ראש השנה ד

הלכה ד אות א ענין ראש השנה ותקיעת שופר ועשרת ימי תשובהויום הכפורים וסוכה ולולב. על פי המאמר ויאמר ה' אל משהקרא את יהושע ואצוונו וכו'(סימן ו') עיין שם כל המאמרכולו היטב מראשו לסופו. ובקיצור כי אי אפשר לזכות לכבוד אלקי אלא על ידי תשובה שהוא בחינת כתר בחינת הבא לטהר מסייען לו אומרים לו המתן בחינת אקיה אנא זמין למהוי וכו' ועיקר התשובה כשישמע בזיונו ידום וישתוק כי קודם התשובה הוא בחינת אורי פני אקי"ק גימטריא דם ועל כן באים עליוב זיונות ושפיכות דמים והתיקון לזה שיהפוך דם לדום. בחינת דם לה' והתחולל לו והוא יפיל לך חללים שנכנע הדם שבחלל השמאלי כי קודם התשובה הדם שבחלל השמאלי בתוקפו ועל כן באין עליו בזיונות ושפיכות דמים ועל כן שכשמקיים דם לה' וכו' על ידי זה והוא יפיל לך חללים שנכנע הדם שבחלל השמאלי וכו'וצריך לעשות תשובה על תשובה. כי מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי. כי אפילו בשעה שאומר חטאתי וכו' גם זה אי אפשר לומר בר לבב בלי פניה ואפילו מי שזכה לעושת תשובה שלימה אף על פי כן צריך לעשות תשובה על השגתו הראשונה שהי בבחינת גשמיות כנגד ההשגה שמשיג אחר כך וזה בחינת והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון אור שהוא יקר בעולם הזה וכו' וזה בחינת זובח תודה יכבדנני וכו'. וצריך להיות בקי בהלכה בחינת עייל ונפקי בחינת רצוא ושוב בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך וכו' (עיין שם היטב) ועל ידי זה נעשה אדם לשבת על הכסא כי על ידי הדמימה והשתיקה נעשה בחינת נקודה התחתונה שתחת הוא"ו שבאלף ועל ידי התשובה שהוא בחינת כתר נעשה בחינת נקודה העלינוה שהוא בחינת במופלא ממך אל תדרוש והוא"ו שבאלף הוא בחינת רקיע שמים אש ומים כלליות הגוונין וזה נעשה על ידי הבושה שמתשתנה פניו לכמה גוונין ואז נעשה בחינת אלף כנ"ל ונעה אדם בחינ א' דם ונעשה אדם לשבת על הכסא בחינת ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה וכו' ואז נעשה יחוד בין חמה ללבנה בין משה ליהשוע כי מה שבחינת חמה זה בחינת נקודה העליונה ויהושע בחינת לבנה בחינת נקודה התחתונה והוא"ו זה בחינת האהל וכו' וכו' (עיין שם כל זה היטב) וזה בחינתג' מצות שנצטוו ישראל להכרית זרעו של עמלק ולבנות בית הבחירה וכו' עיין שם.

וזה בחנית ראש השנה ותקיעותשופר בחינת תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגינו.איזה חודש שהלבנה מתכסה בו הוי אומר זהו ראש השנה ואיתא בתיקונים כד איהו כבידה בחובין כדין אתכסיאת וכו' עיין שם ויהיב לון עיטא לאתערא רחמי ובמה בשופר ה"ד תקעו בחודש שופר בכסא וכו'. כי ראש השנה הו תחילת התשובה של כל השנה. כי הוא יום ראשון מעשרת ימי תשובה. וזה היום תחילת מעשיך שנברא בו אדם הראשון ופגם על ייד חטאו. וצריכין אנו לתקן חטאו ברבות הזמן מראש השנה עד שמיני עצרת (כמבואר בכתבים). וכן כל אחד ואחד. בפרט צריך לתקן מעשיו לחזור בתשובה באלו הימים. כדי לזכות להתקרב בתכלית ההתקרבות לאיו תברך ביום שמיני עצרת. וזה בחינת מה שכתוב במאמר הנ"ל שתשובה הוא בחינתכתר לשון המתנה. כמו שכתבו כתר לי זעיר וכו'. בחינת הבא לטהר מסייען לו אומרים לו המתן עיין שם. כי מחמת חטא אדם הראשון וכן כל אחד אל על ידי חטאו אי אפשר להתקרב מיד. ועל כן צריכין המתיקן מראש השנה עד יום שמיני עצרת שאז עיקר התקרבות ישראל לאביהם שבשמים על ידי התשובה שזכינו לעשות מראש השנה עד הושענא רבה. וזה בחינת אומרים לו המתן.

אות ב ועיקר התשובה הו בבחינת דום לה' והתחולל לו והוא יפיל לך חללים נכנע הדם שבחלל השמאלי וכו'. וזה בחינת תקיעת שופר שהוא קול בלא דיבור זה בחינ דם לה' וכו'. כי אין לנו פה להשיב וכו'. כמו שכתוב בזוהר הקדוש בר"מ שצריך לבא לפניו יתברך. ולהשים עצמו כבהמה לקרבן וימא הכי אין לי פה להשיב וזה בחינת שפר ושהו קול בלא דיבור כי השופר הוא בחינת שתבו כמובא בחינת עורי ישנים מתרדמתכם ומחמת שאז בראש השנה הוא התחלת התשובה של כל השנה ובתחילת התשובה כשאדם מתחיל להתקרב אליו יתברך אז הקיטרוג גדול מאד רחמנא ליצלן מחמת עדיין עוונותיו מבדילין בינו לבין קונו והם מקטרגים עליו ואינם מניחים אותו להתקרב ואז מגודל הקיטרוג אי אפשר לדבר שום דיבור לפניו יתברך כי עדין הדם שבחלל השמאלי בתוקפו עדיין ואי אפשר לדבר שום דיבור הגון כראוי כי הדיבור מבולבל מאד מחמת הדם שבחלל השמאליועל כן על ידי הדיבור יוכל ח"ו הקיטרוג להתגבר יותר בפרט כי אז הקיטרוג גדול כנ"ל וזה שאסרו חז"ל להזכיר שום ווידוי של חטאים בראש השנה כי אז בראש השנה עשו בא מצידו שרוצה לקטרג ומביא כל החטאים ח"ו לקטרג ומתוקף הדין אז אסור להזכיר שום חטא ועון שלא יתגבר יותר ח"ו וכנ"ל כי אז הוא התחלת התשובה כנ"ל ועלכן יהיב להון עיטא לתקוע בשופר זה בחינת דם לה' כי אז בראש השנה צריכין לדום ולשתוק ולבלי להרבות בדיבור (כמו שכתב רבינו ז"ל במקום אחר) ואפילו החטאים אסור להזכיר כנ"ל וזה בחנת דם לה' וזה חבינת תקיעת שופר שהוא בחינת תשובה זה בחינת דם לה' כי אין לנו פה לשיב ואי אפשר לנו לדבר שום דיבבוק לבקש מלנפיו על חטאינו רק אנו קוראים אליו יתברך בקול לבד בלי דיבור בבחינת ממעמקים קראתיך ה' מעמקי דלבא וזה בחינת קול השופר בחינת מן המיצר קראתי י"ק כי בתחלת התשובה שאז אי אפשר לדבר שום דיבור כנ"ל וצריכין רק לידום ולשתוק כנ"ל רז קוראין אליו יתברך רק בקול בלבד וזה בחינת דם לה' והתחולל לו שמייחלים ומצפים אליו יתברך כעיני עבדים אל יד אדוניהם וקוראים אליו מעומק הלב לבד בלי שום דיבור בבחינת ממעמקים קראתי ך ה' (תהלים ק"ל) וזה בחינת קול השופר כנ"ל כי עיקר בחינת השופר הוא בחינת בושה בבחינת היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו (עמוס ג') והיראה היא בושה בחינת ירא בושת (כמו שכתוב במקום אחר)והבושה זה בחינת שסובלין חרפות ובושות ומתביישין על חטאם ואין להם פה לדבר רק דוממים לה ומייחלים אליו יתברך ועל ידי זה נעשה בחינת אדם כי אז בראש השנה צריכין לתקן בחינת אם כי אדם הראשון על ידי חטאו נאמר לעיו אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו ועל כן עיקר התשובה על ידי בחנית דם לה' כי צריכין עלשות עצמו כבהמה שאין לה פה לדבר ועל ידי זאת השתיקה והדמימה השם יתברך מרחם עלו וזוכה על ידי שתיקה זו לבחינת תשובה שהיא בחינת כתר שהוא גם כן בחית שתיקה כי הוא למעלה מהדיבור וזה עיקר בחינת תשוה שזוכין שיתהפך הירידה לעליה דהיינו מה שנפגם הדיבור ויצא מגדר האדם לגדר בהמה על ידי מ עה הבהמיות עשה ועל ידי שמכיר את מקומו וכשבא לשוב בתשוה אין לו פה להשיב ועל ידי דמימה ושתיקה זו השם יתברך מרחם עליו וזוכה לעלות בתכלית העליה כי זוכה לתשובה שהוא בחינת כתר בחינת שתיקה שלמעלה מהדיבור כשזוכה לעלות לשם אזי חוזר ונעשה אדם כנ"ל דהיינו שנעה בחינת אלף כי לית אדם בלא אלף וכו' (כמבואר שם) ואזי בוודאי חוזר ונבנה הדיבור בשלימות כי גדר האדם הוא הדיבור.

אות ג וזה נעשה בראש השנה שאז חטא אדם הראון ופגם בבחינת אדם ועל כן צריכין עתה לתקן בחינת אדם לשבת על הכסא כי בראש השנה הלבנה מתכסה בו כי עיקר התשובה לתקן בחינת אםד היינו בחינת האלף שהוא בחינת נקוה התחונה ונקודה העליונה והוא"ו שבתוך האלף וזה בחינת חמהולבנה וכולי (כמבואר כל זה במאמר הנ"ל עיין שם) כי עיקר התשובה שיהיה נעשה יחוד בין חמה ולבנה כי כל החטאים נמשכין מבחינת מיעוט הירח שהיה על ידי שקיטרגה הירח אי אפשר לב' מלכים להשתמש בכתר אחד וכו'וכל אחד על ידי חטאיו גורם מיעוט הירח ח"ו וכן להיפך על ידי מעשים טובים ותשובה ממלאין פגימת הלבנה כי עושים יחוד בין חמהולבנה ועל כן עיקר התשובה הוא לתקן ולייחד בחינת נקודה התחתוה ונקודה העליונה כדי ליחד חמה ולבנה שזהו עיקר התיקון של כל החטאים וזה בחינת ראש השנה כי בראש השנה הם שני ראשים ביחד דהיינו ראש השנה וראש חדש והם בחינת חמה וטלבנה כי עיקר השנים הם לחמה ועיקר החדשים הם ללבנה כי החמה אין לה חודש רק שנה והלבנה אין לה שנה רק חדשים (כמובא בספרי התכונה) ובראש השנה מתקבצים יחד שני הראשים ראש השנה וראש חדש שהם בחינת חמה ולבנה כנ"ל ואז הלבנה נתכסית זה בחינת דם לה', כי באמת הנקודה התחתונה היא בחינת דיבור כי הנקודה התחתונה היא בחינת מלכות פה שמשם עיקר הדיבור. אך כשרוצין לעשות תשובה אז צריכין להמשיך ההנקודה התחתונה על ידי דמימה ושתיקה כי אז היא מתכסית למעלה בבחינת כד איהי כבידה בחובין היא אתכסיאת וזה בחינת איזה חודש שהלבנה מתכסית בו כי הדיבור בחינת הנקודה התחתונה עולה ונתכסה והתעלם בהנקודה העליונה שהיא בחינת שתיקה. וזה בחינ זכרון אחד עולה לכאן ולכאן כי הלבנה שהיא בחינת ראש חדש נכלל בראש השנה שהוא בחינת חמה ועל ידי התשובה שמתחילין בראש השנה בבחינ דם לה' שזהו בחינת שופר על ידי זה ממשיכין ההנקודה התחתונה כי כשההנקודה התחתונה בחינת לבנה הנכללת ונתכסיתלמעלה ואזי אינה ניכרת כלל. ואז לא ניכר תמונת האלף וכו' ועל ידי שאנו מקיימין בחינת דם לה' על ידי זה נמשך ומאיר עלינו בחינת ההנקודה התחתונה ועל ידי קול השופר נעשה בחינ רקיע כלליות הגוונין. כי הקול כלול מאש מים רוח. והוא בחינת וא"ו שבתוך האלף כי הקול הוא בחינת וטא"ו בחינת יעקב בחינת הקול קול יעקב וההנקודה העליונה זה בחינת ראש השנה שהוא בחינת חמה וזה בחינת השופר בעצמו כי השופר הוא בחינת בינה בחינת תשובה בחינת אהיה שהיא בחינת הנקודה העליונה. ואזי נעש אדם לשבת על הכסא ואז יוצא משפטינו מלפני המלך היושב על הכסא יתברך שמו. כי אנו נכללין בו יתברך ומתדמין אליו כי נתתקן על ידינו כביכול בחינת אדם לשבת על הכסא כנ"ל.

אות ד ועל כן השופר מקבץ כל הנדחים והנאבדים כמו שכתוב והיה בים ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים והנדחים וכו' כי ההנקודה התחתונה הנ"ל הנעה על ידי הדמימה והשתיקה זה בחינת ואציעה שאול הנך (שהיא בחינת חירוק דס"גכמובא שם במאמר הנ"ל עיין שם היטב) כי באמת יש בני אדם שרחוקים מאד מאד מהשם יתברך בתכלית הריחוק ומונחים בשאול תחתיות ממש. וכשמתעוררים ורוצים לעשות תשובה אין להם שום עצה ותחבולה וצריכים רק לקיים בחינת דם לה' וצריכי לצעוק מעומק הלב להשם יתברך בבחינתקול שופר הנ"ל ועל ידי בחינה זו בחינת דם לה' שהוא בבחינת שופר. על ידי זה יכולי להתקרב ולחזור להשם יתברך אפילו הרחקים מאד כי השם יתברך מלא רחמים ואף על פי שהם רחוקים כל כך עד שאינם יכולים לדבר שום דיבור הגון לפני השם יתברך. אף על פי כן הם מחויבים לבלי לייאש עצמן ח"ו ח"ו רק לצפות לתשועת ה' בבחינת טוב ויחיל ודומם לתשועת ה'. בבחינת ישב בדד וידום כי נטל עליו (איכה ג') כי על ידי הדמימה והשתיקה זוכה לקבל מהנקודה העליונה שמאירה בהנקודה התחתונה. כי נטל עליו. ועל כן על ידי השופר שהוא בחינת דם לה' שאין יכולי לדבר כלל רק שצועקים מעומק הלב על ידי זה נתקיים ואציעה שאול הנך שיכולים למצוא את השם יתברך אפילו בשאול תחתיות ח"ו ומשם יכולים להתקרב אליו כל הנדחים והנאבדים.

אות ה וזה בחינת תקיעה בראש ותקיעה בסוף ושברים תרועה אמצע. כי תץקיעה הוא בחינת שתיקה העדר הדיבור (כמובא בדברי רבינו ז"ל סמקום אחר סימן ס') וזה תקיעה בראש ותקיעה בסוף כי תקיעה ראשונה זה בחינת הנקודה התחתונה שנעשית על ידי הדמימה והשתיקה כנ"ל תקיעה האחרונה זה בחינת הנקודה העליונה שהיא גם כן בבחינת שתיקה בחינת סיג לחכמה שתקיה בחינת במופלא ממך אל תדרוש עיין שם. ושברים תרועה זה בחינת הבושה והלב נשבר בחינת גנוחי גנח ילילי יליל דהיינו הבושה שמגנחין ומייללין מחמת התשובה על גודל פשעיו. וזאת הבושה הוא עיקר בחינת קול השופר שכלול מגוונין סגיאין ובביל זה נקרא שופר לשון התפארות כלליות הגוונין כי על ידיה בושה שמשתנה פניו לכמה גוונין זוכה להתפארות כלליות הגוונין וזה בחינת הוא"ו שבתוך האלף כנ"ל ואזי נשלם תמונת אלף ונעשה אדם לשבת על הכסא. ונעשה יחוד בין חמה ולבנה שזה עיקר התיקון של כל החטאים ונתמלאות כל הפגימות שזה עיקר בחינת ראש השנה וכנ"ל.

אות ו וזה בחינת שכופלין התקיעות כמה פעמים בישיבה ובעמידה זה בחינתתשובה על תשובה כנל ועל כן נקראים תקיעות דמעומד ותקיעות דמיושב. כי ישיבה מרמז על העולם הזה. ועמידה מרמז על עולם הבא כידוע וזה בחינש ני התגקיעות דמיושב ומעומד. היינו בחינת שני התשובות. כי תשובה הראשונה היא בחינת כבוד בעום הזה. ותשובה שניה הוא בחינתכבוד בעולם הבא. כמו שכתב רבינו שם על מאמר רז"ל הזובח את יצרו ומתוודה עליו כאלו כבדו להקדוש ברוך הוא בני עולמות. ועל כן תוקעין בישיבה ובעמידה לרמז על שני בחינת התשובה הנ"ל תשובה של עולם הזה ותשובה על תשוב זה בחינת תשובה של העולם הבא שהוא יום שכולו שבת תשובה בחינת תשובה על תשובה כנ"ל עיין שם. ועל כן תוקעין כמה פםעמי להורות שצריכין לעשות תשובה כמה כמה פעמים כי צריכין לעשות תשובה על תשובה כנ"ל עיין שם.

אות ז וזה זבחינתמצות סוכה אחרעשרת ימי תשובה. כי איתא שם במאמר הנ"ל שמי שרוצה לעשות תשובה צריך להיות עיל ונפיק בחינת רצוא ושוב. בחינת זכאה מאן דעייל ונפיק.בחינת אם אסק שמ שם אתה. וזה בחינת עייל ואציעה שאול הנך זה בחינת ונפיק וכו' (עיין שם היטב). וזה בחינת מצוות סוכה אחר עשרת ימי תשובה שאמרה תורה צא מדירת קבע ושב בדירת עראי זכר לענני כבוד שסיככו על ישראל כשהלכו במדבר. כי באמת עיקר הקדוה היא בתוך הבית של אדם. כי ידוע שבחוץ הוא מקום שליטת היצונים ועל כן נקראים חיצונים שמקומם בחוץ אבל בתוך הבית הוא מקום משומר מהם. ושם עיקר המשכת הקדושה בבחינת בחכמה יבנה ביתו בתבונה יתכונן (משלי כ"ד) ובדעת חדרים ימלאו שבתוך בית ישראלי שהוא בית של הקדושה נמשך לשם בחינת חכמה ותבונה ודעת שהוא בחינת כלליות התורה כלליות הקדושה. כי התרוה כלולה בחכמה ותבונה ודעת כידוע. ומתחלת מבראשיתשהוא בחינת ראש בי. וזה בחינ ב' מבראשית. שהוא התחלת התורה שהוא כלליות התורה שכלולה בבחינת בית. היינו בבחינת בית של הקדושה שהוא בית ישראלי. כי הבית הוא דירת אדם שהוא בחינת התורה. בבחינת זאת התורה אדם. והבית נקרא רשות היחיד שהוא בחינת רשות יחידו של עולם שגבהו עשרה ורחבה ארבעה (כמובא בתיקונים). ועל כן עיקר הקדושה הוא בתוך ביתו של אדם [ועל כן אמרו רז"ל (יבמות ס"ג) מי שאין לו קרקע אינו אדם] וזה בחינת לך עמי בא בחדרך וסגור דלתיך (ישעיה ך') שעיקר קדושתו של אדם כשמסגיר עצמו בתוך ביתו וחדרו וזה בחינת והצנע לכת עם אלקיך שעיקר התקרבות להשם יתברך הוא בבחינת והצנע לכת בבחינת השבח הנאמר על תלמיד חכם כל כבודה בת מלך פנימה. וזה בחינת כתפארת אדם לשבת בית (ישעיה מ') שעיר תפארתו וקדושתו של אדם הוא כשיושב בתוך ביתו שם עיקר המשכת הקדוה וכנ"ל וכל זה מובן מדסרי רבינו ז"ל שביתו של ישראל הוא בחינת בית מבראשית שהוא בחינת כלליות התורה כמובן בדבברי רבינו ז"ל על פסוק ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית (סימן רע"ו עיין שם) וכמובן במאמר בראשית לעיני כל ישראל (בלקוטי תנינא בסימן ס"ז) שבית ישראל הוא בבחינת בית המקדש עיין שם והבן. נמנצא שעיקר הקדושה הוא בתוך הבית של האדם. אבל באמת אף על פי כן אי אפשר להיות סגור בתוךב יתו לעולם. כי בהכרח לצאת מתוך ביו לפרקים. ובאמת היה ראוי שיהיה האדם יושב בתוך ביתו תמיד מאחר ששם עיקר הקדושה ובחוץ הוא להיפך כנ"ל. ועל כן היה ראוי שישב בתמיד בתוך ביתו. אבל אף על פי כן האדם מוכרח לצאת לחוץ והיות נכנס ויוצא בכל פע. אך באמת זהו בחינת עיל ונפיק כי אף על פי היה ראוי שיהיה האדם דבוק בקדוה תמיד בבחינת עייל אף על פי כן עיקר שלימות הקדושה הוא דוקוא כשזוכה האדם להיות עייל ונפיק. כי בהכרח שיצא האדם לפעמים קצת מהקדושה בבחינת ונפיק כמו שנראה בחוש שיש לכל אדם עליות וירידות ממש בכל יום. ואי אפשר שיעמוד תמיד במדריגה אחת. וכל זה הוא מחמת שבהכרח צריכין להעלות גם מדריגות התחתונות ומקומות החיצונים כולם אל הקדושה על כן בהכרח שיהיה האדם בבחינת עייל ונפיק כשאזוכה זאז להיות בקי בהלכה ולהחזיר עצמו אז כראוי. אז הוא זוכה להעלות גם מקומות החיצונים ומדריגות התחתונות כולם אל הקדושה. וזה בחינת ירידה תכלית העליה כידוע וזה בחינת מה שצרכיהן לצאת מן הבית בכל פעם כנראה בחוש זה בחינת הנ"ל בחינת עייל ונפיק. כי בתוך הבית הקדושה. ועל כן מוכרח האדם לצאת לחוץ אף על פי שעיקר הקדוה בתוך הבית כ"ל. וזה בחינת בשבתך בביתך ובלכתך בדרך שצריך האדם להכיר את השם יתברך בין בביתו ששם גבול הקדושה ובין כשיוצא חוץ לביתו והולך בדרך אף על פי ששם יש ח"ו להם אחיזה אף על פי כן גם שם צריך לזכור בהשם יתברך ולדבקה בו גם שם בחוץ כי מלכותו בכל משלה בחינת ואתה מחיה את כולם (נחמיה ט') בבחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך שזבו בחינת עייל ונפיק (כמובאר במאמר הנ"ל):וזה בחינת מה שהלכו ישראל במדבר ארבעים שנה ומדבר הוא מקום החיצונים מקום נחש ושרף ועקרב וכו' וישראל הוכרחו ללכת שם דייקא. ואיתא ששם במדבר היו ישראל דורכים על הסטרא אחרא. ועל כן הוכרחו ללכת שם כדי להכניע שם הסטרא אחרא במקומה כדי לברר משם הקדושה. וזה בחינת זכאה מאן דעייל ונפיק. כי עיקר שלימות הקדוש כשמעלין הקדושה גם ממקומות החיצונים שזהו בחינת ונפיק. וזה בחינת מצוות סוכה אחר עשרת ימי תשובה. זה בחינת שלימות התשובה שהוא דייקא על ידי בחינת עייל ונפיק וצריך להיות בקי בזה מאד בחינת בקי בהלכה בקי בעיל בקי בנפיק וכו' (כמבואר שם). כי צריך להיות בקי מאד כשהוא בבחינת ונפיק לבל יפול לגמרי ח"ו רק אדרבא יכניע שם הסטרא אחרא ויעלה משם את הקדושה שזהו עיקר השלימות כנ"ל. וזה שאחר עשרת ימי תשובה צוותה התורה לישב בסוכה ואמרה תורה צא מדירת קבע ושב בדירת עראי. זה בחינ ונפיק שצוותה התורה לצאת מן הבית שהוא עיקר גבול הקדושה. זה רמז שעיקר שלימות התשובה היא דייקא כשזוכין להיות בבחינת עייל ונפיק ובראש השנה וביום הכפורים ועשרת ימי תשובה אז הוא בחינת עייל. כי אז כל ישראל עוסיקם כולם רק בתורה ובתפילה ובעבודת ה' שזהו בחינת עייל. אבל שלימות התשובה הוא רק על ידי בחינת עייל ונפיק ועל כן יוצאים מן הבית אל הסוכה כי זה שיוצאין מן הבית זה בחינת ונפיק כנ"ל כי בבית הוא גבול הקדושה כנ"ל. אך אז ההכרח לצאת מן הבית. כי אנו צריכין להשלים את בחינת התשובה שהתחלנוט בעשרת ימי תשובה שעיקר שלימותה על ידי בחינת עייל ונפיק שועל כן בהכרח לצאת מן מהבית שזהו בחינת ונפיק. אבך השם יתברך חמל עלינו וזיכה אותנו אז דייקא במצות סוכה שהוא בחינת ענני כבוד שסיככהו על ישראל כשהלכו במדבר. כי אז דייקא כשהולכים במדבר במקומות החיצונים שזהו בחינת ונפיק כשזוכים אז למצוא את השם יתברך. אז דייקא השם יתברך חופף על ישראל בקדושה גבוה מאד בבחינת ענני כבוד בבחינת סוכה שהוא קדושה גבוה מאד. בחינת אמא דמסככא על בנין. שזאת הבחינה חופפת וסוככת על האדם אז דייקא כשהוא בבחינת ונפיק לשומרו ולהצילו לבל יפול שם ח"ו ועוזרת אותו שיוכל להכניע שם הסטרא אחרא ולברר משם דייקא את הקדושה. וזה בחינת ענני כבוד שהגינו על ישראל במדבר דייקא. וזה בחינת סוכה. נמצא שאנו זוכין אז על ידי בחינת ונפיק לעליה גדולה מאד לבחינת סוכה. וזה בחינת ירידה תכלית העליה. וזהו עיקר שלימות התשובה שצריכה להיות בבחינת עייל ונפיק דהינו להיות בקי בבחינת ונפיק למצוא שם השם יתברך ואז זוכה לעליה גדולה ביותר וז עיקר שלימות התשובה. וזה בחינת תשובה על תשובה הנאמר שם. דהיינו שבכל פעם שבא למדריה והשגה יותר גבוה. אזי צריך לעשות תשובה על השגה הראשונה וזהו דייקא על ידי בחינת עייל ונפיק. כי זה ידוע שקודם שעולין מדרגא לדרגא צריך להיות ירידה קודם העליה. והירידה הוא תכלית העליה. והירידה זה בחינת ונפיק נמצא שא אפשר לזכותל לעשות תשובה על תשובה שהוא על ידי שעולין מדרגא לדרגא כי אם על ידי בחינת ונפיק. ועל כן עיקר שליות התשובה הוא על ידי בחינת עייל ונפיק כי על ידי זה זוכה לעשות תשובה על תשובה ובזה מקושר שם המאמר היטב (עיין שם והבן):כי באמת כשאדם הוא בבחינת ונפיק אז דייא מגין ומסכך עליו בחינת קדושה גבוה מאד חינת סוכה שהוא בחינת אמא דמסככא עליו כאם המגנת על בנהלבל יפול ח"ו כשהולך במקום סכנה וכן מובן בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות שכשהאדם בבחינת ירידה בחינת ונפיק אז דייקא נעלם ונסתר שם קדושה גבוה מאד וכשזוכה אז לבקש את השם יתברך ולמוצאו שם. אז זוכה אז דייקא לבחינת קדושה גבוה מאד וכנ"ל. וזהו בחינת מצוות סוכה שזיכה אותנו השם יתברך בתחילת השנה בתחילת התשובה שצריכה להיות בבחינת עייל ונפיק דייקא ובחינת עייל מקיימין ברראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכפורים. ואחר כך צריכין לקיים בחינת ונפיק ועל כן צוה השם יתברך לישב בסוכה לצאת מן הבית ולישב בסוכה להורות שכשהאדם בבחינת ונפיק שזהו בחינת יציאה מן הבית כנ"ל אז דייקא הוא זוכה לקדושה גבוה מאד לבחינת סוכ שוא בחינת מקיפים ששומרים ומגינם על האדם אז כשהוא בבחינתונפיק. נמצא שבסוכות אנו זוכים על ידי בחינת ונפיק לעיליה גדולה מאד לבחינת סוכה כנ"ל ועל ידי מצוות סוכה אנו זוכים לשלימות התשובה בבינת עייל ונפיק. וזה צריכים בתחילת התשובבה שמתחלת מראש השנה ועל ידי זה שאנו מקיימין מצות סוכה כראוי אנו זוכים בכל השנה לעשות תשובה בשלימות בבחינת עייל ונפיק ובכל עת שאנו בבחינת ונפיק מגין עלינו סוכת שלם לבלי ליפול ח"ו לען כן ציותה אותנו התורה בתחילת השנה על מצוות סוכה. כדי שיגין עלינו בכל השנה בחינת סוכת שלם בכל עת שאנו בבחינת ונפק כי סוכת שלם מגין תמיד על האדם בכל ת סכנה שצריכין שמיה אז מגין סוכת שלם. כמו שכתוב ופרוס עלינו סוכת שלומך שמבקשים בלילה שאז הוא גם כן עת סכנה ואז הוא בחינת ונפיק כנגד מדת יום שהוא בחינת עיל שהוא בחינת חמה ולילה הוא בחינת לבנה בחינת ונפיק. ואז דייקא מגין סוכת שלם וכנ"ל. וכל זה על ידי מצוות סוכה שמקיימין בתחילת השנה וכנ"ל. וזהו כי יצפנני בסוכו ביום רעה (תהלים כ"ז) כי סוכה גין על האדם ביום רעה שהוא בחינת ונפיקדהיינו בעת שנופל מעבודתו כשזוכה לחזר את עצמו ולבלי לייאש את עצמו וכנ"ל:

אות ח ואז זוכין להיות אדם בחינת אדם לשבת על הסא בחינת עתידין ישראל ליתןעליהם את הדין. דהיינו שישראל יהיו למעלה מכל האומות והם בצעמם ישפטו את כל הדינין ויתנו הדין על כל האומות (כמבואר בהתורה הנ"ל עיין שם) וזה בחינת סוכות שז מקריבין ישראל ע' פרים בשביל ע' אומות ואז ניכר חיבן של ישראל לפני המקום ברוך הוא שישראל נותנין פרס לכל האומות כי אין להםרק מה שאנו נותנים להם. כי אנו מלמעלה מכולם (וכמבואר היטב בוהר הקדש) וזה בחינת עתידין ישראל ליתן עליהםוכו' כי אנו נותנים עליהם את הדין והמשפט כפי מה שאנו רוצין. כי הכל מאתנו כנ"ל וכל זה אנו זוכים על ידי מצוות סוכה על ידי חנפיק שעל ידי זה מבררים מקומות החיצונים ומכניעים אותם לגמרי ומעלין הקדושה מהם ואז כשמכניעים אותם במקומם אז אנו זוכים לשפוט אותםולדון אותם כרצונינו מאחר שכבר נכנעו כולם תחתינו. וזה בחינת מה שאמרו רז"ל שמתמעטין והולכין כפרי החג. כי בזה שאנו מקריבין עליהם שבעים פרים כדשי שיהיה להם איזה קיום באמת זהו מפלת בבחינת אם רעב אושנאך האכילהו לחם וכו' כי גחלים אתה חותה על ראשו. כי על ידי זה הם כלים והולכים, כלים והולכים לגמרי, וזהו שמתמעטים והולכים כפרי החג כי דיקי על ידי פרי החג שמקיימים אותם. על ידי זה מבררים הקדושה מהם בכל פעם וזהו עקר מפלתם וזהו ממש בחינת ונפיק הנ"ל שמבררין הקדושה ממקומות החיצונים כנ"ל ואז ישראל למעלה מכל האומות ונותנים הדין והמשפט עליהם כרצונם. וזה בחינת אדם לשבת על הכסא שזוכים על ידי בחינת סוכה. כי עח ידי בחינת ונפיק שזה נעשה על ידי שיוצאין מן הבית כדי לישב בסוכה כנ"ל כדי לברר כל מקומות החיצונים להכניע כל השבעים אומות תחת ישראל זה בחינת ידבר עמים תחתינו הנאמר במאמר הנ"ל עיין שם היטב וזה בחינת הנקודה התחתונה (כמבואר םש עיין שם) כי בחינת ונפיק הוא בחינת הנקודה התחתונה בחינת חיריק (עיין שם היטב). ואז כשיוצאין לחוץ אזי נכנסין בסוכה כי סוכת שלם בחינת אימא דמסככבא על בנין מגנת עלינו וסוככת עלינו ועוזרת אותנו לה כניע כל החיצוניםולברר כל הקדושה מהם ואז זוכין על ידי זה על ידי בחינת ונפיק לעילה גדולה לבחינת סוכה שהוא חינת מקיפים וכנ"ל:וזה בחינת הנקודה העליונה כי סוכה שהיא בחינת אימא דמסכהא בחינת אם לבינה זה בחינת תשובה בחינת כתר בחינת הנקודה העליונה (כמו שכתוב שם.). וזה בחינת מה שכתבו שם בענין השלש מצוות שנצטוו ישראל להכרית זרעו של עמלק זהו בחינת הנקודה התחתונה בחינת ידבר עמים תחתינו עיין שם. כי עמלק הוא היפך בחינת סוכה כי סוכה זה בחינת ענני כבוד שסיככו על ישראל במדבר כנ"ל ועמלק היה רודף אחר הנחשלים אותן שהיה הענן פולטן נמצא שענני כבוד בחינת סוכה מציל ומכניע את בחינת עמלק כי עמלק אין לו כח רק כשאין ח"ו בחינת סוכה דהיינו ענני כבוד בשלימות. כמו שכתוב וישמע הכנעני מלך ערד וכו' ופירש רש"י שהוא עמלק שמע שנסתלקו ענני כבוד. ועל כן בא על ישראל כי אין לו כח רק כשאין ענני כבוד בחינת סוכה מסככין על ישראל ח"ו. נמצא שסוכה מכניע בחינת עמלק. ועל כן על ידי סוכה מכריתין זרעו של עמלק. ועל ידי זה נעשה בחינת הנקודה התחתונה בחינת חיריק בבחינת ידבר עמים תחינו וכו' וכנ"ל. וסוכה בעצמה שהיא בחינת בינה תשובה כנ"ל זה בחינת הנקודה העליונה וכו' וכנ"ל. והוא"ו שבתוך האלף שהיא כלליות הגוונין. זה נעשה על ידי בחינת הד' מינים שבלולב שהם כלולים מגוונין סגיאין. כי אתרוג יש בו טעם וריח ולולב יש בו טעם ולא ריח. והדס ריח ולא טעם. וערבה לא טעם ולא ריח. והם בחינת בעלי תורה ומצות. ובעלי תורה בלא מצות וכו' כמובא. וזה בחינת כלליות הגוונין. כי הד' מנים כוללים כל הגוונין שיש בישראל שהם כלולים מגוונין סגיאין בבחינת ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מץט). והד' מינם כלוים מכל הגוונין שיש בישראל כנ"ל. וזה בחינת וא"ו שהוא בחינת ככלליות הגוונין כמו שכתוב שם. ועל כן עיקר הברכה על נטילת לולב שהיא בחינת וא"ו בחינ צדיק יסוד עולם. שהוא בחינת וא"ו ועל כן מנענעין עם הלולב ומיניו למעלה ולמטה ובד' רוחות. כילולבשהו בחינת וא"ו כנ"ל הוא מקשר הנקודה התחתונה עם הנקודה העליונה שהם בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך. וזה מנענין עם הלולב ומיניו למעלה ולמטה וכו' כדי שתמליכהו למעלה ולמטה וכו' להורות ולגלות כי מלכותו בכל משלה למעלה ולמטה ובד' רוחות בבחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך. כמו שכתוב הלא את השמים והארץ אני מלא נאום ה'. וזהו שמקשרים ערבי נחל עם הד' מינין שהם מרמזין על פושעי ישראל שאין בהם לא תורה ולא מצוות. כי על ידי לולב ומיני שמגלין כי מלכות בכל משלה ואפילו בשאול תחתיות יכולין למוחא את השם יתברך בבחינת ואציעה אול הנך. על ידי זה יכולין לקשר אל הקדושה ולהחזיר למוטב אפילו הפושעי ישראל בחינת ערבי נחל כי מלכותו בכל משלה וכו' כנ"ל. וכל זה נעשה על ידי סוכה וד' מינם כנ"ל. ועל כן נוהגין ליטול הלולב בסוכה כי הלולב הוא בחינת וא"ו שמקשר הנקודה התחתונה שהם בחינת הקדושות הנפולות השוכנים בחוץ שהם בבחינת והארץ הדום רגלי דא חיריק בבחינת סוכת דוד הנופלת. ועל ידי הלולב שהוא בחינת וא"ו מקשרים אותן לבחינת הנקודה העליונה שהוא בחינת סוכתה שלם אימא דמסככא על בנין. ועל ידי זה מקימין ומרימין כל קדושות לשרשם ומקימין סוכת דוד הנופלת. ואז נשלם בחינ אם לשבת על הכסא ואזי ישראל נותנין הדין והמשפט על כל האומות. כי הם למעלה מכולם כי בסוכות ישראל נותנין להם פרס ומזון כפי רצום של ישראל שזהו בחינת השבעים פרים שמקריבין עליהם (כמובא בזוהר וכו'). וזהו בחינת עתידין ישראל ליתן עליהם את הדין וכו' וכנ"ל.

אות ט וזה מסככין בפסולת גורן ויקב כי אז מעלי כל הפסולת ונעשה מזה בחינ סוכה שזהו בחינ ונפיק שמעלין כל הפסולת ומבררין אותן ועולין אל הקדוה לבחינת סוכה ועל כן עיקר המצות סוכה הוא אכילה ושתיה ושינה כי איתא בדברי רבינו ז"ל שעבודה של תורה ופילה הוא בחינת פנימית ועבודה של אכילה ושתיה הוא בחינת חיצונית ועל כן עיקר מצוות סוכה היא אכילה ושתיה ושינה שהם בחינת חיצוניות כי עיקר מצות סוכה הוא לברר ולהעלות כל המדריגות התחתונות כל הבחינות חיצוניות אל הקדוה שז בחנית בקי בנפיק כנ"ל כי ריקר מצות סוכה להקים סוכת דוד הנופלת על ידי בחינת סוכת שלם אימא דמסככא על בנין דהיינו להקים ולהעלות כל הקדושות הנפולות שהם בבחינת סוכת דוד הנופלת על ידי מצווות סוכה על ידי שיוצאין מן הבית אל החוץ ויושבים בסוכה וכו' כנ"ל.

אות י ועל כן סוכה פטור ממזוזה כי המזוזה קובעין בפתח ממת שסמוך לחוץ ודרך שם נכנסים מן החוץ אל הבית על כן צריכין שם מזוזה כדי שלא יתגברו ח"ו החיצונים השכונים בחוץ ולא יהיה להם שום אחיזה ושליטה בבית ח"ו אבל על ידי מצוות סוכה שעל ידי זה מבררין מקומות החיצונים ומכניעין הסטרא אחרא והחיצונים במקומן. ואז אין להם שום שליטה אפילו בחוץ שזה עיקר בחינת סוכה שיוצאין מן הבית לחוץ לישב בסוכה כדי להכניעם ולגרשם אפילו בחוץ ועל כן אין צריכים שם מזוזה כלל כי כבר נכנעו ונתגרשו לגמרי אפילו בחוץ על ידי בחינת סוכה וכו' כנ"ל. וזה שכתב רבינו ז"ל במקום אחר (בסימן רס"ו) שעל ידי מצוות סוכה יכולין לעסוק בבנין בית ולא יזיק לו כלל. כי עיקר ההיזק ח"ו שיכול להגיע ח"ו למי שעוסק בבנין הוא מחמת שמגרשם ממקומם כי בתחילה כשלא היה שם בנין בית היה מקום הפקר והיו יכולים להתאחז שם. ועכשיו כשבונין שם בית הם מתגרשים משם ועל ידי זה יכול להגיע לו היזק ח"ו אבל על ידי מצוות סוכה שעל ידי זה מכניעים החיצונים לגמרי ואין להם עוד שום שליטה ואחיזה כל אפילו בחוץ כנ"ל ועל כן על ידי זה יכולים לעסוק בבנין ואינו מיק כלל כי אין להחיצונים עוד שליטה כלל אפילו בחוץ כי נתגרשו ונתבטלו לגמרי על ידי מצוות סוכה כנ"ל. ברוך ה' לעולם אמן ואמן:.