Segment 2
אות א ענין ברכת הנהנין. ודין קדימה בפרות. וחשיבות פרות ארץ ישראל שקודמין לברכה על פי התורה חבלים נפלו לי בנעימים וכו' (בלקוטי תנינא סימן עא), עין שם היטב מראשה לסופה:
For the primary completeness of the worlds is when they are included one within the other — in the aspect mentioned above — which was done essentially in the Bais HaMikdash through the sacrifices: the upper below and the lower above. And the main thing depends on the lower ones : when the true tzadik — the aspect of Moshe — informs those below, even those in the very lowest depths, that Hashem is still with them and near them, that "the whole earth is full of His glory" — until they accept this da'as and are aroused to draw close to Him through prayer, Torah, and good deeds, in the aspect of "awaken and sing, dwellers of the dust" — through this, the lower are raised above. And through this, the upper are drawn below — Hashem's Shechinah is drawn down — for "through the arousal from below, there is an arousal above."
Segment 3
וזה בחינת כלל ברכת הנהנין, כי עקר הברכה הוא בשביל להעלות הדבר ולקשרו לנעם העליון, כי זה ידוע שצריך האדם לבלי לקבל הנאה ותענוג מגוף הדבר שאוכל ושותה וכו' רק להעלות התענוג מגוף הדבר שאוכל ושותה וכו', רק להעלות התענוג והאהבה שמלבש בזה הדבר להעלותו לשרשו העליון שבקדשה. ושרש העליון של כל האהבות והתענוגים הוא בחינת נעם העליון שמשם נשתלשלין ונמשכין כל נעימת הטעמים והתענוגים שיש בכל דבר בבחינת מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים . שכל האהבות שמלבשין בכל התענוגים כלם נמשכין בשרשם העליון מבחינת נעם העליון שהוא בחינת יוסף שהיה יפה תאר ויפה מראה. וזהו מה יפית ומה נעמת אהבה וכו'. ובשביל זה צריכין לברך על כל דבר שרוצה להנות ממנו. כי על ידי הברכה הוא מקשר ומעלה הדבר לשרשו לבחינת נעם העליון, כי כל הברכות הם בחינת שירות ותשבחות לה' יתברך שמשבחין ומברכין לה' יתברך שברא את הדבר הזה. ועל כן כל הברכות שבעולם הם בבחינת נעם העליון בבחינת כי נעים נאוה תהלה . וכתיב זמרו לשמו כי נעים שזהו בחינת נעים זמירות ישראל (שמואל ב ב) שהביא שם רבנו זכרונו לברכה בסוף התורה הנ"ל, כי כל הברכות הם בחינת זמירות ותהלות ותשבחות לה' יתברך שעל ידי זה עקר ההתקשרות לבחינת נעם העליון, כי אי אפשר לדבק בהבורא יתברך שמו. לזכות לנעם העליון לחזות בנעם ה' כי אם על ידי דבורי ברכות והודאות ותפלות ושירות ותשבחות. שכלם הם בבחינת נעם, בחינת נעים זמירות וכו' כנ"ל. וזה בחינת כלל כל הברכות שצריכין לברך על כל דבר שנהנין ממנו ואסור להנות מהעולם הזה בלא ברכה, כי צריכין להעלות ולקשר כל ההנאות והטעמים והתענוגים לשרשם שהוא נעם העליון שזה זוכין על ידי הברכה בכונה שהוא בחינת נעם כנ"ל. שעל ידי זה מעלין ומקשרין כל האהבות והתענוגים לשרשם לבחינת נעם העליון כנ"ל. ועל כן עקר קדשת כל המאכלים הוא מארץ ישראל שזהו בחינת כל המצוות התלויות בארץ שכלם במיני מאכל, דהינו השבעה מינים וכמובא לעיל , כי עקר השפעת נעם העליון הוא בארץ ישראל כמבאר בהתורה הנ"ל, על כן שם בארץ ישראל עקר קדשת האכילה, כי עקר קדשת האכילה הוא כשזוכין לקשר הטעם והתענוג לבחינת נעם העליון הוא בארץ ישראל כמבאר בהתורה הנ"ל. ועל כן שם בארץ ישראל עקר קדשת האכילה, כי עקר קדשת האכילה הוא כשזוכין לקשר הטעם והתענוג לבחינת נעם העליון כנ"ל שהוא בחינת מחין של ארץ ישראל כנ"ל. ועל כן עקר כל הברכות שמברכין על כל המאכלים אנו למדין מברכת המזון, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה:השתא לאחריו מברך, לפניו לא, כמו שמבאר. כי עקר כל הברכות הוא להמשיך קדשת ארץ ישראל שהוא בחינת נעם העליון כדי להעלות ולקשר כל האהבות לשרשן כנ"ל. ועל כן למדין כל הברכות מברכת המזון, כי עקר ברכת המזון הוא להמשיך בחינת קדשת ארץ ישראל, כמו שכתוב: ואכלת וכו' וברכת וכו' על הארץ. וכמבאר לעיל כמה פעמים. ועל כן פרות ארץ ישראל קודמין לברכה , כי עקר הברכה היא להמשיך קדשת ארץ ישראל שהוא בחינת נעם שהוא שרש העליון שבקדשה של כל הטעמים והאהבות והתענוגים שבעולם כנ"ל. שזוכין לזה על ידי הברכה כנ"ל:
This is the ultimate completeness of man and all the worlds. And its essence was in the Bais HaMikdash . Since it was destroyed, the luminaries have darkened, and we cannot receive any light to arouse and awaken us except through the great tzadikim who have great da'as that is considered as the building of the Bais HaMikdash , as our Sages say. They illuminate all of this within us, as explained in the Torah teaching.
Segment 5
אות ב ועל-כן תקנו חכמינו זכרונם לברכה דין קדימה בפרות כפי חשיבות ומעלת הפרות, כי כל הכבוד והחשיבות שבעולם נמשך משם מבחינת נעם העליון כמבאר בהתורה הנ"ל. שעל ידי השפעת הנעם העליון נמשך התגלות כבודו יתברך שהוא שרש הבריאה, שרש כל העשרה מאמרות שבהם נברא העולם וכו', עין שם. ועל כן ראוי לחלק כבוד וחשיבות להפרות לענין ברכה להקדים הראוי להקדים, כי על ידי הברכה נמשך השפעת נעם העליון שמשם עקר הכבוד והחשיבות כנ"ל. ועל כן רב הכבוד שבני אדם מכבדין זה את זה הוא במיני מאכל ומשקה. כדרך העולם שכשאחד נכנס לבית חברו ורוצה לכבדו הוא מכבד אותו באיזה דבר מאכל ומשקה. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה לענין אסור והתר, 'חתיכה הראויה להתכבד'. כי עקר כל הכבוד נמשך מנעם העליון שהשפעתו מלבש בכל המאכלים ומשקאות. ועל כן שם עקר הכבוד כנ"ל. וזה בחינת שלחן מלכים, בחינת מלך הכבוד. (כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר בהתורה ויבן ה' אלקים את הצלע בסימן סז). כי עקר הכבוד מתגלה על ידי בחינת נעם העליון שזוכין לקבל משם בשעת השלחן דקדשה כשזוכין לברך הברכות כראוי וכנ"ל:
Therefore, from Pesach until Shavuos , when we must prepare ourselves for receiving the Torah through some is'arusa d'l'sata , the Torah commands us to occupy ourselves with the tikkun of the Omer of barley. Even though we have no Bais HaMikdash , through prayer we draw the illumination of the Omer offering. For the offering of the Omer of barley and its waving is the essential aspect of "the lower above" — illuminated through the sacrifices.
Segment 7
אות ג וזה מה שהתורה משבחת את ארץ ישראל בשבעת המינין שיש בה פרות טובים כאלה ושהיא ארץ זבת חלב ודבש. ולכאורה הדבר תמוה. וכי זה הוא שבח של ארץ ישראל הקדושה כל כך. וה' יתברך הבטיח בכמה הבטחות לאברהם וליצחק וליעקב לתת את הארץ לזרעם ובשר לישראל על ידי משה כמה וכמה פעמים שהוא מוכן לקים הבטחתו לתן להם את הארץ וכל התורה מלאה משבח ארץ ישראל למעין ומדקדק בה. וכל פעם שמוכיח ומזהיר אותם על קיום התורה והמצוות בכלליות או בפרטיות הוא מזכיר על פי רב את ארץ ישראל כדי לבוא לרשת את הארץ וכו', כמבאר בפסוקים רבים אין מספר. וכי כל הרעש הזה כדי לאכל פרות טובים כאלה? אך באמת עקר הכונה הוא שיש בה פרות טובים ומתוקים כאלה שמקבלים טעמם ונעימת מתיקותם מנעם העליון. ושם דיקא יכולין להתקשר לנעם העליון על ידי הפרות הטובים שיש שם. על ידי שנזכה לקים המצוות התלויות בהם שנוהגין בארץ ישראל דיקא. נמצא, שעקר מה שמשבח את ארץ ישראל בשבעת המינין הטובים, עקר הכונה על שרש הטעם שלהם שהוא נעם העליון שזוכין בארץ ישראל דיקא וזהו בודאי שבח גדול ונורא מאד, כי עקר עבודת האדם כל ימי חייו הוא לזכות לנעם העליון לחזות בנעם ה'. להכיר גדלתו יתברך. וכמו שכתוב: אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש וכו' לחזות בנעם ה':
Now, at the beginning of the drawing close, it is a greater wonder: He commanded us to offer animal food — the Omer of barley — which is the minchas k'na'os [jealousy-offering] that eliminates the ruach shtus , in the aspect of: "if a man's wife goes astray" (Numbers 5:12) . For through the great power of the tzadik , even this absence of da'as — barley, animal food, the intensity of gevuros [harsh judgments] contained in the word se'orah [barley] (as explained in the Kavanos ) — is elevated and waved as a pleasing fragrance to Hashem. Through this specifically is the aspect of "the lower above."
Segment 8
וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על משה רבנו עליו השלום, שנתאוה לארץ ישראל כל כך והתפלל תקט"ו תפלות כדי לבוא לארץ ישראל והקשו על זה: וכי לאכל מפריה הוא צריך ולשבע מטובה?! אלא בשביל לקים המצוות התלויות בארץ. והדבר תמוה ודקארי לה מה קארי לה . וכי יעלה על הדעת שמשה יתאוה לארץ ישראל בשביל לאכל מפריה ולשבע מטובה. אך עקר הקשיא והתרוץ הוא מה שכתבנו, כי מחמת שרואין שמשה רבנו עליו השלום משבח את ארץ ישראל בשבח הפרות כנ"ל, על כן הוא מקשה זאת: וכי לאכל מפריה וכו'. כי אנו רואין שכל שבח ארץ ישראל הוא משבח אותה שהיא ארץ זבת חלב ודבש ארץ חטה ושעורה גפן ותאנה וכו'. וזה שמתרץ: אלא בשביל לקים מצוות התלויות בארץ, הינו כי באמת שבח ארץ ישראל הן הן פרותיה הטובים והנעימים. ובשביל זה התאוה משה לארץ ישראל אך לא היתה כונתו חס ושלום, לטעם הגשמי של הפרות, רק עקר כונתו כדי לזכות לקים המצוות התלויות בארץ. כדי שעל ידי המצוות יקשר טעם המתיקות ונעימת הפרות לשרשן לבחינת נעם העליון שזה עקר תשוקת משה וכל הצדיקים לזכות לחזות בנעם ה' שזה עקר התכלית כנ"ל:
And we count afterward seven weeks until on the fiftieth day, on Shavuos , we merit the aspect of "the upper below" — the aspect of "and Hashem descended upon Mount Sinai" (Exodus 19:20) , drawing His Shechinah below. This is the essential tikkun of Matan Torah — the aspect of shalom [peace], making peace and completeness in all the worlds: the lower above and the upper below included together.
Segment 10
אות ד והנה מבאר בהתורה הנ"ל שארץ ישראל היא בחינת נעם ועל כן שם עקר המחין, כי אין חכמה כחכמת ארץ ישראל , כי עקר המחין נמשכין מנעם העליון ששופע בארץ ישראל כנ"ל, אבל מחין של חוץ לארץ הם בחינת חובלים, בחינת מחלקת וכו', כמו שמבאר שם. ומחמת שאלו המחין של חוץ לארץ, שהם בחינת חובלים, מבקשים לעצמן תקון. ותקונם היא בעת שמקבלים השפעת הנעם העליון על ידי כלי הנעשה על ידי צדקה וכו'. שאז באין המחין של חוץ לארץ בחינת חובלים ונופלים למחין של ארץ ישראל, בחינת נעם כדי להתתקן על ידי זה, כי אז הוא זמן תקונם וכו', כמבאר שם. על כן לפעמים המחין של חוץ לארץ בחינת חובלים הם פגומים כל כך עד שגורמים פגם גם להמחין של ארץ ישראל שהם בחינת נעם ולא די שלא נתתקנים החובלים על ידי הנעם אדרבא, הם פוגמים אותם. ומזה בא המחלקת שיש בארץ ישראל גם כן חס ושלום וכו', עין שם כל זה היטב:
And this is " temimos shall they be" — for the primary temimus [wholeness/completeness] of the days and weeks within time is when they are elevated above to the aspect of "above time," to tekufos hayamim — through knowing and believing that Hashem is still with us in every place to which we have been driven through our sins, for "the whole earth is full of His glory." This is the essential da'as the tzadik illuminates within us — the aspect of Moshe — which is the aspect of the Exodus, the counting, and Matan Torah : when Israel draws close to Hashem through the illumination of this da'as .
Segment 11
וזה בחינת גדל היסורים שצריכין לסבל קדם שבאין לארץ ישראל ועצם רבוי המניעות בלי שעור שצריכין לשבר קדם שבאין לארץ ישראל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ה) שארץ ישראל הוא אחד מהדברים שבאין על ידי יסורים. ועקר היסורים הם המונעים מארץ ישראל. וכל זה נמשך מבחינת החובלים הנזכרים לעיל שהם לשון חבלה ויסורים, דהינו מניעות שהם בחינת מחלקת, כי כל המניעות שבעולם הם בחינת מחלקת, כי האדם רוצה [כל] כך לנסע לארץ ישראל והמניעות עומדים כנגדו וחולקים עליו ורוצים למנעו חס ושלום, וכל זה נמשך מבחינת החובלים שהם המחין של חוץ לארץ שהם בחינת מחלקת, הינו מחמת שהחובלים רוצים להתתקן על ידי הנעם, על כן תכף כשהאדם נתעורר לילך לארץ ישראל שאזי כפי התעוררותו ותשוקתו לארץ ישראל נמשך עליו הארה מבחינת הנעם העליון שהם המחין של ארץ ישראל. ואזי תכף באים החובלים ונופלים בנעימים כדי להתתקן כנ"ל. ומחמת שהחובלים הם מחין של חוץ לארץ בחינת מחלקת, נאחז בהם הזהמא של חוץ לארץ שהיא ארץ העמים. על כן מתגבר הרע שבהם ומבלבלין מח האדם וגורמים לו מניעות גדולות מארץ ישראל וצריך יגיעה לשברם. כי באמת זהו כלל גדול בעבודת הבורא יתברך שעקר כל המניעות שבעולם הם רק מניעת המח, כי כל מה שהאדם רוצה באמת יכול לגמר כרצונו ואין שום מניעה שתוכל למנעו ועקר המניעה היא רק מחמת שעדין אינו מאמין בדעתו בשלמות כראוי שהוא צריך לעשות דבר זה. ושחייו הנצחיים תלויים בזה. כי אם היה האדם מאמין בקדשת ארץ ישראל כמו שהיא באמת, בודאי לא היה שום מונע בעולם שיוכל למנעו ולא היו כל המניעות שבעולם נחשבים בעיניו למניעות כלל. ובאמת אינם מניעות כלל, כי המניעה הגדולה הוא שצריכין לעבר בשני ימים לדרך רחוק כזה. והלא אנו רואים אלפים ורבבות בני אדם שפורשין עצמן לימים למרחוק יותר מארץ ישראל בשביל ספק רוח. זה נוסע למארסעלייא וזה ללונדון. וזה לאמריקא שרחוק מאד, מכל שכן לסטאנביל ולעכו ששכיחים עוברים ושבים הרבה. ואם מניעה מחמת ממון הלא אנו רואים כמה עניים שמשיאין בניהם ובנותיהם ומוציאים עליהם הוצאות הרבה שעולה הרבה יותר מהוצאות הנסיעה לארץ ישראל ומאין לוקחים אלו ההוצאות, הלא הוא רק מחמת שהם משתוקקים כל כך להשיא בניהם ובנותיהם. ומצפים לה' יתברך עד שה' יתברך עוזר להם בכל מה שמכרח להם, מכל שכן אם היו משתוקקים באמת והיו חושבים מחשבות ותחבולות על זה לבוא לשם בודאי היה ה' יתברך עוזר להם בלי ספק. ועל כן אם היה האדם מאמין בקדשת ארץ ישראל חלק מאלף כמו שהיא באמת בודאי היה כל אדם רץ ופורח לארץ ישראל כמו מי שהיה רץ אם היה יודע שימצא שם בודאי אלפים ורבבות אדומים. שבודאי היה רץ לשם בכל כחו ולא היה שום מונע שימנעהו והיה לווה ומוכר כל אשר לו על הוצאות. והיה פורח לשם בזריזות ובבהלה גדולה, מכל שכן וכל שכן אם היה האדם משים ללבו שבח ארץ ישראל. שכל התורה כלה מראשה לסופה מלאה משבח ארץ ישראל, כי התורה מתחלת מבראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. ופרש רש"י: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם וכו'. ומפני מה פתח בבראשית? בשביל כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים וכו'. שלא יאמרו העובדי כוכבים לסטים אתם וכו'. נמצא שכל התורה שמבראשית עד החדש הזה לכם הכל בשביל שנוכל לכבש ארץ ישראל. וכל הספורים מה שהתורה מספרת מבריאת העולם ולדת האבות וסבותיהם וגלגוליהם הכל הוא לעשות דרך כבושה לארץ ישראל בכל אדם ובכל זמן. כמו שה' יתברך גלגל עם אבותינו הרבה ועשה עמהם נפלאות ונוראות הרבה, הכל בשביל לתת להם ולזרעם אחריהם את ארץ הקדושה הזאת כמבאר בהתורה, שתכף בפרשת נח שכתוב שם לדת אברהם אבינו שהוא ראשון לאבות והוא הראשון שגלה אלקותו בעולם, תכף ומיד גלה לו ה' יתברך מעלת קדשת ארץ ישראל וצוהו לילך לשם, כמו שכתוב: לך לך מארצך וכו' אל הארץ וכו'. ושם כל הפרשה וכל הסדר מדבר מענין נסיעת אברהם לארץ ישראל. ואחר כך בברית בין הבתרים שהבטיחו ה' יתברך על ירשת ארץ, כמבאר שם בפרשה שמזכיר הבטחת ארץ ישראל כמה וכמה פעמים מגדל חבתה. וכן אחר כך אצל יצחק ויעקב שמבטיח לכל אחד כמה וכמה פעמים בכמה לשונות של הבטחה שיתן להם הארץ אשר נשבע לאברהם וחוזר הבטחה זאת כמה פעמים מגדל שבח מעלת ההבטחה הזאת וכל ספר בראשית סובב הולך על קטב זה של הבטחת ארץ ישראל שהבטיח לאבות וכמו שפרש רש"י על פסוק אלה תולדות יעקב יוסף. ואלה תולדותיהם וגלגוליהם עד שבאו לכלל ישוב וכו', דהינו עד שבאו לארץ ישראל שהיא הישוב והמנוחה של ישראל עם קדוש. וכן כל ספר שמות שמדבר מיציאת מצרים. והכל היה כדי לזכות לבוא לארץ ישראל כמבאר בפרשה בתחלת התגלות ה' יתברך למשה בסנה שנאמר שם תכף: אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני וכו' ארץ זבת וכו'. וכתיב: וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה וכו'. וכתיב: וגם הקימתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען וכו' ולקחתי אתכם לי לעם וכו' והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם וליצחק וליעקב וכו'. וכן הרבה בכל התורה כלה. שמכל זה יכולין לראות ולהבין מרחוק עצם שבח מעלת ארץ ישראל שה' יתברך מבטיח כל כך עליה. ובפרט בשאר ספרים בגמרא ובמדרשים ושאר ספרים שמבאר בכלם מגדל שבח ארץ ישראל. ומעלת הזוכה לישב בה ואפלו לילך בה ארבע אמות. ובפרט בדברי רבנו זכרונו לברכה שמבאר בכמה תורות מגדל קדשת ארץ ישראל ושכל קדשת איש הישראלי תלויה בארץ ישראל. פוק עין ותשכח. ועל-כן אם היה האדם משים לבו לזה באמת, בודאי אין שום מניעה שימנעהו. ועקר המניעה הוא רק מניעת המח כנ"ל. וכל זה נמשך מבחינת החובלים שבאין ונופלין בנעימים בעת שנתעורר השפעת הנעם העליון על ידי השתוקקות לארץ ישראל שאז באין החובלים כנ"ל. ואז נתעורר הרע שבחובלים ומבלבל את מח האדם עד שאינו יכול לראות מעלת ארץ ישראל ומזמין כמה מניעות שכלם נמשכין מבחינת הרע שבחובלים שהם בחינת מחין של חוץ לארץ ממש שהם מתנגדים לארץ ישראל. וכל אלו המניעות מארץ ישראל שצריכין לשברם כלם כלולים בבחינת שבעה עממין שהם הכנעני והחתי וכו'. שהיתה הארץ בידם שהם חופין על קדשת ארץ ישראל ומעלימין ומסתירין טעם קדשת ארץ ישראל ומשם נמשכין כל היסורים וכל המניעות מארץ ישראל. ועל כן הם שבעה עממין כנגד שבעת המינין שנשתבחה בהן ארץ ישראל, כמו שכתוב: ארץ חטה ושעורה וכו'. ועקר השבח הוא ששם הוא שופע נעם העליון שמשם טעם אלו הפרות וכו' כנ"ל. ועל כן כנגד אלו השבעה המינים שהם בחינת נעם שהיא עקר שבח ארץ ישראל כנגד זה הם שבעה עממין המונעים מארץ ישראל. וזה שכתוב: ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש. אל מקום הכנעני והחתי וכו'. כי הא בהא תליא, כי לכבש ולהכניע השבעה עממין שחושב שם הפסוק שהם הכנעני והחתי וכו'. הוא על ידי שמאמינים בשבח הארץ שהיא ארץ זבת חלב ודבש, דהינו ששופע שם נעם העליון שמשם מתיקת כל שבעת המינים שעל ידי זה יכולין להכניע ולכבש כל השבעה עממין שהם כלל המונעים כנ"ל, כי עקר המניעות הוא שמבלבלין המח מלהרגיש קדשת ארץ ישראל כנ"ל. אבל מי שמתגבר עליהם ומאמין למשה רבנו ולכל הצדיקים אמתיים שמפליגין בשבח ארץ ישראל, בודאי ישבר כל המניעות שכלולים בשבעה עממין שנמשכין מבחינת החובלים ויבוא לארץ ישראל, לארץ זבת חלב ודבש שיש בה שבעת המינים שהם בחינת נעם כנ"ל. וזה בחינת ארץ זבת חלב ודבש שנקראת ארץ ישראל בתורה כמה פעמים , כי חלב הוא בחינת הולדה שאז דם נעכר ונעשה חלב (בכורות ו) הנמשך מנעם העליון שמשם מתיקת כל הטעמים בחינת דבש, כמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם היטב. ועל כן ארץ ישראל מסגל לבנים, כי שם שופע נעם העליון שמשם ההולדה:
For it is explained in the Torah teaching that the essential completeness is when the two worlds are joined together — and for this one must leave behind children and students . For when one is above alone, that is not completeness. And this is " temimos shall they be" — temimos meaning completeness: through the counting of the Omer , which joins and includes the upper and lower together — through this is the essential temimus and completeness.
Segment 13
אות ה וזה בחינת פגם המרגלים מוציאי דבת הארץ רעה שאמרו: באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם ארץ זבת חלב ודבש היא וזה פריה. אפס כי עז העם וכו'. הינו שיש שם שבעה עממין שנמשכין מהרע שבחובלים שאינם מניחין לבוא לארץ ישראל לבחינת נעם. כי לא רצו להאמין שיש כח בישראל לשבר ולבטל החובלים ולשבר כל המניעות שבעולם. נמצא, שאמרו דבר והפוכו:
§22 ( Karpas ) : Eating a vegetable = mochin d'katnus , the humility of recognizing our eating is still at the level of "animal food" before we merit the matzah (= manna = angelic food).
Segment 15
אות ו וזה בחינת מה שאמר פרעה: תכבד העבודה וכו'. כי תכף כשנתעורר צמיחת קרן ישועה של הגאלה שהעקר הוא לבוא לארץ ישראל כנ"ל. שהוא בחינת נעם כנ"ל. ותכף נתעוררו בחינת החובלים ונפלו בנעימים. ועל ידי זה התגבר הרע שבחובלים והסית את פרעה להכביד העבודה יותר למנע ישראל מן הגאלה מלשוב לארץ ישראל. ומגדל התגברות הרע שבחובלים שעל ידי זה היתה כבדות העבודה בחינת תכבד העבודה כנ"ל. על ידי זה חזרו ונתעוררו דתן ואבירם ויצאו נצבים לקראת משה ואהרן ואמרו: ירא ה' עליכם וישפט. שזהו בחינת מחלקת שנמשך מהחובלים שחזרו ונתעוררו על ידי שנתעורר הנעם העליון על ידי התחלת הגאלה לבוא לארץ ישראל כנ"ל, כי כל עקר גלות מצרים נמשך ממחלקת שהיא בחינת חובלים, כי עקר הגלות נתגלגל על ידי המחלקת שבין השבטים עם יוסף, כי הבעל דבר התגרה בהם שיחלקו עם יוסף דיקא, כי יוסף הוא בחינת נעם, כמו שמבאר בהתורה הנ"ל. והם חלקו עליו. ועל ידי זה התגברו בחינת החובלים שהם בחינת מחלקת. ועל כן ירדו לגלות מצרים שהוא ההפך ממש מארץ ישראל שהוא בחינת נעם. כי מצרים הוא כנגד ארץ ישראל. את זה לעמת זה כידוע. ועל כן הם שטופי זמה, כי תאות נאוף נמשך מפגם הנעם העליון שאז נופל לאהבת נשים כמובן בהתורה הנ"ל. ועל כן כששלח יעקב שנית את השבטים אמר להם: קחו מזמרת הארץ בכליכם וכו'. דהינו פרות ארץ ישראל, כי יעקב שמע שאמר להם מרגלים אתם, שמרמז על חטא המרגלים שפגמו בנעם העליון על ידי שפגמו בארץ ישראל שהיא בחינת נעם כנ"ל, כי גם הם פגמו ביוסף שהוא בחינת נעם כנ"ל, על כן צוה יעקב שיקחו עמהם מזמרת הארץ, הינו פרות ארץ ישראל שבהם מלבש השפעת הנעם העליון כדי להראות לו שארץ ישראל חביבה בעיניהם והם מחבבין את הארץ. וגם על ידי זה שיקחו עמהם פרות ארץ ישראל ימשיכו לשם קדשת הנעם העליון כדי לבטל על ידי זה בחינת החובלים שמשם באו להם כל היסורים שסבלו מיוסף שהכל היה מחמת בחינת החובלים שהתגברו עליהם. על ידי שמכרו את יוסף ופגמו בנעם העליון שהוא בחינת יוסף כנ"ל. ועל כן על ידי הפרות של ארץ ישראל ימשיכו הארת הנעם העליון לתקן זאת כנ"ל. וזהו: קחו מזמרת הארץ. בחינת נעים זמירות ישראל וכו' שהוא בחינת נעם כנ"ל:
§23 ( Yachatz ) : Breaking the matzah before the Haggadah demonstrates that the tikkun of breaking (= drawing Ratzon ) cannot happen yet — only after telling of the Exodus and including the worlds.
Segment 17
אות ז ומגדל ההתגברות של החובלים אז בעת התחלת הגאלה שנתעוררו כנגד הנעם. עד שהכביד העבודה וכו' וגרם מחלקת של דתן ואבירם שאמרו ירא ה' עליכם וכו' כנ"ל והתגברו כל כך עד אשר העושק יהולל חכם וכו' שגם משה רבנו אמר לה' יתברך: למה הרעתה וכו'. וכל זה מחמת התגברות החובלים, על כן אמר לו ה' יתברך: עתה תראה וכו' ואמרו רבותינו זכרונם לברכה ולא העשוי לשלשים ואחד מלכים שרמז לו ה' יתברך תכף שלא יכנס לארץ ישראל, הינו מאחר שאין בידו לתקן החובלים, אדרבא, הם מבלבלין גם דעתו הקדושה עד שאמר למה הרעתה. בודאי אי אפשר שיכנס לארץ ישראל, כי כשירצה לכנס לארץ ישראל יתגברו החובלים יותר ויותר וכשאין בידו לתקנם אזי הם פוגמים ביותר בקדשת ארץ ישראל, כמבאר בהתורה הנ"ל. ועל כן בודאי אי אפשר שיכנס לארץ ישראל. וזהו הטעם שאנשים קטנים נכנסין לארץ ישראל בקלות וגדולי הצדיקים יש להם מניעות עצומות מלבוא לארץ ישראל עד שמשה לא זכה לבוא לארץ ישראל. וכן סמוך לדורותינו היה הבעל שם טוב ז"ל ורבי נפתלי ז"ל שלא יכלו לבוא לארץ ישראל, כי משה רבנו לפי עצם גדלתו אם היה נכנס לארץ ישראל היו צריכים לכנס ולפל כל החובלים לתוך הנעימים להתתקן והיו צריכים להתתקן כל המחין הפגומים שנפגמו מחטא אדם הראשון ואילך שכלם הם בחינת חובלים, בחינת מחין של חוץ לארץ. שנמשכין על ידי פגם הכבוד על ידי שפוגמין בכבוד ה' יתברך שהם כלל כל החטאים שבעולם שכלם היו צריכים להתתקן על ידי משה, כי כל אחד כפי מה שזוכה לקבל קדשת ארץ ישראל, דהינו השפעת הנעם, כמו כן באין ונופלים בחינת החובלים להתתקן ועל כן אם היה משה רבנו נכנס לארץ היו צריכים כל החובלים להתתקן ומחמת שאז עדין לא הגיע הזמן לזה, כי לא יגמר תקון כל החובלים עד שיבוא משיח ויבער רוח הטמאה מן הארץ. ומחמת שלא היה אפשר לתקנם אז היו יכולים לגרם פגם יותר חס ושלום. על כן היה מן הנמנע שהוא יכנס לארץ עם ישראל. והיה ההכרח שיכניסם יהושע שמעלתו קטנה ממשה שאז לא נתעוררו החובלים כי אם מעט כפי ערך הנעם שזכה לקבל. וזה היה בידו לתקן בכח וזכות רבו משה. וזה שבא שר צבא ה' ליהושע ואמר לו: עתה באתי , שר צבא ה' זה מט"ט שכולל ששה סדרי משנה , ששם שרש החובלים בקדשה שהוא מחלקת התנאים ואמוראים שחובלים זה לזה בהלכה. זה אוסר וזה מתיר וכו'. ועל כן בא ליהושע קדם שנכנס ליריחו לתחלת גבול ארץ ישראל, הינו בחינת חובלים שנופלים בנעימים להתתקן כנ"ל:
§§24–25 : The last two cups = the two hands in yam hachochmah . The four cups overall = Chochmah , Malchus , and two hands → concluding with Nirtzah (= Ratzon ). The cups themselves (not the wine) = yirah , since kos = Elokim in gematria : Ratzon can only be received through yirah .
Segment 18
וזה בחינת לא תוכל כלותם מהר פן תרבה עליך חית השדה. מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ . וכתיב: לא אגרשנו מפניך בשנה אחת וכו'. שצריכין לכבש קדשת ארץ ישראל מעט מעט לגרש הרע שבחובלים שהם בחינת העמים והקלפות והמונעים מארץ ישראל לגרשם מעט מעט. כי אין כח לתקן החובלים בבת אחת, דהינו לברר הטוב שבהם שיכלל בנעם והרע יפל ויתבטל. ואין בנו כח לזה כי אם מעט מעט להמשיך קדשת הנעם מעט מעט. וכפי קדשת הנעם שנזכה להמשיך כמו כן נתקן את החובלים ונגרש את הרע שבהם בבחינת מעט מעט אגרשנו עד אשר תפרה ונחלת את הארץ שתזכה לקבלת קדשת הנעם שמשם ההולדה דקדשה. בחינת עד אשר תפרה. ואז ונחלת את הארץ שתזכה לנחל ולירש ארץ שקדשתה מנעם העליון כנ"ל:
§26 ( Urchatz / Rachtzah ) : Washing = bitachon (trust). Water purifies from ruach shtus , especially the delusion of "my power made me this wealth." On Pesach: two washings — the first (before karpas ) = trust even from the very depths of poverty: "even this little vegetable is a wondrous kindness." Karpas is named after precious silk garments to hint: this humble vegetable is as precious as karpas -silk, and I trust Hashem can raise me to that level.
Segment 19
וזה בחינת כל ההתגרות וההתגברות שמתגבר הבעל דבר בכל פעם יותר על כל מי שרוצה לכנס לעבודת ה' יתברך וכל מה שמתעורר האדם יותר לכנס לעבודת ה' יתברך מתעורר כנגדו הבעל דבר ביותר כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו (סכה
§27 : Everything on the Seder night is doubled — cups, washings, breakings — because without is'arusa d'l'sata , the illumination of Ratzon requires the telling of the Exodus between the doubled acts. Pesach = peh sach (the mouth speaks).
Segment 21
אות נב . כי עקר כל הקדשה של איש הישראלי נמשך מארץ ישראל מבחינת נעם העליון שהיא כלל התורה הקדושה, כמו שכתוב: דרכיה דרכי נעם. ועל כן כל מה שהאדם רוצה לכנס אל הקדשה יותר שאז נמשך עליו קדשת ארץ ישראל קדשת הנעם העליון ביותר, כמו כן באים בחינת החובלים להתתקן כנ"ל. ואזי כמו כן מתעורר הרע שבחובלים ומתגברים כנגדו למנעו, כי כל החטאים והסטרא אחרא אחיזתם מהחובלים שהם בחינת מחלקת שמשם עקר היצר הרע, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר. שיצר הרע הוא בחינת מחלקת. ועל כן נקראים החטאים בשם חבלה, כמו שכתוב (בנחמיה א): חבל חבלנו לך. כי כלם נמשכין מבחינת החובלים כנ"ל. ועל כן צריך האדם להתגבר בכל פעם מחדש כדי להכניע הרע שבחובלים בכל פעם ולתקן הטוב שבהם להפך החובלים לבחינת נעם שיהיו כל המחין בבחינת מחין של ארץ ישראל ששם עקר המח והחכמה וכנ"ל:
§28 : This applies to every person: whoever hasn't yet merited the ultimate tikkun must at minimum multiply the telling of Hashem's miracles in his own life — his personal "Exodus."
Segment 23
אות ח וזה שאמר משה: 'אכן נודע הדבר' כשראה שני אנשים עברים נצים. ופרש רש"י: רואה אני שהם ראויים לכך להיות בגלות וכו'. הינו מחמת שראה שיש מחלקת בישראל על כן נודע לו טעם הגלות, כי עקר הגלות מחמת החובלים שהם בחינת מחלקת. וכן עכשו עקר אריכת הגלות מחמת מחלקת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שלא נחרב בית שני כי אם בשביל שנאת חנם, כי עקר הגלות היא מה שגלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו. וכל זה נמשך מבחינת החובלים שהם המחין של חוץ לארץ ממש שהם כנגד המחין של ארץ ישראל שמשם עקר אחיזתם העובדי כוכבים ואריכת הגלות מארץ ישראל כנ"ל. ועל כן קדם הגאלה יבוא אליהו לעשות שלום בעולם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: אין אליהו בא לטמא ולטהר אלא לעשות שלום בעולם, כי עקר הגאלה לשוב לארץ ישראל תלויה בשלום שעל ידי זה נזכה לבחינת נעם העליון שהוא בחינת מחין של ארץ ישראל, בחינת שלום כנ"ל:
§§29–31 ( Sefiras HaOmer ) : The counting draws the makifin (surrounding lights) — intellect we cannot grasp but know exists, knowing that the secret is with the tzadikim . The makifin create a boundary in the mind against entering kushyos . The Omer of barley (= animal food) is elevated through the tzadik 's power = "the lower above." Seven weeks of counting → Shavuos = "Hashem descended on Sinai" = "the upper below." Temimos tihyenah = simplicity and completeness: not investigating, believing Hashem is with us, joining upper and lower through children and students.
Segment 25
אות ט ועל-כן עקר תקון האכילה בקדשה הוא על ידי צדקה כמו שאיתא בזהר ובכל הספרים שצריכין להפריש צדקה קדם האכילה ולהזמין לעני על שלחנו. וזה עקר תקון האכילה, כי על ידי צדקה נעשה כלי לקבל השפעות הנעם העליון שזהו עקר תקון האכילה, כי על ידי זה זוכין להעלות ולקשר הטעם ונעימת המאכל ומשקה לשרשו לבחינת נעם העליון כנ"ל:
Further explanation is needed here. For initially one must rectify the aspect of animal food — the Omer of barley. And afterward, on Shavuos , one merits the two loaves of wheat — human food. This is the rectification of the sin of Adam HaRishon, to whom it was first said: "you shall eat the grass of the field" — animal food, as our Sages say: he trembled and said, "I and the donkey at one trough?" And afterward [Hashem] said to him: "By the sweat of your brow you shall eat bread."
Segment 27
אות י וזה בחינת ראש השנה, כי מבאר בהתורה הנ"ל שעקר שרש העליון של הבריאה הוא בחינת נעם העליון שהוא בחינת מחין של ארץ ישראל שזוכין לקבלו על ידי צדקה שעל ידי זה נמשך ההולדה של האדם שהוא עקר כונת הבריאה שעל ידי זה נתרבה ונתגדל כבודו יתברך שהוא שרש הבריאה, כי הכל ברא ה' יתברך לכבודו וכו', כי הכבוד הוא שרש כל העשרה מאמרות שבהם נברא העולם, כי הכל היה רק בשביל הכבוד כנ"ל. וכל זה הוא בחינת ראש השנה, כי בראש השנה נברא העולם, דהינו האדם נברא בראש השנה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שבריאת אדם הראשון היה בראש השנה. ועל כן מרגל הלשון בספרים בראש השנה נברא העולם. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה: בתשרי נברא העולם. וכן אנו אומרים היום הרת עולם. זה היום תחלת מעשיך וכו' אף על פי שבאמת עקר בריאת עולם היה מכ"ה באלול עד ראש השנה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה רק מחמת שבראש השנה נברא אדם הראשון שהוא עקר העולם:
This is the aspect of eating karpas on Pesach before the Seder begins — a type of vegetable — and afterward eating matzah . For the essential tikkun is to merit the illumination of Ratzon during eating, drawn from the aspect of silence — "one does not converse during a meal."
Segment 28
כי כל העולם ומלאו הכל נברא בשביל האדם שהוא תכלית הבריאה, כי הכל נברא בשביל האדם כדי שיכיר קונו ויגדיל כבודו יתברך שבשביל זה נברא הכל כנ"ל. כי בכל הבריאה כלה אין מי שיוכל להכיר את מי שאמר והיה העולם ויגדיל כבודו יתברך כמו האדם. ועל כן האדם עקר הבריאה וכמבאר בהתורה הנ"ל. ועל כן בראש השנה שנברא האדם נחשב כאלו כל הבריאה נברא אז, כי האדם הוא עקר כלל הבריאה כנ"ל. ועל כן אנו אומרים בראש השנה נברא העולם כנ"ל. נמצא, שבריאת העולם, דהינו האדם שהוא הוא עקר העולם היה בראש השנה. ועל כן אנו צריכין בראש השנה לעורר בחינת נעם העליון שמשם נמשך עקר בריאת האדם כנ"ל:
For the Torah teaching "Ki Merachamam" (and indeed all the Torah teachings) is bound together in a wondrous knot . For at first it wrote that one must illuminate the holy da'as in every person — this is the essential compassion — to extract him from sins that come through ruach shtus . Then it revealed further that the tzadik illuminates in the upper and lower dwellers — informing those lying in the lowest depths, in the lowest pit of She'ol and below it, that even there Hashem is still with them, for "the whole earth is full of His glory" — and awakening them in the aspect of "awaken and sing, dwellers of the dust."
Segment 29
וזה בחינת שופר כי קול שופר הוא בחינת עשרה מיני נגינה בחינת היטיבו נגן בתרועה (וכמובא במקום אחר). ועשרה מיני נגינה זה בחינת נעים זמירות ישראל שעל ידם מעוררין וממשיכין בחינת נעם העליון שמשם נמשך נעימת הנגון שהוא עקר הדבקות, כי על ידי הנגון בחינת נעים זמירות על ידי זה מדבקין עצמן בה' יתברך וזוכין לחזות בנעם ה' בחינת נעם העליון הנ"ל וכמובן שם בהתורה הנ"ל בסופה שכתב שם. וזה בחינת השירה, בחינת נעים זמירות וכו', עין שם. ועל כן קול השופר, שהוא בחינת נגינה על ידי זה ממשיכין בחינת הנעם העליון שהם עקר המחין, בחינת מחין של ארץ ישראל, כי ידוע בכונות שעל ידי השופר נמשכין המחין, הינו בחינת הנעם שהוא עקר המחין. ועל כן נוהגין כל ישראל להרבות בצדקה מאד קדם ראש השנה כדי לזכות לקבל השפעת הנעם שיתעורר על ידי השופר לקבלו על ידי הצדקה. כי על ידי הצדקה נעשה כלי לקבל השפעת הנעם העליון כנ"ל. ועל ידי השפעת הנעם נמשך ההולדה שיתרבו בני אדם כדי שיתרבה כבודו כנ"ל. וזה בחינת פקידת עקרות שממשיכין בראש השנה, כי בראש השנה נפקדה שרה, רחל, חנה , כי פקידת עקרות, דהינו הולדה נמשך על ידי השפעת הנעם שזוכין בראש השנה כנ"ל. ועל כן קורין בראש השנה לדת יצחק אבינו, דהינו וה' פקד את שרה וכו'. כי יצחק הוא הולדה הראשונה בעולם שנולד בקדשת ישראל, כי התחלת קדשת ישראל התחיל מאברהם אבינו עליו השלום. אבל אברהם בעצמו עדין לא נולד בקדשת ישראל רק יצחק הוא הראשון שנולד בקדשת ישראל. ועל כן לדת יצחק הוא עקר שלמות הבריאה שנברא בשביל האדם, דהינו בשביל ישראל שיגדלו כבודו. וכל מה שנולדין בני ישראל יותר נתרבה כבודו יותר כנ"ל. וזה בחינת לדת יצחק שהוא הולדה הראשונה בקדשת ישראל כנ"ל. ועל כן קורין פרשה זאת בראש השנה, כי אז נברא העולם שנברא בשביל הכבוד שנתרבה על ידי הולדת ישראל שזה בחינת לדת יצחק כנ"ל:
In truth, it is all one matter. For through this itself — that [the tzadik ] has the power to inform the lower ones, even the exceedingly fallen, that Hashem is still with them — through this itself he illuminates in them the da'as and drives away the ruach shtus each time. For it is certainly a great labor and exceedingly wondrous craft to illuminate da'as in such people who have stumbled in sins — especially those who stumbled deliberately in tremendous sins, may the Merciful One save us. Yet the tzadik is such a compassionate one that even in them he illuminates the holy da'as through his goodness and mercy. For through his great power, he informs them that Hashem is still with them , that "there is no place empty of Him." Through this itself, the ruach shtus is driven away each time.
Segment 30
וזה בחינת עשרה שופרות, עשרה מלכיות, עשרה זכרונות, הכל כנגד בחינת עשרה מאמרות שבהם נברא העולם שנתגלין בראש השנה על ידי הכבוד שנתגלה על ידי הולדת ישראל בחינת פקידת עקרות בחינת לדת יצחק שכל זה נמשך מהשפעת הנעם העליון שנמשך בראש השנה כנ"ל. ועל כן עקר הגדלת כבודו יתברך הוא בראש השנה, כמו שאומרים: ויבא מלך הכבוד. ובכן תן כבוד וכו'. מלוך על כל העולם כלו בכבודך. וכן הרבה. כי כל עסקנו בראש השנה לגלות מלכותו שהיא כבודו בחינת מלך הכבוד, כי עקר הבריאה שנברא בראש השנה הכל היה בשביל הכבוד שבשביל זה נברא העולם בעשרה מאמרות כנ"ל. ועל כן עקר קדשת ארץ ישראל נתגלה בראש השנה, כמו שכתוב: תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה וכו'. בראש השנה נדון מה יהיה בסופה, כי עקר קדשת ארץ ישראל הוא בחינת נעם העליון כנ"ל שזה זוכין בראש השנה כנ"ל:
For even if a person is however he is — the moment he is informed that Hashem is found even there, as it is written: "Who dwells with them in the midst of their impurity" (Leviticus 16:16) — for even in the ten crowns of impurity Hashem is found, since all their vitality is from Him alone — immediately the ruach shtus flees, in the aspect of: "the idols of Egypt tremble before Him" (Isaiah 19:1) , and: "I shall pass through the land of Egypt — and I shall be revealed… I am Hashem, and not an angel" — and then: "I shall smite every firstborn" — which is the da'as of the sitra achra , from which the ruach shtus [derives]. For who would dare approach Him?
Segment 32
אות יא ועל-כן תחלת כבוש יהושע את ארץ ישראל היה על ידי קול שופר, כי יריחו הוא עיר ראשונה מארץ ישראל שכבש יהושע. וכבשה על ידי שופרות כמבאר ביהושע , הינו כנ"ל, כי על ידי קול שופר בחינת קדשת ראש השנה, על ידי זה מעוררין וממשיכין בחינת הנעם העליון שהוא בחינת קדשת ארץ ישראל שהם בחינת שבעה עממין, בחינת חובלים כנ"ל. וזה בחינת כנור נעים עם נבל תקעו בחדש שופר, כי שופר הוא בחינת נגון בחינת כנור נעים כנ"ל. וזה מה שמובא בספר טוב הארץ ש'כ'נור נ'עים ע'ם נ'בל הוא ראשי תבות כ'נ'ע'ן. כי כנען, הינו כלליות השבעה עממין שהם בחינת כלל המונעים מארץ ישראל עקר הכנעתם על ידי נעימת הנגינה. בחינת כנור נעים עם נבל שזהו בחינת שופר של ראש השנה בחינת תקעו בחדש שופר שעל ידי זה ממשיכין בחינת נעם העליון ומכניעין השבעה עממין בחינת כנען שיניקתו מבחינת חובלים כנ"ל. וזה שנסמך שם תכף: עדות ביהוסף שמו וכו'. ופרש רש"י כי בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים, כי יוסף הוא בחינת נעם כנ"ל. ועל כן יצא בראש השנה מבית האסורים, כי בראש השנה שופע הנעם העליון שהוא בחינת יוסף כנ"ל:
All of this is the aspect of offering the Omer of barley — animal food, the ruach shtus — that the tzadik , the aspect of Moshe, with his great power can elevate even the barley, animal food, ruach shtus — sifting it through thirteen sieves until he refines even from there holy and wondrous sparks, until everything ascends as a pleasing fragrance to Hashem. For within the animalistic itself, within the ruach shtus itself, His G-dly vitality is hidden — sustaining them all. Therefore, through waving the Omer of barley and offering it to Hashem, one reveals that even in all the lowest levels where all the stragglers and fallen have descended — even there Hashem is found , for "the whole earth is full of His glory."
Segment 34
אות יב וזה: ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם וכו' . וזאת המעשה היה בראש השנה שאז יצא יוסף מבית האסורים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . ועל כן היה הנס על ידי שנה והתעוררות השנה של פרעה, כמו שכתוב: וייקץ פרעה וכו'. כי כל זה נמשך משרש המלכות של מעלה שבנינה בראש השנה על ידי בחינת שנה והתעוררות השנה כידוע בכונות:
Therefore we immediately begin counting the days for the Omer . For every day contains wisdom and da'as , the aspect of "days shall speak" (Job 32:7) . Now, through the mitzvah of counting, we bind each day to the Omer — to exit thereby from the contamination of Egypt. For by binding the days to the Omer , we reveal that even within the contamination of Egypt itself, within the ruach shtus itself, Hashem is hidden. Through this itself, the contamination — the ruach shtus — flees. For through the counting, we bind time and the days to the aspect of above time — tekufos hayamim — which are the secret of the makifin drawn through the counting. This is the inclusiveness of the lower in the upper — for there, in the aspect of the upper, it is above time. Time exists only in the aspect of the lower, where there is counting and number. For "before the One, what do you count?" — but we, the children of Israel, through the power of the true tzadikim in every generation who are the aspect of Moshe, bind through the counting the days and time to the aspect of above time — the inclusiveness of the lower in the upper, the essential completeness — " temimos shall they be."
Segment 35
וזה בחינת חלום פרעה שבע שני השבע. ושבע שני הרעב. ושבע שני הרעב בלעו את שבע שני השבע ולא נודע כי באו אל קרבנה. ומראיהן רע כאשר בתחלה וכו'. כל זה מרמז על ענין הנ"ל שפרעה ראה מהיכן נמשך תקף הגלות של ישראל. ועקר הגלות הוא מה שגלו מארץ ישראל אשר שם חיינו וארך ימינו. כי שם עקר המחין הנעימים בחינת נעם שהם עקר חיות האדם כי החכמה תחיה וכו'. ועל כן היתה הגלות במצרים שהוא ההפך ממש מארץ ישראל כנ"ל. וראה שרש הגלות שנמשך מבחינת החלום שראה, כי ראה שבע פרות טובות שמרמזים על שבע שני השבע שזה בחינת קדשת ארץ ישראל שמשם עקר השבע והברכה כידוע. והכל נמשך מבחינת המחין של ארץ ישראל בחינת הנעם שמשם כל החיות והשפעות, כי נעם כל הפרות והתבואות המשביעין את האדם הכל נמשך מבחינת הנעם העליון שהוא בחינת קדשת ארץ ישראל כנ"ל. וראה פרעה שנמשך השפעה זאת בחינת שבע שני השבע שהוא בחינת השפעת הנעם העליון כנ"ל. אבל תכף כשנמשך השפעת הנעם העליון בחינת שבע שני השבע. והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן וכו' רעות מראה וכו'. לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרע שהם בחינת הרע גמור בחינת שבע שני הרעב שזהו הרע שבחובלים פגם המחין של חוץ לארץ שמחבלין ומכלין הכל חס ושלום, ותכף כשנמשך בחינת השפעת הנעם, בחינת שבע שני השבע, באים תכף בחינת החובלים להתתקן על ידם. ומחמת שהרע נאחז בהם ביותר על ידי זה מתגברים החובלים על הנעימים ופוגמים גם את המחין של ארץ ישראל עד שבחינת המחין של ארץ ישראל בחינת נעם, בחינת שבע שני השבע נבלע ונשכח על ידי בחינת החובלים שהם בחינת שבע שני הרעב. ומשם עקר הגלות של מצרים וכן כל הגליות, כי גלות מצרים וכל הגליות הכל בשביל פגם הדעת, כמובא בכתבי האר"י ז"ל , דהינו בשביל פגם הדעת שפגם אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע. ועץ הדעת טוב ורע זה בחינת מחלקת, בחינת חובלים ועל ידי זה נתגרש מגן עדן שהוא בחינת קדשת ארץ ישראל קדשת הבית המקדש כמבאר במקום אחר . ובשביל זה היתה גלות מצרים ועל כן התחיל הגלות על ידי מכירת יוסף שהוא בחינת נעם שפגמו בו על ידי המחלקת שחלקו עמו אחיו כנ"ל. ועקר התגברות הגלות הוא מחמת שבכל פעם שבא איזה צדיק גדול. שעל ידי קדשתו הוא ממשיך בחינת השפעת הנעם בחינת מחין של ארץ ישראל. אזי תכף באין החובלים להתתקן. ומחמת שעדין לא הגיע זמן תקונן על ידי זה הם פוגמין את המחין של ארץ ישראל. ומזה נמשך אריכת הגלות בעוונותינו הרבים ועל כן תחלת גלות מצרים התחיל בשביל מה שאמר אברהם אבינו: במה אדע כי אירשנה והיה מספק על ירשת ארץ ישראל. וזה בחינת חובלים שהם בחינת מחלקת וספקות, הינו כי תכף כשה' יתברך הבטיח לו על ירשת ארץ ישראל נתעורר ונמשך עליו תכף השפעת הנעם העליון. שהיא בחינת מחין של ארץ ישראל, אך מחמת שתכף כשנמשך השפעת הנעם באים בחינת החובלים להתתקן ומחמת שבחינת החובלים, דהינו המחין של חוץ לארץ היו אז עדין פגומין מאד מחטא של אדם הראשון כנ"ל. על כן גרמו פגם גם במחין של ארץ ישראל שהשיג אברהם אז עד שנפל מחלקת וספקות בלבו על ירשת ארץ ישראל ואמר במה אדע כי אירשנה. שזהו בחינת מה שהחובלים בחינת מחלקת וספקות פוגמין את המחין של ארץ ישראל על ידי שבאים לתוכן להתתקן כנ"ל. ועל-כן בשביל זה נגזר גלות מצרים. ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם. ידוע תדע דיקא דהינו על פגם הדעת כמובא . הינו פגם החובלים שהם הדעת והמחין פגומים של חוץ לארץ. וזה בחינת חלום פרעה כנ"ל. ששבע שני הרעב בחינת חובלים בלעו את שבע שני השבע בחינת נעם. עד אשר לא נודע כי באו אל קרבנה וכו'. כי מחמת שנתעורר השפעת הנעם באו החובלים להתתקן. ועל ידי זה פגמו ביותר את בחינת המחין של ארץ ישראל בחינת נעם כנ"ל. עד אשר גם שם נפל מחלקת. ואין נכר כלל השפעת המחין של ארץ ישראל כאלו מעולם לא נמשך חס ושלום השפעת המחין של ארץ ישראל וזאת הבחינה היא בכל אדם ובכל זמן. שלפעמים נתעורר האדם אל הקדשה ומתלהב לבו מאד לה' יתברך בהשתוקקות נפלא. ונדמה לו שבודאי יהיה איש כשר ולא ימנעהו שום מונע ותכף אחר שעה נופל מתשוקתו ונטמטם לבו ונתבלבל מחו. ושוכח לגמרי את כל התשוקה הראשונה כאלו מעולם לא היה לו תשוקה כלל לעבודת הבורא יתברך. ולפעמים יכול להיות שתשוקתו לה' יתברך נמשך איזה זמן גדול. ואף על פי כן יש שאחר כך נופל מתשוקתו ונטמטם לבו עד ששוכח הכל. ונדמה לו כאלו מעולם לא היה לו תשוקה כלל. וכל זה נמשך מבחינת הנ"ל. כי כל הקדשות הם מן המחין הקדושים שהם עקר האדם כי עקר האדם הוא הדעת והמח שהוא הנשמה והחיות של האדם. ועקר המחין הם המחין של ארץ ישראל שהם בחינת נעם כנ"ל. וכשנתעורר להאדם איזה חשק דקדשה לה' יתברך ולעבודתו. זה נמשך מהמחין של ארץ ישראל מבחינת נעם העליון שנמשך עליו איזה הארה והשפעה משם. אך תכף כשנמשך עליו איזה הארה והשפעה משם. אך תכף כשנמשך עליו השפעת הנעם. נתעוררו תכף החובלים וכו' כנ"ל. וכשאינו זוכה לתקנם. אזי הם פוגמים את בחינת המחין של ארץ ישראל שנמשכו עליו ועל ידי זה הוא שוכח הכל כאלו לא היה לו תשוקה כלל. על כן צריך האדם לשמר את הזכרון מאד שיזכיר את עצמו בכל פעם את כל התשוקות הראשונות. וההתלהבות והכסופין שהיו לו מעולם לה' יתברך ולעבודתו. כדי להמשיך עליו את כל הרשימות שנשארו מהשתוקקות הראשונות כדי שיתעורר על ידי זה לשוב לה' יתברך, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה. שהאדם צריך לאחז עצמו בהרשימות שנשארו לו מימים הראשונים שהיו לו מזריח אורו יתברך וכו', עין שם . וזה בחינת יוסף שהוא בחינת התקון של חלום פרעה שנותן עצה שתתקים השביעה והטוב של שבע שני השבע ולא תכרת הארץ ברעב שהוא בחינת המחין של חוץ לארץ. ועצתו הוא שיקבצו את כל אכל שבע שנים הטובות האלה והיה האכל לפקדון וכו', הינו שתכף כשנתעורר על האדם איזה טוב בחינת קדשת ארץ ישראל שמשם כל הקדשות, אזי תכף יעשה איזה עבדא דקדשה על ידי השתוקקותו להתפלל או ללמד או יעשה איזה מצוה. ויעשה לעצמו אוצרות במחו להטמין שם את כל הטוב של שבע שנים הטובות, כי האדם יש לו בחירה ויש כח בידו כשבא עליו איזה תשוקה טובה להטמין ולקשר אותה בפנימיות מחו ולקח במחשבתו זאת התשוקה לזכרה היטב שלא ישכחה, כי מאחר שיוסף הצדיק מודיע לו מקדם שאחר כך יבואו עליו ימי רע חס ושלום, וירצו להשכיח ממנו כל הטוב ההוא, על ידי זה המשכיל יבין מעצמו שצריך לגנז היטב את כל הטוב של בחינת שבע שני השבע, דהינו שיקשר החשק דקדשה במחשבתו ויקח בדעתו זה הענין בעצמו. שאפלו כשיטמטם לבו על ידי התעוררות הרע שבחובלים. אף על פי כן יתחזק בעבודת ה' על ידי שיזכר את עצמו בהתשוקה הראשונה כנ"ל. וכל הרשימות של התשוקות הראשונות שיגנזו בפנימיות מחו יהיו לו לפקדון להחיות את נפשו בימי רע שהם בחינת שבע שני הרעב. בבחינת והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיינה אחרי כן. ולא תכרת הארץ ברעב כנ"ל. ועל כן הם שבע שבע, שבע שני השבע ושבע שני הרעב. כנגד שבעת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל שהם בחינת השפעת הנעם העליון וכנ"ל. וכנגדם הם שבעה עממין שהם הרע שבחובלים שהם בחינת שבע שני הרעב שעקר הגלות מארץ ישראל שהוא בחינת גלות מצרים שכולל כל הגליות הוא על ידם כנ"ל. ועל כן עקר הגאלה של מצרים היתה בזכות יוסף שעמד בנסיון ונשמר מאהבת נשים. ועל ידי זה זכה להמשיך על עצמו השפעת הנעם שהוא שרש האהבה דקדשה כנ"ל, כי יוסף שרשו משם מבחינת נעם כנ"ל. ועל כן על ידו היה עקר הגאלה, כמו שכתוב: ויקח משה את עצמות יוסף עמו. כי יוסף יש לו כח להתגבר בכל פעם כנגד החובלים להכניע הרע שבהם שלא יקלקלו את בחינת הנעם, אדרבא, בחינת הנעם יתקנו את החובלים שזהו מה שזכה יוסף לפתר ולתקן חלום פרעה. באפן שלא יקלקל ימי הרעב את ימי השבע, אדרבא, ימי השבע יחיו את ימי הרעב, שזהו בחינת שהנעימים יתקנו את החובלים. ועל כן הזהיר אותם: והעליתם את עצמתי מזה אתכם. שיעלו עצמותיו לארץ ישראל. ובכח הזה יתגברו בכל פעם על החובלים עד שיכבשו ארץ ישראל שהוא בחינת נעם, בחינת יוסף כנ"ל:
We count seven weeks — forty-nine days, seven times seven — which are the inclusiveness of all the midos [attributes], to illuminate in every single midah . They are the seven days of building. However a person blemished in each midah according to his deeds, even from there he will be aroused to Hashem each day through the power of the tzadik , the aspect of Moshe, who knows the secret of waving the Omer of barley — animal food. Through this, each day one draws upon himself some illumination of the Ratzon — until on Shavuos , one merits to draw the Keser (which is the entire intention of Shavuos , as explained in the Kavanos ) — the illumination of Ratzon , the flow of the Keser , drawn specifically during eating. This is the two loaves of wheat — human food — which equals mah [45], the illumination of Ratzon = mah , the aspect of "at the time it shall be said… mah …"
Segment 37
אות יג וזה בחינת מה שהולכין על קברי צדיקים בערב ראש השנה . כי הסתלקות הצדיק הוא בתוך בחינת נעם העליון ששם עולין כל נשמות הצדיקים בבחינת לחזות בנעם ה' וכו', בחינת נעמות בימינך נצח . ועל כן במקום גניזתם הוא בחינת ארץ ישראל בחינת צדיקים יירשו ארץ כמו שמבאר במקום אחר , כי במקום גניזתם שופע בחינת נעם העליון שהוא בחינת קדשת ארץ ישראל שמשם כל הקדשות כנ"ל, כי כל העשר קדשות שהם כלל כל הקדשות שבעולם הם בארץ ישראל . ועל כן הולכים על קבריהם בערב ראש השנה. כדי לזכות לקבל שם קדשת ראש השנה שהוא בחינת השפעת הנעם בחינת קדשת ארץ ישראל שמתגלה בראש השנה כנ"ל. וזה בחינת מזמורי תהלים שאומרים על קברי הצדיקים, כי מזמורי תהלים הם בחינת נעם, בחינת נעים זמירות ישראל כנ"ל. וזה בחינת חבלים נפלו לי בנעמים ופסוק נעמות בימינך נצח. שאומרים במזמור מכתם לדוד. שהוא המזמור הראשון מהיוד מזמורי תהלים שתקן רבנו זכרונו לברכה כי עקר תקון הברית שהוא עקר תקון כל החטאים שהוא על ידי השפעת הנעם העליון שהוא מחין של ארץ ישראל שהוא עקר הקדשה קדשת הדעת, כי על ידי השפעת הנעם העליון משברין אהבת נשים כנ"ל. וזוכין לקדשת הדעת של ארץ ישראל שהוא כלל כל הקדשות כנ"ל. וזה שמסימין נעמות בימינך נצח. כי מתחלה אומרים חבלים נפלו לי בנעמים, דהינו שהחובלים נופלים בנעמים להתתקן כמו שפרש רבנו זכרונו לברכה מקרא זה בהתורה הנ"ל. ואזי עדין אנו חוששים שלא יתגברו החובלים על הנעימים ויקלקלו אותם גם כן חס ושלום כנ"ל, על כן אומרים אחר כך: אברך את ה' אשר יעצני וכו', הינו שה' יתברך נותן עצות להאדם על ידי הצדיק האמת באפן שיזכה להגביר הנעימים על החובלים כנ"ל. וזה בחינת שויתי ה' לנגדי תמיד. 'תמיד' זה בחינת ארץ ישראל, בחינת תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו'. הינו שקדשת ארץ ישראל צריכין להמשיך על עצמו תמיד ולא יפסק מלהשתוקק תמיד להמשיך על עצמו קדשת ארץ ישראל. כי בכל פעם שמשתוקק לארץ ישראל מתגבר כנגדו בחינת החובלים ומבלבלים תשוקתו, על כן צריך להתגבר כנגדם בכל פעם תמיד ואז יעזרהו ה' יתברך לבוא לארץ ישראל. ושם יזכה לנעם העליון לנצח ולא יפל עוד לעולם לבחינת החובלים. רק אדרבא, יתקן החובלים על ידי הנעימים. בבחינת כי לא תעזב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת שהם בחינת החובלים שבהם נאחז הרע בחינת שאול ושחת. אבל בזכות הצדיקים יעזרנו ה' יתברך ויצילנו מהם ונזכה לנעם העליון לנצח. כי בכל פעם נתגבר על החובלים עד שיתבטלו לגמרי עד שנזכה להכלל בנעם העליון לנצח בחינת נעמות בימינך נצח, אמן ואמן:
For during all the days of the counting, one rectified the aspect of animal food through the Omer of barley — illuminating and revealing that even within animal food, one can draw and illuminate the truth of His G-dliness, knowing that Hashem is found even there, meriting even then the illumination of Ratzon during eating. This means: even the simple person, whose eating is not yet at the level of human food in completeness, should also be a man of valor and not be lazy — he should strive during his eating to draw upon himself the wondrous illumination of Ratzon . For every person can merit this through the power of the tzadik — specifically at the time of eating, he should draw upon himself the yirah that comes to a person then, until he merits the wondrous illumination of Ratzon specifically during eating. And each time, as the illumination of yirah and Ratzon is drawn upon him, his eating is proportionally refined from animal food to human food — until he merits human food in completeness.
Segment 40
שיך לעיל אות יד ועל-כן נקרא שופר לשון שפרא, כמובא שזהו בחינת נעם העליון שנתעורר על ידי קול שופר שהוא בחינת יוסף שהיה יפה תאר וכו' כמבאר בהתורה הנ"ל עין שם, עין היטב את כל התורה הנ"ל מראשה לסופה כי בלא זה לא תוכל להבין כלל את דברינו:
This is the Omer counting and Shavuos : initially the Omer of barley, animal food; then on Shavuos , the two loaves, human food. For Ratzon is always free — it is the aspect of the great Yovel [Jubilee], the fiftieth gate, where every person goes out to freedom, in the aspect of: "Fortunate is the land whose king is a ben chorin [free man], and whose ministers eat in due time" (Ecclesiastes 10:17) — as explained in the Torah teaching, see there well to connect it to all the above. Meaning: even in his bitter and exceedingly bitter exile, having strayed into such ruach shtus — whether in his thoughts and terrible ruminations, or in the matter of livelihood where he fell from holy bitachon into vain and empty trusts — the aspect of "the people went out and gathered" — b'shtusa — even from there he should draw upon himself the illumination of Ratzon , drawn at its root from the world of freedom, from Yovel , from the fiftieth gate. For despite everything, I desire with a strong desire toward Hashem — for the true tzadikim have already informed us that Hashem is still with me and near me and close to me always, for "the whole earth is full of His glory."
Segment 42
אות טו וזה בחינת ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו וכו' . שזה היה צמיחת קרן ישועה של הגאלה כמובא . וכמובן בפסוק רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי. ועל ידי זה שדים נכונו ושערך צמח שמרמז שהיו מוכנים לגאלה, הינו כנ"ל. כי עקר הגלות הוא הגלות מארץ ישראל שהוא בחינת השפעת הנעם. אבל ה' יתברך חמל עליהם והמשיך עליהם גם שם במצרים בחינת השפעת הנעם שעל ידי זה נמשך ההולדה כנ"ל. ועל ידי זה היו פרים ורבים מאד בחינת ובני ישראל פרו וישרצו וכו' ועל ידי זה היתה הגאלה, כי כל מה שנתרבו ישראל יותר נתגדל כבודו ונמשך עליהם השפעת הנעם העליון ביותר, כי הא בהא תליא כל מה שנמשך השפעת הנעם והמחין יותר. נתרבין ישראל ונתגדל כבודו יתברך ביותר. וכל מה שנתרבין ישראל ונתגדל כבודו יותר נמשך השפעת העליון יותר, כי כל מה שיש מקבלים יותר. והשפע העליונה עושה פעלתה יותר נמשך שפע ורב טוב יותר ויותר כידוע . ועל כן על ידי שישראל פרו וישרצו שהוא בחינת השפעת הנעם העליון על ידי זה נגאלו כנ"ל, כי הגאלה הוא לשוב לארץ ישראל שהיא בחינת נעם כנ"ל. וזהו: וכאשר יענו אותו כן ירבה וכו', הינו דבר והפוכו. שכל מה שהיו מתגברים בגלותם לענות אותו, שכל זה נמשך מבחינת החובלים כנ"ל, כמו כן חמל עליהם ה' יתברך והמשיך עליהם הנעם יותר. שהוא בחינת כן ירבה, בחינת הולדה כנ"ל שהוא בחינת צמיחת הגאלה כנ"ל. וכן בגאלה האחרונה כתיב: הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום. אני ה' בעתה אחישנה שעל ידי שיתרבו ישראל שזהו בחינת השפעת הנעם העליון. על ידי זה תהיה הגאלה כנ"ל. במהרה בימינו, אמן:
Through this, one draws upon himself each time the da'as and Ratzon even in the aspect of animal food — until animal food, the barley, is refined and one merits human food. This is the two loaves of Shavuos , when the flow of the Keser is drawn upon all Israel — from which the essential illumination of Ratzon [derives]. There is the essential purification and tikkun from all sins — the aspect of the mikveh of Shavuos , the mikveh of the fiftieth gate, the aspect of the Keser . All of this is "this great and wide sea" — the remazim , yam hachochmah , the mikveh of Shavuos , the illumination of Ratzon during eating — the two loaves of wheat brought on Shavuos , for which this entire holy and awesome festival is named, as it is written: "On the day of the first-fruits, when you bring a new meal-offering to Hashem" (Numbers 28:26) . For this is the essential tikkun : to merit human food, the illumination of Ratzon = mah , during eating.
Segment 45
שיך לעיל אות טז ועל-כן אנו מבקשין: יהי רצון שתעלנו בשמחה לארצנו. כי אי אפשר לבוא לארץ ישראל לבטל המונעים בחינת חובלים ולבוא לארץ ישראל בחינת נעם כי אם על ידי שמחה שהוא בחינת עשרה מיני נגינה, כמו שכתב רבנו במקום אחר . כי על ידי שמחה בחינת נגינה, בחינת נעים זמירות ישראל בחינת שבע שמחות את פניך וכו'. על ידי זה זוכין לבוא לארץ ישראל. שהיא בחינת נעם העליון כנ"ל:
All of this rectifies the sin of Adam HaRishon, whose entire blemish was in eating. Now we rectify it: first in the aspect of "you shall eat the grass of the field" — animal food — for even animal food will be refined by drawing da'as and the illumination of Ratzon even there. Afterward one merits human food — "by the sweat of your brow you shall eat bread."