Segment 2
אות א על פי התורה תהלים מסוגלל תשובה בסימן ע"ג בלקוטיתנינא. ועל פי ההנהגה הכללית שהזהיר רבינו ז"ל לכל אחד ואחד כמה וכמה פעמים להרבות בהתבודדות בכל יום ויום דהיינו לפרש שיחתו לפני השם יתברך בלשון לועזית לבקש מלפניו יתברך שיקרבהו לעבודתו ויחזירהו בתשובה שלימה לפניו יתברך והזהיר לעשות מהתורות תפלות. דהיינו כל הדברים הקדושים שגילה בכל תורה ותורה לעשות מזה תפלה לבקש ולהתחנן מהשם יתברך שיזכה לבא לכל זה. כפי סדר חידושי התורה שגילה כפי בנין הנורא שבנה בכל תורה ותורה שגילה בדרכו הנפלא שאמר שנעשה מזה שעשועים גדולים למעלה. ואמר שנעשה מזה שעשועים שלא עלו עדיין שעשועים כאלה לפניו יתברך מעולם:
And this is why they immediately asked: "And who can pull threads from a millstone?" — for they are heretics and are so sunken in this desire that they do not believe it possible that from this matter a person could be born who could cleave himself to the thread of the radiance of the Ein Sof with such a cleaving that he would rectify everything, as above. Therefore he answered them: "And who can sew a millstone?" — for certainly one who does not believe in this — that this matter in its root is an exceedingly lofty and holy aspect, and that all souls cannot come into this world except through this, and even though through the sin of Adam HaRishon and the sins of the generations this matter fell to where it fell, until it seems to coarse people as if, G-d forbid, it is merely a desire — nevertheless, one who believes at least that in truth it is a very lofty matter and there are Tzadikim whose union is with wondrous cleaving to Hashem, blessed be He, etc. etc. — fortunate are they. And even simple people — since it is at least in a permitted manner according to the Torah — can give birth from this to the seed of Yisrael, through which comes the tikun habris , as above. But those heretics who deny this and make mockery of it and say: "Who can pull threads from a millstone?" — that it is impossible for such wondrous cleaving to emerge from this — for them certainly it is impossible to rectify, in the aspect of "who can sew a millstone?" , as above.
Segment 3
וזה בחינת ראש השנה ויוםהכפורים וסוכות וד' מיניםוהושענא רבה ושמיני עצרת וכו':
And this is the aspect of: "and these are the generations of Yitzchak the son of Avraham" (Genesis 25:19) . For Yitzchak is the first holy birth in the world . For until Yitzchak was born, there was no person born in such holiness, in the holiness of Yisrael. For from the sin of Adam HaRishon there was no birth in holiness as fitting, until Avraham came — who was the first to begin drawing the holiness of Yisrael into the world. But Avraham Avinu himself was not yet born in the holiness of Yisrael. And the first to be born in the holiness of Yisrael was Yitzchak Avinu — the first birth in the world born in the holiness of Yisrael. And therefore at that time there was great joy in all the worlds, and he was named for the joy — the aspect of "G-d has made laughter for me" (Genesis 21:6) etc.
Segment 4
כל כל עבודתינו בימים האלה לנסר את המלכות מז"א ולבנותה פרצוף שלם ולייחדה עם זעיר אנפין כמבואר כל זה בכוונות האר"י ז"ל. היינו שכל כוונתינו בימים האלה לבנות את התפלה להקים את התפלה מנפילתה. להקימה ולגדלה ולבנותה בשלימות כי התפלה הוא בחינת מלכות בחינת מלכות דוד בחינת ואני תפלה כמו שכתב רבינו (בסימן פ"ד בלקוטי תנינא). וזה כל עבודתינו בראש השנה וכו' להקים ולבנות את התפלה שהיא בחינת מלכות כץל כי חכמת התורה הקדושה והתפלה הם בחינת משה ודוד. תורה היא בחינת משה כמו שכתוב זכרו תורת משה. וכתיב תורה צוה לנו משה. כי משה נתן לנו התורה. והוא בעצמו התורה ידוע ותפלה היא בחינתמ לכות דוד בחינת ואני תפלה שאמר דוד המלך עליו השלום ובעוונותינו הרבים נפלה בחינת מלכות הקדושה מאד וישראל בגלות ונפל המלכות אליהם. ועיקר נפית המלכות היא מחמת נפילת התפלה שנפלה מאד כי התפלה היא בחינת מלכות נ"ל ובעוונותינו הרבים נפלה התפלה מאד. כמו שאמרו רז"ל (ברכות ו' ע"ב) על פי כרום זלות וכו' אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בה ומאי ניהו תפלה. וזה עיקר עבודתינו בראש השנה ובכל הימים הנוראים האלו להקים את התפלה שהיא בחינת מלכות כנ"ל:
For in truth, all the joy at a wedding is seemingly a wonder. As I heard explicitly from his holy mouth, that he said: the world does not know at all what this joy is about — that this one marries that one. For certainly it is not fitting to rejoice over this matter. But in truth, the essential joy of a wedding is the joy of Yisrael. For the essential holy joy is because we know and believe that this matter in its root is exceedingly, exceedingly lofty, as is known. And from this will be born a child of Yisrael who will sanctify His Name, as above — until great Tzadikim will emerge, until Mashiach will come from our generations and rectify everything. And this is our essential joy, and over this there is certainly much cause to rejoice at a wedding.
Segment 6
אות ב וזה בחינת הנסירה המבואר בכוונות. וכלל הענין בקיצור הוא. שבראש השנה בתחילת הבריאה אז המלכות בבחינת אחור באחור ואדם הראשון אם לא היה חוטא בעץ הדעת. והיה ממתין בזווגו עד שבת היה יכול להחזירה תיכף פנים בפנים על ידי תפלתו שהיה צריך להתפלל אז. אך על ידי פגמיו על ידי זה אנו צריכין בכל שנה לעסוק בתיקון זה מעט מעט עד ביאת הגואל. וגם מעט שמתקנים בכל שנה אינו נגמר ביום אחד כי אם מראש השנה עד שמיני עצרת. ועיקר התיקון הוא שצריכין נסר את המלכות שלא תהיה בבחינת אחור באחור דבוקים בכותר אחד לשניהם רק לנסר את המלכות מזעיר אנפין שתהיה המלוכת בחית פרצוף בפ"ע וזה נעשה על ידי הדורמיטא והשינה דאפיל עד זעיר אנפין שהוא הסתלקות המוין שנסתלקין ממנו ועולים למעלה בסוד מסירות נפש ואז מקבלת המלכות המוחין שלא על ידי ז"א כי אם מלמעלה מבינה בעצמה. ואחר כך על ידי השופר חוזרים המוחין לזעיר אנפין. ואז ממתיק דיני המלכות וממשיך לה גבורות ממותקות. ועל ידי זה ננסרת המלכות ונבנית קומה בפ"ע בכל עשרת ימי התשובה וכו'. עד שבשמיני עצרת אז הוא בינת היחוד שמתייחדת המלכות עם זעיר אנפין וכו' עיין כל זה בכוונות:
And this joy began specifically from Yitzchak — the first holy birth in the world in the holiness of Yisrael, as above. And therefore Sarah said then: "G-d has made laughter for me; all who hear will laugh for me" (Genesis 21:6) . For certainly now that Yitzchak was born, all saw and heard the wonders of Hashem — that there had never been such a novelty in the world: that from the union of man and woman should come such a birth, from which would emerge all the seed of Yisrael until Mashiach comes. And certainly it is laughter and joy and great gladness in all the worlds, in the aspect of "all who hear will laugh for me." For from this holy birth began the chain of the lineage of Yisrael.
Segment 8
אות ג ואם אמנם אין לנו עסק בנסתרות. אך אף על פי כן כל מה שאנו יכולין להבין מהם רמזים לעבודת השם יתברך מה טוב ומה נעים. בפרט על פי ההקדמות של רבינו זל שבכלל דבריו כל דברי קבלת האר"י ז"ל והזוהר הקדוש וכו' כאשר נשמע מפיו הקדוש. על כן כל מה שנפרש דברי הכוונות על פי הקדמתו הכל אמ וצדק כי דבריו ז"ל הם כלליות גדול וכו'ואין כאן מקומו להאריך בזה כאן. ונשוב אל הענין כל מלכות הוא בחינת התפלה שהיא בחינת מלכות דוד שכל עסקינו לנסרה ולבנותה קומה שלימ בפ"ע וליחדה עם זעיר אנפין. כי בחינת זעיר אנפין הוא התורה הקדושה. כמובן בכוונות קריאת התורה ובשאר מקומות. והתפלה היא בחינת מלכות דוד שדבוקה עם ז"א אחור באחור ועיקר דביקותא אחור באחור היא בעת שיש שליטת הציונים שאז מתייראין שלא יתדבקו באחוריהם על כן הם דבוקים אחור באחור כמבואר בכתבים בכמה מקומות. וזה עבודתינו בראש השנה וכו'. להמתיק הדינים ולבטל אחיזת החיצונים שיניקתם מתוקף הדינים ח"ו. כדי לנסר את המלכות שתהיה פרצוף שלם בפועל ותתייחד בבחינת פנים בפנים. היינו כי יש שני בחינות תפלות יש פלה שהוא למטה מהתורה והיא טפילה להתורה ויש תפלה שהיא בחינה אחת עם התורה ממש. וגם היא גבוה מהתרוה כי יש תפלה שמתפללין על צרכיו דהיינו פרנסה ובנים וחים ורפואה וכו'. וזאת התפלה נקראת חיי שעה. והיא למטה מהתורה וטפילה להתורה. כי בוודאי מי שמתפלל על צרכי גופוט ואינו מתכוין כלל בשביל התורה רק הוא מתפלל שיתן לו השם יתברך בני חיי ומזוני וכו' להנאתו ולצורך גופו. זאת התפלה בוודאי אינה חשובה לפני השם יתברך. והיא בחינת תפלות רעות שכתב רבינו ז"ל שיש לכל אדם תפלות רעות והיא בחינת גנבא אמחתרתא רחמנא קריה. כי זה ידוע ונראה בחוש שכל ימי חיינו הבל וריק וימינו כצל עובר. ומה יתרון לאדם בכל עמלו. ואם יצבור כעפר כסף וכו' לא במותו יקח הכל ואין מלווין לו לאדם לא כסף ולא זה ולא אבנים טובות ומרגליות וכו'. ועל כן מי שאינו מסתכל על התכלית האחרון האמתי למה לו חיים ומה הנחת רוח להשם יתברך מתפלתו שמתפלל שיתן לו השם יתברך פרנסה וממון וכו' למלאות תאוות בטנו והשם יתברך יודע ומבין שכל מה שמבקש אינו טובה לפניו כלל. כי מאחר שאינו מסתכל על התכלית בוודאי הפרנסה והעשירות שלו הוא בחינת עושר שמור לבעליו לרעתו רחמנא ליצלן. נמצא שהתפלה שהיא לצורך הגוף לבד בלי כוונת קיום התורה היא בודואי אינה טבוה כלל. ועל תפלות כאלו קוא תגר בוהר הקדוש צווחין ככלבין הב הב. הב לן חיי הב לן מזונא וכו'. ואין להשם יתברך נחת מתפלה זאת שהיא לצורכי הגו כי אם כשזה המתפלל מתכוין בתפלתו בשביל קיום התורה. דהיינו שמתפלל על בני חיי ומזונא וכל כוונתו כדי שיזכה לעשות רצונו יתברך ולקיים תורו ומצותיו באמת. ואם כוונתו באמת בשביל זה בודואי יש להשם יתברך נחת רוח מתפלה כזא. אבל אף על פי כן תפלה כזאת היא בודואי למטה מהתורה וטפילה להתורה כי מאחר שהתפלה בשביל צורכי הגוף. נמצא שהתפלה זאת בפני עצמה אינה כלום כ"ל כי למה לו הגוף וצכיו והיום בכאן ומחר בקבר וכו' כנ"ל ואין להתפלה הזאת שום חיות וקיום כי אם על ידי התורה. דהיינו מה שמתכוין בתפלתו על צורכי הגוף בשביל קיום התורה. נמצא שתפלה כזאת בוודאי טפילה להתורה. כי העיקר הוא התורה. רק הוא מתפלל על צורכי גוף כדי שיוכל לקיים את התורה ועל כן בודאי תפלה כאת היא טפילה להתורה ולמטה מהתורה:
And therefore in every birth of a child of Yisrael, when they circumcise him and bring him into the holiness of Yisrael, the joy is mentioned then, as we say in the blessings after the circumcision: "let the father rejoice in the one who emerges from his loins." For certainly one should only rejoice in this — that we merited through our procreation that a child of Yisrael was born, circumcised on the eighth day. And this is the aspect of what we mention then: "and I passed over you and I saw you wallowing in your bloods, and I said to you: in your blood, live!" (Ezekiel 16:6) — this is the aspect of "he took a piece and threw it to them — pull threads from it" — that specifically from this itself the tikun habris is drawn. This is the aspect of "I saw you wallowing in your bloods" — the aspect of the damage to the bris that is drawn from the intensification of the turbidity of the bloods. "And I said to you: in your blood, live!" — for specifically through this itself one can be rectified, through the birth of the seed of Yisrael from him, as above. And this is why we mention afterward: "and Avraham circumcised Yitzchak his son" — for this essential holiness began from the birth of Yitzchak.
Segment 9
ועל תפלה כזאת הקפידו רז"ל שלא להאריך בה ביותר. כמו שאמרו רז"ל מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה. כי העיקר הוא חיי עולם שהוא התורה. אבל התפלה כזאת בשביל צרכי הגוף היא חיי שעה. רק שצריכין אותה בשביל חיי עולם בשביל התורה. ועל כן בוודאי אין להניח העיקר שהוא חיי עולם ולהארך בהטפל שהוא חי שעה. ותפלה כזאת צריך שמירה גדולה שלא יתאחזהו בה החיצונים. שלא תהיה בבחינת רגליה יורדות מות ח"ו. כי מאחר שמתפלל על צרכים הגשמיים של גוף רק שכוונתו בשביל התורה. בקל תוכל הסטרא אחרא להאחז בו להטות כוונתו בשביל צרכי הגוף בעצמו. שאז תפלתו פסולה כנ"ל. ועל כן כשהתפלה שהיא בחינת מלכות הוא בבחינה זו. אזי היא בבחינת אחור באחור היא דבוקה להתורה וטפילה אליה. כי אין לה פרצוף בפ"ע. כי בלא התורה אין לה ענין כלל כנל. וצריכה להיות בבחינת אחור באחור שלא יתאחזו החיצונים כנ"ל. כי תפלה כזו צריכה שמירה מהחיצונים מאד. מאחר שכל התפלה בשביל צריי הגוף רק שמכוין בשביל קיום התורה כנ"ל:
And therefore we call only three "Avos" [Patriarchs], for they are the fathers of the world. For the nations have no "fathers" — they are a nation comparable to a donkey, as our Sages of blessed memory said. For their birth is itself the birth of animals — only from desire, without any holiness whatsoever. But the essential "fathers" began from Avraham, who begot Yitzchak in such holiness, that from then onward the chain of the lineage of Yisrael would never cease. From him was born Yitzchak — the first born in such holiness — and from him emerged Yaakov, and from Yaakov all the seed of Yisrael, until the end, until Mashiach comes who will emerge from their seed and rectify everything and reveal His G-dliness to the eyes of all. And this is the aspect of: "and the threefold cord is not quickly broken" (Ecclesiastes 4:12) . For the three Avos — Avraham, Yitzchak, and Yaakov — were exceedingly holy in the sanctity of the bris , until they merited to draw their procreation in such holiness that the cord of the holiness of Yisrael would never cease. So that through every birth of Yisrael, however it may be, the aspect of tikun habris is drawn. And since from this birth the seed of Yisrael will grow — they who are the tikun of all the worlds, as mentioned above.
Segment 11
אות ד אבל עיקר התפלה השלימה היא כשאדם מתפלל רק על צרכי נשמתו בעצמו דהיינו שכל תפלותיו לזכות ליראת ד' ועבודתו יתברך. כמו שאמר דוד המלך עליו השלום אחת שאלתי מאת ד' אותה אבקש בתי בבית ד' כל ימי חיי וכו. וכמו שכתב רבינו (בסימן י"ד) על מאמר רבב"ח ושקלית לסלתיא ואנחי' בכוותא דרקיע עיין שם. ותפלה כזאת אינה טפילה לתורה. אדרבא תפלה כזאת היא עיקר קיום התורה. מאחר שמבקש רק לקיים את התורה שזה עיקר שלימות התורה. כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וזה בחינת אשה יראת ד' היא תתהלל. היינו התפלה שהיא בחינת אשת חיל כשהוא בשביל יראת ד' לזכות ליראתו יתברך היא תתהלל. כי זה עיקר שלימות התפלה. וזאת התפלה היא שוה עם התורה וגבוה ממנה כי עיקר הכוונה בלימוד התורה הוא לקיים את התורה. כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וזהו כוונתו התפלתו שמבקש ליראה את ד' ולקיים את התורה. נמצא שהתורה והתפלה ניהם שווים בקומתם. ואף גם התפלה גבוה יותר. בחינת אשת חיל עטרת בעלה בחינת ראשית חכמה יראת ד'. דהיינו התפלה שהיא בחינת אשה יראת ד'. דהיינו מה שמתפלל על היראה היא ראשית חכמה כי הוא למעלה מהחכמה שהיא התורה. כי תפלה כזאת היא עיקר קיום התורה. כי עיקר התורה היא המעשה שזוכין על ידי תפלה זאת. כי לא המדרש הוא העיקר וכו' כנ"ל. כי הכל בידי שמים שהוא התורה בחיתת זעיר אנפין שנקרא שמים כידוע חוץ מיראת שמים אבל על ידי תפלה יכולין לזכות ליראת שמים שזהו בחינת כל ספר תהלים שיסד דוד המלך עליו השלום שכולו תפלות לזכות ליראת שמים ולעבודתו יתברך כאשר יבואר לפניניו בעזרת השם:
And therefore he [Yitzchak] was named for joy and gladness — the aspect of "G-d has made laughter for me; all who hear will laugh for me." For all are fitting to rejoice over such a birth, as above. And therefore at every birth of a child of Yisrael, when they circumcise him and bring him into the holiness of Yisrael, the joy is mentioned then: "let the father rejoice." For certainly only in this is it fitting to rejoice — that we merited through our birth that a child of Yisrael was born, circumcised on the eighth day. And this is the aspect of: "and these are the generations of Yitzchak the son of Avraham" — the vav of "v'eileh" adds, the aspect of tikun habris , the aspect of Yosef [who signifies addition]. All of this is drawn through toldos — through the holy births of Yisrael. And this is the aspect of: "the generations of Yitzchak the son of Avraham" — the first birth born in the holiness of Yisrael, whom Avraham begot in such holiness, that from him began the chain of holiness — that in every birth of Yisrael there is the holiness of the Avos , which is the holiness of Yisrael. Through which comes the tikun habris , as above. And this is: "Avraham begot Yitzchak" — that the birth of Yitzchak was from Avraham alone, from the aspect of the holiness of the bris . For Avraham is the aspect of tikun habris — the aspect of "eiver mah" [the organ of "what?", i.e. selflessness], as is brought.
Segment 13
אות ה וזה בחינת ראש השנה שאז עוסקין להקים ולבנות את התפלה שהיא חבינת מלכות לנסרה מזעיר אנפין מבחית אחור באחור ולבנותה בחינת פרצוף בפ"ע וליחדה עם ז"א פנים בפנים. היינו שאז עסקינו להמשיך תיקון התפלה הנ"ל בעולם. היינו להמשיך את הדרך הקדוש בעולם שכל אחד ואחד יהיה עיקר תפלתו רק על היראה ליראה את ד' הנכבד והנורא הה. ועל כן מתחילין בראש השנה ובכן תן פחדך ד' אלקינו על כל מעשיך ואימתך וכו וייראוך כל המעשים וכו ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם וכו'. כי זה עיקר עסקינו בראש השנה לבנות קומת התפלה שתהיה קומה שלימה בחינת פרצוף בפ"ע וכו'. דהיינו שתהיה התפלה בבחינת הנ"ל רק על יראת ד' ובודתו שאז אין התפלה טפילה להתורה בבחינת אחור באחור רק היא קומה שלימה בפ"ע כי היא אשת חיל עטרת בעלה. כי היא עיקר קיום התורה ואין להתורה שלימות כי אם על ידי תפלה כזאת וכנ"ל:
And this is: "for the scoffers of the generation would say: 'from Avimelech Sarah conceived.'" For they do not believe it possible that there could be procreation from the aspect of Avraham, from the aspect of eiver mah — that at that moment one should be in the aspect of mah , in the aspect of utter selflessness, not intending for his desire at all, as there were true Tzadikim who boasted of this. Rather, they say it was from Avimelech — the aspect of wicked kingship, which is only driven by physical desire — from him Sarah conceived. The scoffers say that the essential procreation is only from physical desire, from the aspect of Avimelech. Therefore the verse testifies: "Avraham begot Yitzchak" — that the essential birth of Yitzchak was only from the aspect of eiver mah , from the aspect of selflessness, the aspect of tikun habris . Born in such awesome holiness that from him began the chain of the holiness of Yisrael — that in all the births of Yisrael there are sparks of the holiness of the Avos . Through which everyone born in every generation rectifies the tikun habris , as above — until in the end Mashiach will emerge from the seed of Yisrael, who will cleave himself to Hashem, blessed be He, as he will cleave, and reveal His G-dliness to the eyes of all, and rectify everything, as above. Speedily in our days, amen.
Segment 15
אות ו וזה בחינת שינה והדורמיטא דאפל על זעיר אנפין שהוא התורה ואחר כך נתעורר על ידי השופר שעל ידי זה ננסרת ונבנית קומת המלכות כנ"ל בכוונות. כי כשרוצין להמשיך זה הדרך בעולם לעשות מהתורות תפלות צריכין לזה להמשיך חידושי אורייתא גבוהים מאד הנמשכין מבחינת אורייתא דעתיקא סתימאה שעל ידי חידושין אלו נתגלין כל הדרכים והנתיבות של התורה איך כל המצות והמדות קשורים ונאחזים זה בזה וזה בזה. כמו הרופא המומחה כשאוצה לרפאות איזה חולאת שבאדם אי אפשר לידע מהות החולאת ורפואתו כי אם כשבקי בחכמות הניתוח. דהיינו שידע כל פרט קומת האדם ותכונת כל אבריו וגידיו ועורקיו וכו' בשלימות. שידע היטב אריך כל האסרם הפנימים והחיצונים ערוכים ומסודרים זה אצל זה. ותכונת פרקיהם וקשריהם וחיבוריהם איך כל אבר ועצם וכו' מקושר ומחובר ומסודר זה בזה וזה בזה על ידי קשרי הגידים והעורקים וכו'. ואיך הדמים רצים בהם טושאר כל תכונת הגוף ומרחקי פרקיו וכו' הכלולים בחכמת הניתוח. ואז דייקא כשהרופא בקי בכל זה היטב אז יכול ליכנס להבין מהות החולאת ולעסוק ברפואתו. כמו כן צדיקי הדור האמתיים העוסקים ברפואת חולי נפשות ישראל אי אפשר להם לעסוק ברפואתם כי אם כשיודעין מהות חולי הנפש. וזה על ידי שיודעין בחינת תכונת קומת האדם העליון שהוא בחינת צלם אלקים שהוא בחינת תכונת קומת התורה שנקראת אדם כמו שכתוב זאת התורה אדם. כי התורה היא בחינת קומת אדם. כי היא כלולה מרמ"ח אברים ושס"ה גידים שהם בחינת רמץח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה כידוע. וכמו שהרמ"ח אברים והשס"ה גידים שבאדם ערוכים וקשורים ומסודרים זה בזסה וזה אצל זהו כו' וצריך הרופא להיות בקי בסדרם.וחיבוריהם היטב כנ"ל. כמו כן צריכין לידעבבחינתקומת התורה סדר הקשה והחיבור של כל רמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה וכל המדות ומצות דרבנן הכלולים בהם לידע היטב איך הם ערוכים ומסודרים ומחוברים ומקושרים זה בזה וזה בזה. ואז יכולים לידע סגולת כל מצוה ומצוה ומדה ומדה לאיזה רפואה היא מסוגלת ביותר. ואיך לרפאות חולי הנפש. ועיין רמז מזה בהקדמה שניה לספר הא"ב ותבין מעט מזה ואז דייקא כשממשיכין חידושי תורה כאלו שיודעין על ידם בחינת תכונת קומת התורה כנ"ל. אז יכולין להמשיך זה הדרך לעשות מהתורות תפלות. כי על ידי זה דייקא מגלין סדר תפלה איך נזכה לתפות אל תבינו ולשפוך לבינו כמים נוכח פני ד' ולרצות את בוראינו יתברך שיעמוד בעזרינו וישיבנו אליו באמת. כי עיקר שלימות התפלה נמשכת מבחינת י"ג מדות של רחמים. כי עיקר התפלה הוא רחמים ותחנונים ועל כן עיקר שלימותה נמשך מבחינת "ג מדות של רחמים ושלש עשרה מדות של רחמים הם בחינת י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. שעל ידם נמשכי כל חידושי אורייתא שדורשין את התורה ומחברין אוה ממקום למקום ומענין לענין בכלל ובפרט ובק"ו וג"ש וכו'. ואלו הי"ג מדות של רחמים שהם בחינת י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן כולם נמשכין מבחינת עתיק מבחינתי"ג תיקוני דיקנא שהם בחינת תיקוני עתיק כידוע. והצדיקי אמת כפי מה שזוכין להמשיך חידושין דאורייתא משם על ידי י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן כמו כן זוכין לפתוח ולגלות ולהמשיך בחינת י"ג מדות של רחמים. וזה עיקר בחינת שלימות התפלה שעושין מתורה דהיינו שמי"ג מדות התורה שהם כלל התורה עושין י"ג מדות של רחמים שהם כלל התפלה כנ"ל. אבל כל זה נעשה רק על ידי הצדיקים שיודעין שורש של כל הי"ג מדות התורה שהם כלל התורה איך הם ערוכים וסדורים בשרשם. איך כל עניני התורה ומצותיה ומדותיה ופרטיה ודקדוקיה ערוכים וסדורים וקשורים ומחוברים ודבוקים זה בזה בקשרים נפלאים ובתבונה נפלאה ונוראה כמו בקומת האדם שרואים נפלאות הבורא בתכונת קומתו ועריכות אבריו. ואיך הולכים גידים ודרכים מהראש עד עקב הרגל בדרכים נפלאים וכו' כמו כן הוא ממש בקומת התורה וכנ"ל והצדיקים היודעים התורה בשרשה יודעים כל זה היטב. ואז דייקא יודעים לדרוש את התורה בי"ג מדות שהם כלל התורה ואז יודעים להמשיך הדרך הקדוש הזה לעשות מהתורות תפלות להמשיך מי"ג מדות התורה שם כלל התורה. בחינת י"ג מדות של רחמים שהם כלל התפלה שנעשין מזה שעשועים גדולים למעלה.
[This entire halachah was said at the wedding of Reb Nosson's relative.]
Segment 17
אות ז וזה בחינת שופר. כי בתחלה מסלק המוחין שהם בחינת הפלת דורמיטא כנל כי זה ידוע כשרוצין לעלות מדרגא לדרגא צריכין לסלק המוחין שמקודם. כמו שמצינו בגמרא כד הוי סליק לארץ ישראל הוה מתענה כדי לשכוח התורה של חוץ לארץ כי היה צריך לקבל מוחין של ארץ ישראל. על כן היה צריך לסלק המוחין שמקודם שהם מוחין של חוץ לארץ. על כן בראש השנה שהוא יום ראשון של עשרת ימי תשובה. וצריכין להמשיך הדרך של תשובה בעולם לתקן הפגם של חטא אדם הראשון שפגם בזה היום שנברא אז. וכן לתקן הפגמים והחטאים של כל אחד ואחד בכל דור ודור. על כן צריכין להמשיך מוחין גבוהים כאלו כדי שנזכה על ידם להמשיך דרכי התשובה לשוב אליו יתברך. על כן צריכין לסלק המוחין שמקודם שזה בחינת הפלת דורמיטא ושינה שהיא בחינת הסתלקות המוחין כדי לזכות למוחין גבוהים. ועיקר המוחין חדשים שצריכים לקבל אז בראש השנה הוא שנזכה להמשיך מוחין כאלו שנזכה על ידם לבנות קומת התפלה בשלימות דהיינו לעשות מהתורה תפלה שזה עיקר שלימות התפלה שעיקר המשכת התעורות התשובה שאנו צריכין להמשיך עתה בראש השנ שהוא יום ראשון לתשובה כנ"ל כי עיקר התעוררות התשובה זוכין על ידי שעושין מתורות תפלות. כי לזכות לתשובה לאו כל אדם זוכה מריבוי המניעות שיש על זה. ועל כן עיקר המשכת דרך התשובה בעולם הוא על ידי שעושין מתורות תפלות כי לשוב בתשובה קה מאד כי מה בתחלה קודם שחטא. שעדיין לא נמשך אחר יצרו הרע התגבר עליו היצר הרע עד שהחטיאו מכל שכן עתה שכבר נמשך אחריו ונתפס במצודתו איך אפשר לשוב. אך עיקר התשובה נמשך מבחינת הנ"ל על ידי שעושין מתורות תפילות. כי על ידי תפלה יכולין לפעול הכל. כי אף על פי שהוא כמו הוא. וכבר נתפס בתאוותיו הרעות שנדמה לו שאי אפשר לצאת משם אף על פי כן על כל פנים הדיבור בידו. ואם ירבה לדבר דיבורי תפלה ותחנונים ויתפלל הרבה להשם יתברך שיזכה לשוב ולקיים את כל דברי התורה בודאי יעורר רחמי השם יתברך עליו עד שיפתח לו השם יתברך שערי התשובה ויזכה סוף כל סוף לשוב אל השם יתברך וירחמהו. וזה בחינת מה שכתב רבינו בלקוטי תנינא. (בסימן ע"ב הנ"ל) שעיקר התשובה על ידי אמירת תהלים. כי כל ספר תהלים הם תחנותובקשות של דוד המלך עליו השלום שביקש מהשם יתברך לזכות להתקרב אליו ולקיים תורתו ומצותיו. כמו שכתוב אחת שאלתי מאת ד' אותה אבקש שבתי בבית ד' כל ימי חיי וכו'. וכתיב הוריני ד' דרכך אהלך באמתך וכו' עזרהו לעשות רצונך וכו' וכן הרבה וכל מה שמבקש להנצל מאויביו ושונאיו כל כוונתו להנצל משונאי הנפש שהם הסטרא אחרא וחיילותיו וגם כל השונאים בגשמיות שביקש להנצל מהם הכל היה בשביל שיזכה לקיים את התורה והמצות כי כל השונאים של דוד המלך עליו השלום ושל כלל ישראל הוא מחמת שאנו אוחזין בתורת ד' ומצותיו שבשביל זה הם מתגרים בנו נמצא שכל שונאינו ואויבינו בגשמיות כולם הם שונאי ד' שונאי הנפש שונאי התורה. וכל בקשתינו להנצל מהם הוא להנצל משונאי הנפש והתורה כדי שנזכה לקיים את התורה הכלל שכל כוונת דוד המלך עליו השלום בספר תהלים הוא לבקש מהשם יתברך שנזכה לקיים את התורה והמצות ולהנצל מכל השונאים והמונעים והמעכבים לעבוד את השם יתברך בגשמיות ורוחניות וכמו שאמר רבינו ז"ל שדוד המלך יסד כל ספר תהלים מהתבודדות שלו וכו' (כמו שכתוב בסימן קנ"ו) עיין שם. ועל כן הם חמשה ספרים תהלים כנגד חמשה חומשי תורה שהם כלל התורה. היינו בחינת הנ"ל שעושין מתורות תפלות כי דוד המלך עשה מחמשה חומשי תורה חמשה ספרי תהלים שהם תפלות ובקשות. היינו שעה מתורות תפלות שזה עיקר שלימות התפלה כנ"ל. ועל כן עיקר התעוררות התשובה הוא על ידי תהלים כנ"ל כי עיקר התשובה זוכין על ידי שעושין מתורות תפלות שזהו בחינת תהלים כנ"ל. נמצא שעיקר התשובה זוכין על ידי שעושין מתורות תפלות שזה עיקר שלימות התפלה. וזה כל עסקינו בראש השנה שהוא יום הראשון לעשרת ימי תשובה. שאז צריכין להמשיך הדרך של תשובה בעולם שיזכו כל אי עולם לשוב להשם יתברך. כמו שכתוב ויעשו כולם אגודה אחת לעשור רצונך וכו'.וזה ממשיכין על ידי שעוסקין לבנות קומת התפלה בשלימות דהיינו שנזכה להרבות בהתבודדות להתפלל תמיד להשם יתברך לקיים את התורה ולעשות מהתורות תפלות שזהו בחינתתהלים שכל ישראל עוסקין אז באמירת תהלים הרבה. כי דייקא על ידי זה זוכין לתשובה כנ"ל. אבל דרך זה צריכין להמשיך ממקום גבוה מאד מבחינת חידושי תורה הנמשכין מאורייתא דעתיקא סתימאה כנ"ל. וזה בחינת הדורמיטא שהוא הסתלקות המוחין כדי לזכות למוחין גבוהים על ידי השופר דהיינו להמשיך חידושי תורה הנ"ל שנזכה על ידם לבנות קומת התפלה לעשות מהתורות תפלות שזה עיקר שלימות התפלה כנ"ל.
Likutay Halachos Orach Chaim — Volume 3
Segment 19
אות ח וזה בחינת השופר שהוא בחינת קבלת התורה שניתנה בקול שופר היינו שממשיכין חידושי תורה כאלו שנזכה עלידם להקים את התפלה לעשות מהתורה תפלה שעל ידי זה עיקר התשובה שנזכה לשוב אליו יתברך ולקיים את כל התורה. כי שופר הוא בחינת יראה כמו שכתבו היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. ויראה הוא בחינת תפלה. כמו שכתב יראת ד' היא תתהלל. ובשביל זה ניתנה התורה בקול שופר להורות שעיקר השלימות התורה הוא כשזוכין לעשות מהתורה התפלה שהיא בחינת יראה שעל ידי זה זוכין לקיים את התורה שזהו העיקר כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וזהו בחינת ולבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו הנאמר לענין הקולות והברקים וקול שופר שבהם ניתנה התוה שהוא לבעבור תהיה יראתו וכו'. היינו כדי שנזכה לתפלה שהיא בחינת קולות בחינת קולי אל ד' אזעק קולי אל ד' אתחנן בחינת יראה כנ"ל היינו שנזכה לעשות מהתורות תפלות. שעל ידי זה ניצולין מחטאים וזוכין לקיים את התורה. וזהו ולבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. לבלתי תחטאו דייקא. כי לזכות לקיים את התורה לבלי לחטוא זה זוכין על ידי בחינת הקולות בחינת קול שופר שהיא בחינת יראה היינו על ידי התפלות שעושין מהתורות שהם בחינת יראה בחינת קול שופר על ידם זוכים לבלי לחטוא רק לקיים את התורה כנ"ל.
And this is the aspect of the awesome, exalted holiness of Shabbos . For it is explained there [in Likutay Moharan I:6] that teshuvah is the aspect of Shabbos , the aspect of "V'shavta ad Hashem Elokecha" etc. (Devarim 30) . For in the future there will be a day that is entirely Shabbos — the aspect of entirely teshuvah — when they will continually arrive at ever-greater apprehensions of the G-dliness of the Blessed One. And then they will do teshuvah over their previous apprehension. This is the aspect of the service of the great Tzadikim even in this world: though they have already purified themselves to the ultimate purity and refinement, and have even done complete teshuvah over things they never sinned in etc. — nevertheless, they continue to do teshuvah each time over their previous apprehension etc.
Segment 21
אות ט ובשביל זה תוקעין שופר בראש השנה כדי להמשיך התורה בבחינת יראה בבחינת תפלה היינו לעשות מהתורה תפלה שעל ידי זה זוכין לתשובה לקיים את התורה כנ"ל. כי לוחות הראשונות נשתברו על ידי חטא העגל. ואז עלה משה לרצות את השם יתברך ואז גילה לו השם יתברך י"ג מדות של רחמים כמו שכתבו שם בענין בפרשת כי תשא ויאמר אני אעביר כל טובי וכו' ויעבור ד' על פניו וכו' היינו מחמת שראה משה שנתן את התורה לישראל בהתגלות אלקות כזה ואף על פי כן עברו על התורה ועשו מה שעשו על כן שאלו לו יתברך דרכיו שיזכה לידע באיזה דרך יכניס בישראל קיום התורה שיזכו לקיים את התורה. ואז גילה לו השם יתברך י"ג מדות של רחמים שהם בחינת י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם שנמשכין מתליסר תיקוני דיקנא היינו בחינת שעושין מהתורות תפלות כנ"ל היינו שגילה לו השם יתברך שעל ידי י"ג מדות של רחמים שהם בחינת שממשיכין י"ג מדות התורה דהיינו שעושין מהתורות תפלות על ידי זה זוכין להכניס בישראל קיום התרוה להשיבם כולם להשם יתברך בתשובה שלימה כנ"ל. ועל כן בראש השנה שהוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה שנגמרין ביום הכפורים הם עשרה ימים האחרונים שבהם נתרצה השם יתברך למשה כמו שאמרו רז"ל על כן ממשיכין אז התיקון הזה. דהיינו שבונין אסז קומת התפלה דהיינו שעוסקים להמשיך הדרך לעשות מתורות תפלות שעל ידי זה עיקר התיקון כנ"ל. שזהו בחינת קול שופר שחוזרין וממשיכין קבלת התורה שניתנה בקול שופר. היינו שנמשכין אז מוחין מבחינת עתיק כמו שכתוב בכוונות. היינו שממשיכין חידושי תורה כאלו שעל ידם נזכה להקים את התפלה שיהיה כל תפלותינו על היראה לזכות לעשות רצונו תברך ולעשות מהתורות תפלות שעל ידי זה זוכין לתשובה ונתתקן הכל וכנ"ל.
And it is explained there that the rest of the world certainly needs to be in a state of constant teshuvah, for even when one says "I have sinned" etc., one cannot say it without some ulterior motive. Therefore one must constantly return over one's previous teshuvah etc. And see what is written there — that one needs to be expert in the halachah if one wants to return: the aspect of expert in entering, expert in exiting — the aspect of "If I ascend to the heavens, there You are; and if I make my bed in She'ol, behold You are there" etc. (Tehillim 139:8) . That even in all the descents in the world, even in the lowest depths of She'ol, one should strengthen oneself to find Hashem and return to Him — in the aspect of "If I make my bed in She'ol, behold You are there" etc.
Segment 23
אות י וזה בחינת מלכיות וזכרונותושופרות שאומרים הרבה פסוקי תנ"ך בהתפלה. היינו שעושין מתורה תפלה כנ"ל. ועל כן תוקעין שופר ומתפללין מלכיותוכו' הכל בתפלת מוסף. כי תפלת מוסף מתפללין רק על הקרבנות שהיינו צריכין להקריב בבית המקדש. ובעונותינו חרב בית המקדש. ואין אנו יכולין להקריב קרבן וכו'. על כן אנו מתפללין להשם יתברך על בנין בית המקדש שנזכה להקריב הקרבנות כמו שאומרים ומפני חטאינו וכו' ושם נעשה ונקריב לפניך וכו' ואת מוסף יום וכו' שמצא שתפלת מוסף הוא בחינת שעושין מתורה תפלה דהיינו מהצות של הקרבת הקרבן מוסף עושין מזה תפלה ובזה אנו ממשיכין הדרך לעשות מתורות תפלות שהוא גם כן בבחינה זו של תפלת מוסף שכל אחד ואחד כפי מה שהוא רחוק מקיום איזה מצוה אן מצות עשה או לא תעשה צריך להתפלל להשם יתברך שיזכה לקיימה שזהו ממש תפלת מוסף שמתפללין שנזכה לקיים מה שאין אנו יכולין לקיים עתה בעונותינו בעת החורבן. וזאת התפלה נחשבת במקום קרבן. וגם על ידי זה נזכה סוף כל סוף לשוב לארצינו ולהקריב שם קרבנות חובותינו כמו כן הוא ממש התפלות שעושין מתורות שצריכין לבקש מהשם יתברך הרבה שנזכה לקיים מה שקשה לנו לקיים עתה בעונותינו בתוקף גלות הנפש. ועל ידי תפלות אלו נזכה לבסוף לשוב להשם יתברך. וגם כל זה שאין אנו זוכין עדיין לגאולת הנפש בשלימות יהיה נחשב לנו על ידי התפהל כאלו קיימנו ועשינו מה שמוטל עלינ. נמצא שתפלת מוסף הוא בבחינת תפלות שעושין מתורות על כן אז תוקעין בשופר ומתפללין מלכיות וכו'. כי שופר ומלכיות וזכרונות וכו' הם בשביל בחינה זאת לזכות להקים את התפלה לעשות מהתורות תפלות כנ"ל. שזהו בחניתתפלת מוסף כנ"ל.
And see what is written there at the end: that through this, one becomes an Adam seated upon the throne . For the essence of teshuvah is when one hears one's disgrace and remains silent and still, bearing the spilling of blood — to subdue the blood that is in the chalal has'mali [left chamber of the heart] etc. And through this one becomes an Adam etc. — the aspect of three points : Moshe , Yehoshua , and the Ohel Moed — which are the aspects of the sun and the moon etc. This is the aspect of the three mitzvos that Yisrael was commanded upon entering Eretz Yisrael : to cut off the seed of Amalek, to appoint a king, and to build the Beis HaBechirah etc. See all this there well.
Segment 25
אות יא ועל כן בכל יום שש בו תוספות קדושה מתפללין תפלת מוסף דהיינו בשבת ויום טוב וראש חדש. כי כל הימים קדושים האלו הם בחינת ימי תשובה. כי שבת הוא בחינת תשובה בחינת ושבת עד ד' אלקיך בחינת עולם הבא (כמו שכתב רבינו ז"ל בסימן ו') וכן כל הימים טובים הם ימי תשובה (כמו שכתוב בסימן למ"ד). וראש השנה ויום כפור הם בודאי ימי תשובה. וראש חדש היא שורש התשובה (כמו שכתוב בסימן יו"ד עיין שם). נמצא שכל הימים קדושים הנ"ל הם בחינת תשובה על כן מתפללין בהם מוסף שזהו בחינת שעושין מתורה תפלה שזה עיקר התשובה כנ"ל. כי בימים קדושים הנ"ל שצריכין להמשיך בהם הדרך של תשובה בעולם כנ"ל. על כן מתפללין בהם מוסף שהוא בחינת שעושין מתורה תפלה שעל ידי זה עיקר המשכת דרך התשבוה בעולם כנ"ל.
And from all the above, one can understand the awesome love of Hashem for us — that in His mercy He gave us this precious gift that was in His treasure-house, and Shabbos is its name etc., as our Sages of blessed memory said (Shabbos 10a) . And we must endeavor to receive this precious gift with love and with immense joy, for through this we merit teshuvah however we may be — until one too will merit the day that is entirely Shabbos etc.
Segment 27
אות יב וזה בחינת ראש חדש כי עיקר תיקון של ראש חדש הוא למלאות פגימת הלבנה שיהיו שניהם שווים בקומתן בבחינת והיה אור הלבנה כאור החמה שזה זוכין על ידי שעושין מתורות תפלות. שעל ידי זה בחינת מלכות ותפארת שהם בחינת משה ודוד בחינת חמה ולבנה שניהם שווים בקומתן. ושניהם משתמשים בכתר אחד כי תכלית שניהם אחד כי תכלית התורה הוא תשובה ומעשים טובים וזה וזה תכלית התפלה מאחר שכל תפלתו ותחינתו ובקשתו הוא לזכות לקיים את התורה כי עושה מהתורה תפלה שיזכה שתבא התרוה לידי מעשה שזהו העיקר והתכלית וכנ"ל. וזה בחינת ראש השנה שנקבע בראש חדש שהוא חסד גדול (כמבואר בהתורה תקעו א' בלקוטי תנינא עיין שם כל התורה) כי ראש השנה שהוא בראש חדש זהו בחינת כלליות חמה ולבנה ביחד. כי השנים נמנין לחמה והחדשים ללבנה כמובא עולכ ראש השנה שהוא בראש חדש זהו כלליות חמה ולבנה ביחד. כי אז בראש השנה שהאו ראשון לעשרת ימי תשובה שאנו מתחילין אז לעסוק בהתעוררות התשובה על ידי שעוסקין להקים קומת התפלה לעשות מהתורה תלה כנ"ל. על כן אז נכלל חמה ולבנה יחד בחינת אור הלבנה כאור החמה. כי שניהם שוים. כי כל זה זוכין על ידי שעושין מהתורות תפלות כנ"ל.
For most of the world finds teshuvah difficult because of the overpowering of the yetzer hara which renews itself each time afresh. For it is well known that "all desire to fear Your Name," and even the sinners of Yisrael are filled with great regret. Many are stirred numerous times to return to Hashem. But in the midst of this, they fall in their spirits from the intensity of the Ba'al Davar [the Adversary] who provokes them each time anew, as mentioned above — as our Sages of blessed memory said (Kiddushin 30b; Sukkah 52b) : "Each day, a person's evil inclination renews itself against him" etc. — "and were it not that the Holy One Blessed Be He helps him" etc.
Segment 29
אות יג וזה בחינת י"ב ראשי חדשים שהם כנגד י"ב שבטי י"ה. כי כבר מבואר שלעשות מהתורות תפלות זה בחנית תהלים שהם ה' ספרים כנגד ה' חומשי תורה כנ"ל שעיקר התעורות התשובה הוא על ידי זה, כי תהלים מסוגל לתשובה כנ"ל ומבואר שם בהתורה תהלים וכו' הנ"ל (בסימן ע"ג בלקוטי תנינא) כי יש חמשים שערי תשובה. ומ"ט שערים יכול כל אדם לכנוס בהם ולהשיגם אך שער החמשים הוא בחינת התשובה של השם יתברך בעצמו כביכול. כי גם אצלו יתברך מצינו בחינת תשובה. כמו שכתוב שובו אלי ואשובה אליכם. ואלו המ"ט שערי תשובה הם בחינת מ"ט אותיות שיש בשמות י"ב שבטי י"ה וכו'.והכלל שתהלים כלול מכל שערי תשובה שהם בחינתכלל האותיות שבשמות השבטים. ועל כן על ידי אמירת תהלים זוכין לתשובה. כי זוכין על ידי אמירת תהלים לעורר האות של השבט שהוא השער של תשובה השייך לשורש נשמתו. ועל ידי זה זוכה לתשובה עיין שם. ועתה מבואר היטב מה שי"ב ראשי חדשים הם מכוונים כנגד י"ב שבטים. כי הכל אחד. כי שורש התשובה הוא ראש חדש שאז אמר השם יתברך הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח כמבואר (בסימן יוד עיין שם) כי ראש חדש הוא בחינת מלכות דוד כנ"ל. היינוב חניתתהלים שיסד דוד שהוא נעים זמירות ישראל. ועל כן הם י"ב ראשי חדשים כנגד י"ב שבטים שיש בהם מ"ט אשותיות שהם בחינת מ"ט שערי תשובה שזוכין לבא אליהם על ידי תהלים שהוא בחינת דוד שכל זה הוא בחינת ראש חדש כנ"ל. ועתה מה מאד צדקו יחדיו י"ב ראש חדשים כנגד י"ב שבטים כי שניהם אחד כנ"ל. וזהו שבטי י"ה עדות לשיראל להודות לשם ה'. להודות דייקא. בחינת תהלים שהוא בחינת הודות והלל להשם יתברך. כי שבטי י"ה הם בחינת תהלים. שכל זה הוא בחינת ראש חדש כנ"ל. ועיקר זה התיקון של ראש חדש בחינת תהלים בחינת אותיות שבטי י"ה נעשה בראש השנה שנקבע בראש חדש כנ"ל. וזהו שמסמיך שם כי שמה ישבו כסאות למשפט. היינו בחינת ראש השנה שאז יושבים כסאות למשפט. כי הוא יום משפט ודין שאז צריכין לעסוק בתיקן זה לעורר שמות שבטי י"ה על ידי תהלים כדי לזכות לתשובה ששרשה ראש חדש וכו' כנ"ל. וזהו כסאות למשפט כסאות לבית דוד. כי עיקר התיקון של ראש השנה שהוא בחינת כסאות למשפט נתתקן על ידי בחינת מלכות דוד בחינת כסאות לבית דוד. היינו על ידי תהלים הוא בחינת מלכות דוד כנזכר לעיל. ועל כן באמת אז בראש השנה ועשרת ימי תשובה עוסקין כל ישראל באמירת תהלים. כי עיקר התיקון של ראש השנה ועשרת ימי תשובה שהוא להקים את התפלה שהיא בחינת מלכות ולזכות לתשובה. זה זוכין על ידי תהלים כנ"ל. שהוא בחינת התבודדות ולעשות מהתורות תפלות כנ"ל. וכמבואר שם במקומו (בסוף סימן ע"ג הנ"ל) שבשביל זה עוסקין כל ישראל בראש השנה ויום הכפורים וכו' באמירת תהלים. כי תהלים מסוגל לתשובה עיין שם. היינו כנ"ל.
And the essential help and salvation is through the power of the holiness of Shabbos , which one must draw upon oneself every day, as it is written (in the Mechilta) : "Remember the Shabbos day to sanctify it" (Shemos 20) — "remember it from the first day of the week" [i.e. from Sunday onwards, one should already be mindful of and preparing for Shabbos].
Segment 31
אות יד וזה בחינת יום הכפורים שאז נכנס הכהן גדול לפני ולפנים למקום הארון והלוחות שהם כלל התורה בשרשה. ושם עיקר מקום עליית התפלה. כידוע שכל התפלות עולין דרך ארץ ישראל וירושלים ובית המקדש וכו' עד שבאין לבית קדש קדשים ונקודת האבן שתיה שדרך שם עולין כל התפלות למעלה. כמו שכתוב והתפללו אליך דרך ארצם ובבית אשר בניתי לשמך וכו'. וכמו שכתוב כי ביתי בית תפלה. ועיקר נקודת קדושת הבית המקדש הוא במקום הארון והלוחות שעמדו על נקודת האבן שתיה ששם מקודש מן הכל. נמצא שעיקר תכלית קדושה העליונה הוא שם במקום הארון היינו כנ"ל. שעיקר שלימות הקדשוה הוא כשנכללין תורה ותפלה יחד. שזה זוכין על ידי שעושין מתורות תפלות כנ"ל. וזהו בחינת נקודת קדש קדשים ששם עיקר שלימות התלה ועלייתה ושם דייקא הארון והלוחות שהם כלל התורה. להורות שעיקר שלימות התפלה שלימות הקדושה הוא כשעושין מהתורה תפלה וכוללין תורה ותפלה יחד כנ"ל. ועלכן שם במקום הארון שם שהוא תכלית היחוד כידוע כי שם נתייחדין ביחוד שלם תורה ותפלה כנ"ל. ועל כן לשם נכנס הכהן גדול ביום הכפורים. וממשיך משם זה השכל העליון לעשות מהתורה תפלה שעל ידי זה עיר התשובה ועיקר הסליחה והמחילה. ועל כן אז ביום הכפורים ניתנו לוחות האחרונות ואז נתרצה השם יתברך למשה ואמר לו סלחתי כדבריך שנתקבלה תפלתו. כי אז נכלל ונתחבר ונתייחד התורה והתפלה יחד. כי זוכין להמשיך התיקון לעשות מהתורות תפלות שעל ידי זה נתתקן הכל כנ"ל. ועל כן אומרים בסוף נעילה ה' הוא האלקים. ז' פעמים. כי ה' הוא האלקים היינו ה' ואלקים שהם בחינת תורה ותפלה זעיר אנפין ומלכות כידוע כולא חד. כי זוכין לעשות מתורות תפלות שעל ידי זה נכללין תורה ותפלה בתכלית היחוד כנ"ל. ועל כן אומרים ה' הוא האלקים ז' פעמים. זה בחנית התפלה בחינת שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך. וכן התורה הוא בחינת שבעה כמו שכתוב חצבה עמודיה שבעה וזהו שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך שהוא תורה כי כולא חד כי התפלה בחינת שבע ביום וכו' נעשה מהתורה שהיא בחינת משפטי צדקך וכנ"ל. וזה בחינת מזוקק שבעתים. שבע פעמים שבע שעל ידי זה נכלל שבע משבע ומאירין מ"ט שערי התשובה מ"ט אותיות השבטים שהם בחינת תהלים הוא בחינת תפלות הנעשין מתורות. ואז נתקים והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמהיהיה שבעתים וכו'. וכל זה זוכין ביום הכפורים שהוא בחינת סוד יובל הגדול שער הנו"ן ששם הוא בחינת שופר גדול שהוא בחינת שער העליון מנו"ן ש"ב שישיג אותו משיח. שישיג אוריתא דעתיקא סתימאה שמשם נמשך זה השכל האמת לעשות מהתורות תפלות שעל ידי זה ישובו כל ישראל להשם יתברך לעולם ועד. ואז נבנה פרצוף המלכות שהא התפלה בשלימות בפרצוף שלם שוה כמוהו. כי כמו שיש בפרצוף זעיר אנפין שהוא התורה רמ"ח אברים ושס"ה גידים שהם מצות עשה ולא תעשה. כמו כן יש בפרצוף התפלה. כי מכל הרמ"ח מצוות עשה ולא תעשה עושין קומת התפלה מאחר שעושין מהתורה תפלה. ומתפללין בפרטיות על קיום כל מצות עשה ולבלי לעבור ח"ו על שום לא תעשה. אבל צריכין לזה חידושי אורייתא דעתקיא סתימאה. לידע קישור וחיבור המצוות והמדות הקדושות של כל פרטי התורה כנ"ל. למשל בזאת התורה מבואר הקשר של ג' רגלים שמשברין ג' מדות רעות וכו' שעל ידי זה נעשה יראה ותפלה והרחקות ג' מדות שהם גילוי עריות ושפיכות דמים ועבודה זרה ולעשות ראש השנה וכו' (כמו שכתוב בלקוטי תנינא סימן א') ובסימן אחר מבואר מענין ציצית ואמונה וארץ ישראל ונסים ועצות ותיקון הברית וכו' (כמו שכתוב בסימן ז') וכיוצא בזה בשארי התורותוכל זה הוא בחינת קישורי המדות וכמו כן צריכין לכווין לעשות מהם תפלות. ואז שניהם שוים בקומתם. וזה עיקר תיקון הלבנה בחינת תיקון של ראש חדש שזוכין בראש השנה ביותר כנ"ל.
And the essential holiness of Shabbos is impossible to draw upon oneself except through the power of the true Tzadikim , who are themselves the aspect of Shabbos — as it is written regarding Rabbi Shimon bar Yochai (Zohar, Naso 144b) : "Ant Shabbos d'chulhu yomay" — "you are the Shabbos of all days" etc.
Segment 33
אות טו וזה בחינת סוכה. צא מדירת קבע ושב בדיקת ארעי בחינת אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים ואמרו רז"ל זה שיודע לחדש בה דבר. וזה זוכין דייקא כשעושין מתורותתפלות שאז זוכין בוודאי לחדש דבר בתפלתו בכל פעם. אבל בלא זה בתפלות הפשיטות על צרכי הגוף בוודאי קה לחדש דבר בכל פעם בתפלתו כי סוכה הוא בחנית להקים סוכת דוד הנופלת לזכות לסוכת שלם. וכל זה על ידי בחינת תהלים שיסד דוד שהוא בחינת כשעושין מתורות תפלות כנ"ל. שעל ידי זה עיקר הקמת התפלה מנפילתה שהיא בחינת סוכת דוד שנפלה בעוונותינו הרבים בבחינת כרום זלות אלו דברים העומדים ברומו וכו'. מאי ניהו תפלה וכו'. כי תפלות אלו שעושין מתורות עומדין ברומו של עולם. כי נעשו מהם שעשועים שלא עלו עדיין שעשועים כאלה לפניו יתברך מימות עולם כמו שכתב רבינו ז"ל. וזה בחינתסוכת שלום. דהיינו לעשות שלום ויחוד גמור בין תורה לתפלה שהם בחינת זעיר אנפין ומלכות ששם עיקר היחוד והשלום שזה נעשה כשעושין מתורה תפלה כנ"ל. ושם בסוכה נכנסין כל השבעה רועים שהם שורש הי"ב שבטי י"ה. כי הי"ב שבטים הם בחנית יץב גבולי אלכסון בחינת י"ב פשוטות שנמכין מז' כפולות מבחינת ז' ימי הבנין כידוע. ועל כן יש בשמות י"ב שבטים מץט אותית. ז' פעמים ז' כי שרשם שבע בחינת ז' רועים שהם בחינת שבע כפולות. ועל כן נכלל שבע בשבע שהם מ"ט בחינת מ"ט ימי הספירה. שהם כנגד מ"ט אותיות השבטים שהם בחינת מ"ט שערי תשובה שהם בחינת תהלים כנ"ל כי התיקון של מ"ט ימי הספירה שעל ידי זה קיבלו התורה ביום החמשים בשבועות רצו הערב רב לקלקל על ידי חטא העגל ואזי חזר ונמשך זוהמת הנחש שפסקה בשעת מתן תורה. ועתה צריכין לחזור ולתקן זאת. שזהו תיקון חטא אדם הראשון והתיקון נשלם ביום הכפורים שאז הוא גמר מ"ם ימים האחרונים וכו'. אבל עיקר התיקון מתחיל בראש השנה שהוא יום שנברא בו אדם הראשון שאז מתחילין בתיקון זה ועוסקין בו עד שמיני עצרת כמבואר בכוונת האר"י ז"ל. ועל כן בסודות בז' ימים חוזרים וממשיכין התיקון של שבע שבתות תמימות שהם מ"ט ימי הספירה. ואחר כך זוכין לשמיני עצרת. ועל כן נקרא בשם אחד עם שבועות שנקרא גם כן עצרת וגם אז מסיימין התורה כי אז נגמר התיקון שהתחלנו בשבועות. וטוב אחרית דבר מראשיתו. כי התיקון של שבועות רצו לקלקל מחמת שלא קבלנו רק התורה ולא נתגלה עדיין התיקון של י"ג מדות של רחמים שנמשכו מי"ג מדות של התורה שהוא בחינת לעשות מהתורות תפלות אבל עתה מראש השנה ועשת ימי תשובה ויום כפור עד עתה כל עסקינו לעשות מהתורות תפלות שזה עיקר התיקון כנ"ל.
And the one depends on the other: the more one endeavors to receive Shabbos as is proper, the more one merits to draw close to the true Tzadik. And according to the measure of one's closeness to him, so one merits the holiness of Shabbos — until one merits complete teshuvah in whatever place one finds oneself, and one will be strengthened to hold one's ground and never fall, come what may — in the aspect of "If I make my bed in She'ol, behold You are there" etc., as mentioned above.
Segment 35
אות טז וזה בחינת הכוונות של הח"י נענועים. כי הם ח"י נענועים כנגד ח"י ברכאן דצלותא. כי כוונתינו להמשיך המוחין של זעיר אנפין על ידי הנענועים לתוך המלכות כמו שכתוב בכוונות שעל ידי הנענועים ממשיכין המוחין של הששה קצות לתוך המלכות. ובשביל זה מנענעים כדי לעורר המוח שבראש להמשיך הארה מהמוח שבראש לתוך המוחין שבששה קצות כדי שיהיה כח להמוחין שבששה קצות להאיר לתוך המלכות שהוא האתרוג שהוא פרי עץ הדר שכל ההידור שלו נמשך ממוחין אלו כמבואר כל זה בכוונות האריז"ל הינו כי כל עסקינו מראש השנה ועד שמיני עצרת להקים ולבנות את המלכות שהוא התפלה כנ"ל. שעיקר בנינה ושלימותה הוא כשעושין מתורות תפלות כנ"ל וזה בחינת הנענועים על פי הכוונות הנ"ל. כי המוחין שבששה קצות של זעיר אנפין זה בחינת התורה שבנגלה שהיא בבחינת ששת ימי המעשה בחינת ששה סדרי משנה שזהו בחינת ששה קצות דזעיר אנפין שהוא התורה כנ"ל והמוחין שבראש ז"א זה בחינת סתרי התורה בחינת חידושי תורה של הצדיקים אמיים שבכל דור שנמשכין מאורייתא דעתיקא סתימאה דעתידא לאתגליא בימות המשיח ולעתיד לבא. ואז יתגלה זה הדרך בשלימות לעשות מהתורות תפלות אבל גם עתה עיקר התקרבות הגאולה הוא על ידי זה כנ"ל. אבל כשרוצין לעשות מהתורות תפלות צריכין לזה להמשיך חידושי תורה אמתיים הנמשכין מאורייתא דעתיקא סתימאה שהוא בחינת סתרי תורה שהוא בחינת מוחין שבראש הנ"ל וזה שמנענעין בלולב כדי להמשיך הארה ממוחין שבראש מבחינת סתרי תורה לתוך הששה קצות לתוך פשטי אורייתא כדי שיהיה להם כל להאיר לתוך המלכות היינו לתוך התפלה. היינו שכל מוחי התורה יומשכו לתוך התפלה דהיינו לעשות מהתורה תפלה כנ"ל. ולזה צריכין דוקא להמשיך הארה מבחינת מוחין שבראש שם בחינת חידושין דאורייתא הנמשכין מאורייתא דעתיקא סתימאה כנ"ל כי אי אפשר לעשות מהתורות תפלות כי אם על ידי שיודעים קישורי וחיבורי המצות והמדות כנ"ל כפי קישורי הספירות ומדות העליונות שז יכולין לעורר י"ג מדות של רחמים על ידי תפלות אלו שנעשין מהתורות שהם בחינת י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן שמשם כל חידושין דאורייתא. כי למשל כשאחד רוצה לבקש מהשם יתברך שיזכה לקיים מצות ציצית בשלימות אם אינו יודע סגולת הציצית איזה מדת יזכה לשברת על ידי ציצית ולאיזה מעלה יגיע על ידה וכו' אז בודאי אינו יכול להאריך בתפלה עד שישבר לבו עד שיעורר רחמי השם יתברך כי אינו יכול לבקש רק רבונו של עולם זכיני לקיים מצות ציצית בשלימות. אף על פי שבודאי גם זה טוב מאד ארי שיאחז בזה לבקש על כל מצוה מהשם יתברך אף על פי כן עדיין אינו זוה לעשות תפלתו רחמים ותחנונים שהוא זה שזוכה לחדש בה דבר. אבל עיקר התפלה השלימה שעושין מתורות הוא מחידושי אורייתא שזוכין לידע על ידם סגולת המצות כמו במשל הציצית שהתחלנו. כשיודע האדם שמצות ציצית מסוגל לשבר תאוות ניאוף ולזכות על ידי זה לעצת הצדיקים ולאמונה שליהמ ולתפלה ולארץ ישראל ולעשות נסים וכו'. הנה על פי דרך זה בודאי יכול לסדר תפלות רבות באריכות נפלא על מצות ציצית. כי כל אחד כפי מה שיודע בנפשו כמה הוא רחוק מתיקון הברית ואיך תאות ניאוף מתגבר עליו בכל פעם שזה עיקר המלחמה של כל אדם וכל מה שעובר עליו בענין זה בכל פעם כמה וכמה הוא צריך להפציר להשם יתברך שיושיעו לקיים מצות ציצית כתקונה כדי להנצל מניאוף שהוא התאוה העומדת עליו בכל יום לכלותו ח"ו להרחיקו מחי החיים. וכן כשיזכור כמה הוא רחוק מאמונה שלימה שהוא יסוד כל התורה כולה וכו' וכן כמה הוא רחוק מתפלה וכו'. וכן כמה וכמה עצות רעות של המהפכים האמת וכו' מתגברין עליו. וכמה ישועה ורחמים הוא צריך לזכות לעצות אמיתיות שהם עצות צדיקים. הן על כל אלה בודאי יוכל לשפוך שיחו בתפלתו שיעה מתורה זאת לפרש את כל אשר עם לבבו על ידי תורה זאת. וכן מתורה אחרת שמברת ממצות מזוזה שמשברת תאוות ממון ומבטלת טירדת מרירת הפרנסה וזוכה לשמוח בחלקו וכו' אשר ידענו שמרירת טירדת הפרנסה מכלה חיי האדם ומרחקת אותו מעבודת השם יתברך וכו' כמה וכמה תחנות ובקשות מעומק הלה יכול לעשות על ידי זה עד שישפוך לבו כמים נוכח פני ה'. וכן בשאר הענינים המבוארים בתורה זאת. וכן בשארי תורות. נמצא שעיקר שלימות התפלה שהוא כשעושין מתורות תפלות עיקר שלימותה הוא על ידי חידושי התורה הנ"ל. וזה בחינת הנענועים על פי הכוונות כנ"ל שכל כוונתינו להמיך כל המוחין לתוך המלכות. דהיינו להמשיך המוחין של התורה לתוםך התפלה לעשות מהתורה תפלה. אבל לזה צריכין להמשיך חידושי תורה הנ"ל שהוא בחינת שממשיכין המוחין שבראש לתוך הששה קצות כדי שיאירו המוחין שבששה קצות יותר כדי שיהיה להם כח להאיר להמלכות שהוא התפלה היינו כנ"ל.
For the essential arousal and strengthening to return to Hashem always — this is through the power of the aforementioned Tzadik who is all his days in a state of teshuvah. Even though he has already done teshuvah, he continues to do teshuvah each time over his previous apprehension etc., until each time he apprehends the greatness of the Creator in an ever more immense apprehension, and so on forever. And each time he attains a greater apprehension, he instills in the hearts of all those who are very, very far away that they should strengthen themselves from where they are to return to Hashem, however they may be. For each time they apprehend His greatness more, they apprehend His mercy and kindnesses more — for this is the essence of His greatness. And through this they illuminate in the hearts of Yisrael that there is always hope for everyone to return to Him always, in the aspect of "If I make my bed in She'ol, behold You are there" etc. (And as is explained elsewhere regarding this — see there.) And all of this is the aspect of the holiness of Shabbos which is the aspect of Olam HaBa [the World to Come], which is entirely teshuvah, as mentioned above.
Segment 37
אות יז ועל כן בהושענא רבה שאז נגמר מרים אז כל ספר תהלים. כי זה עיקר התיקו שאנו עוסקין מראראש השנה עד עתה להמשיך אמירת תהלים בעולם ולעסוק בהתבודדות ולעשות מהתורות תפילות שכל זה הוא בחינת תהלים כנ"ל: (וזה בחינת חותם וחותם בתוך חותם שעושין ביום הכפורים והושענא רבה. חותם המלכות דהיינו חותם התפלה שלא יגע בה זר זה בחינת כשזוכין להתפלל רק על יראת שמים שזה עיקר שלימות התפלה בחינת יראת ה' היא תתהלל וכו'כ נ"ל. וזה נגמר ביום הכפורים. כי מראש השנ עד יום כפור תפללין על היראה בחינת ובכן תן פחדך וכו'. אבל עוד צריכין לתקן את התפלה יותר בבחינת חותם על חותם וזה זוכין כשעושין מהתורות תפלות וזה עוסקין בסוכות על ידי הד' מינים כנ"ל שמנענעים בהם וממשיכין המוחין מהראש לתוך הששה קצות וכו'. וזה נגמר בהושענא רבה בחינת חום בתוך חותם וכו'. (וזה צריך עיון וביאור) כי למעלה אמרנו שגם בראש השנה ויום הכפורים ממשיכין זה התיקו לעשות מהתורות תפילות ולכאורה הוא סתירה לדברים אלה. אך זה יש ליישב בנקל. כי בוודאי כל תיקון התפילה הוא בראש השנה. וכל תיקוני המלכות שהוא בחינת תפילה שנגרמים אחר כך עד שמיני עצרת הכל התחיל בראש השנה. רק שגמר תיקון של כל בחינה ובחינה נגמר בזמנו ועל פי זה יהיה מיושב סתירה הנ"ל. אך אף על פי כן עדיין דברים אלו צריכין עיון).
And this is the aspect of the three meals of Shabbos , which are the aspect of the three points mentioned above — through which one becomes an Adam etc., as mentioned above — which are the aspect of the three mitzvos mentioned above.
Segment 39
אות יח וזה בחינת ההקפות של שמחת תורה שמקיפין עם התורה. ואומרים אז תחינות ובקשות אנא ה' הושיעה נא להורות שהתורה עדיין בבחינת מקיפים אצלינו. וכל עסקינו לבקש ולהתחנן מהשם יתברך להכניס המקיף לפנים דהיינו שעושין מהתורות תפלות שקיום התרוה והמצוות שלא זכינו עדיין בשלימות שהוא בבחינת מקיף שאצלינו נזכה לזה, לקיימם הכל בשלימות וזה כל בקשתינו ועסקינו ועל כן שמחים אז מאד כי כשזוכין תלתפלות שלימות כאלו שנעשין מהתורות משם עיקר השמחה בחינת וגילו ברעדה בחינת ושמחת עולם על ראשם (כמובן בהתוה חותם בתוך חותם בסימן כ" עיין שם). כי גם זה שייך לכאן והבן שם היטב. ועיין לקמן מבואר קצת שמ כתב שם מענין הנעשה ונשמע שהם תורה ותפלה שצריכין לזכות לעשות מהפלה תורה. וזהו בעצמו בחינת לעשות מתורה תפלה אף על פי שלפום ריהטא נראה הפכים. אבל באמת הכל אחד למבין. וכבר מבואר מזה במקום אחר (בהלכות ספר תורה) עיין שם.
For to cut off the seed of Amalek — which is the aspect of Yehoshua, the aspect of the face of the moon, the aspect of the lower point — this is the aspect of the meal of Friday night . For at the entrance of Shabbos there is the aspect of the subjugation of the kelipos [husks of impurity], as is known — which is the aspect of cutting off the seed of Amalek, who is the totality of all the kelipos and sitra achara . For it is explained in the Kavanos of Shabbos, and is brought in his words of blessed memory, that at the entrance of Shabbos, Nogah [the intermediate shell of good and evil] becomes absorbed into holiness. And then all the impure kelipos also wish to be absorbed into holiness, and then a flame of fire descends upon their heads and they fall etc. This is the secret of bathing in hot water on Erev Shabbos etc. And this is the aspect of cutting off the seed of Amalek, who is the totality of the entirely impure kelipos , who constantly undermines and provokes against the holiness of Yisrael, seeking to cause them to sin in order to draw sustenance from them. A great war is needed against him, and when he is subdued then Nogah becomes absorbed into holiness — which is the aspect of the kavanah [intention] at the entrance of Shabbos, as mentioned above.
Segment 41
אות יט וזה בחינת ראשית חכמה יראת ד' שכל טוב לכל עושיהם תהלתו עומדת לעד. ראשית חכמה יראת ד' וכו' היינו שצריכין להקדים יראת חטאו לחכמתו. כי תכלית תורה תשובה ומעשים טובים כמו ששלמדו רז"ל מקמרא זה בברכות דאיתא שם מרגלא בפומא דרבא וכו' ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם. וזהו שיים תהלתו עומדת לעד היינו איך זוכין לזה הוא על ידי בחינת תהלתו וכו' זה בחינת תהלים שהוא בחינת שעושין מתורות תפלות כנ"ל וזה שכל טוב לכל עושיהם כי זה נמשך מבחינת שכל העליון מבחינת אורייתא דעתיקא סתימאה שהוא בחינת שכל טוב.כי בודאי הוא שכל טוב ונפלא לזכות את העולם להביא התורה לידי מעשה על ידי בחינת תהלתו עומדת לעד שהוא בחינת תהלים בחינת שעושין מהתורות תפלות כנ"ל. וזה תהלתו עומדת לעד. כי בחינת תהלים דהיינו שעושין מהתורות תפלות זאת הבחינה עומדת לעד. כי על ידי זה תהיה הגאולה האחרונה שתהיה גאולה שלימה לעד ולנצח. כי זאת הבחינה של תהלים וכו' עומדת לעד. כי אי אפשר לקלקל זאת לעולם בחינת וכרתי להם וכו' לא כברית וכו'.
And this is the aspect of "Vayishma Yisro" (Shemos 18) , which is juxtaposed to the parshah of the war of Amalek, as our Sages of blessed memory said (Zevachim 116) : "What report did he hear that caused him to come? The splitting of the Sea of Reeds and the war of Amalek." That is, after the entirely impure kelipos — which are the aspect of Mitzrayim and Amalek — fell and were cut off, then Yisro heard and converted. This is the aspect of Nogah becoming absorbed into holiness, from whence all converts come, as is brought. And all this is the aspect of the entrance of Shabbos, as mentioned above.
Segment 43
אות כ וזה בחינת משה יוסף דוד. שכולם בחינה אחת כי שלשתם נסתלקו בשבת במנחה בעת רעווא דרעווין (כמו שכתב בזוהר הקדוש תרומה קנ"ו) שהוא בחינת שלימות התפלה בחינת ואני תפלתי לך ד' עת רצון וכו'. כי משה הוא התורה כנ"ל. ודוד הוא התפלה כנ"ל ויוסף הוא בחינת הצדיק יסוד עולם. בחינת צדיק ח"י עלמין ח"י ברכאן דצלותא שהוא הבחינה המחבר שניהם משה ודוד תורה ותפלה דהיינו שיוסף הוא הבחינה הממשכת התורה לתוך התפללה שמביא את התורה מבחינת משה לבחינת דוד לעשות ממנו תפלה ועל כן משה יוסף דוד בגימטריא תפלה. כי עיקר שלימות התפלה בתכליתה וא כשעושין מתורה תפלה שזה נעשה על ידי שלשה הצדיקים האלה כנ"ל. ועל כן נסתלקו בשעת תכלית שלימות עליית התפלה שהוא בשבת במנחה בבחינת ואני תפלתי לך ד' עת רצון שאומרים אז. וזהו ענני באמת ישעך אמת זה בחינת התורה בחינת תורת אמת. היינו על ידי האמת שאזכה לעשות מתורה תפלה על ידי זה בודאי תענני ויהיה לי ישועה בחינת ענני באמת ישעך. וזהו עזי וזמרת יה. זה בחינת התורה בחינת ה' עוז לעמו יתן. וזמרת יה זה בחינת תפלה היינו כשאזכה לחבר תורה ותפלה דהיינו לעשות מהתורה תפלה אז בוודאי ויהי לי לישועה. כי בוודאי יהיה לי ישועה שלימה כנ"ל. וזה בחינת השבעה רועים הנכנסין בסוכה מאברהם עד דוד. הכל בשביל בחינה זאת. כי ההתחלה מתפלה והסוף הוא תפלה. כי עבודת האבות התחילה מתפילה. כי עדיין לא היה שום תורה. ועל כן אברהם תיקון שחרת וכו'. אבל עדיין לא היה בתכלית השלימות מחמת שעדיין לא ניתנה תורה לעשות ממנה תפלה. ומשה ואהרן הם התוה ויוסף הוא המביא התורה לבחינת דוד לעשות ממנה תפלה להוליד מעשים טובים. כי עיקר תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים ואז נשלם כוונת הבריאה בשלימות. ועלכן כל אלה הז' רועים נכנסין בסוכה. כי בסוכות עוסקים בזה וכו' כנ"ל.
And then, kad ayil Shabbasa v'iskadish laylya v'ihi isparshas mi'sitra achara etc. [when Shabbos enters and the night is sanctified and she separates from the sitra achara ] etc. as mentioned above — then it is a mitzvah to make the meal of Friday night. This is the aspect of Yehoshua, the aspect of the moon that rules at night. And this is the aspect of the meal mentioned in the Torah that Yisro made for all of Yisrael when he came to convert, as it is written there (Shemos 18) : "And Aharon came, and all the elders of Yisrael, to eat bread with the father-in-law of Moshe before Elokim." For when converts come and convert — which is the aspect of the entirely impure kelipos , the aspect of the kelipah of Amalek, being cut off, and Nogah being absorbed into holiness (for without this, the converts would not have been able to convert, due to the kelipah of Amalek that seeks to cling to them, as mentioned above) — all of this being the aspect of the entrance of Shabbos, as mentioned above — then it is a mitzvah to increase the meal. This is the aspect of the meal of Friday night, as mentioned above.
Segment 45
אות כא וזה בחינת צלתה מרובה מחמתה. כי בהסוכה מעורב הצל והחמה שהם בחינת תורה ותפלה. אבל הצל צריך שיהיה מרובה כי עיק היא התפלה שהוא בחינת יראה בחינת ראשית חכמה יראת ד' וכו'. בחינת מעשיו מרובין מחכמתו. כי תפלה כזאת היא בחינת מעשה וכו'. וזה בחנית והיה יום אחד יודע לד' לא יום ולא לילה וכו'. כי תפלה כזאת היא למעלה מהזמן כיה וא לא יום שהוא תרוה ולא לילה שהוא תפלה כי הוא כלולה משניהם ואז יתקיים מה שכתוב אחריו והיה ד' למלך וכו' ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד.
This is the rectification of the sin of Adam HaRishon who sinned through eating on Erev Shabbos — the day he was created — eating from the Tree of Knowledge of Good and Evil. The essential damage was in this very aspect. For the Tree of Knowledge of Good and Evil is the aspect of Nogah , in which good and evil are intermixed. As long as one does not properly refine it, the primary sustenance of the entirely impure kelipos is drawn through there, as is brought. And the Serpent enticed him that he had the power to eat from it and refine it. And this is the aspect of: "He pushed her until she touched it, and said to her: Just as there is no death in touching, so there is no death in eating." That is, he told her: is this not something that is not entirely impure? For if it were entirely impure, it would be forbidden even to touch. But since there is no death in touching — because it is not entirely impure — therefore there is no death in eating either. Through this he enticed them until he ate from it, and through this he introduced impurity there. For he did not have the power to refine the Tree of Knowledge; on the contrary, the entirely impure kelipos were strengthened through this — until death was decreed upon him for all generations and he was expelled from Gan Eden.
Segment 47
אות כב וזה בחינת מה שכתוב בזוהר הקדוש שבסודות הוא בחינת נקבה תסובב גבר. בחינת והחזיקו שבע נשים באיש אחד וכו'. כי אז עולה התפלה על ידי שעוסיקם להמשיך הדרך לעשות מהתורות תפלות. ואז היא בחינת נקבה תסובב גבר. שהאשה יראת ד' בחינת תפלה רודפת אחר התורה. כי מה שעכשיו דרכו של איש לחזור אחר אשה זהו מחמת קטנותה במעלה שהוא בחינת מיעוט הירח וכמו שאמרו רז"ל (קידושין ב' ע"ב) משל למי שנאבדה לו אבידה וכו' בעל אבידה מחזר אחר אבידתו וכו' כי עכשיו התפלה בקטנות ורוב התפלות הם צרכין הגוף. ואז אין להתפלה פתחון פה לרדוף אחר התורה ולתבוע אותה כי התפלה שהיא לצרכי הגוף אין לה שלימות כי אם על ידי התורה וכו' כנ"ל. ועל כן בודאי אין זה דרך הטוב והאמת לומר אלמד תורה כדי שאוכל להתפלל על צרכי הגוף. כי זה הוא בחינת אל תעשיה קרדום לחפר בה. כי עיקר כוונתו על צרכי הגוף רק מחמת שמתבייש לשאול על צרכיו. על כן אין נאה בתפלה כזו שהתפלה תבקש את התורה כנ"ל. אבל התפלה שעושין מתורות שהוא לקיים התורה אז התפלה נבנית בשלימות גדול בבחינת מילוי הירח וכ'ו ואז בודאי אינה מתביישת התפלה בחינת אשה לרדוף אחר בעלה שהוא התורה בבחינת נקבה תסובב גבר בחינת והחזיקו וכו' כי תפלה שלימה כזאת בודאי תוכל לרדוף אחר התורה ולבקש אותה למוד ועסוק בתורה בשבילי כדי שאוכל לעשות מתפלות תורות אלו. כי כל כוונתי לעשות רצון בוראי וזהו והחזיקו שבע נשים בחינת תפלה שהוא יראת ד' בחינת שבע ביום הללתיך וכו'. וזה לחמינו נאכל ושמלתינו נלבש כי הלחם והשמלה שהוא הפרנסה הנמשך על ידי תפלות פשוטות של צרכי הגוף עיקר הפרנסה נמשך מהתורה כי תפלה כזאת אין להם שום כח להשפיע כי אם מה שמקבלת ממהתורה שמשם כל ההשפעות וכו'. אבל תפלה שעושין מתורה שכל כוונתה לקיים את התורה זאת התפלה היא בעצמה תורה ואצלה כל ההשפעות מאחר שכל עיסקה לקים את התורה שמשם כל השפעות. וזה לחמינו נאכל ושמלתינו נלבש. כי אין אנו צריכין שאתה על ידי לימודך תמשוך לנו שפע הפרנסה רק אנחנו בעצמנו נמשיך השפע לחם ושמלה מאחר שכל עסקינו להמשיך קיום התורה במעשה שזה העיקר שמשם כל ההשפעות. וזהו רק יקרא שמך עלינו אסוף חרפתינו דהיינו לעלות התפלה מחרפות ובזיונות מזילותא דגלותא מבחינת כרום זלות וכו' אלו דברים וכו' ותפלה כזאת היא בחינת אשת חיל עטרת בעלה וכו'. ועל תפלה כזאת נאמר רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה בחינת בטח בה לב בעלה. כי יש אשה שבעלה צריך לפרנסה וכו'. כי בעלה צריך להביא לה כל צרכי הפרנסה והיא רק מתקנת המאכל בבישול ואפיכ לפרנס את בני ביתה וכו' וזה בחינת התפלה הפשוטה של צרכי הגוף שכל השפע של התפלה מביא לה בעלה הוא התורה. רק שעיקר גמר בישול השפע צריך שיהיה על ידי התפלה כדי שתוכל לירד להעולם לפרנס את העולם. אבל יש אשת חיל שכל עשירות של בעלה וחיותו ממנה בחינת בטח בה לב בעלה. וזה בחינת התפלה שעושין מתורות לקיים את התורה שכל חיות התורה שהוא קיום התורה הוא על יחדה דהינו על ידי התפלה וכנ"ל:
And the rectification was Shabbos , as our Sages of blessed memory said: "Shabbos protected him" — as is brought in his words of blessed memory, in the story of the Children Who Were Switched; see there. And therefore on Shabbos it is a mitzvah to eat — to rectify the damage of the eating from the Tree of Knowledge of Good and Evil. For then, all Yisrael, through the power of the Tzadikim, rectify the aforementioned damages through receiving Shabbos with all the tikunim as is explained in the Kavanos . For then the eating is in the aspect of the holiness of the fruits of the Garden, which it is a mitzvah to eat — in the aspect of "Of every tree of the Garden you shall surely eat" (Beraishis 2:16) . For the three meals of Shabbos correspond to Eden, River, and Garden — which is the aspect of Oneg Shabbos , as is brought. And the meal of Friday night corresponds to Garden — which is the aspect of the rectification of the eating from the Tree of Knowledge of Good and Evil.
Segment 49
אות כג וזה בחינת שמחת בית השואבה. בחינתושאבתם מים בששון ממעיני הישועה ותקבלון אולפן חדת היינו חידושי תורה הנ"ל הנמשכין מבחינת עתיקא סתימאה שעל ידי זה יכולין לעשות מתורות תפלות. שעל ידי זה יכולין לשפוך לבו כמים נוכח פני ד' שזהו בחינת ניסוך המים בחג. בחינת וישאבו מים וישפו לפני ד' הנאמר בשמואל ופירש רש"י שפכו לבם כמים כי דייקא על ידי חידושי תורה הנ"ל בחינת אולפן חדת שעל ידי זה זוכין לעשות מתורות תפלות דייקא על ידי זה זוכין לשפוך לבו כמים לפני ד' כל אחד ואחד כפי אשר יודע נגעי לבבו ומכאוביו איך הוא רחוק מהשם יתברך ולאיזה מדות רעות ותאוות עות ובלבולים רעים נפל בעוונותיו וכל מה שעובר עליו בכל יום ובכל עת שהכל יוכל למצוא בתוך תפלות אלו שעושה מתורות ולפרוש שיחתו לפניו יתברך ברחמים ותחנונים על כולם כבן המתחטא לפני אביו. עד שיוכל לשפוך לבו כמים וכו. וזה ממעיני הישועה כי דרך זה הוא בחינת מעייני הישועה שהישועה נובעת ממעינות שאינם פוסקים שנמשכין מהנחל נובע וכו' שהם ישועות בלי גבול וקץ וסוף ותכלית שיכולים להושיע לכל יהיה מי שיהיה אפילו אם הוא ככמו שהוא. כי הוא נחל נובע וכו' בחינת באר מים חיים מעיינות שאינם פוסקים להושיע לכל בחינת מעייני הישועה וזהו בחינת גודל השמחה כי כשזוכין להמשיך דרך זה הוא ודאי שמחה שאין לה קץ בחינת וגילו ברעדה בחינת ושמחת עולם וכו' כנ"ל:
Thus, the meal at that time is in the aspect of cutting off the seed of Amalek — the subduing and falling of the entirely impure kelipos , with Nogah becoming absorbed into holiness. This is the aspect of holy eating, the eating of Shabbos, which is the rectification of the eating from the Tree of Knowledge of Good and Evil — where the entire damage was in this matter, as mentioned above.
Segment 51
אות כד וזה בחינת ההקפות עם הלולב סביב הספר תורה בחינת נקבה תסוב גבר שאומרים תפלות והושענות סביב התורה. כי כל כוונתינו להמשיך התורה לתוך התפלה לעשות מהתורה תפלה כנ"ל.וזה בחינת אדם דיבור מעשה המבוארים בכוונות. אדם הוא בחינת התורה בחינת זאת התורה אדם דיבור הוא התפלה שעושין מהתורה בחינת אדני שפתי תפתח וכו'. מעשה היינו שכל כוונתינו בתפלתינו לזכות למעהש דהיינו לקיים את כל דברי התרוה שזהו בחינת הנ"ל שעושין מהתורה תפלה כנ"ל:
And the meal of Shabbos day is in the aspect of the upper point , which is the aspect of Keser , the aspect of Moshe. For the meal at that time is in the aspect of Atika Kadisha , which is the aspect of Keser . And then we mention in the prayer: "Yismach Moshe b'matnas chelko" etc. — "a crown of glory You placed upon his head" — for then it is the aspect of Keser , a crown of glory upon his head, the aspect of Atika Kadisha , the aspect of the light of the holy Shabbos day, which is the aspect of "the face of Moshe like the face of the sun."
Segment 53
אות כה (ירמיה ג') בימים ההמה לא יאמרו עוד ארון ברית ה' וכו' בעת ההוא יקראו לירושלים כסא ה' וכו' ולא ילכו עוד אחרי שרירות לבם הרע. ירושלים יראה שלם בחינת תפלה. כי שם הבית המקדש ביתי בית תפלה שעיקר שלימות התורה יהיה כשתבוא לתוך בחינת ירושלים דהיינו לתוך התפלה שעל ידי זה זוכין לשמור ולעשות ולקיים. לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. קחו עמכם דברים ושובו אל ה' דברים דייקא. כי בוודאי התשובה קשה מאד לזכות לתשובה. כי מאחר שגם קודם שחטא ונתלכלך בעוונות ונלכד במצודות היצר הרע לא היה לו כח לעמדו כנגדו מכל שכן איך יכול לעמדו כנגדו אחר כך שכבר נתפס במה שנתפס. על כן עיקר התשובה על ידי אמירת תהלים הוא בחינת התבודדות והעיקר כשעושין מהתורות תפילות כנ"ל. שאז יכול לדבר בפיו על כל פנים ולבקש מהשם יתברך על כל דברי התורה על כל מצוה ומצוה שיזכה לקיימה ולשוב איו ובפרט על הדברים שכבר עבר עליהם. ועל ידי זה יזכה לתשובה בחינת קחו עמכם דברים ושובו. וזה בחינת הוידוי של יום כפור שפורטין בהוידוי כל החטאים ומתחרטין עליהם ומבקשין מהשם יתברך יהי רצוןלפניך שלא אחטא. נמצא שעושין מהתורה תפלה דהיינו מכל מצוות התורה שמזכיר שעבר עליהם. הוא מתפלל עליהם להשם יתברך שיצילו להבא וימחול לו על העבר עד שיהיה נחשב כאלו קיים כל התורה שכל זה הוא בחינת תפלה שעושין מתורה. נמצא שבכל היום של יום הכפורים עוסקין לעשות מהתורה תפילה על ידי ריבוי הווידוים שאומרים אז. כי אז צריכין לכך. כי אז יום האחרון של מם ימים אחרונים שאז עיק גמר התיקון של חטא העגל שעברו על התורה שעיקר התיקון על ידי שעושין מהתורות תפילות שזהו בחינת י"ג מדות של רחמים שנתגלו למשה אז בשביל התיקון כנ"ל:
And the third meal — this is the aspect of Yaakov, who was "an upright man dwelling in tents" (Beraishis 25:27) — which is the aspect of the Ohel Moed , which is the aspect of appointing a king — the aspect of "A star shall shoot forth from Yaakov" etc. (Bamidbar 24:17) , as written there in the aforementioned Torah. This is the aspect of the Vav within the Aleph , through which the flow is drawn from the upper point to the lower point, from Moshe to Yehoshua etc. This is the essential completeness of the aspect of Adam . For the completeness of holiness — which is the revelation of the G-dliness of the Blessed One — is through the aspect of Moshe and Yehoshua, which are the aspects of the Rav [teacher] and the talmid [student], who illuminate the light of chidushay Torah [Torah novellae] in the world. Through this they reveal His G-dliness to the entire world and bring the world to teshuvah.
Segment 54
שייך לעיל
The essential thing is when the aspect of Yehoshua — the lower point, the aspect of the moon — receives from the upper point, from the aspect of Moshe, the face of the sun. For from the aspect of Moshe himself — who is the aspect of the upper point etc. — it is impossible for the world to receive, due to the intensity of his concealment and hiddenness, for he is in the aspect of "the honor of Elokim is to conceal a matter" (Mishlei 25:2) . Only the true students, the aspect of Yehoshua — "who would not depart from within the tent" (Shemos 33:11) — received from him in wondrous ways, in the aspect of "unless he was wise and could understand on his own" etc., as is said regarding Ma'aseh Merkavah [the Workings of the Chariot]. This is to rectify all the above — until one merits the aspect of the Adam seated upon the throne mentioned there — which is the essential completeness of Ma'aseh Merkavah .
Segment 56
אות כו וזהו (ירמיה ל"א) עד מתי תתחמקין הבת השובבה כי ברא ה' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר ופירש רש"י הפסוק לענין תשובה וזה לשון רש"י תתחמקין תסתרי ממני שאת בושה לשוב אלי מפני דרכך. הנה חדשה נבראת בארץ שהנקבה תחזור אחר הזכר לבקשו שישאנה לשון אסובבה בעיר אבקשה וגו' על כאן לשון רש"י ולכאורה מה ענין נקבה תסובב גבר שהנקבה תחזור אחר הזכה וכו' לענין תשובה אך על פי הנ"ל מבואר היטב כי איש ואשה זכר ונקבה שרשם למעלה למעלה במקום גבוה מאד שכל היחודים העליונים תלויים בהם. וכמובן בכל ספר הזוהר הקדוש וכתבי האר"י ז"ל. והם בחינת הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל והם בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה שהם בחינת תורה ותפלה כי תפלה היא בחינת תורה שבעל פה כי עיקר שלימות התפילה היא כשעושין מהתורה תפילה שזהו בחינת תורה שבעל פה כי אי אפשר לעשות בשלימות מהתורה תפילה כי אם על ידי בחינת תורה שבעל פה שהוא בחינת כלליות כל החידושין דאורייתא שמחדשין כל אחד ואחד שכולם נמשכין מבחינת רוחו של מ שיח שזוכה להתחדשות התורה בתכלית השלימות שהוא בחינת אורייתא דעתיקא סתימאה ועל ידי חידושין אלו יהיה נמשך זה הדרך בשלימות בעולם לעשות מהתורות תפילות וכנ"ל. ואז לא נתבייש לשוב להשם יתברך אפילו אם עשינו מה שעשינו ואפילו אם אנחנו עכשיו כמו שאנו יודעין בעצמינו כל אחד ואחד. אף על פי כן על פי הדרך הזה לעשות מהתורות תפילות הנמשך עתה מבחינת התנוצצות משיח שמתנוצץ לבא במהרה בימנו. כי בודאי לא יתמהמה עוד ח"ו כמו שהתמהמה עד הנה. על פי הדרך הזה אנו יכולים כולנו איך שהוא לשוב להשם יתברך מאחר שכל תשובתינו ותקותינו ותוחלתינו להשם יתברך הואר רק על ידי תפלה שאנו מצפים ומבקשים ומתחננים מהשם יתברך שישיב אותנו אליו ויעזרינו וישיבנו בגבורתו הגדולה ובחסדיו הנפלאים לקים את כל התורה מעתה. על כן עתה בוודאי אין לנו ליפול בדעתינו מלהתפלל לשוב להשם יתברך מחמת שמעשינו אינם כהוגן. כי הלא אדרבה זהו בעצמו בקשתינו מהשם יתברך שהוא יעזרינו לתקן מעשינו. ובזה אנו יכולים לעסוק תמיד עד שירחם עלינו מן השמים למלאות בקשתינו. ובאמת מי שהוא חזק בדרך הזה להרבות בהתבודדות ולעשות מהתורות תפלות להרבות בתפלות כאלו תמיד. יהיה איך שיהיה בודאי יהיה אחריתנו טוב. וסוף כל סוף סוף כל סוף בוודאי ישיב להשם יתברך באמת כאשר הבננו מפיו הקדוש כמה פעמים. וכמבואר מזה בספריו הקדושים:
Therefore, the entire rectification of the world is through the unification of the aspect of Moshe with the aspect of Yehoshua — the upper point with the lower point — that Moshe, the aspect of the Rav , illuminates the da'as to the student, the aspect of Yehoshua, until the student can illuminate the face of the earth to make known the paths of teshuvah to each and every person according to their level — until they all return to Hashem and recognize His greatness and exaltedness. And all of this is the aspect of Yaakov, as mentioned above, who is the aspect of the middle bolt that bolts from end to end (Shemos 26:28) — connecting and sustaining the entire aspect of the Ohel Moed . This is the aspect of the Vav within the Aleph , which draws the light from the upper point to the lower point etc., as mentioned above. And this is the aspect of the third meal of Shabbos , which is in the aspect of Yaakov, as mentioned above. And therefore, the true Tzadikim are accustomed at that time to reveal many chidushay Torah to their students, for then is the essential drawing of the Torah from the aspect of Moshe to Yehoshua, from Rav to talmid . And everything is in order to bring Yisrael to teshuvah — which is the aspect of Shabbos, the aspect of "V'shavta ad Hashem Elokecha" — as mentioned above.
Segment 58
אות כז וזה שצועק הפסוק עד מתי תתחמקין הבת השובבה ופירש רש"י לענין תשובה כנ"ל. היינו שהפסוק קורא תגר וצועק וקורא בקול גדול איום ונורא על מה שאנו נופלין בדעתינו בכל פעם מלשוב מחמת ריבוי מעשינו רעים שהיינו שונים באוולתינו פעמים אין מספר. וכאשר ידוע שרוב המתרחקים מהשם יתברך הוא מחמת נפילות כאלו. מחמת שרואים זה כמה שחפצים לשוב. ובכל פעם נופלים יותר ויותר. כי כל מה שהם רוצים לצאת מן הרפש והטיט מתגרה ומתגבר עליהם הבעל דבר יותר ויותר. ומחמת זה נתרשלו ידיהם מלשוב עוד כאלו ח"ו אפס תקוה ח"ו. ועל זה קורא הפסוק עד מתי תתחמקין עד מתי תסתרי ממני שאת בושה לשוב אלי מפי דרכך. הנה חדה נבראת בארץ. שהנקבה תחזור אחר הזכרים וכו'. היינו בחינת נקבה תסובב גבר שהוא בחינת שעושין מהתורות תפלות כמבואר לעיל שזהו בחינת סוכות בחינת והחזיקו וכו' כנ"ל שמכל דברי התורה והמצות בין מצוות עשה בין מצות לא תעשה עושין מהם תפלות כנץל. ועל ידי דרך זה אין לך להתבייש לשוב אלי תמיד יהיה איך שיהיה. כי רחמי לא כלים. ובכל פעם תוכל לבא בתפלה ובתחנונים לבקשיני שאקרבך מעתה. ובוודאי יועילו דבריך סוף כל סוף. כי דרך זה נמשך מבחינת גאולה האחרונה שאין לה הפסק שהיא בחינת מעיני הישועה. שדרך ישועה זאת אינו נפסק לעולם כנ"ל. כי הוא דרך שדרשו אבו אבותינו מעולם אברהם יצחק ויחעקב ומשה ואהרן ויוסף ודוד. וכל הצדיקים הקדמונים שעסקו בתפלה והתבודדות הרבה להתקרב להשם יתברך. אך בתחלה לא היו יכולים עדיין לזכות לזה בשלימות לעשות מתורה תפלה. מחמת שעדין לאה היה תורה בעולם והוכרחו לעסוק בתפלה הרבה כל האבות עד משה עד שזכה משה בריבוי תפלותיו בחינת תפלה למשה להמשיך תרוה. אבל עדיין לא הגיע העת לחזור ולהכניס התורה לתוך התפלה ולכבוד דרך זה בעולם לעשות מהתורות תפלות. ועל כן הוה מה דהוה שקלקלו העב רב והחטיאו גם את ישראל וכו' עד שבא דוד המלך עליו השלום הוא משלים את הז' רועים. והוא היה שורש נשמת משיח. והוא התחיל לעורר זה הדרך לעשות מהתורות תפלות שזהו בחינת תהלים וכו' כנ"ל. אבל עיקר הגמר יהיה בימי משיח כנ"ל. ועל כן על ידי דדרך זה לא נבוש ולא נכלם לעולם. כי איך שהוא נשוב להשם יתברך כנ"ל. וזה בחינתתחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה.אהבה זה בחינת התורה בחינת תורת חסד. וכמו שכתב רבינו זל על פסוק יומם יצוה ה' חסדו. שכל מצות התורה הם בחינת אהבה וחסד וכו'. וזהו תחת אהבתי ישטנוני. שכל מה שאני זוה לבחינת אהבה שהוא בחינת מצות התורה כל מה שני רוצה להתחיל לעסוק באיזה תורה ומצוה הם בחינת אהבה וחסד. ישטנוני הם מתגרים ומשטינים בי ורוצים להפילי ח"ו. ואני איני יודע מה לעשות לנגדם. כי הם מתגרים בי מאד. על כן כל עסקי תפלה. שהיא בחינת אהבה אני עושה ממנה תפלה. ועל ידי זה אני מצפה לישועה עדיין שאזכה לשוב להשם יתברך באמת וכנ"ל:
For the essential completeness of a person is that he should merit to improve his deeds until he apprehends the Creator — until he is included in the aspect of the Adam seated upon the throne , as is explained in this Torah. For the world in general is in the aspect of the lower point — in the aspect of "and the earth is My footstool" (Yeshayahu 66:1) — which is the aspect of the lower point, as mentioned above. And knowledge of the Creator is the aspect of the upper point, which is the aspect of the Kisei d'miskas'ya [the Throne that is concealed] etc., as mentioned above. And the essential purpose is to bind the entire world and all it contains — whose vitality comes from the aspect of the lower point — upward to the aspect of the upper point.
Segment 60
אות כח וזה שנסמך שם בירמיה אחר פסוק עד מתי תתחמקין וכו' הנ ימים באים נאום ה' וזרעתי את בית ישראל וגו' זרע אדם וזרע בהמה. ופירש רש"י הטובים והסכלים שבהם אני אזרעם כולם להיות זרע שלי. זרע אדם וזרע בהמה תרגום יונתן אקימינון כבני אנשא ואצלחינון כבעירא שאין עוונותיו נפקדין עליו עד כאן לשון רש"י אדם זה בחינת תורה בחינת זאת התורה אדם. בהמה זה בחינת תפלה. כי בהמה בגימטריא שם ב"ן שהיא בחינת מלכות כמובא בכתבים. כי עיקר התפלה שישים עצמו כבהמה. כמו שאין בו שום דעת. רק יבקש רחמים ותחנונים. בבחינת כאיל תערוג על אפיקי מים וכו'. וכמו שכתוב כבהמות שדי אערוג אליך וכו' בחינת כסוס עגור בכן אצפצף אהגה כיונה וכו' ועל ידי בחינה זאת שיעשה השם יתברך שיזרע את ישראל זרע אדם וזרע בהמה יחד שיעשו מהתורות תפלות כנ"ל. על ידי זה תהיה ישועה לכולם. בחינת אקימינון כאנשא ואצלחינו כבעירא שאין עוונותיו נפקדין עליו. כי על ידי זה עיקר התשובה וסליחות כל העוונות כי הוא בחינתי"ג מדות של רחמים. שעל ידי זה עיקר הסליחה והתיקון וכנ"ל. וזה שנסמך שם הנה ימים באים וכרתי אתבית ישראל וכו' הינון כנ"ל כי על ידי דרך זה נזרה לקיים את התורה לעולם. בחינת נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה. לב זה בחינת תפלה. כי עבודה שבלב זו תפלה. היינו שתהיה נכתבת התורה בתוך הלה שיכתבו מהתורות תפלות שהם בחינת לב. ועל ידי זה נשוב אליו תברך באמת ויקרב אותנו ברחמיובחינת והייתי להם לאלקים והמה יהיו לי לעם:
And this is through the aspect of the Vav , which is the aspect of the six days of creation in which everything was created — until man was created, who is the essential one, who must bind the world and all it contains (the aspect of the lower point) to the Creator (the aspect of the upper point). This is through refining the entire creation that Hashem created in the six days of creation, which are the aspect of the six orders of the Mishnah — which deal with kasher and pasul , assur and muttar , tamei and tahor [fit and unfit, forbidden and permitted, impure and pure]. For in them there is an admixture of good and evil, which must be refined during the six days of creation through the six orders of the Mishnah — by clarifying the halachah, the fit from the unfit etc., as is explained in the Kesavim [the Writings of the Ari z"l].
Segment 62
אות כט וזה בחינת יעקב ולאה ורחל. רחל זה בחינת תורה שבעל פה. (כמו שכתב רבינו ז"ל בסימן י"ב בהתורה תהלה לדוד). לאה זה בחינת תפלה. בחינתועיני לאה רכות שהיתה בוכה שלא תפול בחלקו של עשו. בבחינת בבכי יבואו ובתחנונים אובילם יעקב זה בחינת כלליות התוכה. בחינת תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב היינו בחינת תורה שבכתב. כי תרוה שבכתב ותרוה שבעל פה הם בחינת איש ואשה בחינת יעקב ורחל כידוע. וכבר ביארנו שעיקר התפלה שעושין מתורה הוא על ידי תרוה שבעל פה שהיא בחינת חידושין דאורייתא הנמשיכן מי"ג מדות וכו' שרשם י"ג תיקונא דיקנא קדישא. שעל ידי זה דייקא יודעין לעשות מהתורות תפלות. שהם בחינת י"ג מדות של רחמים וכנ"ל. ועל כן לאה ורחל כחדא חשיבי. (וכמובא בזוהר הקדוש ובכתבי האר"י שלאה ורחל כחדא חשיבי). כי לפעמים נכללין בפרצוף אחד. ויעקב שהוא יסוד התורה בחינת תורה שבכתב היה כל עבודתו ברחל שהוא בחינת תורה שבעל פה. ואי אפשר להוליד שום עבודה ומצוות ומעשים טובים מתורה שבכתב כי אם על ידי תורה שבעל פה. כי מתורה שבכתב אין יודעין שום מצוה בשלימות. כי כל מצוות תפילין לא נאמרה כי אם בפסוק אחד וקשרתם וכו. ואין אנו יודעין אם התפילין של עור או של כסף וזהב. והיכן מקום הנחתן וקשירתן. וכן שאר דיני תפלין המרובים כולם אין אנו יודעין כי אם על ידי תורה שבעל פה וכן בשאר המצוות (וכמבואר כל זה במקום אחר) ועל כן היה כל עבודתו של יעקב ברחל אבל באמת אי אפשר לזכות לקיום התורה והמצות בשלימות הם בחינת יעקב ורחל. כי אם על ידי תפלה ותחנונים וכנ"ל. שהם בחינת לאה כנ"ל. ומחמת שתורה ותפלה הם תלוים זה בזה. שאי אפשר לזכות לתורה כי אם על ידי תפלה. ואי אפשר לזכות לתפלה כי אם על ידי תורה. כי צריכין לעשות מהתורה תפלה. ועל כן צריכין ללמוד תורה כדי לידע על מה להתפלל ולעשות מהתורה תפלה. אבל גם לזכות ללמוד תורה צריכין תפלה. וכמו שאנו מתפללין בכל יום והאר עיניו בתורתך וכו' ותן בלבינו בינה וכו' ללמוד וללמד וכו'. ומחמת זה אין ידועין מהיכן ההתחלה (וכמו שכתב רבינו ז"ל במקום אחר) שיש כמה דברים שאין יודעין ההתחלה:
And all the refinement is through the human being below, who is the aspect of "a ladder set upon the earth" — which is the aspect of the lower point — "and its top reaches to the heavens" — which is the aspect of the upper point (Beraishis 28:12) . And the essential thing is through breaking the yetzer hara , whose root is the turbidity of the bloods. For a person must subdue the blood in the chalal has'mali [left chamber of the heart], which is the aspect of the seething of the bloods of the liver, gall, and spleen — and to strengthen the right over the left, to elevate the good to the aspect of the brain, through the wings of the lungs that blow upon the heart etc., as is brought in the Tikunim (Tikun 21, daf 63b) : that liver, gall, and spleen are the accusers of heart, lungs, and brain etc.; see there. All of this is the aspect of the aforementioned refinements.
Segment 63
ועל כן אפילו יעקב אבינו עליו השלום לא היה יכול לעמוד על הדבר וסבר שבהכרח להתדבק תחלה ברחל שהוא בחינת תורה שבעל פה. כי לכאורה נראה כך שצריכין להתחיל מעסק התורה וכנ"ל. וגם כי לאה היא בחינת עלמא דאתכסייא. ורחל היא בחינת עלמא דאתגליא. היינו כי רחל שהיא בחינת תורה שבעל פה זה בחינת עלמא דאתגליא. כי מעלת חידושין דאורייתא הכל רואין וחביב בעיני כל ני עולם מחמת שיש בהם חכמה ושכל גדול הנגלה לעין כל. וחכמה ושכל זה חשוב וחביב בעיני כל כי החכמה תחיה והיא חשוב בעיני הכל וכמו שכתב רבינו בהתורה מי שיודע מארץ ישראל וכו' (בסימן מ"ם בלקוטי תנינא). אבל לאה שהיא בחינת תפלה היא בחינת עלמא דאתכסיא. כי חשיבות ומעלת התפלה סתום ונעלם מעין כל. כי תלה היא רק בחינת אמונה ואי אפשר להבין ענין התפלה בשום שכל כלל:
And one who has sinned and stumbled in this must return in teshuvah. And the essence of teshuvah is to bear insults and humiliations and the spilling of blood , remaining silent and still — in order to subdue the blood in the chalal has'mali etc., as mentioned above. And then one merits teshuvah, until one rectifies the aspect of Adam that is explained there in the aforementioned Torah.
Segment 64
ועל כן נאמר על התפלה כרום זלות וכו'. ודרשו רז"ל אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בה ומאי ניהו תלה. וזה בחינת ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה ועיני לאה רכות וכו'. כי יופי ההידור התורה שבעל פה הכל רואין וחשוב בעיני הכל והכל רצין אל המשנה. אבל ועיני לאה רכות שהיתה בוכה תמיד שלא תפול בחלקו של עשו. שזהו בחינת התפלות שמתפלין להשם יתברך להנצל מהיצר הרע וחיילותיו שהו הס"מ שהוא שרו של עשו. וזהו בחינת שהיתה בוכה שלא תפול בחלקו של עשו. והיתה בוכה כל כך עד שהיה עיניה רכות. וזה רמז על כנסת ישראל על שכל אחד ואחד מישראל צריך לבכות כל כך כמו לאה שלא יפול בחלקו של הס"מ ח"ו שהי בחינת עשו (וכמובא רמז זה במקום אחר) אבל מעלות וחשיבות ענין זה של תפלה אין הכל רואין. כי הוא בחינת עלמא דאתכסיא. כי סוד התפלה גבוה וסתם ונעלם מאד. ועל כן אין בני אדם אפילו הכשרים רצין אחר זה כל כך. ואדרבא בני אדם מזלזלים בה. כי תפלה הוא בחינת דברים העומדים ברומו של עולם שגבוה ונשגב מאד אבל בני אדם מזלזלין בה. ואפילו יעקב לא היה יכול לעמוד על הדבר הנ"ל ועבד ברחל דייקא וכנ"ל. ולבן הארמי ברמאותו הגדולה רצה להטעות את יעקב ולהחליף לו לאה ברחל. כי לבן לא ידע כלל מעלת לאה בחינת מעלת התפלה. כי הוא בודאי זלזל בתפלה לגמרי ועל כן סבר שאין בלאה שום חשיבות כלל וסבר שהטעה ורימה את יעקב מאד במה שהחליף לו לאה ברחל. אבל באמת הכל מאת ד' היתה כי מאד עמקו מחשבותיו יתברך ובאמת הכל היה לטובה גדולה כי רחל הצדקת מסרה סימנים לאחותה לאה שלא תתבייש. כי יעקב מסר הסימנים לרחל זה בחינת הסימנים של התורה בחינת הציבי לך ציונים ודרשו רז"ל עשו סימנים לתורה. כי צריכין לעשות סימנים בתורה שלא תשתכח ולא תתחלף שלא לגלות פנים בתורה שלא כהלכה וכל הסימנים הם בבחינת תורה שבעל פה שהוא בחינת רחל ששם כל המסורת והסימנים. אבל רחל ששם כל המסורת והסימנים. אבל רחל שהוא בחינת תורה שבעל פה. מסרה כל הסימנים לאחותה לאה היא בחינת התפלה ומלמדת אותה איך לדבר עם יעקב שהוא כלל התורה. ואיך לעשות מהתורה תפלה. ואזי באמת נכללין רחל ולאה יחד. כי תורה שבעל פה ותפלה שניהם בחינה אחת. ושניהם מתחברים עם יעקב שהוא יסוד כלל התורה והכל כדי להוליד י"ב שבטי יה שהי בהם מ"ט אותיות כנגד מ"ט שערי תשובה שזהו בחנית תהלים. שכל זה הוא בחינת שעושין מהתותרו תפלות כנ"ל. כי באמת בכל אלו הדברים שאין יודעין מהיכן ההתחלה צריכין להתחיל משניהם ביחד ולעסוק בזה ובזה כמו בענין זה של תורה ותפלה שאין יודעין מהיכין ההתחלה צריכין להתחיל משניהם דהיינו לעסוק בכל יום בשניהם ללמוד קצת היום ולעסוק בתפלה קצת היום. ואזי אף על פי שבתחלה בודאי אינו יודע היטב סדר תפלה ואיך לעשות מתורה תפלה אף על פי כן השם יתברך מרחם עליו ומאיר עיניו ומוסר לו סימני ודרכי התורה ומלמד אותו לפי בחינתו איך לעשות מתורה תפלה. ואחר כך על ידי התפלה יודע להשיג את התורה יותר. ואז זוכה לידע סדרא התפלה ביותר וכן בכל פעם שכל אחד מחזיק את חבירו התפלה את התורה והתורה את התפלה. וזה סוד מה שבתחלה רחל שיא התורה שבעל פה מסרה את הסימנים של התורה ללאה שהיא התפלה ועל כן עיקר ההולדה על ידי לאה שילדה ששה שבטים. כי עיקר תולדות של צדיקים שהם מעשים טובים הם על ידי התפלה שהיא בחינתלאה עלמא דאתכסיא כנ"ל וגם כל ההולדה של רחל היה רק בזכות שמסרה סימנים לאחותה. כמו שאמרו רז"ל ויזכור אלהים את רחל שמסרה סימנים לאחותה. היינו שכל הולדת הצדיקים שמולידין מעשים טובים על ידי התורה שזהו העיקר כי לא המדרש הוא העיקר וכו'. עיקר ההולדה הוא רק על ידי שמסרה הסימנים ללאה היא התפלה היינו על ידי שגם כל לימוד התורה שבעל פה בחינת רחל הכל בשביל לזכות לעשות מהתורה תפלה שזהו בחינת שרחל מסרה סימני התורה ללאה שהיא בחינת תפלה כנ"ל. כי עיקר זכות הצדיקים השלימים זוכין למצות ומעשים טבוים ולהנצל מהיצר הרע וחיילותיו העיקר על ידי תפלה שמתפללין להשם יתברך לזכות לקיים את התורה. וכמו שכתב רבינו ז"ל שכל הצדיקים לא זכו למדריגתם כי אם על ידי התבודדות ותפלות וכו' כמבואר בשיחותיו הקדושים:
And all of this is impossible to merit except through the Tzadik who is the Shabbos of all days , and through Shemiras Shabbos [guarding the Shabbos] itself, as mentioned above. For Shabbos is k'vi'a v'kayma [fixed and standing]. For the holiness of Shabbos — the aspect of Olam HaBa — is fixed forever, and it is comprised of all three points mentioned above, in the aspect of Shin-Bas ( Shabbos ). The Shin is the aspect of the collective of the three points mentioned above, which are all included in the upper point — for the lower is included in the higher. Therefore the upper point — which is the aspect of Moshe, the aspect of the true Tzadik — is the aspect of a segol [three-dot vowel], which consists of three points, for the upper point contains all three points since the lower is included in the higher, as mentioned above. And this is the aspect of the Shin of Shabbos — three heads — the aspect of the upper point that includes all three, as mentioned above. And Bas [daughter] is the aspect of bas ayin [the pupil of the eye] — the aspect of the lower point that ascends and becomes bound to the upper point through the holiness of Shabbos and through the Tzadik, the aspect of Moshe, who merited the holiness of Shabbos in the ultimate completeness — in the aspect of "Yismach Moshe b'matnas chelko" etc.
Segment 66
אות ל ועל כן זכה יעקב שגם השפחות נכללו בקדושה כי שפחה בגימטריא משנה עם הכוללים. כמובא בכתבי האריז"ל. וכשאין לומדין כראוי דהיינו שאין הלימוד לשמרו ולעשות ולקיים רק להתייהר ולקנטר אזי נאמר ושפחה כי תירש גבירתה. אבל על ידי לימוד ששה סדר משנה כראוי מבררין הטוב מן הרע על ידי שמבררין המותר מן האסור וכו' ואזי בחינת השפחה נכלת בקדושה תחת יד גבירתה כמו שהיה בקריעת ים סוף שראתה שפחה על הים וכו'. ואי אפשר להוליד מן התורה הולדה דקדושה כי אם כשמכניעין את הסטרא אחרא עד שנכללת השפחה בקדושה. וזה סוד האבות שנשאו שפחות אבל אברהם אף על פי שהכניע בחינת שפחה בישא על ידי שמסרה לו שרה שפחתה וזכה אחר כך להוליד בקדושה את יצחק אף על פי כן עדיין לא נתהפכה מרע לטוב לגמרי. ועל כן גוף ההולדה של השפחה היה הולדה דסטרא אחרא שהוא ישמעאל. אבל יעקב אבינו על ידי שזכה לשניהם לרחל וללאה ושניהם נכלללו יחד שזהו בחינת שעושין מהתורה תפלה שעל ידי זה עיקר ההכנעה של השפחה בישא לגמרי עד שנתהפכה למרע לטוב גמור כי עיקר הכנעת הסטרא אחרא בשלימות הוא על ידי תפלה שעושין מתורה שעל ידי זה זכו כל הצדיקים למדרגתן על כן זכה יעב לישא את השפחות בקדושה גמורה עד שזכה להוליד גם מהם הולדות קדושות ונוראות שהם שבטי יה:
And therefore even the building of the Beis HaMikdash does not override Shabbos . For the Beis HaMikdash is the aspect of the upper point, as is written there. For the Beis HaMikdash atones for the sins of Yisrael and subdues the blood in the chalal has'mali through the pouring of the blood of the korbanos [sacrifices], and through the teshuvah that each person does over his sins, feeling shame at the time of bringing the korban , and elevating all the fallen sparks to the aspect of the upper point — which is the aspect of the holiness of the Beis HaMikdash, as mentioned above.
Segment 67
כי מתורה בפ"ע יש לפעמים יניקה להסטרא אחרא ח"ו שהוא בחינת שפחה בישא שמכניס בדעתו ללמוד שלא לשמה להתייהר ולקנטר ואזי הוא בחינת ושפחה כי תירש גבירתה שהיא בחינת משנה וכמרומז בתיקונים. וכן מתפלה בפ"ע תוכל הסטרא אחרא להתאחז שמכניס בדעתו להתפלל לצורך גופו לבד וכו'וכנ"ל אבל כשנכלל תורה ותפלה יחד וכל תפלתו שיקיים את התורה וכל לימודו את התורה כי שידע לעשות תפלות מהתורות כדי שיזכה לשמור ולעשות ולקים ואז נכלל תורה ותפלה יחד בתכלית היחוד. ואז יתפרדו כל פועלי און.ואין להסטרא אחרא שום יניקה. אדרבא הרע נתהפך לטוב. והשפחות נכללין בקדושה שזה בחינת יעקב. שעל ידי זה שזכה ללאה ולרחל שהם בחינת תורה ותפלה ביחד וכנ"ל. על ידי זה זכה להוליד גם מהשפחות שבטי יה. כי הכל נכלל בקדושה על ידי שעושין מהתורות תפלות. שעל ידי זה עיקר התשובה ועיקר הסליחה של ראש השנה ויום הכפורים שאז עוונות נתהפכין לזכיות וכנ"ל:
However, all this is impossible except through the power of the holiness of Shabbos that is k'vi'a v'kayma [fixed and standing]. For on Shabbos there is no refinement [ birur ]; rather, all the refinements that are refined during the six days of the week — all of it is through the power of the holiness of Shabbos, which is the aspect of Olam HaBa , where there is rest and repose and evil cannot take hold at all. For the holiness of Shabbos is His Unity, which descends into all the impure places and yet they cannot take hold of it at all — in the aspect of "And I shall pass through the land of Mitzrayim — I and not an angel; I and not a seraph" — as is written in the Torah "Hastarah" [Likutay Moharan I:56] .
Segment 69
אות לא וזה האזינו השמים ואדברה וכו'. יערוף כמטר לקחי וכו'. שבוודאי יכנסו דברי באזניכם. וכעין שפירש רש"י שם לענינו והטעם כי שם ה' אקרא. כי אקרא ואתפלל בשם ה' ואעשה מהתורות תפלות ועל ידי זה בוודאי יערוף כמטר לקחי תל כטל שיתקיימו ויכנסו דברי בלביכם כמטר וכטל. ותזכו לקיים את התרוה כי עיקר קיום התורה הוא על ידי זה שעושין מתורות תפלות וכנ"ל כי כל שירת האזינו נאמרה כדי לזכות באחריתהימים לקיים את התורה. כמו שכתוב שם בענין ואנכי הסתר אסתיר פני וכו' וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו. כי שירת האזינו זה בחינת תפלה. שהוא בחינת שירה וזמרה בחינת עשרה מיני נגינה שבהם יסד דוד המלך עליו השלום ספר תהלים וכנ"ל. היינו שעל ידי השירה הזאת כלל משה רבינו עליו השלום את כל התורה בתוך בחינת שירה שהיא בחינת תפלה. ועל ידי זה האיר בנו הארה הזאת לזכו ולעשות מהתורות תפלות שעל ידי זה עיקר קיום התורה באחרית הימים בחינת וענתה השירה הזאת וכו' כי לא תשכח מפי זרעו וכו' וכנ"ל:
For Shabbos and the Tzadik are the aspect of the trein sahadin [two witnesses] etc. brought in the Zohar HaKadosh — which are Shabbos and Milah . For Milah is the aspect of the tikun habris [rectification of the covenant] in the ultimate completeness, which the true Tzadik merits. Through these two witnesses, each person — to the extent that he holds on to them — will never fall under any circumstances, come what may — in the aspect of "If I ascend to the heavens, there You are; and if I make my bed in She'ol, behold You are there." For there is no She'ol, nor darkness, nor shadow of death, that can conceal the holiness of these two witnesses — which are Shabbos and the true Tzadik .
Segment 71
אות לב וזה בחינת מה שאיתה בדברי רז"ל שרחל בעצמה שכבה תחת המטה ודיברה הסימנים עם יעקב בעת שנזדווג עם לאה כדי שלא תתבייש לאה. ואיתא בכתבי האריז"ל סוד גדול ונורא על זה. שכך הדבר בסוד הייחודים העליונים שבעת שמזדווג האור הנקרא יעקב עם האור הנקרא בחינת לאה. אז בחינת רחל תחת המטה וכו'. עיין שם בעץ חיים. ועל פי דרכינו הנ"ל מכוון היטב הסוד הזה לענין תפלה הנ"ל (כי זה ידוע שעיקר כל הייחודים והזווגים העליונים נעין כפי עבודת התחתונים. ובפרט על ידי תפלה שהיא עיקר שלימות היחוד. כידוע בכוונות) היינו כי בעת שאיש הישראלי נכנס להתפלל תפלתו ושיחתו לפני השם יתברך שיזכה להתקרב אליו ולקיים תורתו ומצוותיו ורוצה לעשות מהתורה תפלה אבל עדין אין מלה בלשונו לדבר. כי עדיין אינו ידוע דרכי וסימני התורה ואינו יודע איך להתפלל ולדבר ולשיח. אזי בחינת רחל שהיא בחינת תורה שבעל פה בחינת חידושין דאורייתא שהמהם נמשיכן הדרכים לעשות מתורות תפלות כנ"ל. אזי היא בעצמה מרחמת על איש הישראלי הזה המתפלל הוא בבחינת לאה כנ"ל. ומסורת לו הסימינם והדרכים של התורה ומדברת בעצמה דעם דודה בחינת יעקב בחינת כלל שורש התורה. כדי שיוכל לעשות מהתורה תפלה. כדי שיזדווגו תרוה ותפלה יחד. כדי שיולידו מעשים טובים וזה בחינת הדיבורים הנשפעים לאדם בעת שנכנס להתבודד ולפרש שיחתו לפני השם יתברך שבתחילה אינו יודע שום דיבור לדבר. וכשהוא חזק בדעתו ומכריח עצמו אף על פי כן לדבר. אזי על פי רוב באים לו דיבורים שלא עלה על דעתו שידבר אותם. ואלו הדיבורים נשלחים לו מן השמים ונמשכין מבחינת הנ"ל:
And therefore pikuach nefesh [saving a life] overrides Shabbos . Even the most lowly of Yisrael — Shabbos is desecrated for them, as long as the name Yisrael is still called upon them. For as long as the name Yisrael is called upon a person, there is hope for him through the true Tzadik and through Shemiras Shabbos , as mentioned above. For Shemiras Shabbos was given to Yisrael, as our Sages of blessed memory said (Shabbos 10a) : "I have a precious gift in My treasure-house, and Shabbos is its name, and I wish to give it to Yisrael." Therefore they said regarding this: "It is better that one Shabbos be desecrated for his sake, so that he may keep many Shabbasos."
Segment 73
אות לג וזה בחינת יום טוב שאסורים בו כל המלאכות כמו בשבת. לבד אוכל נפש שמותר ביום טוב כמו שכתוב במשנה אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד:
For the human being was created to know and to recognize the Creator. But it is impossible to know Him except through the labor of Torah and mitzvos, which are all berurim [refinements] — to refine the good from the evil. This is the aspect of the six orders of the Mishnah — kasher and pasul etc., as mentioned above — which must be refined in this world, which was created in the six days of creation etc., as mentioned above.
Segment 74
כי כל הימים טובים הם זכר ליציאת מצרים. שאז זכינו לקבל את התורה על ידי משה רבינו עליו השלום. כמו שכתבו בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה. כי עיקר התכלית הוא תורה ותפילה שבשביל זה נברא כל אדם. וזה בחינת סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצוותיו שמרו כי זה כל האדם. את האלקים ירא זה תפילה שהוא בחינת יראה בחינת יראת ה' היא תתהלל. כמו שכתבו רבינו ז"ל כמה פעמים. ואת מצוותיו שמור זה תורה. וסיים כי זה כל האדם. כי זה עיקר הקיום והחיות והתכלית של כל אדם אשר בשילו נבראו כל העולמות מראש ועד סוף והכל בשביל התכלית הזה. שיזכה לעסוק כל ימיו בתורה ותפילה וילך מדרגאלדרגא עד מדריגה העליונה. כי יש כמה וכמה בחינות ומדריגות בתורה ותפילה כמבואר בהתורה חותם בתוך חותם (בסימן כ"ב) עיין שם ואם היה האדם זוכה לזה בשלימות היה מתבטלים כל היגיעות והטירחות של כל העסקים והמלאכות הכלולים בל"ט מלאכות. כי כל יגיעות הפרנסה שצריכין לעסוק בעסקים ומלאכות הכל נתהוה על ידי חטא אדם הראשון שנגזר עליו בעצבון תאכלנה בזעת אפך תאכל לחם וכו' על ידי שפגם בעץ הדעת טוב ורע שאז פגם בתורה ותפלה. כי הוא היה צריך אז לקים המצוה הזאת לבלי לאכול מעץ הדעת שבזה היה כלול כל התורה כידוע וגם היה צריך אז להתפלל תפילתו לתקן כל העולם כמובא בכתבים. וכמבואר בפירוש רש"י על פסוק וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכו' ואדם אין לעבוד את האדמה ופירש רשץי ובג' שכתוב ותוצא ארץ לא יצאו. על פתח קרקע עמדו עד יום ששי ולמה כי אל המטיר וכו' וכשבא אדם וכו' התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים נמצא שתיקון כל הדברים לא היה אפשר להיות נגמר כי אם על ידי תפלת אדם הראשון. והוא היה צריך עדיין להתפלל עוד לגמרו תיקון כל העולמות בשלימות כמובא בכתבים. אבל הס"מ התגבר עליו בתחבולותיו והסיתו עד שאכל מעץ הדעת ולא היה יכול עוד להתפלל תפילתו שהיה צריך להתפלל לתקון העולמות. ועל ידי זה נתקלקלו כל העולמות עד אשר לא יוגמר תיקונם עד ביאת המשיח כמובא. ועל ידי זה נגזר יגיעת הפרנסה בחינת ל"טמלאכות בחינת בעצבון תאכלנה וכו'. נמצא שעיקר פגם הל"ט מלאכות נמשכין מפגם התורה ותפלה של אדם הראשון. וגם עכשיו כל אדם כפי מה שזוכה לעסוק יותר בתורה ותפלה בשלימות יותר. כמו כן דוחה ומבטל עצמו זוהמת הנחש שהם טירדת הל"ט מלאכות כי זוכה שתהיה מלאכתו נעשית על ידי אחרים כמו שאמרו רז"ל בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים ועל כן לעתיד שיעסקו כל ישראל בתורה ותפלה על כן אז יתקיים ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו':
And when a person sins and damages any mitzvah or transgresses a prohibition, chas v'shalom , the da'as [knowledge] is withdrawn in proportion to the damage, and it would not have been possible to rectify this — for according to strict justice, teshuvah does not help, as is brought. But Hashem took pity on His world and prepared the remedy before the affliction . And in His love and compassion He gave us the Shabbos , which is rest and repose — a holiness so lofty and concealed that no damage reaches there. For Shabbos is k'vi'a v'kayma , and its holiness does not depend on Yisrael to sanctify it — as our Sages of blessed memory said — for the holiness of Shabbos is permanently fixed of its own accord. For no damage reaches there, because this holiness of Shabbos is the aspect of the supernal and exceedingly concealed holiness, of which it is said (Iyov 35:6-7) : "If you are righteous, what do you give Him? And if you sin, what do you accomplish against Him?" etc.
Segment 76
אות לד כי זה כלל גדול שכל קיום העולם וכל ההשפעות אינם נמשכין כי אם על ידי תרוה ותפלה. כי עיקר בריאת העולם היה על ידי התורה. כמו שכתוב ואהיה אצלו אמון אל תאמר אמון אלא אומן וכו' וכמו שאמרו רז"ל באורייתא ברא קוב"ה עלמא וגם עכישו כל קיום העולם וכל חידוש מעשה בראשית שבכל יום תמיד שעל ידי זה נמשכין כל ההשפאות והחיות לקיום העולם הכל הוא רק על ידי התורה. כמו שכתוב ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. אין טוב אלא תורה. כמו שכתב רבינו ז"ל במקום אחר. אבל כל החיות וההשפעות הנמשכין על ידי התורה אין נגמר ציורם בשלימות. ואין יורדים לעולם כי אם על ידי התפלה שעל ידי זה עיקר ציור השפע והחיות לטוב והמשכתה וירידתה לעולם. כי התפילה היא בחינת עיקר הכלי שמציירת השפע לטוב. עד שנגמרת המלואה וטובה וממשכת אותה לעולם. וכמובן כל זה בכמה מקומות וכמבואר בהתורה אית לן בירא בדברא (בסימן ל"א) עיין שם היטב ובפרט בהשמטות המבוארים שם אחר כך בלשוני המתחיל זווגן והצטרפותן של האותיות וכו'. עיין שם מה שכתוב שם כי האותיות התורה הם פועלים וכו'. אבל עיקר ציורם לטוב הוא כפי הכיסופין וכו'. ומבואר שם שצריכין להוציא הכיסופין בפה מלאה ועל זה נסדר סדר התפלות וכו'. וזה אם הרב דומה למלאך ה' צבאות וכו' תורה יבקשו מפיהו וכו' שאותיות התורה מבקשים שיצטיירו מפיו על ידי שהוא ידבר בפיו ההשתוקקות והכיסופין דקדושה שלו שהם עיקר שלימות התפלה כמבואר לעיל שעיקר שלימות התפלה הוא כשעושין מתורה תפלה שמתפללין להשם יתברך שיזכה לקיים את ככל דברי התורה וכו'. ואז בוודאי מצירןי אותיות התורה לטוב. וזוכה לגמור ציור כל ההשפעות הנמשכין על ידי התורה לציירם לטוב ולהמשיכם ולהורידם לעולם לקיים כל העולמות בתכלית השלימות ועל כן כל אחד כפי מה שזוכה לסוק בזה דהיינו בתורה ותפלה והעיקר לעשות מהתורה תפלה כנ"ל. אז בודואי נצטיירים כל ההשפעות והחיות לטוב. ואז נדה זוהמת הנחש ונדחים ונתבטלים כל יגיעות של הל"ט מלאכות שצריכין להתייגע ביגיעה גדולה קודם שמציירין וממשיכין השפע והפרנסה שכל זה נמשך מחטא אם הראשון שפגם בתורה ותפלה וכו'. שעל ידי זה אי אפשר לצייר השפע ולהורידה לעולם כי אם ביגיעה גדולה של הל"ט מלאכות וכנ"ל אבל מי שזוכה לעסוק בתורה ותפלה כנ"ל כפי עסקו כן מתקן חטא אדם הראשון. וזוכה להמשיך כל ההשפעות והברכות על ידי התורה ולגמור ציור השפע ולהורידה לעולם בשלימות על ידי התפלה. ועל כן מתבטלים ממנו יגיעות וטירדות המלאכות כפי עסקו בקדושה בתורה ותפלה וכנ"ל:
And this is the aspect of the holiness of teshuvah that preceded the world (Pesachim 54a; Nedarim 39b) . For Shabbos is the aspect of teshuvah, as mentioned above. That is: when a person sins, chas v'shalom , and all the holinesses withdraw from him in proportion to the sin and damage — even so, the aspect of the holiness of Shabbos, which is the aspect of the holiness of teshuvah, is k'vi'a v'kayma [fixed and standing] even then. And through this, a person has the power to return to Hashem at any time he wishes.
Segment 78
אות לה וזהו בחנית החילוק שבין שבת ליום טוב. שבשבת אסורים כל המלאכות שבעולם וביום טוב מותר אוכל נפש לבד ושאר כל המלאכות אסורין כמו בשבת. כי שבת הוא בחינת גמר התיקון בשלימות שאין שלימות אחריו. כי שבת היא בחינת עלמא דאתי שאז יהיה נגמר התיקון בתכלית השלימות. ואז יתבטל הכל ולא ישאר כי אם תורה ותפלה שיזכו הצדיקים לעתיד. כי אזי יתגלה אורייתא דעתיקא סתימאה שהיא בחינת סתרי תורה שהם בחינת תפלה כמבוא בדברי רבינו ז"ל כי אז יזכו להתכלית שהוא לדעת ולהכיר אותו יתברך ולהודות ולהלל אותו יתברך כמו שכתוב בהתורה ימי חנוכה וכו' (בלקוטי תנינא סימן ב') שזהו בחינת תורה ותפלה. כי לדעת ולהכיר אותו יתברך זה בחינת תורה שהוא עיקר הדעת אותו יתברך ולהודות להלל זה בחינת תפלה. ועל כן מחמת שבשבת נמשכת הקדושה של לעתיד. על כן אז היא תכלית העליה של תורה ותפלה. ועל כן אז מתבטלין כל ל"ט מלאכות לגמרי כי אז מתקיים העולם רק על ידי תורה ותפלה שנשלמין ועולין אז בתכלית העליה והשלימות. כי כל הל"ט מלאוכת נתהוו רק מפגם חטא אדם הראשון שהוא בחינת פגם תורה ותפלה כנ"ל. אבל בשבת שאז הוא עליית התורה והתפלה בתכלית השלימות על כן כל המלאכות בטלין בו לגמרי כי שבת הוא עיקר התיקון של חטא אדם הראשון בבחינת שבת אגין עלוהי כמו שכתב במקום אחר. אבל ימים טובים הם זכר ליציאת מצרים שאז זכינו לקבל את התורה כנ"ל. ובעת קבלת התורה לא זכינו עדין לברר ולתקן כי אם בחינת תורה שקבלנו אז בסיני על ידי משה רבינו. אבל בחינת עליית התפלה בתכלית לא נתברר אז עדיין עד שיבוא משיח. כי בכלליות העולם. גאולה ראשונה וגאולה אחרונה הם בחינת תורה ותפלה שהם בחינת משה ודוד כנ"ל כי משה הוא התורה כנ"ל ודוד הוא משיח שהוא בחינת התפלה שהוא תיקן ויסד ספר תהלים שם חמשה ספרים כנגד חמשה חומשי תורה שהוא בחינת הנ"ל שהתחיל להמשיך התיקון ולעשות מהתורה תפלה כנ"ל על כן ביום טוב יש עדיין קצת מלכות שהם מלאכות אוכל נפש שמותר ביום טוב. כי כבר מבואר שעל ידי התורה שהיא התהוות והמשכת כל הדברים שבעולם. אבל גמר ציורם וירידתם לעולם בשלימות הוא על ידי התפלה כנ"ל. וזהו בחינת החילוק שבין שאר מלאכות למלאכת אוכל נפש. כי כל עמל האדם לפיהו. כי כל היגיעות והמלאכות הם בשביל הפרנסה. ועיקר הוא האכילה שהיא חיי נפש כמו שכתוב כל עמל האדם לפיהו. וגם כל המלאכות לא נגזרו כי אם בשביל פגם האכלה. דהיינו מה שאכל מעץ הדעת וכו' כנ"ל. וכל המלאוכת הרחוקים עדיין מאוכל נפש הם בבחינת התהוות והמשכת השפע שזה נעשה על ידי התורה אבל גמר המלאכות שעושין בשביל האוכל נפש בעצמו זה בחנית גמר ציור השפע בשלימות להחיות נפש האדם ולקיימו שזהו נעשה על ידי התפלה כנ"ל. למשך כשאדם הולך בסחורה או עוסק איזה מלאכה כדי שירויח ממון וכשזוכה להרוויח עדיין אינו יכול לאכול את הממון. וצריך לקנות בעדו תבואה וגם התבואה אינו יכול לאכול עד שיטחון אותה וגם הקמח אינו ראוי לאכילה. עד שיתקן אותו ויעש ממנו פת או תבשיל. ואז דייקא ראוי לאכילה להחיות נפשו וכל המלאכות שעסק בתחלה הרחוקים מאכילה. עדיין הם בחינת המשכת השפע שזאת הבחינה נמשכת על ידי התורה כנ"ל. אבל מלאכת אוכל נפש שגמר המאכל לאכילה להחיות נפשו. זה נמשך על ידי בחינת תפלה שעל ידה הוא גמר ציור השפע בשלימות כנ"ל ועל כן בשת שאז הוא בחינת גמר התיקון בשלימות שיהיה לעתיד בחינת תקון תורה ותפלה כנ"ל. על כן אז כל המלאכות בטלים לגמרי כנ"ל. אבל ביום טוב שאז עיקר התיקון הוא רק בבחינת תורה אבל תיקון התפלה צריכין אנחנו עדיין לעסוק גם ביום טוב. כי אף על פי שקבלנו את התורה בשעת יציאת מצרים שאז נתקדשו כל הימים טובים. אף על פי כן עדין לא נתבררה ונתעלה התפלה עדין בשלימות ועל כן בני אדם מזלזלין בה כמו שאמרו רז"ל על פי כרום זלות אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בה ומאי ניהו תפלה. כי שלימות עליית התפלה יהיה רק לעתיד כשיבוא משיח בן דוד שהוא נעים זמירות ישראל. כי עיקר כלי זיינו של משיח יהיה רק התפלה. ועל כן נקרא משיח בחינת חוטם כמו שכתוב רוח אפינו משיח ה'. בחינת ותהלתי אחטם לך וכו'. (כמו שכתב רבינו בסימן ב' בהתורה אמור אל הכהנים ובשאר מקומות). ועכשיו כל יגיעתינו לברר ולהעלות את התפלה. ובאמת מחמת שאין התפלה עדיין בשלימות על כן גם התורה אינה בתכלית השלימות והיא מלובשת בכתנות עור שמשם משתלשל יניקת העץ הדעת.ומחמת זה יש בה שני בחינות זכה נעשית לו סם חיים לא זכה וכו'. ומחמת זה באמת רבים נכשלו ועברו על התורה. ועל כן אנו צריכין להתייגע בכל דור ודור ובכל עת וזמן לברר את התורה והתפלה. כי תורה ותחפלה שניהם אחד ותלויים זה בזה וכנ"ל.ועל כן צריכין לעשות מהתורה תפלה וכנ"ל. ועל כן בימי החול שאז יש אחיזה לחיצונים. וצריכין יגיעה גדולה לברר ולהעלות את התורה והתפלה. על כן יש אז יגיעת כל הל"ט מלאכות שולטין בימי החול מחמת שאז אין שלימות להתורה ותפלה. וצריכין יגיעה לבררם לבטל מהם אחיזת החיצונים. וכל זה שיש בירור צריכין מלאכות כידוע בכוונות ובדברי רבינו ז"ל. אבל בשבת מחמת קדושת עיצומו של יום נתבטלין אחיזת החיצונים ועולין התורה והתפלה בשלימות על כן אז בטלין כל המלאכות כנ"ל. אבל ביום טבו אין נמשכת הקדשוה מעיצומו של יום כי אם בבחינת עליית התורה שזכינו לקבל אז כנ"ל בל התפלה צריכין עדין להעלותה על ידינו. רק שיש לנו כח להעלותה בשלימות יותר ובעלייה יתירה מחמת תוספת קדושת יום טוב. אבל אין מתבררת ועולה בשלימות עצמה כמו בשבת. על כן יש אז עדיין מלאכת אוכל נפש. שהם המלאכות של גמר ציור השפע שהם בבחינת תפלה. כי בחינת תפלה צריכה עדין בירור על ידינו גם ביום טוב כנזכר לעיל. ועל כן צריכין לומר הלל ביום טוב אבל לא בשבת. כי הלל זה בחנית כלליות תהלים כמו שפירש רש"י על פי לשמעו בקול תודה ולספר כל נפלאותיך זה הלל שיש בו לשעבר ויש בו לגוג ויש בו לימות המשיח ויש בו לעתיד לבא. נמצא שהלל הוא כלליות ההודאה והלל להשם יתברך על כל הנסים לשעבר לעתיד וכו' שזהו בחינת כלליות כל ספר תהלים שנתתקן על זה. ועל כן ביום טוב אומרים הלל שהוא בחינת כלליות ספר תהלים שהוא בחינת עליית התפלה שעסק דוד. שזה צריכין אנחנו לעסוק ביום טוב. כי מחמת קדושת יום טוב שאז יצאנו מצרים וזכינו לקבל את התורה יש אז עלייה גדולה להתורה. על כן אז גם התפלה מאירה גאור גדול. ויש לנו כח להעלותה בעלייות גדולות ועל כן אומרים אז הלל בחינת כלליות תהלים. על כן יש לנו כח עתה להעלות התפלה בעלייה גדולה. כי תורה ותפלה תלוים זה בזה. וגם אז בשעת מתן תוה שהמשיך משה רבינו התורה בעולם בוודאי המשיך גם תיקון התפלה רק שעיקר עליית התפלה היה על ידי דוד שיסד ספר תהלים ויוגמר בימי המשיח. ואז יהיה נשלם גם התורה בשלימות יותר כי שניחהם תלויים זה בזה כנ"ל. רק שבכלליות העולם נקרא גאולה הראשונה בבחינת תורה. וגאולה האחרונה בבחינת תפלה שהם בחינת משה ודוד כנ"ל. ועל כן ביום טוב שצריכין עדיין לברר ולהעלות את התפלה על כן יש בו מלאכת אוכל נפש וכנ"ל. אבל בשבת אין צריכין לומר הלל. כי אז עולה התפלה מעצמה מחמת קדושת עיצומו של יום. כי אז נתתקן הכל כנ"ל. על כן אז כל המלאכות אסורים כנ"ל.
However, this secret is not known in its completeness except to the Tzadik of the generation who is in the aspect of Moshe — who is the aspect of Shabbos of all days, as mentioned above. Therefore, the essential teshuvah cannot be merited except through him. For only he makes known to us the immense worth of the holiness of Shabbos, which is the aspect of the holiness of teshuvah. He arouses us at all times to return to Hashem however we may be — even if one has transgressed the entire Torah thousands of times — for His mercies are exceedingly great. For He has already given us in advance the holiness of Shabbos, which He gave to Yisrael in His mercy. Through this, His holiness is never severed from Yisrael, and one can always return etc., as mentioned above.
Segment 80
אות לו וזה שאיתא בכתבים בהחילוקין שבין שבת ליום טוב. שבשבת מקבלין תוספת אור גדול ביותר בתוך לבושין. אבל ביום טוב תוספת האור קטן משבת בל הוא בלא לבושין עין שם. כי מחמת שבשבת נמשך מלמעלה תוספת אור תורה ותפלה כנ"ל. על כן נמשך אור גדול מאד בתוך לבושין. אבל בום טוב שהאור שלמעלה הוא רק בבחינת תורה אבל בחינת תפלה עדיין אנחנו צריכין להעלות על ידי עבודתינו כנ"ל. על כן האור בלא לבושין והוא מועט משבת כי על ידי תפלה יכולין לקבל האורות הגדולים והנוראים בתוך לבושין וצמצומים נפלאים. כי עיקר הלבושין נעשין ונגמרין על ידי תפלה שהוא בחינת הכלי והלבוש לקבל על ידי זה כל האורות בבחינת צדק לבשתי וילבישני צדק מלכותא קדישא שהיא בחינת תפלה בחינת ואני תפלה שאמר דוד המלך וכנ"ל. כי תפלה היא בחינת אמונה כמו שכתב רבינו ז"ל בכמה מקומות. ועל ידי אמונה יכולין לקבל כל האורות כי באמונה כולם יכלים להתלבש. כי בהדעת יש גבול כל אחד לפי דעתו שאסור לו לצאת חוץ מהגבול של דעתו. בחינת במופלא ממך אל תדרוש. ואי אפשר לגלות לו מה שהוא למעלה מגבול דעתו שלא יתקלקל דעתו לגמרי. כי ריבוי השמן גורם כיבוי הנר כידוע. אבל אמונה היא כלי שעל ידה יכולין לקבל כל האורות הגבוהים וכל הסתרי תורה בדרך אמונה אף על פי שהוא למעלה מדעתו. וכן מובן בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות שעל ידי תפלה זוכין לקבל סתרי תורה. וכמו שכתוב בהתורה חותם בתוך חותם (סימן כ"ב) שתפלה הוא בחינת נשמע בחינת נסתר בחינת תורת ה'. ומובן שם שכל אחד צריך להתפלל הרבה להשם יתברך שיזכה להשיג ולהבין התורה הנסתרת ממנו. ועל ידי זה זוכה אחר כך להשיגה שיהיה נעשית תורתו וכו' עיין שם. וזהו בעצמו בחינת מה שעושין מהתורה תפלה. אף על פי שלכאורה נראה שם להיפך. כי שם מבואר שצריכין לעשות מהתפלה תורה. וכאן אנו מדברים שצריכין לעשות מהתורה תפלה. אך באמת אינו סותר כלל. אדרבא שם מבואר היטב זה הענין שצריכין לעשות מהתורה תפלה. ועל ידי זה בעצמו נעשה מהתפלה תורה. כי עיקר מה שצריכין לעשות מהתורה תפלה כנ"ל הוא שצריכין לעשות מבחינת נסתר בחינת תורת ה' שהוא בעצמו בחינת תפלה בחינת נשמע כמבואר בהתורה חותם בתוך חותם הנ"ל צריכין לעשות מזה תפלה להתפלל להשם יתברך שיזכה להשיג הנסתר. נמצא שעושה מתורה תפלה. דהיינו מתורת ה' מבחינת נסתר עושה מזה תפלה. ועל די זה בעצמו נעשה אחר כך מתפלה תורה היינו שנעשה מזה תורתו. דהיינו שזוכה להשיגה כנ"ל. וזה בעצמו ענין לעשות מהתורה תפלה שהזהיר רבינו ז"ל הרבה כנ"ל. כי בוודאי התורה והמצוות שאדם זורה כבר אליהם להשיגם ולקיימם בשלימות כראוי וודאי אינו צריך להתפלל על זה. מאחר שכבר זכה לזה אך עיקר מה שצריך לעשות מהתורה תפלה. היא להתפלל להשם יתברך על התורה והמצוות שעדיין לא זכה להשיגם ולקיימם שיזכה להשיגם ולקיימם כראוי. שזהו בחניתסתרי תורה אצלו לפי בחינתו ומדריגתו ואפילו איש פשוט לגמרי שרחוק עדיין מקיום המצוות כפשוטן. וצריך להתפלל על זה ולעשות מהתורה תפלה. גם זה נקרא אצלו סתרי תורה מאחר שרחוק עדיין מקיומם נקרא נסתר אצלו. כי עיקר התורה הוא הקיום כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. למשל מי שלומד תורה שמדברת ממצוות צדקה והוא רחוק מצדקה. ומתפלל להשם יתברך שיזכה ליתן צדקה. וכל זמן שאינו זוכה עדיין לפעול בקשתו לקיים מצות צדקה אזי נקראת מצות צדקה אצלו בחינת נסתר בחינת תורת ד'. כי אין התורה נקראת תורתו כי אם כשזוכה לקיימה שזה עיקר לימוד התורה בשלימות ללמוד על מנת לקים וגם באמת מחמת שאינו מקיים המצוה אין לו בה שום השגה כלל. והוא בחינת נסתר ממנו. ואחר כך כשזוכה לקיימה על ידי התפלה שהתפלל על זה. זה בחנית שעשה מהתורה תפלה היינו מבחינת סתרי תורה לפי בחינתו מחמת שלא זה לקיימה עשה מזה תפלה. כי סתרי תורה הם באמת בחינת תפלה כנ"ל. ועל ידי זה זכה אחר כך שנעשה מזה תורתו כנ"ל. וכן אפילו אר כך כשזוכה לקיים מצמות צדקה אבל אינו מקים אותה עדין בתכלית השלימות כראוי. אזי זאת הבחינה הרחוקה ממנו עדיין הוא בחינת נסתר אצלו. וצריך לעשות מתורה זאת תפלה כי הוא בחינת תורת ד' אצלו שהו בחינת תפלה. על כן צריך לעשות מזה תפלה שיתפלל הרבה להשם יתברך שיזכה לקיימה בשלימות עד שזוכה לזה לקיימה בשלימות ואז נעשה מהתפלה מבחינת תורת ד' בחינת נסתר נעשה מזה תורתו. נמצא מה שכתבו שם לעשות מהתפלה תורה ומה שכתוב כאן לעשות מהתורה תפלה הכל אחד וכנ"ל. על כל פנים יוצא משם שהנסתר שהיא בחינת תורת ד' אצלו בחינת אור אין סוף הוא בחינת תפלה שהוא בחינת ביטול ודביקות לאין סוף עיין שם. על כן צריך להתפלל הרבה עד שיזכה להשיגו על ידי התפלה וכו'. נמצא שעל ידי התפלה יכוין לקבל ולהשיג כל האורות הגבוהים גבוה מעל גבוה עיין שם בהתורה הב"ח הנ"ל ותבין. ועל כן בשבת שתוספת האור עצמו של קדושת עצומו של יום הוא בחינת שלימות תורה ותפלה. על כן מקבלין אור גבוה ביותר על ידי לבושין. אבל ביום טוב שתוספת קדושת עיצומו של יום הוא רק בבחינת תורה. על כן אין מקבלין אור גבוה כל כך והוא בלא לבושין. כי עיקר הלבושין והכלים נגמרים על ידי תפלה כנזכר לעיל. ועל כן שבת בחינת אמונה בחינת תפלה בחינת מלכות דקדושה נקרא כלה כידוע. וכמו שאומרים בשבת בואי כלה וכו'. כי כלה עיין שם שכלולה מהכל. כמו שכתוב בזוהר הקדוש ובכתבים. כי אמונה תפלה שהוא בחינת קדושת שבת כלול מכל האורות שבעולם.כי כל האורות שאי אפשר לקבל על ידי שום דעת יכולין לקבל על ידי אמונה בחינת תפלה שהיא בחינת שבת כנ"ל. השם יתברך יזכינו לבא לזה לעסוק כל ימינו בתורה ותפלה ולעשות מהתורה תפלה תמיד עד שנזכה להשיגה ולקיימה בשלימות שתהיה נעשית תורתינו אמן ואמן.
And this is what our Sages of blessed memory said (Shabbos 10a) : "I have a precious gift in My treasure-house, and Shabbos is its name, and I wish to give it to Yisrael — go and inform them" etc. And they ask there: "But surely Rav [Chama bar Chanina] said: One who gives a gift need not inform the recipient!" And they answer: "That applies to something that will eventually become known" etc. And they challenge: "But Shabbos will eventually become known!" And they resolve: "The reward of Shabbos will not become known."
Segment 82
אות לז וזה בחנית קריאת התורה בצבור בכל יום שיש בו תוספת קדושה שהם ראש חדש ויום טוב וחול המועד ויום הכפורים ושבת וכו'. וזה בחינת החילוקים של מספר הקרואים שיש בימים שקורין בהם. כמו שכתוב במשנה. בב' וה' קורין ג'. בראש חדש וחול המועד ד'. ביום טוב ה' ביום הכפורים ו'. בשבת ז' וכו'. כי בכל יום שיש בו תוספת קדושה עולה בו התפלה ביותר כמבואר בכוונות בכתבי האר"י ז"ל שבכל ימים אלו עולה התפלה יותר כפי תוספת קדושת היום. ועל כן קורין בהם בתורה כי עיקר עליית התפלה הוא כשעושין מתורה תפלה. ועל כן קורין בתורה בשעת התפלה כדי להמשיך התפלה מהתורה שזהו עיקר עלייתה כנ"ל. ועיקר שלימות עליית התלה בתכלית הוא בשבת שהוא קדוש מכל הימים והזמנים. ועל כן אז קורין בתרוה ביותר מכל הימים. כי אז קורין כל השבעה קרואים שהוא תכלית שלימות קריאת התורה שעל ידי זה עולה התפלה בתכלית העלייה. כי שלימות התורה והתפלה הוא על ידי הז' רועים אברהם יצחק יעקב משה אהרן יוסף דוד שהם בחינת השבעה קרואים בשבת כידוע. וכל זה שאין זוכין להמשיך קדושת כל השבעה רועים הנ"ל. עדיין אין עליית התפלה בתכלית השלימות. כי דוד הוא בחינת שלימות התפלה והוא השביעי מהשבעה רועים. ועל כן עיקר שלימות עלית התפלה. הוא בשבת שקוראין בו שבעה קרואים וכנ"ל. ועל כן אז בשבת הוא ביטול מלאכה לגמרי. אבל ביום טוב וחול המועד שאין קורין בו שבעה על כן אין עליית התפלה בשלימות כל כך רק כפי תוספת הקדושה שכמו כן הם המספר של הקורין בתורה. וכמו כן זוכין להמשיך קדושת התפלה דהיינו לעשות מהתורה תפלה שזהו עיקר עלייתה כנ"ל. על כן אין כל המלאכות נתבטלין אז מחמת שעדיין אין עלית התפלה בתכליתה השלימות כנ"ל. וזה שאמרו שם הטעם של הקורין בתורה משום ביטול מלאכה שביום שיש בו איסור עשיית מלאכה ביותר קורין בתורה מספר גברי ביותר היינו כנ"ל. כי איסור מלאכה בשבת ויום טוב הוא כפי עליית התפלה בשלימותוכמו כן הב' מספר העולים לתורה כנ"ל. כי תורה ותפלה תלוים זה בזה. וביום שאין עליית התפלה בשלימות גם התורה אין לה שלימו כל כך. רק שהעיקר מה שאנו צריכין עכשיו להתייגע הוא להעלות התפלה מנפילתה וזלזולה. כי עיקר הפגם נוגע התפלה שהוא בחינת מלכות ששם מגיעים כל הפגמים ושם כל התיקונים על כן בני אדם מזלזלים בתפלה דיקיא כמו שאמרו רז"ל אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בה ומאי ניהו תפלה. וזה שאמרנו למעלה שביום טוב מותר מלאכת אוכל נפש מחמת שאז אין עליית התפלה בשלימות כמו בשבת. ועיקר החסרון ניכר בהתפלה כי בהתורה אין נוגע הפגם והזלזול כל כך. כי בני אדם מזלזלין בתפלה דייקא כנ"ל. ועל כן צריכי ביום טוב לעשות מלאכת אוכל נפש שהוא כנגד בחינת התפלה שאנו צריכין לבררה ולהעלותה עדין על ידינו אפילו ביום טוב. כי כפי הבירור שצריכין עדיין על ידינו כמו כן צריכין עדיין איזה עשיית מלאכה כנ"ל.וזה שאמרנו למעלה שביום טוב עיקר תוספת הקדושה הוא בבחינת תורה. אבל בחינת תפלה צריכין אנחנו עדיין לברר ולהעלות כי אף על פי שבאמת תורה ותפלה שניהם תלויים זה בזה כנ"לוכשאין התפלה עדיין בשלימות הגמור בודאי גם התורה עדיין אינה בשלימות הגמור. אך מחמת שעיקר החסרון והפגם נוגע וניכר בתפלה ביותר. על כן ביום טוב שיש בו תוספת קדושה מרובה מאד רק שעדין אינו בתכלית השלימות כמו בשבת. על כל בהתורה אין נוגע החסרון כי אם בתפלה על כן מותר בו מלאכת אוכל נפש. אבל בימי החול אז נוגע החסרון גם בהתורה וצריכין יגיעה גדולה לברר ולהעלות הקדושה של בחינת תורה ותפלה. על כן אז יש בהם כל הל"ט מלאכות כנ"ל. ולהיפך בשבת קודש שאז עולה התורה והתפלה בתכלית השלימות. על כן כל המלאכות בטלות בו לגמרי וכנ"ל.
And this statement is difficult to understand. For are not the entire Torah and mitzvos all precious gifts that Hashem gave us? And in particular, the conclusion — "the reward of Shabbos will not become known" — is the reward of all mitzvos not hidden from us in this world? For "there is no reward for mitzvos in this world" — we merely believe in the reward of Olam HaBa , of which "no eye has seen" etc.