והם היו חשובים מהעיר שבני הכפרים היו עוסקים במצות ה' יותר מבני הכרכים והעיירות לפי שאין להם שום מלאכה כי אם בשעת הזרע והקציר בלבד, ושאר כל השנה היו פנוים לעסוק בתורה ובמצות, ואויר הכפרים הוא זך וברור ושמעתתא בעיא צלותא, ועוד שלא יש להם חמדת הממון כמו שיש לבני כרכים ועל כן היו פנוים לעסוק בתורה ובמצות, ועל כן היו מספיקים שפע וברכה וחיים בכל העולמות, וז"ס המים והמזון שהיו מספיקים לאחיהם הם העולמות כולם עליונים ותחתונים, וכמו שהוא למטה כך הוא למעלה כי אוכלסין היו כל כך מרובים שהיו מתפשטין חוצה לה והיו מוסיפין מחול על הקודש וע"י כך היתה מתעלה כי היו מיחדים כל הספירות השלשה שמות אהי"ה ידו"ד אד"ני יחד ולפי שבני הכפרים היו גורמים כל זה, אמרו שיקראו הם המגילה באחד משלשה ימים לרמוז על ייחוד אלו השלשה שמות: ומה שאמרו היינו כשחל להיות בשני ובחמישי הוא או מפני שהם ימי הוצאות ספר תורה שהוא
דוגמת בני אדם שבהם יחוד הכל, לכן אותם הימים הם מורים יותר על היחוד של השלשה שמות ועכשיו שבעונותינו נתמעטו אוכלסי ישראל למטה ודוגמת זה למעלה נתבטל מלקרות בני הכפרים באותן הימים. לפי שכיון שקריאתם באותן הימים היא רמז על שלשה שמות יחד שלימות הייחוד עכשיו שבעונותינו השמות אינם מתייחדים, אלו היו קורין באותם הימים היה מתחזא זילותא וזילזולא בשכינתא ח"ו, כמאן דמשבח לגברא בחכמותא או בעותרא וליתנהו ביה דזילזולא הוה לגביה וז"ס מה שאמרו הואיל ומסתכנים בה, כלומר שאם היו עכשיו קורים בני הכפרים בשלשה ימים אלו היו יכולים לבא לידי סכנה מפני שהיו כמזלזלים בכנסת ישראל, ומאן דגרסי מפני שמסתכלים בה היינו לומר שעכשיו בעולם הזה אין אנו מסתכלים חוצה לה להרחיב את גבולה אלא דוקא בירושלים לבדה וכולי האי ואולי שתשפיע קצת, והאיך יקראו בני הכפרים בשלשה ימים אלו שמורה שיש כל כך ברכה בתוך העיר
העליונה, עד שהוא שופע לחוץ, דנא מילתא אסכימו במתיבתא דרקיע וכו', ועוד אמר לי אתה לומד עכשיו בקדושין קודש קדשים היא, שכבר למדת אותה שלשה פעמים. וכן אזכך לגמור כל התלמוד כל מסכתא שלשה פעמים, כדי שיתקשר נפש ברוח ורוח בנשמה, עוד אמר לי אדביקת למללא עמך בהאי גוונא מה דלא אדביק חד בדרא, אלא יחידאין, ולההוא גברא רבא דבשלוניקי הרי"ט שמיה לא ממללין עמיה הכי בגין להטותא דאית ביה בתר ממונא, עוד א"ל בכמה מראות אין מספר דאנא עתיד לאיתוקדא על קדושת שמיה דקב"ה, כדי לנקות טנופין וסורחנין דאית לי כולהון ישתארון כעופרת ואבנא דמשתארין. כן ישתארון כל סורחנין דסריחת מן יומא דאיתילידת ואוף מה דסריחת בזמנין קמייתא כולהו ישתארו בנורא, ותשאר נשמתא ברירא ותיסק במעלת קדושים וטהורים, כי הרמב"ם שמח במה שגלית ופירשת במה שכתב הטור סימן קצ"ט שלא נתפרש עד היום, וגם כן מקומות אחרים אתה מבאר, וגם הרמב"ם שמח
בך על שאתה מפרש דעותיו, וגם במה שכתבת בו על ההיא דחפיפה. אמת ויציב, וגם מה שכתבת על יעקב דחילי. במוסקת שפיר קאמרת ולכך נתכוון הוא, וגם על שכתבת שם על יעקב דחילי שאין דבריו מבוארים אמת ויציב הוא, ומה שפלפלת ליישב דבריו קב"ה שמח בהאי פלפולא אבל הוא לא לכך נתכוון, ושלשתם מליצים עליך זכות קמיה קב"ה, והם יצאו לקראתך לקבל נשמתך עם שלשה כתות של מלאכי השרת, עוד אמר לי אם אפשר שתוריד דמעות בתפלתך טוב ויפה, ולפחות בשני ובחמישי. היית מעביר רושם שבפניך והיית מתעלה, עוד אמר לי שיעזרני לגמור חיבורי בלי שום טעות וסיג ושיאירו בו עיני כל ישראל, ושאקרא אותו בית יוסף כי הוא שמו הראוי לו כי הוא ביתי בעולם הזה ובעולם הבא, עוד אמר לי יאות עבדת דנסבת אתתא כשרתא ומתקנא והיא בת חבר, אבל דע דיהא לך בן חשוך אנפין קצת ואוף חשוך עיינין ויהא ענייא סגייא, אלא דיהא ליבי' פתיחא למילף פתגמא אורייתא, ועל כן לא
ליהוי חשוך עיינין לגמרי כי היכא דיכול לעיוני בפתגמא דאורייתא, ובחכמת הקבלה יהא ליבי' פתיחא יתירא מן שלמה ידידי כגוונא דכולי עלמא יתמהון מרוב חכמתי' ויהא ליביה מוכן למידחל מיני ולמיהך באורחא דמתקנן קדמאי, ומאי דאת בעי דליהוי וכו', ועוד אמר לי אם תיהך באורחין דתקנן קמאי ליהוי לבך קינא ומשכנא דאורייתא דלא למיפרד מינה אפי' ריגעא חדא ואוף דתסגף נפשך כמא דפקידתך, ואוף לא תשתי חמרא ביומא דחול כלל. ביממא ובלילא תשתי כסא חדא כמא דפקדתך, וכמא דאת עביד, ותדיר תיהך קדמאי באורחן דתקנן, ואזכך דתיתוקד על קדושת שמי ובהכי ישתבקון כל סורחנך ועוייתך, מה דעבדת מיומש דסליקת במחשבה עד היום ההוא ותסתלק בדרגין עילאין וקדישין כמה דאמרית, לכן בעידן ק"ש בכל יומא איכוון דאת עתיד לאיתוקדא (על קדושת שמי ומהשתא אתקין לך חלוקא דרבנן דכל יומא תתכוין ביה ומהאי חלוקא תסתלק) בסילוקא עילאה, עוד א"ל יאות עבדת
דאת מכוין בשתיית חמרא כאלו את שתי ליה בחמרא דמינטר בעינבוי וכן בשתיית מיא תכוין כאלו את שתי לון ממימי החסד, עוד אמר לי ביומי דשבתי אע"ג דאת מכוון ומתענג לרוחא קדישא דמלוי עמך, מכל מקום כד את אכיל ליה בדרך הנאה מתגבר סמאל ויצר הרע, ולהן אזדהר במילתא, עוד א"ל אזדהר מלמשתי ביומא דשבתא יותר מארבעה כוסות זולת כוס הקידוש, וכוס הברכה, ובשני סעודות של היום שני כוסות בכל סעודה זולת כוס הקידוש וכוס הברכה, ולפחות מאלו הכוסות הרשות בידך, אבל להוסיף עליהם אזדהר מהם פן יגרמו לך להבטל מלעסוק בתורה כראוי: עוד א"ל כי סודות הכוסות האלו עולים בשלש סעודות ארבע עשר הם רומזים לארבע עשר יומין והם די כי אין להוסיף וזה נרמז בשם שדי, כי השי"ן רמז לשבת. וד"י רומז לכוסות שדי לשתות בהם: וסוד הלילה ששה כוסות רמז לשש ספירות הבנין מחסד עד מלכות רמז ג"כ לד' אותיות שבשם. ושל קידוש ושל ברכה, רמז לתרי ההי"ן, וביום שנים בכל סעודה הם ארבע, רמז לארבע
אותיות שבשם, עם קידוש ועם ברכה ושל לילה ארבע זולתם הם י"ב רמז לשנים עשר אותיות שבג' שמות אלו אהי"ה ידו"ד אדנ"י: עוד אמר ודבר הקשר שנפסק לך אתמול, הלא ידעת שמימך לא אירע לך שום הפסק כזה אלא להוריתך ולהראותך שאין לך להפסיק הקשר והדבקות של הש"י והרהור בתורתי אפילו לרגע] שאם תפסיק אפי' רגע ח"ו השכינה נופלת ואו לו ולרוע מזלו מי שגרם חרבן על העולמות כולם, ונפשו ורוחו ונשמתו חרוב יחרבון, וצא וראה ולמד מה התפעלות לקחת איך נזדעזעת כשנפסק הקשר ונפלה התפילה לארץ, על אחת כמה וכמה שתחרד תכלית החרדה ביודעך שברגע שאתה מפסיק מלהרהר בד"ת אתה גורם ח"ו נפילת כנסת ישראל בין הרגלים כי אינו דומה מה שהאדם עושה בנעוריו, למה שגורם אחר שהוא בא בימים וכ"ש אחר שנתקרב לחסות תחת כנפיה שאין לך להפסיק אפי' רגע וכו' כמו שאמר דחילי בטור ראשון סימן רל"א ולא תהרהר כלל בצרכים, דלית לך צורכא להרהרי בהון, כי כבר הבטחתיך שלא יחסר לך לחם ושמלה בכבוד,
וגם בענין הקמות אשר קמו נגדך אין להרהר כי הם לא יזיקוך אלא הועילו כי מי שאומר לשון הרע על חבירו מנכין לו מזכיותיו ונותנים וכו' הוא אמת ויציב, ואלו הוי ידעי בני נשא דא הוו חדאין כד שמעין דאמרי ביש מנהון, כאלו יהבי לון מתנת כסף או זהב אלא בגין יקרא דאורייתא דילך דזלזלו בה אחזי לכולי עלמא קטירי דיקומון בהון, ואתה תעמוד מנגד ותחזה ותחדי, אבל את לא תהרהר בהאי ולא במלה אוחרא רק ביראת ה' כל היום וכל הלילה ובתורתו, ומאוד מאוד הוי שפל רוח בתכלית כמא דפקדתך וכמא דאמרית לך בקרא דוהוא לא ישרה נפשו ואל תדבר דברים כמו שאתה עושה עם אותו תלמיד, ואם תצטרך מפני דרכי שלום יהיו מועטים כדי שלא תפסיק מהרהור דברי תורה כלל ועיקר, להן הבן דאתילד לך יהיה חשוך קצת וחשוך אנפין ומעידן דתתעבר לא תזדקק לה ולא תהא מזדקקא בתרך כדי דתיכל לסגפא נפשך כד את בעי, ועל הכל אזדהר מלפנאה הרהורא דלבך אפי' רגעא חדא
מאורייתי, וחזי למאי זכית דהאי גברא רבא הרי"ט שמיה בגין להטותיה בתר ממונא ושררותא דלא ממללין ליה כוותך דרגין דאורייתא וחסידותא, וזכותא רבא דתלי ביה מכמה תלמידים דנפקי מתחות ידוהי הוא איתחזי למללא עמיה ולאדבקא ביה מה דלא אדביקו חכמי דרא מכמא דרין, אלא דההוא להטותא מעכב ואם תשכח עמיה תיכול לגלאה אודניה בגין דייתוב, ואי את תהך אורחין דתקנן קמאי כמו דאוליפתך למיהוי הרהורי לבך באורייתי תדיר ולא תפריד מיניה אפי' רגע חדא ולסגפא נפשך, אזכך למחזי לאליהו דעתיק יומין לביש לבושין חוורין ויתיב לקבלך ומלל עמך כמא דממלל גברא עם חבריה, והיה עיניך רואות את מוריך, ואף דיהון בביתך אתתך וגברין ונשין אוחרנין, יהא ממלל עמך ותחזי ליה, ואינון לא יחזון ליה וקל מילוליה יהא דמי להון כאילו הוא קל מילולך ואזכך למיסק לא"י ותלמוד ותלמד, ותשיב כלי אובד ותזכה לאלף אורייתי לתלמידים סגיאין דיהוון תמן למיתבע אולפא מינך,
וגם תזכה לאתבא כמה רשיעין בתשובה והיינו ותשיב כלי אובד, ובתר הכי אזכך לאתוקדא על קדושת שמי כמא דאבטחתך, ובהכי תינדע סגיאות טיבותיה ורחמוי וחסדוי דקב"ה דימיניה פשוטה לקבל שבים. ואיהו בסגיאות רחמוי משגח עליך מלגו עדן עילאה דעתיק יומין לקבלא לך בתיובתא דהאי הוא רזא דבמקום שבעלי תשובה ה' באתר דצדיקייא איהו בצבאות ואתר בתר דא הוא לעילא באימא עילאה, ולא תקשי לך איך מאן דחב אפשר למיהוי ליה סליקו על מאן דלא חב, רזא דא כבר אמרית לך זימנא אוחרא, דאית צדיקייא, ואית צדיקייא, אע"ג דקרי לון גמורים לאו גמורים לגמרי כגון רבי שזקף עשר אצבעותיו וכו' דהנך מסתלקי בצדיק חי עלמין עד לובן דכתר עליון, אבל הנך צדיקים גמורים דלא אדביקו להו האי לא סלקי אלא בצבאות. ועל הני הוא דסלקי לבעלי תשובה, ומיהו אית בעלי תשובה, ואית בעלי תשובה, דמאן דתב תיובתא שלימתא ומית מגו תיובתיה, כגון ר"א בן דורדייא או כגון את, דתדיר
תהרהר באורייתי ובתר כן תתוקד על קדושת שמי ותסתלק תמן כעמר נקי באמא עילאה אשתכח לגמרי דיתבי לעילא מבעלי תשובה שאינה גמורה לגמרי, דבעלי תשובה לגמרי ולאו לגמרי לא יתבי לעילא, ובעלי תשובה לגמרי יתבי לעילא, ובהאי הוא דאמרו חכמים במקום שבעלי תשובה עומדים וכו' אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, דנא הוא רזא דמילתא די שמענא ואת דע את אלהי אביך ועבדהו ואל תהרהר בשום מלה בכלל ובפרט בעידן צלותך אלא מאן דתינדע ביה בכולא עיין ביה, ומאן דלא תינדע כוין כמא דאמר משה ברירי לפנאה כולהו מחשבות ולכוונה בפירושא דמלה, ואתה שלום: שנת ש"ך אור ליום השבת כ"ו לאדר ב', ה' עמך כו' הגם כי נטשתני עזבתני וכו' והא מגלינא לך רזא טמירא במאי דאמור רבנן דהמצות בטילות לתחיית המתים וכו' היינו ברזא דשית אלפין שנין הוי עלמא וחד חרוב, דהיינו למימר דבזמן תחיית המתים דהוא בתר ימות המשיח יהא חרב עלמא מתאוות וכיסופין דהאי עלמא והא בההוא זימנא יתבטל יצה"ר מעלמא
ונמצאו מצות לא תעשה בטילות וכן המצות עשה דוגמת מאי דאמר מרע"ה למלאכי השרת, מאי כתיב לא תרצח זלא תנאף כלום שפיכת דמים יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם, וכן המועדות לא יצטרכו אז לעשות ככל הנעשה היום דהא איסור חמץ ואכילת מצה היא לאכפאה סיטרא מסאבא, וכן בשאר המועדים, ובההוא זימנא לא איצטריך לאכפאה לה, דהא בטל הוא, ולא יעבדון במועדייא אלא דיימרון בהו הלל וזמרין ושירין ותחטבחן לקב"ה ותו לא מידי, והיינו דאמור רבנן חנוכה ופורים אינם בטילים לעולם כלומר דהא חנוכה ופורים לית בהו אלא סיפור נסים דקב"ה בלחוד, וכן מאי דיעבדון במועדייא הוי דוגמת חנוכה ופורים דהיינו סיפור נסים דקב"ה משו"ה לא יבטלו, ואתה שלום: אור לעשרים באשמורת הבוקר, בשבת, באדר הראשון, שנת הרצ"ו, חזק ונתחזק בעד עמינו ובעד ערי אלהינו, מאי ערינו ומאי ערי אלהינו, ומאי חזק ונתחזק שני פעמים חיזוק, אלא ערינו הם הספירות העליונות, וערי אלהינו הם היכלות כנסת ישראל שהם מכוונת כנגד
העליונות: אחר סעודת שחרית נשארתי יחידי בבית, ואמר לי הלא בדברי אליך כן הוא אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה אין דבר חי ה' כי בעת חיה אשוב אליך, ואתן את דודי לך, חזק ואמץ בתורתך כי הנה אויביך נופלים לפניך אל תירא ואל תחת: פירוש המגילה אור ליום שבת י"ג לאדר, ה' עמך וכו' אע"פ שהפרדת הרבה בזה השבוע והיה ראוי לעזבך. מכל מקום כי היכי דתשתמודע רחמוי וחסדוי דקב"ה לא אעזבך, לכן מהיום והלאה הזהר מלהפריד מחשבתך מתורתי ויראתי ועבודתי אפי' רגע אחד ואזכך למיסק לארץ ישראל ולמילף תורה ברבים, ובתר הכי אזכך לאתוקדא על קדושת שמי: והלא רזא דאחשורוש בשנת שלש למלכו עשה משתה וכו' היינו דבעא למינקט שפעא דנחית מלעילא דלא ישפע במטרוניתא אלא בסיטרא דיליה ומתמן ינגיד למטרוניתא כמא דאמרית לך בפסוק לחצוב להם בורות בורות נשברים וכו' וז"ס הטלת זוהמא. ולקבל עדרי צאן רובצים עליה דמנייהו אתי לך שפעא, עבד ההוא משתייא בשנת שלש למלכו, והיינו דכתיב חור כרפס
ותכלת, דחור רמיז לחסד, וכרפס לת"ת, ותכלת רמיז לכנסת ישראל, בחבלי בוץ היינו תפארת, על גלילי כסף חסד, מטות זהב וכסף, מטה רמיז לכנסת ישראל, זהב וכסף, רמיז לחסד וגבורה. על רצפת בהט ושש ודר וסוחרת רמיז לארבע רגלי המרכבה. דהיינו מאי דאמור רבנן ישראל שבאותו דור נתחייבו כלייה מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. דליכא למימר דמשום דאכלו מאכלות אסורות איחייבו דהא כתיב והשתייה כדת וכו'. כלומר דעל פי דת כל אחד ואחד היתה השתייה דישראל דאסור להם יין נסך ויין של גוים לא הוו משקיין להו אלא מיין של ישראל ושמשין ישראל הוו מזגין להון. וכן מיכלי דיהבי להו לישראל הוו בשילי ליה ע"י ישראל דלא הוו אנסי להו למיכל ולמשתי מאי דאסר להו. וז"ש אין אונס והיינו דכתיב לעשות כרצון איש ואיש. אבל חובא דילהון אע"ג דאוכלין ומשקין הוו דהתירה מ"מ כיון דמסעודתו של אותו רשע נהנו הוי כאלו כנסת ישראל ינקא מההוא סטרא. ובהכי גרמו
לאטלא זוהמא בכנסת ישראל. והיינו טעמא דאמור רבנן ישראל שבחוצה לארץ עובדי ע"ז בטהרה הם וכו' דאע"ג דאוכלין ומשקין דהתירה נינהו כיון דמסעודתו של גוי אכלי להו הוו כאלו ינקי כ"י מההוא סטרא וה"ה אי שדר ליה הגוי אוכלין ומשקין מסעודתי' שלא ליהנות מסעודת גוי. בר מאי דשדר ליה עופות חיים וכיוצא בהם מידי דאית להו חיותא ושדר ליה כד הוה חי דכיון דאית ביה היותא ועדיין הוא חי לא חל עליה סואבותיה של נכרי. וטעמא דאיתחייבו כליה משום דמטרוניתא איפגמא על ידייהו כד יכלון שונאי ישראל יכלה פגימותא וסואבותא דאתא על ידייהו ובעא קב"ה לשיצאה לשונאי ישראל ולמישבק למרדכי דלא חטא לאפקא מיניה עם סגי כדאמר למשה רבינו ע"ה ועתה הניחה לי ואעשה אותך לגוי גדול וכו' ומרדכי עבד כדעבד משה רבינו ע"ה ומסר נפשיה למיתה. דאמר אי פתורא דתלת רגלין לא יכיל למיקם כו' ומש"ה ומרדכי ידע וכו' כלומר חבר ספירן ברזא דוידע
אדם את חוה אשתו. את רמיז לכ"י. וכל ליסוד. אשר לתלת עילאה. נעשה ברזא דמעלה אני עליו כאלו עשאני. ויקרע מרדכי את בגדיו, בגדיו רמז לכנפיים, כלומר דבעא קב"ה יתמלי רחמין ויתייחד יחוד גמור. ולא יהיו הכנפיים חוצצין ברזא ולא יכנף עוד מוריך, וילבש שק רמז להאי רע עין דסליק ארבע מאות. דסליק שק למירמז דההוא רע עין שליט עליה. ותו שק בא"ת ב"ש הוא ב"ד דמאן דלביש שק מכפר על חובוי כמא דמכפר האיש לבוש הבדים, והא ב"ד בי"ת רמיז לתרי אמהן, ודלי"ת רמז לארבע רגלי המרכבה, ותו ב"ד סליק שש רמז לתפארת, ואפר רמז דשליט עליה דינא קשיא ואוקיד ליה בשלהובוי והא איתעביד אפר וכיון דמסר נפשיה למידת דינא קשיא מרחמי עליה, ואיתהפך לדינא רפייא, ואפר בהיפוכא רפא רמז להאי שכתבנו, ויצא בתוך העיר היינו כ"י דהיא עיר קטנה: (נראה לי ואנשים בה מעט כלומר דספירין דילה מתמעט שפעא דילהון בחובי בני נשא ובא אליה מלך גדול היינו ת"ת וחסד וסבב את העיר וכו' עליה מצודים וכו' היינו גבורה,
ומצא בה איש מסכן היינו ת"ת, מסכן היינו יסוד דשפע דכולהו ספירן נגיד ביה איהו מסכן במאי דאית ביה מדליה אי נמי משום דתדיר נקיט מלעילא ומשפע בכ"י איקרי מסכן. ואיהו חכם דהא מסתלק בחכמה ומלט וכו' בחכמתו דע"י דמסתלק בחכמה משפע רחמים בכ"י וכו'): ויזעק זעקה גדולה לקבל חסד, ומרה לקבל תפארת, ותקרא אסתר להתך כו', כלומר לחברא כולהו ספירין, מה היינו מידת ת"ת דהכי סליק שמא דהוי"ה, זה היינו יסוד, כלומר לחברא ת"ת עם, יסוד, ועל מה זה כלומר לחברא ת"ת ויסוד עם ספירין דלעילא מנהון, ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו כלומר אודעיה דהא כבר חבר להון, דקרהו היינו זימון מלשון ויקרא אל משה, וקאמר דכבר חיבר את דהיינו כ"י עם כל דהיינו יסוד, ועם אשר דהיינו ספירין עילאין, ואת פרשת הכסף, כלומר דאי הוה יהיב המן זהב בדיל ישראל לא הוו להו תקנתא ח"ו, דדהבא איהו מסיטרא דדינא, וכד אתיהיב ליה רשותא לא מסתלק עד דיגמור
הדין. אבל כיון דכסף אמר. למיהב דהוא מסיטרא דחסד הוי אתי דינא, ומש"ה איכא תקנתא,