שמביאה לאדם לידי מעשה, דמהכא משמע דכל הקודם יראתו לחכמתו חכמתו מתקיימת, אלא כלא קשוט, תפארת אתקרי אדם, כגוונא דיליה הוה אדם הראשון דלתתא, דאוקמוהו עליה דהוה ראשון למחשבה ואחרון למעשה, ובגין דא אוקמוהו רבנן, ישראל עלה במחשבה ליבראות, דאתמר עלייהו אדם אתם, אוף הכי תפארת דאיהו יקו"ק, איהו ראשון למחשבה דאיהי חכמה עלאה, ואחרון למעשה דאיהי י' מן אדנ"י, חכמה תתאה, יראת ה', מלכות דיליה: ובגין דא אתמר בה אשה כי תזריע, אתתא אית לה לאקדמא בכל פקודיא, דאתמר בה אשה יראת ה' היא תתהלל, ובגין דא מצא אשה בקדמיתא, מצא טוב, דאתמר ביה טוב ה' לכל: ואי אקדים לה בצלותא, כמה דאוקמוהו אדנ"י שפתי תפתח, מיד ויפק רצון מה', ובגין דא כוונה דאיהי מחשבה, צריך לאקדמה למצוה, ובגין דא שויאו רבנן כוון מחשבתא דצלותא בברכה קדמאה, דהכי אוקמוהו אם לא כוון בברכה ראשונה חוזר לראש, ובגין דא צריך לאקדמא יראה מסטרא דשכינתא, בין באורייתא, בין בפקודיא, אבל מסטרא דקודשא בריך הוא,
צריך לאקדמא אורייתא ליראה בכל פקודיא, דיראה דאורייתא אית, דאתקרי נוקבא תורה שבעל פה: דבגינה אתמר תמן אז ירננו עצי היער, ענה מלאך מן השמים ואמר הן הן מעשה מרכבה, מהאי א"ז תליין ע"ב שמהן דהיינו חסד, דביה צריך לאתקנא כורסיא למאריה, בכנפי מצוה, וישב עליו באמת, עשור אמת מ"ה יו"ד ק"א וא"ו ק"א, מוריד הט"ל לאנהרא לגבי ה"א: דאיהו כליל תלת ברכאן קדמאין דצלותא, ותלת בתראין, ודא עשר ספירות בלי מה, דאינון לקבלייהו תרין שמהן יקו"ק אדנ"י, ותמניא אתוון, דאינון עשרה עשרה הכף בשקל הקדש, ודא כ' מן כתר, עשרה מן:
תיקוני זהר דף ו/ב שכינתא תתאה אדנ"י, מתתא לעילא מן אנ"י עד אי"ן, עשרה מעילא לתתא מעמודא דאמצעיתא דאיהו יקו"ק, ובגין דא כ' כליל לון, ובקץ דפורקנא מדלג על ההרים דא מ"ה, ולית הרים אלא אבהן, דאינון מרכבתיה, אוף הכי מ"קפץ על ה"גבעות אינון אמהן, אקי"ק אדנ"י, בההוא זמנא אז ישיר משה וכו', וכלא אתקשר ואתכליל בח"י ברכאן דצלותא, דכלילן בח"י עלמין, הדא הוא דכתיב (משלי י') וברכות לראש צדיק: ואית כבוד נברא כגוונא דכבוד נאצל, מסטרא דכבוד נברא אמרין ישראל לגבי אדון על כלא אם כעבדים, ומסטרא דכבוד נאצל אתמר בהון אם כבנים, איהו עלת על כלא לית אל"ה עליה, ולא תחותיה, ולא לארבע סטרין, איהו ממלא כל עלמין (עד כאן ההגה"ה שהתחיל מדף ה' ע"א בד"ה ומקבל בה): ואיהו אסחר לכל סטרין, דלא מתפשטין יתיר מגבול דשוי לכל חד, ומדה דשוי לכל חד, וכלהו ברשו דיליה ברשות היחיד: אדנ"י מרכבה ליקו"ק, ובה אתעטף, ואוף הכי יקו"ק אתעטף באקי"ק למברי עלמא, אבל שם
יקו"ק איהו מרכבה למאריה לכתר עלאה, ובגין דא אין קדוש כה', עלת על כלא טמיר וגניז בכתר, ומניה אתפשט נהוריה על יקו"ק, דאיהי י' חכמה, ה' בינה, ו' כליל שית ספירן, ה' מלכות, והאי איהו אתפשטותיה מעילא לתתא, ואוף הכי אתפשט נהוריה על י' מן אדנ"י מתתא לעילא, עד אין סוף, דאתרמיז באדנ"י אי"ן, ובגין דא י' מן יאקדונק"י עשרה עשרה, הכף דא כ' מן כתר, ומאריה דכלא לית ביה ציור דאות ונקודה, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ') ואל מי תדמיוני ואשוה, ואל מי תדמיון א"ל, ומה דמות תערכו לו: איהו צייר בתרין אתוון תרין עלמין, באת י' צייר עלמא דאתי, ובאת ה' עלמא דין, הדא הוא דכתיב (שם כ"ו) כי בי"ה ה' צור עולמים: ומקורין דכל שמהן אינון יו"ד ק"י וי"ו ק"י, יקו"ק, יו"ד ק"א וא"ו ק"א, יקו"ק, כל יו"ד איהי אחזי יקו"ק, כל א' אחזי אקי"ק לעילא, אדנ"י לתתא, הכא שם יקו"ק איהו בכנוייה חד, בגין דמניה אשתכח כנוייה, אבל מסטרא דעשר ספירן דבריאה, לאו שם יקו"ק
וכנוייה חד, הדא הוא דכתיב (שם מ"ג) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וכו', הרי (דאית) ספירות אתקריאו בשם יקו"ק, ובשם אדנ"י, ואינון דאדנ"י אתבריאו: ובגין דא אית שמהן דמיין לחותמא דמלכא, דבהון אשתמודע דיוקנא דמלכא ומטרוניתא ציורא ממש, ואית שמהן דאינון כגוונא דרשימו דציורא דחותמא בשעוה, והכי דחילין מההוא רשימו כאילו הוה מלכא ממש, אבל אדון על כלא לית ליה מכל אלין ציורין כלל, הדא הוא דכתיב ואל מי תדמיון א"ל וכו': ומסטרא דציורין דשעוה, חמא יחזקאל כל אלין מראות דחמא, ובגין דא אתמר בהון ודמות כמראה אדם, ולא מראה אדם ממש, כמראה חשמ"ל ולא חשמ"ל, כמראה אש בית לה סביב, הוא מראה דמות כבוד ה', ולא כבוד ה' ממש, אלא מראה ציור דיליה: פתח ואמר יחזקאל נביאה, קום משינתך לגלאה הכא מראות דאתגליין לך, דכלהו לגבך בארח סתים ובאתגליא, באתגליא ציורין, אבל בסתימו דעיינין דיוקנא דמלכא ומטרוניתא, כל שכן
וכל שכן ההוא דלית ליה דיוקנא, דבגיניה אתמר האי קרא למאן דצייר ביה דיוקנא, (דברים כ"ז) ארור האיש אשר יעשה פסל וכו', ושם בסתר, בסתרו של עולם, ואפילו מכל מה דבר נש יכיל לאסתכלא בעינא, ואפילו מכל דיוקנין דאחזי לנביאי: צורת דיוקנא דכלילא מכמה נהורין, חד וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא, דא אבן ספיר דמות כסא, ואיהו (כמעשה לבנת הספיר) לעילא כגוונא דא א' ותחת רגליו כמעשה לבנת:
תיקוני זהר דף ז/א הספיר, כגוונא דא א' וכלא א', נקודה דא הוא כגון חל"ם לעילא כתר עליון, דרכיב על י"ק דאינון חכמה ובינה כחושבן חל"ם, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר חיר"ק, ודא מלכות, והארץ הדום רגלי, איהו תחות ו"ה, דאיהו חושבון חר"ק, והכי סליק א' יקו"ק יו"י: ועוד רקיע דא עמודא דאמצעיתא, דכליל שם יקו"ק, ואיהו כליל שית ספירן באמצעיתא, דעליה אתמר נטוי על ראשיהם מלמעלה, דעליה אתמר נוטה שמים כיריעה, כגוונא דא א' באמצע א', נוטה שמים לבדי, מאן נטה ליה, עלת על כלא לבדו, יחידא בלא תניינא למעזר ליה: תניינא, ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה דא איהו יוד הא ואו ה"א כליל תשע נקודין, ועשיראה שכינתא כלילא מכלהו, וכלא א', דלית אדם בלא א', וכלא איהו עמודא דאמצעיתא, איהו יקו"ק דכליל א', ואיהו שמא מפרש דכליל א' לאחזאה דאם רץ לבך שוב לאחור (נ"א לאחד): תליתאה, כמראה אש בית לה סביב, ודא שכינתא, דהכי אוקמוהו רבנן, דנשמתין דומין קדם
שכינתא כנרות לפני האבוקה, ובגין דא כמראה אש בית לה, ואיהי בי שכינתא (בי כנישתא) דלעילא, א"ש נג"ה, כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים, ואיהי אש בית לה מסטרא דגבורה, דאיהי ב', יומא תניינא דאתברי ביה גיהנם, א' יומא קדמאה דאתברי ביה גן עדן, ודא חסד, עמודא דאמצעיתא כמראה אדם כליל תרוייהו, וא"ו לימינא אח"ד, ל"ב לשמאלא יו"ד ה"א ה"א (ל"ב לשמאלא י"ק יו"ד ה"א ה"א): ממראה מתניו ולמעלה, וממראה מתניו ולמטה, אינון תרין שוקין, תרין נביאי קשוט, ואינון רביעאה וחמשאה לחסד, דמתמן בנינא דעלמא, הדא הוא דכתיב (תהלים פ"ט) עולם חסד יבנה, ה' עלאה אתפשטת עד הוד, חמשין תרעין, ובגין דא קא רמיז עלה, ראיתי כמראה אש בית לה, ובה שית מראות: שביעאה, כמראה הקשת, הקשת דא צדיק יסוד עלמא, כמראה דילה לתתא מטטרו"ן, דא חזא יחזקאל, דאיהו כליל כל מראות: חיזו תמינאה, כן מראה הנגה סביב, דא שכינתא תתאה, דאתמר בה נקבה תסובב גבר, ובגין
דא כן מראה הנגה סביב, אש נגה: תשיעאה, הוא מראה דמות כבוד ה', חכמה עלאה, דמות דילה חזא יחזקאל לתתא, ולא חכמה: וכד מטא לדמות כתר דאיהו דרגא עשיראה, חזי מה כתיב ביה, ואראה ואפול על פני, דלא יכיל למסבל, ואם מראות דלתתא הכי, כל שכן וכל שכן מראות עלאין דספירות דבריאה, כל שכן וכל שכן מראות דאצילות: וברזא דאת א' תשכח חל"ם חיר"ק שור"ק כגוונא דא חלם ואיהו גלגל דאתהפך לשית סטרין לעילא ולתתא ולארבע סטרין, אתהפך לימינא וסהיד על עלת כלא דלית אל"ה אחרא לימינא דעלמא, אתהפך לשמאלא וסהיד עליה, והכי לכל סטרא סהיד על יחודיה, דלית אל"ה אחרא עילא ותתא ולארבע סטרין, האי איהו דאוקמוהו מארי מתניתין כדי שתמליכהו על השמים ועל הארץ ועל ארבע רוחות העולם: ו' כליל תלת נקודין, עילא ותתא ואמצעיתא, דסהדין, ותלת סהדין תחותייהו לתתא, על עלת על כלא דאיהו ראשון ואחרון ומבלעדיו אין אלקי"ם, דאיהו כליל שית נקודין כחושבן ו',
דסהדין על עלת על כלא, דלית אל"ה אחרא לשית סטרין אלא הוא, הא תשע נקודין דכלילן באת ו' מן א', ואת א' ביה אשתלימו לעשר, וביה כלהו אזלין לאתר חד, הא הכא רזא דבניינא דיחזקאל: תיקוני זהר דף ז/ב ברזא דנקודין. ועוד רזא נקודי צריך לאחזרא עלייהו, פתח בחושבן אותיותיו איהו יו"ד, וכתיב פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון, ואוקמוהו אל תקרי ידך אלא יודי"ך, ואינון ה' מן יאקדונק"י, ובאן אתר מתפתחין (ס"א מפתחין) ברקיעא דאיהו פתח, ואיהו מפתח כליל אקדונ"ק שית אתוון באמצע ה', ותרין יודין עם רקיע דאיהו ו' סליק לחושבן יהוה: קמ"ץ רקיע וניצוץ, אינון י"ו, איהו קומץ כל נקודין, דאינון שית סרי כחושבן שית סרי אנפין דחיוון, ובגין דא איהו קומץ כל נקודין, צרי איהו חושבן ו' ו', ותחות צדיק תרין נצוצין דאינון י' י', את שני המאורות הגדולים, ואינון ו' ו' י' י' סלקין ל"ב, ואינון ל"ב נתיבות פליאות חכמה, ונקודה תחות ר' מן צר"י דאיהי י' עשר ספירות, הרי
מ"ב, ובגין דא צר"י, ביה צייר עלמין, וייצר תמן צר"י, ביה צייר אדם, הרי רזא דנקוד צרי מ"ב, ותלת אתוון הרי מ"ה, כחושבן אדם: שב"א אוף הכי את המאור הגדול לממשלת היום, ואת המאור הקטן וגומר, וביה רזא מ"ב, וביה רזא דאדם, כגוונא דא, חושבן שב"א ו', ותלת ניצוצות ורקיע י' י' י'ו' דחושבנהון ל"ו, הרי מ"ב, ותלת אתוון שבא הרי מ"ה, ורזא דמלה ואמרו לי מה שמו מ"ה אומר אליהם, ונקוד שב"א נקוד בשם יקו"ק באורייתא: סגל ח"י חושבניה, ואיהו ו' וו' מן ו'יסע ו'יבא ו'יט, ותלת נקודין י' י'' איהו ח"ם, וארבע אתוון מן סגו"ל ואיהו חמ"ד, ותיבה הא אינון חמ"ה, פני משה כפני חמה: חלם חסר ו' חושבניה י"ה, ותלת ניצוצות י' י' י' הא אינון מ"ה, שמא מפרש יו"ד ק"א וא"ו ק"א, ועם תלת אתוון ותיבה הא איהו מ"ט, כחושבן מ"ט אתוון שמע ישראל וכו', ברוך שם כבוד וכו', ואוקמוהו רבנן דמתניתין, חמשים שערי בינה נבראו בעולם ונתנו למשה,
חוץ מאחד, שנאמר ותחסרהו מעט מאלקי"ם, ולתתא במלאכים אינון מ"ט פנים טהור מן מטטרו"ן, דאיהו חל"ם במלאכים: חיר"ק עם חושבן אתוון איהו א"ם, חירק חושבניה ו"ה, ותלת נצוצות י' י' י' תלתין, הא איהו א"ם: שורק איהו חושבן אתווי ו', וחמש ניצוצות חמשין, הא נ"ו, תלת אתוון ותיבה הא אינון ס', סוד ה' ליראיו, וביה רנו ליעקב שמחה נוטריקון שר"ק: דכל נקודי מחכמה עלאה מתפשטאן, תשעה עד מלכות, וטעמי מכתר עד מלכות, ושור"ק צדיק יסוד עלמא, ביה סוד שורק תניינא בתוספות ו' מ"ב: ועוד קמ"ץ, אוקמוהו מארי דקדוק דאיהו תנועה גדולה, בגין דאיהו קדמאה דכלהו נקודין דספיראן, אף על גב דכלהו שמהן קדישין אתעבידו דא כסא לדא, כגון ברא דצריך למפלח לאבוי ולאמיה, ולמעבד לגרמיה לגבייהו כעבד, ושמש, וכרסיא, ומצב תחותייהו, הכי אינון ספירן דא לדא, ובגין דא אית נקודה מלכא, ואית נקודה עבדא לגביה, כגון שב"א דאיהו עבד לקמ"ץ, ורץ בשליחותיה ומזנב אחריו, אבל באתריה מלכא איהו:
ורזא דקמ"ץ, חושבן ק"מץ י"ד, ותלת ניצוצי ורקיעי נ', מ' דאיהו מלך, אינון רמיזין ארבע יודי"ן מן יו"ד ק"י וא"ו ק"י יו"ד ק"א וא"ו ק"א (נ"א ארבע יודי"ן מן יו"ד ה"י וי"ו ה"י), ולאו למגנא אתמר ביה מלך, דאיהו מלך גדול על כל מלכין: פת"ח איהו מ"ב, חושבן פת"ח איהו כ', וניצוץ ותרין רקיעי וו"י, הא מ"ב, כ"י ב"י חשק ואפלטהו, פתחו לי שערי צדק אבא בם וכו', ב"ם ארבעים ותרין, כי בי חשק ואפלטהו, חש"ק חיר"ק שב"א קמ"ץ מן א"בגי ת"ץ, קמ"ץ קומץ:
תיקוני זהר דף ח/א סתים באת יו"ד, פת"ח אתפתח ביה בחמש אצבען דאינון ה', וכמה רזין בנקודי, והאי (צ"ל איהו) אבא בם אודה י"ק, ופת"ח עליה אתמר פתחו לי וכו', זה השער לה': מלאכין אית דמשמשין לאלין נקודין, ואינון אתוון, דאינון כסוסוון לנקודי, וטעמי מנהיגי לון, ואינון תנועות לגבייהו, כגון על פי ה' יחנו, ועל פי ה' יסעו, ואינון נקודין לגבי טעמי, כעאנא בתר רעיין דאנהיגין לון לכל סטרא, לסלקא ולנחתא עילא ותתא, ולאנהגא לון לכל סטרא לימינא ושמאלא לקמא ולאחורא: וטעמי אינון נשמתין ונקודין רוחין, ואתוון נפשין, אלין מתנהגין בתר אלין, ואלין בתר אלין אתוון מתנהגי בתר נקודי, ונקודי בתר טעמי, כי גבוה מעל גבוה שומר, ועוד אתוון אינון אש, נקודי רוח, אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו, ואינון כמבועי מיא, דאתמר עלייהו המשלח מעינים בנחלים, ישקו כל חיתו שדי וגומר, אלין אתוון: ואית דשוי לון לאתוון, מים אש רוח ועפר ארבע רגלין דכורסיא, נקודי אדם לשבת על
הכסא, (נ"א מסטרא דאימא ההי"ן לעילא, מסטרא דברתא ההי"ן לתתא), מסטרא דאבא יודי"ן לעילא, מסטרא דברתא יודי"ן לתתא, מסטרא דבן ווי"ן לעילא, כגוונא דא וו"י, מסטרא דאבא ווי"ן לתתא, כגוונא דא יו"ו, ההי"ן דאימא כגוונא דא הה"ו הה"י, ההי"ן דברתא כגוונא דא יה"ה וה"ה, והכי בכל הוי"ה והוי"ה: ועוד מאן דאוליף אלין הויי"ן, צריך לאולפא לון למבני בהון בנינא לקודשא בריך הוא, דאתמר ביה וירפא את מזבח ה' ההרוס, ורזא דמלה דיכלין למהרס באתווי דשמיה, הדא הוא דכתיב (שמות י"ט) פן יהרסו אל ה', ובגין דא דיהרסו לון בחובייהו, צריך למבני לון בצלותהון: דאת י' איהי אבן יסודא דבנינא, ה' מן יי"ק, מן יי"ו, מן וה', בהון אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלקי"ך, דא ה', ו' דא קורה, ועמודא, לסמוך עלה בית, ובגין דא חבורא דתלת אתוון בי"ת, ב' בנינא, י' יסוד בנינא, ת' תפארת, ואינון ב' מלכות, י' יסוד ספירה תשיעאה, דאיהו סומך גאולה לתפלה, וביה סומך ה' לכל הנופלים, ת' תפארת, דאתמר ביה
כתפארת אדם לשבת בית, וביה כל הזוקף זוקף בשם, אבל לגבי יסוד כל הכורע כורע בברוך, הדא הוא דכתיב ברכות לראש צדיק: ואיהו ערוב, דישפיל ביה הקורה אם היא למעלה מעשרים, דאיהי יו"ד, דלעילא מכ', דאיהו כ' כתר, איהו עלת העלות על כלא, דלית עינא שליט עליה, ובגין דא מבוי דאיהי שכינתא תתאה דאיהי י' זעירא, עשרה טפחים שעורה, ביה צריך להשפיל הקורה דאיהו ו', אבל לגבי סכה דאיהי אימא, דשיעור דילה יו"ד דאיהו כ' כתר, לעילא מכתר לית אדם דמרכבה דר ביה גו (נ"א גג) סכה, דלית עינא שליט עליה: ומקור דאלין הויי"ן כחושבן חסד, דבהון צריך למבני בנינא דא דאינון מחסד, דמקור דהווייתי"ה איהו יו"ד ק"י וי"ו ק"י, דסלקי לע"ב הוויי"ן כחושבן חסד, כלהו אבן וקורה ובנינא דאתבני בתרוייהו, ואלין אינון ע"ב הוויי"ן דנפקין מן יו"ד ק"י וי"ו ק"י(נ"א וא"ו ועוקר):
תיקוני זהר דף ח/ב יקו"ק י"ו קקי קקו קוק יקק יוק יוק וקי קוי קקו קקי קיק וקק ויק ויק קוי וקי ווק ווי ויו קוי קיו קוק יוק ויק ווי ווק וקו יוו יקו יקו ויק יוק ייו ייק יקי ויי וקי וקי קיו יקו ייק ייו יוי קיו קוי קוי יקי קיי קקיי קיק יקק ייק ייק קוק וקק ווק ווק וקו קוו קקו קקו ויו יוו ייו ייו יוי ויי ווי ווי: ואלה מצאתי בספר אחר: יקי קוי וקי ויק ייק קיי יקי קוק וקו קיק קיי וקק קוו יקק קקו ווק קקי יקו קוק קיו יקק קקו קוי יקו קיו ויק קוי קוי וקי יקק וקק יוו יקק קקי קיק יקי קקו קקו קיו קיק קיק ויק קוק קיו ויק קקק ויי וקק קוי קוק קיק יוק יקו קקו קיו קיק קיק יקק וקק יוו יקק קקו יוק קקו יקו קקו יקו קיו ויק יקק קקי וקיק קיקו יקקו קקיו ויקק קקוי יוקק קויק וקקי קיוק: (נ"א בשם בן ע"ב וכתוב בחסרונות של כתיבת זקני הרב). יהי הוה והו היה יהו היי והה הוו יהה היו ייה ההו ווה ההי ויה יהו היו ויה הוי הוי הוי והי היו יוה והי יוה יהו
היו הוה יהו הוי והי היו והה הוי והי היו יהו ההו והי היו יהו הוי היו יהו הוי והי יהה והה יוו יהה ההי היה יהו ההו היו היה היה ויה הוה היו ויה ההה ויי והה הוי הוה היה יוה יהוה הוהי והיה היה יההו ההיו ויהה ההוי יוהה הויה וההי היוה יהו ההו היו היה היה יהה והה יוו יהה ההו יוה ההו יהו ההי היו ויה: שם יקו"ק, י' דיליה ברישא דחרבא, דלית מאן דנצח ודאי למארי חרבא דא, ובה נצח לכל סטרין אחרנין, ולית חד קיימא קמה, גופא דהאי חרבא ו', זכאה איהו מאן דידע לאניף ליה בידיה לכל סטרא, עילא ותתא וארבע סטרין בשית ספירן, תרין פיפיות דחתיך בהון עילא ותתא מתרין סטרין אינון ה"ה, ונקודה אלהי"ם, והיינו נרתק דיליה, ובגין דא בינה נקודה אלהי"ם, כגוונא דא יהוה כמה דאתמר: והאי איהו דאוקמוהו מארי מתניתין, כל הקורא קריאת שמע, כאלו אוחז חרב פיפיות בידו, והא אוקמוהו על מטתו, להגן מן המזיקין, אבל בקריאת שמע דצלותא, אדון המזיקין קשור,
לית ליה רשו למברח, וזכאה איהו מאן דשחיט ליה בההוא זמנא, לקיים (בא להורגך) השכם להרגו בצלותא, דאתמר בה וישכם אברהם בבקר, כל שכן מאן דלא חשש ליקריה לשחטא יצריה ושנאיה, דלית שנאיה לחוד אלא שנאיה דקודשא בריך הוא, דבכל יומא תבע חובין דבנוי לשחטא לון: