ספר הפליאה — קטע 29

לה בכל יום ההוא חציר וזהו שנאמר הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך חציר כבקר יאכל, ומלת עשב אילין אופנים וחיות וכרובים שבשעה שבני אדם מסדרים להשתחוות לפני הקב"ה בקרבנות ובתפלה שזו היא עבודת האדם אז כל אותן אופנים וחיות וכרובים מתקנן תקונייהו וזהו ועשב לעבודת האדם, וכשהם מתוקנים מעבודת אדם אז משפיעים מזונות לעלמא זהו שנאמר להוציא לחם מן הארץ. ועשב נקרא זרע כל מה שמתקנים בני אדם לאופנים וחיות וכרובים מן הארץ בקרבנותיהם ובתפלותיהם כולם להוציא עליהם מההוא ארץ מזון להאי עלמא ויתברכו בני אדם מבריכה העליונה. א"כ העשב מזריע זרע. א"ל אדונינו אחר שזכינו לשמוע מפיך הכוונות האלו באר לנו כל הפסוקים. מהו עץ פרי, א"ל עץ הוא יסוד, עץ יהו"ה במדתו י' פעמים ה', ה' פעמים י', ו' פעמים ה', ה' פעמים ו', עולה ע"ץ. פרי הוא כ"י עושה פרי שהפרי האציל הפרי ר"ל היסוד הוא פרי של ת"ת והאציל פרי אחר הוא כ"י, זהו פרי עושה

פרי, וגם היא אפיקת אותן כרובים ותימורות, מאי תימורות אילין אינון העולים בעשן הקרבן ומיתתקנין בהאי ונקראים תמורות עשן, וכולם עומדים וקיימים בתיקונייהו בעבודת האדם משא"כ בחציר דהא איתתקן למיכל דכתיב הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך חציר כבקר יאכל. ראה והבן פרי שהוא היסוד עושה פרי שהוא כ"י הרי זכר ונקבה. וראה והבן זהו בהמה הרבוץ בהררי אלף בכל יום ויום אלף הרים מרעין אותה ובלילה היו צצין מאליהם כאלו לא נגע בהם שנאמר בול הרים ישאו לו. והנה בפי' שהארץ העליונה אצילות הדשא והעשב הוא המזריע זרע למינהו שכ"י גם היא מאצלת כמו שהיסוד מאציל. א"ל אדוני יכתוב זרע בו על הארץ ולא יכתוב אשר ויכתוב זרע ויחסר הו'. א"ל אשר מאשר הזרע בכולם ו' יתר זרע הו' שהוא ת"ת ישראל הוא שנאמר כי זרע השלום הוא ת"ת ישראל שהוא זרע השלום שהוא היסוד, ור"ל זרע ו' בו על הארץ אותו הזרע הבא אליו מזרע הו' משליכו בארץ. וראה

והבן שכשם שהוא מזריע בארץ אשר היא בת זוגו כן בשר ודם שהוא דוגמא עליונה אין לו רשות להוציא זרעו כי אם בבת זוגו ושאינה בת זוגו הדרה בביתו קרינן ביה זרע לבטלה. ותוצא הארץ ר"ל האצילה הארץ היא כ"י. דשא עשב בגזירת הגוזר היא הבינה שעשב היא המזריע זרע. ועץ עושה פרי ולא אמר ועץ פרי, א"ל היינו עץ הוא היסוד שהאציל לפרי היא כ"י, א"ל אדונינו בציווי אמר עץ פרי עושה פרי וכאן אמר ועץ עושה פרי ולא אמר ועץ פרי, א"ל היינו ועץ שבא הו' במקום הת"ת שהאציל העץ, והעץ האציל הפרי אשר זרעו בו אשר זרע הו' בו וירא אלהים היא הבינה כי טוב כי הוא הו' טוב משך הו' ור"ל ראויים הם להיותם שדרה ולקבל דרך האמצעית זהו וירא שמלת ויר"א מתהפך ראו"י. א"ל אדונינו ותוצא הארץ החול"ם של תי"ו מלא בו' עשה פרי חול"ם הע' חסר ו', ולמה כל זה. א"ל ותוצא הת' רומז לכנסת ישראל ב' ווי"ן נגלה ונסתר שמשניהם נאצלה התי"ו ושלשתן מן הצדיק הרומז

בבינה והיא אם הבנים, הצ' מן הא' הוא כתר עליון. ואלו עשה הע' רומז ליסוד והה' רומז לעטרה והש' רומז בבינה והנה אם הבנים בין הע' הוא היסוד ובין הה' הוא כ"י ואע"פ שהארץ מאצלת והעץ מאציל כח אצילותם מן הא' הוא החול"ם ולכן עשה ותוצא בחול"ם: ד"ה ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי בהיות ערב היא כ"י והבקר הוא יסוד עולם, בהיותם יום אז גם הש' שהיא הבינה עם הל' שהוא הת"ת והי' שהוא החכמה עם הש' שהיא הבינה ומיד הי' שהיא בכ"י עולה עם הש' שהיא הבינה זהו יום שלישי. א"ל אדונינו שלש פרי כתיבי הראשון יש לו שני גרשיי"ם כזה והשני פשטא והשלישי יש לו תבי"ר ולמה נשתנה בטעמם, א"ל אי לאו דחביב קנה בן קנה לא הייתי מגיד לך. שני גרישי"ן רמע"ס מא"ל ר"ל "רחמים "מלחמה "עורך עם "סמאל של סמא"ל ישפי"ל. א"ל אדוני של סמא"ל ישפיל מנלך, א"ל שני גרישי"ן עם רמע"ס מא"ל עולים במ"ק כ"ט כי רמעסמא"ל עולה כ"ז ושני גרישי"ן הרי כ"ט. וכן עולה

במ"ק סמא"ל ישפיל. ודע כי יש שר אחד לס"ם ששמו מיוסד על יסוד הרעה אשר תבא אליהם והשם ההוא מכריז עליהם ואמר סס"ח גנא"ל ר"ל סמא"ל סמא"ל חרבך גבריא"ל נוריא"ל ר"ל חרב ה' גבריא"ל וה' הקשה את רוחו ואמץ את לבבו עד יקים גוי אכי"ר: ד"ה פרי השני היא כ"י, פשטה פרי השני היא כ"י, פשטה חיילותיה וכתותיה ויפשיטו את סמא"ל וכתותיו. ולכן הפרי השלישי תבי"ר שבר דין רשעים גיהנם הוי הוי ווי תביר ועל ידי מי ע"י תבריא"ל המכונה וי לשבור ולהכניע ממשלת גוים. תבריאל ת"ת "ברכה "יסוד אלו הם רוממות מלכותינו ומעלתינו וכראות הננס דבריו וידר נדרים כי רעדה אחזתהו והלך להשתטח לפניו והניחם והלך לו:

ד"ה ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. א"ל ר' ציותה הבינה להיות ב' מאורות ולא די באחת. א"ל האור הראשון לא שימש רק ג' ימים הראשונים ומיד נסתלקה כי העולם אינם כדאים להשתמש לאותו האור ונאצל להם אור אחר ובהסתלק האור הראשון אז מה"ד קשה כי נסתלק ממנה הברכה ולכן מארת בלי ו' כי בחסרון הו' היא מלאה. ממימי המרים המאררים. הם מימי הפח"ד ונאצלים מכחה כל כחות הרעות המזיקים בלילות לגדולים ולקטנים כשהם יחידים כענין שארז"ל הישן יחידי בלילה אחזתו לילית וכל תחלואי רוחות הבאים בלילה כולם באים משם, א"ל א"כ יכתוב יהיו מארת למה נחסר הו', א"ל ר' תמה אני עליך מתי תתחכם הלא אמרתי לך ו' הנעלם נגנז לכן נחסר הו' וגם אליהו ז"ל אמר נחסר הו' שנברא אסכרה לרביא, ואמר עוד אליהו ז"ל [עיין זהר בראשית] אחר שנגנז האור הראשון נברא האור השני והאור השני האציל את האור אספקלריא

שאינה מאירה ורוצה להתדבק באור העליון ממנו ולהתחבר עמהם ושלא להתפרש מהם, גזר עליה הקב"ה והפרישה מהם והניחה למטה מהם וגם אספקלריא שאינה מאירה האצילה אצילות אחר וגם אותו אצילות רצה להתדבק באנפי זוטרא היא השומרת שער הפרדס והפרישה הב"ה משם והניחה למטה. וכשברא הקב"ה אדם לתקן בהאי עלמא וראה האצילות ההוא את חוה שהיא מתדבקת עם האדם בגזירת הגוזר להתדבק כ"י עם הת"ת והוא דרך העולם העליון וראתה האצילות דיוקנה שלם פרחה משם ורצתה להתחבר ולהתדבק באנפי זוטרא השומרת את שער המלך ומיד דחף הקב"ה והשליכה בשיפולי ימא עד שחטא אדם ואשתו שהם דוגמת ד"ו פרצופים ומיד הוציאה קב"ה משפולי ימא ושלטה על כל אותן קטנים המגדלת אותם כ"י בבית אביהם והם ראוים להענש בעון אביהם, ואותו האצילות הולכת ומשוטטת בעולם ונתקרבה לגן עדן הארץ וראתה כרובים השומרים דרך גן עדן וישבה שם לגבי ההוא להט החרב, ולמה ישבה שם בעבור שמאותו דרך

נאצלה וכיון שנהפך ברחה ומשוטטת בעולם ואשכח הקטנים הראוים להענש בעון אביהם ומחייבים אותם והורגם וכל זה בגריעת אור הראשון מכ"י, אז שלוחיה ואציליה נמצאים בעולם שנאמר תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער. א"ל ר' כתיב אל גנת אגוז ירדתי מי הוא היורד, א"ל שלמה המלך כשירד לעומק האגוז נטל קליפת האגוז והביט כל אותן קליפין וידע דכל ענוגין של אותן רוחין קליפין דאגוז אינם אלא להתדבק בבני אדם להטותם דכתיב ותענוגות בני אדם שידה ושדות. ודע כי שידה ושידות נמצאים מתענוגי בני אדם המתענגין בשינה בלילה וכולם הם צורך תיקון העולם כאשר יתבאר בע"ה. ועוד מארת חסר ו' שהשליך בה תוקף הדין. א"ל ר' כתיב אמרת ה' צרופה מאן הוא אמרת ה', א"ל מארת אמרת ה' צרופה לצרופים, מארת למלוכלכים. א"ל מהו יהי, א"ל יו"ד ה"ה יו"ד עולים נ' אלו הם נ' שערי בינה שהם מאירים בת"ת. ברקיע השמים זהו קרום המבדיל שהיא כלל כל

המאורות שבו נכללים כולם והוא מאיר לאספקלריא שאינה מאירה, שמן הרקיע היא תלויה. יהי מארת ברקיע השמים יהי הוא ת"ת, מארת היא כ"י שאינה מאירה מצד עצמה אלא מצד יהי. להבדיל בין היום ובין הלילה אם תרצה לדעת כל דבר היום הוא החסד והלילה הוא הפחד. והרקיע שהוא הת"ת מבדיל ביניהם. וגם מבדיל בין מימי היום הם מימי חסד ובין מימי לילה הם מי כ"י. א"ל נלאה אני מזה הדבר שאמר יהי מארת ושב ואמר והיו ולא אמר ויהי לאותות, א"ל ברוך תהיה בני כי גם אני נבוך בדבר הזה ויהי רצון מלפני השם שיהיה שעה רצויה שנדע זה הענין ויסתלק הדאגה והמבוכה ממנו. א"ל ר' כבר ידעת הנה אדם בא אלינו א"ל דע לך שבשבילנו הוא בא בוא ונקבל פניו, הלכו ואמרו לו אדונינו מאן את, א"ל עבד דעבד אני, א"ל בר מינן וכל כך שנים לא יצאת מעבדותך. א"ל בע"ה איני עבד אלא עבד דעבד אני, א"ל בני אתה ראה חזר הדין ואין לדבר סוף. א"ל סברתי שאתם נכווים בפושרין

ואפי' ברותחין אינכם נכוים, אמרתי לכם עבד דעבד אני ר"ל עבד דאברהם היא כ"י שהוא בתו של אברהם ויש לו רשות למכרה כי הוא עבד אותה, ר"ל עשאה (עבד) ואני עבד של כ"י, א"ל חייך כך הביננו דבריך וכך אמרנו לך עדיין לא יצאת מעבדותך, כלומר לא עלית באור הגדול ואמרת איני עבד, לא ידענו תשובתך, א"ל הכי אמרתי לכם איני עבד למה שלמטה מכ"י אלא עבד דכ"י וכל הזיו והזוהר מאור הגדול בא אלינו, א"ל ולמה באת אלינו, א"ל שאלו ממתיבתא דרקיע מהו והיו לאותות, א"ל ומה השיב הקב"ה א"ל הכי קאמר והיו הם כ"ז אותיות התורה שהם כחות וכלים המשתמשים בהם הספירות הנקראים אותות שנאמר וזה לך האות, ונקראים מועדים שנאמר מועד צאתך מארץ מצרים, ונקראים ימים שנאמר ששת ימים תעשה מלאכתך, ונקראים שנים שנאמר שש שנים תזרע שדך, וכולם משתמשים ע"י המאורות היא כ"י התלויה ברקיע השמים, זהו והיו למאורות שהם כ"ז אותיות התורה יהיו כח המאורות

היא כ"י הנאחזת מן הרקיע להאיר אליה זהו להאיר על הארץ: ד"ה ויעש אלהים את שני המאורות ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הככבים המאורות הללו הם המאורות שאמר אלהים יהי אור ויהי אור והתחלת אצילותם אור הלבנה כאור החמה כי בשוה היו וכאחת היו יונקים זהו ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים. ואח"כ נקרא אור הלבנה קטן וזהו את המאור הקטן, א"ל ר' ולמה הקטינה, א"ל כי הלבנה שהיתה כמו החמה אמרה לבינה די בא' שיהיה פועל ולמה ישתמשו שני מלכים בכתר א' אמרה הבינה לכי ומעטי את עצמך. ומהו המיעוט שאינה באה אל המלך כבתחלה רק באמצעית קו השוה. וראה והבן שאין לה אור מצד עצמה רק המגיע אליה מקו השוה. הוא ת"ת היש מיעוט גדול מזה, ולעתיד לבא יהיה אור הלבנה כאור החמה וישתמשו ב' מלכים בכתר א' ויהי' ה' אחד ושמו אחד, כי הלבנה והחמה יתחברו חיבור שלם. א"ל ר' ולמה

הוציאה דיבור כזה מפיה לא ידע הב"ה מה עשה אבל קבלה ודברה בפניו, א"ל בני דורשת טוב לעצמה וסברה להעמידה מלך בשש קצוות ובעבור שקדמה לדבר בפניו אמר לה תגזור למטה ממך והחמה יגזור עלך. א"ל ר' א"כ יכתוב ויעש אלהים את המאורות ולא יכתוב את שני ומיעוט רבים שנים א"ל בני אני תמה עליך אם נבוא בזה לדעת מלות ונקוד וטעם לא יספיקו כל קלפים וכל קולמסי העולם. א"ל אדוני מה הם הדברים הללו בהמה חסרה אבר הנקרבת לפני קב"ה אדם בעל מום הכשר להקריב. תורה תמימה נתנה או חסירה, וכראות השם מחשבתם הטהורה והנקייה שלח אדם לפניהם משכיל וחכם ממתיבתא דרקיע ובא ואמר להם במאי קא עסקיתו ואמרו את שני קשה לנו. א"ל בינה מאצלת וכתר עליון עם הת' [בכת"י הת - ת] וזהו את שני המאורות הגדולים קודם היו בחיבור אחד דבוקים זה בזה ואע"ג שלא היה בפועל שם. השם היה שלם ה' אלהים ולכן אמר הגדולים דאתקריאו שניהם בשם יהו"ה וכשאמרה א"א לשני

מלכים שישתמשו בכתר אחד נקרא אלהים ואין לה אור מצד עצמה אלא משמש. וזה שאמר המאור הגדול יהו"ה, המאור הקטן אלהים. היא סוף הספירות כולם. היא סוף המחשבה סוף הפרד"ס וההיקף. קודם היתה עם א' היא ראש לכל האותיות ואח"כ הקטינה את עצמה להתקראות בשם אלהים ועם כל זה נתחברה בשם יהו"ה באות ה', ואחר שהעמידה בשם אלהים איתפשטו כוחות מהמאור הגדול וכוחות מהמאור הקטן אצילות המאור הגדול לממשלת היום ואצילות המאור הקטן לממשלת הלילה. ואת הכוכבים שאר כוחות ואצילות שאין להם מספר וכולם תלויים מרקיע השמים הוא ת"ת ישראל שהוא כולל ו' קצוות והוא הנותן אור לעטרה שאינה מאירה מצד עצמה שממנו היא תלויה, זהו ויתן אותם אלהים הוא הבינה ברקיע השמים הוא ת"ת להאיר על הארץ שכל הנאצל מת"ת מאיר על הארץ היא כ"י, ולמשול אצילות היום ביום ואצילות הלילה בלילה, ואפ"ה הו' עם הלילה וזהו ובלילה שאם אין ממשלת הו' עם הלילה

אין קיום בעולם, ולהבדיל ו' מבדיל בין האור הוא אור החסד ובין החשך הוא חשך הפחד, וירא אלהים הוא הבינה כי טוב אלו הב' ווין שיש לה' מקום להשפיע, ויהי ערב הוא החשך ויהי בקר הוא האור, יום שעתיד לשוב האור והחשך ליום רביעי כשישוב האור והחשך ליום אז הי' שהיא כ"י עם הע' שהוא יסוד וע"י הע' שהוא יסוד תעלה כ"י שהוא הי' בב' שהוא חכמת אלהים, ויעלו בכתר עליון ויקחו כח השפע וברכה וירדו דרך הר' הוא הצינור להשפיל האויבים שקמו על ישראל, ע"כ. אמרתי לו אדונינו ע"כ פי' רביעי, א"ל רביעי עולה בצ"ר זהו וירא בצר להם בשמעו את רנתם ויזכור להם בריתו וינחם כרוב חסדיו, א"ל אדונינו באיזה כח ירחמם, א"ל תמלאם רביעי רי"ש בי"ת יו"ד עי"ן יו"ד אותיות שניות מ"ב הוא שם ב"ן מ"ב אותיות א"ל וכחם מאין, א"ל קח האותיות במ"ק ועולים מ"ח כוחם מהמו"ח העליון, הוא שם בן מ"ח אותיות:

ד"ה ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים ישרצו ר"ל יתאצלו המים העליונים הם מימי כתר עליון דרך הווין ומהווין לכ"י ומכ"י לעולם הגשמי אשר יש בו צורת העליונים, שרץ נפש חיה ר"ל יתאצלו ואצילתם יהיה דרך נפש חיה הוא היסוד. ועוף יעופף על הארץ ואע"פ שהמים העליונים יתאצלו גם זרועות הם חסד ופחד ישפיעו לת"ת וליסוד והם ישפיעו על הארץ היא כ"י. א"ל ר' ולמה אמר ועוף יעופף יאמר ועופות יעופפו אחר שמרמזים בזרועות. א"ל הנה אני נשבע לך שאיני יודע סבה בדבר אך נראה לי שהדבר עמוק מאוד מאד. א"ל ר' למען השם לא נזוז מכאן אם לא נדעהו, א"ל בני אל תצווני ואל תזרזני כי לא אזוז מזה עד שאדעהו והנה הם הולכים ומדברים. ונחש יוצא לפניהם הולך ואומר ועוף יעופף ובשתים יכסה פניו ובשתים יעופף. אמרו מאי האי א"ל ר' תגזור עליו לעמוד ולספר מה זה, עודם מדברים והנה עוף ירד ולקח הנחש בפיו ובעלותם

קול רנתם מגיע, ועוף יעופף זה חסד ופחד ומקומם ת"ת ושכינה שני פועלים בשני אדונים, ונפסק הקול ונעלמו מן העין וארכובותינו דא לדא נקשן ועמדנו ברעדה גדולה ומלאך א' בא להם והכירוהו וראה אותם נרתעים וגער בהם ואמר להם מה לכם למה תרעדו הקב"ה הראה לכם דברים גדולים ונוראים והראה לכם מה שקשה לכם כי זכאים אתם לפני הקב"ה וחלקכם רב וגדול רק תזהרו שלא תגשימו כי אין בעולם עונש גדול כמותו, א"ל אדונינו אל תזהירנו בהגשמה כי ידענו ענין הגשם שעונשו גדול מאד אך אחת בקשנו ממך להודיענו מה הראה לנו הקב"ה בנחש ועוף. א"ל כתיב ועוף יעופף זה חס"ד ופח"ד וזהו בשתים יכסה פניו ששניהם מכסים את פניו היא כ"י ובשתים יעופף באלו השתים יעופף יפעול פעולת הצדיק והרשע, והראה לכם הקב"ה נחש ועוף שהנחש הוא פחד והעוף הוא חסד. א"ל אדונינו ולמה הרמיז הפחד במלת ועוף כי העוף רומז בחסד, א"ל בעבור שהעוף הוא החסד מחזיר את הפחד להיות

עוף כמוהו מי נתלה במי קטן בגדול וגבוה מעל גבוה שומר. וראו והבינו כשהש"י דן את העולם ברחמים אז ת"ת מכבה האש היא השכינה וטובה בעולם וכשהוא דן את העולם בדין האש בוערת והאש מתחזקת ות"ת עומד ורעה בעולם. וזהו שני פועלים בשני אדונים. א"ל אמת כי הראה לנו הקב"ה כל מה שאמרת מ"מ אמור לנו מלת ועוף איך כולל שניהם, א"ל ועוף גימ' חסד ופחד ושנים יתירים אלו הם ד"ו פרצופים המראים פעולתיהם בפועל. עודם מדברים ואליהו ז"ל בא ואמר מלאכי עליון טובים ורעים הבאים מן החסד טובים והבאים מן הפחד רעים והם שלוחים בעולם ונראין לבני אדם כצורת אדם כי פושטים צורה ולובשים צורה זהו שנאמר ועוף יעופף על הארץ והנה שמם כשם רבם. א"ל אדונינו אם כדבריך למה אמר בפועל כל עוף כנף למינהו ובציווי לא כתיב למינהו. א"ל המלאך הפושט צורה ולובש צורה לא יאמר בו למינהו אך מי שהוא רוח ממש ואינו פושט צורה ולובש צורה יאמר בו למינהו, זהו

ואת כל עוף כנף למינהו. ודעו שהמלאכים נראים לשני פנים נראים ממש אנשים כי לובשים צורה של אדם ובעבור שמשתנים לא כתב בהם למינהו, והאחת הוא במראה נבואה מבלי ראות עין ועל אלו נאמר למינהו. א"ל אדונינו מהו עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהטת. א"ל יש מלאכים שהם מרוח ויש מלאכים שהם מאש ושלום ביניהם. א"ל אדונינו היש בהם לבישת צורה למעלה כשהם משמשים. א"ל לבושם כסות אש לבנה, א"ל המלאכים דאש שבים לרוח ושל רוח שבים לאש זהו לבישתם ע"כ דבריו. ולמה ישפיעו הזרועות לארץ בעבור שהארץ היא פני