ספר מגיד מישרים — קטע 3

קדישייא חולקא שלים דנהיר בכמה מרגלין ואבנין ועטורא קדישא בכמה ספירין ומרגלאן ואבנין דיקר ולכן כולהו מתיבתא דרקיע תבעין בשלמך ובעו ביקרא דילך. ולכן מהיום והלאה אתחזק עצמך בהאי חזקה ותוב בתיובת' שלימתא קמי קב"ה ואתדבק בדחלתיה ואוקיד להנך מחשבתין בעידן צלותא או בעידן לימודא ואתתקף בדחלתא ובאורייתא דקב"ה תדיר: אור ליום ג' ו' לניסן. הלא הקב"ה וכל בני מתיבתא דרקיע תבעין בשלמך בגין דאת עסיק באורייתא תדיר ומתדבק למיהדר בתיובתא ואת עתיד לאתוקדא על קדושת שמיה דמרך ולכן שדרוני לגבך לאודעותך מה דקשה לך כיון דמטרוניתא איהי כללא דכולהו עשר נהורין דאיתנהרו מעשר ספירין עלאין מכל ספי' נהירא חד איך תאמר אי אפשר לשני מלכי' שישתמשו בכתר אחד ומאי לכי ומעטי עצמך וכו'. עוד שכתבו קצת מקובלים דלקביל ת"ת קאמר אי אפשר לב' מלכים וכו' וכיון דאיהי כלילא מכל ספירה וספירה אמאי קאמר הכי לקביל תפארת יתיר

מכל שאר ספירין. ועוד דאחזי דת"ת עדיפא מכתר דהא שמא דהויה דאיהו שמא דת"ת לית ליה רשות למיקרי ליה כמו שהוא נכתב ושמא דאהי"ה דאיהו שמא דכתר אית רשות למיקרי לי' בכתיבתו וא"כ אמאי הוי כתר לעילא מן הת"ת. הלא לך למינדע דכתר בטיש ואפיק תלת נהורין כמו דאוליפתך דאינון ת"ת יסוד ומלכו' וכיון דמכתר נפק ת"ת ודאי איהו עדיף מיניה. וטעמא דשמא דהויה לא מתקרי ככתיבתו ואהיה מתקרי כבתיבתו. דע דאהיה לאו שמא דכתר איהו אלא כעין כנויא ולהכי אית רשות למיקרי יתיה ככתיבתו אבל שמא עיקרא דכתר שמא דהויה איהו אלא דבשמא דהויה דיליה כתיבא ההי"ן ביו"ד לבסוף וקן בוא"ו יו"ד באמצע דשמא דהוי"ה דתפארת ההי"ן דילה באלף לבסוף וכן בוא"ו אלף באמצע וכן בדין דכתר דמי ליו"ד דאיהו סתימא וכלילין בה תלת כדאמרן ולהכי אית ביה תלתא יודי"ן ות"ת אתגלייא יתיר ולהכי אית בי' תלת אלפין לאחזא דהנך תלת דהוו כלילן בכתר הא אתגליאו

ואיקבעו כל חד בדוכתיה ושמא עיקרותא דכתר דאיהו שמא דהוי"ה ביודין לא אתיהיב למכתב כלל מרוב קדושתיה ואיעלמותיה. ואע"ג דבכתיבת שמא דארבע אתוון דהויה בלחודיהון לא מינכרי שמא דת"ת משמא דכתר מ"מ לא אתקרי כתר בשמא דהויה כי היכי דלא רמוזי בשמא דהויה דכליל תלת יודין. וענין קיטרוגא דלבנה היינו דההוא נהורא דנפיק מגו כל ספירה וספירה אמר דלא הוי צריכא לתרי נהורין בכל ספירה. והיינו אי אפשר לשני מלכים וכו' ואע"ג דמקצת מקובלים אמרו דעל ת"ת אמרו, כולהו נהורין אמרו הכי כל חד על ספירה דיליה אלא דמלולא (דמלו לה) עם תפארת דאיהו פנים דאדם משום הכי נקטו בתפארת. אמר לה הקב"ה דאיהו אין סוף לכי ומעטי עצמך כלומר דכל הני נהורין דנפקי מגו ספירין יתכללו כחדא ותתעביד מנייהו מטרוניתא לאנהגא עלמא דפירודא והיינו מיעוטא דיליה די להוי איהי ראש לממשלת השועלים. אמרה לפניו רבונו של עולם בשביל שאמרתי דבר הגון וכו'

וזהו שאמר שנינו בטימי אחד כו' אמר לה ישראל וכו' כלומר ישראל ע"י המצות יעלוך למעלה וייחדוך אמר הקב"ה דהוא אין סוף הביאו עלי כפרה כו' כלומר לייחד' יתה בהדי ספירין עילאין ע"י ההוא קיבנא: (חסר) ואי תימא כיון דאמינא דספירין עילאין הוי עשרה שכינתא כלילא מנהורא דכולא כולא איהו חד יחודא. אם כן הוה ליה למיהוי בשמא דהוי"ה תרין ההי"ן בסופא. חדא לרמזי לשכינת' עילאי דספירין עילאין וחדא לרמוזי למטרוניתא. איכא למימר דהא כלילא בה ה"א אחרא והכי עדיף מלמיכתב לה בהדיא לאחזא דיבוקא ויחודא טפי: (כל זה מצאתי מפרשת בראשית מהרב הגדול מהורי"ק זלה"ה מהמגיד): מהדורא בתרא מה שמצאתי חידוש בפרשת בראשית אור ליום ב' ה' לניסן. הלא מאי דאוליפתך ברזא דרזין בספירות עלאין ושכינתא קדישא הלא הוא קשיטותא וברירו דמלא וכמה אזלו סחרוני משכנא ולא יכלו לאדבקא רזא דנא ובענין מאי דקשה לך איך שייך בהוא שינוייא

וחושבן יאות כתב יצחק מר חיים אלא במאי דאמר שהכתר הוא א"ס טעה ואעפ"כ לית ליה עונשא כיון דלא אכוין למחטי ואתה שלום: והלא אם תדבק בי ובדחלתי תזכה למללא עם אליהו בהקיץ והוא יהא קאים לקבלך או יתיב ומוליף לך מילין דאוריי' והא אנא מגלי לך רזא דמלתא הלא ידעת רזא דשמיה א"ל יה"ו הנביא הא הכא אל ושם ההוי"ה ונביא ורזא דכתי' יה"ו לחוד וה' לחוד לרמדז דשכינתא יתבא לקבל י"ס עילאין לאתנהרא מנייהו ואי תימא כיון דאמר דספירות עילאין י' אינון ולקבליהו שכינת' איך כתיב יה"ו וכן לזמנין כתיב י"ה איכא למימר דכי היכי דאמרית דבה"א בתראה כלילן תרין ההי"ן הא' דמלכות דהי' סוף ספירות עילאין הא' דהיא מטרוניתא דעל דא כתיב ותבאנה שתיהן בית לחם ותהום וגו' הזאת נעמי כלומר דכד סלקין תרווייהו לקבלא לחמא ומזונא הא אינון בדבקותא חדא עד דכלא אמרין הזאת דא היא מטרוניתא נעמי דהיא בחיבור' עם מלכות דספירות עלאין וכן מתייחדא עם ספירות וע"י כך אית לה נעימו

סגי לחדא וכן כד נחתא מטרוניתא למיזן עלמא דפרודא דאתקרי בית לחם ע"ש דאינון צריכין לחמא ומזונא וחזיין למטרוניתא דאתדבק' עם מלכו' דספירות עלאין בדבקות' וייחוד' חדא תווהין כולי עלמא ואמרין הזאת נעמי מטרוניתא איהי דנעימותא וחביבותא וייחודא חדא בספירות עילאין לאתנהרא מנייהו ה"נ ה"א קדמאה דשמא דהויה כליל לתרין ההי"ן חד דידיה וחד לרמוזי למלכות דספירות עילאין אשתכח דביה"ו כליל כל י"ס ורזא דשמא די"ה י' ימיזא לג' עלאי כמה דאוליפתך וה"א רמיזא לבינה אע"ג דיו"ד רמיזא לבינה הא נמי רמיז ליה דאיהי כאתתא דאתעברת ואפקת בריין אבל חכמה יו"ד רמיז לה דאיהי סתימא כיו"ד דאיהי קומץ סתים ותגא דיליה מחזי על כתר וה"א על בינה ובה"א דכלילא בה רמיז על מלכות די"ס עלאין וברא דה"א הוי דוגמה דוא"ו הא דשם י"ה כלילן כל י"ס עלאין ברזא דשמא דהוי"ה דכליל בשם י"ה והכא דשמא דאליהו כליל חסד וי"ס עילאין דשמא דיה"ו

ולקבלייהו ה"א דאיהי מטרוני' לאתנהרא מכלהו י"ס עלאין ונביא כד תחלף ליה בא"ת ב"ש תשכח ט"ש מ"ת ואיהו ש"מ ט"ת למימרא דה"א בתראה דאיהי שמיטתא תתנהר מן יובלא דברזא דהאי ה"א בתראה דאיהי דוגמא דגוף לספירות עלאין. אליהו מתלבש בגוף ומתחזי בהאי עלמא וכד תבעי דיתחזי לך תהרהר במילין אלין בעידן משכבך וכדין אתחזי לך כד"א אשרי מי שראה פניו בחלום וכו'. הא הכא ג' דרגין א' ראה פניו בחלום. ב' ראה בהקיץ ונתן לו שלום אבל איהו לא אהדר ליה. ג' דראה בהקיץ ונתן לו שלום והחזיר לו שלום ואתה תסלק בדרגא תליתאה דתחמי יתיה בהקיץ ותתן לו שלום ויחזיר לך שלום אבל לא יבא לך אלא בהיסח הדעת ואתה שלום וגו': עוד אמר תסגף עצמך בכל האפשר ואל תשתה מים הרבה אע"פ שכל זמן שאתה דבק בתורתי אני ה' רופאיך מ"מ אתה משביע היצה"ר בשתיית מים הרבה ולא נכון לעשות כן: עוד אמר הזהר ותסיר כל מיני הרהורין מלבך חוץ מד"ת ויראת שמים. עוד אמר מאי דפרישת

על משה בחירי על מעיין שהוא משוך כנדל יאות פרישת לכוונא יתיה שם מאי דכתב בפירוש המשנה ואע"ג דמעייניה לא יימרון הכי איהו למאי דפרישת איכוון וכן בכל מאי דפרישת בהאי לישנא להכי איכוין ונסים בחירי לא איכווין במילתיה: עוד אמר איך היית רוצה שאדבר עמך אמש שאכלת צנון הרבה לכן הזהר ממנו זולת ביום ז' מעט מזער:

פרשת לך לך מהדורא קמא פרשת לך לך: אור לשבת ח' לחשון. ה' עמך כו' הזהירני על הרהור במשנה תמיד ויסרני מלהרבות דיבור. ומה גם לשמוע מילי דבדיחותא ומלהרהר בדברים אחרים בעת התפילה כי סמאל ונחש רדפין אבתרך בהני הרהורין ואת תוקיד לון בקש דק"ש ובאשא דהבל דנפיק מגו פומך והוכיחני על מה שאיני כותב כל מה שמגידים לי ואם הייתי כותבו היו מגלים לי רזים נפלאים: והלא בפרשתא דא איכא למידק מאי מארצך וכול ומאי ואעשך לגוי גדול. אבל רזא דמילתא דכל בר נש צריך לאיתגלגלא ג' זימנין לפחות לקביל נפש רוח נשמה דהא איהו דוגמת נטיעא דעקרין לה ושתלין יתה בדוכתי אחריתי וע"י כן היא מתגדלת. והכי בר נש זימנא קדמאה דאתי להאי עלמא לאו איהו בקי טובא. לא במילי דשמיא ולא במילי דעלמא. ובזימנא ב' אית ליה בקיאותא טפי. ובזימנא תליתאה אית ליה בקיאותא במילי דעלמא וזהירותא טפי במילי דשמיא. והיינו דאמר ליה קב"ה לאברהם לך לך מארצך כו' דארצך רמיז לגילגולא דרמז בנפש

דאיהו דוגמת ארץ. וממולדתך רמיז לגילגולא דרמיז לרוח דאיקרי מולדתך דאיהו מוליד לנפש ומבית אביך רמז לגלגול' דרמיז לנשמה דאיקרי בית אביך על שם דמינה נפקי כולהו. ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך לקבל הני תלת גלגולין. וילך אתו לוט דאיהו יצה"ר דאזיל עם בר נש. ואברהם בן ע"ה שנה כלומר דעד יעברון על בר נש י"ב שנה לא מתעורר ליראת שמים רזא כבן ע"ה שנה סלקין י"ב בחושבן קטן. בצאתו מחרן כלומר דבההוא זימנא נפיק מחירו עילאי דהיינו בינה: עוד אמר ליה שאותם שבעוה"ז אינם רוצים ליהנות מבני אדם הם זוכים לעה"ב ליהנות מזיו השכינה בלי שום אמצעי מידה כנגד מידה כשם שבעוה"ז לא לקחו מתנות משום אמצעי כן לעוה"ב: תו א"ל ברזא דספירין הא אינון דוגמא להבדיל לגוף שהפעולות הם נעשות על ידו. ואין סוף דומה לנשמה וכל מצות עשה ומצות ל"ת תליין בספיראן וכד מקיים איניש מ"ע ממשיך חיותא ושפעא לספירין דתלו בהו הנך מצות. וכד עבר על מל"ת. הא הוא ממעט חיותא ושפעא

דספירן דתלו בהו הנך מלתא. ובעוונות שרבו כנסת ישראל איתמעיט מיניה חיותא ושפעא דאתי לה מלעילא ואלו יצוייר דהוי מפסיק חיותא ושפעא מיניה הוי עלמין כולהו מתחרבי והרי הוא דוגמת אבר שנצמת ובטל ממלאכתו דהא וודאי איפסיק מיני' חיותא ושפעא כיון שאינו פועל פעולתו ועל כן אי אפשר לומר דלא אתי ליה חיותא כלל דא"כ הוי מסריח הילכך ודאי אית בה קצת חיותא ומהכא תנדע כמה אית ליה לבר נש לאזדהרא מחובוי וכמה אית ליה לאישתדלא למיעבד פיקודייא דמריה: ליל שבת כ"ג לטבת אכלתי הרבה ושתיתי יין ואח"כ שתיתי מים הרבה יותר מדאי ולא יכולתי לשנות משניות בתחילת הלילה ואחר שישנתי קמתי ושתיתי עוד מים הרבה ושניתי והייתי מרגיש כובד בראשי כאלו לא ישנתי וחזרתי. לישן ונתעוררתי קרוב לאור היום וחשבתי כי נשכחתי מלהפקיד כפעם בפע' וכיון שהאיר היום והנה קול אומ' ה' עמך כו' הגם כי חשבת כי נטשתיך עזבתיך שכחתיך לא כן עשיתי אע"פ שהיה ראוי לעשות לך כן מפני שאתה נטשתני

עזבתני שכחתני ואותי השלכת אחרי גוך אל תקרא גוך כו' כלומר כשהאדם לוקח מזון לקיום הגוף לבד אע"פ שבאותו שעה הוא כמתרפה מן עבודת הש"י אינו נחשב כמשליך דבר ה' אחריו אבל כשהוא לוקח יותר מקיום הגוף הוא נקרא גאיך כלומר שהוא לוקח למעלה מקיום הגוף. וגם כשלוקח כדי קיום הגוף אם לוקח בדרך הנאה הרי הוא משליך דבר ה' אחר גוו. כי הוא נותן בזה כח ותוקף ליצה"ר ונחש וסמאל שהם בסטרא מסאבא לקבל נפש רוח נשמה דבסטרא קדוש' ואת שבעת ורוית ובתר הכי שתית מיא כל כך זימנא וידעת דמזיק לנפשא וגופא לנפשא דיהבת חילא ותוקפ' ליצה"ר ונחש וסמאל. ולגופא את ידעת דמזקי ועם כל דא לא מנעת ובהכי יהבית תוקפא להאי חילא. וע"כ הוי חזי למישבק יתך אבל אנא לא אעבד כן כמא דכתיב ברח דודי כו' כלומר דמאן דתב בתיובתא קמי קב"ה ובתר הכי אזיל בתר הנאין וכסופין דגופא ומ"מ אהדרתי' בדחלתא דה' הקב"ה אמר ליה דודי אע"ג דתברח מקמאי בההוא

הנאה דאת ממשיך בתר גופא מ"מ כיון דאהדריתך לדחלתי כההוא צבי דכד עריק מיהדר אפיה לאחורא. או כעופר האילים אנא לא אשבוק יתך אלא אנא אהדרינך לדחלתי והיינו דקאמר על הרי בתר כלומר אעלך בעילויא דשרי בתר דהיא גזירת בין הבתרים דאיתמר בה קחה לי עגלה משולש' וכו' ועז משולש' וכו' כלומר דעו ידיע דרוח מסאבא אתחזיא ביה כד"א ושעירים ירקדו שם. ומשולשת רמז ליצה"ר ונחש וסמאל ואיל רמז לסטרא קדושא דמשו"ה הוי קריבין תרין אמרין לתמיד לקביל ת"ת ויסוד. ומשולש לקביל נפש רוח ונשמה. ותור וגוזל דלא תשכח בכל עופא כשר למדבחא אלא הני תרי משום דרמיזא לכנסת ישראל ותפארת ומשו"ה כיון דאבדו זיווגייהו לא מזדווגי תו. ותור רמיז בתפארת ברזא דקול התור נשמע בארצנו כלומר דכד ישראל בגלותא עמו אנכי בצרה. וכנסת ישראל כמאן דאשתקיל מילולא כד"א נאלמתי דומי' כו' וכד אתא פורקנא קול התור דהיינו ת"ת דעליה אתמר קול לו קול אליו. נשמע

מלשון השמיעני כלומר דאיזדוויג זיווגא קדישא דתפארת בכנסת ישראל דהיא ארצנו. ויבתר אות' בתוך. כלומר דחיל' דמסאבותא דאתחזי בעז וכן חולקא דאית לההוא סטרא באיל. ותור וגוזל מזוהמא דאטיל נחש בחוה בעי לעבורי יתהון ע"י ההוא ביתור דיבתר בתוך. וירד העיט על הפגרי' כלומר דעיט היינו ההוא סטרא מסאבא דאיהו שואף תדיר לאיטנפא בפגרייא ובעי למיחת על הנך פגרייא דאיתבתרו. וישב אותם אברם כלומר דמדת חסד דהוא אברם אפרח יתהון ולא שביק לההוא סטר' למיהוי ליה אחיזה בהון דכיון דאיתבתרו איתכלי וארקיב בהכי ההיא זוהמא ואזל ליה ולא אשתאר לההוא סטרא אחידו בהוה וקאמר וישב אותם לשון רבים למימר דאפי' מההוא עז אפרח לההוא סטרא דאע"ג דסטרא מסאבא איתחזיא בעז. מ"מ איהו גופא דכיא איהו כדקא' בזוהרא קדישא ובההוא ביתורא דאיתבתר לא אשתאר לההוא סיטרא אחידא בהון דכל כמא דמצטער' גופא מוכלי ומרקיב ומיקלש חילא דההוא זוהמא להכי

בההיא מעמד אמר כי גר יהיה זרעך בארץ וכו' כלומר לאקלשא ולעכבא מנהון חילא דזוהמ' דנחש איצטריך דיפלחון בהון ויענון יתהון ד' מאות שנה לקבל ד' רגלי מרכבה ומהאי טעמא אפלחא בהון בד' מיני פולחנא כדכתיב וימררו את חייהם בעבודה קשה חד בחומר תרי ובלבנים תלת בכל עבודה בשדה ארבע. ולבנים היינו כנסת ישראל. וחומר היינו תפארת. ושדה היינו שדה של תפוחין. והשתא קאמר על הרי בתר אנא אעלך בעלויש בטורי בתר דאקריבנך דתתבתר על קדושת שמי ותיפק קדמאי ותיתוקד על קדושת שמי ויסק ריחא דידך כקטורת בוסמין. והלא לך למיסב ק"ו אם בבעירא חדא דמקרבין על גבי מדבחא סליק ריחא קמיה קב"ה עאכו"כ דבר נש מסר נפשיה ויתוקד גופיה וגרמיה ואוכליה ומושכי' על קדושת שמי' דקב"ה דיסליק ריחא דידיה קמיה קב"ה ויתפתחון תרעייא ומבועייא לאשפעא שפע ברכאן בכולהו עלמין וכן אזכך ותסתלק מתמן כעמר נקי ותלך ותנוח וכו' והלא בשנייא קמאי

הודעתיך רזא דגלגולא דנשיא דילך. והשתא אתינא לאודעותך רזא דהאי איתתא דילך מאן היא. ובכן תשמודע רחמוי וחסדוי דקב"ה דעביד עמך למיהוי אתתא זכאה כי האי דהא אודעתך דהוה ת"ח כשר אבל כד תינדע מאן הוה בגלגול תתבהל ותנהג בה יקר סגי ותכסוף מלשמשא עמה דרך הנאה. וחלא לך למינדע. והלא לך למינדע. וכך היה אומר יותר משעה אחת והיה שוהה וחזר ואמר הלא לך למינדע. כאלו מסרב להודיעני עד כי לבסוף אמר והא קב"ה שדרני לאודעותך בגין דתשמודע מה מתנה רבה יהיב לך ותינדע דבני נשא לא ידעי מאי בעו בהאי עלמא דכתיב החיים יודעים שימותו כלומר לא ידעי מלה אחרא בודאי אלא שימותו אבל בשאר מילי לית להון ידיעא כלל והכי את הוית מהדר למיתב אתתא זעירא. וקב"ה אחזי לך בקדמתא דהיא דילך בגין לשככא דעתך ואוף בגין דאי הוית מתיאש מההיא הוית נסיב דא ועד כאן לא זכית בה ולהכי איבעי דיחזון לך דאידך היא דילך בגין דתתעכב ההיא זימנא ותזכה למיסב

לה על ידי דההוא סיגופייא ועינוייא דאיתענית והלא לית לך לגלויי הא מילתא דבעינא דאודעותך לשום בר נש אלא למאן דאתן לך רשות ואוף לא תיכתוב יתיה בגוונא דינדעון למקרי ליה בני נשא. הלא לך למינדע דבקדמיתא הוה ובתנייתא הוה. והא ידעת דההי' תניינא הוי כילי בממונו והא אודעותך רזי דליה דאיתגלגל השת' לקבלאה עונשי' ולאישתלמא על ידך וזכאה את דתזכה על ידה לבנין ולמילף אורייתא בפה ובכתב. והיא תזכה דעל ידי ממונא דאיתיהיבת לך. וע"י שירותא דמשרת לך תזכה למילף אורייתא בפה ובכתב וטובך דזכית לאשתמושי בכלי קדושה כזה לכן פקח עיניך וראה שוממתיך וסגיאת רחמוי וחסדוי דקב"ה דעביד עמך. ואתה שלום: אור ליום השבת י"א לחשון. ה' עמך וכו' כי חיים הם למוצאיהם דאי בעי בר נש למיחדי במילי דאורייתא כאדם שמוצא מציאה ומשום דלזימנין המציאה היא סיבת מיתתו. ואמר דאורייתא לאו האי אלא לכל בשרו מרפא. ונראה לי דקאמר ולכל משום דאיכא מילתא דאיהי

מרפא לאבר ומזיק לאבר אחר כעין מה שאמרו על טחול יפה לשני' כו' קאמר דאורייתא לאו הכי אלא לכל בשרו מרפא. והלא בפרשתא קדישא אמר ה' אל אברם דאיהו מדת חסד לך לך מארצך דאיהי חסד. וממולדתך דאיהי בינה ברזא דמבטן מי יצא הקרח איתמר על חסד דנפיק מבינה. ומבית אביך דא היא חכמה דאיקרי אב. אל הארץ אשר אראך היינו מלכות. אשר ברזא דאהיה אשר אהיה. אראך היינו רזא דהשכינה. וע"ד זה המשך הפסוק שאחריו: אור ליום שבת כ' למנחם. ה' עמך וכו' אף על גב דשבקת דחלתי והרהורא דאוריי' והוה חזי למשבקך ולנטשך אני לא אעשה כן ומני הטוב לא אמנע מפומך כרועה עדרו ירעה דענא דשגיא מעדרא ממנינא לא שביק לה אלא משתדל לאהדורא לה והכי עבידנא לך. להן אהדר להרהורי