ספר מגיד מישרים — קטע 27

וגם זכרתיך להיות נשרף על קדושת שמי כדי שיתכפרו עוונותיך ותתעל' כאשר הודעתיך ועכשיו פנית לבך מד"ת וגם פנית אל האלילים והלכת אחרי הבעלים כי נכנסת אתמול בבית הקדשי' שלהם וכבר הודעתיך כי ז' ענני כבוד מלוים אותך וכלם נפרדו ממך כשנכנסת שמה והיו רוצים להסתלק ממך לגמרי לולי כי בני מתיבתא דרקיע' התפללו לפני הב"ה שלא יסתלקו ממך ועי"כ המתינו לך עד צאתך ובאך משם וחזרו ללותך כבתחלה וצאתך והתרגזך אלי ידעתי ולא עוד אלא שהזכירו דבר נבלות הפה ולא יכולת להתעכב מלהרהר וגם אח"כ ראית ערוה ולא יכולת להתעכב מלהרהר וע"כ נתאו' אליך רעה ונגע קרב באהליך וראית קרי בזו הלילה כי דבקו בך הרעה והנגע שהם בעלי הקריים אחר שהיו רחוקים ממך כי זה כמה זמן שלא ראית קרי דבקו בך בסבת הדברים הנזכ' כי זש"ה אם תלכו עמי קרי וגו' כלומר שצריך האדם להיות לבו ממולא תמיד בתורה וביראת ה' בזריזו' גדול עד שכשיפגעהו היצה"ר ויבא

לפניו דבר ערוה לא יבא להרהור וזה פירוש מ"ש ר' פנחס בן יאיר זריזות מביאה לידי נקיות זהירות מביאה לידי טהרה וז"ש ונשמרת מכל דבר רע שלא תהרהר וגו'. שתהיה נשמר קודם שתראה הערוה לפניך וז"ש אם תלכו עמי קרי כלומר אם לא תהיו בזריזות עד שכשיקרה ערוה לפניכ' תוכלו להשתמר מלהרהר והלכתי עמכם בחמת קרי שמאות' החמ' ימשך שידבקו בכם כחות רעות ותראו קרי בלילה ולהכי תרגם אונקלוס בקשיו כלומר שהוא מתקשה ע"י הערוה אשר הוקרה לפניו ולכן הזהר מאד ושמור נפשך ותהי' זריז וזהיר מאד כי בקרי שראית כבר נטלו חלקם והלכו להם וכאשר שמשת עם זוגתך כבר נדבק' בצד הקדוש' ונפרש' מהם לכן הזהר מכאן ואילך ותמיד תהגה בלבך תורתי ותהיה יראת ה' כ"כ דבקה בך עד שאם יקרה שתראה או תשמע דבר ערוה לא יעשה בך רושם כלל ולא תכנס עוד בבית הבעלים ותחזור לקדושתך והנני מבאר לך כל הפ' הב' באורחא דרזא כמו שהבטחתיך ר' אומר איזוהי דרך וכו' דרך איהי

מלכו' דעלה אתמר את הדרך ילכו בה דאיהי דרך ושער לעלות לספירות עלאין ואע"ג דאית אורחין חורנין מ"מ האי דרך איהי ישרה וה"פ דעי איזוהי דרך לעלו' ומהדר אות' שהיא ישרה היא שיבור לו על ידה אתדבק עם האדם שהוא ת"ת והיינו דקאמר כל שהיא תפארת לעושיה כל איהו יסוד הוא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם שהיא הדרת פנים זקן ולא אשתכח זקן אלא במאן דאית ליה יסוד כלומר דלאו איהו סריס והוי זהיר במצוה קלה דהיינו כ"י דלא תשבוק יתא ותנסב ספירות עלאין כמא דאת זהיר בחמורה דלא למשבק ספי' עלאין ולמנקט כ"י בלחוד שאין אתה יודע מתן שכרן וכו' דלא הוה אלא בחבורא דכ"י עם ספירו' עלאין דבההי' שעת' אנפין נהירין ומתברכין כל עלמין. הסתכל בשלשה דברים וכו' עין רואה רמז לכתר שהוא עליון ורואה. אזן שומעת חכמה וכל מעשיך וכו' בינה שממנה מעשה העולם העליון וכנגד ג' אלה ת"ת יסוד מלכות יפה ת"ת עם דרך ארץ שהם ספירות עליונות

עם דרך ארץ כ"י שבחבורם מתברכים העולמות. וכל תורה ספי' עליונות שאין מחבר עמה מלאכ' שהיא כ"י שמלאכ' העולם על ידה סופה בטלה כלו' הרי היא גורמת רעה גדולה שכ"י שהיא סוף המדרגות היא בטלה מלהשפיע ברכות בעולם בסיבת הקיצוץ וגורר עון שהכחות החיצוני' הנקראות עון נגררות אחריה לידבק בה ונמצא מכניס טמאים במקדש כי ז"ש מים ראשונים מצוה אחרונים חוב' אמצעיי' רשות כי המים הראשונים רמז למים עליונים שאין שם שטן ופגע רע אלא הכל טהור וקדוש ולכן נקראים מצוה ואחרונים הם חובה רמז לכ"י שצריך לדחות ממנה כחות חיצוניות הנקראות חובה ואמצעיי' רשות יתבאר אצל ואל תתודע לרשות וכל העמלי' עם הצבור צבור הם הספירות הכלולות בכ"י יהיו עמלים וכו' כלו' תהיה כוונת' לחברם עם הספי' העליונות שזכות אבותם הם ספי' עליונות שהם אבות לספי' כ"י מסייעת' וצדקתם עומדת לעד ואתם העמלים לש"ש מעלה אני עליכם שכר כאילו עשיתם הספי'

בסוד נעשה שותף להב"ה במעשה בראשית ובסוד מעל' אני כאילו עשאוני. הוו זהירין ברשו' דהיינו ת"ת דהוא רזא דמים אמצעיים הזהרו שלא תחליפהו בסטרא אוחרא דגם את זה לעמת זה עשה וכו' דאע"ג דתחזי דאינון מנהרי לך אנפין ושפעין לך טובי לא תבטח בכך שאין מקרבי' לאדם וכו' הלל אומר אל תפרוש שהם ספי' דכ"י ויעלה על דעתיך למנסב ספי' עלאין בלחוד ואל תדין את חבירך שהיא כ"י שנקרא ריעך וריע אביך כי הוא ריעך משום דשרי עמך ונקרא ריע אביך דאביך היינו ספירות וכ"י איהי סרסורא ביניהון ובינך והא מזהר דלא תשפע דינא בחברך דאיהי כ"י עד שתגיע למקומו כלומר אלא כד תחבר יתה בכלהו ספירות עלאין ותייחד יתה מתתא לעילא ותמטי לאתרא דאיהי גבורה דמתמן ינקא לא תייחד יתה עמה בלא יחודא דשאר ספירות דתגרו' דינין קשיין בעלמא ואל תאמר שא"א וכו' כלומר לא תימא דלית את יכיל לאדבקא בהני רזא עלאין שסופו להשמע כלומר דסופא דדרגין דאיהי כ"י תוכל

לאדבקא ותמן תשתמודע דרגין דספי' עלאין ואל תאמר וכו' כלו' לא תסיב ספי' עלאין בלחוד או כ"י בלחוד ותימ' בתר הכי כשאפנה אשנה כלומר אתפיס שניהם יחד שמא לא תפנה ונמצא שקצצת בנטיעות. אף הוא וכו' כלומר ראה איש א' שטעה כמו שהי' מזהיר רבי עקיבא אל תאמרו מים מים והאיש הזה נבוך היה ולפיכך אמר ליה על דאטפת לפי שהכשלת רבים כדמוכח ובכן ואתה שלום:

פרשת במדבר פרשת במדבר סיני אור ליום שבת כ"ז לאייר ה' עמך וכו' והא איכ' למיד' בפרשתא קדישא דא אמאי מעיקרא הות כהונה לראובן ולבתר הכי איתיהיבת לכל בוכרייא דישראל ובתר אתיהיבת לשבט לוי. ותו קשה אי ראובן חב בנוהי אמאי אפסולו. אבל רזא דמלתא דבעא קב"ה דכהנא יתחלש תוקפא דדינא ומשום הכי אצטריך לאתגלגלא ג' זמני עד דאתחלש תוקפ' דדינ' והכ' רזא דגילגולא דצדיקייא אצטריך לאתגלגל' לאחלש' תוקפ' דדינ' ובזמנ' תלתא' הא אתבס' דינ' דביה דברישא אתייחד ראובן דאיהו בוכרא דיעקב דאיהו רמיז בחכמ' דאיהו בכור לדין ובת' הכי אתהדרו בוכרי' דישראל דאיהו רמיז בחכמ' תתאה דאיהי כנסת ישראל ובכלל' דידה הוא בוכריא דישראל ומשו' דכנסת ישראל אית בה דינ' מסטרא דגבור' אתברירו כהניא דאינון מסטרא דחסד. ואוף דליואי אינון מסטר' דדינא הא אתבסם דינא דאתגלגל תלת זמני ובאתחברותא דכהן איש חסד. וכן רמיז האי מילתא בראובן דאיהו רמיז בחכמה עלאה

לאחזי עלמא לאתנהגא על ידה וכדי לבסמא דינא אצטריך לאתגלגלא בשבט לוי כדאמרן הא הכא רזא יקירא ואזדהר למכתב יתיה ובכן ואתה שלום וכו': ביום ה' כ"ז לאייר ה' עמך וכו' רק כי תדב' בי וכו' והא איכא למידק בפרשת' קדיש' מאי טעמא פקיד קב"ה לממני ית ישראל דהא מניינא גרים למותא ותו דאין הברכה מצויה בדבר המנוי והמדוד וכו' אבל רזא דמילתא דכד סליק ברעותי' דקב"ה למברי עלמא לא הוה אפשר לאשגחא ביה מגו רוממותיה ומ"ה אצטריך להאציל ספירן בשלהבת הקשורה בגחלת דספירן מלשון מספר וכיון דאית בהו מספר וחושבן אית בהו תפיסה לאנהגא עלמא ומשום הכי כד בעא קב"ה לאשראה שכינתיה בישראל מנא יתהון לאמשכא עליהון תוקפא וחילא עילאה לאנהגא ולדברא יתהון דאית מנין ומנין דדבר המנוי והמדוד הוי בסטרא אחרא ומשו' הכי לא שריא ביה ברכתא: ואית מנין מסטרא דקדושה על פום ארחא דאמרן והא סמאל ונחש ויצה"ר רדפין אבתרך ואליך

תשוקתם ואתה תמשול בהם ובכן ואתה שלום וכו': אור ליום שבת כ"ט לאייר ה' עמך וכו' רק כי תדבק בי וכו' והא איכא למידק בענין פדיון בוכריא בליואי מאי טעמא אצטריכו לאיתפרקא הא אי חבו בוכריא בעגלא ואיפסילו מעבודה ובחר קודשא בריך הוא בליואי אמאי אצטריכו לאתפרקא ותו דהא אמור רבנן דלא חבו ישראל בעגלא אלא ערב רב: ותו דהא פורקנא דההוא בוכריא היכי תיקון לפורקנא דבוכריא דדריא דעתידין למיתי לעלמא דכיון דפורקנא דהנהו הוה לליואי ותו דמעיקרא אמאי בחר בוכרייא למיפלח קמיה: ותו דכיון דבוכרייא אתבחירו לפולחנא כד אתרעי דאתפרקו הכי נמי הוה חזי דיתפרקון כהניא ולא בליואי. ותו מאי שנא דבההוא זימנא אתפרקו בוכרייא בליואי ובתר הכי פורקנא דבוכריא לכהניא. אבל רזא דמילתא דמעיקרא בחר קודש' בריך הוא בבוכריי' לפולחנ' משום דאינון מסטרא דחכמה דהיא רחמים גדולים וכד אתא חובא דעגלא ותקף מסאבותא בעלמא ולא

אתחזיא עלמא דישתמש ברחמים גדולים ואתבחור כהניא וליואי ומשום דליואי אתו מסטרא דדינא אצטריכו דליתו בפורקנא דבוכרייא כי היכי דלשתכח דאתו מכח רחמים גדולי' ובהכי יתבסם דינא. והרע"ג דעדיפי אינון רמז דמאתיים רמיזי לכוללות עשר ספירות דכל אחד כלולה מעשר הא מאה וכל חד כלולה מרחמי ודינא הא אינון מאתים ושבעי' רמיזי לז' ספירות הבנין דכל חד כלילא מעשר והשלשה לתלת עלאי ובעא קב"ה דיפרקון גרמייהו בחמש שקלי כסף ויתנון יתהון לליואי משום דכסף איהו רחמי וכיון דיתנון ההוא פורקנא לליואי הא ממשכי עלייהו רחמי וחסדא כי היכי דיתבסם דינא וכיון דליואי דההוא דרא אתמשכו מכח בוכרייא דאתו מכח חכמה דאיהי רחמים גדולים ואתבסם דינא דידהו מתמן ואילך הוי דינא בליואי אתבסם לכל דרייא דאתו ולא אצטריך תו למעבד תקונא. וכהניא לא אצטריכו לאתפרקא בבוכרייא דהא כיון דאינון מסטרא דחסד לא צריכי תקונא ופרקונא דבוכרייא דדרייא

דעתידין למיתי הוי לכהניא משום דאינון מסטרייהו דבוכרייא מסטרא דרחמים גדולים וכהניא מסטר' דחסד והא סמאל ונחש רדפין אבתרך ואליך תשוקתם ואתה תמשול בהם ותאבדם ותכריתם ותוקידינון בקש דקריאת שמע ובהרהורא ומחשבה דילך תדיר בתורתי ויראתי ואתה שלום וכו':

פרשת שלח לך אור ליום שבת כ"ג לסיון ה' עמך וגו' והנה בפרשתא דא איכא למידק אמאי איכתיב שלח לך אנשים דמחזי כתפקידתא דקב"ה הוא ולא אתערותא דישראל ואילו במשנה תורה כתיב ותקרבון אלי כלכם וגו'. ותו אמאי הוה צריך לאללא ארעא כגוונא דסדר להו משה רבינו ע"ה השמנה היא אם רזה וגו' דמשמע דאי לא הות שמנה ולא טובה לא הוו סלקין לה. ותו דהוה מחזי דעייל משה רבינו ע"ה טעותא בלבהון דלא להמנו לקב"ה דאבטח להו אעלה אתכ' מעוני מצרים אל ארץ טובה וגו' ואיהו אמר להו השמנה היא אם רזה. ותו איכא למידק אמאי איענשו מאלליה דהא בשבחא דארץ ישראל אשתעו דאמרו וגם זבח חלב ודבש היא וגו' ומאי דאמרו עז העם והערים בצורות וגו'. הא טפי מהכי אמר משה לישראל במשנ' תורה. וא"ת משום ביש דאפיקו דהיינו מאי דאמור ארץ אוכלת יושביה היא קשה דאם כן מאי הוי דאמר כלב עלה נעלה וירשנו אותה הא מרגלים לא אכחשו האי ומחזי טענת כלב עם טענתייהו כעין טענו

חיטים והודה לו בשעורים: אבל ברירו דמילתא כמא דאימא ובהכי יתייתיבון כמה ספיקי דאקשו המפרשים הלא לך למנדע דישראל משום דנסיאו כמה נסיוני קמיה דקב"ה אתחייבו דלא למיעל בארעא אלא דבסגיאו' רחמוי וחסדוי אעיל בליבהון דיתבעון למשלח גוברין לאללא ית ארעא ואי הוו זכאן בההוא שליחותא כדקא יאות הוה מעייל להו לארעא בההו' זכו ובתר הכי הוה מתפרע מיניהו חובייהו קדמאי זעיר זעיר וכדי למרמז דקב"ה איהו דעייל בליבייהו למתבע האי שאלתא משום הכי לא כתב קרא הכא דקרבו אליו כולם כדכתב במשנה תורה ופקיד דישלח כל נשיא בהם כלו' כל רברבי חכימאי די בהון ויהושע יוכיח כי הוה רבא באוריית' ודוגמ' כן הוו כלהו ומ"ה לא פקיד דישלח נשיאים דחנוכת המזבח משום דחשש דילמא יתגאה ליביהון עליהון וימעלון בשלחותהון אמר להון משה דיחזון השמנה היא וגו' ומשום דידיע דודאי היא שמנה וטוב' ויש בה עץ ורמז רמיז לון דיספרון בשבחא כי היכי דיכספון ישראל למיעל לה וע"י

כך יזכון ואינון אתו ואמרו ודאי לא אדכר משה אלא מילי דידע דאיהי משבחא להון אבל מילי גנאי דבה לא אדבר יתהון לנא והא ודאי כל מה דאדכר לטיבות' איהו בה דהא זבת חלב ודבש היא וגו' אבל אית בה חדא לריעותא דלא אדכרה משה והיא אוכלת יושביה היא ולא מתקיימין בה אלא אינשין תקיפין במזגיהון והיינו דאמרו כי עז העם היושב בארץ כלומ' אבל אינשין רכיכין כוותייכו לא תיכלון לאתקיימ' בה יומא חד דארץ אוכלת יושביה הרכי' כמותכם היא ואהדר להו כלב עלה נעלה וירשנו אותה כלומר אי אפשר שתאכל אותנו כיון דקב"ה יהיב יתה לנא ודאי אדעת' דנתקיים בה יהיב יתה לנא וז"ש וירשנו אותה ואתם אל תראו את עם הארץ אף ע"ג דאין מקרא יוצא מידי פשוטו ותראו לשון יראה הוא מכל מקום הא איכא למדרשיה מלשון ראיה והכי קאמר לא תיחזון לעם הארץ דאנן תקיפין מניהון ראיה כי לחמינו הם כלומר דאינון מסורין בידנא וידיע דהניזון איהו תקיף ממילתא דאיהו מזון

ליה דהא הניזון מעכל למזון וכיון דלחמינו הם אע"ג דלהוו תקיפין אנן תקיפי מניהון בודאי ועוד דמאי דאמריתו דאינון תקיפין לאו קושטא איהו דהא השתא סר צלם כלו' עדא תוקפיהון ואפי' הכי מתקיימי בארעא ואין הארץ אוכלתן וא"כ אין ארץ זו אוכלת יושביה אע"פ שהן רכים וא"כ אע"פ שנהיה רכים נתקיים בה ולא תאכל אותנו ובהאי אורחא מתייתב כלהו ספיקי ואתה שלום:

פרשת קרח אור ליום שבת פר' קרח רזא דטלית שכול' תכלת ובית מלא ספרים היינו דבעא קרח לקצץ בנטיעו' בתרי מוני חדא דבעא למימר דכיון דהנהגת העולם ע"י המלכות לא הוה צריך לייחדא לה בספירו' דלעילא מיניה והיינו טלית שכולה תכלת דמלכות רמיז לתכלת ובעא למימר דכל הנהגת וכוונה דיליה לא הוה אלא במלכות ואמר ליה מרע"ה דלאו הכי אלא טלית לבנה וז' חוטים לבנים רמז לשבע ספירו' דעלה וחוט א' תכלת רמז במלכות והדר בעא מיניה דבית מלא ספרים לא לבעי מזוזה למרמז דאם כן ספירן דעלה עיקר ולא נבעי לכוונ' בה דמזוזה איהי רמז לה לא ליבעי לכווני אלא לספירן דעלה בלחוד דלהכי רמיז בית מלא ספרים בלא מזוזה בבית ואמר ליה משה רבינו ע"ה דהא נמי קציצה בנטיעות היא דבעי לייחודיה לכולהו ספירן עם מלכות ולמלכות עם כולהו ואתה שלום וכו':

פרשת חקת אור ליום שבת חקת התורה כ"ח תמוז ה' עמך וגו' הלא רזא דה"א בתראה דשמא דהויית קושטא דמילתא כמא דחזית דברא דההיא ה"א רמיזא למי ששמו כשם רבו וכשתכוין הספירות בשם ההויה בפסוק א' של ק"ש לא תצייר כ"א עד דל"ת לא הב"ן. גם כי צריך לייחדו אח"כ בייחוד השני בבשכמל"ו אבל (לא) נטעה ח"ו במה שטעה אחר והלא לך למנדע דמההוא ברא דה"א מתפשט שמא דהויה דומיא ומאי דאמרן דאיהו ייחודא ומההוא שמא דהויה תניינא מברא דה"א בתראה מתפשט שמא דהויה זימנא אחר' דאיהו עלמא דפירודא ומברא דה"א בתראה שמא דהויה תליתאה מתפשט שמא דהויה וכן מהויה להויה עד עלמא הדין דבכל דרגא ודרגא ואוף עלמא הדין רמז בה שמא דהויה דהא רישא דבר נש דמי ליו"ד דהא איהו משיך כל גופא ושערין רמיז לקוצו של יו"ד ודרועין רמז לה"א ה' כד תיפול חד דרועא ותשוי אידך דרועא לקבל אוירא דנפלא מצטיירה ה"א הא הכא תרין ההי"ן וברית רמז לו"או. ותרין רגליו כד

תיפול חד ותשוי אידך באוירא דנפלא מצטיירה ה'. ותו כד בר נש מזדקק לאיתתיה הא מחבר ו"או בה"א דהא רחמא רמיז בה"א וברית בו"או. והא רזא דפרה אדומה רמיזא למלכו' ובעי לאחלשא דינ' מינ' ומ"ה אמ' ונתתם אות' אל אלעזר הכהן דאיהו איש חסד ולא יהבינן לה לכהן גדול משו' דרמיז בחסד טובא ואי הוה יהבינן ליה לא הוה משתייר בה דינא כלל ודינא אצטריך לאנהגא עלמא ומ"ה מצותה בסגן ושחט אותה לאפקא מינה דמא דאיהו תוקפא דדינא. לפניו כי היכי דיתהוון עינוי דסגן קביעי בה וישפע בה ממד' החסד והוציא אותה אל מחוץ למחנה למרמז לאינך סטרין סדורין לה ומההו' סטרא מטמאה את הטהור. ולקח עץ ארז דרמיז לת"ת. ואזוב ליסוד או מלכות. ושני תולעת דרמיז לגבורה. והשליך אל תוך שריפת הפרה ובתר דאיתוקדא איפרא דילה חוור ומשום הכי מטהרת ואתה שלום: ורזא דפרה אדומה תמימה רמיז לכ"י דאיקריא פרה וכד מתלהבא לאוקדא עלמא איקריא פרה

סוררה כד"א כפרה סוררה. והכא נמי כד אתער דינא קשה למיקד בה איקריא אדומה. ואיקריא תמימה משום דאית פרה ואית פרה וההיא דמאידך סטרא לא איהי תמימה וההיא דמסטר דקדושה איקרי' תמימה והיינו אשר לא עלה עליה עול דאילו ההיא דההוא סטרא עלה עליה עול דמלכו' קדישא ומצותה בסגן ולא בכהן גדול כדי דלא לאכחש' חילא דדינ' דאילו הות מתעבד ע"י כ"ג דהוא דסטר' דחסד טובא הוה מתחליש סטרא דדינא טובא. ובזמנא דמשה דהוו רחמין טובא בעלמא הוה סגי ע"י דסגן ובתר אצטריך ע"י כהנ' רבא דכהנ' רבא בשא' זמני לא תקיף חילא דחסד עליה טפי מסגן בימי משה ושחט אותה לפניו שיהא זר שוחט ולא כהן דאיהו איש חסד ולאו איהו כדאי למעבד דינא דשחיטה אלא זר שוחט לאכחשא תוקף דדינא ואלעזר רואה דע"י הסתכלותא דידיה בה מתעורר חסדא בעלמא ובתר הכי מוקדון ליה ברזא דאש אוכלת אש לאכחשא תוקפא דדינא וכד מתוקדא ומתעבידא אפר רמיז דמדת הדין מתהפכ' למדת רחמים

דאיהו אפר דאיהו חיוור דוגמא דאפר. ועץ ארז רמיז לתפאר' דאיהו עץ החיי'. ואזוב רמיז לכ"י למרמז דיתחלש תוקפא דדינא פורת'. ושני תולעת רמיז לגבורה וכרכן בשיירי הלשון למרמז דכלהו ייחודא חד וכד מתוקדא ומתעבדא אפר דאיהו חיוור רמיז למה"ד דאיהו סומק