ראש השנה ד
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
הלכה ד אות א ענין ראש השנה ותקיעת שופר ועשרת ימי תשובהויום הכפורים וסוכה ולולב. על פי המאמר ויאמר ה' אל משהקרא את יהושע ואצוונו וכו'(סימן ו') עיין שם כל המאמרכולו היטב מראשו לסופו. ובקיצור כי אי אפשר לזכות לכבוד אלקי אלא על ידי תשובה שהוא בחינת כתר בחינת הבא לטהר מסייען לו אומרים לו המתן בחינת אקיה אנא זמין למהוי וכו' ועיקר התשובה כשישמע בזיונו ידום וישתוק כי קודם התשובה הוא בחינת אורי פני אקי"ק גימטריא דם ועל כן באים עליוב זיונות ושפיכות דמים והתיקון לזה שיהפוך דם לדום. בחינת דם לה' והתחולל לו והוא יפיל לך חללים שנכנע הדם שבחלל השמאלי כי קודם התשובה הדם שבחלל השמאלי בתוקפו ועל כן באין עליו בזיונות ושפיכות דמים ועל כן שכשמקיים דם לה' וכו' על ידי זה והוא יפיל לך חללים שנכנע הדם שבחלל השמאלי וכו'וצריך לעשות תשובה על תשובה. כי מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי. כי אפילו בשעה שאומר חטאתי וכו' גם זה אי אפשר לומר בר לבב בלי פניה ואפילו מי שזכה לעושת תשובה שלימה אף על פי כן צריך לעשות תשובה על השגתו הראשונה שהי בבחינת גשמיות כנגד ההשגה שמשיג אחר כך וזה בחינת והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון אור שהוא יקר בעולם הזה וכו' וזה בחינת זובח תודה יכבדנני וכו'. וצריך להיות בקי בהלכה בחינת עייל ונפקי בחינת רצוא ושוב בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך וכו' (עיין שם היטב) ועל ידי זה נעשה אדם לשבת על הכסא כי על ידי הדמימה והשתיקה נעשה בחינת נקודה התחתונה שתחת הוא"ו שבאלף ועל ידי התשובה שהוא בחינת כתר נעשה בחינת נקודה העלינוה שהוא בחינת במופלא ממך אל תדרוש והוא"ו שבאלף הוא בחינת רקיע שמים אש ומים כלליות הגוונין וזה נעשה על ידי הבושה שמתשתנה פניו לכמה גוונין ואז נעשה בחינת אלף כנ"ל ונעה אדם בחינ א' דם ונעשה אדם לשבת על הכסא בחינת ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה וכו' ואז נעשה יחוד בין חמה ללבנה בין משה ליהשוע כי מה שבחינת חמה זה בחינת נקודה העליונה ויהושע בחינת לבנה בחינת נקודה התחתונה והוא"ו זה בחינת האהל וכו' וכו' (עיין שם כל זה היטב) וזה בחינתג' מצות שנצטוו ישראל להכרית זרעו של עמלק ולבנות בית הבחירה וכו' עיין שם.
Section Heh [ה] For the wicked Haman thought he had power through his anger to overpower everything — just as he had seen that he overpowered Vashti and introduced anger into Achashverosh, as it is written: "and his fury burned within him", until he had her killed through his counsel — and he thought that now too he would succeed in his wickedness and prevail through his anger until he would destroy, G‑d forbid, all of Israel. "But a crude man does not know" — for Hashem, blessed be He, is with Israel always and promised them: "And yet for all that, etc., I have not despised them nor abhorred them to destroy them, etc." "And a fool does not understand this" — for His thoughts, blessed be He, are very deep. On the contrary — the very fact that he had prevailed through his anger and killed Vashti — that itself was his tremendous downfall, for Hashem, blessed be He, sends the remedy before the blow, as our Sages of blessed memory interpreted. For such is the way of Hashem, blessed be He — that He takes vengeance upon them from among themselves and through themselves, as stated. For the wicked Vashti in her wickedness had set the daughters of Israel to work in labor on the Shabbos — therefore Hashem, blessed be He, repaid her in kind: she was killed through the anger of Haman and Achashverosh. And through this very thing the matter unfolded until Esther the righteous woman caused anger to arise in Achashverosh until he hanged Haman, and all Haman's wealth was stripped from him and given to Mordechai — as it is written: "And Esther appointed Mordechai over the house of Haman, for the word of our G‑d shall stand forever."
וזה בחנית ראש השנה ותקיעותשופר בחינת תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגינו.איזה חודש שהלבנה מתכסה בו הוי אומר זהו ראש השנה ואיתא בתיקונים כד איהו כבידה בחובין כדין אתכסיאת וכו' עיין שם ויהיב לון עיטא לאתערא רחמי ובמה בשופר ה"ד תקעו בחודש שופר בכסא וכו'. כי ראש השנה הו תחילת התשובה של כל השנה. כי הוא יום ראשון מעשרת ימי תשובה. וזה היום תחילת מעשיך שנברא בו אדם הראשון ופגם על ייד חטאו. וצריכין אנו לתקן חטאו ברבות הזמן מראש השנה עד שמיני עצרת (כמבואר בכתבים). וכן כל אחד ואחד. בפרט צריך לתקן מעשיו לחזור בתשובה באלו הימים. כדי לזכות להתקרב בתכלית ההתקרבות לאיו תברך ביום שמיני עצרת. וזה בחינת מה שכתוב במאמר הנ"ל שתשובה הוא בחינתכתר לשון המתנה. כמו שכתבו כתר לי זעיר וכו'. בחינת הבא לטהר מסייען לו אומרים לו המתן עיין שם. כי מחמת חטא אדם הראשון וכן כל אחד אל על ידי חטאו אי אפשר להתקרב מיד. ועל כן צריכין המתיקן מראש השנה עד יום שמיני עצרת שאז עיקר התקרבות ישראל לאביהם שבשמים על ידי התשובה שזכינו לעשות מראש השנה עד הושענא רבה. וזה בחינת אומרים לו המתן.
Section 1 After Yom Kippur — when one has merited the seal of the holy covenant [chosam bris kodesh], the bechina of tikun habris and rectification of prayer, as stated — one immediately thereafter begins to engage with the sukkah. For the sukkah depends upon tikun habris — for the sukkah is the bechina of the Clouds of Glory [ananay kavod]. And those who were blemished in the covenant, the cloud would expel them — as it is written: "and it struck the stragglers at your rear" [vayezanev becha kol hanechashalim acharecha] — as is cited. And this is: "And you were faint and weary and did not fear G‑d" — the opposite of tikun habris, which is the bechina of "a woman who fears Hashem" — which is holy kingship [malchus d'kedushah], as stated — which is the bechina of the rectification of prayer, the bechina of "a woman who fears Hashem, she shall be praised." And therefore the sukkah — which is the bechina of the Clouds of Glory — one cannot merit the sukkah except through tikun habris, as stated. And therefore the sukkah is the bechina of Yaakov — as is cited — as it is written: "And Yaakov traveled to Sukkos," etc. For Yaakov is the bechina of fear [yirah] — and therefore the essential rectification of prayer is through him, as it is written regarding Yaakov: "How awesome is this place — it is none other than the house of G‑d" — which is the bechina of the perfection of the ascent of prayer to the bechina of bayis [house/home], through the bechina of fear (as cited in the words of Rabbainu — see there). And all of this he merited through guarding his covenant exceedingly, and his bed was complete [mitaso shleimah]. And therefore he merited the bechina of sukkah, as stated. For the sukkah is the bechina of great da'as, the bechina of the holy spirit [ruach hakodesh], the bechina of makifim — which one cannot merit except through guarding the covenant (as stated many times above). And this is what Rabbainu, may his light shine, wrote in the teaching of the Makifim (§21) beginning "Atika timir v'satim" (chapter 3 of Sifra d'Tzniusa): that one cannot merit the bechina of sukkah — the bechina of makifim — except through sanctifying the seven lamps [shivas hanerot], which are the seven orifices of the brain — namely, the eyes, ears, mouth, and nostrils — the sanctity of all of which depends upon the sanctity of the covenant, as is known. And therefore a sukkah that is less than seven by seven tefachim is invalid — for it must be at least seven tefachim [in each dimension] corresponding to the seven lamps cited above, which one must sanctify, through which the sukkah is made, as stated. For the walls [dafnos] and partitions of the sukkah indicate the boundary of holiness [gevul hakedushah] — and into that boundary one must bring all one's utensils, eating, drinking, sleeping, and all other needs — all must be within the sukkah specifically, namely within the boundary of holiness, and they must not go outside the boundary of holiness — namely the bechina of outside the sukkah [chutz lasukkah]. And the essential point is that the sukkah be at least seven tefachim — corresponding to the seven lamps cited above — so that one can bring them all inside the sukkah, inside the boundary of holiness, and they should not go outside, G‑d forbid. (And these seven lamps — which are the light of the face [or hapanim] dependent upon the sanctity of the covenant — are in the bechina of tefachim, in the bechina of "and he struck his face" [v'tafach lo al panav] — which are tefachim that must be sanctified through the sanctity of the covenant. And this is the bechina of the sukkah of seven tefachim cited above — see in the words of Rabbainu beginning "the secret intention of circumcision" in §63.) For the essential [thing] depends upon these leading organs and senses — and all other organs are drawn after them. And this is what our Sages of blessed memory said: that it must be large enough — seven tefachim — in order to bring inside it one's head, most of one's body, and one's table. For these seven orifices of the brain cited above are one's head and most of one's body, and all the desires depend upon them. And the essential [point] is that one bring them inside the boundary of holiness through the sanctity of the covenant, as stated. But there is no upper limit [for the sukkah's size] — for on the contrary, the more it expands in order to widen the boundary of holiness and bring inside it all of one's body completely, all one's needs, all one's utensils and all manner of pleasures — all should be there within the sukkah, within the partitions of the sukkah, and should not go outside, G‑d forbid, as stated. And then, when one builds walls and partitions of at least the measure cited above — namely at least seven tefachim as stated — they are then fit for a sukkah: namely to lay the sechach [roofing] upon them. Which is the essential name of sukkah — as Rashi explained — namely, to merit the bechina of the enveloping covering [chafifas sechiyas] of the holy spirit, the bechina of the makifim cited above. For one cannot merit this bechina except through the sanctity of the seven lamps — which are the bechina of the partitions of seven tefachim, as stated. Section 2 And this is what our Sages of blessed memory said (Sukkah 2): a sukkah that is taller than twenty amos is invalid. For these [twenty] correspond to two yuds — which are the two intellects [sichliyos], namely inner intellect [sechel pnimi] and encircling intellect [sechel makif]. For intellect is the bechina of yud (as cited in the words of Rabbainu). And above these twenty amos — namely above the makif — the eye has no dominion there, and it is forbidden to enter within its partition to gaze there. And therefore it is forbidden to raise the sechach above twenty — for "in what is too wondrous for you, do not inquire" — for one can only gaze at the makif that is close to oneself, as stated. And one who enters within its partition goes outside the boundary of holiness. And therefore a sukkah that is higher than twenty is entirely invalid — because one makes one's dwelling a permanent dwelling [dirat keva], as stated. And this is what our Sages of blessed memory said: above twenty amos, a person does not make a temporary dwelling but a permanent one — and we need a sukkah as a temporary dwelling [dirat arai]. For the sukkah — which is the bechina of the makifim — must specifically be a temporary dwelling — namely, that one should not err, G‑d forbid, thinking one has already attained complete da'as merely because one has merited some level of comprehension. For "one higher than the high one watches" etc. — and His greatness is beyond all reckoning. And therefore it is forbidden to make a permanent dwelling in this sukkah — rather it must be a temporary dwelling for the moment, and one must strive and toil in the service of Hashem to merit another comprehension, to go out from sukkah to sukkah. For the ultimate [level] of knowledge is to know that we do not know — and one who holds to this ultimate principle, one's sukkah — that is, one's comprehension — is always a temporary dwelling, for one always toils to comprehend more, as stated. And upon this depends that one does not presumptuously ascend to Hashem — entering within its partition — since one is lowly in one's own estimation and holds to the ultimate principle of knowing nothing. How would one come to gaze even further above oneself? Rather one toils to grasp the level closest to oneself — and upon this depends the preservation of one's da'as, for this is the essential ultimate principle, as stated. And one thereby merits to attain new comprehensions always. But one who wishes to gaze above one's own partition — which is because one thinks one already knows His comprehension, blessed be He, to the point of boasting that one is permitted to enter within — then certainly one's dwelling is a permanent dwelling. For one is not toiling to go out from sukkah to sukkah, as stated — and then it is a complete corruption of da'as. For whoever thinks he knows anything about comprehending Him, blessed be He, knows nothing at all. And through entering within one's partition one completely destroys one's da'as — for one goes outside the boundary of holiness, as stated. And therefore a sukkah that is taller than twenty is invalid — because one makes a permanent dwelling, as stated. And this is the bechina of the blemish of the covenant — through which the sukkah is blemished, as stated: the bechina of the blemish of the amah of six tefachim by which the sukkah and all the partitions of holiness are measured — which is in the bechina of revealing a tefach and covering a tefach — see all of this in the teaching cited above beginning "the secret intention of circumcision." And as I understood from his holy mouth — that this depends on that: when one thinks one knows something about comprehending Him, blessed be His name, through this one presumptuously ascends to Hashem — and so too the reverse (see there carefully). But up to twenty amos the sukkah is valid — for even though the sukkah is above the yud — namely above one's intellect — nonetheless the eye has dominion over it, for one can gaze there since it is the bechina of the makif that is close to one's intellect. For on the contrary — this is the essential mitzvah of sukkah: "so that they shall know" — as it is written: "so that your generations shall know," etc. As our Sages of blessed memory interpreted: a person must know that one is sitting in the sukkah — namely that one's eyes and da'as should always be gazing and looking toward the sechach, which is the bechina of the makif — in order to merit making the makif into inner [consciousness] and going from sukkah to sukkah, from makif to makif, as stated. And even if one builds the sukkah very large — namely that one sanctifies oneself greatly — and even raises it up toward the sechach — nonetheless, since one still stands below and the sechach is more than twenty amos above — the sukkah is invalid. For one cannot attain beyond one's own level — beyond twenty amos from the place where one stands at whatever level one is — unless one makes a platform [itzteiva] — that is, one rises to a higher level and goes from rung to rung — then one can raise the sukkah from there up to twenty amos — namely to comprehend from there up to the makif appropriate to that level. (See in the Shulchan Aruch these halachos.) Section 3 And in any case it must not be less than ten tefachim. For one cannot merit the bechina of sukkah cited above except by raising one's partitions of holiness up to yud — namely, that one should merit a level in the sanctity of the covenant such that the holiness ascends to yud, which is the bechina of intellect that one merits through the sanctity of the covenant, as stated. And in any case it must be at least the height of yud [ten] tefachim. For the tefach is the smallest measurement mentioned in the Torah by which the holy measures are measured. For the essential [dimension] of guarding the covenant is the bechina of vav — the bechina of an amah of six tefachim (as Rabbainu wrote there). When the bechina of this vav — which is the bechina of the amah cited above — ascends and is included within ten — namely the da'as, as stated — then the partition is ten amos high: the bechina of "ten amos the length of the boards" [eser amos orech hakerash] — which are the partitions of holiness in their appropriate perfection. And when one merits the bechina of ten amos cited above, then there is also da'as of the makif — in the bechina of ten amos. And this is the bechina of twenty amos — the maximum height of a valid sukkah from which it may not be higher, for it is forbidden to ascend above this, as stated. And this is the bechina of alef — which one merits to be called adam [human being] through the sanctity of the covenant. And "there is no adam without an alef" — through the sanctity of the bechina of the amah of six tefachim, through this one merits the two yuds cited above — which are the bechina of inner intellect and encircling intellect. (And this is the bechina of sukkah, which is the bechina of the combination of the two names YaKDWNKY [a mystical combination of the divine names].) But there are two bechinot in the sanctity of the covenant: the bechina of [marital] union from Shabbos to Shabbos, and the bechina of the lesser [level] whose union is on weekdays — and even so they must sanctify themselves as is proper according to the Torah (as cited in the teaching "Ani Hashem hu shemi" in §11). And the bechina of the sanctity of weekdays is the bechina of a sixth-portion of the sanctity of Shabbos — for Shabbos encompasses all six weekdays, as is known. And therefore the lesser level of the sanctity of the covenant is the bechina of one tefach — for it is the smallest measure by which the holy measures are measured. And it is the bechina of a sixth-portion of an amah of six tefachim — which is the bechina of the covenant's sanctity as it ought to be, in the bechina of holiness from Shabbos to Shabbos, as stated. And then — when one's holiness is the bechina of one tefach, namely the lesser level — even when it ascends to the da'as and is included within yud as stated, it is also only the bechina of yud [ten] tefachim — and this is the minimum valid measure for a sukkah, as stated. But below ten tefachim — where one has left the category of holiness even at the lesser level — then it is certainly no sukkah at all. For the essential sukkah depends upon the sanctity of the covenant, as stated. And this is what our Sages of blessed memory said: below ten [tefachim] is a foul dwelling [dirah serucha] and no person dwells there, etc. A foul dwelling literally — namely the blemish of the covenant, which is the essential foulness [sirachon], the opposite of guarding the covenant — which is the bechina of fragrance [rei'ach] — as Rabbainu wrote in the teaching "Emor el hakohanim" (§2). And this is the bechina of "a fire-offering of pleasing fragrance" [isheh rei'ach nichochi] — through the bechina of "a woman who fears Hashem", holy kingship, guarding the covenant — one raises a pleasing fragrance to Hashem, as stated. And this is the precise statement: "and no person [adam] dwells in a foul dwelling" — for certainly one who is an adam [a person, one possessing divine intellect] does not dwell there. Only one who is likened to an animal [kivehaimah nidmah] — for one who blemishes the covenant is compared to an animal, as it is written: "Be not like the horse or the mule that have no understanding." For the height of ten tefachim is the minimum measure of a private domain [reshus hayachid] for Shabbos — which is the bechina of the sign of the covenant [os bris]. And below it is the public domain [reshus harabim] — which is a harlot woman [ishah zonah], an evil maidservant [shifchah beisha], a blemish of the covenant — as is cited. Section 4 And therefore all the partitions of the sukkah are equal in their laws to the partitions of Shabbos. For they are one bechina — the bechina of reshus hayachid, as stated. And this is why it is ruled that a partition that permits [carrying] on Shabbos also permits [the use of the structure as] a sukkah on the Shabbos that falls within the festival — even if they do not have the proper qualification of a sukkah (see in the Shulchan Aruch). For since it is a reshus hayachid for Shabbos — which is the bechina of the sign [os], as stated — it thereby qualifies the sukkah as well, since the entire essence of sukkah is the bechina of guarding the sign of the covenant, as stated. Section 5 And therefore during Sukkos one merits the seven shepherds [shivas haro'im] who come within the sukkah. For the sukkah is the bechina of makifim — which one merits, as stated. And the makif is the bechina of nishma [hearing/receiving] — as cited in the teaching of the Seals (§22): that there is the bechina of na'aseh v'nishma [we will do and we will hear]. And nishma is the bechina of what one does not yet understand — which is the bechina of makif. And it is the bechina of prayer, the bechina of fear [yirah], the bechina of Beraishis — [one who] fears Shabbos, fears shame [boshes] — all of which is the bechina of sukkah. For the sukkah is the bechina of makif, the bechina of fear — for it is the bechina of Yaakov, as stated. And it is the bechina of prayer, as stated. And it is also the bechina of Shabbos — the bechina of Beraishis, fearing Shabbos, as stated. And the bechina of na'aseh v'nishma is the bechina of joy [simchah] — as is explained there, see there. And this is the bechina of the joy of the festival [simchas hechag]. And through this we merit the seven shepherds — who are the totality of holiness (as explained there). And therefore through the sukkah the seven shepherds cited above come, as stated. (For the sukkah is the bechina of nishma — the bechina of "listen and hear, O Israel" [haskes ushma Yisrael].) And at the conclusion of Sukkos we observe Hoshana Rabbah — when the outer seal [chosam hachitzon] is made: the seal of the hands [chosam hayadayim], the bechina of faith [emunah]. For it is made through the sukkah — through which one comes to the seven shepherds cited above, through whom one merits faith — the bechina of the outer seal cited above (as is explained there — see there). And therefore between Yom Kippur and Hoshana Rabbah one observes Sukkos — for on Yom Kippur the essential inner seal is made. And in order to make the outer seal — which is the bechina of faith — to guard the inner seal so it should not be damaged, therefore one observes Sukkos, through which one merits faith. And then at the conclusion of Sukkos the outer seal is made on Hoshana Rabbah. [Belongs to the above] Section 6 And therefore even if the partitions do not reach the sechach — as long as the partitions are ten [tefachim] high — it is valid. For the airspace of a private domain [avir reshus hayachid] ascends all the way to the heavens. For above ten [tefachim] there is no domain of the public there — for the public domain only extends up to ten. Therefore since one has made below partitions ten [tefachim] high in order to nullify the public domain and merit the bechina of private domain — the holiness then continues upward even where there are no partitions. For above ten [tefachim] the dominion of the public domain has no power. This halacha forms a direct continuation from the Yom Kippur teachings — beginning with the words "after Yom Kippur." The inner arc: Yom Kippur produces the inner seal (chosam pnimi) through tikun habris; Sukkos then produces the outer seal (chosam chitzon) on Hoshana Rabbah through the sukkah's cultivation of emunah — with the sukkah itself serving as the bridge. The sukkah is decoded throughout as the bechina of makifim — encircling divine consciousness that surrounds a person but has not yet been absorbed inward. The sukkah's measurements are all given spiritual interpretations drawn from Rabbainu's teachings in §§21, 22, and 63: Minimum 7×7 tefachim — the seven lamps of the brain (eyes, ears, nostrils, mouth); all holiness of the senses depends on the covenant; all must be brought within the boundary of holiness. Minimum height 10 tefachim — the letter yud (=10), corresponding to intellect; the amah of 6 tefachim (vav = the covenant) must ascend to the yud of intellect. Below 10 is the public domain — spiritual promiscuity, covenant-blemish. Maximum height 20 amos — two yuds = inner intellect + encircling intellect; the makif that is still within one's reach. Above this is forbidden — one who thinks one can grasp more than one's level makes a "permanent dwelling" and destroys one's da'as. The sukkah must be a dirat arai (temporary dwelling) — always reaching toward the next level, never claiming to have arrived. Sukkah walls = Shabbos walls — both are the sign of the covenant, both define reshus hayachid. Seven shepherds — Avraham, Yitzchak, Yaakov, Moshe, Aharon, Yosef, and David — the totality of holiness — enter the sukkah because the sukkah is the bechina of nishma, of receiving what one does not yet understand: faith, prayer, awe.
אות ב ועיקר התשובה הו בבחינת דום לה' והתחולל לו והוא יפיל לך חללים נכנע הדם שבחלל השמאלי וכו'. וזה בחינת תקיעת שופר שהוא קול בלא דיבור זה בחינ דם לה' וכו'. כי אין לנו פה להשיב וכו'. כמו שכתוב בזוהר הקדוש בר"מ שצריך לבא לפניו יתברך. ולהשים עצמו כבהמה לקרבן וימא הכי אין לי פה להשיב וזה בחינת שפר ושהו קול בלא דיבור כי השופר הוא בחינת שתבו כמובא בחינת עורי ישנים מתרדמתכם ומחמת שאז בראש השנה הוא התחלת התשובה של כל השנה ובתחילת התשובה כשאדם מתחיל להתקרב אליו יתברך אז הקיטרוג גדול מאד רחמנא ליצלן מחמת עדיין עוונותיו מבדילין בינו לבין קונו והם מקטרגים עליו ואינם מניחים אותו להתקרב ואז מגודל הקיטרוג אי אפשר לדבר שום דיבור לפניו יתברך כי עדין הדם שבחלל השמאלי בתוקפו עדיין ואי אפשר לדבר שום דיבור הגון כראוי כי הדיבור מבולבל מאד מחמת הדם שבחלל השמאליועל כן על ידי הדיבור יוכל ח"ו הקיטרוג להתגבר יותר בפרט כי אז הקיטרוג גדול כנ"ל וזה שאסרו חז"ל להזכיר שום ווידוי של חטאים בראש השנה כי אז בראש השנה עשו בא מצידו שרוצה לקטרג ומביא כל החטאים ח"ו לקטרג ומתוקף הדין אז אסור להזכיר שום חטא ועון שלא יתגבר יותר ח"ו וכנ"ל כי אז הוא התחלת התשובה כנ"ל ועלכן יהיב להון עיטא לתקוע בשופר זה בחינת דם לה' כי אז בראש השנה צריכין לדום ולשתוק ולבלי להרבות בדיבור (כמו שכתב רבינו ז"ל במקום אחר) ואפילו החטאים אסור להזכיר כנ"ל וזה בחנת דם לה' וזה חבינת תקיעת שופר שהוא בחינת תשובה זה בחינת דם לה' כי אין לנו פה לשיב ואי אפשר לנו לדבר שום דיבבוק לבקש מלנפיו על חטאינו רק אנו קוראים אליו יתברך בקול לבד בלי דיבור בבחינת ממעמקים קראתיך ה' מעמקי דלבא וזה בחינת קול השופר בחינת מן המיצר קראתי י"ק כי בתחלת התשובה שאז אי אפשר לדבר שום דיבור כנ"ל וצריכין רק לידום ולשתוק כנ"ל רז קוראין אליו יתברך רק בקול בלבד וזה בחינת דם לה' והתחולל לו שמייחלים ומצפים אליו יתברך כעיני עבדים אל יד אדוניהם וקוראים אליו מעומק הלב לבד בלי שום דיבור בבחינת ממעמקים קראתי ך ה' (תהלים ק"ל) וזה בחינת קול השופר כנ"ל כי עיקר בחינת השופר הוא בחינת בושה בבחינת היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו (עמוס ג') והיראה היא בושה בחינת ירא בושת (כמו שכתוב במקום אחר)והבושה זה בחינת שסובלין חרפות ובושות ומתביישין על חטאם ואין להם פה לדבר רק דוממים לה ומייחלים אליו יתברך ועל ידי זה נעשה בחינת אדם כי אז בראש השנה צריכין לתקן בחינת אם כי אדם הראשון על ידי חטאו נאמר לעיו אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו ועל כן עיקר התשובה על ידי בחנית דם לה' כי צריכין עלשות עצמו כבהמה שאין לה פה לדבר ועל ידי זאת השתיקה והדמימה השם יתברך מרחם עלו וזוכה על ידי שתיקה זו לבחינת תשובה שהיא בחינת כתר שהוא גם כן בחית שתיקה כי הוא למעלה מהדיבור וזה עיקר בחינת תשוה שזוכין שיתהפך הירידה לעליה דהיינו מה שנפגם הדיבור ויצא מגדר האדם לגדר בהמה על ידי מ עה הבהמיות עשה ועל ידי שמכיר את מקומו וכשבא לשוב בתשוה אין לו פה להשיב ועל ידי דמימה ושתיקה זו השם יתברך מרחם עליו וזוכה לעלות בתכלית העליה כי זוכה לתשובה שהוא בחינת כתר בחינת שתיקה שלמעלה מהדיבור כשזוכה לעלות לשם אזי חוזר ונעשה אדם כנ"ל דהיינו שנעה בחינת אלף כי לית אדם בלא אלף וכו' (כמבואר שם) ואזי בוודאי חוזר ונבנה הדיבור בשלימות כי גדר האדם הוא הדיבור.
.main-header h1{font-size:32px;font-weight:700;color:var(--primary);margin-bottom:6px}
אות ג וזה נעשה בראש השנה שאז חטא אדם הראון ופגם בבחינת אדם ועל כן צריכין עתה לתקן בחינת אדם לשבת על הכסא כי בראש השנה הלבנה מתכסה בו כי עיקר התשובה לתקן בחינת אםד היינו בחינת האלף שהוא בחינת נקוה התחונה ונקודה העליונה והוא"ו שבתוך האלף וזה בחינת חמהולבנה וכולי (כמבואר כל זה במאמר הנ"ל עיין שם) כי עיקר התשובה שיהיה נעשה יחוד בין חמה ולבנה כי כל החטאים נמשכין מבחינת מיעוט הירח שהיה על ידי שקיטרגה הירח אי אפשר לב' מלכים להשתמש בכתר אחד וכו'וכל אחד על ידי חטאיו גורם מיעוט הירח ח"ו וכן להיפך על ידי מעשים טובים ותשובה ממלאין פגימת הלבנה כי עושים יחוד בין חמהולבנה ועל כן עיקר התשובה הוא לתקן ולייחד בחינת נקודה התחתוה ונקודה העליונה כדי ליחד חמה ולבנה שזהו עיקר התיקון של כל החטאים וזה בחינת ראש השנה כי בראש השנה הם שני ראשים ביחד דהיינו ראש השנה וראש חדש והם בחינת חמה וטלבנה כי עיקר השנים הם לחמה ועיקר החדשים הם ללבנה כי החמה אין לה חודש רק שנה והלבנה אין לה שנה רק חדשים (כמובא בספרי התכונה) ובראש השנה מתקבצים יחד שני הראשים ראש השנה וראש חדש שהם בחינת חמה ולבנה כנ"ל ואז הלבנה נתכסית זה בחינת דם לה', כי באמת הנקודה התחתונה היא בחינת דיבור כי הנקודה התחתונה היא בחינת מלכות פה שמשם עיקר הדיבור. אך כשרוצין לעשות תשובה אז צריכין להמשיך ההנקודה התחתונה על ידי דמימה ושתיקה כי אז היא מתכסית למעלה בבחינת כד איהי כבידה בחובין היא אתכסיאת וזה בחינת איזה חודש שהלבנה מתכסית בו כי הדיבור בחינת הנקודה התחתונה עולה ונתכסה והתעלם בהנקודה העליונה שהיא בחינת שתיקה. וזה בחינ זכרון אחד עולה לכאן ולכאן כי הלבנה שהיא בחינת ראש חדש נכלל בראש השנה שהוא בחינת חמה ועל ידי התשובה שמתחילין בראש השנה בבחינ דם לה' שזהו בחינת שופר על ידי זה ממשיכין ההנקודה התחתונה כי כשההנקודה התחתונה בחינת לבנה הנכללת ונתכסיתלמעלה ואזי אינה ניכרת כלל. ואז לא ניכר תמונת האלף וכו' ועל ידי שאנו מקיימין בחינת דם לה' על ידי זה נמשך ומאיר עלינו בחינת ההנקודה התחתונה ועל ידי קול השופר נעשה בחינ רקיע כלליות הגוונין. כי הקול כלול מאש מים רוח. והוא בחינת וא"ו שבתוך האלף כי הקול הוא בחינת וטא"ו בחינת יעקב בחינת הקול קול יעקב וההנקודה העליונה זה בחינת ראש השנה שהוא בחינת חמה וזה בחינת השופר בעצמו כי השופר הוא בחינת בינה בחינת תשובה בחינת אהיה שהיא בחינת הנקודה העליונה. ואזי נעש אדם לשבת על הכסא ואז יוצא משפטינו מלפני המלך היושב על הכסא יתברך שמו. כי אנו נכללין בו יתברך ומתדמין אליו כי נתתקן על ידינו כביכול בחינת אדם לשבת על הכסא כנ"ל.
.main-header .subtitle{font-size:20px;font-style:italic;color:var(--text-light);margin-bottom:4px}
אות ד ועל כן השופר מקבץ כל הנדחים והנאבדים כמו שכתוב והיה בים ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים והנדחים וכו' כי ההנקודה התחתונה הנ"ל הנעה על ידי הדמימה והשתיקה זה בחינת ואציעה שאול הנך (שהיא בחינת חירוק דס"גכמובא שם במאמר הנ"ל עיין שם היטב) כי באמת יש בני אדם שרחוקים מאד מאד מהשם יתברך בתכלית הריחוק ומונחים בשאול תחתיות ממש. וכשמתעוררים ורוצים לעשות תשובה אין להם שום עצה ותחבולה וצריכים רק לקיים בחינת דם לה' וצריכי לצעוק מעומק הלב להשם יתברך בבחינתקול שופר הנ"ל ועל ידי בחינה זו בחינת דם לה' שהוא בבחינת שופר. על ידי זה יכולי להתקרב ולחזור להשם יתברך אפילו הרחקים מאד כי השם יתברך מלא רחמים ואף על פי שהם רחוקים כל כך עד שאינם יכולים לדבר שום דיבור הגון לפני השם יתברך. אף על פי כן הם מחויבים לבלי לייאש עצמן ח"ו ח"ו רק לצפות לתשועת ה' בבחינת טוב ויחיל ודומם לתשועת ה'. בבחינת ישב בדד וידום כי נטל עליו (איכה ג') כי על ידי הדמימה והשתיקה זוכה לקבל מהנקודה העליונה שמאירה בהנקודה התחתונה. כי נטל עליו. ועל כן על ידי השופר שהוא בחינת דם לה' שאין יכולי לדבר כלל רק שצועקים מעומק הלב על ידי זה נתקיים ואציעה שאול הנך שיכולים למצוא את השם יתברך אפילו בשאול תחתיות ח"ו ומשם יכולים להתקרב אליו כל הנדחים והנאבדים.
.main-header .halacha-num{font-size:17px;color:var(--accent);font-weight:600}
אות ה וזה בחינת תקיעה בראש ותקיעה בסוף ושברים תרועה אמצע. כי תץקיעה הוא בחינת שתיקה העדר הדיבור (כמובא בדברי רבינו ז"ל סמקום אחר סימן ס') וזה תקיעה בראש ותקיעה בסוף כי תקיעה ראשונה זה בחינת הנקודה התחתונה שנעשית על ידי הדמימה והשתיקה כנ"ל תקיעה האחרונה זה בחינת הנקודה העליונה שהיא גם כן בבחינת שתיקה בחינת סיג לחכמה שתקיה בחינת במופלא ממך אל תדרוש עיין שם. ושברים תרועה זה בחינת הבושה והלב נשבר בחינת גנוחי גנח ילילי יליל דהיינו הבושה שמגנחין ומייללין מחמת התשובה על גודל פשעיו. וזאת הבושה הוא עיקר בחינת קול השופר שכלול מגוונין סגיאין ובביל זה נקרא שופר לשון התפארות כלליות הגוונין כי על ידיה בושה שמשתנה פניו לכמה גוונין זוכה להתפארות כלליות הגוונין וזה בחינת הוא"ו שבתוך האלף כנ"ל ואזי נשלם תמונת אלף ונעשה אדם לשבת על הכסא. ונעשה יחוד בין חמה ולבנה שזה עיקר התיקון של כל החטאים ונתמלאות כל הפגימות שזה עיקר בחינת ראש השנה וכנ"ל.
.main-header .source-ref-header{font-size:15px;color:var(--text-light);font-style:italic;margin-top:6px}
אות ו וזה בחינת שכופלין התקיעות כמה פעמים בישיבה ובעמידה זה בחינתתשובה על תשובה כנל ועל כן נקראים תקיעות דמעומד ותקיעות דמיושב. כי ישיבה מרמז על העולם הזה. ועמידה מרמז על עולם הבא כידוע וזה בחינש ני התגקיעות דמיושב ומעומד. היינו בחינת שני התשובות. כי תשובה הראשונה היא בחינת כבוד בעום הזה. ותשובה שניה הוא בחינתכבוד בעולם הבא. כמו שכתב רבינו שם על מאמר רז"ל הזובח את יצרו ומתוודה עליו כאלו כבדו להקדוש ברוך הוא בני עולמות. ועל כן תוקעין בישיבה ובעמידה לרמז על שני בחינת התשובה הנ"ל תשובה של עולם הזה ותשובה על תשוב זה בחינת תשובה של העולם הבא שהוא יום שכולו שבת תשובה בחינת תשובה על תשובה כנ"ל עיין שם. ועל כן תוקעין כמה פםעמי להורות שצריכין לעשות תשובה כמה כמה פעמים כי צריכין לעשות תשובה על תשובה כנ"ל עיין שם.
.section-marker{text-align:center;margin:35px 0 20px;font-size:16px;font-weight:700;color:var(--accent);letter-spacing:2px}
אות ז וזה זבחינתמצות סוכה אחרעשרת ימי תשובה. כי איתא שם במאמר הנ"ל שמי שרוצה לעשות תשובה צריך להיות עיל ונפיק בחינת רצוא ושוב. בחינת זכאה מאן דעייל ונפיק.בחינת אם אסק שמ שם אתה. וזה בחינת עייל ואציעה שאול הנך זה בחינת ונפיק וכו' (עיין שם היטב). וזה בחינת מצוות סוכה אחר עשרת ימי תשובה שאמרה תורה צא מדירת קבע ושב בדירת עראי זכר לענני כבוד שסיככו על ישראל כשהלכו במדבר. כי באמת עיקר הקדוה היא בתוך הבית של אדם. כי ידוע שבחוץ הוא מקום שליטת היצונים ועל כן נקראים חיצונים שמקומם בחוץ אבל בתוך הבית הוא מקום משומר מהם. ושם עיקר המשכת הקדושה בבחינת בחכמה יבנה ביתו בתבונה יתכונן (משלי כ"ד) ובדעת חדרים ימלאו שבתוך בית ישראלי שהוא בית של הקדושה נמשך לשם בחינת חכמה ותבונה ודעת שהוא בחינת כלליות התורה כלליות הקדושה. כי התרוה כלולה בחכמה ותבונה ודעת כידוע. ומתחלת מבראשיתשהוא בחינת ראש בי. וזה בחינ ב' מבראשית. שהוא התחלת התורה שהוא כלליות התורה שכלולה בבחינת בית. היינו בבחינת בית של הקדושה שהוא בית ישראלי. כי הבית הוא דירת אדם שהוא בחינת התורה. בבחינת זאת התורה אדם. והבית נקרא רשות היחיד שהוא בחינת רשות יחידו של עולם שגבהו עשרה ורחבה ארבעה (כמובא בתיקונים). ועל כן עיקר הקדושה הוא בתוך ביתו של אדם [ועל כן אמרו רז"ל (יבמות ס"ג) מי שאין לו קרקע אינו אדם] וזה בחינת לך עמי בא בחדרך וסגור דלתיך (ישעיה ך') שעיקר קדושתו של אדם כשמסגיר עצמו בתוך ביתו וחדרו וזה בחינת והצנע לכת עם אלקיך שעיקר התקרבות להשם יתברך הוא בבחינת והצנע לכת בבחינת השבח הנאמר על תלמיד חכם כל כבודה בת מלך פנימה. וזה בחינת כתפארת אדם לשבת בית (ישעיה מ') שעיר תפארתו וקדושתו של אדם הוא כשיושב בתוך ביתו שם עיקר המשכת הקדוה וכנ"ל וכל זה מובן מדסרי רבינו ז"ל שביתו של ישראל הוא בחינת בית מבראשית שהוא בחינת כלליות התורה כמובן בדבברי רבינו ז"ל על פסוק ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית (סימן רע"ו עיין שם) וכמובן במאמר בראשית לעיני כל ישראל (בלקוטי תנינא בסימן ס"ז) שבית ישראל הוא בבחינת בית המקדש עיין שם והבן. נמנצא שעיקר הקדושה הוא בתוך הבית של האדם. אבל באמת אף על פי כן אי אפשר להיות סגור בתוךב יתו לעולם. כי בהכרח לצאת מתוך ביו לפרקים. ובאמת היה ראוי שיהיה האדם יושב בתוך ביתו תמיד מאחר ששם עיקר הקדושה ובחוץ הוא להיפך כנ"ל. ועל כן היה ראוי שישב בתמיד בתוך ביתו. אבל אף על פי כן האדם מוכרח לצאת לחוץ והיות נכנס ויוצא בכל פע. אך באמת זהו בחינת עיל ונפיק כי אף על פי היה ראוי שיהיה האדם דבוק בקדוה תמיד בבחינת עייל אף על פי כן עיקר שלימות הקדושה הוא דוקוא כשזוכה האדם להיות עייל ונפיק. כי בהכרח שיצא האדם לפעמים קצת מהקדושה בבחינת ונפיק כמו שנראה בחוש שיש לכל אדם עליות וירידות ממש בכל יום. ואי אפשר שיעמוד תמיד במדריגה אחת. וכל זה הוא מחמת שבהכרח צריכין להעלות גם מדריגות התחתונות ומקומות החיצונים כולם אל הקדושה על כן בהכרח שיהיה האדם בבחינת עייל ונפיק כשאזוכה זאז להיות בקי בהלכה ולהחזיר עצמו אז כראוי. אז הוא זוכה להעלות גם מקומות החיצונים ומדריגות התחתונות כולם אל הקדושה. וזה בחינת ירידה תכלית העליה כידוע וזה בחינת מה שצרכיהן לצאת מן הבית בכל פעם כנראה בחוש זה בחינת הנ"ל בחינת עייל ונפיק. כי בתוך הבית הקדושה. ועל כן מוכרח האדם לצאת לחוץ אף על פי שעיקר הקדוה בתוך הבית כ"ל. וזה בחינת בשבתך בביתך ובלכתך בדרך שצריך האדם להכיר את השם יתברך בין בביתו ששם גבול הקדושה ובין כשיוצא חוץ לביתו והולך בדרך אף על פי ששם יש ח"ו להם אחיזה אף על פי כן גם שם צריך לזכור בהשם יתברך ולדבקה בו גם שם בחוץ כי מלכותו בכל משלה בחינת ואתה מחיה את כולם (נחמיה ט') בבחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך שזבו בחינת עייל ונפיק (כמובאר במאמר הנ"ל):וזה בחינת מה שהלכו ישראל במדבר ארבעים שנה ומדבר הוא מקום החיצונים מקום נחש ושרף ועקרב וכו' וישראל הוכרחו ללכת שם דייקא. ואיתא ששם במדבר היו ישראל דורכים על הסטרא אחרא. ועל כן הוכרחו ללכת שם כדי להכניע שם הסטרא אחרא במקומה כדי לברר משם הקדושה. וזה בחינת זכאה מאן דעייל ונפיק. כי עיקר שלימות הקדוש כשמעלין הקדושה גם ממקומות החיצונים שזהו בחינת ונפיק. וזה בחינת מצוות סוכה אחר עשרת ימי תשובה. זה בחינת שלימות התשובה שהוא דייקא על ידי בחינת עייל ונפיק וצריך להיות בקי בזה מאד בחינת בקי בהלכה בקי בעיל בקי בנפיק וכו' (כמבואר שם). כי צריך להיות בקי מאד כשהוא בבחינת ונפיק לבל יפול לגמרי ח"ו רק אדרבא יכניע שם הסטרא אחרא ויעלה משם את הקדושה שזהו עיקר השלימות כנ"ל. וזה שאחר עשרת ימי תשובה צוותה התורה לישב בסוכה ואמרה תורה צא מדירת קבע ושב בדירת עראי. זה בחינ ונפיק שצוותה התורה לצאת מן הבית שהוא עיקר גבול הקדושה. זה רמז שעיקר שלימות התשובה היא דייקא כשזוכין להיות בבחינת עייל ונפיק ובראש השנה וביום הכפורים ועשרת ימי תשובה אז הוא בחינת עייל. כי אז כל ישראל עוסיקם כולם רק בתורה ובתפילה ובעבודת ה' שזהו בחינת עייל. אבל שלימות התשובה הוא רק על ידי בחינת עייל ונפיק ועל כן יוצאים מן הבית אל הסוכה כי זה שיוצאין מן הבית זה בחינת ונפיק כנ"ל כי בבית הוא גבול הקדושה כנ"ל. אך אז ההכרח לצאת מן הבית. כי אנו צריכין להשלים את בחינת התשובה שהתחלנוט בעשרת ימי תשובה שעיקר שלימותה על ידי בחינת עייל ונפיק שועל כן בהכרח לצאת מן מהבית שזהו בחינת ונפיק. אבך השם יתברך חמל עלינו וזיכה אותנו אז דייקא במצות סוכה שהוא בחינת ענני כבוד שסיככהו על ישראל כשהלכו במדבר. כי אז דייקא כשהולכים במדבר במקומות החיצונים שזהו בחינת ונפיק כשזוכים אז למצוא את השם יתברך. אז דייקא השם יתברך חופף על ישראל בקדושה גבוה מאד בבחינת ענני כבוד בבחינת סוכה שהוא קדושה גבוה מאד. בחינת אמא דמסככא על בנין. שזאת הבחינה חופפת וסוככת על האדם אז דייקא כשהוא בבחינת ונפיק לשומרו ולהצילו לבל יפול שם ח"ו ועוזרת אותו שיוכל להכניע שם הסטרא אחרא ולברר משם דייקא את הקדושה. וזה בחינת ענני כבוד שהגינו על ישראל במדבר דייקא. וזה בחינת סוכה. נמצא שאנו זוכין אז על ידי בחינת ונפיק לעליה גדולה מאד לבחינת סוכה. וזה בחינת ירידה תכלית העליה. וזהו עיקר שלימות התשובה שצריכה להיות בבחינת עייל ונפיק דהינו להיות בקי בבחינת ונפיק למצוא שם השם יתברך ואז זוכה לעליה גדולה ביותר וז עיקר שלימות התשובה. וזה בחינת תשובה על תשובה הנאמר שם. דהיינו שבכל פעם שבא למדריה והשגה יותר גבוה. אזי צריך לעשות תשובה על השגה הראשונה וזהו דייקא על ידי בחינת עייל ונפיק. כי זה ידוע שקודם שעולין מדרגא לדרגא צריך להיות ירידה קודם העליה. והירידה הוא תכלית העליה. והירידה זה בחינת ונפיק נמצא שא אפשר לזכותל לעשות תשובה על תשובה שהוא על ידי שעולין מדרגא לדרגא כי אם על ידי בחינת ונפיק. ועל כן עיקר שליות התשובה הוא על ידי בחינת עייל ונפיק כי על ידי זה זוכה לעשות תשובה על תשובה ובזה מקושר שם המאמר היטב (עיין שם והבן):כי באמת כשאדם הוא בבחינת ונפיק אז דייא מגין ומסכך עליו בחינת קדושה גבוה מאד חינת סוכה שהוא בחינת אמא דמסככא עליו כאם המגנת על בנהלבל יפול ח"ו כשהולך במקום סכנה וכן מובן בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות שכשהאדם בבחינת ירידה בחינת ונפיק אז דייקא נעלם ונסתר שם קדושה גבוה מאד וכשזוכה אז לבקש את השם יתברך ולמוצאו שם. אז זוכה אז דייקא לבחינת קדושה גבוה מאד וכנ"ל. וזהו בחינת מצוות סוכה שזיכה אותנו השם יתברך בתחילת השנה בתחילת התשובה שצריכה להיות בבחינת עייל ונפיק דייקא ובחינת עייל מקיימין ברראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכפורים. ואחר כך צריכין לקיים בחינת ונפיק ועל כן צוה השם יתברך לישב בסוכה לצאת מן הבית ולישב בסוכה להורות שכשהאדם בבחינת ונפיק שזהו בחינת יציאה מן הבית כנ"ל אז דייקא הוא זוכה לקדושה גבוה מאד לבחינת סוכ שוא בחינת מקיפים ששומרים ומגינם על האדם אז כשהוא בבחינתונפיק. נמצא שבסוכות אנו זוכים על ידי בחינת ונפיק לעיליה גדולה מאד לבחינת סוכה כנ"ל ועל ידי מצוות סוכה אנו זוכים לשלימות התשובה בבינת עייל ונפיק. וזה צריכים בתחילת התשובבה שמתחלת מראש השנה ועל ידי זה שאנו מקיימין מצות סוכה כראוי אנו זוכים בכל השנה לעשות תשובה בשלימות בבחינת עייל ונפיק ובכל עת שאנו בבחינת ונפיק מגין עלינו סוכת שלם לבלי ליפול ח"ו לען כן ציותה אותנו התורה בתחילת השנה על מצוות סוכה. כדי שיגין עלינו בכל השנה בחינת סוכת שלם בכל עת שאנו בבחינת ונפק כי סוכת שלם מגין תמיד על האדם בכל ת סכנה שצריכין שמיה אז מגין סוכת שלם. כמו שכתוב ופרוס עלינו סוכת שלומך שמבקשים בלילה שאז הוא גם כן עת סכנה ואז הוא בחינת ונפיק כנגד מדת יום שהוא בחינת עיל שהוא בחינת חמה ולילה הוא בחינת לבנה בחינת ונפיק. ואז דייקא מגין סוכת שלם וכנ"ל. וכל זה על ידי מצוות סוכה שמקיימין בתחילת השנה וכנ"ל. וזהו כי יצפנני בסוכו ביום רעה (תהלים כ"ז) כי סוכה גין על האדם ביום רעה שהוא בחינת ונפיקדהיינו בעת שנופל מעבודתו כשזוכה לחזר את עצמו ולבלי לייאש את עצמו וכנ"ל:
.section-marker::before,.section-marker::after{content:"\2014";margin:0 12px;color:var(--border)}
אות ח ואז זוכין להיות אדם בחינת אדם לשבת על הסא בחינת עתידין ישראל ליתןעליהם את הדין. דהיינו שישראל יהיו למעלה מכל האומות והם בצעמם ישפטו את כל הדינין ויתנו הדין על כל האומות (כמבואר בהתורה הנ"ל עיין שם) וזה בחינת סוכות שז מקריבין ישראל ע' פרים בשביל ע' אומות ואז ניכר חיבן של ישראל לפני המקום ברוך הוא שישראל נותנין פרס לכל האומות כי אין להםרק מה שאנו נותנים להם. כי אנו מלמעלה מכולם (וכמבואר היטב בוהר הקדש) וזה בחינת עתידין ישראל ליתן עליהםוכו' כי אנו נותנים עליהם את הדין והמשפט כפי מה שאנו רוצין. כי הכל מאתנו כנ"ל וכל זה אנו זוכים על ידי מצוות סוכה על ידי חנפיק שעל ידי זה מבררים מקומות החיצונים ומכניעים אותם לגמרי ומעלין הקדושה מהם ואז כשמכניעים אותם במקומם אז אנו זוכים לשפוט אותםולדון אותם כרצונינו מאחר שכבר נכנעו כולם תחתינו. וזה בחינת מה שאמרו רז"ל שמתמעטין והולכין כפרי החג. כי בזה שאנו מקריבין עליהם שבעים פרים כדשי שיהיה להם איזה קיום באמת זהו מפלת בבחינת אם רעב אושנאך האכילהו לחם וכו' כי גחלים אתה חותה על ראשו. כי על ידי זה הם כלים והולכים, כלים והולכים לגמרי, וזהו שמתמעטים והולכים כפרי החג כי דיקי על ידי פרי החג שמקיימים אותם. על ידי זה מבררים הקדושה מהם בכל פעם וזהו עקר מפלתם וזהו ממש בחינת ונפיק הנ"ל שמבררין הקדושה ממקומות החיצונים כנ"ל ואז ישראל למעלה מכל האומות ונותנים הדין והמשפט עליהם כרצונם. וזה בחינת אדם לשבת על הכסא שזוכים על ידי בחינת סוכה. כי עח ידי בחינת ונפיק שזה נעשה על ידי שיוצאין מן הבית כדי לישב בסוכה כנ"ל כדי לברר כל מקומות החיצונים להכניע כל השבעים אומות תחת ישראל זה בחינת ידבר עמים תחתינו הנאמר במאמר הנ"ל עיין שם היטב וזה בחינת הנקודה התחתונה (כמבואר םש עיין שם) כי בחינת ונפיק הוא בחינת הנקודה התחתונה בחינת חיריק (עיין שם היטב). ואז כשיוצאין לחוץ אזי נכנסין בסוכה כי סוכת שלם בחינת אימא דמסככבא על בנין מגנת עלינו וסוככת עלינו ועוזרת אותנו לה כניע כל החיצוניםולברר כל הקדושה מהם ואז זוכין על ידי זה על ידי בחינת ונפיק לעילה גדולה לבחינת סוכה שהוא חינת מקיפים וכנ"ל:וזה בחינת הנקודה העליונה כי סוכה שהיא בחינת אימא דמסכהא בחינת אם לבינה זה בחינת תשובה בחינת כתר בחינת הנקודה העליונה (כמו שכתוב שם.). וזה בחינת מה שכתבו שם בענין השלש מצוות שנצטוו ישראל להכרית זרעו של עמלק זהו בחינת הנקודה התחתונה בחינת ידבר עמים תחתינו עיין שם. כי עמלק הוא היפך בחינת סוכה כי סוכה זה בחינת ענני כבוד שסיככו על ישראל במדבר כנ"ל ועמלק היה רודף אחר הנחשלים אותן שהיה הענן פולטן נמצא שענני כבוד בחינת סוכה מציל ומכניע את בחינת עמלק כי עמלק אין לו כח רק כשאין ח"ו בחינת סוכה דהיינו ענני כבוד בשלימות. כמו שכתוב וישמע הכנעני מלך ערד וכו' ופירש רש"י שהוא עמלק שמע שנסתלקו ענני כבוד. ועל כן בא על ישראל כי אין לו כח רק כשאין ענני כבוד בחינת סוכה מסככין על ישראל ח"ו. נמצא שסוכה מכניע בחינת עמלק. ועל כן על ידי סוכה מכריתין זרעו של עמלק. ועל ידי זה נעשה בחינת הנקודה התחתונה בחינת חיריק בבחינת ידבר עמים תחינו וכו' וכנ"ל. וסוכה בעצמה שהיא בחינת בינה תשובה כנ"ל זה בחינת הנקודה העליונה וכו' וכנ"ל. והוא"ו שבתוך האלף שהיא כלליות הגוונין. זה נעשה על ידי בחינת הד' מינים שבלולב שהם כלולים מגוונין סגיאין. כי אתרוג יש בו טעם וריח ולולב יש בו טעם ולא ריח. והדס ריח ולא טעם. וערבה לא טעם ולא ריח. והם בחינת בעלי תורה ומצות. ובעלי תורה בלא מצות וכו' כמובא. וזה בחינת כלליות הגוונין. כי הד' מנים כוללים כל הגוונין שיש בישראל שהם כלולים מגוונין סגיאין בבחינת ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מץט). והד' מינם כלוים מכל הגוונין שיש בישראל כנ"ל. וזה בחינת וא"ו שהוא בחינת ככלליות הגוונין כמו שכתוב שם. ועל כן עיקר הברכה על נטילת לולב שהיא בחינת וא"ו בחינ צדיק יסוד עולם. שהוא בחינת וא"ו ועל כן מנענעין עם הלולב ומיניו למעלה ולמטה ובד' רוחות. כילולבשהו בחינת וא"ו כנ"ל הוא מקשר הנקודה התחתונה עם הנקודה העליונה שהם בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך. וזה מנענין עם הלולב ומיניו למעלה ולמטה וכו' כדי שתמליכהו למעלה ולמטה וכו' להורות ולגלות כי מלכותו בכל משלה למעלה ולמטה ובד' רוחות בבחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך. כמו שכתוב הלא את השמים והארץ אני מלא נאום ה'. וזהו שמקשרים ערבי נחל עם הד' מינין שהם מרמזין על פושעי ישראל שאין בהם לא תורה ולא מצוות. כי על ידי לולב ומיני שמגלין כי מלכות בכל משלה ואפילו בשאול תחתיות יכולין למוחא את השם יתברך בבחינת ואציעה אול הנך. על ידי זה יכולין לקשר אל הקדושה ולהחזיר למוטב אפילו הפושעי ישראל בחינת ערבי נחל כי מלכותו בכל משלה וכו' כנ"ל. וכל זה נעשה על ידי סוכה וד' מינם כנ"ל. ועל כן נוהגין ליטול הלולב בסוכה כי הלולב הוא בחינת וא"ו שמקשר הנקודה התחתונה שהם בחינת הקדושות הנפולות השוכנים בחוץ שהם בבחינת והארץ הדום רגלי דא חיריק בבחינת סוכת דוד הנופלת. ועל ידי הלולב שהוא בחינת וא"ו מקשרים אותן לבחינת הנקודה העליונה שהוא בחינת סוכתה שלם אימא דמסככא על בנין. ועל ידי זה מקימין ומרימין כל קדושות לשרשם ומקימין סוכת דוד הנופלת. ואז נשלם בחינ אם לשבת על הכסא ואזי ישראל נותנין הדין והמשפט על כל האומות. כי הם למעלה מכולם כי בסוכות ישראל נותנין להם פרס ומזון כפי רצום של ישראל שזהו בחינת השבעים פרים שמקריבין עליהם (כמובא בזוהר וכו'). וזהו בחינת עתידין ישראל ליתן עליהם את הדין וכו' וכנ"ל.
p{margin-bottom:16px;text-indent:1.5em}
אות ט וזה מסככין בפסולת גורן ויקב כי אז מעלי כל הפסולת ונעשה מזה בחינ סוכה שזהו בחינ ונפיק שמעלין כל הפסולת ומבררין אותן ועולין אל הקדוה לבחינת סוכה ועל כן עיקר המצות סוכה הוא אכילה ושתיה ושינה כי איתא בדברי רבינו ז"ל שעבודה של תורה ופילה הוא בחינת פנימית ועבודה של אכילה ושתיה הוא בחינת חיצונית ועל כן עיקר מצוות סוכה היא אכילה ושתיה ושינה שהם בחינת חיצוניות כי עיקר מצות סוכה הוא לברר ולהעלות כל המדריגות התחתונות כל הבחינות חיצוניות אל הקדוה שז בחנית בקי בנפיק כנ"ל כי ריקר מצות סוכה להקים סוכת דוד הנופלת על ידי בחינת סוכת שלם אימא דמסככא על בנין דהיינו להקים ולהעלות כל הקדושות הנפולות שהם בבחינת סוכת דוד הנופלת על ידי מצווות סוכה על ידי שיוצאין מן הבית אל החוץ ויושבים בסוכה וכו' כנ"ל.
p.no-indent,.section-marker+p,.main-header+p,.intro+p{text-indent:0}
אות י ועל כן סוכה פטור ממזוזה כי המזוזה קובעין בפתח ממת שסמוך לחוץ ודרך שם נכנסים מן החוץ אל הבית על כן צריכין שם מזוזה כדי שלא יתגברו ח"ו החיצונים השכונים בחוץ ולא יהיה להם שום אחיזה ושליטה בבית ח"ו אבל על ידי מצוות סוכה שעל ידי זה מבררין מקומות החיצונים ומכניעין הסטרא אחרא והחיצונים במקומן. ואז אין להם שום שליטה אפילו בחוץ שזה עיקר בחינת סוכה שיוצאין מן הבית לחוץ לישב בסוכה כדי להכניעם ולגרשם אפילו בחוץ ועל כן אין צריכים שם מזוזה כלל כי כבר נכנעו ונתגרשו לגמרי אפילו בחוץ על ידי בחינת סוכה וכו' כנ"ל. וזה שכתב רבינו ז"ל במקום אחר (בסימן רס"ו) שעל ידי מצוות סוכה יכולין לעסוק בבנין בית ולא יזיק לו כלל. כי עיקר ההיזק ח"ו שיכול להגיע ח"ו למי שעוסק בבנין הוא מחמת שמגרשם ממקומם כי בתחילה כשלא היה שם בנין בית היה מקום הפקר והיו יכולים להתאחז שם. ועכשיו כשבונין שם בית הם מתגרשים משם ועל ידי זה יכול להגיע לו היזק ח"ו אבל על ידי מצוות סוכה שעל ידי זה מכניעים החיצונים לגמרי ואין להם עוד שום שליטה ואחיזה כל אפילו בחוץ כנ"ל ועל כן על ידי זה יכולים לעסוק בבנין ואינו מיק כלל כי אין להחיצונים עוד שליטה כלל אפילו בחוץ כי נתגרשו ונתבטלו לגמרי על ידי מצוות סוכה כנ"ל. ברוך ה' לעולם אמן ואמן:.
.verse{font-style:italic;color:var(--accent)}
Loading comments…