Chapter 134
פרק קלד
Source: https://ajew.org/reader/yimay-shmuel/1/134

Segment 1
HE:
ומיהרתי לילך לבית הכנסת שלנו כדי שאראה בענין הוצאת ספר תורה הראשונה, שדברתי ובקשתי הגבאי כי אני רוצה לקנות הספר תורה הראשונה שמוצאים בערב יום כפור(, כמובא בזוהר הקדוש ובפרט בכתבי האר״י שהוא תיקון גמור לנדרים, והאריז״ל צוה לתלמידו שיקנה זה הספר בכל הון שירצו ממנו, וכן מובא בכתבי האריז״ל שהוא תיקון הברית, והוא כמו רג״ל תעניות שהיה צריך להתענות, וגם שהבעל דבר לא יוכל להתגרות, וכן בשאר ספרים וממוה״ר אהרון הגדול מקרלין גדולת לקנות הספר הראשון) ובקשתיו כמה רוצה.

EN:
I hastened to our synagogue to see what would be decided concerning removal of the first Torah scroll. I had spoken with the gabbai and asked to purchase the privilege of removing the first scroll on the eve of Yom Kippur. The holy Zohar, and especially the writings of the Arizal, state that this is a complete rectification for vows; the Arizal instructed his disciple to purchase the scroll for whatever sum was demanded; it is also a rectification of the Covenant and is equivalent to the 233 fasts he would otherwise have had to observe; and it prevents the Adversary from provoking him. Other sacred works, as well as teachings of R. Aharon the Great of Karlin, describe the greatness of purchasing the first scroll. I asked the gabbai how much he desired for it.

Segment 2
HE:
אבל הוא אמר לי כי מוכרח למכור זאת בפומבי לפני כל הקהל ומי שיוסיף יזכה בזאת, וגם זאת אחרי שישאל הסכמה מר׳ אברהם ומשאר אנ״ש, שאולי יש חזקה לר׳ נפתלי כהן ז״ל או לר׳ שלמה וקסלר להוציא הספר תורה אז לא נמכור בשום אופן, ואני השתוקקתי מאד לזכות לזו המצוה, וביישתי בעצמי לבקש ממנו מאד מאד עבור זה, ואף על פי כן התחזקתי ושאלתי ממנו קודם ערב יום כיפור, והבטיח לי לדבר עם ר׳ אברהם והזקינים, ואם ירשוהו ימכור בערב יום כיפור בבית הכנסת.

EN:
He answered that he was compelled to auction it publicly before the entire congregation and that the highest bidder would merit it. Even this could be done only after he obtained the consent of R. Avraham and the other members of our fellowship, for perhaps R. Naftali Kohen, of blessed memory, or R. Shlomo Wexler possessed an established right to remove the Torah scroll, in which case it would not be sold under any circumstances. I longed intensely to merit this mitzvah and felt deeply embarrassed to plead with him so insistently. Nevertheless, I strengthened myself and had asked him even before the eve of Yom Kippur. He promised to speak with R. Avraham and the elders; if they permitted him, he would auction it in the synagogue on the eve of Yom Kippur.

Segment 3
HE:
ובערב יום כיפור בבקר בתפלתינו בשטיבל בביתי מחסה (וגם נתתי כסף מעט לבעל תפלה שלנו ר׳ דוד, שנפגע קודם ראש השנה בתל אביב וביתו נהרס, וחתיכת פצצה שרטה במצחו בעת הפצצת אוירוני אויב, ובא לירושלים לגור מעט והוא בעוני וחוסר כל) והשיב לי כי לא שאל עדיין ולא דיבר, וגם פה אינו מקום למכור, וגם אין כל אנ״ש הנוהגים לבוא מחוץ לעיר להתפלל יום כיפור ביחד אתנו, ועל כן ישאל בערב כשיבואו לבית הכנסת לומר כל נדרי את ר׳ שלמה וכן את ר׳ נפתלי אם מוחלים על חזקתם וכו׳ ואז ימכור.

EN:
During our Shacharis service in the little prayer room in Batei Machseh on the morning of the eve of Yom Kippur—I also gave a small sum to our prayer leader, R. David, who had been injured in Tel Aviv before Rosh Hashanah when his home was destroyed and a bomb fragment scratched his forehead during the enemy aircraft’s bombardment, and who had come to live temporarily in Jerusalem in poverty and total want—the gabbai told me that he had not yet asked or spoken with anyone. Moreover, this was not the place to conduct the auction, and not all the members of our fellowship who customarily came from outside the city to pray Yom Kippur with us were present. He would therefore ask R. Shlomo and R. Naftali that evening, when everyone came to the synagogue for Kol Nidrei, whether they waived their established right, and so forth, and would then conduct the auction.

Segment 4
HE:
ואני כמעט שנתייאשתי מזה כי מי יש לו מוח ולב אז לקנות ולמכור, כי אז האימה ופחד יום הדין וממהרים ומוכנים לכל נדרי, וגם מי יודע אם ר׳ שלמה ור׳ נפתלי ירצו להסכים על זה וכמעט שנתייאשתי מהמצוה הזאת.

EN:
I nearly despaired of the matter. Who would possess the mind or heart for buying and selling at that time, when everyone was filled with the dread and fear of the Day of Judgment and was hurrying to prepare for Kol Nidrei? Moreover, who knew whether R. Shlomo and R. Naftali would agree to it? I nearly despaired of this mitzvah entirely.

Segment 5
HE:
אבל ההשתוקקות שלי גדול מאד כי כל שהמניעה מתגברת הרצון מתגבר יותר, כי המניעה בשביל החשק כמובא בליקוטי מוהר״ן ס׳ סו׳ "פי שניים ברוחך" ושאין לפטור עצמו עם הכאילו קיים שחושבין עליו בחושך לעשות המצוה ונאנס ולא קיים, אבל איש הישראלי צריך להיות לו כל כך חשק גדול לכל הדברים שבקדושה עד שיזכה לקיימם ולא לפטור עם הכאילו, והעיקר הוא החשק והרצון, ואם יהיה לו חשק הגדול כפי הראוי להדבר שבקדושה שרצה לעשות בוודאי יזכה לזה, והכלל שההשתוקקות שלי גבר מאד להקדושה הזאת.

EN:
My longing, however, was exceedingly great. The more the obstacle intensifies, the more intensely desire grows, for the obstacle exists for the sake of the yearning, as explained in Likutay Moharan, Lesson 66, on “a double portion of your spirit.” One must not discharge oneself with the mere “as though”: he contemplated in the darkness performing the mitzvah, was prevented by circumstances, and is credited as though he fulfilled it. A Jew must instead possess so intense a yearning for every holy matter that he ultimately merits to perform it, rather than contenting himself with the “as though.” The principal thing is yearning and desire. If a person possesses the great desire appropriate to the holy act he wishes to perform, he will certainly merit to accomplish it. In sum, my longing for this sanctity grew exceedingly intense.

Segment 6
HE:
והנה תיכף אחר הסעודה המפסקת מהרתי את עצמי והלכתי יחף באנפלאות לבד לבית הכנסת, ובאתי והדלקתי הנר שמן זית שלי, וגם ישבתי על מקומי ואמרתי תפלה זכה בהתעוררות ותיקון הכללי בהתעוררות וכונה ובכיה וכו׳, ובאו מעט מעט אנשים והתחילו לעשות הלוקס להדליקו, וגם הוא בערב שבת והשמש קרוב לשקוע והיה מנין כמעט לא יותר וגם הגבאי לא היה עדיין, ונתיאשתי כמעט שאיך ימכור כעת וכו׳.

EN:
Immediately after the concluding meal I hastened away, walking to the synagogue without shoes, in my stockings alone. When I arrived, I kindled my olive-oil lamp, sat in my place, and recited Tefillah Zakkah with awakening, followed by the Tikkun HaKlali with awakening, intent, and weeping, and so forth. People arrived gradually and began preparing the Lux lamp for kindling. It was also the eve of Shabbos, the sun was close to setting, there was scarcely more than a minyan, and the gabbai had not yet arrived. I nearly despaired: how could he possibly conduct an auction now, and so forth?

Segment 7
HE:
ובא ר׳ אברהם נ״י ואמר שצריך לומר כל נדרי, כי צריכים לומר בעת שהשמש עדיין וכיון שיש מנין לא יחכה על שום איש, ואמר לי לעשות פתיחת הארון והלכתי תיכף בהתעוררות גדול ובשמחה, כי רציתי לשמוע מה שאני רוצה ומה שאני משתוקק לזה כל כך כל כך, ופתחתי הארון והוצאתי הספר תורה הראשונה וחבקתי ונשקתי אותה, ואחר לקח ר׳ נתן נכד רבינו ז״ל הספר תורה השני, ובין כך בא ר׳ נפתלי ז״ל ולקח ספר תוה, ואחר כך בא ר׳ שלמה ולקח גם כן ספר תורה.

EN:
R. Avraham, may his light shine, arrived and said that Kol Nidrei had to be recited while the sun was still above the horizon. Since a minyan was already present, he would wait for no one. He instructed me to open the Ark. I immediately went forward with great awakening and joy, for I had now attained that which I had desired and for which I had yearned so very intensely. I opened the Ark, removed the first Torah scroll, embraced it, and kissed it. R. Noson, a grandson of Rabbainu, of blessed memory, took the second scroll. Meanwhile R. Naftali, of blessed memory, arrived and took another Torah scroll, and afterward R. Shlomo arrived and likewise took a scroll.

Segment 8
HE:
ואני עמדתי אצל החזן מימינו עם הספר תורה בזרועי ור׳ נתן בשמאלו עם הספר תורה בזרועו, ואמרנו בקול רם "אור זרוע לצדיק" וכו׳ כמה פעמים בבכיה והתעוררות, ואחר כך מאמר התיקונים "קם ר׳ שמעון" בהתעוררות וכונה ובכיה, ובין כך באו כל האנשים וחבקו ונשקו הספרי תורות שבידינו, כי זאת החבוק ונשוק ספרי תורות אז, זה תיקון גדול ופיוס (בחרטה ותשובה) על מה שחטאנו חטאנו נגד התורה הקדושה וכו׳.

EN:
I stood to the prayer leader’s right with the Torah scroll in my arms, while R. Noson stood to his left holding his scroll. Several times we recited aloud “Light is sown for the righteous,” and so forth, with weeping and awakening. We then recited the passage from the Tikkunim beginning “R. Shimon arose,” with awakening, intent, and weeping. Meanwhile all the people arrived and embraced and kissed the Torah scrolls in our hands. Embracing and kissing the Torah scrolls at that time constitutes a great rectification and reconciliation—through remorse and teshuvah—for having sinned against the holy Torah, and so forth.

Segment 9
HE:
והתחיל החזן הרב ר׳ אברהם לומר בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה אנו מתירין להתפלל עם העבריונים ג׳ פעמים כמובא, ואחר כך כל נדרי בקול וניגון הידוע בהתעוררות, ואנו אומרין עמו ביחד וכו׳, וכן פעם השני בקול יותר גדול, ופעם השלישי בקול יותר רם ובהתעוררות ובכיה, וכן ארך זמן עד קרוב ללילה, ואחר כך ונסלח לכל עדת וכו׳ ואחר כך ויאמר ה׳ סלחתי כדבריך (ומובא בדברי רבינו ז״ל בלקוטי מוהר״ן שכפי הסליחות שפועלים ביום כיפור כמו כן יש חנוכה חנוכת הבית (המוחין), ואחר כך קבלת שבת וברכת שהחיינו ומזמור ליום השבת והחזרנו הספרי תורות לארון הקודש.

EN:
The prayer leader, the rabbi R. Avraham, began by reciting three times, as prescribed, “In the heavenly court and in the earthly court, we permit prayer with the transgressors.” He then chanted Kol Nidrei in its familiar melody and with awakening, while we recited it together with him. The second recitation was in a stronger voice, and the third in a still louder voice, with awakening and weeping. This continued until close to nightfall. We afterward recited, “It shall be forgiven to the entire congregation,” followed by, “Hashem said: I have forgiven in accordance with your word.” Rabbainu’s words in Likutay Moharan teach that corresponding to the forgiveness secured on Yom Kippur, one has Chanukah—the dedication of the house, meaning the mochin. We then recited Kabbalas Shabbos and the blessing Shehecheyanu, followed by “A psalm, a song for the Sabbath day,” and returned the Torah scrolls to the Holy Ark.

Segment 10
HE:
והייתי מאד שבע רצון שעזרני השי״ת לקיים זאת מה שחשקתי כל כך זמן, ועזרני השיי׳ת בדרך פלא ואחר היאוש גמור שזכיתי לזה.

EN:
I was exceedingly satisfied that Hashem had helped me fulfill that for which I had yearned so long. In a wondrous manner, after I had completely despaired, Hashem helped me merit it.