shivchey — complete plain text
Source index: https://ajew.org/reader/shivchey/

Sections:
- Shivchei HaRan §1 — https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/1/index.txt
- Shivchei HaRan §10 — https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/10/index.txt
- Shivchei HaRan §13 — https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/13/index.txt
- Shivchei HaRan §14 — https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/14/index.txt
- Shivchei HaRan §15 — https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/15/index.txt
- Shivchei HaRan §16 — https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/16/index.txt
- Shivchei HaRan §17 — https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/17/index.txt
- Shivchei HaRan §18 — https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/18/index.txt
- Shivchei HaRan §19 — https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/19/index.txt
- Shivchei HaRan §2 — https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/2/index.txt
- Shivchei HaRan §21 — https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/21/index.txt
- Shivchei HaRan §22 — https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/22/index.txt
- Shivchei HaRan §24 — https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/24/index.txt
- Shivchei HaRan §34 — https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/34/index.txt
- Shivchei HaRan §36 — https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/36/index.txt
- Likutay Nanach on shivchey — https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/combined/index.txt
- shivchey section intro — https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/intro/index.txt
- shivchey א — https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/א/index.txt
- shivchey ב — https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/ב/index.txt
- shivchey טו — https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/טו/index.txt
- shivchey י — https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/י/index.txt
- shivchey יד — https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/יד/index.txt
- shivchey כד — https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/כד/index.txt
- shivchey לד — https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/לד/index.txt
- shivchey לו — https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/לו/index.txt


====================



# Shivchei HaRan §1
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/1/

Shivchei HaRan §1
Source: https://ajew.org/reader/shivchey/4/1

Segment 1
HE:
א. ז"ל בהיותו בימי קטנותו בא על דעתו לפרש מהעולם, ורצה לשבר תאות אכילה, אך עדין היה בשכל קטן, ונדמה לו שזה אי אפשר שיניח מאכילתו כפי מה שהיה רגיל לאכל בבקר ובצהרים וכו'. על כן ישב עצמו שיהיה בולע כל מה שיאכל, דהינו שלא יהיה לועס מה שיאכל רק יבלע כמו שהוא וכו' עיין שם.

Segment 2
HE:
יש לעיין מה הקשר וההמשך – לפרש מהעולם ורצה לשבר תאות אכילה, או שהם שני דברים נפרדים.

Segment 3
HE:
ענין שהתחיל בענין אכילה, לכאורה על דרך המדרש שהביא תוספות (כתובות קד.) עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו.

Segment 4
HE:
ובענין שרבינו היה בולע האוכל צ"ב שהרי מבואר בספר חיי מוהר"ן רעג שלא עשה שום דבר עד שידע סודו, והרי סוד אכילה דוקא ללעוס ולהדק היטב את המאכל, עיין מש"כ שם.

Segment 5
HE:
א. והנסיעה שלו לקאמיניץ היתה פליאה גדולה... ואחר-כך נכנס הוא זכרונו לברכה, עם האיש הנ"ל לתוך כמה וכמה בתים ועשו להם איזה שיכות לכנס שם, ובקצת בתים צוו לתן להם יין שרף וכיוצא בזה, והיו בתוך הרבה בתים מאד ואין שום אדם בעולם יודע כונתו מה עשה שם, עיין שם. וכן בספר חיי מוהר"ן ר' נתן כותב כמה פעמים שאין אחד יודע כוונת רבינו בנסיעות שלו.

Segment 6
HE:
והמחקרים קרוב לימינו צדדו שזה היה מקושר לענין המשיח של שקר פרנק ותנועתו (ולכאורה לא קשור למה שרבינו גילה בליקוטי מוהר"ן סוף תורה כט כסף נבחר לשון צדיק, סופי תיבות פרנק). ויש אומרים שבאותו עיר הבעש"ט ור' נחמן מהורדנקה היה להם ויכוח עם הפרנקים (ויש אומרים שזה היה בלבוב). והחוקרים טוענים שרבינו נכנס לכל בית שהיה מהפרנקים באותו זמן של הויכוח. ועסק לתקן את זה.



# Shivchei HaRan §10
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/10/

Shivchei HaRan §10
Source: https://ajew.org/reader/shivchey/4/10

Segment 1
HE:
אות י': כז"ל והיה רגיל לומר כל התחנות שאחר מעמדות (יג*) הנדפסים אחר כל יום ויום והוא היה רגיל לומר כל התחנות כלם של כל הימים בפעם אחד, ע”כ. עמש"כ בליקוטי מוהר"ן ליישב הענין של תמימות ופשיטות נגד מה שרבינו כותב שם שצריכים לעשות המצוה עם שכל.

Segment 2
HE:
הנה המעיין בתפילות האלו יראה שכל תפילה מאד קשורה ותלויה באותו יום, ותמוה מאד איך יכולים להתפללה ביום אחר, שלכאו' אין בזה שום תמימות ואדרבה ספק בכלל אם זה נחשב תפילה [הגם שיש את הסיפור עם הבעש”ט שפגש איש יהודי שהיה קורא כל יום את כל הסידור וכו', והסיפור נדפס מחדש באריכות בספר אוצר נחמני אות עז, עם כל זה פשוט וברור שזה אך ורק בגלל שאותו יהודי לא ידע להבחין והיה עושה כל מה שהיה יכול]. ולכן נראה לעניות דעתי שמוכרח לומר שרבינו היה אומר את התפילות כמו שאנו אומרים בשבת קודש השיר שהלוים היו אומרים בבית המקדש, ביום הראשון היו אומרים וכו', וכך יכולים להגיד כל התפילות של כל הימים.

Segment 3
HE:
אכן יש ליישב על פי המבואר בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות מהשבעה קבצנים, הקבצן הכבד פה שכתוב שם ז"ל החכמה נלקחת מאותו היום שהיה בו אותו הבריאה שממנו ההרכבה, אף על פי כן יכולים על ידי חכמה לקבץ כל אלו החכמות בשעה אחת עכ"ל. הרי מבואר שבאמת יש דרך בכל עת להכיל בו שאר הזמנים לתכליתם.

Segment 4
HE:
ויש להשוות את זה למה שרבינו גילה בשיחות הר"ן (אות ס) שאפילו בחוץ לארץ יכולים לנטוע את הכל מהקוים שיוצאים מאבן השתיה, ע"ש.

Segment 5
HE:
ועיין בתקונים חדשים של הרמח"ל, תקון ע' (עמ' תקיג) שכז"ל וכל עובדין דאתעבידו בכל שתא יומין, כלהו ברזא דאדם קימין. בגין כך בסופא כתיב נעשה אדם (בראשית א:כו). דהא כל מאי דאתברי כלא ברזא דאדם הוה, דהוה נפיק חולקא ליומא (תרגום: וכל יום היה יוצא חלק). לבתר כלא אתחבר כחדא, ואפיקו אדם שלים בכלא, עכ"ל. הרי שהאדם כולל כל הבריאה של הימים הקודמים (ובאמת כל הבריאה היה ביום ראשון, רק שכל דבר נקבע ביומו, כמבואר ברש"י ריש פרשת בראשית – א:יד).

Segment 6
HE:
אחר כתבי כל הנ"ל שמתי לבי, בסידור שערי ציון יש תפילות מיוחדות מהאריז"ל לכל יום ויום של ימות השבוע. ונכלל בסופם – בסוף התפילה המיוחדת לאותו היום, התפילה מהמעמדות לאותו יום. ובסוף יום שני כתוב הוראה ז"ל אח"כ יאמר וכו' וכו' והבקשה הכתובה בסידור של מעמדות סוף יום ראשון המתחלת יר"מ כו' יוצרנו יוצר בראשית כשם וכו', עכ"ל. וכן בסוף יום ג' יש הוראה להגיד מ'אנא באש' וכו' עד שומע תפלה – וזה כולל התפלה של המעמדות ליום שני. ותמוה הדבר מאד כנ"ל, וקשה לקבל כאן את היישוב שכתבתי על התנהגות רבינו. וחשבתי לתרץ, כי יתכן שהזמן לומר התפילות האלו של האריז"ל הוא באשמורת הבקר, כי כן כתוב בסוף התפלה, ואחר כך יאמר אדון עולם, משמע שהתפילה הזו זמנה לפני תפילת הנץ. וכיון שבקרבנות הלילה הולך אחר היום, על כן יכולים עדיין לבקש על היום שעבר. ואכתי צ"ע.

Segment 7
HE:
י. וכששאלו אותו למה אתה אומר עכשו ששמך כך ואחר כך שם אחר וכן בשם מקומך? השיב להם גם כן שכל שם ושם הוא כפי המדה והספירה שנאחז בו וכו' ואני ברוך השם כלול מכל, ע"ש.

Segment 8
HE:
עיין דברי רב נחמן במסכת מגילה (יב:) שמרדכי היה מוכתר בנימוסו, עמש"כ שם.

Segment 9
HE:
י. והשיבו לו, מחמת שבכל ערב שבת קדש הנשמה זו עולה למעלה ונשמה היתרה באה למטה, ואצלך הלכה הנשמה שלך, ונשמה יתרה אינך זוכה לקבל, על כן נשאר גופך כאבן, ע"כ.

Segment 10
HE:
לא ידעתי מאיפה לקחו את זה שהנשמה של חול מסתלקת (ביצה טז. יש נשמה יתירה, זהר שמות קלו: שנשמות עולות, לא שמסתלקות אלא יש להם עליה), ואדרבה הרמח"ל כתב בפירוש (קל"ח פתחי חכמה, פתח קלב:ב עמ' שסב-ג) ז"ל נשארת הנשמה הראשונה – נבלעת ומכוסה תחת היתירה, עכ"ל (וכן לעיל מיניה כז"ל כי למטה אין הנשמה הראשונה יוצא מן הגוף, אלא שתי נשמות נמצאות כאחת, עכ"ל). וכן מצאתי להדיא בזוהר הקדוש (פרשת משפטים דף צח.) ז"ל תא חזי ביומא דשבתא בשעתא דאתקדש יומא נפקי נשמתין מגו אילנא דחיי וכו' ודא הוא נשמתא אחרא. ואף על גב דדא זמינא ליה, נשמתא דהוה ליה בקדמיתא שארה בקדמיתא כסותה וענתה לא יגרע כמה דאתמר, ע"כ. הרי שאלו המתנגדים טעו לגמרי.

Segment 11
HE:
אכן מה שכן מצינו הוא בזוהר ויקהל (רד:) ז"ל בגין דבחול רוחא אחרא אזלא ושטיא ושרא על עמא, וכד בעי בר נש לנפקא מן ההוא רוחא ולאעלא ברוחא אחרא קדישא עלאה, בעי לאסחאה גרמיה למשרי עליה ההוא רוחא עלאה, עכ"ל.



# Shivchei HaRan §13
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/13/

Shivchei HaRan §13
Source: https://ajew.org/reader/shivchey/4/13

Segment 1
HE:
שבחי יג – ליתן צדקה הרבה פעמים. ציינתי להרמב"ם בפירוש המשנה אבות ג:טו הכל לפי רוב המעשה וכו', שכתוב בדיוק את זה, שעדיף ליתן הרבה פרוטות זה אחר זה מליתן סכום גדול בבת אחת.

Segment 2
HE:
עיין בספר דרך צדיקים הובא בספר מאירת עינים שבסוף צוואת הריב"ש עמוד סז:

Segment 3
HE:
הה"ק ר' מ"מ מוויטעבסק זלה"ה קודם נסעו לאה"ק היה אצל הרה"ק ר' פנחס מקאריץ ז"ל ליקח ממנו פרידת שלום, וכמה ימים קודם בואו, היה הרה"ק ר' פנחס ז"ל מכין עצמו לקראת בואו, והיה מייפה חדריו, ואמר, הרי מלך ישראל יבא הנה לכן צריכין להכין לקבל פניו בכבוד, כיאות לפני מלך ישראל ויהי כבואו אליו, אמר אליו הה"ק ר' פנחס ז"ל בדרך הלצה, הנה מה עושים רביים כשבאים יחד, הלא מדברים לשון הרע, לכן אדבר, הנה זה הזקן (הוא הה"ק יעקב יוסף הכהן ז"ל פולנאה) הדפיס אלף ספרים, ולקח בעדם אלף אדומים, למה היה צריך זאת, והרי היה יכול להדפיס רק ספר א', והייתי אני לבדי נותן לו אלף אדומים. ובמדרש פנחס אמר שלא היה עדיין ספרים כאלו, כי הוא תורה מגן עדן, עכ"ל.

Segment 4
HE:
שוב מצאתי בלקוטי הלכות (הלכות מנחה ו:ד מובא בעצות ישרות, צדקה ג) עוד טעם למה עדיף ליתן פרוטות, כי כאשר נותנים נדבה קטנה אין חשש של גאות ורמות רוח, כי לא יחזיק מעצמו שעשה משהו מיוחד.

Segment 5
HE:
וע"ע רש"י בפרשת ראה עה"פ נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך וכו' (דברים טו:י) ז"ל נתון תתן לו. אפילו מאה פעמים. לו. בינו ובינך. כי בגלל הדבר. אפילו אמרת ליתן, אתה נוטל שכר האמירה עם שכר המעשה, עכ"ל. הרי שמאותו פסוק יש לימוד ליתן אפילו מאה פעמים, ויש לימוד שגם האמירה הוא מצוה, ויש לימוד גם לעשות בצנעה איתו, וכל שכן מתן בסתר לגמרי.

Segment 6
HE:
יג. ענין שלא צריכים שום חכמות, עמש"כ בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה מד.



# Shivchei HaRan §14
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/14/

Shivchei HaRan §14
Source: https://ajew.org/reader/shivchey/4/14

Segment 1
HE:
יד. אך אשת הרב דקהלת קדש חאטין שהיתה מלמדת ובכתה וצעקה כל הלילה, והתחילה היא גם כן לומר לו כאלה. מפני מה הוא דומם. וכמדמה שקלל אותה. ואמר לה: הלואי הייתם שותקים גם אתם, היה טוב לפניכם ע"ש.

Segment 2
HE:
איני מכריע בזה כל עיקר, רק שצריכים לציין פה מה דאיתא במסכת סוטה דף כב. בתולה צילנית ואלמנה שובבית הרי אלו מבלי עולם, ופרש"י ז"ל ציילנית, בעלת תפלה, עכ"ל. אגב, ציילנית בגמטריא נ נח נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. והטעם מבואר שם שמדובר בנשים מכשפים, שעושים כישוף לצער אחרים, ואז כאילו מתפללים עליהם ומסירים הכישוף. ואכן כאן לכאורה אי אפשר שהיה דבר כזה. ומכל מקום יש מושג של ציילנית שהיא מבלי עולם.

Segment 3
HE:
יד. אם אתם תשתקו – ישתק הים מעליכם גם כן. וכן היה ופסקו מלצעק ושתקו, ע"כ. עיין לקוטי מוהר"ן לח:ב. ובאות ג' שם שבשעת רוח סערה אין ביכלת לדבר בדרך ישר.

Segment 4
HE:
ויש לציין עוד לתורה ו' בליקוטי מוהר"ן שהוא כוונות אלול, בו בזמן שזה קרה, ורבינו מפרש שם את הפסוק הנותן בים דרך וכו' וגילה את הענין שעל האדם לשתוק כאשר מביישין אותו.

Segment 5
HE:
ודבר רבנו ז"ל עם החכם וכו' שיקח אותו לירושלים, כי אמר שאינו רוצה להיות לא בצפת ולא בטבריה, עכ"ל.

Segment 6
HE:
וצריך עיון קצת, כי בחיי מוהר"ן אות קלג. כתוב: ואמר שגם מטעם זה הוא נוסע לארץ ישראל כי מקדם כשהיה צריך דבר מזקנו רבי נחמן ז"ל השוכב בארץ ישראל, היה שולח את הצדיק רבי ישעיה וכו' על כן הוא נוסע לארץ ישראל כדי לדבר עם זקנו ז"ל ולהעמיד עמו אפן איך יוכל לידע ממנו תמיד מה שהוא צריך לידע על ידו, עכ"ל.

Segment 7
HE:
אולי י"ל שרבינו חשש מתחילה שלא יזכה להגיע לירושלים, אכן אילו היה מגיע לירושלים היה פועל תיקונים עוד יותר נוראים ולא היה צריך להעמיד אפן להיות בדיבורים עם זקנו. ואולי היה משיג דרך להיות בקשר ישירות עם אבי משפחתו – דוד המלך ע"ה הקבור בירושלים.



# Shivchei HaRan §15
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/15/

Shivchei HaRan §15
Source: https://ajew.org/reader/shivchey/4/15

Segment 1
HE:
טו. והיה רגיל בנדרים מאד מאד, שכמה פעמים כשבא היום קבל עליו בנדר וכו' ע"ש.

Segment 2
HE:
וכן מצינו בדוד המלך ע"ה (מדרש שמואל כו:א הובא ברש"י שמואל ב:ז:ד) רבי סימון אומר, האדם הזה שאני משלחך אצלו נדרן הוא, כענין שנאמר (תהלים קלב:ב-ג) ' אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב, אם אבא באהל ביתי', שמא יאמר איני אוכל ואיני שותה עד שאעשה כך, ונמצאתי מפסידו, ע"כ (לשון המדרש: כדי שלא יהא לו בושה אצל הסנהדרין, ע"כ, והכוונה להבושה שיש בהתרת נדרים כמבואר במסכת כתובות מחלוקת עם הבעל מקפיד שלא יתבייש אשתו בזה).

Segment 3
HE:
ועיין בנדרים ריש דף ח. ובר"ן שם ז"ל אלא הכי קאמר מנין שדבר הגון הוא להשבע לקיים את המצוה ואפי' כשרים שנמנעין משבועה נשבעין הן בכך, שנאמר נשבעתי ואקיימה, כלומר שהרי דוד היה עושה כן, ע"כ. אכן עיין בר"ן שם דף ט. (ד"ה כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן) שזה אינו אלא בדברי מצוה שכבר מחוייבים בהם.

Segment 4
HE:
בספר כוכבי אור, שיחות וספורים מרבנו ז"ל אות טו – שאל אותו מוהרנ"ת הלא על פי הגמרא אינו נכון לנדר, והשיב: וכו' (מתכונים לשלימזלנקים כמוכם), ע"כ.

Segment 5
HE:
עיקר הסוגיא בנדרים דף ט. שהמשנה קובעת שכשרים לא נודרים אלא מתנדבים, והגמרא שואלת שזה כאילו לא כר' מאיר שסובר שהכי טוב שלא תדור כלל אפילו מלנדור ולקיים, ור' יהודה סובר שהכי טוב לנדור ולקיים. והגמרא מיישבת שיתכן כרבי מאיר ושאני נדבה, שאפילו רבי מאיר סובר שעדיף לקיים נדבה, ופירש הר"ן דהיינו כאשר יש רצון גמור וכשר הדבר לעשות אז מיקרי נדבה, וכן הוא במה שהגמרא מיישבת לענין נזיר, היכא שמקבל עליו הנזירות באופן שכל כך כוונתו רצויה דליכא למיחש לבא לידי תקלה (-אע"פ שבאוקימתא שהביאו באמת נטמא). ואחר כך הגמרא מיישבת כעי"ז לדעת רבי יהודה, שלא אמר עדיף לקיים אלא לענין נדבה, וכנ"ל.

Segment 6
HE:
ולפי זה מבואר כוונת רבינו, שלפי הגמרא מבואר שכאשר הכוונה רצויה וחזקה, הכי טוב לידור ולקיים.

Segment 7
HE:
ועיין בשולחן ערוך, יורה דעה רג:ז שלא הביא חילוק של הגמרא, אלא סתם ז"ל מי שנדר נדרים כדי לכונן דעותיו ולתקן מעשיו, הרי זה זריז ומשבח וכו' וכו' ובנדרים אלו וכיוצא בהם אמרו חכמים, נדרים סיג לפרישות, ואף על פי שהם עבודה, לא ירבה אדם בנדרי אסור ולא ירגיל עצמו בהם, אלא יפרש מדברים שראוי לפרש מהם, בלא נדר, ע"כ.

Segment 8
HE:
ועיין בנדרים דף כ. תנא לעולם אל תהי רגיל בנדרים שסופך למעול בשבועות (נ"א בנדרים).

Segment 9
HE:
ועיין בנדרים ריש כב. שפתח לו פתח להתיר נדרו, אילו הוה ידעת דפתחין פינקסך וממשמשין בעובדך מי נדרת, ופירש הר"ן ז"ל שמתוך שהוא נודר נראה שהוא מחזיק עצמו כחסיד שלא יכשל בנדרו, ומתוך כך מן השמים פותחים פנקס זכיותיו וממשמשין במעשיו, עכ"ל.



# Shivchei HaRan §16
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/16/

Shivchei HaRan §16
Source: https://ajew.org/reader/shivchey/4/16

Segment 1
HE:
טז.

Segment 2
HE:
ואמר שמי שהוא רק חכם אמת אפלו עכו"ם, מאחר שהוא רק חכם אמת, ראוי שלא יהיה אצלו התאוה הזו נחשבת לתאוה כלל וכו' עיין שם.

Segment 3
HE:
היום שכולם יודעים ומודים להמושג של הולי, מעט החומר שממנו נשתל ונבנה כל הבלי עולם הזה, כי הרוב אויר רק, וכמבואר ברמח"ל ובספרי קבלה שהשם יתברך נתן צורה להולי הזה לכל דבר ודבר בבריאה. ומובן שמותר האדם מן הבהמה כמעט כלום, וכן כל יופי של האשה נמחק כרגע. ואם ישתנה צורתה טיפה, היא כבר תהפוך לכעורה נמאסת. [וכל זה בנוסף למה שהחומר בעצמה מתרקבת, והיא כלי מלאה קיא צואה וכו'].

Segment 4
HE:
ואמר כי מי שהוא חכם בחכמת הנתוח ויודע סדר האיברים של האדם כפי חכמת הנתוח, ראוי שיהיה נמאס אצלו התאוה הזאת בתכלית המאוס, ע"כ.

Segment 5
HE:
י"ל בזה מה דאיתא בקידושין פב. טוב שברופאים לגיהנם. דוקא הטוב שבהם, כי מי שהוא באמת רופא טוב דהיינו שמבין סדר האיברים וראוי לו למאס בתאוה זאת, ועכ"ז ממלא תאותו כשאר העם, הרי ראוי לגיהנם ר"ל.

Segment 6
HE:
והיה מרבה לדבר בענין זה, בענין בטול ומאוס תאוה זו. ואמר: שאי אפשר לדבר מזה עם אנשים שכבר נתגשמו בענין זה. כי בר נתערבו דמיהם כל כך עד שנתערב דעתם עד שאין יכולים להבין כלל, ואין נכנס בלבם כלל שאפשר למאס תאוה זו, על כן אי אפשר לדבר בזה הרבה, עכ"ל.

Segment 7
HE:
בתחילה כתוב שהיה מרבה לדבר בענין זה, ומסיים, שאי אפשר לדבר בזה. וי"ל שהוא היה מרבה לדבר, כי ידע עם מי היה מדבר, או מכוחו שהיו נגד פניו, אבל אחרים אי אפשר להם לדבר בזה הרבה.

Segment 8
HE:
ובגדר זה של השתקעות בתאוה עד שאינו מוכן להבין מיאוסו. נראה שכן מצינו בזוהר הקדוש פרשת ויצא (עמ' שמב – קמח., הובא בספר זיז שדי טז.) ז"ל נוקבא דס"מ נחש אקרי, אשת זנונים, קץ כל בשר, קץ הימים וכו' וכו' קשיטת גרמה בכמה תכשיטין כזונה מרחקא, קיימא בריש אורחין ושבילין לפתאה בני נשא. שטיא דקריב בהדה, אתקפת ביה ונשקת ליה, ומסכת ליה חמרא דדורדייא (-שמרים) דמרורת פתנים. כיון דשתי אסטי אבתרה. לבתר דחמאת לי סטי אבתראה מאורחא דקשוט, אפשיטת גרמה מכל תיקונין אינון דהוה מתקנא לגבי ההוא שטיא. דיקונין דילה לפתאה בני נשא, שערהא מתקנן סומקא כוורדא. אנפהא חוורן וסומקן. באודנהא תליין שית תקוני אטון מצרים וכו' עיין שם. הרי מבואר שבתחילה האדם אינו נפתה לזנות עד שיהיו כל או הרבה תיקונין של יופי, אבל אחר שהוא כבר סוטה אחריה, אז היא מתפשטת התיקונין, והרי האדם נמשך ולהוט אחרה אפילו שהיא נשאר קיא צואה. וזה כענין מה שרבינו אמר, שבכהאי גוונא אינו מוכן להבין מיאוס התאווה.

Segment 9
HE:
ולא היה משגיח כלל בתחלה לשבר תאות אכילה, רק אדרבה, בתחלה היה אוכל הרבה מאד מאד, הרבה יותר משאר בני אדם, ואמר שאז היה ממשיך כל התאוות לתוך תאות אכילה, ע"ש.

Segment 10
HE:
וכן כתוב בחיי מוהר"ן אות צב. ועמש"כ בפרשת בהעלותך ע"ה והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו גם בני ישראל לבקש בשר (במדבר יא:ד).

Segment 11
HE:
אבל מאחר שיהיה לו איזה שכל בעלמא בעת הנסיון בודאי יוכל לעמד. הנה ידוע הכלל מהגמרא שאין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, ומובא כמה פעמים בספר ליקוטי מוהר"ן. אלא שיש לציין למה שהרמח"ל גילה בספר אדיר במרום (עמ' תרפב-ד, מכון רמח"ל) שכל עוד שיש לאדם דעת, הרי הוא דבוק לשורשו בקדושה, ואין האדם חוטא, רק כאשר נחסר הדעת לגמרי ואז הוא מנותק משורשו, אז חוטא. ע"ש.

Segment 12
HE:
ואמר: שאצלו זכר ונקבה שוים, דהינו שאין לו שום מלחמה וכו' ע"ש. מבואר יותר לקמן אות יח, וכן בחיי מוהר"ן תרד.



# Shivchei HaRan §17
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/17/

Shivchei HaRan §17
Source: https://ajew.org/reader/shivchey/4/17

Segment 1
HE:
יז. גם אמר שהזווג של הצדיק האמת, קשה עליו ענין זה. ולא די שאין לו שום תאוה כלל, כי אם אדרבא יש לו יסורין זה ממש, כמו יסורי התינוק בשעת מילה, ע"ש.

Segment 2
HE:
עיין במסכת יומא סט: כשתפסוהו ליצר הרע תלתא יומי בנוקבא דתהומא רבא, לא היה נמצא לחולה ביעתא בת יומא, ועיין בזוהר פרשת תולדות קמ: ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא, אמר רבי אחא מפני מה היא עקרה, מפני שיצר הרע אינו נמצא בכחו בעולם, ועל כך אין נמצא פריה ורביה זולתי בתפלה וכו' ע"ש.

Segment 3
HE:
צריך ביאור, אם יש לצדיק צער בתשמיש, מצד פחיתות המעשה, שעוסקים באברים של שתן ודם... הלוא זה מצד השכל, ולכן מובן שצדיק יסבול מזה במוחו, אבל למה תהיה לו צער כמו צער המילה, שהוא צער וכאב באבר גופו.

Segment 4
HE:
שאלתי גרא"ק וטען: הצער של הצדיק אינו מוגבל לשכל, כי הצדיק חי ברגישות רוחנית כה גבוהה שכל חוסר שלמות – גם במעשה מותר וקדוש – משפיע עליו בצורה כוללת, גופנית ונפשית. הכאב של ברית מילה נבחר כדוגמה כי הוא מייצג כאב גופני שקשור לקיום מצווה, ובכך הוא משקף את החוויה של הצדיק: מעשה קדוש שדורש מגע עם הגוף, ולכן כרוך בכאב פיזי ממשי, ולא רק בהבנה שכלית של פחיתות המעשה, ע"כ.



# Shivchei HaRan §18
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/18/

Shivchei HaRan §18
Source: https://ajew.org/reader/shivchey/4/18

Segment 1
HE:
יח. ואמר: שאצלו איש ואשה שוין, הינו שאין מגיע לו שום צד מחשבה כשרואה אשה וכו'. כבר כתוב לעיל סוף אות טז, וכאן ממשיך לקשר את זה לענין יראה ממלאך. וכן הוא בספר חיי מוהר"ן תרד.

Segment 2
HE:
ויש לציין שיש מלאכים בצורת אנשים ויש בצורת נשים (היכלות דרבי ישמעאל כהן גדול, הובא בספר עמק המלך א:ד).

Segment 3
HE:
שאינו מתירא לא מאשה ולא ממלאך. ובזה יש הרבה לבאר. כי מי שיש לו עדין איזה צד פחד כל שהוא מהרהורי אשה, אפלו אם הוא נקי בזה רק שאני נקי בתכלית הזכוך, ועדין יש לו איזה פחד כל שהוא מזה, הוא צריך לפחד ממלאך, ע"ש. עיין ברש"י בספר יהושע עה"פ ויבאו הנערים המרגלים (ו:כג) שכז"ל ובלילה הראשון היו כמלאכים, ששמרו עצמן מן העברה עם רחב הזונה, לכך נקרא שם מלאכים (ו:כה), ולכך נקראו אנשים (ו:כב), מלאכים, נערים, עכ"ל.

Segment 4
HE:
ועיין במסכת נדה (יג.) שרב יהודה היה מותר לאחוז באמה להשתין כיון שאימתא דמריה (הקב"ה) עליה דקרי שמאול עליה אין זה ילוד אשה, ע"כ, הרי שכיון שהיה כמלאך לא היה חשש שירגיש ויהרהר עי"ז.

Segment 5
HE:
יח.

Segment 6
HE:
ואמירת התורה של הצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל היה בהתלהבות גדול ובצעקה גדולה ולא נשמע שום דבור, רק לבסוף סים: כך הוא עקר עבודת הבורא יתברך. ורבנו זכרונו לברכה היה משבח ומפאר התורה שלו בלי ערך, כמעט שאין דגמתו, ע"כ.

Segment 7
HE:
וכן מצינו ברבינו עצמו, עיין חיי מוהר"ן יח. מאמר אמצעותא דעלמא (לק"מ כד) נאמר בקיץ וכו' ואמר אותו ביראה גדולה ובהתלהבות עצום ונשגב כל כך עד שלא יכלו השומעין להבין כלל מה הוא אומר עיין שם.

Segment 8
HE:
ששלמות היה רק להצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל. ואכן "קלסקאר" בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!



# Shivchei HaRan §19
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/19/

Shivchei HaRan §19
Source: https://ajew.org/reader/shivchey/4/19

Segment 1
HE:
יט. לכאורה מבואר שרבינו בילדותו היה הולך למקוה לפני שחרית, ולא מיד בחצות לילה. ואף על פי שיתכן שזה היה מן המכרח מחמת הקרירות, שאי אפשר לטבול במי קרח ולהיות שוב כמה שעות בחוץ, לא נראה ששום דבר כזה היה מונע רבינו מלעשות מה שהיה הכי טוב ומעולה, כי אפילו מה שהיה עושה היה בבחינת בלתי אפשרי, ועוד אם כן היה לו לפרט שבימי הקיץ כן היה נוהג.

Segment 2
HE:
וסבא היה מספר איך שר' ישראל קרדונר היה הולך למקוה מיד בקומו בחצות לילה (הגם שזה היה מעין של האריז"ל שהוא קר, אבל אינו דומה כלל לקרירות שיש באוקרינה).



# Shivchei HaRan §2
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/2/

Shivchei HaRan §2
Source: https://ajew.org/reader/shivchey/4/2

Segment 1
HE:
ב. היה רוצה תמיד לקים (תהלים טז:ח) שויתי ה' לנגדי תמיד, ע"ש.

Segment 2
HE:
רבינו בעודו ילד היה מתפלל כל התפילות שבסידור שערי ציון, ושם יש תפילות לעשות כל הגוף מרכבה לשמות הקדושים, ובכלל מאתים מאה, דהיינו שבודאי רבינו היה משתדל לכוון תמיד הרבה שמות הקדושים להיות מרכבה בהם בגופו ובנפש רוח נשמה שלו, אלא שכאן תפס המחבר לציין מה שאפילו מובא בשולחן ערוך, ושוה לכל נפש להתחזק בו לקיים. ומן הסתם גם אצל רבינו שמעבר לכל השמות שיש לכוון, השורה תחתונה שלו היה שעל כל פנים לא יגרע משויתי ה', שם הוי"ה. ועמש"כ בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה קכ בענין לכוון בשאר שמות הקדושים, שלכאורה אינם בכלל האזהרה שלא לכוון כוונות האריז"ל בתפילה.

Segment 3
HE:
עוד יש לציין ללקוטי מוהר"ן תנינא סוף תורה פב ז"ל וזה פרוש מחשבה – חשב מה (זוהר בראשית כד ותיקון סט) כשתמשיך לך אלקות הוי"ה במלוי אלפין (-בגמטריא מ"ה) כשתקשר תמיד במחשבתך אלקותו וכו' ע"ש.

Segment 4
HE:
ועוד יש להעיר, הרי השם יתברך הוא תכלית הטוב והמיטיב, ולכן על ידי שויתי ה', האדם תמיד מסתכל על הטוב (וכן בדף שהשאיר ר' ישראל קרדונר שפירש שויתי וכו' תמ-יד, יעקב איש תם, עליה, והידים ידי עשו, ירידה), ויזכה לקיים תורת אזמרה – ליקוטי מוהר"ן רפב.

Segment 5
HE:
והנה המעריך של הספר פתח כמו השולחן ערוך, שמתחיל עם ענין שבירת התאוות – יתגבר כארי לעמד בבקר וכו', וכן כאן בסימן א' מספר על בוקרו של רבינו שכבר מקטנותו רצה להתגבר על כל התאוות, ובשולחן ערוך מיד אח"כ יש הגה מהרמ"א ז"ל שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלקים, כי אין ישבית האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו בישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול וכו' וכו' כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו וכו' עיין שם ומביא שם המקור בסוגריים – מורה נבוכים ח"ג פ' כב, הספר שרבינו הקדוש ממש אסר וגילה שמי שקורא בו זה כבר ניכר בפניו רחמנא ליצלן. ואכן בדברי המורה הנ"ל בעיקר מדגיש ענין של יראת הרוממות, ואילו רבינו הקדוש אמר וקבע שהעיקר הוא יראת העונש. וכאן בשבחי הר"ן מבואר שרבינו לקח את הענין של שויתי כדרך שמובא שם במגן אברהם (אות ג) מהראריז"ל, פשוט לצייר תמיד מול העינים שם הוי"ה ב"ה. ומחשבתו היתה טרודה בזה, ולא בהתבוננות של יראת הרוממות המתואר במורה והרמ"א. אלא שנראה לעניות דעתי שחלק מעבודת ציור האותיות הוא גם כן עבודה של יראת הרוממות, כי צריכים להאיר האותיות במהותם שהן אור אין סוף ב"ה כמבואר בליקוטי מוהר"ן, ואכמ"ל.

Segment 6
HE:
ויש לפרש בזה הטעות של שמואל הנביא ככתוב (שמואל א:טז:ו-ז) ויהי בבואם וירא את אליאב ויאמר אך נגד ה' משיחו. (ז) ויאמר ה' אל שמואל אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו כי לא אשר יראה האדם כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב.

Segment 7
HE:
ועיין שם בכלי יקר ז"ל כי האיש השלם עמד לפני ה', על דרך שויתי ה' לנגדי תמיד, לא כן האיש הבליעל וכו' וכו' וזה שאמר כאן בחשבו שאליאב הגון אמר, אך נגד ה' משיחו, רצה לומר אך נגד ה' עמד, על דרך שויתי ה' לנגדי תמיד, ולא ישליך אותו אחרי גוו, ע"כ.

Segment 8
HE:
ועל פי מה שביארנו למעלה י"ל ששמואל היה מעריך ומחשב בחי' השויתי ה' לפי גודל יראת הרוממות, והשם יתברך ענה לו העיקר הוא התבטלות לאותיות הוי"ה עד אין סוף ב"ה. וזה מה שהשם יתברך אמר לשמואל, אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו – ענין של גודל שיעור קומת יראת הרוממות. כי לא אשר יראה האדם, האדם בחי' שם הוי"ה במילוי של אלפים, שם מ"ה, וכמו שהבאתי לעיל מרבינו ומהזוהר שצריכים מחשבה – חשב מ"ה, להמשיך אלקותו יתברך, אכן זה רק בחי' מחשבה ושכל, בחי' העינים, וזה מה שכפל, כי האדם יראה לעינים, אכן, וה' יראה ללבב, זה בחי' התבטלות להאין סוף בציור אותיות הוי"ה ב"ה כנ"ל, וזה תלוי באבנתא דלבא ממש. ובזה מיושב לשון הפסוק, כי לפי פשוטו אינו דומה ראית האדם מהעינים שלו, למה ה' רואה לב האדם (והרמח"ל בספר אדיר במרום כבר פירש זה על נכון, עיין שם), ולפי דברינו א"ש ששניהם מדברים על ראית האדם, הראיה בבחי' עינים לחשוב מ"ה, והראיה מהלב להתבטל לאותיות הוי"ה ב"ה עד אין סוף ב"ה. וי"ל שזה מש"כ רש"י כאן ז"ל כאן אני מודיעך שאינך רואה (ספרי דברים יז), עכ"ל, דהיינו שאתה צריך לראות האין סוף ב"ה.

Segment 9
HE:
אכן יש לנו דף מרבי ישראל קרדונר, שבו צייר לעצמו בענין השויתי, ה' – הטוב והמטיב. תמיד, זה תמ-יד, תם בחי' יעקב איש תם בחי' עליה, יד בחי' הידים ידי עשו, בחי' ירידה, ע"ש (נדפס בספר ישראל סבא). הרי שלקח לעצמו ענין השויתי להאמין שהשם יתברך טוב תמיד.

Segment 10
HE:
הרוצה לקיים שויתי, נלע"ד שטוב לכוון את הסוד המבואר בספר אדיר במרום של הר ה' יראה, שמסוד הראיה, מה שנראה צריך להופיע בעין הרואה ע"ש באריכות, ועי"ז מה שנראה מקבל תיקון מהרואה ע"ש. ולכן יש לכוון שלא רק שהשי"ת מסתכל עליו, אלא שגם הוא נחקק בבבת עינו כביכול. וקצרתי, כי יש הרבה עוד בזה, הכל כפי מה שתבין בסוד הנ"ל.

Segment 11
HE:
עוד מצאתי ענין לפעמים, לכוון על עצמו אותו אחד של הוי"ה, וללכת ככה מאות לאות.

Segment 12
HE:
ובענין שויתי, עיין ליקוטי מוהר"ן סוף תורה רכא ומש"כ שם.

Segment 13
HE:
וענין תמיד, לכאורה אינה ענין של המשכה בלי הפסקה, אלא התמדת הפעולה עוד הפעם ועוד הפעם, אפילו שיהיה הפסק זמן של יום או שבועה בין הפעולות, כמו שמוכח מעבודות בבית המקדש שכתוב עליהם תמיד.

Segment 14
HE:
ב. ואמר רבנו ז"ל: מי שיודע מפני מה היתה ארץ ישראל תחלה ביד כנען ואחר כך באה ליד ישראל הוא יודע מפני מה הוא היה תחלה בקאמיניץ ואחר כך בארץ ישראל, ע"כ. בטעם הדבר ע' זוהר פרשת נח (עג: - והוא כענין שבת שבע היתה תחילה נשואה לאוריה החתי), וזוהר פרשת לך לך (פג. – כמו שאברהם היה צריך להיות מצורף קודם במצרים), וע' לקוטי הלכות, יו"ד ב' הלכות מילה ג' (-שאם לא כן כיון שהיו חוטאים ישראל מיד היה מקיאן עולמית), ובהלכות הרשאה כתב שזה היה נגרם מחטא אדם הראשון שעל ידה הקליפה מקדמת לפרי. וע"ע זמרת הארץ, תורה לח.

Segment 15
HE:
ובספר עמק המלך, שער ו' – עולם התוהו פרק מח, כז"ל וכל זה הוא לפני מלוך מלך לבני ישראל בסוד עולם היקון. וזהו סוד 'יעבור אדוני לפני עבדו (בראשית לג:יד), כי בכל מקום הרע קודם אל הטוב. ובזה תבין למה נתנה ארץ ישראל קודם לכנען, ולמה ירד אברהם למצרים קודם שנימול וקודם שנולד יצחק, ולמה ירדו ישראל למצרים קודם מתן תורה, ולמה נתנה בת שבע לאוריה קודם דוד. אבל במחשבה קדמה המוח דהיינו האור הטוב, ובמעשה קדמה הקליפה וכו' עכ"ל.



# Shivchei HaRan §21
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/21/

Shivchei HaRan §21
Source: https://ajew.org/reader/shivchey/4/21

Segment 1
HE:
כא. בענין שבירת התאוות ותאות אכילה, עיין שיחות הר"ן אות קעא.



# Shivchei HaRan §22
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/22/

Shivchei HaRan §22
Source: https://ajew.org/reader/shivchey/4/22

Segment 1
HE:
כב. איכא אנא. מה שהביאו בשם הגר"א שהיה חכם בשם זה, לא מיישב כלום, ואדרבה זה פלא יותר גדול, איך דוקא מי ששמו אני, הוא היחיד שנשאר ענו בדור. ועל כרחך כדברי רבינו. ועמש"כ בסוף מסכת סוטה דף מט:.

Segment 2
HE:
כב. עד שזכה שבא על השגה שיוכל לעבד את השם יתברך אפלו כשלא יוכל חס ושלום, לקים המצוות. כי השיג את העבודה של אבות העולם שהיה להם קדם מתן תורה, שקימו כל המצוות אף על פי שלא עשו את המצוות כפשוטן. כמו יעקב אבינו שקים מצות תפלין על ידי המקלות אשר פצל כידוע וכיוצא בזה, עד שהשיג איך לקיים את כל המצוות בדרך זה כשיהיה אנוס שם במקום שימכרו אותו חס ושלום, ע"ש. וכן מובא בקיצור בחיי מוהר"ן אות קמב.

Segment 3
HE:
ועיין מה שדנתי בזה במסכת חגיגה דף ו: שלולא דברי רבינו היה מקום לאמר שרק לפני הדיבור היה יכולת כזו, ע"ש.

Segment 4
HE:
ועוד יש לעיין בזה מה חיובי מצות של יהודי שנמכר לגוי. כי עבד עברי אינו מחוייב בכל המצות, כך כתבו הראשונים והכסף משנה (אכן המלאכת שלמה במסכת ברכות ג:ג כתב שעבד עברי חייב בכל המצות כשאר ישראל אחר לבד שמותר בשפחה כנענית). בירושלמי ברכות ג:ג עבדים מניין, שנאמר שמע ישראל יא"י אחד את שאין לו אדון אלא הקדוש ברוך הוא יצא העבד שיש לו אדון אחד. וראיתי אלו שתפסו שזה הטעם שייך גם לעבד עברי, אבל בפשטות הולך רק על עבד כנעני. ועוד לא מצאתי גדר חיוב מצות של יהודי שנמכר לגוי. במסכת גיטין ריש לח. מבואר בגמרא לפירוש רש"י שעובד כוכבים קונה ישראל רק למעשה ידיו שנאמר (ויקרא כה) וכי תשיג יד גר וגו' או לעקר מפשחת גר. ולפי שיטת רש"י שם גוי לעולם אינו יכול לקנות ישראל, אבל לפי תוספות (ד"ה אבל ורמב"ן רשב"א ריטב"א) גוי יכול לקנות ישראל בחזקת כיבוש מלחמה. [בפרשת בהר עה"פ לא תעשו לכם אלילם (כו:א) פרש"י ז"ל כנגד זה הנמכר לגוי, שלא יאמר הואיל ורבי מגלה עריות אף אני כמותו, הואיל ורבי עובד עבודה זרה אף אני כמותו, והואיל ורבי מחלל שבת אף אני כמותו, לכך נאמרו מקראות הללו, עיין שם. ומשמע שאינו חייב אלא במצות לא תעשה]. וגם צ"ב ממה נפשך, אם יוכל לקיים את המצות בדרך הקדמונים שלפני מתן תורה, למה לא לקיימם כנתינתם, למה יתנו לו לקיימם רק בדרך הקדמון. וי"ל שדרך הקדמון הוא דרך סתר ולא יבינו. ועל כל פנים לכאורה משמע שכיון שיהודי נמכר לגוי אין עליו חיוב ממש לקיים המצות, או מטעם עבדות או מטעם אנוס, ולכאורה יש נפקא מינה משני הטעמים האלה אם יש ענין להשתדל לקיים את המצות כנתינתן, כי אם הפטור הוא מחמת עבדות לכאורה אין להעבד לקיים המצות שלא מצוה בהן בפריקת עול בעליו. ואם כן, אם הטעם משום פטור של עבדות, ולא חל על העבד חיוב חלק מהמצות, יש לעיין אם יהיה ענין לקיימם בדרך קדמון.

Segment 5
HE:
ואם הכוונה של רבינו שיהיה נמכר לאיזה ארץ רחוקה וישיג חירות שם, למה לא תהיה חייב לקיים המצות כנתינתן.

Segment 6
HE:
כב. והיה שם צעקה גדולה בין הישמעאלים (המן המן דהינו גיוואלד), עכ"ל. התרגום עה"פ רגע הים ויהמו גליו (ישעיה נא:טו) דנזיף בימא והמן גלוי, הרי "המן" לשון הרמת וטירוף גלי הים.



# Shivchei HaRan §24
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/24/

Shivchei HaRan §24
Source: https://ajew.org/reader/shivchey/4/24

Segment 1
HE:
כד. בענין יסורין הארכתי באנגלית. ויש הרבה מראה מקומות, ואתחיל עם זה, עיין ליקוטי מוהר"ן תורה קע. ועיין בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מבעל תפילה, ואצל אלו האנשים שקרבם להשם יתברך, היה תענית או סגוף גדול יקר יותר מכל התענוגים שבעולם, כי היה להם תענוג מתענית יותר מכל התענוגים שבעולם, ע"ש.

Segment 2
HE:
והנה ע"ע בספר תורת נתן לר' נתן שפירא תלמיד האריז"ל פרשת נח, ז"ל הקליפות צעקתם בא לפני והוא מבחוץ כאשר אמרנו, כי מבפנים לא לפניו חנף יבא, ומאותה הצעקה באים היסורים על הצדיק, ואותם היסורים גורמים אהבה גדולה בין השכינה לת"ת מפני שבאותה שעה אשר החיצונים שולטים בצדיק ונותנים לו יסורים אינם צועקים לפני ה' וכו' ע"ש.

Segment 3
HE:
ואמר שהסגוף לאחז עצמו לבלי לחכך עצמו כלל, זהו הסגוף הגדול ביותר וכו' ע"ש באריכות.

Segment 4
HE:
ובאמת מצינו כבר בגמרא שזה נקראת צערה, עיין בתענית (יד.) ז"ל ושאר כל מיני פורעניות המתרגשות כגון חיכוך חגב זבוב וצירעה ויתושין ושילוח נחשים ועקרבים לא היו מתריעין אלא צועקין, ע"כ. הרי חישבה הגמרא את החיכוך ראשונה לכל המיני פורעניות.

Segment 5
HE:
כד. שאלה גדולה שהיה לי כמה שנים, איך רבינו אמר שעשה את כל הסיגופים, והלוא בטח הוא לא עשה דברים כמו שרבי יהודה החסיד כותב על אחד שעמד ערום לפני הדבורים וכו', כי דבר כזה אי אפשר לעשות בלי שידע השכונה.... אז דחקתי ליישב שאולי במחשבה וכו', אבל עכשיו עם יישוב הדעת בס"ד לכאורה התירוץ הנכון והפשוט הוא שכאלו דברים שצייר רבי יהודה החסיד לא כיוון עליהם רבינו כלל, והם לא בכלל סיגופים אלא בכלל תיקון על חיוב מיתה, וכמעט שמתירים את עצמן למיתה ומקבלים למות ממש, ולא זה בכלל הסיגופים שהם סתם להגביר כח הנשמה על הגוף. [ועיין במסכת תענית דף כב: על כולן (-הצרות הנזכרות) יחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית, רבי יוסי אומר אין היחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית שמא יצטרך לבריות ואין הבריות מרחמות עליו, ופירש המהרש"א (ח"א ד"ה ויהי) דהיינו שמתוך כך אנשים דנים אותו כמאבד עצמו לדעת, שדינו הוא ש'אין מתעסקין עמו לכל דבר (כמבואר ברמב"ם הלכות אבל א:יא – יפה תלמוד ד"ה ואין), הרי שיש בסיגוף של תענית ספק רחוק שימות, אבל לא ספק מספיק שהתנא קמא חש לו, ועיין מש"כ בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה מד].

Segment 6
HE:
סגף בא"ת ב"ש חור. חורים כפשוטו שיאיר הנשמה. חור, מלשון חירות. וי"ל שזה גם מלשון לבן – חיור (כמפורש במסכת מגילה דף יב.).



# Shivchei HaRan §34
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/34/

Shivchei HaRan §34
Source: https://ajew.org/reader/shivchey/4/34

Segment 1
HE:
לד. שאם היה יודע שהוא עכשו באותה המעלה ומדרגה של אשתקד אינו רוצה את עצמו כלל רק בכל פעם הוא עולה ממדרגה למדרגה, ע"ש.

Segment 2
HE:
עמש"כ בספר חיי מוהר"ן אות טו: מי שרוצה להיות יהודי, דהינו לילך מדרגא לדרגא וכו'.



# Shivchei HaRan §36
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/36/

Shivchei HaRan §36
Source: https://ajew.org/reader/shivchey/4/36

Segment 1
HE:
לו. פעם אחד שלח מלך אחד שלשה אנשים למדינה עם דבר סתר למלך אחר. והם עברו בתוך המדינות שהיו שם חולקים על המלך. והראשון נהג עצמו בחכמה וכו' ע"ש. וי"ל שזה דרך הגשר. עוד כז"ל והשני עבר לשם, ועמדו בני המדינה על הדבר, והבינו שיש לו דבר סתר ותפסו אותו וכו' ע"ש. י"ל שזה דרך קריעת המים. עמש"כ בחיי מוהר"ן שלב.

Segment 2
HE:
אמר המלך: להשלישי מגיע שכר יותר מכלם, כי כבר נתפס במצודתם, ובודאי גם הוא היה רוצה להעלים אך לא עלתה בידו, ונתפס בידם. וענו אותו ויסרו אותו ביסורים וענויים כאלו שאם היה מגלה סוד אחד היו הכל רצים אחריו, ואף על פי כן עמד בנסיון כזה ולא גלה דבר, על כן מגיע לו שכר יותר מכלם.

Segment 3
HE:
עיין בליקוטי הלכות, התחזקות לז – והוא מעלה גדולה כשיש עדין יצר הרע לאדם, כי אז יכול לעבד אותו יתברך עם היצר הרע דיקא. דהינו להתגבר מתוך חמימות היצר הרע, להמשיך ממנו לתוך עבודה מעבודתו יתברך. ואם אין יצר הרע לאדם, אין עבודתו נחשבת כלל. ובשביל זה מניח השם יתברך היצר הרע שיתפשט כל כך על האדם, וביותר על מי שחפץ באמת להתקרב אליו יתברך. אף על פי שעל ידי התפשטותו והתגברותו כל כך הוא מביא את האדם למה שמביא לכמה עוונות ופגמים גדולים, אף על פי כן הכל כדאי אצלו יתברך בשביל התנועה טובה, מה שבתקף התגברותו של היצר הרע מתגבר עליו האדם באיזה תנועה ובורח ממנו, שזה יקר אצלו יתברך ביותר מאלו עבד אותו אלף שנים בלי יצר הרע. כי כל העולמות לא נבראו כי אם בשביל האדם, שכל מעלתו וחשיבותו היא מחמת שיש לו יצר הרע כזה והוא מתחזק כנגדו. על כן כל מה שהוא מפשט ביותר ויותר, כמו כן הוא יקר בעיניו יתברך יותר כל תנועה בעלמא שהוא מתחזק נגדו. והשם יתברך בעצמו עוזרו לזה, כמו שכתוב ה' לא יעזבנו בידו, עכ"ל.

Segment 4
HE:
(ועיין בליקוטי הלכות או"ח הלכות ברכות הריח ד:ב,ג שלפעמים עבירות מעוררים האדם לתשובה).



# Likutay Nanach on shivchey
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/combined/

Likutay Nanach on shivchey
Source: https://ajew.org/reader/shivchey/4/combined

Segment 1
HE:
אות 1

EN:
Section 1

Segment 2
HE:
א. ז"ל בהיותו בימי קטנותו בא על דעתו לפרש מהעולם, ורצה לשבר תאות אכילה, אך עדין היה בשכל קטן, ונדמה לו שזה אי אפשר שיניח מאכילתו כפי מה שהיה רגיל לאכל בבקר ובצהרים וכו'. על כן ישב עצמו שיהיה בולע כל מה שיאכל, דהינו שלא יהיה לועס מה שיאכל רק יבלע כמו שהוא וכו' עיין שם.

Segment 3
HE:
יש לעיין מה הקשר וההמשך – לפרש מהעולם ורצה לשבר תאות אכילה, או שהם שני דברים נפרדים.

Segment 4
HE:
ענין שהתחיל בענין אכילה, לכאורה על דרך המדרש שהביא תוספות (כתובות קד.) עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו.

Segment 5
HE:
ובענין שרבינו היה בולע האוכל צ"ב שהרי מבואר בספר חיי מוהר"ן רעג שלא עשה שום דבר עד שידע סודו, והרי סוד אכילה דוקא ללעוס ולהדק היטב את המאכל, עיין מש"כ שם.

Segment 6
HE:
א. והנסיעה שלו לקאמיניץ היתה פליאה גדולה... ואחר-כך נכנס הוא זכרונו לברכה, עם האיש הנ"ל לתוך כמה וכמה בתים ועשו להם איזה שיכות לכנס שם, ובקצת בתים צוו לתן להם יין שרף וכיוצא בזה, והיו בתוך הרבה בתים מאד ואין שום אדם בעולם יודע כונתו מה עשה שם, עיין שם. וכן בספר חיי מוהר"ן ר' נתן כותב כמה פעמים שאין אחד יודע כוונת רבינו בנסיעות שלו.

Segment 7
HE:
והמחקרים קרוב לימינו צדדו שזה היה מקושר לענין המשיח של שקר פרנק ותנועתו (ולכאורה לא קשור למה שרבינו גילה בליקוטי מוהר"ן סוף תורה כט כסף נבחר לשון צדיק, סופי תיבות פרנק). ויש אומרים שבאותו עיר הבעש"ט ור' נחמן מהורדנקה היה להם ויכוח עם הפרנקים (ויש אומרים שזה היה בלבוב). והחוקרים טוענים שרבינו נכנס לכל בית שהיה מהפרנקים באותו זמן של הויכוח. ועסק לתקן את זה.

Segment 8
HE:
אות 10

EN:
Section 10

Segment 9
HE:
אות י': כז"ל והיה רגיל לומר כל התחנות שאחר מעמדות (יג*) הנדפסים אחר כל יום ויום והוא היה רגיל לומר כל התחנות כלם של כל הימים בפעם אחד, ע”כ. עמש"כ בליקוטי מוהר"ן ליישב הענין של תמימות ופשיטות נגד מה שרבינו כותב שם שצריכים לעשות המצוה עם שכל.

Segment 10
HE:
הנה המעיין בתפילות האלו יראה שכל תפילה מאד קשורה ותלויה באותו יום, ותמוה מאד איך יכולים להתפללה ביום אחר, שלכאו' אין בזה שום תמימות ואדרבה ספק בכלל אם זה נחשב תפילה [הגם שיש את הסיפור עם הבעש”ט שפגש איש יהודי שהיה קורא כל יום את כל הסידור וכו', והסיפור נדפס מחדש באריכות בספר אוצר נחמני אות עז, עם כל זה פשוט וברור שזה אך ורק בגלל שאותו יהודי לא ידע להבחין והיה עושה כל מה שהיה יכול]. ולכן נראה לעניות דעתי שמוכרח לומר שרבינו היה אומר את התפילות כמו שאנו אומרים בשבת קודש השיר שהלוים היו אומרים בבית המקדש, ביום הראשון היו אומרים וכו', וכך יכולים להגיד כל התפילות של כל הימים.

Segment 11
HE:
אכן יש ליישב על פי המבואר בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות מהשבעה קבצנים, הקבצן הכבד פה שכתוב שם ז"ל החכמה נלקחת מאותו היום שהיה בו אותו הבריאה שממנו ההרכבה, אף על פי כן יכולים על ידי חכמה לקבץ כל אלו החכמות בשעה אחת עכ"ל. הרי מבואר שבאמת יש דרך בכל עת להכיל בו שאר הזמנים לתכליתם.

Segment 12
HE:
ויש להשוות את זה למה שרבינו גילה בשיחות הר"ן (אות ס) שאפילו בחוץ לארץ יכולים לנטוע את הכל מהקוים שיוצאים מאבן השתיה, ע"ש.

Segment 13
HE:
ועיין בתקונים חדשים של הרמח"ל, תקון ע' (עמ' תקיג) שכז"ל וכל עובדין דאתעבידו בכל שתא יומין, כלהו ברזא דאדם קימין. בגין כך בסופא כתיב נעשה אדם (בראשית א:כו). דהא כל מאי דאתברי כלא ברזא דאדם הוה, דהוה נפיק חולקא ליומא (תרגום: וכל יום היה יוצא חלק). לבתר כלא אתחבר כחדא, ואפיקו אדם שלים בכלא, עכ"ל. הרי שהאדם כולל כל הבריאה של הימים הקודמים (ובאמת כל הבריאה היה ביום ראשון, רק שכל דבר נקבע ביומו, כמבואר ברש"י ריש פרשת בראשית – א:יד).

Segment 14
HE:
אחר כתבי כל הנ"ל שמתי לבי, בסידור שערי ציון יש תפילות מיוחדות מהאריז"ל לכל יום ויום של ימות השבוע. ונכלל בסופם – בסוף התפילה המיוחדת לאותו היום, התפילה מהמעמדות לאותו יום. ובסוף יום שני כתוב הוראה ז"ל אח"כ יאמר וכו' וכו' והבקשה הכתובה בסידור של מעמדות סוף יום ראשון המתחלת יר"מ כו' יוצרנו יוצר בראשית כשם וכו', עכ"ל. וכן בסוף יום ג' יש הוראה להגיד מ'אנא באש' וכו' עד שומע תפלה – וזה כולל התפלה של המעמדות ליום שני. ותמוה הדבר מאד כנ"ל, וקשה לקבל כאן את היישוב שכתבתי על התנהגות רבינו. וחשבתי לתרץ, כי יתכן שהזמן לומר התפילות האלו של האריז"ל הוא באשמורת הבקר, כי כן כתוב בסוף התפלה, ואחר כך יאמר אדון עולם, משמע שהתפילה הזו זמנה לפני תפילת הנץ. וכיון שבקרבנות הלילה הולך אחר היום, על כן יכולים עדיין לבקש על היום שעבר. ואכתי צ"ע.

Segment 15
HE:
י. וכששאלו אותו למה אתה אומר עכשו ששמך כך ואחר כך שם אחר וכן בשם מקומך? השיב להם גם כן שכל שם ושם הוא כפי המדה והספירה שנאחז בו וכו' ואני ברוך השם כלול מכל, ע"ש.

Segment 16
HE:
עיין דברי רב נחמן במסכת מגילה (יב:) שמרדכי היה מוכתר בנימוסו, עמש"כ שם.

Segment 17
HE:
י. והשיבו לו, מחמת שבכל ערב שבת קדש הנשמה זו עולה למעלה ונשמה היתרה באה למטה, ואצלך הלכה הנשמה שלך, ונשמה יתרה אינך זוכה לקבל, על כן נשאר גופך כאבן, ע"כ.

Segment 18
HE:
לא ידעתי מאיפה לקחו את זה שהנשמה של חול מסתלקת (ביצה טז. יש נשמה יתירה, זהר שמות קלו: שנשמות עולות, לא שמסתלקות אלא יש להם עליה), ואדרבה הרמח"ל כתב בפירוש (קל"ח פתחי חכמה, פתח קלב:ב עמ' שסב-ג) ז"ל נשארת הנשמה הראשונה – נבלעת ומכוסה תחת היתירה, עכ"ל (וכן לעיל מיניה כז"ל כי למטה אין הנשמה הראשונה יוצא מן הגוף, אלא שתי נשמות נמצאות כאחת, עכ"ל). וכן מצאתי להדיא בזוהר הקדוש (פרשת משפטים דף צח.) ז"ל תא חזי ביומא דשבתא בשעתא דאתקדש יומא נפקי נשמתין מגו אילנא דחיי וכו' ודא הוא נשמתא אחרא. ואף על גב דדא זמינא ליה, נשמתא דהוה ליה בקדמיתא שארה בקדמיתא כסותה וענתה לא יגרע כמה דאתמר, ע"כ. הרי שאלו המתנגדים טעו לגמרי.

Segment 19
HE:
אכן מה שכן מצינו הוא בזוהר ויקהל (רד:) ז"ל בגין דבחול רוחא אחרא אזלא ושטיא ושרא על עמא, וכד בעי בר נש לנפקא מן ההוא רוחא ולאעלא ברוחא אחרא קדישא עלאה, בעי לאסחאה גרמיה למשרי עליה ההוא רוחא עלאה, עכ"ל.

Segment 20
HE:
אות 13

EN:
Section 13

Segment 21
HE:
שבחי יג – ליתן צדקה הרבה פעמים. ציינתי להרמב"ם בפירוש המשנה אבות ג:טו הכל לפי רוב המעשה וכו', שכתוב בדיוק את זה, שעדיף ליתן הרבה פרוטות זה אחר זה מליתן סכום גדול בבת אחת.

Segment 22
HE:
עיין בספר דרך צדיקים הובא בספר מאירת עינים שבסוף צוואת הריב"ש עמוד סז:

Segment 23
HE:
הה"ק ר' מ"מ מוויטעבסק זלה"ה קודם נסעו לאה"ק היה אצל הרה"ק ר' פנחס מקאריץ ז"ל ליקח ממנו פרידת שלום, וכמה ימים קודם בואו, היה הרה"ק ר' פנחס ז"ל מכין עצמו לקראת בואו, והיה מייפה חדריו, ואמר, הרי מלך ישראל יבא הנה לכן צריכין להכין לקבל פניו בכבוד, כיאות לפני מלך ישראל ויהי כבואו אליו, אמר אליו הה"ק ר' פנחס ז"ל בדרך הלצה, הנה מה עושים רביים כשבאים יחד, הלא מדברים לשון הרע, לכן אדבר, הנה זה הזקן (הוא הה"ק יעקב יוסף הכהן ז"ל פולנאה) הדפיס אלף ספרים, ולקח בעדם אלף אדומים, למה היה צריך זאת, והרי היה יכול להדפיס רק ספר א', והייתי אני לבדי נותן לו אלף אדומים. ובמדרש פנחס אמר שלא היה עדיין ספרים כאלו, כי הוא תורה מגן עדן, עכ"ל.

Segment 24
HE:
שוב מצאתי בלקוטי הלכות (הלכות מנחה ו:ד מובא בעצות ישרות, צדקה ג) עוד טעם למה עדיף ליתן פרוטות, כי כאשר נותנים נדבה קטנה אין חשש של גאות ורמות רוח, כי לא יחזיק מעצמו שעשה משהו מיוחד.

Segment 25
HE:
וע"ע רש"י בפרשת ראה עה"פ נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך וכו' (דברים טו:י) ז"ל נתון תתן לו. אפילו מאה פעמים. לו. בינו ובינך. כי בגלל הדבר. אפילו אמרת ליתן, אתה נוטל שכר האמירה עם שכר המעשה, עכ"ל. הרי שמאותו פסוק יש לימוד ליתן אפילו מאה פעמים, ויש לימוד שגם האמירה הוא מצוה, ויש לימוד גם לעשות בצנעה איתו, וכל שכן מתן בסתר לגמרי.

Segment 26
HE:
יג. ענין שלא צריכים שום חכמות, עמש"כ בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה מד.

Segment 27
HE:
אות 14

EN:
Section 14

Segment 28
HE:
יד. אך אשת הרב דקהלת קדש חאטין שהיתה מלמדת ובכתה וצעקה כל הלילה, והתחילה היא גם כן לומר לו כאלה. מפני מה הוא דומם. וכמדמה שקלל אותה. ואמר לה: הלואי הייתם שותקים גם אתם, היה טוב לפניכם ע"ש.

Segment 29
HE:
איני מכריע בזה כל עיקר, רק שצריכים לציין פה מה דאיתא במסכת סוטה דף כב. בתולה צילנית ואלמנה שובבית הרי אלו מבלי עולם, ופרש"י ז"ל ציילנית, בעלת תפלה, עכ"ל. אגב, ציילנית בגמטריא נ נח נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. והטעם מבואר שם שמדובר בנשים מכשפים, שעושים כישוף לצער אחרים, ואז כאילו מתפללים עליהם ומסירים הכישוף. ואכן כאן לכאורה אי אפשר שהיה דבר כזה. ומכל מקום יש מושג של ציילנית שהיא מבלי עולם.

Segment 30
HE:
יד. אם אתם תשתקו – ישתק הים מעליכם גם כן. וכן היה ופסקו מלצעק ושתקו, ע"כ. עיין לקוטי מוהר"ן לח:ב. ובאות ג' שם שבשעת רוח סערה אין ביכלת לדבר בדרך ישר.

Segment 31
HE:
ויש לציין עוד לתורה ו' בליקוטי מוהר"ן שהוא כוונות אלול, בו בזמן שזה קרה, ורבינו מפרש שם את הפסוק הנותן בים דרך וכו' וגילה את הענין שעל האדם לשתוק כאשר מביישין אותו.

Segment 32
HE:
ודבר רבנו ז"ל עם החכם וכו' שיקח אותו לירושלים, כי אמר שאינו רוצה להיות לא בצפת ולא בטבריה, עכ"ל.

Segment 33
HE:
וצריך עיון קצת, כי בחיי מוהר"ן אות קלג. כתוב: ואמר שגם מטעם זה הוא נוסע לארץ ישראל כי מקדם כשהיה צריך דבר מזקנו רבי נחמן ז"ל השוכב בארץ ישראל, היה שולח את הצדיק רבי ישעיה וכו' על כן הוא נוסע לארץ ישראל כדי לדבר עם זקנו ז"ל ולהעמיד עמו אפן איך יוכל לידע ממנו תמיד מה שהוא צריך לידע על ידו, עכ"ל.

Segment 34
HE:
אולי י"ל שרבינו חשש מתחילה שלא יזכה להגיע לירושלים, אכן אילו היה מגיע לירושלים היה פועל תיקונים עוד יותר נוראים ולא היה צריך להעמיד אפן להיות בדיבורים עם זקנו. ואולי היה משיג דרך להיות בקשר ישירות עם אבי משפחתו – דוד המלך ע"ה הקבור בירושלים.

Segment 35
HE:
אות 15

EN:
Section 15

Segment 36
HE:
טו. והיה רגיל בנדרים מאד מאד, שכמה פעמים כשבא היום קבל עליו בנדר וכו' ע"ש.

Segment 37
HE:
וכן מצינו בדוד המלך ע"ה (מדרש שמואל כו:א הובא ברש"י שמואל ב:ז:ד) רבי סימון אומר, האדם הזה שאני משלחך אצלו נדרן הוא, כענין שנאמר (תהלים קלב:ב-ג) ' אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב, אם אבא באהל ביתי', שמא יאמר איני אוכל ואיני שותה עד שאעשה כך, ונמצאתי מפסידו, ע"כ (לשון המדרש: כדי שלא יהא לו בושה אצל הסנהדרין, ע"כ, והכוונה להבושה שיש בהתרת נדרים כמבואר במסכת כתובות מחלוקת עם הבעל מקפיד שלא יתבייש אשתו בזה).

Segment 38
HE:
ועיין בנדרים ריש דף ח. ובר"ן שם ז"ל אלא הכי קאמר מנין שדבר הגון הוא להשבע לקיים את המצוה ואפי' כשרים שנמנעין משבועה נשבעין הן בכך, שנאמר נשבעתי ואקיימה, כלומר שהרי דוד היה עושה כן, ע"כ. אכן עיין בר"ן שם דף ט. (ד"ה כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן) שזה אינו אלא בדברי מצוה שכבר מחוייבים בהם.

Segment 39
HE:
בספר כוכבי אור, שיחות וספורים מרבנו ז"ל אות טו – שאל אותו מוהרנ"ת הלא על פי הגמרא אינו נכון לנדר, והשיב: וכו' (מתכונים לשלימזלנקים כמוכם), ע"כ.

Segment 40
HE:
עיקר הסוגיא בנדרים דף ט. שהמשנה קובעת שכשרים לא נודרים אלא מתנדבים, והגמרא שואלת שזה כאילו לא כר' מאיר שסובר שהכי טוב שלא תדור כלל אפילו מלנדור ולקיים, ור' יהודה סובר שהכי טוב לנדור ולקיים. והגמרא מיישבת שיתכן כרבי מאיר ושאני נדבה, שאפילו רבי מאיר סובר שעדיף לקיים נדבה, ופירש הר"ן דהיינו כאשר יש רצון גמור וכשר הדבר לעשות אז מיקרי נדבה, וכן הוא במה שהגמרא מיישבת לענין נזיר, היכא שמקבל עליו הנזירות באופן שכל כך כוונתו רצויה דליכא למיחש לבא לידי תקלה (-אע"פ שבאוקימתא שהביאו באמת נטמא). ואחר כך הגמרא מיישבת כעי"ז לדעת רבי יהודה, שלא אמר עדיף לקיים אלא לענין נדבה, וכנ"ל.

Segment 41
HE:
ולפי זה מבואר כוונת רבינו, שלפי הגמרא מבואר שכאשר הכוונה רצויה וחזקה, הכי טוב לידור ולקיים.

Segment 42
HE:
ועיין בשולחן ערוך, יורה דעה רג:ז שלא הביא חילוק של הגמרא, אלא סתם ז"ל מי שנדר נדרים כדי לכונן דעותיו ולתקן מעשיו, הרי זה זריז ומשבח וכו' וכו' ובנדרים אלו וכיוצא בהם אמרו חכמים, נדרים סיג לפרישות, ואף על פי שהם עבודה, לא ירבה אדם בנדרי אסור ולא ירגיל עצמו בהם, אלא יפרש מדברים שראוי לפרש מהם, בלא נדר, ע"כ.

Segment 43
HE:
ועיין בנדרים דף כ. תנא לעולם אל תהי רגיל בנדרים שסופך למעול בשבועות (נ"א בנדרים).

Segment 44
HE:
ועיין בנדרים ריש כב. שפתח לו פתח להתיר נדרו, אילו הוה ידעת דפתחין פינקסך וממשמשין בעובדך מי נדרת, ופירש הר"ן ז"ל שמתוך שהוא נודר נראה שהוא מחזיק עצמו כחסיד שלא יכשל בנדרו, ומתוך כך מן השמים פותחים פנקס זכיותיו וממשמשין במעשיו, עכ"ל.

Segment 45
HE:
אות 16

EN:
Section 16

Segment 46
HE:
טז.

Segment 47
HE:
ואמר שמי שהוא רק חכם אמת אפלו עכו"ם, מאחר שהוא רק חכם אמת, ראוי שלא יהיה אצלו התאוה הזו נחשבת לתאוה כלל וכו' עיין שם.

Segment 48
HE:
היום שכולם יודעים ומודים להמושג של הולי, מעט החומר שממנו נשתל ונבנה כל הבלי עולם הזה, כי הרוב אויר רק, וכמבואר ברמח"ל ובספרי קבלה שהשם יתברך נתן צורה להולי הזה לכל דבר ודבר בבריאה. ומובן שמותר האדם מן הבהמה כמעט כלום, וכן כל יופי של האשה נמחק כרגע. ואם ישתנה צורתה טיפה, היא כבר תהפוך לכעורה נמאסת. [וכל זה בנוסף למה שהחומר בעצמה מתרקבת, והיא כלי מלאה קיא צואה וכו'].

Segment 49
HE:
ואמר כי מי שהוא חכם בחכמת הנתוח ויודע סדר האיברים של האדם כפי חכמת הנתוח, ראוי שיהיה נמאס אצלו התאוה הזאת בתכלית המאוס, ע"כ.

Segment 50
HE:
י"ל בזה מה דאיתא בקידושין פב. טוב שברופאים לגיהנם. דוקא הטוב שבהם, כי מי שהוא באמת רופא טוב דהיינו שמבין סדר האיברים וראוי לו למאס בתאוה זאת, ועכ"ז ממלא תאותו כשאר העם, הרי ראוי לגיהנם ר"ל.

Segment 51
HE:
והיה מרבה לדבר בענין זה, בענין בטול ומאוס תאוה זו. ואמר: שאי אפשר לדבר מזה עם אנשים שכבר נתגשמו בענין זה. כי בר נתערבו דמיהם כל כך עד שנתערב דעתם עד שאין יכולים להבין כלל, ואין נכנס בלבם כלל שאפשר למאס תאוה זו, על כן אי אפשר לדבר בזה הרבה, עכ"ל.

Segment 52
HE:
בתחילה כתוב שהיה מרבה לדבר בענין זה, ומסיים, שאי אפשר לדבר בזה. וי"ל שהוא היה מרבה לדבר, כי ידע עם מי היה מדבר, או מכוחו שהיו נגד פניו, אבל אחרים אי אפשר להם לדבר בזה הרבה.

Segment 53
HE:
ובגדר זה של השתקעות בתאוה עד שאינו מוכן להבין מיאוסו. נראה שכן מצינו בזוהר הקדוש פרשת ויצא (עמ' שמב – קמח., הובא בספר זיז שדי טז.) ז"ל נוקבא דס"מ נחש אקרי, אשת זנונים, קץ כל בשר, קץ הימים וכו' וכו' קשיטת גרמה בכמה תכשיטין כזונה מרחקא, קיימא בריש אורחין ושבילין לפתאה בני נשא. שטיא דקריב בהדה, אתקפת ביה ונשקת ליה, ומסכת ליה חמרא דדורדייא (-שמרים) דמרורת פתנים. כיון דשתי אסטי אבתרה. לבתר דחמאת לי סטי אבתראה מאורחא דקשוט, אפשיטת גרמה מכל תיקונין אינון דהוה מתקנא לגבי ההוא שטיא. דיקונין דילה לפתאה בני נשא, שערהא מתקנן סומקא כוורדא. אנפהא חוורן וסומקן. באודנהא תליין שית תקוני אטון מצרים וכו' עיין שם. הרי מבואר שבתחילה האדם אינו נפתה לזנות עד שיהיו כל או הרבה תיקונין של יופי, אבל אחר שהוא כבר סוטה אחריה, אז היא מתפשטת התיקונין, והרי האדם נמשך ולהוט אחרה אפילו שהיא נשאר קיא צואה. וזה כענין מה שרבינו אמר, שבכהאי גוונא אינו מוכן להבין מיאוס התאווה.

Segment 54
HE:
ולא היה משגיח כלל בתחלה לשבר תאות אכילה, רק אדרבה, בתחלה היה אוכל הרבה מאד מאד, הרבה יותר משאר בני אדם, ואמר שאז היה ממשיך כל התאוות לתוך תאות אכילה, ע"ש.

Segment 55
HE:
וכן כתוב בחיי מוהר"ן אות צב. ועמש"כ בפרשת בהעלותך ע"ה והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו גם בני ישראל לבקש בשר (במדבר יא:ד).

Segment 56
HE:
אבל מאחר שיהיה לו איזה שכל בעלמא בעת הנסיון בודאי יוכל לעמד. הנה ידוע הכלל מהגמרא שאין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, ומובא כמה פעמים בספר ליקוטי מוהר"ן. אלא שיש לציין למה שהרמח"ל גילה בספר אדיר במרום (עמ' תרפב-ד, מכון רמח"ל) שכל עוד שיש לאדם דעת, הרי הוא דבוק לשורשו בקדושה, ואין האדם חוטא, רק כאשר נחסר הדעת לגמרי ואז הוא מנותק משורשו, אז חוטא. ע"ש.

Segment 57
HE:
ואמר: שאצלו זכר ונקבה שוים, דהינו שאין לו שום מלחמה וכו' ע"ש. מבואר יותר לקמן אות יח, וכן בחיי מוהר"ן תרד.

Segment 58
HE:
אות 17

EN:
Section 17

Segment 59
HE:
יז. גם אמר שהזווג של הצדיק האמת, קשה עליו ענין זה. ולא די שאין לו שום תאוה כלל, כי אם אדרבא יש לו יסורין זה ממש, כמו יסורי התינוק בשעת מילה, ע"ש.

Segment 60
HE:
עיין במסכת יומא סט: כשתפסוהו ליצר הרע תלתא יומי בנוקבא דתהומא רבא, לא היה נמצא לחולה ביעתא בת יומא, ועיין בזוהר פרשת תולדות קמ: ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא, אמר רבי אחא מפני מה היא עקרה, מפני שיצר הרע אינו נמצא בכחו בעולם, ועל כך אין נמצא פריה ורביה זולתי בתפלה וכו' ע"ש.

Segment 61
HE:
צריך ביאור, אם יש לצדיק צער בתשמיש, מצד פחיתות המעשה, שעוסקים באברים של שתן ודם... הלוא זה מצד השכל, ולכן מובן שצדיק יסבול מזה במוחו, אבל למה תהיה לו צער כמו צער המילה, שהוא צער וכאב באבר גופו.

Segment 62
HE:
שאלתי גרא"ק וטען: הצער של הצדיק אינו מוגבל לשכל, כי הצדיק חי ברגישות רוחנית כה גבוהה שכל חוסר שלמות – גם במעשה מותר וקדוש – משפיע עליו בצורה כוללת, גופנית ונפשית. הכאב של ברית מילה נבחר כדוגמה כי הוא מייצג כאב גופני שקשור לקיום מצווה, ובכך הוא משקף את החוויה של הצדיק: מעשה קדוש שדורש מגע עם הגוף, ולכן כרוך בכאב פיזי ממשי, ולא רק בהבנה שכלית של פחיתות המעשה, ע"כ.

Segment 63
HE:
אות 18

EN:
Section 18

Segment 64
HE:
יח. ואמר: שאצלו איש ואשה שוין, הינו שאין מגיע לו שום צד מחשבה כשרואה אשה וכו'. כבר כתוב לעיל סוף אות טז, וכאן ממשיך לקשר את זה לענין יראה ממלאך. וכן הוא בספר חיי מוהר"ן תרד.

Segment 65
HE:
ויש לציין שיש מלאכים בצורת אנשים ויש בצורת נשים (היכלות דרבי ישמעאל כהן גדול, הובא בספר עמק המלך א:ד).

Segment 66
HE:
שאינו מתירא לא מאשה ולא ממלאך. ובזה יש הרבה לבאר. כי מי שיש לו עדין איזה צד פחד כל שהוא מהרהורי אשה, אפלו אם הוא נקי בזה רק שאני נקי בתכלית הזכוך, ועדין יש לו איזה פחד כל שהוא מזה, הוא צריך לפחד ממלאך, ע"ש. עיין ברש"י בספר יהושע עה"פ ויבאו הנערים המרגלים (ו:כג) שכז"ל ובלילה הראשון היו כמלאכים, ששמרו עצמן מן העברה עם רחב הזונה, לכך נקרא שם מלאכים (ו:כה), ולכך נקראו אנשים (ו:כב), מלאכים, נערים, עכ"ל.

Segment 67
HE:
ועיין במסכת נדה (יג.) שרב יהודה היה מותר לאחוז באמה להשתין כיון שאימתא דמריה (הקב"ה) עליה דקרי שמאול עליה אין זה ילוד אשה, ע"כ, הרי שכיון שהיה כמלאך לא היה חשש שירגיש ויהרהר עי"ז.

Segment 68
HE:
יח.

Segment 69
HE:
ואמירת התורה של הצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל היה בהתלהבות גדול ובצעקה גדולה ולא נשמע שום דבור, רק לבסוף סים: כך הוא עקר עבודת הבורא יתברך. ורבנו זכרונו לברכה היה משבח ומפאר התורה שלו בלי ערך, כמעט שאין דגמתו, ע"כ.

Segment 70
HE:
וכן מצינו ברבינו עצמו, עיין חיי מוהר"ן יח. מאמר אמצעותא דעלמא (לק"מ כד) נאמר בקיץ וכו' ואמר אותו ביראה גדולה ובהתלהבות עצום ונשגב כל כך עד שלא יכלו השומעין להבין כלל מה הוא אומר עיין שם.

Segment 71
HE:
ששלמות היה רק להצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל. ואכן "קלסקאר" בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

Segment 72
HE:
אות 19

EN:
Section 19

Segment 73
HE:
יט. לכאורה מבואר שרבינו בילדותו היה הולך למקוה לפני שחרית, ולא מיד בחצות לילה. ואף על פי שיתכן שזה היה מן המכרח מחמת הקרירות, שאי אפשר לטבול במי קרח ולהיות שוב כמה שעות בחוץ, לא נראה ששום דבר כזה היה מונע רבינו מלעשות מה שהיה הכי טוב ומעולה, כי אפילו מה שהיה עושה היה בבחינת בלתי אפשרי, ועוד אם כן היה לו לפרט שבימי הקיץ כן היה נוהג.

Segment 74
HE:
וסבא היה מספר איך שר' ישראל קרדונר היה הולך למקוה מיד בקומו בחצות לילה (הגם שזה היה מעין של האריז"ל שהוא קר, אבל אינו דומה כלל לקרירות שיש באוקרינה).

Segment 75
HE:
אות 2

EN:
Section 2

Segment 76
HE:
ב. היה רוצה תמיד לקים (תהלים טז:ח) שויתי ה' לנגדי תמיד, ע"ש.

Segment 77
HE:
רבינו בעודו ילד היה מתפלל כל התפילות שבסידור שערי ציון, ושם יש תפילות לעשות כל הגוף מרכבה לשמות הקדושים, ובכלל מאתים מאה, דהיינו שבודאי רבינו היה משתדל לכוון תמיד הרבה שמות הקדושים להיות מרכבה בהם בגופו ובנפש רוח נשמה שלו, אלא שכאן תפס המחבר לציין מה שאפילו מובא בשולחן ערוך, ושוה לכל נפש להתחזק בו לקיים. ומן הסתם גם אצל רבינו שמעבר לכל השמות שיש לכוון, השורה תחתונה שלו היה שעל כל פנים לא יגרע משויתי ה', שם הוי"ה. ועמש"כ בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה קכ בענין לכוון בשאר שמות הקדושים, שלכאורה אינם בכלל האזהרה שלא לכוון כוונות האריז"ל בתפילה.

Segment 78
HE:
עוד יש לציין ללקוטי מוהר"ן תנינא סוף תורה פב ז"ל וזה פרוש מחשבה – חשב מה (זוהר בראשית כד ותיקון סט) כשתמשיך לך אלקות הוי"ה במלוי אלפין (-בגמטריא מ"ה) כשתקשר תמיד במחשבתך אלקותו וכו' ע"ש.

Segment 79
HE:
ועוד יש להעיר, הרי השם יתברך הוא תכלית הטוב והמיטיב, ולכן על ידי שויתי ה', האדם תמיד מסתכל על הטוב (וכן בדף שהשאיר ר' ישראל קרדונר שפירש שויתי וכו' תמ-יד, יעקב איש תם, עליה, והידים ידי עשו, ירידה), ויזכה לקיים תורת אזמרה – ליקוטי מוהר"ן רפב.

Segment 80
HE:
והנה המעריך של הספר פתח כמו השולחן ערוך, שמתחיל עם ענין שבירת התאוות – יתגבר כארי לעמד בבקר וכו', וכן כאן בסימן א' מספר על בוקרו של רבינו שכבר מקטנותו רצה להתגבר על כל התאוות, ובשולחן ערוך מיד אח"כ יש הגה מהרמ"א ז"ל שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלקים, כי אין ישבית האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו בישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול וכו' וכו' כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו וכו' עיין שם ומביא שם המקור בסוגריים – מורה נבוכים ח"ג פ' כב, הספר שרבינו הקדוש ממש אסר וגילה שמי שקורא בו זה כבר ניכר בפניו רחמנא ליצלן. ואכן בדברי המורה הנ"ל בעיקר מדגיש ענין של יראת הרוממות, ואילו רבינו הקדוש אמר וקבע שהעיקר הוא יראת העונש. וכאן בשבחי הר"ן מבואר שרבינו לקח את הענין של שויתי כדרך שמובא שם במגן אברהם (אות ג) מהראריז"ל, פשוט לצייר תמיד מול העינים שם הוי"ה ב"ה. ומחשבתו היתה טרודה בזה, ולא בהתבוננות של יראת הרוממות המתואר במורה והרמ"א. אלא שנראה לעניות דעתי שחלק מעבודת ציור האותיות הוא גם כן עבודה של יראת הרוממות, כי צריכים להאיר האותיות במהותם שהן אור אין סוף ב"ה כמבואר בליקוטי מוהר"ן, ואכמ"ל.

Segment 81
HE:
ויש לפרש בזה הטעות של שמואל הנביא ככתוב (שמואל א:טז:ו-ז) ויהי בבואם וירא את אליאב ויאמר אך נגד ה' משיחו. (ז) ויאמר ה' אל שמואל אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו כי לא אשר יראה האדם כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב.

Segment 82
HE:
ועיין שם בכלי יקר ז"ל כי האיש השלם עמד לפני ה', על דרך שויתי ה' לנגדי תמיד, לא כן האיש הבליעל וכו' וכו' וזה שאמר כאן בחשבו שאליאב הגון אמר, אך נגד ה' משיחו, רצה לומר אך נגד ה' עמד, על דרך שויתי ה' לנגדי תמיד, ולא ישליך אותו אחרי גוו, ע"כ.

Segment 83
HE:
ועל פי מה שביארנו למעלה י"ל ששמואל היה מעריך ומחשב בחי' השויתי ה' לפי גודל יראת הרוממות, והשם יתברך ענה לו העיקר הוא התבטלות לאותיות הוי"ה עד אין סוף ב"ה. וזה מה שהשם יתברך אמר לשמואל, אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו – ענין של גודל שיעור קומת יראת הרוממות. כי לא אשר יראה האדם, האדם בחי' שם הוי"ה במילוי של אלפים, שם מ"ה, וכמו שהבאתי לעיל מרבינו ומהזוהר שצריכים מחשבה – חשב מ"ה, להמשיך אלקותו יתברך, אכן זה רק בחי' מחשבה ושכל, בחי' העינים, וזה מה שכפל, כי האדם יראה לעינים, אכן, וה' יראה ללבב, זה בחי' התבטלות להאין סוף בציור אותיות הוי"ה ב"ה כנ"ל, וזה תלוי באבנתא דלבא ממש. ובזה מיושב לשון הפסוק, כי לפי פשוטו אינו דומה ראית האדם מהעינים שלו, למה ה' רואה לב האדם (והרמח"ל בספר אדיר במרום כבר פירש זה על נכון, עיין שם), ולפי דברינו א"ש ששניהם מדברים על ראית האדם, הראיה בבחי' עינים לחשוב מ"ה, והראיה מהלב להתבטל לאותיות הוי"ה ב"ה עד אין סוף ב"ה. וי"ל שזה מש"כ רש"י כאן ז"ל כאן אני מודיעך שאינך רואה (ספרי דברים יז), עכ"ל, דהיינו שאתה צריך לראות האין סוף ב"ה.

Segment 84
HE:
אכן יש לנו דף מרבי ישראל קרדונר, שבו צייר לעצמו בענין השויתי, ה' – הטוב והמטיב. תמיד, זה תמ-יד, תם בחי' יעקב איש תם בחי' עליה, יד בחי' הידים ידי עשו, בחי' ירידה, ע"ש (נדפס בספר ישראל סבא). הרי שלקח לעצמו ענין השויתי להאמין שהשם יתברך טוב תמיד.

Segment 85
HE:
הרוצה לקיים שויתי, נלע"ד שטוב לכוון את הסוד המבואר בספר אדיר במרום של הר ה' יראה, שמסוד הראיה, מה שנראה צריך להופיע בעין הרואה ע"ש באריכות, ועי"ז מה שנראה מקבל תיקון מהרואה ע"ש. ולכן יש לכוון שלא רק שהשי"ת מסתכל עליו, אלא שגם הוא נחקק בבבת עינו כביכול. וקצרתי, כי יש הרבה עוד בזה, הכל כפי מה שתבין בסוד הנ"ל.

Segment 86
HE:
עוד מצאתי ענין לפעמים, לכוון על עצמו אותו אחד של הוי"ה, וללכת ככה מאות לאות.

Segment 87
HE:
ובענין שויתי, עיין ליקוטי מוהר"ן סוף תורה רכא ומש"כ שם.

Segment 88
HE:
וענין תמיד, לכאורה אינה ענין של המשכה בלי הפסקה, אלא התמדת הפעולה עוד הפעם ועוד הפעם, אפילו שיהיה הפסק זמן של יום או שבועה בין הפעולות, כמו שמוכח מעבודות בבית המקדש שכתוב עליהם תמיד.

Segment 89
HE:
ב. ואמר רבנו ז"ל: מי שיודע מפני מה היתה ארץ ישראל תחלה ביד כנען ואחר כך באה ליד ישראל הוא יודע מפני מה הוא היה תחלה בקאמיניץ ואחר כך בארץ ישראל, ע"כ. בטעם הדבר ע' זוהר פרשת נח (עג: - והוא כענין שבת שבע היתה תחילה נשואה לאוריה החתי), וזוהר פרשת לך לך (פג. – כמו שאברהם היה צריך להיות מצורף קודם במצרים), וע' לקוטי הלכות, יו"ד ב' הלכות מילה ג' (-שאם לא כן כיון שהיו חוטאים ישראל מיד היה מקיאן עולמית), ובהלכות הרשאה כתב שזה היה נגרם מחטא אדם הראשון שעל ידה הקליפה מקדמת לפרי. וע"ע זמרת הארץ, תורה לח.

Segment 90
HE:
ובספר עמק המלך, שער ו' – עולם התוהו פרק מח, כז"ל וכל זה הוא לפני מלוך מלך לבני ישראל בסוד עולם היקון. וזהו סוד 'יעבור אדוני לפני עבדו (בראשית לג:יד), כי בכל מקום הרע קודם אל הטוב. ובזה תבין למה נתנה ארץ ישראל קודם לכנען, ולמה ירד אברהם למצרים קודם שנימול וקודם שנולד יצחק, ולמה ירדו ישראל למצרים קודם מתן תורה, ולמה נתנה בת שבע לאוריה קודם דוד. אבל במחשבה קדמה המוח דהיינו האור הטוב, ובמעשה קדמה הקליפה וכו' עכ"ל.

Segment 91
HE:
אות 22

EN:
Section 22

Segment 92
HE:
כב. איכא אנא. מה שהביאו בשם הגר"א שהיה חכם בשם זה, לא מיישב כלום, ואדרבה זה פלא יותר גדול, איך דוקא מי ששמו אני, הוא היחיד שנשאר ענו בדור. ועל כרחך כדברי רבינו. ועמש"כ בסוף מסכת סוטה דף מט:.

Segment 93
HE:
כב. עד שזכה שבא על השגה שיוכל לעבד את השם יתברך אפלו כשלא יוכל חס ושלום, לקים המצוות. כי השיג את העבודה של אבות העולם שהיה להם קדם מתן תורה, שקימו כל המצוות אף על פי שלא עשו את המצוות כפשוטן. כמו יעקב אבינו שקים מצות תפלין על ידי המקלות אשר פצל כידוע וכיוצא בזה, עד שהשיג איך לקיים את כל המצוות בדרך זה כשיהיה אנוס שם במקום שימכרו אותו חס ושלום, ע"ש. וכן מובא בקיצור בחיי מוהר"ן אות קמב.

Segment 94
HE:
ועיין מה שדנתי בזה במסכת חגיגה דף ו: שלולא דברי רבינו היה מקום לאמר שרק לפני הדיבור היה יכולת כזו, ע"ש.

Segment 95
HE:
ועוד יש לעיין בזה מה חיובי מצות של יהודי שנמכר לגוי. כי עבד עברי אינו מחוייב בכל המצות, כך כתבו הראשונים והכסף משנה (אכן המלאכת שלמה במסכת ברכות ג:ג כתב שעבד עברי חייב בכל המצות כשאר ישראל אחר לבד שמותר בשפחה כנענית). בירושלמי ברכות ג:ג עבדים מניין, שנאמר שמע ישראל יא"י אחד את שאין לו אדון אלא הקדוש ברוך הוא יצא העבד שיש לו אדון אחד. וראיתי אלו שתפסו שזה הטעם שייך גם לעבד עברי, אבל בפשטות הולך רק על עבד כנעני. ועוד לא מצאתי גדר חיוב מצות של יהודי שנמכר לגוי. במסכת גיטין ריש לח. מבואר בגמרא לפירוש רש"י שעובד כוכבים קונה ישראל רק למעשה ידיו שנאמר (ויקרא כה) וכי תשיג יד גר וגו' או לעקר מפשחת גר. ולפי שיטת רש"י שם גוי לעולם אינו יכול לקנות ישראל, אבל לפי תוספות (ד"ה אבל ורמב"ן רשב"א ריטב"א) גוי יכול לקנות ישראל בחזקת כיבוש מלחמה. [בפרשת בהר עה"פ לא תעשו לכם אלילם (כו:א) פרש"י ז"ל כנגד זה הנמכר לגוי, שלא יאמר הואיל ורבי מגלה עריות אף אני כמותו, הואיל ורבי עובד עבודה זרה אף אני כמותו, והואיל ורבי מחלל שבת אף אני כמותו, לכך נאמרו מקראות הללו, עיין שם. ומשמע שאינו חייב אלא במצות לא תעשה]. וגם צ"ב ממה נפשך, אם יוכל לקיים את המצות בדרך הקדמונים שלפני מתן תורה, למה לא לקיימם כנתינתם, למה יתנו לו לקיימם רק בדרך הקדמון. וי"ל שדרך הקדמון הוא דרך סתר ולא יבינו. ועל כל פנים לכאורה משמע שכיון שיהודי נמכר לגוי אין עליו חיוב ממש לקיים המצות, או מטעם עבדות או מטעם אנוס, ולכאורה יש נפקא מינה משני הטעמים האלה אם יש ענין להשתדל לקיים את המצות כנתינתן, כי אם הפטור הוא מחמת עבדות לכאורה אין להעבד לקיים המצות שלא מצוה בהן בפריקת עול בעליו. ואם כן, אם הטעם משום פטור של עבדות, ולא חל על העבד חיוב חלק מהמצות, יש לעיין אם יהיה ענין לקיימם בדרך קדמון.

Segment 96
HE:
ואם הכוונה של רבינו שיהיה נמכר לאיזה ארץ רחוקה וישיג חירות שם, למה לא תהיה חייב לקיים המצות כנתינתן.

Segment 97
HE:
כב. והיה שם צעקה גדולה בין הישמעאלים (המן המן דהינו גיוואלד), עכ"ל. התרגום עה"פ רגע הים ויהמו גליו (ישעיה נא:טו) דנזיף בימא והמן גלוי, הרי "המן" לשון הרמת וטירוף גלי הים.

Segment 98
HE:
אות 24

EN:
Section 24

Segment 99
HE:
כד. בענין יסורין הארכתי באנגלית. ויש הרבה מראה מקומות, ואתחיל עם זה, עיין ליקוטי מוהר"ן תורה קע. ועיין בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מבעל תפילה, ואצל אלו האנשים שקרבם להשם יתברך, היה תענית או סגוף גדול יקר יותר מכל התענוגים שבעולם, כי היה להם תענוג מתענית יותר מכל התענוגים שבעולם, ע"ש.

Segment 100
HE:
והנה ע"ע בספר תורת נתן לר' נתן שפירא תלמיד האריז"ל פרשת נח, ז"ל הקליפות צעקתם בא לפני והוא מבחוץ כאשר אמרנו, כי מבפנים לא לפניו חנף יבא, ומאותה הצעקה באים היסורים על הצדיק, ואותם היסורים גורמים אהבה גדולה בין השכינה לת"ת מפני שבאותה שעה אשר החיצונים שולטים בצדיק ונותנים לו יסורים אינם צועקים לפני ה' וכו' ע"ש.

Segment 101
HE:
ואמר שהסגוף לאחז עצמו לבלי לחכך עצמו כלל, זהו הסגוף הגדול ביותר וכו' ע"ש באריכות.

Segment 102
HE:
ובאמת מצינו כבר בגמרא שזה נקראת צערה, עיין בתענית (יד.) ז"ל ושאר כל מיני פורעניות המתרגשות כגון חיכוך חגב זבוב וצירעה ויתושין ושילוח נחשים ועקרבים לא היו מתריעין אלא צועקין, ע"כ. הרי חישבה הגמרא את החיכוך ראשונה לכל המיני פורעניות.

Segment 103
HE:
כד. שאלה גדולה שהיה לי כמה שנים, איך רבינו אמר שעשה את כל הסיגופים, והלוא בטח הוא לא עשה דברים כמו שרבי יהודה החסיד כותב על אחד שעמד ערום לפני הדבורים וכו', כי דבר כזה אי אפשר לעשות בלי שידע השכונה.... אז דחקתי ליישב שאולי במחשבה וכו', אבל עכשיו עם יישוב הדעת בס"ד לכאורה התירוץ הנכון והפשוט הוא שכאלו דברים שצייר רבי יהודה החסיד לא כיוון עליהם רבינו כלל, והם לא בכלל סיגופים אלא בכלל תיקון על חיוב מיתה, וכמעט שמתירים את עצמן למיתה ומקבלים למות ממש, ולא זה בכלל הסיגופים שהם סתם להגביר כח הנשמה על הגוף. [ועיין במסכת תענית דף כב: על כולן (-הצרות הנזכרות) יחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית, רבי יוסי אומר אין היחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית שמא יצטרך לבריות ואין הבריות מרחמות עליו, ופירש המהרש"א (ח"א ד"ה ויהי) דהיינו שמתוך כך אנשים דנים אותו כמאבד עצמו לדעת, שדינו הוא ש'אין מתעסקין עמו לכל דבר (כמבואר ברמב"ם הלכות אבל א:יא – יפה תלמוד ד"ה ואין), הרי שיש בסיגוף של תענית ספק רחוק שימות, אבל לא ספק מספיק שהתנא קמא חש לו, ועיין מש"כ בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה מד].

Segment 104
HE:
סגף בא"ת ב"ש חור. חורים כפשוטו שיאיר הנשמה. חור, מלשון חירות. וי"ל שזה גם מלשון לבן – חיור (כמפורש במסכת מגילה דף יב.).

Segment 105
HE:
אות 34

EN:
Section 34

Segment 106
HE:
לד. שאם היה יודע שהוא עכשו באותה המעלה ומדרגה של אשתקד אינו רוצה את עצמו כלל רק בכל פעם הוא עולה ממדרגה למדרגה, ע"ש.

Segment 107
HE:
עמש"כ בספר חיי מוהר"ן אות טו: מי שרוצה להיות יהודי, דהינו לילך מדרגא לדרגא וכו'.

Segment 108
HE:
אות 36

EN:
Section 36

Segment 109
HE:
לו. פעם אחד שלח מלך אחד שלשה אנשים למדינה עם דבר סתר למלך אחר. והם עברו בתוך המדינות שהיו שם חולקים על המלך. והראשון נהג עצמו בחכמה וכו' ע"ש. וי"ל שזה דרך הגשר. עוד כז"ל והשני עבר לשם, ועמדו בני המדינה על הדבר, והבינו שיש לו דבר סתר ותפסו אותו וכו' ע"ש. י"ל שזה דרך קריעת המים. עמש"כ בחיי מוהר"ן שלב.

Segment 110
HE:
אמר המלך: להשלישי מגיע שכר יותר מכלם, כי כבר נתפס במצודתם, ובודאי גם הוא היה רוצה להעלים אך לא עלתה בידו, ונתפס בידם. וענו אותו ויסרו אותו ביסורים וענויים כאלו שאם היה מגלה סוד אחד היו הכל רצים אחריו, ואף על פי כן עמד בנסיון כזה ולא גלה דבר, על כן מגיע לו שכר יותר מכלם.

Segment 111
HE:
עיין בליקוטי הלכות, התחזקות לז – והוא מעלה גדולה כשיש עדין יצר הרע לאדם, כי אז יכול לעבד אותו יתברך עם היצר הרע דיקא. דהינו להתגבר מתוך חמימות היצר הרע, להמשיך ממנו לתוך עבודה מעבודתו יתברך. ואם אין יצר הרע לאדם, אין עבודתו נחשבת כלל. ובשביל זה מניח השם יתברך היצר הרע שיתפשט כל כך על האדם, וביותר על מי שחפץ באמת להתקרב אליו יתברך. אף על פי שעל ידי התפשטותו והתגברותו כל כך הוא מביא את האדם למה שמביא לכמה עוונות ופגמים גדולים, אף על פי כן הכל כדאי אצלו יתברך בשביל התנועה טובה, מה שבתקף התגברותו של היצר הרע מתגבר עליו האדם באיזה תנועה ובורח ממנו, שזה יקר אצלו יתברך ביותר מאלו עבד אותו אלף שנים בלי יצר הרע. כי כל העולמות לא נבראו כי אם בשביל האדם, שכל מעלתו וחשיבותו היא מחמת שיש לו יצר הרע כזה והוא מתחזק כנגדו. על כן כל מה שהוא מפשט ביותר ויותר, כמו כן הוא יקר בעיניו יתברך יותר כל תנועה בעלמא שהוא מתחזק נגדו. והשם יתברך בעצמו עוזרו לזה, כמו שכתוב ה' לא יעזבנו בידו, עכ"ל.

Segment 112
HE:
(ועיין בליקוטי הלכות או"ח הלכות ברכות הריח ד:ב,ג שלפעמים עבירות מעוררים האדם לתשובה).

Segment 113
HE:
אות intro

EN:
Section intro

Segment 114
HE:
הספר הזה זכיתי לתרגם לאנגלית, והרבה מראה מקומות, ביאורים, והערות כתבתי באנגלית.

Segment 115
HE:
יש לשער שזה הספר הראשון שהקדימו להדפיס אחר פטירת רבינו, כי רבינו כבר אמר להם שיהיה להם מה לספר ממנו ולחבר ספר כמו שבחי הבעש"ט , כל זה מובא בספר אבניה ברזל, שיחות ו סיפורי ם מרבינו ז"ל אות ל' (ובשינוים בשיח שרפי קודש ב:רכח). ועכשיו כמדומני בשנת תשע"ח חבר שלי מצא והוציא עוד הקדמה לספר שבחי הר"ן , ובו רבי נתן כותב על רבינו הריני כפרת משכבו, שזה סימן שהיה תוך שנה לפטירת רבינו, וראיה לדברינו הנ"ל.

Segment 116
HE:
א. ז"ל בהיותו בימי קטנותו בא על דעתו לפרש מהעולם, ורצה לשבר תאות אכילה, אך עדין היה בשכל קטן, ונדמה לו שזה אי אפשר שיניח מאכילתו כפי מה שהיה רגיל לאכל בבקר ובצהרים וכו '. על כן ישב עצמו שיהיה בולע כל מה שיאכל, דהינו שלא יהיה לועס מה שיאכל רק יבלע כמו שהוא וכו' עיין שם.

Segment 117
HE:
יש לעיין מה הקשר וההמשך – לפרש מהעולם ורצה לשבר תאות אכילה, או שהם שני דברים נפרדים.

Segment 118
HE:
ענין שהתחיל בענין אכילה, לכאורה על דרך המדרש שהביא תוספות (כתובות קד.) עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו.

Segment 119
HE:
ובענין שרבינו היה בולע האוכל צ"ב שהרי מבואר בספר חיי מוהר"ן רעג שלא עשה שום דבר עד שידע סודו, והרי סוד אכילה דוקא ללעוס ולהדק היטב את המאכל, עיין מש"כ שם.

Segment 120
HE:
ב. היה רוצה תמיד לקים (תהלים טז:ח ) שויתי ה' לנגדי תמיד, ע"ש.

Segment 121
HE:
רבינו בעודו ילד היה מתפלל כל התפילות שבסידור שערי ציון, ושם יש תפילות לעשות כל הגוף מרכבה לשמות הקדושים, ובכלל מאתים מאה, דהיינו שבודאי רבינו היה משתדל לכוון תמיד הרבה שמות הקדושים להיות מרכבה בהם בגופו ובנפש רוח נשמה שלו, אלא שכאן תפס המחבר לציין מה שאפילו מובא בשולחן ערוך, ושוה לכל נפש להתחזק בו לקיים. ומן הסתם גם אצל רבינו שמעבר לכל השמות שיש לכוון, השורה תחתונה שלו היה שעל כל פנים לא יגרע משויתי ה', שם הוי"ה. ועמש"כ בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה קכ בענין לכוון בשאר שמות הקדושים, שלכאורה אינם בכלל האזהרה שלא לכוון כוונות האריז"ל בתפילה.

Segment 122
HE:
עוד יש לציין ללקוטי מוהר"ן תנינא סוף תורה פב ז"ל וזה פרוש מחשבה – חשב מה (זוהר בראשית כד ותיקון סט) כשתמשיך לך אלקות הוי"ה במלוי אלפין (-בגמטריא מ"ה) כשתקשר תמיד במחשבתך אלקותו וכו' ע"ש.

Segment 123
HE:
ועוד יש להעיר, הרי השם יתברך הוא תכלית הטוב והמיטיב, ולכן על ידי שויתי ה', האדם תמיד מסתכל על הטוב (וכן בדף שהשאיר ר' ישראל קרדונר שפירש שויתי וכו' תמ -יד, יעקב איש תם, עליה, והידים ידי עשו, ירידה), ויזכה לקיים תורת אזמרה – ליקוטי מוהר"ן רפב .

Segment 124
HE:
והנה המעריך של הספר פתח כמו השולחן ערוך, שמתחיל עם ענין שבירת התאוות – יתגבר כארי לעמד בבקר וכו ', וכן כאן בסימן א' מספר על בוקרו של רבינו שכבר מקטנותו רצה להתגבר על כל התאוות, ובשולחן ערוך מיד אח"כ יש הגה מהרמ"א ז"ל שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלקים , כי אין ישבית האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו בישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול וכו' וכו' כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו וכו' עיין שם ומביא שם המקור בסוגריים – מורה נבוכים ח"ג פ' כב , הספר שרבינו הקדוש ממש אסר וגילה שמי שקורא בו זה כבר ניכר בפניו רחמנא ליצלן. ואכן בדברי המורה הנ"ל בעיקר מדגיש ענין של יראת הרוממות, ואילו רבינו הקדוש אמר וקבע שהעיקר הוא יראת העונש. וכאן בשבחי הר"ן מבואר שרבינו לקח את הענין של שויתי כדרך שמובא שם במגן אברהם (אות ג) מהראריז"ל , פשוט לצייר תמיד מול העינים שם הוי"ה ב"ה. ומחשבתו היתה טרודה בזה, ולא בהתבוננות של יראת הרוממות המתואר במורה והרמ"א . אלא שנראה לעניות דעתי שחלק מעבודת ציור האותיות הוא גם כן עבודה של יראת הרוממות, כי צריכים להאיר האותיות במהותם שהן אור אין סוף ב"ה כמבואר בליקוטי מוהר"ן, ואכמ"ל.

Segment 125
HE:
ויש לפרש בזה הטעות של שמואל הנביא ככתוב (שמואל א:טז:ו-ז) ויהי בבואם וירא את אליאב ויאמר אך נגד ה' משיחו. (ז) ויאמר ה' אל שמואל אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו כי לא אשר יראה האדם כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב.

Segment 126
HE:
ועיין שם בכלי יקר ז"ל כי האיש השלם עמד לפני ה', על דרך שויתי ה' לנגדי תמיד, לא כן האיש הבליעל וכו' וכו' וזה שאמר כאן בחשבו שאליאב הגון אמר, אך נגד ה' משיחו, רצה לומר אך נגד ה' עמד, על דרך שויתי ה' לנגדי תמיד, ולא ישליך אותו אחרי גוו, ע"כ.

Segment 127
HE:
ועל פי מה שביארנו למעלה י"ל ששמואל היה מעריך ומחשב בחי' השויתי ה' לפי גודל יראת הרוממות, והשם יתברך ענה לו העיקר הוא התבטלות לאותיות הוי"ה עד אין סוף ב"ה. וזה מה שהשם יתברך אמר לשמואל, אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו – ענין של גודל שיעור קומת יראת הרוממות. כי לא אשר יראה האדם, האדם בחי' שם הוי"ה במילוי של אלפים, שם מ"ה, וכמו שהבאתי לעיל מרבינו ומהזוהר שצריכים מחשבה – חשב מ"ה, להמשיך אלקותו יתברך, אכן זה רק בחי' מחשבה ושכל, בחי' העינים , וזה מה שכפל, כי האדם יראה לעינים , אכן, וה' יראה ללבב, זה בחי' התבטלות להאין סוף בציור אותיות הוי"ה ב"ה כנ"ל, וזה תלוי באבנתא דלבא ממש. ובזה מיושב לשון הפסוק, כי לפי פשוטו אינו דומה ראית האדם מהעינים שלו, למה ה' רואה לב האדם (והרמח"ל בספר אדיר במרום כבר פירש זה על נכון, עיין שם), ולפי דברינו א"ש ששניהם מדברים על ראית האדם, הראיה בבחי' עינים לחשוב מ"ה, והראיה מהלב להתבטל לאותיות הוי"ה ב"ה עד אין סוף ב"ה. וי"ל שזה מש"כ רש"י כאן ז"ל כאן אני מודיעך שאינך רואה (ספרי דברים יז ), עכ"ל, דהיינו שאתה צריך לראות האין סוף ב"ה.

Segment 128
HE:
אכן יש לנו דף מרבי ישראל קרדונר , שבו צייר לעצמו בענין השויתי , ה' – הטוב והמטיב. תמיד, זה תמ -יד, תם בחי' יעקב איש תם בחי' עליה , יד בחי' הידים ידי עשו , בחי' ירידה, ע"ש (נדפס בספר ישראל סבא). הרי שלקח לעצמו ענין השויתי להאמין שהשם יתברך טוב תמיד.

Segment 129
HE:
הרוצה לקיים שויתי , נלע"ד שטוב לכוון את הסוד המבואר בספר אדיר במרום של הר ה' יראה, שמסוד הראיה, מה שנראה צריך להופיע בעין הרואה ע"ש באריכות, ועי"ז מה שנראה מקבל תיקון מהרואה ע"ש. ולכן יש לכוון שלא רק שהשי"ת מסתכל עליו, אלא שגם הוא נחקק בבבת עינו כביכול. וקצרתי, כי יש הרבה עוד בזה, הכל כפי מה שתבין בסוד הנ"ל.

Segment 130
HE:
עוד מצאתי ענין לפעמים, לכוון על עצמו אותו אחד של הוי"ה, וללכת ככה מאות לאות.

Segment 131
HE:
ובענין שויתי , עיין ליקוטי מוהר"ן סוף תורה רכא ומש"כ שם.

Segment 132
HE:
וענין תמיד, לכאורה אינה ענין של המשכה בלי הפסקה, אלא התמדת הפעולה עוד הפעם ועוד הפעם, אפילו שיהיה הפסק זמן של יום או שבועה בין הפעולות, כמו שמוכח מעבודות בבית המקדש שכתוב עליהם תמיד.

Segment 133
HE:
אות י': כז"ל והיה רגיל לומר כל התחנות שאחר מעמדות ( יג *) הנדפסים אחר כל יום ויום והוא היה רגיל לומר כל התחנות כלם של כל הימים בפעם אחד, ע”כ. עמש"כ בליקוטי מוהר"ן ליישב הענין של תמימות ופשיטות נגד מה שרבינו כותב שם שצריכים לעשות המצוה עם שכל.

Segment 134
HE:
הנה המעיין בתפילות האלו יראה שכל תפילה מאד קשורה ותלויה באותו יום, ותמוה מאד איך יכולים להתפללה ביום אחר, שלכאו ' אין בזה שום תמימות ואדרבה ספק בכלל אם זה נחשב תפילה [הגם שיש את הסיפור עם הבעש”ט שפגש איש יהודי שהיה קורא כל יום את כל הסידור וכו ', והסיפור נדפס מחדש באריכות בספר אוצר נחמני אות עז, עם כל זה פשוט וברור שזה אך ורק בגלל שאותו יהודי לא ידע להבחין והיה עושה כל מה שהיה יכול]. ולכן נראה לעניות דעתי שמוכרח לומר שרבינו היה אומר את התפילות כמו שאנו אומרים בשבת קודש השיר שהלוים היו אומרים בבית המקדש, ביום הראשון היו אומרים וכו ', וכך יכולים להגיד כל התפילות של כל הימים.

Segment 135
HE:
אכן יש ליישב על פי המבואר בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות מהשבעה קבצנים, הקבצן הכבד פה שכתוב שם ז"ל החכמה נלקחת מאותו היום שהיה בו אותו הבריאה שממנו ההרכבה, אף על פי כן יכולים על ידי חכמה לקבץ כל אלו החכמו ת בשעה אחת עכ"ל. הרי מבואר שבאמת יש דרך בכל עת להכיל בו שאר הזמנים לתכליתם.

Segment 136
HE:
ויש להשוות את זה למה שרבינו גילה בשיחות הר"ן (אות ס) שאפילו בחוץ לארץ יכולים לנטוע את הכל מהקוים שיוצאים מאבן השתיה, ע"ש.

Segment 137
HE:
ועיין בתקונים חדשים של הרמח"ל, תקון ע' (עמ' תקיג ) שכז"ל וכל עובדין דאתעבידו בכל שתא יומין, כלהו ברזא דאדם קימין . בגין כך בסופא כתיב נעשה אדם (בראשית א:כו). דהא כל מאי דאתברי כלא ברזא דאדם הוה, דהוה נפיק חולקא ליומא (תרגום: וכל יום היה יוצא חלק). לבתר כלא אתחבר כחדא , ואפיקו אדם שלים בכלא, עכ"ל. הרי שהאדם כולל כל הבריאה של הימים הקודמים (ובאמת כל הבריאה היה ביום ראשון, רק שכל דבר נקבע ביומו, כמבואר ברש"י ריש פרשת בראשית – א:יד) .

Segment 138
HE:
אחר כתבי כל הנ"ל שמתי לבי, בסידור שערי ציון יש תפילות מיוחדות מהאריז"ל לכל יום ויום של ימות השבוע. ונכלל בסופם – בסוף התפילה המיוחדת לאותו היום, התפילה מהמעמדות לאותו יום. ובסוף יום שני כתוב הוראה ז"ל אח"כ יאמר וכו' וכו' והבקשה הכתובה בסידור של מעמדות סוף יום ראשון המתחלת יר"מ כו ' יוצרנו יוצר בראשית כשם וכו ', עכ"ל. וכן בסוף יום ג' יש הוראה להגיד מ'אנא באש' וכו' עד שומע תפלה – וזה כולל התפלה של המעמדות ליום שני. ותמוה הדבר מאד כנ"ל, וקשה לקבל כאן את היישוב שכתבתי על התנהגות רבינו. וחשבתי לתרץ, כי יתכן שהזמן לומר התפילות האלו של האריז"ל הוא באשמורת הבקר, כי כן כתוב בסוף התפלה, ואחר כך יאמר אדון עולם, משמע שהתפילה הזו זמנה לפני תפילת הנץ. וכיון שבקרבנות הלילה הולך אחר היום, על כן יכולים עדיין לבקש על היום שעבר. ואכתי צ"ע.

Segment 139
HE:
שבחי יג – ליתן צדקה הרבה פעמים. ציינתי להרמב"ם בפירוש המשנה אבות ג:טו הכל לפי רוב המעשה וכו ', שכתוב בדיוק את זה, שעדיף ליתן הרבה פרוטות זה אחר זה מליתן סכום גדול בבת אחת.

Segment 140
HE:
עיין בספר דרך צדיקים הובא בספר מאירת עינים שבסוף צוואת הריב"ש עמוד סז :

Segment 141
HE:
הה"ק ר' מ"מ מוויטעבסק זלה"ה קודם נסעו לאה"ק היה אצל הרה"ק ר' פנחס מקאריץ ז"ל ליקח ממנו פרידת שלום, וכמה ימים קודם בואו, היה הרה"ק ר' פנחס ז"ל מכין עצמו לקראת בואו, והיה מייפה חדריו, ואמר, הרי מלך ישראל יבא הנה לכן צריכין להכין לקבל פניו בכבוד, כיאות לפני מלך ישראל ויהי כבואו אליו, אמר אליו הה"ק ר' פנחס ז"ל בדרך הלצה, הנה מה עושים רביים כשבאים יחד, הלא מדברים לשון הרע, לכן אדבר, הנה זה הזקן (הוא הה"ק יעקב יוסף הכהן ז"ל פולנאה ) הדפיס אלף ספרים, ולקח בעדם אלף אדומים, למה היה צריך זאת, והרי היה יכול להדפיס רק ספר א', והייתי אני לבדי נותן לו אלף אדומים. ובמדרש פנחס אמר שלא היה עדיין ספרים כאלו, כי הוא תורה מגן עדן, עכ"ל.

Segment 142
HE:
שוב מצאתי בלקוטי הלכות (הלכות מנחה ו:ד מובא בעצות ישרות, צדקה ג) עוד טעם למה עדיף ליתן פרוטות, כי כאשר נותנים נדבה קטנה אין חשש של גאות ורמות רוח, כי לא יחזיק מעצמו שעשה משהו מיוחד.

Segment 143
HE:
וע"ע רש"י בפרשת ראה עה"פ נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך וכו' (דברים טו:י ) ז"ל נתון תתן לו. אפילו מאה פעמים. לו. בינו ובינך. כי בגלל הדבר. אפילו אמרת ליתן, אתה נוטל שכר האמירה עם שכר המעשה, עכ"ל. הרי שמאותו פסוק יש לימוד ליתן אפילו מאה פעמים, ויש לימוד שגם האמירה הוא מצוה, ויש לימוד גם לעשות בצנעה איתו , וכל שכן מתן בסתר לגמרי.

Segment 144
HE:
יג . ענין שלא צריכים שום חכמות, עמש"כ בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה מד.

Segment 145
HE:
טו. והיה רגיל בנדרים מאד מאד , שכמה פעמים כשבא היום קבל עליו בנדר וכו' ע"ש.

Segment 146
HE:
וכן מצינו בדוד המלך ע"ה (מדרש שמואל כו:א הובא ברש"י שמואל ב:ז:ד) רבי סימון אומר, האדם הזה שאני משלחך אצלו נדרן הוא, כענין שנאמר (תהלים קלב:ב-ג ) ' אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב, אם אבא באהל ביתי', שמא יאמר איני אוכל ואיני שותה עד שאעשה כך, ונמצאתי מפסידו, ע"כ (לשון המדרש: כדי שלא יהא לו בושה אצל הסנהדרין, ע"כ, והכוונה להבושה שיש בהתרת נדרים כמבואר במסכת כתובות מחלוקת עם הבעל מקפיד שלא יתבייש אשתו בזה) .

Segment 147
HE:
ועיין בנדרים ריש דף ח. ובר"ן שם ז"ל אלא הכי קאמר מנין שדבר הגון הוא להשבע לקיים את המצוה ואפי' כשרים שנמנעין משבועה נשבעין הן בכך, שנאמר נשבעתי ואקיימה, כלומר שהרי דוד היה עושה כן, ע"כ. אכן עיין בר"ן שם דף ט. (ד"ה כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן) שזה אינו אלא בדברי מצוה שכבר מחוייבים בהם.

Segment 148
HE:
בספר כוכבי אור, שיחות וספורים מרבנו ז"ל אות טו – שאל אותו מוהרנ"ת הלא על פי הגמרא אינו נכון לנדר, והשיב: וכו' (מתכונים לשלימזלנקים כמוכם), ע"כ.

Segment 149
HE:
עיקר הסוגיא בנדרים דף ט. שהמשנה קובעת שכשרים לא נודרים אלא מתנדבים, והגמרא שואלת שזה כאילו לא כר' מאיר שסובר שהכי טוב שלא תדור כלל אפילו מלנדור ולקיים, ור' יהודה סובר שהכי טוב לנדור ולקיים. והגמרא מיישבת שיתכן כרבי מאיר ושאני נדבה, שאפילו רבי מאיר סובר שעדיף לקיים נדבה, ופירש הר"ן דהיינו כאשר יש רצון גמור וכשר הדבר לעשות אז מיקרי נדבה, וכן הוא במה שהגמרא מיישבת לענין נזיר, היכא שמקבל עליו הנזירות באופן שכל כך כוונתו רצויה דליכא למיחש לבא לידי תקלה (-אע"פ שבאוקימתא שהביאו באמת נטמא). ואחר כך הגמרא מיישבת כעי"ז לדעת רבי יהודה, שלא אמר עדיף לקיים אלא לענין נדבה, וכנ"ל.

Segment 150
HE:
ולפי זה מבואר כוונת רבינו, שלפי הגמרא מבואר שכאשר הכוונה רצויה וחזקה , הכי טוב לידור ולקיים.

Segment 151
HE:
ועיין בשולחן ערוך, יורה דעה רג:ז שלא הביא חילוק של הגמרא, אלא סתם ז"ל מי שנדר נדרים כדי לכונן דעותיו ולתקן מעשיו, הרי זה זריז ומשבח וכו' וכו' ובנדרים אלו וכיוצא בהם אמרו חכמים, נדרים סיג לפרישות, ואף על פי שהם עבודה, לא ירבה אדם בנדרי אסור ולא ירגיל עצמו בהם, אלא יפרש מדברים שראוי לפרש מהם, בלא נדר, ע"כ.

Segment 152
HE:
ועיין בנדרים דף כ. תנא לעולם אל תהי רגיל בנדרים שסופך למעול בשבועות (נ"א בנדרים).

Segment 153
HE:
ועיין בנדרים ריש כב . שפתח לו פתח להתיר נדרו, אילו הוה ידעת דפתחין פינקסך וממשמשין בעובדך מי נדרת, ופירש הר"ן ז"ל שמתוך שהוא נודר נראה שהוא מחזיק עצמו כחסיד שלא יכשל בנדרו, ומתוך כך מן השמים פותחים פנקס זכיותיו וממשמשין במעשיו, עכ"ל.

Segment 154
HE:
טז .

Segment 155
HE:
ואמר שמי שהוא רק חכם אמת אפלו עכו"ם, מאחר שהוא רק חכם אמת, ראוי שלא יהיה אצלו התאוה הזו נחשבת לתאוה כלל וכו' עיין שם.

Segment 156
HE:
היום שכולם יודעים ומודים להמושג של הולי, מעט החומר שממנו נשתל ונבנה כל הבלי עולם הזה, כי הרוב אויר רק, וכמבואר ברמח"ל ובספרי קבלה שהשם יתברך נתן צורה להולי הזה לכל דבר ודבר בבריאה. ומובן שמותר האדם מן הבהמה כמעט כלום, וכן כל יופי של האשה נמחק כרגע. ואם ישתנה צורתה טיפה, היא כבר תהפוך לכעורה נמאסת. [וכל זה בנוסף למה שהחומר בעצמה מתרקבת , והיא כלי מלאה קיא צואה וכו'].

Segment 157
HE:
ואמר כי מי שהוא חכם בחכמת הנתוח ויודע סדר האיברים של האדם כפי חכמת הנתוח , ראוי שיהיה נמאס אצלו התאוה הזאת בתכלית המאוס , ע"כ.

Segment 158
HE:
י"ל בזה מה דאיתא בקידושין פב . טוב שברופאים לגיהנם . דוקא הטוב שבהם, כי מי שהוא באמת רופא טוב דהיינו שמבין סדר האיברים וראוי לו למאס בתאוה זאת, ועכ"ז ממלא תאותו כשאר העם, הרי ראוי לגיהנם ר"ל.

Segment 159
HE:
והיה מרבה לדבר בענין זה, בענין בטול ומאוס תאוה זו. ואמר: שאי אפשר לדבר מזה עם אנשים שכבר נתגשמו בענין זה. כי בר נתערבו דמיהם כל כך עד שנתערב דעתם עד שאין יכולים להבין כלל, ואין נכנס בלבם כלל שאפשר למאס תאוה זו, על כן אי אפשר לדבר בזה הרבה, עכ"ל.

Segment 160
HE:
בתחילה כתוב שהיה מרבה לדבר בענין זה, ומסיים, שאי אפשר לדבר בזה. וי"ל שהוא היה מרבה לדבר, כי ידע עם מי היה מדבר, או מכוחו שהיו נגד פניו, אבל אחרים אי אפשר להם לדבר בזה הרבה.

Segment 161
HE:
ובגדר זה של השתקעות בתאוה עד שאינו מוכן להבין מיאוסו. נראה שכן מצינו בזוהר הקדוש פרשת ויצא (עמ' שמב – קמח., הובא בספר זיז שדי טז .) ז"ל נוקבא דס"מ נחש אקרי , אשת זנונים, קץ כל בשר, קץ הימים וכו' וכו' קשיטת גרמה בכמה תכשיטין כזונה מרחקא , קיימא בריש אורחין ושבילין לפתאה בני נשא. שטיא דקריב בהדה, אתקפת ביה ונשקת ליה, ומסכת ליה חמרא דדורדייא (-שמרים) דמרורת פתנים. כיון דשתי אסטי אבתרה. לבתר דחמאת לי סטי אבתראה מאורחא דקשוט , אפשיטת גרמה מכל תיקונין אינון דהוה מתקנא לגבי ההוא שטיא. דיקונין דילה לפתאה בני נשא, שערהא מתקנן סומקא כוורדא . אנפהא חוורן וסומקן. באודנהא תליין שית תקוני אטון מצרים וכו' עיין שם. הרי מבואר שבתחילה האדם אינו נפתה לזנות עד שיהיו כל או הרבה תיקונין של יופי, אבל אחר שהוא כבר סוטה אחריה, אז היא מתפשטת התיקונין , והרי האדם נמשך ולהוט אחרה אפילו שהיא נשאר קיא צואה. וזה כענין מה שרבינו אמר, שבכהאי גוונא אינו מוכן להבין מיאוס התאווה.

Segment 162
HE:
ולא היה משגיח כלל בתחלה לשבר תאות אכילה, רק אדרבה, בתחלה היה אוכל הרבה מאד מאד , הרבה יותר משאר בני אדם, ואמר שאז היה ממשיך כל התאוות לתוך תאות אכילה, ע"ש.

Segment 163
HE:
וכן כתוב בחיי מוהר"ן אות צב. ועמש"כ בפרשת בהעלותך ע"ה והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו גם בני ישראל לבקש בשר (במדבר יא:ד ).

Segment 164
HE:
אבל מאחר שיהיה לו איזה שכל בעלמא בעת הנסיון בודאי יוכל לעמד. הנה ידוע הכלל מהגמרא שאין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, ומובא כמה פעמים בספר ליקוטי מוהר"ן. אלא שיש לציין למה שהרמח"ל גילה בספר אדיר במרום (עמ' תרפב -ד, מכון רמח"ל ) שכל עוד שיש לאדם דעת, הרי הוא דבוק לשורשו בקדושה, ואין האדם חוטא, רק כאשר נחסר הדעת לגמרי ואז הוא מנותק משורשו, אז חוטא. ע"ש.

Segment 165
HE:
ואמר: שאצלו זכר ונקבה שוים , דהינו שאין לו שום מלחמה וכו' ע"ש. מבואר יותר לקמן אות יח , וכן בחיי מוהר"ן תרד.

Segment 166
HE:
יז . גם אמר שהזווג של הצדיק האמת, קשה עליו ענין זה. ולא די שאין לו שום תאוה כלל, כי אם אדרבא יש לו יסורין זה ממש, כמו יסורי התינוק בשעת מילה, ע"ש.

Segment 167
HE:
עיין במסכת יומא סט: כשתפסוהו ליצר הרע תלתא יומי בנוקבא דתהומא רבא, לא היה נמצא לחולה ביעתא בת יומא, ועיין בזוהר פרשת תולדות קמ : ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא, אמר רבי אחא מפני מה היא עקרה, מפני שיצר הרע אינו נמצא בכחו בעולם, ועל כך אין נמצא פריה ורביה זולתי בתפלה וכו' ע"ש.

Segment 168
HE:
צריך ביאור, אם יש ל צדיק צער בתשמיש , מצד פחיתות המעשה, שעוסקים באברים של שתן ודם... הלוא זה מצד השכל, ולכן מובן שצדיק יסבול מזה במוחו, אבל למה תהיה לו צער כמו צער המילה, שהוא צער וכאב באבר גופ ו.

Segment 169
HE:
שאלתי גרא"ק וטען: הצער של הצדיק אינו מוגבל לשכל, כי הצדיק חי ברגישות רוחנית כה גבוהה שכל חוסר שלמות – גם במעשה מותר וקדוש – משפיע עליו בצורה כוללת, גופנית ונפשית. הכאב של ברית מילה נבחר כדוגמה כי הוא מייצג כאב גופני שקשור לקיום מצווה, ובכך הוא משקף את החוויה של הצדיק: מעשה קדוש שדורש מגע עם הגוף, ולכן כרוך בכאב פיזי ממשי, ולא רק בהבנה שכלית של פחיתות המעשה , ע"כ.

Segment 170
HE:
יח . ואמר: שאצלו איש ואשה שוין , הינו שאין מגיע לו שום צד מחשבה כשרואה אשה וכו '. כבר כתוב לעיל סוף אות טז , וכאן ממשיך לקשר את זה לענין יראה ממלאך. וכן הוא בספר חיי מוהר"ן תרד.

Segment 171
HE:
ויש לציין שיש מלאכים בצורת אנשים ויש בצורת נשים (היכלות דרבי ישמעאל כהן גדול, הובא בספר עמק המלך א:ד).

Segment 172
HE:
שאינו מתירא לא מאשה ולא ממלאך. ובזה יש הרבה לבאר. כי מי שיש לו עדין איזה צד פחד כל שהוא מהרהורי אשה , אפלו אם הוא נקי בזה רק שאני נקי בתכלית הזכוך, ועדין יש לו איזה פחד כל ש הוא מזה, הוא צריך לפחד ממלאך, ע"ש. עיין ברש"י בספר יהושע עה"פ ויבאו הנערים המרגלים ( ו:כג ) שכז"ל ובלילה הראשון היו כמלאכים, ששמרו עצמן מן העברה עם רחב הזונה, לכך נקרא שם מלאכים ( ו:כה ), ולכך נקראו אנשים ( ו:כב ), מלאכים, נערים, עכ"ל.

Segment 173
HE:
ועיין במסכת נדה ( יג .) שרב יהודה היה מותר לאחוז באמה להשתין כיון שאימתא דמריה (הקב"ה) עליה דקרי שמאול עליה אין זה ילוד אשה , ע"כ, הרי שכיון שהיה כמלאך לא היה חשש שירגיש ויהרהר עי"ז .

Segment 174
HE:
יט . לכאורה מבואר שרבינו בילדותו היה הולך למקוה לפני שחרית, ולא מיד בחצות לילה. ואף על פי שיתכן שזה היה מן המכרח מחמת הקרירות, שאי אפשר לטבול במי קרח ולהיות שוב כמה שעות בחוץ, לא נראה ששום דבר כזה היה מונע רבינו מלעשות מה שהיה הכי טוב ומעולה, כי אפילו מה שהיה עושה היה בבחינת בלתי אפשרי, ועוד אם כן היה לו לפרט שבימי הקיץ כן היה נוהג.

Segment 175
HE:
וסבא היה מספר איך שר' ישראל קרדונר היה הולך למקוה מיד בקומו בחצות לילה (הגם שזה היה מעין של האריז"ל שהוא קר, אבל אינו דומה כלל לקרירות שיש באוקרינה).

Segment 176
HE:
כא . בענין שבירת התאוות ותאות אכילה, עיין שיחות הר"ן אות קעא .

Segment 177
HE:
כב . איכא אנא . מה שהביאו בשם הגר"א שהיה חכם בשם זה, לא מיישב כלום, ואדרבה זה פלא יותר גדול, איך דוקא מי ששמו אני, הוא היחיד שנשאר ענו בדור. ועל כרחך כדברי רבינו. ועמש"כ בסוף מסכת סוטה דף מט:.

Segment 178
HE:
כד. בענין יסורין הארכתי באנגלית. ויש הרבה מראה מקומות, ואתחיל עם זה, עיין ליקוטי מוהר"ן תורה קע . ועיין בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מבעל תפילה, ואצל אלו האנשים שקרבם להשם יתברך, היה תענית או סגוף גדול יקר יותר מכל התענוגים שבעולם, כי היה להם תענוג מתענית יותר מכל התענוגים שבעולם, ע"ש.

Segment 179
HE:
והנה ע"ע בספר תורת נתן לר ' נתן שפירא תלמיד האריז"ל פרשת נח, ז"ל הקליפות צעקתם בא לפני והוא מבחוץ כאשר אמרנו, כי מבפנים לא לפניו חנף יבא, ומאותה הצעקה באים היסורים על הצדיק, ואותם היסורים גורמים אהבה גדולה בין השכינה לת"ת מפני שבאותה שעה אשר החיצונים שולטים בצדיק ונותנים לו יסורים אינם צועקים לפני ה' וכו' ע"ש.

Segment 180
HE:
ואמר שהסגוף לאחז עצמו לבלי לחכך ע צמו כלל, זהו הסגוף הגדול ביותר וכו' ע"ש באריכות.

Segment 181
HE:
ובאמת מצינו כבר בגמרא שזה נקראת צערה, עיין בתענית (יד.) ז"ל ושאר כל מיני פורעניות המתרגשות כגון חיכוך חגב זבוב וצירעה ויתושין ושילוח נחשים ועקרבים לא היו מתריעין אלא צועקין , ע"כ. הרי חישבה הגמרא את החיכוך ראשונה לכל המיני פורעניות.

Segment 182
HE:
כד. שאלה גדולה שהיה לי כמה שנים, איך רבינו אמר שעשה את כל הסיגופים, והלוא בטח הוא לא עשה דברים כמו שרבי יהודה החסיד כותב על אחד שעמד ערום לפני הדבורים וכו ', כי דבר כזה אי אפשר לעשות בלי שידע השכונה.... אז דחקתי ליישב שאולי במחשבה וכו ', אבל עכשיו עם יישוב הדעת בס"ד לכאורה התירוץ הנכון והפשוט הוא שכאלו דברים שצייר רבי יהודה החסיד לא כיוון עליהם רבינו כלל, והם לא בכלל סיגופים אלא בכלל תיקון על חיוב מיתה, וכמעט שמתירים את עצמן למיתה ומקבלים למות ממש , ולא זה בכלל הסיגופים שהם סתם להגביר כח הנשמה על הגוף. [ועיין במסכת תענית דף כב : על כולן (-הצרות הנזכרות) יחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית, רבי יוסי אומר אין היחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית שמא יצטרך לבריות ואין הבריות מרחמות עליו, ופירש המהרש"א (ח"א ד"ה ויהי) דהיינו שמתוך כך אנשים דנים אותו כמאבד עצמו לדעת, שדינו הוא ש'אין מתעסקין עמו לכל דבר (כמבואר ברמב"ם הלכות אבל א:יא – יפה תלמוד ד"ה ואין), הרי שיש בסיגוף של תענית ספק רחוק שימות, אבל לא ספק מספיק שהתנא קמא חש לו , ועיין מש"כ בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה מד ].

Segment 183
HE:
סגף בא"ת ב"ש חור. חורים כפשוטו שיאיר הנשמה. חור, מלשון חירות. וי"ל שזה גם מלשון לבן – ח י ור (כמפורש במסכת מגילה דף יב .).

Segment 184
HE:
שבחי הר"ן ח"ב – נסיעתו לארץ ישראל

Segment 185
HE:
א. והנסיעה שלו לקאמיניץ היתה פליאה גדולה ... ואחר-כך נכנס הוא זכרונו לברכה, עם האיש הנ"ל לתוך כמה וכמה בתים ועשו להם איזה שיכות לכנס שם, ובקצת בתים צוו לתן להם יין שרף וכיוצא בזה, והיו בתוך הרבה בתים מאד ואין שום אדם בעולם יודע כונתו מה עשה שם , עיין שם. וכן בספר חיי מוהר"ן ר' נתן כותב כמה פעמים שאין אחד יודע כוונת רבינו בנסיעות שלו.

Segment 186
HE:
והמחקרים קרוב לימינו צדדו שזה היה מקושר לענין המשיח של שקר פרנק ותנועתו (ולכאורה לא קשור למה שרבינו גילה בליקוטי מוהר"ן סוף תורה כט כסף נבחר לשון צדיק, סופי תיבות פרנק). ויש אומרים שבאותו עיר הבעש"ט ור' נחמן מהורדנקה היה להם ויכוח עם הפרנקים (ויש אומרים שזה היה בלבוב ). והחוקרים טוענים שרבינו נכנס לכל בית שהיה מהפרנקים באותו זמן של הויכוח . ועסק לתקן את זה.

Segment 187
HE:
ב. ואמר רבנו ז"ל: מי שיודע מפני מה היתה ארץ ישראל תחלה ביד כנען ואחר כך באה ליד ישראל הוא יודע מפני מה הוא היה תחלה בקאמיניץ ואחר כך בארץ ישראל, ע"כ. בטעם הדבר ע' זוהר פרשת נח ( עג : - והוא כענין שבת שבע היתה תחילה נשואה לאוריה החתי), וזוהר פרשת לך לך (פג. – כמו שאברהם היה צריך להיות מצורף קודם במצרים), וע' לקוטי הלכות, יו"ד ב' הלכות מילה ג' (-שאם לא כן כיון שהיו חוטאים ישראל מיד היה מקיאן עולמית), ובהלכות הרשאה כתב שזה היה נגרם מחטא אדם הראשון שעל ידה הקליפה מקדמת לפרי . וע"ע זמרת הארץ, תורה לח.

Segment 188
HE:
ובספר עמק המלך, שער ו' – עולם התוהו פרק מח, כז"ל וכל זה הוא לפני מלוך מלך לבני ישראל בסוד עולם היקון . וזהו סוד 'יעבור אדוני לפני עבדו (בראשית לג:יד ), כי בכל מקום הרע קודם אל הטוב. ובזה תבין למה נתנה ארץ ישראל קודם לכנען, ולמה ירד אברהם למצרים קודם שנימול וקודם שנולד יצחק, ולמה ירדו ישראל למצרים קודם מתן תורה, ולמה נתנה בת שבע לאוריה קודם דוד. אבל במחשבה קדמה המוח דהיינו האור הטוב, ובמעשה קדמה הקליפה וכו' עכ"ל.

Segment 189
HE:
י. וכששאלו אותו למה אתה אומר עכשו ששמך כך ואחר כך שם אחר וכן בשם מקומך? השיב להם גם כן שכל שם ושם הוא כפי המדה והספירה שנאחז בו וכו' ואני ברוך השם כלול מכל, ע"ש.

Segment 190
HE:
עיין דברי רב נחמן במסכת מגילה ( יב :) שמרדכי היה מוכתר בנימוסו, עמש"כ שם.

Segment 191
HE:
י. והשיבו לו, מחמת שבכל ערב שבת קדש הנשמה זו עולה למעלה ונשמה היתרה באה למטה, ואצלך הלכה הנשמה שלך, ונשמה יתרה אינך זוכה לקבל, על כן נשאר גופך כאבן, ע"כ.

Segment 192
HE:
לא ידעתי מאיפה לקחו את זה שהנשמה של חול מסתלקת (ביצ ה טז . יש נשמה יתירה, זהר שמות קלו: שנשמות עולות, לא שמסתלקות אלא יש להם עליה), ואדרבה הרמח"ל כתב בפירוש (קל"ח פתחי חכמה, פתח קלב:ב עמ' שסב-ג) ז"ל נשארת הנשמה הראשונה – נבלעת ומכוסה תחת היתירה, עכ"ל (וכן לעיל מיניה כז"ל כי למטה אין הנשמה הראשונה יוצא מן הגוף, אלא שתי נשמות נמצאות כאחת, עכ" ל ) . וכן מצאתי להדיא בזוהר הקדוש (פרשת משפטים דף צח.) ז"ל תא חזי ביומא דשבתא בשעתא דאתקדש יומא נפקי נשמתין מגו אילנא דחיי וכו' ודא הוא נשמתא אחרא. ואף על גב דדא זמינא ליה, נשמתא דהוה ליה בקדמיתא שארה בקדמיתא כסותה וענתה לא יגרע כמה דאתמר , ע"כ . הרי שאלו המתנגדים טעו לגמרי.

Segment 193
HE:
אכן מה שכן מצינו הוא בזוהר ויקהל (רד:) ז"ל בגין דבחול רוחא אחרא אזלא ושטיא ושרא על עמא, וכד בעי בר נש לנפקא מן ההוא רוחא ולאעלא ברוחא אחרא קדישא עלאה , בעי לאסחאה גרמיה למשרי עליה ההוא רוחא עלאה , עכ"ל.

Segment 194
HE:
יד. אך אשת הרב דקהלת קדש חאטין שהיתה מלמדת ובכתה וצעקה כל הלילה, והתחילה היא גם כן לומר לו כאלה. מפני מה הוא דומם. וכמדמה שקלל אותה. ואמר לה: הלואי הייתם שותקים גם אתם, היה טוב לפניכם ע"ש.

Segment 195
HE:
איני מכריע בזה כל עיקר, רק שצריכים לציין פה מה דאיתא במסכת סוטה דף כב . בתולה צילנית ואלמנה שובבית הרי אלו מבלי עולם, ופרש"י ז"ל ציילנית , בעלת תפלה, עכ"ל. אגב, ציילנית בגמטריא נ נח נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. והטעם מבואר שם שמדובר בנשים מכשפים, שעושים כישוף לצער אחרים, ואז כאילו מתפללים עליהם ומסירים הכישוף. ואכן כאן לכאורה אי אפשר שהיה דבר כזה. ומכל מקום יש מושג של ציילנית שהיא מבלי עולם.

Segment 196
HE:
יד. אם אתם תשתקו – ישתק הים מעליכם גם כן. וכן הי ה ופסקו מלצעק ושתקו, ע"כ. עיין לקוטי מוהר"ן לח:ב . ובאות ג' שם שבשעת רוח סערה אין ביכלת לדבר בדרך ישר.

Segment 197
HE:
ויש לציין עוד לתורה ו' בליקוטי מוהר"ן שהוא כוונות אלול, בו בזמן שזה קרה, ורבינו מפרש שם את הפסוק הנותן בים דרך וכו' וגילה את הענין שעל האדם לשתוק כאשר מביישין אותו.

Segment 198
HE:
ודבר רבנו ז"ל עם החכם וכו' שיקח אותו לירושלים, כי אמר שאינו רוצה להיות לא בצפת ולא בטבריה, עכ"ל.

Segment 199
HE:
וצריך עיון קצת, כי בחיי מוהר"ן אות קלג . כתוב: ואמר שגם מטעם זה הוא נוסע לארץ ישראל כי מקדם כשהיה צריך דבר מזקנו רבי נחמן ז"ל השוכב בארץ ישראל, היה שולח את הצדיק רבי ישעיה וכו' על כן הוא נוסע לארץ ישראל כדי לדבר עם זקנו ז"ל ולהעמיד עמו אפן איך יוכל לידע ממנו תמיד מה שהוא צריך לידע על ידו, עכ"ל.

Segment 200
HE:
אולי י"ל שרבינו חשש מתחילה שלא יזכה להגיע לירושלים, אכן אילו היה מגיע לירושלים היה פועל תיקונים עוד יותר נוראים ולא היה צריך להעמיד אפן להיות בדיבורים עם זקנו. ואולי היה משיג דרך להיות בקשר ישירות עם אבי משפחתו – דוד המלך ע"ה הקבור בירושלים.

Segment 201
HE:
יח .

Segment 202
HE:
ואמירת התורה של הצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל היה בהתלהבות גדול ובצעקה גדולה ולא נשמע שום דבור, רק לבסוף סים : כך הוא עקר עבודת הבורא יתברך. ורבנו זכרונו לברכה היה משבח ומפאר התורה שלו בלי ערך, כמעט שאין דגמתו , ע"כ.

Segment 203
HE:
וכן מצינו ברבינו עצמו, עיין חיי מוהר"ן יח . מאמר אמצעותא דעלמא (לק"מ כד) נאמר בקיץ וכו' ואמר אותו ביראה גדולה ובהתלהבות עצום ונשגב כל כך עד שלא יכלו השומעין להבין כלל מה הוא אומר עיין שם.

Segment 204
HE:
ששלמות היה רק להצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל. ואכן " קלסקאר " בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

Segment 205
HE:
כב . עד שזכה שבא על השגה שיוכל לעבד את השם יתברך אפלו כשלא יוכל חס ושלום, לקים המצוות. כי השיג את העבודה של אבות העולם שהיה להם קדם מתן תורה, שקימו כל המצוות אף על פי שלא עשו את המצוות כפשוטן. כמו יעקב אבינו שקים מצות תפלין על ידי המקלות אשר פצל כידוע וכיוצא בזה, עד שהשיג איך לקיים את כל המצוות בדרך זה כשיהי ה אנוס שם במקום שימכרו אותו חס ושלום, ע"ש. וכן מובא בקיצור בחיי מוהר"ן אות קמב .

Segment 206
HE:
ועיין מה שדנתי בזה במסכת חגיגה דף ו: שלולא דברי רבינו היה מקום לאמר שרק לפני הדיבור היה יכולת כזו, ע"ש.

Segment 207
HE:
ועוד יש לעיין בזה מה חיובי מצות של יהודי שנמכר לגוי. כי עבד עברי אינו מחוייב בכל המצות, כך כתבו הראשונים והכסף משנה (אכן המלאכת שלמה במסכת ברכות ג:ג כתב שעבד עברי חייב בכל המצות כשאר ישראל אחר לבד שמותר בשפחה כנענית). בירושלמי ברכות ג:ג עבדים מניין, שנאמר שמע ישראל יא"י אחד את שאין לו אדון אלא הקדוש ברוך ה וא יצא העבד שיש לו אדון אחד. וראיתי אלו שתפסו שזה הטעם שייך גם לעבד עברי, אבל בפשטות הולך רק על עבד כנעני. ועוד לא מצאתי גדר חיוב מצות של יהודי שנמכר לגוי . במסכת גיטין ריש לח. מבואר בגמרא לפירוש רש"י שעובד כוכבים קונה ישראל רק למעשה ידיו שנאמר (ויקרא כה) וכי תשיג יד גר וגו' או לעקר מפשחת גר . ולפי שיטת רש"י שם גוי לעולם אינו יכול לקנות ישראל, אבל לפי תוספות (ד"ה אבל ורמב"ן רשב"א ריטב"א ) גוי יכול לקנות ישראל בחזקת כיבוש מלחמה . [בפרשת בהר עה"פ לא תעשו לכם אלילם ( כו:א ) פרש"י ז"ל כנגד זה הנמכר לגוי, שלא יאמר הואיל ורבי מגלה עריות אף אני כמותו, הואיל ורבי עובד עבודה זרה אף אני כמותו, והואיל ורבי מחלל שבת אף אני כמותו, לכך נאמרו מקראות הללו, עיין שם. ומשמע שאינו חייב אלא במצות לא תעשה] . וגם צ"ב ממה נפשך, אם יוכל לקיים את המצות בדרך הקדמונים שלפני מתן תורה, למה לא לקיימם כנתינתם, למה יתנו לו לקיימם רק בדרך הקדמון. וי"ל שדרך הקדמון הוא דרך סתר ולא יבינו. ועל כל פנים לכאורה משמע שכיון שיהודי נמכר לגוי אין עליו חיוב ממש לקיים המצות, או מטעם עבדות או מטעם אנוס, ולכאורה יש נפקא מינה משני הטעמים האלה אם יש ענין להשתדל לקיים את המצות כנתינתן, כי אם הפטור הוא מחמת עבדות לכאורה אין להעבד לקיים המצות שלא מצוה בהן בפריקת עול בעליו. ואם כן, אם הטעם משום פטור של עבדות, ולא חל על העבד חיוב חלק מהמצות, יש לעיין אם יהיה ענין לקיימם בדרך קדמון.

Segment 208
HE:
ואם הכוונה של רבינו שיהיה נמכר לאיזה ארץ רחוקה וישיג חירות שם, למה לא תהיה חייב לקיים המצות כנתינתן.

Segment 209
HE:
כב . והיה שם צעקה גדולה בין הישמעאלים (המן המן דהינו גיוואלד ), עכ"ל. התרגום עה"פ רגע הים ויהמו גליו (ישעיה נא:טו ) דנזיף בימא והמן גלוי, הרי "המן" לשון הרמת וטירוף גלי הים.

Segment 210
HE:
לד. שאם היה יודע שהוא עכשו באותה המעלה ומדרגה של אשתקד אינו רוצה את עצמו כלל רק בכל פעם הוא עולה ממדרגה למדרגה, ע"ש.

Segment 211
HE:
עמש"כ בספר חיי מוהר"ן אות טו: מי שרוצה להיות יהודי, דהינו לילך מדרגא לדרגא וכו '.

Segment 212
HE:
לו. פעם אחד שלח מלך אחד שלשה אנשים למדינה עם דבר סתר למלך אחר. והם עברו בתוך המדינות שהיו שם חולקים על המלך. והראשון נהג עצמו בחכמה וכו' ע"ש. וי "ל שזה דרך הגשר. עוד כז"ל והשני עבר לשם, ועמדו בני המדינה על הדבר, והבינו שיש לו דבר סתר ותפסו אותו וכו' ע"ש. י"ל שזה דרך קריעת המים. עמש"כ בחיי מוהר"ן שלב.

Segment 213
HE:
אמר המלך: להשלישי מגיע שכר יותר מכלם, כי כבר נתפס במצודתם, ובודאי גם הוא היה רוצה להעלים אך לא עלתה ביד ו , ונתפס בידם. וענו אותו ויסרו אותו ביסורים וענויים כאלו שאם היה מגלה סוד אחד היו הכל רצים אחריו, ואף על פי כן עמד בנסיון כזה ולא גלה דבר, על כן מגיע לו שכר יותר מכלם.

Segment 214
HE:
עיין בליקוטי הלכות, התחזקות לז – והוא מעלה גדולה כשיש עדין יצר הרע לאדם, כי אז יכול לעבד אותו יתברך עם היצר הרע דיקא . דהינו להתגבר מתוך חמימות היצר הרע, להמשיך ממנו לתוך עבודה מעבודתו יתברך. ואם אין יצר הרע לאדם, אין עבודתו נחשבת כלל. ובשביל זה מניח השם יתברך היצר הרע שיתפשט כל כך על האדם, וביותר על מי שחפץ באמת להתקרב אליו יתברך. אף על פי שעל ידי התפשטותו והתגברותו כל כך הוא מביא את האדם למה שמביא לכמה עוונות ופגמים גדולים, אף על פי כן הכל כדאי אצלו יתברך בשביל התנועה טובה, מה שבתקף התגברותו של היצר הרע מתגבר עליו האדם באיזה תנועה ובורח ממנו, שזה יקר אצלו יתברך ביותר מאלו עבד אותו אלף שנים בלי יצר הרע. כי כל העולמות לא נבראו כי אם בשביל האדם, שכל מעלתו וחשיבותו היא מחמת שיש לו יצר הרע כזה והוא מתחזק כנגדו. על כן כל מה שהוא מפשט ביותר ויותר, כמו כן הוא יקר בעיניו יתברך יותר כל תנועה בעלמא שהוא מתחזק נגדו. והשם יתברך בעצמו עוזרו לזה, כמו שכתוב ה' לא יעזבנו בידו, עכ"ל.

Segment 215
HE:
(ועיין בליקוטי הלכות או"ח הלכות ברכות הריח ד:ב,ג שלפעמים עבירות מעוררים האדם לתשובה).

Segment 216
HE:
אות א

EN:
Section א

Segment 217
HE:
א. ז"ל בהיותו בימי קטנותו בא על דעתו לפרש מהעולם, ורצה לשבר תאות אכילה, אך עדין היה בשכל קטן, ונדמה לו שזה אי אפשר שיניח מאכילתו כפי מה שהיה רגיל לאכל בבקר ובצהרים וכו '. על כן ישב עצמו שיהיה בולע כל מה שיאכל, דהינו שלא יהיה לועס מה שיאכל רק יבלע כמו שהוא וכו' עיין שם.

Segment 218
HE:
יש לעיין מה הקשר וההמשך – לפרש מהעולם ורצה לשבר תאות אכילה, או שהם שני דברים נפרדים.

Segment 219
HE:
ענין שהתחיל בענין אכילה, לכאורה על דרך המדרש שהביא תוספות (כתובות קד.) עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו.

Segment 220
HE:
ובענין שרבינו היה בולע האוכל צ"ב שהרי מבואר בספר חיי מוהר"ן רעג שלא עשה שום דבר עד שידע סודו, והרי סוד אכילה דוקא ללעוס ולהדק היטב את המאכל, עיין מש"כ שם.

Segment 221
HE:
א. והנסיעה שלו לקאמיניץ היתה פליאה גדולה ... ואחר-כך נכנס הוא זכרונו לברכה, עם האיש הנ"ל לתוך כמה וכמה בתים ועשו להם איזה שיכות לכנס שם, ובקצת בתים צוו לתן להם יין שרף וכיוצא בזה, והיו בתוך הרבה בתים מאד ואין שום אדם בעולם יודע כונתו מה עשה שם , עיין שם. וכן בספר חיי מוהר"ן ר' נתן כותב כמה פעמים שאין אחד יודע כוונת רבינו בנסיעות שלו.

Segment 222
HE:
והמחקרים קרוב לימינו צדדו שזה היה מקושר לענין המשיח של שקר פרנק ותנועתו (ולכאורה לא קשור למה שרבינו גילה בליקוטי מוהר"ן סוף תורה כט כסף נבחר לשון צדיק, סופי תיבות פרנק). ויש אומרים שבאותו עיר הבעש"ט ור' נחמן מהורדנקה היה להם ויכוח עם הפרנקים (ויש אומרים שזה היה בלבוב ). והחוקרים טוענים שרבינו נכנס לכל בית שהיה מהפרנקים באותו זמן של הויכוח . ועסק לתקן את זה.

Segment 223
HE:
אות ב

EN:
Section ב

Segment 224
HE:
ב. היה רוצה תמיד לקים (תהלים טז:ח ) שויתי ה' לנגדי תמיד, ע"ש.

Segment 225
HE:
רבינו בעודו ילד היה מתפלל כל התפילות שבסידור שערי ציון, ושם יש תפילות לעשות כל הגוף מרכבה לשמות הקדושים, ובכלל מאתים מאה, דהיינו שבודאי רבינו היה משתדל לכוון תמיד הרבה שמות הקדושים להיות מרכבה בהם בגופו ובנפש רוח נשמה שלו, אלא שכאן תפס המחבר לציין מה שאפילו מובא בשולחן ערוך, ושוה לכל נפש להתחזק בו לקיים. ומן הסתם גם אצל רבינו שמעבר לכל השמות שיש לכוון, השורה תחתונה שלו היה שעל כל פנים לא יגרע משויתי ה', שם הוי"ה. ועמש"כ בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה קכ בענין לכוון בשאר שמות הקדושים, שלכאורה אינם בכלל האזהרה שלא לכוון כוונות האריז"ל בתפילה.

Segment 226
HE:
עוד יש לציין ללקוטי מוהר"ן תנינא סוף תורה פב ז"ל וזה פרוש מחשבה – חשב מה (זוהר בראשית כד ותיקון סט) כשתמשיך לך אלקות הוי"ה במלוי אלפין (-בגמטריא מ"ה) כשתקשר תמיד במחשבתך אלקותו וכו' ע"ש.

Segment 227
HE:
ועוד יש להעיר, הרי השם יתברך הוא תכלית הטוב והמיטיב, ולכן על ידי שויתי ה', האדם תמיד מסתכל על הטוב (וכן בדף שהשאיר ר' ישראל קרדונר שפירש שויתי וכו' תמ -יד, יעקב איש תם, עליה, והידים ידי עשו, ירידה), ויזכה לקיים תורת אזמרה – ליקוטי מוהר"ן רפב .

Segment 228
HE:
והנה המעריך של הספר פתח כמו השולחן ערוך, שמתחיל עם ענין שבירת התאוות – יתגבר כארי לעמד בבקר וכו ', וכן כאן בסימן א' מספר על בוקרו של רבינו שכבר מקטנותו רצה להתגבר על כל התאוות, ובשולחן ערוך מיד אח"כ יש הגה מהרמ"א ז"ל שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלקים , כי אין ישבית האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו בישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול וכו' וכו' כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו וכו' עיין שם ומביא שם המקור בסוגריים – מורה נבוכים ח"ג פ' כב , הספר שרבינו הקדוש ממש אסר וגילה שמי שקורא בו זה כבר ניכר בפניו רחמנא ליצלן. ואכן בדברי המורה הנ"ל בעיקר מדגיש ענין של יראת הרוממות, ואילו רבינו הקדוש אמר וקבע שהעיקר הוא יראת העונש. וכאן בשבחי הר"ן מבואר שרבינו לקח את הענין של שויתי כדרך שמובא שם במגן אברהם (אות ג) מהראריז"ל , פשוט לצייר תמיד מול העינים שם הוי"ה ב"ה. ומחשבתו היתה טרודה בזה, ולא בהתבוננות של יראת הרוממות המתואר במורה והרמ"א . אלא שנראה לעניות דעתי שחלק מעבודת ציור האותיות הוא גם כן עבודה של יראת הרוממות, כי צריכים להאיר האותיות במהותם שהן אור אין סוף ב"ה כמבואר בליקוטי מוהר"ן, ואכמ"ל.

Segment 229
HE:
ויש לפרש בזה הטעות של שמואל הנביא ככתוב (שמואל א:טז:ו-ז) ויהי בבואם וירא את אליאב ויאמר אך נגד ה' משיחו. (ז) ויאמר ה' אל שמואל אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו כי לא אשר יראה האדם כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב.

Segment 230
HE:
ועיין שם בכלי יקר ז"ל כי האיש השלם עמד לפני ה', על דרך שויתי ה' לנגדי תמיד, לא כן האיש הבליעל וכו' וכו' וזה שאמר כאן בחשבו שאליאב הגון אמר, אך נגד ה' משיחו, רצה לומר אך נגד ה' עמד, על דרך שויתי ה' לנגדי תמיד, ולא ישליך אותו אחרי גוו, ע"כ.

Segment 231
HE:
ועל פי מה שביארנו למעלה י"ל ששמואל היה מעריך ומחשב בחי' השויתי ה' לפי גודל יראת הרוממות, והשם יתברך ענה לו העיקר הוא התבטלות לאותיות הוי"ה עד אין סוף ב"ה. וזה מה שהשם יתברך אמר לשמואל, אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו – ענין של גודל שיעור קומת יראת הרוממות. כי לא אשר יראה האדם, האדם בחי' שם הוי"ה במילוי של אלפים, שם מ"ה, וכמו שהבאתי לעיל מרבינו ומהזוהר שצריכים מחשבה – חשב מ"ה, להמשיך אלקותו יתברך, אכן זה רק בחי' מחשבה ושכל, בחי' העינים , וזה מה שכפל, כי האדם יראה לעינים , אכן, וה' יראה ללבב, זה בחי' התבטלות להאין סוף בציור אותיות הוי"ה ב"ה כנ"ל, וזה תלוי באבנתא דלבא ממש. ובזה מיושב לשון הפסוק, כי לפי פשוטו אינו דומה ראית האדם מהעינים שלו, למה ה' רואה לב האדם (והרמח"ל בספר אדיר במרום כבר פירש זה על נכון, עיין שם), ולפי דברינו א"ש ששניהם מדברים על ראית האדם, הראיה בבחי' עינים לחשוב מ"ה, והראיה מהלב להתבטל לאותיות הוי"ה ב"ה עד אין סוף ב"ה. וי"ל שזה מש"כ רש"י כאן ז"ל כאן אני מודיעך שאינך רואה (ספרי דברים יז ), עכ"ל, דהיינו שאתה צריך לראות האין סוף ב"ה.

Segment 232
HE:
אכן יש לנו דף מרבי ישראל קרדונר , שבו צייר לעצמו בענין השויתי , ה' – הטוב והמטיב. תמיד, זה תמ -יד, תם בחי' יעקב איש תם בחי' עליה , יד בחי' הידים ידי עשו , בחי' ירידה, ע"ש (נדפס בספר ישראל סבא). הרי שלקח לעצמו ענין השויתי להאמין שהשם יתברך טוב תמיד.

Segment 233
HE:
הרוצה לקיים שויתי , נלע"ד שטוב לכוון את הסוד המבואר בספר אדיר במרום של הר ה' יראה, שמסוד הראיה, מה שנראה צריך להופיע בעין הרואה ע"ש באריכות, ועי"ז מה שנראה מקבל תיקון מהרואה ע"ש. ולכן יש לכוון שלא רק שהשי"ת מסתכל עליו, אלא שגם הוא נחקק בבבת עינו כביכול. וקצרתי, כי יש הרבה עוד בזה, הכל כפי מה שתבין בסוד הנ"ל.

Segment 234
HE:
עוד מצאתי ענין לפעמים, לכוון על עצמו אותו אחד של הוי"ה, וללכת ככה מאות לאות.

Segment 235
HE:
ובענין שויתי , עיין ליקוטי מוהר"ן סוף תורה רכא ומש"כ שם.

Segment 236
HE:
וענין תמיד, לכאורה אינה ענין של המשכה בלי הפסקה, אלא התמדת הפעולה עוד הפעם ועוד הפעם, אפילו שיהיה הפסק זמן של יום או שבועה בין הפעולות, כמו שמוכח מעבודות בבית המקדש שכתוב עליהם תמיד.

Segment 237
HE:
אות י': כז"ל והיה רגיל לומר כל התחנות שאחר מעמדות ( יג *) הנדפסים אחר כל יום ויום והוא היה רגיל לומר כל התחנות כלם של כל הימים בפעם אחד, ע”כ. עמש"כ בליקוטי מוהר"ן ליישב הענין של תמימות ופשיטות נגד מה שרבינו כותב שם שצריכים לעשות המצוה עם שכל.

Segment 238
HE:
הנה המעיין בתפילות האלו יראה שכל תפילה מאד קשורה ותלויה באותו יום, ותמוה מאד איך יכולים להתפללה ביום אחר, שלכאו ' אין בזה שום תמימות ואדרבה ספק בכלל אם זה נחשב תפילה [הגם שיש את הסיפור עם הבעש”ט שפגש איש יהודי שהיה קורא כל יום את כל הסידור וכו ', והסיפור נדפס מחדש באריכות בספר אוצר נחמני אות עז, עם כל זה פשוט וברור שזה אך ורק בגלל שאותו יהודי לא ידע להבחין והיה עושה כל מה שהיה יכול]. ולכן נראה לעניות דעתי שמוכרח לומר שרבינו היה אומר את התפילות כמו שאנו אומרים בשבת קודש השיר שהלוים היו אומרים בבית המקדש, ביום הראשון היו אומרים וכו ', וכך יכולים להגיד כל התפילות של כל הימים.

Segment 239
HE:
אכן יש ליישב על פי המבואר בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות מהשבעה קבצנים, הקבצן הכבד פה שכתוב שם ז"ל החכמה נלקחת מאותו היום שהיה בו אותו הבריאה שממנו ההרכבה, אף על פי כן יכולים על ידי חכמה לקבץ כל אלו החכמו ת בשעה אחת עכ"ל. הרי מבואר שבאמת יש דרך בכל עת להכיל בו שאר הזמנים לתכליתם.

Segment 240
HE:
ויש להשוות את זה למה שרבינו גילה בשיחות הר"ן (אות ס) שאפילו בחוץ לארץ יכולים לנטוע את הכל מהקוים שיוצאים מאבן השתיה, ע"ש.

Segment 241
HE:
ועיין בתקונים חדשים של הרמח"ל, תקון ע' (עמ' תקיג ) שכז"ל וכל עובדין דאתעבידו בכל שתא יומין, כלהו ברזא דאדם קימין . בגין כך בסופא כתיב נעשה אדם (בראשית א:כו). דהא כל מאי דאתברי כלא ברזא דאדם הוה, דהוה נפיק חולקא ליומא (תרגום: וכל יום היה יוצא חלק). לבתר כלא אתחבר כחדא , ואפיקו אדם שלים בכלא, עכ"ל. הרי שהאדם כולל כל הבריאה של הימים הקודמים (ובאמת כל הבריאה היה ביום ראשון, רק שכל דבר נקבע ביומו, כמבואר ברש"י ריש פרשת בראשית – א:יד) .

Segment 242
HE:
אחר כתבי כל הנ"ל שמתי לבי, בסידור שערי ציון יש תפילות מיוחדות מהאריז"ל לכל יום ויום של ימות השבוע. ונכלל בסופם – בסוף התפילה המיוחדת לאותו היום, התפילה מהמעמדות לאותו יום. ובסוף יום שני כתוב הוראה ז"ל אח"כ יאמר וכו' וכו' והבקשה הכתובה בסידור של מעמדות סוף יום ראשון המתחלת יר"מ כו ' יוצרנו יוצר בראשית כשם וכו ', עכ"ל. וכן בסוף יום ג' יש הוראה להגיד מ'אנא באש' וכו' עד שומע תפלה – וזה כולל התפלה של המעמדות ליום שני. ותמוה הדבר מאד כנ"ל, וקשה לקבל כאן את היישוב שכתבתי על התנהגות רבינו. וחשבתי לתרץ, כי יתכן שהזמן לומר התפילות האלו של האריז"ל הוא באשמורת הבקר, כי כן כתוב בסוף התפלה, ואחר כך יאמר אדון עולם, משמע שהתפילה הזו זמנה לפני תפילת הנץ. וכיון שבקרבנות הלילה הולך אחר היום, על כן יכולים עדיין לבקש על היום שעבר. ואכתי צ"ע.

Segment 243
HE:
שבחי יג – ליתן צדקה הרבה פעמים. ציינתי להרמב"ם בפירוש המשנה אבות ג:טו הכל לפי רוב המעשה וכו ', שכתוב בדיוק את זה, שעדיף ליתן הרבה פרוטות זה אחר זה מליתן סכום גדול בבת אחת.

Segment 244
HE:
עיין בספר דרך צדיקים הובא בספר מאירת עינים שבסוף צוואת הריב"ש עמוד סז :

Segment 245
HE:
הה"ק ר' מ"מ מוויטעבסק זלה"ה קודם נסעו לאה"ק היה אצל הרה"ק ר' פנחס מקאריץ ז"ל ליקח ממנו פרידת שלום, וכמה ימים קודם בואו, היה הרה"ק ר' פנחס ז"ל מכין עצמו לקראת בואו, והיה מייפה חדריו, ואמר, הרי מלך ישראל יבא הנה לכן צריכין להכין לקבל פניו בכבוד, כיאות לפני מלך ישראל ויהי כבואו אליו, אמר אליו הה"ק ר' פנחס ז"ל בדרך הלצה, הנה מה עושים רביים כשבאים יחד, הלא מדברים לשון הרע, לכן אדבר, הנה זה הזקן (הוא הה"ק יעקב יוסף הכהן ז"ל פולנאה ) הדפיס אלף ספרים, ולקח בעדם אלף אדומים, למה היה צריך זאת, והרי היה יכול להדפיס רק ספר א', והייתי אני לבדי נותן לו אלף אדומים. ובמדרש פנחס אמר שלא היה עדיין ספרים כאלו, כי הוא תורה מגן עדן, עכ"ל.

Segment 246
HE:
שוב מצאתי בלקוטי הלכות (הלכות מנחה ו:ד מובא בעצות ישרות, צדקה ג) עוד טעם למה עדיף ליתן פרוטות, כי כאשר נותנים נדבה קטנה אין חשש של גאות ורמות רוח, כי לא יחזיק מעצמו שעשה משהו מיוחד.

Segment 247
HE:
וע"ע רש"י בפרשת ראה עה"פ נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך וכו' (דברים טו:י ) ז"ל נתון תתן לו. אפילו מאה פעמים. לו. בינו ובינך. כי בגלל הדבר. אפילו אמרת ליתן, אתה נוטל שכר האמירה עם שכר המעשה, עכ"ל. הרי שמאותו פסוק יש לימוד ליתן אפילו מאה פעמים, ויש לימוד שגם האמירה הוא מצוה, ויש לימוד גם לעשות בצנעה איתו , וכל שכן מתן בסתר לגמרי.

Segment 248
HE:
יג . ענין שלא צריכים שום חכמות, עמש"כ בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה מד.

Segment 249
HE:
ב. ואמר רבנו ז"ל: מי שיודע מפני מה היתה ארץ ישראל תחלה ביד כנען ואחר כך באה ליד ישראל הוא יודע מפני מה הוא היה תחלה בקאמיניץ ואחר כך בארץ ישראל, ע"כ. בטעם הדבר ע' זוהר פרשת נח ( עג : - והוא כענין שבת שבע היתה תחילה נשואה לאוריה החתי), וזוהר פרשת לך לך (פג. – כמו שאברהם היה צריך להיות מצורף קודם במצרים), וע' לקוטי הלכות, יו"ד ב' הלכות מילה ג' (-שאם לא כן כיון שהיו חוטאים ישראל מיד היה מקיאן עולמית), ובהלכות הרשאה כתב שזה היה נגרם מחטא אדם הראשון שעל ידה הקליפה מקדמת לפרי . וע"ע זמרת הארץ, תורה לח.

Segment 250
HE:
ובספר עמק המלך, שער ו' – עולם התוהו פרק מח, כז"ל וכל זה הוא לפני מלוך מלך לבני ישראל בסוד עולם היקון . וזהו סוד 'יעבור אדוני לפני עבדו (בראשית לג:יד ), כי בכל מקום הרע קודם אל הטוב. ובזה תבין למה נתנה ארץ ישראל קודם לכנען, ולמה ירד אברהם למצרים קודם שנימול וקודם שנולד יצחק, ולמה ירדו ישראל למצרים קודם מתן תורה, ולמה נתנה בת שבע לאוריה קודם דוד. אבל במחשבה קדמה המוח דהיינו האור הטוב, ובמעשה קדמה הקליפה וכו' עכ"ל.

Segment 251
HE:
אות טו

EN:
Section טו

Segment 252
HE:
טו. והיה רגיל בנדרים מאד מאד , שכמה פעמים כשבא היום קבל עליו בנדר וכו' ע"ש.

Segment 253
HE:
וכן מצינו בדוד המלך ע"ה (מדרש שמואל כו:א הובא ברש"י שמואל ב:ז:ד) רבי סימון אומר, האדם הזה שאני משלחך אצלו נדרן הוא, כענין שנאמר (תהלים קלב:ב-ג ) ' אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב, אם אבא באהל ביתי', שמא יאמר איני אוכל ואיני שותה עד שאעשה כך, ונמצאתי מפסידו, ע"כ (לשון המדרש: כדי שלא יהא לו בושה אצל הסנהדרין, ע"כ, והכוונה להבושה שיש בהתרת נדרים כמבואר במסכת כתובות מחלוקת עם הבעל מקפיד שלא יתבייש אשתו בזה) .

Segment 254
HE:
ועיין בנדרים ריש דף ח. ובר"ן שם ז"ל אלא הכי קאמר מנין שדבר הגון הוא להשבע לקיים את המצוה ואפי' כשרים שנמנעין משבועה נשבעין הן בכך, שנאמר נשבעתי ואקיימה, כלומר שהרי דוד היה עושה כן, ע"כ. אכן עיין בר"ן שם דף ט. (ד"ה כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן) שזה אינו אלא בדברי מצוה שכבר מחוייבים בהם.

Segment 255
HE:
בספר כוכבי אור, שיחות וספורים מרבנו ז"ל אות טו – שאל אותו מוהרנ"ת הלא על פי הגמרא אינו נכון לנדר, והשיב: וכו' (מתכונים לשלימזלנקים כמוכם), ע"כ.

Segment 256
HE:
עיקר הסוגיא בנדרים דף ט. שהמשנה קובעת שכשרים לא נודרים אלא מתנדבים, והגמרא שואלת שזה כאילו לא כר' מאיר שסובר שהכי טוב שלא תדור כלל אפילו מלנדור ולקיים, ור' יהודה סובר שהכי טוב לנדור ולקיים. והגמרא מיישבת שיתכן כרבי מאיר ושאני נדבה, שאפילו רבי מאיר סובר שעדיף לקיים נדבה, ופירש הר"ן דהיינו כאשר יש רצון גמור וכשר הדבר לעשות אז מיקרי נדבה, וכן הוא במה שהגמרא מיישבת לענין נזיר, היכא שמקבל עליו הנזירות באופן שכל כך כוונתו רצויה דליכא למיחש לבא לידי תקלה (-אע"פ שבאוקימתא שהביאו באמת נטמא). ואחר כך הגמרא מיישבת כעי"ז לדעת רבי יהודה, שלא אמר עדיף לקיים אלא לענין נדבה, וכנ"ל.

Segment 257
HE:
ולפי זה מבואר כוונת רבינו, שלפי הגמרא מבואר שכאשר הכוונה רצויה וחזקה , הכי טוב לידור ולקיים.

Segment 258
HE:
ועיין בשולחן ערוך, יורה דעה רג:ז שלא הביא חילוק של הגמרא, אלא סתם ז"ל מי שנדר נדרים כדי לכונן דעותיו ולתקן מעשיו, הרי זה זריז ומשבח וכו' וכו' ובנדרים אלו וכיוצא בהם אמרו חכמים, נדרים סיג לפרישות, ואף על פי שהם עבודה, לא ירבה אדם בנדרי אסור ולא ירגיל עצמו בהם, אלא יפרש מדברים שראוי לפרש מהם, בלא נדר, ע"כ.

Segment 259
HE:
ועיין בנדרים דף כ. תנא לעולם אל תהי רגיל בנדרים שסופך למעול בשבועות (נ"א בנדרים).

Segment 260
HE:
ועיין בנדרים ריש כב . שפתח לו פתח להתיר נדרו, אילו הוה ידעת דפתחין פינקסך וממשמשין בעובדך מי נדרת, ופירש הר"ן ז"ל שמתוך שהוא נודר נראה שהוא מחזיק עצמו כחסיד שלא יכשל בנדרו, ומתוך כך מן השמים פותחים פנקס זכיותיו וממשמשין במעשיו, עכ"ל.

Segment 261
HE:
טז .

Segment 262
HE:
ואמר שמי שהוא רק חכם אמת אפלו עכו"ם, מאחר שהוא רק חכם אמת, ראוי שלא יהיה אצלו התאוה הזו נחשבת לתאוה כלל וכו' עיין שם.

Segment 263
HE:
היום שכולם יודעים ומודים להמושג של הולי, מעט החומר שממנו נשתל ונבנה כל הבלי עולם הזה, כי הרוב אויר רק, וכמבואר ברמח"ל ובספרי קבלה שהשם יתברך נתן צורה להולי הזה לכל דבר ודבר בבריאה. ומובן שמותר האדם מן הבהמה כמעט כלום, וכן כל יופי של האשה נמחק כרגע. ואם ישתנה צורתה טיפה, היא כבר תהפוך לכעורה נמאסת. [וכל זה בנוסף למה שהחומר בעצמה מתרקבת , והיא כלי מלאה קיא צואה וכו'].

Segment 264
HE:
ואמר כי מי שהוא חכם בחכמת הנתוח ויודע סדר האיברים של האדם כפי חכמת הנתוח , ראוי שיהיה נמאס אצלו התאוה הזאת בתכלית המאוס , ע"כ.

Segment 265
HE:
י"ל בזה מה דאיתא בקידושין פב . טוב שברופאים לגיהנם . דוקא הטוב שבהם, כי מי שהוא באמת רופא טוב דהיינו שמבין סדר האיברים וראוי לו למאס בתאוה זאת, ועכ"ז ממלא תאותו כשאר העם, הרי ראוי לגיהנם ר"ל.

Segment 266
HE:
והיה מרבה לדבר בענין זה, בענין בטול ומאוס תאוה זו. ואמר: שאי אפשר לדבר מזה עם אנשים שכבר נתגשמו בענין זה. כי בר נתערבו דמיהם כל כך עד שנתערב דעתם עד שאין יכולים להבין כלל, ואין נכנס בלבם כלל שאפשר למאס תאוה זו, על כן אי אפשר לדבר בזה הרבה, עכ"ל.

Segment 267
HE:
בתחילה כתוב שהיה מרבה לדבר בענין זה, ומסיים, שאי אפשר לדבר בזה. וי"ל שהוא היה מרבה לדבר, כי ידע עם מי היה מדבר, או מכוחו שהיו נגד פניו, אבל אחרים אי אפשר להם לדבר בזה הרבה.

Segment 268
HE:
ובגדר זה של השתקעות בתאוה עד שאינו מוכן להבין מיאוסו. נראה שכן מצינו בזוהר הקדוש פרשת ויצא (עמ' שמב – קמח., הובא בספר זיז שדי טז .) ז"ל נוקבא דס"מ נחש אקרי , אשת זנונים, קץ כל בשר, קץ הימים וכו' וכו' קשיטת גרמה בכמה תכשיטין כזונה מרחקא , קיימא בריש אורחין ושבילין לפתאה בני נשא. שטיא דקריב בהדה, אתקפת ביה ונשקת ליה, ומסכת ליה חמרא דדורדייא (-שמרים) דמרורת פתנים. כיון דשתי אסטי אבתרה. לבתר דחמאת לי סטי אבתראה מאורחא דקשוט , אפשיטת גרמה מכל תיקונין אינון דהוה מתקנא לגבי ההוא שטיא. דיקונין דילה לפתאה בני נשא, שערהא מתקנן סומקא כוורדא . אנפהא חוורן וסומקן. באודנהא תליין שית תקוני אטון מצרים וכו' עיין שם. הרי מבואר שבתחילה האדם אינו נפתה לזנות עד שיהיו כל או הרבה תיקונין של יופי, אבל אחר שהוא כבר סוטה אחריה, אז היא מתפשטת התיקונין , והרי האדם נמשך ולהוט אחרה אפילו שהיא נשאר קיא צואה. וזה כענין מה שרבינו אמר, שבכהאי גוונא אינו מוכן להבין מיאוס התאווה.

Segment 269
HE:
ולא היה משגיח כלל בתחלה לשבר תאות אכילה, רק אדרבה, בתחלה היה אוכל הרבה מאד מאד , הרבה יותר משאר בני אדם, ואמר שאז היה ממשיך כל התאוות לתוך תאות אכילה, ע"ש.

Segment 270
HE:
וכן כתוב בחיי מוהר"ן אות צב. ועמש"כ בפרשת בהעלותך ע"ה והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו גם בני ישראל לבקש בשר (במדבר יא:ד ).

Segment 271
HE:
אבל מאחר שיהיה לו איזה שכל בעלמא בעת הנסיון בודאי יוכל לעמד. הנה ידוע הכלל מהגמרא שאין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, ומובא כמה פעמים בספר ליקוטי מוהר"ן. אלא שיש לציין למה שהרמח"ל גילה בספר אדיר במרום (עמ' תרפב -ד, מכון רמח"ל ) שכל עוד שיש לאדם דעת, הרי הוא דבוק לשורשו בקדושה, ואין האדם חוטא, רק כאשר נחסר הדעת לגמרי ואז הוא מנותק משורשו, אז חוטא. ע"ש.

Segment 272
HE:
ואמר: שאצלו זכר ונקבה שוים , דהינו שאין לו שום מלחמה וכו' ע"ש. מבואר יותר לקמן אות יח , וכן בחיי מוהר"ן תרד.

Segment 273
HE:
יז . גם אמר שהזווג של הצדיק האמת, קשה עליו ענין זה. ולא די שאין לו שום תאוה כלל, כי אם אדרבא יש לו יסורין זה ממש, כמו יסורי התינוק בשעת מילה, ע"ש.

Segment 274
HE:
עיין במסכת יומא סט: כשתפסוהו ליצר הרע תלתא יומי בנוקבא דתהומא רבא, לא היה נמצא לחולה ביעתא בת יומא, ועיין בזוהר פרשת תולדות קמ : ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא, אמר רבי אחא מפני מה היא עקרה, מפני שיצר הרע אינו נמצא בכחו בעולם, ועל כך אין נמצא פריה ורביה זולתי בתפלה וכו' ע"ש.

Segment 275
HE:
צריך ביאור, אם יש ל צדיק צער בתשמיש , מצד פחיתות המעשה, שעוסקים באברים של שתן ודם... הלוא זה מצד השכל, ולכן מובן שצדיק יסבול מזה במוחו, אבל למה תהיה לו צער כמו צער המילה, שהוא צער וכאב באבר גופ ו.

Segment 276
HE:
שאלתי גרא"ק וטען: הצער של הצדיק אינו מוגבל לשכל, כי הצדיק חי ברגישות רוחנית כה גבוהה שכל חוסר שלמות – גם במעשה מותר וקדוש – משפיע עליו בצורה כוללת, גופנית ונפשית. הכאב של ברית מילה נבחר כדוגמה כי הוא מייצג כאב גופני שקשור לקיום מצווה, ובכך הוא משקף את החוויה של הצדיק: מעשה קדוש שדורש מגע עם הגוף, ולכן כרוך בכאב פיזי ממשי, ולא רק בהבנה שכלית של פחיתות המעשה , ע"כ.

Segment 277
HE:
יח . ואמר: שאצלו איש ואשה שוין , הינו שאין מגיע לו שום צד מחשבה כשרואה אשה וכו '. כבר כתוב לעיל סוף אות טז , וכאן ממשיך לקשר את זה לענין יראה ממלאך. וכן הוא בספר חיי מוהר"ן תרד.

Segment 278
HE:
ויש לציין שיש מלאכים בצורת אנשים ויש בצורת נשים (היכלות דרבי ישמעאל כהן גדול, הובא בספר עמק המלך א:ד).

Segment 279
HE:
שאינו מתירא לא מאשה ולא ממלאך. ובזה יש הרבה לבאר. כי מי שיש לו עדין איזה צד פחד כל שהוא מהרהורי אשה , אפלו אם הוא נקי בזה רק שאני נקי בתכלית הזכוך, ועדין יש לו איזה פחד כל ש הוא מזה, הוא צריך לפחד ממלאך, ע"ש. עיין ברש"י בספר יהושע עה"פ ויבאו הנערים המרגלים ( ו:כג ) שכז"ל ובלילה הראשון היו כמלאכים, ששמרו עצמן מן העברה עם רחב הזונה, לכך נקרא שם מלאכים ( ו:כה ), ולכך נקראו אנשים ( ו:כב ), מלאכים, נערים, עכ"ל.

Segment 280
HE:
ועיין במסכת נדה ( יג .) שרב יהודה היה מותר לאחוז באמה להשתין כיון שאימתא דמריה (הקב"ה) עליה דקרי שמאול עליה אין זה ילוד אשה , ע"כ, הרי שכיון שהיה כמלאך לא היה חשש שירגיש ויהרהר עי"ז .

Segment 281
HE:
יט . לכאורה מבואר שרבינו בילדותו היה הולך למקוה לפני שחרית, ולא מיד בחצות לילה. ואף על פי שיתכן שזה היה מן המכרח מחמת הקרירות, שאי אפשר לטבול במי קרח ולהיות שוב כמה שעות בחוץ, לא נראה ששום דבר כזה היה מונע רבינו מלעשות מה שהיה הכי טוב ומעולה, כי אפילו מה שהיה עושה היה בבחינת בלתי אפשרי, ועוד אם כן היה לו לפרט שבימי הקיץ כן היה נוהג.

Segment 282
HE:
וסבא היה מספר איך שר' ישראל קרדונר היה הולך למקוה מיד בקומו בחצות לילה (הגם שזה היה מעין של האריז"ל שהוא קר, אבל אינו דומה כלל לקרירות שיש באוקרינה).

Segment 283
HE:
כא . בענין שבירת התאוות ותאות אכילה, עיין שיחות הר"ן אות קעא .

Segment 284
HE:
כב . איכא אנא . מה שהביאו בשם הגר"א שהיה חכם בשם זה, לא מיישב כלום, ואדרבה זה פלא יותר גדול, איך דוקא מי ששמו אני, הוא היחיד שנשאר ענו בדור. ועל כרחך כדברי רבינו. ועמש"כ בסוף מסכת סוטה דף מט:.

Segment 285
HE:
אות י

EN:
Section י

Segment 286
HE:
י. וכששאלו אותו למה אתה אומר עכשו ששמך כך ואחר כך שם אחר וכן בשם מקומך? השיב להם גם כן שכל שם ושם הוא כפי המדה והספירה שנאחז בו וכו' ואני ברוך השם כלול מכל, ע"ש.

Segment 287
HE:
עיין דברי רב נחמן במסכת מגילה ( יב :) שמרדכי היה מוכתר בנימוסו, עמש"כ שם.

Segment 288
HE:
י. והשיבו לו, מחמת שבכל ערב שבת קדש הנשמה זו עולה למעלה ונשמה היתרה באה למטה, ואצלך הלכה הנשמה שלך, ונשמה יתרה אינך זוכה לקבל, על כן נשאר גופך כאבן, ע"כ.

Segment 289
HE:
לא ידעתי מאיפה לקחו את זה שהנשמה של חול מסתלקת (ביצ ה טז . יש נשמה יתירה, זהר שמות קלו: שנשמות עולות, לא שמסתלקות אלא יש להם עליה), ואדרבה הרמח"ל כתב בפירוש (קל"ח פתחי חכמה, פתח קלב:ב עמ' שסב-ג) ז"ל נשארת הנשמה הראשונה – נבלעת ומכוסה תחת היתירה, עכ"ל (וכן לעיל מיניה כז"ל כי למטה אין הנשמה הראשונה יוצא מן הגוף, אלא שתי נשמות נמצאות כאחת, עכ" ל ) . וכן מצאתי להדיא בזוהר הקדוש (פרשת משפטים דף צח.) ז"ל תא חזי ביומא דשבתא בשעתא דאתקדש יומא נפקי נשמתין מגו אילנא דחיי וכו' ודא הוא נשמתא אחרא. ואף על גב דדא זמינא ליה, נשמתא דהוה ליה בקדמיתא שארה בקדמיתא כסותה וענתה לא יגרע כמה דאתמר , ע"כ . הרי שאלו המתנגדים טעו לגמרי.

Segment 290
HE:
אכן מה שכן מצינו הוא בזוהר ויקהל (רד:) ז"ל בגין דבחול רוחא אחרא אזלא ושטיא ושרא על עמא, וכד בעי בר נש לנפקא מן ההוא רוחא ולאעלא ברוחא אחרא קדישא עלאה , בעי לאסחאה גרמיה למשרי עליה ההוא רוחא עלאה , עכ"ל.

Segment 291
HE:
אות יד

EN:
Section יד

Segment 292
HE:
יד. אך אשת הרב דקהלת קדש חאטין שהיתה מלמדת ובכתה וצעקה כל הלילה, והתחילה היא גם כן לומר לו כאלה. מפני מה הוא דומם. וכמדמה שקלל אותה. ואמר לה: הלואי הייתם שותקים גם אתם, היה טוב לפניכם ע"ש.

Segment 293
HE:
איני מכריע בזה כל עיקר, רק שצריכים לציין פה מה דאיתא במסכת סוטה דף כב . בתולה צילנית ואלמנה שובבית הרי אלו מבלי עולם, ופרש"י ז"ל ציילנית , בעלת תפלה, עכ"ל. אגב, ציילנית בגמטריא נ נח נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. והטעם מבואר שם שמדובר בנשים מכשפים, שעושים כישוף לצער אחרים, ואז כאילו מתפללים עליהם ומסירים הכישוף. ואכן כאן לכאורה אי אפשר שהיה דבר כזה. ומכל מקום יש מושג של ציילנית שהיא מבלי עולם.

Segment 294
HE:
יד. אם אתם תשתקו – ישתק הים מעליכם גם כן. וכן הי ה ופסקו מלצעק ושתקו, ע"כ. עיין לקוטי מוהר"ן לח:ב . ובאות ג' שם שבשעת רוח סערה אין ביכלת לדבר בדרך ישר.

Segment 295
HE:
ויש לציין עוד לתורה ו' בליקוטי מוהר"ן שהוא כוונות אלול, בו בזמן שזה קרה, ורבינו מפרש שם את הפסוק הנותן בים דרך וכו' וגילה את הענין שעל האדם לשתוק כאשר מביישין אותו.

Segment 296
HE:
ודבר רבנו ז"ל עם החכם וכו' שיקח אותו לירושלים, כי אמר שאינו רוצה להיות לא בצפת ולא בטבריה, עכ"ל.

Segment 297
HE:
וצריך עיון קצת, כי בחיי מוהר"ן אות קלג . כתוב: ואמר שגם מטעם זה הוא נוסע לארץ ישראל כי מקדם כשהיה צריך דבר מזקנו רבי נחמן ז"ל השוכב בארץ ישראל, היה שולח את הצדיק רבי ישעיה וכו' על כן הוא נוסע לארץ ישראל כדי לדבר עם זקנו ז"ל ולהעמיד עמו אפן איך יוכל לידע ממנו תמיד מה שהוא צריך לידע על ידו, עכ"ל.

Segment 298
HE:
אולי י"ל שרבינו חשש מתחילה שלא יזכה להגיע לירושלים, אכן אילו היה מגיע לירושלים היה פועל תיקונים עוד יותר נוראים ולא היה צריך להעמיד אפן להיות בדיבורים עם זקנו. ואולי היה משיג דרך להיות בקשר ישירות עם אבי משפחתו – דוד המלך ע"ה הקבור בירושלים.

Segment 299
HE:
יח .

Segment 300
HE:
ואמירת התורה של הצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל היה בהתלהבות גדול ובצעקה גדולה ולא נשמע שום דבור, רק לבסוף סים : כך הוא עקר עבודת הבורא יתברך. ורבנו זכרונו לברכה היה משבח ומפאר התורה שלו בלי ערך, כמעט שאין דגמתו , ע"כ.

Segment 301
HE:
וכן מצינו ברבינו עצמו, עיין חיי מוהר"ן יח . מאמר אמצעותא דעלמא (לק"מ כד) נאמר בקיץ וכו' ואמר אותו ביראה גדולה ובהתלהבות עצום ונשגב כל כך עד שלא יכלו השומעין להבין כלל מה הוא אומר עיין שם.

Segment 302
HE:
ששלמות היה רק להצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל. ואכן " קלסקאר " בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

Segment 303
HE:
כב . עד שזכה שבא על השגה שיוכל לעבד את השם יתברך אפלו כשלא יוכל חס ושלום, לקים המצוות. כי השיג את העבודה של אבות העולם שהיה להם קדם מתן תורה, שקימו כל המצוות אף על פי שלא עשו את המצוות כפשוטן. כמו יעקב אבינו שקים מצות תפלין על ידי המקלות אשר פצל כידוע וכיוצא בזה, עד שהשיג איך לקיים את כל המצוות בדרך זה כשיהי ה אנוס שם במקום שימכרו אותו חס ושלום, ע"ש. וכן מובא בקיצור בחיי מוהר"ן אות קמב .

Segment 304
HE:
ועיין מה שדנתי בזה במסכת חגיגה דף ו: שלולא דברי רבינו היה מקום לאמר שרק לפני הדיבור היה יכולת כזו, ע"ש.

Segment 305
HE:
ועוד יש לעיין בזה מה חיובי מצות של יהודי שנמכר לגוי. כי עבד עברי אינו מחוייב בכל המצות, כך כתבו הראשונים והכסף משנה (אכן המלאכת שלמה במסכת ברכות ג:ג כתב שעבד עברי חייב בכל המצות כשאר ישראל אחר לבד שמותר בשפחה כנענית). בירושלמי ברכות ג:ג עבדים מניין, שנאמר שמע ישראל יא"י אחד את שאין לו אדון אלא הקדוש ברוך ה וא יצא העבד שיש לו אדון אחד. וראיתי אלו שתפסו שזה הטעם שייך גם לעבד עברי, אבל בפשטות הולך רק על עבד כנעני. ועוד לא מצאתי גדר חיוב מצות של יהודי שנמכר לגוי . במסכת גיטין ריש לח. מבואר בגמרא לפירוש רש"י שעובד כוכבים קונה ישראל רק למעשה ידיו שנאמר (ויקרא כה) וכי תשיג יד גר וגו' או לעקר מפשחת גר . ולפי שיטת רש"י שם גוי לעולם אינו יכול לקנות ישראל, אבל לפי תוספות (ד"ה אבל ורמב"ן רשב"א ריטב"א ) גוי יכול לקנות ישראל בחזקת כיבוש מלחמה . [בפרשת בהר עה"פ לא תעשו לכם אלילם ( כו:א ) פרש"י ז"ל כנגד זה הנמכר לגוי, שלא יאמר הואיל ורבי מגלה עריות אף אני כמותו, הואיל ורבי עובד עבודה זרה אף אני כמותו, והואיל ורבי מחלל שבת אף אני כמותו, לכך נאמרו מקראות הללו, עיין שם. ומשמע שאינו חייב אלא במצות לא תעשה] . וגם צ"ב ממה נפשך, אם יוכל לקיים את המצות בדרך הקדמונים שלפני מתן תורה, למה לא לקיימם כנתינתם, למה יתנו לו לקיימם רק בדרך הקדמון. וי"ל שדרך הקדמון הוא דרך סתר ולא יבינו. ועל כל פנים לכאורה משמע שכיון שיהודי נמכר לגוי אין עליו חיוב ממש לקיים המצות, או מטעם עבדות או מטעם אנוס, ולכאורה יש נפקא מינה משני הטעמים האלה אם יש ענין להשתדל לקיים את המצות כנתינתן, כי אם הפטור הוא מחמת עבדות לכאורה אין להעבד לקיים המצות שלא מצוה בהן בפריקת עול בעליו. ואם כן, אם הטעם משום פטור של עבדות, ולא חל על העבד חיוב חלק מהמצות, יש לעיין אם יהיה ענין לקיימם בדרך קדמון.

Segment 306
HE:
ואם הכוונה של רבינו שיהיה נמכר לאיזה ארץ רחוקה וישיג חירות שם, למה לא תהיה חייב לקיים המצות כנתינתן.

Segment 307
HE:
כב . והיה שם צעקה גדולה בין הישמעאלים (המן המן דהינו גיוואלד ), עכ"ל. התרגום עה"פ רגע הים ויהמו גליו (ישעיה נא:טו ) דנזיף בימא והמן גלוי, הרי "המן" לשון הרמת וטירוף גלי הים.

Segment 308
HE:
אות כד

EN:
Section כד

Segment 309
HE:
כד. בענין יסורין הארכתי באנגלית. ויש הרבה מראה מקומות, ואתחיל עם זה, עיין ליקוטי מוהר"ן תורה קע . ועיין בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מבעל תפילה, ואצל אלו האנשים שקרבם להשם יתברך, היה תענית או סגוף גדול יקר יותר מכל התענוגים שבעולם, כי היה להם תענוג מתענית יותר מכל התענוגים שבעולם, ע"ש.

Segment 310
HE:
והנה ע"ע בספר תורת נתן לר ' נתן שפירא תלמיד האריז"ל פרשת נח, ז"ל הקליפות צעקתם בא לפני והוא מבחוץ כאשר אמרנו, כי מבפנים לא לפניו חנף יבא, ומאותה הצעקה באים היסורים על הצדיק, ואותם היסורים גורמים אהבה גדולה בין השכינה לת"ת מפני שבאותה שעה אשר החיצונים שולטים בצדיק ונותנים לו יסורים אינם צועקים לפני ה' וכו' ע"ש.

Segment 311
HE:
ואמר שהסגוף לאחז עצמו לבלי לחכך ע צמו כלל, זהו הסגוף הגדול ביותר וכו' ע"ש באריכות.

Segment 312
HE:
ובאמת מצינו כבר בגמרא שזה נקראת צערה, עיין בתענית (יד.) ז"ל ושאר כל מיני פורעניות המתרגשות כגון חיכוך חגב זבוב וצירעה ויתושין ושילוח נחשים ועקרבים לא היו מתריעין אלא צועקין , ע"כ. הרי חישבה הגמרא את החיכוך ראשונה לכל המיני פורעניות.

Segment 313
HE:
כד. שאלה גדולה שהיה לי כמה שנים, איך רבינו אמר שעשה את כל הסיגופים, והלוא בטח הוא לא עשה דברים כמו שרבי יהודה החסיד כותב על אחד שעמד ערום לפני הדבורים וכו ', כי דבר כזה אי אפשר לעשות בלי שידע השכונה.... אז דחקתי ליישב שאולי במחשבה וכו ', אבל עכשיו עם יישוב הדעת בס"ד לכאורה התירוץ הנכון והפשוט הוא שכאלו דברים שצייר רבי יהודה החסיד לא כיוון עליהם רבינו כלל, והם לא בכלל סיגופים אלא בכלל תיקון על חיוב מיתה, וכמעט שמתירים את עצמן למיתה ומקבלים למות ממש , ולא זה בכלל הסיגופים שהם סתם להגביר כח הנשמה על הגוף. [ועיין במסכת תענית דף כב : על כולן (-הצרות הנזכרות) יחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית, רבי יוסי אומר אין היחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית שמא יצטרך לבריות ואין הבריות מרחמות עליו, ופירש המהרש"א (ח"א ד"ה ויהי) דהיינו שמתוך כך אנשים דנים אותו כמאבד עצמו לדעת, שדינו הוא ש'אין מתעסקין עמו לכל דבר (כמבואר ברמב"ם הלכות אבל א:יא – יפה תלמוד ד"ה ואין), הרי שיש בסיגוף של תענית ספק רחוק שימות, אבל לא ספק מספיק שהתנא קמא חש לו , ועיין מש"כ בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה מד ].

Segment 314
HE:
סגף בא"ת ב"ש חור. חורים כפשוטו שיאיר הנשמה. חור, מלשון חירות. וי"ל שזה גם מלשון לבן – ח י ור (כמפורש במסכת מגילה דף יב .).

Segment 315
HE:
שבחי הר"ן ח"ב – נסיעתו לארץ ישראל

Segment 316
HE:
אות לד

EN:
Section לד

Segment 317
HE:
לד. שאם היה יודע שהוא עכשו באותה המעלה ומדרגה של אשתקד אינו רוצה את עצמו כלל רק בכל פעם הוא עולה ממדרגה למדרגה, ע"ש.

Segment 318
HE:
עמש"כ בספר חיי מוהר"ן אות טו: מי שרוצה להיות יהודי, דהינו לילך מדרגא לדרגא וכו '.

Segment 319
HE:
אות לו

EN:
Section לו

Segment 320
HE:
לו. פעם אחד שלח מלך אחד שלשה אנשים למדינה עם דבר סתר למלך אחר. והם עברו בתוך המדינות שהיו שם חולקים על המלך. והראשון נהג עצמו בחכמה וכו' ע"ש. וי "ל שזה דרך הגשר. עוד כז"ל והשני עבר לשם, ועמדו בני המדינה על הדבר, והבינו שיש לו דבר סתר ותפסו אותו וכו' ע"ש. י"ל שזה דרך קריעת המים. עמש"כ בחיי מוהר"ן שלב.

Segment 321
HE:
אמר המלך: להשלישי מגיע שכר יותר מכלם, כי כבר נתפס במצודתם, ובודאי גם הוא היה רוצה להעלים אך לא עלתה ביד ו , ונתפס בידם. וענו אותו ויסרו אותו ביסורים וענויים כאלו שאם היה מגלה סוד אחד היו הכל רצים אחריו, ואף על פי כן עמד בנסיון כזה ולא גלה דבר, על כן מגיע לו שכר יותר מכלם.

Segment 322
HE:
עיין בליקוטי הלכות, התחזקות לז – והוא מעלה גדולה כשיש עדין יצר הרע לאדם, כי אז יכול לעבד אותו יתברך עם היצר הרע דיקא . דהינו להתגבר מתוך חמימות היצר הרע, להמשיך ממנו לתוך עבודה מעבודתו יתברך. ואם אין יצר הרע לאדם, אין עבודתו נחשבת כלל. ובשביל זה מניח השם יתברך היצר הרע שיתפשט כל כך על האדם, וביותר על מי שחפץ באמת להתקרב אליו יתברך. אף על פי שעל ידי התפשטותו והתגברותו כל כך הוא מביא את האדם למה שמביא לכמה עוונות ופגמים גדולים, אף על פי כן הכל כדאי אצלו יתברך בשביל התנועה טובה, מה שבתקף התגברותו של היצר הרע מתגבר עליו האדם באיזה תנועה ובורח ממנו, שזה יקר אצלו יתברך ביותר מאלו עבד אותו אלף שנים בלי יצר הרע. כי כל העולמות לא נבראו כי אם בשביל האדם, שכל מעלתו וחשיבותו היא מחמת שיש לו יצר הרע כזה והוא מתחזק כנגדו. על כן כל מה שהוא מפשט ביותר ויותר, כמו כן הוא יקר בעיניו יתברך יותר כל תנועה בעלמא שהוא מתחזק נגדו. והשם יתברך בעצמו עוזרו לזה, כמו שכתוב ה' לא יעזבנו בידו, עכ"ל.

Segment 323
HE:
(ועיין בליקוטי הלכות או"ח הלכות ברכות הריח ד:ב,ג שלפעמים עבירות מעוררים האדם לתשובה).



# shivchey section intro
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/intro/

shivchey section intro
Source: https://ajew.org/reader/shivchey/4/intro

Segment 1
HE:
הספר הזה זכיתי לתרגם לאנגלית, והרבה מראה מקומות, ביאורים, והערות כתבתי באנגלית.

Segment 2
HE:
יש לשער שזה הספר הראשון שהקדימו להדפיס אחר פטירת רבינו, כי רבינו כבר אמר להם שיהיה להם מה לספר ממנו ולחבר ספר כמו שבחי הבעש"ט , כל זה מובא בספר אבניה ברזל, שיחות ו סיפורי ם מרבינו ז"ל אות ל' (ובשינוים בשיח שרפי קודש ב:רכח). ועכשיו כמדומני בשנת תשע"ח חבר שלי מצא והוציא עוד הקדמה לספר שבחי הר"ן , ובו רבי נתן כותב על רבינו הריני כפרת משכבו, שזה סימן שהיה תוך שנה לפטירת רבינו, וראיה לדברינו הנ"ל.

Segment 3
HE:
א. ז"ל בהיותו בימי קטנותו בא על דעתו לפרש מהעולם, ורצה לשבר תאות אכילה, אך עדין היה בשכל קטן, ונדמה לו שזה אי אפשר שיניח מאכילתו כפי מה שהיה רגיל לאכל בבקר ובצהרים וכו '. על כן ישב עצמו שיהיה בולע כל מה שיאכל, דהינו שלא יהיה לועס מה שיאכל רק יבלע כמו שהוא וכו' עיין שם.

Segment 4
HE:
יש לעיין מה הקשר וההמשך – לפרש מהעולם ורצה לשבר תאות אכילה, או שהם שני דברים נפרדים.

Segment 5
HE:
ענין שהתחיל בענין אכילה, לכאורה על דרך המדרש שהביא תוספות (כתובות קד.) עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו.

Segment 6
HE:
ובענין שרבינו היה בולע האוכל צ"ב שהרי מבואר בספר חיי מוהר"ן רעג שלא עשה שום דבר עד שידע סודו, והרי סוד אכילה דוקא ללעוס ולהדק היטב את המאכל, עיין מש"כ שם.

Segment 7
HE:
ב. היה רוצה תמיד לקים (תהלים טז:ח ) שויתי ה' לנגדי תמיד, ע"ש.

Segment 8
HE:
רבינו בעודו ילד היה מתפלל כל התפילות שבסידור שערי ציון, ושם יש תפילות לעשות כל הגוף מרכבה לשמות הקדושים, ובכלל מאתים מאה, דהיינו שבודאי רבינו היה משתדל לכוון תמיד הרבה שמות הקדושים להיות מרכבה בהם בגופו ובנפש רוח נשמה שלו, אלא שכאן תפס המחבר לציין מה שאפילו מובא בשולחן ערוך, ושוה לכל נפש להתחזק בו לקיים. ומן הסתם גם אצל רבינו שמעבר לכל השמות שיש לכוון, השורה תחתונה שלו היה שעל כל פנים לא יגרע משויתי ה', שם הוי"ה. ועמש"כ בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה קכ בענין לכוון בשאר שמות הקדושים, שלכאורה אינם בכלל האזהרה שלא לכוון כוונות האריז"ל בתפילה.

Segment 9
HE:
עוד יש לציין ללקוטי מוהר"ן תנינא סוף תורה פב ז"ל וזה פרוש מחשבה – חשב מה (זוהר בראשית כד ותיקון סט) כשתמשיך לך אלקות הוי"ה במלוי אלפין (-בגמטריא מ"ה) כשתקשר תמיד במחשבתך אלקותו וכו' ע"ש.

Segment 10
HE:
ועוד יש להעיר, הרי השם יתברך הוא תכלית הטוב והמיטיב, ולכן על ידי שויתי ה', האדם תמיד מסתכל על הטוב (וכן בדף שהשאיר ר' ישראל קרדונר שפירש שויתי וכו' תמ -יד, יעקב איש תם, עליה, והידים ידי עשו, ירידה), ויזכה לקיים תורת אזמרה – ליקוטי מוהר"ן רפב .

Segment 11
HE:
והנה המעריך של הספר פתח כמו השולחן ערוך, שמתחיל עם ענין שבירת התאוות – יתגבר כארי לעמד בבקר וכו ', וכן כאן בסימן א' מספר על בוקרו של רבינו שכבר מקטנותו רצה להתגבר על כל התאוות, ובשולחן ערוך מיד אח"כ יש הגה מהרמ"א ז"ל שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלקים , כי אין ישבית האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו בישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול וכו' וכו' כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו וכו' עיין שם ומביא שם המקור בסוגריים – מורה נבוכים ח"ג פ' כב , הספר שרבינו הקדוש ממש אסר וגילה שמי שקורא בו זה כבר ניכר בפניו רחמנא ליצלן. ואכן בדברי המורה הנ"ל בעיקר מדגיש ענין של יראת הרוממות, ואילו רבינו הקדוש אמר וקבע שהעיקר הוא יראת העונש. וכאן בשבחי הר"ן מבואר שרבינו לקח את הענין של שויתי כדרך שמובא שם במגן אברהם (אות ג) מהראריז"ל , פשוט לצייר תמיד מול העינים שם הוי"ה ב"ה. ומחשבתו היתה טרודה בזה, ולא בהתבוננות של יראת הרוממות המתואר במורה והרמ"א . אלא שנראה לעניות דעתי שחלק מעבודת ציור האותיות הוא גם כן עבודה של יראת הרוממות, כי צריכים להאיר האותיות במהותם שהן אור אין סוף ב"ה כמבואר בליקוטי מוהר"ן, ואכמ"ל.

Segment 12
HE:
ויש לפרש בזה הטעות של שמואל הנביא ככתוב (שמואל א:טז:ו-ז) ויהי בבואם וירא את אליאב ויאמר אך נגד ה' משיחו. (ז) ויאמר ה' אל שמואל אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו כי לא אשר יראה האדם כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב.

Segment 13
HE:
ועיין שם בכלי יקר ז"ל כי האיש השלם עמד לפני ה', על דרך שויתי ה' לנגדי תמיד, לא כן האיש הבליעל וכו' וכו' וזה שאמר כאן בחשבו שאליאב הגון אמר, אך נגד ה' משיחו, רצה לומר אך נגד ה' עמד, על דרך שויתי ה' לנגדי תמיד, ולא ישליך אותו אחרי גוו, ע"כ.

Segment 14
HE:
ועל פי מה שביארנו למעלה י"ל ששמואל היה מעריך ומחשב בחי' השויתי ה' לפי גודל יראת הרוממות, והשם יתברך ענה לו העיקר הוא התבטלות לאותיות הוי"ה עד אין סוף ב"ה. וזה מה שהשם יתברך אמר לשמואל, אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו – ענין של גודל שיעור קומת יראת הרוממות. כי לא אשר יראה האדם, האדם בחי' שם הוי"ה במילוי של אלפים, שם מ"ה, וכמו שהבאתי לעיל מרבינו ומהזוהר שצריכים מחשבה – חשב מ"ה, להמשיך אלקותו יתברך, אכן זה רק בחי' מחשבה ושכל, בחי' העינים , וזה מה שכפל, כי האדם יראה לעינים , אכן, וה' יראה ללבב, זה בחי' התבטלות להאין סוף בציור אותיות הוי"ה ב"ה כנ"ל, וזה תלוי באבנתא דלבא ממש. ובזה מיושב לשון הפסוק, כי לפי פשוטו אינו דומה ראית האדם מהעינים שלו, למה ה' רואה לב האדם (והרמח"ל בספר אדיר במרום כבר פירש זה על נכון, עיין שם), ולפי דברינו א"ש ששניהם מדברים על ראית האדם, הראיה בבחי' עינים לחשוב מ"ה, והראיה מהלב להתבטל לאותיות הוי"ה ב"ה עד אין סוף ב"ה. וי"ל שזה מש"כ רש"י כאן ז"ל כאן אני מודיעך שאינך רואה (ספרי דברים יז ), עכ"ל, דהיינו שאתה צריך לראות האין סוף ב"ה.

Segment 15
HE:
אכן יש לנו דף מרבי ישראל קרדונר , שבו צייר לעצמו בענין השויתי , ה' – הטוב והמטיב. תמיד, זה תמ -יד, תם בחי' יעקב איש תם בחי' עליה , יד בחי' הידים ידי עשו , בחי' ירידה, ע"ש (נדפס בספר ישראל סבא). הרי שלקח לעצמו ענין השויתי להאמין שהשם יתברך טוב תמיד.

Segment 16
HE:
הרוצה לקיים שויתי , נלע"ד שטוב לכוון את הסוד המבואר בספר אדיר במרום של הר ה' יראה, שמסוד הראיה, מה שנראה צריך להופיע בעין הרואה ע"ש באריכות, ועי"ז מה שנראה מקבל תיקון מהרואה ע"ש. ולכן יש לכוון שלא רק שהשי"ת מסתכל עליו, אלא שגם הוא נחקק בבבת עינו כביכול. וקצרתי, כי יש הרבה עוד בזה, הכל כפי מה שתבין בסוד הנ"ל.

Segment 17
HE:
עוד מצאתי ענין לפעמים, לכוון על עצמו אותו אחד של הוי"ה, וללכת ככה מאות לאות.

Segment 18
HE:
ובענין שויתי , עיין ליקוטי מוהר"ן סוף תורה רכא ומש"כ שם.

Segment 19
HE:
וענין תמיד, לכאורה אינה ענין של המשכה בלי הפסקה, אלא התמדת הפעולה עוד הפעם ועוד הפעם, אפילו שיהיה הפסק זמן של יום או שבועה בין הפעולות, כמו שמוכח מעבודות בבית המקדש שכתוב עליהם תמיד.

Segment 20
HE:
אות י': כז"ל והיה רגיל לומר כל התחנות שאחר מעמדות ( יג *) הנדפסים אחר כל יום ויום והוא היה רגיל לומר כל התחנות כלם של כל הימים בפעם אחד, ע”כ. עמש"כ בליקוטי מוהר"ן ליישב הענין של תמימות ופשיטות נגד מה שרבינו כותב שם שצריכים לעשות המצוה עם שכל.

Segment 21
HE:
הנה המעיין בתפילות האלו יראה שכל תפילה מאד קשורה ותלויה באותו יום, ותמוה מאד איך יכולים להתפללה ביום אחר, שלכאו ' אין בזה שום תמימות ואדרבה ספק בכלל אם זה נחשב תפילה [הגם שיש את הסיפור עם הבעש”ט שפגש איש יהודי שהיה קורא כל יום את כל הסידור וכו ', והסיפור נדפס מחדש באריכות בספר אוצר נחמני אות עז, עם כל זה פשוט וברור שזה אך ורק בגלל שאותו יהודי לא ידע להבחין והיה עושה כל מה שהיה יכול]. ולכן נראה לעניות דעתי שמוכרח לומר שרבינו היה אומר את התפילות כמו שאנו אומרים בשבת קודש השיר שהלוים היו אומרים בבית המקדש, ביום הראשון היו אומרים וכו ', וכך יכולים להגיד כל התפילות של כל הימים.

Segment 22
HE:
אכן יש ליישב על פי המבואר בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות מהשבעה קבצנים, הקבצן הכבד פה שכתוב שם ז"ל החכמה נלקחת מאותו היום שהיה בו אותו הבריאה שממנו ההרכבה, אף על פי כן יכולים על ידי חכמה לקבץ כל אלו החכמו ת בשעה אחת עכ"ל. הרי מבואר שבאמת יש דרך בכל עת להכיל בו שאר הזמנים לתכליתם.

Segment 23
HE:
ויש להשוות את זה למה שרבינו גילה בשיחות הר"ן (אות ס) שאפילו בחוץ לארץ יכולים לנטוע את הכל מהקוים שיוצאים מאבן השתיה, ע"ש.

Segment 24
HE:
ועיין בתקונים חדשים של הרמח"ל, תקון ע' (עמ' תקיג ) שכז"ל וכל עובדין דאתעבידו בכל שתא יומין, כלהו ברזא דאדם קימין . בגין כך בסופא כתיב נעשה אדם (בראשית א:כו). דהא כל מאי דאתברי כלא ברזא דאדם הוה, דהוה נפיק חולקא ליומא (תרגום: וכל יום היה יוצא חלק). לבתר כלא אתחבר כחדא , ואפיקו אדם שלים בכלא, עכ"ל. הרי שהאדם כולל כל הבריאה של הימים הקודמים (ובאמת כל הבריאה היה ביום ראשון, רק שכל דבר נקבע ביומו, כמבואר ברש"י ריש פרשת בראשית – א:יד) .

Segment 25
HE:
אחר כתבי כל הנ"ל שמתי לבי, בסידור שערי ציון יש תפילות מיוחדות מהאריז"ל לכל יום ויום של ימות השבוע. ונכלל בסופם – בסוף התפילה המיוחדת לאותו היום, התפילה מהמעמדות לאותו יום. ובסוף יום שני כתוב הוראה ז"ל אח"כ יאמר וכו' וכו' והבקשה הכתובה בסידור של מעמדות סוף יום ראשון המתחלת יר"מ כו ' יוצרנו יוצר בראשית כשם וכו ', עכ"ל. וכן בסוף יום ג' יש הוראה להגיד מ'אנא באש' וכו' עד שומע תפלה – וזה כולל התפלה של המעמדות ליום שני. ותמוה הדבר מאד כנ"ל, וקשה לקבל כאן את היישוב שכתבתי על התנהגות רבינו. וחשבתי לתרץ, כי יתכן שהזמן לומר התפילות האלו של האריז"ל הוא באשמורת הבקר, כי כן כתוב בסוף התפלה, ואחר כך יאמר אדון עולם, משמע שהתפילה הזו זמנה לפני תפילת הנץ. וכיון שבקרבנות הלילה הולך אחר היום, על כן יכולים עדיין לבקש על היום שעבר. ואכתי צ"ע.

Segment 26
HE:
שבחי יג – ליתן צדקה הרבה פעמים. ציינתי להרמב"ם בפירוש המשנה אבות ג:טו הכל לפי רוב המעשה וכו ', שכתוב בדיוק את זה, שעדיף ליתן הרבה פרוטות זה אחר זה מליתן סכום גדול בבת אחת.

Segment 27
HE:
עיין בספר דרך צדיקים הובא בספר מאירת עינים שבסוף צוואת הריב"ש עמוד סז :

Segment 28
HE:
הה"ק ר' מ"מ מוויטעבסק זלה"ה קודם נסעו לאה"ק היה אצל הרה"ק ר' פנחס מקאריץ ז"ל ליקח ממנו פרידת שלום, וכמה ימים קודם בואו, היה הרה"ק ר' פנחס ז"ל מכין עצמו לקראת בואו, והיה מייפה חדריו, ואמר, הרי מלך ישראל יבא הנה לכן צריכין להכין לקבל פניו בכבוד, כיאות לפני מלך ישראל ויהי כבואו אליו, אמר אליו הה"ק ר' פנחס ז"ל בדרך הלצה, הנה מה עושים רביים כשבאים יחד, הלא מדברים לשון הרע, לכן אדבר, הנה זה הזקן (הוא הה"ק יעקב יוסף הכהן ז"ל פולנאה ) הדפיס אלף ספרים, ולקח בעדם אלף אדומים, למה היה צריך זאת, והרי היה יכול להדפיס רק ספר א', והייתי אני לבדי נותן לו אלף אדומים. ובמדרש פנחס אמר שלא היה עדיין ספרים כאלו, כי הוא תורה מגן עדן, עכ"ל.

Segment 29
HE:
שוב מצאתי בלקוטי הלכות (הלכות מנחה ו:ד מובא בעצות ישרות, צדקה ג) עוד טעם למה עדיף ליתן פרוטות, כי כאשר נותנים נדבה קטנה אין חשש של גאות ורמות רוח, כי לא יחזיק מעצמו שעשה משהו מיוחד.

Segment 30
HE:
וע"ע רש"י בפרשת ראה עה"פ נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך וכו' (דברים טו:י ) ז"ל נתון תתן לו. אפילו מאה פעמים. לו. בינו ובינך. כי בגלל הדבר. אפילו אמרת ליתן, אתה נוטל שכר האמירה עם שכר המעשה, עכ"ל. הרי שמאותו פסוק יש לימוד ליתן אפילו מאה פעמים, ויש לימוד שגם האמירה הוא מצוה, ויש לימוד גם לעשות בצנעה איתו , וכל שכן מתן בסתר לגמרי.

Segment 31
HE:
יג . ענין שלא צריכים שום חכמות, עמש"כ בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה מד.

Segment 32
HE:
טו. והיה רגיל בנדרים מאד מאד , שכמה פעמים כשבא היום קבל עליו בנדר וכו' ע"ש.

Segment 33
HE:
וכן מצינו בדוד המלך ע"ה (מדרש שמואל כו:א הובא ברש"י שמואל ב:ז:ד) רבי סימון אומר, האדם הזה שאני משלחך אצלו נדרן הוא, כענין שנאמר (תהלים קלב:ב-ג ) ' אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב, אם אבא באהל ביתי', שמא יאמר איני אוכל ואיני שותה עד שאעשה כך, ונמצאתי מפסידו, ע"כ (לשון המדרש: כדי שלא יהא לו בושה אצל הסנהדרין, ע"כ, והכוונה להבושה שיש בהתרת נדרים כמבואר במסכת כתובות מחלוקת עם הבעל מקפיד שלא יתבייש אשתו בזה) .

Segment 34
HE:
ועיין בנדרים ריש דף ח. ובר"ן שם ז"ל אלא הכי קאמר מנין שדבר הגון הוא להשבע לקיים את המצוה ואפי' כשרים שנמנעין משבועה נשבעין הן בכך, שנאמר נשבעתי ואקיימה, כלומר שהרי דוד היה עושה כן, ע"כ. אכן עיין בר"ן שם דף ט. (ד"ה כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן) שזה אינו אלא בדברי מצוה שכבר מחוייבים בהם.

Segment 35
HE:
בספר כוכבי אור, שיחות וספורים מרבנו ז"ל אות טו – שאל אותו מוהרנ"ת הלא על פי הגמרא אינו נכון לנדר, והשיב: וכו' (מתכונים לשלימזלנקים כמוכם), ע"כ.

Segment 36
HE:
עיקר הסוגיא בנדרים דף ט. שהמשנה קובעת שכשרים לא נודרים אלא מתנדבים, והגמרא שואלת שזה כאילו לא כר' מאיר שסובר שהכי טוב שלא תדור כלל אפילו מלנדור ולקיים, ור' יהודה סובר שהכי טוב לנדור ולקיים. והגמרא מיישבת שיתכן כרבי מאיר ושאני נדבה, שאפילו רבי מאיר סובר שעדיף לקיים נדבה, ופירש הר"ן דהיינו כאשר יש רצון גמור וכשר הדבר לעשות אז מיקרי נדבה, וכן הוא במה שהגמרא מיישבת לענין נזיר, היכא שמקבל עליו הנזירות באופן שכל כך כוונתו רצויה דליכא למיחש לבא לידי תקלה (-אע"פ שבאוקימתא שהביאו באמת נטמא). ואחר כך הגמרא מיישבת כעי"ז לדעת רבי יהודה, שלא אמר עדיף לקיים אלא לענין נדבה, וכנ"ל.

Segment 37
HE:
ולפי זה מבואר כוונת רבינו, שלפי הגמרא מבואר שכאשר הכוונה רצויה וחזקה , הכי טוב לידור ולקיים.

Segment 38
HE:
ועיין בשולחן ערוך, יורה דעה רג:ז שלא הביא חילוק של הגמרא, אלא סתם ז"ל מי שנדר נדרים כדי לכונן דעותיו ולתקן מעשיו, הרי זה זריז ומשבח וכו' וכו' ובנדרים אלו וכיוצא בהם אמרו חכמים, נדרים סיג לפרישות, ואף על פי שהם עבודה, לא ירבה אדם בנדרי אסור ולא ירגיל עצמו בהם, אלא יפרש מדברים שראוי לפרש מהם, בלא נדר, ע"כ.

Segment 39
HE:
ועיין בנדרים דף כ. תנא לעולם אל תהי רגיל בנדרים שסופך למעול בשבועות (נ"א בנדרים).

Segment 40
HE:
ועיין בנדרים ריש כב . שפתח לו פתח להתיר נדרו, אילו הוה ידעת דפתחין פינקסך וממשמשין בעובדך מי נדרת, ופירש הר"ן ז"ל שמתוך שהוא נודר נראה שהוא מחזיק עצמו כחסיד שלא יכשל בנדרו, ומתוך כך מן השמים פותחים פנקס זכיותיו וממשמשין במעשיו, עכ"ל.

Segment 41
HE:
טז .

Segment 42
HE:
ואמר שמי שהוא רק חכם אמת אפלו עכו"ם, מאחר שהוא רק חכם אמת, ראוי שלא יהיה אצלו התאוה הזו נחשבת לתאוה כלל וכו' עיין שם.

Segment 43
HE:
היום שכולם יודעים ומודים להמושג של הולי, מעט החומר שממנו נשתל ונבנה כל הבלי עולם הזה, כי הרוב אויר רק, וכמבואר ברמח"ל ובספרי קבלה שהשם יתברך נתן צורה להולי הזה לכל דבר ודבר בבריאה. ומובן שמותר האדם מן הבהמה כמעט כלום, וכן כל יופי של האשה נמחק כרגע. ואם ישתנה צורתה טיפה, היא כבר תהפוך לכעורה נמאסת. [וכל זה בנוסף למה שהחומר בעצמה מתרקבת , והיא כלי מלאה קיא צואה וכו'].

Segment 44
HE:
ואמר כי מי שהוא חכם בחכמת הנתוח ויודע סדר האיברים של האדם כפי חכמת הנתוח , ראוי שיהיה נמאס אצלו התאוה הזאת בתכלית המאוס , ע"כ.

Segment 45
HE:
י"ל בזה מה דאיתא בקידושין פב . טוב שברופאים לגיהנם . דוקא הטוב שבהם, כי מי שהוא באמת רופא טוב דהיינו שמבין סדר האיברים וראוי לו למאס בתאוה זאת, ועכ"ז ממלא תאותו כשאר העם, הרי ראוי לגיהנם ר"ל.

Segment 46
HE:
והיה מרבה לדבר בענין זה, בענין בטול ומאוס תאוה זו. ואמר: שאי אפשר לדבר מזה עם אנשים שכבר נתגשמו בענין זה. כי בר נתערבו דמיהם כל כך עד שנתערב דעתם עד שאין יכולים להבין כלל, ואין נכנס בלבם כלל שאפשר למאס תאוה זו, על כן אי אפשר לדבר בזה הרבה, עכ"ל.

Segment 47
HE:
בתחילה כתוב שהיה מרבה לדבר בענין זה, ומסיים, שאי אפשר לדבר בזה. וי"ל שהוא היה מרבה לדבר, כי ידע עם מי היה מדבר, או מכוחו שהיו נגד פניו, אבל אחרים אי אפשר להם לדבר בזה הרבה.

Segment 48
HE:
ובגדר זה של השתקעות בתאוה עד שאינו מוכן להבין מיאוסו. נראה שכן מצינו בזוהר הקדוש פרשת ויצא (עמ' שמב – קמח., הובא בספר זיז שדי טז .) ז"ל נוקבא דס"מ נחש אקרי , אשת זנונים, קץ כל בשר, קץ הימים וכו' וכו' קשיטת גרמה בכמה תכשיטין כזונה מרחקא , קיימא בריש אורחין ושבילין לפתאה בני נשא. שטיא דקריב בהדה, אתקפת ביה ונשקת ליה, ומסכת ליה חמרא דדורדייא (-שמרים) דמרורת פתנים. כיון דשתי אסטי אבתרה. לבתר דחמאת לי סטי אבתראה מאורחא דקשוט , אפשיטת גרמה מכל תיקונין אינון דהוה מתקנא לגבי ההוא שטיא. דיקונין דילה לפתאה בני נשא, שערהא מתקנן סומקא כוורדא . אנפהא חוורן וסומקן. באודנהא תליין שית תקוני אטון מצרים וכו' עיין שם. הרי מבואר שבתחילה האדם אינו נפתה לזנות עד שיהיו כל או הרבה תיקונין של יופי, אבל אחר שהוא כבר סוטה אחריה, אז היא מתפשטת התיקונין , והרי האדם נמשך ולהוט אחרה אפילו שהיא נשאר קיא צואה. וזה כענין מה שרבינו אמר, שבכהאי גוונא אינו מוכן להבין מיאוס התאווה.

Segment 49
HE:
ולא היה משגיח כלל בתחלה לשבר תאות אכילה, רק אדרבה, בתחלה היה אוכל הרבה מאד מאד , הרבה יותר משאר בני אדם, ואמר שאז היה ממשיך כל התאוות לתוך תאות אכילה, ע"ש.

Segment 50
HE:
וכן כתוב בחיי מוהר"ן אות צב. ועמש"כ בפרשת בהעלותך ע"ה והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו גם בני ישראל לבקש בשר (במדבר יא:ד ).

Segment 51
HE:
אבל מאחר שיהיה לו איזה שכל בעלמא בעת הנסיון בודאי יוכל לעמד. הנה ידוע הכלל מהגמרא שאין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, ומובא כמה פעמים בספר ליקוטי מוהר"ן. אלא שיש לציין למה שהרמח"ל גילה בספר אדיר במרום (עמ' תרפב -ד, מכון רמח"ל ) שכל עוד שיש לאדם דעת, הרי הוא דבוק לשורשו בקדושה, ואין האדם חוטא, רק כאשר נחסר הדעת לגמרי ואז הוא מנותק משורשו, אז חוטא. ע"ש.

Segment 52
HE:
ואמר: שאצלו זכר ונקבה שוים , דהינו שאין לו שום מלחמה וכו' ע"ש. מבואר יותר לקמן אות יח , וכן בחיי מוהר"ן תרד.

Segment 53
HE:
יז . גם אמר שהזווג של הצדיק האמת, קשה עליו ענין זה. ולא די שאין לו שום תאוה כלל, כי אם אדרבא יש לו יסורין זה ממש, כמו יסורי התינוק בשעת מילה, ע"ש.

Segment 54
HE:
עיין במסכת יומא סט: כשתפסוהו ליצר הרע תלתא יומי בנוקבא דתהומא רבא, לא היה נמצא לחולה ביעתא בת יומא, ועיין בזוהר פרשת תולדות קמ : ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא, אמר רבי אחא מפני מה היא עקרה, מפני שיצר הרע אינו נמצא בכחו בעולם, ועל כך אין נמצא פריה ורביה זולתי בתפלה וכו' ע"ש.

Segment 55
HE:
צריך ביאור, אם יש ל צדיק צער בתשמיש , מצד פחיתות המעשה, שעוסקים באברים של שתן ודם... הלוא זה מצד השכל, ולכן מובן שצדיק יסבול מזה במוחו, אבל למה תהיה לו צער כמו צער המילה, שהוא צער וכאב באבר גופ ו.

Segment 56
HE:
שאלתי גרא"ק וטען: הצער של הצדיק אינו מוגבל לשכל, כי הצדיק חי ברגישות רוחנית כה גבוהה שכל חוסר שלמות – גם במעשה מותר וקדוש – משפיע עליו בצורה כוללת, גופנית ונפשית. הכאב של ברית מילה נבחר כדוגמה כי הוא מייצג כאב גופני שקשור לקיום מצווה, ובכך הוא משקף את החוויה של הצדיק: מעשה קדוש שדורש מגע עם הגוף, ולכן כרוך בכאב פיזי ממשי, ולא רק בהבנה שכלית של פחיתות המעשה , ע"כ.

Segment 57
HE:
יח . ואמר: שאצלו איש ואשה שוין , הינו שאין מגיע לו שום צד מחשבה כשרואה אשה וכו '. כבר כתוב לעיל סוף אות טז , וכאן ממשיך לקשר את זה לענין יראה ממלאך. וכן הוא בספר חיי מוהר"ן תרד.

Segment 58
HE:
ויש לציין שיש מלאכים בצורת אנשים ויש בצורת נשים (היכלות דרבי ישמעאל כהן גדול, הובא בספר עמק המלך א:ד).

Segment 59
HE:
שאינו מתירא לא מאשה ולא ממלאך. ובזה יש הרבה לבאר. כי מי שיש לו עדין איזה צד פחד כל שהוא מהרהורי אשה , אפלו אם הוא נקי בזה רק שאני נקי בתכלית הזכוך, ועדין יש לו איזה פחד כל ש הוא מזה, הוא צריך לפחד ממלאך, ע"ש. עיין ברש"י בספר יהושע עה"פ ויבאו הנערים המרגלים ( ו:כג ) שכז"ל ובלילה הראשון היו כמלאכים, ששמרו עצמן מן העברה עם רחב הזונה, לכך נקרא שם מלאכים ( ו:כה ), ולכך נקראו אנשים ( ו:כב ), מלאכים, נערים, עכ"ל.

Segment 60
HE:
ועיין במסכת נדה ( יג .) שרב יהודה היה מותר לאחוז באמה להשתין כיון שאימתא דמריה (הקב"ה) עליה דקרי שמאול עליה אין זה ילוד אשה , ע"כ, הרי שכיון שהיה כמלאך לא היה חשש שירגיש ויהרהר עי"ז .

Segment 61
HE:
יט . לכאורה מבואר שרבינו בילדותו היה הולך למקוה לפני שחרית, ולא מיד בחצות לילה. ואף על פי שיתכן שזה היה מן המכרח מחמת הקרירות, שאי אפשר לטבול במי קרח ולהיות שוב כמה שעות בחוץ, לא נראה ששום דבר כזה היה מונע רבינו מלעשות מה שהיה הכי טוב ומעולה, כי אפילו מה שהיה עושה היה בבחינת בלתי אפשרי, ועוד אם כן היה לו לפרט שבימי הקיץ כן היה נוהג.

Segment 62
HE:
וסבא היה מספר איך שר' ישראל קרדונר היה הולך למקוה מיד בקומו בחצות לילה (הגם שזה היה מעין של האריז"ל שהוא קר, אבל אינו דומה כלל לקרירות שיש באוקרינה).

Segment 63
HE:
כא . בענין שבירת התאוות ותאות אכילה, עיין שיחות הר"ן אות קעא .

Segment 64
HE:
כב . איכא אנא . מה שהביאו בשם הגר"א שהיה חכם בשם זה, לא מיישב כלום, ואדרבה זה פלא יותר גדול, איך דוקא מי ששמו אני, הוא היחיד שנשאר ענו בדור. ועל כרחך כדברי רבינו. ועמש"כ בסוף מסכת סוטה דף מט:.

Segment 65
HE:
כד. בענין יסורין הארכתי באנגלית. ויש הרבה מראה מקומות, ואתחיל עם זה, עיין ליקוטי מוהר"ן תורה קע . ועיין בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מבעל תפילה, ואצל אלו האנשים שקרבם להשם יתברך, היה תענית או סגוף גדול יקר יותר מכל התענוגים שבעולם, כי היה להם תענוג מתענית יותר מכל התענוגים שבעולם, ע"ש.

Segment 66
HE:
והנה ע"ע בספר תורת נתן לר ' נתן שפירא תלמיד האריז"ל פרשת נח, ז"ל הקליפות צעקתם בא לפני והוא מבחוץ כאשר אמרנו, כי מבפנים לא לפניו חנף יבא, ומאותה הצעקה באים היסורים על הצדיק, ואותם היסורים גורמים אהבה גדולה בין השכינה לת"ת מפני שבאותה שעה אשר החיצונים שולטים בצדיק ונותנים לו יסורים אינם צועקים לפני ה' וכו' ע"ש.

Segment 67
HE:
ואמר שהסגוף לאחז עצמו לבלי לחכך ע צמו כלל, זהו הסגוף הגדול ביותר וכו' ע"ש באריכות.

Segment 68
HE:
ובאמת מצינו כבר בגמרא שזה נקראת צערה, עיין בתענית (יד.) ז"ל ושאר כל מיני פורעניות המתרגשות כגון חיכוך חגב זבוב וצירעה ויתושין ושילוח נחשים ועקרבים לא היו מתריעין אלא צועקין , ע"כ. הרי חישבה הגמרא את החיכוך ראשונה לכל המיני פורעניות.

Segment 69
HE:
כד. שאלה גדולה שהיה לי כמה שנים, איך רבינו אמר שעשה את כל הסיגופים, והלוא בטח הוא לא עשה דברים כמו שרבי יהודה החסיד כותב על אחד שעמד ערום לפני הדבורים וכו ', כי דבר כזה אי אפשר לעשות בלי שידע השכונה.... אז דחקתי ליישב שאולי במחשבה וכו ', אבל עכשיו עם יישוב הדעת בס"ד לכאורה התירוץ הנכון והפשוט הוא שכאלו דברים שצייר רבי יהודה החסיד לא כיוון עליהם רבינו כלל, והם לא בכלל סיגופים אלא בכלל תיקון על חיוב מיתה, וכמעט שמתירים את עצמן למיתה ומקבלים למות ממש , ולא זה בכלל הסיגופים שהם סתם להגביר כח הנשמה על הגוף. [ועיין במסכת תענית דף כב : על כולן (-הצרות הנזכרות) יחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית, רבי יוסי אומר אין היחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית שמא יצטרך לבריות ואין הבריות מרחמות עליו, ופירש המהרש"א (ח"א ד"ה ויהי) דהיינו שמתוך כך אנשים דנים אותו כמאבד עצמו לדעת, שדינו הוא ש'אין מתעסקין עמו לכל דבר (כמבואר ברמב"ם הלכות אבל א:יא – יפה תלמוד ד"ה ואין), הרי שיש בסיגוף של תענית ספק רחוק שימות, אבל לא ספק מספיק שהתנא קמא חש לו , ועיין מש"כ בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה מד ].

Segment 70
HE:
סגף בא"ת ב"ש חור. חורים כפשוטו שיאיר הנשמה. חור, מלשון חירות. וי"ל שזה גם מלשון לבן – ח י ור (כמפורש במסכת מגילה דף יב .).

Segment 71
HE:
שבחי הר"ן ח"ב – נסיעתו לארץ ישראל

Segment 72
HE:
א. והנסיעה שלו לקאמיניץ היתה פליאה גדולה ... ואחר-כך נכנס הוא זכרונו לברכה, עם האיש הנ"ל לתוך כמה וכמה בתים ועשו להם איזה שיכות לכנס שם, ובקצת בתים צוו לתן להם יין שרף וכיוצא בזה, והיו בתוך הרבה בתים מאד ואין שום אדם בעולם יודע כונתו מה עשה שם , עיין שם. וכן בספר חיי מוהר"ן ר' נתן כותב כמה פעמים שאין אחד יודע כוונת רבינו בנסיעות שלו.

Segment 73
HE:
והמחקרים קרוב לימינו צדדו שזה היה מקושר לענין המשיח של שקר פרנק ותנועתו (ולכאורה לא קשור למה שרבינו גילה בליקוטי מוהר"ן סוף תורה כט כסף נבחר לשון צדיק, סופי תיבות פרנק). ויש אומרים שבאותו עיר הבעש"ט ור' נחמן מהורדנקה היה להם ויכוח עם הפרנקים (ויש אומרים שזה היה בלבוב ). והחוקרים טוענים שרבינו נכנס לכל בית שהיה מהפרנקים באותו זמן של הויכוח . ועסק לתקן את זה.

Segment 74
HE:
ב. ואמר רבנו ז"ל: מי שיודע מפני מה היתה ארץ ישראל תחלה ביד כנען ואחר כך באה ליד ישראל הוא יודע מפני מה הוא היה תחלה בקאמיניץ ואחר כך בארץ ישראל, ע"כ. בטעם הדבר ע' זוהר פרשת נח ( עג : - והוא כענין שבת שבע היתה תחילה נשואה לאוריה החתי), וזוהר פרשת לך לך (פג. – כמו שאברהם היה צריך להיות מצורף קודם במצרים), וע' לקוטי הלכות, יו"ד ב' הלכות מילה ג' (-שאם לא כן כיון שהיו חוטאים ישראל מיד היה מקיאן עולמית), ובהלכות הרשאה כתב שזה היה נגרם מחטא אדם הראשון שעל ידה הקליפה מקדמת לפרי . וע"ע זמרת הארץ, תורה לח.

Segment 75
HE:
ובספר עמק המלך, שער ו' – עולם התוהו פרק מח, כז"ל וכל זה הוא לפני מלוך מלך לבני ישראל בסוד עולם היקון . וזהו סוד 'יעבור אדוני לפני עבדו (בראשית לג:יד ), כי בכל מקום הרע קודם אל הטוב. ובזה תבין למה נתנה ארץ ישראל קודם לכנען, ולמה ירד אברהם למצרים קודם שנימול וקודם שנולד יצחק, ולמה ירדו ישראל למצרים קודם מתן תורה, ולמה נתנה בת שבע לאוריה קודם דוד. אבל במחשבה קדמה המוח דהיינו האור הטוב, ובמעשה קדמה הקליפה וכו' עכ"ל.

Segment 76
HE:
י. וכששאלו אותו למה אתה אומר עכשו ששמך כך ואחר כך שם אחר וכן בשם מקומך? השיב להם גם כן שכל שם ושם הוא כפי המדה והספירה שנאחז בו וכו' ואני ברוך השם כלול מכל, ע"ש.

Segment 77
HE:
עיין דברי רב נחמן במסכת מגילה ( יב :) שמרדכי היה מוכתר בנימוסו, עמש"כ שם.

Segment 78
HE:
י. והשיבו לו, מחמת שבכל ערב שבת קדש הנשמה זו עולה למעלה ונשמה היתרה באה למטה, ואצלך הלכה הנשמה שלך, ונשמה יתרה אינך זוכה לקבל, על כן נשאר גופך כאבן, ע"כ.

Segment 79
HE:
לא ידעתי מאיפה לקחו את זה שהנשמה של חול מסתלקת (ביצ ה טז . יש נשמה יתירה, זהר שמות קלו: שנשמות עולות, לא שמסתלקות אלא יש להם עליה), ואדרבה הרמח"ל כתב בפירוש (קל"ח פתחי חכמה, פתח קלב:ב עמ' שסב-ג) ז"ל נשארת הנשמה הראשונה – נבלעת ומכוסה תחת היתירה, עכ"ל (וכן לעיל מיניה כז"ל כי למטה אין הנשמה הראשונה יוצא מן הגוף, אלא שתי נשמות נמצאות כאחת, עכ" ל ) . וכן מצאתי להדיא בזוהר הקדוש (פרשת משפטים דף צח.) ז"ל תא חזי ביומא דשבתא בשעתא דאתקדש יומא נפקי נשמתין מגו אילנא דחיי וכו' ודא הוא נשמתא אחרא. ואף על גב דדא זמינא ליה, נשמתא דהוה ליה בקדמיתא שארה בקדמיתא כסותה וענתה לא יגרע כמה דאתמר , ע"כ . הרי שאלו המתנגדים טעו לגמרי.

Segment 80
HE:
אכן מה שכן מצינו הוא בזוהר ויקהל (רד:) ז"ל בגין דבחול רוחא אחרא אזלא ושטיא ושרא על עמא, וכד בעי בר נש לנפקא מן ההוא רוחא ולאעלא ברוחא אחרא קדישא עלאה , בעי לאסחאה גרמיה למשרי עליה ההוא רוחא עלאה , עכ"ל.

Segment 81
HE:
יד. אך אשת הרב דקהלת קדש חאטין שהיתה מלמדת ובכתה וצעקה כל הלילה, והתחילה היא גם כן לומר לו כאלה. מפני מה הוא דומם. וכמדמה שקלל אותה. ואמר לה: הלואי הייתם שותקים גם אתם, היה טוב לפניכם ע"ש.

Segment 82
HE:
איני מכריע בזה כל עיקר, רק שצריכים לציין פה מה דאיתא במסכת סוטה דף כב . בתולה צילנית ואלמנה שובבית הרי אלו מבלי עולם, ופרש"י ז"ל ציילנית , בעלת תפלה, עכ"ל. אגב, ציילנית בגמטריא נ נח נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. והטעם מבואר שם שמדובר בנשים מכשפים, שעושים כישוף לצער אחרים, ואז כאילו מתפללים עליהם ומסירים הכישוף. ואכן כאן לכאורה אי אפשר שהיה דבר כזה. ומכל מקום יש מושג של ציילנית שהיא מבלי עולם.

Segment 83
HE:
יד. אם אתם תשתקו – ישתק הים מעליכם גם כן. וכן הי ה ופסקו מלצעק ושתקו, ע"כ. עיין לקוטי מוהר"ן לח:ב . ובאות ג' שם שבשעת רוח סערה אין ביכלת לדבר בדרך ישר.

Segment 84
HE:
ויש לציין עוד לתורה ו' בליקוטי מוהר"ן שהוא כוונות אלול, בו בזמן שזה קרה, ורבינו מפרש שם את הפסוק הנותן בים דרך וכו' וגילה את הענין שעל האדם לשתוק כאשר מביישין אותו.

Segment 85
HE:
ודבר רבנו ז"ל עם החכם וכו' שיקח אותו לירושלים, כי אמר שאינו רוצה להיות לא בצפת ולא בטבריה, עכ"ל.

Segment 86
HE:
וצריך עיון קצת, כי בחיי מוהר"ן אות קלג . כתוב: ואמר שגם מטעם זה הוא נוסע לארץ ישראל כי מקדם כשהיה צריך דבר מזקנו רבי נחמן ז"ל השוכב בארץ ישראל, היה שולח את הצדיק רבי ישעיה וכו' על כן הוא נוסע לארץ ישראל כדי לדבר עם זקנו ז"ל ולהעמיד עמו אפן איך יוכל לידע ממנו תמיד מה שהוא צריך לידע על ידו, עכ"ל.

Segment 87
HE:
אולי י"ל שרבינו חשש מתחילה שלא יזכה להגיע לירושלים, אכן אילו היה מגיע לירושלים היה פועל תיקונים עוד יותר נוראים ולא היה צריך להעמיד אפן להיות בדיבורים עם זקנו. ואולי היה משיג דרך להיות בקשר ישירות עם אבי משפחתו – דוד המלך ע"ה הקבור בירושלים.

Segment 88
HE:
יח .

Segment 89
HE:
ואמירת התורה של הצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל היה בהתלהבות גדול ובצעקה גדולה ולא נשמע שום דבור, רק לבסוף סים : כך הוא עקר עבודת הבורא יתברך. ורבנו זכרונו לברכה היה משבח ומפאר התורה שלו בלי ערך, כמעט שאין דגמתו , ע"כ.

Segment 90
HE:
וכן מצינו ברבינו עצמו, עיין חיי מוהר"ן יח . מאמר אמצעותא דעלמא (לק"מ כד) נאמר בקיץ וכו' ואמר אותו ביראה גדולה ובהתלהבות עצום ונשגב כל כך עד שלא יכלו השומעין להבין כלל מה הוא אומר עיין שם.

Segment 91
HE:
ששלמות היה רק להצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל. ואכן " קלסקאר " בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

Segment 92
HE:
כב . עד שזכה שבא על השגה שיוכל לעבד את השם יתברך אפלו כשלא יוכל חס ושלום, לקים המצוות. כי השיג את העבודה של אבות העולם שהיה להם קדם מתן תורה, שקימו כל המצוות אף על פי שלא עשו את המצוות כפשוטן. כמו יעקב אבינו שקים מצות תפלין על ידי המקלות אשר פצל כידוע וכיוצא בזה, עד שהשיג איך לקיים את כל המצוות בדרך זה כשיהי ה אנוס שם במקום שימכרו אותו חס ושלום, ע"ש. וכן מובא בקיצור בחיי מוהר"ן אות קמב .

Segment 93
HE:
ועיין מה שדנתי בזה במסכת חגיגה דף ו: שלולא דברי רבינו היה מקום לאמר שרק לפני הדיבור היה יכולת כזו, ע"ש.

Segment 94
HE:
ועוד יש לעיין בזה מה חיובי מצות של יהודי שנמכר לגוי. כי עבד עברי אינו מחוייב בכל המצות, כך כתבו הראשונים והכסף משנה (אכן המלאכת שלמה במסכת ברכות ג:ג כתב שעבד עברי חייב בכל המצות כשאר ישראל אחר לבד שמותר בשפחה כנענית). בירושלמי ברכות ג:ג עבדים מניין, שנאמר שמע ישראל יא"י אחד את שאין לו אדון אלא הקדוש ברוך ה וא יצא העבד שיש לו אדון אחד. וראיתי אלו שתפסו שזה הטעם שייך גם לעבד עברי, אבל בפשטות הולך רק על עבד כנעני. ועוד לא מצאתי גדר חיוב מצות של יהודי שנמכר לגוי . במסכת גיטין ריש לח. מבואר בגמרא לפירוש רש"י שעובד כוכבים קונה ישראל רק למעשה ידיו שנאמר (ויקרא כה) וכי תשיג יד גר וגו' או לעקר מפשחת גר . ולפי שיטת רש"י שם גוי לעולם אינו יכול לקנות ישראל, אבל לפי תוספות (ד"ה אבל ורמב"ן רשב"א ריטב"א ) גוי יכול לקנות ישראל בחזקת כיבוש מלחמה . [בפרשת בהר עה"פ לא תעשו לכם אלילם ( כו:א ) פרש"י ז"ל כנגד זה הנמכר לגוי, שלא יאמר הואיל ורבי מגלה עריות אף אני כמותו, הואיל ורבי עובד עבודה זרה אף אני כמותו, והואיל ורבי מחלל שבת אף אני כמותו, לכך נאמרו מקראות הללו, עיין שם. ומשמע שאינו חייב אלא במצות לא תעשה] . וגם צ"ב ממה נפשך, אם יוכל לקיים את המצות בדרך הקדמונים שלפני מתן תורה, למה לא לקיימם כנתינתם, למה יתנו לו לקיימם רק בדרך הקדמון. וי"ל שדרך הקדמון הוא דרך סתר ולא יבינו. ועל כל פנים לכאורה משמע שכיון שיהודי נמכר לגוי אין עליו חיוב ממש לקיים המצות, או מטעם עבדות או מטעם אנוס, ולכאורה יש נפקא מינה משני הטעמים האלה אם יש ענין להשתדל לקיים את המצות כנתינתן, כי אם הפטור הוא מחמת עבדות לכאורה אין להעבד לקיים המצות שלא מצוה בהן בפריקת עול בעליו. ואם כן, אם הטעם משום פטור של עבדות, ולא חל על העבד חיוב חלק מהמצות, יש לעיין אם יהיה ענין לקיימם בדרך קדמון.

Segment 95
HE:
ואם הכוונה של רבינו שיהיה נמכר לאיזה ארץ רחוקה וישיג חירות שם, למה לא תהיה חייב לקיים המצות כנתינתן.

Segment 96
HE:
כב . והיה שם צעקה גדולה בין הישמעאלים (המן המן דהינו גיוואלד ), עכ"ל. התרגום עה"פ רגע הים ויהמו גליו (ישעיה נא:טו ) דנזיף בימא והמן גלוי, הרי "המן" לשון הרמת וטירוף גלי הים.

Segment 97
HE:
לד. שאם היה יודע שהוא עכשו באותה המעלה ומדרגה של אשתקד אינו רוצה את עצמו כלל רק בכל פעם הוא עולה ממדרגה למדרגה, ע"ש.

Segment 98
HE:
עמש"כ בספר חיי מוהר"ן אות טו: מי שרוצה להיות יהודי, דהינו לילך מדרגא לדרגא וכו '.

Segment 99
HE:
לו. פעם אחד שלח מלך אחד שלשה אנשים למדינה עם דבר סתר למלך אחר. והם עברו בתוך המדינות שהיו שם חולקים על המלך. והראשון נהג עצמו בחכמה וכו' ע"ש. וי "ל שזה דרך הגשר. עוד כז"ל והשני עבר לשם, ועמדו בני המדינה על הדבר, והבינו שיש לו דבר סתר ותפסו אותו וכו' ע"ש. י"ל שזה דרך קריעת המים. עמש"כ בחיי מוהר"ן שלב.

Segment 100
HE:
אמר המלך: להשלישי מגיע שכר יותר מכלם, כי כבר נתפס במצודתם, ובודאי גם הוא היה רוצה להעלים אך לא עלתה ביד ו , ונתפס בידם. וענו אותו ויסרו אותו ביסורים וענויים כאלו שאם היה מגלה סוד אחד היו הכל רצים אחריו, ואף על פי כן עמד בנסיון כזה ולא גלה דבר, על כן מגיע לו שכר יותר מכלם.

Segment 101
HE:
עיין בליקוטי הלכות, התחזקות לז – והוא מעלה גדולה כשיש עדין יצר הרע לאדם, כי אז יכול לעבד אותו יתברך עם היצר הרע דיקא . דהינו להתגבר מתוך חמימות היצר הרע, להמשיך ממנו לתוך עבודה מעבודתו יתברך. ואם אין יצר הרע לאדם, אין עבודתו נחשבת כלל. ובשביל זה מניח השם יתברך היצר הרע שיתפשט כל כך על האדם, וביותר על מי שחפץ באמת להתקרב אליו יתברך. אף על פי שעל ידי התפשטותו והתגברותו כל כך הוא מביא את האדם למה שמביא לכמה עוונות ופגמים גדולים, אף על פי כן הכל כדאי אצלו יתברך בשביל התנועה טובה, מה שבתקף התגברותו של היצר הרע מתגבר עליו האדם באיזה תנועה ובורח ממנו, שזה יקר אצלו יתברך ביותר מאלו עבד אותו אלף שנים בלי יצר הרע. כי כל העולמות לא נבראו כי אם בשביל האדם, שכל מעלתו וחשיבותו היא מחמת שיש לו יצר הרע כזה והוא מתחזק כנגדו. על כן כל מה שהוא מפשט ביותר ויותר, כמו כן הוא יקר בעיניו יתברך יותר כל תנועה בעלמא שהוא מתחזק נגדו. והשם יתברך בעצמו עוזרו לזה, כמו שכתוב ה' לא יעזבנו בידו, עכ"ל.

Segment 102
HE:
(ועיין בליקוטי הלכות או"ח הלכות ברכות הריח ד:ב,ג שלפעמים עבירות מעוררים האדם לתשובה).



# shivchey א
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/א/

shivchey א
Source: https://ajew.org/reader/shivchey/4/א

Segment 1
HE:
א. ז"ל בהיותו בימי קטנותו בא על דעתו לפרש מהעולם, ורצה לשבר תאות אכילה, אך עדין היה בשכל קטן, ונדמה לו שזה אי אפשר שיניח מאכילתו כפי מה שהיה רגיל לאכל בבקר ובצהרים וכו '. על כן ישב עצמו שיהיה בולע כל מה שיאכל, דהינו שלא יהיה לועס מה שיאכל רק יבלע כמו שהוא וכו' עיין שם.

Segment 2
HE:
יש לעיין מה הקשר וההמשך – לפרש מהעולם ורצה לשבר תאות אכילה, או שהם שני דברים נפרדים.

Segment 3
HE:
ענין שהתחיל בענין אכילה, לכאורה על דרך המדרש שהביא תוספות (כתובות קד.) עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו.

Segment 4
HE:
ובענין שרבינו היה בולע האוכל צ"ב שהרי מבואר בספר חיי מוהר"ן רעג שלא עשה שום דבר עד שידע סודו, והרי סוד אכילה דוקא ללעוס ולהדק היטב את המאכל, עיין מש"כ שם.

Segment 5
HE:
א. והנסיעה שלו לקאמיניץ היתה פליאה גדולה ... ואחר-כך נכנס הוא זכרונו לברכה, עם האיש הנ"ל לתוך כמה וכמה בתים ועשו להם איזה שיכות לכנס שם, ובקצת בתים צוו לתן להם יין שרף וכיוצא בזה, והיו בתוך הרבה בתים מאד ואין שום אדם בעולם יודע כונתו מה עשה שם , עיין שם. וכן בספר חיי מוהר"ן ר' נתן כותב כמה פעמים שאין אחד יודע כוונת רבינו בנסיעות שלו.

Segment 6
HE:
והמחקרים קרוב לימינו צדדו שזה היה מקושר לענין המשיח של שקר פרנק ותנועתו (ולכאורה לא קשור למה שרבינו גילה בליקוטי מוהר"ן סוף תורה כט כסף נבחר לשון צדיק, סופי תיבות פרנק). ויש אומרים שבאותו עיר הבעש"ט ור' נחמן מהורדנקה היה להם ויכוח עם הפרנקים (ויש אומרים שזה היה בלבוב ). והחוקרים טוענים שרבינו נכנס לכל בית שהיה מהפרנקים באותו זמן של הויכוח . ועסק לתקן את זה.



# shivchey ב
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/ב/

shivchey ב
Source: https://ajew.org/reader/shivchey/4/ב

Segment 1
HE:
ב. היה רוצה תמיד לקים (תהלים טז:ח ) שויתי ה' לנגדי תמיד, ע"ש.

Segment 2
HE:
רבינו בעודו ילד היה מתפלל כל התפילות שבסידור שערי ציון, ושם יש תפילות לעשות כל הגוף מרכבה לשמות הקדושים, ובכלל מאתים מאה, דהיינו שבודאי רבינו היה משתדל לכוון תמיד הרבה שמות הקדושים להיות מרכבה בהם בגופו ובנפש רוח נשמה שלו, אלא שכאן תפס המחבר לציין מה שאפילו מובא בשולחן ערוך, ושוה לכל נפש להתחזק בו לקיים. ומן הסתם גם אצל רבינו שמעבר לכל השמות שיש לכוון, השורה תחתונה שלו היה שעל כל פנים לא יגרע משויתי ה', שם הוי"ה. ועמש"כ בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה קכ בענין לכוון בשאר שמות הקדושים, שלכאורה אינם בכלל האזהרה שלא לכוון כוונות האריז"ל בתפילה.

Segment 3
HE:
עוד יש לציין ללקוטי מוהר"ן תנינא סוף תורה פב ז"ל וזה פרוש מחשבה – חשב מה (זוהר בראשית כד ותיקון סט) כשתמשיך לך אלקות הוי"ה במלוי אלפין (-בגמטריא מ"ה) כשתקשר תמיד במחשבתך אלקותו וכו' ע"ש.

Segment 4
HE:
ועוד יש להעיר, הרי השם יתברך הוא תכלית הטוב והמיטיב, ולכן על ידי שויתי ה', האדם תמיד מסתכל על הטוב (וכן בדף שהשאיר ר' ישראל קרדונר שפירש שויתי וכו' תמ -יד, יעקב איש תם, עליה, והידים ידי עשו, ירידה), ויזכה לקיים תורת אזמרה – ליקוטי מוהר"ן רפב .

Segment 5
HE:
והנה המעריך של הספר פתח כמו השולחן ערוך, שמתחיל עם ענין שבירת התאוות – יתגבר כארי לעמד בבקר וכו ', וכן כאן בסימן א' מספר על בוקרו של רבינו שכבר מקטנותו רצה להתגבר על כל התאוות, ובשולחן ערוך מיד אח"כ יש הגה מהרמ"א ז"ל שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלקים , כי אין ישבית האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו בישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול וכו' וכו' כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו וכו' עיין שם ומביא שם המקור בסוגריים – מורה נבוכים ח"ג פ' כב , הספר שרבינו הקדוש ממש אסר וגילה שמי שקורא בו זה כבר ניכר בפניו רחמנא ליצלן. ואכן בדברי המורה הנ"ל בעיקר מדגיש ענין של יראת הרוממות, ואילו רבינו הקדוש אמר וקבע שהעיקר הוא יראת העונש. וכאן בשבחי הר"ן מבואר שרבינו לקח את הענין של שויתי כדרך שמובא שם במגן אברהם (אות ג) מהראריז"ל , פשוט לצייר תמיד מול העינים שם הוי"ה ב"ה. ומחשבתו היתה טרודה בזה, ולא בהתבוננות של יראת הרוממות המתואר במורה והרמ"א . אלא שנראה לעניות דעתי שחלק מעבודת ציור האותיות הוא גם כן עבודה של יראת הרוממות, כי צריכים להאיר האותיות במהותם שהן אור אין סוף ב"ה כמבואר בליקוטי מוהר"ן, ואכמ"ל.

Segment 6
HE:
ויש לפרש בזה הטעות של שמואל הנביא ככתוב (שמואל א:טז:ו-ז) ויהי בבואם וירא את אליאב ויאמר אך נגד ה' משיחו. (ז) ויאמר ה' אל שמואל אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו כי לא אשר יראה האדם כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב.

Segment 7
HE:
ועיין שם בכלי יקר ז"ל כי האיש השלם עמד לפני ה', על דרך שויתי ה' לנגדי תמיד, לא כן האיש הבליעל וכו' וכו' וזה שאמר כאן בחשבו שאליאב הגון אמר, אך נגד ה' משיחו, רצה לומר אך נגד ה' עמד, על דרך שויתי ה' לנגדי תמיד, ולא ישליך אותו אחרי גוו, ע"כ.

Segment 8
HE:
ועל פי מה שביארנו למעלה י"ל ששמואל היה מעריך ומחשב בחי' השויתי ה' לפי גודל יראת הרוממות, והשם יתברך ענה לו העיקר הוא התבטלות לאותיות הוי"ה עד אין סוף ב"ה. וזה מה שהשם יתברך אמר לשמואל, אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו – ענין של גודל שיעור קומת יראת הרוממות. כי לא אשר יראה האדם, האדם בחי' שם הוי"ה במילוי של אלפים, שם מ"ה, וכמו שהבאתי לעיל מרבינו ומהזוהר שצריכים מחשבה – חשב מ"ה, להמשיך אלקותו יתברך, אכן זה רק בחי' מחשבה ושכל, בחי' העינים , וזה מה שכפל, כי האדם יראה לעינים , אכן, וה' יראה ללבב, זה בחי' התבטלות להאין סוף בציור אותיות הוי"ה ב"ה כנ"ל, וזה תלוי באבנתא דלבא ממש. ובזה מיושב לשון הפסוק, כי לפי פשוטו אינו דומה ראית האדם מהעינים שלו, למה ה' רואה לב האדם (והרמח"ל בספר אדיר במרום כבר פירש זה על נכון, עיין שם), ולפי דברינו א"ש ששניהם מדברים על ראית האדם, הראיה בבחי' עינים לחשוב מ"ה, והראיה מהלב להתבטל לאותיות הוי"ה ב"ה עד אין סוף ב"ה. וי"ל שזה מש"כ רש"י כאן ז"ל כאן אני מודיעך שאינך רואה (ספרי דברים יז ), עכ"ל, דהיינו שאתה צריך לראות האין סוף ב"ה.

Segment 9
HE:
אכן יש לנו דף מרבי ישראל קרדונר , שבו צייר לעצמו בענין השויתי , ה' – הטוב והמטיב. תמיד, זה תמ -יד, תם בחי' יעקב איש תם בחי' עליה , יד בחי' הידים ידי עשו , בחי' ירידה, ע"ש (נדפס בספר ישראל סבא). הרי שלקח לעצמו ענין השויתי להאמין שהשם יתברך טוב תמיד.

Segment 10
HE:
הרוצה לקיים שויתי , נלע"ד שטוב לכוון את הסוד המבואר בספר אדיר במרום של הר ה' יראה, שמסוד הראיה, מה שנראה צריך להופיע בעין הרואה ע"ש באריכות, ועי"ז מה שנראה מקבל תיקון מהרואה ע"ש. ולכן יש לכוון שלא רק שהשי"ת מסתכל עליו, אלא שגם הוא נחקק בבבת עינו כביכול. וקצרתי, כי יש הרבה עוד בזה, הכל כפי מה שתבין בסוד הנ"ל.

Segment 11
HE:
עוד מצאתי ענין לפעמים, לכוון על עצמו אותו אחד של הוי"ה, וללכת ככה מאות לאות.

Segment 12
HE:
ובענין שויתי , עיין ליקוטי מוהר"ן סוף תורה רכא ומש"כ שם.

Segment 13
HE:
וענין תמיד, לכאורה אינה ענין של המשכה בלי הפסקה, אלא התמדת הפעולה עוד הפעם ועוד הפעם, אפילו שיהיה הפסק זמן של יום או שבועה בין הפעולות, כמו שמוכח מעבודות בבית המקדש שכתוב עליהם תמיד.

Segment 14
HE:
אות י': כז"ל והיה רגיל לומר כל התחנות שאחר מעמדות ( יג *) הנדפסים אחר כל יום ויום והוא היה רגיל לומר כל התחנות כלם של כל הימים בפעם אחד, ע”כ. עמש"כ בליקוטי מוהר"ן ליישב הענין של תמימות ופשיטות נגד מה שרבינו כותב שם שצריכים לעשות המצוה עם שכל.

Segment 15
HE:
הנה המעיין בתפילות האלו יראה שכל תפילה מאד קשורה ותלויה באותו יום, ותמוה מאד איך יכולים להתפללה ביום אחר, שלכאו ' אין בזה שום תמימות ואדרבה ספק בכלל אם זה נחשב תפילה [הגם שיש את הסיפור עם הבעש”ט שפגש איש יהודי שהיה קורא כל יום את כל הסידור וכו ', והסיפור נדפס מחדש באריכות בספר אוצר נחמני אות עז, עם כל זה פשוט וברור שזה אך ורק בגלל שאותו יהודי לא ידע להבחין והיה עושה כל מה שהיה יכול]. ולכן נראה לעניות דעתי שמוכרח לומר שרבינו היה אומר את התפילות כמו שאנו אומרים בשבת קודש השיר שהלוים היו אומרים בבית המקדש, ביום הראשון היו אומרים וכו ', וכך יכולים להגיד כל התפילות של כל הימים.

Segment 16
HE:
אכן יש ליישב על פי המבואר בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות מהשבעה קבצנים, הקבצן הכבד פה שכתוב שם ז"ל החכמה נלקחת מאותו היום שהיה בו אותו הבריאה שממנו ההרכבה, אף על פי כן יכולים על ידי חכמה לקבץ כל אלו החכמו ת בשעה אחת עכ"ל. הרי מבואר שבאמת יש דרך בכל עת להכיל בו שאר הזמנים לתכליתם.

Segment 17
HE:
ויש להשוות את זה למה שרבינו גילה בשיחות הר"ן (אות ס) שאפילו בחוץ לארץ יכולים לנטוע את הכל מהקוים שיוצאים מאבן השתיה, ע"ש.

Segment 18
HE:
ועיין בתקונים חדשים של הרמח"ל, תקון ע' (עמ' תקיג ) שכז"ל וכל עובדין דאתעבידו בכל שתא יומין, כלהו ברזא דאדם קימין . בגין כך בסופא כתיב נעשה אדם (בראשית א:כו). דהא כל מאי דאתברי כלא ברזא דאדם הוה, דהוה נפיק חולקא ליומא (תרגום: וכל יום היה יוצא חלק). לבתר כלא אתחבר כחדא , ואפיקו אדם שלים בכלא, עכ"ל. הרי שהאדם כולל כל הבריאה של הימים הקודמים (ובאמת כל הבריאה היה ביום ראשון, רק שכל דבר נקבע ביומו, כמבואר ברש"י ריש פרשת בראשית – א:יד) .

Segment 19
HE:
אחר כתבי כל הנ"ל שמתי לבי, בסידור שערי ציון יש תפילות מיוחדות מהאריז"ל לכל יום ויום של ימות השבוע. ונכלל בסופם – בסוף התפילה המיוחדת לאותו היום, התפילה מהמעמדות לאותו יום. ובסוף יום שני כתוב הוראה ז"ל אח"כ יאמר וכו' וכו' והבקשה הכתובה בסידור של מעמדות סוף יום ראשון המתחלת יר"מ כו ' יוצרנו יוצר בראשית כשם וכו ', עכ"ל. וכן בסוף יום ג' יש הוראה להגיד מ'אנא באש' וכו' עד שומע תפלה – וזה כולל התפלה של המעמדות ליום שני. ותמוה הדבר מאד כנ"ל, וקשה לקבל כאן את היישוב שכתבתי על התנהגות רבינו. וחשבתי לתרץ, כי יתכן שהזמן לומר התפילות האלו של האריז"ל הוא באשמורת הבקר, כי כן כתוב בסוף התפלה, ואחר כך יאמר אדון עולם, משמע שהתפילה הזו זמנה לפני תפילת הנץ. וכיון שבקרבנות הלילה הולך אחר היום, על כן יכולים עדיין לבקש על היום שעבר. ואכתי צ"ע.

Segment 20
HE:
שבחי יג – ליתן צדקה הרבה פעמים. ציינתי להרמב"ם בפירוש המשנה אבות ג:טו הכל לפי רוב המעשה וכו ', שכתוב בדיוק את זה, שעדיף ליתן הרבה פרוטות זה אחר זה מליתן סכום גדול בבת אחת.

Segment 21
HE:
עיין בספר דרך צדיקים הובא בספר מאירת עינים שבסוף צוואת הריב"ש עמוד סז :

Segment 22
HE:
הה"ק ר' מ"מ מוויטעבסק זלה"ה קודם נסעו לאה"ק היה אצל הרה"ק ר' פנחס מקאריץ ז"ל ליקח ממנו פרידת שלום, וכמה ימים קודם בואו, היה הרה"ק ר' פנחס ז"ל מכין עצמו לקראת בואו, והיה מייפה חדריו, ואמר, הרי מלך ישראל יבא הנה לכן צריכין להכין לקבל פניו בכבוד, כיאות לפני מלך ישראל ויהי כבואו אליו, אמר אליו הה"ק ר' פנחס ז"ל בדרך הלצה, הנה מה עושים רביים כשבאים יחד, הלא מדברים לשון הרע, לכן אדבר, הנה זה הזקן (הוא הה"ק יעקב יוסף הכהן ז"ל פולנאה ) הדפיס אלף ספרים, ולקח בעדם אלף אדומים, למה היה צריך זאת, והרי היה יכול להדפיס רק ספר א', והייתי אני לבדי נותן לו אלף אדומים. ובמדרש פנחס אמר שלא היה עדיין ספרים כאלו, כי הוא תורה מגן עדן, עכ"ל.

Segment 23
HE:
שוב מצאתי בלקוטי הלכות (הלכות מנחה ו:ד מובא בעצות ישרות, צדקה ג) עוד טעם למה עדיף ליתן פרוטות, כי כאשר נותנים נדבה קטנה אין חשש של גאות ורמות רוח, כי לא יחזיק מעצמו שעשה משהו מיוחד.

Segment 24
HE:
וע"ע רש"י בפרשת ראה עה"פ נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך וכו' (דברים טו:י ) ז"ל נתון תתן לו. אפילו מאה פעמים. לו. בינו ובינך. כי בגלל הדבר. אפילו אמרת ליתן, אתה נוטל שכר האמירה עם שכר המעשה, עכ"ל. הרי שמאותו פסוק יש לימוד ליתן אפילו מאה פעמים, ויש לימוד שגם האמירה הוא מצוה, ויש לימוד גם לעשות בצנעה איתו , וכל שכן מתן בסתר לגמרי.

Segment 25
HE:
יג . ענין שלא צריכים שום חכמות, עמש"כ בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה מד.

Segment 26
HE:
ב. ואמר רבנו ז"ל: מי שיודע מפני מה היתה ארץ ישראל תחלה ביד כנען ואחר כך באה ליד ישראל הוא יודע מפני מה הוא היה תחלה בקאמיניץ ואחר כך בארץ ישראל, ע"כ. בטעם הדבר ע' זוהר פרשת נח ( עג : - והוא כענין שבת שבע היתה תחילה נשואה לאוריה החתי), וזוהר פרשת לך לך (פג. – כמו שאברהם היה צריך להיות מצורף קודם במצרים), וע' לקוטי הלכות, יו"ד ב' הלכות מילה ג' (-שאם לא כן כיון שהיו חוטאים ישראל מיד היה מקיאן עולמית), ובהלכות הרשאה כתב שזה היה נגרם מחטא אדם הראשון שעל ידה הקליפה מקדמת לפרי . וע"ע זמרת הארץ, תורה לח.

Segment 27
HE:
ובספר עמק המלך, שער ו' – עולם התוהו פרק מח, כז"ל וכל זה הוא לפני מלוך מלך לבני ישראל בסוד עולם היקון . וזהו סוד 'יעבור אדוני לפני עבדו (בראשית לג:יד ), כי בכל מקום הרע קודם אל הטוב. ובזה תבין למה נתנה ארץ ישראל קודם לכנען, ולמה ירד אברהם למצרים קודם שנימול וקודם שנולד יצחק, ולמה ירדו ישראל למצרים קודם מתן תורה, ולמה נתנה בת שבע לאוריה קודם דוד. אבל במחשבה קדמה המוח דהיינו האור הטוב, ובמעשה קדמה הקליפה וכו' עכ"ל.



# shivchey טו
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/טו/

shivchey טו
Source: https://ajew.org/reader/shivchey/4/טו

Segment 1
HE:
טו. והיה רגיל בנדרים מאד מאד , שכמה פעמים כשבא היום קבל עליו בנדר וכו' ע"ש.

Segment 2
HE:
וכן מצינו בדוד המלך ע"ה (מדרש שמואל כו:א הובא ברש"י שמואל ב:ז:ד) רבי סימון אומר, האדם הזה שאני משלחך אצלו נדרן הוא, כענין שנאמר (תהלים קלב:ב-ג ) ' אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב, אם אבא באהל ביתי', שמא יאמר איני אוכל ואיני שותה עד שאעשה כך, ונמצאתי מפסידו, ע"כ (לשון המדרש: כדי שלא יהא לו בושה אצל הסנהדרין, ע"כ, והכוונה להבושה שיש בהתרת נדרים כמבואר במסכת כתובות מחלוקת עם הבעל מקפיד שלא יתבייש אשתו בזה) .

Segment 3
HE:
ועיין בנדרים ריש דף ח. ובר"ן שם ז"ל אלא הכי קאמר מנין שדבר הגון הוא להשבע לקיים את המצוה ואפי' כשרים שנמנעין משבועה נשבעין הן בכך, שנאמר נשבעתי ואקיימה, כלומר שהרי דוד היה עושה כן, ע"כ. אכן עיין בר"ן שם דף ט. (ד"ה כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן) שזה אינו אלא בדברי מצוה שכבר מחוייבים בהם.

Segment 4
HE:
בספר כוכבי אור, שיחות וספורים מרבנו ז"ל אות טו – שאל אותו מוהרנ"ת הלא על פי הגמרא אינו נכון לנדר, והשיב: וכו' (מתכונים לשלימזלנקים כמוכם), ע"כ.

Segment 5
HE:
עיקר הסוגיא בנדרים דף ט. שהמשנה קובעת שכשרים לא נודרים אלא מתנדבים, והגמרא שואלת שזה כאילו לא כר' מאיר שסובר שהכי טוב שלא תדור כלל אפילו מלנדור ולקיים, ור' יהודה סובר שהכי טוב לנדור ולקיים. והגמרא מיישבת שיתכן כרבי מאיר ושאני נדבה, שאפילו רבי מאיר סובר שעדיף לקיים נדבה, ופירש הר"ן דהיינו כאשר יש רצון גמור וכשר הדבר לעשות אז מיקרי נדבה, וכן הוא במה שהגמרא מיישבת לענין נזיר, היכא שמקבל עליו הנזירות באופן שכל כך כוונתו רצויה דליכא למיחש לבא לידי תקלה (-אע"פ שבאוקימתא שהביאו באמת נטמא). ואחר כך הגמרא מיישבת כעי"ז לדעת רבי יהודה, שלא אמר עדיף לקיים אלא לענין נדבה, וכנ"ל.

Segment 6
HE:
ולפי זה מבואר כוונת רבינו, שלפי הגמרא מבואר שכאשר הכוונה רצויה וחזקה , הכי טוב לידור ולקיים.

Segment 7
HE:
ועיין בשולחן ערוך, יורה דעה רג:ז שלא הביא חילוק של הגמרא, אלא סתם ז"ל מי שנדר נדרים כדי לכונן דעותיו ולתקן מעשיו, הרי זה זריז ומשבח וכו' וכו' ובנדרים אלו וכיוצא בהם אמרו חכמים, נדרים סיג לפרישות, ואף על פי שהם עבודה, לא ירבה אדם בנדרי אסור ולא ירגיל עצמו בהם, אלא יפרש מדברים שראוי לפרש מהם, בלא נדר, ע"כ.

Segment 8
HE:
ועיין בנדרים דף כ. תנא לעולם אל תהי רגיל בנדרים שסופך למעול בשבועות (נ"א בנדרים).

Segment 9
HE:
ועיין בנדרים ריש כב . שפתח לו פתח להתיר נדרו, אילו הוה ידעת דפתחין פינקסך וממשמשין בעובדך מי נדרת, ופירש הר"ן ז"ל שמתוך שהוא נודר נראה שהוא מחזיק עצמו כחסיד שלא יכשל בנדרו, ומתוך כך מן השמים פותחים פנקס זכיותיו וממשמשין במעשיו, עכ"ל.

Segment 10
HE:
טז .

Segment 11
HE:
ואמר שמי שהוא רק חכם אמת אפלו עכו"ם, מאחר שהוא רק חכם אמת, ראוי שלא יהיה אצלו התאוה הזו נחשבת לתאוה כלל וכו' עיין שם.

Segment 12
HE:
היום שכולם יודעים ומודים להמושג של הולי, מעט החומר שממנו נשתל ונבנה כל הבלי עולם הזה, כי הרוב אויר רק, וכמבואר ברמח"ל ובספרי קבלה שהשם יתברך נתן צורה להולי הזה לכל דבר ודבר בבריאה. ומובן שמותר האדם מן הבהמה כמעט כלום, וכן כל יופי של האשה נמחק כרגע. ואם ישתנה צורתה טיפה, היא כבר תהפוך לכעורה נמאסת. [וכל זה בנוסף למה שהחומר בעצמה מתרקבת , והיא כלי מלאה קיא צואה וכו'].

Segment 13
HE:
ואמר כי מי שהוא חכם בחכמת הנתוח ויודע סדר האיברים של האדם כפי חכמת הנתוח , ראוי שיהיה נמאס אצלו התאוה הזאת בתכלית המאוס , ע"כ.

Segment 14
HE:
י"ל בזה מה דאיתא בקידושין פב . טוב שברופאים לגיהנם . דוקא הטוב שבהם, כי מי שהוא באמת רופא טוב דהיינו שמבין סדר האיברים וראוי לו למאס בתאוה זאת, ועכ"ז ממלא תאותו כשאר העם, הרי ראוי לגיהנם ר"ל.

Segment 15
HE:
והיה מרבה לדבר בענין זה, בענין בטול ומאוס תאוה זו. ואמר: שאי אפשר לדבר מזה עם אנשים שכבר נתגשמו בענין זה. כי בר נתערבו דמיהם כל כך עד שנתערב דעתם עד שאין יכולים להבין כלל, ואין נכנס בלבם כלל שאפשר למאס תאוה זו, על כן אי אפשר לדבר בזה הרבה, עכ"ל.

Segment 16
HE:
בתחילה כתוב שהיה מרבה לדבר בענין זה, ומסיים, שאי אפשר לדבר בזה. וי"ל שהוא היה מרבה לדבר, כי ידע עם מי היה מדבר, או מכוחו שהיו נגד פניו, אבל אחרים אי אפשר להם לדבר בזה הרבה.

Segment 17
HE:
ובגדר זה של השתקעות בתאוה עד שאינו מוכן להבין מיאוסו. נראה שכן מצינו בזוהר הקדוש פרשת ויצא (עמ' שמב – קמח., הובא בספר זיז שדי טז .) ז"ל נוקבא דס"מ נחש אקרי , אשת זנונים, קץ כל בשר, קץ הימים וכו' וכו' קשיטת גרמה בכמה תכשיטין כזונה מרחקא , קיימא בריש אורחין ושבילין לפתאה בני נשא. שטיא דקריב בהדה, אתקפת ביה ונשקת ליה, ומסכת ליה חמרא דדורדייא (-שמרים) דמרורת פתנים. כיון דשתי אסטי אבתרה. לבתר דחמאת לי סטי אבתראה מאורחא דקשוט , אפשיטת גרמה מכל תיקונין אינון דהוה מתקנא לגבי ההוא שטיא. דיקונין דילה לפתאה בני נשא, שערהא מתקנן סומקא כוורדא . אנפהא חוורן וסומקן. באודנהא תליין שית תקוני אטון מצרים וכו' עיין שם. הרי מבואר שבתחילה האדם אינו נפתה לזנות עד שיהיו כל או הרבה תיקונין של יופי, אבל אחר שהוא כבר סוטה אחריה, אז היא מתפשטת התיקונין , והרי האדם נמשך ולהוט אחרה אפילו שהיא נשאר קיא צואה. וזה כענין מה שרבינו אמר, שבכהאי גוונא אינו מוכן להבין מיאוס התאווה.

Segment 18
HE:
ולא היה משגיח כלל בתחלה לשבר תאות אכילה, רק אדרבה, בתחלה היה אוכל הרבה מאד מאד , הרבה יותר משאר בני אדם, ואמר שאז היה ממשיך כל התאוות לתוך תאות אכילה, ע"ש.

Segment 19
HE:
וכן כתוב בחיי מוהר"ן אות צב. ועמש"כ בפרשת בהעלותך ע"ה והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו גם בני ישראל לבקש בשר (במדבר יא:ד ).

Segment 20
HE:
אבל מאחר שיהיה לו איזה שכל בעלמא בעת הנסיון בודאי יוכל לעמד. הנה ידוע הכלל מהגמרא שאין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, ומובא כמה פעמים בספר ליקוטי מוהר"ן. אלא שיש לציין למה שהרמח"ל גילה בספר אדיר במרום (עמ' תרפב -ד, מכון רמח"ל ) שכל עוד שיש לאדם דעת, הרי הוא דבוק לשורשו בקדושה, ואין האדם חוטא, רק כאשר נחסר הדעת לגמרי ואז הוא מנותק משורשו, אז חוטא. ע"ש.

Segment 21
HE:
ואמר: שאצלו זכר ונקבה שוים , דהינו שאין לו שום מלחמה וכו' ע"ש. מבואר יותר לקמן אות יח , וכן בחיי מוהר"ן תרד.

Segment 22
HE:
יז . גם אמר שהזווג של הצדיק האמת, קשה עליו ענין זה. ולא די שאין לו שום תאוה כלל, כי אם אדרבא יש לו יסורין זה ממש, כמו יסורי התינוק בשעת מילה, ע"ש.

Segment 23
HE:
עיין במסכת יומא סט: כשתפסוהו ליצר הרע תלתא יומי בנוקבא דתהומא רבא, לא היה נמצא לחולה ביעתא בת יומא, ועיין בזוהר פרשת תולדות קמ : ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא, אמר רבי אחא מפני מה היא עקרה, מפני שיצר הרע אינו נמצא בכחו בעולם, ועל כך אין נמצא פריה ורביה זולתי בתפלה וכו' ע"ש.

Segment 24
HE:
צריך ביאור, אם יש ל צדיק צער בתשמיש , מצד פחיתות המעשה, שעוסקים באברים של שתן ודם... הלוא זה מצד השכל, ולכן מובן שצדיק יסבול מזה במוחו, אבל למה תהיה לו צער כמו צער המילה, שהוא צער וכאב באבר גופ ו.

Segment 25
HE:
שאלתי גרא"ק וטען: הצער של הצדיק אינו מוגבל לשכל, כי הצדיק חי ברגישות רוחנית כה גבוהה שכל חוסר שלמות – גם במעשה מותר וקדוש – משפיע עליו בצורה כוללת, גופנית ונפשית. הכאב של ברית מילה נבחר כדוגמה כי הוא מייצג כאב גופני שקשור לקיום מצווה, ובכך הוא משקף את החוויה של הצדיק: מעשה קדוש שדורש מגע עם הגוף, ולכן כרוך בכאב פיזי ממשי, ולא רק בהבנה שכלית של פחיתות המעשה , ע"כ.

Segment 26
HE:
יח . ואמר: שאצלו איש ואשה שוין , הינו שאין מגיע לו שום צד מחשבה כשרואה אשה וכו '. כבר כתוב לעיל סוף אות טז , וכאן ממשיך לקשר את זה לענין יראה ממלאך. וכן הוא בספר חיי מוהר"ן תרד.

Segment 27
HE:
ויש לציין שיש מלאכים בצורת אנשים ויש בצורת נשים (היכלות דרבי ישמעאל כהן גדול, הובא בספר עמק המלך א:ד).

Segment 28
HE:
שאינו מתירא לא מאשה ולא ממלאך. ובזה יש הרבה לבאר. כי מי שיש לו עדין איזה צד פחד כל שהוא מהרהורי אשה , אפלו אם הוא נקי בזה רק שאני נקי בתכלית הזכוך, ועדין יש לו איזה פחד כל ש הוא מזה, הוא צריך לפחד ממלאך, ע"ש. עיין ברש"י בספר יהושע עה"פ ויבאו הנערים המרגלים ( ו:כג ) שכז"ל ובלילה הראשון היו כמלאכים, ששמרו עצמן מן העברה עם רחב הזונה, לכך נקרא שם מלאכים ( ו:כה ), ולכך נקראו אנשים ( ו:כב ), מלאכים, נערים, עכ"ל.

Segment 29
HE:
ועיין במסכת נדה ( יג .) שרב יהודה היה מותר לאחוז באמה להשתין כיון שאימתא דמריה (הקב"ה) עליה דקרי שמאול עליה אין זה ילוד אשה , ע"כ, הרי שכיון שהיה כמלאך לא היה חשש שירגיש ויהרהר עי"ז .

Segment 30
HE:
יט . לכאורה מבואר שרבינו בילדותו היה הולך למקוה לפני שחרית, ולא מיד בחצות לילה. ואף על פי שיתכן שזה היה מן המכרח מחמת הקרירות, שאי אפשר לטבול במי קרח ולהיות שוב כמה שעות בחוץ, לא נראה ששום דבר כזה היה מונע רבינו מלעשות מה שהיה הכי טוב ומעולה, כי אפילו מה שהיה עושה היה בבחינת בלתי אפשרי, ועוד אם כן היה לו לפרט שבימי הקיץ כן היה נוהג.

Segment 31
HE:
וסבא היה מספר איך שר' ישראל קרדונר היה הולך למקוה מיד בקומו בחצות לילה (הגם שזה היה מעין של האריז"ל שהוא קר, אבל אינו דומה כלל לקרירות שיש באוקרינה).

Segment 32
HE:
כא . בענין שבירת התאוות ותאות אכילה, עיין שיחות הר"ן אות קעא .

Segment 33
HE:
כב . איכא אנא . מה שהביאו בשם הגר"א שהיה חכם בשם זה, לא מיישב כלום, ואדרבה זה פלא יותר גדול, איך דוקא מי ששמו אני, הוא היחיד שנשאר ענו בדור. ועל כרחך כדברי רבינו. ועמש"כ בסוף מסכת סוטה דף מט:.



# shivchey י
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/י/

shivchey י
Source: https://ajew.org/reader/shivchey/4/י

Segment 1
HE:
י. וכששאלו אותו למה אתה אומר עכשו ששמך כך ואחר כך שם אחר וכן בשם מקומך? השיב להם גם כן שכל שם ושם הוא כפי המדה והספירה שנאחז בו וכו' ואני ברוך השם כלול מכל, ע"ש.

Segment 2
HE:
עיין דברי רב נחמן במסכת מגילה ( יב :) שמרדכי היה מוכתר בנימוסו, עמש"כ שם.

Segment 3
HE:
י. והשיבו לו, מחמת שבכל ערב שבת קדש הנשמה זו עולה למעלה ונשמה היתרה באה למטה, ואצלך הלכה הנשמה שלך, ונשמה יתרה אינך זוכה לקבל, על כן נשאר גופך כאבן, ע"כ.

Segment 4
HE:
לא ידעתי מאיפה לקחו את זה שהנשמה של חול מסתלקת (ביצ ה טז . יש נשמה יתירה, זהר שמות קלו: שנשמות עולות, לא שמסתלקות אלא יש להם עליה), ואדרבה הרמח"ל כתב בפירוש (קל"ח פתחי חכמה, פתח קלב:ב עמ' שסב-ג) ז"ל נשארת הנשמה הראשונה – נבלעת ומכוסה תחת היתירה, עכ"ל (וכן לעיל מיניה כז"ל כי למטה אין הנשמה הראשונה יוצא מן הגוף, אלא שתי נשמות נמצאות כאחת, עכ" ל ) . וכן מצאתי להדיא בזוהר הקדוש (פרשת משפטים דף צח.) ז"ל תא חזי ביומא דשבתא בשעתא דאתקדש יומא נפקי נשמתין מגו אילנא דחיי וכו' ודא הוא נשמתא אחרא. ואף על גב דדא זמינא ליה, נשמתא דהוה ליה בקדמיתא שארה בקדמיתא כסותה וענתה לא יגרע כמה דאתמר , ע"כ . הרי שאלו המתנגדים טעו לגמרי.

Segment 5
HE:
אכן מה שכן מצינו הוא בזוהר ויקהל (רד:) ז"ל בגין דבחול רוחא אחרא אזלא ושטיא ושרא על עמא, וכד בעי בר נש לנפקא מן ההוא רוחא ולאעלא ברוחא אחרא קדישא עלאה , בעי לאסחאה גרמיה למשרי עליה ההוא רוחא עלאה , עכ"ל.



# shivchey יד
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/יד/

shivchey יד
Source: https://ajew.org/reader/shivchey/4/יד

Segment 1
HE:
יד. אך אשת הרב דקהלת קדש חאטין שהיתה מלמדת ובכתה וצעקה כל הלילה, והתחילה היא גם כן לומר לו כאלה. מפני מה הוא דומם. וכמדמה שקלל אותה. ואמר לה: הלואי הייתם שותקים גם אתם, היה טוב לפניכם ע"ש.

Segment 2
HE:
איני מכריע בזה כל עיקר, רק שצריכים לציין פה מה דאיתא במסכת סוטה דף כב . בתולה צילנית ואלמנה שובבית הרי אלו מבלי עולם, ופרש"י ז"ל ציילנית , בעלת תפלה, עכ"ל. אגב, ציילנית בגמטריא נ נח נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. והטעם מבואר שם שמדובר בנשים מכשפים, שעושים כישוף לצער אחרים, ואז כאילו מתפללים עליהם ומסירים הכישוף. ואכן כאן לכאורה אי אפשר שהיה דבר כזה. ומכל מקום יש מושג של ציילנית שהיא מבלי עולם.

Segment 3
HE:
יד. אם אתם תשתקו – ישתק הים מעליכם גם כן. וכן הי ה ופסקו מלצעק ושתקו, ע"כ. עיין לקוטי מוהר"ן לח:ב . ובאות ג' שם שבשעת רוח סערה אין ביכלת לדבר בדרך ישר.

Segment 4
HE:
ויש לציין עוד לתורה ו' בליקוטי מוהר"ן שהוא כוונות אלול, בו בזמן שזה קרה, ורבינו מפרש שם את הפסוק הנותן בים דרך וכו' וגילה את הענין שעל האדם לשתוק כאשר מביישין אותו.

Segment 5
HE:
ודבר רבנו ז"ל עם החכם וכו' שיקח אותו לירושלים, כי אמר שאינו רוצה להיות לא בצפת ולא בטבריה, עכ"ל.

Segment 6
HE:
וצריך עיון קצת, כי בחיי מוהר"ן אות קלג . כתוב: ואמר שגם מטעם זה הוא נוסע לארץ ישראל כי מקדם כשהיה צריך דבר מזקנו רבי נחמן ז"ל השוכב בארץ ישראל, היה שולח את הצדיק רבי ישעיה וכו' על כן הוא נוסע לארץ ישראל כדי לדבר עם זקנו ז"ל ולהעמיד עמו אפן איך יוכל לידע ממנו תמיד מה שהוא צריך לידע על ידו, עכ"ל.

Segment 7
HE:
אולי י"ל שרבינו חשש מתחילה שלא יזכה להגיע לירושלים, אכן אילו היה מגיע לירושלים היה פועל תיקונים עוד יותר נוראים ולא היה צריך להעמיד אפן להיות בדיבורים עם זקנו. ואולי היה משיג דרך להיות בקשר ישירות עם אבי משפחתו – דוד המלך ע"ה הקבור בירושלים.

Segment 8
HE:
יח .

Segment 9
HE:
ואמירת התורה של הצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל היה בהתלהבות גדול ובצעקה גדולה ולא נשמע שום דבור, רק לבסוף סים : כך הוא עקר עבודת הבורא יתברך. ורבנו זכרונו לברכה היה משבח ומפאר התורה שלו בלי ערך, כמעט שאין דגמתו , ע"כ.

Segment 10
HE:
וכן מצינו ברבינו עצמו, עיין חיי מוהר"ן יח . מאמר אמצעותא דעלמא (לק"מ כד) נאמר בקיץ וכו' ואמר אותו ביראה גדולה ובהתלהבות עצום ונשגב כל כך עד שלא יכלו השומעין להבין כלל מה הוא אומר עיין שם.

Segment 11
HE:
ששלמות היה רק להצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל. ואכן " קלסקאר " בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

Segment 12
HE:
כב . עד שזכה שבא על השגה שיוכל לעבד את השם יתברך אפלו כשלא יוכל חס ושלום, לקים המצוות. כי השיג את העבודה של אבות העולם שהיה להם קדם מתן תורה, שקימו כל המצוות אף על פי שלא עשו את המצוות כפשוטן. כמו יעקב אבינו שקים מצות תפלין על ידי המקלות אשר פצל כידוע וכיוצא בזה, עד שהשיג איך לקיים את כל המצוות בדרך זה כשיהי ה אנוס שם במקום שימכרו אותו חס ושלום, ע"ש. וכן מובא בקיצור בחיי מוהר"ן אות קמב .

Segment 13
HE:
ועיין מה שדנתי בזה במסכת חגיגה דף ו: שלולא דברי רבינו היה מקום לאמר שרק לפני הדיבור היה יכולת כזו, ע"ש.

Segment 14
HE:
ועוד יש לעיין בזה מה חיובי מצות של יהודי שנמכר לגוי. כי עבד עברי אינו מחוייב בכל המצות, כך כתבו הראשונים והכסף משנה (אכן המלאכת שלמה במסכת ברכות ג:ג כתב שעבד עברי חייב בכל המצות כשאר ישראל אחר לבד שמותר בשפחה כנענית). בירושלמי ברכות ג:ג עבדים מניין, שנאמר שמע ישראל יא"י אחד את שאין לו אדון אלא הקדוש ברוך ה וא יצא העבד שיש לו אדון אחד. וראיתי אלו שתפסו שזה הטעם שייך גם לעבד עברי, אבל בפשטות הולך רק על עבד כנעני. ועוד לא מצאתי גדר חיוב מצות של יהודי שנמכר לגוי . במסכת גיטין ריש לח. מבואר בגמרא לפירוש רש"י שעובד כוכבים קונה ישראל רק למעשה ידיו שנאמר (ויקרא כה) וכי תשיג יד גר וגו' או לעקר מפשחת גר . ולפי שיטת רש"י שם גוי לעולם אינו יכול לקנות ישראל, אבל לפי תוספות (ד"ה אבל ורמב"ן רשב"א ריטב"א ) גוי יכול לקנות ישראל בחזקת כיבוש מלחמה . [בפרשת בהר עה"פ לא תעשו לכם אלילם ( כו:א ) פרש"י ז"ל כנגד זה הנמכר לגוי, שלא יאמר הואיל ורבי מגלה עריות אף אני כמותו, הואיל ורבי עובד עבודה זרה אף אני כמותו, והואיל ורבי מחלל שבת אף אני כמותו, לכך נאמרו מקראות הללו, עיין שם. ומשמע שאינו חייב אלא במצות לא תעשה] . וגם צ"ב ממה נפשך, אם יוכל לקיים את המצות בדרך הקדמונים שלפני מתן תורה, למה לא לקיימם כנתינתם, למה יתנו לו לקיימם רק בדרך הקדמון. וי"ל שדרך הקדמון הוא דרך סתר ולא יבינו. ועל כל פנים לכאורה משמע שכיון שיהודי נמכר לגוי אין עליו חיוב ממש לקיים המצות, או מטעם עבדות או מטעם אנוס, ולכאורה יש נפקא מינה משני הטעמים האלה אם יש ענין להשתדל לקיים את המצות כנתינתן, כי אם הפטור הוא מחמת עבדות לכאורה אין להעבד לקיים המצות שלא מצוה בהן בפריקת עול בעליו. ואם כן, אם הטעם משום פטור של עבדות, ולא חל על העבד חיוב חלק מהמצות, יש לעיין אם יהיה ענין לקיימם בדרך קדמון.

Segment 15
HE:
ואם הכוונה של רבינו שיהיה נמכר לאיזה ארץ רחוקה וישיג חירות שם, למה לא תהיה חייב לקיים המצות כנתינתן.

Segment 16
HE:
כב . והיה שם צעקה גדולה בין הישמעאלים (המן המן דהינו גיוואלד ), עכ"ל. התרגום עה"פ רגע הים ויהמו גליו (ישעיה נא:טו ) דנזיף בימא והמן גלוי, הרי "המן" לשון הרמת וטירוף גלי הים.



# shivchey כד
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/כד/

shivchey כד
Source: https://ajew.org/reader/shivchey/4/כד

Segment 1
HE:
כד. בענין יסורין הארכתי באנגלית. ויש הרבה מראה מקומות, ואתחיל עם זה, עיין ליקוטי מוהר"ן תורה קע . ועיין בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מבעל תפילה, ואצל אלו האנשים שקרבם להשם יתברך, היה תענית או סגוף גדול יקר יותר מכל התענוגים שבעולם, כי היה להם תענוג מתענית יותר מכל התענוגים שבעולם, ע"ש.

Segment 2
HE:
והנה ע"ע בספר תורת נתן לר ' נתן שפירא תלמיד האריז"ל פרשת נח, ז"ל הקליפות צעקתם בא לפני והוא מבחוץ כאשר אמרנו, כי מבפנים לא לפניו חנף יבא, ומאותה הצעקה באים היסורים על הצדיק, ואותם היסורים גורמים אהבה גדולה בין השכינה לת"ת מפני שבאותה שעה אשר החיצונים שולטים בצדיק ונותנים לו יסורים אינם צועקים לפני ה' וכו' ע"ש.

Segment 3
HE:
ואמר שהסגוף לאחז עצמו לבלי לחכך ע צמו כלל, זהו הסגוף הגדול ביותר וכו' ע"ש באריכות.

Segment 4
HE:
ובאמת מצינו כבר בגמרא שזה נקראת צערה, עיין בתענית (יד.) ז"ל ושאר כל מיני פורעניות המתרגשות כגון חיכוך חגב זבוב וצירעה ויתושין ושילוח נחשים ועקרבים לא היו מתריעין אלא צועקין , ע"כ. הרי חישבה הגמרא את החיכוך ראשונה לכל המיני פורעניות.

Segment 5
HE:
כד. שאלה גדולה שהיה לי כמה שנים, איך רבינו אמר שעשה את כל הסיגופים, והלוא בטח הוא לא עשה דברים כמו שרבי יהודה החסיד כותב על אחד שעמד ערום לפני הדבורים וכו ', כי דבר כזה אי אפשר לעשות בלי שידע השכונה.... אז דחקתי ליישב שאולי במחשבה וכו ', אבל עכשיו עם יישוב הדעת בס"ד לכאורה התירוץ הנכון והפשוט הוא שכאלו דברים שצייר רבי יהודה החסיד לא כיוון עליהם רבינו כלל, והם לא בכלל סיגופים אלא בכלל תיקון על חיוב מיתה, וכמעט שמתירים את עצמן למיתה ומקבלים למות ממש , ולא זה בכלל הסיגופים שהם סתם להגביר כח הנשמה על הגוף. [ועיין במסכת תענית דף כב : על כולן (-הצרות הנזכרות) יחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית, רבי יוסי אומר אין היחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית שמא יצטרך לבריות ואין הבריות מרחמות עליו, ופירש המהרש"א (ח"א ד"ה ויהי) דהיינו שמתוך כך אנשים דנים אותו כמאבד עצמו לדעת, שדינו הוא ש'אין מתעסקין עמו לכל דבר (כמבואר ברמב"ם הלכות אבל א:יא – יפה תלמוד ד"ה ואין), הרי שיש בסיגוף של תענית ספק רחוק שימות, אבל לא ספק מספיק שהתנא קמא חש לו , ועיין מש"כ בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה מד ].

Segment 6
HE:
סגף בא"ת ב"ש חור. חורים כפשוטו שיאיר הנשמה. חור, מלשון חירות. וי"ל שזה גם מלשון לבן – ח י ור (כמפורש במסכת מגילה דף יב .).

Segment 7
HE:
שבחי הר"ן ח"ב – נסיעתו לארץ ישראל



# shivchey לד
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/לד/

shivchey לד
Source: https://ajew.org/reader/shivchey/4/לד

Segment 1
HE:
לד. שאם היה יודע שהוא עכשו באותה המעלה ומדרגה של אשתקד אינו רוצה את עצמו כלל רק בכל פעם הוא עולה ממדרגה למדרגה, ע"ש.

Segment 2
HE:
עמש"כ בספר חיי מוהר"ן אות טו: מי שרוצה להיות יהודי, דהינו לילך מדרגא לדרגא וכו '.



# shivchey לו
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchey/4/לו/

shivchey לו
Source: https://ajew.org/reader/shivchey/4/לו

Segment 1
HE:
לו. פעם אחד שלח מלך אחד שלשה אנשים למדינה עם דבר סתר למלך אחר. והם עברו בתוך המדינות שהיו שם חולקים על המלך. והראשון נהג עצמו בחכמה וכו' ע"ש. וי "ל שזה דרך הגשר. עוד כז"ל והשני עבר לשם, ועמדו בני המדינה על הדבר, והבינו שיש לו דבר סתר ותפסו אותו וכו' ע"ש. י"ל שזה דרך קריעת המים. עמש"כ בחיי מוהר"ן שלב.

Segment 2
HE:
אמר המלך: להשלישי מגיע שכר יותר מכלם, כי כבר נתפס במצודתם, ובודאי גם הוא היה רוצה להעלים אך לא עלתה ביד ו , ונתפס בידם. וענו אותו ויסרו אותו ביסורים וענויים כאלו שאם היה מגלה סוד אחד היו הכל רצים אחריו, ואף על פי כן עמד בנסיון כזה ולא גלה דבר, על כן מגיע לו שכר יותר מכלם.

Segment 3
HE:
עיין בליקוטי הלכות, התחזקות לז – והוא מעלה גדולה כשיש עדין יצר הרע לאדם, כי אז יכול לעבד אותו יתברך עם היצר הרע דיקא . דהינו להתגבר מתוך חמימות היצר הרע, להמשיך ממנו לתוך עבודה מעבודתו יתברך. ואם אין יצר הרע לאדם, אין עבודתו נחשבת כלל. ובשביל זה מניח השם יתברך היצר הרע שיתפשט כל כך על האדם, וביותר על מי שחפץ באמת להתקרב אליו יתברך. אף על פי שעל ידי התפשטותו והתגברותו כל כך הוא מביא את האדם למה שמביא לכמה עוונות ופגמים גדולים, אף על פי כן הכל כדאי אצלו יתברך בשביל התנועה טובה, מה שבתקף התגברותו של היצר הרע מתגבר עליו האדם באיזה תנועה ובורח ממנו, שזה יקר אצלו יתברך ביותר מאלו עבד אותו אלף שנים בלי יצר הרע. כי כל העולמות לא נבראו כי אם בשביל האדם, שכל מעלתו וחשיבותו היא מחמת שיש לו יצר הרע כזה והוא מתחזק כנגדו. על כן כל מה שהוא מפשט ביותר ויותר, כמו כן הוא יקר בעיניו יתברך יותר כל תנועה בעלמא שהוא מתחזק נגדו. והשם יתברך בעצמו עוזרו לזה, כמו שכתוב ה' לא יעזבנו בידו, עכ"ל.

Segment 4
HE:
(ועיין בליקוטי הלכות או"ח הלכות ברכות הריח ד:ב,ג שלפעמים עבירות מעוררים האדם לתשובה).