבריו כאן, ואמרם רק בבחינת כח ואחר כך כפל דבריו וביארם, כי זה נגד בחינת ציור מקום וזמן שבבחינת פועל, ומחמת שעיקר בחינת הזמן הוא בבחינת מלכות כידוע, וכמבואר בכוונות שהחיינו וכו' והגיענו לזמן הזה על כן אמר גם כאן לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון (שזה נגד בחינת הזמן) לפני מלך מלכי המלכים וכו':

EN:
Section 3 — Letter ג — [on Letter Beis of the discourse]

There — in the above discourse — Letter Beis — "for the aspect of the two spirits above are made through the sweetening of the wrath." It is possible that this is the aspect of what our Sages said: "at first it arose in thought to create the world through the attribute of Justice — and so on — He stood and combined with it the attribute of Mercy. As it is written: 'on the day that Haveye'ah Elokim made earth and heavens.'" Meaning: the aspect of: "my hand also founded the earth — and my right hand spanned the heavens" — as elaborated below.

Segment 8
HE:
אות ד שם, לידי עבירה דייקא וכו' ועל כן מועיל תשובה על עבירה וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי כשעושה איזה מצוה ומוציאה מכח אל הפועל על ידי זה ממשיך אור בחינת הכח שהוא בבחינת הרוח דלעילא, ומקשרו עם בחינת הפועל שהוא בחינת הרוח דלתתא, ונעשה על ידי זה יחוד גדול וקדוש בין שני הרוחות הקדושות מה שאין כן כשמוציא חס ושלום איזה דבר עבירה מכח אל הפועל, אז אדרבא נסתלק גם בחינת הרוח דלתתא שהוא בחינת החיות הקודש שיש בו, ועולה ונכלל בשרשו שזה בחינת שהפועל חוזר אל הכח, ואז הוא כמו מת ממש מאחר שנסתלק ממנו גם בחינת הרוח דלתתא, ושורה עליו רוח חיצוני רוח הטומאה חס ושלום, שזה בחינת מה שמבואר בזוהר הקדוש שכשאדם חוטא חס ושלום מסתלק ממנו אור הנשמה וכו', ועל כן מועיל תשובה כי עיקר תשובה היא חרטה וכו' בחינת פתח חרטה וכו' רוצה לומר כי עיקר מה שצריכין פתח חרטה הוא כדי לעקור דבר הנדר וכיוצא מעיקרו ושורשו, כי החרטה שמתחרט רק מעכשיו לבד אינו מועיל אלא אם כן הוא מתחרט ועוקר הנדר מעיקרו, כי אם היה יודע שיהיה כך אזי מעיקרא לא היה נודר וכמו כן לענין התשובה שעיקר הוא החרטה, היינו גם כן להתחרט על הדבר ולעקור אותו מעיקרו ושרשו, היינו שצריך להתחרט גם על בחינת העבירה שבכח, היינו מה שהניח את מחשבתו להרהר כלל בעבירה שעל ידי זה בא לידי עבירה גם בפועל רחמנא ליצלן, וכשמתחרט באופן זה נמצא שמתחרט על כל הששה בחינות שיש בכח ובפועל שזה בחינת הפתח כנ"ל בפנים, ועל ידי זה מוחלין לו, כי חוזר ומייחד בחינת הכח והפועל בקדושה על ידי התשובה והחרטה כנ"ל ועיין בלקוטי הלכות יו"ד הלכות הכשר כלים הל"ד מבאר בזה ביותר עיין שם ותראה נפלאות ועיין מזה גם בהל' נזקי שכנים הל"ג:

EN:
There: "'to the hands of transgression' specifically — and therefore repentance helps for a transgression." In my humble opinion the meaning is: for when one does some commandment and brings it from potential to actuality — through this one draws the illumination of the aspect of the potential — which is the aspect of the higher spirit [ruach d'leila] — and connects it with the aspect of actuality — which is the aspect of the lower spirit [ruach d'lisata]. And through this a great and holy unification is made between the two holy spirits. But when one brings, G-d forbid, some transgression from potential to actuality — then on the contrary: even the aspect of the lower spirit — which is the aspect of the holy vitality within him — departs and rises and is included in its root. Which is the aspect of the actuality returning to potential. And then he is like dead literally — since even the aspect of the lower spirit has departed from him. And an external spirit — the spirit of impurity — G-d forbid — rests upon him. This being the aspect of what is elaborated in the holy Zohar: that when a person sins, G-d forbid — the light of the soul departs from him. And therefore repentance helps. For the essential repentance is remorse — and so on — the aspect of pesach charatah [an opening of remorse]. This means: for the essential reason one needs a pesach charatah [opening of remorse] is in order to uproot the vow and similar things from their root and foundation. For remorse that one is remorseful only from now on does not help — unless one is remorseful and uproots the vow from its root. As: if he had known it would be like this — he would not have vowed in the first place. Likewise regarding repentance — whose essential is remorse — one must similarly be remorseful for the matter and uproot it from its root and source. Meaning: one must be remorseful even for the aspect of the transgression in potential — namely for having allowed his thought to contemplate the transgression at all — through which he came to the transgression also in actuality — G-d spare us. And when one is remorseful in this manner — one finds that one is remorseful for all six aspects that exist in potential and in actuality. This being the aspect of the opening [pesach] as above in the discourse. And through this one is forgiven — for one returns and unifies the aspect of potential and actuality in holiness through repentance and remorse as above. And see in Likutay Halachos, Yoreh De'ah, Laws of Kashering Vessels [Hil'chos Hechsher Kailim], Halacha 4 — where this is elaborated further. See there and you will see wonders. And see this also in Hil'chos Nezikey Sh'chainim, Halacha 3.

As it is written: [Genesis 2] 'on the day that Haveye'ah Elokim made earth and heavens.'" Meaning: the aspect of: [Isaiah 48] "my hand also founded the earth — and my right hand spanned the heavens" — as elaborated below.

There — in the above discourse — Letter Beis — "and this is the aspect of: [Avos 2] 'contemplate three things and you will not come to the hands of transgression' — 'to the hands of transgression' specifically." In my humble opinion it seems that Rabbainu also alluded here the matter of what one must contemplate in these three things specifically — and through this one does not come to the hands of transgression.

Segment 10
HE:
אות ה שם אות ג', וזה בחינת אל הויה ביצירה וכו' וזה בחינת הויה במילוי ההין וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, על פי המבואר בפרי עץ חיים בשער הזמירות בכוונות הללי נפשי את ה' (תהלים מ"ו) מלכות דיצירה וכו', ומסיים אלהיך ציון שהיא מלכות, ויש בו ט' פסוקים ט' הויות נגד ט' נקודות, ופ"ג תיבות כשם ב"ן ושם אל, שאל הויה הוא ביצירה, וכאן במלכות הויה דבן וכו', וכן הוא גם כן במשנת חסידים ובזה מבוארים קצת דברי רבינו ז"ל, כי כאן מדבר גם כן ממזמור זה שזה בחינת (תהלים קמ"ו) אהללה ה' בחיי שהזכיר לעיל, וגם כאן מבאר הפסוק (שם) אשרי שאל יעקב בעזרו ואפשר לומר בזה גם כן קשר הענין, כי מאחר שאמר אהללה ה' בחיי היינו שאני חי חיים שלי ואיני נצרך לבריות כנ"ל, וזה אזמרה לאלקי בעודי היינו בעודי בחיי וחיי רוחי מלובשים עדיין בתוך גופי, שזה בחינת מוציא מכח אל הפועל שהרוח דלתתא מלובש עדיין בתוך הגוף, ואינו נכלל ונסתלק לבחינת הרוח דלעילא לגמרי חס ושלום, רק אדרבא מושך בכל פעם חיות והארה מבחינת הרוח דלעילא, שהיא בחינת כח אל הפועל, שהוא בחינת הרוח דלתתא וזה שסיים (שם) אל תבטחו בנדיבים וכו' היינו שמזהיר להאדם שלא יהיה נצרך לבריות ולא יבטח בנדיבים (שעל ידי זה הוא רחוק חס ושלום מבחינת אמת שלימות הדיבור ולא יוכל להיות מוציא מכח אל הפועל), בבן אדם שאין לו תשועה תצא רוחו ישוב לאדמתו ביום ההוא אבדו עשתנותיו, כי איך אפשר לבטוח באדם מאחר שהוא בעצמו אינו בטוח בעצמו שיוכל להוציא מחשבותיו ועשתונותיו מכח אל הפועל, כי הלא אם תצא רוחו היינו שהרוח דלתתא יסתלק למעלה לשרשו שהוא בהרוח דלעילא בחינת כח, וכן הגוף ישוב לאדמתו שהוא שרשו גם כן, בחינת (בראשית ב) וייצר וכו' את האדם עפר מן האדמה, ואז ביום ההוא אבדו עשתונותיו ומחשבותיו ולא יצאו מכח אל הפועל, ואם כן איך אפשר לאדם אחר לבטוח בו וזה שסיים אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלקיו וכו' כמבואר בפנים, וזה שסיים גם כן השומר אמת לעולם וכו':

EN:
There — Letter Gimmel — "and this is the aspect of: Alef of Haveye'ah in Yetzirah — and so on — and this is the Name Haveye'ah filled with Hehs." In my humble opinion the meaning is: according to what is elaborated in Pri Etz Chaim in Sha'ar HaZemiros — in the intentions of Halleli Nafshi es Haveye'ah : "Malchus of Yetzirah — and so on." And concludes: "Elokayich Tziyon" — which is Malchus. And it has nine verses — nine Haveye'ahs — corresponding to nine vowel-points. And eighty-three words [teivin] — like the Name Ben and the Name El. For the Letter Alef of Haveye'ah [alef d'Haveye'ah] is in Yetzirah. And here in Malchus: Haveye'ah of Ben — and so on. And likewise it is in Mishnas Chassidim. And through this the words of Rabbainu are somewhat explained. For here he is also speaking of this Psalm — which is the aspect of: "I will praise Haveye'ah during my life" — which he mentioned above. And here also he elaborates on the verse: "praiseworthy is he whose help is the G-d of Yaakov." And one can say: here is also the connection of the matter. For since he said "I will praise Haveye'ah during my life" — meaning: I live my own life and am not in need of other human beings as above. And: "I will sing to my G-d while I yet exist" — meaning: while I yet exist with my life and the life of my spirit still clothed within my body. This being the aspect of bringing from potential to actuality — where the lower spirit is still clothed within the body — and has not been included and departed to the aspect of the higher spirit entirely — G-d forbid. Rather on the contrary: every time he draws vitality and illumination from the aspect of the higher spirit — which is the aspect of potential — to the actuality — which is the aspect of the lower spirit. And this is why he concluded: "do not place your trust in nobles" — and so on. Meaning: he warns the person not to be in need of human beings — and not to trust in nobles. [For through this he is far — G-d forbid — from the aspect of complete truth and the wholeness of speech — and cannot be one who brings from potential to actuality.] "In a son of man in whom there is no salvation — his spirit departs — he returns to his earth — on that day his thoughts are lost." For how is it possible to trust in a person — since he himself is not secure about himself — that he will be able to bring his thoughts and plans from potential to actuality. For: if his lower spirit departs — meaning: the lower spirit departs upward to its root — which is in the higher spirit in the aspect of potential. And likewise the body returns to its earth — which is also its root — the aspect of: "and He formed — and so on — man dust from the ground." And then: "on that day his thoughts are lost" — and his thoughts will not go out from potential to actuality. And if so: how is it possible for another person to rely on him? And this is why he concluded: "praiseworthy is he whose help is the G-d of Yaakov — whose hope is in Haveye'ah his G-d" — and so on — as elaborated in the discourse. And this is also why he concluded: "who keeps truth forever."

There — in the above discourse — Letter Beis — "and this is the aspect of: 'contemplate three things and you will not come to the hands of transgression' — 'to the hands of transgression' specifically." In my humble opinion it seems that Rabbainu also alluded here the matter of what one must contemplate in these three things specifically — and through this one does not come to the hands of transgression. For these three things are corresponding to the three aspects of image [tzurah], place [makom], and time [zman] — which exist both in the aspect of potential [koach] and in the aspect of actuality [po'el] — as elaborated above in the discourse. And this is what the Tanna explained afterwards: "from where you come — from a putrid drop" — this corresponds to the aspect of image [tzurah]. For when one remembers well that all the image and physicality of his body — which desires transgression — all came and was formed from a putrid drop — through this the image of the transgression becomes repulsive and nullified before him — G-d spare us. And this: "and where you are going — to a place of dust, worm, and maggot" — "to a place" specifically — this corresponds to the aspect of place [makom]. For when a person knows that he is going to a place of dust — for that is truly his place in this world — since he is going there to come to his place — through this the aspect of the place of the transgression is nullified before him. And: "and before Whom you are destined to give account and reckoning" — this corresponds to the aspect of time [zman]. And as the commentators explained the language of account and reckoning [din v'cheshbon] — for the judgment is for having done deeds that are not fitting. And the reckoning is essentially about the time. For during this time in which he did an unfitting thing — he was obligated to then do some commandment and fitting thing. For solely for this purpose was the time of this world given to a person — the aspect of: "today — to do them." It follows that the essential judgment and reckoning is about the aspect of time — for not only did he not do in this time what he was obligated to do — namely commandments and good deeds — but he also did unfitting things in this time. And when one takes this matter well to heart — through this the aspect of the time of the transgression is nullified before him. For he has no time at all to do it — for he is obligated to use all his time only for commandments and fitting things as above. And since these three aspects of image, place, and time exist both in the aspect of potential and in the aspect of actuality — therefore the Tanna also repeated his words — and said first: "know from where you came — and where you are going — and before Whom you are destined to give account and reckoning" — without explaining his words explicitly. For this is against the aspect of image, place, and time in the aspect of potential alone — which have not yet gone out from potential to actuality. Therefore he also did not explain his words here. And stated them only in the aspect of potential. And afterwards he repeated his words and explained them. For this is against the aspect of image, place, and time in the aspect of actuality. And since the essential aspect of time is in the aspect of Malchus — as is known — and as elaborated in the kavvanot: "who has given us life and sustained us and brought us to this time" [Shehecheyanu] — therefore he also says here: "before Whom you are destined to give account and reckoning" [which corresponds to the aspect of time] — "before the King of Kings of Kings" — and so on.

Segment 12
HE:
אות ו שם במאמר הנ"ל, לבחינת יצירה שהוא בחינות ימי החול וכו' רוצה לומר כידוע בזוהר הקדוש ובכתבים, כי שבת וימים טובים הן בבחינת בריאה, וששת ימי החול הן בבחינת יצירה:

EN:
There: "and this is the aspect of Malchus — mouth [peh]." Meaning: that this rectification that is elaborated until here — regarding the wholeness of the letters themselves of the aspect of speech — this is the aspect of the rectification of Malchus which is the aspect of Malchus-mouth. And afterwards he begins to elaborate on the matter of the vowel-points of the letters. And it is possible that he also alludes here to what is elaborated in the above kavvanot: that the Psalm Halleli Nafshi is in Malchus of Yetzirah as above. And this is why he concluded: "Haveye'ah shall reign forever." And also: since it is known that the Name Haveye'ah that is in Malchus is letters without vowel-points. And further one can explain: for Shabbas is the aspect of Malchus — as is known. And through the aspect of Shabbas the letters of speech are completed — the aspect of: "and speaking speech [v'daber davar]" — as elaborated there in the discourse.

For these three things are corresponding to the three aspects of image [tzurah], place [makom], and time [zman] — which exist both in the aspect of potential [koach] and in the aspect of actuality [po'el] — as elaborated above in the discourse. And this is what the Tanna explained afterwards: "from where you come — from a putrid drop" — this corresponds to the aspect of image [tzurah]. For when one remembers well that all the image and physicality of his body — which desires transgression — all came and was formed from a putrid drop — through this the image of the transgression becomes repulsive and nullified before him — G-d spare us. And this: "and where you are going — to a place of dust, worm, and maggot" — "to a place" specifically — this corresponds to the aspect of place [makom]. For when a person knows that he is going to a place of dust — for that is truly his place in this world — since he is going there to come to his place — through this the aspect of the place of the transgression is nullified before him. And: "and before Whom you are destined to give account and reckoning" — this corresponds to the aspect of time [zman]. And as the commentators explained the language of account and reckoning [din v'cheshbon] — for the judgment is for having done deeds that are not fitting. And the reckoning is essentially about the time. For during this time in which he did an unfitting thing — he was obligated to then do some commandment and fitting thing. For solely for this purpose was the time of this world given to a person — the aspect of: [Deuteronomy 7] "today — to do them." It follows that the essential judgment and reckoning is about the aspect of time — for not only did he not do in this time what he was obligated to do — namely commandments and good deeds — but he also did unfitting things in this time. And when one takes this matter well to heart — through this the aspect of the time of the transgression is nullified before him. For he has no time at all to do it — for he is obligated to use all his time only for commandments and fitting things as above. And since these three aspects of image, place, and time exist both in the aspect of potential and in the aspect of actuality — therefore the Tanna also repeated his words — and said first: "know from where you came — and where you are going — and before Whom you are destined to give account and reckoning" — without explaining his words explicitly. For this is against the aspect of image, place, and time in the aspect of potential alone — which have not yet gone out from potential to actuality. Therefore he also did not explain his words here. And stated them only in the aspect of potential. And afterwards he repeated his words and explained them. For this is against the aspect of image, place, and time in the aspect of actuality. And since the essential aspect of time is in the aspect of Malchus — as is known — and as elaborated in the kavvanot: "who has given us life and sustained us and brought us to this time" [Shehecheyanu] — therefore he also says here: "before Whom you are destined to give account and reckoning" [which corresponds to the aspect of time] — "before the King of Kings of Kings" — and so on.

There: "'to the hands of transgression' specifically — and therefore repentance helps for a transgression." In my humble opinion the meaning is: for when one does some commandment and brings it from potential to actuality — through this one draws the illumination of the aspect of the potential — which is the aspect of the higher spirit [ruach d'leila] — and connects it with the aspect of actuality — which is the aspect of the lower spirit [ruach d'lisata]. And through this a great and holy unification is made between the two holy spirits.

Segment 14
HE:
אות ז שם, וזה בחינת מלכות פה וכו' היינו שתיקון זה שמבואר עד כאן מענין שלימות האותיות עצמן של בחינת הדיבור זה בחינת תיקון המלכות שהוא בחינת מלכות פה ואחר כך מתחיל לבאר מענין הנקודות של האותיות וכו' ואפשר שמרמז בזה גם כן למה שמבואר בכוונות הנ"ל, שמזמור הללי נפשי הוא במלכות דיצירה כנ"ל, וזה שסיים ימלוך ה' לעולם וכו' וגם כי ידוע כי שם הויה שבמלכות הוא אותיות בלא נקודות וכו' ועוד יש לפרש כי שבת הוא בחינת מלכות כידוע, ועל ידי בחינת שבת נשלמין אותיות הדיבור בחינת (ישעיה נ"ח) ודבר דבר כמבואר בפנים שם:

EN:
There — Letter Daled — "and when one has the proper longing [cheshek] for that obstacle — then automatically the compulsion and the obstacle are nullified." This means: for through the longing and the yearning the vowel-points are made for the letters. And then speech is in wholeness. And then the matter goes out from potential to actuality — as elaborated above in the discourse.

Section 5 — Letter ה — [on Letter Gimmel of the discourse]

Segment 16
HE:
אות ח שם במאמר הנ"ל אות ד', וכשיש לו החשק הראוי לאותה המניעה וכו' אזי ממילא נתבטל האונס והמניעה וכו' רוצה לומר כי על ידי החשק והכיסופין נעשין נקודות להאותיות ואז הדיבור בשלימות, ואז יוצא הדבר מכח אל הפועל כמבואר בפנים לעיל שם:

EN:
There — at the end: "the story of a certain chassid whose wife provoked him." One can say — in the manner of a homiletical interpretation — according to what is elaborated above at the end of Letter Beis: that when one brings a transgression, G-d forbid, from potential to actuality — then he is completely wicked and considered as dead. For: "the wicked in their lifetime are called dead." And this is the aspect of: "like the slain ones who lie in the grave." And we elaborated on the matter somewhat above. For in committing the transgression, G-d forbid — not only is he unable to draw illumination from the higher spirit. But even the small amount of vitality that he had from the lower spirit — this too departs from him. And behold: the Sages were very stringent about the sin of anger. And said: whoever becomes angry — it is as if he worships idolatry. And we have already seen the severity of the blemish of the sin of idol worship — that even the thought of idolatry — which is only in the aspect of potential — the Holy One combines it with the deed. And see in Zohar Tetzaveh, p. 182 — on the matter of: "one who tears his soul in his anger [toref nafsho b'apo] — he tears and uproots his soul because of his anger — and a strange divinity rests within him. And therefore it is written: 'cease from the man in whose nostrils is breath [neshama].' For that holy soul he tears and defiles because of his anger. 'Who took his soul with a snort [asher neshama achleif b'apo]' — for with what — he is considered a gentile [akum]. And one who associates with him and one who speaks with him — it is as one who has associated with a gentile literally. Why? Because a gentile literally dwells within him. And furthermore: he uproots the supernal holiness from its place — and an actual gentile dwells in its place." See there further. And likewise in the writings of the Holy Ari — he was very stringent about this sin. And behold: the Sages said: he should remember for himself the day of death. And it is possible to say — according to the above — namely: just as then the lower spirit will depart — and he will be considered as dead — the aspect of: "the wicked in their lifetime are called dead" as above. And therefore let him say to his heart: it is better for me to die innocent than to die guilty. For if he brought the thought of the transgression from potential to actuality — G-d forbid — through this I would descend, G-d forbid, to the aspect of actual death. And why should I bring the side of death to actuality and lose both worlds through this, G-d forbid? It is better for me to picture in my mind as if the lower spirit has already departed from me — and I am already after death — G-d spare us. And automatically no thought of transgression applies at all — G-d forbid. And certainly more so when some anger comes upon him — he must certainly take all the above to heart. For through the sin of anger — it is possible that one blemishes so greatly that the aspects of both spirits depart, G-d forbid — the lower spirit together with the higher spirit. And the matter returns to the aspect of wrath [charon af] — G-d forbid. Which is also the severity of the blemish of idol worship that the Sages said: as long as idol worship is in the world — wrath is in the world. For the essential creation was for the sake of faith — as it is written: "all His deeds are in faith." And as elaborated elsewhere. And through this is somewhat explained the juxtaposition of the Mishnah: "and do not be easily provoked to anger — and repent one day before your death." And the Sages said: "let him repent today — lest he die tomorrow." Meaning: the aspect of: "let him remember for himself the day of death" as above — through which one subdues the anger as above. And perhaps this was also the matter of the chassid whose wife provoked him — and he was afraid lest he come to anger and wrath, G-d forbid. Therefore he went and slept in the cemetery — meaning: he pictured in his mind as if he had already been provoked, G-d forbid — and his soul and spirit had departed from him. And he was then like dead literally — the aspect of: "like the slain ones who lie in the grave" — as above. And through this his anger and wrath were sweetened. And then he heard the two spirits conversing with one another — namely the aspect of the two above spirits — as elaborated in the discourse.

But when one brings, G-d forbid, some transgression from potential to actuality — then on the contrary: even the aspect of the lower spirit — which is the aspect of the holy vitality within him — departs and rises and is included in its root. Which is the aspect of the actuality returning to potential. And then he is like dead literally — since even the aspect of the lower spirit has departed from him. And an external spirit — the spirit of impurity — G-d forbid — rests upon him. This being the aspect of what is elaborated in the holy Zohar: that when a person sins, G-d forbid — the light of the soul departs from him. And therefore repentance helps. For the essential repentance is remorse — and so on — the aspect of pesach charatah [an opening of remorse]. This means: for the essential reason one needs a pesach charatah [opening of remorse] is in order to uproot the vow and similar things from their root and foundation. For remorse that one is remorseful only from now on does not help — unless one is remorseful and uproots the vow from its root. As: if he had known it would be like this — he would not have vowed in the first place. Likewise regarding repentance — whose essential is remorse — one must similarly be remorseful for the matter and uproot it from its root and source. Meaning: one must be remorseful even for the aspect of the transgression in potential — namely for having allowed his thought to contemplate the transgression at all — through which he came to the transgression also in actuality — G-d spare us. And when one is remorseful in this manner — one finds that one is remorseful for all six aspects that exist in potential and in actuality. This being the aspect of the opening [pesach] as above in the discourse. And through this one is forgiven — for one returns and unifies the aspect of potential and actuality in holiness through repentance and remorse as above. And see in Likutay Halachos, Yoreh De'ah, Laws of Kashering Vessels [Hil'chos Hechsher Kailim], Halacha 4 — where this is elaborated further. See there and you will see wonders. And see this also in Hil'chos Nezikey Sh'chainim, Halacha 3.

There — Letter Gimmel — "and this is the aspect of: Alef of Haveye'ah in Yetzirah — and so on — and this is the Name Haveye'ah filled with Hehs." In my humble opinion the meaning is: according to what is elaborated in Pri Etz Chaim in Sha'ar HaZemiros — in the intentions of Halleli Nafshi es Haveye'ah [Psalms 146]: "Malchus of Yetzirah — and so on." And concludes: "Elokayich Tziyon" — which is Malchus. And it has nine verses — nine Haveye'ahs — corresponding to nine vowel-points. And eighty-three words [teivin] — like the Name Ben and the Name El. For the Letter Alef of Haveye'ah [alef d'Haveye'ah] is in Yetzirah.

Segment 18
HE:
אות ט שם בסופו, מעשה בחסיד אחד שהקניטתו אשתו וכו' יש לומר בדרך דרוש קצת על פי מה שמבואר לעיל בסוף אותו ב', שכשמוציא העבירה מכח אל הפועל אזי הוא רשע גמור וחשוב כמת כי (ברכות י"ח) רשעים בחייהם קרויים מתים וזה בחינת (תהלים פ"ח) כמו חללים שוכבי קבר וכו' ובארנו לעיל הענין קצת, כי בעשיית העבירה חס ושלום, אזי לא די שאינו יכול להמשיך הארה מהרוח דלעילא, אף גם הקצת חיות שהיה בו מרוח דלתתא גם זה נסתלק ממנו וכו' והנה בעוון הכעס החמירו רבותינו ז"ל מאוד, ואמרו כל הכועס כאלו עובד עבודה זרה, וכבר ראינו חומר פגם עוון עבודה זרה שאפילו מחשבת עבודה זרה שהוא רק בבחינת כח בעלמא הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה ועיין בזוהר תצוה דף קפ"ב בענין טורף נפשו באפו איהו טריף ועקר נפשו בגין רוגזיה ואשרי בגויה אל זר ועל דא כתיב (ישעיה ב) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו דההוא נשמתא קדישא טריף לה וסאיב לה בגין אפו אשר נשמה אחליף באפו, כי במה נחשב הוא עכו"ם אתחשיב ההוא בר נש, ומאן דאתחביר עמיה ומאן דאשתעי בהדיה כמאן דאתחבר בעכו"ם ממש מאי טעמא בגין דעכו"ם ממש שארי בגוויה, ולא עוד אלא דעקר קדושה עילאה מאתריה ושארי באתריה עכו"ם ממש כההוא וכו' עיין שם עוד וכן בכתבי האריז"ל החמיר מאוד בעוון זה והנה אמרו רבותינו ז"ל יזכור לו יום המיתה, ואפשר לומר לפי הנ"ל היינו שכמו שאז נסתלק הרוח דלתתא ויהיה חשוב כמת, בחינת רשעים בחייהם קרויים מתים כנ"ל, ועל כן יאמר אל לבו מוטב לי שאמות זכאי ואל אמות חייב, כי הלא אם הוציא מחשבת העבירה מכח אל הפועל חס ושלום, על ידי זה ארד חס ושלום לבחינת מיתה ממש, ולמה לי להוציא סטרא דמותא אל הפועל ממש ואהיה אובד על ידי זה שתי עולמות חס ושלום, מוטב לי לצייר בדעתי כאלו כבר נסתלק ממני הרוח דלתתא וכבר הוא לאחר מיתתי רחמנא ליצלן וממילא לא שייך כלל שום מחשבת עבירה חס ושלום ומכל שכן כשמגיע לו איזה כעס בוודאי צריך לשום אל לבו את כל הנ"ל, כי בעוון הכעס אפשר שפוגם כל כך ביותר עד שנסתלקין חס ושלום בחינת שתי הרוחות, הרוח דלתתא עם הרוח דלעילא, וחוזר הדבר לבחינת חרון אף חס ושלום, שזה גם כן חומר פגם עבודה זרה שאמרו רבותינו ז"ל, כל זמן שעבודה זרה בעולם חרון אף בעולם כי עיקר הבריאה היתה בשביל אמונה כמו שכתוב וכל מעשהו באמונה וכמבואר במקום אחר ובזה מבואר קצת סמיכות המשנה (אבות ב) ואל תהי נוח לכעוס ושוב יום אחד לפני מיתתך ואמרו רבותינו ז"ל (שבת קכ"ג) ישוב היום שמא ימות למחר וכו', היינו בחינת יזכור לו יום המיתה הנ"ל שבזה מכניע הכעס כנ"ל ואפשר לומר שזה היה גם כן ענין החסיד שהקניטתו אשתו והיה מתירא שלא יבא לכלל כעס וחרון אף חס ושלום, על כן הלך ולן בבית הקברות היינו שצייר בדעתו כאלו כבר כעס חס ושלום ונסתלק נפשו ונשמתו ממנו, ואז הוא כמו מת ממש בבחינת (תהלים פ"ח) כמו חללים שוכבי קבר הנ"ל, ועל ידי זה נמתק כעסו וחרון אפו, ואז שמע השתי רוחות שמספרין זה על זה, היינו בחינת שתי הרוחות הנ"ל וכמבואר בפנים:

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 66 (V'Yehi Na Fi Shnayim B'Ruchacha)

And here in Malchus: Haveye'ah of Ben — and so on.

Segment 20
HE:
אות י ובענין התבררות העשן עד שנעשה ממנו רוח אווירי וכו' ככל המבואר בפנים, הגם כי אין אתנו יודע עד מה לבאר בזה, אך אף על פי כן נראה לעניות דעתי שרימז בזה לכל סדר השתלשלות אצילות של הבריאה, שמתחלה היה הצמצום של בחינת חלל הפנוי והצמצום הוא כביכול מבחינת דין, וכמבואר בכתבים ואולי זה בחינת העשן וכו' ועיין זוהר בראשית דט"ו קיטרא בגילמא וכו', ויש מפרשים שם קיטרא כמו בחינת עשן וכו', ואחר כך היה בחינת שבירת כלים ומיתת המלכים מגודל הדינים שבהם, ועיקר השבירה היתה בבחינת אור העינים כידוע ואולי שזה בחינת כעשן לעינים ואחר כך היה התיקון על ידי אור מה החדש שהוא בבחינת רוח אוירי כמובא בכתבים, וגמר תיקון הבריאה היה על ידי בחינת הנסירה, שזה בחינת שם חת"ך כמובן לקמן בפנים בסי' ק"ח, ועדיין צריכין עיונא רבא לבאר קצת בזה ביותר והוא רחום יכפר:

EN:
The discourse Vayiven Haveye'ah Elokim Es HaTzela, Siman 67 — was said in Zaslov on Shavuos 5567 — which fell on the 6th and 7th days. And at that time his first wife — of blessed memory — passed away on Erev Shavuos. And also at that Shavuos — he said witty words on the matter of how ordinary people eat in order to have strength to learn — while people of higher spiritual level learn in order to have the Da'as and brain and intellect to know how to eat. And he said: "they dispute with me — for I would want the conclusion of the meal to be with learning — which is the aspect of the simple service: eating and afterwards learning — namely: eating so as to have strength to learn as above. But they hold me in a higher regard — and give still more food at each occasion — and want the conclusion to be with eating — which is the aspect of the higher service: learning and afterwards eating — namely: learning in order to have the Da'as and intellect to know how to eat." And all of this is elaborated in Chayyay Moharan. And there were also then many many matters and wondrous accounts — and all of it is included within this discourse afterwards — explicitly or by allusion.

And likewise it is in Mishnas Chassidim. And through this the words of Rabbainu are somewhat explained. For here he is also speaking of this Psalm — which is the aspect of: [Psalms 146] "I will praise Haveye'ah during my life" — which he mentioned above. And here also he elaborates on the verse: [ibid.] "praiseworthy is he whose help is the G-d of Yaakov." And one can say: here is also the connection of the matter. For since he said "I will praise Haveye'ah during my life" — meaning: I live my own life and am not in need of other human beings as above. And: "I will sing to my G-d while I yet exist" — meaning: while I yet exist with my life and the life of my spirit still clothed within my body. This being the aspect of bringing from potential to actuality — where the lower spirit is still clothed within the body — and has not been included and departed to the aspect of the higher spirit entirely — G-d forbid. Rather on the contrary: every time he draws vitality and illumination from the aspect of the higher spirit — which is the aspect of potential — to the actuality — which is the aspect of the lower spirit. And this is why he concluded: "do not place your trust in nobles" — and so on. Meaning: he warns the person not to be in need of human beings — and not to trust in nobles. [For through this he is far — G-d forbid — from the aspect of complete truth and the wholeness of speech — and cannot be one who brings from potential to actuality.] "In a son of man in whom there is no salvation — his spirit departs — he returns to his earth — on that day his thoughts are lost." For how is it possible to trust in a person — since he himself is not secure about himself — that he will be able to bring his thoughts and plans from potential to actuality. For: if his lower spirit departs — meaning: the lower spirit departs upward to its root — which is in the higher spirit in the aspect of potential. And likewise the body returns to its earth — which is also its root — the aspect of: [Genesis 2] "and He formed — and so on — man dust from the ground." And then: "on that day his thoughts are lost" — and his thoughts will not go out from potential to actuality. And if so: how is it possible for another person to rely on him? And this is why he concluded: "praiseworthy is he whose help is the G-d of Yaakov — whose hope is in Haveye'ah his G-d" — and so on — as elaborated in the discourse. And this is also why he concluded: "who keeps truth forever."

There — in the above discourse: "for the aspect of Yetzirah — which is the aspect of the weekdays." This means: as is known from the holy Zohar and the writings — that Shabbas and the Festivals are in the aspect of Beriah — and the six weekdays are in the aspect of Yetzirah.

There: "and this is the aspect of Malchus — mouth [peh]." Meaning: that this rectification that is elaborated until here — regarding the wholeness of the letters themselves of the aspect of speech — this is the aspect of the rectification of Malchus which is the aspect of Malchus-mouth. And afterwards he begins to elaborate on the matter of the vowel-points of the letters. And it is possible that he also alludes here to what is elaborated in the above kavvanot: that the Psalm Halleli Nafshi is in Malchus of Yetzirah as above.

And this is why he concluded: "Haveye'ah shall reign forever." And also: since it is known that the Name Haveye'ah that is in Malchus is letters without vowel-points.

And further one can explain: for Shabbas is the aspect of Malchus — as is known. And through the aspect of Shabbas the letters of speech are completed — the aspect of: [Isaiah 58] "and speaking speech [v'daber davar]" — as elaborated there in the discourse.

Section 9 — Letter ט — [end of discourse]

There — Letter Daled — "and when one has the proper longing [cheshek] for that obstacle — then automatically the compulsion and the obstacle are nullified." This means: for through the longing and the yearning the vowel-points are made for the letters. And then speech is in wholeness. And then the matter goes out from potential to actuality — as elaborated above in the discourse.

There — at the end: "the story of a certain chassid whose wife provoked him." One can say — in the manner of a homiletical interpretation — according to what is elaborated above at the end of Letter Beis: that when one brings a transgression, G-d forbid, from potential to actuality — then he is completely wicked and considered as dead. For: [Brachos 18b] "the wicked in their lifetime are called dead." And this is the aspect of: [Psalms 88] "like the slain ones who lie in the grave." And we elaborated on the matter somewhat above. For in committing the transgression, G-d forbid — not only is he unable to draw illumination from the higher spirit.

But even the small amount of vitality that he had from the lower spirit — this too departs from him.

And behold: the Sages were very stringent about the sin of anger. And said: whoever becomes angry — it is as if he worships idolatry. And we have already seen the severity of the blemish of the sin of idol worship — that even the thought of idolatry — which is only in the aspect of potential — the Holy One combines it with the deed. And see in Zohar Tetzaveh, p. 182 — on the matter of: "one who tears his soul in his anger [toref nafsho b'apo] — he tears and uproots his soul because of his anger — and a strange divinity rests within him.

And therefore it is written: [Isaiah 2] 'cease from the man in whose nostrils is breath [neshama].' For that holy soul he tears and defiles because of his anger.

'Who took his soul with a snort [asher neshama achleif b'apo]' — for with what — he is considered a gentile [akum]. And one who associates with him and one who speaks with him — it is as one who has associated with a gentile literally. Why? Because a gentile literally dwells within him. And furthermore: he uproots the supernal holiness from its place — and an actual gentile dwells in its place." See there further. And likewise in the writings of the Holy Ari — he was very stringent about this sin. And behold: the Sages said: he should remember for himself the day of death. And it is possible to say — according to the above — namely: just as then the lower spirit will depart — and he will be considered as dead — the aspect of: "the wicked in their lifetime are called dead" as above. And therefore let him say to his heart: it is better for me to die innocent than to die guilty. For if he brought the thought of the transgression from potential to actuality — G-d forbid — through this I would descend, G-d forbid, to the aspect of actual death. And why should I bring the side of death to actuality and lose both worlds through this, G-d forbid? It is better for me to picture in my mind as if the lower spirit has already departed from me — and I am already after death — G-d spare us. And automatically no thought of transgression applies at all — G-d forbid. And certainly more so when some anger comes upon him — he must certainly take all the above to heart. For through the sin of anger — it is possible that one blemishes so greatly that the aspects of both spirits depart, G-d forbid — the lower spirit together with the higher spirit. And the matter returns to the aspect of wrath [charon af] — G-d forbid. Which is also the severity of the blemish of idol worship that the Sages said: as long as idol worship is in the world — wrath is in the world. For the essential creation was for the sake of faith — as it is written: "all His deeds are in faith." And as elaborated elsewhere. And through this is somewhat explained the juxtaposition of the Mishnah: [Avos 2] "and do not be easily provoked to anger — and repent one day before your death." And the Sages said: [Shabbas 153] "let him repent today — lest he die tomorrow." Meaning: the aspect of: "let him remember for himself the day of death" as above — through which one subdues the anger as above. And perhaps this was also the matter of the chassid whose wife provoked him — and he was afraid lest he come to anger and wrath, G-d forbid. Therefore he went and slept in the cemetery — meaning: he pictured in his mind as if he had already been provoked, G-d forbid — and his soul and spirit had departed from him. And he was then like dead literally — the aspect of: [Psalms 88] "like the slain ones who lie in the grave" — as above. And through this his anger and wrath were sweetened. And then he heard the two spirits conversing with one another — namely the aspect of the two above spirits — as elaborated in the discourse.

And regarding the clarification of the smoke until it becomes an aerial spirit [ruach aviri] — and so on — as elaborated in the discourse. Even though we do not know to what extent to elaborate on this. But even so: in my humble opinion it seems that he alluded through this to the entire order of the unfolding of Atzilus [Emanation] in the creation. For at first there was the contraction [tzimtzum] of the aspect of the empty space [chalal hapanuy] — and the contraction is — as it were — from the aspect of judgment. And as elaborated in the writings. And perhaps this is the aspect of the smoke. And see Zohar Bereishis, p. 15: kitro b'gulmah — and so on. And there are commentators there who explain kitro as the aspect of smoke. And afterwards there was the aspect of the breaking of the vessels [shviyas hakailim] and the death of the kings — from the greatness of the judgments in them. And the essential breaking was in the aspect of the light of the eyes [or ha'einayim] — as is known. And perhaps this is the aspect of: "like smoke in the eyes." And afterwards there was the rectification through the new light of Mah [or Mah] — which is in the aspect of an aerial spirit [ruach aviri] — as brought in the writings. And the completion of the rectification of creation was through the aspect of the Nesira [sawing apart] — which is the aspect of the Name Chatach — as understood below in the discourse in Siman 108. And this still requires very great study to elaborate somewhat further — and He who is compassionate will forgive.

"The Tzaddik is compelled to do teshuvah." And so on. There: "that the Tzaddik is the aspect of the simple foundation [yesod hapashut] from which all four elements are drawn — the aspect of: [Genesis 2] 'v'nahar yotzei mei'eden [and a river goes out from Eden].' And so on." See Zohar Bereishis, p.

27. And so on — as elaborated in the discourse.

There: "Moshe asked that it be done for the sake of His great Name." And so on. See Midrash Rabbah Ki Tissa, portion 44: "'asher nishbata lahem b'cha [that You swore to them by Yourself] — for the sake of the sanctity of Your Name — do it.'" And so on. And see Brachos. And so on — as elaborated in the discourse.



# סימן ס"ז
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/55/

סימן ס"ז
סימן ס"ז
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/55

Segment 2
HE:
אות א מאמר ויבן ה' אלקים את הצלע סי' ס"ז נאמר בזאסלאב בשבועות שנת תקס"ז שחל אז ביום ו' ז', ואז נפטרה זוגתו הראשונה ז"ל בערב שבועות גם באותו שבועות אמר דברי צחות מענין שאנשים פשוטים אוכלים בשביל שיהיה להם כח ללמוד, ואנשים הגבוהים במעלה לומדים כדי שיהיה להם דעת ומוח ושכל איך לאכול ואמר הם מתווכחים עמי כי אני הייתי רוצה שיהיה סיום הסעודה בלימוד, שזה בחינת העבודה הפשוטה שאוכלים ואחר כך לומדים, דהיינו שאוכלים כדי שיהיה להם כח ללמוד כנ"ל, אבל הם מחזיקים אותי בגדולות, ונותנים בכל פעם עוד איזה מאכל, ורוצים שיהיה הסיום באכילה, שזה בחינת העבודה גבוה הנ"ל שלומדים ואחר כך אוכלים, דהיינו שלומדים כדי שיהיה להם דעת ושכל איך לאכול וכמבואר כל זאת בחיי מוהר"ן ועוד היה אז כמה וכמה ענינים וסיפורים נפלאים והכל נכלל בתוך המאמר הזה אחר כך בפירוש או ברמז:

EN:
Siman Sixty-Seven — Vayiven Haveye'ah Elokim Es HaTzelaסימן סז — ויבן ה' אלקים את הצלע

The discourse Vayiven Haveye'ah Elokim Es HaTzela, Siman 67 — was said in Zaslov on Shavuos 5567 — which fell on the 6th and 7th days. And at that time his first wife — of blessed memory — passed away on Erev Shavuos. And also at that Shavuos — he said witty words on the matter of how ordinary people eat in order to have strength to learn — while people of higher spiritual level learn in order to have the Da'as and brain and intellect to know how to eat. And he said: "they dispute with me — for I would want the conclusion of the meal to be with learning — which is the aspect of the simple service: eating and afterwards learning — namely: eating so as to have strength to learn as above. But they hold me in a higher regard — and give still more food at each occasion — and want the conclusion to be with eating — which is the aspect of the higher service: learning and afterwards eating — namely: learning in order to have the Da'as and intellect to know how to eat." And all of this is elaborated in Chayyay Moharan. And there were also then many many matters and wondrous accounts — and all of it is included within this discourse afterwards — explicitly or by allusion.

There — in the above discourse — Letter Hay — "and corresponding to this — charity [tzedakah] is mentioned in the Torah five times." This means: even though the word tzedakah is mentioned in the Torah only four times — namely: "and he counted it to him as righteousness" [Genesis 15]; "to do righteousness and justice" [Genesis 18]; "and it shall be righteousness for us" [Deuteronomy 6]; "and it shall be righteousness for you" [Deuteronomy 24] — one must say: that he also counts the word "tzidkah mimeni" [righteousness is from me] [Genesis 38]. And tzidkah in its letters is tzedakah in particular — according to what is elaborated here: that through charity [tzedakah] is made the aspect of the rectification of honor and the Malchus. Which was the entire matter of the story of Yehudah and Tamar — from whom Mashiach emerged. And see Zohar Acharei Mos, p. 72 — on the matter of tzidkah mimeni above. And see in Pri Etz Chaim — in the intentions of V'Atah Moshel Bakol — and you will understand further. For through this her profile [kav hamidah] grew — and she came to be in the aspect of tzedakah — which is the aspect of tzidkah mimeni. For through this she came to be in the aspect of tzedakah as above. And see there also the secret of the Sages' saying: [Yevamos 34b] "all the wives of the house of Rebbe were named Tamar" — Tamar specifically — the aspect of the above Tamar. And see there further — where the entire matter of the letters tzaddik and tzedakah elaborated in this above discourse is explained — and that through tzedakah one draws upon her the Heh of his kindnesses [cha'saday] so that she will be with him face to face. And then she is called tzedakah — which is also the aspect of tzidkah mimeni above. And this is also the aspect of what is elaborated here: that there will be face to face toward honor and Malchus. This being the aspect of: [Isaiah 58] "and your righteousness shall go before you" — and so on — as elaborated in the discourse.

Segment 4
HE:
אות ב שם במאמר זה הנ"ל אות ה', וכנגד זה נזכר בתורה ה' פעמים צדקה וכו' רוצה לומר הגם כי תיבת צדקה נזכר בתורה רק ארבעה פעמים, היינו ויחשבה לו צדקה (בראשית ט"ו), לעשות צדקה ומשפט (שם י"ח), וצדקה תהיה לנו וכו' (דברים ו), ולך תהיה צדקה וכו' (שם כ"ד), מוכרח לומר שחושב גם תיבת צדקה ממני וכו' (בראשית ל"ח), וצדקה אותיות צדקה בפרט כפי המבואר כאן שעל ידי צדקה נעשה בחינת תיקון הכבוד והמלכות, שזה היה כל ענין המעשה של יהודה ותמר שמהם יצא משיח ועיין זוהר אחרי מות ע"ב: מענין צדקה ממני הנ"ל ועיין בפרי עץ חיים בכוונות ואתה מושל בכל ותבין ביותר, כי על ידי זה נגדלת פרצופה ונעשה בבחינת צדקה שזה בחינת צדקה ממני, כי על ידי זה נעשית בבחינת צדקה כנ"ל ועיין שם בסוד מאמר רבותינו ז"ל (יבמות ל"ד:) כל מיעכות של בית רבי תמר שמם, תמר דייקא בחינת תמר הנ"ל ועיין שם עוד מבואר כל ענין של אותיות צדק וצדקה המבואר כאן במאמר זה הנ"ל, ושעל ידי צדקה ממשיכין לה ההא חסדים שלו כדי שתהיה עמו פנים בפנים, ואז נקראת צדקה שזה גם כן בחינת צדקה ממני וכו' הנ"ל וזה גם כן בחינת מה שמבואר כאן שיהיה פנים אל הכבוד והמלכות שזה בחינת (ישעיה נ"ח) והלך לפניך צדקיך וכו' כמובאר בפנים:

EN:
Section 2 — Letter ב — [on Letter Hay of the discourse]

There — Letter Vov — "when honor returns to those who understand wisdom — and so on — and Binah shines upon them." In my humble opinion it seems: he alluded through this to the secret elaborated there in Pri Etz Chaim — in the intentions of V'Atah Moshel Bakol above — that the growth of the measuring-line of Malchus is from the illumination of the Name Eheyeh — which is Binah — and so on. [And there is also elaborated the matter of the interchange of the Name Eheyeh — which are the letters Bukvo — alluded in the words b'chol [in all] and uvyadecha [and in Your hand] — and in koach u'gevurah [might and power] — and so on — and this is elaborated in the discourse below.] And this is also the aspect of: [Genesis 2] "and Haveye'ah Elokim built the rib" — meaning: the honor and the Malchus — which is the aspect of the rib — the aspect of Chavah [Eve] — mother of all life. Meaning: when honor returned to those who understand wisdom — the illumination of Binah was drawn upon them. But since He gave her [Chavah] additional understanding [binah yeteirah] — meaning: the surplus of the mochin [mosros hamochin] — through this the enemies nurse from there through the hair-locks. Therefore He braided for Chavah — the aspect of braided hair-locks — so that all the surplus would be nursed out quickly. And so on — as brought in the discourse. And see further on the matter of the Name Bukvo above — in the intentions of the Holy Ari on the blessing Melech Ozeir U'Moshi'a U'Magen — and Atah Gibbor L'Olam Adnut. And see wonders according to this discourse in Likutay Halachos, Choshen Mishpat, Laws of One who Causes Injury [Hil'chos Chovel], Halacha 3.

Segment 6
HE:
אות ג שם אות ו', כשחוזר הכבוד אל המביני מדע וכו' נראה לעניות דעתי שרימז בזה להסוד המבואר שם בפרי עץ חיים בכוונות ואתה מושל בכל הנ"ל, שגידול קו המדה של המלכות הוא מהארת שם אהיה שהיא הבינה וכו' (ושם מבואר גם כן מענין חילוף שם אהיה שהם אותיות ב"ו"כ"ו המרומזין בתיבות בכל ובידך כח וגבורה וכו' ומבואר במאמר זה לקמן) וזה גם כן בחינת (בראשית ב) ויבן ה' אלקים את הצלע, היינו הכבוד והמלכות שהוא בחינת הצלע בחינת חוה אם כל חי, היינו שחזר הכבוד אל המביני מדע ונמשך עליהם הארת הבינה אך מחמת שנתן בה בינה יתרה היינו בחינת מותרות המוחין על ידי זה יונקין משם האויבים על ידי השערות, על כן קלעה לחוה בחינת שערות קלועים כדי שיינקו במהרה כל המותרות וכו' כמובא בפנים ועיין עוד מענין שם בוכ"ו הנ"ל בכוונות האריז"ל על ברכת מלך עוזר ומושיע ומגן ואתה גבור לעולם אדנ"י ועיין נפלאות על פי מאמר זה בלקוטי הלכות חו"מ ה' חובל הל"ג:

EN:
Section 3 — Letter ג — [on Letter Vov of the discourse]

This discourse was said on the night of Shabbas Bereishis 5570. And there is a complete story about this. For in the summer before — the summer of 5569 — a famous great Tzaddik traveled to Rabbainu. And so on — as elaborated below.

And also: between Yom Kippur and the above Sukkos — the discourse of Siman 66 was said — on the matter of the Tzaddik being compelled to do teshuvah for Israel. Which also has a connection to this above discourse. And so on — as elaborated in the discourse.

And behold: in the above discourse it is elaborated — that when the Tzaddik who is the aspect of the Name of Hashem departs and is hidden away — and — G-d forbid — one who has no Name of Hashem in him at all becomes prominent — then the evil ones grow great. And so on. And it is understood from the discourse: that this is what was spoken of at this hesped — that it was a great mourning — as elaborated in the discourse.

And there is yet more implied in this. For the essential hesped mentioned here was spoken about the passing of Rabbainu himself. [For he was already speaking then greatly about the matter of his passing — as is elaborated elsewhere.] And so on — as elaborated in the discourse.

And see the discourse Tik'u Toichechah, Siman 8 — said on the last Rosh Hashonoh close to his passing. And there it is also elaborated on the matter of: [Eicha 4] "tishtatpachna avnei kodesh [the holy stones are poured out]." And so on — as elaborated in the discourse.

And in my humble opinion: all of this also has a connection to the above discourse — on the matter of the leader [rosh beis] and how he illuminates the eyes of Israel. And so on. For this is the essential aspect of the rosh beis — who engages in every generation to build holy dwellings — and so on — as elaborated in the discourse.

And see elsewhere — Chayyay Moharan — what is elaborated on the matter of the Torah that he said in Uman on the verse: [Exodus 23] "v'shem Elokim acherim lo sazkiru [and you shall not mention the name of other gods]." And so on. And that there are Tzaddikim who are entirely hidden. And so on — as elaborated in the discourse.



# סימן ס"ח-חומר איסור כעס
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/56/

סימן ס"ח-חומר איסור כעס
סימן ס"ח-חומר איסור כעס
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/56

Segment 2
HE:
אות א שם, ועושה לו מחומה חימה וכו' רוצה לומר על דרך שאמרו רבותינו ז"ל והמים להם חומה חמה כתיב וכו':

EN:
Siman Sixty-Eight — Chomer Issur Kha'asסימן סח — חומר איסור כעס

There: "and m akes for him a wall of wrath [chomah] — wrath [chemah] is written." This means: in the manner of what our Sages said: "and the waters were a wall [chomah] for them — wrath [chemah] is written" — and so on. There: "for when money descends to the person — it is in the aspect of 'teref natan l'yerei'av' [prey — He gave to those who fear Him]." For the money and sustenance — their root is from the aspect of gevuros as above — this being the aspect of: [Job 37] "from the north gold comes." And fear is also the aspect of the gevuros — as is known.

Segment 4
HE:
אות ב שם, כי כשהממון יורד להאדם הוא בבחינת טרף נתן ליראיו וכו' כי הממון והפרנסה שרשו מבחינת גבורות כנ"ל שזה בחינת (איוב ל"ז) מצפון זהב יאתה יראה היא גם כן בחינת גבורות כידוע, ועל כן טרף נתן ליראיו, ומחמת זה נתהפך לפעמים לכעס ונעשה בזה טורף נפשו באפו, כי הכעס הוא גם כן מבחינת גבורות כמבואר לעיל בפנים:

EN:
There: "for when money descends to the person — it is in the aspect of 'teref natan l'yerei'av' [prey — He gave to those who fear Him]." For the money and sustenance — their root is from the aspect of gevuros as above — this being the aspect of: "from the north gold comes." And fear is also the aspect of the gevuros — as is known. And therefore: "prey He gave to those who fear Him." And since this [money] is from the aspect of the gevuros — it sometimes turns to anger — and this becomes "one who tears his soul in his anger" [toref nafsho b'apo] — for anger is also from the aspect of the gevuros — as elaborated above in the discourse.

There: "for when money descends to the person — it is in the aspect of 'teref natan l'yerei'av' [prey — He gave to those who fear Him]." For the money and sustenance — their root is from the aspect of gevuros as above — this being the aspect of: "from the north gold comes." And fear is also the aspect of the gevuros — as is known. And therefore: "prey He gave to those who fear Him." And since this [money] is from the aspect of the gevuros — it sometimes turns to anger — and this becomes "one who tears his soul in his anger" [toref nafsho b'apo] — for anger is also from the aspect of the gevuros — as elaborated above in the discourse.

📋 Translator's Summary — Siman 68 (Chomer Issur Kha'as)

Siman Sixty-Nine — Chomer Issur Gzeilahסימן סט — חומר איסור גזילה



# סימן ס"ט-חומר איסור גזילה
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/57/

סימן ס"ט-חומר איסור גזילה
סימן ס"ט-חומר איסור גזילה
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/57

Segment 2
HE:
אות א שם, וזה סוד כוונת הגמרא הגוזל את חבירו שוה פרוטה יוליכנו אחריו אפילו למדי וכו' היינו לימודי ה' היינו הבנים וכו' אמר רבינו ז"ל להר"ר נתן ז"ל ששמע שהיו לומדים פירוש הגמרא כך במקום ששמע:

EN:
Siman Sixty-Nine — Chomer Issur Gzeilahסימן סט — חומר איסור גזילה

There: "

Segment 4
HE:
אות ב שם, לב חכם לימינו וכו' היינו שנושא אשה כדי שילמוד תורה בטהרה וכו' רוצה לומר ועל ידי זה זוכה שיהיה לו בנים הגונים שיהיו בבחינת (ישעיה נ"ד) וכל בניך לימודי ה', מאחר ששורש יניקת האילן שהוא האשה והענפים והפירות הכל הוא מהבעל ושורש מחשבתו שנשא אשה הכל בשביל התורה כדי שילמוד תורה בטהרה, על כן גם הפירות הן בבחינת זאת בבחינת וכל בניך לימודי ה', מה שאין כן כשנושא אשה לשם ממון וכו' כמבואר בפנים:

EN:
There: "the heart of the wise is to his right — and so on — meaning: he marries a woman in order to study Torah in purity — and so on." This means: and through this he merits to have worthy children who will be in the aspect of: "and all your children are students of Haveye'ah." Since the root of the nursing of the tree — which is the wife — and the branches and fruits — all is from the husband and the root of his thought — that he married a woman entirely for the sake of the Torah — in order to study Torah in purity. Therefore the fruits too are in this aspect — in the aspect of: "all your children are students of Haveye'ah." Which is not the case when one marries a woman for the sake of money — and so on — as elaborated in the discourse.

and this is the secret of the Talmudic teaching: 'one who robs his companion even a perutah's worth — must pursue him even to Medea [Madai]' — meaning: the students [limuday] of Hashem — meaning: the children." Rabbainu said to Rabbi Nosson — that he heard they were studying this interpretation of the Talmudic teaching in a certain place where he heard it.

Segment 6
HE:
אות ג והנה בעת שאמר רבינו ז"ל זה המאמר עמד שם אחד מאנ"ש שלא היה לו בנים, ובאותו העת שגילה רבינו ז"ל זה המאמר הנ"ל אחר איזה ימים התחנן זה האיש מהחשוכי בנים לפני רבינו ז"ל אודות ענין שאין לו בנים, והשיב לו רבינו ז"ל הלא כבר שמעת ממני תורה על זה, וזה האיש לא הבין כלל כוונתו ז"ל, עד שעמד אחר כך על כוונתו ז"ל על ידי איזה אנשים מאנ"ש, שגילה לפניהם רבינו ז"ל שזה שאין לו בנים הוא מחמת, שהיה אז איש אחד שהיה עשיר גדול מקודם ואחר כך ירד ממדריגתו, וזה האיש הנ"ל שלא היה לו בנים היה בתחלה במדרגה שפלה וקטנה, ואחר כך עלה ממדריגה למדריגה ונתעשר בכל פעם ביותר ומחמת זה היה להאיש היורד הנ"ל קנאה גדולה עליו וחמדה גדולה על ממונו ועשירותו, וגם לוה ממנו ממון הרבה ולא החזיר לו, ועל ידי זה לא היה להאיש העשיר הנ"ל בנים וכמובא בפנים במאמר הנ"ל אחר כך קודם הסתלקותו של רבינו ז"ל, צוה לקצת מאנ"ש שיאמרו להאיש הנ"ל שלא היה לו בנים שרצונו שיגרש את אשתו ויקח לו אשה אחרת ויהיו לו בנים ועברו כך כמה שנים אחר פטירת רבינו ז"ל, עד שאחר כך יצא הדבר אל הפועל וגירש את אשתו ובתוך כך מתה אשתו של האיש היורד הנ"ל, ונשא האיש היורד הנ"ל את אשתו של העשיר הנ"ל, ונתקיימו כל דברי רבינו ז"ל כמבואר במאמר זה הנ"ל ועיין בזוהר תזריע נ"ב ממונא באתתיה זכי ליה בר נש, הדא הא דכתיב (משלי י"ט) בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת מאן דזכי באשה משכלת זוכה בכולא, וכתיב (משלי ל"א) בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר וכו' עיין שם:

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 69 (Chomer Issur Gzeilah)

📋 Translator's Summary — Siman 69 (Chomer Issur Gzeilah)

There: "the heart of the wise is to his right — and so on — meaning: he marries a woman in order to study Torah in purity — and so on." This means: and through this he merits to have worthy children who will be in the aspect of: [Isaiah 54] "and all your children are students of Haveye'ah." Since the root of the nursing of the tree — which is the wife — and the branches and fruits — all is from the husband and the root of his thought — that he married a woman entirely for the sake of the Torah — in order to study Torah in purity. Therefore the fruits too are in this aspect — in the aspect of: "all your children are students of Haveye'ah." Which is not the case when one marries a woman for the sake of money — and so on — as elaborated in the discourse.

And behold: at the time Rabbainu said this discourse — there was standing there one of our community who had no children.

And at the same time that Rabbainu revealed this above discourse — after some days — this man who had no children entreated before Rabbainu about the matter of his having no children. And Rabbainu replied to him: "have you not already heard Torah from me about this?" And this man did not understand his intention at all. Until he understood Rabbainu's intention afterwards — through some people of our community — to whom Rabbainu revealed: that the reason this man had no children was because there had been a certain man who had formerly been very wealthy and afterwards descended from his level. And this above man who had no children had at first been at a low and lowly level — and afterwards rose from level to level — and grew ever wealthier each time. And because of this: the man who had descended had great envy toward him — and great covetousness toward his money and wealth. And he also borrowed a great deal of money from him and did not return it. And through this the above wealthy man had no children — as brought in the above discourse. Afterwards: close to the passing of Rabbainu — he commanded some members of our community to tell the above man who had no children: that it is his wish that he divorce his wife and take another wife — and he would have children. And several years passed after the passing of Rabbainu — until afterwards the matter went out into actuality — and he divorced his wife. And in the meantime the wife of the above descending man died. And the above descending man married the wife of the above wealthy man. And all the words of Rabbainu were fulfilled — as elaborated in the above discourse. And see Zohar Tazria, p. 52: "one's money through his wife — a person merits it. This is what is written: [Proverbs 19] 'house and wealth are the inheritance of fathers — but an intelligent wife is from Haveye'ah.' One who merits an intelligent wife merits everything. And it is written: [Proverbs 31] 'the heart of her husband trusts in her — and spoil he shall not lack.'" See there.



# סימן ע"ב
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/58/

סימן ע"ב
סימן ע"ב
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/58

Segment 2
HE:
אות א להתחזק בכל פעם נגד היצר הרע

EN:
Siman Seventy-Two — L'Hischazek B'Chol Pa'am Neged HaYeitzer HaRaסימן עב — להתחזק בכל פעם נגד היצר הרע

To strengthen oneself each time against the evil inclination. This discourse was said in 5565 — close to the circumcision of the young child his holy son Shlomoh Ephraim — which was close to Rosh Chodesh Nissan.

Segment 3
HE:
מאמר זה נאמר בשנת תקס"ה סמוך לברית מילה של הילד בנו הקדוש שלמה אפרים ז"ל שהיה סמוך לר"ח ניסן:

EN:
There — in the above discourse: "and likewise above — before Him — we find the aspect of the evil inclination — and so on — and this is the heroism of His heroisms — that He overcomes His inclination." There are versions that read: "that He overcomes His anger." See Rashi who reads: "that He overcomes His inclination." And see Bava Basra, p. 15 — "like a person who is enticed and is enticed — goes down and leads astray — goes up and provokes — and so on — he is the Satan — he is the evil inclination — and so on." And see Sukkah, p. 52 — that the creation of the evil inclination is among the things about which the Holy One — as it were — repents — as it is written: [Micah 4] "and for whom I have done evil." And all of this is to break it into the ear [l'shaber es ha'ozen] — according to the interpretation of the Maharsha in Chiddushei Aggados, Bava Basra there.

Segment 5
HE:
אות ב שם במאמר הנ"ל, וגם למעלה אצלו יתברך מצינו בחינת יצר הרע וכו' זה הוא גבורת גבורתו שכובש את יצרו וכו' יש נוסחאות שגורסין שכובש את כעסו עיין רש"י שגורס שכובש את יצרו ועיין בבא בתרא דף ט"ו כאדם שמסיתין אותו וניסת וכו' יורד ומתעה עולה ומרגיז וכו' הוא שטן הוא יצר הרע וכו' ועיין סוכה דף נ"ט שבריאת היצר הרע הוא מהדברים שכביכול השם יתברך בעצמו מתחרט עליהם דכתיב (מיכה ד) ואשר הריעותי וכו', וכל זאת לשבר את האזן כפירוש המרש"א ז"ל בחדושי אגדות בבא בתרא שם:

EN:
And to bring it somewhat closer to the intellect: for in order that there be free choice for a person — through the good inclination and the evil inclination — the Holy One emanated the aspect of the attribute of Justice and combined with it the attribute of Mercy. And from this flows and unfolds the fact that there are also among the angels — those who lean right and those who lean left — as it is written: "and all the host of heaven standing about him — on his right and on his left." See Rashi there. Until even the aspect of the Satan unfolded — as it is written in Job: "and the Satan also came to present himself before Haveye'ah." See Rashi there. And from there flows the root of the evil inclination in the heart of the person — through which he has free choice. And see in the Tikkunim, Tikkun 21, p. 48 — on the matter of the red heifer [parah adumah]: "this defiles the pure — this is the left side — which fell from its holiness — and what was pure it defiled." And there, p. 60: "and the left side — there is Samael — who is the evil inclination." And see Zohar Vayeitzeh Sisirei Torah, p. 148b. And Zohar Shemos, p. 26b — on the matter of: "and you shall know today and take to your heart" — "libavecha [your heart] — the good inclination and the evil inclination — that are included in one another — and he is one. Then you shall find: 'for Haveye'ah — He is the Elokim' — for one is included in the other and he is one." For in truth even the attribute of Justice of Hashem is only for the benefit of the person. And likewise the unfolding of the evil inclination is only for the benefit of the person — as in the parable of the king's son with the harlot — and so on — as elaborated in the holy Zohar, Terumah, p. 163. And those who merit to overcome their inclination and convert it also to holiness — in the aspect of: "and to serve Him with all your heart" — "with your two inclinations" — as the Sages said. Through this the left is included in the right. And a great unification is made above — the aspect of: "for Haveye'ah — He is the Elokim." As understood from the holy Zohar Va'era above. And likewise elaborated in the writings of the Holy Ari in many places: that the root of the evil inclination is from the gevuros. And see in Zohar HaRakia on Saba d'Mishpatim, p. 98. And see in the book Shefa Tal, Sha'ar 3, Chapter 3. And in the book Nishmas Adam, Chapter 5. And in Maorei Or, letter Yud. And behold: the Sages said: "who is a hero? — one who overcomes his inclination." For on the surface: the matter of the attribute of heroism [gevurah] is to demonstrate his power over others — and to take revenge from his enemies. Since he is a hero and can take revenge upon them. And in truth this is not the case with the Tzaddikim. Rather: on the contrary — since the root of the evil inclination that entices a person to become angry and take revenge is from the gevuros — therefore they use the attribute of heroism itself to overpower their inclination and subdue it. This being the aspect of: "better is one slow to anger than a hero." And as the Ra'av explained there. And this is also what the Sages said there in Yoma regarding the Holy One — as it were: that at first they said: "where are His mighty deeds — since He does not take revenge from His enemies" — if so — through what is the attribute of His heroism recognizable? And afterwards they said: "on the contrary — this itself is the heroism of His heroisms — that He overcomes His inclination and gives long-suffering to the wicked." Meaning: precisely as in the above aspect. For one must use the attribute of heroism itself to overcome one's inclination — whose root is from the attribute of heroism [gevurah]. This being the aspect of what the Sages said: "always let a person stir the good inclination against the evil inclination — yargiz [stir] specifically." And through this one merits to include the left in the right as above. And see wonders according to this discourse in Likutay Halachos, Laws of Sending the Mother Bird [Hil'chos Shilu'ach HaKan], Halacha 4.

And to bring it somewhat closer to the intellect: for in order that there be free choice for a person — through the good inclination and the evil inclination — the Holy One emanated the aspect of the attribute of Justice and combined with it the attribute of Mercy. And from this flows and unfolds the fact that there are also among the angels — those who lean right and those who lean left — as it is written: [1 Kings 22] "and all the host of heaven standing about him — on his right and on his left." See Rashi there. Until even the aspect of the Satan unfolded — as it is written in Job: [Job 2] "and the Satan also came to present himself before Haveye'ah." See Rashi there. And from there flows the root of the evil inclination in the heart of the person — through which he has free choice. And see in the Tikkunim, Tikkun 21, p. 48 — on the matter of the red heifer [parah adumah]: "this defiles the pure — this is the left side — which fell from its holiness — and what was pure it defiled." And there, p. 60: "and the left side — there is Samael — who is the evil inclination." And see Zohar Vayeitzeh Sisirei Torah, p. 148b. And Zohar Shemos, p. 26b — on the matter of: [Deuteronomy 4] "and you shall know today and take to your heart" — "libavecha [your heart] — the good inclination and the evil inclination — that are included in one another — and he is one. Then you shall find: 'for Haveye'ah — He is the Elokim' — for one is included in the other and he is one." For in truth even the attribute of Justice of Hashem is only for the benefit of the person. And likewise the unfolding of the evil inclination is only for the benefit of the person — as in the parable of the king's son with the harlot — and so on — as elaborated in the holy Zohar, Terumah, p. 163. And those who merit to overcome their inclination and convert it also to holiness — in the aspect of: [Deuteronomy 11] "and to serve Him with all your heart" — "with your two inclinations" — as the Sages said. Through this the left is included in the right. And a great unification is made above — the aspect of: "for Haveye'ah — He is the Elokim." As understood from the holy Zohar Va'era above. And likewise elaborated in the writings of the Holy Ari in many places: that the root of the evil inclination is from the gevuros. And see in Zohar HaRakia on Saba d'Mishpatim, p. 98. And see in the book Shefa Tal, Sha'ar 3, Chapter 3. And in the book Nishmas Adam, Chapter 5. And in Maorei Or, letter Yud. And behold: the Sages said: [Avos 4] "who is a hero? — one who overcomes his inclination." For on the surface: the matter of the attribute of heroism [gevurah] is to demonstrate his power over others — and to take revenge from his enemies. Since he is a hero and can take revenge upon them. And in truth this is not the case with the Tzaddikim. Rather: on the contrary — since the root of the evil inclination that entices a person to become angry and take revenge is from the gevuros — therefore they use the attribute of heroism itself to overpower their inclination and subdue it. This being the aspect of: [Proverbs 16] "better is one slow to anger than a hero." And as the Ra'av explained there. And this is also what the Sages said there in Yoma regarding the Holy One — as it were: that at first they said: "where are His mighty deeds — since He does not take revenge from His enemies" — if so — through what is the attribute of His heroism recognizable? And afterwards they said: "on the contrary — this itself is the heroism of His heroisms — that He overcomes His inclination and gives long-suffering to the wicked." Meaning: precisely as in the above aspect. For one must use the attribute of heroism itself to overcome one's inclination — whose root is from the attribute of heroism [gevurah]. This being the aspect of what the Sages said: [Brachos 5] "always let a person stir the good inclination against the evil inclination — yargiz [stir] specifically." And through this one merits to include the left in the right as above. And see wonders according to this discourse in Likutay Halachos, Laws of Sending the Mother Bird [Hil'chos Shilu'ach HaKan], Halacha 4.

Segment 7
HE:
אות ג ולקרב אל השכל קצת הוא, כי בשביל שיהיה להאדם בחירה על ידי יצר טוב ויצר הרע האציל השם יתברך בחינת מדת הדין ושיתף עמה מדת הרחמים, ומזה נמשך ונשתלשל מה שיש גם בין המלאכים מיימינים ומשמאילים כמו שכתוב (מלכים א' כ"ב) וכל צבא השמים עומדין עליו מימינו ומשמאלו עיין רש"י שם, עד שנשתלשל גם בחינת השטן כ"ש באיוב (איוב ב) ויבא גם השטן להתיצב על ה' עיין רש"י שם, ומשם נמשך שורש היצר הרע שבלב האדם שעל ידי זה יש לו בחירה ועיין בתיקונים תיקון כ"א דף מ"ח בענין פרה אדומה שמטמאת טהורים דא גבורה דלסטרא סמ"א דנפיל מקדושתיה ומה דהוה טהור סאיב ליה וכו' ושם דף ס' וגבורה תמן סמ"א דאיהו יצר הרע ועיין זוהר ויצא סתרי תורה דף קמ"ח: וזוהר שמות דף כ"ו: בענין (דברים ד) וידעת היום והשבות אל לבבך וכו' לבבך יצר טוב ויצר הרע דאתכליל דא בדא ואיהו חד כדין תשכח כי (שם) ה' הוא האלקים דהא אתכליל דא בדא ואיהו חד וכו' כי באמת גם מדת הדין של השם יתברך הוא רק בשביל טובות האדם, וכן השתלשלות היצר הרע הוא רק בשביל טובת האדם כמשל הבן מלך עם הזונה וכו' המבואר בזוהר הקדוש תרומה דף קפ"ג ואותן הזוכין לכבוש את יצרם ולהפכו גם כן אל הקדושה בבחינת (דברים י"א) ולעבדו בכל לבבכם בשני יצריכם כמו שאמרו רז"ל, על ידי זה שמאלא אתכליל בימינא, ונעשה יחוד גדול למעלה בחינת כי ה' הוא האלקים כמובן בזוה"ק וארא הנ"ל וכן מבואר בכתבי האריז"ל במקומות הרבה ששורש היצר הרע הוא מהגבורות ועיין בזוהר הרקיע על סבא משפטים דף צ"ח ועיין בספר שפע טל שער ג' פ"ג, ובספר נשמת אדם פ"ה ובמאורי אור אות יוד והנה אמרו רז"ל (אבות ד) צאיזהו גבור הכובש את יצרו וכו', היינו כי לכאורה ענין מדת הגבורה הוא להראות גבורתו על אחרים ולנקום נקם מאויביו מאחר שהוא גבור ויכול לעשות נקמה בהם ובאמת אצל הצדיקים אינו כן, רק אדרבא מאחר ששורש היצר הרע שמפתה את האדם לכעוס ולנקום הוא מהגבורות, על כן משתמשים במדת הגבורה בעצמה להתגבר על יצרו ולכבוש אותו, שזה בחינת (משלי ט"ז) טוב ארך אפים מגבור וכו', וכמו שפירש הרע"ב שם וזהו גם כן מה שאמרו רז"ל שם ביומא לענין הקב"ה כביכול, שמתחלה אמרו איה גבורותיו מאחר שאינו נוקם מאויביו אם כן במה ניכר מדת גבורתו, ואחר כך אמרו אדרבא הן הן גבורת גבורותיו שכובש את יצרו ונותן ארך אפים לרשעים היינו ממש כמו בחינה הנ"ל, כי צריכין להשתמש במדת הגבורה עצמה לכבוש את יצרו ששרשו ממדת הגבורה, שזה בחינת מה שאמרו רז"ל (ברכות ה) לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע וכו' ירגיז דייקא, ועל ידי זה זוכה לאכללא שמאלא בימינא כנ"ל ועיין נפלאות על פי מאמר זה בלקוטי הלכות הלכות שלוח הקן ה"ד:

EN:
Siman Seventy-Three — Ki Sa'avor BaMayimסימן עג — כי תעבור במים

The discourse Chayyim Nitzchiyim — "eternal life." Said on Shabbas Parshas Yisro [and it seems this was in the year 5570]. For a famous great Tzaddik came to him for that Shabbas Kodesh. And Rabbainu did not say any Torah that entire Shabbas — but only at the departure of Shabbas [Motza'ei Shabbas] — he said this discourse. And see many wonders according to this discourse in Likutay Halachos, Hil'chos Tefillin, Halacha 6 — and in other places in his words. And see there in the above Hil'chos Tefillin — Letter 27. And so on.

And see many wonders according to this discourse in Likutay Halachos, Hil'chos Tefillin, Halacha 6 — and in other places in his words. And see there in the above Hil'chos Tefillin — Letter 27. And so on.

There: "and this is the letters of Yisro." And so on. In my humble opinion the meaning is: for Yisro is from the language of: making oneself as excellent and worthy — in the aspect of: [Isaiah 2] "hanishar b'Tzion [the remnant in Zion]." And so on. And so on — as elaborated in the discourse.

There — in the above discourse: "to polish the two visions [lemaruk shtei chazionos]." Meaning: according to how much one cleanses oneself from this desire — likewise one polishes and purifies two visions — the aspect of: [Exodus 18] "vayar Yisro [and Yisro saw]." And so on — as elaborated in the discourse.



# סימן ע"ג-כי תעבור במים
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/59/

סימן ע"ג-כי תעבור במים
סימן ע"ג-כי תעבור במים
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/59

Segment 2
HE:
אות א מאמר זה נאמר בשבת הראשון אחרי שחזר מנסיעתו הקדושה לארץ ישראל, ואז אמר בליל שבת תורה על פסוק (במדבר כ"א) עשה לך שרף ושים אותו על נס, ואחר כך בסעודה שלישית אמר תורה על פסוק (ישעיה מ"ג) כי תעבור במים אתך אני שהוא מאמר זה הנ"ל וזה המאמר היה גדול ויקר בעיניו מאד (כל זאת בספר חיי מוהר"ן ועיין שם במקום אחר מבואר, שגם קודם נסיעתו לארץ הקודש בסמוך לנסיעתו אמר, שנודע לו עתה על פסוק כי תעבור במים אתך אני, איך יכולין לראות את האבות אברהם יצחק יעקב מתי שרוצין, והיה חידוש אצלו מפני מה נודע לו זה על פסוק זה דוקא אך הוא חושב שזה מחמת שצריך לעבור על הים על כן רימזו לו הענין בפסוק זה כי תעבור במים וכו' עיין שם עוד, ומהנראה שלא כיוון אז עדיין על מאמר זה הנ"ל):

EN:
Siman Seventy-Three — Ki Sa'avor BaMayimסימן עג — כי תעבור במים

This discourse was said on the first Shabbas after he returned from his holy journey to Eretz Yisrael.

And then on Friday night he said Torah on the verse: [Numbers 21] "make yourself a fiery serpent and place it on a pole." And afterwards at the third meal he said Torah on the verse: [Isaiah 43] "when you pass through the waters — I am with you" — which is this above discourse. And this discourse was very precious in his eyes — very much so. [All of this from Chayyay Moharan — and see there elsewhere — where it is elaborated: that also before his journey to the Holy Land — close to the journey — he said: that it had become known to him through this verse — how one can see the Patriarchs — Avraham, Yitzchak, and Yaakov — whenever one wishes. And he wondered why this became known to him specifically on this verse. And he thought: perhaps this is because he needed to cross the sea — therefore it was alluded to him on this verse "when you pass through the waters" — and so on. See there further. And from what appears: that at that time he had not yet alluded this to the above discourse.]



# סימן ה-בחצוצרות
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/6/

סימן ה-בחצוצרות
סימן ה-בחצוצרות
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/6

Segment 2
HE:
אות א אות א', בגזירת עירין פתגמין היינו לאחר גזר דין וכו' רוצה לומר שכבר נתפשט ונתפרסם הגזר דין בין המלאכים שנקראין עירין אז צריכין להלביש התפלה כדי שלא יקטרגו המלאכים וזה ובמאמר קדישין שאלתין שהצדיקים הקדושים מלבישין שאלתם במאמר:

EN:
Siman Five — B'Chatzotzrosסימן ה — בחצוצרות

Section 1 of the discourse: "By the decree of the Watchers [b'geziras irin pis'gamin] — meaning after the verdict has been issued…" — This means: once the verdict has already spread and become known among the angels who are called irin [Watchers], one must then clothe [halvish] the prayer so that the angels do not bring accusation. And this is the meaning of "and by the word of the holy ones the matter" — that the holy Tzaddikim clothe their petition within a ma'amar [Torah utterance].

This discourse was said on the first Rosh Hashonoh of Rabbainu's residence in Breslov, and of the drawing close of Reb Nosson to him — which was Rosh Hashonoh of the year [5]563 [1802], which fell that year on the second and third day of the week. At that time a rumor spread in the world of certain decrees that the authorities wished to enact — which in our many sins came to pass in our own days — namely: to conscript Jewish men into the military, G-d protect us. For these decrees began to emerge in the days of the Polish kingdom, before the Tsar of Russia conquered our province. Then at the beginning of the conquest it quieted somewhat, and then it arose again and it became known in the world that they intended to enact several decrees called the punktin [regulations]. It was then that Rabbainu said this Torah, B'Chatzotzros, in which these decrees are alluded to.

Segment 4
HE:
אות ב והנה המאמר הזה נאמר בראש השנה הראשון לישיבתו בבראסליב ולהתקרבות הרב ר' נתן ז"ל אליו והוא היה ראש השנה תקס"ג שחל אז ביום שני ושלישי ואז נשמע בעולם הגזירות שרצו לגזור בעולם אשר יצאו בימינו בעוונותינו הרבים דהיינו ליקח מאת בני ישראל לאנשי חיל רחמנא ליצלן כי אלו הגזירות התחילו לצאת בימי מלכות פולין קודם שכבש הקי"רה מרוסיא את מדינתינו, ואחר כך בתחילת כבישתו את מדינתינו נשקטה הדבר קצת ואחר כך חזר ונתעורר שנשמע בעולם שרוצין לגזור כמה גזירות שקורין פינקטין אז אמר רבינו ז"ל התורה הזאת בחצוצרות ובה מרומז הגזירות הנ"ל עד כאן הועתק מספר חיי מוהר"ן ושמעתי מאבי ז"ל שרימז אז רבינו ז"ל שכבר הוא לאחר גזר דין, אך אף על פי כן עסק אז רבינו ז"ל הרבה בכל השנה להמתיק הדבר עד שעל ידי זה פעל בתפלתו שנתעכב הדבר ולא יצאה הגזירה אל הפועל עד קרוב לעשרים שנה אחר הסתלקותו ז"ל ויש בזה הרבה לספר ויבואר במקום אחר:

EN:
Until here is copied from the book Chayyay Moharan. And I heard from my father of blessed memory that Rabbainu alluded then that it was already after the verdict had been issued — yet nonetheless Rabbainu labored greatly throughout that entire year to sweeten the matter. Through this he accomplished with his prayer that the decree was delayed and did not go into effect until close to twenty years after his passing. There is much to tell of this, and it will be elaborated elsewhere.

Until here is copied from the book Chayyay Moharan. And I heard from my father of blessed memory that Rabbainu alluded then that it was already after the verdict had been issued — yet nonetheless Rabbainu labored greatly throughout that entire year to sweeten the matter. Through this he accomplished with his prayer that the decree was delayed and did not go into effect until close to twenty years after his passing. There is much to tell of this, and it will be elaborated elsewhere.

Section 2 of the discourse: "There is a person who performs the mitzvos for the reward of the World to Come — who would not enjoy the mitzvah itself — were it not for the World to Come given as its reward he would not perform it. This is the aspect of the non-illuminating mirror [aspaklarya she'ayno me'irah]…"

One must examine this: for although the commentators agreed that even one who serves in order to receive reward [al menas l'kabel pras] is counted among the servants of Hashem — only that his service is not at its perfection [see Tosfos Yom Tov, ch. 1 of Avos] — how is it possible to say that were the World to Come not given as its reward he would not perform it? Is it not in any case the command of the King? And especially since it is already well known and certain that the reward for each and every mitzvah is immeasurable — "the eye has not seen".

Segment 6
HE:
אות ג ב' שם אות ב', יש אדם שעושה המצוות בשכר עולם הבא שאינו נהנה מהמצוה בעצמה אלו לא היה נותנין לו עולם הבא בשכרה לא היה עושה אותה וזה בחינת כה אספקלריא שאינה מאירה וכו' יש לדקדק כי הגם שהסכימו המפרשים ז"ל שגם העובד על מנת לקבל פרס הוא בכלל עובדי ה' יחשב אלא שאין שלימות בעבודתו (ועיין תוספות יום טוב פרק א' דאבות), אבל איך יתכן לומר שאם לא היו נותנין לו עולם הבא בשכרה לא היה עושה אותה, הלא גזירת המלך הוא בפרט כי כבר ידוע וברור שיש שכר הרבה על כל מצוה ומצוה עין לא ראתה על כן ההכרח לפרש דרוצה לומר שעיקר ההנאה שמקבל בשעת עשית המצוה הוא מחמת שיודע שיש שכר עולם הבא בשבילה, ואילו לא היו נותנין לו עולם הבא בשכרה לא היה עושה אותה היינו שלא היה עושה אותה בהנאה ובשמחה רק מחמת שגזירת המלך עליו ומוכרח לעשותה, ואילו יתכן לאמר שהמלך לא יקפיד עליו אם לא יעשנה לא היה עושה אותה מאחר שאין לו הנאה בה:

EN:
Section 2 of the discourse: "There is a person who performs the mitzvos for the reward of the World to Come — who would not enjoy the mitzvah itself — were it not for the World to Come given as its reward he would not perform it. This is the aspect of the non-illuminating mirror [aspaklarya she'ayno me'irah]…"

Therefore it is necessary to explain: it means that the primary enjoyment one receives at the time of performing the mitzvah comes from knowing that there is World to Come reward for it — and were the World to Come not given as its reward, he would not perform it in a state of joy and delight, but only because the King has commanded him and he is compelled to do it. And were it conceivable that the King would not mind if he did not do it, he would not do it — since he takes no pleasure in it itself.

And now I have heard another explanation: in the spirit of Rashi's interpretation in the portion of Yisro, on the verse "And G-d spoke…" — that there are portions of Torah in which if a person fulfills them he receives reward, but if he does not, he does not receive punishment — such as: if he has no four-cornered garment he is not obligated in tzitzis, and so on with all such cases. And a person endeavors to fulfill even these mitzvos — but his intention is for the reward he will receive.

Segment 8
HE:
אות ד ועכשיו שמעתי לפרש דרוצה לומר על דרך שפירש רש"י בפרשת יתרו בפסוק וידבר אלקים וכו' לפי שיש פרשיות בתורה שאם עשאן אדם מקבל עליהם שכר ואם לאו אינו מקבל עליהם פורעניות רחמנא ליצלן, כגון אם אין לו טלית בת ארבע כנפות אינו חייב בציצית וכן כל כיוצא בזה, והוא מהדר לקיים גם אלו המצוות אך כוונתו בשביל השכר שיקבל ועיין חידושי אגדות סוטה ד' י"ד בענין שאמר הקדוש ברוך הוא למשה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר ודקדק והאמרו ז"ל אל תהיו כעבדים וכו' על מנת לקבל פרס ויש לומר דהיינו במצוה שנתחייב בה כבר אבל הכא שעדיין לא בא לארץ ישראל ששם חיובה, והקדוש ברוך הוא לא רצה שיהיה חייב בהם שפיר מצי לבקש משום קיבול שכרם עכ"ל ובכגון זה יש לפרש גם דברי רבינו ז"ל הנ"ל

EN:
Therefore it is necessary to explain: it means that the primary enjoyment one receives at the time of performing the mitzvah comes from knowing that there is World to Come reward for it — and were the World to Come not given as its reward, he would not perform it in a state of joy and delight, but only because the King has commanded him and he is compelled to do it. And were it conceivable that the King would not mind if he did not do it, he would not do it — since he takes no pleasure in it itself.

See Chiddushei Aggados, Sotah p. 14, regarding what the Holy One said to Moshe: "Is it not only reward that you seek?" — and he noted the tension: did the Sages not say "do not be as servants…who serve in order to receive reward"? The answer given is that this applies to a mitzvah one is already obligated in — but here, since he had not yet come to the Land of Israel where the obligation takes effect, and the Holy One did not wish him to be obligated in them, it is quite proper to seek them for the sake of their reward. And in this type of case one can likewise explain the above words of Rabbainu.

And through this one can understand somewhat why Rashi — quoting the Sifri — derives specifically from the portion of Nidorim [vows] that Moshe prophesied with the expression "zeh hadavar" [this is the word]. Was this phrase not also used regarding the slaughter of animals outside the Sanctuary, and in the portion "they shall be wives to their relatives"? — and although the Sages expounded on those instances as well, the expression "zeh hadavar" in the portion of Nidorim also has its own Rabbinic expositions, as brought in the Sifri there [and in Nedarim 77, 78, and Bava Basra 120–121].

Segment 10
HE:
אות ה ובזה יובן קצת מה שהביא רש"י ז"ל (והוא מהספרי) דרשה שמשה התנבא בזה הדבר גבי פרשת נדרים דייקא והלא גם גבי שחוטי חוץ, ובפרשת לבני דודיהן יהיו לנשים נאמר גם כן זה הדבר והגם כי רבותינו ז"ל דרשו גם שם דרשות על זה, הלא גם בזה הדבר שבפרשת נדרים יש גם כן דרשות רז"ל והובא בספרי עצמו שם (ובנדרים עז, עח, ובבא בתרא ק"כ קכ"א), אך לפי הנ"ל מובן כי נדרים הוא ענין שמחייב עצמו בדבר שאין עליו שום מצוה וחיוב ולפי סברת החידושי אגדות הנ"ל בכגון זה שפיר מצי לבקש משום קיבול שכר כנ"ל, אף על פי כן הזהיר משה שגם זה יעשה רק בבחינת זה הדבר, היינו שלא ירצו בשום קיבול שכר רק בקיום המצוה בעצמה שזה בחינת זה הדבר

EN:
See Chiddushei Aggados, Sotah p. 14, regarding what the Holy One said to Moshe: "Is it not only reward that you seek?" — and he noted the tension: did the Sages not say "do not be as servants…who serve in order to receive reward"? The answer given is that this applies to a mitzvah one is already obligated in — but here, since he had not yet come to the Land of Israel where the obligation takes effect, and the Holy One did not wish him to be obligated in them, it is quite proper to seek them for the sake of their reward. And in this type of case one can likewise explain the above words of Rabbainu.

But according to the above, it is understood: for nedarim [vows] is a matter in which a person obligates himself in something he has no mitzvah or obligation in at all. And according to the reasoning of Chiddushei Aggados above, in such a case it is entirely proper to seek the mitzvah for the sake of receiving its reward — as above. Yet nonetheless Moshe cautioned that even this should only be done in the aspect of "zeh hadavar" — meaning: that one should not desire any reward at all, only the fulfillment of the mitzvah itself — this is the aspect of "zeh hadavar."

And through this one can also explain the words of Moshe: "Many mitzvos can only be fulfilled in the Land of Israel — I will enter the Land of Israel so that they may all be fulfilled through me." This means: the ascent to the Land of Israel is itself a mitzvah, as is explained in Orach Chaim, Siman 248. And Moshe Rabbainu sought to ascend to the Land of Israel not for any reward of the World to Come — only in the aspect of the reward of a mitzvah is a mitzvah [sechar mitzva mitzva]: that the Holy One would grant him another mitzvah as the reward for this one [as explained in the discourse in Section 2 above]. This is the holiness of the mitzvah of dwelling in the Land of Israel that causes the fulfillment of the mitzvos that depend upon the Land.

And therefore he said: "I will enter the Land of Israel so that they may all be fulfilled through me" — specifically — for the essential perfection of the full stature [komah] of the mitzvos — which is the life-force of all three dimensions of Olam, Shanah, Nefesh [world, year, soul] — is only in the Land of Israel, since many mitzvos can only be fulfilled there. And Moshe Rabbainu is literally one with the stature of the Torah and mitzvos, as is known — for Moshe Rabbainu has the numerical value of 613 — the aspect of the full stature of the 613 mitzvos. For he merited the aspect of the prophecy of "zeh hadavar" whose reward is only in the fulfillment of the mitzvos themselves. Therefore he wished to enter the Land of Israel so that the entire stature of the mitzvos be fulfilled specifically through him — which is their essential perfection.

Segment 12
HE:
אות ו ובזה יש לפרש גם דברי משה שאמר הרבה מצוות אינם מתקיימין אלא בארץ ישראל אכנוס אני לארץ ישראל כדי שיתקיימו כולם על ידי, היינו כי העליה לארץ ישראל בעצמה הוא מצוה כמבואר באורח חיים סימן רמ"ח ומשה רבינו ע"ה היה מבקש לעלות לארץ ישראל שלא בשביל שום שכר עולם הבא רק בבחינת שכר מצוה מצוה, שיזמין לו הקדוש ברוך הוא מצוה אחרת בשכר מצוה זאת (כמבואר בפנים אות ב' הנ"ל), שזה בחינת קדושת המצוה של ישיבת ארץ ישראל שגורם לקיים מצוות התלויות בארץ, ועל כן אמר אכנוס אני לארץ ישראל כדי שיתקיימו כולן על ידי דייקא כי עיקר שלימות הקומה של המצוות (שהוא החיות של כל הג' קומות עולם שנה נפש) הוא רק בארץ ישראל, כי הרבה מצוות אין מתקיימות אלא בארץ ישראל ומשה רבינו ע"ה הוא אחדות אחד ממש עם קומת התורה והמצוות כמובא ועל כן משה רבינו גמטריא תרי"ג בחינת הקומה של תרי"ג מצוות, כי הוא זכה לבחינת נבואת זה הדבר ששכרו הוא רק בקיום המצוות בעצמן ועל כן רצה לכנוס לארץ ישראל שיתקיימו כל קומת המצוות על ידו דייקא שזה עיקר שלימותן, ואמר לו הקדוש ברוך הוא כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר, היינו לקיים כל קומת המצוות שזה עיקר קיבול השכר שלו כנ"ל מעלה אני עליך כאילו עשיתם וכו' כי אדרבא מאחר שאין אתה חפץ בשום שכר רק בקיום המצוות בעצמן שהם רצוני, על כן בזה שתבטל רצונך גם בזה מפני רצוני ואל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, בזה בעצמו כלול כל קומת המצוות כי כל מצוותיך אמונה וכאילו עשית את כולם וזה שאמרו רז"ל שם שנאמר לכן אחלק לו ברבים וכו', כי משה רבינו ע"ה יש לו חלק קיום כל המצוות של ישראל, וכל מי שזוכה לקיים איזה מצוה בשמחה גדולה בפרט אם אינו רוצה בשום שכר עולם הבא רק שכרו בהמצוה בעצמה, הכל נמשך מבחינת הארת נבואת משה רבינו ע"ה בבחינת זה הדבר כנ"ל ועיין שם בדברי רז"ל הנ"ל עוד ותבין ביותר:

EN:
But according to the above, it is understood: for nedarim [vows] is a matter in which a person obligates himself in something he has no mitzvah or obligation in at all. And according to the reasoning of Chiddushei Aggados above, in such a case it is entirely proper to seek the mitzvah for the sake of receiving its reward — as above. Yet nonetheless Moshe cautioned that even this should only be done in the aspect of "zeh hadavar" — meaning: that one should not desire any reward at all, only the fulfillment of the mitzvah itself — this is the aspect of "zeh hadavar."

And the Holy One said to him: "Is it not only reward that you seek?" — meaning: to fulfill the entire stature of the mitzvos, which is the essential reward for him, as above — "I account it as though you had done them." For precisely because you desire no reward at all — only the fulfillment of the mitzvos themselves, which are My will — therefore: in this very act of nullifying your will before Mine, and "speak no more to Me of this matter" — this very act encompasses the entire stature of the mitzvos, for "all Your commandments are faith" — and it is as if you performed them all. And this is what the Sages said there: "Therefore I will allot him a portion among the many" — for Moshe Rabbainu has a share in the fulfillment of every mitzvah of Israel. And anyone who merits to fulfill any mitzvah with great joy — especially if he desires no World to Come reward, only his reward being the mitzvah itself — all of this flows from the illumination of the prophecy of Moshe Rabbainu in the aspect of "zeh hadavar." See there in the above Rabbinic teachings further, and you will understand more deeply.

There: "And the completion of the reward is called by the name 'prophet' — for the initial letters of yavo b'rinah nosaiy alumosov [he shall come in joy bearing his sheaves] spell navi [prophet]." — This means: for the most part, performing a mitzvah comes to a person with difficulty and pain — this is the aspect of "As he goes, he weeps…" — for he suffers in its performance. But the verse promises him that he will receive his reward — this is the aspect of "he shall come in joy bearing his sheaves" — and l'fum tza'ara agra [according to the suffering is the reward]. Therefore he will greatly rejoice then.

Segment 14
HE:
אות ז שם ושילום שכר נקרא בשם נביא כי ראשי תיבות של י'בוא ב'רנה נ'ושא א'לומותיו ראשי תיבות נבי"א רוצה לומר כי על פי רוב בא עשית המצוה לאדם בצער שזה בחינת הלוך ילך ובכה וכו' שמצטער בעשיתה רק שהכתוב מבטיחו שעתיד לקבל שכרו שזה בחינת יבוא ברנה נושא אלומותיו ולפום צערא אגרא ועל כן אז ישמח מאוד אבל מאין נמשך השמחה לאדם עכשיו בעולם הזה בשעה זו גופא שמצטער בעשית המצוה, ואף על פי כן שמח בלבו מאוד על שזוכה לעשות מצוותיו יתברך, והלא עכשיו אין רואה עדיין שום קיבול שכר על זה ומאין יבוא לו השמחה רק שזה בחינת נבואה והנח להם לישראל וכו' בני נביאים הם כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים ס"ו), ואף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי ונפשו יודעת מאוד גודל נעימות נפלאות חלקו וגורל של מי שזוכה לעשות מצוה שזה בחינת י'בוא ב'רנה נ'ושא א'לומותיו ראשי תיבות נבי"א כי יש בכל אחד מישראל בחינת נבואה שרואה בנבואה התנוצצות והארה מהקיבול שכר שלעתיד על המצוות שזהו בחינת ראשי תיבות דייקא, כי אף על פי שאין התיבות מבוארין להדיא מכל מקום מי שיודע לקרות גם בראשי תיבות הדבר אצלו כמבואר בהדיא, רק שאף על פי כן הוא נכתב רק בראשי תיבות כמו כן ההנאה והשמחה שמקבל עכשיו כבר מקיבול השכר שלעתיד הוא בחינת ראשי תיבות של הקיבול שכר והוא בבחינת נבואה, כי השגה והארה זו בעולם הזה הוא בבחינת נבואה רק שגם בזה יש שתי בחינות, כי מי ששמחתו רק במה שנפשו יודעת מאוד שיקבל שכר בעולם הבא עבור המצוה, זה בחינת אספקלריא שאינה מאירה ומי שזוכה ששמח בעשית המצוה עצמה, זה בחינת אספקלריא המאירה שזה בחינת נביא בבחינת זה הדבר כי השגה והארה הזאת בוודאי אי אפשר להשיג בעולם הזה בשכל האנושי, רק על ידי הארה והתנוצצות קדוש שהוא בחינת נבואה ממש בבחינת זה הדבר, ואי אפשר לבאר בכתב כל כך:

EN:
And therefore he said: "I will enter the Land of Israel so that they may all be fulfilled through me" — specifically — for the essential perfection of the full stature [komah] of the mitzvos — which is the life-force of all three dimensions of Olam, Shanah, Nefesh [world, year, soul] — is only in the Land of Israel, since many mitzvos can only be fulfilled there. And Moshe Rabbainu is literally one with the stature of the Torah and mitzvos, as is known — for Moshe Rabbainu has the numerical value of 613 — the aspect of the full stature of the 613 mitzvos. For he merited the aspect of the prophecy of "zeh hadavar" whose reward is only in the fulfillment of the mitzvos themselves. Therefore he wished to enter the Land of Israel so that the entire stature of the mitzvos be fulfilled specifically through him — which is their essential perfection.

But from where does a person draw joy now, in this world, at the very moment that he suffers in performing the mitzvah — and yet is genuinely glad at heart that he merits to perform His blessed commandments — when he still sees no receipt of any reward for this? From where does his joy come? Only from the fact that this is the aspect of prophecy — "leave it to Israel… they are children of prophets" as the Sages taught [Pesachim 66]. And "though he himself does not see, his mazal sees" — and his soul knows greatly the magnitude of the wondrous pleasantness of the portion and lot of one who merits to perform a mitzvah.

This is the aspect of yavo b'rinah nosaiy alumosov — whose initial letters spell navi [prophet] — for every Jew has within him the aspect of prophecy: he sees in prophecy a flash and illumination from the future receipt of reward for the mitzvos. And this is specifically the initial letters — for even though the words are not explicitly clear, one who knows how to read even in initial letters — the matter is as explicit to him. And yet it is written only in initial letters. Similarly: the enjoyment and joy one receives now, already, from the future receipt of reward — is the aspect of the initial letters of the receipt of reward, and it is in the aspect of prophecy. For this perception and illumination in this world is in the aspect of prophecy.

Segment 16
HE:
אות ח שם אות ד', וזה אם אין חכמה אין יראה אם אין יראה אין חכמה וכו' הגם כי מובן כפשוטן, כי צריכין לשמור שניהן שיהיה בשלימות החכמה והיראה בכדי שיהיו נעשין רעמין, אף על פי כן לא יתכן על זה לומר אם אין חכמה וכו' אם אין יראה אין חכמה וכן מה שכתב אחר כך ירד גבריאל וכו' בחינת יראה חיצונית נשאר הקול נעוץ באטימת השכל, מה ענין אטימת השכל ליראה חיצונית הלא עיקר אטימת השכל הוא על ידי חכמות חיצוניות ותאוות כמבואר לעיל גם להבין מה שכתוב אחר כך גער חית קנה וכו' ותעשה מאותיות חמץ מצה וכו' וזה לשון גער לשון מריבה דצדיקייא עבדין מצותא בסטרין אוחרנין דלא יתקרבו למשכנא דקדושה וכו', ותאמין כי כל מצותא ומריבה שיש בין הצדיקים השלמים אין זה אלא כדי שיגרשו סטרין אוחרנין להבין זאת איך עם המחלוקת שבין הצדיקים הם מגרשין סטרין אוחרנין וגם מה שאמר אחר כך בענין אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין וכו' אך הענין מבואר על פי מה שכתב במאמר אשרי זרקא סימן ל"ה ירד גבריאל ונעץ קנה בים, היינו שגם למעלה מהשתלשלות הגבורות שזה בחינת ירד גבריאל נעשה סוספיתא דדהבא היינו בחינת קליפות שהם חכמות חיצוניות הנקרא גם כן קנה ונעץ בים החכמה וכו' נמצא מבואר שמהשתלשלות הגבורות שמבואר במאמרינו זה שנעשה מזה יראות חיצוניות נעשה מזה גם כן חכמות חיצוניות שעל ידי זה נאטם השכל רק שלפעמים מתחיל הפגם להתגלות על ידי יראות חיצוניות ולפעמים על ידי חכמות חיצוניות והכל נמשך מבחינת השתלשלות הגבורות ובזה מבואר מה שכתוב כאן אם אין חכמה אין יראה אם אין יראה אין חכמה כי זה תלוי בזה, וכשנמשך על ידי השתלשלות הגבורות פגם בהיראה על ידי זה ממילא נפגם גם החכמה כנ"ל ובזה מבואר גם מה שכתב שעל ידי יראה חיצוניות נשאר הקול נעוץ באטימת השכל כי נמשך מזה גם אטימת השכל כנ"ל ועיין במאמר צדיק כתמר יפרח סימן רע"ז שעל ידי מחלוקת של צדיקים נמתקין הדינין בשרשן ונמתק ונתבטל התמר דסטרא אחרא וכו' רק שיכולין לטעות ולומר שמחלוקת גמורה הוא של שנאה חס ושלום, על כן ביקש דוד המלך ע"ה כשיהיה עליו מחלוקת של צדיקים שלא ישמע מן המחלוקת רק הטובות שעושין לו בזה שהוא בחינת המתקות דינין, ולא יטעה חס ושלום שהוא מחלוקת גמורה כדי שלא ליתן להסטרא אחרא אחיזה בזאת המחלוקת וכו' עיין שם ובזה תבין כל הענין של גער חית קנה המבואר בכאן, כי כשבאין החכמות חיצוניות ומחשבות זרות של תאוות וכו' לכנוס בתוך המוח של איש הישראלי שהוא בחינת משכן הקודש, כי שם בכלי המוחין שלו שורה חכמה דקדושה שהיא בחינת החלק אלוה ממעל שיש לכל אחד מישראל, וכמבואר בהמאמר אשרי זרקא הנ"ל, אזי צריך שידע כי החכמות חיצוניות אלו הם בחינת הקליפות סוספיתא דדהבא שנעשו מהשתלשלות הגבורות, והם בבחינת מחלוקת דסטרא אחרא שבאין לחלוק עליו ולקטרג על קדושת יהדותו על כן צריך הוא להמתיק הדינין בשורשן ולעשות מבחינת השתלשלות הגבורות הנ"ל מחלוקת ומריבה דקדושה, ולריב את עצמו עם היצר הרע והחכמות חיצוניות והתאוות ולגעור בהם שזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ה) לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע ירגיז דייקא כנ"ל, וצריכין להתפלל על זה להשם יתברך שהוא ימתיק הדינין בשורשן והוא יריב את ריבינו, שזהו בחינת גער חית קנה גער דייקא, ובזה עושין מאותיות חמץ מצה היינו שמבחינת חמץ גופא שהוא בחינת חכמות חיצוניות וכו' הבאין מהשתלשלות הגבורות, נתעורר מזה למריבה דקדושה שהוא בחינת מצה שזהו בחינת המתקת הדינין בשרשן והנה מחמת שלאו כל אחד זוכה לזה על כן עוסקין הצדיקים בזה בכלל, דצדיקייא עבדין מצותא בסטרין אוחרנין דלא יתקרבו למשכנא דקדושה ובמה מגרשין הסטרין אוחרנין הוא על ידי המצות ומריבות שיש בין הצדיקים, כי במחלוקת זה כוונתם לטובה בשביל להמתיק הדינין בשרשם ולבטל כל מיני הסטרין אוחרנין שהם בחינת מחלוקת שלא יהיו להם אחיזה במוחות ולבות של ישראל ועל כן צריכין ליזהר מאוד לידע ולהאמין שהמחלוקת שביניהם הוא רק בשביל טובות ישראל וכו', כי באם יהי' נדמה לו שהוא מחלוקת גמורה של שנאה חס ושלום, אזי יתן על ידי זה אחיזה ביותר להסטרא אחרא שהיא בחינת מחלוקת, וכמבואר במאמר צדיק כתמר יפרח הנ"ל:

EN:
There: "And the completion of the reward is called by the name 'prophet' — for the initial letters of yavo b'rinah nosaiy alumosov [he shall come in joy bearing his sheaves] spell navi [prophet]." — This means: for the most part, performing a mitzvah comes to a person with difficulty and pain — this is the aspect of "As he goes, he weeps…" — for he suffers in its performance. But the verse promises him that he will receive his reward — this is the aspect of "he shall come in joy bearing his sheaves" — and l'fum tza'ara agra [according to the suffering is the reward]. Therefore he will greatly rejoice then.

But even within this there are two gradations: one whose joy comes only from what his soul knows greatly — that he will receive World to Come reward for the mitzvah — this is the aspect of the non-illuminating mirror [aspaklarya she'ayno me'irah]. And one who merits to rejoice in the performance of the mitzvah itself — this is the aspect of the illuminating mirror [aspaklarya hame'irah], the aspect of a prophet in the aspect of "zeh hadavar". For this perception and illumination is certainly impossible to attain in this world through human intellect alone — only through a holy flash and illumination that is the aspect of literal prophecy, in the aspect of "zeh hadavar." And it is impossible to fully explain this in writing.

Section 4 of the discourse: "And this — 'If there is no wisdom there is no awe; if there is no awe there is no wisdom'…" Although this is understood simply — that one must guard both, so that wisdom and awe be in perfection in order to produce ra'amim [thunder/awe] — nonetheless it is not appropriate to say about this "if there is no wisdom… if there is no awe there is no wisdom." And likewise what is written afterwards: "Gavriel descended… the aspect of external awe remains — the voice is fixed in the blocking of the intellect" — what is the connection between the blocking of intellect and external awe? For the essential blocking of the intellect comes from external wisdoms and desires, as explained above.

And also to understand what is written afterwards: "rebuke the beast of the reeds… and made from the letters of chametz [leavened bread] — matzah [unleavened bread]…" and: "this language of 'rebuke' is a language of strife — that the Tzaddikim perform their mitzva [i.e., strife-for-holiness] against the Other Sides so they not approach the sanctuary of holiness." To understand how through the controversy among Tzaddikim they expel the Other Sides. And also what is said afterwards regarding: "an ear that hears rebuke of life — in the midst of the wise it shall lodge…"

Segment 18
HE:
אות ט וזה שכתוב במאמרינו הנ"ל אוזן שומעת וכו' כשאתה שומע מריבות שבין הצדיקים (והיינו שנדמה לך שהוא מחלוקת גמורה חס ושלום), תדע שזה משמיעין אותך תוכחה על מה שפגמת בטיפי מוחך וכו' ואין המריבה אלא בשבילך וכו' כי אם היית זוכה להמתיק בעצמך ההשתלשלות הגבורות על ידי שהיית עושה מצה ומריבה עם הסטרין אוחרנין וכו' כנ"ל, ממילא לא היו צריכין הצדיקים שבדור מצידך לעשות ביניהם מחלוקת בכדי לגרש הסטרין אוחרנין מאחר שאתה בעצמך מגרש אותם, על כן לא היה מחלוקת שביניהם שום שייכות אליך ולא הי' נשמע אליך כלל כי היית שומע ומבין היטיב שאין זה מחלוקת כלל, רק שעושין זאת בשביל המתקת דינין בשורשן וביטול הסטרא אחרא רק מאחר שפגמת בטיפי מוחך וכו' ואתה דבוק בסטרא דמותא, בחינת חמץ בחינת ירד גבריאל היינו השתלשלות הגבורות, על כן אתה שומע גם המחלוקת כפשוטה כאילו הוא גם כן בחינת דינין הבאין מהשתלשלות הגבורות ובזה אתה נותן אחיזה להסטרא אחרא ביותר חס ושלום:

EN:
This is the aspect of yavo b'rinah nosaiy alumosov — whose initial letters spell navi [prophet] — for every Jew has within him the aspect of prophecy: he sees in prophecy a flash and illumination from the future receipt of reward for the mitzvos. And this is specifically the initial letters — for even though the words are not explicitly clear, one who knows how to read even in initial letters — the matter is as explicit to him. And yet it is written only in initial letters. Similarly: the enjoyment and joy one receives now, already, from the future receipt of reward — is the aspect of the initial letters of the receipt of reward, and it is in the aspect of prophecy. For this perception and illumination in this world is in the aspect of prophecy.

But the matter is explained based on what is written in the discourse Ashray Zarko, Siman 35: "Gavriel descended and drove a reed into the sea — meaning that even above the chain of derivation of the gevuros [judgments/strengths] — this being the aspect of 'Gavriel descended' — there was produced a sospita d'dahava [golden thorn], the aspect of kelippos which are external wisdoms — also called 'reed' — and he drove it into the sea of wisdom." It follows that from the chain of derivation of the gevuros explained in our discourse — from which external awe is produced — external wisdoms are also produced, through which the intellect is blocked. Only that sometimes the damage begins to manifest through external awe, and sometimes through external wisdoms — and all flows from the aspect of the chain of derivation of the gevuros.

And through this is explained what is written here: "if there is no wisdom there is no awe; if there is no awe there is no wisdom" — for they depend upon each other. And when through the chain of derivation of the gevuros a damage is drawn to the awe, thereby the wisdom is also damaged. And through this is also explained what is written — that through external awe the voice remains fixed in the blocking of the intellect — for from this also external wisdoms are drawn, as above.

Segment 20
HE:
אות י וזה שכתב ותדע שנעץ קנה וכו' נראה שמפרש בשיטה זו ירד גבריאל היינו כשאתה שומע המחלוקת כפשוטה שזה בחינת ירד גבריאל תדע שנעץ קנה בים חכמתך, היינו שכבר נפגם מוחך ואין המריבה אלא בשבילך, ולבסוף לא די שאין אתה מקבל תיקון וטובה על ידי המריבה שיתגרשו הסטרא אחרא ממך על ידי זה, כי אם אדרבה כשנדמה לך שהוא מריבה ממש אתה נותן להם כח להתאחז במוחך ביותר חס ושלום כנ"ל וכמו שהאיש הכשר נתעורר על ידי החמץ למצה היינו תיכף שרואה שמתגרין בו המחשבות שהם בחינת חמץ, נתעורר תיכף להמתיק הדבר בשורשו על ידי שעושה עמהם מצה ומריבה כנ"ל כמו כן מי שלא זכה לזה והצדיקים צריכים לעשות מריבה בשבילו, צריך הוא להאמין שאין המריבה אלא כדי שיתגרשו הסטרין אוחרנין ולהתעורר על ידי זה ששומע המריבה ביניהם לשוב ממוות לחיים מחמץ למצה מחי"ת לה"א כי אף על פי שאלו השלש בחינת הם אחת, רמז בזה כי לא כל הנפילות שוות לפעמים נפילתו בבחינת מות ממש, ולפעמים הוא רק בבחינת חמץ שהוא סטרא דמותא, ולפעמים נפילתו בדקות יותר, וההפרש בינו לבין הקדושה הוא רק כמו בין חי"ת לה"א שאין ביניהם אלא משהו ומכל הבחינות הנ"ל צריך לשוב ולזכות לתכלית שלימות עבודת ה' ולזכות ליראה טובה לקול טוב לחכמה טובה וכו':

EN:
Section 8 — Letter ח — [on Section 4 of the discourse]

See also the discourse Tzaddik k'Tamar Yifrach, Siman 277 — that through the controversy of Tzaddikim, the judgments are sweetened at their root, and the tamar [palm/date] of the Sitra Achra is sweetened and nullified. Only: one can err and think it is outright controversy of hatred, G-d forbid. Therefore Dovid HaMelech prayed: when there is controversy of Tzaddikim over him, that he should hear from the controversy only the good they are doing for him — which is the sweetening of the judgments — and should not err, G-d forbid, that it is outright controversy, so as not to give the Sitra Achra a foothold in that controversy. See there.

And through this you will understand the entire matter of "rebuke the beast of the reeds" explained here — for when external wisdoms and alien thoughts of desires come to enter the brain of an Israelite — which is the sanctuary of holiness, for within his vessels of the brain dwells the holy wisdom which is the aspect of the divine portion from above that every Jew possesses, as is explained in the discourse Ashray Zarko above — then he must know that these external wisdoms are the aspect of the kelippos, the sospita d'dahava produced from the chain of derivation of the gevuros. They are in the aspect of the controversy of the Sitra Achra, coming to dispute and accuse the holiness of his Judaism. Therefore he must sweeten the judgments at their root and make from the aspect of the chain of derivation of the above gevuros a holy controversy and strife — and argue with the evil inclination and the external wisdoms and desires and rebuke them. This is the aspect of what the Sages taught: "A person should always incite the good inclination against the evil inclination" [Brachos 5] — "incite" specifically, as above. And one must pray to Hashem that He sweeten the judgments at their root and argue our cause for us — this is the aspect of "rebuke the beast of the reeds" — "rebuke" specifically.

Segment 22
HE:
אות יא ועיין בליקוטי עצות צדיק אות ח' מפרש כפשוטו, כי צריך לידע ולהאמין כי המחלוקת הוא רק בשביל נסיון זה שיתרחק המתרחק כי מי שפגם בטיפי מוחו ראוי לרחקו, כי עליו נאמר (משלי ב) כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים, ואילו לא היה נפגם מוחו לא היה נשמע לו כלל המריבות שבין הצדיקים, ומאחר ששומע המריבה ידע כי אין המריבה אלא בשבילו, והיינו כדי שיתעורר על ידי זה בעצמו שיזכור היכן הוא בעולם שפגם בטיפי מוחו כל כך עד שרוצים לגרשו מן החיים האמיתיים על ידי המריבות שבין הצדיקים ומי שהוא כסיל ואין מבין את זאת נתרחק באמת על ידי זה, אבל מי שרוצה לחוס על עצמו באמת נתעורר על ידי זה דייקא לשוב ממות לחיים מחמץ למצה וכו', ואין מסתכל כלל על המריבות שבין הצדיקים כי יודע שזה רק בשביל נסיונו, ואם עומד בנסיונו ואין מסתכל על המחלוקת ולהתרחק על ידי זה מהצדיקים חס ושלום, אדרבה נתעורר על ידי זה לתשובה כנ"ל, על ידי זה בעצמו זוכה להתקרב אליהם ולקבל מהם ארחות חיים:

EN:
And also to understand what is written afterwards: "rebuke the beast of the reeds… and made from the letters of chametz [leavened bread] — matzah [unleavened bread]…" and: "this language of 'rebuke' is a language of strife — that the Tzaddikim perform their mitzva [i.e., strife-for-holiness] against the Other Sides so they not approach the sanctuary of holiness." To understand how through the controversy among Tzaddikim they expel the Other Sides. And also what is said afterwards regarding: "an ear that hears rebuke of life — in the midst of the wise it shall lodge…"

And through this, from the letters of chametz [חמץ] one makes matzah [מצה] — from the very aspect of chametz that is the external wisdoms coming from the chain of derivation of the gevuros, one is aroused to holy strife — which is the aspect of matzah — which is the sweetening of the judgments at their root. Now since not every person merits this, the Tzaddikim engage in this collectively — "that the Tzaddikim perform strife against the Other Sides so they not approach the sanctuary of holiness." And how do they expel the Other Sides? Through the controversies and strifes among the Tzaddikim — for their intent therein is for the good, in order to sweeten the judgments at their root and nullify all forms of Other Sides so they have no hold on the minds and hearts of Israel. Therefore one must be very careful to know and believe that the controversy among them is only for the benefit of Israel — for if one imagines it to be outright controversy of hatred, G-d forbid, one thereby gives the Sitra Achra an even greater hold — it being the aspect of controversy — as explained in the discourse Tzaddik k'Tamar Yifrach above.

And this is the meaning of what is written in our above discourse: "an ear that hears — when you hear strifes among the Tzaddikim" — and that is: when it appears to you that it is outright controversy, G-d forbid — "know that this is telling you a rebuke regarding what you damaged in the drops of your brain… and the strife is only on your account." For had you merited to sweeten within yourself the chain of derivation of the gevuros — by making matzah and strife yourself against the Other Sides — then the Tzaddikim of the generation would not need, on your account, to make controversy among themselves in order to expel the Other Sides. Since you yourself expel them, the controversy among them would have no relevance to you whatsoever, and you would not hear it at all — for you would hear and understand well that it is no controversy at all, only that they are doing this for the purpose of sweetening the judgments at their root and nullifying the Sitra Achra. But since you damaged the drops of your brain and you are cleaved to the side of death — the aspect of chametz, the aspect of "Gavriel descended", i.e., the chain of derivation of the gevuros — therefore you hear the controversy also at its surface, as if it too is the aspect of judgments coming from the chain of derivation of the gevuros. And through this you give the Sitra Achra an even greater hold, G-d forbid.

And this is the meaning of what is written: "and know that he drove a reed — meaning: when you hear the controversy at its surface — know that a reed was driven into the sea of your wisdom, meaning your brain has already been damaged, and the strife is only on your account." And in the end — not only do you receive no rectification and benefit from the strife expelling the Other Sides from you — but on the contrary: when it appears to you as literal strife, you give them even more power to take hold in your brain, G-d forbid, as above.

Segment 24
HE:
אות יב (וכפי זה אפשר לפרש כפשוטו, דצדיקיא עבדין מצותא בסטרין אוחרנין דלא יתקרבו למשכנא דקדושה, היינו שעושין מחלוקת ביניהן כדי שיתרחקו על ידי זה אותם שהם דביקים בסטרין אוחרנין בסטרא דמותא, על ידי שפגמו בטיפי מוחין שזה בחינת חמץ סטרא דמותא, שעליהם נאמר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים, ועל כן מי שלא פגם בטיפי מוחו בוודאי אינו שומע כלל המריבה ואינה מבלבלת אותו כלל, ומי ששומע המריבה ידע כי אין המריבה אלא בשבילו כנ"ל וצריך להתעורר על ידי זה דייקא לשוב ממות לחיים כנ"ל) ועיין בליקוטי הלכות תפלין הלכה ד' אות ד' ה' מבואר ענין זה ביותר ושם מרומז קצת גם דברינו הנ"ל ובאמת שני הפירושים הנ"ל המה עולים בקנה אחד כי מי שלא זכה לריב בעצמו עם ההרהורים ושלא יניחם ליכנס במוחו, אזי צריך לעמוד בנסיון זה של מחלוקת שבין הצדיקים, ועל ידי זה דווקא זוכה להתקרב ולשוב בתשובה וכו' עד שזוכה לבחינת רעמים וכו' וזה שכתוב שם אמר הכתוב (תהלים פ"א) אענך בסתר רעם אבחנך על מי מריבה סלה, מי מריבה זה בחינת מצה בחינת מוחין וכו' היינו שנבחן תחלה אם זכה לשלימות המוחין על ידי שהוא בעצמו עשה מצה ומריבה עם ההרהורים, או על כל פנים עמד בנסיון זה של המחלוקת שבין הצדיקים לבלי להתרחק על ידי זה חס ושלום רק אדרבה כנ"ל:

EN:
And through this is explained what is written here: "if there is no wisdom there is no awe; if there is no awe there is no wisdom" — for they depend upon each other. And when through the chain of derivation of the gevuros a damage is drawn to the awe, thereby the wisdom is also damaged. And through this is also explained what is written — that through external awe the voice remains fixed in the blocking of the intellect — for from this also external wisdoms are drawn, as above.

And just as the upright person, when aroused by the chametz to matzah — meaning: as soon as he sees that the alien thoughts are inciting him, he is immediately aroused to sweeten the matter at its root by making strife and argument against them — so too one who has not merited this and the Tzaddikim must make strife on his behalf: he must believe that the strife is only so that the Other Sides be expelled, and be aroused thereby — when he hears the strife among them — to return from death to life, from chametz to matzah, from Ches [ח] to Hay [ה].

For although these three aspects are one, this alludes to the fact that not all fallings are equal: sometimes the falling is in the aspect of death itself; sometimes it is only in the aspect of chametz — which is the side of death; and sometimes the falling is more subtle, and the difference between him and holiness is only like the difference between Ches and Hay — where there is only a hairbreadth between them. [The letters ח and ה are nearly identical in form — the only difference being that the ches is closed at the top while the hay has a small opening.] And from all the above aspects one must return and merit the ultimate perfection of the service of Hashem — to merit to good awe, to a good voice, to good wisdom, and so on.

Segment 26
HE:
אות יג וזה פירוש אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוי אזלינן בספינתא ספינתא דא בחינת גבורה יראה, שהלך כל כך במדת היראה וראה גודל כח היראה עד שיכול להבין על ידה בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין, וזה בחינת וסגיא ספינתא בין שיצא לשיצא דכוורא, והדר מפרש איך יכול להבין היינו על ידי המצוות ודוקא כשעושין אותן בשמחה וכו' כמבואר בפנים וזה שאמר וכי תימא לא מסגי ספינתא טובא היינו מאחר שעיקר הידיעה בין קודם גזר דין וכו' הוא על ידי המצוות שעושין בשמחה, אם כן מה פעל לענין זה כח היראה כי אתא רב דימי אמר וכו' היינו שפירש שאי אפשר לזכות לעשות המצוות בשמחה בשלימות עד שיסור עקמימות שבלבו, ולזה צריכין רעמים, ורעמים יוצאין מגבורות שהם בחינת יראה רק שצריכין לזה גם תיקון המוחין, וזה שאמר כמיחם קומקומא דמיא מסגי שיתין פרסי, היינו כשמתקן המוחין שהם בחינת קומקומא דמיא אז פוגע בהם הקול היוצא מגבורות ונעשין רעמים ושדי פרשא גירא, היינו שעיקר ההתגברות על ידי החסדים שמשתתפין עם הגבורות (רק שאם כן הדרא קושיא לדוכתא, אם כן מה זה שהפליג כל כך בכח והחשיבות היראה והגבורות אחר שעיקר שלימות התיקון על ידי החסדים, על כן סיים) וקדמא ליה איהו (היינו ספינתא), היינו שאף על פי כן העיקר הוא על ידי היראה כי היראה קודמת בחינת (תהלים קי"א) ראשית חכמה יראת ד', היינו שאף על פי שעיקר שלימות התיקון של המוח והחכמה הוא על ידי האהבה וחסד בחינת מסטרא דימינא מוחא חיוורא ככספא, אף על פי כן ראשית תיקון החכמה הוא יראת ד' ואחר כך באה האהבה ממילא נמצא שעיקר הכח והחשיבות הוא להיראה כנ"ל

EN:
And through this you will understand the entire matter of "rebuke the beast of the reeds" explained here — for when external wisdoms and alien thoughts of desires come to enter the brain of an Israelite — which is the sanctuary of holiness, for within his vessels of the brain dwells the holy wisdom which is the aspect of the divine portion from above that every Jew possesses, as is explained in the discourse Ashray Zarko above — then he must know that these external wisdoms are the aspect of the kelippos, the sospita d'dahava produced from the chain of derivation of the gevuros. They are in the aspect of the controversy of the Sitra Achra, coming to dispute and accuse the holiness of his Judaism. Therefore he must sweeten the judgments at their root and make from the aspect of the chain of derivation of the above gevuros a holy controversy and strife — and argue with the evil inclination and the external wisdoms and desires and rebuke them. This is the aspect of what the Sages taught: "A person should always incite the good inclination against the evil inclination" — "incite" specifically, as above. And one must pray to Hashem that He sweeten the judgments at their root and argue our cause for us — this is the aspect of "rebuke the beast of the reeds" — "rebuke" specifically.

See Likutay Aytsos, Tzaddik, Section 8, which explains this simply: one must know and believe that the controversy is only for a trial — so that those who are to be distanced will distance themselves. For one whose brain has been damaged is worthy of being distanced, since of him it says: "None who go to her return, and they do not attain the paths of life" [Proverbs 2]. And had his brain not been damaged, he would not hear the strifes among the Tzaddikim at all. And since he hears the strife, let him know that the strife is only on his account — to rouse him to remember where he stands in the world: that he has damaged the drops of his brain so severely that they wish to expel him from true life through the controversies among the Tzaddikim.

One who is a fool and does not understand this is truly distanced through it. But one who genuinely wishes to have mercy on himself — is roused specifically through this to return from death to life, from chametz to matzah. And he does not look at the controversies among the Tzaddikim at all — for he knows that this is only his trial. And if he stands firm in his trial and does not look at the controversy and distance himself from the Tzaddikim, G-d forbid — but on the contrary is roused to repentance — through this very act he merits to draw close to them and receive from them the paths of life.

Segment 28
HE:
אות יד אמר רב אשי האי גילדנא דימא הוא היינו זה הכוורא דאית ליה תרי שיצא הוא בחינת גילדנא דימא בחינת השם של גבורות ששם שורש הגזר דין, נמצא כי כל הסיפור הנ"ל הכל סובב הולך על שלימות תיקון הגבורות והמתקתן בשרשן כי היראה הוא מבחינת גבורות ותיקון המוחין הוא לשמור אותם מחמץ הבא מהשתלשלות הגבורות וכן על ידי היראה שהוא בחינת גבורות זוכין ממילא לאהבה וחסד שהוא בחינת שלימות תיקון המוחין כנ"ל, ואז נמתקין הגבורות בחסדים שזה עיקר שלימות התיקון בכדי שלא ישתלשל מהגבורות דין גמור חס ושלום וכן שורש הגזר דין הוא גם כן מבחינת גבורות ושם יודעין בין קודם גזר דין לאחר גזר דין על ידי השמחה של המצוה שזוכין לזה על ידי רעמים שנמשכין מבחינת תיקון הגבורות בשרשן כנ"ל (ועיין בספר ברית מנוחה דרך ב' ונקרא שם המקום הזה מקום היראה וכו' הוא שם אגל"א וכו' ועיין בפרי עץ חיים שער העמידה פרק י"ח בכוונות ברכות אתה גבור וכו' מענין השם אגל"א הנ"ל כתב שם וכאן הוא היכל זכות שדנין בו לבני אדם וכו' ועיין זוהר פקודי דף רנ"א ורנ"ד וזוהר שמות דף וא"ו וזוהר בראשית דף מ"ג ועיין סידור קול יעקב בכוונת ביעור חמץ גם כן מענין השם הקדוש הנ"ל ותבין לכאן) והנה ידוע כי אין הדינין נמתקין אלא בשורשן, היינו בבינה שדינין מתערין ממנה בבחינת (בראשית ו) ויתעצב אל לבו וכו', ושם נמתקין בשורש בבחינת (שם ח) ויאמר אל לבו לא אוסיף וכו', עיין מאמר לשמש וכו' סימן מ"ט ועל כן כשזוכין לרעמים שעל ידי זה זוכין לישרת לב לב דייקא, ואז זוכין לשמחה בחינת ולישרי לב שמחה, ועיקר השמחה הוא בלב בחינת (תהלים ד) נתת שמחה בלבי (והלב הוא בינה (פתח אליהו) עיין מאמר תהלה לדוד סימן י"ב), ובאתערותא דלתתא אתער לעילא וגורם שמחה גם למעלה כביכול (עיין זוהר שמות דף קפ"ד), ועל ידי זה נמתקין הדינין בשורשן ואז אם הוא קודם גזר דין יכול להתפלל ולבטל הדין, ואף אם הוא לאחר גזר דין שאז הוא בחינת ויתעצב אל לבו כנ"ל, שכבר נגמר הדין בהיכל זכות הנ"ל ונתפרסם בין הממונים על הדין שאז אי אפשר להתפלל כפשוטן ולבטל הדין כדי שלא יקטרגו וכו' כמבואר בפנים, אף על פי כן על ידי ההמתקה של השמחה הנ"ל שהוא מבחינת בינה עולם המחשבה יכול לבטל הדין או לותו ולאחרו על כל פנים כנ"ל על ידי שילביש תפלתו במאמר, היינו כי התפלה צריכה להיות בפה דייקא מחמת טעמים הידועים, וכאן אי אפשר להתפלל כפשוטו בפה על ביטול הגזר דין בכדי שלא יקטרגו מאחר שכבר נגמר הדין בחינת דינא דמלכותא דינא (ועיין בכוונות השם הקדוש הנ"ל שהוא במלכות) ומלכות פה, ועיקר ההמתקה עכשיו על ידי עולם המחשבה, על כן צריך להתפלל עכשיו על ביטול הגזר דין רק במחשבה ובפה ילביש התפלה במאמר, ויש בזה עוד דברים עמוקים מאוד:

EN:
And this is the meaning of what is written in our above discourse: "an ear that hears — when you hear strifes among the Tzaddikim" — and that is: when it appears to you that it is outright controversy, G-d forbid — "know that this is telling you a rebuke regarding what you damaged in the drops of your brain… and the strife is only on your account." For had you merited to sweeten within yourself the chain of derivation of the gevuros — by making matzah and strife yourself against the Other Sides — then the Tzaddikim of the generation would not need, on your account, to make controversy among themselves in order to expel the Other Sides. Since you yourself expel them, the controversy among them would have no relevance to you whatsoever, and you would not hear it at all — for you would hear and understand well that it is no controversy at all, only that they are doing this for the purpose of sweetening the judgments at their root and nullifying the Sitra Achra. But since you damaged the drops of your brain and you are cleaved to the side of death — the aspect of chametz, the aspect of "Gavriel descended", i.e., the chain of derivation of the gevuros — therefore you hear the controversy also at its surface, as if it too is the aspect of judgments coming from the chain of derivation of the gevuros. And through this you give the Sitra Achra an even greater hold, G-d forbid.

[And according to this one can also explain literally: "the Tzaddikim perform strife against the Other Sides so they not approach the sanctuary of holiness" — meaning: they make controversy among themselves so that those who are attached to the Other Sides and the side of death, through having damaged the drops of their brain — which is the aspect of chametz, the side of death — of whom it says "none who go to her return and do not attain the paths of life" — will distance themselves. Therefore one who has not damaged the drops of his brain will certainly not hear the controversy at all, nor will it confuse him. And one who hears the controversy should know the strife is only on his account — as above. And he must be roused specifically through this to return from death to life. And one who stands firm in his trial and does not let the controversy confuse him — is specifically thereby drawn close to them and receives the paths of life.]

See Likutay Halachos, Laws of Tefillin, Halacha 4, Sections 4–5, where this matter is elaborated further and our above words are also alluded to there. And in truth both of the above interpretations are consistent with one another — for one who has not merited to argue himself against the alien thoughts and prevent them from entering his brain must stand firm in this trial of the controversy among the Tzaddikim — and specifically through this he merits to draw close and repent until he merits the aspect of ra'amim [thunder]. And this is what is written there: "I answered you in the hiding place of thunder; I tested you at the waters of strife, Selah" [Psalms 81]. "The waters of strife" — this is the aspect of matzah, the aspect of intellect [mochin] — meaning: one is tested first whether he has merited the perfection of the intellect through himself making strife against the alien thoughts; or at minimum whether he stood firm in this trial of the controversy among the Tzaddikim — not to distance himself, G-d forbid — but on the contrary, as above.

And this is the interpretation of: "Rabbah bar bar Chanah said: Once we were traveling in a ship…" — "the ship" — this is the aspect of gevurah [strength/judgment], awe. That he traveled so much in the attribute of awe and saw the greatness of the power of awe — to the extent that one can discern through it whether it is before or after the verdict. And this is the aspect of: "and the ship sailed between the fins of the fish." Then he explains how one can discern — namely: through the mitzvos, and specifically when they are performed with joy, as is explained in the discourse. And this is: "and if you say: does not the ship travel greatly?" — meaning: since the essential knowledge of whether it is before or after the verdict comes through the mitzvos performed with joy — what then did the power of awe accomplish in this matter? For then Rav Dimi came and said — meaning he explained that one cannot merit to perform the mitzvos with perfect joy until one removes the crookedness from one's heart. And for this, ra'amim [thunder] are needed. And ra'amim come from the gevuros — the aspect of awe. Only: for this one also needs the rectification of the intellect [mochin]. And this is: "like a boiling kettle of water traveling sixty parsangs" — when one rectifies the intellect which is the aspect of the kettle of water, then the voice issuing from the gevuros strikes them and produces ra'amim. And "he shot an arrow" — the essential overpowering is through the chasadim [kindnesses] that join with the gevuros.

Segment 30
HE:
אות טו וזה שכתב שם בסוף המאמר שעל ידי שמחת הלב יכולין הצדיקים להתפלל ולהלביש את תפלתם במאמר כשיבינו שנגזר הדין, ולכאורה אין מובן לשון יכולים וכו' הלא העיקר מבואר לעיל שעל ידי השמחה יכולין לידע בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין, אם הוא לאחר גזר דין אז צריכין להלביש התפלה במאמר, ואיך שייך על זה הלשון יכולין להתפלל ולהלביש וכו' אך כפי הנ"ל מובן כי עיקר ההמתקה בשורשה הוא על ידי השמחה שעל ידי זה נמתקין הדינין בשורשן כנ"ל, וכמפורש בזוהר בהעלותך קנ"א: ע"ש ובמקדש מלך ואז כשנמתק הדבר בשרשו אז יכול לבטל הגזר דין אף לאחר שנגזר על ידי שיתפלל במחשבתו לבטל הדין וילביש את תפלתו בפה גם כן במאמר ועיין עוד בליקוטי הלכות הלכות ספירה ושבועות הלכה ב':

EN:
And just as the upright person, when aroused by the chametz to matzah — meaning: as soon as he sees that the alien thoughts are inciting him, he is immediately aroused to sweeten the matter at its root by making strife and argument against them — so too one who has not merited this and the Tzaddikim must make strife on his behalf: he must believe that the strife is only so that the Other Sides be expelled, and be aroused thereby — when he hears the strife among them — to return from death to life, from chametz to matzah, from Ches [ח] to Hay [ה].

[Only: if so, the difficulty returns to its place — if the essential completion of the rectification is through the chasadim, why did he elaborate so much on the power and importance of awe and the gevuros? Therefore he concludes:] "and it was the ship that arrived first" — meaning: nonetheless, the essential power is through awe — for awe comes first, in the aspect of: "the beginning of wisdom is the fear of Hashem" [Psalms 111]. That is: even though the essential completion of the rectification of the intellect and wisdom is through love and kindness — the aspect of "from the right side, the brain white as silver" — nonetheless the beginning of the rectification of wisdom is the fear of Hashem, and afterwards love comes automatically. It follows that the essential power and importance belongs to awe, as above.

"Rav Ashi said: this is the gildana d'yama [sea creature] — meaning the fish that has two fins — it is the aspect of the gildana d'yama, the aspect of the Name of the gevuros where the root of the verdict resides." It follows that the entire above narrative revolves around the complete rectification of the gevuros and their sweetening at their root — for awe is from the aspect of the gevuros; the rectification of the intellect is to guard it from the chametz that comes from the chain of the gevuros; and through the awe — which is the aspect of the gevuros — one automatically merits love and kindness, which is the aspect of the completion of the rectification of the intellect. Then the gevuros are sweetened by the chasadim — which is the essential completion of the rectification — so that no full judgment, G-d forbid, descend from the gevuros. And the root of the verdict is also from the aspect of the gevuros — and there one can know whether it is before or after the verdict — through the joy of the mitzvah, which one merits through the ra'amim that flow from the rectification of the gevuros at their root.

[See Bris Menuchah, Second Path — where that place is called "the place of awe" — and it is the Name Aleph-Gimel-Lamed-Aleph [Agla]. And see Pri Etz Chaim, Sha'ar HaAmidah, ch. 18, in the kavvanos of the blessing Atah Gibor — regarding this Name — where it is written: "and here is the Heichal Zachut [Chamber of Merit] where people are judged." And see Zohar Pekudai pp. 251, 254; Zohar Shemos p. 6; Zohar Bereishis p. 43; and the Siddur Kol Yaakov in the kavvanah of biyur chametz [burning of leavened bread] — also regarding the above holy Name — and you will understand the connection.]

It is known that judgments are not sweetened except at their root — in Binah [Understanding], from which judgments are aroused in the aspect of: "And He was saddened to His heart" [Genesis 6] — and there they are sweetened at the root in the aspect of: "And He said in His heart: I will not continue" [Genesis 8]. See the discourse L'Shemesh, Siman 49. Therefore when one merits ra'amim — through which one merits the straightening of the heart, lev specifically — then one merits joy — the aspect of "and for the upright of heart, joy" — and the essence of joy is in the heart, the aspect of: "You have placed joy in my heart" [Psalms 4]. [And the heart is Binah — see Pesicha d'Eliyahu; see also the discourse Tehillah l'Dovid, Siman 12.] And through the arousal from below an arousal above is stirred, causing joy above as well, as it were [see Zohar Shemos p. 184]. And through this the judgments are sweetened at their root. Then, if it is before the verdict, one can pray and annul the judgment. And even if it is after the verdict — which is the aspect of "He was saddened to His heart" — meaning: the judgment has already been concluded in the above Heichal Zachut and made known to those appointed over judgment — then it is impossible to pray openly and annul the judgment so the angels do not accuse, as is explained in the discourse.

Yet nonetheless, through the sweetening of the above joy that is from the aspect of Binah — the world of thought — one can annul the judgment or at least delay and postpone it — through clothing one's prayer in a ma'amar. For prayer must be specifically with the mouth, for known reasons. And here one cannot pray openly with the mouth for the annulment of the verdict so the angels do not accuse — since the judgment has already been concluded in the aspect of dina d'Malchusah dina [the law of the kingdom is law], and Malchus is the Mouth. And the essential sweetening now is through the world of thought — therefore one must pray for the annulment of the verdict through thought, and with the mouth clothe the prayer in a ma'amar. And there are very deep matters in this.

And this is what is written at the end of the discourse: "through the joy of the heart the Tzaddikim are able to pray and clothe their prayer in a ma'amar when they understand that the decree has been issued." At first glance the language "are able" is unclear — for the essential matter explained above is that through joy one can know whether it is before or after the verdict; if it is after the verdict one must clothe the prayer in a ma'amar — so how is the expression "are able to pray and clothe" appropriate here?

But according to the above it is understood: for the essential sweetening at the root comes through the joy — through which the judgments are sweetened at their root, as above. And as is explicitly stated in the Zohar, B'ha'aloscha, p. 151 — see there and in Mikdash Melech. Then, when the matter is sweetened at its root, one can annul the decree even after it has been issued — by praying in one's thought for the annulment of the judgment, and also clothing the prayer with the mouth in a ma'amar. See also Likutay Halachos, Laws of Sefiras HaOmer and Shavuos, Halacha 2.

The discourse Tik'u Emunah was said on Rosh Hashonoh 5570 which fell then on Monday and Tuesday. And there are many wondrous accounts connected to this matter of the discourse — and a portion of them will be elaborated below.

There — Letter Alef: "and each one must search himself and strengthen himself in faith." And so on. The meaning is: for sometimes — if a person searches himself on the matter of faith and sees that he is doubting some matter — it seems to him that this doubt stems from the deficiency of his faith. But in truth: it is possible that this doubt itself is a great test from Heaven — to see whether he will strengthen himself in faith in spite of all the doubts and questions. And so on — as elaborated in the discourse.

There — Letter Gimmel: "and to draw out and reveal these waters." And so on. In my humble opinion the meaning is: that the repair of the aspect of: [Eicha 2] "tzaak libam el Haveye'ah [they cried their heart to Haveye'ah]" — mentioned in Letter Beis — is through the aspect of: faith in the aspect of the water mentioned in Letter Gimmel. And so on — as elaborated in the discourse.

There: "for through drawing the spirituality of G-dliness into contractions — meaning: into bodies — through this his livelihood is doubled and multiplied." And so on. Even though the matters stand at a very great height — and all of this is also a great Kabbalistic secret. Even so: one can bring this somewhat closer to the plain intellect. For were it not for the bestowal of G-dliness and His Providence into the world — nothing would exist at all — even on the natural level. And so on — as elaborated in the discourse.

And therefore: in truth — the Sages said: [see Zohar Vol. 1, p. 5] that Tzaddikim create new worlds through their Torah words. And as is brought in the words of Rabbainu — of blessed memory — many times: for life is the aspect of the Torah — and through their Torah they create new life. And so on — as elaborated in the discourse.

And in this regard one can say with a witty allusion [b'derech tzachut] regarding what the Sages said: [Genesis 43] "and may El Shaddai grant you compassion." "'He who said to His world: enough [dai] — may He say: enough to my troubles.'" [As brought in Rashi there.] For according to the above: Hashem's saying dai [enough] — meaning: the contraction of His infinite light into the world — which is the aspect of the contraction [tzimtzum] — through this the world can exist and sustain itself. And therefore through this very dai of the contraction — He says dai to our troubles — and saves us. And so on — as elaborated in the discourse.

There — Letter Vov: "for through the sword of the holy pride [cherev hagadlus d'kedushah] one overcomes the desire for immorality." And so on. The meaning is: for when bad thoughts of immorality — G-d forbid — strengthen against a person — and he wishes to fight and repel them — he must make the effort to strengthen himself with the holy pride. Namely: to meditate on the loftiness and greatness of the soul he possesses — and how far removed he is from such matters — and so on. And thereby repel and banish those thoughts. And so on — as elaborated in the discourse.

There — Letter Zayin: "and this is the aspect of: [Exodus 3] 'and Moshe was shepherding' — and so on — the aspect of the intellect-filled tefillin — he is the shepherd of holiness — the opposite of the shepherd of harlotry." The meaning is: for the leader of Israel — who draws them close to their Father in Heaven — is the aspect of the shepherd of holiness. And so on. And he nurtures and sustains the flock of Israel — in the manner of a shepherd who grazes and nurtures his flock. And so on — as elaborated in the discourse.

There: "the aspect of the concentration of the intellect — that each one must concentrate his intellect — so as not to go beyond the boundary that exists for him." And so on. Meaning: just as one must guard the moisture and the fat of the tefillin — so that the leather does not dry out and crack. And so on — likewise: one must concentrate and contract one's intellect — so that the intellect does not dissipate and scatter outward. And so on — as elaborated in the discourse.

There — Letter Yud-Daled: "for Rosh Hashonoh is the aspect of the repair of faith — in the aspect of: [Psalms 89] 'af emunascha b'kahal kedoshim [and also Your faithfulness in the assembly of the holy ones].'" And so on. And this is what is written: "and the heavens shall praise Your wonders, Haveye'ah." And so on — as elaborated in the discourse.

There — Letter Tes-Zayin: "the opposite of 'eretz lo zeruah' [a land not sown] — [Jeremiah 2] — which is the aspect of the blemish of faith." The meaning is: for faith — this is the order of Zeraim [seeds/agriculture] as above in Letter Alef. And this is what he wrote in Letter Tes-Vov: faith = the order of Zeraim. And the opposite of this is: "a land not sown" — which is the aspect of the blemish of faith — as elaborated in the discourse.

There: "the sleep of the laborer is sweet [metukah shenas ha'oved]" — [Ecclesiastes 5]. The meaning is: that he sets aside all his wisdom — and does servant-like work literally — for the sake of His love — as elaborated below. This is the aspect of: "the wisdom gives life" — but the ultimate of it is: "the sleep of the laborer is sweet". And so on — as elaborated in the discourse.

There: "for then he merits to attain even what Moshe in his lifetime did not attain." And so on. In my humble opinion the meaning is: for in each and every person — there is some aspect — pertaining to his soul and its root — that is loftier than what he can attain through intellectual effort — no matter how great his intellect. And so on — as elaborated in the discourse.

[And see at the end of the discourse on the matter of: [Psalms 36] "Your judgments are a great deep [mishpatecha tehom rabbah]." And through the simple services that one serves Hashem in simplicity and plainness — which is the aspect of concealment [hashta'ah]. And so on — as elaborated in the discourse.]

It follows: that each and every Tzaddik — according to the aspect of his attainment — has aspects of such attainments that are — in proportion to his level — what Moshe in his lifetime did not attain. Meaning: what the aspect of Moshe — in its proportion — at the level of that Tzaddik — did not attain. And so on — as elaborated in the discourse.

And see there at the end of the discourse on the matter of: when the water-libation is made on the Festival — the deep calls to its companion: "open your springs to me." And the Sages concluded there: [Taanis 25b] "the voice of two companions." And so on — as elaborated in the discourse.

The printed conversation — at the end of Sipurei Ma'asiyos — Siman 24: on the merit of one who merits to give money to true Tzaddikim. And so on. And there it is elaborated: that the Tzaddik merits through his livelihood and eating to — and so on — as elaborated in the discourse. See there.

And in my humble opinion — he alludes in these words very lofty and hidden matters — on the matter of how the essential remaining impression of the holiness of Rabbainu — of blessed memory — was through Rabbi Nosson — of blessed memory. And it is alluded in the words of Rabbainu there in the story of Rachel who went to hear Torah — and so on — as elaborated somewhat below.

And also on the above Rosh Hashonoh — before he said the above discourse — Rabbainu went to say tashlikh — and fell in the mud. And so on. And afterwards this matter too was included in the above discourse — in a hidden allusion. And so on — as elaborated below.

And behold: in truth the great Tzaddik merits even in his own lifetime — to be in the aspect of a son — and to search in the treasuries of the King. And as elaborated in Likutay HaRishon [Likutay Moharan], Siman 275. And even then he is — and so on — as elaborated in the discourse.

And through this you will understand somewhat what is elaborated elsewhere — see Chayyay Moharan, his journey to and residence in Uman, Simanim 7 and 8 — where he said close to his passing: "how much sanctification of Hashem's Name were there." And so on — as elaborated in the discourse.

And the general summary of these matters is: that in Letter Tes-Zayin Rabbainu engages in elaborating on the great rectifications made through the true rabbi with his students. And on the matter of — and so on — as elaborated in the discourse.

And according to the plain meaning: he means — that these rectifications are accomplished through the gathering of the students to the Yeshiva of the true rabbi in his own lifetime — in particular on Rosh Hashonoh — when then — and so on — as elaborated in the discourse.

And perhaps this is the aspect of: "dwell in the land and tend faith [shkon eretz u're'eh emunah]." For the great Tzaddik — after he dwells in the earth and the dust — which alludes to the attribute of faith — the aspect of: [Tikkunei Zohar 120b] "dust" — and so on. As elaborated in the discourse.

For now — certainly — there is no counsel and no wisdom and no understanding — except to cry out to Hashem from the depths of the heart — in the aspect of: [Eicha 2] "tzaak libam el Haveye'ah" — as elaborated there [in the discourse]. And so on — as elaborated in the discourse.

And likewise: the repair of the five senses that are in the brain is also accomplished now. For the sense of smell — which is repaired through the toils and efforts that each person has. And the sense of touch — which is repaired — and so on — as elaborated in the discourse.

And from this it is automatically understood: that on the contrary — precisely now — when we do not merit to see our teacher with human eyes — and likewise to hear reproof from his holy mouth — and to taste the sweetness of his holy words. And so on — as elaborated in the discourse.

And behold: Rabbainu — in the year 5569 — close to Pesach — and I do not know whether before or after — revealed the awesome matter of the Ten Chapters of Psalms in particularity — which are the rectification [tikkun haklali]. And so on — as elaborated in the discourse. See there.

And behold: after the above Rosh Hashonoh — between Rosh Hashonoh and Yom Kippur [bein kisse la'asor] — Rabbainu told about a dream he had regarding a certain man — and so on — who had passed away — and he asked him: why had he not been with him [Rabbainu] on Rosh Hashonoh. And so on — as elaborated in the discourse. See there.



# סימן ע"ד-רומה על השמים
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/60/

סימן ע"ד-רומה על השמים
סימן ע"ד-רומה על השמים
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/60

Segment 2
HE:
אות א יש שני מיני דינים דינא דמסאבא וכו' ויש דינא קדישא וכו' עיין זוהר פקודי דף רכ"ג: דינא דקודשא בריך הוא איתרעי ביה איהו דינא ברור איהו דינא דאתער רחימו וחדוה (היינו בחינת יסורין של אהבה ובחינת ושמחין ביסורין שאמרו חז"ל) אבל חייביא כד אינון בעלמא כלהו דינא דזוהמא וכו', ועל דא לא בעא לאערבא דינא קדישא בדינא דמסאבא דזוהמא וכו':

EN:
Siman Seventy-Four — Rumah Al HaShamayimסימן עד — רומה על השמים

There are two kinds of judgments: dina d'misa'ava [impure judgment] — and so on — and there is dina kadisha [holy judgment].

Segment 4
HE:
אות ב שם במאמר הנ"ל וזהו מאמר הכתוב (תהלים פ"ד) כי שמש ומגן ה' אלקים וכו' עיין זוהר פקודי הנ"ל דף רכ"ד: ושם לעיל מבואר גם כן מענין הזהב וסוספיתא דדהבא שזה בחינת מה שמבואר במאמר זה אחר כך, שבבחינת הדין יש שני בחינות, יעקב הוא הדיבור ובחינת עשו הוא הסיגים שזה בחינת אלה תולדות יצחק וכו' היינו כנ"ל וזה מרומז במה שאמר הכתוב (שמות כ"ח) וזהב התנופה, וכפירש שם בזוה"ק איהו ארמותא לעילא וכו' ובמקום אחר אמרו רז"ל תנופה תנו פה, כי כשמניפין ומרימין את הדין שהוא בחינת דינא דמלכותא בחינת מלכות פה בחינת (תהלים נ"ח) צדק תדברון, אז עולה אל שרשו שהוא בחינת חכמה בחינת יעקב שהוא בחינת דיבור בידיעה, והסיגים שהם בחינת עשו נופלים למטה וכו':

EN:
There — in the above discourse — and this is the verse: "for a sun and a shield is Haveye'ah Elokim" — and so on. See the above Zohar Pekudei, p. 224b — where is also elaborated the matter of the gold and sospisa d'dahava [the dross of gold] — which is the aspect of what is elaborated in this discourse afterwards: that in the aspect of judgment there are two aspects. Yakov — which is speech — and the aspect of Eisav — which is the dross. This being the aspect of: "these are the generations of Yitzchak" — and so on — meaning: as above. And this is alluded in what the verse says: "and the gold of the waving offering." And as the Zohar explains there: "it is an exaltation upward." And elsewhere the Sages said: tenuphah [waving offering] — tenu peh [give a mouth]. For when one lifts and exalts the judgment — which is the aspect of dina d'malkusa [the judgment of royalty] — the aspect of Malchus-mouth — the aspect of: "speak righteousness" — then it rises to its root — which is the aspect of wisdom [Chuchmah] — the aspect of Yakov — which is speech in knowledge [dibur b'yedi'ah]. And the dross which is the aspect of Eisav falls below.

See Zohar Pekudei, p. 223b: "the holy judgment of the Holy One — He is pleased in it — it is a clear judgment — it is a judgment that stirs love and joy" — [meaning: the aspect of afflictions of love and the aspect of rejoicing in suffering that the Sages said] — "but the wicked — when they are in the world — all of them have impure judgment of filth."

There — in the above discourse — and this is the verse: "for a sun and a shield is Haveye'ah Elokim" [Psalms 84] — and so on. See the above Zohar Pekudei, p. 224b — where is also elaborated the matter of the gold and sospisa d'dahava [the dross of gold] — which is the aspect of what is elaborated in this discourse afterwards: that in the aspect of judgment there are two aspects.

Yakov — which is speech — and the aspect of Eisav — which is the dross.

This being the aspect of: "these are the generations of Yitzchak" — and so on — meaning: as above. And this is alluded in what the verse says: [Exodus 28] "and the gold of the waving offering." And as the Zohar explains there: "it is an exaltation upward." And elsewhere the Sages said: tenuphah [waving offering] — tenu peh [give a mouth]. For when one lifts and exalts the judgment — which is the aspect of dina d'malkusa [the judgment of royalty] — the aspect of Malchus-mouth — the aspect of: [Psalms 58] "speak righteousness" — then it rises to its root — which is the aspect of wisdom [Chuchmah] — the aspect of Yakov — which is speech in knowledge [dibur b'yedi'ah]. And the dross which is the aspect of Eisav falls below.



# סימן ע"ו-ויהי אחר הדברים
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/61/

סימן ע"ו-ויהי אחר הדברים
סימן ע"ו-ויהי אחר הדברים
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/61

Segment 2
HE:
אות א שם, וזה פירוש הפסוק (תהלים מ"ב) צמאה נפשי וכו' ואראה פני אלקים רוצה לומר כי צדיקייא אנפי שכינתא, ועל ידי התקרבות לצדיקים זוכה שתהיה עבודה שלו בבחינת ראיה בבחינת גבול וזמן ועוד יש לומר כי אלקים הוא בחינת דינים ומוחין דקטנות שמזה בא בחינת צמאון הנפש, ופני אלקים הוא בחינת שם הקדוש א"כ"ד"ט"ם שהוא השם של בטחון בסוד (ישעיה כ"ו) בטחו בה' עדי עד כידוע, והסתכלות ובטחון הוא בחינת העבודה שהוא בבחינת גבול וזמן, וזוכה על ידי זה להתחדשות המוחין בכל פעם שזה בחינת מוחין דגדלות, ועיין בפרי עץ חיים בכוונות פסח ותבין:

EN:
There — in the above discourse — "and therefore the renewal of the mochin is needed each day — and so on." In my humble opinion it seems: the meaning is: for when one's service is in the aspect of boundary and time — then each time he is in the aspect of the renewal of the mochin. Which is itself the aspect of: "sometimes the nullification of Torah is its fulfillment." For through this the mochin are renewed — which is the aspect of the renewal of the mochin through sleep each day. This being the aspect of: "they are new every morning." And as elaborated above in the discourse Ashray Zarku, Siman 35. But when one's service of Hashem is without boundary and time — only in the aspect of thirst — then he has no renewal of the mochin. And then his mochin are in the aspect of small mochin [mochin d'katnus]. Which is the aspect of achar haDevarim [after the matters] — as brought in the discourse.

There: "and this is the interpretation of the verse: [Psalms 42] 'tzam'ah nafshi' — and I shall see the face of Elokim." This means: for tzaddikim anpei Sh'chinah [the righteous are the face of the Shechinah].

Segment 4
HE:
אות ב שם במאמר הנ"ל על כן בכל יום ויום צריך התחדשות המוחין וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר כי כשהעבודה היא אצלו בבחינת גבול וזמן אז הוא בכל פעם בבחינת התחדשות המוחין, שזה בעצמו בחינת (מנחות צ"ט) לפעמים ביטולה של תורה זהו קיומה, היינו כי על ידי זה נתחדשין המוחין שזה בחינת חידוש המוחין שבכל יום על ידי השינה, שזה בחינת (איכה ג) חדשים לבקרים וכו' וכמבואר לעיל במאמר אשרי זרקא סי' ל"ה מה שאין כן כשעבודתו את ה' הוא בלא גבול וזמן רק בבחינת צמאון, אז אין לו התחדשות המוחין ואז המוחין שלו בבחינת מוחין דקטנות, שזה בחינת אחר הדברים כמובא בפנים:

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 76 (Vayehi Achar HaDevarim)

And through drawing close to the Tzaddikim one merits that one's service will be in the aspect of sight [re'iyah] — in the aspect of boundary and time. And further one can say: for Elokim is the aspect of judgments and small mochin — from which comes the aspect of the thirst of the soul. And the pnei Elokim [faces of Elokim] is the aspect of the holy Name Akdatem — which is the Name of trust — in the secret of: [Isaiah 26] "trust in Haveye'ah forever." As is known. And the looking and trusting is the aspect of the service which is in the aspect of boundary and time. And through this one merits to renewal of the mochin each time. This being the aspect of what is itself also the aspect of Shabbas: that through the aspect of Shabbas the letters of speech are completed — as above in Siman 66.

There — in the above discourse — "and therefore the renewal of the mochin is needed each day — and so on." In my humble opinion it seems: the meaning is: for when one's service is in the aspect of boundary and time — then each time he is in the aspect of the renewal of the mochin.

Segment 6
HE:
אות ג שם, אך על ידי הסתכלות בבטחון עושה להשפע גבול וזמן שתבוא בעת שהוא צריך וכו' רוצה לומר כי על ידי שמסתכל בכיוון על ההשפעה שרוצה לקבל (כגון על מזונות או מלבוש או דירה וכיוצא), והסתכלות הזה הוא בחינת אור הישר, ומגיע הראות והבטחון ומכה כביכול בבחינת ההשפעה הזאת, ואז חוזר הראות אליו בבחינת אור החוזר, ועל ידי זה הוא ממשיך עמו גם ההשפעה הזאת בעתו ובזמנו עוד יש לומר להיפך כי בחינת אור ההשפעה בהשגחתו יתברך הוא בחינת אור ישר, אך הוא עדיין בבחינת למעלה מגבול וזמן, על ידי שהאדם המקבל ההשפעה מסתכל ומצפה להשם יתברך בבטחון חזק לקבל ההשפעה שזה בחינת אור חוזר שמצד המקבל בחינת נוקבא כידוע, ועל ידי זה נעשה כלי לקבל ההשפעה בגבול וזמן:

EN:
The discourse Vayiten Oz L'Malko, Siman 78 — was said in Zlatipoli on Rosh Hashonoh 5561 — which fell on Shabbas Kodesh and the first day.

There: "but through looking with trust — he draws upon the flow — boundary and time — that it should come in its proper moment." This means: for through looking intently with proper aim upon the flow that one wants to receive [for example: regarding sustenance — or clothing — or housing — and similar matters] — and this looking is the aspect of the straight light [or yashar]. And the sight and trust reaches and strikes — as it were — the aspect of this flow. And then the sight returns to him as the returning light [or chozer]. And through this he also draws with him the above flow — in its proper time and at the proper moment. And further one can say the opposite: for the aspect of the light of the flow in His supervision — may He be blessed — is the aspect of the straight light. But it is still in the aspect of above boundary and time. Through this: that the person who receives the flow looks and awaits Hashem with strong trust to receive the flow — which is the aspect of the returning light from the side of the receiver — the aspect of the feminine [nukva] — as is known. And through this a vessel is made to receive the flow in boundary and time.

Which is itself the aspect of: [Menachos 99] "sometimes the nullification of Torah is its fulfillment." For through this the mochin are renewed — which is the aspect of the renewal of the mochin through sleep each day. This being the aspect of: [Eicha 3] "they are new every morning." And as elaborated above in the discourse Ashray Zarku, Siman 35. But when one's service of Hashem is without boundary and time — only in the aspect of thirst — then he has no renewal of the mochin. And then his mochin are in the aspect of small mochin [mochin d'katnus]. Which is the aspect of achar haDevarim [after the matters] — as brought in the discourse.

There: "but through looking with trust — he draws upon the flow — boundary and time — that it should come in its proper moment." This means: for through looking intently with proper aim upon the flow that one wants to receive [for example: regarding sustenance — or clothing — or housing — and similar matters] — and this looking is the aspect of the straight light [or yashar].

And the sight and trust reaches and strikes — as it were — the aspect of this flow.

And then the sight returns to him as the returning light [or chozer]. And through this he also draws with him the above flow — in its proper time and at the proper moment. And further one can say the opposite: for the aspect of the light of the flow in His supervision — may He be blessed — is the aspect of the straight light. But it is still in the aspect of above boundary and time. Through this: that the person who receives the flow looks and awaits Hashem with strong trust to receive the flow — which is the aspect of the returning light from the side of the receiver — the aspect of the feminine [nukva] — as is known. And through this a vessel is made to receive the flow in boundary and time.



# סימן ע"ח
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/62/

סימן ע"ח
סימן ע"ח
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/62

Segment 2
HE:
אות א מאמר ויתן עוז למלכו נאמר בזלאטיפאלי בר"ה תקס"א, שחל אז ביום שבת קודש וביום א':

EN:
Siman Seventy-Eight — Vayiten Oz L'Malkoסימן עח — ויתן עוז למלכו

The discourse Vayiten Oz L'Malko, Siman 78 — was said in Zlatipoli on Rosh Hashonoh 5561 — which fell on Shabbas Kodesh and the first day.

"On the matter of conducting oneself with simplicity [peshitus]." And so on. This was said on Shabbas Nachamu 5570 in Uman. And the matter has already been elaborated somewhat in the Conversations [at the end of Sipurei Ma'asiyos], Simanim 153 and 154. See there.

There: "for there is a treasury of free gifts [otzar shel matan chinam]." And so on. In my humble opinion the meaning is: for this treasury is certainly from a very lofty level. Since from there — even one who has never studied Torah at all can receive. And so on — as elaborated in the discourse.

There: "and this is the aspect of the way of Eretz Yisrael." And so on. In my humble opinion the meaning is: for in truth — Eretz Yisrael was given to Israel only because they accepted the Torah. And so on — as elaborated in the discourse.

There: "and this is the aspect of derech eretz." And so on. The author says: through this one can explain what the Sages said in Brachos, p. 32b: "four things need strengthening: Torah — and good deeds — prayer — and derech eretz." And so on — as elaborated in the discourse.

And this is what the Sages said: [Brachos 30] "one should direct his heart toward Eretz Yisrael — as it is said: [1 Kings 8] 'v'hispalelu eilecha derech artzam [and they shall pray toward You through the way of their land].'" Derech artzam specifically — the aspect of derech eretz [the way of the land — proper conduct] — this way — as elaborated in the discourse.

There — in the above discourse: "and therefore Moshe our teacher — when he sought to come to Eretz Yisrael — asked for a free gift [matnat chinam] — as it is said: [Deuteronomy 3] 'va'eschanan el Haveye'ah [and I besought Haveye'ah].'" And so on. One can say: that he asked on account of — and so on — as elaborated in the discourse.

And in my humble opinion — this discourse has a connection to what is elaborated elsewhere — [Chayyay Moharan, 142] — that on his return from the journey to Eretz Yisrael — he said: that through this way he fulfilled the entire Torah. And so on — as elaborated in the discourse.



# סימן ע"ט-בטח בה'
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/63/

סימן ע"ט-בטח בה'
סימן ע"ט-בטח בה'
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/63

Segment 2
HE:
אות א ובחינת מט"ט גם כן בחינת שדי וכו' רוצה לומר כי אף על פי שמבואר לעיל שאלו שאין תשובתם שלימה עדיין רק משתנה בכל פעם מרע לטוב ומטוב לרע וכו' הוא בחינת מט"ט בחינת ששת ימי המעשה וכו', אל יאמר אדם שתשובה כזו איננה נחשבת כלל אצלו ית' מאחר שחוזר בכל פעם למקומו הראשון לא כן הדבר, כי גם בחינה זו הוא בכלל תשובה שהוא בחינת שבת בחינת שדי, כי לא סגי בלאו הכי כי אי אפשר לזכות לתשובה שלימה תיכף ומיד, וההכרח לעבור בתחלה דרך בחינות אלו שהם בחינת כשר ופסול טמא וטהור וכו', וכשאינו מייאש עצמו אף על פי כן, וחוזר ושב בכל פעם ונכסף ומשתוקק ומתגעגע ומצפה בכל פעם לזכות לתשובה שלימה באמת, אזי סוף כל סוף יזכה על ידי תשובות אלו בעצמן לתשובה שלימה, ואז ישלמו ויתתקנו גם כל התשובות הנ"ל על ידי שיוכללו גם כן בתוך בחינת התשובה שלימה שהוא בחינת שדי בחינת שבת באמת, מאחר שזכה על ידם לתשובה שלימה, שזה בחינת מה שמובא בפנים שבשבת גם מט"ט נכלל בבחינת שדי היינו כנ"ל:

EN:
Siman Seventy-Nine — B'tach B'Haveye'ahסימן עט — בטח בה'

And the aspect of Metatron is also the aspect of Shaddai. This means: even though it is elaborated above that those whose repentance is not yet complete — who oscillate each time between good and bad — and so on — are in the aspect of Metatron — the aspect of the six weekdays — and so on. Let not a person say that such repentance is considered as nothing at all before Him — since one returns each time to one's original place. This is not so. For even this aspect is within the category of repentance — which is the aspect of Shabbas — the aspect of Shaddai. For there is no alternative. Since it is impossible to merit complete repentance immediately. And the necessity is to first pass through these aspects — which are the aspects of fit and unfit [kasher v'pasul] — pure and impure [tahor v'tamei] — and so on. And when one does not give up even so — and returns and repents each time and yearns and longs and is filled with longing and awaits each time — to merit truly complete repentance. Then ultimately through these repentances themselves — one will merit complete repentance. And then all the above repentances will be completed and rectified — through being included also within the aspect of the complete repentance — which is the aspect of Shaddai — the aspect of Shabbas truly. Since one merited through them complete repentance. This being the aspect of what is brought in the discourse: that on Shabbas Metatron too is included in the aspect of Shaddai — meaning: as above.

"HaKol kol Yaakov [the voice is the voice of Yaakov]." And so on. Yitzchak zman kuf tzaddik shnayim [Yitzchak — the span of kuf tzaddik — two]. And some say: that this is a copyist's error — and one should say: kuf tzaddik shanah [kuf tzaddik years]. Meaning: the kuf tzaddik years — which is [the 180 years] from the birth of Yitzchak until the birth of Yaakov. The aspect of — and so on — as elaborated in the discourse.



# סימן פ-ה' עוז לעמו יתן
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/64/

סימן פ-ה' עוז לעמו יתן
סימן פ-ה' עוז לעמו יתן
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/64

Segment 2
HE:
אות א שם ויבוא ישועות וברכות בגשמיות וברוחניות כ"ש (ישעיה י"ב) ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה ותרגומו ותקבלון אולפן חדת וכו' רוצה לומר שבזה מביא ראיה שעיקר תכלית כוונות הבורא יתברך בהברכות והישועות שמביא על ישראל, הוא בכדי שעל ידי זה יכירו יותר גדולתו וחסדו יתברך עמהם, ויזכו על ידי זה למוחין חדשים, שזה בחינת ושאבתם מים בששון ותרגומו ותקבלון אולפן חדת ממעיני הישועה, היינו שעל ידי מעיני הישועה בגשמיות יזכו לקבל ולשאוב על ידי זה אולפן חדת שזהו עיקר תכלית הישועה וזה גם כן בחינת ה' עוז לעמו יתן, בחינת התורה ואולפן חדת על ידי שהשם יברך את עמו בשלום כמובא בפנים ויש לבאר יותר קצת, כי מאחר שעיקר הכלי שעל ידה באין כל הברכות לישראל הוא השלום, שהוא בחינת יוסף שעל ידי זה מושרש בכל אחד מישראל למסור נפשו על קידוש ה' כמבואר בפנים נמצא מובן ממילא שתכלית כוונות הברכות שמקבלין על ידי הכלי הזאת, הוא רק גם כן בשביל שעל ידי זה יתגדל ויתקדש שמו יתברך ביותר על ידי המוחין שמקבל על ידי זה שזה עיקר הקדושה כמובא בפנים, כי מאחר שכל אחד רוצה למסור נפשו וחיותו לגמרי בשבילו ית' וזהו בחינת הכלי שעל ידה באין כל ההשפעות וכל הברכות, ממילא אין להיות לו שום חפץ בהברכות כי אם שיבוא על ידם גם כן לתכלית הטוב, היינו שעל ידי זה יבא למוחין חדשים ויתקדש שם שמים על ידי זה כנ"ל:

EN:
There: "and salvation and blessings will come in the physical and spiritual." As it is written: "and you shall draw waters with joy from the springs of salvation" — and its Targum: "and you shall receive new learning." This means: that through this he brings proof that the essential aim of the Creator's intentions in the blessings and salvations that He brings upon Israel — is so that through this they shall recognize His greatness and kindness more — and merit through this new mochin. This being the aspect of: "and you shall draw waters with joy from the springs of salvation" — and its Targum: "and you shall receive new learning [ulpan chadass]." For through the springs of salvation in the physical — one merits to receive and draw through this new learning — which is the essential aim of the salvation. And this is also the aspect of: "Haveye'ah shall give strength to His people" — the aspect of Torah and new learning. Through: "Haveye'ah will bless His people with peace" — as brought in the discourse. And one can elaborate this somewhat further. For since the essential vessel through which all the blessings come to Israel is peace — which is the aspect of Yosef — through which is rooted in each and every one of Israel: to give one's soul and life completely for the sake of the sanctification of Hashem — as elaborated in the discourse. It follows automatically: that the purpose of the intentions of the blessings which one receives through this vessel — is also only for this: so that through this the Name of Hashem will be further magnified and sanctified through the new mochin that one receives through this. Which is the essential holiness — as brought in the discourse. For since each person wishes to give his soul and life completely for His sake — and this is the aspect of the vessel through which all the flows and blessings come. Automatically there can be no desire at all for the blessings — except that through them too there should come the good ultimate aim — meaning: through this one should come to new mochin — and the Name of Heaven should be sanctified through this as above.

There: "a

Segment 4
HE:
אות ב שם, אפילו פושעי ישראל הערו את נפשם למות על ק"ה וכו' רוצה לומר כי לכאורה גם דבר זה הוא בחינת שני הפכים, כי הפושע ישראל שקשה לו לעמוד בנסיון קל ולשבר איזה תאוה קטנה, ואף על פי כן יהיה מרוצה למסור נפשו על קידוש ה' אך הוא מחמת שנתעורר בו בחינת יוסף וכו':

EN:
There: "like two Israelites — the one who was of the aspect of Israel — afterwards joins." This means: this is the aspect of Yosef — the left pushes away and the right draws close.

nd salvation and blessings will come in the physical and spiritual." As it is written: [Isaiah 12] "and you shall draw waters with joy from the springs of salvation" — and its Targum: "and you shall receive new learning." This means: that through this he brings proof that the essential aim of the Creator's intentions in the blessings and salvations that He brings upon Israel — is so that through this they shall recognize His greatness and kindness more — and merit through this new mochin. This being the aspect of: "and you shall draw waters with joy from the springs of salvation" — and its Targum: "and you shall receive new learning [ulpan chadass]." For through the springs of salvation in the physical — one merits to receive and draw through this new learning — which is the essential aim of the salvation. And this is also the aspect of: "Haveye'ah shall give strength to His people" — the aspect of Torah and new learning. Through: "Haveye'ah will bless His people with peace" — as brought in the discourse. And one can elaborate this somewhat further. For since the essential vessel through which all the blessings come to Israel is peace — which is the aspect of Yosef — through which is rooted in each and every one of Israel: to give one's soul and life completely for the sake of the sanctification of Hashem — as elaborated in the discourse. It follows automatically: that the purpose of the intentions of the blessings which one receives through this vessel — is also only for this: so that through this the Name of Hashem will be further magnified and sanctified through the new mochin that one receives through this. Which is the essential holiness — as brought in the discourse. For since each person wishes to give his soul and life completely for His sake — and this is the aspect of the vessel through which all the flows and blessings come. Automatically there can be no desire at all for the blessings — except that through them too there should come the good ultimate aim — meaning: through this one should come to new mochin — and the Name of Heaven should be sanctified through this as above.

Segment 6
HE:
אות ג שם, כשני ישראל מי שהיה נה מבחינת ישראל אחר כך כונס רוצה לומר שזה בחינת יוסף שמאל דוחה וימין מקרבת:

EN:
Siman Eighty-Three — Matan B'Seserסימן פג — מתן בסתר

There: "even the sinners among Israel — they poured out their souls for death for the sanctification of Hashem." This means: for on the surface this itself is an aspect of two opposites.

For the sinner among Israel who finds it difficult to stand in even an easy trial and break some small desire — and even so: he would be willing to give his soul for the sanctification of Hashem. But this is because the aspect of Yosef was stirred within him — and so on.

There: "like two Israelites — the one who was of the aspect of Israel — afterwards joins." This means: this is the aspect of Yosef — the left pushes away and the right draws close.

📋 Translator's Summary — Siman 83 (Matan B'Seser)



# סימן פ"ג-מתן בסתר וכו'
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/65/

סימן פ"ג-מתן בסתר וכו'
סימן פ"ג-מתן בסתר וכו'
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/65

Segment 2
HE:
אות ד והנה הקליפה הנ"ל יונקת מן הא"ב כמנין שמה היינו מן הפאין הנ"ל וכו' אמר המחבר ידוע מהקדמונים ז"ל הובא גם כן במדרש תלפיות ענף בנימין, ענין הפסוק (במדבר כ"ו) לשפופם משפחת השופמי לחופם משפחת החופמי, שיש בפסוק זה ששה תיבות ובכל תיבה יש פה אחד נגד ששה פאין הנ"ל וכו' עיין שם ולפי דברי רבינו ז"ל מבואר קצת, כי מכירת יוסף למצריים שהוא ערות הארץ היה בבחינת פגם הברית על ידי קליפה הנ"ל, כי יוסף הוא בחינת ברית כידוע, ומצרים הוא בחינת הקליפה הנ"ל שזה בחינת הת"פ אלפים חיילות שהיה לפרעה כמבואר במגלה עמוקות אופן קפ"ד ועיין זוהר ויצא קנ"ג ע"ב מענין יוסף ובנימין וענין בני בנימין שנקראו כולם על שם מכירת יוסף וכו', על כן רימזה התורה בשמם הששה פאין הנ"ל כי באמת אדרבא למחיה שלחני אלוקים, כי יוסף הצדיק הכניע שם הקליפה הנ"ל ותיקן בחינת הפאין הנ"ל:

EN:
Siman Eighty-Three — Matan B'Seserסימן פג — מתן בסתר

And behold: the above kelipah nurses from the Alef-Beis according to the numerical value of its name — meaning: from the pahs [letter pehs] as above. The author says: it is known from the earlier authorities — and brought also in Midrash Talpiyos, entry Binyamin — the matter of the verse: [Numbers 26] "to Shefufam — the family of the Shufami — to Chufam — the family of the Chufami." In this verse there are six words — and in each word there is one peh — corresponding to the above six pahs — and so on — see there. And according to Rabbainu's words it is somewhat elaborated: for the sale of Yosef to Egypt — which is the nakedness of the land [ervas ha'aretz] — was in the aspect of the blemish of the covenant — through the above kelipah. For Yosef is the aspect of the covenant — as is known. And Mitzrayim [Egypt] is the aspect of the above kelipah — this being the aspect of the 480,000 armies [t'f alef chayyalos] that Pharaoh had — as elaborated in Megaleh Amukos, section 184. And see Zohar Vayeitzeh, p. 153b — on the matter of Yosef and Binyamin and the sons of Binyamin — who were all named after the sale of Yosef — and so on. Therefore the Torah alluded through their names to the above six pahs. For in truth: on the contrary — "for life G-d sent me" [lemichiyah sh'lachani Elokim]. For Yosef the Tzaddik subdued there the above kelipah — and rectified the aspect of the pahs above.

📋 Translator's Summary — Siman 83 (Matan B'Seser)



# סימן צ"ו
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/66/

סימן צ"ו
סימן צ"ו
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/66

Segment 3
HE:
זומם רשע לצדיק ומבקש וכו' אות א מאמר זה נאמר זמן רב קודם נסיעתו לארץ ישראל ומה שכתוב שם דע כי יש קבלה בידי וכו', דבר זה הודיע לו הצדיק הקדוש וכו' כמוהר"ר ליב ז"ל מטראסטענעץ אחר פטירתו בעת שבא אל רבינו ז"ל לבקש ממנו שיקרב את בניו וכו', ויש בזה ספור נפלא ויבואר במקום אחר:

EN:
"The wicked plots against the righteous and seeks" — and so on.

📋 Translator's Summary — Siman 83 (Matan B'Seser)

This discourse was said a long time before his journey to Eretz Yisrael.

And what is written there: "know that I have a tradition [kabbalah] in my possession" — and so on — this matter was made known to him by the holy Tzaddik — the holy Mohar"r Leib of Trastinetz — after the latter's passing — at the time when he came to Rabbainu to ask him to draw his sons close. And there is a wondrous account about this — which will be elaborated elsewhere.



# סימן צ"ז
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/67/

סימן צ"ז
סימן צ"ז
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/67

Segment 2
HE:
אות א ה"א בג' ציורין שלה גימטריא חלב עם ב' הכללות לכאורה צריך לומר בג' מילואין שלה, ורוצה לומר ה"י ה"ה ה"א גימטריא ל"א, והכולל של הששה אותיות והכולל של הג' ההין לבדם הם תשעה בסך הכל גימטריא חלב וזה שכתב עם ב' הכללות, רוצה לומר עם שני מיני כוללים הנ"ל כך מבואר בעץ חיים שער הכללים פ"ג ועיין מאורי אור אות ח' חלב שכתב שם בציורה ד"י ד"ו ג' וואוין עם הכולל כמנין חלב עם האותיות וכו' ואולי רוצה לומר גם כאן כך, הא בג' ציורין שלה היינו כנ"ל גימטריא חלב עם שני הכללות, רוצה לומר הה"א הנ"ל עם הכולל שלה גימטריא מ"ג, לכן חלב עם הכולל של השלש אותיות גימטריא גם כן מ"ג כנ"ל:

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 96

The letter Heh in its three fillings — the numerical value of chalav [milk] with two kollelim.

It seems one must say: in its three fillings — meaning: Hay-Yud, Hay-Hay, Hay-Alef — the numerical value is 31. And the kollel of the six letters — and the kollel of the three Hehs alone — they are nine in total — the numerical value of chalav. And this is what he wrote: with two kollelim — meaning: with the two kinds of kollels above. So it is elaborated in Etz Chayyim, Sha'ar HaKlalim, Chapter 3. And see Maorei Or, letter Ches — on chalav — where he writes there: in its filling — Daled-Yud — Daled-Vov — three vavs — with the kollel — the numerical value of chalav with the letters — and so on. And perhaps the meaning here is also as follows: the Heh with the above kollel = 43. Therefore chalav with the kollel of the three letters is also 43 as above.



# סימן ק"א-בקרוב עלי מרעים
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/68/

סימן ק"א-בקרוב עלי מרעים
סימן ק"א-בקרוב עלי מרעים
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/68

Segment 2
HE:
אות א יש אומרים שעל מאמר זה אמר רבינו ז"ל שהוא סוד כוונת קידוש ועיין פרי עץ חיים בסוד כוונת קידוש של שבת מובא שם ענין הג' שכליות שהם חכמה בינה דעת, וענין הג' י"ה גימטריא אדם, וענין הג' ידים וכו', וענין (ישעיה כ"ו) כי ביה ה' צור עולמים, וענין שני פעמים י"ה במילואין גימטריא עון ואחד פשוט, וכולם גימטריא פה וכו' ומענין עין תיבין שבקידוש וכו' עיין שם:

EN:
Siman One Hundred and One — B'Karov Alai M're'imסימן קא — בקרוב עלי מרעים

There are those who say: that Rabbainu said this discourse is the secret of the intention of Kiddush.

And see Pri Etz Chaim — on the secret intention of Shabbas Kiddush — where the matter of the three intellects [Chuchmah, Binah, Da'as] is brought there. And the matter of the three Yud-Hehs = the numerical value of Adam. And the matter of the three hands — and so on. And the matter of: [Isaiah 26] "for through Yah Haveye'ah — the Rock of Worlds." And the matter of two times Yud-Hay in their fillings = the numerical value of avon [sin] — and one simple form — and together the numerical value of peh [mouth] — and so on. And the matter of the nine words of Kiddush. See there.



# סימן ק"ד
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/69/

סימן ק"ד
סימן ק"ד
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/69

Segment 2
HE:
אות א איתא במדרש וכו' כי רצו ליטול חלק בארץ גם כן כמובא ובלשון החברים כתב יד איתא שם כמובא במסכת קידושין ובאמת במסכת קידושין לא נמצא מזה דבר, ואדרבא במקרא מבואר להדיא שאמרו (במדבר ל"ב) אל תעבירנו את הירדן, וכן אחר כך אמרו (שם) כי לא ננחל אתם מעבר לירדן והלאה וכו' על כן נראה לעניות דעתי דרוצה לומר שלא מאסו חס ושלום בישיבות ארץ ישראל, כמו שחשדם משה שהם כמו המרגלים שהניאו את לב בני ישראל לבלתי בא אל הארץ וכו' רק אדרבא גם אצלם היה חשוב מאד ישיבת ארץ ישראל, ורצו גם כן ליטול חלק בארץ, רק המקנה רב ועצום מאד שהיה להם דבר זה הכריחם לבקש את משה שיתן להם נחלתם מעבר לירדן נמצא שהם אנוסים בדבר ואינם נחשבים כמי שאין לו אלוק חס ושלום וזהו שאמרו (שם) כי באה נחלתינו אלינו מעבר הירדן מזרחה, כאילו אומרים בוודאי גם אנחנו היינו חפצים יותר ליטול חלקינו בארץ ישראל עצמה, אך מה נעשה כי סיבת המקנה רב גרם לנו שבאה נחלתינו מעבר הירדן מזרחה וזה שכתב רבינו ז"ל כי רצו ליטול חלק בארץ גם כן ידוע כי מאמר זה הוא לשון החברים, ועל כן הלשון בכאן מסורס קצת וכאילו כתיב כי רצו גם כן ליטול חלק בארץ רק שאונס המקנה גרם להם ומה שכתב כמובא במסכת קידושין רוצה לומר, כי שם דף סא מבואר שמה שהאריך משה לבאר שבאם לא יעברו חלוצים אתכם ונאחזו בתוככם בארץ כנען זה היה בשביל טובתם, כי באם לאו הוי אמינא שאבדו נחלתם שבעבר הירדן, וגם לא יטלו חלק בארץ ישראל גם כן עיין רש"י שפירש שהיו קצין בה מפני מקנה רב שלהם וכו', והתוספות פירשו שסלקו עצמו ממנה וכו' ע"ש ומאחר שמשה רבינו ע"ה השתדל לטובתם שלא יאבדו את חלקם בארץ ישראל גם אם לא יעברו לפני אחיהם, מובן מזה ממילא כי אחר כך עמד על כוונתם וסוף דעתם שאינם ממאסים חס ושלום בישיבת ארץ ישראל רק אדרבא כנ"ל:

EN:
Siman One Hundred and Fourסימן קד

There is a Midrash — and so on — that they wanted to take a portion in the land as well.

And in the language of the Companions' manuscript it states there: as is brought in tractate Kiddushin. But in truth: in tractate Kiddushin there is nothing to be found about this. And on the contrary: the Scripture states explicitly that they said: [Numbers 32] "do not bring us across the Jordan." And similarly afterwards they said: "for we will not inherit with them across the Jordan and beyond." Therefore it seems in my humble opinion: the meaning is that they did not despise, G-d forbid, settling in Eretz Yisrael — as Moshe suspected them of being like the spies who discouraged the heart of the children of Israel from coming to the land. Rather on the contrary: settling in Eretz Yisrael was also very precious to them. And they also wanted to take a portion in the land. Only: the very great and numerous flocks that they had compelled them to ask Moshe to give them their inheritance across the Jordan. It follows that they were compelled in the matter — and are not considered as those who have no G-d — G-d forbid. And this is what they said: [Numbers 32] "for our inheritance has come to us across the Jordan — to the east." As if to say: certainly we also would have preferred to receive our portion in Eretz Yisrael itself. But what can we do — for the cause of the great flocks brought it about that our inheritance has come to us from across the Jordan to the east. And this is what Rabbainu wrote: that they wanted to take a portion in the land as well. As it is known: the language here is the language of the Companions. And therefore the language here is somewhat inverted — and it is as if it is written: that they also wanted to take a portion in the land — only the compulsion of the flocks brought it upon them. And what he wrote: as is brought in tractate Kiddushin — the meaning is: for there in Kiddushin, p. 61 — it is elaborated: that what Moshe elaborated at length — that if the armed men do not cross with them — and [their families] will settle among them in the land of Canaan — this was for their benefit. For otherwise one might have thought that they lost their inheritance across the Jordan. And also that they would not receive a portion in Eretz Yisrael either. And see Rashi who explained: that they were displeased with it [Eretz Yisrael] because of their great flocks. And Tosafos explained: that they removed themselves from it. And since Moshe our teacher worked for their benefit — so that they would not lose their portion in Eretz Yisrael if they did not cross before their brothers — it is automatically understood: that afterwards he understood their intention and ultimate opinion — that they did not despise, G-d forbid, settling in Eretz Yisrael — on the contrary — as above.



# סימן ו-קרא את יהושע
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/7/

סימן ו-קרא את יהושע
סימן ו-קרא את יהושע
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/7

Segment 2
HE:
אות א אות א', אבל מי שבורח מן הכבוד שממעט בכבוד עצמו ומרבה בכבוד המקום (היינו ששומע חרפתו ובזיונו ושותק בשביל שיזכה על ידי זה לתשובה), אזי הוא זוכה לכבוד אלוקי וכו' כמבואר באות ב' שזה בחינת זביחת היצר שנאמר על זה (תהלים נ) זובח תודה יכבדנני וכשהוא מכבד את הקדוש ברוך הוא אז השם יתברך מכבד גם אותו בחינת כי מכבדי אכבד, ואז כבודו בבחינת (משלי כ"ה) כבוד אלקים הסתר דבר וכו':

EN:
Section 1 — Letter א — [on Section 1 of the discourse]

Section 1 of the discourse: "But one who flees from honor — who diminishes his own honor and increases the honor of the Omnipresent — namely: one who hears his own shame and disgrace and remains silent, in order to merit repentance through this — then he merits to Divine honor." As is explained in Section 2 — that this is the aspect of slaughtering one's evil inclination [zeviyas hayetzer], about which it is said: "One who sacrifices a thanksgiving offering honors Me" [Psalms 50]. And when he honors the Holy One Blessed be He, Hashem honors him too — in the aspect of "Those who honor Me I will honor" — and then his honor is in the aspect of: "The honor of G-d is to conceal a matter" [Proverbs 25].

Segment 4
HE:
אות ב אות ד', וכבדתו מעשות דרכיך וכו' כי שבת הוא בחינת תשובה, שהוא בחינת כבוד ה' שזה בחינת כבוד שבת וכו':

EN:
Section 2 — Letter ב — [on Section 4 of the discourse]

Section 4 of the discourse: "And honor Him by refraining from your own ways…" — for Shabbas is the aspect of repentance [teshuvah], which is the aspect of the honor of Hashem — this being the aspect of the honor of Shabbas.

Segment 6
HE:
אות ג אות ה', ונעשה על ידי זה אדם לשבת על הכסא וכו' רוצה לומר כי ישראל נקראו אדם, וקודשא בריך הוא וישראל כולא חד כמבואר לקמן, וכד ישראל אשתלימו בעובדייהו כביכול שמא קדישא אשתלים כמבואר בזוהר ויקרא ד:, וכן מבואר בכמה מקומות בדברי רז"ל כי כל התיקונים שלמעלה כפי תיקון מעשה האדם הישראלי ועל כן כשישראל זוכין לכל התיקונים המבוארים במאמר זה, שעל ידי זה נעשה תמונת אלף ואז הם בבחינת אדם, אז גם למעלה כביכול נשלמין כל הבחינות הנ"ל, עד שמגיעים התיקונים למעלה למעלה כביכול עד הכסא ואדם היושב על הכסא כמבואר בפנים וזה שמבואר גם לקמן מענין כריתת זרעו של עמלק שזה בחינת תיקון נקודה התחתונה ועל כן מלחמת עמלק תלוי ביהושע וכו', וידוע מאמר רבותינו ז"ל (מדרש תנחומא סוף תצא) שכביכול אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק, כי כפי שאדם זוכה לתשובה ולכבד את ה' שאז כבודו הוא גם כן בבחינת כבוד אלוהים וכנ"ל, כמו כן גם בכלליות נכנעין כל העכו"ם תחת ישראל שזה בחינת (תהלים מ"ז) ידבר עמים תחתינו וכו', זה בחינת חיריק נקודה התחתונה וכו', היינו כפי שישראל זוכין לתקן הנקודה התחתונה שהוא בחינת ותחת רגליו וכו' על ידי הדמימה והשתיקה, כמו כן זוכין גם בכלליות שנכנעין העכו"ם תחת רגליהם ונמחה זכרו של עמלק שהוא כל תוקף זוהמת הרע של הסטרא אחרא, ואז השם שלם והכסא שלם גם למעלה כביכול כנ"ל:

EN:
Section 3 — Letter ג — [on Section 5 of the discourse]

Section 5 of the discourse: "And through this a human being [adam] is made to sit upon the Throne…" — This means: Israel are called adam [human being], and the Holy One Blessed be He and Israel are entirely one, as is explained below. And "when Israel complete their deeds, as it were, the Holy Name is completed" — as is explained in Zohar Vayikra p. 4 — and likewise in many places in the teachings of the Sages, for all the supernal rectifications correspond to the rectification of the deeds of the Israelite person. Therefore when Israel merit all the rectifications explained in this discourse — through which the form of the letter Alef [א] is completed — and they are in the aspect of adam — then above as well, all the above aspects are completed, until the rectifications reach higher and higher — as it were — to the Throne and the human form seated upon the Throne, as is explained in the discourse.

Segment 8
HE:
אות ד שם באות ג', אבל הקדוש ברוך הוא מה שמחריש לאדם וכו' אין זה אלא כדי שיקבלו עונשם בעולם הבא שאז מסדרין לעיניו עונותיו וכו' נראה שרמז בזה כי אם יעניש אותו בעולם הזה אפשר שלא ישים אל לבו כלל שהעונש בא לו על עונותיו ויתקצף עוד יותר חס ושלום כי בעולם הזה אי אפשר לגלות לאדם מלמעלה האמת בתכלית השלימות כדי שלא תתבטל הבחירה, אבל לעתיד שאז תתבטל הבחירה ממילא אז יסדרו לעיני האדם את מעשיו ויוכיחו אותו על פניו בבחינת אוכיחך ואערכה לעיניך (ועיין בסימן צ"ח בענין גל של עצמות שזה בעצמו גם כן עונש וצער גדול מאוד כשאדם רואה מה שפגם) נמצא גם השתיקה ששותק הקדוש ברוך הוא להרשע אין זה בשביל נקמה חס ושלום, רק גם כן לטובתו ובשביל קיום הבחירה כנ"ל:

EN:
And this is also explained below — regarding the cutting off of the seed of Amalek — that this is the aspect of the rectification of the lower point. Therefore the war against Amalek depends upon Yehoshua. And it is a well-known teaching of the Sages : as it were, the Name is not complete and the Throne is not complete until the seed of Amalek is blotted out. For just as individually, when a person merits repentance and to honor Hashem — his own honor also becomes the aspect of Divine honor — so too collectively: all the nations bow beneath Israel, in the aspect of: "He subdues peoples beneath us" — this is the aspect of the chirik [vowel dot], the lower point. That is: just as Israel merit to rectify the lower point — which is the aspect of "and beneath His feet" — through silence and stillness — so too collectively they merit that the nations are subjugated beneath their feet, and the remembrance of Amalek — the full force of the evil filth of the Sitra Achra — is blotted out. Then the Name is complete and the Throne is complete above as well.

And this is also explained below — regarding the cutting off of the seed of Amalek — that this is the aspect of the rectification of the lower point. Therefore the war against Amalek depends upon Yehoshua. And it is a well-known teaching of the Sages [Midrash Tanchuma, end of Tetzeh]: as it were, the Name is not complete and the Throne is not complete until the seed of Amalek is blotted out. For just as individually, when a person merits repentance and to honor Hashem — his own honor also becomes the aspect of Divine honor — so too collectively: all the nations bow beneath Israel, in the aspect of: "He subdues peoples beneath us" [Psalms 47] — this is the aspect of the chirik [vowel dot], the lower point. That is: just as Israel merit to rectify the lower point — which is the aspect of "and beneath His feet" — through silence and stillness — so too collectively they merit that the nations are subjugated beneath their feet, and the remembrance of Amalek — the full force of the evil filth of the Sitra Achra — is blotted out. Then the Name is complete and the Throne is complete above as well.

Segment 10
HE:
אות ה שם בסוף אות ה', את גאון יעקוב זה בחינת וא"ו שבתוך האלף וכו', וזה בחינת המצוה למנות להם מלך וכו' רוצה לומר כי מלך הוא בחינת תפארת ותפארת הוא בחינת הוא"ו הנ"ל אך אף על פי כן לכאורה אין מובן הענין כלל מה שרמז את הבושה שמשתנה פניו לכמה גוונין (שזה הוא בחינת וא"ו הנ"ל) במצוות מינוי מלך ונראה לקרב אל השכל קצת, כי כמו שהוא"ו הוא הממוצע בין הנקודה העליונה לנקודה התחתונה, וכשזוכה לידום ולשתוק שעל ידי זה נעשה הבחינת נקודה התחתונה אז נעשה מהבושה בחינת וא"ו ומקבל על ידי זה אור נקודה העליונה שהוא בחינת כבוד אלוהים וכשאינו שותק על בזיונו אז הבושה חס ושלום הוא בבחינת ובוזי יקלו כמו כן גם בחינת כבוד מלכים כשרודף אחר הכבוד אז הכל חוקרין אחריו על כבודו בחינת (משלי כ"ה) כבוד מלכים חקור דבר וחולקין עליו וכו', אבל כשבורח מן הכבוד ואינו רוצה כבוד המלכות כלל רק שכלל ישראל מכריחין אותו לקבל המלכות, וכן מן השמים מכריחין אותו לזה, אז כבודו בבחינת כבוד אלוהים שאסור לחקור כלל אחר כבודו שזה בחינת המצוה של כבוד מלכים, כמאמר רבותינו ז"ל בפרט של מלכי ישראל, שזה בחינת שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך (כתובות י"ז) ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול וזה שנאמר אצל שלמה (דברי הימים א' כ"ט) וישב שלמה על כסא ה', כי המלכות שלו היתה בבחינת הוא"ו הנ"ל שהוא בחינת האור שמאיר הנקודה העליונה שהוא בחינת כבוד אלוהים הסתר דבר שהוא בחינת כסא דמתכסיא כנ"ל, אל הנקודה התחתונה שהוא בחינת מלכות עד שנעשה על ידי זה אדם לשבת על הכסא, בחינת עתידין ישראל ליתן עליהם את הדין שישראל שנקראו אדם ישבו על הכסא ויתנו הדין לכל באי עולם ומשיח יזכה לבחינת המלכות בשלימות דייקא על ידי החרפות שסבלו ישראל כל כך בבחינת (תהלים פ"ט) אשר חרפו עקבות משיחך ועל ידי שסובלין ישראל כל החרפות בשביל שמחזיקין בקדושת השם יתברך ובתורתו הקדושה, יהיה נעשה על ידי זה בחינת רקיע שמים בחינת וא"ו שבתוך האלף ויקבלו מאור הנקודה העליונה בפרט על ידי מלך המשיח, שעליו נאמר (במדבר כ"ד) דרך כוכב מיעקב והוא יכניע כל הסטרין אוחרנין תחת רגלי הקדושה, וימחה זכר עמלק לגמרי ויבנה לנו את בית הבחירה שזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין כ:) שמצוות העמדת המלך קודם לכריתת זרעו של עמלק:

EN:
There — in Section 3 of the discourse — "But the Holy One Blessed be He — His silence toward a person… is only so that they receive their punishment in the World to Come, where His deeds are set before him…" — It appears this alludes to the fact that were He to punish him in this world, it is possible the person would not take it to heart at all that the punishment is coming because of his sins — and would become even more infuriated, G-d forbid. For in this world it is impossible to reveal the absolute truth to a person from above, so as not to nullify free will. But in the future, when free will is nullified, his deeds will be set before the person's eyes and he will be reproached to his face: "I will rebuke you and lay it before your eyes" . [See Siman 98 regarding the heap of bones — which is itself also a great punishment and pain when a person sees what he damaged.] It follows that even the Holy One's silence toward the wicked is not for the purpose of vengeance, G-d forbid — but also for his good and for the preservation of free choice, as above.

There — in Section 3 of the discourse — "But the Holy One Blessed be He — His silence toward a person… is only so that they receive their punishment in the World to Come, where His deeds are set before him…" — It appears this alludes to the fact that were He to punish him in this world, it is possible the person would not take it to heart at all that the punishment is coming because of his sins — and would become even more infuriated, G-d forbid. For in this world it is impossible to reveal the absolute truth to a person from above, so as not to nullify free will. But in the future, when free will is nullified, his deeds will be set before the person's eyes and he will be reproached to his face: "I will rebuke you and lay it before your eyes" [Psalms 50]. [See Siman 98 regarding the heap of bones — which is itself also a great punishment and pain when a person sees what he damaged.] It follows that even the Holy One's silence toward the wicked is not for the purpose of vengeance, G-d forbid — but also for his good and for the preservation of free choice, as above.

Segment 12
HE:
אות ו ובדקות יותר ובביאור יותר קצת, כי העיקר מה שצריכין למעט בכבוד עצמו הוא בכדי להרבות כבוד המקום, אבל במה שנוגע בכבוד המקום אסור למעט חס ושלום וכן אסור לשתוק על מיעוט כבודו יתברך חס ושלום שזה בחינת מה שרמז רבינו ז"ל אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך וכו', כי אין זה שייך אצל הקדוש ברוך הוא נמצא כי אף על פי שההכרח לקבל חרפות ובושות בכדי לזכות לתשובה, אף על פי כן צריכין ליזהר ולהתפלל להשם יתברך על זה שיבואו עליו בזיונות כאלו שיתמעט רק כבודו על ידי זה אבל לא כבוד המקום חס ושלום (אם לא במקום שאי אפשר לתקן כגון החרפות שסובלין כלל ישראל מהעכו"ם, וכן עוד כל כיוצא בזה כמובן וכנ"ל שגם הקדוש ברוך הוא בעצמו כביכול מחריש ואינו מעניש את הרשע מיד, כי יודע שלא ישים אל לבו אלא אדרבה יתקצף עוד יותר כנ"ל)

EN:
There — at the end of Section 5 of the discourse — "'The pride of Yaakov' — this is the aspect of the vav within the Alef… and this is the aspect of the mitzvah to appoint a king over them…" — This means: a king is the aspect of tiferes [beauty/harmony], and tiferes is the aspect of the vav mentioned above. Yet at first glance the matter is entirely unclear — why did he allude to the shame that changes a person's face through many colors [which is the aspect of the vav] specifically in the mitzvah of appointing a king?

There — at the end of Section 5 of the discourse — "'The pride of Yaakov' — this is the aspect of the vav within the Alef… and this is the aspect of the mitzvah to appoint a king over them…" — This means: a king is the aspect of tiferes [beauty/harmony], and tiferes is the aspect of the vav mentioned above. Yet at first glance the matter is entirely unclear — why did he allude to the shame that changes a person's face through many colors [which is the aspect of the vav] specifically in the mitzvah of appointing a king?

Segment 14
HE:
אות ז וזה בחינת מצוות העמדת מלך שקודם לכריתת זרעו של עמלק, כי אף שצריכין לסבול חרפות ובזיונות, זה בשביל למעט בכבוד עצמו בכדי שיתרבה כבוד המקום, כי על ידי זה דווקא יכניע כל הסטרין אחרנין ויכרית זרעו של עמלק הרוצין למעט בכבוד המקום חס ושלום, על כן צריכין למנות מלך קודם, לידע שאין הכוונה למעט בכבוד ישראל לגמרי חס ושלום אפילו אם הדבר נוגע לכבוד המקום חס ושלום לא כן הדבר, רק תכלית התיקון של הבזיונות הוא בכדי שמהם עצמם יהיה נעשה בחינת הוא"ו שבתוך האלף שמחבר הנקודה תחתונה שהוא בחינת והארץ הדום רגליו לבחינת הנקודה העליונה שהוא בחינת כבוד אלוהים שאסור לחקור כלל על הכבוד הזה בכדי שלא ימעט כבודו חס ושלום, שזה בחינת מצוות העמדת מלך לידע שיש אדם כזה שחלק לו הקדוש ברוך הוא כבודו, וכבודו הוא כבוד המקום כביכול, וצריכין שתהא אימתו עליך וליזהר בכבודו מאוד, ואז דווקא נוכל להכרית זרעו של עמלק שרוצה למעט בכבוד המקום חס ושלום וזה שלמדו רז"ל (סנהדרין כ:) שצריכין להעמיד מלך תחלה שנאמר כי יד על כס יה ואחר כך מלחמה לה' בעמלק ואין כסא אלא מלך שנאמר וישב שלמה על כסא ה' למלך היינו כנ"ל ע"ש עוד ותבין

EN:
And this is what is said of Shlomo: "And Shlomo sat upon the throne of Hashem" — for his kingship was in the aspect of the above vav: the aspect of the light that the upper point — the aspect of Divine honor, the hidden matter, the aspect of the concealed Throne — shines down to the lower point which is the aspect of Malchus. Until through this adam is made to sit upon the Throne — in the aspect of: "Israel who are called adam are destined to render judgment, sitting upon the Throne and rendering verdict for all who come into the world." And Mashiach will merit the aspect of Malchus in its complete perfection specifically through the shames that Israel have suffered — in the aspect of: "Because they shamed the footsteps of Your anointed" . And through Israel bearing all the shames for the sake of maintaining the holiness of Hashem's Name and His holy Torah, through this the aspect of the heavenly firmament — the vav within the Alef — will be produced, and they will receive from the light of the upper point — especially through King Mashiach, about whom it is said: "A star shall shoot forth from Yaakov" . And he will subdue all the Other Sides beneath the feet of holiness, blot out the remembrance of Amalek entirely, and build for us the Chosen House. This is the aspect of what the Sages expounded : the mitzvah of appointing a king precedes the cutting off of the seed of Amalek. For the Sages derived this from the verse: "For a hand is upon the throne of Yah — and then: war for Hashem against Amalek" — meaning: first the throne must be established, and only then the war against Amalek. And they expounded: "a throne is none other than a king" — as it says: "And Shlomo sat upon the throne of Hashem to reign" — as above. See there further and you will understand.

It seems one can bring this closer to understanding as follows: just as the vav is the intermediary between the upper point and the lower point — and when one merits to be still and silent, through which the aspect of the lower point is formed, then from the shame itself is produced the aspect of the vav, receiving through this the light of the upper point which is the aspect of Divine honor — and when one does not remain silent over one's humiliation, the shame, G-d forbid, is in the aspect of "those who despise Me shall be demeaned" — so too in the aspect of royal honor: when one pursues honor, everyone investigates one's honor, in the aspect of: "The honor of kings is to investigate a matter" [Proverbs 25], and they dispute him. But when one flees from honor and desires no royal glory whatsoever — only that all of Israel compel him to accept the kingship, and Heaven likewise compels him — then his honor is in the aspect of Divine honor, concerning which it is forbidden to investigate at all. This is the aspect of the mitzvah of royal honor — as the Sages said specifically of the kings of Israel: "You shall appoint over yourself a king" — that his awe should be upon you [Kesubos 17] — and a king who waives his honor: his honor is not waived.

And this is what is said of Shlomo: "And Shlomo sat upon the throne of Hashem" [Chronicles I, 29] — for his kingship was in the aspect of the above vav: the aspect of the light that the upper point — the aspect of Divine honor, the hidden matter, the aspect of the concealed Throne — shines down to the lower point which is the aspect of Malchus. Until through this adam is made to sit upon the Throne — in the aspect of: "Israel who are called adam are destined to render judgment, sitting upon the Throne and rendering verdict for all who come into the world." And Mashiach will merit the aspect of Malchus in its complete perfection specifically through the shames that Israel have suffered — in the aspect of: "Because they shamed the footsteps of Your anointed" [Psalms 89]. And through Israel bearing all the shames for the sake of maintaining the holiness of Hashem's Name and His holy Torah, through this the aspect of the heavenly firmament — the vav within the Alef — will be produced, and they will receive from the light of the upper point — especially through King Mashiach, about whom it is said: "A star shall shoot forth from Yaakov" [Numbers 24]. And he will subdue all the Other Sides beneath the feet of holiness, blot out the remembrance of Amalek entirely, and build for us the Chosen House. This is the aspect of what the Sages expounded [Sanhedrin 20b]: the mitzvah of appointing a king precedes the cutting off of the seed of Amalek. For the Sages derived this from the verse: "For a hand is upon the throne of Yah — and then: war for Hashem against Amalek" [Exodus 17:16] — meaning: first the throne must be established, and only then the war against Amalek. And they expounded: "a throne is none other than a king" — as it says: "And Shlomo sat upon the throne of Hashem to reign" — as above. See there further and you will understand.

Segment 16
HE:
אות ח וזה שהוזהר המלך מאוד לבלתי רום לבבו מאחיו שלא יהיה רודף אחר כבוד עצמו חס ושלום וידע שכבודו הוא רק בשביל כבוד המקום כנ"ל והוא בחינת הממוצע שצריך להמשיך הארה מהנקודה העליונה בחינת כבוד אלוקים לבחינת המלכות שהיא בחינת נקודה התחתונה שהיא בחינת כלל קדושת ישראל, ויכניע כל הצרים הרוצים למעט בכבוד המקום חס ושלום, רק יראה להרבות בכבוד המקום (ועל כן באמת אמרו רז"ל (גיטין ס"ב) מאן מלכי רבנן כי הצדיקי אמת זוכין גם כן לבחינת הכבוד הזה) וזהו שאמרו רז"ל יומא כ"ב: מפני מה לא נמשכה מלכות שאול מפני שלא היה בו שום דופי וכו' ואין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח דעתו עליו אומרים לו חזור לאחוריך נמצא מבואר דבריו ז"ל שעיקר העמדת המלך וקיום מלכותו הוא על ידי החרפות ובושות כדי שלא יהיה רודף אחר כבוד עצמו ואמרו עוד שם מפני מה נענש שאול מפני שמחל על כבודו, כי אדרבא דייקא כשאינו לוקח המלכות לעצמו ואינו להוט אחר כבוד עצמו ומקבל מלכותו רק בשביל כבודו יתברך אז אסור למחול על כבודו בכדי שלא ימעט בכבוד המקום חס ושלום וע"ש עוד דף כ"ג מענין שתלמיד חכם אף על פי שהוא מהנעלבין ואינן עולבין, אף על פי כן צריך להיות נוקם ונוטר כנחש ונקיט לו בלבו כי מצד עצמו בוודאי ראוי לשתוק כי ה' אמר לו קלל ומסתמא החרפות באין לו לטובתו או לכפר עוונו שפגם בכבוד המקום חס ושלום או בכדי שיגיע על ידי זה למדריגה גדולה ביותר וכאשר יבואר לקמן, אך אף על פי כן מאחר שכבר יש לו חלק בכבוד המקום על כן אסור לו למחול על כבודו לגמרי רק להיות נקיט ליה בלביה וכו' (עיין רש"י שם וחידושי אגדות שם) נמצא במאמר זה מבואר כל דברינו הנ"ל:

EN:
It follows: even though it is necessary to receive shames and humiliations in order to merit repentance, nonetheless one must be careful and pray to Hashem that the humiliations that come upon one be only those that diminish one's own honor — but not the honor of the Omnipresent, G-d forbid. [Unless it is a case where rectification is impossible — such as the shames that all of Israel suffer from the nations, and all similar cases — as is understood from the above: that even the Holy One Blessed be He, as it were, is silent and does not punish the wicked immediately, since He knows the person will not take it to heart but will become even more infuriated, as above.]

More precisely and with somewhat more elaboration: the essential requirement to diminish one's own honor is in order to increase the honor of the Omnipresent. But regarding what pertains to the honor of the Omnipresent, one is forbidden to diminish it, G-d forbid. And similarly one may not remain silent over a diminishment of His honor, G-d forbid. This is the aspect of what Rabbainu alluded: "These things you did and I was silent — you thought I was like you…" [Psalms 50] — for this is not applicable to the Holy One Blessed be He.

Segment 18
HE:
אות ט תמצית דברינו, כי ידוע כי דבר הממוצע צריך להיות בו מבחינת שתי הקצוות, כמו כן הבושה שהוא הממוצע בין הנקודה העליונה להנקודה התחתונה יש בה מבחינת שניהם, כשאינו מקבלה כראוי אז בא על ידה לשפלות גמור חס ושלום, ונעשה נבזה שפל כעפר ממש חס ושלום בבחינת (שמואל א' ב) ובוזי יקלו וכשמקיים (תהלים ל"ז) דום לה' וכו' אז והוא יפיל לך חללים בחינת (שם ק"ט) ולבי חלל בקרבי וזובח על ידי זה את יצרו (שהוא עיקר השונא שממנו באין לו כל החרפות ובזיונות), שזה בחינת כריתת זרעו של עמלק, ובהבושה הזאת שבא עליו מאיר בה אור הנקודה העליונה בחינת הכבוד העליון כבוד אלהים ואז הבושה הוא בבחינת העמדת מלך והכלל כי אי אפשר לזכות לכבוד אלהים אלא על ידי תשובה שהוא בחינת הכף של כבוד, ועיקר התשובה כשישמע בזיונו ידום וישתוק כי קודם התשובה אז עדיין בחינת אהיה בהסתרת פנים ממנו והסתרת פני אהיה גימטריא דם, ואז באין עליו שפיכות דמים ובזיונות ואז אם אינם מקבלם כראוי אזי בא על ידי זה לשפלות ובזיונות ביותר, ואז הבזיונות בבחינת ובוזי יקלו וכשזוכה לקיים דום לה' זוכה על ידי זה לזביחת יצרו ולתשובה שלימה עד שזוכה לבחינת כבוד אלהים, והבזיונות הם בחינת האוהל שעל ידו נעשה יחוד בין משה ויהושע שזה בחינת האור שהנקודה העליונה מאיר להנקודה התחתונה וזה נעשה בפרטות ובכלליות, מבחינת הדמימה והשתיקה שהוא בחינת נקודה התחתונה נמשך בכלליות בחינת כריתת זרעו של עמלק, ומבחינת הבזיונות עצמן נמשך בכלליות למנות להם מלך לישראל, ומבחינת תיקון הנקודה העליונה נמשך בכלליות בחינת בנין בית הבחירה:

EN:
And this is why the king was strongly warned not to raise his heart above his brothers — not to pursue his own honor, G-d forbid — and to know that his honor exists only for the sake of the honor of the Omnipresent, as above. He is the aspect of the intermediary that must draw illumination from the upper point — the aspect of Divine honor — to the aspect of Malchus, which is the lower point, the aspect of the totality of the holiness of Israel. And he must subdue all the oppressors who wish to diminish the honor of the Omnipresent, G-d forbid — only seeking to increase the honor of the Omnipresent. [And therefore the Sages truly said : "Who are kings? The Rabbis" — for the true Tzaddikim also merit this aspect of honor.]

It follows: even though it is necessary to receive shames and humiliations in order to merit repentance, nonetheless one must be careful and pray to Hashem that the humiliations that come upon one be only those that diminish one's own honor — but not the honor of the Omnipresent, G-d forbid. [Unless it is a case where rectification is impossible — such as the shames that all of Israel suffer from the nations, and all similar cases — as is understood from the above: that even the Holy One Blessed be He, as it were, is silent and does not punish the wicked immediately, since He knows the person will not take it to heart but will become even more infuriated, as above.]

Segment 20
HE:
אות י שם בכוונות אלול, ועל פי זה תבין לקשר התורה היטיב וכו', כי בקי ברצוא היינו לבלי להסתפק עצמו במדריגתו רק לבקש אחר מדריגה יתירה בכל פעם, שזה בחינת מה שכתוב באות גימ"ל שצריך לאחוז תמיד במדת התשובה, כי צריכין לעשות תשובה על תשובה זה בחינת שם אהיה במילואו גימטריא קס"א בחינת אם אסק שמים שם אתה אסק אותיות קס"א, כי שם אהיה הוא בחינת תשובה ועיקר שלימות התשובה ומלואה הוא רק לאחוז תמיד במדת התשובה שזה בחינת אם אסק שמים וכו' בחינת בקי ברצוא, ותשובה הוא בחינת הנקודה העליונה שהוא בחינת סגול דא חמה, על כן צריכין לכוון השם הקדוש הזה בניקוד סגול ובקי בשוב בחינת ואציעה שאול הנך זה בחינת ס"ג, היינו כשהאדם הוא בבחינת נסוג אחור חס ושלום והוא רחוק מהקדושה לגמרי חס ושלום, אף על פי כן אל יתייאש עצמו לגמרי חס ושלום רק יקיים ואציעה שאול הנך ויבקש גם משם את השם יתברך ויחתור לזכות לתשובה רק שאז עדיין בחינת אהיה בהסתרת פנים ממנו ואז עוברין עליו חרפות ובזיונות, והוא צריך לחזק את עצמו ולקבלם באהבה ולידום ולשתוק כעפר, בחינת ונפשי כעפר לכל תהיה, בחינת והארץ הדום רגלי, ולקוות וליחל לזכות על ידי זה לתשובה ועל ידי הדמימה והשתיקה נעשה בחינת נקודה התחתונה בחינת חיריק, על כן צריך לכוון השם הקדוש הזה בניקוד חיריק:

EN:
The essence of our words: It is known that an intermediary must partake of both extremes. So too shame — which is the intermediary between the upper point and the lower point — contains aspects of both. When one does not receive it properly, one falls through it into utter degradation, G-d forbid — becoming truly despised and lowly as dust, in the aspect of: "Those who despise Me shall be demeaned" . But when one fulfills: "Be still before Hashem" — then "He will cast down the slain [challalim] before you" — which is the aspect of: "and my heart is challal [slain/hollow] within me" — and through this one slaughters one's evil inclination [which is the essential enemy from whom all the shames and humiliations come]. This is the aspect of cutting off the seed of Amalek. And in the shame that comes upon him, the light of the upper point shines — the aspect of the supernal honor, Divine honor. Then the shame is in the aspect of appointing a king.

And this is the aspect of the mitzvah of appointing a king — which precedes the cutting off of the seed of Amalek. For even though one must suffer shames and humiliations — this is in order to diminish one's own honor so that the honor of the Omnipresent increases. For specifically through this one subdues all the Other Sides and cuts off the seed of Amalek — who wish to diminish the honor of the Omnipresent, G-d forbid. Therefore one must first appoint a king — to know that the intention is not to diminish Israel's honor entirely, G-d forbid, certainly not when the matter touches upon the honor of the Omnipresent. Rather, the ultimate purpose of the humiliations is that from them themselves the aspect of the vav within the Alef be produced — connecting the lower point, which is the aspect of "and the earth is the footstool of His feet," to the upper point, which is the aspect of Divine honor — the hidden matter — about which it is forbidden to investigate at all, so that His honor not be diminished, G-d forbid. This is the aspect of the mitzvah of appointing a king: to know that there is such a person to whom the Holy One has allocated His honor — and his honor is as the honor of the Omnipresent, as it were — and one must hold his awe upon oneself and be very careful of his honor. Only through this can one cut off the seed of Amalek that wishes to diminish the honor of the Omnipresent, G-d forbid. And this is what the Sages expounded [Sanhedrin 20b] — that one must first appoint a king, as it says: "For the hand is upon the Throne of Yah — and then: war for Hashem against Amalek" — and "a throne is none other than a king" — as it says: "And Shlomo sat upon the throne of Hashem to reign." See there for more and you will understand.

Segment 22
HE:
אות יא שם בסוף המאמר שעל ידי שדן את המחרפים אותו לכף זכות שאינם חייבים כל כך במה שמבזים אותו, כי לפי דעתם וסברתם נדמה להם שראוי לבזות אותו ועל כן הוא שותק להם על בזיונו על ידי זה נעשה בחינת כתר וכו' לכאורה יש לדקדק כי הלא לעיל מבואר שצריך לשתוק בשביל תשובה על עוונותיו, כי עדיין הדם שבחלל השמאלי בתוקף ועוז ובשביל זה באין עליו בזיונות ושפיכות דמים נמצא שסובר שהבזיונות מגיעין לו באמת, וכאן מבאר שדן אותם לכף זכות שנדמה להם שראוי לבזות אותו משמע שבאמת אין ראוי להם לבזותו רק שלהם נדמה כך אך הענין מבואר על פי מה שכתב למעלה מהענין שצריך לאחוז תמיד במדת התשובה ואפילו כשזוכה לתשובה שלימה שאז זוכה לבחינת כבוד אלוהים, אף על פי כן צריך לעשות עוד תשובה על השגתו הראשונה וכן בכל פעם עד עולם והנה התשובה הוא בבחינת שם אהיה וכל מה שזוכה לתשובה העליונה ביותר הוא בבחינת שם אהיה הגבוה יותר והנה מי שזכה לתשובה שלימה שהיא בחינת אהיה ורוצה לעלות לבחינת אהיה הגבוה יותר ואז הבחינת אהיה הזה עדיין בהסתרת פנים ממנו, והסתרת פני אהיה גימטריא דם, ובאין עליו שפיכות דמים ובזיונות והוא מהפך דם לדם ושותק על עלבונו, על ידי זה זוכה לתשובה עליונה ביותר שהוא בחינת אהיה הגבוה ביותר רק שיש לחוש בזה כי מאחר שכבר זכה לתשובה שלימה עד שכבודו הוא בבחינת כבוד אלוקים אם כן כשחולקין עליו ומבזין אותו פוגמין ישראל בכבוד אלוהים כביכול (ובאמת אמרו ז"ל (פסיקתא דרב כהנא ב' ד) שהקפיד הקדוש ברוך הוא על כבוד הצדיק יותר מעל כבוד עצמו כביכול) בפרט כפי שבארנו לעיל שצריכין ליזהר שעל ידי הבזיונות לא יתמעט כבוד המקום חס ושלום אך הצדיק דן את כל החולקים עליו לכף זכות, כי לפי דעתם וסברתם נדמה להם שראוי לבזות אותו, ואילו היו יודעים שכבר זכה לתשובה שלימה בחינת כבוד אלוהים גם הם היו מכבדין אותו, על ידי זה הוא שותק ומקבל הבזיונות באהבה וזוכה על ידי זה לתשובה עליונה ביותר בחינת כתר עליון ביותר, וכבוד אלוהים גם כן אינו מתמעט על ידי הבזיונות, רק אדרבה נתרבה כבוד המקום על ידי שדן אותם לכף זכות שזה שמבזין אותו הוא כי נדמה להם כי זה כבודו יתברך ומזה תבין דברי צחות שאמר רבינו ז"ל לענין המחלוקת שהיה עליו, ואמר הוא ז"ל עלי אין חולקין כלל כי אלו הייתי עושה כל מה שהם אומרים עלי היה ראוי באמת לחלוק עלי, וכיון שאין הדבר כן רק אדרבא בהיפך לגמרי מכל מה שהחולקין אומרים עלי, נמצא שגם הם אינם חולקים רק על העושה כן, אבל לא עלי תלונותם מאחר שאין בי שום שמץ מזה וכמבואר במ"א ומכוון לדברינו הנ"ל:

EN:
And this is realized both individually and collectively: from the aspect of silence and stillness — the aspect of the lower point — the cutting off of the seed of Amalek is drawn collectively. And from the aspect of the humiliations themselves — the appointing of a king for Israel is drawn collectively. And from the aspect of the rectification of the upper point — the building of the Chosen House [Beis HaBechira] is drawn collectively.

And this is why the king was strongly warned not to raise his heart above his brothers — not to pursue his own honor, G-d forbid — and to know that his honor exists only for the sake of the honor of the Omnipresent, as above. He is the aspect of the intermediary that must draw illumination from the upper point — the aspect of Divine honor — to the aspect of Malchus, which is the lower point, the aspect of the totality of the holiness of Israel. And he must subdue all the oppressors who wish to diminish the honor of the Omnipresent, G-d forbid — only seeking to increase the honor of the Omnipresent. [And therefore the Sages truly said [Gittin 62]: "Who are kings? The Rabbis" — for the true Tzaddikim also merit this aspect of honor.]

Segment 24
HE:
אות יב שם לעיל בכוונות אלול ימין במילואו עולה דרך ויש לומר בדרך צחות שזהו שאמרו רז"ל כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין היינו בחינת דרך הנ"ל שהוא בחינת ימין הנ"ל:

EN:
There — in the Elul kavvanot [mystical intentions for the month of Elul that are interwoven into the discourse]: "And through this you will understand the linkage of the Torah well… for one who is expert in ratzo [running/advancing] — meaning: not to be content with one's current level, but always to seek a yet higher level — this is the aspect of what is written in Section 3: that one must always hold to the attribute of repentance, for one must do repentance upon repentance." This is the aspect of the Name Eheyeh in its full spelling — whose numerical value is 161 — the aspect of "If I ascend to the heavens — there You are" — the letters of which also equal 161. For the Name Eheyeh is the aspect of repentance, and the essential completion and fullness of repentance is to always hold to the attribute of repentance — this being the aspect of "if I ascend to the heavens" — the aspect of one expert in ratzo. And repentance is the aspect of the upper point, which is the aspect of segol [the vowel sign] — this being the sun [chamah]. Therefore one must have in mind the above holy Name with the vowel segol.

And this is what the Sages said [Yoma 22b]: "Why was the kingship of Shaul not sustained? Because there was no blemish in him…" and "One does not appoint a leader over the community unless there is a basket of creeping things hanging behind him — so that if his mind becomes too proud, one says to him: turn around." It follows from his words that the essential establishment of the king and the continuation of his kingship is through shames and humiliations, so that he not pursue his own honor. And they also said there: "Why was Shaul punished? Because he waived his honor" — for on the contrary: specifically when he does not take the kingship for himself and is not eager for his own honor, and accepts his kingship only for the sake of His honor — then it is forbidden to waive his honor, so that the honor of the Omnipresent not be diminished, G-d forbid. See there further, p. 23 — regarding a Torah scholar: even though he is among those who are shamed and do not shame others in return, nonetheless he must be "vengeful and unforgiving as a serpent" and hold it in his heart. For from his own perspective he is certainly right to be silent — since Hashem said to him "let him curse" — [meaning: it was Divinely decreed that he be cursed, as in the case of Shim'i ben Gera who cursed Dovid — and Dovid accepted it, saying "Hashem told him to curse"] — and presumably the humiliations come to him for his good: either to atone for a sin by which he damaged the honor of the Omnipresent, G-d forbid, or in order that he reach a far greater level, as will be explained below. Yet nonetheless, since he already has a share in the honor of the Omnipresent — it is therefore forbidden to him to entirely waive his honor — only to hold it in his heart and not give full expression to his grievance. [See Rashi there and Chiddushei Aggados there.] Thus in this discourse all our above words are explained.

Segment 26
HE:
אות יג והנה מאמר זה נאמר בשנת תקס"ג הנ"ל בשבת תשובה וא"ו תשרי ואז הזכיר רבינו ז"ל בהתחלת התורה בסמוך את הפסוק (יחזקאל א) ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה (ואחר כך בכתב ידו הקדוש לא הזכיר את הפסוק עד סמוך לסוף המאמר) ואז אחז בשתי ידות הכסא שישב עליו והיה מתנענע עם הכסא ואמר באימה וביראה ובמסירת נפש עצום מאוד בזה הלשון: כשיושבין על הכסא אז הוא אדם (ואמר בזה הלשון: אז מע זיצט אויף דער שטיל יענץ מאהל איז מען אמענטש) (ועיין זוהר תזריע דף מ"ח) והדברים סתומים מאד ואחר כך גמר כל התורה הנוראה הזאת, ובשעת אמירת התורה לא דיבר כלל מענין כוונות אלול, רק אחר כך כשגמר אמירת התורה הזאת אחר שהתפלל ערבית והבדיל, אחר כך חזר ודיבר מהתורה הזאת כדרכו תמיד, ואז ענה ואמר לאנשים חשובים זקנים שישבו אצלו אז שהיו מתפללין מתוך סידור האר"י ז"ל, תאמרו לי איך מרומז בהתורה הנ"ל כל כוונות של אלול והחרישו ולא ענו כי באמת אי אפשר בשום אופן להבין מעצמו סוד הכוונות אלול איך מרומזים בהתורה הנ"ל, וצוה להביא לפניו סידור האר"י ז"ל, ופתח אותו והראה להם הכוונות של אלול ואחר כך פתח פיו הקדוש והנורא והתחיל לגלות פלאות איך כל הכוונות של אלול מרומזים שם בדרך נפלא ונורא מאוד כמבואר מזה בספר אבל אי אפשר לצייר בכתב את השיעור שבלבי את כל הנעימות והנפלאות תמים דעים שהרגשתי אז בשעה שזכיתי לשמוע את כל אלה:

EN:
Section 11 — Letter יא — [end of the discourse]

The essence of our words: It is known that an intermediary must partake of both extremes. So too shame — which is the intermediary between the upper point and the lower point — contains aspects of both. When one does not receive it properly, one falls through it into utter degradation, G-d forbid — becoming truly despised and lowly as dust, in the aspect of: "Those who despise Me shall be demeaned" [Samuel I, 2]. But when one fulfills: "Be still before Hashem" [Psalms 37] — then "He will cast down the slain [challalim] before you" — which is the aspect of: "and my heart is challal [slain/hollow] within me" [Psalms 109:22] — and through this one slaughters one's evil inclination [which is the essential enemy from whom all the shames and humiliations come]. This is the aspect of cutting off the seed of Amalek. And in the shame that comes upon him, the light of the upper point shines — the aspect of the supernal honor, Divine honor. Then the shame is in the aspect of appointing a king.

Segment 28
HE:
אות יד גם דיבר אחר שבת מהתורה הנ"ל שמדברת שם מענין משה ויהושע ואוהל מועד שהם בחינת נקודה העליונה ונקודה התחתונה וא"ו שבאמצע האלף וכו', ואז אמר לי בזה הלשון שבכל מקום שמתוועדים יחד רבי ותלמיד נעשה בחינה זאת בחינת משה ויהושע ואוהל מועד וכו' ואחר כך בהיותי במעדוועדיווקע אצלו דיבר עמי אחר פורים מענין הגימל מצוות שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ ששייך לזה (כנדפס במקומו) וסיים אז ואמר כי כל ג' מצוות אלו הם בחינת תשובה ושאלתי אותו ז"ל איך הג' מצוות אלו הם בחינת תשובה, ענה ואמר זה תאמר אתה (דאס זאג דוא שוין) ובזה הלכתי מלפניו ז"ל, ותיכף התחלתי לחשוב בזה ותיכף בדרך הליכתי מביתו לאכסניא שלי הזמין לי השם יתברך בזה חידושים נאים וכתבתי מה שחנני השם יתברך בזה, וזה היה התחלת חינוכי לחדש בתורתו הקדושה שחינך אותי ברחמיו ודרכיו הנפלאים, וביום שלאחריו הבאתי לפניו מה שכתבתי והוטב בעיניו, ושחק קצת מחמת שמחה, וענה ואמר תוכל ללמוד אם תהיה מתמיד (דיא וועסט קענין לערנין אז דוא וועסט באגערין) אך אף על פי כן אחר כך הוכרחתי להפסיק מלחדש עד שאלמוד תחלה ספרי הפוסקים הרבה ואחר כך ספרי קבלה וכו', עד שאחר כך צוה לי לחדש ואחר כך צוה לי לכתוב את החידושין שלי כאשר מבואר מזה במקום אחר (וכל זה העתקתי מספר חיי מוהר"ן אשר נכתב בלשון הר"ר נתן ז"ל בעצמו וכל המבואר כאן שאמר לו או שצוה עליו או ששאל אותו הכל הכוונה על הר"ר נתן ז"ל בעצמו):

EN:
At first glance one must examine this: for above it is explained that one must be silent for the sake of repentance for one's sins — since the blood in the left chamber is still powerful and strong, and for this reason the humiliations and bloodsheds come upon him. This implies that he believes the humiliations genuinely deserve to come to him. But here it explains that he judges them favorably — that it only appears to them that it is proper to disgrace him — implying that in truth they do not deserve to disgrace him, only it seems so to them.

The principle: it is impossible to merit Divine honor except through repentance — which is the aspect of the the letter Kaf [כ] of Kovod [honor] — the kaf shel kovod — meaning: it is specifically through this path of humility and silence that the "K" of kavod [honor] is attained. And the essential repentance is: when one hears one's humiliation, to be still and silent. For before the repentance, the aspect of Eheyeh [I Will Be] is still in concealment of the face from him — and the numerical value of hastoras penay Eheyeh [the concealment of the face of Eheyeh] is dam [blood — numerical value 44]. Then bloodsheds and humiliations come upon him. And if he does not receive them properly, he falls through this into even greater degradation and humiliation — and the humiliations are then in the aspect of "those who despise Me shall be demeaned." But when one merits to fulfill "be still before Hashem" — one merits through this to the slaughter of one's evil inclination and to complete repentance, until one merits the aspect of Divine honor. And the humiliations are the aspect of the ohel [tent] through which the union of Moshe and Yehoshua is made — the aspect of the light that the upper point shines to the lower point.

Segment 30
HE:
אות טו אמר המחבר, כמה הלכתא גברוותא יש לשמוע ולהבין מסיפור זה הנ"ל א' כמה גדולה ורמה מעלת הצדיק הקדוש וכו' עד שישיבתו על הכסא (להאיר בתלמידיו הקדושים ולגלות להם נפלאות מתורתו הקדושה וללמדם דרך ה' וכו') הוא בחינת ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה וכו' ועיין זוהר תזריע דף מ"ח הנ"ל תאנא בכמה דרגין אתקרי שלמותא דלעילא כד יתיב קוב"ה בכורסייא ועד דלא יתיב קוב"ה בכורסייא לא אשתכח שלימותא דכתיב ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה וכו' תאנא בששי נברא האדם בשעה שנשלם הכסא וכו' ולפיכך נברא האדם בששי שהוא ראוי לישב על הכסא וכו' ועיין מדרש הנעלם חיי שרה קכ"ו: אור הנשמה לעולם הבא גדול מאור הכסא וכו' ע"ש ב' מה שאמר להר"ר נתן ז"ל שבכל מקום שמתוועדים יחד רבי ותלמיד הוא בחינת משה ויהושע ואוהל מועד ולדעתינו העניה יש בזה דברים גבוהים ורמים, כי רמז בזה סוד ההתקשרות בינו ובין תלמידו הקדוש הר"ר נתן ז"ל כי מאמר זה נאמר סמוך מאוד להתקרבותו אליו ז"ל ומי שבקי קצת בספריו הקדושים של הר"ר נתן ז"ל, והכיר אותו בחייו ושמע דבריו ושיחותיו הקדושים ובקי קצת בעניניו וסיבותיו אשר עברו עליו יבין בלבו ויראה בעיני שכלו ממש כי היה מבחינה זו הנ"ל, כי רוב דבריו המה מהתחזקות בעבודת ה' לבלי לייאש עצמו שום אדם מישראל רק כל אחד ממקומו ידרוש ויבקש את ה' שזה בחינת בקי בשוב המבואר במאמר הנ"ל, שזה בחינת נקודה התחתונה בחינת יהושע ועיין עוד בליקוטי תנינא במאמר כי מרחמם ינהגם סימן ז', שם מדבר גם כן משני הבחינות המבוארים כאן וקורא אותם שם בשם דרי מעלה ודרי מטה בן ותלמיד ומבואר שם שבחינת התלמיד הוא בחינת יהושע ר"ת יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר, היינו מה שצריכין לחזק הדרי מטה שוכני עפר שהם בתכלית שפלות המדריגה לבלי יתיאשו עצמן ולבלי יסוגו אחור לגמרי חס ושלום, רק ידעו כי ד' גם אתם ועמם ואצלם, ע"ש התחזקות גדול ונורא ומאמר כי מרחמם הנ"ל נאמר בשבת חנוכה שנת תק"ע שהוא שנה האחרונה מימי חייו הקדושים של רבינו הקדוש ז"ל, ושם מוזכר ענין של ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו ושמעתי מאבי ז"ל ששמע מזקני תלמידיו הקדושים של רבינו ז"ל, שהבינו אז מרמיזותיו הקדושים של רבינו ז"ל שבמאמר זה נתן סמיכה לתלמידו הקדוש הר"ר נתן ז"ל ובאמת רוב שיחותיו הקדושות של הר"ר נתן ז"ל היה בענין זה לחזק את כל אחד מישראל בהתחזקות גדול נפלא ונורא מאוד לבלי יתייאש עצמו חס ושלום לגמרי רק שאיך שהוא אף על פי כן יתעורר ויתחזק מעתה על כל פנים לעבודת השם יתברך ממקום שהוא שם וכו', וכמבואר מזה נפלאות הרבה בספריו הקדושים, שזה בחינת מה שמצינו שאמר השם יתברך בעצמו ליהושע אחרי פטירת משה ג' פעמים חזק ואמץ, ומבואר בליקוטי תורה בשם האריז"ל כי ג' פעמים חזק גימטריא משה כי בזה האיר ליהושע הג' בחינות שהיו במשה וכו' וכו' ע"ש (ואפשר לרמז שהם נגד הג' בחינות שיש באלף נקודה עליונה ותחתונה ואמצע וידוע כי כל בחינה כלול מכל הבחינות וכו'), וכן ישראל בעצמן אמרו גם כן ליהושע רק חזק ואמץ

EN:
Only: there is cause for concern here — for since he has already merited complete repentance to the point that his honor is in the aspect of Divine honor — when they dispute him and disgrace him, Israel is as it were damaging the honor of G-d [and indeed the Sages said that the Holy One was more insistent about the Tzaddik's honor than about His own honor, as it were] — especially in light of what we explained above: that one must be careful that the humiliations not diminish the honor of the Omnipresent, G-d forbid. But the Tzaddik judges all who dispute him favorably — for in their mind and reasoning it appears to them that it is proper to disgrace him. And if they knew that he had already merited complete repentance — the aspect of Divine honor — they too would honor him. Through this he is silent and receives the humiliations with love, and merits through this the highest repentance — the aspect of the supreme crown.

And this is realized both individually and collectively: from the aspect of silence and stillness — the aspect of the lower point — the cutting off of the seed of Amalek is drawn collectively. And from the aspect of the humiliations themselves — the appointing of a king for Israel is drawn collectively. And from the aspect of the rectification of the upper point — the building of the Chosen House [Beis HaBechira] is drawn collectively.

Segment 32
HE:
אות טז ועיין בליקוטי הלכות, הלכות שבת הלכה ז' שנתחדש בראש השנה שנת תר"ה שהוא ראש השנה האחרון מימי חייו הקדושים של הר"ר נתן ז"ל, שם מרומז הרבה מענין זה הנ"ל למי שמבין ברמיזה קצת ועוד יש לדבר בזה הרבה ומה שרימז בענין קרא את יהושע וכו', ואצונו דווקא אני בעצמי וכו', שסמוך להסתלקותו ממש לא נתן לו סמיכה בפירוש, ואף על פי כן כבר רימז לו סמיכתו סמוך להתקרבותו אליו וכן בענין מה שתחלת חינוכו בחידושי תורתו היה במאמר זה, ובענין מה שנראה בחוש כי כמעט כל השארת רשימתו הקדושה של רבינו ז"ל הוא רק על ידי הר"ר נתן ז"ל ויש בכל הנ"ל דברים נפלאים הרבה, ואי אפשר לבאר בכתב ואפילו בעל פה ואף על פי כן רשמתי ברמיזה קצת למען ידעו דור אחרון וכו'

EN:
Section 12 — Letter יב — [from the Elul kavvanot]

There — in the Elul kavvanot [mystical intentions for the month of Elul that are interwoven into the discourse]: "And through this you will understand the linkage of the Torah well… for one who is expert in ratzo [running/advancing] — meaning: not to be content with one's current level, but always to seek a yet higher level — this is the aspect of what is written in Section 3: that one must always hold to the attribute of repentance, for one must do repentance upon repentance." This is the aspect of the Name Eheyeh in its full spelling — whose numerical value is 161 — the aspect of "If I ascend to the heavens — there You are" — the letters of which also equal 161. For the Name Eheyeh is the aspect of repentance, and the essential completion and fullness of repentance is to always hold to the attribute of repentance — this being the aspect of "if I ascend to the heavens" — the aspect of one expert in ratzo. And repentance is the aspect of the upper point, which is the aspect of segol [the vowel sign] — this being the sun [chamah]. Therefore one must have in mind the above holy Name with the vowel segol.

Segment 34
HE:
אות יז מתוך מה שמבואר לעיל שכל רבי ותלמיד המתוועדים יחד הוא בחינת משה ויהושע ואוהל מועד, מתוך זה מובן ממילא שכמו שמבואר במאמר הנ"ל שאי אפשר לזכות לתשובה שלימה שהוא בחינת הכבוד העליון סוד נקודה העליונה כו', כי אם על ידי שבאין עליו בזיונות ושפיכות דמים והוא דומם ושותק וכו', והבזיונות הם בחינת הוא"ו שבתוך האלף שהיא מחברת נקודה העליונה עם נקודה התחתונה ומבואר שם שעל ידי זה נעשה יחוד בין משה ויהושע וכו', ומזה מובן ממילא כי אי אפשר להתלמיד להתקרב עצמו אל רבו בהתקרבות אמיתי כי אם על ידי שעוברין עליו מניעות רבות ומחלוקת ובזיונות ושפיכות דמים הרבה, ועל ידי זה דווקא זוכה להתקרב אל רבו שהוא בחינת נקודה העליונה

EN:
This discourse was said in the above-mentioned year [5]563 on Shabbas Teshuvah, the sixth of Tishrei [the Shabbas between Rosh Hashonoh and Yom Kippur]. At that time Rabbainu mentioned at the beginning of the Torah — close to the opening — the verse: "And upon the Throne was a likeness like the appearance of a man above it, from above" . [And afterwards in his holy handwriting he did not mention the verse until close to the end of the discourse.] He then grasped the chair on which he sat with both hands and swayed with the chair, and said with awe, fear, and immense self-sacrifice these words: "When one sits on the chair — then one is an adam" — and he said it in these words: "Az meh zitzt oif der shtil, yents mohl iz men a mentsh." [See Zohar Tazria, p. 48.] And the words are exceedingly sealed and deep. Afterwards he completed this entire awesome Torah. And during the delivery of the Torah he did not speak at all of the Elul kavvanot — only afterwards, after he finished delivering the Torah, after he prayed Maariv and made Havdalah — he then returned and spoke about this Torah as was always his custom. Then he said to distinguished elderly men who were sitting with him — who were praying from the Siddur of the Holy Ari — "Tell me: how are all the kavvanot of Elul alluded to in the above Torah?" And they were silent and did not answer — for in truth it is impossible to understand on one's own how the secrets of the Elul kavvanot are alluded to in the above Torah. He commanded that the Siddur of the Holy Ari be brought before him — opened it and showed them the Elul kavvanot — and then opened his holy and awesome mouth and began to reveal wonders: how all the Elul kavvanot are alluded to there in a wondrous and awesome manner, as is elaborated in the book [Chayyay Moharan]. But it is impossible to convey in writing the measure that is in my heart — all the sweetness and wonders, the perfect mind, that I felt then at the hour when I merited to hear all this.

And one expert in shuv [returning/retreating] — the aspect of "and if I make my bed in the grave [she'ol] — You are there" [Psalms 139] — this is the aspect of Samech-Gimel [63] [the spelling of the Name Havaye'ah that equals 63, associated with the dimension of Binah / Understanding]: when a person has regressed, G-d forbid, and is completely distant from holiness — nonetheless let him not despair entirely, G-d forbid. Rather let him fulfill: "and if I make my bed in the grave — You are there" — and seek Hashem even from there, and strive to merit repentance. Only at that point the aspect of Eheyeh is still in concealment of the face from him — and then shames and humiliations pass over him. He must strengthen himself and receive them with love, and be still and silent as dust — in the aspect of: "and my soul shall be as dust to all" — the aspect of "and the earth is the footstool of His feet" — and hope and yearn to merit repentance through this. And through the stillness and silence the aspect of the lower point is produced — the aspect of chirik. Therefore one must intend the above holy Name with the vowel chirik.

Segment 36
HE:
אות יח ומזה מובן קצת ענין המחלוקת שהיו כמעט על כל גדולי הצדיקים ז"ל שעסקו לקרב בני אדם לעבודת ה', כגון הבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו הקדושים ז"ל, וכן המחלוקת הגדול שהיה על רבינו ז"ל כי מלבד מה שמובן ממה שכתבתי למעלה כי הצדיק הגדול העולה ממדריגה למדריגה עליונה בכל עת, והוא בחינת הבעל תשובה האמיתי כי תשובתו הוא רק בבחינת תשובה של עולם הבא המבואר במאמר הנ"ל, היינו שזוכה בכל עת להשגה יתירה ועושה תשובה על תשובה על השגתו הראשונה, ובכל פעם שמשיג מדריגה עליונה ביותר זה בחינת שמשיג שם אהיה עליון ביותר, ועל כן מוכרח לעבור עליו בכל עת מחלוקת ורדיפות רק שהוא דן את החולקים עליו לכף זכות כנ"ל אות ו' מלבד זה המחלוקת והרדיפות מוכרחין ביותר בשביל ההתקרבות של תלמידיו המקורבים אליו כנ"ל, והתלמידים בעצמם מקבלין החרפות באהבה בשביל תשובה על עוונותם, רק בכדי שלא יגיע מהמחלוקת איזה פגם בכבוד שמים, כי כבוד רבם כבר הוא בבחינות כבוד שמים על כן צריכין לדון את החולקים לכף זכות כנ"ל (וגם בזה מיושב ביותר מה שדקדקנו לעיל באות וא"ו) כי הצדיק בעצמו אפשר שהיה יכול להגיע בכל פעם למדריגה העליונה על ידי שחותר לעלות בכל פעם וידוע כי צריך להיות ירידה קודם העליה (ועיין בסימן כ"ב במאמר חותם בתוך חותם), והנה מה שחותר בכל פעם לעלות ביותר זה בחינת בקי ברצוא בחינת נקודה העליונה בחינת סגול דקס"א כנ"ל, ובתוך זה הוא יורד קצת גם ממדריגתו הראשונה ואז היה יכול להיות נסוג אחור לגמרי חס ושלום, ולהרהר אחר מדותיו יתברך חס ושלום כאילו מרחקין אותו בכוונה, והבעל דבר אורב על זה מאוד להחליש להצדיק את דעתו בשעה שיורד ממדריגתו קצת אדרבה על הצדיק מתגבר עליו אז החלישות הדעת ביותר וכמובן מדברי רבינו ז"ל (בהמעשה של הצדיק שנפל לעצבות וכו'), רק שהצדיק מתגבר בגודל קדושת צדקתו ואין מהרהר אחריו יתברך רק שמתבייש מאוד לפני השם יתברך על שנפל קצת ממדריגתו, ואף על פי כן מקבל גם בחינת ההתרחקות הזאת באהבה, ומאמין כי ישרים דרכי ה' ומקוה ומייחל להשם יתברך לחזור למדיגתו ולא עוד אלא שיזכה למעלה יתירה ועליונה ביותר, על ידי זה זוכה באמת שהירידה הזאת היא תכלית העליה, כי על ידי שמתבייש מאד על ירידתו הוא מתחזק ומתגבר בכל עוז לעלות מירידתו עד שעולה על ידי זה למדריגה גבוה ביותר ובזה תבין ביותר ענין רצוא ושוב המבואר במאמר הנ"ל, שבתחלה הוא רצוא וזוכה לעלות למדרגה גבוה ביותר, וחותר לעלות עוד יותר ובתוך כך הוא נה ונסוג לאחוריו חס ושלום, רק שמתחזק את עצמו גם אז לבלי ליסוג אחור לגמרי, ואז ההתרחקות קצת הזה הוא אצלו לחרפה ובושה גדולה יותר מכל הבושות שבעולם, ונדמה לו ממש כאילו פו אותו מבית המלך אל החוץ חס ושלום, רק שאין מהרהר אחריו יתברך על זה, רק מקבל באהבה ומצפה לישועה ומקיים דום לה' וכו' ומכניע עצמו מאוד תחת הקדושה כעפר ממש, בבחינת והארץ הדום רגלי דא חיריק שזה בחינת חיריק דס"ג המבואר שם אז על ידי הבושה הזאת נעשה בחינת וא"ו וזוכה על ידי זה להתחבר עם הנקודה העליונה שהוא בחינת המדריגה הגבוה שחתר לעלות אליה כנ"ל

EN:
Afterwards, when I was at Medvedevke with him, he spoke with me after Purim about the three mitzvos that Israel were commanded upon entering the Land [which are related to this, as printed in its place], and concluded by saying that all three mitzvos are the aspect of repentance. I asked him: "How are these three mitzvos the aspect of repentance?" He answered and said: "This — you shall say yourself." And with that I departed from him. I immediately began to think about this — and immediately on the walk from his house to my inn, Hashem graced me with beautiful novel insights, and I wrote down what Hashem had graced me with in this. This was the beginning of my initiation into composing novel teachings upon his holy Torah — through which he initiated me with his mercies and his wondrous ways. The next day I brought before him what I had written, and it was pleasing in his eyes. He smiled somewhat from joy, and answered: "You will be able to learn if you are persistent" — in these words: "Diy vest kenin lernen az du vest begerin." But nonetheless, afterwards I was compelled to pause from composing novel ideas until I would first study many books of the halachic authorities [poskim], and afterwards books of Kabbalah — until afterwards he commanded me to compose novel ideas, and then commanded me to write down my innovations, as is elaborated elsewhere.

There — at the end of the discourse — "through judging those who shame him favorably — that they are not so blameworthy for disgracing him, since in their mind and reasoning it appears to them that it is proper to disgrace him — and therefore he remains silent over his humiliation — through this the aspect of a crown [keser] is produced…"

Segment 38
HE:
אות יט (ובזה פרשנו מאמרם ז"ל (בבא בתרא ע"ה) כל צדיק נכוה מחופתו של חבירו אוי לאותו בושה וכו', פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה זקנים שבדור אמרו אוי לאותו בושה וכו' (עיין רש"י שם שבזמן מועט כזה נתמעט הכבוד כל כך וכו' היינו בחינת הכבוד העליון הנ"ל) שבמאמר זה יש לדקדק א' בענין הסמיכות זה לזה וגם בענין כל צדיק נכוה וכו' אוי לאותו בושה, אם כן זה יהיה עונג עולם הבא שכל אחד יתבייש בפני חבירו אך יש לפרש הענין בדרך הנ"ל כי בעולם הזה יכול הצדיק לעלות למדריגה גבוה על ידי הירידה דווקא, שעל ידי זה הוא מתגבר לעלות ביותר עד שעולה למדריגה עליונה ביותר, אבל בעולם הבא אין שייך שום ירידה, רק שעל ידי שכל צדיק נכוה וכו' שעל ידי זה מתבייש מאוד כי אוי לאותו בושה, על ידי זה בעצמו יעלה ויתחבר גם אל מדרגה העליונה וכן הענין גם כן במאמר פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה זקנים שבדור, שהיו רוצים ונכספים לקבל אור נקודה העליונה בעצמה שהיא בחינת פני חמה, על כן אמרו אוי לאותו בושה וכו' (על ידי זה בעצמו זכו לקבל אור נקודה העליונה כנ"ל) נמצא מבואר שהצדיק בעצמו אפשר שהיה יכול לעלות למדרגות עליונות בכל פעם גם בלי מחלוקת, רק שאפשר שעל ידי המחלוקת זוכה לעלות בכל פעם בלי ירידה מתחלה כל כך, וזה ניחא לו ביותר, וגם כי המחלוקת הוא בשביל התקרבות תלמידיו הקדושים כנ"ל ולפעמים הצדיק עצמו עושה עצמו כאילו הוא מרחק לתלמידיו ואינו רוצה לקרב אותם, והתלמיד צריך לקבל גם זאת באהבה, ולהאמין כי בוודאי ישרים דרכי הצדיק ויתבייש מאוד על זה, ואף על פי כן לא יתרחק על ידי זה חס ושלום, רק אדרבה על ידי זה יתגבר ביותר לחתור אחרי ההתקרבות, ואז יזכה על ידי זה בעצמו להתקרב אל הצדיק בהתקרבות אמתי ולקבל ממנו הארתו הקדושה, וגם בזה לפעמים נסיון זה גדול יותר מהנסיון של הבזיונות שסובל מהחולקים ועיין בלקוטי הלכות הלכות ברכת הפירות הלכה ה"א שם תראה נפלאות הרבה מענין המאמר זה קרא את יהושע הנ"ל, ומכל מה שנתבאר בו בדברינו הנ"ל, וכן בהלכות שבת הלכה ז' הנ"ל, וכן עוד בכמה וכמה הלכות המדברים בענין מאמר זה:

EN:
The author writes: How many great and mighty teachings [halacha gevarvasah] there are to hear and understand from the above narrative!

At first glance one must examine this: for above it is explained that one must be silent for the sake of repentance for one's sins — since the blood in the left chamber is still powerful and strong, and for this reason the humiliations and bloodsheds come upon him. This implies that he believes the humiliations genuinely deserve to come to him. But here it explains that he judges them favorably — that it only appears to them that it is proper to disgrace him — implying that in truth they do not deserve to disgrace him, only it seems so to them.

Segment 40
HE:
אות כ נשמט בענין המבואר בפנים באות ה"א שרקיע שמים הוא בחינת הבושה וכו', וממעל לרקיע דמות כסא וכו' עיין שבת ק"ד את בש גר דק אם את בוש וכו' גור בדוק, פירש רש"י נפשך תהא צרור תחת כסאי ודוק שמים היינו כנ"ל כי הבושה הוא בחינת רקיע שמים שממעל לו הוא הכסא כנ"ל, ועל כן נקט שם ודוק שמים על שם מאמר הכתוב (ישעיה מ) הנוטה כדוק שמים וימתחם כאוהל לשבת בחינת האוהל המבואר בפנים, וע"ש עוד לעיל מזה אמר הקדוש ברוך הוא אם חוזר בו אני קושר לו כתר מבואר לענינינו שעל ידי תשובה זוכין לבחינת כתר כנ"ל:

EN:
Second: What he said to Reb Nosson — that wherever a Rebbe and disciple gather together, the aspect of Moshe and Yehoshua and the Tent of Meeting is produced. In our humble opinion there are very high and exalted matters here — for he alluded thereby the secret of the bond between himself and his holy disciple Reb Nosson, for this discourse was said very close to his [Reb Nosson's] first drawing close to him. And one who is somewhat familiar with the holy books of Reb Nosson, and knew him in his lifetime and heard his holy words and conversations, and is somewhat familiar with his affairs and the causes that passed over him — will understand in his heart and see with his mind's eye that he was indeed from this above-mentioned aspect. For the bulk of his words concerns strengthening oneself in the service of Hashem — that no person of Israel should despair of himself: only that each one from his place should seek and request Hashem. This is the aspect of one expert in shuv explained in the above discourse — the aspect of the lower point — the aspect of Yehoshua.

But the matter is explained based on what is written above — regarding the need to always hold to the attribute of repentance: even when one has merited complete repentance, which is the aspect of Divine honor, one must nonetheless do further repentance upon that first attainment — and so at every moment forever. Now repentance is in the aspect of the Name Eheyeh — and every higher repentance one merits is the aspect of a yet higher Name Eheyeh. And one who has already merited complete repentance — the aspect of Eheyeh — and wishes to ascend to the higher aspect of Eheyeh: at that point this higher Eheyeh is still in concealment of the face from him. And the numerical value of hastoras penay Eheyeh is dam [blood] — and bloodsheds and humiliations come upon him. He converts blood to blood and remains silent over his humiliation — through this he merits the higher repentance, the yet higher Eheyeh.

Only: there is cause for concern here — for since he has already merited complete repentance to the point that his honor is in the aspect of Divine honor — when they dispute him and disgrace him, Israel is as it were damaging the honor of G-d [and indeed the Sages said [Pesikta d'Rav Kahana 2:4] that the Holy One was more insistent about the Tzaddik's honor than about His own honor, as it were] — especially in light of what we explained above: that one must be careful that the humiliations not diminish the honor of the Omnipresent, G-d forbid. But the Tzaddik judges all who dispute him favorably — for in their mind and reasoning it appears to them that it is proper to disgrace him. And if they knew that he had already merited complete repentance — the aspect of Divine honor — they too would honor him. Through this he is silent and receives the humiliations with love, and merits through this the highest repentance — the aspect of the supreme crown.

And the honor of G-d is also not diminished through the humiliations — on the contrary, the honor of the Omnipresent is increased through his judging them favorably: that they disgrace him because it appears to them that this is for the sake of His honor. And from this you will understand the brilliant saying that Rabbainu said regarding the controversy that was directed against him: "Against me there is no dispute at all — for if I were doing all that they say of me, it would indeed be proper to dispute me. But since the matter is not so — on the contrary, the complete opposite of everything the disputants say of me — it follows that even they are only disputing one who acts so, but their complaint is not against me, since I have not the slightest trace of this." As is explained elsewhere — and this aligns with our above words.

There — above — in the Elul kavvanot: "Yamin [right] in its full spelling equals 'derech' [way/path]." And one can say in a witty vein that this is the meaning of what the Sages said: "All directions you turn — let it only be to the right" — meaning: the aspect of derech above — which is the aspect of the right.

This discourse was said in the above-mentioned year [5]563 on Shabbas Teshuvah, the sixth of Tishrei [the Shabbas between Rosh Hashonoh and Yom Kippur]. At that time Rabbainu mentioned at the beginning of the Torah — close to the opening — the verse: "And upon the Throne was a likeness like the appearance of a man above it, from above" [Ezekiel 1]. [And afterwards in his holy handwriting he did not mention the verse until close to the end of the discourse.] He then grasped the chair on which he sat with both hands and swayed with the chair, and said with awe, fear, and immense self-sacrifice these words: "When one sits on the chair — then one is an adam" — and he said it in these words: "Az meh zitzt oif der shtil, yents mohl iz men a mentsh." [See Zohar Tazria, p. 48.] And the words are exceedingly sealed and deep. Afterwards he completed this entire awesome Torah. And during the delivery of the Torah he did not speak at all of the Elul kavvanot — only afterwards, after he finished delivering the Torah, after he prayed Maariv and made Havdalah — he then returned and spoke about this Torah as was always his custom. Then he said to distinguished elderly men who were sitting with him — who were praying from the Siddur of the Holy Ari — "Tell me: how are all the kavvanot of Elul alluded to in the above Torah?" And they were silent and did not answer — for in truth it is impossible to understand on one's own how the secrets of the Elul kavvanot are alluded to in the above Torah. He commanded that the Siddur of the Holy Ari be brought before him — opened it and showed them the Elul kavvanot — and then opened his holy and awesome mouth and began to reveal wonders: how all the Elul kavvanot are alluded to there in a wondrous and awesome manner, as is elaborated in the book [Chayyay Moharan]. But it is impossible to convey in writing the measure that is in my heart — all the sweetness and wonders, the perfect mind, that I felt then at the hour when I merited to hear all this.

He also spoke after that Shabbas about the Torah — which speaks of Moshe and Yehoshua and the Ohel Mo'ed [Tent of Meeting], which are the aspects of the upper point, the lower point, and the vav in the middle of the Alef — and then said to me in these words: "In every place where a Rebbe and disciple gather together, this aspect is produced — the aspect of Moshe and Yehoshua and the Tent of Meeting."

Afterwards, when I was at Medvedevke with him, he spoke with me after Purim about the three mitzvos that Israel were commanded upon entering the Land [which are related to this, as printed in its place], and concluded by saying that all three mitzvos are the aspect of repentance. I asked him: "How are these three mitzvos the aspect of repentance?" He answered and said: "This — you shall say yourself." And with that I departed from him. I immediately began to think about this — and immediately on the walk from his house to my inn, Hashem graced me with beautiful novel insights, and I wrote down what Hashem had graced me with in this. This was the beginning of my initiation into composing novel teachings upon his holy Torah — through which he initiated me with his mercies and his wondrous ways. The next day I brought before him what I had written, and it was pleasing in his eyes. He smiled somewhat from joy, and answered: "You will be able to learn if you are persistent" — in these words: "Diy vest kenin lernen az du vest begerin." But nonetheless, afterwards I was compelled to pause from composing novel ideas until I would first study many books of the halachic authorities [poskim], and afterwards books of Kabbalah — until afterwards he commanded me to compose novel ideas, and then commanded me to write down my innovations, as is elaborated elsewhere.

[All of this I copied from the book Chayyay Moharan, which is written in the language of Reb Nosson himself. And all that is described here as being said to him, or commanded to him, or asked of him — all refers to Reb Nosson himself.]

The author writes: How many great and mighty teachings [halacha gevarvasah] there are to hear and understand from the above narrative!

First: How great and exalted is the level of the holy Tzaddik — to the point that his sitting on the chair [to illuminate his holy disciples and reveal to them the wonders of his holy Torah and teach them the way of Hashem] is the aspect of: "And upon the Throne was a likeness like the appearance of a man above it, from above." See Zohar Tazria p. 48 mentioned above: "It is taught: in how many grades is the completion above called by the name of perfection? When the Holy One Blessed be He sits upon His throne — and until the Holy One does not sit upon His throne there is no perfection — as it is written: 'And upon the Throne was a likeness like the appearance of a man above it.' It is taught: on the sixth day Adam was created, at the hour when the throne was completed… and therefore Adam was created on the sixth day, as he is worthy to sit upon the throne." See also Midrash HaNe'elam, Chayyay Sarah, p. 126: "The light of the soul for the World to Come is greater than the light of the throne." See there.

Second: What he said to Reb Nosson — that wherever a Rebbe and disciple gather together, the aspect of Moshe and Yehoshua and the Tent of Meeting is produced. In our humble opinion there are very high and exalted matters here — for he alluded thereby the secret of the bond between himself and his holy disciple Reb Nosson, for this discourse was said very close to his [Reb Nosson's] first drawing close to him. And one who is somewhat familiar with the holy books of Reb Nosson, and knew him in his lifetime and heard his holy words and conversations, and is somewhat familiar with his affairs and the causes that passed over him — will understand in his heart and see with his mind's eye that he was indeed from this above-mentioned aspect. For the bulk of his words concerns strengthening oneself in the service of Hashem — that no person of Israel should despair of himself: only that each one from his place should seek and request Hashem. This is the aspect of one expert in shuv explained in the above discourse — the aspect of the lower point — the aspect of Yehoshua.

See also Likutay Tinyana, the discourse Ki M'rachamam Yenaghaym, Siman 7, which also speaks of the two aspects explained here, calling them by the names daray ma'alah [those who dwell above] and daray matah [those who dwell below], son and disciple. And it is explained there that the aspect of the disciple is the aspect of Yehoshua — whose initial letters spell Yakumu Hakeytzu v'Yanannu Shochnay Afar [Let them arise, let them be awake and sing, those who dwell in the dust] — meaning: the need to strengthen those who dwell below, the dwellers in dust, who are at the very lowest level of attainment — that they should not despair and not retreat entirely, G-d forbid — only know that Hashem is also with them and among them. See there for great and awesome encouragement.

And the discourse Ki M'rachamam above was said on Shabbas Chanukah of the year [5]570 — which was the last year of the holy life of Rabbainu. And there is mentioned the matter of "And Yehoshua the son of Nun was filled with the spirit of wisdom, for Moshe had laid his hands upon him." And I heard from my father of blessed memory, who heard from the elderly holy disciples of Rabbainu, that they understood from Rabbainu's holy allusions in that discourse that in it he gave semichah [ordination] to his holy disciple Reb Nosson. And indeed, the bulk of Reb Nosson's holy conversations was on this very matter — to strengthen every single Jew with extraordinary, wondrous, and awesome encouragement: that no one should despair of himself entirely, G-d forbid — only, wherever one is, to arouse and strengthen oneself from now on in any case to the service of Hashem from wherever one stands. As is elaborated on this with many wonders in his holy books. This is the aspect of what we find: that Hashem Himself said to Yehoshua after the passing of Moshe — three times: "be strong and courageous." And it is explained in Likutay Torah in the name of the Holy Ari that three times "be strong" equals the numerical value of Moshe — for through this he illuminated for Yehoshua the three aspects that were in Moshe. [And one may allude that they correspond to the three aspects within the letter Alef — the upper point, the lower point, and the middle — and it is known that every aspect contains all aspects within it.] And Israel themselves also said to Yehoshua: "Only be strong and courageous."

And see Likutay Halachos, Laws of Shabbas, Halacha 7 — which was composed on Rosh Hashonoh of the year [5]605, which was the last Rosh Hashonoh of the holy life of Reb Nosson — where much of the above matter is alluded to for one who understands somewhat by allusion. And there is still much to say about this. And what he alluded to regarding "Call Yehoshua" — "and I myself will command him" specifically — that close to his actual passing he did not give him ordination explicitly, yet he had already alluded to his ordination close to his [Reb Nosson's] first drawing close to him. And also: that the beginning of Reb Nosson's initiation into novel Torah compositions was through this discourse; and that it is visibly apparent that virtually the entire remaining trace [reshimas] of Rabbainu's holy legacy is only through Reb Nosson. And in all the above there are many wondrous matters, impossible to explain in writing — or even orally. Yet nonetheless I noted this in brief allusion so that a later generation may know.

From what is explained above — that wherever a Rebbe and disciple gather together, the aspect of Moshe, Yehoshua, and the Tent of Meeting is produced — it follows automatically that just as it is explained in the above discourse that one cannot merit complete repentance — the aspect of the supernal honor, the secret of the upper point — except through humiliations and bloodsheds coming upon him, and he is silent and still — and the humiliations are the aspect of the vav within the Alef connecting the upper point with the lower point — and it is explained there that through this the union of Moshe and Yehoshua is made: therefore it follows automatically that the disciple cannot truly draw close to his Rebbe except through many obstacles, controversies, humiliations, and bloodsheds passing over him. And specifically through these he merits to draw close to his Rebbe — who is the aspect of the upper point.

And from this one can understand somewhat the matter of the controversies that arose against virtually all the great Tzaddikim who engaged in bringing people close to the service of Hashem — such as the holy Baal Shem Tov and his holy disciples — and likewise the great controversy that was against Rabbainu. For beyond what is understood from what I wrote above — that the great Tzaddik who ascends from level to level at every moment is the aspect of the true penitent, for his repentance is only in the aspect of the repentance of the World to Come explained in that discourse: that he merits at every moment a higher attainment and does repentance upon repentance upon his first attainment — and each time he attains a higher level, this is the aspect of attaining a yet higher Name Eheyeh — and he is therefore compelled at every moment to pass through controversy and persecution. Only: he judges those who dispute him favorably, as above in Section 6.

Beyond this, the controversies and persecutions are even more necessary for the drawing close of the disciples who are close to him, as above. And the disciples themselves accept the shames with love for the sake of repentance from their sins. Only: so that the controversy not cause any damage to the honor of Heaven — since their Rebbe's honor is already in the aspect of the honor of Heaven — they must therefore judge those who dispute him favorably, as above. [And this also resolves more fully what we examined above in Section 6.]

For the Tzaddik himself could perhaps have reached each higher level every time by simply striving upward — and it is known that there must be a descent before an ascent [see Siman 22, the discourse Chosum B'soch Chosum]. Now the very act of striving upward at every moment is the aspect of one expert in ratzo — the aspect of the upper point — the aspect of segol of 161. And in the midst of this he descends somewhat from his first level — and it would be possible for him to be pushed back entirely, G-d forbid, and to entertain doubts about the ways of G-d, G-d forbid — as if they were distancing him intentionally. And the yetzer hara [adversarial force] lies in ambush very closely for precisely this — to weaken the Tzaddik's mind at the moment he descends somewhat from his level. On the contrary: precisely then the weakness of mind presses upon the Tzaddik even more intensely — as is understood from Rabbainu's words in the story of the Tzaddik who fell into sadness [one of the famous Sipuray Maasiyos — Tales of Rabbi Nachman].

But the Tzaddik overpowers through the greatness of the holiness of his righteousness — and does not entertain any doubts about His ways — only feels tremendous shame before Hashem for having fallen somewhat from his level. Yet nonetheless he accepts even this state of withdrawal with love, and believes that the ways of Hashem are straight, and hopes and yearns to Hashem to return to his level — and not only that: that he merit a yet higher and more elevated level. Through this he truly merits that this descent is the ultimate ascent — for through being greatly ashamed of his descent, he strengthens and overpowers himself with all his might to rise from his descent, until through this he ascends to a far higher level. And through this you will understand more deeply the matter of Ratzo v'Shuv [running and returning] explained in the above discourse: at first it is ratzo and he merits ascending to a very high level, striving to ascend yet higher — and in the midst of this he withdraws and retreats somewhat, G-d forbid — only he strengthens himself even then not to retreat entirely. And then even this partial withdrawal is to him a shame and embarrassment greater than all the shames of the world — and it seems to him literally as if he were expelled from the palace of the King to the outside, G-d forbid. Yet he does not entertain any doubts about His ways — only accepts it with love, waits for salvation, and fulfills: "Be still before Hashem" — greatly humbling himself beneath the Holiness as literal dust — in the aspect of: "and my soul shall be as dust to all" — the aspect of "and the earth is the footstool of His feet" — this is the chirik — the aspect of the chirik of Samech-Gimel [63] explained there. Then through this very shame the aspect of vav is produced — and through this he merits to connect with the upper point, the aspect of the high level he strove to reach.

[And through this we explained the teaching of the Sages [Bava Basra 75]: "Every Tzaddik is scorched by the canopy of his fellow — woe for that shame…" "The face of Moshe was like the face of the sun; the face of Yehoshua was like the face of the moon — the elders of the generation said: woe for that shame…" [See Rashi there: that in such a short time the honor diminished so greatly — the aspect of the above supernal honor.] In this teaching one must examine: (1) the proximity of the two statements to each other; (2) the matter of "every Tzaddik is scorched by his fellow's canopy — woe for that shame" — if so, will it be the pleasure of the World to Come that every person is ashamed before his fellow? But one can explain the matter according to the above pattern: for in this world the Tzaddik can ascend to a high level specifically through the descent — for through it he overpowers to ascend even further, until he ascends to a yet higher level. But in the World to Come there is no descent whatsoever. Rather: through "every Tzaddik is scorched by his fellow's canopy" and through this he is greatly ashamed — for "woe for that shame" — through this itself he will ascend and connect also to the higher level. Similarly regarding "the face of Moshe was like the face of the sun; the face of Yehoshua was like the face of the moon" — the elders of the generation who sought and yearned to receive the light of the upper point itself — the aspect of the face of the sun — therefore said: "woe for that shame" — through this itself they merited to receive the light of the upper point, as above.]

It follows that the Tzaddik himself could perhaps have ascended to higher levels every time even without controversy — only that through the controversy he perhaps merits to ascend each time without so much of a prior descent. And this is more pleasing to him. And also because the controversy is for the sake of the drawing close of his holy disciples, as above. And sometimes the Tzaddik himself acts as if he is distancing his disciples and does not wish to bring them close — and the disciple must accept even this with love, and believe that certainly the Tzaddik's ways are straight, and be greatly ashamed over this. Yet nonetheless not distance himself through this, G-d forbid — on the contrary: through this he should overpower himself even more to strive after the closeness. And then he will merit through this itself to draw close to the Tzaddik in true closeness and receive his holy illumination. And sometimes this trial is even greater than the trial of the humiliations from those who dispute the Tzaddik. See Likutay Halachos, Laws of Blessings over Fruit, Halacha 1 — where you will see many wonders regarding this discourse Kra Es Yehoshua and all that we have elaborated upon it here. And also Laws of Shabbas, Halacha 7 above. And also many other halachos that discuss this discourse.

Omitted, regarding what is explained in the discourse in Section 1 — that the firmament of Heaven is the aspect of shame… and above the firmament is a likeness of a throne…: See Shabbas 104: "Aleph-Beis: learn wisdom; Gimel-Dalet: bestow kindness upon the poor; Kaf-Feh: the palm-mouth; Shin-Kuv: the false-lie — your soul shall be bound under His throne, and duk the heavens," meaning as above — for shame is the aspect of the firmament of Heaven above which is the Throne. Therefore the word used is v'duk shamayim — on account of the expression in the verse: "He who stretches out the heavens like a gossamer curtain [kaDok], and spreads them like a tent to dwell in" [Isaiah 40] — the aspect of the Tent [ohel] explained in the discourse. And see there earlier: "The Holy One said: if he repents, I will bind him a crown" — this is relevant to our matter, for through repentance one merits the aspect of a crown, as above.

And the discourse Ki M'rachamam above was said on Shabbas Chanukah of the year [5]570 — which was the last year of the holy life of Rabbainu. And there is mentioned the matter of "And Yehoshua the son of Nun was filled with the spirit of wisdom, for Moshe had laid his hands upon him." And I heard from my father of blessed memory, who heard from the elderly holy disciples of Rabbainu, that they understood from Rabbainu's holy allusions in that discourse that in it he gave semichah [ordination] to his holy disciple Reb Nosson. And indeed, the bulk of Reb Nosson's holy conversations was on this very matter — to strengthen every single Jew with extraordinary, wondrous, and awesome encouragement: that no one should despair of himself entirely, G-d forbid — only, wherever one is, to arouse and strengthen oneself from now on in any case to the service of Hashem from wherever one stands. As is elaborated on this with many wonders in his holy books. This is the aspect of what we find: that Hashem Himself said to Yehoshua after the passing of Moshe — three times: "be strong and courageous." And it is explained in Likutay Torah in the name of the Holy Ari that three times "be strong" equals the numerical value of Moshe — for through this he illuminated for Yehoshua the three aspects that were in Moshe. [And one may allude that they correspond to the three aspects within the letter Alef — the upper point, the lower point, and the middle — and it is known that every aspect contains all aspects within it.] And Israel themselves also said to Yehoshua: "Only be strong and courageous."



# סימן קיא
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/70/

סימן קיא
סימן קיא
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/70

Segment 2
HE:
אות א ראש בני ישראל ר"ת רבי וכו'

EN:
Siman One Hundred and Elevenסימן קיא

Rosh Bnei Yisrael [the head of the children of Israel] — the acrostic [roshei teivos] spells Rebbe.

Segment 3
HE:
שמעתי מאבי ז"ל שלדעתו הפירוש בזה, כי שזוכין לרבי הגון אזי הוא מאיר עיני המקורבין אליו על דרך (קהלת ב) החכם עיניו בראשו כי הוא באמת ראש בני ישראל, וכמו שאור העינים רק מהראש והמוח, כמו כן כשזוכין לרבי הגון שהוא ראש בני ישראל באמת אזי הוא מאיר להדור ופותח עיניהם ממש, וכמבואר גם כן במקום אחר בדבריו ז"ל אבל להיפוך חס ושלום רבי שאינו הגון, לא די שאינו מאיר עינים אדרבה הוא מחשיך עיניהם ביותר, שזה בחינת (שמואל א ב')בחשך ידמו כמבואר בפנים ועיין גם בספר הקנה שמאריך בגנות הרבי שאינו הגון, ושם נאמר רע בעיני ה' ראשי תיבות רבי וכבר צוחו על זה קמאי דקמאי ונראה לעניות דעתי דרוצה לומר על דרך שכתוב בזוהר נשא קכ"ב ע"ב ורשעים בחשך ידמו אינון ערב רב וכו' ואתהדרן רעיין על ישראל דאינון רישי עמא עלייהו אתמר (איכה א) היו צריה לראש וכן בפרשת פנחס רצז: כד ערב רב אינון מעורבין בישראל מה כתיב (איכה א) היו צריה לראש וישראל בתר דמתעברי מנייהו אלין מה כתיב (במדבר כ"ו) שאו את ראש כל עדת בני ישראל:

EN:
I heard from my father — of blessed memory — that in his opinion the interpretation is: for when one merits a worthy rabbi — he illuminates the eyes of those drawn close to him.

The aspect of: [Ecclesiastes 2] "the wise man has his eyes in his head." For he is truly the head of the children of Israel. And just as the light of the eyes comes only from the head and the brain — likewise when one merits a worthy rabbi who is truly the head of the children of Israel — then he illuminates the generation and truly opens their eyes. And as is also elaborated elsewhere in his words. But on the contrary, G-d forbid — a rabbi who is not worthy: not only does he not illuminate their eyes — on the contrary — he darkens their eyes even more. This being the aspect of: [1 Samuel 2] "in darkness they are made dumb" — as elaborated in the discourse. And see also in the Sefer HaKaneh — where he elaborates at length on the disgrace of a rabbi who is not worthy. And there it is said: "Ra v'einei Haveye'ah" [evil in the eyes of Hashem] — the acrostic spells Rabbi. And the earliest of the early already raised this outcry. And in my humble opinion it seems: the meaning is — in the manner of what is written in the Zohar Nasso, p. 122b: "and the wicked are made dumb in the darkness — these are the mixed multitude [erev rav] — and so on — and evil thoughts return upon Israel — for these are the heads of the nation. About them it is said: [Eicha 1] 'her enemies have become the head.'" And likewise in the portion Pinchas, p. 297: "when the mixed multitude are mixed among Israel — what is written: 'her enemies have become the head.' And when Israel has separated from them — what is written: [Numbers 26] 'take the head of all the congregation of the children of Israel.'"



# סימן קי"ב-צהר תעשה לתיבה
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/71/

סימן קי"ב-צהר תעשה לתיבה
סימן קי"ב-צהר תעשה לתיבה
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/71

Segment 2
HE:
אות א מאמר זה נאמר בתחלת חורף תקס"ג ויש בזה סיפור שלם ויבואר קצת במקום אחר:

EN:
Siman One Hundred and Twelve — Tzohar Ta'aseh LaTevahסימן קיב — צהר תעשה לתיבה

This discourse was said at the beginning of the winter of 5563. And there is a complete account regarding this — which will be elaborated somewhat elsewhere. See the words of the Sages in Brachos, p. 63b — on the verse: [Deuteronomy 27] "Hayom hazeh nihyais l'am [this day you have become a nation]." And so on.

📋 Translator's Summary — Siman 112 (Tzohar Ta'aseh LaTevah)



# סימן קי"ז
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/72/

סימן קי"ז
סימן קי"ז
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/72

Segment 2
HE:
אות א ענין שקשה לישן במוצאי שבת וכו' אין אליהו בא אלא לרחק המקורבין בזרוע וכו' (עדיות פ"ח), היינו לרחק השקר ולקרב האמת וכו' שמעתי שפעם אחת ישבו מסיבה אחת של גדולי הצדיקים והיה ביניהם הרב הגאון הצדיק וכו' משיפיטיווקיע ז"ל, והקשה על מה שאמרו רז"ל (בבא מציעא כ"ג) יהא מונח עד שיבא אליהו, והפירוש הוא עד שיבא אליהו ויאמר למי המנה ולמי המאתים, והלא אליהו איננו אלא עד אחד והתורה אמרה (דברים י"ט) על פי שנים עדים יקום דבר (וכבר הובאה קושיא זאת בספר הקנה דע"ט ע"ב ובדף פ' ע"ב עיין שם מה שתירץ בזה על פי סוד ואולי גם הרב הגאון הנ"ל הקשה זאת בשם ספר הקנה) ושתקו כולם ולא ענו דבר, וגם רבינו ז"ל ישב אז ביניהם ויהי כמחריש, אך הכרת פניו ענתה בו שאין הקושיא מקובלת אצלו והפצירו בו עד בוש והשיב להם כלאחר יד הלא ארז"ל (עדיות ח) אין אליהו בא אלא לקרב המרוחקין וכו' היינו לרחק השקר ולקרב האמת, כי ארז"ל (שבת ק"ד) שקר מקרבין מיליה אמת מרחקין מיליה וכו' כמבואר בפנים, נמצא שכשיבוא אליהו ויקרב העולם אל מדת האמת אז ממילא לא יצטרכו לעדותו כלל, רק השקרן בעצמו יודה על האמת ששלו המנה ושל חבירו המאתים וענו כולם ואמרו יישר (ועיין זוהר ויקהל קצ"ז ע"א לענין יונה בן אמתי שפירש שם שאמתי היינו אליהו על שם (מלכים א י"ז) ודבר ה' בפיך אמת) ועדיין הדברים צריכין בירור כי לא שמעתים מפי אנ"ש רק העולם מספרין כן בשם רבינו ז"ל:

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 112 (Tzohar Ta'aseh LaTevah)

The matter of the difficulty of sleeping on Motza'ei Shabbas.

Segment 4
HE:
אות ב לענין המבואר שם שעבד הוא מבחינת הנחש בחינת שקר עיין בבא מציעא דפ"ז לית המנותא בעבדי:

EN:
The matter of the difficulty of sleeping on Motza'ei Shabbas. "Eliyahu comes only to distance those drawn close by force." And so on. — meaning: to distance falsehood and draw close truth. And so on. I heard: that once a gathering of great Tzaddikim were assembled together — and among them was the Rav — the Gaon — the Tzaddik — of Shipitovke — of blessed memory. And he raised the difficulty on what the Sages said: "let it be placed until Eliyahu comes" — and the explanation is: until Eliyahu comes and says to whom the maneh belongs and to whom the two hundred [maneh]. But — Eliyahu is only a single witness. And the Torah said: "on the testimony of two witnesses shall a matter be established." [And this difficulty has already been raised in Sefer HaKaneh, p. 79b — and on p. 80b — see there what he resolved through the secret. And perhaps the above Rav also raised this in the name of Sefer HaKaneh.] And they all fell silent and answered nothing. And Rabbainu was also sitting among them at that time — and was as if silent. But the expression of his countenance testified about him that the difficulty was not acceptable in his view. And they pressed him greatly until he replied to them — as if offhandedly: "but the Sages already said: 'Eliyahu comes only to draw close those distanced'" — and so on — meaning: to distance falsehood and draw close truth. For the Sages already said: "falsehood's letters are close together — truth's letters are spread apart." And so on — as elaborated in the discourse. It follows: that when Eliyahu comes and draws the world close to the attribute of truth — then automatically they need no testimony at all. For the liar himself will confess the truth — that the maneh belongs to this one — and the two hundred to his companion. And they all answered and said: well said. [And see Zohar Vayakhel, p. 197a — on the matter of Yonah ben Amitai — where it is explained that Amitai is Eliyahu — from the name of: "and the word of Haveye'ah in your mouth is truth."] And the words still require clarification — for I did not hear them from the members of our community — only the general public relates this in the name of Rabbainu.

"Eliyahu comes only to distance those drawn close by force." And so on. [Eduyos, Chapter 8] — meaning: to distance falsehood and draw close truth. And so on. I heard: that once a gathering of great Tzaddikim were assembled together — and among them was the Rav — the Gaon — the Tzaddik — of Shipitovke — of blessed memory. And he raised the difficulty on what the Sages said: [Bava Metzia 23] "let it be placed until Eliyahu comes" — and the explanation is: until Eliyahu comes and says to whom the maneh belongs and to whom the two hundred [maneh]. But — Eliyahu is only a single witness. And the Torah said: [Deuteronomy 19] "on the testimony of two witnesses shall a matter be established." [And this difficulty has already been raised in Sefer HaKaneh, p. 79b — and on p. 80b — see there what he resolved through the secret. And perhaps the above Rav also raised this in the name of Sefer HaKaneh.] And they all fell silent and answered nothing. And Rabbainu was also sitting among them at that time — and was as if silent. But the expression of his countenance testified about him that the difficulty was not acceptable in his view. And they pressed him greatly until he replied to them — as if offhandedly: "but the Sages already said: [Eduyos 8] 'Eliyahu comes only to draw close those distanced'" — and so on — meaning: to distance falsehood and draw close truth. For the Sages already said: [Shabbas 104] "falsehood's letters are close together — truth's letters are spread apart." And so on — as elaborated in the discourse. It follows: that when Eliyahu comes and draws the world close to the attribute of truth — then automatically they need no testimony at all. For the liar himself will confess the truth — that the maneh belongs to this one — and the two hundred to his companion. And they all answered and said: well said. [And see Zohar Vayakhel, p. 197a — on the matter of Yonah ben Amitai — where it is explained that Amitai is Eliyahu — from the name of: [1 Kings 17] "and the word of Haveye'ah in your mouth is truth."] And the words still require clarification — for I did not hear them from the members of our community — only the general public relates this in the name of Rabbainu.

Regarding what is elaborated there: that a slave [eved] is from the aspect of the serpent — the aspect of falsehood.

See Bava Metzia, p.

87: "there is no trust in servants [leis hemnutah b'avdei]."



# סימן קכ"ה
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/73/

סימן קכ"ה
סימן קכ"ה
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/73

Segment 3
HE:
ויאמר משה אכלוהו היום וכו' אות א נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי רוב אכילת האדם בסעודת הרשות בימי החול הוא, או שכבר הוא רעב מקודם ואוכל כדי למלאות נפשו, או שעדיין אינו רעב כל כך והיה יכול להסתפק עדיין בלא אכילה רק שיודע שיהיה רעב אחר כך ואז לא יהיה הזמן גורם לו לאכול, ועל כן הוא אוכל עכשיו כדי שלא יהיה רעב אחר כך אבל בשבת שהיא אכילת מצוה לכבוד שבת כמו שכתוב (שמות ט"ז) אכלוהו היום, אז צריך לכוון באכילתו רק לשם מצוה, היינו לקיום מצוות סעודת שבת, כי אכילת שבת היא יקרה וקדושה מאד כולה אלוקית כולה קודש, ועולה למקום אחר לגמרי מן אכילת חול כמבואר בליקוטי תנינא סי' י"ז (ועי' זוהר ויקהל דרי"ח ובמק"מ שם) ועל כן אם יאכל סתם כדרך שאוכל בחול נמצא שאוכל בליל שבת מחמת שהוא רעב מערב שבת וכן אוכל בסעודה שלישית בשביל שלא יהיה רעב לאחר שבת, נמצא שיש חלק לימי החול באכילות אלו ועל כן דיקדק הכתוב במלת היום על כל סעודה וסעודה, היינו לזכור ולכוון בכל סעודה וסעודה שאינו אוכל כפשוטו כדרך אכילתו בחול, רק שאוכל בשביל כבוד שבת וקדושתו, ואז האכילה שלו יקרה מאוד, ואין לימי החול שום אחיזה בזה, וצריך דווקא לאכול ולשתות הרבה במעדנים (ועיין במשנת חסידים מבואר להדיא שאף על פי שיאכל בשבת יותר מהצורך אינו הולך להחיצונים כמו בחול אלא כולו נבלע באברים) ומה שאמרו רבותינו ז"ל שאסור לקבוע בערב שבת סעודה שאינו רגיל בה בימי החול וכו', ודרך אנשי מעשה להתענות בכל ערב שבת כדי שיאכל בשבת לתיאבון וכמבואר בש"ע סי' רמ"ט ע"ש, בזה אינו נותן אחיזה לימי החול באכילת שבת, רק אדרבא בזה מכניע ביותר ענין אכילת חול, כי ממעט באכילתו בחול בכדי שיאכל יותר לתיאבון ביום השבת בשביל כבוד שבת וקדושתו דייקא כנ"ל ואפשר כי אדרבא בזה נתגלה ביותר שאוכל רק לשם מצוות סעודת שבת, ולא כפשוטו בשביל שהוא רעב מאתמול מערב שבת, כי אם כן היה יכול למלאות רעבונו ביום האתמול בעצמו, והוא אדרבא הרעיב את עצמו ומיעט באכילתו בערב שבת כדי שיאכל בשבת לתיאבון לשם מצוות סעודת שבת דייקא כנ"ל וזהו שפקפק רבינו על זה, היינו על שאין לשון המאמר מבואר כל צרכו, ונראה ממנו לכאורה שצריכין למעט באכילתו של שבת, ולדקדק שלא לאכול רק מעט בכל סעודה וסעודה בשביל אותה הסעודה לבדה, ובאמת לא כך היתה כוונתו ז"ל רק על אופן הנ"ל, ואולי יש כוונה אחרת במאמר זה ומי יודע כוונתו ז"ל:

EN:
"And Moshe said: eat it today" — and so on.

Siman One Hundred and Twenty-Fiveסימן קכה

"And Moshe said: eat it today" — and so on. In my humble opinion the meaning is: for the greater part of a person's eating in the optional weekday meals is either: because he is already hungry and eats to fill his soul — or: he is not yet so hungry and could still manage without eating — only he knows that he will be hungry afterwards — and then the time will not allow him to eat. And therefore he eats now so as not to be hungry afterwards. But on Shabbas — which is eating for the sake of the commandment in honor of Shabbas — as it is written: "eat it today" — one must then intend in one's eating only for the sake of the commandment. Namely: to fulfill the commandment of the Shabbas meal. For the eating of Shabbas is very precious and holy — entirely G-dly — entirely sacred — and rises to an entirely different place than the eating of the weekday — as elaborated in Likutay Tinyana, Siman 17. [And see Zohar Vayakhel, p. 218 — and in Matnas Kehunah there.] And therefore: if one eats in the ordinary manner as one eats on weekdays — one finds that one eats on Shabbas night because one is hungry from Erev Shabbas. And likewise one eats at the third meal because of not wanting to be hungry after Shabbas. It follows that the weekdays have a share in these meals. And therefore the Scripture was precise with the word "today" for each and every meal — meaning: to remember and intend at each and every meal that one is not eating in the ordinary way as one eats on weekdays. Rather: one eats for the honor of Shabbas and its holiness. And then one's eating is very precious — and the weekdays have no hold in this at all. And one must specifically eat and drink much with delicacies. [And see in Mishnas Chassidim — where it is elaborated explicitly: that even though one eats more on Shabbas than needed — it does not go to the external forces as on weekdays — but is entirely absorbed into the limbs.] And what the Sages said: that it is forbidden to fix a meal on Erev Shabbas that one is not accustomed to on weekdays — and it is the way of the men of good deeds to fast every Erev Shabbas so as to eat with appetite — as elaborated in Shulchan Aruch, Siman 249. See there. Through this one gives no hold to the weekdays in the Shabbas eating. Rather on the contrary: through this one even further subdues the matter of the weekday eating. For one diminishes one's eating on the weekday in order to eat more with appetite on Shabbas for the honor of Shabbas and its holiness specifically as above. And it is possible: that on the contrary through this it is revealed even more: that one eats only for the sake of the commandment of the Shabbas meal — and not in the ordinary way because one is hungry from the day before — from Erev Shabbas. For if so: one could have satisfied one's hunger on that day itself. And one instead made oneself hungry and diminished one's eating on Erev Shabbas — in order to eat on Shabbas with appetite — for the sake of the commandment of the Shabbas meal specifically as above. And this is what Rabbainu had reservations about [pekpek] — namely: about the language of the discourse not being sufficiently clear. For it appears from it at first glance that one must limit one's eating on Shabbas — and be precise not to eat but a little at each and every meal for that meal alone. And in truth this was not his intention. Rather: the above manner. And perhaps there is yet another intention in this discourse — and who can know his intention?

In my humble opinion the meaning is: for the greater part of a person's eating in the optional weekday meals is either: because he is already hungry and eats to fill his soul — or: he is not yet so hungry and could still manage without eating — only he knows that he will be hungry afterwards — and then the time will not allow him to eat. And therefore he eats now so as not to be hungry afterwards. But on Shabbas — which is eating for the sake of the commandment in honor of Shabbas — as it is written: [Exodus 16] "eat it today" — one must then intend in one's eating only for the sake of the commandment. Namely: to fulfill the commandment of the Shabbas meal. For the eating of Shabbas is very precious and holy — entirely G-dly — entirely sacred — and rises to an entirely different place than the eating of the weekday — as elaborated in Likutay Tinyana, Siman 17. [And see Zohar Vayakhel, p. 218 — and in Matnas Kehunah there.] And therefore: if one eats in the ordinary manner as one eats on weekdays — one finds that one eats on Shabbas night because one is hungry from Erev Shabbas. And likewise one eats at the third meal because of not wanting to be hungry after Shabbas. It follows that the weekdays have a share in these meals. And therefore the Scripture was precise with the word "today" for each and every meal — meaning: to remember and intend at each and every meal that one is not eating in the ordinary way as one eats on weekdays. Rather: one eats for the honor of Shabbas and its holiness. And then one's eating is very precious — and the weekdays have no hold in this at all. And one must specifically eat and drink much with delicacies. [And see in Mishnas Chassidim — where it is elaborated explicitly: that even though one eats more on Shabbas than needed — it does not go to the external forces as on weekdays — but is entirely absorbed into the limbs.] And what the Sages said: that it is forbidden to fix a meal on Erev Shabbas that one is not accustomed to on weekdays — and it is the way of the men of good deeds to fast every Erev Shabbas so as to eat with appetite — as elaborated in Shulchan Aruch, Siman 249. See there. Through this one gives no hold to the weekdays in the Shabbas eating. Rather on the contrary: through this one even further subdues the matter of the weekday eating. For one diminishes one's eating on the weekday in order to eat more with appetite on Shabbas for the honor of Shabbas and its holiness specifically as above. And it is possible: that on the contrary through this it is revealed even more: that one eats only for the sake of the commandment of the Shabbas meal — and not in the ordinary way because one is hungry from the day before — from Erev Shabbas. For if so: one could have satisfied one's hunger on that day itself. And one instead made oneself hungry and diminished one's eating on Erev Shabbas — in order to eat on Shabbas with appetite — for the sake of the commandment of the Shabbas meal specifically as above. And this is what Rabbainu had reservations about [pekpek] — namely: about the language of the discourse not being sufficiently clear. For it appears from it at first glance that one must limit one's eating on Shabbas — and be precise not to eat but a little at each and every meal for that meal alone. And in truth this was not his intention. Rather: the above manner. And perhaps there is yet another intention in this discourse — and who can know his intention?

[Note: Section 2 of the source text ends here and continues into the header of Siman 132.

No additional content is given for Section 2 of Siman 125 beyond the header marker.]

Segment 4
HE:
אות ב

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 125



# סימן קל"ב מעין דנפיק מאתר חד, וסימן קל"ג ואורח צדיקים וכו'
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/74/

סימן קל"ב מעין דנפיק מאתר חד, וסימן קל"ג ואורח צדיקים וכו'
סימן קל"ב מעין דנפיק מאתר חד, וסימן קל"ג ואורח צדיקים וכו'
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/74

Segment 1
HE:
נאמרו אחר פסח תקס"ג בחזירתו מנסיעת החתונה של בתו שרה ז"ל היתה קודם פסח במעדוועדיווקע:

EN:
These discourses were said after Pesach 5563 — upon his return from the journey to the wedding of his daughter Sarah — of blessed memory — which had taken place before Pesach in Medvedevke.



# סימן קל"ה-כי אקח מועד
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/75/

סימן קל"ה-כי אקח מועד
סימן קל"ה-כי אקח מועד
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/75

Segment 2
HE:
אות א ובזה מיושב שפיר מה שהקשו בגמרא (סוכה כ"ז:) על ר"א וכו' רוצה לומר כי גם לתירוץ הגמרא כאן דאזיל ואתי ביומיה, היינו בזה אמר ר' יצחק שחייב להקביל פני רבו ברגל, ומה שאמר רבי אליעזר משבח אני את העצלנים ברגל, מיירי דלא אתי ביומיה מכל מקום קשיא האמר ר' יצחק סתם חייב אדם להקביל פני רבו ברגל, ולא ביאר דבריו שדווקא דאזיל ואתי ביומיה ומטעם זה סתם הרמב"ם באמת בהלכות תלמוד תורה פ"ה הל"ז שחייב להקביל פני רבו ברגל ולא חילק כלל, ועיין בכמה מקומות שם ולדברי רבינו ז"ל ניחא כי גם מאן דלא אתי ביומיה שאז אינו מחוייב לילך לבית רבו להקביל פניו ממש מטעם שאמר ר' אליעזר ועל כל זאת מחוייב לקיים בביתו הקבלת פני רבו וממילא מובן כי מאן דאזיל ואתי ביומיה בוודאי מחוייב לילך לבית רבו להקביל פניו ממש:

EN:
And through this the Talmudic difficulty in Sukkah, p. 27b — regarding Rabbi Eliezer — is well resolved. This means: for even according to the Talmud's resolution here — that he went and came on the same day [azil v'asiy b'yomay] — namely: through this Rabbi Yitzchak said that one is obligated to greet one's teacher on the Festival. And what Rabbi Eliezer said — praising the indolent on the Festival [m'shabbe'ach ani es ha'atzlanim b'regel] — speaks of one who does not come on the same day. Even so — one still has a difficulty: Rabbi Yitzchak said in general terms that a person is obligated to greet his teacher on the Festival — and did not specify his words — that specifically one who goes and comes on the same day. And for this reason the Rambam actually ruled simply — in Hil'chos Talmud Torah, Chapter 5, Halacha 7: that one is obligated to greet one's teacher on the Festival — without making any distinction at all. And see in many places there. And according to Rabbainu's words this is well resolved. For even one who does not come on the same day — who is then not obligated to actually go to his teacher's house to greet him — for the reason that Rabbi Eliezer gave. Even so: he is obligated to fulfill the greeting of his teacher [kabalas p'nai rabo] in his own home. And it is automatically understood: that one who goes and comes on the same day is certainly obligated to go to his teacher's house to greet him literally.

And through this the Talmudic difficulty in Sukkah, p.

Segment 4
HE:
אות ב ועיין רש"י שם בסוכה כ"ז ע"ב ד"ה אינך משובתי הרגל הוא ולא עמדת בבית אצל אשתך וכן אחר כך ד"ה האי דאזיל ואתי ביומיה ומשמח שמחת הרגל עם אשתו חייב להקביל פני רבו וכו' נראה לכאורה מדבריו דרוצה לומר כי כשאינו בביתו עם אשתו בבחינת (דברים י"ד) ושמחת אתה וביתך, אז אין גם שמחתו שלימה, ועל כן אמר לו אינך משובתי הרגל ועיין יבמות דס"ב ע"ב שרוי בלא שמחה דכתיב ושמחת אתה וביתך, ועיין חידושי אגדות שם ועתה יש לומר בדרך צחות שכשהוא מקושר באמת להצדיק שעל ידי זה יוכל להרגיש קדושת יו"ט באמת שזה עיקר בחינת הקבלת פני רבו ברגל כנ"ל והתקשרות באמת הוא שיאהב את הצדיק אהבה שלימה בבחי' (שמואל ב א) נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים כמבואר בפנים, אז אדרבא כששובת הרגל אצל הצדיק אזי שמחתו יותר שלימה משמחתו כאשר הוא בביתו כמובן, אז באמת מחוייב להקביל פני רבו ממש ברגל, מאחר שאדרבא על ידי זה שמחתו יותר שלימה כנ"ל וכן יש לומר להיפוך כי מאחר שהוא מקושר להצדיק בהתקשרות אמת כל כך, אז יכול לקיים בחינת הקבלת פני רבו גם בהיותו בביתו, וכגון דלא אזיל ואתי ביומיה כנ"ל:

EN:
And perhaps one can say: this is the matter of what the Sages said: : when a man's wife dies — he is forbidden to marry another woman until three Festivals have passed over him. And it is explained there: that this is in order to forget the love of his first wife. Meaning: as above — for the sanctity of the Festivals is the aspect of attachment to the Tzaddikim — which is in the aspect of: "your love was wondrous — surpassing the love of women." And this is what the Sages said: "one does not marry women during the Festival [mo'ed]" — as it is said: "and you shall rejoice in your Festival [b'chagecha]" — and not in your wife [u'v'ishtecha].

27b — regarding Rabbi Eliezer — is well resolved. This means: for even according to the Talmud's resolution here — that he went and came on the same day [azil v'asiy b'yomay] — namely: through this Rabbi Yitzchak said that one is obligated to greet one's teacher on the Festival. And what Rabbi Eliezer said — praising the indolent on the Festival [m'shabbe'ach ani es ha'atzlanim b'regel] — speaks of one who does not come on the same day. Even so — one still has a difficulty: Rabbi Yitzchak said in general terms that a person is obligated to greet his teacher on the Festival — and did not specify his words — that specifically one who goes and comes on the same day. And for this reason the Rambam actually ruled simply — in Hil'chos Talmud Torah, Chapter 5, Halacha 7: that one is obligated to greet one's teacher on the Festival — without making any distinction at all. And see in many places there. And according to Rabbainu's words this is well resolved. For even one who does not come on the same day — who is then not obligated to actually go to his teacher's house to greet him — for the reason that Rabbi Eliezer gave. Even so: he is obligated to fulfill the greeting of his teacher [kabalas p'nai rabo] in his own home. And it is automatically understood: that one who goes and comes on the same day is certainly obligated to go to his teacher's house to greet him literally.

Segment 6
HE:
אות ג ואולי יש לומר שזה ענין מה שאמרו רז"ל (מו"ק דף כג והובא בש"ע) מתה אשתו אסור לישא אשה אחרת עד שיעברו עליו שלש רגלים, ופירשו שם שהוא כדי לשכוח אהבת אשתו הראשונה היינו כנ"ל כי קדושת הרגלים שהוא בחינת התקשרות לצדיקים הוא בבחינת נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים, וזהו שאמרו רז"ל (מו"ק ח') אין נושאין נשים במועד שנאמר (דברים ט"ז) ושמחת בחגיך ולא באשתך:

EN:
Siman One Hundred and Thirty-Sixסימן קלו

And see Rashi there in Sukkah, p.

27b — on the words: "you are not among those who dwell on the Festival" — meaning: you did not remain in the house with your wife. And similarly afterwards — on the words: "this one who goes and comes on the same day and rejoices the joy of the Festival with his wife — he is obligated to greet his teacher." It appears at first glance from his words: that the meaning is — that when one is not at home with his wife — in the aspect of: [Deuteronomy 14] "and you shall rejoice — you and your household" — then his joy is also not complete. And therefore he said to him: "you are not among those who dwell on the Festival." And see Yevamos, p. 62b: "one who is without a wife is without joy — as it is written: 'and you shall rejoice — you and your household.'" And see Chiddushei Aggados there. And now one can say — in a witty vein — that when one is truly attached to the Tzaddik: through which one can truly feel the sanctity of the Festival — which is the essential aspect of the greeting of one's teacher on the Festival as above — and the attachment truly — means: that one loves the Tzaddik with complete love — in the aspect of: [2 Samuel 1] "your love to me was wondrous — surpassing the love of women" — as elaborated in the discourse. Then on the contrary: when one dwells on the Festival with the Tzaddik — one's joy is more complete than when at home. And then in truth one is obligated to greet one's teacher on the Festival literally. Since on the contrary: through this one's joy is more complete as above. And one can also say the reverse: since one is attached to the Tzaddik with true attachment — so greatly — then one can also fulfill the aspect of the greeting of one's teacher even while being at home. As in the case of one who does not go and come on the same day as above.

And perhaps one can say: this is the matter of what the Sages said: [Moed Katan 23 — brought in the Shulchan Aruch]: when a man's wife dies — he is forbidden to marry another woman until three Festivals have passed over him.

And it is explained there: that this is in order to forget the love of his first wife.

Meaning: as above — for the sanctity of the Festivals is the aspect of attachment to the Tzaddikim — which is in the aspect of: "your love was wondrous — surpassing the love of women." And this is what the Sages said: [Moed Katan 8] "one does not marry women during the Festival [mo'ed]" — as it is said: [Deuteronomy 16] "and you shall rejoice in your Festival [b'chagecha]" — and not in your wife [u'v'ishtecha].



# סימן קל"ו
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/76/

סימן קל"ו
סימן קל"ו
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/76

Segment 2
HE:
אות א אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו וכו' (אבות ב) אבל אם היו שניהם במדריגה אחת בוודאי לא יהיה מחלוקת כי בדבר אחד אין שייך מחלוקת וכו' עיין שם אין זה סותר למה שמבואר לעיל בסי' כה במאמר אחוי לן מנא אות ג', ודע שאין שני בני אדם שוין זה לזה, כי כל הנשמות הם זה למעלה מזה וכו' עיין שם דיש לומר שגם במאמר זה אין כוונתו שיהיה שניהם במדרגה אחת ממש, כי זה אי אפשר כמבואר שם במאמר אחוי לן הנ"ל, רק בכאן רוצה לומר גם כן שיהיה על כל פנים בבחינת מלבוש זה לזה, שהפנימיות של התחתון יהיה נעתק ועולה למדריגתו של העליון, ויהיה נעשה לבוש וחיצוניות לחיצוניות עליון כמבואר שם זה גם כן נחשב ששניהם הם במקום אחד ומדריגה אחת, מאחר שהפנימיות התחתון הוא לבוש להחיצוניות של העליון, וזהו גם כן בבחינת עד שתגיע למקומו, כי מאחר שהחיצוניות של העליון עומד שם עדיין הוא בחינת מקומו שזה בחינת מקום מקדשינו המבואר שם במאמר אחוי לן מנא הנ"ל:

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 136

"Do not judge your companion until you reach his place" — and so on.

[Avos 2] But if both were of the same level — certainly there would be no dispute. For in one matter dispute does not apply — and so on. See there. This does not contradict what is elaborated above in Siman 25 — in the discourse Achavi Lan Mana, Section 3 — "know that no two people are equal to one another — for all the souls are each above the other" — and so on. See there. For one can say: that also in this discourse the intention is not that both should be literally at the same level — for this is impossible — as elaborated there in the above discourse Achavi Lan Mana. Rather: here too the meaning is: that at minimum they should be in the aspect of garment one to another [malbush zeh l'zeh] — that the inner dimension of the lower one should be transposed and rise to the level of the higher one — and become a garment and the outer dimension for the outer dimension of the higher one — as elaborated there. This too is considered as both being in one place and one level. Since the inner dimension of the lower one is a garment for the outer dimension of the higher one. And this is also the aspect of: "until you reach his place." For since the outer dimension of the higher one still stands there — it is the aspect of his place. Which is the aspect of the place of our Sanctuary [Makom Mikdasheinu] — as elaborated in the above discourse Achavi Lan Mana.



# סימן קמ"א-אם יזכה שירגיש
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/77/

סימן קמ"א-אם יזכה שירגיש
סימן קמ"א-אם יזכה שירגיש
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/77

Segment 2
HE:
אות א יש בזה סיפור שלם איך שמאמר זה נאמר בראש חודש אלול על ידי שנפל עליו פחד גדול בעת שתקעו אז בשופר ואחר כך באתה בתו ז"ל וסיפרה לו שגם עליה נפל פחד גדול ורעדה גדולה בעת ששמעה תקיעת שופר וכו' ומבואר כל הענין בספר חיי מוהר"ן (שיחות השייכים לתורות סימן ל"ט):

EN:
Siman One Hundred and Forty-One — Im Yizkeh Sheyargishסימן קמא — אם יזכה שירגיש

There is a complete account of how this discourse was said on Rosh Chodesh Elul — because great fear fell upon him at the time of the shofar-blowing then.

And afterwards his daughter came — of blessed memory — and told him: that great fear and great trembling also fell upon her at the time she heard the shofar-blowing. And the entire matter is elaborated in the book Chayyay Moharan [conversations pertaining to the Torah discourses, Siman 39].



# סימן קמ"ה-אין אדם מת וכו'
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/78/

סימן קמ"ה-אין אדם מת וכו'
סימן קמ"ה-אין אדם מת וכו'
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/78

Segment 2
HE:
אות א זה בחינת מחלוקת כתרגומו ורבו בעלי חצים בעלי פלגותא ועיין גם בסי' מ"ו מחאת כפים וכו' מביא שם גם כן וחץ לשון מחלוקת וכו' בעלי חצים בעלי פלגותא וכן כאן פירש וחצי מלשון חץ כמו (שמואל א כ) הנה החצי ממך והלאה וכו' ולכאורה נראה שפירש בעלי פלגותא מלשון פלוגתא ומחלוקת הרגיל בדברי חז"ל ועיין רש"י ז"ל שם שפירש בעלי פלגותא מלשון (במדבר ל"א) ותהי המחצה אותם שהיו ראוין לחלק ממנו נחלה אבל אליבא דידיה פירש בעלי חצים שלשונם כחץ וכן תרגם יונתן וזה גם כן בחינת מחלוקת, וגם לשיטת התרגום אונקלוס מודה גם כן שעל כל פנים ורובו הוא מלשון מריבה ומחלוקת שנעשו לו אחיו אנשי ריב וכו':

EN:
Siman One Hundred and Forty-Five — Ein Adam Mesסימן קמה — אין אדם מת

This is the aspect of dispute — as its translation: "and they abounded — masters of arrows [baalei chatzim]" — baalei plugusa [masters of dispute].

And see also in Siman 46 — Mechyas Kapayim — and so on — where he also brings: "and an arrow [chetz]" — the language of dispute — and so on. Baalei chatzim — baalei plugusa. And likewise here he interprets chatzim from the language of chetz [arrow] — as: [1 Samuel 20] "behold the arrow [hachetz] is beyond you." And so on. And it appears on the surface that he interpreted baalei plugusa from the language of plugusa and dispute [machalukes] — which is common in the language of the Sages. And see Rashi there — who interpreted baalei plugusa from the language of: [Numbers 31] "and the half [hamachatzit] of them" — those who were fit to receive a portion from him as an inheritance. But according to his own interpretation [aliba d'idey] he explained baalei chatzim: those whose tongue is like an arrow. And so Targum Yonasan translated. And this also is the aspect of dispute. And also according to Targum Onkelos — one agrees as well that in any case v'rabu [and they abounded] is from the language of strife and dispute — that his brothers became men of strife for him — and so on.



# סימן קמ"ח-מדת היראה בעצמה
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/79/

סימן קמ"ח-מדת היראה בעצמה
סימן קמ"ח-מדת היראה בעצמה
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/79

Segment 2
HE:
אות א וזהו שאמרו רבותינו ז"ל מה שעשתה ענוה עקב לסילותא וכו' נמצא שיש יראה למעלה מיראה וכו' עיין ירושלמי שבת סוף הל"ג, ובפירוש הפני משה שם ותבין עוד יש לומר כי בכתבי האריז"ל מובא מאמר זה בנוסח אחר מה שעשתה ענוה וכו' עשתה יראה עטרה לראשה עיין שם על פי סוד (ומוכרח לומר כי החכמה הנ"ל הוא בחינת חכמה תתאה שהיא בחינת מלכות בחינת יראה כידוע) וכפי נוסחא זו מבואר כי מדת היראה בעצמה יש לה גם כן בחינת יראה שהיא עטרה לראשה ועקב לסילותא של ענוה כי יש יראה למעלה מיראה כמבואר בפנים:

EN:
Siman One Hundred and Forty-Eight — Midas HaYirah B'Atzmahסימן קמח — מדת היראה בעצמה

And this is what our Sages said: "what humility did as a crown for its head — humility did as a heel for its sandal [akev l'silusah]" — and so on.

It follows that there is fear above fear. See Yerushalmi Shabbas, end of Halacha 3 — and in the commentary of Pnei Moshe there — and you will understand. And there is yet more to say: for in the writings of the Holy Ari — this teaching is brought in a different version: "what humility did — and so on — fear did as a crown for its head." See there — according to the secret. [And one must necessarily say: that the above chuchmah is the aspect of chuchmah tata'ah [lower wisdom] — which is the aspect of Malchus — the aspect of fear — as is known.] And according to this version it is elaborated: that the attribute of fear itself also has within it the aspect of fear — which is a crown for its head. And a heel for the sandal of humility. For there is fear above fear — as elaborated in the discourse.



# סימן ז-ואלה המשפטים
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/8/

סימן ז-ואלה המשפטים
סימן ז-ואלה המשפטים
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/8

Segment 2
HE:
אות א דמיא לעגלא שהוא בחינת עיגולים בחינת אמונה כמבואר שם ואמונתך סביבותיך יש לפרש דרוצה לומר כי אמונה הוא במה שאין השכל משיג (כי בדבר שגם השכל משיג אין צריך אמונה מאחר שמבין גם בשכלו, ודבר שאין השכל משיג) הוא כמו בחינת דבר עגול שאין לו קצוות, כך ענין זה אין לו קצוות מאיזה בחינה להתחיל לכנוס בענין זה כמו בדבר שכלי שהשכל מתחיל לכנוס בו מאיזה עיון ונכנס מעיון לעיון עד שגומר השגת הדבר שכלי אבל במה שאין השכל משיג אינו רק על ידי אמונה הוא בבחינת עגול כנ"ל, גם כי בחינת השגה זאת היא בחינת מקיפין כמובן במקום אחר, ומקיפין הם גם כן בחינת עיגולים כמובן במאמר מה שמשחקין בחנוכה בדריידיל, וזה שכתוב גם במאמר זה בסופו סוחר מלשון סחור סחור (בחינת מקיפין שהוא בחינת אמונה):

EN:
Siman Seven — V'Ayleh HaMishpatimסימן ז — ואלה המשפטים

There: "it resembles a calf — which is the aspect of circles — the aspect of faith — and 'Your faithfulness surrounds you'" — one can explain that faith is in what the intellect does not attain [for in what the intellect does attain — faith is not needed — since one understands it with one's intellect. And a matter that the intellect does not attain] — it is like the aspect of a circular thing which has no endpoints. And likewise this matter has no endpoints from any aspect by which to begin entering it — as with an intellectual matter, where the intellect begins to enter through some examination and proceeds from examination to examination until it completes attainment. But in what the intellect does not attain — one enters only through faith — and this is in the aspect of a circle as above. Also: because this type of attainment is the aspect of surrounding lights [makifin] — as is understood elsewhere — and surrounding lights are also in the aspect of circles — as is understood from the discourse on playing dreidel on Chanukah. And this is what is also written in this discourse at its end: socher — from the language of going around and around [sachur sachur] — the aspect of surrounding lights — the aspect of faith.

There — Letter Beis — "but it is impossible to come to faith except through truth." See in Likutay Aitzos, Emunah, Letter Daled — where this matter is elaborated: for the essential faith is in what the intellect does not understand. And if so — when the intellect does not understand — how will one come to believe what one must believe? Therefore: the essential faith depends on truth — for if a person wishes to look at the truth in truth — he will understand on his own that one must believe the holy faith in Hashem and His holy Tzaddikim and His holy Torah — even though it is impossible to understand with our coarsened intellect. For through looking at the truth with the eye of truth — one understands from afar that the truth is so — only it is impossible to understand it with the intellect — and one must only strengthen oneself in complete faith. And see in Likutay Halachos, Laws of Passover, Halacha 7. And see further in Likutay Halachos, Yoreh De'ah, Laws of Interest [Ribbis] — where it is elaborated that the essential perfection of faith comes through truth — which is the aspect of the totality of the holy mochin and Da'as. For without Da'as a simpleton may believe everything — and may believe, G-d forbid, in things that it is forbidden to believe. But through holy Da'as — which is the aspect of truth — one understands from afar what to believe and what not to believe. [And see further below in Siman 255.]

Segment 4
HE:
אות ב שם אות ב', אבל אי אפשר לבוא לאמונה אלא על ידי אמת וכו' עיין בליקוטי עצות אמונה אות ד' שביאר שם ענין זה, כי עיקר אמונה הוא במה שאין השכל מבין אותו, כי במקום שהשכל מבין אין צריך להאמין ואם כן כשאין השכל מבין איך יבוא להאמין במה שצריך להאמין, על כן עיקר האמונה תלויה באמת, שאם ירצה האדם להסתכל על האמת לאמתו יבין מאליו שצריכין להאמין האמונה הקדושה בהשם יתברך ובצדיקיו הקדושים ובתורתו הקדושה, אף על פי שאי אפשר להבין בשכלנו המגושם, כי על ידי ההסתכלות על האמת בעין האמת יבין מרחוק שהאמת הוא כך, רק שאי אפשר להבין בשכל וצריכין רק להתחזק באמונה שלימה עכ"ל, ועיין בלקוטי הלכות הלכות פסח הלכה ז' שם מבאר הענין ביותר ועיין עוד בלקוטי הלכות יורה דעה הלכות רבית ועוד בכמה מקומות בדבריו ז"ל שביאר שם, שעיקר שלימות האמונה הוא על ידי אמת שהוא בחינת כלל המוחין והדעת דקדושה, כי בלא דעת יכול להיות פתי יאמין לכל דבר ויכול להאמין חס ושלום בדברים שאסור להאמין בהם, אבל על ידי הדעת דקדושה שהוא בחינת אמת יכול להבין מרחוק במה להאמין ובמה שלא להאמין (ועיין גם לקמן בסימן רנ"ה):

EN:
Section 2 — Letter ב — [on Letter Beis of the discourse]

There — Letter Gimmel — "and through receiving their counsel — truth is engraved within him." This means: for the Tzaddik's counsel is entirely the seed of truth — for the holy intellect of the Tzaddik and his holy attainment is the aspect of clear, pure, and lucid truth. And his holy counsels are the aspect of drops of his intellect — for certainly in every counsel there are holy insights and wondrous pathways and deep attainments — the aspect of the very light of truth itself. Therefore: one who merits to receive their holy counsel — even though one does not yet understand the depth of the intellect that the Tzaddik has in this counsel — nonetheless: through this very act of receiving the counsel and walking in the way of his counsel — truth is engraved within one — and faith is completed. And through this the redemption comes. Through the holiness of the counsel — which is entirely the seed of truth flowing from the brain and intellect of the Tzaddik which is entirely truth — truth is engraved within one — so that one merits to feel in one's heart and mind a flash and great illumination from the holiness of truth — and one longs and yearns only for the truth. And through this faith is completed — with the flash and illumination of the holy Da'as as above.

And this is what it concluded at the end of the discourse: "it is possible that the students learn and do not understand — the teaching states: 'arranged before them like a Shulchan Aruch'" — this being the aspect of the future redemption — when all the wisdoms will be revealed like a Shulchan Aruch — as it is written: "the earth shall be filled with Da'as" [Isaiah 11]. At first glance the matter is not understood — what is the relevance of "it is possible the students learn and do not understand" here? But according to the above one can explain: for the counsel that one receives from the Tzaddik is also only through faith — since one has not yet merited to attain the reason and the true intellect the Tzaddik has in this counsel. The student is then in the aspect of "learning and not understanding" — like one who learns some halacha and does not understand its reason and source — one cannot engage dialectically with it or deduce from it elsewhere. But if one knows its root and reason — one can do so. So too: even though the student does not understand the root and reason of the Tzaddik's counsel — one might think one will never come to the root of the reason and truth. The teaching states: Scripture informs us that through this very act of receiving the counsel only through faith — one will merit through this to attain the truth and intellect of the counsel. For through the counsel received — truth is engraved within one — faith is completed — and the redemption comes. And the redemption is the aspect of the revelation of Da'as like a Shulchan Aruch. It follows that through receiving the counsel — one merits afterwards to the revelation of Da'as — until one merits to understand the truth and intellect of the counsel. And through this faith is completed to an even greater degree — and one merits to even greater perfection of the revelation of Da'as. And so on again in a cycle.

[And it is possible to say: therefore the holy counsels are the aspect of fruitfulness and multiplication [priyah u'rivyah] — this being the aspect of "Yosef is a fruitful bough" as is elaborated in the discourse — for they are fruitful and multiply in the one who receives them. From one holy counsel one can merit many things and understand from it many counsels for the service of Hashem — since one merits through this to the aspect of the future revelation of Da'as. And this can be alluded to in: "and I planted you as a sorek" — see Rashi in the name of the Midrash — meaning: the 606 commandments added to the seven commandments. The 613 commandments are the aspect of the holy counsels — the 613 aitin. And sorek is also the aspect of the redemption — as it is written: "I will whistle for them and gather them — for I have redeemed them and they shall multiply" [Zechariah 10]. And see Chullin 63: "the racham — this is the sharkrak — when the racham comes — mercy has come to the world." Rashi explains: rain — the aspect of faith — miracles — which is the aspect of rain [as elaborated in this discourse and in Siman 9]. "If it sits on the ground — Mashiach comes immediately — as it is written: 'I will whistle for them.'" They said to him: but there is this one — and its brain exploded. They answered: that one was a liar. [This is the reading of the Yalkut and Rashi.] Meaning: it was a liar — and the essential completion of faith through which redemption comes depends on truth as above. This needs further elaboration.]

Segment 6
HE:
אות ג שם אות ג', ועל ידי שמקבל מהם עצתם נחקק בו אמת רוצה לומר כי עצת הצדיק הוא כולו זרע אמת, היינו כי השכל הקדוש של הצדיק והשגתו הקדושה הוא בחינת אמת ברור זך וצלול, ועצותיו הקדושים הם בחינת טיפי השכל שלו כי בוודאי בכל עצות ועצות יש לו שכליות קדושים ודרכים נפלאים והשגות עמוקות, שהם בחינת עצם אור האמת ועל כן זה שזוכה לקבל עצתם הקדושה, אף על פי שאינו מבין עדיין עמקות השכל שיש להצדיק בזה, אף על פי כן בזה בעצמו שמקבל העצה והולך בדרך עצתו, על ידי זה נחקק בו אמת ונשלם האמונה, ועל ידי זה תבוא הגאולה היינו שעל ידי קדושת העצה שהוא כולו זרע אמת שהיא נובעת ממוח ושכל הצדיק שהוא כולו אמת, על ידי זה נחקק בו אמת שזוכה להרגיש בלבו ודעתו התנוצצות והארה גדולה מקדושת האמת ומשתוקק ומתגעגע רק אל האמת, ועל ידי זה נשלם האמונה שזוכה להבין במה להאמין, וגם האמונה הוא בשלימות אצלו עם התנוצצות והארת הדעת דקדושה כנ"ל

EN:
Section 3 — Letter ג — [on Letter Gimmel of the discourse]

There — Letter Daled — "through the mitzvah of tzitzis a person is saved from the counsel of the serpent and from marriage with a wicked person" — "Yosef is a fruitful bough — over a well — on account of tzitzis" — the language of "peering through the lattices" [metzitz min hacharakim] [as Rashi explains in the portion Shelach] — through this he merited the fruitful bough and the holy union.

The author writes: From this is understood the root of the reason for the widespread custom not to wear a tallis of the mitzvah until after marriage. [See Laws of Tzitzis, Siman 8, in the Magen Avraham, subsection 3 — where he writes: it appears from Kiddushin that a young man who had not yet married did not cover his head with a tallis.] And what is brought in the name of the Rokeach — that the custom is to make a canopy [chupah] from a tallis — on account of: "and spread your wings over your handmaid" — for the wings of the mitzvah of tzitzis are the aspect of the holy union — as is elaborated at the end of the discourse.

Segment 8
HE:
אות ד וזה שסיים בסוף המאמר יכול יהיו התלמידים לומדים ואינם מבינים, תלמוד לומר וכו' ערוך לפניהם כשלחן ערוך, זה בחינת הגאולה שלעתיד יתגלו כל החכמות כשלחן ערוך, כמו שכתוב (ישעיה יא) ומלאה הארץ דעה ולכאורה אין מובן הענין יכול יהיו התלמידים וכו' מה ענין לכאן, וגם מה שרימז ענין הגאולה בענין ערוך לפניהם כשלחן ערוך אך לפי הנ"ל יש לפרש כי הנה העצה שמקבל מהצדיק הוא גם כן רק על ידי האמונה כי אינו זוכה להשיג עדיין הטעם והשכל האמת שיש לו להצדיק בהעצה הזאת נמצא שהתלמיד אז בחינת לומד ואינו מבין היינו כמו מי שלומד איזה הלכה ואינו מבין הטעם והמקור של פסק הלכה הזאת, שאז אף על פי שיודע ההלכה באמת כמות שהיא אבל אינו יודע לפלפל בה וללמוד ממנה למקום אחר, ובאם ישתנה איזה ענין קצת שוב אינו יודע איך להבין ולהורות, מאחר שלא קיבל רק ההלכה כמות שהיא ואינו יודע טעמה אבל אם יודע שורשה וטעמה אז יודע לפלפל בהלכה וללמוד ממנה למקום אחר, ובאם ישתנה איזה ענין אזי יודע גם כן להבין ולהורות, כפי מה שמבין משורש וטעם ההלכה ממילא מובן מזה שאם נשתנה איזה ענין אזי הפסק ההלכה באופן אחר כמובן כל זה לכל כמו כן לענינינו, כי באמת אף על פי שהתלמיד אינו מבין שורש והטעם העצה של הצדיק ומקבל העצה רק באמונה, אף על פי כן על ידי זה בעצמו נחקק בו גם כן האמת כנ"ל, ואם כן הוי אמינא שלעולם לא יבוא על שורש הטעם והאמת שבעצה זאת, שזה בחינת התלמידים לומדים ואינם מבינים תלמוד לומר וכו', היינו שהכתוב מודיע שעל ידי זה בעצמו שהתלמיד מקבל העצה רק באמונה, יזכה על ידי זה להשיג גם האמת והשכל והטעם של העצה, כי על ידי העצה שמקבל נחקק בו אמת, ועל ידי זה נשלם האמונה ועל ידי זה בא הגאולה, והגאולה הוא בחינת התגלות הדעת והחכמה כשלחן ערוך נמצא שעל ידי זה בעצמו שמקבל העצה זוכה אחר כך להתגלות הדעת עד שזוכה להבין האמת והשכל של העצה, וממילא מובן כי אז נשלם האמונה בשלימות יותר גדול וזוכה על ידי זה לשלימות התגלות הדעת שהוא בחינת אור האמת בהארה גדולה ביותר, ועל ידי זה נשלם האמונה ביותר וכן חוזר עוד חלילה וכו'

EN:
And this is what it concluded at the end of the discourse: "it is possible that the students learn and do not understand — the teaching states: 'arranged before them like a Shulchan Aruch'" — this being the aspect of the future redemption — when all the wisdoms will be revealed like a Shulchan Aruch — as it is written: "the earth shall be filled with Da'as" . At first glance the matter is not understood — what is the relevance of "it is possible the students learn and do not understand" here? But according to the above one can explain: for the counsel that one receives from the Tzaddik is also only through faith — since one has not yet merited to attain the reason and the true intellect the Tzaddik has in this counsel. The student is then in the aspect of "learning and not understanding" — like one who learns some halacha and does not understand its reason and source — one cannot engage dialectically with it or deduce from it elsewhere. But if one knows its root and reason — one can do so. So too: even though the student does not understand the root and reason of the Tzaddik's counsel — one might think one will never come to the root of the reason and truth. The teaching states: Scripture informs us that through this very act of receiving the counsel only through faith — one will merit through this to attain the truth and intellect of the counsel. For through the counsel received — truth is engraved within one — faith is completed — and the redemption comes. And the redemption is the aspect of the revelation of Da'as like a Shulchan Aruch. It follows that through receiving the counsel — one merits afterwards to the revelation of Da'as — until one merits to understand the truth and intellect of the counsel. And through this faith is completed to an even greater degree — and one merits to even greater perfection of the revelation of Da'as. And so on again in a cycle.

There — at the end of the discourse — "but when one cleaves to Tzaddikim and receives counsel from them — one will see with one's eyes and hear with one's ears and one's heart will understand." One can explain that this alludes to all the above: when one receives counsel from him — truth is engraved within one. And what the intellect attains is like the aspect of seeing with one's eyes literally — as is known. [This being the aspect of "the body that is hidden and the body that is revealed" — as elaborated in Siman 62, see there.] It follows that what truth is engraved within one = "he will see with his eyes." And "with his ears he will hear" = the aspect of faith — what one does not attain in one's intellect — but only hears from others and believes — the aspect of Shema Yisrael — the kernel-point of faith. And "his heart will understand" = the aspect of the redemption that comes through faith — the revelation of Da'as. And through this one can understand how the three above aspects flow from the three brains — Chuchmah, Binah, and Da'as: "hidden things — wisdom will make known to me" = Chuchmah = seeing with eyes. Binah = "a listening heart" = faith = "within my heart Your faithfulness." Da'as = "the earth shall be filled with Da'as" = the redemption. One can explain also in other manners — and all goes to one place.

And through what we have written you will understand what is written in the kavvanot of tzitzis — and the mitzvah of gazing at them: for Malchus is in the secret of "a beautiful young maiden who has no eyes" [for faith has in itself no reason or intellect — for in what the intellect attains — faith is not applicable. And intellectual attainment is the aspect of eyes as above] — and we intend to illuminate her from the illumination of these mochin — to make eyes for her. [For through the mitzvah of tzitzis one merits to receive the Tzaddikim's counsels — and truth is engraved within one — which is the aspect of vision through eyes — and through this faith is completed as above. And this is what is brought in the kavvanot there on the matter of the ten Names of Haveye'ah that are in Da'as — whose numerical value equals twice ayin [eye] — as above.]

Segment 10
HE:
אות ה (ואפשר לומר כי על כן העצות דקדושה בחינת פריה ורביה שזה בחינת בן פורת יוסף כמבואר בפנים, כי הם פרות ורבות אצל המקבל, ומעצה אחת דקדושה שזוכה לקבל מהצדיק יוכל לזכות לדברים הרבה ולהבין ממנה עצות הרבה לעבודת ה' כנ"ל מאחר שזוכה על ידי זה לבחינת התגלות הדעת שלעתיד בזמן הגאולה כנ"ל וזה יש לרמז בענין ואנכי נטעתיך שורק עיין רש"י שם בשם המדרש דרוצה לומר השש מאות וששה מצוות שהוסיף להם על השבע מצוות, ותרי"ג מצוות הם בחינת העצות הקדושים בחינת תרי"ג עטין ובסוף המאמר מבאר ששורק הוא בחינת טיפי השכל של הצדיק שמקבל על ידי העצה שמקבל ממנו וכו', וכאן פירש שורק היא בחינת הגאולה כמו שכתוב (זכריה י) אשרקה להם ואקבצם וזה שנאמר שם אשרקה להם ואקבצם, כי פדיתים ורבו כמו רבו, היינו בחינת פריה ורביה הנ"ל שזוכין על ידי בחינת הגאולה שנמשך על ידי העצות הקדושות הנ"ל ועיין חולין ס"ג הרחם זו שרקרק וכו' וכיון שבא רחם באו רחמים לעולם, פירש רש"י מטר היינו בחינת אמונה בחינת נסים שהוא בחינת מטר (כמבואר במאמר זה ובמאמר תהומות וכו' סימן ט'), אי יתיב על ארעא וכו' מיד אתי משיחא דכתיב אשרקה להם ואקבצם, כי פדיתים היינו בחינת הגאולה, אמר ליה וכו' והא ההוא וכו' ופסקי למוחא אמרו ליה ההוא בדאה הוה (כך הוא גירסת הילקוט וכן פירש רש"י בגמרא), היינו שהיה שקרן ועיקר שלימות האמונה שעל ידי זה בא הגאולה תלוי באמת כנ"ל וצריכין עוד לבאר בזה):

EN:
Section 6 — Letter ו — [on Letter Daled of the discourse]

There: "and spread your wings over your handmaid — for tzitzis" — and this is the aspect of holy union. [From this there is support for what is written in the [Kabbalistic] writings that the union should take place while one is clothed in the tallis katan.] And what is written: "for you are a redeemer" — for through tzitzis and so on — the redemption comes as above.

There: "Yishmael is the aspect of prayer" — according to the above it is understood why one prays while wrapped in the tallis. And that the wrapping resembles the wrapping of the Yishmaelites — from what is elaborated in this discourse — it follows automatically: the juxtaposition of the tzitzis portion to the Exodus from Egypt — for through this the redemption from all exiles comes — which are the aspect of Egypt as above. And also because Egypt is the land of the children of Cham. And likewise what is written in the tzitzis portion: "and you shall not follow after your hearts — this is heresy" — the aspect of the damage of faith — "and after your eyes — this is licentiousness" — as the Sages said [see Menachos 44] — for tzitzis is effective to save from both. And what is written: "in order that you remember and perform all My commandments" [Numbers 15] — for through tzitzis one merits to receive the holy counsels which are the totality of the 613 aitin. And through this one merits prayer and faith — which is propitious for memory as is elaborated in the discourse. "And you shall be holy to your G-d" — the aspect of holy marriage — from the language of kiddushin. "I am Hashem your G-d who brought you out of the land of Egypt" — as above.

"I am Hashem your G-d — truth" — this being the combination of faith and truth as above. And this too is the juxtaposition of the tzitzis portion to the recitation of Shema — for through this faith is completed. And this is what the Sages said: "and you shall see — and you shall remember" — "seeing a mitzvah — remember another mitzvah — this is the recitation of Shema" [Menachos 43b] — as above. And this is what they said there on p. 44: "a story of one person… and four tzitzis came and struck him on the face" — for tzitzis protects from licentiousness as above. And see Ta'anis 8b: "great is the day of rains like the day of the ingathering of the exiles — as it says: 'return our captivity, Hashem, like streams in the south'" — elaborated also according to the above — for rains are the aspect of miracles — the aspect of faith — through which the ingathering of the exiles comes as above.

Segment 12
HE:
אות ו שם אות ד', על ידי מצוות ציצית האדם ניצול מעצת הנחש מנשואין של רשע וכו', בן פורת עלי עין בשביל ציצית לשון מציץ מן החרכים (היינו כמו שפירש רש"י בפרשת שלח ע"ש) על ידי זה זכה לבן פורת וכו' וזיווגא דקדושה וכו' אמר המחבר, מזה מובן שורש טעם המנהג שעל פי רוב אין לובשין טלית של מצוה (שהוא בחינת השמלה הנ"ל) עד אחר הנשואין (ועיין הלכות ציצית סימן ח' במגן אברהם ס"ק ג' שכתב שם משמע בקידושין וכו' שבחור שלא נשא אשה לא היה מכסה ראשו בטלית וכו' וזה שמובא בשם הרוקח שהמנהג לעשות חופה מטלית על שם ופרשת כנפיך וכו', היינו כי כנפי מצוות ציצית הם בחינת זיווגין דקדושה וכמבואר בסוף המאמר):

EN:
The author writes: From this is understood the root of the reason for the widespread custom not to wear a tallis of the mitzvah until after marriage. [See Laws of Tzitzis, Siman 8, in the Magen Avraham, subsection 3 — where he writes: it appears from Kiddushin that a young man who had not yet married did not cover his head with a tallis.] And what is brought in the name of the Rokeach — that the custom is to make a canopy [chupah] from a tallis — on account of: "and spread your wings over your handmaid" — for the wings of the mitzvah of tzitzis are the aspect of the holy union — as is elaborated at the end of the discourse.

The discourse Ki Merachamam Yenahalem — "for He who has mercy on them will lead them" — was said on Shabbas Chanukah — the 2nd of Tevet 5570.

Segment 14
HE:
אות ז שם בסוף המאמר, אבל כשמדבק עצמו לצדיקים ומקבל מהם עצה וכו' ואז יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין וכו' יש לפרש שמרמז על כל הנ"ל כי כשמקבל עצה ממנו על ידי זה נחקק בו אמת כנ"ל, ואמת הוא בחינת מה שמרגיש איזה התנוצצות והארה בשכלו ודעתו, ומה שהשכל משיג הוא כמו בחינת רואה בעיניו ממש כידוע, (שזה בחינת גופא טמירתא ואתגליא המבואר במאמר ויסב סימן ס"ב ע"ש) נמצא שמה שנחקק בו אמת הוא בחינת יראה בעיניו, ובאזניו ישמע הוא בחינת אמונה מה שאינו משיג בשכלו רק ששומע מאחרים ומאמין שזה בחינת שמע ישראל וכו' שהוא כלל נקודת האמונה ולבבו יבין זה בחינת הגאולה שבא על ידי אמונה, היינו שזוכה להתגלות הדעת על ידי זה כנ"ל שזה בחינת ולבבו יבין וכו' ובזה יש להבין גם כן קצת איך השלש בחינות הנ"ל נמשכין מהתלת מוחין שהם חכמה בינה ודעת, שזה בחינת בטוחות ובסתום חכמה תודיעני הנ"ל, שזה בחינת יראה בעיניו כמו ותפקחנה עיני שניהם בינה הוא בחינת ונתת לעבדך לב שומע בחינת אמונה הנ"ל, בחינת ומצאת את לבבו נאמן לפניך בחינת בתוך לבי אמונתך דעת הוא בחינת התגלות הדעת של בחינת הגאולה, בחינת ומלאה הארץ דעה, ויש לפרש גם באופנים אחרים והכל הולך אל מקום אחד:

EN:
There — at the end of the discourse — "but when one cleaves to Tzaddikim and receives counsel from them — one will see with one's eyes and hear with one's ears and one's heart will understand." One can explain that this alludes to all the above: when one receives counsel from him — truth is engraved within one. And what the intellect attains is like the aspect of seeing with one's eyes literally — as is known. [This being the aspect of "the body that is hidden and the body that is revealed" — as elaborated in Siman 62, see there.] It follows that what truth is engraved within one = "he will see with his eyes." And "with his ears he will hear" = the aspect of faith — what one does not attain in one's intellect — but only hears from others and believes — the aspect of Shema Yisrael — the kernel-point of faith. And "his heart will understand" = the aspect of the redemption that comes through faith — the revelation of Da'as. And through this one can understand how the three above aspects flow from the three brains — Chuchmah, Binah, and Da'as: "hidden things — wisdom will make known to me" = Chuchmah = seeing with eyes. Binah = "a listening heart" = faith = "within my heart Your faithfulness." Da'as = "the earth shall be filled with Da'as" = the redemption. One can explain also in other manners — and all goes to one place.

There — in the above discourse — Letter Heh-Alef: "but one who wishes to speak with his companion about fear of Heaven." The meaning is: for one who truly has fear of Heaven — his words are heard by all people — as the Sages said — and so on — as elaborated in the discourse.

There — Letter Vov-Alef: "through this the surrounding lights [makifim] enter." And so on. See tractate Avodah Zarah, p. 35b.

Segment 16
HE:
אות ח ובזה שכתבנו תבין מה שכתוב בכוונות ציצית, ומצוות ההסתכלות בהם כי המלכות הוא בסוד עולימתא שפירתא דלית לה עיינין כי לית לה מגרמה כלום, (היינו כי האמונה בעצמה אין בה שום טעם ושכל כי במה שהשכל משיג אין שייך אמונה כנ"ל, והשגת השכל הוא בחינת עיינין כנ"ל) ואנו מכוונין להאיר לה מן הארת המוחין אלו לעשות לה עיינין (והיינו כי על ידי מצוות ציצית זוכה לקבל עצת הצדיקים ונחקק בו מאמת שזה בחינת ראיה בעינים ועל ידי זה נשלם האמונה כנ"ל, וזהו שמובא בכוונות שם מענין עשר שמות הויה שבדעת, גימטריא שלהם שני פעמין עין היינו כנ"ל):

EN:
There: "and spread your wings over your handmaid — for tzitzis" — and this is the aspect of holy union. [From this there is support for what is written in the [Kabbalistic] writings that the union should take place while one is clothed in the tallis katan.] And what is written: "for you are a redeemer" — for through tzitzis and so on — the redemption comes as above.

There — Letter Ches: "therefore if one is not careful in his words." And so on. "Through this one will enter into hardness and objections — for which time is not sufficient to elaborate — for they are the aspect of the surrounding lights [makifim]." And so on — as elaborated in the discourse.

There: "when Moshe went up on high — he found the Holy One tying crowns to letters." And so on. [Menachos 29b] The meaning is: for the entire matter of this Sages' teaching is elaborated in the main body of the discourse — through a profound and wondrous depth — see there.

And this is the aspect of: what the Holy One was tying crowns to the letters — to allude through them what it is impossible to reveal explicitly — because of the above fence. And this is what they said: "each and every stroke of the letters — mountains of laws hang upon them." And so on — as elaborated in the discourse.

Segment 18
HE:
אות ט שם, ופרשת כנפיך על אמתך כי ציצית וכו' והוא בחינת זיווג דקדושה (מכאן סעד למה שכתוב בכתבים שהזיווג יהיה בהיותו מלובש בטלית קטן) וזה שכתוב כי גואל אתה כי על ידי הציצית וכו' בא הגאולה כנ"ל:

EN:
"I am Hashem your G-d — truth" — this being the combination of faith and truth as above. And this too is the juxtaposition of the tzitzis portion to the recitation of Shema — for through this faith is completed. And this is what the Sages said: "and you shall see — and you shall remember" — "seeing a mitzvah — remember another mitzvah — this is the recitation of Shema" — as above. And this is what they said there on p. 44: "a story of one person… and four tzitzis came and struck him on the face" — for tzitzis protects from licentiousness as above. And see Ta'anis 8b: "great is the day of rains like the day of the ingathering of the exiles — as it says: 'return our captivity, Hashem, like streams in the south'" — elaborated also according to the above — for rains are the aspect of miracles — the aspect of faith — through which the ingathering of the exiles comes as above.

There: "'havu mesunin b'din' [be deliberate in judgment]." And so on. [Avos 1] — meaning: that the wise man must have great deliberateness — to know how to speak with each and every person — so that before those above [darei ma'alah] he will reveal to them — and so on — as elaborated in the discourse.

But before those below [darei matah] — who are human beings placed at a lower level — and it seems to them that they are very far from Him — and if the wise man also speaks with them and illuminates for them — the light of truth — and so on — it is possible that they could — and so on — as elaborated in the discourse.

Segment 20
HE:
אות י שם, ישמעאל הוא בחינת התפלה וכו' לפי הנ"ל מובן מה שמתפללין כשהוא מעוטף בטלית, ומה שהעטיפה הוא כעטיפת הישמעאלים ממה שמבואר במאמר זה מובן ממילא סמיכת פרשת ציצית ליציאת מצרים, כי על ידי זה בא הגאולה מכל הגליות שהם בחינת מצרים כנ"ל וגם כי מצרים הוא אדמת בני חם וכן מה שכתוב בפרשת ציצית ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות,-בחינת פגם אמונה, ואחרי עיניכם זו ניאוף כמו שאמרו רז"ל (עיין מנחות מד) כי ציצית מסוגל להציל מזה וזה שכתוב (במדבר ט"ו) למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי כי על ידי ציצית זוכין לקבל העצות דקדושה שהם כלל התרי"ג עטין, ועל ידי זה זוכין לתפלה ואמונה שמסוגל לזכרון כמבואר בפנים והייתם קדושים לאלוקיכם, היינו בחינת נישואין דקדושה מלשון קידושין, כמו שפירשו הקדמונים ז"ל אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים וכו' היינו כנ"ל:

EN:
Siman Eight — Ra'isi Menoras Zahavסימן ח — ראיתי מנורת זהב

It follows: that this wise man who engages in bringing the light of true knowledge into human beings — for each one according to his aspect and his level — must have great deliberateness — to know his aspect and his level — and how much to reveal to him and how much to conceal from him. And so on — as elaborated in the discourse.

There: "'v'asu siyag laTorah' [and make a fence for the Torah]." And so on. [Avos 1] For in truth: all the fences and safeguards that the Sages enacted — they are certainly also the will of Hashem. And as we are commanded: "do not deviate." And so on — as elaborated in the discourse.

Segment 22
HE:
אות יא אני ה' אלוקיכם אמת היינו התחברות אמונה ואמת כנ"ל, וזה גם כן סמיכת פרשת ציצית לקריאת שמע, כי על ידי זה נשלם האמונה וזהו שאמרו רז"ל וראיתם וזכרתם ראה מצוה וזכור מצוה אחרת זו קריאת שמע (מנחות מ"ג:) היינו כנ"ל, וזהו שאמרו שם דף מ"ד מעשה באדם אחד וכו' ובאו ד' ציצית וטפחו לו על פניו וכו', כי ציצית שמירה לניאוף כנ"ל ועיין תענית ח: גדול יום הגשמים כיום קיבוץ גליות, שנאמר שובה ה' את שביתינו כאפיקים בנגב וכו', מבואר גם כן על פי הנ"ל, כי גשמים הם בחינת נסים בחינת אמונה שעל ידי זה בא קיבוץ גליות כנ"ל:

EN:
Letter Daled, Section 1 of the discourse: "For the deficiency comes from sins…" — This means: the essential spirit of life [Ruach HaChaim] resides in the Torah. When one damages any aspect of the Torah, a damage and deficiency is thereby caused, G-d forbid, in the spirit of life. And likewise, afflictions and deficiencies come upon one — for the essential root of all deficiencies is in the spirit of life, as explained in Letter Alef. Now G-d made the one corresponding to the other for the sake of free will, as is known. Therefore, corresponding to the holy spirit of life that flows from the totality of all Torah, there is against it an impure spirit, a spirit of storm [Ruach Sa'arah] — the exact opposite of holiness. And all its sustenance is from whatever Israel transgress, G-d forbid, of the Torah's commandments — for through this a damage and deficiency is caused, G-d forbid, in the holy spirit of life. And from this damage and deficiency the spirit of storm — which is the aspect of the chieftains of Eisav [alufay Eisav] — draws nourishment.

There — Letter Ches: "for Moshe saw through the clear mirror [aspaklaria hame'irah]." And so on. "And Yeshayahu said: [Isaiah 6] 'and I saw Haveye'ah.'" And so on. See Zohar Va'era, p. 23b: "Moshe merited the clear mirror [aspaklaria d'nahara] and so on — while all the other prophets — and so on." See there.

There — Letter Tes: "and one must include all the worlds." And so on. "In order that there be fear for them." And so on. The meaning is: for the attribute of fear is only applicable between two — where one fears because of the other. And so on — as elaborated in the discourse.

And through this you will understand a hidden matter — what the Sages ordained in prayer to say: "u'vechein tein pachdecha Haveye'ah Elokeinu al kol ma'asecha" — the aspect of Asiyah — the aspect of those below [darei matah]. "V'eimascha al kol mah shevarasah" — and so on — as elaborated in the discourse.

There — Letter Yud: "and through the inclusiveness of son and student." And so on. In my humble opinion the meaning is: that then there is drawn through the holy knowledge of the surrounding lights also the aspect of fear — and so on — as elaborated in the discourse.

There: "for when the wise man sometimes reveals his wisdom — he says some word that alludes to his students — meaning: what it is impossible to elaborate explicitly." And so on. In my humble opinion the meaning is — and so on — as elaborated in the discourse.

There: [Psalms 104] "'zeh hayam gadol u'rechav yadayim' [this is the great sea — wide of extent]." And so on. Meaning: that the sea of wisdom which is revealed through the true wise man — is certainly a great and wide sea. For there are — and so on — as elaborated in the discourse.

In my humble opinion the meaning is: for livelihood — on the surface — is only the sustaining of a person's life. And one must look upward and wait and hope and yearn for it — and lift one's eyes from below to above — and so on. And see there — in the discourse — the wondrous depth.

There — Letter Yud-Alef: "each one according to how he merits to accomplish the request 'forgive us [slach na]' — and so on — likewise the aspect of the dedication of the house [chanukas habayis] — the aspect of Chanukah — is made." And so on. In my humble opinion the meaning is — and so on — as elaborated in the discourse.

There — Letter Yud-Gimmel: "'niz'da'za Rabbi Yehoshua v'ninaer Rabbi Eliezer' [Rabbi Yehoshua was shaken and Rabbi Eliezer was stirred]." And so on. In my humble opinion: he alludes through this to what is elaborated above in Letter Daled — that one must speak with each person according to his level. And so on — as elaborated in the discourse.

There: "'vayehi miketz' — and so on — and Pharaoh is the aspect of Yovel." And so on. Meaning: from the surrounding lights of the upper [levels of the] wise man and the rabbi of the generation — whose surrounding lights are the aspect of — and so on — as elaborated in the discourse.

There: "and this is the aspect of the burial of Moshe." And so on. In my humble opinion the meaning is: for the grave of Moshe is also composed in part from the above surrounding lights — which are the aspect of: [Psalms 90] "teshev enosh [you return man to dust]" — and so on — as elaborated in the discourse.

There: "and humility is greater than all of them — as the Sages said." And so on. See Tosafos in tractate Avodah Zarah, p. 20b — on the words anavah — and so on — where it is explained that humility is greater than fear. And so it is in Tosafos Yevamos. And so on — as elaborated in the discourse.

There: "for these matters were said." And so on. Meaning: on the matter of: "and this is the aspect of the burial of Moshe" — and so on — up to this point — these are from the words that Rabbainu said before the members of our community at the third Shabbas meal. And afterwards — and so on — as elaborated in the discourse.

See below in Siman 68: "the essential completeness of the Tzaddik." And so on. And there he also speaks of sons and students. And so on. And it is also connected to the above discourse. And before he revealed the matter — and so on — as elaborated in the discourse.

And also in these days — was said the conversation — printed at the end of Sipurei Ma'asiyos — Siman 32 — which speaks there greatly of the strengthening of faith. And through faith one can come to the aspect of — and so on — as elaborated in the discourse.

The author says: I heard from my father — of blessed memory — who heard from the great intimates of Rabbainu — that they understood from the holy allusions of Rabbainu — that in this holy discourse he relied [samach] on the laying of hands [semicha] for Rabbi Nosson — of blessed memory — through the various combinations that appear in the final letters of the verses — as elaborated below.

And the meaning is in the manner of what is elaborated here in this discourse — Letter Daled — that one must strive to speak with each person about fear of Heaven. And this was the essential thing that Rabbainu of blessed memory strived for throughout his lifetime with his intimates — to speak words of fear of Heaven and repair of the holy faith with everyone according to his level and measure — as is well known and famous among the members of our community. And see there — in the discourse — the wondrous depth.

And in what he elaborated afterwards on the verse: "and Yehoshua bin Nun — and so on — for Moshe laid his hands upon him." And so on. In my humble opinion: through this he alluded the aspect of the laying of hands [semicha] for — and so on — as elaborated below.

And this is what Hashem said to Moshe when He said to him: "ascend to the mountain of Avarim." And so on. He prayed before Him: [Numbers 27] "may the G-d of the spirits of all flesh appoint a man over the congregation." And so on — as elaborated in the discourse.

And this is what the Sages said — Yalkut Shimoni, Pinchas — that Moshe asked that his sons inherit his greatness. And this is in the manner of what I heard from the holy mouth of Rabbi Nosson — a wondrous conversation — and so on — as elaborated in the discourse.

And behold: we alluded above that in the final letters of the verse "and Yehoshua bin Nun was full of the spirit of wisdom" — and so on — is alluded therein: aniyv [his humility] — atah [you] — and the word Chanukah — as above. And through this you will understand what — and so on — as elaborated in the discourse.

And behold: it is elaborated in the kavvanah of Chanukah — that Chanukah is the aspect of the repair of Hod. And likewise it is elaborated in Tikkun Telisa'ar. And see Zohar Bereishis, p. 21b: "Yehoshua prophesied from the Hod of Yaakov." And so on — and understand from this the above allusion further.

And were I not afraid — I would say: that this is what Moshe our teacher prayed — that he enter the Land. For he wanted the three unifications to be completed through him — as above. And then the repair would be in its completeness — and so on — as elaborated in the discourse. Were I not afraid — I would say so.

[And let us return to our matter: through this the matter of the allusion of the laying of hands [semicha] that he laid on Rabbi Nosson — in Chanukah specifically — is even further elaborated. And it is alluded in the above verse through the combinations in the final letters of the words — and so on — as elaborated in the discourse.]

And further one can explain the matter of the above three unifications — in a somewhat different manner: namely that the words the wise man speaks with his sons and students — and reveals to them the sea of wisdom — this is the aspect of — and so on — as elaborated in the discourse.

Omitted there — Letter Yud-Gimmel: it is elaborated in the main body of the discourse that Rabbi Eliezer is the aspect of son. And so on. And see in Zohar Chadash — at the end of Eicha — where it is elaborated: that the above Rabbi Eliezer is the aspect of Reuven. And so on — as elaborated in the discourse.

And through this one can focus somewhat on the wondrous Midrash brought in the book Mayim Yechezkel and in other books: "the mandrakes [dudaim] gave forth their fragrance — this is Reuven who found the mandrakes." And so on. And regarding — and so on — as elaborated in the discourse.

And one who wishes to receive livelihood and — and so on — must be a person of valor [ish chayil] and not the opposite. And so on. In order that he have some connection to the aspect of Malchus — through which livelihood is drawn — as elaborated in the discourse.



# סימן קנ"ה-מאמר אריכת אפים
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/80/

סימן קנ"ה-מאמר אריכת אפים
סימן קנ"ה-מאמר אריכת אפים
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/80

Segment 2
HE:
אות א שם, שעל ידי ארץ ישראל זוכין לאריכת אפים ולבטל הכעס וכו' עיין נדרים כ"ב תמה ר' יוחנן מכדי כתיב (דברים כ"ח) ונתן ה' לך לב רגז וכו' בבבל כתיב ופירש רש"י תמה ר' יוחנן על דהוה ליה לההוא בר חוזאה כעס כל כך וכו' הואיל דהוה בארץ ישראל אמר ליה בההוא שעתא לא עברינן ירדנא, ופירש הר"נ ז"ל ועבר הירדן לא נתקדש וכו' מבואר כדברי רבינו ז"ל, ומבואר גם כן מה שמשה רבינו ע"ה היה בעבר הירדן והשתוקק לבוא לארץ ישראל ממש דייקא ועיין עירובין דל"ב ע"א שהקפיד הקב"ה על יהושע שהיה לו זכותא דארץ ישראל ולא ביקש רחמים לבטל יצרא דעבודה זרה, מבואר גם כן לענינינו:

EN:
Siman One Hundred and Fifty-Five — Ma'amar Arichas Apayimסימן קנה — מאמר אריכת אפים

There — in the discourse: "that through Eretz Yisrael one merits to long-suffering [arichas apayim] and to nullify anger." See Nedarim, p.

Segment 4
HE:
אות ב שם במאמר הנ"ל וחד אמר אמת ראה, מא אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וכו' לכאורה רוצה לומר דלא פליגי בפירוש הפסוק, ושניהם מפרשים (שמות ל"ד) ויקוד ארצה וכו' שהיה מתלהב לארץ ישראל (מלשון יקוד אש) ועיין בליקוטי הלכות הל' תפילין הל"ה אות מ"א שפירש דלא פליגי כי אמת ואמונה כחדא חשיבי, כי אמונה אתקריאת כד אתחביר בה אמת, וכן עיקר אריכת אפים שהיא בחינת אמונה הוא על ידי אמת וכו' ועיין שם בהלכות תפילין הנ"ל נפלאות רבות על פי מאמר זה ולפי דברי רבינו ז"ל יתבאר היטב סמיכות דברי רבותינו ז"ל בסנהדרין קי"א ומאז באתי לדבר בשמך הרע לעם הזה (שמות ה) אמר לו הקדוש ברוך הוא חבל על דאבדין ולא משתכחין באשר שהאבות לא הרהרו על מדותיו וכו' ועכשיו אתה אומר לי והצל לא הצלת וכו' עתה תראה וכו', במלחמת פרעה אתה רואה ואי אתה רואה במלחמת ל"א מלכים, וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו מה ראה משה וכו' ארך אפים ראה ורבנן אמרי אמת ראה תניא כמאן דאמר ארך אפים ראה וכו' כי מחמת שכבר ידע משה שלא יכנס את ישראל לארץ ממה שאמר לו שלא יראה במלחמת ל"א מלכים, ונענש בזה על שפגם כביכול בבחינת האריכות אפים ולא היה יכול לסבול צער ישראל עד שאמר והצל לא הצלת כנ"ל, ועל כן אמר לו הקדוש ברוך הוא אמרתי לאברהם (בראשית י"ג) קום התהלך בארץ ביקש לקבור את שרה ולא מצא וכו' אמרתי ליצחק גור בארץ הזאת וכו' אמרתי ליעקב הארץ אשר אתה וכו' ולא הרהר אחר מדותי וכו', היינו שהוכיחו על זה כי ארץ ישראל הוא בחינת אמונה בחינת אריכת אפים, והשם יתברך הבטיח לכל אחד מהאבות ירושת ארץ ישראל, ואם חס ושלום מהרהרין אחר מדותיו חס ושלום ולא היה להם אריכת אפים כל כך בענין זה בעצמו, בזה היו פוגמין חס ושלום בקדושת ירושת הארץ ועכשיו אתה אומר לי והצל לא הצלת וכו', על כן אי אתה רואה במלחמת ל"א מלכים ולא יכנס לארץ ישראל ועל כן כששמע שהקדוש ברוך הוא אומר שיש לו יתברך בעצמו גם כן מדת ארך אפים לצדיקים ולרשעים נתעורר בו התלהבות גדול להשתוקק ולכסוף גם הוא לארץ ישראל ששם זוכין למדה זאת, כי אף על פי שפגם כבר במדה זו כביכול שבשביל זה נענש כנ"ל, אף על פי כן הלא יש גם להקדוש ברוך הוא כביכול מדת אריכת אפים ואפשר לו להאריך אפו גם עליו ולהכניסו לארץ ישראל ועל כן גם בעת שפגמו ישראל בקדושת ארץ ישראל על ידי המרגלים התפלל משה לעורר מדה זו ואמר (במדבר י"ד) ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר כמו שדרשו רבותינו ז"ל שם (קי"א:) בענין זה עצמו עיין שם עוד בענין ה' לאורך ימים וכו' והכל סובב על קוטב זה הנ"ל:

EN:
There — in the above discourse: "and one of them said: 'truth he saw.' And another said one thing and yet another said one thing — and they do not dispute." It appears at first glance: that the meaning is they do not dispute regarding the interpretation of the verse. And both of them explain: "and he bowed down to the ground" — and so on — that he was inflamed for Eretz Yisrael [from the language of yikud esh — a burning flame]. And see in Likutay Halachos, Hil'chos Tefillin, Halacha 5, Letter 41 — where he explained: they do not dispute — for truth and faith are considered as one. For faith is called by this name when it is combined with truth. And likewise: the essential long-suffering — which is the aspect of faith — is through truth. And so on. And see there in the above Hil'chos Tefillin — many wonders according to this discourse. And according to the words of Rabbainu the juxtaposition of the Sages' words in Sanhedrin, p. 111 will be well explained: "'and since I came to speak in Your Name — You have done evil to this people' — the Holy One said to him: 'woe for those who are lost and not found — when I said to Avraham: arise and walk through the land' — he sought to bury Sarah and found none — and so on. — I said to Yitzchak: 'dwell in this land' — and so on. — I said to Yaakov: 'the land on which you' — and so on. — and they did not question My attributes." Meaning: He rebuked him about this — for Eretz Yisrael is the aspect of faith — the aspect of long-suffering. And Hashem promised to each of the Patriarchs the inheritance of Eretz Yisrael. And if, G-d forbid, one questions His attributes — and does not have sufficient long-suffering regarding this very matter — through this one blemishes, G-d forbid, the holiness of inheriting the Land. And: "now you say to Me: 'You have not saved Your people at all'" — therefore: "you will not see the battle of the thirty-one kings" — and will not enter Eretz Yisrael. And therefore: when he heard the Holy One say that He Himself also has the attribute of long-suffering — toward the righteous and toward the wicked — great enthusiasm was stirred in him to long and yearn also for Eretz Yisrael — where one merits this attribute. For even though he had already blemished somewhat in this attribute — as it were — and was punished for it as above. Even so: the Holy One also has, as it were, the attribute of long-suffering. And He can extend His patience toward him too — and bring him into Eretz Yisrael. And therefore also when Israel blemished the holiness of Eretz Yisrael through the spies — Moshe prayed to stir this attribute and said: "and now let the power of Haveye'ah be great — as You have spoken." As the Sages expounded there — regarding this very matter. See there further on the matter of: "Haveye'ah — slow to anger [erech apayim]" — and so on. And everything revolves on this above axis.

22 — where Rabbi Yochanan was astonished: "since it is written: [Deuteronomy 28] 'and Haveye'ah shall give you there a trembling heart' — this applies in Babylonia." And Rashi explained: Rabbi Yochanan was astonished about why that person from Bei Chuza had so much anger — since he was in Eretz Yisrael. And he said to him: at that time we had not yet crossed the Jordan. And the Ran explained: and the land across the Jordan was not sanctified. And so on. This is elaborated according to the words of Rabbainu. And it is also elaborated: what Moshe our teacher sought to come to Eretz Yisrael itself specifically. And see Eruvin, p. 32a — where the Holy One was exacting with Yehoshua: that since he had the merit of Eretz Yisrael — he should have prayed to nullify the evil inclination toward idol worship.

Segment 6
HE:
אות ג שם במאמר הנ"ל שיהיה לו כיסופין וגיעגועים לארץ ישראל וכו' רוצה לומר כי אף על פי שאינו זוכה לבוא לארץ ישראל מחמת מניעות רבות וכו', אף על פי כן על ידי הכיסופין שיש לו לזה נמשך עליו גם כן איזה הארה מקדושת ארץ ישראל, בפרט על ידי הגעגועים שיש לכל הצדיקים לארץ ישראל, שעל ידי זה נמשך ביותר קדושת ארץ ישראל גם לכאן, שזה בחינת ויקוד ארצה וישתחו הנאמר במשה, שעל ידי זה פעל אחר כך בתפלתו שיכנסו כל ישראל בארץ ישראל כמובן מדברי רבותינו ז"ל הנ"ל:

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 155 (Ma'amar Arichas Apayim)

This too is elaborated regarding our matter.

There — in the above discourse: "and one of them said: 'truth he saw.' And another said one thing and yet another said one thing — and they do not dispute." It appears at first glance: that the meaning is they do not dispute regarding the interpretation of the verse. And both of them explain: [Exodus 34] "and he bowed down to the ground" — and so on — that he was inflamed for Eretz Yisrael [from the language of yikud esh — a burning flame]. And see in Likutay Halachos, Hil'chos Tefillin, Halacha 5, Letter 41 — where he explained: they do not dispute — for truth and faith are considered as one. For faith is called by this name when it is combined with truth. And likewise: the essential long-suffering — which is the aspect of faith — is through truth. And so on. And see there in the above Hil'chos Tefillin — many wonders according to this discourse. And according to the words of Rabbainu the juxtaposition of the Sages' words in Sanhedrin, p. 111 will be well explained: "'and since I came to speak in Your Name — You have done evil to this people' [Exodus 5] — the Holy One said to him: 'woe for those who are lost and not found — when I said to Avraham: arise and walk through the land' — he sought to bury Sarah and found none — and so on. — I said to Yitzchak: 'dwell in this land' — and so on. — I said to Yaakov: 'the land on which you' — and so on. — and they did not question My attributes." Meaning: He rebuked him about this — for Eretz Yisrael is the aspect of faith — the aspect of long-suffering. And Hashem promised to each of the Patriarchs the inheritance of Eretz Yisrael. And if, G-d forbid, one questions His attributes — and does not have sufficient long-suffering regarding this very matter — through this one blemishes, G-d forbid, the holiness of inheriting the Land. And: "now you say to Me: 'You have not saved Your people at all'" — therefore: "you will not see the battle of the thirty-one kings" — and will not enter Eretz Yisrael. And therefore: when he heard the Holy One say that He Himself also has the attribute of long-suffering — toward the righteous and toward the wicked — great enthusiasm was stirred in him to long and yearn also for Eretz Yisrael — where one merits this attribute. For even though he had already blemished somewhat in this attribute — as it were — and was punished for it as above. Even so: the Holy One also has, as it were, the attribute of long-suffering. And He can extend His patience toward him too — and bring him into Eretz Yisrael. And therefore also when Israel blemished the holiness of Eretz Yisrael through the spies — Moshe prayed to stir this attribute and said: [Numbers 14] "and now let the power of Haveye'ah be great — as You have spoken." As the Sages expounded there — regarding this very matter. See there further on the matter of: "Haveye'ah — slow to anger [erech apayim]" — and so on. And everything revolves on this above axis.

There — in the above discourse: "that one should have longing [kisuphim] and yearning [gi'gu'im] for Eretz Yisrael." This means: for even though one does not merit to come to Eretz Yisrael because of many obstacles — even so: through the longing that one has for this — some illumination from the holiness of Eretz Yisrael is also drawn upon him.

In particular: through the longings that all the Tzaddikim have for Eretz Yisrael — through which the holiness of Eretz Yisrael is drawn even more also to here.

This being the aspect of: "and he bowed down to the ground and prostrated himself" — said regarding Moshe. Through which he afterwards accomplished through his prayer: that all of Israel entered Eretz Yisrael — as understood from the words of the Sages above.



# סימן קס"ה-ואהבת לרעך וכו'
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/81/

סימן קס"ה-ואהבת לרעך וכו'
סימן קס"ה-ואהבת לרעך וכו'
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/81

Segment 2
HE:
אות א כי מצינו רע בצירי שהוא גם כן מלשון רעה כמו שכתוב (דברים כ"ו) וירעו אותנו המצריים, וכן (בראשית כ"ו) אל נא אחי תרעו וכמוהם רבים וכן מרעים הם אנשים רעים כמו (תהלים כ"ט) בקרוב עלי מרעים וכיוצא, ומרעים דשמשון (שופטים י"ד) הם לשון אהובים ורעים ומצינו בדברי רבותינו ז"ל (ב"מ פ"ד ע"ב) ברבי אלעזר בן רבי שמעון שקרא להייסורין שלו ואמר להם אחי ורעי באו, וכתב בחדושי אגדות שם קראם אחי ורעי מאחר שקבלם באהבה וכו' וכמו כן במאמרינו הנ"ל מאחר שפירש רבינו ז"ל (ויקרא י"ט) ואהבת לרעך היינו שתקבל באהבה כל הרעות והיסורים הבאים עליך וכו' ומאחר שיקבלם באהבה אז נקראים באמת ריעים אהובים כנ"ל ועיין תמורה דט"ז (דברי הימים א ד) ועשית מרעה שיזדמנו לי רעים כמותי, נמצא שדורש רעה מלשון ריעות ועיין חגיגה ט"ז אל תאמינו ברע דורש כמו ברע בפתח וכו' ועיין בפרי עץ חיים שער הלימוד בענין יום השבת, שפירש זה הפסוק גם כן על ענין זה רק באופן אחר:

EN:
For we find rea in tzeirei is also the language of evil — as it is written: "and the Egyptians did evil to us [vayarei'u osanu haMitzrim]." And likewise: "do not harm us [al tare'u lanu], my brothers." And many similar usages. And likewise merei'im are evil persons — as: "when evildoers [merei'im] draw near against me." And similar usages. And the mereiim of Shimshon — — are the language of companions and friends [rei'im]. And we find in the words of the Sages: — regarding Rabbi Elazar ben Rabbi Shimon — who called his afflictions and said to them: "come — my brothers and my friends." And the Chiddushei Aggados there wrote: he called them his brothers and friends since he received them with love. And so on. And likewise in our above discourse: since Rabbainu explained: "and you shall love your neighbor [rei'acha]" — meaning: that one should receive with love all the evils and afflictions that come upon him. And since he receives them with love — they are truly called companions and beloved friends as above. And see Tamura, p. 16: "and you shall do evil [ure'asita meriah]" — that fitting friends [rei'im] shall be prepared for me. It follows that he expounds re'ah [evil] from the language of fellowship [rei'us]. And see Chagigah, p. 16: "do not believe in a friend [rea] who expounds" — like ra with a patach [meaning: evil]. And see in Pri Etz Chaim, Sha'ar HaLimud — on the matter of the Shabbas day — where this verse is also interpreted on this matter — only in a different manner.

For we fi

nd rea in tzeirei is also the language of evil — as it is written: [Deuteronomy 26] "and the Egyptians did evil to us [vayarei'u osanu haMitzrim]." And likewise: [Genesis 26] "do not harm us [al tare'u lanu], my brothers." And many similar usages. And likewise merei'im are evil persons — as: [Psalms 27] "when evildoers [merei'im] draw near against me." And similar usages. And the mereiim of Shimshon — [Judges 14] — are the language of companions and friends [rei'im]. And we find in the words of the Sages: [Bava Metzia 84b] — regarding Rabbi Elazar ben Rabbi Shimon — who called his afflictions and said to them: "come — my brothers and my friends." And the Chiddushei Aggados there wrote: he called them his brothers and friends since he received them with love. And so on. And likewise in our above discourse: since Rabbainu explained: [Leviticus 19] "and you shall love your neighbor [rei'acha]" — meaning: that one should receive with love all the evils and afflictions that come upon him. And since he receives them with love — they are truly called companions and beloved friends as above. And see Tamura, p. 16: [1 Chronicles 4] "and you shall do evil [ure'asita meriah]" — that fitting friends [rei'im] shall be prepared for me. It follows that he expounds re'ah [evil] from the language of fellowship [rei'us]. And see Chagigah, p. 16: "do not believe in a friend [rea] who expounds" — like ra with a patach [meaning: evil]. And see in Pri Etz Chaim, Sha'ar HaLimud — on the matter of the Shabbas day — where this verse is also interpreted on this matter — only in a different manner.



# סימן ק"ע
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/82/

סימן ק"ע
סימן ק"ע
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/82

Segment 2
HE:
אות א מאמר ה' מה רבו צרי וכו' כי כל אחד וכו' כך יש לו יסורין וכו' וכל אחד על ידי היסורין נושא האנשים שיש לו יסורין מהם וכו' לכאורה רוצה לומר שיש לו יסורין מהם, היינו שהם מצערין ומצירין אותו והוא נושא אותם עליו, כי מאחר שמצירין לו בוודאי כולם הם עליו כמשא כבד אך מחמת שעל ידי היסורין נכנע גופו וחומרו ונתגדל נפשו, על ידי זה יכול לישא עליו משא כבד של אנשים הרבה המצירין לו אך כפי זה אינו מובן מה שמסיים רבים קמים עלי, כי על ידי זה אני נושא ומקים ומרים רבים לשרשם, אם לא שנאמר שזה ענין בפני עצמו שלא נתבאר לעיל כלל, רק עכשיו מודיעינו עוד ענין חדש, שעל ידי שיש לו צרים רבים מתגדל נפשו ויכול להקים ולהרים רבים לשרשם ואפשר שרוצה לומר שמקים אותם הרבים עצמם המצירים לו לשורשם, כי דרכי הצדיקים ז"ל נפלאים מאתנו ויש עוד לפרש באופן אחר דרוצה לומר דכל אחד לפי נשמתו ולפי עבודתו כך יש לו יסורין יש שיש לו יסורים מבניו ומאביו ומשכן וכו', אינו רוצה לומר שהם עצמם מצירים לו חס ושלום, רק רוצה לומר שהוא משתתף בצרתם ונושא עליו גם כן היסורין שלהם, כגון מבניו ומאביו וכו' שאין להם פרנסה וכיוצא והוא יש לו יסורים מזה ואדם גדול נושא עליו היסורין מכל העיר ויש שיש לו יסורין מכל העולם היינו ממה שחסר להם, ועל פי רוב כל אחד מלא יסורים, והוא מצטער גם כן מזה ויש לו יסורים גדולים מזה, ועל ידי זה הוא נושא אותם עליו וכו' וכל זאת על ידי שנכנע חומרו על ידי היסורים הנ"ל ונתגדל נפשו וכפי זאת אתי שפיר מאוד מה שמסיים, כי על ידי זה אני נושא ומקים ומרים רבים לשרשם וצריכין לוק ולפרש (תהלים ג) ה' מה רבו צרי, היינו שאינם מתכוונים חס ושלום להציר לו, רק אדרבא על ידי שאוהב אותם יש לו יסורים וצרות רבות מהצרות והיסורין שעוברים עליהם, ועל ידי זה מתגדל נפשו ויכול להקים ולהרים רבים לשרשם כנ"ל:

EN:
Siman One Hundred and Seventyסימן קע

The discourse: "Haveye'ah — how many are my adversaries [mah rabu tzarai]" — and so on — [Psalms 3]: for each person — and so on — one has suffering from them — and so on.

And each one through his suffering carries the people who cause him suffering. It appears at first glance: the meaning is that he has suffering from them — namely: that they trouble him and distress him — and he carries them upon himself. For since they distress him — certainly all of them are upon him like a heavy burden. But: since through the suffering his body and physicality is subdued — and his soul grows — through this he is able to carry upon himself the heavy burden of the many people who distress him. But according to this: the conclusion — "many rise up against me" — is not readily understood. Unless one says: that this is a separate matter not elaborated above at all — only now informing us of a new matter: that through his having many adversaries — his soul grows — and he can bear and raise and lift many to their root. And another interpretation: perhaps the meaning is — that each person according to his soul and according to his service — so he has suffering. Some have suffering from their children — and from their father — and from a neighbor — and so on. The meaning is not that they themselves distress him, G-d forbid. Rather: the meaning is that he shares in their trouble — and carries upon himself also their suffering. As for example: from his children and his father — and so on — who have no sustenance — and similar matters — and he has suffering from this. And a great person carries upon himself the suffering of the whole city. And there are those who have suffering from the whole world — namely: from what is lacking for them. And in general: each person is full of suffering. And he grieves from this too — and has great suffering from it. And through this he carries them upon himself. And all of this is because his body is subdued through the above suffering — and his soul grows. And according to this interpretation: the conclusion is very well understood. For he is able to bear and raise and lift many to their root. And one must look carefully at this — and interpret: [Psalms 3] "Haveye'ah — how many are my adversaries [tzarai]" — meaning: that they do not intend, G-d forbid, to distress him. Rather on the contrary: through his loving them — he has many troubles and distresses from the troubles and afflictions that pass over them. And through this his soul grows — and he can raise and lift many to their root as above.



# סימן קע"ה
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/83/

סימן קע"ה
סימן קע"ה
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/83

Segment 2
HE:
אות א בכיה מתוך שמחה נאמר בשבת תשובה במוצאי שבת שנת תקס"ה:

EN:
Siman One Hundred and Seventy-Fiveסימן קעה

Weeping within joy.

Said on Shabbas Teshuvah — Motza'ei Shabbas — of the year 5565.



# סימן קע"ז
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/84/

סימן קע"ז
סימן קע"ז
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/84

Segment 3
HE:
אות א זה נאמר בתחלת חורף תקס"ה, בשבת פרשת נח בר"ח חשוון ובשבת זה היה הפארשפיל של בתו מרים ז"ל, ואז נאמר מאמר זה הנ"ל בסעודה שלישית, ואז פסק הר"ר נתן ז"ל לומר קדיש על אמו, וגם זה נכלל במאמר זה הנ"ל, ובענין השבת הזה יש הרבה סיפורים נפלאים ונוראים וקצת מהם מבואר במקום אחר (עיין חיי מוהר"ן, מקום לידתו סימן י"א):

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 175

This was said at the beginning of the winter of 5565 — on Shabbas — the portion of Noach — Rosh Chodesh Cheshvan.

Segment 5
HE:
ויאמר ה' סלחתי כדבריך (במדבר י"ד) שם במאמר הנ"ל, האומנם אלם וכו' ונעשה אלקים כי י"ה הם בחינת המוחין וכו' רומז למה שכתוב בכוונות קדיש יתגדל ויתקדש שמיה אותיות שם י"ה וכו' ע"ש, ושם מבואר ויתקדש אותיות ת"ק שדי רומז לבחינת יסוד אבא וכו' ואפשר שזה מרומז בדבריו ז"ל שכתב כאן וזה תלוי בשמירת הברית וכו', היינו כי ברית נקרא יסוד ושם עיקר הקדושה כמו שאמרו רז"ל ושם שדי רומז על בחינת יסוד בחינת שמירת הברית, ושם זה במילואו גימטריא יתקדש כמבואר שם בכוונות והיינו כנ"ל:

EN:
"And Haveye'ah said: I have forgiven — according to your words" [Numbers 14].

And at this Shabbas was the farshpil [engagement celebration] of his daughter Miriam — of blessed memory. And at that time Rabbi Nosson stopped reciting Kaddish for his mother. And this too was included in this above discourse. And at this Shabbas there were many wondrous and awesome accounts — and a portion of them is elaborated elsewhere. [See Chayyay Moharan — his birthplace, Siman 11.]

There — in the above discourse: "the humble one is mute" [ha'alum alum] — and so on — "and G-d became Elokim" — for Yud-Hay are the aspect of the mochin — and so on.

Segment 7
HE:
אות ב שם, כי צריך האדם לבטל רצונו לגמרי נגד רצון השם יתברך שלא ירצה שום רצון אחר רק כמו שרוצה הש"י הן שיהיה לו בנים או ממון או לאו חס ושלום וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי הגם שצריך האדם בוודאי להתפלל על כל צרכיו, אבל לא יכוון בזה כדי שימלא השם יתברך רצונו של האדם עצמו רק לכוון בתפלתו בכדי לעשות מזה עצמו גם כן רצון השם יתברך, כי כבר גילו לנו רבותינו ז"ל שהשם יתברך רוצה מאוד שיתפלל האדם לפניו על כל צרכיו, ויש אומרים שמצות התפלה היא דאורייתא, על כן הוא מחוייב לעשות את שלו להתפלל לפניו על כל צרכיו שחסר לו אפילו על ענינים גשמיים הצריך להם, כי מי יודע אולי רצונו יתברך למלאות חסרונו, ומה שחסר לו הוא בכדי שיתפלל לפניו יתברך ועל דרך שאמרו רז"ל (יבמות ס"ד) מפני מה היו אבותינו עקרים בכדי שיתפללו לפניו יתברך על בנים, כי הקב"ה מתאווה לתפלתן של צדיקים נמצא האדם מחוייב לעשות את שלו ולהתפלל על כל דבר שחסר לו, רק שיכוון העיקר בכדי לעשות בתפלה זו עצמה גם כן רצונו יתברך כנ"ל וכבר ידוע באמת מספרי יראים שעיקר התפלה צריכה להיות בשביל השכינה כביכול, שהיא בעצמה בחינת מלכות בחינת כבוד בחינת רצון המבואר במאמר זה כי רצונו יתברך בוודאי להשפיע כל טוב לכל אחד מישראל, ועל כן כשחסר לו לאדם איזה דבר צריך לידע, שבוודאי זה בא מחמת שיש גם למעלה ברוחניות כביכול איזה בחינת פגם וחסרון כזה, ועל כן צריך להתפלל למלאות החסרון ברוחניות, ואז ממילא יתתקן בגשמיות גם כן, וכמבואר בסי' י"ד במאמר להמשיך שלום וכו':

EN:
There — in the above discourse: "the humble one is mute" [ha'alum alum] — and so on — "and G-d became Elokim" — for Yud-Hay are the aspect of the mochin — and so on. It alludes to what is written in the kavvanot of Kaddish: Yisgadal v'Yiskadash Sh'may — the letters of the Name Yud-Hay — and so on. See there. And there it is also elaborated: Yiskadash — the letters Tav-Kuf-Shin-Daled — alludes to the aspect of Yesod Abba — and so on. And perhaps this is alluded in his words here: that he wrote: "and this depends on the guarding of the covenant [shmirat habris]." Namely: for the covenant is called Yesod — and there the essential holiness is — as the Sages said. And the Name Shaddai in its fullness = numerically Yiskadash — as elaborated there in the kavvanot. And this is as above.

It alludes to what is written in the kavvanot of Kaddish: Yisgadal v'Yiskadash Sh'may — the letters of the Name Yud-Hay — and so on.

Segment 9
HE:
אות ד אות ג וכן ידוע מה שמבואר בספרי יראים על פסוק (תהלים קמ"ה) רצון יראיו יעשה וכו', כי היראים באמת אין להם שום רצון לשום דבר גשמי כלל מחמת שדבוקים תמיד באלוקות, אך השם יתברך בעצמו כביכול עושה להם רצון שיהיו רוצים איזה דבר בכדי שיתפללו על זה, ואז ואת שועתם ישמע ויושיעם, ונתגדל שם שמים על ידי זה, ועוד יש בזה כמה פרטים אשר אי אפשר לבאר כל כך נמצא כי היראים באמת שאין להם באמת שום רצון אחר רק רצון השם יתברך, אזי אדרבא כשבא על דעתם איזה רצון לאיזה דבר, אז הוא יודע שבוודאי רצון השם יתברך גם כן כך, והוא יתברך שלח בדעתו רצון זה בכדי שיתפלל אליו יתברך על זה ויעשה רצונו, ויהיו נעשין על ידי זה תיקונים גדולים ונפלאים ברוחניות ובגשמיות כפי חיוב חכמתו ורצונו יתברך כידוע גם על פי פשוט יש לומר גם כן, כי רצונו הפשוט יתברך בוודאי להטיב לכל נבראיו בפרט לעמו ישראל, רק שהעוונות של האדם מכריחין אותו יתברך כביכול לייסר אותו ולמנוע ממנו טובתו שזה היפך רצונו הפשוט, וגם זה לטובת האדם כידוע, ועל כן בוודאי מותר לו להתפלל שימחול לו, ואז ייטיב עמו ממילא כרצונו הפשוט יתברך וכנ"ל:

EN:
Siman One Hundred and Eighty-One — Keshe'miskashr'im B'Kesherסימן קפא — כשמתקשרים בקשר

And likewise it is known — what is elaborated in the books of the G-d-fearing on the verse: "the will of those who fear Him He will fulfill" — and so on. For those who truly fear Him have no desire at all for any physical thing — since they are always attached to the G-dliness. But Hashem Himself — as it were — causes them to want some thing — so that they will pray for it. And then: "and their cry He will hear — and will save them." And the Name of Heaven is magnified through this. And there are yet many further details in this — which cannot all be elaborated. It follows: that those who truly fear Him — who truly have no desire other than the will of Hashem. Then on the contrary: when some desire for some thing comes to their mind — then one knows: that certainly Hashem's will is also so. And He sent this desire to his mind in order that he pray before Him for this — and fulfill His will. And through this great and wondrous rectifications will be accomplished — in the spiritual and the physical — according to the obligation of His wisdom and will — as is known. And also according to the plain meaning one can say as well: for the plain and simple will of Hashem — certainly — is to bestow good upon all His creatures — in particular upon His people Israel. Only: the sins of the person compel Him — as it were — to afflict him and withhold His goodness from him. Which is contrary to His simple will. And even this is for the person's benefit — as is known. And therefore: certainly one is permitted to pray that He forgive him. And then He will automatically bestow good upon him — according to His simple will — as above.

See there. And there it is also elaborated: Yiskadash — the letters Tav-Kuf-Shin-Daled — alludes to the aspect of Yesod Abba — and so on. And perhaps this is alluded in his words here: that he wrote: "and this depends on the guarding of the covenant [shmirat habris]." Namely: for the covenant is called Yesod — and there the essential holiness is — as the Sages said. And the Name Shaddai in its fullness = numerically Yiskadash — as elaborated there in the kavvanot. And this is as above.

There: "for the person must completely nullify his will before the will of Hashem — and not wish any desire other than as Hashem wishes — whether it be children or money or not — G-d forbid." In my humble opinion it seems: the meaning is — even though a person must certainly pray for all his needs.

But he should not intend through this to have Hashem fill the person's own desire.

Rather: his intention in prayer should be so that through this very thing he also fulfills the will of Hashem. For the Sages already revealed to us: that Hashem very much wishes that a person pray before Him for all his needs. And some say that the commandment of prayer is from the Torah [d'oraysa]. Therefore he is obligated to do his part — and pray before Him for all his needs that are lacking — even for physical matters needed by him. For who knows — perhaps His will is to fill his lack. And what is lacking to him is so that he will pray before Him. In the manner of what the Sages said: [Yevamos 64] "why were our Patriarchs barren? — in order that they pray before Him for children. For the Holy One longs for the prayer of the righteous." It follows: the person is obligated to do his part and to pray for everything that is lacking to him. Only: he should intend the essential purpose — to fulfill through this very prayer also His will as above. And it is already known in truth from the books of the G-d-fearing: that the essential prayer must be for the sake of the Shechinah — as it were. Which is itself the aspect of Malchus — the aspect of Honor — the aspect of will — as elaborated in this discourse. For certainly His will is to bestow all good to each of Israel. And therefore: when something is lacking to a person — he should know: that certainly this comes because there is also above — spiritually — as it were — some aspect of a blemish and deficiency like this. And therefore one must pray to fill the deficiency spiritually. And then automatically the physical will also be rectified. And as elaborated in Siman 14 — in the discourse: "to draw peace."

And likewise it is known — what is elaborated in the books of the G-d-fearing on the verse: [Psalms 145] "the will of those who fear Him He will fulfill" — and so on. For those who truly fear Him have no desire at all for any physical thing — since they are always attached to the G-dliness. But Hashem Himself — as it were — causes them to want some thing — so that they will pray for it. And then: "and their cry He will hear — and will save them." And the Name of Heaven is magnified through this.

And there are yet many further details in this — which cannot all be elaborated.

It follows: that those who truly fear Him — who truly have no desire other than the will of Hashem. Then on the contrary: when some desire for some thing comes to their mind — then one knows: that certainly Hashem's will is also so. And He sent this desire to his mind in order that he pray before Him for this — and fulfill His will. And through this great and wondrous rectifications will be accomplished — in the spiritual and the physical — according to the obligation of His wisdom and will — as is known. And also according to the plain meaning one can say as well: for the plain and simple will of Hashem — certainly — is to bestow good upon all His creatures — in particular upon His people Israel. Only: the sins of the person compel Him — as it were — to afflict him and withhold His goodness from him. Which is contrary to His simple will. And even this is for the person's benefit — as is known. And therefore: certainly one is permitted to pray that He forgive him. And then He will automatically bestow good upon him — according to His simple will — as above.



# סימן קפ"א-כשמתקשרים בקשר וכו'
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/85/

סימן קפ"א-כשמתקשרים בקשר וכו'
סימן קפ"א-כשמתקשרים בקשר וכו'
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/85

Segment 2
HE:
אות א שם וכשמפילין איזה אדם עיקר הנפילה שנופל לתאוות ניאוף רחמנא ליצלן שמעתי מאבי זקני ז"ל שבזה מובן הטיב מה שאמרו רז"ל ויקנאו למשה במחנה שכל אחד קינא לאשתו ממשה, ואמרו רז"ל עוד שחשדוהו באשת איש, והוא פליאה גדולה ודברי המפרשים בזה ידוע אך כפי הנ"ל מובן כפשוטו גם כן, כי מאחר שסברו שעל ידי המחלוקת שלהם על משה יפילו אותו חס ושלום, ועיקר הנפילה לתאוות ניאוף, על כן חשדוהו כנ"ל:

EN:
Siman One Hundred and Eighty-One — Keshe'miskashr'im B'Kesherסימן קפא — כשמתקשרים בקשר

There — in

this discourse: "and when they try to bring someone down — the essential fall is to the desire of immorality [niuf] — G-d spare us." I heard from my paternal grandfather — of blessed memory — that through this the Sages' teaching is well understood: "and they were jealous of Moshe in the camp" [vayikne'u l'Moshe bamachaneh] — that each one was jealous about his wife — concerning Moshe. And the Sages said further: that they suspected him of a married woman. And this is a great wonder — and the words of the commentators on this are known. But according to the above it is well understood even according to the plain meaning: for since they supposed — that through the dispute [machalukes] against Moshe they would cause him to fall, G-d forbid. And the essential fall is to the desire of immorality — therefore they suspected him as above.



# סימן ק"צ
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/86/

סימן ק"צ
סימן ק"צ
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/86

Segment 2
HE:
אות א ויענו כל העם יחדיו וכו' (שמות י"ט) כי מאחר שיצא הדיבור מפי ה' לעשות זאת המצוה הרי אין שום בחירה והרי אנו מוכרחים במעשינו וכו', והשיב לו הקדוש ברוך הוא הנה אנכי בא אליך וכו' בדברי עמך, היינו שלא אדבר הדברות רק עמך לבד וכו' ולא לנוכח ישראל וכו', ועל ידי זה יהיה להם בחירה וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, הגם כי יש כמה מצוות שנאמרו בלשון רבים לכלליות ישראל, ואף על פי כן יש להם בחירה, יש לומר דזה מאחר שלא נצטוו עליהם מפי הקדוש ברוך הוא בעצמו שידבר עמהם לנוכח רק על ידי שליח היינו על ידי משה רבינו ע"ה, על כן יש להם בחירה, אבל במעמד הר סיני שדיבר ה' עמהם פנים בפנים, ואם היה מדבר עמהם בלשון נוכח לכלל ישראל היה מתבטל הבחירה אצלם על כן דיבר ה' עם משה לבד והם שמעו הגם שכוונתו יתברך היתה עליהם גם כן, אף על פי כן מאחר שלא היה הדיבור עמהם לנכח, על ידי זה היה להם בחירה:

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 181 (Keshe'miskashr'im B'Kesher)

"And all the people answered together" — and so on.

Segment 4
HE:
אות ב ועיין בספר חיי מוהר"ן (נסיעתו וישיבתו באומן סימו י"ב) מבואר שהמובן מדברי רבינו ז"ל היה, שאצל הצדיקים הגדולים עיקר הבחירה שלהם הוא רק בבחינת (שבת פ"ז) משה הוסיף יום אחד מדעתו המבואר במאמר זה הנ"ל כי בדבר שיש בו מצוה מפורשת דאורייתא או דרבנן וכל כיוצא בזה, אין להם שום בחירה כלל שלא לעשותה, ומכל שכן בדבר עבירה ממש חס ושלום, בזה אין להם שום בחירה כלל לעשותה חס ושלום, ועיקר הבחירה שלהם הוא בדבר שצריכין להבין מדעתם, אם רצון השם יתברך לעשות הדבר או שלא לעשותו, וצריכין לשקול בשכלם הדבר הטוב ולהכריע איך להתנהג בזה, בפרט בענינים הגבוהים והנוראים של הצדיקים הגדולים ז"ל, ויבואר עוד במקום אחר:

EN:
"And all the people answered together" — and so on. For since the commandment went out from the mouth of Hashem to do this commandment — surely there is no free choice here — and we are compelled in our actions. And the Holy One answered him: "behold I am coming to you — and so on — in the words of the nation" — meaning: that He would not speak the Dibros [Commandments] directly with them — and not in the second-person form [l'nochach Yisrael] — and so on. And through this they would have free choice. In my humble opinion it seems: the meaning is — even though there are many commandments that were stated in the plural form to all of Israel in general. And even so they have free choice. One can say: this is because they were not commanded about them by the mouth of the Holy One Himself who spoke with them directly in the second-person form [l'nochach]. Rather: through an intermediary — namely: through Moshe our teacher — may peace be upon him. Therefore they have free choice. But at the Giving of the Torah at Mount Sinai — where Hashem spoke with them face to face. And had He spoken with them in the second-person form — to all of Israel together — their free choice would have been nullified. Therefore Hashem spoke with Moshe alone. And they heard. Even though His intention was also upon them — even so: since the speech was not with them directly in the second-person form — through this they had free choice.

[Exodus 19] For since the commandment went out from the mouth of Hashem to do this commandment — surely there is no free choice here — and we are compelled in our actions. And the Holy One answered him: "behold I am coming to you — and so on — in the words of the nation" — meaning: that He would not speak the Dibros [Commandments] directly with them — and not in the second-person form [l'nochach Yisrael] — and so on. And through this they would have free choice. In my humble opinion it seems: the meaning is — even though there are many commandments that were stated in the plural form to all of Israel in general. And even so they have free choice. One can say: this is because they were not commanded about them by the mouth of the Holy One Himself who spoke with them directly in the second-person form [l'nochach]. Rather: through an intermediary — namely: through Moshe our teacher — may peace be upon him. Therefore they have free choice. But at the Giving of the Torah at Mount Sinai — where Hashem spoke with them face to face. And had He spoken with them in the second-person form — to all of Israel together — their free choice would have been nullified. Therefore Hashem spoke with Moshe alone. And they heard. Even though His intention was also upon them — even so: since the speech was not with them directly in the second-person form — through this they had free choice.

Siman One Hundred and Ninety-Sevenסימן קצז

And see in the book Chayyay Moharan [his journey to and residence in Uman, Siman 12]: where it is elaborated — that what was understood from the words of Rabbainu was: that regarding great Tzaddikim — the essential free choice they have is only in the aspect of: [Shabbas 87] "Moshe added one day from his own understanding" — as elaborated in this above discourse. For in a matter where there is a clearly explicit commandment — from the Torah or from the Rabbis — and all similar matters — they have absolutely no free choice not to do it. And all the more so regarding an actual transgression — G-d forbid — in this they have absolutely no free choice to do it — G-d forbid. And the essential free choice they have is in a matter where they need to understand from their own judgment — whether it is the will of Hashem to do the matter or not. And they need to weigh in their mind the good thing — and decide how to conduct themselves in this. In particular regarding the lofty and awesome matters of the great Tzaddikim — of blessed memory. And this will be elaborated yet further elsewhere.



# סימן קצ"ז
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/87/

סימן קצ"ז
סימן קצ"ז
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/87

Segment 2
HE:
אות א לשון הרע פוגם את העניוות זה נאמר קודם שבועות תקס"ה, ומבואר במקום אחר בספר חיי מוהר"ן (שיחות השייכות לתורות):

EN:
Siman One Hundred and Ninety-Sevenסימן קצז

Evil speech [lashon hara] damages humility.

This was said before Shavuos 5565. And elaborated elsewhere — in the book Chayyay Moharan [conversations pertaining to the Torah discourses].



# סימן ר"ד-מעלת הצדקה
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/88/

סימן ר"ד-מעלת הצדקה
סימן ר"ד-מעלת הצדקה
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/88

Segment 2
HE:
אות א שם, כי בעת שגילה זאת סיפר איזה מעשה לענין זה וכו' המעשה הזאת אינה לענין מעלת הצדקה לתלמיד חכם הנ"ל, רק לענין מעלת קביעת עתים לתורה שמסוגל למעות ופרנסה, ושם מבואר גם כן מענין מעות ראשי תיבות ו'אין ע'בירה מ'כבה ת'ורה וכו' ומבואר בספר חיי מוהר"ן:

EN:
Siman Two Hundred and Four — Ma'alas HaTzedakahסימן רד — מעלת הצדקה

There: "for when this was revealed — a certain account was related about this." This account is not about the virtue of charity to a Torah scholar as above.

Rather: about the virtue of fixing regular times for Torah study — which is propitious for money and livelihood. And there it is also elaborated: that meos [small coins] = the acrostic [roshei teivos] of: "v'ein aveirah m'chabeh torah" [v-a-m-t] — and there is no transgression that extinguishes Torah. And so on. And elaborated in Chayyay Moharan.



# סימן ר"ה-תיקון למקרה לילה
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/89/

סימן ר"ה-תיקון למקרה לילה
סימן ר"ה-תיקון למקרה לילה
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/89

Segment 2
HE:
אות א ענין זה נאמר אחר שבועות תקס"ה, ואז לא גילה עדיין בפרטיות איזה הן העשרה קפיטיל תהלים המסוגלים לתיקון זה, ואחר כמה שנים היינו בשנת תקס"ט אז גילה סוד ענין זה של העשרה קפיטיל תהלים בפרטיות, וכבר מבואר מזה במקום אחר באריכות קצת ונדפס (עיין שיחות הר"ן קמ"א):

EN:
Siman Two Hundred and Five — Tikkun L'Mikre Lailahסימן רה — תיקון למקרה לילה

This matter was said after Shavuos 5565.

And at that time he had not yet revealed in particularity which specific Ten Chapters of Psalms are propitious for this rectification. Several years later — namely: in the year 5569 — he then revealed the secret of this matter of the Ten Chapters of Psalms in particularity. And it has already been elaborated at length on this elsewhere — and it was printed. See Sichos Moharan, 141.



# סימן ח-ראיתי מנורת זהב
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/9/

סימן ח-ראיתי מנורת זהב
סימן ח-ראיתי מנורת זהב
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/9

Segment 2
HE:
אות א אות ד' א' כי החסרון הוא מחמת עוונות וכו' היינו כי עיקר רוח החיים הוא בהתורה, וכשפוגמין בדבר אחד מן התורה אזי נעשה חס ושלום פגם וחסרון בהרוח חיים, וכמו כן באין עליו יסורין וחסרונות שעיקר כל החסרונות הוא בהרוח חיים כנ"ל אות א' והנה זה לעומת זה עשה אלקים בשביל הבחירה כידוע, ועל כן כנגד הרוח חיים דקדושה שנמשך מכלל כל התורה, יש כנגד זה רוח הטומאה רוח סערה שהוא להיפוך ממש מן הקדושה, וכל יניקתו הוא ממה שעוברין ישראל חס ושלום על מצוות התורה, שעל ידי זה נעשה חס וחלילה איזה פגם וחסרון בהרוח חיים דקדושה, ומהפגם וחסרון הזה יש לו יניקה להרוח סערה שהוא בחינת אלופי עשו ועל כן הצדיק שהוא דבוק בהתורה בשלימות כל כך, עד שיש לו כח להמשיך רוח חיים להשלים כל החסרונות של הנלוים אליו ודבוקים בו, שעיקר החסרונות נמשכו מעוונות שעל ידי זה נפגם ונחסר אצלם הרוח חיים כנ"ל, והצדיק יש לו כח לתקן זאת ולהשלים חסרונם, ממילא מובן שמכפר עוונם גם כן בבחינת ואיש חכם יכפרנה ובאמת הוא מגודל רחמנות וחנינות הבורא יתברך שמצמצם עצמו כביכול, להיות הרוח חיים אצל הצדיקים באופן כזה, עד שהם יכולין להשלים כל הפגמים שנפגמו בהרוח חיים על ידי עוונות ישראל חס ושלום, ואז ממילא נתבטל הכח והיניקה של אלופי עשו, מאחר שנתתקן הפגם ונתמלא החסרון שזה בחינת נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע, כי מכפר עוונם גם כן בבחינת ואיש חכם יכפרנה כנ"ל: (ועיין רש"י ברכות ל"ב הרף ממני הראהו שיש כח בידו (של משה) למחול על ידי תפלה):

EN:
Section 1 — Letter א — [on Letter Daled, Section 1 of the discourse]

Letter Daled, Section 1 of the discourse: "For the deficiency comes from sins…" — This means: the essential spirit of life [Ruach HaChaim] resides in the Torah. When one damages any aspect of the Torah, a damage and deficiency is thereby caused, G-d forbid, in the spirit of life. And likewise, afflictions and deficiencies come upon one — for the essential root of all deficiencies is in the spirit of life, as explained in Letter Alef. Now G-d made the one corresponding to the other for the sake of free will, as is known. Therefore, corresponding to the holy spirit of life that flows from the totality of all Torah, there is against it an impure spirit, a spirit of storm [Ruach Sa'arah] — the exact opposite of holiness. And all its sustenance is from whatever Israel transgress, G-d forbid, of the Torah's commandments — for through this a damage and deficiency is caused, G-d forbid, in the holy spirit of life. And from this damage and deficiency the spirit of storm — which is the aspect of the chieftains of Eisav [alufay Eisav] — draws nourishment.

Therefore the Tzaddik — who cleaves to the Torah so completely that he has the power to draw down the spirit of life to complete all the deficiencies of those who cleave to him and are attached to him — since the essential deficiencies flow from sins through which the spirit of life was damaged and diminished, and the Tzaddik has the power to rectify this and complete their deficiency — it follows automatically that he also atones for their sins, in the aspect of: "and a wise man will appease it." And in truth this flows from the immensity of the compassion and grace of the Creator, blessed be He, who contracts Himself as it were — to have the spirit of life reside with the Tzaddikim in such a manner that they are able to complete all the damages done to the spirit of life through Israel's sins, G-d forbid. And then automatically the power and sustenance of the chieftains of Eisav is nullified — since the damage is rectified and the deficiency filled — this being the aspect of: "He preserves kindness for thousands, bears sin and iniquity" — for he also atones for their sins, in the aspect of "a wise man will appease it." [See Rashi on Brachos 32: "Leave Me alone — this shows that it is within his [Moshe's] power to forgive through prayer."]

There — Letter Hay of the discourse — "To explain the matter somewhat: it is known that all created beings are comprised of four elements — fire, wind, water, earth — and so too man is comprised of them. And so too the spirit of life that sustains all is also in the aspect of the four winds, as is explained in Letter Khes. And the root of all of them is the four letters of the holy Name Haveye'ah — which is the spirit of life of all — as it is written: 'And You give life to all of them.' And from there it descended through many levels until below there was produced the aspect of the four physical elements comprising good and evil."

All good character traits flow from the good within the four elements, whose root above is the aspect of the four letters of Haveye'ah — and this is their spirit of life. And correspondingly there is the aspect of the impure spirit, the spirit of storm, from which the root of the evil within the four elements flows — namely all the evil character traits that also derive from the four elements. And the essential foundation of Torah study in its simple sense is to separate and distinguish between good and evil — this being the aspect of the permitted and forbidden, pure and impure, fit and unfit that exist in the Torah. And as long as the halacha has not been clarified — at which point one's Torah study is as it were still mixed with good and evil — since one might still be able to say the forbidden is permitted or the impure is pure — meaning: it seems to him at that point that this is so according to the Torah, because he has not yet clarified the halacha — for in truth the ruling of the halacha is the opposite — therefore at that point one also cannot separate and nullify the evil from the good in one's character traits. And one is in the aspect of: "He who seeks evil — it shall come to him" — for one gives, G-d forbid, through one's unclarified study, power to the evil — which is the aspect of the spirit of impurity — to draw from the good which is the aspect of the spirit of life. For the essential spirit of life is in the Torah as above — this being the aspect of the life-force of the good within the four elements — and evil has no life or existence of its own at all. It only came into being for the sake of the power of free will. Therefore in truth it is explained above that the spirit of storm only exists temporarily and ultimately perishes and is lost — for it has no existence at all, since it has no share in the holy spirit of life whatsoever — on the contrary, it is entirely against it. And all its sustenance is only from the holy sparks of the spirit of life that fall into the Sitra Achra — through sinning against the Torah.

And the root of its sustenance is from the fact that the Torah itself, as it were, has a hold of good and evil — for the Torah is compelled to speak of evil as well, in order to separate and distinguish it from the good — this being the aspect of all the warnings in the Torah. And as long as the halacha has not been clarified — when one could err and say according to the Torah that evil is good and good is evil, G-d forbid — from this is the essential root of the evil's sustenance, the aspect of the spirit of storm.

Now the master of the kelipah is comprised of the entirety of the spirit of impurity, the spirit of storm — the aspect of the evil within all evil character traits of the four elements. And every wicked person has some evil character trait in which he is more deeply sunken than others — and this is the path and channel through which he draws his prolonged spirit [arichas haruach] from the totality of the spirit of storm of the master of the kelipah. When the Tzaddik wishes to subdue him and bring him low, he must descend into that evil character trait and shatter the channel of the wicked person — this being the aspect of: "And Avraham went down to Egypt… and Avram came up from Egypt."

Segment 4
HE:
אות ב שם אות ה' לבאר הדברים קצת כי ידוע שכל הנבראים כלולים מד' יסודות אש רוח מים עפר, וכן האדם כלול מהם וכן הרוח חיים שמקיים את הכל הוא גם כן בבחינת מארבע רוחות באי הרוח כמבואר באות חי"ת ושורש הכל הם ארבע אותיות שם הויה הקדוש שהוא הרוח חיים של הכל, כמו שכתוב ואתה מחיה את כולם, ומשם נשתלשל כל כך עד שנתהווה למטה בחינת הד' יסודות גשמיים הכלולים מטוב ורע וכל המדות טובות נמשכין מהטוב שבד' יסודות ששרשם למעלה למעלה בחינת ארבע אותיות הויה וזה הוא בחינת הרוח חיים שלהם וזה לעומת זה יש בחינת רוח הטומאה רוח סערה שמשם שורש הרע שבד' יסודות היינו של כל המדות רעות שנמשכין גם כן מהד' יסודות, ועיקר יסוד לימוד התורה כפשוטה, הוא להבדיל ולהפריש בין טוב לרע שזה בחינת איסור והיתר טמא וטהור כשר ופסול שיש בהתורה, וכל זמן שאין מבררין ההלכה שאז גם לימוד התורה שלו כביכול מעורב עדיין טוב ורע, מאחר שיכול לומר עדיין על האסור מותר ועל טמא טהור וכו', היינו שנדמה לו אז שעל פי התורה הוא כן מחמת שלא בירר ההלכה עדיין, כי באמת פסק ההלכה הוא להיפוך ועל כן אז גם במדותיו אינו יכול להפריש ולבטל הרע מהטוב, והוא בבחינת ודורש רעה תבואנו, כי הוא נותן חס ושלום על ידי לימודו שאינו מבורר כח להרע, שהוא בחינת רוח הטומאה לינק מהטוב שהוא בחינת הרוח חיים כי עיקר הרוח חיים הוא בהתורה כנ"ל שזה בחינת החיות של הטוב שבד' יסודות והרע אין לו מעצמו שום חיות ושום הויה כלל, רק שנתהווה בשביל כח הבחירה, ועל כן באמת מבואר לעיל שהרוח סערה הוא רק לשעתו ולסוף כלה ונאבד, כי אין לו קיום כלל מאחר שאין לו שום חלק בהרוח חיים דקדושה כלל, רק אדרבה הוא כנגדו ממש וכל יניקתו הוא רק מהנצוצות הקדושות של הרוח חיים הנופלין בסטרא אחרא, על ידי שפוגמין בהתורה כנ"ל ושורש יניקתו הוא ממה שיש בהתורה עצמה כביכול אחיזת הטוב והרע, היינו כי התורה מוכרחת לדבר גם מהרע בכדי להבדיל ולהפריש בינו לבין הטוב שזה בחינת כל האזהרות שבתורה וכו', וכל זמן שלא נתברר ההלכה עדיין שאז יכולין לטעות ולומר על פי התורה על הרע טוב ועל הטוב רע חס ושלום, מזה עיקר שורש יניקת הרע שהוא בחינת הרוח סערה כנ"ל:

EN:
Therefore the Tzaddik — who cleaves to the Torah so completely that he has the power to draw down the spirit of life to complete all the deficiencies of those who cleave to him and are attached to him — since the essential deficiencies flow from sins through which the spirit of life was damaged and diminished, and the Tzaddik has the power to rectify this and complete their deficiency — it follows automatically that he also atones for their sins, in the aspect of: "and a wise man will appease it." And in truth this flows from the immensity of the compassion and grace of the Creator, blessed be He, who contracts Himself as it were — to have the spirit of life reside with the Tzaddikim in such a manner that they are able to complete all the damages done to the spirit of life through Israel's sins, G-d forbid. And then automatically the power and sustenance of the chieftains of Eisav is nullified — since the damage is rectified and the deficiency filled — this being the aspect of: "He preserves kindness for thousands, bears sin and iniquity" — for he also atones for their sins, in the aspect of "a wise man will appease it." [See Rashi on Brachos 32: "Leave Me alone — this shows that it is within his [Moshe's] power to forgive through prayer."]

But this Tzaddik must be a completely perfect Tzaddik — one who is in the aspect of: "No evil befalls a righteous man" — so that the evil has no hold on him whatsoever, not even in potential. Then he can descend into that channel and shatter it. This is not the case if he has not reached this level — even if he has committed no evil deed whatsoever in practice, G-d forbid — nonetheless, if he has not yet entirely separated the evil, and the evil still exists in him in potential — and he is not yet entirely secure that no stumbling will befall him through evil, G-d forbid — then it is forbidden for him to provoke the wicked. [For even though he cleaves to the spirit of life in the Torah fully — having done only good and no evil, having damaged the spirit of life in the Torah through no damage whatsoever, G-d forbid — and therefore he also has something of this above-mentioned aspect, to draw the prolonged spirit from the holy Torah and complete his own deficiency, and perhaps also to complete the deficiency of those attached to him (as somewhat implied by the above teaching) — nonetheless, to provoke the wicked is impossible for him.] For there is a place for evil to take hold in him, and the prolonged spirit of the wicked can harm him, G-d forbid, and literally swallow him — since evil still has a hold on him in potential.

For it has already been explained above: even though the primary empowerment of evil — namely the spirit of storm — comes only from actually transgressing the spirit of life in the holy Torah in deed, G-d forbid — nonetheless its root of sustenance is from the hold that evil has in the holy Torah itself, as it were, before the halacha is clarified. And this evil is only in potential — not in deed, G-d forbid — for no halachic stumbling has come about in practice, and in the Torah itself certainly evil has no hold in deed, G-d forbid — for on the contrary, the Torah humbles the evil and forbids it and disqualifies it and declares it impure and entirely separates it from the good. But the essential hold of the evil is only in potential — meaning: before the wisdom of Torah study is brought from potential to actuality to clarify the halacha fully. At that point evil also has a hold in the holy Torah, as it were — for the evil must necessarily be mentioned in the Torah — and then before clarifying the halacha one can err and say evil is good. And from this is the essential sustenance of evil as above.

It follows that even this Tzaddik who has not merited to fully clarify his character traits — and evil still has some hold on him in potential — it is forbidden for him to provoke the wicked, G-d forbid. For the spirit of storm has the power — drawing its root of sustenance from the fact that evil has some slight hold in the Torah in potential — to overcome him and swallow him, G-d forbid. But the completely perfect Tzaddik who has merited to nullify evil entirely — so that evil has no hold on him whatsoever, not even in potential — he and all those attached to him are permitted to provoke the wicked. For this Tzaddik can descend into all their channels and shatter and nullify them. See there in Letters Vov and Zayin.

There — end of Letter Tes of the discourse — "And all this is the aspect of the spirit of life in the pulse [hadofek]…" — See Reishis Chuchmah, Sha'ar HaYirah, end of chapter 10: "And 1,080 parts of an hour — these are the 1,080 breaths a person breathes. And with every single breath there is a letter from the four-letter Name that gives life to that breath… and there it is also explained regarding the twelve hours, the twelve permutations of Haveye'ah, and the entire above matter explained in the discourse." And through this you will understand the matter somewhat further in detail — according to what is explained above, that the essential spirit of life of all is the four letters of Haveye'ah.

The discourse Tik'u Toichechah — "blow the rebuke" — was said on Rosh Hashonoh 5571 — which fell then on Shabbas Kodesh and Sunday.

There — Letter Alef: "they draw upon him a thread of kindness [chut shel chesed]." And so on. One can say: the meaning is — that they draw and extend over him the thread that is braided and woven from 72 strands — which are the numerical value of chesed — and so on — as elaborated in the discourse.

Segment 6
HE:
אות ג והנה הרב דקליפה הוא כלול מכל הרוח הטומאה רוח סערה בחינת הרע שבכל המדות רעות שבד' יסודות, וכל רשע ורשע יש לו איזה מדה רעה שמשוקע בה ביותר, והוא הדרך והצנור שדרך שם מקבל אריכת הרוח שלו מכלל הרוח סערה של הרב דקליפה וכשהצדיק רוצה להכניעו ולהשפילו הוא מוכרח לירד להמדה הרעה הזאת, ולקלקל הצנור ההוא של הרשע שזה בחינת וירד אברהם מצרימה וכו', ויעל אברם ממצרים אך הצדיק הזה צריך להיות צדיק גמור שיהיה בבחינת לא יאונה לצדיק כל און, שאין להרע שום אחיזה בו אפילו בכח, ואז יכול לירד לתוך הצנור ההוא ולקלקלו, מה שאין כן אם אינו במדריגה זו רק שאף על פי שלא עשה שום רע בפועל ממש חס ושלום, אף על פי כן עדיין לא הבדיל הרע לגמרי והרע עדיין בכח, ואינו בטוח עדיין בשלימות שלא יארע לו מכשול על ידי הרע חס ושלום, אז אסור לו להתגרות ברשעים, (כי אף על פי שהוא דבוק בהרוח חיים שבתורה בשלימות כי עשה רק טוב ולא רע ולא פגם בהרוח חיים שבתורה שום פגם חס ושלום, ועל כן יש לו גם כן קצת מבחינה הזאת הנ"ל להמשיך אריכות הרוח מהתורה הקדושה ולהשלים חסרונו, ואולי גם כן להשלים החסרון של הנלווים אליו (כפי קצת משמעות המאמר הנ"ל) אך אף על פי כן להתגרות ברשעים אי אפשר לו) כי יש מקום להרע לאחוז בו ויוכל להזיק לו חס ושלום אריכת הרוח של הרשע וכו', ולבלוע אותו ממש מאחר שהרע עדיין יש לו אחיזה בו בכח כי כבר נתבאר לעיל שאף על פי שעיקר התגברות של הרע היינו של הרוח סערה הוא רק ממה שפוגמין חס ושלום בהרוח חיים שבתורה הקדושה בפועל ממש חס ושלום, אף על פי כן שורש יניקתו הוא מהאחיזה שיש להרע בהתורה הקדושה בעצמה כביכול, קודם שמבררין ההלכה והנה הרע הזה הוא רק בכח לבד ולא בפועל חס ושלום, כי לא בא לידי מכשול הוראה חס ושלום בפועל ממש, ובהתורה בעצמה בוודאי אין להרע שום אחיזה בפועל חס ושלום, כי הלא אדרבה התורה משפלת את הרע ואוסרתו ופוסלתו ומטמאתו ומבדלת אותו מן הטוב לגמרי אך עיקר אחיזת הרע הוא רק בכח היינו קודם שמוציאין את חכמת לימוד התורה מן הכח אל הפועל לברר ההלכה בשלימות אז יש גם להרע אחיזה בהתורה הקדושה כביכול, כי בהכרח שיהיה גם הרע מוזכר בהתורה, ואז קודם שמברר ההלכה יכול לטעות ולומר על הרע טוב וכו' חס ושלום, ומזה עיקר יניקת הרע כנ"ל נמצא ששורש יניקת הרע הוא ממש שיש לו איזה אחיזה בהתורה הקדושה רק בכח ולא בפועל ממש חס ושלום, ועל כן גם זה הצדיק שלא זכה לברר מדותיו בשלימות, והרע יש לו עדיין איזה אחיזה בו בכח אז אסור לו להתגרות ברשעים חס ושלום, כי יש כח להרוח סערה (ששורש יניקתו ממה שיש לו להרע איזה אחיזה קצת בהתורה בכח) להתגבר עליו ולבלעו חס ושלום כנ"ל אבל הצדיק גמור שזכה לבטל הרע בשלימות גמור עד שאין לו להרע שום אחיזה בו אפילו בכח, אז הוא וכל הנלווים אליו מותר להם להתגרות ברשעים, כי זה הצדיק יכול לירד לתוך כל הצנורות שלהם ולשברם ולבטלם וכו' וע"ש באות ו' ז':

EN:
There — Letter Hay of the discourse — "To explain the matter somewhat: it is known that all created beings are comprised of four elements — fire, wind, water, earth — and so too man is comprised of them. And so too the spirit of life that sustains all is also in the aspect of the four winds, as is explained in Letter Khes. And the root of all of them is the four letters of the holy Name Haveye'ah — which is the spirit of life of all — as it is written: 'And You give life to all of them.' And from there it descended through many levels until below there was produced the aspect of the four physical elements comprising good and evil."

There: "on the matter of the voice that waters the garden — where all the fragrances and the fear grow." And so on. It is possible to say: that this is the secret of what the Sages said — [Yerushalmi Yoma, Chapter 4, Halacha 5] — that the voice is good for the spices [kol yafeh l'vesamim]. And so on.

There — Letter Gimmel: "'Vayiphal"el' — the initial letters of: 'Vehashleich Lifnei Phar'oh Yihi L'Sanin' [and cast before Pharaoh — it will become a serpent]." And so on. In my humble opinion the meaning is: for it is known: that the Egyptian exile was because of the sin of lashon hara [evil speech] — as elaborated in the discourse.

There — Letter Vov: "a word consisting of three letters — such as asher — from which one can make six permutations — which are: asher — sha'ar — rasha — rosh — shar'ah — arish." And similar to this with every word. And so on — as elaborated in the discourse.

And Rabbainu also elaborated this matter regarding the virtue of the holy gathering of Israel for a [holy] purpose. In the manner of what the Sages said: [Toras Kohanim, Leviticus 26] "it is not comparable for ten people to be fulfilling a commandment one by one — to ten people fulfilling a commandment together." And so on — as elaborated in the discourse.

And one can explain: that the meaning is — that through prayer in the aspect of judgment [din] — which the great one who possesses the power [ba'al koach] prays — through this the Other Side is forced to vomit out and expel all the holy sparks that it had swallowed. And so on — as elaborated in the discourse.

Segment 8
HE:
אות ד שם סוף אות ט' וכל זה הוא בחינת רוח החיים שבהדפק וכו' עיין ראשית חכמה שער היראה סוף פרק יו"ד, ותתר"ף חלקים אלו שבשעה הם תתר"ף נשימות שאדם מנשים, ועל כל נשימה ונשימה יש אות משם בן ד' הנותן בו חיות הנשימה ההיא וכו', ושם מבואר גם מענין הי"ב שעות וי"ב צירופי הויה וכל הענין הנ"ל המבואר בפנים ובזה תבין הענין קצת בפרט לפי המבואר לעיל, כי עיקר הרוח חיים של הכל הם ארבע אותיות הויה כנ"ל:

EN:
And the root of its sustenance is from the fact that the Torah itself, as it were, has a hold of good and evil — for the Torah is compelled to speak of evil as well, in order to separate and distinguish it from the good — this being the aspect of all the warnings in the Torah. And as long as the halacha has not been clarified — when one could err and say according to the Torah that evil is good and good is evil, G-d forbid — from this is the essential root of the evil's sustenance, the aspect of the spirit of storm.

And likewise: all the holy sparks that come out from the belly of the Other Side and the kelippos — through the prayer of the above great one who possesses the power — all of them are the aspects of portions of souls of Israel. And so on — as elaborated in the discourse.

There: "'u'val yomar shachein chalisi' [and the inhabitant shall not say: I am sick] — [Isaiah 33]." Meaning: for through drawing close to the above gathering — in the aspect of shachen [neighbor/dweller] — through this one is saved from afflictions and illness. And so on — as elaborated in the discourse.

And through this is resolved what we see sometimes: that a great gathering assembles near the Tzaddik — and they pray together — through which the houses of prayer are greatly multiplied. Until — and so on — as elaborated in the discourse.

There — Letter Yud: "and this is the aspect of: [Genesis 49] 'vayar menuchah ki tov' [and he saw that rest was good]." And so on. See Midrash Rabbah Vayechi, portion 96 — where it expounds there: "Yissachar — a strong-boned donkey [chamor garem]." And so on — as elaborated in the discourse.

This discourse was said on Rosh Hashonoh 5571 as above — and this was the last Rosh Hashonoh of his days. And close to his passing — and his illness grew very greatly upon him — to the point he was nearly expiring at every moment. And he told the members of our community about the greatness of his sufferings. And in the midst of this — he clasped his hands — and raised them toward Heaven. And so on — as elaborated below somewhat.

And also: before the above last Rosh Hashonoh he told the members of our community about his passing. And then the members of our community were sighing greatly before him — as if saying: what shall we do — and upon whom does he leave us. And so on — and he strengthened them greatly then — and calmed them — and encouraged them. And so on — as elaborated below.

And the essence of his words was: that Israel are called holy stones — as it is written: "the holy stones are poured out." And it is elaborated in Sefer Yetzirah on the matter of two stones that build two houses — three stones build six houses — and so on — as elaborated in the discourse. See there.

And also it is elaborated elsewhere: how Rabbainu warned Rabbi Nosson greatly — at the time he was engaged in copying this above discourse — to be very careful to copy well what is elaborated there — and so on — as elaborated in the discourse.

And the author says: see at the end of the discourse — in the explanation of the Sages' teaching: [Brachos 54b] "the camp of Israel — how much — and so on — for the essential sanctity of the camp of Israel is through guarding from impurity." And so on — as elaborated in the discourse.

And behold: even though certainly the words of Rabbainu stand at the very height of the world — and who knows to what extent the matters reach — even so: I said to bring them somewhat closer to the plain intellect — in the way of possibility — to indicate to every person of intellect a path and a way. And so on — as elaborated below.

And behold: we see tangibly how the way of those heretics [apikorsim] who wish to lead Israel astray to their evil opinion of heresies and denial — G-d forbid — is: at first they do not reveal their evil opinion explicitly. Rather: at first they come with matters of wisdom and external knowledge. And so on — as elaborated in the discourse.

And through this chain of consequences: people come to treat prayer lightly — and do not fulfill what the Sages said: [Avos 2] "do not make your prayer a fixed routine — but rather: a plea for mercy and supplication." And so on — as elaborated in the discourse.

And behold: this matter — for the great one who possesses the power — is literally self-sacrifice [mesirat nefesh] — as is understood from the main body of the discourse in the above Letter Yud-Beis. And in truth: literal self-sacrifice for the sanctification of the Name is also the aspect of — and so on — as elaborated in the discourse.

And he alluded to us in the above conversations and in the above discourse — that this is the matter of his residence in Uman. And the upheavals that passed over him there — from dwelling to dwelling — and so on. And the greatness of the sufferings and tribulations — and so on — as elaborated in the discourse.

And this too is the aspect of what we mentioned above: that he warned the members of our community to hold themselves together. And so on. For even though the essential repair of the souls of Israel depends only on the Tzaddik — and so on — as elaborated in the discourse.

And it has already been elaborated elsewhere — see above, Part One, Siman 61 — that this we see tangibly: that the essential maintenance of the bond of unity among all the members of our community — who are called by the name of Rabbainu — is — and so on — as elaborated in the discourse.

And know further — O my brother who studies this: regarding the matter of the new song that will be stirred in the future — as elaborated in this discourse — which is the aspect of the voice that waters the garden where all the fragrances and the fear grow. And so on — as elaborated in the discourse.

And what was understood: that this is connected to the aspect of the new song elaborated in this discourse. And also: contemplate well the matter of the burial of Moshe in the land of Moav — opposite Beis Peor — and his atonement for the sin of Peor. And so on — as elaborated in the discourse.

And also: what he elaborates afterwards there in Letter Vov — on the matter of the great multiplication of the holy houses built through the addition of neighbors to the gathering. Which is itself the aspect of the matter of converts [gerim] that are made — and so on — as elaborated in the discourse.

Omitted: connected before the above Letter Beis. There — in Letter Gimmel — it is elaborated in the main body: that the splitting of the Red Sea is the aspect of the repair for the war of Amalek. And see 1 Samuel 15: "and Shaul had compassion." And so on — as elaborated in the discourse.

There — in Letter Ches: "for truly the renewal of the world is through the aspect of faith — as it is written: [Psalms 33] 'v'chol ma'asehu be'emunah [and all His work is in faith].'" And so on. And through faith — the world will be renewed. And so on — as elaborated in the discourse.

There — Letter Yud: "'vayar menuchah ki tov' [and he saw that rest was good]" — [Genesis 49] — "this is the aspect of prophecy." And so on. "And the land — meaning: Eretz Yisrael." And so on. And there — Letter Yud-Alef: "teru'ah — this is the aspect of — and so on." And so on — as elaborated in the discourse.

And behold: the matter of the above Yonah — who fled to Tarshish — and so on. [Jonah 1] — "and there was a great storm at sea." And so on. And he said to them: "take me up and cast me into the sea — and the sea will be stilled for you." And so on — as elaborated in the discourse.

And through this it is further elaborated what we wrote above: for the essential death of the Tzaddikim and their burial in the grave is the aspect of prayer in the aspect of judgment — which swallows it. And so on — and through this great repair comes. And so on — as elaborated in the discourse.

And so too: in the matter elaborated there in Letters Beis and Gimmel — that sometimes it is impossible to pray in the aspect of mercy and supplication. And then the prayer is in the aspect of judgment. And so on — and precisely through this — and so on — as elaborated in the discourse.

Omitted: connected before the above Letter Beis. There — in Letter Gimmel — it is elaborated in the main body: that the splitting of the Red Sea is the aspect of the repair for the war of Amalek. And see 1 Samuel 15 — Shaul's compassion on Agag — as elaborated in the discourse.

And the author says: Rabbainu said this discourse — the discourse Tik'u Toichechah — on the night of the second day of Rosh Hashonoh — that is: on Motza'ei Shabbas Kodesh — the night of the second day of Rosh Hashonoh. [For the first day fell on Shabbas — and on the second day — which fell on Sunday — he said it at night.] And he exerted himself greatly and gave up his soul literally in the saying of this discourse. And all of this was for the benefit of the souls of Israel. And this too — and so on — as elaborated in the discourse.

And further: close to his passing — when the illness grew very greatly upon him — to the point of nearly expiring at every moment — he clasped his hands — and folded them — and pointed toward Heaven — as if to say: this matter is entirely in Heaven's hands — and he relies on Hashem — may He be blessed — with complete trust. And so on — as elaborated below.

 Na Nach Nachma Nachman MayUman



# סימן ר"ו-תעיתי כשה אובד
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/90/

סימן ר"ו-תעיתי כשה אובד
סימן ר"ו-תעיתי כשה אובד
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/90

Segment 2
HE:
אות א שמעתי מהר"ר נתן ז"ל, שבשעה שגילה רבינו זצ"ל לפניו את המאמר הנ"ל, אמר לו אז שזה המאמר הוא עכשיו (בעתים הללו) התבודדות שלו

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 205 (Tikkun L'Mikre Lailah)

I heard f

Segment 4
HE:
אות ב אמר המחבר, אתה המעיין עמוד והתבונן והתפלא מאוד על גודל תמימות צדקתו של רבינו זצ"ל, אם ידעת ושמעת קצת מגודל נפלאות יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' מימי נעוריו ממש, וגודל נפלאות השגתו הקדושה והנוראה והנפלאה מאוד כידוע, וכמובן קצת לכל המעיין בספריו הקדושים אשר זכו העולם ליהנות מהם, לבד משאר חיבוריו הקדושים אשר לא זכו העולם ליהנות מהם, בבחינת (בראשית א) וירא ה' את האור כי טוב ליגנז, והם רזין ורזין דרזין שלו כמבואר במקום אחר (עיין חיי מוהר"ן נסיעתו ללעמבערג באריכות) אפס קצהו מזה לבד מתעלומות חכמה אשר זכה להשיג אשר לא זכינו לידע מהם כלל, אפילו רק על פי השמועה והידיעה לבד, ועל כל זאת נכנס בעבודת ה' בתמימות אמתי כל כך, עד שהתבודד לפני השם יתברך תעיתי כשה אובד וכו' ובאופן המבואר במאמר זה הנ"ל

EN:
I heard from Rabbi Nosson — of blessed memory — that when Rabbainu revealed this above discourse before him — he said to him then: that this discourse is now [in these times] his personal hisbodedus [seclusion-prayer].

rom Rabbi Nosson — of blessed memory — that when Rabbainu revealed this above discourse before him — he said to him then: that this discourse is now [in these times] his personal hisbodedus [seclusion-prayer].

Segment 6
HE:
אות ג אך באמת הלא פסוק זה עצמו אמרו דוד המלך ע"ה בסוף המאמר של תמניא אפי, שיש בו סודות נוראים ונשגבים מאד כידוע, וכן בכל מזמורי תהלים שאמרם דוד המלך ע"ה, שכולם מלאים סודות נוראים ונפלאים מאד, ומי לא ידע ויאמין גודל מעלת ומדריגות דוד המלך ע"ה, ואף על פי כן אמר על עצמו תעיתי כשה אובד וכו', כי לגדולתו יתברך אין חקר ועיין לעיל במאמר סוד כוונת המילה בענין שלום לרחוק ולקרוב, שכל מה שהצדיק קרוב ביותר להשם יתברך הוא יודע שרחוק ממנו יתברך מאד וכו' ועיין בליקוטי הלכות חו"מ הל' אומנין בסוף הל"ד, מענין מה שאמרו רז"ל (סנהדרין ק"ט) עדת קרח עתידה להתבקש דכתיב בהם (תהלים קי"ט) ויאבדו מתוך הקהל, ובדוד המלך ע"ה כתיב תעיתי כשה אובד בקש עבדך וכו' עיין שם:

EN:
But in truth: this very verse — David the King — may peace be upon him — said at the end of Tmaniya Afei [the Psalm of eight letters — Psalms 119] — which has within it awesome and very lofty secrets — as is known. And likewise in all the Psalms that David the King said — all of them are full of very awesome and wondrous secrets. And who does not know and believe in the greatness of the level and spiritual degree of David the King? And even so: he said of himself: "I have strayed like a lost sheep." And so on. For the greatness of the Creator is without measure. And see above — in the discourse Sod Kavvanas HaMilah — Siman 63 — on the matter of "peace to the far and to the near": that the more the Tzaddik is close to Hashem — the more he knows that he is very far from Him — and so on. And see in Likutay Halachos, Choshen Mishpat, Laws of Craftsmen [Hil'chos Umnin], at the end of Halacha 4 — on the matter of what the Sages said: "the congregation of Korach is destined to be sought [levakesh]" — as it is written about them: "and they perished from the congregation [vayovdu mitoch hakahal]." And about David the King it is written: "I have strayed like a lost sheep — seek Your servant [bakesh avdecha]." See there.

📋 Translator's Summary — Siman 206 (Ta'isi K'Seh Oved)

The author says: you who study this — stop and contemplate — and be very greatly amazed at the extent of the true wholeness of the righteousness of our Rabbainu — if you know and have heard somewhat of the greatness of the wonders of his toil and exertion in the service of Hashem from his very youth. And the greatness of the wonders of his attaining of holiness — and the wondrous, awesome, and very amazing attainment — as is known. And as is somewhat understood by every person who studies his holy books — which the world merited to benefit from. Apart from his other holy compositions which the world did not merit to benefit from — in the aspect of: [Genesis 1] "and G-d saw the light that it was good — to store away [l'ganoz]." And these are the most hidden secrets [razin v'razin d'razin] — as elaborated elsewhere. [See Chayyay Moharan — his journey to Lemberg — at length.] Aside from the hidden depths of wisdom that he merited to attain — which we did not merit to know about at all — even merely by rumor and information alone. And despite all of this: he entered the service of Hashem in such true and genuine simplicity [temimus emes] — to the extent that he secluded himself before Hashem: "I have strayed like a lost sheep" — and so on — and in the manner elaborated in this above discourse.

The matter of traveling to the Tzaddikim for Rosh Hashonoh — and so on. This discourse is connected and linked with the discourse Chadi Rabbi Shimon, Siman 61. And it has already been elaborated somewhat on this matter — in what is elaborated in the above discourse Chadi Rabbi Shimon.

But in truth: this very verse — David the King — may peace be upon him — said at the end of Tmaniya Afei [the Psalm of eight letters — Psalms 119] — which has within it awesome and very lofty secrets — as is known. And likewise in all the Psalms that David the King said — all of them are full of very awesome and wondrous secrets. And who does not know and believe in the greatness of the level and spiritual degree of David the King? And even so: he said of himself: "I have strayed like a lost sheep." And so on. For the greatness of the Creator is without measure. And see above — in the discourse Sod Kavvanas HaMilah — Siman 63 — on the matter of "peace to the far and to the near": that the more the Tzaddik is close to Hashem — the more he knows that he is very far from Him — and so on. And see in Likutay Halachos, Choshen Mishpat, Laws of Craftsmen [Hil'chos Umnin], at the end of Halacha 4 — on the matter of what the Sages said: [Sanhedrin 109] "the congregation of Korach is destined to be sought [levakesh]" — as it is written about them: [Psalms 119] "and they perished from the congregation [vayovdu mitoch hakahal]." And about David the King it is written: "I have strayed like a lost sheep — seek Your servant [bakesh avdecha]." See there.



# סימן רי"א
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/91/

סימן רי"א
סימן רי"א
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/91

Segment 2
HE:
אות א מה שנוסעין על ר"ה לצדיקים וכו'

EN:
Siman Two Hundred and Elevenסימן ריא

The matter of traveling to the Tzaddikim for Rosh Hashonoh — and so on.

Segment 3
HE:
מאמר זה מחובר ומקושר עם מאמר חדי ר' שמעון סימן ס"א, וכבר מבואר קצת בענין זה שמבואר במאמר חדי ר' שמעון הנ"ל:

EN:
This discourse is connected and linked with the discourse Chadi Rabbi Shimon, Siman 61.

And it has already been elaborated somewhat on this matter — in what is elaborated in the above discourse Chadi Rabbi Shimon.



# סימן רט"ו
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/92/

סימן רט"ו
סימן רט"ו
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/92

Segment 2
HE:
אות א דע שיש כ"ד מיני פדיונות וכו'

EN:
Siman Two Hundred and Fifteenסימן רטו

Know that there are 24 kinds of redemptions [pidyonos] — and so on.

Segment 3
HE:
נשמע מרבינו ז"ל שאמר שידע מזה גם קודם שנסע לארץ ישראל, ויש בזה סיפור שלם איך שגם קודם נסיעתו לארץ ישראל דיבר מענין זה, שאי אפשר לעשות פדיון כי אם כשיודעין כל הכ"ד מיני פדיונות להמתיק כל הכ"ד בתי דינים ואמר משל כמו (להבדיל) כשתובעין את אחד לבית המשפט שלהם בגובערניע קיוב, והוא מעמיד טוען ומליץ עליו (שקורין פלופוטענט) בקאמיניץ, כך איך אפשר לעשות פדיון אם אינו יודע באיזה בית דין מהכ"ד בתי דינין דנין אותו ואמר אז גם כן שיש פדיון גבוה כל כך שיכול להמתיק כל הכ"ד בתי דינין ועוד יש בזה כמה שיחות וענינים שסיפר בזה מכבר, ואמר שאף על פי כן לא ידע אז כל הענין בשלימות כאשר ידע אחר כך, וכאשר גילה גם לנו קצת מזה במאמר הזה הנ"ל, שלפעמים גם פדיון זה אינו מועיל כי משתמשין עמו על ענין אחר, היינו לבטל כל העבודות זרות ושיהיו נעשין גרים וכו' כמבואר בפנים כל זאת לא ידע אז עדיין בשלימות, רק אחר כך זכה להשיג כל הענין בשלימות וכו' ומזה תוכל גם כן להבין מעט ומקצת גדולות ונוראות השגתו גם קודם שהיה בארץ ישראל, כי הלא במאמר זה מבואר שאפילו הצדיקים לא כל אחד יודע זה הפדיון, ולא נמצא כי אם חד בדרא שיודע זה הפדיון וכו' ורבינו ז"ל זכה להשיג ולידע מזה הפדיון גם קודם שהיה בארץ ישראל ואף על פי כן אחר שבא מארץ ישראל זכה להשגה נוראה כל כך, עד שאמר שהוא מתבייש בהשגות שהשיג קודם ארץ ישראל וכו', וגם אז אחר שבא מארץ ישראל זכה לעלות בכל עת ורגע למעלה ומדריגה יתירה בכל פעם ביותר בענין השגותיו הנוראות והנפלאות, וכמבואר במקום אחר קצת מזה (עיין חיי מוהר"ן נסיעתו לארץ ישראל באריכות):

EN:
It was heard from Rabbainu — that he said: he knew about this even before he traveled to Eretz Yisrael.

Segment 5
HE:
אות ב ועיין בליקוטי הלכות הל' ברכת השחר הל"ה נפלאות גדולות ורבות על פי מאמר זה הנ"ל ועיין שם אות ס"ה מבאר, מה שלכאורה אינו מובן הענין היטב במאמר זה הנ"ל, כי הלא האיש הזה שהוא בצרה ויסורים רחמנא ליצלן, ומביא מעות להצדיק לעשות פדיון, והצדיק הזה עושה זה הפדיון הגדול הממתיק כל הכ"ד בתי דינים, שבוודאי היה צריך זה האיש שהביא הפדיון הזה לקבל על ידי זה ישועה שלימה, ואף על פי כן לפעמים אינו מועיל גם זה הפדיון, מחמת שגם למעלה תאבים מאד לפדיון כזה וכו', ועל כן משתמשים עמו על ענין אחר, דהיינו להמתיק החרון אף שבא על ידי עבודה זרה ולעשות גרים, וכי בעבור זה שרוצין להשתמש עם זה הפדיון על ענין אחר לא יפעול האיש הזה שהביא המעות פדיון ישועתו בשלימות ויהיה בצער ויסורין חס ושלום, אף על פי שהצדיק עשה זה הפדיון וההמתקה לצורך האיש הנ"ל וביאר שם שבוודאי על ידי הממתקה הנ"ל יהיה טובה גדולה גם להאיש הזה שהביא הפדיון, רק שאם לא היו משתמשין למעלה ענין אחר הנ"ל, היה האיש הזה שהביא הפדיון הזה מקבל ישועתו תיכף, אך מחמת שצריך להשתמש עם זה הפדיון לטובת הכלל היינו להמתיק כל מיני חרון אף חס ושלום, ולבטל כל העבודות זרות ולעשות גרים, בעבור זה אין מועיל לו המתקת הפדיון לקבל ישועתו תיכף רק צריך להמתיקן ולייחל קצת עדיין, ובאמת ההמתקה הזאת שמשתמשין עמה לטובת הכלל הוא לטובת זה האיש גם כן שהביא הפדיון, כי אף על פי שלא הביא הפדיון רק לקבל על ידי זה ישועה על הצער והיסורין שלו, כגון למשל שיש לו חולה בתוך ביתו רחמנא ליצלן או שאר יסורין כיוצא בזה, אבל באמת גם הוא צריך עוד לישועות רבות כאלה בכל פרט ופרט כל אחד לפי בחינתו, והעיקר לקבל ישועה שלימה לזכות להנצל מעוונות ולשוב אל השם יתברך בכל לבו באמת, וזה זוכין רק על ידי הפדיון הכולל של הצדיק הגדול הנ"ל, שעל ידי זה ממתיק כל מיני חרון אף ומעלה משמד לרצון, שזה בחינת מה שנתבטלין על ידי זה כל העבודות זרות והכפירות רחמנא ליצלן, ונעשין גרים ובעלי תשובה, ושם בההמתקה הגדולה הנ"ל ממילא כלולין שם גם כן כל מיני ישועות שבעולם בגשמיות וברוחניות, וממילא בוודאי גם זה האיש שהביא הפדיון יקבל על ידי זה ישועתו בשלימות אך באיחור הזמן קצת כנ"ל וזה (תהלים ק"ל) יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד שבוודאי יעשה חסד, אך והרבה עמו פדות, היינו שיש עמו הרבה פדות וישועות שצריך להושיע את האדם ולפדותו מכמה וכמה מיני צרות בגשמיות ורוחניות, על כן אי אפשר למלאות חסרונו מיד וצריך רק לייחל ולהמתין לישועת ה' בבחינת (שם) קויתי ה' קותה נפשי ולדברו הוחלתי וכו', כי הוא יתברך מרבה לפדות את האדם וצריך להמתין עד שיפדה אותו מהצרה היותר גדולה מזאת ואחר כך יושיעו גם בזה כי (נדה ל"א) אין בעל נס מכיר בנסו, והעיקר מה שהוא יתברך פודה את ישראל על ידי הפדיון העליון הנ"ל (שזה גם כן בחינת והרבה עמו פדות היינו הפדיון הגדול הנ"ל שכולל כל הפדיונות של כל הכ"ד בתי דינים וכך שמעתי מפיו הקדוש בעל פה) מכל עוונותם וזה והוא יפדה את ישראל מכל עוונותיו, שזה בחינת עשיית גרים שעל ידי הפדיון הנ"ל, ועל כן צריכין להמתין בבחינת (איכה ג) טוב ויחיל ודומם לתשועת ה', וכל מה שיתחזק יותר לקוות לה' ולבלי לוק את השעה תתקרב ישועתו יותר, כי על ידי הקיווי והבטחון בעצמו תצמח ישועתו בקרוב וכו', ועיין שם עוד:

EN:
There — in the above discourse: "and also in his death he was buried opposite Beis Peor — in order to sweeten the nations so that they should become converts." And so on. "For all of Moshe's service in his lifetime — and also now after his death — is only to make converts as above." The author says: were I not afraid [i lav d'mistafina] — I would say: that through this Rabbainu alluded to the matter of his passing in Uman. For he had in this — of blessed memory — very wondrous secrets. And as elaborated elsewhere. [Chayyay Moharan — his journey to and residence in Uman — see there.] And a little of the little that was heard from him regarding this matter is: because there was much sanctification of the Name [kidush Hashem] there — through the holy ones who were slain there — very many thousands of souls of Israel — for the sanctification of Hashem. [In the decree of annihilation — G-d spare us. And their souls rose in acceptance before Hashem — as is known.] And Rabbainu said regarding the light-minded persons [kalei olam] who were then common in his time in Uman: that they are of the aspect of [see Zohar Vol. 2, p. 236b] sospisa d'dahava [the dross of gold]. And therefore they are heretics [apikorsim] — and so on. But even there some good still remains. And therefore he had some engagement with them. And they too were drawn after Rabbainu with very great love. And some of them said explicitly: had Rabbainu not passed away so quickly after the beginning of his residence in Uman — certainly they too would have become truly sincere returnees in repentance. And see in Zohar Terumah, p. 157 — where it deals with the holiness of Eretz Yisrael — which is the sacred point of the entire settlement of the world. And the Holy of Holies is the inner point of the holiness of Yerushalayim and Eretz Yisrael. And likewise on the contrary: the desert through which Israel traveled — the Other Side had dominion in it. And were Israel to have found merit in those forty years — that Other Side would have been removed from the world. But since they provoked the Holy One — the Other Side strengthened — and all of them fell there under its dominion. And were you to say: but Moshe — who was above the entire world — how did he fall there? Not so — for Moshe the faithful one was not under its dominion. And so on — see there. "And in order to make known to all future generations: that these dead of the desert — their shepherd will lodge among them — so that all of them will rise in the arousal of eternal existence in the World to Come." And so on. And see also in Zohar portion Tetzeh, p. 280 — on the secret of the burial of Moshe outside of Eretz Yisrael — in an arid and weary land without water — and so on : "for you have immense benefit for Israel in your burial — had you not been buried outside of Eretz Yisrael — Israel would not have gone out from the exile. And on your account it is said: 'and he was pierced for our transgressions' — he was profaned [mechulal] because of the sins and transgressions of Israel in his burial. And this is: 'and through his bruise we were healed' — through the attachment that was attached with us in the exile — we were healed." And so on. [And through this you will understand somewhat what we wrote above in the name of Rabbainu — that he said he wanted to travel to Eretz Yisrael to pass away there. But: "I wish to remain among you" [ich vil blaibin tzvishin eich] — and you shall come to my grave. And so on — as elaborated above in what we elaborated on the discourse Chadi Rabbi Shimon, Siman 61. See there. This corresponds precisely to what is expounded here: "and through his bruise we were healed."] And see in Pri Etz Chaim — in the intentions of Nefillas Apayim [the Falling of the Face] — on the matter of how the Tzaddikim after their death descend to Gehinnom and raise from there the souls of the wicked. Which is the secret of the clarification of holy sparks from the depths of the kelippos — which is called death literally. And the Tzaddikim descend there and raise from there the holy sparks. And so on. Which is the secret of: "the righteous in their death are called living." And they cause through this a great unification — and draw much bounty. And so on. And see there further on the matter of the great unification made through literally giving one's life for the sanctification of the Name. And so on. And he wrote there: "and behold — even though one who gives himself over to death unifies Tiferes and Malchus — and so on. And likewise one who gives himself over for the sanctification of the Name unifies Chuchmah and Binah. And so on. This applies for a moment. But one does not become a chariot [merkavah] for this constantly — unless one gives oneself over to death for the Torah and commandments at every moment literally — like Rabbi Akiva." And so on. And see Zohar Pekudei, p. 254 — and Mekdash Melech there. And see in Pri Etz Chaim — in the intentions of Hodu [on the verse Psalms 94: "Haveye'ah — G-d of vengeances"] — where it is written: "for our intention now through our prayers is to raise the worlds and include them up to Atzilus. And to gather all the holy sparks that have scattered among the kelippos. And however: those that have fallen into Asiyah — and so on. And there in Asiyah are very powerful kelippos — and there is no power to take out from there those sparks — except through the Ten Martyrs [Asarah Harugei Malchus]." And so on. "And through our mentioning them — they strengthen and gather souls and sparks from the kelippos of Asiyah." And so on. And see there — in the intentions of the daily Tamid sacrifice — where it is written: "that the kelippos in Asiyah are very hard — and are called idol worship [avodah zarah]." It is elaborated from all of this: that this is the secret of the death of the holy Tzaddikim — in particular those who gave their lives for the sanctification of the Name literally. Namely: to gather and clarify and raise the souls and holy sparks in the depths of the kelippos of Asiyah — which are the aspect of literal idol worship — and raise them to Atzilus. And this is the aspect of literal self-sacrifice. And so on. See there. And see in Idra Rabbah Nasso, p. 136 — where the matter of the 24 courts is elaborated — and all of them are called netzachim — and each one is called netzach. And so on. And there is a metzach [forehead] and there is a netzach. And so on. And the matter of the sweetening of the 24 courts through the forehead of Atikah — the metzach d'ra'ava d'ra'avin [the forehead of the will of wills]. And so on. And see in Kol BeRamah there. And it is somewhat understood regarding our matter as well — from all of this — to understand by allusion on one's own. And see in Likutay Tinyana, Siman 4 — on the matter of the metzach haratzon [forehead of will] — where Moshe's passing is alluded: "for there — the lawgiver's portion is hidden [ki sham chelkas mechokek safun]." And so on. And see in Megaleh Amukos, section 4 — what Moshe desired: to enter Eretz Yisrael — in order to nullify the evil inclination toward idol worship. And the Holy One answered him: "too much for you [rav lach]" — for it is necessary to be buried across the Jordan — to subdue the great adversary [rav haChovel] in the kelipah — which stands opposite the burial of Moshe — and it is wrath standing to receive Moshe's account — judgment for judgment [din b'din]. And when Israel sins — it opens its mouth to swallow them. And when it sees the burial of Moshe — it retreats backwards. And so on. See there. And according to the words of Rabbainu above this is even more elaborated as above. And see there further in the above Megaleh Amukos — on the matter of: "and charge Yehoshua" — and so on. "There is no 'tzav' [charge] other than [as a reference to] idol worship" — that upon Yehoshua was placed the responsibility of nullifying the evil inclination toward idol worship. And so on. [See Zohar Vol. 1, p. 27b.] And in truth we find in the book of Yehoshua: that he greatly warned Israel before his death — to remove the alien gods — and so on. And perhaps this is what Rabbainu alluded — in the witty saying he said on his journey to Uman — about Nachman and Nosson. And so on. As elaborated in Chayyay Moharan [his journey to and residence in Uman, Siman 1]: that he said: "are not Nachman and Nosson traveling here?" And so on. And you already know: that the evil inclination toward idol worship in these times — the essential form it takes is the strengthening and spreading of the heresy [apikorsus] and the heresy-movement [mimus] — which is the aspect of annihilation [shemed] literally — G-d spare us. And they are themselves the aspect of the idol worship and the kelipah of Peor literally — who open their mouths without law [l'bli chok] — and speak insolently against Hashem and His Torah and His anointed one. And so on. And about this Rabbainu cried out greatly in his lifetime. And also now after his passing — he engages in this: to subdue the heresies — and so on — and to bring faith into the world — and to raise what was lost through sin to acceptance [meshamed l'ratzon]. And behold: the essential sin of Peor was through the blemish of the covenant with the daughters of Moav — as it is written: "behold — they were to the children of Israel in the matter of Peor." And see Zohar Shemos, p. 3b: that this sin — G-d spare us — is the aspect of literal idol worship — the aspect of: "there shall not be to you other gods." And see above — in the discourse Abba Shaul, Siman 55 — where adulterers who engage in the wisdom of philosophy are greatly harmed through it — and come through this to insults and blasphemies — blaspheming upward through their wisdom. And so on. And see in Idra Nasso above — on the matter of the 24 courts — whose root is in the metzach. And so on. Through which the wicked are punished: "they spy out their sins" — the aspect of: "and you had the forehead of a harlot-woman — you refused to be ashamed." And so on. And perhaps this is the secret of the death of the 24,000 of Israel in the plague over the matter of Peor. Pinchas gave his soul literally — in his zealousness for My zealousness. And through this he sweetened the judgment from Israel. And it is said: "behold I am giving him My covenant of peace." And see Zohar Tetzeh, p. 280 above — on the matter of how the passing of Moshe is written in the portion of Pinchas. And so on. And see Sotah, p. 14: "why was Moshe buried near Beis Peor? — to atone for the act of Peor." And so on. [See Tosafos there.] And there further: "therefore I will divide for him a portion among the many — and with the mighty he shall divide spoil." And so on. "Because he poured out his soul to death" — who gave himself over to death — as it is said: "and if not — erase me now from Your book." "And with transgressors was he numbered" — that he was counted with those who died in the desert. "And he bore the sin of many" — that he atoned for the act of the [golden] calf. "And for the transgressors he shall intercede" — that he prayed for mercy for the sinners of Israel that they return in repentance. And so on. This being the aspect of raising what was lost through sin to acceptance — and making converts [gerim] and returnees in repentance. And see in Midrash Koheles, chapter 1 — on the verse: "all things are wearisome" — the account of the woman who came to Rabbi Eliezer to convert. And so on. And the Matnas Kehunah explained: to repent. And so on. And see in Likutay Torah of the Holy Ari — on the portion Va'eschanan — on the verse: "and Hashem became angry with me on your account." And so on.

And there is a complete account of how also before his journey to Eretz Yisrael he spoke about this matter — that it is impossible to perform a redemption [pidyon] except when one knows all the 24 kinds of redemptions — to sweeten all 24 courts. And he said a parable: like — to make a distinction — when someone is summoned before their court in the Guberniye [provincial court] of Kiev — and he places an advocate [plupotennt] on his behalf in Kaminitz. Similarly: how is it possible to perform a redemption if one does not know in which of the 24 courts he is being judged? And he said then also: that there is a very lofty redemption — that can sweeten all 24 courts. And there were yet further conversations and matters that he related about this from earlier times. And he said: that even so — he did not then know the entire matter in its completeness as he knew afterwards. And as he also revealed to us somewhat in this above discourse. That sometimes even this redemption does not avail — because they make use of it for another matter — namely: to nullify all idol worship [avodah zarah] and to make converts [gerim]. And so on — as elaborated in the discourse. All of this he did not yet know then in its completeness. Only: afterwards he merited to attain the entire matter in its completeness. And through this you can also understand — a little and a fraction of the greatness and awe of his attainment even before he was in Eretz Yisrael. For in this discourse it is elaborated: that even among the Tzaddikim — not every one knows this redemption. And this is found only in one in a generation. And Rabbainu merited to attain and know this redemption even before he was in Eretz Yisrael. And even so: after he came from Eretz Yisrael — he merited such an awesome attainment — that he said he was ashamed of the attainments he had attained before Eretz Yisrael. And also then — after he came from Eretz Yisrael — he merited to rise at every moment to an additional level and additional degree each time further — in the matter of his awesome and wondrous attainments. And as elaborated somewhat elsewhere. [See Chayyay Moharan — his journey to Eretz Yisrael — at length.]

And see in Likutay Halachos, Hil'chos Birchas HaShachar, Halacha 5 — great and many wonders according to this above discourse. And see there — Letter 65 — where it is elaborated: what at first glance is not well understood in this above discourse.

Segment 7
HE:
אות ג שם במאמר הנ"ל וגם במותו נקבר מול בית פעור כדי להמתיק העכו"ם כדי שיהיו נעשין גרים וכו' וכו' כי כל עבודת משה בחייו וגם עכשיו לאחר מותו הוא רק לעשות גרים כנ"ל אמר המחבר, אי לאו דמסתפינא הוי אמינא שבזה רימז רבינו זצ"ל לענין הסתלקותו באומין שהיה לו ז"ל בענין זה סודות נפלאים מאד וכמבואר במקום אחר (חיי מוהר"ן, נסיעתו וישיבתו באומן עיי"ש), ומעט מן מעט אשר נשמע ממנו בענין זה הוא, מפני שהיה שם קדושת השם הרבה מאד על ידי הקדושים שנהרגו שם הרבה אלפים נפשות ישראל על קידוש ה' (בגזרת שמד רחמנא ליצלן ונשמתם עלה לרצון לפני ה' כידוע) ואמר רבינו ז"ל על הקלי עולם שהיו שכיחים אז בימיו ז"ל באומין, שהם מבחינת (עיין זוהר ח"ב רלו:) סוספיתא דדהבא ועל כן הם אפיקורסים וכו' אך גם שם יש עדיין איזה טוב וכו', ועל כן היה לו ז"ל איזה קצת עסק עמהם, והם גם כן נמשכו אחרי רבינו ז"ל באהבה גדולה מאד, וקצת מהם אמרו בפירוש שאלמלא לא נפטר רבינו ז"ל כל כך במהרה אחר התחלת ישיבתו באומין, בוודאי גם הם היו נעשים בעלי תשובה באמת עיין בזוהר תרומה דקנ"ז שעוסק שם לענין קדושת ארץ ישראל שהיא הנקודה הקדושה של כלל ישוב העולם, ובית קודש הקדשים היא נקודה הפנימית של קדושת ירושלים וארץ ישראל, וכן להיפוך המדבר שהלכו בו ישראל שלטא בו סטרא אחרא, ואי ישראל ישתכחו זכאין באינון ארבעין שנין הוה מתעברא ההוא סטרא אחרא מעלמא, ומדארגיזו ליה לקודשא בריך הוא וכו' איתתקיף ההוא סטרא אחרא ונפלו כולהון תמן תחות רשותיה ואי תימא והא משה דסליק על כל עלמא איך נפל תמן, לאו הכי דהא משה מהימנא לא הוה ברשותיה וכו' עיין שם, ובגין למינדע לכל דרין אחרנין דעלמא, דאינון מתי מדבר יקומון ההוא רעיא דלהון אשרי ליה בגוויהו למהוי כולהו באתערותא דקיומא לעלמא דאתי וכו' ועיין גם בזוהר פ' תצא דר"פ מענין סוד קבורת משה בחוץ לארץ בארץ ציה ועיף בלי מים וכו' (תהלים ס"ג), דהא אנת תועלת גדול לישראל בקבורתך, אי לא הוית קבור בחוץ לארץ לא הוה ישראל נפקין מן גלותא ובגינך אתמר (ישעיה נ"ג) והוא מחולל מפשעינו איתעבידת חול בגין חובה ופשע דישראל בקבורה דילך וכו', והאי איהו (שם) ובחבורתו נרפא לנו בחבורא דאתחביר עמנא בגלותא נרפא לנו כו' (ובזה תבין קצת ממה שכתבנו לעיל בשם רבינו ז"ל שאמר שהיה רוצה ליסע לארץ ישראל להסתלק שם רק אני רוצה לישאר ביניכם (איך וויל בלייבין צווישין אייך) ואתם תבואו על קברי וכו' כמבואר לעיל במה שביארנו על מאמר חדי ר"ש סי' ס"א עיין שם, מכוון ממש למה שדרשו כאן ובחבורתו נרפא לנו כנ"ל) ועיין בפרי עץ חיים בכוונת נפילת אפים מענין שהצדיקים אחר מיתתן יורדין לגיהנם ומעלין משם נפשות הרשעים שזה סוד בירור ניצוצות הקודש מעמקי הקליפות הנקרא מיתה ממש, והצדיקים יורדין לשם ומעלין משם הניצוצות הקדושים וכו' שזה סוד (ברכות י"ח) צדיקים במיתתם קרויין חיים, וגורמין על ידי זה יחוד גדול וממשיכין שפע רב וכו' ועיין שם עוד מענין היחוד הגדול שנעשה על ידי מסירת נפש ממש על קידוש השם וכו', וכתב שם והנה אף על פי שהמוסר עצמו למיתה מייחד תפארת ומלכות וכו', וכן המוסר עצמו על קידוש השם מייחד חכמה ובינה וכו' זהו לפי שעה אבל אינו נעשה מרכבה תמיד לכך אלא אם כן ימסור עצמו תמיד למיתה על התורה ועל המצוות בפועל כמו ר' עקיבא וכו' ועיין זוהר פקודי רנ"ד: ובמקדש מלך שם ועיין בפרי עץ חיים בכוונות הודו בפסוק (תהלים צ"ד) אל נקמות ה' וכו' שכתב שם, כי הלא כוונתינו עתה על ידי תפלותינו להעלות העולמות ולכוללן עד אצילות, וללקט כל ניצוצות הקדושה שנתפזרו בין הקליפות וכו', ואמנם אותן שנפלו בעשיה וכו' ושם בעשיה קליפות עצומות ואין יכולת להוציאן משם אותן הניצוצות אם לא על ידי עשרה הרוגי מלכות וכו', ועל ידי זכרינו אותם הם מתגברין ומלקטין נשמות וניצוצות שבקליפות העשיה וכו' ועיין שם בכוונות פרשת התמיד שכתב שם כי הקליפות אשר בעשייה הם קשות מאד ונקראים עבודה זרה וכו' מבואר מכל זה שזה סוד מיתת הצדיקים הקדושים, בפרט אותן שמסרו נפשם על קידוש השם בפועל ממש וכו' כנ"ל, היינו ללקט ולברר ולהעלות הנשמות וניצוצות הקדושות שבעמקי הקליפות דעשיה שהם בחינת עבודה זרה ממש ולהעלותם אל האצילות וכו', והוא בחינת מסירות נפש ממש וכו' עיין שם ועיין באדרא רבא נשא דקל"ו שם מבואר מענין הכ"ד בתי דינים וכולהו אקרין נצחים וכל חד אקרי נצח וכו' ואית מצח ואית נצח וכו' וענין המתקת הכ"ד בתי דינים על ידי מצחא דעתיקא מצח דרעווא דרעווין וכו', ועיין בקול ברמה שם ומובן קצת לענינינו גם כן מכל זה להבין מדעתו ברמיזה ועיין בלקוטי תנינא סי' ד' מענין מצח הרצון שלשם נסתלק משה בחינת (דברים ל"ג) כי שם חלקת מחוקק ספון וכו' ועיין במגלה עמוקות אופן ד' מה שרצה משה לכנוס לארץ ישראל בכדי לבטל יצרא דעבודה זרה וכו' והשיב לו הקדוש ברוך הוא רב לך, כי צריך להקבר בעבר הירדן להכניע רב החובל בקליפה שהוא נגד קברו של משה והוא חרון אף עומד לקבל משה חושבן דדין כחושבן דדין, וכשישראל חוטאין פוער פיו לבלוע אותם, וכשרואה קבדו של משה חוזר לאחוריו וכו' עיין שם, ולפי דברי רבינו ז"ל הנ"ל מבואר ביותר כנ"ל ועיין שם עוד במגלה עמוקות הנ"ל בענין (דברים ג) וצו את יהושע וכו' אין צו אלא עבודה זרה שעל יהושע מוטל לבטל יצרא דעבודה זרה וכו' (עיין זוהר ח"א כ"ז:) ובאמת מצינו בספר יהושע (כד) שהזהיר את ישראל מאד קודם מותו להסיר את אלוקי הנכר וכו', ואפשר שלזה רימז רבינו זצ"ל בהדברי צחות שאמר בנסיעתו לאומין מענין נחמן נתן וכו' כמבואר בחיי מוהר"ן (נסיעתו וישיבתו באומן סימן א) שאמר הלא נוסעין כאן נחמן נתן וכו', וכבר ידעת שיצרא דעבודה זרה בעתים הללו העיקר הוא התגברות והתפשטות האפיקרסות והמינות שזה בחינת שמד ממש רחמנא ליצלן, והם הם בחינת העבודה זרה והקליפה של פעור ממש שפוערים פיהם לבלי חוק ומדברים עתק על ה' ועל תורתו ועל משיחו וכו' ועל זה צעק רבינו ז"ל הרבה בחייו, וגם עכשיו אחר פטירתו עוסק בזה להכניע הכפירות וכו' ולהכניס אמונה בעולם ולהעלות משמד לרצון והנה עיקר עוון פעור היה על ידי פגם הברית עם בנות מואב, וכמו שכתוב (במדבר ל"א) הן הנה היו לבני ישראל בדבר פעור ועיין זוהר שמות ג: שחטא זה רחמנא ליצלן הוא בחינת עבודה זרה ממש, בחינת (שמות כ) לא יהיה לך אלוקים אחרים וכו' ועיין לעיל במאמר אבא שאול סי' נ"ה שהנואפים העוסקים בחכמת פילוסופיא מזיק להם מאד ובאין על ידי זה לחירופין וגידופין שמגדפין כלפי מעלה בחכמתם וכו' ועיין באידרא נשא הנ"ל מענין הכ"ד בתי דינים ששרשם במצחא וכו', שעל ידי המצח הקדוש הזה מענישים את הרשעים צופין בחובייהו בבחינת (ירמיה ג) ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם וכו' ואפשר שזה סוד מיתת כ"ד אלף מישראל במגפה על דבר פעור פנחס מסר נפשו ממש בקנאו את קנאתי וכו' ועל ידי זה המתיק הדין מישראל, ונאמר (במדבר כ"ה) הנני נותן לו את בריתי שלום ועיין זוהר תצא דר"פ הנ"ל מענין מה שהסתלקות משה כתיב בפרשה פנחס וכו' ועיין סוטה די"ד מפני מה נקבר משה אצל בית פעור כדי לכפר על מעשה פעור וכו' (עיין תוספות שם) ושם עוד (ישעיה נ"ג) לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל וכו' תחת אשר הערה נפשו למות שמסר עצמו למיתה שנאמר (שמות ל"ב) ואם אין מחני נא מספרך, ואת פושעים נמנה (ישעיה נ"ג) שנמנה עם מתי מדבר, והוא חטא רבים נשא (שם) שכיפר על מעשה העגל, ולפושעים יפגיע שביקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה וכו' שזה בחינת שמעלה משמד לרצון ועושה גרים ובעלי תשובה ועיין במדרש קהלת קפיטל א' בפסוק כל הדברים יגיעים (קהלת א) מעשה באשה אחת שבאה אצל ר"א להתגייר וכו', ופירש המתנות כהונה לעשות תשובה וכו' ועיין בלקוטי תורה להאריז"ל בפרשה ואתחנן ע"פ ויתעבר ה' בי למענכם וכו' וכבר מבואר לעיל מה שנשמע בפירוש מפיו הקדוש ז"ל בסמוך להסתלקותו מה שאלפים ורבבות הרבה מנפשות ישראל עומדין סביבו ומצפין על תיקונים שלו אשר בשביל זה מוכרח להיות נפטר מן העולם, ומה שחיזק את לב מקורביו ז"ל לבל יתייראו ויפחדו וכו' מאחר שהוא הולך לפניהם וכו', וממילא מובן למשכיל כי אי אפשר להרחיב הדיבור בענינים רוחניים ודקים כאלה:

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 215

For the man who is in trouble and suffering — G-d spare us — and brings money to the Tzaddik to perform a redemption.

Segment 9
HE:
אות ד ועיין בספר ויקהל משה פרק ט"ז במסוה משה שם מענין התיקונים נפלאים ובירור ניצוצות הקדושים הרבה שנעשה על ידי סילוקן של צדיקים, בפרט על ידי עשרה הרוגי מלכות וכיוצא בהם ועיין שם גם בסמוך לסוף החיבור דנ"ז מה שמביא שם בשם האריז"ל בענין זה:

EN:
Siman Two Hundred and Twenty-One — Al Yedei She'nosnin Ma'aserסימן רכא — על ידי שנותנין מעשר

And this Tzaddik performs this great redemption that sweetens all the 24 courts. Which certainly — this man who brought this redemption should have received through this a complete salvation. And even so — sometimes this redemption too does not avail — because above they are very eager for such a redemption. And therefore they make use of it for another matter — namely: to sweeten the wrath that comes through idol worship — and to make converts [gerim]. And since they wish to make use of this redemption for another matter — should this man who brought the money for the redemption therefore not accomplish through it his salvation in full — and remain in suffering and torment G-d forbid — even though the Tzaddik performed this redemption and the sweetening for the benefit of the above man? And it is explained there: that certainly through the above sweetening there will also be great benefit for this man who brought the redemption. Only: had they not made use of it above for the above other matter — this man who brought the redemption would have received his salvation immediately. But since the above other matter for the benefit of the community [klal] — namely: to sweeten all kinds of wrath G-d forbid — and to nullify all idol worships — and to make converts and returnees in repentance [ba'alei teshuvah] — needs to be accomplished through this redemption. Because of this — the sweetening of the redemption does not avail him to receive his salvation immediately. Rather: he needs to be yet further sweetened and wait somewhat more for the salvation of Hashem. And in truth: this above sweetening — which is made use of for the benefit of the community — is also for the benefit of this above man who brought the redemption. For even though he brought the redemption only in order to receive through it salvation from his trouble and suffering — as for example: if there is an ill person in his home G-d forbid — or other suffering similar to this. But in truth: he also still needs many more such salvations in every particular — each one according to his aspect. And the essential salvation is to merit to be saved from sins and to return to Hashem with all one's heart truly. And this one merits only through the inclusive redemption of the above great Tzaddik. Through which he sweetens all kinds of wrath and raises what was lost through sin to acceptance [meshamed l'ratzon]. This being the aspect of the nullification through this of all idol worship and heresies — G-d forbid — and the making of converts and returnees in repentance. And within this great above sweetening — automatically included there are also all kinds of salvations in the world — in the physical and the spiritual. And automatically: certainly also this man who brought the redemption will receive his salvation in its completeness — only with some delay in time as above. And this is: [Psalms 130] "Israel — hope in Haveye'ah — for with Haveye'ah is lovingkindness." For certainly He will perform kindness. "But with Him is abundant redemption." Meaning: that with Him there are many redemptions and salvations that He needs to save the person and redeem him from many many kinds of troubles — in the physical and the spiritual. Therefore: it is impossible to fill his lack immediately — and one must only hope and wait for the salvation of Hashem — the aspect of: [ibid.] "I hoped for Haveye'ah — my soul hoped — and for His word I waited." And so on. For He multiplies redemptions for the person — and must wait until He redeems him from the greater trouble. And afterwards will save him in this as well. For: [Niddah 31] "the one who benefits from a miracle does not recognize his miracle." And the essential thing: what He — may He be blessed — redeems Israel through the above supernal redemption — from all their sins. And this is: "and He will redeem Israel from all its sins." This being the aspect of making converts — which comes through the above redemption. And therefore one must wait — the aspect of: [Eicha 3] "it is good and one should hope silently for the salvation of Hashem." And the more one strengthens oneself to hope in Hashem — and not to allow the time to pass by — one's salvation will draw closer. For through the hope and trust itself one's salvation will sprout soon. And so on. And see there further.

There — in the above discourse: "and also in his death he was buried opposite Beis Peor — in order to sweeten the nations so that they should become converts." And so on. "For all of Moshe's service in his lifetime — and also now after his death — is only to make converts as above." The author says: were I not afraid [i lav d'mistafina] — I would say: that through this Rabbainu alluded to the matter of his passing in Uman. For he had in this — of blessed memory — very wondrous secrets.

And as elaborated elsewhere.

[Chayyay Moharan — his journey to and residence in Uman — see there.] And a little of the little that was heard from him regarding this matter is: because there was much sanctification of the Name [kidush Hashem] there — through the holy ones who were slain there — very many thousands of souls of Israel — for the sanctification of Hashem. [In the decree of annihilation — G-d spare us. And their souls rose in acceptance before Hashem — as is known.] And Rabbainu said regarding the light-minded persons [kalei olam] who were then common in his time in Uman: that they are of the aspect of [see Zohar Vol. 2, p. 236b] sospisa d'dahava [the dross of gold]. And therefore they are heretics [apikorsim] — and so on. But even there some good still remains. And therefore he had some engagement with them. And they too were drawn after Rabbainu with very great love. And some of them said explicitly: had Rabbainu not passed away so quickly after the beginning of his residence in Uman — certainly they too would have become truly sincere returnees in repentance. And see in Zohar Terumah, p. 157 — where it deals with the holiness of Eretz Yisrael — which is the sacred point of the entire settlement of the world. And the Holy of Holies is the inner point of the holiness of Yerushalayim and Eretz Yisrael. And likewise on the contrary: the desert through which Israel traveled — the Other Side had dominion in it. And were Israel to have found merit in those forty years — that Other Side would have been removed from the world. But since they provoked the Holy One — the Other Side strengthened — and all of them fell there under its dominion. And were you to say: but Moshe — who was above the entire world — how did he fall there? Not so — for Moshe the faithful one was not under its dominion. And so on — see there. "And in order to make known to all future generations: that these dead of the desert — their shepherd will lodge among them — so that all of them will rise in the arousal of eternal existence in the World to Come." And so on. And see also in Zohar portion Tetzeh, p. 280 — on the secret of the burial of Moshe outside of Eretz Yisrael — in an arid and weary land without water — and so on [Psalms 63]: "for you have immense benefit for Israel in your burial — had you not been buried outside of Eretz Yisrael — Israel would not have gone out from the exile. And on your account it is said: [Isaiah 53] 'and he was pierced for our transgressions' — he was profaned [mechulal] because of the sins and transgressions of Israel in his burial. And this is: 'and through his bruise we were healed' — through the attachment that was attached with us in the exile — we were healed." And so on. [And through this you will understand somewhat what we wrote above in the name of Rabbainu — that he said he wanted to travel to Eretz Yisrael to pass away there. But: "I wish to remain among you" [ich vil blaibin tzvishin eich] — and you shall come to my grave. And so on — as elaborated above in what we elaborated on the discourse Chadi Rabbi Shimon, Siman 61. See there. This corresponds precisely to what is expounded here: "and through his bruise we were healed."] And see in Pri Etz Chaim — in the intentions of Nefillas Apayim [the Falling of the Face] — on the matter of how the Tzaddikim after their death descend to Gehinnom and raise from there the souls of the wicked. Which is the secret of the clarification of holy sparks from the depths of the kelippos — which is called death literally. And the Tzaddikim descend there and raise from there the holy sparks. And so on. Which is the secret of: [Brachos 18] "the righteous in their death are called living." And they cause through this a great unification — and draw much bounty. And so on. And see there further on the matter of the great unification made through literally giving one's life for the sanctification of the Name. And so on. And he wrote there: "and behold — even though one who gives himself over to death unifies Tiferes and Malchus — and so on. And likewise one who gives himself over for the sanctification of the Name unifies Chuchmah and Binah. And so on. This applies for a moment. But one does not become a chariot [merkavah] for this constantly — unless one gives oneself over to death for the Torah and commandments at every moment literally — like Rabbi Akiva." And so on. And see Zohar Pekudei, p. 254 — and Mekdash Melech there. And see in Pri Etz Chaim — in the intentions of Hodu [on the verse Psalms 94: "Haveye'ah — G-d of vengeances"] — where it is written: "for our intention now through our prayers is to raise the worlds and include them up to Atzilus. And to gather all the holy sparks that have scattered among the kelippos. And however: those that have fallen into Asiyah — and so on. And there in Asiyah are very powerful kelippos — and there is no power to take out from there those sparks — except through the Ten Martyrs [Asarah Harugei Malchus]." And so on. "And through our mentioning them — they strengthen and gather souls and sparks from the kelippos of Asiyah." And so on. And see there — in the intentions of the daily Tamid sacrifice — where it is written: "that the kelippos in Asiyah are very hard — and are called idol worship [avodah zarah]." It is elaborated from all of this: that this is the secret of the death of the holy Tzaddikim — in particular those who gave their lives for the sanctification of the Name literally. Namely: to gather and clarify and raise the souls and holy sparks in the depths of the kelippos of Asiyah — which are the aspect of literal idol worship — and raise them to Atzilus. And this is the aspect of literal self-sacrifice. And so on. See there. And see in Idra Rabbah Nasso, p. 136 — where the matter of the 24 courts is elaborated — and all of them are called netzachim — and each one is called netzach. And so on. And there is a metzach [forehead] and there is a netzach. And so on. And the matter of the sweetening of the 24 courts through the forehead of Atikah — the metzach d'ra'ava d'ra'avin [the forehead of the will of wills]. And so on. And see in Kol BeRamah there. And it is somewhat understood regarding our matter as well — from all of this — to understand by allusion on one's own. And see in Likutay Tinyana, Siman 4 — on the matter of the metzach haratzon [forehead of will] — where Moshe's passing is alluded: [Deuteronomy 33] "for there — the lawgiver's portion is hidden [ki sham chelkas mechokek safun]." And so on. And see in Megaleh Amukos, section 4 — what Moshe desired: to enter Eretz Yisrael — in order to nullify the evil inclination toward idol worship. And the Holy One answered him: "too much for you [rav lach]" — for it is necessary to be buried across the Jordan — to subdue the great adversary [rav haChovel] in the kelipah — which stands opposite the burial of Moshe — and it is wrath standing to receive Moshe's account — judgment for judgment [din b'din]. And when Israel sins — it opens its mouth to swallow them. And when it sees the burial of Moshe — it retreats backwards. And so on. See there. And according to the words of Rabbainu above this is even more elaborated as above. And see there further in the above Megaleh Amukos — on the matter of: [Deuteronomy 3] "and charge Yehoshua" — and so on. "There is no 'tzav' [charge] other than [as a reference to] idol worship" — that upon Yehoshua was placed the responsibility of nullifying the evil inclination toward idol worship. And so on. [See Zohar Vol. 1, p. 27b.] And in truth we find in the book of Yehoshua: [Joshua 24] that he greatly warned Israel before his death — to remove the alien gods — and so on. And perhaps this is what Rabbainu alluded — in the witty saying he said on his journey to Uman — about Nachman and Nosson. And so on. As elaborated in Chayyay Moharan [his journey to and residence in Uman, Siman 1]: that he said: "are not Nachman and Nosson traveling here?" And so on. And you already know: that the evil inclination toward idol worship in these times — the essential form it takes is the strengthening and spreading of the heresy [apikorsus] and the heresy-movement [mimus] — which is the aspect of annihilation [shemed] literally — G-d spare us. And they are themselves the aspect of the idol worship and the kelipah of Peor literally — who open their mouths without law [l'bli chok] — and speak insolently against Hashem and His Torah and His anointed one. And so on. And about this Rabbainu cried out greatly in his lifetime. And also now after his passing — he engages in this: to subdue the heresies — and so on — and to bring faith into the world — and to raise what was lost through sin to acceptance [meshamed l'ratzon]. And behold: the essential sin of Peor was through the blemish of the covenant with the daughters of Moav — as it is written: [Numbers 31] "behold — they were to the children of Israel in the matter of Peor." And see Zohar Shemos, p. 3b: that this sin — G-d spare us — is the aspect of literal idol worship — the aspect of: [Exodus 20] "there shall not be to you other gods." And see above — in the discourse Abba Shaul, Siman 55 — where adulterers who engage in the wisdom of philosophy are greatly harmed through it — and come through this to insults and blasphemies — blaspheming upward through their wisdom. And so on. And see in Idra Nasso above — on the matter of the 24 courts — whose root is in the metzach. And so on. Through which the wicked are punished: "they spy out their sins" — the aspect of: [Jeremiah 3] "and you had the forehead of a harlot-woman — you refused to be ashamed." And so on. And perhaps this is the secret of the death of the 24,000 of Israel in the plague over the matter of Peor. Pinchas gave his soul literally — in his zealousness for My zealousness. And through this he sweetened the judgment from Israel. And it is said: [Numbers 25] "behold I am giving him My covenant of peace." And see Zohar Tetzeh, p. 280 above — on the matter of how the passing of Moshe is written in the portion of Pinchas. And so on. And see Sotah, p. 14: "why was Moshe buried near Beis Peor? — to atone for the act of Peor." And so on. [See Tosafos there.] And there further: [Isaiah 53] "therefore I will divide for him a portion among the many — and with the mighty he shall divide spoil." And so on. "Because he poured out his soul to death" — who gave himself over to death — as it is said: [Exodus 32] "and if not — erase me now from Your book." "And with transgressors was he numbered" [Isaiah 53] — that he was counted with those who died in the desert. "And he bore the sin of many" — that he atoned for the act of the [golden] calf. "And for the transgressors he shall intercede" — that he prayed for mercy for the sinners of Israel that they return in repentance. And so on. This being the aspect of raising what was lost through sin to acceptance — and making converts [gerim] and returnees in repentance. And see in Midrash Koheles, chapter 1 — on the verse: "all things are wearisome" [Ecclesiastes 1] — the account of the woman who came to Rabbi Eliezer to convert. And so on. And the Matnas Kehunah explained: to repent. And so on. And see in Likutay Torah of the Holy Ari — on the portion Va'eschanan — on the verse: "and Hashem became angry with me on your account." And so on.

And see in the book Vikahel Moshe, Chapter 16 — in the section on Moshe's veil [masve Moshe] — on the wondrous rectifications and clarification of the many holy sparks accomplished through the passing of Tzaddikim — in particular through the Ten Martyrs — and similar ones. And see there also near the end of the composition — p. 57 — what he brings there in the name of the Holy Ari regarding this matter.

Siman Two Hundred and Thirty-Four — Sipurei Ma'asiyos MiTzaddikimסימן רלד — סיפורי מעשיות מצדיקים

"Know that there is a Name" — and so on — "and the Name is 145." See in the kavvanot of HaOcheiz BeYad — and so on — HaMemaleich Melachim — and so on. HaMemaleich = the numerical value of HaKem — and so on. And this corresponds to our matter. And this Name is one of the 72 Names. And see in the book Vikahel Moshe, chapter 1.



# סימן רכ"א-ע"י שנותנין מעשר
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/93/

סימן רכ"א-ע"י שנותנין מעשר
סימן רכ"א-ע"י שנותנין מעשר
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/93

Segment 2
HE:
אות א שויתי ה' לנגדי תמיד (תהלים ט"ז) בחינת מתנגד שמעתי מהר"ר נתן זצ"ל שפירושו הוא, שלפעמים השם יתברך עושה את עצמו כביכול, כאלו הוא בעצמו מתנגד על האדם וחולק עליו ומרחיקו (אך באמת ההתרחקות הזה הוא תכלית ההתקרבות וכמבואר לעיל בסי' קט"ו שזה בחינת (שמות ב) ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלוקים וכמבואר במאמר רומה על השמים וכו' סי' ע"ד ולקמן סי' רס"א וכמו שארז"ל היה ה' כאויב (איכה ב) ולא ואויב ממש חס ושלום) ולעניות דעתי נראה לפרש כפשוטו, כי דרך האדם להורות היתר לנפשו ולמצוא לו סברות וראיות כוזבות כאילו גם השם יתברך כביכול מסכים למעשיו שאינם הגונים, וכל זאת מחמת שהשם יתברך חנון ורחום ארך אפים וגדל חסד, על כן נדמה להאדם כאילו השם יתברך מוותר לו על מעשיו ובאמת אמרו רבותינו ז"ל (בבא קמא נ) כל האומר הקדוש ברוך הוא וותרן וכו', ועל כן אמר דוד המלך ע"ה שהוא אדרבא מצייר בדעתו לעצמו תמיד בכל עת כאילו השם יתברך מתנגד עליו ואינו מסכים למעשיו, רק אדרבא מדקדק הרבה אחר מעשיו להיות הגונים ביותר ובתכלית הזכות והצחות, ועל כן היה מלא יראת ה' תמיד, ובמקום גילה שם תהא רעדה כמו שדרשו רבותינו ז"ל ואפשר לומר שזהו שסיים כי מימיני בל אמוט, רוצה לומר כי לכאורה יכול האדם ליפול בדעתו על ידי זה ביותר כשיודע שהשם יתברך מתנגד עליו ומדקדק אחר מעשיו ביותר, על כן אמר שהוא אינו מתיירא מזה, כי ידעתי ובוטח אני בהשם יתברך כי הוא עומד תמיד לימיני לתמכני לבל אמוט חס ושלום בנפילה גמורה, וזה לכן שמח לבי וכו' כי לא תעזוב נפשי לשאול וכו', אבל אף על פי כן אדרבא מחמת זה עצמו אני מתיירא ממנו יתברך ביותר, וכאילו הוא מתנגד על כל מעשיו, כי מאחר שגומל עמי חסד כזה לעמוד על ימיני לתמכני בוודאי צריך אני לדקדק בכל מעשיי שיהיו הגונים בתכלית השלימות נמצא כי על ידי זה היראה והשמחה כלולים אצלו ביחד כנ"ל:

EN:
📋 Translator's Summary — Siman 221

"I have set Haveye'ah before me always" [Psalms 16] — the aspect of misnaged [opponent].

I heard from Rabbi Nosson — of blessed memory — that his interpretation is: that sometimes Hashem — as it were — makes Himself as if He Himself is an opponent of the person — disputes with him — and distances him. [But in truth: this distancing is the ultimate drawing close. And as elaborated above in Siman 115 — which is the aspect of: [Exodus 2] "and Moshe drew close to the cloud of darkness where G-d was." And as elaborated in the discourse Rumah Al HaShamayim — Siman 74. And below in Siman 261. And as the Sages said: [Eicha 2] "Haveye'ah was as an enemy [k'oyev]" — not an actual enemy — G-d forbid.] And in my humble opinion it seems: the interpretation is according to its plain meaning. For the way of the person is to permit himself and to find false rationales and proofs — as if Hashem — as it were — also agrees with his deeds which are not fitting. And all of this is because Hashem is gracious and merciful — long-suffering — and great in kindness. Therefore it seems to the person as if Hashem overlooks his deeds. And in truth: the Sages said: [Bava Kama 50] "whoever says the Holy One overlooks." And so on. And therefore David the King — may peace be upon him — said: that he on the contrary always pictures for himself at every moment — as if Hashem is an opponent of him and does not agree with his deeds. Rather: on the contrary — He scrutinizes his deeds greatly — to be fitting to the utmost and to the perfection of purity and clarity. And therefore he was always full of fear of Hashem. And: "in a place of joy — there let there be trembling" — as the Sages expounded. And perhaps one can say: this is what he concluded — "for He is at my right hand — I shall not falter." For on the surface: a person could fall even more in his mind through this — when he knows that Hashem is an opponent of him and scrutinizes his deeds greatly. Therefore he said: he is not afraid of this. For I know and trust in Hashem: that He stands always at my right hand to support me — lest I falter, G-d forbid, in a complete fall. And this is: "therefore my heart rejoices — and so on — for You will not abandon my soul to the grave." And so on. But even so — on the contrary — from this very thing I fear Him even more — and as if He is an opponent of all my deeds. For since He performs such a kindness for me — to stand at my right to support me — certainly I must be scrupulous in all my deeds that they be fitting to the utmost perfection. It follows: that through this — fear and joy are combined in him together as above.



# סימן רל"ד-סיפורי מעשיות מצדיקים
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/94/

סימן רל"ד-סיפורי מעשיות מצדיקים
סימן רל"ד-סיפורי מעשיות מצדיקים
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/94

Segment 2
HE:
אות א ודע שיש שם וכו' והשם הוא קמ"ה וכו' עיין בכוונות האוחז ביד וכו' הממליך מלכים וכו', הממליך גימ' הק"ם וכו' מכוון לענינינו, ושם זה הוא שם אחד מע"ב שמות ועיין בספר ויקהל משה פרקא קמא:

EN:
Siman Two Hundred and Thirty-Four — Sipurei Ma'asiyos MiTzaddikimסימן רלד — סיפורי מעשיות מצדיקים

"Know that there is a Name" — and so on — "and the Name is 145." See in the kavvanot of HaOcheiz BeYad — and so on — HaMemaleich Melachim — and so on.

HaMemaleich = the numerical value of HaKem — and so on. And this corresponds to our matter. And this Name is one of the 72 Names. And see in the book Vikahel Moshe, chapter 1.



# סימן רמ"ב
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/95/

סימן רמ"ב
סימן רמ"ב
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/95

Segment 2
HE:
אות א דע שיש בחינת אריך אנפין בקליפה וכו', (עיין בעץ חיים שער הקליפות פ"ג) מאמר זה נאמר בסמוך אחר פטירת הילד בנו הקדוש שלמה אפרים ז"ל בקיץ שנת תקס"ו ובמאמר זה רומז בו לענין נפלא ויבואר במקום אחר:

EN:
Siman Two Hundred and Forty-Twoסימן רמב

"Know that there is the aspect of Arich Anpin in the kelipah" — and so on.

[See Etz Chayyim, Sha'ar HaKlippos, Chapter 3.] This discourse was said close to the passing of his holy young son Shlomoh Ephraim — of blessed memory — in the summer of 5566. And in this discourse he alludes to a wondrous matter — which will be elaborated elsewhere.



# סימן רמ"ג
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/96/

סימן רמ"ג
סימן רמ"ג
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/96

Segment 2
HE:
אות א כל השירים קודש וכו' ומצינו בהם תיבות קדושה וטהרה וכו' עיין משלי ט' ודעת קדושים בינה, ושם כ' ילע קודש ושם ל' ודעת קדושים אדע ועיין קהלת ח' וממקום קדוש יהלכו וכן בתיבת טהרה, עיין קהלת ט' ולטהור ולטמא, ועיין משלי מ"ו וטהורים אמרי נועם, ושם כ' טהרתי מחטאתי, ושם כ"ב אהב טהר לב, ושם ל' דור טהור בעיניו:

EN:
Siman Two Hundred and Forty-Threeסימן רמג

"All the song

s are holy" — and so on — "and we find in them the words kedushah and taharah." See Proverbs 9: "ve'da'as kedoshim binah [and the knowledge of holy ones is understanding]." And there 20: "yile'a kadosh [the holy one will be consumed]." And there 30: "ve'da'as kedoshim eda [and I know knowledge of holy ones]." And see Ecclesiastes 8: "umi'makom kadosh yehaleichu [and from a holy place they shall go]." And likewise regarding the word taharah: see Ecclesiastes 9: "ul'tahor ul'tamei [and to the pure and to the impure]." And see Proverbs 15: "u'tehorim imrei no'am [and pure are words of pleasantness]." And there 20: "toharti meiChatasi [I am pure from my sin]." And there 22: "ohev tahor lev [one who loves a pure heart]." And there 30: "dor tahor b'einav [a generation pure in its own eyes]."



# סימן רמ"ו
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/97/

סימן רמ"ו
סימן רמ"ו
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/97

Segment 2
HE:
אות א לפעמים צריך האדם שיהיה לו גדלות וכו' נראה לעניות דעתי לקרב הדברים אל השכל קצת, כי גדלות דקדושה הוא ההיפוך ממש מגדלות דסטרא אחרא כי גאוה הוא שמתגאה האדם במה שיש לו וכבר השיגו, היינו חכמה או גבורה או עשירות, ואף שיש שמחמת גאוותו אינו מספיק לו כל מה שיש לו ומשתוקק לעשירות יותר וכיוצא, אף על פי כן עיקר גאוותו הוא במה שיש לו כבר בבחינת (ירמיה ט) אל יתהלל חכם בחכמתו גבור בגבורתו עשיר בעשרו וכו', אבל הגדלות דקדושה הוא בחינת תכלית הענוה, בחינת (מגילה נ"א) במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו, כי הוא רק בבחינת (דברי הימים ב י"ז) ויגבה לבו בדרכי ה', היינו שאינו מסתפק עצמו לעולם בשום השגה שמשיג ובכל עבודות שעובד את ה', רק הוא משתוקק בכל עת ומשתדל ומתחזק בכל עת לעלות במדריגה גבוה עוד יותר, בהשגה של התורה ועבודת השם, עד שמחמת זה הוא בכל עת בתכלית הענוה כי כל המדריגות והמעלות שהשיג כבר אינם נחשבים אצלו לכלום, ונדמה לו כאלו עדיין לא התחיל להשיג כלל וכמבואר לעיל בסי רמ"ה ועיין לעיל במאמר אנכי סי' ד' שהגאוה הוא מבחינת מדבר היינו מיסוד האש, כי טבע האש שמושך עצמו לעלות למעלה ושם מבואר שתלמיד חכם שהוא בתכלית הענוה עד שהוא בבחינת אין ממש הוא גם כן בחינת אש ועל פי הנ"ל מובן הדבר קצת, כי באמת הם שני הפכים ממש, כי גאווה הוא מה שמרים ומגביה עצמו בטבע האש, אבל כל גאוותו הוא במה שיש לו כבר, ועל כן אמרו רבותינו ז"ל (פסחים ס"ו) כל המתגאה חכמתו מסתלקת ממנו, ואז ממילא אין לו כלום באמת כמאמר רז"ל (ויקרא רבה א ו) דעת חסרת מה קנית אבל האש דקדושה הוא בחינת תכלית הענוה, כי מרים ומגביה עצמו בכל פעם לעלות למעלה כטבע האש, היינו שמושך עצמו למעלה להשיג בכל פעם השגה יתירה עד שכל מה שהשיג כבר אינו נחשב אצלו לכלום, ועל ידי זה הוא תמיד בתכלית הענוה והביטול אליו יתברך בחינת אין, ועל ידי זה בעצמו זוכה בכל פעם להשיג השגה יתירה בחינת (איוב כ"ח) והחכמה מאין תמצא המבואר שם ובאופן זה יש לפרש גם כאן, כי על ידי גאוה כפשוטו חס ושלום על ידי זה חכמתו מסתלקת ממנו ונעשה שוטה ממש רחמנא ליצלן, אבל על ידי גאוה דקדושה בחינת ויגבה לבו בדרכי ה' על ידי זה נמשך גם כן עליו בחינת חכמתו מסתלקת הימנו רק שהוא בקדושה עליונה, היינו ששוכח לגמרי כל חכמתו שהשיג כבר, כי כל זאת אינו נחשב אצלו לכלום עד שכמעט ששוכח בה ומסלקה מדעתו לגמרי, ועל ידי זה בעצמו זוכה לבוא ולעלות להשגה חדשה ומדריגה גבוה יותר בכל פעם כנ"ל:

EN:
Siman Two Hundred and Forty-Sixסימן רמו

"Sometime

s a person needs to have greatness." In my humble opinion it seems — to bring the matter somewhat closer to the intellect: for gadlus d'kedushah [greatness of holiness] is the very opposite of gadlus d'sitra achara [greatness of the Other Side]. For pride is when the person becomes proud of what he already has and has already attained — namely: wisdom or strength or wealth. And even though there are those who — because of their pride — are not satisfied with all they have and long for even greater wealth and similar things. Even so: the essence of their pride is in what they already have — the aspect of: [Jeremiah 9] "let not the wise man boast in his wisdom — the mighty man in his might — the rich man in his wealth." But gadlus d'kedushah is the aspect of the ultimate humility — the aspect of: [Megillah 31] "wherever you find His greatness — there you find His humility." For it is only in the aspect of: [2 Chronicles 17] "and his heart was exalted in the ways of Haveye'ah." Meaning: that he is never satisfied with any attainment he has attained — and with all the services he has served Hashem. Rather: he longs at every moment and strives and strengthens himself at every moment to rise to an even higher level — in the attainment of Torah and the service of Hashem. Until — because of this — he is at every moment in the ultimate humility and self-nullification before Him — the aspect of ayin [nothingness]. And through this very thing — he merits each time to attain additional attainment — the aspect of: [Job 28] "and wisdom from ayin shall be found." And all the levels and degrees that he has already attained — are considered to him as nothing at all. And it seems to him as if he has not yet begun to attain at all. And as elaborated above in Siman 245. And see above in the discourse Anochi, Siman 4 — where pride is from the aspect of the desert — namely from the element of fire. For the nature of fire is to draw itself upward. And there it is elaborated: that a Torah scholar who is in the ultimate humility — until he is in the aspect of ayin literally — is also the aspect of fire. And according to the above the matter is somewhat understood. For in truth they are two actual opposites. For pride is what raises and exalts himself in the nature of fire — but all of his pride is in what he already has. And therefore the Sages said: [Pesachim 66] "whoever boasts — his wisdom departs from him." And then automatically he has nothing truly — according to the Sages' teaching: [Vayikra Rabbah 1:6] "if you lack knowledge — what have you acquired?" But the fire of holiness is the aspect of the ultimate humility. For he raises and exalts himself each time to rise higher — like the nature of fire — namely: he draws himself upward to attain each time additional attainment. Until all that he has already attained is considered to him as nothing. And through this he is always in the ultimate humility and self-nullification before Him — the aspect of ayin. And through this very thing he merits each time to attain additional attainment — the aspect of: "and wisdom from ayin shall be found." And through this manner one can also explain here: that through ordinary pride — G-d forbid — through this his wisdom departs from him — and he becomes a fool literally — G-d spare us. But through the gadlus d'kedushah — the aspect of: "and his heart was exalted in the ways of Haveye'ah" — through this also the aspect of: "his wisdom departs from him" is drawn upon him as well. Only: it is in the supernal holiness. Namely: that he completely forgets all the wisdom he has already attained. For all of this is considered to him as nothing — until he almost forgets it and removes it entirely from his mind. And through this very thing he merits to come and rise to new attainment and a higher level each time as above.



# סימן ר"נ-בשעה שהקב"ה זוכר את בניו
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/98/

סימן ר"נ-בשעה שהקב"ה זוכר את בניו
סימן ר"נ-בשעה שהקב"ה זוכר את בניו
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/98

Segment 2
HE:
אות א שם וזה בחינת קץ בא הקץ וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי הגם שמקרא זה נאמר לענין פורעניות של ישראל חס ושלום, מכל מקום יוכל להתפרש גם כן באופן זה כי אולי היה יכול אז להגיע להם איזה טוב והצלחה על פי מערכת הטבע, ואמר להם הנביא שהשם יתברך ימשיך השגחה מקץ וסוף העולם שאז לא יהיה רק השגחה, ועל ידי זה יבטל גם עכשיו חיוב הטבע לגמרי מעליהם ממה שאפשר שהטבע תחייב הצלחתם ואז יקבלו עונשם וכו' רק שרבינו ז"ל עוסק בכאן לדבר אדרבא מישועות ישראל, ותפס כאן גם כן הכתוב הזה והביאו לטובת ישראל, ואולי שרבינו ז"ל פירש הפסוק זה עצמו גם כן לטובת ישראל, ועל דרך שאמרו רז"ל שלישראל מקדים השם יתברך רפואה קודם למכה, כמו כן גם כאן הנביא התנבא על פורעניות ישראל, רק שלפי זה אפשר שאבדה תקוותם חס ושלום, לכן הקדים להתנבאות ברמז על ההמתקה והישועה הנמשך עליהם בכל פעם מבחינת הקץ האחרון וכו' ועיין זוהר ויגש דר"י ע"ב מבאר שם גם כן הפסוק הזה קץ איהו לימינא דכתיב (דניאל י"ב) לקץ הימין קץ לשמאלא דכתיב (איוב כ"ח) קץ שם לחשך וכו' (ועיין רש"י שם שפירש שהשמים נמלחו והארץ תבלה וכו') קץ דימינא היינו דכתיב (יחזקאל ז) לאדמת ישראל קץ, בא הקץ דא קץ דשמאלא קץ דימינא דא קץ דיצר הטוב וכו' וידוע שקץ הימין הוא בחינת הקץ האחרון, אז לא יהיה רק השגחה ואז יהיו ישראל למעלה כנ"ל שזה בחינת לאדמת ישראל קץ בחינת קץ דימינא כנ"ל רק שאז על ידי שנתדבקו ישראל בעוונותיהם בבחינת קץ דשמאלא שהוא בחינת היצר הרע, על כן נתן השם יתברך כח לקץ דשמאלא להתגבר בשביל פורעניות ישראל חס ושלום, ועל כן כשהשם יתברך רוצה להושיע את ישראל אז ממשיך עליהם השגחה מבחינת הקץ האחרון שהוא בחינת קץ דימינא, ואז עושה קץ וסוף מהמיצר להם וישראל עולין למעלה כנ"ל ועיין נפלאות על פי מאמר זה בהלכות נט"י שחרית הל"ב:

EN:
Siman Two Hundred and Fifty — B'Sha'ah SheHakadosh Baruch Hu Zocher Es Banavסימן רנ — בשעה שהקב"ה זוכר את בניו

There — i

n the discourse: "and this is the aspect of: 'ketz ba haKetz' — an end has come — the end has come." In my humble opinion the meaning is: for even though this verse was stated regarding the troubles of Israel — G-d forbid. Even so: it can also be interpreted in the following manner. For perhaps it was possible that some goodness and success could have reached them then according to the natural order. And the prophet told them that Hashem would draw Providence from the ketz [end] and conclusion of the world — for then there will be only Providence. And through this He would also now nullify completely the obligation of nature from upon them — from what nature could have obligated their success — and then they would receive their punishment. And so on. Only: Rabbainu is engaged here in speaking — on the contrary — of the salvations of Israel. And he therefore also takes this verse and brings it for the benefit of Israel. And perhaps Rabbainu explained this very verse also for the benefit of Israel. In the manner of what the Sages said: that Hashem brings the healing for Israel before the affliction. So likewise here: the prophet prophesied about the troubles of Israel — only: according to this — perhaps their hope was lost — G-d forbid. Therefore He prefaced — in the prophecy — by alluding to the sweetening and salvation drawn upon them each time from the aspect of the ultimate end. And so on. And see Zohar Vayigash, p. 210b — where this verse is also elaborated: "ketz is to the right — as it is written: [Daniel 12] 'for the end of days [l'ketz hayamin].' Ketz is to the left — as it is written: [Job 28] 'He set an end to darkness [ketz sam lachoshech].'" [And see Rashi there who explained that the heavens were salted and the earth will grow weary.] "Ketz d'yeminah" — this is what is written: [Ezekiel 7] "for the land of Israel — an end has come." "Ba haKetz" — this is the ketz d'sitra smala. The ketz d'yeminah — this is the ketz of the good inclination. And so on. And it is known that the ketz hayamin [end of the right] is the aspect of the ultimate end — when there will be only Providence. And then Israel will be above as above — which is the aspect of: "for the land of Israel — an end has come" — the aspect of the ketz d'yeminah as above. Only: then — through Israel's having attached themselves to the ketz d'sitra smala through their sins — which is the aspect of the evil inclination — therefore Hashem gave power to the ketz d'sitra smala to strengthen itself for the punishment of Israel — G-d forbid. And therefore: when Hashem wishes to save Israel — He draws Providence upon them from the aspect of the ultimate end — which is the aspect of the ketz d'yeminah. And then He makes an end and conclusion to those who oppress them. And Israel rises above as above. And see wonders according to this discourse in Hil'chos Netillas Yedayim Shacharit, Halacha 2.



# סימן רנ"א
URL: https://ajew.org/reader-plain/parparos-lechochma/1/99/

סימן רנ"א
סימן רנ"א
Source: https://ajew.org/reader/parparos-lechochma/1/99

Segment 3
HE:
אות א גם במאמר זה רומז ענין נפלא לענין המחלוקת שהיה עליו ז"ל וכו' ויבואר במקום אחר:

EN:
"Know that through wars." And so on. Also in this discourse he alludes a wondrous matter regarding the dispute that was against him — and so on — and it will be elaborated elsewhere.

Also in this discourse he alludes a wondrous matter regarding the dispute that was against him — and so on — and it will be elaborated elsewhere.

Segment 5
HE:
דע שעל ידי מלחמות וכו' שם כי צדקה הוא בחינת אמת וכו' ועיין זוהר אמור פ"ט: צדקה אמת קשוט וכו':

EN:
"Know that through wars." And so on.

There: "for charity [tzedakah] is the aspect of truth." And see Zohar Emor, p. 89: "charity — truth — righteousness [tzedakah emes kashut]." And so on.

Segment 7
HE:
אות ג אות ב שם כיון שנצרך אדם לבריות פניו משתנין ככרום וכו' לפי פשוטו רוצה לומר מחמת בושה (ועיין גם לעיל בסי' מ"ז ואכלתם וכו'), ועיין זוהר שם בשת כסיפו רחיקו דקשוט מאן דאכסיף בגין דאמת דאיהו צדקה איתרחיק מניה וכו' וכן לענינינו, כי כיוון שנצרך האדם לבריות הוא רחוק מאמת, היינו כי קשה לו לעשות המצוות בינו לבין קונו כמו שעושה בפני הבריות (ועיין לעיל במאמר ויהי נא פי שנים ברוחך סי' ס"ו), על כן פניו משתנין לכמה גוונין מה שאין כן כשהוא איש אמת היינו שאינו נצרך לבריות אז הוא בבחינת אמת בחינת צדקה שהוא רק בפנים אחד לבד כח אחד לבד וכו' כמבואר בפנים:

EN:
There — in the discourse: "you are propitious for the sea [atah mesugal al hayam]." And so on. At the time Rabbainu traveled to Eretz Yisrael — at the very beginning of his journey from home — he lodged in the community of Sakileh [now called Voznisenshk]. And there is a complete account about this among the members of our community. How Rabbainu — of blessed memory — saw then with his holy spirit that this place would become a great settlement after some time. [And so it came to pass in our own days — many years after his passing.] And there he saw the holy famous Tzaddik — Mohar"r Menachem Mendel of Vitebsk — after his holy passing — who had passed away in Eretz Yisrael. And there he revealed to him: "you are propitious for the sea" — and so on — as elaborated in the discourse. And I heard from the members of our community who heard from Rabbi Shimon — of blessed memory — that the interpretation of Atah is as follows: for Atah is the acrostic [roshei teivos] of Alef-Tav-Heh. Therefore one must write five letters [kvitlech]. And on each letter write v'rav chesed — the numerical value of which is 280. And five times 280 equals Alef-Tav [= 1000 + 400 = 1400. 5 × 280 = 1400]. And the five kvitlech themselves — they are the Heh. And this is the Name Atah — propitious for the sea — Alef-Tav-Heh. And at the time of a storm wind at sea — G-d spare us — one should cast five letters into the sea — on each of which is written v'rav chesed [as above]. And this will certainly help to calm the sea from its rage — G-d spare us. And Rabbi Shimon above said: that he himself made use of this when at sea — and it helped very greatly — with Hashem's help.

📋 Translator's Summary — Siman 251

There: "when a person is dependent on other human beings — his face changes to many colors [phanav mishtanim k'krom]." According to its plain meaning: the meaning is because of shame.

[And see also above in Siman 47 — V'Achaltem — and so on.] And see the Zohar there: "shame — disgrace — the removal of truth from him.

One who is put to shame — because of truth — which is charity — is removed from him." And so on.

And likewise regarding our matter: for when the person is dependent on human beings — he is far from truth. Namely: for it is difficult for him to perform the commandments between himself and his Creator — as he performs them before other people. [And see above in the discourse V'Yehi Na Fi Shnayim B'Ruchacha, Siman 66.] Therefore his face changes to many colors. But when he is a man of truth — namely: who is not dependent on other human beings — then he is in the aspect of truth — the aspect of charity. Which is only in one face — one force alone — and so on — as elaborated in the discourse.