תיקוני זהר — קטע 31

אספקלרייאה דלא נהרא, ונביאיא מסטרא דיקו"ק אינון מאספקלרייאה דנהרא, ונביאיא מסטרא דאדנ"י אינון מאספקלרייאה דלא נהרא, דאלין מתנבאין רחמי, ואלין מתנבאין דינא, דנבואה איהי שקילא לאורייתא דבכתב ולאורייתא דבעל פה: ובההוא זמנא דמתפתחין היכלין דנבואה, כמה מארי דעתידות יתערון בעלמא, הדא הוא דכתיב (יואל ב') ונבאו בניכם ובנותיכם וכו', וכמה מארי דאותות, ומארי דעתידות, ממה דהוו ועתידין למהוי, ממה דהוו מסטרא דמחשבה דאתמר בה ישראל עלה במחשבה, ומה דעתיד למהוי מסטרא דאימא עלאה, ורזא דמלה מה שהיה כבר הוא, ואשר להיות כבר היה: וכמה מארי דעיינין דאינון חוזים ונביאיא יתערון בעלמא דאינון עיני ה', וכמה מארי דאודנין דתמן שמיעה דאתמר בהון ואשמע את קול כנפיהם, ומארי דאנפין דאתמר בהון וארבעה פנים וגומר, ומארי דקלין, ומארי דדבורין, ומארי דרוחא דקודשא, ומארי דידין דאתמר בהון וידי אדם וגומר, ומארי דקומה, ומארי דאות, ומארי דרגלין דאתמר בהון

והחיות רצוא ושוב, בההוא זמנא ויבדל אלקי"ם בין האור ובין החשך, אלין אינון נביאי דשקרא, דאתמר בהון ויעשו גם הם חרטומי מצרים וגומר, דאפריש לון קודשא בריך הוא מנביאי קשוט: ויאמר אלקי"ם יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, הכא רזא לאתעסקא באורייתא דבעל פה, ולאפרשא בין אסור והתר, דאינון מיין מתיקן, ומיין מרירן מסטרא דשמאלא, ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם, ומסטרא דימינא וימתקו המים, ואינון כגוונא דדם טהור ודם נדה דצריך לאפרשא בינייהו, בגין דההוא זוהמא דהטיל נחש בחוה גרים לערבא מיין דדכיו עם מיין דמסאבו, ובגין דא תקינו תקנה דא לחובא לאפרשא בינייהו, וההוא דאפריש בינייהו דא רקיע דעל ראשי חיוון, דאתמר ביה ודמות על ראשי החיה רקיע דא מטטרו"ן: ויעש אלקי"ם את הרקיע ויבדל וכו', הכא לית מיא מסטרא דמסאבו, אלא מיין מסטרא דשמאלא הוו בעאן לאתגברא, ומיין מסטרא דימינא הוו בעאן לאסתלקא עלייהו, עד דאלין אמרין אנן

בעינן למהוי קדם מלכא, ואלין אמרין אנן בעינן למהוי קדם מלכא, עד דאתא עמודא דאמצעיתא ואעיל שלם בינייהו, וקשיר לון ואתעביד שקל (נ"א שלום) בינייהו, ודא מחלוקת לשם שמים, כגון לאה ורחל, דדא בעא לאתחברא בבעלה, ודא בעא לאתחברא בבעלה, ונטיל לון יעקב וקשיר לון ביה:

תיקוני זהר דף פ/ב לתרוייהו, בגין דהוה קא מחשבת לאה בלבה אם יעקב נטיל לאחתי נטיל לי עשו חייבא, והכי קא חשיבת רחל כגוונא דא, בגין דא קודשא בריך הוא יהיב לון ליעקב תרוייהו, ושזיב לון מההוא חייבא, ואתחברו בצדיקא: אמר רבי אלעזר אבא, יומא חדא הוינן בבי מדרשא, ושאלו חבריא מאי ניהו דאמר רבי עקיבא לתלמידוי כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שמא תסכנו עצמכם, שנאמר (תהלים ק"א) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני: אדהכי הא סבא דסבין עתיקא דעתיקין קא נחית, ואמר לון, רבנן במאי עסקיתו, אמרו ליה ודאי בהאי דאמר רבי עקיבא לתלמידוי כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, ואמר לון ודאי רזא עלאה אית הכא, והא אוקמוה במתיבתא עלאה, ובגין דלא תטעון נחיתנא לכון, בגין דיתגלי רזא דא בינייכו דאיהו רזא עלאה טמירא מבני נשא (נ"א דרא): בודאי אבני שיש טהור אינון י' י', דמנהון מיין דכיין נפקין, ואינון רמיזין באת א'

רישא וסופא י' י', ו' דאיהו נטוי בינייהו איהו עץ חיים, מאן דאכל מניה וחי לעולם, ואלין תרין יודי"ן אינון רמיזין בוייצר, ואינון תרין יצירות יצירה דעלאין ויצירה דתתאין, ואינון חכמה בראש וחכמה בסוף, תעלומות חכמה, ודאי אינון תעלומות מחכמה עלאה (דאיהו) דתחות כתר עלאה. (נ"א קם סבא דסבין עתיקא דעתיקין, ואמר רבי רבי מאי ניהו דאמר רבי עקיבא לתלמידוי כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שמא תסכנו בעצמיכם, הדא הוא דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, הא כתיב יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, ועוד מים עליונים ומים תחתונים אית תמן, למה אמר אל תאמרו מים מים, אמר ליה בוצינא קדישא, סבא דסבין לך יאות לגלאה רזא דא, דלית חבריא יכלין לקיימא לה על בורייה, אמר ליה סבא דסבין, רבי רבי בוצינא קדישא, בודאי אבני שיש טהור אינון י' י', דאינון חד יו"ד עלאה מן א', ותניינא יו"ד תתאה מינה, והכא לית

טומאה אלא אבני שיש טהור, ולית הפרשה בין מים למים, דכולא יחודא חדא, דאלין אינון מסטרא דאילנא דחיי דאיהו ו' באמצעיתא דא', דאתמר ביה ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם, אבל אילנא דעץ הדעת לתתא): ואינון לקבל תרין עיינין, דבהון תרין דמעין נחתין בימא רבא ואמאי נחתו, בגין דאורייתא מתרין לוחין אלין הוה משה נחית לון לישראל, ולא זכו ואתברו ונפלו, ודא גרים אבודא דבית ראשון ובית שני, ואמאי נפלו, בגין דפרח ו' מינייהו דאיהו ו' מן וייצר: ויהיב לון אחרנין מסטרא דעץ הדעת טוב ורע, דמתמן אתייהיבת אורייתא באסור והתר, מימינא חיי ומשמאלא מיתה, ובגין דא אמר רבי עקיבא לתלמידוי כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, ולא תהוון שקילין אבני שיש טהור לאבנים אחרנין, דאינון חיי ומיתה, דתמן לב חכם לימינו דבר נש, ולב כסיל לשמאלו, ולא עוד אלא אתם תסכנו עצמכם, בגין דאלין אבנין דעץ הדעת טוב ורע אינון בפרודא, ואלין אבני שיש טהור אינון ביחודא

בלא פרודא כלל, ואם תאמרו דהא אסתליק עץ החיים מנייהו ונפלו ואית פרודא בינייהו, דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, דהא לית תמן פרודא לעילא, ואלין דאתברו מאינון (מאנין) הוו, אתו לנשקא ליה פרח ואסתלק מנייהו: תיקוני זהר דף פא/א אמר רבי יצחק כל אינון מתים דארעא דישראל, יחיון ויקומון בקדמיתא לעידן דיחי קודשא בריך הוא מתיא, בגין דקודשא בריך הוא יתער עלייהו, הדא הוא דכתיב (ישעיה כ"ו) יחיו מתיך נבלתי יקומון, יחיו מתיך אלין אינון דארעא דישראל, נבלתי יקומון אלין אינון דבארעא נוכראה, דלא כתיב בהו תחיה אלא קימה, דהא רוחא דחיי לא תשרי עלייהו אלא בארעא דישראל, ובגין כך כתיב בהו יחיו נבלתי יקומון, אלין דלבר יתברי גופא דלהון ויקומון גופא בלא רוחא, ולבתר יתגלגלון מתחות עפרא עד דמטו לארעא דישראל, ותמן יקבלון נשמתא ולא ברשו אחרא, בגין דיתקיימון בעלמא כדקא חזי: אמר רבי אלעזר, תא חזי, בשעתא דזמין קודשא בריך הוא לאחיא מיתיא, כל אינון נשמתין

דיתערון, כולהון יקומון בהאי דיוקנא ממש דהוו בהאי עלמא, ונחית לון קודשא בריך הוא וקרא לון בשמהן, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ') לכלם בשם יקרא, וכל נשמתא תיעול לדוכתהא, ויקומון בקיומא בעלמא כדקא חזי, וכדין יהא עלמא שלים, ועל ההוא זימנא כתיב (שם כ"ה) וחרפת עמו יסיר דא יצר הרע, דאחשיך אפי דבר נש ושליט ביה: אמר רבי חזקיה, אי תימא דכל גופין דעלמא יקומון ויתערון מעפרא, אינון גופין דאתנטעו בנשמתא חדא מה תהא מנייהו, אמר רבי יוסי אינון גופין דלא זכו ולא אצלחו הרי אינון כלא הוו, כמה דהוו עץ יבש בהאי עלמא, הכי נמי בההוא זמנא, וגופא בתראה יקום, ההוא דאתנטע ואצלח ונטע שרשוי כדקא יאות, ועל ההוא גופא בתראה כתיב (תהלים א') והיה כעץ שתול על פלגי מים, דעבד אבין ונטע שרשין ואצלח כדקא יאות, ועל ההוא גופא קדמאה כתיב (ירמיה י"ז) והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב, כי יבא טוב דא תחיית המתים:

ואתנהיר ההוא נהורא דזמין לאנהרא לצדיקיא, דהוה קמיה גניז מיומא דאתברי עלמא, הדא הוא דכתיב וירא אלקי"ם את האור כי טוב, ביה זמין קודשא בריך הוא לאחיא מיתיא, הדא הוא דכתיב (מלאכי ג') וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא, וכדין יתגבר טוב בעלמא, וההוא דאתקרי רע יתעבר מעלמא, וכדין אינון גופין קדמאין ליהוו כלא הוו: אמר רבי יצחק זמין קודשא בריך הוא לארקא על אינון גופין רוחין (אי זכו בהו), אי זכו בהו יקומו לעלמא כדקא יאות, ואם לאו יהון קטמא תחות רגליהון דצדיקיא, הדא הוא דכתיב (דניאל י"ב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו וגומר: אמר רבי אלעזר והאי מאן דאסתלק מעלמא עד לא מטון יומוי לעשרין שנין, מאן אתר אתענש, בגין (דהוי מתליסר שנין ולעילא) דהא מתליסר ולתתא לאו בר ענשא הוא אלא בחטאה דאבוי, אבל מתליסר ולעילא מהו, אמר ליה קודשא בריך הוא חס עליה דלימות זכאה, ויהיב ליה אגר טב בההוא עלמא, ולא ימות חייב דיתענש בההוא עלמא, והא אוקמוה:

אמר ליה אי חייבא הוא ולא מטון יומוי לעשרין שנין מהו, כיון דאסתלק מעלמא במאי הוא עונשיה, אמר ליה בדא אתקיים ויש נספה בלא משפט, דכד ענשא נחית לעלמא איהו דאערע בההוא מחבלא אתענש, דלא אשגחו עליה מלעילא, ועליה כתיב (משלי ה') עונותיו ילכדונו את הרשע, את לאסגאה מאן דלא מטון יומוי לאתענשא, עונותיו ילכדונו ולא בי דינא דלעילא, ובחבלי חטאתו יתמך ולא בי דינא דלתתא: תקונא חד וארבעין: בראשית תמן תשר"י, ודא דרועא תניינא יום תניינא, יש"ת חשך סתרו:

תיקוני זהר דף פא/ב אשתאר ר' איהי רא"ש השנה ותמן הבדלה בין טוב לרע, ובראש השנה מלכא איהו דין, וכל ספירן אתקריאו דינין ומשפטין מסטריה, וכל צבא השמים קיימין עליה מימיניה ומשמאליה, אלין מיימינין לכף זכות, ואלין משמאילין לכף חובה, וכד ישראל יתערון בשופרות, וסלקין תמן לשכינתא דאיהי תרועת מלך בעשרה שופרות, בגין דאיהי לא סלקא פחות מעשרה, בההוא זמנא ויהי מבדיל בין מים למים, אפריש קודשא בריך הוא בין אלין דמיימינים לכף זכות, ובין אלין דמשמאילים לכף חובה, ואתמר הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע: ועל האי תשרי אתמר בתשרי נברא העולם, ותמן (שבת תניינא מאלין שבע שבתות), (נ"א ותמן בת שית בת מאלין שית), וחמשא רקיעין, ושתיתאה שמים, אינון לקבל שית יומי בראשית, ובכלהו אמר טוב, בר מיומא תניינא, בגין דלית בתשרי א' לאשלמא בראשית, בגין דאסתלק בחובה דאדם, ובגין דא צפון איהו פגים, ובגין דא מצפון תפתח הרעה, עד דאשתלים, וכמה

דאברהם דאיהו ימינא יומא קדמאה ביה כלילן ותליין מאתן וארבעין ותמניא פקודין דעשה, הכי נמי מיצחק דאיהו כגוונא דיומא תניינא תליין בה שס"ה מצות לא תעשה, יומא תליתאה ביה כליל כלא, מניה תליין פקודין דעשה ולא תעשה, כענבין באתכלא: תקונא ארבעין ותרין: בראשית תמן איש, דאתמר ביה ויעקב איש תם, ודא יומא תליתאה, דהא תלת אומנין הוו עד הכא, יומא קדמאה ויומא תניינא ויומא תליתאה, כל חד אפיק אומנותיה, יומא קדמאה אמר ליה ההוא אמון מופלא ומכוסה דאיהו אי"ן, כליל תלת ספירן א' כתר י' חכמה ן' בינה, וה' אתוון מנצפ"ך מעלמא דאתי אינון לקבל ה' עלאה: אמר לכל אחד מתלת יומין דיפיק אומנותיה אמר ליומא קדמאה יהי אור מיד אפיק אומנותיה ועביד ליה, הדא הוא דכתיב ויהי אור, והא אוקמוהו דלית הויה אלא על ידי עשיה, א' מן אי"ן דהוה פרח באויר אפיק אור, י' אפיק רקיע, ן' מן אין אפיק יבשה, הדא הוא דכתיב ויאמר אלקי"ם יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה, ויאמר אלקי"ם יקוו

המים, הכא כמה פקודין, פקודא דיחודא ופקודא דפריה ורביה, פקודא דיחודא דאיהו יקוו המים, מתכנשין יחודא דכל ספירא וספירא לאתר חד דאיהו כנישו דכלא, אל מקום אחד, דאיהו מקוה ישראל ה': יומא תליתאה שמע ישראל ה' אלקינ"ו ה' אחד, ואיהו יקו"ק מקום אתקרי, והא אוקמוה מארי מתניתין, דקודשא בריך הוא אתקרי מקומו של עולם ואין העולם מקומו, כגוונא דא י' עשר זמנין איהו ק' מן מקום, ה"ה חמש זמנין כל חד וחד סלקן כ"ה כ"ה, כחושבן אתוון דיחודא תרין זמנין דמייחדין שמע ישראל דאינון שית תיבין, דבהון כ"ה כ"ה אתוון, אם כן מאי ק', מאה ברכאן דחייב בר נש לברכא לקודשא בריך הוא בכל יומא, אשתאר ו', שית זמנין שית סלקין תלתין ושית, כחושבן גדפין דשרפים דאתמר בהון שרפים עומדים ממעל ל"ו, ואלין גדפין תליין מן ו' דאיהו שית תיבין דיחודא, ובה סלקין ארבעין ותרין אתוון, דבהון אתבריאו שמיא וארעא, תשכח:

תיקוני זהר דף פב/א מקו"ם דסליק יקו"ק בחושבנא כגוונא דא, י' ק', ה"ה כ"ה כ"ה, ו' ל"ו, סליק כלא קפ"ו כחושבן מקו"ם, וביה פק"ו פליליה, וביה קפ"ו תהומי בלבא דימא, בהאי שמא דאיהו יקו"ק צריך לאתכנשא דרגין דיחודא, ולאכללא ביה עשר ספירן כגוונא דא, יו"ד ק"א וא"ו ק"א, דאינון עשר ספירות בלימה, יקו"ק מקום ליו"ד ק"א וא"ו ק"א דאיהו סתים ונעלם, ובגין דא אתקרי עולם עלם, דצריך לאעלמא ליה מכולי עלמא, דאיהו עלם, ושכינתא נעלמה, הדא הוא דכתיב (איוב כ"ה) ונעלמה מעיני כל חי: לאו ספירה דלית תמן יקו"ק יו"ד ק"א וא"ו ק"א, והכי צריך לאתכנשא כלא ביה בכל אתר, דכל שמהן אינון כנויין ליה, ושכינתיה איהי יקו"ק איהי כלילא מארבע אתוון, ולא אתקרי איהו מקום אלא בה, מקום אחד ודאי, איהו לא אתקרי אדם (נ"א אחד) אלא בה, כגוונא דאדם דלתתא דברא בדיוקניה, דאתמר ביה זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם אדם:

ועוד כי אחד קראתיו, כגוונא דעשר ספירות, דאינון א' כתר עלאה, ח' תמניא ספירן מחכמה עד צדיק, ד' מלכותא קדישא, עלה אתמר למען יאריך ימים על ממלכתו, ואם חס ושלום פחית בר נש מעשר ליחדא בה, אסתלק קוצא מן ד' מן אחד ואשתארת יבשה, ורזא דמלה יקוו המים מתחת השמים, דאיהי תחת השמים, דאיהו קודשא בריך הוא, דאתמר ביה ואתה תשמע השמים, דנוקבא איהי תחות בעלה: והכי כל מאן דפגים אות ברית, בהאי טפה דאיהי יחודא, וזריק לה באתר אחרא, גרים לה למהוי יבשה מסטריה, דאסתלק נביעו ויחודא מינה, ואשתארת איהי יבשה, ודא גרים חרבן עלמא, ומיד אתמר ונהר יחרב ויבש, דאיהו נהר דנפיק מעדן, דאשקי ליה לגן דאיהי אורייתא שבעל פה, דאיהי מתשקיא מאורייתא דבכתב, דכלילא ג"ן סדרים דאורייתא: תקונא ארבעין ותלת: בראשית תמן את"ר יב"ש, ודא איהו ונהר יחרב ויבש, בההוא זמנא דאיהו יבש ואיהי יבשה, צווחין בנין לתתא ביחודא ואמרין שמע ישראל, ואין קול ואין עונה, הדא הוא דכתיב

(משלי א') אז יקראונני ולא אענה: והכי מאן דגרים דאסתלק קבלה וחכמתא מאורייתא דבעל פה ומאורייתא דבכתב, וגרים דלא ישתדלון בהון, ואמרין דלא אית אלא פשט באורייתא ובתלמודא, בודאי כאלו הוא יסלק נביעו מההוא נהר ומההוא גן, ווי ליה טב ליה דלא אתברי בעלמא ולא יוליף ההיא אורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה, דאתחשב ליה כאלו אחזר עלמא לתהו ובהו, וגרים עניותא בעלמא ואורך גלותא: ויאמר אלקי"ם תדשא הארץ דשא וכו', אמר רבי אלעזר אבא והא קרא ליה יבשה, מאן תדשא הארץ, אמר ליה ברי הכי אוליף תיובתא לכל בני עלמא, דאם בר נש יחזור בתיובתא נחית לה נביעו דאסתלק, ומה דהוה יבשה קרא לה ארץ, ונהר דהוה חרב ויבש קרא ליה מקוה המים וימים, הדא הוא דכתיב ויקרא אלקי"ם ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים, בההוא זמנא דאתקרי ארץ מה כתיב ביה ויאמר אלקי"ם תדשא הארץ, לאפקא זרעין ואיבין דאינון נשמתין:

תיקוני זהר דף פב/ב כל חד לזנייהו, אלין נשמתין דאתגזרו מכורסי יקריה, ואלין רוחין דאתגזרו ממלאכים, ואלין נפשין דאתגזרו מאופנים, כל חד אפיק לזנייהו לכל חד כדקא יאות, עץ פרי דא תלמיד חכם, עושה פרי דא בת זוגיה, לכל חד כדקא יאות, (כל חד אפיק לזנוי): ועוד עץ פרי דא עמודא דאמצעיתא, עושה פרי דא צדיק, אשר זרעו בו על הארץ דא שכינתא, דכל זרעין אתכלילן בה, והכא פקודא דפריה ורביה למעבד אבין וזרעין, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"ה) לא תהו בראה לשבת יצרה, ומאן דאתבטל מפריה ורביה, כאלו אחזר לההיא ארץ יבשה, ומנע ברכאן מינה, כל חד לפום דרגיה, מאן דפגים לתתא פגים לעילא, לאתר דאתגזר נשמתיה: תקונא ארבעין וארבע: בראשית, תמן תר"י תמן א"ש, ועלייהו אתמר ויאמר אלקי"ם יהי מארת ברקיע השמים, מארת כתיב חסר ו' דא אורייתא דבכתב, מאי מארת דא אורייתא דבעל פה, ואף על גב דאוקמוה מארת חסר דא לילית, שבעין אנפין לאורייתא, ובגין דא מארת בהאי אתר, ההיא דאתמר בה

כי נר מצוה, ותורה אור עמודא דאמצעיתא, ועלייהו אתמר את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה: הכא פקודא למעבד צדקה, את המאור הגדול רזא דעתירין, ואת המאור הקטן רזא דמסכנין, וכמה דסיהרא לווה מן שמשא, ולא אית לה נהורא אלא ממה דיהיב לה שמשא, הכי שכינתא אמרת לוו עלי ואני פורע, דהכי צריך בר נש למהוי מלוה למסכנא, וכגוונא דא לווין כוכביא ומזלי דא מן דא, ומלאכיא דא מן דא, ורזא דמלה ומקבלין דין מן דין, הכי לווה שכינתא דאיהי סיהרא קדישא מקודשא בריך הוא, ומקבלת מניה, דאתמר ביה כי שמש ומגן ה' אלקי"ם, והכי הוה מקבל יהושע מן משה, כמה דאוקמוהו פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה, והכי הוו כל נביאיא קדם משה כגון סיהרא וכוכביא קדם שמשא, דלא אית לון נהורא אלא משמשא: תקונא ארבעין וחמשא: בראשית ברא אלקי"ם, א"ל הי"ם, ימא דאורייתא, ועליה אתמר ויאמר אלקי"ם ישרצו המים

שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ, הכא פקודא למלעי באורייתא, דאתמר בה הוי כל צמא לכו למים ואלין, דעסקין באורייתא ירתין נפש חיה משכינתא, הדא הוא דכתיב ישרצו המים