ברכת הפרות ד
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
Therefore one must bring an animal as a korban, and through the korban, the spirit of man is refined from the spirit of the animal — this is the secret of all the korbanos, as is known. Therefore it was said to the Prince who was exchanged that his pursuing the animals was his sins, as above — for his sins were clothed in the animals and caused him such suffering. For the sins are the aspect of the animal spirit, as above. For in truth, the exchange of the Prince for the son of the slave is itself the aspect of the intermingling of the spirit of man with the spirit of the animal. For the animal spirit is the aspect of the bodily desires, which is the aspect of the slave, as above — which is the aspect of an animal. As our Sages said: slaves are compared to animals, as they expounded on the verse (Bereishis 22) "Sh'vu lachem poh im hachamor" — "Stay here with the donkey" — a nation that resembles a donkey (Kiddushin 68a). 39
אות א ענין ברכת הנהנין. ודין קדימה בפרות. וחשיבות פרות ארץ ישראל שקודמין לברכה על פי התורה חבלים נפלו לי בנעימים וכו' (בלקוטי תנינא סימן עא), עין שם היטב מראשה לסופה:
§13 — Seven Ushpizin: Each of the seven shepherds — Avraham, Yitzchak, Yaakov, Moshe, Aharon, Yosef, Dovid — revealed or conquered Eretz Yisrael. They enter the sukkah because by their power we merit to enter the Land. Dovid (= Hoshana Rabbah, the seventh day) conquered it in fullness. The sukkah is therefore called "Dovid's sukkah." On Hoshana Rabbah: Tehillim (= mercy and supplication as a pauper) + Mishneh Torah (= every parshah speaks of Eretz Yisrael).
וזה בחינת כלל ברכת הנהנין, כי עקר הברכה הוא בשביל להעלות הדבר ולקשרו לנעם העליון, כי זה ידוע שצריך האדם לבלי לקבל הנאה ותענוג מגוף הדבר שאוכל ושותה וכו' רק להעלות התענוג מגוף הדבר שאוכל ושותה וכו', רק להעלות התענוג והאהבה שמלבש בזה הדבר להעלותו לשרשו העליון שבקדשה. ושרש העליון של כל האהבות והתענוגים הוא בחינת נעם העליון שמשם נשתלשלין ונמשכין כל נעימת הטעמים והתענוגים שיש בכל דבר בבחינת מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים . שכל האהבות שמלבשין בכל התענוגים כלם נמשכין בשרשם העליון מבחינת נעם העליון שהוא בחינת יוסף שהיה יפה תאר ויפה מראה. וזהו מה יפית ומה נעמת אהבה וכו'. ובשביל זה צריכין לברך על כל דבר שרוצה להנות ממנו. כי על ידי הברכה הוא מקשר ומעלה הדבר לשרשו לבחינת נעם העליון, כי כל הברכות הם בחינת שירות ותשבחות לה' יתברך שמשבחין ומברכין לה' יתברך שברא את הדבר הזה. ועל כן כל הברכות שבעולם הם בבחינת נעם העליון בבחינת כי נעים נאוה תהלה . וכתיב זמרו לשמו כי נעים שזהו בחינת נעים זמירות ישראל (שמואל ב ב) שהביא שם רבנו זכרונו לברכה בסוף התורה הנ"ל, כי כל הברכות הם בחינת זמירות ותהלות ותשבחות לה' יתברך שעל ידי זה עקר ההתקשרות לבחינת נעם העליון, כי אי אפשר לדבק בהבורא יתברך שמו. לזכות לנעם העליון לחזות בנעם ה' כי אם על ידי דבורי ברכות והודאות ותפלות ושירות ותשבחות. שכלם הם בבחינת נעם, בחינת נעים זמירות וכו' כנ"ל. וזה בחינת כלל כל הברכות שצריכין לברך על כל דבר שנהנין ממנו ואסור להנות מהעולם הזה בלא ברכה, כי צריכין להעלות ולקשר כל ההנאות והטעמים והתענוגים לשרשם שהוא נעם העליון שזה זוכין על ידי הברכה בכונה שהוא בחינת נעם כנ"ל. שעל ידי זה מעלין ומקשרין כל האהבות והתענוגים לשרשם לבחינת נעם העליון כנ"ל. ועל כן עקר קדשת כל המאכלים הוא מארץ ישראל שזהו בחינת כל המצוות התלויות בארץ שכלם במיני מאכל, דהינו השבעה מינים וכמובא לעיל , כי עקר השפעת נעם העליון הוא בארץ ישראל כמבאר בהתורה הנ"ל, על כן שם בארץ ישראל עקר קדשת האכילה, כי עקר קדשת האכילה הוא כשזוכין לקשר הטעם והתענוג לבחינת נעם העליון הוא בארץ ישראל כמבאר בהתורה הנ"ל. ועל כן שם בארץ ישראל עקר קדשת האכילה, כי עקר קדשת האכילה הוא כשזוכין לקשר הטעם והתענוג לבחינת נעם העליון כנ"ל שהוא בחינת מחין של ארץ ישראל כנ"ל. ועל כן עקר כל הברכות שמברכין על כל המאכלים אנו למדין מברכת המזון, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה:השתא לאחריו מברך, לפניו לא, כמו שמבאר. כי עקר כל הברכות הוא להמשיך קדשת ארץ ישראל שהוא בחינת נעם העליון כדי להעלות ולקשר כל האהבות לשרשן כנ"ל. ועל כן למדין כל הברכות מברכת המזון, כי עקר ברכת המזון הוא להמשיך בחינת קדשת ארץ ישראל, כמו שכתוב: ואכלת וכו' וברכת וכו' על הארץ. וכמבאר לעיל כמה פעמים. ועל כן פרות ארץ ישראל קודמין לברכה , כי עקר הברכה היא להמשיך קדשת ארץ ישראל שהוא בחינת נעם שהוא שרש העליון שבקדשה של כל הטעמים והאהבות והתענוגים שבעולם כנ"ל. שזוכין לזה על ידי הברכה כנ"ל:
§14 — Aravos beaten alone: Until now, the wicked were rectified only when bound to the tzadik (aravah bound to lulav). Now on Hoshana Rabbah they stand alone — the tzadik has so thoroughly rectified them that they return through their own free choice. The beating sweetens residual judgments. Through this, the Shechinah unites on Shemini Atzeres.
Through sins, chas v'shalom, one causes the spirit of man to be intermixed and exchanged with the spirit of the animal — the aspect of the Prince with the son of the slave — which is the aspect of Haichalay HaTemooroas that are empowered, chas v'shalom, through one's sins, as is known. Therefore the punishment of the Prince who was exchanged — who had followed his desires — was to seek and pursue the animals, as above. 40
אות ב ועל-כן תקנו חכמינו זכרונם לברכה דין קדימה בפרות כפי חשיבות ומעלת הפרות, כי כל הכבוד והחשיבות שבעולם נמשך משם מבחינת נעם העליון כמבאר בהתורה הנ"ל. שעל ידי השפעת הנעם העליון נמשך התגלות כבודו יתברך שהוא שרש הבריאה, שרש כל העשרה מאמרות שבהם נברא העולם וכו', עין שם. ועל כן ראוי לחלק כבוד וחשיבות להפרות לענין ברכה להקדים הראוי להקדים, כי על ידי הברכה נמשך השפעת נעם העליון שמשם עקר הכבוד והחשיבות כנ"ל. ועל כן רב הכבוד שבני אדם מכבדין זה את זה הוא במיני מאכל ומשקה. כדרך העולם שכשאחד נכנס לבית חברו ורוצה לכבדו הוא מכבד אותו באיזה דבר מאכל ומשקה. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה לענין אסור והתר, 'חתיכה הראויה להתכבד'. כי עקר כל הכבוד נמשך מנעם העליון שהשפעתו מלבש בכל המאכלים ומשקאות. ועל כן שם עקר הכבוד כנ"ל. וזה בחינת שלחן מלכים, בחינת מלך הכבוד. (כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר בהתורה ויבן ה' אלקים את הצלע בסימן סז). כי עקר הכבוד מתגלה על ידי בחינת נעם העליון שזוכין לקבל משם בשעת השלחן דקדשה כשזוכין לברך הברכות כראוי וכנ"ל:
§§15-16 — Shemini Atzeres / Simchas Torah: Ascending to Eretz Yisrael in joy. Reading V'Zos HaBerachah = Torah completion → Eretz Yisrael. Moshe's passing = rectification of the rock's error. As Mashiach he will return, draw Torah through mercy, and bring all to Eretz Yisrael.
This is the secret of all the korbanos: they are to refine from the exchange of Haichalay HaTemooroas — to refine the spirit of man from the spirit of the animal, which is the aspect of refining the Prince from the son of the slave, as above. And perhaps this is the aspect of the two lambs brought every day for the Temidim [daily offerings] — corresponding to the two animals of the Prince that strayed from him and which he was compelled to pursue, as written there in the Ma'aseh. Corresponding to those two animals, we must bring two animals every day for the Temidim in order to refine and repair this. 41
אות ג וזה מה שהתורה משבחת את ארץ ישראל בשבעת המינין שיש בה פרות טובים כאלה ושהיא ארץ זבת חלב ודבש. ולכאורה הדבר תמוה. וכי זה הוא שבח של ארץ ישראל הקדושה כל כך. וה' יתברך הבטיח בכמה הבטחות לאברהם וליצחק וליעקב לתת את הארץ לזרעם ובשר לישראל על ידי משה כמה וכמה פעמים שהוא מוכן לקים הבטחתו לתן להם את הארץ וכל התורה מלאה משבח ארץ ישראל למעין ומדקדק בה. וכל פעם שמוכיח ומזהיר אותם על קיום התורה והמצוות בכלליות או בפרטיות הוא מזכיר על פי רב את ארץ ישראל כדי לבוא לרשת את הארץ וכו', כמבאר בפסוקים רבים אין מספר. וכי כל הרעש הזה כדי לאכל פרות טובים כאלה? אך באמת עקר הכונה הוא שיש בה פרות טובים ומתוקים כאלה שמקבלים טעמם ונעימת מתיקותם מנעם העליון. ושם דיקא יכולין להתקשר לנעם העליון על ידי הפרות הטובים שיש שם. על ידי שנזכה לקים המצוות התלויות בהם שנוהגין בארץ ישראל דיקא. נמצא, שעקר מה שמשבח את ארץ ישראל בשבעת המינין הטובים, עקר הכונה על שרש הטעם שלהם שהוא נעם העליון שזוכין בארץ ישראל דיקא וזהו בודאי שבח גדול ונורא מאד, כי עקר עבודת האדם כל ימי חייו הוא לזכות לנעם העליון לחזות בנעם ה'. להכיר גדלתו יתברך. וכמו שכתוב: אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש וכו' לחזות בנעם ה':
§§17-18 — Application to eating: All food holiness derives from Eretz Yisrael. All berachos were derived from Birchas HaMazon — which blesses for the Land. Bread = Torah = water + fire (supplication + fiery words from the Upper Heart). Bread sustains the heart because its root is the Upper Heart. Ten tikkunim in the meal = ten levels of holiness in Eretz Yisrael.
וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על משה רבנו עליו השלום, שנתאוה לארץ ישראל כל כך והתפלל תקט"ו תפלות כדי לבוא לארץ ישראל והקשו על זה: וכי לאכל מפריה הוא צריך ולשבע מטובה?! אלא בשביל לקים המצוות התלויות בארץ. והדבר תמוה ודקארי לה מה קארי לה . וכי יעלה על הדעת שמשה יתאוה לארץ ישראל בשביל לאכל מפריה ולשבע מטובה. אך עקר הקשיא והתרוץ הוא מה שכתבנו, כי מחמת שרואין שמשה רבנו עליו השלום משבח את ארץ ישראל בשבח הפרות כנ"ל, על כן הוא מקשה זאת: וכי לאכל מפריה וכו'. כי אנו רואין שכל שבח ארץ ישראל הוא משבח אותה שהיא ארץ זבת חלב ודבש ארץ חטה ושעורה גפן ותאנה וכו'. וזה שמתרץ: אלא בשביל לקים מצוות התלויות בארץ, הינו כי באמת שבח ארץ ישראל הן הן פרותיה הטובים והנעימים. ובשביל זה התאוה משה לארץ ישראל אך לא היתה כונתו חס ושלום, לטעם הגשמי של הפרות, רק עקר כונתו כדי לזכות לקים המצוות התלויות בארץ. כדי שעל ידי המצוות יקשר טעם המתיקות ונעימת הפרות לשרשן לבחינת נעם העליון שזה עקר תשוקת משה וכל הצדיקים לזכות לחזות בנעם ה' שזה עקר התכלית כנ"ל:
§19 — Shabbos and Eretz Yisrael: Both are holy; both bring satiation. The tzadik (= Yosef) is the source of satiation. "Tzadikim shall inherit the Land."
This is the aspect of the Mishnah of "Aizehu Mekoman" [which is recited every day]: through clarifying the places of the korbanos, we refine and reveal the spirit of man that has fallen and become intermixed with the animal spirit — for which the Prince was compelled to seek them. For each person, according to how much he has intermixed — through his sins — the spirit of man with the spirit of the animal: if he does not merit to repair this in his lifetime, he must receive his punishment and be a wanderer in kaf hakela [the catapult of the sling], seeking the sparks and the spirit of man that he lost and cast into the spirit of the animal — which is the aspect of the pursuit of the animals, as above — until he receives his punishment in full, and then he will be repaired, for the punishment is the tikun, as is known. 42
אות ד והנה מבאר בהתורה הנ"ל שארץ ישראל היא בחינת נעם ועל כן שם עקר המחין, כי אין חכמה כחכמת ארץ ישראל , כי עקר המחין נמשכין מנעם העליון ששופע בארץ ישראל כנ"ל, אבל מחין של חוץ לארץ הם בחינת חובלים, בחינת מחלקת וכו', כמו שמבאר שם. ומחמת שאלו המחין של חוץ לארץ, שהם בחינת חובלים, מבקשים לעצמן תקון. ותקונם היא בעת שמקבלים השפעת הנעם העליון על ידי כלי הנעשה על ידי צדקה וכו'. שאז באין המחין של חוץ לארץ בחינת חובלים ונופלים למחין של ארץ ישראל, בחינת נעם כדי להתתקן על ידי זה, כי אז הוא זמן תקונם וכו', כמבאר שם. על כן לפעמים המחין של חוץ לארץ בחינת חובלים הם פגומים כל כך עד שגורמים פגם גם להמחין של ארץ ישראל שהם בחינת נעם ולא די שלא נתתקנים החובלים על ידי הנעם אדרבא, הם פוגמים אותם. ומזה בא המחלקת שיש בארץ ישראל גם כן חס ושלום וכו', עין שם כל זה היטב:
§20 — Bread exempts all: Bread = the tzadik (the essential); other foods = the many souls he connects with. During a meal, all are secondary to bread. Alone, we bless Borei Nefashos Rabbos — "who creates many souls."
וזה בחינת גדל היסורים שצריכין לסבל קדם שבאין לארץ ישראל ועצם רבוי המניעות בלי שעור שצריכין לשבר קדם שבאין לארץ ישראל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ה) שארץ ישראל הוא אחד מהדברים שבאין על ידי יסורים. ועקר היסורים הם המונעים מארץ ישראל. וכל זה נמשך מבחינת החובלים הנזכרים לעיל שהם לשון חבלה ויסורים, דהינו מניעות שהם בחינת מחלקת, כי כל המניעות שבעולם הם בחינת מחלקת, כי האדם רוצה [כל] כך לנסע לארץ ישראל והמניעות עומדים כנגדו וחולקים עליו ורוצים למנעו חס ושלום, וכל זה נמשך מבחינת החובלים שהם המחין של חוץ לארץ שהם בחינת מחלקת, הינו מחמת שהחובלים רוצים להתתקן על ידי הנעם, על כן תכף כשהאדם נתעורר לילך לארץ ישראל שאזי כפי התעוררותו ותשוקתו לארץ ישראל נמשך עליו הארה מבחינת הנעם העליון שהם המחין של ארץ ישראל. ואזי תכף באים החובלים ונופלים בנעימים כדי להתתקן כנ"ל. ומחמת שהחובלים הם מחין של חוץ לארץ בחינת מחלקת, נאחז בהם הזהמא של חוץ לארץ שהיא ארץ העמים. על כן מתגבר הרע שבהם ומבלבלין מח האדם וגורמים לו מניעות גדולות מארץ ישראל וצריך יגיעה לשברם. כי באמת זהו כלל גדול בעבודת הבורא יתברך שעקר כל המניעות שבעולם הם רק מניעת המח, כי כל מה שהאדם רוצה באמת יכול לגמר כרצונו ואין שום מניעה שתוכל למנעו ועקר המניעה היא רק מחמת שעדין אינו מאמין בדעתו בשלמות כראוי שהוא צריך לעשות דבר זה. ושחייו הנצחיים תלויים בזה. כי אם היה האדם מאמין בקדשת ארץ ישראל כמו שהיא באמת, בודאי לא היה שום מונע בעולם שיוכל למנעו ולא היו כל המניעות שבעולם נחשבים בעיניו למניעות כלל. ובאמת אינם מניעות כלל, כי המניעה הגדולה הוא שצריכין לעבר בשני ימים לדרך רחוק כזה. והלא אנו רואים אלפים ורבבות בני אדם שפורשין עצמן לימים למרחוק יותר מארץ ישראל בשביל ספק רוח. זה נוסע למארסעלייא וזה ללונדון. וזה לאמריקא שרחוק מאד, מכל שכן לסטאנביל ולעכו ששכיחים עוברים ושבים הרבה. ואם מניעה מחמת ממון הלא אנו רואים כמה עניים שמשיאין בניהם ובנותיהם ומוציאים עליהם הוצאות הרבה שעולה הרבה יותר מהוצאות הנסיעה לארץ ישראל ומאין לוקחים אלו ההוצאות, הלא הוא רק מחמת שהם משתוקקים כל כך להשיא בניהם ובנותיהם. ומצפים לה' יתברך עד שה' יתברך עוזר להם בכל מה שמכרח להם, מכל שכן אם היו משתוקקים באמת והיו חושבים מחשבות ותחבולות על זה לבוא לשם בודאי היה ה' יתברך עוזר להם בלי ספק. ועל כן אם היה האדם מאמין בקדשת ארץ ישראל חלק מאלף כמו שהיא באמת בודאי היה כל אדם רץ ופורח לארץ ישראל כמו מי שהיה רץ אם היה יודע שימצא שם בודאי אלפים ורבבות אדומים. שבודאי היה רץ לשם בכל כחו ולא היה שום מונע שימנעהו והיה לווה ומוכר כל אשר לו על הוצאות. והיה פורח לשם בזריזות ובבהלה גדולה, מכל שכן וכל שכן אם היה האדם משים ללבו שבח ארץ ישראל. שכל התורה כלה מראשה לסופה מלאה משבח ארץ ישראל, כי התורה מתחלת מבראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. ופרש רש"י: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם וכו'. ומפני מה פתח בבראשית? בשביל כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים וכו'. שלא יאמרו העובדי כוכבים לסטים אתם וכו'. נמצא שכל התורה שמבראשית עד החדש הזה לכם הכל בשביל שנוכל לכבש ארץ ישראל. וכל הספורים מה שהתורה מספרת מבריאת העולם ולדת האבות וסבותיהם וגלגוליהם הכל הוא לעשות דרך כבושה לארץ ישראל בכל אדם ובכל זמן. כמו שה' יתברך גלגל עם אבותינו הרבה ועשה עמהם נפלאות ונוראות הרבה, הכל בשביל לתת להם ולזרעם אחריהם את ארץ הקדושה הזאת כמבאר בהתורה, שתכף בפרשת נח שכתוב שם לדת אברהם אבינו שהוא ראשון לאבות והוא הראשון שגלה אלקותו בעולם, תכף ומיד גלה לו ה' יתברך מעלת קדשת ארץ ישראל וצוהו לילך לשם, כמו שכתוב: לך לך מארצך וכו' אל הארץ וכו'. ושם כל הפרשה וכל הסדר מדבר מענין נסיעת אברהם לארץ ישראל. ואחר כך בברית בין הבתרים שהבטיחו ה' יתברך על ירשת ארץ, כמבאר שם בפרשה שמזכיר הבטחת ארץ ישראל כמה וכמה פעמים מגדל חבתה. וכן אחר כך אצל יצחק ויעקב שמבטיח לכל אחד כמה וכמה פעמים בכמה לשונות של הבטחה שיתן להם הארץ אשר נשבע לאברהם וחוזר הבטחה זאת כמה פעמים מגדל שבח מעלת ההבטחה הזאת וכל ספר בראשית סובב הולך על קטב זה של הבטחת ארץ ישראל שהבטיח לאבות וכמו שפרש רש"י על פסוק אלה תולדות יעקב יוסף. ואלה תולדותיהם וגלגוליהם עד שבאו לכלל ישוב וכו', דהינו עד שבאו לארץ ישראל שהיא הישוב והמנוחה של ישראל עם קדוש. וכן כל ספר שמות שמדבר מיציאת מצרים. והכל היה כדי לזכות לבוא לארץ ישראל כמבאר בפרשה בתחלת התגלות ה' יתברך למשה בסנה שנאמר שם תכף: אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני וכו' ארץ זבת וכו'. וכתיב: וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה וכו'. וכתיב: וגם הקימתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען וכו' ולקחתי אתכם לי לעם וכו' והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם וליצחק וליעקב וכו'. וכן הרבה בכל התורה כלה. שמכל זה יכולין לראות ולהבין מרחוק עצם שבח מעלת ארץ ישראל שה' יתברך מבטיח כל כך עליה. ובפרט בשאר ספרים בגמרא ובמדרשים ושאר ספרים שמבאר בכלם מגדל שבח ארץ ישראל. ומעלת הזוכה לישב בה ואפלו לילך בה ארבע אמות. ובפרט בדברי רבנו זכרונו לברכה שמבאר בכמה תורות מגדל קדשת ארץ ישראל ושכל קדשת איש הישראלי תלויה בארץ ישראל. פוק עין ותשכח. ועל-כן אם היה האדם משים לבו לזה באמת, בודאי אין שום מניעה שימנעהו. ועקר המניעה הוא רק מניעת המח כנ"ל. וכל זה נמשך מבחינת החובלים שבאין ונופלין בנעימים בעת שנתעורר השפעת הנעם העליון על ידי השתוקקות לארץ ישראל שאז באין החובלים כנ"ל. ואז נתעורר הרע שבחובלים ומבלבל את מח האדם עד שאינו יכול לראות מעלת ארץ ישראל ומזמין כמה מניעות שכלם נמשכין מבחינת הרע שבחובלים שהם בחינת מחין של חוץ לארץ ממש שהם מתנגדים לארץ ישראל. וכל אלו המניעות מארץ ישראל שצריכין לשברם כלם כלולים בבחינת שבעה עממין שהם הכנעני והחתי וכו'. שהיתה הארץ בידם שהם חופין על קדשת ארץ ישראל ומעלימין ומסתירין טעם קדשת ארץ ישראל ומשם נמשכין כל היסורים וכל המניעות מארץ ישראל. ועל כן הם שבעה עממין כנגד שבעת המינין שנשתבחה בהן ארץ ישראל, כמו שכתוב: ארץ חטה ושעורה וכו'. ועקר השבח הוא ששם הוא שופע נעם העליון שמשם טעם אלו הפרות וכו' כנ"ל. ועל כן כנגד אלו השבעה המינים שהם בחינת נעם שהיא עקר שבח ארץ ישראל כנגד זה הם שבעה עממין המונעים מארץ ישראל. וזה שכתוב: ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש. אל מקום הכנעני והחתי וכו'. כי הא בהא תליא, כי לכבש ולהכניע השבעה עממין שחושב שם הפסוק שהם הכנעני והחתי וכו'. הוא על ידי שמאמינים בשבח הארץ שהיא ארץ זבת חלב ודבש, דהינו ששופע שם נעם העליון שמשם מתיקת כל שבעת המינים שעל ידי זה יכולין להכניע ולכבש כל השבעה עממין שהם כלל המונעים כנ"ל, כי עקר המניעות הוא שמבלבלין המח מלהרגיש קדשת ארץ ישראל כנ"ל. אבל מי שמתגבר עליהם ומאמין למשה רבנו ולכל הצדיקים אמתיים שמפליגין בשבח ארץ ישראל, בודאי ישבר כל המניעות שכלולים בשבעה עממין שנמשכין מבחינת החובלים ויבוא לארץ ישראל, לארץ זבת חלב ודבש שיש בה שבעת המינים שהם בחינת נעם כנ"ל. וזה בחינת ארץ זבת חלב ודבש שנקראת ארץ ישראל בתורה כמה פעמים , כי חלב הוא בחינת הולדה שאז דם נעכר ונעשה חלב (בכורות ו) הנמשך מנעם העליון שמשם מתיקת כל הטעמים בחינת דבש, כמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם היטב. ועל כן ארץ ישראל מסגל לבנים, כי שם שופע נעם העליון שמשם ההולדה:
§§21-23 — Tens and the hei: Ten mitzvos in bread, ten fingers, ten words in HaMotzi, ten tikkunim in the meal = ten levels of Eretz Yisrael. Lechem = milchamah — bread is warfare for the Land. The hei of HaMotzi = the hei of Avraham = five grains = Eretz Yisrael.
For this reason we say Parshas HaKorbanos every day — for this refinement, as above. And this is the aspect of the Mishnah of "Aizehu mekoman shel zevachim" — clarifying the places of all the offerings, the korbanos through which the spirit of man is refined from the spirit of the animal. By clarifying all their places, and by mentioning the korbanos and the places of the offerings, it is considered as if one actually offered those korbanos in those places. Through this, one merits to refine all the aspects of the spirit of man from the spirit of the animal, from all the places where they fell — for if one does not merit to repair through korbanos and teshuvah, then one must seek many places, which is the aspect of the punishment of the Prince, as above — but through the recitation of the korbanos said as teshuvah and atonement, by reciting the Parshas HaKorbanos and clarifying and saying Aizehu mekoman shel zevachim, one refines all the places where the spirit of man and the spirit of the animal fell and were intermixed, and repairs and elevates them from there, as above. 43
אות ה וזה בחינת פגם המרגלים מוציאי דבת הארץ רעה שאמרו: באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם ארץ זבת חלב ודבש היא וזה פריה. אפס כי עז העם וכו'. הינו שיש שם שבעה עממין שנמשכין מהרע שבחובלים שאינם מניחין לבוא לארץ ישראל לבחינת נעם. כי לא רצו להאמין שיש כח בישראל לשבר ולבטל החובלים ולשבר כל המניעות שבעולם. נמצא, שאמרו דבר והפוכו:
This is the aspect of Pesukay dizimra that are recited after Parshas HaKorbanos. This is the secret of the aspect of the man of the forest in the Ma'aseh, who took the Prince and brought him to his house. There, the Prince heard the voice of the wondrous niggun — of all the wild animals and domestic animals and birds, etc. — who made a wondrous niggun in honor of the moon, etc. Afterward, this man gave him the wondrous vessel [k'li]: when it is placed upon any species of wild or domestic animal in the world, that animal immediately begins to play this wondrous niggun, etc. See there. 44
All this is the aspect of Pesukay dizimra recited after Parshas HaKorbanos — the aspect of "Kohanim ba'avodasam u'Levi'im l'shiram ul'zimram" — "the Kohanim in their service, and the Levi'im in their song and their melody." For through the korbanos, the spirit of man is refined from the spirit of the animal. Afterward, one must recite songs, praises, and Pesukay dizimra — for the essential completion of the refinement of the spirit of man from the spirit of the animal is through niggun and song, as explained in the words of the Rebbe in several places. See the Torah on the verse "K'chu mizimras ha'aretz bikhleichem..." (LM II:63). 45
אות ו וזה בחינת מה שאמר פרעה: תכבד העבודה וכו'. כי תכף כשנתעורר צמיחת קרן ישועה של הגאלה שהעקר הוא לבוא לארץ ישראל כנ"ל. שהוא בחינת נעם כנ"ל. ותכף נתעוררו בחינת החובלים ונפלו בנעימים. ועל ידי זה התגבר הרע שבחובלים והסית את פרעה להכביד העבודה יותר למנע ישראל מן הגאלה מלשוב לארץ ישראל. ומגדל התגברות הרע שבחובלים שעל ידי זה היתה כבדות העבודה בחינת תכבד העבודה כנ"ל. על ידי זה חזרו ונתעוררו דתן ואבירם ויצאו נצבים לקראת משה ואהרן ואמרו: ירא ה' עליכם וישפט. שזהו בחינת מחלקת שנמשך מהחובלים שחזרו ונתעוררו על ידי שנתעורר הנעם העליון על ידי התחלת הגאלה לבוא לארץ ישראל כנ"ל, כי כל עקר גלות מצרים נמשך ממחלקת שהיא בחינת חובלים, כי עקר הגלות נתגלגל על ידי המחלקת שבין השבטים עם יוסף, כי הבעל דבר התגרה בהם שיחלקו עם יוסף דיקא, כי יוסף הוא בחינת נעם, כמו שמבאר בהתורה הנ"ל. והם חלקו עליו. ועל ידי זה התגברו בחינת החובלים שהם בחינת מחלקת. ועל כן ירדו לגלות מצרים שהוא ההפך ממש מארץ ישראל שהוא בחינת נעם. כי מצרים הוא כנגד ארץ ישראל. את זה לעמת זה כידוע. ועל כן הם שטופי זמה, כי תאות נאוף נמשך מפגם הנעם העליון שאז נופל לאהבת נשים כמובן בהתורה הנ"ל. ועל כן כששלח יעקב שנית את השבטים אמר להם: קחו מזמרת הארץ בכליכם וכו'. דהינו פרות ארץ ישראל, כי יעקב שמע שאמר להם מרגלים אתם, שמרמז על חטא המרגלים שפגמו בנעם העליון על ידי שפגמו בארץ ישראל שהיא בחינת נעם כנ"ל, כי גם הם פגמו ביוסף שהוא בחינת נעם כנ"ל, על כן צוה יעקב שיקחו עמהם מזמרת הארץ, הינו פרות ארץ ישראל שבהם מלבש השפעת הנעם העליון כדי להראות לו שארץ ישראל חביבה בעיניהם והם מחבבין את הארץ. וגם על ידי זה שיקחו עמהם פרות ארץ ישראל ימשיכו לשם קדשת הנעם העליון כדי לבטל על ידי זה בחינת החובלים שמשם באו להם כל היסורים שסבלו מיוסף שהכל היה מחמת בחינת החובלים שהתגברו עליהם. על ידי שמכרו את יוסף ופגמו בנעם העליון שהוא בחינת יוסף כנ"ל. ועל כן על ידי הפרות של ארץ ישראל ימשיכו הארת הנעם העליון לתקן זאת כנ"ל. וזהו: קחו מזמרת הארץ. בחינת נעים זמירות ישראל וכו' שהוא בחינת נעם כנ"ל:
Therefore, the essential tikun of the Prince — after he received his punishment through the animals — when it came time to repair him, he merited to hear the voice of the niggun, as above. He was also given the vessel that arouses niggun from all wild and domestic animals when placed upon them. For this vessel has the power that as soon as it is placed on any animal, immediately the spirit of man concealed and intermixed within it begins to be refined and aroused — and through this, the wondrous niggun is made. For the essential source of all niggunim is through the refinement of the spirit of man from the spirit of the animal — this is the aspect of the songs and niggunim of the Levi'im at the time of the korbanos, as above. This is the aspect of Pesukay dizimra after Parshas HaKorbanos, for the essential completion of the refinement is through the niggun — the aspect of Pesukay dizimra, as above. 46
Afterward — after receiving the vessel of niggun, corresponding to which we say Pesukay dizimra — the Prince became able to understand one thing from another, as explained in the Ma'aseh; see there. This is the aspect of Krias Shma recited afterward, where one receives the hisbonenus [contemplation] of the Mochin, as is known in the kavanos — that the essential reception of the Mochin is during Krias Shma. This is the aspect of his meriting afterward to understand one thing from another — the aspect of the Mochin received during Krias Shma, as above. 47
אות ז ומגדל ההתגברות של החובלים אז בעת התחלת הגאלה שנתעוררו כנגד הנעם. עד שהכביד העבודה וכו' וגרם מחלקת של דתן ואבירם שאמרו ירא ה' עליכם וכו' כנ"ל והתגברו כל כך עד אשר העושק יהולל חכם וכו' שגם משה רבנו אמר לה' יתברך: למה הרעתה וכו'. וכל זה מחמת התגברות החובלים, על כן אמר לו ה' יתברך: עתה תראה וכו' ואמרו רבותינו זכרונם לברכה ולא העשוי לשלשים ואחד מלכים שרמז לו ה' יתברך תכף שלא יכנס לארץ ישראל, הינו מאחר שאין בידו לתקן החובלים, אדרבא, הם מבלבלין גם דעתו הקדושה עד שאמר למה הרעתה. בודאי אי אפשר שיכנס לארץ ישראל, כי כשירצה לכנס לארץ ישראל יתגברו החובלים יותר ויותר וכשאין בידו לתקנם אזי הם פוגמים ביותר בקדשת ארץ ישראל, כמבאר בהתורה הנ"ל. ועל כן בודאי אי אפשר שיכנס לארץ ישראל. וזהו הטעם שאנשים קטנים נכנסין לארץ ישראל בקלות וגדולי הצדיקים יש להם מניעות עצומות מלבוא לארץ ישראל עד שמשה לא זכה לבוא לארץ ישראל. וכן סמוך לדורותינו היה הבעל שם טוב ז"ל ורבי נפתלי ז"ל שלא יכלו לבוא לארץ ישראל, כי משה רבנו לפי עצם גדלתו אם היה נכנס לארץ ישראל היו צריכים לכנס ולפל כל החובלים לתוך הנעימים להתתקן והיו צריכים להתתקן כל המחין הפגומים שנפגמו מחטא אדם הראשון ואילך שכלם הם בחינת חובלים, בחינת מחין של חוץ לארץ. שנמשכין על ידי פגם הכבוד על ידי שפוגמין בכבוד ה' יתברך שהם כלל כל החטאים שבעולם שכלם היו צריכים להתתקן על ידי משה, כי כל אחד כפי מה שזוכה לקבל קדשת ארץ ישראל, דהינו השפעת הנעם, כמו כן באין ונופלים בחינת החובלים להתתקן ועל כן אם היה משה רבנו נכנס לארץ היו צריכים כל החובלים להתתקן ומחמת שאז עדין לא הגיע הזמן לזה, כי לא יגמר תקון כל החובלים עד שיבוא משיח ויבער רוח הטמאה מן הארץ. ומחמת שלא היה אפשר לתקנם אז היו יכולים לגרם פגם יותר חס ושלום. על כן היה מן הנמנע שהוא יכנס לארץ עם ישראל. והיה ההכרח שיכניסם יהושע שמעלתו קטנה ממשה שאז לא נתעוררו החובלים כי אם מעט כפי ערך הנעם שזכה לקבל. וזה היה בידו לתקן בכח וזכות רבו משה. וזה שבא שר צבא ה' ליהושע ואמר לו: עתה באתי , שר צבא ה' זה מט"ט שכולל ששה סדרי משנה , ששם שרש החובלים בקדשה שהוא מחלקת התנאים ואמוראים שחובלים זה לזה בהלכה. זה אוסר וזה מתיר וכו'. ועל כן בא ליהושע קדם שנכנס ליריחו לתחלת גבול ארץ ישראל, הינו בחינת חובלים שנופלים בנעימים להתתקן כנ"ל:
Afterward, the true Prince received the kingship, as written there. This is the aspect of Tefilas Shmoneh Esrei, where the essential building of the Malchus takes place, as is known. For the essential aspect of Malchus is merited through tefillah, which is the aspect of Malchus, as is known. For through tefillah, one rules over all the worlds and directs all the worlds as one wishes, in the aspect of "tzadik mosheil yiras Elokim." As our Sages said (Mo'ed Katan 16b): "HaKadosh Baruch Hu decrees a decree and the tzaddik annuls it" — all through tefillah. Through this is the essential kingship and dominion of the true tzaddik — who is the aspect of the true Prince. 48
וזה בחינת לא תוכל כלותם מהר פן תרבה עליך חית השדה. מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ . וכתיב: לא אגרשנו מפניך בשנה אחת וכו'. שצריכין לכבש קדשת ארץ ישראל מעט מעט לגרש הרע שבחובלים שהם בחינת העמים והקלפות והמונעים מארץ ישראל לגרשם מעט מעט. כי אין כח לתקן החובלים בבת אחת, דהינו לברר הטוב שבהם שיכלל בנעם והרע יפל ויתבטל. ואין בנו כח לזה כי אם מעט מעט להמשיך קדשת הנעם מעט מעט. וכפי קדשת הנעם שנזכה להמשיך כמו כן נתקן את החובלים ונגרש את הרע שבהם בבחינת מעט מעט אגרשנו עד אשר תפרה ונחלת את הארץ שתזכה לקבלת קדשת הנעם שמשם ההולדה דקדשה. בחינת עד אשר תפרה. ואז ונחלת את הארץ שתזכה לנחל ולירש ארץ שקדשתה מנעם העליון כנ"ל:
This is the aspect of why all the Avos were shepherds of animals — all in order to refine the exchange, which is the aspect of the intermingling and exchange of the spirit of man with the spirit of the animal, etc., as above. 49
וזה בחינת כל ההתגרות וההתגברות שמתגבר הבעל דבר בכל פעם יותר על כל מי שרוצה לכנס לעבודת ה' יתברך וכל מה שמתעורר האדם יותר לכנס לעבודת ה' יתברך מתעורר כנגדו הבעל דבר ביותר כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו (סכה
This is the aspect of Dovid HaMelech, who was a shepherd, and it is written of him (Tehillim 78) "Me'achar alos hevi'o lir'os b'Yaakov imo..." — "From behind the nursing ewes He brought him, to shepherd Yaakov His people." For Dovid was engaged in this more than anyone — to refine the spirit of man from the spirit of the animal, to refine the aspect of the Prince from the son of the maidservant, etc. Therefore Dovid merited the kingship, as above. He shepherded animals with great holiness, and through this he merited to refine the spirit of man from the spirit of the animal — which is the aspect of refining the Prince from the son of the maidservant — and therefore through this specifically he merited the kingship, in the aspect of "me'achar alos hevi'o lir'os b'Yaakov imo..." 50
This is the aspect of Yaakov who was a shepherd of animals in order to refine the neshamah of his match, as it is written (Hosheia 12) "V'avad Yisrael b'ishah..." — as it is written (Bereishis 29) "Va'a'avdecha sheva shanim b'Rachel bitcha hak'tanah" — "I will serve you seven years for Rachel your younger daughter." For the essential hold of avdus — the contamination of the serpent — takes hold most of all in the woman. For the serpent injected its contamination into Chavah specifically, as is known. Therefore we bless in the morning "shelo asani ishah" — for the contamination of avdus is closer to the woman most of all, and more refinement is needed there. Therefore it was decreed upon the woman: "v'hu yimshal bach" — "and he shall rule over you" — which is the aspect of avdus: she must do for her husband all the tasks that a slave does for his master. 51
אות נב . כי עקר כל הקדשה של איש הישראלי נמשך מארץ ישראל מבחינת נעם העליון שהיא כלל התורה הקדושה, כמו שכתוב: דרכיה דרכי נעם. ועל כן כל מה שהאדם רוצה לכנס אל הקדשה יותר שאז נמשך עליו קדשת ארץ ישראל קדשת הנעם העליון ביותר, כמו כן באים בחינת החובלים להתתקן כנ"ל. ואזי כמו כן מתעורר הרע שבחובלים ומתגברים כנגדו למנעו, כי כל החטאים והסטרא אחרא אחיזתם מהחובלים שהם בחינת מחלקת שמשם עקר היצר הרע, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר. שיצר הרע הוא בחינת מחלקת. ועל כן נקראים החטאים בשם חבלה, כמו שכתוב (בנחמיה א): חבל חבלנו לך. כי כלם נמשכין מבחינת החובלים כנ"ל. ועל כן צריך האדם להתגבר בכל פעם מחדש כדי להכניע הרע שבחובלים בכל פעם ולתקן הטוב שבהם להפך החובלים לבחינת נעם שיהיו כל המחין בבחינת מחין של ארץ ישראל ששם עקר המח והחכמה וכנ"ל:
Therefore Yaakov — since he needed to establish the twelve tribes of Y-K, a complete household — was compelled to cast himself into avdus and be a shepherd of animals for Lavan. For judgment is only sweetened at its root. Therefore he said: "E'evadcha sheva shanim b'Rachel bitcha hak'tanah" — for through his avdus in great holiness, he would merit to refine the good from the evil, subdue the contamination of avdus, and refine the spirit of man from the spirit of the animal through being a shepherd for him. All this in order to refine from Lavan HaArami the neshamah of his match — the neshamah of Rachel — to establish the tribes of Y-K. 52
Since Yaakov knew that Lavan was a great deceiver, deeply embedded in the aspect of Haichalay HaTemooroas — from which comes the essential deception of all deceivers, who are suspect of making exchanges — therefore Yaakov doubled his condition and said "E'evadcha sheva shanim b'Rachel bitcha hak'tanah," as Rashi explains there: that he specified meticulously so that Lavan would not exchange Leah for Rachel. All this Yaakov feared because he knew that the sin of Adam HaRishon had not yet been repaired — from which comes the hold of Haichalay HaTemooroas, which causes the neshamos of the Avos and eemahos to be intermixed among such wicked people as Lavan, etc., as above. 53
אות ח וזה שאמר משה: 'אכן נודע הדבר' כשראה שני אנשים עברים נצים. ופרש רש"י: רואה אני שהם ראויים לכך להיות בגלות וכו'. הינו מחמת שראה שיש מחלקת בישראל על כן נודע לו טעם הגלות, כי עקר הגלות מחמת החובלים שהם בחינת מחלקת. וכן עכשו עקר אריכת הגלות מחמת מחלקת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שלא נחרב בית שני כי אם בשביל שנאת חנם, כי עקר הגלות היא מה שגלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו. וכל זה נמשך מבחינת החובלים שהם המחין של חוץ לארץ ממש שהם כנגד המחין של ארץ ישראל שמשם עקר אחיזתם העובדי כוכבים ואריכת הגלות מארץ ישראל כנ"ל. ועל כן קדם הגאלה יבוא אליהו לעשות שלום בעולם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: אין אליהו בא לטמא ולטהר אלא לעשות שלום בעולם, כי עקר הגאלה לשוב לארץ ישראל תלויה בשלום שעל ידי זה נזכה לבחינת נעם העליון שהוא בחינת מחין של ארץ ישראל, בחינת שלום כנ"ל:
He knew that Lavan was the greatest deceiver, deeply embedded in Haichalay HaTemooroas — therefore most suspect of making the exchange. Therefore he doubled his condition with him even more, as above, and as Rashi explains there. Yet in the end, it did not help — for Lavan deceived him and exchanged Leah for Rachel. This exchange caused the machlokes among the tribes and the division of the kingship of Beis Dovid and the sale of Yosef. For had he married Rachel first, Yosef would have been born first and would have been the actual firstborn — his brothers would not have been so jealous of him, for all would have recognized his greatness and his truth. But because of the exchange, his brothers erred about him and thought he was not a man of truth, and they were jealous of him because their father favored and drew him close — and the machlokes was so great that they sold him as a slave. 54
Through this, matters were set in motion and our forefathers went down to Mitzrayim, etc. From this descended the division of the kingship of Beis Dovid, as is known — through which the Beis HaMikdash was destroyed and we were exiled from our land, etc. As is brought in the sefarim, what Lavan HaArami caused through this exchange. 55
אות ט ועל-כן עקר תקון האכילה בקדשה הוא על ידי צדקה כמו שאיתא בזהר ובכל הספרים שצריכין להפריש צדקה קדם האכילה ולהזמין לעני על שלחנו. וזה עקר תקון האכילה, כי על ידי צדקה נעשה כלי לקבל השפעות הנעם העליון שזהו עקר תקון האכילה, כי על ידי זה זוכין להעלות ולקשר הטעם ונעימת המאכל ומשקה לשרשו לבחינת נעם העליון כנ"ל:
The principle: all the sufferings of Yisrael are drawn from the aspect of the exchange of Haichalay HaTemooroas — the aspect of the exchange of the Prince — the aspect of all the exchanges and changes in every generation until Mashiach Tzidkeinu comes speedily in our days and refines everything, and each one will come to his place in peace. Amein. 56
Let us return to the matter of Chanukah. For all of this is the aspect of Chanukah. The mitzvah of Chanukah — to draw the light of truth into the world — is all in order to magnify and glorify His Name. For the entire creation from beginning to end was all for the sake of His Name, which is His glory, as it is written (Yeshayah 42) "Ani Hashem hu Shmi u'khvodi..." And it is written: "U'varuch shaim Kvodo..." And so extensively. And for this He created the entire world: to reveal His Name and His glory. As our Sages said: "Everything that HaKadosh Baruch Hu created, He created only for His glory, as it says: 'Kol hanikra biShmi v'liKhvodi berasiv yetzartiv af asisiv' — 'All that is called by My Name and for My glory, I created it, I formed it, I also made it.'" And the glory is the Name, as above — and as is explicit in this very verse that our Sages brought: "Kol hanikra biShmi v'liKhvodi," etc. 57
אות י וזה בחינת ראש השנה, כי מבאר בהתורה הנ"ל שעקר שרש העליון של הבריאה הוא בחינת נעם העליון שהוא בחינת מחין של ארץ ישראל שזוכין לקבלו על ידי צדקה שעל ידי זה נמשך ההולדה של האדם שהוא עקר כונת הבריאה שעל ידי זה נתרבה ונתגדל כבודו יתברך שהוא שרש הבריאה, כי הכל ברא ה' יתברך לכבודו וכו', כי הכבוד הוא שרש כל העשרה מאמרות שבהם נברא העולם, כי הכל היה רק בשביל הכבוד כנ"ל. וכל זה הוא בחינת ראש השנה, כי בראש השנה נברא העולם, דהינו האדם נברא בראש השנה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שבריאת אדם הראשון היה בראש השנה. ועל כן מרגל הלשון בספרים בראש השנה נברא העולם. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה: בתשרי נברא העולם. וכן אנו אומרים היום הרת עולם. זה היום תחלת מעשיך וכו' אף על פי שבאמת עקר בריאת עולם היה מכ"ה באלול עד ראש השנה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה רק מחמת שבראש השנה נברא אדם הראשון שהוא עקר העולם:
For Hashem created everything "b'gin d'yishtamud'in lei" — "so that they would know Him" — as it is written in the Zohar HaKadosh. That is: to know and recognize His Name, for regarding Him Himself, as it were — "no thought can grasp Him at all" — and it is impossible to know of Him except through His Name, as it were. He contracted Himself through many contractions and created the entire creation from beginning to end, and graced us with knowledge and intellect, so that we have the capacity to know and to believe in His Name — to know and to make known and to be made known that there is a Master and Ruler, root and source of all the worlds, Singular, Primordial, He Who conducts and rules — He is the Former, He is the Creator, etc. All this is the aspect of His Name — that we know Him through His Name alone. 58
כי כל העולם ומלאו הכל נברא בשביל האדם שהוא תכלית הבריאה, כי הכל נברא בשביל האדם כדי שיכיר קונו ויגדיל כבודו יתברך שבשביל זה נברא הכל כנ"ל. כי בכל הבריאה כלה אין מי שיוכל להכיר את מי שאמר והיה העולם ויגדיל כבודו יתברך כמו האדם. ועל כן האדם עקר הבריאה וכמבאר בהתורה הנ"ל. ועל כן בראש השנה שנברא האדם נחשב כאלו כל הבריאה נברא אז, כי האדם הוא עקר כלל הבריאה כנ"ל. ועל כן אנו אומרים בראש השנה נברא העולם כנ"ל. נמצא, שבריאת העולם, דהינו האדם שהוא הוא עקר העולם היה בראש השנה. ועל כן אנו צריכין בראש השנה לעורר בחינת נעם העליון שמשם נמשך עקר בריאת האדם כנ"ל:
And in truth, Hashem is one and His Name is one. For His Name is His unity. As it is written: "Ani Hashem hu Shmi..." For even regarding a lower being — a human being — and regarding everything in the world, the name of everything is not something separate from the thing; rather, the name is bound with everything in complete unity all the days of its existence. How much more so, infinitely more, above: His great Name is His unity — the aspect of "Hashem echad u'Shmo echad," the aspect of "Ani Hashem hu Shmi," the aspect of "Ki kh'Shimcha kein T'hilasecha." Only the distinction is on the side of the receivers. 59
וזה בחינת שופר כי קול שופר הוא בחינת עשרה מיני נגינה בחינת היטיבו נגן בתרועה (וכמובא במקום אחר). ועשרה מיני נגינה זה בחינת נעים זמירות ישראל שעל ידם מעוררין וממשיכין בחינת נעם העליון שמשם נמשך נעימת הנגון שהוא עקר הדבקות, כי על ידי הנגון בחינת נעים זמירות על ידי זה מדבקין עצמן בה' יתברך וזוכין לחזות בנעם ה' בחינת נעם העליון הנ"ל וכמובן שם בהתורה הנ"ל בסופה שכתב שם. וזה בחינת השירה, בחינת נעים זמירות וכו', עין שם. ועל כן קול השופר, שהוא בחינת נגינה על ידי זה ממשיכין בחינת הנעם העליון שהם עקר המחין, בחינת מחין של ארץ ישראל, כי ידוע בכונות שעל ידי השופר נמשכין המחין, הינו בחינת הנעם שהוא עקר המחין. ועל כן נוהגין כל ישראל להרבות בצדקה מאד קדם ראש השנה כדי לזכות לקבל השפעת הנעם שיתעורר על ידי השופר לקבלו על ידי הצדקה. כי על ידי הצדקה נעשה כלי לקבל השפעת הנעם העליון כנ"ל. ועל ידי השפעת הנעם נמשך ההולדה שיתרבו בני אדם כדי שיתרבה כבודו כנ"ל. וזה בחינת פקידת עקרות שממשיכין בראש השנה, כי בראש השנה נפקדה שרה, רחל, חנה , כי פקידת עקרות, דהינו הולדה נמשך על ידי השפעת הנעם שזוכין בראש השנה כנ"ל. ועל כן קורין בראש השנה לדת יצחק אבינו, דהינו וה' פקד את שרה וכו'. כי יצחק הוא הולדה הראשונה בעולם שנולד בקדשת ישראל, כי התחלת קדשת ישראל התחיל מאברהם אבינו עליו השלום. אבל אברהם בעצמו עדין לא נולד בקדשת ישראל רק יצחק הוא הראשון שנולד בקדשת ישראל. ועל כן לדת יצחק הוא עקר שלמות הבריאה שנברא בשביל האדם, דהינו בשביל ישראל שיגדלו כבודו. וכל מה שנולדין בני ישראל יותר נתרבה כבודו יותר כנ"ל. וזה בחינת לדת יצחק שהוא הולדה הראשונה בקדשת ישראל כנ"ל. ועל כן קורין פרשה זאת בראש השנה, כי אז נברא העולם שנברא בשביל הכבוד שנתרבה על ידי הולדת ישראל שזה בחינת לדת יצחק כנ"ל:
For example, in the physical realm, when we call a thing or a person by its name — even though we have not seen it — such as when we speak of a certain king or emperor that we do not see, but only hear his name: this name of the king is the king himself. Yet even so, there is a distinction for us between seeing the king himself and knowing him by his name, even though in truth, in his own place and essence, all is one — for the name is the form of the thing. Only that with created beings, the unity is not in essence, for they are composites, and therefore they can change from name to name according to their state. For example: a piece of silver — when made into a bowl, it is called "a silver bowl"; and at that time the name and the bowl itself are in complete unity, from the side of their composition. But when the bowl is changed into silver spoons, the name changes. So with everything in the world — in all the mineral, vegetable, animal, and human kingdoms — there the unity exists, but it is not essential unity, only from the side of their composition, and therefore there are many changes in them — in the aspect of changing of the name. 60
וזה בחינת עשרה שופרות, עשרה מלכיות, עשרה זכרונות, הכל כנגד בחינת עשרה מאמרות שבהם נברא העולם שנתגלין בראש השנה על ידי הכבוד שנתגלה על ידי הולדת ישראל בחינת פקידת עקרות בחינת לדת יצחק שכל זה נמשך מהשפעת הנעם העליון שנמשך בראש השנה כנ"ל. ועל כן עקר הגדלת כבודו יתברך הוא בראש השנה, כמו שאומרים: ויבא מלך הכבוד. ובכן תן כבוד וכו'. מלוך על כל העולם כלו בכבודך. וכן הרבה. כי כל עסקנו בראש השנה לגלות מלכותו שהיא כבודו בחינת מלך הכבוד, כי עקר הבריאה שנברא בראש השנה הכל היה בשביל הכבוד שבשביל זה נברא העולם בעשרה מאמרות כנ"ל. ועל כן עקר קדשת ארץ ישראל נתגלה בראש השנה, כמו שכתוב: תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה וכו'. בראש השנה נדון מה יהיה בסופה, כי עקר קדשת ארץ ישראל הוא בחינת נעם העליון כנ"ל שזה זוכין בראש השנה כנ"ל:
But to differentiate by a thousand times a thousand and a myriad times a myriad distinctions — above, regarding Him — it is written: "Hashem Shimcha l'olam" — for His Name is His essential unity forever and ever, may His Name be blessed forever. Only for us, in this murky body, there is a distinction in our perception: we can grasp in our minds only His Name alone — that we know and believe that there is a Master, Conductor, and Ruler. But the essence of His G-dliness — no thought can grasp Him at all, as above. Yet in truth, all is one, for Hashem is one and His Name is one, as above. 61
The principle: the essential purpose of creation is to reveal His Name in the world. And all the forms of service in the world through which we serve Him — all are in order to reveal His Name in the world, in the aspect of "B'chol makom muktar u'mugash liShmi" — "liShmi" specifically — that is, to reveal His Name in the world. And all the tefillos and all the berachos and thanksgivings — all are to bless and sanctify and publicize the Name of His glory in the world, in the aspect of "Yehi shaim Hashem mevorach mei'atah v'ad olam." And it is written: "U'varuch shaim Kvodo l'olam"; "Vivarechu shaim Kvodecha"; "Hodu lo barechu Shmo"; "L'hodos l'Sheim kadshecha," etc. — and many like these are explained in all the verses: that the essential service, blessing, and thanksgiving is to magnify and publicize His Name in the world. 62
אות יא ועל-כן תחלת כבוש יהושע את ארץ ישראל היה על ידי קול שופר, כי יריחו הוא עיר ראשונה מארץ ישראל שכבש יהושע. וכבשה על ידי שופרות כמבאר ביהושע , הינו כנ"ל, כי על ידי קול שופר בחינת קדשת ראש השנה, על ידי זה מעוררין וממשיכין בחינת הנעם העליון שהוא בחינת קדשת ארץ ישראל שהם בחינת שבעה עממין, בחינת חובלים כנ"ל. וזה בחינת כנור נעים עם נבל תקעו בחדש שופר, כי שופר הוא בחינת נגון בחינת כנור נעים כנ"ל. וזה מה שמובא בספר טוב הארץ ש'כ'נור נ'עים ע'ם נ'בל הוא ראשי תבות כ'נ'ע'ן. כי כנען, הינו כלליות השבעה עממין שהם בחינת כלל המונעים מארץ ישראל עקר הכנעתם על ידי נעימת הנגינה. בחינת כנור נעים עם נבל שזהו בחינת שופר של ראש השנה בחינת תקעו בחדש שופר שעל ידי זה ממשיכין בחינת נעם העליון ומכניעין השבעה עממין בחינת כנען שיניקתו מבחינת חובלים כנ"ל. וזה שנסמך שם תכף: עדות ביהוסף שמו וכו'. ופרש רש"י כי בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים, כי יוסף הוא בחינת נעם כנ"ל. ועל כן יצא בראש השנה מבית האסורים, כי בראש השנה שופע הנעם העליון שהוא בחינת יוסף כנ"ל:
Likutay Halachos — Hilchos Bircas HaShacharHalacha 3 — Part C (§34–47)
Based on the Ma'aseh of the Prince Who Was Exchanged(Sipuray Ma'asiyos, Story #11) 1
אות יב וזה: ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם וכו' . וזאת המעשה היה בראש השנה שאז יצא יוסף מבית האסורים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . ועל כן היה הנס על ידי שנה והתעוררות השנה של פרעה, כמו שכתוב: וייקץ פרעה וכו'. כי כל זה נמשך משרש המלכות של מעלה שבנינה בראש השנה על ידי בחינת שנה והתעוררות השנה כידוע בכונות:
In truth, I am but an ignorant man, and the understanding of a person is not with me. I do not merit to understand what I have seen written in several sefarim of Kabbalah — imprecise language regarding the holy Names of Hashem, and in particular the language of the Siddur of the Maharik z"l, called Kol Yaakov, who wrote in his introduction, in these words: "Therefore, we have nothing with the Ba'al HaRatzon — may His Name be praised in the mouth of all His creatures — except that in all the berachos and thanksgivings, in all the matters and kavanos, it is 'muktar u'mugash liShmo' — 'liShmo' specifically," etc. See there. He wished to correct and instruct us in the path of kavanah — what we should intend in our tefillos and our avodah. But in truth, according to the plain reading of his language, he corrupted much and caused a stumbling-block to those who study his sefarim, touching the very foundation of holy emunah, which is the essence of everything. 2
וזה בחינת חלום פרעה שבע שני השבע. ושבע שני הרעב. ושבע שני הרעב בלעו את שבע שני השבע ולא נודע כי באו אל קרבנה. ומראיהן רע כאשר בתחלה וכו'. כל זה מרמז על ענין הנ"ל שפרעה ראה מהיכן נמשך תקף הגלות של ישראל. ועקר הגלות הוא מה שגלו מארץ ישראל אשר שם חיינו וארך ימינו. כי שם עקר המחין הנעימים בחינת נעם שהם עקר חיות האדם כי החכמה תחיה וכו'. ועל כן היתה הגלות במצרים שהוא ההפך ממש מארץ ישראל כנ"ל. וראה שרש הגלות שנמשך מבחינת החלום שראה, כי ראה שבע פרות טובות שמרמזים על שבע שני השבע שזה בחינת קדשת ארץ ישראל שמשם עקר השבע והברכה כידוע. והכל נמשך מבחינת המחין של ארץ ישראל בחינת הנעם שמשם כל החיות והשפעות, כי נעם כל הפרות והתבואות המשביעין את האדם הכל נמשך מבחינת הנעם העליון שהוא בחינת קדשת ארץ ישראל כנ"ל. וראה פרעה שנמשך השפעה זאת בחינת שבע שני השבע שהוא בחינת השפעת הנעם העליון כנ"ל. אבל תכף כשנמשך השפעת הנעם העליון בחינת שבע שני השבע. והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן וכו' רעות מראה וכו'. לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרע שהם בחינת הרע גמור בחינת שבע שני הרעב שזהו הרע שבחובלים פגם המחין של חוץ לארץ שמחבלין ומכלין הכל חס ושלום, ותכף כשנמשך בחינת השפעת הנעם, בחינת שבע שני השבע, באים תכף בחינת החובלים להתתקן על ידם. ומחמת שהרע נאחז בהם ביותר על ידי זה מתגברים החובלים על הנעימים ופוגמים גם את המחין של ארץ ישראל עד שבחינת המחין של ארץ ישראל בחינת נעם, בחינת שבע שני השבע נבלע ונשכח על ידי בחינת החובלים שהם בחינת שבע שני הרעב. ומשם עקר הגלות של מצרים וכן כל הגליות, כי גלות מצרים וכל הגליות הכל בשביל פגם הדעת, כמובא בכתבי האר"י ז"ל , דהינו בשביל פגם הדעת שפגם אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע. ועץ הדעת טוב ורע זה בחינת מחלקת, בחינת חובלים ועל ידי זה נתגרש מגן עדן שהוא בחינת קדשת ארץ ישראל קדשת הבית המקדש כמבאר במקום אחר . ובשביל זה היתה גלות מצרים ועל כן התחיל הגלות על ידי מכירת יוסף שהוא בחינת נעם שפגמו בו על ידי המחלקת שחלקו עמו אחיו כנ"ל. ועקר התגברות הגלות הוא מחמת שבכל פעם שבא איזה צדיק גדול. שעל ידי קדשתו הוא ממשיך בחינת השפעת הנעם בחינת מחין של ארץ ישראל. אזי תכף באין החובלים להתתקן. ומחמת שעדין לא הגיע זמן תקונן על ידי זה הם פוגמין את המחין של ארץ ישראל. ומזה נמשך אריכת הגלות בעוונותינו הרבים ועל כן תחלת גלות מצרים התחיל בשביל מה שאמר אברהם אבינו: במה אדע כי אירשנה והיה מספק על ירשת ארץ ישראל. וזה בחינת חובלים שהם בחינת מחלקת וספקות, הינו כי תכף כשה' יתברך הבטיח לו על ירשת ארץ ישראל נתעורר ונמשך עליו תכף השפעת הנעם העליון. שהיא בחינת מחין של ארץ ישראל, אך מחמת שתכף כשנמשך השפעת הנעם באים בחינת החובלים להתתקן ומחמת שבחינת החובלים, דהינו המחין של חוץ לארץ היו אז עדין פגומין מאד מחטא של אדם הראשון כנ"ל. על כן גרמו פגם גם במחין של ארץ ישראל שהשיג אברהם אז עד שנפל מחלקת וספקות בלבו על ירשת ארץ ישראל ואמר במה אדע כי אירשנה. שזהו בחינת מה שהחובלים בחינת מחלקת וספקות פוגמין את המחין של ארץ ישראל על ידי שבאים לתוכן להתתקן כנ"ל. ועל-כן בשביל זה נגזר גלות מצרים. ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם. ידוע תדע דיקא דהינו על פגם הדעת כמובא . הינו פגם החובלים שהם הדעת והמחין פגומים של חוץ לארץ. וזה בחינת חלום פרעה כנ"ל. ששבע שני הרעב בחינת חובלים בלעו את שבע שני השבע בחינת נעם. עד אשר לא נודע כי באו אל קרבנה וכו'. כי מחמת שנתעורר השפעת הנעם באו החובלים להתתקן. ועל ידי זה פגמו ביותר את בחינת המחין של ארץ ישראל בחינת נעם כנ"ל. עד אשר גם שם נפל מחלקת. ואין נכר כלל השפעת המחין של ארץ ישראל כאלו מעולם לא נמשך חס ושלום השפעת המחין של ארץ ישראל וזאת הבחינה היא בכל אדם ובכל זמן. שלפעמים נתעורר האדם אל הקדשה ומתלהב לבו מאד לה' יתברך בהשתוקקות נפלא. ונדמה לו שבודאי יהיה איש כשר ולא ימנעהו שום מונע ותכף אחר שעה נופל מתשוקתו ונטמטם לבו ונתבלבל מחו. ושוכח לגמרי את כל התשוקה הראשונה כאלו מעולם לא היה לו תשוקה כלל לעבודת הבורא יתברך. ולפעמים יכול להיות שתשוקתו לה' יתברך נמשך איזה זמן גדול. ואף על פי כן יש שאחר כך נופל מתשוקתו ונטמטם לבו עד ששוכח הכל. ונדמה לו כאלו מעולם לא היה לו תשוקה כלל. וכל זה נמשך מבחינת הנ"ל. כי כל הקדשות הם מן המחין הקדושים שהם עקר האדם כי עקר האדם הוא הדעת והמח שהוא הנשמה והחיות של האדם. ועקר המחין הם המחין של ארץ ישראל שהם בחינת נעם כנ"ל. וכשנתעורר להאדם איזה חשק דקדשה לה' יתברך ולעבודתו. זה נמשך מהמחין של ארץ ישראל מבחינת נעם העליון שנמשך עליו איזה הארה והשפעה משם. אך תכף כשנמשך עליו איזה הארה והשפעה משם. אך תכף כשנמשך עליו השפעת הנעם. נתעוררו תכף החובלים וכו' כנ"ל. וכשאינו זוכה לתקנם. אזי הם פוגמים את בחינת המחין של ארץ ישראל שנמשכו עליו ועל ידי זה הוא שוכח הכל כאלו לא היה לו תשוקה כלל. על כן צריך האדם לשמר את הזכרון מאד שיזכיר את עצמו בכל פעם את כל התשוקות הראשונות. וההתלהבות והכסופין שהיו לו מעולם לה' יתברך ולעבודתו. כדי להמשיך עליו את כל הרשימות שנשארו מהשתוקקות הראשונות כדי שיתעורר על ידי זה לשוב לה' יתברך, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה. שהאדם צריך לאחז עצמו בהרשימות שנשארו לו מימים הראשונים שהיו לו מזריח אורו יתברך וכו', עין שם . וזה בחינת יוסף שהוא בחינת התקון של חלום פרעה שנותן עצה שתתקים השביעה והטוב של שבע שני השבע ולא תכרת הארץ ברעב שהוא בחינת המחין של חוץ לארץ. ועצתו הוא שיקבצו את כל אכל שבע שנים הטובות האלה והיה האכל לפקדון וכו', הינו שתכף כשנתעורר על האדם איזה טוב בחינת קדשת ארץ ישראל שמשם כל הקדשות, אזי תכף יעשה איזה עבדא דקדשה על ידי השתוקקותו להתפלל או ללמד או יעשה איזה מצוה. ויעשה לעצמו אוצרות במחו להטמין שם את כל הטוב של שבע שנים הטובות, כי האדם יש לו בחירה ויש כח בידו כשבא עליו איזה תשוקה טובה להטמין ולקשר אותה בפנימיות מחו ולקח במחשבתו זאת התשוקה לזכרה היטב שלא ישכחה, כי מאחר שיוסף הצדיק מודיע לו מקדם שאחר כך יבואו עליו ימי רע חס ושלום, וירצו להשכיח ממנו כל הטוב ההוא, על ידי זה המשכיל יבין מעצמו שצריך לגנז היטב את כל הטוב של בחינת שבע שני השבע, דהינו שיקשר החשק דקדשה במחשבתו ויקח בדעתו זה הענין בעצמו. שאפלו כשיטמטם לבו על ידי התעוררות הרע שבחובלים. אף על פי כן יתחזק בעבודת ה' על ידי שיזכר את עצמו בהתשוקה הראשונה כנ"ל. וכל הרשימות של התשוקות הראשונות שיגנזו בפנימיות מחו יהיו לו לפקדון להחיות את נפשו בימי רע שהם בחינת שבע שני הרעב. בבחינת והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיינה אחרי כן. ולא תכרת הארץ ברעב כנ"ל. ועל כן הם שבע שבע, שבע שני השבע ושבע שני הרעב. כנגד שבעת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל שהם בחינת השפעת הנעם העליון וכנ"ל. וכנגדם הם שבעה עממין שהם הרע שבחובלים שהם בחינת שבע שני הרעב שעקר הגלות מארץ ישראל שהוא בחינת גלות מצרים שכולל כל הגליות הוא על ידם כנ"ל. ועל כן עקר הגאלה של מצרים היתה בזכות יוסף שעמד בנסיון ונשמר מאהבת נשים. ועל ידי זה זכה להמשיך על עצמו השפעת הנעם שהוא שרש האהבה דקדשה כנ"ל, כי יוסף שרשו משם מבחינת נעם כנ"ל. ועל כן על ידו היה עקר הגאלה, כמו שכתוב: ויקח משה את עצמות יוסף עמו. כי יוסף יש לו כח להתגבר בכל פעם כנגד החובלים להכניע הרע שבהם שלא יקלקלו את בחינת הנעם, אדרבא, בחינת הנעם יתקנו את החובלים שזהו מה שזכה יוסף לפתר ולתקן חלום פרעה. באפן שלא יקלקל ימי הרעב את ימי השבע, אדרבא, ימי השבע יחיו את ימי הרעב, שזהו בחינת שהנעימים יתקנו את החובלים. ועל כן הזהיר אותם: והעליתם את עצמתי מזה אתכם. שיעלו עצמותיו לארץ ישראל. ובכח הזה יתגברו בכל פעם על החובלים עד שיכבשו ארץ ישראל שהוא בחינת נעם, בחינת יוסף כנ"ל:
For chas v'shalom to say such a thing — to make any division, chas v'shalom, between Him and His Name. On the contrary: in all our avodah and tefillah and in all our berachos and thanksgivings, etc., we must intend that we are serving and praying to Him alone — to the Ba'al HaRatzon alone, to Him specifically and not to His middos, which are His Names. As our Sages said in the Sifri: "'Mi kHashem Elokeinu b'chol koreinu eilav' — 'eilav' — to Him and not to His middos." For His Name is His unity and His essence, as it were. Our intention in all our service and thanksgiving, etc., is only to Him alone — to the One Who is exalted above all, Who contracted Himself and called Himself by these Names, and gave us permission to call upon Him through them, even though He is exalted and elevated above them. 3
Yet ultimately, when we call upon Him by His Names, our intention reaches Him Himself, as it were — just as when we call a person by his name and speak of him, we are not speaking of the name itself but our intention is directed toward the person called by that name, only that it is impossible to speak of anyone or anything except through the name by which it is called, through which we know whom we are speaking about — whether about Reuven or Shimon, whether about a person, an animal, or a wild beast, etc. 4
אות יג וזה בחינת מה שהולכין על קברי צדיקים בערב ראש השנה . כי הסתלקות הצדיק הוא בתוך בחינת נעם העליון ששם עולין כל נשמות הצדיקים בבחינת לחזות בנעם ה' וכו', בחינת נעמות בימינך נצח . ועל כן במקום גניזתם הוא בחינת ארץ ישראל בחינת צדיקים יירשו ארץ כמו שמבאר במקום אחר , כי במקום גניזתם שופע בחינת נעם העליון שהוא בחינת קדשת ארץ ישראל שמשם כל הקדשות כנ"ל, כי כל העשר קדשות שהם כלל כל הקדשות שבעולם הם בארץ ישראל . ועל כן הולכים על קבריהם בערב ראש השנה. כדי לזכות לקבל שם קדשת ראש השנה שהוא בחינת השפעת הנעם בחינת קדשת ארץ ישראל שמתגלה בראש השנה כנ"ל. וזה בחינת מזמורי תהלים שאומרים על קברי הצדיקים, כי מזמורי תהלים הם בחינת נעם, בחינת נעים זמירות ישראל כנ"ל. וזה בחינת חבלים נפלו לי בנעמים ופסוק נעמות בימינך נצח. שאומרים במזמור מכתם לדוד. שהוא המזמור הראשון מהיוד מזמורי תהלים שתקן רבנו זכרונו לברכה כי עקר תקון הברית שהוא עקר תקון כל החטאים שהוא על ידי השפעת הנעם העליון שהוא מחין של ארץ ישראל שהוא עקר הקדשה קדשת הדעת, כי על ידי השפעת הנעם העליון משברין אהבת נשים כנ"ל. וזוכין לקדשת הדעת של ארץ ישראל שהוא כלל כל הקדשות כנ"ל. וזה שמסימין נעמות בימינך נצח. כי מתחלה אומרים חבלים נפלו לי בנעמים, דהינו שהחובלים נופלים בנעמים להתתקן כמו שפרש רבנו זכרונו לברכה מקרא זה בהתורה הנ"ל. ואזי עדין אנו חוששים שלא יתגברו החובלים על הנעימים ויקלקלו אותם גם כן חס ושלום כנ"ל, על כן אומרים אחר כך: אברך את ה' אשר יעצני וכו', הינו שה' יתברך נותן עצות להאדם על ידי הצדיק האמת באפן שיזכה להגביר הנעימים על החובלים כנ"ל. וזה בחינת שויתי ה' לנגדי תמיד. 'תמיד' זה בחינת ארץ ישראל, בחינת תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו'. הינו שקדשת ארץ ישראל צריכין להמשיך על עצמו תמיד ולא יפסק מלהשתוקק תמיד להמשיך על עצמו קדשת ארץ ישראל. כי בכל פעם שמשתוקק לארץ ישראל מתגבר כנגדו בחינת החובלים ומבלבלים תשוקתו, על כן צריך להתגבר כנגדם בכל פעם תמיד ואז יעזרהו ה' יתברך לבוא לארץ ישראל. ושם יזכה לנעם העליון לנצח ולא יפל עוד לעולם לבחינת החובלים. רק אדרבא, יתקן החובלים על ידי הנעימים. בבחינת כי לא תעזב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת שהם בחינת החובלים שבהם נאחז הרע בחינת שאול ושחת. אבל בזכות הצדיקים יעזרנו ה' יתברך ויצילנו מהם ונזכה לנעם העליון לנצח. כי בכל פעם נתגבר על החובלים עד שיתבטלו לגמרי עד שנזכה להכלל בנעם העליון לנצח בחינת נעמות בימינך נצח, אמן ואמן:
For in truth, the names of all things in the world are among the wonders of His wonders, as it is written (Tehillim 46): "L'chu chazu mif'alos Hashem asher sam shamos ba'aretz" — and our Sages expounded (brachos 7b): Do not read "shamos" [desolations] but "sheimos" [names]. For the name of everything is a great wonder — wondrous beyond wonder — for one who has a mind in his head to understand the wonders of the Creator. For only through the names specifically of all things can we speak about all things, tell one another our wishes and desires, conduct business, buy and sell, and all the needs of the world. If not for a name for everything, all would be as mutes and deaf, and no commerce or transaction could be completed between two people. For all transactions completed through speech — in business and wisdom, etc. — are all through the names of things, for all speech is from the names of things, as every thing and every matter in the world has a name in the aspect of a noun. Through this is the essential speech, and through this all actions and transactions in the world are completed, as above. For the essential vitality of all things is through the name, as above. 5
But the essential point of the name: when we call something by its name, we intend the thing itself — which is impossible to speak about except through the name, as above. Likewise, l'havdil, when we call the Creator by His Name, we intend the Creator of all, Himself alone — none other. He Who is first, and there is no beginning to His beginning — Singular, Primordial, without beginning, without end, etc. — and to Him alone — "to Him" specifically — we serve and pray. Even though He does not need our service and is exalted above all the Names and all berachos and thanksgivings — this matter is truly impossible to perceive and understand with our intellect. We must only believe in Hashem and in Moshe His servant — that in the place of His greatness there we find His humility, that out of His great love for Yisrael He created all the worlds and commanded us to serve Him with these mitzvos, to minister to Him and bless His Name, so that we merit to recognize Him. But in any case, all our intention in our tefillah is to Him alone — to Him and not to His Names and middos. Only that He is called by these Names and they are His unity, for Hashem is one and His Name is one. And whoever in his thought separates His Name from His essence is a "nirgan mafrid aluf" — a gossiper separating the Master — and denies the fundamental principle. 6
Therefore Moshe Rabbeinu, alav hashalom, transmitted to us the holy emunah in simplicity, as it is written: "Shma Yisrael, Hashem Elokeinu, Hashem echad" — for Hashem is one and His Name is one, as above. 7
שיך לעיל ועל-כן נקרא שופר לשון שפרא, כמובא שזהו בחינת נעם העליון שנתעורר על ידי קול שופר שהוא בחינת יוסף שהיה יפה תאר וכו' כמבאר בהתורה הנ"ל עין שם, עין היטב את כל התורה הנ"ל מראשה לסופה כי בלא זה לא תוכל להבין כלל את דברינו:
All this is explained and made clear in the words of Eliyahu z"l [the Tikunay Zohar's introduction], for one who has truthful eyes. As it is written there: "V'ant leis lach sheim yadu'a — d'ant hu memalei kol shemahan — v'ant hu shleimu d'chulhon. V'chad ant tistalak minaihu, ishta'arun kulhon shemahan k'gufa b'lo nishmasa..." That is, as above: certainly one who in his thought separates, chas v'shalom, His essence from the holy Names he mentions — he is a gossiper separating the Master, separating the Lord of the world from His Names. He separates himself from life, for when one does not intend, in pronouncing His Names, toward Him Himself — this is the aspect of "when You depart from them, all the Names remain like a body without a soul." For the essential filling of the Names, their completeness and their vitality, is HaKadosh Baruch Hu Himself, the Ba'al HaRatzon, as it is written there: "You fill all the Names and You are the completeness of all of them." 8
Yet He Himself has no known name, for He from His own side is exalted above all berachah and tehillah, and has no name at all. For after we have mentioned Him by all the true Names and praises that we received from our holy forefathers, nevertheless, His essence remains concealed from us in the ultimate concealment. He is concealed from His own side and revealed from the side of His actions. From His own side it is said: "You have no known Name," for no thought can grasp His essence at all. But from the side of His actions, He is called by all the Names and praises and glorifications — for all the Names indicate His actions: that He brings all worlds into being, rules and governs all, etc. Yet in truth, all is one, for all His actions are drawn from Him Himself, for He acted and made everything from beginning to end, and sustains and maintains all through His will. 9
אות יד וזה בחינת ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו וכו' . שזה היה צמיחת קרן ישועה של הגאלה כמובא . וכמובן בפסוק רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי. ועל ידי זה שדים נכונו ושערך צמח שמרמז שהיו מוכנים לגאלה, הינו כנ"ל. כי עקר הגלות הוא הגלות מארץ ישראל שהוא בחינת השפעת הנעם. אבל ה' יתברך חמל עליהם והמשיך עליהם גם שם במצרים בחינת השפעת הנעם שעל ידי זה נמשך ההולדה כנ"ל. ועל ידי זה היו פרים ורבים מאד בחינת ובני ישראל פרו וישרצו וכו' ועל ידי זה היתה הגאלה, כי כל מה שנתרבו ישראל יותר נתגדל כבודו ונמשך עליהם השפעת הנעם העליון ביותר, כי הא בהא תליא כל מה שנמשך השפעת הנעם והמחין יותר. נתרבין ישראל ונתגדל כבודו יתברך ביותר. וכל מה שנתרבין ישראל ונתגדל כבודו יותר נמשך השפעת העליון יותר, כי כל מה שיש מקבלים יותר. והשפע העליונה עושה פעלתה יותר נמשך שפע ורב טוב יותר ויותר כידוע . ועל כן על ידי שישראל פרו וישרצו שהוא בחינת השפעת הנעם העליון על ידי זה נגאלו כנ"ל, כי הגאלה הוא לשוב לארץ ישראל שהיא בחינת נעם כנ"ל. וזהו: וכאשר יענו אותו כן ירבה וכו', הינו דבר והפוכו. שכל מה שהיו מתגברים בגלותם לענות אותו, שכל זה נמשך מבחינת החובלים כנ"ל, כמו כן חמל עליהם ה' יתברך והמשיך עליהם הנעם יותר. שהוא בחינת כן ירבה, בחינת הולדה כנ"ל שהוא בחינת צמיחת הגאלה כנ"ל. וכן בגאלה האחרונה כתיב: הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום. אני ה' בעתה אחישנה שעל ידי שיתרבו ישראל שזהו בחינת השפעת הנעם העליון. על ידי זה תהיה הגאלה כנ"ל. במהרה בימינו, אמן:
Therefore, through all the Names, we are calling upon Him Himself — for He Himself acted and made everything. Only, the essence of the Doer is impossible to designate or call by any name or appellation. Yet He Himself — Who is sealed and concealed in the ultimate concealment and no thought grasps His essence at all — He Himself acted and made everything. Therefore, when we mention His Names, which are according to His actions, we are calling upon Him Himself through them, for He Himself acted and made everything, as above. For "He fills all the Names," etc. 10
Translation not yet available
Translation not yet available
אות טז שיך לעיל אות טו ועל-כן אנו מבקשין: יהי רצון שתעלנו בשמחה לארצנו. כי אי אפשר לבוא לארץ ישראל לבטל המונעים בחינת חובלים ולבוא לארץ ישראל בחינת נעם כי אם על ידי שמחה שהוא בחינת עשרה מיני נגינה, כמו שכתב רבנו במקום אחר . כי על ידי שמחה בחינת נגינה, בחינת נעים זמירות ישראל בחינת שבע שמחות את פניך וכו'. על ידי זה זוכין לבוא לארץ ישראל. שהיא בחינת נעם העליון כנ"ל:
In any case, it is explained in the words of Eliyahu that through all the Names, we must intend toward Him Himself, as it is written: "When You depart from them, all the Names remain like a body without a soul," as above. And as our Sages said: "eilav — eilav v'lo l'middosav," as explained above. And this is the aspect of "L'vad b'cha nazkir Shimecha" — "Only in You do we invoke Your Name" — and understand well. 12 Even in a physical person we see this: all the body's actions are through the neshamah, for the neshamah shows its actions in the body. Yet the essence of the neshamah is impossible to perceive and understand. Nevertheless, we know that all the actions are from the neshamah, and when we speak of the neshamah, we intend the neshamah itself — even though we do not understand its essence and nature. How much more so, l'havdil — an infinitely incomparable kal vachomer — the Creator Himself, Who certainly is exalted and elevated far above all spirituality, and no thought grasps His essence at all, as it is written there: "Eliyahu — v'leis d'yada bach klal — b'chinat mah chamis, mah pashpashta, mah yadata" — for from His own side He is exalted above all the Names. Yet nevertheless, through all the Names and berachos and praises, we intend Him Himself — for the One Who is concealed in Himself is the One Who does everything through His will, as above. 11 In truth, I know that the Rav mentioned above, and all the other sefarim in which such language is written — their intention was as I have written. Only, with forgiveness of their honor, in my humble opinion, they corrupted the language, which could cause, chas v'shalom, a stumbling-block to the reader of their sefarim. It would have been better for them to have kept silent than to write such language. But since they have already written as above, I was compelled to elaborate a bit to clarify the truth. 13
Loading comments…