ספר הזוהר — עותק נוסף — קטע 78

לקבליה דיעקב דאיהו קטיר בנחש. עמל לקבליה דישראל דאיהו קטיר בקסם. כיון דחמא דלא יכיל אמר ודאי לא הביט און ביעקב וגו' מ"ט בגין דיי' אלקיו עמו וגו'. ואי תימא בהני לא יכילנא בקסם ונחש יכילנא כתיב כי לא נחש ביעקב וגו' ולא עוד אלא דכל חילין דלעילא וכל משריין כלהו לא ידעי ולא מסתכלי בנמוסא דמלכא עלאה עד דשאלי להני תרי יעקב וישראל. ומאי אמרי מה פעל אל אמר רבי אלעזר כל הני מלין כה אמר והוא ארים קלא לקבלה ולא ידע מאי הוא ולא אשתמע בר קליה: הן עם כלביא יקום וגו' מאן עמא תקיפא כישראל. בשעתא דאתנהיר צפרא קם ומתגבר כאריא לפולחנא דמאריהון בכמה שירין בכמה תושבחן משתדלי באורייתא כל יומא. ובלילה לא ישכב וגו' כד בעי ב"נ למשכב על ערסיה מקדש שמא עלאה אמליך ליה לעילא ותתא כמה גרדיני נמוסין מתקשרן קמייהו בשעתא דפתחין פומהון על ערסייהו בשמע ישראל ובעאן רחמי קמי מלכא קדישא בכמה קראי דרחמי. ר' אבא אמר הן עם כלביא יקום. זמינין האי עמא למיקם על

כל עמין עכו"ם כאריה גיבר ותקיף ויתרמי עלייהו. ארחייהו דכל ארייוותא למשכב על טרפייהו אבל עמא דא לא ישכב עד יאכל טרף. ד"א הן עם כלביא יקום לקרבא קרבנין ועלוון קמי מלכהון על גבי מדבחא. ותאנא בשעתא דקורבנא אתוקד על גבי מדבחא. הוו חמן דיוקנא דחד אריה רביע על ההוא קרבנא ואכיל ליה. ואמר רבי אבא אוריא"ל מלאכא עלאה הוה וחמאן ליה בדיוקנא דאריא תקיפא רביע על מדבחא ואכיל לון לקרבנין וכד ישראל לא הוו זכאין כל כך הוו חמאן דיוקנא דחד כלבא חציפא רביע עליה כדין הוו ידעי ישראל דבעיין תשובה וכדין תייבן. לא ישכב וגו' אלין קרבנין דליליא כגון עלוון. ודם חללים ישתה. דקב"ה אגח קרבא דלהון על שנאיהון. רבי אלעזר אמר לא ישכב מהו לא ישכב. אלא בכל ליליא וליליא כד בר נש איהו אזיל בפקודי דמאריה לא

זוהר חלק ג דף ריא/ב שכיב על ערסיה עד דקטיל אלף ומאה ועשרים וחמש מאינון זיינין בישין דשריין עמיה רבי אבא אמר אלף אינון דסטר שמאלא דכתיב יפול מצדך אלף כמה דכתיב יעלזו חסידים בכבוד וגו' (שם) רוממות אל בגרונם וגו' לעשות נקמה וגו' הה"ד לא ישכב וגו' ודא הוא לעשות בהם משפט וגו'. אמר רבי חזקיה לקבלי תלת זמנין דהוא מחא לאתניה ואטעין לה בחרשוי אתברכון ישראל תלת זמנין. רבי חייא אמר לקבליה אתברכון ישראל תלת זמנין דסלקין ישראל לאתחזאה קמי מלכא קדישא. וירא בלעם כי טוב בעיני יי' וגו' ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים וגו'. מאי לקראת נחשים. א"ר יוסי דהני תרין זמנין קדמאי הוה אזיל בכל חרשוי ובעא למילט לישראל כיון דחמא רעותיה דקב"ה דאמר שוב אל בלק דהא מלולך לא בעיין בני. מלולא אומרא זמין מהאי כה כמה דכתיב וכה תדבר. כה תדבר ולא אנת. כה תדבר דשלטא על כל שליטין חרשין וקסמין וזינין בישין דלא יכלין לאבאשא לבני. כדין בעא

לאסתכלא בהו בעינא בישא. ת"ח האי רשע כד אסתכל בהו בישראל הוה מסתכל באלין תרין דרגין יעקב וישראל לאבאשא לון או בהאי או בהאי בחרשוי בגין כל כך ברכן וברכן יעקב וישראל אתבריכו. וירא בלעם כי טוב וגו'. במה חמא חמא די בשעתא דאנפי מלכא נהירין זינין בישין לא קיימי בקיומייהו וכל חרשין וכל קסמין לא סלקאן בחרשייהו. ת"ח בהני תרי זמני כתיב ויקר. ויקר אלקים. ויקר יי' אל בלעם וגו'. וכתיב וכה תדבר והשתא כיון דחמא דהא לא אשתכח רוגזא וחדשוי לא סלקין כדין ולא הלך כפעם בפעם וגו'. כיון דאפריש ואסתלק גרמיה מחרשוי שארי (ברוחא אחרא) באתערותא אחרא לשבחא לישראל. א"ר יהודה מאי אתערותא הכא. א"ל (רוח אלקים ולא רוח יי' אלא) אתערותא דרוחא חדא מסטרא דשמאלא ההוא דאתקשרו תחותוי אינון זינין וחרשין דיליה. א"ר אלעזר הכי אוליפנא דאפילו האי זמנא לא שריא ביה רוחא דקודשא. א"ל ר' יוסי אי הכי הא כתיב ותהי עליו רוח אלקים ובכל

אינון זמנין אחרנין לא כתיב בהו הכי. א"ל הכי הוא. ת"ח כתיב טוב עין הוא יבורך והא אוקמוה אל תקרי יבורך אלא יברך ובלעם הוה רע עין דלא אשתכח רע עין בעלמא כוותיה דבכל אתר דהוה מסתכל בעינוי הוה מתלטייא וע"ד אמרו האי מאן דאעבר בריה בשוקא ומסתפי מעינא בישא יחפי סודרא על רישיה בגין דלא יכיל עינא בישא לשלטאה עליה. אוף הכא כיון דחמא בלעם דלא יכיל בחרשוי וקסמוי לאבאשא לישראל בעא לאסתכל בהו בעינא בישא בגין דבכל אתר דהוה מסתכל בעינוי בישין הוה מתלטייא. ת"ח מה רעותיה דיליה לקבלהון דישראל כתיב וישת אל המדבר פניו כתרגומו (ושוי (ס"א לקבל עגלא) לעגלא די עבדו ישראל במדברא אפוהי) בגין דיהא ליה סטר סיועא לאבאשא להו השתא חמי מה כתיב וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל. בעא לאסתכלא בהו בעינא בישא ביה שעתא אלמלא דאקדים לון קב"ה אסוותא הוה מאבד לון באסתכלותא דעינוי ומאי אסוותא יהב קב"ה לישראל בההיא שעתא דא הוא

דכתיב ותהי עליו רוח אלקים. ותהי עליו על ישראל קאמר כמאן דפריש סודרא על רישיה דינוקא בגין דלא ישלוט בהו עינוי כדין שארי ואמר מה טובו אהליך יעקב. ת"ח כל מאן דבעי לאסתכלא בעינא בישא לא יכיל אלא כד משבח ואוקיר לההוא מלה דבעי לאלטייא בעינא בישא ומה ארחיה אמר חמו כמה טבא דא כמה יאה דא בגין דישלוט ביה עינא בישא. אוף הכא אמר מה טובו אהליך יעקב כמה אינון יאן כמה

זוהר חלק ג דף ריב/א אינון שפירן כמה נטיען שפירן דאתנטען מנייהו דמיין לאינון נטיעין דנטע קב"ה בגנתא דעדן יאיין. מאן יתן ואלין (נ"א דאלין) נטיען אשתכחו מאינון מסכני דבהו יזל מים מדליו וגו'. לב"נ דהוו ליה ידן שפירן יאן למחזי אעבר חד ב"נ דעינא בישא אסתכל באינון ידין נקיט בהו שארי לשבחא אמר כמה אינון שפרן כמה אינון יאן חמו אצבען מגזרה דשפירו עלאה. לבתר אמר מאן יתן ידין אלין דשריין בין אבנין יקירין ובלבושי יקר דארגוונא (ס"א בביתאי כו' בתיבותא דילי) בביתיה לאשתמשא בהו ויהון גניזין בתיבותא דיליה. כך בלעם שרי לשבחא מה טובו אהליך חמו כמה שפירן כמה יאן וכו' לבתר אמר יזל מים מדליו לא ישתכח נטיעא שפירא דא נטיעא דאורייתא לבר מאינון מסכנין (דליו כלומר מסכנין) וזרעו במים רבים דלא יסגי ולא ירבי רוחא דקודשא. א"ל קב"ה. רשע לא יכלין עיניך לאבאשא הא פריסו דקודשא עלייהו כדין אמר אל מוציאו ממצרים וגו' הא לא יכלין

כל בני עלמא לאבאשא לון דהא חילא תקיפא עלאה אחיד בהו ומאי איהו אל מוציאו ממצרים ולא עוד אלא כתועפות ראם לו דלא יכיל ב"נ לאושיט ידיה עליה מגו רומיה ומדאשתכח בזקיפו עלאה הכי יאכל גוים צריו וגו'. ולית מאן דיכיל לאבאשא לון ואפילו בזמנא דלא זקיף לא יכלין הה"ד כרע שכב. לא דחל בגין דאשתכח גיבר כארי וכלביא אפילו כד אינון ביני עממיא וכרע ושכב בינייהו כארי הוא ישתכח בנמוסי אורייתא באורחי אורייתא. (ואעפ"כ) שולטנותא אית להו במאריהון דאפילו כל מלכיא דעלמא לא יעקרון להו. כאריא דא כד שכיב על טרפיה לא יכלין לאקמא ליה מניה הה"ד כרע שכב כארי וגו'. א"ר אלעזר לא אשתכח בעלמא חכים לאבאשא כבלעם רשיעא דהא בקדמיתא הוה אשתכח במצרים ועל ידוי קשירו מצראי עלייהו דישראל קשורא דלא יפקון מעבדותהון לעלמין ודא הוא דאמר מה איכול לאבאשא להו דהא אנא עבידנא דלא יפקון מעבידתא דמצראי לעלמין אבל אל מוציאו ממצרים

ולקבליהון (נ"א ולקבליה) לא יכלין חכמין וחרשין דעלמא: ועתה הנני הולך לעמי וגו' ר' יהודה פתח לא תסגיר עבד אל אדוניו וגו' עמך ישב בקרבך. כמה חביבין מלי דאורייתא. כמה חביבה אורייתא קמי קב"ה. כמה חביבה אורייתא דאורית לה קב"ה לכ"י. ת"ח בשעתא די נפקו ממצרים שמע בלעם דהא חרשוי וקסמוי וכל אינון קשרין לא סליקו בהו בישראל שארי לגררא גרמיה ולמירט רישיה אזל לאינון טורי חשוכא ומטא לגבי אינון שלשלאי דפרזלא וכך הוא ארחא דמאן דמטי גבייהו כיון דעאל ב"נ ברישי טוריא חמי ליה עזא"ל ההוא דאקרי גלוי עינים. מיד אמר לעז"א כדין יהבין קלא ומתכנשין גבייהו חויין רברבי דמתוקדן וסחרין לון משדרי אונימתא זעירתא לקבליה דב"נ ותנא כמין שונרא היא ורישה כרישא דחוייא ותרין זנבין בה וידהא ורגלהא זעירין. ב"נ דחמי לה חפי אנפוי והוא מייתי חד קטורתא מאוקידו דתרנגולא חוורא שדי באנפהא והיא אתית עמיה. עד דמטי

לגבי רישא דשלשלאי וההיא רישא דשלשלאי נעיץ בארעא ומטי עד תהומא ותמן בתהומא חד סמיך והוא נעי. בתהומא תתאה ובההוא סמיך אתקשר רישא דשלשלאי כד מטי ב"נ לרישא דשלשלאה בטש בה ג' זמנין ואינון קראן ליה כדין כרע וסגיד על ברכוי ואזיל ואטים עינוי עד דמטי גבייהו. כדין יתיב קמייהו וכל אינון חויין סחרין ליה מהאי סטרא ומהאי סטרא. פתח עינוי וחמי לון אזדעזע ונפל על אנפוי וסגיד לקבלייהו לבתר אולפין ליה חרשין וקסמין ויתיב גבייהו

זוהר חלק ג דף ריב/ב ג' יומין כד מטא זמנא למיהך לארחיה ההיא אונימתא וכל אינון חויין אזלין קמיה עד דנפיק מן טורייא בין ההוא חשוכא תקיפא ובלעם כד מטא גבייהו אודע לון מלה ואסגר גרמיה בטורייא עמהון. ובעא לקטרגא לון לאתבא לון למצרים וקב"ה בלבל וקלקל כל חכמתא דעלמא וכל חרשין דעלמא דלא יכילו לקרבא בהדייהו. ת"ח השתא כיון דחמא בלעם דלא יכיל לאבאשא לישראל אהדר גרמיה ואמליך ליה לבלק מה דלא בעא מניה בגין לאבאשא לון ועיטא דיליה הוה באינון נוקבי דמדין דאינון שפירן ואלמלא דא"ל משה לא הוינא ידע דכתיב הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם. כיון דחמא קב"ה עיטא דיליה אמר הא ודאי גרמך בעיטך יפול מה עבדההוא חילא דשלט על כל חרשין ארמי ליה סופא דכלא. וכי אית להו רשותא לזמן רחיק. א"ר יצחק עינא חמא ומלין אתמרו מההוא דקאים עליה והא אוקמוה. וישא משלו ויאמר. מאן דאית ליה למימר מ"ט בגין דלא יתקיימון מלין דגעלא ברעותא עלאה (ס"א

ובגין דיתקיימון מלין דלעילא) בדעתא עלאה באורייתא: אראנו ולא עתה דהא מלין אלין מנייהו אתקיימו בההוא זמנא ומנייהו לבתר ומנייהו בזמנא דמלכא משיחא. (מה שחסר כאן תמצא בז"ת דף ס"ח א ע"ש) תנן זמין קב"ה למבני ירושלם ולאחזאה חד ככבא קביעא מנצצא בע' רהטין ובע' זיקין נהרין מניה באמצעות רקיע וישתאלון ביה ע' ככבין אחרינן ויהא נהיר ולהיט ע' יומין וביומא שתיתאה יתחזי בכ"ה יומין לירחא שתיתאה ויתכניש ביומא שביעאה לסוף ע' יומין. יומא קדמאה יתחזי בקרתא (חדא) דרומא. וההוא יומא ינפלון ג' שורין עלאין מההיא קרתא דרומי והיכלא רברבא ינפול ושליטא דההיא קרתא ימות כדין יתפשט ההוא ככבא לאתחזאה בעלמא ובההוא זמנא יתערון קרבין תקיפין בעלמא לכל ד' סטרין ומהימנותא לא ישתכח בינייהו ובאמצעות עלמא כד יתנהיר ההוא ככבא באמצעות רקיעא יקום מלכא חד רב ושליט בעלמא ויתגאה רוחיה על כל מלכין ויתער קרבין בתרין סטרין ויתגבר עלייהו וביומא דיתברי (ס"א דיתכסי) ככבא

יזדעזע ארעא קדישא מ"ה מילין סחרניה אתר דהוה בי מקדשא ומערתא חדא מן תחות ארעא יתגלי ומההיא מערתא יפוק אשא תקיפא לאוקדא עלמא. ומההיא מערתא יסגי חד עופא (ס"א ענפא) רברבא עלאה דישלוט בכל עלמא וליה אתיהב מלכותא וקדישי עליונין יתכנשון גביה. וכדין יתגלי מלכא משיחא בכל עלמא וליה אתיהיב מלכותא ובני עלמא בש תא דיתגלי יהון משתכחין בעקתא בתר עקתא. ושנאיהון דישראל יתגברון כדין יתער רודא דמשיחא עלייהו וישיצי לאדום חייבא וכל ארעא דשעיר יוקיד בנורא. כדין כתיב וישראל עושה חיל. הה"ד והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר אויביו אויביו דישראל וכדין וישראל עושה חיל. ובההוא זמנא יקים קב"ה למתייא דעמיה ויתנשי מנהון מיתה הה"ד ימין יי' עושה חיל. לא אמות כי אחיה. וכתיב ועלו מושיעים וגו'. וכדין והיה יי' למלך. א"ר אבא מאיד כתיב כי בשמחה תצאו וגו'. אלא כד יפקון ישראל מן גלותא שכינתא נפקא עמהון ועמה יפקון. הדא הוא

דכתיב כי בשמחה תצאו. ששון דא קב"ה. ר' יצחק אמר דא צדיק הדא הוא דכתיב (שם) ששון ושמחה ימצא בה. אר"ש צדיק ששון אקרי ומן יומא דכ"י נפלת בגלותא אתמנעו ברכן מלנחתא לעלמא מדאי צדיק. בההוא מנא מה כתיב ושאבתם מים בששון דא צדיק. ממעייני הישועה אלין אבא ואמא. ד"א אלין נצ"ח והו"ד. וכלא ממבועי נביעין עמיקן. כדין (שם) ואמרת ביום ההוא אודך יי' וגו' (שם) צהלי ורני ישבת ציון וגו'. ברוך יי' לעולם אמן ואמן. ימלוך יי' לעולם אמן ואמן:

זוהר חלק ג דף ריג/א וידבר יי' אל משה לאמר. פנחס בן אלעזר וגו'. רבי אלעזר פתח ואמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. שמע בני מוסר אביך דא קב"ה. ואל תטוש תורת אמך דא כנסת ישראל. מאי מוסר אביך מוסר דא אורייתא דאית בה כמה תוכחין כמה עונשין כד"א מוסר יי' בני אל תמאס ואל תקוף בתוכחתו ובגין דכל מאן דאשתדל באורייתא בהאי עלמא זכי דיפתחון ליה כמה תרעין לההוא עלמא כמה נהורין. בשעתא דינפוק מהאי עלמא היא אקדימת קמיה ואזלא לכל נטורי תרעין מכרזת ואומרת פתחו שערים ויבא גוי צדיק. אתקינו כרסיין לפלניא עבדא דמלכא דלית חדו לקב"ה אלא מאן דאשתדל באורייתא כ"ש ב"נ דמתער בליליא לאשתדלא באורייתא דהא כל צדיקייא דבגנתא דעדן צייתין לקליה וקב"ה משתכח בינייהו כמה דאוקמוה היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך תשמיעיני. ר"ש אמר האי קרא רזא דחכמתא אית ביה. היושבת בגנים דא כנסת ישראל דאיהי בגלותא עם ישראל ואזלא עמהון בעקתייהו. חברים

מקשיבים לקולך השמיעיני. משריין עלאין. כלהו צייתין לקולך לקול תושבחתך בגלותא. השמיעיני כד"א הראיני את מראיך השמיעיני את קולך. השמיעיני קלא דאינון חברייא דמשתדלי באורייתא דהא לית תושבחתא קמאי כאינון דמשתדלי באורייתא. אמר ר"ש כביכול כל אינון דזכאן לאשתדלא באורייתא ומכד פליג ליליא ואתיין במטרוניתא כד נהיר יממא לקבלא אנפי מלכא אתקיף ואחסין בשכינתא ולא עוד אלא דשריא ביה חוט של חסד כמה דאוקימנא. ת"ח כלמאן דזכי לאתתקף בשכינתא יסתמר גרמוהי באנון מלין דאחידן לקבלה כגון מאן. אינון דלא משקרי באת קדישא כגון בת אל נכר וכל מאן דנטיר גרמיה כביכול כנסת ישראל אחידא בי' ונטרא לי' והיא אקדימת ליה שלם וכ"ש אי זכי וקני להאי. ואמר ר"ש אתחזיין ישראל לאשתצאה בההוא שעתא בר דאקדים פנחס להאי עובדא ושכיך רוגזא הה"ד פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב וגו'. ד"א פנחס בן אלעזר וגו'. אר"ש בן בן תרי זמני לאשלמא

אובדא (נ"א עובדא) קא אתי. אמר רבי שמעון האי ב"נ דנטיל גלגולא דנשמתא ולא זכי דיתתקן ביה כאילו משקר בקושטא דמלכא ואנא קרינא עליה האי קרא או מצא אבדה וכחש בה ונשבע על שקר. וכחש בה טב לי' דלא אברי. תנינן צדיק גמור אינו נדחה וצדיק שאינו גמור נדחה. מאן הוא צדיק גמור ומאן הוא צדק שאינו גמור וכי מאן דלא שלים במלוי צדיק אקרי אלא צדיק גמור ידיע דהא לא נטיל גלגולין עקימין ובאחסנתיה בני בניין ואתקין שורן וחצב בירין ונטע אילנין. צדיק שאינו גמור דבני בניין באחסנתא אחרא חפר בה בירין ואעדר הא אתקין אבני יסודא כמלקדמין ואעמל בה ולא ידע אי אשתאר דיליה. מסטרא דילי' טב וצדיק אקרי ומסטרא דההוא אחסנתא לאו הכי. לב"נ דבני בניין שפירן יאן למחזי אסתכל ביסודא וחמי ליה שקיע עקימא מכל סטרין הא בניינא לא שלים עד דסתר ליה ואתקין לי' כמלקדמין מסטרא דההוא בניינא דיליה אשתכח טב ושפיר

זוהר חלק ג דף ריג/ב מסטרא דיסודא ביש ועקים ובגין כך לא אקרי עובדא שלים לא אקרי בניינא שלים בג"כ צדיק שאינו גמור אקרי ונדחה וע"ד כבלע רשע צדיק ממנו. ת"ח מאן דמקנא לשמא קדישא דקב"ה דאפילו לא יזכי לגדולה ולא אתחזי לה (ס"א דירית לה) (רווח לה ונטיל לה) ודא ירית ליה ועייל ליה. פנחס לא אתחזי ליה בההוא זמנא ובגין דקנא לשמא דמאריה רווח לכלא וסליק לכלא ואתתקן ביה כלא וזכה לאשתמשא בכהונה עלאה. מההיא שעתא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן דאשלים לתרין דרגין בגין דקנא לשמא דמאריה דאתתקן מה דאתעקם: רבי יהודה פתח ואמר שמרה נפשי כי חסיד אני הושע עבדך וגו'. סופיה דקרא אית לאסתכלא ולבתר קרא כלא. סופיה דקרא כתיב הבוטח אליך הבוטח בך מבעי לי' מאי הבוטח אליך אלא כביכול דוד מבטח ליה דלא יעבר ליה פלגות ליליא בשנתא כמה דכתיב חצות לילה אקום להודות לך. קמתי מבעי ליה אלא אקום ואתקשר בך לעלמין. שמרה נפשי שמור מבעי ליה והא

תנינן דלית את באורייתא דלא אית בה רזין עלאין ויקירין. שמרה לקב"ה קאמר שמרה לההוא חולקא דאתאחד ביה נפש דכד נפשא נפקאת מהאי עלמא אתיא למירת עלמא (דאתי) אי זכי כמה חילין עלאין נפקין לקבלא ולנטרא לה ולאעלא לה במדורא דדוכתהא והאי ה' נטיר לה לאתאחדא עמה בריש ידחי ושבתי ואי לא זכי כמה גרדיני טהירין אזדמנן לקבלה ודחו לה לבר ווי לההיא נפשא. דמתגלגלת בריקנא כאבנא בקוספיתא הה"ד ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. ודוד בעי בעותיה קמי קב"ה ואמר שמרה נפשי דלא ידחון לה לבר וכד מטי (ס"א לקבלך יפתחון לך) לקבלה יפתחון לה פתחין ותקבל לה קמך. כי חסיד אני וכי חסיד אקרי. א"ר יהודה אין דכתיב חסדי דוד הנאמנים בגין כך שמרה נפשי דלא תשבוק לה למהך