Chapter 130
פרק קל
Source: https://ajew.org/reader/yimay-shmuel/1/130

Segment 1
HE:
וכבר היה מאתנו שהצריכו לנסוע לעבודתם, והלכו תיכף במהירות למטה להדרך שישיגו אוטו לחיפה, והנה ר, ישראל דב נ״י גם כן הלך לנסוע, ודברתי אתו שילך לר׳ אברהם ברוך ויבקשו מחילה, ואנחנו נתערב ונעשה שלום בינם, ולא היה מרוצה, אבל ר׳ אברהם גם כן העתיר עליו שיעשה זאת וכמעט שדחפנו אותו, והכלל שעשינו שלום בינם, וגם ר׳ אברהם בעצמו אמר לו שמתחרט מדוע לא היה לנו אריכת אפים ובלי להתקוטט וכו׳, והכלל שנעשה שלום בין כולנו, ויצאנו ב״ה בשלום.

EN:
Some among us already had to travel to their work and therefore hurried down to the road in order to secure a place on a bus to Haifa. R. Yisrael Dov, may his light shine, likewise prepared to leave. I urged him to approach R. Avraham Baruch and ask his forgiveness, while we would intervene and make peace between them. He was displeased with the proposal, but R. Avraham also entreated him to do it, and we virtually pushed him forward. In sum, we made peace between them. R. Avraham himself told R. Yisrael Dov that he regretted our failure to exercise patience and avoid quarreling, and so forth. Peace was restored among all of us, and, thank God, we departed in peace.

Segment 2
HE:
והנה התחיל המנין השני להתפלל, ואני ועוד איזה אנשים הצטרפנו למנינם כי לא היה להם מנין שלם, והתפללו תפלתם בכונה מתחלת ברכות השחר וכו׳ עד אחר השמונה עשרה, ואמרו אז סליחות לצום גדליה והאריך זמן הרבה, ובין כך ביליתי אצל הציון הקדוש בלבישת תפילין דרבינו תם, ואמרתי תיקון הכללי ותפלות פדיון ול״ג בעומר ויום הכיפורים וכו׳.

EN:
The second minyan then began its prayers. Several other men and I joined them because they lacked a complete minyan. They prayed with intent from the Morning Blessings through the conclusion of the Shemoneh Esrei, and then recited the Selichos for the Fast of Gedaliah, which occupied a long time. Meanwhile I remained beside the holy tomb wearing Rabbainu Tam tefillin and recited the Tikkun HaKlali, the prayers for the pidyon, the prayers for Lag BaOmer and Yom Kippur, and so forth.

Segment 3
HE:
והיה לי התבודדות אצל הציון הקדוש, ופרשתי שיחתי ובקשתי ותפלות ותחנונים, והם קראו בספר תורה ויחל וכו׳ וגמרו התפלה, ואני גמרתי בקשתי אצל הציון הקדוש בפרישת שלום שקורין גיזייגנין זיך, ונשקתי הציון הקדוש ועשינו ריקוד בר יוחאי וכו׳, ונשקנו הציון הקדוש ויצאנו עם חבילותינו בידינו, והלכו השאר שנשארו עוד ללותינו.

EN:
I engaged in hisbodedus beside the holy tomb and poured out my conversation, petitions, prayers, and supplications. They read “Vayechal” from the Torah and completed their service. I concluded my petitions beside the holy tomb with words of farewell—what is called gezegenen zich. I kissed the holy tomb; we danced to “Bar Yochai,” and so forth; then kissed the holy tomb once more and went out carrying our bundles. Those who were remaining came to escort us.

Segment 4
HE:
וכן נגשנו לציון התנא האלוקי ר׳ אלעזר ז״ל, ואמרנו שם איזה מזמורי תהלים ובקשותינו כל אחד מלבו, ונשקנו הציון הקדוש והלכנו להציון רשב״י שבשם, ונשקנו ופרשנו ממנו בגעגועים והשתוקקות הלב מאד, והלכנו בחצר ושם אצל הדלת בקבר ר׳ יצחק, ואמרנו איזה מזמורי תהלים ובקשות הלב, ונשקנו הציון הקדוש ויצאנו בשמחה, והלכנו לדרכנו עם חבילותינו.

EN:
We approached the tomb of the divine Tanna R. Elazar, of blessed memory, recited several psalms and our heartfelt petitions there, each person as he desired, and kissed the holy tomb. We then went to the tomb of Rashbi located there, kissed it, and took leave with intense heartfelt longing and yearning. We crossed the courtyard to the grave of R. Yitzchak beside the doorway, recited several psalms and heartfelt petitions, kissed the holy tomb, and departed joyfully, setting out upon our journey with our bundles.

Segment 5
HE:
וכן הלכנו רגלי כל ההר עד הדרך, ושם מצאנו עדיין מהאנשים שהתמהרו והלכו באמצע התפלה, כדי להשיג מקום על האוטו היוצא מצפת לחיפה, אבל לא יכלו לעלות כי היו מלאים, כי ביום הראשון ובפרט גם אחר יום טוב מלאים האוטות מצפת לחיפה, כי על שבת ויום טוב יש הרבה שנוסעים לצפת וביום ראשון חוזרים לעבודתם, ועל כן דוחק אצל האוטות בצפת, ובפרט להיות מקומות ריקים שנוכל ליסע ממירון בוודאי קשה למצוא, והיו איזו אנשים שנסעו לצפת ומשם אפשר ימצא מקום ליסע.

EN:
We walked down the entire mountain to the road. There we found several of the people who had hurried away in the middle of the service to secure seats on a bus traveling from Tzefas to Haifa. They had been unable to board because the buses were full. On Sunday, and especially after Yom Tov, buses from Tzefas to Haifa were crowded: many people traveled to Tzefas for Shabbos and Yom Tov and returned to their work on Sunday. The crowding around the buses in Tzefas was therefore severe, and it was certainly difficult to find vacant seats by the time they reached Meron. Several men had traveled to Tzefas in the hope of finding places there.

Segment 6
HE:
ואנחנו ישבנו אצל הדרך על אבנים ודברנו מרבינו ז״ל בשמחה ונחת רוח, ור׳ אברהם סיפר לנו נסיעותיו עם הרב מטשעהרין מאומן מהראש השנה, איך היה שמח בחזרה על הדרך, ובכל כפר ועיר עשו סעודות שמחה על שזכו להיות על ראש השנה באומן, וכן אמר לנו ר׳ אברהם שהוא שמח ממש כמו שהיה על ראש השנה באומן וכו׳, וכן ישבנו איזה זמן ובא אוטו של אגד, ובקושי שהושבנו את ר׳ אברהם ואשתו על האוטו, מפני שהם זקנים ולא יכולים לסבול טורח הדרך, ויוכלו עדיין להגיע היום לביתם לירושלים, וכן הוה שנסעו על האוטו.

EN:
We sat upon stones beside the road and spoke joyfully and contentedly of Rabbainu, of blessed memory. R. Avraham related his return journeys from Uman after Rosh Hashanah together with the Rav of Tcherin: how joyful the Rav had been along the road, and how in every village and city they had held celebratory meals because they had merited to spend Rosh Hashanah in Uman. R. Avraham likewise told us that he himself now rejoiced exactly as he had after Rosh Hashanah in Uman, and so forth. After we had sat there for some time, an Egged bus arrived. With difficulty we secured places aboard for R. Avraham and his wife, because they were elderly and could not endure the exertions of the road; in this manner they might still reach their home in Jerusalem that day. So it was: they boarded the bus and departed.

Segment 7
HE:
ואנחנו נשארנו מחכים על הדרך איזה זמן רב אחר חצות היום, ונסע אוטו ערבי ונסענו עליו, ובאנו לחיפה וכבר לא היה אוטו לירושלים, והיינו אצל אוטובוסים הערבים ונסענו ליפו ובאנו כבר בלילה, ומנחה התפללנו על האוטו, ונסענו על האוטו ורצינו לירד בתל אביב, אבל האטו לא עמד עד שכמעט היה ביפו, וירדנו על הדרך ליפו, והוכרחנו לילך שוב חזרה עם חבילותינו עד שבאנו לתל אביב וכבר היה לילה, ואני כשלעצמי היה לי צער אפוא אישן, אבל כשהלכתי עם שאר אנ״ש שיודעים הדרך לילך, ולמצוא מקום לינה אצל ידידים או מלון, ושמחתי בזה ונתתי הודיה להשי״ת על שלא נסעתי לבדי.

EN:
We remained beside the road for a long time, until after midday. An Arab bus then passed and we traveled on it to Haifa. By the time we arrived, no bus remained for Jerusalem. We went to the Arab bus station and boarded a bus to Jaffa, arriving after nightfall. We prayed Minchah aboard the bus. We wished to alight in Tel Aviv, but the driver did not stop until he had nearly reached Jaffa. We got off on the road to Jaffa and were compelled to walk back with our bundles until we reached Tel Aviv, by which time it was already night. I personally was distressed as to where I would sleep. I was therefore glad to be traveling with other members of our fellowship who knew the roads and could find lodging with friends or in an inn, and I thanked Hashem that I had not traveled alone.

Segment 8
HE:
והלכנו עד שבאנו להבית הכנסת הגדול בתל אביב, ושם בחצר התפללו מנינים תפלת ערבית ובפנים למדו שיעורים, והתפללנו עם מנין ערבית, ואחר כך הלכנו מעט לבית זקן אחד שהיה בא להקיבוץ בירושלים על שבועות לעלות לרגל, והיה מתפלל בבית מדרשינו, ולחם היה לנו לאכול ואכלנו, ונתן לנו תה עם סוכר איזה כוסות, ונתן לנו איזה מקום בחדרון הצר לשכב ולנוח על כר וספסל, אבל היה כמעט חושך מפני האפלה (כי היה באמצע מלחמת העולם השניה), וקמנו בחצות הלילה ואמרנו תיקון חצות וכו׳.

EN:
We walked until we reached the Great Synagogue in Tel Aviv. Minyanim were praying Maariv in the courtyard, while classes were being taught inside. We prayed Maariv with one minyan and afterward walked to the home of an elderly man who had come to the Jerusalem gathering for Shavuos in fulfillment of the pilgrimage and had prayed in our beis midrash. We possessed bread and ate it. He gave us several cups of tea with sugar and provided a place in a narrow little room where we could lie and rest upon a pillow and bench. It was almost dark because of the blackout, for this was during the Second World War. We arose at midnight and performed Tikkun Chatzos, and so forth.

Segment 9
HE:
ובאשמורה הלכנו לבית הכנסת הגדול ואמרנו שם סליחות במנין, וגם התפללנו שם תפלת שחרית בהשכמה, ולבשתי תפלין דרבינו תם ולמדנו שם שולחן ערוך ושאר שיעורים, ואמרתי תיקון הכללי ותהלים וכו׳, ואחר כך חזרנו לבית שלננו בו, וכבר חפשה זוגתו אותנו שרצתה שנאכל אכילת הבוקר, וכן היה שאכלנו אכילת הבוקר שם, ואחר כך נסענו לביתינו לירושלים, ובאנו ב״ה בשלום ביום שני לביתינו.

EN:
During the morning watch we went to the Great Synagogue and recited Selichos there with a minyan. We also prayed Shacharis there early. I put on Rabbainu Tam tefillin, and we studied Shulchan Aruch and our other fixed studies. I recited the Tikkun HaKlali, Tehillim, and so forth. We then returned to the home where we had lodged. The elderly man’s wife had already been searching for us, wishing us to eat breakfast. We did so and ate there, after which we traveled home to Jerusalem. Thank God, we arrived safely at our home on Monday.

Segment 10
HE:
וספרה לי זוגתי שממש כל היום של ערב ראש השנה הם חיכו עלי כי אבוא על ראש השנה, כמו שאמרתי לה שעל פי רוב תיכף בערב ראש השנה אחר התפלה אחזור לירושלים, כי כן היה בדעתי לקיים ב׳ השיטות להיות ערב ראש השנה אצל קבר צדיק אמיתי רשב״י זיע״א כשיטת ר׳ אברהם ועל ראש השנה להיות עם קיבוץ הגדול בירושלים כדעת שאר אנ״ש.

EN:
My wife related that throughout the entire eve of Rosh Hashanah the household had waited for me to arrive for Rosh Hashanah. I had told her that in all likelihood I would return to Jerusalem immediately after the prayer service on the eve of Rosh Hashanah. My intention had been to fulfill both opinions: to spend the eve of Rosh Hashanah at the tomb of the true tzadik Rashbi—may his merit protect us—in accordance with R. Avraham’s view, and to spend Rosh Hashanah itself with the great gathering in Jerusalem in accordance with the opinion of the other members of our fellowship.

Segment 11
HE:
אבל כשהייתי במירון ערב ראש השנה, לא היה לי חשק לעשות זאת, ראשית מפני טורח הדרך, לבדי לבלות הערב ראש השנה בדרכים ולא בעבודת ה׳, ומי יודע איזה מניעות יהיו לי על הדרך וצער שמירת העניים על האוטוס, וגם אם אעשה זאת יהיה בזיון גדול עבור ר׳ אברהם ואנ״ש הנוסעים למירון, כי כבר הנני שם וחוזר, ויותר גרוע מאם לא הייתי נוסע כלל, ועל כן נשארתי על ראש השנה במירון.

EN:
When I was in Meron on the eve of Rosh Hashanah, however, I had no desire to do this. First, there was the strain of the journey: I would spend the eve of Rosh Hashanah alone upon the roads rather than in the service of Hashem. Who knew what obstacles might confront me along the road, or what anguish I might suffer in guarding my eyes aboard the buses? Moreover, my departure would greatly humiliate R. Avraham and the members of our fellowship who had traveled to Meron. I would already be present and then turn back, which would be worse than not having traveled at all. I therefore remained in Meron for Rosh Hashanah.

Segment 12
HE:
והנה אנכי נהניתי מאד מהראש השנה, כי ב״ה ביליתי אלו הימים בתורה ותפלה זכה, מבלי פנות כלל להעולם הזה וכו׳, וגם פרשתי כל שיחתי ולבי להשי״ת, והראש השנה היה ממש שמחה ובכיות והתעוררות וחדוה, ונהניתי מאד מזה והיה הטעם בלבי כל הזמן, וגם זוגתי ובני שיחיו התפללו בירושלים בהקיבוץ, ויצאתי ב׳ הדעות, כי אני עם זה הקיבוץ אצל הצדיק רשב״י זיע״א, וכל בני ביתי בהקיבוץ אנ״ש מירושלים וכו׳.

EN:
I derived immense satisfaction from that Rosh Hashanah. Thank God, I spent those days in Torah and pure prayer, without turning at all toward this world, and so forth. I also poured out my entire conversation and heart before Hashem. That Rosh Hashanah was truly filled with joy, weeping, awakening, and gladness. I derived immense satisfaction from it, and its savor remained in my heart throughout the ensuing period. My wife and children, may they live, prayed with the gathering in Jerusalem. I had thus fulfilled both views: I was with this gathering beside the tzadik Rashbi—may his merit protect us—while my entire household was with the gathering of the members of our fellowship in Jerusalem, and so forth.