Segment 3
הלכה ב אות א על פי המאמר וביום הביכורים שלר' יהודה הינדואה משתעי (בלקוטי תנינאסימן ד') עיין שם כל המאמר היטב. והנה על פי הנאמר שם מובן היטב. טעם איסור ל"ט מלאכות בשבת כי בשבת הוא התגלות שורש הרצון מצח הרצון שנתגלה בשבת במנחה שאז היתה הסתלקות משה. ומאחר שאז נתגלה הרצון מזה נעשה יראה וזה בחינת ירא שבת כי בשבת נעשה יראה על ידי התגלות הרצון כנ"ל. ועל ידי היראה נשפע חסד. ואזי אין צריכין לעשות שום מלאכה כי נתקיים העולם בחסדו ועל כן אסור לעשות שום מלאכה בשבת. כי פוגם בכבוד שבת שאנ נשפע חסד גדול. ונתקיים העולם בלי אתערותא דלתתא כלל נמצא כמו שבחידוש העולם בעת שברא השם יתברך את העולם ברא בששת ימי המעשה שהוא בחינת אתערותא דלתתא אקיום העולם ובשבת אסור לנו לעשות מלאכה. כי אז נשפע החסד. ואין צריכין לאתערותא דלתתא כלל. בשביל קיום העולם. כי נתקיים העולם בחסדו ועל כן חייב לאכול ג' סעודות בשבת. כי אלו הג' סעודות הם כנגד הג' ימים טובים. שהם בחינת התגלות הרצון כמו שכתוב שם. כי איתא. שג' סעודות של שבת הם כנגד ג' אבות. וכן ג' ימים טובים הם גם כן כנגד ג' אבות אברהם יצחק ויעקב כי כל הימים טובים מקבלים משבת ובשביל זה נקרא שבת תחילה לכל המקראי קדש שכולם מקבלים משבת. כי הימים טובים הם בחינת התגלות הרצון כמבואר שם ושבת היא בחינת רצון שברצונות שורש הרצון ששם מקשרים כל הרצונות כמו שכתוב שם. נמצא שכל הימים טובים שהם בחינת מקראי קדש מחמת שהם קוראים את הרצון הם מקבלין משבת שהוא בחינת שרש הרצון כנ"ל. וזהו שנקרא שבת תחילה למקראי קדש. למקראי קדש דייקא כי הימים טובים נקראים מקראי קדש. על ידי שהם קרואים את הרצון כמו שכתוב שם ושבת הוא תחילה למקראי קדש. כי התגלות הרצון שזה בחינת מקרא קדש הם צריכים לקבל כח משבת שהוא שורש הרצון כנ"ל נמצא שכל השלשה ימים טובים מקבלים משבת. ועל כן גם בשבת בצעמו מקיימים ג' סעודות כנגד ג' הימים טובים הנ"ל כי ג' סעודות של שבת הם בחינת התגלות הרצון. כי ג' סעודות הם נלמדין מפסוק אכלוהו היום וכו' הנאמר במן. נמצא שאכילת שבת הוא זכר למן שמשם אנו למדין הג' סעודות. וכמבואר בשולחן ערוך שראוי לעשות בסעודות שבת זכר למן כגול לאכול מולייתא. וכן הפת בין שני מפות כמו המן. נמצא כשאנו אוכלין בשבת אנו מעידין שאכלו ישראל את המן שהיה בו אותות נוראות שירד בששת ימים ובשבת לא ירד. ועל כן על ידי אכילת שבת נתגלה הרצון שהכל ברצונו יתברך. כי עיקר קדושת שבת הוא האכילה של שבת כמבוא בדברי רבינו נ"י ושבת הוא התגלות הרצון כנ"ל. כי שבת מורה על חידוש העולם שהשם יבתרך ברא את העולם כרצונו כמובא. נמצא שעל ידי אכילת שבת שזהו עיקר כבוד שבת. כי על ידי ביטול מלאכה לבד אין ניכר כבוד שבת כל כך על ידי שב ואל תעשה. רק על ידי כבוד שבת דהיינו ג' סעודות של שבת בזה נתגלה כבוד קדושת שבת שהוא מורה על חידוש העולם כי הוא זכר למן שהיה בו אותו נוראות. נמצא שנתגלה בזה הרצון. ועושה בה כרצונו כנ"ל. ועל כן הם ג' סעודות כנגד ג' ימים טובים שהם התגלות הרצון שכולם מקבלים משבת כנ"ל. הלכות שבת
And therefore, through Shabbos one merits great ashirus [wealth] , as our Sages of blessed memory said: "Whoever delights in the Shabbos merits a boundless inheritance" (Shabbos 118a) — which is the aspect of "the inheritance of Yaakov" (Isaiah 58:14) , who merited this also through the aspect of yirah , as explained above. And the essence depends on Oneg Shabbos specifically . That is, the eating of Shabbos, as our Sages of blessed memory said: "Whoever delights in the Shabbos" etc. — "delights," specifically — that is, the eating of Shabbos. For the eating of Shabbos is the aspect of his'or'rus hasheynah [the awakening of sleep] . Because through eating on Shabbos one merits the face — the aspect of "the wisdom of a man illuminates his face" (Ecclesiastes 8:1) — the aspect of anpin nehirin [radiant countenance] , which one merits specifically through eating on Shabbos. This is the opposite of weekday eating, through which one loses, G-d forbid, the face , as brought in the discourse "They asked Rabbi Yosi ben Kisma: 'When will the son of David come?'" (Likutay Moharan I, 57) — see there.