וענין זה היה במראה הנבואה וז"ש ראה. והנה כבר התחיל לתת האמורי לפניו ע"י מה שהכניע שרו תחלה. וז"ש אמר אלי כי הוא לבדו ראהו כפות ואלו היה עם סיחון התחתון הי' נגלה לישראל וז"ש לפניך ולא לפניהם. וכיון שכבר החילותי אני לתתן בידיך את השר העליון ואת ארצו העליונה לכן החל גם אתה משה לבדיך ורש אותו תחלה בשמים כדי שעי"כ יוכלו ישראל לרשת אח"כ את ארצו התחתונה: ובזה יובן כפל הזכירו שני פעמים את ארצו ועוד הוא כי אם כבר הוא נתנו בידו לו ולארצו איך הוא יחל רש לארצו וגם דאין שום הבנה במ"ש החל רש לרשת והל"ל החל רש את ארצו. ואז ויצא סיחון התחתון לקראתינו ויתנהו ה' בידינו אם הוא לפנינו כולנו אתם ואני משא"כ בשר העליון שהיו לפני ואלי ולא לפני כולכם כנ"ל. ומהראוי שיאמר ויצא סיחון וכל עמו ולמה חזר לאמר הוא. אבל הענין כי רצה להראות את אמר הוא. אבל הענין כי רצה להראות את גבורתו כי שקול הוא ככל עמו יחד ואלו כתב ויצא סיחון וכל עמו לא
היינו מבינים כן. כי דרך )המלך( לכתוב המלך ואח"כ העם. גם ירמוז כי מרוב גבורתו לא נשאר בתוך העיר מוקפת חומה אלא יצא לחוץ לעיר כי בטח על גבורתו. ועוד אחרת כי לא המתין עד אשר יבואו ישראל להלחה עמו רק הקדים לצאת לקראתינו טרם נבוא אליו. אך עמו לא רצו לצאת מרצונם ולכן תלה היציאה בו לבדו וז"ש ויצא סיחון לקראתינו הוא לבדו. ואח"כ נמשכו גם עמו לצאת אשר הטיב להם דבר שלא ישוער גרמו שלא תקובל תפלתו בשום אופן. והנה כשהייתי מתפלל על ששים ריבוא בתפילה יחידות היתה נשמעת ולי אפי' תפלות רבות ועם שאני זכאי לפניו ית' לא נשמעו. והנה ארז"ל כי כמנין ואתחנן התפלל תפלות. וכפי דרך זה נבאר הפסוקים. אמר עם היות כי כמנין ואתחנן תפלות התפללתי וכולם על שאלה אחת פרטות וז"ש שאמר לאמר ה' אלקי' וכו' אעברה נא וכו' ועכ"ז לא הועילו וזה ענין מלת לאמר כי על אמירה זו פרטיית התפללתי עמו: כי רק עוג מלך הבשן וכו'. נודע כי עוג הוא אליעזר שנכנס חי לגן עדן וזה על כי שמר
ברית קודש אשר השומרו נקרא צדיק ע"ש ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ ארץ החיים הקיימת לעד לעולם. והענין כי הוא הי' בדור המבול שנחתם גזר דינם על כי השחיתו דרכם על הרץ. והוא נזהר מזה ולכן נקרא עוג כי עג עוגה ועמד בתוכה ולא יצא לחוץ להשחית זרעו על הארץ ולכן ניצול מן המבול וכמשז"ל על ויבוא הפליט זה עוג שנפלט מדור המבול וז"ש כי רק עוג הוא לבדו נשאר זכאי ופליט מדור המבול מיתר הרפאים הוא דור המבול שהיו מרפין עצמן בש"ז לבטלה. וגם כי היו ממיתין את טיפות הזרע ההם בארץ ועושין אותם נפלים בסוד וארץ רפאים תפיל והבן זה. ולכן זכה לגן עדן יבא שלום ינוחו על משכבתם הולך נכוחו. וז"ש הנה ערשו וכו' עם השבטים מטתו של יעקב אבינו השלימה בנו ד' אמהות בלהה רחל זלפה לאה ר"ת ברזל, והלא הערש הגז' הוא מבורכת בנועם העלון לחזות בנועם ה' בסוד ויהיה נועם ה' אלקינו עלינו המציל לו לאדם מן המזיקין הבאים על האדם ע"י קרי
לבטלה הנזכר במזמור הזה לא תאונה אליך רעה וכנ"ל כנודע. וז"ש ברכת בני עמון אותיות נוע"ם ור"ל ברוב נועם העליון: סליק פרשת דברים: ספר עץ הדעת טוב - פרשת ואתחנן: ואתחנן אל ה' וכו'. מכלל תוכוחותיו הוכיחם כי לא די מה שגרמו לעצמם כי גם לו אשר הטיב להם דבר שלא ישוער גרמו שלא תקובל תפלתו בשום אופן. והנה כשהייתי מתפלל על ששים ריבוא בתפילה יחידות היתה נשמעת ולי אפי' תפלות רבות ועם שאני זכאי לפניו ית' לא נשמעו. והנה ארז"ל כי כמנין ואתחנן התפלל תפלות. וכפי דרך זה נבאר הפסוקים. אמר עם היות כי כמנין ואתחנן תפלות התפללתי וכולם על שאלה אחת פרטות וז"ש שאמר לאמר ה' אלקי' וכו' אעברה נא וכו' ועכ"ז לא הועילו וזה ענין מלת לאמר כי על אמירה זו פרטיית התפללתי ואת"חנן תפלות ולא הועילו. והיותם מספרם כך הוא. כי הנה בי"ה ה' צור עולמים שהם שמים וארץ ומן השמים לארץ ת"ק שנה מהלך והכל נברא בשם י"ה הרי הם תקי"ה כמספר
ואתחנן. גם זה הוא סוד ורגליהם רגל ישרה כמנין תקי"ה כי לכן תקנו שהאדם יכוין את רגליו בשעה שהוא מתפלל ויעשה אותם רגל א' מחובר נכוין רגליו לעלות בכוונת מחשבתו עד השמים אשר סודם תקי"ה כנ"ל, ואומרו בעת ההיא אינו חוזר אל עת האמירה כמ"ש גם בי התאנף ה' וכו' שהרי כתיב ויאמר ה' וכו' עלה ראש הפסגה. וזה לא הי' כי אם אחר מלחמת סיחון ועוג אחר ארבעים שנה ויאמר גם בי תתאנף הי' קודה לזה ארבעים שנה בשליחות המרגלים. האמנם בעת הוא כפי' רש"י אחר שכבשתי סיחון ועוג מה דסליק מיני'. והכוונה כי אלו היו בעת כעסו כשהתאנף בי היינו אומרים ואל תרצה את חבירך בשעת כעסו האמנם כבשתי יצרי עד ארבעים שנה ולא עוד אלא שהיו בשעת ריצוי גמור בשעה שכבשתי ארץ סיחון ועוג ועכ"ז לא נתרצה לי. אדני אלקים וכו' אם תאמר כבר מידת הדין פגעה בך וממנה יצאתה הגזירה ואי אפשר להשיבה. איננו כך כי הרי שתי מידת הדין יש לפניך האחת שם
אדני והיא מדת הדין הרפה כי לכך אותיותיו הם דינא והב' שם אלקים הקשה כנודע ושתיהן יש יכולת בדך להפכם למדת הרחמים: והראוי לזה כי הרי אתה החילות בתחלת כל הנסים והוא בצאת ישראל ממצרים כתיב ימינך ה' נאדרי בכח והענין כי מדת הדין הנקראת כח וגבור' נתחברה במדת הרחמים הנקרא' ימין ובהיות שתיהן מתחברות יחד אז הוא ההדר והפאר האמיתי. וז"ש ימינך ה' נאדרי כו' והדרת והתפארת בהיותם מתחברים בכח היא מידת הדין כנודע כי לכן הקו האמצעי הכולל חסד וגבורה נקרא תפארת כי היופי והפאר הוא הלובן והאודם מחוברים יחד והנה זה הי' אז בקריעת ים סוף כי בימין המחוברת עם השמאל היתה הימין מצלת את ישראל והשמאל טובעת את מצרים והכל ברגע אחת, וז"ש אתה מידת הדין הנקראת אדני אלקים החילות בתחלת הנסים להראות את גדלך שהיא מדת החסד והגדולה לישראל ואת ידך החזקה שהיא מידת הדין למצרים והכל ברגע אחת ובמעשה ובמשפט אחד ובזה יוכר ההפרש אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה
במעשה אחד שתי פעולות הפכיות דין ורחמי' ביחד וז"ש כמעשיך וכגבורותיך כי הגדולה והרחמים גורם מעשה ויישוב ובנין ויישוב הנקרא כל זה מעשה ועשי' גמורה וז"ש כמעשיך ואמנם מדת הדין והגבורה גורמים ביטול מעשה והריסת ושממון וז"ש וכגבורותיך. ואתה עושה שתיהן ביחד כנ"ל. כי טבעת ריבי רבבות מצרים בים סוף לא נשאר עד אחד במידת דינך הצדק והחזקה. וההיפך כי הצלת את ישראל לא מת עד אחד. וא"כ גם עתה לי יחיד פרעי אעברה נא וכו' אע"פ שמדת דינך היתה בכעס אז בענין המרגלים תתנהג במדת דינך עם החוטאים ובמדת חסדך עמי כי כן ביציאת מצרים אע"פ שמדת הדין היתה שרויה גה על ישראל וכמשז"ל על והמים להם חומה חימה כתיב עכ"ז כתיב ימינך ה' נאדרי בכח כנ"ל וא"כ כיון שכבר מידת דינך הצדק שרתה על החוטאים לכלותם במדבר אני שלא חטאתי תתנהג עמי במדת הרחמים. וא"כ אטברה נא כלומר כבר מדת הדין נתרצית עתה אחר שכבר כלו מתי מדבר. א"כ
אעברה נא עתה שכבר עשתה פעולה וחמתה שככה בזה. וא"ת כי לטובתי אני מתכוין אינו כן אלא לקיים מצות אני חפץ כי אין כוונתי לחיות ימים רבים רק עד אשר אראה תחלה את כללות כל הארץ הטובה כל עצמותם אשר היא בעבר הירדן ואח"כ עוד אראה כאשר תבחר בירושלים הנקראת הר המוריה ככתוב בתורה אל המקום אשר יבחר ה' וז"ש ההר הטוב הזה ואח"כ עוד אראה תכלית החותם והוא בנין בית המקדש המלבין עונותיהם של ישראל וז"ש והלבנון כמשז"ל ואח"כ אמות אף אם בזמן קרוב אראה כל זה וזה מופת כי אלו כוונתי כדי להאריך ימים לא הייתי שואל כך וכיון שכוונתי לשם שמים לכן בראותי זה תיכף אתרצה למות כי בכך נתקיימה הבטחתך הראשונה. עד תכליתה. וכמ"ש בפרשת וארא וגאלתי אתכם וכו' זו גאולת מצרים ולקחתי אתכם לי לעם זה מעמד הר סיני שנא' בה והייתם לי סגולה והבאתי אתכם אל הארץ זו כניסת ארץ ישראל א"כ עד שתגמור לקיים את הבטחתך איך מהראוי לאל
אדיר כמוך ואפשר כי גם זה הוא ענין אתה החילות וכו' כי כיון שהתחלת מקצת ההבטחה תקיים כולן כראוי לאל כמוך. או ירצה אתה. החילות וכו' אין הכוונה לישראל אלא לעבדך עצמו והענין כי הנה סיחון ועוג שני מלכי האמורי הם, והם מכלל שבעה עממים ואלו כוונתך שלא אכנס לארץ למה החילות להראות אותי אני את גדלך וידך החזקה בסיחון ועוג ונעשית מלחמה זו על ידי כמ"ש ויאמר ה' אל משה ראה החילותי תת לפניך את סיחון ועוג וכו' וכתיב היום הזה אחל גדלך וכו' א"כ כיון שמלחמת האמורי לא רצית לעשותה על ידי יהושע ועוד טענה אחרת כי אתה בפיך אמרת ראה החילותי כנראה כי עתה היא ההתחלה של מלחמת ז' עממין ואח"כ כמו כן יהי' הגמר על ידך א"כ אעברה נא ואראה וכו', נמצא כי אומרו אתה החילות הוא מ"ש ראה החילותי וכו' גם מלת לעבדך הוא על נכון כי אם כוונתך לקיים הגזירה ההיא של גם בי התאנף וכו' למה לא החילות ההתחלה ההיא על ידי יהושע כי
שעתידה להגמר על ידו. ואמנם כיון שהתחלת מלחמת שבעה עממים הותחלה על ידי עבדך אני א"כ המתחיל אומרים לו גמור וא"כ אעברה' נא וכו' גם זהו ענין נא כלומר כי קודם מלחמת סיחון לא הי' לו פה להשיב אבל נא עתה שהחילות במלחמת שבעה עממים על ידי א"כ אעברה נא וכו': או ירצה בעת ההיא לאמר וכו' ירמוז אל מ"ש במדרש שאמר משה אם תאמר שכבר הגיעה מלכות יהושע א"כ אכנס לארץ כהדיוט וכו' וז"ש בעת ההיא כלומר אילו התפללתי קודם פסוק הנ"ל קודם לזה ואת יהושע ציויתי הייתי חושב לעבור בארץ כרועה ישראל ומלכם. וזה כבר אני רואה שאי אפשר שכבר הגיעה זמן מלכות יהושע האמנם אחר שכבר אני בפי נתרציתי וקבלתי למנות יהושע לראש וכמ"ש ואת יהושע צוותי וכו' אז בעת ההיא ואתחנן אל ה' אעברה נא בלשון יחיד ולא אמר בשיתוף נעברה נא אלא אני לבדי כיחיד והדיוט אעברה נא ר"ל נא עתה אחר שמניתי את יהושע וא"כ ראוי הוא שתשמע תפלתי בזו הבקשה המועטת כי אלו כוונתי
היתה שאכנס כמלך לא הייתי מתחנן אל ה' בעת ההיא אלא קודם אשר את יהושע צוותי ומזה נראה כי 'כבר קבלתי עלי את הדין למנות את יהושע א"כ אעברה נא כהדיוט וכו'. ועכ"ז אמר ה' אלי אל תוסף דבר אלי עוד בשום דבר פרטי מזה אפי' כהדיוט אמנם וצו את יהושע כאיש המצווה מחמת מיתה שלא תראנו עוד: או ירצה ה' אלקים אתה החילות וכו' מלשון ויחל משה את פני ה' שבארוהו רז"ל לשון התרת נדרים והכוונה אם תאמר שכבר נשבעת על הדבר כמ"ש לכן לא תביאו ואין לכן אלא שבועה א"כ עשה התרה אל נדרך כי אין זה דבר כי הרי כבר במעשה העגל נשבעת והתרת את לדרך וכמ"ש ויחל משה, וז"ש אתה החילות כלומר כבר פעם אחרת קבלת התרה על שבועתך וגם עתה עשה כך, אז אמר לו אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה כלומר ענין השבועה עצמה וודאי אין ראוי לעבור עליה אלא אף גם ענין התרת השבועה שהוא ענין מוסיף אחר בפני עצמו אל תוסף דבר אלי וזהו דיוק אל תוסף לשון תוספות:
או ירצה ואתחנן וכו' אמר משה כל אופני השתדלות בשלימות עשיתי ולא הועיל לו וזה יורה כי מה שהתאנף בי הי' בגללכם ולא בגללי והענין כי המבקש בקשה מאת המלך צריך אלי' חמשה תנאים לשתנתן לו וכולם עשיתי. וזה פרטן. הא' שלא יבקש מאת המלך בזרוע אלא בתחנונים כעני המבקש צדקה בתחנונים ידבר רש. הב' שיהיה השואל הגון ומוצא חן בעיני המלך אז יכול לסדר השאלה ההיא שתים אלה נרמזו במלת ואתחנן אם שהיה בלשון תחנונים ואם שאיש כמוני הי' המתחנן וז"ש ואתחנן ר"ל אני שעלי נאמר 'בפרשת תשא וגם מצאת חן בעיני ואני המתחנן עתה. הג' שהשואל לאיש קטן הערך לא יוכל להפיק שאלתו כמי ששואל מלפני המלך אדיר אשר יוכל למלאות שאלתו אף אם הוא גדולה מאוד. וז"ש אל ה' אשר מי כמוהו יכול לעשות שאלות כל איש כפי רצונו ובידו לגדל ולחזק לכל. הד' שהשאלה תהי' בעת רצון כמ"ש ואני תפלתי לך ד' עת רצון וכתיב בעת רצון עניתיך ונגד זה אמר בעת
ההיא שהוא אחר מלחמת סיחון ועוג שהי' הקב"ה בתכלית הריצוי. הה' שנוסח דברי השאל.ה תהי' בסדר נכון מפיקים חן לשומעיהם וז"ש ה' אלקים וכו' רצה ראה. סדר אמירת שאלתי כמה היא מסודרת על נכון ובפרט כפי דרך האמת כי אדני אלקים הם ב' מידות הדי"ן הרפה והקשה ולשתיהן פייסתי והתחננתי ובפרט כי שם אלקים הזה הנה הוא אין דבר עומד בפניה וכמו שמצינו בחברהם שבראותו כי הי' עקר וראה באצטגנינותו שהיה מן הנמנע להוליד בנים ואז התפלל בשם אדני אלקים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובכח שני שמות אלו נתבטל גזרתו ואמר לו הש"י הבט נא השמימה ועכ"ז אני לא נענתי וכו' יורה כי התעבר ה' בי למענכם ולא למעני כי חטא רבים חמור מאד מאד והנה בהיותי חי הייתי מבטל כל גזירותיכם ע"י תפילותי ועתה שאני מת אין כמוני כדאי לכך אפי' יהושע המולך עליכם אחרי וא"כ מכאן ואילך צריך שתחזרו בתכלית ולא תחטאו כי אין מי שיתפלל ויבטל הגזירה כמוני וז"ש
ועתה ישראל שמע אל החוקים וכו': או ירצה ואתחנן וכו' נמשך ע"פ ספר הזוהר כמו שפרשוהו שם והענין כי אם מתפלת חנה כמה הלכתא רבוותא אשמועינן כש"כ מתפלת משה רבן של כל ישראל ובתחילה באומרו ואתחנן הקדים להזהיר מ"ש ר' אליעזר אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ועי"כ תתקבל וז"ש ואתחנן. ולא אמר ואתפלל או ואתנפל כבמקום אחר, ואחר שהודיע סדר התפלה וענינה הודיע עוד סוד נפלא ליודעים האמת כי כל התפלות לא יכוון האדם אל השמות המוציא מפיו כי רבים הם זולתי אל הוי"ה הנקרא שם העצם אל עצמותו ית' כי כל השמות ככינוים וככנפים וכמלבושים אליו ית' והטועה בזה כופר בעיקר וכנגד זה אמר אל ה' שהוא שם הוי"ה עם היות שהשמות אשר הי' שואל מאתם הם אדני אלקים אתה החילות וכו', אח"כ הודיע זמן התפלה שאינ' נכונה בכל עת אלא בעת שהציבור מתפללין שאז הוא עת רצון וז"ש בעת ההיא כלומר כי אז הייתי מתפלל עליכם כנ"ל ואת יהושע צוותי וכו' כן יעשה ה' לכל
הממלכות וכו' כי ה' אלקיכם הוא הנלחם לכם. ואז שתפתי עצמי בתוככם ואתחנן אל ה' על הנוגע לי לעצמי, אח"כ הודיע שלא כל תפלה תועיל אם לא שיוציאנה בחתוך שפתים ולא בשתיקה בתוף הלב. וגם שלא תהי' בקול ממש גבוהה הנשמע לזולתו כנ"ל בספר הזוהר פרשת פקודי האמנם צריך לבטא בשפתים בחיתוךהמלות היטב בהבל היוצא מן הפה ולא בקול ממש כנודע המפרש שבין הבל אל קול וז"ש רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע כמשז"ל, וזהו שאמר לאמר וכו' כנודע כי דיבור הוא לאכרזא מלין בקול רם. ואמירה הוא בחשאי כמ"ש ויאמר בלבו ואמרת בלבבך אך עכ"ז צריך להוציאו בפיו לשתקרא אמירה דאל"כ נקרא הרהור וז"ש לאמר הא כיצד הב"ל ולא קול. לכן ר"ת בעת ההיא לאמר הוא הב"ל, גם הידוע כי תפלה צריכה כוונת הלב ושם תועיל ולכן גם ראשי תיבות בעת ההיא לאמר הוא הל"ב, והענין כי תהי' אמירה בפה כמ"ש לאמר וגם בכוונת הלב הנרמזת בר"ת בעת ההיא לאמר כנ"ל, גם הודיע
סדר נוסח התפלה איך תהי' וגם זה נרמז במלת לאמר כלומר כסדר אמירה הזו אשר נעתיק והתחיל ואמר ה' אלקים וכו' כבר נודע כי אינה נקרא תפלה סתם אלא תפלות שמונה עשרה בלבד. והנה קודם הכל צריך שנכנס לפני שם הוי"ה ע"י ב' שמות הנ"ל זהם סוד אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך שהוא שם אלקים בגי' פה עם הכולל כנודע כי ע"י שני שמות אלו נפתחים שערי תפלה וז"ש אדני אלקים ואחר שנפתחו אז מתפלל אל שם הוי"ה לבדו הנז' בכל י"ח ברכות התפלה ולא אל שני השמות הנ"ל וכמו שבארנו במלת ואתחנן אל ה'. ואליו נאמר אתה החילות וכו' ואלו חוזר אל שני השמות הנ"ל לא יאמר אתה בלשון יחיד ואמנם אל ה' הנ"ל בפסוק ואתחנן: גם רמז מ"ש בספר הזוהר ובתלמוד שיעשה עצמו כעבד השואל מאת אדונו כי תחלה מזכיר שבחו בג' ראשונות ואח"כ שואל צרכיו בי"ב אמצעיות ואח"כ נותן לו הודאות על שנעשה מבוקשו בג' אחרונות 'וז"ש להראות את עבדך כנ"ל וכנזכר בספר הזוהר ריש פרשת בלק שצריך שתראה
לפניו כעבד וז"ש את עבדך, אח"כ הודיע ענין ג' הראשונות שהם התחלת התפלה שיהי' סיפור שבחו וז"ש אתה החילות וכו' וכנגד מגן אברהם איש החסד והגדולה אמר את גדלך כנודע כי בברכת אבות נרמזו חסד וגבורה ותפארת במת האל הגדול הגבור והנורא ואומרו הגדול כנגד החסד וכנגד אתה גבור אמר ואת ידך החזקה. ולפי כי בברכת אבות לא הוזכר מלת גדול רק פעם אחת לכן אמר את גדלך בלשון יחיד ולא אמר את גדולתך לשון רבים. אבל באתה גבור שהוא כנגד תחה"מ של פחד יצחק כשנעקד כנז' בפרקי ר' אליעזר והוזכרו בה ה' פטמים תחי' והה מחיה מתים אתה מחי' מתים ברחמים רבים מלך ממית ומחיה ונאמן אתה להחיות מתים ברוך אתה מחיה המתים והם סוד חמש אצבעות ידו החזקה וז"ש ואת ידך החזקה ולא אמר ואת חוזקיך, אשר מי אל וכו' כנגד האל הקדוש וכבר ידעת כי היא בסוד ת"ת קו אמצעי מכריע בין חסד וגבורה ב' ידות שבהם נבראו שמים וארץ וכמ"ש אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה
שמים לז"א אשר מי. אל בשמים ובאץ כי האל הקדוש שבתפארת כולל בריאת שמים וארץ לפי שהוא מכריע ולכן אמר ג"כ כמעשיך וכגבורותיך כנ"ל שהם חסד הגבורה כי עשיית המעשה ע"י