מאמר ג דעת הכת השלישית היא חולה בחולי קטן על כן היא קלה להרפא וזה מפני היות לה קצת קבלה בידיעת השם המפורש וגם היא איננה מקשה על דעת שתי הכתות הראשונות אבל מודה להם כמונו והוסיפה להאמין שהראשונות קצרה יד שכלם להשיג מה שצריך להשיגו. וזאת הכת היא המאמנת סדרי עשר ספירות בלימה ומערכות ענייניהם לפי מה שהם. ואע"פ שגם היא נחלקת לכתות אין לי לפרסם פה: הא למדת מדברי אמונות אלו הג' כתות ששלשת מיני השגה הן בין האדם ובין קונו. והרחוקה שבהן היא הראשונה והקרובה היא השלישית והאמצעית היא השנית. כל זה לפי חלוקת כתותיהן. וכבר הודעתיך שהדבר כן אבל נגלה לזו מה שנעלם מזו ואשר קרה לזו עם זו לפי הסדר הנסדר קרה לשלישית עמנו אנחנו בעלי הכת הרביעית ולא שמענו ולא ראינו אנשי כת חמישית אבל כל הכתות המאמינות בשם ית' ובהשגותינו אותו הם חלק וענף יוצא משורש אחת מארבעת הכתות האלו שכבר זכרנו השתים ואנו בשלישית להודיעה עניינה במאמר זה ודעתינו
רביעית לכות האלה: ועתה שים לבך להבין דעת זו הכת השלישית ותדע מדעתה שבעליה ומאמיניה הם חכמי התלמוד שהתחכמו בחכמת הפילוסופיאה והשיגו דעת הפילוסופים בכלל ולא התישבה דעתם עם מה שידעו מהתלמוד. ועל כן בקשו להם דרך שנית לישב דעתם ומצאו דרך חכמי המחקר אשר הם הנקראים פילוסופים. ועדיין לא נתישבה דעתם על הקבלה: וצריך שאודיעך בכלל עד מה הגיעה קבלתם ואיך יש שיתוף בינינו וביניהם בעניין קריאת שמות הידיעה בסוד ידיעת השם המפורש בשמו ובהסכמה אחת עמנו מצד אחת והוא שהם אומרים שקבלו מן הנביאים ומן החכמים, שיש שם עשר ספירות בלימה ועל ידי הספירות ברא הבורא העולם כולו וקראו לכל ספירה וספירהשמות מהם משותפים ומהם מיוחדים. וכששאלנום לא ידעו היודעים מהם אלה הספירות על אי זה דבר יפלו שמותיהם בעצם. אם על גופים ממש או על חמרים בלי צורות או על צורות בלתי בעלי חמר או על מקרים נשואים על גופים והם
כחות בם. או על נפשות שהם כחות בלתי מתחלקים או על נפשות נפרדות מכל נושא. או על דעות הנקראים שכלים נפרדים. אבל אומרים שלפי אמונתם הם עניינים נשפעים מהאלוה ית' והם בלעדיו נמצאים ולא הוא זולתם היום: אבל לפני היצירה היו בו ית' מדמיונם בכח והוא אשר הוציאם מן הכח אל הפועל כשרצה לברוא העולם. וקוראים שם אחת מהספירות רצון ולא ימצאו בעצמם דרך לקראו נברא גם לא ימצאו דרך לקראו קדמון וכן קרה להם בשם מחשבה שקראוה כתר עליון והוא אצלם ספירה ראשונה והעשירית אצלם שכינה וקראוה צדק והשמות ידועים מספריהם והם נבוכים בהם מאד. ובאמת כי מצד היותם קוראים הספירה הששית אמת גם תפארת אמרו שזה שמו של הקב"ה הנכבד הנכתב ולא נקרא והוא השם המפורש והוציאו עשר ספירות מפסוק לך יי הגדולה והגבורה והתפארת והנה אומרים כי מצד האותיות יושגו הספירות ועם השגת הספירות יושג השם ית' וכל זה שאמר מצד האותיות הוא אמת אך יש דרך יותר קרובה להשגה מדרכם באמצעות האותיות
והספירות בעצמם. ובסוף זה הספר אגלה לך דעתי בזה כולו כולל אמיתת כל הקבלה. ואעפ"כ הנה דעתינו ודעת זו הכת קרובות מאד יותר מדעות הכתות שעברו מצד אמונת הספירות ואותיות ולפיכך אמרתי כי הכת קרובת הרפואה: שער א דע כי חכמי ישראל הקדמונים ז"ל נחלקו לשלש כתות בחיבוריהם ולא בידיעותיהם חס ושלום. כי דעה אחת מיוחדת הייתה להם בידיעת השם על פי השם המפורש. אבל חיברו שלשת מיני חיבור (בידיעת) בפירוש התורה על סדר המצוות. והם, חיבור המשנה שחבר רבינו הקדוש, והתלמוד הבבלי, והתלמוד הירושלמי. ואע"פ שהיו שם מחברים אחרים שחיברו ספרא וספרי וחוספתא ובריית' וכיוצא בהם הכל נמשך אחר אחד מן השלשה שרשים הנזכרים. וכן המדרשות והאגדות ודומיהם. וכולם דעתם מיוחדת שווה בעשיית המצוות, שהן עיקר ראשון להשגה והלמוד של התלמוד. עיקר שני להשגה ותלמוד של החכמה. עיקר שלישי והקבלה המיוחדת בידיעת השם המפורש המיוחד. עיקר רביעי עם ידיעת סתרי סדרי השמות המפורשים:
ולפי זו הדרך, הלימוד המביא לידי שלמות בפירוש התורה (הוא) נחלק לשלשה מינים כמו שזכרנו. והנה רז"ל וכל הנמשכים אחר דעתם לא נסתפק אחד מהם לעולם שום טעם בידיעת השם הנזכרת אבל כולם מסרו קבלה מזה לזה בידיעה זו, בדרך קלה עד שהתפרסמה אצלם ידיעה זו בהסכמה גמורה בלתי מחלוקת. כאשר התפרסם אצלם שהאות הראשונה שבאותיות היא הנקראת בשמה אלף ומספרה אחד גם הוא סימן למספר אלף ובכל מקום נינקד אלף בניקוד שנינקד אחד אלא שהסדר בם הפוך. והאלפים זו מנוקדת בקמץ וזו מנוקדת בסגול. והלמד והחת זו מנוקדת בסגול וזו בקמץ, והנה נהפך הסדר. וזה ידוע לכל, שהוא כן ואין מקשה עליו. ואמנם טעמיהם נודעים בקבלה ביחוד מזה לזה. וגם התפרסם שצורת הקמץ והצרי שווה לצורת הפתח והסגול בציור קו ושלש נקודות: וארבעתם הם שני קוים ושש נקודות והסדר גם הפוך בהם בנקודה אחת יתירה לזה וחסרה לזה ועל זה היו קטון וגדול גדול וקטון קמץ ופתח וטעמיהם נסתרים מאד ונמסרים בקבלה
מיוחדת ליחידים ולא לזולתם בשום פנים. כי הטעם המתוק לבריאים הוא מר לחולים והכשר והיין המחיים את הבריא הורגים את החולה: וככה הן טעמי רוב המצוות כי כל מצווה ומצווה יש לה טעם מעולה מתוק מדבש למכיריו ויודעיו וכן כח מחיה המתים. ואע"פ שאי אפשר להיות כל הטעמים שווים כמו שאין כל המצוות שוות. ואיני רוצה לומר בטעמי המצוות לפי פשוטם כמו שבאו במורה נבוכים. אבל טעמיהם לפי סתריהם והם שלא נתנו ליכתב אבל נמסרים בקבלה לאיש מפי איש עד משה רבינו שקיבלם מפי הגבורה: ודע כי המצוות כולן יש להן שתי תכליות כלליות. ומפני שהם קשורות זו בזו לפעמים באה בדברי התורה והנביאים והכתובים ובמשנה ובגמרא ובמדרשות ובאגדות ובכל חיבור שחיברו רז"ל מרבינו הקדוש עד רב אשי עם הסכמת מי שקדם להם או מי שהיה בדורם או מי שקבל מהם ונמשך אחריהם עד היום, האחת במקום האחרת. כדי לכלול כל אחת מהן בחברתה ולפעמים באה
לבדה בעבור עצמה לבלתי הורות על חברתה. ולפעמים באה להורות על שתיהן. וזה הדבר הוא נמשך בהמשך המידות הנקראות חכמה ובינה ושם שתי התכליות הנזכרות אהבה ויראה. כי זו היא זו וזו היא זו וזו מתחלפת בזו.עד שבאה זו במקום זו: ואחר זה צריך שתדע כי אהבת השם לאדם יתרה מאד מאהבת האדם לשם והיא המשתפת באמת בין שניהם. אבל היראה אין ראוי לומר עליה שהיא מידה משתפת בין שניהם מצד כל אחד ואחד מהם , אלא מצד האדם לשם בלבד. ומזה הצד הייתה האהבה סגולה מיוחדת לאדם יותר מעולה מן היראה. ודע שכל החכמים הראשונים והאחרונים הסכימו הסכמה כללית שהיראה תלויה בשמירת מצוות עשה וכל התורה מלאה מזו ההסכמה והדעת גוזרת להיות הדבר כן לא זולת זה . ואם כן נמצאת אומר שהאהבה והיראה צריכות לימוד חזק ומפני שהתלמידים נחלקים לחלקים רבים עד שיגיעו אל שתי התכליות האלו צריך שנכתוב בזה שער מיוחד והוא זה השני:
שער ב זה השער אודיעך בו דעת כל חכם אוהב את קונו ואומר שאחר שהקב"ה חפץ ורצה לברוא הנבראים כולם ובראם כאשר אהב כל נברא מהם ראוי ליחס לו יחס הרצון האלהי בהבראותו ואם הוא פרטי מכללו מתעצם בעצמו ומכיר עצמו יתחייב ליחס לו הרשות לעצמו מצד השלמת עצמו מעצמו מדעתו והרשות ההיא ראוי לתלותה ברצונו מכל צד בלתי מונע משום צד . ולולי זה לא למד אדם שום למוד משלים חסרונו. וידוע כי העניינים הנקראים מלאכים בלשוננו הם נחלקים לחלקים רבים. וראוי לומר שכל נמצא מתחת הבורא הוא מלאכו ושם מלאך הוא שם משותף. והוא שם נגזר משם מלאכה שהוא ידוע לכל בענייניו. ומלאכת מחשבת נעשת שלמה או חסרה לפי אומנה וכוחו ודיעותיו וגם לפי כליו או לפי החומר המקבל צורת המלאכה באמצאות ידי האומן כאשר תהיה נעתקת מלבו עד שתצא לפועל שלם או חסר כפי הסיבות הקודמות לפועל שהוא נקרא בשם מלאכה או בשם מעשה ופעל ועשה נפעלים אבל שם מלאכה אינו
נפעל אבל משתמש עם עשרת הקונים ומתחלפת בו אות ה"א לאות ת"ו בעבור שהוא לשון נקבה: ואלה השלשה שמות התחלפו מאד בלשון הקודש והם, פעל, מעשה, מלאכה. והנה התורה קראה כלל פעולות השם מלאכה ויחסה לו ית' באמרה, מלאכתו אשר עשה. ואמרו חכמים כי מלת עשייה, מורה על תיקון הדבר העשוי ובא במעשה בראשית "ויעש אלהים את הרקיע". "ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים". "ויעש אלהים את חית הארץ למינה". "נעשה אדם בצלמנו". "מלאכתו אשר עשה". וכן גם, "ביום עשות". ועוד, "אעשה לו עזר". "חית הארץ אשר עשה". ובאשה, "מה זאת עשית". ובנחש, "כי עשית זאת". ובמלבוש, "ויעש יי אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם". ובקין, "מה עשית". ובבריאת אדם ותולדותיו, "ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אותו". ובסוף הפרשה, "וינחם יי כי עשה את האדם בארץ". ועוד, "כי נחמתי כי עשיתם": ממלת כלם וממה שבא אחריהם תבין סוד מהות המעשה ועל מהו נופל ותבין מהם סוד מעשה
בראשית ומעשה מרכבה וסוד מצוות עשה ומצוות לא תעשה. ומעשה המשכן שעשה משה רע"ה ותדון כל מעשה ומעשה במקומו לפי מה שהוא. ודע כי מעשה כשיחובר לא יחובר ביחוד כי אם ברבוי כי לא יאמר מעשי מעשו מעשה אלא מעשיי בלשון רבים מעשיו גם כן מעשיה וכן השאר כאשר יחוברו אל הקונים. אבל בחוספת ה"א יאמר מעשה לבד ואין כן בזולתו מכלל י' הקונים. ואם כן כל מעשה מסודר על ריבויים אבל פעל יחובר אל אחרים פעלי פעלו פעלה והוא לשון זכר נמצא ממנו לשון נקבה נגזר משם פעלה ויתחלף בחיבור ה"א בת"ו פעלתי פעלתו פעלתה: ורמזתי לך אלו השלשה מן הקונים שהם חתומים בשם יו"ה יה"ו. ואמנם מלאכה הוא שם מורה על נקבות מלאכתי מלאכתה מלאכתו ואינו מתפעל. הנה גיליתי לך באלה סוד שם מלאך ושהוא נגזר ממלאכה ואם כן כל מלאכה ומלאכה שתמצא תדע שהיא שלוחה לנו במקום מלאך מהשם ואפילו מלאך המוות ומלאך החיים. וכוונתי בכל זה היא להודיעך כי כשברא הקב"ה את האדם
ברא עמו שני יצרים ונקרא האחד מהם בתורה יצר לב האדם רע מנעריו ואמרו מנעריו כת' ללמדנו שיש לו נערים ושמשים שמשמשים אותו והם כוחותיו הנשפעים מאתו ומלת רע רביע שעה וסודה חיבור כ"ב אותיות עם רמ"ח אברים. וכל רמ"ח הוא חמר אחד ראשון מורכב שלם: וראשית זאת הבריה מטב"ע זה"ב והוא חצי החשבון הנזכר והוא הכפ"ל נמצא להפ"ך. והנו עס"ה או מצ"ה. אחד הולך לפנים מן אחד עד קל"ה אשר הוא בקבוצו הק"ל קה"ל והוא סוד ה' שמות הקודש שעולים ק"ל וסודו עי"ן ימנית רואה לפנים מזכה לבעליה. גם ה' שמות הקודש שעולים ק"ל וסודו עי"ן שמאלית רואה לאחור מחייבת לבעליה. והבריה חתומה בהם בסוד נשיאות כפים בשתי ידים ימנית ושמאלית והם כף זכות וכף חובה והם מאזני העולם ומאזני השנה ומאזני הנפש. וכאשר מזאת חיבור מלת רע ראוי שתבקש עוד חיבור מלת טוב והוא שצריך שנבארהו לך ותדע כי מלת רע סודה בא"ת ב"ש הוא מתחלף עם ג"ז והוא סוד הספירות
שלש עם שבע והוא שאמרתי על י' שמות שעולים ר"ם. והנה טוב בא"ת ב"ש הוא נפ"ש חבר הכל ויתחבר מהם סוד תהל"ה או תהלה. ותכיר מהם כי כל הכוחות העליונים יש להם בריח מבריח מן הקצה אל הקצה וכן האמצעיות וכן התחתונות. ושורש הבריח י' נחלק אל ג"ז ויעלה זה למספר ת"מ ויצא בעשרות מן ק"י ד' פעמים ומן נ"ה ח' פעמים. וזה יצא מחיבור י': והנה כלל כל החיבורים בסימנם יח"ד והוא סוד כ"ב אותיות אשר י"ח מהם נזכרים תמיד בכל מקום ואל תטעה במלת יששכר ולא במלת מחצצרים לומר שאינם נזכרים כי אין זה מצד העלמתם אלא מצד קושי הזכרתם לא שהוא נמנע כי אם מנהג שנהגו בהם ובדומים להם להקל על המבטא כשהשנים ממבטא אחת. וד' מהם נעלמים בטבע הקריאה לפעמים ונזכרים לפעמים כשתוסר מהם ההעלמה הטבעית שבם והם אותיות אהו"י אשר שם השם ית' מורכב מהם. וטבע הלשון גוזר זה כולו. וזו הדרך ידועה לכל מספרי הדקדוק ואין צורך להאריך בו פה:
ועל כן אשוב למה שהייתי בו בעניין שני יצרים ואומר שהם שתי נקודות זו הפך זו, וזו כנגד זו שסביבם הכל מחגלגל ויתחייב מזה היות האחד בתכלית ההרכבה בסוד אלף והאחד בתכלית הפשיטות בסוד אחד. וזה העניין יושלם בסוף זה החיבור בידיעה הכללית. אבל כוונתי פה להודיעך שכל חכמינו ז"ל בעלי דעת אחת כשהאדם בעל שני יצרים ואין ביניהם חלוקה וקוראים אותם יצר הטוב ויצר הרע או מלאך טוב ומלאך רע או כף זכות וכף חובה והכל שווה: וכן קראום במקצת מקומות מלאך החיים ומלאך המוות. ואמנם הרבו להם שמות מתחלפים כדי להוסיף ביאור מזה על זה. וכיוצא בזה עשו הנביאים בשמותיו של הקב"ה והתחייב מזה שיהיה לו שם מיוחד שהוא סגולה לכל שמותיו והוא הכולל את כולם והוא, יו"ד ה"א ו"ו ה"א לפי מבטאו והוא יהו"ה לפי מכתבו והוא עשר"ה חמש"ה שש"ה וחמש"ה לפי חשבונו. וכן דרכי חלוקותיו כמו שהודיעך לפנים:
שער ג אחר שידעת מתוך דברי כי כל החכמים מסכימים בלתי מחלוקת שהאדם בעל שני יצרים נקראו האחד מלאך והשני ג"כ מלאך אל תפלא אם מזאת כתוב מעיד שהאחד מלאך והשני שטן או אם קראוהו חכמים שד או מזיק כמו שבא ביהושע הכהן, ובאיוב, ובלעם לעד וכן רבים. וכן בא בעלי החלום בסוף ברכות כאן על ידי מלאך, וכאן על ידי שד. אבל תבין מזה כי השטן הוא מלאך המוות והוא יצר הרע כמו שהביאו בעל המורה בדברי איוב בחלק ג' על שם ר' שמעון ואין חולק על זה. ואם כן ראוי שתבין מזה ששתי מחשבות שאדם מוצא בעצמו הן תולדות לשני היצרים והם גלגליים נולדו מאמתת השיתוף שבין החמר ובין הצורה. ואם כן האחת נוטה אחר החמר והאחת נוטה אחר הצורה. ויתחייב מזה שתהיינה מידות הנפש הנמשכות אחר מזג הגוף לפי טבע עירוב הרכבותיו טובות או רעות או בינוניות או נוטות נטיה רחוקה לצד זה או לצד זה. ואם תהיה מן המבינים החכמות וזוכים לדעתם תבין מה שאומר בזה בסוף
זה הספר בע"ה. ומפני שתשיג דעתי שם אצייר לך סדר כ"ז כוחות השנוי שבין כ"ז מיני בני אדם שהם כ"ז בנים כזבנים כשפנים שהם כשפנים הנבראים משרש שני צלמים. צל"ם צל"ם שהם צלם ודמות צלם. ע"ץ הדעת והחיים עם ע"ץ החיים והדעת עדיהם. והנה יתבאר לך מהרה מדברי רז"ל כי הצירופים והגימטראות אצלם חכמות וכן השמות עד שהביאו מהם ומן הדומה להם ראיות גדולות על אמונתם בם בספרים רבים והם אצלנו היום לראיה ולזכות להכות בם חכמי דורנו המכחישים דברינו אחר שמאמינים בשאר דבריהם הקדושים אבל אלה שדברו בם מזה הם קדשי קדשים אצלנו ודי לך בזה:
חלק א באלו החלקים השלשה אכלול לך מה שכל נביאנו ע"ה מודים בו ונתאמת אצלם שהדבר כן הוא כמו שאומר. וזה שכבר נודע לכל נביא מנביאי ישראל שאי אפשר לשום אדם בעולם להגיע למעלת הנבואה אלא אם כן קבל קבלת ידיעת השם והשתדל להשיג אחר שקיבל והיה חכם גדול בחכמות המובנות להשגה הקודמות לנבואה. וידעו הנביאים כולם שדרך זו אינה ראויה אלא לשמחים בחלקם וכובשים את יצרם וחוקרים החכמות האלהיות והטבעיות והלימודיות מפני שהם בלי דעת ואם כן כל שכן אצלם שאם אינם מקובלים מסתרי דרכי הצירופים בשמות ובדומיהם שלא יתנבאו לעולם מפני שהם כלי (החכמה) המחשבה והבינה כמו שתשמע לפנים בידיעה הכללית שהיא נקראת בסוף הספר והיא עיקר כל הספר גם בעצמה היא לבדה עם אחריתה גדולה ומעולה בכמותה ואיכותה משאר מה שכולל הספר בחלוקת ענייניו התשעה מפני שכל הכוונה בחיבור זה לא (הייתה) היה כי אם בעדה ולולי היא בטל החיבור כמו שלולי אנכי בטלו תשע
הדברות כי על כן אין בהם ט' כלומר אם התשעה בטלים ואפשר לקיים האחד הוא מחייב ההשארות לנפש בעצמה כי הוא כמו העצם עם המקרים התשעה שהם צריכים לקיום עצמו ואם בטל הוא יבטלו הם והם אינם כן עמו כי אם יבטלו הם הוא לא יבטל כי לא יצטרך אליהם בקיומו ובזה בעצמו קרא לג' פסוקי ויסע שאין בם ג' מפני ששלושתם שלשה עצמים שכוללים עצמות אחת בסוד ג' שמות המיוחדים בברכת כהנים וג' שבפרשת ואלה שמות וג' פעמים שלש קדוש בקדושה משולשת: והזיוף הזה דמהו בלעם בשלוש הקוביא שהם שלשה והם אחד. כלומר שלשה עצמות שאמיתת מהותם בעצמותם אחד ולא ישתנו בדבר לא בעצם ולא במקרה כי חמרם חמר אחד וצורתם צורה אחת וכמותם כמות אחת כי כל אחד ואחד מהם ארכו ורכבו ועמקו שווים. וכיון דאתו לידן נימא בהו מילתא מפני שסודם כולל כל הקסמים וכל הנחשים וכל כישוף וזיוף והוא סוד חמ"ר, ח"ידה מ"של ר"מז. ותוכם שדי"ם. וראשם וסופם, חמ"ר לז"ה. וסוד נח"ש, נ"דוי
ח"רם ש"מתא. ותוכם מרדו"ת רמז למכת מרדות. וראשם נח"ש וסופם ימ"א שצירופו מי"א והוא תרגום של ים ושל מים. והוא גם כן מיא שהוא בלשון יון כישוף: ואין ספק כי אמיתת הנבואה ומהותה הוא שפע אלהי שכלי שופע מהשם ית' באמצעות השכל הפועל בעולם הדברי שהוא עולם האדם. ובעבור שבני הנביאים מקבלים פעלו ומתפעל מהם שכל אחד ואחד מהם במעלות מתחלפות לפי הסיבות קראו השפע ההוא האלהי בשמות מתחלפים להורות על חזקת האיש או המקבלו ועל הבדל כוחו מזולתו ובזאת הסיבה קראוהו גם כן בלשון תרגום בשמות מתחלפים. ופעם יקראוהו בלשון עברי בשמות נופלים על גופים מיוחדים ופעם על מקרים ותארים. ואלה מקצתם, אור יי. שכינה. כבוד יי . רוח יי. רוח קדשו. רוח נכון. בית יי. מקדש יי. הר יי. יקרא דיי. שכינתא דיי. מימרא דיי. תרגום. וכן דבר יי. רוח פיו. שם יי. וכיוצא בם רבים. ולפיכך יקרא המשיג ג"כ בשמות מתחלפים, רואה, חוזה,
צופה, נביא. וכן רבים וכך העניין המושג קראוהו, נבואה, חזון, משא, מראה, חלום. השגה, חכמה, ידיעה, השכל, תבונה בינה, מדע, דעה. ושמא תחשוב שמקצת מאלה וכיוצא בם אינם שמות לעניין ההוא אלא לעניין זולתו דע שאינו כן. אבל כל מחשבה וכל חכמה ובינה ודעת וכיוצא בם כולם הם עניינים נשפעים מהשפע ההוא האלוהי כמו שכל הבריות נבראות ונמצאות ממנו אלא שהם דבר מדבר עדיו שהוא סיבה ראשונה לכל ית' שמו והתחלפות אישי המינים ומיני הסוגים העליונים הכל משפעו יתברך שפע אחר שפע עד האדם עם כל כוחותיו. ואמנם יבדלו ענייני השפע זה מזה לפי הבדלי הנבראים. ואז יושם שיעור לכל מין ומין הכולל כל אישיו ויהיה שם אחר מבדיל בין המינים כמו שם מחשבה ושם דמיון ושם חכמה ושם דעת וכיוצא בם שכל אחד מהם מין כולל תחתיו כל אישיו וגם אלה בעצמם אל מינים מתחלפים כמו שם חכמה שכולל מיני חכמות מתחלפות כי הנגר יקרא חכם וכן הסופר וכן החכם הלומד
וכן הנביא. כי אי אפשר שינבא כי אם חכם גדול מופלג בחכמה שאין הנבואה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר. ואם כן כבר התבאר כי דבר יי הנקרא שפע נבואי הוא הפועל כל אלו הפעולות שזכרנו ודומיהם באמצאות דבר אחר ובעבור שהנבואה מין מעולה מכל המינים הנק' אצל פעל השפע בעצמו נקרא המשיגו נביא: