ראש חדש ה
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א על פי התורה תהלים מסוגלל תשובה בסימן ע"ג בלקוטיתנינא. ועל פי ההנהגה הכללית שהזהיר רבינו ז"ל לכל אחד ואחד כמה וכמה פעמים להרבות בהתבודדות בכל יום ויום דהיינו לפרש שיחתו לפני השם יתברך בלשון לועזית לבקש מלפניו יתברך שיקרבהו לעבודתו ויחזירהו בתשובה שלימה לפניו יתברך והזהיר לעשות מהתורות תפלות. דהיינו כל הדברים הקדושים שגילה בכל תורה ותורה לעשות מזה תפלה לבקש ולהתחנן מהשם יתברך שיזכה לבא לכל זה. כפי סדר חידושי התורה שגילה כפי בנין הנורא שבנה בכל תורה ותורה שגילה בדרכו הנפלא שאמר שנעשה מזה שעשועים גדולים למעלה. ואמר שנעשה מזה שעשועים שלא עלו עדיין שעשועים כאלה לפניו יתברך מעולם:
Likutay Halachos - Hilchos Rosh HaShanah 5
וזה בחינת ראש השנה ויוםהכפורים וסוכות וד' מיניםוהושענא רבה ושמיני עצרת וכו':
The general principle is that one must draw chiyus (vitality) to the Malchus (Kingship). This is accomplished through engagement in Torah, which is the Sh'ma d'Kudsha B'rich Hu — the Name of the Holy One, blessed be He — through which one calls upon the Life of all life and draws vitality and length of days from Him, blessed be He. The essential thing is that one draws the vitality into the vessels and attributes through the Torah, which is the aspect of "the measure of my days, what is it?" (Tehillim 39:5). This is the aspect of the Sh'ma d'Kudsha B'rich Hu, the aspect of a Name, which is a vessel for the vitality — to delimit the vitality so that "an excess of oil should not cause the lamp to be extinguished," chas v'shalom. And then, when one draws vitality from the Life of all life — that is, daas (knowledge/awareness) and chochmah (wisdom), for "wisdom gives life" (Koheles 7:12) — then one knows that even within the concealment within concealment, Hashem, blessed be He, is enclothed there as well. And through knowing this, the concealment itself is transformed into daas — since one knows that Hashem, blessed be He, is there. And then, when the concealment is transformed into daas — that is, Torah — then the Oraisa machr'zes kamaihu — "the Torah proclaims before them": "How long, O simpletons..." (Mishlai 1:22), etc. And then all the wicked are aroused in teshuvah, and through this, one draws vitality to the Malchus; see there well.
כל כל עבודתינו בימים האלה לנסר את המלכות מז"א ולבנותה פרצוף שלם ולייחדה עם זעיר אנפין כמבואר כל זה בכוונות האר"י ז"ל. היינו שכל כוונתינו בימים האלה לבנות את התפלה להקים את התפלה מנפילתה. להקימה ולגדלה ולבנותה בשלימות כי התפלה הוא בחינת מלכות בחינת מלכות דוד בחינת ואני תפלה כמו שכתב רבינו (בסימן פ"ד בלקוטי תנינא). וזה כל עבודתינו בראש השנה וכו' להקים ולבנות את התפלה שהיא בחינת מלכות כץל כי חכמת התורה הקדושה והתפלה הם בחינת משה ודוד. תורה היא בחינת משה כמו שכתוב זכרו תורת משה. וכתיב תורה צוה לנו משה. כי משה נתן לנו התורה. והוא בעצמו התורה ידוע ותפלה היא בחינתמ לכות דוד בחינת ואני תפלה שאמר דוד המלך עליו השלום ובעוונותינו הרבים נפלה בחינת מלכות הקדושה מאד וישראל בגלות ונפל המלכות אליהם. ועיקר נפית המלכות היא מחמת נפילת התפלה שנפלה מאד כי התפלה היא בחינת מלכות נ"ל ובעוונותינו הרבים נפלה התפלה מאד. כמו שאמרו רז"ל (ברכות ו' ע"ב) על פי כרום זלות וכו' אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בה ומאי ניהו תפלה. וזה עיקר עבודתינו בראש השנה ובכל הימים הנוראים האלו להקים את התפלה שהיא בחינת מלכות כנ"ל:
And when one reveals the Torah and the daas that is enclothed within the ultimate concealment, one reveals exceedingly lofty Torah. For specifically there, exceedingly lofty Torah is enclothed — namely, the hidden mysteries of the Torah, which is, as it were, Hashem, blessed be He, Himself without any garment, in the aspect of "And I will pass through the land of Egypt — I, and not an angel; I, and not..." etc. (Haggadah). For in the land of Egypt, where the Sitra Achra was at its peak, specifically there Hashem, blessed be He, Himself, as it were, was enclothed, etc.; see there. And this is the aspect of the subjugation of the wicked kingdom, the kingdom of Amalek, which stands against the holy Malchus and pursues the camp of Dan; see there. And the daas that is formed as mentioned above is the aspect of man (manna), the aspect of the mikveh of Shavuos, the aspect of matzah, the aspect of Moshe; see there. And the completeness of daas in the aspect of matzah — which is the aspect of machlokes l'shem shamayim (dispute for the sake of Heaven) — is accomplished through a sigh, which rectifies the heaviness caused by the contamination of the Serpent — that is, the thirty-nine melachos (categories of labor); see there. And this is the aspect of "mikra kodesh — a holy convocation — it shall be for you" (Vayikra 23) — that one must call the holy — that is, the wisdom which is the vitality — to the aspect of Malchus. And then "you shall do no manner of servile work" — the aspect of the nullification of the thirty-nine melachos as mentioned above; see all of this there well.
אות ב וזה בחינת הנסירה המבואר בכוונות. וכלל הענין בקיצור הוא. שבראש השנה בתחילת הבריאה אז המלכות בבחינת אחור באחור ואדם הראשון אם לא היה חוטא בעץ הדעת. והיה ממתין בזווגו עד שבת היה יכול להחזירה תיכף פנים בפנים על ידי תפלתו שהיה צריך להתפלל אז. אך על ידי פגמיו על ידי זה אנו צריכין בכל שנה לעסוק בתיקון זה מעט מעט עד ביאת הגואל. וגם מעט שמתקנים בכל שנה אינו נגמר ביום אחד כי אם מראש השנה עד שמיני עצרת. ועיקר התיקון הוא שצריכין נסר את המלכות שלא תהיה בבחינת אחור באחור דבוקים בכותר אחד לשניהם רק לנסר את המלכות מזעיר אנפין שתהיה המלוכת בחית פרצוף בפ"ע וזה נעשה על ידי הדורמיטא והשינה דאפיל עד זעיר אנפין שהוא הסתלקות המוין שנסתלקין ממנו ועולים למעלה בסוד מסירות נפש ואז מקבלת המלכות המוחין שלא על ידי ז"א כי אם מלמעלה מבינה בעצמה. ואחר כך על ידי השופר חוזרים המוחין לזעיר אנפין. ואז ממתיק דיני המלכות וממשיך לה גבורות ממותקות. ועל ידי זה ננסרת המלכות ונבנית קומה בפ"ע בכל עשרת ימי התשובה וכו'. עד שבשמיני עצרת אז הוא בינת היחוד שמתייחדת המלכות עם זעיר אנפין וכו' עיין כל זה בכוונות:
@import url('https://fonts.googleapis.com/css2?family=Cormorant+Garamond:ital,wght@0,400;0,600;0,700;1,400;1,600&display=swap');
אות ג ואם אמנם אין לנו עסק בנסתרות. אך אף על פי כן כל מה שאנו יכולין להבין מהם רמזים לעבודת השם יתברך מה טוב ומה נעים. בפרט על פי ההקדמות של רבינו זל שבכלל דבריו כל דברי קבלת האר"י ז"ל והזוהר הקדוש וכו' כאשר נשמע מפיו הקדוש. על כן כל מה שנפרש דברי הכוונות על פי הקדמתו הכל אמ וצדק כי דבריו ז"ל הם כלליות גדול וכו'ואין כאן מקומו להאריך בזה כאן. ונשוב אל הענין כל מלכות הוא בחינת התפלה שהיא בחינת מלכות דוד שכל עסקינו לנסרה ולבנותה קומה שלימ בפ"ע וליחדה עם זעיר אנפין. כי בחינת זעיר אנפין הוא התורה הקדושה. כמובן בכוונות קריאת התורה ובשאר מקומות. והתפלה היא בחינת מלכות דוד שדבוקה עם ז"א אחור באחור ועיקר דביקותא אחור באחור היא בעת שיש שליטת הציונים שאז מתייראין שלא יתדבקו באחוריהם על כן הם דבוקים אחור באחור כמבואר בכתבים בכמה מקומות. וזה עבודתינו בראש השנה וכו'. להמתיק הדינים ולבטל אחיזת החיצונים שיניקתם מתוקף הדינים ח"ו. כדי לנסר את המלכות שתהיה פרצוף שלם בפועל ותתייחד בבחינת פנים בפנים. היינו כי יש שני בחינות תפלות יש פלה שהוא למטה מהתורה והיא טפילה להתורה ויש תפלה שהיא בחינה אחת עם התורה ממש. וגם היא גבוה מהתרוה כי יש תפלה שמתפללין על צרכיו דהיינו פרנסה ובנים וחים ורפואה וכו'. וזאת התפלה נקראת חיי שעה. והיא למטה מהתורה וטפילה להתורה. כי בוודאי מי שמתפלל על צרכי גופוט ואינו מתכוין כלל בשביל התורה רק הוא מתפלל שיתן לו השם יתברך בני חיי ומזוני וכו' להנאתו ולצורך גופו. זאת התפלה בוודאי אינה חשובה לפני השם יתברך. והיא בחינת תפלות רעות שכתב רבינו ז"ל שיש לכל אדם תפלות רעות והיא בחינת גנבא אמחתרתא רחמנא קריה. כי זה ידוע ונראה בחוש שכל ימי חיינו הבל וריק וימינו כצל עובר. ומה יתרון לאדם בכל עמלו. ואם יצבור כעפר כסף וכו' לא במותו יקח הכל ואין מלווין לו לאדם לא כסף ולא זה ולא אבנים טובות ומרגליות וכו'. ועל כן מי שאינו מסתכל על התכלית האחרון האמתי למה לו חיים ומה הנחת רוח להשם יתברך מתפלתו שמתפלל שיתן לו השם יתברך פרנסה וממון וכו' למלאות תאוות בטנו והשם יתברך יודע ומבין שכל מה שמבקש אינו טובה לפניו כלל. כי מאחר שאינו מסתכל על התכלית בוודאי הפרנסה והעשירות שלו הוא בחינת עושר שמור לבעליו לרעתו רחמנא ליצלן. נמצא שהתפלה שהיא לצורך הגוף לבד בלי כוונת קיום התורה היא בודואי אינה טבוה כלל. ועל תפלות כאלו קוא תגר בוהר הקדוש צווחין ככלבין הב הב. הב לן חיי הב לן מזונא וכו'. ואין להשם יתברך נחת מתפלה זאת שהיא לצורכי הגו כי אם כשזה המתפלל מתכוין בתפלתו בשביל קיום התורה. דהיינו שמתפלל על בני חיי ומזונא וכל כוונתו כדי שיזכה לעשות רצונו יתברך ולקיים תורו ומצותיו באמת. ואם כוונתו באמת בשביל זה בודואי יש להשם יתברך נחת רוח מתפלה כזא. אבל אף על פי כן תפלה כזאת היא בודואי למטה מהתורה וטפילה להתורה כי מאחר שהתפלה בשביל צורכי הגוף. נמצא שהתפלה זאת בפני עצמה אינה כלום כ"ל כי למה לו הגוף וצכיו והיום בכאן ומחר בקבר וכו' כנ"ל ואין להתפלה הזאת שום חיות וקיום כי אם על ידי התורה. דהיינו מה שמתכוין בתפלתו על צורכי הגוף בשביל קיום התורה. נמצא שתפלה כזאת בוודאי טפילה להתורה. כי העיקר הוא התורה. רק הוא מתפלל על צורכי גוף כדי שיוכל לקיים את התורה ועל כן בודאי תפלה כאת היא טפילה להתורה ולמטה מהתורה:
:root{--primary:#2c1810;--accent:#8b4513;--gold:#b8860b;--bg:#faf6f0;--bg-alt:#f0ebe3;--border:#d4c5a9;--text:#2c1810;--text-light:#5a4a3a;--highlight:#fff8dc}
ועל תפלה כזאת הקפידו רז"ל שלא להאריך בה ביותר. כמו שאמרו רז"ל מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה. כי העיקר הוא חיי עולם שהוא התורה. אבל התפלה כזאת בשביל צרכי הגוף היא חיי שעה. רק שצריכין אותה בשביל חיי עולם בשביל התורה. ועל כן בוודאי אין להניח העיקר שהוא חיי עולם ולהארך בהטפל שהוא חי שעה. ותפלה כזאת צריך שמירה גדולה שלא יתאחזהו בה החיצונים. שלא תהיה בבחינת רגליה יורדות מות ח"ו. כי מאחר שמתפלל על צרכים הגשמיים של גוף רק שכוונתו בשביל התורה. בקל תוכל הסטרא אחרא להאחז בו להטות כוונתו בשביל צרכי הגוף בעצמו. שאז תפלתו פסולה כנ"ל. ועל כן כשהתפלה שהיא בחינת מלכות הוא בבחינה זו. אזי היא בבחינת אחור באחור היא דבוקה להתורה וטפילה אליה. כי אין לה פרצוף בפ"ע. כי בלא התורה אין לה ענין כלל כנל. וצריכה להיות בבחינת אחור באחור שלא יתאחזו החיצונים כנ"ל. כי תפלה כזו צריכה שמירה מהחיצונים מאד. מאחר שכל התפלה בשביל צריי הגוף רק שמכוין בשביל קיום התורה כנ"ל:
And this is the aspect of Rosh Chodesh, which is the aspect of the revelation of the concealment — that one reveals the concealment by knowing that even there, daas is enclothed. For specifically then, when one reaches the ultimate concealment and descent, chas v'shalom — the concealment within concealment — specifically then, one reveals the concealment and great daas is formed from it, as mentioned above. For when one reaches the ultimate descent and concealment, chas v'shalom, specifically then one is actually closest to Hashem, blessed be He, in the utmost closeness, as it were — for there, in the ultimate concealment and descent, chas v'shalom, Hashem, blessed be He, Himself is enclothed, as it were, without any garment, as mentioned above. Thus, specifically then one can draw close to Him, blessed be He, for one is then very, very near to Him.
אות ד אבל עיקר התפלה השלימה היא כשאדם מתפלל רק על צרכי נשמתו בעצמו דהיינו שכל תפלותיו לזכות ליראת ד' ועבודתו יתברך. כמו שאמר דוד המלך עליו השלום אחת שאלתי מאת ד' אותה אבקש בתי בבית ד' כל ימי חיי וכו. וכמו שכתב רבינו (בסימן י"ד) על מאמר רבב"ח ושקלית לסלתיא ואנחי' בכוותא דרקיע עיין שם. ותפלה כזאת אינה טפילה לתורה. אדרבא תפלה כזאת היא עיקר קיום התורה. מאחר שמבקש רק לקיים את התורה שזה עיקר שלימות התורה. כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וזה בחינת אשה יראת ד' היא תתהלל. היינו התפלה שהיא בחינת אשת חיל כשהוא בשביל יראת ד' לזכות ליראתו יתברך היא תתהלל. כי זה עיקר שלימות התפלה. וזאת התפלה היא שוה עם התורה וגבוה ממנה כי עיקר הכוונה בלימוד התורה הוא לקיים את התורה. כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וזהו כוונתו התפלתו שמבקש ליראה את ד' ולקיים את התורה. נמצא שהתורה והתפלה ניהם שווים בקומתם. ואף גם התפלה גבוה יותר. בחינת אשת חיל עטרת בעלה בחינת ראשית חכמה יראת ד'. דהיינו התפלה שהיא בחינת אשה יראת ד'. דהיינו מה שמתפלל על היראה היא ראשית חכמה כי הוא למעלה מהחכמה שהיא התורה. כי תפלה כזאת היא עיקר קיום התורה. כי עיקר התורה היא המעשה שזוכין על ידי תפלה זאת. כי לא המדרש הוא העיקר וכו' כנ"ל. כי הכל בידי שמים שהוא התורה בחיתת זעיר אנפין שנקרא שמים כידוע חוץ מיראת שמים אבל על ידי תפלה יכולין לזכות ליראת שמים שזהו בחינת כל ספר תהלים שיסד דוד המלך עליו השלום שכולו תפלות לזכות ליראת שמים ולעבודתו יתברך כאשר יבואר לפניניו בעזרת השם:
*{margin:0;padding:0;box-sizing:border-box}
אות ה וזה בחינת ראש השנה שאז עוסקין להקים ולבנות את התפלה שהיא חבינת מלכות לנסרה מזעיר אנפין מבחית אחור באחור ולבנותה בחינת פרצוף בפ"ע וליחדה עם ז"א פנים בפנים. היינו שאז עסקינו להמשיך תיקון התפלה הנ"ל בעולם. היינו להמשיך את הדרך הקדוש בעולם שכל אחד ואחד יהיה עיקר תפלתו רק על היראה ליראה את ד' הנכבד והנורא הה. ועל כן מתחילין בראש השנה ובכן תן פחדך ד' אלקינו על כל מעשיך ואימתך וכו וייראוך כל המעשים וכו ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם וכו'. כי זה עיקר עסקינו בראש השנה לבנות קומת התפלה שתהיה קומה שלימה בחינת פרצוף בפ"ע וכו'. דהיינו שתהיה התפלה בבחינת הנ"ל רק על יראת ד' ובודתו שאז אין התפלה טפילה להתורה בבחינת אחור באחור רק היא קומה שלימה בפ"ע כי היא אשת חיל עטרת בעלה. כי היא עיקר קיום התורה ואין להתורה שלימות כי אם על ידי תפלה כזאת וכנ"ל:
body{font-family:'Cormorant Garamond',Georgia,serif;font-size:18px;line-height:1.85;color:var(--text);background-color:var(--bg);text-align:justify}
אות ו וזה בחינת שינה והדורמיטא דאפל על זעיר אנפין שהוא התורה ואחר כך נתעורר על ידי השופר שעל ידי זה ננסרת ונבנית קומת המלכות כנ"ל בכוונות. כי כשרוצין להמשיך זה הדרך בעולם לעשות מהתורות תפלות צריכין לזה להמשיך חידושי אורייתא גבוהים מאד הנמשכין מבחינת אורייתא דעתיקא סתימאה שעל ידי חידושין אלו נתגלין כל הדרכים והנתיבות של התורה איך כל המצות והמדות קשורים ונאחזים זה בזה וזה בזה. כמו הרופא המומחה כשאוצה לרפאות איזה חולאת שבאדם אי אפשר לידע מהות החולאת ורפואתו כי אם כשבקי בחכמות הניתוח. דהיינו שידע כל פרט קומת האדם ותכונת כל אבריו וגידיו ועורקיו וכו' בשלימות. שידע היטב אריך כל האסרם הפנימים והחיצונים ערוכים ומסודרים זה אצל זה. ותכונת פרקיהם וקשריהם וחיבוריהם איך כל אבר ועצם וכו' מקושר ומחובר ומסודר זה בזה וזה בזה על ידי קשרי הגידים והעורקים וכו'. ואיך הדמים רצים בהם טושאר כל תכונת הגוף ומרחקי פרקיו וכו' הכלולים בחכמת הניתוח. ואז דייקא כשהרופא בקי בכל זה היטב אז יכול ליכנס להבין מהות החולאת ולעסוק ברפואתו. כמו כן צדיקי הדור האמתיים העוסקים ברפואת חולי נפשות ישראל אי אפשר להם לעסוק ברפואתם כי אם כשיודעין מהות חולי הנפש. וזה על ידי שיודעין בחינת תכונת קומת האדם העליון שהוא בחינת צלם אלקים שהוא בחינת תכונת קומת התורה שנקראת אדם כמו שכתוב זאת התורה אדם. כי התורה היא בחינת קומת אדם. כי היא כלולה מרמ"ח אברים ושס"ה גידים שהם בחינת רמץח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה כידוע. וכמו שהרמ"ח אברים והשס"ה גידים שבאדם ערוכים וקשורים ומסודרים זה בזסה וזה אצל זהו כו' וצריך הרופא להיות בקי בסדרם.וחיבוריהם היטב כנ"ל. כמו כן צריכין לידעבבחינתקומת התורה סדר הקשה והחיבור של כל רמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה וכל המדות ומצות דרבנן הכלולים בהם לידע היטב איך הם ערוכים ומסודרים ומחוברים ומקושרים זה בזה וזה בזה. ואז יכולים לידע סגולת כל מצוה ומצוה ומדה ומדה לאיזה רפואה היא מסוגלת ביותר. ואיך לרפאות חולי הנפש. ועיין רמז מזה בהקדמה שניה לספר הא"ב ותבין מעט מזה ואז דייקא כשממשיכין חידושי תורה כאלו שיודעין על ידם בחינת תכונת קומת התורה כנ"ל. אז יכולין להמשיך זה הדרך לעשות מהתורות תפלות. כי על ידי זה דייקא מגלין סדר תפלה איך נזכה לתפות אל תבינו ולשפוך לבינו כמים נוכח פני ד' ולרצות את בוראינו יתברך שיעמוד בעזרינו וישיבנו אליו באמת. כי עיקר שלימות התפלה נמשכת מבחינת י"ג מדות של רחמים. כי עיקר התפלה הוא רחמים ותחנונים ועל כן עיקר שלימותה נמשך מבחינת "ג מדות של רחמים ושלש עשרה מדות של רחמים הם בחינת י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. שעל ידם נמשכי כל חידושי אורייתא שדורשין את התורה ומחברין אוה ממקום למקום ומענין לענין בכלל ובפרט ובק"ו וג"ש וכו'. ואלו הי"ג מדות של רחמים שהם בחינת י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן כולם נמשכין מבחינת עתיק מבחינתי"ג תיקוני דיקנא שהם בחינת תיקוני עתיק כידוע. והצדיקי אמת כפי מה שזוכין להמשיך חידושין דאורייתא משם על ידי י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן כמו כן זוכין לפתוח ולגלות ולהמשיך בחינת י"ג מדות של רחמים. וזה עיקר בחינת שלימות התפלה שעושין מתורה דהיינו שמי"ג מדות התורה שהם כלל התורה עושין י"ג מדות של רחמים שהם כלל התפלה כנ"ל. אבל כל זה נעשה רק על ידי הצדיקים שיודעין שורש של כל הי"ג מדות התורה שהם כלל התורה איך הם ערוכים וסדורים בשרשם. איך כל עניני התורה ומצותיה ומדותיה ופרטיה ודקדוקיה ערוכים וסדורים וקשורים ומחוברים ודבוקים זה בזה בקשרים נפלאים ובתבונה נפלאה ונוראה כמו בקומת האדם שרואים נפלאות הבורא בתכונת קומתו ועריכות אבריו. ואיך הולכים גידים ודרכים מהראש עד עקב הרגל בדרכים נפלאים וכו' כמו כן הוא ממש בקומת התורה וכנ"ל והצדיקים היודעים התורה בשרשה יודעים כל זה היטב. ואז דייקא יודעים לדרוש את התורה בי"ג מדות שהם כלל התורה ואז יודעים להמשיך הדרך הקדוש הזה לעשות מהתורות תפלות להמשיך מי"ג מדות התורה שם כלל התורה. בחינת י"ג מדות של רחמים שהם כלל התפלה שנעשין מזה שעשועים גדולים למעלה.
.container{max-width:780px;margin:0 auto;padding:40px 30px 60px}
אות ז וזה בחינת שופר. כי בתחלה מסלק המוחין שהם בחינת הפלת דורמיטא כנל כי זה ידוע כשרוצין לעלות מדרגא לדרגא צריכין לסלק המוחין שמקודם. כמו שמצינו בגמרא כד הוי סליק לארץ ישראל הוה מתענה כדי לשכוח התורה של חוץ לארץ כי היה צריך לקבל מוחין של ארץ ישראל. על כן היה צריך לסלק המוחין שמקודם שהם מוחין של חוץ לארץ. על כן בראש השנה שהוא יום ראשון של עשרת ימי תשובה. וצריכין להמשיך הדרך של תשובה בעולם לתקן הפגם של חטא אדם הראשון שפגם בזה היום שנברא אז. וכן לתקן הפגמים והחטאים של כל אחד ואחד בכל דור ודור. על כן צריכין להמשיך מוחין גבוהים כאלו כדי שנזכה על ידם להמשיך דרכי התשובה לשוב אליו יתברך. על כן צריכין לסלק המוחין שמקודם שזה בחינת הפלת דורמיטא ושינה שהיא בחינת הסתלקות המוחין כדי לזכות למוחין גבוהים. ועיקר המוחין חדשים שצריכים לקבל אז בראש השנה הוא שנזכה להמשיך מוחין כאלו שנזכה על ידם לבנות קומת התפלה בשלימות דהיינו לעשות מהתורה תפלה שזה עיקר שלימות התפלה שעיקר המשכת התעורות התשובה שאנו צריכין להמשיך עתה בראש השנ שהוא יום ראשון לתשובה כנ"ל כי עיקר התעוררות התשובה זוכין על ידי שעושין מתורות תפלות. כי לזכות לתשובה לאו כל אדם זוכה מריבוי המניעות שיש על זה. ועל כן עיקר המשכת דרך התשובה בעולם הוא על ידי שעושין מתורות תפלות כי לשוב בתשובה קה מאד כי מה בתחלה קודם שחטא. שעדיין לא נמשך אחר יצרו הרע התגבר עליו היצר הרע עד שהחטיאו מכל שכן עתה שכבר נמשך אחריו ונתפס במצודתו איך אפשר לשוב. אך עיקר התשובה נמשך מבחינת הנ"ל על ידי שעושין מתורות תפילות. כי על ידי תפלה יכולין לפעול הכל. כי אף על פי שהוא כמו הוא. וכבר נתפס בתאוותיו הרעות שנדמה לו שאי אפשר לצאת משם אף על פי כן על כל פנים הדיבור בידו. ואם ירבה לדבר דיבורי תפלה ותחנונים ויתפלל הרבה להשם יתברך שיזכה לשוב ולקיים את כל דברי התורה בודאי יעורר רחמי השם יתברך עליו עד שיפתח לו השם יתברך שערי התשובה ויזכה סוף כל סוף לשוב אל השם יתברך וירחמהו. וזה בחינת מה שכתב רבינו בלקוטי תנינא. (בסימן ע"ב הנ"ל) שעיקר התשובה על ידי אמירת תהלים. כי כל ספר תהלים הם תחנותובקשות של דוד המלך עליו השלום שביקש מהשם יתברך לזכות להתקרב אליו ולקיים תורתו ומצותיו. כמו שכתוב אחת שאלתי מאת ד' אותה אבקש שבתי בבית ד' כל ימי חיי וכו'. וכתיב הוריני ד' דרכך אהלך באמתך וכו' עזרהו לעשות רצונך וכו' וכן הרבה וכל מה שמבקש להנצל מאויביו ושונאיו כל כוונתו להנצל משונאי הנפש שהם הסטרא אחרא וחיילותיו וגם כל השונאים בגשמיות שביקש להנצל מהם הכל היה בשביל שיזכה לקיים את התורה והמצות כי כל השונאים של דוד המלך עליו השלום ושל כלל ישראל הוא מחמת שאנו אוחזין בתורת ד' ומצותיו שבשביל זה הם מתגרים בנו נמצא שכל שונאינו ואויבינו בגשמיות כולם הם שונאי ד' שונאי הנפש שונאי התורה. וכל בקשתינו להנצל מהם הוא להנצל משונאי הנפש והתורה כדי שנזכה לקיים את התורה הכלל שכל כוונת דוד המלך עליו השלום בספר תהלים הוא לבקש מהשם יתברך שנזכה לקיים את התורה והמצות ולהנצל מכל השונאים והמונעים והמעכבים לעבוד את השם יתברך בגשמיות ורוחניות וכמו שאמר רבינו ז"ל שדוד המלך יסד כל ספר תהלים מהתבודדות שלו וכו' (כמו שכתוב בסימן קנ"ו) עיין שם. ועל כן הם חמשה ספרים תהלים כנגד חמשה חומשי תורה שהם כלל התורה. היינו בחינת הנ"ל שעושין מתורות תפלות כי דוד המלך עשה מחמשה חומשי תורה חמשה ספרי תהלים שהם תפלות ובקשות. היינו שעה מתורות תפלות שזה עיקר שלימות התפלה כנ"ל. ועל כן עיקר התעוררות התשובה הוא על ידי תהלים כנ"ל כי עיקר התשובה זוכין על ידי שעושין מתורות תפלות שזהו בחינת תהלים כנ"ל. נמצא שעיקר התשובה זוכין על ידי שעושין מתורות תפלות שזה עיקר שלימות התפלה. וזה כל עסקינו בראש השנה שהוא יום הראשון לעשרת ימי תשובה. שאז צריכין להמשיך הדרך של תשובה בעולם שיזכו כל אי עולם לשוב להשם יתברך. כמו שכתוב ויעשו כולם אגודה אחת לעשור רצונך וכו'.וזה ממשיכין על ידי שעוסקין לבנות קומת התפלה בשלימות דהיינו שנזכה להרבות בהתבודדות להתפלל תמיד להשם יתברך לקיים את התורה ולעשות מהתורות תפלות שזהו בחינתתהלים שכל ישראל עוסקין אז באמירת תהלים הרבה. כי דייקא על ידי זה זוכין לתשובה כנ"ל. אבל דרך זה צריכין להמשיך ממקום גבוה מאד מבחינת חידושי תורה הנמשכין מאורייתא דעתיקא סתימאה כנ"ל. וזה בחינת הדורמיטא שהוא הסתלקות המוחין כדי לזכות למוחין גבוהים על ידי השופר דהיינו להמשיך חידושי תורה הנ"ל שנזכה על ידם לבנות קומת התפלה לעשות מהתורות תפלות שזה עיקר שלימות התפלה כנ"ל.
.main-header{text-align:center;margin-bottom:35px;padding-bottom:25px;border-bottom:2px solid var(--border)}
אות ח וזה בחינת השופר שהוא בחינת קבלת התורה שניתנה בקול שופר היינו שממשיכין חידושי תורה כאלו שנזכה עלידם להקים את התפלה לעשות מהתורה תפלה שעל ידי זה עיקר התשובה שנזכה לשוב אליו יתברך ולקיים את כל התורה. כי שופר הוא בחינת יראה כמו שכתבו היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. ויראה הוא בחינת תפלה. כמו שכתב יראת ד' היא תתהלל. ובשביל זה ניתנה התורה בקול שופר להורות שעיקר השלימות התורה הוא כשזוכין לעשות מהתורה התפלה שהיא בחינת יראה שעל ידי זה זוכין לקיים את התורה שזהו העיקר כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וזהו בחינת ולבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו הנאמר לענין הקולות והברקים וקול שופר שבהם ניתנה התוה שהוא לבעבור תהיה יראתו וכו'. היינו כדי שנזכה לתפלה שהיא בחינת קולות בחינת קולי אל ד' אזעק קולי אל ד' אתחנן בחינת יראה כנ"ל היינו שנזכה לעשות מהתורות תפלות. שעל ידי זה ניצולין מחטאים וזוכין לקיים את התורה. וזהו ולבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. לבלתי תחטאו דייקא. כי לזכות לקיים את התורה לבלי לחטוא זה זוכין על ידי בחינת הקולות בחינת קול שופר שהיא בחינת יראה היינו על ידי התפלות שעושין מהתורות שהם בחינת יראה בחינת קול שופר על ידם זוכים לבלי לחטוא רק לקיים את התורה כנ"ל.
.main-header .book-title{font-size:15px;letter-spacing:3px;text-transform:uppercase;color:var(--accent);margin-bottom:8px}
אות ט ובשביל זה תוקעין שופר בראש השנה כדי להמשיך התורה בבחינת יראה בבחינת תפלה היינו לעשות מהתורה תפלה שעל ידי זה זוכין לתשובה לקיים את התורה כנ"ל. כי לוחות הראשונות נשתברו על ידי חטא העגל. ואז עלה משה לרצות את השם יתברך ואז גילה לו השם יתברך י"ג מדות של רחמים כמו שכתבו שם בענין בפרשת כי תשא ויאמר אני אעביר כל טובי וכו' ויעבור ד' על פניו וכו' היינו מחמת שראה משה שנתן את התורה לישראל בהתגלות אלקות כזה ואף על פי כן עברו על התורה ועשו מה שעשו על כן שאלו לו יתברך דרכיו שיזכה לידע באיזה דרך יכניס בישראל קיום התורה שיזכו לקיים את התורה. ואז גילה לו השם יתברך י"ג מדות של רחמים שהם בחינת י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם שנמשכין מתליסר תיקוני דיקנא היינו בחינת שעושין מהתורות תפלות כנ"ל היינו שגילה לו השם יתברך שעל ידי י"ג מדות של רחמים שהם בחינת שממשיכין י"ג מדות התורה דהיינו שעושין מהתורות תפלות על ידי זה זוכין להכניס בישראל קיום התרוה להשיבם כולם להשם יתברך בתשובה שלימה כנ"ל. ועל כן בראש השנה שהוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה שנגמרין ביום הכפורים הם עשרה ימים האחרונים שבהם נתרצה השם יתברך למשה כמו שאמרו רז"ל על כן ממשיכין אז התיקון הזה. דהיינו שבונין אסז קומת התפלה דהיינו שעוסקים להמשיך הדרך לעשות מתורות תפלות שעל ידי זה עיקר התיקון כנ"ל. שזהו בחינת קול שופר שחוזרין וממשיכין קבלת התורה שניתנה בקול שופר. היינו שנמשכין אז מוחין מבחינת עתיק כמו שכתוב בכוונות. היינו שממשיכין חידושי תורה כאלו שעל ידם נזכה להקים את התפלה שיהיה כל תפלותינו על היראה לזכות לעשות רצונו תברך ולעשות מהתורות תפלות שעל ידי זה זוכין לתשובה ונתתקן הכל וכנ"ל.
.main-header h1{font-size:32px;font-weight:700;color:var(--primary);margin-bottom:6px}
אות י וזה בחינת מלכיות וזכרונותושופרות שאומרים הרבה פסוקי תנ"ך בהתפלה. היינו שעושין מתורה תפלה כנ"ל. ועל כן תוקעין שופר ומתפללין מלכיותוכו' הכל בתפלת מוסף. כי תפלת מוסף מתפללין רק על הקרבנות שהיינו צריכין להקריב בבית המקדש. ובעונותינו חרב בית המקדש. ואין אנו יכולין להקריב קרבן וכו'. על כן אנו מתפללין להשם יתברך על בנין בית המקדש שנזכה להקריב הקרבנות כמו שאומרים ומפני חטאינו וכו' ושם נעשה ונקריב לפניך וכו' ואת מוסף יום וכו' שמצא שתפלת מוסף הוא בחינת שעושין מתורה תפלה דהיינו מהצות של הקרבת הקרבן מוסף עושין מזה תפלה ובזה אנו ממשיכין הדרך לעשות מתורות תפלות שהוא גם כן בבחינה זו של תפלת מוסף שכל אחד ואחד כפי מה שהוא רחוק מקיום איזה מצוה אן מצות עשה או לא תעשה צריך להתפלל להשם יתברך שיזכה לקיימה שזהו ממש תפלת מוסף שמתפללין שנזכה לקיים מה שאין אנו יכולין לקיים עתה בעונותינו בעת החורבן. וזאת התפלה נחשבת במקום קרבן. וגם על ידי זה נזכה סוף כל סוף לשוב לארצינו ולהקריב שם קרבנות חובותינו כמו כן הוא ממש התפלות שעושין מתורות שצריכין לבקש מהשם יתברך הרבה שנזכה לקיים מה שקשה לנו לקיים עתה בעונותינו בתוקף גלות הנפש. ועל ידי תפלות אלו נזכה לבסוף לשוב להשם יתברך. וגם כל זה שאין אנו זוכין עדיין לגאולת הנפש בשלימות יהיה נחשב לנו על ידי התפהל כאלו קיימנו ועשינו מה שמוטל עלינ. נמצא שתפלת מוסף הוא בבחינת תפלות שעושין מתורות על כן אז תוקעין בשופר ומתפללין מלכיות וכו'. כי שופר ומלכיות וזכרונות וכו' הם בשביל בחינה זאת לזכות להקים את התפלה לעשות מהתורות תפלות כנ"ל. שזהו בחניתתפלת מוסף כנ"ל.
.main-header .subtitle{font-size:20px;font-style:italic;color:var(--text-light);margin-bottom:4px}
אות יא ועל כן בכל יום שש בו תוספות קדושה מתפללין תפלת מוסף דהיינו בשבת ויום טוב וראש חדש. כי כל הימים קדושים האלו הם בחינת ימי תשובה. כי שבת הוא בחינת תשובה בחינת ושבת עד ד' אלקיך בחינת עולם הבא (כמו שכתב רבינו ז"ל בסימן ו') וכן כל הימים טובים הם ימי תשובה (כמו שכתוב בסימן למ"ד). וראש השנה ויום כפור הם בודאי ימי תשובה. וראש חדש היא שורש התשובה (כמו שכתוב בסימן יו"ד עיין שם). נמצא שכל הימים קדושים הנ"ל הם בחינת תשובה על כן מתפללין בהם מוסף שזהו בחינת שעושין מתורה תפלה שזה עיקר התשובה כנ"ל. כי בימים קדושים הנ"ל שצריכין להמשיך בהם הדרך של תשובה בעולם כנ"ל. על כן מתפללין בהם מוסף שהוא בחינת שעושין מתורה תפלה שעל ידי זה עיקר המשכת דרך התשבוה בעולם כנ"ל.
.main-header .halacha-num{font-size:17px;color:var(--accent);font-weight:600}
אות יב וזה בחינת ראש חדש כי עיקר תיקון של ראש חדש הוא למלאות פגימת הלבנה שיהיו שניהם שווים בקומתן בבחינת והיה אור הלבנה כאור החמה שזה זוכין על ידי שעושין מתורות תפלות. שעל ידי זה בחינת מלכות ותפארת שהם בחינת משה ודוד בחינת חמה ולבנה שניהם שווים בקומתן. ושניהם משתמשים בכתר אחד כי תכלית שניהם אחד כי תכלית התורה הוא תשובה ומעשים טובים וזה וזה תכלית התפלה מאחר שכל תפלתו ותחינתו ובקשתו הוא לזכות לקיים את התורה כי עושה מהתורה תפלה שיזכה שתבא התרוה לידי מעשה שזהו העיקר והתכלית וכנ"ל. וזה בחינת ראש השנה שנקבע בראש חדש שהוא חסד גדול (כמבואר בהתורה תקעו א' בלקוטי תנינא עיין שם כל התורה) כי ראש השנה שהוא בראש חדש זהו בחינת כלליות חמה ולבנה ביחד. כי השנים נמנין לחמה והחדשים ללבנה כמובא עולכ ראש השנה שהוא בראש חדש זהו כלליות חמה ולבנה ביחד. כי אז בראש השנה שהאו ראשון לעשרת ימי תשובה שאנו מתחילין אז לעסוק בהתעוררות התשובה על ידי שעוסקין להקים קומת התפלה לעשות מהתורה תלה כנ"ל. על כן אז נכלל חמה ולבנה יחד בחינת אור הלבנה כאור החמה. כי שניהם שוים. כי כל זה זוכין על ידי שעושין מהתורות תפלות כנ"ל.
.main-header .source-ref-header{font-size:15px;color:var(--text-light);font-style:italic;margin-top:6px}
אות יג וזה בחינת י"ב ראשי חדשים שהם כנגד י"ב שבטי י"ה. כי כבר מבואר שלעשות מהתורות תפלות זה בחנית תהלים שהם ה' ספרים כנגד ה' חומשי תורה כנ"ל שעיקר התעורות התשובה הוא על ידי זה, כי תהלים מסוגל לתשובה כנ"ל ומבואר שם בהתורה תהלים וכו' הנ"ל (בסימן ע"ג בלקוטי תנינא) כי יש חמשים שערי תשובה. ומ"ט שערים יכול כל אדם לכנוס בהם ולהשיגם אך שער החמשים הוא בחינת התשובה של השם יתברך בעצמו כביכול. כי גם אצלו יתברך מצינו בחינת תשובה. כמו שכתוב שובו אלי ואשובה אליכם. ואלו המ"ט שערי תשובה הם בחינת מ"ט אותיות שיש בשמות י"ב שבטי י"ה וכו'.והכלל שתהלים כלול מכל שערי תשובה שהם בחינתכלל האותיות שבשמות השבטים. ועל כן על ידי אמירת תהלים זוכין לתשובה. כי זוכין על ידי אמירת תהלים לעורר האות של השבט שהוא השער של תשובה השייך לשורש נשמתו. ועל ידי זה זוכה לתשובה עיין שם. ועתה מבואר היטב מה שי"ב ראשי חדשים הם מכוונים כנגד י"ב שבטים. כי הכל אחד. כי שורש התשובה הוא ראש חדש שאז אמר השם יתברך הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח כמבואר (בסימן יוד עיין שם) כי ראש חדש הוא בחינת מלכות דוד כנ"ל. היינוב חניתתהלים שיסד דוד שהוא נעים זמירות ישראל. ועל כן הם י"ב ראשי חדשים כנגד י"ב שבטים שיש בהם מ"ט אשותיות שהם בחינת מ"ט שערי תשובה שזוכין לבא אליהם על ידי תהלים שהוא בחינת דוד שכל זה הוא בחינת ראש חדש כנ"ל. ועתה מה מאד צדקו יחדיו י"ב ראש חדשים כנגד י"ב שבטים כי שניהם אחד כנ"ל. וזהו שבטי י"ה עדות לשיראל להודות לשם ה'. להודות דייקא. בחינת תהלים שהוא בחינת הודות והלל להשם יתברך. כי שבטי י"ה הם בחינת תהלים. שכל זה הוא בחינת ראש חדש כנ"ל. ועיקר זה התיקון של ראש חדש בחינת תהלים בחינת אותיות שבטי י"ה נעשה בראש השנה שנקבע בראש חדש כנ"ל. וזהו שמסמיך שם כי שמה ישבו כסאות למשפט. היינו בחינת ראש השנה שאז יושבים כסאות למשפט. כי הוא יום משפט ודין שאז צריכין לעסוק בתיקן זה לעורר שמות שבטי י"ה על ידי תהלים כדי לזכות לתשובה ששרשה ראש חדש וכו' כנ"ל. וזהו כסאות למשפט כסאות לבית דוד. כי עיקר התיקון של ראש השנה שהוא בחינת כסאות למשפט נתתקן על ידי בחינת מלכות דוד בחינת כסאות לבית דוד. היינו על ידי תהלים הוא בחינת מלכות דוד כנזכר לעיל. ועל כן באמת אז בראש השנה ועשרת ימי תשובה עוסקין כל ישראל באמירת תהלים. כי עיקר התיקון של ראש השנה ועשרת ימי תשובה שהוא להקים את התפלה שהיא בחינת מלכות ולזכות לתשובה. זה זוכין על ידי תהלים כנ"ל. שהוא בחינת התבודדות ולעשות מהתורות תפלות כנ"ל. וכמבואר שם במקומו (בסוף סימן ע"ג הנ"ל) שבשביל זה עוסקין כל ישראל בראש השנה ויום הכפורים וכו' באמירת תהלים. כי תהלים מסוגל לתשובה עיין שם. היינו כנ"ל.
.section-marker{text-align:center;margin:35px 0 20px;font-size:16px;font-weight:700;color:var(--accent);letter-spacing:2px}
אות יד וזה בחינת יום הכפורים שאז נכנס הכהן גדול לפני ולפנים למקום הארון והלוחות שהם כלל התורה בשרשה. ושם עיקר מקום עליית התפלה. כידוע שכל התפלות עולין דרך ארץ ישראל וירושלים ובית המקדש וכו' עד שבאין לבית קדש קדשים ונקודת האבן שתיה שדרך שם עולין כל התפלות למעלה. כמו שכתוב והתפללו אליך דרך ארצם ובבית אשר בניתי לשמך וכו'. וכמו שכתוב כי ביתי בית תפלה. ועיקר נקודת קדושת הבית המקדש הוא במקום הארון והלוחות שעמדו על נקודת האבן שתיה ששם מקודש מן הכל. נמצא שעיקר תכלית קדושה העליונה הוא שם במקום הארון היינו כנ"ל. שעיקר שלימות הקדשוה הוא כשנכללין תורה ותפלה יחד. שזה זוכין על ידי שעושין מתורות תפלות כנ"ל. וזהו בחינת נקודת קדש קדשים ששם עיקר שלימות התלה ועלייתה ושם דייקא הארון והלוחות שהם כלל התורה. להורות שעיקר שלימות התפלה שלימות הקדושה הוא כשעושין מהתורה תפלה וכוללין תורה ותפלה יחד כנ"ל. ועלכן שם במקום הארון שם שהוא תכלית היחוד כידוע כי שם נתייחדין ביחוד שלם תורה ותפלה כנ"ל. ועל כן לשם נכנס הכהן גדול ביום הכפורים. וממשיך משם זה השכל העליון לעשות מהתורה תפלה שעל ידי זה עיר התשובה ועיקר הסליחה והמחילה. ועל כן אז ביום הכפורים ניתנו לוחות האחרונות ואז נתרצה השם יתברך למשה ואמר לו סלחתי כדבריך שנתקבלה תפלתו. כי אז נכלל ונתחבר ונתייחד התורה והתפלה יחד. כי זוכין להמשיך התיקון לעשות מהתורות תפלות שעל ידי זה נתתקן הכל כנ"ל. ועל כן אומרים בסוף נעילה ה' הוא האלקים. ז' פעמים. כי ה' הוא האלקים היינו ה' ואלקים שהם בחינת תורה ותפלה זעיר אנפין ומלכות כידוע כולא חד. כי זוכין לעשות מתורות תפלות שעל ידי זה נכללין תורה ותפלה בתכלית היחוד כנ"ל. ועל כן אומרים ה' הוא האלקים ז' פעמים. זה בחנית התפלה בחינת שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך. וכן התורה הוא בחינת שבעה כמו שכתוב חצבה עמודיה שבעה וזהו שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך שהוא תורה כי כולא חד כי התפלה בחינת שבע ביום וכו' נעשה מהתורה שהיא בחינת משפטי צדקך וכנ"ל. וזה בחינת מזוקק שבעתים. שבע פעמים שבע שעל ידי זה נכלל שבע משבע ומאירין מ"ט שערי התשובה מ"ט אותיות השבטים שהם בחינת תהלים הוא בחינת תפלות הנעשין מתורות. ואז נתקים והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמהיהיה שבעתים וכו'. וכל זה זוכין ביום הכפורים שהוא בחינת סוד יובל הגדול שער הנו"ן ששם הוא בחינת שופר גדול שהוא בחינת שער העליון מנו"ן ש"ב שישיג אותו משיח. שישיג אוריתא דעתיקא סתימאה שמשם נמשך זה השכל האמת לעשות מהתורות תפלות שעל ידי זה ישובו כל ישראל להשם יתברך לעולם ועד. ואז נבנה פרצוף המלכות שהא התפלה בשלימות בפרצוף שלם שוה כמוהו. כי כמו שיש בפרצוף זעיר אנפין שהוא התורה רמ"ח אברים ושס"ה גידים שהם מצות עשה ולא תעשה. כמו כן יש בפרצוף התפלה. כי מכל הרמ"ח מצוות עשה ולא תעשה עושין קומת התפלה מאחר שעושין מהתורה תפלה. ומתפללין בפרטיות על קיום כל מצות עשה ולבלי לעבור ח"ו על שום לא תעשה. אבל צריכין לזה חידושי אורייתא דעתקיא סתימאה. לידע קישור וחיבור המצוות והמדות הקדושות של כל פרטי התורה כנ"ל. למשל בזאת התורה מבואר הקשר של ג' רגלים שמשברין ג' מדות רעות וכו' שעל ידי זה נעשה יראה ותפלה והרחקות ג' מדות שהם גילוי עריות ושפיכות דמים ועבודה זרה ולעשות ראש השנה וכו' (כמו שכתוב בלקוטי תנינא סימן א') ובסימן אחר מבואר מענין ציצית ואמונה וארץ ישראל ונסים ועצות ותיקון הברית וכו' (כמו שכתוב בסימן ז') וכיוצא בזה בשארי התורותוכל זה הוא בחינת קישורי המדות וכמו כן צריכין לכווין לעשות מהם תפלות. ואז שניהם שוים בקומתם. וזה עיקר תיקון הלבנה בחינת תיקון של ראש חדש שזוכין בראש השנה ביותר כנ"ל.
.section-marker::before,.section-marker::after{content:"\2014";margin:0 12px;color:var(--border)}
אות טו וזה בחינת סוכה. צא מדירת קבע ושב בדיקת ארעי בחינת אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים ואמרו רז"ל זה שיודע לחדש בה דבר. וזה זוכין דייקא כשעושין מתורותתפלות שאז זוכין בוודאי לחדש דבר בתפלתו בכל פעם. אבל בלא זה בתפלות הפשיטות על צרכי הגוף בוודאי קה לחדש דבר בכל פעם בתפלתו כי סוכה הוא בחנית להקים סוכת דוד הנופלת לזכות לסוכת שלם. וכל זה על ידי בחינת תהלים שיסד דוד שהוא בחינת כשעושין מתורות תפלות כנ"ל. שעל ידי זה עיקר הקמת התפלה מנפילתה שהיא בחינת סוכת דוד שנפלה בעוונותינו הרבים בבחינת כרום זלות אלו דברים העומדים ברומו וכו'. מאי ניהו תפלה וכו'. כי תפלות אלו שעושין מתורות עומדין ברומו של עולם. כי נעשו מהם שעשועים שלא עלו עדיין שעשועים כאלה לפניו יתברך מימות עולם כמו שכתב רבינו ז"ל. וזה בחינתסוכת שלום. דהיינו לעשות שלום ויחוד גמור בין תורה לתפלה שהם בחינת זעיר אנפין ומלכות ששם עיקר היחוד והשלום שזה נעשה כשעושין מתורה תפלה כנ"ל. ושם בסוכה נכנסין כל השבעה רועים שהם שורש הי"ב שבטי י"ה. כי הי"ב שבטים הם בחנית יץב גבולי אלכסון בחינת י"ב פשוטות שנמכין מז' כפולות מבחינת ז' ימי הבנין כידוע. ועל כן יש בשמות י"ב שבטים מץט אותית. ז' פעמים ז' כי שרשם שבע בחינת ז' רועים שהם בחינת שבע כפולות. ועל כן נכלל שבע בשבע שהם מ"ט בחינת מ"ט ימי הספירה. שהם כנגד מ"ט אותיות השבטים שהם בחינת מ"ט שערי תשובה שהם בחינת תהלים כנ"ל כי התיקון של מ"ט ימי הספירה שעל ידי זה קיבלו התורה ביום החמשים בשבועות רצו הערב רב לקלקל על ידי חטא העגל ואזי חזר ונמשך זוהמת הנחש שפסקה בשעת מתן תורה. ועתה צריכין לחזור ולתקן זאת. שזהו תיקון חטא אדם הראשון והתיקון נשלם ביום הכפורים שאז הוא גמר מ"ם ימים האחרונים וכו'. אבל עיקר התיקון מתחיל בראש השנה שהוא יום שנברא בו אדם הראשון שאז מתחילין בתיקון זה ועוסקין בו עד שמיני עצרת כמבואר בכוונת האר"י ז"ל. ועל כן בסודות בז' ימים חוזרים וממשיכין התיקון של שבע שבתות תמימות שהם מ"ט ימי הספירה. ואחר כך זוכין לשמיני עצרת. ועל כן נקרא בשם אחד עם שבועות שנקרא גם כן עצרת וגם אז מסיימין התורה כי אז נגמר התיקון שהתחלנו בשבועות. וטוב אחרית דבר מראשיתו. כי התיקון של שבועות רצו לקלקל מחמת שלא קבלנו רק התורה ולא נתגלה עדיין התיקון של י"ג מדות של רחמים שנמשכו מי"ג מדות של התורה שהוא בחינת לעשות מהתורות תפלות אבל עתה מראש השנה ועשת ימי תשובה ויום כפור עד עתה כל עסקינו לעשות מהתורות תפלות שזה עיקר התיקון כנ"ל.
p{margin-bottom:16px;text-indent:1.5em}
אות טז וזה בחינת הכוונות של הח"י נענועים. כי הם ח"י נענועים כנגד ח"י ברכאן דצלותא. כי כוונתינו להמשיך המוחין של זעיר אנפין על ידי הנענועים לתוך המלכות כמו שכתוב בכוונות שעל ידי הנענועים ממשיכין המוחין של הששה קצות לתוך המלכות. ובשביל זה מנענעים כדי לעורר המוח שבראש להמשיך הארה מהמוח שבראש לתוך המוחין שבששה קצות כדי שיהיה כח להמוחין שבששה קצות להאיר לתוך המלכות שהוא האתרוג שהוא פרי עץ הדר שכל ההידור שלו נמשך ממוחין אלו כמבואר כל זה בכוונות האריז"ל הינו כי כל עסקינו מראש השנה ועד שמיני עצרת להקים ולבנות את המלכות שהוא התפלה כנ"ל. שעיקר בנינה ושלימותה הוא כשעושין מתורות תפלות כנ"ל וזה בחינת הנענועים על פי הכוונות הנ"ל. כי המוחין שבששה קצות של זעיר אנפין זה בחינת התורה שבנגלה שהיא בבחינת ששת ימי המעשה בחינת ששה סדרי משנה שזהו בחינת ששה קצות דזעיר אנפין שהוא התורה כנ"ל והמוחין שבראש ז"א זה בחינת סתרי התורה בחינת חידושי תורה של הצדיקים אמיים שבכל דור שנמשכין מאורייתא דעתיקא סתימאה דעתידא לאתגליא בימות המשיח ולעתיד לבא. ואז יתגלה זה הדרך בשלימות לעשות מהתורות תפלות אבל גם עתה עיקר התקרבות הגאולה הוא על ידי זה כנ"ל. אבל כשרוצין לעשות מהתורות תפלות צריכין לזה להמשיך חידושי תורה אמתיים הנמשכין מאורייתא דעתיקא סתימאה שהוא בחינת סתרי תורה שהוא בחינת מוחין שבראש הנ"ל וזה שמנענעין בלולב כדי להמשיך הארה ממוחין שבראש מבחינת סתרי תורה לתוך הששה קצות לתוך פשטי אורייתא כדי שיהיה להם כל להאיר לתוך המלכות היינו לתוך התפלה. היינו שכל מוחי התורה יומשכו לתוך התפלה דהיינו לעשות מהתורה תפלה כנ"ל. ולזה צריכין דוקא להמשיך הארה מבחינת מוחין שבראש שם בחינת חידושין דאורייתא הנמשכין מאורייתא דעתיקא סתימאה כנ"ל כי אי אפשר לעשות מהתורות תפלות כי אם על ידי שיודעים קישורי וחיבורי המצות והמדות כנ"ל כפי קישורי הספירות ומדות העליונות שז יכולין לעורר י"ג מדות של רחמים על ידי תפלות אלו שנעשין מהתורות שהם בחינת י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן שמשם כל חידושין דאורייתא. כי למשל כשאחד רוצה לבקש מהשם יתברך שיזכה לקיים מצות ציצית בשלימות אם אינו יודע סגולת הציצית איזה מדת יזכה לשברת על ידי ציצית ולאיזה מעלה יגיע על ידה וכו' אז בודאי אינו יכול להאריך בתפלה עד שישבר לבו עד שיעורר רחמי השם יתברך כי אינו יכול לבקש רק רבונו של עולם זכיני לקיים מצות ציצית בשלימות. אף על פי שבודאי גם זה טוב מאד ארי שיאחז בזה לבקש על כל מצוה מהשם יתברך אף על פי כן עדיין אינו זוה לעשות תפלתו רחמים ותחנונים שהוא זה שזוכה לחדש בה דבר. אבל עיקר התפלה השלימה שעושין מתורות הוא מחידושי אורייתא שזוכין לידע על ידם סגולת המצות כמו במשל הציצית שהתחלנו. כשיודע האדם שמצות ציצית מסוגל לשבר תאוות ניאוף ולזכות על ידי זה לעצת הצדיקים ולאמונה שליהמ ולתפלה ולארץ ישראל ולעשות נסים וכו'. הנה על פי דרך זה בודאי יכול לסדר תפלות רבות באריכות נפלא על מצות ציצית. כי כל אחד כפי מה שיודע בנפשו כמה הוא רחוק מתיקון הברית ואיך תאות ניאוף מתגבר עליו בכל פעם שזה עיקר המלחמה של כל אדם וכל מה שעובר עליו בענין זה בכל פעם כמה וכמה הוא צריך להפציר להשם יתברך שיושיעו לקיים מצות ציצית כתקונה כדי להנצל מניאוף שהוא התאוה העומדת עליו בכל יום לכלותו ח"ו להרחיקו מחי החיים. וכן כשיזכור כמה הוא רחוק מאמונה שלימה שהוא יסוד כל התורה כולה וכו' וכן כמה הוא רחוק מתפלה וכו'. וכן כמה וכמה עצות רעות של המהפכים האמת וכו' מתגברין עליו. וכמה ישועה ורחמים הוא צריך לזכות לעצות אמיתיות שהם עצות צדיקים. הן על כל אלה בודאי יוכל לשפוך שיחו בתפלתו שיעה מתורה זאת לפרש את כל אשר עם לבבו על ידי תורה זאת. וכן מתורה אחרת שמברת ממצות מזוזה שמשברת תאוות ממון ומבטלת טירדת מרירת הפרנסה וזוכה לשמוח בחלקו וכו' אשר ידענו שמרירת טירדת הפרנסה מכלה חיי האדם ומרחקת אותו מעבודת השם יתברך וכו' כמה וכמה תחנות ובקשות מעומק הלה יכול לעשות על ידי זה עד שישפוך לבו כמים נוכח פני ה'. וכן בשאר הענינים המבוארים בתורה זאת. וכן בשארי תורות. נמצא שעיקר שלימות התפלה שהוא כשעושין מתורות תפלות עיקר שלימותה הוא על ידי חידושי התורה הנ"ל. וזה בחינת הנענועים על פי הכוונות כנ"ל שכל כוונתינו להמיך כל המוחין לתוך המלכות. דהיינו להמשיך המוחין של התורה לתוםך התפלה לעשות מהתורה תפלה. אבל לזה צריכין להמשיך חידושי תורה הנ"ל שהוא בחינת שממשיכין המוחין שבראש לתוך הששה קצות כדי שיאירו המוחין שבששה קצות יותר כדי שיהיה להם כח להאיר להמלכות שהוא התפלה היינו כנ"ל.
p.no-indent,.section-marker+p,.main-header+p,.intro+p{text-indent:0}
אות יז ועל כן בהושענא רבה שאז נגמר מרים אז כל ספר תהלים. כי זה עיקר התיקו שאנו עוסקין מראראש השנה עד עתה להמשיך אמירת תהלים בעולם ולעסוק בהתבודדות ולעשות מהתורות תפילות שכל זה הוא בחינת תהלים כנ"ל: (וזה בחינת חותם וחותם בתוך חותם שעושין ביום הכפורים והושענא רבה. חותם המלכות דהיינו חותם התפלה שלא יגע בה זר זה בחינת כשזוכין להתפלל רק על יראת שמים שזה עיקר שלימות התפלה בחינת יראת ה' היא תתהלל וכו'כ נ"ל. וזה נגמר ביום הכפורים. כי מראש השנ עד יום כפור תפללין על היראה בחינת ובכן תן פחדך וכו'. אבל עוד צריכין לתקן את התפלה יותר בבחינת חותם על חותם וזה זוכין כשעושין מהתורות תפלות וזה עוסקין בסוכות על ידי הד' מינים כנ"ל שמנענעים בהם וממשיכין המוחין מהראש לתוך הששה קצות וכו'. וזה נגמר בהושענא רבה בחינת חום בתוך חותם וכו'. (וזה צריך עיון וביאור) כי למעלה אמרנו שגם בראש השנה ויום הכפורים ממשיכין זה התיקו לעשות מהתורות תפילות ולכאורה הוא סתירה לדברים אלה. אך זה יש ליישב בנקל. כי בוודאי כל תיקון התפילה הוא בראש השנה. וכל תיקוני המלכות שהוא בחינת תפילה שנגרמים אחר כך עד שמיני עצרת הכל התחיל בראש השנה. רק שגמר תיקון של כל בחינה ובחינה נגמר בזמנו ועל פי זה יהיה מיושב סתירה הנ"ל. אך אף על פי כן עדיין דברים אלו צריכין עיון).
.verse{font-style:italic;color:var(--accent)}
אות יח וזה בחינת ההקפות של שמחת תורה שמקיפין עם התורה. ואומרים אז תחינות ובקשות אנא ה' הושיעה נא להורות שהתורה עדיין בבחינת מקיפים אצלינו. וכל עסקינו לבקש ולהתחנן מהשם יתברך להכניס המקיף לפנים דהיינו שעושין מהתורות תפלות שקיום התרוה והמצוות שלא זכינו עדיין בשלימות שהוא בבחינת מקיף שאצלינו נזכה לזה, לקיימם הכל בשלימות וזה כל בקשתינו ועסקינו ועל כן שמחים אז מאד כי כשזוכין תלתפלות שלימות כאלו שנעשין מהתורות משם עיקר השמחה בחינת וגילו ברעדה בחינת ושמחת עולם על ראשם (כמובן בהתוה חותם בתוך חותם בסימן כ" עיין שם). כי גם זה שייך לכאן והבן שם היטב. ועיין לקמן מבואר קצת שמ כתב שם מענין הנעשה ונשמע שהם תורה ותפלה שצריכין לזכות לעשות מהפלה תורה. וזהו בעצמו בחינת לעשות מתורה תפלה אף על פי שלפום ריהטא נראה הפכים. אבל באמת הכל אחד למבין. וכבר מבואר מזה במקום אחר (בהלכות ספר תורה) עיין שם.
.verse-source{font-size:14px;color:var(--text-light);font-style:normal}
אות יט וזה בחינת ראשית חכמה יראת ד' שכל טוב לכל עושיהם תהלתו עומדת לעד. ראשית חכמה יראת ד' וכו' היינו שצריכין להקדים יראת חטאו לחכמתו. כי תכלית תורה תשובה ומעשים טובים כמו ששלמדו רז"ל מקמרא זה בברכות דאיתא שם מרגלא בפומא דרבא וכו' ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם. וזהו שיים תהלתו עומדת לעד היינו איך זוכין לזה הוא על ידי בחינת תהלתו וכו' זה בחינת תהלים שהוא בחינת שעושין מתורות תפלות כנ"ל וזה שכל טוב לכל עושיהם כי זה נמשך מבחינת שכל העליון מבחינת אורייתא דעתיקא סתימאה שהוא בחינת שכל טוב.כי בודאי הוא שכל טוב ונפלא לזכות את העולם להביא התורה לידי מעשה על ידי בחינת תהלתו עומדת לעד שהוא בחינת תהלים בחינת שעושין מהתורות תפלות כנ"ל. וזה תהלתו עומדת לעד. כי בחינת תהלים דהיינו שעושין מהתורות תפלות זאת הבחינה עומדת לעד. כי על ידי זה תהיה הגאולה האחרונה שתהיה גאולה שלימה לעד ולנצח. כי זאת הבחינה של תהלים וכו' עומדת לעד. כי אי אפשר לקלקל זאת לעולם בחינת וכרתי להם וכו' לא כברית וכו'.
.heb-term{font-style:italic}
אות כ וזה בחינת משה יוסף דוד. שכולם בחינה אחת כי שלשתם נסתלקו בשבת במנחה בעת רעווא דרעווין (כמו שכתב בזוהר הקדוש תרומה קנ"ו) שהוא בחינת שלימות התפלה בחינת ואני תפלתי לך ד' עת רצון וכו'. כי משה הוא התורה כנ"ל. ודוד הוא התפלה כנ"ל ויוסף הוא בחינת הצדיק יסוד עולם. בחינת צדיק ח"י עלמין ח"י ברכאן דצלותא שהוא הבחינה המחבר שניהם משה ודוד תורה ותפלה דהיינו שיוסף הוא הבחינה הממשכת התורה לתוך התפללה שמביא את התורה מבחינת משה לבחינת דוד לעשות ממנו תפלה ועל כן משה יוסף דוד בגימטריא תפלה. כי עיקר שלימות התפלה בתכליתה וא כשעושין מתורה תפלה שזה נעשה על ידי שלשה הצדיקים האלה כנ"ל. ועל כן נסתלקו בשעת תכלית שלימות עליית התפלה שהוא בשבת במנחה בבחינת ואני תפלתי לך ד' עת רצון שאומרים אז. וזהו ענני באמת ישעך אמת זה בחינת התורה בחינת תורת אמת. היינו על ידי האמת שאזכה לעשות מתורה תפלה על ידי זה בודאי תענני ויהיה לי ישועה בחינת ענני באמת ישעך. וזהו עזי וזמרת יה. זה בחינת התורה בחינת ה' עוז לעמו יתן. וזמרת יה זה בחינת תפלה היינו כשאזכה לחבר תורה ותפלה דהיינו לעשות מהתורה תפלה אז בוודאי ויהי לי לישועה. כי בוודאי יהיה לי ישועה שלימה כנ"ל. וזה בחינת השבעה רועים הנכנסין בסוכה מאברהם עד דוד. הכל בשביל בחינה זאת. כי ההתחלה מתפלה והסוף הוא תפלה. כי עבודת האבות התחילה מתפילה. כי עדיין לא היה שום תורה. ועל כן אברהם תיקון שחרת וכו'. אבל עדיין לא היה בתכלית השלימות מחמת שעדיין לא ניתנה תורה לעשות ממנה תפלה. ומשה ואהרן הם התוה ויוסף הוא המביא התורה לבחינת דוד לעשות ממנה תפלה להוליד מעשים טובים. כי עיקר תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים ואז נשלם כוונת הבריאה בשלימות. ועלכן כל אלה הז' רועים נכנסין בסוכה. כי בסוכות עוסקים בזה וכו' כנ"ל.
.concept{font-weight:600}
אות כא וזה בחינת צלתה מרובה מחמתה. כי בהסוכה מעורב הצל והחמה שהם בחינת תורה ותפלה. אבל הצל צריך שיהיה מרובה כי עיק היא התפלה שהוא בחינת יראה בחינת ראשית חכמה יראת ד' וכו'. בחינת מעשיו מרובין מחכמתו. כי תפלה כזאת היא בחינת מעשה וכו'. וזה בחנית והיה יום אחד יודע לד' לא יום ולא לילה וכו'. כי תפלה כזאת היא למעלה מהזמן כיה וא לא יום שהוא תרוה ולא לילה שהוא תפלה כי הוא כלולה משניהם ואז יתקיים מה שכתוב אחריו והיה ד' למלך וכו' ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד.
.source-ref{font-size:15px;color:var(--text-light)}
אות כב וזה בחינת מה שכתוב בזוהר הקדוש שבסודות הוא בחינת נקבה תסובב גבר. בחינת והחזיקו שבע נשים באיש אחד וכו'. כי אז עולה התפלה על ידי שעוסיקם להמשיך הדרך לעשות מהתורות תפלות. ואז היא בחינת נקבה תסובב גבר. שהאשה יראת ד' בחינת תפלה רודפת אחר התורה. כי מה שעכשיו דרכו של איש לחזור אחר אשה זהו מחמת קטנותה במעלה שהוא בחינת מיעוט הירח וכמו שאמרו רז"ל (קידושין ב' ע"ב) משל למי שנאבדה לו אבידה וכו' בעל אבידה מחזר אחר אבידתו וכו' כי עכשיו התפלה בקטנות ורוב התפלות הם צרכין הגוף. ואז אין להתפלה פתחון פה לרדוף אחר התורה ולתבוע אותה כי התפלה שהיא לצרכי הגוף אין לה שלימות כי אם על ידי התורה וכו' כנ"ל. ועל כן בודאי אין זה דרך הטוב והאמת לומר אלמד תורה כדי שאוכל להתפלל על צרכי הגוף. כי זה הוא בחינת אל תעשיה קרדום לחפר בה. כי עיקר כוונתו על צרכי הגוף רק מחמת שמתבייש לשאול על צרכיו. על כן אין נאה בתפלה כזו שהתפלה תבקש את התורה כנ"ל. אבל התפלה שעושין מתורות שהוא לקיים התורה אז התפלה נבנית בשלימות גדול בבחינת מילוי הירח וכ'ו ואז בודאי אינה מתביישת התפלה בחינת אשה לרדוף אחר בעלה שהוא התורה בבחינת נקבה תסובב גבר בחינת והחזיקו וכו' כי תפלה שלימה כזאת בודאי תוכל לרדוף אחר התורה ולבקש אותה למוד ועסוק בתורה בשבילי כדי שאוכל לעשות מתפלות תורות אלו. כי כל כוונתי לעשות רצון בוראי וזהו והחזיקו שבע נשים בחינת תפלה שהוא יראת ד' בחינת שבע ביום הללתיך וכו'. וזה לחמינו נאכל ושמלתינו נלבש כי הלחם והשמלה שהוא הפרנסה הנמשך על ידי תפלות פשוטות של צרכי הגוף עיקר הפרנסה נמשך מהתורה כי תפלה כזאת אין להם שום כח להשפיע כי אם מה שמקבלת ממהתורה שמשם כל ההשפעות וכו'. אבל תפלה שעושין מתורה שכל כוונתה לקיים את התורה זאת התפלה היא בעצמה תורה ואצלה כל ההשפעות מאחר שכל עיסקה לקים את התורה שמשם כל השפעות. וזה לחמינו נאכל ושמלתינו נלבש. כי אין אנו צריכין שאתה על ידי לימודך תמשוך לנו שפע הפרנסה רק אנחנו בעצמנו נמשיך השפע לחם ושמלה מאחר שכל עסקינו להמשיך קיום התורה במעשה שזה העיקר שמשם כל ההשפעות. וזהו רק יקרא שמך עלינו אסוף חרפתינו דהיינו לעלות התפלה מחרפות ובזיונות מזילותא דגלותא מבחינת כרום זלות וכו' אלו דברים וכו' ותפלה כזאת היא בחינת אשת חיל עטרת בעלה וכו'. ועל תפלה כזאת נאמר רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה בחינת בטח בה לב בעלה. כי יש אשה שבעלה צריך לפרנסה וכו'. כי בעלה צריך להביא לה כל צרכי הפרנסה והיא רק מתקנת המאכל בבישול ואפיכ לפרנס את בני ביתה וכו' וזה בחינת התפלה הפשוטה של צרכי הגוף שכל השפע של התפלה מביא לה בעלה הוא התורה. רק שעיקר גמר בישול השפע צריך שיהיה על ידי התפלה כדי שתוכל לירד להעולם לפרנס את העולם. אבל יש אשת חיל שכל עשירות של בעלה וחיותו ממנה בחינת בטח בה לב בעלה. וזה בחינת התפלה שעושין מתורות לקיים את התורה שכל חיות התורה שהוא קיום התורה הוא על יחדה דהינו על ידי התפלה וכנ"ל:
.intro{margin-bottom:30px;padding-bottom:20px;border-bottom:1px solid var(--border)}
אות כג וזה בחינת שמחת בית השואבה. בחינתושאבתם מים בששון ממעיני הישועה ותקבלון אולפן חדת היינו חידושי תורה הנ"ל הנמשכין מבחינת עתיקא סתימאה שעל ידי זה יכולין לעשות מתורות תפלות. שעל ידי זה יכולין לשפוך לבו כמים נוכח פני ד' שזהו בחינת ניסוך המים בחג. בחינת וישאבו מים וישפו לפני ד' הנאמר בשמואל ופירש רש"י שפכו לבם כמים כי דייקא על ידי חידושי תורה הנ"ל בחינת אולפן חדת שעל ידי זה זוכין לעשות מתורות תפלות דייקא על ידי זה זוכין לשפוך לבו כמים לפני ד' כל אחד ואחד כפי אשר יודע נגעי לבבו ומכאוביו איך הוא רחוק מהשם יתברך ולאיזה מדות רעות ותאוות עות ובלבולים רעים נפל בעוונותיו וכל מה שעובר עליו בכל יום ובכל עת שהכל יוכל למצוא בתוך תפלות אלו שעושה מתורות ולפרוש שיחתו לפניו יתברך ברחמים ותחנונים על כולם כבן המתחטא לפני אביו. עד שיוכל לשפוך לבו כמים וכו. וזה ממעיני הישועה כי דרך זה הוא בחינת מעייני הישועה שהישועה נובעת ממעינות שאינם פוסקים שנמשכין מהנחל נובע וכו' שהם ישועות בלי גבול וקץ וסוף ותכלית שיכולים להושיע לכל יהיה מי שיהיה אפילו אם הוא ככמו שהוא. כי הוא נחל נובע וכו' בחינת באר מים חיים מעיינות שאינם פוסקים להושיע לכל בחינת מעייני הישועה וזהו בחינת גודל השמחה כי כשזוכין להמשיך דרך זה הוא ודאי שמחה שאין לה קץ בחינת וגילו ברעדה בחינת ושמחת עולם וכו' כנ"ל:
.blessed{text-align:center;margin-top:30px;font-style:italic;color:var(--gold);font-size:17px;font-weight:600}
אות כד וזה בחינת ההקפות עם הלולב סביב הספר תורה בחינת נקבה תסוב גבר שאומרים תפלות והושענות סביב התורה. כי כל כוונתינו להמשיך התורה לתוך התפלה לעשות מהתורה תפלה כנ"ל.וזה בחינת אדם דיבור מעשה המבוארים בכוונות. אדם הוא בחינת התורה בחינת זאת התורה אדם דיבור הוא התפלה שעושין מהתורה בחינת אדני שפתי תפתח וכו'. מעשה היינו שכל כוונתינו בתפלתינו לזכות למעהש דהיינו לקיים את כל דברי התרוה שזהו בחינת הנ"ל שעושין מהתורה תפלה כנ"ל:
@media(max-width:600px){.container{padding:20px 16px 40px}body{font-size:16px}.main-header h1{font-size:26px}}
אות כה (ירמיה ג') בימים ההמה לא יאמרו עוד ארון ברית ה' וכו' בעת ההוא יקראו לירושלים כסא ה' וכו' ולא ילכו עוד אחרי שרירות לבם הרע. ירושלים יראה שלם בחינת תפלה. כי שם הבית המקדש ביתי בית תפלה שעיקר שלימות התורה יהיה כשתבוא לתוך בחינת ירושלים דהיינו לתוך התפלה שעל ידי זה זוכין לשמור ולעשות ולקיים. לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. קחו עמכם דברים ושובו אל ה' דברים דייקא. כי בוודאי התשובה קשה מאד לזכות לתשובה. כי מאחר שגם קודם שחטא ונתלכלך בעוונות ונלכד במצודות היצר הרע לא היה לו כח לעמדו כנגדו מכל שכן איך יכול לעמדו כנגדו אחר כך שכבר נתפס במה שנתפס. על כן עיקר התשובה על ידי אמירת תהלים הוא בחינת התבודדות והעיקר כשעושין מהתורות תפילות כנ"ל. שאז יכול לדבר בפיו על כל פנים ולבקש מהשם יתברך על כל דברי התורה על כל מצוה ומצוה שיזכה לקיימה ולשוב איו ובפרט על הדברים שכבר עבר עליהם. ועל ידי זה יזכה לתשובה בחינת קחו עמכם דברים ושובו. וזה בחינת הוידוי של יום כפור שפורטין בהוידוי כל החטאים ומתחרטין עליהם ומבקשין מהשם יתברך יהי רצוןלפניך שלא אחטא. נמצא שעושין מהתורה תפלה דהיינו מכל מצוות התורה שמזכיר שעבר עליהם. הוא מתפלל עליהם להשם יתברך שיצילו להבא וימחול לו על העבר עד שיהיה נחשב כאלו קיים כל התורה שכל זה הוא בחינת תפלה שעושין מתורה. נמצא שבכל היום של יום הכפורים עוסקין לעשות מהתורה תפילה על ידי ריבוי הווידוים שאומרים אז. כי אז צריכין לכך. כי אז יום האחרון של מם ימים אחרונים שאז עיק גמר התיקון של חטא העגל שעברו על התורה שעיקר התיקון על ידי שעושין מהתורות תפילות שזהו בחינת י"ג מדות של רחמים שנתגלו למשה אז בשביל התיקון כנ"ל:
Likutay Halachos · Orach Chaim
שייך לעיל
And then it would have been fitting that the above-mentioned tumah of mikreh lailah would be nullified, but sometimes this comes, chas v'shalom, through the distortion of justice (ivvus hamishpat), etc., which comes through elevating the "drop" of Aisav and Yishmael, etc. For this one needs the "bond of the Chariot" (kesher hamerkavah), the aspect of "His chariot is argaman," etc. This is the aspect of Rosh HaShanah, etc. This is the aspect of the sitting of the Rav with the students — through which all the above-mentioned aspects are rectified, up to the rectification of justice through the aspect of sleep — that is, through t'mimus (simplicity/wholeheartedness) and p'shitus (straightforwardness), that one casts away all wisdoms — not only worldly wisdoms, but even genuine wisdoms must be cast away when one wishes to perform any act in the service of Hashem, for "not the study is essential but the action," etc. And one must roll oneself through every sort of mud and mire in order to do something that is His will, blessed be He, etc. And then one merits to attain the aspect of "a tzaddik who has it good," etc. — these are the ways of Hashem, which initially appeared as a distortion of justice, but now through the t'mimus mentioned above one attains this understanding, which is the rectification of justice, etc. See there what is explained at the end. And in truth it is a great thing to cast away all wisdoms, etc. — that one raises the judgment from the aspect of "Your judgments are a great deep," in the aspect of "deep calls unto deep at the sound of Your channels"; the aspect of "and justice shall roll like water," etc. — see there, all of this very well.
אות כו וזהו (ירמיה ל"א) עד מתי תתחמקין הבת השובבה כי ברא ה' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר ופירש רש"י הפסוק לענין תשובה וזה לשון רש"י תתחמקין תסתרי ממני שאת בושה לשוב אלי מפני דרכך. הנה חדשה נבראת בארץ שהנקבה תחזור אחר הזכר לבקשו שישאנה לשון אסובבה בעיר אבקשה וגו' על כאן לשון רש"י ולכאורה מה ענין נקבה תסובב גבר שהנקבה תחזור אחר הזכה וכו' לענין תשובה אך על פי הנ"ל מבואר היטב כי איש ואשה זכר ונקבה שרשם למעלה למעלה במקום גבוה מאד שכל היחודים העליונים תלויים בהם. וכמובן בכל ספר הזוהר הקדוש וכתבי האר"י ז"ל. והם בחינת הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל והם בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה שהם בחינת תורה ותפלה כי תפלה היא בחינת תורה שבעל פה כי עיקר שלימות התפילה היא כשעושין מהתורה תפילה שזהו בחינת תורה שבעל פה כי אי אפשר לעשות בשלימות מהתורה תפילה כי אם על ידי בחינת תורה שבעל פה שהוא בחינת כלליות כל החידושין דאורייתא שמחדשין כל אחד ואחד שכולם נמשכין מבחינת רוחו של מ שיח שזוכה להתחדשות התורה בתכלית השלימות שהוא בחינת אורייתא דעתיקא סתימאה ועל ידי חידושין אלו יהיה נמשך זה הדרך בשלימות בעולם לעשות מהתורות תפילות וכנ"ל. ואז לא נתבייש לשוב להשם יתברך אפילו אם עשינו מה שעשינו ואפילו אם אנחנו עכשיו כמו שאנו יודעין בעצמינו כל אחד ואחד. אף על פי כן על פי הדרך הזה לעשות מהתורות תפילות הנמשך עתה מבחינת התנוצצות משיח שמתנוצץ לבא במהרה בימנו. כי בודאי לא יתמהמה עוד ח"ו כמו שהתמהמה עד הנה. על פי הדרך הזה אנו יכולים כולנו איך שהוא לשוב להשם יתברך מאחר שכל תשובתינו ותקותינו ותוחלתינו להשם יתברך הואר רק על ידי תפלה שאנו מצפים ומבקשים ומתחננים מהשם יתברך שישיב אותנו אליו ויעזרינו וישיבנו בגבורתו הגדולה ובחסדיו הנפלאים לקים את כל התורה מעתה. על כן עתה בוודאי אין לנו ליפול בדעתינו מלהתפלל לשוב להשם יתברך מחמת שמעשינו אינם כהוגן. כי הלא אדרבה זהו בעצמו בקשתינו מהשם יתברך שהוא יעזרינו לתקן מעשינו. ובזה אנו יכולים לעסוק תמיד עד שירחם עלינו מן השמים למלאות בקשתינו. ובאמת מי שהוא חזק בדרך הזה להרבות בהתבודדות ולעשות מהתורות תפלות להרבות בתפלות כאלו תמיד. יהיה איך שיהיה בודאי יהיה אחריתנו טוב. וסוף כל סוף סוף כל סוף בוודאי ישיב להשם יתברך באמת כאשר הבננו מפיו הקדוש כמה פעמים. וכמבואר מזה בספריו הקדושים:
Hilchos Rosh HaShanah
אות כז וזה שצועק הפסוק עד מתי תתחמקין הבת השובבה ופירש רש"י לענין תשובה כנ"ל. היינו שהפסוק קורא תגר וצועק וקורא בקול גדול איום ונורא על מה שאנו נופלין בדעתינו בכל פעם מלשוב מחמת ריבוי מעשינו רעים שהיינו שונים באוולתינו פעמים אין מספר. וכאשר ידוע שרוב המתרחקים מהשם יתברך הוא מחמת נפילות כאלו. מחמת שרואים זה כמה שחפצים לשוב. ובכל פעם נופלים יותר ויותר. כי כל מה שהם רוצים לצאת מן הרפש והטיט מתגרה ומתגבר עליהם הבעל דבר יותר ויותר. ומחמת זה נתרשלו ידיהם מלשוב עוד כאלו ח"ו אפס תקוה ח"ו. ועל זה קורא הפסוק עד מתי תתחמקין עד מתי תסתרי ממני שאת בושה לשוב אלי מפי דרכך. הנה חדה נבראת בארץ. שהנקבה תחזור אחר הזכרים וכו'. היינו בחינת נקבה תסובב גבר שהוא בחינת שעושין מהתורות תפלות כמבואר לעיל שזהו בחינת סוכות בחינת והחזיקו וכו' כנ"ל שמכל דברי התורה והמצות בין מצוות עשה בין מצות לא תעשה עושין מהם תפלות כנץל. ועל ידי דרך זה אין לך להתבייש לשוב אלי תמיד יהיה איך שיהיה. כי רחמי לא כלים. ובכל פעם תוכל לבא בתפלה ובתחנונים לבקשיני שאקרבך מעתה. ובוודאי יועילו דבריך סוף כל סוף. כי דרך זה נמשך מבחינת גאולה האחרונה שאין לה הפסק שהיא בחינת מעיני הישועה. שדרך ישועה זאת אינו נפסק לעולם כנ"ל. כי הוא דרך שדרשו אבו אבותינו מעולם אברהם יצחק ויחעקב ומשה ואהרן ויוסף ודוד. וכל הצדיקים הקדמונים שעסקו בתפלה והתבודדות הרבה להתקרב להשם יתברך. אך בתחלה לא היו יכולים עדיין לזכות לזה בשלימות לעשות מתורה תפלה. מחמת שעדין לאה היה תורה בעולם והוכרחו לעסוק בתפלה הרבה כל האבות עד משה עד שזכה משה בריבוי תפלותיו בחינת תפלה למשה להמשיך תרוה. אבל עדיין לא הגיע העת לחזור ולהכניס התורה לתוך התפלה ולכבוד דרך זה בעולם לעשות מהתורות תפלות. ועל כן הוה מה דהוה שקלקלו העב רב והחטיאו גם את ישראל וכו' עד שבא דוד המלך עליו השלום הוא משלים את הז' רועים. והוא היה שורש נשמת משיח. והוא התחיל לעורר זה הדרך לעשות מהתורות תפלות שזהו בחינת תהלים וכו' כנ"ל. אבל עיקר הגמר יהיה בימי משיח כנ"ל. ועל כן על ידי דדרך זה לא נבוש ולא נכלם לעולם. כי איך שהוא נשוב להשם יתברך כנ"ל. וזה בחינתתחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה.אהבה זה בחינת התורה בחינת תורת חסד. וכמו שכתב רבינו זל על פסוק יומם יצוה ה' חסדו. שכל מצות התורה הם בחינת אהבה וחסד וכו'. וזהו תחת אהבתי ישטנוני. שכל מה שאני זוה לבחינת אהבה שהוא בחינת מצות התורה כל מה שני רוצה להתחיל לעסוק באיזה תורה ומצוה הם בחינת אהבה וחסד. ישטנוני הם מתגרים ומשטינים בי ורוצים להפילי ח"ו. ואני איני יודע מה לעשות לנגדם. כי הם מתגרים בי מאד. על כן כל עסקי תפלה. שהיא בחינת אהבה אני עושה ממנה תפלה. ועל ידי זה אני מצפה לישועה עדיין שאזכה לשוב להשם יתברך באמת וכנ"ל:
Halacha 5
אות כח וזה שנסמך שם בירמיה אחר פסוק עד מתי תתחמקין וכו' הנ ימים באים נאום ה' וזרעתי את בית ישראל וגו' זרע אדם וזרע בהמה. ופירש רש"י הטובים והסכלים שבהם אני אזרעם כולם להיות זרע שלי. זרע אדם וזרע בהמה תרגום יונתן אקימינון כבני אנשא ואצלחינון כבעירא שאין עוונותיו נפקדין עליו עד כאן לשון רש"י אדם זה בחינת תורה בחינת זאת התורה אדם. בהמה זה בחינת תפלה. כי בהמה בגימטריא שם ב"ן שהיא בחינת מלכות כמובא בכתבים. כי עיקר התפלה שישים עצמו כבהמה. כמו שאין בו שום דעת. רק יבקש רחמים ותחנונים. בבחינת כאיל תערוג על אפיקי מים וכו'. וכמו שכתוב כבהמות שדי אערוג אליך וכו' בחינת כסוס עגור בכן אצפצף אהגה כיונה וכו' ועל ידי בחינה זאת שיעשה השם יתברך שיזרע את ישראל זרע אדם וזרע בהמה יחד שיעשו מהתורות תפלות כנ"ל. על ידי זה תהיה ישועה לכולם. בחינת אקימינון כאנשא ואצלחינו כבעירא שאין עוונותיו נפקדין עליו. כי על ידי זה עיקר התשובה וסליחות כל העוונות כי הוא בחינתי"ג מדות של רחמים. שעל ידי זה עיקר הסליחה והתיקון וכנ"ל. וזה שנסמך שם הנה ימים באים וכרתי אתבית ישראל וכו' הינון כנ"ל כי על ידי דרך זה נזרה לקיים את התורה לעולם. בחינת נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה. לב זה בחינת תפלה. כי עבודה שבלב זו תפלה. היינו שתהיה נכתבת התורה בתוך הלה שיכתבו מהתורות תפלות שהם בחינת לב. ועל ידי זה נשוב אליו תברך באמת ויקרב אותנו ברחמיובחינת והייתי להם לאלקים והמה יהיו לי לעם:
17 Oaseyos
אות כט וזה בחינת יעקב ולאה ורחל. רחל זה בחינת תורה שבעל פה. (כמו שכתב רבינו ז"ל בסימן י"ב בהתורה תהלה לדוד). לאה זה בחינת תפלה. בחינתועיני לאה רכות שהיתה בוכה שלא תפול בחלקו של עשו. בבחינת בבכי יבואו ובתחנונים אובילם יעקב זה בחינת כלליות התוכה. בחינת תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב היינו בחינת תורה שבכתב. כי תרוה שבכתב ותרוה שבעל פה הם בחינת איש ואשה בחינת יעקב ורחל כידוע. וכבר ביארנו שעיקר התפלה שעושין מתורה הוא על ידי תרוה שבעל פה שהיא בחינת חידושין דאורייתא הנמשיכן מי"ג מדות וכו' שרשם י"ג תיקונא דיקנא קדישא. שעל ידי זה דייקא יודעין לעשות מהתורות תפלות. שהם בחינת י"ג מדות של רחמים וכנ"ל. ועל כן לאה ורחל כחדא חשיבי. (וכמובא בזוהר הקדוש ובכתבי האר"י שלאה ורחל כחדא חשיבי). כי לפעמים נכללין בפרצוף אחד. ויעקב שהוא יסוד התורה בחינת תורה שבכתב היה כל עבודתו ברחל שהוא בחינת תורה שבעל פה. ואי אפשר להוליד שום עבודה ומצוות ומעשים טובים מתורה שבכתב כי אם על ידי תורה שבעל פה. כי מתורה שבכתב אין יודעין שום מצוה בשלימות. כי כל מצוות תפילין לא נאמרה כי אם בפסוק אחד וקשרתם וכו. ואין אנו יודעין אם התפילין של עור או של כסף וזהב. והיכן מקום הנחתן וקשירתן. וכן שאר דיני תפלין המרובים כולם אין אנו יודעין כי אם על ידי תורה שבעל פה וכן בשאר המצוות (וכמבואר כל זה במקום אחר) ועל כן היה כל עבודתו של יעקב ברחל אבל באמת אי אפשר לזכות לקיום התורה והמצות בשלימות הם בחינת יעקב ורחל. כי אם על ידי תפלה ותחנונים וכנ"ל. שהם בחינת לאה כנ"ל. ומחמת שתורה ותפלה הם תלוים זה בזה. שאי אפשר לזכות לתורה כי אם על ידי תפלה. ואי אפשר לזכות לתפלה כי אם על ידי תורה. כי צריכין לעשות מהתורה תפלה. ועל כן צריכין ללמוד תורה כדי לידע על מה להתפלל ולעשות מהתורה תפלה. אבל גם לזכות ללמוד תורה צריכין תפלה. וכמו שאנו מתפללין בכל יום והאר עיניו בתורתך וכו' ותן בלבינו בינה וכו' ללמוד וללמד וכו'. ומחמת זה אין ידועין מהיכן ההתחלה (וכמו שכתב רבינו ז"ל במקום אחר) שיש כמה דברים שאין יודעין ההתחלה:
The matter of the blowing of the Shofar on Rosh HaShanah.
ועל כן אפילו יעקב אבינו עליו השלום לא היה יכול לעמוד על הדבר וסבר שבהכרח להתדבק תחלה ברחל שהוא בחינת תורה שבעל פה. כי לכאורה נראה כך שצריכין להתחיל מעסק התורה וכנ"ל. וגם כי לאה היא בחינת עלמא דאתכסייא. ורחל היא בחינת עלמא דאתגליא. היינו כי רחל שהיא בחינת תורה שבעל פה זה בחינת עלמא דאתגליא. כי מעלת חידושין דאורייתא הכל רואין וחביב בעיני כל ני עולם מחמת שיש בהם חכמה ושכל גדול הנגלה לעין כל. וחכמה ושכל זה חשוב וחביב בעיני כל כי החכמה תחיה והיא חשוב בעיני הכל וכמו שכתב רבינו בהתורה מי שיודע מארץ ישראל וכו' (בסימן מ"ם בלקוטי תנינא). אבל לאה שהיא בחינת תפלה היא בחינת עלמא דאתכסיא. כי חשיבות ומעלת התפלה סתום ונעלם מעין כל. כי תלה היא רק בחינת אמונה ואי אפשר להבין ענין התפלה בשום שכל כלל:
And this is itself the concealment and the blemish. For the concealment — which is the aspect of the strengthening of the Sitra Achra — its sustenance is only from the aspect of the shattering of vessels that occurs through an excess of light. For "an excess of oil causes the lamp to be extinguished," chas v'shalom, until it is completely concealed and one cannot see or perceive His G-dliness at all, on account of the aspect of the excess of light. Thus, certainly the concealment, although it is a great descent since His G-dliness is completely hidden, chas v'shalom — nevertheless, since all this came about through the aspect of an excess of light, it follows that in truth, specifically there, a great and awesome light is enclothed. And on the contrary — when one reaches the ultimate descent, below which there is no further descent, chas v'shalom, specifically then one is closest to Him, blessed be He, in the utmost closeness. For in the ultimate descent and concealment, chas v'shalom, there He, blessed be He, Himself is enclothed, as mentioned above. Therefore, specifically then one can draw close to Him, blessed be He, and return in teshuvah.
ועל כן נאמר על התפלה כרום זלות וכו'. ודרשו רז"ל אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בה ומאי ניהו תלה. וזה בחינת ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה ועיני לאה רכות וכו'. כי יופי ההידור התורה שבעל פה הכל רואין וחשוב בעיני הכל והכל רצין אל המשנה. אבל ועיני לאה רכות שהיתה בוכה תמיד שלא תפול בחלקו של עשו. שזהו בחינת התפלות שמתפלין להשם יתברך להנצל מהיצר הרע וחיילותיו שהו הס"מ שהוא שרו של עשו. וזהו בחינת שהיתה בוכה שלא תפול בחלקו של עשו. והיתה בוכה כל כך עד שהיה עיניה רכות. וזה רמז על כנסת ישראל על שכל אחד ואחד מישראל צריך לבכות כל כך כמו לאה שלא יפול בחלקו של הס"מ ח"ו שהי בחינת עשו (וכמובא רמז זה במקום אחר) אבל מעלות וחשיבות ענין זה של תפלה אין הכל רואין. כי הוא בחינת עלמא דאתכסיא. כי סוד התפלה גבוה וסתם ונעלם מאד. ועל כן אין בני אדם אפילו הכשרים רצין אחר זה כל כך. ואדרבא בני אדם מזלזלים בה. כי תפלה הוא בחינת דברים העומדים ברומו של עולם שגבוה ונשגב מאד אבל בני אדם מזלזלין בה. ואפילו יעקב לא היה יכול לעמוד על הדבר הנ"ל ועבד ברחל דייקא וכנ"ל. ולבן הארמי ברמאותו הגדולה רצה להטעות את יעקב ולהחליף לו לאה ברחל. כי לבן לא ידע כלל מעלת לאה בחינת מעלת התפלה. כי הוא בודאי זלזל בתפלה לגמרי ועל כן סבר שאין בלאה שום חשיבות כלל וסבר שהטעה ורימה את יעקב מאד במה שהחליף לו לאה ברחל. אבל באמת הכל מאת ד' היתה כי מאד עמקו מחשבותיו יתברך ובאמת הכל היה לטובה גדולה כי רחל הצדקת מסרה סימנים לאחותה לאה שלא תתבייש. כי יעקב מסר הסימנים לרחל זה בחינת הסימנים של התורה בחינת הציבי לך ציונים ודרשו רז"ל עשו סימנים לתורה. כי צריכין לעשות סימנים בתורה שלא תשתכח ולא תתחלף שלא לגלות פנים בתורה שלא כהלכה וכל הסימנים הם בבחינת תורה שבעל פה שהוא בחינת רחל ששם כל המסורת והסימנים. אבל רחל ששם כל המסורת והסימנים. אבל רחל שהוא בחינת תורה שבעל פה. מסרה כל הסימנים לאחותה לאה היא בחינת התפלה ומלמדת אותה איך לדבר עם יעקב שהוא כלל התורה. ואיך לעשות מהתורה תפלה. ואזי באמת נכללין רחל ולאה יחד. כי תורה שבעל פה ותפלה שניהם בחינה אחת. ושניהם מתחברים עם יעקב שהוא יסוד כלל התורה והכל כדי להוליד י"ב שבטי יה שהי בהם מ"ט אותיות כנגד מ"ט שערי תשובה שזהו בחנית תהלים. שכל זה הוא בחינת שעושין מהתותרו תפלות כנ"ל. כי באמת בכל אלו הדברים שאין יודעין מהיכן ההתחלה צריכין להתחיל משניהם ביחד ולעסוק בזה ובזה כמו בענין זה של תורה ותפלה שאין יודעין מהיכין ההתחלה צריכין להתחיל משניהם דהיינו לעסוק בכל יום בשניהם ללמוד קצת היום ולעסוק בתפלה קצת היום. ואזי אף על פי שבתחלה בודאי אינו יודע היטב סדר תפלה ואיך לעשות מתורה תפלה אף על פי כן השם יתברך מרחם עליו ומאיר עיניו ומוסר לו סימני ודרכי התורה ומלמד אותו לפי בחינתו איך לעשות מתורה תפלה. ואחר כך על ידי התפלה יודע להשיג את התורה יותר. ואז זוכה לידע סדרא התפלה ביותר וכן בכל פעם שכל אחד מחזיק את חבירו התפלה את התורה והתורה את התפלה. וזה סוד מה שבתחלה רחל שיא התורה שבעל פה מסרה את הסימנים של התורה ללאה שהיא התפלה ועל כן עיקר ההולדה על ידי לאה שילדה ששה שבטים. כי עיקר תולדות של צדיקים שהם מעשים טובים הם על ידי התפלה שהיא בחינתלאה עלמא דאתכסיא כנ"ל וגם כל ההולדה של רחל היה רק בזכות שמסרה סימנים לאחותה. כמו שאמרו רז"ל ויזכור אלהים את רחל שמסרה סימנים לאחותה. היינו שכל הולדת הצדיקים שמולידין מעשים טובים על ידי התורה שזהו העיקר כי לא המדרש הוא העיקר וכו'. עיקר ההולדה הוא רק על ידי שמסרה הסימנים ללאה היא התפלה היינו על ידי שגם כל לימוד התורה שבעל פה בחינת רחל הכל בשביל לזכות לעשות מהתורה תפלה שזהו בחינת שרחל מסרה סימני התורה ללאה שהיא בחינת תפלה כנ"ל. כי עיקר זכות הצדיקים השלימים זוכין למצות ומעשים טבוים ולהנצל מהיצר הרע וחיילותיו העיקר על ידי תפלה שמתפללין להשם יתברך לזכות לקיים את התורה. וכמו שכתב רבינו ז"ל שכל הצדיקים לא זכו למדריגתם כי אם על ידי התבודדות ותפלות וכו' כמבואר בשיחותיו הקדושים:
However, one needs great daas for this — to know this and to discern the moment when one reaches the ultimate concealment, and to know that specifically then one is very close to Him. For through this, one transforms the concealment into daas, as mentioned above. For when one does not know this, the concealment can intensify, chas v'shalom, and the moment in which one could have drawn close to Him, blessed be He, passes by. Therefore, one needs a very great sage of exceedingly lofty stature, who merits the aforementioned daas — such that he can reveal the concealment within concealment and transform it into daas. And specifically then, he draws Yisrael close to their Father in Heaven and brings them back in teshuvah, as mentioned above.
אות ל ועל כן זכה יעקב שגם השפחות נכללו בקדושה כי שפחה בגימטריא משנה עם הכוללים. כמובא בכתבי האריז"ל. וכשאין לומדין כראוי דהיינו שאין הלימוד לשמרו ולעשות ולקיים רק להתייהר ולקנטר אזי נאמר ושפחה כי תירש גבירתה. אבל על ידי לימוד ששה סדר משנה כראוי מבררין הטוב מן הרע על ידי שמבררין המותר מן האסור וכו' ואזי בחינת השפחה נכלת בקדושה תחת יד גבירתה כמו שהיה בקריעת ים סוף שראתה שפחה על הים וכו'. ואי אפשר להוליד מן התורה הולדה דקדושה כי אם כשמכניעין את הסטרא אחרא עד שנכללת השפחה בקדושה. וזה סוד האבות שנשאו שפחות אבל אברהם אף על פי שהכניע בחינת שפחה בישא על ידי שמסרה לו שרה שפחתה וזכה אחר כך להוליד בקדושה את יצחק אף על פי כן עדיין לא נתהפכה מרע לטוב לגמרי. ועל כן גוף ההולדה של השפחה היה הולדה דסטרא אחרא שהוא ישמעאל. אבל יעקב אבינו על ידי שזכה לשניהם לרחל וללאה ושניהם נכלללו יחד שזהו בחינת שעושין מהתורה תפלה שעל ידי זה עיקר ההכנעה של השפחה בישא לגמרי עד שנתהפכה למרע לטוב גמור כי עיקר הכנעת הסטרא אחרא בשלימות הוא על ידי תפלה שעושין מתורה שעל ידי זה זכו כל הצדיקים למדרגתן על כן זכה יעב לישא את השפחות בקדושה גמורה עד שזכה להוליד גם מהם הולדות קדושות ונוראות שהם שבטי יה:
Based on the chapter headings [raishay p’rakim] that we found
כי מתורה בפ"ע יש לפעמים יניקה להסטרא אחרא ח"ו שהוא בחינת שפחה בישא שמכניס בדעתו ללמוד שלא לשמה להתייהר ולקנטר ואזי הוא בחינת ושפחה כי תירש גבירתה שהיא בחינת משנה וכמרומז בתיקונים. וכן מתפלה בפ"ע תוכל הסטרא אחרא להתאחז שמכניס בדעתו להתפלל לצורך גופו לבד וכו'וכנ"ל אבל כשנכלל תורה ותפלה יחד וכל תפלתו שיקיים את התורה וכל לימודו את התורה כי שידע לעשות תפלות מהתורות כדי שיזכה לשמור ולעשות ולקים ואז נכלל תורה ותפלה יחד בתכלית היחוד. ואז יתפרדו כל פועלי און.ואין להסטרא אחרא שום יניקה. אדרבא הרע נתהפך לטוב. והשפחות נכללין בקדושה שזה בחינת יעקב. שעל ידי זה שזכה ללאה ולרחל שהם בחינת תורה ותפלה ביחד וכנ"ל. על ידי זה זכה להוליד גם מהשפחות שבטי יה. כי הכל נכלל בקדושה על ידי שעושין מהתורות תפלות. שעל ידי זה עיקר התשובה ועיקר הסליחה של ראש השנה ויום הכפורים שאז עוונות נתהפכין לזכיות וכנ"ל:
And this is the aspect of the Exodus from Egypt, which came about through Moshe Rabeinu, peace be upon him. For Yisrael had then reached the ultimate descent, to the point where they could not have tarried there even a single moment longer, as it is written (Shemos 12:39): "And they could not delay." Had they remained there even a brief hour more, they would have nearly been stuck there, chas v'shalom. But Moshe Rabeinu discerned the moment precisely and waited until they reached the ultimate descent — and specifically then he revealed the concealment, and great daas and great light were drawn down, and he redeemed them precisely then, as mentioned above.
אות לא וזה האזינו השמים ואדברה וכו'. יערוף כמטר לקחי וכו'. שבוודאי יכנסו דברי באזניכם. וכעין שפירש רש"י שם לענינו והטעם כי שם ה' אקרא. כי אקרא ואתפלל בשם ה' ואעשה מהתורות תפלות ועל ידי זה בוודאי יערוף כמטר לקחי תל כטל שיתקיימו ויכנסו דברי בלביכם כמטר וכטל. ותזכו לקיים את התרוה כי עיקר קיום התורה הוא על ידי זה שעושין מתורות תפלות וכנ"ל כי כל שירת האזינו נאמרה כדי לזכות באחריתהימים לקיים את התורה. כמו שכתוב שם בענין ואנכי הסתר אסתיר פני וכו' וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו. כי שירת האזינו זה בחינת תפלה. שהוא בחינת שירה וזמרה בחינת עשרה מיני נגינה שבהם יסד דוד המלך עליו השלום ספר תהלים וכנ"ל. היינו שעל ידי השירה הזאת כלל משה רבינו עליו השלום את כל התורה בתוך בחינת שירה שהיא בחינת תפלה. ועל ידי זה האיר בנו הארה הזאת לזכו ולעשות מהתורות תפלות שעל ידי זה עיקר קיום התורה באחרית הימים בחינת וענתה השירה הזאת וכו' כי לא תשכח מפי זרעו וכו' וכנ"ל:
from the manuscript of Rabbainu, of blessed memory,
אות לב וזה בחינת מה שאיתה בדברי רז"ל שרחל בעצמה שכבה תחת המטה ודיברה הסימנים עם יעקב בעת שנזדווג עם לאה כדי שלא תתבייש לאה. ואיתא בכתבי האריז"ל סוד גדול ונורא על זה. שכך הדבר בסוד הייחודים העליונים שבעת שמזדווג האור הנקרא יעקב עם האור הנקרא בחינת לאה. אז בחינת רחל תחת המטה וכו'. עיין שם בעץ חיים. ועל פי דרכינו הנ"ל מכוון היטב הסוד הזה לענין תפלה הנ"ל (כי זה ידוע שעיקר כל הייחודים והזווגים העליונים נעין כפי עבודת התחתונים. ובפרט על ידי תפלה שהיא עיקר שלימות היחוד. כידוע בכוונות) היינו כי בעת שאיש הישראלי נכנס להתפלל תפלתו ושיחתו לפני השם יתברך שיזכה להתקרב אליו ולקיים תורתו ומצוותיו ורוצה לעשות מהתורה תפלה אבל עדין אין מלה בלשונו לדבר. כי עדיין אינו ידוע דרכי וסימני התורה ואינו יודע איך להתפלל ולדבר ולשיח. אזי בחינת רחל שהיא בחינת תורה שבעל פה בחינת חידושין דאורייתא שהמהם נמשיכן הדרכים לעשות מתורות תפלות כנ"ל. אזי היא בעצמה מרחמת על איש הישראלי הזה המתפלל הוא בבחינת לאה כנ"ל. ומסורת לו הסימינם והדרכים של התורה ומדברת בעצמה דעם דודה בחינת יעקב בחינת כלל שורש התורה. כדי שיוכל לעשות מהתורה תפלה. כדי שיזדווגו תרוה ותפלה יחד. כדי שיולידו מעשים טובים וזה בחינת הדיבורים הנשפעים לאדם בעת שנכנס להתבודד ולפרש שיחתו לפני השם יתברך שבתחילה אינו יודע שום דיבור לדבר. וכשהוא חזק בדעתו ומכריח עצמו אף על פי כן לדבר. אזי על פי רוב באים לו דיבורים שלא עלה על דעתו שידבר אותם. ואלו הדיבורים נשלחים לו מן השמים ונמשכין מבחינת הנ"ל:
from a certain wondrous Torah beginning “HaKol Kol Yaakov”
אות לג וזה בחינת יום טוב שאסורים בו כל המלאכות כמו בשבת. לבד אוכל נפש שמותר ביום טוב כמו שכתוב במשנה אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד:
[“The voice is the voice of Yaakov”]
כי כל הימים טובים הם זכר ליציאת מצרים. שאז זכינו לקבל את התורה על ידי משה רבינו עליו השלום. כמו שכתבו בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה. כי עיקר התכלית הוא תורה ותפילה שבשביל זה נברא כל אדם. וזה בחינת סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצוותיו שמרו כי זה כל האדם. את האלקים ירא זה תפילה שהוא בחינת יראה בחינת יראת ה' היא תתהלל. כמו שכתבו רבינו ז"ל כמה פעמים. ואת מצוותיו שמור זה תורה. וסיים כי זה כל האדם. כי זה עיקר הקיום והחיות והתכלית של כל אדם אשר בשילו נבראו כל העולמות מראש ועד סוף והכל בשביל התכלית הזה. שיזכה לעסוק כל ימיו בתורה ותפילה וילך מדרגאלדרגא עד מדריגה העליונה. כי יש כמה וכמה בחינות ומדריגות בתורה ותפילה כמבואר בהתורה חותם בתוך חותם (בסימן כ"ב) עיין שם ואם היה האדם זוכה לזה בשלימות היה מתבטלים כל היגיעות והטירחות של כל העסקים והמלאכות הכלולים בל"ט מלאכות. כי כל יגיעות הפרנסה שצריכין לעסוק בעסקים ומלאכות הכל נתהוה על ידי חטא אדם הראשון שנגזר עליו בעצבון תאכלנה בזעת אפך תאכל לחם וכו' על ידי שפגם בעץ הדעת טוב ורע שאז פגם בתורה ותפלה. כי הוא היה צריך אז לקים המצוה הזאת לבלי לאכול מעץ הדעת שבזה היה כלול כל התורה כידוע וגם היה צריך אז להתפלל תפילתו לתקן כל העולם כמובא בכתבים. וכמבואר בפירוש רש"י על פסוק וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכו' ואדם אין לעבוד את האדמה ופירש רשץי ובג' שכתוב ותוצא ארץ לא יצאו. על פתח קרקע עמדו עד יום ששי ולמה כי אל המטיר וכו' וכשבא אדם וכו' התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים נמצא שתיקון כל הדברים לא היה אפשר להיות נגמר כי אם על ידי תפלת אדם הראשון. והוא היה צריך עדיין להתפלל עוד לגמרו תיקון כל העולמות בשלימות כמובא בכתבים. אבל הס"מ התגבר עליו בתחבולותיו והסיתו עד שאכל מעץ הדעת ולא היה יכול עוד להתפלל תפילתו שהיה צריך להתפלל לתקון העולמות. ועל ידי זה נתקלקלו כל העולמות עד אשר לא יוגמר תיקונם עד ביאת המשיח כמובא. ועל ידי זה נגזר יגיעת הפרנסה בחינת ל"טמלאכות בחינת בעצבון תאכלנה וכו'. נמצא שעיקר פגם הל"ט מלאכות נמשכין מפגם התורה ותפלה של אדם הראשון. וגם עכשיו כל אדם כפי מה שזוכה לעסוק יותר בתורה ותפלה בשלימות יותר. כמו כן דוחה ומבטל עצמו זוהמת הנחש שהם טירדת הל"ט מלאכות כי זוכה שתהיה מלאכתו נעשית על ידי אחרים כמו שאמרו רז"ל בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים ועל כן לעתיד שיעסקו כל ישראל בתורה ותפלה על כן אז יתקיים ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו':
And this is the aspect of "Go down there" (B'raishis 42:2) — "R'du" specifically, for [Yaakov] hinted to them that they would be in exile for the numerical value of r'du (210), as our Sages, of blessed memory, said. That is to say: when they would reach the aspect of "r'du" — that is, the ultimate descent — specifically then they would be redeemed, as mentioned above. And this is the aspect of what Rabeinu, may his light shine, wrote regarding the verse "I have gone astray like a lost sheep" (Tehillim 119:176), etc., in Siman 206 — that when a person is bewildered and has gone very, very far astray on corrupt paths, chas v'shalom, sometimes he strays so far that he is actually very close to holiness, and through a simple trial he could return to Him, blessed be He. But because he has been distant from Him, blessed be He, for so long, he does not hear the voice of the proclamation; see there. But when there is a great sage as mentioned above, who knows and grasps the aforementioned daas and can discern the moment, he can draw them close specifically then, when they reach the ultimate descent, as mentioned above. For then they are very close to Him, blessed be He; only they do not hear the voice of the proclamation. But through the daas of the aforementioned sage, he reveals the concealment as mentioned above, and then they hear the voice of the proclamation, in the aspect of "the Torah proclaims before them," as mentioned above. And this is the aspect of the sanctification of the new month (Kiddush HaChodesh), for which great and awesome sages would sit and engage — they who were expert in the secret of the intercalation. For this requires great wisdom and great expertise, in the aspect of the daas of Moshe as mentioned above. For Kiddush HaChodesh is the aspect of the revelation of the concealment at the time of the ultimate blemish, as mentioned above. For the moon is the aspect of Malchus, and the blemish of the moon is the aspect of concealment, from which the Sitra Achra draws its sustenance, as is known. And it wanes continually until the molad (conjunction), when it is in the ultimate concealment and diminishment. Yet in truth, at that very time, it is in the utmost closeness to the sun. For at the time of the molad, it is adjacent to the sun in the utmost closeness. And the sun is the aspect of daas that is drawn from the Life of all life, in the aspect of "a sun and a shield is Hashem, G-d" (Tehillim 84:12). And this is itself its blemish and diminishment to the ultimate degree of darkness — because it is so close to the sun that the excess light of the sun eclipses it and it cannot shine, as is known. Yet in truth, immediately at the moment it reaches the ultimate diminishment — when it is so close to the sun — it immediately begins to fill and be renewed, and this is the aspect of the molad, as is brought. Therefore, great sages who were expert in the secret of the intercalation were needed — so that they could discern the exact moment when it reaches the ultimate diminishment, for that is precisely the moment of the molad, when its rectification and filling begins, as mentioned above. For below, in this world, one needs great daas to know this, as mentioned above. For otherwise the concealment could intensify, chas v'shalom — which is the aspect of the blemish of the moon, as mentioned above. Therefore, great sages would sit and calculate and pinpoint that moment with great precision and great wisdom, in the aspect of the aforementioned daas — knowing that in the ultimate concealment, daas and great light are enclothed, as mentioned above. Through this, they would sanctify the new month and draw down holiness — the aspect of wisdom and daas — and reveal the concealment, which is the aspect of the rectification and filling of the moon, as mentioned above. And this is why they would say "m'kudash, m'kudash" — "sanctified, sanctified" — which is the aspect of mikra kodesh: they were calling the holy — which is the aspect of wisdom, the aspect of vitality — to vitalize the Malchus. This is the aspect of the filling and rectification of the moon, the aspect of Rosh Chodesh — which is accomplished through the rectification and filling of the moon. And this is what Rabeinu, may his light shine, wrote: that the root of teshuvah is on Rosh Chodesh. For Rosh Chodesh, which is the aspect of the revelation of the concealment as mentioned above — then the Torah proclaims before them. Therefore, then is the arousal of teshuvah for all who come into the world, even for the transgressors of Yisrael who are in the ultimate concealment. For then the concealment is revealed, and this is the aspect of Rosh Chodesh — the aspect of the filling and rectification of the moon at the time when it has reached the ultimate blemish, as mentioned above. Therefore, the custom is to arouse oneself in teshuvah on Erev Rosh Chodesh and to observe Yom Kippur Katan (the Minor Day of Atonement). For then is the ultimate blemish of the moon, the aspect of Malchus, and therefore, specifically then is the time of closeness, as mentioned above. And therefore one does teshuvah then and returns to Him, blessed be He. Therefore, Kiddush HaChodesh is the first mitzvah that Yisrael were commanded in Egypt. And there, in that very parashah of "This month shall be for you" (Shemos 12:2), the Exodus from Egypt and their redemption is stated — for their redemption was dependent on this. For the Exodus from Egypt is in the aspect of Kiddush HaChodesh, as mentioned above. And the entire mitzvah of the sanctification of Rosh Chodesh is for the sake of Yom Tov — in order to know when Yom Tov will fall. For the essential illumination of teshuvah in its completeness is on Yom Tov. For all the festivals are days of teshuvah, as Rabeinu, may his light shine, wrote. For then the Malchus ascends a very great ascent, and the essential ascent of Malchus is through teshuvah, as mentioned above and as is brought elsewhere. For on Yom Tov there is the subjugation of the wicked kingdom, the kingdom of Amalek — which is the aspect of the four kingdoms. And the holy Malchus ascends by receiving vitality from the Light of the Face — the aspect of wisdom and daas — as is brought in the discourse "Maishra d'sakina" (see there, Siman 30). Thus, the essential teshuvah and ascent of Malchus is on Yom Tov. And all this depends on Rosh Chodesh, from which one counts and knows when to make Yom Tov. That is to say: through the revelation of the concealment — which is the aspect of Rosh Chodesh, which is the aspect of the arousal of teshuvah, through which the voice of the proclamation is heard as mentioned above — through this, one later merits complete teshuvah as befits, in the aspect of great daas, which is the aspect of Yom Tov, as mentioned above. And this is the aspect of the holiness of Rosh Chodesh and Yom Tov, with weekdays in between. For such is the way of teshuvah, in the aspect of Pesach, which is the Exodus from Egypt: then is Yom Tov, and afterward is the Yom Tov of Shavuos, and in between is the counting of the Omer. For at first, the arousal of teshuvah comes from Above, through the revelation of the concealment — through which one hears the voice of the proclamation and is aroused in teshuvah. And afterward, one is left to walk on one's own — one must go back and return and walk from level to level, to purify and sanctify oneself from day to day. This is the aspect of Sefiras HaOmer, which comes immediately after the Exodus from Egypt, when the arousal of teshuvah came from Above through the voice of the proclamation of the revelation of the concealment as mentioned above. And afterward, one must count seven weeks — like the seven clean days of the niddah — in order to sanctify and purify oneself from day to day, from level to level. And afterward, one merits Shavuos, which is great, supernal, and exceedingly lofty daas — the aspect of the mikveh of Shavuos that is written there in the aforementioned discourse — for then is the essential rectification of teshuvah in completeness, as befits. And in this aspect of Pesach and Shavuos with the counting in between — that is, there is the holiness of Yom Tov at the beginning and at the end: at first there is the holiness of the arousal of teshuvah, which is the Yom Tov of Pesach; and afterward is Shavuos, which is the aspect of exceedingly great daas, the aspect of a mikveh, the aspect of the rectification of teshuvah in completeness; and in between is the counting, which are the weekdays in which one purifies and sanctifies oneself in order to merit Shavuos as mentioned above — this aspect applies both in general and in particular, to every person and at every time, as is brought. And this is the aspect of Rosh Chodesh and Yom Tov with weekdays in between. For Rosh Chodesh is the aspect of the arousal of teshuvah, in the aspect of the Exodus from Egypt, as mentioned above. And Yom Tov is the aspect of the great illumination corresponding to Rosh Chodesh — the aspect of great daas, the aspect of Shavuos, the aspect of a mikveh, for "a person is obligated to purify himself on the festival". And in between are the weekdays. For after the arousal of teshuvah, one must return to the aspect of weekdays — in the aspect of counting — in order to walk from level to level, to do teshuvah hamishkal (proportionate teshuvah) from day to day. For one must go back and walk through all those paths where one had been previously — which are the aspect of chol (weekday/mundane) — in order to do proportionate teshuvah. And afterward, one merits the rectification of teshuvah as befits, which is the aspect of Yom Tov, the aspect of Shavuos, as mentioned above. And similarly, in all those months that do not have a Yom Tov, there is at least Kiddush HaL'vanah (the sanctification of the moon), which is also in this same aspect. For Kiddush HaL'vanah is performed after seven days from the molad, corresponding to seven clean days, like a woman who purifies herself for her husband, as is written in the Shulchan Aruch. That is to say, in the aspect mentioned above: after Rosh Chodesh, when the Bais Din sanctified the new month and the arousal of teshuvah occurred as mentioned above, afterward one must count seven clean days in the aspect of counting. And then the moon is already somewhat full, and then there is the aspect of the revelation of great daas. And then all of Yisrael sanctify the moon and receive the face of their Father in Heaven — that is, great daas is drawn to them, and this is the aspect of Kiddush HaL'vanah, which is called "receiving the Face," as mentioned above. And then great daas is drawn — the vitality to the aspect of Malchus — in the aspect of "Dovid Melech Yisrael chai v'kayam" — "Dovid, King of Yisrael, lives and endures" — which is said at the time of Kiddush HaL'vanah. And for this reason it is called "Kiddush HaL'vanah" — for one draws the aspect of kodesh (holiness) — the aspect of great daas — to the aspect of Malchus, as mentioned above. And then there is the aspect of the subjugation of the wicked kingdom, in the aspect of "Let fear and dread fall upon them" (Shemos 15:16), in the aspect of "so may all my enemies be unable to touch me for harm." And this is the aspect of teshuvah through the great daas, as mentioned above. [A line is missing from the text.] "...and I cannot touch you," etc. For the essential rectification is in the aspect of distancing, so that one can receive the light without "an excess of oil" etc., as mentioned above. This is the aspect of the filling and rectification of the moon, which comes about specifically through its distancing from the sun, as mentioned above. And this is what is said at the time of Kiddush HaL'vanah: "Just as I dance toward you and cannot touch you" — which is the aspect of distancing — through this, "may all my enemies be unable to touch" etc. For then they have no power at all, since their sustenance is only from the aspect of an excess of light through which the shattering occurs, chas v'shalom, and from there they draw sustenance, as mentioned above. But when one can receive the light through the aspect of distancing, then the holiness is in its completeness and they are subjugated, as mentioned above and as is brought. And this is the aspect of the dancing that is done at the time of Kiddush HaL'vanah, as is written in the Shulchan Aruch — for it is in the aspect of teshuvah, as Rabeinu, may his light shine, wrote in Siman 49, in the discourse "V'hu k'chasan yotzai maichupaso, yasis k'gibor larutz orach" — "And he is like a groom coming out of his chamber; he rejoices like a mighty man to run a course." This is the aspect of dancing, the aspect of teshuvah: that after one returns to Hashem, one must run the course — to run and walk with great speed through the course that one could have walked during the time one was banished. This is the aspect of the dancing — that one dances and leaps over the levels that one could have traversed during the time one was distant from Him, blessed be He. This is the aspect of Pesach — the aspect of leaping and skipping, as is brought — which is the aspect of the Exodus from Egypt. And this is the aspect of chatzos (midnight), which is the aspect of the revelation of the ultimate concealment into daas. For the aspect of Malchus, which is the aspect of the night, wanes and is concealed until chatzos, when it is in the ultimate concealment and diminishment. And then, immediately, it begins to fill and be rectified — the aspect of the blemish of the moon that, at the ultimate blemish, begins to fill, as mentioned above. And the Tzadikim and the sages know this: that specifically at midnight, when it is the aspect of the ultimate concealment and diminishment, specifically there a great light and exceedingly great daas are enclothed. And through this, they reveal the concealment and transform it into daas. And then the Torah proclaims and arouses to His service, blessed be He, as mentioned above. And this is the aspect of the great proclamation that is heard in all the worlds at midnight — to the extent that even in this world, in the ultimate concealment, this voice of the proclamation is heard. This is the aspect of the voice of the rooster, which awakens sleepers from their slumber, in the aspect of "How long, O lazy one, will you lie? How long, O simpletons..." (Mishlai 6:9, 1:22), "When will you arise from your sleep?" — from the sleep of time — to awaken to His service. For the voice of the rooster — this is the aspect of the voice of the proclamation that is formed specifically from the ultimate concealment through daas, as mentioned above. For the rooster, which is the aspect of gever (a man/a rooster), is the aspect of g'vuros (severities), as is brought. And it is the aspect of concealment, which is the aspect of judgments and severities. And at midnight, which is the aspect of the ultimate concealment as mentioned above, specifically then the Tzadikim reveal the concealment through daas. And then the concealment itself is transformed into daas and Torah. And then, specifically from there — from the aspect of concealment — comes the great voice of the proclamation, in the aspect of the voice of the rooster, which is the voice of the proclamation drawn from the aspect of g'vuros, from the aspect of concealment — through the concealment being transformed into daas. For through this, it itself proclaims, for now daas and Torah have been formed from the concealment, and then the Torah proclaims before them, as mentioned above. And this is the aspect of K'rias Shma recited at bedtime, which is read before sleep — which is the aspect of a preparation for chatzos, as is understood from the holy books. That is: in order to merit to awaken at chatzos to reveal the concealment into daas, to hear the voice of the proclamation as mentioned above — for this, one must call upon the Life of all life and draw daas from Him, which is the vitality. This is accomplished through engagement in Torah, as mentioned above, through which one merits the aforementioned daas — to know that even within the ultimate concealment, His G-dliness, blessed be He, is enclothed, as mentioned above — through which one reveals the concealment as mentioned above. Therefore, before sleep — which is the aspect of sitra d'mosa (the side of death), the aspect of the hiding of the Face, as is brought — one recites K'rias Shma, which is Torah and is especially conducive to calling the Life of all life through it. For this reason it is called "K'riah" (calling/reading) specifically — in the aspect of "and he shall read in it all the days of his life, in order that he may prolong his days over his kingdom" (Devarim 17:19), as mentioned above. That is: through K'rias Shma, one calls the Life of all life and draws vitality and length of days to the Malchus. This is the essential purpose of K'rias Shma: to draw down the mochin and daas, as is brought. And as it is found in the Holy Zohar: one must extend the Dalet of Echad, as it is written, "in order that he may prolong his days over his kingdom." Thus, K'rias Shma is the aspect of drawing length of days to the Malchus, which is the aspect of the Dalet of Echad, as mentioned above. Therefore, through K'rias Shma at bedtime — before sleep — one draws the aspect of vitality, the aspect of daas, through which one can reveal the concealment as mentioned above, and through which one merits chatzos, as mentioned above. And therefore, in K'rias Shma at bedtime, we pray: "V'haamidainu Malkainu l'chayim" — "Raise us up, our King, to life." This is a prayer to arise at chatzos, which is the aspect of life and daas, as is brought. For through K'rias Shma one merits this, as mentioned above. And then, at chatzos, one arises and strengthens oneself in Torah to draw the daas to reveal the concealment more and more. For this one must constantly do — draw vitality to the Malchus, as is explained there. And chatzos is especially conducive and prepared for this. For then great daas is revealed through the revelation of the concealment, as mentioned above. Therefore, then is the engagement in Torah — to call the Life of all life — for then it is especially conducive to calling Him, blessed be He. And therefore, at that time, one pleads for the rebuilding of the Bais HaMikdash and for the coming of the Redeemer. For then the holy Malchus is revealed — the root of the Kingship of Mashiach, which is the essential completeness of Malchus, as is known. And this is the aspect of the building of the Bais HaMikdash, which is the aspect of daas, as our Sages, of blessed memory, said: "Anyone who has daas — it is as if the Bais HaMikdash was built in his days" — as Rabeinu, may his light shine, wrote. And then, at chatzos, there is the revelation of daas and the ascent of the aspect of Malchus, as mentioned above. Therefore, one needs for this a Tzadik and exceedingly great sage who would know how to discern when chatzos is. As our Sages, of blessed memory, went to great lengths regarding this — to the point that it occurred to them that even Moshe did not know. As our Sages, of blessed memory, said in Brachos (3b): "And did Dovid know when midnight was? For even Moshe did not know!" — as it is written (Shemos 11:4): "At about midnight, I will go out in the midst of Egypt," etc. And they concluded there that Moshe did know, only [he said "about"] so that [the astrologers of Pharaoh] should not err, etc. For chatzos is the aspect of the revelation of the concealment at the moment of the ultimate diminishment specifically, as mentioned above. For this, one needs very great expertise, which is the aspect of the expertise in the secret of the intercalation, the aspect of Kiddush HaChodesh, as mentioned above. Therefore, there is no one who knows of this except one who is in the aspect of Moshe. And even Moshe Rabeinu, peace be upon him, himself had difficulty with Kiddush HaChodesh, which is the aspect of chatzos as mentioned above — for one needs great expertise for this, as mentioned above. Therefore, the redemption from Egypt took place at chatzos, as it is written (Shemos 11:4): "At about midnight, I will go out in the midst of Egypt." For chatzos is in the aspect of the Exodus from Egypt, as mentioned above. And this is why chatzos is juxtaposed to Kiddush HaChodesh — for the verse "This month" etc. is adjacent to the verse "At about midnight" etc. mentioned above — for they are in one and the same aspect, as mentioned above. And this is what they concluded there in the Gemara (Brachos 3b): "Rather, Dovid had a kinor (harp) hanging above his bed, and when midnight arrived, a northern wind would blow upon it and it would play of its own accord" — and through this he would know when midnight was. For the melodies that emerge from the kinor of Dovid — this is the aspect of the good and holy points that are gathered and revealed from within the ruach ra'ah (evil spirit), through which melodies are formed, as is brought in the words of Rabeinu, of blessed memory, at length, in Siman 54 and 282. And this is the aspect of the revelation of the concealment — namely, that one reveals the good and holiness enclothed within the depths of evil, chas v'shalom, as mentioned above. Therefore, they emerge from the kinor of Dovid, which is the aspect of Torah. For the kinor has five strings — corresponding to the five books of the Torah — as is found in the Holy Zohar and as is brought in the words of Rabeinu, may his light shine. And as is found in the Holy Zohar: "v'sofsei haTorah — ilain d'safsin b'kinora" — "those who grasp the Torah — these are those who grasp the harp." That is: through the Torah, which is the aspect of the kinor of Dovid as mentioned above, through this one reveals the concealment as mentioned above — and this is the aspect of the melodies that emerge from the kinor, as mentioned above. And this is the aspect of the northern wind that blows at midnight, through which the melodies are formed, as mentioned above. For tzafon (north) is the aspect of concealment — sitra d'dina (the side of judgment) — as it is written (Yirmiyahu 1:14): "From the north, evil shall break forth," etc. And for this reason it is called tzafon — a term meaning hiding and concealment. Yet in truth, specifically there, great good is enclothed, as mentioned above, in the aspect of "How great is Your goodness that You have hidden away for those who fear You" (Tehillim 31:20). And this is the aspect of the ruach tz'fonis (northern wind), which is a very good wind — the aspect of daas and chesed, as is brought. And it blows from the north specifically — that is, the aspect of the great good enclothed within the ultimate concealment, as mentioned above. Therefore, the northern wind is revealed specifically at chatzos, for then the concealment is revealed, and then the good enclothed within the concealment is revealed — which is the aspect of the northern wind, as mentioned above. And this northern wind blows upon the kinor of Dovid, and through this the melodies are revealed — which are the aspect of the revelation of good from within the concealment, as mentioned above. And through this, Dovid knew when midnight was — for through this, the arousal and proclamation of the aspect of chatzos was revealed, as mentioned above. And rising at chatzos is conducive to drawing great chesed during the day, which is the aspect of great daas and mochin (expanded consciousness) for praying in completeness, as is understood from the holy books. For at chatzos there is the aspect of the revelation of the concealment, and daas is drawn down, and then there is a very great arousal of teshuvah. But the essential revelation of daas in its ultimate fullness — through which teshuvah is in completeness as befits — is in the light of day. For then a great light is drawn down, and great chesed and exceedingly great daas are revealed in the light of day, as is brought. And then one merits the rectifications of prayer, which is the aspect of teshuvah in completeness and great rectification, in the aspect of the aforementioned mikveh. As our Sages, of blessed memory, said regarding the rectifications of prayer (Brachos 15a): "Anyone who relieves himself, washes his hands, puts on t'fillin, reads K'rias Shma, and prays — it is as if..." And they concluded: "...as if he immersed [in a mikveh]." That is: the rectifications of prayer during the day, which are the aspect of very great mochin and daas, are in the aspect of a mikveh, which is great daas, as mentioned above. And all of this comes about through rising at chatzos. For through the daas and the arousal of teshuvah at chatzos, one later merits, in the light of day, the aspect of exceedingly great daas and the rectifications of teshuvah in completeness, as mentioned above — in the aspect of Rosh Chodesh and Yom Tov, with weekdays in between, as mentioned above. For also at chatzos, the essential revelation of daas is only for a limited time, during the hour of midnight itself. And it extends until two hours — until the end of the second watch. And afterward, although the aspect of the night and darkness has already been sweetened, and one is close to the light of day, and there is also then an aspect of the revelation of daas — nevertheless, it does not compare to the revelation of daas during the hours of the drawing of the aspect of midnight, as mentioned above. As is understood from the words of Rabeinu, may his light shine, in Siman 149 — that the essential chatzos is those two hours mentioned above. Thus: the arousal of teshuvah and the revelation of daas are at chatzos. And afterward, an even greater light is drawn — the aspect of exceedingly great daas and chesed in the light of day, as is brought. And in between is the aspect of the night. All this is the aspect of Rosh Chodesh and Yom Tov with weekdays in between, as mentioned above — the aspect of Pesach and Shavuos with the counting in between, as mentioned above. And this is the aspect of the Torah reading on Rosh Chodesh, when four men are called up — corresponding to the ascent of Malchus, which is the aspect of the number four, ascending from the aspect of the wicked kingdom, which is the aspect of the four kingdoms, as mentioned above. For the Torah reading is the aspect of calling the Life of all life, as mentioned above — for through the Torah, which is the Sh'ma d'Kudsha B'rich Hu, one calls Him, as mentioned above. And the public Torah reading — reading from a kosher Torah scroll that was written properly, in the holiness of a Sefer Torah, from B'raishis through l'ainai kol Yisrael, as it was given to Moshe at Sinai, which is the essential aspect of the Sh'ma d'Kudsha B'rich Hu — is especially conducive to calling the Life of all life, as mentioned above. For this reason, the Torah reading is called "K'riah" (calling/reading) specifically, as mentioned above regarding K'rias Shma. And this is the aspect of the Torah reading on all the days for which a public reading during prayer was ordained — all in order to call the vitality, to vitalize the Malchus, as is explained above in Hilchos K'rias HaTorah. Therefore, on weekdays, when three men are called — for then, during the week, work is done, and the thirty-nine melachos prevail, which are the contamination of the Serpent, the aspect of the wicked kingdom. And the grip of the wicked kingdom is upon the raglayim (feet/legs) of holiness that are grasped there during the weekdays, in the aspect of "her feet go down to death" (Mishlai 5:5), etc. This is the aspect of the camp of Dan, which is the fourth camp of the holy Malchus — the aspect of m'asef l'chol hamachanos (the one that gathers up all the camps) — the aspect of the last level of Malchus, the aspect of the feet. Therefore, on weekdays, only three are called, for there is not the power to fully reveal the concealment. For it is known that in a place and time where they have sustenance, one must specifically allow them to nurse — and this is their subjugation, when one gives them their sustenance in restriction, as is known. For the descent is for the sake of the ultimate ascent, as mentioned above and as is brought. Therefore, on weekdays, only three are called — to call the vitality to the Malchus in the aspect of the three camps within it. For more than this one cannot draw vitality, as mentioned above. One only draws enough vitality that they should not intensify further, so that their sustenance remains greatly restricted, as mentioned above. But on Rosh Chodesh, when the concealment is revealed — and the essential revelation of the concealment is that the aspect of the camp of Dan is revealed from within the concealment, which is the fourth camp, as is explained there in the aforementioned discourse — therefore, on Rosh Chodesh, four men are called. For then Malchus begins to ascend in the aspect of the beginning of its completeness, when it is the aspect of four, as is brought and as mentioned above. And on Yom Tov, when there is the cessation of labor — the nullification of the thirty-nine melachos — the Malchus ascends further. And similarly, on every day that is holier regarding the performance of labor — namely, Yom HaKippurim and Shabbos — the aspect of Malchus ascends further and further. Therefore, more men are called, for one can draw more and more vitality and daas. For the revelation of daas and the ascent of Malchus occurs when the performance of labor is subdued and nullified — the thirty-nine melachos, the contamination of the Serpent, as mentioned above — in the aspect of "mikra kodesh — you shall do no manner of servile work", as mentioned above. That is: on every day when the thirty-nine melachos are more subdued and nullified, one can call the holy — the wisdom — to a greater degree, as mentioned above. And this is the aspect of the Torah reading, through which one calls the vitality, in the aspect of mikra kodesh, as mentioned above. And this is what our Sages, of blessed memory, said — that the reason for the number of men called on weekdays, Rosh Chodesh, Yom Tov, etc. is on account of bitul m'lachah (cessation of labor). For this depends on that, as mentioned above. On Rosh Chodesh, which is the beginning of the arousal of teshuvah, the beginning of the ascent of Malchus as mentioned above — therefore, labor is still performed on it, for the thirty-nine melachos are not yet fully nullified. For the melachos are not nullified until Yom Tov, when there is the aspect of the rectification — when one merits complete teshuvah and they are rectified then, and then the ascent of Malchus is in completeness, and then the melachos are nullified, as mentioned above — and then more men are called, as mentioned above. And similarly on Yom HaKippurim and Shabbos, when the melachos are nullified even more completely, even more men are called. Until on Shabbos, when there is the ultimate nullification of the thirty-nine melachos — and therefore its punishment is more severe regarding labor, even more than Yom HaKippurim — therefore, the most men are called on Shabbos. Then seven men are called, which is the aspect of the ultimate ascent of Malchus, which occurs on Shabbos, as is brought. For seven men is the aspect of calling the vitality to all seven days, in the aspect of "the measure of my days, what is it?", as is explained there in the aforementioned discourse. Therefore, on Shabbos, the vitality is drawn to all seven days through the seven who are called to the Torah — which is the aspect of the ultimate ascent of Malchus in completeness, as mentioned above. And this is also what our Sages, of blessed memory, said regarding the Torah reading — that the reason for the number of men is on account of the Musaf offerings, as they said there: "every day that has cessation of labor, and every day that has a Musaf" etc. For all the offerings of every day are in the aspect of the revelation of the concealment. For this is the essential aspect of the offerings: to elevate and reveal the holiness and good enclothed within the depths of the k'lipos, within the aspect of animality, and to transform the animal to elevate it to the aspect of adam (a human being), as is brought — in the aspect of "Adam — when any of you brings an offering to Hashem, from the animal" (Vayikra 1:2): that through the offering, one ascends from the aspect of animal to the aspect of adam. This is the aspect of the revelation of the concealment that is transformed into daas, as mentioned above. Therefore, on every day that has greater holiness and the daas is revealed to a greater degree and teshuvah is revealed to a greater degree — such as Rosh Chodesh, Yom Tov, Yom HaKippurim, and Shabbos, all of which are in the aspect of the revelation of teshuvah through the revelation of daas, as mentioned above — therefore there are additional offerings — the Musafin, because additional holiness and daas are added on those days, through which more good is elevated from within the concealment. Therefore, additional offerings are added — the Musafin — for all the offerings are for atonement, the aspect of teshuvah. And therefore, on a day that has a Musaf, more men are called — for then the daas is revealed to a greater degree from within the aspect of concealment, which is the aspect of the additional offerings, as mentioned above. Therefore more are called, for through the calling, one calls the vitality, as mentioned above. And this is why the Torah is read before Musaf, as mentioned above. For the essential Torah reading is on account of the additional holiness that exists on that day — when one calls the Life of all life in the aspect of the Shem Ha'Etzem (the Essential Name), as it were — which is the holy Torah written in the holiness of a Sefer Torah, as mentioned above. And this is why we say "Keser" on Rosh Chodesh in Musaf, and similarly on every day that has a Musaf. For then is the aspect of teshuvah, which is the aspect of Keser (Crown), as Rabeinu, may his light shine, wrote. The four men called on Rosh Chodesh correspond to the four camps of holiness, which are the aspect of the four d'galim (banners). Each camp comprises three sh'vatim (tribes). And similarly, each of the men called must read at least three verses — and this is the minimum measure of the reading. Thus, four men are the aspect of four camps, each one comprising three, as mentioned above — all of which are twelve, the aspect of the twelve tribes of Hashem, the aspect of the twelve oxen upon which the holy Malchus stands. This is the aspect of the twelve months that are divided into four seasons — for the months are the aspect of Malchus, as mentioned above. And this is why we bless the month on the Shabbos before it, which is in place of Kiddush HaChodesh. For now, in exile, we do not have the power to sanctify the month through a Bais Din as befits, since exile is the aspect of concealment, the aspect of "And I will surely hide My face" (Devarim 31:18), etc. Therefore, we sanctify the month on Shabbos, for Shabbos is the aspect of daas, as it is written (Shemos 16:4): "The people went out and gathered" — b'shtusa — in folly, during the weekdays. But on Shabbos there is the completeness of daas in the ultimate sense, as it is written regarding Shabbos (Shemos 31:13): "To know that I am Hashem Who sanctifies you." Therefore, through the daas that is revealed on Shabbos, one can sanctify the month, which is the aspect of the revelation of the concealment, as mentioned above. Therefore, we bless and sanctify the month on Shabbos. And therefore, we bless the month after the Torah reading. For through the Torah reading on Shabbos, great daas is drawn down, as mentioned above. And therefore, the custom is to know when the molad will be at the time we bless the month — which is the aspect of knowing the ultimate diminishment and concealment, as mentioned above. And through blessing the month — which is the aspect of Kiddush HaChodesh — one reveals the concealment into daas, as mentioned above. For all the Roshei Chadashim (new moons) and the festivals that depend on the fixing of Rosh Chodesh — all of them depend on Shabbos, from which they receive their holiness. And this is why Shabbos is called "the first of the holy convocations" — "t'chilah" (the beginning) specifically. That is: Shabbos is the aspect of the beginning for all the festivals, which are the aspect of mikra'ai kodesh — into which one must call the holiness. And Shabbos is the aspect of the beginning of Yom Tov — for from there, from the aspect of Shabbos, the holiness is called into all the festivals and Roshei Chadashim. For Shabbos is fixed and established; but Yom Tov depends on Yisrael, for it is Yisrael who sanctify it. For Yom Tov, which depends on the fixing of Rosh Chodesh, is in the aspect of the revelation of the concealment — through which one later merits the holiness of Yom Tov, as mentioned above. This depends on Yisrael, for the revelation of the concealment depends on Yisrael, who must engage in the service of Hashem and in Torah in order to elevate Malchus from the aspect of concealment. But Shabbos is holy of itself, and no blemish reaches it, as it is written (Yeshayahu 1:14): "Your new moons and your festivals My soul hates" — but Shabbos He did not mention. For Shabbos is the Sh'ma d'Kudsha B'rich Hu — the Name that is complete on all its sides. And as it were, on Shabbos, vitality is revealed from the Life of all life, to which the concealment does not reach. For in the essence of holiness, as it were, no blemish reaches there, as is known — for He does not change in any place. And this is the aspect of the holiness of Shabbos, which is fixed and established, for it is holy from Him, blessed be He, Himself, as mentioned above. And even within the exile, the aspect of the holiness of Shabbos, which is fixed, is not blemished — for Shabbos He did not mention. Therefore, on the contrary, from Shabbos one calls the vitality and daas into the festivals and Roshei Chadashim. For through the daas drawn from Shabbos, one reveals the concealment, as mentioned above. And this is what is written (Vayikra 23:2–3): "These are the appointed times of Hashem that you shall call them holy convocations. Six days shall work be done, and on the seventh day — Shabbos." And afterward the rest of the festivals are specified. That is: all the festivals receive their holiness from Shabbos, as mentioned above. And this is: "These are the appointed times of Hashem that you shall call them" — and our Sages, of blessed memory, expounded: Do not read "osam" (them) but "atem" (you) — that is, the festivals depend on Yisrael through Kiddush HaChodesh. And this is the aspect of mikra'ai kodesh — that one must call the holy, the vitality and daas, into them, to reveal the concealment, as mentioned above. And all this is accomplished through "six days... and on the seventh day — Shabbos" — for from Shabbos the holiness is called into them, as mentioned above. And this is why we read "on the day of your Rosh Chodesh and on the day of your Shabbos" (cf. Bamidbar 28) — for through Shabbos, the holiness of Rosh Chodesh is made, which is the aspect of the revelation of the concealment, as mentioned above. And this is why one sanctifies the moon on Motzaei Shabbos — for through Shabbos, the holiness and daas are drawn down, which is the aspect of Kiddush HaL'vanah, as mentioned above. And therefore, the redemption depends on the observance of Shabbos, as our Sages, of blessed memory, said: "Had Yisrael kept the very first Shabbos, no nation" etc. And likewise: "Were Yisrael to keep two Shabbasos, they would immediately be redeemed." For all the exiles under the kingdoms of the nations — this is the aspect of concealment, as mentioned above. And through Shabbos, the concealment is revealed and they are redeemed. And this is the aspect of: "The son of Dovid will not come except in a generation that is entirely righteous or entirely wicked." For if entirely righteous, they would be worthy of the redemption. And if not, he will come in a generation that is entirely wicked — which is the aspect of the ultimate concealment. And specifically then, he will reveal the concealment, as mentioned above, and then he will redeem them. For the redemption is the aspect of the revelation of the concealment — when the wicked kingdom, the kingdom of the nations, is nullified, and Yisrael receive the kingship. This is the aspect of the holy Malchus, the Kingship of Mashiach, who shall come speedily in our days, amen. The central theme is the need to draw chiyus (vitality) to Malchus through Torah study, which functions as the Name of the Holy One. This reveals the daas hidden within even the deepest concealment, transforming darkness into awareness. Rosh Chodesh embodies this principle: at the moment of the moon's ultimate diminishment — when it is closest to the sun — its renewal begins. Great sages discerned this precise moment through the secret of the intercalation. Midnight (chatzos) operates on the same principle: the voice of the rooster-proclamation, the melodies of Dovid's harp, the northern wind — all reveal the good hidden within the night's deepest concealment. The number of men called to the Torah on each day corresponds to the degree of the Malchus's ascent: three on weekdays, four on Rosh Chodesh, five on Yom Tov, six on Yom Kippur, seven on Shabbos. All holiness of the festivals flows from Shabbos, which is holy of itself and from which the daas necessary for Kiddush HaChodesh is drawn. The final redemption depends on this same dynamic — revealing the concealment — and is therefore tied to Shabbos observance.
אות לד כי זה כלל גדול שכל קיום העולם וכל ההשפעות אינם נמשכין כי אם על ידי תרוה ותפלה. כי עיקר בריאת העולם היה על ידי התורה. כמו שכתוב ואהיה אצלו אמון אל תאמר אמון אלא אומן וכו' וכמו שאמרו רז"ל באורייתא ברא קוב"ה עלמא וגם עכישו כל קיום העולם וכל חידוש מעשה בראשית שבכל יום תמיד שעל ידי זה נמשכין כל ההשפאות והחיות לקיום העולם הכל הוא רק על ידי התורה. כמו שכתוב ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. אין טוב אלא תורה. כמו שכתב רבינו ז"ל במקום אחר. אבל כל החיות וההשפעות הנמשכין על ידי התורה אין נגמר ציורם בשלימות. ואין יורדים לעולם כי אם על ידי התפלה שעל ידי זה עיקר ציור השפע והחיות לטוב והמשכתה וירידתה לעולם. כי התפילה היא בחינת עיקר הכלי שמציירת השפע לטוב. עד שנגמרת המלואה וטובה וממשכת אותה לעולם. וכמובן כל זה בכמה מקומות וכמבואר בהתורה אית לן בירא בדברא (בסימן ל"א) עיין שם היטב ובפרט בהשמטות המבוארים שם אחר כך בלשוני המתחיל זווגן והצטרפותן של האותיות וכו'. עיין שם מה שכתוב שם כי האותיות התורה הם פועלים וכו'. אבל עיקר ציורם לטוב הוא כפי הכיסופין וכו'. ומבואר שם שצריכין להוציא הכיסופין בפה מלאה ועל זה נסדר סדר התפלות וכו'. וזה אם הרב דומה למלאך ה' צבאות וכו' תורה יבקשו מפיהו וכו' שאותיות התורה מבקשים שיצטיירו מפיו על ידי שהוא ידבר בפיו ההשתוקקות והכיסופין דקדושה שלו שהם עיקר שלימות התפלה כמבואר לעיל שעיקר שלימות התפלה הוא כשעושין מתורה תפלה שמתפללין להשם יתברך שיזכה לקיים את ככל דברי התורה וכו'. ואז בוודאי מצירןי אותיות התורה לטוב. וזוכה לגמור ציור כל ההשפעות הנמשכין על ידי התורה לציירם לטוב ולהמשיכם ולהורידם לעולם לקיים כל העולמות בתכלית השלימות ועל כן כל אחד כפי מה שזוכה לסוק בזה דהיינו בתורה ותפלה והעיקר לעשות מהתורה תפלה כנ"ל. אז בודואי נצטיירים כל ההשפעות והחיות לטוב. ואז נדה זוהמת הנחש ונדחים ונתבטלים כל יגיעות של הל"ט מלאכות שצריכין להתייגע ביגיעה גדולה קודם שמציירין וממשיכין השפע והפרנסה שכל זה נמשך מחטא אם הראשון שפגם בתורה ותפלה וכו'. שעל ידי זה אי אפשר לצייר השפע ולהורידה לעולם כי אם ביגיעה גדולה של הל"ט מלאכות וכנ"ל אבל מי שזוכה לעסוק בתורה ותפלה כנ"ל כפי עסקו כן מתקן חטא אדם הראשון. וזוכה להמשיך כל ההשפעות והברכות על ידי התורה ולגמור ציור השפע ולהורידה לעולם בשלימות על ידי התפלה. ועל כן מתבטלים ממנו יגיעות וטירדות המלאכות כפי עסקו בקדושה בתורה ותפלה וכנ"ל:
(Likutay Tinyana, siman 79). See there, this entire matter, very well, until its end.
אות לה וזהו בחנית החילוק שבין שבת ליום טוב. שבשבת אסורים כל המלאכות שבעולם וביום טוב מותר אוכל נפש לבד ושאר כל המלאכות אסורין כמו בשבת. כי שבת הוא בחינת גמר התיקון בשלימות שאין שלימות אחריו. כי שבת היא בחינת עלמא דאתי שאז יהיה נגמר התיקון בתכלית השלימות. ואז יתבטל הכל ולא ישאר כי אם תורה ותפלה שיזכו הצדיקים לעתיד. כי אזי יתגלה אורייתא דעתיקא סתימאה שהיא בחינת סתרי תורה שהם בחינת תפלה כמבוא בדברי רבינו ז"ל כי אז יזכו להתכלית שהוא לדעת ולהכיר אותו יתברך ולהודות ולהלל אותו יתברך כמו שכתוב בהתורה ימי חנוכה וכו' (בלקוטי תנינא סימן ב') שזהו בחינת תורה ותפלה. כי לדעת ולהכיר אותו יתברך זה בחינת תורה שהוא עיקר הדעת אותו יתברך ולהודות להלל זה בחינת תפלה. ועל כן מחמת שבשבת נמשכת הקדושה של לעתיד. על כן אז היא תכלית העליה של תורה ותפלה. ועל כן אז מתבטלין כל ל"ט מלאכות לגמרי כי אז מתקיים העולם רק על ידי תורה ותפלה שנשלמין ועולין אז בתכלית העליה והשלימות. כי כל הל"ט מלאוכת נתהוו רק מפגם חטא אדם הראשון שהוא בחינת פגם תורה ותפלה כנ"ל. אבל בשבת שאז הוא עליית התורה והתפלה בתכלית השלימות על כן כל המלאכות בטלין בו לגמרי כי שבת הוא עיקר התיקון של חטא אדם הראשון בבחינת שבת אגין עלוהי כמו שכתב במקום אחר. אבל ימים טובים הם זכר ליציאת מצרים שאז זכינו לקבל את התורה כנ"ל. ובעת קבלת התורה לא זכינו עדין לברר ולתקן כי אם בחינת תורה שקבלנו אז בסיני על ידי משה רבינו. אבל בחינת עליית התפלה בתכלית לא נתברר אז עדיין עד שיבוא משיח. כי בכלליות העולם. גאולה ראשונה וגאולה אחרונה הם בחינת תורה ותפלה שהם בחינת משה ודוד כנ"ל כי משה הוא התורה כנ"ל ודוד הוא משיח שהוא בחינת התפלה שהוא תיקן ויסד ספר תהלים שם חמשה ספרים כנגד חמשה חומשי תורה שהוא בחינת הנ"ל שהתחיל להמשיך התיקון ולעשות מהתורה תפלה כנ"ל על כן ביום טוב יש עדיין קצת מלכות שהם מלאכות אוכל נפש שמותר ביום טוב. כי כבר מבואר שעל ידי התורה שהיא התהוות והמשכת כל הדברים שבעולם. אבל גמר ציורם וירידתם לעולם בשלימות הוא על ידי התפלה כנ"ל. וזהו בחינת החילוק שבין שאר מלאכות למלאכת אוכל נפש. כי כל עמל האדם לפיהו. כי כל היגיעות והמלאכות הם בשביל הפרנסה. ועיקר הוא האכילה שהיא חיי נפש כמו שכתוב כל עמל האדם לפיהו. וגם כל המלאכות לא נגזרו כי אם בשביל פגם האכלה. דהיינו מה שאכל מעץ הדעת וכו' כנ"ל. וכל המלאוכת הרחוקים עדיין מאוכל נפש הם בבחינת התהוות והמשכת השפע שזה נעשה על ידי התורה אבל גמר המלאכות שעושין בשביל האוכל נפש בעצמו זה בחנית גמר ציור השפע בשלימות להחיות נפש האדם ולקיימו שזהו נעשה על ידי התפלה כנ"ל. למשך כשאדם הולך בסחורה או עוסק איזה מלאכה כדי שירויח ממון וכשזוכה להרוויח עדיין אינו יכול לאכול את הממון. וצריך לקנות בעדו תבואה וגם התבואה אינו יכול לאכול עד שיטחון אותה וגם הקמח אינו ראוי לאכילה. עד שיתקן אותו ויעש ממנו פת או תבשיל. ואז דייקא ראוי לאכילה להחיות נפשו וכל המלאכות שעסק בתחלה הרחוקים מאכילה. עדיין הם בחינת המשכת השפע שזאת הבחינה נמשכת על ידי התורה כנ"ל. אבל מלאכת אוכל נפש שגמר המאכל לאכילה להחיות נפשו. זה נמשך על ידי בחינת תפלה שעל ידה הוא גמר ציור השפע בשלימות כנ"ל ועל כן בשת שאז הוא בחינת גמר התיקון בשלימות שיהיה לעתיד בחינת תקון תורה ותפלה כנ"ל. על כן אז כל המלאכות בטלים לגמרי כנ"ל. אבל ביום טוב שאז עיקר התיקון הוא רק בבחינת תורה אבל תיקון התפלה צריכין אנחנו עדיין לעסוק גם ביום טוב. כי אף על פי שקבלנו את התורה בשעת יציאת מצרים שאז נתקדשו כל הימים טובים. אף על פי כן עדין לא נתבררה ונתעלה התפלה עדין בשלימות ועל כן בני אדם מזלזלין בה כמו שאמרו רז"ל על פי כרום זלות אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בה ומאי ניהו תפלה. כי שלימות עליית התפלה יהיה רק לעתיד כשיבוא משיח בן דוד שהוא נעים זמירות ישראל. כי עיקר כלי זיינו של משיח יהיה רק התפלה. ועל כן נקרא משיח בחינת חוטם כמו שכתוב רוח אפינו משיח ה'. בחינת ותהלתי אחטם לך וכו'. (כמו שכתב רבינו בסימן ב' בהתורה אמור אל הכהנים ובשאר מקומות). ועכשיו כל יגיעתינו לברר ולהעלות את התפלה. ובאמת מחמת שאין התפלה עדיין בשלימות על כן גם התורה אינה בתכלית השלימות והיא מלובשת בכתנות עור שמשם משתלשל יניקת העץ הדעת.ומחמת זה יש בה שני בחינות זכה נעשית לו סם חיים לא זכה וכו'. ומחמת זה באמת רבים נכשלו ועברו על התורה. ועל כן אנו צריכין להתייגע בכל דור ודור ובכל עת וזמן לברר את התורה והתפלה. כי תורה ותחפלה שניהם אחד ותלויים זה בזה וכנ"ל.ועל כן צריכין לעשות מהתורה תפלה וכנ"ל. ועל כן בימי החול שאז יש אחיזה לחיצונים. וצריכין יגיעה גדולה לברר ולהעלות את התורה והתפלה. על כן יש אז יגיעת כל הל"ט מלאכות שולטין בימי החול מחמת שאז אין שלימות להתורה ותפלה. וצריכין יגיעה לבררם לבטל מהם אחיזת החיצונים. וכל זה שיש בירור צריכין מלאכות כידוע בכוונות ובדברי רבינו ז"ל. אבל בשבת מחמת קדושת עיצומו של יום נתבטלין אחיזת החיצונים ועולין התורה והתפלה בשלימות על כן אז בטלין כל המלאכות כנ"ל. אבל ביום טבו אין נמשכת הקדשוה מעיצומו של יום כי אם בבחינת עליית התורה שזכינו לקבל אז כנ"ל בל התפלה צריכין עדין להעלותה על ידינו. רק שיש לנו כח להעלותה בשלימות יותר ובעלייה יתירה מחמת תוספת קדושת יום טוב. אבל אין מתבררת ועולה בשלימות עצמה כמו בשבת. על כן יש אז עדיין מלאכת אוכל נפש. שהם המלאכות של גמר ציור השפע שהם בבחינת תפלה. כי בחינת תפלה צריכה עדין בירור על ידינו גם ביום טוב כנזכר לעיל. ועל כן צריכין לומר הלל ביום טוב אבל לא בשבת. כי הלל זה בחנית כלליות תהלים כמו שפירש רש"י על פי לשמעו בקול תודה ולספר כל נפלאותיך זה הלל שיש בו לשעבר ויש בו לגוג ויש בו לימות המשיח ויש בו לעתיד לבא. נמצא שהלל הוא כלליות ההודאה והלל להשם יתברך על כל הנסים לשעבר לעתיד וכו' שזהו בחינת כלליות כל ספר תהלים שנתתקן על זה. ועל כן ביום טוב אומרים הלל שהוא בחינת כלליות ספר תהלים שהוא בחינת עליית התפלה שעסק דוד. שזה צריכין אנחנו לעסוק ביום טוב. כי מחמת קדושת יום טוב שאז יצאנו מצרים וזכינו לקבל את התורה יש אז עלייה גדולה להתורה. על כן אז גם התפלה מאירה גאור גדול. ויש לנו כח להעלותה בעלייות גדולות ועל כן אומרים אז הלל בחינת כלליות תהלים. על כן יש לנו כח עתה להעלות התפלה בעלייה גדולה. כי תורה ותפלה תלוים זה בזה. וגם אז בשעת מתן תוה שהמשיך משה רבינו התורה בעולם בוודאי המשיך גם תיקון התפלה רק שעיקר עליית התפלה היה על ידי דוד שיסד ספר תהלים ויוגמר בימי המשיח. ואז יהיה נשלם גם התורה בשלימות יותר כי שניחהם תלויים זה בזה כנ"ל. רק שבכלליות העולם נקרא גאולה הראשונה בבחינת תורה. וגאולה האחרונה בבחינת תפלה שהם בחינת משה ודוד כנ"ל. ועל כן ביום טוב שצריכין עדיין לברר ולהעלות את התפלה על כן יש בו מלאכת אוכל נפש וכנ"ל. אבל בשבת אין צריכין לומר הלל. כי אז עולה התפלה מעצמה מחמת קדושת עיצומו של יום. כי אז נתתקן הכל כנ"ל. על כן אז כל המלאכות אסורים כנ"ל.
And at first glance it is impossible to understand anything there. However, after a little study, one can derive from there certain introductory principles [hakdamos] that Rabbainu, of blessed memory, certainly intended, as is clear to one who examines closely (aside from other matters and principles that are there, which are difficult to grasp). And it is this: that his intention there is that through t’shuvah one merits the aspect of the unification of time [his’achadus ha’z’man] — that the time becomes unified and shortened, which is the aspect of above time [l’ma’alah mai’ha’z’man]. And so too it is explained in Sefer Alef-Bais HaShaini (under “T’shuvah,” siman 1): that the day a person does t’shuvah, he is above time. And similarly, Yom Kippur is above time. And this is his intention here. And through this — that one merits through t’shuvah the aspect of above time — through this one hears the kol of holiness, the aspect of “The voice is the voice of Yaakov.” And this is explained there in most of the matters that are written there (see there well and you will find them).
אות לו וזה שאיתא בכתבים בהחילוקין שבין שבת ליום טוב. שבשבת מקבלין תוספת אור גדול ביותר בתוך לבושין. אבל ביום טוב תוספת האור קטן משבת בל הוא בלא לבושין עין שם. כי מחמת שבשבת נמשך מלמעלה תוספת אור תורה ותפלה כנ"ל. על כן נמשך אור גדול מאד בתוך לבושין. אבל בום טוב שהאור שלמעלה הוא רק בבחינת תורה אבל בחינת תפלה עדיין אנחנו צריכין להעלות על ידי עבודתינו כנ"ל. על כן האור בלא לבושין והוא מועט משבת כי על ידי תפלה יכולין לקבל האורות הגדולים והנוראים בתוך לבושין וצמצומים נפלאים. כי עיקר הלבושין נעשין ונגמרין על ידי תפלה שהוא בחינת הכלי והלבוש לקבל על ידי זה כל האורות בבחינת צדק לבשתי וילבישני צדק מלכותא קדישא שהיא בחינת תפלה בחינת ואני תפלה שאמר דוד המלך וכנ"ל. כי תפלה היא בחינת אמונה כמו שכתב רבינו ז"ל בכמה מקומות. ועל ידי אמונה יכולין לקבל כל האורות כי באמונה כולם יכלים להתלבש. כי בהדעת יש גבול כל אחד לפי דעתו שאסור לו לצאת חוץ מהגבול של דעתו. בחינת במופלא ממך אל תדרוש. ואי אפשר לגלות לו מה שהוא למעלה מגבול דעתו שלא יתקלקל דעתו לגמרי. כי ריבוי השמן גורם כיבוי הנר כידוע. אבל אמונה היא כלי שעל ידה יכולין לקבל כל האורות הגבוהים וכל הסתרי תורה בדרך אמונה אף על פי שהוא למעלה מדעתו. וכן מובן בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות שעל ידי תפלה זוכין לקבל סתרי תורה. וכמו שכתוב בהתורה חותם בתוך חותם (סימן כ"ב) שתפלה הוא בחינת נשמע בחינת נסתר בחינת תורת ה'. ומובן שם שכל אחד צריך להתפלל הרבה להשם יתברך שיזכה להשיג ולהבין התורה הנסתרת ממנו. ועל ידי זה זוכה אחר כך להשיגה שיהיה נעשית תורתו וכו' עיין שם. וזהו בעצמו בחינת מה שעושין מהתורה תפלה. אף על פי שלכאורה נראה שם להיפך. כי שם מבואר שצריכין לעשות מהתפלה תורה. וכאן אנו מדברים שצריכין לעשות מהתורה תפלה. אך באמת אינו סותר כלל. אדרבא שם מבואר היטב זה הענין שצריכין לעשות מהתורה תפלה. ועל ידי זה בעצמו נעשה מהתפלה תורה. כי עיקר מה שצריכין לעשות מהתורה תפלה כנ"ל הוא שצריכין לעשות מבחינת נסתר בחינת תורת ה' שהוא בעצמו בחינת תפלה בחינת נשמע כמבואר בהתורה חותם בתוך חותם הנ"ל צריכין לעשות מזה תפלה להתפלל להשם יתברך שיזכה להשיג הנסתר. נמצא שעושה מתורה תפלה. דהיינו מתורת ה' מבחינת נסתר עושה מזה תפלה. ועל די זה בעצמו נעשה אחר כך מתפלה תורה היינו שנעשה מזה תורתו. דהיינו שזוכה להשיגה כנ"ל. וזה בעצמו ענין לעשות מהתורה תפלה שהזהיר רבינו ז"ל הרבה כנ"ל. כי בוודאי התורה והמצוות שאדם זורה כבר אליהם להשיגם ולקיימם בשלימות כראוי וודאי אינו צריך להתפלל על זה. מאחר שכבר זכה לזה אך עיקר מה שצריך לעשות מהתורה תפלה. היא להתפלל להשם יתברך על התורה והמצוות שעדיין לא זכה להשיגם ולקיימם שיזכה להשיגם ולקיימם כראוי. שזהו בחניתסתרי תורה אצלו לפי בחינתו ומדריגתו ואפילו איש פשוט לגמרי שרחוק עדיין מקיום המצוות כפשוטן. וצריך להתפלל על זה ולעשות מהתורה תפלה. גם זה נקרא אצלו סתרי תורה מאחר שרחוק עדיין מקיומם נקרא נסתר אצלו. כי עיקר התורה הוא הקיום כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. למשל מי שלומד תורה שמדברת ממצוות צדקה והוא רחוק מצדקה. ומתפלל להשם יתברך שיזכה ליתן צדקה. וכל זמן שאינו זוכה עדיין לפעול בקשתו לקיים מצות צדקה אזי נקראת מצות צדקה אצלו בחינת נסתר בחינת תורת ד'. כי אין התורה נקראת תורתו כי אם כשזוכה לקיימה שזה עיקר לימוד התורה בשלימות ללמוד על מנת לקים וגם באמת מחמת שאינו מקיים המצוה אין לו בה שום השגה כלל. והוא בחינת נסתר ממנו. ואחר כך כשזוכה לקיימה על ידי התפלה שהתפלל על זה. זה בחנית שעשה מהתורה תפלה היינו מבחינת סתרי תורה לפי בחינתו מחמת שלא זה לקיימה עשה מזה תפלה. כי סתרי תורה הם באמת בחינת תפלה כנ"ל. ועל ידי זה זכה אחר כך שנעשה מזה תורתו כנ"ל. וכן אפילו אר כך כשזוכה לקיים מצמות צדקה אבל אינו מקים אותה עדין בתכלית השלימות כראוי. אזי זאת הבחינה הרחוקה ממנו עדיין הוא בחינת נסתר אצלו. וצריך לעשות מתורה זאת תפלה כי הוא בחינת תורת ד' אצלו שהו בחינת תפלה. על כן צריך לעשות מזה תפלה שיתפלל הרבה להשם יתברך שיזכה לקיימה בשלימות עד שזוכה לזה לקיימה בשלימות ואז נעשה מהתפלה מבחינת תורת ד' בחינת נסתר נעשה מזה תורתו. נמצא מה שכתבו שם לעשות מהתפלה תורה ומה שכתוב כאן לעשות מהתורה תפלה הכל אחד וכנ"ל. על כל פנים יוצא משם שהנסתר שהיא בחינת תורת ד' אצלו בחינת אור אין סוף הוא בחינת תפלה שהוא בחינת ביטול ודביקות לאין סוף עיין שם. על כן צריך להתפלל הרבה עד שיזכה להשיגו על ידי התפלה וכו'. נמצא שעל ידי התפלה יכוין לקבל ולהשיג כל האורות הגבוהים גבוה מעל גבוה עיין שם בהתורה הב"ח הנ"ל ותבין. ועל כן בשבת שתוספת האור עצמו של קדושת עצומו של יום הוא בחינת שלימות תורה ותפלה. על כן מקבלין אור גבוה ביותר על ידי לבושין. אבל ביום טוב שתוספת קדושת עיצומו של יום הוא רק בבחינת תורה. על כן אין מקבלין אור גבוה כל כך והוא בלא לבושין. כי עיקר הלבושין והכלים נגמרים על ידי תפלה כנזכר לעיל. ועל כן שבת בחינת אמונה בחינת תפלה בחינת מלכות דקדושה נקרא כלה כידוע. וכמו שאומרים בשבת בואי כלה וכו'. כי כלה עיין שם שכלולה מהכל. כמו שכתוב בזוהר הקדוש ובכתבים. כי אמונה תפלה שהוא בחינת קדושת שבת כלול מכל האורות שבעולם.כי כל האורות שאי אפשר לקבל על ידי שום דעת יכולין לקבל על ידי אמונה בחינת תפלה שהיא בחינת שבת כנ"ל. השם יתברך יזכינו לבא לזה לעסוק כל ימינו בתורה ותפלה ולעשות מהתורה תפלה תמיד עד שנזכה להשיגה ולקיימה בשלימות שתהיה נעשית תורתינו אמן ואמן.
And by way of example, I will explain what I copied above, and from it you can infer the rest. “The voice is the voice of Yaakov — a proclamation [karoz]. Eisav — and he raised his voice.” Meaning: through meriting to hear the aspect of “The voice is the voice of Yaakov,” through this the voice of Eisav is subdued. And this is accomplished through t’shuvah, through which one merits the aspect of above time, as above. And this is: “Yitzchak — time — kuf tzaddik — sleepers” — meaning, Yitzchak is the aspect of z’man [time], for the letters of Yitzchak spell kaitz chai [“the living end”]. And it is found that the letters kuf-tzaddik are the aspect of “sleepers,” etc., which is the aspect of time. “Yitzchak son of Avraham — time — became unified” — meaning, the aspect of the unification of time, the aspect of above time, which one merits through t’shuvah.
אות לז וזה בחנית קריאת התורה בצבור בכל יום שיש בו תוספת קדושה שהם ראש חדש ויום טוב וחול המועד ויום הכפורים ושבת וכו'. וזה בחינת החילוקים של מספר הקרואים שיש בימים שקורין בהם. כמו שכתוב במשנה. בב' וה' קורין ג'. בראש חדש וחול המועד ד'. ביום טוב ה' ביום הכפורים ו'. בשבת ז' וכו'. כי בכל יום שיש בו תוספת קדושה עולה בו התפלה ביותר כמבואר בכוונות בכתבי האר"י ז"ל שבכל ימים אלו עולה התפלה יותר כפי תוספת קדושת היום. ועל כן קורין בהם בתורה כי עיקר עליית התפלה הוא כשעושין מתורה תפלה. ועל כן קורין בתורה בשעת התפלה כדי להמשיך התפלה מהתורה שזהו עיקר עלייתה כנ"ל. ועיקר שלימות עליית התלה בתכלית הוא בשבת שהוא קדוש מכל הימים והזמנים. ועל כן אז קורין בתרוה ביותר מכל הימים. כי אז קורין כל השבעה קרואים שהוא תכלית שלימות קריאת התורה שעל ידי זה עולה התפלה בתכלית העלייה. כי שלימות התורה והתפלה הוא על ידי הז' רועים אברהם יצחק יעקב משה אהרן יוסף דוד שהם בחינת השבעה קרואים בשבת כידוע. וכל זה שאין זוכין להמשיך קדושת כל השבעה רועים הנ"ל. עדיין אין עליית התפלה בתכלית השלימות. כי דוד הוא בחינת שלימות התפלה והוא השביעי מהשבעה רועים. ועל כן עיקר שלימות עלית התפלה. הוא בשבת שקוראין בו שבעה קרואים וכנ"ל. ועל כן אז בשבת הוא ביטול מלאכה לגמרי. אבל ביום טוב וחול המועד שאין קורין בו שבעה על כן אין עליית התפלה בשלימות כל כך רק כפי תוספת הקדושה שכמו כן הם המספר של הקורין בתורה. וכמו כן זוכין להמשיך קדושת התפלה דהיינו לעשות מהתורה תפלה שזהו עיקר עלייתה כנ"ל. על כן אין כל המלאכות נתבטלין אז מחמת שעדיין אין עלית התפלה בתכליתה השלימות כנ"ל. וזה שאמרו שם הטעם של הקורין בתורה משום ביטול מלאכה שביום שיש בו איסור עשיית מלאכה ביותר קורין בתורה מספר גברי ביותר היינו כנ"ל. כי איסור מלאכה בשבת ויום טוב הוא כפי עליית התפלה בשלימותוכמו כן הב' מספר העולים לתורה כנ"ל. כי תורה ותפלה תלוים זה בזה. וביום שאין עליית התפלה בשלימות גם התורה אין לה שלימו כל כך. רק שהעיקר מה שאנו צריכין עכשיו להתייגע הוא להעלות התפלה מנפילתה וזלזולה. כי עיקר הפגם נוגע התפלה שהוא בחינת מלכות ששם מגיעים כל הפגמים ושם כל התיקונים על כן בני אדם מזלזלים בתפלה דיקיא כמו שאמרו רז"ל אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בה ומאי ניהו תפלה. וזה שאמרנו למעלה שביום טוב מותר מלאכת אוכל נפש מחמת שאז אין עליית התפלה בשלימות כמו בשבת. ועיקר החסרון ניכר בהתפלה כי בהתורה אין נוגע הפגם והזלזול כל כך. כי בני אדם מזלזלין בתפלה דייקא כנ"ל. ועל כן צריכי ביום טוב לעשות מלאכת אוכל נפש שהוא כנגד בחינת התפלה שאנו צריכין לבררה ולהעלותה עדין על ידינו אפילו ביום טוב. כי כפי הבירור שצריכין עדיין על ידינו כמו כן צריכין עדיין איזה עשיית מלאכה כנ"ל.וזה שאמרנו למעלה שביום טוב עיקר תוספת הקדושה הוא בבחינת תורה. אבל בחינת תפלה צריכין אנחנו עדיין לברר ולהעלות כי אף על פי שבאמת תורה ותפלה שניהם תלויים זה בזה כנ"לוכשאין התפלה עדיין בשלימות הגמור בודאי גם התורה עדיין אינה בשלימות הגמור. אך מחמת שעיקר החסרון והפגם נוגע וניכר בתפלה ביותר. על כן ביום טוב שיש בו תוספת קדושה מרובה מאד רק שעדין אינו בתכלית השלימות כמו בשבת. על כל בהתורה אין נוגע החסרון כי אם בתפלה על כן מותר בו מלאכת אוכל נפש. אבל בימי החול אז נוגע החסרון גם בהתורה וצריכין יגיעה גדולה לברר ולהעלות הקדושה של בחינת תורה ותפלה. על כן אז יש בהם כל הל"ט מלאכות כנ"ל. ולהיפך בשבת קודש שאז עולה התורה והתפלה בתכלית השלימות. על כן כל המלאכות בטלות בו לגמרי וכנ"ל.
And this is the aspect of “Yitzchak son of Avraham,” as he goes on to explain: “Avraham who loves Me. In his eyes like a few days, through his love” (B’raishis 29:20) — meaning, Avraham is in the aspect of above time. For Avraham is the aspect of ahavah [love], the aspect of “Avraham who loves Me.” And love is the aspect of the unification of time, as is written: “In his eyes like a few days, through his love.” And ben [son] is the aspect of t’shuvah, as is written: “A remnant will return — your son” (Y’shayahu 10:21). Through which one merits the aspect of above time, the aspect of “If you return, I will restore you — before Me you will stand” (Yirmiyahu 15:19) — which is the aspect of above time.
Loading comments…