חכם דאמלי לה מנביעו דיליה, ואיהי לא אתקריאת בינה מגרמה, אלא על שם (נ"א בגין) ההוא מבין דאמלי לה מניה, דאי הוה מסתלק מנה, אשתארת יבשה, הדא הוא דכתיב (שם יד יא) אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש. לבתר (ישעיה יא טו) והכהו לשבעה נחלים, ועבד ליה לשבעה מאנין יקירין, וקרא לון גדול"ה, גבור"ה, תפאר"ת, נצ"ח, הו"ד, יסו"ד, מלכו"ת, וקרא גרמיה גדול בגדול"ה וחסי"ד, גבור בגבור"ה, מפואר בתפאר"ת, מארי נצחן קרבין בנצ"ח נצחים, ובהו"ד קרא שמיה הוד יוצרנו, וביסו"ד קרא שמיה צדיק, ויסו"ד כלא סמיך ביה כל מאנין וכל עלמין,
זוהר חלק ב דף מג/א ובמלכות קרא שמיה מלך. ולו הגדול"ה והגבור"ה והתפאר"ת והנצ"ח וההו"ד, כי כ"ל בשמים דאיהו צדי"ק, ולו הממלכה דאיהו מלכו"ת, כלא ברשותיה למחסר במאנין, ולאוספא בהון נביעו, ולמחסר כפום רעותיה (ס"א בהון) ביה, ולית עליה אלהא דיוסיף ביה או יגרע ביה. לבתר עבד משמשין לאלין מאנין, כרסייא בארבע סמכין, ושית דרגין לכרסייא, הא עשר, וכלא איהו כרסייא, כגון כוס דברכה דתקינו ביה עשרה דברים, בגין תורה דאתייהיבת בעשרה דברן, בגין עלמא דאיהו מעשה בראשית, דאתברי בעשרה מאמרות. ותקין לכרסייא כתות לשמשא ליה, דאינון, מלאכים, אראלים, שרפים, חיות, אופנים, חשמלים, אלים, אלהים, בני אלהי"ם, אישי"ם. ולאלין עביד שמשין, סמא"ל וכל כתות דיליה, דאינון כעננים למרכב בהון לנחתא בארעא, ואינון כסוסין לון. ומנלן דעננים אקרון מרכב, הדא הוא דכתיב (ישעיה יט א) הנה יהו"ה רוכב על עב קל ובא מצרים, ודא ממנא דמצרים, ומיד דחזו
(ממנא) דאלהא די הוא (אלהא) ממנא דלהון, חזו ליה כסוסיא תחות מרכבתיה דקודשא בריך הוא, מיד ונעו אלילי מצרים מפניו, ולבב מצרים ימס, נעו מאמונה דלהון, ולב דלהון נמס כדונג מההיא אמונה, ואמרי וכי עד כען אמונה ממנא דילן כסוסיא הוה, נע לבהון מאמונה דלהון ונמס כדונג, ומנלן דימס לשון נמס כדונג איהו, כמה דאת אמר (תהלים כב טו) היה לבי כדונג נמס בתוך מעי: וכל פטר חמור תפדה בשה וגו', פקודא דא לפדות פטר חמור, ולערוף פטר חמור אם לא יפדה ליה, הדא הוא דכתיב ואם לא תפדה וערפתו, ורזא דא יצר הרע יכול לאחזרא בתיובתא, ולבתר לאחזרא יצר הטוב, כמה דאוקמוה אם זכה עזר, אם לא זכה כנגדו, בגין דאינון דיוקנא חד דשה, וחד דחמור, ואי זכה לאחזרא בתיובתא, אף על גב דאיהו חמור עם הארץ, תפדה מן גלותא בשה, דאיהו (ירמיה נ יז) שה פזורה ישראל, ואי לא הדר בתיובתא, וערפתו, שוי ליה עם קשה קדל, דעתידין לאתמחאה מן ספר חיים, דעלייהו אתמר (שמות לב
לג) מי אשר חטא לי אמחנו מספרי: ח': והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך וגו', פקודא דא פקודא דאקרי בגוונא אחרא, דלא אקרי מצוה אלא קדושה, ואלין אינון תפלין, תפלה של יד ותפלה של ראש, תקונא פארא, שפירו דגוונין עלאין, ועל דא אקרון טוטפות, כמה דאת אמר (ישעיה מט ג) ישראל אשר בך אתפאר, וכתיב (הושע יא א) כי נער ישראל ואהבהו, ישראל זוטא, שמע ישראל, ישראל סבא שפירו דגוונין, עילא ותתא. יוסף סליק ואתעטר בתרין גוונין (נ"א דרגין), בקדמיתא נע"ר ובסופא צדי"ק, כמה יאן ביה גוונין למחזי, ורזא דא (בראשית לט ו) ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה, שפירא בתרין סטרין, בתרין דרגין בתרין גוונין עילא ותתא. כתיב (דברים ו יח) ועשית הישר והטוב, הישר דא תפלה של יד, לאמשכא (ס"א לאסמכא) ליה בתפילין של ראש, לאתיחדא כחדא, ותפלה של יד אקדים לשל ראש, ואצטריך דלא יהא פרודא בינייהו כלל. מאן דמתעטר בתפלין, קאים ברזא דגוונא עלאה, וקאים באינון תרין רזין
דקאמרן, כיוסף דאקרי נער ואקרי צדיק, ברזא דעבד נאמן, וברזא דבן יחידאי, ואלין אינון תפלה של יד ותפלה של ראש, ואינון כללא חדא בלא פרודא. ארבע פרשיין דתפלין בארבע בתים, באינון תפלין של ראש, וכמה דאינון ארבע פרשיין באינון תפלין של ראש, אוף הכי כלהו בתפלין של יד בבית אחד, דהא בתפלה של יד לית לה מגרמה כלום, אלא מה דנקטא מלעילא. ורזא דא (קהלת א ז) כל הנחלים הולכים אל הים, ומגו דנקטא לון מלעילא אקרי תפלה, ואתקדשת בקדושתהון, (וכלא) אקרי קדושה ואקרי תפלה, וכדין אקרי מלכות, מלכות שמים שלימה. ארבע פרשיין, הא אוקימנא רזא דלהון בכמה דוכתי, אבל פרשה קדמאה קדש לי כל בכור, דא איהו רזא
זוהר חלק ב דף מג/ב עלאה דכליל כל ארבע בתים, ברזא דנהירו עלאה דנפקא מאין, וכל אינון ארבע אתרמיזו הכא. קדש דא קדושה עלאה, רזא דחכמתא עלאה, דמתמן כלא אתקדש, ברזא דגניזו עלאה דיתקרי קדש. לי, דא בינה, רזא דעלמא עלאה, היכלא פנימאה, (ורזא דא (ויקרא כה נה) כי לי בני ישראל עבדים, (במדבר ג יג) כי לי כל בכור (שמות יט ה) והייתם לי סגולה). כ"ל, רזא דחסד בכל דוכתא, בין לעילא בין לתתא. בכו"ר, דא בן בכור, דכתיב (שם ד כה) בני בכורי ישראל, והאי בן בכור כליל כל סטרין וכל גוונין, ובגין כך קרא כליל כלהו ארבע ברזא דחכמתא עלאה, אבל דא באורח כלל למנדע דכלא כליל בהאי, אבל באורח פרט כל חד בלחודוי, דא איהי פרשתא קדמאה דכליל כל שאר פרשיין. פרשה תניינא והיה כי יביאך וגו', דא בינה, דהא בפרשתא דא איהי יציאת מצרים, דהוה מסטרא דיובלא, ועל דא שירותא דילה והי"ה, דהא מלה דא איהי ביובלא, ובגין כך שמא דילה והי"ה, דלית והיה (נ"א
הויה) אלא באתר דא, דאיהו זמין לאתמשכא לתתא, ולאנהרא בוצינין, ולאשתכחא בדרגא תתאה, (נ"א והיה כמאן דאמר על מלכא דאי הוי (נ"א דיהוי), זמין לאתמשכא לתתא ולאנהרא בוצינין), וכלא ברזא חדא, ובגין דאיהו באורח טמיר, לא אקרי באתגלייא בשמא דא, אלא אתמסר לחכימין למנדע, ועל דא אתרשים בשמא קדישא במלה דא. פרשה תליתאה שמע, דא איהו רזא דימינא, דאקרי חסד עלאה, דאיהו קא מייחד יחודא דכלא לארבע סטרין, וקודשא בריך הוא מסדר ביה סדורא דכל עלמא, ודא איהו דקא מתפשט בכל סטרין אפילו גו תהומי תתאי, בדא קודשא בריך הוא ברא עלמא, כד אתעטף קודשא בריך הוא בעטופא דזהרא, ודא דקא מייחד יחודא, ובגין כך שמע סמיך לוהי"ה. יחודא דכל יומא, איהו יחודא למנדע ולשואה רעותא, יחודא דא הא אמרן בכמה דוכתי, יחודא דכל יומא איהו יחודא דקרא, (דברים ו ד) שמע ישראל יהו"ה אלהינו יהו"ה, הא כלהו חד, ועל דא אקרי אחד. הא תלת שמהן אינון, היך
אינון חד, ואף על גב דקרינן אחד, היך אינון חד, אלא בחזיונא דרוח קדשא אתיידע, ואינון בחיזו דעינא סתימא, למנדע דתלתא אלין אחד. ודא איהו רזא דקול דאשתמע, קול איהו חד, ואיהו תלתא גוונין אשא ורוחא ומיא, וכלהו חד ברזא דקול (ולאו אינון אלא חד), אוף הכא יהו"ה אלהינו יהו"ה אינון חד, תלתא גוונין ואינון חד, ודא איהו קול דעביד בר נש ביחודא, ולשוואה רעותיה ביחודא דכלא מאין סוף עד סופא דכלא, בהאי קול דקא עביד בהני תלתא דאינון חד, ודא איהו יחודא דכל יומא דאתגלי ברזא דרוח קודשא. וכמה גוונין דיחודא אתערו וכלהו קשוט, מאן דעביד האי עביד, ומאן דעביד האי עביד, אבל האי יחודא דקא אנן מתערי מתתא ברזא דקול דאיהו חד, דא הוא ברירא דמלה, האי בכללא, לבתר פרט כדקאמרן. פרשה רביעאה הוא רזא דדינא קשיא, (שם יא טז) השמרו לכם, אלין אינון תפלין דרישא, ותפלין דדרועא כגוונא דא בחד ביתא, והא אתערנא בהו, וכלהו
רזא חדא. קשרא דתפלין דרישא איהו דל"ת, ועל דא כתיב (שמות לג כג) וראית את אחורי, ועל דא איהו לאחורא, ותמן אתקשר כלא בקשרא חדא, ואיהי כד מנחת אלין תפלין דדרועא, לאתקשרא (ס"א אית קשרא) אחרא רזא דברית קדישא, רזא דא כמה דאתער בכמה דוכתי, וכלא רזא חדא. זכאין אינון ישראל דידעין רזא דא, ואצטריך בר נש לאנחא לון כל יומא, למהוי בדיוקנא עלאה, ועליה כתיב (דברים כח י) וראו כל עמי הארץ כי שם יהו"ה נקרא עליך ויראו ממך. (ע"כ): ברוך יהו"ה לעולם אמן ואמן:
זוהר חלק ב דף מד/א פרשת בשלח: ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהי"ם דרך ארץ פלשתים וגו', רבי שמעון פתח (חבקוק ג ב) תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות, האי קרא קשיא ואית לאסתכלא ביה, מאי שנא תפלה לחבקוק הנביא יתיר מכל שאר נביאי עלמא, דלא כתיב בהו תפלה לישעיה הנביא, או לירמיה, או ליחזקאל, או להושע, או לשאר נביאי עלמא אלא הכי תנינן, אלישע זכה בהאי עלמא מה דלא זכה נביאה אחרא בר ממשה, (ועם כל דא לא בעא לאטרחא למריה). תא חזי מאי דכתיב, (מ"ב ד ח) ויהי היום ויעבור אלישע אל שונם, ושם אשה גדולה, מאי אשה גדולה, אלא גדולה בעובדהא, דכל בני (ס"א דרא) ביתא משתבחין בה, והיא עקרא דביתא, ובגין דבעלה לא הוה שכיח בביתא למהוי עקרא, לא הוה אדכר הוא אלא היא. ותו, ושם אשה גדולה, גדולה על כל שאר נשי עלמא, דהא שאר נשי עלמא כד חמאן אושפיזא בביתא מצטערן ביה ודחקן ביה, כל שכן לאפקא עליה ממונא, והאי חדת ביה באושפיזא, ולאפקא עליה ממונא, כל שכן כיון
דחמת ליה לאלישע חדת ביה לחדא, ועל דא שבחא דכלא דאתתא היא, דהא אושפיזא דביתא דאתתא היא, ובגין כך ושם אשה גדולה, גדולה על שאר נשין. ותאמר אל אישה, הנה נא ידעתי כי איש אלהי"ם קדוש הוא, במה ידעה, אלא הא אוקמוה חבריא, דשושיפא חוורא זריקת ליה בערסיה, ולא חמת ביה קרי מעולם, ולא אעבר זבובא בפתוריה. הני מילי קשיין, אי תימא דלא חמת ביה קרי, הא סגיאין אינון בני נשא הכי בעלמא, מה שנויא הכא, ואי תימא דלא עבר זבובא בפתוריה, אמאי כתיב הנה נא ידעתי, וכי היא ידעת ולא אחרא, והא כל אינון דחמו ליה אכיל בפתוריה הוו ידעי. אלא שפיר קאמרת, אבל הנה נא ידעתי, היא ידעה ולא אחרא, בגין דהיא מתקנת ערסיה בשעתא דשכיב בליליא, ובשעתא דקאים בצפרא, והאי דקאמרי דשושיפא חוורא זריקת ליה בערסיה, הכי הוה, ובה ידעה, דארחא דעלמא כיון דקאים בר נש מערסיה סליק שושיפא דנאים בה ריחא מנוולא, והאי בשעתא דסלקת ההוא שושיפא
מערסיה, הוה סליק ריחין כריחין דגנתא דעדן, אמרה אי לאו דקדישא הוא, וקדושה דמריה עליה, לא סליק ריחא קדישא הכי. בגיני כך בעי לאתפרשא מן ביתא, דלא אזדהר בר נש כל כך בביתא, אבל אמרת (שם י) נעשה נא עליית קיר קטנה, ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה, ארבע אלין למה, אלא בגין דאינון תקונא דכנסת ישראל, דאתקריאת עליית קיר, והכי אתקריא, כמה דכתיב (ישעיה לח ב) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר. מטה ושלחן וכסא ומנורה, לאו אינון כתיקונא דשמושא, דהא כסא קא בעי בקדמיתא, ולבתר שלחן, לבתר מנורה, לבתר מטה, אמאי אקדימת מטה, בגין דהיא חביבה עליה יתיר מכלא, ואקדים בר נש מה דחביב עליה. ויהי היום ויבוא שמה (מ"ב ד יא), ויהי היום, מאן הוא יומא דא, אלא כמה דאוקמוה, ותא חזי ההוא יומא יומא טבא דראש השנה הוה, דאתפקדו ביה עקרות דעלמא, ואתפקדן ביה בני עלמא, קרא לשונמית ואמר, (שם יג) הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת,
בגיני כך אצטריכנא לעיינא יומא דא בדיני דעלמא, דקודשא בריך הוא דאין ביומא דא זוהר חלק ב דף מד/ב לעלמא, ובגין דאתפרשנא בלחודאי באתר דא, אצטריכנא לאסתכלא ברגיזו דעלמא, (שם יג) ומה לעשות לך, היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא. וכי מלה דא למה אצטריכא לגבי אתתא, דלא נפקת ולא אזלת ולא עאלת בהיכלא דמלכא, אלא יומא דא הוה גרים, דכל בני עלמא יתבין (נ"א קיימין) בדינא, ובההוא יומא אקרי קודשא בריך הוא מלך, המלך המשפט, אמר לה אי את אצטריך לך לגבי מלכא עלאה על עובדין די בידך: ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת, מאי קאמרת, אלא בשעתא (נ"א בזמנא) דדינא תליא בעלמא, לא יתפרש בר נש בלחודוי, ולא יתרשים לעילא ולא ישתמודען ביה בלחודוי, דהא בזמנא (אחרא) דדינא תליא בעלמא, אינון דאשתמודעון ורשימין בלחודייהו, אף על גב דזכאין אינון, אינון אתפסן בקדמיתא, ועל דא לא לבעי ליה לאיניש לאתפרשא מבין עמא לעלם, דבכל זמנא
רחמי דקודשא בריך הוא על עמא כלהו כחד, (ולא ליבעי ליה לאיניש לאתפרשא מן עמא לעלם), ובגיני כך אמרה בתוך עמי אנכי יושבת, ולא בעינא לאתפרשא מנייהו, כמה דעבדנא עד יומא דין. ויאמר גחזי, אבל בן אין לה וגו', אמר לה אלישע, הא ודאי שעתא קיימא, דהא יומא גרים, ויאמר למועד הזה כעת חיה את חובקת בן, ותהר האשה ותלד בן למועד הזה כעת חיה אשר דבר אליה אלישע, למועד ודאי. לבתר מית, מאי טעמא מית, אלא בגין דאתייהיב לה ולא לבעלה, ומאתר דנוקבא אתקשר, ומאן דאתקשר בנוקבא מיתה אזדמנת קמיה, מנא לן דלה אתיהיב דכתיב את חובקת בן. תא חזי, באברהם כתיב (בראשית יח י) שוב אשוב אליך, ולא אליה, אליך ודאי, בך אתקשר ולא בנוקבא, מאן דאתי מסטרא דנוקבא מותא אקדים לרגלוי. ותעל ותשכיבהו על מטת איש האלהי"ם, בגין דתמן חמת קדושה עלאה מכלא, ויאמר לה השלום לך השלום לאישך השלום לילד, מכאן דהיא עקרא דביתא, ולא עוד אלא דאיהי אזלת
אבתריה ולא בעלה, ויגש גחזי להדפה, הא אוקמוה. ויאמר איש האלהי"ם הרפה לה, מאי שנא הכא דאמר איש האלהי"ם, וכד הוה במתא אלישע, אלא הכא ודאי איש האלהי"ם, דהכא (ס"א הוא) חזא דוכתיה ולא במתא, ולא בשעתא דהוו בני נביאי קמיה. ויהו"ה העלים ממני וגו', כמה דאת אמר (שם יט כד) ויהו"ה המטיר על סדום ועל עמורה, דא בי דינא דלתתא, ולא הגיד לי, מאי טעמא לא ידע אלישע, אלא אמר קודשא בריך הוא, ומה אנא קטיל להאי, אי אימא ליה לא ימות, דהא נבזבזא דיליה הוא, ודאי אית ליה למימת, דהא אתמר, דכתיב את חובקת בן, ומאתר דנוקבא גרים מותא, ובגיני כך לא אמר ליה. ויאמר לגחזי, חגור מתניך וקח משענתי בידך ולך, והא אוקמוה ואסתלק ניסא מניה, חי יהו"ה וחי נפשך אם אעזבך, אמאי, כיון דגיחזי הוה אזיל, אלא היא ידעת ארחוי דההוא רשע דגיחזי, דלאו איהו כדאי דישתכח ניסא על ידוי. וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וגו', אמאי, אלא דאשגח אלישע
וידע דאתרא (נ"א דאתתא הוא) דא הוא דגרים דאתקשר ביה השתא, וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו, לקשרא ליה באתרא אחרא עלאה, אתר דחיין אשתכחו ביה, ולא יכיל לאעקרא ליה מאתר דאתקשר ביה בקדמיתא, אלא אתער רוחא חדא מלעילא, ואתקשר בהאי אתר, ואתיב ליה נפשיה, דאי לאו הכי לא הוה קאים לעלמין, ויזורר הנער עד שבע פעמים, ולא סליק יתיר, כמה דאת אמר (תהלים צ י) ימי שנותינו בהם שבעים שנה. ודא הוא חבקוק נביאה, כמה דאת אמר את חובקת בן, אי הכי חבוק מבעי ליה, אמאי חבקוק תרי, אלא חד
זוהר חלק ב דף מה/א דאמיה, וחד דאלישע דאתחבק עמיה, דבר אחר, תרי חבוקין הוו ביה, בין להאי סטרא בין להאי סטרא, חבוקא חדא ההוא אתר דהוה תלי ביה בקדמיתא, חבוקא אחרינא דסליק ליה לדרגין עלאין יתיר, ובגין כך חבקוק תרי. תפלה לחבקוק הנביא (חבקוק ג ב), מאי תפלה, אלא דא הוא אתר דהוה קשיר ביה בקדמיתא, ודא הוא תפלה של יד, על שגיונות, דההוא יומא דאתקשר ביה, שגיונות דעלמא הוו תליין קמי קודשא בריך הוא, וגבורה הוה שליט, ועל דא אתקשר ביה האי תפלה (נ"א בהאי תפלה). דבר אחר, תפלה לחבקוק הנביא, תפלה לחבקוק, בגין חבקוק דאיהו עביד בגיניה, יהו"ה שמעתי שמעך יראתי וגו', תא חזי, כד הוה אתער עליה רוחא דנבואה, על אתר דא דהוא תפלה הוה אתי, והוה דחיל ומזדעזע, מתלא אמרי מאן דנשיך מכלבא מקליה אזדעזע. יהו"ה פעלך בקרב שנים חייהו, מאן פעלך, אלא עליה קאמר, דאיהו פעל דיליה, בקרב שנים חייהו, הב ליה חיין להאי פעלך, בקרב שנין עלאין, דבר
אחר חייהו, דלא ימות כד בקדמיתא. על שגיונות, מאי על שגיונות, על שגיאות מבעי ליה, כמה דאת אמר (תהלים יט יג) שגיאות מי יבין, אלא (כלא הוא, אבל) שגיונות, כמה דאת אמר (שם ז א) שגיון לדוד, זיני תושבחן הוו קמייהו דנביאי למישרי עלייהו רוח נבואה, כמה דאת אמר (ש"א י) ופגעת חבל נביאים יורדים מהבמה, ולפניהם נבל ותוף וחליל וגו', וכתיב (מ"ב ג טו) ועתה קחו לי מנגן וגו', וכל שכן חבקוק דאצטריך ליה יתיר מכלהון לנייחא דרוחא, ולבסמא לההוא אתר, לאמשכא עליה רוח נבואה, וכן כלהו נביאי כהאי גוונא, בר ממשה דסליק על כל שאר נביאי דעלמא, זכאה חולקיה. תא חזי כד נפקו ישראל ממצרים רוחיהון הוה תביר בגווייהו, והוו שמעין אינון תושבחן ולא יכלין למחדי, ובשעתא דכלהו אוכלסין ורתיכין נפקו בשכינתא, כלהו ארימו תושבחן ושירין קמי קודשא בריך הוא, ואתער קודשא בריך הוא רוחיהון דישראל, והוו שמעין אינון תושבחן, וקאים
רוחיהון בגווייהו דלא פרחן. בר נש כד איהו שביק פולחנא כדין ידע תבירו דגרמוי תבירו דרוחיה, כך ישראל כד נפקו ממצרים כדין טעימו טעמא דמותא, וקודשא בריך הוא אסי לון, דכתיב (שמות יג כא) ויהו"ה הולך לפניהם יומם וגו', וכל אורחין הוו סלקין ריחין דאסותא, ועאלין לגופייהו ואתסיין, ומקל תושבחן דהוו שמעין הוו חדאן ונייחין ברוחיהון. ופרעה וכל אינון אוכלוסין דיליה הוו אזלי בתרייהו לאוזפא לון עד דנפקו מארעא דמצרים, וכן כל אינון רברבין דממנן עליהון ועל שאר עמין, אוזיפו לה לשכינתא ולישראל כלהו, עד דשארו באיתם בקצה המדבר, הדא הוא דכתיב ויהי בשלח פרעה את העם