ספר עץ הדעת טוב — קטע 35

חוזר הרוח עצמו ומשליכתו ומפילתו למקום אש ונשרף ולא נשאר ממנו שום רושם כלל כענין העצים אשר כששורפין אותם נשאר בהם קצת אפר כן ענין קמיך שקמים כמו הקש ע"י רוח סערה ואח"כ תשלח חרונך יאכלמו כקש כמי שאוכל ואין רושם המאכל ניכר אח"כ כלל מה הי': או ירצה כי הנה אין הקבה"ו עצמו מריע לרשעי' אבל כשרואה הקמים עליו והנה הוא עצמו הנותן להם המעלה ההיא כענין פרעה שהי' נופל והקימו למלוך בכפה כמ"ש וימלוך מלך חדש וכו' ולא הכיר כי הוא הנותן ממשלה למלכים ואדרבה קם עליו ולא הכיר כי הקב"ה גאה ועליון עליו וגם כי נתן לו מלוכה הנה צריך שהקב"ה יהי' גאה עליו לכן מסלק הקב"ה אותם הגאות מעל פרעה ומתגאה יותר למעלה ואינו קרוב אליו ומסלק את השגחתו מעליו ואז תיכף נופל ממעלתו. וז"ש וברוב גאונך שהרבית עוד להתגאות ולהסתלק ועי"כ תהרוס קמיך. ואחר שנהרסו מאליהן ע"י סילוק השגחתו מהם. אז תשלח ע"י שליח חרונך כמ"ש ישלח בהם

חרון אפו משלחת מלאכי רעים הנדרש לרז"ל על מצרים ועי"כ יאכלמו החרון הנ"ז כקש אך הקב"ה דאין פועל רע כמ"ש ועברתי בארץ מצרים וכו' ולא יתן המשחית כי הקב"ה עובר והמשחית נוגף: וברוח וכו' אחר שהזכיר טביעות ים סוף למצרים בפסוק הנ"ל ואיך הי' ע"י חרון הנ"ל היוצא מאפו ית' הזכיר עתה ענין קריעת ים סוף להציל את ישראל והודיע כוחו ית' כי ממקום אחד שהוא אפו ית"ש יוציא רוחו ית"ש ולמצרים נעשה חרון ויאכלמו כקש ולישראל רוח טוב לקרוע להם הים. וז"ש וברוח אפך וכו' והענין כי הרוח יצא מורכב מחסד לקרוע הים לישראל להצילם ומן גבורה להטביע אח"כ אל המצריים כי יצא הרוח בחרון אף והרתיח כסיר מצולות ונשמטו עקבות הסוסים ויפול רוכבם אחור כמשז"ל ולכן הוצרך להעשות רוח חרון ויצא בבחינת רוח להציל את ישראל אלא שהוצרך לצאת מן הארץ להיות בו קצת גבורה ליבש את המים שיהי' כמין ערימה כסלע גבוה וקשה שיעברו ישראל בתוכו והמים להם כחומה

כמו ערימה מימינם ומשמאלם וז"ש וברוח אפיך נטרמו מים לשתי ערימות מכאן ומכאן ולכן לא אמר כמו למטה נצבו כמו ערימה שהי' משמעותו ערימה א', והנה זה הוא לבחינ' מים העליוני' אשר בים כדי שיעברו ישראל בין שתי החומות בין כל שבט ושבט כמשז"ל אך המים התחתוני' שבקרקעות הים מחצי קומתו ולמטה לא הוצרכו להעשות כמו ערימות כי אין שם דרך לעבור גאולים אמנם קפאו אותם תהומות החחתוני' אשר הם בלב ים מן שני שלישים ולמטה כי הלב נתון בסוף שליש העליון כמשז"ל על בלבת אש מתוך הסנה וקפאו בהשוואה א' ולא כמו ערימות כנ"ל גם הי' שם נהרים יאורים רחבו ידים נוזלים מן ההרים אל תוך הים ועל ידם יועבעו ישראל לכן אותם הנוזלי' מן ההרים אירע להם כענין הירדן שכתוב בו ויעמדו נד אחד ובשפת הים מקום שפך הנחלי' נצב כמו נד ולא ירדו אל תוך הים כלל: אמר אויב וכו' אחר אשר נערמו מים וכו' פרעה הרודף אחריהם לא נתן אל לבו כי ע"ד נם

הי' וא"כ בעבור ישראל ישובו המים ויכסו למצרים והנה חכם גדול הי' לז"א אמר אויב כי האיבה המעולה אשר לו עם ישראל גרמה לו להטפיש ושלא להסתכל בזה ולהיותו אויב אמר בלבו יכולים לרדוף אחריהם ולא אירע שישובו המים עלי אחר שארדוף כי גם אשיג מאת ישראל עד מקום שהם הולכים וזה לפי שיש בהם עון גדול של גזל כי וישאלו ממצרים דרך שאלה וגזילה ובזה אני בוטח ולא אירא כיון שיש בידם עון גדול של גזל רבים ובפרהסייא. והנה דור המבול לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל אעפ"י שלא הי' אלא חמס בלבד כנודע ולכן מה שאעשה בראשונה הוא שאחלק למצרים כ"א את שלו מן אותו השלל ששללו מהה ומרוב שנאתי אותם לא אחזירם למצרים להשתעבד בהם כבתחילה כי כבר תמלאמו נפשי נתמלאה שנאת אויבתי עמהם ותכלית שנאה שנאתים ולכן אריק חרבי תורישמו ידי מן העולם לגמרי, גם אפשר כי נתכוון לתכלית אחר הלא הוא במה שנתבאר אצלינו בפסוק מה זאת עשינו כי שלחנו

וכו' כי עדיין לא נשלם קץ שעבודה מר אויב ארדוף וכו' ולכן איני רוצה להחזירם לשעבדם כי אח"כ יחזרו מצרים לקלקולם הראשון ולכן אריק חרבי ואורישם בידי מן העולם עתה וכשיגיע זמן קיצם אינם כבר בעולם: נשפת וכו' אחר אשר רדף אחריהה הנה ברוחך עצמו אשר בו נערמו מים כנ"ל נהפך הרוח ההוא למדת הדין ונשף רוחך כנחש כמ"ש ואתה תשופנו עקב וכסמו ים שהוא שליש העליון שנעשה יבש כמין ערימה וחזר להיות מים כדרכן וכסו אותם ואח"כ גם שני שלישי' התחתוני' שהן יותר אדירים' וחזקי' כי הן התהומות שעליהן אמר קפאו תהומות נתלחלחו מקפיאתם אך לא לכסותן להיותן מים תחתוני' אך המצריים עצמן צללו באותן המצולות ים כעופרת במים אדירי' כנ"ל: מי כמוכה וכו' הנה בראותינו כמה ניסים מהופכים עשה ה' זה בתוך זה עשה הקב"ה בים סוף כו' ראוי שיכיר גדולתו ולהללו מי כמוכה באלים וכו' יען כי אתה נורא ע"י כמה מיני תהלות משונות זו מזו כנ"ל ואמנם גדולה מכל התהלות הנ"ל הן כי )אתר( אחר כל הנז"ל

היית עושה פלא אחד לבדו שקול ככולן אשר הוא לבדו מפליא לעשות כי הוא הפכיי אל כל הנ"ל הלא הוא נטית וכו' כי כל מה שעשית הי' מורה שנאתך העצומה לאין קץ עמהם ועתה אחר שנפלו בעמקי תהום במים אדירים לא הנחתם שם אבל מכל אותו העומק הנפלא חזרת להעלותם ופלטן הים ליבשה על שפת הים וצוית לשר העפר שיבלעם וזכו לקבורה וזה יורה גודל אמיתות משפטיך ודיניך כי אפי' מצוה א' שהודו באונס בעל כרחם ואמר ה' הצדיק זכו לקבורה כמשז"ל והרי כי אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ואפי' שלא לשמה ובאונס והוא אויב גמור וז"ש טושה פלא ולא פלאות ונחזור למעלה מי יש כמוכה בכל החזקי' שפעל חוזק וחולשה דין ורחמים ביחד בשני הפכים. גם אחרת מי כמוכה היותך חזק ואדיר עם היותך מתנהג בקודש בתכלית הקדושה למעלה וישלחך וגבורת הנהגתך למטה עד עמקי תהום, או ירצה כנודע כיג' שמות הם אל אלים ה' דבר ויקרא ארץ ואל חסד ואלקי' דין רחמים מכריע וכלול

משתיהן בסוד ב"ד של שלשה ולכן מי יש כמוכה ה' שאתה פועל דין ורחמים משא"כ בכל שמות האלקות שהן אל אלי"ם שכל אחד מהם הוא או דין גמור או חסד גמור ואחר ענין קריעת ים סוף נחית וכו' גאלת בקריעת ים סוף זביציאת מצרים ואח"כ הנחותם והנהגתם במדבר ארבעים שנה לא בצדקתם כי עשר נסיונות ניסו אותך כי אם בחסדך לבד ולא בזכותם ואחר מ' שנה שהלכו במדבר בנחת רב ובמנוחה רבה כמ"ש נחית אעפ"י שהכעיסוך אח"כ לא נהלת אותם עצמן כי הם נפלו במדבר אמנם נהלת את בניהם אל נוה קדשיך בארץ כנען בעזך ובניסי' קדושי' שעשית להם, או ירצה נחית מן הים עד הר סיני ואח"כ נתת להם עוז תורתיך כנודע על ה' עוז לעמו ית' ובאותו עז של התורה והליכה שהכנסתם אל נוה קדשך: ויסע משה את ישראל מים סוף נתבאר בספר הזוהר כי הסיען בעל כרח' לפי שהיו מתאוי' לחזות בנועם ה' הנראה אליהם שם כמ"ש זה אלי זאנוהו ובזה נתרץ למה לא נאמר כאן כבשאר

המסעות ויסעו מים סוף אלא ויסע משה וכו' גם יתורץ כי כבר נודע כי בי"ס היו ומשם נסעו אך הכוונה ויסע משה וכו' ולמה הוצרך לזה הלא היא מסיבת מה שראו בי"ס והוצרך תחבולות א' הלא הוא שהשכינה נעתקה מן הים והלכה אל המדבר באופן שיסתכלו ישראל וילכו שם וז"ש במדבר שור מלשון לא תשורנו עין רואי. ואמנם השכינה חזרה למרום כי כבר עשתה את הצורך וכאשר הלכו בני ישראל אל המדבר לא מצאו את השכינה הנקרא מים כענין אותי עזבו מקור מים חיים ואירע להם כנזכר בס' הזוהר בענין פטירת האדם כי אין הנשמה מתרצית לצאת מן הגוף עד שנגלית השכינה כמ"ש תוסף רוח' יגועון וכמ"ש על כי לא יראני האדם וחי. ועי"כ הנשמה יוצאת קראתה ואז מתעלמת ממנו ומלאכי הדין אוחזין בו ומוליכין אותו לדין וסיבת הנ"ל כי במצרים היו ריקים מכל המצות כמ"ש ואת עירום ועריה ואף גם מצות מילה היו מוהלין ולא פורעין ונודע שמל ולא פרע כאלו לא מל ולכן היה עדיין

כלולין בג' קליפות הכלולות בענין הערוה הלא הם כריתות עור הערלה ופריעת העור הדק ומציצת הדם הטמא אשר בהם כי לכן אמרו ז"ל על המוהל ואינו מוצץ שמעבירין אותו ונתבאר אצלינו כי אלו הג' הם כנגד האילן שנאמר בו שלש שנים יהיה לכם ערלים. וז"ש וילכו ג' ימים ולא מצאו מים כי לסבת אותן ג' ערלות לא מצאו מימי השכינה והנה גם לזה רמזו רז"ל דורשי רשומות באומרם מכאן תיקן להם משה לישראל שיהיו קורין בתורה שני וחמישי ושני כי אין מים אלא תורה והתורה כולה הם שמותיו של הקב"ה הנקרא מקור מים חיים גם לסיבה זו לא חנו חניה גמורה כי אם ביאה בעלמא בלי מנוחה וז"ש ויבואו מרתה לרמוז כי עזבו מקור מים חיים את ה' ועדיין היו דבוקים במים הרעים והמרים ההפכיים הנקראי' מי סוטה: ויצעק וכו' כראות משה שאף גם שיצאו מן הים בשירה וחיבה רבה וראה העלם השכינה מהם וגם מים כפשטן אין להם וגם בבוא' למרה היה מים מרים ידע כי איזה עון הי' בידם ואין

זה מקרה רק מאת ה' והראיה לזה כנ"ל לעיל בפסוק טל כן קרא שמה מרה ירצה כי אלו מבריאות העולם היו שם המים מרים גם שם המקום יהיה נקרא מרה מן בריאת העולם ואמנם לא נקרא שמה מרה עד אז וזה יורה כי לא משה עצמו הוא הקורא אותה מרה בראותו כי לא יכלו ישראל לשתות מים משם להיותן מרים לא לסיבת המים עצמן וז"ש ולא יכלו לשתות וכו' וע"כ לסיבה שלא יכלו ע"כ קרא שמה מרה. אז נתעצב אל לבו ויצעק אל ה' לאמר לו מה היה זה להם שהבאת אותם אל המקום הרע הזה אז ויורהו ה' וכו' השיבו השי"ת כי בדין היה הדבר יען נמולו ולא פרעו כנ"ל ולא די עון חסרון המילה בעצמה אלא כי בחסרונה גרם להם שאינם יכולין כלל ללמוד התורה כנודע ממ"ש בזוהר פ' אחרי מות על הלל ושמאי שלא רצו ללמוד תורה להאיקלוס הגר עד שימול כמ"ש מגיד דבריו ליעקב וכו' לא עשה כן לכל גוי וכו' ירצה כל לרבות לאונקלוס הגר שבא להתגייר ממש ומכ"ש לגוי עצמו גם לא די בשיעלים

מהם החוקים שאין להם טעם כדי שלא יהרהר אחריהם אלא אף המשפטים שדעתו של אדם סובלן אסור ללמדן עד שימולו ולכן לא אמר וחוקים משפטים בל ידעום משא"כ בישראל כי חוקיו ומשפטיו מגיד להם. וז"ש כאן ויורהו ה' עץ ומהראוי שיאמר כאן ויראהו ואמרו יורהו מלשון לימוד מלשון ולא שמעתי לקול מורי לרמוז אל שני הדברים הקשורים ביחד שהן המילה ולימוד התורה כי כל א' משניהן נקרא עץ כי המילה נקראת עץ חיים אשר בתוך הגן כי על ידה נקרא האדם צדיק ונקרא איש חי כענין בניהו בן יהוידע בן איש חי גם התורה נאמר בה עץ חיים היא למחזיקי' בה ונמצא כי במרה פרעו את המילה וגם ניתן להם שבת ולימוד המשפטים כמ"ש בספר הזוהר גם רז"ל אמרו שבת ודינין במרה אפקוד. ובזה יתורץ ג"כ כי כפי משרז"ל שזה העץ היו הרדפוני ולענה כי מיתק מר במר א"כ היה מהראוי שהכתוב יזכיר עניינו בפירוש ויורהו ה' עץ מר ואמנם אמר עץ סתם לרמוז אל הנז"ל שהם התורה והמצות

מילה כי שם במרה נצטוו ואמר וישלך אל המים והל"ל בתוך המים אך הכוונה וישלך העץ לסיבת המים המרים הם הקליפות כנ"ל ונתגרשו משם. ואחר שנתגרש משם אותו כח הטומאה אח"כ שם באותו המקום שהיתה הקליפה נתקדש ושם לו חוק היא המילה במ"ש וחוק בשאירו שם וכן ויעמידה ליעקב לחוק ומשפט הם המשפטים כנ"ל שבת ודינין במרה אפקוד והנה לא זכו לשני ההטבות הנ"ל עד אשר הביאם שם במרה וניסה אות' ע"י המים המרים וז"ש שם שם וכו' וזה הי' אחר אשר ושם נסהו. או ירצה ע"ד מחצתי ואני ארפא כי שם במרה מחצם בחוק ומשפט ולא שלא כדין ושם עצמו ניסהו שהוא הרפואה וז"ש ושם ניסהו לשון הרמת ראש כמו ואל עמים ארים ניסי או ירצה להפך כי שם במרה שם לו חק ומשפט שתי המעלות הנז' אשר לסיבתם נתמתקו המים עם היות כי שם ניסהו בתחלה והוליכן ג' ימים בלי מים כלל ואח"כ מצאו מים מרים והיתה להם צרה כפולה לאין קץ: ויאמר וכו' להורות כי לא במקרה היה להם כל זה אלא לסיבת עון הנ"ל שהיו ריקנים מתורה

ומצות ומן המילה ולכן ויאמר אם שמוע וכו' כי אני ה' רופאיך ומזה תדין כי המכה שבאה להם מצרת צמא ומצרת מים המרים היתה לסיבת כי לא שמעו בקולו כמו שיתבאר. והנה היו ישראל יכולין להתנצל ולאמר מי יוכל לעבוד את האלקי' האדירים האלה והשאור שבעיסה מעכב לזה הודיע' כי אם יתנו לבם לשמוע שמיעה אחת מובטח אתה שתשמע ותרבה שמיעות רבות וז"ש אם שמוע תשמע כי הבא ליטהר מסייעין אותו, עוד אחרת כי בתחלה תשמע לקול ה' היא לימוד התורה ומשם תזכה גם אל והישר בעיניו תעשה שהוא קיום המצות כמ"ש גדול התלמוד שמביא לידי מעשה ויען כי המטשה נחלק לשני בחינות לכן התחיל בקלי' ואמר כי מזה תזכה אל והאזנת למצותיו שהם המצות שיש להם טעם ומשם תעלה עוד ושמרת כל חוקיו הם אותן שאין להם טעם כלל ולכן בחלק מצותיו לא אמר כל מצותיו כי כיון שיש להם טעם ודאי שתקיי' כולן. אבל החוקים אפשר כי הגם שיקיימם עכ"ז איזה חוק פרטי מהן שאין הדעת

סובלו כלל כמו פרה אדומה שמטמאה את הטהורים ומטהרת את הטמאה אפשר שלא ישמרהו לזה הוסיף מלת כל ואמר ושמרת כל חוקיו וכפי זה מש"כ אם אינו נמשך עד כל המחלה רק התנאי היא עד אם שמוע בלבד ומן תשמע ואילך הוא השכר, ויאמר התנאי הוא אם שמוע וכאשר תקיים זה התנאי הנה השכר הוא כי מאז תזכה שתשמע וכו' וגם והאזנת וכו' וגם ושמרת וכו' וכפי זה אומרו כל המחלה אינו שכר קיום התנאי רק ראיה ומופת אל הנזכר כי הנה כמו שבידו לשנות הטבע בענין המחלה של הגוף לרפאתה כך יכול אני לשנות טבע יצרך הרע לטובה ושתשמע וכו' והאזנת וכו' ושמרת וכו' כי גם שמסרתי הבחיר' בידך הנה זה הוא בתחילת ההנהגה אבל אחר שנתת אל לבך לבחור בטוב ולמאוס ברע אז משם ואילך הבא ליעהר מסייעין אותו והנה נתבאר יסוד גדול בענין הבחירה, ונחזור לענין הפסוק כי הנה ענין מופת המחלה כבר ראית אותה בעיניך בענין מי מרה כי הנה אז המחלה והמכה הראשונה אשר שמתי

במצרי' היתם הדם והיא שקולה ככולן להיותה ראשונה כנודע כי התחלת הדבר היא ככל הדבר וז"ש כל המחלה כי מחלה א' היא ונקרא כל להיותה ראשונה כי המים נהפכו לדם וכן אירע במרה נתמררו וכל שותיהם היו בפיהם למרה ולכל בני ישראל נמתקו המים כדמיון מכת הדם במצרים כי לכל שותיה' היה דם ולישראל היה מים מתוקים ומזה תדין כי כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי כן ראיתי במופת במרה כי אירע כך והיה מים מרים וימתקו המים לך לבדך ורפאתי לך לכם המים וז"ש כי אני ה' רופאיך במרה ומזה תקיש לשאר המחלות גופניות ואחר שהקשת ולמדת לכל המחלות הגופניות תעלה עוד להקיש כי גם המחלות הנפשיות בידי לרופאם כנז"ל. כי לכן הביאותיך למרה להראותך נסיון המים ורפאתי' ומזה תבין כי אם שמוע גם תשמע וכו' והאזנת וכו' ובזה יתבאר מה שייכות יש במ"ש כל המחלה וכו' עם מ"ש ויאמר אם שמוע וכו':

ספר עץ הדעת טוב - פרשת יתרו: וישמע יתרו וכו'. נבאר הפרשה כפי האומר יתרו קודם מתן תורה בא. והענין כי מקודם אשר נתן את צפורה למשה כבר כפר בע"ז והאמין באלקים וחזר להיות גר תושב מקיים ז' מצות בני נח כשאר חסידי אומות העולם כי עדיין לא נתנה התורה כנ"ל להיותו גר צדק גמור כגר כאזרח מבני ישראל וגם כי עדיין לא נבחר ישראל לעם נחלתו בפרטות עד מתן תורה כמ"ש שם והיית' לי סגולה מכל העמים וגם לכן לא בא להתקרב עמהם עד אז כל אשר יהיה צדיק יבחר בו ה' הן יהיה ארמי או פרסי או מכל הלשונות הגוים ולכן ישב לו בדד במדין מחזיק באמונתו גר ותושב וז"א כהן מדין וכו' כי בתחלה היה כהן מדין ואח"כ התרחק מן הע"ז וחזר להתדבק באמונת משה מעת שהיה חותן משה, וכאשר שמע יציאת מצרים וכל אותן עשר מכות שהביא על המצרים לא עלה בדעתו כי נבחרו מאז להיות לו לעם סגולה כי מעולם לא נשמע ענין זה ואמנם הענין היה כי אלקים שופט בריותיו מעשה ידיו כולם שווין אצלו

וכראותו איזה אומה נרדפת מן חברתה עושה משפט ודין אמת וכאשר מצינו על שלשה פשעי מואב וכו' על שרפו עצמות מלך אדום לשיד ואפי' על יחיד מצינו בסדום הכצעקתה של הנערה ההיא שנתנה פת לעני ומשחוה בדבש והעמידוה לפני הצרטין כנזכר בפרקי רבי אליטזר וכל אומת סדום בכללה נענשה ונחתם דינה על עון הנערה ההיא, וכמו כן בהיות אומת ישראל משועבדיך בפרך תחת אומת מצרים עשה בהם שפטים והציל עשוק מיד עושק ובפרט כי העיזו פניהם כנגדו ית' כמ"ש לא ידעתי את ה' וכו' ורצה להודיע שמו בעולם וכמ"ש נודע ה' משפט עשה להציל את ישראל שלא חטאו מיד מצרים ע"ד מ"ש אל תאמר בלבבך בהדוף וכו' בצדקתי הביאני ה' וכו' אמנה אין הטעם לפי שרצה לבחור בישראל לעם נחלה כנ"ל וע"כ לא חשש להתדבק עמהם כנ"ל והנה אם גם ישראל היו משתעבדים במצרים על לא חמס בכפיהם היה מתנק' מהם הכלל העולה כי כל ע' אומות בריותיו הם ולאיזה אומה שתהיה צדקת ונעלבת

ונרדפת מחברתה יצילנה מידה. אמנם כאשר שמע היטב הדבר בפרטות את כל אשר עשה אלקים וכו' הבין כי הטעם היא להיות ישראל עמו וז"ש ולישראל עמו ואל תאמר כי אין הטעם רק להיותו נקרא אלקים שופט ועושה משפט בבריותיו בהשואה אחת כנז"ל כי הרי ראינו כי