Segment 3
הלכה א אות א על פי המאמר בקרוב עלי מרעים וכו' (בסימן ל"ו) עיין שם. והכלל שכל אחד מישראל צריך להתנסות ולהצטרף בגלות של שבעים אומין דהיינו ?בתאוותיהן קודם שיש לו התגלות בתורה ועיקר היא תאוות ניאוף שהיא בחינת רע הכולל של הכל השבעים אומין. וצריכין להתנסות ולהצטרף מקודם בתאוה הזאת. וכשזוכה לעמוד בנסיון ולשבר תאוה זו זוכה להתגלות התורה. ואז נמשך על ידי זה נשמות חדשות וכו' וכל אחד מקבל את התורה כפי הכלי שלו כפי תפיסת המוחין שלו, שהוא כפי מה שזוכה לבחינת שמירת הברית. כי מפי עליון לא תצא כי אם אור פשוט רק כל אחד מצייר האור לפי בחינתו. וזה בחינת (יומא ע"ב) ושמתם זכה נעשה לו סם חיים לא זכה וכו'. וזה בחינת הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה וכו' עיין שם היטב כל זה. וכבר מובא זה המאמר בכרך אחר בהלכות פסח עיין שם היטב:
For this is the aspect of all the sacrificial services in the Beis HaMikdash . For the Beis HaMikdash is in the aspect of "a little that holds a lot," whose root is from "above place," as our Sages, of blessed memory, said (Avos 5:5) : "They stood crowded yet prostrated themselves with room. And no person said to his fellow: 'The space is too cramped for me to lodge in Yerushalayim.'" For Eretz Yisrael and Yerushalayim and the Beis HaMikdash and the Kodesh HaKodashim , where all the ten sanctities are — they are closest to "above place." And therefore they are in the aspect of "a little that holds a lot." And therefore no place was cramped in Yerushalayim, as above. And in the Beis HaMikdash , which was holier still, there was even more "a little that holds a lot" — "they stood crowded yet prostrated with room." And between the two staves of the Ark, there was even more "a little that holds a lot" — for all of Yisrael stood between the two staves of the Ark, as our Sages, of blessed memory, said 27 on the verse: " G'shu heinah " — "Come close here" (Yehoshua 3:9) . And Rashi explains: "He compressed them all between the two staves of the Ark — this is one of the places where a little held a lot."
Segment 4
וזה בחינת ברכת התורה שצריכין לברך בכל יום על התורה כדי לזכות להמשיך אור התורה בבחינת ברכה בבחינת זכה נעשה לו סם חיים וכו'. כי בהתורה יש שני כחות זכה נעשה לו סם חיים לא זכה וכו'. ועל כן צריכין דייקא לברך על התורה כדי להמשיך אור התורה שהוא בבחינת אור פשוט הנ"ל לציירו בבחינת ברכה בבחינת זכה נעשה לו סם חיים כנ"ל. וזה שמברכין אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו כי אנו מזכירין בברכה זו אשר בחר בנו מכל העמים. דהיינו שבחר בנו מהם והוציא ~ אותנו מהם דהיינו ממדותיהן ומתאוותיהן הרעות ועל ידי זה דייקא שבחר בנו מכל העמים כי עמך ישראל כולם צדיקים וכולם בכלל שומרי הברית כמובא במקום אחר (בלקוטי א' סימן כ"ג) ועל ידי זה אנו מובחרים מכל העמים, דהיינו מכל השבעים אומין מתאוותיהן הרעות והעיקר מתאוה הכלליות שכוללת כל השבעין אומין כנ"ל. ועל ידי זה דייקא ונתן לנו את תורתו. כי עיקר קבלת התורה הוא על ידי זה דייקא על ידי שאנו בבחינת מובחרים מכל העמים דהיינו בבחינת קדושת הברית ומכניעין ומשברין התאוה הכלליות שהיא בחינת כלליות השבעים עמים על ידי זה דייקא נתן לנו את תורתו. כי על ידי זה דייקא יכולים לקבל את התורה בבחינת ברכה בבחינת סם חיים כנ"ל. וזה בחינת הערב נא ה' אלקינו את דברי תורתך בפינו וכו' שאנו מבקשים שתהיה התורה מתוקה ועריבה בפינו דהיינו שנזכה לקבל את התורה בבחינת אור מלא בבחינת ברכה בבחינת סם חים שזה בחינת מיין מתוקין בחינת שמירת הברית. כי להיפך ח"ו לא זכה וכו' אז הוא בבחינת מיין מרורין בחינת (שמות ט"ו) ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם וכו'. ועל כן בכל יום קודם שמתחילין ללמוד ולקרות בתורה אנו צריכין לברך דייקא ברכת התורה כדי לזכות להמשיך אור התורה בבחינת ברכה בבחינת סם חיים שזה בחינת מיין מתוקין בחינת הערב נא וכו' וכנ"ל. ועל כן נוהגין לומר תיכף אחר ברכת התורה פרשת ברכת כהנים. כי ברכת כהנים זה בחינת שהכהנים מציירין האור שהוא קמיץ וסתים בחינת (ויקרא ה') וקמץ הכהן וכו' הם מציירין ~ אותו לברכה על ידי ברכתם. כי הכהנים הם בבחינת שמירת הבריתוכו' כמבואר כל זה היטב בהלכות פסח הנ"ל. ועל כן סמך פרשת ברכת כהבנים אחר ברכת התורה. כי עיקר ברכת התורה כדי לצייר האור לברכה שזה בחינת ברכת כהנים כנ"ל. וזה שהחמירו רז"ל (נדרים פרק א') מאד בברכת התורה כמו שדרשו על פסוק (ירמיה ט') על מה אבדה הארץ דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים וכו' ולא פירשוה עד שפירשה הקדוש ברוך הוא בעצמו שנאמר על עזבם את תורתי ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה. היינו ולא שמעו בקולי היינו ולא הלכו בה, אמר רב שלא ברכו בתורה תחלה כי זה עיקר הפגם מה שלא ברכו בתורה תחלה. כי תחלה צריך לברך על התורה כדי להמשיך האור מתחלת המחשבה שהוא בחינת קמיץ וסתים בבחינת ברכה וכו' כנ"ל. ומחמת שפגמו בזה ולא המשיכו האור בחינת ברכה על ידי זה אבדה הארץ. כי זה עיקר הפגם כשאין זוכין להמשיך אור התורה בבחינת ברכה סם חיים וכו' כנ"ל. ואז לא יכלה התורה להגין עליהם מאחר שלא ברכו בתורה תחלה ולא המשיכו האור בבחינת ברכה וכנ"ל, ועל כן אבדה הארץ. כי ארץ ישראל היא בחינת מלכות דקדושה כידוע שעומדת על י"ב בקר כנגד י"ב שבטי יה כמבואר במאמר הנ"ל. כי ארץ ישראל נתחלקה לשנים עשר גבולין לי"ב שבטים, שזה בחינת שמירת הברית כמבואר שם במאמר הנ"ל. ועל ידי שלא ברכו בתורה תחלה ולא המשיכו האור בבחינת ברכה שזה בחינת פגם הברית, כי עיקר המשכת האור בבחינת ברכה הוא על ידי תיקון הברית כנ"ל. ועל כן על ידי שפגמו בזה על ידי זה אבדה הארץ שעיקר קיומה דייקא על ידי בחינת שמירת הברית כמובא וכנ"ל. ועל כן על ידי שפגמו בזה על ידי זה אבדה הארץ שעיקר קיומה דייקא על ידי בחינת שמירת הברית כמובא וכנ"ל, כמו שכתוב (תהלים ל"ז) צדיקים ירשו ארץ וצדיק הוא מאן דנטיר ברית והם דייקא יורשים ארץ ישראל הקדושה שנתחלקה לי"ב שבטי י"ק וכנ"ל.ועל כן צריכים לברך על התורה בכל יום. כי בכל יום מקבלין את התרוה מחדש כמו שכתוב (דברים ו') אשר אנכי מצוך היום בכל יום יהיו בעיניך כחדשים (ספרי שם). ועל כן צריכין לברך תחלה כדי להמשיך אור התורה בבחינת ברכה כנ"ל. ועל כן עיקר ברכת התורה הוא אחר השינה בלילה כמובא בשלחן ערוך. כי תאוה הכלליות הנ"ל שהיא תאוות ניאוף היא בחינת שינה בחינת חשך של לילה כמו שכתוב (תהלים ט"ז) בחנת לבי פקדתי לילה וכו'. כי עיקר שורשה מבחינת שינה תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעותיו וכו'. כי השינה היא שנסתם אור העיינין כמו שכתוב המפיל חבלי שינה על עיני, ומשם אחיזת התאוה הנ"ל שהיא בחינת פגם העיינין בחינתת אוה הכלליות של שבעים אומין וכו' כמבואר במאמר הנ"ל. ועל כן אחר השינה בלילה צריך לקבל בכל יום התורה מחדש. דהיינו להמשיך אור התורה בבחינת ברכה להכניע תאוה הכלליות של השבעים אומין כי אנו מזכירין אשר בחר בנו מכל העמים, ועל ידי זה אנו ממשיכין עלינו קדושת ישראל שהם מובחרים מכל העמים. כי הם קדושים וטהורים ומקדשין עצמן מתאוה זו כנ"ל וכמו שכתוב ועמך ישראל כולם צדיקים ועל ידי זה דייקא ונתן לנו את תורתו וכו' כנ"ל. וזה בחינת קבלת התורה בשבועות על ידי שמקדשין עצמן מקודם ומפרישין עצמן מתאוה זאת כמו שכתוב (שמות י"ט) היו נכונים לשלשת ימים וכו'. ועל ידי זה דייקא זוכין לקבל התורה בשבועות על ידי משה רבינו עליו השלום שהיה קדוש ופרוש לגמרי כמבואר במאמר הנ"ל. כי כל אחד מישראל זוכה לקבל התורה על ידי משה רבינו, על ידי שנתקדשו כולם בפרישות תאוה זו בג' ימים הנ"ל, ואזי מקבלין כולם האור בבחינת ברכה כנ"ל. וזה בחינת (שם כ') דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות. כי ישראל היו חפצים יותר לשמוע מפי משה מלשמוע מפיו יתברך בעצמו. כי כששומעין מפי השם יתברך עצמו והאור היוצא מפי עליון הוא ארור פשוט מאד בתכלית הפשיטות בחינת קמץ וסתים, ואז היו צריכם להיות קדושים וטהורים מאד כדי לצייר האור בבחינת ברכה. ועל כן ישראל חששו שמא אין להם עדיין זה הכח להמשיך האור הבא מהשם יתברך בעצמו בבחינת ברכה. אבל כשיהיה נמשך על ידי משה שהיה קדוש ופרוש גדול מאד, ועל כן בודאי ימשיך האור מפי עליון בבחינת ברכה. ומאחר שכבר נצטייר האור קצת מאחר שכבר נשתלשל קצת ונמשך מפי השם יתברך לפה משה אזי כבר הם יכולם יותר לקבל האור בבחינת ברכה אף על פי שאין קדושתם גבוה כל כך. כי אף על פי שגם כששומעין מפי הצדיק האמת אי אפשר גם כן לקבל דבריו בבחינת ברכה בחינת סם חים כי אם על ידי שמירת הברית כמבואר במאמר הנ"ל כי גם דברי הצדיק בערך ההמון עם הם בבחינת אור פשוט, אף על פי כן כבר הוא בנקל יותר לקבל האור בבחינת ברכה על ידי קצת קדושה מאחר שאף על פי כן כבר נצטייר האור קצת בפי הצדיק הקדוש שקבל האור מפי עליון וציירו לטובה ולברהכה על ידי קדושתו הגבוה. ועל כן אמרו ישראל דבר אתה וכו' ואל ידבר וכו' פן נמות. כי אולי לא נזכה לקבל האור בבחינת ברכה ואזי לא זכה נעשה לו סם מות ח"ו. כי אל היו מחזיקים עצמן בקדושים כל כך שיוכלו לקבל מהשם יתברך בעצמו האור ולציירו לברכה. אבל על ידי הצדיק בחינת משה בנקל יותר לצייר האור לברכה על ידי קדושה קצת מחמת שכבר נצטייר בפה הצדיק כנ"ל. ועל כן צריכין לנסוע לצדיק האמת ולשמוע מפיו דייקא. כי אז יכול לקבל האור בבחינת ברכה מאחר שכבר נצטייר קצת בפי הצדיק כנ"ל. וזה בחינת (אבות פרק א') עשה לך רב והסתלק מן הספק, כי כל זמן שלא נצטייר האור העליון הוא בבחינת ספק, כי עדיין אין יודעין בו כלל ואין בו שום תפיסה. ועל ידי הרב האמת נצטייר האור בבחינת ברכה כנ"ל. וזהו עשה לך רב והסתלק מן הספק כנ"ל. וזהו (שם) ואל תרבה לעשר אומדות, כי מעשר ללוי זה בחינת ציור האור לברכה כמובא בהלכות פסח הנ"ל, כי תרומה אין לה שיעור וניתנת לכהן, זה בחינת אור העליון שהוא קמיץ וסתים בחינת וקמץ הכהן ועל כן אין לה שיעור. כי עדיין אין שם בחינת ציור שהוא בחינת שיעור וצמצום. ומעשר ללוי הוא בחינת צירי ועל כן יש לה שיעור, כי שם נצטייר האור. ועל כן צריכין ליתן המעשר במדידה דייקא ולא מאומד כדי לצייר האור לברכה על ידי המדידה שהיא בחינת ציור אבל מאומד הוא רחוק יותר ועליון מבחינת ציור על ידי מדידה. ועל כן צריכין לעשר במדידה דייקא כדי לצייר האור לברכה. וזהו שנסמך ואל תרבה לעשר אודמות לעשה לך רב והסתלק מן הספק כי הכל אחד כנ"ל:
For the Even Shesiyah [Foundation Stone] that was in the Beis HaMikdash — from it the world was founded 27 — and from it the "place" of the entire world spread forth. And the point of the Even Shesiyah is at the ultimate height of "a little that holds a lot." For there, in that point, the "place" of the entire world is subsumed. For the Even Shesiyah is adjacent to "above place," from where emerged the point of the Even Shesiyah , which is the point of the world's "place" — the aspect of: " Vayashes aleihem teiveil " — "And He set the world upon them" (Shmuel I 2:8) — namely, the Even Shesiyah from which the world was founded.
Segment 5
כי עיקר בחינת שבועות הוא על ידי בחינת הנ"ל על ידי שיוצאין מגלות מצרים שהיא ערות הארץ תאוה הכלליות הנ"ל. כי מקדשין עצמן במ"ט ימי הספירה, ועל ידי זה נכללין במ"ט ~ אותיות שיש בשמות השבטים שזה בחינת קדושת הברית כמבואר במאמר הנ"ל וכמבואר כל זה בהלכות פסח הנ"ל. וזה בחינת מה שמנדדים שינה מעינים בליל שבועות כדי לשבר ולהכניע בחינת שבעים אומין שהם נאחזים בבחינת שינה על העינים כנ"ל. ואזי זוכין לקבלת התורה שהוא בחינת שבעים פנים לתורה וכנ"ל. וזה בחינת מאכלי חלב בשבועות בבחינת דם נעכר ונעשה חלב כמובא שזה בחינת קדושת הברית כמבוא. וזה בחינת (שיר השירים ה') עיניו כיונים על אפיקי מים רוחצות בחלב וכו' עיניו כיונים וכו' זה בחינת שבעים פנים לתורה. וזה על אפיקי מים היינו מימי התורה. וזה זוכין דייקא על ידי קדושת הברית שהוא בחינת דם נעכר ונעשה חלב כנ"ל וזהו רוחצות בחלב כנ"ל. וזהו (שם) יושבת על מלאת זה בחינת אור מלא, כי אז מקבלין את התורה בבחינת אור מלא בבחינת ברכה כנ"ל. וזהו (שם) לחייו כערוגת הבושם וכו' ופירש רשץי פנים מסבירות להלכה. היינו בחינת אנפין נהירין בחינת שבעים פנים לתורה הנ"ל שזוכין לקבל על ידי קדושת הברית כנ"ל:
And therefore Yaakov, when he went to Charan, "encountered that Place" — which is in the place of the point of the Even Shesiyah , the place of the Kodesh HaKodashim — as our Sages, of blessed memory, said (Sanhedrin 95b) that he experienced kefitzas ha'aretz there specifically — the aspect of "above place," as above. And there, the twelve stones were subsumed into one stone when he lay down in that place — the aspect of "a little that holds a lot."
Segment 6
(שייך לעיל)וזהו ולא הלכו בה ודרשו רז"ל על זה שלא ברכו בתורה תחלה. דהיינו שלא המשיכו האור בבחינת ברכה על ידי ברכת התורה כנ"ל. וזהו מרומז בפסוק ולא הלכו בה הנ"ל. כי כשזוכין לקבל אור התורה בבחינת ברכה בחינת סם חיים זה בחינת הליכה שהולכין על ידי התורה בדרכי ה' בחינת צדיקים ילכו בם, ילכו דייקא שזהו בחינת סם חיים כנ"ל. ועל כן ולא הלכו בה מרמז שלא ברכו בתורה תחלה ולא המשיכו האור בבחינת ברכה סם חיים שזהו בחינת הליכה בחינת צדיקים ילכו וכו' כ"ל:
It follows that the Beis HaMikdash is in the aspect of "above place," the aspect of "a little that holds a lot." And therefore, there in the Beis HaMikdash , the great Sanhedrin sat and judged the entire world. For they were able to judge the entire world favorably, as the Sanhedrin were commanded, as it is written: " V'hitzilu ha'eidah " — "And the congregation shall save" — as our Sages, of blessed memory, said. 29 And therefore, the primary place of judgment was there in the Lishkas HaGazis . For there in the Beis HaMikdash one can ascend to the "Place of the world" through the point of the Even Shesiyah , as above — through which one can judge everyone favorably, as above. And therefore the Torah commanded: " Lo sasur min hadavar asher yagidu lecha… min hamakom hahu " — "You shall not deviate from the matter that they tell you… from that Place" (Devarim 17:11) — " min hamakom hahu " specifically. For the Place causes it — in the aspect of: " V'hayah hamakom asher yivchar Hashem " — "And it shall be the Place that Hashem chooses" (Devarim 12:5) . For this Place specifically Hashem chose, for it is adjacent to "above place." And there is the primary judgment and law — for there is no one who is worthy to judge the world except one who can ascend and bind himself to the "Place of the world," where everyone is judged favorably, etc., as above. And this was specifically in the Beis HaMikdash , etc., as above.
Segment 7
(ושאר הלכות על ברכת התורה נכללת כל אחת בהלכות ברכת השחר):
And this is the aspect of the sacrifices . For the essential aspect of "place" is due to the lack of Da'as . And whoever has greater Da'as is closer to "above place," as understood from the words of our Rebbe, of blessed memory (Likutay Tinyana, Siman 61) , on the verse: " Ani hayom yelidticha " — "Today I have begotten you" — see there. And therefore, when a person sins, G-d forbid — when a spirit of folly enters him, as our Sages said (Sotah 3a) — then he falls further beneath the physical "place." And therefore, his rectification was in the Beis HaMikdash , through bringing an animal as a sacrifice. For the animal is the absence of Da'as , the aspect of "place." And in the Beis HaMikdash , they would elevate the animal — the absence of Da'as , the aspect of Din and tzimtzum , the aspect of "place" — to "above place." For in the Beis HaMikdash , one can ascend from "place" to "above place." And therefore the Beis HaMikdash was higher than all other lands: " V'kamta v'alisa el hamakom " — "And you shall arise and ascend to the Place" (Devarim 17:8) .
Segment 8
ענין קדישעל פיהמאמר וביום הביכורים ואת העורבים צויתי לכלכך (בלקוטי תנינא סימן ד') עיין שם כל המאמר והובא קצת בכרך אחר בהלכות תפלת המנחה. וקצת הקדמות היוצא משם בקיצור:
For a person, through the completeness of his Da'as — the essential definition of a human being 31 — can ascend to "above place." This was the essential purpose of the creation of Adam HaRishon , who was created from the place of the Beis HaMikdash 32 and was placed in Gan Eiden during his lifetime. And in Gan Eiden stands the Eitz HaChaim — which has sustenance for all; beneath it all the beasts take shelter, and in its branches [the birds dwell] — this holy Tree is "above place." Through there one ascends from "place" to "above place," as brought in the story mentioned above. And all the souls ascend to the Kisei HaKavod through the Eitz HaChaim .
Segment 9
כי על ידי צדקה זוכין שאין צריכין לעשות שום עסק ושום מלאכה. כי אף על פי שכל העסקים והמשא ומתן הם בחינת אתערותא דלתתא, כי נמשכין מל"ט מלאכות המשכן שהם כנגד עובדא דבראשית וכו' אף על פי כן אם היה שופע חסדו יתברך לא היינו צריכין לשום עסק, כי היה מתקיים העולם בחסדו. ואפילו ההכרחיות היו נעשין על ידי אחרים, בבחינת (ישעיה ס"א) ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם ואתם כהני ה' תקראו בחינת חסד שהוא בחינת כהן וכו'. ולקבל החסד צריכין כלי וצנור ועל כן צריכין יראה סטרא דלוי שהוא בחינת כלי לקבל שפע החסד. ויראה נעשה על ידי רצון על ידי שנתגלה שהכל מתנהג על ידי רצונו יתברך לבד ואין שום חיוב הטבע כלל. וזה נתגלה על ידי השלש רגלים שהם בחינת מקרא קדש. כי קדושת יום טוב קורא ומגלה הרצון שהכל רק על ידי רצונו לבד. כי בכל הימים טובים עשה השם יבתרך ~ אותות נור~ אות שעל ידי זה נתגלה הרצון, אך יש קול שאגת החיות רעות הם חכמי הטבע שהם רוצים להתגבר על קול הקריאה של יום טוב שמגלה את הרצון. והכנעתם הוא על ידי חכם שבקדושה שיודע לקשר כל הרצונות לשורש הרצון שהוא בחינת מצח הרצון בחינת רעוא דרעוין. אך יש מצח הנחש שורש חכמת הטבע ויניקתו מזקני הדור שאין בהם שלימות שאין מוסיפין קדושה ודעת בכל יום וכו' עיין שם. ועל ידי צדקה מעלין אלו הימים הנפולים ועלידי זה נכנע מצח הנחש ומתגבר ומתגלה מצח הרצון ועל ידי זה נשמע קול הקריאה של יום טוב שמגלה הרצון ועל ידי זה נעשה יראה. ועל ידי היראה נשפע החסד ואזי אין צריכין לשום עסק, כי נתקיים ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו' עיין שם כל זה היטב:
Adam HaRishon, when created at an exalted level, entered Gan Eiden during his lifetime. Had he not sinned, there would have been no death, and he could have ascended to the Kisei HaKavod — above place — during his lifetime, through the Eitz HaChaim . Through his sin — " Adam bikar bal yalin, nimshal kab'heimos nidmu " — "Man in his splendor does not abide; he is likened to the beasts" (Tehillim 49:13) — he was distanced from Gan Eiden and fell from this Da'as , falling beneath "place." This is the definition of an animal — the absence of Da'as — the essential boundary of "place." From there come all sins, for "place" causes each person. Each person must be tested and stand in the trial in his place. If he does not strengthen himself to purify his place, he can come to sins through his place.
Segment 11
אות ב וזה בחינת תפלה שהיא התגלות הרצון. כי התפלה מגלה הרצון ומכניע ומבטל חכמת הטבע כי הטבע מחייב כך והתפלה משנה הטבע וכמבואר בדברי רבינו ז"ל כמה פעמים. ועל כן הם ג' תפלות ביום כנגד שלשה אבות שהם בחינת שלשה רגלים כמובא. כי ג' תפלות הם בחינת ג' רגלים שמגלין הרצון כנ"ל וכמבואר כל זה היטב בהלכות תפלת המנחה על פי מאמר הנ"ל. וזה בחינת סדר התפלה בשחרית, שבתחלה מסדרין ואומרים סדר הקרבנות לתקן ולברר עולם העשיה כידוע, זה בחינת מלאכת מעשה בראשית שהם בחינת מעשה המשכן שמשם נמשכין כל המלאכות וכל העשיות וכל המשא ומתן והעסקים שהם כלולים בל"ט מלאכות זה בחינת עשיה. בחינת ומעשה ידינו כוננה עלינו וכו' שברכם משה בגמר מלאכת המשכן יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם. וזה בחינת הקרבנות שמסדרין. כי כל הקרבנות היו במשכן שעל ידם מבררין בחינת עשיה שהוא בחינת כל העשיות וכל המשא ומתן והמלאכות שהם כלולים במלאכת המשכן כנ"ל. והם נתבררים על ידי סדר הקרבנות שהם בחינת מעשה המשכן ששם קריבין כל הקרבנות. וזה עיקר מעשה המשכן להקריב שם קרבנות:
Therefore the primary rectification is through teshuvah , which reaches the Kisei HaKavod — "above place." This is the aspect of the animal sacrifice in the Beis HaMikdash — elevating the animal (absence of Da'as , "place") to "above place," to Hashem. The essential sacrifice is to elevate from "animal" to "human" — " Adam ki yakriv mikem korban laShem min habehaimah " (Vayikra 1:2) — as brought elsewhere 33 — to elevate from "place" to "above place," where everything is sweetened and atoned.
Segment 13
אות ג ואחר כך אומרים פסוקי דזמרה שהם בחינת יראה סטרא דלוי. כי כל הזמירות והניגונים הם מסטרא דלוי כידוע. כי אנו מעלין כל העולמות על ידי סדר התפלה מתתא לעילא כידוע. ועל כן אנו מעלין כל העשיות והעסקים על ידיסדר הקרבנות לבחינת יראה שמשם נמשך החיות להם על ידי החסד הנשפע על ידי היראה שמחיה ומקיים כל העולם כנ"ל. והיראה נעשה על ידי הרצון. ועל כן אחר פסוקי דזמרה שהם בחינת יראה סטרא דלוי, אחר כך אומרים ברכת קריאת שמע שהם בחינת התגלות הרצון. כי בקריאת שמע אנו מעידין על יחודו יתברך שהוא יתברך לבדו יחיד בעולמו והוא לבדו מנהיג העולם ברצונו לבד, כמו שאמרו רז"ל (ברכות י"ג) שצריך להאריך בד' דאחד כדי שימליכהו למעלה ולמטה ובד' רוחות, דהיינו שהוא יתברך לבדו מושל בעולמו. כי הוא לבדו יתברך מנהיג העולם ברצונו לבד. וזה בחינת ברכת קריאת שמע שאומרים יוצר אור ובורא חשך וכו' יוצר המאורות. ובזה אנו מגלין ומפרסמין שאין שום מערכת השמים כלל, ומכניעין ומבטלין חכמת הטבע שהיא חכמת הכוכבים ומזלות. כי אנו מודים ומעידין שהשם יתברך ברא את המאורות שבשמים והוא מנהיג ומחיה ~ אותם את כל המאורות ומחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ואין שום טבע כלל רק הכל ברצונו. וזה בחינת יום טוב שמגלה את הרצון בחינת וירא אלקים את האור כי טוב ויקרא אלקים לאור יום. כי כשיודעין שהשם תברך מנהיג הכל ברצונו לבד והוא לבדו יצר המאורות שבשמים זה עיקר אור יום. כי להיפך חכמת הטבע הוא בחינת חשך בחינת חשך השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו וכמובא לעיל מזה בהלכות נטילת ידים שחרית. כי עיקר האור הוא השם יתברך לבד. וכשמגלין שהכל על ידי רצונו לבדו זה בחינת יום טוב בחינת אור יום שהוא בחינת טוב בחינת ובטובו מחדש וכו' בחינת וירא אלקים את האור כי טוב ויקרא אלקים לאור יום וכו' כנ"ל. ועל ידי שביום טוב נתגלה הרצון כנ"ל על כן נקרא יום טוב, כי אז דייקא מאיר אור יום שהוא בחינת טוב כנ"ל. וכן בכל יום ויום אנו ממשיכין קדושת יום טוב שהוא התגלות הרצון שמגלין בברכת המאורות שהוא ברכת קריאת שמע שאז מעידין השהשם יתברך ברא כל המאורות שבשמים וכל הכוכבים ומזלות כולם הוא לבדו יתברך בראם ואין שום טבע כלל. וזה עיקר אור יום וכו' בחינת יום טוב וכו' כנ"ל:
When a person sins, G-d forbid, and falls beneath "place" — he has no place in the world at all , for "place" is cramped for him, as written regarding Kayin: " Hein geirashta osi hayom… v'hayisi na vanad ba'aretz " — "Behold, You have driven me… and I shall be a wanderer and vagabond" (Bereishis 4:14) . He falls into tzimtzum — "place" — narrowness and constriction — the exile of Egypt due to Adam HaRishon's sin. His fall is from one extreme to the other: before the sin he was "above place," the "Place of the world" — all places were with him. After sinning, falling beneath "place," he has no place at all.
Segment 14
וזה בחינת סדר קדושה שאומרים בברכת יוצר המאורות. זה בחינת מקרא קדש שהקודש קורא ומגלה את הרצון כי בכל מקום שיש קדושה נתגלה הרצון בבחינת מקרא קדש כנ"ל. כי קודש היא בחינת חכמה כידוע, היינו בחינת החכמים שבקדושה שהם בחינת קדש שהם מגלין את הרצון. ועל כן עיקר קדושת יום טוב תלוי בחכמי הדור שהם קובעים את השנים והחדשים וכל הימים טובים תלויים בהם, כמו שכתוב (ויקרא כ"ג) אלה מועדי ה' אשר תקראו אתם מקראי קודש כמו שדרשו רז"ל (ראש השנה כ"ד). כי עיקר בחינת מקראי קודש דהיינו לקרות ולגלות את הרצון הוא על ידי חכמי הדור שעל ידם נשמע קול הקריאה של יום טוב על ידי שהם מקשרים כל הרצונות לשורש הרצון כנ"ל. וזה בחינת סדר קדושה שבברכת המאורות שהם בחינת התגלות הרצון כי על ידי בחינת קדושה נתגלה הרצון בבחינת מקרא קודש כנ"ל. נמצא שעל ידי קריאת שמע וברכותיה נתגלה הרצון. ואחר כך מתפללין התפלה בלחש ואז עולין למקום שעולין. ואז מתקשרין לבחינת רצון שברצונות רעוא דרעוין שזה עיקר בחינת התפלה בבחינת ואני תפלתי לך ה' עת רצון:
The human being has no [natural] place in this world. All animals have a place. But the human being has no place, for he is "above place." If he merits through good deeds, he is the "Place of the world" — all places subordinate beneath him, all places yearn for him, for he can elevate them to "above place." But when he sins, they all drive him out — "Behold, You have driven me" — he has no place among them.
Segment 16
אות ד וזה בחינת קדיש שאומרין בין עולם לעולם והוא בחינת העמוד שבין עולם לעולם שדרך שם עולין מעולם לחעולם כמבואר בכוונות. כי מעלת הקדיש גבוה מאד מאד כמו שאמרו רז"ל וכמו שכתוב בזוהר הקדוש. כי הוא מתבר כל שלשלאין דפרזלא. כי הקדיש הוא בחינת התגלות הרצון בבחינת בעלמא די ברא כרעותי' וימליך מלכותי'. ומעלין ומקשין הרצון לשורש הרצון שהוא בחינת רעוא דרעוין בבחינת מה שאומרין בקדיש יתברך וישתבח וכו' לעילא מן כל ברכתא ושירתא תשבחתא וכו' דאמירן בעלמא וכו'. כי כל השירות והתשבחות שאומרין כולם הם בחינת התגלות הרצון שמודים ומשבחין להשם יתברך שברא הכל ברצונו. ובקדיש אומרים לעילא מן כל ברכתא ושירתא וכו' זה בחינת למעלה מבחינת התגלות הרצון בזה העולם. היינו בחינת רצון שברצונות בחינת רעוא דרעוין ששם מתקשרין כל הרצונות בחינת שורש הרצון. כי בקדיש עולים ומתקשרים לבחינת שורש הרצון הנ"ל. ועל כן הקדיש הוא גבוה מכל הקדושות שהם בחינת התגלות הרצון כנ"ל כי הקדיש הוא בחינת שורש הרצון כנ"ל.ועל כן נתתקן בלשון תרגום כי לשון תרגום משם עיקר יניקת חכמי הטבע. כי התרגום הוא בחינת עץ הדעת טוב ורע כמו שאמר רבינו ז"ל במקום אחר. וזה בחינת הטבע שם מעורב טוב ורע ושם עיקר בחינת הבחירה. כי כשמאמינים שהטבע בעצמה מתנהגת ברצונו לבד זה בחינת הטוב שבטבע. ואז הטבע נכלל בהשגחה ורצון. ולהיפך כשמתגברים ח"ו חכמי הטבע שמפרידין הטבע מהשגחה זה בחינת הרע שבטבע. נמצא שהטבע הוא בבחינת עץ הדעת טוב ורע שהיא בחינת לשון תרגום. ועל כן הקדיש שהוא עיקר התגלות הרצון על ידי שעולין ומתקשרן לשורש הרצון כנמ"ל על כן נתתקהן בלשון תרגום. כי זה עיקר שלימות התגלות הרצון כשמהפכין חכמת הטבע לרצון כמו שאמר רבינו ז"ל, כי מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא. כי התרגום הוא בחינ הטבע בחינת עץ הדעת טוב ורע שעיקר יניקת חכמי הטבע הוא משם מבחינת תרגום כנ"ל. וזה בחינת (דברים כ"ו) ארמי אבד אבי וירד מצרימה. כי לבן הארמי הוא בחינת מצח הנחש שורש חכמת הטבע שמתגבר אפילו כנגד בחינת שורש הרצון בחינת מצח הרצון ועל כן נקרא לבן לשון לבנונית. כי מצח הרצון שמתגלה על ידי זקני הדור שבקדושה שיש בהם שלימות כמבואר במאמר הנ"ל זה בחינת לובן העליון כידוע שהוא בחינת זקנה ושיבה שבקדושה שהוא תכלית הרחמים בחינת לבנונית הזקן שבזקנים. ועל כן לבן הארמי שהוא בחינת מצח הנחש נקרא לבן בחינת לובן שבקליפה.ץ כי את זה לעומת זה וכו'. ועל כן לבן בקש לעקור את הכל. כי רצה להטיל פגם ח"ו בשורש הרצון ששם עיקר החיאת ישראל שהם בבחינת רצון. כי ישראל הם למעלה מהטבע לגמרי. כי יעקב אבינו הוא בחינת זקן שבקדושה בחינת זקן נשוא פנים בחינת מבקשי פניך יעקב סלה. ועל כן כשברח יעקב מפני עשו ברח אצל לבן. כי עשו הוא בחינת חזיר היער כמו שאמרו רז"ל (בראשית רבה פרק ס"ה). בחינת חיות רעות הדורסים וטורפים בחינת חכמי הטבע שהם בחינת אומות העולם שכולם כלולים בעשו שהוא עיקר מלכות הרשעה בבחינת ראשית גוים עמלק שהוא מזרעו של עשו. וכל החיות רעות שהם אומות העולם חכמי הטבע שכולם כלולים בעשו עמלק. מקבלין כח מבחינת מצח הנחש שהוא בחינת לבן הארמי. ועל כן יעקב כשראה שעשו מתגבר כנגדו שזה בחינת שחכמת הטבע מתגבר כנגד התגלות הרצון כנ"ל על כן ברח אצל לבן דייקא. כי ראה שאי אפשר להכניע את עשו כי אם על ידי שיכניע תחלה את שרשו שהוא לבן הארמי שהוא בחינת מצח הנחש שהוא שורש חכמת הטבע. כי כשיתגבר כנגד לבן שהוא בחינת מצח הנחש, כשל עוזר ונפל עזור. כי ממילא יתבטל כח של עשו הייננו בחינת חכמת הטבע על ידי שיבטל חכמת הטבע בשרשו על ידי שיכניע ויתגבר על לבן וכו' כנ"ל. ועל כן כשיצא מבית לבן וזכה להכניע ולבטלו ולצאת ממנו, על כן שלח אל עשו עם לבן גרתי וכו'. היינו שהודיעו שכבר זכה לעמוד כנגד לבן שהוא שורש חכמת הטבע, ועל כן ממילא אין כח לעשו בחינת חכמת הטבע כי כבר הכניעו בשרשו כנ"ל. ותרגום הוא לשון הארמי, כי משם עיק יניקת חכמת הטבע בחינת מצח הנחש לבן הארמי וכנ"ל:
Hashem sustains the person in His mercy until he returns in teshuvah — "above place." This is what our Sages said (Kiddushin 82a) : "Have you ever seen a fox as a shopkeeper?… They are sustained without distress. And I who was created to serve my Creator… but I have acted wickedly and ruined my livelihood." All animals have a place of dwelling without distress. But the human being is a wanderer with great distress — because "I have acted wickedly," through which "place" becomes cramped for him.
Segment 18
אות ה וזה בחינת (במדבר כ"ג) מן ארם ינחני בלק וכו'. כי בלק ובלעם רצו להתגבר על ישראל ולקללם ח"ו על ידי בחינת ארמי, דהיינו לשון ארמי לשון תרגום שמשם יניקת חכמת הטבע, שעל ידי זה אין יכולין לקבל החסד כ"ל. וכשנשפע החסד שהוא בחינת כהן בחינת ואת כהני ה' תקראו זה בחינת ברכה בחינת ברכת כהנים. כי עיקר כל הברכות הם בבחינת כהן איש החסד. ועל כן עשו בחינת חכמת הטבע היה מתקנא ביעקב על שקיבל הברכות מיצחק שהם בבחינת (ישעיה ס"א) ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו' בחינת (בראשית כ"ז) ויתן לך האלקים מל השמים וכו' יעבדוך עמים וכו'. כי עשו חכמת הטבע הוא היפך הברכות הבאים על ידי בחינת חסד כנץל, כי עיקר החסד נמשך רק על ידי התגלות הרצון וכו' כנ"ל. וכמו שכתוב בעשו (תהלים ק"ט) ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה. כי עשו חכמת הטבע הוא ההיפך מברכה שהוא בחינת חסד כנ"ל. ועל כן היה מתקנא ביעקב על הברכות כי עשו בחינת חכמת הטבע מתגבר תמיד להעלים בחינת הרצון ולבטל הברכות ח"ו. עד שהלך יעקב לבית לבן והכניע חכמת הטבע בשרשו כנ"ל. ואז נתבטל ממילא כח עשו כח חכמת הטבע כנ"ל. ואז הודה לו על הברכות כמו שאמרו רז"ל (בראשית רבה פרק ע"ח) על פסוק יהי לך אשר לך כאן הודה לו על הברכות וכנ"ל. ועל כן בלעם ובלק שרצו לקלל את ישראל נאמר שם מן ארם ינחני בלק וכו'. כי דייקא על ידי בחינת ארם היינו לשון ארמי לשון תרגום על ידי זה רצה להתגבר על ידי חכמת הטבע שיניקתה מבחינת לשון ארמי כ"ל שעל ידי זה אין יכולין לקבל ברכה ח"ו כשמתבר חכמת הטבע כנ"ל אבל לא היה להם כח לגמור מחשבתם הרעה ח"ו כי באמת ישראל היה להם אמונה גדולה בה' ובמשה. ו~ אותו הדור גילה הרצון בעולם שהכל ברצונו יתברך לבד. כי עיניהם הרו~ אות את כל מעה ה' הגדול אשר עשה את כל ה~ אותות והמופתים אשר עשה משה לעיני כל ישראל כי משה הוא בחינת רעוא דרעוין כי שם נסתלק משה. ועל כן היה לו כח לקשר כל הרצונות לבחינת שורש הרצון ולא היה כח לבלעם לקלל חץו. רק אדרבה נתהפך הקללה לברכה על ידי גודל התגלות הרצון שהיה אז בדורו של משה כנ"ל:
It follows that the essential sacrifice in the Beis HaMikdash elevates from "place" to "above place." This is the waving of the omer in the six directions. Barley is animal feed — absence of Da'as , "place" — the aspect of all tzimtzumim . Through waving the omer of barley in all six directions in the Beis HaMikdash , along with the sacrifices offered then, one elevates all "place" to "above place." Therefore one exits the impurity of Egypt — which was because of the "place," the intensity of Asiyah . Through the waving, one elevates all places to "above place."
Segment 20
אות ו נמצא שתרגום הוא בחינת עץ הדעת טוב ורע שמשם עיקר יניקת מצח הנחש שורש חכמת הטבע. ועל כן אין מלאכי השרת נזקקין ללשון ארמי (סוטה ל"ג) מחמת שם עיקר בחינת הבחירה והם אין להם בחירה כי נקראים עומדים. ועל כן התרגום שהוא בחינת עץ הדעת ששם עיקר בחינת הבחירה אין מלאכי השרת נזקקין. כי הם אין להם בחירה ואינם רוצים להזדקק כלל לבחינת הבחירה שהיא בחינת תרגום כנ"ל. כי עיקר התגלות הקדושה שהוא התגלות הרצון הוא רק על ידי לשון הקודש כי לשון הקודש הוא קורא ומגלה את הרצון בבחינת מקרא קודש שבחינת קדש קורא ומגלה את הרצון. וזה בחינת לשון קדש כי בכל מקום שיש קדושה הוא קורא ומגלה את הרצון בחינת מקרא קדש כנ"ל. כי עיקר הקריאה דהיינו לקרות ולגלות את הרצון הוא על ידי הדיבור כי הדיבור של קדושה קורא ומגלה את הרצון. ועיקר שלימות הדיבור שבקדושה הוא בחינת לשון הקדש. ועל כן כל הברכות והקדושות ושירות ותשבחות כולם נתקנו בלשון הקדש. כי כל הברכות והקדושות כולם הם בחינת התגלות הרצון ועל כן נתקנו בלשון הקדש. כי עיקר התגלות הרצון הוא על ידי לשון הקדש שהוא עיקר שלימות שקורא ומגלה את הרצון כנ"ל. כי לשו הקדש שהוא שלימות הדיבור הוא בבחינת זקן שבקדושה דהיינו שמוסיפין חכמה ודעת בכל יום ויום. ועל ידי שלימות הדעת נשלם הדיבור כי הדיבור הוא התגלות הדעת. וכל מה שנשלם הדעת יותר על ידי הזקנים שבקדושה שמוסיפין קדושה ודעת בכל יום נשלם הדיבור ביותר. כי הדיבור הוא התגלות הדעת כמו שכתוב (משלי ב') מפיו דעת ותבונה. ושלימות הדיבור הוא לשון הקדש. כי כל לשונות העמים הם חסרים ונקראים לשון עלגים ואין שלימות כי אם ללשון הקדש. נמצא שלשון הקדש שהוא עיקר שלימות הדיור יניקתו מזקני הדור שבקדושה כנ"ל:
And this is Sefiras Ha'Omer — counting the days to exit from defilement. All human deeds take place in time and space — the primary grip of the Sitra Achara . But Hashem is, as it were, above place, above time . There — above place, above time — it is entirely good, no grip of the Sitra Achara at all. There everything is sweetened.
Segment 22
אות ז כי אין זקנה ושיבה פחותה משבעים. ושבעים שנה הם בחינת שבעים פנים לתורה כמו שאמר רבינו ז"ל במקום אחר (בסימן ס'). וכנגד שבעים פנים לתורה שהם שבעים אנפין נהירין יש שבעים אנפין חשוכים שהם שבעים אומות שבעים לשונות שהם חכמי הטבע. ועל כן עיקר יניקתן מפגם זקני הדור כשאין בהם שלימות ואין זוכין כל זמן שמזקינים לבחינת שבעם פנים לתורה שזה עיקר בחינת הזקנה. אזי על ידי זה מתגבר בחינת שבעים לשונות שהם כנגד שבעים פנים הנ"ל. ולשון הקדש שהוא ההיפך משבעים לשונות העמים הוא בבחינת שבעים פנים לתורה. כי התורה ניתנה בלשון הקדש וכל השבעים פנים שבעים אנפין נהירין כלולין בלשון הקדש. נמצא שלשון הקדש הוא בבחינת זקני הדור שיש בהם שלימות שמוסיפין דעת בכל יום שהם בבחינת שבעים פנים לתורה, שזה בחינת לשון הקדש שהוא בחינת שלימות הדיבור שלימות הדעת כנ"ל. וזה בחינת (איוב ל"ב) ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה, כי כל מה שמוסיפין ימים נשלם הדיבור יותר שהוא בחינת לשון הקדש על ידי שמוסיפין חכמה בכל יום ויום שמזקינים יותר. וזהו ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה, כשזוכין ברוב שנים לידיעת חכמה אזי הימים ידברו. כי על ידי החכמה נשלם הדיבור ביותר כנ"ל שהוא בחינת לשון הקדש כנ"ל. נמצא שלשון הקדש יניקתו מזקני הדור שבקדושה שעל ידי זה עיקר התגלות הרצון. ועל כן כל הקדושות והברכות וכו' שכולם הם בחינת התגלות הרצון כולם הם בלשון הקדש כי עיקר התגלות הרצון הוא על ידי לשון הקדש כנ"ל. אבל הקדיש שהוא קדושה גבוה מאד למעלה מכל הקדושות כמו שכתוב בזוהר הקדוש והוא מתבר כל שלשלאין דפרזלא, דהיינו שעולים לשורש הרצון ומקשרין כל הרצונות לשם עד שמתגבר התגלות הרצון מאד עד שנתהפך חכמת הטבע להתגלות הרצון. וזה בחינת קדיש בלשון תרגום, כי עכשיו קוראין ומגלין את הרצון על ידי תרגום דייקא. כי אנו מהפכין על ידי קדושה זו הרוגז לרצון דהיטינו חכמת הבטע שיניקתה מלשון תרגום מתהפך וקרוא ומגלה את הרצון, ומניה וביה אבא ליזיל בי' נרגא שזה עיקר שלימות התגלות הרצון כמובן במאמר הנ"ל. דהיינו שלשו תרגום דייקא שדרך שם יניקתם של חכמי הטבע על ידו דייקא יתגלה הרצו ואז נכנע חכמת הטבע לגמרי. ועל כן הקדיש בלשון תרגום מתבר כל שלשאלאין דפרזלא כי כולם מתבטלין לגמרי על ידי שהתרגום בעצמו מגלה את הרצון וכו' כנ"ל:
This is what is written: " Im esak shamayim sham Atah… anah eileich meiruchecha " (Tehillim 139:7–9) . David HaMelech said there is no place to flee from Hashem. He is the Place of the world — all places are before Him. In all places and at all the lowest levels, one can find Him. "Place" in its totality is from Hashem, the Place of the world, sustaining all places and levels.
Segment 24
אות ח ועל כן הקדיש הוא בחינת העמוד שבין עולם לעולם, שדרך בו עולים מעולם לעולם. כי עיקר עליית העולמות מעולם לעולם הוא רק על ידי בחינת רצון שברצונות שהוא בחינת המדריגה העליונה תכלית המעלה שב~ אותו העולם שנמשך מעולם הגבוה יותר. ועיקר העליה מדרגא לדרגא ומעולם לעולם העיקר הוא על ידי שלימות הרצון כשזוכין לבטל הכל עד שבאים לשלימות הרצון בחינת רצון שברצונות אז עולים לעולם גבוה יותר, כי משם נמשך בחינה זו בזה העולם כמובן בכוונות. ועל כן הקדיש שמתקשרים על ידו לבחינת שורש הרצון רצון שברצונות עד שנתהפך הכל לרצון. ואפילו חכמת הטבע שיניקתה מבחינת לשון תרגום נתהפך הכל לבחינת רצון. על כן על ידי זה עולים מעולם לעולם. כי עיקר העליה על ידי בחינת שורש הרצון כנ"ל:
Afterward he mentioned above time: " Yamim yutzaru v'lo echad bahem " (Tehillim 139:16) — all days before Him are one. " V'lo echad bahem " — this is Yom HaKippurim (Tanna D'vei Eliyahu Rabbah 81) . The day a person does teshuvah is above time; Yom HaKippurim is above time (Alef-Beis HeChadash, letter Tav, Teshuvah 1) .
Segment 26
אות ט וזה בחינת ברכו שאומרים בין ישתבח ליוצר. כי ברכה מסטרא דכהני. בחינת כה תברכו. ועל ידי פסוקי דזמרה שעל ידי זה מעלין את היראה. ואזי נמשך חסד בבחינת (במדבר י"ז) והנה פרח מטה אהרן לבית לוי. כמו שכתב רבינו ז"ל שם במאמר הנ"ל. ועל כן על ידי זה זוכין לבחינת ברכה שהוא בחינת כהן כנ"ל. וזה בחינת ברכו בחינת ברכה בחינת ואתם כהני ה' תקראו כנ"ל:
Teshuvah is above place — the Kisei HaKavod — and above time. After waving the omer (elevating "place" to "above place"), one begins counting the days. Above time, counting is not applicable. 34 When Hashem created the world — space and time — He counted the days: "And there was evening and there was morning, one day" (Bereishis 1:5) . Creation requires time and space — the aspect of counting. Above time and space, everything is one. Therefore one counts the days of the omer to elevate time to "above time." The judgment is only sweetened "at its root." Through the omer of barley (all tzimtzumim , "place") one elevates "place"; through the counting (essential aspect of time) one elevates time. The essential thing is to purify "place," binding it to the "Place of the world." Through this, the days also ascend.
Segment 28
אות י וזה בחינת אקדמות שאומרים בשבועות שהוא שבח גדול ונורא מאד. ונתתקן בלשון תרגום דייקא. כי שבועות הוא בחינת זקן שבקדושה בחינת שורש הרצון הנ"ל כמו שאמר רבינו ז"ל במאמר הנ"ל שנאמר בשבועות. כי בשבועות נתגלה השם יתברך כזקן מלא רחמים. ועל כן אז יש לנו כח לשבר חכמת הטבע ולהפכה לרצון על ידי התגברות התגלות הרצון שמתגלה אז וכו' כנ"ל. ועל כן אז אומרים שבח גדול ונורא שהוא אקדמות בלשון תרגום דייקא. שזה עיקר שלימות התגלות הרצון כשלשון תרגום נכלל בקדושה. ולשון תרגום דייקא שמשם יניקתם מגלה ומפרסם את הרצון כנ"ל. ומיני' ובי' בא ליזיל בי' נרגא. וזה עיקר שלימות התגלות הרצון שמתגלה בשבועות שאז נתגלה שורש הרצון כנ"ל ברוך ה' לעולם אמן ואמן:
This is alluded to in the teaching mentioned above, on: " L'veischa na'avah kodesh, Hashem l'orech yamim " — Hashem is the Place of the world. 37 He constricted His Shechinah in the Beis HaMikdash only because there were beautiful things there — the form of the Temple was like the form of Creation and Gan Eiden (Hakdamas HaTikkunim) . 38 But He Himself is the Place of the world. Through this: " Hashem l'orech yamim " — He can judge the world with mercy. He can make Rosh Hashanah , which is yoma arichta .
Segment 30
אות יא ועל כן צריכין ליתן צדקה קודם התפלה. כדי לזכות לבחינת עת רצון בשעת התפלה כי עיקר התגלות מצח הרצון שהוא בחינת עת רצון הוא על ידי הצדקה כמבואר במאמר הנ"ל. וכבר מובא זה בהלכות תפלת המנחה:
Rosh Hashanah is yoma arichta — above time, "a day entirely long." Therefore Rosh Hashanah is made from two days into one — yoma arichta , above time. On Rosh Hashanah , when He judges with mercy — knowing the place of each one — He elevates each from distress to expansiveness, "above place": " Min hameitzar karasi… anani vamerchav " — recited before shofar . This is the essential mercy — expanding from the place of distress — ascending from "place" to "above place." Then yoma arichta is made — above time — for when "place" ascends, time automatically ascends, since "place" is lower.