Chapter 45
פרק מה
Source: https://ajew.org/reader/yimay-shmuel/1/45

Segment 1
HE:
והנה כאשר שמעתי זאת נכנס הדבר בלבי היטב, כי ראיתי כי באופן אחר לא אפעול בשום אופן כנ״ל, ובאין ברירה בוודאי הנני שבע רצון מאד מזה, כי יזכו כולם לאושר ועושר אמיתי ונצחי כזה כמעט שאין כמוהו בעולם(, ואפילו בשום פעם שעבר כמבואר להלן לא התחרטתי על נסיעתנו וכו׳) ושעדיין לא זכו שגם אחד מהם יהיה בל״ג בעומר במירון.

EN:
When I heard this, the proposal found favor in my heart, for I saw that I would in no other manner succeed, as stated above. Having no alternative, I was certainly very satisfied with it, for all of them would merit such true and eternal happiness and riches, the like of which scarcely exists in the world. (Even at any point during what subsequently transpired, as will be explained below, I did not regret our journey, and so forth.) None of them had yet merited even once to be in Meron on Lag BaOmer.

Segment 2
HE:
ומלבד האמונה בגודל הדבר והענין במי שזוכה להיות במירון בל״ג בעומר ביום ההלולא, שבוודאי ר׳ שמעון זצ״ל הוא משתדל בתיקונו ועוסק בטובתו ויכולין לפעול כל מה שצריכין, ומלבד זה הייתי רוצה ונכסף ומשתוקק מאד לקיים כמו שמובא בכתבי האר״י ז״ל ובמשנת חסידים, לנסוע עם כל הבני בית כמו על חתונה.

EN:
Beyond my faith in the greatness and significance of a person’s meriting to be in Meron on Lag BaOmer, the day of the hillula—when Rabbi Shimon, of righteous and blessed memory, certainly labors for that person’s rectification and attends to his welfare, and one can accomplish whatever one needs—beyond this, I greatly desired, yearned, and longed to fulfill what is brought in the writings of the Ari, of blessed memory, and in Mishnas Chassidim: to travel with the entire household as though to a wedding.

Segment 3
HE:
וכן עשה האריז״ל שהיה נוסע עם כל בני ביתו והיה שם שלושה ימים במשתה ושמחה וכו׳, ועדיין לא זכיתי לזה בשום פעם, ומי יודע אם אזכה עוד לזה, ובפרט שראיתי שזה איזה שנים שהיה נמנע לשום איש לזכות להיות במירון בגלל הפוגרמים. ובפרט מהפחדים שעבר אז, מהזמן ששמענו איך היטלר ימח שמו כבש אז צרפת והתפאר גם על ארץ ישראל, ועל כן כשיש שעת הכושר שיכולים ליסע בוודאי עכשיו הזמן לחטוף אושר ועושר נצחי כזה, ונהיה כולנו בל״ג בעומר במירון, ובפרט כי אז הרגשתי היטב גודל ועוצם ונועם הענין הזה, מפני שכמה שנים היינו נמנעים מזה לגמרי וכבר היינו מיואשים לגמרי שיהיה עוד פעם שנזכה לזאת ולשמחה כמו שזכינו תמיד.

EN:
The Arizal did likewise: he traveled with his entire household and remained there for three days in feasting and joy, and so forth. I had never yet merited this on any occasion, and who knew whether I would ever merit it again? This was especially so because I had seen that for several years no person had been able to merit being in Meron, on account of the pogroms and particularly the fears that then passed over us. This was the time when we heard that Hitler—may his name be blotted out—had conquered France and was boasting concerning Eretz Yisrael as well. Therefore, when there was now an opportune time in which it was possible to travel, this was certainly the time to seize such true and eternal happiness and riches, so that all of us would be in Meron on Lag BaOmer. In particular, I then felt very strongly the greatness, power, and sweetness of this matter, because for several years we had been entirely prevented from it and had already utterly despaired of ever again meriting it and the joy that we had always merited.

Segment 4
HE:
ועל כן בוודאי התגבר החשק והכיסופין ביותר ויותר, ומכל שכן וכל שכן כפי שכבר היו כולם מתפחדים ממאורעות הזמן ומהסכנות, ועל כן בוודאי צריכים לרחמים גדולים כל אחד ואחד בפני עצמו, ועל כן בוודאי אין לי שום עצה רק דייקא שנתראה כלנו בפני האדון התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי זכותו יגן עלינו אמן ביום ההלולא דיליה ושיבקש רחמים עלינו וכו׳

EN:
Accordingly, the desire and yearning certainly intensified more and more. All the more—and all the more so—was this the case because everyone was already frightened by the events of the time and the dangers, and each individual certainly required great mercies. Thus, I certainly had no counsel other than that all of us should specifically appear before the master, the divine Tanna Rabbi Shimon bar Yochai, may his merit shield us, Amen, on the day of his hillula, so that he would plead for mercy on our behalf, and so forth.

Segment 5
HE:
ומלבד כל הנ״ל נכספתי ונשתוקקתי מאד שבפשיטות ממש יתעוררו כולם, שיראו ענין קדוש ונורא כזה שמעולם לא ראו, ואינו דומה שמיעה לראיה והאדם מתרגש ומתעורר על ידי ראייתו, ובוודאי יונח להם בזכרונם על כל ימי חייהם את התעוררות הבכיות והתשובות והשמחות וכו׳, ועכשיו הזמן הראוי לזה כי כעת אין ברירה וכולם מסכימים ורוצים בלב שלם (ובזמן אחר לא תסכים כלל לזאת).

EN:
Beyond all the above, I intensely yearned and longed that, quite simply, they should all be awakened: they would behold such a holy and awesome matter as they had never seen, and hearing is not comparable to seeing; a person is moved and awakened through seeing. The awakening, tears, repentance, joy, and so forth would certainly remain in their memory for all the days of their lives. Now was the proper time for this, because at present there was no alternative and everyone agreed and desired it wholeheartedly (whereas at another time she would never agree to it).

Segment 6
HE:
ועל כן מכל הצדדים ראיתי שעכשיו הזמן לחטוף זאת, ובפרט שגם לבנו אמר לנו (אונזער הארץ האט אונז גזאגט) כי דינים מתגברים רח״ל עלינו, ומזלנו חזה כי צריכים אנו להסתר ולחסות בצל כנפי הצדיק שמנהיג כל העולם(, כפי שמובא בזוהר הקדוש שרבי שמעון בקבר ומנהיג העולם וכו׳) ומפני זה בעצמו היתה זוגתי מסכמת לזה.

EN:
Thus, from every perspective I saw that now was the time to seize it. In particular, our own heart told us (unzer harts hot unz gezogt [our heart told us]) that judgments were intensifying upon us—may the Merciful One save us—and our mazal [spiritual fortune] foresaw that we needed to hide and take shelter beneath the shadow of the wings of the tzadik who guides the entire world. (As is brought in the holy Zohar, Rabbi Shimon is in the grave and guides the world, and so forth.) It was for this very reason that my wife agreed to the journey.

Segment 7
HE:
וגם לא רצתה בשום אופן להיות בשום מקום בצפת ובטבריה וכו׳ רק אצל ר׳ שמעון, ובאמת זה היה נס שלנו שהסתרנו עצמנו בצל כנפות הצדיק ולקחנו לעצמנו ערב כזה שיהיה ערב בעדינו.

EN:
She likewise refused under any circumstances to remain anywhere in Tzfas or Tiberias, and so forth, but only with Rabbi Shimon. In truth, this was our miracle: we hid ourselves beneath the shadow of the tzadik’s wings and took for ourselves such a guarantor, that he would stand surety for us.

Segment 8
HE:
ולולא זכות רשב״י מי יודע מה היה עם הילד, וכמו שרואין בחוש כי אז היה כל העולם טוענין נגדי כי מפני הנסיעה נחלה, ועזר השם יתברך כי נשאר חי בנסים גדולים לעיני הכל שכמעט ראינו תחיית המתים בעינינו, ובעונותינו הרבים בשנה הזאת לא היה טענה כי נחלה הילדה זי׳ל מפני נסיעה כי לא נסעו כלל, והיתה אפילו בחליה הרבה יותר קרובה לחיים מהנ״ל, ולבסוף בעוונותינו הרבים נפטרה השם ישמרנו מעתה, ובפרט כי שמעתי שגם שאר אנשי שלומינו הרבה מוכנים ליקח את כל בני ביתם אתם וכו׳.

EN:
Were it not for the merit of Rabbi Shimon bar Yochai, who knows what would have happened to the child? As could tangibly be seen, at that time everyone argued against me that he had become ill because of the journey. Hashem, blessed be He, helped, and before everyone’s eyes he remained alive through great miracles, so that we nearly witnessed the resurrection of the dead with our own eyes. In this year, however, owing to our many sins, there was no basis for the argument that the girl, of blessed memory, had become ill because of a journey, for they had not traveled at all. Even during her illness she had been far closer to life than the aforementioned child; nevertheless, in the end, owing to our many sins, she passed away—may Hashem protect us henceforth. In particular, I heard that many other members of our fellowship were likewise prepared to take their entire households with them, and so forth.

Segment 9
HE:
והכלל כי נגמר אצלינו כי בעזרת השם יתברך בוודאי נסע ביחד כולנו למירון, ולהיות שם כולנו ואפילו במסירת נפש יהיה איך שיהיה, ואף על פי שזה בעיני העולם שטות גדול ליסע בעת כזאת לדרך כזה ומי יודע מה יולד יום בקשר למלחמה, ובפרט כפי ששמעו אז כי הסכנה גדולה וכי צריכים רחמי שמים, ועל כן האין לך שטות גדול מזה שכולם ביחד יסעו הלא כל הדרכים בחזקת סכנה.

EN:
In sum, we resolved that, with the help of Hashem, blessed be He, all of us would certainly travel together to Meron and all remain there—even with self-sacrifice, whatever might be. Although in the eyes of the world it was great foolishness to undertake such a journey at such a time, when no one knew what the day might bring in connection with the war, and particularly since it was then reported that the danger was great and heavenly mercy was required—what greater foolishness could there be than for all of us to travel together, when all roads are presumed dangerous?

Segment 10
HE:
ואף על פי כן נגמר בדעתינו כי ניסע בעזרת השם יתברך יהיה איך שיהיה, ורק אמרנו שלא נקדים ליסע הרבה קודם ל״ג בעומר ורק נחכה עד ימים האחרונים לפני ל״ג בעומר, ואם יהיה רק אפשרות שיניחו לנסוע ניסע בעזרת השם.

EN:
Nevertheless, we resolved that, with the help of Hashem, blessed be He, we would travel, whatever might be. We said only that we would not set out far in advance of Lag BaOmer, but would wait until the final days before Lag BaOmer; if it were at all possible and they permitted travel, we would journey, with Hashem’s help.

Segment 11
HE:
וכן נסכם אצלינו, ואף על פי שלבי היה מתפחד ודואג איך אפשר להעמיד בסכנה האשה והילדים, מילא אני בעצמי זה לא פעם הראשונה שהנני מסכן עצמי בשביל עבודת השם, אבל איך מסכנים כולם ביחד, ואף על פי כן גודל הכיסופין וההשתוקקות וגודל האמונה בהצדיק שזכותו גדול ורם וכדאי ר׳ שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק פעל כל זאת בלבי, ואף על פי שמצד אחד הייתי דואג ומתפחד.

EN:
This was our decision. Although my heart was afraid and anxious—how could I place my wife and the children in danger? As for myself, this was not the first time I had endangered myself for the service of Hashem, but how could one endanger everyone together?—nevertheless, the intensity of the yearning and longing, the strength of my faith in the tzadik, whose merit is great and exalted, and the principle that Rabbi Shimon is worthy to be relied upon in a time of exigency brought all this about in my heart, even though, from one perspective, I remained worried and afraid.

Segment 12
HE:
והנה אחר שנגמר בדעתינו היטב כי ניסע בעזרת השם ביחד, ואף על פי שהיה מצר לי בדעתי איך נוכל לסבול עם ילדים קטנים גודל נדידות כזה כמה ימים, שלי בעצמי קשה מאד כל שנה והוא אצלי מסירות נפש וגם בוודאי לא אוכל לבלות שם רק אצל הציון הקדוש בעבודה כנ׳יל מפני המשא שיהיה מהם עלי, ואף על פי כן הנני מוכן ומזומן לזה ויעבור עלי מה.

EN:
Once we had firmly resolved that, with Hashem’s help, we would travel together, it still distressed me to think how we could endure such extensive wanderings for several days with small children. Every year it was exceedingly difficult for me alone and entailed self-sacrifice; moreover, because of the burden they would place upon me, I certainly would not be able to spend my time there solely at the holy tziyun in divine service, as stated above. Nevertheless, I was ready and prepared for it, whatever might pass over me.

Segment 13
HE:
אבל בלבי הייתי דואג הרבה ורוצה שכבר נעבור על זה ושיהיה כבר אחר המעשה, וחשבתי כל הזמן שרציתי כבר שיהיה אחר ל״ג בעומר ושהנני רוצה כבר שנהיה בחזרה, והתחלתי כבר לחשוב ולדבר מזה איך להוציא מכח אל הפועל ולהביא לידי מעשה, אבל העיקר חסר איפה לוקחים סכום כזה בשביל שניסע כלנו, כי מוכרחים אנחנו על כל פנים בשביל שלשה כרטיסים, אחד בשבילי ואחד בשביל זוגתי ואחד בשביל בני הגדול שיחיה, והילדים הקטנים יסעו עמנו בחנם.

EN:
Yet in my heart I was greatly anxious and wished that we had already passed through it and that it were already behind us. Throughout, I kept thinking that I wished Lag BaOmer were already over and that we were already on the return journey. I began thinking and speaking about how to bring the matter from potential into actuality and into practice. The essential thing, however, was lacking: from where could we obtain such a sum so that all of us could travel? We needed, at the very least, the cost of three tickets—one for me, one for my wife, and one for my eldest son, may he live—while the small children would travel with us free of charge.