Chapter 34
פרק לד
Source: https://ajew.org/reader/yimay-shmuel/1/34

Segment 1
HE:
והנה כן התחלתי מחדש להתחזק בעבודת ה׳ בחדר הזה בכיסופין והשתוקקות ולעשות מתורה תפלה והתבודדות, ובין כך הגיע קרוב לז׳ אדר וחשקה נפשי לנסוע למירון אבל היה לי מניעות הרבה על זה וגם חוסר ממון, אבל גודל הכסופין והחשק גרמו ששברתי כל המניעות, ובקושי רב שהשגתי אצל אחד מאנשי שלומינו הנ״ל להלוות הצריך לנסיעה, וגם גמרתי עם ר׳ צבי אריה חברי לנסוע ביחד ביום ששי.

EN:
Thus I began anew to strengthen myself in the service of Hashem in this room, with yearning and longing, to turn Torah into prayer and to engage in hitbodedus. Meanwhile, the seventh of Adar drew near, and my soul desired to travel to Meron. I faced many hindrances and also lacked money, but the intensity of my yearning and desire caused me to break through all the hindrances. With great difficulty I succeeded in obtaining from one of the aforementioned members of our fellowship a loan sufficient for the journey. I also arranged with my friend Rabbi Tzvi Aryeh that we would travel together on Friday.

Segment 2
HE:
ובכן הכינו לי בבית חלות וחתיכות דגים ובשר וכו׳ וגם לקחתי בגדי שבת והשטריימיל שלי ופרשתי מביתי, ואמרתי לה כי הנני נוסע לתל אביב אבל יראתי להגיד לה כי נוסע הנני למירון, ויצאתי מביתי ונכנסתי לבית ר׳ צבי אריה וחיכיתי עליו, והלכנו יחד לאוטו לנסוע ובני נ״י הלך אחרי עם חבילה שלי, ונסענו עם אוטו של אגד וכן החלפנו האוטו בכל פעם עד שבאנו למירון, וכבר ראינו שם הרבה מאנשי שלומינו קרוב לאיזה מנינים וגם ר׳ נתן ברסקי נכד רבינו ז״ל, אבל ר׳ אברהם נשאר בצפת על שבת.

EN:
At home they accordingly prepared challahs and pieces of fish and meat for me, and so forth. I also took my Shabbos clothes and my shtreimel and departed from my home. I told my wife that I was traveling to Tel Aviv, but I was afraid to tell her that I was going to Meron. I left my home, entered Rabbi Tzvi Aryeh’s house, and waited for him. We went together to the bus, while my son, may his light shine, followed me carrying my bundle. We traveled by Egged bus, changing buses repeatedly, until we reached Meron. We found many members of our fellowship already there—amounting to several minyanim in all—as well as Rabbi Nosson Bresky, a grandson of Rabbainu, of blessed memory. Rabbi Avraham, however, remained in Tzfas for Shabbos.

Segment 3
HE:
והנה היה לנו אז שבת שמח, ועשיתי בעבודת ה׳ בחיות והתעוררות וגם קנו איזה דבר מצפת על שבת, וגם נכנסו לצפת והביאו ספר תורה משם, ואנשי צפת לא רצו להשתדל אצל המושל להשיג רשיון על ליל ז׳ אדר ושיעשו הדלקה וכו׳, כי אמרו שיותר טוב להניח זאת על ל״ג בעומר ולא להטריח יותר מדאי, וגם יראו לצאת מבלי שמירה הגונה מהממשלה וכו׳, ואיזה אנשים אמרו שיבואו במוצאי שבת קודש אבל לא באו.

EN:
We then had a joyous Shabbos. I carried out my service of Hashem with vitality and awakening. Some provisions were also purchased in Tzfas for Shabbos, and people went into Tzfas and brought a Sefer Torah from there. The people of Tzfas did not wish to petition the governor for permission to conduct a hadlakah [ceremonial bonfire] on the night of the seventh of Adar, and so forth. They said it was better to reserve such efforts for Lag BaOmer and not trouble the authorities excessively. They were also afraid to go out without adequate government protection, and so forth. Several people said that they would come after the holy Shabbos, but they did not.

Segment 4
HE:
והנה במוצאי שבת קודש שהיה אז ליל ז׳ אדר היה שקלא וטריא בינינו אם לעשות הדלקה או לא, כי בכלל כל היותנו שם היה בלי ידיעת הממשלה וגם אנשי צפת רצו לעכבנו על ידי הממשלה, ואף על פי כן גברה דעת האנשים לעשות ועלינו על הגג ועשינו עם חתיכות עצים מעצי זית וגם היה שמיכה עבה ישנה, ולקחנו שמן זית ועשינו ההדלקה ורקדנו.

EN:
After the holy Shabbos, which was the night of the seventh of Adar, we debated whether or not to conduct a hadlakah. Our entire presence there was without the government’s knowledge, and the people of Tzfas had also wanted to restrain us through the government. Nevertheless, the view in favor prevailed. We went up to the roof and prepared the fire from pieces of olive wood, together with an old, thick blanket. We took olive oil, kindled the hadlakah, and danced.

Segment 5
HE:
ופתאום ראינו מרחוק שמאיר והולך אצלינו וראינו שטקסי הולך וקרוב לבית המדרש וחשבנו אולי זה אנשים שבאו מצפת, אבל כשראינו שזה מהמשטרה הלכנו ונכנסנו להבית המדרש, והם דפקו בדלת ולא יצאנו כי יראנו שלא יתנו עלינו עונש וכו׳.

EN:
Suddenly we saw a light in the distance moving toward us. We saw a taxi approaching the beis midrash and thought that perhaps it carried people coming from Tzfas. But when we saw that it was the police, we went inside the beis midrash. They knocked on the door, but we did not come out, for we feared that they would impose a penalty upon us, and so forth.

Segment 6
HE:
אבל ר׳ צבי אריה התחזק ופתח להם וראה שזה שוטרים אעלים ושאלו: מה עושים פה? והשיב: כי היום ז׳ אדר שעושים הדלקה וכו׳, והשיבו כי יודעים מזה אבל לא ידעו כי אנחנו בבית המדרש וכשראו מרחוק האש דולק התייראו אולי הדליקו הערבים הבית המדרש על כן באו לראות, וחזקו אותנו לבל נתיירא כלום ונהיה פה בלי פחד וכו׳ ושמחנו כי פחדינו היה פחד שווא.

EN:
Rabbi Tzvi Aryeh, however, mustered his courage and opened the door for them. He saw that they were English policemen. They asked, “What are you doing here?” He answered, “Today is the seventh of Adar, when a hadlakah is held,” and so forth. They replied that they knew this, but had not known that we were in the beis midrash. When they saw the fire burning from afar, they had feared that Arabs might have set the beis midrash on fire, and had therefore come to investigate. They encouraged us not to fear anything and to remain there without fear, and so forth. We rejoiced that our fear had been groundless.

Segment 7
HE:
וכן עבר עלינו הלילה בשמחה ושירים ורקודים בבית המדרש, ובבוקר התפללנו, ואחר כך באו אנשים מצפת ועשו ההדלקה ביום וגם ר׳ אברהם בא על איזה שעות, וכן עבר עלינו זה היום ז׳ אדר ונשארתי גם כן עד יום מחר יום ב׳ וכבר סבלתי על הבטן והקיבה, והם בקשו אותי שאשאר גם על שבת השני שהוא פרשת זכור אבל לא יכולתי, והסכימו בינם להשאר אבל לא נשארו כי חזרו בדעתם.

EN:
The night thus passed for us in joy, with songs and dancing in the beis midrash. In the morning we prayed. Afterward people came from Tzfas and held the hadlakah during the day, and Rabbi Avraham also came for several hours. Thus the seventh of Adar passed. I remained until the following day, Monday, but by then I was already suffering pain in my abdomen and stomach. They asked me to remain for the second Shabbos as well, which was Parashas Zachor, but I could not. They agreed among themselves to remain, but ultimately did not, for they changed their minds.

Segment 8
HE:
וגם נתנאל תפילינסקי יצא תיכף אחרי לנסוע ונסענו יחד באוטו של אגד, וכשבאנו לחיפה פגשנו את ר׳ נתן הנ״ל ונסענו ביחד למערת אליהו ז״ל, והלכנו הרבה רגלי עד שבאנו לשם ונכנסנו לשם ונתן כל אחד גרוש והתמהמהנו שם איזה שעה(, וגם קודם שנכנסנו למערה טבלנו קודם אני ונתנאל בים סמוך למערה) ואחר כך חזרנו לאגד ונסעתי אני ונתנאל לירושלים, והיה לי יסורים גדולים בדרך מהישיבה סמוך לנשים וכו׳.

EN:
Nesanel Tefilinsky also set out to travel immediately after me, and we journeyed together by Egged bus. When we reached Haifa, we met the aforementioned Rabbi Nosson, and together we traveled to the Cave of Eliyahu, of blessed memory. We walked a considerable distance until we reached it and entered; each of us gave one grush, and we remained there for about an hour. (Before entering the cave, Nesanel and I first immersed in the sea near the cave.) Afterward we returned to Egged, and Nesanel and I traveled to Jerusalem. On the way I suffered greatly from having to sit near women, and so forth.

Segment 9
HE:
וכשבאתי לביתי נתנה לי זוגתי חלק על שהעלמתי ממנה כי נסעתי למירון ולא אמרתי לה האמת, ואמרה כי נתוודעה מאחד וכו׳ וכמה שאמרתי לה לא הועיל, כי הלא ילדה של ר׳ צבי אריה ספרה לה בעצמה כי ראתה אותי נוסע יחד עם אביה למירון וכו׳, ואמרתי לה כי רק זה הפעם שנסעתי גם למירון מפני שהוא ז׳ אדר הלולא דמשה רבינו עליו השלום, אבל העיקר לא נסעתי לשם ונשקטה.

EN:
When I came home, my wife reprimanded me for having concealed from her that I had traveled to Meron and had not told her the truth. She said that she had learned it from someone, and so forth. No matter how much I spoke to her, it did not help, for Rabbi Tzvi Aryeh’s daughter had herself told her that she had seen me traveling with her father to Meron, and so forth. I told her that only on this occasion had I traveled to Meron as well, because it was the seventh of Adar, the hillula of Moshe Rabbainu, peace be upon him; but that Meron had not been the primary purpose of my journey. She then calmed down.