ה') מה בקשתך עד חצי המלכות ותעש, ואיהו כ"ח יקו"ק, פלגו דילה יד ימין, ופלגו דילה יד שמאל, ולקבל תרוויהו אדכר קהלת בה כ"ח זמנין עת: תיקוני זהר דף קא/ב תקונא שתין ותשע: הדא הוא דכתיב עת ללדת ועת למות עת לטעת וכו', ואינון י"ד י"ד, יד ימינא רחמי, ללדת לטעת לרפוא לבנות לשחוק לרקוד כנוס אבנים לחבוק לבקש לשמור לתפור לדבר לאהוב שלום. יד שמאלא דינא למדן, למות לעקור להרוג לפרוץ לבכות ספוד להשליך אבנים לרחוק לאבד להשליך לקרוע לחשות לשנוא מלחמה, יד ימינא איהי פשוטה לקבל שבים, דכתיב (שמות י"ד) ובני ישראל יוצאים ביד רמה, ימינך ה' נאדרי בכח, יד ימינא רחמי. יד שמאלא דינא, דכתיב (שם ט') הנה יד ה' הויה, (דברים ב') יד ה' היתה בם להמם: ובגין דא אית עת רצון ואתמר בה בזאת יבא אהרן אל הקדש, ואית עת דדינא דאתמר בה ואל יבא בכל עת אל הקדש, ובגין דא אינון כ"ח יומי דסיהרא, י"ד יומין איהי שלימתא, וי"ד
חסרה, ומאן דאתייליד ביומי שלימותא איהו שלים בבנין בחיי ובעותרא במזוני בחדוה בשלוה בבנינא, בכל י"ד עתות טוב. ומאן דאתייליד בזמנא דאיהי חסרה, בכל י"ד יומין אלין איהו חסר בכלהו, איהו עניא מסכנא בלא מזוני ובלא חיי. מאן דאתייליד באמצעיתא יהא בינוני: וכל דא מאן גרים דאתייליד ברישא או בסופא או באמצעיתא, דא גלגול דיליה דמחייב ליה, (ומאן גרים דאתייליד תמן בגין דמזליה גרים דאתחייב מלעילא) קדם דאתיא לעלמא, ובגין דא אמר לרבי פדת דאי בעי אחריב לעלמא וכו', (ומאן דאתייליד בחסרונא דסיהרא בכל י"ד יומין איהו חסר דמזליה גרים האי בר נש קשין לו מזונותיו כקריעת ים סוף), (נ"א אפשר דנפלת בשעתא דמזונא, דלהאי בר נש דאתייליד בי"ד שמאלא קשין מזונתיו כקריעת ים סוף, דמזונא דנשמתא אורייתא, מזונא דגופא נהמא, בין בהאי ובין בהאי קשין מזונותיו), בגין דאינון מסטרא דדינא דאתברי בדינא דאיהו אדנ"י, ומאן דאתברי ברחמי דאיהו יקו"ק, לאו
אינון קשין מזונותיו, ומזונא דנשמתא אורייתא, מזונא דגופא נהמא מחמשת המינין: ומאן דאיהו מסטרא דאדם דאיהו יו"ד ק"א וא"ו ק"א, אתמר ביה וירדו בדגת הים וכו', בכלא שליט במה דאתברי בשמיא ובארעא ובימא, ועליה אתמר מה שהיה כבר הוא, מה שהיה קדם דייתי להאי עלמא, כמה דאת אמר אין כל חדש תחת השמש, כבר הוא מחויב למיהוי בהאי עלמא, כמה דאת אמר בטרם אצרך בבטן ידעתיך, ואשר להיות כבר היה, ואשר איהו למהוי בהאי עלמא, כבר הוא מחוייב למיהוי קדם דייתי לעלמא הכא בגלגולא: והאלקי"ם יבקש את נרדף, זה הבל דאיהו נרדף מקין, וקם קין וקטל ליה, הדא הוא דכתיב ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו, ויקם ודאי, דהוה הבל עליה, וקם קין ויהרגהו, קין אתקרי על שם דקני על אחוה, בגין דחזא יקריה ותוקפיה לעילא, דקרבניה אסתלק לאתר דעתיק יומין, דאתמר ביה ועתיק יומין יתיב וכו', וקרבניה הוה מבכורות צאנו, ואתקבל ליה ברעוא:
אמר ליה, אם כן דקרבנא דיליה אתקבל, אמאי אתייהיב חילא לקין למקטליה, (בגין דא יש הבל אשר נעשה על הארץ וגומר אמאי), אמר ליה הכא ודאי רזא עלאה, דאיהו הוה דרגא דעץ הדעת טוב ורע דחאב ביה, ובמה דחאב ביה קביל ענשיה בהאי עלמא, ובההוא קרבנא דאתקביל מניה אשתזיב מענשא דההוא עלמא, דתרי ענשי הוה מחוייב חד לעילא וחד לתתא, הדא הוא דכתיב כי ביום אכלך ממנו מות תמות:
תיקוני זהר דף קב/א אמר ליה, והא אדם דחאב בהאי אילנא, אמר ליה עובדא דאבוה הוה ליה ומת, אמר ליה כי ביום אכלך ממנו כתיב, אמר ליה בההוא יום הציץ ומת: אמר רבי שמעון בגין דא כתיב (קהלת ה') יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים וגומר, והכא אתרמיז צדיק ורע לו רשע וטוב לו, צדיק ורע לו הכא אתרמיז, יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים, ודא רזא דצדיק דאערע ליה כמעשה הרשעים, לאו דאיהו רשע ולאו בן רשע, אלא כמעשה הרשעים דחב בעובדא דחייביא, דאינון סמא"ל ונחש, אירע ליה עובדא דילהון, והאי איהו רזא פוקד עון אבות על בנים, בגין דמעשה אבותיהם בידיהם, דא גרים להבל מיתה, ומת בלא בן, ובגין דא אזיל בגלגולא, שי"ן דמשה איהו ש"ת מתמן רווח שי"ן (ס"א שת), הדא הוא דכתיב כי שת לי אלקי"ם זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין, תחת הבל ודאי, דהבל רכיב עליה, ואתעביד שת הרכבה ליה, ואיהי סיומא
דאלפא ביתא, ובגין דא תחת הבל: הבל הלב, ועליה אתמר הלב רואה, ואיהו ה' ממשה, והלב איהו לשמאלא דאיהו אלקי"ם, הלב מבין, ואיהו סתיר בניינא ונפלת בגיניה, בגין דא ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלקי"ם, בגין דתמן הוה דחב באלקי"ם, דאיהו אלקי"ם דעובדא דבראשית, ודא איהו דחב במעשה, לבת אש ברתא דמלכא דחב ביה, ואתבייש כסי ליה בדיליה (ס"א בחיליה) בשת, ומה דהוה שת אתחבר עמיה ב' ואתעביד בשת, ודא איהו יר"א בש"ת, ועוד שת בא"ת ב"ש אינון אב, ש"ת לבתר דזכה באת יו"ד, ברא שית, ואיהי יו"ד דאתמר ביה ה' קנני ראשית דרכו, דאיהי עשרה דורות, ותב לה לאתרה, אתקרי בראשית, ומתמן זכה לאורייתא דאתייהיבת על ידיה: והאי י' איהי מיעקב וי' מישראל, י' מאדנ"י י' מיקו"ק, שי"ן ממשה איהי משת תמן רווח לה, וכד אזל לשם רווח תמן תרין אתוון ש"ם, וכד אזל עשרה דורות עד אברהם תמן רווח ה' דיליה, ואתקרי מש"ה, ורזא דמלה מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקע מים מפניהם לעשות
לו שם עולם, ובה אפיק לבנוי מגלותא, ובה מחא למצראי, הדא הוא דכתיב (שמות ט') הנה יד ה' הויה, ה' חמש אצבעין, ובה בקע ימא, ודא איהו בוקע מים מפניהם, ובה עתיד למהוי בוקע ימא דאורייתא מימינא, ההוא זמנא מה דהוה לשמאלא בלבא, הוה הבל דאיהו הלב, הבל אסתלק לימינא, ומתמן סליק למוחא דאיהו חכמה, דהא לבא איהו אימא עלאה, עלה אתמר הלב מבין, ולבתר נחית על ארעא לנחתא אורייתא על ארעא: ובגין דא יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים, דא אדם והבל, דדא חב במחשבה ובעובדא, ודא חב במחשבה ובעובדא, במחשבה איהי י', עליה אתמר וינסו אותי זה עשר פעמים, ובגין דא כד אתא אדם בגלגול באברהם, אתנסי ביה בעשר נסיונין, ובגין דחאב במעשה כד אתגלגל ביצחק נתנסה במעשה, באברהם נתנסה במחשבה, וביצחק במעשה, יעקב כליל תרוייהו, מסטרא דיצחק קרא ליה יעקב, מסטרא דאברהם דתמן מחשבה קרא ליה ישראל, דאבא אתגלגל באברהם דאיהו לימינא, ואמא ביצחק דאיהו לשמאלא,
יעקב בגין דאיהו כליל תרוייהו אבא ואימא, אתמר ביה ישראל עלה במחשבה בכתר עליון דאיהו מחשבה סתימא, וכד אתא אדם אצטרף באברהם, ואתפשטו שרשוי בארעא, ורזא דמלה (משלי י"ז) מצרף לכסף וכור לזהב, מצרף לכסף דא אברהם, וכור לזהב: תיקוני זהר דף קב/ב דא יצחק, ובוחן לבות ה' דא יעקב, לית ספירה דלא אתגלגל אדם עלאה, דאיהו יו"ד ק"א וא"ו ק"א, כ"ח מ"ה חכמה ודאי, בגין לצרפא וללבנא לאדם דברא בדיוקניה לתתא, ואציל ביה אצילותיה, וכל טרחא דלעילא לא הוה באדם אלא בגין אצילות דאדם דלעילא, דדא בדא תליא: אמר רבי אלעזר אם כן מאי וישוב לימי עלומיו (ובגין דא ישראל עלה במחשבה, אמר ליה מנלן דאברהם תמן במחשבה, אמר ליה לאו למגנא תקינו מארי מתניתין הרוצה להחכים ידרים דאיהי חכמה ואיהי מחשבה, באברהם אתלבן אדם, וביצחק אצטריף, ורזא דמלה מצרף לכסף וכור לזהב, מצרף לכסף דא אברהם, וכור לזהב דא יצחק, ובוחן לבות ה' דא יעקב, והן כל
אלה יפעל א"ל פעמים שלש עם גבר, אמר ליה אם כן מאי וישוב לימי עלומיו): אמר ליה לאילנא דהוה קשיש יומין ואתייבשו ענפין דיליה, קציצו ליה ואצמח בשרשוי, דקמו מניה ענפין חדתין כקדמיתא, כגוונא דהוה בעולמוי, ודא איהו וישוב לימי עלומיו, ודא הוה חלמא דחזא נבוכדנצר בחלמיה, אילנא רבא ותקיף, ובסוף חלמיה הוה אמר גדו אילנא וקציצו ענפוהי, ולבתר אמר ברם עקר שרשוהי בארעא שבוקו, ולית אילן הכא אלא אדם עלאה, דאתמר ביה כי האדם עץ השדה, והאי אילנא קודשא בריך הוא נטע ליה בכמה דרין ולא אצלח: (עד דנטע ליה בארעא דישראל, וארכיב ליה בתלת אבהן ואצלח תמן, ובגין דא הן כל אלה יפעל א"ל פעמים שלש עם גבר, מיד דאצלח תמן ואחיד תמן, אתפשטו שרשוי על ארעא דאיהי שכינתא, ואסתלקו ענפוי בכל רקיעין, ובכל מרכבין, דנשמתין ומלאכיא וחיוון ושרפים ואופנים, עד דאתחזר כקדמיתא (ס"א עד אין סוף), והא אוקמוה עץ החיים מהלך ת"ק שנה,
רבא אילנא ותקיף ורומיה ימטי לשמיא, וחזותיה לסוף כל ארעא, תחותוהי תטלל כל חיות ברא, ובענפוהי ידורון צפרי שמיא, דאינון נשמתין קדישין, ומניה יתזן כל בשרא): וארכיב ליה עד אלף דור, כגוונא דשכינתא דאיהי סליקת לאלף דור בעשר ספירן, דבהון סליקא עשר זמנין מאה, עד דסליקת בהון לאלף דור, ומיד דאצלח אילנא בארעא נחית אילנא מלעילא, שרשוי בארעא דאיהי שכינתא, ואתרביאו תמן ענפוי עד אין סוף, ובה אתפשטו שרשוי עד אין תכלית, בההוא זמנא אתרבי אילנא כמלקדמין, הדא הוא דכתיב רבא אילנא ותקיף ורומיה מטי לשמיא, וחזותיה לסוף כל ארעא, ומניה יתזן כל בשרא, כל בני אדם דלתתא, בההוא זמנא אתרבי אילנא כמלקדמין, הדא הוא דכתיב רבא אילנא ותקיף וכו', חיות ברא אלין חיות הקדש, צפרי שמיא אלין נשמתין, ומניה יתזן כל בשרא לתתא. דבזמנא דחב אדם והוה מקצץ בנטיעות כביכול, כאלו אעקר חיוון ומלאכים ושרפים ואופנים מאתריהון,
ולא הוה מאן דמקבל צלותין, דאתמר בהון כי עוף השמים יוליך את הקול, ובעל כנפים יגיד דבר, מאי יגיד דבר, בצלותין וזכוון דישראל: אמר ליה רבי אלעזר, בודאי עלאין ותתאין הוו תליין באדם קדמאה, ולאו למגנא אוקמוה מארי מתניתין, לעולם יראה האדם על עצמו כאלו כל העולם תלוי עליו, אבל בר נש דטרח עליה קודשא בריך הוא בגלגולא ולא אצלח באתריה, אעקר ליה מאתריה ושוי ליה באתר אחרא, ושני ליה אתר, ורזא דמלה:
תיקוני זהר דף קג/א ועפר אחר יקח וטח את הבית, ודא שנוי מקום, (כאן חסר והוא בתקונים ז"ח דף כח ע"ג) אם אצלח מוטב, ואם לא אצלח אעקר ליה מתמן וארכיב ליה באתר אחרא, ושני שמיה ודא שנוי השם, אם אצלח מוטב ואי לא אצלח אעקר ליה מתמן, ודא ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו, ונטע ליה באתר אחרא, ושני עובדוי מכל מה דהוה בקדמיתא, ומכל ציורין דיליה, משנה פניו ותשלחהו: הן כל אלה יפעל א"ל פעמים שלש עם גבר, קרקע דנטע ליה תמן ואצלח ומתפשט ענפוי ושרשוי עד אלף דור דא שכינתא, ודא שנוי מעשה, ועד כמה זמנין עד אלף כמה, דאת אמר דבר צוה לאלף דור, ועליה אתמר האלף לך שלמה, ואינון אלף עלמין, דנטע ליה עד דאצלח וארכיב ליה תמן, ורזא דמלה ועשה חסד לאלפים, למאן לאהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור: אמר ליה, ולרשיעיא מאי, דהא כתיב (קהלת ח') ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וכו', מה תימא בהון, אמר ליה שמענא בהון רזא יפול מצדך אלף וגומר, הכי אמרו לי ברמיזא, אמר
ליה אי הכי מאי אשר קומטו בלא עת וגומר, אמר ליה אלין תשע מאה ושבעים וארבעה דרין דאתקמטו ואסתלקו קדם זמנייהו, ודא איהי אשר קמטו בלא עת, דאסתלקו קדם זמנייהו, וזריק לון קודשא בריך הוא על כל דרא ודרא, דא איהו נהר יוצק יסודם, ודא הוא רזא, דאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, וכדין חדתין עתידין למיתי, אדהכי אסתלק סבא, אמר רבי שמעון לחבריא, חבריא, ודאי האי איהו סבא דסבין אדם עלאה, זכאה דרא דהאי רזא אתגליא ביה: פתח כמלקדמין ואמר, יש הבל אשר נעשה על הארץ וכו', תא חזי שמענא דעובדא הוה בחד בר נש מאינון בעלי קבין, דהוה אזיל בארחא, אערע בתרין חכימין מארי דדרא מארי דחכמתא דאורייתא, אמר לון שלמא עליכו רבנן, שמענא עלייכו דאתון חכימי דרא, לאן אתר אזליתון, אמרו ליה לדוך פלן וערב שבת הוה, אמר לון אנא אזילנא תמן (איזיל) ואתקין לכו אתר בי מותביכי, אי אתון בעיתון, אמרו ליה והא אנן בסוסוון ואנת בלא רגלין, איך
יתכן למהוי האי, אמר לון אף על גב דאתון רכיבין בבעירי דרהיטי סגי, ואנא חגר בלא רגלין, אי אתון בעיתו אנא אקדם לתקנא לכו שבתא, תווהו, אדהכי אחזרו רישייהו לגביה וחמו ליה (נוסח אחר וזה לשונו והוא מכתב יד): עובדא הוה דחד בר נש חגר בלא רגלין אשכח לתרין חכימין דלא הוי בכל דרא חכימין כוותייהו אערע בהו ההוא חגר אמר לון שלמא עלייכו רבנן שמענא עלייכו דאתון חכימי דרא אנה אתון אזלין אמרו ליה לדוך פלן וערב שבת הוה אמר לון אף על גב דאתון רכיבין בבעירן דרהטי סגי ואנא חגר בלא רגלין אי אתון בעיתו אנא אקדם לכו לתקנא לכו שבתא תווהו אמרו ליה והלא את חגר ואיך את יכיל לאקדמא לבעירן דרהטי טובא אמר לון שמא דמ"ב אתוון ודליג לון ת"ק פרסי ברגעא חדא אשכחו גרמייהו לפום מערתא חדא ופתורא לשמאלא בכל מעדני עלמא עלהא ומנרתא לדרום בשבעה נרין עלהא ומטה דכספא ודהבא ואבנין יקירין למערב בין צפון לדרום וכורסיא למזרח ותלת מאה תלמידין בההוא פתורא בתר דאכלו
כלהו ואינון חכימין עמהון קם ההוא חגר ופשט גרמיה מההוא גופא בלא רגלין ואתלבש בגופא דאנפוי זהירין כזוהרא דאתמר ביה והמשכילים יזהירו וכו' ואנפי תלמידוי נהירין ככוכבים לעולם ועד והוו פתחין ספרא דקהלת וקריין ביה הבל הבלים אמר קהלת כו' והוו חזרין: תיקוני זהר דף קג/ב כמה זמנין אמרו ליה אינון חכימי דרא וכי שלמה לא עבד קרא אחרא בקהלת על להו ההוא דאתחזי חגר בארחא לשבעה היכלין מכספא ודהבא ואבנין יקירין ובהיכלא שבעה כורסיין דארבע חיוון ויונה תמן דכספא ועטרה דדהבא על רישה וכתוב בה כל מאן דלא ידע באלין הבלים עליה כתיב והזר הקרב יומת אינון חכימי דרא מיד דחזו הכי דהוה כתיב בההיא עטרה חזרו לאחורא אמר לון ההוא דאתחזי עלייהו כחגר וכי עלייכו אתמר דאתון חכימי דרא לית אתון אלא טפשי דרא ולא חזיתון בכל למודייכו כי בי חשק עד אורך ימים אשביעהו לעלמא דכלא אריך אלין הבלים דקהלת אינון ברזא דשבע שמהן דבהו מ"ב אתוון לקבל שבעה יומי
בראשית דאית בהו עשר אמירן ול"ב אלקי"ם ואינון מ"ב ועלייהו לב דאתמר בהו אלקי"ם האלקי"ם והיינו וגבוהים עליהם אלין שבע תיבין אבגית"ץ עלייהו אתמר שרפים וגומר והאי שמא איהו סגולתא דיליה לכסאה לנשמתא כד סליקת לעילא בכל ליליא לאסהדא על עובדין טבין דבר נש ממלאכי חבלה ומכל מזיקין ורוחין ולילין ושדין ובהון פרחת לעילא בתרין אתוון מכל שם תכסה אנפהא מנהון ובתרין אתוון תכסה רגלהא ובתרין אתוון פרחת לעילא ואוף הכי לרוחא ואוף הכי לנפשא ואית שם בן מ"ב בצורת חותמא דשעוה נכתב ואית שם מ"ב בציור דיוקנא דמלכא:
תיקוני זהר דף קד/א חקיק על חותמא ואית שם מ"ב דאיהו דיוקניה ממש שם מ"ב דאיהו דיוקניה איהו יקו"ק יו"ד ק"א וא"ו ק"א יו"ד וא"ו דל"ת ה"א אל"ף וא"ו אל"ף וא"ו ה"א אל"ף שם מ"ב דאיהו חותמא איהו אהי"ה אשר אהי"ה ציור מ"ב בשעוה דא אבגית"ץ ורשיעיא נשמתהון דשדין וממזיקין ולא פועלין בהון אלא כישוף ועובדי שדין כותייהו בגין דרשיעיא כל שמהן וכל הויי"ן דקודשא בריך הוא וכל מלאכים שנאין לון ובגין כך לא מועיל לא קמיע ולא שמהן קדישין ולא מלאכיא דלא תפיס אלא מין במינו ובגין דא לא תזרע כרמך כלאים דאתמר בהון כי כרם ה' צבאו"ת וגומר צבאו"ת נקודה דילה יקו"ק עליה אתמר רק באבותיך חש"ק חול"ם שב"א קמ"ץ ואינון זרע אברהם יצחק ויעקב דרגא דילהון חסד כהנא רבא גבורה לוי ישראל עמודא דאמצעיתא בגין דחול"ם כתר על תפארת קמ"ץ חכמה על חסד וביה הרוצה להחכים ידרים ובחכמה אשרי המחכה לתחיית המתים חכמה מחכ"ה קמו כלהו ואשתטחו קמיה וכו':
תיקוני זהר דף קג/ב דהוה רהיט כשרביטא דככבא, עבד לון קפיצה ואשכחו גרמייהו לפום מערתא כהרף עין (ס"א, אמר לון שמא דמ"ב אתוון, דליג לון חמש מאה פרסי ברגעא חדא, אשכחו כו'), אמר לון רבנן עולו, עאלו אבתריה מערתא גו מערתא, עד דעאלו לחד פרדסא, והוה תמן ההוא בעל קבין מתפשט מההוא גופא, והוה מתלבש בגופא אחרא דאנפוי הוו נהרין כשמשא, והוה יתיב על כורסיא דמלכותא, ותלת מאה תלמידוי תחות כורסיא לרגלוי, והוו קראן הבל הבלים אמר קהלת, והוו קראן האי קרא זמנין בלא חושבנא, אמרו לון אינון חכימין מארי דדרא, מאי האי, וכי לית קרא אחרא בספר קהלת, מיד קם ההוא מארי קבין דהוה יתיב על כורסיא, ואחיד בידיהון, ואעיל לון לשבעה היכלין, ובכל היכלא והיכלא הוה כתיב הבל הבלים, ובהיכלא שביעאה הוה נשרא ועטרה בפומהא, ודמות יונה בההיא עטרה, והוה כתיב בעטרה כל מאן דלא ידע באלין הבלים וברזא דילהון, עליה אתמר והזר הקרב יומת, מיד אתחזרו אינון
לאחורא, אמר לון ההוא בעל קבין אתון חכימין מארי דדרא, דאזלית אבתרייכו עד כאן למנדע ית חכמתייכו, ובודאי לאו אתון חכימין, דודאי בהאי קרא עבידנא כל בנינא דא, וביה הוינא טס עלמא בטיסה חדא, ובזמנא בתרין, ובזמנא בתלת, ובזמנא בארבע, ובזמנא בחמשא, ובזמנא בשית, ובזמנא בשבע, ואנן בהאי ארעא כלהו אזלינן בעלי קבין, והאי קרא יריתנא מאבא, ואבא מאבוי, עד דרא כלהו, יהב לון ממונא סגיא ושוי לון באתרייהו כהרף עין: