דף יד עמוד א דרבנן הם ביסוד דכח"ב שהם זו"ן הקטנים דאו"א וישסו"ת ודחו"ב הכוללים דזו"ן ובמ"ע יכוין להמשיך מוחין מב' פרצופי נה"י וחג"ת דאו"א וישסו"ת שהם י"ה דהויה ונרמזים באותיות מ"צ דמצוה לב' פרצופי נה"י וחג"ת דחו"ב הכוללים דזו"ן שהם אותיות ו"ה דמצוה. ומ"ע שהזמן גרמא הם בב' פרצופי חג"ת שהם או"א וישסו"ת דנה"י וחג"ת דאו"א וישסו"ת ודחו"ב הכוללים דזו"ן ומ"ע שלא הז"ג הם בב' פרצופי (נה"י) [נ"ה] שהם זו"ן הגדולים דנה"י וחג"ת דאו"א וישסו"ת ודחו"ב הכוללים דזו"ן. ומ"ע דרבנן הם ביסוד דב' פרצופי נה"י דחג"ת ונה"י שהם יעקב ורחל דאו"א וישסו"ת ודחו"ב הכוללים דזו"ן וסדר הכוונות הוא להמשיך מוחין מאותו פרצוף של פרצופי או"א וישסו"ת לפרצוף שכנגדו דפרצופי חו"ב הכוללים דזו"ן: (כ"ג ע"ב) הנה מ"ע הם בחי' החסדים ושם א"ל בחסד וב"פ א"ל מלאים עם כללות ד' אותיותיהם הכולל גימטריא עשה. ומל"ת הם בבחי' הגבורות באופן זה כי כל הלאוין שיש
בהם מיתות ב"ד וכרת ומיתה בידי שמים הם בשורש ה"ג שבדעת דז"א: וכל לאו שאין בו מעשה הוא בגבורות המתפשטות עד החזה וכל לאו הניתק לעשה הוא בגבורות המתפשטות מהחזה ולמטה הנימתקות בחסדים וכל גזירות ותקנות וחומרות רז"ל הם בכללות ה"ג הנכללות ונקבצות ביסוד דז"א (צ"ל היכן רומזים הלאוין שיש בהם מעשה ומלקות): וכן כנגד בחי' הנז"ל בז"א הם ג"כ בנוק' אלא שמתפשטות בו"ק ונקבצות ביסודה מחולפות מהז"א כי החמש מיתות הם בגבורות שבדעתה והגזירות והתקנות והחומרות הם במתפשטות בו"ק והלאוין שאין בהם מעשה והניתקים לעשה הם בנקבצות ביסודה: ולפיכך נשים חייבות בכל מל"ת חוץ מבל תשחית ומבל תשחית (כ"ד ע"א). עוד יש כונה כי שמי עם י"ה שס"ה שהם מוחין דחו"ב דז"א המתלבשים בנה"י דאימא ומתפשטים בסוד הדם בשס"ה גידים דז"א נמצא כי ע"י קיום מל"ת גורם התפשטות פנים ואחור דמוחין דאימא בפרצופי חב"ד דז"א שהם שס"ה גידין ואז מתחברים האחוריים דחו"ב הנז' שהם שמי עם
הפנים שהם י"ה ומזדווגים וע"י קיום מצות עשה שהזמן גרמא גורם התפשטות הדעת התחתון הפנימי דפרצוף חג"ת דכל אחד מחב"ד הנז"ל סוד חסדים המכוסים ומ"ע שאין הזמן גרמא גורם התפשטות דעת התחתון החיצו' דפרצוף נה"י סוד חסדים המגולים ברמ"ח איברים ב' פרצו' עיבור ויניקה ומזדווגים: ונשים חייבות במ"ע שאין הזמן גרמא כי הנוק' נוטלת הארת החסדים המגולים משא"כ במכוסים ע"י ל"ת להפריד הרע מהטוב שבגידים גם לתקן היצה"ר להפריד הרע שבו ולזככו להחזירו טוב ע"י מ"ע לתקן הטוב תכלית התיקון גם לתקן היצה"ט: אפשר כי המ"ע ומל"ת כל כונותיהם דהיינו זוג או"א והמשכת המוחין במל"ת וזיווג זו"ן והתפשטות החסדים במ"ע הם בפרטי פרצופי חו"ג דדעת אלא שצריך עיון לידע באיזה דעת דאיזה פרצוף דכח"ב הכללים או באיזה דעת דאיזה פרצוף דפרטי ה' פרצופים דכל א' מכח"ב הכוללים או באיזה דעת כו' מדעות דכל א' מכח"ב הכוללים וכן הפרטים כנז"ל. או אפשר
שהם בחו"ג דדעת דכל אבר ואבר שבו תלויה המצוה ההיא אלא שצ"ל באיזה אבר מאיברי איזה פרצוף דאיזה כח"ב דכל אחד מכח"ב הכוללים והפרטים או אפשר כי כל מצוה אינה אלא פרט אבר א' מאיברי חו"ג דדעת אלא שצ"ל וכנז"ל (דאיזה פרצוף דפרטי ה"פ דכל אחד מכתר חכמה בינה הכוללים או באיזה דעת וכו'). לאו שאין בו מעשה: ע"י שמירת לאו זה להעלות ולחבר ולכפ ריבוע דע"ב וריבוע דס"ג העולים שמי שהם ישסו"ת דעתיק ונוק' וא"א ונוק' ואו"א עם י"ה שהם או"א שלהם דכל פרצוף וספירה דפרט א"ק ואבי"ע בבחי' ו"ק דמ"ה וב"ן דכל פרצוף וספירה שבהם ולייחדם ולזווגם בבחי' פרצוף חג"ת דכח"ב דנה"י וחג"ת וכח"ב שלהם ומן הזווג ההוא יומשכו אורות וכלים דמ"ה וב"ן לכונן ולתקן פרצוף אחור ופנים דא"ק ואבי"ע דזו"ן דכל פרצוף וספי' דפרטי אבי"ע ומזווג דמוחין דעו"נ וא"א ונוק' ואו"א דמ"ה וב"ן דכל פרצוף וספירה דפרטי א"ק ואבי"ע יומשכו מוחין דקטנות וגדלות עם נרנ"ח דאחור ופנים דרוח דנ"ח דנרנח"י (בחול דנשמה)
(בשבת דחיה) דמ"ה וב"ן מלובשים בתוכם שהם ג' י"ה וג' א"ה דאהיה בניקוד סגו"ל שב"א חול"ם לחג"ת דכח"ב דה' י"ה פרצוף (בחול בינה) (בשבת חכמה) דחיצו' דז"א בלאו דשייך בו מעשה (ודפנימיות בלאו דלא שייך בו מעשה כגון לא תתורו וכיוצא) והמלכות דג' קוי חג"ת הנז' עם חלקי המלכיות דג' קוי דצלמי המוחין שלהם ובתוכם נפשות דנרנח"י הנז' דמ"ה וב"ן לכח"ב דה' פרצופי דבינה (בחול דחיצוניות דיעקב ורחל): (ל"ז ע"ב) וענין מ"ע ומצות ל"ת נתבאר עניינם וכונותיהם בשער המצות ד' א' ע"ב בכמה פנים וזה עניינם בקיצור והוא כי נודע כי בחסדים וגבורות יש ג' בחי' א' התקבצותם בדעת ב' התפשטותם בו"ק שלישי התקבצות כללותם ביסוד. והנה הרמ"ח מ"ע הם בשלש בחינות שבחסדים ושס"ה לא תעשה הם בשלשה בחי' של הגבורות באופן זה כי יש לאוין שחייבים עליהם מיתה מד' מיתות ב"ד ויש שחייבים בכרת ויש שחייבים מיתה בידי שמים. ואלו הב' שהם כרת ומיתה בידי שמים הם בחי' א' כי הם בידי שמים והרי הם ה' מיני מיתות והם
בהתקבצות הה' גבורות שבדעת והלאוין שיש בהם מלקות הם בגבורות שבדעת התחתון דתרין עטרין הנז"ל והלאוין שאין בהם מעשה הם בגבורות המתפשטות בחג"ת והלאוין הניתקין לעשה הם בגבורות המתפשטות בנה"י המתמתקים ונתקנים בעשה שבחסדים המגולים שבנה"י וכל המצות דרבנן כולם הם ענפי מ"ע דועשית עפ"י הדבר אשר יגידו לך וגו' ואזהרתם ענפי מ"ע דועשית עפ"י הדבר אשר יגידו לך וגו' ואזהרתם ענפי מצות ל"ת דלא תסור וכל אלו הענפים שהם המצות דרבנן ותקנות וחומרות כולם הם בהתקבצות כללות החו"ג שביסוד דז"א כולם נקראים גזירות שהם פרצופי יעקב ורחל הנקראים יסוד אבל עיקר מ"ע ומל"ת הנזכר דועשית ולא תסור הם על זק ממרא והם בגופא דזו"ן ודוגמת כל בחי' האלו הוא בנוק' דז"א הכוללת כי הה' מיתות הם בה' גבורות שבדעת והמלקיות הם בדעת התחתון שלה אמנם הלאוין שאין בהם מעשה שהם בחג"ת דז"א והניתקין לעשה שהם בנה"י שלו הנה בנוק' הם מוחלפות כי
הלאוין שאין בהם מעשה הם בנה"י שלה והניתקין לעשה הם בחג"ת שלה המצות דרבנן הם בכללות הה' גבורות שביסודה דוגמת הז"א כנז"ל: עוד כתב שם על מ"ש בזוהר ובתיקונים שמי עם י"ה שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח כי זה הענין הוא בהוי"ה הפרטית דז"א כי י"ה שהם המוחין שלו מתלבשים בנה"י דאימא והוא בחינת הדם שהוא דין ומתפשטים תוך שס"ה גידים דז"א והרמ"ח מ"ע הם בחסדים המתפשטים בגופא דז"א מת"ת ולמטה שהם שני אותיות ו"ה: עוד כתב הרב ז"ל שם על ענין הנזכר דשמי עם י"ה שס"ה וזכרי עם ו"ה רמ"ח כי גם ענין זה הוא בהוי"ה הכולל כי שמי עם י"ה הם באו"א הכוללים וזכרי עם ו"ה
דף יד עמוד ב הם בזו"ן הכוללים והוא כי כשאדם מקיים מצוה ממצות ל"ת גורם זווג באו"א שהם י"ה דהוי"ה הרמוזים בחילוף מ"צ דמצוה שהם י"ה וכשמקיים מצוה ממצות עשה גורם זווג בזו"ן שהם ו"ה דהוי"ה ודמצוה. והענין הוא כי כללות אב"א ויש"ס הוא הוי"ה דע"ב פנים ואחור וכללות אימא ותבונה הוא הוי"ה דס"ג פנים ואחור והנה מן הפנים של שניהם שהם השלש ראשונות שלהם שהם י"ה נעשו או"א עילאין ומן האחוריים שלהם שהם הו"ק שלהם והם אחוריים דע"ב וס"ג שהם קפ"ד קס"ו העולים כמספר שמי נעשו ישסו"ת וכשמקיים האדם מצוה ממצות ל"ת גורם להעלות ולחבר האחוריים הנז' דע"ב וס"ג שהם שמי שהם ישסו"ת עם (ל"ה ע"א) מקורם ושורשם העליון שהם או"א עילאין שהם י"ה שהם הפנים שלהם ומייחדם ומזווגם וזהו שמי עם י"ה שס"ה וע"י קיום מצוה ממ"ע גורם יחוד וזווג בזו"ן: נמצא לפי פי' הא' כי שמי עם י"ה הם במוחין המתפשטים בכחב"ד דז"א שהם י"ה הרמוזים
בחילוף מ"צ דמצוה כי ע"י קיום ושמירת כל מצוה ממצות ל"ת גורם להמשיך מוחין ונרנח"י דנח"י לכחב"ד דז"א שהם הג' פרצופים הפנימיים דז"א ומייחדם ומזווגם וע"י קיום מצוה ממ"ע גורם להמשיך מוחין ונרנח"י דנ"ר לגופא דז"א שהם הו"ק הרמוזים בו"ה ממצוה והם השני פרצופים החיצונים חג"ת ונה"י ומייחדם ומזווגם: וכפי פי' הב' כי שמי עם י"ה הם בג' ראשונות בחב"ד דכללות האצילות שהם י"ה דהוי"ה הכולל כל האצילות והוא הרמוז בחילוף מ"צ דמצוה וזכרי עם ו"ה הם בזו"ן שהם הו"ק גופא דכללות האצי' שהם ו"ה דהוי"ה הכולל כל האצילות והם הנרמזים בו"ה דמצוה והוא כי ע"י קיום ושמירת כל מצוה ממצות ל"ת גורם להעלות את אחוריים דאו"א והם בחי' הו"ק שלהם שהם ישסו"ת אל מקורם ושורשם י"ה שהם הפנים שלהם שהם בחינת או"א עילאין ולהמשיך מוחין ונרנח"י לג"ר ולו"ק שלהם וליחדם ולזווגם. וע"י קיום כל מצוה ממצות עשה גורם להמשיך מוחין ונרנח"י לג"ר ולו"ק דזו"ן וליחדם ולזווגם. וא"כ צ"ל כי כפי פירוש הא'
השס"ה מל"ת הם בכחב"ד דז"א שהם י"ה דהוי"ה הרמוזים במ"צ דמצוה והרמ"ח מ"ע הם בו"ק דז"א שהם ו"ה דהוי"ה ודמצוה. וכפי פי' השני השס"ה מל"ת הם באו"א שהם י"ה והם הם הרמוזי' במ"צ דמצוה והרמ"ח מ"ע הם בזו"ן שהם ו"ה והם הם הרמוזי' בו"ה דמצוה: והענין כי שם מצוה הרומז לד' אותיות הוי"ה שהם הג"ר והו"ק דכל בחינות הוא שם כולל בין למצות עשה בין למצות ל"ת ולכן בכל מצוה גורם יחוד וזווג לג"ר ולו"ק אמנם הו"ק דאו"א שהם ו"ה דהוי"ה הפרטית דאו"א הרמוזים בו"ה דמצות הם בערך י"ה לגבי ו"ה דזו"ן כי כל כללות או"א בכל פרטיהם נק' י"ה דכללות בערך הזו"ן הנקרא ו"ה דכללות בערך או"א וכן הג"ר דזו"ן שהם י"ה דהוי"ה הפרטים דזו"ן הם בערך ו"ה לגבי כחב"ד דאו"א כי כל כללות הזו"ן בכל פרטיהם נק' ו"ה דכללות האצילות בערך או"א הנק' י"ה דכללות האצילות:
ובזה יובנו הב' פירושים כי שניהם כאחד טובים והענין כי ע"י קיום ושמירת מל"ת גורם יחוד וזווג באו"א שהם י"ה דכללות והם מ"צ דמצוה כפי' הב'. אמנם היחוד והזווג הנז' אינו כי אם בכחב"ד שלהם שם י"ה דהוי"ה הפרטית שלהם והם מ"צ דמצוה ומהם נמשכים מוחין לכחב"ד דז"א שהם י"ה דהוי"ה הפרטית שלו והם מ"צ דמצוה כפירוש הא' אמנם הם בערך ו"ה לגבי י"ה דאו"א ומיחדם ומזווגם. וע"י קיום מ"ע גורם יחוד וזווג בו"ק דאו"א שהם ו"ה דהוי"ה הפרטית שלהם אמנם הם נק' י"ה בערך הזו"ן כי או"א בכל פרטיהם נק' י"ה דכלות והם רמוזים במ"צ דמצוה ומהו"ק הנז' דאו"א נמשכים מוחין לו"ק דזו"ן שהם ו"ה דהוי"ה הפרטמת שלו והם ו"ה דמצוה (ע"ב) כפי' הא' וגם הם נקרא בערך ו"ק דאו"א הנקרא בערכם י"ה והזו"ן בכל פרטיהם נקרא ו"ה כפי' הב' ובזה יבא הכל על נכון: גם כתב הרב בע"ח פ"ד משער קליפת נוגה על מ"ש רז"ל כי הרמ"ח מ"ע הם כנגד רמ"ח איברים
ושס"ה מל"ת כנגד שס"ה גידים כי רמ"ח מ"ע אינם כנגד רמ"ח איברים ממש אלא כנגד החסדים המתפשטים ברמ"ח איברים ואין סדר התפשטותם באיברים כסדר חילוק האיברים הנז' בפ' ראשון דמס' אהלות אלא כסדר התפשטות החסדים ברמ"ח תיבות דק"ש שהם מ"ב ברישא ע"ב בגופא נ' בבטן מטבורא ולתתא ע"ב בירכין ושס"ה מל"ת הם כנגד הדם המתפשט בשס"ה גידים:
כתב עוד כי אותם המ"ע שהזמן גרמא הם כנגד החסדים המתפשטים בחג"ת ונשים פטורות כי אין חלק ללאה ורחל באותם החסדים אבל המ"ע שאין הזמן גרמא הם כנגד החסדים המתפשטים בנה"י ונשים חייבות כי יש לרחל חלק בהם: נמצא כי ע"י שמירת מצות ל"ת שחייבים עליהם מיתה מד' מיתות ב"ד או כרת או מיתה בידי שמים יכוין להעלות מ"ן מחקי כלים ואורות דרפ"ח דכתר דחב"ד דב"ן דז"אא לכתר דחב"ד דישסו"ת ומאחוריים דכתר דחב"ד דב"ן דישסו"ת לכתר דחב"ד דאו"א ומאחוריים דכתר דחב"ד דב"ן דאו"א לכתר דחב"ד דא"א ועתיק ואז מזדווגים המ"ה וב"ן דכתר דעתיק וגם המה וב"ן דכתר דא"א וממשיכים מוחין ונרנח"י דיחידה דמ"ה וב"ן עם תשלום י"ס דב"ן וגם י"ס דמ"ה לכתר דחב"ד דאו"א וגם הם מזדוגים וממשיכים מוחין ונרנח"י דיחידה דמ"ה וב"ן לכתר דחב"ד דישראל סבא ותבונה וגם הם מזדווגים וממשיכים מוחין ונרנח"י דיחידה דמ"ה וב"ן לכתר דחב"ד דמ"ה וב"ן דז"א ואז מתייחדים ומזדווגים וע"י שמירת מצות ל"ת שאין חיובם
במיתה יכוין לעלות מ"ן מחלקי אורות וכלים דחב"ד דב"ן דז"א לחב"ד דישסו"ת ולהעלות מ"ן מאחוריי' דחב"ד דב"ן הנז' דישסו"ת לחב"ד דאו"א ולעלות מ"ן מאחוריים דחב"ד דב"ן הנז' דאו"א לחב"ד דא"א ועתיק ואז מזדווגים חב"ד דעתיק וא"א וממשיכים מוחין ונרנח"י דנח"י דמ"ה וב"ן לחב"ד דאו"א והם מזדווגים וממשיכים מוחין ונרנח"י דנח"י דמ"ה וב"ן לחב"ד דישסו"ת והם מזדווגים וממשיכים מוחין ונרנח"י דנח"י דמ"ה וב"ן לחב"ד דז"א ומתייחדים ומזדווגים: וע"י קיום מ"ע יכוין להעלות מ"ן מחלקי אורות וכלים דב"ן דו"ק דז"א לו"ק דב"ן דישסו"ת ולהעלות מ"ן מאחוריים דו"ק הנז' דישסו"ת לו"ק דב"ן דאו"א ולהעלות מ"ן מאחוריים דו"ק הנז' דאו"א לו"ק דא"א ועתיק ואז מזדווגים הו"ק דעתיק וא"א וממשיכים מוחין ונרנח"י דג"ר דמ"ה וב"ן לו"ק דמ"ה וב"ן דאו"א והם מזדווגים וממשיכים מוחין ונרנח"י דג"ר דמ"ה וב"ן לו"ק דמ"ה וב"ן דישסו"ת והם מזדווגים וממשיכים מוחין
ונרנח"י דג"ר דמ"ה וב"ן לו"ק דמ"ה וב"ן דז"א ומתייחדים ומזדווגים: (ט"ל ע"א) וכעד"ז במ"ע ובמל"ת שהנשים מקיימות אלא שהם במל' הכוללת דאצי' שהיא כלולה מכל פרצופי האצי'. וכן עד"ז במצות דרבנן אלא שהם ביעקב ורחל דכל פרצופי האצי'. וכמ"ש כל מצוה ומצוה במקומה בע"ה והרי נתבאר קצת מכללות כוונת מ"ע ומל"ת ובע"ה כ"א במקומו יתבאר בפרטות בס"ד: והנה נודע כי שני מיני זווגים יש באו"א וכן בכל הפרצופים והם זיווג דחיצוניותם וזווג דפנימיותם וזיווג דחיצוניותם להמשיך שפע ומזון וחיות לכל העולמות וממנו נמשכים מוחין דעיבור ויניקה לזו"ן בערך הכולל וזווג דפנימיותם הוא להוציא נשמות חדשות ולחדש הנשמות הישנות וכללת שניהם נקרא זיווגא שלים וזיווגא דלא שלים כי זווג דפנים נקרא