Chapter 93
פרק צג
Source: https://ajew.org/reader/yimay-shmuel/1/93

Segment 1
HE:
ונגמר אצלי שלמחר השכם -היינו ביום שישי ליסע הביתה, ובכן עבר עלי הלילה הזאת גם כן בצפת, ובבוקר השכם קמתי והלכתי למקוה, גם התפללתי בבית הכנסת האריז״ל דאשכנזים, ותיכף מיהרתי את עצמי ולקחתי חפצי והספרים הנ״ל שקניתי ואכלתי איזה דבר בהכנסת אורחים, ומשם הלכתי עם החפצים הנ״ל ליסע בהאוטו הנוסע לחיפה על דרך מירון וישבתי על האוטו.

EN:
I resolved to travel home early on the following day, Friday. Thus that night, too, passed over me in Tzefas. Early in the morning I arose and went to the mikvah. I also prayed in the Ashkenazi synagogue of the Arizal. Immediately afterward I hurried, took my possessions and the aforementioned books I had purchased, ate something in the hachnasas orchim lodging house, and went with those possessions to board the bus traveling to Haifa by way of Meron. I sat down upon the bus.

Segment 2
HE:
וכן נסענו עד אחר מירון, והיה לנו כמה עיכובים בדרך מפני שהאוטו היה גרוע וכלה הבנזין ופאנטשער על הדרך, וכן נתעכבנו כמה שעות בדרך, וגם הוצרך לילך לאט לאט שלא ישבר האוטו מהחום, והיה לי מזה יסורים אם אוכל עוד לבוא על שבת קודש לירושלים.

EN:
We traveled beyond Meron, but encountered several delays along the way because the bus was in poor condition. It ran out of gasoline and suffered a puncture on the road. We were therefore delayed for several hours. The bus also had to proceed very slowly so that it would not break down from the heat. This caused me great anguish over whether I would still be able to reach Yerushalayim for the holy Shabbos.

Segment 3
HE:
וגם הייתי מופחד מפני שכל הדרכים בחזקת סכנה, ובפרט בימים האלו אז שהיה אחר הרעשה בחיפה, ובדרך נסיעתינו ראינו עוד העשן מהנפט שבער, בוודאי נפחד לבי בקרבי לנסוע בימים כאלו בדרכים, אך הוכרחתי לשלם הנדר מחמת שעזרני השי״ת מרפואת הילד שלא על פי הטבע כנ״ל, ואמרתי שאסע למירון להודות להשי״ת על זה והוכרחתי לקיים, אבל בכל לבי ונפשי רציתי כבר להיות בחזרה בביתי.

EN:
I was likewise afraid because all roads are presumed dangerous, especially in those days, following the bombing in Haifa. During our journey we could still see the smoke from the burning oil. My heart surely trembled within me at traveling on the roads in such days. Yet I had been compelled to fulfill the vow because Hashem, may He be blessed, had helped us through the child’s recovery in a manner beyond the natural order, as stated above. I had said that I would travel to Meron to thank Hashem, may He be blessed, and was compelled to fulfill my word. Nevertheless, with all my heart and soul I already wished to be back in my home.

Segment 4
HE:
אבל הדרך חזרה הנ״ל מצפת לחיפה היה לנו בקושי כנ״ל, והאוטו הלך כל כך לאט לאט פסיעה בפסיעה, וכשבאנו בחצי הדרך פרח עלינו אוירון גדול מאד וצעק בקול גדול, ועמדנו סמוך למשטרה על הדרך ולא ידענו מה זאת, ולא הניחו לנו לנסוע הלאה ואמרו שבחיפה נשבת התנועה, ואנשים שנסעו על האוטו אמרו שמפני שמרעישים ח״ו את חיפה.

EN:
The aforementioned return journey from Tzefas to Haifa was exceedingly difficult, as stated above. The bus moved so slowly, step by step. When we had reached approximately the midpoint of the journey, an enormous airplane flew over us and roared loudly. We stopped near a police station on the road and did not know what was happening. They did not permit us to continue and said that traffic in Haifa had been halted. People traveling on the bus said that this was because Haifa was being bombed, God forbid.

Segment 5
HE:
והצער והיסורים והפחדים שלנו מובן מעצמו, וחשבתי בדעתי שמשוגע צריכים להיות לנסוע בעתים כאלה בדרכים(, שתמיד "כל הדרכים בחזקת סכנה" ו״שטן מקטרג בשעת הסכנה", ובפרט בימי רעה ח״ו אז צריכים להיות "בוא עמי בחדריך", להטמין את עצמו מהסכנה כמובא בזוהר הקדוש ובגמרא וכו׳).

EN:
Our anguish, suffering, and fear may readily be understood. I thought to myself that one had to be mad to travel on the roads at such a time. At all times “all roads are presumed dangerous” and “the Accuser prosecutes at a time of danger.” Particularly in evil days, God forbid, one must fulfill “Come, My people, enter your chambers,” concealing oneself from danger, as is brought in the holy Zohar and the Gemara, and so forth.

Segment 6
HE:
וממש כמי שעומד על קוצים כי מי יודע כמה נתעכב עוד לעמוד ולחכות על הדרך(, מלבד מה שהאוטו הולך לאט כנ״ל) ומי יודע אם אוכל עוד לבוא על שבת קודש לירושלים, ולשבות בחיפה זה היה עד רצוני מאד, להיות כל כך זמן במקום הקרוב יותר לסכנה.

EN:
I quite literally felt as though I stood upon thorns. Who knew how long we would remain delayed, standing and waiting upon the road, apart from the bus already traveling so slowly, as stated above? Who knew whether I would still be able to reach Yerushalayim for the holy Shabbos? Spending Shabbos in Haifa was exceedingly contrary to my desire, for it would mean remaining so long in a place closer to the danger.

Segment 7
HE:
וגם יראנו שלא ישליכו עלינו גם כן ח״ו בדרכם על הדרך, ועל כן מובן בעצמו יסורינו ופחדינו וממש נקטה נפשי בחיי, ואחר כך אמרו לנו במשטרה שעל הדרך, שדיברו בטלפון לחיפה ואמרו להם שלא היה ח״ו שום הרעשות, רק הממשלה עשתה תמרונים על איזה זמן ועל כן היה סגור התנועה.

EN:
We also feared that they might drop bombs upon us on the road, God forbid. Our suffering and fear may therefore readily be understood; my soul quite literally loathed my life. Afterward the police at the roadside station told us that they had spoken by telephone with Haifa and had learned that there had been no bombing, God forbid. The government had merely conducted military exercises for a certain period, and for that reason traffic had been closed.

Segment 8
HE:
ואחר כך הרשו לנו לנסוע הלאה ונסענו אבל לאט לאט כנ״ל, ונחמנו את עצמנו כי פחדינו היה פחד שוא, ושמחנו בזה כי ברוך השם שקט ושלווה, אבל צערתי בדעתי אם אוכל לבוא עוד לירושלים על שבת קודש מנסיעה אטית כזאת, וגם חישבתי בדעתי כי כבר יהא אצלי נמאס לנסוע בדרכים, וכי בכל כוחותי אתעכב עצמי מלנסוע, וכי הנסיעה הזאת יהא לזכרון במוחי הפחדים הצער וחיסורים.

EN:
They then permitted us to proceed. We traveled onward, though very slowly, as stated above. We consoled ourselves that our fear had been unfounded and rejoiced that, blessed be Hashem, there was quiet and tranquility. Nevertheless, I remained distressed over whether such a slow journey would permit me to reach Yerushalayim for the holy Shabbos. I also thought that travel upon the roads had already become loathsome to me, that with all my strength I would restrain myself from traveling, and that this journey—with its fear, anguish, and suffering—would remain engraved in my mind.

Segment 9
HE:
והנה סוף כל סוף זכינו לבוא לחיפה, וגם זכיתי עדיין להשיג אוטו באגד הנוסע לירושלים, ונסעתי על האוטו כבר לירושלים, וברוך השם שזה האוטו הלך טוב כדרך האוטות הטובים, אבל היה לי צער מהספרים הנ״ל שלא היה לי שק להחזיקם, והחזקיתים בידיי ובכל פעם נפלו ונפוצו, והוכרחתי ללקטם ולהשגיח שלא יפלו ולא יאבדו, וכן נסעתי עד תל אביב, ושם נצרכתי להחליף על האוטו לירושלים, והיו הרבה אנשים שעמדו בתור והוכרחתי לעמוד בתור והספרים וטלית ותפילין בידיי, והספרים כל פעם נפוצים ונופלים מעלי כי היו יותר מכפי כחי.

EN:
At long last we merited reaching Haifa. I also still succeeded in catching an Egged bus traveling to Yerushalayim, and set out for Yerushalayim. Blessed be Hashem, that bus traveled well, in the manner of good buses. I suffered, however, because I had no sack in which to hold the aforementioned books. I held them in my hands, but they repeatedly fell and scattered. I was compelled to gather them and watch carefully that they should neither fall nor become lost. Thus I traveled as far as Tel Aviv, where I had to transfer to a bus for Yerushalayim. Many people stood in line, and I was compelled to stand there with the books, tallis, and tefillin in my hands. The books repeatedly scattered and fell from me, for their weight exceeded my strength.

Segment 10
HE:
והכלל שהיה לי מזה נדידות גדול וחיכיתי כבר על הרגע שאזכה להיות בביתי, ובכן עלה לי בעמל ובזיעה עד שזכיתי לישב כבר על האוטו הנוסע ישר לירושלים ועד שזכיתי כבר לבוא לירושלים, ובירידתי מן האוטו נפלו ונפוצו הספרים מעלי, ואנשים עזרוני ללקחם על ידי כבתחילה.

EN:
In sum, this caused me great wandering and hardship. I already longed for the moment when I would merit being in my home. With toil and sweat I finally merited sitting upon the bus traveling directly to Yerushalayim, and at last I merited reaching Yerushalayim. When I descended from the bus, the books again fell and scattered from me, and people helped me gather them into my arms as before.

Segment 11
HE:
ובכן בכל כחי הלכתי עמהם עד איזה חנות של גזוז, ובקשתיו שילוה לי איזה שק ליתן הספרים בתוכם, וביום הראשון בעזרת השם יתברך אביא לו בחזרה, והשיב לי כי אין לו שק וחיפש גם כן איזה מלבוש ולא מצא, עד שמצא אדרת אחד גדול ויקר ונתן לי, ופרשתיו ונתתי בתוכו כל הספרים וקשרתים ביחד, ורציתי להניח אצלו משכון ולא רצה ואמר שמאמין לי.

EN:
With all my strength I carried them as far as a certain soda-water shop. I asked the proprietor to lend me a sack in which to place the books, promising that with the help of Hashem, may He be blessed, I would return it on Sunday. He replied that he had no sack. He also searched for some garment but found none. At last he found a large and costly cloak and gave it to me. I spread it out, placed all the books within it, and tied them together. I wished to leave collateral with him, but he refused and said that he trusted me.

Segment 12
HE:
והנה לקחתי המשא והלכתי לאוטו מיוחד הנוסע לעיר, וכבר היה בנקל אצלי מפני שלא נפלו ונפוצו מעלי כמו בכל הדרך, ונסעתי לעיר ובאתי בשמחה לביתי איזה שעות קודם הדלקת נרות שבת קודש, והלכתי למרחץ וגם לכותל המערבי לקבל שבת וקבלתי השבת בשמחה ובנחת רוח.

EN:
I took the bundle and walked to a special bus that traveled into the city. It was now easier for me, since the books no longer fell and scattered as they had throughout the journey. I traveled into the city and joyfully reached my home several hours before the kindling of the lamps for the holy Shabbos. I went to the bathhouse and also to the Western Wall to receive Shabbos, and received Shabbos with joy and serenity.

Segment 13
HE:
ובכן בליתי ברוך השם השבת פרשת בלק בביתי בשמחה, ועשיתי עבודתי כמו בכל שבת, והתפללתי וותיקין אצל אנ״ש ומוסף אצל הכותל מערבי ובליתי שם בתפלות ותיקון הכללי וכו׳, ואכלנו סעודת שבת בשמחה ושמחתי עם הילדים ובפרט עם בני הקטן שהוא אצלינו בריה חדשה, וגם למדתי עם בני השיעורים הן מספרי רבינו ז״ל והן בשלחן ערוך וגם השיעורים שלי בעצמי, וגם שינה בשבת תענוג.

EN:
Blessed be Hashem, I spent the Shabbos of Parashas Balak joyfully in my home. I performed my devotions as on every Shabbos. I prayed Vasikin with our fellow Breslover Chassidim and Mussaf at the Western Wall, where I remained in prayers, Tikkun Haklali, and so forth. We ate the Shabbos meal joyfully. I rejoiced with the children, particularly with my younger son, who was like a newly created being among us. I studied the regular lessons with my son, both from the works of Rabbainu, of blessed memory, and from the Shulchan Aruch, and likewise completed my own regular studies. Sleep on Shabbos is also a delight.

Segment 14
HE:
ונחתי וחשבתי במוחי ודעתי ונתתי שבח והודיה להשי״ת על אשר זכיתי כבר לשלם החוב הנדר שלי, בעד חסדי השי״ת עלינו ברפואת הילד, ממש ממות לחיים, וגם בין כך זכיתי להיות במקומות קדושים כאלה, ציון הרשב״י זיע״א והצדיקים שבמירון, והצדיקים שעל בית הקברות בצפת, וגם על החיות שהזמין לי השי״ת ספרי רבינו ז״ל, שמה מאד צמאה וכמהה נפשי לספרי רבינו ז״ל, ובפרט שבאו לי ביגיעה וזיעת אפיים כנ״ל.

EN:
I rested, reflected in my mind and understanding, and offered praise and thanksgiving to Hashem, may He be blessed, that I had already merited discharging the obligation of my vow in gratitude for Hashem’s kindness to us in healing the child, quite literally from death to life. In the course of doing so, I had also merited being at such holy places: the tomb of Rabbi Shimon bar Yochai, may his merit protect us, amen, and the other tzaddikim in Meron, and the tombs of the tzaddikim in the cemetery of Tzefas. I likewise gave thanks for the vitality Hashem, may He be blessed, had provided me through Rabbainu’s works, for my soul thirsted and yearned exceedingly for the works of Rabbainu, of blessed memory, particularly since they had come to me through exertion and the sweat of my brow, as stated above.

Segment 15
HE:
ונתתי על כל זה תודה להשי״ת והתענגתי על זה, וגם התענגתי להביט כבר בהספרים, ולמדתי השיעורים והתפללתי מנחה של שבת קודש בבית מדרשינו, וכן קיימנו מצות סעודה שלישית של שבת קודש בשמחה וחיות, וכן עבר עלינו השבת קודש הזה בשיר ושבח ותודה להשי״ת.

EN:
I thanked Hashem, may He be blessed, for all this and took delight in it. I likewise delighted in already being able to look into the books. I completed my regular studies and prayed the Minchah service of the holy Shabbos in our beis midrash. We likewise fulfilled the mitzvah of the third Shabbos meal with joy and vitality. Thus this holy Shabbos passed over us in song, praise, and thanksgiving to Hashem, may He be blessed.

Segment 16
HE:
והנה ביום ראשון שלחתי עם בני נ״י האדרת לבעל הגזוז הנ״ל ונתתי לו תודה על חסדו, והנה כל הזמן וכל הימים האלו אף על פי שברוך השם הילד מצבו הלך הלוך וטוב, אף על פי כן היה חלש מאד והיה משתעל הרבה והצרכנו להשגיח עליו היטב, וזוגתי תחיה עמדה כל יום כאור הבוקר, ובעת שאני הלכתי להתפלל תפלת שחרית תפלת הוותיקין הלכה היא אתו מחוץ להבתים לשאוף אויר, וגם אני הייתי הולך אתו לפנות ערב.

EN:
On Sunday I sent the cloak back to the aforementioned soda-water proprietor through my son, may his light shine, and thanked him for his kindness. Throughout this entire period and all those days, although, blessed be Hashem, the child’s condition steadily improved, he nevertheless remained exceedingly weak and coughed frequently. We were compelled to supervise him carefully. My wife, may she live, arose every day at the first light of morning. While I went to pray the Shacharis service at Vasikin, she took him outside the houses to breathe the air. I likewise went out with him toward evening.

Segment 17
HE:
וגם מראהו היה משונה וכל רואהו היה מתפלא על מראהו ודקותו ולבו היה דאב עליו, ולבנו גם אנו מצד אחד היה לנו שמח בידיעתינו מצבו מקודם, ומצד אחד היינו מודאגים מאד ממראיתו ודקותו ושעדיין צריך השגחה טובה, אבל קבלנו באהבה טרחינו ויגיעתינו עבורו, וציפינו להשי״ת שיעזריני הלאה כמו שיעזרנו עד הנה ברוב חסדו וטובו.

EN:
His appearance was unusual. Everyone who saw him marveled at his appearance and extreme thinness, and that person’s heart ached for him. Our own hearts, too, were joyful on the one hand because we knew his previous condition; on the other hand, we remained exceedingly anxious over his appearance and thinness and over the fact that he still required careful supervision. Nevertheless, we accepted with love our labor and exertion on his behalf and looked toward Hashem, may He be blessed, that He would continue to help us just as He had helped us until then in His abundant kindness and goodness.