More

🙏
Reader Likutay Halachos ראש השנה ב
A A
ראש השנה ב

ראש השנה ב

ליקוטי הלכות - Likutay Halachos

1

1

Translation not yet available

2

2

Translation not yet available

3

אות א הלכה ב על פי המאמר ויהיו נא פי שניםברוחך אלי (בסימן ס"ו) עיין שםהיטב כל המאמר מראשו לסופו.

3

Halliloohoo bisoaf oomuchoal halliloohoo bimeeneem vi-ooguv. 4 הַלְלוּהוּ בְתֹף וּמָחוֹל הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעוּגָב For one needs to elevate the dibbur [speech] and rectify it, for from the p’gam ha’dibbur [damage to speech] a ru’ach s’arah [stormy wind] is made, etc. (see there). And this ru’ach s’arah is a great m’katreig [accuser] from which come all the kitrugin [accusations] and nisyonos [trials], and it is “after the matters,” etc. And one needs to subjugate the Sitra D’Kaitz Kol Basar [the side of “the end of all flesh”], which is the ru’ach s’arah mentioned above, beneath the dibbur di’k’dushah [speech of holiness], etc. And one needs to elevate the dibbur to its shoresh [root], which is the z’roa [arm] — which is the five fingers of the left hand, which are the five g’vuros [severities], which are the aspect of the five motzaos ha’peh [points of articulation of the mouth]. And the beginning of the ascent of the dibbur is from its head — namely, from the choicest emes [truth] that exists in the dibbur, etc.

4

והנה בראש השנה אנו צריכין להוציא מכח אל הפועל כי ראש השנה הוא התחלת הבריאה. זה היום תחילת מעשיך וכו' וקודם יש בחינת חרון אף שהוא בחינת דינא קשיא שמתעורר בראש השנה. וצריכין להמתיקו ולבררו שיהיה נעשה ממנו בחינת רוחו של משיח (כמבואר שם במאמר הנ"ל) ועל זה אנו עוסקים בראש השנה ומרבין בתפילות ובתחנונים שהם המתקת החרון אף. ואז נעשה ממנו בחינת רוחו של משיח. כי עיקר רוח החיים של משיח הוא התפילה (כמבואר במאמר אמור אל הכהנים בסימן ב' ובמקום אחר (ועל כן ממליכין אותו יתברך בראש השנה בכל התפלות ואומרים המלך הקדוש המלך המשפט וכיוצא כי אז נתגלה בחינת רוחו של משיח שהוא שורש המלכות (כמבואר בדברי בינו ז"ל בסימן נ"ד) כי התגלות מלך המשיח הוא התגלות מלכותו יתברך. כי עיקר התגלות מלכותו יתברך הוא לעתיד כשיתגלה מלכות משיח. כמו שכתוב והיה ה' למלך על כל הארץ ביום הוא וכו':

4

And the tikkun of the dibbur is through the Torah that one learns when in distress — in poverty and hardship — which is the aspect of lailah [night], for then is the dominion of Kaitz Kol Basar. And our Sages, of blessed memory, said: “One who learns Torah at night — a thread of chesed [kindness] is drawn upon him by day.” And chesed is the aspect of boker d’Avraham [the morning of Avraham]. And through this, all the accusers that rule over the dibbur fall. And then the dibbur goes out in shir [song] and shevach [praise] and hallel [acclaim] to HaKadosh Baruch Hu, etc.

5

5

Praise Him with timbrel and dance; praise Him with lute and pipe.

6

אות ב וזהו שאיתא בספרים שמשיח יבא מסטרא דיצחק שיהיה נמתק פחד יצחק ויהיה נעשה ישחק היינו כנ"ל התגלות רוח של משיח הוא על ידי המתקת חרון אף דהיינו תוקף הדין שהוא פחד הוא בחינת פחד יצחק כידוע שאנו ממתיקין פחד יצחק בראש השנה וכשנמתק נתגלה רוחו של משיח כנ"ל. ועל כן נתגלה זאת בראש השנה צריכין להוציא מכח אל הפועל שיפתחו ויתחלקו הידים בבחינת פותח את ידיך את לאמר ידיך אלאיודי"ך דהיינו השני יודי"ן של השני שמות יקו"ק אדנ' שהם בחינת יו"ד בראש ויו"ד בסוף בחינת כח ועל בחינת סוף מעשה במחשבה תחילה שיתחלקו ויפתחו על ידי ה' אותיות שבאמצע שהם בחינת מקום וציור וזמן שיש בכח. ומקום וציור וזמן שיש בפועל. שהם ג' אותיו שיש בשם העצם וג' אותיות של שם הכנוי שעל ידי אלו ה' אותיות הם ו' בחינות הנ"ל על ידי זה יוצא הדבר מכח אל הפועל וזה נעשה על ידי שלימות הדיבור. ושלימות אותיות הדיבור על ידי בחינת עלמא דאתי על ידי בחינת אמת שעל ידי זה נעשה יום הדין הגדול ועל ידי זה נעשה שפה ברורה ונשלם אותיות הדיבור ואחר כך צריכין לעשות נקודות להאותיות ולהוציא הדיבור ממיצר הגרון וזה נעשה על ידי הכיסופין והחשך שנעשה על ידי מניעות שעל ידי זה נעש נקודות להאותיות בחינת נקודות הכסף וזה בחינת ט' נקודין ט' רקיעין ואזי כשיש נקודות להאותיות ונשלם הדיבור בשלימות אזי יוצא מכח אל הפועל וכו' (עיין שם כל זה היטב):

6

And when one elevates the dibbur to its root — namely, to the g’vuros — and begins to speak between oneself and one’s Maker in the flame of the g’vuros, and arouses oneself to Hashem, blessed be He, then the or shoresh [light of the root] enters, etc. And one begins to speak with the warmth of the heart — words of emes that are in the heart, etc. — in an awakening of t’shuvah [repentance], and one sees one’s lowliness and the greatness of the Creator. And then a great bushah [shame] enters him over his transgressions, as before a great ruler, etc. And this bushah is not yet in actuality [b’po’al], etc. But afterward, when one does t’shuvah and removes the tipshus [foolishness] from oneself, and one’s seichel [intellect] is increased, then the bushah is revealed upon one’s face, and this bushah is the aspect of the light of the T’fillin, etc. And this is the meaning of: “Then you will understand the fear of Hashem” (Mishlai 2:5), etc., and “All the peoples of the earth will see that the Name of Hashem is called upon you, and they will fear you,” etc. “And the knowledge of G-d you will find,” etc.

7

7

Translation not yet available

8

אות ג וזה בחינת קול שופר בראש השנה. כי קול דנפיק משופר שה בחינת אמת שיגתהל בבחינת עולם הבא כי עיקר האמת לעתיד כמו שכתוב שם כי הקול הוא בחינת אמת בחינת יעקב כמו שכתוב הקול קול יעקב בחינת תתן אמת ליעקב. והוא יוצא משופר שהוא בחינת עלמא דאתי כמובא כמו שכתוב והיה בים ההוא יתקע בשפר גדול. ועל ידי בחינת האמת שנתגלה על ידי בחינעלמא דאתי שזה בחינת קול השופר על ידי זה נעשה יום הדין (כמבואר שם במאמר הנ"ל) וזה בחינת ובשופר גדול יתקע וכו' ויאמרו הנה זה יום הדין כי הדין נתגלה על ידי קול השופר שהוא בחינת אמת שנתגלה בעלמא דאתי שעל ידו נעשה הדין כי האמת אינו יכול לסבול הרשעים (כמו שכתוב שם). ואזי כשנתגלה הדין. אזי נעעשה שפה ברורה. כיחוזרים להשם יתברך ושבים בתשובה מאימת הדין כי אז מבינים ההפרש שבין צדיק לרשע וכו' (כמו שכתוב שם). וזה בחינת התעורות התשובה שנעה על ידי קול השופר כמו שכתוב היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו כנ"ל. נמצא שעל ידי קול השופר שהוא בחינת אמת בחינת לעלמא דאתי על ידי זה נעשה בחינת שפה ברורה כנ"ל ועל ידי זה מוציאין מכח אל הפועל (כמו שכתוב שם). וזה בחינת הנסירה שמתחלת בראש השנה שהיא בחינת מוציא מכח אל הפועל. כי בראש השנה שהיא בחינת מוציא מכח אל הפועל. כי בראש השנה הוא ההתחלה על ידי קול השופר שוא בחינת אמת כנ"ל. ועל כן עיקר הקול שנזכר בתורה הוא תרועה כמו שכתוב יום תרוה יהיה לכם. כי תרועה היא בחינת יעקב כידוע שהוא בחינת אמת בחינת ו' שעל ידו מוציאין מכח אל הפועל כנ"ל. וזה לשון תרועה שהוא לשון שבירה וכן שברים שהוא גם כן תרועה מספק הוא גם כן לשון שבירה היינו בחינת חיתוך ושבירת הידים הנ"ל. שפותחין וששוברין וחותכין בין הכח והפועל שהם שני היודי"ן שזה בחינת מוציא מכח אל הפועל כנ"ל ועל כן כל תרועה תקיעה בראש ותקיעה בסוף. זה בחינת יו"ד בראש ויו"ד בסוף שהם בחינת כח ופועל. כי תקיעה הוא קול פשוט שהוא בחינת יו"ד שאין בה שום ציור. רק בחינת קול פשוט. והתרועה באמצע התקיעות. כי התרועה הוא בחינת אמת בחינ וא"ו בחינת הו' אותיות שבין ב' היודין שעל ידם מוציאים מכח אל הפועל כמו שכתתוב שם. ועל כן התרועה הוא ג' קולות כמו שכתוב שיעור תרועה כג' יבבות כנגד ג' בחינות שיש אצל הכח ואצל הפועל שהם מקום וציור וזמן שהם ג' אותיות שיש אצל יו"ד בראש וכן ג' אותיות אצל יו"ד בסוף כנ"ל. וזה שנסתפקו בתרועה אם הוא שברים או אם הוא משה שקורין תרועה. ופסקו לעשות שניהם. כי יש ב' פעמים ג' בחינות הנ"ל דהיינו מקום וציור וזמן בכח וכן בפועל כנ"ל והספק הוא איזה מהם עיקר אם צריך לעשות ותלתקן בחינת מקום וציור וזמן שבכח. או שבפועל. כי עיקר הדבר מה שאנו צריכין לתקן ולפתוח היודי"ן בחינת מוציא מכח אל הפועל. העיקר הוא בבחינת תשובה בכלל ובפרט. כי בכלל צריך לעשות תשובה ולתקן חטא אדם הראשון שפגם בזה שעל ידי חטאו סילק השכינה מתחתונים. וגרם מיתה שזה בחינת שחוזר הפועל אל הכח ומחמת זה אנו צריכין לחזור ולתקן זאת בכל שנמה להוציא מכח אל הפועל מחדש. וכן כל אחד צריך לעשות תשובה על כל מה שחטא ופגם וזה נעשה בחינת מוציא מכח אל הפועל: כי עיקר העבירה על ידי נפילת חיתוך הידים דהיינו היודי"ן הנ"ל. בבחינת הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה (כמו שכתוב שם עיין שם). ועל כן התיקון הוא על ידי תשובה שהוא בחינת פתח חרטה בחינת פתח בחינ פתיחת וחיתוך הידים הנ"ל היניו כי מאחר שחטא ופגם בפתיחות היידם הנ"ל. כי נפלו לידי עבירה ח"ו בזה הוא מחריב העולם ח"ו כיא זי חוזר ונסתלק הפועל אל הכח כבתחילה שזה בחינת מיתה בחינת רשעים בחייהם קרוים מתים כי עיקר הקדושה שהוא החיות בחינת רוח דלתתא בחינת פועל מסתלקת למעלה וחוזר אל הכח. ואין חיותו רק מאיזה ניצוצות שנפלו. ועל כן כשרוצה לעשות תשובה הוא צריך לבנות העולם מחדש ולהוציא מכח אל הפועל. וזה נעשה על ידי התשובה בעצמו שהוא פתח חרטה בחינת פתח כנ"ל. נמצא שבראש השנה שהוא ימי תשובה צריכין להוצאי מכח אל הפועל על ידי התשובה בעצמה שהוא פתח חרטה כנ"ל. ועל זה מרמז קול השופר דהיינו התרועה שהוא בחינת המוציא מכח אל הפועל. כי תרועה הו גנוחי גנח וילולי יליל דהיינו בחינת חררטה שמתחרטין על העבירה וגונחין בלבם ומיילין יללות על גודל הפגמים שפגם כל אחד כפי מה משיודע בנפשו מה שעש כל השנה. ובזאת החרטה מוציאין מכח אל הפועל כנ"ל ונסתפקו אם התרועה הוא גנוחי דהיינו שברים שזה בחינת לב נשבר ונדכה כמו מי שגונח מלבו. וזה כנגד פגם ג' בחינות שיש בכח דהיינו בחינת מקום וציור וזמן שיש בכח דהיינו ג' אותיות יש אצל יו"ד בראש היינו שנסתפקו אם עיקר התשובה לתקן פגם המחשבה שפגם במחשבה שבמוח המתפשטת בלב ונצטיירת בג' בחינות מקום וציור וזמן אם עיקר התשובה צריכין לתקן זאת. כי עיקר לבלי להניחה להצטייר במחשבת עבירה ח"ו. כי אם לא היה מניחה להצטייר במחשבה בוודאי לא היה בא לידי עבירה בשום אופן על כן אפשר שעיקר התשובה צריכין רק על פגם המחשבה כנ"ל. וזה בחינת שברים בחינ לב נשבר ונדכה. בחינת גנוחי גנח דהינו אנחת וגניחת הלב כי מאחר שעיקר הפגם המחשבה שבלב על כן התשובה על ידי לב נשבר דהיינו גנוחי ואנחה שגונח ומתחרט בלבו על פגם המשחבה שבלב או אם נאמר שעיקר התשובה על פגם המעשה כי אף על פי כן עיקר העבירה היא כשבאה לידי מעשה ח"ו רחמנא ליצלן וזה בחינת תרועה. בחינת תרועם בשבט ברזל שצריך לעשות שתבוה גדולה כלו ולשבר כל הקליפות שנעשו על ידי עבירה ח"ו על כן כשבאה העבירה לידי מעשה ח"ו צריכין קול יללה שהוא יותר מגנוחי כי גנוחי הוא רק בלב כנ"ל בל יללה הוא קול צעקב ויללה שצריכין לצעוק וליילל בקול מר בכמה וכמה קולות תכופים זה לזה כמו תרועה על גודל הפגם שעשה במעשה ח"ו כדי שעל ידי זה יתקן הפגמים על ידי גודל תשובתו ויתקיים בו תרועם בשבט ברזל ככלי וצר תנפצם שישבר וינפץ כל הקליפות והמקטריגים וזה בחינת תרועה שהוא ילולי יליל שהוא יותר מגנוחי שהוא תשובה על פגם המעשה והיא ג' קולות כנגד ג' בחינות הנ"ל שהם בחינת מקום וציור וזמן שיש אצל יו"ד בסוף בחינת פועל וכן השברים הוא גם כן ב' קולות כנגד ג' בחינות שיש אצל יוד בראש בחינת כח. ושניהם יחד הם ו' קולות בחינת ו'אותיות הנ"ל שעל ידם מוציאין מכח אל הפועל כנ"ל ועל כן הוצרכו רז"ל מספק לעשות שניהם שהם בחינת ו' כנ"ל וגם הוצרכו לעשות כל אחד לבד דהיינו תש"ת לבד ותר"ת לבד כי צריך לתקן כולם דהיינו לתקן פגם המעשה והמחשבה יחד. דהיינו פגם עבירה במזיד שבזה פוגם במחשבה והמעהש וכנגד זה הוא תשר"ת שכולל שניהם מחשבה ומעשה כנ"ל ולפעמים במחשה לב דואינו עושה העבירה בפועל וכנגד זה הוא תש"ת כנ"ל ולפעמים יש מעשה בלא מחשבה כגון שוגג וכנגד זה הוא תר"ת וכל התיקון הוא בבחינת מוציא מכח אל הפועל כי על ידי הפגם נסתלק וחוזר הפועל אל הכח כנ"ל וצריכין על ידי התשובה לחזור ולפתוח וכו' כנ"ל וגם על פגם מחשבה צריכין לחזור ולהוציא מכח אל הפועל כי גם במחשבה לבד יש בחינת כח ופועל דהיינו ראשיותחילת המשחבה כשאין לה שום ציור וסופה כנצטיירת במקום וציור וזמן ועל כן לעולם תקיעה בראש ותקיעה בסוף ותרועה באמצע או שברים שהוא גם כן תרוע שזה בחינת מוציא מכח אל הפעול שהם יו"ד בראש ויו"ד בסוף וכו' כנ"ל.

8

5 הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי-שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה And this is the aspect of Rosh HaShanah and the blowing of the Shofar. For on Rosh HaShanah, the great m’katreig goes out — which is the aspect of the ru’ach s’arah mentioned above, the aspect of Kaitz Kol Basar. And one needs to subjugate it beneath the dibbur of holiness, and one needs to elevate and rectify the dibbur. For its main sustenance [y’nikah] is from the dibbur, which is the aspect of Malchus [Kingship]. For all our avodah [service] on Rosh HaShanah is for the sake of revealing His Kingship, blessed be He, which is through the tikkun of the dibbur, which is the aspect of Malchus. For the dibbur, which is the aspect of Malchus, was damaged through the sin of Adam HaRishon [the first man], who damaged through azus [brazenness], which is the p’gam of the dibbur (as is explained in the aforementioned ma’amar further on; see there well). And we need on Rosh HaShanah and Yom Kippur to rectify the sin of Adam HaRishon (as is brought in the K’savim [writings of the Arizal]).

9

9

Translation not yet available

10

אות ד וה בחנת מאה קולות שתקועין בראש השנה כי מן הכח על הפועל דהיינו שמתחילת המחשבה עד סוף המע היא בחינת מאה בבחינת אל תאמר מה אלא מאה. שזה בחינת מעשר מן המעשר כי צריך להשתלשל בבחינת מחשבה דיבור ומעה שהם מאה בחינת השתלשלות ועל כן צריכין מאה קולות כדי שישתלשל ויצא מכחי אל הפועל שהם מאה בחינות כנ"ל.

10

Halliloohoo vitzeeltzilay shuma halliloohoo bitzeeltzilay siroo-uh. And therefore we need to elevate the dibbur to its root and rectify it, in order to reveal His Kingship, blessed be He, through the rectified dibbur that goes out in song and praise and acclaim to HaKadosh Baruch Hu. And to merit through the dibbur the aspect of bushah, which is the aspect of yir’ah [awe/fear] that is drawn through recognizing the Creator, blessed be He, through the t’shuvah that one merits through the dibbur (as is explained and understood, all this, in the aforementioned ma’amar).

11

11

Translation not yet available

12

אות ה' והנה בראש השנה מתחילין להוציא מכח אל הפועל על ידי האמת שהוא בחינת קול שופר כנ"ל שעל ידי זה נשלמים אותיות הדיבור (כמו שכתוב שם) אבל עדין צריכין לעשות נקודות אל האותיות ולהוציא הדיבור ממיצר הגרון כי בראש השנה לא נתגלה רק הקול לבד כי מאחר שעדין אין נקודות להאותיות אין נשמעין האותיות כי האותיות אי אפשר לגלותם כי אם על ידי הנקודות ועל כן קול השופר הוא בחינת מן המיצר קראתי י"ה בחינתמ יצר הגרון כי אי אפשר להוציא הדיבור בשלימות כי אם על ידי נקודות וכשעושין נקודות להאותיות ונשלם הדיבור ויוצא ממיצר הגרון אזי נגמר ויוצא מן הכח אל הפועל בשלימות (עיין כל זה במאמר הנ"ל) ואלו הנקודות נעשין בשאר ימי תשובה שהם ט' ימים אחר ראש השנה שהם כנגד ט' נקודין שיש משורק עד קמץ כי הנקודות נעשין על ידי כיסופין וחשק (כמו שכתוב שם) היינו על ידי הימי תשובה שבהם חושקין וכוספין להשם יתברך בחשק חזק כי הם ימי תשובה ימי רצון שכל ישראל מדבקין עצמם אז להשם יתברך בחשך גדול וכיסופין וגיעגועין גדולים להשם יתברך על ידי זה נעשים בחינת נקודות ובכל יום נשלם בחינת נקודה אחת עד שביון הקדוש נשלם נקודה העליונה דהיינו קמץ שהוא בחינת כתר. ואז היא יום הכיפורים שהוא בחינת כתר כידוע ואז כשנשלם כל הקודות אז יוצ מכח אל הפועל בשלימות (ועל כן אז נשלם הנסירה לגמרי) ועל כן מתפללי ביום הכפורים ה' תפלות כנגד ה' מוצאות הפה כי אנז נשלם הדיבור על ידי הנקודות כנ"ל ועל כן מתענין ביום הכפורים ?ה' עינויים כי הנקודות הם נעשין על ידי החשק והכיסופין כנ"ל ולפי הנקוה כן צריכין חשק כי יש חשק למעלה מחשק ומאחר שביום הכפורים צריכין לזכות אל הנקודה העלינוה שהוא קמץ בחינת קמוץ וסתם שהוא נחשק גדול מאד וצריכין לזה חשק גדול מאד מאד כי לפי מעלת הנחשק כן צריך שיהיה החשק על כן ביום הכפורים שצריכין לזכות לנחשק כז שהוא קמיץ סתים בחינת קמץ על כן צריכין לבטל את עצמו מכל וכל לפרוש מכל תאוות עולם הזה ועל כן מעינן את עצמן בהלכות בה' עינויים כדי לבטל עצמו כדי לזכות לנחשק כזה היינו בחינת קמץ כנ"ל.

12

Praise Him with resounding cymbals; praise Him with loud-clashing cymbals. And the main elevation of the dibbur is through the Torah that one learns when in distress, in poverty and hardship. And through this one merits chesed, the aspect of boker d’Avraham. And this is the aspect of the kol Shofar [sound of the Shofar]. For the Shofar is the aspect of Mattan Torah [the Giving of the Torah], which was given with the sound of the Shofar. And through the kol Shofar we invoke the merit of the Torah. And through this we draw the chesed of Avraham. For the kol Shofar is the aspect of the Torah that we learn in distress and hardship, in the aspect of “From the narrow place I called to Y-ah” (T’hillim 118) — which is the aspect of the narrow place of the Shofar. And this is the aspect of Mattan Torah, which was with the kol Shofar. For the Torah was given in the midbar [wilderness], in an arid land — which hints that the main Torah is when one upholds it from poverty and hardship, which is the aspect of a wilderness, an arid land. And therefore the Shofar invokes the merit of the Torah that was given in the wilderness, which is the aspect of the Torah that one learns in distress and hardship, which is the aspect of the narrow place of the Shofar, as above.

13

13

Translation not yet available

14

אות ו וזהו שמצוה לאכול בערב יום הכפורים כי עיקר החשק נעשה על ידי המניעה (כמו שכתוב שם) כי על ידי שמונעין הדבר ממנו הוא חושק ביורת. כי המניעה הור רק בשביל החשק (עיין שם היטב). והנה באמת שניהם הם מוכרחים דהיינו המניעה והחשך כי המניעה בעצמה צריכין גם כן מאד כי צריך לקבל בהדרגה ובמדה ואם מקבלין ביותר מהראוי לו בזה נתבטל לגמרי. כי ריבוי השמן גורם כיבוי הנר כי אין יכול לקבל ריבוי האור נמצא שזה בעצמו שרצה לתקן נתקלקל דהיינו משה שהיה רוצה להוצאי מכח על הפועל דהיינו להמשיך חיות דקדושה למטה ומחמת שרצה ליותר מהמדה על ידי זה חזר וקלקל. כי אין יכול לסבול ריבוי האור וחוזר ונסתלק למעלה. על כן כל דבר שבקדושה שרוצין לעשות בהכרח שיהיה מניעה כדי שלא יקבל פתאום האור שלא בהדרגה שזהו בחינת הבא לטהר מסייעין לו אמרי' לו המתן בחינת מניעה שמונעין אותו כשבא לטהר ולעשות דבר שבקדושה כדי שלא לקבל האור פתאום שלא בהדרגה ובמדה ועל כן מונעין אותו ועל ידי המעינהה נעשה לו חשק יותר ואזי הוא חושק וכוסף מאד והמניעה מונעת אותו ואזי הוא חושק יותר והמניעה מונת יותר ועל ידי זה היינו על ידי המניעה והחשך נעשה כלי לקבל בתוכו את האור בהדרגה ובמדה היינו כשזוכה אחר כך שיהיה לו חשק גדול כפי המניעה ומשבר את המניעה. וזוכה למה שהיא חושק אז נעשה מהמניעה שהיה לו קודם כלי לקבל בתוכו את האור הנחשק וכמו ששמעתי מרבינו ז"ל שכל יסורים והמניעות שיש לאדם כשמתחיל להתקרב להשם יתברך ולצדיק האמת נעשה מהם כלי לקבל אחר כך בתוכו קדושת ישראל נמצא שהמניעה היא טובה גדולה כי על ידי זה נעשה כלי לקבל אור הקדושה בהדרגה ובמדה ועל כן קום יום הכפורים צריכין דייקא לאכול בערב יום כפור כי ביום הכפורים שצריכין לזכות לנחשק גדול לנקודה העליונה בחינת קמץ צריכין לבטל עצמו מכל וכל כנ"ל כי אי אפשר לקבל האור הגדול של יום הכפורים שהוא בחינת קמץ בחינת כתר כי אם על ידי ביטול גמו ראבל במאת הביטול צריך שיהיה בבחינתרצוא ושוב לקבל האור בתוך בחינת כלי בהדרגה ובמדה על כן צריכין לאכול בערב יום הכפורים והאכילה שמחויבים לאכול בערב יום הכפורים הוא בחינת הבא לטהר מסייעין לו אומרים לו המתן כי לפי גודל קדושת יום הכפורים מגודל החשק והכיסופין וההשתוקקות לקדושה כזו של יום הכפורים בודואי היו רוב בני ישראל מפרישין עצמן בקדושה יתירה ובפרישות גדול סמוך ליום הכפורים שהוא יום קדוש ונורא כזה ובוודאי לא היה אפשר לאכול ולשתות ותהתענג בערב יום הכפורים מגודל החשק והכיסופין לקדושת יום הכפורים אבל השם יתברך מנע אותנו מזה וגזר לאכול דייקא בערב יום הכפורים בבחינת הבא לטהר מסייעין לו אומרים לו המתן בחינת מניעאה כי גם בהקדושה בעצמה יש בחינת מניעה שגם המניעה בעצמה הוא קודש אך המעניעה הוא בשיל קיום האדם שלא יתבטל לגמרי כנ"ל כדי שיוכל לקבל האור על ידי כלי במדה ובהדרגה וזה בחינת אכילת ערב יום הכפורים שזה בחינתהמתן בחינת מניעה כדי שיוכל אחר כך ביום הכפורים לקבל האור הגדול על ידי גודל החשק והביטול של יום הכפורים ואף על פי כן לא יתבטל לגמרי מאחר שכבר נעשה כלי על ידי בחינתהמניעה דהיינו אכית ערב יום הכפורים וזה שאיתא בכתבים שאכילת ערב יום הכפורים נעשה כלי לקבל בתוכו אור העיניוי היינו כנ"ל כי על ידי העינוי נתבטלין ומקבלין או הגדול שהוא בחינת קמץ בחינת כתר אך אי אפר לקבלו כי אם על ידי מניעה שהוא בחינת אכילת ערב יום הכפורים שעל ידי זה נתגדל החשק ביותר על ידי המניעה כנ"ל. ועל כן גודל החש והמניעה נעשה כלי שמקבלין בתוכו אור קדושת יום הכפורים שהוא בחינת קמץ וסתום שזוכין על ידי העינוי והביטול כנ"ל ועל כן הם ה' עינוים כנגד ה' מוצאות הפה שנשלם ביום הכפורים כנ"ל כי על ידי העינויים נשלם הדיבור לגמרי כיאין שלימות להדיבור כי אם על ידי הנקודות כולם שהם ט' נקודות וביום הכפורים זוכין לנקודה העליונה שה דהיינו קמץ שזוכין לזה על ידי הביטול והחשק כי מחמת שמבטלין עצמן מכל תאוות עולם הזה על ידי העינויים על ידי זה נתרבה מאד החקשק והכיסופין להתדבק בו יתברך ועל ידי זה נעשה בחינת קמץ ואז נשלם הדיבור נמצא שהדיבור שלם על ידי העינויים של יום הכפורים ועל כן הם ה' כנגד ה' מוצאות הפה כנ"ל ואזי כשנשלם הדיבור אז יוצא מכל אל הפועל בחינת פותח את ידיך וכו' ועיקר נעשה על ידי תשובה שהוא פתח חרטא כנ"ל ועל כן אז עיקר התשובה כי אז צריכין לפתוח ולהוצאי מכח אל הפועל בשלימות כנ"ל שזה נעעשה על ידי שתבוה שהוא פתח חרטה כנ"ל ואזי על ידי התשובה שמתחרטין על העבר ומדברין עצמן בחשק גדול וכיסופין גדולים להשם יתברך על ידי זה מוציאין מכח אל פהפועל ל ואזי הוא עת רצון גדול ונמחלין כל העוונות כשיוצא מכ אל הפועל ונפתח הרוח דלתתא מן הרוח דלעילא ואזי נמשך הרוח דלתתא שהוא חיות התחתונים למטה ובזה נתגלה אור גדול ונשפע שפע רב ונמתקין כל הדינים ונתתקנין ונתכפרין כל העוונת כי עיקר פגם העוונות הוא שמסלקין השכינה מתחתונים שזה בחינת מיתר שנסתלק החיות דלתתא למעלה אבל כשחוזרין ומוציאין מכח אל הפועל ומגלין הרוח דלתתא שנפתח מן הרוח דלעילא בזה נתתקן הפגם וחוזר ונמשך חיות ושפע גדול למטה כנ"ל.

14

6 כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּי-ה And through this, chesed of Avraham is drawn to subdue the Sitra D’Kaitz Kol Basar — to subdue all the accusers. For all the accusers are subdued through the kol of the Shofar, as is known — namely, through the chesed of Avraham that is aroused through the kol Shofar, which is the aspect of the merit of the Torah that one learns in distress and hardship, as above. And then, when one elevates the dibbur and begins to speak between oneself and one’s Maker in the flame of the g’vuros, etc., words of emes that are in the heart, etc.

15

אות ז

15

Kohl hanishumu ti-halail Yuh halliloo-Yuh.

16

ואזי צועקין שמע ישראל. ה' הוא האלקים ביום הכפורים לעת ערב. כי כשמוציאין מכח אל הפועל וממשיכין חיות דקדושה למטה זהו תכלית היחוד כי קודם שמוציאין מכח אל הפועל ואין חיות למטה אין יודעין כלל מהשם יתברך. כי אין לנו שום השגה בו יתברך כי אם על ידי פעולתיו. היינו על ידי בחינת יו"ד בסוף שהיא חכמה תתאה שעל ידי זה משיגין ויודעין אלקותו כל חד כפום מה דמשער בלביה. ואזי כשנפתח ונתגלה בחינת יו"ד בסוף הוא בחינת פועל. אזי יודעין אלקותו ואחדותו יתברך ועיקר הידיעה שיודעין שכולו אחד ה' הוא האלקים. והכח והפועל כולו אחד בתכלית היחוד. כי הפועל נמשך מן הכח. והם מוחדים באחדות אחר הפעולה כמו קודם. כי אי אפשר להוציא מכח אלהפועל. עד שנשלם בחינת נקודה העליונה שהוא קמץ בחינת כתר שצריכין לבטל עצמו לגמרי בבחינת ביטול לזכו לבחינת נקודה זו העליונה. ואז דייקא מוציאין מכח אל הפועל כנ"ל נמצא שאי אפשר להוציא מכח אל הפועל כי אם כשמבטלין עצמו לגמרי בחינת ביטול. ונכללין בתחילת המחשבה שהיא בחינת קמץ בחינת כתר. ואז דייקא יוצא מכח אל הפועל וזה בחינת סוף מעשה במחשבה תחילה היינו כשרוצין לגלות סוף המעש להוצאי מכח אל הפועל. אז צריכין לעלות ולכלול בתחילת המחשבה שהוא בחינת כתר בחינת קמץ שעל ידי זה מוציאין מכח אל הפועל כנ"ל. ועל כן אז יועין כי ה' הוא האלקים וכולו אחד. כי כשחוזרין מהביטול בבחינתרצוא ושוב ומוציאין מכח אל הפועל אז ידועין כי ה' הוא האלקים כמבואר היטב בדברי רבינו ז"ל (בסימן ד') על פסוק אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלקים. וזה שאומרים ביום הכפורים ה' הוא האלקים. ואחר כך תוקעין תקיעה אחת זה מרמז כי עתה נשלם ויוצא לגמרי מכח אל הפועל שהיא בחינת יוד בסוף שהיא בחינת קול פשוט כנ"ל.

16

And this is the aspect of T’kiah, Sh’varim, T’ruah. T’kiah — this is the aspect of chesed of Avraham that is drawn through the kol of the Shofar, as above. Sh’varim — this is the aspect of g’vuros [severities], the aspect of a laiv nishbar [broken heart] — namely, that one speaks between oneself and one’s Maker in the flame of the g’vuros and breaks the heart in an awakening of t’shuvah. And this is the aspect of Sh’varim. T’ruah — this is the aspect of Yaakov, the aspect of emes, as is brought. For the main elevation of the dibbur is from the choicest emes, etc., as above. And this is the aspect of the T’ruah, which is the aspect of emes, as above.

17

17

Translation not yet available

18

אות ח וזה שנהגו העולם על פי גדולי עולם שלא להתענות בעשרת ימי תשובה כי אם עד אחר חצות ואחר כך אוכלין וכן שמעתי מרבינו ז"ל שכן ראוי לנהוג. היינו כנ"ל כי ז הם ימי רצון ימי חשק שמדבקין עצמן בהשם יתברך בחשק גדול מאד שעל ידי זה נעשין נקודות כנ"ל. ועל כן צריכין לתת גבול ומדה להחשק והדביקות שלא יתבטל לגמרי כנ"ל ועל כן צריכין לאכול בסוף היום שזה חבינת מניעה שעל ידי המניעה והדביקות וחשק נעשין הנקודות כנ"ל וזה בחינת ט' נקודין ט' רקיעין.היינו שהנקודות נעשין על ידי המניעות שהם בחינת רקיעין (כגמבואר שם במאמר הנ"ל עיין שם). ועל כן קרא הנקודות בשם רקיעין דהיינו היכלות וכלים לקבל בתוכם האור שזה בחינת רקיע העליון (שעל ראשי החיות) שעל ידו נעשין היכלות וכלים על ידי הרדיפה והמעכב (כמבואר מזה במאמר אמצעותא דעלמא בסמן כ"ד).

18

Let all that breathes praise the LORD. Hallelujah. And through all of this, bushah [shame] is drawn — which is the inclusiveness of all colors [k’laliyus ha’g’vanin]. And this is the aspect of the reddening of the face of the one who blows [his’admus p’nai ha’tokei’a] — this is the aspect of the inclusiveness of all colors, the aspect of bushah, where azal chivra v’asei sumka [the whiteness departs and redness comes]. For the main tikkun is through the bushah (as is explained there in the aforementioned ma’amar). And this is the aspect of the yir’ah [awe] that is drawn through the kol Shofar, as is written: “Is a Shofar blown in a city and the people do not tremble?” (Amos 3:6). For the yir’ah is the bushah, as is explained there.

19

19

The effectiveness of saying these 10 Psalms is to arouse the ten types of song which are included in the Song of the Future, the song that is single, double, triple, and quadruple, which unites with the name of G-d, and has now been revealed to be the holy name of the Rebbe, Head of the People of Israel: Na NaCh NaChMu NaChMuN Me’Uman. Therefore by pronouncing this name, and especially by singing it, as it is a wondrous song, one invokes colossal rectification for one’s soul and effects the faithful and supernatural renewal of the entire world! Many people have experienced awesome miracles, for example sick people without any cure, they received healing and full recovery by saying this holy awesome name!

20

אות ט שייך לעיל מה שכתוב במאמר הנ"ל שיש חרון אף ונמתק ונעשה רוחו של משיח ואחר כך בא בתוך בחינת ידים ומוציאין מכח אל הפועל. וזה חבינת והארץ היתה תהו ובהו. זה בחינת החרון אף. ורוח אלקים מרחפת וכו' דא רוחו של משיח כמו שכתוב בזוהר כי רוחו של משיח נתגלה מן החרון אף על ידי המתקתו כמו שכתוב שם ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור זה בחינת ימינא ושמאטלא מובא בחינת כח ופועל כמו שכתוב שם ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

20

And the yir’ah that is drawn upon all the world through the one who blows the Shofar — this is the aspect of “All the peoples of the earth will see that the Name of Hashem is called upon you, and they will fear you.” For the reddening of the face of the one who blows is the aspect of the bushah that is revealed upon his face, and through this, bushah and yir’ah are drawn upon all who gaze upon him, in the aspect of “and they will see … and they will fear you” (as is explained there; see there). And the final T’kiah is to draw the mochin [intellect/mentalities] into the panim [face/front]. For at first the bushah is not yet in actuality, but through the t’shuvah, the yir’ah and bushah are revealed upon one’s face, through the additional recognition [hakarah] of the greatness of the Creator, blessed be He, that is gained through the t’shuvah, as above. And this is the aspect of the final T’kiah. For through the Sh’varim-T’ruah, which are the aspect of t’shuvah, as above, through this one merits additional understanding [havanah y’sairah] of His greatness, blessed be He. And therefore all the world is aroused in t’shuvah at the time of the blowing of the Shofar, for the main purpose of the Shofar is for this, as above. And through this, additional understanding is drawn, and then the bushah is revealed upon one’s face. And this is the aspect of the final T’kiah, the aspect of “Is a Shofar blown in a city and the people do not tremble?” — namely, the yir’ah and bushah that is revealed upon one’s face through the additional understanding that is gained through the t’shuvah, which is the aspect of Sh’varim-T’ruah, as above. For the Shofar is the aspect of T’fillin, the aspect of Aim L’Vinah [“Mother of Understanding”]. For the Shofar is the aspect of Binah [Understanding], Alma D’Asai [the World to Come], as is known. And this is the aspect of “Then you will understand the fear of Hashem” (as is explained there; see there well). And this is the aspect of what is found in the Kavanos [the mystical intentions of the Arizal]: that the final T’kiah is to draw the mochin into the panim. For through the Sh’varim-T’ruah, which are the aspect of t’shuvah, as above, through this, additional da’as [knowledge] and recognition of His greatness, blessed be He, is gained, as above. And this is the aspect of the final T’kiah — that the mochin enter — namely, that additional da’as is gained, as above — which one merits through the awakening of t’shuvah that occurs at the time of the blowing of the Shofar, which is the aspect of Sh’varim-T’ruah, as above. And through this one merits additional understanding, as above. And this is the aspect of the final T’kiah — the aspect of the entry of the mochin into the panim, as above. And through this, bushah and yir’ah are drawn. And this is the aspect of “Is a Shofar blown in a city and the people do not tremble?” etc. — the aspect of the final T’kiah, as above. Blessed is Hashem forever, Amain and Amain.

Keyboard Shortcuts

Hebrew modeH
English modeE
Both columnsB
Toggle nikudN
FullscreenF
Search in textCtrl+F
Save bookmarkS
Previous/Next← →
Show shortcuts?

💬 Comments

Loading comments…