ברכות אלו רצה ומודים ושים שלום בענין ז"א עצמו בדרוש שכתבנו לעיל בתחילת י"ב אמצעיות וע"ש אבל נכתוב עתה ע"פ דרכנו הנמשך עד עתה והוא כי רצה ומודים וש"ש הם נה"י דאימא המאירים בנוק' וזה סדרן רצה בנצח דאימא ולכן בהויית חתימ' ברכה זו תכוון אל שם ב"ם שהוא חילוף שם אל באלפא ביתא דאבג"ד כו' ונז' בזוהר פ' פקודי שצריך לכוין בשם ב"ם בברכת רצה. והטעם הוא כי שם א"ל הוא בחסד בסוד חסד אל כל היום ושם ב"ם חילופו הוא בנצח ענף החסד ובמלת רצה תכוין לשם אלקים במילוי ההין כזה אלף למד הה יוד מם שהוא בגי' רצה וטעם כוונה זו תלויה במש"ל בדרוש א' כי ג' ברכות אלו של רצה ומודים וש"ש הם סוד נה"י דז"א עצמו האחרונים החדשים הנעשים לו ע"י הבינה בעת הגדלתו בסוד כונן שמים בתבונה והנה נודע כי שם אלקי' ובפרט בהיותו בסוד מלוי תמיד הוא באימא ואעפ"י שנמצא במקו' אחר עכ"ז שרשו באימא אלא שמכאן הוא נמשך ומתפשט למטה
במדרגו' אחרות ולכן בתחלת נה"י אלו שהוא תיבת רצה תכוין אל שם אלקים במלואו כנז' שעולה רצה: מודים כו' הנה ברכה זו היא בהוד דאימא וזהו לשון הודאה הרמוז בתיבת מודים מלשון הוד ולכן בהויית חתימה ברכה הזו תכוין אל שם במוכן שהוא חילוף שם אלקים דאלפא בית' דאבג"ד כנז' בזוהר פ' פקודי. והטעם הוא כי שם אלקי' הוא בגבורה ותמורתו שם במו"כן הוא בהוד ענף הגבור' כנ"ל. ובאומרו המרחם כי לא תמו חסדיך תכוין אל מה שהודעתיך שהחמשה חסדי' מתפשטים בז"א מן חסד שבו עד הוד שבו והנה ברכה זו של מודים היא בהוד כנז' ולהורות כי לא נפסקו החסדים האלה אמנם עדיין חוזרת הארת' להתקבץ אל תוך היסוד שבו כנודע וכמ"ש בברכת שים שלום. ולכן בברכה זו אנו אומרים המרחם כי לא תמו חסדיך כי עדיין יש להם התפשטות עד היסוד כנז' ובאומרך ויהללו ויברכו את שמך הגדול כו' תכוין להויה דע"ב במלוי יודין הנקרא גדול מצד החסד הנקרא גדולה וחסד בגי' ע"ב
ובאומרך ולך נאה להודות תכוין בס"ת אל שם כה"ת שהוא שם א' קדוש מע"ב שמות דויסע ויבא ויט: ובענין שני הכריעות והזקיפות שבברכת מודים תחילה וסוף צריך שתדע כי הנה לעיל בהתחלת ברכת אבות ביארנו כי ארבע כריעות וד' זקיפות הם בכל התפלה וכל כריעה היא כלולה משני כריעות וכל זקיפה כלולה מב' זקיפות ושם נתבאר עניינם אמנם כריעה זו שבתחלת ברכת מודים וגם הזקיפה שלה אינם כפולים רק כריעה אחת וזקיפה אחת בלבד לפי שאנו עתידים לומר אח"כ מודים דרבנן בחזרת התפלה מפי ש"צ ושם יש כריעה ב' וזקיפה ב' ולכן עתה תכרע כריע' אחת בלבד בסוד ו' לגבי ה' וכנגדה זקיפה א' שהיא בסוד ה' לגבי ו' ובמודים דרבנן שם בכריע' ההיא תכוין בסוד י' לגבי ה' ובזקיפה תכוין בסוד ה' לגבי י' ושם במודים דרבנן נבאר הטעם ועי"ש:
ונחזור לענין ראשון הנה באומרך מודים אנחנו לך תכרע כריע' אחת בלבד ותכרע בסו' שם אהיה במלוי אלפין וע"י יורד ו' עלאה לגבי ה' להאיר אל הנוק' ואין כאן אלא כריעה א' וה"ס חוט השדרה ח"י חוליין דביה שהם חיוב הכריע' במלת מודים כדי להוריד טפת החסדים דרך חוט השדרה היורד מן המוחין דז"א דרך חוט השדרה לתת אל נוקביה בסוד זווג. ואח"ך תזקוף זקיפה א' ג"כ בלבד בשם ההויה ותכוון לזקוף ה' לגבי י' וזה נעשה. ע"י שם ההויה במלוי אלפין העולה מ"ה שהוא למטה בגופא ולא ברישא. אח"כ בכריעה האחרת שבסוף ברכת מודים באומרך בא"י הטוב שמך ולך נאה להודות אז תכרע שני כריעות הא' ו' לגבי ה' והשניה י' לגבי ה' וזה יהיה ע"י שם אהיה השני דמלוי ההין כנודע כי ארבעה שמות אהיה הם בבינה שנים הראשונים במלוי יודין ושנים האחרונים הראשון באלפין והב' בההין ולכן עתה תכוין באהיה השני שהוא בההין ותזקוף שני זקיפות הא' הא לגבי ו' השניה ה' לגבי
י' וזה יהיה ע"י שם ההויה דב"ן דמילוי ההין והרי כבר נשלמו הארות של ארבע שמות אהיה וארבע שמות הויה במלואם והאירו בז"א ובנוק' ואז אנו אומרי' ברכת שים שלום שנבאר עניינה באורך בע"ה: מודים אנחנו לך כו' נודע כי אות ה' יש לה ג' מלוים יודין ההין אלפין כזה הי הא הה ושלשתם מורים על שם ההויה כי אות הי במלוי יודין אם תחזור למלאתה באופן זה הא יוד בגי' הויה וכשתמלאנה באלפין כזה הא תכוין כי ה' פעמי' ה' הם כ"ה ועם א' של המלוי הרי כ"ו כמנין הויה וכשתמלאנה בההין כזה הה תכוין כי הה גי' י' וכשתמלא היוד הוא כ' תמלאנה ותהיה כף והיא ק' ק' לבדו וק' לבדו ר"ל כי כיון שההה נעשית יוד כי הה בגי' יוד א"כ נמצא שאות ההה חזרה להיות יוד ולכן תחבר האותיות שהם מן א' ועד יוד שהם ה' זוגות ולא תמצא חיבור ה' עם יוד רק בג' זוגות מהם בלבד שהם זח טו יה והנה ג"פ י"ה שיש בג' זוגות אלו הם בגי' מ"ה שהוא שם ההויה במלוי אלפין וגם באופן אחר והוא דכיון
שמילוי אות הה היא י' א"כ תחבר מן א' ועד יוד כזה אי בט גח דז הו וכל זוג מאלו הוא י"א שהם שני אותיות וה וכבר למעלה היתה הכונה באותיות י"ה. ועתה באותיו' ו"ה והנה ה"פ ו"ה שיש בה' זוגות אלו הם בגי' נ"ה שה"ס הויה דאלפין דמ"ה הנ"ל ועם עשרה אותיות הרי נ"ה והנה תחבר שם י"ה הנ"ל שהוא ג"פ י"ה שהם בגי' מ"ה עם ה"פ ו"ה שהם נ"ה הרי הכל ק' וזה תכוין במלת מודים שהיא בגי' ק' והכונה היא מודים אנחנו לך בק' שעולה הויה ע"ד הנז' י"ה מ"ה ו"ה נ"ה גם דע כי שם ההויה עם כללותה היא כ"ז לרמוז כי כל הכ"ז אותיות של אלפא ביתא רומזות בשם ההויה:
שים שלום כו' הענין הוא כי ברכה זאת היא כנגד היסוד כנ"ל ועתה הוא סוד הזווג והנה שלום הוא בחי' היסוד כי אחר אשר כל הד' הויות הנ"ל שהם עסמ"ב שהם המוחי' דז"א האירו הארתם וכבר נשלמו בו אז אח"ך יורדת טפת זרע מן המוחין האלה כדי להזדווג עם נוק' וזהו ענין שים שלום. כי אחר אשר כבר נעשה בחינ' החיבוק והנשיקין בברכות שקדמו כנ"ל אז מתעורר היסוד להתחבר בנקב' וזהו שימת שלום הזה תוך נקו' ציון אשר בה בסוד הכנסת עטר' לצורך הזווג והנה נודע כי בהתעורר היסוד התחתון אל הזווג תיכף ברגע מתעורר המוחין להוריד הטפ' זרעית עד היסוד והנה בברכת שים שלום מתחלת הטפה לרדת מן המוחין אל היסוד שבו ונודע כי טפת הזרע יורדת מן המוח האמצעי הנק' דעת מן החמשה חסדים אשר שם הנתונים תוך היסוד דאימא המתלבשת תוך דעת דז"א כנודע וגם היסוד ההוא דאימא נקרא שלום כי כל יסוד ויסוד נק' שלום ולכן באומרך בא"י המברך את עמו ישראל בשלום אמן
תכוין להמשיך טפת זרע הה' חסדים להוציא' מתוך היסוד דאימא הנתון תוך דעת דז"א ולהוציא גם מתוך הדעת ולהוציא' משם ולהוריד' עד היסוד דז"א הנקר' ג"כ שלום ולכן תכוין בזו ההויה של חתימת ברכה זו בניקוד שורק כנודע כי זאת ההויה בניקוד שורק היא ביסוד כנ"ל בשם ספר התיקונים. גם תכוין כי אותיות שורק הוא אותיות קשר ושרק הכל א' פי' כי היסוד מחבר ומקשר כל העולמות ומחבר יחד זו"ן והיו לבשר א' ותכוין לקשר ע"י היסוד כל הי"ס דז"א בי"ס דנוק' ודע שע"י כוונה זו יועיל לך מאד לענין הזכירה. ותכוין כי ניקוד הויה זו היא בשרק שהיא אותיות קשר שאתה מקשר כל העולמות ע"י היסוד שניקודו הויה בשורק ובכח זה יתקשרו דברי חכמה בלבך ולא ישתכחו ממך. ופעם אחרת שמעתי ממוז"ל באופן זה הזהר בכל תפלותך בין בחול בין בשבת לכוין בחתימת ברכת שים שלום אל שני השמות הויה ואלקים הנקרא שם מלא והוא סוד ה' גבורות המתבסמות בחמש' חסדים
וחיבור שני שמות אלו הם גי' יב"ק. ופ"א שמעתי ממנו ז"ל באופן זה דע כי עדיין לא נרמז שם הויה ואלקים הנק' שם מלא כנז' בפ' פקודי לפי שעד עתה בכל הברכות לא היינו מכונים בכל שמות ההויה אלא אל חיבור הויה ואדני שהוא יאהדונה"י ולכן עתה בהוית חתימת ברכה זו תכוין אל שם מלא הנז' שע"י מזדווגין היכלין תתאין דנוק' בהיכלא עלאה דדכורא ובשם ההויה תכוין כי בו נכללין שבע' היכלי דכורא ועיקר הכונה בהויה זו לכוין אל טפת הה' חסדים דאתכלילן בההוא אמה דכייא כנז' בזוהר פ' נשא דקמ"ב ע"א. ותכוין באופן זה כי ארבע אותיות הויה הם ארבעה חסדים והיסוד הוא החמישי הכולל את כולם והנה הם ה' חסדים ובאומרך המברך את עמו ישראל תכוין בר"ת שהם כמנין אלקים אשר ה' אותיותיו ה"ס ה"ג מנצפך שברחם הנקב' ובאומרך בשלום תכוין אל שם יאהדונה"י המחבר חסדים בגבורו' ועושה שלום ביניהם ומיחדם. ופ"א שמעתי באופן זה הנה בשם הויה של
חתימת ברכה זו תכוין שה' חסדים הם וכל חסד וחסד הוא הויה א' וה"ס טפת ה"ח היורדים ממוח הדעת אל היסוד דז"א וכנגדם מעלה הנקב' מ"ן בחי' ה"ג שהם נק' שם אלקים ואלו נרמזו בר"ת המברך את עמו ישראל שהוא בגי' אלקים והם חיבור הויה ואלקים שהם ה"ח וה"ג הניתני' כולם ביסוד הנקב' לצורך בריאת הולד שהם הנשמות המתחדשות ונוצרות בכל זווג וזווג כמבואר אצלינו במקומו ונמצא שה"ח יורדים בסוד מ"ד וה"ג עולים בסוד מ"ן וע"י אלו מזדווגי' זו"נ ומתחברים יחד וזהו ענין בשלום פי' כי שני היסודות של הזכר ושל הנקב' נק' שלום ולכן בתיבת בשלום תכוין אל חיבור שם של יאהדונה"י שהוא חיבו' ז"א בנוקבא גם לפי שהחסדים הם מים והגבור' אש ומתחברים ועושים שלום ביניהם ונעשין חיבור שם יאהדונה"י. אמנם כשתכוין בשתי שמות ידוד ואלקים תכוין לחברם בסדר הזה אילההויהם כי הגבורות שנק' אלקים מקדימין ומתחילין לעלות תחלה בסוד מ"ן ואח"כ יורדים החסדים
שהם ההויות בסוד מ"ד. גם נבאר ענין הנ"ל של שמא שלים דהויה ואלקים הנז' בפ' פקודי שצריך האדם בתפלתו לחבר שמא שלים הזה שלא יש שמא שלים אלא שני שמות אלו והענין הוא כי עד עתה בכל ברכות העמידה בעת הזכרת ההויה לא היתה כוונתינו אלא בחיבור ב' שמות ידוד ואדני כי אדני נרמז באות ה' תתאה של ההויה והנה זה החיבור של ידוד ואדני הוא חיבור זו"ן בלבד. ואמנם אנו צריכין ג"כ להאיר ולהשפיע גם לכל העולמות שהעלינו ע"י תפילתינו כמבואר באורך בס' תפלת השחר שעולים בי"ע וכבר ביארנו שהעשיה נכללת ביצירה והיצירה בבריאה באופן שאין היכר בעולמות עשיה ויצירה אלא בעולם הבריאה לבדו שבו נכללו שני עולמות עשיה ויצירה. והנה כאשר נוק' דז"א דאצילות מזדווגת עם בעלה אז מתרחקת משם ז' היכלי הבריאה הנק' ז' נערותי' כי אינו דרך ארץ להסתכל בעת זווג חתן וכלה אמנם הם נעשים בבחי' מלבוש וכסוי כדמיון חצי גורן עגולה סביב נוק' דאצילות שלא
יסתכלו שם הקליפו' כנז' במאמר הזוהר דכתיבת יד הנק' סתרי אותיות השי"ת וכנז' במדרש שיר השירים של הזוהר. וכבר הודעתיך שהבריאה נק' כסא הכבוד ונקרא אלקים שהוא בגי' הכסא ועיקר שם אלקים הוא בהיכלות הבריאה ולכן בר"ת המברך את עמו ישראל תכוין שהוא בגי' אלקים ותכוין שהם היכלי הבריאה ותכוין לחברם עם היכלי האצילות הנק' ידוד והוא שם ההויה שבברכה זו של המברך את עמו ישראל בשלום ואז מזדווגין היכלין תתאין בעילאין שהם היכלי הנוק' בדכורא וז"ס מ"ש בזוהר ששם זה נק' שמא שלים לפי שהוא כולל כל העולמות כנז' ואין לך שם כולל כל העולמות אלא שם זה ולכן נק' שמא שלים:
ושמעתי מזולתי ששמע בשם הרב זלה"ה וראיתי להעתיק פה וז"ל ענין י"ח ברכות של העמידה ה"ס ג' קוים שבאות ש' שה"ס נה"י כמבוא' אצלינו שהם נק' שיח השדה וה"ס ש' ח"י: ענין ארבע זקיפות שיש בעמידה כבר נתבאר עניינם אצלינו והוא שתכוין בכל זקיפה להויה אחד מד' הויות עסמ"ב והנה בהגיעך אל שים שלום תכוין לכלול כל ארבע שמות הנז' ולהמשיכם תוך נוקב' דז"א ע"כ מצאתי משם מורי ז"ל. ודע כי יש כאן כוונה אחרת גדולה והיא זאת כי הנה בארבעה כריעות שבתפלה כמו שנת"ל הנה בהם נתחברו שמות אהיה בהויה ועתה אנו רוצים לייחד ולחבר חיבור ידוד באלקים וידוד באדני וביאור ענין זה כפי מה שהבנתי מדברי מורי ז"ל הוא זה כי הנה הודעתיך כי שלש יחודים הם האחד הוא יחוד אהיה וידוד. הב' הוא יחוד ידוד ואלקים. הג' יחוד הויה ואדני ולפעמים מתייחדים יחד יחוד הראשון או יחוד השני או השלישי. ולפעמים מתייחדים שלשתם ואז הוא יחוד גדול שבכולם
ואז הנוק' נקרא נר ה' בסוד שלשה יחודים הללו העולים בגי' נ"ר ואז הנקבה נקרא נר מצוה ומאירה אור גדול. והנה ביאור שלשה יחודים אלו הוא בא' משני פנים האחד הוא כי שם ההויה הוא בז"א אבל יש לז"א שלשה מיני יחודים האחד הוא בהתייחדו עם אימא עלאה אשר היא נקראת אהיה כנודע והוא בעת שהיא נכנסת ומתפשטת בתוכו כנודע ואז מתחבר ז"א עם אימא וז"ס יחוד הויה עם אהיה החיבור הב' בהתחברו והתייחדו עם לאה הנקרא אלקים להיותה במקום הכסוי והעלם אורות החסדים המכוסים שהוא מן החזה דז"א ולמעלה אשר לזה הטעם היא כולה דיני' ונקרא אלקים והחיבור הזה נקרא ידוד ואלקים שהוא זווג דלאה עם ז"א בויעבור והחיבור השלישי הוא בהתחברו והתייחדו עם רחל הנקרא אדני כי שם אדני עיקרו ושרשו הוא ברחל ולכן החיבור הזה נק' ידוד ואדני. ובהיות כל ג' חיבורים אלו מחוברים יחד אז הוא היחוד השלם והגמור. אופן הב' הוא מה שאנו צריכים עתה אילו הנה
הוא זה דע כי ז"א מתחלק לג' מדרגות מדרגה העליונ' הוא כתר שבו. והב' היא בחי' ג' מוחין חב"ד שבו. והג' היא גופא דילה שהם ו"ק וג' בחי' אלו נעשים בתפלת העמידה כמו שנבאר והענין הוא כי הנה ודאי שהכתר דז"א כולל את ג' מוחין וכללותם הם בו בלי ספק וא"כ ודאי הוא שבכתר שבו שהוא שורש של המוחין ששם נמצאין ונשרשים שלש מוחין חב"ד הנחלקין לארבע מוחין מפני שהדעת כלול מחו"ג:
והנה הד' מוחין הם ד' הויות עסמ"ב כנודע והם מלובשין תוך נה"י דאימא עלאה שגם היא בחי' ארבע שמו' אהיה כנודע ובחי' אלו הארבע מוחין הנמצאים בכתר הנה הם נתקני' ונשלמים בז"א ע"י ארבע כריעות וד' זקיפות שיש בתפלת העמיד' כמבואר לעיל שכולם הם בסוד חיבור ידוד ואהיה ולכן הם בבחי' כריעות וזקיפות כדי להוריד משרשי הד' מוחין אשר בכתר ממש ובחי' זו היא חיבור הויה ואהיה לפי ששם אהיה הוא בכתר שלו ושם ההויה הוא כללות ז"א בשאר הט"ס ונמצא כי בהשתלם לתקן הכתר שבו אז נעשה חיבור ידוד ואהיה ואחר אשר נעשה תיקון הכתר שבו ע"י ד' כריעות והזקיפות הנגמרות בסוף ברכ' מודים אז אנו אומרים ברכת שים שלום כו' וחותמין בא"י המברך את עמו ישראל בשלום אמן ואז אנו מחברים חיבור השני של הויה ואלקים הנרמזי' בחתימה זו כנ"ל כי שם ההויה הרי הוא מפורשת ושם אלקים נרמז בר"ת המברך את עמו ישראל שהוא גי' אלקים. וענין חיבור הזה
להוריד הארת המוחין למטה במקום המוחין עצמן שהוא בחב"ד דז"א אשר מדרגה זו היא בחי' שנית דז"א כנז' כי כמו שהכתר להיותו עליון מן המוחין כולל כל מה שיש במוחין כנז' כן ג"כ המוחין במקומם להיותם עליונים מן ו"ק הגוף הם כוללים כל מה שיש בגופו וכנודע כי הנה הג' מוחין מתפשטין בו"ק דז"א דרך שלשה קוים ימין ושמאל ואמצע כמבוא' אצלנו וכנגד מדרגה זו היא חיבור ידוד ואלקים כי הז"א הנק' ידוד נשלם ונתקן גם בסוד המוחין שלו במקום הראוי להם וטעם היות המוחין האלו נקרא אלקים הוא במה שנודע כי המוחין אינם כ"כ רחמים כמו הכתר כי זהו מ"ש בזוהר פ' פקודי דרנ"ד ע"א כי במחשבה שהם המוחין אתברירו כל הש"ך נצוצין דאזדריקו מבוצינא דקרדינותא שהם הדינים והגבורות כנודע. ואחר שנגמרה מדרגת המוחין במקומם אנו ממשיכים אותם ההארות עד שאר גופא דז"א בו"ק ואז נעשה חיבור ידוד באדני וטעם היות נקרא אדני הוא מפני שהנוקבא רחל הנקר' אדני
עומדת במקום הזה מאחורי ו"ק דז"א: האמנם עתה אנו צריכים לבאר ענין א' והוא כי הנה בסוף ברכת אבות ביארנו שהזווג הזה הוא זווג יעקב ברחל וכפי מה שנתבאר עתה בברכה זו נראה שהיא זווג ז"א עצמו עם נוק' וממנו אנו ממשיכין ומורידין טפה זרעית של החסדים בברכת שים שלום. אמנם ענין זה הוא בזה האופן דע כי אעפ"י שאנו אומרים שזה הזווג הוא דיעקב עם רחל עכ"ז יש עוד זווג אחר גם כן והוא זווג ז"א עצמו הנקרא ישראל עם לאה מן החזה ולמעלה:
ובזה נתיישבה שאלה הנז'. עוד יש טענה אחרת והוא כי הנה א"א ליעקב להזדווג ברחל אם לא ע"י מה שמקבל מן ז"א כנודע ולכן צריך שכל תיקון תפלותינו תהיה בז"א עצמו כדי שממנו ימשך וירד שפע אל יעקב בהזדווג עם רחל והנה בביאור של י"ג מדות של ויעבור נתבאר ענין זה היטב בתכלית הביאור וע"ש אמנם קיצורו של דבר הוא כי הנה בתחלת הכל נכנסין המוחין ברישא דז"א ואח"כ בש"ש יורדת הטפה של החסדי' ממוחין דז"א ואמנם אינה יורדת לגמרי עד סיום פי היסוד שבו אב תיכף בהגיע אל מקום החזה דז"א אשר שם הוא בחי' היסוד העליון דז"א כמבואר אצלנו והנה שם ג"כ הוא פי היסוד דאימ' המתלבש בז"א ועד שם היו מחיצות יסוד דאימא מעכבות את הטפ' מלירד במרוצה ובהגיע שם טרם תרד למקום המגולה מן החזה ולמטה שאין שם מחיצות ותרוץ בכח תיכף למטה עד היסוד בו אז אנו מקדימין לקחת את הטפה ההיא בהגיע' אל החזה וע"י תיקון י"ג מידות של רחמים דויעבור אנו מחלקין
אותה לג' חלקים חלק א' לחיבוק א' והוא מעולה מאד וחלק הב' לצורך זווג ז"א עם לאה מן החזה ולמעלה אשר ז"ס תיקון י"ג מידות של רחמים כמבואר אצלנו שם במקומו וחלק הג' יורד למטה עד פי היסוד דז"א ומשם יוצא וניתן בדעת דיעקב ומשם יורד אל פי היסוד שלו ונותנו אל רחל טפת מ"ד ובביאור ויעבור נת' כ"ז היטב וע"ש:
אחר שתאמר אלקי נצור כו' קודם שתאמר פסוק יהיו לרצון אמור פסוק למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני ותכוין בר"ת למען יחלצון ידידיך אל שם יל"י שהוא שם א' משמו' ע"ב דויסע ויבא ויט ושם זה הוא המעלה ומברר ניצוצין של ז' מלכי אדום כמבואר אצלנו בקבלת שבת בפסוק ה' למבול ישב כו' שגם הוא שם יל"י הנז' וע"ש. ותכוין להעלות כל נצוצות העולים ע"י שם זה הנז' גם תכוין כי ר"ת ידידיך הושיעה ימינך וענני ר"ת יהי"ו ואז תאמר אחריו תיכף פסוק יהיו לרצון אמרי פי כו' ותכוין במלת יהיו שהוא בגי' א"ל. גם תכוין כי ר"ת של לרצון אמרי פי הוא אלף ותכוין בפי' שהוא שם שדי במילואו בגי' תתי"ד ועם שם א"ל במלואו שהוא בגימ' קפ"ה ועם הכולל יהיה הכל גימ' אלף ונמצא הכונה שתכוין תהיה בשני שמות של א"ל שדי במילואם ותכוין כי פסוק זה של יהיו לרצון אמרי פי כו' יש בו עשר תיבות ובכל תיבה מהם יש בה אות י' אחת חוץ מן לרצון אבל בתיבת יהיו
יש בה שני יודין ובזה נשלמו עשרה יודין בפסו' זה כנגד י' תיבותיו אבל היודין אינם אלא בט' תיבו' בלבד ותכוין כי ט' יודין האלו הם ט' יודין שיש בארבע הויות של עסמ"ב ונמצא כי בפסוק זה נרמזים ונכללים ד' הויות אשר כל סודות תפלת י"ח תלויים בהם: אח"כ תפסוע שלשה פסיעות לאחוריך ויהיו פסיע' אצל פסיעה ואל תרחיב רגליך יותר מכדי שיעור פסיע' ממש והכונ' היא כי הנה בתפלת העמידה היית שושבין המזווג חתן וכלה שבעולם האצילות ועתה שהוא עת זיווגם וירידת הטפה אין דרך ארץ לעמוד שם ואתה מתרחק מהם שלשה פסיעות כנגד שלשה עולמות בי"ע: