Chapter 31
פרק לא
Source: https://ajew.org/reader/yimay-shmuel/1/31

Segment 1
HE:
והנה כאשר חברי ר׳ צבי אריה נרו יאיר נחלה, ותלה החולי על שהותו בחדר התבודדות הנ״״ל כי הוא חדר צר והזיק לבריאותו, ועזב החדר הזה לגמרי, מצאתי עוז בנפשי ודברתי עם הבעל הבית מזה החדר, ובקשתי אותו הרבה שימסור לי זה החדר על עבודת השם, ועבר זמן זמנים עד שפעלתי אצלו זאת, ובין כך חפשתי בכל השכונת בתי מחסה אולי אמצא איזה חדר לשכור, ומצאתי חדר גדול סמוך לבית הכנסת מבתי מחסה וסמוך לביתי ויחידי לגמרי, ויכולים לכנוס בצנעה שלא ירגיש איש בזה וסמוך לילך להכותל המערבי.

EN:
When my friend Rabbi Tzvi Aryeh, may his lamp shine, fell ill and attributed the illness to his stays in the aforementioned hisbodedus room, since it was narrow and had harmed his health, he abandoned the room entirely. I then found courage within myself and spoke with the owner of that room, pleading with him extensively to turn it over to me for the service of Hashem. Much time passed before I succeeded in obtaining this from him. Meanwhile, I searched throughout the Batei Machaseh neighborhood in the hope of finding some room to rent. I found a large room adjoining the Batei Machaseh synagogue, near my home, and entirely private. One could enter it discreetly without anyone becoming aware of it, and it was near the route to the Western Wall.

Segment 2
HE:
והכלל שראיתי זה הבית מתוך הסדקים וראיתי שלא דרים שם אנשים, והלא היה בכל המעלות כנ״ל, וכלתה נפשי וגופי ורוחי לזה והתחלתי לשאול אנשים למי שייך זאת הבית (וגם שאלתי בחכמה שלא יבינו כי אני רוצה זה הבית וכו׳), ונתוודעתי שזה הבית שייך לגמרי לר׳ מרדכי הוזדארף הזקן, ויש לו שני חדרים חדר הזה ועוד חדר למעלה מזה, ובחדר שלמעלה הוא גר בקיץ, ובחדר הזה הנ״ל הוא דר בחורף והחדרים הנ״ל שייכים אליו לגמרי והוא רכושו.

EN:
In sum, I saw this house through the cracks and observed that no one lived there. It possessed all the advantages stated above. My soul, body, and spirit were consumed by longing for it, and I began asking people to whom the house belonged (I asked shrewdly as well, so that they would not understand that I wanted the house, etc.). I learned that the house belonged entirely to the elderly Rabbi Mordechai Hozdorf. He had two rooms: this room and another above it. He lived in the upper room during the summer and in the aforementioned room during the winter. The two rooms belonged entirely to him and were his property.

Segment 3
HE:
ואני כאשר שמעתי זאת כמעט שנתייאשתי לגמרי מדבר הטוב הזה, (ובפרט שהוא בסוף הקיץ בחודש אב ובחורף הוא צריך בעצמו זאת) אבל הלא ידעתי דיבור רבינו ז״ל שאין שום יאוש בעולם כלל (קיין יאוש איז גאר ניט פארהאנדין סע טואין זיך אוף דער וועלט אזונע זאכין וואס מיר ווייסין גאר ניט וכו׳), אם כן לא צריכין להתייאש משום דבר המוכרח לעבודת השם, כי סוף כל סוף על ידי הכסופין והשתוקקות ובקשה ותחנונים יכולים לזכות לכל מה שצריכין

EN:
When I heard this, I almost despaired entirely of this good thing—particularly because it was then the end of the summer, in the month of Av, and he himself would need it in winter. Yet I knew Rabbainu’s teaching, of blessed memory, that there is no despair in the world at all: “Keyn yeyush iz gor nit farhandn; se tuen zikh af der velt azoyne zakhn vos mir veysn gor nit, etc.” [There is no despair at all; things occur in this world of which we know nothing.] One must therefore not despair of anything indispensable to the service of Hashem, for ultimately, through longing and desire, petition and supplication, one can merit everything one requires.

Segment 4
HE:
על כן לא נתיאשתי לגמרי מלכסוף ולהשתוקק לזה, וצמאה וכמהה נפשי לזה מתי אזכה לזה, ונגעה לי הדבר עד נפשי ממש זאת, ואמרתי אף על פי כן אעשה את שלי לדבר אתו ואדע אם יש לי על מה לכסוף או לא, ואפסיק מזה הענין לגמרי, כי כלתה נפשי לזה ולא יכולתי לסבול הכליית נפשי לזה וההשתוקקות החזק.

EN:
I therefore did not entirely cease yearning and longing for it. My soul thirsted and pined for it: when would I merit it? The matter touched me to the very soul. I said: nevertheless, I shall do my part by speaking with him and learning whether I have something for which to continue yearning or not; otherwise I shall abandon the matter entirely. My soul was consumed with longing for it, and I could not bear the wasting away of my soul over it and the intensity of the yearning.

Segment 5
HE:
ולא נזדמן לי לדבר עמו כי בביתו לא רציתי לילך לדבר עמו כי התביישתי מאד וגם יראתי מאד כי יניא אותי לגמרי מזה (ער וועט מיר פותר חלום זיין ער וועט מיר אפזאגן דעם גאנצן פסוק), וגם בבית הכנסת בין אנשים גם כן לא רציתי לדבר עמו מזה, ועל כן חפשתי הזדמנות שאמצא אותו ברחוב ולדבר עמו.

EN:
No opportunity arose for me to speak with him. I did not wish to go to his home to speak with him, because I was exceedingly embarrassed and likewise greatly afraid that he would dissuade me from it entirely (Er vet mir poyser-kholem zayn; er vet mir opzogn dem gantzn posuk [he would interpret my dream for me; he would reject the entire proposition]). Nor did I wish to speak with him about it in the synagogue among other people. I therefore sought an opportunity to meet him in the street and speak with him.

Segment 6
HE:
וכמה פעמים שעבר עלי גם הזדמנות הזאת שמצאתיו ברחוב ולא יצא לי לדבר עמו, ובין כך השתוקקתי מאד ונכספה נפשי לזה והייתי מבקש הרבה מהשי״ת על זה, כי נראה מאד החדר הזה בעיני לטובה בכל האופנים כנ״ל.

EN:
Several times even such an opportunity passed me by: I met him in the street but did not manage to speak with him. Meanwhile I longed exceedingly, my soul yearned for it, and I pleaded extensively with Hashem concerning it, for this room appeared to me highly favorable in every respect, as stated above.

Segment 7
HE:
עד שסוף כל סוף בערב שבת קודש ומצאתיו עומד בשער בתי מחסה, והתחלתי לדבר עמו מזה (ובלבי היה רחוק הדבר מאד שיעשה לי זאת אך רציתי לעשות גמר, לידע איך אני אוחז בזה ואל אשלה נפשי בחנם) וראיתי שאין לו חשק לזה והפצרתי בו והרביתי עליו דברים כי יהא הדבר זכות לנפשו וכו׳.

EN:
At last, on Erev Shabbos, I found him standing at the gate of Batei Machaseh and began speaking with him about it. In my heart I regarded it as exceedingly unlikely that he would do this for me; I merely wished to bring the matter to a conclusion, to know where I stood and not delude myself without cause. I saw that he had no desire to agree, and I pressed him and spoke to him at length, arguing that the matter would be a merit for his soul, etc.

Segment 8
HE:
והכלל שענה לי כי יעשה לי הדבר הזה אבל רק על חודש אחד, וזאת אדע כי תיכף שיבקש ממני תיכף אחזיר לו בלי שום טענה ומענה, ושלא אחשוב שזה קנין שלי רק תיכף שירצה זאת אחזיר לו בשלימות, ושאבטיחו על זאת, והבטחתי לו זאת בפה מלא ובלב שלם, ואמר לי שיתן לי המפתח אבל כעת אינו בידו, וגם הוא רוצה לנקות מעט הבית כי מלא אבק ועפר מכל הקיץ שלא היה שם, וגם יסדר מעט מכתביו וחפציו שם.

EN:
In sum, he answered that he would do this for me, but only for a single month. I was to understand that the moment he asked for it back, I would return it immediately without any claim or reply; I was not to regard it as my possession, but would restore it to him in full as soon as he wished. He required me to promise this, and I promised him with a full mouth and a whole heart. He told me that he would give me the key, but that it was not then in his possession. He also wished first to clean the house somewhat, for it was filled with dust and earth from the entire summer during which he had not been there, and to arrange some of his papers and belongings.

Segment 9
HE:
והנה הלכתי ממנו בלב שמח מלא שמחה, וכבר היה לי שבת של שמחה שזכיתי לשמוע מה שאני רוצה ועוד מעט אזכה לחדר מיוחד כזה לעבודת הי, ואולי אתחיל מעתה לעבודת ה׳ כראוי אולי אזכה עתה למה שצריך לזכות, אבל עדיין יראתי מאד אולי יתחרט ולא יתן לי, כי ראיתי שאין לו חשק לזה וגם מתפחד אולי ארצה ליקח הבית לגמרי ויהיה לו עסק עמי, ועל כל פנים עבר עוד איזה זמן ולא זכיתי עדיין לזה כי לא מצאתיו על הרחוב לדבר עמו עוד פעם מזה, וכשמצאתיו דחה אותי כי עדיין לא סידר עניניו וחפציו והיה לי צער ויסורים מזה.

EN:
I left him with a joyous heart, filled with joy. I already experienced a Shabbos of joy, because I had merited hearing what I desired, and before long I would merit such a private room for the service of Hashem. Perhaps from then onward I would begin serving Hashem properly; perhaps I would now merit that which one must merit. Yet I still feared greatly that he might regret the matter and not give it to me, for I had seen that he had no desire to do so. He was also afraid that I might wish to take the house permanently and that he would then have to contend with me. At any rate, some additional time passed, and I had still not attained it, because I had not found him in the street to speak with him about this once again; and when I found him, he put me off, because he had not yet arranged his affairs and belongings. This caused me anguish and suffering.

Segment 10
HE:
וכן עבר זמן איזה שבועות עד סמוך לראש חודש אלול, וכלתה נפשי כל הזמן לזה בכיסופיו וגעגועים יתרים, עד שסוף כל סוף מצאתי אותו ברחוב ודברתי עמו מזה ובקשתיו מאד ואמרתי: הלא אתם רוצים רק על חודש ואם לא תתמהרו לזה יעבור החודש וכו׳, ואמר לי אז שבעוד איזה שעות אבוא לביתו ויתן לי המפתח אף על פי שאינו נקי, ואמרתי לו שאני אשכור איש שיעשה נקי.

EN:
Several weeks thus passed, until shortly before Rosh Chodesh Elul. Throughout that time my soul pined for this with exceeding yearning and longing, until at long last I found him in the street, spoke with him about it, and entreated him greatly. I said: “You want [it] only for a month; if you do not hasten in this matter, the month will pass, and so forth.” He then told me that in a few hours I should come to his home and he would give me the key, even though [the place] was not clean. I told him that I would hire someone to clean it.

Segment 11
HE:
וכן היה גם כן בערב שבת קודש וסמוך לראש חודש אלול שנכנסתי לביתו, ולקחתי ממנו המפתח ונכנסתי לראות החדר ושמח לבי ונפשי לראות, כי היה שני חדרים כמו חדר בתוך חדר עם שני חלונות גדולים להדרך להכותל המערבי ורואים כל הסלוואן עם השדות מלאים דשא ירוקים המרהיב את העין, וגם רואים אפילו קברי מלכי בית דוד וכל הר הזיתים וגם התחלת המקום המקדש וכו׳.

EN:
And so it was. On Erev Shabbos, shortly before Rosh Chodesh Elul, I entered his home, took the key from him, and went in to see the room. My heart and soul rejoiced at what I saw: there were two rooms, arranged like one room within another, with two large windows facing the road to the Western Wall. From them one could see all of Silwan, with its fields full of green grass that delighted the eye. One could even see the tombs of the kings of the House of David, all of the Mount of Olives, and the beginning of the site of the Holy Temple, and so forth.

Segment 12
HE:
וגם בחדר הסמוך לפתח יש חתיכת קיר כמו עמוד לתפלה ומכוון מול הבית הכנסת וקרוב מאד ואין שום דבר טמא ושום דבר מטונף שיפסיק ולא גוי שיפסיק, ויכולים לענות אפילו אמן וקדושה וברכו ולהתפלל עם הציבור אם שומעים היטב את קולם, ומול מקום קדשי הקדשים.

EN:
Moreover, in the room adjoining the entrance there was a projection of wall that served like an amud [prayer stand]. It was directly aligned with the synagogue and very close to it; no impure or filthy object intervened, nor was there any non-Jew in between. One could answer even Amen, Kedushah, and Barechu, and could pray together with the congregation if one heard their voices clearly. It also faced the site of the Holy of Holies.

Segment 13
HE:
וגם כל החדר הזה מסויד בסיד במראה כזה שמביא התעוררות בלב, והכלל שיצאתי מזה מלא רצון ועונג, אבל האבק והעפר היה מלא על כל גדותיו ומלא קורי עכביש מפה לפה וכו׳, וראיתי שזה צריך עבודה הרבה לנקות את זה והנחתי את זאת על אחר שבת קודש, ועל כל פנים הייתי כבר בזה השבת שמח מאד והיה לי שבת של שמחה ותענוג רב, כי זכיתי לראות מה שנכספתי וכלתה נפשי זה ימים ושנים.

EN:
The entire room had also been whitewashed with lime in a manner whose appearance awakened the heart. In sum, I left there filled with satisfaction and delight. Yet dust and dirt lay everywhere in great abundance, and cobwebs stretched from side to side, and so forth. I saw that a great deal of work would be required to clean it, and I therefore postponed this until after the holy Shabbos. Nevertheless, already on that Shabbos I was exceedingly happy; I had a Shabbos of great joy and delight, for I had merited to see that for which I had yearned and for which my soul had pined for days and years.

Segment 14
HE:
והנה תיכף אחר שבת קודש נכנסתי עוד הפעם וראיתי הבית מה שצריכים לה, ובאתי עוד הפעם עם בני נ״י ונקיתי את כל קורי העכביש ופתחתי החלונות והתחלנו לנקות הבית מהעפר ונתמהמנו כמה וכמה שעות עד שקבצנו העפר וכו׳, ובזה היום עדיין לא התחלתי לעבוד עבודתי, כי כשיצאתי משם לא יכולתי השב רוחי מהאבק והעפר שנכנס בפי ולבי.

EN:
Immediately after the holy Shabbos I entered once again and examined what the house required. I then returned with my son, may his light shine. I cleared away all the cobwebs, opened the windows, and we began cleaning the dust from the house. We remained there for many hours, until we had gathered up the dust, and so forth. That day I still did not begin my service of Hashem, because when I left I could not recover my breath from the dust and dirt that had entered my mouth and chest.

Segment 15
HE:
ולמחרת הבאתי את ספרי מכל ספרי רבינו ז״ל כמעט, ושאר ספרים הנצרכים לי לעבודת הי, וגם מנורה של נפט ובקבוק מים וכו /ושלחנות היה לי שם שניים וכן כסאות וכו׳, והתחלתי בעבודתי ובלמודי עם בני נ״י ובהתבודדותי, והרגשתי שם התעוררות וחיות גדול ממש טעם גן עדן כמעט הטעם שאני מרגיש על ציון הרשב״י זכותו יגן עלינו אמן כשיש לי התעוררות, אבל כשיצאתי משם לא יכולתי השב רוחי מפני האבק ועפר שנכנס בפי כנ״ל.

EN:
On the following day I brought my books—nearly all of the books of Rabbainu, of blessed memory—as well as the other books I required for the service of Hashem. I also brought a kerosene lamp and a bottle of water, and so forth. I had two tables there, as well as chairs, and so forth. I began my service of Hashem, my study with my son, may his light shine, and my hitbodedus [secluded personal prayer]. I felt there a great awakening and vitality—truly a taste of Gan Eden, almost the same taste that I feel at the tziyun [holy gravesite] of Rabbi Shimon bar Yochai, may his merit shield us, Amen, when I experience an awakening. Yet when I left there, I could not recover my breath because of the dust and dirt that had entered my mouth, as stated above.

Segment 16
HE:
וכן היה כל השבוע כמו זה עד שהשכרתי השמש של בית הכנסת שירחוץ היטב במים וכן עשה ובזה נקל מעט, וגם היה פתוח כל החלונות יומם ולילה, ואף על פי כן עדיין היה מעט מורגל האויר מהעפר וכו׳, ורק חשבתי אולי יועיל לסייד כל הבית מחדש אבל זה צריך יותר הוצאות ואולי עוד איזה שבועות אכרח ליתן לו הבית בחזרה ויהא ההוצאות לחנם, ועל כן הנחתי כך אבל כל יום נקיתי היטב.

EN:
This continued throughout the week, until I hired the synagogue attendant to wash the place thoroughly with water. He did so, and this made matters somewhat easier. All the windows were also kept open day and night. Nevertheless, the air still remained somewhat saturated with dust, and so forth. I thought that perhaps it would help to whitewash the entire house anew, but this would entail greater expense; perhaps in only a few weeks I would be compelled to return the house to him, and the expense would have been in vain. I therefore left it as it was, although I cleaned it thoroughly every day.