Chapter 56
פרק נו
Source: https://ajew.org/reader/yimay-shmuel/1/56

Segment 1
HE:
וכשגמרו התפלה ערכו השלחן כמו אתמול בלילה ועשיתי קידוש ונטלתי ידי לאכול, ויצאתי לחוץ לזוגתי להביא מאכלי שבת תודעתי ממנה כי הילד הקטן חולה על הקיבה, ופלא כי אתמול בלילה היה בריא בשלימות והיה שמח ומשעשע עד חצות הלילה, ובבוקר כבר נחלה וכעת הוא חולה גדול רח״ל במחלת הקבה, והיה לי צער ויסורים מזה מאד אבל התגברתי הרבה למען כבוד השבת שלא להמשיך על עצמי הצער וחיסורים יותר מדאי, וגם אמרתי לזוגתי תחי׳ שתחזק את עצמה ונאמין שבזכות שבת קודש ובזכות הצדיק הקדוש הזה התנא האלקי לא יהיה כל רע ח״ו, ורק יהיה טוב בעזרת השי״ת.

EN:
When the prayer service had concluded, they set the table as on the preceding night. I recited Kiddush and washed my hands in order to eat. I went outside to my wife to bring the Shabbos foods, and learned from her that the small child was suffering from a stomach ailment. It was astonishing: on the preceding night he had been in perfect health, rejoicing and playing until midnight, whereas by morning he had already fallen ill; now he was gravely ill—may the Merciful One save us—with an illness of the stomach. This caused me very great anguish and suffering. Nevertheless, for the honor of Shabbos I strengthened myself greatly, so as not to draw excessive anguish and suffering upon myself. I likewise told my wife, may she live, to strengthen herself and that we should believe that, in the merit of holy Shabbos and of this holy tzadik, this divine Tanna, nothing evil would occur, Heaven forbid; with the help of Hashem, blessed be He, there would only be good.

Segment 2
HE:
אבל באמת לבי היה כל כך שבור ומדוכא, עד שמחמת רוב שברון לב ודכאות רוח לא יכולתי אפילו לבכות, והבנתי למפרע על בכייתי אתמול בלילה כל כך ופעימת לבי בעת ההפטורה "רפאני" וכו׳ כי צריך אני עכשיו לזה התפלה, ובכלל לא ידעתי מה לעשות ולא רציתי לעשות רעש מזה בין כל אנשים כאלו ובמדבר כזה וכו׳.

EN:
In truth, however, my heart was so broken and crushed that, because of the intensity of my brokenheartedness and dejection of spirit, I could not even weep. I understood in retrospect why I had wept so greatly the preceding night and why my heart had pounded during the Haftarah at the words ‘Heal me,’ and so forth: I now needed that prayer. In general, I did not know what to do, and I did not wish to create an uproar over the matter amid so many people and in such a wilderness, and so forth.

Segment 3
HE:
וגם זוגתי לא רצתה לעשות רעש, ועל כן הסכמנו יחד לבלי לספר כלל מזה לשום איש ורק לבקש רחמים מאת השי״ת בלחש, ואצל הציון הקדוש לעורר רחמים שימליץ טוב עלינו וכו׳ ושלא יהיה חס ושלום חילול השם מזה, שכל העולם ידברו עלינו שלקחנו אתנו ילד חלש וכו׳.

EN:
My wife likewise did not wish to create an uproar. We therefore agreed together not to tell anyone whatsoever about it, but only to plead quietly for mercy from Hashem, blessed be He, and, beside the holy tziyun, to arouse mercy so that the holy tzadik would intercede favorably on our behalf, and so forth. We likewise prayed that this should not bring about a desecration of Hashem’s Name, Heaven forbid, through everyone speaking about us for having brought a weak child with us, and so forth.

Segment 4
HE:
והכלל שבקשתי במחשבתי ולבי, וגם בפי דברתי הרבה להציון הקדוש שיעורר זכותו הרב למען כבוד שמו הגדול שלא יתחלל חס ושלום, ושיקוים ה׳ עשקה לי ערבני שיהיה ר׳ שמעון בר יוחאי זכותו יגן עלינו אמן ערב בעדינו, כמו שהיה ערב עבור ר׳ יצחק שכבר היה סמוך למיתה והמלאך המות עמד אצלו, ור׳ שמעון בר יוחאי זיע״א לקח אותו על ערבות שלו ונשאר בחיים עד יום פטירת ר׳ שמעון בר יוחאי זיע״א (ומונח שם בחצר), ובקשתי כמו כן הרבה טענות ובקשות בלב אבל בפי לא יכולתי כי כבר הייתי מבולבל כל כך שאין לשער, ואף על פי כן התגברתי לאכול סעודת שבת בשמחה.

EN:
In sum, I pleaded in my thoughts and heart, and with my mouth as well I spoke extensively before the holy tziyun, asking that the tzadik arouse his great merit for the honor of His great Name, so that it should not be desecrated, Heaven forbid. I pleaded that the words ‘O Hashem, I am oppressed; be my guarantor’ be fulfilled—that Rabbi Shimon bar Yochai, may his merit shield us, Amen, should be our guarantor, just as he had been guarantor for Rabbi Yitzchak, who had already drawn near to death, with the Angel of Death standing beside him. Rabbi Shimon bar Yochai, may his merit shield us, Amen, undertook responsibility for him as guarantor, and he remained alive until the day of Rabbi Shimon bar Yochai’s passing, may his merit shield us, Amen. (He lies buried there in the courtyard.) I likewise advanced many arguments and petitions in my heart; with my mouth, however, I could not do so, for I was already so confused that it cannot be described. Nevertheless, I strengthened myself to eat the Shabbos meal with joy.

Segment 5
HE:
ובכן ישבנו לאכול גם כן המון רב ביחד ואכלנו בשמחה כמו אתמול, ונגנו הזמירות "אסדר לסעודתא" ואכלנו הדגים, ואח׳יכ זמרו עוד "ברוך ה׳ יום יום" "ברוך קל עליון" וכו׳, ואכלנו הפשטידא וכו׳ ושאר מאכלי שבת, ונגנו ורקדנו הרבה כדאתמול, וכן אחרנו איזה שעות ולמדו מספרי רבינו ז״ל באמצע הסעודה, ואחר כך ברכנו ברכת המזון על כוס יין במנין, ואחר ברכת המזון הרבה הניחו את עצמם לנוח מעט ולישן כי "שינה בשבת תענוג", והרבה שמחו ורקדו והרבה אמרו תהלים ועשו בעבודת ה׳ וכו׳.

EN:
Thus a great multitude of us sat down to eat together, and we ate joyfully as on the preceding night. We sang the zemer ‘Asader Liseudasa’ and ate the fish. Afterward they further sang ‘Baruch Hashem Yom Yom’ and ‘Baruch Kel Elyon,’ and so forth; we ate the pashtida, and so forth, and the other Shabbos foods. We sang and danced extensively as on the preceding night. We likewise lingered at the table for several hours, and during the meal they studied from the books of Rabbainu, of blessed memory. Afterward we recited Birkas HaMazon over a cup of wine with a minyan. Following Birkas HaMazon, many lay down to rest and sleep for a short while, for ‘sleep on Shabbos is a delight’; many rejoiced and danced, while many recited Tehillim and engaged in the service of Hashem, and so forth.

Segment 6
HE:
ואני לא יכולתי לנוח ולשקוט, ויצאתי כל פעם לראות שלום הילד אבל לא הוטב, ובכל פעם יצא ולא טוב עד שלכלך כל המלבושים שלו שהביאה אתה וגם הסמרטוטים, וצריכים לכסות את זה שיוכלו לומר דבר שבקדושה, כי כל הזמן אלו האנשים מתפללים ואלו אומרים תהלים אצל ציון הרשב״י זיע״א וכו׳, ועל כן היה לה בזה יסורים גדולים.

EN:
I, however, could neither rest nor be still. I repeatedly went out to see how the child was faring, but he did not improve. Every discharge from his bowels was unhealthy, until he had soiled all the garments she had brought with her and the cloths as well. The soiled material had to be covered so that words of sanctity could be recited, for throughout that entire time some of the people were praying and others were reciting Tehillim beside the tziyun of Rabbi Shimon bar Yochai, may his merit shield us, Amen, and so forth. This caused her great suffering.

Segment 7
HE:
ואף על פי כן לא ספרנו לשום איש מזה, ורק עשינו את שלנו בבקשת רחמים אצל ציון הקדוש, ואמרתי תהלים כסדרי שם אבל לא יכולתי להתעכב הרבה עד שאגמור כל התהלים, ויצאתי לחוץ ומצאתי הילד מונח מסוכן ממש מוציא ומקיא ומונח כמו גוסס חס ושלם, ושאר הילדים שיחיו זה בוכה וזה רץ החוצה וכו׳ וזוגתי איננה, וישבתי אצל הילד ולבי מר ממות.

EN:
Nevertheless, we told no one whatsoever about it. We merely did our part by pleading for mercy beside the holy tziyun. I recited Tehillim there according to my regular order, but could not remain long enough to complete all of Tehillim. I went outside and found the child lying in actual mortal danger, purging and vomiting, and lying as though in his death throes, Heaven forbid. The other children, may they live—one was weeping and another running outside, and so forth—and my wife was absent. I sat beside the child, and my heart was bitterer than death.

Segment 8
HE:
ובין כך באתה זוגתי ושאלתי אותה מדוע הניחה הילד המסוכן ויצתה, ואמרה לי שהיתה אצל ציון ר׳ שמעון בר יוחאי זיע״א ובכתה את לבה שיחוס וירחם עליה שלא ישאר ח״ו אש תוקד בקרבה על הנסיעה אצלו ז״ל, ושכמו שהביאה ילד חי כן תשוב לביתה עם ילד חי, שלא יאמרו העולם שהרגנו ילד בידינו וידברו על הנסיעה אליו, ויעשה למען שמו יתברך שיתקדש וכו׳, ובכתה שם את לבה היטב וביקשה רחמים ותחנונים וחמלה וחנינה למען כבודו יתברך שלא יתחלל שמו יתברך ח״ו ומה יאמרו העולם?.

EN:
Meanwhile my wife returned. I asked why she had left the dangerously ill child and gone out. She told me that she had been beside the tziyun of Rabbi Shimon bar Yochai, may his merit shield us, Amen, and had wept out her heart, pleading for pity and mercy upon her: that no fire should remain burning within her, Heaven forbid, on account of having journeyed to him, of blessed memory; that just as she had brought a living child, so should she return home with a living child; that the world should not say that we had killed a child with our own hands and speak against the journey to him; and that Hashem, blessed be He, should act for the sake of His blessed Name, so that it be sanctified, and so forth. There she wept out her heart thoroughly and begged for mercy, supplications, compassion, and grace, for the sake of His blessed honor, so that His blessed Name should not be desecrated, Heaven forbid—for what would the world say?

Segment 9
HE:
ולא יכלה להאריך הרבה בתפלה מפני שהלב היה מלא כל כך על כל גדותיו, וגם אין להאריך כי צריך לראות מה נשמע עם הילד, וכבר היה הילד בעיניה כמו גוסס ומת, ובקשה לקרוא את מנחם קליין (אחד מחברא קדישא) שהיה שם, והוא מבין שימשש בדופק הילד אם הוא חי ואם עוד קרוב לחיים, אבל התאפקה בכל כוחותיה וסמכה על כח הצדיק הקדוש ולא רצתה ליקח במוחה דבר רע על הילד חס ושלום, וגם לא רצתה לעשות מזה רעש שם בתוך כל האנשים.

EN:
She could not prolong her prayer greatly, for her heart was filled to overflowing. Nor could she linger, because she had to see what was happening with the child. In her eyes the child already appeared to be in his death throes, as though dead. She considered summoning Menachem Klein (a member of the Chevra Kadisha), who was there and understood such matters, so that he might feel the child’s pulse and determine whether he was alive and whether he was still close to life. Yet she restrained herself with all her strength and relied upon the power of the holy tzadik. She did not wish to admit any evil thought concerning the child into her mind, Heaven forbid, nor did she wish to create an uproar over it there amid all the people.

Segment 10
HE:
וכן אנכי גם כן לא רציתי ליקח חס ושלום במוחי דבר רע, וגם לא רציתי לעשות רעש בין האנשים שידעו כולם מזה, ורק בהצנע ובינינו לבין עצמינו נשאנו כל רגע עינינו לשמים ובכינו, ולבינו היה כל כך מרור וקשה עד שלא יכולנו אף להוציא הגה מפינו.

EN:
I likewise did not wish, Heaven forbid, to admit any evil thought into my mind, nor did I wish to create an uproar among the people so that everyone would know about it. Rather, discreetly and between ourselves, we lifted our eyes to heaven at every moment and wept. Our hearts were so bitter and hard that we could not even utter a sound.

Segment 11
HE:
ורק במחשבה בקשנו ובלב צעקנו מאד להשי״ת שיחוס וירחם ויחמול למען שמו הגדול ולמען כבודו יתברך וכבוד הצדיק הקדוש והנורא שלא יתחלל חס ושלום, ולמען כבוד השבת הקדוש ויום ההלולא הקדושה שלא יתבלבל ויתערבב השמחה חס ושלום, שלא ימות חס ושלום לנגד עינינו ויתערבב שמחתינו חס ושלום לגמרי, כן צעקנו מלבנו בלחש בלי דיבור להשי׳ית שיחוס וירחם ויחמול.

EN:
Only in thought did we plead, and in our hearts we cried intensely to Hashem, blessed be He, that He have pity, mercy, and compassion—for the sake of His great Name, for His blessed honor, and for the honor of the holy and awesome tzadik—so that it should not be desecrated, Heaven forbid; and for the honor of the holy Shabbos and the day of the holy hillula, so that the rejoicing should not be disturbed and thrown into confusion, Heaven forbid; and that the child should not die before our eyes, Heaven forbid, thereby utterly confounding our rejoicing, Heaven forbid. Thus, quietly and without speech, we cried from our hearts to Hashem, blessed be He, that He have pity, mercy, and compassion.