Segment 3
הלכה ב אות א על פי המאמר ויהיו נא פי שניםברוחך אלי (בסימן ס"ו) עיין שםהיטב כל המאמר מראשו לסופו.
Lamed Aleph
Segment 4
והנה בראש השנה אנו צריכין להוציא מכח אל הפועל כי ראש השנה הוא התחלת הבריאה. זה היום תחילת מעשיך וכו' וקודם יש בחינת חרון אף שהוא בחינת דינא קשיא שמתעורר בראש השנה. וצריכין להמתיקו ולבררו שיהיה נעשה ממנו בחינת רוחו של משיח (כמבואר שם במאמר הנ"ל) ועל זה אנו עוסקים בראש השנה ומרבין בתפילות ובתחנונים שהם המתקת החרון אף. ואז נעשה ממנו בחינת רוחו של משיח. כי עיקר רוח החיים של משיח הוא התפילה (כמבואר במאמר אמור אל הכהנים בסימן ב' ובמקום אחר (ועל כן ממליכין אותו יתברך בראש השנה בכל התפלות ואומרים המלך הקדוש המלך המשפט וכיוצא כי אז נתגלה בחינת רוחו של משיח שהוא שורש המלכות (כמבואר בדברי בינו ז"ל בסימן נ"ד) כי התגלות מלך המשיח הוא התגלות מלכותו יתברך. כי עיקר התגלות מלכותו יתברך הוא לעתיד כשיתגלה מלכות משיח. כמו שכתוב והיה ה' למלך על כל הארץ ביום הוא וכו':
And this is the aspect of the four camps of the flags with which Yisrael traveled in all their journeys — the four camps of the flags, which are the twelve tribes of Y-h. They are the aspect of binding the Merkavah, which is comprised of four camps, as is known — which are the aspect of the four angels whose sign is Argaman , which are the aspect of binding the Merkavah, as is written there in the aforementioned Torah — through which is the repair of justice, as is written there. And this is: “shivtay Y-h aidus l’Yisrael … ki shamah yashvu chis’os la’mishpat, chis’os l’vais David,” etc. (T’hilim 122:4–5) . For the thrones of justice are repaired through the tribes of Y-h, which are the four camps, which are the aspect of binding the Merkavah, etc. For as long as all the aforementioned rectifications are not completed in their fullness, until one merits the repair of justice, the aspect of binding the Merkavah — then emunah too has not yet been repaired in its completeness. For as long as there is still some blemish of the covenant, chas v’shalom, emunah is not yet in its completeness. For one depends on the other, as is explained elsewhere (siman 31). And therefore the main rectification is when one draws the light from the inner unification, from the aspect of Atik, through which one attains the fiftieth gate, through which one merits the repair of justice. And then everything is repaired in its completeness, as it will be in the days of Mashiach, who will come speedily in our days, amain.
Segment 6
אות ב וזהו שאיתא בספרים שמשיח יבא מסטרא דיצחק שיהיה נמתק פחד יצחק ויהיה נעשה ישחק היינו כנ"ל התגלות רוח של משיח הוא על ידי המתקת חרון אף דהיינו תוקף הדין שהוא פחד הוא בחינת פחד יצחק כידוע שאנו ממתיקין פחד יצחק בראש השנה וכשנמתק נתגלה רוחו של משיח כנ"ל. ועל כן נתגלה זאת בראש השנה צריכין להוציא מכח אל הפועל שיפתחו ויתחלקו הידים בבחינת פותח את ידיך את לאמר ידיך אלאיודי"ך דהיינו השני יודי"ן של השני שמות יקו"ק אדנ' שהם בחינת יו"ד בראש ויו"ד בסוף בחינת כח ועל בחינת סוף מעשה במחשבה תחילה שיתחלקו ויפתחו על ידי ה' אותיות שבאמצע שהם בחינת מקום וציור וזמן שיש בכח. ומקום וציור וזמן שיש בפועל. שהם ג' אותיו שיש בשם העצם וג' אותיות של שם הכנוי שעל ידי אלו ה' אותיות הם ו' בחינות הנ"ל על ידי זה יוצא הדבר מכח אל הפועל וזה נעשה על ידי שלימות הדיבור. ושלימות אותיות הדיבור על ידי בחינת עלמא דאתי על ידי בחינת אמת שעל ידי זה נעשה יום הדין הגדול ועל ידי זה נעשה שפה ברורה ונשלם אותיות הדיבור ואחר כך צריכין לעשות נקודות להאותיות ולהוציא הדיבור ממיצר הגרון וזה נעשה על ידי הכיסופין והחשך שנעשה על ידי מניעות שעל ידי זה נעש נקודות להאותיות בחינת נקודות הכסף וזה בחינת ט' נקודין ט' רקיעין ואזי כשיש נקודות להאותיות ונשלם הדיבור בשלימות אזי יוצא מכח אל הפועל וכו' (עיין שם כל זה היטב):
Lamed Bais
Segment 8
אות ג וזה בחינת קול שופר בראש השנה. כי קול דנפיק משופר שה בחינת אמת שיגתהל בבחינת עולם הבא כי עיקר האמת לעתיד כמו שכתוב שם כי הקול הוא בחינת אמת בחינת יעקב כמו שכתוב הקול קול יעקב בחינת תתן אמת ליעקב. והוא יוצא משופר שהוא בחינת עלמא דאתי כמובא כמו שכתוב והיה בים ההוא יתקע בשפר גדול. ועל ידי בחינת האמת שנתגלה על ידי בחינעלמא דאתי שזה בחינת קול השופר על ידי זה נעשה יום הדין (כמבואר שם במאמר הנ"ל) וזה בחינת ובשופר גדול יתקע וכו' ויאמרו הנה זה יום הדין כי הדין נתגלה על ידי קול השופר שהוא בחינת אמת שנתגלה בעלמא דאתי שעל ידו נעשה הדין כי האמת אינו יכול לסבול הרשעים (כמו שכתוב שם). ואזי כשנתגלה הדין. אזי נעעשה שפה ברורה. כיחוזרים להשם יתברך ושבים בתשובה מאימת הדין כי אז מבינים ההפרש שבין צדיק לרשע וכו' (כמו שכתוב שם). וזה בחינת התעורות התשובה שנעה על ידי קול השופר כמו שכתוב היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו כנ"ל. נמצא שעל ידי קול השופר שהוא בחינת אמת בחינת לעלמא דאתי על ידי זה נעשה בחינת שפה ברורה כנ"ל ועל ידי זה מוציאין מכח אל הפועל (כמו שכתוב שם). וזה בחינת הנסירה שמתחלת בראש השנה שהיא בחינת מוציא מכח אל הפועל. כי בראש השנה שהיא בחינת מוציא מכח אל הפועל. כי בראש השנה הוא ההתחלה על ידי קול השופר שוא בחינת אמת כנ"ל. ועל כן עיקר הקול שנזכר בתורה הוא תרועה כמו שכתוב יום תרוה יהיה לכם. כי תרועה היא בחינת יעקב כידוע שהוא בחינת אמת בחינת ו' שעל ידו מוציאין מכח אל הפועל כנ"ל. וזה לשון תרועה שהוא לשון שבירה וכן שברים שהוא גם כן תרועה מספק הוא גם כן לשון שבירה היינו בחינת חיתוך ושבירת הידים הנ"ל. שפותחין וששוברין וחותכין בין הכח והפועל שהם שני היודי"ן שזה בחינת מוציא מכח אל הפועל כנ"ל ועל כן כל תרועה תקיעה בראש ותקיעה בסוף. זה בחינת יו"ד בראש ויו"ד בסוף שהם בחינת כח ופועל. כי תקיעה הוא קול פשוט שהוא בחינת יו"ד שאין בה שום ציור. רק בחינת קול פשוט. והתרועה באמצע התקיעות. כי התרועה הוא בחינת אמת בחינ וא"ו בחינת הו' אותיות שבין ב' היודין שעל ידם מוציאים מכח אל הפועל כמו שכתתוב שם. ועל כן התרועה הוא ג' קולות כמו שכתוב שיעור תרועה כג' יבבות כנגד ג' בחינות שיש אצל הכח ואצל הפועל שהם מקום וציור וזמן שהם ג' אותיות שיש אצל יו"ד בראש וכן ג' אותיות אצל יו"ד בסוף כנ"ל. וזה שנסתפקו בתרועה אם הוא שברים או אם הוא משה שקורין תרועה. ופסקו לעשות שניהם. כי יש ב' פעמים ג' בחינות הנ"ל דהיינו מקום וציור וזמן בכח וכן בפועל כנ"ל והספק הוא איזה מהם עיקר אם צריך לעשות ותלתקן בחינת מקום וציור וזמן שבכח. או שבפועל. כי עיקר הדבר מה שאנו צריכין לתקן ולפתוח היודי"ן בחינת מוציא מכח אל הפועל. העיקר הוא בבחינת תשובה בכלל ובפרט. כי בכלל צריך לעשות תשובה ולתקן חטא אדם הראשון שפגם בזה שעל ידי חטאו סילק השכינה מתחתונים. וגרם מיתה שזה בחינת שחוזר הפועל אל הכח ומחמת זה אנו צריכין לחזור ולתקן זאת בכל שנמה להוציא מכח אל הפועל מחדש. וכן כל אחד צריך לעשות תשובה על כל מה שחטא ופגם וזה נעשה בחינת מוציא מכח אל הפועל: כי עיקר העבירה על ידי נפילת חיתוך הידים דהיינו היודי"ן הנ"ל. בבחינת הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה (כמו שכתוב שם עיין שם). ועל כן התיקון הוא על ידי תשובה שהוא בחינת פתח חרטה בחינת פתח בחינ פתיחת וחיתוך הידים הנ"ל היניו כי מאחר שחטא ופגם בפתיחות היידם הנ"ל. כי נפלו לידי עבירה ח"ו בזה הוא מחריב העולם ח"ו כיא זי חוזר ונסתלק הפועל אל הכח כבתחילה שזה בחינת מיתה בחינת רשעים בחייהם קרוים מתים כי עיקר הקדושה שהוא החיות בחינת רוח דלתתא בחינת פועל מסתלקת למעלה וחוזר אל הכח. ואין חיותו רק מאיזה ניצוצות שנפלו. ועל כן כשרוצה לעשות תשובה הוא צריך לבנות העולם מחדש ולהוציא מכח אל הפועל. וזה נעשה על ידי התשובה בעצמו שהוא פתח חרטה בחינת פתח כנ"ל. נמצא שבראש השנה שהוא ימי תשובה צריכין להוצאי מכח אל הפועל על ידי התשובה בעצמה שהוא פתח חרטה כנ"ל. ועל זה מרמז קול השופר דהיינו התרועה שהוא בחינת המוציא מכח אל הפועל. כי תרועה הו גנוחי גנח וילולי יליל דהיינו בחינת חררטה שמתחרטין על העבירה וגונחין בלבם ומיילין יללות על גודל הפגמים שפגם כל אחד כפי מה משיודע בנפשו מה שעש כל השנה. ובזאת החרטה מוציאין מכח אל הפועל כנ"ל ונסתפקו אם התרועה הוא גנוחי דהיינו שברים שזה בחינת לב נשבר ונדכה כמו מי שגונח מלבו. וזה כנגד פגם ג' בחינות שיש בכח דהיינו בחינת מקום וציור וזמן שיש בכח דהיינו ג' אותיות יש אצל יו"ד בראש היינו שנסתפקו אם עיקר התשובה לתקן פגם המחשבה שפגם במחשבה שבמוח המתפשטת בלב ונצטיירת בג' בחינות מקום וציור וזמן אם עיקר התשובה צריכין לתקן זאת. כי עיקר לבלי להניחה להצטייר במחשבת עבירה ח"ו. כי אם לא היה מניחה להצטייר במחשבה בוודאי לא היה בא לידי עבירה בשום אופן על כן אפשר שעיקר התשובה צריכין רק על פגם המחשבה כנ"ל. וזה בחינת שברים בחינ לב נשבר ונדכה. בחינת גנוחי גנח דהינו אנחת וגניחת הלב כי מאחר שעיקר הפגם המחשבה שבלב על כן התשובה על ידי לב נשבר דהיינו גנוחי ואנחה שגונח ומתחרט בלבו על פגם המשחבה שבלב או אם נאמר שעיקר התשובה על פגם המעשה כי אף על פי כן עיקר העבירה היא כשבאה לידי מעשה ח"ו רחמנא ליצלן וזה בחינת תרועה. בחינת תרועם בשבט ברזל שצריך לעשות שתבוה גדולה כלו ולשבר כל הקליפות שנעשו על ידי עבירה ח"ו על כן כשבאה העבירה לידי מעשה ח"ו צריכין קול יללה שהוא יותר מגנוחי כי גנוחי הוא רק בלב כנ"ל בל יללה הוא קול צעקב ויללה שצריכין לצעוק וליילל בקול מר בכמה וכמה קולות תכופים זה לזה כמו תרועה על גודל הפגם שעשה במעשה ח"ו כדי שעל ידי זה יתקן הפגמים על ידי גודל תשובתו ויתקיים בו תרועם בשבט ברזל ככלי וצר תנפצם שישבר וינפץ כל הקליפות והמקטריגים וזה בחינת תרועה שהוא ילולי יליל שהוא יותר מגנוחי שהוא תשובה על פגם המעשה והיא ג' קולות כנגד ג' בחינות הנ"ל שהם בחינת מקום וציור וזמן שיש אצל יו"ד בסוף בחינת פועל וכן השברים הוא גם כן ב' קולות כנגד ג' בחינות שיש אצל יוד בראש בחינת כח. ושניהם יחד הם ו' קולות בחינת ו'אותיות הנ"ל שעל ידם מוציאין מכח אל הפועל כנ"ל ועל כן הוצרכו רז"ל מספק לעשות שניהם שהם בחינת ו' כנ"ל וגם הוצרכו לעשות כל אחד לבד דהיינו תש"ת לבד ותר"ת לבד כי צריך לתקן כולם דהיינו לתקן פגם המעשה והמחשבה יחד. דהיינו פגם עבירה במזיד שבזה פוגם במחשבה והמעהש וכנגד זה הוא תשר"ת שכולל שניהם מחשבה ומעשה כנ"ל ולפעמים במחשה לב דואינו עושה העבירה בפועל וכנגד זה הוא תש"ת כנ"ל ולפעמים יש מעשה בלא מחשבה כגון שוגג וכנגד זה הוא תר"ת וכל התיקון הוא בבחינת מוציא מכח אל הפועל כי על ידי הפגם נסתלק וחוזר הפועל אל הכח כנ"ל וצריכין על ידי התשובה לחזור ולפתוח וכו' כנ"ל וגם על פגם מחשבה צריכין לחזור ולהוציא מכח אל הפועל כי גם במחשבה לבד יש בחינת כח ופועל דהיינו ראשיותחילת המשחבה כשאין לה שום ציור וסופה כנצטיירת במקום וציור וזמן ועל כן לעולם תקיעה בראש ותקיעה בסוף ותרועה באמצע או שברים שהוא גם כן תרוע שזה בחינת מוציא מכח אל הפעול שהם יו"ד בראש ויו"ד בסוף וכו' כנ"ל.
And therefore the angels protested : “mah enosh ki sizk’renu, u’ven adam ki sifk’denu, va’t’chas’raihu m’at mai’Elokim” [“What is man that You remember him, and the son of man that You attend to him? You made him but slightly less than G-d”] (T’hilim 8:5–6) . For they protest the greatness of Yisrael’s attainment, and afterward they blemish what they blemish, chas v’shalom. But they themselves answered their own protest in a hidden way. For their protest is only about now — for about the current attainment it is said “va’t’chas’raihu m’at,” etc. — that the fiftieth gate has not yet been attained, etc. But in the future, when Moshe will be the redeemer of righteousness — for Moshe is the aspect of Mashiach — he will attain the fiftieth gate, and then everything will be repaired. And they will not be able to protest at all. For their entire protest is only as long as “va’t’chas’raihu” is said, etc. But in the future, all will acknowledge the greatness of Yisrael. And the enclosure of the tzaddikim will be within that of the ministering angels, as is written: “ka’ais,” etc. For then, when Mashiach attains the fiftieth gate and draws us deep aitzos from there — then we will never violate the Torah, in the aspect of “v’charasi lahem,” etc., as above. And therefore their protest will be nullified.
Segment 10
אות ד וה בחנת מאה קולות שתקועין בראש השנה כי מן הכח על הפועל דהיינו שמתחילת המחשבה עד סוף המע היא בחינת מאה בבחינת אל תאמר מה אלא מאה. שזה בחינת מעשר מן המעשר כי צריך להשתלשל בבחינת מחשבה דיבור ומעה שהם מאה בחינת השתלשלות ועל כן צריכין מאה קולות כדי שישתלשל ויצא מכחי אל הפועל שהם מאה בחינות כנ"ל.
Lamed Gimmel
Segment 12
אות ה' והנה בראש השנה מתחילין להוציא מכח אל הפועל על ידי האמת שהוא בחינת קול שופר כנ"ל שעל ידי זה נשלמים אותיות הדיבור (כמו שכתוב שם) אבל עדין צריכין לעשות נקודות אל האותיות ולהוציא הדיבור ממיצר הגרון כי בראש השנה לא נתגלה רק הקול לבד כי מאחר שעדין אין נקודות להאותיות אין נשמעין האותיות כי האותיות אי אפשר לגלותם כי אם על ידי הנקודות ועל כן קול השופר הוא בחינת מן המיצר קראתי י"ה בחינתמ יצר הגרון כי אי אפשר להוציא הדיבור בשלימות כי אם על ידי נקודות וכשעושין נקודות להאותיות ונשלם הדיבור ויוצא ממיצר הגרון אזי נגמר ויוצא מן הכח אל הפועל בשלימות (עיין כל זה במאמר הנ"ל) ואלו הנקודות נעשין בשאר ימי תשובה שהם ט' ימים אחר ראש השנה שהם כנגד ט' נקודין שיש משורק עד קמץ כי הנקודות נעשין על ידי כיסופין וחשק (כמו שכתוב שם) היינו על ידי הימי תשובה שבהם חושקין וכוספין להשם יתברך בחשק חזק כי הם ימי תשובה ימי רצון שכל ישראל מדבקין עצמם אז להשם יתברך בחשך גדול וכיסופין וגיעגועין גדולים להשם יתברך על ידי זה נעשים בחינת נקודות ובכל יום נשלם בחינת נקודה אחת עד שביון הקדוש נשלם נקודה העליונה דהיינו קמץ שהוא בחינת כתר. ואז היא יום הכיפורים שהוא בחינת כתר כידוע ואז כשנשלם כל הקודות אז יוצ מכח אל הפועל בשלימות (ועל כן אז נשלם הנסירה לגמרי) ועל כן מתפללי ביום הכפורים ה' תפלות כנגד ה' מוצאות הפה כי אנז נשלם הדיבור על ידי הנקודות כנ"ל ועל כן מתענין ביום הכפורים ?ה' עינויים כי הנקודות הם נעשין על ידי החשק והכיסופין כנ"ל ולפי הנקוה כן צריכין חשק כי יש חשק למעלה מחשק ומאחר שביום הכפורים צריכין לזכות אל הנקודה העלינוה שהוא קמץ בחינת קמוץ וסתם שהוא נחשק גדול מאד וצריכין לזה חשק גדול מאד מאד כי לפי מעלת הנחשק כן צריך שיהיה החשק על כן ביום הכפורים שצריכין לזכות לנחשק כז שהוא קמיץ סתים בחינת קמץ על כן צריכין לבטל את עצמו מכל וכל לפרוש מכל תאוות עולם הזה ועל כן מעינן את עצמן בהלכות בה' עינויים כדי לבטל עצמו כדי לזכות לנחשק כזה היינו בחינת קמץ כנ"ל.
And therefore on Shabbos it is forbidden to walk on the road beyond the t’chum Shabbos . For it has already been well explained that the main purpose of the roads in this world is for the aspect of drawing spiritual G-dliness into constrictions, as above. And drawing spiritual G-dliness, etc. — this is the aspect of the 39 labors, etc., as above — which is the aspect of the totality of the creation that was during the weekdays, in the six days of creation, during which Hashem, yisbarach, created the entire creation. For the entire creation is drawn from the aspect of the external unification, which is the aspect of drawing spiritual G-dliness, etc. For from the external unification, the life-force and sustenance for all the worlds is drawn, etc., as above.
Segment 14
אות ו וזהו שמצוה לאכול בערב יום הכפורים כי עיקר החשק נעשה על ידי המניעה (כמו שכתוב שם) כי על ידי שמונעין הדבר ממנו הוא חושק ביורת. כי המניעה הור רק בשביל החשק (עיין שם היטב). והנה באמת שניהם הם מוכרחים דהיינו המניעה והחשך כי המניעה בעצמה צריכין גם כן מאד כי צריך לקבל בהדרגה ובמדה ואם מקבלין ביותר מהראוי לו בזה נתבטל לגמרי. כי ריבוי השמן גורם כיבוי הנר כי אין יכול לקבל ריבוי האור נמצא שזה בעצמו שרצה לתקן נתקלקל דהיינו משה שהיה רוצה להוצאי מכח על הפועל דהיינו להמשיך חיות דקדושה למטה ומחמת שרצה ליותר מהמדה על ידי זה חזר וקלקל. כי אין יכול לסבול ריבוי האור וחוזר ונסתלק למעלה. על כן כל דבר שבקדושה שרוצין לעשות בהכרח שיהיה מניעה כדי שלא יקבל פתאום האור שלא בהדרגה שזהו בחינת הבא לטהר מסייעין לו אמרי' לו המתן בחינת מניעה שמונעין אותו כשבא לטהר ולעשות דבר שבקדושה כדי שלא לקבל האור פתאום שלא בהדרגה ובמדה ועל כן מונעין אותו ועל ידי המעינהה נעשה לו חשק יותר ואזי הוא חושק וכוסף מאד והמניעה מונעת אותו ואזי הוא חושק יותר והמניעה מונת יותר ועל ידי זה היינו על ידי המניעה והחשך נעשה כלי לקבל בתוכו את האור בהדרגה ובמדה היינו כשזוכה אחר כך שיהיה לו חשק גדול כפי המניעה ומשבר את המניעה. וזוכה למה שהיא חושק אז נעשה מהמניעה שהיה לו קודם כלי לקבל בתוכו את האור הנחשק וכמו ששמעתי מרבינו ז"ל שכל יסורים והמניעות שיש לאדם כשמתחיל להתקרב להשם יתברך ולצדיק האמת נעשה מהם כלי לקבל אחר כך בתוכו קדושת ישראל נמצא שהמניעה היא טובה גדולה כי על ידי זה נעשה כלי לקבל אור הקדושה בהדרגה ובמדה ועל כן קום יום הכפורים צריכין דייקא לאכול בערב יום כפור כי ביום הכפורים שצריכין לזכות לנחשק גדול לנקודה העליונה בחינת קמץ צריכין לבטל עצמו מכל וכל כנ"ל כי אי אפשר לקבל האור הגדול של יום הכפורים שהוא בחינת קמץ בחינת כתר כי אם על ידי ביטול גמו ראבל במאת הביטול צריך שיהיה בבחינתרצוא ושוב לקבל האור בתוך בחינת כלי בהדרגה ובמדה על כן צריכין לאכול בערב יום הכפורים והאכילה שמחויבים לאכול בערב יום הכפורים הוא בחינת הבא לטהר מסייעין לו אומרים לו המתן כי לפי גודל קדושת יום הכפורים מגודל החשק והכיסופין וההשתוקקות לקדושה כזו של יום הכפורים בודואי היו רוב בני ישראל מפרישין עצמן בקדושה יתירה ובפרישות גדול סמוך ליום הכפורים שהוא יום קדוש ונורא כזה ובוודאי לא היה אפשר לאכול ולשתות ותהתענג בערב יום הכפורים מגודל החשק והכיסופין לקדושת יום הכפורים אבל השם יתברך מנע אותנו מזה וגזר לאכול דייקא בערב יום הכפורים בבחינת הבא לטהר מסייעין לו אומרים לו המתן בחינת מניעאה כי גם בהקדושה בעצמה יש בחינת מניעה שגם המניעה בעצמה הוא קודש אך המעניעה הוא בשיל קיום האדם שלא יתבטל לגמרי כנ"ל כדי שיוכל לקבל האור על ידי כלי במדה ובהדרגה וזה בחינת אכילת ערב יום הכפורים שזה בחינתהמתן בחינת מניעה כדי שיוכל אחר כך ביום הכפורים לקבל האור הגדול על ידי גודל החשק והביטול של יום הכפורים ואף על פי כן לא יתבטל לגמרי מאחר שכבר נעשה כלי על ידי בחינתהמניעה דהיינו אכית ערב יום הכפורים וזה שאיתא בכתבים שאכילת ערב יום הכפורים נעשה כלי לקבל בתוכו אור העיניוי היינו כנ"ל כי על ידי העינוי נתבטלין ומקבלין או הגדול שהוא בחינת קמץ בחינת כתר אך אי אפר לקבלו כי אם על ידי מניעה שהוא בחינת אכילת ערב יום הכפורים שעל ידי זה נתגדל החשק ביותר על ידי המניעה כנ"ל. ועל כן גודל החש והמניעה נעשה כלי שמקבלין בתוכו אור קדושת יום הכפורים שהוא בחינת קמץ וסתום שזוכין על ידי העינוי והביטול כנ"ל ועל כן הם ה' עינוים כנגד ה' מוצאות הפה שנשלם ביום הכפורים כנ"ל כי על ידי העינויים נשלם הדיבור לגמרי כיאין שלימות להדיבור כי אם על ידי הנקודות כולם שהם ט' נקודות וביום הכפורים זוכין לנקודה העליונה שה דהיינו קמץ שזוכין לזה על ידי הביטול והחשק כי מחמת שמבטלין עצמן מכל תאוות עולם הזה על ידי העינויים על ידי זה נתרבה מאד החקשק והכיסופין להתדבק בו יתברך ועל ידי זה נעשה בחינת קמץ ואז נשלם הדיבור נמצא שהדיבור שלם על ידי העינויים של יום הכפורים ועל כן הם ה' כנגד ה' מוצאות הפה כנ"ל ואזי כשנשלם הדיבור אז יוצא מכל אל הפועל בחינת פותח את ידיך וכו' ועיקר נעשה על ידי תשובה שהוא פתח חרטא כנ"ל ועל כן אז עיקר התשובה כי אז צריכין לפתוח ולהוצאי מכח אל הפועל בשלימות כנ"ל שזה נעעשה על ידי שתבוה שהוא פתח חרטה כנ"ל ואזי על ידי התשובה שמתחרטין על העבר ומדברין עצמן בחשק גדול וכיסופין גדולים להשם יתברך על ידי זה מוציאין מכח אל פהפועל ל ואזי הוא עת רצון גדול ונמחלין כל העוונות כשיוצא מכ אל הפועל ונפתח הרוח דלתתא מן הרוח דלעילא ואזי נמשך הרוח דלתתא שהוא חיות התחתונים למטה ובזה נתגלה אור גדול ונשפע שפע רב ונמתקין כל הדינים ונתתקנין ונתכפרין כל העוונת כי עיקר פגם העוונות הוא שמסלקין השכינה מתחתונים שזה בחינת מיתר שנסתלק החיות דלתתא למעלה אבל כשחוזרין ומוציאין מכח אל הפועל ומגלין הרוח דלתתא שנפתח מן הרוח דלעילא בזה נתתקן הפגם וחוזר ונמשך חיות ושפע גדול למטה כנ"ל.
But on Shabbos there was no creation, and there is no labor or weekday activities, which are the aspect of drawing spiritual G-dliness, etc. For on Shabbos, the revelation of His spiritual G-dliness, yisbarach, is not drawn through the constrictions of the weekdays from which the 39 labors were drawn — which are the aspect of the totality of the creation during the six days of creation. For on Shabbos, His G-dliness is revealed through spiritual garments — fine and pure and radiant, very, very much — that do not clothe themselves at all in any labor or weekday activities. And this is the aspect of the garments of Shabbos , which are holy garments, as is written in the Holy Zohar: “The garments he wears on weekdays he does not wear on Shabbos.” For on weekdays, the garments — which are the constrictions — are from the aspect of Yetzirah and Asiyah, from which all the physical things of the entire creation were formed and descended. These are the aspect of the 39 labors. But on Shabbos, He wears the garments of the world of Beriah, where the Throne of Glory is, etc. — which are the aspect of fine and spiritual garments that do not clothe themselves in weekday activities.
Segment 16
אות ז ואזי צועקין שמע ישראל. ה' הוא האלקים ביום הכפורים לעת ערב. כי כשמוציאין מכח אל הפועל וממשיכין חיות דקדושה למטה זהו תכלית היחוד כי קודם שמוציאין מכח אל הפועל ואין חיות למטה אין יודעין כלל מהשם יתברך. כי אין לנו שום השגה בו יתברך כי אם על ידי פעולתיו. היינו על ידי בחינת יו"ד בסוף שהיא חכמה תתאה שעל ידי זה משיגין ויודעין אלקותו כל חד כפום מה דמשער בלביה. ואזי כשנפתח ונתגלה בחינת יו"ד בסוף הוא בחינת פועל. אזי יודעין אלקותו ואחדותו יתברך ועיקר הידיעה שיודעין שכולו אחד ה' הוא האלקים. והכח והפועל כולו אחד בתכלית היחוד. כי הפועל נמשך מן הכח. והם מוחדים באחדות אחר הפעולה כמו קודם. כי אי אפשר להוציא מכח אלהפועל. עד שנשלם בחינת נקודה העליונה שהוא קמץ בחינת כתר שצריכין לבטל עצמו לגמרי בבחינת ביטול לזכו לבחינת נקודה זו העליונה. ואז דייקא מוציאין מכח אל הפועל כנ"ל נמצא שאי אפשר להוציא מכח אל הפועל כי אם כשמבטלין עצמו לגמרי בחינת ביטול. ונכללין בתחילת המחשבה שהיא בחינת קמץ בחינת כתר. ואז דייקא יוצא מכח אל הפועל וזה בחינת סוף מעשה במחשבה תחילה היינו כשרוצין לגלות סוף המעש להוצאי מכח אל הפועל. אז צריכין לעלות ולכלול בתחילת המחשבה שהוא בחינת כתר בחינת קמץ שעל ידי זה מוציאין מכח אל הפועל כנ"ל. ועל כן אז יועין כי ה' הוא האלקים וכולו אחד. כי כשחוזרין מהביטול בבחינתרצוא ושוב ומוציאין מכח אל הפועל אז ידועין כי ה' הוא האלקים כמבואר היטב בדברי רבינו ז"ל (בסימן ד') על פסוק אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלקים. וזה שאומרים ביום הכפורים ה' הוא האלקים. ואחר כך תוקעין תקיעה אחת זה מרמז כי עתה נשלם ויוצא לגמרי מכח אל הפועל שהיא בחינת יוד בסוף שהיא בחינת קול פשוט כנ"ל.
For on Shabbos one merits the aspect of the revelation of G-dliness that will be in the future — which is the aspect of “v’hayu ainecha ro’os es morecha, v’lo yikanef od morecha” [“And your eyes shall see your Teacher, and your Teacher will no longer be hidden”] (Y’shayahu 30:20) . For on weekdays, when the sitra achra has dominion, it is impossible to recognize His G-dliness, yisbarach, except through these physical garments, which are the totality of the creation. For Hashem, yisbarach, estimated in His knowledge that in this world — which is the aspect of the six weekdays — it is impossible to know of His G-dliness, yisbarach, except through all these constrictions, which were clothed and from which all the things of creation were formed: the mineral, vegetable, animal, and human, etc. But in the World to Come, which will be a day that is entirely Shabbos, we will merit to recognize Him, yisbarach, face to face, without being clothed in these constrictions of creation.
Segment 18
אות ח וזה שנהגו העולם על פי גדולי עולם שלא להתענות בעשרת ימי תשובה כי אם עד אחר חצות ואחר כך אוכלין וכן שמעתי מרבינו ז"ל שכן ראוי לנהוג. היינו כנ"ל כי ז הם ימי רצון ימי חשק שמדבקין עצמן בהשם יתברך בחשק גדול מאד שעל ידי זה נעשין נקודות כנ"ל. ועל כן צריכין לתת גבול ומדה להחשק והדביקות שלא יתבטל לגמרי כנ"ל ועל כן צריכין לאכול בסוף היום שזה חבינת מניעה שעל ידי המניעה והדביקות וחשק נעשין הנקודות כנ"ל וזה בחינת ט' נקודין ט' רקיעין.היינו שהנקודות נעשין על ידי המניעות שהם בחינת רקיעין (כגמבואר שם במאמר הנ"ל עיין שם). ועל כן קרא הנקודות בשם רקיעין דהיינו היכלות וכלים לקבל בתוכם האור שזה בחינת רקיע העליון (שעל ראשי החיות) שעל ידו נעשין היכלות וכלים על ידי הרדיפה והמעכב (כמבואר מזה במאמר אמצעותא דעלמא בסמן כ"ד).
And this is the aspect of Shabbos Kodesh : that Shabbos is a semblance of the World to Come, and an illumination is drawn from this aspect of the future. And therefore on Shabbos there is no walking or displacement on the roads. For all the roads are the aspect of drawing spiritual G-dliness, etc. — which are the aspect of the 39 labors, etc. — from which all the displacements, exiles, and roads are drawn. But on Shabbos, His G-dliness is not revealed through the aspect of drawing, etc., through the aforementioned constrictions. Therefore the roads and all the 39 labors are forbidden, as above. For on Shabbos, all the worlds ascend in wondrous ascents through Upper Arousal alone. And then the feet ascend from the k’lipah, and the dominion of the sitra achra is nullified. Therefore one can receive the drawing of His spiritual G-dliness in fine garments, in the aspect of the garments of Shabbos, which do not clothe themselves in the constrictions of the weekdays, from which are all the labors and all the roads, as mentioned above.
Segment 20
אות ט שייך לעיל מה שכתוב במאמר הנ"ל שיש חרון אף ונמתק ונעשה רוחו של משיח ואחר כך בא בתוך בחינת ידים ומוציאין מכח אל הפועל. וזה חבינת והארץ היתה תהו ובהו. זה בחינת החרון אף. ורוח אלקים מרחפת וכו' דא רוחו של משיח כמו שכתוב בזוהר כי רוחו של משיח נתגלה מן החרון אף על ידי המתקתו כמו שכתוב שם ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור זה בחינת ימינא ושמאטלא מובא בחינת כח ופועל כמו שכתוב שם ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
Lamed Daled