ולמטה כאשר נבאר עוד לקמן בס"ד. והסוד הזה הוא כי שש קצוות שהם חלקי המציאות נמצאים בבינה ובת"ת ובמלכות, והם סוד עול"ם שנ"ה נפ"ש, והיוצר הוא חכמה שבה חותם המציאות, והיא מערכת רביעית אל שש קצוות כדפרישית בספ"ר בשער האצילות. ולא זו בלבד אלא גם כל אחד משלשה חלקי העולם שהם שמי"ם ואר"ץ ואוי"ר הם כל אחד מהם כלולים מאמ"ש בענין שבמים כח אמ"ש ובארץ כח אמ"ש ובשמים אמ"ש, וכן בשנה ובנפש, וכדמסיק באינך מתניתין שבשלהי פרקין. וזה יורה על שלימות כללות הדין והרחמים בחסד, והרחמים והחסד בדין, והדין והחסד ברחמים. וזהו צירוף אמ"ש אש"ם מש"א מא"ש שא"מ שמ"א שהוא כולל שלשה אותיות בש' ושלשה אותיות באל"ף ושלשה אותיות במ"ם. ובזה נתבארה משנה זו בס"ד: (ו) שלש אמות אמ"ש חקקן חצבן צרפן יצר בהן שלש אמות בשנה, ושלש בעולם, ושלש בנפש, זכר ונקבה: אחר שכבר ביאר שלשה חלקי המציאות בשלשה עולמות כדפרישית, בא לפרש אופן מציאותם
מאתו, ואמר שהם שלש אמות אמ"ש - והם נעלמות בחכמה ויצטרכו קודם המצאם אל החקיקה והחציבה שהם שתי פעולות רוחניות זו מתגלה מזו אל האותיות הרוחניות כדפרישית עניינם בפרק א'. ואחרי כן צרפם - שהוא סוד אמ"ש אש"מ, הרי בהיות א' גוברת שהוא אוי"ר יתגלגלו שני מלות [שהם אמ"ש אש"מ] ואינם פועלות אלא האויר, ויצטרכו אל הצירוף מפני שאין אויר נמצא אלא בהיות בכחו המים והאש כלולים בו. ובהיות מ"ם גוברת שהיא מי"ם יתגלגלו שתי מלות שהם מא"ש מש"א ואינם פועלות אלא המי"ם, ויורו על כללות האש והאויר במים. ובהיות הש' גוברת שהיא א"ש יתגלגלו שתי מלות שהם שמ"א שא"מ ואינם פועלות אלא האש, ויורו על כללות המים והאויר באש. וטעם שתי מלות אלו יתבאר במשנה הבאה בס"ד: ואולם אותיות אלו לא יפעלו האש והמים והאויר אלא בשיתוף השם עמהם כזה ש"י י"ש ש"ה ה"ש ש"ו ו"ש ש"ה ה"ש הרי שיתוף יהו"ה באות שי"ן פנים ואחור. עוד עם אות מ"ם כזה מ"י
י"מ מ"ה ה"מ מ"ו ו"מ מ"ה ה"מ הרי שיתוף יהו"ה באות מ"ם פנים ואחור. עוד (שם) [עם] אות א' כזה א"י י"א א"ה ה"א א"ו ו"א א"ה ה"א הרי שיתוף יהו"ה באות אל"ף: והנה בהיות הכוונה להמציא המים נתגלגל באותיות יהו"ה מא"ש מש"א כל אותיות אלו על הסדר, ועוד בשיתוף הנקודות עם אותיותיו עם השם כזה: מי מי מי מי מי ימ ימ ימ ימ ימ מה מה מה מה מה מי מי מי מי מי ימ ימ ימ ימ ימ מה מה מה מה מה מי מי מי מי מי ימ ימ ימ ימ ימ מה מה מה מה מה מי מי מי מי מי ימ ימ ימ ימ ימ מה מה מה מה מה מי מי מי מי מי ימ ימ ימ ימ ימ מה מה מה מה מה המ המ המ המ המ מו מו מן מו מו ומ ומ ומ ומ ומ המ המ המ המ המ מו מו מן מו מו ומ ומ ומ ומ ומ המ המ המ המ המ מו מו מן מו מו ומ ומ ומ ומ ומ המ המ המ המ המ מו מו מן מו מו ומ ומ ומ ומ ומ המ המ המ המ המ מו מו מן מו מו ומ ומ ומ ומ ומ המ המ המ המ המ מה מה מה מה מה המ המ המ המ המ מה מה מה מה מה המ המ המ המ המ מה מה מה מה מה המ המ המ המ המ מה מה מה מה
מה המ המ המ המ המ מה מה מה מה מה: (מ"ה נקדם בספר הרב זצוק"ל קודם לה' מ"ם): הרי בלוח זה מסודר גלגול אות מ' עם השם עם צירופי הניקוד, ועד"ז יתגלגל בכל ח"י אותיות שהם כלולות באמ"ש אש"מ מא"ש מש"א שמ"א שא"מ, בענין מאלו יתהוו תשעה בריות שהם שמי"ם ואוי"ר ואר"ץ וקו"ר וחו"ם ורוי"ה ורא"ש וגוי"ה ובט"ן. בזולת שגם צריך להמירם בכ"ב אלפא ביתות, וגם צריך לחבר אל"ף עם כולם וכולם עם אל"ף, מ"ם עם כולם וכולם עם מ"ם, שי"ן עם כולם וכולם עם שי"ן, כדפרישית בפרק הקודם. ועל ידי שיתוף הכחות האלו יתהוו האברים הנזכרים בכח רוחניות האותיות האלו ונקודם והשם עמהם. ואפשר שצירוף השם עם האותיות על הדרך הנרמז יקרא משקל, והטעם כי שם זה נקרא משקל כי אל השם הזה דרך המשקל כזה, ה' מכאן כף ימין, וה' מכאן כף שמאל, ולכך אל הכף חמשה אצבעות, ו' אוחז בזה ובזה הוא קנה המשקל, י' באמצע לשון המשקל, כי אל מקום נטיית
החכמה יטה ענין המשקל ויכרע. וצורתו לשבר את העין כזה . וכבר פירשנו ענין זה בספרא דצניעותא סימן ב': ואולם נשאר עלינו לבאר אומרו זכר ונקבה - וענין זה מתבאר יותר במשניות הבאות. ונאמר כי בכל אחד מהבריות האלו הם זכר ונקבה ממש, אם בנפש נודע ענין אדם וחוה שדו פרצופין נבראו, וזה הכרח לכולן, ועתה צריכים אנו לבקש זכר ונקבה בעולם ובשנה. ונאמר כי יסוד הארץ והמים והאויר והאש פי' החוקרים שאינם עומדים, אלא האש מתהפך אל אויר מצדו המיוחד באויר, והאויר מתהפך למים מצדו המיוחד אל המים, והמים מתהפכים לעפר מצד עמדם אצל העפר. ואין ספק שזה כח הזכר שיתן זה בזה שהאש ישפיע באויר ויתרבה, וכן האויר במים והמים בעפר, והיינו דרך הזכר להמשך ולהשפיע ממעלה למטה. והנקבה הוא שהעפר גם כן מתחלחל מעט מעט ומתהפך למים, והמים מתהפכים ונתכים לאויר, והאויר מתלהב ומתהפך לאש, וזהו כח הנקבה שעולין הדברים ממטה למעלה. ובשנה אפשר שזמן הוא על ידי גלגל
הלבנה ועל ידי גלגל השמש, והם סוד זכר ונקבה והם הם יו"ם וליל"ה שהיום אל השמש והלילה אל הלבנה. וזה אחר הקטרוג, כי קודם לכן היה דרך שניהם יחד ביום ובלילה. וסוף סוף יש שנת חמה ושנת הלבנה זה זכר וזה נקבה: ואחר שפירשנו ענין זה על דרך הפשט, נאמר כי סוד ענין זה הוא כי כח אמ"ש שהם סוד דין ורחמים וחסד הוא המשכת פעולת הכחות האלו בת"ת ובמלכות ובבינה, וסוד הצירוף ירצה כללותם כדפרישית לעיל. וענין אומרו זכר ונקבה יורה על סוד האור בבינה ממעלה למטה וממטה למעלה בה בעצמה, וכן ענין זה בת"ת, וכן הענין במלכות. וענין האור הישר והחוזר פירשנו בספ"ר בשער ממטה למעלה בס"ד. וכבר רמזנו הענין הזה בפרקא קמא. ובזה נתבארה משנה זו בס"ד: (ז) המליך אל"ף ברוח וקשר לו כתר, וצרפן זה בזה וצר מהן אוי"ר בעולם, רוי"ה בשנה, גוי"ה בנפש, זכר ונקבה, זכר באמ"ש ונקבה באש"מ: כבר פירשנו משנה זו בספ"ר בשער ממטה למעלה, ועם כל זה לא נאסוף ידינו הנה מלפרש בה
קצת על דרך שני. ונאמר כי האותיות האלו הם צריכים להגביר האחד על שתים כדי שימצא הבריאה הנרצת, שאם לא כן אלא היו אותיות אמ"ש ישוו בין במים בין באש בין ברוח, אם כן לא היה האש מתחלק מהרוח ולא הרוח מהמים אלא היו כולן שוים לטובה לענין אחד, ואין זו הכוונה אלא שתהיה האות האחת גוברת כדי שבבריאת הענין יהיה צד האש או צד המים גובר, כדי שלא ישתוו האש והמים והרוח. ולכך המליך א' - ראש לאות מ' וש' בענין שיהיה הדבר הנברא רוח כדפרישית, וזהו שאמר א' ברוח. ומפני היות האותיות ענפים בחכמה כדפרישית בפרקים הקודמים, לכך הוצרך לקשר אל כל אות ואות שהם הנתיבות כח הכתר שעליו, וזהו שאמר וקשר לו כתר. ואחרי כן נתן בו כח השתי אותיות האחרות וצרף שלשתן יחד כזה אמ"ש אש"מ, וזהו שאמר וצרפן זה בזה - והיינו היות כח השלשה באחת ועם כל זה האויר גובר: ובספ"ר פי' דרך אחר, כי האות הוא ענף נמשך מן האצילות וכדי שיהיה בו כח להמציא הגשם
צריך לכלול בו כח העשר כולן, וזהו שאמר המליך - דהיינו ייחודו עם המלכות, אות א' ברוח - בסוד הצורות הקדושות שבה. ואחרי כן וקשר - דהיינו ייחודו בימין ושמאל ואמצע שזהו סוד קש"ר תקיע"ה שברי"ם תרוע"ה, וכן פירש ברעיא מהימנא כי זה רוצה לומר קש"ר. והנה נכללו נצ"ח הו"ד יסו"ד שהם קש"ר, וחס"ד גבור"ה ת"ת שהם קש"ר, וחכמ"ה ותבונ"ה ודע"ת שהם קש"ר, ואחרי כן כתר עליהם: וצר מהן אויר וכו'. הנה מזה יקשה, כי לפי זה היה ראוי שימצאו שלשתם יחד עול"ם שנ"ה נפ"ש, וזה בלתי צודק שעולם נמצא בשבעה ימים ונפש ביום אחד ושנה אחר סיבוב הגלגל י"ב חדש, ואם כן אין לענין זה סדר. ובשלמא אם נפרש עול"ם בינ"ה, שנ"ה ת"ת, נפ"ש מלכו"ת, ניחא שודאי הכל נמצא ברגע. ואף ענין אויר ואש ומים הכל נמצא כרגע. אבל בגשם קשה שלפי זה אין להם סדר ולא ענין. ולזה נאמר שאין ספק שסדר הבריאה לא היה ראשונה גבוה מכולם דהיינו שמים וכן קודם ראש לכל, שלזה קשה שהיה ראוי שיהיה חום קודם ואינו,
שבתשרי נברא העולם והוא רוי"ה. לכך נאמר שאין ספק שבריאת העולם היה מאויר שהוא האמצע, וזה דקדק הכתוב באמרו והארץ היתה תהו ובהו וכו' ורוח אלהים מרחפת וכו', הנה הרוח קדם אל הארץ והמים. וכן יצירת האדם שראשונה נעשה כעדשה מקום הגויה ואחרי כן משם מתפשט למעלה ולמטה, וכן פירשו רבותינו ז"ל. וכן היה ענין השנה שראשונה היה רוי"ה ואחרי כן משם נתפשט הכח אל החום ואל הקור. והיינו סוד רוח אלהים חיים שהיא קודמת לכל, והיא נקודה אמצעית שממנה מתפשט האש והמים. והסוד ת"ת קודם אל הימין והשמאל וממנו מתפשטין הימין והשמאל. ולכך נקט ראשונה האויר, והיא אות ראשונה במלת אמ"ש. ואולם אותיות אמ"ש וי"ה הכל ענין אחד, שהוא"ו היא אוי"ר והיו"ד מי"ם והה"א א"ש. ולהיות הזכר לעולם נוטה אל הרחמים, לכך הגביר החסד שהם המים על הגבורה שהיא א"ש, ולכך סודו אמ"ש מ' על ש'. אמנם הנקבה נוטה אל הדין ממטה למעלה, לכך הגביר האש
על המים, וסודו אש"מ, ש' א"ש גבורה על מ' שהם מימי החסד. וזהו שאמר זכר באמ"ש נקבה באש"מ. ואולם אין הכוונה הנה על סדר הבריאה הגשמית, אלא על הכח השמור ונתון לבריאת כל אחד ואחד מאלו. ועם היות שבריאת נפש חיה ובריאת אדם לא בבת אחת היו, עם כל זה בהכרח הכח היה נתון להמציא כל אחד ואחד, ואולם בחר הקב"ה שעה לגילוי הבריות בעת הרצוייות לקיומן, ולזה נברא עולם ביום אחד ובריות קצתן ביום שלישי וקצתם ביום רביעי וקצתן ביום ששי. ובזה נתבארה משנה זו בס"ד: (ח) המליך אות מ' במים וקשר לו כתר, וצרפן זה בזה וצר בהן אר"ץ בעולם, קו"ר בשנה, ובט"ן בנפש, זכר ונקבה, זכר במא"ש ונקבה במש"א: רוב עיקרי המשנה הזו נתבארו במשנה הקודמת, ואולם צריך לפרש הנה כי יקדמו המים אל האש, וזה באמת ממה שאמר הכתוב ורוח אלהים, שהיה ראוי משכנו בעליונים כדכתי' השמים ושמי השמים וכו' ואתה תשמע השמים, היא מרחפת על פני המים מן הנברא, שהקדימו המים אל
השמים. אמנם מן האש נמצא הרקיע תחלה שאמר לעיל, הכוונה תחלה אל היותו בין המים אשר מעל לרקיע ובין המים אשר מתחת לרקיע, ולכך אחר הרוי"ה והגוי"ה והאוי"ר שהם כחות א', נמצאו כחות מ' שהיא מי"ם: ואומרו זכר ונקבה - כבר פירשנו שימצאו בבריאות אלו זכר ונקבה לעיל, והעניין כי בארץ ימצא כח זכרות וכח נקבות בארץ בעצמה, והוא מה שמתחלחל ממנה מעט מעט אל יסוד שזה דרך הנקבה, ומה שהמים מתעבים ומתהפכין אל ארץ הוא כח זכר. וכן קור בשנה - יום זכר לילה נקבה, בטן בנפש - [בנפש] הזכר ובנפש הנקבה. ונודע שבצד המים יגברו המ', אמנם האש יצטרפו או א"ש או ש"א. והזכר שעניינו הרחמים הוא הגביר האויר על האש והיינו מא"ש, אבל הנקבה הגבירה צד האש שהוא צד הדין, והיינו מש"א אש על אויר: וענין אומרו א' ברוח מ' במים ש' באש, הכוונה שהגביר השורש למעלה במקום הנתיבות, דהיינו עצם האותיות עם הענף המתפשט, דהיינו הפעולה הנמשכת מן האות כגון המים מן
הנתיב מ' והאויר מן הנתיב א' והאש מן הנתיב ש'. ובזה נתבארה משנה זו בס"ד: (ט) המליך ש' באש וקשר לו כתר, וצרפן זה בזה וצר בהן שמי"ם בעולם, חו"ם בשנה, רא"ש בנפש זכר ונקבה, זכר בשמ"א נקבה בשא"מ: כל עיקרי משנה זו נתבארו במשניות הקודמות. ואומרו זכר בשמ"א - כי שי"ן גוברת שהוא עיקר הכל הנה באש ודאי, ובשתי אותיות הנשארות מצד שהזכר בעל הרחמים הוא מגביר המ' על אויר, שהאויר יש בו חמימות ודין, מה שאין כן במים. והנקבה להפך מגברת האויר על המים שסוף סוף אויר יש בו קצת דין: וששה צירופים אלו שהם אותיות אמ"ש הם אותיות וי"ה, אש"מ וה"י, מא"ש יו"ה, מש"א יה"ו, שא"מ הו"י, שמ"א הי"ו. הם ששה ויסודם שלשה אותיות. ויש שרצו לפרש כי שלשה אלו הם שלשה ספרים דקאמר בריש ספרא לעיל, ושלשה ספרים אלו מפרש מתניתין ואזיל שהם רו"ח מי"ם וא"ש כדמפרש הני בפרקא קמא. ואינו מן הרחוק ענין זה: ועתה נאמר שאין ספק ששלשה עניינים אלו שהם עול"ם שנ"ה נפ"ש הם בינ"ה ת"ת מלכו"ת,
ובכל אחד משלשה מדות אלו ימצא הדין והרחמים והחסד. ושלשה אלו הם פרקי ואברי המלכות והת"ת והבינה בלי ספק, ובכל אחד מהם רוצה לומר בדין שבכולם כלול החסד והרחמים, וברחמים שבכולם כלול החסד והדין (וברחמים שבכולם ימצא הדין והחסד) [ובחסד שבכולם ימצא הרחמים והדין]. וזהו סוד צירוף כל אמ"ש עם אחד, וכן אש"מ. ומפני שכללות זה ימצא בכל אחד מהם על שתי פנים, או מלמעלה למטה או ממטה למעלה, לכך הם בסוד זכר ממעלה למטה אמ"ש מא"ש שמ"א, היינו כח אור ישר ממעלה למטה, אש"מ מש"א שא"מ היינו כח אור חוזר ממטה למעלה אל הדין ואל הרחמים ואל החסד. והם הם שש טבעות הנזכרות לעיל שהם כולם בכל אחד משלשה מדות אלו, והם כח שלש ראשונות שבהם. אלא שבכתר יש חכמה על בינה או בינה על חכמה, והכתר עצמו אם חכמה על בינה לו בחינה אחת, ואם בינה על חכמה לו בחינה אחרת, והיינו אמ"ש אש"מ וי"ה וה"י. ובחכמה יש כתר על בינה או בינה על כתר,
ואל החכמה כנגדן גם כן שתי בחינות, והיינו מא"ש מש"א יו"ה יה"ו. ובבינה יש כתר על חכמה או חכמה על כתר, ואל הבינה כנגדן שתי בחינות, והיינו שא"מ שמ"א הו"י הי"ו. ובזה נתבארה משנה זו בס"ד, ונתבאר פרק זה: פרק רביעי