תוספות — קטע 5

ינוקא ואמר ויקרא אל משה הכא אלף זעירא אמאי. בגין דהאי קריאה לא הוה בשלימו הכא שכינתא התם שלימו דדכר ונוקבא אדם שת אנוש אדם שלימו דדכר ונוקבא הכא נוקבא. תו סיפא דקרא וידבר יי' אליו מאהל מועד לאמר בג"כ א' זעירא ותו א' זעירא מתל למלכא דהוה יתיב בכרסייא וכתרא דמלכותא עליה ואקרי מלך עלאה כד נחית ואזיל לבי עבדיה מלך זוטא אקרי כך קב"ה כל זמנא דאיהו לעילא על כלא מלך עלאה אקרי כיון דנחית מדוריה לתתא מלך איהו אבל לאו עלאה כדקדמיתא בג"כ אלף זעירא. ויקרא הכי תנינן זמין ליה להיכליה. מאהל מועד מאן הוא אהל מועד אהל דביה תליין מועדא וחגא ושבתא לממני כד"א והיו לאותות ולמועדים וביה שריא חושבנא לממני ומאן איהו סיהרא כד"א אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח. לאמר מאי לאמר בגין לגלאה אבל כלא חד ושפיר הוא בגין דשלימו הוא אתר לגלאה מה דהוה סתים לגו ובכל אתר לאמר כד"א וידבר יי' אל משה לאמר וידבר יי'

אליו מאהל מועד לאמר. דאתייהיב רשו לגלאה דהא אתמני לסיהרא ההוא מלה מאתר דמשה קיימא. וידבר יי' לעילא. אל משה באמצעיתא לאמר בברייתא (ס"א בבתרייתא) אתר דאית רשו לגלאה. תו ויקרא אל משה מה כתיב לעילא ויביאו את המשכן אל משה וגו'. אמאי אל משה הכי אמרו בגין דמשה חמא ליה בטורא וקב"ה אחמי ליה בחיזו דעינא כד"א כאשר הראה אותך בהר כמראה אשר הראה ה' את משה וגו'. וכתיב וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר. השתא דאייתיאו ליה בגין דיחמי אייהו כההוא משכנא דחמא (ס"א בגין דיחמי איהו ההיא משכנא דחמא) אבל אמאי ויביאו את המשכן אל משה. אלא למלכא דבעא למבני פלטרין למטרוניתא פקיד לאומנין היכלא דא בדוך פלן והיכלא דא בדוך פלן. הכא אתר לערסיה. הכא אתר לנייחא כיון דעבידו לון אומנין אחמיו למלכא כך ויביאו את המשכן אל משה מארי דביתא איש האלקים. כיון דאשתכלל היכלא למטרוניתא זמינת למלכא למיכלא זמינת לבעלה

עמה בג"כ ויקרא אל משה. ובגין דמשה מארי דביתא איהו מה כתיב ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה משה דאיהו מאריה דביתא עבד הכי מה דלית רשו לב"נ אחרא למעבד הכי. וידבר יי' אליו דרגא אחרא עלאה וכדין בשעתא דאזדמן משה למיעל כדין פתח ואמר אדם כי יקריב מכם. מאיא דם הכא אלא כד אתחברן שמשא וסיהרא כחדא פתח ואמר אדם כדכתיב שמש ירח עמד זבולה. עמד ולא עמדו. כי יקריב מכם הכא אתרמיז מאן דיעביד פולחנא דקרבנא שלים דישתכח דכר ונוקבא משמע מכם דישתכח כחיזו דלכון. קרבן ליי' דיקריב כלא לאתאחדא כחדא עילא ותתא. מן הבהמה לאחזאה אדם ובהמה. וכלא כחדא. מן הבקר ומן הצאן אלין (רתיכין) דאינון דכיין כיון דאמר מן הבהמה יכול מכלא בין דכיין בין מסאבן הדר ואמר מן הבקר ומן הצאן וגו' קרבנכם קרבני מבעי ליה מאי קרבנכם אלא בקדמיתא קרבן ליי' השתא קרבנכם. קרבן ליי' אדם קרבנכם מן הבקר ומן הצאן לאחזאה יחודא מעילא לתתא ומתתא

לעילא. מתתא דף ש/ב לעילא היינו קרבן ליי' מעילא לתתא היינו קרבנכם. מתל למלכא דאיהו יתיב בטורסקא עלאה לעילא וכרסייא דיליה אתתקן על ההוא טורסקא ומלכא עלאה על כלא. ב"נ דקריב קרבנא (ס"א דורונא) למלכא בעא לסלקא מדרגא לדרגא עד דסליק מתתא לעילא לאתר דמלכא יתיב עלאה על כלא וכדין ידעין דהא סלקין דורונא למלכא וההוא דורונא (ס"א דמלכא) מן מלכא איהו. נחית דורונא מעילא לתתא הא ידעין דההוא דורונא (ס"א דמלכא) נחית מעילא לרחימא דמלכא דאיהו לתתא כך בקדמיתא אדם סליק בדרגוי מתתא לעילא וכדין קרבן ליי' מן הבמהה מן הבקר נחית בדרגוי מעילא לתתא וכדין קרבנכם. בג"כ אכלתי יערי עם דבשי וגו' היינו אדם קרבן ליי' (שם) אכלו רעים היינו מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן. וכידן תקריבו את קרבנכם. אתו ר' יהודה ור' יצחק ונשוקוה. אמרו בריך רחמנא דזכינא למשמע דא. א"ר יהודה יאות הוה לההוא ינוקא דלא ינדע כלא האי ואנא מסתפינא עליה אי יתקיים בעלמא

בגיני האי א"ר יצחק ולמה א"ל דהא יכיל לאסתכלא באתר דלית רשו לב"נ לאסתכלא ביה ומסתפינא עלוי דעד לא ימטי לפרקוי יסתכל וישגח ויענשון ליה שמע ההוא ינוקא אמר לא מסתפינא מעונשא לעלמין דהא בשעתא דאסתלק אבא מעלמא בריך לי וצלי עלי וידענא דזכותא דאבא יגין עלי. א"ל מאן הוא אבוך אמר בריה דרב המנונא סבא. נטלו ליה וארכבו ליה על כתפייהו תלת מלין. אזלו וסדרו מלין קמיה דר"ש אמר לון ודאי ירותא אורייתא אחסין ואלמלא זכותא דאבוי אתענש מלעילא אבל קב"ה לאינון דאזילו בתרא דאורייתא אחסינו לה אינון ובנייהו לעלמין: ספר הבהיר קדושים פב ע"א אחר תיבות ואת שבתותי תשמרו סימן ב שמור את יום השבת ההוא במדה שביעית נאמר דכתיב את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו מאי ניהו מדה שביעית הוי אומר זה מדת טובו של הקב"ה. ומאי טעמא אמר שבתותי ולא אמר שבתי מלה"ד למלך שהיה לו אשה נאה וכל שבוע ושבוע מזמינה יום אחד להיות עמו והמלך יש לו בנים נאים ואהבם ואמר

להם הואיל וכן הוא שמחו גם אתם ביום שמחתי כי אני בשלכם אני משתדל וגם אתם הדרו אותי. ומאי טעמא זכור ושמור זכור לזכר ושמור לכלה ומאי טעמא ומקדשי תיראו שמרו עצמכם מן ההרהור כי מקדשי קדוש הוא למה כי אני יי' בכל צד ע"כ: ספר הבהיר אמור צב ע"ב אחר תיבות בעובדא דיליה סימן ג א"ר רחומאי מ"ד וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד והא כבר ירד אלא וירד מעשות החטאת והעולה ואח"כ וישא אהרן את ידיו אל העם נשיאות זו למה לפי שהקריב קרבן ונתרצה לפני אביהם שבשמים כדאמר צריך אותו שמקרבן לעליונים ומייחדן לייחד בכללן אלו. ומה אל העם בעבור העם ומ"ט בנשיאות לברך להון בברכה אלא משום דיש באדם עשר אצבעות רמז לע"ס שנחתמו בהון שמים וארץ ע"כ:

ספר הבהיר פרי עץ אילנא דאתרוגא וכו' מדרש רות שלח לך קע"ה ע"א אחר שורה אחרונה סימן ד פתח ר' נהוראי בפרשת ציצית ואמר ועשו להם ציצית וגו' הכא כתיב לדורותם וגבי שבת לדורותם דכתיב לעשות את השבת לדרתם כתיב חסר נשלם אלא כשהאדם מתעטף בציצית ויוצא בו לפתח דירתו שלם והקב"ה שמח ומלאך המשחית זז משם ונצול האדם מכל נזק ומכל משחית והיינו לדרתם בשביל דירתם שהיה שם שלם ויצא מפתח ביתו במצות. מלאך המשחית זז משם וניצול האדם מכל נזק ומכל משחית מנלן ממה דכתיב מזוזות מאותיוו משמע ז"ז מו"ת שלא נתן רשות למשחית לחבל וזז מפתחו. בשבת כתיב לדרתם מאי טעמא כיון שקדש היום דירתם של ישראל צריך להיות

דף שא/א בנר דולק ושלחן ערוך ודירתו מתוקן כדירת חתן לקבל בו הכלה ומאי ניהי שבת כלה לעולם אין מכניסין אותה אלא בדירה מתוקנת לכבודה כפיה ראוי לה וע"ד כתיב לעשות את השבת ולמה לדרתם להכניס בה כלה קדושה לדירתם להיות בתוכן בשעה שקדש היום. ואם כלה זו באה ואינה מוצא הדירה מתוקנת ושלחן ערוך ונר דולק כלה זו אומרת אין דירה זו מישראל. ביני ובין בני ישראל כתיב אין זה מישראל אין דירתו לקדושה ועל כן צריך הכא קדושה לדירת ישראל וע"ד כתיב לדרתם בשבת ובציצית. אמר רבי נהוראי אסהדנא על מאן דנפיק מתרע ביתיה בעטופא דמצוה ותפילין ברישיה בשעתא דנפק בין תרין תרעין אזדמנת שכינתא עליה ותרין מלאכין דקיימין עליה חד מימיניה וחד משמאליה כלהו מלווין ליה עד כנשתא ומברכין ליה. חד מקטרגא דאיהו קאים קמי פתחא דבר נש אזיל מבתרייהו ועל כרחיה אתיב ואמר אמן: ספר הבהיר סימן ה מאי טעמא אנו מטילין תכלת בציצית ומאי טעמא שלשים ושתים מלה"ד

למלך שהיה לו גן נאה ולו ל"ב נתיבות ושם שומר עליהן והודיעו לבדו אותן הנתיבות אמר לו שומרם ולך בהם בכל יום וכל זמן שתדרכם שלום לך. מה עשה השומר אמר אם אני אהיה לבדי באלה הנתיבות אי אפשר לשומר אחד לקיים אלו הנתיבות ועוד כי יאמרו העולם כילי הוא מלך זה ושומר זה לכך שם שומר זה שומרים אחרים על הנתיבות אלה הן לב נתיבות. ומאי טעמא דתכלת אמר השומר שמא יאמרו השומרים הגן שלי הוא נתן להם סימן ואמר ראו הסימן למלך שהוא שלו שהגן הזה ואלה הנתיבות הוא תקנם ואינם שלי הנה חותמו מלה"ד למלך ובתו שהיו להם עבדים בקשו לילך מרחוק פחדו מן אימת המלך נתן להם המלך סימנו פחדו מן הבת ונתנה להם סימן אמרו מעתה בשני סימנין יי' ישמרך מכל רע ישמור את נפשך:

(עוד שם) ומאי ניהי ארץ דנחצבה ממנה שמים והיא כסאו של הקב"ה והיא אבן יקרה והיא ים החכמה וכנגדה תכלת בטלית ציצית דאמר ר' מאיר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שתכלת דומה לים. והים דומה לרקיע. הרקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר וכתיב כמראה אבן ספיר דמות כסא ע"כ:

מדרש רות השייך לתחלת פ' כי תצא תמצא בזהור חדש דפוס אמשטרדם דף סט בימי ר' בון כל יומא הוה בקסרין וכו': אמר המגיה בהיות שבזוהרים שהגהנו מתוכם אחד מהם הוא מהרב ר' ישראל בנימין ז"ל שם נמצאו תשלומי החסרונות באיזהו מקומן. ובאיזה מקום תוספת השייך למקומו אינם בנמצא בזוהרים הנדפסים עד כען וכדי שלא למנוע בר שמנו אותם כאן ולא במקומם כדי שיבא דף על דף כזוהר מנטובה מאחר שכל כתבי האריא"ל זלה"ה על אלקי דפי הזוהר הנזכר הוטבעו: זה שייך לפ' תזריע דף מו ע"ב והוא נ"א מן ת"ח בכל זמנא עד דקאתי לידיה סימן ו דכתיב תוצא הארץ נפש חיה נפש דההיא חיה עלאה ובגיןד האי נפש חיה איהי קדישא עלאה כד ארעא קדישא משכא לה בגווה ואתכלילת בה כדין קרינן לה נשמה ות"ח בכל זמנא דבר נש אזיל באורח קשוט ופומיה ולישניה ממללן מלין קדישין בצלותא באורייתא האי נשמתא אתדבקת ביה רחימא הוא דמאריה כמה נטורין נטרין ליה מכל סטרין. רשימא הוא לטב לעילא ותתא

ושכינתא קדישא שריא עלוי. ודא היא דסלקא לעילא וממללא קמי דף שא/ב מלכא קדישא ועיילא בכל תרעין ולית דימחי בידהא. וע"ד אתקרי רוח ממללא דהא כל שאר נפשתאן לית לון רשו למללא קמי מלכא בר האי. ובזמנא דאיהו אסטי אורחוי ושפוותיה ולישניה ממללן מלין בישין שכינתא אסתלקת מניה ונשמתא קדישא אתעברת מניה ולא אתדבקת ביה ומסטרא דחויא בישא תקיפא אתער רוחא חדא דשט ואכיל בעלמא. דלא שריא אלא באתר דקדושה עלאה אסתלק מתמן. ואינון מלין סלקין לאתר דחויא בישא דכלא לאתריה אתהדר. ובשעתא דסלקין כלא מכריזין ואמרין אסתלקו סוחרניה דמלה בישא דפלניא פנון אתר לארחיה דחויא תקיפא וההיא נשמה סלקא בכסופא בעקו דכלא ולא יהבין לה אתר למללא כמלקדמין וכדין חויא אזדמן וכד ההיא מלח בישא סלקא באורחין ידיעאן ושארי קמי דחויא תקיפא כמה רוחין מתערין בעלמא ורוחא נחתא מההוא סטרא ואשכח דההוא בר נש אתער ליה במלה בישא

והא רוחא ממללא קדישא אתעברת מניה כדין שריא עלוי וסאיב ליה וכדין הוא סגיר ואתפגים בבשריה בחיזו דאנפוי בכלא וע"ד כתיב שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. נפשו ודאי ההיא דהות ממללא אתעבידת משתוקא בגין מלולא בישא וכמה דעונשא דבר נש בהאי בגין מלה בישא כך עונשיה בגין מלה טבא דקאתי לידיה ויכיל למללא ולא מליל: בז"ח ע"ט ע"ב סימן ז דף קיא ע"א וכי בכל עת יכיל ב"נ למעבד צדקה אי הכי תריסר שעתי ביומא מאן יכיל. אלא הכי אוליפנא מאן דעביד צדקה בכל עת מאי בכל עת כד"א ואל יבא בכל עת אל הקודש ואוקמוה ולא תימא בכנסת ישראל בלחודוי דאיהי עת רעוא קדישא בצדיק אלא אפי' בכל עת דלתתא אסגי צדקה עלייהו ואתער צדקה בכלהו עלאי ותתאי בגין כך ישוי לביה ורעותיה בר נש וידבק ביה בקב"ה. כיון דמטו קמי דרבי שמעון סחו ליה עובדא אמר ומה דא בלחודוי אפילו כל מאן דאחיד לאילנא דחיי אשתזיב בהאי עלמא ואפילו מן מותא

דעלמא משאר בני נשא כ"ש מאחרא א"ר שמעון בכלהו אתער צדקה אילנא דחיי והאי אתר איהו דמזונא לכלא לתלמידי חכמים מאי עבידתייהו דהא כל בני עלמא לא יכלי לאתערא צדקה עלייהו דהא אינון בצדקה אחידן וכל בני עלמא בזכותייהו נזונין בהו ממש ואינון לא יכלין לאתזנא בהו ממש בגין דכל מאן דאשתדל באורייתא אשתדל באילנא דחיי דכל בני עלמא נזונין מניה אשתכח דת"ח מתערי מזונא לעלמא ושלמא אי לכל בני עלמא מתערי מזונא לון אמאי לא מתערי אלא ת"ח הוא אילנא דחיי ממש ואילנא דחיילא מתזן אלא מן העוה"ב והעוה"ב לא אשתכח בהאי עלמא אלא לבתר דעאל לההוא עלמא כדין אתזן ביה ואתנטעו שרשוי עליה השתא אכלי מאיבא דאילנא דחיי ומאן איהו ההוא אתר דאשתכח לגבי מסכינא ואיהו איקרי פרי העץ אשר בתוך הגן וע"ד אכלי מההוא פרי בהאי עלמא וע"ד תנינן הם נזונין בזרוע מאי בזרוע דא גבורה ואינון זמינין לעולם הבא דמזונא דעוה"ב לאו איהו בהאי

עלמא אלא צמצומא זעירא דחילא דיליה דאשתכח במתיקו דאורייתא. ודא טעמי על ההוא איבא דאילנא תתאה ודא חדו דתלמידי חכמים ומזונא עלאה דלהון כיון דיעברון מהאי עלמא כמה נחלין עלאין דעוה"ב סחרין לדוכתייהו וישתרשון ביה ויסתלקון לעילא לעילא כדין עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו מאי יעשה דא יובלא ההוא דאקרי העוה"ב למחכה לו ודאי דלא בעיין מזונא בעלמא דא עד דאתאן (ס"א דאתקן) למזונא דלהון ומאי מזונא דלהון העוה"ב ועל דא זכאן בכלא דעלייהו כתיב עין לא ראתה אלקים וגו': סימן ח דף קנא ע"א גרסינן שבעה יומין עלאין ברא קב"ה בעלמא ועלייהו שתיל ובני עלמין הה"ד כי ששת ימים עשה יי' ולא כתיב בששת ולקבל אינון שבעה יומין עלאין ברא קב"ה בארעא שבעה זכאי קשוט לקיימא לון ולאנהרא לון כל חד וחד לקבל יומיה ושתיל להו כל חד וחד בדרא דאתחזי ואינון אבהן דעלמא אברהם יצחק יעקב יוסף משה אהרן

דף שב/א דוד ואינון אקרון הררי קדם דאינון תליין מאינון שבעה יומין עלאין ושביעאה דקיימא קמייהו הה"ד ובית דוד כאלקים ואע"ג דאיהו שביעאה וכד אתכליל ביה ביוסף ויהיב ליה תפנוקא מכי מלכא אקרי אף הוא שביעאה וכולהו אחידו בשכינתא ברזא דשבעה בנין ושכינתא אתקריאת בת שבע בת מאמא עלאה דאיהי כללא דשבע דרגין דעמיה ואיהי דרגא דצדק עשיראה דאינון ספירן דאיקרי בהון קב"ה ואקרי שביעאה בקרא דכתיב לך ה' הגדול"ה והגבור"ה והתפאר"ת והנצ"ח וההו"ד כי כל בשמים ומ"ט והא רביעאה הוא אלא בגין נטיעה בתראה דאתכלילת בשביעאה בגין כך נטלא שמיה וכלא חד וכל חד וחד מאבהן ידע ליה לקב"ה מגו דרגא דיליה ואחיד ביה בההוא דרגא. אברהם ידע ליה לקב"ה מגו אספקלריא דיליה דאיהי מדת הגדולה מדת החסד ימינא דמלכא וע"ד אחיד בה ולא שביק לה לעלמין ועביד טיבו עם כל בני עלמא ואוקמוה דהא עובדוי סליקו ליה (להאי דרגא). יצחק ידע ליה בדרגא דגבורה

דאקרי פחד יצחק ודחיל ליה לעלמין. יעקב ידע ליה מגו דרגא דתפארת דאיהו כליל מחסד ופחד ואקרי אמת ואחיד בה הה"ד תתן אמת ליעקב. יוסף ידע ליה לקב"ה מגו ההיא אספקלריא דאקרי כל ואקרי יסוד ואקרי צדיק וע"ד איקרי יוסף כלכ"ל דכתיב ויכלכל יוסף וכתיב וצדיק יסוד עולם. משה ואהרן אינון תרין כרובים דאשתמע קלא מבינייהו וע"ד אתיהיבת אורייתא על ידייהו הה"ד ונועדתי לך שם ודברתי אתך ואינון תרין כרובין לעילא ואינון נצ"ח והו"ד ואינון תרין סמכי דגופא כגוונא דא אית לה למטרוניתא לתתא תרין כרובין תחותה ואינון עלאין ודאי דכתיב (שם) על ארון העדות דאקרי צדיק ארונא דסהדותא מאן עדות דא יוסף הה"ד עדות ביהוסף שמו ואקרי תורה שבכתב וארונא תורה שבע"פ. ת"ח כל אינון בנין עלאין דאחידן לעילא רמיזין כלהו בתורה שבכתב ודוד דאחיד בבתרייתא דאיהי תורה שבע"פ רמיזא בדברי קבלה דמקבלת נהירו מתורה שבכתב ואינון תרין כרובין קיימין

על ההוא סהדותא וארונא הה"ד והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ ודא איהו מיומא דשמים ומזווג להאי ארץ מברך מן עלמא והכי הוא דכל מה שברא קב"ה ברא לקבליה לתתא ויוסף אקרי עדות הה"ד עדות ביהוסף שמו וע"ד שמא דיוסף שלים בכלא לעילא ותתא ועל דא תנינן ארון דיוסף וארון דשכינתא בהדי הדדי הוו אזלין במדברא והוו כולי עלמא אמרי מה טיבן של שני ארונות הללו ומתיבין לון קיים זה מה שכתוב בזה קיים ודאי הה"ד וצדיק יסוד עולם איהו קיומא דעלמא. אתא דוד דאיהו שביעאה דאבהן אחיד בה בהאי בת שבע דאיהי ממלכה ולא שביק לה לעלמין הה"ד ודוד עבדי נשיא להם לעולם וכתיב וכסאו כשמש נגדי וכל דא אוליף לון אורייתא דכולהו אחידן בה בשכינתא ברזא דשבע. ת"ח אברהם בוצינא קדמאה קדישא דעלמא כד בעא לאתקרבא בשכינתא לא יכיל עד דסליק ואשתמודע באינון תלת דרגין עלאין דעליה דההוא חולקא דיליה כיון דסליק ואשתמודע ליה לקב"ה מגו אינון תלת דרגין

דעם אינון שבעה וג' דרגין הם כ"ע חכמ"ה בינ"ה ואינון שלימו דעשר ספירן דאיקרי בהו קב"ה וכיון דסליק באינון תלתא כדין אחיד לחולקיה ההוא דרגא דתחותייהו דאינון תלתא דאיקרי חסד דכלהו אדביק לון מגו ההוא אספקלרי"א דשלטא בליליא דבהו ודאי לא הוי בר נש דידע כלום וע"ד תנינן בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו בן שלש דייקא. ות"ח רזא דהני שלש שנים ולא חסר בגין דשכינתא אתקריאת בת שבע ולא יכיל לאתקרבא בהדה עד דסליק לאשתמודעא מגווה ולאתנהרא ולאנהרא לכלא מאי דאיהו לתתא באינון דרגין עלאין עם אינון