PART ELEVEN Liberation Through Prayer · To Taste the Garden of Eden They Thought Yisroel Ber Was a Wondrous Matter · Moving to Jerusalem The Dream of the Waves · The Dream with the Officer The Saba in Bnei Brak Source Lines 6891–7260+
חלק יא
Source: https://ajew.org/reader/sichos-chayay-saba/1/11

Segment 1
HE:
שיחרור מכל תאוות העולם הזה! הם ישחררו לו — הם ישמעו התפילה שלו! אז הם — תיכף אחר התפילה — לך הביתה! תגיד לו: אבל יצעק בכל כוחו! אז הם יתנו לו שחרור — על כל ימי חייו! לך הביתה. (הוא צריך להתפלל בצעקות?) כן! אבל בצעקות גדולות! אז תיכף יתנו לו שחרור. אם יתפלל כמו שהוא מתפלל — בכל הכוח — אז יקבל תיכף שחרור על כל ימי חייו! הם יגידו לו שילך הביתה! בתפילה — אז יקבל שחרור על כל חייו! בכל הכוח! לא יאמין להם — הוא צריך להתפלל! אז יקבל שחרור על כל חייו — שיצעק בתפילה... (החכם אמר לו: "אתה לא תהיה חכם כמוני?") הוא נעשה! המלך נתן לו — התם נעשה מיניסטר על כל המיניסטרים, יותר! היה מקבל תיכף שחרור — יצעק בתפילה ויקבל שחרור, תיכף! רק שיצעק בתפילה, שיצעק כמו שהוא צועק — אז יקבל תיכף שיחרור!

EN:
Liberation from all the desires of this world! They will liberate him — they will hear his prayer! So they — immediately after the prayer — go home! Tell him: but he must cry out with all his strength! Then they will give him liberation — for all the days of his life! Go home. (He must pray with shouts?) Yes! But with great shouts! Then immediately they will give him liberation. If he prays as he prays — with all his strength — then he will immediately receive liberation for all the days of his life! They will tell him to go home! Through prayer — then he will receive liberation for all his life! With all his strength! He must not believe them — he must pray! Then he will receive liberation for all his life — that he cries out in prayer... (The Wise Man said to him: "Won't you be as wise as I?") He became! The king gave him — the Simple One became a minister above all the ministers — more! He would have immediately received liberation — cry out in prayer and receive liberation — immediately! Only that he cry out in prayer, that he cry out as he cries out — then he will immediately receive liberation!

Segment 2
HE:
אמרו לו שלא יבוא להנה עד שיקראו אותו. הלואי שכולם יצעקו בתפילה ולא יצטרכו לבקש שחרור! הם עצמם יתנו שחרור על כל! יש עוד? אם אמרתי לו: אם הוא יצעק — טוב! אז יקבל שחרור על כל ימי חייו. הוא צעק חזק? (הוא צעק? אז הם אמרו לו: "זה לא כותל המערבי!" אז הוא צעק בחצר — אז שמעו אותו ליד השומר — והמשיך לצעוק. אז הם אמרו לו: "אנחנו רק רוצים שתחתום!") הם פחדו שהוא יעשה אותם משוגע! (הם אמרו לו: "מה יש לך?" אז הוא אמר להם: "אני חולה לב וחולה מח!") איך היה הצעקות! טוב? אתה צריך להגיד להם: "עדיין לא גמרתי — אתה לא יכול להפסיק!"

EN:
They told him not to come there until they call him. If only everyone would cry out in prayer and not need to ask for liberation! They themselves will give liberation for everything! Is there more? If I said to him: if he cries out — fine! Then he will receive liberation for all his life's days. Did he shout loudly? (He shouted? So they said to him: "This is not the Western Wall!" So he shouted in the courtyard — so they heard him next to the guard — and he continued shouting. So they said to him: "We only want you to sign!") They were afraid that he would drive them crazy! (They said to him: "What is wrong with you?" So he said to them: "I have a heart condition and a mind condition!") How was the shouting! Fine? You must tell them: "I have not yet finished — you cannot stop!"

Segment 3
HE:
גן עדן! כל דיבור של רבינו — מה זה? הטעם? טעם גן עדן! (מה הדרך להיכנס שם?) כל דיבור של רבינו, כל דיבור — הוא כלליות כל התורה וכל הקבלה! הכל בדיבור אחד — כלול הכל, כל התורה! עוד לא, היה — זה חדש! כך אמר רבינו. לא מה שאני אומר — מה שאני אומר זה לא כלום! רבינו הקדוש ריחם עלינו והודיע לנו — טיפה מן הים — מה שהוא! איזה רבי שהוא!...

EN:
The Garden of Eden! Every word of Rabbainu — what is this? The taste? A taste of the Garden of Eden! (What is the path to enter there?) Every word of Rabbainu — every word — is the universality of all the Torah and all the Kabbalah! Everything in one word — everything is included — all the Torah! Not yet had there been — this is new! So said Rabbainu. Not what I am saying — what I am saying is nothing! Our holy Master had mercy on us and informed us — a drop from the ocean — what he is! What a Rebbe he is!...

Segment 4
HE:
אחרי הכל — שכולם רדפו אותי וסבלתי מה שסבלתי, בזיונות כאלה ושפלות כזו — ממש ניסים, איך הייתי מחזיק מעמד... ומצד השני, כל העיר חשבו שישראל בער הוא ענין פלא. ואני הייתי סובל צער מזה — יותר מכל הבזיונות! שמחזיקים אותי שאני צדיק, שאני אפילו... היה כל העיר — מי שהיה עושה איזה שמחה, חתונה — אני רקדתי בחתונה! נשארו בלי ידיים ובלי רגליים, וכולם היו גדולים ממני — כל הגדולים, כל העיר — הם ראו ריקודים כאלה... על כל פנים, אז נעשה מנהג בעיר: שכל חתן וכלה שעושים חתונה — הזמינו אותי! כן. החתן והכלה והמשפחה ביקשו שאני אבוא על החתונה, כי הם הרגישו שזה יהיה שמחה בשבילם ויהיה שמחה גדולה. אז באו לביתי ובקשו רחמים שאבוא על החתונה לשמח — יהיה שמחה בחתונה! והיה לי צער גדול מזה — הבזיונות זה טוב, אבל זה... אני לא רוצה להיות מפורסם! הכלל — על כל פנים... והדבר הזה היה מתגבר מיום ליום, ונעשה יותר יותר מפורסם — והיה לי צער גדול מזה יותר מכל הבזיונות! מה רוצים ממני?

EN:
After everything — that everyone persecuted me and I suffered what I suffered — such disgraces and such humiliation — literally miracles: how I held on... And on the other side, the whole city thought that Yisroel Ber is a wondrous matter. And I suffered anguish from this — more than from all the disgraces! That they regard me as a Tzadik, that I even... the whole city was so: whoever was making some celebration — a wedding — I danced at the wedding! They were left without hands and without feet — and everyone was greater than me — all the great ones, the whole city — they saw such dancing... In any event, then it became a custom in the city: that every groom and bride who makes a wedding — they invited me! Yes. The groom and bride and family asked that I come to the wedding — because they felt it would be a joy for them and there would be great joy. So they came to my home and begged that I come to the wedding to bring joy — there will be joy at the wedding! And I had great anguish from this — the disgraces are fine — but this... I do not want to be famous! The general principle — in any event... and this matter grew stronger from day to day, becoming more and more famous — and I had great anguish from this more than from all the disgraces! What do they want from me?

Segment 5
HE:
על כל פנים — ראיתי. היה לי התבודדות ואחרי [מעשה] ראיתי שאני נמצא ב... [בצרה] — איך יוצאים מזה? מה אוכל לעשות? זה אסון כזה — מה לעשות?... הכלל — נכנס בלבי מחשבה: שאין לך שום עצה! רק עצה אחת — לא להיות חסיד בעיר קטנה! "חסיד בעיר קטנה — יש לו פרסום, יש לו כבוד." והיציאה? מטבריה לגור בירושלים... רבינו הקדוש אמר: "חסיד בעיר קטנה — יש לו פרסום, יש לו כבוד!" אז אני? אז אין לי שום עצה — יש לי רק עצה אחת: לצאת מעיר הקטנה לעיר גדולה — לירושלים! ירושלים זה עיר גדולה — אני יכול לרקוד ולהיות משוגע כל היום וכל הלילה — ואף אחד לא ידע... "המקום שלך בירושלים, טוב..." בא לי המחשבה עוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם... טוב! אמרתי? החלטתי — לצאת מעיר קטנה לירושלים! לצאת מטבריה לירושלים.

EN:
In any event — I saw. I had hisbodidus and after [the episode] I saw that I am in... [trouble] — how does one get out of this? What can I do? Such a disaster — what to do?... The general principle — a thought entered my heart: that you have no advice! Only one advice — not to be a Chassid in a small city! "A Chassid in a small city — he has publicity, he has honor." And the exit? From Tiberias to live in Jerusalem... our holy Master said: "A Chassid in a small city — he has publicity, he has honor!" So me? So I have no advice — I have only one piece of advice: to leave the small city for a large city — for Jerusalem! Jerusalem is a large city — I can dance and be crazy all day and all night — and no one will know... "Your place is in Jerusalem — fine..." The thought came to me again and again and again... Fine! I said? I decided — to leave the small city for Jerusalem! To leave Tiberias for Jerusalem.

Segment 6
HE:
נו, נו — וזה היה בלבי. אז מה לעשות? אז החלטתי להגיד בבית, לאשה, שאני רוצה לעבור מטבריה לירושלים! והיא ידעה — אפילו בישיבה, אני לא שומר הזמן ונסיעות למירון... מצד רחמים נותנים לי שתי לירות בחודש מצד רחמנות — ואם אני אעלה לירושלים אז לא יהיה לי גם השתי לירות! אז היא אמרה לי: "אני אמות! אני לא אלך! אני לא אלך מטבריה!" כי היא ראתה, היא ראתה שמחזיקים ממני. (היא התרגלה למקום.) כן, כן. אבל אמרתי לה עוד פעם, אמרתי לה: "אני החלטתי — אני מוכרח לצאת מטבריה, רק לירושלים!" נו, נו — עד שה' יתברך ריחם עלי והיא נעשה... והיא הבינה שאני עקשן כזה שאין תרופה, אין שום תרופה! הוא החליט ללכת לירושלים ואי אפשר למנוע בעדו. אז הלכנו לירושלים — מכרנו את הציוד, את המאפיה, בהפסד גדול! כן — והלכתי לירושלים.

EN:
Nu, nu — and this was in my heart. So what to do? So I decided to say at home — to my wife — that I want to move from Tiberias to Jerusalem! And she knew — even in the Yeshivah, I do not keep the time and [keep making] journeys to Meron... out of mercy they give me two liras a month — and if I go up to Jerusalem then I will not even have the two liras! So she said to me: "I will die! I will not go! I will not leave Tiberias!" Because she saw — she saw that they regard me highly. (She had grown accustomed to the place.) Yes, yes. But I said to her again — I said to her: "I have decided — I must leave Tiberias — only for Jerusalem!" Nu, nu — until H"Y had mercy on me and she became... and she understood that I am such a stubborn person — there is no remedy, no remedy at all! He decided to go to Jerusalem and it is impossible to stop him. So we went to Jerusalem — we sold the equipment, the bakery — at a great loss! Yes — and I went to Jerusalem.

Segment 7
HE:
ואני גם כן חשבתי: "ירושלים? אני הולך למקום מדבר! מי יתן לי חתיכת לחם? איפה?" נו — אני הולך לישיבה, ויש לי שתי לירות בחודש, אבל בירושלים? השתי לירות בחודש — לא! מה יהיה מזה? על כל פנים — התגברתי ונסעתי. עם האשה ועם נחמן — היה לי בן נחמן, הגדול, כן, נחמן. הלכנו לירושלים. (עם חמורים?) לא! היה כבר אוטו — האנגלים — היה כבר אוטו! והלכנו לירושלים. ובירושלים — אני באתי לרב שלמה וקסלר, החבר שלי. אני באתי לרב שלמה וקסלר, החבר שלי — רב שלמה וקסלר! והוא ראה אותי, הוא בירך אותי והוא אמר לי: "תזהר שיהיה לך אמונה ובטחון — לא לעזוב את ירושלים! להישאר בירושלים!" כן. "יהיה לך אמונה ובטחון — ברוך ה' שזכית לבוא לירושלים!" טוב. רב שלמה אמר לי — אבל כסף? דולרים? לא. לא נתן לי. הוא אמר לי כן: "טוב עשית — באמונה ובטחון!" אבל לא, דולרים? לא נתן. כן. מה זה?

EN:
And I too thought: "Jerusalem? I am going to a wilderness! Who will give me a piece of bread? Where?" Nu — I go to the Yeshivah and I have two liras a month — but in Jerusalem? The two liras a month — no! What will come of this? In any event — I overcame and I traveled. With my wife and with Nachman — I had a son Nachman, the eldest, yes, Nachman. We went to Jerusalem. (By donkeys?) No! There was already a car — the British — there was already a car! And we went to Jerusalem. And in Jerusalem — I came to Reb Shlomo Wexler, my companion. I came to Reb Shlomo Wexler, my companion — Reb Shlomo Wexler! And he saw me, he blessed me and said to me: "Be careful to have faith and trust — do not leave Jerusalem! Remain in Jerusalem!" Yes. "You will have faith and trust — blessed be H"Y that you merited to come to Jerusalem!" Fine. Reb Shlomo said to me — but money? Dollars? No. He did not give me. He said to me yes: "You did well — with faith and trust!" But no, dollars? Did not give. Yes. What is this?

Segment 8
HE:
אני רציתי להיות — לגור על יד בית הכנסת ברסלב, ברחוב חברון, ליד בית המקדש, בעיר העתיקה. היום הוא כמו פריז — עיר העתיקה? אבל אז היה מערות! כן — מי יכול לתאר מה שהיה? איך היה נראה טבריה וירושלים? על כל פנים — ה' יתברך הזמין לו, הזמין לי חדר אצל אחד בחצר. (מישהו בא אליך?) ה' יתברך נודע לי שיש חדר. על כל פנים — אני חיפשתי חדר, ידעתי שזה ליד בית הכנסת. (בלי כסף?) למה בלי כסף? בשכירות! (כמה עלה?) שכירות? לא זוכר — אז לא היה דולרים, אז היה רק גרושים. (שילמת לו?) כן. אבל לא היה לי מה לאכול...

EN:
I wanted to be — to live next to the Breslov synagogue, on Chevron Street, near the Temple, in the Old City. Today it is like Paris — the Old City? But then there were caves! Yes — who can describe what was? How did Tiberias and Jerusalem look? In any event — H"Y arranged it for him — arranged for me a room at someone's courtyard. (Someone came to you?) H"Y made it known to me that there is a room. In any event — I searched for a room — I knew it was near the synagogue. (Without money?) Why without money? For rent! (How much did it cost?) Rent? I don't remember — then there were no dollars, there were only grushim [pennies]. (You paid him?) Yes. But I had nothing to eat...

Segment 9
HE:
אז אמרו לי שיש בית התבשיל של ר' שלמה — של אחד שלא היה לו בנים, וגביר אחד, נתן שטראוס, נתן לו על מטבח שיחלק לעניים — לחם ותבשיל, לא של בשר, לחם ועדשים, לחם ותה. נו, נו! אז הלכתי — יש תור... מה? אני לא מיוחס! אני באתי — היה מלא נשים, היו מתקוטטים: "קודם אני! קודם אני!" אני באתי — מתי יהיה הלחם והתבשיל? ואני עמדתי בין נשים — והיה מר לי! ראיתי את מלאך המוות! אז אמרתי: "מה עשיתי? בשביל חתיכת לחם וקצת מרק — לעמוד בין נשים?!" על כל פנים — אוי, אמרתי: "מה עושים? אני מוכרח לעמוד בתור בין הנשים — מה לעשות? אי אפשר לי!" אז ה' יתברך ריחם עלי — היה איש זקן אחד על ידי בחצר השני, שכן, שהוא היה חי, שהוא היה עני! והוא הלך בכל יום לקחת את הלחם והתבשיל. אז פתאום הוא אמר לי: "למה לך ללכת? אני הולך בשבילי — תן לי כלי! ואני אביא את הלחם עם הכלי של התבשיל — אני אביא לכם בכל יום ויום!" אוי — שמעתי את זה? קיבלתי שמחה גדולה! ישועה כזאת? והוא היה איש תמים והוא אהב אותי, אהב אותי, העריך אותי. כן. והוא היה לו זה חיים טובים מזה המצווה — שהוא מביא את הלחם והתבשיל. הוא הביא לי — וראיתי חסד עליון! והאיש הזה היה שמח מאד בזה. וברוך ה' — יש לחם לילדים בבית, בלי לחכות את התור! כך היה — שנתיים וחצי.

EN:
So they told me there is the soup kitchen of Reb Shlomo — of one person who had no children, and a wealthy man, Natan Strauss, gave him for a kitchen to distribute to the poor — bread and cooked food, not meat, bread and lentils, bread and tea. Nu, nu! So I went — there is a line... what? I am not of distinguished lineage! I came — it was full of women, they were quarreling: "Me first! Me first!" I came — when will there be bread and the food? And I stood among the women — and it was bitter for me! I saw the Angel of Death! So I said: "What have I done? For a piece of bread and some soup — to stand among women?!" In any event — oy — I said: "What does one do? I must stand in the line among the women — what to do? It is impossible for me!" So H"Y had mercy on me — there was one old man next to me in the second courtyard — a neighbor — who was alive, who was poor! And he went every day to take the bread and the cooked food. So suddenly he said to me: "Why do you need to go? I am going for myself — give me a vessel! And I will bring the bread with the vessel of the cooked food — I will bring for you every single day!" Oy — I heard this? I received great joy! Such salvation? And he was a wholesome man and he loved me — loved me — esteemed me. Yes. And this was good life for him from this mitzvah — that he brings the bread and the food. He brought it to me — and I saw supreme kindness! And this man was very glad in this. And blessed be H"Y — there is bread for the children at home — without waiting in the line! So it was — two and a half years.

Segment 10
HE:
וגם סבלנו, סבלנו מאד. אז היה לי מחשבות: "אולי אני אחזור לטבריה?" מה? אפילו האיש מביא את הלחם — אבל יש עוד! יש בטבריה — נרות של שבת צריכים, וגם כן חלה, וגם כן... מה? היה בטבריה — היה כל העול עליה! היה לי שתי לירות בחודש ופטרתי מכל וכל. אבל השתי לירות גם כן לא באו בקל — כי אני נסעתי, נסיעות למירון, לירושלים, אז אמרו: "איזה בן ישיבה זה? הוא נוסע, הוא עושה תעניות, הוא עושה מצוה — אבל לא בן ישיבה! לא בן ישיבה! הוא איש כשר, אבל לא בן ישיבה, לא מגיע לו כסף!" אני באתי לקחת את השתי לירות, אז הוא אמר לי: "אתה החודש הזה, היית שלושה ימים בישיבה — באיזה פנים אתה בא לקבל כסף?"

EN:
And we also suffered — suffered greatly. So I had thoughts: "Perhaps I will return to Tiberias?" What? Even though the man brings the bread — but there is more! In Tiberias there are Shabbos candles needed — and also challah — and also... what? In Tiberias — all the burden was on her! I had two liras a month and I was free of everything. But the two liras also did not come easily — because I traveled, journeys to Meron, to Jerusalem, so they said: "What kind of Yeshivah student is this? He travels, he fasts, he does a mitzvah — but not a Yeshivah student! Not a Yeshivah student! He is a decent man, but not a Yeshivah student — he doesn't deserve money!" I came to take the two liras — so he said to me: "You this month were in the Yeshivah three days — with what face do you come to receive money?"

Segment 11
HE:
וגם החלום שהיה לי אחר הפטירה של רבי ישראל [קרדונר] — היה החלום של הגלים. הייתי בים והיה גלים — גלים גדולים כאלה, כמו הרים! הרים — אני ראיתי שהולך הר של מים. אבל אני חשבתי, והוא הלך בכעס, ישר אלי, ישר... ואמרתי: "אוי ווי — עוד כמה רגעים הוא יגיע אלי! מה יהיה ממני? אז אני אמות — אין שום תקווה!" כן — אז אני אבוד. וככה היה — הוא הלך בכעס, בחיפזון, והלך להרוג אותי, כמו שהולכים להרוג! הוא נפל עלי — והייתי מיואש לגמרי. אבל ראיתי שאני עולה על ההר, שאני עולה במים, עולה, עולה, עד שהגעתי לסוף — והוצאתי את הראש, ונשארתי בחיים! יכולתי לנשום אויר ונשארתי בחיים. חלום כזה?... טוב — עבר הגל ונשארתי בחיים. אבל אני רואה שהולך הר חדש — גל חדש! הוא הולך יחד — מה יהיה עכשיו? לא בכל פעם מתחדשים ניסים — מה יהיה עכשיו ממני?

EN:
And also the dream that I had after the passing of Reb Yisroel [Karduner] — it was the Dream of the Waves. I was in the sea and there were waves — such great waves — like mountains! Mountains — I saw a mountain of water coming. And I thought, and it came in anger, directly at me, directly... and I said: "Oy vay — in a few more moments it will reach me! What will become of me? Then I will die — there is no hope!" Yes — so I am lost. And so it was — it came in anger, in haste, and came to kill me — as one goes to kill! It fell upon me — and I was completely despairing. But I saw that I am rising over the mountain — that I am rising in the water — rising, rising — until I reached the end — and I brought out my head — and remained alive! I could breathe air — and I remained alive. Such a dream?... Fine — the wave passed and I remained alive. But I see that a new mountain is coming — a new wave! It comes together — what will be now? Not every time do miracles renew — what will become of me now?

Segment 12
HE:
נו, נו — מה? איך הוא הולך? הוא לא שואל אותי — הוא הולך אלי! ונפל עלי הר חדש — וגם כן, גם כן היה נס שעליתי למים, על ההר, עד שהוצאתי את הראש מהמים ונשארתי בחיים. נו, טוב — ברוך ה', שתי פעמים! אבל הים הוא לא — הוא רועש, והוא הולך! הולכים גלים חדשים — מה יהיה ממני? מה יהיה? מי זה? לא, בכל פעם... אני הרגשתי הסכנה — מה שיש לי! גלים כאלה! הרים כאלה! נו — הייתי מיואש, ראיתי הסכנה מה שיש בכל פעם. יש — אני רואה ניסים, אני עולה על הגל, אני עולה על ההר, אני עולה במים עד שאני מגיע לסוף ומוציא את הראש — ושואף! ואני נשאר בחיים. אבל אולי — אולי עכשיו מי יודע מה שיהיה עוד? ראיתי והרגשתי את הסכנה איפה שאני נמצא! פתאום — אני רואה בנין גדול בים! לא רחוק ממני — בנין כזה! בנין גדול! יפה — יופי כזה! אמרתי: "מה זה? מה? איך אפשר דבר כזה? בים יש בנינים?!" פתאום אני ראיתי — אני לא ראיתי כלום רק הגלים! ופתאום אני ראיתי בים בנין מפואר וגדול! בנין?!...

EN:
Nu, nu — what? How does it come? It does not ask me — it comes at me! And a new mountain fell upon me — and also, also there was a miracle that I rose in the water — over the mountain — until I brought out my head from the water and remained alive. Nu, fine, blessed be H"Y — two times! But the sea — it is raging, and it is going! New waves are coming — what will become of me? What will be? What is this? No — every time... I felt the danger — what I have! Such waves! Such mountains! Nu — I was despairing, I saw the danger that exists every time. There is — I see miracles: I rise over the wave, I rise over the mountain, I rise in the water until I reach the end and bring out my head — and breathe! And I remain alive. But perhaps — perhaps now who knows what will be yet? I saw and felt the danger of where I am! Suddenly — I see a great building in the sea! Not far from me — such a building! A great building! Beautiful — such beauty! I said: "What is this? What? How is such a thing possible? In the sea there are buildings?!" Suddenly I saw — I had seen nothing but the waves! And suddenly I saw in the sea a magnificent, great building! A building?!...

Segment 13
HE:
היה לי תמיה: "איך אפשר? בים יש? אפשר להיות בנין?" אבל אני רואה בנין! אז חשבתי: "אולי זה רמז — על שאני אזכה להינצל מהים? כי יש בנין — אולי אני אגיע להבנין!" אני ודאי עשיתי מאמצים גדולים ולא יכולתי להגיע להבנין! אני הייתי כמעט ליד הבנין — ובא גל! והוא סחב אותי — ונתרחקתי מהבנין. מה? אז מה יהיה? אני יש לי מקום להינצל אבל אני לא יכול, לא יכול! אין לי כוח להגיע — אין שום אפשרות להגיע לבנין! הוא... הוא על ידי ואי אפשר לי להגיע להבנין. עד שזכיתי — עשיתי מאמץ עליון כזה — עד שהצלחתי לנגוע במעקה של הבנין. כמו... רק, רק שיכולתי להחזיק במעקה! הרגשתי עכשיו... ברוך ה' — עכשיו אני יכול לעלות על המדרגות, על הבנין! אין ים, אין גלים, אין כלום. כן — עכשיו אני, אני יש לי תקווה!

EN:
I was astonished: "How is this possible? In the sea there is? Can there be a building?" But I see a building! So I thought: "Perhaps this is a hint — that I will merit to be saved from the sea? Because there is a building — perhaps I will reach the building!" I certainly made great efforts — and could not reach the building! I was almost by the building — and a wave came! And it dragged me — and I moved away from the building. What? So what will be? I have a place to be saved — but I cannot, cannot! I have no strength to reach it — there is no possibility of reaching the building! It is... it is right there and I cannot reach the building. Until I merited — I made such supreme effort — until I succeeded in touching the railing of the building. Like... only, only that I could hold the railing! I felt now... blessed be H"Y — now I can climb the stairs — the building! No sea, no waves, nothing. Yes — now I — I have hope!

Segment 14
HE:
עליתי — היה מדרגות הרבה! והחזקתי במעקה, ועליתי בשמחה גדולה! כל, כל רגע היה שווה בלי שיעור — היה לי שמחה גדולה! אני זכיתי לצאת מן הים, מסכנות כאלה! ואני נמצא על הבנין, במדרגות. עליתי על המדרגות עד שהגעתי בסוף להדלת של הבנין. אני הגעתי להדלת של הבנין — אז פתחתי את הדלת ונכנסתי! והיה פרוזדור. מצד אחד היה חלונות יפות, ומצד שני — אני עליתי — פה היה דלת, ומצד השני היה דלתות. היה קיר עם דלתות! אז אני עברתי את הדלת הראשונה ורציתי לפתוח לראות — מה, מה יש שמה? לא פתחתי! לא בכוונה — לא פתחתי. אמרתי: "מה זה? מדוע לא פתחת?" אז אני חשבתי: "עכשיו אני אפתח — יש דלתות הרבה!" אז הלכתי — וגם כן הגעתי לדלת — וגם כן לא פתחתי! והייתי בכעס עלי: "מדוע לא פתחת?" לא פתחתי ועברתי את הדלת. וגם, וככה — כל הדלתות! עברתי ורציתי לפתוח ולא פתחתי. עד שהגעתי — זה היה חלום כזה — עד שהגעתי לדלת האחרונה של הבנין. זה כבר כל הבנין — אני עברתי כל הדלתות! אז פתחתי! פתחתי — וראיתי חדר. יש שמה שולחן וכסא.

EN:
I climbed — there were many stairs! And I held the railing and climbed with great joy! Every, every moment was worth immeasurably — I had great joy! I merited to emerge from the sea — from such dangers! And I am on the building — on the stairs. I climbed the stairs until I finally reached the door of the building. I reached the door of the building — so I opened the door and entered! And there was a corridor. On one side were beautiful windows — and on the other side: I went forward — here was a door, and on the other side there were doors. There was a wall with doors! So I passed the first door and wanted to open to see — what, what is there? I did not open! Not on purpose — I did not open. I said: "What is this? Why did you not open?" So I thought: "Now I will open — there are many doors!" So I went — and also reached a door — and also did not open! And I was angry at myself: "Why did you not open?" I did not open and I passed the door. And also — so it was with all the doors! I passed and wanted to open and did not open. Until I came — this was such a dream — until I reached the last door of the building. This is already the entire building — I had passed all the doors! So I opened! I opened — and I saw a room. There is a table and a chair.

Segment 15
HE:
ועל הכסא — יושב זקן גדול! וזקן — יופי כזה! לבן כזה! חן כזה! וגם הצורה שלו, הפנים שלו — היה חן כזה שלא רואים בעולם הזה, מחן כזה, ממתיקות כזו! אז התביישתי מאד — ראיתי זקן כזה! ראיתי זקן כזה! וראיתי את הפנים שלו — אז נתביישתי מאוד! ונפלתי בדעתי: "איך יש לי מקום פה — להיות בחדר הזה — ולראות זקן כזה? איך?..." נתביישתי מאוד. רציתי לתת שלום להזקן — אבל לא! לא מצאתי עוז בנפשי לתת לו שלום. איך? איך זה — אני רחוק כזה? אני איך יש לי חלק כזה לתת? איך יש לי העזות לתת שלום להזקן הזה?... כן. אז הזקן היה ככה... הזקן הזה הושיט את היד ונתן לי שלום! ולקח לי את היד והחזיק את היד — ובאהבה גדולה ובניענוע... כן. "שלום עליכם" — הוא המשיך והחזיק אותי באהבה גדולה! "שלום עליכם" — תרבות כזו! אני לא היה לי עוז כזה, אבל הוא עשה כזה. אז מה יכולתי לעשות? אז קיבלתי את זה — ונתעוררתי!

EN:
And on the chair — sits a great elder! And an elder — such beauty! Such white! Such grace! And also his form, his face — there was such grace as is not seen in this world — such grace, such sweetness! So I was very ashamed — I saw such an elder! I saw such an elder! And I saw his face — and I was very ashamed! And I fell in my mind: "How do I have a place here — to be in this room — and to see such an elder? How?..." I was very ashamed. I wanted to greet the elder — but no! I did not find the courage in my soul to greet him. How? How is this — I am so distant? How do I have such a portion to give? How do I have the audacity to greet this elder?... Yes. So the elder was so... this elder extended his hand and greeted me! And took my hand and held my hand — and with great love and with a nod... yes. "Shalom Aleichem" — he continued and held me with great love! "Shalom Aleichem" — such refined manner! I did not have such boldness, but he did this. So what could I do? So I received this — and I awoke!

Segment 16
HE:
אז אני זכרתי את כל החלום וזכרתי... עד היום אני רואה את הפנים שלו כמו שראיתי אז — בדרך נס! חלום נשכח, כן, לפחות צורתו. אבל כמו שראיתי את הכסא עם הזקן, והזקן של הפנים — אז הפנים כזה! אני זוכר את זה כמו שאני רואה עכשיו את זה... כן. אז היה לי געגועים, השתוקקות — אני רוצה לדעת: מי זה היה הזקן? אולי אליהו הנביא? איזה גדול? מי היה הזקן הזה שראיתי? אז כנראה אני — היה לי מתוך הגעגועים — נרדמתי. וחשבתי במחשבה: "אני אקח ספר ואני אפתח — אולי אני אמצא שמה איזה רמז: מי זה הזקן?" וככה עשיתי. והתעוררתי ולקחתי ספר ופתחתי — זה היה ספר "חיי מוהר"ן" מהדפוס הראשון! "חיי מוהר"ן" — ופתחתי אותו. והעיניים... ופתחתי את הספר "חיי מוהר"ן" ונתתי את העיניים על הסעיף הזה — שרבינו הקדוש גילה: "מי שיזכה — אני אתראה אליו בדמות זקן!" זה הוא! זה שראיתי! אז ידעתי כבר: זה שהזקן — הוא רבינו! חלום, חלום כזה!

EN:
So I remembered the whole dream and remembered... Until today I see his face as I saw it then — by way of miracle! A dream is forgotten, yes — at least its form. But as I saw the chair with the elder — and the elder's face — the face like that! I remember this as I see it now... yes. So I had yearning, longing — I want to know: who was this elder? Perhaps Eliyahu the Prophet? What great one? Who was this elder I saw? So apparently I — from within the yearning — fell asleep. And I thought in my mind: "I will take a book and open it — perhaps I will find some hint there: who is this elder?" And so I did. And I awoke and took a book and opened — it was the book Chayay Moharan from the first printing! Chayay Moharan — and I opened it. And the eyes... and I opened the book Chayay Moharan and set my eyes on this passage — that our holy Master revealed: "Whoever merits — I will appear to him in the form of an elder!" This is it! This is what I saw! So I already knew: this elder — it is Rabbainu! A dream — such a dream!

Segment 17
HE:
(הקצין אמר לך: "תן את הפתק!") הוא אמר לי: "אבל מדוע? מדוע?" הוא אמר: "מדוע? הוא ישגע כל בני ברק וכל העולם — אתה לא יודע?" אתה לא יודע מה שזה! אז הוא אמר לי: "תן את הפתק!" אמרתי: "מה יהיה? מה זה נורא כל כך?" אמר לי: "אתה לא יודע? הוא ישגע את כל העולם וכל בני ברק! אני לא יכול לשון על ידך — הוא ישגע כל בני ברק וכל העולם!" אז הוא שואל: "מה יהיה?" אמרתי לו: "אני לא זוכר איפה נתתי את זה!" אמר לי: "יש לי חיילים הרבה — הם יחפשו ויחפשו עד שימצאו אותו!" היה לי צער גדול. מה? מה אני יכול לעשות? אז נזכרתי שאתה באת ואמרת לי לחמול עליך ולתת לך על הלילה הספר — הספר של... של הפתק.

EN:
(The officer said to you: "Give me the Petek!") He said to me: "But why? Why?" He said: "Why? It will drive all of Bnei Brak and the entire world crazy — don't you know?" You do not know what this is! So he said to me: "Give the Petek!" I said: "What will be? What is so terrible?" He said to me: "You don't know? It will drive the entire world and all of Bnei Brak crazy! I cannot stand by while you do this — it will drive all of Bnei Brak and the entire world crazy!" So he asks: "What will be?" I said to him: "I do not remember where I put it!" He said to me: "I have many soldiers — they will search and search until they find it!" I had great anguish. What? What can I do? So I remembered that you came and asked me to have mercy on you and give you the book for the night — the book of... of the Petek.

Segment 18
HE:
"תן את הפתק! הוא מסוכן! הוא יכול לשגע את כל העולם!" (מי?) הפתק! אמרתי לו: "אני לא זוכר איפה נתתי את זה!" אז הוא ענה: "טוב — אתה לא זוכר? אנחנו נחפש!" אז אמר לחיילים: "תחפשו טוב בכל מקום!" נפל עלי פחד — מה זה? אולי ימצאו את הפתק? זה היה אולי לפני המעשה של רב יצחק אייזיק. כל מי שראה אותי הולך — אני הולך עם התייר הזה! מזוודה כזו?... הוא הולך כמו לורד אנגלי! אני הלכתי איתו בשוק והלכנו להדפיס... כולם אמרו: "ישראל בער כבר אין לו דאגות פרנסה! תייר כזה?! והוא עשיר כזה! הוא איתו ביחד תמיד!" וזה התייר אכל אצלי בשבת — ועשינו ריקודים בשמחה! והוא רקד איתי — ושמואל חתני היה גם כן! הוא ראה איך שהבחור ההולנדי הוא עושה ריקודים כאלה! "הכי יפיפיה!" הוא עד היום שמח על שזכה להתקרב לרבינו! הוא זוכר טוב. אני הייתי אצלו בצפון תל אביב בדירה שלו — בכל לילה עד חצות! עד האוטובוס האחרון אנחנו נסענו לבית, בגאולה... (היית גר בתל אביב?) כן — בתל אביב היה לי ארבעה אוטובוסים לנסוע! ולא היה לי כסף על הוצאות — אמרתי: "אם אני אגיד כסף — הוא יחשוב שאני עושה מסחר ממנו!" כסף אסור להזכיר! אני נהגתי איתו בחכמה — לא אמרתי לו שאני צריך כסף. (איפה הוא היה גר?) בדיזנגוף. (באיזה שנה?) תשי"א. (לפני שזר?) מה? עוד לא נולדת! אני טיילתי איתו בתל אביב — ואני הסתכלתי עלי כמו משוגע! אני אמרתי לו: "אני לא אוכל במסעדה — עולה ביוקר, אני קמצן!" אבל הוא רקד איתי בליל שבת — שמואל חתני היה בבית, הוא נתבטל! (אמרו שאתה עלית לגג שלו וצעקת?) אני לא זוכר. הוא היה לו שם "הלורד האנגלי" בירושלים, ובתל אביב היה לו שם אצל המשפחה שלי "הבחור ההולנדי!" אני היה לי "ליקוטי תפילות" — נתתי לו! אני נשארתי בלי "ליקוטי תפילות."

EN:
"Give the Petek! It is dangerous! It can drive the entire world crazy!" (Who?) The Petek! I said to him: "I do not remember where I put it!" So he answered: "Fine — you don't remember? We will search!" So he said to the soldiers: "Search well in every place!" Fear fell upon me — what is this? Perhaps they will find the Petek? This was perhaps before the episode with Reb Yitzchak Eizik. Everyone who saw me going — I am going with this tourist! Such a suitcase?... He walks like an English lord! I walked with him in the market and we went to print... Everyone said: "Yisroel Ber has no more worries about livelihood! Such a tourist?! And he is so wealthy! He is always together with him!" And this tourist ate at my home on Shabbos — and we made dancing with joy! And he danced with me — and Shmuel my son-in-law was also there! He saw how the Dutch young man does such dances! "The most beautiful!" He is until this day happy that he merited to draw close to Rabbainu! He remembers well. I was by him in northern Tel Aviv in his apartment — every night until midnight! Until the last bus we traveled home, to Ge'ulah... (You lived in Tel Aviv?) Yes — in Tel Aviv I had four buses to travel! And I had no money for expenses — I said: "If I mention money — he will think I am doing business from him!" Money must not be mentioned! I conducted myself wisely. (Where did he live?) On Dizengoff. (In what year?) 5711 [1951]. (Before Shazar?) What? You were not yet born! I strolled with him in Tel Aviv — and I looked at myself like a crazy person! I said to him: "I do not eat at a restaurant — it is expensive, I am a miser!" But he danced with me on Shabbos night — Shmuel my son-in-law was home, he was dumbfounded! (They say you went up to his roof and shouted?) I don't remember. He had the name "the English Lord" in Jerusalem, and in Tel Aviv he had a name by my family — "the Dutch young man!" I had Likutay Tefillos — I gave it to him! I was left without Likutay Tefillos.

Segment 19
HE:
אז אמרתי: "מי יודע? חס ושלום? אולי ימצאו?" אז נזכרתי — היה שמחה בי, שמחה! אברהם נתן בא בתחילת הלילה, ובקש ממני לתת לו את הפתק, ונתתי לו! והוא הלך. נו — הוא יכול לחפש בכל מקום! אבל כשנזכרתי שהפתק אצל אברהם נתן — היה לי שמחה גדולה! הם יחפשו ויחפשו — נו — יחפשו! (איך אמר לך הקצין?) ככה — בגאווה גדולה! "תן את הפתק!" אמרתי לו: "אני לא זוכר איפה נתתי את זה?" אה?! "אתה לא זוכר! יש לי די חיילים! הם יחפשו בכל מקום עד שימצאו!" אז אני פחדתי — אולי יחפשו ויחפשו עד שימצאו? מי יודע? אז נזכרתי — היה שמחה בי! שמחה — אברהם נתן בא בתחילת הלילה ובקש ממני לתת לו את הפתק ונתתי לו, והוא הלך. נו — הוא יכול לחפש בכל מקום! אבל כשנזכרתי שהפתק אצל אברהם נתן — היה לי שמחה גדולה! הם יחפשו ויחפשו — נו — יחפשו!

EN:
So I said: "Who knows? Heaven forbid? Perhaps they will find it?" So I remembered — there was joy in me — joy! Avraham Natan came at the beginning of the night, and asked me to give him the Petek, and I gave him! And he went. Nu — he can search everywhere! But when I remembered that the Petek is by Avraham Natan — I had great joy! They will search and search — nu — let them search! (How did the officer speak to you?) Like this — with great arrogance! "Give the Petek!" I said to him: "I do not remember where I gave it?" Ah?! "You don't remember! I have enough soldiers! They will search everywhere until they find it!" So I was afraid — perhaps they will search and search until they find? Who knows? So I remembered — there was joy in me! Joy — Avraham Natan came at the beginning of the night and asked me to give him the Petek and I gave him, and he went. Nu — he can search everywhere! But when I remembered that the Petek is by Avraham Natan — I had great joy! They will search and search — nu — let them search!

Segment 20
HE:
אני היה קשה לי — רבונו של עולם! מתי? איך יהיה הגאולה? הם לא רוצים לנגוע בספר ברסלב! ואי אפשר להשיג — ולא מדפיסים! איך יהיה הגאולה? ורבי ישראל היה לו מקום מצויין במירון — זה היה אצלו הגן עדן! הוא עזב את מירון, ועזב את צפת, ועזב את המשפחה — יש לו דבר אחד: "ישראל בער" בטבריה! יש אחד ששמו "ישראל בער" — שמה זה המקום שלו עכשיו! ואני אמרתי לו הלילה הראשונה שהוא קנה את הלחם ואכל אצלינו — אמרתי לו: "זה מן השמים ששלחו אתכם אלי! אני עובר עלי מלחמות קשות — אני צריך מי שידריך אותי. אני מזהיר אתכם — אני מבקש מכם שלא תעזבו אותי!"

EN:
It was hard for me — Master of the World! When? How will the Redemption come? They do not want to touch a Breslov book! And it is impossible to obtain — and they do not print! How will the Redemption come? And Reb Yisroel had a distinguished place in Meron — this was for him the Garden of Eden! He left Meron, and left Safed, and left the family — he has one thing: "Yisroel Ber" in Tiberias! There is one person whose name is "Yisroel Ber" — that is his place now! And I said to him the first night that he bought bread and ate at our home — I said to him: "This is from Heaven that you were sent to me! I am going through hard battles — I need someone who will guide me. I warn you — I request of you: do not abandon me!"

Segment 21
HE:
היה קשה לי מאד — איך יהיה הגאולה? אין ספרים לקנות! אפילו אם יש איזה ספר — מפחדים לא לנגוע! אולי יחשדו בו שהוא נוטה לברסלב?! ואיך יהיה הגאולה? אבל אני לא נתייאשתי — אני היה לי כיסופים! וכמו שליבי אומר לי: "לא, לא, יבוא הזמן. בטח!" עכשיו אנחנו יושבים בבני ברק בסוכה ומדברים דיבורים כאלה — שזה המתקה לכל העולם! לכל בני ברק, לכל ירושלים, לכל ארץ ישראל, לכל העולם! כל דיבור שמדברים מרבינו — הוא המתקה גדולה לכל העולם! (אבל העולם עוד לא יודע.) נו — הוא עוד לא יודע, אבל ידע! ידע! האמת לא מתבטל — האמת נעשה בכל יום יותר חזק. כל העולם יתהפך — ויהיה נעשה מכל הבהמות בני אדם! והוא פה — מגלה רבינו שהוא השורש של הגאולה ושל כל נפשות ישראל, להחזירם ולהוציאם ממקומם — איפה כל אחד שנפל לשם — להוציא כל העולם מהצרות. הצרות הם התאוות והכסף ותענוגי עולם הזה. לא צריכים את הכל — צריכים חתיכת לחם עם מלפפון! מה יהיה? בשביל מה כל הכסף וכל הבניינים? בשביל לאכול חתיכת לחם?...

EN:
It was very hard for me — how will the Redemption come? No books to buy! Even if there is some book — people are afraid to touch it! Perhaps they will suspect him of leaning toward Breslov?! And how will the Redemption come? But I did not despair — I had longing! And as my heart tells me: "No, no — the time will come. Certainly!" Now we are sitting in Bnei Brak in the sukkah and speaking such words — that this is a sweetening for the entire world! For all of Bnei Brak, for all of Jerusalem, for all of the Land of Israel, for the entire world! Every word that is spoken of Rabbainu — it is a great sweetening for the entire world! (But the world does not yet know.) Nu — it does not yet know — but it will know! It will know! Truth is not nullified — truth becomes stronger every day. The entire world will overturn — and from all the animals, human beings will be made! And he is here — Rabbainu reveals that he is the root of the Redemption and of all the souls of Israel — to return them and to take them out from their places — wherever each one has fallen — to take the entire world out from the troubles. The troubles are the desires and the money and the pleasures of this world. One does not need everything — one needs a piece of bread with a cucumber! What will be? For what is all the money and all the buildings? In order to eat a piece of bread?...

Segment 22
HE:
(רבי נחמן מטולטשין הוא הדפיס את הליקוטי הלכות — אז רבי נחמן ומשה רבינו באו אליו בחלום. "טוב שעשית 'ליקוטי הלכות.'" אתה זוכר?) הוא מספר לרבינו — הוא מספר לו: "אי אפשר לסבול!" אז אומר רבינו: "אבל עשית טוב! עשית 'ליקוטי הלכות' ו'ליקוטי תפילות' — מה אתה רוצה?" אז אמר משה רבינו, אמר לו: "מה? מה אתה אומר 'טוב'?! טוב מאוד!" רבי נתן — המחלוקת היה לו גדולה! אז היה לו כל רגע ניסים שהוא בחיים! אז הוא אומר לרבינו: "אני לא יכול לסבול!..." אז אומר לו רבינו: "נו — אבל עשית טוב! מה אתה בוכה כל כך? עשית טוב! עשית 'ליקוטי הלכות!'"

EN:
(Reb Nachman of Tulchin — he printed Likutay Halachos — so Reb Nachman and Moshe Rabbainu came to him in a dream. "You did well to make Likutay Halachos." Do you remember?) He tells Rabbainu — he tells him: "It is impossible to bear!" So Rabbainu says: "But you did well! You made Likutay Halachos and Likutay Tefillos — what do you want?" So Moshe Rabbainu said, said to him: "What? What do you say 'well'?! Very well!" Reb Noson — the opposition was very great against him! So every moment was miracles that he is alive! So he says to Rabbainu: "I cannot bear it!..." So Rabbainu says to him: "Nu — but you did well! Why are you crying so much? You did well! You made Likutay Halachos!"