פרשת בהעלותך - ליקוטי מוהר"ן והלכות
Source: https://ajew.org/reader/parsha-lm/1/behaalotcha

Segment 1
HE:
וזהו: בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות . הינו שהזהיר את אהרן הכהן שהוא שושבינא דמטרוניתא שעוסק לקרב ישראל לה' יתברך על ידי שממשיך עליהם הארת הצדיק האמת הנ"ל בבחינת הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום וכו' ומקרבן לתורה . וזהו: 'בהעלתך את הנרת', כשתרצה להעלות ולהאיר את שבעת הנרות, שהם בחינת כלל נשמות ישראל, 'אל מול פני המנורה' שהוא בחינת הצדיק האמת, בחינת משה, שהוא בחינת פני המנורה פני התורה, כי הוא כלול מכל השבעים הפנים לתורה ועל כן הוא יכול להאיר כל שרשי נשמות ישראל. ועל כן הזהירו: 'אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות', שכל הכתות שבישראל שכלולים בשבע כתות כלם יאירו אל מול פני המנורה, שכלם יכונו דעתם אל הארת הצדיק האמת שמשם מאיר נשמותיהם וכנ"ל:

Segment 2
HE:
וזה פרשת בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ושה מעשה המנורה מקשה זהב וכו'. אור המנורה זה בחינת אור הצדיק האמת שהוא עיקר אור המאיר בכל העולמות מכל שכן בעולם הזה וכל האורות שבעולם כולם נמשכין ממנו. ועל כן אור המנורה מאיר על ידי השמן כי שמן הוא בבחינת אויר הנח והזך שזהו בחינת שמן המשחה בחינת הנה מה טוב ומה נעים וכו' כשמן הטוב על הראש וכו' בחינת לריח שמניך וכו'(ועיין לעיל ויתבאר לקמן). ועל כן על ידי השמן בחינת גרים שנעשין על ידי אויר הנח והזך על ידי זה מאירה המנורה כי על ידי זה דייקא נתגלה אור הצדיק האמת כנ"ל. וזהו אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, פני המנורה זה בחינ הצדיק האמת הקר האמת שבדור, שבעת הנרות הם שאר הצדיקים אמתיים הנמשכים ממנו כענפים מאילן שהם בחינת תלמידיו (כמובא בזוהר הקדוש לענין רבי שמעון בר יוחי והחבריא וכו' עיין שם). והזהיר הכתוב שכל שבעת הנרות שהם בחינת כלליות כל הצדיקים שבדורד כולם יהיה השתדלותם להאיר אל מול פני המנורה להמשיך אור הצדיק האמת בעולם שהוא היחיד בדורו שהוא בחינת נקודת האמת שבין הצדיקים. שהעיק רלהמשיך אורו בעולם שעל ידי זה יתתקם הכל כי יש כמה צדיקים אמתיים וכולם אמת. אבל יש צדיק שהוא בחינת נקודת האמת שבין הצדיקים שהוא עיקר עצם האמת בחינת אבן טוב שהוא עיקר האור המאיר האמת בכל העולמות וכל מי שצריך לקבל אמת צריך לקבל ממנו. כי שאר כל הצדיקים מכל שכן שאר הכשרי םוהעולם כולם הם בחינת חלונות אצלו (כמו שכתוב במקום אחר שיש באמת בחינת אבן טוב וחלון עיין בסעיף קי"ב). ועל כן האמת של שאר הצדיקים אינו יכול להכניע לגמרי את השקר כי אף על פי שהם מכניעים ומבטלים לפעמים איזה שקר אבל הוא רק לפי שעה אבל אחר כך מתגבר השקר בשקרים ורמאות יותר ומקלקל זה התיקון והאמת שהמשיך זה הצדיק בעולם ולפעמים מתגבר אחר כך הסטרא אחרא והשקר על ידי האמת של זה הצדיק יותור ויותר כי יונק מזה האמת ומהפכו לשקריו ורמאותיו עד שגייקא על ידי זה האמת הוא מתגבר יותר. וכמו שראינו בחוש כמה פעמים ענין זה וכמו שהזהירו רבותינו ז"ל על זה במשנה חכמים הזהרו בדבריכם שמה תחובו חובת גלות וכו'(וכפי פרש רש"י שם הרע"ב) וכן ראין כמה פעמים. אבל הצדיק האמת הנ"ל שהוא בחינת נקודת האמת שבין הצדיקים הוא יודע מכל זה והוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות כמו שכתב רבינו ז"ל לענין משה רבינו שהיה יודע כל מה שתלמיד ותיק עביד לחדש והוא יודע להמשיך אמת כזה בעולם שאי אךפשר לקלקלו בשום אופן. ואף על פי שעליו מתגברת הסטרא אחרא והשקר ביויתר ויותר מעל כל הצדיקים ומחפה ובודה עליו שקרים שלא עלו על לבו. וכמו שמצינו בכמה דורות שדייקא על הצדיק החד בדרא הגדול במעלה ביותר אמרו עליו שקרים וכזבבים ועלילות שלא עלו על דעתו. והראשון היה אברהם אבינו שאמרו עליו שהוא מין כמו שכתוב במדרש שאמרו בשביל המין הזה בא הרעב. וכן משה רבינו חשדוהו בא"א וכ"א קינא לאשתו ממשה כמו שאמרו רבותינו ז"ל. וכן ירמיהו כשדוהו בא"א וכן כיוצא בזה על גדולי הצדיקים דווקא יחידי הדורות אמרו דברים כאלה. אבל סוף כל סוף דבריהם חים וקיימים לעד ולנצח ודברי החולקים בטלים ומבוטלים כי ךשפת אמת תכון לעד. כי הצדיק בחינת נקודת האמת הנ"ל הוא ממשיך אמת כזה בעולם שהוא בחינת שורש תכלית האמת שעל ידי זה עיקר ביטול השקר בשורשו כנ"ל. ועל כן מזהיר הכתוב שכל שבעת הנרות יאירו אל מול פני המנורה. שכל השתלותם של כל הצדיקים והכשרים הכלולים בשבעת הנרות שהם בחינת שבע שבתות של ספירת העומר כולם יהיו כל עבודתם להאיר אל מול פני המנורה. להמשיך אור פני המנורה בעולם שהוא בחינת אור הצדיק שהוא נקודת עצם האמת שעל ידו עיקר ביטול השקר לגמרי עד קצה אחרון כנ"ל. וזהו, וז המעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא ופרש רש"י שלא תעשינה אברים אברים על ידי חיבור כי אם עשת של ככר זהב היתה וכו'. היינו כי המנורה היתה בתכלית האחדות מחתיכה אחת כי אמת הוא אחד. ואף על פי שיוצאין ממנה כפתורים ופרחים וגביעים משוקדים הרבה וירך ופרחים וקנים. אף על פי כן הכל נמשך מעשת זהב אחד. כי עיקר האמת הוא אחד בתכלית האחדות ואף על פי שמהאמת נמשכין התורה והמצוות וכל העולמות שיש בהם גוונין ושיניים לאין מספר. אף על פי כן בשורש הכל כולא אחד בחינ עד ירכה עד פרחה מקזה היא שהכל מעשת אחד כי כולא אחד שזה עיקר האמת שהוא אחד כנ"ל:

Segment 3
HE:
וזה בחינת מעשה המנורה שהוא בחינת התורה כמו שכתוב (משלי י') כי נר מצוה ותורה אור וכמובא. וזה בחינת נר המערבי שהוא עדות לכל ישראל. כי ממנו היה מתחיל ובו היה מסיים (מנחו פרק ו'). כי כל בחינת התעוררות שלנו הוא רק כמדליק נר שאינו עושה כלום רק שלוקח נר ומדליק בו נרות אחרים לאלפים ורבבות כמו שירצה ובאמת אם לא היה לו אלו הנרות או הדברים שמדליקין, בוודאי לא היה אפשר לו להדליק אבנים ועפר. וכן אם לא היה לו נר להדליק מנו או איזה דבר להוציא ממנו אש, בוודאי גם כן לא היה אפשר לו להדליק. נמצא שהכל מאתו יתברך האש והנר והשמן והפתילה המדליק והנדלק הכל מאתו יתברך. ואף על פי כן אם לא יעשה האדם המעשה כל שהוא ליקח הנר ולהדליק בו אחרים בוודאי לא יהיו נדלקים מעצמם. כי כך ברא השם יתברך הבריאה שהכין הכל כאשר לכל בחכמתו. ואף על פי כן רוצה דוקא שאנחנו נעשה ונגמור על ידי התעוררותנו מלמטה. אף על פי שבאמת הכל מאתו יתברך כנ"ל כי כל עבודת האדם את השם יתברך הוא בבחינת הדלקת והארת אור הנשמה כמו שכתוב בזוהר הקדוש אעא דלא סליק בי' נורא מבטשין ליה גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא וכו'. וזה בחינת נר המערבי שהוא עדות שהשכינה שורה בישראל. כי ממנו היה מתחיל ובו היה מסיים היינו שההתחלה והסיום הכל ממנו יתברך לבד. כי נר המערבי היה דולק בנס כמו שאמרו רז"ל (יומא ל"ט). ועל כן בוודאי היה יכול הוא יתברך להדליק בעצמו את כל נרות המנורה. וכמו שאמרו רז"ל (מנחות פרק ו') וכי לאורה הוא צריך וכו'. אך צור לנו והזהיר מאד על הדלקת נרות המנורה להורות שאף על פי שהכל מאתו יברך כנ"ל. אף על פי כן אנו מחויבים על כל פנים להדליק את נרות המנורה. וזה יהיה נחשב להתעוררות שלנו אף על פי שבאמת הכל מאתו יתברך. כי ממנו הוא מתחיל ובו היה מסיים. וזהו בחינת מעשה המנורה שהיה כולה מקשה עד ירכה עד פרחה מקשה היא, דהיינו שכולה נעשית מעשהת אחת מראשה עד סופה עם כל הכפתורים והפרחים וכו', הכל נעשה מחתיכה אחת. עד שנתקשה משה הרבה איך לעשותה ואמר לו השם יתברך הטל את העשת לתוך האש ותצמא המנורה, היינו שכל המנורה שהיא כלל הארת התורה הוא רק מחתיכה אחת מיני' ובי' שבאמת נעשית מאלי'. כי היה בלתי אפשר לאדם לעשותה. כי קשה וכבד להאדם שיתעורר ויאיר מעצמו. ואף על פי כן צריכין לעשות המנורה למטה דייקא. ועל כן באמת נתקשה משה הרבה על זה. כי סוד זה נוגע בשער החמשים כ"ל שבאמת הכל כאשר לכל ממנו יתברך ואף על פי כן צריכין רק התעוררות ורצון ותשוקה אל האמת. וזה נחשב להתעוררות שלנו כנ"ל. ועל כן כל הקרבת הקטרת היה בשעת הדלקת המנורה והטבתה כמו שכתוב כ(שמות ל"ג) בהיטיבו את הנרות יקטירנה. ובהעלות אהרן את הנרות וכו'. כי קטרת שהיא עיקר בחינת תשובה כידוע כי י"א סמני הקטרת מכניעין סטרא דמותא, כל הסטרין אוחרנין ומעלין הקדושה מעמקי עמקי הקליפות כידוע שזהו עיקר בחינתתשובה וכמו שכתוב בכתבי האר"י ז"ל שיזהר לומר קטרת בכוונה גדולה ויועיל לו לחזור בתשובה. נמצא שקטרת בבחינת תשובה. אבל עיקר התשובה זוכין בבחינת המנורה שהוא בחינת אמירת תהלים שכולל יוחד אתערותא דלתתא ואתערותא דלעילא בקשר נפלא מה שאי אפשר להבין ולהשיג כלל וכנ"ל. וזהו בחינת מה שראה זכריה סוד הגאולה שלימה על ידי המנורה שראה כמבואר שם בהפטרת בהעלותך ושבת חנוכה שהוא (זכריה ד') ראיתי מנורת זהב כולה וגולה על ראשה וכו'. וכלל הענין שהשמן היה נמשך מאליו כמו ממעין כמו שכתוב וגולה על ראשה. וכמו שפירש רשץי שם. וסיים שם לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי וכו' היינו כל ענין הנ"לל. שעיקר התשובה שהיא עיקר הגאולה הוא לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי וכו' כי הכל מאתו יתברך. והעיקר תלוי בבחינת ה"ל שנזכה שיהיה נמשך בחינת הארת שער החמשים כנ"ל ששם כלולים יחד בקשר אחד אתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא שזה זוכין על ידי אמירת תהלים והתבודדות ושיחה בינו לבין קונו יתברך תמיד יהיה איך שיהיה. ואז אף על פי שיודע בעצמו שבוודאי אינו יוצא י"ח כלל. אף על פי כן באמת זהו סוד נפלא שאי אפשר להשיג כי נמשך משער החמשים שנמשך על שבעה קני המנורה שהם כלולים כל אחד משבעה בחינת שבעה ושבעה מוצקות וכו' שכל זה סוד שבע שבתות תמימות שסופרין קודם יום החמשים שהוא שבועות שכל זה כלול באמירת תהלים שכולל כל החמשים שערי תשובה שם תשובתינו אליו ותשובתו אלינו, כולל כולם יחד כי הכל אחד כנ"ל. ועל ידי זה תהיה הגאולה על ידי משיח צדקנו שהוא דוד וכנל. ועל כן רמז הגאולה במעשה המנורה וכנ"ל:
(הלכות קריאת שמע הלכה ו' נכללת בהלכות ברכות השחר הלכה ה'

EN:
Translator's Overview
The following summary and diagram are not part of the original text.

This halacha builds a single chain from sh'miras habris through to the flow of all berachos, explaining Bircas Kohanim as the channel through which this operates. Every detail of the halachah (calling the Kohanim, reading word by word, the three berachos' content, blessing travelers) is mapped onto this structure.

Segment 4
HE:
בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו ואין שליחות לעכו"ם ואין שליחות לקטן. גם אין שליח לדבר עבירה:
ע"פ התורה אמר ר' עקיבה כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שנא' דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו' (סי' נ"א לק"א). והכלל שהשקר מזיק לעינים בגשמיות ורוחניות כי ע"י השקר נתעכר דמיו ונמשך בכי' ודמעות שהם קלקול הראות וכו' כיעיקר התהוות השקר הוא מחמת הריחוק מאחד כי אמת הוא אחד ושקר הוא רבים וכ'. וקודם הבריאה הי' הכל אחד ואפילו שם טהור לא הי' שייך לומר כי טהור אין שייך אלא במקום שיש אחיזת הטומאה אבל קודם הבריאה הי' כולו אחד כולו טוב כולו קודש. אך תיכף כשיצאה הבריאה מכח אל הפועל נתהוה מיד בחי' הטהרה שהוא בחי' הבחירה שמשם אחיזת השקר. כי תיכף אחר הבריאה הי' כביכול שני דברים בחי' האחד והבריאה ואז שייך בחירה כי באחד אין שייך בחירה רק במקום שיש שני דברים שייך בחירה לבחור בזה או בזה ומשם עיקר אחיזת השקר ששרשו מריחקו מאחד כנ"ל וכו' ע"ש כל זה היטב. וע"י השגחת הש"י אפילו אחר הפעולה שהוציא הקב"ה מכח אל הפועל כל הדברים הם באחדו תעמו וכו'. וע"י אמת השגחהת הש"י עליו ואז הכל אחד אחר הבריאה כמו קודם הבריאה אבל ע"י שקר מסלק ממנו השגחת הש"י ואז מפריד אחר הבריאה מקודם הבריאה שמשם עיקר אחיזת השקר וכו'. וזהו כשתגיעו לאבני שיש טהור וכו' אל תאמרו מים מים שהם בחי' דמעות שנתהווה ע"י השקר וכו' ע"ש כ"ז היטב:
וזה בחי' שלוחו של אדם כמותו בכל התורה כולה. כי כלל כל התורה הוא בשביל לכלול באחד, לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה שהוא כולו אחד כולו טוב כי זה עיקר התכגלית שבשביל זה נברא האדם כדי לכלול כל העולמות באחד ע"י קיום התורה והמצות בעולם הזה שהם אחדותו כידוע. ובשביל זה כל התורה כולה הוא בחי' עינים כ,ש מצות ה' ברה מאירת עינים כי ע"י התורה ממשיכין עיני השגחתו עלינו שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה בבחי' כולו אחד כולו טוב כנ"ל. וז"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם כי עיקר פגם כל העבירות הוא שפוגם בעיני ה' כביכול כ"ש והרע בעיניו עשיתי (תהלים נ"א) וכתיב (בראשית פ' וישב) רע בעיני ה', היינו שע"י העבירה שהוא רע בעיני ה' עי"ז כביכול מסלק עיני השגחתו ממנו ועי"ז נפרד אחר הבריאה מקודם הבריאה ונתרחק מבחי' כולו אחד שזהו עיקר הפגם והפירוד שעושה ע"י העבירה בחי' ונרגן מפריד אלוף כי מפריד אחר הבריאה מקודם הבריאה ע"י פגם העבירה שהוא פגם העינים. כי עיקר כלליות באחד, אחר הבריאה בקודם הבריאה הוא ע"י בחי' העינים היינו עיני ההשגחה כנ"ל. וזהו שארז"ל אחרי לבבכם זהו מינות ואחרי עיניכם זהו ניאוף כי ניאוף שהוא פגם העינים הוא מינות ממש כי ע"י פגם העינים מפריד הביראה מאחד שזהו בחי' מינות וע"ז ר"ל:
ועיקר הבריאה היתה רק בשביל הבחירה כי רק בשביל זה ברא השש,י כל העולמות כולם מראש ועד סוף וכולם נבראו בשביל האדם התחתון שבעוה"ז המלובש בגוף עכור שיש לו בחירה לבחור בטוב או בהיפך ח"ו. כי כל הבריאה היתה כדי שידעו ממנו ית' כדי שיכירו הכל גדולתו ורוממותו וטובתו ית' שזהו עיקר התכלית מכל התכליתין וכ"ש בזוה"ק שכל הבריאה היתה בגין דישתמודעין לי'. והש,י שיער בדעתו וחכמתחו ית' שא"א לגלות אלהותו וגדלו ורוממותו כ"א ע"י שיהי' האדם הבעל בחירה בעולם. כי כשרצה לגלות אלהותו הוצרך לברוא עולמות כיאם לא יהיו עולמות מי ידע ממנו ית' כי הכל אחד לבד בחי' קודם הבריאה ואין מי שידע ממנו ית'. ע"כ הוצרך לברוא את העולם ולהוציא כל העולם מכח עאל הפועל כדי שידעו ממנו ית' כנ"ל. אך תיכף שיצאה הבריאה מכח אל הפועל נתהוה תיכף הבחירה כי תיכף אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפועל הי' שני דברים, בחי' האחד ית' והבריה ואז שייך בחירה כנ"ל ? הנ"ל. וזה היה מוכרח לבריאת העולם כי אם לא הי' נתהוה תיכף בחי' הבחירה לא הי' שום קיום להעולם כלל והיה כל העולם חוזר לשרשו ולמציאותו הראשון מיד ולא היו יודעין ממנו כלל כמו קודם הבריאה, היינו שאם גם אחר הבריאה הי' הכל יודעין בידיעה גמורה מאלהותו ית' כמו שהוא באמת לא הי' שום קיום להבריאה כי הי' חוזר העולם לשרשו כנ"ל. כי עיקר הוא הידיעה וע"י הידיעה נכללין באחדותו ית' וכמאמר החכם אלו ידעתיו הייתיו. נמצא שאם גם אחר הבריאה היו הכל יודעין האמת בלי שום ספק ולא הי' שום מקום לטעות היתה הבריאה חוזרת תמיד למקומה הראשון והי' נחרב העולם לגמרי כי הי' בטל במציאות ע"י הידיעה האמתיית שהיא אחדותו כנ"ל. ע"כ עיקר קיום העולם הוא רק ע"י הבחירה שנתהוה תיכף אחר הבריאה אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפועל כנ"ל. כי תיכף שיצאה הבריאה מכח אל הפועל הי' שני דברים, האחד ית' ואחר הבירה כנ"ל. ואם הי' הכל יודעין האמת שאחר הבריאה נמשך מאחדותו ית' הי' חוזר הכל אל האחדות והי' מתבטל העולם כנ"ל. אך השי"ת ברא את הבריאה באופן זה שתיכף אחר הבריאה יתהוה תיכף כח הבחירה דהיינו שתיכף אחר הבריאה יהי' מקום לטעות אם ירצה האדם, ואם ירצה להסתכל על האמת יראה האמת שזהו בחי' הבחירה שנתהוה אחר הבריאה ע"י שהיו אז שני דברים כנ"ל כי יש לו כח לבחור בזה או בזה, היינו כנ"ל שאם ירצה להטות דעתו אל האמת ולבחור בחיים וטוב שהוא האחד ית' להתקרב אליו אז טוב לו ואז יכלול גם אחר הבריאה בקודם הבריאה ע"י שידע ויאמין בהאמת שכל הבריאה נמשכת מהאחד ית'. אבל יש לו כח לבחור בההיפך. היינו שיש לו כח לכפור ח"ו שזהו בחי' השקר שנאחז אחר הבריאה היינ והכפירות שהם שקר היפך האמת שהם נאחזין תיכף אחר הבריאה שאז נתהוה מיד הבחירה שיש כח לכפור ח"ו למי שירצה לצאת ח"ו שזהו עיקר הרע והטומאה. כי עיקר היצה"ר והס"א הם בח'י כפירות כי היצה"ר והס"א נקראין אל אחר כפירות כידוע. ומחמת שנתהוה תיכף אחר הבריאה כח הבחירה כנ"ל, מחמת זה מתקיים העולם ואינו חוזר מיד לשרשו ע" ישיש בחי' מסך מבדיל בין העולם ובין שורשו שהוא הסתרת הידיעה מה שאין הכל יודעין האמת מיד שזהו בחי' כח הבחירה. והסתרת הידיעה הזאת הוא בחינת תחילת הצמצום של החלל הפנוי וכמובן במ"א בדברי רבינו זצ"ל (סי' ס"ד) שעי"ז עיקר קיום העולם. כי עכשיו כשיש צמצום והסתרת הידיעה עד שאפשר לטעות למי שירצה שזהו בחי' מסך המבדיל שזהו בחי' כח הבחירה כנ"ל אז ימתקיים העולם ואינו חוזר לשרשו מחמת מסך המבדיל הנ"ל. אבל אם כן יתבטל העולם מחמת העדר החיות כי א"כ מאחר שיש מסך המבדיל מהיכן יקבל העולם ומלואו חיות ממקור החיים שהוא האחד ית' המחי' את כולם. ע"כ הצדיקים הם מקיימין את העולם כיהצדיקים הבוחרים בחיים ומאמינים שכל הבריאה נמשך ונברא מאחדותו ית' עי"ז הם כוללין אחר הבריאה בקודם הבריאה. כי ע"י ידיעה שהכל ממנו ית' נכלל הכל באחד כנ"ל ואז נכלל העולם באחד ואעפ"כ יש קיום להע8ולם כי נכלל באחד בבחי' רצוא ושוב בחי' מטי ולא מטי. מאחר שכבר משברין הכפירות ומאמינים שגם מסך המבדיל בעצמו והבחירה בעצמו הכל ממנו ית' ואזי נכלל הכל באחדותו ית' בבחי' רצוא ושוב בבחי' רדיפא ומעכב המבואר במ"א (סי' כ"ד) שעי"ז נעשין כלים והיכלין לקבל אור האחדותו ולהתענג על ה' לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ואעפ"כ לא יתבטל לגמרי שכל אלו ההיכלין הזכים והרוחניים נעשים ע"י שזכה לשבר המסך המבדיל ע"י שבחר בחיים עד שעי"ז נתהפך המסך המבדיל ונעשה ממנו היכלין עילאין לקבל האור על ידו לכלול באחדותו ית' ברצוא ושוב באופן שיוכלל בו באמת בתכלית האחדות ואעפ"כ לא יתבטל במציאות רק יזכה לידע אותו ית'. שזהו עיקר התכלית האמתי אשרי מי שיזכה לזה:
נמצא שעיקר שלימות הבריאה הוא דייקא ע"י הבחירה שנתהוה אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפועל דייקא. והעיקר הוא האמת שצריכין להאמין בהאמת שגם אחר הבריאה הש"י משגיח בהשגחה פרטיית על כל הדברים שבעולם כי הוא ברא הכל והוא מקיים הכל בהשגחתו וגם כל הטבע הוא השגחה רק שהוכרח שיהי' דרך הטבע בעולם כדי שיהי' מקום לטעות כדי שיהי' בחירה שזהו עיקר קיום העולם וכנ"ל ואזי ע"י האמת נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה ואזי כולו אחד כולו טוב כנ"ל בהתורה הנ"ל:
וע"כ נקרא האדם בזה העולם שליח כ"ש (שמואל ב' כ"ד) מה אשיב שלוחי דבר וכ,ש ציר נאמן לשולחיו (משלי). כי האדם נשלח מלמעלה בזה העולם הגשמי כדי שיעלה כל העולמות לשרשן לכוללן באחד כנ"ל שיהי' אחר הבריאה נכלל באחד כנ"ל. כמו האב ששולח את בנו בדרך למרחוק כדי שיכבוש מלחמות וישיב לו את כל המדינות שנתרחקו ממנו כדי שיגדל וינשא את בנו אח"כ ברוב עוז ותפארת עד אין קץ אם יזכה לעמוד בקשרי המלחמה. נמצא שעיקר שלימות האדם בעוה"ז הוא שיראה להיות ציר נאמן לשולחיו שיעשה שליחותו באמת דהיינו שישב השליחות להמשלח שיחזור ויגביה ויעלה וינשא כל הדברים שבעולם לשרשן לכוללן באחד ואז נכלל השליח בהמשלח. היינו שכל הבריאה בכלליות שהיא בבחי' שליחות שנשלחה ממנו ית' ונתרחקה מאתו ית' ע"י מסך המבדיל שהוא קיום העולם כנ"ל. וכשהאדם הבעל בחירה בוחר בטוב אזי מחזיר השליחות למרי' קמא כי מחזיר ומעלה כלליות הבריאה שנשלחה ונתרחקה ממנו ית' לשרשה ולמקומה ע"י אמונתו החזקה בהאמת בהאחד ית' שהוא ברא הכל שעי"זחוזר ונכלל הכל באחדותו ית' כנ"ל:
כי עיקר כח הבחירה הוא ע"י שיש בחי' שליח שהוא בחי' מלאך שנקרא שליח שהוא בחי' מט"ט שמשם אחיזת עץ הדעת טו"ר שהוא בחי' הבחירה בידוע כי עיקר כח הבחירה הוא ע"י הטבע. כי אם לא הי' בחירה כלל רק עיקר הבחירה הוא ע"י שרואין שיש דרך הטבע בעולם עי"ז יש מקום לטעות ח"ו למי שרוצה לצעת ולעקור עצמו מחי החיים. כי באמת צריכין להאמין שגם הטבע בעצמה היא השגחה ובפרט שכבר זכינו לראות השגחתו ית' ושינוי הטבע בכמה אותות ומופתים שעשה הש"י עמנו ביציאת מצרים וקריעת י"ס וכו' וכו' וכן בכל דור ודור. וגם עכשיו מי שרוצה להסתכל על האמת רואה שינויים גדולים ונפלאות רבו תבכל עת שא"א להבינם ע"פ הטבע כלל אם לא כי יד ה' עשתה זאת. כי באמת אין שום טבע בעולם כי הטבע בעצמה הוא השגחתו כי הוא ברא את הטבע והוא ית' מנהיג את הטבע כרצונו והבטע הוא רק בחי' שליח בחי' מלאך ששם אחיזת הטבע כידוע וע"כ הטב"ע בגי' אלקי"ם שהוא בחי' מלאך כידוע וכ"ש מלאכי אלקים. ועיקר הנהגת העולם ע"י שליח ע"י בחי' הטבע, הוא בשביל הבחירה כנ"ל. וכשהאדם מאמין בהאמת ויודע שגם הטבע בעצמה וכל העולם ומלואו הכל ממנו ית', נמצא שחוזר וכולל אחר הבריאה בקודם הבריאה, כלליות השליח בהמשלח כנ"ל. כי עיקר כלליות באחד הוא ע"י אמונת ההשגחה כמבואר בהתורה הנ"ל:
וע"כ בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו. כי זהו בחי' כלליות התורה והמצוות כדי שיוכלל השליח בהמשלח שיהי' השליח והמשלח הכל אחד שהוא בחי' כלליות הבריאה בקודם הבריאה שיהיה כולו אחד כולו טוב וכנ"ל:
וע"כ אם שינה השליח כל שהוא השליחות בטל. כי עיקר כלליות השליח בהמשלח בחי' אחר הבריאה בקודם הבריאה הוא ע"י אמת כנ"ל וע"כ אם שינה השליח שהוא פגם האמת, השליחות בטל כי ע"י השקר בחי' שינוי מפריד ח"ו אחר הבריאה מהאחד. ואז נפרד השליח מהמשלח ואינו נכלל בו ואז שליחותו בטל כי הרשעים מאבדין את העולם ע"י שמפרידין העולם משורשו ע"י השקר שלהם שהוא כלל רשעותם כי השקר הוא הרע והטומאה כלליות כל החטאים שבעולם. כי עיקר קיום השליחות הוא ע"י האמת שעי"ז נכלל השליח בהמשלח וכל מה שעושה השליח כאלו המשלח עושה בחי' שליחו של אדם כמותו שכ"ז נמשך משורש השליחות העליון שהוא כלליות האדם והבריאה הכלולה בו שנשלחו מהמשלח הראשון האחד ית' שעיקר קיום שליחותם הוא ע"י האמת עי"ז חוזרים ונכללים בו ית' כנ"ל. וע"כ הצדיק מנהיג העולם כרצונו כ"ש ותגזר אומר ויקם לך. כי הוא נכלל בו ית' ע"י האמת שזהו עיקר הצדקות והכשרות של כל הצדיקים והכשרים וכל מעשי הצדיק האמת הם מעשי הש"י בעצמו כי הוא נכלל בו ית' כנ"ל. שזהו בחי' שלוחו של אדם כמותו שנמשך מבחי' זו כנ"ל:
וע"כ אין שליח לדבר עבירה. כי ע"י העבירה עושין פירוד ח"ו ומפרידין ח"ו אחר הבריאה מקודם הבריאה שזהו בחי' ביטול השליחות כנ"ל:
ומחמת זה בעצמו אין שליחות לעכו"ם כי העכו"ם הם בבחי' פירוד מחמת שאין מאמינים בהשגחתו ית' וע"כ אינם יונקים כ"א מאחורי כתפא כמבואר שם בהתורה הנ"ל וע"כ הם רחוקים מאחד כנ"ל וע"כ הם נקראים רבים כשפרש"י על עשו שהי' לו י"ו נפשות ונקראים נפשות בלשון רבים, ויעקב הי' לו שבעים נפש ונקראים בלשון יחיד כי העכו"ם הם שקר שהוא בחי' בקשו חשבונות רבים והם רחוקים מאחד כנ"ל וע"כ אין שליחות לעכו"ם כי עיקר שליחות בחי' שלוחו של אדם כמותו הוא בחי' כלליות בחי' אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל וע"כ אין שליוות אלא לישראל שכלולים באחד כנ"ל:
וע"כ אין שליחות לקטן כי עיקר כלליות באחד הוא ע"י הידיעה שיודעין שהכל בהשגחתו כנל שזהו בחי' מוחין דגדלות כ"ש ספרה לי את הגדולות אשר עשה אלישע, שכל הנסים והנפלאות שעשה אלישע שהם התגלות השגחתו ית' הם נקראיםגדולות בחי' מוחין דגדלות כ"ש כי מי גוי גדול ע"י שמאמינים בהשגחתו ית' וקוראים ומתפללים תמיד להש"י. וע"כ ע"י התפילה נמשכין מוחין דגדלות כידועהתפילה הוא בחי' אמונת ההשגחה שמחמת זה מתפלל וקורא להש,י מחמת שיודע ומאמין שהכל בהשגחתו ית' וידיעת ההשגחה זהו בחי' מוחין דגדלות כנ"ל. וע"כ עשו שאינו מאמין בהשגחה נקרא קטן כ"ש קטן נתתיך בגוים וכו' כי הוא בבחי' מוחין דקטנות שיניקתם מבחי' אלקים שמשם אחיזת הטבע שהוא בגי' אלקים כידוע. וע"כ הקטן שאין דעתו שלימה ונאחזין בו עאדיין מוחין דקטנות, וע"כ אין דעתו שלימה עדיין בידיעת ההשגחה, וע"כ אין דעתו שלימה עדיין בידיעת ההשגחה, וע"כ אין יכול לכלול אחר הבריאה באחד שזה זוכין רק ע"י ההשגחה כנ"ל. וע"כ הקטן פטור מכל המצוות כי כל התורה והמצוות הוא רק לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה שיהי' כולו אחד שזה זוכין רק ע"י ידיעת ההשגחה שהוא בחי' מוחין דגדלות כנ"ל וע"כ אין שליחות לקטן כי עיקר בחי' השליחות נמשך מבחי' ככליות הבריאה באחד וכו' כנ"ל:
וזה בחי' חנוכה כי מלכות יון הרשעה עמדו על ישראל לבטלם מהתורה והמצות כי היוונים הם אפיקורסים גדולים ואין מאמינים בהשגחותו ית' כי כל חכמות החיצונים נקראים חכמות יון שמהם כל האפיקורסות והכפירות ועי"ז מפרידין בחי' אחר הבריאה מאחד כנ"ל וע"כ רצו לבטל התורה והמצות שעי"ז נכללין באחדותו ית' וע"כ כשזכו לנצחם הי' הנס בנרות המנורה וקבעו רז"ל להדליק נר חנוכה. היינו ע"י שזכינו לנצחם ולשברם עי"ז נתגלה השגחתו ית' וע"כ קבעו להדליק נר חנוכה כי הדלקת נר חנוכה הוא בחי' אור עיני השגחתו ית' שאנו ממשיכין אור ההשגחה על ידי ההדלקה שאנו מדליקין נר חנוכה כי אור נר חנוכה הוא בחי' אור ההשגחה שאנו ממשיכין עכשיו שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה בבחי' כולו אחד כנ"ל:
וע"כ מצות נר חנוכה למטה מעשרה טפחים כי למטה מעשרה טפחים אין השכינה שורה כשרז"ל ועכשיו מעוצם הנס של חנוכה אנו זוכין לגלות אור ההשגחה גם למטה מעשרה טפחים, להורות שבכל מקומות ממשלתו ואפילו בכל מקומות הנמוכים הרחוקים ממנו ית' כולם מתנהגים בהשגחתו יתברך לבדו כי הוא יתברך מחיה את כולם. וזה עיקר כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה כשמקומות הרחוקים נכללים באחד על ידי שיודעין שגם שם מאיר השגחתו ית' תמיד. כי עיקר האדם נברא רק בשביל זה כדי לכלול כל המקומות הרחוקים באחדותו ית' ע"י שיזכה לבחור בטוב כנ"ל כי עיקר הבראיה היתה כדי שאח"כ יחזור ויוכלל הכל באחד ע"י האדם הבל בחירה שעי"ז יתגלה אלהותו ית' כנ"ל. כיאם לא היתה הבריאה יוצאת מכח אל הפועל לא היו יודעין מאלהותו ית' כנ"ל. ועיקר התגלות אלהותו הוא ע"י האדם הבעל בחירה דווקא כנ"ל וע"כ כל מה שהמקום נמוך יותר ורחוק יותר מקדושתו ית' ששם מתגבר היצה"רביותר והבחירה חזקה ביותר כשזוכה לשבר הקליפה שם ולהטות הבחירה לטוב, זהו עיקר שלימות הבריאה בחי' ככליות אחר הבריאה בקודם הבריאה כי במקום שהבריאה סמוכה עדיין לשרשה אין מעלתו גדולה כ"כ כשזוכה לכלול שם באחד מחמת שסמוך אל האדח עדיין. רק העיקר הוא במקום הרחוק ביותר להתגבר שם לכלול באחד, והעיקר ע"י שמאמינים שגם שם מאיר השגחתו שעי"ז נכללין באחד כנ"ל. וזהו בחי' מרחוק ה' נראה לי, מרחוק דייקא וזהו נראה לי נראה לי דייקא כי עיקר ע"י הראי' שהיא בח'י אור ההשגחה שעי"ז נכלל גם הריחוק באחדותו ית' שזהו עיקר תכלית הבריאה כנ"ל. כיט זהעיקר שעשועיו ית' כשמקומות הרחוקים ביותר שבים אליו ונכללין באחדותו ית' כידוע. וזהו בחי' הקליפה שקודמת לפרי תמיד כי לא היתה קליפה קודם לא הי' הבריאה רחוקה כלל מקודם הבריאה ולא הי' בחירה כלל והי' הכל אחד כבתחלה והי' מתבטל העולם לגמרי כנ"ל וע"כ בהכרח שיהי' הקליפה קודם לפרי שעי"ז אחר הבריאה רחוקה מקודם הבריאה. וכשזוכין לשבר הקליפה אז חוזר ונכלל אחר הבריאה באחד שזהו עיקר תכלית הבריאה כנ"ל. וזהו עיקר מעלת הבעל תשובה שגדולה מצדיק גמור כשרז"ל במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד כי הצדיק גמור מעיקרו לא נפל עדיין לבחי' אחר הבריאה לגמרי כי באמת הכל אחד ע"י ידיעת ההשגחה כנ"ל ועיקר המעלה הוא כשיודעין מהשגחתו ית' במקום שאפשר לטעות ח"ו. וע"כ הצדיק גמור שלא חטא מעולם לפי בחינתו וקדושתו אין חילוק בין קודם הבריאה לאחר הבריאה וע"כ אין מעלתו גדולה כ"כ במה שכולל אחר הבריאה בקודם הבריאה מאחר שאצלו אין שייך אחר הבריאה כלל כי הוא דבוק בהשי"ת תמיד. אבל זה שבא כבר לידי חטא ח"ו ונפרד מהשי"ת שזהו עיקר בחי' אחר הבריאה כי ע"י חטאו נפרדה הבריאה משרשה שזהו עיקר בחי' אחר הבריאה וכשזוכה אח"כ לשוב בתשובה שלימה להש"י ואז חוזר ומשיב ומעלה הכל להש"י וע"כ מעלתו גדולה ביותר כי הוא זוכה ביותר לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבריאה, מאחר שאצלו לפי בחינתו כבר נתרחקה הבריאה משרשה ע"י חטאיוועכשיו זכה לשוב שהוא מחזיר אחר הבריאה ממש לשרשה לכלול באחד שזהו עיקר השלימות כנ"ל:
אך עיקר התשובה זוכין רק ע"י אמת כי מאחר שכבר נתרחק ע"י עונותיו מהשי"ת בודאי קשה לו לשוב ובפרט אם ח"ו הרבה לפשוע. אך עיקר תיקונו אם רוצה לחוס על עצמו למלט נפשו מני שחת הוא רק ע"י האמת שיסתכל רק על האמת לאמתו ויבחור רק באמת ולא יטעה את עצמו ח"ו וע"י האמת יזכה לידע שגם שם במקומו מאירה השגחתו ית' כ"ש בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים. וע"י אמונת ההשגחה יכולין לשוב להשי"ת מכל מקום שהוא ולכלול הכל באחד מאחר שיודעין שהש"י נמצא גם שם במקומו ע"כ בוודאי יכול לשבו אליו ית' בקל וכשזוכין לתשובה ע"י האמת כנ"ל עי"ז נכלל אחר הבריאה ממש באחד כנ"ל שזהו עיקר התכלית כנ"ל:
וזה בחי' נר חנוכה סמוך לפתח הבית. כי הבי תהוא רשות היחיד שהוא בחי' רשות יחידו של עולם כ"ש בזוה"ק ששם מתגלה ביותר אחדותו ית'. כי התורהמתחלת בבית מבראשית שהוא ראש בית וע"י התורה נכללין באחדותו ית' כנ"ל, אבל בחוץ הוא רה"ר ושם אחיזת החיצונים וע"כ בחוץ הוא בבחי' אחר הבריאה כנגד הבית שהוא כנגדו בבחי' קודם הבריאה מאחר ששם הוא בחי' רשות היחיד כנ"ל. אבל עיקר השלימות לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה שיהי' נכלל גם כל המקומות שמבחוץ לתוך הקדושה בפנים וע"כ הזהירה תורה לזכור את הש,י והתורה תמיד הן בביתו הן חוץ לביתו בדרך כ"ש ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך וכו'. כי צריכין לכלול יחד הדרך שהוא במקומות שמבחוץ, לכוללו בבית שהוא בחי' כלליות אחר הבריאה באחד שזהו עיקר התכלית כנ"ל. וזהו בחי' כלליות השליח הבמשלח בחי' שליחו של אדם כמותו כי השליח הוא בחי' דרך שזהו לשון שליחות שנשלח בדרך אב למאחר שכלליות התורההוא לכלול הדרך בתוך בחי' הבית כנ"ל שהוא בחי' כלליות אחר הבריאה באחד כנ"ל ע"כ שלוחו כמותו כנ"ל. וע"כ הזהירה התורה בשבתך בביתך ובלכתך בדרך בפ' של ק"ש שהוא שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד וכו' ודברת בם בשבתך בביתך וכו' היינו כנ"ל כי עיקר כלליות באחד הוא ע"י שנכלל הדרך בבית שיודעין שכל הדרכים שחוץ לבית וכל מקומות החיצונים כולם כלולים בפנים כי כולם נמשכין מהאחד ית' והוא מחי' את כולם שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כמו שהי' קודם הבריאה כנ"ל וזהו בשבתך בביתך ולבכתך בדרך ובשכבך ובקומך. כי אור יום הוא בחי' אור ההשגחה שעי"ז גם אחר הבריאה כולו אחד כנ"ל אבל בלילה נחשך האור שזהו בחי' הסתרת ידיעת ההשגחה שזהו בחי' אחר הבריאה ששם יש בחירה. וצריכין להתחזק באמונה שלימה בבחי' ואמונתך בלילות (תהלים צב) להאמין באמת שגם בלילה בבחי' אחר הבריאה גם שם מאירה השגחתו ית' תמיד כי גם חשך לא יחשיך ממנו ולילה כיום יאיר (שם קל"ט) וזהו בחי' לכלול מדת יום בלילה ומדת לילה ביום בברכת ק"ש לידע ולהודיע שהכל אחד אחר הבריאה וקודם הבריאה שהם בחי' יום ולילה בית ודרך בחי' בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך כיהכל אחד כי ה' אלקינו ה' אחד וכנ"ל:
וע"כ נר חנוכה שהוא בחי' אור ההשגחה שאנו מגלין גם למטה מעשרה טפחים שהוא בחי' מקומות הרחוקים כנ"ל וע"כ מניחין נר חנוכה על פתח הבית מבחוץ להאיר ההשגחה גם בחוץ בבחי' דרך שזהו בחי' כלליות אחר הבריאה באחד כי כולו אחד כנ"ל:
וע"כ מדליקין נר חנוכה בתחילת הלילה כדי לכלול לילה ביום כנ"ל וזהו שזמן ההדלקה הוא משעת יציאת הכוכבים עד שתכלה רגל מן השוק, יציאת הכוכבים הוא בחי' אור ההשגחה כי ישראל נמשלו לכוכבים כ"ש והנכם היום ככוכבי השמים לרוב וישראל הם בחי' השגחה כנ"ל כי ההשגחה הוא בחי' אור בחי' אור העינים. והטבע הוא בחי' אור בחי' אור העינים. והטבע הוא בחי' חשך בחי' חשכת עינים שאין יודעין מהשגחתו ית' ואחיזתו הוא מבחי' פגימת הלבנה שהוא בחי' חושך בחי' ותכהין עיניו מראות בחי' ועיני לאה רכות. וצריך כל אחד לראות למלאות פגימת הלבנה שיהי' אור הלבנה כאור החמה היינו שיהי' נכלל מדת לילה ביום, אחר הבריאה בקודם הבריאה על ידי שמאמינים שגם הטבע היא השגחה כי הכל אחד וכנ"ל. והכוכבים הם בחי' תיקון פגימת הלבנה כשרז"ל שאמר הקב"ה להלבנה שתתמעט ונתן לה הכוכבים להפיס דעתה. היינו כי הכוכבים הם בחי' ישראל שנמשלו לכוכבים שהם ממשיכין אור ההשגחה גם בלילה בעת פגימת הלבנה שזהו בחי' אור הכוכבים שע"י אמונת אור ההשגחה גם בלילבה שהוא בחי' חשך בחי' טבע שיודעין שהכל רק בהשגחתו ית' לבד עי"ז נכלל לילה ביום, לבנה בחמה, טבע בהשגחה, אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וע"כ מדליקין נר חנוכה שהוא בחי' אור ההשגחה מעת יציאת הכוכבים שהם בחי' אור ההשגחה כנ"ל עד שתכלה רגל מן השוק, רגל הוא בחי' השקר כ"ש (תהלים טו) ולא רגל על לשונו ואחיזת השקר הוא בשוק במקומות החיצונים ואנו צריכין עכשיו לבטל השקר מן השוק ולהמשיך אור האמת גם בחוץ לידע האמת שהכל בהשגחתו לבד שעי"ז נכלל גם השוק בפנים כנ"ל והכל ע"י האמת כמבואר בהתורה הנ"ל שעיקר כלליות אחר הבראיה בקודם הבריאה הוא ע"י האמת וכנ"ל:
וע"כ כל הכוונות של חנוכה הוא להמשיך אור האמת כמבואר בכונת האר"י מענין הח' פעמים אמת של אמצת ויציב המאירין בחי' ימי חנוכה כי עיקר המשכת אור ההשגחה שהוא בחי' נר חנוכה הוא ע"י אמת כנ"ל:
וזה בחי' (במדבר יג) שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען פי' שבאו ישראל לפני משה ואמרו נשלחה אנשים לפנינו כשפרש"י שם וע"י שרצו לשלוח שלוחים לתור את הארץ עי"ז פגמו בא"י כי עיקר הפגם הי' ע"י השלוחים שהם המרגלים כי השליח הוא בחי' טבע שהיא בחינ' מלאך וכנ"ל. כי א"י למעלה מהטבע לגמרי כי שם השגחתו ית' תמיד כ"ש תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו' וכשרצו לשלוח מרגלים פגמו בהשגחה ורצו להתנהג בדרך הטבע לשלוח מרגלים לראות אם יוכלו לכבוש ע"פ דרך הטבע ולא האמינו שע"י השגחתו ית' שנמשכת ביותר בא"י יוכלו לעלות אפילו לשמים. ומחמת שפגמו בהשגחה ע"כ הי' עיקר הפגם ע"י השלוחים דייקא שהם המרגלים כי השליח הוא בבחי' מט"ט בחי' הטבע כנ"ל וצריכין להיות ציר נאמן לשולחיו להחיזר השליחות למרא קמא שיהי' נכלל השליח בהמשלח שזהו בחי' כלליות הטבע בהשגחה אחר הבירה בקודם הבריאה שזהו עיקר התכלית כנ"ל. והמרגלים פגמו בהשליחות ולא היו צירים נאמנים לשולחם והוציאו דבת הארץ רעה ואמרו שקר על א"י ושקר הוא עיקר פגפם ההשגחה כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו כ"ש שם בהתורה הנ"ל. וע"כ גרמו בכי' ודמעות כ"ש ויבכו העם בלילה ההוא כי השקר שהוא פגם עיני ההשגחה גורם דמעות שהם קלקול העינים כמבואר שם בהתורה הנ"ל ע"ש. וע"כ גרמו חורבן ביהמ"ק כשרז"ל אתם בכיתם בכי' של חנם אני אקבע לכם בכי' לדורות וכו' כי הביהמ"ק הוא בחי' עינם כ"ש והי' עיני ולבי שם כי שם עיקר ההשגחה שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד שזהו בחי' נקודת האבן שתי' שממנו הושתת העולם שדרך שם עולין ונכללין באחד. וע"כ בביהמ"ק היו מתכפרין כל העונות כי עיקר פגם כל העונות הוא שנפרדין מאחדותו ית' ח"ו ואז צריך צדיק גדול ביותר שיוכל להמשיך גם עליו אור האמת שהוא בחי' השגחה ועי"ז יזכה גם הוא לשוב אליו ית' כי עיקר התשובה ע"י האמת כנ"ל. וע"כ מי שחטא הי' צריך לבא לביהמ"ק לפני הכהן שהוא בחי' הצדיק האמת שהי' מכפר עליו ע"י הקרבנות שבביהמ"ק כי מגודל אור ההשגחה שהי' בביהמ"ק כנ"ל וע"כ הי' שם עשרה נסים כי הנסים הם התגלות השגחתו ית'. ומגודל התגלות ההשגחה שהי' בביהמ"ק עי"ז הי' ממשיך הכהן אור ההשגחה גם על הרחוק שהוא החוטא עד שגם החוטא שהוא בבחי' אחר הבריאה ממש כנ"ל, נכלל גם הוא באחד וחזר לשורשו ונתתקן חטאו עי"ז כי עיקר התיקון ע"י ההשגחה שהוא בחי' אמת שעי"ז חוזר ונכלל הבריאה באחד וכנ"ל:
וזהו אתם בכיתם בכי' של חנם אני אקבע לכם בכי' לדורות בכי' דייקא שהוא נמשך ע"י השקר שהוא מקלקל ראות העינים כנ"ל וע"כ צריכין לבכות על חורבן ביהמ"ק. וכן מי שרוצה לשוב באמת צריך לבכות על חטאיו לפני הש"י ולבקש מלפניו שיזכהו להתקרב אליו ית' באמת כ"ש (ירמיה לא) בבכי יבואו ובתחנונים אובילם וכו'. כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כי שורש הבכי' נתהוה תיכף אחר הביראה שאז נתהוה תיכף אחיזת השקר שמשם נמשך הבכי' כנ"ל שזהו בחי' אל תאמרו מים מים שהם בחי' דמעות שהוא אזהרה על שקר כמו שמסיים שם שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו' ע"ש בהתורה הנ"ל. וזה סוד בכיית המים התחתונים שהיו המים התחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא כמבואר בזוהר ומדרשים. כי באמת הבכי' הוא קילקול הראות כנ"ל שזהו בחי' פגם ההשגחה כנ"ל. אבל באמת זהו עיקר לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבראיה, ועיקר בחי' אחר הבריאה הוא במקום שנסתר השגחתו ששם עיקר הבחירה ששם דייקא צריכין להתגבר ולידע שגם במקום הסתרת השגחתו גם שם מתנהג באמת לאמתו בהשגחתו ית' לבד ואז מעלה אחר הבריאה ממש בקודם הבראיה שיהי' כולו אחד. כי במקום התגלות השגחתו ית' שם הוא בחי' כולו אחד כמו ש הי' קודם הבריאה ע"כ אין נחשב שם למעלה כלל מה שנכלל באחד מאחר שאין שם מניעה והסתרה. ועיקר עבודת האדם לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבריאה דהיינו לכלול הטבע הסתרת ההשגחה ששם אחיזת השקר שהוא בחי' דמעות, לכלול הכל באחד כנ"ל כי באמת השקר בעצמו מקבל חיות מהש"י בשביל שיהי' בחירה כי הוא ית' מחיה את כולם וזהו בחי' דמעות שהם קלקול הראות פגם ההשגחה, ובאמת אלו הדמעות הם הם כח הראות בעצמו כי בהדמעות מלובש כח הראות כי משם נמשכו הדמעות וכש,ש במאמר הנ"ל דברי רז"ל ושבו העבים אחר הגשם זה הראות שהולך אחר הבכי נמצא שהראות מלובש בהבכי וכ"ש רבינו ז"ל (סי' ר"נ) ענין זה על מארז"ל ומוריד שני דמעות לים הגדול ע"ש, וע"כ הדמעות נתהוו תיכף אחר הביראה שזהו סוד בכיית המים התחתונים כי מתחלה הי' העולם מים במים ואח"כ הבדיל הש"י ביניהם ואין בין מים התחתונים למים עליונים אלא כל שהוא כשרז"ל. והבדלת מים התחתונים ממים העליונים זה בחי' אחר הבריאה שנבדל מקודם הבראיה כי כל הדברים שהם קרובים יותר לשרשם הם כלולים יותר באחד והם בבחי' כולו אחד בחי' קודם הבראיה, להדברים שהם למטה ממנו וע"כ מים העליונים ומים התחתונים הם בבחי' קודם הבריאה ואחר הבריאה ותיכף שהי' הבדלה ביניהם נתהוו דמעות שהוא הבכי' של המים התחתונים כנ"ל. כי תיכף שנבדל אחר הבריאה מקודם הבריאה נתהוה תיכף אחיזת השקר וכו' כנ"ל שמשם הדמעות שהם קלקול הראות פגם ההשגחה כנ"ל. אבל באמת גם שם מלובש ההשגחה כנ"ל וזהו בחי' הדמעות בעצמן שהם חלקי הראות וההשגחה רק שנפרדו משרשם שעי"ז נתהוה אחיזת השקר כנ"ל שזהו בחי' סוד מה שכתוב בזוה"ק שהעכו"ם יונקים משארית ההשגחה מאחורי כתפא במובא בהתורה הנ"ל היינו שעיקר יניקתם מבחי' דמעות שהם בחי' חלקי הראות וההשגחה שנפסקו משרשם שזהו בחי' שארית ההשגחה וכנ"ל וכ"ש רבינו ז"ל בהתורה להמשיך השגחה שלימה וכו' (סי' יג) שישראל נמשך עליהם השגחתו בשלימות היינו שמגיע אור ההשגחה על ישראל ומגיע עליהם ממש עד שאנו חוזרין ונצטיירין בעיניו וכו'. אבל על העכו"ם נתפזר ונפרד האור קודם שמגיע אליהם וע"כ אינם חוזרין ונצטיירין בעיניו וכו' ע"ש. נמצמא שיניקת העכו"ם מהפסקת ההשגחה משרשה שזהו בחי' הדמעות שהם חלקי הראות שנפסקו מן העינים ומשם אחיזת השקר. כי עיקר אחיזת השקר הוא מבחי' זו מחמת הפסקת ההשגחה היינו מה שהש"י מסתיר לפעמים השחגתו עד שנפסק מהדעת לראות בעיני שכלו השגחתו בשלימות ושם עיקר הבחירה. ומי שהוא בר דעת ומסתכל על האמת יודע שהכל מהש"י ואפילו העכו"ם ומקומות החיצונים ששם נפסק ונסתר ההשגחה גם שם מתנהג רק בהשגחתו המוסתרת שם שהם בחי' הדמעות, שנסתרו שם עיני השגחתו שמשם יניקתם כנ"ל. וזהו בחי' במסתרים תבכה נפשי מפני גוה מפני גאוותן של ישראל שניתנה לעכו"ם (כשרז"ל חגיגה דף ה' ע"ב) כי גאותן וגדולתן של ישראל שנתנה לעכו"ם בעו"ה הוא מבחי' הסתרת ההשגחה שהוא בחי' דמעות כנ"ל שאלו הדמעות הם באמת חלקי ההשגחה שנסתרו בין הטבע והעכו"ם. וזהו במסתרים תבכה נפשי במסתרים דייקא כנ"ל כי משם יניקת העכו"ם כנ"ל. וזה בחי' דמעות של עשו הרשע שמשם עיקר אריכת הגלות כי יניקתם רק מבחי' דמעות שהוא בחי' הסתרת ההשגחה כנ"ל. אבל אנו בני ישראל מאמינים שגם בתוקף הגלות וממשלת העכו"ם גם שם נסתר השגחתו ית' כי הדמעות בעצמן שמשם יניקתם אלו הדמעות בעצמן הם בחי' חלקי ההשגחה הנסתר שם כנ"ל ועי"ז שאנו מאמינים שגם הסתרת ההשגחה היא השגחתו ית' עי"ז אנו כוללין אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו עיקר התכלית כנ"ל:
וע"כ צריכין לבכות דייקא על חורבן ביהמ"ק וכן על חטאיו כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כי בכיית ישראל הוא בחי' בכיית המים התחתונים שבוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא שזהו עיקר בכיית ישראל שבוכין על חטאם ועונותיהם שגרמו חורבן ביהמ"ק או עיכוב בניינו ואנו רחוקים מאבינו שבשמים ומארצו יצאנו וע"כ אנו בוכים כבן לפני אביו כי אנן בעינן למיהוי קדם מלכא ולהתקרב אליו באמת. ובבכיה זו מעלה כל הדמעות שהם בבחי' אחר הבריאה בחי' הסתרת ההשגחה, מעלה הכל לשרשו לבחי' ההשגחה שהוא בחי' כולו אחד שמשם שורש הדמעות, מאחר שבוכה להתקרב אליו ית' ולכלול בו, נמצא שנכללין הדמעות באחד שזהו עיקר בחי' כלליות אחר הבריאה באחד וכנ"ל והבן היטב. וע"כ ע"י דמעות אלו של ישראל מבטלין כח הדמעות של עשו שהיא בחי' השקר שהוא בחי' דמעות כנ"ל. ואז יפסוק ממשלתם שכל כחם הוא רק מהסתרת ההשגחה מבחי' דמעות כנ"ל. אבל כשהדמעות בחי' הסתרת ההשגחה נכלל בשרשו בהשגחה נתבטלין העכו"ם לגמרי ועולין ישראל ונגאלין ונוטלין כל הגדולה. כי ישראל הם בבחי' ההשגחה כנ"ל כי הם כלולים באחדותו ית' כי קוב"ה ואורייתא וישראל כולו חד וכנ"ל וע"כ גם הש" יבוכה על חורבן ביהמ"ק כ"ש במסתרים תבכה נפשי וכו' כנ"ל כדי להמתיקהבכיה ולהעלות הדמעות לשרשן כנ"ל. וזהו בחי' וממשיך שני דמעות לים הגדול שפירש שם רבינו ז"ל (סי' רנ) שהוא בחי' שממשיך חלקי השגחתו להשגיח על העכו"ם שמצירים לנו לשברם ולבטלם ע"ש. כי ע"י התגברות הגלות שנמשך ע"י הדמעות כנ"ל ע"כ צריך להכניעם ולשברם ע"י דמעות דייקא כי זהו בחי' המתקת הדין בשרשו כי ע"י בחי' דמעות שלו ית' נתבטלין ונמתקין כל הדמעות ועולין לשרשן ונכללין בהשגחה ונמשך ונתגלה השגחה שלימה ע"י הדמעות דקדושה דייקא. וע"כ מעלת הבכיה בקדושה, גדולה מאד כ"ש בבכי יבואו וכמובא בכל הספרים. כי כשבוכין להתקרב להש,י שהוא לכלול באחדותו ית' אזי נעשה תיקון גדול ע"י הדמעות דייקא כי עי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל ובזה מתקן חטאיו שעל ידם גרם פירוד ח"ו בין הש"י ובין כלליות הבריאה שזה עיקר פגם כל החטאים כנ"ל. וע"י הדמעות חוזר ונכלל אחר הבריאה באחד שזה עיקר התיקון של כל החטאים וכנ"ל:
וזה בחי' ועיני לאה רכות שהיתה בוכה שלא תפול בחלקו של עשו כשרז"ל, בוכה דייקא כי מחמצת שעיקר יניקתו של עשו הוא מבחי' השקר שהוא בחי' דמעות כנ"ל ע"כ היתה בוכה דייקא שלא תפול בחלקו רק תזכה להכלל ביעקב שמדתו אמת כ"ש תתן אמת ליעקב וע"י דמעות אלו נכללו הדמעות באמת ונתבטלו כח הדמעות של עשו שהם בחי' שקר שאחיזתו אחר הבריאה. כי עשו כל בכייתו על תאוות עוה"ז שיהי' לו כל תאוות לבו ולא חפץ לכלול בהש"י כלל. ואלו הדמעות הם בחי' השקר שאחיזתו בעוה"ז בבחי' אחר הבריאה וכנ"ל. אבל דמעות של ישראל שהם בחי' דמעות של לאה הוא רק להתקרב להש"י שלא ליפול ח"ו בחלקו של עשו שהוא הסט"א בעצמו. כי כל אחד מישראל מי שרוצה לחוס על עצמו באמת ולהסתכל על תכליתו הנצחי צריך לבכות הרבה מאד שלא יפול ח"ו בחלקו של עשו שהוא היצה"ר. כי לאה מרמזת על כנסת ישראל שצריכין לבכות מאד מאד כנחל שוטף שלא ליפול בחלקו של עשו שהוא היצה"ר ח"ו ומי שרואה שהבעל דבר מתגבר עליו יותר וכבר נתפס הרבה והוא בסכנה גדולה בכל עת הוא צריך לבכות יותר ויותר מכו לאה אמנו שהיתה בוכה כ"כ לפני הש"י שלא ליפול בחלקו של עשו עד שהיו עיניה רכות, וזכתה לפעול בקשתה ע"י בכייתה העצומה מאד. כמו כן כל אחד מישראל אם יבכה באמת לפני השי"ת כמה וכמה פעמים בלי שיעור אז בוודאי יעורר רחמיו ית' וינצל מליפול בחלקו של עשו ויזכה להתקרב אליו ית' באמת ולכול בו ית' ע"י הדמעות דקדושה דייקא כי עי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל:
וזהו בחי' קימת חצות שצריכין לקום בחצות לילה ולבכות על חורבן ביהמ"ק היינו לבכות על חטאיו ועל גשמיותו שמעכב בנין ביהמ"ק שנחשב עי"ז כאלו החריבו כשרז"ל כי ההשגחה הוא בחי' אור העינים כנ"ל שהוא בי' אור יום בחי' חסד. והסתרת ההשגחה בחי' הטבע בחי' אחר הבריאה ששם אחיזת השקר והדמעות, הוא בחי' חשך בחי' לילה. וישראל מחברין וכוללין מדת לילה ביום כי כוללין אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וע"כ צריכין לקום בחצות לילה לבכות על חורבן ביהמ"ק ועי"ז משברין בחי' הלילה והחשך שהוא בחי' אחר הבריאה שמשם אחיזת העכו"ם ואנו משברין ומבטלין אחיזתם ע"י קימת חצות לילה ואז בוכין על חורבן ביהמ"ק שעי"ז עוסקין בבנינו, כי כל המתאבל על ירושלים זוכה לראות בשמחתה וכנ"ל, ועי"ז יכלל לילה ביום אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל כי עיקר התגלות ההשגחה הוא בביהמ"ק וכנ"ל:
וזהו בחי' חנוכה שהוא חונכת הביהמ"ק שאז ממשיכין אור ההשגחה ע"י נרות חונכה שזהו עיקר קדושת הבית המקדש כי שם מאירה השגחתו כנ"ל שזהו בחי' נרות המנורה שבביהמ"ק שהם בחי' המשכת אור ההשגחה שעי"ז נכלל הכל באחד כנ"ל. וזהו בחי' אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות כי כל השבעת הנרות צריכין לכלול באחד כי ע"י ההשגחה שהוא בחי'אור הנרות שבביהמ"ק נכלל הכל באחד וכנ"ל:
וכן כתב רבינו ז"ל במאמר ויהי מקץ (בלק"ת סי' ז') חנוכה הוא בחי' חנוכת הביהמ"ק בחי' תיקון חטא המרגלים שגרמו חורבן בהימ"ק ע"ש הענין, וע"פ הנ"ל מבורר ג"כ היטב ענין זה כנ"ל:
וזה שאמרו רז"ל בגמ' שליחות מנלן ולמדו מקרבן פסח ומתרומה שנאמר ושחטו אותו כל קהל ישראל וכו' וכן למדו מתרומה שהשליח צריך להיות בן ברית וכו' ע"ש. כי ביציאת מצרים נתגלה השגחתו ית' לכל באי עולם ע"י האותו והמופתים הנוראים אשר עשה ה' עמנו לעיניו. וע"י התגלות ההשגחה נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו בחי' השליחות בחי' שלוחו של אדם כמותו. וע"כ למדו מפסח שהוא בחי' יצי"מ, למדו משם דין שליחות כי דין השליחות נמשך מבחי' זו מבחי' כלליות הבריאה באחד שנתגלה בפסח בעת יצי"מ כנ"ל. וע"כ הי' יצי"מ בחצות הלילה כי אז נכלל לילה ביום בחי' לילה כיום יאיר. כי איתא שאותה הלילה היתה מאירה מאד כמו ביום כי נכלל לילה ביום וכו' וכנ"ל:
וע"כ מצות קידוש החודש הוא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל בעת יציאתן ממצרים ושם בפ' זאת נזכר יצי"מ בחצות הלילה. כי הכל בחי' אחת כי קידוש החודש הוא למלאות פגימת הלבנה בחי' והי' אור הלבנה כאור החכמה שזהו בחי' כלליות לילה ביום כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה וכנ"ל שזהו בחי' קימת חצות לילה לשבר הלילה לכוללה ביום שזהו בחי' יציאת מצרים וכנ"ל:
וזהו בחי' כלליות לילה ביום כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה וכנ"ל שזהו בחי' קימת חצות לילה לשבר הלילה לכוללה ביום שזהו בחי' יציאת מצרים וכנ"ל:
וזהו בחי' תרומה שמשם למדו ג"כ דין שליחות כי תרומה שהוא בחי' צדקה היא בחי' עינים כשרז"ל לענין תרומה עין יפה א' מארבעים וכו'. כי עיקר הצדקה הוא האמונה שמאמינים בהש"י שהכל בהשגחתו ונותן לדל אין מחסור כי בגלל הדבר הזה יברכו ה' וכ"ש והאמיטן בה' ויחשבה לו צדקה. וע"כ ע"י התרומה צדקה ממשיכין עיני השגחתו עלינו שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו בחי' שליחות בח'י שלוחו של אדם כמותו. ודוקא כשהוא בן ברית שהואיכול לכלול כל הבריאה באחד וכנ"ל:
וזה שנוהגין להרבות בצדקה בחנוכה כדי להמשיך אור ההשגחה ע"י הצדקה שזהו עיקר בחי' נר חנוכה כנ"ל:
וזהו שארז"ל כל המעלים עין מ ןהצדקה כאלו עובד ע"ז, מעלים עין דייקא כי עיקר הצדקה הוא בחי' עינים להמשיך עיני השגחתו עלינו כ"ש במתנות עניים (דברים כ"ו) השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל וכו'. כי עיקר העניות נמשך מפגימת הלבנה שהוא בחי' חשך בחי' ותכהין עיניו מראות שהוא בחי' מיעוט והסתרת ההשגחה. כי כל הפרנסה והעשירות הוא בחי' עינים כ"ש (קהלת ה) ומה כשרון לבעליו כ"א ראות עיניו וכ"ש (תהלים קמה) עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם סכתו וכו'. כי העשירות נמשך מבחי' שמאל כ"ש (משלי ג) בשמאלה עושר וכובד, ושמאל זהו בחי' אחר הבריאה כמבואר בהתורה הנ"ל. וכל זמן שאין נכלל שמאל בימין ח"ו דהיינו שאין נכלל כלליות הבריאה שהוא בחי' שמאל בקודם הבריאה שהוא בחי' כולא ימינא אז בודאי א"א לקב לשפע ופרנסה מאחר שרחוקין מהשרש אשר הוא מחיה את כולם. ואפילו מעט השפע שיורד בהעלם ובהסתרה גדולה ע"י הסתרת השגחתו בתוך הטבע גם זה מעט מקבלים הרוב העכו"ם והרשעים שיניקתם מבחי' אחר הבריאה אשר זה חלקם אשר בחרו בו. וישראל הכשרים שהם בבחי' השגחה פרנסתם מעוטה מאד. וע"כ עיקר המשכת השפע לישראל הוא כששמאל נכלל בימין היינו כשאנו זוכין להתגבר באמונה ההשגחה שהכל מאתו ית' לבד ואין שום דרך הטבע בעולם כלל ועי"ז אנו זוכין להמשיך עיני השגחתו עלינו ואז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שהוא בחי' כלליות שמאל בימין כנ"ל ואז הקב"ה ממשיך שפע וחיות להבריאה שהוא בחי' פרנסה ועשירות. וע"כ באמת קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף (כשרז"ל פסחים קי"ח) כי באמת קודם הבריאה הוא בחי' כולא ימינא ולית שמ אל ולית עושר תמן כ"ש בזוה"ק קודם הבריאה כולא אחד ואין שייך שם שפע וחיות ועשירות כי כשאין בריאה אין שייך שפע וחיות וע"כ עיקר העשירות בשמאל כנ"ל. כי שמאל הוא בחי' אחר הבריאה ששם צריכין שפע וחיות שהוא בחי' עשירות ופרנסה. אבל בבחי' אחר הבריאה לבד בוודאי אין שם פרנסה וחיות כי העושר והכבוד מלפניו ית' וכו' והוא מחי' את כולם ואם ח"ו יפסיק השפעת חיותו אפילו רגע קלה יוחזר העולם לתהו ובהו וע"כ עיקר השפע הוא כשתכלל שמאל בימין, אחר הבריאה בקודם הבריאה שאז הש"י משפיע השפע משורש העליון שהוא בחי' ימין כי עיקר שורש העליון של השפע הוא מימין כ"ש נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו וחסד הוא ימין, רק ששם בשרשו העליון בבחי' קודם הבריאה שם השפע דק וזך ומצוחצח עד שאין שייך לקרותו שם בשם שפע ועשירות, רק כשאחר הבריאה בחי' שמאל מקבלת זה האור ע"י ההשגחה שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה אז נצטטירת השפע ונקראת בשם עשירות וע"כ עיקר העשירות משמאל. וזהו שאיתא בזוה"ק שמים הם מימין ושמאל כמבואר בפ' תרומה מיא אינון לימינא וכו' היינו כנ"ל. וז"ש בזוה"ק שפ"א לא הי' מטר ובאו לרשב"י ואמר שצריכין ליחד קוב"ה ושכינתי' בבחי' אפין באפין וכו' כי יחוד קוב"ה בבחי' אפין באפין זהו בחי' כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה. כי דעכלל זה שהש"י בעצמו כביכול נקרא קוב"ה והמשכת חיותו מה שמחי' את כל העולמות זהו בחי' שכינה ובאמת כולו חד כי ה' אחד ושמו אחד כי חיותו דבורק בו ית' באחדות גמור רק שהש"י נתן בחירה עד שיש כופרים ואפיקורסים שאין מאמינים בהשגחתו וע"כ הם עושין פירוד בין קוב"ה ושכינתי' היינ ובין קודם הבריאה ואחר הבריאה שהם כלליות כל העולמות אשר הוא ית' מחיה את כולם ע"י שכינת עוזו כנ"ל. ובאמת א"א להבין דבר זה איך הש" ישהוא מרומם על כל מנהיג ומחיה את העולם הגשמי הזה רק העיקר הוא האמונה לבד שאנו מאמינים שהוא ית' משגיח בהשגחה פרטיית על כל דבר שבעולם ויושב וזן ומפרנס מקרני ראמים עד ביצי כינים:
כי סוד כלליות הבריאה בקוד םהבריאה א"א להשיג בדעת כ"א באמונה לבד. וזהו בחי' שלשה דברים שנתקשה בהם משה שהם מעשה מנורה וקידוש החודש ושקלים וסימנם מש"ה כ"ש בזוה"ק כי כל אלו הם בחי' כלליות הבריאה בקודם הבריאה ע"י בחירת האדם שמטה דעתו להאמין בהשגחתו וע"כ גם משה נתקשה בהם כי א"א להבינם בדעת אנושי כלל אם לא מי שהוא בבחי' משה וגן הוא נתקשה בהם. כי מנורה היא בחי' אור ההשגחה שזהו בחי' נרות המנורה בחי' נר חנוכה שעי"ז נכללין באחד בבחי' אל מול פני המנורה יאירו וכו' שכל הנרות פונין לנר א', לכלול באחד ע"י אור ההשגחה שהוא בחי' אור הנרות כנ"ל. וזה בחי' נרות חנוכה כ"ה דאינון כ"ה אתוון דיחודא כמובא בזוה,ק כי ע"י נר חנוכה נמשך ההשגחה למטה. ועי"ז נכללין באחד שהוא כ"ה אתוון דיחודא שהוא שמע ישראל וכו'. וזה בחי' קידוש החודש שהוא למלאות פגימת הלבנה שיהי' אור הלבנה כאור החמה שזהו בחי' כלליות הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וזהו בחי' שקלים שהם צדקה שעי"ז נכלל ג"כ הבריאה באחד כנ"ל. וזה בחי' מחצית השקל תרומה לה' כי אחר הבריאה נתהוה תיכף הבחירה והבחירה הוא בחי' מתקלא שכל אדם עומד על המשקל ובידו לבחור ולהכריע עצמו לכאן או לכאן. והוא בבחי' מחצית השקל תרומה לה' שצריך כ"א לרחם ע"ע להרים המתקלא להש"י להכריע עצמו על הקדושה בבחי' מחצית השקל תרומה לה'. וע"כ קשין מזונותי של אדם כקריעת י"ס דייקא. כי משה רבינו המשיך ופרסם השגחתו בעולם ע"י האותו והמופתים שעשה במצרים ועל ים סוף ואז נתגלה חדוש העולם והשגחתו ית' עד שנחשב כאלו נברא העולם אז. וזה בחי' קריעת י"ס שנבקעו המים שזהו בחי' תחילת הבריאה שנתגלה אז, כי בתחלת הבריאה הבדיל הש"י בין מים למים בין מים העליונים למים התחתונים שהם בחי' קודם הבריאה ואחר הבריאה כנ"ל ובאמת הכל א' רק שא"א להבין זאת כלל כנ"ל. וזה הראה משה בקרי"ס שנתבקעו המים והבדיל בין מים למים והפך מים ליבשה ואח"כ נטה ידו והפך מיבשה לים ונטבעו המצרים. ובזה הראה שהכל אחד מים וימבשה ימין ושמאל קודם הבריאה ואחר הבריאה. והחיות רצוא ושוב, שהחיות העליון נמשך בבחי' רצוא ושוב שהוא בחי' השגחתו ית' שעי"ז הכל אחד. וע"כ קשין מזונותיו כקריעת י"ס כי להמשיך מזונות צריכין להכלל אחר הבריאה באחד שיהי' אחר הבריאה כמו שהיה קודם הבריאה שיהי' אב ובן כחדא ואעפ"כ תתקיים הבריאה ולא תתבטל במציאות שזאת הבחי' קשה מאד להשיג וגם משה רבינו נתקשה בזה שזהו סוד קי"ס כי משם נמשך מזונות כי זהו בחי' כלליות שמאל בימין שמשם המטר והפרנסה כנ"ל:
וע"כ עיקר גלות מצרים נתגלגל עש"י השליחות ששלח יעקב את יוסף בנו כ"ש וישלחהו מעמק חברון. כי כל הדרכים בחזקת סכנה מחמת שהדרכים הם בחי' שליחו תכנ"ל שהוא בחי' אחר הבריאה ששם אחיזת החיצונים שהם מזיקי עלמא ח"ו וע"כ הדרכיןם בחזקת סכנה וע"כ אירע מכירת יוסף בעת שהי' בדרך בשליחות אביו. כי יוסף הוא בחי' הצדיק האמת שהוא ציר נאמן לשלוחיו, שכל עבודתו ומגמתו לכלול אחר הבריאה באחד כי הצדיק מחבר וכולל התחתונים בעליונים למעלה למעלה בשרשו בבחי' כולו אחד והם פגמו בו ומכרוהו בכסף שזהו בחי' פגם בני האדם שפוגמין בהצדיק שהוא בחי' עיני ההשגחה בחי' עיני ה' אל צדיקים (תהלים ל"ד) שזהו בחי'ק יוסף שהוא בחי' עינים כ"ש בן פורת עלי עין כי הצדיק ממשיך השגחה שלימה שעי"זכולל ומחבר אחר הבריאה באחד, והמון עם פוגמין בו בשביל הכסף בשביל תאוות ממון הנאחז בשמאל שנמשכין אחר הממון בעצמו והממון הוא הע"ז שלהם ואינם מאמינים שכל הממון וכ ההשפעות הכל רק ע"י הצדקי שהוא בחי' המשכת השגחתו עלינו שעל ידו כל ההשפעות שבעולם בבחי' ויוסף הוא השליט כו' הוא המשביר לכל עם הארץ (בראשית מ"ב). וע"כ עי"ז נתגלגל הדבר וירדו למצרים שהוא היפך א"י שהיא מלאה גילולים וע"ז ששם כופרים בהשגחתו ית' כ"ש אשר אמר פרעה לי יאורי ואעני עשיתינו וכו'. אבל הם חשבו לרעה אליהם חשבה לטובה כי למחי' שלחני אלהים לפניכם, שלחני דייקא כי יוסף הי' ציר נאמן לשולחיו. ואף שהתגברה הס"א על השליחות שלו ורצה לקלקלו ח"ו שישתקע במצרים שהוא פגם ההשגחה עד שלא יוכל ח"ו להחזיר השליחות למרי' קמא לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה. אבל יוסף הי ' צדיק גדול ועמד בנסיון ובכל מקום שהי' שם אפילו בתוקף התגברות הקליפות הוא מאמין באמונה שלימה בהשגחתו ית' וכבש את יצרו מאימת הבורא המשגיח ית' כ"ש ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים ובחר בטוב עד שזכה לכלול באחד עד שהעלה וכלל אחור הבריאה ממש באחד כי הכניע טומאת מצרים וזכה להחיות את ישראל כל ימי היותם שם ולהוציאם משם. כי הכל הי' בזכות יוסף כ"ש ויקח משה את עצמות יוסף עמו, עד שזכו ישראל לצאת משם ברכוש גדול ולקבל את התורה שע"י כל זה נתגלה השגחתו ית' ונכלל כל הבריאה באחד שכ"ז הי' ע"י שליחות יוסף שלא נכשל בשליחותו וזכה לכלול השליחות בהמשלח ע"י בחירתו הטובה שעמד בנסיון ובחר בחיים שעי"ז נכלל כל הבריאה באחד בשעת יציאת מצרים וקבלת התורה וכו' וכנ"ל:
וע"כ כשנמכר יוסף ונעלם מאביו תעורר בכי' כ"ש ויבך אותו אביו כי ע"י מכירתו גרמו פירוד ח"ו בין אב ובן, בין יעקב ליוסף ששניהם כחדא חשיבי כמובא כי יוסף הוא בחי' עיני ההשגחה שעי"ז הכל אחד. אבל הם גרמו פירוד שעי"ז נתעורר בכי' כנ"ל. וע"כ כשחזרו ונתוועד ויחד יוסף ואחיו כתיב ויתן את קולו בבכי כי יוסף ע"י בכיית אז המתיק ותיקן את בחי' הבכי' בשרשו בבחי' המתקת הדין בשרשו וכנ"ל:
כי זה יודע בספרים ובפרט בספרי רבינו ז"ל שעיקר הנסיון והמשקל של האדם בעוה"ז הוא תאוות ניאוף שהאדם נשלח בעוה"ז בשביל נסיון ובחירה ועיקר הנסין אם יוכל לעמוד בנסין בתאוה זאת וכל הערבובים והבלבולים והמחלוקת והשנאה והקנאה והקטגוריא שיש בעולם הכל נמשך ונתגלגל ע"י תאוה זאת שמשם נמשכין כל המדות רעות וכל דעות האפיקורסים והכופרים והתועים שנעקרו מהש"י לגמרי, הכל נמשך ע"י זאת התאוה ואפילו הקטגוריא שבין הת"ח ובין הצדיקים השלימים ובפרט עכשיו בודורת הללו שהס"מ ערבב את העולם מאד מאד בלי שיעור וערך והכניס אפיקורסית גדול בעולם מה שלא הי' כזאת מימות עולם. ואפילו בין בני ישראל הפשוטים הכשרים קצת ורוצים לילך בדרכי החסידים הכניס ערבוביא ובלבול גדול ומחלוקת עצום עד שאין אחד יודע היכן האמת כמפורסם כ"ז. וכל אלו הצרות והמחלוקת ובלבול הדעת שאין יודעין היכן האמת הם הם חבלי של משיח אשר כל קדמונינו רז"ל היו מתייארים ומתפחדים מאד מזה כשרז"ל ייתי ולא אחמיני' וכו'. כי אין צרה גדולה מהצרות שיש עתה בדורותינו בעו"ה שהאמת נעלם ונסתר מאד בעו"ה וכל זה נמשך רק מפגם תאוות ניאוף שנתפשט עכשיו בעולם ביותר. ואפילו הרוצים להתנהג בדרך החסדיים אינם נקיים מתאווה זאת, וקצתם הם בעלי עבירות ממש ר"ל ואינם מסתכלים על עצמם ליפול על פניהם ארצה ולהשתטח לפני ית' ולבקש מלפניו ית' בכל יום ויום להנצל ממה שצריכין להנצל כפי מה שיודע כל אחד וא' את נגעי לבבו ומכאוביו ועושים מעשי זמרי ומבקשים שכר כפנחס, שרוצים להיות חסידים ולחקור חקירות בעבודת הש"י ולהרהר ולדבר על צדיקים וכשרים אמתיים לומר זה נאה וזה אינו נאה. וכ"ז נמשך מחמת רחוקים מאמת והכל ע"י פגם הברית שהוא פגם הדעת פגם האמת. כי שמירת הברית נקרא כולו זרע אמת, ופגם הברית נאמר עליו ואתם ילדי פשע זרע שקר וכו'. כי ניאוף הוא פגם העינים כ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם כי העין רואה והלב חומד וכו' וכ"ש רבינו ז"ל בהתור' בקרוב עלי מרעים (בסי' לו) שעיקר הניאוף תלוי בעינים וכו' ע"ש. כי העינים הם נמשכין מעיני השגחתו ית' ששם עיקר הבחירה. כי עיקר הבחירה שהוא הממוצע בין קודם הבריאה לאחר הבריאה כמבואר בהתורה אר"ע הנ"ל הוא העינים שהם עיקר סוד הבחירה שיש כח ביד האדם להסתכל בעיניו לכאן או לכאן הן בעיניו הגשמיים הן בעינישכלו כי עינים ע"ש החכמה נאמר כ"ש ותפקחנה עיני שניה םוכו'. וע"כ הזהיר שלמה המע"ה עיניך לנכח יביטו ועפעפיך יישירו נגדך. כי עיקר החיבור והכלליות שבין אחדותו ית' ובין הבריאה הוא ע"י ההשגחה שהוא בחי' עינים כנ"ל ושם עיקר הבחירה כי הוא בחי' הממוצע בין האחד והבריאה ששם הבחירה כנ"ל. היינו כי יש כח באדם לבחור בטוב להסתכל בעיניו למעלה ולא למטה בחי' והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכו', בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה מתגברין כשרז"ל, דהיינו שיעצים את עיניו ולא יסתכל על תאוות עוה"ז והבליו, והעיקר שלא יטה עיניו אחר תאוות ניאוף רק יסתכל בעיניו להשי"ת תמיד כ"ש עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי וכ"ש אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים וכ"ש הנה כעיני עבדים וכו' כן עיניו אל ה' אלקינו עד שיחננו. ובאתערותא דלתתא אתער לעילא כמו שהאדם מסתכל בעיניו תמיד להשי"ת כמו כן הש"י משגיח בעיני השגחתו ית' עלינו תמיד וע"י ההשגחה נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וכן להיפך חס ושלום שכשהוא מסתכל בעיניו למטה בניאוף ותאוות על ידי זה מסיר השגחתו מעליו ועי"ז נופל לכפירות וטעות של הטבע ועי"ז נתרחק אחר הבריאה מאחד וכנ"ל:
נמצא שעיקר הבחירה הוא בעינים, ובזה תבין היטב לקשר המאמר הנ"ל סופו בראשו ואמצעיתו שכולו קשור ומחובר יחד היטב והבן מאד כי, מ"ש שם בסופו שע"י עיני ההשגחה, אחר הבריאה נכלל בקודם הבריאה אך דובר שקרים לא יכון נגד עיני ומסיר ההשגחה וכו' ע"ש, זהו בעצמו סוד הבחירה שהוא הממוצע בין האחד והבריאה. היינו כי העינים הם סוד הממוצע בחי' הבחירה כשמטין אותם לטוב נכלל אחר הבריאה באחד על ידם וכנ"ל:
וע"כ כל התורה כולה כלולה בעינים וכנ"ל. זז"ש בכתבי האריז"ל שעיקר השבירה הי' באור העינים כי עיקר כח הבחירה היא ע"י סוד השבירה כידוע, והבחירה הוא בעינים כנ"ל:
וזה שבקש דוד המע"ה גל עיני ואביטה נפלאות וכו' כי באמת סוד הבחירה הוא נפלאות תמים דעים וא,א להבין זאת בשכל בשום אופן כ"א באמונה לבד כי הוא בחי' ג' דברים הנ"ל שנתקשה בהם משה שהם סוד כלליות הבריאה באחד ע"י עיני ההשגחה ששם סוד הבחירה כנ"ל. והכל תלוי בעינים בגשמיות שהם ראיית והסתכלות עינים ממש, וברוחניות שהם עיני השכל שצריכין להטות עיני שכלו אל האמת והאמונה להאמין בהשגחתו ית' שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל. וזהו גל עיני דייקא ואביטה נפלאות וכו' שיזכה להבין נפלאות תמים דעים הנעלמים באור העינים ששם סוד הבחירה שהוא בחי' נפלאות כנ"ל:
וזה שנסמך מריכת יוסף למעשה ער ואונן. כיער ואונן השחיתו זרעם ופגמו בברית ועי"ז פגמו בעינים כנ"ל כמ"ש ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' שזהו ממש בחי' פגם מכירת יוסף כנ"ל. כי יוסף הוא הצדיק בחי' עיני ההשגחה שהם פגמו בו, שפגמו בעיני ההשגחה וגרמו להעלים ההשגחה ולהסתירה בתוך העכו"ם והמצרים שהם בחי' הסתרת ההשגחה שזהו מכירת וירידת יוסף הצדיק למצרים כוו' וכנ"ל. אך בתוקף כחו של יוסף נתהפך הדבר מרע לטוב כי שיבר טומאת המצרים ועמד בנסיון בתאוות ניאו ףשהוא עירק הנסין עיקר עיקר תיקון העינים, וזכה להקרא בן פורת עלי עין ועי"ז חזר ונכלל הבריאה באחד בשעת יציאת מצרים שהי' בזכות וכחו של יוסף כנ"ל:
כי תיקון הברית דהיינו זווג דקדושה הוא בחי' יחוד שעי"ז נכללין באחד שנכלל אחר הבריאה באחד שהוא בחי' יחוד קוב,ה ושכינתי' שהם בחי' איש ואשה כידוע שאם זכו שכינהשרויה ביניהם ונכללין באחד ע"י זווגם בקדושה וכנ"ל בבחי' והיו לבשר אחד. וע"כ עיקר זווג דקדושה הוא בשבת שאז נכלל אחר הבריאה באחד שזהו רזא דשבת וכו' כ"ש שם, איהי שבת דאתאחדת ברזא דאחד וכו' כי בשבת עולין כל העולמות לשרשן, היינו כנ" כלליות הבריאה באחד. וזהו בחי' נר של שבת שבתחילת כניסת שבת מדליקין נרות ועי"ז מקבלין שבת. כי הנרות הם בחי' אור ההשגחה שממשיכין כנ"ל לענין נר חנוכה. וע"י אור ההשגחה נכל אחר הבריאה באחד שזהו עיקר בחי' שבת כנ"ל. וזהו בחי' כוס של קידוש צריך שיתן בו עיניו להמשיך עיני ההשגחה לתוך הכוס של קידוש שהוא בחי' מלכות בחי' השכינה בחי' כלליות העולמות שמתנהגים על ידה להמשיך לשם עיני ההשגחה כדי לכלול הכל באחד עי"ז כנ"ל. וע"כ עיקר הזווג דקדושה בשבת כי אז נכלל אחר הבריאה באחד שהוא בחי' יחוד וזווג דקדושה כנל. כי שבת הוא בחי' אמת כשרז"ל אפילו ע"ה ירא לשקר בשבת וע"י אמת נמשך ההשגחה. שעי"ז נכלל הבריאה באחד כנ"ל:
אבל הפוגם בברית ובפרט חטא ער ואונן שהיו משחיתים זרעם בזה פגמו בעינים, בעינים דייקא כי שכבת זרע הוא מאור עינים וכח הגוף כ"ש בש"ע. ומ ישמוציא זרע לבטלה ח"ו הוא מפריד אור העינים מן כלליות הבריאה, ואדרבא הקליפות והס"א מקבלים הטפות שהם אור העינים, שהם מזיק עלמא והם מזיקים את העולם כי אלו הקליפות באים אח"כ ומכניסים כפירות ובלבולםיט ועקמימיות בלב ורוצים להסתיר ולהעלים ולהרחיק ההשגחה מן העולם כמו שהוא הרחיק הטפה מאשה יראת ה' שהוא בחי' הרחקת אור עיני ההשגחה מכלייות הבריאה. וע"כ נחשב כאלו החזיר העולם לתהו ובהו וכאלו הביא מבול לעולםכשרז"ל. וע"כ קשה לו מאד לשוב להשי"ת מחמת שנתרחק מהאמת מאד כי על עון זה נאמר (ישעיה נ"ז) ואתם ילדי פשע זרע שקר הנחמים באלים וכו'. ועיקר תשובתו הוא במה שקלקל יתקן. כי עיקר תשובתו הוא האמת שצריך להשתדל לקרב עצמו לצדיקי אמת כדי לקבל מהם עצות אמתיות שהם בחי' זרע אמת ויטה דעתו תמיד להסתכל רק על האמת. וע,י האמת יזכה לידע שגם שם בעוצם ההסתרה וההעלמה וההתרחקות שהרחיק השגחתו ית' מאתו גם שם נסתרה השגחתו ית'. כי הוא ית' מחיה את כולם. רק שהוא אינו זוכה לראות מגודל ההסתרה ע"י עוונותיו. והכלל שעיקר הוא האמת כי בודאי אם יסתכל על האמת לאמתו בודאי יחתור להש"י עד שישוב באמת כי אעפ"כ מה יהי' בסופו כי סוף כל סוף יהי' מוכרח להתתקן ע"י עונשים קשים ומרים אלפים שנים ר"ל, הלא טוב לו שישוב מיד כי באמת אין שום ייאוש בעולם כלל כמבואר אצלינו כ"פ. כי כל הנפילות והייאושים של העולם הוא רק מחמת הריחוק מאמת שמטעה את עצמו לומר שאינו יכול עוד לשבו כ"ש לא יאמין שוב מני חשך, שאינו מאמין שאפשר לו עדיין לשוב מני חשך וכ"ז מחמת השקר כי הוא מבקש לעצמו עלילה לפטור עצמו מעבודת הש"י כ"ש רש"י ע"פ ויהי העם כמתאוננים, מבקשים עלילה איך לפרוש מן המקום. כי כל אדם בטבעו יש לו רע המונעו מעבודת הש" יוצריך לסבול צער ויגיעות לשבר זה הרע. וע"כ הוא מבקש בכל פעם לפרוש עצמו מעבודת הש"י מחמת הרע שבטבעו. אבל אעפ"כ אוי לו מיצרו אוי לו מיוצרו כי אימת הדין עליו מה יעשה ליום פקודה וכו'. וע"כ אין לו שום התנצלות לפרוש מהש"י רק ע"י שרואה שמתחויל כמה פעמים להתקרב להש"י ואינו יכול לעמוד בשום נסיון קל אזי מוצא לעצמו תירוץ לומר מה אעשה, באמת הייתי רוצה לשוב להש"י אבל מה אעשה כי יצרי מתגבר עלי בכל פעם ומה אועיל ומה אוחיל עוד כי כבר נתפסתי בגלות גדול עד שא"א לשוב עוד ח"ו. אבל באמת כל זה הוא פיתוי היצה"ר והסתת הבע"ד מעוצם הרע שבטבעו שרוצה לפטור עצמו ולפרוש מהש"י ע"י דחיה וטעות זה. ובאמת הוא מטעה א"ע כי סוף כל סוף מה יהיה בסופו כי אין חשך ואין מלמות להסתר שם כל פועלי און. ובודאי יהי' מוכרח ליתן דין וחשבון לפני ממ"ה הקב"ה ולא יוותרו לו דבר אחד. ואם האדם רק חכם מעט ראוי לו לבלי להניח להטעות א"ע כי באמת אין שום ייאוש בעולם כלל ואיך שהוא צריך לו לחתור ולחפש ולבקש הצלה ומנוס מעמקי השאול תחתיות ומתחתיו ואם הוא רואה שאע"פ שהוא חותר ימים ושנים להש"י ועדיין לא שב מטעותו אעפ"כ יהי' עקשן גדול מאד. ויתאחז בעבודתו ית' בדרך עקשנות כ"ש רבינו ז"ל שצריכין להיות עקשן גדול בעבודת הש"י ויתלה עיניו למרום תמיד שיזכה לשוב אליו ית' או להנצל מעתה ממה שהוא צריך להנצל כל אחד לפי בחינתו. וראוי להאדם הבר דעת שיהי' מרוצה שאפילו אם לא יפעול בכל עבודתו וטרחו ויגיעו רק שעל ידי זה ינצל פעם אחת מאיזה עבירה גמורה או הרהור או תאוה כל ימי חייו, דהיינו שע"י עבודתו ותפילתו והתבודדותו וכו' יזכה שבסוף ימיו יהיה לו נחסר ונפחת עבירה אחת, היינו שע"י עבודתו זכה שעכשיו יש לו עבירה אחת פחותה מחשבון עוונותיו מאשר הי' לו אם לא הי' חותר ומתפלל להנצל מהם גם זה הי' כדאי לו. כי סוף כל סוף לא נשאר לאדם מכל עמלו ויגיעו מה שעמל וטרח בעוה"ז כ"א מה שזכה לפעמים להנצל מרע ועבירות ולחטוף לפעמים איזה מצוות. וא"א להאריך בענין זה כי אלפים ורבבות יריעות לא יספיקו לבאר עד היכן האדם צריך להתחזק תמיד בהשתוקקות להשי"ת ולא יניח את הרצון לעולם, כי כל אחד ואחד יש לו מניעות ובלבולים אחרים בכל יום ויום בלי שיעור. והכלל שעיקר הוא האמת כי אמת הוא אחד ומי שאינו רוצה להטעות א"ע ומסתכל על האמת שלא יאבד עולמו הנצחי, בוודאי ישוב אל ה' מכל מקום שהוא כי אמת ה' לעולם והבן היטב דברינו ויערבו לך לעד ולעולמי עולמים:
וזהו בחי' וישלח את היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפי', ואיתא שזהו בחי' חנוכה שמדליקין נרות של שמן זית. אז וידע נח כי קלו המים וכו' כי נר חנוכה שהוא בחי' אור ההשגחה בחי' אמת כנ"ל הוא התיקון על מי המבול שהוא בחי' חטא הנ"ל, כי עיקר החטא הוא משפריד אור ההשגחה ע"י חטא הזה שהוא פגם העינים וכו' כנ"ל, וע"כ ע"י נר חנוכה בחי' המשכת אור ההשגחה גם למטה מעשרה טפחים לידע שהש"י בכל מקום וכו' כנ"ל עי"ז נתתקן זה החטא וחוזר ונכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה ונדחין מי המבול וחוזר ונתקיים העולם בהשגחתו ית'. וזהו והנה עלה זית דא חנוכה אז וידע נח כי קלו המים וכו'. כי נתתקן חטא הנ"ל שהוא בחי' מי המבול ע"י נר חנוכה כנ"ל. וזהו והנה עלה זית טרף בפי' ודרז"ל שבקה על פרנסה כשרז"ל יהיו מזונותי מרורין כזי תוכו' היינו כנ"ל כי עיקר הפרנסה נמשך מבחי' זו מבחי' כלליות אחר הביראה באחד ע"י השגחה שהוא בחי' עלה זית בחי' נר חנוכה וכנ"ל:
וזהו בחי' נר חנוכה מוסיף והולך כי קוד םהבריאה הי' הכל אחד. ואחר הביראה היו שני דברים האחד והבריאה שזהו עיקר כח הבחירה שמשם אחיזת השקר שאחיזתו מריחוק מאחד, מבחי' רבים בחי' בקשו חשבונות רבים וכנ"ל. ועיקר עבודתינו לכלול אחר הבריאה באחד היינו לכלול בחי' הרבי םבאחד לידע שגם בחי' הרבי םנמשכין מהאחד שעי"ז נתבטל השקר וכנ"ל. וזהו בחי' שמונת ימי חנוכה כי הנס הי' בשמן של כה"ג שלא הי' בו אלא להדליק יום א' ונעשה נס ודלק שמונה ימים. היינו כי עיקר התגלות ההשגחה הוא רק בבחי' אחדות בחי' יום אחד שהוא מרמז על עלמא דאתי שנקרא יום אחד כ"ש (זכריה י"ד) והיה יום אחד הוא יוודע לה' לא יום ולא לילה וכו' כי אז יוכלל הכל באחד כ"ש ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד, שאז יהי' כולו אחד כולו טוב. ונעשה נס ודלק שמונה ימים כי זה עיקר בחי' הנס שהוא התגלות ההשגחה שהוא שמגלין שגם בעוה"ז שהוא בחי' רגבים בחי' אחר הבריאה שנברא בשבעת ימי בראשית גם שם מאירה השגחתו ית' ועי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה. וזהו בחי' שמונת ימי חנוכה שהיום אחד בחי' עלמא דאתי מאיר בכל שבעת ימי בראשית שהם כלליות הבריאה שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה. וזהו בחי' שמונת ימי חנוכה שהיום אחד בחי' עלמא דאתי מאיר בכל שבעת ימי בראשית שהם כלליות הבריאה שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל. וכל מה שבאין יותר בתוך בחי' רבםי ששם אחיזת השקר ביותר, שם הבחירה גדולה יותר ושם צריכין להתגבר יותר לשבר הבחירה להאמין שגם שם מאירה השגחתו ית' ואז זוכה לאור גדול ביותר כי עיקר הוא הבחירה וכל מה שהבחירה והנסיון גדול ביותר. זוכה אח"כ לאור גדול ונוסף ביותר:
וזהו בחי' נר חנוכה מוסיף והולך בכל יום ויום, כי בכל יום שבא אח"כ הוא בחי' ריבוי יותר ששם אחיזת השקר, ואנו ממשיכין אור ההשגחה ע"י נר חנוכה עד שיודעין שגם בחי' הרבים נמשכין מאתו ית' וע"כ עי"ז נתוסף האור בכל יום יותר ויותר. כי כל מה שזוכין לשבר הבחירה ולהמשיך ההשגחה לבחי' רבים יותר, האור גדול ביותר שזהו בחי' מעלת התשובה, והתרחקות תחילת התקרבות בחי' מרחוק ה' נראה לי כי כל מה שבחי' הרבים ביותר, ונתרחק מאחד ביותר ששם אחיזת השקר ביותר, כשזוכין לעמוד שם בנסיון בגודל ההתרחקות. אז זוכין לאור גדול ביותר כי לפום צערא אגרא (כ"ש אבות פ' ה'). וע"כ בכל יום מימי חנוכה שנתרחק יותר מיום אחד שהוא בחי' רבים אז מוסיפין נר בכל יום ויום כי בכל יום ויום זוכין שתאיר אור ההשגחה ביותר ע"י שממשיכין האור לבחי' רבי םיותר כי זה העיקר שבחי' רבים יהי' נכלל באחד. שזהו בחי' כלליות הבריאה באחד כנ"ל:
וזהו בחי' מעלת התפילה בצבור וכן בתורה ומצות תלמוד תורה דרבים עדיף ואינו דומה מועטין העושין את המצוה לרבים וכו'. כי כשיש רבים ששם אחיזת השקר כנ"ל, כשנכללין באחד ע"י תפילה ותורה ומצות שעל ידם נכללין באחדותו ית', כל מה שיש רבים ביותר ונכללין באחד, האור גדול ביותר ונכלל ביותר אחר הבראיה בקודם הבראיה שיהיה כולו אחד כולו טוב, כמו שיהיה לעתיד כמו שכתוב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד אמן ואמן:
וזה בחי' ההלל שאומרים בחנוכה. כי הלל אומרים על הנס כי בהלל מפורש גודל השגחתו ית' על העולם כ"ש (תהלים קי"ג) מי כה' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות וכו' וכתיב (שם קט"ו) ואלקינו בשמים כל אשר חפץ עשה, וע"כ אומרים אותו בחנוכה כי עיקר בחי' נר חנוכה הוא בחי' המשכת השגחתו שזהו בחינת הכלל כנ"ל:
וע"כ היה הנס של חנוכה בכהנים כי כהן איש חסד, וחסד הוא נמשך מבחי' קודם הבראיה שהוא בחי' כולו אחד כולו טוב שהוא בחי' חסד בחי' ימין. אבל אחר הבריאה הוא בחי' שמאל בחי' דין בחי' לוי. וע"כ העבודה בביהמ"ק העיקר הי' ע"י הכהנים, והלוים היו מסייעים להם בשיר וכיוצא. כי הכהן הוא בבחי' קודם הבריאה שיש לו כח להרים הבריאה לשרשה לכוללה באחד, וע"כ היו הלוים מסייעים לכהנים בדוכנם וכו' בשעת עבודה כדי שיכלול הלוי שהוא בחי' שמאל בחי' אחר הבריאה, בכהן איש החסד שהוא בבחי' קודם הבריאה שעל ידו נכלל הכל באחד כנ"ל:
וע"כ נותנין תרומה לכהן. כי ע"י תרומה מרימין התבואה וכוללין אותה באחד וכנ"ל שבשביל זה למדו דין שליחות מתרומה וכו' כנ"ל. וע"כ התרומה לכהן איש החסד כי הוא בבחי' קודם הבריאה וכולל הכל באחד כנ"ל וע"כ הי' הנס של חנוכה בכהנים כנ"ל:

EN:
For in truth, everything is chesed and good — for Hashem, blessed be He, is entirely good, entirely chesed. And even the attribute of din [strict judgment] is also a great chesed — in order that there be a vessel to receive the chesed, etc. As is brought regarding this — that this is the aspect of: "With the mighty acts of salvation of His right hand" [Psalms 20:7], etc. And as is brought regarding the verse: "Avraham begat Yitzchak" [Genesis 25:19].
But necessarily, at first the chesed must be in great concealment, and at first glance one sees only the aspect of din. And all of this is drawn from the aspect of: "Originally it arose in [G-d's] thought to create the world with the attribute of din. He saw that the world could not endure — He arose and partnered the attribute of mercy with the attribute of din." But the mercy is in concealment. And this is the aspect of darkness that preceded light. And this is the aspect of: "He made darkness His hiding place" [Psalms 18:12]. And this is the aspect of: "And the earth was formless and void, and darkness" [Genesis 1:2], etc. — "and the spirit of G-d", etc. — "this is the spirit of Mashi'ach", etc. And from there it descended through many chains of descent until the aspect of klipah kodemes la'pri [the shell that precedes the fruit] came into being — from which comes all free choice. And this is the aspect of: "And Moshe approached the thick darkness where G-d was" [Exodus 20:18], etc. And this is the aspect of: the he'der [absence/void] that precedes existence, as is brought in the sefarim. And from there comes the strengthening of falsehood. And this is the aspect of: "And these are the kings" [Genesis 36:31], etc. — "before a king reigned", etc. And from there comes the strengthening of the exile of the present time, before the truth and the chesed are fully revealed, etc.
For free choice exists in order to receive the reward through mishpat — so as not to eat nahama d'kisufa [the bread of shame]. But through the aspect of tzedakah and mishpat combined together — which is impossible to understand — from there comes the aspect of matnas chinam, and yet it will not be nahama d'kisufa. And in any case, one will not lose more than if he had never come into the world at all. Through this, everything can be rectified. And everything is through the power of the great tzadik, etc. [Regarding] the son and the servant: The servant receives the wages he toiled for — what is due to him — and yet his reward and his feast does not compare to the delights and feast of the son who receives from his father, even though [what the son receives] is an undeserved gift. But a person in this world does not merit this except through the tzadik who has already performed all the service of a servant with immense self-sacrifice, and merited the aspect of a son in the ultimate completeness. And also afterward, he performed all types of service, as explained regarding the verse "And I had compassion" etc. [Likutay Moharan II:5].
And he is able to give merit to all Yisrael, so that they will be included in the aspect of "you are children" [Deuteronomy 14:1], etc. And then all will merit the feast of the future as a son sitting at his father's table, etc. But certainly, nevertheless, not all will be equal, etc. But even the smallest among them all will profit greatly, greatly, from having been in this world — even though he endured what he endured, and the depths of the sea passed over him, etc. Everything will be transformed to good through the aforementioned aspect, through the aforementioned tzadik. Whether as sons or as servants — na'aseh v'nishma [we will do and we will hear] — from level to level, higher and higher, etc. — until the Toras Hashem and the t'filos Hashem [Torah of Hashem and prayer of Hashem] themselves. But when one wishes to move from level to level, there must be a descent before the ascent, etc. And then even what one had previously attained also descends, etc. And then one must strengthen oneself with the r'shimu [residual impression], etc. And through this one will rejoice in the aspect of: "For the joy of Hashem" [Nehemiah 8:10], etc. And one will strengthen himself with fierce azus [boldness] — specifically against the brazenness of the body, and especially against the brazen-faced ones, etc. And because all his ascents and descents are in a very great state of smallness, in the aspect of: "We have a little sister" [Song of Songs 8:8], etc. — "what shall we do for our sister on the day she is spoken for?" — therefore, the essential thing is through his strengthening himself to hold on to the true tzadik, who has already merited the Toras Hashem and t'filas Hashem themselves — from whom comes all the joy and the azus d'kedushah [holy boldness]. And in this matter is the essential [difficulty of] not knowing where the beginning is — for one depends on the other. And as I heard this matter regarding azus d'kedushah especially: for in truth, all the aspects of na'aseh v'nishma, even in the ultimate state of smallness, are all drawn from the lofty na'aseh v'nishma mentioned above. For in truth everything is one, in the aspect of: "Na'aseh v'nishma — they said as one" — for all the Torah and prayer, everything is from Him, blessed be He, etc. And all the strengthening at the time of descent — even if the descent is prolonged in whatever way — everything is through the aspect of matnas chinam, through the power of the aforementioned tzadik. Matnas chinam is the aspect of nishma [we will hear], as will be explained below. And through this one is able to bring the chesed from concealment to revelation — and then precisely the gift is upheld. And from there is drawn what our Sages of blessed memory established, in the very essence of their holy inspiration — that also in the physical realm, a matanta t'mirta [hidden gift] is not upheld, as mentioned above. And one must write: "kisvu'hu b'shuka" — for the essential root of the aspect of a gift is drawn from the aforementioned level — to bring forth the chesed, the aspect of matnas chinam, from concealment to revelation.
"Va'eschanan" [Deuteronomy 3:23] — [Moshe prayed with the language of] an undeserved gift. "You have begun to show Your servant Your greatness" — "to show" — specifically — to show and reveal what had previously been very concealed. For the chasadim that Moshe Rabbeinu drew down had not been revealed since the creation of the world. Therefore: "Let me please cross over" [Deuteronomy 3:25], etc. — for there [in Eretz Yisrael] is the essential revelation mentioned above. But Hashem, blessed be He, said to him: "It is enough for you" [Deuteronomy 3:26], etc. — for the time for this had not yet arrived, etc. "Show us, Hashem, Your chesed, and grant us Your salvation" [Psalms 85:8].
The angels prosecuted: "What is man that You are mindful of him?" [Psalms 8:5], etc. — for most of them will not be able to withstand the trial. And Hashem, blessed be He, answered them: "Was it for naught that I am called Gracious and Merciful?" For even though the world was created for the sake of mishpat, nevertheless, His attribute of mercy — the aspect of tzedakah — will also endure. And then the world will endure through these two aspects together, which are impossible to grasp. And everything is through the power of the tzadikim who will withstand the trial and will merit, etc. For the angels' question is like a dilemma: if You conduct [the world] with mishpat, then [people] will not endure; and if with chesed, then it is nahama d'kisufa — and if so, why all this effort of creation? But Hashem, blessed be He, created everything for the sake of the tzadikim, who will merit through mishpat, and they will also draw the aspect of tzedakah, and everything will be included together and the world will be sustained through the aforementioned level.
Darkness preceded light, etc. And this is the aspect of the descent that precedes the ascent, and all the sufferings and troubles, may the Merciful One save us — in general and in particular and in the most specific particulars — that precede all the salvations and chasadim, etc. But at first one sees only the sufferings, and from there comes all free choice. And from there come "all his days are anger and pain" [Ecclesiastes 2:23] — for one who does not merit to look each day at the truth to its truest form, to revive himself through the power of the true tzadik, in the aspect of: "Were it not for salt" [i.e., "were it not for the Torah/tzadik as a preservative"], etc. And all of this is from the aspect of the initial tzimtzum [contraction] of the chalal hapanui [the Empty Space] that preceded all the existences of all the worlds. And so it is in every world and at every level of every person.
One who gives a gift to his fellow must inform him. "A good gift I have in My treasure house, and Shabbos is its name", etc. Na'aseh v'nishma — Torah and prayer — revealed and concealed — the aspect of mishpat and tzedakah. And the essential root of everything is the aspect of Toras Hashem and t'filas Hashem.
Every Rosh Hashanah, there takes place what took place at the beginning of Creation, as explained in the writings of the Ari z"l. But certainly, each and every year completely new things take place — similar to what was at the beginning of Creation, only now it is a wondrous renewal that has never occurred before. And the essential renewal is in the aspect of the sweetening of the judgments, through drawing completely new chasadim and mercies that have never been before. For originally it arose in the thought, etc. — and He saw, etc. — and He partnered the attribute of mercy with the attribute of din. And from there comes all free choice — for from there is the root of the evil inclination and its breaking, etc., as explained in [Likutay Moharan I:72] and alluded to in the Holy Zohar and the words of our Sages of blessed memory. But at the beginning of Creation, everything was from within Himself, as it were — which is impossible to grasp at all — and was without any is'arusa d'l'sata [arousal from below].
And now, each year, one must draw the aforementioned attribute of mercy anew — to repair the blemishes and damages and judgments of that year, with wondrous new chasadim and mercies — so that through this, rectification will also be added to the mercies that were already drawn in previous years. And so it is needed each year, until the righteous redeemer comes and completes the rectification in its fullness.
And this is the essential rectification of teshuvah [repentance] — which is the aspect of the aforementioned tzedakah, the aspect of teshuvah, the aspect of prayer, the aspect of nishma, etc., as mentioned above. And therefore teshuvah, prayer, and tzedakah are juxtaposed together. And everything is in the aspect of nishma — in contrast to the Torah, which is the aspect of na'aseh, the aspect of mishpat. For according to mishpat, teshuvah should not be effective, G-d forbid — and even if it were effective, it would involve great mishpat, etc. But each year, completely new mercies are needed, so that everything can be rectified through matnas chinam. And all of this is accomplished through the tzadikim who merit the Toras Hashem and t'filas Hashem themselves. And understand this well.
For even the great tzadik who merits to be included at the beginning of Atzilus [continues ascending], etc. — until he is entirely included in the Ain Sof [the Infinite], etc. And there, the Torah is Toras Hashem literally, and the prayer is t'filas Hashem literally. And there, everything is Ain Sof. And from there the world is renewed each year through his power, from this level. Therefore, through this, the rectification will be completed in its fullness, speedily in our days, Amen. "Blow the shofar at the new moon" [Psalms 81:4], etc. — "For it is a statute for Yisrael" — this is the aspect of the concealed, the aspect of prayer, the aspect of tzedakah. "A judgment for the G-d of Yaakov" — the aspect of mishpat mentioned above, the aspect of Torah, etc. "Blow at the new moon" — "at the new moon" (ba'chodesh) — specifically — the aspect of renewal mentioned above.
And this is the essential aspect of the renewal of the mochin and the sweetening of the judgments that takes place through the shofar, which is drawn each Rosh Hashanah completely anew, as mentioned above. In the aspect of: "A testimony He placed in Yehosayf" [Psalms 81:6], etc. — "A language I did not know, I would hear" — the aspect of grasping the nishma mentioned above — that one hears and understands what one had not known before at all. And so it is needed each year. And understand this well.
And this is the aspect of: "Open your mouth wide and I will fill it" [Psalms 81:11], etc. And this is the aspect of how one arouses the root of teshuvah, which is on Rosh Chodesh [the new month] — and essentially on Rosh Hashanah, which falls on Rosh Chodesh, etc. And from Rosh Hashanah one must draw the aspect of renewal every single day — for each day the Holy One, blessed be He, renews in His goodness the work of Creation. And therefore each day a person's evil inclination strengthens against him, and the Holy One, blessed be He, helps him. And this is drawn from the aspect of "originally it arose [in the thought]," etc. And therefore, each day one needs completely new chasadim. And everything is drawn from Rosh Hashanah, from the aforementioned level. "He magnifies the salvations of His king" [Psalms 18:51] — He magnifies the salvations without end. "And He performs chesed for His anointed one", etc. — forever, in the aspect of: "and to peace there is no end" [Isaiah 9:6]. "As for the holy ones who are in the earth, they are the nobles" [Psalms 16:3], etc. For in the great abundance of damages, G-d forbid, there is no support except in the tzadikim who dwell in the dust. And therefore we prostrate ourselves upon their holy graves — for then precisely one draws wondrous chasadim, completely new each time — especially on Rosh Hashanah. For "among the dead, free" [Psalms 88:6] — free from the mitzvos — and then there is no more work to be done to earn reward through the aspect of mishpat, except for what they already accomplished in their lifetimes — fortunate are they. But now, their greatest delight is that they draw new chasadim each time, until they complete in fullness what they began. And this is: "He shall come in peace; they shall rest upon their resting places" [Isaiah 57:2], etc. — "And you, draw near here, sons of the sorceress" [Isaiah 57:3], etc. — "Over whom do you take delight?", etc. — "Have I not been silent?", etc. For certainly you have no support from your deeds, as written there: "And your deeds — they will not avail you" [Isaiah 57:12]. Rather: "I will declare your righteousness". And as [the prophet] continues there at length: "And the one who takes refuge in Me shall inherit the land" [Isaiah 57:13], etc. And He said: "Build up, build up, clear the way" [Isaiah 57:14], etc. — to say that certainly, according to your deeds [alone, you would not be worthy]. And as [the prophet] mentions there the matter of their deeds — essentially, the blemish of the bris [covenant] and the blemish of emunah [faith] (as brought in Rashi's commentary on Proverbs, and in many places — and there in its place, where he rebukes them regarding their idolatry, which is the aspect of the blemish of faith, and also rebukes them regarding actual ni'uf [licentiousness], may the Merciful One save us).
And therefore, certainly you have no support except through the wondrous new chasadim that the true tzadikim draw — and especially those who dwell in the dust, in the aspect of: "They shall rest upon their resting places", etc. — "and you, draw near here" — through them you too can draw near, if you wish. But when you go, G-d forbid, in your [sinful] ways — "over whom do you take delight?", etc. — and as [the prophet] rebukes them there. And he concluded on a good note.
"And the one who takes refuge in Me", etc. And He said: "Build up, build up" — until He concludes with Shabbos: "If you restrain your foot on Shabbos" [Isaiah 58:13], etc. And with this we conclude the haftarah of Yom Kippur. For the essential drawing of the new chesed mentioned above, each time for eternity, is through the holiness of Shabbos, which is established and enduring, which shielded Adam HaRishon. This is the aspect of the good gift mentioned above that He had in His treasure house — for it is the aspect of the greatly hidden chesed, the aspect of the or haganuz [the hidden light], etc. — "and Shabbos is its name — go and inform them." For the essential [purpose] is to inform and reveal the aforementioned chesed — to bring it from concealment to revelation — which is the aspect of from nishma to na'aseh, etc. And the essential [means] is through the aspect of deveikus [cleaving/attachment] and ratzon [will/desire] and bitul [self-nullification] to the truth — which is the aspect of the light of the Ain Sof — from every type of descent in the world. Until, through the power of the tzadik who has merited Toras Hashem and t'filas Hashem themselves, even one's descents — and the descents of all who truly desire — will be transformed into great ascents. Even though the exile is prolonged, in general and in particular, very, very much — for "His greatness is beyond investigation" [Psalms 145:3].
And as it is written there: "Thus says the Exalted and Lofty One" [Isaiah 57:15], etc. — "and with the crushed and lowly of spirit, to revive the spirit of the lowly", etc. And as it is written: "For the mountains may depart" [Isaiah 54:10], etc. — the aspect of the generality of the world — "but My chesed shall not depart from you" — the aspect of the aforementioned concealed chesed that the angels do not grasp, which is the aspect of the root of the attribute of mercy that He partnered, etc. — which the tzadikim draw each time in wondrous renewal. And this chesed will never depart — in the aspect of: "The chasadim of Hashem have not ended" [Lamentations 3:22], etc. — "They are new every morning" [Lamentations 3:23], etc. And the essential [means] is through the holiness of Rosh Hashanah, which is a wondrous chesed, as explained elsewhere.
The angels say first: "The whole earth is full of His glory" [Isaiah 6:3] — this is the aspect of mishpat, the aspect of "the King of mishpat," "the King of glory" — for the essential glory of the King is that He performs mishpat, in the aspect of: "Be exalted, O Judge of the earth" [Psalms 94:2], etc. But the ofanim and chayos hakodesh [holy angelic beings], with a great tumult, rise up towards [the Seraphim] and say: "Blessed is the glory of Hashem from His place" [Ezekiel 3:12] — which is the aspect of "Where is the place of His glory?" — as we say in the kedushah of Keser on Shabbos and Yom Tov. That is, the essential praise and glory of Hashem, blessed be He, is not that His glory — which is the aspect of mishpat — fills the entire world. For through this alone, the world would not endure, as mentioned above. Rather, in truth, no one knows at all where the place of His glory is — for the ways of His mishpat are impossible to grasp, since the mishpat is included within tzedakah — and this is impossible to grasp at all, as mentioned above. And therefore they say this with a great tumult — for they tremble greatly from His awe, blessed be He, at that time, because they understand from afar that there is a very, very wondrous chesed which is the essential greatness of the Creator, blessed be He — which they cannot grasp in any way. Only the tzadikim who were in this world [can grasp it], etc. And therefore they say afterward: "From His place, He shall turn in mercy to His people", etc. — for from there, specifically, He draws new mercies each time, as mentioned above.
The Ten Days of Teshuvah correspond to the Ten Martyrs, for only through their power can one return and draw atonement. And therefore we mention them on Yom Kippur. For since the Churban [destruction of the Temple], this chesed is drawn only through those who were killed for the sanctification of His Name, etc. — whose essence and generality are the Ten Martyrs. This is the aspect of the power of the tzadikim who dwell in the dust, mentioned above. For the truly great tzadikim, even when they died in their beds, also died for the sanctification of Hashem — for throughout their entire lives they gave up their lives for the sanctification of the Name in many aspects, all the more so at the very end, at their actual passing.
"For Your chesed is great upon me, and You have saved my soul from the lowest depths" [Psalms 86:13]. "And You, Hashem, are a G-d compassionate and gracious", etc. "Grant Your strength to Your servant" [Psalms 86:16], etc. — for of all the requests, he requests azus d'kedushah [holy boldness]. And this is "grant Your strength" — specifically — which is drawn from Your Torah and Your prayer. And understand — for "Hashem, mighty and valiant; Hashem, valiant in war" [Psalms 24:8]. "The G-d of Yisrael gives strength" [Psalms 68:36], etc. — "Ascribe strength to G-d" [Psalms 68:35]. And as is explained elsewhere regarding azus d'kedushah, etc. — that [they] are dependent on each other, etc. "G-d is awesome from Your sanctuaries" [Psalms 68:36] — both in its building and in its destruction — for then one sustains oneself through the mikdash me'at [miniature sanctuary], as our Sages of blessed memory said. And from there: "The G-d of Yisrael gives strength and power to the nation", etc. "My strength — to You I will sing, for G-d is my stronghold, the G-d of my chesed" [Psalms 59:18] — for through the aforementioned chasadim, azus d'kedushah is drawn. "His strength — to You I will guard, for G-d is my stronghold; the G-d of my chesed shall go before me" [Psalms 59:10-11], etc. For that which weakens a person's resolve — this is the aspect of transforming the attribute of mercy into the attribute of din, as is the way of the wicked, as our Sages of blessed memory said. For the Toras chesed [Torah of lovingkindness] warns about punishment in order to return [to good], not in order to distance, G-d forbid. [The wicked one] transforms it to weaken and distance, G-d forbid. But the tzadikim do the opposite — they transform the attribute of din into the attribute of mercy, for they draw new chasadim constantly, until there is fulfilled:
"The sin of Yisrael shall be sought, and it is not there" [Jeremiah 50:20] — for the descent is the purpose of the ascent. Because he was in such descents and strengthened himself with such azus d'kedushah against such [spiritual] humiliations, etc. — through the power of the tzadik who merited the aforementioned na'aseh v'nishma — through this, everything is transformed into ascent. For through Toras Hashem and t'filas Hashem, everything is transformed to good and chesed. And therefore we begin to rise for Selichos [penitential prayers] immediately after Shabbos. And as we say: "At the departure of [Shabbos] rest, we came before You first." For the essential drawing of the mercies and new chasadim to merit forgiveness is through Shabbos, which is the good gift, etc. For one must inform [the recipient] that he wants to give him a gift, so that the recipient will prepare himself to receive it. And as it is written regarding Shabbos: "And they shall prepare what they bring in" [Exodus 16:5] — for Shabbos, which is the good gift as mentioned above, needs preparation and invitation. "And the paths of Your chasadim You have revealed to him, and informed him", etc. "Hashem reigns; He is clothed in majesty; Hashem is clothed — He has girded Himself with strength" [Psalms 93:1] — the aspect of azus d'kedushah that He bestows upon us — through which precisely: "The world is established; it shall not be moved" — for the essential sustenance of the world is through this, since only through this does one receive and uphold the Torah, as mentioned above. "Your throne is established from then" [Psalms 93:2] — the aspect of Rosh Hashanah, when all these rectifications take place. And this is: "from the world, You are" — for from the beginning of the creation of the world, the Throne was established to sit upon on Rosh Hashanah, when the world was created — that is, Adam HaRishon [was created then]. And the essential azus is the holy voices, as mentioned above. But there are, in contrast, voices of the Sitra Achra — which is the boldness of the Sitra Achra — that thunder and roar with their voice exceedingly. And this is: "From the voices of many waters, the mighty breakers of the sea" — of the Sitra Achra — "mightier on high is Hashem" [Psalms 93:4] — for the azus d'kedushah rises above them. For "Your testimonies" — the aspect of the two adornments (adayim) mentioned above — "are very faithful" — in the aspect of: "the testimony of Hashem is faithful" [Psalms 19:8]. And this is: "For Your House, holiness is fitting" [Psalms 93:5] — which is the Beis HaMikdash, from which Torah goes forth, and it is a house of prayer — "Hashem, for length of days." And as Rashi explains there: even though the days have been long [in exile], nevertheless, "Your testimonies are very faithful" — for through Toras Hashem and t'filas Hashem, we will merit azus d'kedushah always, to vanquish everything, etc., as mentioned above. And this is the aspect of the wondrous Midrash brought on the verse "Blow [the shofar]", etc.: that the Holy One, blessed be He, says to the Satan on Rosh Hashanah: "Bring witnesses!" And [the Satan] brings only the sun. And the Holy One, blessed be He, says: "By two witnesses shall a matter be established" [Deuteronomy 19:15]. And [the Satan] goes to bring the moon, and she conceals herself. And he seeks her and cannot find her. And then the Holy One, blessed be He, rises from the Throne of Din and sits upon the Throne of Mercy.
The sun is the aspect of Torah, as Rashi explains on the verse "under the sun" in Koheles [Ecclesiastes]. And the moon is the aspect of the kingdom of David, as is known — the aspect of prayer. And [the moon] receives from the Torah and is higher than the Torah, in the aspect of: "A woman of valor is the crown of her husband" [Proverbs 12:4]. For one makes from the Torah — prayer; that is, from Toras Hashem. And afterward, from the prayer becomes Torah — that is, one's own Torah — which one merits only through prayer. And the essence of prayer is deveikus and bitul to the Ain Sof, and longing and yearning for Him, blessed be He, without end. And through this one merits to pray properly, until one acts upon and creates from this one's own Torah. It emerges that then the prayer is in the aspect of na'aseh — and then one returns and nullifies oneself again with longing, etc., as mentioned above. It emerges that the essential nishma is the aspect of deveikus and bitul and ratzon, etc. And therefore the Satan can only bring one witness — which is the sun, the aspect of Torah — that is, the blemishes of each one who blemished through his deeds. For the crown of na'aseh, Yisrael has lost. But one does not rely on one witness. And [the Satan] goes to bring the moon, and she conceals herself — for the crown of nishma remains with Yisrael, because their longing and yearning can never be nullified. For "all desire to fear Your Name" [Nehemiah 1:11]. And as it is written: "Do not arouse and do not awaken [love]... until it desires" [Song of Songs 2:7]. For the ratzon [will/desire] extends to infinity.
And therefore [the Satan] cannot find the moon — for she conceals herself greatly. For the inner longing of each Jew is very hidden from all. And this is itself what is written in Midrash Rabbah: that the crown of nishma remains. For the na'aseh is in a great state of smallness, from the immensity of the descent in exile, in the aspect of: "she has descended wondrously" [Lamentations 1:9]. But the ratzon burns without end. And therefore we say regarding every mitzvah: "as if I have fulfilled it in all its details", etc. And because of this very thing, two witnesses are needed — for they clarify the truth and the emunah. For wherever there are two Jews, they are in the aspect of na'aseh v'nishma, etc. For in every person and at every level, there is the aspect of na'aseh v'nishma. And even though the na'aseh has been lost, certainly the r'shimu [residual impression] remains — for we do still perform and uphold all the mitzvos; only that it is in a state of smallness, etc., as mentioned above. And therefore two [witnesses] are always believed — for through them emunah is built, as mentioned above.
And then, while the moon is concealing herself, they blow the shofar — for through the deveikus and ratzon mentioned above, the voices of the shofar are strengthened and aroused — a voice of strength, the voice of a shofar exceedingly strong — to strengthen everyone with azus d'kedushah. And then the Holy One, blessed be He, rises from the Throne [of Din], etc. The early pious ones would wait for one hour before prayer — in the deveikus and ratzon mentioned above. And afterward they would pray and achieve their request — until from [the prayer] the aspect of "his own Torah" would be made. And therefore they would immediately return and wait — in order to make from the prayer the aspect of "his own Torah." And so on forever. And therefore their Torah was preserved. And therefore we always conclude the prayer: "May the words of my mouth be acceptable" — that is, the prayer — "and the meditation of my heart" — the aspect of the aforementioned deveikus. And therefore we say afterward: "He Who makes peace" — which is the completion of the rectification. "And may it be Your will that the Beis HaMikdash be rebuilt speedily in our days, and grant our portion in Your Torah" — which is the generality of all the above.
The aforementioned Torah-teaching speaks from head to foot. The two crowns [of na'aseh v'nishma] are the aspect of the head — "and eternal joy upon their heads" [Isaiah 35:10]. Through them one merits the voices that emerge from the mouth — which is the aspect of malchus [kingship], etc. — that is in the head. And through this, azus d'kedushah is strengthened, to subdue the brazenness of the body. And through this, the body of holiness is rectified. And through this, the seal of the hands and feet is rectified — the aspect of the hands and feet. And "its end is embedded in its beginning and its beginning in its end" — like the blood and vitality in the stature of a person, which circulate and run and revolve from head to heel many times.
And therefore one can begin from any aspect one wishes — whether from the deveikus and ratzon mentioned above, or from azus d'kedushah, which is the voices, etc. And everything is through the power of the "head" — which is the one who has fully merited the two adornments mentioned above — which are Toras Hashem and t'filas Hashem.
And boshes panim [shame/humility of face] leads to Gan Eden and saves from nahama d'kisufa mentioned above. And everything is through His wondrous chesed that the angels do not grasp — only the tzadikim who grasp Toras Hashem and t'filas Hashem, which are the aspect of mishpat and tzedakah, etc. For boshes panim is the aspect of nishma, as explained there. Also [it is possible] to explain through this the statement of the Holy Zohar: "And then from within the voices and roarings of those mighty warriors of strength", etc. And regarding this it is written: "Mighty in strength, who fulfill His word, to hear the voice of His word" [Psalms 103:20] — the aspect of na'aseh v'nishma mentioned above.
The angels said: "Place Your glory upon the heavens" [Psalms 8:2] — for they are "mighty in strength, who fulfill His word, to hear", etc. For they said that they too would fulfill the mitzvos of the Torah with such great intellect that they would afterward also merit to attain the nishma, etc. — from level to level. And Hashem, blessed be He, answered them: "Do you have an evil inclination among you? Did you descend to Egypt?" For it is impossible to ascend from level to level except through the descent that is the purpose of the ascent. And this is not applicable to you.
And the essential [point is] that in the very depth of the descent of descents, G-d forbid, in general and in particular, all sustenance is through Toras Hashem and t'filas Hashem themselves. And the essential [aspect] is t'filas Hashem, which is the complete statement (ma'amar hashalem) — where everything is included: father and son as one — through which is drawn each time, and especially on Rosh Hashanah, a wondrous new chesed, etc.
When one merits the aspect of father and son as one, then precisely one is in the aspect of a son in completeness. And the essential [means of] meriting this level is through [the tzadik] who has merited the above. "On that day, the sin of Yisrael shall be sought, and it is not there" [Jeremiah 50:20], as mentioned above. And the essential seeking [of the sin] afterward — [this is] so that they merit there in the World to Come an even greater ascent, in the aspect of the descent being the purpose of the ascent. And there [in the World to Come], descent is not applicable to them. But by lowering themselves each time from the place where they are, to raise up souls from the depths of weeping, etc. — through this they merit great ascents, etc. And this is: "Fortunate are those who dwell in Your House" [Psalms 84:5] — the aspect of the Beis HaMikdash, which is comprised of Torah and prayer, as mentioned above — "they shall praise You forever, Selah" — the aspect of prayer, which is the essential completeness of joy, as explained there.
And this is: "Fortunate is the man who has strength in You" [Psalms 84:6] — the aspect of azus d'kedushah. And this is: "pathways are in their hearts" — for through azus d'kedushah, the aspect of joy, one can settle oneself each time, to strengthen oneself and not fall further, G-d forbid, and to fulfill at least: "Do not be exceedingly wicked", as our Sages of blessed memory said, etc.
And this is: "Those who pass through the valley of weeping" [Psalms 84:7] — the aspect of the descent — "transform it into a spring" — the aspect of the spring of wisdom, "a spring from the House of Hashem shall go forth" [Joel 4:18] — "also with blessings", etc. — for from there come all the blessings. And through this: "they shall go from strength to strength" [Psalms 84:8] — ascending from level to level, both in this world and in the World to Come, as mentioned above. For this verse is expounded regarding the tzadikim, who have no rest even in the World to Come — that is, as mentioned above. For all our strength is only from them, as mentioned above. And this is why we say throughout the Ten Days of Teshuvah: "the King of mishpat" — even though in truth, at that time He performs much tzedakah and chesed, etc., as mentioned above. But it is known that the chesed cannot be received, from the abundance of light, except through the tzimtzum, which is the aspect of din. And therefore in truth, the din and the gevurah are the aspect of a great chesed. And at all levels, in every aspect of Torah and prayer — which are the aspects of mishpat and tzedakah — even within the tzedakah there is some aspect of mishpat. For at the lofty level [where] this tzedakah — which is the aspect of prayer — is [itself] the aspect of Torah, which is the aspect of mishpat. And understand this well. But at the level of Toras Hashem and t'filas Hashem, there the prayer is chesed chinam [free chesed] alone — which is impossible to receive at all except through the aspect of mishpat, the aspect of Torah. And this is the essential aspect of the Torah study of Hashem, blessed be He, Himself, as it were — who occupies Himself with Torah each day. That is, as it were, He too Himself occupies Himself with making from the prayer — Torah; from tzedakah — mishpat. For when He acts upon Himself through His prayer, to perform chesed with Yisrael — it is impossible to draw it into the world except by clothing it in the Torah, in the aspect of mishpat. For He, blessed be He, through mishpat, specifically, performs tzedakah. For it is truly "the wonders of the One Who is perfect in knowledge" [Job 37:16]. And therefore on Rosh Hashanah and the Ten Days of Teshuvah, when the world was created and He, blessed be He, draws the supreme chesed at the highest level, as mentioned above — which is the aspect of t'filas Hashem literally, the aspect of tzedakah — it is impossible then to mention the name of tzedakah and chesed at all. For this chesed and tzedakah have no graspable existence at all, as mentioned above. And therefore we mention only the mishpat, and say only "the King of mishpat" and "the Holy King" — and we do not mention the Name Kel [a Name denoting chesed], nor the name tzedakah. For this chesed and tzedakah cannot be mentioned at all, except through the aspect of mishpat. For this is the essential chesed and tzedakah — that He clothes such chesed and tzedakah in the aspect of mishpat. Through which, specifically, we are sustained through the wonders of His hidden chasadim, clothed in His good mishpat.
And from there it descends and comes down to each person — mercies and chasadim, etc. — which are the chasadim drawn from Yom Kippur through the end of Sukkos, etc. And this is: "Seek Hashem when He can be found" [Isaiah 55:6], etc. — "these are the Ten Days of Teshuvah" — for then a very wondrous chesed is drawn, through the aspect of t'filas Hashem, as mentioned above. And this is: "Let the wicked forsake his way" [Isaiah 55:7], etc. — "and let him return", etc. — "for My thoughts are not your thoughts, nor are [your ways My ways]" [Isaiah 55:8], etc. For this chesed is exceedingly lofty — impossible to grasp — for it is the aspect of the supreme concealment, the aspect of t'filas Hashem, as mentioned above. Core Framework: Based on Likutay Moharan II:22 ("Chosam b'soch chosam"). The entire halacha explores the paradox of mishpat (justice/judgment) and tzedakah (charity/free mercy) — two opposites that Hashem combines in a way impossible for even angels to grasp. Everything in Creation is ultimately chesed, but the chesed must be hidden within din to be received. This mirrors the requirement that a gift deed be written publicly (kisvu'hu b'shuka) — the hidden chesed must be brought from concealment to revelation. Na'aseh v'Nishma: "We will do" = Torah = mishpat = the revealed dimension. "We will hear" = prayer = tzedakah = the concealed dimension = deveikus/longing/desire. The crown of na'aseh was lost through sin; the crown of nishma remains forever — because every Jew's inner desire to return can never be extinguished. Rosh Hashanah Renewal: Each year recreates Creation anew. The Satan brings only one witness (the sun = Torah = blemishes in na'aseh). He can't find the moon (prayer = nishma = hidden desire) — so Hashem moves from Throne of Din to Throne of Mercy. The shofar arouses azus d'kedushah (holy boldness) — the essential tool against all spiritual descent.
The Tzadikim Who Dwell in Dust: Since the Churban, new chasadim are drawn especially through tzadikim who gave their lives for the sanctification of Hashem's Name. We prostrate at their graves, especially on Rosh Hashanah, to draw wondrous new chasadim. "The descent is the purpose of the ascent." "The King of Mishpat": On Rosh Hashanah and the Ten Days of Teshuvah, we say "the King of Mishpat" — not because there is only judgment, but because the chesed is SO lofty it cannot be named. It can only be received when clothed in mishpat. "Through mishpat, He performs tzedakah" — the ultimate divine paradox.

Segment 5
HE:
הלכה ו
~ אות א
על פי התורה תקעו תוכחה בסימן ח' עיין שם מה שכתוב (ב~ אות ו') בענין נפל~ אות נור~ אות עוצם ריבוי הבתים שבונה הצדיק על ידי שנתוסף שכן להקיבוץ הקדוש של ישראל כי נתרבין הצרופים עד שאין חקר וכו' עיין שם היטב ובמה שמבוא בדבריבו בזה בפרט בהלכות ציצית הלכה ז' ובהלכות פריה ורביה הלכה ה' וכו'
וזה בחינתמצות בנין בית הכנסת ובית המדרש שהיא מצוה רבה מאד הקיימת לדורות אם כוונתו לשם שמים. כי בבית הכנסת מתכנסים כל הנפשות של קיבוץ בני ישראל להתפלל ולומר קדושה וברכו וכו', ולשם מתכנסים כל השכנים הנוספים בכל פעם אל הקיבוץ הקדוש. וכנראה בחוש שבמקום שאין בו בית הכנסת ובית המדרש קשה לקבץ מנין ואפילו כשיש לפעמים מנין מתפללין זה בכה וזה בכה והרבה מתפללין ביחידות ואינם באים להתוסף להיות שכנים אל קיבוץ הקדוש שעוסקים בדברים שבקדושה לומר קדיש וברכו וכו' ועל כן הוא בודאי מצוה רבה עד אין חקר לבהשתדל בבנין בית הכנסת ובית המדרש לשם שמים וכמו שפירש רש"י על פסוק (קהלת ה') ומי אוב בהמון לא תבואה גם זה הבל, שאפילו כשאעושה מצות רבות ואין בהם מצוה הקיימת לדורות כגון בנין בית הכנסת וספר תורה וכו' עיין שם:
~ אות ב
ובשביל זה כופין בני העיר זה את זה לבנות בית הכנסת ובית המדרש. כי בודאי יכולין לכפות זה את זה. מאחר שמכל הנפשות שמתכנסים לבית הכנסת נעשים צירופים נפלאים, וכל אחד מישראל מצטרף עם חבירו ונצטרפים ונעשים מהם בתים ובנינים נפלאים, על כן בודאי יכולין לכפות זה את זה. כי כולים חשובים כנפש אחד כמו שאמרו רז"ל (מובא בפירוש רש"י בראשית מ"ו) על שבעים נפש של בית יעקב שנקראים נפש בלשון יחיד. כי זהו המעלה של ישראל עם קדוש שכל מה שנתרבין יותר נכללין בתכלית האחדות יותר על ידי הצירופים הנ"ל, וכמבואר מזה במקום אחר. ומאחר שכולם חשובים כאחד ונצרטפין יחד בודאי יכול כל אחד לכוף את חבירו כמו שבאדם אחד יכול אבר אחד לכוף שאר הגוף בשביל טובתו של כלל האדם. גם מבואר ומובן שם בהתורה הנ"ל שהתפלה הנוראה נבנית על פי תוספת שכנים אל הקדושה הוא בבחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח גדול המבואר שם. (וכמבואר לקמן ב~ אות י"ב) ועל כן בודאי כופין זה את זה לבנות בית הכנסת ובית המדרש, כי יש להם כח לכפות על ידי הכח של הבעל כח הנל, שמתפלל תלה בבחינת דין שזהו בחינת כפיה שהוא בחינת דינים וגבורות שיש להם כח לכפות לבנות בית הכנסת כדי שיתוספו שכנים רבים אל בית התפלה שיעלו משם שעשועים נפלאים לפניו יתברך שזה נמשך מהכח של הבעל כח הנ"ל כנ"ל:
~ אות ג
ועל כן צריכין לנהוג כבוד גדול מאד בבית הכנסת ובית המדרש. כי עיקר תכלית בנין הבית הכנסת ובית המדרש הוא בשביל לגלות אמונת חידוש העולם שנתגלה על ידי בחינת רוח נבואה של צדיקי אמת שבכל דור שהוא בחינת קבלת התורה שזה נמשך על ידי הכבוד שנתרבה על ידי הגרים ובעלי תשובה שנעשין על ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל כמו שכתוב שם. ועל כן צריכין לנהוג כבוד גדול שם בבית הכנסת ובית המדרש הוא כבוד המקום השוכן שם. כי על די הכבוש נמשך קבלת התורה בחינת רוח נבואה שעל ידי זה מתברר אמונת חידוש העולם שזה העיר כנ"ל:
~ אות ד
ועל כן קדושת בית המדרש חמורה יותר מקדושת בית הכנסת. כי שם בבית המדרש עוסקים בתורה שזהו בחינת קבלת התרוה שעל ידי זה עיקר בירור האמונה כנ"ל. וגם בבית הכנסת עוסקים בתורה, כי אומרים שם קריאת שמע ופרשת הקרבנות וקדושת ובא לציון שכל זה בחינת עסק התורה שמקיימין כל הפשוטים שבישראל בכל יום כמו שאמרו רז"ל. אבל בית המדרש קדוש ביותר כי שם עוסקים בתורה הרבה בכל יום ועל כן קדושתו חמורה יותר. כי עיקר תיקון התפלה הנ"ל הוא לזכות לגלות אמונת חידוש העולם שה נעשה על ידי עסק התורה לשמה שהוא בחינת קבלת התורה שזוכין עלידי צדיקי אמת שמהם נמשך עיקר קדושת הבית הכנסת ובית המדרש, כי הצדיקים עוסקים תמיד בבנין המשכן והבית המקדש כמו שכתב אדמו"ר ז"ל במקום אחר וכמו שאמרו רז"ל (ברכות ל"ג) כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו שמשם כל קדושת הבית הכנסת ובית המדרש בבחינת (יחזקאל י"א) כי הרחקתים בגוים וכי הפיצותים בארצות ואהי להם לקדש מעט ודרשו רז"ל (מגילה כ"ט) אלו בית כנסיות ובתי מדרשות, כי הם מקדש מעט שנמשך קדושתם מהמשכן ובית המקדש שעוסקים הצדיקים בבנינו בכל דור ודור כנ"ל. כי הם ממשיכין בחינת רוח בואה שהוא בחינת קבלת התורה שעל ידי זה מתברר האמונה שזה עיקר קדושת הבית הכנסת ובית המדרש. כי עיקר כלל הקדושה היא האמונה הקדושה בבחינת (תהלים פ"ט) אף אמונתך בקהל קדושים וכתיב (הושע י"ב) ועם קדושים נאמן (וכמו שכתוב בהתורה חב"ח בסימן כ"ב). כי עיקר בחינת קבלת התורה הוא במשכן שם דיבר ה' עם משה כמו שפירש רש"י, שמיום שהוקם המשכן לא נדבר עמו אלא באהל מועד. וכן בבית המקדש שם נתבררו כל הלכות התורה כמו שכתוב (ישעיה ב') כי מציון תצא תורה. וזה בחינת קדושת הבית הכנסת ובית המדרש שהם מקדש מעט. ועל כן בית המדרש קדושתו חמורה יותר כי שם עיקר עסק התורה וכנ"ל:
~ אות ה
ועל כן נקרא בית המדרש, בחינת דרשו ה' ועוזו כי צריכין לבקש ולדרוש את ה' מאד, דהיינו לחפש ולבקש את האמונה הקדושה בבחינת אם יש עשה משפט מבקש אמונה ואסלח לה (ירמיה ה') וכמו שכתוב בהתורה תקעו אמונה בסימן ה' שצריכין לחפש ולבקש את עצמו מאד איך אוחזין באמונה וכו' עיין שם. והעיקר על ידי שמחפשין ודורשין ומבקשין באמת למצוא את הצדיקי אמת שיש להם בחינת רוח הקדש רוח נבואה שעל ידם עיקר המשכת התורה בכל דור שעל ידי זה עיקר בירור אמונת חידוש העולם שהוא העיקר כנ"ל. ועל כן נקרא בית המדרש לשון דורש ומבקש וכנ"ל. וגם על פי פשוטו שנקרא בית המדרש על שם הדרשות שדורשים שם בתורה. הכל הוא בחינה אחת עם הנ"ל שהוא מה שצריכן לדרוש ולבקש את הצדיק אמת שממשיכין אמונת חידוש העולם. כי כל הדרשות שמחדשים בתורה בדרך האמת הכל הוא בשביל זה כדי להמשיך מחדש בחינת קבלת התורה בכל עת כדי לגלות אמונת חידוש העולם. ועל כן הוא מעלה גדולה ונוראה מאד כשזוכין לחדש בתורה חידושים אמתיים כי נחשב כאלו ברא את העולם מחדש כמו שכתוב בזוהר הקדוש שנעשין מהם שמי חדשים וארץ וחדשה כי חידושי תורה אמתיים הם בחינת עדות על מצי~ אותו ואחדותו וחידוש העולם על ידי שרואין שנמשכין חידושים נפלאים כאלו בדרך האמונה הקדושה שאי אפשר לגלותם כי אם ברוח הקדש וכו' עיין שם. וכן ראינו אחר כך מהצדיקים הגדולים שבאו אחריו וכמובא מזה במקום אחר (ולעיל בהלכות קריאת התורה אותל"ו) שבשביל זה נקראת התורה עדות עיין שם. ועל כן קדושת בית המדרש חמורה ביותר. כי עיקר התגלות אמונת חידוש העולם הוא על ידי בחינת בית המדרש על ידי שואלין ודורשין למצוא חידושי תורה של הצדיקי אמת שיש להם בחינת רוח הקדש על ידי זה עיקר בירור האמונה שזה עיקר הקדושה כנ"ל:
~ אות ו
ועל כן (ברכות ח') רב אמי ורב אסי אף על גב דהוי להו תליסר בי כנישתא לא הוו מצלי אלא היכי דהוו גרסי. כי מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה. משמוע דייקא. כי שמיעה בלבא תליא. בחינת הט אזנך ושמע דברי חכמים שזהו בחינת אמונת חכמים. כי צריכין להטות אזנו היטב היטב לשמוע דברי חכמים להבחין בין האמת הברור ובין האמת אינו ברור מכל שכן בין השקר, עד שיזכה למצוא נקודת האמת לאמתו שעל ידי זה מתברר האמונה כנ"ל. כי עיקר עסק התורה צריך שיהיה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים, ומי שמסיר אזנו משמוע תורה בבחינה זאת גם תפלתו תועבה. כי בודאי לא תיקן הג' מוחין שהם בחינת ג' מחיצות פרוסות בפני תאוה זאת שנקראת תועבה. ועל ידי זה אמונתו פגומה שהוא בחינת עבודה זרה (כמו שכתוב במקום אחר שפגם אמונה הוא בחינת עבודה זרה) שנקראת תועבה. ועל כן צריכין לחפש ולבקש ולדרוש מאד למצוא את הרבה האמת שימשע ממנו תורה שנאמרה בבחינת רוח הקדש שעל ידי זה מתברר האמונה שזה עיקר קדושת הבית המדרש ועל ידי זה עיקר תיקון התפלה עלידי השיר שיתעורר על ידי תיקון האמונה שמשם כל התפלות והשירות והתשבחות כמו שכתוב שם:
~ אות ז
וזה שכתוב בשלחן ערוך (אורח חיים סימן ק"נ ס"א) שגם כופין זה את זה לקנות תורה ונביאים וכתובים. והאחרונים כתבו שהאידנא כופין לקנות גמרות ושאר ספרים קדושים. כי בודאי כופין לקנות תנ"כ וללמוד בהם להמשיך בחינת רוח נבואה שעל ידי זה עיקר בירור האמונה כנ"ל. ועל כן כתבו האחרונים שעכשיו צריכין לקנות גם שאר ספרים קדושים. כי בודאי אין דור יתום וכל הספרים הקדושים יש בהם בחינת רוח הקדש שעל ידי זה מתברר האמונה וכנ"ל, שבשביל זה עיקר בנין הבית הכנסת ובית המדרש ועל כן בודאי כופין על זה וכנ"ל:
~ אות ח
וזה בחינת (שם ס"ב) אין בונין בית הכנסת אלא בגובהה של עיר ואסור להגביה ביתו מבית הכנסת. כי כבר מבואר שעיקר קדושת הבית הכנסת הוא שיתוספו ויתקבצו ויתכנסו לשם תוספת שכנים הרבה בכל פעם עד שנזכה על ידי זה לבנין ירושלים ובית המקדש בבחינת (תהלים ק"מ) בונה ירושלים וכו' נדחי ישראל יכנס. נדחי ישראל יכנס זה בחינת תוספת השכנים אל קיבוץ ישראל הקדוש בבתי כנסיות ובתי מדרשות שעל ידי זה נתכנסין כל הנדחים שבעולם, אפילו ~ אותן המונחים בחוץ בבחינת (איכה ד') תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות וכמבואר כל זה במקום אחר על ידי זה בונה ירושלים ה'. כי עיקר בנין ירושלים עיר הקדש שנבנית מבתים רבים של הקדושה, כי בנינה נמשך מבחינת ריבוי הבתים הנ"ל של תוספת שכנים. ועל כן הפסוק משבח ומפליג מאד מאד בשבח הבתים והארמונות של ירושלים כמו שכתוב (תהלים מ"ח) שיתו לבכם לחילה פסגו ארמנותיה. וכתיב (שם) יפה נוף משוש כל הארץ קרית מלך רב אלקים בארמנותיה נודע למשגב. בארמנותיה דייקא כי הבתים והארמונות של ירושלים נבנים בשרשן מבחינת הצירופים הנפלאים והנוראים הנ"ל שעל ידי זה יתגלה אלקותו ואחדותו וממשלתו לעינן כל בחינת אלקים בארמנותיה נודע למשגב. כי על ידי ריבוי הצירופים הנ"ל שנעשין על ידי התפלה השלימה בתוספת שכנים שזה נמשך מהכח של הבעל כח גדול הנ"ל שעל ידי זה עושה בעלי תשובה וגרים, על ידי זה מתרה כבודו יתברך מאד כמו שכתוב שם ועל ידי זה זוכין לבחינת קבלת התורה שהוא בחינת רוח נבואה וכו', שעל ידי זה זוכין לאמונת חידוש העולם וכו' כנ"ל. שזה עיקר ידיעת אלקותו יתברך כמובן לכל וכמבואר בכל הספרים הקדושים שאמונת חידוש העולם הוא עיקר היסוד של כל ידיעות נשגבות אלקותו יתברך ועל כן דייקא על ידי הבתים והארמונות של ירושלם שנבנים מצירופים הנ"ל, שעל ידי זה מתברר ונתחזר אמונת חידוש העולם כנ"ל, על ידי זה דייקא אלהים נודע למשגב ועל כן אלהים בארמנותיה נודע למשגב וכנ"ל וכל זה זוכין על י ידי הבית הכנסת ובית המדרש שהם בחינת מקדש מעט שלשם מתכנסין כל השכנים שהם הנפשות הנוספין אל הקיבוץ הקדוש וכו' וכנ"ל:
~ אות ט
נמצא שעיקר בנין הבית הכנסת והבית המדרש הוא בשביל ריבוי כבודו יתברך על ידי ריבוי הנפשות וכוף על כן צריכין ליזהר מאד מאד בבית הכנסת ובית המדרש לבטל כבוד עצמו לגמרי רק להרבות כבוד המקום כנ"ל.וכל העוסקים בבנין הבית הכנסת ובית המדרש ובקיומו להספיק הצטרכות הבית הכנסת והבית המדרש וכן כל הנכנסין לבית הכנסת ולבית המדרש שהם עיקר קדושת הבית הכנסת ובית המדרש, שכולם לא יהיה כוונתם ח"ו בשביל כבוד עצמן רק בשביל כבוד המקום ברוך הוא. כי עיקר התיקון על ידי הכבוד דהיינו על ידי כבוד שמים שנתרבה על ידי קיבוץ הנפשות כנ"ל, שעל ידי זה זוכין לבחינת רוח נבואה וכו' וכל התקונים הנ"ל. ועל כן כל מי שעוסק בבנין הבית המדרש ותקונו וקיומו, או אלו הנכנסין לבית המדרש וכוונתו בשביל עצמו בשביל כבודו ח"ו, הוא פוגם מאד כנ"ל. בפרט כשבאים ח"ו לכלל מחלוקת על ידי רדיפת הכבוד של כל אחד ואחד שכל אחד רוצה שהוא יהיה מראשי הקרואים לספר תורה ויעלה לששי וכו' וכו' כמצוי הרבה כל זה בעוונותינו הרבים. מכל שכן וכל שכן כשחולקים על יראי ה' האמתיים הנמצאים בכל בית המדרש החותרים ומתיגעים להתפלל בכוונה עד שמוכרחים להגביה קולם לעורר הכוונה, ושאר העם לא די שאינם מייגעים עצמם בזה להתפלל בכוונה והם טרודים מבמחשבתם בשעת התפלה בכל מיני שטותים ובלבולים שלהם במשא ומתן וכו' כאשר הם יודעים בנפשם, אף גם הם חורקים שנם וגוערים על המתייגעים להתפלל בכוונה ומבלבלים ~ אותם מן הכוונה. והם עוסקים בדברים בטלים ושיחות חולין בשעת התפלה ובשעת קריאת התרוה וכו'ומבלבלים התפלה. ועוד הם מחציפים פניהם ואומרים שאלו היריאים המגביהים קולם בתתפלה הם מבלבלים ~ אותם מבלבול מחשבות רעות שלהם. וכל אלו וכיוצא בהם הם בכלל מחריבי הבית הכנסת ובית המדרש. כי עיקר חורבן בית המקדש היה על ידי שנאת חנם שנתרבה על ידי רדיפת הכבוד של כל אחד וכו' ועל ידי זה כל אריכת הגלות (כמו שכתבו במקום אחר בהתורה אני ה' הוא שמי בסימן י"א). אבל סתם ישראל הכשרים רובם כוונתם לטובה. אך בעוונותינו הרבים יש בתי כנסיות לרעה ממש והם אלו שנתחדשו עכשיו וכו' המקום ירחם. בפרט ~ אותן נשמעין מרחוק ריחם הרע שפרקו עול לגמרי וכו', אשר הם בעצמן מעידין שעדיין לא היתה כזאת רק זה כמו עשרים שנה שנתחדשו (שנקראים קירחע) אשר גם רוב מלכיהם געלו ומאסו בהם כאשר כבר נדפס גודל הרעש שנעשה שם עד שרוב הרבנים הכשרים פעלו אצל השרים לעקרם ולבטלם אוי לאזנים שכך שומעות אוי לדור שעלתה בימיו כך. ועל כל אלו הבתי כנסיות לרעה נאמר מה שכתוב בזוהר הקדוש (בראשית דף כ"ה ע"ב) שהם בכלל בוני המגדל כי כל בוני המגדל היו כופרים באמונת חידוש העולם שמשם היו כל טעותיהם (אשר גם עתה כל הכופרים הגדולים נקראים על שמם פ"מ כידוע). ועל כן אמרו (בראשית י"א) הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים, כי הם ההיפך מכל התיקונים הנ"ל שעל ידי זה זוכין לאמונת חידוש העולם. כי הם אומרים הבה נבנה לנו עיר כי את זה לעומת זה שרוצמים להתקבץ ולבנות עיר מבתים רעים שלהם מבניני דעות רעות שלהם עד שרוצים לעשות מגדל וראשו בשמים לבנות בנין גבוה מדעות רעות שלהם עד שיגיע ראשו בשמים למרוד נגד המקום להפוך הקערה על פיה ח"ו ולכפור בעיקר כמו שכתוב שם ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחרים ופירש רש"י ודברים אחדים אמרו וכו' שכל זה הוא בחינת כפירות בחידוש העולם כמובן למשכיל. כי בודאי לא היו משוגעים וטפשים גמורים שאמרו שיעשו מלחמה עם הבורא יתברך רק כל כוונתם היה שיעשו מלחמה בעותיהם הרעות שיבנו שם נגד הדעות האמתיות של אמונת חידוש העולם שהם מכניסים וקובעים בלב כל אחד ידיעת אלקותו יתברך. והם רצו לסלק שכינתו מן התחתונים שלא יזכר ח"ו שם ה' עוד שזה כל פנימיות כוונתם הרעה של בוני המגדל שהיה אז ושל כל הכופרים של עכשיו שהם גם כן בבחינת בוני המגדל וכמו שכתוב החושבים להשכיח את שמי וכו'.ול כן אמרו ונעשה לנו שם, כי רוצים להמשיך השם והכבוד לעצמו כי הם פוגמים בשם ה' שהוא בחינת כבודו יתברך כמו שכתוב (תהלים ע"ב) וברוך שם כבודו לעולם וכו':
~ אות י
וכל זה מרומז בדברי רז"ל (שבת י"א) שאמרו שאסור להגביה ביתו מבית הכנסת. כי הבית של כל אחד זה בחינת כבוד, כי עיקר הכבוד הוא בחינת ביתו של אדם כמו שכתוב (תהלים מ"ט) כי ירבה כבוד ביתו וכמו שכתוב (ישעיה מ"ד) כתפארת אדם לשבת בית. היינו שאסור להגביה ביתו שהוא בחינת כבודו, להגביהו יותר מהבית הכנסת, שירצה ח"ו להגביה כבודו על כבוד הבית הכנסת. עד שכל כווונתו בעוסקו בבנין הבית כנסת ובקיומו הוא בשביל כבוד עצמו כנ"ל. כי אז הוא בבחנית בוני המגדל וכו' כנ"ל. כי צריך להגביה רק את הבית הכנסת שיהיה גבוה מכל הבתים שבעיר, למסור כל הכבוד להבית הכנסת ולבטל כל הכבודו נגד הבית הכנסת ובית המדרש. כי עיקר תיקון הבית הכנסת ובית המדרש הוא על ידי ריבוי כבוד השם יתברך שנתרבה על ידי קיבוץ כל הנפשות וכו' שעל ידי זה זוכין לאמונת חידוש העולם ולבטל ולעקור דעות בוני המגדל שזה עיקר קדושת ישראל וכנ"ל:
~ אות יא
ועל כן נאמר בשבח ירושלים (תהלים מ"ח) ספרו מגדליה. מגדליה דייקא. כי הם ההיפך מבוני המגדל וכנ"ל. וזהו (שיר השירים ז') צוארך כמגדל השן וכו'. שנאמר על הבית המקדש שהוא בחינת בית הכנסת ובית המדרש שהם בחינת בית המקדש על ידי זה ממשיכין אמונת חידוש העולם כנ"ל על ידי בחינת קבלת התורה שנמשך לשם על ידי הכבוד דקדושה וכנל. וזהו שכתב שם בנוי לתלפיות אלף המגן תלוי עליו וכו' נאמר על קבלת התורה כמו שפירש רש"י שם. כי לשם נמשך בחינת קבלת התורה כנ"ל. וזהו כל שלטי הגבורים כי עיקר כל התיקון נעשה על ידי הגבורים בעלי כח שיכולים להתפלל בבחינת דין וכו' וכנ"ל:
~ אות יב
וזה בחינת מלאכת המשכן. כי המשכן הוא בחינת הבית המקדש כמו שכתוב (שמות כ"ה) ועשו לי מקדש וכו'. שהוא בית התפלה כמו שכתוב (ישעיה נ"ו) והבי~ אותים וכו' כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים שנבנה על ידי קיבוץ נפשות שיראל על ידי תוספת השכנים כמובן בהתורה הנ"ל, שמביא זה הפסוק ושמחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם, שהתפלה בתוספות שכנים הנ"ל היא בחינת קרבנות שמכפרין וכו' עיין שם. וכבר מבואר שהתפלה בתוספת שכנים וכו' הוא בחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח. כי הכל אחד ותלוי זה בזה. כי על ידי עוצם כחו של הבעל כח הנ"ל שמתפלל תפלה בבחינת דין שהיא בחינת מטה עוז שעומדת להסטרא אחרא בבית הבליעה שלה עד שמוכרחת להקיא ולהוציא כל חיותה כל הדעת וכו' עד שנעשין גם גרים וכו' על ידי זה בעצמו נתרבין השכנים אל הבית התפלה הרבה מאד. שהם אלו הרחוקים מאד שהיו נבלעים בתוך הסטרא אחרא ועכשיו על ידי עוצם כחו של הבעל כח הנ"ל הוציאם משם ונעשו בעלי תשובה וגרים, ואזי הם באים ומתקרבים להשם יתברך שהעיקר על ידי תפלה. ועל כן על ידי זה נתוספים שכנים רבים אל בית התפלה שעל ידי זה נתרבין הבתים עד אין חקר וכו' כמו שכתוב שם. וכל זה הוא בחינת מעשה המשכן, משנבנה אחר המעשה הרע מאד שעשו את העגל אחר מתן תורה בעת שהיה משה במרום לקבל כל התורה. שכל זה היה על ידי הערב רב שנתחבר אליהם כל ~ אותם שהיה טינא בלבם על משה. שכל אלו הם בחינת נביאי השקר בחינת מנחשים וקוסמם. כי ידוע שעשו את הבעגל על ידי ניחושים וכשפים רבים כמבוא בדברי רז"ל. שאלו המנחשים וכו' כהם כנגד בחינת משה שממשיך התורה כדי להאיר ולגלות אמונת חידוש העולם וכו' כמו שכתוב שם. כי הם ההיפך מזה. אשר על כן צריכין לחפש ולבקש מאד את הצדיק האמת בכל דור ודור שהוא בחינת משה וכו' כמו שכתוב שם. כי עיקר קבלת התורה המשיך משה רבינו על ידי בחינת הנ"ל. שעל ידי זה היה יציאת מצרים וקריעת ים סוף הוא על ידי התפלה בבחינת דין שהוא בחינת מטה עוז שעל ידי זה עשה כל המופתים בחינת ויפלל והשלך לפני פרעה יהי לתנין וכו'. ועל ידי זה היה קריעת ים סוף בחינת (תהלים ע"ד) אתה פוררת בעזך ים וכו' כמו שכתבו שם ועל ידי זה שמע יתרו ונתגייר וכו' כמו שכתוב שם, ועל ידי זה היה קבלת התורה על ידי ריבוי הכבוד שנתרבה על ידי יתרו שנתקייר כי כדין איסתליק ואתייקר שמא דקודשא בריך הוא עילא ותתא וכו' (זוהר שמות דף ס"ט) ועל כן כל פרשיות מתן תורה כתובים בסדר יתרו כי על ידו היה עיקר קבלת התורה הנ"ל ועיקר קבלת התורה היה לגלות אמונת חידוש העולם כמו שכתוב שם. אבל זה ידוע כי את זה לעומת זה עשה האלקים והכל בשביל הבחירה שיש לה כח גדול מאד על כן תיכף התגבר בהם הנחש הקדמוני ונתלבש בהערב רב ובהחולקים על משה והסית והדיח ~ אותם בעת שהיה משה במרום לקבל שאר כל התורה עד שהביאם למעשה העגל שהוא עבודה זרה וכפירות שהם היפך אמונת חידוש העולם. כי עיקר כל העבודה זרה של דורות הקודמים והכפירות והאפיקורסות של דורות אלו הם על ידי פגם אמונת חידוש העולם כמובן למשכיל, שעל ידי פגם זה באים לכל מיני טעותים ומחמת שאמונת החידוש אי אפשר כי אם על ידי בירור המדמה שמתברר על ידי רוח נבואה דייקא שעיקרו הוא קבלת התורה כמו שכתוב שם. על כן אז דייקא התגרה הבעל דבר למרוד במשה ולמשוך אחרי נביאי השקר שהם בחינת נערב רב וכו' כנ"ל עד שעשו מעשה הנ"ל. וזה בחינת (תהלים ק"ו) וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב. היינו שרצו להגביר בחינת מזונא דגופא שהוא בחינת שור אוכל שב כמו שאמרו רז"ל (מובא בפירוש רש"י שם) אין לך משוקץ כמו שור אוכל עשב. כי כמו שעל ידי קבלת התורה שעל ידי זה מתברר המדמה עד שזוכין לאמונת חידוש העולם וכו' וכו' על ידי זה נכנע מזונא דגופא ומתגבר מזונא דנשמתא בחינת ריח כמו שכתוב שם, כמו כן להיפך על ידי בחינת הערב רב שעשו עבודה זרה היפך האמונה על ידי זה מתגבר מזונא דגופא שהוא בחינת תבנית שור אוכל עשב וכנ"ל:
~ אות יג
אבל משה רבינו היה בעל כח גדול מאד ולא הניח את מקומו אף על פי שראה את המעשה הרע הזה, והתגבר בעוצם כחו וחזר והתפלל תפלות הרבה בבחינתדין כמו שכתוב (שמות ל"ב) ויחל משה וכו' ויאמר למה ה' יחרה אפך וכו' שטען ועשה פלילות הרבה עם השם יתברך כמבואר בדברי רז"ל ריבוי הטענות והוויכוחים שטען עם השם יתברך שימחול להם שכל זה בחינת תפלה בבחינת דין עד שחזר ופעל להוציא מהסטרא אחרא כל חיותה וכו' ועסק לתקן הכל ואז נצטווה על מעה המשכן הוא תיקון העגל כמו שאמרו רז"ל. כי כל מעשי המשכן הם בחינת התיקונים המבוארין בתורה הנ"ל שכולם נמשכין על ידי הבעל כח הנ"ל שהוא בחינת משה:
~ אות יד
כי המשכן הוא בחינת בית התפלה שנבנה על ידי ריבוי השכנים ועל כן נקרא משכן לשון שכן וכמו שכתוב במקום אחר. וכל זה נמשך על יהי הכח של הבעל כח הנ"ל שמתפלל תפלה בבחינת דין שעל ידי זה נעשין בעלי תשובה וגרים שעל ידי זה נתרבה כבודו יתברך ששם כל נפשות ישראל שמשם נמשך הנבואה בחינת (שבת צ"ב) אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר וכו'. כי כולם הם בחינת כבוד וכו' כמו שכתוב שם עיין שם. וכל זה מרומז בהי"ג דברים של המשכן וכליו. כי עיקר עצם המשכן נבנה מהקרשים שהיו עצי שטים שעומדים זה בחינת התפלה בבחינת דין שהוא בחינת מטה עוז שהוא בחינת עץ חזק כארז וזהו בחינת עצי שטים עומדים שעומדם בחוזקם ותוקפם בתוך בית הבליעה של הסטרא אחרא עד שמקיאה הק~ אות בכל פעם כנ"ל. ועל כן היה עשר אמות אורך הקשר כנגד כל בחינת עשר המבואר שם בסוף התורה הנ"ל לענין מלחמת עוג וכו' כמו שכתוב שם משה כמה הוי עשר אמין וכו' כי המשכן לא יכול שום אדם להקימו כי אם משה והעיקר מחמת כובד הקרשים שהיו עשר אמות כמו שאמרו רז"ל ומשם אנו למדים עוצם גבורתו וכחו של משה כמו שאמרו רז"ל היינו כנ"ל. כי הקרשים החזקים והגבורים הם בבחינת תפלה החזקה הנ"ל של הבעל כח שאין מי שיכול לעסוק בה ולהקימה כראוי כי אם משה וכה"ל. וזהו בחינת עצי שטים, לרמז שהם מקתנים בחינת הרוח שטות שהוא בחינת תאוה הנ"ל שנמשך על ידי פגם מחיצות פרוסות של המוחין. אבל התפלה של הבעל כח הנ"ל עומדת בבבית הבליעה של הסטרא אחרא בתוך הרוח שטות עד שמקיאים משם דייקא כל הקדושות וכו'.והו בחינת עצי שטים כלליות ב' העצים שהם בחינת עץ החיים אשר בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע. שעיקר התגברות הנחש הוא על ידי שהסית את האדם לאכול מעץ הדעת שעל ידי זה נפגם הדעת עד שבאים לרוח שטות הנ"ל ונתגרשין מעץ החיים אשר בתוך הגן שהוא בחינת מזונא דנשמתא שמשם כל החיים אבל על ידי הבעל כח הנ"ל שמתפלל תפלה בחינת דין על ידי זה מוכרח הנחש והסטרא אחרא להקיא כל הקדושות וכו' ואזי נכלל עץ הדעת בתוך עץ החיים ומשניהם דייקא נבנה בחינת המשכן וזהו בחינת עצי שטים עומדים וכנ"ל:
~ אות טו
והיריעות של המשכן שהיו של מיני בגדים תכלת וארגמן, זה בחינת הכבוד שנתרבה על ידי התפלה הנ"ל שהוא בחינת לבושים כי ר' יוחנן קרא למאני' מכבדותא (שבת קי"ג). כי היריעות היו חופין על המשכן כענן בחינת (איוב ל"ח) בשומי ענן לבושו שהוא בחינת ענני כבוד בחינת (שמות ט"ז) כבוד ה' נראה בענן וכו' כמו שכתוב שם. וזה בחינת יריעות עזים שהיו על יריעות המשכן שהיה של תכלת וכו'. כי יריעות עזים גסים יותר. כי הם מרמזים על בחינת הגרים שהם בחנית הקדושות העולות מעמקי הקליפות מעצם חיותם ועל כן הם עשתי עשר יריעות כי הסטרא אחרא היא בבחינת אחד עשר כמובא. כי עיקר יריעות המשכן שהיו של מיני בגדים דקים יקרים שהם תכלת וארגמן זה בחינת בעלי תשובה של שיראל שהם בחינת לבושין דמלכא בחינת בגדי פאר וכבוד. אבל הגרים שהיו תחלה בבחינת עשו איש שעיר, כשחוזרין אל הקדושה נעשה מהם בחינת ירעות עזים לאהל על המשכן. כי הם מחפין ו מגינים על ישראל ועובדים ומשמשים לישראל כמו שיהיה לעתיד. וזה בחינת (שמות כ"ו) מכסה וכו' עורות אילם מאדמים ומכסה עורות תחשים מלמעלה זה בחינת הגרים הגסים עוד יותר, שנעשה מהם בחינת עורות שהם מגושמים עוד יותר בבחינת כתנות עור. אבל גם הם נעשים מרכבה אל הקדשוה וחופין על המשכן וכנ"ל:
~ אות טז
וזה בחינת כלי המשכן, מנורה ושולחן ומזבח מקטר קטרת. זה בחינת חכמה וגבורה ועשירות. כי מנורה בדרום זה בחינת חכמה בחינת הרוצה להחכים ידרים. ושולחן בצפון בחינת עשירות כמו שאמרו רז"ל (בבא בתרא כ"ה) הרוצה להעשיר יצפין וסימנך שולחן בצפון ומנורה בדרום. ומזבח מקטר קטרת זה בחינת גבורה כי שם עיקר הגבורה והכח של הצדיקים. כי עיקר גבורתם להכניע הסטרא אחרא שהוא היצר הרע שזהו בחינת קטרת שעל ידי זה מוציאין מהסטרא אחרא כל נצוצות הקדושה בסוד י"א סימני הקטרת ומכניעין סטרא דמותא כמו אהרן שהתגבר כנגד המלאך המות ועכבו כמו שכתוב (במדבר י"ז) ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה. ועל ידי אלו הג' חכמה גבור ועשירות שהם בחינת כבוד על ידי זה נמשך בחינת קבלת התורה שזהו בחינת ארון עם הלוחות שהם כלל התורה שהיו עומדים בבית קדש קדשים. ומשם נמשך כל הגבורה כמו שכתוב ודברתי אתך מעל הכפרת וכו'. ועל ידי זה מתברר המדבר וזוכין לאמונת חידוש העולם. וזה בחינת מה שאמרו רז"ל שציורא דמשכנא היה כציורא דעובדא דבראשית כמבואר בזוהר הקדוש (ת"ז דף י"ב בהקדמות) ועל כן על ידי כל המשכן וכליו שעיקרו היה הארון עם התורה שהיה מצוייר שם כל בריאת מעשה בראשית, על ידי זה נמשך האמונה הקדושה של חידוש העולם שידעו הכל כי השם יתברך ברא הכל השמים והארץ וכל צבאם כמו שהוא מצוייר במשכן בקרסיו וקרשיו וכו' ועל ידי זה זוכין לחידוש העולם של לעתיד שאז יתנהג העולם בחינת נפל~ אות שלא כדרך הטבע. וזהו בחינת (אבות פרק ה') עשרה נסים שהיו בבית המקדש היינוש שם היה מתנהג רק בדרך נסים ונפל~ אות שלא כדרך הטבע כלל. ועל ידי זה מתעורר השיר חדש וכו'. וזהו בחינת כל השירים של לוים שהיו בבית המקדש ובכל יום ויום היו אומרים שיר מיוחד כפי הבריאה של ~ אותו היום שמושך התגלות הבריאה שהוא אמונת חידוש העולם על ידי עבודת הבית המקדש, וכמו כן אמרו שיר שהוא בחינת השיר של לעתיד הנמשך על ידי זה שמשם כל השירים. וזה בחינת הקרנות של הבהמות שהיו בבית המקדש ובמשכן שבשביל זה היה בנין המשכן והבית המדרש. כי כל הקרבנות של הבהמות הם בחינת בירור המדמה שהוא בחינת בהמיות כמו שכתוב במקום אחר. כי כל עיקר כלל המשכן והבית המקדש היה בשביל בירור המדמה כדי לגלות אמונת חידוש העולם כנ"ל:
~ אות יז
וזה בחינת כהנים בעבודתם ולוים בדוכנן לשירן ולזמרן וישאל במעמדן. כי ישראל במעדן היו עוסקין בתורה שזהו בחינת המשכת רוח נבואה שעל ידי זה מתברר המדמה וכו'. וזהו בחינת כהנים בעבודתן שהם עבודת הקרבנות שהוא בירור המדמה כנ"ל. וזהו ולוים בדוכנם לשירן בחינת שיר הנ"ל שזוכין על ידי כל הנ"ל כנ"ל. ועל כן היו ישראל במעמדם עוסקים בפרשת בראשית ובפרשת האזינו. כי פרשת בראשית הוא בחינת בהתגלות אמונת חידוש העולם שמתגלה על ידי עסק התורה כנ"ל. כי בפרשת בראשית מבואר כל חידוש העולם שהשם יתברך ברא הכל יש מאין כמו שכתוב בראשית ברא אלקים וכו' ויאמר אלקים יהי אור וכו'. ויאמר אלקים תדשא הארץ וכו'. ובפרשת האזינו חוזר ומזכיר את ישראל את כל פעולות ה' ונפל~ אותיו אשר עשה הכל בשביל ישראל בשבילם ברא העולם וכו' כמו שכתוב שם (דברים ל"ב) האזינו השמים וכו' הצור תמים פעלו וכו' זכור ימות עולם וכו' עד שמסיים בחידוש העולם שלעתיד שהוא בעת תחיית המתים כמו שכתוב שם ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי אני אמית ואחיר וכו' שהוא תחיית המתים בחינת חידוש העולם של לעתיד וכנ"ל:
~ אות יח
ועל כן כל המשכן וכליו נמשח בשמן המשחה שהוא ריח טוב מאד. כי כל קדושת המשכן וכליו נמשך רק על ידי הצדיק בחינת משה שעוסק בכחו הגדול בכל התקונים הנ"ל עד שממשיך בחינת ריח טוב שהוא בחינת יראה כמו שכתוב שם. ומשם כל קדושת המשכן וכליו ועל כן נמשח בריח הקדוש הנפלא של שמן המשחה. ועל כן שם מקום היראה כמו שכתוב (בראשית כ"ח) מה נורא המקום הזה. כי עיר הריח הטוב הוא היראה כמו שכתוב שם. ועל ידי כל זה זכו שנתכפר להם מעשה העגל ונתהפך לזכיות בבחינת נרדי נתן ריחו הנאמר על זה כמו שאמרו רז"ל (שבת פ"ח) הינו כנ"ל כמו שכתוב שם בתחלת התורה שעל ידי זה זוכין להוכיח בקולו של משה בבחינת נרדי נתן ריחו וכו' עיין שם היטב היטב:
~ אות יט
ועיקר תיקון המשכן היה בשביל שילך עמם במדבר שפרקוהו והעמידוהו בכל פעם והוא מרמז על החורבן והגלות שכל קיומינו הוא על ידי בחינתתיקוני המשכן הנ"ל בבחינת (שמות ל"ח) אלה פקודי המשכן משכן. משכן בבנינו משכן בחורבנ' כמו שאמרו רז"ל (בהקדמת התיקונים ובתיקון מ"ח). וכמו שאמרו רז"ל (שמות רבה פרק נ"א) למה נקרא שמו משכן שמתמשכן בעוונותיהם של ישראל היינו שמשה רבינו כשראה עוצם התגברות והתגרות הסטרא אחרא כל כך כל כך, על כן עשה תיקון כזה איך שיהי יגמור תמיד את שלו עד שתבוא הגאולה שלימה שתהיה על ידו בבחינת מה שהיה הוא שיהיה. היינו שיוכלו ישראל לךעורר בכל פעם בחינת התפלה הנל עד שימשיכו בכחו בכל פעם כל התקונים הנ"ל עד שיעוררו הריח טוב וכו' שהוא בחינת משיח שיבא על ידי זה כמו שכתו שם על פסוק וירא מנוחה כי טוב וכו' עד ויהי למס עובד וכו' עיין שם:
~ אות כ
ועל כן עמד המשכן על מאה אדנים שהם בחינת מאה ברכות בחינת כלליות התפלה. כי המשכן בחינת בית תפלה כנ"ל:
ר"פ כא) וזה בחינת בגדי כהונה אפד וחשן שהיו י"ב אבנים שחקק עליהם שמות בני ישראל שהם בחינת קיבוץ נפשות ישראל. וזה (שמות כ"ח) ועשית בגדי קדש וכו' לכבוד ולתפארת. כי על ידי זה עיקר הכבוד דקדושה וכנ"ל. וזה (תהלים מ"ה) מור ואהלות קציעות כל בגדותיך בחינת ריח טבו וכו' מן היכלי שן מני שמחוך וכו'. וזה בחינת מעשה המנורה שהאיר הכבוד גם בחשכת לילה. כי עיקר הכבוד בבחינת יום בחינת (ישעיה ס') וכבוד ה' עליך זרח המובא שם וכו'. וזה (שמות כ"ז) ואתה תצוה את בני ישראל לשון צ וותא והתחברות וכו' ויקחו אליך שמן זית זך וכו' להאיר הכבוד על ידי זה. כי בלילה יורדת השכינה לקבץ נדחים וכו'. (וכל זה צריך ביאור הרבה):
~ אות כב
וזה בחינת (במדבר כ"ד) מה טובו אהליך יעקב מכשנותיך ישראל שנאמר על המשכן ובית המקדש ובית כנסת ובית מדרש של ישראל שהם בחינת מקדש מעט כמו שאמרו רז"ל (מגילה כ"ט). וזהו (שם) כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים נטע ה' כארזים עלי מים כנחלים נטיו, זה בחינת נחל נובע מקור חכמה שמשם עיקר הכח והגבורה של כל הבעלי כח הנ"ל בבחינת (קהלת ז') והחכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים. כי עיקר הכח וההתגברות הוא על ידי החכמה שהוא בחינת כח מה כמובא. כי החכמה תחיה ומשם כל הכח והחיות של כל הברואים. ועל כן כנחלים נטיו מרמז על כח התפלה של הבעל כח שנמשך מבחינת נחל נובע מקור חכמה, שחכמתו הוא כנהר שאינו פוסק וכמעין המתגבר. כי הוא נובע תמיד מקור החכמה ומתגבקר בכל פעם בעוצם כחו נגד הסטרא אחרא עד שממשיך כל התקונים הנ"ל, שעל ידי זה גדלים כל הריחות על ידי הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן. וזה כגנות עלי נהר בחינת נהר שמשקה את הגן כנ"ל שמשם גדלים כל הריחות וזה כאהלים נטע ה' שהם מיני בשמים וריח טוב ונפלא שנמשך על ידי הנהר המשקה את הגן כנ"ל. וזהו כארזים עלי מים בחינת התפלה בבחינת דין שהוא מטה עוז הנ"ל היא קשה כרז כנ"ל. וזהו עלי מים כי על ידי זה נמשכין מימי הדעת בחינת (ישעיה י"א) ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים כמו שכתוב שם שעל ידי זה נמשכין כל התקונים הנ"ל כנ"ל:
~ אות כג
ועיין בזוהר הקדוש בר"מ בפרשת בשלח על פסוק תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מה שמפליג שם בשבח קדושת בית כנסת שהוא בחינת המשכן ובית המקדש כמו שכתוב שם דהא בי כנישתא דלתתא קיימא לקביל בי כנישתא דלעילא בית המקדש דלתתא איהו כגוונא דבית המקדש דלעילא וכו' עיין שם כל זה היטב עד דהא כגוונא דא קלא דשופר וכו' עיין שם. כי עיקר הקיבוץ של בית כנסת ובית מדרש העיקר הוא בראש השנה שאזי תקועין בשופא שמקב נדחים ואובדים שזה עיקר קדושת הבית כנסת ובית מדרש כדי שיתכנסו ויתקבצו לשם כל הרחוקים ויתוספו שכנים רבים אל הקיבוץ הקדוש כדי שיתרבה ויתגדל מאד מאד בית התפלה וכו' וכנ"ל:
הלכות משא ומתן
~ אות כד
וזה לשון השלחן ערוך אורח חיים סימן קנ"ו. אחר כך ילך לעסקיו וכו', ואל ישתתף עם העובדי כוכבים וכו'. וגם כל זה יתבאר על פי התורה הנ"ל:
כי משא ומתן באמונה גדול מאד כמו שאמרו רז"ל (שבת ל"א) ששואלין את האדם נשאת ונתת באמונה וכו' וכמבואר בדברי אדמו"ר ז"ל כמה פעמים. ומבואר שם שכל המשא ומתן וכל העסקים ומלאכות כלולים בל"ט מלאכות, ול"ט נמלאכות ממשכן גמרינן. על כן צריכין לעסוק במשא ומתן ומלאכות באמונה שלמה עד שיהיו כל המשא ומתן והמלאכות בבחינת מלאכת המשכן (כמו שכתוב בהתורה אני ה' הוא שמי וכו' בסימן י"א ובלקוטי תנינא בהתוררה ואת העורבים בסימן ד' ובשארי מקומות). ולבאר קצת איך זוכין שיהיה כל עסקי המשא ומתן והמלאכות בבחינת מלאכת המשכן שאפילו אנשים פשוטים שאינם יודעים נסתרות יכולים לזכות לזה הוא שיעהש המשא ומתן באמונה שיהיה ההן הן והלאו לאו. ויכווון בכל עשיה ועשיה בובכל היילוך ודיבור שעושה והולך ומדבר בשעת המשא ומתן שכוונתו שירוויח כדי שיעשה מזה צדקה (וכמו שכתוב בהתורה האי מאן דאזיל למנסיב סימן כ"ט). וזה ידוע שעיקר הצדקה הוא כשזוכה ליתן לעניים הגונים באמת עוסקים בתורה ותפלה באמת והעיקר שיזכה ליתן לצדיקי אמת והנלווים אליהם הם כלולים מכמה נפשות ישראל שאז הוא זוכה להתחבר ולהתקשר להקיבוץ הקדוש של הרבה נפשות ישראל שהם עיקר קיום המשכן ובית המקדש שהם בחינת בית כנסת ובית מדרש שמתקיימין על ידי אלו הנפשות שמתקבצין ועוסקין שם בתורה ותפלה. כי כבר מבואר לעיל ובהלכות קריאת התורה שעיקר שלימות האדם הוא כשזוכה להיות שכן טוב להקיבוץ הקדוש וכו' שזה עיקר בחינת בנין המשכן שהם בחינת בית כנסת ובית מדרש. ועיקר ההתקשרות והחיבור אליהם הוא על ידי ממון וצדקה כשזוכה ליתן להם להיות בכל תומכי אורייתא. וכמו שרואין שמשתדלין ביותר להחיזק בעלי הישיבות שהם הרבנים והתלמידים והחברים ההגונים הלומדים בישיבה. כי על ידי הממון של הצדקה שמחזיק ~ אותם הוא נכלל בהם וכמו שאמרו רז"ל (ילקוט שמעוני קכ"ט) על פסוק שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך. וגם בהמשא ומתן בעצמו צריך לכווין שעל ידי המשא ומתן שנושא ונותן ועוסק עם חבירו על ידי זה יתחבר עמהם יחד שימשיכו זה את זה להיות שכנים טובים אל הקיבוץ הקדוש שעוסקים בתרוה ותפלה באמת. כי חוץ מזה הכל הבל ומה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש (קהלת א') ופירש רש"י חוץ התורה שנקרא שמש אין יתרון לאדם בכל עמלו וכו', כידוע לכל מי שמשים לב להסתכל על אחריתו. כי כל העסקים והמלאכות והמשא ומתן שכלולים בל"ט מלאכות כולם בשביל לבר ניצוצות הקדושים כידוע ועיקר הבירור על ידי שזוכה את השם יבתרך בשעת המשא ומתן כמו שכתוב (דברים ח') וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ועל כן צריכין לעסוק במשא ומתן עם ישראל דייקא כמו שכתוב (ויקרא כ"ה) כי תמכרו ממכר לעמיתך מכור או קנה מיד עמיתך תקנה כמו שדרשו רז"ל ומובא בפירוש רש"י. ועלכ ן ראוי להשתדל בכל מה דאפשר כשהולך בדרך או עוסק במשא ומתן בביתו שיתחבר עם כשרים והגונים ויהיה רגיל בכל פעם לדבר עמהם בדברי תורה ויראת שמים באופן שיזכיר את חבירו או חבירו יזכיר ~ אותו בכל יום מהתכלית האחרון וכמו שכתוב בזוהר הקדוש שאסור לילך בדרך כי אם כשיש עמדו אחד שיעסוק עמו בדברי תורה. ואפילו אם אינו מוצא חברים כאלו בעת המשא ומתן, על כל פנים צריך הוא ליזהר במחשבתו שלא ישכח בהשם יתברך בשעת המשא ומתן ויהיה משתוקק תמיד ברצון חזק להמשיךל את עצמו ואת חביריו העוסקים עמו להשם יתברך ותורתו. כי זה כל כוונת השם יתברך שמסבב עסקי המשא ומתן והמלאכות בעולם שהכל בשביל ברורים כנ"ל. ועיקר שעל ידי המשא ומתן שעוסקים מתחברים בני אדם זה עם שזה עד שסוף כל סוף יתגבר האמת שבלב כל אחד מישראל וימשיך אחד את חבירו עד שישובו כולם להשם יתברך ותורתו והעיקר שיתחברו יחד ויתקבצו אל הקיבוץ הקדוש שיתרבה בשכנים רבים עד אין חקר כנ"ל שזהו בחינת בנין המשכן כנ"ל. נמצא מי שעוסק במשא ומתן בכוונה זאת בודאי הוא עוסק אז במלאכות המשכן. כי כל זה הוא בחינת מעשה המשכן וקיומו וכנ"ל:
~ אות כה
וזה בחינת (שמות ל"ה) ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות ~ אותם ואז צוום על מלאכת המשכן ודרשו רז"ל (שבת ע') מפסוק זה ל"ט מלאכות. ועל כן הקדים לומר ויקהל משה כי עיקר בנין המשכן היה בשביל הקהלת והקיבוץ והכניסה כדי שיקהלו ויתקבצו כל ישראל שם כדי שיתרבה בית התפלה בריבוי עצום וכו' כנ"ל. ועל כן אז רמז להם ל"ט מלאכות בפסוק אלה הדברים שכל יום במשכן להורות את בני שיראל שיעשו כל ל"ט מלאכות שהם כלל כל העסקים והמשא ומתן בבחינת מלאכות המשכן. כי עיקר התיקון שיהיה המשא ומתן והעסקים בבחינת מלכות המשכן הוא על ידי בחינת ויקהל משה שהוא מה שהצדיק האמת בחינת משה עוסק להקהל ולקבץ כל נפשות שיראל שזה עיקר בנין המשכן כנ"ל שצריך כל אחד לכווין דעתו בשת המשא ומתן והעסקים שיזכה על ידי זה לתקבץ ולהתחבר עמהם על ידי הצדקה שיתן להם וכו'וכנ"ל:
~ אות כו
ועל כן אסור להשתתף עם העובדי כוכבים כדי שלא יתקשר ויתחבר עם העובדי כוכבים שכפי ההתקשרות וההתחברות עמו כמו כן הוא מתרחק מהקשר והקיבוץ של נפשות שיראל. כי העובדי כוכבים הם בהיפך מקדושת קיבוץ ישראל כי עיקר קיבוץ נפשות ישראל הוא בשביל להמשיך בחינת רוח נבואה בחינת קבלת התורה שנמשך מנפשות ישראל כמו שכתוב שם שעל ידי זה זוכין לאמונת חידוש העולם שכל זה נעשה על ידי צדיקי אמת כמו שכתוב שם. אבל העובדי כוכבים בהם נאחז ביותר זוהמת הנחש שהם המנחשים והקוסמים בחינת נביאי השקר ועל כן הם רחוקים מקבלת התורה ועל כן אין האמונה ברורה אצלם ויש להם אמונות כוזביות. על כן צריך איש הישראלי להתרחק מהם ולבלי להשתתף עמהם כדי שלא יתקשר עמהם שלא יתרחק מהקיבוץ הקדוש וכנ"ל:
~ אות כז
וזה שאמרו רז"ל ומובא בשלחן ערוך שאסוק להשתתף עם העובדי כוכבים משום ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך שמא יתחייב לו שבועה וכו'. כי עיקר התגלות האמונה הקדושה בעולם הוא על ידי הדיבור פה כמו שכתוב (תהלים פ"ט) אודיע אמונתך בפי כמו שכתב אדמו"ר ז"ל האמונה תולה בפה של אדם וכו'. וזה בחינת מה שכתוב שם בתורה הנ"ל על פי בכסא ליום חגינו, שכל התארים והשבחים שאנו מתארין ומשבחין ~ אותו הם כפי בירור המדמה שעל ידי זה מתברר האמונה וכו'. כי עיקר התגלות האמונה הקדושה הוא על ידי התארים והשבחים שישראל עוסקים בכל יום לשבח ולהלל ~ אותו יתברך בפיהם. אבל את זה לעומת זה כי יש פה דובר תהפוכות שהם דברי פיהם של המאמינים באמונות כוזביות אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר. וצריך איש הישראלי שלא ליתן להם יניקה כי כל כחם כשחותרים לינק מקדושת ישראל כיודע. ועל כן כשאיש הישראלי גורם ח"ו שנשמא שם אלהים אחרים אפילו מעובדי כוכבים על ידו הוא גם גדול מאד. ועל כןאסור להשתף עם עובדי כוכבים שלא יעבור על לא ישמע על פיך כנ"ל. כי איש הישראלי צריך להשתדל תמיד להגדיל שם ה' בכל מה שיכול שזה כל עבודת האדם בזה העולם שבשביל זה בא לעולם כדי להגדיל שמו יתברך כידוע. ועל כן העיקר להתחבר ולהתקשר להקיבוץ הקדוש של ישראל שעוסקים תמיד להודות ולהלל לשמו הגדול וכל מה שמתרבים יותר נתגדל ונתקדש שמו יתברך יותר ויותר בבחינת (משלי י"ד) ברב עם הדרת מלך. כי שמו יתברך משותף בשמינו. וכל אחד מישראל מושרשת נפשו בשמו הגדול יתברך על כן כל מה שמתרבים נפשות ישראל יותר שמתקבצים ומגדלים שמו יתברך נתגדל ונתקדש שמו יתברך יותר ויותר. אבל להיפך כשמשתתף ומתחבר עם העובדי כוכבים אשר פיהם דבר שוא כי מזכירים שם אלהים אחרים ואמונות כוזביות הוא גורם ח"ו להתרחק מהקיבוץ הקדוש כפי התחברותו עמהם על כן אסור להשתתף עמהם וכנ"ל:
~ אות כח
ועל כן הקדים להזהיר על שמירת שבת קודם מלאכת המשןכ כמו שכתוב בפרשת ויקהל הנ"ל ובשארי מקומות. כי שבת שמא דקודשא בריך הוא. כי עיקר מעשה המשכן שהוא להגדיל הקיבוץ הקדוש של נפשות שיראל הוא בשביל להגדיל שם ה' שהוא בחינת שבת שהוא שמא דקודשא בריך הוא. כי עיקר האמונה הוא אמונת חידוש העולם כמו שכתוב שם. שזהו בחינת שבת שמורה על חידוש העולם שברא את העולם בששת ימי המעשה ושבת בשבת. ועל כן עיקר קדושת כל הל"ט מלאכות של ימי החול שהם כלל כל העסקים והמשא ומתן עיקר קדושתם על ידי שבת על ידי שממשיכין קדושת שבת לששת ימי החול היינו על ידי אמונת חידוש העולם שזוכין על ידי שבת כנ"ל. שעל ידי זה עיקר הבירור והתיקון של כל הל"ט מלכות של ששת ימי החול שמאמינים שכל המלאכות שעושין בכל הדברים שבעולם כולם ברא השם יתברך יש מאין המוחלט בששת ימי המעשה שבהם עשה ה' כל מלאכתו ושבת בשבת כמו שכתוב (בראשית ב') ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וכו'. ועל ידי זה עיקר התיקון של כל המלאכות והעסקים והמשא ומתן שעושין בימי חול שיהיה בבחינת מלאכת המשכן שנזכר לעיל. על כן הקדים שבת למלאכת המשכן וכנ"ל:
מפתחות ומראה מקומות על פי סדר הפרשיות מכל פסוקי חמשה חומשי תורה המובאים בספר לקוטי הלכות:
(בראשית) בראשית ברא אלקים. בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין ראה וכו' בהלכות תפילין הלכה ה' אותא' כ"ז. בראשית ברא אלהים סופי תיבות אמת בהלכות תפילין הנ"ל אותמ"א. אנשי המעמד היו קורין בכל יום בפרשת בראשית ובפרשת האזינו. בהלכות השכמת הבקר הלכה א' אותח'. בראשית ברא וכו' וכל הפרשה עד יום אחד הלכות תפילין הלכה ז' אותד'. והארץ היתה תהו ובהו וכו' ורוח אלהים דא רוחו של משיח וכו' בהלכות השכמת הבקר הלכה א' אותח'. ויבדל אלהים בין האור ובין החשך וכו'. הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותי"א. ויהי ערב וכו' יום אחד. וכן ביום ב' כתיב ויהי ערב וכו'. בהלכות ציצית הלכה ג' אותט"ו. כי טוב הנאמר בכל מעשה בראשית הלכות השכמת הבקר הלכה א'. יקוו המים וכו' הלכות תפילין הלכה ו' אותמ"א. שני המאורות הגדולים וכו' מיעוט הירח ותיקונה הלכות ציצית הלכה ג' מ~ אות י"ז ואילך. אלה תולדות וכו' בהבראם באברהם. הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' אותה', ובהלכות תפלה הלכה ד' אותה'. כל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו הלכות תפילין הלכה ה' אותל"ז. ובהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותכ"ב. בריאת אדם וחוה וחטאם וגזירות המיתה וכו' ותשובתם ותקונם הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג' אותה'. ובהלכות ציצית הלכה ג' אותי"ג, והלכה ה' אותי'. והלכות תפילין הלכה ה' אותי"ח, ל"ו. והלכות תפילין הלכה ו' אותד'. ו'. י"ג כ"ב. והלכות ברכת השחר הלכה ג' אותב'. ועפר תאכל וכו'. הלכות תפילין הלכה ה' אותמם. כתנות עור בקדמייתא כתנות אור וכו'. בהלכות תפילין הלכה ז' אותה'. כל ענין קין והבל. בהלכות ציצית הלכה ג', והלכה ד':
~ אות נח
ענין נח ששתה מן היין וכו'. ויקח שם ויפת את השמלה וכו'. הלכות ציצית הלכה ה' אותי"א וכו'. ארו כנען עבד עבדים וכו'. בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותי"ב וי"ח. ענין אברהם שיצא מתרח וענין נמרוד שחלק עליו. בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותד' ח' וכו' לך לך) לך לך נפיל אפים הלכה ו' אותח'. לך לך מארצך וכו' אל הארץ וכו' נסמך לפרשת וימת תרח בחרן בהלכות תפילי הלכה ה' אותי"ד. ענין לקיחת שרה לבית פרעה ולבית אבימלך בהלכות ציצית הלכה ד' אותכ"ד והלכות תפילין הלכה ה' אותכ"ז. ויחלק עליהם לילה וכו'. בהלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' אותד'. ויוצא ~ אותו החוצה וכו' בהלכות הנ"ל אותי"ב. ותרדמה נפלה על אברם וכו' בהלכות הנ"ל. ענין אברהם שלקח את הגר וענין יצחק וישמעאל בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותג'. אני אל שדי. שיש די באלקותי לכל בריה. בהלכות תפילין הלכה ו' אותח'. ולא יקרא עוד וכו' והיה שמך אברהם. הא דאברהם בהלכות תפילין הלכה ז' אותח':
וירא) ענין מעשה של בנות לוט שמשם נשתלשל לידת דוד ומשיח בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותד'. הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים בהלכות ציצית הלכה ה' אותכ"ד. ותרא שרה את וכו' מצחק וכו' כי לא יירש וכו'. בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותג'. עקידת יצחק בהלכות תפלה הלכה ה' אותב':
חיי שרה) ויהיו חיי שרה מאה שנה כו' הלכות תפילין הלכה ה' אותל"ח. קרית ארבע מערת המכפילה הלכות הנ"ל אותל"ט. ואברהם זקן בא בימים הלכה הנ"ל אותמם:
תולדות) שני גוים בבטנך. וענין יעקב ועשו בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותג'. יעקב לקח הבכוה מעשו בהלכות תפילין הלכה ד' אותב', ובהלכה ה' אותל' ולהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותח'. כל הפרשה של ויהי כי זקן יצחק וכו' וענין המטעמים כו' והברכות שקבל יעקב וכו' הלכות ציצית הלכה ח' ט' וכו' הלכות ברכת השחר הלכה ג' הלכה ד'. יעקב ברח מעשו אל לבן הלכות ברכת השחר הלכה ג' ובענין קדיש:
ויצא) ויפגע במקום שקפצה לו הארץ ויקח מאבני וכו' הלכות ציצית הלכה ג' ח'. ופרצת ימה וקדמה וכו' בהלכות הנ"ל י"ח. ועיני לאה רכות הלכות תפילין הלכה ב' אותט'. ענין יעקב עם לבן ומביתו הוצי לאה ורחל וכו' בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותל"א. הלכות תפלה הלכה דף אותי"ז. יעקב וכל האבות היו רועי צאן הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותל' ל"א. כי ראה ה' בעניי. כי שמע ה' כי שנואה אנכי וכל בחינת הי"ב שבטים הלכות תפלה הלכה ה'. הפעם אודה את ה' הלכות ברכת השחר הלכה ה' אותכ"ד. נפתולי אלהים נפתלתי בהלכות תפילין הלכה ה' אותמ"ג. אסף אלהי את חרפתי. יוסף ה' לי בן אחר בהלכות השכמת הבקר הלכה ד' אותי"ז. ובהלכות נטילת ידים שחרית הלכות ד' אותז'. ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי הלכות תפילין הלכה ו' אותל"ב. עד הגל הזה שם אותהנ"ל:
וישלח) עם לבן גרתי הלכות ברכת השחר הלכה ג'. ובענין קדיש מעבר יבק וכו'. ויעבר את אשר לו הלכות תפילין הלכה ה' אותי"א. מ"א. ח' מלכי אדום לפני מלך מלך לבני ישראל בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותמ"ב:
וישב) וישב יעקב וכו' והפסוקים הסמוכים וענין מחלוקת השבטים על יוסף הלכות השכמת הבקר הלכה ד' אותט"ז, והלכות ברכת השחר הלכה ג' אותי"ז. ענין יהודה ותמר שמשם נמשך דוד משיח הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותד'. ויבא יוסף הביתה לעשות מלאכתו הלכות תפילין הלכה ו', ל"ג:
מקץ) חלום פרעה ופתרונו על ידי יוסף הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד' אותז':
ויגש) ויבך על צואריו וכו' שהיה קורא את שמע הלכות קריאת שמע הלכוכה ד', ט"ו. רועי צאן עבדיך וכו'. וכן יעקב היה רואה צאן הלכות תפלה הלכה ד', י"ז:
ויחי) וישתחו ישראל על ראש המטה שהיתה מטתו שלימה הלכות תפלה הלכה ה' אותב'. האלהים אשר התכלו אבותי לפניו בהלכות תפילין הלכה ה' אותכ"ז. ויקרא יעקב לבניו וכו' הלכות קריאת שמע הלכה ד' אותט"ז, הלכה ו' אותכ"ו. לישועתך קויתי ה', גד גדוד וכו' הלכות תפלה הלכה ה' אותג'. נפתלי אילה שלוחה וכו', שם. בן פורת יוסף וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד' אותז'. מאשר שמנה לחמו והוא ראשי תיבות שלום. השם גבולך שלום חלב חטים וכו'. בחינת שמנה לחמו כמבואר בדבריו ז"ל שכפי השלום כן הפרנסה:
שמות) ויהי כי יראו המילדות וכו' ויעש להם בתים הלכות תפילין הלכה ה' אותל"ו. והנה נער בוכה שם, משה שין מ"ה, שם. וירא מלאך ה' אליו בלבת אש וכל הפרשה בהלכות ציצית המחובר להלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד'. אהי אשר אהיה הלכות תפילין הלכה ה' אותכ"ו. זה שמי לעולם הלכות תפילין הלכה ז', הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותכ"ג. וזה זכרי לדר דר הלכות תפילין הלכה ה', ל"א, ל"ז. שלח נא ביד תשלח הלכות ברכת השחר הלכה ' אותיוד. הלא אהרן אחיך וכו' וראך ושמח בלבו הלכות תילין הלכה ו', ט'. בני בכורי ישראל הלכות תפילין הלכה ה', ל'. הלכות ברכת השחר הלכה ג', י"ח. תכבד העבודה וכו' ואל ישעו בדברי שקר ומאז וכו' הלכות תפילין הלכה ה' אותכ"ט:
וארא) ולא שמעו אל משה מקוצר רוח הלכות תפילין הלכה ה' אותי"ב. ולמען תספר שמי בכל הארץ הלכות ברכת השחר הלכה ג', ל"ז. והפשתה והשעורה נכתה וכו' הלכות ציצית הלכה ג', כ"ה:
בא וישאלו כלי כסף וכו' הלכות ברכת השרח הלכה ה' אותי"ד. כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור וכו', ומעלת קימת חצות הלכות השכמת הבקר הלכה א', כ"ז. והלכה ו', י"ב. אל תאכלו כי אם צלי אש הלכות תפילה הלכה ד' אותי"ז. וגם ערב רב וכו' בהלכות קריאת שמע שנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותכ"ז. וגם צדה לא עשו להם הלכות ברכ השחר הלכה ה' אתו י"ב. בבית אחד יאכל בהלכות תפילין הלכה ו', ט"ו. והיה כי יאמרו אליכם בניכם וכו' שאלת הד' בנים הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' אותי"ד. ל~ אות על ידכה יד כהה הלכות לבישת בגדים המחובר להלכות השכמת הבקר הלכה ד'. תפילין ולזכרון בין עיניך הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד הלכות תפילין הלכה ה:
~ אות צו
בשלח) ויקח משה את עצמות יוסף עמו הלכות ברכת השחר הלכה ה' אותי"ג וכו'. המבלי אין קברים במצרים, וכן שאר הנסיונות שנסו את השם יתברך הלכות תפילין הלכה ו' אותל"א. רדיפת פרעה אחרי ישראל אחרי שיצאו משם וקריעת ים סוף הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד' אותג'. הלכות תפילין הלכה ה', מ"א. וירא ישראל את היד הגדולה וכו' ויאמינו בה' ובמשה עבדו הלכות תפילין הלכה ה', ל"ה. שר לא נאמר וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב', י"ז.מקדש ה' כוננו ידיך הלכות תפלה הלכה ד', כ"א. פרשת המן הנני ממטיר לכם לחם וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב', ט"ו. כי לא ידעו מה הוא הלכות תפילין הלכה ה', ל"ו. היש בה' בקרבנו אם אין ויבא עמלק הלכות תפילין הלכה ה', ל', וכו'. והיה כאשר ירים משה ידו וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב', י"ב. כי יד על כס י"ק הלכות ברכת השחר הלכה ג', מ"א. מלחמה לה' בעמלק מדר דר הלכות תפילין הלכה ה', ל"א. הלכה ז' אותז':
יתרו) קבלת התורה אחר יציאת מצרים הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד', ד', ד' י"ד. ואשא אתכם על כנפי נשרים דא כנפי מצוה הלכות ציצית הלכה י' ט'. שת ימים תעבוד ועשית וכו' וביום השביעי שבת הלכות ברכת השחר הלכה ג', מם:
משפטים) כי היא כסותה לבדה דא ציצית הלכות ציצית הלכה ג', הלכה ד'. היא שמלתו לעורו דא תפילין הלכות תפילין הלכה ד', ל"ו:
תרומה) מלאכת המשכן הלכות השכמת הבקר הלכה א'. ועשו לי מקדש הלכה ז', י"ג. ארון העדות הלכות ברכת השחר הלכה ג', ט"ו:
תצוה) אשחר מצות עשיית המשכן נסמך מיד מצות הדלקת נרות המנורה וכן בפרשת בהעלותך הלכות ברכת השחר הלכה ה', כ"א. חשן משפט אורים ותומים הלכות תפילין הלכה ו' אותט':
כי תשא) כי תשא את ראש. ענין שקלים בהלכות השכמת הבקר הלכה א' אותד', הלכות ציצית הלכה ז' אותח', הלכות תפילין הלכה ו', כ"ה. קטרת הלכות השכמת הבקר הלכה א', הלכות קריאת שמע הלכה ב', הלכה ד' אותי"ד, הלכות תפלה הלכה ד' אותט"ז. ענין י"ג מדות של רחמים, ואם אין מחני נא, וענין שבירת הלוחות הלכות נפילת אפים הלכה ו' אותו' ז'. ואם אין מחני נא, ומשה יקח את האהל וכו' אני בכעס ואתה בכעס מי יקרבם הלכות השכמת הבקר הלכה ד'. אותי"א בהלכות חנוה המחובר שם. ונפלינו אני ועמך הלכות תפילין הלכה ה' אותכ"א. אני אעביר כל טובי וכו' י"ג מדות של רחמם הלכות השכמת הבקר הלכה א', הלכות ציצית הלכה ג' אותי"ט, הלכה ה' אותח', הלכות תפילין הלכות ה' אותו'. הנה מקום אתי הלכות ציצית הלכה ג', כ'. וראית את אחורי זה קשר של תפילין הלכות תפילין הלכה ה' אותכ"א. כי קרן עור פניו הלכות תפילין הלכה ה' אותל"ו:
ויקרא) קרבנות הלכות השכמת הבקר הלכה א', הלכות ציצית הלכה ג' אותי"ג, הלכה ה' אותי"ד, הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותכ"ז, הלכה ה' אותט"ו, הלכות קריאת שמע הלכה ד' אותי"ד, הלכות תפלה הלכה דף אותט"ו:
צו את אהרן וכו' ביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כיס הלכות תפלה הלכה ד' אותט"ו. תודה באה מחמץ ומצה וענין הד' צריכין להודות שהם מביאין קרבן תודה בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותט"ו:
שמיני) פגם נדב ואביהוא בהלכות ציצית הלכה ו' שנכללת בהלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד':
תזריע) וביום השמיני ימול בשר וכו' מצות חיתוך ופריעה הלכות תפילין הלכה ז' אותז':
מצורע) ורחץ את בשרו במים וטהר בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותמ"א:
אחרי) ענין הגורל של יום כפור, וכל אדם לא יהיה באהל מועד הלכות תפילין הלכה ו' אותכ"ג, ל"ז. נפילת אפים הלכה ו' אותד' הלכות קריאת שמע הלכה דף, י"ג. התענית של יום כפור הלכות תפילין הלכה ו', ל':
קדושים) לא תאכלו על הדם הלכות תפלה הלכה ג' אותו':
אמור) שבת ויום טוב לאו זמן תפילין הלכות תפילין הלכה ב' אותו'. הלכה ו' אותד':
שבת) הלכות ציצית הלכה ג' אותי"ח, הלכה ה' ט"ו. הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותמם:
פסח) הלכות נטילת ידיםפ שחרית הלכה ב', הלכה ה', הלכות תפילין הלכה ו' אותל"א. ספירת העומר והנפתו הלכות ציצית הלכה ג' אותי"א וכו' הלכות תפילין הלכה ו' אותל"ג, ל"ח:
שבועות) הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב', הלכות ברכת השחר הלכה ג'. ובענין קדיש אותי"א הלכות קריאת שמע הלכה ה'. חמץ תאפנה הלכות ברכת השחר הלכה ה', ט"ז:
ראש השנה ומצות שופר) הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג' הלכות תפילין הלכה ה':
יום טוב בכלל) הלכות ציצית הלכה ה' אותט"ו, הלכות ברכת השחר הלכה ג', בענין קדיש:
בהר) כי לי בני ישראל עבדים הלכות ברכת השחר הלכה ד' מ"ד:
במדבר) דגלים הלכות קריאת שמע הלכה ה' אותו':
נשא) ברכת כהנים הלכות ברכת השחר הלכה ד' אותכ"ה, הלכות תפלה הלכה ג', הלכות נשיאת כפים הנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה':
בהעלותך) בהעלותך את הנרות וכו' בהלכות קריאת שמע הלכה ו' מחובר להלכות ברכת השחר הלכה ה' אותמ"ד. מעשה המנורה וכו' מקשה הוא שם מ"ה. והאיש משה עניו מאד הלכות תפילין הלכה ה' ~ אותל"ו. בחלום אדבר בו הלכות ציצית הלכה ה' אותי"א, הלכות קריאת שמע הלכה ה', ח':
שלח לך) פרשת ציצית בהלכות ציצית. ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם הלכות תפילין הלה ה' אותל"ד.הסמיכות של כל הסדר שלח לך הלכות ציצית הלכה ה' בסוף:
קרח) ענין קרח וכל הפרשה הלכות תפילין הלכה ו', כ' וכו'. הלכות ציצית הלכה ז' אותז'. מצות תרומה ומעשר הלכות קריאת שמע הלכה ג' אותז'. ופדויו מבן חדש הלכות תפילין הלכה ה' אותכ':
חוקת) ענין פרה אדומה בהלכות השכמת הבקר הלכה א' אותי"ב:
בלק) ענין מעשה בלעם וכו' הלכות תפלה הלכה ו' הנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותע"ב, ע"ג. הן עם לבדד ישכון מי מנה עפר יעקב שם אותפ"ז. מן ארם ינחני בלק, בענין קדיש, הנה ברך לקחתי הלכות קריאת שמע הלכה ד' אותו'. ראשית גוים עמלק וכו' הלכות תפילין הלכה ה', ל'. הלכות ברכת השחר הלכה ג' בענין קדיש:
פינחס) ענין פינחס שקנא קנאת ה' צב~ אות הלכות תפלה הלכה ו' שנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותפ"ח וכו'. פינחס זה אאליהו שעל ידו בא תחיית המתים הלכות תפילין הלכה ו', יוד. פרשת התמיד שני כבשים בכל יום הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותכ"ז, הלכות תפלה הלכה ד', ט"ו:
ואתחנן) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום הלכות תפילין הלכה ה', כ"ה. כה' אלקינו בכל קראנו אליו ולא למדותיו הלכות ברכת השחר הלכה ג', ל"ד. והודעתם לבניך ולבני בניך הלכות תפילין הלכה ז', ו'. וידעת היום והשבות אל לבבך הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג', י"ג. הלכות תפילין הלכה ו', ט"ו. קריאת שמע וברכותיה בהלכות השכמת הבקר הלכה א', הלכות ברכת השחר הלכה ג', בענין קדיש. הלכות ברכת השחר הלכה ה' אותכ"ח, כ"ט. הלכות קריאת שמע הלכה ד' בסוף. ואהבת וכ' בכל לבבך בשני יצריך הלכות ברכת השחר הלכה ג', י"ח. אשר אנכי מצוך היום בכל יום יהיו בעיניך כחדשים הלכות תפילין הלכה ה' אותה'. כי אתם המעט וכו' שאתם ממעיטין עצמיכם הלכות תפילין הלכה ו' אותב' כ"ה: עקב) מצות ברכת המזון ואכלת ושבעת וברכת וכו' על הארץ וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' ט"ו, הלכות ציצית הלכה ה'. פן תאכל ושבעת וכו' ורם לבבך ושכחת וכו' וזכרת וכו' הלכות נטילת ידים הנ"ל אותט"ו, הלכות תפילין הלכה ו', י"ב. הלכות תפלה הלכה ג' אותא', ו'. ארבעים יום לחם לא אכלתי וכו' הלכות תפילין הלכה ו' אותי"ב. ושני לוחות הברית על שתי ידי הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג' אותג'. מעלת ארץ ישראל תמיד עיני ה' אלקיך בה, הלכות תפילין הלכה ה'. למען ירבו ימיכם וכו' לתת להם, מכאן לתחיית המתים מן התורה, הלכות תפילין הלכה ו':
ראה) בנים אתם לה' וכו', הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותמ"ה. כי יהיה בך אביון וכו' פתח תפתח וכו' מצות צדקה, הלכות תפילין הלכה ו' אותכ"ה וכו'. בענין קדיש הלכות תפילין הלכה ו' י"ג:
שופטים) כי יפלא ממך וכו' בין דם לדם וכו'. וקמת ועלית אל המקום וכו'. לא תסור מן הדבר וכו'. הלכות ציצית הלכה ג' י"ב. לא תלבש שעטנז צמר ופשתים וכו' גדילים תעשה לך, הלכות ציצית. ענין פרשת זכור הלכות השכמת הבקר הלכה א' י"ב. הלכות ציצית הלכה ז' אותיוד:
כי תבא) וידוי ביכורים ארמי אובד אבי הלכות תפילין הלכה ו' אותל"ז הלכות ברכת השחר הלכה ה' בענין קדיש. היום הזה נהיית לעם. בכל יום יהיו בעינך כאלו היום נכנסת עמו בברית. הלכות תפילין הלכה ה' אותה'. וראו כל עמי הארץ וכו' ויראו ממך אלו תפילין וכו' הלכות תפילין הנ"ל אותל"ו:
נצבים) בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד וכו'. מלמד שנסתמו וכו' הלכות תפילין הלכה ה' אותל"ו:
וילך) ואנכי הסתר אסתיר ועתה כתבו לכם וכו'. וענתה השירה וכו'. הלכות השכמת הבקר הלכה א' אותח':
האזינו) שירת האזינו, כי חלק ה' עמו ימצאהו בארץ מדבר וכו' הלכות השכמת הבקר הלכה א' אותח':
וזאת הברכה) שמע ה' קול יהודה. הלכות תפלה הלה ה' אותג'. לא כהתה עינו ולא ס ליחה הלכות תפילין הלכה ה' ל"ו. ולא ידע איש את קבורתו וכו' בחינת למעלה מן המקום הלכות ציצית הלכה ג' אותח':
מפתחות לימים טוביםובהם נכל חנוכה ופוריםוד' פרשיות:
הלכות פסח וספירה ושבועות) בהלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' ובהלכות ד' מהנ"ל. הלכות תפילין הלכה ה אותי"ג הלכות ברכת השחר הלכה ו אותיוד:

EN:
See the teaching beginning "Mai chaza d'azil l'haicha d'midlei minei" in Siman 29; see what is written there.
One must guard the garments very carefully from stain and dirt, and they should be clean, as it is written: "B'chol eis yih'yu v'gadeicha levanim" — "At all times let your garments be white" (Koheles 9:8). For the garments are the aspect of Malchus [Kingship / Sovereignty], the aspect of: "Melech haKavod" — "King of Glory" (Tehillim 24:10), etc. And then the Shechinah is in the aspect of: "Madu'a adom lilvusheicha" — "Why is there red upon Your garments?" (Yeshayahu 63:2) — the aspect of menstrual blood. And this is the aspect of the blemish of transgressions that come through the 365 sinews. And to rectify them, one must perform specifically the Tikkun HaKlali [the General Rectification] — the aspect of bris [the covenant / sexual purity] — the aspect of: "Kanesher ya'ir kino" — "As an eagle stirs its nest" (Devarim 32:11) — which arouses the mochin, and from there whiteness is drawn to all the 365 sinews, etc. And the sins become whitened, in the aspect of: "Im yih'yu chata'eichem kashanim, kasheleg yalbinu; v'im ya'dimu katola, katzemer yih'yu" — "If your sins be like scarlet, they shall become white as snow; and if they be red as crimson, they shall become like wool" (Yeshayahu 1:18) — the aspect of the scarlet thread that whitens the sins, etc. — see there well.
And this is the aspect of tzitzis. For the general principle is that one must guard the garments very carefully so that the chitzonim [external forces / forces of impurity] do not cling to them, for it is their way to cling to the garments, as our Sages, of blessed memory, said (Berachos 6a): "Hanei ma'anei d'Rabbanan d'valu minayhu" [these garments of the Sages that wear out from them (i.e. from the demons)]. For they [the garments] are the lowest and outermost level of holiness, and there it is their way to cling. And therefore, all the blemishes of all the sins, G-d forbid, are recognized and imprinted upon them. And likewise, in the opposite direction, all the mitzvos are also imprinted upon the garments. For through the mitzvos, from them [the garments] is fashioned the chaluka d'Rabbanan [the robe of the Sages — the garment of the soul in the World to Come], which are the coverings and garments for the neshamah, so that the chitzonim should not cling to it. For when the garments are clean, they are a great protection, as explained elsewhere (Siman 127).
And therefore, one must guard the garments very carefully, as above. And therefore, the Torah commanded regarding tzitzis that hang upon the garments, for tzitzis are a protection for the garments so that the chitzonim should not cling to them. And through this, the entire Torah is guarded — both the positive mitzvos and the negative mitzvos — for upon them [the garments] everything is imprinted, as above. And this is what is written: "Ur'isem oso uz'chartem es kol mitzvos Hashem" — "And you shall see it, and you shall remember all the mitzvos of Hashem" (Bamidbar 15:39), as above.
For through the tzitzis, the mochin are elevated, and from them whiteness is drawn to all the 365 sinews, in the aspect of: "At all times let your garments be white" — "b'gadeicha" [your garments] specifically — which can also be read as "b'gideicha" [your sinews], as written there. For tzitzis are the aspect of the Tikkun HaKlali — the aspect of: "As an eagle stirs its nest" — "nishra da rucha" [the eagle, this is the spirit] — this is the aspect of tzitzis, the aspect of: "Me'arba haruchos bo'i haruach" — "From the four winds, come, O spirit" (Yechezkel 37:9) — which are the aspect of the four tzitzis, as our Rebbe wrote (Siman 8). And this is what our Rebbe wrote (Siman 7) — that tzitzis are a protection against sexual immorality.
And this is what our Sages, of blessed memory, said (Shabbos 153a): "'At all times let your garments be white' — this refers to tzitzis." And the corners of the tzitzis are the aspect of the wings of eagles, the aspect of: "Va'esa eschem al kanfei nesharim" — "And I carried you on wings of eagles" (Shemos 19:4). And through them, the mochin are aroused, and from them whiteness is drawn to the 365 sinews.
And this is the aspect of the 32 threads [ל״ב = 32 — the four sets of eight threads] of the tzitzis. Eagles are the aspect of the drawing of the whiteness that is drawn from the heart [לֵב = 32] to all the 365 sinews. For all the sinews are dependent upon the heart and draw sustenance from there. And through the elevation of the mochin, the whiteness is drawn from the brain to the heart, and there the blood becomes refined and becomes fat. For the heart is the aspect of Binah liba [Binah is the heart]1 — which is "the mother of understanding"2 — and it is the place of the chazeh [the chest / the division point of Ze'ir Anpin]. And from there the whiteness is drawn, in the aspect of the blood becoming refined and becoming fat. And from there come the tzitzis — the aspect of specifically 32 white threads. And then the garments become white, as above — the aspect of a white tallis.
And this is the aspect of: "If they be red as crimson, they shall become like wool" — "like wool" specifically — the aspect of tzitzis of wool. And this is the aspect of techeiles, which alludes to the fact that the blood has become refined and turned into fat. For techeiles is the joining of black and white,3 and black is the aspect of menstrual blood, as our Sages, of blessed memory, said (Niddah 20a): "This black — it is [really] red," etc. And the techeiles indicates that the blood has already been refined and the blackness has been transformed into whiteness.
And this is the aspect of tzitzis of wool and linen. For the garments are the aspect of Malchus, and the primary building and rectification of Malchus is through Chesed [lovingkindness] and Din [judgment]. And this is the aspect of tzitzis of wool and linen — for wool is the aspect of Chesed, the aspect of the scarlet thread that whitens sins; and linen is the aspect of Gevuros [severities], as it is written: "V'Gavriel lavush badim" — "And Gavriel was clothed in linen" (Yechezkel 9:2; see Shabbos 55a). And therefore, "garments" mentioned in the Torah without further specification refer to wool and linen (Menachos 39b) — for the primary building and rectification of the garments, which are the aspect of Malchus, are from wool and linen specifically — which are Chasadim and Gevuros, as above.
And this is the aspect of the prohibition of sha'atnez — wool and linen together. For the primary rectification is when there is a decision and peace — that is, when there is the power to sweeten the Gevuros and transform them into Chasadim, in the aspect of the blood becoming refined, etc. And then from them is fashioned the aspect of Da'as — [and this is what our Rebbe said (Part I, Siman 56): that peace depends upon Da'as, for Da'as is the aspect of the joining of two opposites, which are Chesed and Gevurah] — through which comes the primary building and rectification of the garments, which are the aspect of Malchus, as above.
And this is accomplished through tzitzis, through which the mochin are elevated and whiteness is drawn into the sinews to sweeten the Gevuros. And the main power for this is through the techeiles, for the primary power to sweeten them is through the techeiles. For one must sweeten them at their root, and this is the aspect of techeiles, which is the kurseya d'dina [the Throne of Judgment],4 and through it [the Throne] comes their sweetening — which is also the aspect of techeiles, the joining of black and white, namely, the resolution and peace between Chesed and Din.
And therefore, when there is the techeiles of tzitzis, then there is resolution and peace between Chesed and Din, between wool and linen — and then the garments are completed through them. But when there is no techeiles in the tzitzis, it is forbidden to wear wool and linen together. For the chitzonim cling to the garments, and the main source of their power and sustenance is when there is no peace and there is machlokes [strife / discord], as our Rebbe wrote (Part I, Siman 62) — that the primary sustenance of the chitzonim is from machlokes, which is the aspect of the murkiness of Da'as — the opposite of peace. And this is the prohibition of sha'atnez. But when there are tzitzis, sha'atnez is permitted, as above — and this is specifically when there is techeiles, which is the aspect of the resolution. Then sha'atnez is permitted in tzitzis, as above.
But in our time, when there is no techeiles — for we do not have the power in the time of exile to transform the Gevuros into Chasadim, to whiten the redness — the primary tzitzis of ours are only white tzitzis, which are the aspect of protection alone — that they should not cling to us any further. Therefore in our time, when there is no techeiles, kil'ayim is forbidden in tzitzis, for we do not have the power to bring resolution and make peace because there is no techeiles, because we are in exile, as above. And therefore, the primary tzitzis of ours are only of wool, as the Rema rules (Siman 9, Se'if 2) — for it is sufficient for us to extricate ourselves and draw whiteness upon ourselves so that they should not cling further. But we do not yet have the power to transform the Gevuros into Chasadim. For tzitzis of linen only applies in the time when there was techeiles, for then there was resolution and peace, as above.
And this is the aspect of the five double knots [ה׳ = 5] that are in the tzitzis — they are the aspect of the five Chasadim and five Gevuros, from which the garments, which are the aspect of Malchus, are built.
And behold, the conclusion that emerges from all the above is that tzitzis are the aspect of the Tikkun HaKlali, the aspect of guarding the bris. And this is what our Rebbe said elsewhere (Part I, Siman 7) as well — that tzitzis are a protection against sexual immorality.
And therefore, there are 39 windings in them — this is the aspect of guarding the bris, which is the aspect of Vav [ו], the aspect of added holiness, as our Rebbe said in the teaching "Ani Hashem Hu Shemi" (Siman 11). And this is what is written regarding tzitzis: "Vih'yisem kedoshim lEilokeichem" — "And you shall be holy to your G-d" (Bamidbar 15:40). And the Vav is the aspect of "tal oros" [the dew of lights], as there. And they are the aspect of the 39 windings and the 13 chulyos [sections between the knots] — they are the aspect of the Vav.5
And the prescribed length is twelve finger-breadths — an allusion that through meriting the Tikkun HaKlali, one's soul becomes subsumed within the twelve tribes of Kah [י-ה] — and this comes about through the Tikkun HaKlali, as our Rebbe wrote (Siman 36).
And through tzitzis, which are the rectification of the garments — the aspect of the Tikkun HaKlali — then speech is released. And then one can speak a prayer that is received. And therefore, the primary tefillah is performed while wrapped in tzitzis. And therefore, the Holy One, blessed be He, taught Moshe the order of prayer while wrapped in tzitzis, as our Sages, of blessed memory, said (Rosh Hashanah 17b): "This teaches that the Holy One, blessed be He, wrapped Himself in a tallis and taught Moshe the Thirteen Middos [Attributes of Mercy]." For the Thirteen Middos are the aspect of tikkunei d'dikna [rectifications of the beard], the aspect of wool, the aspect of "Min hameitzar karasi Kah" — "From the straits I called upon G-d" (Tehillim 118:5) — the aspect of a tallis of wool.
And this is the meaning of: "Tefillah le'ani ki ya'atof, v'lifnei Hashem yishpoch sicho" — "A prayer of the poor man when he is enveloped, and before Hashem he pours out his speech" (Tehillim 102:1). That is, through the enveloping of tzitzis, which is the garment of the Shechinah — d'hi aniyah b'galusa [for She is impoverished in exile], as written in the holy Zohar7 — through this, "before Hashem he pours out his speech" in prayer. For through this one is able to speak, as above.
And therefore, one must be very exacting that the garments should be clean at the time of prayer,8 for when the garments are clean, this is the aspect of the Tikkun HaKlali. And then one can speak a prayer that is received. And this is what is written in the holy books — that one who is wearing sha'atnez, his prayer does not ascend. For sha'atnez is the aspect of blemishing the garments, and then one cannot speak a prayer that is received, as above.

Segment 6
HE:
וזה בחינת ארבע הלכות שנעלמו ממשה רבנו והצרך לשאל אותם את ה' יתברך שהם: דין המקלל ודין המקושש, ודין פסח שני, ודין בנות צלפחד, כמו שכתוב בתרגום יונתן וירושלמי בפרשת אמר על פסוק וינחהו במשמר לפרש להם כו' דין חד מארבע דינין וכו' עין שם. כי מבאר בסוף התורה הנ"ל שכלל הענין כלול בתמונת אלף שהוא בחינת נקדה העליונה ונקדה התחתונה והוא"ו שבתוך האלף. וזה בחינת שלשה מצוות שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ שהם: להכרית זרעו של עמלק ולמנות מלך ולבנות בית המקדש וכו'. כי אלו השלש מצוות הם בחינת נקדה התחתונה ונקדה העליונה ווא"ו וכו', עין שם. ובעוונותינו הרבים לא זכינו שיכנס משה לארץ ישראל ויקים בעצמו אלו השלש מצוות שכלולים בתמונת אלף שאז היה מתתקן הכל, כי אלו השלש מצוות הם בחינת נקדה התחתונה ונקדה העליונה וכו'. שהם בחינת בקי בהלכה הנ"ל, שהוא בחינת בקי ברצוא בקי בשוב, בחינת בקי בעיל ונפיק, בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך שהם עקר דרכי התשובה כמו שמבאר שם. ואם היה משה נכנס לארץ ישראל והיה מקים שלש מצוות הנזכרות לעיל בעצמו היה ממשיך בחינת בקיאות בהלכה הנ"ל. ועל ידי זה היו זוכין כל ישראל לדרכי התשובה והיה מתתקן הכל, אבל בעוונותינו הרבים על ידי חטא העגל ומרגלים וכו' גרמו שלא נכנס משה לארץ ישראל ועל ידי זה לא זכו לבקיאות בהלכה הנ"ל בשלמות, כי אף על פי שמשה המשיך אלו הדרכי תשובה הנזכרים לעיל בעולם שהם בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, שהם בחינת כונות אלול וכו' שהמשיכם משה במ"ם ימים האחרונים של רצון, שהם ימי אלול וראש השנה עד יום כפור. ועל ידי זה נקבע באמת אלול ועשרת ימי תשובה לישראל לעשות בהם תשובה עד שזוכין ביום הכפורים למחילה ולסליחה, אף על פי כן עדין לא קבלנו זה הבקיאות בהלכה בשלמות. וכל אחד כפי רחוקו מבקיאות הזאת כן הוא רחוק מתשובה. ועל ידי זה גלינו מארצנו ונחרב הבית המקדש שהוא בחינת נקדה העליונה ואין לנו מלך שהוא בחינת וא"ו שבתוך האלף. ואין בידינו להכרית זרעו של עמלק שהם בחינת הסטרא אחרא וכל השונאים והרודפים בגשמיות ורוחניות שזהו בחינת תקון נקדה התחתונה כשמכניעין ומפילין אותם. וכל זה גרם על ידי שלא נכנס משה רבנו לארץ ישראל ששם עקר שלמות בקיאות בהלכה הנ"ל בבחינת כי יפלא ממך דבר וכו'. וקמת ועלית אל המקום וכו' וכנ"ל. ועל כן נעלם ממשה ארבע הלכות הנזכרים לעיל:
כי דין המקלל זה בחינת להכרית זרעו של עמלק שהיה כופר בעקר שהיא בחינת המקלל שחרף וגדף כמו עמלק. ומשה לא ידע מה לעשות עמו, כי באמת עקר עבודת משה וכל הצדיקים אמתיים שהם בבחינת משה הוא לקשר תכלית נקדה התחתונה לנקדה העליונה, דהינו להאיר גם בדיוטא התחתונה מאד להתפלל עליהם ולרחם עליהם ולהשתדל עמהם לקרב אותם גם כן לה' יתברך. ובשביל זה הם סובלים בזיונות ושפיכות דמים הרבה הכל בשביל לקרב כלם לה' יתברך כמו שראינו איך משה מסר נפשו אחר חטא העגל והתפלל בעד ישראל והצילם מכליה חס ושלום, כמו שכתוב: לולא משה בחירו עמד בפרץ וכו'. על כן לא ידע משה מה לעשות עם המקלל, כי אולי צריכין להאריך אף עליו גם כן. בפרט שהוא היה בן איש מצרי שהרגו משה קדם הזמן ושגה בזה ונתחיב גלות כמובא על פסוק: אז יבדיל משה שלש ערים וכו'. על כן היה מספק עתה מה לעשות עד שהודיעו ה' יתברך שחיב סקילה, כי אף על פי שצריכין לשתק על בזיונו אבל על בזיון ה' יתברך שמחרף ומגדף כל כך צריכין לנקם בו בכל מה דאפשר. ועל זה נאמר: אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך המובא שם בתורה הנ"ל, עין שם:
ודין המקושש שפגם בשבת. זה בחינת פגם נקדה העליונה שהוא בחינת תשובה, שהוא בחינת שבת, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. כי שבת הוא בחינת כתר, בחינת כבוד אלקים הסתר דבר, בחינת סתרי תורה, בחינת אוריתא דעתיקא סתימאה שכל זה הוא בחינת נקדה העליונה שהיא בחינת כסא דמתכסיא וכו':
ודין פסח שני זה בחינת הבושה ושפיכות דמים שצריכין לסבל כדי לקשר נקדה התחתונה בנקדה העליונה שזהו בחינת הוא"ו שבתוך האלף שהוא בחינת שמים וכו' כמו שמבאר שם. כי אלו האנשים שהיו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח שבאו לשאל למה נגרע. אלו שאלו כהגן. ותקנו בזה הרבה מאד, כי נתגלגל זכות על ידם שנתגלה על ידי זה למשה דין פסח שני שהוא תקון גדול שהוא בחינת המשכת דרך התשובה הנ"ל, כי זה עקר שלמות התשובה שאפלו כשרואה האדם את עצמו שהוא רחוק מאד מה' יתברך וטמאתו עליו ממעשיו הרעים, אף על פי כן יחזק את עצמו ויבוא בקידה והכנעה לפני הצדיק האמת ולפני ה' יתברך וישאל על נפשו כמו ששאלו אלו האנשים שהיו טמאים ששאלו למה נגרע להקריב את קרבן ה' וכו'. כמו כן ישאל כל אחד על נפשו אם יודע בעצמו טמאתו ממעשיו שיבוא וישאל ואם נפשי מטמאה במעשי הרעים אף על פי כן למה אגרע להקריב קרבן ה' דהינו להתקרב לה' יתברך לעסק בתורה ולהתפלל וכו' שהוא בחינת קרבנות? כי בודאי יש לו תקוה גם כן להתקרב לה' יתברך. ואז בודאי ימצא לו ה' יתברך תקון ויודיע להצדיק כמו שהודיע למשה תקון הפסח שני שהוא פליאה נשגבה, כי עקר זמן הפסח הוא רק בשעת יציאת מצרים שאז דלג ה' יתברך על הקץ וגאלם. ואז עקר זמן הקרבת הפסח. ועל שם זה נקרא פסח לשון פסיחה ודלוג שדלג על הקץ, כי האיר עליהם אז הארה נפלאה וכנ"ל, אבל מי שהיה טמא ולא קרב את הפסח במועדו איך יזכה להקריב פסח עוד, אבל ה' יתברך ברחמיו גלה הסוד למשה על ידי שאלת הטמאים דיקא, והודיע לו שהטמאים יקריבו פסח שני באיר בימי הספירה. ובזה הורה לנו דרך התשובה שאין שום יאוש בעולם כלל, כי אף על פי שעבר זמן של עקר התקון ואנחנו טמאים במעשינו עדין יש תקוה אפלו שלא בזמנו, כי יש תקונים נפלאים ונעלמים מאד שיכולים לתקן אותנו גם עתה ובכל יום ויום. ובלבד שלא ניאש עצמנו מצעקה ותפלה לשאל בכל פעם למה נגרע להקריב את קרבן ה' וכנ"ל:
ודין בנות צלפחד ששאלו חלק בארץ זה בחינת כניסה לארץ ישראל ששם צריכין לקים שלש מצוות הנזכרות לעיל שכלולים בתמונת אלף שהם בחינת שלש דינים הנזכרים לעיל של מקושש ומקלל ודין פסח שני כנ"ל:

Segment 7
HE:
בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו ואין שליחות לעכו"ם ואין שליחות לקטן. גם אין שליח לדבר עבירה:
ע"פ התורה אמר ר' עקיבה כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שנא' דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו' (סי' נ"א לק"א). והכלל שהשקר מזיק לעינים בגשמיות ורוחניות כי ע"י השקר נתעכר דמיו ונמשך בכי' ודמעות שהם קלקול הראות וכו' כיעיקר התהוות השקר הוא מחמת הריחוק מאחד כי אמת הוא אחד ושקר הוא רבים וכ'. וקודם הבריאה הי' הכל אחד ואפילו שם טהור לא הי' שייך לומר כי טהור אין שייך אלא במקום שיש אחיזת הטומאה אבל קודם הבריאה הי' כולו אחד כולו טוב כולו קודש. אך תיכף כשיצאה הבריאה מכח אל הפועל נתהוה מיד בחי' הטהרה שהוא בחי' הבחירה שמשם אחיזת השקר. כי תיכף אחר הבריאה הי' כביכול שני דברים בחי' האחד והבריאה ואז שייך בחירה כי באחד אין שייך בחירה רק במקום שיש שני דברים שייך בחירה לבחור בזה או בזה ומשם עיקר אחיזת השקר ששרשו מריחקו מאחד כנ"ל וכו' ע"ש כל זה היטב. וע"י השגחת הש"י אפילו אחר הפעולה שהוציא הקב"ה מכח אל הפועל כל הדברים הם באחדו תעמו וכו'. וע"י אמת השגחהת הש"י עליו ואז הכל אחד אחר הבריאה כמו קודם הבריאה אבל ע"י שקר מסלק ממנו השגחת הש"י ואז מפריד אחר הבריאה מקודם הבריאה שמשם עיקר אחיזת השקר וכו'. וזהו כשתגיעו לאבני שיש טהור וכו' אל תאמרו מים מים שהם בחי' דמעות שנתהווה ע"י השקר וכו' ע"ש כ"ז היטב:
וזה בחי' שלוחו של אדם כמותו בכל התורה כולה. כי כלל כל התורה הוא בשביל לכלול באחד, לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה שהוא כולו אחד כולו טוב כי זה עיקר התכגלית שבשביל זה נברא האדם כדי לכלול כל העולמות באחד ע"י קיום התורה והמצות בעולם הזה שהם אחדותו כידוע. ובשביל זה כל התורה כולה הוא בחי' עינים כ,ש מצות ה' ברה מאירת עינים כי ע"י התורה ממשיכין עיני השגחתו עלינו שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה בבחי' כולו אחד כולו טוב כנ"ל. וז"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם כי עיקר פגם כל העבירות הוא שפוגם בעיני ה' כביכול כ"ש והרע בעיניו עשיתי (תהלים נ"א) וכתיב (בראשית פ' וישב) רע בעיני ה', היינו שע"י העבירה שהוא רע בעיני ה' עי"ז כביכול מסלק עיני השגחתו ממנו ועי"ז נפרד אחר הבריאה מקודם הבריאה ונתרחק מבחי' כולו אחד שזהו עיקר הפגם והפירוד שעושה ע"י העבירה בחי' ונרגן מפריד אלוף כי מפריד אחר הבריאה מקודם הבריאה ע"י פגם העבירה שהוא פגם העינים. כי עיקר כלליות באחד, אחר הבריאה בקודם הבריאה הוא ע"י בחי' העינים היינו עיני ההשגחה כנ"ל. וזהו שארז"ל אחרי לבבכם זהו מינות ואחרי עיניכם זהו ניאוף כי ניאוף שהוא פגם העינים הוא מינות ממש כי ע"י פגם העינים מפריד הביראה מאחד שזהו בחי' מינות וע"ז ר"ל:
ועיקר הבריאה היתה רק בשביל הבחירה כי רק בשביל זה ברא השש,י כל העולמות כולם מראש ועד סוף וכולם נבראו בשביל האדם התחתון שבעוה"ז המלובש בגוף עכור שיש לו בחירה לבחור בטוב או בהיפך ח"ו. כי כל הבריאה היתה כדי שידעו ממנו ית' כדי שיכירו הכל גדולתו ורוממותו וטובתו ית' שזהו עיקר התכלית מכל התכליתין וכ"ש בזוה"ק שכל הבריאה היתה בגין דישתמודעין לי'. והש,י שיער בדעתו וחכמתחו ית' שא"א לגלות אלהותו וגדלו ורוממותו כ"א ע"י שיהי' האדם הבעל בחירה בעולם. כי כשרצה לגלות אלהותו הוצרך לברוא עולמות כיאם לא יהיו עולמות מי ידע ממנו ית' כי הכל אחד לבד בחי' קודם הבריאה ואין מי שידע ממנו ית'. ע"כ הוצרך לברוא את העולם ולהוציא כל העולם מכח עאל הפועל כדי שידעו ממנו ית' כנ"ל. אך תיכף שיצאה הבריאה מכח אל הפועל נתהוה תיכף הבחירה כי תיכף אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפועל הי' שני דברים, בחי' האחד ית' והבריה ואז שייך בחירה כנ"ל ? הנ"ל. וזה היה מוכרח לבריאת העולם כי אם לא הי' נתהוה תיכף בחי' הבחירה לא הי' שום קיום להעולם כלל והיה כל העולם חוזר לשרשו ולמציאותו הראשון מיד ולא היו יודעין ממנו כלל כמו קודם הבריאה, היינו שאם גם אחר הבריאה הי' הכל יודעין בידיעה גמורה מאלהותו ית' כמו שהוא באמת לא הי' שום קיום להבריאה כי הי' חוזר העולם לשרשו כנ"ל. כי עיקר הוא הידיעה וע"י הידיעה נכללין באחדותו ית' וכמאמר החכם אלו ידעתיו הייתיו. נמצא שאם גם אחר הבריאה היו הכל יודעין האמת בלי שום ספק ולא הי' שום מקום לטעות היתה הבריאה חוזרת תמיד למקומה הראשון והי' נחרב העולם לגמרי כי הי' בטל במציאות ע"י הידיעה האמתיית שהיא אחדותו כנ"ל. ע"כ עיקר קיום העולם הוא רק ע"י הבחירה שנתהוה תיכף אחר הבריאה אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפועל כנ"ל. כי תיכף שיצאה הבריאה מכח אל הפועל הי' שני דברים, האחד ית' ואחר הבירה כנ"ל. ואם הי' הכל יודעין האמת שאחר הבריאה נמשך מאחדותו ית' הי' חוזר הכל אל האחדות והי' מתבטל העולם כנ"ל. אך השי"ת ברא את הבריאה באופן זה שתיכף אחר הבריאה יתהוה תיכף כח הבחירה דהיינו שתיכף אחר הבריאה יהי' מקום לטעות אם ירצה האדם, ואם ירצה להסתכל על האמת יראה האמת שזהו בחי' הבחירה שנתהוה אחר הבריאה ע"י שהיו אז שני דברים כנ"ל כי יש לו כח לבחור בזה או בזה, היינו כנ"ל שאם ירצה להטות דעתו אל האמת ולבחור בחיים וטוב שהוא האחד ית' להתקרב אליו אז טוב לו ואז יכלול גם אחר הבריאה בקודם הבריאה ע"י שידע ויאמין בהאמת שכל הבריאה נמשכת מהאחד ית'. אבל יש לו כח לבחור בההיפך. היינו שיש לו כח לכפור ח"ו שזהו בחי' השקר שנאחז אחר הבריאה היינ והכפירות שהם שקר היפך האמת שהם נאחזין תיכף אחר הבריאה שאז נתהוה מיד הבחירה שיש כח לכפור ח"ו למי שירצה לצאת ח"ו שזהו עיקר הרע והטומאה. כי עיקר היצה"ר והס"א הם בח'י כפירות כי היצה"ר והס"א נקראין אל אחר כפירות כידוע. ומחמת שנתהוה תיכף אחר הבריאה כח הבחירה כנ"ל, מחמת זה מתקיים העולם ואינו חוזר מיד לשרשו ע" ישיש בחי' מסך מבדיל בין העולם ובין שורשו שהוא הסתרת הידיעה מה שאין הכל יודעין האמת מיד שזהו בחי' כח הבחירה. והסתרת הידיעה הזאת הוא בחינת תחילת הצמצום של החלל הפנוי וכמובן במ"א בדברי רבינו זצ"ל (סי' ס"ד) שעי"ז עיקר קיום העולם. כי עכשיו כשיש צמצום והסתרת הידיעה עד שאפשר לטעות למי שירצה שזהו בחי' מסך המבדיל שזהו בחי' כח הבחירה כנ"ל אז ימתקיים העולם ואינו חוזר לשרשו מחמת מסך המבדיל הנ"ל. אבל אם כן יתבטל העולם מחמת העדר החיות כי א"כ מאחר שיש מסך המבדיל מהיכן יקבל העולם ומלואו חיות ממקור החיים שהוא האחד ית' המחי' את כולם. ע"כ הצדיקים הם מקיימין את העולם כיהצדיקים הבוחרים בחיים ומאמינים שכל הבריאה נמשך ונברא מאחדותו ית' עי"ז הם כוללין אחר הבריאה בקודם הבריאה. כי ע"י ידיעה שהכל ממנו ית' נכלל הכל באחד כנ"ל ואז נכלל העולם באחד ואעפ"כ יש קיום להע8ולם כי נכלל באחד בבחי' רצוא ושוב בחי' מטי ולא מטי. מאחר שכבר משברין הכפירות ומאמינים שגם מסך המבדיל בעצמו והבחירה בעצמו הכל ממנו ית' ואזי נכלל הכל באחדותו ית' בבחי' רצוא ושוב בבחי' רדיפא ומעכב המבואר במ"א (סי' כ"ד) שעי"ז נעשין כלים והיכלין לקבל אור האחדותו ולהתענג על ה' לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ואעפ"כ לא יתבטל לגמרי שכל אלו ההיכלין הזכים והרוחניים נעשים ע"י שזכה לשבר המסך המבדיל ע"י שבחר בחיים עד שעי"ז נתהפך המסך המבדיל ונעשה ממנו היכלין עילאין לקבל האור על ידו לכלול באחדותו ית' ברצוא ושוב באופן שיוכלל בו באמת בתכלית האחדות ואעפ"כ לא יתבטל במציאות רק יזכה לידע אותו ית'. שזהו עיקר התכלית האמתי אשרי מי שיזכה לזה:
נמצא שעיקר שלימות הבריאה הוא דייקא ע"י הבחירה שנתהוה אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפועל דייקא. והעיקר הוא האמת שצריכין להאמין בהאמת שגם אחר הבריאה הש"י משגיח בהשגחה פרטיית על כל הדברים שבעולם כי הוא ברא הכל והוא מקיים הכל בהשגחתו וגם כל הטבע הוא השגחה רק שהוכרח שיהי' דרך הטבע בעולם כדי שיהי' מקום לטעות כדי שיהי' בחירה שזהו עיקר קיום העולם וכנ"ל ואזי ע"י האמת נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה ואזי כולו אחד כולו טוב כנ"ל בהתורה הנ"ל:
וע"כ נקרא האדם בזה העולם שליח כ"ש (שמואל ב' כ"ד) מה אשיב שלוחי דבר וכ,ש ציר נאמן לשולחיו (משלי). כי האדם נשלח מלמעלה בזה העולם הגשמי כדי שיעלה כל העולמות לשרשן לכוללן באחד כנ"ל שיהי' אחר הבריאה נכלל באחד כנ"ל. כמו האב ששולח את בנו בדרך למרחוק כדי שיכבוש מלחמות וישיב לו את כל המדינות שנתרחקו ממנו כדי שיגדל וינשא את בנו אח"כ ברוב עוז ותפארת עד אין קץ אם יזכה לעמוד בקשרי המלחמה. נמצא שעיקר שלימות האדם בעוה"ז הוא שיראה להיות ציר נאמן לשולחיו שיעשה שליחותו באמת דהיינו שישב השליחות להמשלח שיחזור ויגביה ויעלה וינשא כל הדברים שבעולם לשרשן לכוללן באחד ואז נכלל השליח בהמשלח. היינו שכל הבריאה בכלליות שהיא בבחי' שליחות שנשלחה ממנו ית' ונתרחקה מאתו ית' ע"י מסך המבדיל שהוא קיום העולם כנ"ל. וכשהאדם הבעל בחירה בוחר בטוב אזי מחזיר השליחות למרי' קמא כי מחזיר ומעלה כלליות הבריאה שנשלחה ונתרחקה ממנו ית' לשרשה ולמקומה ע"י אמונתו החזקה בהאמת בהאחד ית' שהוא ברא הכל שעי"זחוזר ונכלל הכל באחדותו ית' כנ"ל:
כי עיקר כח הבחירה הוא ע"י שיש בחי' שליח שהוא בחי' מלאך שנקרא שליח שהוא בחי' מט"ט שמשם אחיזת עץ הדעת טו"ר שהוא בחי' הבחירה בידוע כי עיקר כח הבחירה הוא ע"י הטבע. כי אם לא הי' בחירה כלל רק עיקר הבחירה הוא ע"י שרואין שיש דרך הטבע בעולם עי"ז יש מקום לטעות ח"ו למי שרוצה לצעת ולעקור עצמו מחי החיים. כי באמת צריכין להאמין שגם הטבע בעצמה היא השגחה ובפרט שכבר זכינו לראות השגחתו ית' ושינוי הטבע בכמה אותות ומופתים שעשה הש"י עמנו ביציאת מצרים וקריעת י"ס וכו' וכו' וכן בכל דור ודור. וגם עכשיו מי שרוצה להסתכל על האמת רואה שינויים גדולים ונפלאות רבו תבכל עת שא"א להבינם ע"פ הטבע כלל אם לא כי יד ה' עשתה זאת. כי באמת אין שום טבע בעולם כי הטבע בעצמה הוא השגחתו כי הוא ברא את הטבע והוא ית' מנהיג את הטבע כרצונו והבטע הוא רק בחי' שליח בחי' מלאך ששם אחיזת הטבע כידוע וע"כ הטב"ע בגי' אלקי"ם שהוא בחי' מלאך כידוע וכ"ש מלאכי אלקים. ועיקר הנהגת העולם ע"י שליח ע"י בחי' הטבע, הוא בשביל הבחירה כנ"ל. וכשהאדם מאמין בהאמת ויודע שגם הטבע בעצמה וכל העולם ומלואו הכל ממנו ית', נמצא שחוזר וכולל אחר הבריאה בקודם הבריאה, כלליות השליח בהמשלח כנ"ל. כי עיקר כלליות באחד הוא ע"י אמונת ההשגחה כמבואר בהתורה הנ"ל:
וע"כ בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו. כי זהו בחי' כלליות התורה והמצוות כדי שיוכלל השליח בהמשלח שיהי' השליח והמשלח הכל אחד שהוא בחי' כלליות הבריאה בקודם הבריאה שיהיה כולו אחד כולו טוב וכנ"ל:
וע"כ אם שינה השליח כל שהוא השליחות בטל. כי עיקר כלליות השליח בהמשלח בחי' אחר הבריאה בקודם הבריאה הוא ע"י אמת כנ"ל וע"כ אם שינה השליח שהוא פגם האמת, השליחות בטל כי ע"י השקר בחי' שינוי מפריד ח"ו אחר הבריאה מהאחד. ואז נפרד השליח מהמשלח ואינו נכלל בו ואז שליחותו בטל כי הרשעים מאבדין את העולם ע"י שמפרידין העולם משורשו ע"י השקר שלהם שהוא כלל רשעותם כי השקר הוא הרע והטומאה כלליות כל החטאים שבעולם. כי עיקר קיום השליחות הוא ע"י האמת שעי"ז נכלל השליח בהמשלח וכל מה שעושה השליח כאלו המשלח עושה בחי' שליחו של אדם כמותו שכ"ז נמשך משורש השליחות העליון שהוא כלליות האדם והבריאה הכלולה בו שנשלחו מהמשלח הראשון האחד ית' שעיקר קיום שליחותם הוא ע"י האמת עי"ז חוזרים ונכללים בו ית' כנ"ל. וע"כ הצדיק מנהיג העולם כרצונו כ"ש ותגזר אומר ויקם לך. כי הוא נכלל בו ית' ע"י האמת שזהו עיקר הצדקות והכשרות של כל הצדיקים והכשרים וכל מעשי הצדיק האמת הם מעשי הש"י בעצמו כי הוא נכלל בו ית' כנ"ל. שזהו בחי' שלוחו של אדם כמותו שנמשך מבחי' זו כנ"ל:
וע"כ אין שליח לדבר עבירה. כי ע"י העבירה עושין פירוד ח"ו ומפרידין ח"ו אחר הבריאה מקודם הבריאה שזהו בחי' ביטול השליחות כנ"ל:
ומחמת זה בעצמו אין שליחות לעכו"ם כי העכו"ם הם בבחי' פירוד מחמת שאין מאמינים בהשגחתו ית' וע"כ אינם יונקים כ"א מאחורי כתפא כמבואר שם בהתורה הנ"ל וע"כ הם רחוקים מאחד כנ"ל וע"כ הם נקראים רבים כשפרש"י על עשו שהי' לו י"ו נפשות ונקראים נפשות בלשון רבים, ויעקב הי' לו שבעים נפש ונקראים בלשון יחיד כי העכו"ם הם שקר שהוא בחי' בקשו חשבונות רבים והם רחוקים מאחד כנ"ל וע"כ אין שליחות לעכו"ם כי עיקר שליחות בחי' שלוחו של אדם כמותו הוא בחי' כלליות בחי' אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל וע"כ אין שליוות אלא לישראל שכלולים באחד כנ"ל:
וע"כ אין שליחות לקטן כי עיקר כלליות באחד הוא ע"י הידיעה שיודעין שהכל בהשגחתו כנל שזהו בחי' מוחין דגדלות כ"ש ספרה לי את הגדולות אשר עשה אלישע, שכל הנסים והנפלאות שעשה אלישע שהם התגלות השגחתו ית' הם נקראיםגדולות בחי' מוחין דגדלות כ"ש כי מי גוי גדול ע"י שמאמינים בהשגחתו ית' וקוראים ומתפללים תמיד להש"י. וע"כ ע"י התפילה נמשכין מוחין דגדלות כידועהתפילה הוא בחי' אמונת ההשגחה שמחמת זה מתפלל וקורא להש,י מחמת שיודע ומאמין שהכל בהשגחתו ית' וידיעת ההשגחה זהו בחי' מוחין דגדלות כנ"ל. וע"כ עשו שאינו מאמין בהשגחה נקרא קטן כ"ש קטן נתתיך בגוים וכו' כי הוא בבחי' מוחין דקטנות שיניקתם מבחי' אלקים שמשם אחיזת הטבע שהוא בגי' אלקים כידוע. וע"כ הקטן שאין דעתו שלימה ונאחזין בו עאדיין מוחין דקטנות, וע"כ אין דעתו שלימה עדיין בידיעת ההשגחה, וע"כ אין דעתו שלימה עדיין בידיעת ההשגחה, וע"כ אין יכול לכלול אחר הבריאה באחד שזה זוכין רק ע"י ההשגחה כנ"ל. וע"כ הקטן פטור מכל המצוות כי כל התורה והמצוות הוא רק לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה שיהי' כולו אחד שזה זוכין רק ע"י ידיעת ההשגחה שהוא בחי' מוחין דגדלות כנ"ל וע"כ אין שליחות לקטן כי עיקר בחי' השליחות נמשך מבחי' ככליות הבריאה באחד וכו' כנ"ל:
וזה בחי' חנוכה כי מלכות יון הרשעה עמדו על ישראל לבטלם מהתורה והמצות כי היוונים הם אפיקורסים גדולים ואין מאמינים בהשגחותו ית' כי כל חכמות החיצונים נקראים חכמות יון שמהם כל האפיקורסות והכפירות ועי"ז מפרידין בחי' אחר הבריאה מאחד כנ"ל וע"כ רצו לבטל התורה והמצות שעי"ז נכללין באחדותו ית' וע"כ כשזכו לנצחם הי' הנס בנרות המנורה וקבעו רז"ל להדליק נר חנוכה. היינו ע"י שזכינו לנצחם ולשברם עי"ז נתגלה השגחתו ית' וע"כ קבעו להדליק נר חנוכה כי הדלקת נר חנוכה הוא בחי' אור עיני השגחתו ית' שאנו ממשיכין אור ההשגחה על ידי ההדלקה שאנו מדליקין נר חנוכה כי אור נר חנוכה הוא בחי' אור ההשגחה שאנו ממשיכין עכשיו שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה בבחי' כולו אחד כנ"ל:
וע"כ מצות נר חנוכה למטה מעשרה טפחים כי למטה מעשרה טפחים אין השכינה שורה כשרז"ל ועכשיו מעוצם הנס של חנוכה אנו זוכין לגלות אור ההשגחה גם למטה מעשרה טפחים, להורות שבכל מקומות ממשלתו ואפילו בכל מקומות הנמוכים הרחוקים ממנו ית' כולם מתנהגים בהשגחתו יתברך לבדו כי הוא יתברך מחיה את כולם. וזה עיקר כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה כשמקומות הרחוקים נכללים באחד על ידי שיודעין שגם שם מאיר השגחתו ית' תמיד. כי עיקר האדם נברא רק בשביל זה כדי לכלול כל המקומות הרחוקים באחדותו ית' ע"י שיזכה לבחור בטוב כנ"ל כי עיקר הבראיה היתה כדי שאח"כ יחזור ויוכלל הכל באחד ע"י האדם הבל בחירה שעי"ז יתגלה אלהותו ית' כנ"ל. כיאם לא היתה הבריאה יוצאת מכח אל הפועל לא היו יודעין מאלהותו ית' כנ"ל. ועיקר התגלות אלהותו הוא ע"י האדם הבעל בחירה דווקא כנ"ל וע"כ כל מה שהמקום נמוך יותר ורחוק יותר מקדושתו ית' ששם מתגבר היצה"רביותר והבחירה חזקה ביותר כשזוכה לשבר הקליפה שם ולהטות הבחירה לטוב, זהו עיקר שלימות הבריאה בחי' ככליות אחר הבריאה בקודם הבריאה כי במקום שהבריאה סמוכה עדיין לשרשה אין מעלתו גדולה כ"כ כשזוכה לכלול שם באחד מחמת שסמוך אל האדח עדיין. רק העיקר הוא במקום הרחוק ביותר להתגבר שם לכלול באחד, והעיקר ע"י שמאמינים שגם שם מאיר השגחתו שעי"ז נכללין באחד כנ"ל. וזהו בחי' מרחוק ה' נראה לי, מרחוק דייקא וזהו נראה לי נראה לי דייקא כי עיקר ע"י הראי' שהיא בח'י אור ההשגחה שעי"ז נכלל גם הריחוק באחדותו ית' שזהו עיקר תכלית הבריאה כנ"ל. כיט זהעיקר שעשועיו ית' כשמקומות הרחוקים ביותר שבים אליו ונכללין באחדותו ית' כידוע. וזהו בחי' הקליפה שקודמת לפרי תמיד כי לא היתה קליפה קודם לא הי' הבריאה רחוקה כלל מקודם הבריאה ולא הי' בחירה כלל והי' הכל אחד כבתחלה והי' מתבטל העולם לגמרי כנ"ל וע"כ בהכרח שיהי' הקליפה קודם לפרי שעי"ז אחר הבריאה רחוקה מקודם הבריאה. וכשזוכין לשבר הקליפה אז חוזר ונכלל אחר הבריאה באחד שזהו עיקר תכלית הבריאה כנ"ל. וזהו עיקר מעלת הבעל תשובה שגדולה מצדיק גמור כשרז"ל במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד כי הצדיק גמור מעיקרו לא נפל עדיין לבחי' אחר הבריאה לגמרי כי באמת הכל אחד ע"י ידיעת ההשגחה כנ"ל ועיקר המעלה הוא כשיודעין מהשגחתו ית' במקום שאפשר לטעות ח"ו. וע"כ הצדיק גמור שלא חטא מעולם לפי בחינתו וקדושתו אין חילוק בין קודם הבריאה לאחר הבריאה וע"כ אין מעלתו גדולה כ"כ במה שכולל אחר הבריאה בקודם הבריאה מאחר שאצלו אין שייך אחר הבריאה כלל כי הוא דבוק בהשי"ת תמיד. אבל זה שבא כבר לידי חטא ח"ו ונפרד מהשי"ת שזהו עיקר בחי' אחר הבריאה כי ע"י חטאו נפרדה הבריאה משרשה שזהו עיקר בחי' אחר הבריאה וכשזוכה אח"כ לשוב בתשובה שלימה להש"י ואז חוזר ומשיב ומעלה הכל להש"י וע"כ מעלתו גדולה ביותר כי הוא זוכה ביותר לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבריאה, מאחר שאצלו לפי בחינתו כבר נתרחקה הבריאה משרשה ע"י חטאיוועכשיו זכה לשוב שהוא מחזיר אחר הבריאה ממש לשרשה לכלול באחד שזהו עיקר השלימות כנ"ל:
אך עיקר התשובה זוכין רק ע"י אמת כי מאחר שכבר נתרחק ע"י עונותיו מהשי"ת בודאי קשה לו לשוב ובפרט אם ח"ו הרבה לפשוע. אך עיקר תיקונו אם רוצה לחוס על עצמו למלט נפשו מני שחת הוא רק ע"י האמת שיסתכל רק על האמת לאמתו ויבחור רק באמת ולא יטעה את עצמו ח"ו וע"י האמת יזכה לידע שגם שם במקומו מאירה השגחתו ית' כ"ש בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים. וע"י אמונת ההשגחה יכולין לשוב להשי"ת מכל מקום שהוא ולכלול הכל באחד מאחר שיודעין שהש"י נמצא גם שם במקומו ע"כ בוודאי יכול לשבו אליו ית' בקל וכשזוכין לתשובה ע"י האמת כנ"ל עי"ז נכלל אחר הבריאה ממש באחד כנ"ל שזהו עיקר התכלית כנ"ל:
וזה בחי' נר חנוכה סמוך לפתח הבית. כי הבי תהוא רשות היחיד שהוא בחי' רשות יחידו של עולם כ"ש בזוה"ק ששם מתגלה ביותר אחדותו ית'. כי התורהמתחלת בבית מבראשית שהוא ראש בית וע"י התורה נכללין באחדותו ית' כנ"ל, אבל בחוץ הוא רה"ר ושם אחיזת החיצונים וע"כ בחוץ הוא בבחי' אחר הבריאה כנגד הבית שהוא כנגדו בבחי' קודם הבריאה מאחר ששם הוא בחי' רשות היחיד כנ"ל. אבל עיקר השלימות לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה שיהי' נכלל גם כל המקומות שמבחוץ לתוך הקדושה בפנים וע"כ הזהירה תורה לזכור את הש,י והתורה תמיד הן בביתו הן חוץ לביתו בדרך כ"ש ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך וכו'. כי צריכין לכלול יחד הדרך שהוא במקומות שמבחוץ, לכוללו בבית שהוא בחי' כלליות אחר הבריאה באחד שזהו עיקר התכלית כנ"ל. וזהו בחי' כלליות השליח הבמשלח בחי' שליחו של אדם כמותו כי השליח הוא בחי' דרך שזהו לשון שליחות שנשלח בדרך אב למאחר שכלליות התורההוא לכלול הדרך בתוך בחי' הבית כנ"ל שהוא בחי' כלליות אחר הבריאה באחד כנ"ל ע"כ שלוחו כמותו כנ"ל. וע"כ הזהירה התורה בשבתך בביתך ובלכתך בדרך בפ' של ק"ש שהוא שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד וכו' ודברת בם בשבתך בביתך וכו' היינו כנ"ל כי עיקר כלליות באחד הוא ע"י שנכלל הדרך בבית שיודעין שכל הדרכים שחוץ לבית וכל מקומות החיצונים כולם כלולים בפנים כי כולם נמשכין מהאחד ית' והוא מחי' את כולם שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כמו שהי' קודם הבריאה כנ"ל וזהו בשבתך בביתך ולבכתך בדרך ובשכבך ובקומך. כי אור יום הוא בחי' אור ההשגחה שעי"ז גם אחר הבריאה כולו אחד כנ"ל אבל בלילה נחשך האור שזהו בחי' הסתרת ידיעת ההשגחה שזהו בחי' אחר הבריאה ששם יש בחירה. וצריכין להתחזק באמונה שלימה בבחי' ואמונתך בלילות (תהלים צב) להאמין באמת שגם בלילה בבחי' אחר הבריאה גם שם מאירה השגחתו ית' תמיד כי גם חשך לא יחשיך ממנו ולילה כיום יאיר (שם קל"ט) וזהו בחי' לכלול מדת יום בלילה ומדת לילה ביום בברכת ק"ש לידע ולהודיע שהכל אחד אחר הבריאה וקודם הבריאה שהם בחי' יום ולילה בית ודרך בחי' בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך כיהכל אחד כי ה' אלקינו ה' אחד וכנ"ל:
וע"כ נר חנוכה שהוא בחי' אור ההשגחה שאנו מגלין גם למטה מעשרה טפחים שהוא בחי' מקומות הרחוקים כנ"ל וע"כ מניחין נר חנוכה על פתח הבית מבחוץ להאיר ההשגחה גם בחוץ בבחי' דרך שזהו בחי' כלליות אחר הבריאה באחד כי כולו אחד כנ"ל:
וע"כ מדליקין נר חנוכה בתחילת הלילה כדי לכלול לילה ביום כנ"ל וזהו שזמן ההדלקה הוא משעת יציאת הכוכבים עד שתכלה רגל מן השוק, יציאת הכוכבים הוא בחי' אור ההשגחה כי ישראל נמשלו לכוכבים כ"ש והנכם היום ככוכבי השמים לרוב וישראל הם בחי' השגחה כנ"ל כי ההשגחה הוא בחי' אור בחי' אור העינים. והטבע הוא בחי' אור בחי' אור העינים. והטבע הוא בחי' חשך בחי' חשכת עינים שאין יודעין מהשגחתו ית' ואחיזתו הוא מבחי' פגימת הלבנה שהוא בחי' חושך בחי' ותכהין עיניו מראות בחי' ועיני לאה רכות. וצריך כל אחד לראות למלאות פגימת הלבנה שיהי' אור הלבנה כאור החמה היינו שיהי' נכלל מדת לילה ביום, אחר הבריאה בקודם הבריאה על ידי שמאמינים שגם הטבע היא השגחה כי הכל אחד וכנ"ל. והכוכבים הם בחי' תיקון פגימת הלבנה כשרז"ל שאמר הקב"ה להלבנה שתתמעט ונתן לה הכוכבים להפיס דעתה. היינו כי הכוכבים הם בחי' ישראל שנמשלו לכוכבים שהם ממשיכין אור ההשגחה גם בלילה בעת פגימת הלבנה שזהו בחי' אור הכוכבים שע"י אמונת אור ההשגחה גם בלילבה שהוא בחי' חשך בחי' טבע שיודעין שהכל רק בהשגחתו ית' לבד עי"ז נכלל לילה ביום, לבנה בחמה, טבע בהשגחה, אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וע"כ מדליקין נר חנוכה שהוא בחי' אור ההשגחה מעת יציאת הכוכבים שהם בחי' אור ההשגחה כנ"ל עד שתכלה רגל מן השוק, רגל הוא בחי' השקר כ"ש (תהלים טו) ולא רגל על לשונו ואחיזת השקר הוא בשוק במקומות החיצונים ואנו צריכין עכשיו לבטל השקר מן השוק ולהמשיך אור האמת גם בחוץ לידע האמת שהכל בהשגחתו לבד שעי"ז נכלל גם השוק בפנים כנ"ל והכל ע"י האמת כמבואר בהתורה הנ"ל שעיקר כלליות אחר הבראיה בקודם הבריאה הוא ע"י האמת וכנ"ל:
וע"כ כל הכוונות של חנוכה הוא להמשיך אור האמת כמבואר בכונת האר"י מענין הח' פעמים אמת של אמצת ויציב המאירין בחי' ימי חנוכה כי עיקר המשכת אור ההשגחה שהוא בחי' נר חנוכה הוא ע"י אמת כנ"ל:
וזה בחי' (במדבר יג) שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען פי' שבאו ישראל לפני משה ואמרו נשלחה אנשים לפנינו כשפרש"י שם וע"י שרצו לשלוח שלוחים לתור את הארץ עי"ז פגמו בא"י כי עיקר הפגם הי' ע"י השלוחים שהם המרגלים כי השליח הוא בחי' טבע שהיא בחינ' מלאך וכנ"ל. כי א"י למעלה מהטבע לגמרי כי שם השגחתו ית' תמיד כ"ש תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו' וכשרצו לשלוח מרגלים פגמו בהשגחה ורצו להתנהג בדרך הטבע לשלוח מרגלים לראות אם יוכלו לכבוש ע"פ דרך הטבע ולא האמינו שע"י השגחתו ית' שנמשכת ביותר בא"י יוכלו לעלות אפילו לשמים. ומחמת שפגמו בהשגחה ע"כ הי' עיקר הפגם ע"י השלוחים דייקא שהם המרגלים כי השליח הוא בבחי' מט"ט בחי' הטבע כנ"ל וצריכין להיות ציר נאמן לשולחיו להחיזר השליחות למרא קמא שיהי' נכלל השליח בהמשלח שזהו בחי' כלליות הטבע בהשגחה אחר הבירה בקודם הבריאה שזהו עיקר התכלית כנ"ל. והמרגלים פגמו בהשליחות ולא היו צירים נאמנים לשולחם והוציאו דבת הארץ רעה ואמרו שקר על א"י ושקר הוא עיקר פגפם ההשגחה כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו כ"ש שם בהתורה הנ"ל. וע"כ גרמו בכי' ודמעות כ"ש ויבכו העם בלילה ההוא כי השקר שהוא פגם עיני ההשגחה גורם דמעות שהם קלקול העינים כמבואר שם בהתורה הנ"ל ע"ש. וע"כ גרמו חורבן ביהמ"ק כשרז"ל אתם בכיתם בכי' של חנם אני אקבע לכם בכי' לדורות וכו' כי הביהמ"ק הוא בחי' עינם כ"ש והי' עיני ולבי שם כי שם עיקר ההשגחה שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד שזהו בחי' נקודת האבן שתי' שממנו הושתת העולם שדרך שם עולין ונכללין באחד. וע"כ בביהמ"ק היו מתכפרין כל העונות כי עיקר פגם כל העונות הוא שנפרדין מאחדותו ית' ח"ו ואז צריך צדיק גדול ביותר שיוכל להמשיך גם עליו אור האמת שהוא בחי' השגחה ועי"ז יזכה גם הוא לשוב אליו ית' כי עיקר התשובה ע"י האמת כנ"ל. וע"כ מי שחטא הי' צריך לבא לביהמ"ק לפני הכהן שהוא בחי' הצדיק האמת שהי' מכפר עליו ע"י הקרבנות שבביהמ"ק כי מגודל אור ההשגחה שהי' בביהמ"ק כנ"ל וע"כ הי' שם עשרה נסים כי הנסים הם התגלות השגחתו ית'. ומגודל התגלות ההשגחה שהי' בביהמ"ק עי"ז הי' ממשיך הכהן אור ההשגחה גם על הרחוק שהוא החוטא עד שגם החוטא שהוא בבחי' אחר הבריאה ממש כנ"ל, נכלל גם הוא באחד וחזר לשורשו ונתתקן חטאו עי"ז כי עיקר התיקון ע"י ההשגחה שהוא בחי' אמת שעי"ז חוזר ונכלל הבריאה באחד וכנ"ל:
וזהו אתם בכיתם בכי' של חנם אני אקבע לכם בכי' לדורות בכי' דייקא שהוא נמשך ע"י השקר שהוא מקלקל ראות העינים כנ"ל וע"כ צריכין לבכות על חורבן ביהמ"ק. וכן מי שרוצה לשוב באמת צריך לבכות על חטאיו לפני הש"י ולבקש מלפניו שיזכהו להתקרב אליו ית' באמת כ"ש (ירמיה לא) בבכי יבואו ובתחנונים אובילם וכו'. כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כי שורש הבכי' נתהוה תיכף אחר הביראה שאז נתהוה תיכף אחיזת השקר שמשם נמשך הבכי' כנ"ל שזהו בחי' אל תאמרו מים מים שהם בחי' דמעות שהוא אזהרה על שקר כמו שמסיים שם שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו' ע"ש בהתורה הנ"ל. וזה סוד בכיית המים התחתונים שהיו המים התחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא כמבואר בזוהר ומדרשים. כי באמת הבכי' הוא קילקול הראות כנ"ל שזהו בחי' פגם ההשגחה כנ"ל. אבל באמת זהו עיקר לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבראיה, ועיקר בחי' אחר הבריאה הוא במקום שנסתר השגחתו ששם עיקר הבחירה ששם דייקא צריכין להתגבר ולידע שגם במקום הסתרת השגחתו גם שם מתנהג באמת לאמתו בהשגחתו ית' לבד ואז מעלה אחר הבריאה ממש בקודם הבראיה שיהי' כולו אחד. כי במקום התגלות השגחתו ית' שם הוא בחי' כולו אחד כמו ש הי' קודם הבריאה ע"כ אין נחשב שם למעלה כלל מה שנכלל באחד מאחר שאין שם מניעה והסתרה. ועיקר עבודת האדם לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבריאה דהיינו לכלול הטבע הסתרת ההשגחה ששם אחיזת השקר שהוא בחי' דמעות, לכלול הכל באחד כנ"ל כי באמת השקר בעצמו מקבל חיות מהש"י בשביל שיהי' בחירה כי הוא ית' מחיה את כולם וזהו בחי' דמעות שהם קלקול הראות פגם ההשגחה, ובאמת אלו הדמעות הם הם כח הראות בעצמו כי בהדמעות מלובש כח הראות כי משם נמשכו הדמעות וכש,ש במאמר הנ"ל דברי רז"ל ושבו העבים אחר הגשם זה הראות שהולך אחר הבכי נמצא שהראות מלובש בהבכי וכ"ש רבינו ז"ל (סי' ר"נ) ענין זה על מארז"ל ומוריד שני דמעות לים הגדול ע"ש, וע"כ הדמעות נתהוו תיכף אחר הביראה שזהו סוד בכיית המים התחתונים כי מתחלה הי' העולם מים במים ואח"כ הבדיל הש"י ביניהם ואין בין מים התחתונים למים עליונים אלא כל שהוא כשרז"ל. והבדלת מים התחתונים ממים העליונים זה בחי' אחר הבריאה שנבדל מקודם הבראיה כי כל הדברים שהם קרובים יותר לשרשם הם כלולים יותר באחד והם בבחי' כולו אחד בחי' קודם הבראיה, להדברים שהם למטה ממנו וע"כ מים העליונים ומים התחתונים הם בבחי' קודם הבריאה ואחר הבריאה ותיכף שהי' הבדלה ביניהם נתהוו דמעות שהוא הבכי' של המים התחתונים כנ"ל. כי תיכף שנבדל אחר הבריאה מקודם הבריאה נתהוה תיכף אחיזת השקר וכו' כנ"ל שמשם הדמעות שהם קלקול הראות פגם ההשגחה כנ"ל. אבל באמת גם שם מלובש ההשגחה כנ"ל וזהו בחי' הדמעות בעצמן שהם חלקי הראות וההשגחה רק שנפרדו משרשם שעי"ז נתהוה אחיזת השקר כנ"ל שזהו בחי' סוד מה שכתוב בזוה"ק שהעכו"ם יונקים משארית ההשגחה מאחורי כתפא במובא בהתורה הנ"ל היינו שעיקר יניקתם מבחי' דמעות שהם בחי' חלקי הראות וההשגחה שנפסקו משרשם שזהו בחי' שארית ההשגחה וכנ"ל וכ"ש רבינו ז"ל בהתורה להמשיך השגחה שלימה וכו' (סי' יג) שישראל נמשך עליהם השגחתו בשלימות היינו שמגיע אור ההשגחה על ישראל ומגיע עליהם ממש עד שאנו חוזרין ונצטיירין בעיניו וכו'. אבל על העכו"ם נתפזר ונפרד האור קודם שמגיע אליהם וע"כ אינם חוזרין ונצטיירין בעיניו וכו' ע"ש. נמצמא שיניקת העכו"ם מהפסקת ההשגחה משרשה שזהו בחי' הדמעות שהם חלקי הראות שנפסקו מן העינים ומשם אחיזת השקר. כי עיקר אחיזת השקר הוא מבחי' זו מחמת הפסקת ההשגחה היינו מה שהש"י מסתיר לפעמים השחגתו עד שנפסק מהדעת לראות בעיני שכלו השגחתו בשלימות ושם עיקר הבחירה. ומי שהוא בר דעת ומסתכל על האמת יודע שהכל מהש"י ואפילו העכו"ם ומקומות החיצונים ששם נפסק ונסתר ההשגחה גם שם מתנהג רק בהשגחתו המוסתרת שם שהם בחי' הדמעות, שנסתרו שם עיני השגחתו שמשם יניקתם כנ"ל. וזהו בחי' במסתרים תבכה נפשי מפני גוה מפני גאוותן של ישראל שניתנה לעכו"ם (כשרז"ל חגיגה דף ה' ע"ב) כי גאותן וגדולתן של ישראל שנתנה לעכו"ם בעו"ה הוא מבחי' הסתרת ההשגחה שהוא בחי' דמעות כנ"ל שאלו הדמעות הם באמת חלקי ההשגחה שנסתרו בין הטבע והעכו"ם. וזהו במסתרים תבכה נפשי במסתרים דייקא כנ"ל כי משם יניקת העכו"ם כנ"ל. וזה בחי' דמעות של עשו הרשע שמשם עיקר אריכת הגלות כי יניקתם רק מבחי' דמעות שהוא בחי' הסתרת ההשגחה כנ"ל. אבל אנו בני ישראל מאמינים שגם בתוקף הגלות וממשלת העכו"ם גם שם נסתר השגחתו ית' כי הדמעות בעצמן שמשם יניקתם אלו הדמעות בעצמן הם בחי' חלקי ההשגחה הנסתר שם כנ"ל ועי"ז שאנו מאמינים שגם הסתרת ההשגחה היא השגחתו ית' עי"ז אנו כוללין אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו עיקר התכלית כנ"ל:
וע"כ צריכין לבכות דייקא על חורבן ביהמ"ק וכן על חטאיו כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כי בכיית ישראל הוא בחי' בכיית המים התחתונים שבוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא שזהו עיקר בכיית ישראל שבוכין על חטאם ועונותיהם שגרמו חורבן ביהמ"ק או עיכוב בניינו ואנו רחוקים מאבינו שבשמים ומארצו יצאנו וע"כ אנו בוכים כבן לפני אביו כי אנן בעינן למיהוי קדם מלכא ולהתקרב אליו באמת. ובבכיה זו מעלה כל הדמעות שהם בבחי' אחר הבריאה בחי' הסתרת ההשגחה, מעלה הכל לשרשו לבחי' ההשגחה שהוא בחי' כולו אחד שמשם שורש הדמעות, מאחר שבוכה להתקרב אליו ית' ולכלול בו, נמצא שנכללין הדמעות באחד שזהו עיקר בחי' כלליות אחר הבריאה באחד וכנ"ל והבן היטב. וע"כ ע"י דמעות אלו של ישראל מבטלין כח הדמעות של עשו שהיא בחי' השקר שהוא בחי' דמעות כנ"ל. ואז יפסוק ממשלתם שכל כחם הוא רק מהסתרת ההשגחה מבחי' דמעות כנ"ל. אבל כשהדמעות בחי' הסתרת ההשגחה נכלל בשרשו בהשגחה נתבטלין העכו"ם לגמרי ועולין ישראל ונגאלין ונוטלין כל הגדולה. כי ישראל הם בבחי' ההשגחה כנ"ל כי הם כלולים באחדותו ית' כי קוב"ה ואורייתא וישראל כולו חד וכנ"ל וע"כ גם הש" יבוכה על חורבן ביהמ"ק כ"ש במסתרים תבכה נפשי וכו' כנ"ל כדי להמתיקהבכיה ולהעלות הדמעות לשרשן כנ"ל. וזהו בחי' וממשיך שני דמעות לים הגדול שפירש שם רבינו ז"ל (סי' רנ) שהוא בחי' שממשיך חלקי השגחתו להשגיח על העכו"ם שמצירים לנו לשברם ולבטלם ע"ש. כי ע"י התגברות הגלות שנמשך ע"י הדמעות כנ"ל ע"כ צריך להכניעם ולשברם ע"י דמעות דייקא כי זהו בחי' המתקת הדין בשרשו כי ע"י בחי' דמעות שלו ית' נתבטלין ונמתקין כל הדמעות ועולין לשרשן ונכללין בהשגחה ונמשך ונתגלה השגחה שלימה ע"י הדמעות דקדושה דייקא. וע"כ מעלת הבכיה בקדושה, גדולה מאד כ"ש בבכי יבואו וכמובא בכל הספרים. כי כשבוכין להתקרב להש,י שהוא לכלול באחדותו ית' אזי נעשה תיקון גדול ע"י הדמעות דייקא כי עי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל ובזה מתקן חטאיו שעל ידם גרם פירוד ח"ו בין הש"י ובין כלליות הבריאה שזה עיקר פגם כל החטאים כנ"ל. וע"י הדמעות חוזר ונכלל אחר הבריאה באחד שזה עיקר התיקון של כל החטאים וכנ"ל:
וזה בחי' ועיני לאה רכות שהיתה בוכה שלא תפול בחלקו של עשו כשרז"ל, בוכה דייקא כי מחמצת שעיקר יניקתו של עשו הוא מבחי' השקר שהוא בחי' דמעות כנ"ל ע"כ היתה בוכה דייקא שלא תפול בחלקו רק תזכה להכלל ביעקב שמדתו אמת כ"ש תתן אמת ליעקב וע"י דמעות אלו נכללו הדמעות באמת ונתבטלו כח הדמעות של עשו שהם בחי' שקר שאחיזתו אחר הבריאה. כי עשו כל בכייתו על תאוות עוה"ז שיהי' לו כל תאוות לבו ולא חפץ לכלול בהש"י כלל. ואלו הדמעות הם בחי' השקר שאחיזתו בעוה"ז בבחי' אחר הבריאה וכנ"ל. אבל דמעות של ישראל שהם בחי' דמעות של לאה הוא רק להתקרב להש"י שלא ליפול ח"ו בחלקו של עשו שהוא הסט"א בעצמו. כי כל אחד מישראל מי שרוצה לחוס על עצמו באמת ולהסתכל על תכליתו הנצחי צריך לבכות הרבה מאד שלא יפול ח"ו בחלקו של עשו שהוא היצה"ר. כי לאה מרמזת על כנסת ישראל שצריכין לבכות מאד מאד כנחל שוטף שלא ליפול בחלקו של עשו שהוא היצה"ר ח"ו ומי שרואה שהבעל דבר מתגבר עליו יותר וכבר נתפס הרבה והוא בסכנה גדולה בכל עת הוא צריך לבכות יותר ויותר מכו לאה אמנו שהיתה בוכה כ"כ לפני הש"י שלא ליפול בחלקו של עשו עד שהיו עיניה רכות, וזכתה לפעול בקשתה ע"י בכייתה העצומה מאד. כמו כן כל אחד מישראל אם יבכה באמת לפני השי"ת כמה וכמה פעמים בלי שיעור אז בוודאי יעורר רחמיו ית' וינצל מליפול בחלקו של עשו ויזכה להתקרב אליו ית' באמת ולכול בו ית' ע"י הדמעות דקדושה דייקא כי עי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל:
וזהו בחי' קימת חצות שצריכין לקום בחצות לילה ולבכות על חורבן ביהמ"ק היינו לבכות על חטאיו ועל גשמיותו שמעכב בנין ביהמ"ק שנחשב עי"ז כאלו החריבו כשרז"ל כי ההשגחה הוא בחי' אור העינים כנ"ל שהוא בי' אור יום בחי' חסד. והסתרת ההשגחה בחי' הטבע בחי' אחר הבריאה ששם אחיזת השקר והדמעות, הוא בחי' חשך בחי' לילה. וישראל מחברין וכוללין מדת לילה ביום כי כוללין אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וע"כ צריכין לקום בחצות לילה לבכות על חורבן ביהמ"ק ועי"ז משברין בחי' הלילה והחשך שהוא בחי' אחר הבריאה שמשם אחיזת העכו"ם ואנו משברין ומבטלין אחיזתם ע"י קימת חצות לילה ואז בוכין על חורבן ביהמ"ק שעי"ז עוסקין בבנינו, כי כל המתאבל על ירושלים זוכה לראות בשמחתה וכנ"ל, ועי"ז יכלל לילה ביום אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל כי עיקר התגלות ההשגחה הוא בביהמ"ק וכנ"ל:
וזהו בחי' חנוכה שהוא חונכת הביהמ"ק שאז ממשיכין אור ההשגחה ע"י נרות חונכה שזהו עיקר קדושת הבית המקדש כי שם מאירה השגחתו כנ"ל שזהו בחי' נרות המנורה שבביהמ"ק שהם בחי' המשכת אור ההשגחה שעי"ז נכלל הכל באחד כנ"ל. וזהו בחי' אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות כי כל השבעת הנרות צריכין לכלול באחד כי ע"י ההשגחה שהוא בחי'אור הנרות שבביהמ"ק נכלל הכל באחד וכנ"ל:
וכן כתב רבינו ז"ל במאמר ויהי מקץ (בלק"ת סי' ז') חנוכה הוא בחי' חנוכת הביהמ"ק בחי' תיקון חטא המרגלים שגרמו חורבן בהימ"ק ע"ש הענין, וע"פ הנ"ל מבורר ג"כ היטב ענין זה כנ"ל:
וזה שאמרו רז"ל בגמ' שליחות מנלן ולמדו מקרבן פסח ומתרומה שנאמר ושחטו אותו כל קהל ישראל וכו' וכן למדו מתרומה שהשליח צריך להיות בן ברית וכו' ע"ש. כי ביציאת מצרים נתגלה השגחתו ית' לכל באי עולם ע"י האותו והמופתים הנוראים אשר עשה ה' עמנו לעיניו. וע"י התגלות ההשגחה נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו בחי' השליחות בחי' שלוחו של אדם כמותו. וע"כ למדו מפסח שהוא בחי' יצי"מ, למדו משם דין שליחות כי דין השליחות נמשך מבחי' זו מבחי' כלליות הבריאה באחד שנתגלה בפסח בעת יצי"מ כנ"ל. וע"כ הי' יצי"מ בחצות הלילה כי אז נכלל לילה ביום בחי' לילה כיום יאיר. כי איתא שאותה הלילה היתה מאירה מאד כמו ביום כי נכלל לילה ביום וכו' וכנ"ל:
וע"כ מצות קידוש החודש הוא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל בעת יציאתן ממצרים ושם בפ' זאת נזכר יצי"מ בחצות הלילה. כי הכל בחי' אחת כי קידוש החודש הוא למלאות פגימת הלבנה בחי' והי' אור הלבנה כאור החכמה שזהו בחי' כלליות לילה ביום כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה וכנ"ל שזהו בחי' קימת חצות לילה לשבר הלילה לכוללה ביום שזהו בחי' יציאת מצרים וכנ"ל:
וזהו בחי' כלליות לילה ביום כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה וכנ"ל שזהו בחי' קימת חצות לילה לשבר הלילה לכוללה ביום שזהו בחי' יציאת מצרים וכנ"ל:
וזהו בחי' תרומה שמשם למדו ג"כ דין שליחות כי תרומה שהוא בחי' צדקה היא בחי' עינים כשרז"ל לענין תרומה עין יפה א' מארבעים וכו'. כי עיקר הצדקה הוא האמונה שמאמינים בהש"י שהכל בהשגחתו ונותן לדל אין מחסור כי בגלל הדבר הזה יברכו ה' וכ"ש והאמיטן בה' ויחשבה לו צדקה. וע"כ ע"י התרומה צדקה ממשיכין עיני השגחתו עלינו שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו בחי' שליחות בח'י שלוחו של אדם כמותו. ודוקא כשהוא בן ברית שהואיכול לכלול כל הבריאה באחד וכנ"ל:
וזה שנוהגין להרבות בצדקה בחנוכה כדי להמשיך אור ההשגחה ע"י הצדקה שזהו עיקר בחי' נר חנוכה כנ"ל:
וזהו שארז"ל כל המעלים עין מ ןהצדקה כאלו עובד ע"ז, מעלים עין דייקא כי עיקר הצדקה הוא בחי' עינים להמשיך עיני השגחתו עלינו כ"ש במתנות עניים (דברים כ"ו) השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל וכו'. כי עיקר העניות נמשך מפגימת הלבנה שהוא בחי' חשך בחי' ותכהין עיניו מראות שהוא בחי' מיעוט והסתרת ההשגחה. כי כל הפרנסה והעשירות הוא בחי' עינים כ"ש (קהלת ה) ומה כשרון לבעליו כ"א ראות עיניו וכ"ש (תהלים קמה) עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם סכתו וכו'. כי העשירות נמשך מבחי' שמאל כ"ש (משלי ג) בשמאלה עושר וכובד, ושמאל זהו בחי' אחר הבריאה כמבואר בהתורה הנ"ל. וכל זמן שאין נכלל שמאל בימין ח"ו דהיינו שאין נכלל כלליות הבריאה שהוא בחי' שמאל בקודם הבריאה שהוא בחי' כולא ימינא אז בודאי א"א לקב לשפע ופרנסה מאחר שרחוקין מהשרש אשר הוא מחיה את כולם. ואפילו מעט השפע שיורד בהעלם ובהסתרה גדולה ע"י הסתרת השגחתו בתוך הטבע גם זה מעט מקבלים הרוב העכו"ם והרשעים שיניקתם מבחי' אחר הבריאה אשר זה חלקם אשר בחרו בו. וישראל הכשרים שהם בבחי' השגחה פרנסתם מעוטה מאד. וע"כ עיקר המשכת השפע לישראל הוא כששמאל נכלל בימין היינו כשאנו זוכין להתגבר באמונה ההשגחה שהכל מאתו ית' לבד ואין שום דרך הטבע בעולם כלל ועי"ז אנו זוכין להמשיך עיני השגחתו עלינו ואז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שהוא בחי' כלליות שמאל בימין כנ"ל ואז הקב"ה ממשיך שפע וחיות להבריאה שהוא בחי' פרנסה ועשירות. וע"כ באמת קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף (כשרז"ל פסחים קי"ח) כי באמת קודם הבריאה הוא בחי' כולא ימינא ולית שמ אל ולית עושר תמן כ"ש בזוה"ק קודם הבריאה כולא אחד ואין שייך שם שפע וחיות ועשירות כי כשאין בריאה אין שייך שפע וחיות וע"כ עיקר העשירות בשמאל כנ"ל. כי שמאל הוא בחי' אחר הבריאה ששם צריכין שפע וחיות שהוא בחי' עשירות ופרנסה. אבל בבחי' אחר הבריאה לבד בוודאי אין שם פרנסה וחיות כי העושר והכבוד מלפניו ית' וכו' והוא מחי' את כולם ואם ח"ו יפסיק השפעת חיותו אפילו רגע קלה יוחזר העולם לתהו ובהו וע"כ עיקר השפע הוא כשתכלל שמאל בימין, אחר הבריאה בקודם הבריאה שאז הש"י משפיע השפע משורש העליון שהוא בחי' ימין כי עיקר שורש העליון של השפע הוא מימין כ"ש נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו וחסד הוא ימין, רק ששם בשרשו העליון בבחי' קודם הבריאה שם השפע דק וזך ומצוחצח עד שאין שייך לקרותו שם בשם שפע ועשירות, רק כשאחר הבריאה בחי' שמאל מקבלת זה האור ע"י ההשגחה שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה אז נצטטירת השפע ונקראת בשם עשירות וע"כ עיקר העשירות משמאל. וזהו שאיתא בזוה"ק שמים הם מימין ושמאל כמבואר בפ' תרומה מיא אינון לימינא וכו' היינו כנ"ל. וז"ש בזוה"ק שפ"א לא הי' מטר ובאו לרשב"י ואמר שצריכין ליחד קוב"ה ושכינתי' בבחי' אפין באפין וכו' כי יחוד קוב"ה בבחי' אפין באפין זהו בחי' כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה. כי דעכלל זה שהש"י בעצמו כביכול נקרא קוב"ה והמשכת חיותו מה שמחי' את כל העולמות זהו בחי' שכינה ובאמת כולו חד כי ה' אחד ושמו אחד כי חיותו דבורק בו ית' באחדות גמור רק שהש"י נתן בחירה עד שיש כופרים ואפיקורסים שאין מאמינים בהשגחתו וע"כ הם עושין פירוד בין קוב"ה ושכינתי' היינ ובין קודם הבריאה ואחר הבריאה שהם כלליות כל העולמות אשר הוא ית' מחיה את כולם ע"י שכינת עוזו כנ"ל. ובאמת א"א להבין דבר זה איך הש" ישהוא מרומם על כל מנהיג ומחיה את העולם הגשמי הזה רק העיקר הוא האמונה לבד שאנו מאמינים שהוא ית' משגיח בהשגחה פרטיית על כל דבר שבעולם ויושב וזן ומפרנס מקרני ראמים עד ביצי כינים:
כי סוד כלליות הבריאה בקוד םהבריאה א"א להשיג בדעת כ"א באמונה לבד. וזהו בחי' שלשה דברים שנתקשה בהם משה שהם מעשה מנורה וקידוש החודש ושקלים וסימנם מש"ה כ"ש בזוה"ק כי כל אלו הם בחי' כלליות הבריאה בקודם הבריאה ע"י בחירת האדם שמטה דעתו להאמין בהשגחתו וע"כ גם משה נתקשה בהם כי א"א להבינם בדעת אנושי כלל אם לא מי שהוא בבחי' משה וגן הוא נתקשה בהם. כי מנורה היא בחי' אור ההשגחה שזהו בחי' נרות המנורה בחי' נר חנוכה שעי"ז נכללין באחד בבחי' אל מול פני המנורה יאירו וכו' שכל הנרות פונין לנר א', לכלול באחד ע"י אור ההשגחה שהוא בחי' אור הנרות כנ"ל. וזה בחי' נרות חנוכה כ"ה דאינון כ"ה אתוון דיחודא כמובא בזוה,ק כי ע"י נר חנוכה נמשך ההשגחה למטה. ועי"ז נכללין באחד שהוא כ"ה אתוון דיחודא שהוא שמע ישראל וכו'. וזה בחי' קידוש החודש שהוא למלאות פגימת הלבנה שיהי' אור הלבנה כאור החמה שזהו בחי' כלליות הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וזהו בחי' שקלים שהם צדקה שעי"ז נכלל ג"כ הבריאה באחד כנ"ל. וזה בחי' מחצית השקל תרומה לה' כי אחר הבריאה נתהוה תיכף הבחירה והבחירה הוא בחי' מתקלא שכל אדם עומד על המשקל ובידו לבחור ולהכריע עצמו לכאן או לכאן. והוא בבחי' מחצית השקל תרומה לה' שצריך כ"א לרחם ע"ע להרים המתקלא להש"י להכריע עצמו על הקדושה בבחי' מחצית השקל תרומה לה'. וע"כ קשין מזונותי של אדם כקריעת י"ס דייקא. כי משה רבינו המשיך ופרסם השגחתו בעולם ע"י האותו והמופתים שעשה במצרים ועל ים סוף ואז נתגלה חדוש העולם והשגחתו ית' עד שנחשב כאלו נברא העולם אז. וזה בחי' קריעת י"ס שנבקעו המים שזהו בחי' תחילת הבריאה שנתגלה אז, כי בתחלת הבריאה הבדיל הש"י בין מים למים בין מים העליונים למים התחתונים שהם בחי' קודם הבריאה ואחר הבריאה כנ"ל ובאמת הכל א' רק שא"א להבין זאת כלל כנ"ל. וזה הראה משה בקרי"ס שנתבקעו המים והבדיל בין מים למים והפך מים ליבשה ואח"כ נטה ידו והפך מיבשה לים ונטבעו המצרים. ובזה הראה שהכל אחד מים וימבשה ימין ושמאל קודם הבריאה ואחר הבריאה. והחיות רצוא ושוב, שהחיות העליון נמשך בבחי' רצוא ושוב שהוא בחי' השגחתו ית' שעי"ז הכל אחד. וע"כ קשין מזונותיו כקריעת י"ס כי להמשיך מזונות צריכין להכלל אחר הבריאה באחד שיהי' אחר הבריאה כמו שהיה קודם הבריאה שיהי' אב ובן כחדא ואעפ"כ תתקיים הבריאה ולא תתבטל במציאות שזאת הבחי' קשה מאד להשיג וגם משה רבינו נתקשה בזה שזהו סוד קי"ס כי משם נמשך מזונות כי זהו בחי' כלליות שמאל בימין שמשם המטר והפרנסה כנ"ל:
וע"כ עיקר גלות מצרים נתגלגל עש"י השליחות ששלח יעקב את יוסף בנו כ"ש וישלחהו מעמק חברון. כי כל הדרכים בחזקת סכנה מחמת שהדרכים הם בחי' שליחו תכנ"ל שהוא בחי' אחר הבריאה ששם אחיזת החיצונים שהם מזיקי עלמא ח"ו וע"כ הדרכיןם בחזקת סכנה וע"כ אירע מכירת יוסף בעת שהי' בדרך בשליחות אביו. כי יוסף הוא בחי' הצדיק האמת שהוא ציר נאמן לשלוחיו, שכל עבודתו ומגמתו לכלול אחר הבריאה באחד כי הצדיק מחבר וכולל התחתונים בעליונים למעלה למעלה בשרשו בבחי' כולו אחד והם פגמו בו ומכרוהו בכסף שזהו בחי' פגם בני האדם שפוגמין בהצדיק שהוא בחי' עיני ההשגחה בחי' עיני ה' אל צדיקים (תהלים ל"ד) שזהו בחי'ק יוסף שהוא בחי' עינים כ"ש בן פורת עלי עין כי הצדיק ממשיך השגחה שלימה שעי"זכולל ומחבר אחר הבריאה באחד, והמון עם פוגמין בו בשביל הכסף בשביל תאוות ממון הנאחז בשמאל שנמשכין אחר הממון בעצמו והממון הוא הע"ז שלהם ואינם מאמינים שכל הממון וכ ההשפעות הכל רק ע"י הצדקי שהוא בחי' המשכת השגחתו עלינו שעל ידו כל ההשפעות שבעולם בבחי' ויוסף הוא השליט כו' הוא המשביר לכל עם הארץ (בראשית מ"ב). וע"כ עי"ז נתגלגל הדבר וירדו למצרים שהוא היפך א"י שהיא מלאה גילולים וע"ז ששם כופרים בהשגחתו ית' כ"ש אשר אמר פרעה לי יאורי ואעני עשיתינו וכו'. אבל הם חשבו לרעה אליהם חשבה לטובה כי למחי' שלחני אלהים לפניכם, שלחני דייקא כי יוסף הי' ציר נאמן לשולחיו. ואף שהתגברה הס"א על השליחות שלו ורצה לקלקלו ח"ו שישתקע במצרים שהוא פגם ההשגחה עד שלא יוכל ח"ו להחזיר השליחות למרי' קמא לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה. אבל יוסף הי ' צדיק גדול ועמד בנסיון ובכל מקום שהי' שם אפילו בתוקף התגברות הקליפות הוא מאמין באמונה שלימה בהשגחתו ית' וכבש את יצרו מאימת הבורא המשגיח ית' כ"ש ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים ובחר בטוב עד שזכה לכלול באחד עד שהעלה וכלל אחור הבריאה ממש באחד כי הכניע טומאת מצרים וזכה להחיות את ישראל כל ימי היותם שם ולהוציאם משם. כי הכל הי' בזכות יוסף כ"ש ויקח משה את עצמות יוסף עמו, עד שזכו ישראל לצאת משם ברכוש גדול ולקבל את התורה שע"י כל זה נתגלה השגחתו ית' ונכלל כל הבריאה באחד שכ"ז הי' ע"י שליחות יוסף שלא נכשל בשליחותו וזכה לכלול השליחות בהמשלח ע"י בחירתו הטובה שעמד בנסיון ובחר בחיים שעי"ז נכלל כל הבריאה באחד בשעת יציאת מצרים וקבלת התורה וכו' וכנ"ל:
וע"כ כשנמכר יוסף ונעלם מאביו תעורר בכי' כ"ש ויבך אותו אביו כי ע"י מכירתו גרמו פירוד ח"ו בין אב ובן, בין יעקב ליוסף ששניהם כחדא חשיבי כמובא כי יוסף הוא בחי' עיני ההשגחה שעי"ז הכל אחד. אבל הם גרמו פירוד שעי"ז נתעורר בכי' כנ"ל. וע"כ כשחזרו ונתוועד ויחד יוסף ואחיו כתיב ויתן את קולו בבכי כי יוסף ע"י בכיית אז המתיק ותיקן את בחי' הבכי' בשרשו בבחי' המתקת הדין בשרשו וכנ"ל:
כי זה יודע בספרים ובפרט בספרי רבינו ז"ל שעיקר הנסיון והמשקל של האדם בעוה"ז הוא תאוות ניאוף שהאדם נשלח בעוה"ז בשביל נסיון ובחירה ועיקר הנסין אם יוכל לעמוד בנסין בתאוה זאת וכל הערבובים והבלבולים והמחלוקת והשנאה והקנאה והקטגוריא שיש בעולם הכל נמשך ונתגלגל ע"י תאוה זאת שמשם נמשכין כל המדות רעות וכל דעות האפיקורסים והכופרים והתועים שנעקרו מהש"י לגמרי, הכל נמשך ע"י זאת התאוה ואפילו הקטגוריא שבין הת"ח ובין הצדיקים השלימים ובפרט עכשיו בודורת הללו שהס"מ ערבב את העולם מאד מאד בלי שיעור וערך והכניס אפיקורסית גדול בעולם מה שלא הי' כזאת מימות עולם. ואפילו בין בני ישראל הפשוטים הכשרים קצת ורוצים לילך בדרכי החסידים הכניס ערבוביא ובלבול גדול ומחלוקת עצום עד שאין אחד יודע היכן האמת כמפורסם כ"ז. וכל אלו הצרות והמחלוקת ובלבול הדעת שאין יודעין היכן האמת הם הם חבלי של משיח אשר כל קדמונינו רז"ל היו מתייארים ומתפחדים מאד מזה כשרז"ל ייתי ולא אחמיני' וכו'. כי אין צרה גדולה מהצרות שיש עתה בדורותינו בעו"ה שהאמת נעלם ונסתר מאד בעו"ה וכל זה נמשך רק מפגם תאוות ניאוף שנתפשט עכשיו בעולם ביותר. ואפילו הרוצים להתנהג בדרך החסדיים אינם נקיים מתאווה זאת, וקצתם הם בעלי עבירות ממש ר"ל ואינם מסתכלים על עצמם ליפול על פניהם ארצה ולהשתטח לפני ית' ולבקש מלפניו ית' בכל יום ויום להנצל ממה שצריכין להנצל כפי מה שיודע כל אחד וא' את נגעי לבבו ומכאוביו ועושים מעשי זמרי ומבקשים שכר כפנחס, שרוצים להיות חסידים ולחקור חקירות בעבודת הש"י ולהרהר ולדבר על צדיקים וכשרים אמתיים לומר זה נאה וזה אינו נאה. וכ"ז נמשך מחמת רחוקים מאמת והכל ע"י פגם הברית שהוא פגם הדעת פגם האמת. כי שמירת הברית נקרא כולו זרע אמת, ופגם הברית נאמר עליו ואתם ילדי פשע זרע שקר וכו'. כי ניאוף הוא פגם העינים כ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם כי העין רואה והלב חומד וכו' וכ"ש רבינו ז"ל בהתור' בקרוב עלי מרעים (בסי' לו) שעיקר הניאוף תלוי בעינים וכו' ע"ש. כי העינים הם נמשכין מעיני השגחתו ית' ששם עיקר הבחירה. כי עיקר הבחירה שהוא הממוצע בין קודם הבריאה לאחר הבריאה כמבואר בהתורה אר"ע הנ"ל הוא העינים שהם עיקר סוד הבחירה שיש כח ביד האדם להסתכל בעיניו לכאן או לכאן הן בעיניו הגשמיים הן בעינישכלו כי עינים ע"ש החכמה נאמר כ"ש ותפקחנה עיני שניה םוכו'. וע"כ הזהיר שלמה המע"ה עיניך לנכח יביטו ועפעפיך יישירו נגדך. כי עיקר החיבור והכלליות שבין אחדותו ית' ובין הבריאה הוא ע"י ההשגחה שהוא בחי' עינים כנ"ל ושם עיקר הבחירה כי הוא בחי' הממוצע בין האחד והבריאה ששם הבחירה כנ"ל. היינו כי יש כח באדם לבחור בטוב להסתכל בעיניו למעלה ולא למטה בחי' והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכו', בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה מתגברין כשרז"ל, דהיינו שיעצים את עיניו ולא יסתכל על תאוות עוה"ז והבליו, והעיקר שלא יטה עיניו אחר תאוות ניאוף רק יסתכל בעיניו להשי"ת תמיד כ"ש עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי וכ"ש אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים וכ"ש הנה כעיני עבדים וכו' כן עיניו אל ה' אלקינו עד שיחננו. ובאתערותא דלתתא אתער לעילא כמו שהאדם מסתכל בעיניו תמיד להשי"ת כמו כן הש"י משגיח בעיני השגחתו ית' עלינו תמיד וע"י ההשגחה נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וכן להיפך חס ושלום שכשהוא מסתכל בעיניו למטה בניאוף ותאוות על ידי זה מסיר השגחתו מעליו ועי"ז נופל לכפירות וטעות של הטבע ועי"ז נתרחק אחר הבריאה מאחד וכנ"ל:
נמצא שעיקר הבחירה הוא בעינים, ובזה תבין היטב לקשר המאמר הנ"ל סופו בראשו ואמצעיתו שכולו קשור ומחובר יחד היטב והבן מאד כי, מ"ש שם בסופו שע"י עיני ההשגחה, אחר הבריאה נכלל בקודם הבריאה אך דובר שקרים לא יכון נגד עיני ומסיר ההשגחה וכו' ע"ש, זהו בעצמו סוד הבחירה שהוא הממוצע בין האחד והבריאה. היינו כי העינים הם סוד הממוצע בחי' הבחירה כשמטין אותם לטוב נכלל אחר הבריאה באחד על ידם וכנ"ל:
וע"כ כל התורה כולה כלולה בעינים וכנ"ל. זז"ש בכתבי האריז"ל שעיקר השבירה הי' באור העינים כי עיקר כח הבחירה היא ע"י סוד השבירה כידוע, והבחירה הוא בעינים כנ"ל:
וזה שבקש דוד המע"ה גל עיני ואביטה נפלאות וכו' כי באמת סוד הבחירה הוא נפלאות תמים דעים וא,א להבין זאת בשכל בשום אופן כ"א באמונה לבד כי הוא בחי' ג' דברים הנ"ל שנתקשה בהם משה שהם סוד כלליות הבריאה באחד ע"י עיני ההשגחה ששם סוד הבחירה כנ"ל. והכל תלוי בעינים בגשמיות שהם ראיית והסתכלות עינים ממש, וברוחניות שהם עיני השכל שצריכין להטות עיני שכלו אל האמת והאמונה להאמין בהשגחתו ית' שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל. וזהו גל עיני דייקא ואביטה נפלאות וכו' שיזכה להבין נפלאות תמים דעים הנעלמים באור העינים ששם סוד הבחירה שהוא בחי' נפלאות כנ"ל:
וזה שנסמך מריכת יוסף למעשה ער ואונן. כיער ואונן השחיתו זרעם ופגמו בברית ועי"ז פגמו בעינים כנ"ל כמ"ש ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' שזהו ממש בחי' פגם מכירת יוסף כנ"ל. כי יוסף הוא הצדיק בחי' עיני ההשגחה שהם פגמו בו, שפגמו בעיני ההשגחה וגרמו להעלים ההשגחה ולהסתירה בתוך העכו"ם והמצרים שהם בחי' הסתרת ההשגחה שזהו מכירת וירידת יוסף הצדיק למצרים כוו' וכנ"ל. אך בתוקף כחו של יוסף נתהפך הדבר מרע לטוב כי שיבר טומאת המצרים ועמד בנסיון בתאוות ניאו ףשהוא עירק הנסין עיקר עיקר תיקון העינים, וזכה להקרא בן פורת עלי עין ועי"ז חזר ונכלל הבריאה באחד בשעת יציאת מצרים שהי' בזכות וכחו של יוסף כנ"ל:
כי תיקון הברית דהיינו זווג דקדושה הוא בחי' יחוד שעי"ז נכללין באחד שנכלל אחר הבריאה באחד שהוא בחי' יחוד קוב,ה ושכינתי' שהם בחי' איש ואשה כידוע שאם זכו שכינהשרויה ביניהם ונכללין באחד ע"י זווגם בקדושה וכנ"ל בבחי' והיו לבשר אחד. וע"כ עיקר זווג דקדושה הוא בשבת שאז נכלל אחר הבריאה באחד שזהו רזא דשבת וכו' כ"ש שם, איהי שבת דאתאחדת ברזא דאחד וכו' כי בשבת עולין כל העולמות לשרשן, היינו כנ" כלליות הבריאה באחד. וזהו בחי' נר של שבת שבתחילת כניסת שבת מדליקין נרות ועי"ז מקבלין שבת. כי הנרות הם בחי' אור ההשגחה שממשיכין כנ"ל לענין נר חנוכה. וע"י אור ההשגחה נכל אחר הבריאה באחד שזהו עיקר בחי' שבת כנ"ל. וזהו בחי' כוס של קידוש צריך שיתן בו עיניו להמשיך עיני ההשגחה לתוך הכוס של קידוש שהוא בחי' מלכות בחי' השכינה בחי' כלליות העולמות שמתנהגים על ידה להמשיך לשם עיני ההשגחה כדי לכלול הכל באחד עי"ז כנ"ל. וע"כ עיקר הזווג דקדושה בשבת כי אז נכלל אחר הבריאה באחד שהוא בחי' יחוד וזווג דקדושה כנל. כי שבת הוא בחי' אמת כשרז"ל אפילו ע"ה ירא לשקר בשבת וע"י אמת נמשך ההשגחה. שעי"ז נכלל הבריאה באחד כנ"ל:
אבל הפוגם בברית ובפרט חטא ער ואונן שהיו משחיתים זרעם בזה פגמו בעינים, בעינים דייקא כי שכבת זרע הוא מאור עינים וכח הגוף כ"ש בש"ע. ומ ישמוציא זרע לבטלה ח"ו הוא מפריד אור העינים מן כלליות הבריאה, ואדרבא הקליפות והס"א מקבלים הטפות שהם אור העינים, שהם מזיק עלמא והם מזיקים את העולם כי אלו הקליפות באים אח"כ ומכניסים כפירות ובלבולםיט ועקמימיות בלב ורוצים להסתיר ולהעלים ולהרחיק ההשגחה מן העולם כמו שהוא הרחיק הטפה מאשה יראת ה' שהוא בחי' הרחקת אור עיני ההשגחה מכלייות הבריאה. וע"כ נחשב כאלו החזיר העולם לתהו ובהו וכאלו הביא מבול לעולםכשרז"ל. וע"כ קשה לו מאד לשוב להשי"ת מחמת שנתרחק מהאמת מאד כי על עון זה נאמר (ישעיה נ"ז) ואתם ילדי פשע זרע שקר הנחמים באלים וכו'. ועיקר תשובתו הוא במה שקלקל יתקן. כי עיקר תשובתו הוא האמת שצריך להשתדל לקרב עצמו לצדיקי אמת כדי לקבל מהם עצות אמתיות שהם בחי' זרע אמת ויטה דעתו תמיד להסתכל רק על האמת. וע,י האמת יזכה לידע שגם שם בעוצם ההסתרה וההעלמה וההתרחקות שהרחיק השגחתו ית' מאתו גם שם נסתרה השגחתו ית'. כי הוא ית' מחיה את כולם. רק שהוא אינו זוכה לראות מגודל ההסתרה ע"י עוונותיו. והכלל שעיקר הוא האמת כי בודאי אם יסתכל על האמת לאמתו בודאי יחתור להש"י עד שישוב באמת כי אעפ"כ מה יהי' בסופו כי סוף כל סוף יהי' מוכרח להתתקן ע"י עונשים קשים ומרים אלפים שנים ר"ל, הלא טוב לו שישוב מיד כי באמת אין שום ייאוש בעולם כלל כמבואר אצלינו כ"פ. כי כל הנפילות והייאושים של העולם הוא רק מחמת הריחוק מאמת שמטעה את עצמו לומר שאינו יכול עוד לשבו כ"ש לא יאמין שוב מני חשך, שאינו מאמין שאפשר לו עדיין לשוב מני חשך וכ"ז מחמת השקר כי הוא מבקש לעצמו עלילה לפטור עצמו מעבודת הש"י כ"ש רש"י ע"פ ויהי העם כמתאוננים, מבקשים עלילה איך לפרוש מן המקום. כי כל אדם בטבעו יש לו רע המונעו מעבודת הש" יוצריך לסבול צער ויגיעות לשבר זה הרע. וע"כ הוא מבקש בכל פעם לפרוש עצמו מעבודת הש"י מחמת הרע שבטבעו. אבל אעפ"כ אוי לו מיצרו אוי לו מיוצרו כי אימת הדין עליו מה יעשה ליום פקודה וכו'. וע"כ אין לו שום התנצלות לפרוש מהש"י רק ע"י שרואה שמתחויל כמה פעמים להתקרב להש"י ואינו יכול לעמוד בשום נסיון קל אזי מוצא לעצמו תירוץ לומר מה אעשה, באמת הייתי רוצה לשוב להש"י אבל מה אעשה כי יצרי מתגבר עלי בכל פעם ומה אועיל ומה אוחיל עוד כי כבר נתפסתי בגלות גדול עד שא"א לשוב עוד ח"ו. אבל באמת כל זה הוא פיתוי היצה"ר והסתת הבע"ד מעוצם הרע שבטבעו שרוצה לפטור עצמו ולפרוש מהש"י ע"י דחיה וטעות זה. ובאמת הוא מטעה א"ע כי סוף כל סוף מה יהיה בסופו כי אין חשך ואין מלמות להסתר שם כל פועלי און. ובודאי יהי' מוכרח ליתן דין וחשבון לפני ממ"ה הקב"ה ולא יוותרו לו דבר אחד. ואם האדם רק חכם מעט ראוי לו לבלי להניח להטעות א"ע כי באמת אין שום ייאוש בעולם כלל ואיך שהוא צריך לו לחתור ולחפש ולבקש הצלה ומנוס מעמקי השאול תחתיות ומתחתיו ואם הוא רואה שאע"פ שהוא חותר ימים ושנים להש"י ועדיין לא שב מטעותו אעפ"כ יהי' עקשן גדול מאד. ויתאחז בעבודתו ית' בדרך עקשנות כ"ש רבינו ז"ל שצריכין להיות עקשן גדול בעבודת הש"י ויתלה עיניו למרום תמיד שיזכה לשוב אליו ית' או להנצל מעתה ממה שהוא צריך להנצל כל אחד לפי בחינתו. וראוי להאדם הבר דעת שיהי' מרוצה שאפילו אם לא יפעול בכל עבודתו וטרחו ויגיעו רק שעל ידי זה ינצל פעם אחת מאיזה עבירה גמורה או הרהור או תאוה כל ימי חייו, דהיינו שע"י עבודתו ותפילתו והתבודדותו וכו' יזכה שבסוף ימיו יהיה לו נחסר ונפחת עבירה אחת, היינו שע"י עבודתו זכה שעכשיו יש לו עבירה אחת פחותה מחשבון עוונותיו מאשר הי' לו אם לא הי' חותר ומתפלל להנצל מהם גם זה הי' כדאי לו. כי סוף כל סוף לא נשאר לאדם מכל עמלו ויגיעו מה שעמל וטרח בעוה"ז כ"א מה שזכה לפעמים להנצל מרע ועבירות ולחטוף לפעמים איזה מצוות. וא"א להאריך בענין זה כי אלפים ורבבות יריעות לא יספיקו לבאר עד היכן האדם צריך להתחזק תמיד בהשתוקקות להשי"ת ולא יניח את הרצון לעולם, כי כל אחד ואחד יש לו מניעות ובלבולים אחרים בכל יום ויום בלי שיעור. והכלל שעיקר הוא האמת כי אמת הוא אחד ומי שאינו רוצה להטעות א"ע ומסתכל על האמת שלא יאבד עולמו הנצחי, בוודאי ישוב אל ה' מכל מקום שהוא כי אמת ה' לעולם והבן היטב דברינו ויערבו לך לעד ולעולמי עולמים:
וזהו בחי' וישלח את היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפי', ואיתא שזהו בחי' חנוכה שמדליקין נרות של שמן זית. אז וידע נח כי קלו המים וכו' כי נר חנוכה שהוא בחי' אור ההשגחה בחי' אמת כנ"ל הוא התיקון על מי המבול שהוא בחי' חטא הנ"ל, כי עיקר החטא הוא משפריד אור ההשגחה ע"י חטא הזה שהוא פגם העינים וכו' כנ"ל, וע"כ ע"י נר חנוכה בחי' המשכת אור ההשגחה גם למטה מעשרה טפחים לידע שהש"י בכל מקום וכו' כנ"ל עי"ז נתתקן זה החטא וחוזר ונכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה ונדחין מי המבול וחוזר ונתקיים העולם בהשגחתו ית'. וזהו והנה עלה זית דא חנוכה אז וידע נח כי קלו המים וכו'. כי נתתקן חטא הנ"ל שהוא בחי' מי המבול ע"י נר חנוכה כנ"ל. וזהו והנה עלה זית טרף בפי' ודרז"ל שבקה על פרנסה כשרז"ל יהיו מזונותי מרורין כזי תוכו' היינו כנ"ל כי עיקר הפרנסה נמשך מבחי' זו מבחי' כלליות אחר הביראה באחד ע"י השגחה שהוא בחי' עלה זית בחי' נר חנוכה וכנ"ל:
וזהו בחי' נר חנוכה מוסיף והולך כי קוד םהבריאה הי' הכל אחד. ואחר הביראה היו שני דברים האחד והבריאה שזהו עיקר כח הבחירה שמשם אחיזת השקר שאחיזתו מריחוק מאחד, מבחי' רבים בחי' בקשו חשבונות רבים וכנ"ל. ועיקר עבודתינו לכלול אחר הבריאה באחד היינו לכלול בחי' הרבי םבאחד לידע שגם בחי' הרבי םנמשכין מהאחד שעי"ז נתבטל השקר וכנ"ל. וזהו בחי' שמונת ימי חנוכה כי הנס הי' בשמן של כה"ג שלא הי' בו אלא להדליק יום א' ונעשה נס ודלק שמונה ימים. היינו כי עיקר התגלות ההשגחה הוא רק בבחי' אחדות בחי' יום אחד שהוא מרמז על עלמא דאתי שנקרא יום אחד כ"ש (זכריה י"ד) והיה יום אחד הוא יוודע לה' לא יום ולא לילה וכו' כי אז יוכלל הכל באחד כ"ש ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד, שאז יהי' כולו אחד כולו טוב. ונעשה נס ודלק שמונה ימים כי זה עיקר בחי' הנס שהוא התגלות ההשגחה שהוא שמגלין שגם בעוה"ז שהוא בחי' רגבים בחי' אחר הבריאה שנברא בשבעת ימי בראשית גם שם מאירה השגחתו ית' ועי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה. וזהו בחי' שמונת ימי חנוכה שהיום אחד בחי' עלמא דאתי מאיר בכל שבעת ימי בראשית שהם כלליות הבריאה שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה. וזהו בחי' שמונת ימי חנוכה שהיום אחד בחי' עלמא דאתי מאיר בכל שבעת ימי בראשית שהם כלליות הבריאה שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל. וכל מה שבאין יותר בתוך בחי' רבםי ששם אחיזת השקר ביותר, שם הבחירה גדולה יותר ושם צריכין להתגבר יותר לשבר הבחירה להאמין שגם שם מאירה השגחתו ית' ואז זוכה לאור גדול ביותר כי עיקר הוא הבחירה וכל מה שהבחירה והנסיון גדול ביותר. זוכה אח"כ לאור גדול ונוסף ביותר:
וזהו בחי' נר חנוכה מוסיף והולך בכל יום ויום, כי בכל יום שבא אח"כ הוא בחי' ריבוי יותר ששם אחיזת השקר, ואנו ממשיכין אור ההשגחה ע"י נר חנוכה עד שיודעין שגם בחי' הרבים נמשכין מאתו ית' וע"כ עי"ז נתוסף האור בכל יום יותר ויותר. כי כל מה שזוכין לשבר הבחירה ולהמשיך ההשגחה לבחי' רבים יותר, האור גדול ביותר שזהו בחי' מעלת התשובה, והתרחקות תחילת התקרבות בחי' מרחוק ה' נראה לי כי כל מה שבחי' הרבים ביותר, ונתרחק מאחד ביותר ששם אחיזת השקר ביותר, כשזוכין לעמוד שם בנסיון בגודל ההתרחקות. אז זוכין לאור גדול ביותר כי לפום צערא אגרא (כ"ש אבות פ' ה'). וע"כ בכל יום מימי חנוכה שנתרחק יותר מיום אחד שהוא בחי' רבים אז מוסיפין נר בכל יום ויום כי בכל יום ויום זוכין שתאיר אור ההשגחה ביותר ע"י שממשיכין האור לבחי' רבי םיותר כי זה העיקר שבחי' רבים יהי' נכלל באחד. שזהו בחי' כלליות הבריאה באחד כנ"ל:
וזהו בחי' מעלת התפילה בצבור וכן בתורה ומצות תלמוד תורה דרבים עדיף ואינו דומה מועטין העושין את המצוה לרבים וכו'. כי כשיש רבים ששם אחיזת השקר כנ"ל, כשנכללין באחד ע"י תפילה ותורה ומצות שעל ידם נכללין באחדותו ית', כל מה שיש רבים ביותר ונכללין באחד, האור גדול ביותר ונכלל ביותר אחר הבראיה בקודם הבראיה שיהיה כולו אחד כולו טוב, כמו שיהיה לעתיד כמו שכתוב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד אמן ואמן:
וזה בחי' ההלל שאומרים בחנוכה. כי הלל אומרים על הנס כי בהלל מפורש גודל השגחתו ית' על העולם כ"ש (תהלים קי"ג) מי כה' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות וכו' וכתיב (שם קט"ו) ואלקינו בשמים כל אשר חפץ עשה, וע"כ אומרים אותו בחנוכה כי עיקר בחי' נר חנוכה הוא בחי' המשכת השגחתו שזהו בחינת הכלל כנ"ל:
וע"כ היה הנס של חנוכה בכהנים כי כהן איש חסד, וחסד הוא נמשך מבחי' קודם הבראיה שהוא בחי' כולו אחד כולו טוב שהוא בחי' חסד בחי' ימין. אבל אחר הבריאה הוא בחי' שמאל בחי' דין בחי' לוי. וע"כ העבודה בביהמ"ק העיקר הי' ע"י הכהנים, והלוים היו מסייעים להם בשיר וכיוצא. כי הכהן הוא בבחי' קודם הבריאה שיש לו כח להרים הבריאה לשרשה לכוללה באחד, וע"כ היו הלוים מסייעים לכהנים בדוכנם וכו' בשעת עבודה כדי שיכלול הלוי שהוא בחי' שמאל בחי' אחר הבריאה, בכהן איש החסד שהוא בבחי' קודם הבריאה שעל ידו נכלל הכל באחד כנ"ל:
וע"כ נותנין תרומה לכהן. כי ע"י תרומה מרימין התבואה וכוללין אותה באחד וכנ"ל שבשביל זה למדו דין שליחות מתרומה וכו' כנ"ל. וע"כ התרומה לכהן איש החסד כי הוא בבחי' קודם הבריאה וכולל הכל באחד כנ"ל וע"כ הי' הנס של חנוכה בכהנים כנ"ל:

EN:
For in truth, everything is chesed and good — for Hashem, blessed be He, is entirely good, entirely chesed. And even the attribute of din [strict judgment] is also a great chesed — in order that there be a vessel to receive the chesed, etc. As is brought regarding this — that this is the aspect of: "With the mighty acts of salvation of His right hand" [Psalms 20:7], etc. And as is brought regarding the verse: "Avraham begat Yitzchak" [Genesis 25:19].
But necessarily, at first the chesed must be in great concealment, and at first glance one sees only the aspect of din. And all of this is drawn from the aspect of: "Originally it arose in [G-d's] thought to create the world with the attribute of din. He saw that the world could not endure — He arose and partnered the attribute of mercy with the attribute of din." But the mercy is in concealment. And this is the aspect of darkness that preceded light. And this is the aspect of: "He made darkness His hiding place" [Psalms 18:12]. And this is the aspect of: "And the earth was formless and void, and darkness" [Genesis 1:2], etc. — "and the spirit of G-d", etc. — "this is the spirit of Mashi'ach", etc. And from there it descended through many chains of descent until the aspect of klipah kodemes la'pri [the shell that precedes the fruit] came into being — from which comes all free choice. And this is the aspect of: "And Moshe approached the thick darkness where G-d was" [Exodus 20:18], etc. And this is the aspect of: the he'der [absence/void] that precedes existence, as is brought in the sefarim. And from there comes the strengthening of falsehood. And this is the aspect of: "And these are the kings" [Genesis 36:31], etc. — "before a king reigned", etc. And from there comes the strengthening of the exile of the present time, before the truth and the chesed are fully revealed, etc.
For free choice exists in order to receive the reward through mishpat — so as not to eat nahama d'kisufa [the bread of shame]. But through the aspect of tzedakah and mishpat combined together — which is impossible to understand — from there comes the aspect of matnas chinam, and yet it will not be nahama d'kisufa. And in any case, one will not lose more than if he had never come into the world at all. Through this, everything can be rectified. And everything is through the power of the great tzadik, etc. [Regarding] the son and the servant: The servant receives the wages he toiled for — what is due to him — and yet his reward and his feast does not compare to the delights and feast of the son who receives from his father, even though [what the son receives] is an undeserved gift. But a person in this world does not merit this except through the tzadik who has already performed all the service of a servant with immense self-sacrifice, and merited the aspect of a son in the ultimate completeness. And also afterward, he performed all types of service, as explained regarding the verse "And I had compassion" etc. [Likutay Moharan II:5].
And he is able to give merit to all Yisrael, so that they will be included in the aspect of "you are children" [Deuteronomy 14:1], etc. And then all will merit the feast of the future as a son sitting at his father's table, etc. But certainly, nevertheless, not all will be equal, etc. But even the smallest among them all will profit greatly, greatly, from having been in this world — even though he endured what he endured, and the depths of the sea passed over him, etc. Everything will be transformed to good through the aforementioned aspect, through the aforementioned tzadik. Whether as sons or as servants — na'aseh v'nishma [we will do and we will hear] — from level to level, higher and higher, etc. — until the Toras Hashem and the t'filos Hashem [Torah of Hashem and prayer of Hashem] themselves. But when one wishes to move from level to level, there must be a descent before the ascent, etc. And then even what one had previously attained also descends, etc. And then one must strengthen oneself with the r'shimu [residual impression], etc. And through this one will rejoice in the aspect of: "For the joy of Hashem" [Nehemiah 8:10], etc. And one will strengthen himself with fierce azus [boldness] — specifically against the brazenness of the body, and especially against the brazen-faced ones, etc. And because all his ascents and descents are in a very great state of smallness, in the aspect of: "We have a little sister" [Song of Songs 8:8], etc. — "what shall we do for our sister on the day she is spoken for?" — therefore, the essential thing is through his strengthening himself to hold on to the true tzadik, who has already merited the Toras Hashem and t'filas Hashem themselves — from whom comes all the joy and the azus d'kedushah [holy boldness]. And in this matter is the essential [difficulty of] not knowing where the beginning is — for one depends on the other. And as I heard this matter regarding azus d'kedushah especially: for in truth, all the aspects of na'aseh v'nishma, even in the ultimate state of smallness, are all drawn from the lofty na'aseh v'nishma mentioned above. For in truth everything is one, in the aspect of: "Na'aseh v'nishma — they said as one" — for all the Torah and prayer, everything is from Him, blessed be He, etc. And all the strengthening at the time of descent — even if the descent is prolonged in whatever way — everything is through the aspect of matnas chinam, through the power of the aforementioned tzadik. Matnas chinam is the aspect of nishma [we will hear], as will be explained below. And through this one is able to bring the chesed from concealment to revelation — and then precisely the gift is upheld. And from there is drawn what our Sages of blessed memory established, in the very essence of their holy inspiration — that also in the physical realm, a matanta t'mirta [hidden gift] is not upheld, as mentioned above. And one must write: "kisvu'hu b'shuka" — for the essential root of the aspect of a gift is drawn from the aforementioned level — to bring forth the chesed, the aspect of matnas chinam, from concealment to revelation.
"Va'eschanan" [Deuteronomy 3:23] — [Moshe prayed with the language of] an undeserved gift. "You have begun to show Your servant Your greatness" — "to show" — specifically — to show and reveal what had previously been very concealed. For the chasadim that Moshe Rabbeinu drew down had not been revealed since the creation of the world. Therefore: "Let me please cross over" [Deuteronomy 3:25], etc. — for there [in Eretz Yisrael] is the essential revelation mentioned above. But Hashem, blessed be He, said to him: "It is enough for you" [Deuteronomy 3:26], etc. — for the time for this had not yet arrived, etc. "Show us, Hashem, Your chesed, and grant us Your salvation" [Psalms 85:8].
The angels prosecuted: "What is man that You are mindful of him?" [Psalms 8:5], etc. — for most of them will not be able to withstand the trial. And Hashem, blessed be He, answered them: "Was it for naught that I am called Gracious and Merciful?" For even though the world was created for the sake of mishpat, nevertheless, His attribute of mercy — the aspect of tzedakah — will also endure. And then the world will endure through these two aspects together, which are impossible to grasp. And everything is through the power of the tzadikim who will withstand the trial and will merit, etc. For the angels' question is like a dilemma: if You conduct [the world] with mishpat, then [people] will not endure; and if with chesed, then it is nahama d'kisufa — and if so, why all this effort of creation? But Hashem, blessed be He, created everything for the sake of the tzadikim, who will merit through mishpat, and they will also draw the aspect of tzedakah, and everything will be included together and the world will be sustained through the aforementioned level.
Darkness preceded light, etc. And this is the aspect of the descent that precedes the ascent, and all the sufferings and troubles, may the Merciful One save us — in general and in particular and in the most specific particulars — that precede all the salvations and chasadim, etc. But at first one sees only the sufferings, and from there comes all free choice. And from there come "all his days are anger and pain" [Ecclesiastes 2:23] — for one who does not merit to look each day at the truth to its truest form, to revive himself through the power of the true tzadik, in the aspect of: "Were it not for salt" [i.e., "were it not for the Torah/tzadik as a preservative"], etc. And all of this is from the aspect of the initial tzimtzum [contraction] of the chalal hapanui [the Empty Space] that preceded all the existences of all the worlds. And so it is in every world and at every level of every person.
One who gives a gift to his fellow must inform him. "A good gift I have in My treasure house, and Shabbos is its name", etc. Na'aseh v'nishma — Torah and prayer — revealed and concealed — the aspect of mishpat and tzedakah. And the essential root of everything is the aspect of Toras Hashem and t'filas Hashem.
Every Rosh Hashanah, there takes place what took place at the beginning of Creation, as explained in the writings of the Ari z"l. But certainly, each and every year completely new things take place — similar to what was at the beginning of Creation, only now it is a wondrous renewal that has never occurred before. And the essential renewal is in the aspect of the sweetening of the judgments, through drawing completely new chasadim and mercies that have never been before. For originally it arose in the thought, etc. — and He saw, etc. — and He partnered the attribute of mercy with the attribute of din. And from there comes all free choice — for from there is the root of the evil inclination and its breaking, etc., as explained in [Likutay Moharan I:72] and alluded to in the Holy Zohar and the words of our Sages of blessed memory. But at the beginning of Creation, everything was from within Himself, as it were — which is impossible to grasp at all — and was without any is'arusa d'l'sata [arousal from below].
And now, each year, one must draw the aforementioned attribute of mercy anew — to repair the blemishes and damages and judgments of that year, with wondrous new chasadim and mercies — so that through this, rectification will also be added to the mercies that were already drawn in previous years. And so it is needed each year, until the righteous redeemer comes and completes the rectification in its fullness.
And this is the essential rectification of teshuvah [repentance] — which is the aspect of the aforementioned tzedakah, the aspect of teshuvah, the aspect of prayer, the aspect of nishma, etc., as mentioned above. And therefore teshuvah, prayer, and tzedakah are juxtaposed together. And everything is in the aspect of nishma — in contrast to the Torah, which is the aspect of na'aseh, the aspect of mishpat. For according to mishpat, teshuvah should not be effective, G-d forbid — and even if it were effective, it would involve great mishpat, etc. But each year, completely new mercies are needed, so that everything can be rectified through matnas chinam. And all of this is accomplished through the tzadikim who merit the Toras Hashem and t'filas Hashem themselves. And understand this well.
For even the great tzadik who merits to be included at the beginning of Atzilus [continues ascending], etc. — until he is entirely included in the Ain Sof [the Infinite], etc. And there, the Torah is Toras Hashem literally, and the prayer is t'filas Hashem literally. And there, everything is Ain Sof. And from there the world is renewed each year through his power, from this level. Therefore, through this, the rectification will be completed in its fullness, speedily in our days, Amen. "Blow the shofar at the new moon" [Psalms 81:4], etc. — "For it is a statute for Yisrael" — this is the aspect of the concealed, the aspect of prayer, the aspect of tzedakah. "A judgment for the G-d of Yaakov" — the aspect of mishpat mentioned above, the aspect of Torah, etc. "Blow at the new moon" — "at the new moon" (ba'chodesh) — specifically — the aspect of renewal mentioned above.
And this is the essential aspect of the renewal of the mochin and the sweetening of the judgments that takes place through the shofar, which is drawn each Rosh Hashanah completely anew, as mentioned above. In the aspect of: "A testimony He placed in Yehosayf" [Psalms 81:6], etc. — "A language I did not know, I would hear" — the aspect of grasping the nishma mentioned above — that one hears and understands what one had not known before at all. And so it is needed each year. And understand this well.
And this is the aspect of: "Open your mouth wide and I will fill it" [Psalms 81:11], etc. And this is the aspect of how one arouses the root of teshuvah, which is on Rosh Chodesh [the new month] — and essentially on Rosh Hashanah, which falls on Rosh Chodesh, etc. And from Rosh Hashanah one must draw the aspect of renewal every single day — for each day the Holy One, blessed be He, renews in His goodness the work of Creation. And therefore each day a person's evil inclination strengthens against him, and the Holy One, blessed be He, helps him. And this is drawn from the aspect of "originally it arose [in the thought]," etc. And therefore, each day one needs completely new chasadim. And everything is drawn from Rosh Hashanah, from the aforementioned level. "He magnifies the salvations of His king" [Psalms 18:51] — He magnifies the salvations without end. "And He performs chesed for His anointed one", etc. — forever, in the aspect of: "and to peace there is no end" [Isaiah 9:6]. "As for the holy ones who are in the earth, they are the nobles" [Psalms 16:3], etc. For in the great abundance of damages, G-d forbid, there is no support except in the tzadikim who dwell in the dust. And therefore we prostrate ourselves upon their holy graves — for then precisely one draws wondrous chasadim, completely new each time — especially on Rosh Hashanah. For "among the dead, free" [Psalms 88:6] — free from the mitzvos — and then there is no more work to be done to earn reward through the aspect of mishpat, except for what they already accomplished in their lifetimes — fortunate are they. But now, their greatest delight is that they draw new chasadim each time, until they complete in fullness what they began. And this is: "He shall come in peace; they shall rest upon their resting places" [Isaiah 57:2], etc. — "And you, draw near here, sons of the sorceress" [Isaiah 57:3], etc. — "Over whom do you take delight?", etc. — "Have I not been silent?", etc. For certainly you have no support from your deeds, as written there: "And your deeds — they will not avail you" [Isaiah 57:12]. Rather: "I will declare your righteousness". And as [the prophet] continues there at length: "And the one who takes refuge in Me shall inherit the land" [Isaiah 57:13], etc. And He said: "Build up, build up, clear the way" [Isaiah 57:14], etc. — to say that certainly, according to your deeds [alone, you would not be worthy]. And as [the prophet] mentions there the matter of their deeds — essentially, the blemish of the bris [covenant] and the blemish of emunah [faith] (as brought in Rashi's commentary on Proverbs, and in many places — and there in its place, where he rebukes them regarding their idolatry, which is the aspect of the blemish of faith, and also rebukes them regarding actual ni'uf [licentiousness], may the Merciful One save us).
And therefore, certainly you have no support except through the wondrous new chasadim that the true tzadikim draw — and especially those who dwell in the dust, in the aspect of: "They shall rest upon their resting places", etc. — "and you, draw near here" — through them you too can draw near, if you wish. But when you go, G-d forbid, in your [sinful] ways — "over whom do you take delight?", etc. — and as [the prophet] rebukes them there. And he concluded on a good note.
"And the one who takes refuge in Me", etc. And He said: "Build up, build up" — until He concludes with Shabbos: "If you restrain your foot on Shabbos" [Isaiah 58:13], etc. And with this we conclude the haftarah of Yom Kippur. For the essential drawing of the new chesed mentioned above, each time for eternity, is through the holiness of Shabbos, which is established and enduring, which shielded Adam HaRishon. This is the aspect of the good gift mentioned above that He had in His treasure house — for it is the aspect of the greatly hidden chesed, the aspect of the or haganuz [the hidden light], etc. — "and Shabbos is its name — go and inform them." For the essential [purpose] is to inform and reveal the aforementioned chesed — to bring it from concealment to revelation — which is the aspect of from nishma to na'aseh, etc. And the essential [means] is through the aspect of deveikus [cleaving/attachment] and ratzon [will/desire] and bitul [self-nullification] to the truth — which is the aspect of the light of the Ain Sof — from every type of descent in the world. Until, through the power of the tzadik who has merited Toras Hashem and t'filas Hashem themselves, even one's descents — and the descents of all who truly desire — will be transformed into great ascents. Even though the exile is prolonged, in general and in particular, very, very much — for "His greatness is beyond investigation" [Psalms 145:3].
And as it is written there: "Thus says the Exalted and Lofty One" [Isaiah 57:15], etc. — "and with the crushed and lowly of spirit, to revive the spirit of the lowly", etc. And as it is written: "For the mountains may depart" [Isaiah 54:10], etc. — the aspect of the generality of the world — "but My chesed shall not depart from you" — the aspect of the aforementioned concealed chesed that the angels do not grasp, which is the aspect of the root of the attribute of mercy that He partnered, etc. — which the tzadikim draw each time in wondrous renewal. And this chesed will never depart — in the aspect of: "The chasadim of Hashem have not ended" [Lamentations 3:22], etc. — "They are new every morning" [Lamentations 3:23], etc. And the essential [means] is through the holiness of Rosh Hashanah, which is a wondrous chesed, as explained elsewhere.
The angels say first: "The whole earth is full of His glory" [Isaiah 6:3] — this is the aspect of mishpat, the aspect of "the King of mishpat," "the King of glory" — for the essential glory of the King is that He performs mishpat, in the aspect of: "Be exalted, O Judge of the earth" [Psalms 94:2], etc. But the ofanim and chayos hakodesh [holy angelic beings], with a great tumult, rise up towards [the Seraphim] and say: "Blessed is the glory of Hashem from His place" [Ezekiel 3:12] — which is the aspect of "Where is the place of His glory?" — as we say in the kedushah of Keser on Shabbos and Yom Tov. That is, the essential praise and glory of Hashem, blessed be He, is not that His glory — which is the aspect of mishpat — fills the entire world. For through this alone, the world would not endure, as mentioned above. Rather, in truth, no one knows at all where the place of His glory is — for the ways of His mishpat are impossible to grasp, since the mishpat is included within tzedakah — and this is impossible to grasp at all, as mentioned above. And therefore they say this with a great tumult — for they tremble greatly from His awe, blessed be He, at that time, because they understand from afar that there is a very, very wondrous chesed which is the essential greatness of the Creator, blessed be He — which they cannot grasp in any way. Only the tzadikim who were in this world [can grasp it], etc. And therefore they say afterward: "From His place, He shall turn in mercy to His people", etc. — for from there, specifically, He draws new mercies each time, as mentioned above.
The Ten Days of Teshuvah correspond to the Ten Martyrs, for only through their power can one return and draw atonement. And therefore we mention them on Yom Kippur. For since the Churban [destruction of the Temple], this chesed is drawn only through those who were killed for the sanctification of His Name, etc. — whose essence and generality are the Ten Martyrs. This is the aspect of the power of the tzadikim who dwell in the dust, mentioned above. For the truly great tzadikim, even when they died in their beds, also died for the sanctification of Hashem — for throughout their entire lives they gave up their lives for the sanctification of the Name in many aspects, all the more so at the very end, at their actual passing.
"For Your chesed is great upon me, and You have saved my soul from the lowest depths" [Psalms 86:13]. "And You, Hashem, are a G-d compassionate and gracious", etc. "Grant Your strength to Your servant" [Psalms 86:16], etc. — for of all the requests, he requests azus d'kedushah [holy boldness]. And this is "grant Your strength" — specifically — which is drawn from Your Torah and Your prayer. And understand — for "Hashem, mighty and valiant; Hashem, valiant in war" [Psalms 24:8]. "The G-d of Yisrael gives strength" [Psalms 68:36], etc. — "Ascribe strength to G-d" [Psalms 68:35]. And as is explained elsewhere regarding azus d'kedushah, etc. — that [they] are dependent on each other, etc. "G-d is awesome from Your sanctuaries" [Psalms 68:36] — both in its building and in its destruction — for then one sustains oneself through the mikdash me'at [miniature sanctuary], as our Sages of blessed memory said. And from there: "The G-d of Yisrael gives strength and power to the nation", etc. "My strength — to You I will sing, for G-d is my stronghold, the G-d of my chesed" [Psalms 59:18] — for through the aforementioned chasadim, azus d'kedushah is drawn. "His strength — to You I will guard, for G-d is my stronghold; the G-d of my chesed shall go before me" [Psalms 59:10-11], etc. For that which weakens a person's resolve — this is the aspect of transforming the attribute of mercy into the attribute of din, as is the way of the wicked, as our Sages of blessed memory said. For the Toras chesed [Torah of lovingkindness] warns about punishment in order to return [to good], not in order to distance, G-d forbid. [The wicked one] transforms it to weaken and distance, G-d forbid. But the tzadikim do the opposite — they transform the attribute of din into the attribute of mercy, for they draw new chasadim constantly, until there is fulfilled:
"The sin of Yisrael shall be sought, and it is not there" [Jeremiah 50:20] — for the descent is the purpose of the ascent. Because he was in such descents and strengthened himself with such azus d'kedushah against such [spiritual] humiliations, etc. — through the power of the tzadik who merited the aforementioned na'aseh v'nishma — through this, everything is transformed into ascent. For through Toras Hashem and t'filas Hashem, everything is transformed to good and chesed. And therefore we begin to rise for Selichos [penitential prayers] immediately after Shabbos. And as we say: "At the departure of [Shabbos] rest, we came before You first." For the essential drawing of the mercies and new chasadim to merit forgiveness is through Shabbos, which is the good gift, etc. For one must inform [the recipient] that he wants to give him a gift, so that the recipient will prepare himself to receive it. And as it is written regarding Shabbos: "And they shall prepare what they bring in" [Exodus 16:5] — for Shabbos, which is the good gift as mentioned above, needs preparation and invitation. "And the paths of Your chasadim You have revealed to him, and informed him", etc. "Hashem reigns; He is clothed in majesty; Hashem is clothed — He has girded Himself with strength" [Psalms 93:1] — the aspect of azus d'kedushah that He bestows upon us — through which precisely: "The world is established; it shall not be moved" — for the essential sustenance of the world is through this, since only through this does one receive and uphold the Torah, as mentioned above. "Your throne is established from then" [Psalms 93:2] — the aspect of Rosh Hashanah, when all these rectifications take place. And this is: "from the world, You are" — for from the beginning of the creation of the world, the Throne was established to sit upon on Rosh Hashanah, when the world was created — that is, Adam HaRishon [was created then]. And the essential azus is the holy voices, as mentioned above. But there are, in contrast, voices of the Sitra Achra — which is the boldness of the Sitra Achra — that thunder and roar with their voice exceedingly. And this is: "From the voices of many waters, the mighty breakers of the sea" — of the Sitra Achra — "mightier on high is Hashem" [Psalms 93:4] — for the azus d'kedushah rises above them. For "Your testimonies" — the aspect of the two adornments (adayim) mentioned above — "are very faithful" — in the aspect of: "the testimony of Hashem is faithful" [Psalms 19:8]. And this is: "For Your House, holiness is fitting" [Psalms 93:5] — which is the Beis HaMikdash, from which Torah goes forth, and it is a house of prayer — "Hashem, for length of days." And as Rashi explains there: even though the days have been long [in exile], nevertheless, "Your testimonies are very faithful" — for through Toras Hashem and t'filas Hashem, we will merit azus d'kedushah always, to vanquish everything, etc., as mentioned above. And this is the aspect of the wondrous Midrash brought on the verse "Blow [the shofar]", etc.: that the Holy One, blessed be He, says to the Satan on Rosh Hashanah: "Bring witnesses!" And [the Satan] brings only the sun. And the Holy One, blessed be He, says: "By two witnesses shall a matter be established" [Deuteronomy 19:15]. And [the Satan] goes to bring the moon, and she conceals herself. And he seeks her and cannot find her. And then the Holy One, blessed be He, rises from the Throne of Din and sits upon the Throne of Mercy.
The sun is the aspect of Torah, as Rashi explains on the verse "under the sun" in Koheles [Ecclesiastes]. And the moon is the aspect of the kingdom of David, as is known — the aspect of prayer. And [the moon] receives from the Torah and is higher than the Torah, in the aspect of: "A woman of valor is the crown of her husband" [Proverbs 12:4]. For one makes from the Torah — prayer; that is, from Toras Hashem. And afterward, from the prayer becomes Torah — that is, one's own Torah — which one merits only through prayer. And the essence of prayer is deveikus and bitul to the Ain Sof, and longing and yearning for Him, blessed be He, without end. And through this one merits to pray properly, until one acts upon and creates from this one's own Torah. It emerges that then the prayer is in the aspect of na'aseh — and then one returns and nullifies oneself again with longing, etc., as mentioned above. It emerges that the essential nishma is the aspect of deveikus and bitul and ratzon, etc. And therefore the Satan can only bring one witness — which is the sun, the aspect of Torah — that is, the blemishes of each one who blemished through his deeds. For the crown of na'aseh, Yisrael has lost. But one does not rely on one witness. And [the Satan] goes to bring the moon, and she conceals herself — for the crown of nishma remains with Yisrael, because their longing and yearning can never be nullified. For "all desire to fear Your Name" [Nehemiah 1:11]. And as it is written: "Do not arouse and do not awaken [love]... until it desires" [Song of Songs 2:7]. For the ratzon [will/desire] extends to infinity.
And therefore [the Satan] cannot find the moon — for she conceals herself greatly. For the inner longing of each Jew is very hidden from all. And this is itself what is written in Midrash Rabbah: that the crown of nishma remains. For the na'aseh is in a great state of smallness, from the immensity of the descent in exile, in the aspect of: "she has descended wondrously" [Lamentations 1:9]. But the ratzon burns without end. And therefore we say regarding every mitzvah: "as if I have fulfilled it in all its details", etc. And because of this very thing, two witnesses are needed — for they clarify the truth and the emunah. For wherever there are two Jews, they are in the aspect of na'aseh v'nishma, etc. For in every person and at every level, there is the aspect of na'aseh v'nishma. And even though the na'aseh has been lost, certainly the r'shimu [residual impression] remains — for we do still perform and uphold all the mitzvos; only that it is in a state of smallness, etc., as mentioned above. And therefore two [witnesses] are always believed — for through them emunah is built, as mentioned above.
And then, while the moon is concealing herself, they blow the shofar — for through the deveikus and ratzon mentioned above, the voices of the shofar are strengthened and aroused — a voice of strength, the voice of a shofar exceedingly strong — to strengthen everyone with azus d'kedushah. And then the Holy One, blessed be He, rises from the Throne [of Din], etc. The early pious ones would wait for one hour before prayer — in the deveikus and ratzon mentioned above. And afterward they would pray and achieve their request — until from [the prayer] the aspect of "his own Torah" would be made. And therefore they would immediately return and wait — in order to make from the prayer the aspect of "his own Torah." And so on forever. And therefore their Torah was preserved. And therefore we always conclude the prayer: "May the words of my mouth be acceptable" — that is, the prayer — "and the meditation of my heart" — the aspect of the aforementioned deveikus. And therefore we say afterward: "He Who makes peace" — which is the completion of the rectification. "And may it be Your will that the Beis HaMikdash be rebuilt speedily in our days, and grant our portion in Your Torah" — which is the generality of all the above.
The aforementioned Torah-teaching speaks from head to foot. The two crowns [of na'aseh v'nishma] are the aspect of the head — "and eternal joy upon their heads" [Isaiah 35:10]. Through them one merits the voices that emerge from the mouth — which is the aspect of malchus [kingship], etc. — that is in the head. And through this, azus d'kedushah is strengthened, to subdue the brazenness of the body. And through this, the body of holiness is rectified. And through this, the seal of the hands and feet is rectified — the aspect of the hands and feet. And "its end is embedded in its beginning and its beginning in its end" — like the blood and vitality in the stature of a person, which circulate and run and revolve from head to heel many times.
And therefore one can begin from any aspect one wishes — whether from the deveikus and ratzon mentioned above, or from azus d'kedushah, which is the voices, etc. And everything is through the power of the "head" — which is the one who has fully merited the two adornments mentioned above — which are Toras Hashem and t'filas Hashem.
And boshes panim [shame/humility of face] leads to Gan Eden and saves from nahama d'kisufa mentioned above. And everything is through His wondrous chesed that the angels do not grasp — only the tzadikim who grasp Toras Hashem and t'filas Hashem, which are the aspect of mishpat and tzedakah, etc. For boshes panim is the aspect of nishma, as explained there. Also [it is possible] to explain through this the statement of the Holy Zohar: "And then from within the voices and roarings of those mighty warriors of strength", etc. And regarding this it is written: "Mighty in strength, who fulfill His word, to hear the voice of His word" [Psalms 103:20] — the aspect of na'aseh v'nishma mentioned above.
The angels said: "Place Your glory upon the heavens" [Psalms 8:2] — for they are "mighty in strength, who fulfill His word, to hear", etc. For they said that they too would fulfill the mitzvos of the Torah with such great intellect that they would afterward also merit to attain the nishma, etc. — from level to level. And Hashem, blessed be He, answered them: "Do you have an evil inclination among you? Did you descend to Egypt?" For it is impossible to ascend from level to level except through the descent that is the purpose of the ascent. And this is not applicable to you.
And the essential [point is] that in the very depth of the descent of descents, G-d forbid, in general and in particular, all sustenance is through Toras Hashem and t'filas Hashem themselves. And the essential [aspect] is t'filas Hashem, which is the complete statement (ma'amar hashalem) — where everything is included: father and son as one — through which is drawn each time, and especially on Rosh Hashanah, a wondrous new chesed, etc.
When one merits the aspect of father and son as one, then precisely one is in the aspect of a son in completeness. And the essential [means of] meriting this level is through [the tzadik] who has merited the above. "On that day, the sin of Yisrael shall be sought, and it is not there" [Jeremiah 50:20], as mentioned above. And the essential seeking [of the sin] afterward — [this is] so that they merit there in the World to Come an even greater ascent, in the aspect of the descent being the purpose of the ascent. And there [in the World to Come], descent is not applicable to them. But by lowering themselves each time from the place where they are, to raise up souls from the depths of weeping, etc. — through this they merit great ascents, etc. And this is: "Fortunate are those who dwell in Your House" [Psalms 84:5] — the aspect of the Beis HaMikdash, which is comprised of Torah and prayer, as mentioned above — "they shall praise You forever, Selah" — the aspect of prayer, which is the essential completeness of joy, as explained there.
And this is: "Fortunate is the man who has strength in You" [Psalms 84:6] — the aspect of azus d'kedushah. And this is: "pathways are in their hearts" — for through azus d'kedushah, the aspect of joy, one can settle oneself each time, to strengthen oneself and not fall further, G-d forbid, and to fulfill at least: "Do not be exceedingly wicked", as our Sages of blessed memory said, etc.
And this is: "Those who pass through the valley of weeping" [Psalms 84:7] — the aspect of the descent — "transform it into a spring" — the aspect of the spring of wisdom, "a spring from the House of Hashem shall go forth" [Joel 4:18] — "also with blessings", etc. — for from there come all the blessings. And through this: "they shall go from strength to strength" [Psalms 84:8] — ascending from level to level, both in this world and in the World to Come, as mentioned above. For this verse is expounded regarding the tzadikim, who have no rest even in the World to Come — that is, as mentioned above. For all our strength is only from them, as mentioned above. And this is why we say throughout the Ten Days of Teshuvah: "the King of mishpat" — even though in truth, at that time He performs much tzedakah and chesed, etc., as mentioned above. But it is known that the chesed cannot be received, from the abundance of light, except through the tzimtzum, which is the aspect of din. And therefore in truth, the din and the gevurah are the aspect of a great chesed. And at all levels, in every aspect of Torah and prayer — which are the aspects of mishpat and tzedakah — even within the tzedakah there is some aspect of mishpat. For at the lofty level [where] this tzedakah — which is the aspect of prayer — is [itself] the aspect of Torah, which is the aspect of mishpat. And understand this well. But at the level of Toras Hashem and t'filas Hashem, there the prayer is chesed chinam [free chesed] alone — which is impossible to receive at all except through the aspect of mishpat, the aspect of Torah. And this is the essential aspect of the Torah study of Hashem, blessed be He, Himself, as it were — who occupies Himself with Torah each day. That is, as it were, He too Himself occupies Himself with making from the prayer — Torah; from tzedakah — mishpat. For when He acts upon Himself through His prayer, to perform chesed with Yisrael — it is impossible to draw it into the world except by clothing it in the Torah, in the aspect of mishpat. For He, blessed be He, through mishpat, specifically, performs tzedakah. For it is truly "the wonders of the One Who is perfect in knowledge" [Job 37:16]. And therefore on Rosh Hashanah and the Ten Days of Teshuvah, when the world was created and He, blessed be He, draws the supreme chesed at the highest level, as mentioned above — which is the aspect of t'filas Hashem literally, the aspect of tzedakah — it is impossible then to mention the name of tzedakah and chesed at all. For this chesed and tzedakah have no graspable existence at all, as mentioned above. And therefore we mention only the mishpat, and say only "the King of mishpat" and "the Holy King" — and we do not mention the Name Kel [a Name denoting chesed], nor the name tzedakah. For this chesed and tzedakah cannot be mentioned at all, except through the aspect of mishpat. For this is the essential chesed and tzedakah — that He clothes such chesed and tzedakah in the aspect of mishpat. Through which, specifically, we are sustained through the wonders of His hidden chasadim, clothed in His good mishpat.
And from there it descends and comes down to each person — mercies and chasadim, etc. — which are the chasadim drawn from Yom Kippur through the end of Sukkos, etc. And this is: "Seek Hashem when He can be found" [Isaiah 55:6], etc. — "these are the Ten Days of Teshuvah" — for then a very wondrous chesed is drawn, through the aspect of t'filas Hashem, as mentioned above. And this is: "Let the wicked forsake his way" [Isaiah 55:7], etc. — "and let him return", etc. — "for My thoughts are not your thoughts, nor are [your ways My ways]" [Isaiah 55:8], etc. For this chesed is exceedingly lofty — impossible to grasp — for it is the aspect of the supreme concealment, the aspect of t'filas Hashem, as mentioned above. Core Framework: Based on Likutay Moharan II:22 ("Chosam b'soch chosam"). The entire halacha explores the paradox of mishpat (justice/judgment) and tzedakah (charity/free mercy) — two opposites that Hashem combines in a way impossible for even angels to grasp. Everything in Creation is ultimately chesed, but the chesed must be hidden within din to be received. This mirrors the requirement that a gift deed be written publicly (kisvu'hu b'shuka) — the hidden chesed must be brought from concealment to revelation. Na'aseh v'Nishma: "We will do" = Torah = mishpat = the revealed dimension. "We will hear" = prayer = tzedakah = the concealed dimension = deveikus/longing/desire. The crown of na'aseh was lost through sin; the crown of nishma remains forever — because every Jew's inner desire to return can never be extinguished. Rosh Hashanah Renewal: Each year recreates Creation anew. The Satan brings only one witness (the sun = Torah = blemishes in na'aseh). He can't find the moon (prayer = nishma = hidden desire) — so Hashem moves from Throne of Din to Throne of Mercy. The shofar arouses azus d'kedushah (holy boldness) — the essential tool against all spiritual descent.
The Tzadikim Who Dwell in Dust: Since the Churban, new chasadim are drawn especially through tzadikim who gave their lives for the sanctification of Hashem's Name. We prostrate at their graves, especially on Rosh Hashanah, to draw wondrous new chasadim. "The descent is the purpose of the ascent." "The King of Mishpat": On Rosh Hashanah and the Ten Days of Teshuvah, we say "the King of Mishpat" — not because there is only judgment, but because the chesed is SO lofty it cannot be named. It can only be received when clothed in mishpat. "Through mishpat, He performs tzedakah" — the ultimate divine paradox.

Segment 8
HE:
הכלל שעיקר קיום העולם הוא על ידי אמונה כמ"ש וכל מעשהו באמונה וכל התורה כולה עומדת על האמונה כמ"ש כל מצותיך אמונה. וכשרז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה. כי ברוך השם יש לנו איש נאמן באמת שראוי לסמוך עליו. ואנו יודעין מה לסחור בזה העולם. הוא משה רבינו ע"ה שהצליח אותנו בהצלחה הנצחיית והודיע לנו מה אנו צריכין לסחור בזההעולם הרחוק מאד מעולמות עליונים. כי אנחנו לא באנו לזה העולם כי אם לסחור בו סחורות למרחקים גדולים ששם מצליחים ומרויחים הרבה מאד מאד באלו הסחורות שסוחרים בזה העולם הגשמי דייקא, רוחח גדול ונפלא ונורא מאד בלי שיעור וערך עין לא ראתה וכו' (כמ"ש בלק"ת בסי' נ"ה ע"ש). אבל אין אםד יודע במה משתכר בזה העולם הרחוק מאד ממדינתינו שאנו צריכין לשוב לשם. על כן חמל עלינו הש"י ושלח לנו רועה נאמן הוא משה רבינו ע"ה שכתוב בו בכל ביתי נאמן הוא. והוא חמל עלינו. הוא הצליחנו. הוא האיר עינינו והודיע לנו כל התורה והמצות שמסר לנו מפי הקב"ה והודיענו כל הסחורות הקדושות שאנו צריכין לסחור בזההעולם שהם לבישת ציצית והנחת תפילין ושאר כל המצות הקדושות והנוראות. ובודאי אין אנו צריכין עתה לבלות ימים חס ושלום לחקור חס ושלום אם יצליח באלו הסחורות כי בודאי מי שחוקר בזה מלבד מה שהוא רשע ואפיקורוס וכו' אף גם הוא שוטה ואויל ופתי ומשוגע שרוצה להיות חכם להרע לחקור אחר איש נאמן כזה ורוצה לידע דוקא בדעתו ולהבין בשכלו מדוע יצליח בזאת הסחורה. היש פתי מזה. שכותבין לו ממרחקים אנשים נאמנים וחכמים אמתיים נוראים כאלה שימהר לסחור אלו הסחורות בתכלית המהירות והזהירות כי יצליח בהם מאד הון עתק בלי שיעור והוא בזדון לבו מתעצל ורוצה לחקור תחלה הטעם מדוע אלו הסחורות חשובים שם ובתוך כך מתעצל לסחוכר הסחורה ומבלה ימיו בהבל וריק ובא לשם בחרפה וכלימה ריק ונועור מכל טוב מכ"ש אם הביא לשם דברים האסורים לבא שמענישין את המביאים לשם בעונשים קשים ומרים מאד בלי שיעור. אוי לאותה בושה אוי לואתה כלימה. והנמשל מובן ממילא שמשה רבינו עליו השלום וכל הצדיקים הנביאים ראשונים ואחרונים וכל התנאים ואמוראים וכו' כותבין לנו להזהר לקיים תורת משה כי נצליח על ידי זה מאד בעוה"ב והם אנשים נאמנים חכמים ונובונים ואוהבים אותנו באמת. בודאי אין אנו צריכים לחקור אחריהם חלילה רק להאמין להם ולילך בדרכיהם ועל ידי זה נוכל לסחור כל הסחורות הקדושות שהם תורה ומצות. כי אין אנו צריכין לבלות ימינו על שום חקירה לחקור אחריהם חלילה רק כל ימינו נעסוק לקבץ ולסחור אלו הסחורות היקרים מפז ומפנינים וכל חפצם לא ישוו בהם. וזה ששבח שהמע"ה את האמונה הקדושה אש חיל מי ימצא וכו' כי האמונה הקדושה נקראת אשת חיל כי אמת ואמונה הם בחי' איש ואשה כמובא בסי' ז' ע"ש. והוא משבח את האמונה שהיא אשת חיל בכל השיר הזה בלשון רווח והצלחה בסחורה שהיא מצלחת ומרווחת הרבה בסחורתה כמבואר בכל השיר הנפלא הזה מתחלתו ועד סופו. היינו כנ"ל כי עיקר הצלחת האדם בסחורה הקדושה הצלחה אמתיית ונצחיית היא ע"י האש תחיל שהיא האמונההקדושה שנקראת אשת חיל כנ"ל. וכמובא בכל כתבי האר"י שהאמונה היא בחי' מלכות שהוא בחי' אשה יראת ה' בחי' אשת חיל היינו כנ"ל. וזהו היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה שע"י האמונההקדושה שסומכין על משרע"ה ועל הצדיקים ההולכים בדרכיו על ידי זה יכולים לסחור סחורות למרחקים ולהביא לחמו וחיותו לנצח ממרחקים גדולים אף על פי שאין אנו יודעין מה לסחור לשם כי כבר הודיע לנו איש נאמן באמת מה אנו צריכין לסחור לשם שעל ידי זה נצליח שם תמיד וכנ"ל:

EN:
For the koach ha-medame is in the aspect of the Tree of Knowledge of good and evil — the aspect of nogah — which is at times encompassed in the good, and at other times in the opposite. For it is in the aspect of imagination — and wherever it imagines itself, there it is encompassed. And the essential free choice (b'chirah) and trial (nisayon) of a person is through the koach ha-medame. And every person must strengthen himself to clarify (l'varayr) the koach ha-medame — to clarify the good within it so that it should be encompassed in holiness, and to cause the evil within it to fall. And therefore we are commanded to resemble our Creator, blessed be He — as our Sages of blessed memory said: "Cleave to His attributes — just as He is merciful, so shall you be merciful, and so on" (Shabbos 133b). And likewise to resemble the Torah scholars and to associate with upright people — for through resembling oneself in character traits to the Blessed Lord and to the tzaddikim and to the truly upright people of the generation, through this one merits to become truly encompassed with them together in the Blessed Lord. For everything depends on the clarification of the medame — which is the essential trial and free choice. And this is the aspect of what is cited in the words of Rabbaynu, may his memory be a blessing, in the conversations of the Ranas (Sichot HaRan) — that through making oneself angry in prayer, through this one merits truly to pray with the warmth and burning enthusiasm of holiness. And likewise through making oneself act as if one is happy — through this one merits to true joy. And similarly in all matters and so on — see there. For this is the aspect of the clarification of the medame (biyur ha-medame) — that the medame is encompassed in holiness — for one imagines oneself to be in matters of holiness, even though at first one does not truly have that quality. Even so one imagines oneself and conducts oneself and accustoms oneself in these qualities and these upright ways of behavior of truly upright people — and through this one merits afterward to all the good truly. And one must be very strong in this matter and a great stubborn one (akshan gadol) — even though it seems to him that it has been a long time that he has been accustoming himself to this and he has still not merited to the good truly — even so, this too is good: that he imagines himself and accustoms himself to the good. For also it is impossible for a person to know truly when he merits to the good — for sometimes it appears to the person that he is very far from good, and this very thing is itself good. And likewise the opposite can be true. Therefore one is always obligated to attach oneself to upright and true people and to walk in their ways and to resemble their deeds — for this very thing is good: that he merits to associate with them — even if, heaven forfend, he would not merit to become like them. But in truth if he is strong, he will certainly merit to become like them and to be encompassed within them, as above. And this is what the Torah warned: "And you shall not show them favor (v'lo s'chanaym)" — you shall not give them grace — for it is forbidden to say "how beautiful is this non-Jew," and so on. For it is forbidden to glorify them in any matter at all. For the essential glory and the colors (gevonin) belong only to Israel — in the aspect of "Israel, in you I take pride." And when one glorifies and praises Israel, and magnifies and cherishes the grace and the ways of the holy people Israel — the chosen nation from all peoples — through this the colors and the glory of Israel are revealed. And through the revelation of the colors — which is the revelation of the greatness of the Creator, blessed be He — through this comes the essential subduing of the medame, as is explained there in the discourse cited above: that the essential subduing of the medame is through the revelation of the greatness of the Creator, blessed be He — which comes through the revelation of the colors. And this is what Rabbaynu, of blessed memory, said: that through the joy by which one rejoices over having merited to be from the seed of Israel and to draw close to the true tzaddikim — through this one breaks the medame — which is the obstacles at every level of holiness and so on — see there. For through rejoicing oneself with the joy of Israel, over having merited to be from the seed of Israel — through this the grace and the glory and the colors of Israel are revealed. Which is the essential greatness of the Creator, blessed be He. And through the revelation of the Creator — through this the obstacles are subdued — which are the koach ha-medame. For in truth they are no obstacles at all — only they appear as obstacles, until it is hard to break them. But through glorifying and praising and cherishing the grace and the importance and the glory of Israel — and rejoicing oneself in this that "He did not make me a non-Jew (shelo asani goy)" — through this the glory of Israel is revealed — the aspect of "Israel, in you I take pride" — which are the supernal colors — which are the greatness of the Creator, blessed be He — and through this comes the essential subduing of the medame, as above. And this is the aspect of the shekalim (half-shekels) — through which was the essential miracle of Purim. As our Sages of blessed memory said: "Wicked one! Our shekalim have already preceded yours" (Megillah 13b). And therefore on the first of Adar they announce about the shekalim. For the essential jealousy of Haman of Amalek against Israel was because of this: because Israel distance themselves in all matters from the conduct and the ways of the nations. And therefore he said: "Their laws are different from every other people" (Esther 3:8). For he was most particular and jealous about this: that they always intend to differ from the nations in all matters and to distance themselves from their customs. And therefore he said: "And ten thousand of silver and so on, I will weigh and so on" (Esther 3:9). For he wished to nullify, heaven forfend, the power of the shekalim of Israel — which are in the aspect of the revelation of the colors encompassed in silver and gold, as is explained in the discourse cited above. And therefore the Blessed Lord preceded the cure to the blow and preceded our shekalim to his shekalim, and commanded us to give on the first of Adar the shekalim — which are in the aspect of tzedakah (charity) — through which the supernal colors that are in silver and gold are revealed, as above. And through this comes the essential subduing of the medame and the kelipas (husks of impurity) — which are in the aspect of Haman-Amalek. For Amalek is in the aspect of the evil of the medame — for they would imagine themselves to be animals, as Rashi explained on the verse "from ox to sheep to animal" (I Shmuel 15:3): that the Amalekites would dress themselves up as animals, as above. And "animal" (behayma) is in the aspect of the koach ha-medame — which is the power of animality (koach ha-bahamisyus) — as is explained above in the discourse cited. And therefore the essential subduing of Haman-Amalek is through the shekalim — which are in the aspect of tzedakah — through which the colors are revealed and so on — which is the greatness of the Creator, blessed be He — and through this they are subdued, as above.

Segment 9
HE:
וזה בחינת מעשה המנורה שהוא בחינת התורה כמו שכתוב (משלי י') כי נר מצוה ותורה אור וכמובא. וזה בחינת נר המערבי שהוא עדות לכל ישראל. כי ממנו היה מתחיל ובו היה מסיים (מנחו פרק ו'). כי כל בחינת התעוררות שלנו הוא רק כמדליק נר שאינו עושה כלום רק שלוקח נר ומדליק בו נרות אחרים לאלפים ורבבות כמו שירצה ובאמת אם לא היה לו אלו הנרות או הדברים שמדליקין, בוודאי לא היה אפשר לו להדליק אבנים ועפר. וכן אם לא היה לו נר להדליק מנו או איזה דבר להוציא ממנו אש, בוודאי גם כן לא היה אפשר לו להדליק. נמצא שהכל מאתו יתברך האש והנר והשמן והפתילה המדליק והנדלק הכל מאתו יתברך. ואף על פי כן אם לא יעשה האדם המעשה כל שהוא ליקח הנר ולהדליק בו אחרים בוודאי לא יהיו נדלקים מעצמם. כי כך ברא השם יתברך הבריאה שהכין הכל כאשר לכל בחכמתו. ואף על פי כן רוצה דוקא שאנחנו נעשה ונגמור על ידי התעוררותנו מלמטה. אף על פי שבאמת הכל מאתו יתברך כנ"ל כי כל עבודת האדם את השם יתברך הוא בבחינת הדלקת והארת אור הנשמה כמו שכתוב בזוהר הקדוש אעא דלא סליק בי' נורא מבטשין ליה גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא וכו'. וזה בחינת נר המערבי שהוא עדות שהשכינה שורה בישראל. כי ממנו היה מתחיל ובו היה מסיים היינו שההתחלה והסיום הכל ממנו יתברך לבד. כי נר המערבי היה דולק בנס כמו שאמרו רז"ל (יומא ל"ט). ועל כן בוודאי היה יכול הוא יתברך להדליק בעצמו את כל נרות המנורה. וכמו שאמרו רז"ל (מנחות פרק ו') וכי לאורה הוא צריך וכו'. אך צור לנו והזהיר מאד על הדלקת נרות המנורה להורות שאף על פי שהכל מאתו יברך כנ"ל. אף על פי כן אנו מחויבים על כל פנים להדליק את נרות המנורה. וזה יהיה נחשב להתעוררות שלנו אף על פי שבאמת הכל מאתו יתברך. כי ממנו הוא מתחיל ובו היה מסיים. וזהו בחינת מעשה המנורה שהיה כולה מקשה עד ירכה עד פרחה מקשה היא, דהיינו שכולה נעשית מעשהת אחת מראשה עד סופה עם כל הכפתורים והפרחים וכו', הכל נעשה מחתיכה אחת. עד שנתקשה משה הרבה איך לעשותה ואמר לו השם יתברך הטל את העשת לתוך האש ותצמא המנורה, היינו שכל המנורה שהיא כלל הארת התורה הוא רק מחתיכה אחת מיני' ובי' שבאמת נעשית מאלי'. כי היה בלתי אפשר לאדם לעשותה. כי קשה וכבד להאדם שיתעורר ויאיר מעצמו. ואף על פי כן צריכין לעשות המנורה למטה דייקא. ועל כן באמת נתקשה משה הרבה על זה. כי סוד זה נוגע בשער החמשים כ"ל שבאמת הכל כאשר לכל ממנו יתברך ואף על פי כן צריכין רק התעוררות ורצון ותשוקה אל האמת. וזה נחשב להתעוררות שלנו כנ"ל. ועל כן כל הקרבת הקטרת היה בשעת הדלקת המנורה והטבתה כמו שכתוב כ(שמות ל"ג) בהיטיבו את הנרות יקטירנה. ובהעלות אהרן את הנרות וכו'. כי קטרת שהיא עיקר בחינת תשובה כידוע כי י"א סמני הקטרת מכניעין סטרא דמותא, כל הסטרין אוחרנין ומעלין הקדושה מעמקי עמקי הקליפות כידוע שזהו עיקר בחינתתשובה וכמו שכתוב בכתבי האר"י ז"ל שיזהר לומר קטרת בכוונה גדולה ויועיל לו לחזור בתשובה. נמצא שקטרת בבחינת תשובה. אבל עיקר התשובה זוכין בבחינת המנורה שהוא בחינת אמירת תהלים שכולל יוחד אתערותא דלתתא ואתערותא דלעילא בקשר נפלא מה שאי אפשר להבין ולהשיג כלל וכנ"ל. וזהו בחינת מה שראה זכריה סוד הגאולה שלימה על ידי המנורה שראה כמבואר שם בהפטרת בהעלותך ושבת חנוכה שהוא (זכריה ד') ראיתי מנורת זהב כולה וגולה על ראשה וכו'. וכלל הענין שהשמן היה נמשך מאליו כמו ממעין כמו שכתוב וגולה על ראשה. וכמו שפירש רשץי שם. וסיים שם לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי וכו' היינו כל ענין הנ"לל. שעיקר התשובה שהיא עיקר הגאולה הוא לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי וכו' כי הכל מאתו יתברך. והעיקר תלוי בבחינת ה"ל שנזכה שיהיה נמשך בחינת הארת שער החמשים כנ"ל ששם כלולים יחד בקשר אחד אתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא שזה זוכין על ידי אמירת תהלים והתבודדות ושיחה בינו לבין קונו יתברך תמיד יהיה איך שיהיה. ואז אף על פי שיודע בעצמו שבוודאי אינו יוצא י"ח כלל. אף על פי כן באמת זהו סוד נפלא שאי אפשר להשיג כי נמשך משער החמשים שנמשך על שבעה קני המנורה שהם כלולים כל אחד משבעה בחינת שבעה ושבעה מוצקות וכו' שכל זה סוד שבע שבתות תמימות שסופרין קודם יום החמשים שהוא שבועות שכל זה כלול באמירת תהלים שכולל כל החמשים שערי תשובה שם תשובתינו אליו ותשובתו אלינו, כולל כולם יחד כי הכל אחד כנ"ל. ועל ידי זה תהיה הגאולה על ידי משיח צדקנו שהוא דוד וכנל. ועל כן רמז הגאולה במעשה המנורה וכנ"ל:
(הלכות קריאת שמע הלכה ו' נכללת בהלכות ברכות השחר הלכה ה'

EN:
Translator's Overview
The following summary and diagram are not part of the original text.

This halacha builds a single chain from sh'miras habris through to the flow of all berachos, explaining Bircas Kohanim as the channel through which this operates. Every detail of the halachah (calling the Kohanim, reading word by word, the three berachos' content, blessing travelers) is mapped onto this structure.