Chapter 104
פרק קד
Source: https://ajew.org/reader/yimay-shmuel/1/104

Segment 1
HE:
וכאשר שבל״ג בעומר זה היה ר׳ אברהם נ״י בטבריה ובמירון, ור׳ אברהם ברוך שהיה נוסע תמיד על ראש השנה למירון והיה עד אחר יום כיפור, כן היה מנהגו תמיד.

EN:
During that Lag BaOmer, R. Avraham, may his light shine, had been in Tiberias and Meron. R. Avraham Baruch would always travel to Meron for Rosh Hashanah and remain there until after Yom Kippur; this was his settled custom.

Segment 2
HE:
ור׳ סנדר בר׳ נתן מטראוויץ ז״ל מצפת היה עושה שם המנין על ראש השנה ויום כיפור והיה משלם כסף לאיזה אנשים נכבדים (וגם דודי ר׳ אבנר ז״ל היה מאלו האנשים) עבור נסיעתם והיותם שמה באלו הימים הנוראים.

EN:
R. Sender, son of R. Nosson of Trovitz, of blessed memory, from Tzefas, would arrange the minyan there for Rosh Hashanah and Yom Kippur. He would pay several respected men—including my uncle R. Avner, of blessed memory, who was among them—for their journey and for remaining there during those Days of Awe.

Segment 3
HE:
וגם ר׳ סנדר היה מביא אוכל על ראש השנה ויום הכיפורים עבור כל האנשים ממירון, כי ירש מנהגו מאביו ר׳ נתן מטראוויץ שהיה עושה כן, ומקודם עשו כן תלמידי מוהרנ״ת זצ״ל, כי לא יכלו לנסוע לאומן על ראש השנה מחמת חלישתם וזקנתם, ועל כן יסדו הנסיעה למירון על ראש השנה וכו׳, וקיים זאת הר׳ סענדר בכל נפשו.

EN:
R. Sender would also bring food to Meron for Rosh Hashanah and Yom Kippur for all the people there. He had inherited this practice from his father, R. Nosson of Trovitz, who had done the same. Before them, the disciples of Moharnat, of blessed memory, had acted likewise: because their weakness and old age prevented them from traveling to Uman for Rosh Hashanah, they had instituted the journey to Meron for Rosh Hashanah, and so forth. R. Sender upheld this practice with his whole soul.

Segment 4
HE:
וגם הרי ישראל מקרדן ז״ל, בשנותיו האחרונים שהעתיק דירתו מירושלים לגליל, מסר נפשו להיות על ימים נוראים במירון, ובפרט שבסוף ימיו העתיק דירתו לגמרי למירון.

EN:
R. Yisrael of Kardan, of blessed memory, likewise devoted himself in his final years to spending the Days of Awe in Meron, after transferring his residence from Jerusalem to the Galilee. In particular, toward the end of his life he moved his residence entirely to Meron.

Segment 5
HE:
וכאשר בזמן האחרון בשתי שנים האחרונות בטל המנין בימים הנוראים במירון מפני המאורעות והפוגרומים, כי מירון היה סגור ומסוגר ונמנע לבוא שם כמו לעלות לרקיע, ואף בל״ג בעומר באלו השני שנים, נסעו כל ההמון ביחד בבוקר יום ל״ג בעומר מצפת, עם אנשי חיל עם תותחים רק על שני שעות, וחזרו כולם ביחד כידוע.

EN:
In the two most recent years, however, the minyan for the Days of Awe in Meron had ceased because of the disturbances and pogroms. Meron was closed and sealed, and reaching it was as impossible as ascending to heaven. Even on Lag BaOmer during those two years, the entire multitude traveled together from Tzefas on the morning of Lag BaOmer, accompanied by soldiers with artillery, remained for only two hours, and then all returned together, as is well known.

Segment 6
HE:
והנה כאשר בל״ג בעומר זה עזרנו השי״ת, שכבר זכינו להיות השבת קודם ל״ג בעומר והל״ג בעומר רוב הקהל ועדה במירון, ברוב פאר ויופי באין פוצה פה ומצפצף, וההתחלה בזה עשינו אנחנו אנ״ש, כי התחלנו תיכף בתחלת השנה לנסוע למירון, כיון שנשקט מעט המצב והותר על פי הממשלה לנסוע, ואף על פי שעדיין היה סכנה גדולה ופחדים נוראים, ממש סכננו בעצמינו ונסענו השנה הזאת כמה פעמים למירון במנין, היינו על חנוכה וזי אדר וכו׳ וכו׳, ועל ידי זה כבר נפל הפחד משאר ישראל ונסעו כולם על ל״ג בעומר וכו׳.

EN:
On this Lag BaOmer, however, Hashem helped us: we merited that the greater part of the congregation and community was already in Meron for the Shabbos preceding Lag BaOmer and for Lag BaOmer itself, with great splendor and beauty, and with no one opening his mouth in protest. We, the members of our fellowship, had initiated this development. As soon as the year began, when conditions had quieted somewhat and the government permitted travel, we began journeying to Meron. Although there was still great danger and dreadful fear, we literally endangered ourselves and traveled to Meron with a minyan several times that year—on Chanukah, on the seventh of Adar, and on other occasions. Through this, the fear fell away from the rest of the Jewish people, and they all traveled there for Lag BaOmer, and so forth.

Segment 7
HE:
וכן לקבר רחל שהיה סגור אלו השנים לגמרי "אין יוצא ואין בא", ואנחנו במסירת נפש גמור נסענו על היארצייט: י״א חשוון עם השמש, ששלמנו לו הרבה כסף ונסענו שם, ומאז היינו נוסעים כמה פעמים עד שנעשה דרך כבושה לרבים.

EN:
The same was true of Rachel’s Tomb, which had been entirely closed during those years, with “none going out and none coming in.” With complete self-sacrifice we traveled there with the attendant on the yahrzeit, the eleventh of Cheshvan, paying him a large sum of money. From that time onward we traveled there several times, until the route became established for the public.

Segment 8
HE:
וכן לחברון בוודאי היה סגור ומסוגר אין אחד מישראל בא, ואנחנו נסענו פעם הראשון בשמירה מעולה מהממשלה ירום הודה, ומאז נסענו אחר כך כמה פעמים בלי שמירה, עד שכהיום יש זמנים שנוסעים הרבה אנשים, כמו ערב ראש חודש אלול וערב ראש חודש ניסן וכו׳.

EN:
Hebron, too, had certainly been closed and sealed, with not a single Jew coming there. We made the first journey under excellent guard supplied by the government—may its glory be exalted—and afterward we traveled there several times without an escort. Today there are already occasions when many people travel there, such as the eve of Rosh Chodesh Elul, the eve of Rosh Chodesh Nissan, and so forth.

Segment 9
HE:
ואפילו לכותל המערבי היה גם כן כך, שאלו השנים לא היה כף רגל יהודי דורך שם, ורק היינו הולכים על איזה גג שרואים משם הכותל מערבי, גם בערב ראש השנה וערב יום הכיפורים ותשעה באב וחגים וזמנים, ומשם היינו מתפללים ומבקשים בקשותינו וכו׳, ורק אנ״ש התחילו באלול שנה שעברה לילך לכותל במסירות נפש, וכן הלכנו יום אחר יום ופעם אחר פעם עד שהתחילו שאר ישראל לילך מעט מעט, עד שנעשה דרך כבושה לרבים.

EN:
Even at the Western Wall the situation had been the same. During those years no Jewish foot had trodden there. We would go only to a certain rooftop from which the Western Wall could be seen—including on the eve of Rosh Hashanah, the eve of Yom Kippur, Tishah BeAv, festivals, and other appointed times—and from there we would pray and offer our petitions, and so forth. Only the members of our fellowship began, in Elul of the preceding year, to go to the Wall with self-sacrifice. We went day after day and time after time, until the rest of the Jewish people gradually began to go as well, and the way became established for the public.

Segment 10
HE:
והנה כיוון שבזה הל״ג בעומר ברוך השם היה בן פורת יוסף המון רב ביופי והדר, הרבה ר׳ אברהם ברוך הנ״ל לדבר עמנו מזה ולעורר אותנו על זה, שנבוא על ראש השנה למירון, כי למה יגרע המקום הקדוש הזה שלא יהיה בימים נוראים מנין, ואם היה ר׳ סנדר חי לא היה צריך לדבר כלל מזה, כי הוא היה שוכר מנין אנשים בכל כסף שהוא על הימים הנוראים, אבל כעת שהוא איננו מי יבוא על ראש השנה, שקשה לאנשים לעזוב בני ביתם בראש השנה וליסע חוץ לישוב וכו׳.

EN:
Since, thank God, ben porat Yosef, a great multitude had been in Meron that Lag BaOmer amid beauty and splendor, the aforementioned R. Avraham Baruch repeatedly spoke to us about the matter and urged us to come to Meron for Rosh Hashanah. Why should this holy place be deprived of a minyan during the Days of Awe? Had R. Sender still been alive, there would have been no need to discuss it at all, for he would have hired a minyan of men at any price for the Days of Awe. Now that he was no longer present, however, who would come for Rosh Hashanah? It was difficult for people to leave their households on Rosh Hashanah and travel beyond settled habitation, and so forth.

Segment 11
HE:
ועל כל פנים ביום כפורים קרוב לוודאי שיהיה מנין אנשים, כי אז רגילים אנשים לנסוע מביתם, על יום אחד יום צום למקומות הקדושים, ובוודאי יבואו על יום כפור האנשים שהיו רגילים לבוא על יום כפור למירון מחיפה ומצפת.

EN:
For Yom Kippur, at least, there would most probably be a minyan, because people were accustomed to leave their homes for a single fast day and travel to the holy places. Those who had regularly come from Haifa and Tzefas to Meron for Yom Kippur would certainly come.

Segment 12
HE:
אבל על ראש השנה אם אנחנו לא נבוא בוודאי לא יהיה מנין ויהיה סגור ומסוגר בוודאי, וכן הרבה לדבר עמנו ולעוררנו כל אחד ואחד לבדו, ואף על פי שזה הר׳ אברהם ברוך הוא מחסידי קרלין וגם הוא מכת המתעדים מטבריה על חסידות ברסלב, אף על פי כן יש לו אהבה עמנו, כי תמיד היה בימים נוראים עם ר׳ ישראל מקרדן ז״ל ובטל אליו, וגם עם ר׳ נתן מטראוויץ ור׳ סנדר בידידות ואהבה עמם.

EN:
For Rosh Hashanah, however, if we did not come, there would certainly be no minyan and the place would surely remain closed and sealed. He therefore spoke to us at length and urged each of us separately. Although this R. Avraham Baruch was a Karliner Chassid and one of the Tiberian opponents of Breslov Chassidus, he nevertheless bore affection toward us. During the Days of Awe he had always been with R. Yisrael of Kardan, of blessed memory, subordinating himself to him; he had likewise maintained friendship and affection with R. Nosson of Trovitz and R. Sender.

Segment 13
HE:
וגם עמנו מהפעם הראשון שבתחלת התקרבותי, שהיינו אני ור׳ אלטר בן ציון ור׳ יעקב זאב ור׳ ישראל דב וכו׳ וכו׳ על ראש השנה במירון. והוא הרי אברהם ברוך רדף אותנו ונחלה מאד עד שבמחרת ראש השנה נשאו אותו על מטה לטבריה, וכבר לא היה במירון עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים כמנהגו, ומאז נעשה ידידנו גם אנו, ובכל פעם שאנו נפגשים בזמנים הקבועים במירון, הננו ידידים נאמנים זה לזה, וקדושת הציון הקדוש מדבק ומקרב רחוקים בדעת ובאמונה כל כך, מדבקם ומקרבם יחד לאהוב זה לזה וכו׳.

EN:
He had also been associated with us from the first occasion, at the beginning of my drawing near, when R. Alter Ben-Tzion, R. Yaakov Zev, R. Yisrael Dov, and I, among others, spent Rosh Hashanah in Meron. At that time R. Avraham Baruch had opposed and harried us; then he became gravely ill, to the point that on the day following Rosh Hashanah he was carried on a bed to Tiberias. He therefore did not remain in Meron during the Ten Days of Repentance and Yom Kippur, as was his custom. From that time he became our friend as well. Whenever we met at the established occasions in Meron, we were faithful friends to one another. The sanctity of the holy tomb so powerfully binds and draws together those who are distant from one another in outlook and belief, joining them and bringing them close so that they love one another, and so forth.

Segment 14
HE:
ומפני ידידותו עמנו וגם מפני אהבתו להיות בימים נוראים במירון הקדוש כדרכו מאז, על כן הרבה לדבר ולבקש אותנו על זה, אולי נוכל לראות שיבוא מנין מאתנו שנהיה על ראש השנה במירון, ועל אוכל לא נדאוג כי בוודאי יהיה.

EN:
Because of his friendship with us, and because of his love for spending the Days of Awe in holy Meron as he had always done, he repeatedly spoke to us and pleaded concerning the matter: perhaps we could arrange for a minyan from among us to spend Rosh Hashanah in Meron. We need not worry about food, for there would certainly be provisions.

Segment 15
HE:
ואני לא הבטחתי לו כלל, וגם אדרבא אמרתי לו כפי שאני מכיר הענין הוא קשה מאד ובלתי אפשרי, כי מי מאנ״ש ירצה להפרד מכלליות הקיבוץ, שמתקבצים יחד על ראש השנה בירושלים דוגמת אומן וכו׳, וגם איני יכול כלל לדבר מזה עם שום איש מאנ״ש לעוררו לזה, כי בדבר שאני רחוק מזה איך אדבר לאחרים "ומה דסני עלך לחברך לא תעביד" להפרד מהקיבוץ וכו׳, שזאת היתה אצלינו החיוב הגדול להיות בראש השנה ביחד.

EN:
I made him no promise whatsoever. On the contrary, I told him that, as I understood the matter, it was exceedingly difficult and impossible. Who among the members of our fellowship would agree to separate from the collective gathering that assembled together in Jerusalem for Rosh Hashanah in the likeness of Uman, and so forth? I could not even speak of the matter to any member of our fellowship in order to arouse him toward it. How could I urge others to do something from which I myself was so distant? “What is hateful to you, do not do to your fellow”—namely, separating from the gathering, and so forth. For us, being together on Rosh Hashanah was regarded as a great obligation.

Segment 16
HE:
והכלל כי אני פתרתי לו חלום שזאת לא יפעל אצלינו וכו׳ ולחנם עמלו, ורק אולי ישיג את המנין מאנשים אחרים וכו׳, ואז היה לי בשבת הזה ול״ג בעומר הצער מחולאת הילד, והוכרחתי לברוח עם הילד בבוקר ל״ג בעומר כבורח מן האש, ובוודאי כל הזמן הייתי טרוד בחולאת הילד כנ״ל, ובוודאי לא היה במוחי כלל ענין זה לחשוב בו וכו׳.

EN:
In sum, I “interpreted his dream” for him, telling him that he would not accomplish this among us and that his labor was in vain; perhaps he might obtain a minyan from other people, and so forth. During that Shabbos and Lag BaOmer I was suffering distress because of the child’s illness, and on the morning of Lag BaOmer I was compelled to flee with the child as one fleeing from a fire. I was naturally preoccupied throughout that period with the child’s illness, as related above, and the matter in question did not enter my mind at all for me to consider it, and so forth.

Segment 17
HE:
אבל הוא עשה את שלו, ודיבר עם בני הנעורים והכניס הדבר במוחם, ועם ר׳ אברהם דיבר הרבה, והבטיח לו גם הוצאות וכו׳, והכלל שר׳ אברהם הבטיחו שקרוב לוודאי יסדר הענין שיהיה על ראש השנה מנין במירון.

EN:
He, however, did what he could. He spoke with the young men and planted the matter in their minds. He also spoke at length with R. Avraham and promised to cover his expenses, and so forth. In sum, R. Avraham promised him that he would most probably arrange for a minyan to be in Meron on Rosh Hashanah.

Segment 18
HE:
ור׳ אברהם נ״י התחיל לפרקים לדבר עם אנ״ש מזה, אבל צחקו עליו וכו׳ ולא האמינו כלל כי יעשה זאת, כי היה הדבר רחוק מהשכל, ורק אצל בני הנעורים התחילו לפעול הדברים, וגם הם אדרבא התחילו לעוררו שיאמיץ בזה ואל יזניח דעתו וכו׳, ואף על פי כן לא היה שום רושם מזה, ולא עלה גם על דעת אנ״ש וגם אלו הרוצים ליסע כי יהיה כך וכמעט שנשכח הדבר.

EN:
R. Avraham, may his light shine, began from time to time to speak with the members of our fellowship about it, but they laughed at him and did not believe that he would actually do it, for the idea appeared unreasonable. His words began to make an impression only upon the young men; they, for their part, urged him to strengthen himself in the matter and not abandon his position, and so forth. Nevertheless, it produced no discernible result. Neither the members of our fellowship nor even those who wished to travel imagined that matters would actually develop in this way, and the subject was almost forgotten.

Segment 19
HE:
אבל בסוף הקיץ בא ר׳ אברהם ברוך לירושלים, ונכנס לר׳ אברהם נ״י ודיבר עמו והבטיחו כסף וכו׳, ופעל אצלו לגמרי, והבטיחו בבירור גמור כי הוא יסע על ראש השנה למירון יהיה איך שיהיה, וגם דיבר עם בני הנעורים והבטיח להם אוכל שם וכו׳, ופעל אצלם כי יסעו רק אם ר׳ אברהם יסע וכו׳,

EN:
Toward the end of the summer, however, R. Avraham Baruch came to Jerusalem, entered the home of R. Avraham, may his light shine, spoke with him, and promised him money, and so forth. He won him over completely, and R. Avraham gave him an unequivocal promise that, come what may, he would travel to Meron for Rosh Hashanah. R. Avraham Baruch also spoke with the young men and promised that there would be food for them there, and so forth. He persuaded them to travel, provided that R. Avraham would travel as well, and so forth.

Segment 20
HE:
ומאז התחיל הענין לקבל צורה ממשית והיה לשיחה ודיבור בפי כל אנ״ש, כי ר׳ אברהם נ״י ובני הנעורים התחילו לדבר מזה בפומבי ובוודאות, ואנ״ש היו לנגד זה, ואלו מתאמצים לפעול אצל אנשים לנסוע גם כן, ואלו מתאמצים להיפך וכו׳, והיה וויכוחים בזה בין אנ״ש יום יום וכו׳.

EN:
From that point the matter began to assume a concrete form and became a topic of conversation among all the members of our fellowship. R. Avraham, may his light shine, and the young men began to speak about it openly and with certainty. The other members of our fellowship opposed it. Those on one side exerted themselves to persuade additional people to travel, while those on the other side exerted themselves in the opposite direction, and so forth. Arguments over it took place daily among the members of our fellowship, and so forth.

Segment 21
HE:
ואני לא לקחתי הדבר הזה עדיין במוחי, ראשית כי לא האמנתי לדבר זה כי יסע ר׳ אברהם למירון עם בני הנעורים, וחשבתי שרק הוא אומר כך אבל לעשות לא יעשה, ושנית עבר עלי הרבה גם מחלישות הילד אחרי החולאת הקשה שהיתה לו כנ״ל, ומחולאת הילדים על העיניים, והייתי טרוד על זה יומם ולילה, ולא ידעתי כלל כי הדבר כבר כל כך לוקח מקום אצלאנ״ש.

EN:
I still did not give the matter serious consideration. First, I did not believe that R. Avraham would actually travel to Meron with the young men; I thought that he was merely speaking, but would not act. Second, I had undergone much because of the child’s weakness following the grave illness described above, as well as the children’s eye disease. I was occupied with this by day and by night, and did not realize at all that the matter had already assumed such importance among the members of our fellowship.