Chapter 105
פרק קה
Source: https://ajew.org/reader/yimay-shmuel/1/105

Segment 1
HE:
והנה מה מאוד סבלנו מחולאת עיני הילדים כנ״ל, והלכנו זמן רב אצל ד״ר טיכו כל יום שני פעמים עבור כסף הרבה, מלבד צער ויסורים ונדידת שינה מעינינו, לרחוץ כל עשרה רגעים העיניים בעל כרחם, ואחר כך פעלנו אצל הד״ר, כי יכין לנו הריצעפט לביתינו ואנחנו ניתן הטיפות בעיניים, ורק פעם אחד בשני ימים לילך עמהם לרופא.

EN:
How greatly we suffered from the children’s eye disease, as stated above! For a long period we went to Dr. Ticho twice every day at considerable expense, in addition to the anguish and suffering and the sleep that fled from our eyes as we forcibly washed the children’s eyes every ten minutes. We then prevailed upon the doctor to prepare a prescription for us to use at home, so that we would administer the drops ourselves and take the children to the doctor only once every two days.

Segment 2
HE:
והנה כבר זכינו לשבת קודש פרשת "ראה", וברכו בו את ראש חודש אלול, ובוודאי התנהגתי בו כמו בכל שבת מברכים ראש חודש, והלכנו לכותל המערבי להתפלל מוסף, ובוודאי היה קהל גדול כמו בכל שבת מברכים, ובפרט שבת מברכים ראש חודש אלול, כי אז נתעוררים כל העולם: אנשים נשים וטף, והולכים למקומות הקדושים להכין את עצמם לימים הקדושים והנוראים הבאים וכו׳

EN:
We then merited to reach the holy Shabbos of Parshas Reeh, on which Rosh Chodesh Elul was blessed. I naturally conducted myself as I did on every Shabbos Mevarchim, and we went to the Western Wall to pray Mussaf. There was certainly a large congregation, as on every Shabbos Mevarchim, and especially on the Shabbos on which Rosh Chodesh Elul is blessed. At that time the entire world is aroused—men, women, and children—and they go to the holy places to prepare themselves for the sacred and awesome days that are approaching, and so forth.

Segment 3
HE:
ובוודאי עשיתי מה שביכולתי להכין את עצמי לחודש אלול הקדוש, וגם בלימוד מספרי רבינו ז״ל ועניו כוונת אלול וכו׳, וגם שאר שיעורים הלומדים בחודש אלול, כמו תיקוני זוהר ותנ״ך וספרי רבינו ז״ל.

EN:
I certainly did everything within my ability to prepare myself for the holy month of Elul. I studied Rabbainu’s works and the matter of the kavanos of Elul, and so forth, as well as the other prescribed studies customarily learned during Elul, such as Tikkunay Zohar, Tanach, and the works of Rabbainu, of blessed memory.

Segment 4
HE:
והנה ביום שני פרשת שופטים היה ערב ראש חודש אלול, ודברו מזה לנסוע לחברון למערת המכפלה, והנה כאשר ראיתי בערב ראש חודש סיון אנשים נוסעים לחברון, ואני לא יכולתי מפני חולאת בני והכרחתי לילך לבית החולים אצלו, ונדרתי אז כשיבריא אסע לחברון, וגם אשתי נדרה ליסע לחברון על קבר אבות, ולא יכולתי לקיים כל הזמן.

EN:
On Monday of Parshas Shoftim, the eve of Rosh Chodesh Elul, people spoke of traveling to Hebron, to the Cave of Machpelah. On the eve of Rosh Chodesh Sivan I had seen people traveling to Hebron, but I had been unable to go because of my son’s illness and had been compelled to go to the hospital to be with him. I had then vowed that when he recovered I would travel to Hebron. My wife had likewise vowed to travel to Hebron, to the tombs of the Patriarchs, but throughout the intervening period we had been unable to fulfill our vows.

Segment 5
HE:
והנה בערב ראש חודש אלול שאז זמן קהלה לכל, ואז נוסעים הרבה אנשים מאד, ובפרט בזמן כזה שהיה פחד וסכנת האויב וכו׳ בוודאי ירעישו עולם על מקומות הקדושים, ואמרו והודיעו כי יהיה שמירה על הדרך וגם שם, ונגמר אצלי לנסוע, וגם זוגתי אמרה שתסע, ואף על פי שהילדים סבלו על העיניים וצריכין השגחה וטיפול וכו׳, אף על פי כן התאמצה לקיים נדרינו כי אם לא עתה מתי?!, כי בשאר השנה קשה לנסוע כי אין אנשים כמעט הנוסעים.

EN:
The eve of Rosh Chodesh Elul is a time when everyone gathers, and very many people travel then. Especially in such a period, when there was fear and danger from the enemy, people would certainly raise a great outcry in prayer at the holy places. It was announced that guards would be posted both along the road and at the site. I resolved to travel, and my wife likewise said that she would go. Although the children were suffering from their eyes and required supervision and treatment, she nevertheless strengthened herself to fulfill our vows, for “if not now, when?” During the rest of the year travel was difficult, since scarcely anyone made the journey.

Segment 6
HE:
והנה אחר התפלה זרזנו עצמינו לנסוע, ולקחנו אתנו את בני אהרן נ״י, ואת בני הגדול נ״י הנחנו בביתינו להשגיח על הילדים, והבטחנו לו להזדרז כמה שאפשר לחזור לביתינו, והיא לקחה בקבוק שמן זית להדליק אצל קבר רחל כאשר הבטיחה בנדרה.

EN:
After the prayer service we hastened to set out. We took our son Aharon, may his light shine, with us, and left my eldest son, may his light shine, at home to watch over the children. We promised him that we would hurry as much as possible to return home. My wife took a bottle of olive oil to kindle at Rachel’s Tomb, as she had undertaken in her vow.

Segment 7
HE:
ובאנו לשער יפו מקום עמידת האוטובוסים, והיינו הראשונים שרצינו לנסוע לחברון, ולא מצאנו שום יהודי שיסע עמנו, ועלינו על אוטובוס הערביים שנוסע לחברון, ובאו עוד איזה אשה ישראלית מתל אביב ואיזה אנשים, ונסענו על האוטובוס עם כל שאר הגוים וכו׳, וגם לקחה אתה אוכל ונתנה לבני אהרן נ״י, וגם התפללנו תפלת הדרך ולבינו מעט נתפחד לבד ליסע, אבל ידענו כי בוודאי עוד מעט יהיה הרבה יהודים וכו׳.

EN:
We arrived at Jaffa Gate, where the buses stood. We were the first people wishing to travel to Hebron and found no Jews who would travel with us, so we boarded an Arab bus bound for Hebron. Later a Jewish woman from Tel Aviv and several men also arrived, and we traveled on the bus among all the other non-Jews, and so forth. My wife had brought food with her and gave some to our son Aharon, may his light shine. We also recited Tefillas HaDerech. Our hearts were somewhat afraid to travel alone, but we knew that before long many Jews would certainly arrive, and so forth.

Segment 8
HE:
והנה רצינו לירד לקבר רחל על הדרך להתפלל מעט, אבל לא רצה להעמיד את האוטו ואמר: שלחזרה נרד לקבר רחל, וכן נסענו עד חברון, וכשבאנו לחברון השרצים זרקו בנו אבנים, ואחר כך הלכנו למערת המכפלה דרך הסמטאות הצרות והחשוכות, והיה לנו פחד הרבה מהגויים שלא יעשו לנו רעה.

EN:
We wished to alight at Rachel’s Tomb along the way and pray there briefly, but the driver refused to stop and said that we would alight at Rachel’s Tomb on the return journey. We therefore continued to Hebron. When we arrived, the vermin threw stones at us. We then walked to the Cave of Machpelah through the narrow, dark alleyways, greatly afraid that the non-Jews might harm us.

Segment 9
HE:
אבל הלכנו בזריזות ומהירות שלא יהיה להם פנאי להתיישב וכו׳, וכן עברנו הדרך למערת המכפלה ב״ה בשלום ובפחד, ובאנו שם ולא הניחו הגויים ליכנס לחצר עד שניתן להם כסף, ונתנו להם חצי גרוש כל אחד והניחו אותנו לכנוס, ונכנסנו לחצר ועלינו על מעט המעלות שמניחים לעלות, ועמדנו אצל הקיר ושם יש חור עמוק ומניחים בו בקשות וכו׳.

EN:
We nevertheless walked swiftly and energetically, so that they would have no time to take counsel, and so forth. Thank God, we traversed the road to the Cave of Machpelah safely, though in fear. When we arrived, the non-Jews would not permit us to enter the courtyard until we paid them. We gave them half a grush for each person, and they allowed us to enter. We entered the courtyard, ascended the few steps that visitors were permitted to climb, and stood beside the wall. There is a deep aperture there into which written petitions are placed, and so forth.

Segment 10
HE:
אבל השקצים שלהם לא הניחו לנו לומר דבר, כי התגרו בנו מאד, וביותר בבני אהרן נ״י ובפרט באשתי תחיה, ועשו לנו יסורים גדולים, וזרקו אבנים וסחבו במלבושינו, והיה לנו צער הרבה ויסורים גדולים, ועשינו אף על פי כן מה שעלינו: באמירת תהלים ובקשות מהלב אצל מערת המכפלה בבכי ותחנונים.

EN:
Their vile fellows, however, did not allow us to say anything, for they harassed us severely—especially our son Aharon, may his light shine, and most particularly my wife, may she live. They inflicted great suffering upon us, threw stones, and tugged at our clothing. We endured much anguish and severe suffering. Nevertheless, we did what was incumbent upon us: we recited Tehillim and offered heartfelt petitions at the Cave of Machpelah, with weeping and supplication.

Segment 11
HE:
והם עשו את שלהם ועשו לנו צער ויסורים עד הנפש, ובפרט לאשתי והשליכו על רגליה נחש, והיא לא הביטה על כל זה, ועשתה את שלה בתחנונים ובקשה, והאשה מתל אביב ראתה את הצער והיסורים יראה לנפשה וביקשה בעדינו שנלך משם, ואנחנו לא רצינו כי היה לנו הפסד לילך כל כך במהירות, ולא רצינו לילך, והיא האשה הנ״ל יראה ונתפחדה מאד, ונתנה כסף למורה דרך הערבי שיוליך אותה להאוטו ליסע ירושלימה, ונשארתי אני לבדי עם זוגתי ובני אהרן נ״י.

EN:
They continued doing what they did, afflicting us with anguish and suffering that penetrated to the soul. My wife in particular was tormented, and they cast a snake at her feet. She paid no attention to any of it and continued doing her part in supplication and petition. When the woman from Tel Aviv saw our distress and suffering, she feared for her life and pleaded with us to leave. We were unwilling, because it would have been a loss to depart so quickly after coming there, and we refused to go. The woman mentioned above became terribly frightened; she paid an Arab guide to conduct her to the bus so that she could return to Jerusalem. I remained there alone with my wife and our son Aharon, may his light shine.

Segment 12
HE:
ואין לשער עוצם הצער והיסורין שהיה לנו מהשקצים, שעשו לנו כל מיני צער ולא הניחו לנו לומר דבר, ואני עמדתי נגדם ולא הנחתים, וגם נשבר הבקבוק עם השמן זית הנ״ל שלקחנו בשביל קבר רחל, ואף על פי כן עשינו את שלנו מתוך צער ויסורים ולא הנחנו את שלנו, ואדרבא חזקנו ואמצנו בתפלה ובכי ותחנונים בכח ואומץ, והם לא מניחים ומרגיזים אותנו ומצערים אותנו עד הנפש.

EN:
The intensity of the anguish and suffering inflicted upon us by those vile people cannot be estimated. They subjected us to every kind of distress and did not permit us to say anything. I stood against them and would not yield. The bottle of olive oil that we had taken for Rachel’s Tomb was also broken. Nevertheless, amid anguish and suffering we did what was ours to do and did not abandon it. On the contrary, we strengthened and fortified ourselves in prayer, weeping, and supplication, with force and courage, while they continually interfered with us, provoked us, and afflicted us to the very soul.