Bamidbar

וזה בחי' העבודה של וידבר ה' אל משה וכו' שהם בחי' דברי תורה שהם בחי' נשמע כמבואר שם במאמר הנ"ל עש"ש היטב. כי העבודה שלו וידבר וכו' הוא בחי' תורת ה' ממש שהוא בחי' קיום התורה והמצוות של המדבר והמצווה בעצמו ית' שהוא בחי' המשלח כנ"ל, וזהו בחי' העבודה של וידבר שהוא בחי' העבודה של המדבר בעצמו ית' בחי' תורת ה' ממש. כי העבודה של המצוה בעצמה הוא עבודת האדם המצווה לעשות שליחותו אבל העבודה של וידבר היא בחי' תורת ה' ממש שזה זוכין כשנכלל השליח בהמשלח והמשלח בעצמו ית' כביכול מקיים התורה והמצות ואזי מתקיים העבודה של בחי' וידבר שהיא תורת ה' ממש שהוא העבודה של המדבר והמצוה והמשלח בעצמו ית' כביכול והבן הדברים:

אות ד

וזה בח'י שלוחו של אדם כמותו בכל התור' כי בהכרח שיהי' בחי' שליחות כי עיקר קיום התורה והמצות הוא ע"י בחי' שליחות דייקא כנ"ל כי בהכרח שיהי' בחירה כנ"ל אך מצוה בו יותר מבשלוחו כי עיקר התכלית שיתבטל בחי' שליחות כנ"ל כי עיקר בח'י השליחות משתלשל משורש השליחות שהוא שליחות של הבורא ית' מה שהאדם מצוה לעשות שליחותו ית' אשר בשביל זה נשתלח האדם בזה העולם לעשות שליחותו ית' שהם מצותיו ית' ומאחר שבהכרח שהי' עולם גמשי ובשביל זה ההכרח לקיים המצות בבחי' שליחות דייקא בתחילה כנ"ל, מזה נשתלשל בחי' שליחות גם בין אחד לחבירו בחי' שלוחו של אדם כמותו כי בשביל זה נברא האדם שיהי' בחי' השליח כמו המשלח וכשהשליח עושה שליחותו בחי' ציר נאמן לשולחיו נכלל השליח בהמשלח ונחשב כאלו המשלח בעצמו עושה. כי אפילו כשהאדם עושה המצות בבחי' שליחות בבחי' תורת כנ"ל נחשב ג"כ כאלו הש"י בעצמו עושה כי העבודה צורך גבוה ובאיתערותא דלתתא איתער לעילא ועי"ז בעצמו שעושה האדם מצותיו ית' ומקיים שליחותו עי"ז נכלל בו ית' כנ"ל. אך אח"כ כשנכלל לגמרי בו ית' אז נתבטל בחי' שליחות לגמרי כנ"ל. וזה בחי' מצוה בו יותר מבשלוחו כי עיקר התכלית שיתבטל בחי' השליחות לגמרי כנ"ל אך אעפ"כ בהכרח שיהי' בחי' שליחות כי אל"כ יתבטל העולם והבחירה כנ"ל:

אות ה

וזהו מה שדקדקו רז"ל בגמ' ותפסו דייקא מצוה זו מה שמצוה בו יותר מבשלוחו לענין שבת דייקא כמובא שם רב יוסף מלח רישא לכבוד שבת וכו' ושאר מעשיות, כולם לענין שבת אף שבכל המצות שייכה מצוה זו של בו יותר מבשלוחו אך באמת שבת הוא בחי' עוה"ב. ואז יתבטל העולם ויהי' נכלל בשרשו וגם עכשיו ביום שבת קודש נכללין כל העולמות בשרשן וכשהעולם נכלל בשרשו אזי התורה היא בחי' תורת ה' ממש ואזי נתבטל השליחות לגמרי שזהו בחי' מצוה בו יותר מבשלוחו כנ"ל וע"כ תפסו מצוה זו לענין שבת דייקא כי מצוה זו של בו יותר מבשלוחו היא בבחי' שבת שהוא כלליות העולמות בשרשן שאז נתבטל השליחות כנ"ל:

אות ו

אך עיקר בחי' השליחות הוא במו"מ כי המו"מ הוא בבחי' שליחות כי שליחות הוא בחי' רגלין כי שם השליחות ע"ש הרגלין כמו שנאמר בעמק שולח ברגליו (שופטים ה') כי השליחות הוא בבחי' אחר הבריאה שאז שייך שליחות וכנ"ל. וכלל הבריאה הוא בחי' רגלין נגדו ית' כ"ש והארץ הדום רגלי. והעבודה שיש במו"מ הוא בחי' רגלין נגד העבודהשל תורה ותפלה. כי זה כלל שהמדריגה התחתונה הוא בחי' רגלין נגד המדריגה העליונה. וכן בחי' הנעשה כנגד בחי' הנשמע הוא בחי' רגלין כי הנעשה הוא בחי' אחר הבריאה בחי' רגלין כי הנעשה הוא בחי' אחר הבריאה בחי' ברא כמובא שם במאמר הנ"ל. והנשמע הוא בחי' קודם הבריאה בחי' בראשית בחי' תורת ה' כנ"ל וע"כ הנעשה הוא בחי' רגלין כנגד הנשמע וכנ"ל ועיקר השליחות הוא בבחי' נעשה בבחי' רגלין כנ"ל. כי השליח הוא בחינת נעשה שעושה שליחותו ומצוותיו. והמשלח הוא בבחי' הנשמע ששומעין דבריו שמצוה לעשות. נמצא שעיקר השליחות הוא בבחי' רגלין וע"כ עיקר השליחות בבחי' מו"מ שהוא בחי' רגלין כמובא במ"א כי שם עיקר השליחות כמו שמשלחין את הא' למרחוק להביא דבר ממרחק כמו כן ממש הוא בחי' המו"מ שהאדם עושה המו"מ בשביל להגביה ולהעלות הקדושות הנפולות שרחוקין מאד ממנו ית' והוא בחי' שליחות ממש כנ"ל וע"כ שם עיקר השליחות כנ"ל. כי אצל כל המצות אע"פ ששלוחו של אדם כמותו אעפ"כ מצוה בו יותר מבשלוחו אבל במו"מ שם עיקר השליחות וכנ"ל. וזה בחי' לתקוני שדרתיך ולא לעוותי כי עיקר שליחות בשביל התקון כי בשביל זה נברא העולם הגשמי שעי"ז נתהוה בחי' שליחות כנ"ל ובשביל זה נשתלח האדם בזה העולם, הכל כדי לתקן העולם מקלקולו כידוע. נמצא שעיקר בחי' השליחות שהיא בחי' בריאת האדם בזה העולם הגשמי בגוף עכור שעי"ז שייך שם שליחות. כי בתחילה כשהי' נכלל בשרשו לא הי' שייך שם שליחות. ועיקר השליחות ע"י שנשתלח בזה העולם הגשמי ונתרחק ממנו ית' שאז שייך שם שליחות כמו ששולחין את בנו מרחוק. והכל בשביל נצח מלחמות ולתקן כל הקילקולים להשיב הכל מתוקן להש"י נמצא שעיקר בי' השליחות בשביל תיקון ולא לעוות ח"ו ח"ו. וזהו בחי' אין שליח לדבר עבירה. כי שליחו של אדם כמותו זה בחינת שנכלל השליח בהמשלח כנ"ל וזה דייקא על ידי תורה ומצות שעל ידי זה נכללין בו ית' ונכלל השליח בהמשלח כיבכול וע"כ גם בין אדם לחבירו שלוחו של אדם כמותו כנ"ל. אבל ע"י עבירה אדרבא נפרדין ממנו ית' וע"כ אין בו דין שליחות. ואין שיך בו שלוחו כמותו. כי אדרבא על ידי זה נתרחק ונתפרד השליח מהמשלח כביכול כנ"ל וזה בחי' אין שליחות לעכו"ם כי הם מעולם הפירוד כי לא קיבלו התורה והמצות ויגרש מפניו גוים ונתרחקו ממנו ית' וע"כ אינם בכל שליחות כי אינם יכולים להכלל בהמשלח וע"כ אינם בתורת שליחות כי עיקר בחיש שליחות הוא שהשליח נכלל בהמשלח כנ"ל:

אות ז

וזה בחי' וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו וכו' עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי וכו' כי האבות הן הן המרכבה וזכו להכלל בו ית' בבחי' שאומרים אלהי אברהם וכו' וע"י שנכללין בו ית' ונכלל השליח בהמשלח כביכול אזי יש לו ממשלה על מלאכים שהם בחי' שלוחים שמשם נמשך כח הבחירה שמשם נשתלשל אחיזת עץ הדעת טו"ר שמשם אחיזת הס"א. ומי שהוא ציר נאמן לשולחיו ועושה שליחותו בזה העולם בשלימות אז ימזכך בחי' השליחות שהוא בחי' בריאת העולם כנ"ל ואזי נתבטל אחיזת הסט"א שאחיזתה בבחי' שליחות דייקא בבחי' מלאך שמשם אחיזת עץ הדעת והס"א כידוע, ואזי זוכה עי"ז להכלל בשרשו ונכלל השליח בהמשלח כנ"ל ואזי נעשה הוא בבחי' המשלח ואזי הוא מושל על כל בחי' השלוחים. וזה בחי' הממשלה על המלאכים שיהי' להצדיקים לעתיד שזהו עיקר התכלית כמובא בדברי רבינו ז"ל במ"א (בלק"ת סי' א') כי המלאכים הם בחי' שלוחים כי מלאך לשון שליח וכשהאדם זוכה לעשות שליחותו בשלימות בזה העולם אזי נכלל בהמשלח כביכול ואזי הוא בעצמו בבחי' משלח ויש לו ממשלה על כל השלוחים שהם בחי' מלאכים ואזי נכנע הס"א כנ"ל. וזהו וישלח יעקב מלאכים כי יעקב זכה שיהי' לו ממשלה על המלאכים וזכה לעשות שליחות עם מלאכים ממש. כי הוא נכלל בשרשו בבחי' משלח כנ"ל וע"כ שלח אותם אל עשו שהוא הס"א כי עי"ז שזכה לזכך בחי' השליחות עד שנכלל בהמשלח כביכול עד שהוא מושל על השלוחים שהם המלאכים עי"ז נכנע הס"א שהוא עשו שאחיזתם משם מבחי' שליחות כנ"ל וזהו עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי כי כל זה זכה ע"י ששמר התרי"ג מצות אצל לבן דייקא דיהיינו בתוך התגברות הסט"א שמתגבר על הצדיק מהגוף העכור והעולם הגשמי. וע"י שזוכה לשמור התרי"ג מצות שם דייקא בבחי' לבן שהוא התגבורת הסט"א עי"ז דייקא מזכך בחי' השליחות כי זה עיקר בחי' השליחות כשעושה המצות עם הגוף ומשבר התגברות הס"א הנאחז בהגוף ואזי דייקא האדם בבחי' שליח כנ"ל ואז כשהוא ציר נאמן לשולחיו בבחי' עם לבן גרתי ותריג מצות שמרתי. עי"ז מזכך בחי' השליחות ונכלל השליח בהמשלח. ואזי נעשה בבחי' משלח ויכול לעשות שליחות עם מלאכים שהם בחי' שלוחים בבחי' וישלח יעקב מלאכים וכו' כנ"ל. בילא"ו:

שיפל, אפלו בַשאוּל בַּשאוּל תַּחְתִּיוּת, גם כּן אל ותיאש עַצַמוּ לְעוּלֶם, וְתְמִיד יְחְפּש ויבקש אֶת הֶשָם יִתְבֶּרְך, וַיחַזּק עַצְמו בְּכַל מקום שהוא בַּכָל מה שיוכל, בַּי גם בשאול תּחְתיית נְמְצָא השָם יִתְבֶּרך, וְגם שָם יכולין לְדְבֶּק אֶת עַצָמוּ אֶלָיו יִתְבֶּרך. וְזֶה בְּחִינַת: וְאַצִיעָה שאוּל בַּרְכִי הַתְשוּבָה, כי אם כּשְבְּקִי בשי הַבְּקִיאוּת הְאלוּ), אֶז צֶרִיך לחיות מִלַמָד מַלְחְמָה הִיטֶב. ועלדכן צַוֶה לְמנוּתֶם. וְלְכַאוּרֶה תַּמוּהּ הלא מבאֶר בּתוּרה שהמנין הוא סְכָּנָה, כָּמו שִ3ְּתוּב (שמות ל, יבא ולא יְהְיָה בָהֶם נְגַף -- בִּבְנִי ישראל -- בְּפְקר אותֶם, וּכְמו שפרש רש"י שם. אך מאחר שחטאו ְּעָנֶל הכרח לְמנותֶם, כִּי כָּל החטאים הַם בַּחִינוּת

ותיקונו על ידי בחינת מים טהורים, בחינת וזרקתי עליכם מים טהורים וכולי שהיא בחינת מקוה עליונה, חסד עליון ודעת גדול שעל ידי זה נמשך שפע רב לתקן פגם זה, כי עיקר תיקון עון זה על ידי דעת עליון, כי עד שם פגם כנ"ל, וכן איתא במאמר וביום הבכורים (סימן נ"ו) שמים טהורים הנאמרים בפסוק וזרקתי הנ"ל, הם בחינת מקוה עליונה של דעת גדול וחסד עליון, בחינת מקוה של שבועות שהוא קבלת התורה, והיא בבחינת מ"ן, ובחינת מצה שהיא עוגה שהוציאו ממצרים וכולי, שהיא בחינת מחלוקת לשם שמים וכולי עיין שם. ימצא שבחינת מקוה עליונה נעשית על ידי מחלוקת שבקדושה דייקא שהוא בחינת מצה כנ"ל, ומקוה היא מתקנת ענין זה, כי עיקר הטבילה לבעלי קריין ביותר, כמו שאמרו רז"ל: עזרא תיקן טבילה לבעלי קריין דייקא, נמצא שמקוה היא תיקון ענין זה,וזהו בחינת מים טהורים הנאמרים כאן, שהם בחינת מי מריבה שנעשין ממחלוקת, היינו בחינת מקוה עליונה שנעשית מבחינת מחלוקת שבקדושה כנ"ל, והיא בחינת מקוה של קבלת התורה, כי עיקרה על ידי שלימות התורה שנשלם תורה שבכתב על ידי תורה שבעל פה על ידי המחלוקת כמו שכתוב שם. כי ענין זה נתתקן על ידי מחלוקת שבקדושה דייקא, שהוא בחינת תיקון הברית דאפריש בין מיין עילאין לתתאין, בחינת מחלוקת שמאי והלל, כמובא בזוהר הקדוש, ועל ידי תיקון זאת המחלוקת שבקדושה, על ידי זה נתתקן ונמתק מחלוקת דסטרא אחרא, שהוא בחינת התגברות מיין מסאבין על מיין דכיין, בחינת פגם עץ הדעת טוב ורע, שהוא בחינת פגם עון זה שנתערב טו"ר ומתגבר ח"ו מחלוקת דסטרא אחרא שבזה פגם אדם הראשון בעץ הדעת כמו שאמרו רז"ל: אדם הראשון משוך בערלתו היה, ועל כן נאמר בו: וידעו כי ערומים הם, כי זה עיקר פגם חטא הזה, שנעשין בבחינת ערום בלי לבוש כנ"ל. ועל ידי זאת המחלוקת של בחינת פגם עץ הדעת טוב ורע, מתגברין מיין מסאבין בבחינת והמים גברו מאד מאד על הארץ, שהם מי המבול שבאו על עון זה כנ"ל, שמתגברין ח"ו עד אשר ויכסו כל ההרים הגבוהים, שעולין ח"ו עד המוחין, שהם בחינת הרים גבוהים, ומכסין ומסבבין אותם, בבחינת רשע מכתיר את הצדיק, בבחינת מותרות שהם סטרא אחרא העולין אל המוח כנ"ל, שזה בחינת משפט מעוקל שאין המשפטו ברור,ח כי אין יכולין לברר המשפט והדין על ידי התגברות מחלוקת של הסטרא אחרא שמקבלת הדעת כנ"ל, שזה בחינת עצה שאינה שלימה, שהיא נחצית לשנים לכאן ולכאן ואינו יכול להטותה לצד אחד, שהיא בחינת מחלוקת דסטרא אחרא שאינה נכרעת והיא תמיד נחצית ונחלקת, כי אינה רוצה בהכרעה כמובא. ועל כן תיקונה על ידי מחלוקת שבקדושה, כי אין הדין נמתק אלא בשרשו, ועל כן על ידי מחלוקת שבקדושה, בחינת מי מריבה נמתק מחלוקת שבסטרא אחרא, שהיא בחינת מיין מסאבין מותרות, ועל כן המי מריבה מטהרין המותרות עיין שם היטב. וזהו גם כן בחינת מה שאמר רבינו נ"י במאמר בחצוצרות (סימן ה') וזה לשונו: ותאמין שכל המחלוקת מצות ומריבות שיש בין הצדיקים השלימים האמתיים אינה אלא בשבילך, בחינת אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין, לשון תלונה ומריבה, שכששומע התלונות ומריבות שבקרב חכמים צריך להאמין שהוא בשבילו, בחינת תוכחת חיים להוכיחו על שפגם בטיפי מוחו, שעליו נאמר: ולא ישיגו אורחות חיים וכולי עיין שם. ויוצא משם, שדייקא מחלוקת שבקדושה שבין הצדיקים הוא בשביל תוכחה ותיקון לפגם טיפי המוח, בחינת תוכחת חיים. נמצא שמחלוקת שבקדושה הוא תיקון עון זה בחינת מי מריבה כנ"ל: