ספר עץ הדעת טוב — דף לז ע"ב:

דף לז ע"ב: דף לח ע"א: ראשית תבואתו כל אוכליו וכו' אשר הן הגדילות בקנה א' בסוד גוי א' בארץ ובסוד ה' קנינים וכו' ישראל קנין א' עם זו קנית אך אומות העולם הם שבלים דקים שדופות תבן בלי בר ותבואה כלל כקש תשאם. ויקץ פרעה והנה עם ששניהם ב' חלומות בסיבת שהקיץ בנתיים עכ"ז והנה חלום א' הוא כי כפי העליונים נמשכת הנהגת התחתונים: או ירא' והנה מן היאור וכו' כי הנה מן ג"ע העליון מושך מרכבת השכינ' עם ד' מחנותיה משם נמשך ד' נהרות וכנז' בפ' בראשית והם המושלים וממשיכין שפע מיהן בכל העולם. ואמנם פרעה עצמו כל העמדתו הי' על היאור המיוחד שבארבעתן היא פישון כי הוא שואב השפע מתוך ג"ע דרך היאור הנז' המשקה את ארצו. והנה מן היאור הנז' להיותו יוצא מקדושת ג"ע הית' מעלה גבוהה נמשכת לע' נפש בני ישראל אשר ירדו מצרימה כמ"ש ובני ישראל פרו וישרצו וכו' ויוסף זכה על ידו למלוכה. ותרענה באחו רמז אל וישב ישראל

בארץ גושן ארץ מרעה ומקנה כי כך שאלו לפרעה ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גושן במיטב הארץ בארץ רעמסס וכו', והנה היו יפות מראה בתכלית כמו שאמר יעקב לבניו למה תתראו כדי שלא ישלוט עליהם עין הרע גם היו בריאות בשר בעלי מקנה עצום גם בעצמן היו גבורי כח בריאי בשר. והנה ז' פרות ז' משפחות מצרים שהם לודים וענמים ולהבים ונפתוחים ופתרוסים וכסלוחים וכפתורים הרי ז' כי פלשתים הם אומה אחרת בפני עצמה שנולדה בממזרות מעירוב פתרוסים וכסלוחים ולא הי' מכלל ע' אומות בזמן דור הפלגה גם לא היו יושבים בתחום ארץ מצרים כלל. ואלו נק' ז' פרות רעות המראה כמ"ש אשר בשר חמורים בשרם וכו'. וכשמת יוסף ירדו בני ישראל ממעלתן ראשונ' שהי' נק' אחי המלך וגם ז"ש ותרעינ' באחו היו ריעים אל המצריים בסבת אחותם עם יוסף המלך וכשמת ירדו ממלכות והיו שקולים במעלתם עם המצריים וז"ש ותעמודנה אצל הפרות שקולים בהעמדתם כי אז כתיב ובני ישראל

פרו וכו' עד שמת לוי האחרון שבשבטים כנודע ואז התחיל זמן השעבוד ויקם מלך חדש ואז כתיב ותאכלנה הפרות וכו' וכל זה נמשך בסבת ז' שני הרעב והשבע כנודע כי בסבתן ירדו השבטים למצרים לקנות בר. ובזה נתגל' ונודע יוסף לאחיו ובשבילו ירדו למצרים כולה. ולכן אחר שחלם ענין השררה והשעבוד בעצמן שהוא חלום הפרות כנז' עיקר הגלות חזר שנית לחלום איך נתגלגל כל זה להם ע"י השבע והרעב הנרמז בחלום השבלים טובות ורעות שהם השבע והרעב כפשועו כי הן טפלה וסיבה אל החלום הראשון העיקרי כי לכן הקדימו כנז'. ולהיות כי כל החולם חלום אע"פ שחולם על אחרים יש לו חלק הוראה על עצמו ג"כ. לכן נבאר ג"כ דרך רמז ענין יוסף. וזה ענינו כי ראה יוסף כי גם אליו נוגע החלום כי ז' היכלי ג"ע בס' ז' פרות הטובות המזומנות ליכנס בהן העוסק בפרי' ורבי' מלשון פרות כי אלו הם טובות וכנגדם ז' היכלי גיהנם לעוסק בפרות רעה לבטלה. והנה המקיימים פריה

ורביה לש"ש יולידו בנים של קיימא הנק' ז' שבלים הטובות קדש ישראל לה' ראשית תבואתה. ואם לבעל' הי' אותו הפרי המר נבראין מהם שדים הנק' נגעי ב"א שבלים הרעות. וכל זה גורם היסוד הנק' נהר ושלום שהוא יוסף כנודע וז"ש בתחל' והנה עומד על היאור גם יוסף בתחל' פתרונו הקדים אלקים ימנה את שלום פרעה בסוד הרואה בחלומו נהר רואה שלום. וב' אלו אירעו ליוסף כי וינס ויצא החוצה ונזהר מלבא על הגויה לכן לזה זכה אל ז' פרות הטובות היכלי ג"ע. ולפי שחטא בי' טפות ויפוזו זרוע ידיו והי' ראוי אל ז' פרות הרעות ותמורת עונש נפשו ברזל באה נפשו עשר שנים בבית הסוהר. ולכן תחלה עבר עליו העונש הנז' ואח"כ זכה למלוכ.ה מפני שניצל מך העביר' כנז' ומזה ידע יוסף כי הגיע גדולתו ולז"א ועתה כלומר שכבר הגיע ירא איש נבון וחכם ועל עצמו הי' מדבר והרי נתבאר איך הקב"ה הנראה לפרעה בחלום כל ענין גלות ישראל במצרים וסדר גלגולין וסבותיו וז"ש את

אשר האלקים עושה במדת הדין לישראל בענין גלות מצרים הראה את פרעה. ואמנם הגאולה שהית' ע"י שם ההוי"ה מדת הרחמים כמ"ש כה תאמר ד' אלקי אבותיכם וכו' ואמרו לי מה שמו וכו' זה לא הראוהו בחלום. וסיבת זה יתבאר בפ' ויהי מקץ וכו' כי להיות החלום מסטרא דמסאבא הנק' קץ כל בשר כנ"ל לכן לא הראוהו רק את הגלות כי הי' שמח בגלותם: וכל הארץ באו מצרימה וכו'. התחיל הכתוב להציע הצעה איך הכל מאתו ית' כי הוא המסבב סיבות להקים ענין גלות מצרים וגם לקיים חלום יוסף והנה השמש והירח וכו' ואיך יוסף שמר החלום עד כ"ב שנים וגלגל הגלגולים ההם כנודע וז"א וכל הארץ באו וכו' כי הנה הרואה יתמה מענין ירידת אחי יוסף כי הי' יכול לתקן הדבר באופנים אחרים. וזה כי בהיות רעב בארץ כנען יוכלו לקנות מארצות הסמוכות לה ולא לרדת למרחקים למצרים ואם נאמר כי לא הי' בר נמצא אלא במצרים הנה דרך העולה שהולכין חמרין וגמלין ומביאין משם

תבואה למכור בכנען ואם גם זה לא נמצא הנה יוכלו לשלוח תמורתם עבדי הבית ולא הם בעצמן לז"א דע כי כל הארץ ר"ל כללות כל העולם הי' בו רעב כולל ולא נמצא לחם אלא במצרים ולכן כולם באו מצרימה. ולא די שהי' רעב כולל (במצרים בעולם אלא כי חזק הרעב לגמרי בכל הארץ ר"ל בכל העולם והי' נמנע לקנות מארץ אחרת כ"א ממצרים. וא"ת שהיו מצוין חמרים וגמלים אינו כן אלא כל הארץ עצמן כולן כאחת היו באים הם עצמן ולא ע"י חמרים וגמלים והסיב' הי' לשבור וכו' יוסף ירמוז אל משאז"ל שהוא בעצמו הי' המוכר ולא ע"י שלוחו וכמו כן לא הי' מוכר כ"א לאיש עצמו לא לשלוחו כי הי' נותן דבר קצוב למספר האנשים הבאים שיעור המספיק לו ולביתו לבד ולא למכור לזולתו כי לכך הי' יוסף עצמו המוכר ולא שלוחו כי לא יזהר לעשות הדבר כרצונו. וא"ת אם כן ישלחו עבדיהם תמורתם כי מהיכן היו ניכרים אם הם עבדים או אדונים כי כמו שהי' אחי יוסף קונים לחם לצורך כל

נפשות בתיהן ועבדיהן ואמתיהן כמו כן יוכלו עבדיהם לקנות לצורך אדוניהם כי מי מכיר בענינים לז"א וכל הארץ כי הכריז יוסף ששום עבד לא יבא לקנות כ"א האנשים בעצמם כנודע כי כונתו הית' לראות את אחיו כמשז"ל ולכן נתייראו מלשלוח עבדיהם פן יוגד הדבר ליוסף כי שנת רעב גדול הי' וכל אנשי ארץ כנען הם בעצמם ירדו ויגידו ליוסף לאמר לא תתן לאלו העבדים כדי למעט הקונים וע"י כן יהרגו העבדים ויבוזו ממונם כי עברו על גזירת המלך וכל נפשות יעקב ובניו ובתיהה ימותו ברעב באופן כי הי' הדבר בהכרח לרדת הם בעצמם, אז וירא יעקב וכו' כי השבטים לא היו רוצים לרדת לשתי סיבות אה בזוכרם ענין מכירת יוסף למצרים כמשז"ל על וירדו אחי יוסף עשרה שירדו לפדותו ובתחל' היו מתייראים אם מפני העון עצמו וכמ"ש להם ראובן הלא אמרתי אליכם לאמר וכו' ואם מצד הטבע כי זכרו החלום ואולי יתקיים שם כמו שנתקיים אח"כ ואם ביודעם ענין גזירת בין הבתרים ומי יודע

אם ע"י ירידה זו יתגלגל להם ירידה ועבדות כמו שהי' אח"כ כי מזלייהו של הצדיקים ההם חזו אע"ג דאינהו לא חזו ומכ"ש במשז"ל כי כבר יעקב רמז להם בגלות הזה כמ"ש רדו שמה כמנין רד"ו שנה לבד יש ואם לא עכשיו אימתי וע"כ לא רצו להודיע ליעקב הכלוא בבית אם יש שבר במצרים כדי שלא ישלחם עד אשר הוגד ליעקב עצמו ואז אמר להם למה תתראו וכו' כמו שנבאר. ומה גם אם נפרש וירא כמשז"ל במרא' הנבואה אלא שהם פירשו כי יש שבר על יוסף ואנחנו נפרשהו בענין אחר על גזרת בין הבתרים. והענין כי בראות יעקב שבניו לא הגידו לו כי יש תבואה במצרים חשב בלבו טעם לזה ואז ראה כי התבואה ההוא שבר הוא להם כי מן ארבע מאות ושלשים שנה עברו מאה ותשעים ונשארו רדו בלבד וקרוב עת הגלות לבוא ואולי ע"י ירידתם עתה לקנות בר יתגלגל הגלות כמו שהי' האמת אח"כ ומפני זה היו מתייראים בניו לרדת ולכן קרא האוכל בלשון שבר וז"ש וירא יעקב כי יש שבר במצרים ואז

ויאמר לבניו למה תתראו לשון כחישה למה אתם סובלים כחישת רעבון זה שהוא ודאי מפני ספק הגלות כנז' ואם היא לשון ראי' יאמר מה זה אתם רואים בעצמכם מה תעשו ותדאגו מן הגלות הספק ותניחו צרת הרעב הודאית, וז"ש ויאמר הנה שמעתי וכו' ולעיל אמר וירא יעקב בנבואה וכאן אמר הנה שמעתי כמו שהקשה רש"י ז"ל אבל הענין הנה שמעתי את אשר סיפר לי מענין גזרת בין הבתרים הנאמר לאברהם זקיני כי יש שבר וגלות במצרים והגזרה ההוא מוכרח להתקיים ואמנם גם יש שבר שהוא התבואה וא"כ רד"ו שמה אתם עצמיכם כי כבר הגיע הקץ והגזרה עכ"פ תתקיים ולכן אף כי קניי' זו שבר הוא לנו שברו לנו משם כ"א כה תעשו ונחי' ודאי מן הרעב ואם מפני הגלות גלות הוא ולא מיתה וז"ש ולא נמות ואם הגלות היתה מיתה ממש טובים היו חללי חרב מחללי 'רעב ומכ"ש כי הרעב היא מיתה ממש אם לא תקנו תבואה אך הגלות אינו מיתה ממש ובהיותכם מביאים תבואה נחי' ודאי ממיתת הרעב ואף אם

יתגלגל בגלות לא נמות רק נהי' עבדים. גם רמז מה שנודע כי גר יהי' זרעך הוא יעקב עצמו שעליו נאמר כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק ולזה ג"כ ארז"ל עתיד הי' יעקב לירד למצרים בשלשלאות ברזל וא"כ רדו אתם שמה ואני ובנימין ובניכם נשאר פה ושברו אתם לנו משם כי אנו נשאר כאן וכפי זה אי אפשר כי בירידה זו תשארו שם בגלות לעבדים כיון שאני נשאר כאן ובזה ית'ורץ מלת לנו המיותרת והמוכחשת כי גם להם עצמן היו קונים תבואה והול"ל ושברו משם. ובזה ונחי' מן הרעב ולא נמות בגלות כיון שאני עצמי איני יורד אל תתייראו שם עבדים במצרים עד יום שתמותו, אמנם תחזרו לבא פה אל בתיכם לסיבה הנז': וירדו וכו'. הנה יעקב לא זכר רק ענין גלות מצרים כי מכירת יוסף לא הוגד לו בנבואה אבל בניו עיקר יראתם הית' מפני מכירת יוסף כנ"ל ולזה שינה שמם עתה וטפלים ליוסף וז"ש וירדו אחי יוסף, גם זכר מנינם עשרה. והענין כי בראותם כי לא שלח יעקב אתם את

בנימין אמרו א"כ כל זה גזירה מן השמים לפרוע עתה עון מכירת יוסף שהי' אחינו ומכרנוהו וז"ש אחי יוסף יעוד ראי' גמורה היותינו עשרה אותם שנמצינו במכירתו כי גם ראובן עמהם הי' בהשליכם אותו אל הבור וכשחזר הודיעוהו ענין החרם שלא יגיד דבר לאביו, האמנם יעקב שלא ידע במכירתו מה שלא שלח את בנימין אינו מחמת היותו אחי יוסף וימכרוהו גם הוא רק לסיבת היותו אחי יוסף מן האם בן גילו ואולי מזל אמו גורמות שיקראנו אסון גם הוא בדרך כדרך שאירע ליוסף בדרך שכם ולא בבית וז"ש ואת בנימין לסיבת היותו אחי יוסף בן גילו לא שלחו עם בניו כנז' לא מפני שהי' יודע שמכרו את יוסף כי לא חשדם בכך כי הרי אחיו הם וז"ש את אחיו האמנם הטעם הוא כי אמר פן יקראנו אסון בדרך מחיות רעות כדרך שאירע ליוסף. אבל בני יעקב מענין הגלות כבר נתיישב דעתם במ"ש יעקב כנז' אבל ענין עון מכירת יוסף עדיין היו מתייראים וכמ"ש בראובן ויען

ראובן אותם וכו' וז"א לשבור בר ולא לשבור שבר כמ"ש יעקב כי יש שבר כי אז הי' היראה כפולה משני שברים מן הגלות וממכירת יוסף ובאומר לשבור בר לא יש כ"א שבר א' שהוא מכירת יוסף. ויבאו בני ישראל וכו'. הזכירם ע"ש בני ישראל לתת טעם למה ביאתם מארץ כנען ירדו עשרה ביחד ובכניסתם בבואם למצרים לא נכנסו ביחד אלא מעורבין באחרים כמ"ש בתוך הבאים, וביאור כי הטעם הוא לפי שיוסף לא הי' נותן רק עומר לגלגולת לכל הבאים והי' צריך לפרט כל א' שמו ושם אביו ואם יכנסו יחד ויוכרחו להגיד כי כולם אחים בני ישראל ראובן בן ישראל שמעון בן ישראל וכו' יתמה מזה ויבקש מהם איזה עילה וכמו שהי' אח"כ ולכן נתפרדו בתוך הבאים כדי שלא יורגש הדבר או לסיבת עין הרע כמשז"ל. וא"ת עכ"ז יורגש הדבר בכותבו בספר הזכרון עשרה וכולם בני ישראל לז"א כי הי' הרעב בארץ כנען יראה לא היו הבאים מתי מספר כ"א כחול שעל שפת הים כי הרי הי' הרעב בכללות ארץ

כנען שהוא ת' פרסה על ת' פרסה ועשר האלו אינם טיפה בים בערכם ולא יורגשו בבואם מעורבים עמהם. ויוסף הוא השליט עתה ביאר פחדם שלא באו ביחד מה הוא כי אילו הי' מוכרי התבואה רבים כי כן הי' צריך כפי צורך הקונים כי כל העולם כולו הי' שם לקנות יהי' בני ישראל בטלים במיעוט מיעוטם. אמנם יוסף לבדו הוא הי' המוכר וכל הקונים עוברים לפניו כבני מרון והכל כתוב בס' המקנה והי' מוכרח שיורגש וז"ש ויוסף הוא המשביר לכל עם הארץ ואין זולתו. וא"ת ומי הכריחו בכך לזה הקדים אמר הוא השליט וכו' כי הנה ברעב אשר הי' בעיר שומרון פרטית רמסו העם את השליט הנשען המוכר לעם את התבוא' ומה גם בהיות כל העולם כולו קונים והרעב גדול במאוד מאוד אשר בלי ספק בחפזון העם ירמסו את המוכרים ויהרגום וגם לא יוכלו לעשות רצון יוסף למכור עומר לגלגולת כנודע וע"כ יוסף השליט על כל הארץ מולך בכיפה הוא עצמו הי' המשביר לכל עם הארץ ואין

זולתו שתהי' אימת מלכות על הקונים ויתנהג הדבר כרצונו בכל מכל כל. ושינה שמם עתה באומר ויבאו אחי יוסף לרמוז כי הי' זה לקיים גזרתו ית' בענין חלומו שישתחוו לו אחיו אפים ארץ: וירא יוסף וכו'. הנה בתחל' ראותו אותם בלתי חקירה אחרת תיכף ויכירם האמנם לפי שעברו עשרים ושתים שנים שלא ראם לא סמך על זה ולכן ויתנכר אליהם עד יחקור הטנין ולא רצה להראות עצמו במכיר אותם ולא רצה להראות להם פנים שוחקות כאח אל אחיו גם לא שאל להם תיכף מאין אתם מה שלא הי' שואל לשום קונה אחר, ולכן התחכם לדבר אתם בקושי לא ענין מרגלים אחם אלא דברים אחרים כאילו נאמר שאמר להם אולי מארץ מורדת על ארץ מצרים אתם ואיך נמכר לכם לחם וכיוצא בדברים אלו ובחוך הדברים ויאמר להם מאין אתם והם לא ירדו לסוף דעתו, והשיבו מארץ כנען וכו' ואמנם יוסף עתה שידע כי מארץ כנען הם נתקיימה הכרתו לגמרי בלי שום ספק וז"ש ויכר יוסף את אחיו אבל הם הגם שראו אותו שואלם מאין

אתם ולא עשה כן לכל גוי לא מפני זה הכירוהו גם עתה זה לסיבת תחבלותו להתנכר ולדבר אתם קשות וערבבם. ואמנם אחר שכבר הכירם עתה בלי שום ספק הסכים בדעתו להתוודע אליהם ואמנם חזר בדעתו ויזכור עתה את החלומות וכו' יראה צד החלום הנוגע לו שהי' עתיד למלוך כבר זכר מתחל' כשמלך כי נתקיים חלומו ולכן רצה להתוודע אליהם וכשזכר עתה מחדש הצד הנוגע להם בחלומותיו השנים אז ניחם מדעתו, וזה כי בחלום הראשון ראה כי אלומות אחיו לבדה משתחוים לו וכבר נתקיים באומר ויבואו אחי יוסף וישתחוו לו וכו' האמנם בהתחבר לו החלום השני אשר עדיין צריך גם הוא להתקיים שיבואו אביו ואחיו כולן ביחד במ"ש והנה השמש והירח וי"א כוכבים משתחוים לי אז ראה כי עדיין צריך שיבא גם אביו עמהם להשחחוות לו וז"א את החלומות כלומר כי שתי החלומות צריכין להתקיים וז"ש אשר חלם להם כלומר הבחינ' הנוגעת להם כי לו כבר נתקיים ואז נתחרט וסיבב טענות לגרום

ירידת אביו גם הוא עמהם וירידת בנימין כי גם הוא מי"א ככבים אז אמר להם מרגלים אתם וכו' וע"י כן תוסבב ירידת בנימין ואח"כ ירידת אביו וכמפורש בפרשיות הבאות. ולשלא יאמרו כי בעלילה בא עליהם לומר מרגלים אתם ולא לזולתם לכן נתן עעם וראי' לדבריו במ"ש לראות את ערות וכו' כלומר מה שאני חושב כי מרגלים אתם הוא כי הרי לא נכנסתם האחים ביחד בשער א' כמנהג האחים אמנם כל א' נכנס בשער שלו כמ"ש ז"ל והנה שערי העיר ופתחי' הם הנק' ערות הארץ וגילוי' כי באתם לראות איך תוכלו לפתוח השערים במרמה כדרך המרגלים וז"ש לראות את ערות הארץ באתם. ולזה ג"כ הוסיף מלת את לריבוי כי כל ערות הארץ ופתחיהם באתם לראות כלומר נכנסתם ובאתם בהם בכולן דרך ביאת שערים וזה לראות ערותה איך תוכלו להם כי את כולל כל שערי המדינה: ויאמרו לא אדוני והראי' כי ועבדיך בתוספת ו' כלומר אילו היינו מרגלים לא היינו באים לשבור אוכל כי ברוב עם כל הארצות מי ירגיש בנו אם אנו קונים אוכל או לא ומכיון

שבאנו לשבור אוכל הננו ככל שאר העם הקונים וכמו שהם באים לקנות אוכל גם אנו כמותם באנו לשבור אוכל וז"ש ועבדיך בתוספת וא"ו כלומר כל העם וגם אנחנו עבדיך לא באנו כ"א לשבור אוכל והרי ראי' גדולה לדברינו ומעתה נצטרך לדחות ראייתך כי הטעם שלא נכנהנו בשער א' הי' מפני עין הרע כי הנה אנו רבים עשרה וכולנו ר"ל עם היותנו רבים בני איש א' נחנו. ובאומר נחנו חסר א' ירמוז מעשיהם כי לכך נתמעטו ממה שהם ונכנסו יחידים כל א' בשער א'. והנה ענין זה שאנו בני איש א' כנים אנחנו ואתה מוכרח להודות האמת כי הרי שלא במתכוין בדקת בנו וראית כי כולנו בני איש א' הנק' יעקב וכיון שזה אמת מזה תדע גם הדבר האחר כי לא הי' עבדיך מרגלים וכמשז"ל שלא יתכן שישים אדם עשרה בנים בסכנת מות במלאכת מרגלים: ויאמר וכו' הנה אמרתם הכרע גדול על כי אינכם מרגלים כי אין אדם מסכן טשרה בנים האמנם הקושיא שהקשיתי לכם עדיין במקומה עומדת ולא השבתם עלי' וזהו ויאמר אליהם לא.

והטעם הוא כי הלא ערות הארץ כל עשר שערי העיר הנק' ערות הארץ באתם ונכנסתם בהם וא"כ אין זה כ"א שכוונתכם לראות מוצאתיהם ומובאיהם וז"ש באתם לראות ואילו כדבריכם מפני עין הרע כל שנים ושלשה מכם יכנסו בשער א' ולא הי' בזה עין הרע כי דבר מצוי הוא ב'