ספר עץ הדעת טוב — קטע 13

יחיד שור וחמור וכו' גה לא הזכיר כל המינים של בעלי חיים שהיו לו כי הרי היו לו גמלים ולא הזכירן גם עזים וכבשים כללן יחד בשם צאן גם זהב וכסף ושמלות לא הזכירן כדרך שכתוב ואברם כבד מאוד וכו' כדי שלא להשביע עינו 'של אותו רשע, ואל תחשדני כי אדרבא מה שאני אומר ויהי לי שור וכו' הוא להודיעך כבוד עשרו כי יש לי כל מיני בעלי חייה ועבדים וכו' להתגדל בעינך אלא בסתר דברתי בלשון הגדה של חכמה בהעלה וז"ש ואשלחה להגיד לאדוני כי איש חכם אתה ובודאי שתבין כי אלו כוונתי להתגדל בעניך אדרבה תוסיף שנאה על שנאה אלא כוונתי להשתעבד לך ולהמעיע מעלתי לפניך כי ע"י כן אמצא חן בעינך להעביר שנאתך וז"ש למען אמצא חן בעינך: או יראה עם לבן גרתי וכו' התנצל לבל יאמר עשו אלו מאהבתך אותי היה לך לשלוח לי שליחות זה מאז אחר שלקחת את ברכתי וברחת לחרן ומכיון שאינך מתפייס מעמי אלא עתה בבואך אצלי אין זה אלא מחמת יראתך אותי לז"א עם לבן גרתי כגר ועבד כנ"ל ומנוחה לא

מצאתי כלל לא בראשונה ולא באחרונה כמ"ש הייתי ביום אכלני חורב וקרח וכו' ובאותו הגרות ואחר עד עתה מלהקדים בשלומך כי לא היה לי פנאי כלל עד עתה אשר התחלתי לנוח מעע ויהי לי שור וחמור וכו' ואז ואשלחה להגיד לאדוני, יראה ואשלחה שליחות זה עם מלאכים אלו שכבר יש לי עבדים עתה שאשלחם וגם ואשלחה המנחה הזאת מן המקנה צאן ובקר שיש לי עתה כי בתחלה לא היה בי יכולת לשולחם כי לא היו לי עבדים לשלחם בשליחות אף לא מקנה צאן ובקר ואיך הייתי שולח לך שליחות זה אבל עתה כי ואחר עד עתה שכבר ויהי לי שור וחמור וכו' ואשלחה השליחות והמקנה הזאת וזה להגיד לאדוני דרך העלם והגדה למען אמצא חן בעיניך ע"י כן מש"כ בתחילה שלא הייתי יכול למצוא חן בעיניך כי הייתי ריקם מכל טוב: או יראה ואשלחה וכו' אל תאמר והרי ענין שנאתי היא משטמת הלב בסתר ולא בגלוי מפני הכבוד כי סוף אנשים אחים אנחנו א"כ השליחות הזה ע"י שלוחים הוא פרסום ומתכוין אתה

לביישני לז"א ואשלחה וכו' כלו' אילו דברי השליחות היו בגלוי היה כן אבל השליחות הזה הוא בהעלם גדול כי השלוחים עצמן אינם יודעים פירוש דברי השליחות כי שלחתים בהעלם דרך הגדה לאדוני כי הוא יבין כוונת הדברים והשלוחי' עצמן אינם מבינים כלל רק שכוונתי למצוא חן בעיניך לא שאני מתיירא ממך כי דעתך להורגני: וישובו וכו' אם היו אנשים ממש ה"ל וילכו ויבואו כענין שכתוב במרגלים ולהיותם מלאכים ממש לא הוצרך לכתוב בהן וילכו כי טושים הם באויר ובאין הליכה רצים ושבים והודיע הכתוב כי גם חזרתם לא היה צורך לכותבה אלא מפני הצורך להודיע ולאמר ליעקב תשובת שליחותם וז"ש וישובו המלאכים וכו' כלו' גם כי אני כותב, וישובו עם היותם מלאכים אינ' אלא לאמר באנו אל אחיך להודיע ליעקב ולאמר לו באנו אל אחיך וכו', וביאור דבריהם כך הוא כי אמרו לו הנה להיותנו מלאכים קדושים לא היינו רוצים ליכנס ולבא בבית עשו הרשע אלא מפני היותו אחיך ולזה לא אמר הלכנו אל אחיך או באנו מאת אחיך רק

מה שבאנו ונכנסנו בביתו היה לסיבת היותו אחיך ולא נמנעי' לסיבת עצמו שהוא עשו וז"ש אל אחיך אל עשו גם יתיישב מה שחזר להפסיק בין אחיך לעשו במלת אל יתירה כי הם ב' סיבות הפכיו' כנז', גם רמז בכלל דבריהם כי אתה חושבו שלהיות אחיך מתנהג עמך כאחוה כי לכן שלחתנו אליו ובאנו לביתו באומרך כי אחיך אמנם אנחנו מלאכים ויודעים את לבו כי אינו אחיך רק עשו הרשע ועדיין המשטמה קיימת, וגם ראיה אחרת כי הנה הולך לקראתך ולא בא רק הולך יורה על כיבו' לבבך כי ביאתו זו הליכ' היא וז"ש וגם יראה וגה ראיה אחרת יש על היות הולך ולא בא כי הרי וארבע מאות איש וזה יורה היותו בא למלחמה כי אם הוא לשלום למה יביאם עמו כ"כ רבוי עם ובפרע כי רבה עליך ההוצאה במזונותיהם, כשמוע דבריהם האמין להם להיותם מלאכים יודעים לבו וגם עם הראייה שאמרו מענין וארבע מאות איש עמו אז: וירא יעקב מאד יראה כפולה לב' הסיבות הנז' או יראה כי גם כשהובטח והנה אנכי עמך

וכו' עכ"ז: וירא יעקב מאד מורא גדול ממש על בניו ובנותיו וממונו כי לא נכנסו בכלל ההבעחה הנז' כי כל זה נאמר בלשון יחיד עמך והשבותיך ושמרתיך ואהיה עמך אך לסבת עצמו נכון לבו בעוח בה' אמנם וייצר לו כא דם שמצר על מיתת בניו ונשיו, וכיון שכל יראתו לא היתה אלא על בניו כנז' לכן ויחץ וכו' כי ה'מחצית העיקרי שיהיו נשיו ובניו ובנותיו הניחם סמוך לו במחנה הראשון ושאר הטם העבדיו ושפחותיו הניחן רחוק ממנו במחנה השני עם הצאן והבקר וכו' ולא הניחם כל העם במחנה א' וכל המקנה של בעלי חיים במחנה שני ז"ש ויחץ את העם וכו' כי את העם עצמו חצה אותם לשנים ועם המחצית הא' שתף את הצאן וכו' ונמצא שנעשו שתי מחנות כנז': ויאמר וכו' יראה אל תדין אותי שאיני בוטח בך כי האמת הוא שאיני מתיירא כלל שעשו יבא למלחמה על שום מחנה מהם האמנם גם אם נאמר שיש קצת ספק אולי יבא למלחמה כפי תשובת המלאכים כנז' אינו אלא במחנה הא' של העבדים והצאן והבקר כנז' וגם בזה אינו אלא ספק

וז"ש אם יבא עשו אל המחנה הא' בלשון אם, ואמנם אם יהיה כן יודע אני כי והכהו כי עינו צרה על השלל ועל העושר המופלג אשר בו כמ"ש ז"ל אך המחנה האחר של נפשות ביתי פשוט אצלי שיהא לפליטה הנה מ"ש הנשאר אין פירושו הנשאר מן ההכאה הנז' דא"כ היינו מ"ש פליטה אבל הנשאר ר"ל הנשאר באחרונה קרוב אצלי שהם הנשים והטף ודאי שיהיו לפליטה, וזה לב' סיבות אם דרך עבע כי נודע מ"ש ז"ל שכ"ד אלפים עבדי צאן היו לו ומה יהיו הבקר והגמליה ושאר הב"ח גם כמה רועים היה צריך לכל העדרים ההם וכמה כלבים מלומדי מלחמה שומרי המקנה זולת העבדים והשפחות והמשרתים כי אפי' בזה יש ספק אם יכלו להם ת' איש הבאים עמו ואף אם יוכלו לא יהרגום אלא והכהו הכאה בעלמא וז"ש והכהו גדולה מזו כי אף אם ישבם בשביה תשבע עינו בכל העושר המופלג ההוא ולא יבא אל המחנה האחר, עוד אחרת ענין הבטחתו ית' כי מובטח אני כי כיון שאמר והנה אנכי עמך אינו כבוד

לו ית' שבהיותו עמי יניח את עשו שיהרוג בני ונשי ח"ו א"כ ודאי כי והיה המחנה הנשאר לפליעה: ויאמר וכו' אחר שהתקין עצמו דרך טבע כנז' כדי שלא יצטרך נס גדול להצילו ולהעריח את קוו אז תקן את עצמו לתפילה ויאמר וכו' ואגב ארחיה הודיענו סדר התפילה ונוסחה כי מכאן למדו עזרא ובית דינו לסדר התפילה כנז' קצת בספר הזוהר וזה ענינו בקיצור: אלדי אברהם אבות, אלדי יצחק גבורות, ה' האומר אלי זו קדושת ה' כמ"ש והקדישו את קדוש יעקב, הצילני נא אמצעיות שהם שאילת צריכין, ואתה אמרת הטיב וכו' ג' אחרונות כעבד המודה שכבר קבל פרס מיד המלך וכאלו נתקיימה מה שהבטיחו היטב איטיב ובזה יתורץ כי ואתה אמרת היא ג"כ הבטחה כמו הראשונות והיה די לאומרה בתחילה ואח"כ פסוק הצילני נא וכו', וכפי פשט הכתוב עצמו יראה אלדי אבי אברהם וכו' כלו' הנה הבעחות אלו משולשות הן אם לאברהם אם ליצחק אם לי עצמי כמ"ש ה' האומר אלי וכו' והנה החוט המשולש לא תנתק

וצריך שתקיימנה כי אפי' לא הבטחת רק אותי לבד ראוי שתקיימנה מכ"ש זאת שהוא משולשת: או יראה כפי' דרך הסוד במה שנודע בסוד אל אלדים ה' שהם ג' מדות חג"ת שבהם נתאחזו אברהם יצחק ויעקב והנה שם ההויה נבחרת מן הג' גם יעקב נק' בחיר שבאבות וז"ש אלדי אבי אברהם שיצחק אלדים אמנם שם ההויה לא נתנה אלא לי וזה ה' עצמו הוא האומר אלי כלו' ולא לאבותי לסיבה הנז' וכמ"ש כי חלק ה' עמו וכו' וא'"כ יותר ממה שעשה נסים לאבותי ראוי שיעשה עמי ויצילני עתה, ואל תאמר כי בלכתי לחרן במראה הסולם הבטחתני והשיבותיך אל האדמה הזאת והנה כבר השיבותני אליה ומכאן ואילך אינו בכלל הבטחה הנז' כי הרי בצאתי מבית לבן חזרת להבטיחני בלשון אחר והיא שוב לארצך שהיא כללות ארץ כנען וגם למולדתך שהיא באר שבע אל בית אבי כי כך אמרת שוב אל ארץ אבותיך היא באר שבע אשר גר שם אברהם ויצחק ולא הספיק זה כי גם אמרת ואהיה עמך גם מאז והלאה וז"ש כאן ואעיבה

עמך והנני עדיין בעבר הירדן ולא באתי אל בית אבי וארץ מולדתי א"כ הצילני נא, וא"ת א"כ מעת.ה יש לתמוה ממך למה אתה מתיירא ומרבה בתפילה ואינך סומך על זאת ההבעחה לז"א קטונתי וכו' יראה כי גם שהאדם מכיר בעצמו שהוא צדיק ראוי להשפיל את עצמו לפני הקב"ה ולהראות כי לא בצדקתו נעשו לו נסים ועובות אלא הכל בחסד עליון ולפנים מן השורה וז"ש קעונתי וכו' ולחזק הענין הקדים החסדים שהם שלא בזכות האדם אל האמת שהם העובות הבאות כפי זכותו כי אלו נק' אמת ודין גם לכן קרא את החסדים בלשון רבים והאמת בלשון יחיד כי רוב העובות הבאות לאדם הם דרך חסד וא' מהן הוא בזכותו דרך אמת, וע"ד הסוד רלה העובות הבאות לו בזכות אבותי כי הנה אברהם הוא איש החסד ויצחק אפי' אם הוא גבורה נכלל בעת אשר נעקד בחסד כנז' בס' הזוהר בפסוק ויאמר אבי ויאמר הנני בני בסוד שמאלא דאיתכליל בימינא וכנגדם אמר חסדים מיעוט רבים שנים אבל העוב הנעשה לו מצד זכות עצמו

קראו אמת בסוד תתן אמת ליעקב והנה יעקב דן ק"ו לפניו ית' כי הנה אם ביציאתו מא"י לחו"ל שהוא חטא ראשון וגם שנתבטלתי מכיבוד אב ואם שהוא חטא שני ועכ"ז עשית לי נס גדול כי במקלי עברתי את הירדן הזה ירמוז למ"ש ז"ל כי הכה במקלו את הירדן ונבקע ולכן במקלי הוא בגימ' יבקע ויעקב כי בזכות יעקב נבקע הירדן אז ולא עוד חנח כי גם נתת לי עושר מופלג כי הנה עתה נתוסף לי עוד כי גם הייתי לשתי מחנות עם שעדיין אני בחו"ל ובלי כיבוד אב ואם א"כ ק"ו בן בנו של ק"ו עתה שאני נכנס בעבר הירדן וגם שאני חוזר אל בית אבי לקיים כיבוד אב ואם שראוי שתצילני, וז"ש הצילני נא כלו' גם עתה שאני נכנס כנז' ולא עוד אלא שאז בקעת לי הירדן וגה הייתי לב' מחנות ועתה איני שואל ממך רק הצלת הנפש בלבד ולא עוד אלא שאינה הצלה רחוקה מן השכל לשלא אהיה בכוחי )אי( להצילני כי הרי אחי הוא ובנקל תוכל להפך את לבו שיאהבני אבל עכ"ז צריך אני להתפלל

על זה כי אעפ"י שהוא אחי הנה הוא עשו רשע וז"ש מיד אחי מיד עשו הקדים האחוה ואח"כ את שמו וגם הפסוק שנית במלת מיד להיותם שני טענות הפכיות: או יראה להפך כי נתן טעם אל יראתו והעוצם תפלתו עם שכבר הובטח וזה כי הנה גבורת יעקב נודעת ובניו בענין שכם כמ"ש בס' ילקוט על פסוק ויהי חתת אלדים וכו' ואילו לא היה אחי לא הייתי מתירא כלל ממנו כי כלבי צאני יהרגוהו כמ"ש ז"ל האמנם להיותו אחי לכן אני מתיירא כי אקניט ואצער את אבי ואמי אם אהרגהו, והב' כי הוא אחי לגמרי ואף לא כישמעאל ויצחק אבל עשו הוא אחי בכל הבחי' מאב ואם ותאומים מבטן אחת ואולי תעמוד לו זכות אברהם ושרה יצחק ורבקה ואף כי אני יש לי הזכיות הנז' ג"כ ונוסף כי צדקתי הנה יש לו מצוה עצומה של כיבוד אב ואם עשרים ושתים שנה וזכות ישיבת א"י כי שתיהן מאריכות ימי האדם ולא אוכל אליו ולכן אני צריך תפילה ויראה, אמנם כבר אמרתי כי מצד עצמו איני מתיירא מפני בטחוני כמ"ש והנה אנכי עמך וכו' אך היראה היא כי בכח כל

הזכיו' הנז' פן יבא והכני אה על בנים שאין בהה כ"כ זכות אבות וכיבוד או"א וישיבת א"י, וא"ת והרי כיון שאתה בטוח על עצמך אין זו כ"כ צרה גדולה אינו כך כי אם יהרוג אם על בנים הרי הוא בעיני 'כאילו והכני לי בעצמי כי אשתו כגופו וברא כרעא דאבוהי א"כ ראוי שתצילם גם. הם כי לי נוגער רעתם וצריך אתה לקיים והנה אנכי עמך ובזה יתורץ מה שלא אמר והכה אם על בנים או והכני ואת האם על הבנים: או יראה כי הרי עשו עצמו אמר יקרבו ימי אבל אבי ואח"כ ואהרגה וכו' והנה אביך קיים עדיין לז"א כי ירא אנכי וכו' כלו' כי עתה נתוסף לו שנאה אחרת ולכן ירא אנכי אותו פן יבא עתה והכני אפי' שאבי חי עדיין והנה השנאה המחודשת רמז אותה באו' אם על בנים ולא אמר אמהות על בנים, והענין כי הנה היו ללבן שתי בנות וכל העולם אמרו כי הגדולה לגדול והקטנה לקטן ומכיון שבתחילה נתן לו את לאה למה חזר לקחת את רחל ובפרט שהיה אמר ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח ואת חפץ בה עשו כי היתה יפת תואר וכו' והנה

תחילה ברכתי ועתה השלישי' יאמר וגם את אשתי לקח וחוט המשולש של השנאה לא תנתק ובודאי כי עתה יבא והכני אם אחת שהיא לאה שלקחבראשונה וגם כי היא כעורה ויכנה היא עם כל הבנים אבל את האם האחרת רחל לא יכנה כי יקחנה לעצמו אם על היותה יפ"ת ואם כי אני לקחתיה באחרונה וכמ"ש ז"ל על ואחר ניגש יוסף ורחל וכו' והנה לקיחת רחל קשה בעיני מכל הצרות והנה בלהה וזלפה לא קראן אלא בשם שפחות כמ"ש ותגשן השפחות וכו', וא"ת כי לא הבטחתני להטיב רק אותי לבדי כמ"ש ואטיבה עמך אינו כן אלא ואתה אמרת וכו' היטב לך איטיב גם לנשותך וגם לבני אמרת ושמתי את זרעך וכו' ואם יהרוג את אלו הרי אני זקן ומתי אני אחזור לקחת עוד ד' נשים אחרות ולהוליד י"ב שבטים לשיהיו כחול הים אשר לא יספר מרוב, עוד אחרת כי הלא אל.' הי"ב שבטים הם כנגד י"ב מזלות קיום העולם ואיך יהרגם ואח"כ אוליד י"ב אחרים כיוצא בהם א"כ ודאי הוא כי מה שאמרת ושמתי את

זרעך על אלו עצמן הבטחתני: וילן שם וכו' הנה לא מצינו שהב"ה השיבו על תפילתו זאת ואפשר כי אז היה יעקב ירא ודואג מאד ונודע כי אין שכינה שורה מתוך עצבות: וע"ד רמז וישלח יעקב וכו' אחר שפ' ויצא נרמז גלות אדום האחרון וגאולתם ממנו סיפר עתה מ"ש דניאל ובהכשלם יעזרו עזר מעט והוא בזמן רבינו הק' שהשלים עמו אנטונינוס וכן כמה תנאים רשב"י ור"א בנו וזולתם הנק' מלאכים דומין למלאכי השרת גם היו שלוחין הולכין לרומי הנק' שדה אדוה מאת כנסת יש' הנק' בשם יעקב, ואף שהיו מכבדין אותם מאד ובפרט אנטונינוס דהוי גחין גרמיה קמיה דרבינו הק' כד הוה אסיק לפורייא עכ"ז אמר לו רבי לאו אורח ארעא לזלזולי כולי האי במלכותא כי עדיין אנו עבדך ואתה אדוננו, וז"ש כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב ולזה רמזו רז"ל שאמרו דכתב רבינו אגרתא לאנטונינוס מן עבדך יאודה לאנטונינוס מלכא כי הנה העבדות והגלו' הזה הנה הוא ללבן

עונותינו וז"ש עם לבן גרתי ואחר עד עתה בזה הגלות משנח' הבית בימי רבן יוחנן בן זכאי עד זמן רבינו הק' ואנטונינוס ועתה עזרני ה' ויהי לי שור וחמור וכו' כמ"ש ז"ל אהוריריה דרבי עתיר מן שבור מלכא ואשלחה להגיד לאדוני אנטונינוס למצוא חן בעיניך כי ידעתי שאתה צדיק ותשמח בטובתו, ויגידו המלאכים הם התנאים הדומים למלאכי' באנו אל עשו זה אנטונינוס שהוא כאחיך אבל וגם יהיה כהפך מזה אל מלכים הבאים מזרעו יהיו הולכי' לקראתך להרע לנו כבחחילה ות' איש עמו הם ת' כחות הטומאה הנק' ש"ק המעכבים תפי' ישר' מלעלו' השמים בזמן גלות' אדום שעליהן נאמר אלביש שמים קדרות ושק הושם כסותה, ומאז והלאה ויירא יעקב מאד לסיבת כי ויצר לו ובאו עליו צרות תכופות ונתיירא פן יכלו בניו ח"ו בגלות אדום הקשה ולכן ויחץ את העם אשר אתו הם זרעו וחציין הלכו בגלות ישמעאל וחציין נשארו בגלות אדום הם ענין חלום נבוכדנצר רגלוהו מנהון די פרזלא

הם אדום ומנהון חסף הם ישמעאל וחציין בגלו' אדו' כנודע כי הנבי' שלה' התחיל' ממשלתו בסוף זמן האמוראים וז"ש רגלוהי, ויאמר אם יבא עשו אל המחנה הא' אשר בארצו לגזור עליהם שמד והכהו ודאי כנודע ענין השמדות והגרושין שבכל ארצות אדום והיה המחנה הנשאר בארצות ישמעאל לפליטה מן השמדו' כי ישמעאל אינם רודפים אחר הדת רק אחר הגזל והשוחד כנודע בזמנינו זה ולכן לימד יעקב לזרעו שירבו מוהר ומתן ושוחדות לכל אלו האומות וע"י כן ינוחו מעט מן השמדות, וז"ש ויקח מן הבא בידו ר"ל כי אף ע"פ שישראל באותו זמן יהיו עניים עכ"ז מן המעט ההוא הבא בידו יתנם מנחה לעשו ע"ד איש כמתנת ידו שנא' על העני וע"י כן יתנהג עמהם באחוה וז"ש לעשו אחיו וכמו שדרשו רז"ל על גער חיית קנה וכו' שנא' על רומי הרשעה שאינו מתרצה אלא ברצי כסף ומנחה וע"י המתנות וילן שם במנוחה בלילה ההוא הוא הגלות הנק' לילה וז"ש וילן שם בלילה ההוא:

או יראה וישלח וכו' כי בהגיע זמן הגאולה כתיב הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וכו' וכתיב הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני וכו' הוא מיכאל שר ישראל והוא אותיות מלאכי כנודע ועל שני אלו אמר וישלח יעקב מלאכים יש' סבא מלאכים הנז' אל רומי הרשעה הנק' שדה אדום, גם ירמוז אל שני המשיח שנא' עליהם ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והנה כה אמר יעקב שעד עתה היה עבדך בגלותך כי ע"י סבל הגלות נתלבנו עונותיהם וז"ש עם לבן גרתי כגר אצלו לשיתלבנו עונותי ואחר ובזה נתכפרו עונותי וכבר אני ראוי ליגאל והגיע זמן שני המשוחים ויהי לי שור בתחילה זה משיח בן יוסף בכור שורו הדר לו ואח"כ משיח בן דוד עני ורוכב על החמור ובאים לרעות את יש' הנק' צאן וז"ש וצאן, וזה לפי שכבר היינו כעבד וכשפח' כמ"ש הנה כעיני עבדים אל יד וכו' כעיני שפחה וכו' עד שיחננו וכבר חננו בשליחת ב' המשיחים ואשלחה אותם לך שעד עתה היינו עבדים לך ואתה

אדוננו ושעתה אנו רוצים למצוא חן בעיניך ותניחנו לצאת מן הגלות כדרך שקראנו לשלום