Chapter 103
פרק קג
Source: https://ajew.org/reader/yimay-shmuel/1/103

Segment 1
HE:
והנה ר׳ אברהם התחיל לדבר מיד אחרי חג הפסח, שמפני שהרגשת החיות במירון אצל רשב״י זיע״א גדול מאד, ושהוא חוץ לישוב וטוב מאד לעבודת השם, וגם איך שמובא בספרי רבינו ז״ל גודל הענין להיות על ראש השנה ולנסוע על ראש השנה לצדיק אמיתי, וכאשר אין יכולים לנסוע לאומן על ראש השנה, אין מקום טוב ומובחר בכל המעלות כמו מירון וכו׳.

EN:
Immediately after the festival of Pesach, R. Avraham began to speak of the fact that the sense of spiritual vitality in Meron, at the tomb of Rashbi—may his merit protect us—is exceedingly great; that the place lies outside settled habitation and is very conducive to the service of Hashem; and that Rabbainu’s works describe the great importance of being with, and journeying to, a true tzadik on Rosh Hashanah. Since it was impossible to travel to Uman for Rosh Hashanah, he maintained that no place was as good and choice in every respect as Meron, and so forth.

Segment 2
HE:
וזה הדבר נכנס במוחו היטב, והתחיל לדבר מזה עם בני הנעורים מאנ״ש מהעיר העתיקה והתחיל לעוררם לזה, וגם דיבר עמי מזה ועוררני לזה, וכאשר אנחנו ביחד אני ור׳ ישראל דב ור׳ אלטר בן ציון ור׳ יעקב זאב, היינו יחד על ראש השנה במירון איזה פעמים בתחלת התקרבותי, ואיך ר׳ ישראל מקרדאן ז״ל היה באחרית ימיו תמיד ואף ראש השנה במירון, וגם ר׳ אלתר בן ציון נסע למירון על ראש השנה, אף בעת שכבר היה הקיבוץ הגדול בירושלים וכו׳.

EN:
This idea entered his mind deeply, and he began discussing it with the young men of our fellowship in the Old City and arousing them to it. He also spoke to me about it and urged me toward it. After all, I, R. Yisrael Dov, R. Alter Ben-Tzion, and R. Yaakov Zev had been together in Meron for Rosh Hashanah several times at the beginning of my drawing near; R. Yisrael of Kardan, of blessed memory, had in his final years always been in Meron, even for Rosh Hashanah; and R. Alter Ben-Tzion had traveled to Meron for Rosh Hashanah even when the large gathering in Jerusalem had already been established, and so forth.

Segment 3
HE:
והכלל שהראה לעיני והוכיח לי בראיות, שאין גדול מזה, והשבתי לו שאחר כל זאת אינו כדאי לחלק הקיבוץ ולעשות פירוד לבבות, שיאמרו שאר אנ״ש שאנחנו מתחלקים מעמהם וכו׳, ובעת שאנחנו היינו על ראש השנה עדיין לא היה קיבוץ כזה בירושלים וכו׳, ומאז ועד עתה הנני זהיר בזה להיות על ראש השנה בין הקיבוץ בירושלים כמעט כמו באומן על ראש השנה וכו׳

EN:
In sum, he demonstrated the matter before my eyes and proved to me with arguments that nothing could surpass it. I answered him that, notwithstanding all this, it was not proper to divide the gathering and create a separation of hearts, so that the other members of our fellowship would say that we were separating ourselves from them, and so forth. When we had been in Meron for Rosh Hashanah, there had not yet been such a gathering in Jerusalem; from then until now I had been scrupulous in this respect—to be among the gathering in Jerusalem on Rosh Hashanah, almost as one would be in Uman on Rosh Hashanah, and so forth.

Segment 4
HE:
ואני השתדלתי להוציא זאת ממוחו אבל הוא פנה לבני הנעורים הנ״ל ועוררם לזה לנסוע על ראש השנה למירון, והראה להם מכמה מקומות מדברי רבינו ז״ל ומדברי מוהרנ״ת בלקוטי הלכות מגדולת ראש השנה אצל צדיקים אמיתיים וכו׳

EN:
I attempted to remove the idea from his mind, but he turned to the young men mentioned above, aroused them to travel to Meron for Rosh Hashanah, and showed them several passages in the words of Rabbainu, of blessed memory, and in the words of Moharnat in Likutay Halachos concerning the greatness of Rosh Hashanah in the presence of true tzadikim, and so forth.

Segment 5
HE:
והתחילו לפעול דבריו אצל בני הנעורים שחשקם לילך להתבודד במקומות שחוץ לישוב, ומה גם למירון על ימים נוראים, וגם ר׳ ישראל דב סיפר כי שמע מר׳ ישראל מקרדן ז״ל, כיון שלא יכולים ליסע לאומן על ראש השנה, ברור אצלו שצריכים להיות על ראש השנה במירון, אבל הזקנים קטרגו על זה ושאר כל אנ״ש מלבד בני הנעורים הנ״ל כולם כאחד, שאין כדאי לבלבל הראש השנה, שזה כמה שנים שמתאספים על ראש השנה לירושלים מכל ארץ ישראל וש״בן פורת יוסף" המון גדול, ואין כדאי ליחלק מהם, ומביאים ראיות כי צריכים לנסוע להקיבוץ היותר גדול וכו׳

EN:
His words began to influence the young men, whose desire was to practice hisbodedus in places outside settled habitation, and all the more so to be in Meron for the Days of Awe. R. Yisrael Dov also related that he had heard from R. Yisrael of Kardan, of blessed memory, that since it was impossible to travel to Uman for Rosh Hashanah, it was clear to him that one ought to be in Meron for Rosh Hashanah. The elders, however, opposed this, as did all the other members of our fellowship, with the exception of those young men. They were unanimously of the view that it was not proper to disturb the Rosh Hashanah arrangement: for several years people had assembled in Jerusalem for Rosh Hashanah from throughout the Land of Israel, and, ben porat Yosef, the multitude was very large. It was not proper to separate from them. They also brought proofs that one must travel to the largest gathering, and so forth.

Segment 6
HE:
והכלל שהתחילו להתווכח ויכוחים בין אנ״ש זה אמר בכה וזה אמר בכה, ואני בעצמי הייתי שקול בדעתי פעם עלה על דעתי כך ופעם להיפך, כי יש סברות לכאן ולכאן, יכולים לומר האמת כי ראש השנה צריכים להיות עם אנ״ש, ורבינו ז״ל אמר ראש השנה איז מיינס שהשי״ת נתן לי במתנה וזה לא בירושה מאבותי וזה דבר חדש לגמרי וכו׳, ואם כן בוודאי רק אצל רבינו ז״ל צריכים להיות על ראש השנה, ואם לא יכולים, על כל פנים להיות יחד עם אנ״ש הדבוקים ברבינו ז״ל שנאמין שרבינו ז״ל אתם ביחד, ומה גם ירושלים ובית המקדש והכותל המערבי שלא זזה שכינה", וכל הכתוב לחיים בירושלים", וכל התפלה מראש השנה הוא על ירושלים ומלכות השי״ת וכו׳

EN:
In sum, arguments began among the members of our fellowship: one said thus and another said otherwise. I myself remained evenly balanced in my judgment; at one moment one view entered my mind, and at another moment its opposite, for there were reasoned arguments on both sides. One could truthfully say that on Rosh Hashanah one must be with the members of our fellowship. Rabbainu, of blessed memory, said: “Rosh Hashanah is mine. Hashem gave it to me as a gift; it did not come to me as an inheritance from my fathers, and it is an entirely new thing,” and so forth. Accordingly, one must certainly be with Rabbainu alone on Rosh Hashanah; and when that is impossible, one should at least be together with members of our fellowship who cleave to Rabbainu, believing that Rabbainu is together with them. Moreover, there are Jerusalem, the Temple, and the Western Wall, from which the Shechinah has never departed; “all who are inscribed for life in Jerusalem”; and the whole prayer of Rosh Hashanah concerns Jerusalem and the sovereignty of Hashem, and so forth.

Segment 7
HE:
ויכולים לומר אדרבא אם לא יכולים להיות באומן, על כל פנים במירון אצל רשב״י זיע״א, שהוא צדיק האמיתי בחינת שבת שמאיר לבית המקדש וכו׳, ומה גם שבתורה "חדי ר׳ שמעון" שמדבר רבינו ז״ל מענין הנסיעה לראש השנה לצדיקים, שהם השכל הכולל קדשי קדשים אבן שתיה, ועל ידם נמתק כל הצמצומים והדינים וכו /מביא דווקא על האידרא רבא של ר׳ שמעון על מאמר "חדי ר׳ שמעון /, ומביא שם שזה ענין ר׳ שמעון וחבריו שהיו התיקון של תלמידי ר׳ עקיבא ור׳ שמעון אמר": אנן בחביבותא תליא" וכו /ומזה התורה מוכח שדבר גדול להיות על ראש השנה אצל ר׳ שמעון.

EN:
Conversely, one could say that when it is impossible to be in Uman, one should at least be in Meron with Rashbi—may his merit protect us—for he is the true tzadik, the aspect of Shabbos, who radiates toward the Temple, and so forth. All the more so is this indicated in the lesson “Chadi R. Shimon,” in which Rabbainu, of blessed memory, discusses traveling to tzadikim on Rosh Hashanah. They are the encompassing intellect, the Holy of Holies, and the Foundation Stone, and through them all constrictions and judgments are sweetened, and so forth. There Rabbainu specifically cites the Idra Rabba of R. Shimon on the statement “Chadi R. Shimon,” and explains that this is the matter of R. Shimon and his companions, who constituted the rectification of the disciples of R. Akiva; R. Shimon said, “We depend upon love,” and so forth. This lesson thus proves that it is a great matter to be with R. Shimon on Rosh Hashanah.

Segment 8
HE:
ולהיפך מוכח מזוהר שבראש השנה יותר כדאי להיות בין ציבור גדול, שהביא שם שהשונמית שקרבה לאלישע ועשתה לו בית וכו׳ ושאל אותה אלישע אם צריכה איזה דבר ואמר לה "היש לך לדבר אל המלך׳ /אומר על זה הזוהר: כי אז היה ראש השנה (כי בכל מקום שכתוב "ויהי היום" הוא ראש השנה) ואז דנים כל העולם וכו /ושאל אותה אם היא רוצה שידבר עליה אל המלך מלכו של עולם וימליץ טוב עליה, והשיבה לו: "בתוך עמי אנכי יושבת", שאינה רוצה שיזכיר את שמה ביחוד כי זה סכנה גדולה עבורה, ורק בתוך עמי בין הרבים "א־ל כביר לא ימאס", אבל כשיזכיר את שמה ביחוד מי יודע מה יהיה ממנה.

EN:
On the other hand, the Zohar indicates that on Rosh Hashanah it is more fitting to be among a large congregation. It cites the Shunammite woman, who drew Elisha near and prepared a chamber for him, and so forth. Elisha asked whether she required anything, saying to her, “Would you have a word spoken for you to the king?” The Zohar explains that this was Rosh Hashanah—for wherever Scripture says, “And it came to pass on the day,” it refers to Rosh Hashanah—when the entire world is judged, and so forth. Elisha asked whether she wished him to speak on her behalf to the King, the King of the universe, and to advocate favorably for her. She answered him, “I dwell among my own people”: she did not wish him to mention her name individually, for that would be a great danger to her, but only to remain “among my people,” amid the multitude, for “God is mighty and does not despise.” If her name were mentioned individually, who knew what might become of her?

Segment 9
HE:
ואם נביא גדול כאלישע שהיה מגדולי הנביאים, רצתה יותר להיות יחד בין הרבים ומבלי שיזכיר הוא שמה וכו /אם כן מוכח שיותר טוב להיות בין הרבים וכו׳, והכלל כי יש הוכחות כך וכך, ולא יכולתי לפסוק אצלי בירור הלכה איך האמת וכו /וחשבתי בדעתי כי אין עדיין נוטה להלכה, כי קרוב לוודאי שאנ״ש יפעלו אצל ר׳ אברהם כי יהיה על ראש השנה בירושלים וכו /ואפילו אם לא יפעלו אצלו כשלא יהיה לו מנין יהא מוכרח להיות בירושלים.

EN:
If she preferred to remain among the multitude and not have even so great a prophet as Elisha—one of the greatest prophets—mention her name, it follows that it is better to be among the many, and so forth. In sum, there were proofs in both directions, and I could not arrive at a clear halakhic determination for myself as to where the truth lay. I thought that there was not yet any practical ruling to make, because it was highly probable that the members of our fellowship would persuade R. Avraham to remain in Jerusalem for Rosh Hashanah; and even if they did not persuade him, if he had no minyan he would be compelled to remain in Jerusalem.

Segment 10
HE:
והכלל שאנ״ש עשו בזה ודברו על לב ר׳ אברהם, וגם אמרו אחדים שיעשו שלום בינו ובין רי״מ וכו /וגם דברו הרבה עם בני הנעורים שחשקו לזה והתווכחו עמהם הרבה, והכלל שהיה ויכוחים הרבה בזה, אלו מצד זה התווכחו והראו סברות כך, ואלו התווכחו והראו סברות לנגד, והרבה עמדו ולא יכלו לשקול בדעתם וכו׳.

EN:
In sum, the members of our fellowship took action in this matter and appealed to R. Avraham. Some also said that they would make peace between him and R.Y.M., and so forth. They likewise spoke at length with the young men who desired this journey and argued extensively with them. In sum, there were many disputes over the matter: those on this side argued and advanced reasons in one direction, while those on the other side argued and advanced contrary reasons. Many stood undecided and could not weigh the matter in their minds, and so forth.

Segment 11
HE:
והכלל שהיו דיבורים ווכוחים בזה יומם ולילה וכו׳, ורק נחמה אחת היתה כי עד ראש השנה יש זמן רב ועוד יתחרטו וישארו בירושלים, ועל כל פנים כל הזמן הזה התאמצו משני הצדדים לנצח, הר׳ אברהם נ״י התאמץ להוכיח לפני כמה אנשים שדווקא צריכים לנסוע, ואדרבא יסעו כל אנ״ש כמו שנוסעין בל״ג בעומר, וכמו שנסעו על ראש השנה לאומן, שהניחו את הבני בית והכל ונסעו מהבית לגמרי וכו׳.

EN:
In sum, there was discussion and disputation over this by day and by night, and so forth. There was only one consolation: much time remained until Rosh Hashanah; perhaps they would yet reconsider and stay in Jerusalem. Throughout this period, however, both sides exerted themselves to prevail. R. Avraham, may his light shine, endeavored to prove to several people that they specifically ought to travel; indeed, all the members of our fellowship should travel, just as people traveled on Lag BaOmer and as they had traveled to Uman for Rosh Hashanah, leaving their households and everything else and going entirely away from home, and so forth.

Segment 12
HE:
והצד שכנגד אדרבא הוכיחו כי זה קשה מאד, כי יש אנשים חלשים ולא יכולים לשבר גופם החלש לנדוד ימים נוראים כאלו, ומה גם למדבר שמם כי הלא באומן היו אכסניות וכו׳, ועוד כי אינו חיוב כלל לנסוע לראש השנה למירון, ור׳ שמעון לא צוה לנסוע אליו, וענין ר׳ שמעון הוא ל״ג בעומר, וכמו שר׳ שמעון ז״ל בעצמו אמר כי ל״ג בעומר הוא יום שלו יום שמחתו והלולא דילי׳ וכו׳.

EN:
The opposing side, however, proved the contrary: this was exceedingly difficult, for some people were weak and could not break their frail bodies by wandering about during such awesome days, all the more so in a desolate wilderness; in Uman, by contrast, there had been lodgings, and so forth. Moreover, there was no obligation whatsoever to travel to Meron for Rosh Hashanah. R. Shimon had not commanded people to journey to him; R. Shimon’s special occasion was Lag BaOmer, as R. Shimon, of blessed memory, himself had said that Lag BaOmer was his day, the day of his rejoicing and his own hillula, and so forth.

Segment 13
HE:
ומובא בכתבי האר״י ז״ל שמצוה לנסוע לר׳ שמעון על ל״ג בעומר, אבל לא מובא בשום מקום לנסוע על ראש השנה למירון, ובספרי רבינו ז״ל לנסוע לצדיק העיקר הוא לרבינו ז״ל כי זה שייך אליו וכו׳, ואדרבא בזה שנוסעין מראין כאלו התקונים נעשים כמו באומן, ולא ירגישו שחסר אומן ונסיעתה, ואפילו אם יכולים ליסע יפטרו בזאת וכו׳.

EN:
The writings of the Arizal, of blessed memory, state that it is a mitzvah to travel to R. Shimon on Lag BaOmer, but nowhere is it stated that one should travel to Meron on Rosh Hashanah. In Rabbainu’s works, the principal meaning of traveling to the tzadik is traveling to Rabbainu, for this matter belongs to him, and so forth. Indeed, by traveling to Meron they would create the impression that the same rectifications are effected there as in Uman. People would cease to feel the absence of Uman and the journey there, and even if it again became possible to travel, they might discharge themselves through this substitute, and so forth.

Segment 14
HE:
והכלל כי נעשה חילוקי דעות גדולים בענין זה בין אנ״ש, וכל אנ״ש כמעט דברו על זה, ורק הבני נעורים המקורבים החדשים, הם שתפסו ענין זה של נסיעת ראש השנה למירון כמוצא שלל רב, כי נוח להם לעבודת ה׳ וכו׳ כנ״ל.

EN:
In sum, major divisions of opinion arose among the members of our fellowship concerning this matter, and almost all of them spoke about it. Only the young men, the newly drawn adherents, seized upon the proposal of traveling to Meron for Rosh Hashanah as one who finds great spoil, for the place was convenient for their service of Hashem, as stated above.