Chapter 94
פרק צד
Source: https://ajew.org/reader/yimay-shmuel/1/94

Segment 1
HE:
והנה באלו הימים ובזה הזמן שהיה מצב ישראל מחמיר והולך בכל העולם, וגם פה היו יראים ודואגים על המצב וכל לב היה פוחד וכואב וצועק להשי״ת, כי השונא הלך וקרב, ובוודאי הרעשנו כל אחינו בני ישראל במקומות הקדושים על מצב ישראל בכלל ומצבינו בפרט.

EN:
In those days and at that time, the condition of the Jewish people throughout the world was growing progressively more severe. Here, too, people feared and worried over the situation. Every heart trembled, ached, and cried out to Hashem, may He be blessed, for the enemy drew ever nearer. All our Jewish brethren surely made the heavens tremble at the holy places concerning the condition of Israel as a whole and our own condition in particular.

Segment 2
HE:
ובערב ראש חודש כשהייתי על קבר רחל אמר לי אחד מהנוסעים בכל ערב ראש חודש, על מה פה בארצינו הקדושה מחשים על מצבינו ולא מרעישים עולמות בתפלות וצעקות ובכיות להשי״ת שירחם עלינו, ואמרתי לו כי הלא מרבים כולנו בתפלה וצעקה להשי״ת, הן במקומות הקדושים והן בביתינו.

EN:
On Erev Rosh Chodesh, when I was at Rachel’s Tomb, one of the people who traveled there every Erev Rosh Chodesh said to me, “Why are people here in our Holy Land silent about our condition? Why do they not make the worlds tremble with prayers, cries, and weeping before Hashem, may He be blessed, that He have mercy upon us?” I answered that all of us were surely increasing prayer and crying out to Hashem, may He be blessed, both at the holy places and in our homes.

Segment 3
HE:
וסיפר לי כי מספרים שאחינו בני ישראל במצרים מרעישים עולמות בצעקות ובכיות ותעניתים וכו׳, ואנחנו אף שעוסקים גם כן בתפלה אבל לא מרעישים כמו שנצרך לנו, ומי יודע אם בערב ראש חודש השני נזכה לבוא לקבר רחל אם עוד נחיה עד אז ח״ו כל כך דיבר לי בהתעורות חמימות עד שנתעוררתי ונבהלתי מדבריו, ונחמתי אותו כי בוודאי אנו צריכים ליפול על פנינו יומם ולילה בתפלה ותחנונים להשי״ת, אבל אף על פי כן צריכים לחזק את עצמינו ולבטוח בהשי״ת שבזכות ארצינו הקדושה לא יעזבינו ולא יטשנו.

EN:
He told me that it was reported that our Jewish brethren in Egypt were making the worlds tremble with cries, weeping, fasts, and so forth. Although we, too, occupied ourselves with prayer, we were not making the heavens tremble to the degree our condition required. “Who knows,” he said, “whether on the next Erev Rosh Chodesh we will still merit traveling to Rachel’s Tomb—whether we will even be alive then, God forbid?” He spoke to me with such ardor and arousal that I was stirred and alarmed by his words. I consoled him, saying that we surely had to fall upon our faces day and night in prayer and supplication before Hashem, may He be blessed. Nevertheless, we also had to strengthen ourselves and trust in Hashem, may He be blessed, that in the merit of our Holy Land He would neither abandon nor forsake us.

Segment 4
HE:
ובאמת כולנו היינו מלאים תמהון לב על הרבנים, שלא מעוררים וגוזרים על ישראל שיאספו ויקבצו ברחובות ושווקים ולצעוק מרה להשי״ת, וגם לילך על הקברות ולתלוש הקברים בצעקות ובכיות (רייסין קברים).

EN:
In truth, all of us were filled with astonishment at the rabbis for not arousing Israel and decreeing that people assemble and gather in the streets and marketplaces to cry bitterly to Hashem, may He be blessed, and likewise go to the graves and rend the graves, as it were, with cries and weeping.

Segment 5
HE:
ואפשר גם לעשות הענין המובא בזוהר הקדוש כי בעת צרה גדולה, יש עצה אחת ליקח ספר תורה כשרה ולילך עמה סמוך להקברים בצעקות ובכיה ותענית ותשובה, ואז המתים מרעישים על גלות התורה וצער העולם, ואינם נחים עד שקורעים גזר דין העולם, אבל מפני גודל הסכנה שאם הספר תורה אינה כשרה או שההתעוררות אינה בכל לב ובתשובה אז יש יותר קטרוג ח״ו, ועל כן היה חלוקי דעות בענין זה, יש שאמרו שבעידן עקתא לא משגיחין כלל אין מען האט ניט וואס אן ציא ווערין, והרבנים בדעתם כי זה סכנה.

EN:
It might also have been possible to perform the practice brought in the holy Zohar: at a time of great distress there is one counsel—to take a valid Torah scroll and go with it near the graves amid cries, weeping, fasting, and repentance. The dead then make the heavens tremble over the exile of the Torah and the anguish of the world, and they do not rest until they tear up the world’s decree. Yet there is great danger in this. If the Torah scroll is not valid, or if the arousal is not wholehearted and accompanied by repentance, still greater accusation arises, God forbid. Opinions therefore differed concerning the matter. Some said that in a time of distress one pays no heed to such considerations, for there is nothing left to lose; the rabbis, however, held that the practice was dangerous.

Segment 6
HE:
והנה הספרדים העוסקים בתפלה והתעוררות לתשובה, הדפיסו מודעות כי ילכו ברחוב עם ספר תורה, ויעשו התעוררות בתהלים וצעקה להשי״ת ושיתאספו על החצר בבתי מחסה, והנה הרב יונתן בנימין הורוויץ המנהל מבתי מחסה שאל איזה רב אם כדאי ליקח הספר תורה לרחוב, והשיב לו שעל פי דעתו אינו כדאי.

EN:
The Sephardim who occupied themselves with prayer and arousal to repentance printed notices announcing that they would walk through the street with a Torah scroll, arouse the people through Tehillim and cries to Hashem, may He be blessed, and assemble in the courtyard of Batei Machseh. Rabbi Yonatan Binyamin Horowitz, the administrator of Batei Machseh, asked a certain rabbi whether it was advisable to take the Torah scroll into the street. The rabbi replied that in his opinion it was not advisable.

Segment 7
HE:
והנה ביום זה שנועדו לעשות הקיבוץ ברחוב וכבר הביאו ספסלים והעמידו בחצר, קרא הרב ר׳ יונתן בנימין הורוויץ הנ״ל את המאסף מן הגזוזטרא שלו, ודיבר אליו שבשום אופן אינו נותן רשות לילך בבתי מחסה עם הספר תורה ברחוב, ושדיבר עם רבנים ואמרו שאינו כדאי, ועל כן בלי הסכמת הרבנים בכתב לא ירשה לעשות זה, והשיב לו כי יעשו זאת בלי ספר תורה והסכים לזה.

EN:
On the day appointed for the public gathering in the street, after benches had already been brought and placed in the courtyard, the aforementioned Rabbi Yonatan Binyamin Horowitz called to the organizer from his balcony. He told him that under no circumstances would he permit them to walk through Batei Machseh with the Torah scroll in the street. He had spoken with rabbis, and they had said that it was inadvisable. Therefore, without the rabbis’ written approval, he would not permit it. The organizer replied that they would conduct the gathering without the Torah scroll, and Rabbi Yonatan agreed.

Segment 8
HE:
והנה התחילו להביא ספסלים מישיבת פורת יוסף והעמידו בחצר בתי מחסה תחת הגזוזטרא של הרב ר׳ יונתן בנימין הורוויץ קרוב מעט לחלונות של ביתי, ובמשך איזה שעה התאספו קהל ספרדים אנשים זקנים ונערים וגם נשים וגם אשכנזים מעט והתחילו לעשות, וחכם אחד ספרדי אמר בבכיה ובדמעות דברי התעוררות וכבושין ודברי תפלה וסליחות, וכולם ענו אחריו בקול ובבכיה, וממש היה התעוררות לבכיה לראות זאת.

EN:
They began bringing benches from Yeshivas Porat Yosef and placed them in the courtyard of Batei Machseh beneath Rabbi Yonatan Binyamin Horowitz’s balcony, not far from the windows of my home. Over the course of approximately an hour, a Sephardi congregation assembled—men, elders, youths, and women, as well as a small number of Ashkenazim—and they began the gathering. A Sephardi sage delivered, with weeping and tears, words of arousal and rebuke, prayers, and Selichos. Everyone responded aloud and with weeping. Merely witnessing this quite literally aroused one to tears.

Segment 9
HE:
והרב ר׳ יונתן בנימין הורוויץ השתתף עמהם למעלה בגזוזטרא שלו, וגם אני השתתפתי עמהם מתוך החלון של ביתי ושפכתי הרבה דמעות חמים אז, וכן ארך הענין איזה שעות, ואחר כך הלכו לישיבת פרות יוסף ואני הלכתי גם כן עמהם, ושם גם כן אמרו תפלות והתעוררות, ומשם הלכו לאיזה מקום אחר מחוץ לעיר ושבתי לביתי ולא הלכתי עמהם.

EN:
Rabbi Yonatan Binyamin Horowitz participated from above on his balcony. I likewise participated from the window of my home and shed many hot tears. The gathering continued for several hours. Afterward they went to Yeshivas Porat Yosef, and I went with them. There, too, they recited prayers and words of arousal. From there they proceeded to another place outside the city. I returned home and did not accompany them further.

Segment 10
HE:
ואחר איזה שבועות והרב יונתן בנימין הורוויץ יצא לתל ארזה בשביל חולשתו וישב שם זמן כמה שבועות, והנה עבר השבוע פרשת פנחס גם כן ואנחנו טרחנו עם הילד כנ״ל ובהשגחתו, והגיע השבת פרשת פנחס וגם כן עבר עלי בשמחה כנ״ל ובהשיעורים ועבודת ה׳ כנ״ל.

EN:
Several weeks later, Rabbi Yonatan Binyamin Horowitz went to Tel Arza because of his weakness and remained there for several weeks. The week of Parashas Pinchas likewise passed over us, while we labored with the child and supervised him, as stated above. The Shabbos of Parashas Pinchas arrived and likewise passed over me joyfully, as stated above, with my regular studies and service of Hashem, as stated above.

Segment 11
HE:
ובליל מוצאי שבת קודש היה היארצייט של האורח חיים הקדוש (טי׳ו תמוז), ואחר הסעודה שלישית בבית מדרשינו הלכו מאנ״ש להתפלל תפלת ערבית בבית הכנסת אורח חיים הקדוש, ואמרו שם מזמורי תהלים ובקשות והדליקו שמן זית ואני לא הלכתי אז עמהם.

EN:
On Motzaei Shabbos began the yahrtzeit of the holy Ohr HaChaim, the fifteenth of Tammuz. Following the third meal in our beis midrash, some of our fellow Breslover Chassidim went to pray Maariv in the synagogue of the holy Ohr HaChaim. There they recited chapters of Tehillim and petitions and kindled olive oil. I did not go with them at that time.

Segment 12
HE:
גם היו מהם שהלכו באשמורה על קבר אורח חיים הקדוש ואני הייתי בביתי, אך בבוקר אחר תפלת הוותיקין הלכתי ובני הקטן על ידי להודות להשי״ת על הנסים שעשה לנו עמו, וגם בני הגדול ממנו נ״י הלך אתי, ובאנו באמצע התפלה וישבנו שם כל הזמן מעט בבית המדרש ומעט בחצר מפני התינוק שלא יכול לסבול, וגם הדלקתי מעט שמן זית לעילוי נשמת האורח חיים ז״ל.

EN:
Some of them likewise went during the predawn watch to the tomb of the holy Ohr HaChaim, while I remained at home. In the morning, however, after the Vasikin prayer, I went there carrying my younger son in order to thank Hashem, may He be blessed, for the miracles He had performed for us with him. My next older son, may his light shine, accompanied me. We arrived in the middle of the service and remained there throughout it, part of the time in the beis midrash and part in the courtyard because the infant could not endure remaining inside. I also kindled a small quantity of olive oil for the elevation of the soul of the Ohr HaChaim, of blessed memory.

Segment 13
HE:
ואז באו עוד אשכנזים חסידים וגם כן הדליקו המנורות שמן זית ולמדו בספרים שחיבר אורח חיים הקדוש, והיה אחד מהם ואמר לי יש לי קרוב ברסלבר חסיד והוא אינו ידע כלל שהוא קרובי, ואמרתי לו מה כוונתו, ואמר לי שהוא קרובי ואיני יודע כלל, ושאלתי אותו האיך, והשיב לי כי אבי אמי ואבי זוגתו היו אחים, ומאז נעשה לי מיודעי אף על פי שהוא מעט מתנגד על חסידות ברסלב.

EN:
Other Ashkenazi Chassidim then arrived. They likewise kindled the olive-oil lamps and studied from the works composed by the holy Ohr HaChaim. One of them said to me, “I have a relative who is a Breslover Chassid, and he does not know at all that he is my relative.” I asked what he meant. He told me that he was my relative, though I had known nothing of it. I asked him how. He replied that the father of my mother and the father of his wife were brothers. From that time onward he became an acquaintance of mine, although he was somewhat opposed to Breslover Chassidus.